ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book אמונת חכמים כאמצעי לאמונה למעלה מהדעת
%break
%H אמונת חכמים כאמצעי לאמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות
%break
%letter 1
1. האדם צריך להאמין למעלה מהדעת, ולא להסתכל מה שהדעת 
מחייבת, אלא להאמין באמונת חכמים. 
%break
והדרך שהם קבעו, כך צריכים ללכת ולא להסתכל על הדעת, כי 
צריכים להאמין בזכות שהולכים באמונה, זוהי סגולה נפלאה.
%S (הרב"ש. מאמר 19 "מהו כסף, זהב, ישראל, שאר עמים, בעבודה" 1988)
%break
%letter 2
2. יש ענין למעלה מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעינים 
עצומות. כלומר, אף על פי שההגיון והחוש אינם מבינים, את מה 
שאומרים לנו חז"ל. אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, 
ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. 
%break
כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה, אין שום דבר 
להשיג ברוחניות.
%S (הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 3
3. "משה עבדו", נקרא "אמונת חכמים". כל מה שחכמים אומרים 
נקרא "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", שמאמינים שמשה קיבל תורה מפי 
הקדוש ברוך הוא. ואתפשטותיה דמשה הוא בכל דרא ודרא 
[והתפשטות משה בכל דור ודור]. 
%break
לכן אמונת חכמים נמשכת על המשכיות ד"משה עבדו". וזה נקרא 
תורה שבעל פה. וכל רב מוסר להכלל מה שקיבל מרבו.
%S (הרב"ש. 199. "תורה שבעל פה")
%break
%letter 4
4. בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין 
באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור, שאין לו פה. 
%break
ועיבור פירושו (תע"ס חלק ח' דף תר"ח אות י"ז) וזה לשונו "קומת 
מלכות, שהוא הקטנות היותר מצומצם באפשרות, נקראת בשם 
עיבור, שהוא מלשון "עברה ודינין", בסוד הכתוב "ויתעבר ה', בי 
למענכם".
%break
ויש לפרש את ענין עברה ודינין. היות זה שהאדם צריך ללכת בעינים 
עצומות למעלה מהדעת, הגוף מתנגד לעבודה זו, לכן זה שהאדם 
צריך תמיד להתגבר, זה נקרא "עברה, וזעם, וצרה", 
%break
היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון, 
שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור", כנ"ל, 
שהוא קטנות היותר מצומצם באפשרות.
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 5
5. ע"י התדבקות בתלמידי חכמים יכולים לקבל איזה אסמכתא. היינו, 
שרק התלמיד חכם יכול לעזור לו ולא שום דבר אחר. אפילו שיהיה 
גדול בתורה, גם כן נקרא "עם הארץ", אם לא זכה ללמוד מפי ה'. 
%break
לכן מוכרח האדם להכנע לפני התלמיד חכם, ויקבל על עצמו מה 
שהתלמיד חכם יושית עליו, בלי שום וכוחים, אלא בבחינת למעלה 
מהדעת.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ק"ה, "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ")
%break
%letter 6
6. מי שהולך אחרי אמונת חכמים הוא מסתכל על דרך שלהם, 
שאומרים שצריכים ללכת למעלה מהדעת, אז האדם מתחיל להיות 
בבחינת מרגלים - לראות אם באמת כדאי ללכת אחרי הדרך שלהם. 
%break
וזה נקרא שהרגלי החכמים מעלים עפר ונכנס בעיניהם של ההולך 
אחריהם. כלומר על ידי זה שהאדם רוצה להבין את דרך של החכמים, 
שאומרים לנו שאנחנו צריכים ללכת אחריהם בעינים עצומות, אחרת 
נכנס בחינת עפר, 
%break
היינו דבר שהוא בחינת בלתי חשוב, מכונה "עפר", כלומר שיותר 
שפלות מזה אי אפשר להיות. והיות שניתן להאדם בחינת דעת ושכל 
להבין כל דבר על פי שכל. 
%break
וכאן אומרים לנו ללכת בקבלת אמונת חכמים, והאדם רוצה להבין את 
הדרך הזה, והיות שכל זמן שהאדם מונח עדיין תחת שליטת הרצון 
לקבל לעצמו, אין האדם בעצמו יכול לדעת מהו טוב ומהו רע, 
%break
אלא צריך לקבל הכל כפי שהחכמים קבעו לנו, ואם לא נכנס אבק 
ועפר בתוך העינים ולא יכולים ללכת קדימה.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)
%break
%letter 7
7. כשלא עושים בקורת על דברי חכמים, ולא רוצים לקבל דבריהם 
בתוך הדעת, אז על ידי זה דוקא זוכים לדעת דקדושה. וזהו מטעם, כי 
כל ענין מה שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, הוא מסיבת שאנו 
משוקעים באהבה עצמית. 
%break
לכן ע"י אמונה למעלה מהדעת זוכים לכלים דהשפעה. ואז מתגלה 
הטוב ועונג בכלים דהשפעה, וזה נקרא בלשון הזוהר הקדוש: "דעת 
אתפשט וממלא אדרין ואכסדרין" [דעת מתפשט וממלא חדרים 
ואכסדראות], 
%break
שפירושו בזמן שהכלים הם בסדר, מתפשט הדעת הן בכלים הפנימים 
והן בכלים החיצונים.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)
%break
%letter 8
8. האדם צריך לסמוך על דעת רבו, ולהאמין מה שרבו אומר לו. 
כלומר, שהוא צריך ללכת, כפי שרבו צוה לו לעשות. 
%break
ואע"פ שהוא רואה הרבה סברות, ורואה הרבה תורות, שאינם עולים 
בקנה אחד עם דעת רבו, מכל מקום הוא צריך לסמוך על דעת רבו.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". מ', "אמונת רבו, מהו השיעור")
%break
%letter 9
9. אנו צריכים להאמין באמונת חכמים, מה שהם אומרים לנו, שכל 
עבודה שלנו, לא חשוב באיזו צורה אנו עובדים, אם האדם מיחס את 
העבודה לשם הקב"ה, אפילו שתהיה בתכלית השפלות, ה' נהנה 
מזה. 
%break
והאדם צריך להשתדל להיות בשמחה, מזה שהוא יכול לעשות 
מעשים, בזמן שהוא נמצא במצב של שפלות.
%break
והאדם צריך לומר לעצמו, שהוא נהנה מעבודה זו, שהוא כולו למעלה 
מהדעת. כפי שהשכל מחייב, אין עבודה זו נקראת "עבודה", היינו 
מעשה חשוב, שהבורא יהנה מזה. 
%break
אבל הוא מאמין באמונת חכמים, שאמרו לנו, שה' כן נהנה. וזהו 
למעלה מהדעת.
%S (הרב"ש. מאמר 23 "מהו, שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 10
10. יש לאדם לצייר לעצמו, אפילו בזמן שהוא נמצא בתכלית 
השפלות, שהאדם חושב אז, אילו ה' היה מאיר לו התעוררות גדולה, 
כמו שהוא היה מרגיש איזה פעם בזמן עליה, בטח שהיה מוכן לעבוד 
עבודת הקודש, 
%break
מה שאין כן עכשיו, שאינו מרגיש שום דבר, איך הוא יכול לרמאות 
עצמו שיש לו שלימות, אז עליו להאמין באמונת חכמים, מה שהם 
אמרו לנו, שהאדם צריך לצייר לעצמו כאילו כבר זכה להרגיש את 
מציאות ה' בכל אבריו, ואיך הוא היה אז מודה ומשבח לה', 
%break
כמו כן הוא צריך עכשיו להיות מודה ומשבח לה', כאילו זכה כבר 
לשלימות האמיתי.
%S (הרב"ש. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991)
%break
%letter 11
11. צריך להאמין באמונת חכמים, שכך הוא רצון הבורא, שנקבל 
עלינו את אמונת ה' בלמעלה מהדעת. וכאן, בסדר הזה, מתחיל עליות 
וירידות. לפעמים הוא מחוזק בהאמונה. ולפעמים הוא נופל ממדרגתו, 
%break
ואז הוא צריך להאמין, בזמן שהוא מתפלל לה', שיעזור לו, והוא לא 
רואה, שקבל את העזרה הנחוצה לו. גם אז עליו להאמין באמונה 
למעלה מהדעת, שהכל בא מה'. ויחד עם זה להגיד "אם אין אני לי מי לי".
%S (הרב"ש. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)
%break
%letter 12
12. צריך להאמין באמונת חכמים, בזה שאמרו, שמטרת הבריאה 
היא בכדי להטיב לנבראיו. וכשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה 
בעיניים שלו, כלומר איזו צורה של טוב ומטיב הוא רואה, שהנבראים 
מקבלים ממנו יתברך, ומה מתראה אז להאדם - דבר הפוך. 
%break
שהוא רואה, שכל העולם סובל יסורים, וקשה למצוא אדם, שיכול 
לומר, שהוא מרגיש ורואה איך שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב 
ומטיב.
%break
ובמצב הזה, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא 
מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר 
עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. 
%break
והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא 
בבחינת טוב ומטיב. 
%break
אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, שיהיה בידו כח 
ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה העליונה.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)
%break
%letter 13
13. אם הגוף שואל: "איזה תועלת יהיה לך מעבודה זו?" היינו, "מי 
הוא המקבל את העבודה הזו, שאני רוצה לתת כוחות ולהתיגע?". או 
ששואל יותר פשוט: "לטובת מי אני עובד כל כך ביגיעה רבה?".
%break
אז צריך להשיב לו, שיש לי אמונת חכמים, שהם אמרו, שאני צריך 
להאמין באמונה מופשטת למעלה מהדעת, שהשם ית' צוה לנו כך, 
שאנחנו נקבל על עצמנו אמונה, שהוא צוה לנו לקיים תו"מ. 
%break
וגם צריכים להאמין, שיש להקב"ה נחת רוח, מזה שאנחנו מקיימים 
את התו"מ בחינת אמונה למעלה מהדעת. וכמו כן צריך להאדם להיות 
בשמחה, מזה שיש הנאה ותענוג לה' מעבודתו.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ק"ח, "אם תעזבני יום, יומים אעזבך")