ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים נ-ת
%book עיבור ויניקה 2021
%break
%H עיבור ויניקה
%break
%H עיבור
%break
%letter 1
1. אמרו חז"ל בסוד העיבור, (נדה ל') שנר דלוק על ראשו ורואה מסוף 
העולם עד סופו ומלמדים לו כל התורה כולה.
%S (בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". חלק ט', אור פנימי, אות פ"ב)
%break
%letter 2
2. תחילת הכניסה לעבודת ה', הוא בחינת עיבור, היינו שמבטל את 
בחינת עצמותו, ונכנס בעיבור לבטן האם, כמו שכתוב: "שמע בני 
מוסר אביך, ואל תיטוש [תורת] אמך". 
%break
וזהו מלשון "כי אם לבינה תקרא", היינו שמבטל את אהבה עצמית 
המכונה "מלכות" שבחינתה המקורי היא נקראת רצון לקבל בעמ"נ 
לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה המכונה בחינת "בינה".
%break
והאדם צריך להאמין, שטרם שנולד היינו מטרם שירדה הנשמה 
בהגוף היתה הנשמה דבוקה בו ית', ועכשיו הוא משתוקק לחזור 
ולהדבק כמו שהיה לפני ירידתה, 
%break
זה נקרא "עיבור" היינו שמבטל את עצמותו לגמרי.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 3
3. יש לפרש "עובר" מלשון עובר, שהוא המצב הא', שעובר מבחינת 
השימוש עם כלים דקבלה לדרגת קדושה, ששם משמשים רק בכלים 
שיכולים לכוון בעל מנת להשפיע, אחרת לא משתמשים עם הכלים.
%break
נמצא, שעיקר הוא בחינת העיבור. כמו בגשמיות, בזמן שהאשה 
נעשית מעוברת, בטח שהיא תלד גם כן. אלא כל הדאגות הן, 
שהאשה צריכה להתעבר. ואח"כ בדרך כלל האשה כבר תלד גם כן.
%S (הרב"ש. מאמר 26 "מהו, "אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה" 1990)
%break
%letter 4
4. הכלים השבורים והמתים עולים עם הנצוצין לעיבור על ידי 
הרשימות שקיבלו את האור שלהם.
%break
למשל, הנבראים, לאחר חטא אדם הראשון, נבחנים לכלים שבורים 
ומתים, היינו הכלים שלהם הם רק בקבלה עצמית, שנפרדו מהחיי החיים. 
%break
רק יש בהם ניצוץ, שהוא מהרשימות דאור חוזר, שנשאר וירד להחיות 
הכלים, שיוכלו על ידו לקום לתחית המתים. והניצוץ הזה הוא ניצוץ 
דקדושה, שהוא שיריים מהאור חוזר. וצריכים להעלות אותו, היינו 
לקבל אותו בעל מנת להשפיע, שזהו נקרא "העלאה", היינו עלית מ"ן. 
%break
שעל ידי זה נעשה בחינת מסך ועביות, שיוצא על זה מילוי, שהאור 
חוזר ממלא את הכלים בשיעור שילביש את האורות (אור ישר).
%S (הרב"ש. 179. "עיבור - א'")
%break
%letter 5
5. זה שרוצה לצאת מאהבה עצמית ולהתחיל בעבודה דלהשפיע, 
דומה שעוזב את כל המצבים שבו היה חי בהם, ועכשיו הוא מניח 
ועוזב את הכל, ונכנס לתחום שאף פעם לא היה נמצא שם. 
%break
ומשום זה הוא צריך לעבור בחינת "עיבור וירחי לידה", עד שתהיה לו 
היכולת לקנות תכונות חדשות, שזה זרה לרוחו ממה שקבל מיום היולדו עד עכשיו.
%S (הרב"ש. מאמר 22 "אישה כי תזריע" 1986)
%break
%letter 6
6. מטרם היניקה יש בחינת עיבור, היינו שהעליון מתקן אותו. וזה יכול 
להיות, שהאדם הוא כמו עיבור במעי אמו, שהעובר מתבטל להאם, 
ואין לו שום דעה בפני עצמו, 
%break
אלא כמו שאמרו חז"ל "עובר ירך אמו, אוכל מה שאמו אוכלת", ואין לו 
שום רשות בפני עצמו, לשאול איזו שאלות, אלא הוא לא עולה בשם. 
וזה נקרא שהוא אלם, שאין לו פה לשאול שאלות.
%break
וזהו בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, 
ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור, שאין לו פה.
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 7
7. "עיבור" נקרא, בזמן שהאדם מעביר ממנו את עצמותו לזמן מה, 
ואומר עכשיו אני לא רוצה לחשוב משהו לתועלת עצמי, וגם איני רוצה 
להשתמש עם השכל שלי, והגם שזה הוא אצלי, דבר החשוב ביותר, 
%break
זאת אומרת היות שאני איני מסוגל לעשות שום דבר מה שאני לא 
מבין, פירוש, אני יכול לעשות הכל, אבל אני צריך להבין את הכדאיות 
של הדבר, מכל מקום הוא אומר, עכשיו אני מסוגל לזמן מה, לומר 
שאני מקבל עלי בזמנים אלו שאני קובע לא להשתמש עם השכל שלי, 
%break
אלא אני מאמין בלמעלה מהדעת, להאמין באמונת חכמים, להאמין 
שיש משגיח ומסתכל על כל אחד ואחד בעולם בהשגחה פרטית.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 8
8. עיבור פירושו (תע"ס חלק ח' דף תר"ח אות י"ז) "קומת מלכות, 
שהוא הקטנות היותר מצומצם באפשרות, נקראת בשם עיבור, שהוא 
מלשון "עברה ודינין", בסוד הכתוב "ויתעבר ה', בי למענכם".
%break
ויש לפרש את ענין עברה ודינין. היות זה שהאדם צריך ללכת בעינים 
עצומות למעלה מהדעת, הגוף מתנגד לעבודה זו, לכן זה שהאדם 
צריך תמיד להתגבר, זה נקרא "עברה, וזעם, וצרה", 
%break
היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון, 
שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור", שהוא 
קטנות היותר מצומצם באפשרות.
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 9
9. פירושה של עיבור הוא, מלשון עברה וזעם. היינו, שהאדם צריך 
להתגבר בזמן שהמלכות שמים היא אצלו בבחינת נקודה, כלומר 
שאינה מאירה לו קבלת מלכות שמים שיהיה בשמחה, כמו שכתוב 
"עבדו את ה' בשמחה", אלא שאצלו היא בעצבות.
%break
וזה ענין עיבור, היינו שזה כמו עיבור בגשמיות, שהתחיל להכנס 
להריון, שאחר כך שאם יתנו התנאים הדרושים, יצא מזה ולד.
%break
נמצא שבזמן שהאדם נכנס בעבודה, ורואה איך שהוא, מרוחק מה', 
וכואב לו, זה נקרא שזכה לבחינת קטנות, היינו הוא מרגיש את 
קטנותו. וזה נקרא חסרון כלי. 
%break
ובשיעור זה יכול להשיג אחר כך את האור, הנקרא גדלות בערך הכלי.
%S (הרב"ש. 799. "מולד הלבנה")
%break
%letter 10
10. "עיבור", היינו שעובר מבחינתו עצמו, לבחינת רשותו של הקב"ה, 
אבל זה הוא זמני, פירוש שהוא באמת רוצה לבטל את עצמו לעולמים, 
%break
אבל הוא לא יכול להאמין שיהיה עכשיו ביטול לעולמים היות שהיה 
כבר הרבה פעמים שהוא היה חשב שיהיה כך, אבל אח"כ ירד 
מדרגתו, ונפל למקום אשפה.
%break
אבל הוא לא צריך לדאוג מה נאכל למחר, היינו, שבטח הוא יפול 
אח"כ מדרגתו, כי זה מחוסר אמונה אלא צריכים להאמין ישועת ה' 
כהרף עין, 
%break
נמצא כיון שהוא מבטל עצמו לשעתו, ורצה להשאר כך בתמידיות 
נמצא שיש לו ערך של עיבור.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 11
11. האדם בזמן שהוא יכול לבטל את עצמו, בקצת זמן ובזמן זה הוא 
אומר אני רוצה עכשיו לבטל עצמי לקדושה, היינו לא לחשוב עכשיו על 
אהבה עצמית, אלא שהוא רוצה עכשיו לעשות נחת רוח להקב"ה.
%break
והוא מאמין למעלה מהדעת אף על פי שהוא עוד לא מרגיש שום דבר, 
הוא למעלה מהדעת שהקב"ה הוא שומע תפלת כל פה, ולפניו קטן 
וגדול שוים, וכמו שהוא יכול להושיע לגדול שבגדולים, כמו כן הוא יכול 
לעזור לקטן שבקטנים. 
%break
וזה נקרא בחינת "עיבור", היינו שעובר מבחינתו עצמו, לבחינת רשותו 
של הקב"ה.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 12
12. מוכרח האדם להחליט בעצמו שרוצה שה' יתן לו רצון להבטל 
אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל 
הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים.
%break
וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא 
זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח 
המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל 
רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, 
%break
אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל 
הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. 
%break
וזה נקרא תפילה שלמה, היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום 
פשרות לעצמו והוא מבקש שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו.
%S (הרב"ש. אגרת ס"ה)
%break
%letter 13
13. החשיבות של העבודה בזה שמחשיבים שֵׁרות קטן ברוחניות. 
%break
מזה זוכים אח"כ להגדיל את החשיבות עד שהאדם יכול לומר שאין לו 
שום אפשרות להעריך את החשיבות לשמש את המלך. וזה נקרא בחינת עיבור.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 14
14. צריכים לב' דברים, א' נקרא כח המצייר שהוא קטנות, ב' כח 
המעכב שלא יהיה הפלה, היינו שלא יקלקל העיבור. שכח המצייר 
צריכים, כי יש כלל אין אור בלי כלי. היינו אין מלוי בלי חסרון, לכן אם 
אין קטנות אף פעם לא יהיה גדלות.
%break
אבל צריכים כח להחזיק מעמד בעת שהוא מרגיש שהוא בעל חסרון, 
כי חסרון משמע שכואב לו זה שאין לו שלימות. וידוע שיסורים קשה 
לסבול, אם הוא אינו רואה סוף להיסורים, אז הוא בורח מהמערכה. 
%break
נמצא שצריכים לתת לו שלימות שיוכל להחזיק מעמד, ולא יברח 
ממלחמת היצר.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 15
15. אומר האר"י הקדוש, "בעיבור צריכים כח המצייר, וכח המעכב". 
שפירושו עיבור, שזהו תחילת כניסת האדם לקדושה, כח המצייר הוא 
כח המראה את האמת, היינו ציור של העבודה היינו אם יש לו ציור 
טוב על המצב שבו הוא נמצא, היינו שמאיר לו את העבודה, 
%break
כלומר איך צורה יש לו כשהוא מסתכל על עבודתו, אם הוא בשלימות 
או לא, היינו אם הוא עובד בעל מנת להשפיע, או שהוא רוצה על כל 
פנים לעבוד בעל מנת להשפיע.
%S (הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שצריך להרים יד ימין על שמאל, בעבודה" 1991)
%break
%letter 16
16. בזמן העיבור שאז הוא כח הציור שלו הוא רק קטנות, שבקושי 
הוא יכול לקיים תו"מ, אפילו באיזה כוונה שהוא, הוא צריך להאמין 
שיש בזה חשיבות גדולה.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 17
17. ענין כח המצייר שישנו בזמן ההכנה, שהציור של העיבור הוא 
קטנות, שענינו הוא שרק בכלים דהשפעה היינו בזמן שעוסק בתורה 
ועבודה אז הוא יכול לכוון, שעושה הכל על הכוונה של השפעה.
%break
היינו מה שעוסק עכשיו בתו"מ, הוא מטעם שמאמין בה', ובגדלותו. 
והוא מקבל על עצמו, שמהיום והלאה, כל הנאה שלו יהיה רק בזה, 
שיש לו רצון לשמש את המלך, שזה יחשב לו, כאילו הרויח הון 
תועפות, 
%break
וכאילו כל העולם כולו, מסתכלים עליו, ומקנאים בו בזה, שהוא זכה, 
לעלות ברום המעלות, מה שאדם אחר לא זכה לזה. 
%break
וממילא הוא שש ושמח, ולא מרגיש בעולם שום דבר רע, אלא שהוא 
חי אז בעולם שכולו טוב.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 18
18. כח המעכב נקרא, היות שבזמן שכח המצייר מראה לו האמת, 
שבזמן העיבור הנקרא תחילת עבודה, בטח שהוא רואה חסרונות, 
ויכול להיות אחיזה להס"א, לכן מוכרח להיות כח המעכב, שהוולד לא יהיה נפל, 
%break
היינו הפלה להס"א, ובכדי לעכב שלא יהיה הפלה, אף על פי שיש 
חסרון, כמו שמראה כח הציור, איזה צורה שיש לעבודה זו, וכח 
המעכב נקרא, ימין. 
%break
מטעם שהוא עובר לבחינת שלימות, כנ"ל, היינו שהוא מאמין באמונת 
חכמים, שאמרו שהאדם צריך להיות שמח בחלקו, היינו כמה אחיזה 
שיש לו בתו"מ, לזכיה גדולה הוא זה בעבורו, 
%break
כי הוא רואה שיש אנשים, שה' לא נתן להם את המחשבה ורצון אפילו 
לזה שיש לי כן קצת אחיזה, זה נקרא כח העיכוב, שלא יפול 
מהעבודה, וגם הוא יולד אח"כ, היינו שמהעבודה זו, שהוא שומר 
עצמו בעיבור, 
%break
היינו בתחילת עבודה, שיהיה ב' קוים, היינו שמאל וימין, הוא יזכה 
להיוולד, ולהיות לבחינת יניקה דקדושה, כנ"ל, שע"י כח המצייר וכח 
המעכב, תצא מהעבודה זו ולד שלם בקדושה.
%S (הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שצריך להרים יד ימין על שמאל, בעבודה" 1991)
%break
%letter 19
19. ברוחניות, יש שם בעיבור ב' בחינות: א. צורת העיבור, שהיא 
מדרגת קטנות, שזוהי צורתו אמיתית. אבל כיון שאין לו רק קטנות, 
נבחן זה לחסרון. ובכל מקום שיש חסרון בקדושה, יש אחיזה 
לקליפות. 
%break
ואז הקליפות יכולות לגרום הפלה, היינו שהוולד הרוחני יפול טרם 
שנגמר בחינת העיבור שלו. לכן צריך להיות דבר המעכב, שהוא, 
שנותנים לו בחינת שלימות, היינו בחינת גדלות.
%break
%letter ב
ב. אבל יש להבין, איך יכולים לתת גדלות להוולד, בו בזמן שהוא לא 
מוכשר לקבל אפילו קטנות כל צרכו, מטעם שעדיין אין לו כלים, שיוכל 
לקבל אותם בעל מנת להשפיע. 
%break
ועל זה יש שם תירוץ, על דרך שאמרו חז"ל "עובר במעי אמו, אוכל 
מה שאמו אוכלת".
%S (הרב"ש. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)
%break
%letter 20
20. אמרו "עבור ירך אמו", שפירושו הוא, כיון שעובר ירך אמו, אז 
העיבור לא עולה בשם בפני עצמו. לכן העובר אוכל מה שאמו אוכלת. 
שפירושו, שכל מה שהעובר מקבל, הוא מקבל בכלים של האם. 
%break
לכן, הגם שאין להוולד כלים מוכשרים לקבל גדלות, אבל בכלים של 
העליון, שהוא האם שלו, הוא יכול לקבל, משום שהוא מתבטל כולו 
להאם, ואין לו רשות בפני עצמו, שזהו נקרא בחינת "עיבור", שהוא 
מתבטל לגמרי להעליון.
%break
ואז כשמקבל גדלות, נמצא שהוא בשלימות. לכן אין שם אחיזה 
לקליפות. ולכן נקרא זה "כח המעכב".
%S (הרב"ש. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)
%break
%letter 21
21. עיבור א' נעשה על ידי עליון, בדומה לאדם שמקבל איזו 
התעוררות מלמעלה. 
%break
עיבור ב' היינו, אחר כך התחתון צריך מכח התעוררות שקיבל, 
לעבוד מעצמו, היינו הוא צריך להוסיף, על ידי התעוררות שקיבל 
מעליון, ולעבוד על ידי יגיעתו, 
%break
אחרת נאבד לו הכל וחוזר להיות לבחינת נקודה שחורה, שפירוש 
שהרוחניות שלו היא בבחינת חושך שאינו מאיר.
%S (הרב"ש. 873. "עיבור - ב'")
%break
%letter 22
22. שורש עבודתו של התחתון הוא הרצון לקבל. והתפילה, הנקרא 
מ"ן, עולה למעלה, אזי העליון מתקן את המ"ן הזו, ונותן עליה כוח 
המסך, שהוא רצון לעכב את השפע, מטרם שהתחתון יודע בעצמו, 
שכוונתו הוא להשפיע.
%break
היינו, שהעליון משפיע לתחתון טעם ועונג ברצון להשפיע, שעל ידי זה 
שהתחתון מרגיש את רוממותו יתברך, אזי הוא מתחיל להבין, שכדאי 
להתבטל אליו ולהתבטל ממציאותו עצמו.
%break
ואז הוא מרגיש שכל זה שיש לו מציאות, הוא רק מטעם שרצונו 
יתברך הוא כך, שיש רצון לה', שיהיה לתחתון מציאות, אבל הוא 
כשלעצמו רוצה להתבטל ממציאותו, נמצא אז שכל חיותו שהוא 
מרגיש, הוא על חשבון לשמה, ולא על חשבון עצמו.
%break
וכשמרגיש הרגשה זו, נבחן אז שכבר יש לו התיקון של המ"ן. ואז הוא 
מוכשר גם כן לקבל את המ"ד, שכבר אין ביניהם שום סתירה, כי גם 
התחתון רוצה בטובת העליון ולא לתועלת עצמו.
%S (הרב"ש. 587. "עליון מברר לצורך התחתון")
%break
%letter 23
23. עיקר שקשה לנו בעבודה להכנס לעובר, שפירושו, שהרצון לקבל 
יקבל בתוכו רצון אחר, הנקרא "רצון להשפיע". ובזמן שהאדם זוכה 
לבחינת עובר, היינו שבתוך הרצון לקבל נכנס רצון להשפיע, זה נקרא 
ש"הקב"ה צר צורה בתוך צורה".
%break
ויש להבין, מהו הפלאי הזה ש"צר צורה בתוך צורה". ולפי שפירשנו, 
זהו חידוש גדול, ממש מעשה נסים. היות שזהו נגד הטבע, שרק 
הקב"ה יכול לשנות את הטבע, ואין זה בידי אדם. 
%break
וזהו החידוש, שהקב"ה צר צורת השפעה בתוך צורת האם, שהיא 
צורת קבלה. וזה נקרא "קדושה, מה שה' נותן".
%break
וזהו "אין קדוש כה'", מטעם "כי אין בלתך". כי אין מי בעולם שיכול 
לשנות את הטבע, ולעשות בתוך הכלי שבא לאדם מצד הטבע, רצון 
לקבל, שיהיה לו אח"כ טבע אחר, הנקרא "רצון להשפיע".
%S (הרב"ש. מאמר 26 "מהו, אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה" 1990)
%break
%letter 24
24. התחלה הראשונה, שהאדם נכנס בקדושה, מתחיל מבחינת 
העובר. וזהו פירוש, שה' צר צורת השפעה בצורה הקודמת, שהיא 
האם, הנקרא "כלים דקבלה". ובכלים דקבלה האדם נולד. ואח"כ 
האדם עובר לבחינת קדושה, שהוא, שכל מעשיו יהיו לתועלת הבורא.
%break
נמצא, מי נתן לו הכלים דהשפעה. כמו שאנו לומדים, שעביות דכתר 
נקראת "עביות דשורש", ונקראת "עביות דעובר". שפירושו של שורש 
היינו הבורא, שרצונו להטיב לנבראיו. 
%break
ובזמן שהאדם מקבל את הבחינה הראשונה של קדושה, הוא שמקבל 
כלים דהשפעה. היינו שיכול לכוון בעל מנת להשפיע בכלים דהשפעה.
וזה נקרא, ש"ה' צר צורה", היינו צורת השפעה. 
%break
שהוא, שנותן לו הכח שיוכל להשפיע בתוך צורת אמו, שהיא מצב הקודם, 
מטרם שבא להתחבר עם הקדושה. שהמצב הקודם נקרא "אם", ומצב הב' נקרא "עיבור".
%S (הרב"ש. מאמר 26 "מהו, "אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה" 1990)
%break
%letter 25
25. אאמו"ר זצ"ל אמר, שזהו סדר של עבודה, שהתחלת העבודה 
נקראת עיבור, בזמן שהאדם מתחיל לעבוד על דרך האמת. 
%break
כשהוא עובר על פתחי תורה, בחינת יעקב שבאדם, מתעוררת, ורוצה 
ללכת בדרך התורה, וכשעובר על פתחי של עבודה זרה, בחינת עשו 
של האדם מתעוררת לצאת.
%break
ויש לפרש דבריו, היות שהאדם נכלל מכלי קבלה מצד הטבע, המכונה 
אהבה עצמית, שזהו היצר הרע, וכמו כן הוא נכלל מנקודה שבלב, 
שהיא בחינת היצר הטוב שלו, וכשנכנס להעבודה דלהשפיע, 
%break
אז הוא בחינת עיבור, מלשון עבירה, לכן יש לו עליות וירידות ואין לו 
יציבות, והוא מושפע מהסביבה, ואין לו כוח להתגבר.
%break
ומשום זה, כשהוא עובר בסביבה שהם עוסקים בעבודה שזרה לנו, 
היינו באהבה עצמית, אז בחינת אהבת עצמית שבו מתעוררת לצאת 
מההעלם להגילוי, ולקבל השליטה על הגוף. ואז אין לו כוח לעשות 
שום דבר, רק מה שנוגע להמקבל שלו.
%break
וכשעובר דרך סביבה שעוסקים במעשים דלהשפיע, אז בחינת יעקב 
שבו, מתעוררת לצאת מההעלם אל הגילוי, ומעשים דלהשפיע 
שולטים אז על הגוף.
%S (הרב"ש. מאמר 9 "ויתרוצצו הבנים בקרבה" 1985)
%break
%letter 26
26. אחרי שמשיג המדרגה הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי 
תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום 
חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת.
%break
כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, 
שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו 
וגדלותו וחשיבותו של המלך.
%break
אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו 
עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא 
אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל 
להנות לה'. 
%break
ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא 
בבחינת משפיע על מנת להשפיע.
%S (הרב"ש. 223. "הכניסה לעבודה")
%break
%H יניקה
%break
%letter 27
27. עיבור, יניקה ומוחין, הם שלשה מדרגות. לאחר שהאדם כבר זכה 
להכנס לקדושה, אז מתחיל להשיג אותם, הנקראים נפש בעיבור, 
ורוח ביניקה, ונשמה במוחין. 
%break
אבל גם בהכנה של העבודה, היינו עוד מטרם שהאדם זכה להכנס 
בקביעות להקדושה, גם כן נוהג ענינים אלו.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 28
28. עיבור של אדם, תראה גם מהלך של מעילא לתתא. דהיינו, 
התפשטות איטית מהמוליד שלו - אמו, עד שנעתק וניתק ממנה 
לגמרי, כי יוצא לאויר העולם, ויצא מפועל לנפעל - מרשות מולידו עד 
רשות עצמו. 
%break
ואז מתחיל המהלך של מתתא לעילא - ימי היניקה, שעדיין דבוק 
בשדי אמו, עד שצורתו נשלמת, בשיעור האחרון של קומת מולידיו.
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור - לידה")
%break
%letter 29
29. בחינת "לידה ויניקה", שאז כבר יש לו "פה", שפירושו, שהוא בא 
לרשות עצמו, והוא כבר יודע מה שהוא עושה. וכבר יש לו רשות בפני 
עצמו לעשות בחירה, וזה נבחן שכבר הוא נמצא ברשות עצמו. 
%break
ואז נקרא, שהוא מקבל בחינת "רוח", שזה מאיר בזמן שכבר יש לו 
רשות בפני עצמו בקדושה.
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 30
30. דיבור הוא בחינת גילוי, היינו שכבר יש להאדם בחינת יניקה 
ברוחניות, כבר הוא מרגיש שהוא יונק מקדושה, שענין יניקת חלב 
מורה על חסדים, כי מדת החסד היא בחינת השפעה, 
%break
שבזמן שהאדם זוכה לכלים דהשפעה, היינו, שכל מעשיו הם לשם 
שמים, וכבר אינו דואג לתועלת עצמו, זה נקרא שזכה לבחינת חסד.
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 31
31. ב"עיבור", היתה לו רק בחינת "נפש", שהיא מלשון "נפישה", 
היינו בחינת "דומם", שאין לה "תנועה" בעצמה, אלא העליון הוא 
המנענע אותו לכל פעולה.
%break
ואז הוא מקבל, שם מלא מאלקים, כלומר מה שהיה בבחינת עיבור, 
אלם מאלקים, שהיתה חסרה לו רשות עצמו, שהוא יהיה בעל עבודה, 
אלא הכל הוא על חשבון העליון.
%break
וכשנולד, ויש לו "יניקה בקדושה" מצד עצמו, אז הוא שם מלא 
מאלקים, שזה הרמז מה שהיה קודם אלם מצד עצמו, נעשה עתה 
מלא, היינו שכבר זכה לבחינת י"ה מאלקים.
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 32
32. יש להבחין ב' ענינים: ביניקה אין התינוק יכול לינוק מבלי הסכמת 
המניק. היינו שהמניק צריך להסכים להוציא מכח אל הפועל. 
%break
מה שאין כן בצרכי אכילה שם כבר המזונות מוכנים בפועל, אלא הוא 
צריך להשיג אותם. לעומת זאת ביניקה, התחתון צריך להוציא לפועל 
את מזונותיו.
%break
ואם העליון צריך לסייע להתחתון לינוק זהו כבר נבחן לחסרון מצד 
התחתון. אלא שהתחתון צריך להוציא את מזונותיו לפועל, אבל ודאי 
זקוק להסכמת העליון, אחרת, היינו על כורחו, לא שייך בענין יניקה.
%break
מה שאין כן בצרכי מזון שהם כבר יצאו לפועל יש מציאות שהתינוק 
יכול לקבל אותם בלי ידיעת המשפיע, וכמו כן אפילו בלי הסכמת 
העליון. 
%break
מה שאין כן ביניקה, אי אפשר לינוק בלי ידיעת המשפיע, אלא כל 
יניקתו היא ביחד עם המשפיע. ובזמן שמזונותיו הם בלי המשפיע 
עמו, כבר לא נבחן זה למזונות.
%S (הרב"ש. 233. "ענין יניקה")
%break
%letter 33
33. ביניקה יש להבחין: א. שהשפע בא תמיד ביחד עם המשפיע. 
ובאם אינו עומד המשפיע בשעת קבלת השפע, לא נבחן זה ליניקה. כי 
אי אפשר שהילד יוכל לינוק בלי האם. מה שאין כן שאר מזונות יכולים 
לקבל, אפילו אין בעל הבית של המזונות עומד על יד המזונות.
%break
%letter ב
ב. שהגם שהמזונות מצויים בחלב האם, אבל ההוצאה לפועל באה 
ביחד עם קבלתו שפע. זאת אומרת שאם החלב יוצא מצד האם בלי 
שהתינוק מקבל את החלב, זה כבר לא נקרא יניקה, אלא דווקא 
שהחלב מתגלה לחוץ ביחד עם יניקת הולד.
%break
%letter ג
ג. שהשפע לא נמשך בקילוח אלא טיפין טיפין, היינו עם הפסקות, 
שבכל פעם שרוצה לינוק, הוא מוכרח להמשיך מחדש, היות שהחלב 
לא יוצא מצד האם בקילוח אלא טיפין טיפין. 
%break
היינו שנמשך החלב בעת שיש רצון מצד הולד, אבל תיכף נפסק 
החלב, והולד מוכרח בכל פעם להתחיל מחדש.
%S (הרב"ש. 233. "ענין יניקה")
%break
%letter 34
34. בחינת "עיבור" נקרא מה שהאדם מקבל ההתעוררות מלמעלה. 
וכמו בגשמיות העיבור תלוי בההורים כן כאן העיבור, בהקריאה, שבא 
מלמעלה שקוראים להאדם שיחזור למוטב, 
%break
והוא מתחיל אז לחשוב מחשבות אחרות, וכל הרצונות שהיה לו 
מטרם הכרוז שקבל מלמעלה הכל נשרף ולא עולים בשם.
%break
ובחינת "יניקה" נקרא שהוא בעצמו מתחיל לחפש איזה יניקה לקבל 
מפי ספרים, או מפי סופרים ורוצה לינק את המאור התורה, מהם 
בכדי שיהיה לו היכולת להדבק בה' ולזכות לאמונה שלימה.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 35
35. "יניקה" מצד ההכנה, נקרא, שהוא מצד עצמו מתעורר ורוצה לינק 
ע"י סופרים וספרים, לינק משהו קדושה שיוכל להחיות את רוח, בחיים רוחניים. 
%break
ומשום זה כשהוא עוסק בתו"מ, הוא משתוקק להוציא מהם את מאור 
התורה שזהו מחזירו למוטב, כמו שאמרו חז"ל: "בראתי יצר הרע 
בראתי תורה תבלין".
%break
אבל בכדי להוציא מאור התורה, צריכים להיות בעלי אמונה, כמ"ש 
בהקדמה לספר הזהר. והטעם הוא, כשהוא מאמין בה' ובתורתו, והוא 
רוצה להדבק בו, אבל הוא רואה שלא יכול מסיבת הרע שבו שהוא 
הרצון לקבל, שצורה הזו גורם לו ההתרחקות מה'. 
%break
ומשום זה גם האמונה שלו אינו בקביעות כמו שכתוב בהסולם, שאין 
האמונה יכול לשרות באדם בקביעות, משום שכל זמן שאין לאדם 
יראה, הנקרא שהוא מפחד תמיד אולי לא יהיה היכולת באדם לכוון 
בעמ"נ להשפיע, 
%break
אלא יהיה לו חשק לקבל בעמ"נ לקבל, שזהו שנוי צורה, אין אור 
האמונה יכול לשרות בו בקביעות.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986) 
%break
%letter 36
36. אין העיבור נגמר בפעם אחת, ואומרים שיש שם תשעה ירחי 
לידה, עד שמשיג כ"ה [25] פרצופים, כמו כן בהכנה גם כן יש הרבה 
בחינות עד שמשיג בחינת עיבור בשלימות, בזמן ההכנה, 
%break
לכן יש הרבה עליות וירידות ולפעמים העיבור מתקלקל, שנקרא גם כן 
הפלה, וצריכים להתחיל מחדש את סדר העבודה.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 37
37. בעיבור יש כ"ה [25] פרצופים היינו נרנח"י, שבכל אחד מהם יש 
גם כן נרנח"י, לכן צריך להיות כח המעכב, היינו שאפילו בקטנות יהיה 
שם שלימות. 
%break
וזהו מקבל ע"י אמו, הגם שהוולד מצד עצמו אין לו כלים שיכול לקבל 
גדלות בעמ"נ להשפיע, מכל מקום ע"י שהוא מתבטל להאם, הוא יכול 
לקבל גדלות מכלים דאמו, שזה נקרא עיבור ירך אמו, אוכל מה שאמו 
אוכלת.
%break
היינו שאין לו בחירה מצד עצמו אלא מה שאמו אוכלת, היינו מה שאמו 
יודעת שמותר לאכול, הוא גם כן אוכל, זאת אומרת כי העביר ממנו 
את הבחירה שהוא יבחור מה זה טוב ומה זה רע, 
%break
אלא הכל על חשבון אמו, שזה נקרא "ירך אמו", שפירושו שהוא עצמו 
אינו עולה בשם.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 38
38. כתוב "צר צורה בתוך צורה". דהיינו צורת העובר בתוך צורת אמו. 
שפירושו, צורת האם היא הבסיס, שעם צורה זו האדם נולד. וזה 
נקרא "צורת אמו". 
%break
ואח"כ, כשהאדם מתחיל בעבודה, ורוצה ללכת בדרך של השפעה, 
מתחיל מקודם מהמדרגה הראשונה של קדושה. כידוע, שיש ג' 
בחינות הנקראות: א. עיבור, ב. יניקה, ג. מוחין.
%S (הרב"ש. מאמר 26 "מהו, "אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה" 1990)
%break
%letter 39
39. הולד בימי עיבורו, הוא כמו צומח ממש ותו לא, וכל תנועותיו אינם 
נקראים תנועות חיים, כי התנועות נעשים על-ידי אמו, שהעובר חלק 
ממנה. 
%break
הסביבה שלו נקראת בטן ואם הוא הגבול של הסביבה המוטל עליו, 
ואוכל מה שאמו אוכלת וכו'. והלידה מתחילה מראש מקוה.
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")
%break
%letter 40
40. מוכרח לעבור תשעה ירחי לידה, שע"י זה הוא קונה כל פעם כח, 
הנקרא "רצון להשפיע". שאם הוא רואה שיש איזה דבר שמפריע 
להרצון דלהשפיע, יש בכוחו לדחות את הדבר, ואז נקרא "וילדה זכר". 
%break
היינו לאחר שכבר עבר עליו את התהליך של "ירחי לידה", ולא באמצע 
עבודה, היינו שתיכף שנכנס בעבודה, תיכף הוא רוצה לראות את כח 
השפעה שהשיג, אחרת הוא ברוגז וטוען, הלא כבר התחלתי בעבודת 
הזריעה ואיפה הפירות מה שאני צריך להשיג. 
%break
על זה מתרץ רבי יוסי, שהאשה תיכף משנתעברה עד יום שיולדת אין 
מלה בפיה אלא הולד שלה אם יהיה זכר, שהתירוץ הוא, הגם שעוד 
לא ילדה אבל אין לה סבלנות לחכות אלא תיכף רוצה ללדת.
%S (הרב"ש. מאמר 22 "אשה כי תזריע" 1986)
%break
%letter 41
41. "עובר" מלשון עובר, שהוא המצב הא', שעובר מבחינת השימוש 
עם כלים דקבלה לדרגת קדושה, ששם משמשים רק בכלים שיכולים 
לכוון בעל מנת להשפיע, אחרת לא משתמשים עם הכלים.
%S (הרב"ש. מאמר 26 "מהו, "אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה" 1990)
%break
%letter 42
42. העולמות באים בהשגה בשני דרכים, מעילא לתתא ומתתא 
לעילא, שמתחילה משיגים מעילא לתתא, את השתלשלות הנשמה. 
ואחר-כך, מתתא לעילא, שהיא ההשגה עצמה. 
%break
מהלך הראשון מכונה בשם עיבור, משום שערכו כמו הטפה ההולכת 
ומתנתקת ממוח האב, ובאה בעיבור האם, עד שיוצאת לאויר העולם. 
שהוא נבחן כמו דרגא האחרונה - מעילא לתתא. דהיינו, בהתחשב עם 
העילה של הולד. 
%break
הרי עד שם היה עדיין מחובר באיזה חלק בבחינת אבא ואמא שלו. 
דהיינו העילה. ובביאתו לאויר העולם, נכנס לרשות עצמו, שזהו הסדר 
של מעילא לתתא.
%break
וטעם כל זאת, כי מחשבתו יתברך יחידה, ועל-כן כל המקרים שוים, 
והכל דומה לפרט.
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")
%break
%letter 43
43. סדר התיקונים הוא, כמו שאמרו חז"ל "אבא, שהוא חכמה, נותן 
את הלבן", היינו שמלבן את התחתון מהרצון לקבל שלו, שהאדם 
מתחיל להרגיש, שהרצון לקבל הוא פסולת, כמו שכתוב "אם יהיו 
חטאיכם כשני כשלג ילבנו". 
%break
ואז נבחן ש"אמו נותנת האודם", שפירושו, שבינה נקראת אור 
דחסדים, שהוא האור הבא בכלים דהשפעה. כלומר, לאחר שכבר 
האדם הגיע לידי ידיעה, שהרצון לקבל לעצמו נקרא "פסולת", אז הוא 
מקבל את הרצון להשפיע. 
%break
וזה הכל נקרא, שהעליון עושה והתחתון מבטל את עצמו בלי שום 
בקורת. וזהו כנ"ל, שזה נבחן, שאין לו "פה". וזה נקרא "אלם", 
שפירושו, שחסר לו "פה".
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)