עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author קטעים נבחרים נ-ת %book סנה בוער בקוצץ %break %H קטעים נבחרים מספר "סנה בוער בקוצק" (סופי) %break %H היחס למציאות %break %letter 1 1. בלילות החורף הארוכים מסוגל היה מנדלי להתבודד בפינה שבבית המדרש, משקיעת השמש ועד סוף האשמורת השלישית, כשספר פתוח לפניו, אך המחשבה הייתה אז מרחפת בעולמות אחרים, בעולמות ששפת אנוש לא מצאה עדיין לבוש להם. %break מפעמות אותו תעלומות הבריאה, רזי עולם של ראשית היקום ואחריתו. כולו נכסף להיות קשור עם נשמת ההוויה. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 2 2. בפְּשִיסְחָא [עיירה בפולין] הבינו את ערכה של הכוונה שבעשייה. כל עשייה חיצונית-מכאנית ללא מחשבה מוקדמת - פגומה היא. מצווה ללא כוונה - כגוף בלי נשמה. %break העשייה היא הגילוי החיצוני של רצון האדם. "המצווה היא כלי, והכוונה - התוכן". %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 3 3. תכונת האמת דחפה את רבי מנדל לחדור לתוך עומק השיתין של כל תופעה בחיים, ולבחון תמיד מחדש את הדפוסים החיצוניים המקובלים. %break חוש ראייתו של איש מחפש אמת אינו מתקהה בתהליך ההרגל. ראייתו היא תמיד ראיית בראשית; ראייה השומרת על עצמיותו של הרעיון; על ראשוניותה של האידיאה. %break איש אמת חודר בעד כל הקליפות שהזמן העטיף בהן את הרעיון. הוא נגוע במבוע של כל דבר וחודר לעומק שרשיו. %break רבי מנדל אינו גורס דעות מקובלות, דעות שחוקות, שהעלו חלודה במרוצת הדורות. היה לו הכוח להוריד את קליפת השגרה ולגלות את הרעיון במלוא זכותו. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %H היחס לרב %break %letter 4 4. התלמידים לא שמו על ראש רבם כתר של בעל מופת, הם כינוהו בשם בעל משמעות אחרת לגמרי, בשם "שיבולת הזהב" - לציין, שמעשיו של רבם צרופים מכל סיג, %break ומחשבתו טהורה מכל שמץ של חטא - כשם ששיבולת זהב, כל מה שיש בה - הגרעין, המוץ, והקש - נקיים מכל סימני ריקבון. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 5 5. עם הסתלקות הרבי ירדה עצבות על התלמיד. נתגלה אליו הרבי בחלום וניחם אותו באבלו: %break - אל תדאג, הייתי לך לרבי בחיים ואהיה גם אחרי מותי. אך התלמיד שנשמתו הייתה דבוקה ברבו בעודו בחיים, השיב: %break - אין לי חפץ ברבי מת, ברבי מהעולם הבא... %break מבוהל התעורר רבי מנדל מחלומו וכמו נסחף על ידי סערה שבלב, שם דרכו בחשכת הלילה אל בית-המדרש. שם מצא כמה מחבריו ממתיקים ביניהם סוד. פתאום ניגש אליו רבי שמחה בונים ואמר לו: %break - הרבי איננו עוד, הוא השאיר לנו יראת שמיים. דע, מנדל, כי יראת שמיים איננה דבר שאפשר לשים אותו לתוך קופסת טבק, במקום שבו דבריו של הרבי קיימים, שם נמצא הרבי... %break רעיונותיו של הרבי, הדברים שהוא לימד, הם-הם הרבי עצמו. תוך מוחלט, פנימיות מזוקקת ללא צל של גשמיות. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 6 6. יתמות ירדה על החסידים עם הסתלקות רבם. חלל ריק נוצר בליבם ובחצר השתררה מבוכה. החסידים היו אובדי עצות. הם מחפשים ממלא מקום - והדעות נתפלגו. [...] %break הצעירים חדי השכל, המחפשים מטרה עליונה עלי אדמות, נושאים עיניהם לחריף שבחבורה, לרבי מנדל. אך הוא, רבי מנדל, פונה להם עורף, דוחה אותם בגערה: %break - כלום סבורים אתם שגם להבא העניינים ילכו כפי שהורגלתם בהם עד עתה? הרבי יעבוד עבורכם ואתם תחטפו שיריים, הרבי יעמול יחידי ואתם תסתתרו בצילו; הוא יעבוד את הבורא ולכם תבוא ישועה על ידו; %break רוצים אתם ברבי שיחזיק בידו מפתחות לאוצרות השמיים ויחלק לכם פרנסה די הצורך; אתם תמשיכו לבשל דייסות ולאכול בצוותא והרבי שלכם יתפלל שבנותיכן הבוגרות תקבלנה חתנים הגונים, או ירפא את נשותיכם, %break לא! לא אופה כעכים אנוכי, הבורא לא נתן לי סל כעכים כדי לחלקם בין הבריות. אינני רועה צאן, המחפש מקום מרעה לצאנו. אדם לעמל יולד! אצלי יהיה עליכם לדאוג לעצמכם בחומר וברוח. כל אחד לכשעצמו. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 7 7. החסידים לא סיפרו על רבם סיפורי גדלות וודאי לא סיפורי מופתים. הם קימצו גם במסירת דברי תורה בשם רבם. שם שרר קיצוב חמור בדיבורים. %break בקוצק ביטאו את הרעיון במילת רמז ולפעמים אפילו בפחות מזה. הדברים נרמזו בהעוויית פנים בלבד. כך הרבי וכך החסידים. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 8 8. דברי רבי מנדל אינם מכילים סתרי תורה סתומים, שהם למעלה מכוח ההשגה של האדם; אין בהן חידות ולא מראות אלוהים. הדברים חודרים למעמקים שבחדרי הלב ומייסרים את הנפש. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 9 9. רבי מנדל היה אז כמעיין המתגבר. רגיל היה לטייל עם האברכים בשבילי השדות ושם היה משוחח איתם בעניינים הנוגעים במרומי מרומים. %break פעם אמר בפניהם תורה במשך עשר שעות רצופות, ואמירת תורה אצל רבי מנדל פירושה אמירה מסוג מיוחד. שיחותיו היו מקוטעות וברמזים בלבד. %break באותו הזמן רגיל היה להשתתף בסעודות מרעים שבבית המדרש, בצריף הגדול, בכל ערב. בסעודות הללו הושלו נשמות התלמידים וגובשה קבוצה של יחידים היודעים אשר לפניהם. %break בטוֹמָשׁוּב [עיר בפולין] נוצרו חיים קומונליים טהורים, כיס אחד היה לכל אנשי החבורה. הייתה להם קופה משותפת וסעודותיהם היו במשותף. הם התפרנסו מעבודות כפיים, מעבודה פשוטה וקשה, הסעת לבנים וגבילת טיט. %break כל יום יצאו לעבודה כמה מניינים אברכים ולפנות ערב הביאו איתם שכרם. הרווח נמסר לממונים על הקופה וכל ערב אכלו סעודה דלה של פת קיבר ויי"ש [יֵין שָׂרָף]. הרבי היה אז מסב עימהם ומשפיע עליהם שפע רוחני רב. %break השוויון בין אנשי החבורה היה מוחלט. כבתחום החומר כן גם בתחום הרוח. לא זו בלבד שחילקו ביניהם חלק כחלק כל מה שהיה ברשותם, הם אף תיקנו תקנה כי גם המצוות והעבירות של החבריא תחולקנה באורח שווה. %break גם החלק בעולם הבא מן הדין שיתחלק בין כולם שווה בשווה... %S ("סנה בוער בקוצק") %break %H החיים בקוצק %break %letter 10 10. במרכז החסידות עומד היסוד החברתי-מוסרי; עומדת המצווה של אהבת רע. האהבה לחבר הגיעה בחסידות לידי יצירת קשר בין לב ללב. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 11 11. ליבו של רבי מנדל היה אז טוב עליו. בימים ההם התרועע עם חבריו החדשים, שהיה מכונה בפיהם "מנדל השחור" ושכח את עצמו ואת העולם ומלואו. באחד מימי החורף, בהיותו בדרך מטומאשוב לפשיסחא, פגש עגלה מלאה חסידים. %break עלה על העגלה והתיישב ביניהם. הקור היה חזק והכיסים - ריקים מפרוטה. בלי לומר דבר, ירד רבי מנדל מהעגלה באחת מחניות הביניים וכעבור שעה קלה חזר עם בקבוק יַ"ש ביד, אך בלי המעיל העליון. %break באין כסף מכר את הפרווה היפה שקיבל מחותנו העשיר, וקנה תמורתה י"ש, כדי לשמח את הלבבות בדרך אל הרבי. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 12 12. בבית מדרשו של רבי בונים סולק כליל פולחן המופתים. התלמידים ראו ברבם מנהיג-מעפיל-מחנך, הפורץ דרכים לעצמו ומכין את תלמידיו ללכת בעקבותיו. המופת שהתלמידים ייחסו לרבם היה מסוג אחר. תלמידי פשיסכא היו אומרים: %break - ביכולתו של רבנו להוציא את הנשמה מן הגוף, לנקות אותה מזוהמתה, לטהר אותה - ולהחזירה לאחר מכן טהורה למקומה! %break רבי בונים ויתר על ההמונים. העדיף להימצא בקרב חבורה לא גדולה של אברכים צעירים, בני עלייה מובחרים, הנכונים להניח מאחוריהם את הדאגה לצרכים חומריים. להדיוטים לא היה מקום בפשיסחא זו של רבי בונים. %break איש החבורה חייב היה להיות בעל-מוח, בעל-מעוף ובר-דעת. הסגולות הללו בלטו באישיותו של רבי מנדל וכולם הכירו בו כארי שבחבורה. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 13 13. כאישיות רוחנית מובהקת סובר רבי מנדל, כי הפגמים שבחברה אינם נעוצים בתנאים חומריים. עצם התנאים האלה הם תוצאה מסיבה עמוקה יותר. שורש הרע - מקורו בשעבודו העצמי של האדם. אדם משועבד לא על ידי החברה ולא על ידי המשטר החברתי. %break הוא רתוק בכבלים הסוחבים אותו אל האדמה. והכבלים האלה - הוא עצמו שם אותם על ידיו. העולם לא יתוקן אם לא יקדם לו תיקון האדם, ותיקון האדם פירושו הטיית מבטו למרומים, חתירה להבנת ייעודו בחיים, הבנת הראשית ומטרת האחרית של התולדה. %break כאן היסוד המשיחי הטהור בדרכו של רבי מנדל. החברה תתוקן רק עם השתחררות האדם מהשלשלאות שהוא כבל בהן את עצמו. רק אדם שבכוחו לעצב את עצמו, בכוחו לעצב את גורל העולם. %break בבית מדרשו של רבי מנדל, יותר מאשר בבתי מדרש אחרים. הושם הדגש על טיפוח האישיות. אדם משוחרר פירושו, אדם שמסוגל לשחרר את מחשבתו מתרמית עצמית. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 14 14. מידת העניוות שחתר אליה חסיד קוצק שונה הייתה מסוג זה של עניוות המקובל בידינו. אין רישומה ניכר כלל כלפי חוץ. להיפך, אפשר הדבר שבעיני אחרים לא תיראה אלא בהתגאות. %break כלפי אחרים היו מגלים יחס של ביטול, ולא היו נזהרים מפגיעה קלה אפילו בגדולים ומפורסמים. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %H פנימיות וחיצוניות %break %letter 15 15. עניין חשוב למד רבי מנדל בפשיסחא. הרבי לימד את תלמידיו כי בכל לילה ולילה נוטלים מהצדיק כל המדרגות וההשגות, שאליהן הגיע ביום שלפני כן. %break כמו שהטבע מתחדש בכל יום, כך חייב האדם להתחיל כל יום מחדש, כדי להגיע למדרגותיו של האתמול. ובכל יום ויום הוא חייב לעמול, כדי שיעלה על ההשגות שהשיג אתמול. %break אין הֶרְגל קפוא. ה"היום" איננו המשך-מאליו של ה"אתמול". כל יום ו"בראשית" חדשה. אם הדחיפה הנפשית, שמכוחה הגיע לשלב הרוחני אתמול לא תתחדש היום, הרי גם ההישג שאליה הגיע אתמול, חדלה מלינוק את יניקתה הטבעית. %break מכאן השאיפה התמידית להתחדשות. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 16 16. אנו עובדים את הבורא בקבלנות. גומרים עבודה אחת כִּדְבָעֵי [כרצוי] וכשמתחשק להתחיל בעבודה שנייה, אנו שוב שמחים לעשותה. בקוצק אין שעון, במקום שעון קיימת נשמה. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 17 17. רבי מנדל התרחק משפה מתוקה שיש בה שמץ משפת חלקוֹת. במלים מנופות, במשפטים מלוטשים ראה כעין הערמה על האמת וכעין רצון להסתירה. %break כאחד מאנשי הגות הקדמונים הביע את רעיונותיו במעט מילים. רבי מנדל איננו מדבר סְחור-סְחור; מה שהיה לו לומר, אמר בקיצור ובעוז; לפעמים פחות מבקיצור. %break הרעיון הובע על ידי רמז בלבד ולפעמים עוד בפחות מרמז. די היה שרבי מנדל ירים את הגבות הארוכות מעל עיניו. ולב השומע יקפא מפחד. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 18 18. רבי מנדל היה אומר: "לא יהיה בך אל זר" - האלוהים שבקרבך לא יהיה לך זר. אין זה מספיק להאמין באלוהים, עליך להכיר אותו ולחוש אליו קרבה. %break כשרבי מנדל היה עדיין נער, בחן אותו פעם המלמד שלו ושאלו: - מנדל, שמא תאמר לי היכן גר השם יתברך? - בכל מקום שנותנים לו דריסת רגל - השיב הנער מיניה וביה. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 19 19. משקיבל מרבו את היסודות של בית מדרשו התחיל רבי מנדל כבר עתה, בפשיסחא, לסלול לעצמו דרך משלו. כבר כאן סטה מהשגרה. דרך תפילתו הייתה באֵלֶם ובהתבוננות חשאית. %break בשעת מחלת רבו, שממנה נסתלק מן העולם, הרעישו התלמידים שמיים וארץ. אך הוא, רבי מנדל, עמד צמוד למקומו, ריכז את עיניו בנקודה אחת - ושתק. המחשבה זעקה והתפללה. %break אך התפילה הזאת, השקטה מבחוץ והסוערת מבפנים, "הרעישה את כל העולם". %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 20 20. בדרך כלל שורר קור בהיכל המוח. ההיגיון הוא חד כְּאִזְמֵל. אך רבי מנדל שהפעיל את ההיגיון עד קצה יכולתו, חימם מקודם את ההיכל בחומה של האמונה; הדליק את המוח בשלהבת של הנשמה. %break הָעֵרָגוֹן להבין במה שהאמין, לא פגם פגימה כל שהיא באינטואיציה של האמונה. הספק צומח אצלו בתוך תחומה של האמונה, והוא מובלע בה כחוליה בשרשרת. %break מצד אחד - החלטיות הלוהטת כי "לית אתר פנוי מיניה", אין מקום בעולם שהבורא לא ימלא את חללו, אך מצד שני הוא חותר בכל כוחו לחוש אותו בפנימיותו. %break איש האמת איננו משלים עם הגזרה כי "לית מחשבה תפיסא ביה כלל", שמחשבת אנוש אינה מסוגלת לתפוס את הבלתי נתפס. הוא מתעקש לדעת את הנגזר לא לדעת. %break רבי מנדל ראה פעם, עוד בהיותו בפשיסחא, אברך כשהוא מעיין בספר "מורה נבוכים" לרמב"ם, הוא ניגש אליו והעיר לו: דע, לזה שמילא כרסו בתורה - הספר "מורה", ובאם לא - "נבוכים". %break החקירה, אם היא איננה נובעת מתוך דבקות של אמונה, מגדילה את המבוכה, אך אם הספק נעוץ בתחום האמונה - הספק עצמו נעשה מורה. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 21 21. אם אדם אומר מה שחושב, עדיין אין הוא נקרא איש אמת. המעשה והדיבור זהים אמנם עם המחשבה, אך הלא ייתכן שהמחשבה עצמה איננה מחשבה של אמת, שכן, במידה שיש במחשבה שלו ניצוץ של חיקוי לדרך מחשבתם של אחרים, %break או אם המחשבה מושפעת ממניעים פנימיים בלתי מודעים, מיד היא חדלה מלהיות מחשבה של אמת. מן החובה, על כן, לבחון היטב את המחשבה עצמה ולבדוק אם היא באמת מחשבה שלו. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 22 22. באותה התקופה, התקופה הראשונה של קוצק, דרש מהתלמידים לשמור על הנקודה הפנימית של החסידות, על מהותה העיקרית ולא לעשות מהתפל של המסגרת החיצונית - עיקר. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 23 23. לא רק אצל האדם כפרט קיימת נקודה עיקרית ככוח המעמיד שלו, אלא גם בציבור. הרעיון שציבור זה בא להגשימו, הוא הנקודה הפנימית שלו. %break נקודה זו אם לא ישמרו עליה בהקפדה, עלול הרעיון להתרוקן מתוכנו וליהפך לשלד ללא תוכן. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 24 24. התפילה שעל האדם להתפלל תמיד היא: פתח לנו שער! על האדם לצייר לעצמו כאילו היכל הבינה סגור בפניו והוא עדיין עומד בחוץ, לפני שער נעול זה ומתחנן שייפתח לפניו, %break ולו אפילו כחודה של מחט, למען יוכל, לפחות, להציץ פנימה. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 25 25. רבי מנדל סבור כי הצימאון לדעת, הָעֵרָגוֹן לכמוס, הוא מטרה בפני עצמה. ובניגוד למקובל, פירש הוא את הנאמר, "יגעתי ולא מצאתי אל תאמין" - אם יגעת, אפילו אם לא מצאת - אל תאמין שלא מצאת, %break שכן הרגעים של היגיעה הלא הם-הם הרגעים של המציאה. התהייה לדעת היא-היא הדעת עצמה. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 26 26. הכרנו את רבי מנדל כאיש רוח המתעב קבצנים ורואה בקבצנות דבר מאוס. הוא לעג לפושטי-יד רוחניים, הנהנים מעמל אחרים והנשענים על כתפיהם של החזקים מהם. %break קבצן היה בעיניו זה שדעותיו אינן שלו, כי אם לקוחות מספרים, שאחרים עמלו עליהן. העיון בספר מעשיר אמנם את מחשבתו של המעיין, אך כל עוד הידיעות לא הפכו אצלו לעצם מעצמיו, הרי אינן אלא שאולות בידו. %break על הכתוב "זאת תורת האדם", אמר רבי מנדל: לא אדם היודע תורה, אלא זאת התורה המתגלמת באדם; התורה שנעשית תורתו. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 27 27. כבר בזמן העתיק נמצאו יחידי סגולה שלא נראתה להם דרך הביניים. שבזו למושג זה של שלמות. הם כינו את הדרך הבינונית בשם "דרך בעלי בתים", ואח המוסר הנובע מדרך זו - "מוסר עירוני", היינו, דרך של פושרים, לא קר ולא חם. %break לדעתם של חכמים אלה מיועדת דרך אמצעית לאותם אנשים שאינם שלמים ברוחם, ואילו האדם החותר לאמת בוחר בשביל צדדי, קיצוני. %break גם רבי מנדל כאינדיבידואליסט קיצוני לעג לדרך הביניים. כחכם שנון וחריף, הביע את סלידתו מדרך זו באימרה קצרה וחריפה: באמצע הכביש הולכים סוסים, בני אדם הולכים בצד זה של המדרכה או בצד השני... %break אדם שלם מכונה אדם הצועד בצד דווקא, ולא זה ההולך בתווך - שהוא דרכם של אנשים המשוללים רצון שלם. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 28 28. לשם עקירתה של היוהרה באדם עד תומה, בוטלו בקוצק כל כינויי כבוד. התארים כגון גאון, למדן, צדיק, הוצאו שם מכלל שימוש. %break לקוצק נסעו גדולים בתורה, ששימשו רבנים בערים גדולות; נסעו גם גדולים בייחוס; היו גם כאלה - מועט שבמועט - שהיו משופעים בעושר. %break במקומות מגוריהם היו מבטאים שמו של כל אחד ואחד מהם בדרך ארץ וביראת כבוד, אך כשעברו את מפתן בית המדרש בקוצק ניטלו מהם תוארי הכבוד. %break האברך העשיר הוריד מעצמו את מעיל הפאר שלו, את המשי והשיראין [סוג של משי משובח], והלמדן בעל הייחוס - את תוארו. אין עוד רב, לא מורינו, לא ר', אף לא אתם, אלא אתה. כל אחד נקרא והיה ידוע בשמו הפרטי בלבד. %break האדם נשאר - הוא עצמו, ניטל ממנו כל מה שעלול להכניס בלבו שמץ של חשיבות עצמית יתרה. %break אך למרות שבקוצק הייתה היוהרה אסורה אף במשהו, בבחינת "בל תיראה ובל תימצא", ידע חסיד קוצק בכל זאת להבדיל בין ענווה ובין שפלות קומה. %break הוא נשאר בקומתו השלמה גם בהיותו עניו. "מגביה שפלים" - פירש רבי מנדל - אדם חייב להיות בגבהות גם בשעה שנמצא בדרגת שפלות. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 29 29. בבית מדרשה של קוצק שררה אווירה אחרת, אווירה של רצינות וקדרות, אך הייתה זאת רצינות מושכת וקדרות קוסמת. החצר בקוצק הייתה דומה למחנה אימונים, ולטירונים מתחילים לא היה מקום שם. %break רשות כניסה ניתנה רק לאלה שכבר עברו השלבים הראשונים של "שפשוף הנשמה". הנוסע לקוצק כאילו הושלך לתוך כור וכבשן. "בקוצק מתיישרות העצמות", היו רגילים לומר זקני החסידים. שם לומד הוא לדעת לשם מה נוצר ומה תפקידו בעולמו. %break פתגם עתיק מאד אומר, כי "החיים דומים יותר למאבק מאשר למחול". בחסידות נראים החיים כמחול ודרכם דרך של מישור, ואילו בקוצק נראים החיים כמאבק, %break מאבק נצחי שמקורו - השאלות והספקות המרובים שהטרידו אח מחשבתו של חסיד קוצק. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 30 30. גם מהריקוד הוצא הגרעין הגשמי. בחסידות משמש הריקוד ביטוי של שמחה ושל התרוממות, ואילו בקוצק אמרו כי כל כולו של הריקוד אינו בא אלא כדי שהרוקד ינתק את עצמו מן האדמה ויתרומם למעלה, ולו אפילו טפח אחד, ולו אפילו לרגע אחד בלבד. %break הסיפורים שרווחו בקוצק שונים היו מאלה שחסידים אחרים היו רגילים לספר על רבם. גם ממעשה הפלאים שבקוצק הוסר הרקע הגשמי ותכנם היה רוחני טהור. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 31 31. חסידי קוצק לא גרסו "אל תפרוש מן הציבור". הם נבדלו מאחרים ונשאו עליהם סימני ייחוד. דרכם הייתה הדרך של והצנע לכת במובן הסתרת לכת. הם הסתירו את הליכתם. הכול נעשה בצנעה ובחדרי חדרים. %break החום היה עצור מִלְּגוֹ ואילו מִלְּבַר - נראים כאדישים. החוץ אינו מגלה את החום שבפנים. אין העוויית פנים ואין ספיקת כפיים. בפנים בוערת אש, הכול תוסס, אך בחוץ גם עפעף-עין אינו זע. רמז רמז פעם רבי מנדל ואמר, "בשעת מעמד הר סיני. %break וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק - אם הראייה מביאה לידי געגועים חיצוניים, סימן שהאדם עומד עדיין מרחוק". בחיצוניות לא נראה בהם קורטוב של עבודת הבורא. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 32 32. חסידי קוצק היו אנשי כובד-ראש מאין כמוהם, אך השכילו להטמין את הרצינות תחת מסווה של שובבות חריפה. בקוצק הייתה שגורה אימרה: כל העולם כולו עושה מצוות בגלוי ועבירות באין רואים, ואילו אנשינו רגילים לקיים מצוות בסתר ולעשות עבירות בגלוי. %break ואימרה חריפה אחרת מוסיפה: ולא עוד - קל יותר לתפוס אחרים בדבר עבירה שעושים בסתר מאשר לתפוס את הקוצקאים בדבר מצווה הנעשית בסתר... חסידי קוצק ידעו את סוד השתיקה. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 33 33. הכובש את רגשותיו ואיננו מגלה אותם כלפי חוץ איננו עדיין החכם האמיתי. שתיקה כזו רק גובלת עם החכמה עצמה, ואילו החכם האמיתי איננו מפנה את ליבו לרגשות צער ולא לרגשות שמחה. חכם סתם שותק בפה, ואילו חכם שותק גם בלב. %break בפרהסיא, באמצע היום, לא ראה איש את חסידי קוצק מעיינים בספר, אך הם היו ערים בלילות. בית המדרש בקוצק לא היה שרוי בחושך בלילות. תמיד בקע אור מהחלונות. %break אברך צורב היה מסוגל לעמוד על יד ארון הספרים ולעיין בספר ביחידות במשך כל הלילה [...] הם ידעו את סוד ההתחפשות ונשאו על פניהם מסווה. %break למראית עין אף נהגו מעשי קונדס, אך קונדסיות זאת הכילה הרבה עומק של מחשבה. בתוך השובבות הגלויה הייתה שפונה רצינות מוסתרת. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 34 34. גבר החשק אצל אחד מוותיקי החסידים בקוצק להסתתר מאחורי דלת חדרו של הרבי ולשמוע כיצד הרבי "עובר על פרשת השבוע". %break לאוזנו הגיע קולו-נהימתו של הרבי, שריטן בצורת שאלה: "ואהבת לרעך כמוך... הא? כמוך?". אחרי שתיקה ארוכה שמע את ההמשך בצורת אתנחתא: אהה, כמוך!". %break לא ירד החסיד לכוונתו של הרבי. הוא חזר באזני ר' הירש, איש סודו של הרבי, על מה ששמע, והלה הסביר לו. הרבי שאל: התורה תולה את החובה לאהבת חבר באהבה עצמית ו"כמוך", כלום מותר לו לאדם לאהוב את עצמו? %break הלוא זה עומד בסתירה לכל מה שלמדנו בקוצק, שורש הרע של האדם גנוז באהבה עצמית; אהבה של האדם לעצמו הלוא היא אשר מביאה לידי רמאות עצמית ולידי זיוף; הלוא זהו "הגנב" הטמון בכל אדם, שאנו חייבים לעקרו. %break תשובתו של הרבי: כמוך! כשם שתפקידך בעולם לתקן את עצמך תיקון אחרי תיקון, עד שתגיע לשלמות - כך אתה חייב לאהוב את חברך, לתקנו ולהרים אותו מעלה מעלה. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 35 35. בקוצק ידע כל חסיד שהטפל - הבל הוא. אצל הרבי חיפש לדעת מהו העיקר, שיש להידבק בו ללא שיור. הרבי דרש מתלמידיו שיתעלו מעניני פרוטה ומדברים שהיו בעיניו טפל; המאיס עליהם את הרציות הקטנות, עקר מהם את ההשגות הפעוטות ושתל תחתן השגות אחרות. %break אם נכון הוא כי "לית אתר פנוי מיניה", שאין בכל היקום מקום פנוי מהבורא, הרי מן החובה לחוש את הדבר בפועל ולא להסתפק באמירה בלבד. %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 36 36. יום אחד הגיעה השיירה לעיירה הקטנה קוצק. אנשי העיירה בידעם את התנהגותם המוזרה של חסידי רבי מנדל, ביקשו לגרשם מעירם, ידו עליהם אבנים ושיסו בהם את כלבי העיר. רבי מנדל הרים את גבות עיניו. %break חייך קמעה ואמר למקורביו. אנשי העיר הזאת נראים לי, הם מגלים מסירות נפש למען דבר הנראה בעיניהם כאמת. עיר שזורקים בה אבנים - עיר היא! כאן נישאר! %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 37 37. סיפר אחד מהזקנים שבדור, בן לחסיד קוצקאי שפרש מרבו. כשחזר אבא הביתה אחרי שהייה ממושכת בקוצק והודיע לבני הבית שלא ישוב עוד לשם לעולם, שאלתיו: מדוע, אבא, פרשת מקוצק? השיב האב: הסכת ושמע, בני. %break הרי אתה מכיר אותי ויודע כי בשעה שתוקפים אותי כאבי גוף, רגיל אני לשאול בעצת רופאים, ללא שהיות מרובות. אולם אין לבי לבקר אצל רופאים מנתחים, ועוד פחות מזה יש לי חשק לעלות על שולחן הניתוחים ולהעמיד את גופי לסכין המנתח. %break דע, בני, כי בקוצק יושב רופא מנתח המרפא את האדם על ידי כריתת איברים פנימיים. אוי, מה כואב הניתוח ומה גדולים הייסורים! הרבי מקוצק איננו משתמש בסמי הרדמה, הוא קוטע איברים חיים. %break הכאבים - אומר הרבי - מצרפים את האדם ועוקרים את העשבים השוטים מהלב. בקוצק רווחה האימרה, כי בכוחו של הרבי להוציא מתלמידיו את הלב הפגום ולהכניס במקומו לב טהור, %break אך מי מוכן לעבור ניתוח כזה. האם מובן לך עתה מדוע פרשתי מקוצק? %S ("סנה בוער בקוצק") %break %letter 38 38. הרגשת יחיד בין רבים, זו התכונה להיות מובדל מן ההמונים גם כשהיה שרוי ביניהם, קיבלה אצל רבי מנדל במרוצת השנים צורה קיצונית. הוא התעייף מן החולין של העולם, נלאה מהתדמית שהעולם שקוע בו. %break בכל תופעות החברה ראה רבי מנדל מרמה. תרמית בלשון ביודעין. ועוד יותר תרמית עצמית במחשבה, בלא יודעין. %break בעיניו נראים ההמונים חברת קבצנים, כל אחד חושב על עצמו ומתפלל על עצמו. גם גישתם לאמונה היא גישה קבצנית, גם האמונה באלוהים הפכה אצלם לדבר שהוא לתועלת עצמית. %break כולם פושטי יד הם (שנארערס!) לאלה מצטייר האלוהים כמקור הכסף והזהב, ובקשותיהם אליו הן שיעניק להם ממקור זה מלוא כיסיהם, ולאלה הוא מצטייר כמקור השפע וכל טוב, והם פורשים את ידיהם אליו ומבקשים ממנו פירורים בעולם הבא. %break כולם מתפללים אל הבורא שהוא יעשה את רצונם ואינם חושבים כי האמונה מחייבת אותם שהם יעשו את רצונו, רצון הבורא. %S ("סנה בוער בקוצק")
שמור ספר
בדוק
בטל