ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book הודיה
%break
%H הודיה - קטעים נבחרים מהמקורות
%break
%letter 1
1. שעור הכתוב ואהבת את ה' אלקיך, תלוי ממש בידו של האדם, 
דהיינו שיתאמץ בכל כוחו, לבוא במדריגה תמידית כזו, שיהיה הולך 
ומקבל תמיד שפע קודש, ומטרות עוז, וכל נועם בתענוג תמידי, 
%break
ואז האהבה בטוחה לו מאליו, כפי שהיא ארוכה בחוקי הטבע, באופן 
ששעור האהבה ומצוותה, הוא ענין הכשרתנו לקבל ממנו תענוג 
תמידי, נועם על נועם, כדרך הקדושה, שמעלין בקודש.
%break
וזהו ודאי בידינו, דהיינו, תיקון האמונה, כאמור. שאם זה ודאי אור 
אהבתו ית' בא מאליו, כי הרגש קבלת התענוג, היא עצמה הביטוי של 
אהבה וברכה לנותן.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ה)
%break
%letter 2
2. אין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות, מה שיכולים לפעמים 
לקיים מצות ה' אפילו בלי שום כוונה. ואז הוא בא לידי הרגש רוממות 
ושמחת הלב. 
%break
וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל 
נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא 
עובד. ועל ידי זה הוא עולה מעלה מעלה.
%break
וזה סוד מה שכתוב "מודה אני לפניך על החסד שעשית עמדי", היינו 
על העבר. ועל ידי זה תיכף הוא יכול לומר בבטיחות והוא אומר "ועל 
אשר אתה עתיד לעשות עמדי".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". כ"ו. "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר")
%break
%letter 3
3. זה ידוע, כי כל הכלי לקבלת הטוב הוא השבח והודיה. כי עד כמה 
שהוא מרחיב הכלי ברצון הזו, כך הוא מסוגל לטעום טעם בשפע. כי 
השפע בעצמה דומה לים הגדול. ויש מי ששואב עם אצבעון, ויש מי 
ששואב עם דלי, וכן הלאה, הכל נמדד לפי הכלי.
%break
ואם אנו אומרים שהשבח והודיה הוא הכלי, כי לפי ההרגשה כך הוא 
ההודיה, כי אם האדם מתגבר תכף כשמרגיש ישועות ה' יתברך ונותן 
שבח והודיה, אזי על ידי זה הוא מקיים וממשיך השפע ביתר שאת 
וביתר עז. 
%break
שעל ידי ההודיה נתרשם בו הנותן השפע על כל האבריו, שעד כמה 
שהוא מרגיש מי הנותן, כך מתרחב אצלו הכלי לקבל השפע.
%break
נמצא שדבר זה שייך רק במשפיע ולא במקבל, משום שאצל המקבל 
נעשה הבורא יתברך למחויב. ואצל מחויב אינו נוהג שבח והודיה, כי 
כן הוא הטבע, כמו בן אצל אביו, אינו נוהג הודאה.
%S (הרב"ש. 798. "מעלת הקטן")
%break
%letter 4
4. הנה כתוב "רם ה' ושפל יראה", שרק השפל יכול לראות את 
הרוממות. והנה אותיות יקר הם אותיות יכיר, שפירושו שעד כמה שיש 
לו יקר בהדבר, כך הוא מכיר את רוממותו, שדוקא לפי שיעור 
חשיבותו שבדבר, הוא מתפעל. 
%break
וההתפעלות מביא לו לידי הרגשה שבלב. ולפי ערך שהוא מכיר את 
החשיבות, בשיעור זה נולד לו שמחה.
%break
לכן אם הוא מכיר את שיפלותו, שאין הוא יותר יחסן מכל בני גילו, 
היינו שרואה שיש הרבה אנשים בעולם, שלא ניתן להם הכח לעבוד 
עבודת הקודש אפילו בתכלית הפשיטות, 
%break
אפילו שלא בכוונה ושלא לשמה, אפילו שלא לשמה דשלא לשמה, 
אפילו הכנה דהכנה של התלבשות דקדושה - והוא כן זכה, שניתן לו 
רצון ומחשבה, שעל כל פנים יעבוד עבודת הקודש לפרקים, אפילו 
בתכלית הפשיטות שאפשר להיות - 
%break
ואם הוא יכול להעריך את חשיבות שבדבר, ולפי חשיבות שהוא 
מחשיב את עבודת הקודש, בשיעור הזה הוא צריך לתת שבח והודיה על זה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". כ"ו. "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר")
%break
%letter 5
5. האדם צריך לשמוח בזה שיש לו חסרון על רוחניות, מה שאם כן 
שאר אנשים, אין להם בכלל שום ענין עם רוחניות. וכשהאדם מחשיב 
את דבר זה, אף על פי שאין זה דבר חשוב אצלו, והאדם כן מחשיב 
זה, והוא משתדל לתת תודה לה' על זה, 
%break
זה גורם לו שיקבל חשיבות על רוחניות, ומזה האדם יכול להיות 
בשמחה, וע"י זה האדם יכול לזכות לדביקות, מטעם כמו שאמר 
אאמו"ר זצ"ל, "כי ברוך מתדבק בברוך", היינו זה שהאדם בשמחה ונותן תודה לה', 
%break
שאז האדם מרגיש, שהוא מרגיש, שה' ברך אותו בזה שנתן לו 
להרגיש קצת משהו קדושה, אז "ברוך מתדבק בברוך", וע"י 
השלימות הזו האדם יכול לבוא לדביקות אמיתי.
%S (הרב"ש. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את ליבו, בעבודה" 1991)
%break
%letter 6
6. צריכים לדעת, שאין הבדל בין הארה קטנה לגדולה, מה שהאדם 
משיג. היות, שבאור אין שום שינוי, אלא כל השינויים הוא בהכלים 
המקבלים את השפע, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי". לכן, אם הוא 
מסוגל להגדיל את הכלים, בשיעור זה הוא מגדיל את ההארה.
%break
אולם השאלה היא, במה האדם יכול להגדיל את הכלים. התשובה 
היא, בשיעור שנותן שבח והודיה לה', על זה שה' קירב אותו אליו, 
שירגיש אותו קצת. ויחשוב על החשיבות שבדבר, היינו שהוא זכה 
שיהיה לו קצת קשר עם הבורא. 
%break
וכפי שיעור החשיבות שיצייר לעצמו, בשיעור זה תגדיל אצלו את 
ההארה. והאדם צריך לדעת, שאף פעם הוא לא יבוא לדעת את 
שיעור האמיתי של החשיבות של הקשר בין אדם להבורא. כי אין ביד 
האדם להעריך את מדת ערכה האמיתי. 
%break
אלא כפי שיעור שהאדם מעריך אותה, בשיעור זה הוא משיג את 
מעלתה וחשיבותה. ויש בזה סגולה, שעל ידי זה הוא יכול לזכות, 
שההארה זו תשאר אצלו בקביעות.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ד'. "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה")
%break
%letter 7
7. ב' כוללים יש בעבודות ה', א: הוא "תפילה ובקשה". ב: הוא "שבח 
והודאה". ומובן מאליו ששנים אלו מחויבים להיות על תכלית גובהם. 
והנה להשלמת ענין "התפילה" מחוייב האדם להרגיש קרבת ה' אליו 
כדבר מחוייב. כמו אבר המדולדל מהקומה כביכול. 
%break
כי אז יכול להתמרמר ולשפוך לפניו כל לבו. אבל כנגד זה, לענין "שבח 
והודאה" על שלמותם, מחויב האדם להרגיש קרבת ה' אליו, לדבר 
נוסף ולהעדפה, כמו דבר שאינו שייך לו כלל, כי "מה אדם ותדעהו, בן 
אנוש ותחשבהו", 
%break
כי אז ודאי יכול ליתן שבח והודיה לשמו הגדול בשלמות, אשר בחרו 
בין כל העומדים עליו לשרת את ה'. וזו עבודה גדולה לאדם המורכב, 
להשתלם בשני הפכים האלו שיהיו נקבעים בלבו לנצחיות בבת אחת.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ב)
%break
%letter 8
8. אנו מודים ומשבחים אותך על הטובות שקבלנו ממך. וזה הוא כמו 
שאמרו חז"ל "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל" 
(ברכות ל"ב). והטעם הוא, כי מי שמאמין שהקב"ה הוא רחום וחנון, 
ויש לו רצון להטיב לבריות, אז יש מקום לתפילה. 
%break
לכן מוכרחים מקודם לסדר שבחו של הקב"ה. זאת אומרת, שהאדם 
בעצמו צריך לסדר שבחו של מקום. אין הכוונה שהקב"ה יראה, 
שהאדם משבח אותו. כי אין הקב"ה נצרך לבריות. 
%break
אלא שהאדם בעצמו הוא יראה את שבחו של הקב"ה. ואח"כ הוא יכול 
לבקש ממנו, שיעזור גם לו, כיון שמדרכו להטיב לנבראיו.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מעוז צור ישועתי" 1985)
%break
%letter 9
9. סיבת האמונה, כי אין תענוג יותר גדול מלזכות לגילוי אלקות 
ולהשראת השכינה.
%break
וכדי שהאדם יקבל את כל זה מטעם להשפיע, יש תיקון של הסתרה, 
שיעסוק בתורה ומצוות אפילו שאינו מרגיש שום תענוג. וזה נקרא על 
מנת שלא לקבל פרס. 
%break
וכשיש לו הכלי הזה, תיכף נפתחות לו עיניו לקבל פני ה'. ובשעה 
שמתעורר בו רצון שכדאי להיות עובד ה' בשביל התענוג, תיכף נופל 
לבחינת הסתרה.
%break
וזה נבחן לבחינת מיתה, היינו היה מקודם דבוק בהחיים, ולזה זכה 
רק בסגולת אמונה. לכן כשמתוקן מעכשיו ומתחיל עוד הפעם לעבוד 
בבחינת אמונה, אזי הוא מקבל בחזרה את נשמת חיים שלו. ואז הוא 
אומר, "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בחמלה". 
%break
וזהו דווקא כשקיבל עליו בחזרה את העבודה בבחינת אמונה למעלה 
מהדעת. היינו בזמן שהיה לו ההסתרה, אזי הוא אומר, "רבה 
אמונתך". כל כך גדולה האמונה, שעל ידה מקבל בחזרה את הנשמה.
%S (הרב"ש. 224. "סיבת האמונה")
%break
%letter 10
10. האדם צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר 
זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג 
את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך 
הדעת, הוא רואה להיפך, 
%break
מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, 
כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת. וכאן הוא 
קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש 
התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, 
%break
ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, 
אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. 
ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה.
%S (הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)
%break
%letter 11
11. צריכים לשמוח, בכמה שיש לו אחיזה בקדושה, שאפילו רגע אחד 
ביום, אצלו נבחן דבר זה לרכוש גדול. כי אפילו דבר קטן בכמות 
ובאיכות, אין אדם מסוגל להעריך כשמדברים מדברים חשובים, שהם 
קדושה, שהיא תורה ומצוות.
%break
והוא צריך לתת תודה לה' שזיכה אותו, בזה שנתן לו מחשבה ורצון 
על דבר מיעוט שבקדושה. היות שהוא רואה, שאין לו יותר מעלות 
וחשיבות משאר אנשים, וה' זיכה אותו בזה. 
%break
לכן מצב כזה גם כן מחייבו לתת תודה לה', כלומר שאז הזמן לתת 
זמירות שירות ותשבחות לה'.
%S (הרב"ש. 146. "יסורים ושמחה")
%break
%letter 12
12. הגדר של השם: "צדיק", שהכוונה היא על אדם השרוי בעולמו של 
הקב"ה, ועם כל זה הולך ומקבל תמיד הרגשות טובות ונעימות, והוא 
שרוי בתענוג בתמידיות. אשר ע"כ נמצא תמיד מברך את השי"ת, 
שבוראו להמציא לו עולם טוב ומשמח כזה. 
%break
וגם הוא, ודאי אינו צריך להוציא הדברים במוצאות הלשון דוקא, כי 
ההרגשות בעצמם המה הברכות שהוא הולך ומברך את השי"ת. וע"כ 
נקרא "צדיק". שמצדיק את הבריאה ומרגישה כמות שהיא באמת.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ה)
%break
%letter 13
13. מִזְמוֹר לְתוֹדָה: הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל-הָאָרֶץ. עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּשִׂמְחָה; 
בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.
%break
דְּעוּ כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים: הוּא-עָשָׂנוּ, ולוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה; הוֹדוּ-לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
%break
כִּי-טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ; וְעַד-דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ.
%S ("תהילים". פרק ק', א'-ה')