ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author חגי ישראל
%book פסח 311 קטעים
%break
%H פסח 
%break
%H הירידה למצרים
%break
%H שאלת אברהם: במה אדע כי אירשנה
%break
%letter 1
1. אי אפשר להנשמות לקבל את השכר הטוב שבשבילו ברא העולם 
והנשמות בלי שיהיה להם כלי מוכנת לקבלה והכלי ההוא אינה מושגת 
להאדם זולת ע"י היגיעה והטורח לקיים המצוות מתוך הדחק 
והמלחמות שהאדם נלחם עם היצה"ר 
%break
ועם המניעות וטרדות המרובים אשר הצער והיגיעה הזאת בתורה 
ומצוות ממציא כלי להנשמה שתהיה מוכנת לקבל כל העונג והטוב 
שבשבילה ברא לכל הנבראים.
%S (בעל הסולם. "ירושת הארץ")
%break
%letter 2
2. צריכים הכנה רבה לירושת הארץ משום שכל סגולת התורה 
והמצוות תלויים בה שעל ידיה זוכים לכל השפע והטוב שחשב השי"ת 
על כל נשמות ישראל בטרם שבראם אשר מטעם זה נתפלא אברהם 
אבינו כי לא הבין מֵאַיִן יקחו כלי קבלה כל כך גדולים לזכות לקדושת הארץ 
%break
עד שהשי"ת אמר לו שהיגיעה בתורה ומצוות בגלות מצרים יכין אותם 
בכלים הגדולים הללו ויהיו ראויים להארץ הקדושה.
%S (בעל הסולם. "ירושת הארץ")
%break
%letter 3
3. "ויאמר אליו, אני ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את 
הארץ הזאת לרשתה. ויאמר, ה' אלקים, במה אדע כי אירשנה. ויאמר 
לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם 
ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
%break
וגם כאן יש להבין, איזו תשובה קבל אברהם על השאלה "במה אדע 
כי אירשנה". כי תשובת הקב"ה היתה על שאלה זו, כמו שכתוב 
"ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן 
יצאו ברכוש גדול". 
%break
אם כן השאלה היתה על בטיחות הירושה. והתשובה על הבטיחות 
היתה, שעם ישראל יהיו בגלות. וכי הגלות היא הבטיחות על ירושת 
הארץ.
%break
ותירץ אאמו"ר זצ"ל, שהפירוש של השאלה היה, כי ידוע שאין אור בלי 
כלי, היינו שאי אפשר לקבל מילוי אם אין חסרון. וחסרון נקרא כלי. 
%break
וכשראה, מה שהקב"ה רוצה לתת לבניו, אז אמר אברהם, הלא אני 
לא רואה, שבני, יהיה להם צורך לאותה ירושת הארץ הרוחנית.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
%break
%letter 4
4. שאל אברהם להקב"ה, במה אדע כי אירשנה, הלא אין להם כלים 
וצורך להירושה הגדולה מה שאתה מראה לי שאתה תיתן לבני, הלא 
אין להם צורך.
%break
ועל זה השיב לו הקב"ה, אני אתן להם צורך להאורות, כמו שאני אתן 
להם האורות. היינו שה' יתן להם האור והכלי גם כן. שאל תחשוב 
שרק השפע אני משפיע, אלא אני משפיע להם, הן הצורך הנקרא, 
כלי, והן השפע הנקרא, מילוי וחסרון.
%break
ועל ידי זה שעם ישראל יהיו בגלות מצרים ארבע מאות, שארבע שזהו 
מדרגה שלמה של ד' בחינות, שעל ידי זה שהם יהיו בגלות, בארץ לא 
להם, 
%break
היינו שהמצרים ישפיעו לישראל רצון של קבלה עצמית, שרצון 
זה לא שייך לקדושה, שזה נקרא, "ארץ", מלשון רצון, וירצו לברוח מהרצון הזה, 
%break
אז כשאני אעשה שלא יוכלו לצאת משליטה זו מכוחות עצמם, אלא 
שהם יראו, שרק הקב"ה יכול לעזור להם, ולא יהיה להם עצה אחרת, 
אלא לבקש עזרה ממני.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
%break
%letter 5
5. שאלת אברהם היתה, שאברהם ראה מהי ירושת הארץ, שהיא 
ענין מלכות, הנושאת את השפע העליון, הכולל ה' בחינות נרנח"י 
דקדושה. וידוע, שאין אור בלי כלי, היינו שאין מילוי בלי צורך. ואברהם 
ראה, שאין לישראל צורך להשיג שלימות המדרגה. 
%break
אלא, שאם ישיגו קצת הארה מלמעלה, כבר יהיה להם סיפוק. וממילא 
אין להם צורך להשיג את הנרנח"י דנשמה הכלולה במלכות, שזו 
נקראת "ירושת הארץ".
%S (הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)
%break
%letter 6
6. ואברהם ראה, לפי הכלל "שאין אור בלי כלי", כלומר "שאין מילוי 
בלי חסרון", שאם ה' יתן לישראל קצת הארה והתעוררות מלמעלה, 
הם יהיו מסתפקין במועט, ולא יהיה להם שום חסרון למדרגות יותר 
גבוהות. 
%break
אם כן ראה אברהם, שאין שום אפשרות שעם ישראל יוכלו לקבל את 
ירושת הארץ, מטעם שאין להם צורך לזה.
%break
וזו היתה השאלה "במה אדע". לא חס ושלום שהוא לא האמין מה 
שה' אמר לו. אלא שאלתו היתה, שאמר, שהוא לא רואה, שיהיה להם 
צורך לזה. כמו כשנותנים לאדם איזה דבר יקר ערך, אבל אם אין לו 
צורך לזה, אין האדם יכול להנות מאותו דבר. 
%break
נמצא, אפילו שיתנו להם ירושת הארץ, אם אין להם צורך, אז לא יוכלו 
להנות מזה. והגם מצד הנותן הכל בסדר, אבל אם אין להתחתון צורך, 
מה הנותן יכול לעשות. וזהו ששאל אברהם.
%S (הרב"ש. מאמר 44 "מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה" 1991)
%break
%letter 7
7. איך, אמר אברהם, איך יקבלו את האור, בזמן שאין להם כלים, 
הנקרא "צורך". אז אמר לו ה' "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא 
להם". היינו, שעם ישראל יהיו בארץ, היינו ברצון, שלא שייך לעם 
ישראל, אלא הם יהיו תחת שליטת הרצון לקבל, שזה שייך לפרעה מלך מצרים.
%break
"וענו אותם". כלומר, שעם ישראל יסבלו, מזה שאין הם יכולים לעשות 
מעשים בעמ"נ להשפיע, שזה יביאו להם דביקות בה'. 
%break
אז הם יצטרכו שה' יעזור, כמו שכתוב "ותעל שועתם אל האלקים מן 
העבודה, וישמע אלקים את נאקתם, ויזכור אלקים את בריתו את 
אברהם".
%S (הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)
%break
%letter 8
8. מה אנו רואים בהתשובה של ה' על שאלת אברם, במה אדע, שע"י 
זה שיהיו בארץ לא להם, היינו שיהיו בגלות, אז אברם כבר יהיה 
בטוח שהם ירשו את הארץ.
%break
ואמר, היות שאין אור בלי כלי, היינו אין מילוי בלי חסרון, ואברם אמר 
לה', שהוא לא רואה שהם יצטרכו לאורות כל כך גדולים, הנקרא, ארץ 
ישראל, 
%break
לכן ה' אמר לו, ע"י זה שיהיו בגלות, ויבקשו מה' שיוציאם מהגלות, 
ובמה מוציאם, זהו רק עם אורות גדולים, כי "המאור שבה מחזירו 
למוטב", אם כן כבר יהיה להם צורך לאורות הגדולים.
%S (הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)
%break
%letter 9
9. יש לפרש, מה שאברהם אבינו עליו השלום שאל להקב"ה "במה 
אדע כי ארשנו?" כי איך יהיה מציאות, שיוכלו לקבל עליהם עול 
האמונה? היות שזהו כנגד הדעת. ומי יכול ללכת נגד הדעת? אם כן 
איך יהיה מציאות, שיזכו לאור האמונה, היות שכל השלימות תלוי רק בזה.
%break
ועל זה השיב לו הקב"ה: "ידוע תדע וכו', שהם יהיו בגלות". שפירושו, 
שהוא הכין קליפה, שהוא היצר הרע אדם בליעל, שהוא פרעה מלך 
מצרים, שאותיות פרעה הוא אותיות ערף, כמו שאמר האר"י ז"ל 
בשער הכוונות לפסח, שפרעה הוא בחינת עורף מצר-ים, 
%break
שהיה מוצץ את השפע כשיורדת לתחתונים, עם השאלה שלו, שהוא 
בא ושואל "מי ה' אשר אשמע בקולו?" (שמות, שביעי). ותיכף עם 
השאלה הזאת כבר נמצאים ברשות הקליפות.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
%break
%letter 10
10. בזמן שהאדם צריך לעבוד לשם שמים, שזה אצלו למעלה 
מהדעת, בזה האדם מזלזל, מטעם שהגוף מתנגד לעבוד בלי שכר. 
לכן שאומרים להגוף, שצריכים לעבוד רק בעל מנת להשפיע לה', אז 
הגוף אומר, שדבר זה רחוק מהשכל ואינו כדאי להתאמץ בעבודה זו. 
%break
והאדם רואה, שאין בידו להתגבר על הגוף. וכפי שהסביר אאמו"ר 
זצ"ל, שזה שאין בידי אדם לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, הבורא 
עשה זה בכוונה תחילה, בכדי שע"י זה האדם יקבל צורך לעזרת ה', 
אחרת הוא אבוד.
%break
ולכן כשהאדם מבקש מה' שיעזור לו, ע"י זה הוא מקבל עזרה 
מלמעלה, שהוא ענין מאור התורה, "שהמאור שבה מחזירו למוטב", 
%break
כמ"ש בדברי הזה"ק, שע"י זה הוא מקבל כלים וצורך להשגת נרנח"י 
דנשמה. וזאת היתה התשובה של ה', מה שאברם שאל "במה אדע כי 
אירשנה". 
%S (הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)
%break
%letter 11
11. האדם מוכרח להתחיל בהמלחמה, בכדי שיהיו לו כלים וצורך 
לישועה ועזרת ה', שהוא מה שאמרו, "אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו 
אינו יכול לו". 
%break
נמצא שבכוונה לא נתן לו להאדם שיוכל לנצח את המלחמה, משום 
שעל ידי המלחמה האדם משיג כלים וחסרונות להשפע. לכן צריכים 
לשתיהן: שהאדם יכנס למלחמה בכדי להשיג כלים, והעזרה שצריכים, 
שדוקא הקדוש ברוך הוא יעזור לו, 
%break
משום שעל ידי העזרה הוא משיג ירושת הארץ, שהבטיח הקדוש 
ברוך הוא לאברהם אבינו עליו השלום.
%S (הרב"ש. 380. "כל מקדש שביעי - ב'")
%break
%H יוסף ואחיו - את אחיי אנוכי מבקש
%break
%letter 12
12. "וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה 
תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" 
(וישב).
%break
הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת 
השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, 
וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא 
"שדה, אשר ברכו ה'".
%break
כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה 
מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה 
להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". 
%break
והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא 
צריך להגיע.
%break
"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. 
"ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא 
עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת 
חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.
%break
והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד 
הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת 
חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.
%break
"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו 
שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל 
נכנסו לגלות מצרים. 
%break
ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים 
להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה.
%S (הרב"ש. מאמר 3 "אהבת חברים - א'" 1984)
%break
%H גלות מצרים
%break
%H גלות מצרים
%break
%letter 13
13. ומה זה גלות, זה שמונח תחת שליטת אהבה עצמית ולא יכול 
לעבוד לשם שמים. 
%break
ומתי נקראת אהבה עצמית גלות, זה רק בזמן שרוצה לצאת משליטה זאת, 
משום שסובל יסורים, מזה שאינו יכול לעשות שום דבר לשם שמים.
%S (הרב"ש. 71. "ענין גלות")
%break
%letter 14
14. יש לדעת, שענין גלות, מה שהאדם מרגיש, שהוא נמצא בגלות, 
זה נמדד לא לפי הגלות, אלא לפי הרגשת הרע והיסורים, שסובל מזה 
שנמצא בגלות. 
%break
ואז, כשיש לו יסורים, בזה שהוא נמצא תחת שליטת המעבידים, 
שהוא מוכרח לעשות כל מה שהם דורשים ממנו, ואין לו שום זכות 
לבצע את מה שהוא רוצה, אלא הוא מוכרח לשמש ולהוציא לפועל את 
כל מה שהאומות העולם, הנמצאים בגופו של אדם, דורשים, 
%break
ואין לו שום כח לבגוד בהם, לפי שיעור המכאובים שהוא מרגיש ורוצה 
לברוח מהם, בשיעור הזה הוא יכול להנות מהגאולה.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)
%break
%letter 15
15. כפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שענין גלות מצרים היה, בכדי להשיג 
כלים של המצרים. אבל רק בהשאלה. ואח"כ להחזיר להם בחזרה. כי 
הוא זצ"ל פירש, שענין זה, שהקב"ה אמר לאברהם, "כי גר יהיה זרעך 
בארץ לא להם", זו היתה הבטחה על הירושה. 
%break
זאת אומרת, שיהיה להם צורך לקבלת השפע מהקב"ה. כי זה 
שרוצים לצאת מהשעבוד של המצרים, הוא יכול להיות רק על ידי 
עזרה עם נשמתא קדישא, כנ"ל. 
%break
אז ממילא כל פעם הם יהיו זקוקים לעזרת ה'. ומזה יהיה להם צורך 
כל פעם להמשיך מדרגות יותר גדולות.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
%break
%letter 16
16. האר"י הקדוש אומר, שגלות מצרים היתה, שהדעת דקדושה היה 
בגלות. היינו, שקליפת מצרים היתה שולטת על עם ישראל. שיש 
לפרש, שענין "עם ישראל" פירושו, שכל העם רוצה לעבוד לתועלת ה' 
ולא לתועלת עצמם. 
%break
כידוע, שענין ישראל פירושו ישר-אל, הכל בשביל ה'. ו"שליטת פרעה" 
הוא להיפך, היינו לעבוד רק לתועלת עצמו. 
%break
לכן דעת דקדושה, היינו זה שצריכים לעבוד לשם שמים, היינו 
להשפיע, בחינה זו היתה בגלות תחת שליטת פרעה מלך מצרים, 
ש"מצרים" הם אותיות מצר-ים, כידוע ש"צר" פירושו צר מחסדים.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%letter 17
17. בזמן שהאדם מקדש את הנקודה שבלב שלו, כראוי לו, אז הוא 
מתחיל להכנס לגלות מצרים, ואז הוא מתחיל לראות כל פעם איך 
שהוא מרוחק מהמעשה דלהשפיע. 
%break
ואז מתרקמים אצלו כלים, דהיינו חסרונות, שחסרונות האלו יכול אחר 
כך הקדוש ברוך הוא למלאות.
%S (הרב"ש. 380. "כל מקדש שביעי - ב'")
%break
%letter 18
18. תועלת הגלות היה, שירגישו, שהרצון לקבל הוא חטא. וזהו 
סיבה, שיחליטו, שאין עצה אחרת, אלא להשתדל להגיע לכלי 
השפעה. וזה ענין, שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו עליו השלום, על 
השאלה, שהוא בקש בטוחות על ירושת הארץ: 
%break
"ידוע תדע, כי גר יהיו זרעך וכו' וענו אותם". כי על ידי הגלות, אז הם 
יבואו לידי גלוי של החוט השערה, שהוא חטא. אז יבואו לידי קבלת 
עבודה אמיתית, כדי להרחיק עצמם מן החטא.
%S (בעל הסולם. "שמעתי", פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
%break
%letter 19
19. במצב דשלא לשמה האדם מרגיש עצמו לבחינת מדרגת ישראל. 
מה שאין כן אם האדם רוצה להכנס בעבודה דלהשפיע, כלומר, שיהיו 
לו כלים לקבל אור פנימי, שאז הוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, אז 
באים לתוך גלות מצרים. 
%break
זאת אומרת, שאז רואים איך שהאדם מרוחק מלהיות דבוק בהקב"ה 
בהשתוות הצורה. אלא, בין במוחא ובין בליבא, שולטת קליפת 
מצרים.
%break
ובמצב הזה כבר הוא רואה, איך שהוא רחוק מלהיות בחינת ישראל, 
אלא שהוא נמצא במצב של יעקב, מצב של קטנות, מלשון עקביים 
וסוף. 
%break
כלומר, שהוא נמצא בתכלית השפלות, שהוא רואה, שכל יום ויום הוא 
יותר מרוחק מהקב"ה, ואין לו אחיזה בקדושה. וזה נקרא "גלות 
מצרים".
%S (הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)
%break
%letter 20
20. כשעם ישראל, שהיו בגלות מצרים, שהיו תחת שליטת פרעה 
מלך מצר-ים, ורצו לצאת מתחת שליטתו, לא היה ביכולתם. אולם עוד 
לא היה ברור להם כל כך, מהו הפירוש "לעבוד להשפיע ולא לתועלת 
עצמו", הגם שרצונם היה לעבוד לתועלת ה', וראו שלא יכולים. 
%break
אבל היה להם תמיד תירוצים, על מה שלא יכולים לכוון בעל מנת 
להשפיע. ולא הרגישו שהם כל כך רחוקים מה'.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%letter 21
21. אם האדם מונח תחת שליטה זו כמו אומות העולם, נמצא שהוא 
בגלות, ואז הוא בבחינת עובדי עבודה זרה - ואז יש מקום לתפילה 
שהקב"ה יעזור לו לצאת מגלות הזו, ואז שייך לומר: ועכשיו, 
%break
היינו לאחר שהוא בגלות והוא בבחינת עובדי עבודה זרה, שייך לומר: 
ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, שפירושו לעבוד עבודת הקב"ה ולא 
לעבוד לשליטת עבודה זרה. וזה נקרא יציאת מצרים, שאז כל המעשים הם להקב"ה. 
%break
ובשביל זה מיחסים את המצוות - "זכר ליציאת מצרים", שרק אז 
לאחר שיוצאים מגלות מצרים אפשר לקיים את המצוות מטעם ציווי ה' ולא מטעמים אחרים.
%S (הרב"ש. אגרת ס"ו)
%break
%letter 22
22. מטעם שהאדם נברא מבחינת רצון לקבל לעצמו, והיות לזכות 
לתענוגים האמיתים צריכים לזכות מקודם לבחינת דביקות, הנקרא 
השתוות הצורה, 
%break
היינו שיתאים את כוונתו, שיהיה לשם שמים, הנקרא להשפיע, שזהו 
מדתו של הקדוש ברוך הוא, הנקרא משפיע, זהו נגד טבע.
%break
נמצא שמונח בגלות, היינו תחת שליטת מלך מצרים. והיות שהגוף 
נקרא רצון לקבל, לכן אין ענין שהאדם יעבוד את ה' בעל כורחו, כי 
בדבר הכרחי אין תענוג, רק חיי צער. 
%break
ורק כך היא דרכה של תורה, היינו הדרך עד שמגיעים לבחינת תורה 
לשמה, אז החיים הוא חיי צער, היות שהוא על דרך הכפיה.
%S (הרב"ש. 936. "זמן הגאולה")
%break
%letter 23
23. האדם שלומד תורה, מסיבת שהוא מאמין בדברי חז"ל, שאמרו, 
"אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", התבלין האלו 
נותנים להאדם להרגיש איך שהאדם מרוחק מה'.
%break
נמצא, שהתורה נתנה להאדם כלי, היינו חסרון, שהאדם יבקש מה', 
שיוציאו מהגלות, הנקראת "גלות מצרים", כידוע מצר-ים פירושו צר 
עין, היינו שאין לו שום כח להשפיע אלא רק לקבל. 
%break
והאדם, הגם שהוא רואה, שאי אפשר להגיע לקירבת ה', מטרם שכל 
מעשיו יהיו בעל מנת להשפיע, מכל מקום הוא רואה, שאין שום 
מציאות, שתהיה בידו יכולת להגיע לזה בלי עזרתו יתברך.
%S (הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)
%break
%letter 24
24. מהו כל כך גודל האיסור של "אל תלחם לחם רע עין", שבגלל זה 
נשארו ישראל בגלות, כמו שאומר "ואם כשירדו ישראל למצרים, לא 
היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות מצרים". 
%break
היות שענין "גלות" נקרא בזה, שעם ישראל לא היו יכולים לעבוד בעל 
מנת להשפיע לה', אלא רק לקבל לעצמו. וזה נקרא "גלות מצרים", 
שלא יכלו לצאת משליטתם, אלא הרצון לקבל לעצמו, היה שולט. 
%break
לכן אומר הזה"ק, שאם בזמן שירדו בגלות מצרים, היו נזהרים שלא 
יאכלו, היינו שלא יהנו מזה שהמצרים נהנין, כלומר "מרע עין", שהוא 
הרצון לקבל לעצמו, לא היו נכנסים תחת שליטתם, בגלות.
%break
נמצא, שגודל האיסור של רע עין הוא, שהלחם שלו כולו בעל מנת 
לקבל, וזה גורם כל הפירוד מהקדושה. וזהו כל האיסור של "אל תלחם 
את לחם רע עין".
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מהו "לחם רע עין" בעבודה" 1989)
%break
%letter 25
25. האדם צריך לדעת, שהירידות האלו ניתנו לו בכדי ללמוד מזה איך 
להעריך את מצב העליה, רק בזמן הירידה, אין אדם מסוגל ללמוד 
מזה משהו.
%break
אלא בזמן העליה, אז יש לו מקום לעשות חשבון אמיתי, ולומר, שזה 
שאני נמצא עכשיו בבחינת אמונה, זהו הוא בא לי מצד ה', אחרת אני 
תיכף ירד למצב של אהבה עצמית, ואם לא עושה חשבון זה, תיכף 
זורקים אותו. ולתת תודה לה' על מה שקירב אותו. 
%break
נמצא, שאי אפשר להשיג הנאה אמיתית מהתקרבות ה', אם לא 
יודעים להעריך את זה, כנ"ל, "כיתרון האור מתוך החושך".
%break
נמצא, שבכדי שהנבראים יקבלו את הטוב והעונג, ושירגישו זה, היו 
מוכרחות להיות כל אלו הירידות הנקראות, בחינת גלות. 
%break
וזה מכונה, "שכינתא בגלותא", או "שכינתא בעפרא", שרק ע"י זה 
יהיה להאדם כלים להרגיש את הטוב ועונג.
%S (הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)
%break
%letter 26
26. "ישראל שגלו שכינה עמהם", שפירושו שאם האדם מגיע לידי 
ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, "מצוה גוררת 
מצוה", מדוע הוא בא לידי ירידה. 
%break
תשובה, שמלמעלה נותנים לו ירידה, בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא 
בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי 
אפשר להיות גאולה אם אין שם גלות קודם.
%S (הרב"ש. 71. "ענין גלות")
%break
%letter 27
27. אי אפשר לצאת מגלות מצרים מטרם שנכנסים בגלות. שרק אז 
שייך לומר שיוצאים מהגלות. ולזה מספר לנו בעל ההגדה שאנחנו 
צריכין לדעת שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, 
%break
היינו שהיו בגלות תחת שליטת עובדי עבודה זרה - ורק אז קירב 
הקב"ה את אבותינו. מה שאם כן אם לא היו מרגישים שהם מונחים 
תחת שליטת עובדי עבודה זרה לא שייך לומר שהקב"ה קירב אותם. 
%break
שרק בזמן שהאדם מרוחק מהקב"ה שייך לומר שהקב"ה מקרב אותו. 
כי תמיד צריך להיות ההעדר קודם להויה, שענין העדר הוא הכלי, 
וההויה הוא האור הממלא את ההעדר והחושך.
%S (הרב"ש. אגרת ס"ו)
%break
%letter 28
28. אי אפשר לצאת מהגלות, מטרם שנמצאים בגלות. וזה ידוע 
שהתורה הקדושה היא נצחית ונוהגת בכל דור ודור. וכמו כן אנו 
אומרים בהגדה, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא 
יצא ממצרים. 
%break
לכן צריכים לדעת את ענין הגלות, אשר בו אנו נמצאים. וכל דור ודור 
צריך לצאת מהגלות המר הזה, מהו.
%S (הרב"ש. 936. "זמן הגאולה")
%break
%letter 29
29. כתוב "וזכרת, כי עבד היית במצרים". ומי אומר שלהיות עבד הוא 
כל כך רע. הלא יש אנשים שרוצים להיות עבד, כנ"ל, שהעבד אמר 
"אהבתי את אדני". אלא כנ"ל, שענין גלות, הוא לפי שיעור היסורים 
והמכאובים, שמרגישים בהגלות. 
%break
ובשיעור זה יכולים לקבל שמחה מהגאולה. וזהו כמו אור וכלי, כלומר 
שהיסורים שסובלים מאיזה דבר, הוא הכלי, שיכול לקבל אור, אם 
משחרר עצמו מהיסורים.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)
%break
%H קליפת מצרים
%break
%letter 30
30. קליפת מצרים, היא קליפה כללית, ששם נפלו ניצוצין דקדושה, 
שעם ישראל, שהיה במצרים, היו צריכים לתקן אותם. ואז צריך להיות 
מקודם כאב ומכאוב, בזה שהם לא יכולים לצאת משליטתם, 
%break
כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל 
אלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם".
%S (הרב"ש. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)
%break
%letter 31
31. קליפת מצרים היתה, שכל אחד יכול לעשות מעשים רק בכדי 
לקבל תמורתו. אבל בלי תמורה, היינו רק להשפיע, הוא אינו נותן 
רשות לעשות שום פעולה. 
%break
זה נקרא, שמצרים היא בבחינת מיצר לבחינת ישראל.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%letter 32
32. אמרו חז"ל: "כל המצר לישראל נעשה ראש". פירוש, מי יכול 
לשלוט על בחינת "ישראל". 
%break
רק מי שהוא בבחינת "ראש", והוא שולט, אז הוא מיצר לבחינת 
ישראל, שלא נותן לעבוד עבור ה', שנקרא "לעסוק בחסד", אלא רק 
בתועלת עצמו, שזה נקרא "קליפת מצרים".
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%letter 33
33. מטרם שראו את המצב, שבו הם נמצאים ברשות הקליפות, וכואב 
להם ומפחדים שלא ישארו שם לעולמים, אז אין שום צורך, שה' יעזור 
להם מכלי קבלה, אם לא מרגישים את ההזק והחסרון, שיש בזה, 
שזהו כל המפריע מלהתדבק בה'. 
%break
כי אחרת אדם מחשיב יותר את העבודה בבחינת ידיעה וקבלה. מה 
שאין כן בחינת אמונה נחשב לבחינת שופלות. ובוחרים יותר בידיעה 
וקבלה, כי כך מחייב שכל החיצון של האדם.
%break
ולכן הוכן להם הגלות, שירגישו שאין להם שום התקדמות בהתקרבות 
לה', כל עבודתם נשקע בתוך קליפת מצרים. 
%break
ואז ראו, שאין להם שום ברירה, אלא הם מוכרחים לקבל על עצמם 
עבודה של שיפלות, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת, ולהשתוקק 
לבחינת השפעה, אחרת הם מרגישים, שהם שנמצאים ברשות הס"א.
%S (בעל הסולם. "שמעתי", פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
%break
%H עברי ומצרי
%break
%letter 34
34. "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי 
מאחיו, וירא כי אין איש".
%break
ובדרך עבודה יש לפרש, דוקא בזמן שיש להאדם בחינת משה, 
הנקרא, בחינת תורה, הוא יכול לראות איך איש מצרי, היינו הרצון 
לקבל לעצמו, הוא אומר, שהוא נקרא, איש, ועם הכח הזה הנקרא, 
בחינת תורה, הוא רואה שמכה את איש עברי, 
%break
היינו שאצל עברי, איש נקרא, דוקא שאינו עושה מעשה בהמה, כלומר 
שאיש נקרא, שאין הוא משתמש עם הרצונות של בהמות, וזה 
שכתוב, "וירא כי אין איש", היינו שאף פעם לא תצא ממנו איש מכח עצמו. 
%break
וזהו מטעם שיש להאדם בחינת משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, 
(שהוא בחינת רועה את האמונה לכלל ישראל), הכח הזה מעורר את 
האדם לראות את האמת, שאף פעם האדם לא ישיג בחינת איש מכח עצמו, 
%break
וזה שכתוב, "וירא כי אין איש", זה גורם לו שיבקש מה' שיתן לו 
בחינת אמונה בה', שע"י זה הוא יבוא לידי דביקות בה'.
%S (הרב"ש. מאמר 17 "מהו כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991)
%break
%letter 35
35. המצרים היו מבזים את המאכלים של העברים, כי העברים כל 
הלחם היינו המזונות, היו בעל מנת להשפיע, ואצל המצרים כל הלחם 
הוא בבחינת "רע עין", שהוא לקבל. 
%break
וכששמעו, שהלחם עברים הוא להשפיע, דבר של להשפיע הוא מאוס 
ובזוי, כי בזמן שצריכים לעשות בעל מנת להשפיע ולא לקבל לתועלת 
עצמו, עבודה זו בזויה אצלם. ולא מרגישים בזה שום טעם.
%break
לכן בזמן שהמצרים היו רק שומעים, שצריכים לעבוד בעל מנת 
להשפיע, הם באים לידי הרגשה, שהם צריכים להשפיל עצמם. 
%break
היינו, שכל הדעת שלהם, שהיא מחייבת, שהאדם צריך לדאוג 
לתועלת עצמו, ומה שאינו יצמח מזה משהו לתועלת עצמו, זה אין הם 
מסוגלים לעשות, לכן הגוף, בזמן שהוא נמצא תחת שליטת המצרים, 
בזמן שהוא שומע אפילו רק רמז קל, שצריכים לעשות להשפיע, 
%break
תיכף הגוף מבזה את עבודה זו, והוא טוען, שהוא עדיין בשכל המלא 
שלו, ולא יכנע לאכול לחם של עברים, שאצלו הלחם הזה לחם 
תועבה, משום שהלחם הזה הוא נגד הדעת.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מהו "לחם רע עין" בעבודה" 1989)
%break
%H פרעה מלך מצרים 
%break
%H פרעה
%break
%letter 36
36. פרעה הוא היצר הרע, הנמצא בגופו של אדם.
%S (הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)
%break
%letter 37
37. כשמתחיל האדם ללכת בדרך ה', הנה פרעה מלך מצרים הוא 
המלך, השולט על הגופים שיחזיקו את העובדים בעל מנת להשפיע, 
%break
שהגופים יתנגדו שלא יוכלו לבוא לשלימות הנרצה, שהוא שכל מעשיו 
יהיו לשם שמים.
%S (הרב"ש. 923. "ויאמר בילדכן את העבריות")
%break
%letter 38
38. והנה פרעה הוא מלשון "ופרע את ראש", היינו גילוי, שעל ידי זה 
שהוא רוצה שהכל יהיה גלוי אצלו, אחרת הוא מלך מצרים, הוא שולט 
על הגוף בבחינת מצרים, שהוא מצר לאדם בזמן שרוצה לעשות 
משהו לשם שמים. 
%break
לכן כשהוא רוצה בגילוי, היינו שהכל יהיה לפי שכלו, שהשכל יבין 
שכדאי לעשות את המעשים, הוא נותן רשות לאדם שיעשה.
%S (הרב"ש. 926. "בא אל פרעה")
%break
%letter 39
39. באופן כללי ידוע, שעמלק נקרא יצר הרע. אולם באופן פרטי יש 
ליצר הרע הרבה שמות. 
%break
וחז"ל (במסכת סוכה דף נ"ב) אמרו, "שבעה שמות יש לו ליצר הרע, 
רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן צפוני. ויש לו עוד שמות כמו פרעה 
מלך מצרים, עמלק".
%S (הרב"ש. מאמר 22 "מהו הסדר במחית עמלק" 1990)
%break
%letter 40
40. אאמו"ר זצ"ל מפרש, דסטרא אחרא, והקליפה, והיצר הרע - אינו 
אלא הרצון לקבל. וזהו נוהג בין במוחא ובין בליבא. 
%break
היינו, ששליטת פרעה מלך מצרים ועבדי פרעה הם שליטת הרצון 
לקבל על האברים, היינו שכל הרמ"ח אברים, בזמן שמשמשים את 
הרצון לקבל, הם נקראים עבדי פרעה.
%S (הרב"ש. 936. "זמן הגאולה")
%break
%letter 41
41. ענין ישראל פירושו ישר-אל, הכל בשביל ה'. ו"שליטת פרעה" הוא 
להיפך, היינו לעבוד רק לתועלת עצמו. לכן דעת דקדושה, היינו זה 
שצריכים לעבוד לשם שמים, היינו להשפיע, בחינה זו היתה בגלות 
תחת שליטת פרעה מלך מצרים, 
%break
ש"מצרים" הם אותיות מצר-ים, כידוע ש"צר" פירושו צר מחסדים. וזהו 
כמו שאומרים "צר עין".
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%letter 42
42. "ידוע תדע וכו', שהם יהיו בגלות". שפירושו, שהוא הכין קליפה, 
שהוא היצר הרע אדם בליעל, שהוא פרעה מלך מצרים, שאותיות 
פרעה הוא אותיות ערף, כמו שאמר האר"י ז"ל בשער הכוונות לפסח, 
שפרעה הוא בחינת עורף מצר-ים, 
%break
שהיה מוצץ את השפע כשיורדת לתחתונים, עם השאלה שלו, שהוא 
בא ושואל "מי ה' אשר אשמע בקולו?" (שמות, שביעי). ותיכף עם 
השאלה הזאת כבר נמצאים ברשות הקליפות.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
%break
%letter 43
43. "פרעה", אותיות "פ"ה ר"ע", פי', דבחי' מלכות שבמוחין נקרא 
פה, שסודו הוא בחי' הכרעה והסכמה שלא יחל דברו וכל היוצא מפיו 
יעשה. ובגלות מצרים היתה שליטה ל"פה רע" הנ"ל והיו חוזרים 
לסורם. 
%break
ולכן אף על גב שזכו לאיזו הארה עליונה מט"ר, אבל היא לא יכולה 
להיות נבלעת בגוף, מפני ש"פה רע", שהוא לעומת "פה דקדושה", 
דהיינו העורף היה מפסיק השפע היורד מן הראש. ויונק ומוצץ כל 
השפע שהתחיל לרדת בשביל ישראל. 
%break
וזה סוד "שלא היה שום עבד יכול לברוח ממצרים". כי פרעה עשה 
כשוף גדול על פתחי מצרים.
%S (בעל הסולם. אגרת י')
%break
%letter 44
44. מצאנו בזהר (בשלח דף נ"ה, ובהסולם אות קפ"ז) בשלח וזה 
לשונו, "אמר רבי יהודה, אמר רבי יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל 
מכשפיו, ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, 
%break
ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות 
של הס"א, ועל כן היה מחזק את לבו".
%break
נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל 
אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה 
מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם.
%S (הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)
%break
%H ויקם מלך חדש על מצרים
%break
%letter 45
45. תחילת גלות מצרים והשעבוד מתחיל מהכתוב: "ויקם מלך חדש 
על מצרים אשר לא ידע את יוסף", פירוש, שנתגלה שליטה חדשה 
במוחם של כל אחד ואחד, שליטה חדשה מקרוב, כי נפלו ממדרגתם 
הקדומה, 
%break
וכמ"ש "שתלמיד שגלה מגלין רבו עמו", וממילא לא ידעו את יוסף, 
כלומר, שלא השיגו אותו אלא כפי מה ששיערו בלבם. 
%break
ולכן ציירו בלבם תמונת יוסף כמוהם עצמם, ומכיון שכן "לא ידעו את 
יוסף" והתחיל השעבוד, שאם לא כן, ודאי היה הצדיק מגין עליהם, 
ולא היה מצוייר להם כלל בחינת גלות ושעבוד.
%S (בעל הסולם. אגרת י')
%break
%letter 46
46. היות שיצר הרע בא לאדם תיכף כשנולד, כמו שכתוב "לפתח 
חטאת רובץ". היינו, שתיכף שנולד, יוצא עמו היצר הרע. מה שאין כן 
היצר טוב בא לאדם לי"ג שנה. אם כן מהו שאמר "ויקם מלך חדש". 
חדש ממש. 
%break
אלא מה צריכים לומר, שהמלך זקן וכסיל, שהוא היצר הרע, אין זה 
דבר חדש באדם, אלא תיכף כשנולד, הוא נמצא, כמו שכתוב "עייר 
פרא אדם יולד".
%S (הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)
%break
%letter 47
47. מהו "ויקם מלך חדש", הלא הוא "מלך זקן". 
%break
והתשובה היא, שכל פעם מתחדשים גזירותיו, היינו שכל פעם הוא 
נעשה יצר הרע מחדש, שזה בא מטעם "כי אני הכבדתי את לבו". 
%break
נמצא, כמו "כל הגדול מחבירו, יצרו גדול הימנו".
%S (הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)
%break
%letter 48
48. ויקם מלך חדש על מצרים. מי שהיה שפל קם למלוך מעצמו, 
אע"פ שלא היה ראוי למלוכה, ובכוח העשירות קם. כעין אחשוורוש, 
שלא היה ראוי למלוכה, וקם למלוך מעצמו, וקם בכוח העשירות, ורצה 
לאבד את ישראל מן העולם.
%break
אף כאן בפרעה, לא היה ראוי זה למלך, וקם למלוך מעצמו, ורצה 
לאבד את ישראל מן העולם, כמ"ש, ויאמר אל עמו, הנה עַם בני 
ישראל רב ועצום ממנוּ, הבה נתחכמה לו פן יִרבה. 
%break
וכשקם מלך למעלה, המלאך הממונה, קם מלך למטה.
%S ("זוהר לעם". "שמות", מאמר "וַיָקָם מלך חדש", סעיף 88)
%break
%H פרעה מלך מצרים 
%break
%H בוא אל פרעה
%break
%letter 49
49. כתוב "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו, ואת לב עבדיו, 
למען שתי אתתי אלה בקרבו". ומקשים העולם, למה הקב"ה הכביד את לבו. 
%break
הכתוב מתרץ "למען שתי אותותי אלה בקרבו". והפירוש, כי למה 
הקב"ה הכביד את לבו של אדם, ולא יכול לנצח את מלחמת היצר לבדו.
%break
והתשובה, שהכוונה היא בכדי שהאדם יצעק אל ה'. וע"י זה יהיה לו 
כלי. ואז הקב"ה יכול להכניס בתוך הכלי את אותיות התורה בקרבו, 
שזהו בחינת נשמתא, שה' נותן לו בתור עזרה. 
%break
וזהו בחינת "אורייתא וקוב"ה חד הוא", ש"אותותי" הכוונה על אותיות 
התורה מבחינת שמותיו של הקב"ה. וזו הבחינה של להטיב לנבראיו, 
שהיא בחינת מחשבת הבריאה להטיב לנבראיו. 
%break
וזו באה להאדם דוקא שיש לו כלי. וכלי זה בא ע"י הכבדת הלב, אז 
יש מקום לצעוק לה', שיעזור לו. ועוזרו בנשמתא קדישא.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה ב'" 1986)
%break
%letter 50
50. נתן הקדוש ב"ה למשה בדבור: "בא אל פרעה", כלומר, תייחד 
האמת, שכל הביאה למלך מצרים, אינו אלא לסוד פרעה, לגלות 
השכינה הקדושה, וזה שאמר: "כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שתי 
אתתי אלה בקרבו". 
%break
כי ברוחניות אין אותיות. וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על 
האותיות הנשאבים מהחומריות דעולם הזה, בסוד "ובורא חשך", 
שאין כאן שום הוספה וחדוש אלא בריאת החשך, שהוא מרכבה 
מותאמת לגלות האור כי טוב. 
%break
ונמצא שהשם ית' בכבודו ובעצמו הכביד את לבו, ולמה זה? כי 
לאותיות אני צריך.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ד)
%break
%letter 51
51. "בא אל פרעה" היינו שנינו ביחד, היינו שהאדם צריך להתחיל. 
ואז הוא רואה, שאין הוא מסוגל לנצח אותו. וזהו הרמז, שמשה היה 
ירא לגשת אליו. 
%break
ואז אמר הקב"ה "הנני עליך פרעה", שאז באה העזרה מהקב"ה. 
ובמה, בנשמתא קדישא.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה ב'" 1986)
%break
%letter 52
52. "בא", ולא, "לך". כי "בא" פירושו, בא שנינו, ביחד. שאל יחשוב 
האדם שהוא בעצמו יוכל להכניע את הרע שלו, אלא כמו שכתוב "יצרו 
של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו 
יכול לו". 
%break
לכן אל יאמר אדם שאין באפשרותו לנצח את הרע שלו, כי הוא צריך 
להאמין שהקדוש ברוך הוא עוזרו. וזה פירוש, "בא".
%S (הרב"ש. 926. "בא אל פרעה")
%break
%letter 53
53. למה כתוב "בא", היות שמשה לבד לא היה יכול לנצח לפרעה 
מלך מצרים, אלא שה' ערך עמו מלחמה.
%S (הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)
%break
%letter 54
54. אמר ה' "אני ולא שליח". אם כן מה עזר לנו משה בזה. אם כן 
מדוע כתוב "בא אל פרעה". אלא כנ"ל, היינו, שהאדם צריך להתחיל 
ללכת בדרך ה', ולהגיע אל האמת, היינו לזכות לדביקות ה'. 
%break
ואז, אם הוא מתקדם בהליכה, אז האדם מקבל סיוע הראשון, היינו 
הרגשת החסרון לדעת מה שחסר לו. ואז משיג שחסרים לו רק ב' 
דברים עיקרים, שהם בחינת מוחא וליבא. ויחד עם זה הוא מקבל 
יסורים, מזה שאין לו. 
%break
היינו, שמרגיש את הצורך לזה. ואז, אם אין האדם עובד בעצמו, לא 
שייך לומר, שהאדם מרגיש יסורים, בזה שאין לו, כנ"ל, שרק הצורך 
להדבר, 
%break
אם האדם השקיע עבודה להשיג איזה דבר, אז שייך לומר, שיש לו 
צורך לזה, עד כדי כך, שהוא סובל יסורים מזה שאין לו. לכן כתוב "בא 
אל פרעה".
%S (הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)
%break
%letter 55
55. שהאדם מתחיל בעבודה דלהשפיע, והוא מסביר להגוף, שזוהי 
כל מטרת עבודה, היינו לקבל כלי דהשפעה. אבל אחרי כל אלו 
הוויכוחים שיש לו עם גוף, הגוף אומר לו, שאין אתה יכול לשנות את 
הטבע, ממה שהבורא ברא אותו. 
%break
וכיון שהבריאה נבחנת לבחינת "יש מאין", הוא רק מבחינת רצון 
לקבל, איך אתה מעיז לומר, שאתה יכול לשנות הטבע, ממה שהבורא 
ברא אותו.
%break
ועל זה נאמר "בא אל פרעה", היינו, שנלך ביחד, שגם אני הולך אתך, 
בכדי שאני אשנה הטבע, ואני רוצה, שרק אתה תבקש אותי, שאני 
אעזור לך לשנות את הטבע, ולהפוך אותה מרצון לקבל לרצון להשפיע, 
%break
כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, 
ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר, אינו יכול לו".
%S (הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)
%break
%letter 56
56. "בא אל פרעה", וה"ס השכינה הקדושה בהתגלות, מלשון "ופרע 
את ראש האשה". כמ"ש בזוהר. והענין שבמדה שבני ישראל חשבו 
שמצרים מעבידים אותם ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מדה 
היו באמת בגלות מצרים, 
%break
וכל הטרחא של הגואל, לא היתה אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר 
מעורב, ו"אני ולא שליח", כי אין שום כח זולתו. שזה היה באמת אור הגאולה.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ד)
%break
%letter 57
57. "בא אל פרעה". וקשה, הלא "לך אל פרעה" היה צריך לומר. 
ומתרץ הזהר (בא דף י"א ובהסולם אות ל"ו) "אלא שהכניס אותו את 
משה, חדרים לפנים מחדרים, אל תנין חזק אחד עליון, 
%break
כיון שראה הקב"ה שמשה ירא, אמר הקב"ה, הנני עליך פרעה מלך 
מצרים, התנין הגדול, הרובץ בתוך יאוריו, שהקב"ה היה צריך לערוך 
עמו מלחמה, ולא אחר, כמו שאתה אומר, אני ה', שדרשו, אני ולא שליח. 
%break
נמצא שבא יהיה פירוש היינו, שנינו ביחד".
%S (הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)
%break
%letter 58
58. כוחו של האדם, שהוא צריך לתת יגיעה, לא בכדי שישיג את 
הדבר, אלא בכדי שיהיה לו רצון חזק להשיג את הדבר. נמצא, 
שצריכים עבודת האדם, בכדי להשיג צורך, שה' יעזור לו, שזה נקרא 
רצון שלם. 
%break
זאת אומרת, לא שעבודת האדם גורמת להשיג את הדבר, אלא 
להשיג את החסרון והצורך להדבר, ובכדי שידע מה שחסר לו. על זה 
הוא מקבל עזרה מלמעלה, בזה שכל פעם הוא רואה, שהוא יותר בעל 
חסרון, שאין בידו לצאת משליטת פרעה. 
%break
והסיוע הזה נקרא "כי אני הכבדתי את לבו". נמצא, שהכבדת הלב 
צריכים כנ"ל, בכדי שיהיה לו רצון אמיתי לדבר אמת.
%S (הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)
%break
%letter 59
59. הכבדת הלב, מה שכתוב "כי אני הכבדתי את לבו", היתה בכדי 
שיהיה מקום לתפלה. והתפלה הזו, אין זה כדוגמת בשר ודם, שרוצה 
כבוד, שיבקש ממנו, בכדי שע"י זה הוא מתכבד. אלא כאן כוונת 
התפלה היא, בכדי שיהיה לו כלי, היינו שיהיה לו צורך לעזרת ה'. 
%break
כי אין אור בלי כלי. ובזמן שהאדם רואה, שאין הוא מסוגל לעזור 
לעצמו כל שהוא, אז יש לו צורך שה' יעזור לו.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה - ב'" 1986)
%break
%letter 60
60. כל הכבדת הלב היא לטובת האדם, שעל ידי זה יזכה לאותיות 
התורה. והגם שהאדם לא מרגיש בשעת מעשה את כל מה שהוא 
צריך להרגיש, אבל בזמן שגומר את בחינתו בשלימות, אז מתגלה 
אצלו בפעם אחת מה שעבד כל הזמן.
%break
וכמו המשל שנתן אאמו"ר ז"ל, שזה דומה שכל פעם אדם מרויח רק 
אפס. וכל פעם אינו רואה שהרויח רק אפס. לכן בפעם הראשונה יש 
לו אפס אחד, ובפעם שניה ב' אפסים, ובג' שלשה אפסים, עד שמרבה 
הרבה אפסים.
%break
אבל כשגומר את עבודתו, הוא משיג אחד. נמצא שיוכל להיות אפס 
אחד עם אחד, שהוא רק עשר. או שיכול להיות 1,000,000 או יותר. 
%break
נמצא שכל פעם נתוספות אצלו אותיות התורה. וזהו "למען שיתי 
אותותי אלה בקרבו".
%S (הרב"ש. 926. "בא אל פרעה")
%break
%letter 61
61. תבין קושית העולם שמקשים על הפסוק: "בא אל פרעה כי אני 
הכבדתי את לבו" - נמצא לפי זה שהקב"ה לקח ממנו את הבחירה על 
ידי זה שהכביד את לבו?
%break
ולפי מה שפרשתי אזי יוצא להיפך: כי על ידי זה שהקב"ה הכביד את 
לבו יש לו מקום לעשות עוד פעם את הענין של בחירה. כי בזמן 
שפרעה אמר: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", נמצא שכבר הכריע 
לכף זכות והוא כולו טוב וכבר אין לו עוד מה לעשות. 
%break
לכן כנגד הטוב שלו הוצרך הקב"ה להגדיל את היצר הרע, כמו שאמרו 
רז"ל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", לכן כשהקב"ה הכביד את 
לבו אזי כבר היה לו עוד פעם מקום לעשות בחירה.
%S (הרב"ש. אגרת ל"ט)
%break
%letter 62
62. נאמר "בא אל פרעה", היינו, שנלך ביחד, שגם אני הולך אתך, 
בכדי שאני אשנה הטבע, ואני רוצה, שרק אתה תבקש אותי, שאני 
אעזור לך לשנות את הטבע, ולהפוך אותה מרצון לקבל לרצון 
להשפיע, 
%break
כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, 
ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר, אינו יכול לו".
%break
אולם גם זה יש להבין, בשביל מה צריך הבורא, שיבקשו ממנו. זה 
מתאים לבשר ודם, שהוא רוצה את הכבוד, שיבקשו ממנו, בכדי שידע 
שהוא עזר לו. אבל איך שייך לומר דבר כזה אצל הבורא. 
%break
אלא לפי הכלל "אין אור בלי כלי", זאת אומרת, שאי אפשר לתת למי 
שהוא מילוי, אם אין לו חסרון, כי כל זמן שאין חסרון לדבר, אם נותנים 
לו, אין טעם בהדבר. אם כן, הוא לא יודע להחשיב את הדבר. ואז הוא 
לא ישמור את עצמו, שלא יגנבו את הדבר. 
%break
היינו, שיש אנשים שהם כן מבינים את החשיבות שבדבר, והם יקחו 
ממנו זה הדבר. וזוהי הסיבה, שהאדם צריך לבקש עזרה מה'.
%S (הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)
%break
%letter 63
63. בזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, היינו להגיע 
לדביקות ה', אז האדם מוכרח לראות האמת, שאין זה בידי אדם, 
מטעם שזה הוא נגד הטבע שבו האדם נולד, ורק ה' יכול לתת לו טבע 
שני, אולם בלי חסרון אין טעם אמיתי בהמילוי, 
%break
לכן ה' נותן את ההכבדת הלב, בכדי שהאדם ירגיש את החסרון 
במלואה, ובזה מובן, שרק אח"כ ה' הכביד את לבו, היינו לאחר שנכנס 
בעבודה דלשם שמים, ולא מקודם לכן, 
%break
וגם למה היה צריך להכבדת הלב, הוא מטעם אחרת, אם לא היו 
מרגישים את החסרון האמיתי, לא היו יכולים לקבל מילוי אמיתי, כי 
אין אור בלי כלי. 
%break
נמצא, שענין הכבדת הלב לא היתה לרעתו, היינו שזה יגרום לו שיהא 
מרוחק מה', אלא להיפך, שהכבדת הלב יגרום לו להגיע לידי דבקות 
בה'.
%S (הרב"ש. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991)
%break
%letter 64
64. האדם צריך להאמין, שכל מה שהוא מרגיש עכשיו, שהוא יותר 
מרוחק מה', זה בא מלמעלה, היינו שזה הוא ענין הכבדת לב, שה' 
נותן בכדי שהאדם יגלה את החסרון אמיתי, 
%break
היינו שירגיש איך שבלי עזרת ה' אין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון 
לקבל לעצמו, אלא רק הבורא בעצמו הוא יכול לעזור.
%S (הרב"ש. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991)
%break
%letter 65
65. לעולם האדם יכול לעסוק בענין הבחירה, כי מטרם שעשה מצוה 
אחת, אזי כוח שליטת הרע אינו יותר גדול משליטת הטוב, אף על פי 
שיש לו הרבה מעשים רעים. 
%break
ולאחר שעשה מצוה אחת והכריע לכף זכות, אזי הוא נעשה, אזי 
מגדילים לו את הרע, היינו שנותנים כוח להרע שישלוט כאותה מדת 
הטוב. נמצא, שגם אז הוא בבחינת מחצה על מחצה.
%break
ובזה נבין את הפסוק "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו", כי 
מאחר שפרעה כבר הכריע את עצמו לכף זכות, שאמר "ה' הצדיק", 
אם כן כבר היה בחינת גדול, אם כן כבר לא היה אצלו מקום לבחירה, 
%break
לכן היה צורך, שה' יכביד את לבו, היינו להגדיל את הרע שלו, משום 
שרק באופן זה יהיה מקום לבחירה.
%break
נמצא לפי זה, שעל ידי הכבדת לב לא ניטל ממנו כוח הבחירה, אלא 
להפך, שכאן ניתן לו מקום, שיוכל לעשות בחינת בחירה.
%S (הרב"ש. 815 "בא")
%break
%letter 66
66. צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי גרועים שאפשר 
להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה', שהוא יכול 
לעזור ולתת לאדם, בין שהוא צריך עזרה קטנה ובין שהוא צריך עזרה 
גדולה. 
%break
ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, 
משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל 
תפלתו, כמו שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע".
%S (הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985) 
%break
%H פרעה מלך מצרים 
%break
%H ופרעה הקריב
%break
%letter 67
67. ופרעה הקריב. שהקריב כל חֵילו ורכביו לעשות מלחמה. ועוד 
לומדים, שפרעה הקריב את ישראל לתשובה. וע"כ כתוב, ופרעה 
הקריב, ולא כתוב, ופרעה קרב.
%break
[...] ישראל היו מתקרבים אל הים, והיו רואים הים לפניהם הולך 
וסוער, וגליו זקופים למעלה. היו יראים. נשאו עיניהם, וראו את פרעה 
וחֵילו, ואבני קֶלַע וחיצים. אז כתוב, וייראו מאוד. ויצעקו בני ישראל. 
%break
מי גרם לזה שהתקרבו ישראל לאביהם של מעלה? פרעה. כמ"ש, 
ופרעה הקריב. 
%S ("זוהר לעם". "בשלח", מאמר "ופרעה הקריב", סעיפים 67,65)
%break
%letter 68
68. הנחש כפף לרישא ומחי בזנביה [הנחש כופף ראשו וּמַכֵּה בזנבו]. 
היינו, שלפעמים הוא נותן לאדם, שיקבל עליו את עול האמונה, שהוא 
בחינת למעלה מהדעת. 
%break
שזה הוא ענין "כפיף לרישא", אבל מחי "בזנביה". בזנביה, אפשר 
לפרש, בסופו. שמה שכף לרישא, היה בכדי שבסופו יקבל בעמ"נ 
לקבל. 
%break
זאת אומרת, מה שנתן לו מקודם רשות לקבל עליו את האמונה, היה 
בכדי שאח"כ יקח הכל לרשותו. כי הקליפה יודעת, שאין מקום לקבל 
שפע, אלא על ידי הקדושה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
%break
%letter 69
69. וזה פירוש, שפרעה הקריב. שדרשו, שהקריב את ישראל 
לתשובה. וזה היה בכוונה תחילה, כדי שאח"כ יקח מהם הכל לרשותו. 
%break
וזהו שכתב האר"י ז"ל, שפרעה היה יונק כל השפע, שהיה יורד 
לתחתונים, היה יונק מבחינת עורף ומצד הגרון, שהוא בחינת רישא 
דגופא [תחילת הגוף], שהיה לוקח הכל בכלי קבלה שלו.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
%break
%letter 70
70. אם האדם המשיך איזה הארה, ואין בידו להחזיקה בקביעות, 
מטעם שהכלים שלו עדיין לא נקיים, שיהיו מתאימים להאור, היינו 
שהאדם יקבל זה בכלים דהשפעה, כדוגמת האור הבא מצד המשפיע, 
לכן ההארה מוכרח להסתלק ממנו.
%break
ואז ההארה הזו נופלת לידי הס"א. וכך הוא כמה פעמים. היינו 
שהאדם ממשיך ואח"כ מסתלק ממנו. לכן מתרבה ההארות בים 
דס"א. וזהו עד שנתמלאה סאתה. 
%break
זאת אומרת, לאחר שהאדם מגלה את כל מדת היגיעה, שיש בידו 
לגלות, אז הס"א נותנת לו בחזרה את כל מה שלקחה לרשותה, בסוד 
"חיל בלע ויקיאנו".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ל"ה. "בענין החיות דקדושה")
%break
%letter 71
71. את כל מה שהס"א קבלה הכל לרשותה, היה רק בתור פקדון. 
היינו שכל זמן שיש לה שליטה על האדם, וענין השליטה שיש לה, הוא 
הכל בכדי שיהיה מקום להאדם, לברר את הכלי קבלה שלו, ולהכניסם 
להקדושה. 
%break
זאת אומרת, אם היא לא היתה שולטת על האדם, אז היה האדם 
מסתפק במועט. ואז כל הכלי קבלה של האדם היו נשארים בפרודא.
%break
והאדם, אף פעם לא היה ביכולתו לקבץ את הכלים השייכים לשורש 
נשמתו, ולהכניסם לקדושה, ולהמשיך את האור השייך אליו. לכן זהו 
תיקון, שכל פעם שהוא ממשיך, ממשיך משהו, ויש לו ירידה, הוא 
מוכרח עוד הפעם להתחיל מחדש, היינו בירורים חדשים. 
%break
ומהעבר, מה שהיה לו, נפלו לס"א, והיא מחזיקה זה ברשותה בתור 
פקדון. כלומר ואח"כ האדם מקבל ממנה את כל, מה שהיא קבלה 
ממנו כל הזמן.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ל"ה. "בענין החיות דקדושה")
%break
%letter 72
72. כיון שהס"א נותנת הסמיכה, לכן אפילו אח"כ, כשעובדים 
וממשיכים קדושה, ומכל מקום בזמן שהיא לוקחת את הסמיכה, אזי 
נופלין מהמדרגה. אזי היא לוקחת את כל השפע, מה שהיו ממשיכים. 
%break
ועל ידי זה יש כח לס"א לשלוט אח"כ על האדם, שהאדם יהיה נגרר 
אליהם למלאות רצונה. ואין לו עצה אחרת, אלא שהוא יכול להרים את 
עצמו מדריגה יותר גבוה. ואזי הסדר עוד הפעם, כמו מקודם עם מ"ט 
שערי טומאה.
%break
זאת אומרת, שהאדם הולך במדרגת הקדושה עד מ"ט שערים. אבל 
שם יש לה שליטה, ליקח את כל החיות והשפע, עד שהאדם נופל בכל 
פעם לתוך שער של טומאה יותר גבוה, כי "זה לעומת זה עשה 
אלוקים". 
%break
וכשבאים לתוך שער המ"ט, כבר אין האדם יכול להגביה את עצמו, עד 
שהקב"ה בא וגאלו. ואז "חיל בלע ויקאנו ומבטנו יורישנו אל".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ר"ד. "מטרת העבודה - ב'")
%break
%letter 73
73. משל, שאמר: לב' חברים, שאחד נהיה מלך והשני היה עני ואביון. 
ושמע, שחבירו נעשה מלך. אז העני הלך לחבירו המלך, וסיפר לו על 
מצבו הרע. 
%break
אז המלך נתן לו מכתב לשר האוצר, שבמשך שעתיים הוא יקבל כסף 
כמה שרוצה. והעני בא לבית האוצר עם הקופסא הקטנה. ונכנס, 
ומילא את הקופסא הקטנה עם כסף.
%break
כשיצא, אז הפקיד נתן לו בעיטה בהקופסא. אז כל הכסף נפל לארץ. 
וכך היה חוזר חלילה. והעני היה בוכה: למה הוא עושה לו כך? ולבסוף 
אמר, כל הכסף שלקחת כל הזמן, שלך הוא. ואתה תיקח הכל. 
%break
כי לא היו לך כלים, לקחת את הכסף, שיספיק לך מהאוצר. לכן עשה 
תחבולה כזאת.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". נ"ב. "אין עבירה מכבה מצווה")
%break
%H מי שחיזק ליבו
%break
%letter 74
74. בזהר בשלח (ובהסולם דף נ"ה אות קפ"ו) כתוב שם וזה לשונו, 
"ואמר רבי יצחק לא מצינו מי שחזק את לבו לפני הקב"ה כפרעה. 
אמר רבי יוסי, הרי סיחון ועוג חזקו גם כן את לבם. 
%break
אמר לו אינו כן, הם חזקו את לבם כנגד ישראל אבל כנגד הקב"ה לא 
חזקו את לבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה 
גבורותיו ולא היה שב".
%S (הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)
%break
%letter 75
75. יכולים לפרש ההבדל בין טענת פרעה שחיזק לבו נגד ה', לטענת 
סיחון ועוג, שהחזיקו לבם נגד ישראל. פרעה שאמר "מי ה' אשר 
אשמע בקולו", זהו שכל כוחו היה למעט את חשיבות של ה', 
%break
כנ"ל שהוא המפריע הא', וסיחון ועוג הם החזיקו לבם נגד ישראל, 
היינו למעט את חשיבות של ישראל כנ"ל, שהוא כנגד המפריע הב'.
%break
ולזה, היינו לכל אלו הטענות, אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך 
האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על טענות שלהם, 
%break
אלא לבטוח בה' שהוא יכול לעזור לכולם ואין שום כח שיכול להתנגד 
לכוחו של הקב"ה, לכן לבטוח בה' שהוא יעזור.
%S (הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)
%break
%letter 76
76. רואים אנו, שבעבור אדם חשוב, האדם מסוגל לעבוד בלי שום 
תמורה. ומשום זה כשבא האדם לעסוק בתורה ומצות בעמ"נ 
להשפיע, בטח שהאדם יכול לוותר על אהבה עצמית לטובת הבורא. 
%break
מה עושה אז המפריע לעבודת ה', שהאדם לא יוכל ללכת בדרך ה', 
הוא עושה אז פעולה אחת, היינו שלא נותן להאדם לצייר את גדלות 
וחשיבות ה'. 
%break
נמצא, שכל החוזק שיש לסטרא אחרא הוא נגד ה', והוא אומר לו, אני 
יודע שאתה בעל כח גדול, היינו שאתה יכול להתגבר על התאוות שלך 
לא כמו אנשים חלושי אופי רכי הלב, אלא אתה אמיץ שבגבורים, 
%break
אלא כל מה שאתה לא הולך בדרך האמת הוא, משום שלא כל-כך 
חשוב את המטרה, שאתה צריך לבטל את עצמך בשביל זה. ואם כח 
זה הוא מפריע לו להגיע להמטרה. 
%break
וזהו שאומר הזהר בשם רבי יצחק, "לא מצאנו מי שחזק לבו לפני 
הקב"ה כפרעה".
%S (הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)
%break
%letter 77
77. מצאנו בזהר (בשלח דף נ"ה, ובהסולם אות קפ"ז) וזה לשונו, 
"אמר רבי יהודה, אמר רבי יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, 
ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, 
%break
ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות 
של הס"א, ועל כן היה מחזק את לבו".
%break
נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל 
אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה 
מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם.
%S (הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)
%break
%H שאלות מי ומה
%break
%letter 78
78. בזמן שהיו צריכים לקבל עליהם מלכות שמים, היה צר להם, שלא 
יכלו, מסיבת שאלות פרעה מלך מצרים, שהיה שולט עליהם עם 
השאלות של "מי ומה", שהם בחינת מוחא וליבא, 
%break
כלומר "מי ה' אשר אשמע בקולו", ו"מה העבודה הזאת לכם".
%S (הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)
%break
%letter 79
79. בזמן שמשה בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד 
ואחד, היינו להרצון לקבל שיש בלבם. ואמר להם, שהוא רוצה, 
שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת ישראל שלהם, אלא שיתן 
לעבוד לשם שמים ולא תועלת הגוף. 
%break
כששמע הפרעה של העם, מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם 
שמים, אז הבינו מה זה להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה. 
כי הגוף היה מתנגד עם כל כוחו, שלא יעשו שום פעולה של קדושה.
%break
היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות. כי מטרם 
שבא משה, היה להם כח לעבודה, מטעם שעוד לא ידעו מה זה לשם 
שמים. 
%break
אבל בזמן שבא משה, והסביר להם, מה זה להשפיע ולא לקבל כלום, 
אז התחיל הפרעה של כל אחד ואחד לשאול שאלות:
%break
א. כמו שכתוב, שפרעה שאל "מי ה', אשר אשמע בקולו",
ב. ואח"כ באה שאלת הרשע, ששאל "מה העבודה הזאת לכם".
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%letter 80
80. סדר עבודת האדם בתורה ומצוות, בזמן שהוא רוצה לעסוק לשם 
שמים, הוא שצריכים ללחום ולנצח את היצר הרע. דהיינו היות כי 
מטבע האדם לתת יגיעה בזמן שיהיה תועלת עצמו.
%break
ובשעה שהוא רואה, שלא יצא מעבודה זו שום דבר לתועלת עצמו, אין 
הוא מסוגל לעבודה. ובא בטענה ושואל, מה עבודה הזאת לכם, זאת 
אומרת, איזה ריוח יצא מזה, שהוא מתיגע.
%break
וכשהאדם מתגבר עליו וטוען, שרוצה לעבוד נגד הטבע, שהוא 
להשפיע לה', אז היצר הרע בא בטענה אחרת, ושואל טענת פרעה 
הרשע, מי ה' אשר אשמע בקולו. 
%break
אפשר לעבוד לטובת הזולת, רק במקום, שידוע לי, שהזולת מקבל את 
היגיעה. מה שאין כן אם יש לו שני יגיעות:
%break
%letter א
א) שהוא צריך להתגבר ללכת נגד הטבע ולעבוד לא לתועלת עצמו, 
אלא לטובת הזולת, היינו לשם שמים.
%break
%letter ב
ב) שצריך להאמין, שהקב"ה מקבל את יגיעתו. ואלו הב' שאלות הם 
העיקרים בטענת הרשע.
%S (הרב"ש. 572. "שני יגיעות")
%break
%letter 81
81. כשיש יצר הרע יש צורך לתורה. לכן אם האדם מאמין בשכר 
ועונש, כבר יכול לקיים את התורה ומצוות, מטעם שיש לו תמורה. לכן 
אין הוא שואל שאלת הרשע, "מה העבודה הזאת לכם". וכשאין לו 
הרע כנ"ל, אין לו צורך לתורה, לכן "את פתח לו".
%break
אם אתה רואה שיש אדם שעוסק בתורה ומצוות מטעם שהוא מאמין 
בשכר ועונש, נמצא שהוא סגור, היינו הרע שלו הוא בסגירו, היינו 
בגניזה. 
%break
ואם כן אי אפשר לתקן אותו, כי אין האדם מתקן אלא מה שעיניו 
רואות. לכן מלמדין אז את אדם לעבוד בעל מנת שלא לקבל פרס.
%break
ואז בא הרע ושואל, "מה העבודה הזאת לכם", היינו מה יהיה לנו אם 
אנחנו נעבוד את ה' בלי שום תמורה, הלא זה נגד הטבע שלנו, 
שאנחנו נולדנו בטבע להנות את עצמנו ולא להנות את הזולת בלי שום 
תמורה. 
%break
אז נעשה האדם נצרך לתורה. ואז שייך לומר, "בראתי יצר הרע 
בראתי תורה תבלין".
%S (הרב"ש. 920. "כנגד ד' בנים דברה תורה")
%break
%letter 82
82. צריכים לדעת, שבזמן שהאדם מתחיל בקיום תורה ומצוות על 
הקו של לשמה, אזי האדם מרגיש שנמצא בצרה, הנקרא מצרים, היינו 
שמלך מצרים שואל תמיד: "מי ה' אשר אשמע בקולו". אזי באים לידי 
יגיעות המוח, שהמחשבות מתחילות בזיווגי הכאה שרוצצין את מוחו. 
%break
פעמים אדם חושב שכל המחשבות הזרות הם רק בחינת מרגלים, 
שרק "לראות את ערות הארץ באתם", היינו להסתכל בארובות ולא 
יותר, ואין לו שום קשר בין המחשבות האלו לעבדות ה'; ופעמים 
האדם חושב ש"כֵּנִים אנחנו בני איש אחד", 
%break
היינו שכל מחשבותינו רק להיות דבוקים בה' אחד ומתחזקים 
ומתגברים על כל המחשבות של "מי ה' אשר אשמע בקולו" ועל "מה 
העבודה הזאת לכם". שזה נק' בחי' גלות מצרים.
%S (הרב"ש. אגרת ג')
%break
%letter 83
83. זה שהאדם רוצה ללכת בתוך הדעת, זה נקרא, חטא דעץ הדעת. 
והחטא הזה מתגלה בב' אופנים, כלומר שמזה נמשך לנו לשאול ב' 
שאלות:
%break
%letter א
א. שאלת פרעה, ששאל, "מי ה', אשר אשמע בקולו", שבכלל קשה לו 
ללכת ולהאמין משהו נגד השכל. ומזה נמשך עוד דבר, היינו שאלה ב' 
מדוע האדם צריך לעבוד לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו. 
%break
כי הוא שואל, מה אני ארויח בזה שאני יעבוד לשם הבורא ולא 
לתועלת עצמי.
%S (הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)
%break
%letter 84
84. כשלא מרגישים טעם בעבודה, אז בא הרשע ושואל טענת "מה", 
היינו "מה עבודה הזאת לכם", שאתם רוצים לעבוד דוקא בבחינת 
עבודה בזויה כזו. 
%break
והרשע שואל "מה העבודה הזאת לכם", מטעם שאז הם היו בטוחים, 
שעבודתם היא כולה להשפיע, ואין להרצון לקבל חלק בה.
%S (הרב"ש. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)
%break
%letter 85
85. פרעה הוא בחינת עורף מצר-ים, שהיה מוצץ את השפע כשיורדת 
לתחתונים, עם השאלה שלו, שהוא בא ושואל "מי ה' אשר אשמע 
בקולו?" (שמות, שביעי). 
%break
ותיכף עם השאלה הזאת כבר נמצאים ברשות הקליפות.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
%break
%letter 86
86. היות שהוא רוצה ללכת על דרך האמת, בטח שהגוף יסכים לו 
יותר מכפי שהיה עובד שלא על דרך האמת, היינו לשמה.
אבל במציאות הוא להפך. 
%break
כי דוקא בזמן שרוצים ללכת בדרך לשמה, אז הגוף מתחיל להתנגד, 
ואז מתחיל כל הטענות שלו, היינו טענת פרעה מלך מצרים, שהוא 
טענת "מי ה' אשר אשמע בקולו" וכו', וכן טענת הרשע שטוען, "מה 
העבודה הזאת לכם". 
%break
ואז מתחיל העבודה ללכת בכבדות, וכל פעם הוא צריך להתגברות 
יתירה.
%S (הרב"ש. 877. "ג' תפלות - ב'") 
%break
%H ערי מסכנות פיתום ורעמסס
%break
%H ערי מסכנות
%break
%letter 87
87. כתוב (שמות, ראשון) "ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת 
רעמסס". ואאמו"ר זצ"ל פירש, בזמן שהיו רוצים לעבוד לשם שמים 
והתגברו על שליטת המצרים, זהו הפירוש רעמסס, היינו שהתגברו 
על האהבה עצמית, כמו רעם-סוס, היינו בכח גדול כמו סוס. 
%break
וחושבו, שהם כבר יצאו משליטת אהבה עצמית. ואח"כ הם באו לפי-
תהום, היינו שכל הבנינים שבנו, הכל נבלע ונשקע בתהום, ולא נשאר 
זכר מכל העבודה, שזה נקרא פתם.
%break
היינו, שכל פעם היתה להם העבודה בבחינת פתם ורעמסס. זאת 
אומרת, שכל יום היתה להם עבודה מחדש. כלומר, שכל יום הרגישו, 
כאילו היום הם מתחילים לעבוד עבודת הקודש. ועד עתה יש להם 
הרגשה, כאילו מעולם לא עוסקו בעבודה. 
%break
והם שואלים לעצמם, איפה נעלמה העבודה והיגיעה, מה שעשו עד 
עתה. והם לא יודעים מה להשיב על זה, אלא, שהכל נבלע ונשקע 
בארץ.
%S (הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)
%break
%letter 88
88. בזמן שאנו לא רוצים לקבל את האמונה אנחנו נופלים ממצבנו. 
ובכל פעם ופעם אנחנו עולים ויורדים, עד שנקבע בליבנו שאין לנו עצה 
אחרת אלא לקבוע את האמונה. 
%break
וזהו היה בכדי לקבל את האמונה. וזה ויבן ערי מסכנות (לישראל) לפרעה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו, "ויבן ערי מסכנות")
%break
%letter 89
89. פירוש "ויבן ערי מסכנות", היינו שזה היה לישראל. זאת אומרת, 
שכל כמה שהיה עובדים בזמן גלות, הכל לקח פרעה לרשותו. וממילא 
היו עם ישראל עניים, שנקרא מסכנא, בחינת עני.
%break
ועוד יש לפרש מסכנות מלשון סכנה, שהם היו בסכנה גדולה, שלא 
ישארו במצב זה כל ימי חייהם. אבל לפרעה היה עבודתם של ישראל 
פיתם ורעמסס, היינו ערים יפים מאד מאד.
%break
לפי זה יהיה הפירוש "ויבן ערי מסכנות" - לישראל, ולפרעה - את 
פיתם ורעמסס. היות שכל מה שעבדו ישראל, נפל לקליפות, ולא היו 
רואים שום ברכה בעבודתם. ובזמן שהיו מתגברים בעבודת האמונה 
ובבחינת השפעה, אז כן ראו פריה ורביה. 
%break
וברגע שנפלו לבחינת ידיעה וקבלה, היו תיכף נופלים לרשות קליפת 
פרעה. ואז באו לידי החלטה גמורה ומוחלטת, שהעבדות צריך להיות 
בבחינת אמונה למעלה מהדעת, ובבחינת השפעה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו, "ויבן ערי מסכנות")
%break
%letter 90
90. בזמן שהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', והוא רוצה שכל עשיותיו 
יהיו בעמ"נ להשפיע, והוא רואה שאין בידו להתגבר, אז האדם מבקש 
עזרה מה', שיעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". 
ושואל הזה"ק, "במה מסייעין אותו, בנשמתא קדישא".
%break
אי משום זה, כיון שכל מה שהיו מתגברים בעבודה, היה הכל נשקע 
בארץ, כמו שאומר בענין שבנו את פיתום ורעמסס, היינו כל יום היו 
צריכים להתחיל עבודתם מחדש, 
%break
כי כל מה שבנו, הכל נכנס לתהום, ותמיד הם היו רואים את עצמם, 
כמי שאף פעם לא התחיל בעבודה, כי כאן שאין הם זוכרים שום דבר 
תורה, מה שנוגע לעניני עבודה, 
%break
ותמיד כשעושים חשבון לעצמם, איפה עבודה שלנו, מה שאנחנו 
הכנסנו כוחות בעבודה, ולאן הם הלכו.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
%break
%letter 91
91. קשה להבין, איך היתה היכולת לקליפת פרעה לבלוע את כל 
עבודתם, אשר עבדו. עד כדי כך, שהם לא מרגישים, שהיתה פעם, 
שעסקו בעבודת ה', ושהיתה להם מטרה להגיע לשלימותם, וידעו מה 
שהם רוצים. 
%break
פתאום באו לידי מצב, ששכחו הכל, ולא נשארו בהם שום רשימות 
מעבודתם.
%break
וזה היה הכל בכוונה תחילה, שהקב"ה הכין קליפה לצורך זה, בכדי 
שכל פעם יהיו במצב של התחלה. וכידוע, כל התחלות קשות. אז יהיו 
מוכרחים לבקש מה', שיעזור להם כנ"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". 
%break
וכדברי הזה"ק, שכל פעם הם מקבלים בחינת "נשמתא קדישא", שזה 
נבחן כח מלמעלה, שזה אחר זה בכל פעם מקבלים תוספות נשמה. 
וזה מתקבץ אחר כך לחשבון גדול.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
%break
%letter 92
92. כל הארה, שמקבלים מלמעלה, אף על פי שנסתלקת לפי שעה, 
אבל לבסוף, היינו כשגומר סכום יגיעה, מה שמוטל על האדם לגלות 
בבחינת "כל מה שבידך ובכוחך עשה", 
%break
אז הוא מקבל בפעם אחת את כל מה שקיבל בזה אחר זה. והוא 
חשב, שהכל נכנס להקליפות. אז הוא מקבל הכל חזרה.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
%break
%letter 93
93. דרשו חז"ל (סוטה דף י"א) וזה לשונו "את פיתום ורעמסס. רב 
ושמואל, חד אמר פיתום שמה. ולמה נקרא שמה רעמסס. שראשו 
ראשון מתרוסס". 
%break
ופירש רש"י, כשהיו בונין קצת, היה מתרוסס ונופל. וחוזרין ובונין, והוא 
נופל. וחד אמר, רעמסס שמה, ולמה נקרא שמה פיתום, שראשון 
ראשון, פי תהום בלעו.
%break
אנו רואים בין לרב ובין לשמואל אין חולקים במציאות אלא בהדרוש. 
והמציאות היתה שם, כל מה שהיו בונים היה נופל. שהכוונה היא, 
שכל מה שהיו בונים לעצמם איזה בנין בעבודה, אז באו המצרים, 
היינו המחשבות זרות של המצריים, והרסו כל עבודתם. 
%break
זאת אומרת, שכל עבודתם, שהיו עובדים עם כל כוחם להתגבר 
ולעבוד עבודת הקודש, הכל נבלע בארץ. וכל יום ויום היו צריכים 
להתחיל מחדש.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה ב'" 1986)
%break
%H עבודת פרך
%break
%letter 94
94. כתוב, "ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך". ודרשו חז"ל, ב"פה-
רך", ויש להבין מהו, "פה רך", בעבודת ה'. אלא, שהמצרים דברו עם 
המחשבות והרצונות שצריכים לעבוד ה', אלא שיהיו בעמ"נ לקבל, 
שזה נקרא, פה - רך, 
%break
כלומר שעל הכוונה דלקבל הגוף מסכים יותר לעבוד עבודת הקודש, 
ולא צריכים לכוון בעמ"נ להשפיע.
%break
נמצא, עם הדיבורים האלו, גרמו לישראל שתהיה להם עבודה קשה 
בזמן קבלת עול מלכות שמים, ומשום זה כל אחד מישראל היה אומר, 
דעבודת הקודש בעמ"נ להשפיע הוא דבר קשה מאוד.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
%break
%letter 95
95. המצרים היו משפיעים להם מחשבות שיותר כדאי לעבוד בעמ"נ 
לקבל, בדרך הזו הם יראו שכל יום ויום הם מתקדמים במעשים 
טובים, מה שאין כן בעבודה דבחינת ישראל, הם בעצמם רואים שזה 
קשה, והראיה לזה, שלא רואים שום התקדמות בעבודה.
%break
נמצא, ש"פה-רך", יהיה הפירוש, שיתנו לישראל להבין, שאם ילכו 
בדרך שלהם, זה הוא עבודה יותר קלה, וזה נקרא "רך", היינו שיותר 
קל יהיה להתקדם בעבודת הקודש.
%break
ועם הטענות האלו היו המצרים ממררים את חייהם בעבודה קשה, 
שתמיד היו מסבירים לישראל, שעבודת ישראל נקרא, עבודה קשה, 
וזהו לא בשבילם.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
%break
%letter 96
96. כולם מפרשים שעבודת פרך היא "פריכה", היינו שברון הגוף. 
והסיבה, שהיתה עבודה קשה, עד שמכנים עבודה זו "עבודה 
ששוברת את הגוף והמותניים". והוא מטעם שהיו מחליפין מלאכת 
אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים. וזה גורם להם עבודה קשה.
%break
אמנם מדוע שמעו להדעות של המצרים. הוא משום שדיברו אל 
ישראל ב"פה-רך", היינו שהמחשבות של המצרים, שבאו לישראל 
ב"פה רך", 
%break
היינו שכל מה שהם אומרים להם לעשות, אינו להרחיק אותם מעבדות 
ה' חלילה, אלא אדרבה, הם רוצים להדריך אותם ללכת בדרכי ה', 
בדרך צלחה, ושאל יבזבזו זמן בחינם, ללא תועלת, היינו שלא יראו 
התקדמות בעבודת הקודש. 
%break
וכיון ששמעו, שמדברים אליהם ב"פה-רך", היה קשה להתגבר על 
המחשבות האלו.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה - ב'" 1986)
%break
%letter 97
97. יש להבין את ענין "בפרך", מהו על דרך העבודה בעבודת 
הקודש. ויש להבחין ב' בחינות:
%break
א. המעשה, שנקרא חלק הנגלה, מה שנגלה להאדם, שלא שייך 
לומר, שהוא טועה או מרמה עצמו, כי מה שגלוי לעינים, לא שייך 
לומר, שיש טעות בדבר. כי מעשה המצות ולימוד התורה הוא רואה, 
וגם אחרים יכולים לראות, אם הוא עושה מעשים של תו"מ או לא.
%break
ב. הכוונה. וזה נקרא חלק הנסתר, כי ענין הכוונה שבהמעשה שהאדם 
עושה, אין אחרים יכולים לראות מה כוונתו במעשים האלה. וגם הוא 
בעצמו גם כן לא יכול לראות את הכוונה של העשיה, כי בכוונות יש 
מקום לטעות עצמו ולרמות את עצמו. 
%break
כי רק בדברים שנגלו לעין, שנקרא חלק הנגלה, שם כולם יכולים 
לראות האמת. מה שאין כן מה שתלוי בכוונת הלב ובמחשבה של 
המוח אין אדם יכול לסמוך על עצמו. נמצא, שנסתר ממנו ומאחרים.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה - ב'" 1986)
%break
%H מלאכת אנשים לנשים
%break
%letter 98
98. "מלאכת נשים לאנשים" פירושו, שאלו אנשים, אין להם כח 
התגברות, אלא "תשש כוחם כנקבה", היינו שהיו חלשים בקיום תו"מ, 
שלא היה להם כח לשמור ולקיים את המצות אפילו בבחינת הנגלה, 
הנקראת בחינת מעשה לבד. 
%break
וכל עבודת ההתגברות היתה רק בבחינת המעשה ולא בבחינת 
הכוונה. באו אליהם המצרים, ונתנו להם להבין, אין אנו רוצים להפריע 
לכם בעבודת הקודש, אלא אדרבה, אנו רוצים שתהיו עובדי ה' 
אמיתיים. היינו, אנו רואים, שאתם רוצים לעבוד עבודת הקודש. 
%break
לכן אנו מייעצים לכם, שעיקר עבודה היא לא המעשה, אלא עיקר היא 
הכוונה.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה - ב'" 1986)
%break
%letter 99
99. "היו מחליפים מלאכת אנשים לנשים". כי "מלאכת אנשים" נקרא, 
שהוא כבר גבר, שהוא כבר יכול להתגבר על הרע שלו, ולעסוק בתו"מ 
בבחינת המעשה. 
%break
ומשום זה, מה הוא צריך לעשות, בזמן שכבר נקרא איש, שפירושו 
איש מלחמה, שיש בידו להילחם עם הרע שלו בבחינת המעשה. לכן 
הגיע הזמן שצריך להתחיל עבודתו בבחינת ב', כנ"ל, היינו בבחינת 
הנסתר, שהיא הכוונה. 
%break
זאת אומרת, להשתדל מכאן ולהבא, לכוון כל מעשיו שיהיו בעמ"נ 
להשפיע נחת רוח להקב"ה ולא לתועלת עצמו.
%break
ומה עשו המצרים, בזמן שראו, שהוא איש, המסוגל לצאת משליטתם 
ולהכנס לקדושה. אז החליפו את עבודתם ונתנו להם "עבודת נשים", 
%break
שפירושו, שכל עבודתם יהיו בעבודת נשים, שהמצריים נתנו להם 
להבין, וכי מי צריך כוונות אלא, עיקר הם המעשים.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה - ב'" 1986)
%break
%H חומר ולבנים
%break
%letter 100
100. "וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים". [...] 
"בחומר", כלומר שהמצרים הסבירו לישראל את חומרת דלהשפיע, 
מה שאין כן עבודת המצרים יהיו תמיד לבן, שלא ירגישו שום חושך 
בעבודה, אלא שהגוף יסכים לעבודה זו, וזה נקרא, "בלבנים", 
%break
כלומר עבודת המצרים הם יהיו תמיד בבחינת לבנים, בלי כתם 
ולכלוך, אלא שיהיו תמיד שלמים, ועל ידי זה גורמו באמת שיהיה 
לישראל קשה לעבוד לשם שמים.
%break
כלומר שהעבודה קשה נמשכה מזה, שהמצרים היו אומרים להם 
תמיד את ענין חומר שישנו בעבודה דלהשפיע, והלבנים שיש בעבודה 
זו, ויראת המצרים.
%break
כנ"ל, שמהירא את ה' היתה נמשכת תקלה לישראל. היינו שמזה 
נמשכה להם את העבודה קשה בשדה, היינו בהמלכות שמים שרצו 
לקבל עליהם ולא יכלו.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
%break
%letter 101
101. ענין, "וימררו את חייהם", פירושו, שלא נתנו להם לעבוד בעמ"נ 
להשפיע, שזה מביא דביקות בחיי החיים, אלא קליפת מצרים ופרעה 
שלטו על בני ישראל עם השליטה של אהבה עצמית, שלא יוכלו 
לעשות משהו נגד רצונם של המצרים, 
%break
וזו היתה הגלות, כלומר שרצו לצאת מהגלות הזו ולא עלה בידם.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
%break
%letter 102
102. בעת שמתחיל להכנס לעבודה דלשמה, אז מתחיל לרדת לגלות 
מצרים, ואז מתחיל הגוף לבגוד בהאדם, ולא נותן לו לעבוד עבודה זו, 
עם כל מיני שאלות, שאין להשיב עליהן בתוך הדעת. ולמעלה מהדעת 
לא תמיד האדם מוכשר להתגבר עליו. 
%break
ואז הוא מתחיל להרגיש את ענין עליות וירידות, היות שכל פעם 
מראים לאדם מלמעלה, מה זה עבודה דלהשפיע ולא לתועלת עצמו. 
הגם שכל אדם מבין זה, אבל כשבא מלמעלה, כשנותנים לו להבין, 
הוא בא אז לידי הרגשה. 
%break
ואז מתחיל סדר העבודה של "חומר ולבנים", שמרגישים קושי 
השעבוד של הגלות.
%S (הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)
%break
%letter 103
103. צריכים ללכת בב' קוים, היינו גם בקו ימין, שפירוש, שהאדם 
צריך לתת תודה לה', בזה שהקב"ה נתן לראות מה שחסר לו. כלומר, 
זה שהיסורים שלו, הם במה שהוא מרוחק מאהבת ה', אלו זה הן 
הצרות והמכאובים שלו, 
%break
מה שאין כן שאר אנשים, אין הקב"ה נתן להם את היסורים האלו, 
אלא הצרות ויסורים שלהם, הם במה שלא יכולים למלאות עצמם 
בצרכים גשמיים, השייכים לאהבה עצמית, 
%break
זאת אומרת, שהמה נדמו כבהמות, שאין להם מושג יותר מקבלה 
עצמית. ועל זה היו בשמחה ונתנו תודה לה'.
%break
אמנם זו היא עבודה קשה, היות שקו שמאל הוא המבטל לקו ימין. אי 
לזאת, יש תמיד עבודה חדשה, לבנות אותו מחדש. וזה שכתוב 
"וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים", שהעבודה שלהם 
היתה "בחומר", 
%break
היינו בקו שמאל, שראו את חומרת מצבם, איך שהם מרוחקים 
מאהבת ה'. ואח"כ העבודה דקו ימין, להיות בשמחה, מזה שה' הראה 
להם את האמת, באיזה מצב הם נמצאים. וזה נקרא "לבנים".
%S (הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)
%break
%H ערי מסכנות פיתום ורעמסס
%break
%H מקוצר רוח ומעבודה קשה
%break
%letter 104
104. "עבודה קשה" בעבודה נקרא, שקשה להתגבר ולצאת מתועלת 
עצמו, ורוצה לעבוד רק לתועלת עצמו. והוא נקרא רשע כידוע, שהוא 
שואל, "מה העבודה הזאת" של דלהשפיע "לכם", כלומר מה תרוויחו 
מזה. וידוע, ש"רשעים בחייהם נקראים מתים". 
%break
נמצא, שעבודה קשה נקרא "מרור", שהאדם טועם טעם מרירות בזה, 
שמוכרח לעבוד לתועלת עצמו.
%S (הרב"ש. 524. "מהו בלע מרור לא יצא, בעבודה")
%break
%letter 105
105. ענין עבודה קשה, היה זה שעם ישראל היו רוצים לצאת 
משליטת המצריים, שנקרא אהבה עצמית, שבזמן שהתגברו לעשות 
משהו בעל מנת להשפיע, תיכף באו להם מחשבות של המצרים, 
ששאלו שאלת רשע, מה עבודה הזאת לכם, לעבוד לתועלת ה', 
%break
וכל פעם שהתגברו, תיכף באו השאלות של המצרים, וזהו נקרא 
"עבודה קשה", שהיה קשה לצאת משליטתם, כי המצרים היו מררו 
את חייהם.
%S (הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)
%break
%letter 106
106. בזמן שהאדם צריך לקבל על עצמו לעבוד לשם שמים, עבודה זו 
נחשבת לשפלות, כי אינו מוצא בזה טעם של חשיבות. 
%break
נמצא, שבזה שהמלכות היא בעפרא, שהוא דבר בלתי חשוב, זה היה 
הגורם, שתהיה עבודה קשה.
%S (הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 107
107. בזמן שהמלכות היא בגלות תחת שליטת הקליפות, אז המלכות 
נבחנת אצלם, שהיא בחינת עפר, שהיא דבר בלתי חשוב. וזה נקרא 
"קוצר רוח", שאין המלכות יכולה לתת מצב רוח מרומם, כמו שצריכים 
להרגיש, בזמן שיושבים אצל המלך. 
%break
נמצא, שקוצר רוח ועבודה קשה קשורים זה בזה. כלומר, שאם 
המלכות היא בעפרא, היינו בלתי חשובה, זה גורם עבודה קשה. 
%break
כי בדבר, שאין בו טעם, אז כל רגע ורגע, שהאדם מתגבר ועובד, 
התגברות הזו היא קשה מאוד. ולא תמיד האדם מסוגל להתגבר.
%S (הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 108
108. כתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", מאיזה עבודה מדברים, 
הוי אומר מעבודת ה', שזה נקרא, עבודה קשה, היות שהיה קשה 
להם לעבוד בעמ"נ להשפיע, מטעם שהמצרים, ופרעה מלך מצרים, 
השפיעו להם מחשבות ורצונות שלהם. 
%break
כלומר היות שקליפת מצרים הוא בעיקר אהבה עצמית, לכן המצרים 
שלטו על עם ישראל, שגם עם ישראל ילכו בדרך שלהם, הנקראת, 
אהבה עצמית, 
%break
והיה קשה לישראל להתגבר על מחשבות האלו, וזהו שכתוב, "ויאנחו 
בני ישראל מן העבודה".
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
%break
%letter 109
109. הכבדת הלב שנעשה לפרעה, הוא בכדי שיהיה מקום לקבל 
צורך על האורות העליונים, מה שאין כן אם לא תהיה להם עבודה 
קשה, לא יהיה להם צורך לאורות הגדולים.
%break
כי מי שהולך להילחם עם השני, עם היד או עם מקל, אין להשני צורך 
לקבל נגדו טנק או תותח. ומשום זה, בכדי שיהיה לתחתונים צורך 
לקבל אורות גדולים, מוכרחים לעמוד כנגדם קליפות חזקות, 
%break
ובכדי לשבור אותם, האדם מחויב להמשיך אורות גדולים, אחרת היה 
מסתפק במיעוט. נמצא, ששליטת פרעה גורם על ידי הכבדת לבו, 
שימשיכו אורות גדולים.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
%break
%letter 110
110. בזמן שהאדם מתחיל בעבודה, הוא מתחיל בשלא לשמה, היינו 
לתועלת עצמו. ואח"כ הוא מתחיל להבין, זה שהוא עוסק בשלא 
לשמה, זוהי רק סגולה, שע"י זה הוא יגיע לשמה, 
%break
כמו שאמרו חז"ל, "שמתוך שלא לשמה באים לשמה, מטעם שהמאור 
שבה מחזירו למוטב". והוא מאמין בזה, שבסופו של דבר הוא יגיע 
לשמה.
%break
ואח"כ האדם הולך עוד שלב אחד קדימה. ומתחיל להשתדל, ועושה 
מעשים שיביאו אותו לשמה. כלומר, שמתחיל להבין, שצריכים לעשות 
מעשים, ולכוון, שהמעשים האלו יביאו אותו לדרגת לשמה. ונותן 
חשבון לעצמו, עד כמה שהוא כבר זכה בעניין לשמה.
%break
אז הוא מתחיל לראות את האמת, איך שהוא כל כך מרוחק מעבודה 
דלהשפיע. ורואה, כל פעם יותר, איך שהוא משוקע רק באהבה 
עצמית. ורואה, שכל יום הוא הולך אחורה. 
%break
אז מתחילה העבודה שלו, שהוא רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, 
בשם עבודה קשה.
%S (הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 111
111. בעבודת ה', בזמן שהאדם מתחיל לעבוד בעבודה דלהשפיע, 
וחושב, לפי סדר עבודה בכל יום ויום מתקדמים והולכים קדימה, אז 
האדם אומר, שכדאי להמשיך בעבודה זו דלהשפיע, 
%break
כי בטח הוא ילמד את המקצוע הזה, באופן לדעת איך לעשות כל דבר 
רק בשביל לשם שמים.
%break
מה שאין כן כשהוא רואה, לאחר שהשקיע כמה זמן בעבודה זו, ולא 
די שהוא לא מתקדם, עוד הולך אחורה, אז הגוף אומר לו, חבל על 
הכוחות שאתה משקיע בעבודה זו, 
%break
כי זה לא בשבילך עבודה זו, כי לעבודה זו צריכים בעלי כשרונות 
מיוחדים, ובעלי אמיצי לב, ולכן לך לפרנסה אחרת, היינו תעבוד כמו 
כל הכלל, ואל תהיה יוצא מהכלל.
%break
נמצא, שזה נקרא "עבודה קשה", היות שבכל עבודה, שהוא רוצה 
להתאמץ וללכת בעבודה דלהשפיע, הגוף לא נותן לעבוד, בזה שעומד 
נגדו עם טענות צודקות. ובאמת בתוך הדעת הוא צודק מאה אחוז. 
%break
נמצא, שהלשון הרע, מה שהוא שומע מהגוף שלו, זה מכביד עליו 
העבודה, והיא שנקראת "עבודה קשה".
%S (הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 112
112. האדם צריך להאמין, שבאמת הוא כן מתקדם, אלא מה שהוא 
רואה, שכל פעם הוא יותר משוקע באהבה עצמית, והוא נמצא עכשיו 
במצב יותר גרוע, היינו שהוא נמצא במצב של שפלות, יותר ומבטרם 
שנכנס לעבודה דלהשפיע, הוא מטעם "כי אני הכבדתי את לבו".
%break
היינו, שה' מגלה לו כל פעם, מהו שלא לעבוד לתועלת עצמו, אלא רק 
לתועלת ה'. נמצא, בזה שה' מודיע להאדם את הפירוש "שלא לעבוד 
לתועלת עצמו", בזה האדם רואה, איך שהוא ממש נגד הטבע. 
%break
מטעם שהאדם נברא עם הרצון לקבל לתועלת עצמו. ועתה הוא רוצה 
לעשות דבר שהוא כנגד הטבע. לכן נקרא זה "עבודה קשה".
%S (הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 113
113. זה שהאדם מרגיש, איך שהוא מרוחק מהעבודה דלהשפיע, 
אלא שמשוקע באהבה עצמית, זהו גילוי מלמעלה. ועבודה זו נעשית 
עתה קשה. היינו, לאחר שמלמעלה הודיעו לו את הפירוש "לשם 
שמים ולא לתועלת עצמו", עתה נעשית העבודה שלו יותר קשה.
%break
אולם האדם חושב, שהוא נעשה עכשיו יותר גרוע, מבעת שנכנס 
לעבוד בעל מנת להשפיע, כאילו מצד עצמו הוא נעשה עתה יותר 
גרוע. אז האדם צריך להאמין, שאינו כך, אלא הוא כן התקדם לאמת, 
בזה שהקב"ה הודיע לו את מצב האמיתי שלו. 
%break
נמצא, שע"י העבודה, שהתחיל לעבוד בעבודה זו, שנראה לו עתה, 
שהיא עבודה קשה, זהו מטעם שהקב"ה פנה אליו, מטעם שהוא 
עכשיו במצב יותר מעולה, מבעת שעוד לא נכנס בעבודה דלהשפיע.
%S (הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 114
114. אמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". והיות מה שנותנים 
מלמעלה הוא דבר שלם, לכן האדם צריך להיות לו כלי שלם, היינו 
חסרון שלם, הנקרא "כלי שלם", שבתוכו יכול לכנס אור שלם.
%break
נמצא, שמה שהקב"ה מגלה להאדם את הרע, הוא בכדי לתת לו 
העזרה. כלומר, שאין אור בלי כלי. לכן, כשאין הרע מגולה עדיין 
בשלימות, אין לו כלי שלם. ויש לפרש "כלי שלם" היינו רצון שלם 
לעזרתו יתברך. 
%break
כי כל זמן שאין הרע מגולה, אז לפעמים אדם אומר, שאם הוא יתגבר, 
בטח יכול להגיע לעבודה דלהשפיע, ולפעמים אומר, שגם ה' לא יכול 
לעזור לו. לכן בזמן שהאדם משקיע כוחות בעבודה דלהשפיע, 
%break
אז הכוחות שהשקיע, לא נותנים לו לברוח מהמערכה, ומקבל כל פעם 
צורך יותר גדול לעזרת ה'. נמצא, שהעבודה קשה בעצמה היתה 
הגורמת שיצעק לה', שיעזור לו.
%S (הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 115
115. דוקא שכל הרע מתגלה, אז יש כלי שלם, שיכול להאיר בהם 
אור שלם. ומהנ"ל אנו רואים, מהי הסיבה, שה' הכביד את לבו, היינו 
שהלב, הנקרא רצון, היה כל פעם יותר מתנגד לעבודה דלהשפיע. 
%break
והטעם הוא, שאנו צריכים לעבודה קשה, שרק ע"י היסורים דעבודה 
קשה, היסורים האלו, הם הגורמים שיצעקו לה' עם רצון שלם, שה' 
יעזור לו לצאת משליטת פרעה מלך מצרים. 
%break
היינו, שדוקא ממצב השפלות, שהאדם מרגיש, שיותר רע לו מכל 
אנשים, זה נותן לו דחיפה, שיצעק לה' בכל לבו, שיעזור לו.
%S (הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
%break
%H שעבוד מצרים
%break
%H וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים
%break
%letter 116
116. "וזכרת, כי עבד היית בארץ מצרים, ויוציאך ה' אלקיך משם". 
שיש לפרש על דרך העבודה, שהאדם צריך לזכור, שהיתה לו ירידה 
מטרם שבא לעליה. היינו שה' נתן לו להרגיש את הרע שבו. 
%break
כלומר, שהאדם צריך להאמין, כי הרגשה זו, שהוא עבד אצל 
המצריים, היינו שאין לו רשות לעשות משהו לתועלת ה', אלא כל מה 
שהוא עושה, הוא רק לתועלת המצריים שבאדם, זה בא מצד ה'.
%S (הרב"ש. מאמר 44 "מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה" 1991)
%break
%letter 117
117. "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים". כאן מרמז לנו, כי האדם, 
הנמצא בזמן העליה, הוא צריך ללמוד את מה שהיה לו בזמן הירידה. 
%break
כי בזמן הירידה אין עם מי לדבר, כי אז האדם מחוסר הכרה בחיים 
הרוחניים, ואינו דואג אז, אלא רק למלאות את גופו עם תענוגים, ולא 
חשוב לו מאיזה מקום באים לו התענוגים, אלא רק "תן". 
%break
אלא בזמן העליה, אז האדם יכול ללמוד ולהרוויח ממצב הירידה, וזה 
"וזכרת".
%S (הרב"ש. 607. "וזכרת, כי עבד היית")
%break
%letter 118
118. עבד הוא דבר רע, ומכל מקום יש לפעמים, שהאדם רוצה 
להישאר עבד. אם כן, מהו שכתוב "וזכרת, כי עבד היית במצרים". ומי 
אומר שלהיות עבד הוא כל כך רע. הלא יש אנשים שרוצים להיות 
עבד, כנ"ל, שהעבד אמר "אהבתי את אדני". 
%break
אלא כנ"ל, שענין גלות, הוא לפי שיעור היסורים והמכאובים, 
שמרגישים בהגלות. ובשיעור זה יכולים לקבל שמחה מהגאולה. וזהו 
כמו אור וכלי, כלומר שהיסורים שסובלים מאיזה דבר, הוא הכלי, 
שיכול לקבל אור, אם משחרר עצמו מהיסורים.
%break
לכן בגלות מצרים, שהכתוב אומר "וזכרת, כי עבד היית במצרים", 
משמע שהעבד הוא כל כך רע, מטעם, היות ששם במצרים הרגישו 
עם ישראל יסורים. 
%break
לכן אומר הכתוב "וזכרת", היינו שצריכים לזכור את היסורים שסובלו 
שם. אז יש מקום להיות בשמחה בגאולת מצרים.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)
%break
%letter 119
119. בגלות מצרים שפרעה היה משפיע להם את התענוגים שלו, אזי 
הם היו משועבדים לפרעה, ולא היו יכולים לצאת מהגלות. 
%break
אבל לאחר שהם עשו מעשה, היינו שנתעוררו לצאת מהגלות, כי 
מעשה זה הוא נבחן לבחינת בחירה, אז הקדוש ברוך הוא שבר את 
כוחותיו למעלה, היינו שלקח ממנו את התענוגים שעמהם היה 
משעבד את עם ישראל.
%break
ובזמן שאין לו מה לתת, זה נקרא שהקדוש ברוך הוא שבר כחו ושרף 
אותו בנהר דינור, היינו שנטל ממנו את כל השפעותיו. נמצא שאין 
להסטרא אחרא במה לשלוט על האדם. 
%break
לכן היה ביכולתם כח לצאת מהגלות. ואז נכנסו לרשות הקדושה, היינו 
שהתחילו להרגיש טעם בכח דהשפעה. נמצא שנעשו אחר כך עבדים 
להקדושה.
%S (הרב"ש. 921. "הצורך במעשה דלמטה")
%break
%letter 120
120. השולט על האדם הוא התענוג, והעבד נקרא מי שמשועבד 
להתענוג. ובזמן שהתענוג של האדם הוא מקבלה, נקראים "עבדי 
פרעה". ובאם התענוג שלו הוא מהשפעה, הוא נקרא "עבד ה'". ובלי 
תענוג אי אפשר להתקיים.
%break
ואין בכח האדם לשבור את התענוג, אלא רק הקדוש ברוך הוא יכול 
לשבור אותו, במה שלוקח ממנו את השפע, שאין לו מה לתת 
להנבראים. וזה נקרא שבירת כח הסטרא אחרא. 
%break
והאדם צריך רק לגלות שהוא רוצה בכח דלהשפיע. ושיבקש מה' שיתן 
לו הכח הזה. וזה נקרא בחירה מצד האדם, שרק זה הוא בחינת 
אתערותא דלתתא.
%S (הרב"ש. 921. "הצורך במעשה דלמטה")
%break
%letter 121
121. בזמן שהאדם הוא במצרים, הוא לא יכול להיות יהודי, כי הוא 
משועבד לפרעה מלך מצרים. ובזמן שהוא עבד לפרעה, הוא לא יכול 
להיות עובד ה'.
%break
וזה ענין "כי לי בני ישראל", עבדי הם, ולא עבד לעבדים. כי בזמן 
שהאדם הוא עובד את עצמו, הוא לא יוכל להיות עובד ה', כי אי אפשר 
לשמש שני מלכים בבת אחת. 
%break
ורק לאחר שהאדם יוצא ממצרים, היינו מקבלה עצמית, אז הוא יכול 
להיות עובד ה'.
%S (הרב"ש. 932. "חידוש הראשון")
%break
%H מגלות לגאולה
%break
%letter 122
122. אי אפשר לצאת מגלות מצרים מטרם שנכנסים בגלות. שרק אז 
שייך לומר שיוצאים מהגלות.
%break
ולזה מספר לנו בעל ההגדה שאנחנו צריכין לדעת שמתחילה עובדי 
עבודה זרה היו אבותינו, היינו שהיו בגלות תחת שליטת עובדי עבודה 
זרה - ורק אז קירב הקב"ה את אבותינו. 
%break
מה שאם כן אם לא היו מרגישים שהם מונחים תחת שליטת עובדי 
עבודה זרה לא שייך לומר שהקב"ה קירב אותם. שרק בזמן שהאדם 
מרוחק מהקב"ה שייך לומר שהקב"ה מקרב אותו. 
%break
כי תמיד צריך להיות ההעדר קודם להויה, שענין העדר הוא הכלי, 
וההויה הוא האור הממלא את ההעדר והחושך.
%S (הרב"ש. אגרת ס"ו)
%break
%letter 123
123. הנה זמן הגאולה ממשמש ובא, ועלינו מוטל להכין יותר את 
עצמנו לאור הגאולה, שהוא היציאה מעבדות לחירות. וזה ידוע, שאי 
אפשר לצאת מהגלות, מטרם שנמצאים בגלות. וזה ידוע שהתורה 
הקדושה היא נצחית ונוהגת בכל דור ודור. 
%break
וכמו כן אנו אומרים בהגדה, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו 
כאילו הוא יצא ממצרים.
%break
לכן צריכים לדעת את ענין הגלות, אשר בו אנו נמצאים. וכל דור ודור 
צריך לצאת מהגלות המר הזה, מהו.
%S (הרב"ש. 936. "זמן הגאולה")
%break
%letter 124
124. בכדי שנגיע לארץ חמדה טובה ורחבה, מוכרחים מקודם לעבור 
את השלב של עשיית הכלים כנ"ל, היינו להיות בארץ מצרים, ולראות 
שהם עבדים, שעובדים לפרעה מלך מצרים, והיסורי הגלות מביאים 
להם צורך להתפלל לה', שיוציאו מהגלות, 
%break
כמו שנאמר (שמות שלישי) "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, 
ותעל שועתם אל אלקים". נמצא, שהגלות היא בחינת כלי, והגאולה 
היא האור והשפע.
%S (הרב"ש. מאמר 6 "ענין בטחון" 1986)
%break
%letter 125
125. בזמן הגאולה מרגישים, שהגלות היתה כולה מרור. מה שאין כן 
לפני הגאולה, עוד לא יכולים לדעת שהגלות היא כל כך מרור. 
%break
וזהו "כיתרון האור מן החושך", שבזמן שרואים את האור, אז יכולים 
לראות את החושך. שזה סוד "אם אין דעת, (שהדעת עדיין בגלות), 
הבדלה מנין".
%S (הרב"ש. 91. "כולו מרור")
%break
%letter 126
126. במדה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם ומטרידים 
אותם מעבדות ה', באותה מדה היו באמת בגלות מצרים, וכל הטרחא 
של הגואל, לא היתה אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, 
%break
ו"אני ולא שליח", כי אין שום כח זולתו. שזה היה באמת אור הגאולה.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ד)
%break
%letter 127
127. "ישראל שגלו שכינה עמהם", שפירושו שאם האדם מגיע לידי 
ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, "מצוה גוררת 
מצוה", מדוע הוא בא לידי ירידה. 
%break
תשובה, שמלמעלה נותנים לו ירידה, בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא 
בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי 
אפשר להיות גאולה אם אין שם גלות קודם.
%S (הרב"ש. 71. "ענין גלות")
%break
%letter 128
128. טרם שמרגישין את הגלות אי אפשר לגאול. ובזמן שהולכין 
בהמ"ט, אז מרגישין את הגלות. ובשער הנו"ן השם ית' גואל. ואין 
חילוק בין "גולה" ל"גאולה" אלא ב"א", שהוא סוד אלופו של עולם. 
%break
לכן גם הגלות, אם אין האדם משיג כראוי, חסר לו מהמדרגה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ר"ד. "מטרת העבודה - ב'")
%break
%letter 129
129. כשמרגיש את הגלות, אז צועק "מן המצר קראתי יה, ענני 
במרחב יה", שענין "רחב" פירושו, כידוע, רחב בחסדים, שה' עוזר לו 
עם מידת חסדים, כלומר, שנותן לו כלים דהשפעה.
%break
וזה נקרא, שיוצא מגלות מצרים, ונכנס לגאולה, בזה שעתה הוא כבר 
יכול לעבוד בעמ"נ להשפיע, כי כבר מרגיש את חשיבות של גדלות 
הבורא, מזה שיש לו כלים דהשפעה, הנקראים "השתוות הצורה", 
%break
היות שבזמן שהקב"ה נותן לו את ההרחבה של כלים דהשפעה, נעבר 
ממנו הצמצום וההסתר, שהיה לו מכח שליטת קליפת מצרים, עם 
השאלות והשליטות שלהם.
%S (הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)
%break
%letter 130
130. "עבדים היינו... ויוציאנו". זאת אומרת שדווקא על ידי ההגבלות 
האלו נוכל לצאת מהגלות. רוצה לומר, שדווקא על ידי זה שאנו רואים 
כל פעם השינויים והעליות והירידות, אז על ידי ההתאבקות נתעורר 
מקום לתפילה. 
%break
ואז יקוים, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם". שדווקא אם 
הגלות מגולה בכל שיעורו, אז מתחיל הגאולה.
%S (הרב"ש. 933. "ענין יציאת מצרים")
%break
%letter 131
131. ידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, שלא יכולים לתת לאדם דבר 
בכפיה, כידוע, אין כפיה ברוחניות. אי לזאת, כשהאדם מצטער וסובל 
כאב ויסורים, מזה שלא יכול לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד רק 
לתועלת ה', והוא צועק לה', לעזור ולתת לו את מבוקשו. 
%break
זאת אומרת, שאם הקב"ה יתן לו זה, שתהיה לו היכולת לבטל את 
רשותו ולהיבטל לרשותו של הקב"ה, שהוא רוצה, שתהיה רק רשות 
היחיד בעולם, היינו רשותו של הקב"ה, שזו כל ישועתו, זה נקרא שיש 
לו כלי וצורך שהקב"ה יעזור לו.
%break
וזה שכתוב "וישמע אלקים את נאקתם". פירוש, לאחר שהיה להם 
כלי, שהוא רצון וחסרון שתהיה להם היכולת לעבוד לתועלת ה', אז 
בא הזמן של "וישמע אלקים את נאקתם". 
%break
כלומר, שאז התחילה הגאולה, להוציא אותם מתחת סבלות מצרים.
%S (הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)
%break
%letter 132
132. אם האדם מונח תחת שליטה זו כמו אומות העולם, נמצא שהוא 
בגלות, ואז הוא בבחינת עובדי עבודה זרה - ואז יש מקום לתפילה 
שהקב"ה יעזור לו לצאת מגלות הזו, 
%break
ואז שייך לומר: ועכשיו, היינו לאחר שהוא בגלות והוא בבחינת עובדי 
עבודה זרה, שייך לומר: ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, שפירושו 
לעבוד עבודת הקב"ה ולא לעבוד לשליטת עבודה זרה. וזה נקרא 
יציאת מצרים, שאז כל המעשים הם להקב"ה. 
%break
ובשביל זה מיחסים את המצוות - "זכר ליציאת מצרים", שרק אז 
לאחר שיוצאים מגלות מצרים אפשר לקיים את המצוות מטעם ציווי ה' 
ולא מטעמים אחרים.
%S (הרב"ש. אגרת ס"ו)
%break
%letter 133
133. יש לדעת, שענין גלות, מה שהאדם מרגיש, שהוא נמצא בגלות, 
זה נמדד לא לפי הגלות, אלא לפי הרגשת הרע והיסורים, שסובל מזה 
שנמצא בגלות. 
%break
ואז, כשיש לו יסורים, בזה שהוא נמצא תחת שליטת המעבידים, 
שהוא מוכרח לעשות כל מה שהם דורשים ממנו, ואין לו שום זכות 
לבצע את מה שהוא רוצה, אלא הוא מוכרח לשמש ולהוציא לפועל את 
כל מה שהאומות העולם, הנמצאים בגופו של אדם, דורשים, 
%break
ואין לו שום כח לבגוד בהם, לפי שיעור המכאובים שהוא מרגיש ורוצה 
לברוח מהם, בשיעור הזה הוא יכול להנות מהגאולה.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)
%break
%letter 134
134. בזמן שהיה בגלות, היינו שהיה מרגיש טעם של גלות, בזמן 
שהיתה באה אליו תמונה של להשפיע רק לשם שמים ולא לתועלת 
עצמו, היה מרגיש גלות וטעם עפר כנ"ל. 
%break
ובזמן הגאולה, היינו שיוצא מהגלות, הוא מרגיש טעם בעבודה 
דלהשפיע טעם של ארץ חמדה טובה ורחבה. היינו, שארץ הגלות 
נקרא שמרגישים טעם יסורים, שמסתכלים תמיד איך לברוח מארץ זו. 
%break
מה שאין כן יציאה מהגלות נקרא, שבא לארץ חמדה טובה ורחבה, 
שעל ארץ זו אנו אומרים, נודה לך ה' אלקינו. וזה נקרא, ארץ ישר-אל 
כנ"ל. ולגאולה זו צריכים להשתוקק להגיע אליה.
%S (הרב"ש. מאמר 6 "ענין ביטחון" 1986)
%break
%letter 135
135. בזמן שבחינת ישראל היא בגלות, גם הבורא הוא יחד אתם 
בגלות, זאת אומרת שהרצון להשפיע הוא בגלות, וגם למי שרוצים 
להשפיע גם הוא בגלות, 
%break
כמו שכתוב שפרעה אמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", שהוא כפר 
בגדלות ה' ולא נתן להאמין בגדלות ה', וממילא בחינת ישראל היא 
בגלות אצלם.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מהו שאומר "כביכול ישראל נגאלים 
וכאלו הוא נגאל", כלומר איזו שייכות יש בין גאולת ישראל לגאולת ה'. 
%break
ובהנ"ל נמצא, שגלות ישראל וגלות הבורא הם שוים, היות כי בזמן 
שהאדם משיג ומרגיש גדלות הבורא, כבר אין שום שליטה לאומות 
העולם, שכולם בטלים נגדו יתברך. 
%break
לכן יוצא שכל הגלות היא רק שאין מכירים בגדלותו יתברך.
%S (הרב"ש. מאמר 32 "מהו דגלים בעבודה" 1991)
%break
%letter 136
136. בזמן שישראל שבו יוצא מהגלות וזוכה לבחינת גאולה, ממילא 
גם הבורא, שהיה בזמן הגלות מכוסה ממנו, מחמת שליטת העמים, 
הוא נראה עכשיו ומתגלה גדלותו של הבורא. 
%break
מטעם שעתה אין עוד צורך להצמצום והסתר, כי כבר עבר ממנו 
הצמצום, לפי הכלל "בשיעור שהאדם יכול לכוון בעל מנת להשפיע, 
בשיעור הזה נעבר ממנו הצמצום וההסתר". 
%break
וזה שכתוב "נרננה בישועתך ויושע ה' ביום ההוא את ישראל. "וישע" 
כתיב, כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל".
%S (הרב"ש. מאמר 32 "מהו דגלים בעבודה" 1991)
%break
%letter 137
137. בגלות מצרים השיגו כלים, היינו רצון שה' יעזור להם לצאת 
מהגלות כנ"ל, שאין אור בלי כלי, שרק מתי שמתפללים תפלה 
אמיתית, 
%break
שהאדם רואה, שאין שום אפשרות להיוושע, אלא הקב"ה הוא יכול 
לעזור לו, זה נקרא תפלה אמיתית.
%S (הרב"ש. מאמר 11 "תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי" 1986)
%break
%letter 138
138. בגלות מצרים, שהכתוב אומר "וזכרת, כי עבד היית במצרים", 
משמע שהעבד הוא כל כך רע, מטעם, היות ששם במצרים הרגישו 
עם ישראל יסורים. 
%break
לכן אומר הכתוב "וזכרת", היינו שצריכים לזכור את היסורים שסובלו 
שם. אז יש מקום להיות בשמחה בגאולת מצרים.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)
%break
%letter 139
139. היות שהמלכות הזו היתה עדיין בגלות, לכן היתה קצרה ידה 
מלהושיע לישראל. מה שאין כן בזמן שהיא יוצאת מהגלות, אדרבה, 
הוא הנותנת את הרוח להאדם, שיהיה במצב רוח מרומם.
%break
לכן, כשבא משה ובישר להם בשורת הגאולה, הם לא היו יכולים 
להאמין לדבר זה, היינו שיצאו מגלות מצרים, כלומר כמו שכתוב, 
"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם". 
%break
היינו, שלא תהיה להם לאו דוקא עבודה קשה, אלא אפילו סתם 
עבודה, לא תהיה לכם, את זה לא היו יכולים להאמין, איך יכול להיות 
דבר זה.
%break
זאת אומרת, אם היו מאמינים בדבר הזה, אז בכח האמונה היו יוצאים 
מהגלות. היינו, שמלכות, הנקראת רוח, היתה עולה למעלה 
בחשיבות.
%S (הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 140
140. בזמן שיש להאדם אמונה, הוא לא בורח מהמערכה, היינו 
שאומר, שהוא רואה, שחס ושלום אין ה' שומע תפלתו, ולכן אין לו למי 
להתפלל. 
%break
אלא הוא מאמין, שה' כן שומע תפלתו, וה' נתן לו הידיעה, שהוא ידע, 
איך האדם נמצא בשפלות כזו, שאף פעם לא עולה על דעתו, שיהיה 
כל כך משוקע באהבה עצמית.
%break
לכן כל פעם הוא מתחזק, ואינו זז מלהתפלל לה', ואומר, בטח הבורא 
רוצה, שיתגלה אצלו הרצון אמיתי, שיוציאו מהגלות הזאת. וממילא 
הוא לא זז מלתת תודה לה', על זה שגילה לו את מצבו האמיתי. 
%break
וכמו כן הוא עומד ומתפלל לה', הלא הוא רואה, שה' הוא שומע 
תפלה, בזה שגילה לו את הרע, ובטח הוא יעזור לו גם כן להוציאו 
מהרע, שזה נקרא גאולה. 
%break
כלומר, שהוא מאמין, שהבורא נתן לו להבין, שהוא נמצא בגלות, בטח 
אח"כ הוא יוציאו מהגלות.
%S (הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 141
141. כל היסורים והמכאובים שהוא סובל, הם מה שלא יכול לעבוד 
עבור ה', והוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, והגוף, שהוא משועבד 
להקליפות, לא נותן לו לכוון את הכוונה הזו. 
%break
אז הוא צועק לה', שהוא יעזור לו, כי רואה שהוא נמצא בגלות בין 
הקליפות, והם שולטים עליו, ולא רואה שום עצה, שתהיה לו מציאות, 
שיוכל לצאת מתחת שליטתם.
%break
נמצא, שאז תפלתו היא נקראת תפלה אמיתית, מטעם שאין בידי 
אדם לצאת מגלות הזו. וזהו כמו שכתוב, "ויוציא ישראל מתוכם, כי 
לעולם חסדו". 
%break
להיות שדבר זה הוא נגד הטבע, רק הבורא יכול להוציא את ישראל 
מגלות הזאת.
%S (הרב"ש. מאמר 11 "תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי" 1986)
%break
%H שעבוד מצרים
%break
%H כל הבן היילוד, היאורה תשליכוהו
%break
%letter 142
142. וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא 
וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה. [...] וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן 
הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן.
%S ("שמות" א', פסוקים ט"ז, כ"ב)
%break
%letter 143
143. כשמתחיל האדם ללכת בדרך ה', הנה פרעה מלך מצרים הוא 
המלך, השולט על הגופים שיחזיקו את העובדים בעל מנת להשפיע, 
שהגופים יתנגדו שלא יוכלו לבוא לשלימות הנרצה, שהוא שכל מעשיו 
יהיו לשם שמים.
%break
לכן אמר, היינו שנתן פקודה בזמן שהעובדים עוסקים בתורה ומצוות, 
הנקרא "עבריות", שהעבודה בתורה ומצוות שייכת לעובדי ה'. 
%break
מה שאין כן ה"מצריות" נקרא בזמן שאדם עוסק במעשים גשמיים, 
שבאלו המעשים גם המצרים עוסקים. ורק בזמן שעוסקים בתורה 
ומצוות נקראים עבריות.
%S (הרב"ש. 923. "ויאמר בילדכן את העבריות")
%break
%letter 144
144. "וראיתן על האבניים", היינו זמן שאדם אומר שהוא רוצה להבין 
מה שהוא עושה, היינו לאיזו מטרה הוא עוסק בתורה ומצוות. 
%break
ואם הוא "בן", היינו שעבודתו היא בעל מנת להשפיע, שזהו רצונו של 
אדם בעת התעסקותו בתורה ומצוות. "והמיתן אותו", שלא תתנו לו 
שום חיות ושום כוחות, בכדי שיפסיק בעבודתו.
%break
ואם בת, היינו שהכוונה שלו היא בבחינת נקבה, היינו על מנת לקבל, 
"וחיה", אתם יכולים לתת לו כוחות וחיות, משום שהאדם הזה אינו 
רוצה לצאת ממצרים ואין לפחד הימנו. 
%break
לכן אתם יכולים לעזור לו, שיעשה מה שהוא רוצה אפילו שידקדק בכל 
מיני דקדוקים, כי בכל מקרה הוא ישאר אצלנו במצרים. ולא כדאי 
לעבוד בחינם, כי בין כך ובין כך הוא משלנו.
%S (הרב"ש. 923. "ויאמר בילדכן את העבריות")
%break
%letter 145
145. אם בן הוא, שאם כוונתו בזה היא בכדי להגיע לשם שמים ולא 
לתועלת עצמו, מזה הוא יכול לזכות לבחינת "מושיען של ישראל", 
הנקרא בחינת משה, כמו שאמרו חז"ל "אתפשטותא דמשה בכל דרא 
ודרא" ["התפשטות משה בכל דור ודור"].
%break
ואם הוא יזכה לבחינת משה, הנקרא מושיען של ישראל, שהוא יושיען 
לצאת ממצרים, לכן צריכין לראות מראש, בכדי למנוע אותו שלא יגיע 
למצב שיצא מגלות מצרים.
%S (הרב"ש. 923. "ויאמר בילדכן את העבריות")
%break
%letter 146
146. מאיפה יכולים להודע שהוא הולך בעל מנת להשפיע, כי עדיין 
הוא נמצא בתוך מצרים, שהיא בחינת לתועלת עצמו ולא בעל מנת 
להשפיע. אלא הוא רוצה לזכות עכשיו לזה, ועל זה אמרו סימן מסר 
להם, "זכר פניו למטה, ונקבה פניה למעלה".
%break
כי ענין פנים ואחור, מפורש בהקדמת תע"ס, כי בזמן שרואים את 
האדם מאחוריו אז לא יודעים שבאמת זהו האדם שחושבים עליו, אולי 
אחר הוא, שיכולים לטעות. מה שאין כן כשרואה את חבירו דרך 
הפנים, אז אין לו שום ספיקות.
%break
לכן כשרוצים לרמז על דבר שמבינים בשכל בוודאות מוחלטת, שאין 
לו שום טעות, מכונה זה בשם "פנים". ודבר שלא ברור מבחינת 
השכל, נקרא בשם "אחוריים".
%break
לכן נקרא פנים בחינת ידיעה, שהולך בעבדות ה' רק בבחינת ידיעה. 
וזה נקרא פניו אצלו למעלה בחשיבות, כי עיקר אצלו היא הידיעה. 
ואחורים, שהוא רק בבחינת אמונה.
%S (הרב"ש. 923. "ויאמר בילדכן את העבריות")
%break
%letter 147
147. "היאורה תשליכוהו", שלא תתנו לו לכוון אפילו במעשים גשמיים 
לשם שמים, הנקרא בחינת בן. "וכל הבת תחיון", רק מתי שכוונתו 
במקבל על מנת לקבל, אז אתם יכולים לתת לו חיות וכח, שיעשו את 
המעשים גשמיים.
%break
מה שאין כן אם בן, אז הוא יכול לזכות גם בו בזמן הזה לבחינת משה, 
הנקרא מושיען של ישראל, שיוציא אותו מגלות מצרים, ויכנסו לארץ 
דקדושה.
%S (הרב"ש. 923. "ויאמר בילדכן את העבריות")
%break
%H משה
%break
%H מְשִׁיתיהו מן המים
%break
%letter 148
148. מדוע נקרא משה רבינו עליו השלום דווקא בשם משה, שנתנו לו 
בת פרעה. ויש לומר על שם הצלה, כי משתיהו מן המים. 
%break
על דרך העבודה, היינו כי האדם נטבע במים הזדונים, הנקרא בחינת 
"מה ומי", ועל ידי זה נמשית מן המים הזדונים.
%S (הרב"ש. 684. "בחינת משה")
%break
%H הרועה הנאמן
%break
%letter 149
149. ידוע שמשה נקרא בלשון הזה"ק "משה רעיא מהימנא". ופירש 
אאמו"ר זצ"ל, שהוא היה מפרנס את עם ישראל עם האמונה. ואמר, 
שלא חסר להאדם שום כוחות, בכדי שיהיה בידו לקיים תו"מ בכל 
השלימות, אלא בחינת אמונה. 
%break
וכפי שיעור האמונה שיש לו, בשיעור זה הוא מסוגל לתת כוחות 
עבודה.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)
%break
%letter 150
150. יש להאדם בחינת משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, (שהוא 
בחינת רועה את האמונה לכלל ישראל), הכח הזה מעורר את האדם 
לראות את האמת, שאף פעם האדם לא ישיג בחינת איש מכח עצמו, 
%break
וזה שכתוב, "וירא כי אין איש", זה גורם לו שיבקש מה' שיתן לו 
בחינת אמונה בה', שע"י זה הוא יבוא לידי דביקות בה'.
%S (הרב"ש. מאמר 17 "מהו כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991)
%break
%letter 151
151. אמר רבי שמעון "אשרי חלקם של ישראל, שרועה נאמן כמו 
משה הולך בתוכם", שפירושו, שיש לעם ישראל בתוכם בחינת 
אמונה, הנקראת "משה רעיא מהימנא". כי אז, היות שיש להם בחינת 
אמונה, כבר יש להם כח לעסוק בתו"מ. 
%break
כלומר שיש בתוך כל אדם בחינת אמונה בה', שזה נקרא "משה רעיא 
מהימנא". אז יהיה כל העם צדיקים, כלומר כל האברים של האדם, 
דהיינו המחשבות והרצונות של אדם נקראים "אברים", וזה נקרא 
"עם".
%break
וזה פירוש מה שכתוב, "ויזכור ימי עולם, זה הקב"ה. משה עמו. כי 
שקול היה משה נגד כל ישראל". ולמדנו מזה "כי רועה העם, הוא 
ממש כל העם", כי האמונה שיש באדם זהו כל האדם.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)
%break
%letter 152
152. אמרו חז"ל "שקול משה כנגד ששים ריבוא" (שיר השירים א'), 
היינו שמשה רבנו עליו השלום, היה זוכה לשיעור התגלות אלקות, מה 
שהיה מוכן להתגלות לכלל ישראל. 
%break
וזה מה שכתוב, "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה", היינו שמשה 
זכה להתגלות הכללי, הנקרא שכינה.
%S (הרב"ש. 17. "ענין שכינה")
%break
%letter 153
153. נקרא משה רעיא מהימנא [רועה נאמן], וכמו כן אספקלריא 
המאירה, היינו שתמיד היה מאיר. ועל זה נאמר, ש"בכל ביתי נאמן 
הוא". וזהו בחינת משה.
%break
אבל היה במשה בחינת שלמה, ובחינת יוסף, כמו שכתוב, "ויקח משה 
את עצמות יוסף". וזה פירוש, כי כולם נאמרו למשה בסיני. וזה פירוש 
שקול משה כנגד ששים ריבוא, היינו שהיה כולל כולם. ומה שחושבים 
את מעלת משה, היינו מדרגתו המיוחדת לו, הנקרא בחינת משה.
%break
וכמו שאמרו חז"ל בענין היראה לגבי משה מילתָא זוּטַרתָא [דבר 
קטן], משום שעצמותו של משה הוא בחינה יותר גבוה, אבל בטח 
שהיה כלול מכל הבחינות.
%S (הרב"ש. 711. "לא קם נביא כמשה")
%break
%letter 154
154. "נולד משה", נתגלה האמונה. שעל ידי זה שרואים שיש חסרון 
אמונה, זה גורם להמשיך אמונה, וזה נקרא שבו נולד משה.
%S (הרב"ש. 228. "משה בחינת אמונה")
%break
%letter 155
155. כל הכבדות בעבודת ה' היא רק חסרון אמונה. כי כשאדם זוכה 
לבחינת אמונה שלימה, הוא משתוקק אז להיבטל לה' כנר בפני 
אבוקה. וממילא כל האברים, היינו המחשבות והרצונות שלו, הולכים 
לפי מה שכח האמונה מחייבת לעשות, הם עושים. 
%break
וזה שאומר, אם הוא זכה כל האברים צדיקים, היות מבחינת אמונת 
ה' נמשכות מחשבות ורצונות של צדיקים.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מהו רועה העם הוא כל העם" 1988)
%break
%letter 156
156. אם רועה העם אינו זכה, כלומר שהאמונה שלו שצריכה להיות 
זכה, היינו אמונה שלימה, ואין לו רק אמונה חלקית, כנ"ל (כמו שכתוב 
בתע"ס אות י"ד), "ממילא כל העם אינם זוכים", שפירושו, שכל 
האברים שלו עושים מעשים, המתאימים למי שאין לו אמונה שלימה. 
%break
ונענשים בשבילו, כלומר שהם בעצמם אינם אשמים, בזמן שיש להם 
מחשבות ורצונות שאינם מתאימים למי שיש לו אמונה.
%break
זאת אומרת, שאם בהרועה שלהם היתה אמונה שלימה, היו האברים 
שומעים לו, והיו מחשבות ורצונות של צדיקים. ולכן הם סובלים 
בשבילו, כלומר בשביל שאין לו אמונה שלימה.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מהו רועה העם הוא כל העם" 1988)
%break
%letter 157
157. כתוב "כבד פה וכבד לשון אנכי", הנאמר אצל משה רבנו עליו 
השלום. היות שמשה נקרא "רעיא מהימנא", היות שבחינת משה 
נקראת "אמונה". 
%break
ובאמונה אין שם "פה ולשון", כי "פה ולשון" משמע, שמסביר את 
הדברים בשכל ובדעת. ובחינת משה היא בחינת אמונה למעלה 
מהדעת.
%S (הרב"ש. מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)
%break
%letter 158
158. מדרגת משה, היינו שהוא בחינת חסדים מכוסים, שזה בחינת 
"עין לא ראתה", היינו חסדים מכוסים, "אלקים זולתך", 
%break
היינו שכל עבודתו הוא בבחינת רב ושליט, שאינו צריך שום תמורה, 
רק זולת אלקים, בזה כל חיותו, במה שהוא משרת את ה'.
%S (הרב"ש. 900. "שתי מדרגות")
%break
%H משה פונה אל העם
%break
%letter 159
159. מטרם שבא משה לעם ישראל בשליחות מה', שהוא רוצה 
להוציא אותם ממצרים, היה עם ישראל עוסקין בעבודת ה', אלא שהיו 
משועבדים לפרעה מלך מצרים.
%break
 שענין פרעה מלך מצרים הוא הרצון לקבל שיש בהנבראים, שהוא לא 
מסוגל לעשות שום דבר, אלא לתועלת עצמו. והוא השולט בכל 
הנבראים, והוא מיצֵר לכל אלה שרוצים לצאת מרשותו, היינו לעבוד 
לטובת הזולת.
%break
ומשה בא לעם ישראל, ואמר להם שה' רוצה להוציא אתכם מתחת 
שליטת פרעה, היינו להוציא כל אחד ואחד מעם ישראל מתחת 
שליטת פרעה שלו, הנמצא באופן פרטי אצל כל אחד ואחד.
%S (הרב"ש. 877. "ג' תפילות - ב'")
%break
%letter 160
160. כשבא משה ובישר להם בשורת הגאולה, הם לא היו יכולים 
להאמין לדבר זה, היינו שיצאו מגלות מצרים, כלומר כמו שכתוב, 
"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם". 
%break
היינו, שלא תהיה להם לאו דוקא עבודה קשה, אלא אפילו סתם 
עבודה, לא תהיה לכם, את זה לא היו יכולים להאמין, איך יכול להיות 
דבר זה.
%break
זאת אומרת, אם היו מאמינים בדבר הזה, אז בכח האמונה היו יוצאים 
מהגלות. היינו, שמלכות, הנקראת רוח, היתה עולה למעלה 
בחשיבות.
%S (הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 161
161. כתוב "וידבר משה כן אל בני ישראל (היינו בשורת הגאולה) ולא 
שמעו אל משה, מקוצר רוח ומעבודה קשה", שאומר "שקוצר רוח, 
היינו מלכות, שהיתה קצרה ידה מהושיע לישראל", שיש לפרש כידוע, 
שעיקר העבודה היא בבחינת מלכות, 
%break
כמו שאומר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה שבחינת הדעת 
שבקדושה היתה בגלות, היינו שמלכות שמים, שצריכים לקבל עול 
מלכות שמים, מטעם "בגין דאיהו רב ושליט", היינו שלא על מנת 
לקבל פרס, 
%break
אלא שצריך להיות עבודה לתענוג גדול, בזה שהאדם זכה לשמש את 
המלך, מטעם חשיבות המלך, זה היה בגלות. היינו, שלא היתה 
מגולה חשיבות דקדושה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא".
%S (הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
%break
%H טענות העם למשה
%break
%letter 162
162. בזמן שמשה בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד 
ואחד, היינו להרצון לקבל שיש בלבם. ואמר להם, שהוא רוצה, 
שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת ישראל שלהם, אלא שיתן 
לעבוד לשם שמים ולא תועלת הגוף. 
%break
כששמע הפרעה של העם, מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם 
שמים, אז הבינו מה זה להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה. 
כי הגוף היה מתנגד עם כל כוחו, שלא יעשו שום פעולה של קדושה.
%break
היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות. כי מטרם 
שבא משה, היה להם כח לעבודה, מטעם שעוד לא ידעו מה זה לשם 
שמים. אבל בזמן שבא משה, והסביר להם, מה זה להשפיע ולא 
לקבל כלום, אז התחיל הפרעה של כל אחד ואחד לשאול שאלות:
%break
א. כמו שכתוב, שפרעה שאל "מי ה', אשר אשמע בקולו",
ב. ואח"כ באה שאלת הרשע, ששאל "מה העבודה הזאת לכם".
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%letter 163
163. מדוע כשמשה בא בשליחות ה', נעשה המצב אצלם יותר גרוע. 
והטעם, שזה לא נקרא, שהם נעשו יותר גרועים. אלא ע"י זה שמשה 
נתן להבין, מהו שצריכים לעבוד לשם שמים, 
%break
כמו שכתוב "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך", היינו שצריכים לעבוד 
לשם שמים, ובחינת פרעה צריכה לרדת משליטתה, אז היה מקום 
לגילוי הרע.
%break
נמצא, שעל ידי מה שמשה הסביר להם את ענין לשם שמים, הם 
התקדמו בעבודה והגיעו לדרגת האמת, לדעת, איך הרע שולט 
עליהם. מה שאין כן לפני ביאת משה אליהם בשליחות ה', הם עוד לא 
ראו את האמת, איך שהם רחוקים מה'. 
%break
נמצא, הגם במעשה הם נעשו יותר גרועים, אולם בבחינת האמת הם 
התקדמו, שרק עתה יש להם כלים, שה' ימלא אותם עם העזרה שלו, 
כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%letter 164
164. יש לפרש את הטענות שהיה להם אל משה, אשר אמרו, ירא 
וישפוט, פירושו, שהיה מריבים משה, היות שמשה אמר להם שיאמינו 
בה', אז הם יצאו משליטת הגוף, אשר בהגוף שולט פרעה מלך 
מצרים, שהוא מיצר להקדושה, 
%break
והם התחילו בעבודת מוחא וליבא, וראו שהגוף שהוא בחינת פרעה, 
התחיל לשלוט עליהם, היינו שכל מה שהם רוצים לעשות בעבודת ה', 
הגוף מתנגד ביותר. אשר מטרם שהתחילו ללכת בדרך של משה, 
היה להם כוחות בעבודה, ועכשיו כל מה שהם עושים, הגוף ממאס בזה, 
%break
וזה שכתוב אל משה, "אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה", כלומר 
הגוף שלנו ממאס את הרוח שלנו בעבודת ה', מזמן שהתחלנו בדרך 
דלהשפיע.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
%break
%letter 165
165. היתה להם תרעומת על ה', מדוע הם נעשו עכשיו יותר גרועים, 
משהיה טרם ביאת משה אליהם בתור שליח ה', שהוא רוצה להוציא 
אותם מהגלות, 
%break
ומדוע הם רואים עכשיו שהם נכנסים יותר בגלות, שפרעה שולט על 
הגופים ביתר כח, וביותר מחשבות שכליות, נותן לנו להבין בכל פעם 
עם טענה אחרת. אם כן לפי זה, היה יותר טוב את המצב של בני 
ישראל בעבודה מטרם ביאת משה אליהם בתור שליח מאת ה'. 
%break
אולם עכשיו הם רואים, שהגופים שלהם, שהם בחינת פרעה, שולט 
בשליטה גמורה על בני ישראל, כלומר במקום שהיה צריך להיות מצב 
רוח מרומם בעת שהם יודעים שהולכים בדרך האמת, ומה היה, 
להיפך, שבעיני הגוף הנקרא, פרעה, איזה רוח היה להם, 
%break
כמו שכתוב, "אשר הבאשתם את רוחנו בעיני פרעה", שהגוף היה 
אומר להם, איזה מצב רוח יש בעבודה דלהשפיע.
%break
והבאיש, פירושו, ריח רע, שלא יכולים לסבול את הריח. זאת אומרת, 
שלא יכולים לסבול את המצב רוח הזה, והיו רוצים לברוח כמו 
שבורחים מסרחון.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
%break
%H טענות משה לבורא
%break
%letter 166
166. עם ישראל, לאחר ששמעו מפי משה, שצריכים לעבוד לשם 
שמים, התחילה אז התנגדות האמיתית של הרע שבאדם. וזה שכתוב 
"וישב משה אל ה', ויאמר, אדני, למה הרעתה לעם הזה, ומאז באתי 
לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה". 
%break
היינו, שהגוף הנקרא "פרעה", התחיל להתנגד לעבודה.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%letter 167
167. "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה וכו'". היינו 
כנ"ל, כי בזמן שמשה רבנו עליו השלום בא לדבר "בשמך", היינו 
שיעסקו לשם השם, "הרע לעם הזה", הם נעשים יותר גרועים. 
%break
היינו מטרם שבא משה לדבר שצריכים לעבוד רק לשם שמים, היה 
כולם עובדים עבודת ה', וחשבו את עצמם לצדיקים. והיה להם כח 
לעבודה שחמרי דלק לדעת בשביל מה עובדים היה ברור להם.
%break
מה שאין כן לאחר ביאת משה בשליחות, שצריכים לעבוד לשם שמים, 
אז נעשו יותר גרועים. אם כן לפי זה, היה יותר טוב להם, אם לא היה 
נכנסים בעבודה דלשמה.
%S (הרב"ש. 877. "ג' תפילות - ב'")
%break
%letter 168
168. שאלת משה היתה בסדר. היינו, שמצד השכל מבינים, באם 
שמקיימים תו"מ, מה שה' צוה, צריך להיות הסדר, שאם עוסקים על 
דרך האמת, בודאי העבודה צריכה להיות יותר חזקה, היות שהולכים 
על דרך האמת.
%break
מה שאין כן שלא לשמה אינו על דרך האמת. לכן כשמשה בא לדבר 
בשם ה', היתה צריכה העבודה להיות יותר חזקה, היינו להתגבר על 
הרע מבחינת האמת. אבל מה ראה משה. כתוב "ומאז באתי אל 
פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה". 
%break
היינו, שהעבודה דהתגברות על הרע נעשה יותר קשה. היינו, לא 
שהם נעשו יותר טובים, כלומר שיהיה לו כח יותר גדול להתגבר על 
הרע, אלא להיפך, שהרע קיבל כח יותר גדול.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%letter 169
169. כתוב: "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי, וכו' כי יאמרו לא נראה 
אליך ה'". פירוש, דכיון שפה דקדושה היה בגלות, בסוד "כי כבד פה 
וכבד לשון אנכי". 
%break
לכן היה משה רעיא מהימנא [הרועה הנאמן], טוען לפני השי"ת "והן 
לא יאמינו לי", כי אם אפילו אקשר את ישראל עמי ואוריד להם איזה 
השפעה, הלא קלי' פרעה מוצצת וחומסת אותה מעמהם. ואע"ג 
שדביקים עמי, עם כל זה לא ישמעו בקולי. 
%break
פירוש, שבעוד שיש להם שליטה לקליפת פרעה, ופה ודבור בגלות, 
מכל מקום אם היו מאמינים ברעיא מהימנא כראוי, היו יכולים בני 
ישראל לשמוע בקולו של משה, שהוא למעלה מפה ודבור, 
%break
ואם היו מתחזקים בזה, ודאי היו נצולים מקליפת פרעה.
%S (בעל הסולם. אגרת י')
%break
%letter 170
170. אי אפשר לתת חצי דבר, אלא שמקודם צריכים לגלות את כל 
הרע, ואח"כ באה העזרה מלמעלה על דבר שלם. לכן לאחר שמשה 
אמר "למה הרעותה לעם הזה, והצל לא הצלת", אלא שהרע התגלה 
בכל כוחו, נמצא, שעכשיו הוא הזמן, שיבוא הישועה מלמעלה. 
%break
לכן אמר ה' "עתה", היינו עכשיו תראה, שאני אתן להם את העזרה 
הדרושה. כמו שכתוב "כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם 
מארצו". 
%break
כי רק עתה, היינו עכשיו הגיע הזמן, היות שכבר כל הרע מגולה 
אצלם.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%letter 171
171. יש להבין טענת משה, מה שאמר "מאז באתי לפרעה לדבר 
בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". שמשמע, שטענת 
משה היתה טענה אמיתית. היות שמשמע מתשובתו של ה', שזה 
נכון, מה שמשה אמר. 
%break
רק ה' אמר לו: "עתה תראה, אשר אעשה לפרעה". היינו שהוא יראה, 
מה שה' יעשה לפרעה. ולכאורה היה צריך לכתוב: "אתה תראה", 
היינו שמשה יראה, היינו "אתה עם אלף". ומדוע כתוב "עתה עם עין", 
שמשמע, שעכשיו הוא יראה. 
%break
שמשמע, שלפני זה שהוא בא לפרעה, והוא הרע לעם הזה, לא היה 
יכול להיות יציאת מצרים, אלא עתה יהיה מקום של ביד חזקה ישלחם 
ויגרשם.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%letter 172
172. תערומות של ישראל הביא משה אל ה', ושאל משה, "למה זה 
שלחתני". והשיב ה' אל משה, כמו שכתוב, "ויאמר ה' אל משה, עתה 
תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם".
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
%break
%H ביד חזקה ישלחם
%break
%letter 173
173. "ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד 
חזקה ישלחם". התשובה היתה, לא שהם לא אמרו את האמת, אלא 
מה אני רוצה מהם, שהם ירגישו את האמת, איך שהם כל כך 
מרוחקים מהאמת, היינו מלעבוד לשם שמים. 
%break
ואז כשיהיה מצדם דרישה כזאת, שאין מסוגלים לעבוד לשמה, אז 
אתם תראו, איך שאני אתן לכם את הכח הזה לעבוד לשם ה'. אבל 
אני לא דורש מכם שאתם תוכלו ללכת על דרך האמת, רק, אני צריך 
שיהיה לכם כלי לקבל את השפע; 
%break
לכן כשאתם תתחילו לעבוד בעל מנת להשפיע, אז אתם תראו שאין 
אתם מסוגלים לעבודה זו, אז אני אתן לכם את הנקרא "ביד חזקה 
ישלחם". 
%break
כמו שכתוב "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל, אשר מצרים 
מעבידים אותם, ואזכור את בריתי וכו', והוצאתי אתכם מתחת סבלות 
מצרים" (וארא).
%S (הרב"ש. 877. "ג' תפילות - ב'")
%break
%letter 174
174. למה הוא עושה שהעבודה של להשפיע יהיה כל כך קשה, הוא 
מסיבת שאני רוצה שיתגלה את היד החזקה, כמו שכתוב, "כי ביד 
חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו".
%break
ובאיזה אופן מוכרחים יד חזקה, זהו הוא דוקא, שהשני מתנגד בכל 
תוקף, אז שייך לומר שצריכים להשתמש ביד חזקה, אבל לא שייך 
לומר, אם השני הוא איש חלש, שצריכים ללכת עמו ביד חזקה.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
%break
%letter 175
175. אם האדם מתגבר על כל הקשיים, ופורץ כל הגדרים, שעושים 
לו מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים לדחותו, אז הקב"ה שולח 
לו קליפות ומרכבות גדולות, שיטעו את האדם מלהכנס להדבק רק 
בה' ולא בדבר אחר. 
%break
וזה נקרא "ביד חזקה הקב"ה דוחה אותו". כי אם הקב"ה לא יגלה יד 
חזקה, קשה לדחות אותו, משום שיש לו רצון גדול להדבק רק בה', 
ולא בדברים אחרים.
%break
אבל במי שאין לו כל כך רצון חזק, כשהשם ית' רוצה לדחותו, בדבר 
קל הוא מדחה אותו, כשנותן לו תאוה גדולה לגשמיות. כבר הוא עוזב 
את כל עבודת הקודש. לא צריכים לדחותו ביד חזקה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה")
%break
%letter 176
176. כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות יכולים 
לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, 
ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, ורוצה דוקא להדבק בו ית' 
באמת, ורואה שדוחים אותו, 
%break
אז האדם אומר, ש"חימה שפוכה עליו", אחרת היו נותנים לו להכנס, 
אלא ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה', לכן לא נותנים לו להכנס להיכל 
המלך ולהדבק בו ית'.
%break
נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ 
ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". 
אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו, היינו שכבר 
נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך עליכם". 
%break
כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות 
שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה")
%break
%H משה
%break
%H משה מכה את המצרי
%break
%letter 177
177. "ויך את המצרי", בזה שלא נתן למלא את רצונו ודחה את 
מבוקשו. וזה נקרא שהמית את מעשה ומחשבה של המצרי הזה, 
הנכלל בבחינתו בלבו. 
%break
וכמו כן הנאת השכל היא רק בזה שעושה מה שהוא מבין מה שהוא 
עושה. ובשיעור שעושה דברים שהם נגד שכלו, שהשכל מחייב אותו 
אחרת, היסורים שלו נמדדים לפי שיעור ההתנגדות לשכלו.
%break
ובזמן שהאדם הולך למעלה מהשכל, אזי כשיתנו לו את השכל 
המחייב את כל עבודתו, הוא יכול לומר שמקבל את כל זה עבור 
להשפיע, כי מצידו הוא יכול לוותר על השכל.
%break
ואז הוא יכול לזכות לבחינת אור האמונה, שיכול לוותר, שאין כוונתו 
לעצמו, והוכחה לזה שעושה הכל אפילו שהם כנגד השכל. ממילא הוא 
מוכשר לקבל את אור האמונה, ויכול להיות בטוח שכוונתו להשפיע.
%break
מה שאין כן כשאינו יכול לעבוד בבחינת אמונה, אלא רק מה שהשכל 
מחייב, היינו לפי הרצון לקבל, ממילא נשאר בתוך הצמצום. לכן 
צריכים ב' עבודות, היינו מוחא וליבא.
%S (הרב"ש. 237. "בחינת מוחא וליבא")
%break
%letter 178
178. הקדוש ברוך הוא הבטיח למשה, שהוא יוציא אותם מצרה 
ראשונה ומצרה שניה. אבל צריכים לדעת, שעיקר היציאה מצרה 
ראשונה, שהיא יציאה מתאוות גשמיות, שבלי זה אי אפשר להגיע 
לתענוגים רוחניים.
%break
וזה משל המדרש על "איש מצרי הצילנו מיד הרועים", היינו זה שהרג 
המצרי, היינו הסיבה ראשונה, שצריכים גם כן לזכור, אפילו אחר כך, 
כשבא למצב הב', שהוא הגלות של תענוגים רוחניים, שצריכים לקבל 
אותם על מנת להשפיע, והגוף לא מסכים. 
%break
היינו, הרג את המצרי, הכוונה על תאוות גשמיות, הנקרא בחינת 
"מצרי".
%break
מה שאין כן אחר כך הצרה השניה היא כבר בחינת "ישראל", היינו 
שיש לו תענוגים רוחניים, ומכל מקום הוא נמצא בצרה, מזה שצריך 
להתגבר על מנת להשפיע, ושצריך שה' יגאלו גם מצרה זו.
%S (הרב"ש. 506. "הצילנו מיד הרועים")
%break
%H הסנה הבוער
%break
%letter 179
179. משה היה מהרהר ואומר, אולי יִכְלו ישראל בעבודה הקשה הזו. 
כמ"ש, ויַרְא בסִבלותם. לפיכך, ויירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך 
הסנה, ויַרְא והנה הסנה בוער באש, והסנה איננו אוּכָּל. 
%break
כלומר, משועבדים הם בעבודה קשה, אבל, והסנה איננו אוכל, שאינם 
כָּלים בגלותם. אשריהם ישראל, שהקב"ה הבדיל אותם מכל העמים, 
וקרא להם בנים. כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם.
%S ("זוהר לעם". "שמות". מאמר "בלבת אש מתוך הסנה", סעיף 396)
%break
%letter 180
180. והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוּכָּל. מכאן למדנו רחמנותו 
של הקב"ה על הרשעים. והנה הסנה בוער באש, לעשות בה דין 
לרשעים. והסנה איננו אוכל, שאין בהם כלָיה. 
%break
בוער באש, רומז לאש של גיהינום, אע"פ שהאש נראה למשה שהוא 
צדיק, מ"מ רומז לאש של גיהינום, לרשעים. אבל הסנה אינו אוכל, 
שאינו עושה בהם כליה.
%S ("זוהר לעם". "שמות". מאמר "בלבת אש מתוך הסנה", סעיף 389)
%break
%letter 181
181. מהו, שנאמר אצל משה, "של נעלך מעל רגליך", אם נעל נקרא 
שנועל את טענת מרגלים. ולפי זה מה יהיה הפירוש "של נעלך".
%break
יש לומר, "רגליך" הוא בחינת רגילות, היינו מה שבא לו מצד החינוך. 
ובכדי שלא יאבד לו החינוך, הוא צריך נעל, מלשון מנעול, היינו לסגור. 
%break
אבל לבחינת משה, שהוא בחינת תורה, שם להיפוך, מלשון מנעל, 
היינו ששם צריכים לזרוק הנעלים ולקבל הכול על דרך התורה.
%S (הרב"ש. 516. "ענין נעל")
%break
%H אותות ומופתים
%break
%letter 182
182. "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", שבעת 
ירידתם "לחומר", יכפרו גם בגדלות משה רעיא מהימנא [הרועה 
הנאמן] וא"כ איך אפשר שמשה יגאל אותם מתחת קליפה רעה וחזקה 
כזו? 
%break
לכן מסר השי"ת ג' אותות, שיראה משה לפני בני ישראל, ולימד אותו 
לסדר אותות אלו לפניהם בזה אחר זה, והבטיח לו השי"ת שיעזור לו 
מן השמים, שיהיה סיפק בידו להראותם, 
%break
ואחר שיקבלו בני ישראל ממנו את האותות האלו, יבואו לשמוע בקולו 
של משה, ואז יוכל לגאול אותם מגלות המר הזה.
%S (בעל הסולם. אגרת י')
%break
%letter 183
183. סוד שלושת האותות. אות א' התהפכות המטה לנחש ונחש 
למטה. אות ב' שבהוצאת ידו ולא מחיקו נמצא מצורעת כשלג 
ובהוצאת ידו מחיקו הנה שבה כבשרו. אות ג' שבשפיכת מימי היאור ליבשה יהיה לדם.
%S (בעל הסולם. אגרת י')
%break
%H מטה ונחש
%break
%letter 184
184. "ויען משה ויאמר, והן לא יאמינו לי וכו'. ויאמר אליו ה', מה זה 
בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה ויהי לנחש. וינס משה 
מפניו" (שמות ד').
%break
ויש לפרש, שאין יותר מב' מדרגות: או קדושה, או ס"א. ומצב של 
בנתיים אין. אלא, מאותו המטה בעצמו נעשה נחש, אם משליכין אותו 
לארץ.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")
%break
%letter 185
185. אמר הקב"ה למשה (שמות, חמישי) "ויאמר אליו ה', מזה בידך. 
ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה, ויהי לנחש. וינס משה מפניו". 
ואמר, שידים של משה נקראים בחינת אמונה. וזה הוא בחינת מטה 
בחשיבות. 
%break
כי האדם משתוקק רק לידיעה, ובמקום שהוא רואה, שמצד השכל אין 
הדבר הזה, שהוא רוצה להשיג, אין לו שום מציאות להשיג את הדבר. 
כי הוא טוען, שכבר הוא השקיע בעבודה זו, שנוכל לעשות הכל לשם 
שמים, הרבה יגיעה, ולא זז כמלא הנימא. 
%break
אם כן, הגוף אומר לו, תייאש עצמך מדבר זה, ואל תחשוב, שיהיה 
פעם, שאתה כן תוכל להשיג אותה. לכן כלך מדרך הזה. אז אמר לו 
הקב"ה, השלכהו ארצה, היינו שכך אתה תעשה לפני העם ישראל.
%S (הרב"ש. מאמר 35 "חמשה עשר באב" 1986)
%break
%letter 186
186. ענין השאלה: "מה זה בידך?" כי יד פירושו השגה, מלשון "כי 
תשיג יד". מטה. היינו שכל השגותיו בנויים על בחינת מטה בחשיבות, 
שהוא סוד אמונה למעלה מהדעת.
%break
%letter שבחינת
(שבחינת אמונה נבחן לעיני האדם לבחינת מטה בחשיבות, לבחינת 
שיפלות. ואדם מחשיב את הדברים שמתלבשים בתוך הדעת. מה 
שאין כן, אם השכל של האדם אינו משיגו, אלא שהוא מתנגד לדעתו 
של האדם, 
%break
והאדם צריך אז לומר, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות מהדעת שלו, 
נמצא שמשפיל אז דעתו, ואומר, מה שהוא מבין בתוך הדעת, שהוא 
מתנגד לדרך ה', אז האמונה נמצא אצלו למעלה בחשיבות מהדעת שלו.
%break
כי כל השכליות, שהוא בסתירה לדרך ה', הוא שהשכל הזה כלום לא 
שוה, אלא "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". 
%break
היינו, שמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה. זה נקרא, שהולך 
למעלה מהדעת. וכך נראה להאדם לבחינת שיפלות וקטנות.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")
%break
%letter 187
187. אצל האדם, שאין לו עצה אחרת, ומוכרח ללכת בדרך אמונה, 
נראה לו האמונה לשיפלות. מה שאין כן לגבי הבורא, שהוא היה יכול 
להשרות שכינתו, לאו דוקא על עצים ואבנים, אלא שבחר דוקא על 
דרך זה, הנקרא אמונה, 
%break
בטח שבחר זה מטעם, שזה יותר טוב ויותר הצלחה. נמצא, אצלו ית' 
לא נקרא אמונה למטה בחשיבות, אלא להיפוך, שדוקא לדרך זה יש 
לו מעלות רבות, אלא לעיני הנבראים נקרא זה בחינת מטה).
%break
ואם משליכין את המטה לארץ, ורוצים לעבוד עם בחינה יותר גבוה, 
היינו בתוך הדעת, ומבזים את בחינת למעלה מהדעת, שנדמה עבודה 
זו לבחינת שיפלות, תיכף נעשה מהתורה והעבודה שלו בחינת נחש, 
שהוא סוד נחש הקדמוני. 
%break
וזה סוד "כל המתגאה, אומר לו הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור 
במדור אחד".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")
%break
%letter 188
188. אם הוא משליך בחינת מטה לארץ, ומגביה את עצמו לעבוד עם 
מדה יותר גבוה, זהו כבר נחש. ואין בחינת בנתיים. 
%break
אלא או נחש או קדושה. מטעם, שכל התורה והעבודה שלו, שהיה לו 
מבחינת מטה, הכל נכנס עכשיו לבחינת נחש.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")
%break
%letter 189
189. בכדי שהאדם לא ישאר ברשות הס"א, עשה הקב"ה תיקון, 
שאם האדם עוזב את בחינת ה"מטה", תיכף נופל לבחינת "נחש", 
ותיכף הוא הולך במצב של כשלונות. ואין לו שום כח להחזק, אלא אם 
כן יקבל שוב את בחינת האמונה, הנקרא שופלות.
%break
נמצא לפי זה, שהכשלונות בעצמם הם גורמים, שהאדם יקבל על 
עצמו שוב הבחינת מטה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")
%break
%letter 190
190. אין להם עצה אחרת, אלא לקבל עליהם את בחינה אמונה 
למעלה מהדעת, הנקרא "מטה". והמטה הזה צריך להיות ביד, ולא 
לזרוק את המטה. וזה ענין מה שכתוב "ופרח מטה אהרן", היינו שכל 
הפריחות, שהיה לו בעבדות ה', היה על בסיס מטה אהרן דוקא.
%break
שזה ענין, שרצה לתת לנו סימן, בכדי לדעת, אם הוא הולך על דרך 
האמת, או לא חס ושלום. נתן לנו סימן להכיר רק בהיסוד של 
העבודה, היינו על איזה בסיס הוא עובד. 
%break
אם היסוד שלו הוא מטה, זהו קדושה. ואם הבסיס שלו הוא בתוך 
הדעת, אין זו דרך להגיע לקדושה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")
%break
%letter 191
191. "וישליכהו ארצה", כלומר, שניתן רשות לקליפה, "ויהי לנחש 
וינס משה מפניו", כלומר, שגילה להם שהסיבה שלא שמעו אליו עד 
היום, הוא מכח הנחש הזה דמחי בזנביה. ועל כן האמינו לאנשים 
המבקשים את נפשו וכו'. ועל כן, "ויברח משה מפני פרעה".
%break
אבל עתה נתן לו השי"ת כח זה, "שלח ידך ואחוז בזנבו", כלומר, שלא 
יאמינו לרשעים, רק יאמינו בו. ואז, "ויהי למטה בכפו", כי יראו שישיגו 
אמונה שלימה וטהורה, והנחש לא יוכל להכותם עוד.
%S (בעל הסולם. "שלשת האותות") 
%break
%H יציאת מצרים
%break
%H עניין יציאת מצרים
%break
%letter 192
192. בזמן שהאדם הוא עובד את עצמו, הוא לא יוכל להיות עובד ה', 
כי אי אפשר לשמש שני מלכים בבת אחת. ורק לאחר שהאדם יוצא 
ממצרים, היינו מקבלה עצמית, אז הוא יכול להיות עובד ה'. 
%break
ואז הוא מסוגל לזכות לתורה. היוצא מזה כי החידוש הראשון הוא 
יציאת מצרים.
%S (הרב"ש. 932. "חידוש הראשון")
%break
%letter 193
193. אם האדם מונח תחת שליטה זו כמו אומות העולם, נמצא שהוא 
בגלות, ואז הוא בבחינת עובדי עבודה זרה - ואז יש מקום לתפילה 
שהקב"ה יעזור לו לצאת מגלות הזו, ואז שייך לומר: ועכשיו, 
%break
היינו לאחר שהוא בגלות והוא בבחינת עובדי עבודה זרה, שייך לומר: 
ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, שפירושו לעבוד עבודת הקב"ה ולא 
לעבוד לשליטת עבודה זרה. וזה נקרא יציאת מצרים, שאז כל 
המעשים הם להקב"ה. 
%break
ובשביל זה מיחסים את המצוות - "זכר ליציאת מצרים", שרק אז 
לאחר שיוצאים מגלות מצרים אפשר לקיים את המצוות מטעם ציווי ה' 
ולא מטעמים אחרים.
%S (הרב"ש. אגרת ס"ו)
%break
%letter 194
194. אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת 
רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. [...] כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו 
בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו [...] 
%break
וגם בזמן עבודה כשהאדם מתפלל ביחידות, על כורחו יוצא מהכלל 
ומחריב לנפשו [...] שלא היה אפילו התעוררות, לכל פרט מבני 
ישראל, לדרוש שום דבר ביחידות [...] 
%break
כי לכל פרט לא היה חסר כלום, מחמת שלא הרגישו בעצמם, לאני 
בפני עצמם, וזה כחם לצאת ממצרים ביד רמה.
%S (בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")
%break
%letter 195
195. כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. יש להבין מה 
יש להרבות על ענין יציאת מצרים, עד שאמרו כל המרבה לספר הרי 
זה משובח. וכמו כן יש להבין מה שאומרים, בכל דור ודור חייב אדם 
לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
%break
זה ידוע שבאור אין מה להוסיף אלא בהכלים. לכן "מרבה" שייך 
בהכלים, שהוא ענין חסרון הרגש הגלות. וכשבא להרגיש ענין הגלות, 
אז הוא מרגיש שהוא עצמו נמצא במצרים, ואם כן איך הוא יכול לומר 
את השבח של יציאת מצרים, בזמן שהוא נמצא במצרים. 
%break
וזה פירוש, חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
%S (הרב"ש. 922. "המרבה לספר ביציאת מצרים")
%break
%letter 196
196. "ואפילו כולנו חכמים... מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים". ויש 
לומר, שהגם שכבר אנחנו בני תורה ותבונה, מכל מקום עלינו לעורר 
את השורש של יציאת עם ישראל מהגלות דפרעה. 
%break
משום שעיקר הוא היציאה מהקליפה והכניסה לקדושה, משום דשאר 
המדרגות הם נקרא קודם ונמשך.
%break
לכן עלינו להלל ולשבח לה' יתברך על זה, ועל ידי זה ממשיכים 
שמחה בכל העולמות. זאת אומרת, בזה שאנחנו מרגישים את יקר 
וחשיבות של החרות מהקליפות, בשיעור הזה מתגדלת השמחה. 
%break
ובשיעור שיש לנו השמחה, בשיעור זה נוכל לתת את הלל והשבח. 
לכן צריכים בכל שנה לעורר את השורש.
%S (הרב"ש. 934. "חובת סיפור יציאת מצרים")
%break
%H נס יציאת מצרים
%break
%letter 197
197. נס נקרא, מה שאינו בידי אדם, שישיג את הדבר. כלומר, שבידי 
אדם אין הדבר באפשרות להשיג, אלא שצריך להיות נס מן השמים, 
שרק באופן כזה נקרא "נס".
%break
לכן, כשהאדם בא במצב, שהוא שכבר יש לו הכרת הרע, שאין זה 
באפשרותו לצאת משליטת אומות העולם שיש בו, ובחינת ישראל שבו 
היא בגלות תחתם, ואינו רואה שום מציאות, שתהיה באפשרותו 
לצאת משליטתם, 
%break
לכן כשהקב"ה עוזר להם, ומוציא אותם מרשות האומות העולם, 
ונהפוך הוא, שעם ישראל שולט עליהם, זה נקרא "נס".
%S (הרב"ש. מאמר 11 "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה" 1990)
%break
%letter 198
198. ה' הוציא אותם מארץ מצרים. שפירושו, שה' הוציא אותם 
מתחת סבלות מצרים. והנס הזה, האדם צריך להאמין, שכמו שהיה 
ביציאת מצרים, כן כל אחד ואחד, שהולך בעבודת ה', הוא צריך 
להאמין, שה' יוציא אותו. 
%break
כי זה ממש נס, שיהא מציאות לצאת משליטת אהבה עצמית, ולדאוג 
רק מה ששייך לתועלת ה'.
%S (הרב"ש. מאמר 11 "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה" 1990)
%break
%letter 199
199. זה שהאדם, יהיה בכוחו לשנות את הטבע, זה רק בידו של 
הקב"ה. זאת אומרת, הוא עשה את הטבע והוא יכול לשנות. וזה 
נקרא "יציאת מצרים", שהיה נס. 
%break
לכן כתוב "בא", היינו שניהם ביחד, כמו שאומרים "בא ביחד", כנ"ל 
הקב"ה ומשה.
%S (הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)
%break
%letter 200
200. האדם רואה, שאין לו שום אפשרות, שיהיה בידו לעבוד עם רצון 
להשפיע ולא לתועלת עצמו. ודבר זה יכול להיות רק בדרך נס מן 
השמים. ובאמת זה נקרא "יציאת מצרים". היינו, לצאת מכלל השכל, 
שיש לו מצד הטבע, שאי אפשר לעשות שום תנועה, אלא שיהנה מזה. 
%break
וכאן הוא מבקש מה', שיתן לו כח לעבוד, במקום שאין לו שום טעם 
והרגש, אלא להאמין שהבורא נהנה מעבודה זו, מטעם שהוא כולו 
להשפיע.
%S (הרב"ש. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)
%break
%H וימוֹת מלך מצרים
%break
%letter 201
201. יש לפרש "וימת מלך מצרים". היינו העבודה, שהיו עובדים 
לתועלת עצמם, שזה נקרא "קליפת מלך מצרים", שהם כבר פסקו 
מלעבוד עבורו, 
%break
כלומר שהרגישו, זה שעובדים לתועלת עצמו, הנקרא "שליטת מלך 
מצרים", היא בחינת מיתה, אלא שקיבלו עליהם לעבוד לשם שמים. 
אז כבר לא היה להם כח לעבוד, מסיבת מלך מצרים שלט עליהם.
%break
נמצא, לתועלת עצמם לא רוצים לעבוד, ולתועלת ה' לא יכולים לעבוד. 
זה שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל 
האלקים מן העבודה".
%S (הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)
%break
%letter 202
202. עבודת מצרים היה חביב עליהם ביותר. וזהו ענין "ויתערבו 
בגוים וילמדו ממעשיהם". היינו, שאם הישראל תחת שליטת איזה 
אומה, אזי האומה הזו שולטת עליהם. 
%break
ואין להם באפשרות לפרוש משליטתם. אם כן היו טועמים טעם 
מספיק בהעבודת הזו, ואי אפשר להם להגאל.
%break
ומה עשה הקב"ה? - "וימת מלך מצרים". היינו, שאבדו העבדות הזו. 
וממילא שלא היו יכולים עוד לעבוד. שהם הבינו, באם אין שלימות 
המוחין, אזי אין העבדות בשלימות. 
%break
לכן: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". העבודה, היינו שלא היה להם 
הסתפקות בהעבודה, שלא היה להם שום חיות בהעבדות. שזה סוד 
"וימת מלך מצרים", 
%break
שכל השליטות של מלך מצרים, שהוא היה זן ומפרנס אותם, מתו. לכן 
היה להם מקום לגלות תפילה. ותיכף ויושעו.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קנ"ט. "ויהי בימים הרבים ההם")
%break
%letter 203
203. כל זמן שניתנה להשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמעה 
צעקתם של ישראל. כיון שנפל השר שלהם, כתוב "וימת מלך מצרים" 
ומיד "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל 
האלקים". אבל עד אותה שעה לא נענו בצעקתם.
%break
ולפי זה יש פתחון פה לומר, אם אין הזמן הגיע להוריד את שרו של 
מצרים, אין מקום לבחירה, שיחזרו בתשובה ושיכלו לצאת מהגלות. 
%break
כי (באות ש"מ בהסולם) אומר, "בימים הרבים ההם, שהיו רבים 
לשהיית ישראל במצרים, דהיינו שהגיע הקץ, וכיון שנשתלם קץ 
גלותם, מה כתוב "וימת מלך מצרים". מהו הפירוש, הוא שהורד שר 
מצרים ממעלתו, ונפל מגאותו. 
%break
ועל כן אומר הכתוב עליו "וימת מלך מצרים", כי הירידה נחשבת לו 
למיתה. וכיון שנפל מלך מצרים, שהוא השר שלהם, זכר הקב"ה את 
ישראל ושמע תפילתם".
%S (הרב"ש. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)
%break
%letter 204
204. אומר הזהר "וכיון שנשתלם קץ גלותם", מה כתוב "וימת מלך 
מצרים", כי הירידה נחשבת לו למיתה. וכיון שנפל מלך מצרים, שהוא 
השר שלהם, זכר הקב"ה את ישראל, ושמע תפילתם. 
%break
נמצא, שיש פתחון פה, שלא תעזור שום תפילה, מטרם שהגיע הזמן, 
אם כן אין מה לעשות דבר, כי ה' לא ישמע תפילתם.
%break
ובהנ"ל נבין הדברים כפשוטם, שזה הוא אותו ענין שדרשו חז"ל על 
פסוק "אני ה', בעיתה אחישנה. זכו, אחישנה. לא זכו, בעיתה". 
%break
היינו, כשיבוא הזמן, אז תבוא התעוררות מצד הבורא, שעל ידה 
ישראל יחזרו בתשובה. נמצא, שהבחירה היא על הזמן, כמו שאומר 
בהקדמה לספר הזהר (אות ט"ז).
%break
היוצא מכל הנ"ל, שאין להאדם להסתכל על הזמן של הגאולה, 
שמטרם זה כתוב, "שלא נתקבלה תפילתם", הכוונה על זמן של כמות 
ואיכות היסורים, שיש זמן מסויים, שבזה הזמן ישתלם היסורים.
%S (הרב"ש. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)
%break
%letter 205
205. בזמן שזכו לראות "וימת מלך מצרים", שהזה"ק מכנה זה בשם 
"נפילת השר שלהם", הידיעה הזו, שהיו חושבים, שיש שר של 
מצרים, ויש לו שררה, והוא מעכב את צעקתם, שלא ישמע למעלה, 
הדעה הזו נפלה מעם ישראל.
%break
אלא זכו עכשיו לראות, שלא היה שום שר של מצרים, שהיה מעכב 
את תפלתן של ישראל, שלא יתקבל. אלא ה' כן שמע תפלתן, וה' 
הכביד את לבם. 
%break
היינו, שה' היה רוצה, שתתגלה את צורה האמיתית של הרע, הנקרא 
"רצון לקבל לעצמו". נמצא, שכן שמע את צעקתם.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%letter 206
206. מי גרם שהשר שלהם יפול משררה שלו. זה שהיו עובדים כל 
הזמן, ולא ברחו מהמערכה, עד שהיה מקום לגילוי כל הרע, אז 
ממילא זכו להאמת. שגם עד כאן לא היה שר משלהם, אלא שהם 
חשבו כך. 
%break
נמצא לפי זה, ששני דברים באו בבת אחת, הנקרא בלשון חז"ל "גיטו 
וידו באים כאחד". ובהאמור צריכים להתחזקות גדולה, ולא לברוח 
מהמערכה. 
%break
אלא להאמין "כי ה' שומע תפלת כל פה". ואין שום כח אחר בעולם, 
אלא כח אחד, והוא כוחו של הקב"ה. והוא שומע תמיד בכל מה 
שפונים אליו.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990) 
%break
%H יציאת מצרים
%break
%H וייאנחו מן העבודה
%break
%letter 207
207. "ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל 
מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע 
אלוקים את נאקתם" (שמות ב' כג). 
%break
זאת אומרת, שכל כך היו סבלו יסורים, עד שאין באפשרות לנשוא 
אותם. וכל כך הפצירו בתפילה עד "ותעל שועתם אל אלקים".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קנ"ט. "ויהי בימים הרבים ההם")
%break
%letter 208
208. כתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", מאיזה עבודה מדברים, 
הוי אומר מעבודת ה', שזה נקרא, עבודה קשה, היות שהיה קשה 
להם לעבוד בעמ"נ להשפיע, מטעם שהמצרים, ופרעה מלך מצרים, 
השפיעו להם מחשבות ורצונות שלהם. 
%break
כלומר היות שקליפת מצרים הוא בעיקר אהבה עצמית, לכן המצרים 
שלטו על עם ישראל, שגם עם ישראל ילכו בדרך שלהם, הנקראת, 
אהבה עצמית, 
%break
והיה קשה לישראל להתגבר על מחשבות האלו, וזהו שכתוב, "ויאנחו 
בני ישראל מן העבודה".
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
%break
%letter 209
209. העבדות צריך להיות בבחינת אמונה למעלה מהדעת, ובבחינת 
השפעה. אבל ראו, שאין כח בידי עצמם לצאת משליטת פרעה. לכן 
כתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". 
%break
כי פחדו, שלא ישארו שם בגלות לעולמים. אז "ותעל שועתם אל ה'", 
וזכו לצאת מגלות מצרים.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
%break
%letter 210
210. "וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים 
מן העבודה". כלומר, שעל ידי זה שביקשו עזרה, היה צריך לתת להם 
כל פעם אורות חדשים, כמו שאומר בזה"ק, שהעזרה מה שנותנים 
מלמעלה, היא בחינת "נשמתא קדישא", 
%break
וע"י זה יהיה להם צורך, לעם ישראל, להאורות הגדולים, מטעם 
שאחרת אינם יכולים לצאת משליטת המצריים. נמצא, שהתשובה של 
הקב"ה היתה, שהקב"ה יתן להם צורך לבקש עזרה. 
%break
שהוא, שכל פעם הוא מגלה להם יותר רע, בכדי שיהיה להם תמיד 
לבקש עזרה יותר גדולה. וע"י זה יתגלה להם האור של מטרת הבריאה.
%S (הרב"ש. מאמר 36 "מהו שבני עשו וישמעאל לא רצו לקבל את התורה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 211
211. דווקא על ידי זה שאנו רואים כל פעם השינויים והעליות 
והירידות, אז על ידי ההתאבקות נתעורר מקום לתפילה. ואז יקוים, 
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם". שדווקא אם הגלות 
מגולה בכל שיעורו, אז מתחיל הגאולה. 
%break
וזה מראה לנו את הסדר הגלות והגאולה, שהיה אז במצרים. וזה 
הסדר אנו צריכים להמשיך עד גמר התיקון.
%S (הרב"ש. 933. "ענין יציאת מצרים")
%break
%letter 212
212. בכדי שיתפלל מעומק הלב, יש כאן ב' תנאים:
%break
%letter א
א. שהעבודה שלו תהיה נגד הטבע. זאת אומרת, שהוא רוצה לעשות 
את כל המעשים רק להשפיע, והוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, אז 
שייך לומר שהוא בעל חסרון.
%break
%letter ב
ב. שמתחיל בעצמו לצאת מאהבה עצמית ומשקיע בזה יגיעה, ואינו 
יכול לזוז ממצבו כמלוא הנימא. אז הוא נעשה נצרך להבורא, שיעזור 
לו. ואז תפלתו היא אמיתית, משום שהוא רואה, שמצד עצמו אינו יכול 
לפעול מאומה. 
%break
אז, כשהוא צועק לה', שיעזור לו, הוא יודע זה מהעבודה, כמו שכתוב 
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה". 
%break
זאת אומרת, מזה שעבדו ורצו להגיע לדרגת, שיוכלו להשפיע לה', 
וראו שלא יכולים לצאת מהטבע שלהם, אז התפללו מעומק הלב.
%S (הרב"ש. מאמר 11 "תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי" 1986)
%break
%letter 213
213. בזמן שהאדם כבר עומד סמוך למקום, שיקבל את העזרה 
מלמעלה, היינו ש"סמוך" נקרא, שהכלי, היינו הצורך להרצון להשפיע, 
הוא ממנו ולהלאה, שאז הוא רואה, שרק הבורא יכול להציל אותו. 
%break
וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזוהי הנקודה החשובה ביותר בעבודת 
האדם, שיש לו אז מגע הדוק עם הבורא, היות שהוא רואה, מאה 
אחוז שלא יועיל לו שום דבר, רק הבורא בעצמו יכול לעזור.
%break
והגם שהוא מאמין בזה, מכל מקום לא תמיד מאירה לו האמונה הזו, 
שדוקא עתה הוא הזמן היותר מוכשר לקבל את ישועת ה', שדוקא 
עתה הוא יכול להיוושע שה' יקרב אותו, היינו לתת לו את הרצון 
להשפיע ולצאת משליטת אהבה עצמית, שזה נקרא "יציאת מצרים". 
%break
כלומר, שהוא יוצא משליטת המצריים, שהיו מצירים את ישראל, שלא 
נתנו להם לעבוד את עבודת הקודש.
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%H וייזעקו, ותעל שוועתם
%break
%letter 214
214. כתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל 
האלקים מן העבודה". כלומר, מהו הפירוש "ויזעקו" ש"ותעל שועתם" 
היה מבחינת "אלקים מן העבודה". 
%break
כלומר, זה שהיו רוצים, שהעבודה שלהם תהיה לתועלת אלקים ולא 
לתועלת עצמם, ולא היו יכולים על העבודה, זו היתה הזעקה שלהם.
%S (הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)
%break
%letter 215
215. צעקה ושוועה, במה הן נבדלות? אין שוועה אלא בתפילה, 
כמ"ש, שִׁמעה תפילתי ה' ושוועתי האזינה. וכן כתוב, אליך ה' שיוַועְתי. 
וכן כתוב, שיוועתי אליך ותִרפָּאֵני. הרי ששוועה, פירושה דיבורי 
תפילה.
%break
צעקה, פירושה, שצועק ואינו אומר כלום, בלי דיבורים. גדולה צעקה 
מכולן, שצעקה היא בלב, וקרובה להקב"ה יותר מתפילה ומאנחה, 
כמ"ש, כי אם צָעוֹק יצעק אליי שָמוֹע אשמע צעקתו.
%break
אנחה צעקה ושוועה, הן מחשבה קול דיבור, בינה ז"א מלכות. וע"כ 
צעקה שאין בה דיבור, יותר מתקבלת לה' מתפילה בדיבור. משום 
שהדיבור הוא בהתגלות ויש בו אחיזה למקטרגים. אבל צעקה, שאין 
בה התגלות אלא רק בלב הצועק, אין בה אחיזה למקטרגים. 
%break
וגם היא מתקבלת יותר מאנחה, כי מגולה רק במחשבת הנאנח, 
בחינת בינה, ואין התחתון ביכולת להתדבק על ידה כראוי בה'. וע"כ 
צעקה יותר מתקבלת.
%S ("זוהר לעם". "שמות". מאמר "אנחה שוועה צעקה", סעיף 354)
%break
%letter 216
216. ויזעק אל ה' כל הלילה. הניח הכול, אנחה ושוועה, ולקח צעקה, 
משום שהיא קרובה להקב"ה יותר מכולן. כמ"ש, ועתה הנה צעקת בני 
ישראל באה אליי.
%S ("זוהר לעם". "שמות". מאמר "אנחה שוועה צעקה", סעיף 355)
%break
%letter 217
217. הרע שיש בלבו של אדם. ואין האדם מסוגל לנצח אותו, ומוכרח 
לצעוק לה', שיעזור לו, להוציאו לחרות מתחת שליטת פרעה מלך 
מצרים. ובמה עוזר לו, כמו שאומר בזה"ק, בנשמתא קדישא. 
%break
זאת אומרת, כל פעם שהוא מבקש עזרה, הוא מקבל נשמתא קדישא.
%S (הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)
%break
%letter 218
218. בזמן שהאדם רואה את האמת כמו שהיא, היינו שרואה איך 
שהוא שקוע באהבה עצמית, ואין בו שום ניצוץ בגופו, שירשה לו 
לעשות משהו להשפיע, וכיון שבמצב הזה האדם כבר הגיע אל 
האמת, 
%break
כלומר שבא לידי הכרת הרע, שאין לו אז שום עצה, שיהיה בידו כח 
לעזור לעצמו, אלא יש לו רק עצה אחת, שהיא לצעוק לה' שיעזור לו, 
כמו שכתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל 
האלקים מן העבודה". 
%break
וזהו שאמרו, "הבא לטהר מסייעין אותו, ושואל הזהר הקדוש, במה, 
והשיב בנשמתא קדישא".
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח ,מצה ומרור" 1987)
%break
%letter 219
219. כתוב "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה", שמשמע מכאן, 
היסורים הכי גדולים, שעל זה היתה כל הצעקה שלהם, היו רק על 
העבודה ולא על שאר דברים. 
%break
אלא, שהמדובר הוא, שצעקו על מצבם, שלא היה ביכולתם לצאת 
מאהבה עצמית ולעבוד לשם שמים, שזו היתה הגלות שלהם, שגרמה 
להם יסורים, שראו שהם מונחים תחת שליטתם. נמצא בזה, שבגלות 
מצרים השיגו כלים, 
%break
היינו רצון שה' יעזור להם לצאת מהגלות כנ"ל, שאין אור בלי כלי, 
שרק מתי שמתפללים תפלה אמיתית, שהאדם רואה, שאין שום 
אפשרות להיוושע, אלא הקב"ה הוא יכול לעזור לו, זה נקרא תפלה אמיתית.
%S (הרב"ש. מאמר 11 "תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי" 1986)
%break
%letter 220
220. אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין 
להם לאן ללכת, היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו 
אנשים לא זזים מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא 
מתייאשים. 
%break
וזהו כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם 
אל האלקים מן העבודה". כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא 
מתקדמים בעבודת ה', שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח 
ליוצרו. 
%break
ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת 
הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע".
%S (הרב"ש. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה" 1991)
%break
%letter 221
221. כתוב "מן העבודה" שתי פעמים. צריכים לפרש, שכל האנחות 
היו מן העבודה, היינו שלא יכלו לעבוד לשם שמים, אלא היו היסורים 
שלהם, 
%break
היינו מזה, שהעבודה שהיו עושים, לא היו יכולים (לעשותה) לשם 
שמים, מסיבת קליפת מצרים. ומשום זה כתוב שתי פעמים "מן 
העבודה":
%break
%letter א
א. שכל אנחות לא היו על שום דבר, שהיה חסר להם, רק דבר אחד 
היה חסר להם, זאת אומרת, שלא היו רוצים שום מותרות ושום שכר, 
רק החסרון שלהם, שהיו מרגישים יסורים וכאבים היה על שלא יכלו 
לעשות שום דבר לשם שמים, 
%break
שפירושו במילים אחרות, שהיו רוצים שיהיה להם רצון להשפיע נחת 
רוח לה' ולא לתועלת עצמו, ולא יכלו, ובזה הצטערו. וזה נקרא, שהיו 
רוצים קצת אחיזה ברוחניות.
%break
%letter ב
ב. "מן העבודה" השני, בא ללמד "ותעל שועתם אל אלקים", זה 
שהאלקים שמע נאקתם, היה מזה, שביקשו רק עבודה. ולזה בא 
לרמז "מן העבודה" השני. 
%break
נמצא, שכל הגלות שהרגישו, היה רק מזה, שהיו תחת שליטת קליפת 
מצרים, ולא היו יכולים לעשות שום דבר, שיהיה רק בעל מנת 
להשפיע.
%S (הרב"ש. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)
%break
%letter 222
222. ידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, שלא יכולים לתת לאדם דבר 
בכפיה, כידוע, אין כפיה ברוחניות. אי לזאת, כשהאדם מצטער וסובל 
כאב ויסורים, מזה שלא יכול לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד רק 
לתועלת ה', והוא צועק לה', לעזור ולתת לו את מבוקשו. 
%break
זאת אומרת, שאם הקב"ה יתן לו זה, שתהיה לו היכולת לבטל את 
רשותו ולהיבטל לרשותו של הקב"ה, שהוא רוצה, שתהיה רק רשות 
היחיד בעולם, היינו רשותו של הקב"ה, שזו כל ישועתו, זה נקרא שיש 
לו כלי וצורך שהקב"ה יעזור לו.
%break
וזה שכתוב "וישמע אלקים את נאקתם". פירוש, לאחר שהיה להם 
כלי, שהוא רצון וחסרון שתהיה להם היכולת לעבוד לתועלת ה', אז 
בא הזמן של "וישמע אלקים את נאקתם". 
%break
כלומר, שאז התחילה הגאולה, להוציא אותם מתחת סבלות מצרים.
%S (הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)
%break
%letter 223
223. אלו אנשים שרוצים ללכת בדרכי ה' על דרך האמת, המה 
רואים, שתמיד הם עושים רע, והם צועקים לה', שיושיעם לצאת 
מהמצב של רע. 
%break
וכל מה שהיה ביכולתם לעשות ולא יכולים להשתחרר מהרע, על דרך 
שפירשו ביציאת מצרים, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה, ותעל שוועתם 
אל ה'", והוציאם ממצרים.
%break
כך יש לפרש כאן, היינו שה' האיר להם את הפנים שלו, אז ממילא 
הלך מהם ההסתרה שהיה להם. שעל ידי "פני ה' בעושי רע", אז פני 
ה' מבטל אפילו זכר של הרע. 
%break
וזה פירוש "להכרית מארץ זכרם", היינו ארץ מלשון רצון כידוע, אפילו 
זכר לרצון רע לא נתעורר אצלם, מטעם "צעקו וה' שומע, ומכל צרותם 
הצילם".
%S (הרב"ש. 584. "פני ה' בעושי רע")
%break
%letter 224
224. כתוב: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה וכו' ותעל שועתם" וכו'. כי 
כלל ישראל באו בזמן ההוא למצב מיואש ר"ל "מן העבודה". 
%break
כמו השואב בכלי מנוקב, שהולך ושואב כל היום, ואין לו טפת מים 
לרוות צמאונו, כן בני ישראל במצרים, כל כמה שבנו היה נבלע הבנין 
במקומו בקרקע, כמ"ש חז"ל.
%break
כמו כן מי שלא זכה לאהבתו ית', כל מה שפעל בעבודתו בטהרת 
הנפש ביום האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום מחר. וכל יום וכל 
רגע, צריך להתחיל מחדש, כמו שלא פעל כלום מימיו. ואז "ויאנחו בני 
ישראל מן העבודה". 
%break
כי ראו בעליל, שאינם מוכשרים לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. 
ועל כן היתה אנחתם ותפלתם בשלמות כראוי, ועל כן "ותעל שועתם" 
וכו'. כי השי"ת שומע תפלה, ורק לתפלה שלמה הוא מחכה.
%break
היוצא מהאמור, שאין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, 
וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מעוט 
כחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, 
%break
כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ז)
%break
%letter 225
225. אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא 
עצמו כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה 
שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו ית'. 
%break
שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד 
שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי היצר 
הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, 
ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת.
%break
ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה" וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני 
עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. 
%break
שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו, 
ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ז)
%break
%H יציאת מצרים
%break
%H שאילת כלים מהמצרים
%break
%letter 226
226. "ויאמר ה' אל משה, דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת 
רעהו, ואשה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב". ולפי מה שפירש 
אאמו"ר זצ"ל, צריכים לפרש, שהכוונה היא, שיקחו את הכלי כסף וכלי 
זהב, מה שיש להמצרים. 
%break
זאת אומרת, שיקחו את הרצונות והכסופים, שיש להם, היינו כל 
הקושיות, שהיו להם על דרך של עם ישראל.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
%break
%letter 227
227. רצה הקב"ה, שהם יקחו את הכלים של המצרים, היינו השאלות 
והקושיות וכל רצונותיהם, שזה כלים של המצרים. אבל לא שבאמת 
הם יקחו את הכלים האלו, אלא שזה יהיה רק בתור שאלה. 
%break
זאת אומרת, שהם יקחו הכלים של המצרים רק בכדי שיהיה להם 
צורך למלאות את החסרונות האלו, אבל לא שבאמת ישארו הכלים 
אצלם, כי הכלים, היינו המחשבות והרצונות האלו, לא שייכים לעם 
ישראל, אלא זהו רק שאלה לפי שעה.
%break
ואח"כ להחזיר להם. שהמשמעות היא, שאח"כ, היינו לאחר שקבלו 
המילוי, מה ששייך להשאלות האלו, שדוקא על ידם יש יכולת להשפיע 
להם המילוי. וזה דומה, כאילו הם קיבלו האורות השייכים לכלים 
שלהם, שנקרא "כלי קבלה בעמ"נ לקבל". 
%break
אבל תיכף זרקו את הכלים שלהם, אלא שהשתמשו עם האורות, 
השייכות להכלים שלהם, אבל קיבלו הכל בעמ"נ להשפיע נחת רוח 
ליוצרו.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
%break
%letter 228
228. "גם נפש בלי דעת לא טוב", וצריכים לדעת דקדושה, שנקראת 
עשירות, כי אין עושר אלא בדעת. וכשה' רצה להעשיר אותם ולא היה 
להם כלים, כי הכל היה להם למעלה מהדעת, אז הקדוש ברוך הוא 
נתן להם עצה שישאלו מהמצרים כלים.
%break
וענין לקיחת הכלים היה רק בכדי שיוכלו לקבל מילוי לכלים, היינו 
תירוצים לשאלות שלהם. אבל לאחר שלקחו את התירוצים, תיכף 
החזירו למצרים את הכלים, 
%break
כי הולכים למעלה מהדעת, אם כן אין להם שום קושיות, ולקחו 
השאלות של המצרים רק לפי שעה, והחזירום אחר כך.
%S (הרב"ש. 914. "ב' הפכים")
%break
%letter 229
229. בענין שאילת כלים אצל המצרים, שה' אמר למשה, שיבקש 
מישראל, שישאלו כלים אצל המצרים. ושאלנו, מדוע היה ה' צריך 
לבקש מישראל דבר זה. ומדוע לא ירצו עם ישראל ללוות הכלים 
האלו. 
%break
והתשובה היא, היות שעם ישראל, בזמן שמשה ואהרן באו בשליחות 
ה', שיוציאו אותם מהגלות, כתוב "ויאמן העם וישמעו", היינו באמונה 
למעלה מהדעת, ולא צריכים לשום דבר, 
%break
ואין להם שום צורך למדרגות גבוהות, אלא מספיק להם בזה שיוכלו 
לעסוק בתורה ומצות בלי שום הפרעה מצד המצרים.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
%break
%letter 230
230. היה ה' צריך לבקש ממשה, שיבקש טובה מישראל, שהם יקחו 
הכלים דמצרים בהשאלה, היינו לפי שעה, שיהיה להם רצון וחשק 
למלאות את כל החסרונות, מה שהמצרים דורשים למלאותם. 
%break
והיה מוכרח לבקש, משום שלעם ישראל היו מסתפקים במה שיש 
להם, ותמיד היו בורחים ממחשבותיהם ומרצונותיהם. ועכשיו אומרים, 
לשמוע את שאלותיהם וקושיותיהם של המצרים.
%break
והיות שהבטיח לאברהם, שאחרי כן יצאו ברכוש גדול, לכן היה לו 
צורך, שיקחו את הכלים של מצרים רק בהשאלה. ואח"כ לתת להם 
בחזרה, 
%break
היינו, שאין להם שום עסק בהשאלות שלהם, ומה שלקחו, הוא רק 
לפי שעה, היינו בכדי שיוכלו לקבל האורות, הנקרא "ירושת הארץ", 
מה שהבטיח הקב"ה לאברהם.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
%break
%letter 231
231. אין אור בלי כלי, היינו אין מילוי בלי חסרון, ואברם אמר לה', 
שהוא לא רואה שהם יצטרכו לאורות כל כך גדולים, הנקרא, ארץ 
ישראל, 
%break
לכן ה' אמר לו, ע"י זה שיהיו בגלות, ויבקשו מה' שיוציאם 
מהגלות, ובמה מוציאם, זהו רק עם אורות גדולים, כי "המאור שבה 
מחזירו למוטב", אם כן כבר יהיה להם צורך לאורות הגדולים.
%break
ועל זה פירש, שלכן אמר ה', שישאלו כלים מהמצרים, כלומר שיקחו 
את הקשיות של המצרים, רק בהשאלה, היינו בכדי לקבל האורות, 
ואח"כ יחזיר להם הכלים. 
%break
כלומר שלקחו קשיות בכדי להבין את התירוצים. וזהו כנ"ל, שאי 
אפשר להבין את האור רק מתוך החושך.
%S (הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)
%break
%H יֵצאו ברכוש גדול
%break
%letter 232
232. ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את 
הארץ הזאת לרשתה: ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה: [...] 
%break
ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו 
אתם ארבע מאות שנה: וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן 
יצאו ברכש גדול. 
%S (תורה, פרשת "בראשית", ט"ו, ז'-ח', י"ג-י"ד)
%break
%letter 233
233. כשעם ישראל היו שומעים את הלשון הרע של המצרים, שדברו 
סרה על דרך של השפעה, היו בורחים מהם, היינו שהיו בורחים 
מהמחשבות האלו, בזמן שהיו באים לבלבל את המחשבות של בני 
ישראל, ולהשפיע דעותיהם ללבות בני ישראל.
%break
ומשום זה שהקב"ה היה יודע, שהם לא ירצו לשמוע את השאלות 
והקושיות של המצרים, שהיו שואלים את הקושיות מי ומה, אבל אין 
להם כלים, לתת להם את הרכוש הגדול, כי אין אור בלי כלי, היינו 
שלא יכולים לתת לאדם דבר, שאין לו רצון לזה, 
%break
לכן אם ישאל את בני ישראל, מה אתם רוצים, שאני אתן לכם, בטח 
הם יגידו, אין אנו רוצים ממך שום דבר, אלא להיפך, אנחנו, כל 
שאיפתנו היא לתת לך, ולא שאתה תיתן לנו. 
%break
אם כן איך הם יכולים לקבל את הטוב והעונג, הנקרא רכוש גדול, שזה 
נקרא, שהוא רוצה לתת להם בחינת נפש, רוח נשמה, חיה, יחידה. 
הלא אין להם צורך בזה.
%break
לכן רצה הקב"ה, שהם יקחו את הכלים של המצרים, היינו השאלות 
והקושיות וכל רצונותיהם, שזה כלים של המצרים.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
%break
%letter 234
234. צריכים לשמוח, בכמה שיש לו אחיזה בקדושה, שאפילו רגע 
אחד ביום, אצלו נבחן דבר זה לרכוש גדול. 
%break
כי אפילו דבר קטן בכמות ובאיכות, אין אדם מסוגל להעריך 
כשמדברים מדברים חשובים, שהם קדושה, שהיא תורה ומצוות.
%S (הרב"ש. 146. "יסורים ושמחה")
%break
%H יציאת מצרים
%break
%H קורבן פסח
%break
%letter 235
235. "קרבן" נקרא התקרבות לה'. "פסח", נקרא שקירב אותם ופסח 
על דברים רעים שבהם, והסתכל רק על המעשים טובים שבהם. 
%break
וזה בא אחרי שטעמו טעם מרור בשליטת המצרים, ורצו לצאת 
משליטתם, ולא עלתה להם, והיה להם טענות על ה', שזה נקרא מצה 
ומריבה, כמו שכתוב "בהצותם על ה'", מדוע ברא אותם בשיפלות כזה.
%break
וזה גרם להם לידי קרבן פסח, שה' קירב אותם. וזה נקרא "על מצות 
ומרורים יאכלוהו", שהמצות ומרורים הייתה סיבת שיכלו להקריב 
קרבן פסח, שפירוש, שה' פסח על כל החסרונות, שהיו בהם ונתקרבו לה'.
%S (הרב"ש. 929. "קרבן פסח")
%break
%letter 236
236. רק על ידי מצה ומרור מתרקם באדם צורך לעזרת ה', ועזרתו 
יתברך הוא על ידי הנשמה הנקרא, "בחינת אורייתא וקוב"ה חד הוא". 
%break
[...] וכשיש לו צורך, אז הקב"ה מקרב את האדם, וזה נקרא, קרבן 
פסח, שהקב"ה פוסח על כל החסרונות שלו ומקרב אותו לזכות 
למטרת הבריאה.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור")
%break
%H דילוג ופסיחה
%break
%letter 237
237. ענין פסח, שאמרו חז"ל, "אשר דילג ופסח ממצרי למצרי וישראל 
אמצעי נמלט". זאת אומרת, כל ירידה נקראת "מצרי", שפירושו, 
שמקבל הכל עבור אהבה עצמית. וישראל באמצע, היינו עליה, 
שהתגבר ועשה עכשיו הכל בעל מנת להשפיע ולא לתועלת עצמו. 
%break
מצב הזה נקרא "ישראל". אולם אח"כ עוד הפעם הוא יורד. נמצא, 
שעוד הפעם הוא יורד לבחינת "מצרי". וכן חוזר חלילה. וישראל נמלט, 
היינו שנמלט מהמצריים ונכנס לבחינת ישראל.
%break
ובכדי שיהיה לאדם כלי שלם, שיהיה מוכשר לקבל בתוכו שפע עליון, 
הקב"ה פוסח ממצרי למצרי, כלומר שהוא מקבל בחשבון רק את 
בחינת ישראל שיש בין מצרי למצרי, ומצרף אותם לחשבון גדול.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מדוע חג המצות נקרא "פסח"" 1987)
%break
%letter 238
238. יש לפרש מה שכתוב על שם, שפסח על בתי בני ישראל ורק 
המצרים נהרגו. 
%break
וכמו שמפרש רש"י, שפסח, היינו שקופץ ממצרי למצרי וישראל אמצעי 
נמלט, שהכוונה, שכל המצרים נהרגו, ורק כל הישראלים שהיו באמצע 
בין מצרי למצרי, נשארו בחיים, יהיה הפשט, שכל הירידות שהיו בין 
העליות, נמחקו. וממילא לא נשאר רק עליות. 
%break
וזה יוצא לנו, כאילו אף פעם לא היה להם ירידות, כיון שנמחקו, שזה 
יהיה פירושו שהמצרים נהרגו. ויש עכשיו מקום, שכל עליות שהיו 
להם, נתחברו, והיו למצב אחד. 
%break
שיש הרבה בחינות של רצון לקבל שנתקן בעמ"נ להשפיע, וממילא 
היה כלי אחת שלימה לקבלת אור הגאולה, הנקרא "יציאת מצרים", 
%break
שיצאו לחירות מגלות מצרים, שהיו משועבדים לאהבה עצמית, 
הנקרא "קליפת מצרים", כמו שכתוב "ויוצא את עמו ישראל מתוכם 
לחירות עולם".
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מדוע חג המצות נקרא "פסח"" 1987)
%break
%letter 239
239. ענין "פסח" נקרא על שם שהקב"ה דילג את בתי ישראל, 
ונשארו כל ישראל וישראל בחיים. כידוע שאין העדר ברוחניות, כי 
בחינה הכי קטנה שבישראל נשארה בחיים, ושום דבר אינו הולך לאיבוד. 
%break
ומשום זה שהקב"ה הציל את ישראל, נקרא יום טוב זה בשם "פסח", 
על שם מעשיו של הקב"ה.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מדוע חג המצות נקרא "פסח"" 1987)
%break
%H בחיפזון
%break
%letter 240
240. מדוע נקרא פסח "חפזון". וכפי שפירש רש"י, הפסח נקרא 
"חפזון", משום שה' קפץ ופסח ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט. 
ואנו רואים, שענין דילוג את הקץ, פירושו, שמיהר את הקץ, כאילו 
שעדיין לא הגיע הזמן. 
%break
והיות שמיהר עצמו, ועל זה נקרא פסח "חפזון". וכאילו היה צריך 
למהר, כדי שלא יתעוררו המצרים שהיו אצל הישראלים, והם עדיין לא 
הגיע הזמן שיתוקנו, לכן מיהר עצמו והציל מה שהיה יכול להציל. 
%break
כלומר, שרק בחינת ישראל קבל אז תיקון, ולא המצריים. לכן נקרא זה 
"חפזון".
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מדוע חג המצות נקרא "פסח"" 1987)
%break
%letter 241
241. כתוב "ואכלתם אותו בחפזון, פסח הוא לה'". ופירש רש"י, 
הקרבן הוא קרוי פסח על שם הדילוג, והפסיחה שהקב"ה מדלג בתי 
ישראל מבין בתי מצרים, וקופץ ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט.
%break
ויש להבין ענין הקפיצה והפסיחה בדרך עבודה. ידוע, שעיקר עבודה 
שלנו היא להגיע לידי דביקות בה', שהוא השתוות הצורה, שע"י זה 
מקבלים כלים שיהיו מתאימים לקבלת השפע. וידוע שהכלים שלנו 
באים משבירת הכלים. 
%break
"שבירת הכלים" נקרא, שרוצים לשמש עם הכלי קבלה בעמ"נ לקבל, 
וזהו בחינת פירוד מה', שהיה בעולמות עליונים. וגם ע"י חטא דעץ 
הדעת, שנפלו הכלים לתוך הקליפות, ואנו צריכים להעלותם משום 
שאנו באים מהכלים שלהם. 
%break
וע"י זה שאנו עובדים עם הרצון לקבל שלנו, הבאים משם בעמ"נ 
להשפיע, ע"י זה נתקנו כל פעם חלק מהכלים האלו, הנמצאים 
בקליפות, ומעלים אותם להקדושה, 
%break
ע"י זה שאנו רוצים לשמש רק עם הכוונה בעמ"נ להשפיע נחת רוח להקב"ה.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מדוע חג המצות נקרא "פסח"" 1987)
%break
%letter 242
242. נוכל לפרש מה שכתוב "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא 
תלכון". לא כמו שהיה בארץ מצרים, שהגאולה היתה בחפזון, כנ"ל, 
שהיה קופץ ממצרי למצרי, וישראל באמצע נמלט. וזה היה מטעם, 
שהיה צריך למחוק את המצריים, ורק עם ישראל נשארו בחיים.
%break
מה שאין כן בגמר התיקון, שגם בחינת המצרים יקבלו תיקון, אם כן 
לא צריך להיות בחפזון, כי לא צריכים לקפוץ ממצרי למצרי, וישראל 
באמצע הוא נשאר בקדושה, אלא כל המצרים יקבלו את תיקונם משלם. 
%break
לכן לא צריך להיות חפזון, היינו קפיצה, אלא כל הבחינות שהיו בתוך 
הקליפות, יתוקנו אז, כמו שכתוב "והסירותי את לב האבן מבשרכם, 
ואתן לכם לב בשר".
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מדוע חג המצות נקרא "פסח"" 1987)
%break
%H אני ולא שליח
%break
%letter 243
243. כתוב ביציאת מצרים (ב"הגדה של פסח") "ובכל אלהי מצרים 
אעשה שפטים. אני ה', אני הוא ולא השליח. אני ה', אני הוא ולא אחר". 
%break
שזה בא לומר, שרק ה' הוא יכול לעזור לצאת משעבוד גלות פרעה 
מלך מצרים, שמחזיק אותו שלא לצאת מאהבה עצמית, ולעשות כל 
המעשים רק מה שיביא לו תועלת לאהבה עצמית. 
%break
ואין לו שום עצה, שיהיה בידו לעשות משהו לתועלת ה'. אז בא עזרת ה'.
%S (הרב"ש. מאמר 8 "ההבדל בין חסד ואמת, לחסד שאינו אמת" 1987)
%break
%letter 244
244. כתב האר"י ז"ל, ישראל היו לפני הגאולה במ"ט שערי טומאה, 
עד שנגלה עליהם וכו' וגאלם, היינו שזכו "אני ולא שליח".
%break
אמר זצ"ל, מה שאין כן לפני הגאולה חשבו שיש שליחים, שאם כן 
גאולה נקרא שזכו ש"אני הוא ולא שליח", שאין עוד מלבדו. 
%break
נמצא שגם לפני הגאולה האמינו שה' עוזר, אבל יש שליחים. וגאולה 
נקרא שזכו "אני ולא שליח".
%S (הרב"ש. 915. "אני ולא שליח")
%break
%letter 245
245. יציאת מצרים היתה ע"י הקב"ה בעצמו, ולא ע"י שליח. שדרשו 
"ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אני ה'. אני הוא, ולא השליח. אני 
ה' ולא אחר".
%break
היינו, שבזמן שכל העצות ותחבולות האדם כבר עשה, שהם דומים 
לשליחים, כמו הרופאים כנ"ל, ולא עזרו, אז האדם יכול לתת תפלה 
מעומק הלב, 
%break
היות שאין לו לשום מקום לפנות לעזרה, משום שכבר עשה כל העצות 
שעלה במחשבתו.
%S (הרב"ש. מאמר 8 "ההבדל בין חסד ואמת, לחסד שאינו אמת" 1987)
%break
%letter 246
246. "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים 
מן העבודה". 
%break
שפירשנו, מהו מן העבודה היה הצעקות שלהם, שמן העבודה, היינו 
שלאחר שכבר עשו כל מה שיש לעשות בבחינת עבודה, מה ששייך 
להם, וראו שאין מכאן שום עזרה, אחרי כל העבודות, ומשום זה היה 
שועתם מעומק הלב. 
%break
היינו, שראו, ששום שליח לא יכול לעזור להם, אלא הקב"ה בעצמו 
כנ"ל "אני הוא ולא השליח". ואז נגאלו ויצאו ממצרים.
%S (הרב"ש. מאמר 8 "ההבדל בין חסד ואמת, לחסד שאינו אמת" 1987)
%break
%letter 247
247. במידה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם, ומטרידים 
אותם מעבדות ה', באותה מידה היו באמת בגלות מצרים. 
%break
וכל הטרחא של הגואל לא היתה, אלא לגלות להם, שאין כאן כח אחר 
מעורב, ואני הוא ולא שליח, כי אין שום כח זולתו, שזה היה באמת 
אור הגאולה.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
%break
%letter 248
248. האדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע. ואז 
אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי למצב, 
שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, 
%break
ואין לו מציאות, שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון 
לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני.
%break
והאדם אומר, שהוא מאמין, שזה היה "יציאת מצרים", שה' הוציא את 
עם ישראל מתחת שליטת מצרים, שדרשו חז"ל (בהגדה של פסח) 
"ויוציאנו ה' ממצרים לא ע"י מלאך, ולא ע"י שליח, אלא הקב"ה בכבודו 
ובעצמו, אני ה', אני הוא ולא אחר". 
%break
אם כן גם הוא רואה עכשיו, שרק ה' יכול להוציאו מתחת שליטת 
הרצון לקבל ולתת לו טבע שני.
%S (הרב"ש. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 249
249. מי שרואה את שיפלותו, אז הוא רואה שהולך בדרך המוביל 
לעבודה דלשמה, ועל ידי זה יש לו מקום לתפילה אמיתית מעומקא 
דליבא. 
%break
שרואה שאין מי שיעזור לו אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו, כמו שפירש 
אאמו"ר זצ"ל על גאולת מצרים "אני ולא שליח", כי כולם ראו שרק 
הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו גאל אותם משליטת הרע.
%break
וכשזוכין לעבודה דלשמה בטח שאין במה להתגאות, כיון שרואים אז 
שזהו רק מתנת אלקים ולא "כוחי ועוצם ידי". ואין יד נכרי באמצע 
שיעזור לו. 
%break
אם כן הוא מרגיש את שיפלותו, איך לשמש את המלך הוא תענוג 
נפלא עד אין קץ, ובלי עזרתו יתברך, אין האדם מסכים לכך. ואין לך 
שיפלות גדולה מזו.
%S (הרב"ש. אגרת ט')
%break
%letter 250
250. השלימות נקרא "ידיעת ה'", לדעת ולהשיג את התורה, הנקראת 
"שמותיו של הקב"ה". ולפי זה לא מספיק שיש לנו כבר כח לקיים 
התו"מ בלי שום הפרעות, כי זהו רק תיקון, ולא שלימות המטרה. 
%break
ושלימות המטרה, להשיג את ידיעת התורה, מבחינת "אורייתא 
וישראל וקוב"ה חד איהו". וזה מה שאמרו חז"ל "הכי קאמר קב"ה 
לישראל, וידעתם כי אני ה' אלקיכם, המוציא, כי אני ולא שליח", 
%break
שפירושו, שכל הכלל כולו צריך להגיע לידיעת ה', שזו נקראת "תורה" 
בבחינת שמותיו של הקב"ה.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה - ב'" 1986)
%break
%H יציאת מצרים
%break
%H לא תישאר פרסה
%H ערב רב: יראי ה', עבדי פרעה
%break
%H לא תישאר פרסה
%break
%letter 251
251. וגם מקננו ילך עימנו, לא תישאר פרסה כי ממנו ניקח לעבוד את 
יהוה אלהינו, ואנחנו לא נדע מה נעבוד את יהוה עד בואנו שמה.
%S (תורה, פרשת "שמות", י', כ"ו)
%break
%letter 252
252. וגם מקנינו ילך עמנו לא תשאר פרסה [...] כל מה שיש לאדם הן 
עבדיו ומשרתיו ובהמותיו ואפילו כל הכלים שלו כולם הם ניצוצות שלו 
השייכים לשורש נשמתו וצריך להעלותם לשורשם [...] 
%break
וכל ניצוצי השפלים כולם הם דבוקים בראשית עד אין סוף וכשיש 
לאדם שהם משורש נשמתו עליה למעלה אזי כולם נתעלו עמו והכל 
הוא על ידי שדבוק באמת.
%S ("דגל מחנה אפרים". פרשת "בא")
%break
%H ערב רב: יראי ה', עבדי פרעה
%break
%letter 253
253. עיקר השמירה מסביבה היא מסביבה של ירא ה'. והם עבדי 
פרעה, שענין פרעה הוא כמו שאמר האר"י הקדוש, שגלות מצרים 
היתה הדעת דקדושה בגלות. ופרעה היה מוצץ את השפע, שענינו 
הוא הרצון לקבל. 
%break
שהם נקראים עובדים רק לטובת עצמם, ואין להם שום שייכות 
לעבודה להשפיע, כי כל כוונתם היא רק להנאת עצמם.
%break
ועיקר השמירה שצריך להיות מפניהם, היא משום שבחיצוניות ניכר 
שהם עובדים, שעוסקים בתורה ותפילה בהתלהבות ומדקדקים בכל 
מיני דקדוקים. ומשום זה הם נקראים "ירא ה'", אחרת הם לא היו 
נקראים כך.
%break
ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה, היינו שכל כוונתם היא 
רק למלאות רצונם וצרכי עצמם, ואין להם שום שייכות לגבי עבודה של 
להשפיע. וסביבה כזו מביאה תקלה לעובד ה'.
%S (הרב"ש. 919. "ענין סביבה")
%break
%letter 254
254. בזמן שעוסקים בבחינת עבדי פרעה, אזי אין להם ההתנגדות 
מצד הגוף, שהיות שגם הכוחות האלו, שנותנים הם רק לצורך הגוף. 
וממילא לא שייך כאן ענין של התנגדות, אלא אדרבא, הגוף מסכים 
לתת כוחות.
%break
נמצא שסביבה כזו מביאה תקלה לישראל, היינו למי שרוצה להיות 
ל"ישראל" ולא להיות מ"עבדי פרעה". היות שעבד ה' מתפעל 
מעבודתם של עבדי פרעה, אזי העבדות של עבדי פרעה מוצאת חן 
בעיניו. 
%break
לכן הוא נמשך אחריהם, וממילא הוא מקבל את מחשבותיהם 
וכוונותיהם, ועל ידי זה הוא מתחרט על כל הכוחות, שכבר נתן 
בעבודה של להשפיע. 
%break
ומכאן ולהבא כבר אין לו שום כוח שיוכל להמשיך בעבודה דלהשפיע.
%S (הרב"ש. 919. "ענין סביבה")
%break
%letter 255
255. בסביבה של חופשים, שאין הם מסוג של ירא ה', אזי אין להם 
שום קשר איתו, היות שהוא יודע שאין מה ללמוד מהם. ואז אין להם 
שום התחברות המחשבה, כי הוא יודע שאסור ללמוד ממעשיהם 
וממחשבותיהם של חופשים. לכן מסביבה כזו אין תקלה. 
%break
מה שאין כן מ"יראי ה'" שהם עבדי פרעה, הם מביאים תקלה 
לישראל, ומהם צריכים לברוח כמטחוי קשת.
%S (הרב"ש. 919. "ענין סביבה")
%break
%letter 256
256. התקלה היתה בעיקר בזמן שהמצרים היו מדברים אל ישראל 
בשפת יראת שמים, ומשפה הזו יוצאות כל התקלות לישראל, 
%break
מה שאין כן אם המצרים היו מדברים בשפת החילוניים, בטח שהיו עם 
ישראל בורחים מהשפעתם בעת שהיו באים אליהם עם המחשבות 
והרצונות שלהם.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
%break
%letter 257
257. בזמן שהלכו על דרך המצרים, שהיא בעמ"נ לקבל, הגוף היה 
נותן להם חומרי דלק, ולא היה קשה להם לעבוד עבודת ה', כידוע 
שהמצרים היו עובדי ה', כמו שכתבו חז"ל על מה שכתוב (בשלח 
תנחומא), "ויקח שש מאות רכב", 
%break
(ואם תשאל) מהיכן היה בהמות משל מצרים, הרי נאמר, "וימת כל 
מקנה מצרים", אלא מהירא את דבר ה', כמו שכתוב, "הירא את דבר 
ה' מעבדי פרעה, הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים", ואמרו 
מכאן, הירא דבר ה' יעשה תקלה לישראל.
%break
ורש"י מביא מכאן, היה רבי שמעון אומר, "כשר שבמצרים הרוג, טוב 
שבנחשים רצוץ את מוחו".
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
%break
%letter 258
258. הערב רב, הם עמי הארץ שהם חושך, ולא נקראו ישראל, אלא 
עבדים מכורים לישראל, משום שהם כבהמות.
%break
וישראל נקראים אדם. ויש בישראל בהמה ואדם, כמ"ש, ואַתן צאני 
צאן מַרְעיתי, אדם אתם. ואתן צאני צאן מרעיתי, אלו הם עמי הארץ, 
שהם טובים מצד הטוב. אדם אתם, תלמידי חכמים.
%break
לוּ עמי שומע לי ישראל. כתוב עמי וכתוב ישראל. עמִי, הם עמֵי הארץ. 
ישראל, הם תלמידי חכמים. ועליהם כתוב, ובני ישראל יוצאים ביד 
רמה.
%S ("זוהר לעם". "נשוא". מאמר "עה"ח ועצה"ד", סעיפים 97-95)
%break
%letter 259
259. כתוב, אל תִתְחַר במְרֵעים. מרעים הם שמֵרֵעים לעצמם ולאותם 
שמתחברים עימהם. אל תתחר במרעים, פירושו, הרחק עצמך 
ממרעים, שלא תהיה חבר ורֵע עימהם יחד, שלא יזיקו לך מעשיהם 
ולא תיתפס בחטאיהם.
%break
אם לא היה העֵרֶב רב הזה, שהתחבר בישראל, לא היה נעשה 
המעשה של העגל, ולא היו מתים מישראל אלו שמתו, ולא היו גורמים 
לישראל כל מה שגרמו. מעשה זה ועוון זה גרמו גלות לישראל.
%S ("זוהר לעם". "בשלח". מאמר "ויַסֵב אלקים את העם", סעיפים 34-33)
%break
%letter 260
260. וייפן כה וכה וירא כי אין איש, מישראל, באלו הרשעים שבאותו 
דור, אלא שהם ערב רב. וזה יהיה בסוף הגלות. ומשום זה הקץ של 
הגאולה נוקב עד תהום רבה, שהיא גלות רביעית. 
%S ("זוהר לעם". "כי תצא". מאמר "בר נַפְלֵי", סעיף 65)
%break
%H יציאת מצרים
%break
%H קפיצת נחשון
%H קריעת ים סוף
%break
%H קפיצת נחשון
%break
%letter 261
261. כשעמדו ישראל על הים זה אמר איני יורד וזה אמר איני יורד. 
[...] מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה, קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לגלי 
הים, עליו הוא אומר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש.
%S ("ילקוט שמעוני". "שמות". פרק י"ד. אות רל"ד)
%break
%letter 262
262. מי שכבר התחיל בעבודה, ואינו אומר שהוא יחכה, עד שה' יתן 
לו רצון לעבוד את עבודת הקודש, אז הוא יתחיל לעבוד, אלא הוא לא 
רוצה לחכות, 
%break
כי התשוקה לעבודה ולהגיע לאמת דוחפת אותו ללכת קדימה, אף על 
פי שהוא לא רואה, שתהיה לו היכולת ללכת קדימה לבד, כדוגמת נחשון.
%break
אבל הוא רואה, שאינו יכול להמשיך בעבודה זו, ומפחד שהעול מלכות 
שמים, שהוא עכשיו נושא בעול הזה, מתחיל ליפול ממנו, 
%break
אז מתחיל לצעוק לקבל עזרה, כי רואה כל פעם, שכל המשא הזו 
שקבל עליו, מתחיל לנפול.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "וילך משה" 1986)
%break
%H קריעת ים סוף
%break
%letter 263
263. בשעה שישראל חנו על הים, ראו כמה המונים, כמה חיילים, 
וכמה מחנות מלמעלה ומלמטה, וכולם באו בקיבוץ על ישראל. 
התחילו ישראל בתפילה מתוך צרתם.
%break
בה בשעה, ראו ישראל מצוקה מכל הצדדים, הים עם גליו 
המתרוממים היה לפניהם, ואחריהם כל אלו הממונים וכל המחנות של 
מצרים, ולמעלה היו עליהם כמה מקטרגים. התחילו צועקים אל הקב"ה.
%S ("זוהר לעם". "בשלח", מאמר "וייסע ויבוא ויֵט" סעיפים 179-178)
%break
%letter 264
264. בזמן שעם ישראל בא למצב שאין להם מנוס מן הרע, שפירושו, 
שראו שכח הרע הוא מכל הצדדים, שאין הם רואים מדרך הטבע שום 
הצלה, זה נקרא שכבר הכלי של הרע נגמר.
%break
ואז בא הזמן [...] שה' נותן להם האור, שהאור הזה מחזירם למוטב. 
היינו, שע"י זה יצאו משליטת הרע, הנקרא כלים דקבלה עצמית, ויזכו 
לכלים דהשפעה. וזה שאומר "התייצבו וראו את ישועת ה', אשר יעשה לכם היום". 
%break
זאת אומרת, לאחר שנגמר הכלי של הרע בשלימות, כנ"ל, כבר יש 
מקום לגילוי אור מצד העליון. וזה נקרא שה' נותן להם את הכלים דהשפעה.
%S (הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שדיבור של שבת לא יהיה כדיבור של חול, בעבודה" 1990)
%break
%letter 265
265. ביציאת מצרים קיבלו כלים דהשפעה, שהם כלים דחסדים. 
וקריעת ים סוף היא בחינת ראיה, שהם אורות דחכמה, המקובלים בכלים דקבלה. 
%break
ושם היה על ידי אתערותא דלעילא כמו שכתוב "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון".
%S (הרב"ש. 939. "יציאת מצרים ומתן תורה")
%break
%letter 266
266. בזמן שהיו כבר נגמרים בבחינת הרע, ששם ראו, שאין אפשרות 
לצאת מהרע מצד דרך הטבע, רק בדרך נס, זה נקרא שהרע נגמר כל 
צרכו, אז היתה צריכה לבוא את העזרה מה', 
%break
היינו לתת להם את האור של השלמת הכלים, היינו שהכלים דקבלה 
יקבלו צורה של השפעה. על זה לא שייך עבודת האדם. לכן כתוב 
"ואתם תחרישון", היות שעתה הוא הזמן של הבורא, מה שהוא נותן.
%S (הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שדיבור של שבת לא יהיה כדיבור של חול, בעבודה" 1990)
%break
%letter 267
267. בפסוק "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ויראו העם 
את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
%break
יש להבין: מה שייך כאן לומר ענין "ויאמינו", שמובן, שהנס של יציאת 
מצרים וקריעת הים, הביא את ישראל לאמונה גדולה יותר ממה 
שהאמינו קודם? והלא אמרו חז"ל על פסוק "זה אלי ואנוהו", שראתה 
שפחה על הים יותר מיחזקאל הנביא. 
%break
אם כן, משמע שיציאת מצרים היה ענין של ניסים גלוים, המביאים 
לידיעת ה', שזהו היפך מהמובן של "אמונה", כי אין פירושו למעלה מן הדעת. 
%break
וכשרואים נסים גלוים, קשה מאד להיות אז באמונה. כי אדרבה, אז 
הוא התפשטות הדעת. אם כן מהו הפירוש של כתיב "ויאמינו בה'"?
%break
רק יש לפרש על דרך הפירוש של "וכל מאמינים, שהוא אל אמונה". 
והפסוק מספר בשבחן של ישראל, שאפילו אחרי שראו הנסים הגלוים, 
לא נגרע אצלם העבדות ה', שהוא על דרך האמונה ולמעלה מן הדעת.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קנ"א. "וירא ישראל את מצרים")
%break
%letter 268
268. נאמר, קשים מזונותיו של אדם לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, 
שקריעת ים סוף הייתה לפתוח שבילים למעלה, לגלות המנעולא, כדי 
להטביע את המצרים. 
%break
ונמצא שהיו נפתחים שבילים במנעולא להטביע את המצרים, ואורחות 
במפתחא בִשביל ישראל. וכמו שנפתחים שבילים ואורחות בו, כן 
התבקע ונפתח, כי כלולים ב' פעולות הפוכות זו מזו בקריעת ים סוף. 
%break
כי כמו שהיו נפתחים שבילים בכוח המנעולא, ואורחות בכוח 
המפתחא, כן נבקע הים ונפתח להטביע המצרים ולהציל את ישראל.
%S ("זוהר לעם". "ויגש". מאמר "ואכלת ושׂבעת ובירכת", סעיף 58) 
%break
%H יציאת מצרים
%break
%H מכות מצרים
%break
%H במה שהבורא מכה, הוא מרפא
%H עשר מכות מצרים
%break
%H מכות מצרים
%break
%H במה שהבורא מכה, הוא מרפא
%break
%letter 269
269. רק כשירצה השי"ת לייסר את שונאיך, אזי יעשה כמו שעשה 
למצרים בעשר מכות, שהיו שלא כדרך הטבע. ויהיה על פי נס ופלא 
ואות ומופת, כמו שכתוב בתורה כמה פעמים האותות. 
%break
ויהיה נס בתוך נס כמו שעשה במצרים, שהיה נָגוֹף וְרָפוֹא, נגוף 
למצרים ורפוא לישראל. וכל מכה שהביא הקב"ה על מצרים היה 
בתוכו חסד גדול לישראל.
%S ("דגל מחנה אפרים". פרשת עקב)
%break
%letter 270
270. ענין המכה שאדם מקבל מה', היינו שלוקח ממנו את הטעם 
בעבודה. ובזה עצמו הוא מרפא אותו, כי אז אין לו שום עצה לעבוד 
לה', אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. 
%break
נמצא שהמכה שקיבל מה', מזה עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת 
הוא ישאר בפרודא.
%break
ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא 
מרפא (מכילתא בשלח). היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום 
שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה.
%S (הרב"ש. 289. "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים")
%break
%letter 271
271. "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' 
רופאך" (בשלח).
%break
קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים לרופא 
(סנהדרין ק"א ע"א).
%break
ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני 
מוכרח לרפא את המחלה.
%break
ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני 
צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה 
עבודה בחינם. לכן אני לא אשים עליך מחלה. 
%break
ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, אלא כל המצבים 
שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי 
זה אתה תתקרב אלי בדביקות.
%S (הרב"ש. 133. "הכל תיקונים")
%break
%letter 272
272. "אין לך עשב למטה שאין לו מלאך שמכה ואומר לו גדל". וצריך 
לשאול בשביל מה צריך להכותו, אחרת הוא לא רוצה לגדול, הלא 
מצד הטבע אנו רואים שכל אחד ואחד רוצה להתגדל ולא להיות קטן 
קומה.
%break
ולהבין זה יש לפרש על דרך עבודה. היות שהאדם מצד הטבע, כל 
זמן שהוא מושקע בארץ הוא מוותר על כל מיני גדלות ורוצה להשאר 
בארציות. אלא שיש כח מלמעלה הנקרא בשם "מלאך", שענין מלאך 
הוא כח המשפיע, שמכה אותו ואומר לו גדל. 
%break
היינו שמכה אותו עם כח השפעה שלו, ואומר לו גדל, תצא 
מהארציות, אף על פי שהאדם נברא עם הרצון לקבל הנקרא ארציות.
%break
ומבחינת הרצון לקבל היה האדם נשאר בארץ, ואף פעם לא היה לו 
יכולת לצאת מארציות. אבל כח ההשפעה שישנו בעולם, הנקרא 
מלאך, נותן לו יסורים, בזה שלא יהיה לו סיפוק בכך שהוא ממלא את 
הרצון לקבל. 
%break
אם כן היסורים שמרגיש זה נותן לו דחיפה שיצא מהארציות.
%S (הרב"ש. 307. "אין לך עשב למטה")
%break
%letter 273
273. כל המכות היו אצל המצרים, ולבני ישראל, לא היו שולטים שום 
דבר של המכות, ומדוע ה' לא הוציא את עם ישראל בעל כורחו של 
פרעה. ובדרך הפשט יש הרבה תירוצים. ונפרש זה על דרך העבודה.
%break
ידוע, שכל אדם הוא "עולם קטן", שהוא כלול מע' אומות העולם ועם 
ישראל, היינו בחינת ישראל שבו, שהיא בחינת ישר-אל, כלומר, שכל 
מה שהוא עושה, הכל לשמו יתברך. ובחינה זו היא בגלות, בתוך 
הקליפות, שהם ע' אומות. 
%break
ובחינת מצרים נקראת שהם מצירים לבחינת ישראל שבו. ופרעה מלך 
מצרים, נקרא בחינה המושלת ושולטת על עם ישראל. והקב"ה רוצה 
שגוף האדם צריך לעשות בחירה, היינו שהרע שבאדם יכנע.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "מהו שכתוב "והשבות אל לבבך"" 1989)
%break
%letter 274
274. משה ואהרן באו למצרים ודברו עם בני ישראל, שהקב"ה רוצה 
להוציא אותם ממצרים. 
%break
ועשו במצרים את כל המופתים, ומזה שראו את עשר המכות שקבלו 
המצרים, בטח שזה היה צריך לקרב את הכלל ישראל לקדושה, ולא 
לעשות פעולה הפוכה, שנפלו כל פעם לשער של טומאה יותר עמוקה, 
עד שהגיעו בזמן, שהיו צריכים לצאת ממצרים, 
%break
היינו שהיתה צריכה להיות הכנה גדולה לקבל אור הגאולה, ולבסוף 
מה אנו רואים, באיזה מצב הם היו, בזמן קבלת אור הגאולה, במ"ט 
שערי טומאה, היתכן דבר כזה.
%break
וכפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שענין גלות מצרים היה, בכדי להשיג 
כלים של המצרים. אבל רק בהשאלה. ואח"כ להחזיר להם בחזרה.
%S (הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
%break
%letter 275
275. כימי צאתך מארץ מצרים אַרְאנו נפלאות. עתיד הקב"ה לעשות 
גאולה לבניו, כבימים האלו ששלח הקב"ה להוציא את ישראל 
ממצרים, והיכה את המצרים באלו המכות בשביל ישראל, בחודש 
ניסן. 
%break
מה ההפרש בין גאולה זו לגאולת מצרים? גאולת מצרים הייתה במלך 
אחד ובמלוכה אחת. כאן הגאולה היא מכל המלכים שבעולם, ומכל 
המלוכות שבעולם. 
%break
ואז יתכבד הקב"ה בכל העולם ובכל הארץ, ויידעו כולם ממשלת 
הקב"ה בכל העולם, וכולם יוכו במכות עליונות כפליים משחטאו, 
משום שסירבו לשחרר את ישראל.
%break
וכשיידעו ממשלתו של הקב"ה, כמ"ש, והיה ה' למלך על כל הארץ. אז 
כולם ינדבו עצמם להקב"ה בישראל. כמ"ש, והֵביאו את כל אחיכם 
מכל הגויים מִנחה לה'. 
%break
אז יזדמנו האבות לראות בשמחת גאולת בניהם כמקודם. כמ"ש, כימי 
צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
%S ("זוהר לעם". "זוהר חדש, לך לך". מאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אַרְאנו נפלאות", 107-105)
%break
%letter 276
276. כל עשר המכות שעשה הקב"ה במצרים, הכול היה יד אחת, כי 
יד השמאל הייתה כלולה בימין, ועשר אצבעות היו כלולות זו בזו, כנגד 
עשרה מאמרות, שהקב"ה נקרא בהם אח"כ. וכנגד כולם היה זה של 
ים חזק וגדול ושליט. כמ"ש, מרכבות פרעה וחילו ירה בים. 
%break
ולעת"ל עתיד הקב"ה להרוג כל השרים והמושלים של אדום. כמ"ש, 
מי זה בא מאדום.
%S ("זוהר לעם". "בשלח". מאמר "מַרְכְבות פרעה וחֵילו", סעיף 266)
%break
%letter 277
277. התחתונה מכל המדרגות, מלכות, שנקראת חרב לה' מלְאה דם, 
היכה מתחילה. וע"כ נהפכו המים שלהם לדם. מהתחתון, מהמלכות, 
התחיל הקב"ה להכות. והיד שלו, שיש בה עשר אצבעות, ע"ס, היכה 
בכל אצבע, מהמלכות עד הכתר. 
%break
וכשהגיע למדרגה העליונה שלהם, הבכור של כל המדרגות, הכתר, 
הוא עשה את שלו, ועבר בארץ מצרים והרג כולם. וע"כ הרג כל 
הבכורים בארץ מצרים, משום שהוא מדרגה עליונה שלהם ובכור הכול.
%S ("זוהר לעם". "וארא". מאמר "והשבות אל לבבך" סעיף 143)
%break
%letter 278
278. שתים מכות היו במים, האחת שהתאדמו ומתה הדגה, והשנית 
שעלו הצפרדעים מהם, ובארץ שתים, אחת מהכנים, והשנית 
מהערוב, והן חיות מעורבות, וכתוב ותוצא הארץ נפש חיה, 
%break
ושתים באויר כי הדבר איננו רק חם או קר משונה מן המנהג, וברגע 
אחד מתים אין להם מספר, בעבור כי רוח כל החיים שהיא בלב תלויה 
באויר, והשנית מכת שחין, כי הכתוב יקרא הרקיע אשר על ראשם 
שמים, 
%break
והמכה השביעית מעורבת מגלגל הסערה ומגלגל האש, וכן כתוב ואש 
מתלקחת בתוך הברד, והשמינית מכת הארבה שבאה מרחוק על ידי 
הרוח, 
%break
והתשיעית היתה מכה נפלאה שנעדר אור שני המאורות והכוכבים 
מארץ מצרים, ועשירית רדת המשחית מגלגלי הכבוד להרוג הבכורים.
%S ("אבן עזרא". שמות ט', א')
%break
%H עשר מכות מצרים
%break
%H דם
%break
%letter 279
279. כֹּה, אָמַר יְהוָה, בְּזֹאת תֵּדַע, כִּי אֲנִי יְהוָה: הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה 
אֲשֶׁר-בְּיָדִי, עַל-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר--וְנֶהֶפְכוּ לְדָם.  וְהַדָּגָה אֲשֶׁר-בַּיְאֹר 
תָּמוּת, וּבָאַשׁ הַיְאֹר; וְנִלְאוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר.
%S (תורה. "שמות", ז', י"ז-י"ח)
%break
%letter 280
280. במצרים, שקליפת מצרים היתה על היהודים, אכלו דגים חיים, 
אבל בחינת מצרים נקרא דגים מתים, כמו שכתוב "והדגה אשר ביאור 
מתה", מה שאין כן דגים של יהודים חיים.
%break
אם הדאגות הם בכדי להגיע לעל מנת להשפיע, זה דאגת ישראל, 
שהוא דואג, מדוע הוא אינו בחינת ישראל. מה שאין כן הדאגות של 
המצרים, שצר נקרא שהוא מונח תחת שליטת צר, היינו מדת 
החסדים, זה "והדגה אשר ביאור מתה". 
%break
היינו הדאגות האלו מביא בחינת מיתה, היינו מיתת הכוחות ואינו 
מסוגל לעשות שום דבר.
%S (הרב"ש. 832 "דגים מתים")
%break
%letter 281
281. פרעה, ממשלתו הייתה בכוח המים, כמ"ש, התנים הגדול 
הרובץ בתוך יאוריו. משום זה הפך תחילה היאור שלו לדם.
%S ("זוהר לעם". "וארא". מאמר "והשבות אל לבבך", סעיף 144)
%break
%letter 282
282. מי שהוא בחינת ישראל הוא בחינת מקור מים חיים לטהר כל 
טומאה וגם עושה ממקור דמיה היינו דם י"ה מה שהיה בתחלה דם 
נעשה אדם בצירוף מ"ה 
%break
היינו אלופו של עולם ובצירוף א' לדם נעשה אדם.
%S ("דגל מחנה אפרים". פרשת "תזריע")
%break
%letter 283
283. בשעה שרוצה הקב"ה לעשות נקמה בעמים עובדי עבודה זרה, 
מתעורר צד השמאל ומתמלאת הלבנה, המלכות, דם מצד ההוא. ואז 
נובעים דם המעיינות והנחלים שלמטה, כל אלו שהם לצד שמאל. וע"כ 
הדין שלהם דם.
%break
כשהדם הזה מתעורר על איזה עם, הוא דם של הרוגים, כי יעורר 
עליהם עם אחר שיבוא ויהרוג אותם. 
%break
אבל במצרים לא רצה הקב"ה להביא עליהם עם אחר, שיעורר עליהם 
דם, שיהרוג אותם, משום שישראל היו ביניהם, ולא יצטערו ישראל 
היושבים בארצם. אלא הקב"ה היכה אותם בדם, בנהרות שלהם, 
שלא היו יכולים לשתות.
%break
ומשום שהממשלה שלהם שולטת באותו הנהר, פקד הקב"ה את 
הממשלה שלהם בתחילה, כדי שיוכה מתחילה האלוהים שלהם. 
%break
כי הנילוס היה אחד מהאלוהים שלהם. וכן שאר אלוהים שלהם היו 
נובעים דם, כמ"ש, והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים.
%S ("זוהר לעם". "וארא". מאמר "ויהיו דם", סעיפים 137-135)
%break
%letter 284
284. ויהפוך לדם יאוריהם, בתחלה היו ממלאין בחביות והיה חבית 
של ישראל מתמלאת מים וחבית של מצרים מתמלאת דם, חוזרין 
וממלאין בספלים וכך היו נמצאין זה דם וזה מים, היו אומרים לישראל 
נשתה אני ואתה מספל אחד, והיה ישראל שותה מים ומצרי דם. 
%break
א"ר אבין כל מים שהיה מצרים שותה היה לוקח אותו בדמים יקרים, 
ומשם העשירו ישראל.
%S ("ילקוט שמעוני")
%break
%H צפרדע
%break
%letter 285
285. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר 
יְהוָה, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.  וְאִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ:  הִנֵּה אָנֹכִי, נֹגֵף 
אֶת-כָּל-גְּבוּלְךָ--בַּצְפַרְדְּעִים. 
%break
וְשָׁרַץ הַיְאֹר, צְפַרְדְּעִים, וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ, וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל-מִטָּתֶךָ; 
וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ. וּבְכָה וּבְעַמְּךָ, וּבְכָל-
עֲבָדֶיךָ--יַעֲלוּ, הַצְפַרְדְּעִים.
%S (תורה. "שמות", ז', כ"ו-כ"ט)
%break
%letter 286
286. ותעל הצפרדע. והיה צריך לומר, הצפרדעים, בלשון רבים. אלא 
צפרדע אחת הייתה והולידה, והתמלאה מהן הארץ. והיו כולן מוסרות 
את עצמן לאש. 
%break
מה נוגע למצרים, שכל הצפרדעים באו באש? אלא כולן הלכו בתנור, 
ונכנסו לתוך הלחם, והתבקעו, ויצאו מהן אחרות, ונבלעו בתוך הלחם. 
%break
וכשבאו המצרים לאכול מהלחם, חזר הלחם במעיהם להיות 
צפרדעים, ורוקדות ומרימות קולן עד שהמצרים היו מתים. ומכה זו 
הייתה קשה להם מכולן.
%break
כתוב, ושרץ היאור צפרדעים, ובך ובעמך ובכל עבדיך יעלו 
הצפרדעים. הרי שבאו בתוך גופם. פרעה הוכה תחילה ויותר מכולם, 
שהרי כתוב, ובך ובעמך ובכל עבדיך. 
%break
יהי שם ה' מבורך מן העולם ועד העולם, שהוא פוקד מעשה בני אדם 
בכל מה שעושים.
%S ("זוהר לעם"." וארא". מאמר "ושָרץ היאור צפרדעים" סעיף 153)
%break
%letter 287
287. צפרדע הוא לשון צפור דע והכה ממדת יסוד שהוא התקשרות 
ותענוג בהם והביא בהם צפרדע. ועל כן כתיב בהו ותבאש הארץ 
שנהפך התענוג ולא יוכלו ליהנות משום דבר מחמת ריח רע של הצפרדעים.
%S ("מאור ושמש". "וארא")
%break
%H כינים
%break
%letter 288
288. וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה, וְהַכְבֵּד אֶת-לִבּוֹ, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם:  
כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן, נְטֵה אֶת-
מַטְּךָ וְהַךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ; וְהָיָה לְכִנִּם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. 
%break
וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּנָּם, 
בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:  כָּל-עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ-כֵן 
הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת-הַכִּנִּים, וְלֹא יָכֹלוּ; וַתְּהִי, הַכִּנָּם, בָּאָדָם, 
וּבַבְּהֵמָה. 
%break
וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל-פַּרְעֹה, אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא; וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-
שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה.
%S (תורה. "שמות", ח', י"א-ט"ו)
%break
%letter 289
289. הכינים שהעלה עפר הארץ, מה פירושם? כל תולדה שנולדת 
בארץ, היא נמשכת מכוח ממונה שלמעלה, שנזרע עליה, והכול הוא 
כעין של מעלה.
%S ("זוהר לעם". "וארא". מאמר "ושָרץ היאור צפרדעים" סעיף 171)
%break
%H ערוב
%break
%letter 290
290. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה--הִנֵּה, 
יוֹצֵא הַמָּיְמָה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם-
אֵינְךָ, מְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ, אֶת-
הֶעָרֹב; וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם, אֶת-הֶעָרֹב, וְגַם הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-הֵם עָלֶיהָ.  
%break
וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת-אֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ, לְבִלְתִּי הֱיוֹת-
שָׁם, עָרֹב--לְמַעַן תֵּדַע, כִּי אֲנִי יְהוָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
%S (תורה. "שמות". ח', ט"ז-י"ח)
%break
%letter 291
291. עָרוב, שעירב מיני מדרגות החכמה שלהם ולא יכלו להשיג 
אותן. 
%break
ולא עוד, אלא אפילו אותן מדרגות החכמה שלהם, שכבר נמצאו 
בארץ, היו משחיתים אותם בארץ. שנעשו למזיקים והשחיתו את 
דרכם. ערוב, הוא ערבוביה.
%S ("זוהר לעם". "וארא". מאמר "ושָרץ היאור צפרדעים", סעיף 168)
%break
%letter 292
292. כתוב, וסכסכתי מצרַים במצרַים, מצרים של מעלה, השרים 
שלהם, במצרים של מטה. משום שאלו הצבאות של מעלה ממונים על 
הצבאות של מטה. והתערבו כולם. 
%break
התערבו מערכותיהם למעלה, ולא היו המצרים יכולים להתקשר 
בכשפיהם, באלו המקומות של השרים שלהם למעלה, שהיו 
מתקשרים בהם מתחילה, כי התערבו. 
%break
וע"כ הביא עליהם מכת הערוב, שהיא, חיות שהיו מעורבות זה בזה.
%S ("זוהר לעם". "וארא". מאמר "ושָרץ היאור צפרדעים", סעיף 170)
%break
%H דבר
%break
%letter 293
293. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, כֹּה-אָמַר יְהוָה 
אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ, 
וְעוֹדְךָ, מַחֲזִיק בָּם. הִנֵּה יַד-יְהוָה הוֹיָה, בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים 
בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן--דֶּבֶר, כָּבֵד מְאֹד. 
%break
וְהִפְלָה יְהוָה--בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל, וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם; וְלֹא יָמוּת מִכָּל-לִבְנֵי 
יִשְׂרָאֵל, דָּבָר.
%S (תורה. "שמות", ט', א'-ד')
%break
%letter 294
294. הקב"ה הרג במצרים כל הבהמות והצאן. ג' מיתות היו בבהמות:
א. דֶבר, ב. אלו שהרג אותם הברד, ג. אלו בכורות הבהמות, שמתו 
במכות בכורות.
%break
ומה הייתה המיתה שלהם? אלא הרי כתוב מתחילה, הנה יד ה' הוֹיָה 
במקנך אשר בשדה. למה בכל המכות לא כתוב, יד ה'? אלא כאן הוא 
יד בחמש אצבעות. כי מתחילה במכת כינים כתוב, אצבע אלקים הוא. 
וכאן, כל חמש האצבעות, שכל אצבע הרג מין אחד. 
%break
וחמישה מינים היו, כמ"ש, בסוסים, בחמורים, בגמלים, בבקר ובצאן. 
הרי חמישה מינים לחמש אצבעות, הנקראות יד. משום זה, הנה יד ה' 
הוֹיָה, דֶבר כבד מאוד. שהיו מתים מעצמם, שנמצאו מתים.
%break
אחר שלא חזרו המצרים בתשובה, חזרו אלו האותיות ממש, האותיות 
של דֶבר, והרגו כל אלו שנותרו. ואותיות דבר חזרו להיות ברד. הדבר 
הוא בנחת, והברד בכוח הרוגז. ושני אלו היו במקום אחד, בחמש 
אצבעות.
%break
דבר, אותיות שהם בנחת, מיתה בנחת, שהיו מתים מעצמם. ברד, כי 
חזרו האותיות להיות בכוח הרוגז, והרג הכול.
%S ("זוהר לעם". "וארא". מאמר "הנה יד ה' הוֹיָה", סעיפים 193-190)
%break
%H שחין
%break
%letter 295
295. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם, פִּיחַ 
כִּבְשָׁן; וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה, לְעֵינֵי פַרְעֹה. וְהָיָה לְאָבָק, עַל כָּל-אֶרֶץ 
מִצְרָיִם; וְהָיָה עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת--בְּכָל-אֶרֶץ 
מִצְרָיִם. 
%break
וַיִּקְחוּ אֶת-פִּיחַ הַכִּבְשָׁן, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה, וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה, הַשָּׁמָיְמָה; 
וַיְהִי, שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת, פֹּרֵחַ, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. וְלֹא-יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים, 
לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה--מִפְּנֵי הַשְּׁחִין:  כִּי-הָיָה הַשְּׁחִין, בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל-
מִצְרָיִם. 
%break
וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם:  כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, אֶל-
מֹשֶׁה.
%S (תורה. "שמות", ט', ח'-י"ב)
%break
%letter 296
296. "לא יכלו החרטומים" - בג' מכות הראשונות שנעשו על ידי אהרן 
נסו גם החרטומים להראות כחם, אבל במכות ערוב ודבר שנעשו על 
ידי ה' החרישו, עד מכת שחין שנעשה על ידי משה ואהרן רצו גם הם 
לעשות דבר, רק שלא יכלו לעמוד מפני משה משני טעמים, 
%break
א', כי היה השחין בחרטומים עצמם, ב', שלא יכלו לנסות שגם הם 
יעשו שחין על איש אחד, כי היה השחין בכל מצרים. 
%break
וזה שאמר "כי היה השחין בחרטומים" שנשאר בהויתו לעולם, ששתי 
המכות כנים ושחין שבאו דרך עונש לא סרו מהם לעולם.
%S (מלבי"ם. שמות, ט', י"א)
%break
%H ברד
%break
%letter 297
297. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד, בְּכָל-
אֶרֶץ מִצְרָיִם:  עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה--בְּאֶרֶץ 
מִצְרָיִם.  כג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-הַשָּׁמַיִם, וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, 
וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה; וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  
%break
כד וַיְהִי בָרָד--וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד:  כָּבֵד מְאֹד--אֲשֶׁר לֹא-הָיָה 
כָמֹהוּ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי.  כה וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ 
מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה 
הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.  
%break
כו רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לֹא הָיָה, בָּרָד.  כז וַיִּשְׁלַח 
פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם:  יְהוָה, 
הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים.
%S (תורה. "שמות", ט', כ"ב-כ"ז)
%break
%letter 298
298. אמר הקב"ה יבא ברד שהוא לבן כשלג, ויפרע ממצרים שבקשו 
לאבד אומה שאני עתיד להלבין עונותיהם, שנאמר אם יהיו חטאיכם 
כשנים כשלג ילבינו.
%S ("ילקוט שמעוני")
%break
%H ארבה
%break
%letter 299
299. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, 
וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ 
וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; 
וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה. 
%break
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי 
הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם-מָאֵן 
אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ. 
%break
וְכִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת-הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת-יֶתֶר הַפְּלֵטָה, 
הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן-הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת-כָּל-הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה. 
%break
וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל-עֲבָדֶיךָ, וּבָתֵּי כָל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֲבֹתֶיךָ 
וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל-הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפֶן וַיֵּצֵא, מֵעִם 
פַּרְעֹה.
%S (תורה. "שמות", י', א'-ו')
%break
%letter 300
300. העשר מכות היו על ידי עשר ספירות ומכל ספירה יצאה מכה 
אחת על פרעה, והיה מנגע לפרעה ורפוא לישראל. ועל ידי זה נתבטלו 
כל היו"ד מדות שבסטרא אחרא. 
%break
ושבעה מכות ראשונות יצאו מהז' מדות מתתא לעילא, ועדיין היה 
צריך להביא עליו עוד ג' מכות מהג' ראשונות כדי שתתבטל הסטרא 
אחרא מכל וכל, שכל זמן שלא נתבטל הסטרא אחרא לגמרי, לא היה 
באפשרי שיצאו ישראל ממצרים. 
%break
לכן אמר הקב"ה למשה בא אל פרעה וגו' אותותי אל"ה, היינו שיביא 
עליו עוד ג' מכות מג' ראשונות. 
%break
והיה מרמז אותם במילת אל"ה שהאל"ף רומזת לכתר שהוא אמון 
מופלא ומכוסה, והלמ"ד רומזת לחכמה שהוא מגדל הפורח באויר, 
והה"א רומזת לבינה שהיא ה' עילאה. 
%break
ומשה הבין שהמכה השמינית תבוא על פרעה מבינה כנזכר לעיל, 
שיש בו שמונה הויות שעולה ר"ח כמנין ארבה כנזכר לעיל. 
%break
ובזה הלשון הוא נגוף למצרים ורפוא לישראל שרמז להם ברכה ארבה 
את זרעך ולמצרים נעשה מזה מכת הארבה.
%S ("מאור ושמש")
%break
%H חושך
%break
%letter 301
301. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי חֹשֶׁךְ, עַל-אֶרֶץ 
מִצְרָיִם; וְיָמֵשׁ, חֹשֶׁךְ. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה 
בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים. 
%break
לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו, וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו--שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וּלְכָל-בְּנֵי 
יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם.
%S (תורה. "שמות", י', כ"א-כ"ג)
%break
%letter 302
302. "וימש חושך" - יש לומר דהנה האור בריה והחושך בריה, ולא 
כיש מי שאומרים שהחושך הוא העדר האור, דבאמת לא כן הוא רק 
בריה בפני עצמה, אלא שנדחה מפני האור, כי כן שם הקב"ה בטבע 
הבריאה, 
%break
ולפי זה כאן שינה הקב"ה את הטבע שאמר וימש חושך, פירוש 
שחושך ימש האור ולא האור החשך.
%S (הגר"א. "קול אליהו", פרשת "בא")
%break
%letter 303
303. במכת חושך מכה ט' שכנגד מדת חכמה, שכנגדה מאמר יהי 
אור, כתיב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, שיצאו מקליפת 
חושך שלקו מצרים וזכו למדת חכמה ומאמר יהי אור.
%S ("פרי צדיק". "שמות", י')
%break
%letter 304
304. בכל המכות היה מדה במדה מפני שעשו בישראל, ובמכת חשך 
אמרו הטעם שלא יראו במפלתן של רשעי ישראל שמתו בימי אפלה. 
%break
ויש להבין מה חטאו מצרים לידון בחשך, ועל זה אמרו שבשביל שלא 
קבלו מרות של הקב"ה בח' מכות שקדמו, ממילא הם בחשך, דהאור 
הוא ה' אור לי, שמקבלים אור מלכות שמים ואדניותו. ואז מתו רשעי 
ישראל גם כן. 
%break
וזה שאמר אחר כך במדרש, למה הדבר דומה, למלך שסרח עליו 
עבדו וכו' והוסיף לו משלו וכו', והוסיף החושך משלו, הוי שלח חשך 
ויחשיך. ולכאורה למה הוסיף החשך משלו, ולא מצינו כן בשאר מכות. 
%break
אך לפי האמור כיון שהחשך בא מפני שלא קבלו מרות הקב"ה עליהם 
בח' מכות שעברו, וזהו החשך ששלח עליהם, וכיון שלא קבלו מרות 
הקב"ה גם במכת חשך, ולא שמעו להוציא את בני ישראל, הוסיף 
החשך משלו על שלא קבלו מרות הקב"ה במכת חשך. 
%break
וזהו נקרא הוסיף משלו, דעיקר מכת החשך היה על ידי שלא קבלו 
מרות הקב"ה בהח' מכות שעברו.
%S ("פרי צדיק". "בא", ו')
%break
%letter 305
305. הסבה שבמכת החשך והממש שנתן הוא, שאין להבין שהחשיך 
השמש בגלגלו, אך עמד באורו ותקפו כל ימי החשך כשאר הימים, 
ועולם כמנהגו נוהג, אבל הענין הזה היה שהושחר האויר בכל ארץ 
מצרים, 
%break
כי נסתתמו שביליו ויסגור ה' בעדם מהכנס האור בהם, כי בידוע שאור 
השמים נכנס ובוקע באויר, וכשם שהקול נכנס ובוקע בו כן אור 
השמש, והכנס אור השמש באויר הוא סבת ראותנו אור השמש, 
%break
והקב"ה בטל סבה זו במצרים כל ימי החשך ומנע מהכנס אור השמש 
באויר, ואז חזר האויר שחור ולא יכלו לראות אור השמש והכוכבים, 
ואחר שחזר האויר שחור הכבידו הקב"ה כל כך עד שהיה בו ממש 
והיו מרגישים אותו במשוש, והיושב לא יוכל לקום ולא לפרוש את ידיו. 
%break
והיה אור לישראל מפני שלא נסגרו להם שבילי האור.
%S (רבינו בחיי, "שמות", כ"א)
%break
%H מכת בכורות
%break
%letter 306
306. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֹּה אָמַר יְהוָה:  כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ 
מִצְרָיִם. וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, 
עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה. 
%break
וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ 
לֹא תֹסִף.
%S (תורה. "שמות", י"א, ד'-ו')
%break
%letter 307
307. כל גלות מצרים היתה הכנה למתן תורה, והנה יסוד התורה 
שיהא אדם חכם הרואה את הנולד, דאם לאו הכי הוא כבהמה, ואדם 
נחוץ לו חכמת הציור שיצייר לפניו את העתיד כאילו כמו חי עומד 
לפניו... 
%break
והנה במצרים היה נגוף ורפוא, נגוף למצרים ורפוא לישראל, שניטל 
הכח ממצרים ולעומתו ניתוסף כח זה בישראל... והנה כבר אמרנו 
שבשלש המכות האחרונות ניטל ממנו כח השכל שהוא במספר שלש, 
חכמה בינה ודעת, 
%break
ועל כן נמצא שבמכת בכורות שהיא הראשית ניטלה ממנו בחינת 
החכמה הנקראת ראשית כידוע, והוא הכח לראות את הנולד... 
%break
והשיגו ישראל כח המדמה והציור את העתיד ביתר שאת, וזהו בכלל 
הרכוש הגדול שהוציאו ממצרים.
%S ("שם משמואל". "בא", תרע"ח)
%break
%letter 308
308. ענין גלות מצרים, שגם ישראל המשיכו בחינת ג"ר דחכמה. וזה 
הגלות שלהם, שנמשך בחינת חושך. ויציאת מצרים היה ע"י מכת 
בכורות, שענין בכור הוא סוד ג"ר דחכמה, שהשם ית' הכה את בכור 
מצרים. וזה ענין דם פסח ודם מילה. 
%break
וזה מה שכתוב בזוהר  "בשעתא דקוב"ה הוה קטיל לבוכרי דמצראי 
וכו', ביה שעתא עאלו ישראל בקיומא דאת קדישא אתגזרו ואשתתפו 
בכנסת ישראל 
%break
[בשעה שהקב"ה היה הורג לבכורי מצרים וכו', בה בשעה נכנסו 
ישראל בברית אות הקדוש, שנמולו ונתחברו בכנסת ישראל]"
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קע"ט. "ענין ג' קוין")
%break
%letter 309
309. ענין "מכת בכורות" וענין "דם פסח" וענין "דם מילה" הוא בחינה 
אחת. שזה ידוע, שאלהי מצרים היה שה. זאת אומרת, שהקרבן פסח 
היה מכוון לאלוהיהם. 
%break
שקליפות מצרים היה, שהם רצו להמשיך מבחינת גמר התיקון, כעין 
חטא של עץ הדעת, שרצו להמשיך את האור דג"ר מלמעלה למטה. 
וע"י שחיטת הפסח, היו שוחטין את הג"ר דחכמה, שעל ידי זה היה 
מכת בכורות. שענין בכור הוא סוד ג"ר. שהיו מבטלין את הג"ר. 
%break
וזה היה על ידי מסך דחיריק, שהוא בחינת העלאת המנעולא, שזה 
גורם לביטול הג"ר.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קע"א. "זהר, אמור - א'")
%break
%letter 310
310. כיון שאמר והכיתי כל בכור התחילו מהם יראים ומהם שאינם 
יראים, מי שהוא מתירא היה משליך בכורו אצל ישראל, ואמר לו 
בבקשה ממך טול את זה וילין עמך, כיון שהגיע חצי הלילה הרג 
הקב"ה כל הבכורות, 
%break
ואותם שהיו נתונין בבתיהם של ישראל, כביכול היה פוסע בין ישראל 
ובין המצרי, והיה נוטל נשמתו ומניח נשמתו של ישראל, והיה היהודי 
מתעורר ומוצא את המצרי מת, שנאמר ופסחתי עליכם.
%S ("ילקוט המכירי", תהלים, מזמור קי"ו, כ"ה)
%break
%letter 311
311. פרעה חשב כיון שז"א חזר להתעלם באמא בעיבור, שלא יחזור 
להתגלות ולצאת לחוץ מבטן אמא עילאה, ועי"כ גם בני ישראל 
התחתונים, הנקראים ישראל על שם ז"א, הנקרא ישראל, גם הם 
ישארו בגלות תוך מצרים, כיון שישראל העליון השולט עליהם, נתבטל מציאותו.
%break
לכן שלח לו ה' ע"י משה, כה אמר ה' בני בכורי ישראל, לרמוז אל הבן 
בכור העליון, ישראל, שקיים ולא נתבטל. והודיעו, כי לפי שכפר 
במציאותו, לכן יהיה נענש מדה כנגד מדה, במכת בכורות, לפי שכפר 
בבן הבכור העליון יתברך. 
%break
וז"ש, ואם מאן אתה לשלח, הנה אנכי הורג בנך בכורך. וז"ש, והיה כי 
ישאלך בנך מחר לאמר, כי הבן הבכור, הנמשך מן הבן הקדוש הבכור 
העליון, הוא אשר ישאלך שאלה זו, יען אליו נוגע זו השאלה, 
%break
כי בו היה רוצה פרעה לכפור בו, ולעכב את ישראל בגלות תחת 
רשותו.
%S (האר"י. "שער הכוונות". דרוש א', "בענין פסח ויציאת מצרים")