ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author פרשת השבוע
%book שמות
%break
%H פרשת שמות - קטעים נבחרים מהמקורות
%break
%H ותעל שוועתם
%break
%letter 1
1. כתוב "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה", שמשמע מכאן, 
היסורים הכי גדולים, שעל זה היתה כל הצעקה שלהם, היו רק על 
העבודה ולא על שאר דברים. 
%break
אלא, שהמדובר הוא, שצעקו על מצבם, שלא היה ביכולתם לצאת 
מאהבה עצמית ולעבוד לשם שמים, שזו היתה הגלות שלהם, שגרמה 
להם יסורים, שראו שהם מונחים תחת שליטתם. נמצא בזה, שבגלות 
מצרים השיגו כלים, 
%break
היינו רצון שה' יעזור להם לצאת מהגלות כנ"ל, שאין אור בלי כלי, 
שרק מתי שמתפללים תפלה אמיתית, שהאדם רואה, שאין שום 
אפשרות להיוושע, אלא הקב"ה הוא יכול לעזור לו, זה נקרא תפלה אמיתית.
%S (הרב"ש. מאמר 11 "תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי" 1986)
%break
%letter 2
2. בני ישראל במצרים, כל כמה שבנו היה נבלע הבנין במקומו 
בקרקע, כמ"ש חז"ל. ואז "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". כי ראו 
בעליל, שאינם מוכשרים לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. ועל כן 
היתה אנחתם ותפלתם בשלמות כראוי, ועל כן "ותעל שועתם" וכו'. 
%break
כי השי"ת שומע תפלה, ורק לתפלה שלמה הוא מחכה. היוצא 
מהאמור, שאין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, וכל ענין 
היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מעוט כחותינו 
ושפלותנו, 
%break
שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך 
תפלה שלמה לפני יתברך.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ז)
%break
%letter 3
3. בכדי שיתפלל מעומק הלב, יש כאן ב' תנאים: א. שהעבודה שלו 
תהיה נגד הטבע. זאת אומרת, שהוא רוצה לעשות את כל המעשים 
רק להשפיע, והוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, אז שייך לומר שהוא 
בעל חסרון.
%break
%letter ב
ב. שמתחיל בעצמו לצאת מאהבה עצמית ומשקיע בזה יגיעה, ואינו 
יכול לזוז ממצבו כמלוא הנימא. אז הוא נעשה נצרך להבורא, שיעזור 
לו. ואז תפלתו היא אמיתית, משום שהוא רואה, שמצד עצמו אינו יכול 
לפעול מאומה. 
%break
אז, כשהוא צועק לה', שיעזור לו, הוא יודע זה מהעבודה, כמו שכתוב 
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה". 
%break
זאת אומרת, מזה שעבדו ורצו להגיע לדרגת, שיוכלו להשפיע לה', 
וראו שלא יכולים לצאת מהטבע שלהם, אז התפללו מעומק הלב.
%S (הרב"ש. מאמר 11 "תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי" 1986)
%break
%letter 4
4. כתוב שתי פעמים "מן העבודה": א. שכל אנחות לא היו על שום 
דבר, שהיה חסר להם, רק דבר אחד היה חסר להם, זאת אומרת, 
שלא היו רוצים שום מותרות ושום שכר, רק החסרון שלהם, שהיו 
מרגישים יסורים וכאבים היה על שלא יכלו לעשות שום דבר לשם שמים, 
%break
שפירושו במילים אחרות, שהיו רוצים שיהיה להם רצון להשפיע נחת 
רוח לה' ולא לתועלת עצמו, ולא יכלו, ובזה הצטערו. וזה נקרא, שהיו 
רוצים קצת אחיזה ברוחניות.
%break
%letter ב
ב. "מן העבודה" השני, בא ללמד "ותעל שועתם אל אלקים", זה 
שהאלקים שמע נאקתם, היה מזה, שביקשו רק עבודה. ולזה בא 
לרמז "מן העבודה" השני. 
%break
נמצא, שכל הגלות שהרגישו, היה רק מזה, שהיו תחת שליטת קליפת 
מצרים, ולא היו יכולים לעשות שום דבר, שיהיה רק בעל מנת 
להשפיע.
%S (הרב"ש. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)
%break
%letter 5
5. דווקא על ידי זה שאנו רואים כל פעם השינויים והעליות והירידות, 
אז על ידי ההתאבקות נתעורר מקום לתפילה. ואז יקוים, "ויאנחו בני 
ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם". שדווקא אם הגלות מגולה בכל 
שיעורו, אז מתחיל הגאולה.
%break
וזה מראה לנו את הסדר הגלות והגאולה, שהיה אז במצרים. וזה 
הסדר אנו צריכים להמשיך עד גמר התיקון.
%S (הרב"ש. 933. "ענין יציאת מצרים")
%break
%letter 6
6. אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו 
כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר 
בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו ית'. 
%break
שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד 
שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי היצר 
הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, 
ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת.
%break
ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה" וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני 
עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. 
%break
שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו, 
ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ז)
%break
%H גלות מצרים
%break
%letter 7
7. ענין גלות מצרים היה בכדי לקבל כלים וצורך לאורות הגדולים, 
הנקראים "ירושת הארץ", שעל זה היה אברהם תמה ואמר, שהוא לא 
רואה שיהיה להבנים שלו צורך לאורות הגדולים האלו. והיות שאין אור 
בלי כלי, נמצא, אפילו שרוצים לתת להם, אבל אין להם כלים לקבל.
%break
ומשום זה הוכנה להם גלות מצרים, שעל ידי השאלות והטענות של 
המצרים, שע"י זה יתרוקנו כל פעם ממה שכבר רכשו לעצמם קצת 
קדושה, והם היו יונקים מהם, ומשום זה יהיה להם תמיד צורך לבקש 
מה', שיאיר להם הדרך, שיוכלו ללכת קדימה. 
%break
והם ראו, שכל פעם הלכו אחור. וזה שכתב האר"י הקדוש, שבזמן 
יציאת מצרים, היו עם ישראל במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה אליהם 
מלך מלכי המלכים וגאלם.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
%break
%letter 8
8. ענין "גלות" נקרא בזה, שעם ישראל לא היו יכולים לעבוד בעל מנת 
להשפיע לה', אלא רק לקבל לעצמו. וזה נקרא "גלות מצרים", שלא 
יכלו לצאת משליטתם, אלא הרצון לקבל לעצמו, היה שולט. 
%break
לכן אומר הזה"ק, שאם בזמן שירדו בגלות מצרים, היו נזהרים שלא 
יאכלו, היינו שלא יהנו מזה שהמצרים נהנין, כלומר "מרע עין", שהוא 
הרצון לקבל לעצמו, לא היו נכנסים תחת שליטתם, בגלות.
%break
נמצא, שגודל האיסור של רע עין הוא, שהלחם שלו כולו בעל מנת 
לקבל, וזה גורם כל הפירוד מהקדושה. וזהו כל האיסור של "אל תלחם 
את לחם רע עין". 
%break
זאת אומרת, שכל עבודה שלנו בתו"מ, היא בכדי שנצא מגלות של 
הרצון לקבל לעצמו. כלומר, שאנו צריכים לכוון בעת שאנו עוסקים 
בתו"מ, שהשכר שלנו יהיה, שע"י זה נזכה לצאת מגלות והשעבוד של 
הרצון לקבל לעצמו, 
%break
ונוכל לעבוד הכל בעל מנת, שיצמח מזה נחת רוח להבורא, ושכר אחר 
אין אנו דורשים עבור העבודה בתו"מ.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מהו לחם רע עין, בעבודה" 1989)
%break
%letter 9
9. כשעם ישראל, שהיו בגלות מצרים, שהיו תחת שליטת פרעה מלך 
מצר-ים, ורצו לצאת מתחת שליטתו, לא היה ביכולתם. אולם עוד לא 
היה ברור להם כל כך, מהו הפירוש "לעבוד להשפיע ולא לתועלת 
עצמו", הגם שרצונם היה לעבוד לתועלת ה', וראו שלא יכולים. 
%break
אבל היה להם תמיד תירוצים, על מה שלא יכולים לכוון בעל מנת 
להשפיע. ולא הרגישו שהם כל כך רחוקים מה'. אמנם בזמן שמשה 
בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד ואחד, היינו להרצון 
לקבל שיש בלבם. 
%break
ואמר להם, שהוא רוצה, שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת 
ישראל שלהם, אלא שיתן לעבוד לשם שמים ולא תועלת הגוף. 
כששמע הפרעה של העם, מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם 
שמים, אז הבינו מה זה להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה. 
%break
כי הגוף היה מתנגד עם כל כוחו, שלא יעשו שום פעולה של קדושה. 
היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%letter 10
10. בזמן שזכו לראות "וימת מלך מצרים", שהזה"ק מכנה זה בשם 
"נפילת השר שלהם", הידיעה הזו, שהיו חושבים, שיש שר של 
מצרים, ויש לו שררה, והוא מעכב את צעקתם, שלא ישמע למעלה, 
הדעה הזו נפלה מעם ישראל.
%break
אלא זכו עכשיו לראות, שלא היה שום שר של מצרים, שהיה מעכב 
את תפלתן של ישראל, שלא יתקבל. אלא ה' כן שמע תפלתן, וה' 
הכביד את לבם. היינו, שה' היה רוצה, שתתגלה את צורה האמיתית 
של הרע, הנקרא "רצון לקבל לעצמו".
%break
נמצא, שכן שמע את צעקתם. ואם לא היה בחינת אתערותא דלתתא 
מעם ישראל, שרוצים לצאת משליטת מצרים, 
%break
היינו שראו, שכל עבודתם היא לטובת הרצון לקבל לעצמו, הנקרא 
"פרעה מלך מצרים", ובלי ההתעוררות הזו לא היה ה' מגלה להם את 
צורת הרע.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%H עבדי פרעה
%break
%letter 11
11. השולט על האדם הוא התענוג, והעבד נקרא מי שמשועבד 
להתענוג. ובזמן שהתענוג של האדם הוא מקבלה, נקראים "עבדי 
פרעה". ובאם התענוג שלו הוא מהשפעה, הוא נקרא "עבד ה'". ובלי 
תענוג אי אפשר להתקיים.
%break
ואין בכח האדם לשבור את התענוג, אלא רק הקדוש ברוך הוא יכול 
לשבור אותו, במה שלוקח ממנו את השפע, שאין לו מה לתת 
להנבראים. וזה נקרא שבירת כח הסטרא אחרא. 
%break
והאדם צריך רק לגלות שהוא רוצה בכח דלהשפיע. ושיבקש מה' שיתן 
לו הכח הזה. וזה נקרא בחירה מצד האדם, שרק זה הוא בחינת 
אתערותא דלתתא.
%S (הרב"ש.921. "הצורך במעשה דלמטה")
%break
%H ויבן ערי מסכנות
%break
%letter 12
12. בזמן שאנו לא רוצים לקבל את האמונה אנחנו נופלים ממצבנו. 
ובכל פעם ופעם אנחנו עולים ויורדים, עד שנקבע בליבנו שאין לנו עצה 
אחרת אלא לקבוע את האמונה. 
%break
וזהו היה בכדי לקבל את האמונה. וזה ויבן ערי מסכנות (לישראל) לפרעה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
%break
%letter 13
13. בזמן שהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', והוא רוצה שכל עשיותיו 
יהיו בעמ"נ להשפיע, והוא רואה שאין בידו להתגבר, אז האדם מבקש 
עזרה מה', שיעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". 
ושואל הזה"ק, "במה מסייעין אותו, בנשמתא קדישא".
%break
אי משום זה, כיון שכל מה שהיו מתגברים בעבודה, היה הכל נשקע 
בארץ, כמו שאומר בענין שבנו את פיתום ורעמסס, היינו כל יום היו 
צריכים להתחיל עבודתם מחדש, כי כל מה שבנו, הכל נכנס לתהום, 
ותמיד הם היו רואים את עצמם, כמי שאף פעם לא התחיל בעבודה, 
%break
כי כאן שאין הם זוכרים שום דבר תורה, מה שנוגע לעניני עבודה, 
ותמיד כשעושים חשבון לעצמם, איפה עבודה שלנו, מה שאנחנו 
הכנסנו כוחות בעבודה, ולאן הם הלכו.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
%break
%letter 14
14. יש לפרש מסכנות מלשון סכנה, שהם היו בסכנה גדולה, שלא 
ישארו במצב זה כל ימי חייהם. אבל לפרעה היה עבודתם של ישראל 
פיתם ורעמסס, היינו ערים יפים מאד מאד.
%break
לפי זה יהיה הפירוש "ויבן ערי מסכנות" - לישראל, ולפרעה - את 
פיתם ורעמסס. היות שכל מה שעבדו ישראל, נפל לקליפות, ולא היו 
רואים שום ברכה בעבודתם. 
%break
ובזמן שהיו מתגברים בעבודת האמונה ובבחינת השפעה, אז כן ראו 
פריה ורביה. וברגע שנפלו לבחינת ידיעה וקבלה, היו תיכף נופלים 
לרשות קליפת פרעה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
%break
%H חומר ולבנים
%break
%letter 15
15. "בחומר", כלומר שהמצרים הסבירו לישראל את חומרת 
דלהשפיע, מה שאין כן עבודת המצרים יהיו תמיד לבן, שלא ירגישו 
שום חושך בעבודה, אלא שהגוף יסכים לעבודה זו, וזה נקרא, 
"בלבנים", 
%break
כלומר עבודת המצרים הם יהיו תמיד בבחינת לבנים, בלי כתם 
ולכלוך, אלא שיהיו תמיד שלמים, ועל ידי זה גורמו באמת שיהיה 
לישראל קשה לעבוד לשם שמים.
%break
כלומר שהעבודה קשה נמשכה מזה, שהמצרים היו אומרים להם 
תמיד את ענין חומר שישנו בעבודה דלהשפיע, והלבנים שיש בעבודה 
זו, ויראת המצרים.
%break
כנ"ל, שמהירא את ה' היתה נמשכת תקלה לישראל. היינו שמזה 
נמשכה להם את העבודה קשה בשדה, היינו בהמלכות שמים שרצו 
לקבל עליהם ולא יכלו.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח ,מצה ומרור" 1987)
%break
%H וכאשר יענו אותו
%break
%letter 16
16. "וכאשר יענו אותו, כן ירבה, וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני ישראל" 
(שמות א'). משמעות הפסוק, משמע "וכאשר יענו אותו", היינו בשיעור 
ש"יענו אותו", כן באותו שיעור "ירבה ויפרוץ". 
%break
נראה, כאילו זה תנאי, שאי אפשר להיות פריה ורביה בעבודה, מבלי 
שיש מקודם התשתית של עינויים.
%break
ולהבין את הנ"ל, צריכים לדעת את העיקר שלנו, היינו מה היא 
מהותינו. וכפי שמבואר בהקדמות, היא רק הרצון לקבל שלנו. ובטח 
מה שהרצון לקבל ממלא את מבוקשו, המילוי לא נקרא עבודה, כי 
עבודה נקראת מה שמקבלים עליה שכר.
%break
זאת אומרת, עבודה נקראת פעולות מה שהאדם מוכן לוותר עליהם, 
והוא עושה אותם, רק מטעם אין ברירה, היות שהוא משתוקק לקבל 
איזה שכר. ושכר נקרא, לדבר שמשתוקק. וכל חפצו ורצונו הוא לדבר 
זה. 
%break
והשתוקקות אמיתית נקראת, שדבר זה נוגע ללבו, עד כדי כך, שאומר 
"טוב לי מותי מחיי", אם לא תהיה לו האפשרות להשיג. נמצא, שאם 
אין לו עינויים ומכאובים, בזה שחסר לו את הדבר, למה שהוא 
משתוקק, אין זה נקרא השתוקקות. 
%break
ובשיעור היסורים, כך היא נמדדת מידת ההשתוקקות שלו.
%S (הרב"ש. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)
%break
%H משה הרועה הנאמן
%break
17 כתוב "כבד פה וכבד לשון אנכי", הנאמר אצל משה רבנו עליו 
השלום. היות שמשה נקרא "רעיא מהימנא", היות שבחינת משה 
נקראת "אמונה". 
%break
ובאמונה אין שם "פה ולשון", כי "פה ולשון" משמע, שמסביר את 
הדברים בשכל ובדעת. ובחינת משה היא בחינת אמונה למעלה 
מהדעת.
%S (הרב"ש. מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)
%break
%letter 18
18. כתוב: "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי, וכו' כי יאמרו לא נראה 
אליך ה'". פירוש, דכיון שפה דקדושה היה בגלות, בסוד "כי כבד פה 
וכבד לשון אנכי". לכן היה משה רעיא מהימנא [הרועה הנאמן], טוען 
לפני השי"ת "והן לא יאמינו לי", 
%break
כי אם אפילו אקשר את ישראל עמי ואוריד להם איזה השפעה, הלא 
קלי' פרעה מוצצת וחומסת אותה מעמהם. ואע"ג שדביקים עמי, עם 
כל זה לא ישמעו בקולי. פירוש, שבעוד שיש להם שליטה לקליפת 
פרעה, ופה ודבור בגלות, 
%break
מכל מקום אם היו מאמינים ברעיא מהימנא כראוי, היו יכולים בני 
ישראל לשמוע בקולו של משה, שהוא למעלה מפה ודבור, ואם היו 
מתחזקים בזה, ודאי היו נצולים מקליפת פרעה.
%S (בעל הסולם. אגרת י')
%break
%letter 19
19. כי מטרם שבא משה, היה להם כח לעבודה, מטעם שעוד לא ידעו 
מה זה לשם שמים. אבל בזמן שבא משה, והסביר להם, מה זה 
להשפיע ולא לקבל כלום, אז התחיל הפרעה של כל אחד ואחד לשאול 
שאלות:
%break
%letter א
א. כמו שכתוב, שפרעה שאל "מי ה', אשר אשמע בקולו",
ב. ואח"כ באה שאלת הרשע, ששאל "מה העבודה הזאת לכם".
%break
נמצא, שעם ישראל, לאחר ששמעו מפי משה, שצריכים לעבוד לשם 
שמים, התחילה אז התנגדות האמיתית של הרע שבאדם.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%H עניין מטה ונחש
%break
%letter 20
20. וזה ענין השאלה: "מה זה בידך?" כי יד פירושו השגה, מלשון "כי 
תשיג יד". מטה. היינו שכל השגותיו בנויים על בחינת מטה בחשיבות, 
שהוא סוד אמונה למעלה מהדעת.
%break
(שבחינת אמונה נבחן לעיני האדם לבחינת מטה בחשיבות, לבחינת 
שיפלות. ואדם מחשיב את הדברים שמתלבשים בתוך הדעת. 
%break
מה שאין כן, אם השכל של האדם אינו משיגו, אלא שהוא מתנגד 
לדעתו של האדם, והאדם צריך אז לומר, שהאמונה הוא למעלה 
בחשיבות מהדעת שלו, 
%break
נמצא שמשפיל אז דעתו, ואומר, מה שהוא מבין בתוך הדעת, שהוא 
מתנגד לדרך ה', אז האמונה נמצא אצלו למעלה בחשיבות מהדעת 
שלו.
%break
כי כל השכליות, שהוא בסתירה לדרך ה', הוא שהשכל הזה כלום לא 
שוה, אלא "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". 
%break
היינו, שמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה. זה נקרא, שהולך 
למעלה מהדעת. וכך נראה להאדם לבחינת שיפלות וקטנות.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")
%break
%letter 21
21. אם משליכין את המטה לארץ, ורוצים לעבוד עם בחינה יותר 
גבוה, היינו בתוך הדעת, ומבזים את בחינת למעלה מהדעת, שנדמה 
עבודה זו לבחינת שיפלות, תיכף נעשה מהתורה והעבודה שלו בחינת 
נחש, שהוא סוד נחש הקדמוני.
%break
וזה סוד "כל המתגאה, אומר לו הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור 
במדור אחד". והטעם הוא כנ"ל, שהשרה שכינתו על עצים ואבנים. 
לכן, אם הוא משליך בחינת מטה לארץ, ומגביה את עצמו לעבוד עם 
מדה יותר גבוה, זהו כבר נחש. ואין בחינת בנתיים. 
%break
אלא או נחש או קדושה. מטעם, שכל התורה והעבודה שלו, שהיה לו 
מבחינת מטה, הכל נכנס עכשיו לבחינת נחש.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")
%break
%letter 22
22. בכדי שהאדם לא ישאר ברשות הס"א, עשה הקב"ה תיקון, שאם 
האדם עוזב את בחינת ה"מטה", תיכף נופל לבחינת "נחש", ותיכף 
הוא הולך במצב של כשלונות. ואין לו שום כח להחזק, אלא אם כן 
יקבל שוב את בחינת האמונה, הנקרא שופלות.
%break
נמצא לפי זה, שהכשלונות בעצמם הם גורמים, שהאדם יקבל על 
עצמו שוב הבחינת מטה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת.
וזה פירוש מה שאמר משה: "והם לא יאמינו לי", שפירושו, שלא ירצו 
לקבל עליהם את הדרך לעבוד בבחינת אמונה למעלה מהדעת. 
%break
אז אמר לו ה': "מה זה בידך מטה?" השליכהו ארצה. אז תיכף "ויהי 
לנחש". היינו שבין מטה לנחש אין מצב של בנתיים. אלא שהוא בכדי 
לדעת, או שהוא נמצא בקדושה, או בהס"א.
%break
נמצא, ממילא שאין להם עצה אחרת, אלא לקבל עליהם את בחינה 
אמונה למעלה מהדעת, הנקרא "מטה".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")