ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים ל
%book לרוץ אחר השכינה
%break
%H לרוץ אחר השכינה 
%break
%H השכינה - השכינה בעפר - צער השכינה - בכל עשרה השכינה שורה - להשתוקק אחר השכינה - גילוי השכינה - השכינה שורה מתוך שמחה
%break
%H השכינה
%break
%letter 1
1. כל הבחינות האלו, החל ממלכות שהיא שורש בריאת העולמות, 
עד הנבראים, נקראת בשם שכינה. שהתיקון הכללי הוא, שהאור 
העליון יאיר בהם בתכלית השלימות. והאור המאיר בהכלים, נקרא 
בשם שוכן. והכלים נקראים באופן כללי שכינה. 
%break
כלומר, שהאור שוכן בתוך שכינה. זאת אומרת, שהאור נקרא שוכן, 
מטעם שהוא שוכן בתוך הכלים. היינו, שכללות הכלים נקראים בשם 
שכינה.
%break
ומטרם שהאור מאיר בהם בתכלית השלימות, אז מכנים הזמן זה 
בשם "זמן של תיקונים". היינו, שאנו עושים תיקונים, בכדי שהאור 
יאיר בהם בשלימות. 
%break
ועד אז נקרא המצב הזה בשם שכינתא בגלותא. כלומר, שבעולמות 
עליונים אין עדיין השלימות.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ב'. "ענין שכינתא בגלותא")
%break
%letter 2
2. האדם הרוצה לעבוד ה' באמת צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים 
וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, 
היינו שלא תשאיר לך רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול. ולזה 
צריך קירוב ורבוי אנשים, 
%break
כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור 
השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים 
והכל לעלות לשורשן לתיקון השכינה. 
%S ("דגל מחנה אפרים". פרשת שלח)
%break
%H השכינה בעפר
%break
%letter 3
3. צריך להיות לשרות אור העליון בתוך הרצון לקבל, שהתיקון הזה 
הוא בחינת מקבל בע"מ להשפיע. ובינתיים הרצון לקבל ממולא עם 
דברים שפלים ושטותיים, שאין נותנים מקום שיהיה שם מגולה עם 
כבוד שמים. 
%break
זאת אומרת, במקום שהלב צריך להיות משכן לאור ה', נעשה הלב 
מקום לפסולת וטינופת. היינו, שהשפלות לקח את כל הלב. וזה נקרא 
"שכינתא בעפרא". זאת אומרת, שהיא מושפלת עד לעפר. 
%break
וכל אחד ואחד מואס בדברים של קדושה, ואין שום רצון וחשק להרים 
אותה מהעפר, אלא שבוחרים בדברים שפלים, שזה גורם צער 
השכינה, בזה שלא נותנים לה מקום בהלב, שיהא משכן לאור ה'.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ב'. "ענין שכינתא בגלותא")
%break
%letter 4
4. התחתון מוכרח להאמין קודם כל, שיש עליון במציאות, והוא לא 
מרגיש את העליון, מסיבת שהתחתון אינו רואה את גדלותו של 
העליון. 
%break
וזה נקרא שכינתא בגלותא, היינו שהשכינה הקדושה היא אצלו 
בבחינת עפר ואינו מרגיש שיש טעם בעליון יותר מבחינת עפר.
%break
לכן, כשהאדם מתחיל להתבונן בגדלות העליון, שזה מכונה, שהאח"פ 
דעליון נתעלו, אז גם התחתון עולה ומתחיל להשיג את הרגשת 
אלקות.
%break
וזה תלוי בשיעור שכואב לו, בזה שרואה חסרונות על העליון. כך 
בשיעור, נתעלה אצלו העליון, נמצא שזה תיקון לצורך התחתון.
%S (הרב"ש. 557. "ענין אור חוזר")
%break
%letter 5
5. האדם, בזמן שהוא מרגיש, שהוא נמצא בגלות, כלומר שטועם 
טעם בעבודה טעם של גלות, ורוצה לברוח מהגלות, יהיה הפירוש, 
שהאדם צריך להאמין, שבכל מקום שגלו "שכינה עמהן". כלומר, 
שהשכינה נתנה לו לטעום טעם של גלות. 
%break
"עמהן" יהיה פירושו, שהשכינה דבוקה עמהן, ואין הם חס ושלום 
בבחינת פירודא מהשכינה, שצריכים לומר, שזו בחינת ירידה. אלא 
להיפך, שהשכינה נותנת לו עכשיו דחיפה, שיעלה במעלות הקדושה, 
והיא מתלבשת עצמה בלבוש של ירידה.
%break
וכשהאדם ידע זה, ויאמין שכך הוא, זה יתן לו עידוד, שלא יברח 
מהמערכה, שלא יאמר, שהעבודה דלהשפיע אינה בשבילו, משום 
שהוא רואה תמיד, שהוא נמצא תמיד במצב של עליות וירידות, ואינו 
רואה סוף למצבים האלו, ונופל לבחינת יאוש.
%break
מה שאם כן, אם הוא ילך בדרכי האמונה, ויאמין בדברי חז"ל, אז הוא 
צריך לומר להיפך.
%S (הרב"ש. מאמר 5 "מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם" 1988)
%break
%letter 6
6. איך האדם יכול לקבל כח התגברות על הגוף, בזמן שהוא מרגיש 
בחינת "שכינתא בעפרא". איזו שמחה הוא יכול לקבל מעבודה זו. 
וביותר קשה, איך יש אפשרות לאדם, שיהיה לו צורך וחשק לעבוד 
עבודה, שאין אדם מרגיש בה טעם. כלומר, בשלמא שאין לו ברירה. 
%break
יש להבין, שהאדם עובד בכפיה, אבל לחשוק לעבודה כזו, שאין בה 
טעם, איך אפשר. והיות שאין לו כח להתגבר, ושתהיה לו שמחה 
מעבודה כזו, ואיך אפשר לשמש את המלך בצורה שפלות כזו, היינו 
שמרגיש טעם עפר בעת שהוא משמש את המלך.
%break
לכן על זה הוא מבקש מה', לא שיתן לו בחינת גילוי גדלות יתברך, 
שירגיש בזה טעם. אלא הוא מבקש מה', שיתן לו כח, שיוכל להתגבר 
על הגוף ולעבוד בשמחה, 
%break
בזה שעכשיו הוא יכול לעבוד בלתי ה' לבדו, היות שאין הרצון לקבל 
נהנה מעבודה, שיש לה טעם עפר.
%S (הרב"ש. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)
%break
%letter 7
7. אם האדם מחליט, שהוא רוצה לעבוד בבחינת "עפר", היינו אפילו 
שהוא טועם טעם עפר בעבודה, הוא אומר, שזה חשיבות גדולה אצלו, 
אם הוא יכול לעשות משהו לטובת הבורא, ולעצמו לא חשוב לו איזה 
טעם הוא מרגיש, 
%break
והוא אומר, שעבודה זו, בזמן שטועמים טעם עפר, היינו שהגוף צוחק 
מהעבודה הזאת, הוא אומר להגוף, שלפי דעתו נקראת עבודה זו 
בחינת "לאקמא שכינתא מעפרא".
%break
כלומר, שהגם שהגוף טועם בעבודה זו טעם עפר, האדם אומר, שזה 
הוא קדושה, ואינו מודד כמה טעם שהוא מרגיש בעבודה, אלא שהוא 
מאמין, שהבורא כן נהנה מעבודה זו, היות שאין כאן שום עירוב של 
הרצון לקבל, היות שאין לו מה לקבל, 
%break
כי אין שום טעם וריח בעבודה זו, כי רק טעם עפר יש כאן. לכן הוא 
מאמין, שזו היא עבודת הקודש, וממילא הוא שש ושמח.
%S (הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)
%break
%letter 8
8. במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, תיכף 
בא הגוף ושואל טענת "מה עבודה הזאת לכם", ולא רוצה לתת לו כח 
לעבודה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא", 
%break
היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם 
עפר, ואין לו כח להתגבר על המחשבות והרצונות שלו. ואז האדם בא 
לידי הכרה, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה לו כח עבודה, 
%break
אלא שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, כנ"ל (בתפלת רבי אלימלך) 
שצריכים להתפלל "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק", שבמצב 
הזה הוא בא לידי הכרה "אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו".
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)
%break
%letter 9
9. מאחר שכל כוונתו הוא בזה, שרוצה להמשיך בחינת אמונה, 
הנקרא בחינת מלכות. היינו "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה 
מעפר]", שכוונתו, שיתגדל שמו ית' בהעולם, היינו גדלותו ית', שלא 
תהיה צורה של השכינה הקדושה בבחינת עניה ודלה, 
%break
אזי "הקב"ה שומע תפילת כל פה". היינו אפילו מאדם שאינו רצוי כל 
כך, היינו שמרגיש בעצמו, שהוא עדיין מרוחק מעבודת ה'.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קי"ג. "תפילת שמונה עשרה")
%break
%letter 10
10. בעבודת ה', כשהאדם מוצא את עצמו עומד בין שמים וארץ, אינו 
מבקש מה' שום דבר מיותר, אלא את אור האמונה. היינו, שה' יאיר 
את עיניו, שיוכל לקבל עליו את בחינת האמונה. וזה נקרא "לאקמא 
שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". 
%break
ותפילה זו נקבל מ"כל פה": איזה בחינת מצב שהאדם נמצא, אם הוא 
מבקש להחיות את נפשו מבחינת אמונה, נתקבל את תפילתו.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קי"ג. "תפילת שמונה עשרה")
%break
%letter 11
11. ויהי רצון שנזכה לקבל אורו יתברך, וללכת בדרכי השם ית', 
ולעבדו שלא על מנת לקבל פרס, אלא להשפיע נחת רוח להשם ית', 
%break
ולאקמא שכינתא מעפרא [ולהקים שכינה מעפר], ולזכות לדביקות ה', 
ולבחינת גילוי אלקותו ית' לנבראיו.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ג'. "ענין ההשגה הרוחנית")
%break
%H צער השכינה
%break
%letter 12
12. בזמן שהאדם מצטער על מה שאין הקב"ה מקרבו, צריך להזהר, 
שלא יהיה על חשבון עצמו, היינו מזה שהוא מרוחק מה', כי בזה הוא 
נעשה למקבל לתועלת עצמו. והמקבל הוא בפרודא. אלא, שיצטער על 
גלות השכינה. כלומר, שהוא גורם צער השכינה.
%break
והאדם צריך לצייר לעצמו, כדוגמת שיש לאדם כאב באיזה אבר קטן 
שהוא, מכל מקום הכאב מורגש בעיקר במוח ולב, שהלב והמוח הם 
כללות האדם. 
%break
ובטח שאין ערך דמיון הרגשת אבר פרטי, בערך כללות קומת האדם, 
ששם מורגש בעיקר הכאב.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")
%break
%letter 13
13. היות שהאדם הוא רק אבר פרטי מהשכינה הקדושה, כי השכינה 
הקדושה היא כללות נשמת ישראל. ולכן, אינו דומה הרגשת הכאב 
הפרטי בערך הרגשת הכאב הכללי. 
%break
זאת אומרת, שיש צער השכינה בזה שהאברים מורחקים ממנה, 
ואינה יכולה לפרנס את האברים שלה.
%break
(ויש לומר שזהו מאמר חז"ל, בזמן שאדם מצטער, שכינה מה אומרת, 
קלני מראשי). ובזה שחושב הצער של התרחקות לא על עצמו, הוא 
נצול מלנפול לרשת הרצון לקבל לעצמו, שהוא בחינת פירוד מהקדושה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")
%break
%letter 14
14. וליודע תעלומות גלוי שעור החפץ שבלב האדם לקרבתו ית', אשר 
עדיין אפשר להיות מתפסק ח"ו. ועל כן הוא ית' מרבה העראותיו, 
כלומר, התחלות הביאות, שאם האדם שומע לקולו ית', בסוד "ה' 
צלך", נמצא שאינו נופל ויורד מחמת התגברות הצער של ההעראות, 
%break
כי רואה ושומע שגם השכינה הקדושה סובלת כמדתו, מחמת 
הגעגועים המתרבים, ממילא נמצא הולך ומתעצם, פעם אחר פעם, 
ביתר געגועים, עד שמשלים נקודת לבבו, בחפץ השלם, בקשר חזק שלא ימוט.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ט)
%break
%H בכל עשרה השכינה שורה
%break
%letter 15
15. אמרו חז"ל "בכל עשרה השכינה שורה". ידוע שמלכות נקראת 
"עשירי". גם ידוע שהכלי המקבלת נקראת גם כן בשם ספירת 
"המלכות", שהיא ספירה עשירית, המקבלת השפע עליון. והיא 
נקראת "רצון לקבל", וכל הנבראים נמשכים רק ממנה. 
%break
ומשום זה אין עדה פחות מעשרה, משום שכל ענפים הגשמיים 
נמשכים משורשים העליונים. ומשום זה לפי הכלל "אין אור שלא יהיה 
בו עשר ספירות", 
%break
לכן לא נקרא בגשמיות "עדה", שיהא ניכר לדבר חשוב, אם אין שם 
עשרה אנשים, לדוגמת למדרגות עליונות.
%S (הרב"ש. מאמר 28 "אין עדה פחות מעשרה" 1986)
%break
%letter 16
16. אמרו בזהר הקדוש "כל בי עשרה, שכינתא שריא". שפירושו הוא, 
שבמקום שיש עשרה אנשים, כבר יש מקום להשראת השכינה.
%S (הרב"ש. מאמר 5 "מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך" 1984)
%break
%letter 17
17. ידוע שבכל עשרה השכינה שורה, והוא קומה שלימה, ובקומה 
שלימה יש ראש וידים ורגלים ועקבים כידוע. נמצא שבהיות כל אדם 
נחשב את עצמו ל-"אין" בהחברה, אזי נחשב לעצמו שהוא עקב 
בבחינת החברה והם בבחינת הראש והגוף והאברים העליונים, 
%break
ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך, אזי המה פועלים שיפתח להם 
שערי שפע וכל טוב שבעולם. והעיקר הוא אותו הצדיק, היכול יותר 
לתפוס בחינה שהיא יותר "אין" מכולם, על ידו הולך כל השפע.
%S ("מאור ושמש". פרשת עֶקֵב)
%break
%letter 18
18. בכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש 
יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו 
לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת ה' והאיך למצוא את ה', ויהיה נתבטל 
אצלו וכן חבירו אליו, וכן כולם יהיו כך, 
%break
וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא יותר מה שהעגל 
רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם 
ונמצא עמהם.
%S ("מאור ושמש". פרשת ויחי)
%break
%H להשתוקק אחר השכינה
%break
%letter 19
19. כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים. 
%S (תורה. "תהילים". פרק מ"ב, פסוק ב')
%break
%letter 20
20. קומו והתעוררו, בשביל השכינה הקדושה, שהרי, יש לכן לב ריקן, 
בלי בינה, לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם.
%S (בעל הסולם. "הקדמה לספר הזהר", אות ע')
%break
%letter 21
21. בשעת הכנת האדם לשוב אל שורשו. אז לא בפעם אחד יגרום 
זווג שלם, אלא עושה העראות, שהוא סוד, דרגת הנפש, בסוד, 
מסטרא דאופנים [מצד האופנים], אשר רודפים בכל כוחם ברתת 
ובזעה, אחר השכינה הקדושה, 
%break
עד שנמצאים מתעגלים על קוטב הזה, כל היום וכל הלילה, תמיד לא 
יחשו. כמו"ש בספרים, בסוד האופנים, וכל עוד שמשתלמת נפשו 
בדרגות הנפש, הולך ומתקרב, כן מתרבה געגועיו וצערו, 
%break
כי התשוקה העזה שאינה משתלמת, משאירה אחריה צער גדול, לפי 
שעור תשוקתו.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ט)
%break
%letter 22
22. והתקוה של אדם צריך להיות, היות שהאדם לא יכול להשתחרר 
משליטת הרצון לקבל, והוא נמצא תמיד בגלל זה בעליות וירידות, לכן 
הוא מצפה לה', שיזכה שה' יאיר עיניו, ושיהיה לו כח להתגבר ולעבוד 
רק לתועלת ה'. 
%break
וזה כמ"ש: "אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש". "אותה", היינו 
השכינה הקדושה. ומבקש, שיהא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 23
23. אינו דומה היושב בביתו, כאילו עומד בפני מלך. זאת אומרת, 
שהאמונה צריך להיות, שירגיש כל היום, שהוא עומד בפני המלך. 
שאז בודאי יש לו אהבה ויראה בשלימות. וכל זמן שלא הגיע לבחינת 
אמונה כזו, לא צריך לנוח ולשקוט, מטעם "כי זה חיינו ואורך ימינו", 
%break
ושום פיצוים שבעולם לא ירצה לקבל. והחסרון אמונה צריך שיהא 
נקלע באברו, עד שהרגל נעשה טבע שני, בשיעור "בזוכרי בו איננו 
מניח לי לישון".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". רי"א. "כעומד בפני מלך")
%break
%H גילוי השכינה
%break
%letter 24
24. בזמן שהאדם מקבל על עצמו את בחינת אמונה בבחינת הטהרה, 
בין במוחא ובין בליבא, אז הוא זוכה לאשה נאה, היינו שהשכינה 
הקדושה מתגלית אליו בבחינת חן ויופי. וזה מרחיב את דעתו של 
אדם. 
%break
היינו, שע"י התענוג והשמחה, שמרגיש אז, בא מהתגלות השכינה 
הקדושה בתוך האברים, וממלא את הכלים החיצונים והפנימים. וזה 
נקרא "הרחבת הדעת".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ט'. "מהו, ג' דברים שמרחיבים דעתו של אדם, בעבודה")
%break
%letter 25
25. אין השכינה הקדושה יכולה להתגלות בצורה האמיתית, שהיא 
בבחינת חן ויופי, אלא בזמן שיש לו כלים נאים, שהם האברים 
הנמשכים מן הלב. 
%break
זאת אומרת, שהאדם צריך מקודם לטהר את לבו, שיהא דירה נאה, 
בזה שהוא מבטל את הרצון לקבל לעצמו, ומרגיל עצמו לעבוד, שכל 
מעשיו יהיו רק בעמ"נ להשפיע, שמזה נמשך כלים נאים. 
%break
היינו, שהרצונות שלו, הנקראים כלים, יהיו נקיים מבחינת קבלה 
לעצמו, אלא שיהיו זכים, הנקרא בחינת השפעה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ט'. "מהו, ג' דברים שמרחיבים דעתו של אדם, בעבודה")
%break
%letter 26
26. כלך יפה רעיתי. כל הנשמה תהלל יה. כדי להשתלם, צריך שיהיו 
מתחברות בה כל שאר הנשמות, ונעשות כולם אחת בה, ואז השכינה 
מאירה בתיקון גדול, ואז, "כלך יפה רעיתי" ואין נשאר שום מום, 
%break
כי בכח הערבות - אחד מתקן בעבור האחר, ונמצא הכל מתוקן.
%S (רמח"ל. דרושי כ"ד קישוטי כלה)
%break
%letter 27
27. סיבת האמונה, כי אין תענוג יותר גדול מלזכות לגילוי אלקות 
ולהשראת השכינה.
%break
וכדי שהאדם יקבל את כל זה מטעם להשפיע, יש תיקון של הסתרה, 
שיעסוק בתורה ומצוות אפילו שאינו מרגיש שום תענוג. וזה נקרא על 
מנת שלא לקבל פרס. 
%break
וכשיש לו הכלי הזה, תיכף נפתחות לו עיניו לקבל פני ה'. ובשעה 
שמתעורר בו רצון שכדאי להיות עובד ה' בשביל התענוג, תיכף נופל 
לבחינת הסתרה.
%break
וזה נבחן לבחינת מיתה, היינו היה מקודם דבוק בהחיים, ולזה זכה 
רק בסגולת אמונה. לכן כשמתוקן מעכשיו ומתחיל עוד הפעם לעבוד 
בבחינת אמונה, אזי הוא מקבל בחזרה את נשמת חיים שלו.
%S (הרב"ש. 224. "סיבת האמונה")
%break
%letter 28
28. אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה 
מהשכל, על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים. על דרך 
שמובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי 
"לית אתר לאתטמרא מינך", 
%break
היינו שבכל מיני הסתרות שהרגיש, היה מאמין שכאן אור ה', וזה 
הכשירו, עד שבא לידי גילוי פנים של אורו יתברך.
%S (הרב"ש. 236. "מלא כל הארץ כבודו")
%break
%letter 29
29. אמר אאמו"ר זצ"ל, "ברח דודי עד שתחפץ", היינו שמטרם 
שהאדם מוכשר לגילוי אורו יתברך, מבקשים ממנו, "ברח דודי", היינו 
שלא יגלה את עצמו להנבראים, מטעם הנ"ל, שענין הסתרה הוא רק 
תיקון הבריאה.
%break
לכן האדם צריך להתחזק ולהתפלל על ב' אלה: א. שיהיה מוכשר 
לגילוי אור ה'. ב. שה' יתן לו את הכח להתחזק בבחינת אמונה 
למעלה מהדעת, שעל ידי זה ממזג כלים מוכשרים לגילוי פנים.
%S (הרב"ש. 236. "מלא כל הארץ כבודו")
%break
%letter 30
30. הזוכה בתשובה, השכינה הקדושה מתגלית אליו, כמו אם רכת 
לב, שלא ראתה את בנה ימים רבים, ועשו פעולות גדולות ומרובות, 
לראות זה את זו, ומחמת זה באו שניהם בסכנות עצומות וכו', 
%break
ולסוף הגיע להם זה החופש המקווה בכליון עינים, וזכו לראות זא"ז 
אשר אז האם נופלת עליו ומנשקו ומנחמו ומדברת על לבו, כל היום 
וכל הלילה, 
%break
ומספרת לו הגעגועין והסכנות בדרכים שעברו עליה עד היום, ואיך 
היתה עמו מעודו, ולא זזה שכינה, אלא שסבלה עמו בכל המקומות, 
אלא שלא יכל לראות א"ז.
%break
וזה לשון הזוהר: שאומרת לו, כאן לנו, כאן נפלו עלינו לסטים ונצלנו 
מהם. כאן מתחבאים היינו בבירא עמיקתא [בבור עמוק] וכו', ומי פתי 
לא יבין רבוי האהבה והנועם והעונג המתפרץ ויוצא מספורי נחמה האלו.
%S (בעל הסולם. אגרת כ"ה)
%break
%letter 31
31. קבלת פני השכינה הוא חשוב מאוד, היות שהתכלית היא, 
שהאדם צריך להגיע לדרגה זו. אבל להגיע לקבלת פני השכינה, 
צריכה להיות מקודם הכנה, שהאדם יהיה מוכשר לזה. וזה נקרא 
בלשון חז"ל, "מהו רחום אף אתה רחום". 
%break
שכך פירשו על פסוק, "ולדבקה בו, הדבק במידותיו", שענינו הוא, כמו 
שמבואר בספר מתן תורה, שרק ע"י זה שהאדם עובד באהבת 
הזולת, הוא יכול להגיע לדביקות ה'. 
%break
שיש לזה הרבה שמות: השראת השכינה, השגת התורה, וקבלת פני 
השכינה, וכדומה.
%S (הרב"ש. מאמר 5 "מהו היתרון שיש בעבודה יותר משכר" 1987)
%break
%H השכינה שורה מתוך שמחה
%break
%letter 32
32. בזמן שאדם מרגיש שיש לו קצת התקרבות לקדושה. שיש לו 
שמחה, מזה שזכה למציאת חן בעיני הקב"ה, גם אז מוטל עליו לומר, 
%break
שעיקר השמחה שלו יהיה בזה שיש עכשיו שמחה למעלה, אצל 
השכינה הקדושה, מזה שהיה לה מקום לקרב את אבר הפרטי שלה 
אליה, ולא צריכה לשלוח את האבר הפרטי שלה החוצה.
%break
ומזה שהאדם זכה לשמח את השכינה, מזה יש לו שמחה. וזהו גם כן 
על אותו החשבון הנ"ל, כי מה שיש שמחה להפרט, זהו רק חלק, מזה 
שיש שמחה להכלל כלו. 
%break
וע"י החשבונות האלו הוא מאבד את פרטיותו עצמו, ולא נלכד ברשת 
הס"א, שהוא הרצון לקבל לתועלת עצמו.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")
%break
%letter 33
33. "שהשכינה שורה אלא מתוך שמחה". נמצא, שע"י השפלות הזו, 
שמזה שה' נתן לו משהו אחיזה בקדושה, הוא יכול לעלות במעלות 
הקודש, אם הוא רק לוקח מזה שמחה ומחשיב את זה, 
%break
אז האדם יכול לומר "מקימי מעפר דל", "מאשפות ירים אביון".
%S (הרב"ש. מאמר 24 "מהו, ברכת הדיוט אל תהי קלה בעיניך, בעבודה" 1989)
%break
%letter 34
34. שרואה את מצבו האמיתי, שאין לו שום דבר אחיזה ברוחניות. 
דהיינו מצד השכל הוא כולו חושך, בא עתה הזמן ללכת למעלה 
מהדעת, ולומר: "עיניים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו" וכו', 
%break
אלא שש ושמח בזה שהוא זכה לקיים מצוות ה' אשר צוה לנו על ידי 
משה רבנו עליו השלום. ואף על פי שלא מרגיש בזה שום טעם 
והבנה, מכל מקום למעלה מהדעת הוא מאמין שזהו זכיה גדולה לו 
בזה שהוא יכול לקיים מצות ה' בפשיטות [...]. 
%break
לכן הוא מחשיב את המתנה זו "כמוצא שלל רב", והוא נמצא תמיד 
בהתפעלות גדולה מחמת חשיבות זו, וזה חשוב אצלו כאילו זכה 
להמדרגות הכי גבוהות, אז נקרא זה קו ימין שלימות, 
%break
משום שדוקא ע"י זה שהאדם בשמחה יש לו בחינת דבקות בה', כמו 
שאמרו חז"ל: "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה", והיות שהוא 
נמצא עכשיו במצב של שלימות אז יש לו מקום במה לשמוח.
%S (הרב"ש. 875. "ג' קוים - ד'")