ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author כנסים
%book כנס העולמי מעשירייה לאחד יוני 2021 שיעור 1 הרוחניות שלי מתגלה מחוץ לי
%break
%H כנס העולמי - "מעשירייה לאחד"
%break
%H שיעור 1: הרוחניות שלי מתגלה מחוץ לי
%break
%letter 1
1. האדם הרוצה לעבוד ה' באמת צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים 
וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, 
היינו שלא תשאיר לך רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול. 
%break
ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', 
יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל 
האנשים ועם כל הנבראים והכל לעלות לשורשן לתיקון השכינה.
%S ("דגל מחנה אפרים". פרשת שלח)
%break
%letter 2
2. ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו 
האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. 
ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. 
%break
והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא 
פסק.
%S (בעל הסולם. אגרת ד')
%break
%letter 3
3. וזה כלל גדול שהאדם בעצמו נקרא נברא, זאת אומרת רק הוא 
לבדו. וחוץ ממנו הוא כבר בחינת שכינה הקדושה. 
%break
נמצא בזמן שהוא מתפלל עבור בני דורו, זה נקרא שהוא מתפלל 
עבור השכינה הקדושה, שהיא בגלותא, ושהיא צריכה כל הישועות. 
וזה ענין נצחיות. ודוקא באופן כזה יכול להתגלות אור הרחמים.
%S (הרב"ש. 217. "ברח דודי")
%break
%letter 4
4. האדם צריך לחשוב, רק עבור הגוף הפנימי, היות שהוא לבוש 
לנפש דקדושה. כלומר, שיחשוב מחשבות מה שהם אחר עורו, כלומר 
אחרי עור של הגוף, נקרא חוץ מגופו, שפירושו חוץ מתועלת עצמו. 
%break
אלא רק מחשבות שהם תועלת הזולת. וזה נקרא "חוץ מעורו".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ל"ו. "מהו, ג' בחינות גופים באדם")
%break
%letter 5
5. כשיתמיד לחשוב מחשבות שהם לאחר עורו, אז הוא זוכה למה 
שכתוב "ואחר עורי נקפו זאת, ומבשרי אחזה אלוק" (איוב י"ט כ"ו). 
"זאת" היא בחינת שכינה הקדושה. והיא עומדת אחרי עורו. "נקפו" 
היינו שנתקנה, להיות לעמוד אחרי עורי. 
%break
ואז האדם זוכה לבחינת "מבשרי אחזה אלוק". היינו שהקדושה באה 
בהתלבשות בגוף בפנימיות. וזהו דוקא בזמן, כשהוא מסכים לעבוד 
מחוץ לעורו, היינו בלי כל התלבשות.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ל"ו. "מהו, ג' בחינות גופים באדם")
%break
%letter 6
6. כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח 
על בריותיו, וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, 
אסור לו לחשוב בדברים האלו, שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, 
כי אין לך שינוי צורה גדול מזה.
%break
ולפיכך, כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בודאי בפירוד ממנו יתברך. 
ולא יבוא לידי השואת הצורה לעולם. 
%break
וזה מה שאמרו ז"ל: כל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר דביקות 
בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות. 
דהיינו, שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך. 
%break
שאז תבוא להשואת הצורה עם השמים: מה הוא יתברך, כל מעשיו 
להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע 
ולהועיל לזולתך, שזו היא הדביקות השלימה.
%S (בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")
%break
%letter 7
7. אם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא 
דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה 
להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, 
משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. 
%break
ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן 
לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', 
שתהיה לו נחת רוח.
%break
והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את 
האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי 
שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)
%break
%letter 8
8. בהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, 
ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח להשי"ת. 
%break
ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין 
תועלת עצמו - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת 
רוח ליוצרו.
%S (בעל הסולם. "אהבת ה' ואהבת הבריות")
%break
%letter 9
9. והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו 
נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ 
את עצמו לבחינת פרט, 
%break
כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה 
בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר.
%S (בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")
%break
%letter 10
10. ואחר שכבר השגתי את הלבוש הנ"ל, תיכף מתחילים לזרוח בי 
נצוצי אהבה, והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחברי, ונדמה לי 
שעיני רואות את חברי וכמו כן אזני שומעות את קולם פי מדבר אתם, 
%break
הידים מחבקות והרגלים רוקדות באהבה ובשמחה יחד עמם במעגל, 
ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חברי 
והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו, וכאילו חברי 
עומדים בתוך לבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה, 
%break
ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חברי, ואני פשוט יוצא 
מכלים הגשמיים, שמתדמה לעיני שאין שום מציאות בעולם רק אני 
וחברי. 
%break
ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחברי, עד שאני עומד ומכריז 
שאין שום מציאות בעולם - רק החברים.
%S (הרב"ש. אגרת ח')