ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book הכניסה למדרגה הרוחנית
%break
%H הכניסה למדרגה הרוחנית
%break
%letter 1
1. עיקר נקודת הכובד בעבודת השי"ת היא, האחיזה הראשונה.
%S (בעל הסולם. "מצווה אחת")
%break
%letter 2
2. ענין הגבלה, הוא להגביל את מצבו, שבו הוא נמצא, ולא לרצות 
גדלות. אלא בהמצב הנוכחי, שבו הוא נמצא, הוא רוצה להשאר 
לנצחיות. וזה נקרא "דביקות תמידית". 
%break
ולא חשוב את השיעור של גדלות, שיש לו. אלא אפילו שיהיה הקטנות 
הכי קטנה, ואם זה מאיר לנצחיות, נקרא זה ש"זכה לדביקות תמידי".
%S (בעל הסולם. שמעתי. נ"ג. "ענין הגבלה")
%break
%letter 3
3. חשיבות עבודה הוא דוקא בזמן שבא לכלל אפס, היינו בזמן שהוא 
רואה, שהוא מבטל את כל מציאותו וישותו, שאין אז שום שליטה 
להרצון לקבל, ורק אז הוא נכנס להקדושה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 4
4. תחילת הכניסה לעבודת ה', הוא בחינת עיבור, היינו שמבטל את 
בחינת עצמותו, ונכנס בעיבור לבטן האם, כמו שכתוב: "שמע בני 
מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אמך". 
%break
וזהו מלשון "כי אם לבינה תקרא", היינו שמבטל את אהבה עצמית 
המכונה "מלכות" שבחינתה המקורי היא נקראת רצון לקבל בעמ"נ 
לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה המכונה בחינת "בינה".
%break
והאדם צריך להאמין, שטרם שנולד היינו מטרם שירדה הנשמה 
בהגוף היתה הנשמה דבוקה בו ית', ועכשיו הוא משתוקק לחזור 
ולהדבק כמו שהיה לפני ירידתה, זה נקרא "עיבור" היינו שמבטל את עצמותו לגמרי.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "עניין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 5
5. מטרם היניקה יש בחינת עיבור, היינו שהעליון מתקן אותו. וזה יכול 
להיות, שהאדם הוא כמו עיבור במעי אמו, שהעובר מתבטל להאם, 
ואין לו שום דעה בפני עצמו, 
%break
אלא כמו שאמרו חז"ל "עובר ירך אמו, אוכל מה שאמו אוכלת", ואין לו 
שום רשות בפני עצמו, לשאול איזו שאלות, אלא הוא לא עולה בשם. 
וזה נקרא שהוא אלם, שאין לו פה לשאול שאלות.
%break
וזהו בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, 
ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור, שאין לו פה.
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 6
6. עיקר שקשה לנו בעבודה להכנס לעובר, שפירושו, שהרצון לקבל 
יקבל בתוכו רצון אחר, הנקרא "רצון להשפיע". ובזמן שהאדם זוכה 
לבחינת עובר, היינו שבתוך הרצון לקבל נכנס רצון להשפיע, זה נקרא 
ש"הקב"ה צר צורה בתוך צורה".
%break
ויש להבין, מהו הפלאי הזה ש"צר צורה בתוך צורה". ולפי שפירשנו, 
זהו חידוש גדול, ממש מעשה נסים. היות שזהו נגד הטבע, שרק 
הקב"ה יכול לשנות את הטבע, ואין זה בידי אדם. 
%break
וזהו החידוש, שהקב"ה צר צורת השפעה בתוך צורת האם, שהיא 
צורת קבלה. וזה נקרא "קדושה, מה שה' נותן".
%break
וזהו "אין קדוש כה'", מטעם "כי אין בלתך". כי אין מי בעולם שיכול 
לשנות את הטבע, ולעשות בתוך הכלי שבא לאדם מצד הטבע, רצון 
לקבל, שיהיה לו אח"כ טבע אחר, הנקרא "רצון להשפיע".
%S (הרב"ש. מאמר 26 "מהו, אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה" 1990)
%break
%letter 7
7. בכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות 
שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'. 
%break
לכן כל בחינת קבלת מלכות שמים, נבחנת לבחינה חדשה, היינו 
שמקבל עתה חלק מחלל הפנוי, שהיה ריק ממלכות שמים, ומכניס את 
מקום הריק, וממלא אותו עם מלכות שמים.
%break
נמצא, שהוא בירר עתה דבר חדש, מה שלא היה מטרם שלקח את 
המקום ריק, ומילא אותו עם מלכות שמים. וזה נקרא, שהעלה ניצוץ 
חדש לתוך הקדושה, עד שמרוב עליות הוא מעלה תמיד ניצוצין מחלל 
הפנוי לתוך הקדושה. 
%break
נמצא, שמכל ירידה וירידה, הוא בא לידי התחלה חדשה, ומעלה נצוצות חדשים.
%S (הרב"ש. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)
%break
%letter 8
8. צריכים לדעת, כי מי שרוצה לכנס בעבודת ה', בכדי להדבק בו 
באמת ולהכנס בהיכל המלך, אז לא נותנים להכנס כל אחד ואחד. 
אלא בודקין אותו, אם אין לו רצון אחר, אלא רצון של דביקות. אותו 
נותנים להכנס.
%break
ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד? זהו שנותנים 
להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים, בכדי 
להפריע לו, שיעזוב את דרך זה וילך בדרך כל הארץ.
%break
ואם האדם מתגבר על כל הקשיים, ופורץ כל הגדרים, שעושים לו 
מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים לדחותו, אז הקב"ה שולח לו 
קליפות ומרכבות גדולות, שיטעו את האדם מלהכנס להדבק רק בה' 
ולא בדבר אחר. 
%break
וזה נקרא "ביד חזקה הקב"ה דוחה אותו".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה")
%break
%letter 9
9. מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת, הוא צריך להאמין, 
שהאמת היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו, אלא שהיא בבחינת 
"עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". 
%break
שזה רק מסיבת התיקון, בכדי שהאדם יבוא לשלימותו, שהוא מרגיש 
רק את עצמו ולא מציאות אחרת.
%break
לכן אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה 
מהשכל, על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים.
%S (הרב"ש. 236. "מלוא כל הארץ כבודו")
%break
%letter 10
10. אלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע, ואם יהיה תמיד 
במצב של לבנונית, הלבנונית לא נותן להאדם להמשיך בעבודה. כי 
בזמן שמאיר, האדם יכול לעבוד אפילו בבחינת קבלה לעצמו. 
%break
לכן אף פעם לא יהיה להאדם מקום לדעת, אם עבודתו הוא בטהרה 
או לא. וזה גורם, שאף פעם לא יכול לבוא לזכות לדביקות ה'.
%break
לכן נותנים לו מלמעלה צורה של שחרית. ואז הוא רואה, אם עבודתו 
הוא בטהרה. זאת אומרת, אם גם במצב של שחרית הוא יכול להיות 
בשמחה - זהו סימן שעבודתו היא בטהרה. 
%break
כי האדם צריך להיות שמח, ולהאמין שמלמעלה נתנו לו הזדמנות, 
שיהיה בידו לעבוד בעמ"נ להשפיע.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 11
11. צריכים לדעת, לזכות לבחינת בינה, הוא עבודה גדולה עד 
שמשיגים בחינה זו. כלומר, שיהא מסתפק במועט, בהרגשה שיש לו, 
ובשכל שיש לו, אלא הוא שמח בחלקו, במה שיש לו. ואדם הזה יכול 
להיות תמיד בשלימות, מטעם שהוא שמח בחלקו.
%break
אולם מה יש לאדם לעשות, שעדיין לא הגיע לבחינה זו, והוא רואה 
שאינו יכול להתגבר על הרצון לקבל. 
%break
אז הוא צריך להתפלל לה', שה' יעזור לו, שיהיה ביכולתו ללכת 
בעבודה בעינים עצומות, ולא יהיה נצרך לשום דבר, אלא שיהיה בידו 
לעשות הכל לשם שמים, אף על פי שהגוף מתנגד לזה.
%break
כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך 
להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים.
%S (הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 12
12. העיקר שבעבודה הוא שלא נותנים משמים חצי דבר. אחרת היה 
יכול להיות שאם האדם היה עושה תשובה למחצה היה מקבל סיוע 
מלמעלה על מחצית עבודה, אבל מאחר שמשמים אינם נותנים חצי 
דבר לכן מוכרח האדם להתפלל לה' שיתן לו עזרה שלמה. 
%break
זאת אומרת שהאדם בזמן תפילתו שאז הוא מסדר מה שבליבו, כי 
תפילה היא עבודה שבלב, מוכרח האדם אז להחליט בעצמו שרוצה 
שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו 
שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים.
%break
וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא 
זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח 
המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל 
רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, 
%break
אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל 
הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. 
%break
וזה נקרא תפילה שלמה, היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום 
פשרות לעצמו והוא מבקש שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו.
%S (הרב"ש. אגרת ס"ה)
%break
%letter 13
13. עיקר מה שדורשים מהאדם, הוא בכדי שע"י עבודתו הוא יבוא 
לידי דביקות בה', שהוא בחינת השתוות הצורה, שכל מעשיו יהיו 
בע"מ להשפיע.
%break
וזהו כמ"ש "אז תתענג על ה'", שפירוש של אז, הוא מקודם שהיא 
תחילת עבודתו לא היה לו תענוג, אלא עבודתו היתה בדרך הכפיה. 
%break
מה שאין כן אח"כ, כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בע"מ להשפיע, ולא 
להסתכל על עצמו, אם מרגיש טעם בעבודה, אלא הוא מאמין, שהוא 
עובד בכדי שעם עבודתו הוא משפיע נחת ליוצרו, והאדם צריך להאמין 
שה' מקבל עבודת התחתונים, 
%break
ולא חשוב כמה ואיך הצורה של עבודתם, ואת הכל הקב"ה מסתכל על 
הכוונה ומזה יש נחת להבורא, אז האדם זוכה התענג על ה'.
%break
שגם בעת עבודת ה' כבר ירגיש טוב ועונג, היות שעכשיו האדם עובד 
ממש לה', כי היגיעה שנתן בעת עבודת הכפיה מכשיר את האדם 
שיוכל לעבוד באמת לשם ה'. 
%break
נמצא, שגם אז התענוג שהוא מקבל, הוא על ה', היינו לה' דוקא.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
%break
%letter 14
14. אין בכוחו של התחתון להתחיל בעבודה, אלא מבחינת שלא 
לשמה, הנקרא רצון לקבל, כי רק השלא לשמה נותן את כוח המנענע 
הראשון של התחתון, כי בזמן שאין האדם מוציא טעם מספיק מהנאות 
גשמיות, אזי הוא מתחיל לחפש אחרי תענוגים רוחניים.
%break
נמצא ששורש עבודתו של התחתון הוא הרצון לקבל. והתפילה, 
הנקרא מ"ן, עולה למעלה, אזי העליון מתקן את המ"ן הזו, ונותן עליה 
כוח המסך, שהוא רצון לעכב את השפע, מטרם שהתחתון יודע 
בעצמו, שכוונתו הוא להשפיע.
%break
היינו, שהעליון משפיע לתחתון טעם ועונג ברצון להשפיע, שעל ידי זה 
שהתחתון מרגיש את רוממותו יתברך, אזי הוא מתחיל להבין, שכדאי 
להתבטל אליו ולהתבטל ממציאותו עצמו.
%S (הרב"ש. 587. "עליון מברר לצורך התחתון")
%break
%letter 15
15. כשעבר עליו זמן הרבה, שהשקיע כוחות, ואינו רואה מילוי 
לחסרונו, אז מתחלת לרקום בו בחינת ייסורים וכאבים, בזה שהוא 
השקיע כוחות, ואינו רואה שום התקדמות בעבודה שלו. ואז מתחילות 
המחשבות לבוא בזה אחר זה. 
%break
לפעמים בניצוצי ייאוש, ולפעמים מתחזק, ואח"כ עוד הפעם הוא רואה 
שנופל ממצבו, וכן חוזר חלילה. עד שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג 
זה ע"י יגיעה בעליות וירידות. שמעליות וירידות האלו, משאירים אצלו 
כל פעם בחינת כאב, על מה שהוא עוד לא זכה לדביקות ה', 
%break
ואז שהסאה של יגיעה נתמלאה בשיעור שלם, שזה נקרא "כלי", אז 
בא אליו המילוי מצד ה', היות שיש לו עכשיו "כלי אמיתי".
%S (הרב"ש. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
%break
%letter 16
16. מה שהוא רואה, שעכשיו, לאחר כמה שנות עבודה, שהוא הלך 
אחורה, זהו נעשה בכוונה תחילה, כדי שירגיש כאב בזה שאין לו 
דביקות ה'. 
%break
נמצא לפי זה, שכל פעם הוא מוכרח לראות, איך שהוא מתקרב יותר 
לבחינת עשיית הכלי, הנקרא "חסרון אמיתי", שהמודד של קטנות 
וגדלות חסרון, הוא בשיעור היסורים, שהוא מרגיש, 
%break
בזה שאין לו המילוי, הנקרא כאן "דביקות בה'", שכל רצונו וחשקו 
יהיה אך ורק לעשות נחת רוח להבורא יתברך.
%S (הרב"ש. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
%break
%letter 17
17. חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל הנסיון, ובטרם שאדם מנסה 
בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות 
האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור.
%break
ולכן אנו מחויבים להתיגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: "כל אשר תמצא 
ידך לעשות בכוחך עשה וכו'". והבן זה, כי עמוק ואמת הוא.
%break
לא גיליתי לך את האמת הזה, אלא כדי שלא תרפה ידיך ואל תתיאש 
ח"ו מן הרחמים. ואע"פ, שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה 
שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפלה. ועד שם האמן 
בחז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". 
%break
וכשיגמר הסאה יהיה תפלתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, 
וזה שהורינו ז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין". כי אינו ראוי לתפלה מקודם 
זה, והשי"ת שומע תפלה.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ז)
%break
%letter 18
18. אחרי שמשיג מדרגה הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי 
תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום 
חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת. 
%break
כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, 
שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו 
וגדלותו וחשיבותו של המלך.
%break
אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו 
עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. 
%break
נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה 
שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם 
כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע.
%S (הרב"ש. 223. "הכניסה לעבודה")
%break
%letter 19
19. לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את 
עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח 
כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר 
מתוכה יבוא אל ה"לשמה". 
%break
והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, 
ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה 
העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. 
%break
ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך 
אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. 
%break
ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן 
אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו.
%S (בעל הסולם. "מצווה אחת")