ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book העבודה בין המצב הרצוי למצוי
%break
%H העבודה בין המצב הרצוי למצוי - קטעים נבחרים מהמקורות
%break
%letter 1
1. ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא 
להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם 
ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא 
המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. 
%break
לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני 
כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה 
לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע.
%break
אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, 
שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד 
העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו 
נדח". 
%break
לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו 
במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא 
נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים.
%S (הרב"ש. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)
%break
%letter 2
2. בכדי להגיע להרגשת הצורך לאמונה, האדם צריך מקודם לצייר 
לעצמו, איזה רווחים הוא יכול להשיג ע"י האמונה, ומה הוא מפסיד 
בזה, שאין לו יותר מאמונה חלקית. 
%break
ראשית דבר, הוא צריך לצייר לעצמו מטרת הבריאה, כלומר לאיזה 
צורך ברא הקב"ה את הבריאה. ואח"כ הוא צריך להאמין באמונת 
חכמים, בזה שאמרו, שמטרת הבריאה היא בכדי להטיב לנבראיו.
%break
וכשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה בעיניים שלו, כלומר איזו 
צורה של טוב ומטיב הוא רואה, שהנבראים מקבלים ממנו יתברך, 
ומה מתראה אז להאדם - דבר הפוך. 
%break
שהוא רואה, שכל העולם סובל יסורים, וקשה למצוא אדם, שיכול 
לומר, שהוא מרגיש ורואה איך שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב 
ומטיב.
%break
ובמצב הזה, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא 
מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר 
עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. 
%break
והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא 
בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח 
האמונה, שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה העליונה.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)
%break
%letter 3
3. צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה 
לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את 
כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. 
%break
והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא 
צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא 
כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם 
בבחינת טוב ומטיב.
%break
וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה 
מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב 
ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' 
%break
"אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו 
על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, 
כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה.
%S (הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)
%break
%letter 4
4. לאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות, 
שזה נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה", אז הזמן שהוא 
צריך לעבור לקו שמאל. 
%break
כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את 
חשיבות המלך, אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'.
%break
וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל, המצב הזה, 
שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות, אבל כל זה אינו אצלו 
אלא למעלה מהדעת, 
%break
החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב, על זה שהוא נמצא 
בתכלית השפלות, ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, 
על מה שחסר לו.
%S (הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)
%break
%letter 5
5. "האדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', 
וכבר יש לו הרגשה באבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת 
טוב ומטיב, כלומר שכל העולם מקבלים ממנו יתברך רק טובות".
%break
ובהאמור יוצא, שבזמן שהאדם עוסק באמונת ה', שהאדם צריך לתת 
זמן מסוים, ולצייר לעצמו, איך האדם היה מרגיש אז, בזמן שהיה זוכה 
לקרבת ה', 
%break
והיה רואה בעיניו את הטוב ועונג הנמשך לו ולכל הנבראים, איך 
האדם היה אז נמצא במצב רוח מרומם. ואיך שהוא היה שש ושמח.
%break
והציור הזה הוא צריך המשך, שגם האמונה שלו תהיה כדוגמת ידיעה 
וראיה. כלומר, ששיעור האמונה צריך להיות כדוגמת ראיה וידיעה. 
וזוהי עבודה גדולה, היות שזוהי דרך של אמת. 
%break
וזהו כמו שכתוב "אמת ואמונה", שפירושו, שאמונה שלו תהיה על 
דרך האמת, הוא דוקא כעין ציור הזה, שהוא צריך להאמין בשיעור 
גדלות האמונה, כאילו היה רואה את זה, שהוא מאמין בעיניו.
%break
היינו באותו שיעור התפעלות, שהיה לו בזמן שהוא היה רואה, כך 
צריך לקבל התפעלות, בזמן שהוא לא רואה, רק שמאמין שכך הוא. 
לכן נקרא זה "אמונה בדרך אמת". 
%break
היינו, שהאמונה שלו היא באמת אמונה כאילו היה זה ידיעה. וזה 
נקרא "אמונה של אמת", כמו שכתוב "אמת ואמונה".
%S (הרב"ש. מאמר 28 "מהו "להזהיר גדולים על קטנים" בעבודה" 1990)
%break
%letter 6
6. בזמן שהאדם עוסק בימין, הזמן מוכשר אז להמשיך שפע עליון, 
מטעם שברוך מתדבק בברוך. כלומר היות שהאדם הוא במצב 
השלמות הנקרא ברוך, מבחינה זו יש לו עכשיו השתוות הצורה. 
%break
היות סימן לשלימות הוא, אם האדם הוא בשמחה. אחרת אין שלימות. 
וזהו כמו שאמרו חז"ל "אין השכינה שורה, אלא מתוך שמחה של 
מצוה".
%break
והפירוש הוא, כי הסיבה שהיא גורמת לו השמחה, הוא המצוה. 
כלומר, זה שהרב צוה לו ללכת בקו ימין, זאת אומרת שהוא מקיים 
מצות הרב, מה שקבעו לו זמן מיוחד ללכת בימין וזמן מיוחד ללכת 
בשמאל, והיות השמאל הוא בסתירה להימין, 
%break
כי שמאל נקרא בזמן שעושה חשבון לעצמו, ומתחיל להסתכל מה 
שכבר רכש בעבודת ה', והוא רואה שהוא בעירום וחוסר כל, איך הוא 
יכול להיות בשלמות - מכל מקום מטעם מצות הרב, הוא הולך למעלה 
מהדעת.
%break
נמצא, שכל השלמות שלו נבנה על למעלה מהדעת. וזהו נקרא 
אמונה. וזה סוד "בכל מקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך 
וברכתיך". בכל מקום, כלומר אע"פ שעדיין אינו ראוי לברכה. 
%break
מכל מקום "ונתתי את ברכתי", מסיבת שאתה נותן מקום. שפירושו 
מקום השמחה, שבתוכה אפשר לשרות שם אור עליון.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור")
%break
%letter 7
7. האדם צריך לסדר שבחו של מקום, ואח"כ יתפלל. ובודאי בזמן 
שהוא מסדר שבחים, הוא אומר שהבורא הוא טוב ומטיב לרעים 
ולטובים, ושהוא רחום וחנון. 
%break
ואז אין שייך לומר, שהאדם הוא בעל חסרון, כלומר שחסר לו משהו, 
הן ברוחניות והן בגשמיות, אחרת נמצא שסתם הוא אומר בפה, וליבו 
בל עמו, היינו בהלב הוא חושב אחרת ממה שאומר בפה. 
%break
לכן אי אפשר לזמר ולהודות לה', ולומר את מעלותיו, אלא האדם 
אומר על עצמו שיש לו כל טוב, ולא חסר לו שום דבר. אם כן איך 
האדם יכול לומר כך בזמן שהוא מוציא עצמו בעירום וחוסר כל.
%break
ועל זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה 
לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באבריו, שהבורא מנהיג את 
כל העולם בבחינת טוב ומטיב. 
%break
ואף על פי כשהוא מסתכל על עצמו ועל העולם, הוא רואה שהוא וכל 
העולם כולו בחסרון, כל אחד לפי דרגה דיליה, על זה הוא צריך לומר, 
"עינים להם ולא יראו", היינו למעלה מהדעת. 
%break
ועל דרך זה הוא יכול לומר, שהוא איש שלם ולא חסר לו שום דבר, 
וממילא הוא יכול לסדר שבחו של מקום למעלה מהדעת.
%S (הרב"ש. מאמר 16 "מה הוא האיסור לברך על שולחן ריק, בעבודה" 1989)
%break
%letter 8
8. כתוב "כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה". זאת 
אומרת אם היה זוכה להטוב הגנוז בתורה ומצוות, בטח שעבודתו 
היתה בשמחה ובהתלהבות ובשלות הנפש. 
%break
כמו כן עכשיו כשנמצא במצב החסרונות, הוא גם כן צריך שעבודתו 
תהיה בשמחה ובשלוה, ואז זוכים למאכל אדם, הנקרא "לחם".
%break
וזה ענין שהאדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום 
צריכים להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש. היינו שמצב השלימות 
שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", צריכים להיות 
בשוה, 
%break
היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת 
רוח ליוצרו. ואם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי 
שלימות, הוא גם כן מסכים. 
%break
והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את עבודתו כאילו היה זוכה 
להשלימות, זה נקרא מסכים, היינו שהיום והלילה שוים אצלו. מה 
שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור ההבדל יש פירוד, ועל פירוד הזה 
כבר יש אחיזה להחיצונים. 
%break
לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה 
שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות.
%S (הרב"ש. 300. "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם")
%break
%letter 9
9. בזמן שהאדם מתעסק בתורה ומצות, אז הזמן להיות בשלימות, 
כלומר, כאילו שהקב"ה קירב אותו להיות מהמשמשי המלך. 
%break
אולם אין האדם צריך לשקר לעצמו, לומר שהוא מרגיש, שהוא משמש 
את המלך, בזמן שאין לו הרגשה כזו. אם כן איך הוא יכול לתת תודה 
רבה על זה שקירב אותו, אם אין הוא מרגיש זה.
%break
אלא האדם צריך אז לומר, שאף על פי שהוא נמצא בתכלית השפלות, 
כלומר שהוא עדיין משוקע באהבה עצמית, ועדיין אינו מסוגל לעשות 
משהו למעלה מהדעת, מכל מקום ה' נתן לו מחשבה ורצון לעסוק 
בתו"מ. 
%break
וגם נתן לו קצת כח, שיוכל להתגבר על בחינת מרגלים, מה שמדברים 
אליו, ונוקרים את ראשו בטענותיהם, ומכל מקום הוא יש לו קצת 
אחיזה ברוחניות.
%break
אז האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, 
ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך.
%S (הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 10
10. "ואני תמיד איחל, והוספתי על כל תהלתך" (תהילים ע"א י"ד). יש 
לפרש, בזמן שהאדם מרגיש שיש לו קרבה לקדושה, ובטח שה' קירב 
אותו, והוא צריך להלל לה', שהוציא אותו משיפלותו, והכניס אותו 
למצב של הרגשת קדושה, שאל יסתפק אדם בזה, 
%break
הגם שהאדם צריך לתת על זה, ולהחשיב את מצבו, ועד כמה 
שאפשר לצייר לעצמו, שזהו דבר חשוב מאד, היינו שכל מה שהוא 
מסוגל להעריך, את חשיבותה של זה, עדיין בחינה זו יותר חשובה 
מכפי השגתו.
%break
ומכל מקום הוא אומר, "ואני תמיד איחל", שיש דרגות יותר גבוהות 
מכפי שאני יכול לצייר לעצמי. ואיך אפשר זה, הלא עד כמה שהוא 
מסוגל לצייר שזהו דבר חשוב, איך יכול להיות דבר, שיהיה עוד יותר 
חשוב, מכפי שאפשר לצייר. 
%break
על זה, "ואני תמיד איחל", היינו שיהא בידי לצייר מציאות יותר חשובה 
מכפי שאני מסוגל עכשיו לצייר לעצמי, וממילא "והוספתי על כל 
תהלתך".
%break
נמצא, הגם שעתה בשביל ההווה אני מהלל אותך, ועל ידי זה שאני 
מיחל תמיד, שאוכל להשיג יותר הבנה בהחשיבות שלך, יהיה לו יותר 
להוסיף תהילות.
%S (הרב"ש. 632. "ואני תמיד איחל")
%break
%letter 11
11. לאחר שהוא כבר ראה את מצב הרע שלו, ומכל מקום הוא 
מתחזק למעלה מהדעת, שיש לו שלימות. וסימן לדבר שהוא יכול 
לתת שבח לה' על זה. אז נקרא שלם. 
%break
וזהו "ימינא ושמאלא ובינייהו כלה". שעל ידי זה שיש לו בחינת דכר 
ונוקבא, אז הוא יכול לזכות לבחינת כלה, היינו למלכות שמים 
אמיתית.
%break
וזה, "עבדו את ה' בשמחה". ושואל שם בזהר הקדוש, הלא אינו יכול 
לשמוח, כי לבו נשבר מחמת חטאיו. הא תנינן "לעולם יכנס אדם דרך 
ב' פתחים, שהם חסד ופחד".
%break
יכולים לבאר זה על דרך הנ"ל. היינו בפתח ימין, שהוא בחינת אמונה 
למעלה מהדעת, שהוא שלם. וזהו השגחה פרטית, וזה "כי חפץ 
חסד". 
%break
ופתח השני הוא פחד, היינו גבורה, שמאל, שעל פתח הזה הוא צריך 
לתת יגיעה ותפילה. וזה נקרא "אדם", משום שיש לו ב' בחינות זכר 
ונקבה, שהוא שלם וחסר. ואז נקרא עבודתו שלימה.
%S (הרב"ש. 401. "שמע ישראל")