ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book ביטול כהכנה לעיבור
%break
%H ביטול כהכנה לעיבור 
%break
%letter 1
1. תחילת הכניסה לעבודת ה', הוא בחינת עיבור, היינו שמבטל את 
בחינת עצמותו, ונכנס בעיבור לבטן האם, כמו שכתוב: "שמע בני 
מוסר אביך, ואל תיטוש אמך". וזהו מלשון "כי אֵם לבינה תקרא", 
%break
היינו שמבטל את אהבה עצמית המכונה "מלכות" שבחינתה המקורי היא 
נקראת רצון לקבל בעמ"נ לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה 
המכונה בחינת "בינה".
%break
והאדם צריך להאמין, שטרם שנולד היינו מטרם שירדה הנשמה 
בהגוף היתה הנשמה דבוקה בו ית', ועכשיו הוא משתוקק לחזור 
ולהדבק כמו שהיה לפני ירידתה, זה נקרא "עיבור" היינו שמבטל את עצמותו לגמרי.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 2
2. "עיבור", היינו שעובר מבחינתו עצמו, לבחינת רשותו של הקב"ה, 
אבל זה הוא זמני, פירוש שהוא באמת רוצה לבטל את עצמו לעולמים, 
%break
אבל הוא לא יכול להאמין שיהיה עכשיו ביטול לעולמים היות שהיה 
כבר הרבה פעמים שהוא היה חשב שיהיה כך, אבל אח"כ ירד 
מדרגתו, ונפל למקום אשפה.
%break
אבל הוא לא צריך לדאוג מה נאכל למחר, היינו, שבטח הוא יפול 
אח"כ מדרגתו, כי זה מחוסר אמונה אלא צריכים להאמין ישועת ה' 
כהרף עין, 
%break
נמצא כיון שהוא מבטל עצמו לשעתו, ורצה להשאר כך בתמידיות 
נמצא שיש לו ערך של עיבור.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 3
3. האדם בזמן שהוא יכול לבטל את עצמו, בקצת זמן ובזמן זה הוא 
אומר אני רוצה עכשיו לבטל עצמי לקדושה, היינו לא לחשוב עכשיו על 
אהבה עצמית, אלא שהוא רוצה עכשיו לעשות נחת רוח להקב"ה.
%break
והוא מאמין למעלה מהדעת אף על פי שהוא עוד לא מרגיש שום דבר, 
הוא למעלה מהדעת שהקב"ה הוא שומע תפלת כל פה, ולפניו קטן 
וגדול שוים, וכמו שהוא יכול להושיע לגדול שבגדולים, כמו כן הוא יכול 
לעזור לקטן שבקטנים. 
%break
וזה נקרא בחינת "עיבור", היינו שעובר מבחינתו עצמו, לבחינת רשותו 
של הקב"ה.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 4
4. כתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, 
מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל 
אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה 
נקרא בחינת דביקות. 
%break
ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן 
בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע. וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני 
רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה 
מטעם שינוי צורה. 
%break
מה שאין כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו 
התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת 
להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 5
5. כתוב "אני לדודי". כלומר בזה שה-אני מבטל את הרצון לקבל שלי 
לה', בבחינת כולו להשפיע, אז הוא זוכה "ודודי לי". 
%break
זאת אומרת, ודודי, שהוא הקב"ה, לי, שהוא משפיע לי את הטוב 
והעונג, שישנו במחשבת הבריאה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 6
6. באהבת ה', שאנו אומרים, שהאדם צריך לעבוד "בלתי ה' לבדו", 
שהכוונה "בלי שום תמורה", הכוונה היא, שהוא מוכן למסירת נפש 
בלי שום תמורה, בלי שתיוולד מזה איזו מציאות של תמורה 
מהמסירות נפש שלו. 
%break
אלא זהו העצם, שזוהי המטרה שלו, שהוא רוצה לבטל את עצמותו 
לה', היינו (לבטל את) הרצון לקבל שלו, שזהו מציאות נברא, את זה 
הוא רוצה לבטל לה'. 
%break
נמצא, שזוהי המטרה שלו. זאת אומרת, המטרה שלו היא למסור 
נפשו לה'.
%S (הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)
%break
%letter 7
7. חשיבות עבודה הוא דוקא בזמן שבא לכלל אפס, היינו בזמן שהוא 
רואה, שהוא מבטל את כל מציאותו וישותו, שאין אז שום שליטה 
להרצון לקבל, ורק אז הוא נכנס להקדושה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 8
8. האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, שהאדם 
בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה להתקיים, הכל 
הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא.
%break
נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם 
נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול 
לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומטיב. 
%break
אבל כל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, היינו שיש לו עדיין ב' 
רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכחו לראות האמת. 
%break
אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עינים להם" אבל לא 
יראו את האמת.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור")
%break
%letter 9
9. העיקר הוא שכל אחד ואחד, אל יחשוב לעצמו כלל שהוא נחשב 
לצדיק או לאיזה דבר בין החברותא קדישא, רק שידאג, שלא יפגום 
החברותא קדישא על ידי מעשיו, 
%break
והגם שלפי הנראה הוא אדם גדול אף על פי כן יפשפש במעשיו 
ויחשוב, כי במה נחשב הוא ויבטל את עצמו לגמרי. 
%break
וזה ידוע שכל בי עשרה שכינתא שריא והוא קומה שלימה כידוע 
ובקומה שלימה יש ראש וידים ורגלים ועקבים כידוע מדברי קדושי 
עליונים. 
%break
נמצא שבהיות כל אדם נחשב את עצמו לאין בהחברותא קדישא, אזי 
נחשב לעצמו שהוא עקב בבחינת החברותא והם בבחינת הראש 
והגוף והאברים העליונים, ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך, 
%break
אזי המה פועלים שיפתח להם שערי שפע וכל טוב שבעולם, והעיקר 
נמשך על ידי האיש שהוא נחשב יותר לאין ועקב.
%S ("מאור ושמש". פרשת עֶקֵב)
%break
%letter 10
10. איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל 
"כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", 
ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.
%break
תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא 
שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. 
%break
מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת 
הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, 
ונכנסו כולם לרשות היחיד.
%S (הרב"ש. אגרת מ"ב)
%break
%letter 11
11. היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום 
שאדם אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי 
דלק ליגיעה לעשות תנועה קלה.
%break
ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא 
ענין השתוות הצורה.
%break
והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, 
שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם 
שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.
%S (הרב"ש. מאמר 1, חלק 2, "מטרת החברה - ב'" 1984)
%break
%letter 12
12. כשכותבים מספרים, כשכותבים מתחילה 1 ואח"כ אפס, זהו פי 
עשר, 10. וכשכותבים מתחילה שני אפסים, אז הוא פי מאה, 100. 
%break
היינו, שחבירו הוא מספר אחד, והאפס אחריו, הוא נחשב שמקבל 
מחבירו פי עשר. ואם הוא אומר, שהוא שני אפסים נגד חבירו, הוא 
מקבל מחבירו פי מאה.
%break
מה שאין כן להיפך, שהוא אומר, שחבירו הוא אפס והוא אחד, אז הוא 
פחות מחבירו פי עשרה, 0.1. ואם הוא יכול לומר, שהוא אחד, ויש לו 
שני חברים, שהם שני אפסים נגדו. 
%break
אז נבחן חלק ממאה נגדם, היינו שהוא 0.01. נמצא, לפי כמה אפסים 
שיש לו מהחברים, כך קומתו מתקטנת.
%S (הרב"ש. מאמר 7 "לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך" 1984)
%break
%letter 13
13. כל מה שהאדם נותן להקב"ה עצות, נראה כאילו שהוא מציג 
תנאים לה', כאדם בעל עמדה, וכאדם בעל שכל. וזה הוא חוצפה 
להאדם, שיציג תנאים לה', ולומר, אם תיתן לי למשל טעם בעבודה, 
אני יכול לעבוד בשבילך, אחרת אני לא מסוגל. 
%break
אלא האדם צריך לומר, אני רוצה להתבטל ולהיכנע ללא תנאים. אלא 
תן לי כח, שבאמת אני אוכל לצאת מאהבה עצמית, ולאהוב את ה' 
"בכל לבבך".
%S (הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 14
14. ענין הגבלה, הוא להגביל את מצבו, שבו הוא נמצא, ולא לרצות 
גדלות. אלא בהמצב הנוכחי, שבו הוא נמצא, הוא רוצה להשאר 
לנצחיות. וזה נקרא "דביקות תמידית". ולא חשוב את השיעור של 
גדלות, שיש לו. 
%break
אלא אפילו שיהיה הקטנות הכי קטנה, ואם זה מאיר לנצחיות, נקרא 
זה ש"זכה לדביקות תמידי". מה שאין כן מי שמשתוקק ליותר גדלות, 
נקרא זה "מותרות".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". נ"ג. "ענין הגבלה")
%break
%letter 15
15. כשבא ישראל לקבל התורה, ויוליכן משה לתחתית ההר, כמ"ש 
"ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן לסוף 
המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו.
%break
ורק אז, שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, אלא 
להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה 
שמחה. שזה סוד "עבדו ה' בשמחה". היינו, כי בזמן הגדלות, לא שייך 
לומר, שנותן להם עבודה שיהיה בשמחה. 
%break
כי בזמן הגדלות, השמחה בא מאליו. אלא על הזמן הקטנות ניתן להם 
עבודה של שמחה. ואז, בזמן הקטנות, שיהיה להם שמחה, אעפ"י 
שהם מרגישים קטנות. זהו עבודה גדולה.
%break
וזה נקרא "עיקר אצילות של המדרגה", שהוא בחינת קטנות. ובחינה 
זו צריך להיות בקביעות. והגדלות הוא רק תוספת. וצריכים להשתוקק 
על העיקר, ולא על התוספות.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". נ"ג. "ענין הגבלה")
%break
%letter 16
16. אלו אנשים שרוצים ללכת בדרך האמת, להגיע לידי ביטול הרצון 
לקבל לעצמו, ולעשות הכל לשם שמים, שיש להם עליות וירידות. 
%break
מה שאין כן באנשים שמקיימים תו"מ בעל מנת לקבל שכר, אין להם 
כל כך ירידות, מסיבת שהם לא הולכים נגד הטבע, שהוא נגד היצר 
הרע. 
%break
אלא, היות ש"מתוך שלא לשמה באים לשמה", לכן לפעמים גם 
באנשים האלו יש לפעמים ירידות.
%break
אולם באנשים שרוצים לבטל את היצר הרע, בגלל זה הם עוסקים 
בתורה ומצות, זוהי מלחמה יומית. היינו, שיש לפעמים שהאדם מקבל 
עזרה מלמעלה, כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו", 
%break
והוא חושב, שעכשיו כבר הוא על הסוס, היינו שעכשיו הוא ילך קדימה 
ויעלה בדרגת הקדושה. פתאום הוא נופל למטה. 
%break
וכך הוא הסדר מלחמת היצר הרע, עד שהגיע למצב, שהוא זוכה 
לאמונה בקביעות, שזה נקרא שהוא "זוכה לפקיחת עיניים בתורה".
%S (הרב"ש. מאמר 30 "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)
%break
%letter 17
17. בזמן שהוא רוצה לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו. 
וכאן הגוף מתנגד בכל כוחו, היות שהגוף טוען, למה אתה רוצה 
להמית אותי ואת כל רשותי שיש לי. 
%break
ואתה בא אלי שצריכים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, 
שהוא ממש ביטול הרצון לקבל מכל הענינים. 
%break
ואתה אומר לי, שחז"ל אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית 
עצמו עליה", היינו להמית את כל הרשות של תועלת עצמו, ולדאוג אך 
לתועלת ה', ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה. והאדם 
רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע.
%break
ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי 
למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, ואין לו מציאות, 
שיהיה לי פעם כח, 
%break
שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' 
יכול לתת טבע שני.
%S (הרב"ש. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 18
18. האדם צריך להאמין, זה שהוא רוצה עכשיו להכנס לעבודת ה' 
בבחינת ביטול עצמותו, הוא קריאה מלמעלה, כי זה לא מחכמתו של 
האדם. והראיה לזה, כי בזמן הקריאה זו, כל הקושיות שהיה לו טרם 
שקראו לו מלמעלה, היה לו הרבה קושיות, 
%break
וכל פעם שהיה רוצה לעשות משהו בעל מנת להשפיע היה הגוף 
מתנגד, ולא היה יכול להבין אם יש אדם בעולם, שכן יכול לבטל את 
עצמותו לה', ולא לדאוג כלל לתועלת עצמו, ותמיד היה שורה עליו 
איזה פחד אם הוא לבטל עצמו לה'.
%break
ועכשיו הוא רואה שכל המחשבות והספקות נשרפו לגמרי, והוא 
מרגיש עכשיו תענוג גדול בזה, אם הוא יכול לבטל עצמו לה'. 
%break
הלא הוא רואה עכשיו שכל הדעת שלו, כלום לא שוה, אעפ"י שקודם 
לכן היה חושב שאין מי שהוא בעולם, שיהיה בידו לשכנע אותו 
שצריכים לבטל עצמו לה', 
%break
והיה אומר זה עבודה קשה שלא כל אחד ואחד יכול להכנס לתוך 
עבודה זו, ועכשיו הוא רואה שאין שום דבר שיהא לו למפריע מלהדבק 
ולהבטל לה'.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 19
19. אמרו חז"ל: "כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים 
לדור במדור אחד". וזה הוא מטעם שעושה ב' רשויות. 
%break
מה שאין כן כשהוא בבחינת אין, והוא מבטל את עצמו להשורש, היינו 
שכל כוונתו הוא רק להשפיע, דוגמת השורש, נמצא שאין כאן רק 
רשות אחד, היינו רשותו של הקב"ה. 
%break
וכל מה שהוא מקבל בעולם, הוא רק בכדי להשפיע לה'. וזה פירוש 
מה שאמר: "כל העולם כולו לא נברא אלא בשבילי, ואני לשמש את 
קוני", 
%break
לכן אני מוכרח לקבל כל המדרגות שישנו בעולם, מטעם כדי שאוכל 
להשפיע הכל לה', הנקרא "לשמש את קוני".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ז. "מהו, שהס"א נקראת, מלכותא בלי תגא")
%break
%letter 20
20. "רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש ה' אלקינו".
%break
"רוממו". פירושו, אם האדם רוצה לדעת רוממות וגדלות ה' אלקינו, זה 
יכולים להשיג רק על ידי דביקות והשתוות הצורה. אם כן מהו השתוות 
הצורה, ואיך מגיעים להשתוות הצורה.
%break
"והשתחוו להר קדשו". עניין השתחויה היא הכנעה, היינו שמרכין את 
הדעת שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע 
אותו. לאיזו בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קדשו".
%break
"הר" פירושו הרהורים, היינו מחשבות. "קדשו", פירוש קדוש ומופרש 
מהדבר, שענינו הוא, שפורש את עצמו מהרצון של קבלה. "והשתחוו", 
היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על עצמו רק 
מחשבות של קדושה. וזהו, "השתחוו להר קדשו".
%break
ומדוע צריכים להכניע את עצמו למחשבות של קדושה, היינו לפרוש 
את עצמו מקבלה על מנת לקבל - "כי קדוש ה' אלקינו", שהבורא הוא 
רק משפיע. 
%break
לכן צריך להיות בהשתוות הצורה כמו הבורא. ועל ידי זה יכולים 
להשיג את רוממות ה'. ואחר כך יכולים להגיע לידי השגות רוממות ה' 
אלקינו.
%S (הרב"ש. 128. "רוממו ה' אלוקינו")
%break
%letter 21
21. מוכרח האדם להחליט בעצמו שרוצה שה' יתן לו רצון להבטל 
אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל 
הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים.
%break
וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא 
זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח 
המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל 
רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, 
%break
אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל 
הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. 
%break
וזה נקרא תפילה שלמה, היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום 
פשרות לעצמו והוא מבקש שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו.
%S (הרב"ש. אגרת ס"ה)
%break
%letter 22
22. האדם צריך לתת יגיעה בכדי להשיג אהבת הזולת. וזה נקרא 
"יגיעה", היות שהוא צריך לעבוד למעלה מהדעת. 
%break
כי מצד השכל, איך אפשר לדון את השני לכף זכות, בו בעת שהשכל 
מראה לו את פרצופו האמיתי של חבירו, שהוא שונא אותו. אם כן מה 
יש לו להגיד להגוף על זה, מדוע הוא צריך להכניע עצמו בפני חבירו.
%break
התשובה היא, היות שהוא רוצה להגיע לידי דביקות בה', הנקרא 
"השתוות הצורה", כלומר, לא לחשוב על תועלת עצמו, אם כן מהו 
ענין של הכנעה, שזה דבר קשה. 
%break
הסיבה היא, משום שצריך לבטל את ערך עצמו, וכל החיים שלו, 
שהוא רוצה לחיות, יהיה רק על חשבון, בזה שהוא יכול לעבוד 
לתועלת הזולת, החל אהבת הזולת בין אדם לחבירו עד אהבת ה'.
%break
אם כן אדרבה, כאן המקום שהוא יכול לומר, שכל המעשה שהוא 
עושה, אין כאן שום נגיעה עצמית. 
%break
כי השכל מחייב, שהחברים צריכים לאהוב אותו, והוא מתגבר על 
הדעת שלו, והולך למעלה מהדעת, ואומר, בשבילי לא כדאי לחיות.
%S (הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)
%break
%letter 23
23. אחרי שמשיג המדרגה הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי 
תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום 
חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת.
%break
כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, 
שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו 
וגדלותו וחשיבותו של המלך.
%break
אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו 
עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא 
אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל 
להנות לה'. 
%break
ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא 
בבחינת משפיע על מנת להשפיע.
%S (הרב"ש. 223. "הכניסה לעבודה")
%break
%letter 24
24. לזכות לבחינת בינה, הוא עבודה גדולה עד שמשיגים בחינה זו. 
כלומר, שיהא מסתפק במועט, בהרגשה שיש לו, ובשכל שיש לו, אלא 
הוא שמח בחלקו, במה שיש לו. ואדם הזה יכול להיות תמיד 
בשלימות, מטעם שהוא שמח בחלקו.
%break
אולם מה יש לאדם לעשות, שעדיין לא הגיע לבחינה זו, והוא רואה 
שאינו יכול להתגבר על הרצון לקבל. 
%break
אז הוא צריך להתפלל לה', שה' יעזור לו, שיהיה ביכולתו ללכת 
בעבודה בעינים עצומות, ולא יהיה נצרך לשום דבר, אלא שיהיה בידו 
לעשות הכל לשם שמים, אף על פי שהגוף מתנגד לזה.
%break
כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך 
להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים. 
%break
אלא, היות שהוא לא יכול להתגבר על הגוף שלו, לכן הוא מבקש מה', 
שיתן עזרה לנצח את מלחמות היצר, היות שהוא מבין את שפלותו.
%S (הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 25
25. בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, 
ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור, שאין לו 
פה. 
%break
ועיבור פירושו "קומת מלכות, שהוא הקטנות היותר מצומצם 
באפשרות, נקראת בשם עיבור, שהוא מלשון "עברה ודינין", בסוד 
הכתוב "ויתעבר ה', בי למענכם".
%break
ויש לפרש את ענין עברה ודינין. היות זה שהאדם צריך ללכת בעינים 
עצומות למעלה מהדעת, הגוף מתנגד לעבודה זו, לכן זה שהאדם 
צריך תמיד להתגבר, זה נקרא "עברה, וזעם, וצרה", 
%break
היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון, 
שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור", שהוא 
קטנות היותר מצומצם באפשרות.
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 26
26. ואחר שכבר השגתי את הלבוש של אהבה, תיכף מתחילים לזרוח 
בי נצוצי אהבה, והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחברי, 
%break
ונדמה לי שעיני רואות את חברי וכמו כן אזני שומעות את קולם פי 
מדבר אתם, הידיים מחבקות והרגלים רוקדות באהבה ובשמחה יחד 
עמם במעגל, 
%break
ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חברי 
והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו, וכאילו חברי 
עומדים בתוך לבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה, 
%break
ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חברי, ואני פשוט יוצא 
מכלים הגשמיים, שמתדמה לעיני שאין שום מציאות בעולם רק אני 
וחברי. 
%break
ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחברי, עד שאני עומד ומכריז 
שאין שום מציאות בעולם - רק החברים.
%S (הרב"ש. אגרת ח')
%break
%letter 27
27. בשעה ששומעים את קול ה' המדבר אל הלב, בסוד "הבא לטהר 
מסייעין אותו". ופירשו בזהר הקדוש, שמסייעין אותו בנשמתא קדישא, 
היינו שהלב שומע קול ה', אז מקבל השליטה על כל הרצוניות דווקא 
קול הקדושה, היינו הרצון להשפיע. 
%break
וממילא לא ישובו לכסלה, היינו שלא יחטא עוד, משום שכל הרצוניות 
של הקבלה נכנעו תחת רצון להשפיע. 
%break
ואז מתגלה על הלב כל נועם הטוב, שאז כבר יש מקום בתוך הלב 
להשראת השכינה, והעידון והעריבות והנעימות והידידות מתפשט 
וממלא את כל האיברים של האדם. 
%break
וזה דווקא כששומעין את קול ה', אז כל הגוף נכנע ומשעבד את עצמו 
להקדושה.
%S (הרב"ש. אגרת י"ח)