ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים נ-ת
%book עיבור ולידה
%break
%H עיבור ולידה - קטעים נבחרים מהמקורות
%break
%H עיבור והכנה ללידה
%break
%letter 1
1. עיקר נקודת הכובד בעבודת השי"ת היא, האחיזה הראשונה.
%S (בעל הסולם. "מצווה אחת")
%break
%letter 2
2. תחילת הכניסה לעבודת ה', הוא בחינת עיבור, היינו שמבטל את 
בחינת עצמותו, ונכנס בעיבור לבטן האם, כמו שכתוב: "שמע בני 
מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אמך". 
%break
וזהו מלשון "כי אם לבינה תקרא", היינו שמבטל את אהבה עצמית 
המכונה "מלכות" שבחינתה המקורי היא נקראת רצון לקבל בעמ"נ 
לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה המכונה בחינת "בינה".
%break
והאדם צריך להאמין, שטרם שנולד היינו מטרם שירדה הנשמה 
בהגוף היתה הנשמה דבוקה בו ית', ועכשיו הוא משתוקק לחזור 
ולהדבק כמו שהיה לפני ירידתה, זה נקרא "עיבור" היינו שמבטל את עצמותו לגמרי.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 3
3. זה שרוצה לצאת מאהבה עצמית ולהתחיל בעבודה דלהשפיע, 
דומה שעוזב את כל המצבים שבו היה חי בהם, ועכשיו הוא מניח 
ועוזב את הכל, ונכנס לתחום שאף פעם לא היה נמצא שם. 
%break
ומשום זה הוא צריך לעבור בחינת "עיבור וירחי לידה", עד שתהיה לו 
היכולת לקנות תכונות חדשות, שזה זרה לרוחו ממה שקבל מיום היולדו עד עכשיו.
%S (הרב"ש. מאמר 22 "אשה כי תזריע" 1986)
%break
%letter 4
4. "עיבור" נקרא, בזמן שהאדם מעביר ממנו את עצמותו לזמן מה, 
ואומר עכשיו אני לא רוצה לחשוב משהו לתועלת עצמי, וגם איני רוצה 
להשתמש עם השכל שלי, והגם שזה הוא אצלי, דבר החשוב ביותר, 
%break
זאת אומרת היות שאני איני מסוגל לעשות שום דבר מה שאני לא 
מבין, פירוש, אני יכול לעשות הכל, אבל אני צריך להבין את הכדאיות 
של הדבר, מכל מקום הוא אומר, עכשיו אני מסוגל לזמן מה, לומר 
שאני מקבל עלי בזמנים אלו שאני קובע לא להשתמש עם השכל שלי, 
%break
אלא אני מאמין בלמעלה מהדעת, להאמין באמונת חכמים, להאמין 
שיש משגיח ומסתכל על כל אחד ואחד בעולם בהשגחה פרטית.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 5
5. בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין 
באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור, שאין לו פה. 
%break
ועיבור פירושו "קומת מלכות, שהוא הקטנות היותר מצומצם 
באפשרות, נקראת בשם עיבור, שהוא מלשון "עברה ודינין", בסוד 
הכתוב "ויתעבר ה', בי למענכם".
%break
ויש לפרש את ענין עברה ודינין. היות זה שהאדם צריך ללכת בעינים 
עצומות למעלה מהדעת, הגוף מתנגד לעבודה זו, לכן זה שהאדם 
צריך תמיד להתגבר, זה נקרא "עברה, וזעם, וצרה", 
%break
היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון, 
שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור", כנ"ל, 
שהוא קטנות היותר מצומצם באפשרות.
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 6
6. עיבור הוא, מלשון עברה וזעם. היינו, שהאדם צריך להתגבר בזמן 
שהמלכות שמים היא אצלו בבחינת נקודה, כלומר שאינה מאירה לו 
קבלת מלכות שמים שיהיה בשמחה, כמו שכתוב "עבדו את ה' 
בשמחה", אלא שאצלו היא בעצבות.
%break
וזה ענין עיבור, היינו שזה כמו עיבור בגשמיות, שהתחיל להכנס 
להריון, שאחר כך שאם יתנו התנאים הדרושים, יצא מזה ולד.
%break
נמצא שבזמן שהאדם נכנס בעבודה, ורואה איך שהוא, מרוחק מה', 
וכואב לו, זה נקרא שזכה לבחינת קטנות, היינו הוא מרגיש את 
קטנותו. 
%break
וזה נקרא חסרון כלי. ובשיעור זה יכול להשיג אחר כך את האור, 
הנקרא גדלות בערך הכלי.
%S (הרב"ש. 799. "מולד הלבנה")
%break
%letter 7
7. האדם צריך להיות שמח בחלקו, היינו כמה אחיזה שיש לו בתו"מ, 
לזכיה גדולה הוא זה בעבורו, כי הוא רואה שיש אנשים, שה' לא נתן 
להם את המחשבה ורצון אפילו לזה שיש לי כן קצת אחיזה, זה נקרא 
כח העיכוב, שלא יפול מהעבודה, וגם הוא יוולד אח"כ, 
%break
היינו שמהעבודה זו, שהוא שומר עצמו בעיבור, היינו בתחילת עבודה, 
שיהיה ב' קוים, היינו שמאל וימין, הוא יזכה להיוולד, ולהיות לבחינת 
יניקה דקדושה, כנ"ל, 
%break
שע"י כח המצייר וכח המעכב, תצא מהעבודה זו ולד שלם בקדושה.
%S (הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שצריך להרים יד ימין על שמאל, בעבודה" 1991)
%break
%letter 8
8. אחר העובר יש בחינת לידה, עד שמתגדל הוולד, ונעשה על ידי 
תיקונים לבחינת גדול, הנקרא, שזכה לבחינת מוחין דקדושה. 
%break
כי יש לפרש "עובר" מלשון עובר, שהוא המצב הא', שעובר מבחינת 
השימוש עם כלים דקבלה לדרגת קדושה, ששם משמשים רק בכלים 
שיכולים לכוון בעל מנת להשפיע, אחרת לא משתמשים עם הכלים.
%break
נמצא, שעיקר הוא בחינת העיבור. כמו בגשמיות, בזמן שהאשה 
נעשית מעוברת, בטח שהיא תלד גם כן. אלא כל הדאגות הן, 
שהאשה צריכה להתעבר. ואח"כ בדרך כלל האשה כבר תלד גם כן.
%S (הרב"ש. מאמר 26 "מהו, "אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה" 1990)
%break
%letter 9
9. החיים הם כח התנועה. ונודע, שתחילת החיים נעשה על ידי שתי 
פעולות מנוגדות בתכלית.
%break
כי גם המדבר, כאשר נולד הוא בבחינת מת, עד שמעוררים אותו על 
ידי דחיפות. - כי הכלים שלו מוכנים לקבל חיים ותנועה עוד בבטן אמו, 
- ובביאתו לאויר העולם פועל על בשרו אויר העולם בקרירות שאינו 
רגיל בו, ואז נגרם לעורר ההתכווצות.
%break
ואחרי ההתכווצות הראשונה, מוכרח להתפשט שוב לשיעורו הקודם. 
וב' הדברים ההתכווצות וההתפשטות המה הפסיעה הראשונה 
המקבלת לו חיים.
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה" )
%break
%letter 10
10. אם אין התכווצות פנימית - אין התפשטות. כי לא יתפשט בשום 
אופן יותר מגבולו, ואם כן אין תנועה. והנה, הסימן של הבריה 
שמוכשרת לאור החיים הוא, אשר יש בה כח לפחות לעשות התכווצות 
משום איזה סיבה, 
%break
אשר אז בא אור החיים ועושה התפשטות, ונעשה תנועה ראשונה של 
חיים. ולכן לא תפסק עוד התנועה הימנו, ונעשה חי מתנועע.
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")
%break
%letter 11
11. העולמות באים בהשגה בשני דרכים, מעילא לתתא ומתתא 
לעילא, שמתחילה משיגים מעילא לתתא, את השתלשלות הנשמה. 
ואחר-כך, מתתא לעילא, שהיא ההשגה עצמה. 
%break
מהלך הראשון מכונה בשם עיבור, משום שערכו כמו הטפה ההולכת 
ומתנתקת ממוח האב, ובאה בעיבור האם, עד שיוצאת לאויר העולם. 
שהוא נבחן כמו דרגא האחרונה - מעילא לתתא. 
%break
דהיינו, בהתחשב עם העילה של הולד. הרי עד שם היה עדיין מחובר 
באיזה חלק בבחינת אבא ואמא שלו. דהיינו העילה. ובביאתו לאויר 
העולם, נכנס לרשות עצמו, שזהו הסדר של מעילא לתתא. 
%break
וטעם כל זאת, כי מחשבתו יתברך יחידה, ועל-כן כל המקרים שוים, 
והכל דומה לפרט.
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")
%break
%letter 12
12. מעת לידתו שהוא נמצא אז בנקודת הריחוק, מתחילה שיבתו 
להשגה - מתתא לעילא, שזה נקרא חוק ההתפתחות, והוא הולך 
ממש על אותם הדרכים והמבואות שירדו מעילא לתתא.
%break
וזהו מושג למקובלים. אולם לעינים הגשמיים, נראים רק מצבים 
פשוטים, איטיים, דרגתיים, עד שגדלה קומתו כמו אבא ואמא שלו, 
ואז נקרא, שהשיג כל הדרגות מתתא לעילא. דהיינו דבר שלם.
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")
%break
%H לידה ברוחניות
%break
%letter 13
13. "לידה ויניקה", שאז כבר יש לו "פה", שפירושו, שהוא בא לרשות 
עצמו, והוא כבר יודע מה שהוא עושה. וכבר יש לו רשות בפני עצמו 
לעשות בחירה, וזה נבחן שכבר הוא נמצא ברשות עצמו. 
%break
ואז נקרא, שהוא מקבל בחינת "רוח", שזה מאיר בזמן שכבר יש לו 
רשות בפני עצמו בקדושה.
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 14
14. בזמן שהוא נולד בבחינת אדם, שפירושו, שבאו לו במוחו ולבו 
מחשבות ורצונות להיות אדם, כלומר, שהוא מבין שצריכים ללכת 
בדרך האמת, הגם שעדיין לא יכול ללכת, כי הוא נולד עכשיו, כלומר, 
שהוא התחיל עכשיו בעבודה זו, 
%break
ורק שהוא מבין שצריכים להגיע אליה, היינו לעשות הכל בעמ"נ 
להשפיע, הגם בעת שנולד אין לו כלום, היינו כמו שהזהר הקדוש 
אומר "אדם שנולד, לא נתמנה עליו כח מלמעלה עד שנמול".
%break
פירוש, שבזמן שהתחיל ללכת בקו של השפעה, הנקרא "הולדה", אז 
הוא רואה תמיד ערך הפוך. היינו, שהוא רואה אחרי כל היגיעה שהוא 
נותן, אין לו שום התקדמות, אלא שרואה תמיד שהולך אחורה. 
%break
וזה הסדר, היינו המצב של הסתרה מה שהוא מרגיש, נמשך עד 
שזוכה למול עצמו. ואח"כ הוא הולך קדימה, עד שמשיג את הד' 
מדרגות, הנקראים "חיה נשמה רוח נפש".
%S (הרב"ש. מאמר 16 "ההבדל בין עבודת הכלל והפרט" 1987)
%break
%letter 15
15. מוכרח לעבור תשעה ירחי לידה, שע"י זה הוא קונה כל פעם כח, 
הנקרא "רצון להשפיע". שאם הוא רואה שיש איזה דבר שמפריע 
להרצון דלהשפיע, יש בכוחו לדחות את הדבר, ואז נקרא "וילדה זכר". 
%break
היינו לאחר שכבר עבר עליו את התהליך של "ירחי לידה", ולא באמצע 
עבודה, היינו שתיכף שנכנס בעבודה, תיכף הוא רוצה לראות את כח 
השפעה שהשיג, אחרת הוא ברוגז וטוען, הלא כבר התחלתי בעבודת 
הזריעה ואיפה הפירות מה שאני צריך להשיג. 
%break
על זה מתרץ רבי יוסי, שהאשה תיכף משנתעברה עד יום שיולדת אין 
מלה בפיה אלא הולד שלה אם יהיה זכר, שהתירוץ הוא, הגם שעוד 
לא ילדה אבל אין לה סבלנות לחכות אלא תיכף רוצה ללדת.
%S (הרב"ש. מאמר 22 "אשה כי תזריע" 1986)
%break
%letter 16
16. ספר "קדושת לוי" (תזריע): יש בעבודה זריעה, והריון, ולידה. 
"זריעה" נקרא בחינת ההתעוררות המתעורר לב בני אדם לעבודת ה'. 
ו"הריון" נקרא במי שרוצה לעשות את המצוה. "לידה", כשאדם עושה 
את המצוה.
%break
"אשה כי תזריע", היינו המקבלים יהיו משפיעים. "וילדה זכר", היינו 
בחינת גדלות. ואיש כי תזריע, היינו הבורא, הנקרא משפיע, בשם 
זכר, שהוא רק אתערותא דלעילא, "וילדה נקבה", שהוא בחינת 
קטנות.
%break
וזה ענין "נקבה פניה למעלה", היינו כלפי המשפיע, שזה ענין "תשש 
כוחו כנקבה". ורק לאתערותא דלעילא הוא מחכה. 
%break
ו"אשה כי תזריע וילדה זכר", היינו כאיש שיש לו כוח תמיד להתגבר. 
וזה ענין "וחזקת, והיית לאיש".
%S (הרב"ש. 681. "אשה כי תזריע - ב'")
%break
%letter 17
17. ענין לידה הוא כענין "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי". היינו, כל 
פעם שמקבלים את בחינת אמונה מחדש, נקרא "לידה חדשה". וענין 
הקבלה של בחינת מוחא, הוא למעלה מהדעת.
%break
והיות שהגוף אינו יכול לעשות דבר מה שהוא נגד הדעת, אם כן, 
בחינת מוחא מוכרחין לקבל בעל כורחו, היינו שאין הגוף מסכים. מה 
שאין כן אם עבודתו היא בבחינת קבלה וידיעה, אזי הגוף מוכן לציית 
לכל פקודה.
%break
וזה ענין, בעל כורחך אתה נולד, שההולדה בהקדושה היא רק בעל 
כורחו. עד שזוכין לבחינת "יקריב אותו לרצונו", כמו שאמרו חז"ל 
"כופין אותו, עד שיאמר רוצה אני" (קידושין נ' ע"א).
%break
ועל ידי קבלת האמונה, זוכין לבחינת חיים דקדושה, על ידי תורה 
ועבודה.
%S (הרב"ש. 3. "בעל כורחך - א'")
%break
%letter 18
18. כל לידה יכולה להיות רק על ידי זכר ונקבה. כי ענין זכר הוא כח 
ההשפעה שישנו באדם, ונקבה היא בחינת כח הקבלה שישנו באדם, 
היינו מה שאדם רוצה להנות את עצמו, שענינו הוא שכל דאגותיו הוא 
רק שעובד להנאת עצמו. 
%break
ועל ידי שני כוחות אלה יש לו עבודה בבחינת בחירה, להיות בוחר 
בטוב היינו לשם שמים, ולמאוס ברע שהוא למלא תאוותיו.
%S (הרב"ש. אגרת נ"ד)
%break
%letter 19
19. כשנולד "אדם", פירושו, שבאות מחשבות ורצונות במוחו וליבו 
שצריכים להיות אדם, ואדם נקרא, שרוצה ללכת בדרך של ירא ה', 
זאת אומרת שכל עשיות יהיו לשם שמים בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת 
עצמו, כבהמה, שאין לה הרגש הזולת. 
%break
אלא רוצה ללכת דוקא בעמ"נ להשפיע, הגם שעדיין לא זכה לזה, אלא 
"הולדה" נקרא, שהתחיל על יסוד של אדם, 
%break
היינו שרוצה לבנות את עבודה שלו על יסוד של ירא ה', הנקרא בחינת אדם, 
כנ"ל. והתחלה נקראת "הולדה".
%S (הרב"ש. מאמר 16 "ההבדל בין עבודת הכלל והפרט" 1987)
%break
%letter 20
20. בהקדמה לספר הזהר, (אות מ"ג) אומר וזה לשונו, "והנה האדם, 
בעת שנולד, יש לו תיכף נפש דקדושה, ולא נפש ממש, אלא בחינת 
אחוריים של הנפש, שפירושה, בחינה אחרונה שלה, המכונה בעת 
קטנותה בשם נקודה. והיא מלובשת בלב האדם".
%break
וזה יש לפרש כנ"ל, ש"נקודה" זו, שהיא עדיין חושך, מתגלית כל פעם 
ומאירה, כפי עבודתו בטהרת לבו, שאז הנקודה מתחילה להאיר. 
%break
זאת אומרת, שכל פעם שהאדם מתחיל לעלות שוב לאחר הירידה, 
האדם צריך להאמין, שזוהי בחינה חדשה, כלומר ממה שהיה קודם 
בזמן עליה, שכבר העלה אותה לקדושה, ומתחיל כל פעם בחינה 
חדשה.
%break
היות שבכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות 
שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'. 
%break
לכן כל בחינת קבלת מלכות שמים, נבחנת לבחינה חדשה, היינו 
שמקבל עתה חלק מחלל הפנוי, שהיה ריק ממלכות שמים, ומכניס את 
מקום הריק, וממלא אותו עם מלכות שמים.
%S (הרב"ש. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)
%break
%letter 21
21. בלי רצון אי אפשר לעשות שום דבר. ולעצמו הוא כבר לא רוצה 
לקבל. לכן "אמו נותנת את האודם". "אמו" נקראת בינה, שבחינתה 
היא רצון להשפיע. כידוע, שמלכות נקראת "שחור", היינו הרצון לקבל, 
שנקרא מלכות, שעליה היה צמצום, 
%break
שפירושו, שהאור לא יאיר לתוכה, לכן היא נקראת בשם "חושך". 
וכשהמלכות נכללה בבינה, נקראת בינה "אודם". וזה יהיה הפירוש, 
שאמו, היינו הבינה, נותנת להאדם בחינת רצון להשפיע. ואז כבר 
האדם מסוגל לעשות מעשים דלהשפיע. 
%break
ואז נקרא "שהקב"ה נותן רוח ונשמה", שפירושו שפע עליון, הבא 
לתוך כלים דהשפעה. וזה נקרא "לידת הפרצוף", היינו שנולדה מדרגה חדשה.
%S (הרב"ש. מאמר 20 "מהו שהיצר הרע עולה ומשטין, בעבודה" 1989)
%break
%H לידת האנושות
%break
%letter 22
22. הכלל משתוה תמיד עם הפרט, שהשי"ת בעצמותו, לא ירגיש את 
הריבוי, שהוא תמיד בסוד רשות היחיד, ותקיש טובת הכלל מהפרט. 
%break
וכמו שמציאותו ולידתו של הפרט, אשר ערך השי"ת, מכח הטבע, הוא 
נבחן מעת לידתו וביאתו למקום שהכין השי"ת בעדו, שנקרא עולם 
הזה, נבחן שדאג בעדו שיפול לידי אוהבים נאמנים, שיטפלו בו 
ויבריאו אותו וידאגו לכל צרכיו בתכלית המסירות והאהבה.
%break
כן הכלל כולו, אם רוצה להולד ולצאת לאויר העולם מתוקן בעד הכלל 
כולו, אז יש לדאוג שהילד הכללי הזה, יפול אצל הורים נאמנים 
שיאהבו אותו במסירות נפש, לא פחות מאבא ואמא - 
%break
והיינו על-ידי המצוה של אהבת זולתו. בדומה להכנה של מתן תורה.
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")
%break
%letter 23
23. כמו שיש לידה לפרט, מצד בנין הגופים - כן יש לידה לכלל, והיא, 
על-ידי חידוש כח רוחני, דהיינו, התפתחות השכליים היא לידה לכלל, 
%break
כי ברוחני שינוי הצורה יחלק העולמות זה מזה, ולידה זו פירושה, לבוא בעולם התיקון.
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")
%break
%letter 24
24. ואם אנו מדברים בסוד הריבוי במהות הרוחני, הריהו בדומה 
לעניין הגשמי שנולד מבטן אמו, שהוא עולם חשוך ומקולקל בכל מיני 
לכלוך ואי נעימות, אל עולם הנאור בכל השלימות - עולם התיקון. 
%break
ובזה מובן עניין ההכנה, בגדר המובן בממלכת הכהנים, שהגיעו לכך 
על-ידי נבואת משה רבנו, ומשום זה זכו לחירות ממלאך המות, 
ולקבלת התורה. 
%break
ואז היו צריכים ללידה חדשה, לאויר העולם הנאור, המכונה בכתוב: 
"ארץ חמדה טובה ורחבה".
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")
%break
%letter 25
25. כמו בגשמיות שהולד נופל לידים אוהבות ונאמנות, שהם, אביו 
ואמו הדואגים לו ומבטיחים קיומו ובריאותו - כמו-כן, לאחר שלכל אחד 
הוכן ששים רבוא דואגים לקיומו, נשמו רוח חיים, 
%break
כמ"ש: "ויחן שם ישראל נגד ההר" ופירש"י "כאיש אחד בלב אחד".
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")