ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book זמן מתן תורה
%break
%H זמן מתן תורה 
%break
%H חג השבועות
%break
%letter 1
1. הנה חג השבועות ממשמש ובא, שהוא זמן מתן תורתינו. ידוע 
ששבועות הוא בחינת מלכות בעולמות והלב בהאדם. כמו שפירש 
אאמו"ר זצ"ל על "מקדש שביעי", ששביעי הוא מלשון שֶׁבִּי-הוא.
%break
דכוונתו, שה' יתברך מלביש בלב האדם, וזמן מתי יכולים לפרש, 
שהתורה מתלבש בנפש האדם, לכן נקרא שבועות - ונקרא מתן 
תורה, דהיינו שהתורה מתלבש אז בלבות כל אחד ואחד מהכלל ישראל.
%S (הרב"ש. אגרת נ"ב)
%break
%letter 2
2. זמן הספירה מפסח עד שבועות הוא בחינת טהרת הכלים, שהוא 
בחינת טהרה בליבא ומוחא. וכשהכלים נגמרים זוכים אז לבחינת 
תורה.
%break
ולכן, לפני פסח היה הכנה בטהרת הכלים על בחינת אמונה, הנקרא 
בחינת מצוה, ועל ידי יציאת מצרים זכו לבחינת אמונה בסוד "אנוכי ה' 
אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". 
%break
ואחר פסח, מתחיל העבודה לטהרה לבחינת הכנה לקבלת התורה. 
ובזמן כשהתורה מתלבשת בנפש האדם, אז נקרא שבועות זמן מתן 
תורתינו.
%S (הרב"ש. אגרת נ"ב)
%break
%letter 3
3. ימי ספירה מורים על האחדות, כמובא בספרים הקדושים. לכן בימי 
הספירה צריך האדם לתקן מידה זו של האחדות, ועל ידי זה זוכה 
להשגת התורה בחג השבועות, כמו שכתוב "ויסעו מרפידים ויבואו 
מדבר סיני ויחן שם ישראל נגד ההר", 
%break
והענין הוא, כי העיקר שהכל תלוי בו הוא, שיהיה אהבה ואחוה בתוך 
בני ישראל. וכמאמר חז"ל, שבמצות ואהבת לרעך כמוך תלוי כל 
התורה כולה. שבזמן שיש שלום בישראל, השכינה שרויה ביניהם.
%S (מאור ושמש. רמזי שבועות)
%break
%letter 4
4. בשעת מתן תורה, שחנו שם בלב אחד באהבה ואחוה, כמו שפירש 
רש"י, מפני זה זכו לקבלת התורה ולגילוי שכינתו ית' עליהם פנים 
בפנים. 
%break
וזה אמרו "ויסעו מרפידים", הנה רפידים - אותיות פרודים, ורמז בזה 
שנסעו מהעצלות והפירוד והתחברו יחד באהבה לעבוד ה', ומפני זה 
נתן השי"ת התורה.
%S (מאור ושמש. רמזי שבועות)
%break
%letter 5
5. אנו סופרין מ"ט יום עד קבלת התורה. כי העומר הוא משעורים. 
שהכוונה, שהוא בא משעורים, על ידי זה שהוא משער בליבא את 
גדלות ה', כמו שפירש הזהר הקדוש על פסוק "נודע בשערים בעלה", 
%break
אומר הזהר הקדוש, "כל חד וחד לפום מאי דמשער בליבא" [כל אחד 
ואחד לפי מה שמשער בליבו], באותו שיעור שורה עליו האור של 
הקדוש ברוך הוא על האדם.
%break
וזה נקרא בחינת אמונה. וכשהאדם זכה לאמונת ה' אז נקרא בחינת 
בהמה. וזה ענין שהעומר היה של שעורים, שהוא מאכל בהמה, 
שהכונה שעוד לא זכה לדעת התורה. 
%break
מה שאם כן בשבועות, שזוכין לקבלת התורה, אז מקבלין את הדעת 
התורה, לכן מקריבים את מנחת חיטין שהוא מאכל אדם, שהוא 
בחינת מדבר.
%S (הרב"ש. אגרת נ"ט)
%break
%H כאיש אחד בלב אחד
%break
%letter 6
6. כמו שכתוב, "ויחן שם ישראל נגד ההר", ופירשו חז"ל, "כאיש אחד בלב 
אחד", מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, סילק את עצמו לגמרי 
מאהבה עצמית, 
%break
ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש 
אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה.
%break
הרי אנו רואים, שהקב"ה עשה שעם ישראל יגיעו לשלמותן, 
היינו ע"י שיתן להם הכח להיות כולם בהשתוות הצורה, שהוא לעשות נחת רוח ליוצרו. 
%S (הרב"ש. מאמר 16 "כי יעקב בחר לו יה" 1986)
%break
%letter 7
7. "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירש רש"י, "כאיש אחד בלב אחד". 
לכן כתוב, ויחן, לשון יחיד. אבל שאר כל החניות בתערומות 
ובמחלוקת, לכן כתוב שם, ויחנו, לשון רבים. ולפי זה יוצא, שענין יחיד 
הכוונה על השתוות הצורה.
%break
ובהאמור יש לפרש, שה' עשה את עם ישראל, אף על פי שהם רבים, 
היינו, "כשם שאין פרצופיהן דומות זו לזו, כך אין דעותיהן דומות זו 
לזו", (ברכות נ"ח), 
%break
ומכל מקום עשה אותם עם יחיד בעולם, שזהו חידוש גדול, זאת 
אומרת, אף על פי שהם עם, היינו רבים, ומכל מקום יש להם צורת 
יחיד, וזהו ע"י השתוות הצורה.
%S (הרב"ש. מאמר 16 "כי יעקב בחר לו יה" 1986)
%break
%letter 8
8. "ויחן העם, כאיש אחד בלב אחד", שפירוש, שלכולם היה מטרה 
אחת שהוא לתועלת הבורא.
%break
ויש להבין, איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו 
חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו 
לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.
%break
תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא 
שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. 
%break
מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת 
הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, 
ונכנסו כולם לרשות היחיד.
%S (הרב"ש. אגרת מ"ב)
%break
%letter 9
9. מיום שישראל היו נמצאים בעולם, לא היו נמצאים לפני הקב"ה 
בלב אחד וברצון אחד, כמו באותו יום שעמדו בהר סיני.
%S ("זוהר לעם". "קדושים", מאמר "אסור להסתכל במקום שהקב"ה מואס", סעיף 80)
%break
%letter 10
10. "ויעשו כולם אגודה אחת" - אזי יהיה יותר בנקל "לעשות רצונך 
בלבב שלם". כי בזמן שאין אגודה אחת אזי קשה לעבוד בלבב שלם, 
אלא חלק מהלב נשאר לתועלת עצמו ולא לתועלת הבורא. 
%break
כמו שמובא במדרש תנחומא: "אתם נצבים היום - מה היום מאיר 
פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור 
עולם, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם. 
%break
אימתי? בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת, שנאמר: חיים כלכם היום.
%S (הרב"ש. אגרת ל"ד)
%break
%letter 11
11. בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול 
לשברם בבת אחת? ואילו נוטלן אחת אחת אפילו תינוק משברן. 
%break
וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: 
בימים ההמה ובעת ההיא נאום ה' יבואו בני ישראל המה ובני יהודה 
יחדיו וכו'. כשהן אגודים מקבלין פני שכינה". 
%break
הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא תחשבו שענין "חבורה" שהוא 
אהבת חברים הוא ענין של חסידות, אלא זהו דרשת חז"ל, שהם ראו 
כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה.
%S (הרב"ש. אגרת ל"ד)
%break
%H ויתייצבו בתחתית ההר
%break
%letter 12
12. כתוב "ויתייצבו בתחתית ההר". וצריכים להבין מה זה "ההר". 
הנה הר הוא מלשון הרהורים, שהוא, שכל האדם, ומה שהוא בשכל 
הנקרא בכח, יכול אח"כ להתפשט בפועל ממש, 
%break
ולפי זה יכולים לפרש, "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר", שהוא 
המחשבה והשכל של האדם, כלומר, שה' הודיע לכל העם, שידעו כי 
יצר לב האדם רע מנעוריו, ולאחר שה' הודיע להם בכח, היינו בראש 
ההר, אח"כ מה שהיה בכח מתפשט אח"כ בפועל.
%break
ומשום זה בא העם לידי הרגשה בפועל, וכולם הרגישו עכשיו את 
הצורך לתורה, כמ"ש "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", ואמרו 
עכשיו, ע"י הרגשה בפועל שהם נאלצים לקבל את התורה, 
%break
היינו אין בחירה, כי ראו אם יקבלו את התורה יהיה להם טוב ועונג, 
"ואם לאו פה תהא קבורתכם".
%S (הרב"ש. מאמר 18 "הכנה לקבלת התורה - א'" 1987)
%break
%letter 13
13. כתוב "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה 
הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו.
%break
ורק אז, שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, אלא 
להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה 
שמחה. שזה סוד "עבדו ה' בשמחה". היינו, כי בזמן הגדלות, לא שייך 
לומר, שנותן להם עבודה שיהיה בשמחה. 
%break
כי בזמן הגדלות, השמחה בא מאליו. אלא על הזמן הקטנות ניתן להם 
עבודה של שמחה. ואז, בזמן הקטנות, שיהיה להם שמחה, אעפ"י 
שהם מרגישים קטנות. זהו עבודה גדולה.
%break
וזה נקרא "עיקר אצילות של המדרגה", שהוא בחינת קטנות. ובחינה 
זו צריך להיות בקביעות. והגדלות הוא רק תוספת. וצריכים להשתוקק 
על העיקר, ולא על התוספות.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". נ"ג. "ענין הגבלה")
%break
%letter 14
14. לכל איש ישראל יש נקודה פנימית שבלב, שהיא בחינת אמונה 
פשוטה. והיא מירושת אבותינו, שעמדו על הר סיני. רק שמכסים עליה 
הרבה קליפות. 
%break
וצריכים להסיר כל הקליפות. והיסוד שלו, יהיה נקרא, שהוא בבחינת 
אמונה בלבד.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קצ"ט. "לכל איש ישראל")
%break
%H ערבות הדדית
%break
%letter 15
15. וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה. כי לא 
נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים 
לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת 
לרעך כמוך" בכל שיעורו.
%break
דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל 
אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע 
באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו.
%S (בעל הסולם. "הערבות". אות י"ז)
%break
%letter 16
16. ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי 
שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר 
מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת.
%break
משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל 
דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל 
שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, 
%break
היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, 
ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן 
לדאוג בשבילו.
%S (בעל הסולם. "הערבות". אות י"ז)
%break
%letter 17
17. אי אפשר לקיים התורה והמצוות כי אם ע"י הערבות, שכל אחד 
נעשה ערב בעד חברו. כי עקר קיום התורה שהוא בחינת הרצון הוא 
ע"י האחדות וע"כ כל מי שרוצה לקבל עליו עול תורה ומצוות [...] 
%break
צריך להיכלל בכלליות ישראל באחדות גדול, וע"כ בשעת קבלת 
התורה בודאי נעשו מיד ערבים זה לזה, כי תכף כשרוצים לקבל 
התורה צריכים תכף להכלל יחד כולם כאחד, כדי להיכלל ברצון, 
%break
ואזי בודאי כל אחד ערב בעד חברו, מאחר שהכל חשובים כאחד.
%S ("ליקוטי הלכות". חשן משפט הלכות ערב)
%break
%letter 18
18. אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, 
ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר 
שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל 
לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". 
%break
אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, 
לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת 
קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך". 
%break
כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות 
אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, 
שלא יחסר לו כלום מצרכיו.
%break
ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם 
התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה.
%S (בעל הסולם. "מתן תורה". אות ט"ז)
%break
%letter 19
19. ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה. כי מצד 
הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל 
מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה 
והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו. [...]
%break
והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים 
הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, 
%break
הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם 
ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם.
%S (בעל הסולם. "ערבות". אות י"ז)
%break
%letter 20
20. הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. 
והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: 
"למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. 
%break
הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו 
נאבדים יחד בהספינה!".
%S (בעל הסולם. "ערבות". אות י"ח)
%break
%letter 21
21. גם אחר קבלת התורה, אם יבגדו מועטים מישראל, ויחזרו 
לזוהמת האהבה עצמית, מבלי להתחשב עם זולתם, הרי אותו שיעור 
הצטרכות המסור בידי המועטים, מטרידים לכל יחיד מישראל, לדאוג 
עליו בעצמו, כי אותם המועטים לא יחמלו עליו כלל. 
%break
וממילא, שנמנע קיום המצוה של אהבת זולתו לכל ישראל כולם, כנ"ל.
%break
באופן, אשר אותם הפורקי עול, נמצאים גורמים לשומרי התורה, 
שישארו בזוהמתם בהאהבה העצמית, שהרי לא יוכלו לעסוק במצות 
"ואהבת לרעך כמוך", ולהשתלם באהבת זולתו בלתי עזרתם.
%S (בעל הסולם. "ערבות". אות י"ז)
%break
%letter 22
22. האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול 
כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא 
נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה 
חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. 
%break
וזהו שאמרו ישראל ערבים זה לזה פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני 
שממתיקין זה לזה בתפלתם שמתפללין, כל אחד בעד חבירו, ועל ידי 
זה הם נענים. 
%break
ועיקר התפלה היא במחשבה מפני שבמחשבה יכול בנקל להתקבל 
תפלתו.
%S ("נועם אלימלך". ליקוטי שושנה)
%break
%letter 23
23. צריך לומר בלשון רבים, חטאנו וכו', ולא חטאתי. והטעם, כי כל 
ישראל הם גוף אחד, וכל אחד מישראל הוא אבר אחד פרטי, כי זהו 
הערבות, שאדם ערב בעד חבירו אם יחטא, לכן אעפ"י שאין בו אותו 
עוון, עכ"ז ראוי הוא להתוודות עליו, 
%break
כי כשעשוהו חבירו, הרי כאילו הוא עשהו בעצמו, לכן נאמר בלשון 
רבים. אפילו אם האדם מתוודה בביתו ביחיד, לומר כי מה שחטא, 
נחשב כאילו עשינו אני והוא חטאנו אותו ביחד, מצד ערבות הנשמות.
%S ("פרי עץ חיים". שער הסליחות, פרק ח')
%break
%H נעשה ונשמע
%break
%letter 24
24. אמרו במתן תורה, "נעשה ונשמע". היינו מקודם נעשה בלי שכל, 
ואחר כך נזכה לבחינת שמיעה, שנוכל לשמוע מה שאנחנו עושים הוא 
הטוב בשבילנו. 
%break
מה שאין כן אם רוצים להבין מקודם שכדאי לנו לעשות להשפיע לה' 
ואחר כך נעשה, אף פעם לא נגיע לזה.
%S (הרב"ש. 942. "בענין מוח שליט על הלב")
%break
%letter 25
25. ניתן לנו את העבודה בתורה ומצות בבחינת "נעשה ונשמע". 
היינו, שעל ידי זה שאנו נעשה ונקיים תו"מ בבחינת המעשה, נזכה 
לבוא גם לבחינת נשמע.
%break
כלומר, שהאדם צריך לקיים תו"מ אפילו בדרך כפיה. ואין צורך 
לחכות, מתי שיהיה לו רצון וחשק לקיים תו"מ, אז הוא יקיים. אלא 
שהאדם צריך להתגבר ולקיים בבחינת עשיה לבד. אלא שהעשיה 
יביא לו אח"כ בחינת שמיעה, 
%break
היינו שישמע אח"כ את החשיבות, שיש בתו"מ. זאת אומרת, שיזכה 
להטוב ועונג, שישנו בתו"מ. וזה ענין שאמרו ישראל "נעשה ונשמע".
%S (הרב"ש. מאמר 11 "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה" 1990)
%break
%letter 26
26. אמרו רז"ל: "האבות קיימו כל התורה, עוד בטרם שנתנה". 
שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן, היה להם היכולת, להשיג ולבא 
בכל דרכי ה', בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדבקותו ית', 
%break
בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היה להם האפשרות 
לקיימם כלל. [...]
%break
שבלי ספק, הן הזיכוך הגופני, והן הרוממות הנפשי של אבותינו 
הקדושים, פעל הרבה מאד על בניהם ובני בניהם אלה. 
%break
וזכותם זו עמדה להם, לאותו הדור, אשר כל אחד ואחד מחברי 
האומה, קבלו עליהם את העבודה הגבוהה הזאת, וכל אחד ואחד 
אמר בפה מלא: "נעשה ונשמע". 
%break
ומטעם זה נבחרנו, מתוך הכרח, לעם סגולה מכל העמים.
%S (בעל הסולם. "הערבות". אות י"ט)
%break
%letter 27
27. בזמן שהאדם מקבל על עצמו בחינת המעשה, נמצא שכבר אינו 
נוגע בדבר, כי מקבל על עצמו מה שאומרים לו לעשות. ואז אין לו 
בחינת השוחד שיעוור אותו.
%break
לכן יכול לבוא לבחינת נשמע, היינו שישמע שהצדק הוא עם המצוה. 
וזה נקרא נשמע, היינו שמבין אותו. ששמיעה נקרא בחינת הבנה 
בשכל ובהרגש. כי דווקא לאחר שאין לו פניה עצמית, אז הוא יכול 
להבין שהצדק הוא מה שהמפקד מצוה לו לעשות.
%break
מה שאין כן מטרם שמקבל עליו את העשיה, שאז עדיין הוא מקבל 
שוחד, לכן הוא מבין שאין המפקד מדבר להענין. וזה "נעשה", ואחר 
כך "נשמע".
%S (הרב"ש. 294. "נעשה ונשמע - א'")
%break
%letter 28
28. ענין הביטול נקרא בחינת עשיה, ולא שמיעה. כי ענין שמיעה 
נקרא בחינת הבנה, וענין עשיה הוא רק בחינת כוח בלי דעת. וזה 
"נעשה ונשמע", 
%break
היינו אם יש לו כוח של בחינת עשיה, אזי יוכל לקבל בחינת שמיעה, 
משום שהבסיס שלו הוא בחינת אמונה, ולא ידיעה.
%S (הרב"ש. 821. "נעשה ונשמע - ב'")
%break
%letter 29
29. וזה ענין "נעשה ונשמע", כי על ידי מעשי ידינו נזכה לבחינת 
שמיעה, כמו שכתוב "וכל העם רואים את הקולות", היינו ששומעים 
קול ה'.
%break
וענין ראיה נקרא בחינת ראיה חושית, שהיא בחינת הרגשה בלב, 
שכל אחד ואחד במעמד הר סיני הרגיש בלבו שקול ה' מדבר אליו, 
ולא היה להם שום ספיקות בדבר. זה נקרא "ראיה". 
%break
בדומה כשהאדם רואה איזה דבר הוא לא מסופק, מה שאין כן אם 
הוא שומע, יכול להיות שהוא לא שמע היטב. לכן לא סומכין בעדות על 
שמיעה אלא על ראיה.
%break
לכן במתן תורה שלא היה להם שום ספק שזהו קול ה', נקרא זה 
"ראיה".
%S (הרב"ש., 940. "נקודה שבלב")
%break
%letter 30
30. בשעה ששומעים את קול ה' המדבר אל הלב, בסוד "הבא לטהר 
מסייעין אותו". ופירשו בזהר הקדוש, שמסייעין אותו בנשמתא קדישא, 
היינו שהלב שומע קול ה', אז מקבל השליטה על כל הרצוניות דווקא 
קול הקדושה, היינו הרצון להשפיע. 
%break
וממילא לא ישובו לכסלה, היינו שלא יחטא עוד, משום שכל הרצוניות 
של הקבלה נכנעו תחת רצון להשפיע.
%break
ואז מתגלה על הלב כל נועם הטוב, שאז כבר יש מקום בתוך הלב 
להשראת השכינה, והעידון והעריבות והנעימות והידידות מתפשט 
וממלא את כל האיברים של האדם. 
%break
וזה דווקא כששומעין את קול ה', אז כל הגוף נכנע ומשעבד את עצמו 
להקדושה.
%S (הרב"ש. אגרת י"ח)
%break
%H הכנה לקבלת התורה
%break
%letter 31
31. בכדי לקבל את התורה, האדם צריך להכין עצמו, שיהיה לו 
חסרון, הנקרא "כלי", שהתורה ימלא את הכלי הזה. וזה נוהג דווקא 
בעת שהוא רוצה לעבוד לשם שמים, שאז יש לו התנגדות מצד הגוף, 
שצועק "מה עבודה הזאת לכם". 
%break
והאדם מאמין באמונת חכמים, שאמרו, שרק התורה היא יכולה 
להוציא את האדם משליטת יצר הרע. וזה שייך לומר רק באלו שרוצים 
להיות בחינת "ישראל", שהוא ישר-אל. 
%break
והם רואים, שהיצר הרע לא נותן להם לצאת משליטתם, אז יש להם 
צורך לקבלת התורה, בכדי שמאור התורה יחזיר אותם למוטב.
%S (הרב"ש. מאמר 29 "מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה - ב'" 1989)
%break
%letter 32
32. התורה ניתנה דוקא למי שיש לו חסרון. והחסרון הזה נקרא 
"חושך". וזה שכתוב "התורה נתנה מתוך החושך". כלומר, שמי 
שמרגיש חושך בחיים שלו, בזה שאין לו כלים דהשפעה, אז הוא 
מוכשר לקבלת התורה, 
%break
בכדי שע"י התורה "המאור שבה מחזירו למוטב", אז הוא ישיג כלים 
דהשפעה, ועל ידם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג.
%S (הרב"ש. מאמר 21 "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה" 1988)
%break
%letter 33
33. התורה ניתנה דוקא לאלו, הנמצאים במצב, שמרגישים, שהרצון 
לקבל שולט עליהם. 
%break
והם צועקים מתוך החושך, שהם צריכים תורה, בכדי להוציאם מתוך 
החושך, שהוא שליטת הכלי קבלה, שעליהם היה צמצום והסתר, 
%break
שלא יזרח במקום הזה שום אור, והמקום הזה הוא הגורם והצורך לקבלת התורה.
%S (הרב"ש. מאמר 21 "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה" 1988)
%break
%letter 34
34. אמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה". 
ויש להבין את מילה "מתקיימת", מה משמיענו זה. יש לפרש זה על 
דרך שאמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין". 
%break
כלומר, שהתורה תהיה בחינת תבלין. במי מתקיים זה. הלא "אין אור 
בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון".
%break
לכן אמרו, אלו אנשים שרוצים להמית את עצמותם, כלומר שרוצים 
להמית את הרצון לקבל לתועלת עצמם, 
%break
אלא שרוצים לעשות הכל לשם שמים, והם רואים, שאינם יכולים 
לעשות זאת בכוחות עצמם, להם אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע 
בראתי תורה תבלין".
%S (הרב"ש. מאמר 29 "מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה - ב" 1989)
%break
%letter 35
35. כתוב, דעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה. כי דעת תורה הוא 
ביטול הרשות, כמו שאמרו חז"ל, אדם כי ימות באהל, אין התורה 
מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה. 
%break
היינו, שממית את עצמו, היינו התועלת עצמו, והכל מה שעושה הוא 
רק לשם שמים. וזה נקרא הכנה לקבלת התורה.
%S (הרב"ש. אגרת מ"ב)
%break
%letter 36
36. יש ג' בחינות תורה: א. הנקרא תושיה, שמתשת כוחו של אדם, 
ב. הנקרא תורה תבלין, ג. אור התורה.
%break
ב' בחינות הראשונות הם בחינת הכנה לקבלת התורה. ורק בחינת 
הג' נקרא בחינת תורה, שהוא בחינת עצם, היינו מבחינת להטיב 
לנבראיו. וב' בחינות הראשונות הם בחינת תיקוני הבריאה.
%S (הרב"ש. 943. "ג' בחינות תורה")
%break
%H מתן תורה
%break
%letter 37
37. עניין מתן תורה, שהיה במעמד הר סיני. אין הפירוש, שאז נתנה 
התורה פעם אחת, ואחר כך נפסקה הנתינה. אלא, אין העדר 
ברוחניות, כי רוחניות זה עניין נצחי, שאינו נפסק. 
%break
רק מפני שמצד הנותן אין אנו מוכשרים לקבל התורה, אנו אומרים, 
שהפסק הוא מצד העליון.
%break
מה שאין כן אז, במעמד הר סיני, היו הכלל ישראל מוכנים לקבלת 
התורה, כמ"ש: "ויחן העם תחת ההר, כאיש אחד בלב אחד". שהיה 
אז הכנה מצד הכלל, שהיה להם רק כוונה אחת, שהיא מחשבה אחת 
על קבלת התורה. 
%break
אבל מצד הנותן אין שינויים והוא תמיד נותן, כמ"ש בשם הבעל שם 
טוב, שהאדם מחויב כל יום לשמוע את עשרת הדברות על הר סיני.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ס"ו. "עניין מתן תורה - א'")
%break
%letter 38
38. אם האדם עדיין לא זכה לקבלת התורה, אז הוא מקווה שיזכה 
לקבלת התורה בשנה הבאה. אבל לאחר שהאדם זכה לבחינת 
השלמות של לשמה, כבר אין לו עוד מה לעשות בעולם הזה, כיון 
שתיקן את הכול, שיהיה בשלמות הלשמה.
%break
ולכן, בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר 
לאתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה), משום שאז מתעורר הזמן, 
שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן תורה. 
%break
לכן יש התעוררות למעלה, שנותנת כוח לתחתונים, שיוכלו לעשות 
פעולת ההכשרה לקבלת התורה, כמו שהיו אז מוכנים לקבלת 
התורה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ס"ו. "עניין מתן תורה - א'")
%break
%letter 39
39. "היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת 
המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך". ופירש רש"י, 
בכל יום יהא בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם.
%break
ויש להבין, איך אדם יכול לעשות שיהיו חדשים, כאילו בו ביום נצטוית, 
הלא מושבע ועומד מהר סיני. ובכדי להבין זה צריכים להקדים לדעת 
את הכלל, שכל דבר נמדד לפי גודל המֵצָוה. היינו לפי גודל וחשיבות 
של נותן התורה, כך גודלה של התורה.
%break
לכן כל יום שהאדם מקבל עליו מלכות שמים, ולפי גודל האמונה בו 
יתברך, כך גדלה מעלת תורה. לכן לפי מה שהאדם משיג בגדלות ה', 
כך מתחדשת התורה אצלו. 
%break
נמצא לפי זה, שכל פעם יש לו תורה חדשה, היינו שיש לו כל פעם 
נותן אחר. וממילא התורה, הנמשכת ממנו יתברך, נבחנת לתורה 
חדשה.
%S (הרב"ש. 468. "היום הזה ה' אלקיך מצוך")
%break
%letter 40
40. הנה במתן תורה (דף מ"ב אות כ') מביא שם "והייתם לי סגולה 
מכל העמים כי לי כל הארץ". ושואל מהו הקשר של סגולה ל"כי לי כל 
הארץ". 
%break
ומפרש שם, שאתם תהיו לי סגולה, שעל ידיכם יעברו ניצוצי הזדככות 
וצירוף הגוף אל כל העמים, כי סגולה הכוונה על רצון להשפיע.
%S (הרב"ש. 895. "ענין חנוכה")