ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book התנאים לכניסה למדרגה הרוחנית
%break
%H התנאים לכניסה למדרגה הרוחנית 
%break
%H מטרת החברה
%break
%letter 1
1. אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים 
ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות 
במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה, 
%break
כמו שאמרו חז"ל (יבמות, דף ס"א, ע"א) על פסוק "ואתן צאני צאן 
מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם".
%S (הרב"ש. מאמר 1, חלק א', "מטרת החברה - א'" 1984)
%break
%letter 2
2. אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח 
הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם 
להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".
%break
ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד 
צריך להיות בשפלות מצד אחד. 
%break
ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את 
ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק 
מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו".
%S (הרב"ש. מאמר 1, חלק א', "מטרת החברה - א'" 1984)
%break
%letter 3
3. צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, 
שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול 
להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. 
%break
נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע 
להמטרה. ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך 
לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות 
חבירו ולא חסרונו. 
%break
אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול 
להתאחד עמהם.
%S (הרב"ש. מאמר 1, חלק ב', "מטרת החברה - ב'" 1984)
%break
%letter 4
4. היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום 
שאדם אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי 
דלק ליגיעה לעשות תנועה קלה. ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר 
להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה. 
%break
והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, 
שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם 
שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.
%S (הרב"ש. מאמר 1, חלק ב', "מטרת החברה - ב'" 1984)
%break
%letter 5
5. צריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו 
שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה 
שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה 
גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. 
%break
נמצא, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד 
יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, 
ולאהבת הזולת.
%S (הרב"ש. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)
%break
%letter 6
6. צריכים תמיד להזכיר לעצמו את מטרת החברה, אחרת הגוף דרכו 
לטשטש את המטרה, משום שהגוף דואג תמיד לתועלת עצמו. 
%break
כי צריכים לזכור שכל החברה נתיסדה על בסיס, להגיע לאהבת 
הזולת ומזה הקרש קפיצה לאהבת ה'.
%S (הרב"ש. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)
%break
%H גדלות הבורא
%break
%letter 7
7. עיקר מה שחסר לנו, שמסיבה זאת אין לנו חומרי דלק לעבודה, 
הוא שחסר לנו חשיבות המטרה, שפירושו שאין אנו יודעים איך 
להעריך את השירות שלנו, שנדע למי אנו משפיעים. 
%break
וכן חסר לנו את הידיעה של גדלות ה', שנדע עד כמה אנו מאושרים 
בזה שיש לנו הזכייה לשמש את המלך, כי אין לנו כלום שנוכל להבין 
את גדלותו. [...] מה שאין כן כשמרגיש שהוא משמש מלך חשוב, לפי 
חשיבותו של המלך, בשיעור זה יש לו הנאה ותענוג שמשמש אותו. 
%break
לכן אז כבר יש לו חומרי דלק, שיתנו לו כוח כל פעם שיוכל ללכת 
קדימה, משום שמרגיש שהוא משמש למלך חשוב.
%S (הרב"ש. 24. "עיקר מה שחסר לנו")
%break
%letter 8
8. הבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. 
ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם 
בהנהגה של טוב ומיטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק 
לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. 
%break
עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך". 
ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים.
%S (הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)
%break
%letter 9
9. החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על עניין רוממות ה'. כי לפי 
גדלות ה', שהאדם משער בעצמו, בשיעור הזה האדם מבטל את עצמו 
מצד הטבע לה'. כי אנו רואים בטבע, שהקטן מתבטל בפני גדול ואין 
זה שייכות לרוחניות, אלא גם אצל אנשים חילוניים נוהג עניין זה.
%break
זאת אומרת, שהקב"ה עשה כך בהטבע. נמצא, שעל ידי שהחברים 
מדברים מרוממות ה', התעורר על ידי זה חשק ורצון להתבטל לפני 
הבורא, כי מתחיל להרגיש עניין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. 
%break
וגם יש לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות 
וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת.
%S (הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)
%break
%letter 10
10. כל הבסיס, שאנו יכולים לקבל הנאה ותענוג, ושזה מותר לנו 
ליהנות, ועוד יותר מזה, שחיוב גדול ליהנות ממעשה השפעה, יש לנו 
לעבוד על נקודה אחת, דהיינו להחשיב את הרוחניות. 
%break
וזה מתבטא בלתת תשומת לב "למי אני פונה", ו"למי אני מדבר", 
ו"מצוות של מי אני מקיים", ו"תורה של מי אני לומד". היינו, לראות 
עצות, איך להחשיב את נותן התורה.
%S (הרב"ש. מאמר 17 "סדר ישיבת התוועדות" 1986)
%break
%letter 11
11. ולפי שיעורו, שהחברה עם מחשבותיהם חשבו בגדלות ה', כל 
אחד לפי שיעורו, גורמו לו חשיבות בגדלות ה', 
%break
שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה 
לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, 
שזכה להיכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. 
%break
ואז, כל מעשה קטן שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו 
עתה במה לשמש את המלך. כן הוא יכול ללכת כל היום בעולם 
השמחה והחדווה.
%S (הרב"ש. מאמר 17 "סדר ישיבת התוועדות" 1986)
%break
%letter 12
12. ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:
א) לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם.
ב) שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך".
%break
ולקבל תנאי הא', מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל 
החברים. ואז יכול לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול 
לקבל מקטן ממנו. ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל 
מהערכת הגדול.
%break
וכנגד תנאי הב', מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר, ולחבבו, 
כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה 
גדולה כראוי, "כי ברוב בנין חשוב יותר מרוב מנין.
%S (הרב"ש. מאמר 17, חלק 1, "בענין חשיבות החברים" 1984)
%break
%H אמונת רבו
%break
%letter 13
13. בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו 
המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להיטיב לנפשנו,

%break
שנמצאים עומדים בתווך, בין דרך הייסורים הקשים, ובין דרך תשובה, 
ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממוות, ומרגילין אותנו להגיענו 
לשמי עונג, לגובה העידון והנועם, שהיא חלקנו, המוכן וממתין עלינו 
מכל מראש. 
%break
אשר כל אחד ואחד פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו. וכבר 
אמרו ז"ל, אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב.
%S (בעל הסולם. "הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות"". אות ח')
%break
%letter 14
14. אם שורה, של אלף אנשים סומים, הולכים בדרך, ויש להם 
לפחות, פקח אחד בראשם, הרי הם בטוחים כולם, שילכו בדרך 
הישר, ולא יפלו בפחים ומכמורות, להיותם נמשכים אחר הפקח, שבראשם. 
%break
אבל, אם חסר להם אותו האחד, בלי ספק, שיכשלו בכל דבר, המוטל 
בדרך, ויפלו כולם לבור שחת.
%S (בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר". אות נ"ז)
%break
%letter 15
15. מתוך שהיותר מפותח של הדור הוא ודאי אך היחיד, נמצא בעת 
שהרבים באים לידי הכרה לפטור את עצמם מהייסורים הנוראים 
ולקבל עליהם בחינת התפתחות, מדעתם ורצונם, שהיא דרך התורה, 
%break
הנה אז צריכים ומחויבים להכניע את עצמם ואת חירותם הגופני תחת 
המשמעת של היחיד, ולקיים פקודותיו וסגולותיו, שיציע להם.
%S (בעל הסולם. "החירות")
%break
%letter 16
16. אם הרב לומד להתלמידים את העבודה שצריכה להיות בעמ"נ 
להשפיע, זאת אומרת, לשם מה האדם בא לעולם הזה, לעשות את 
שליחות ה', שיעבוד עבור תועלת ה', 
%break
נמצא, שהאדם הוא שליח ה', ולא שהוא בעל בית בעולם הזה, אלא 
שהוא עבד ה', שפירוש שליח ה', שפירושו מלאך ה'. וזהו הפירוש 
"אם הרב דומה למלאך ה', יבקשו תורה מפיו".
%S (הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1986)
%break
%letter 17
17. יש בחירה לאדם, בזה שילך למקום, שישנם צדיקים. ויקבל 
מרותם, אז הוא יקבל את הכוחות, מה שחסר לו מצד תכונתו עצמו. 
ויקבל זה מהצדיקים. 
%break
וזה התועלת, ש"פיזרן בכל דור ודור", כדי שבכל דור ודור יהיה למי 
לפנות, ולהתדבק, ולקבל מהם את הכוחות, שצריכים בכדי לעלות 
לדרגת צדיק. ועל ידי זה הם בעצמם נעשים אח"כ לצדיקים.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". צ"ט. "רשע או צדיק לא קאמר")
%break
%letter 18
18. התבטלות לרב הוא על ידי כוח ולא בשכל, היינו אפילו במקום 
שאינו עומד על דעת רבו, הוא מבטל את עצמו וגם את התורה 
והעבודה ובא לרב שידריך אותו. ויש הדרכה בבחינת הכלל, שנקרא 
אור מקיף, שהוא רק אור שמאיר מבחוץ. 
%break
וזהו בלי דבורים, רק על ידי זה שבאים לרב, ויושבים לפניו, ויושבים 
על ידי שלחנו בעת הסעודה, או בעת התפילה. ויש בחינה ב', שהוא 
בחינת פנימיות, וזה דווקא על ידי "פה אל פה".
%S (הרב"ש. 680. "התבטלות על דרך הבעל שם טוב")
%break
%letter 19
19. האדם צריך לסמוך על דעת רבו, ולהאמין מה שרבו אומר לו. 
כלומר, שהוא צריך ללכת, כפי שרבו צוה לו לעשות. 
%break
ואע"פ שהוא רואה הרבה סברות, ורואה הרבה תורות, שאינם עולים 
בקנה אחד עם דעת רבו, מכל מקום הוא צריך לסמוך על דעת רבו.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור")
%break
%H ביטול
%break
%letter 20
20. העצה לזה, שהאדם יוכל להגדיל את כוחו בהכלל שלו "ואהבת 
לרעך". והוא על ידי אהבת חברים. אם כל אחד נכלל ובטל לחבירו, 
הרי אז נעשה גוש אחד, שכל חלקי הקטנים, שרוצים באהבת הזולת, 
מחבר לכח כלל, שנכלל מהרבה חלקים. 
%break
וכשיש לו כח גדול, אז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת
ואז הוא יכול להגיע לאהבת ה'. אבל זה בתנאי שכל אחד מתבטל 
להשני. 
%break
מה שאין כן כשהוא נפרד מחבירו, אין הוא יכול לקבל מחבירו את 
חלקו, מה שהוא צריך לקבל. אלא, שכל אחד צריך לומר, שהוא אפס נגד חבירו.
%S (הרב"ש. מאמר 7 "לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך" 1984)
%break
%letter 21
21. תחילת הכניסה לעבודת ה', הוא בחינת עיבור, היינו שמבטל את 
בחינת עצמותו, ונכנס בעיבור לבטן האם, היינו שמבטל את אהבה 
עצמית המכונה "מלכות" שבחינתה המקורי היא נקראת רצון לקבל 
בעמ"נ לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה המכונה בחינת "בינה".
%break
והאדם צריך להאמין, שטרם שנולד היינו מטרם שירדה הנשמה 
בהגוף היתה הנשמה דבוקה בו ית', ועכשיו הוא משתוקק לחזור 
ולהדבק כמו שהיה לפני ירידתה, זה נקרא "עיבור" היינו שמבטל את עצמותו לגמרי.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 22
22. אם אתה רוצה למרק החטאים ממך יש לך לעסוק בבטול הישות, 
במקום סגופים. דהיינו, שתרגיש בעצמך, שאתה השפל והגרוע ביותר 
מכל באי העולם. וצריך למוד והשכלה מרובה, כדי להבין זאת. 
%break
ובכל פעם צריך לנסות עצמו, אם אינו משטה ומרמה עצמו, ומועיל גם 
כן להשפיל את עצמו בפועל לפני חברו.
%S (בעל הסולם. אגרת כ"א)
%break
%letter 23
23. חשיבות עבודה הוא דוקא בזמן שבא לכלל אפס, היינו בזמן 
שהוא רואה, שהוא מבטל את כל מציאותו וישותו, שאין אז שום 
שליטה להרצון לקבל, ורק אז הוא נכנס להקדושה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 24
24. כל מה שהאדם נותן להקב"ה עצות, נראה כאילו שהוא מציג 
תנאים לה', כאדם בעל עמדה, וכאדם בעל שכל. וזה הוא חוצפה 
להאדם, שיציג תנאים לה', ולומר, אם תיתן לי למשל טעם בעבודה, 
אני יכול לעבוד בשבילך, אחרת אני לא מסוגל. 
%break
אלא האדם צריך לומר, אני רוצה להתבטל ולהיכנע ללא תנאים. אלא 
תן לי כח, שבאמת אני אוכל לצאת מאהבה עצמית, ולאהוב את ה' 
"בכל לבבך".
%S (הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 25
25. באהבת ה', שאנו אומרים, שהאדם צריך לעבוד "בלתי ה' לבדו", 
שהכוונה "בלי שום תמורה", הכוונה היא, שהוא מוכן למסירת נפש 
בלי שום תמורה, בלי שתיוולד מזה איזו מציאות של תמורה 
מהמסירות נפש שלו.
%break
 אלא זהו העצם, שזוהי המטרה שלו, שהוא רוצה לבטל את עצמותו 
לה', היינו (לבטל את) הרצון לקבל שלו, שזהו מציאות נברא, את זה 
הוא רוצה לבטל לה'. 
%break
נמצא, שזוהי המטרה שלו. זאת אומרת, המטרה שלו היא למסור 
נפשו לה'.
%S (הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)
%break
%H קנה לך חבר
%break
%letter 26
26. אמרו חז"ל: "עשה לך רב, וקנה לך חבר". דהיינו, שהאדם יוכל 
לעשות לו, סביבה חדשה, שהסביבה תעזור לו, להשיג רוממות רבו. 
והיינו, ע"י אהבת חברים, המחשיבים את רבו. שע"י שיחת החברים, 
ברוממות רבו, מקבל כל אחד, הרגשת רוממותו. 
%break
באופן, שההשפעה לרבו, תהפך לקבלה, ולחומר דלק. והיינו, בשיעור 
שיביאהו, כן לעסוק בתורה ומצוות לשמה.
%break
שעל זה אמרו: "במ"ח מעלות, שהתורה נקנית בהם, בשמוש חכמים, 
ובדקדוק חברים". כי מלבד שמשמש לרבו, צריך גם כן לדקדוק 
חברים. 
%break
כלומר, להשפעת החברים, שיפעלו עליו, להשגת רוממותו של רבו. כי 
השגת הרוממות, תלויה לגמרי בהסביבה. ואדם יחידי, אי אפשר, 
שיפעל בזה במשהו.
%S (בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")
%break
%letter 27
27. הנה כבר הגיע הזמן שנתחיל ללכת קדימה לקראת מטרתנו 
הקדושה כמו גבורים אנשי חיל. והדרך הסלולה המובילה למטרה היא 
כמו שידוע - אהבת חברים, שעל ידה עוברים לאהבת ה'. 
%break
וענין אהבה הוא ע"י "וקנה לך חבר", היינו, על ידי מעשים בזה קונה 
את לבו של חברו. 
%break
כי אפילו שרואה שלבו של חברו הוא כמו אבן, מכל מקום אין זה 
תירוץ, ואם הוא מרגיש שהוא מתאים להיות לו חבר לעבודה אזי הוא 
צריך לקנות לו על ידי מעשים.
%S (הרב"ש. אגרת מ')
%break
%letter 28
28. כל מתנה שנותן לחברו [...] הוא כמו כדור שעושה חלל באבן, 
הגם שהכדור הראשון אינו עושה באבן אלא שריטה בעלמא, אבל 
הכדור השני כשפוגע באותו מקום כבר עושה חריץ, והשלישי עושה 
נקב.
%break
ועל ידי הכדורים שהוא מרבה לקלוע אזי הנקב מתפתח ונעשה מקום 
חלל בלב האבן של חברו, שבו מתקבצים כל המתנות, ומכל מתנה 
ומתנה נעשה נצוצי אהבה, עד שמתקבצים כל ניצוצי האהבה בחלל 
לב האבן ונעשה מזה שלהבת.
%break
כי ההבדל בין ניצוץ לשלהבת הוא בזה, כי במקום שיש אהבה יש שם 
גילוי לחוץ, היינו גילוי לכל העמים שאש האהבה בוערת בו. ואש 
האהבה שורפת את כל הפשעים שפוגשים על אם הדרך.
%S (הרב"ש. אגרת מ')
%break
%letter 29
29. המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר - הרי 
הוא ראוי לשבח ולשכר. וגם כאן, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו 
הטובים, הבאים לו בהכרח בלי בחירתו, 
%break
אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה המביאתו לידי 
המחשבות והמעשים האלו. וזה שאמר רבי יהושע בן פרחיא "עשה 
לך רב וקנה לך חבר".
%S (בעל הסולם. "החרות")
%break
%letter 30
30. אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו. לכן האדם 
מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה 
ויגיעה רבה. 
%break
לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרויח זמן ויגיעה, 
יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". רכ"ה. "להגביה את עצמו")
%break
%letter 31
31. ענין של אהבת חברים, שכל אחד מהחברה, חוץ מזה שיש לו 
רצון מצד עצמו, הוא רוכש רצון מהחברים. וזה הוא נכס גדול, שאי 
אפשר להשיג, רק ע"י אהבת חברים.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מעוז צור ישועתי" 1985)
%break
%H התכללות
%break
%letter 32
32. עיקר הפלא שבחכמה זו, היא ההתכללות שבה, כלומר, שכל 
פרטי המציאות הגדולה הולכים, על ידה, ומתכללים ומשתלבים 
ומתייחדים, עד שבאים בדבר אחד - הכול יכול וכללם יחד.
%S (בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")
%break
%letter 33
33. בסוד שבירת הכלים, נעתקו כל האותיות, להנהגות ובריות 
הגשמיים, שבהיות האדם משתלם ומגיע אל שורשו, 
%break
מוכרח מעצמו ללקטם, אחת לאחת, ולהמציאם לשורשם לקדושה, 
שז"ס "מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות".
%S (בעל הסולם. אגרת י"ט)
%break
%letter 34
34. אין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם. כי 
כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על 
מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, 
%break
כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולם הם איברים-איברים, 
ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולם ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש.
%S ("זוהר לעם". "תולדות". מאמר "ואלה תולדות יצחק", סעיף 3)
%break
%letter 35
35. בכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את 
עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא 
חסרונו. 
%break
אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול 
להתאחד עימהם.
%S (הרב"ש. מאמר 1, חלק ב', "מטרת החברה - ב" 1984)
%break
%letter 36
36. ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל 
אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף 
אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק 
כלל. 
%break
והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא 
פסק. וכל מקום שתתן עיניך בו, יתברך, וכולם יתברכו בגינך, משום 
שיהיו מברכים אותך בקביעות.
%S (בעל הסולם. אגרת ד')
%break
%letter 37
37. והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו 
נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ 
את עצמו לבחינת פרט, 
%break
כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה 
בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר.
%S (בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")
%break
%H תפילת רבים
%break
%letter 38
38. נבין מה חשיבותה של תפלת רבים, כמו שכתוב "בתוך עמי אנכי 
יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, 
כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד". 
%break
והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כמו 
שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך 
להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה יתן לו 
כלים דהשפעה טהורה, 
%break
כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, "משמיא 
פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל 
הכלל כולו.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)
%break
%letter 39
39. ענין "תפלת רבים" פירש אאמו"ר זצ"ל, מה שהאדם מתפלל עבור 
הרבים, זה נקרא תפלת רבים. וזהו שתפלת רבים נקראת עת רצון. כי 
בזמן שהאדם מתפלל עבור עצמו, אז יש לו מקטרגים, אם באמת 
כדאי תפלתו להתקבל, או לא. 
%break
מה שאין כן אם הוא מתפלל עבור הרבים, לא שייך לומר, שצריכים 
לעיין בדינו, לראות אם כדאי הוא לענות לו על תפלתו, הלא הוא לא 
מבקש שום דבר עבור עצמו, אלא בשביל הכלל. 
%break
ומשום זה אמרו, שתפלת רבים נקראת עת רצון, שתפלתו מתקבלת.
%S (הרב"ש. מאמר 7 "חשיבותה של תפילת רבים" 1986)
%break
%letter 40
40. וזה סוד תפלה בציבור, שאסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על 
עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. 
%break
כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם 
חורבן לנפשו, כמ''ש, "כל המתגאה", כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל, 
בלא לבוש גאות, ואוי לו שגורם חורבן לנפשו.
%S (בעל הסולם. "לא עת היאסף המקנה")
%break
%letter 41
41. וזה כלל גדול שהאדם בעצמו נקרא נברא, זאת אומרת רק הוא 
לבדו. וחוץ ממנו הוא כבר בחינת שכינה הקדושה. 
%break
נמצא בזמן שהוא מתפלל עבור בני דורו, זה נקרא שהוא מתפלל 
עבור השכינה הקדושה, שהיא בגלות, ושהיא צריכה כל הישועות. וזה 
ענין נצחיות. ודווקא באופן כזה יכול להתגלות אור הרחמים.
%S (הרב"ש. 217. "ברח דודי")
%break
%letter 42
42. אם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא 
דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה 
להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, 
משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. 
%break
ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן 
לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', 
שתהיה לו נחת רוח.
%break
והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את 
האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי 
שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)
%break
%letter 43
43. אם יש לו כח לבקש עבור הכלל, אז בטח יהיה לו מבחן אמיתי, 
אם הוא מסכים לתפלה כזו. 
%break
אבל אם הוא יודע, שמה שהוא אומר, הוא רק משפה ולחוץ, ומה הוא 
יכול לעשות, בזמן שהוא רואה, שהגוף לא מסכים לתפלה כזו, 
שתהיה ממש השפעה נקיה בלי תערובות מבחינת קבלה. 
%break
יש רק עצה הידועה, היינו, שיתפלל לה', ויאמין למעלה מהדעת, שה' 
יכול לעזור לו, ולהכלל כולו.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)
%break
%H אהבת חברים
%break
%letter 44
44. את אחיי אנוכי מבקש, שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם 
אחיי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת 
חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.
%break
והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד 
הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת 
חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.
%S (הרב"ש. מאמר 3 "אהבת חברים - א'" 1984)
%break
%letter 45
45. לאחר שהוא כבר התחבר לקבוצה של אנשים שרוצים להגיע 
לדרגת אהבת ה', ורוצה ליטול מהם כוח לעבודה שהיא בעמ"נ 
להשפיע, ולהתפעל ממה שהם מדברים, בקשר שצריכים להגיע 
לאהבת ה', 
%break
אז הוא צריך להחשיב כל חבר וחבר, שבהקבוצה, שהוא גדול ממנו. 
שאין אדם מתפעל מהחברה שייקח הערכה שלהם, על איזה דבר, אם 
הוא לא מחשיב שהחברה תהיה יותר גדולה ממנו. ולכן כל אחד 
מוכרח להרגיש את עצמו שהוא יותר קטן מכולם. 
%break
מטעם, כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו ומכל שכן שיתפעל מדבריו. 
ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.
%S (הרב"ש. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'" 1985)
%break
%letter 46
46. עניין אהבת חברים, שבנויה על בסיס של אהבת הזולת, שע"י זה 
יכולים להגיע לאהבת ה', הוא עניין הפוך מה שמקובל באהבת 
חברים. 
%break
שפירושו, שעניין אהבת הזולת, אין הפירוש, שהחברים יאהבו אותי. 
אלא, שאני צריך לאהוב את החברים.
%S (הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)
%break
%letter 47
47. מוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו, להחברים, מטעם כי 
בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, להחברים, שגם החברים 
ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים. 
%break
והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כח יותר חזק לפעול באהבת 
חברים ביתר שאת ועז, מטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל 
בחבירו.
%break
נמצא לפי זה, במקום שיש לו כח אחד לעסוק באהבת חברים, יוצא 
שאם החברה הוא של עשרה חברים, הוא נכלל עכשיו מעשר כוחות 
שמבינים את הצורך, שצריכים לעסוק באהבת חברים.
%S (הרב"ש. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)
%break
%letter 48
48. היות ששמעתי, שבעל הסולם זצ"ל אמר, שהעצה היחידה, 
שיכולה לעזור לאדם, לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לאהבת ה', היא 
אהבת חברים.
%break
אי לזאת, אין לי שום ברירה, אלא אני צריך להתחבר עם אלו 
החברים, אף על פי שלפי ראות עיני, יותר טוב יהיה בשבילי, אם אני 
אתרחק מהם, ולא להתחבר עמהם. 
%break
אבל אין ברירה, אלא אני מוכרח להאמין למעלה מהדעת, שבאמת 
החברים הם עומדים כולם במדרגה גבוהה. אלא עם עינים שלי אין לי 
זכות לראות את מעלתם. לכן הוא מוכרח להאמין למעלה מהדעת. 
%break
אבל בזמן שהוא רואה מעלת חברים בתוך הדעת, בטח שהוא היה 
יכול לקבל מהחברים תועלת גדולה.
%S (הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)
%break
%letter 49
49. אתה צריך לעמוד על המשמר לעורר את האהבה בלב החברים, 
ודבר זה לא מתקבל על לבך לדבר הגון, דווקא זה אני רואה בגללך 
דבר נחוץ. כידוע לך מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שמבין אדם לחבירו 
לומדים איך להתנהג בבחינת בין אדם למקום.
%break
כי אור העליון הוא בבחינת מנוחה המוחלטת, וצריכים תמיד לעורר 
את האהבה "עד שתחפץ אהבת כלולותינו". היינו, שמראים לך מן 
השמים שבדרך זה אתה צריך תמיד לעורר את אהבת שמו יתברך.
%S (הרב"ש. אגרת כ"ד)
%break
%letter 50
50. בהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה 
הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח 
להשי"ת. 
%break
ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין 
תועלת עצמו - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת 
רוח ליוצרו.
%break
וזה ששיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה 
האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. 
%break
ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים 
צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במדת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר 
המטרה - "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". 
%break
כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו 
ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במלה "כמוך". 
%break
כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול 
לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו.
%S (בעל הסולם. "אהבת ה' ואהבת הבריות")
%break
%H ערבות
%break
%letter 51
51. וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה. כי לא 
נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים 
לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת 
לרעך כמוך" בכל שיעורו. 
%break
דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל 
אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע 
באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו. 
%break
ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל 
אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי 
האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת. 
%break
משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל 
דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל 
שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, 
בעד קיום גופו עצמו, 
%break
כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים 
בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו.
%S (בעל הסולם. "הערבות". אות י"ז)
%break
%letter 52
52. דווקא ע"י הערבות, שזהו בחינת שכולם נחשבין כאחד, ע"י זה 
דווקא עיקר קיום התורה. 
%break
כי עיקר האהבה ואחדות, הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה 
לחברו, ואין שום שינוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שעל ידי 
זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות.
%S ("ליקוטי הלכות". חשן משפט, הלכות עָרֵב)
%break
%letter 53
53. האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול 
כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא 
נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה 
חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. 
%break
וזהו שאמרו ישראל ערבים זה לזה פירוש עריבין, לשון מתיקות [...] 
מפני שממתיקין זה לזה בתפלתם שמתפללין, כל אחד בעד חבירו, 
ועל ידי זה הם נענים. 
%break
ועיקר התפלה היא במחשבה מפני שבמחשבה יכול בנקל להתקבל 
תפלתו.
%S ("נועם אלימלך". ליקוטי שושנה)
%break
%letter 54
54. אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, 
ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר 
שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל 
לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". 
%break
אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, 
לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת 
קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך". 
%break
כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות 
אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, 
שלא יחסר לו כלום מצרכיו.
%break
ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם 
התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה.
%S (בעל הסולם. "מתן תורה". אות ט"ז)
%break
%letter 55
55. ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה.
%break
כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג 
וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים 
לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו, 
כנזכר במאמר "מתן תורה", אות י"ג.
%break
והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים 
הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר 
האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום 
מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם, כמבואר.
%break
ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. 
והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: 
"למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. 
%break
הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו 
נאבדים יחד בהספינה!"
%S (בעל הסולם. "הערבות". אותיות י"ז - י"ח)
%break
%letter 56
56. ורבי אלעזר, בנו של רשב"י, מפליג עוד יותר בדבר הערבות. ולא 
די לו, שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר 
הערבות.
%S (בעל הסולם. "הערבות". אות י"ט)
%break
%H ברית
%break
%letter 57
57. "על כל קרבנך תקריב מלח", שהוא ענין ברית מלח, שענין ברית 
הוא כנגד השכל. כי בזמן שהאחד לוקח דברים טובים מחברו, הם 
צריכים לעשות כריתת ברית.
%break
ענין כריתת ברית צריכים דווקא בעת שכל אחד ואחד יש לו טענות 
ותביעות על השני, ויכול אז להיות בחינת רוגז ופירוד. אז הברית 
שעשו מחייב אותם להחזיק את האהבה והאחדות שביניהם. 
%break
שזה כלל, שבכל עת שיעלה על מי שהוא רצון וחשק לפגוע בשני, אז 
יש להם עצה להזכיר את כריתת הברית שעשו ביניהם.
%break
וזהו מחייב אותם להחזיק את האהבה והשלום. וזה פירוש "על כל 
קרבנך תקריב מלח", היינו שכל קריבות בעבודת ה' צריך להיות על 
ידי ברית מלח, שזהו כל היסוד.
%S (הרב"ש. 738. "ברית מלח")
%break
%letter 58
58. אם שני אנשים מבינים, שכדאי שיאהבו זה את זה, כריתת 
הברית למה לי. למה זה עוזר שעושים מעשה, כאילו עושים חוזה. 
ומה זה נותן לנו. 
%break
אז הוא אמר, זה נותן, שזהו שעושים ברית, הכוונה היא, היות שיכול 
להיות, שיבוא דבר שיכול להביא פירוד ביניהם, אזי הם כורתים עכשיו 
ברית, שכמו שעכשיו הם מבינים, שיש ביניהם אהבה והשתוות זה 
לזה, הברית הזו תהיה לקיום, 
%break
אפילו שאח"כ יבואו דברים שצריכים לעשות פירוד, מכל מקום הקשר 
שהם עושים עכשיו יהיה לצמיתות.
%break
ולפי זה צריכים לומר, שאם אח"כ באים דברים, שכן צריכים להפריד 
אותם, אז צריכים לומר, שכל אחד ואחד צריך ללכת למעלה מהדעת, 
ולומר, שהם לא משגיחים על מה שהם רואים בתוך הדעת, אלא 
שהולכים למעלה מהדעת. 
%break
ורק באופן כזה יכול להתקיים הברית, ושלא יהיה פירוד ביניהם.
%S (הרב"ש. מאמר 3 "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" 1987)
%break
%letter 59
59. ענין "כריתת ברית" יהיה הפירוש, כשהאדם מקבל על עצמו 
העבודה, אפילו בשלא לשמה, הוא צריך לכרות ברית עם הקב"ה, 
שיעבוד אותו בין שיש לו חשק ובין שאין לו חשק.
%break
אבל יש להבין, במה תלוי החשק. זה תלוי רק בהשכר. כלומר, בזמן 
שנותנים הרבה שכר, אז החשק לעבודה לא מתפסק. ורק בזמן 
שהשכר מוטל בספק, אז עובר חשק של עבודה, ועובר למנוחה. [...] 
%break
וכריתת ברית הוא, בזמן שהתחיל ללכת בעבודה אפילו של שלא 
לשמה. והיות כעת יש לו חשק לעבודה, אחרת מי היה מכריח אותו 
להכנס בעבודת ה'. 
%break
לכן האדם צריך לכרות ברית עכשיו, ולומר "אפילו שיבוא איזה זמן של 
ירידה, כלומר, שלא יהיה לו חשק לעבודה, מכל מקום הוא מקבל 
עליו, שלא יסתכל על החשק שלו, אלא יעבוד כאילו היה לו חשק". 
%break
וזה נקרא "כריתת ברית".
%S (הרב"ש. מאמר 31 "מהו כריתת ברית בעבודה" 1987)
%break
%letter 60
60. בזמן שהאדם מרגיש את אהבת ה', אז הוא מבין שכדאי לעזוב 
אהבות אחרות עבור אהבת ה'. אבל אחר כך, כשההתעוררות עוברת 
ממנו, ולא מרגיש עוד אהבת ה', אז הוא רוצה לחזור לאהבות אחרות, 
מה שהוא כבר החליט שכדאי לזרקן.
%break
אז האדם צריך לקיים את הברית, וללכת באותו הסדר, שהיה מתנהג 
את עצמו בזמן הרגשת אהבת ה', אף על פי שעכשיו אין לו שום 
הרגשה. 
%break
ואז העבודה צריכה להיות על דרך הכפיה, לשעבד את עצמו להברית 
שעשה מקודם. וזהו נקרא "לעברך בברית".
%S (הרב"ש. 471. "אתם נצבים היום - ב'")
%break
%letter 61
61. כל זמן שהאדם לא זוכה לאמונה בקביעות, מוכרח להיות עליות 
וירידות. 
%break
והיות שיכול לבוא זמן, שאהבה שביניהם תתקרר, לכן עכשיו, 
בתחילת עבודתו, הוא מקבל עליו עול מלכות שמים, שיהיה בכריתת 
ברית, בין שהגוף יסכים להיות עובד ה', ובין שהגוף לא יסכים, הכל 
הוא מקבל על עצמו, שלא יהיה שום שינוי. 
%break
אלא שיאמר, אחת דברתי ולא אשנה. אלא אני אלך למעלה מהדעת, 
על סמך שקבלתי על עצמי בעת כריתת ברית בתחילת העבודה.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "מהו כריתת ברית בעבודה" 1987)
%break
%letter 62
62. ואתם החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות באהבה מקודם לכן, 
גם מכאן והלאה לא תיפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עימכם, 
ויקרא עליכם שלום, ויימצא בזכותכם שלום בעולם. 
%break
כמ"ש, למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך.
%S ("זוהר לעם". "אחרי מות", מאמר "הנה מה טוב ומה נעים", סעיף 66)
%break
%H קנאה
%break
%letter 63
63. אמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה". היינו, בזמן שכל 
החברים מסתכלים על החברה, שהם נמצאים ברמה גבוהה, הן מצד 
המחשבה, והן מצד המעשים, אז מצד הטבע הוא, שכל אחד ואחד 
מוכרח לעלות מדרגתו לדרגה יותר גבוהה, ממה שיש לו מצד תכונת גופו.
%break
זאת אומרת, אפילו מצד הלידה אין הוא משתוקק לתאוות גדולות, ואין 
לו המשכה גדולה לתאוות כבוד, מכל מקום מצד הקנאה הוא יכול 
לרכוש כוחות נוספים, מה שאין לו מצד הטבע, שעמהם הוא נולד. 
%break
אלא מידת הקנאה שיש בו, הכח הזה הוליד בו כוחות חדשים, 
הנמצאים אצל החברה. ועל ידם הוא קיבל אותו תכונות חדשות, היינו 
כוחות שאינם נמצאים אצלו מצד ההורים שהולידו אותו. 
%break
נמצא עכשיו, שיש לו תכונות חדשות, מה שהחברה הולידה בו.
%S (הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)
%break
%letter 64
64. יש להאדם תכונות, מה שההורים מורישים להילדים, ויש לו 
תכונות, מה שהוא רכש מהחברה. שזה הוא קנין חדש. וזה בא לו רק 
מכח חיבור עם החברה, 
%break
וע"י הקנאה שיש בו על החברים, בזמן שהוא רואה, שיש להם תכונות 
יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את 
מידותיהם הטובות, שיש להם, ולו אין, והוא מקנא בהם.
%break
נמצא, שהוא מרויח מהחברה תכונות חדשות, מה שהוא מסגל 
לעצמו, מכח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה 
ממנו, והוא מקנא בהם. 
%break
זוהי הסיבה שיכול עכשיו להיות יותר גדול, מבאם שלא היה לו חברה, 
כי קונה ע"י החברה כוחות חדשים.
%S (הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)
%break
%letter 65
65. בזמן שהוא רואה מעלות בהחברים, אז שייך לומר, שילמד 
ממעשיהם. אבל בו בזמן שהוא רואה, שהוא יותר מוכשר מהם, אם כן 
כבר אין מה שיוכל לקבל מהחברים.
%break
ולכן אמרו, בזמן שהיצר הרע בה ומראה לו את שפלות החברים, הוא 
צריך ללכת למעלה מהדעת. אבל בטח שיותר טוב ויותר הצלחה 
היתה, אם הוא היה יכול לראות בתוך הדעת, שהחברים עומדים 
במדרגה יותר גבוהה ממנו. 
%break
וזה יכולים להבין את התפלה, שסדר לנו רבי אלימלך זצ"ל, וזה לשונו 
"ותצילנו מקנאת איש מרעהו, ולא יעלה קנאת אדם על ליבנו, ולא 
קנאתנו על אחרים. 
%break
אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם".
%S (הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)
%break
%letter 66
66. אם הוא רואה, איך שהחברים עומדים במדרגה גבוהה ממנו, 
והוא רואה בתוך הדעת, איך הוא נמצא בתכלית השפלות מול 
החברים, והוא רואה, שכל החברים הם שומרי זמן [...] 
%break
והם יותר מתעניינים לכל מה שמתרחש בין החברים, לעזור לכל אחד 
בכל מה דאפשר, וכל דברי עבודה ששומעים מפי מגידי השיעורים, 
הם תיכף לוקחים את זה לשימוש בפועל במעשה, וכדומה.
%break
בודאי זה פועל עליו, שיתן לו כח להתגבר על עצלותו, הן בעת שהוא 
צריך לקום לפנות בוקר, בזמן שמעוררים אותו. 
%break
ובעת הלימוד הגוף שלו מתענין יותר בהשעורים, כי אחרת הוא יהיה 
המפגר בין החברה. וכמו כן בכל דבר בקדושה הוא מוכרח לקבל יותר 
ברצינות, משום שהגוף לא יכול לסבול שפלות. 
%break
ועוד יותר מזה, הגוף שלו, בעת שהוא מסתכל על החברה, והוא רואה 
בתוך הדעת, איך שכולם עובדים לשם שמים, אז גם הגוף שלו גם כן 
נותן לו לעבוד לשם שמים.
%S (הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)
%break
%letter 67
67. צריך שידמה לו שחברו עובד את השי"ת יותר ויותר ממנו ועל ידי 
זה הוא מתחזק את עצמו בעבודת ה' יותר, כי האדם צריך תמיד לומר 
מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי. 
%break
וזהו שאמרו בגמרא לעתיד כל צדיק וצדיק נכוה מחופתו של חברו 
ולכאורה קשה, וכי זה התענוג יהיה לעתיד שיכוה מחופתו של חברו, 
%break
אלא הענין הוא כמו שאמרנו שבעולם הזה נדמה לכל אחד ואחד 
שהוא עובד השי"ת יותר מחברו ולעתיד כשיתן השי"ת לצדיקים שכר 
בשביל מעשיהם הטובים, יתן לכל אחד ואחד כפי מעשיו, 
%break
כן ישיג השגות אלהותו יתברך, ויראה שחברו השיג יותר ממנו ויבין 
שחברו כיוון במעשיו הטובים בעולם הזה לשם שמים יותר ממנו, 
%break
ולכן השיג יותר ממנו וקנאת סופרים תרבה חכמה ויתחזק על ידי זה 
בעבודת ה' יותר ויותר וישיג על ידי זה השגות אלהות יותר.
%S ("מאור ושמש". פרשת יתרו)
%break
%letter 68
68. אין הגוף מוכן לסבול שפלות. אלא כל גוף הוא בעל גאוה, ואינו 
מוכן להשלים עם המציאות, שחברו יהיה יותר גדול ממנו. 
%break
נמצא לפי זה, שבזמן שהוא רואה, שהחברים עומדים במעלה יותר 
גבוהה ממנו, זה גורם להתעלות בכל המובנים.
%S (הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)
%break
%H משחק
%break
%letter 69
69. בכדי שיהיה להאדם כחות דהשפעה, לטבע שני אנו צריכים, 
שיהא באדם הכח להגיע להשתוות הצורה. היינו, כמו שהבורא הוא 
המשפיע ולא לקבל כלום, דאינו חס ושלום בעל חסרון.
%break
כלומר, שגם מה שהוא משפיע, אין זה מטעם חסרון. היינו, שאם אין 
לו חס ושלום למי להשפיע, מורגש דבר זה אצלו לחסרון. אלא שאנו 
צריכים להבין זה כמו שחוק. 
%break
כלומר, שאין זה שהוא רצה להשפיע הוא דבר הצריך לו, אלא הכל 
כמו משחק.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")
%break
%letter 70
70. נאמר "לויתן זה יצרת לשחק בו". (עבודה זרה דף ג.). שענין 
לויתן הוא בחינת דביקות וחיבור (מלשון "כְּמַעַר אִישׁ וְלוֹיוֹת"). היינו, 
שהתכלית הוא חיבור הבורא עם הנבראים, הוא רק בחינת שחוק ולא 
ענין של רצון וצורך.
%break
וההבדל הוא בין שחוק לרצון, הוא שכל מה שבא ברצון הוא בהכרח, 
ואם אינו משיג את רצונו הוא בעל חסרון. מה שאין כן בשחוק, אפילו 
כשאינו משיג את הדבר, לא נחשב זה לחסרון. 
%break
כמו שאומרים: "מה שלא השגתי מה שחשבתי, אין דבר". שזהו לא 
כל כך חשוב, מטעם שכל הרצון שהיה לו להדבר, היה רק בשחוק ולא 
רצינות.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")
%break
%letter 71
71. צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה 
לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את 
כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. 
%break
והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא 
צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא 
כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם 
בבחינת טוב ומטיב.
%break
וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה 
מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב 
ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל 
העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", 
%break
מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את 
חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה.
%S (הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)
%break
%letter 72
72. יש התלבשות של שקר ויש התלבשות של אמת. וזה דומה לילדה 
קטנה בת חמש שנים שמשחקת עם בובה, שהילדה הזו משחקת עם 
הבובה כאילו שהבובה היא ילד ממש בעל הרגש, ואע"פ שהבובה 
אינה משיבה היא מדברת אליה. 
%break
ובאותו זמן, אם יש בבית ילד קטן בן חצי שנה והוא בוכה, ואומרים 
לילדה בת החמש: לכי ותשחקי עם הילד האמיתי וגם לנו תהיה 
תועלת שהילד לא יבכה. 
%break
ובשום אופן היא לא תסכים. זאת אומרת שאינה מסוגלת לקבל תענוג 
מהתלבשות אמיתית אלא מהתלבשות של שקר. אבל התענוג, אנחנו 
רואים שהילדה מרגישה תענוג אמיתי.
%break
מה שאם כן כשהילדה נתבגרה ונעשית בת שמונה-עשרה שנה, כבר 
מוכרחת לקבל תענוג מהתלבשות של אמת. כמו כן, טרם שאנחנו 
מתבגרים אנחנו מקבלים תענוג דוקא משלא לשמה, הנבחן 
להתלבשות של שקר, וזה נקרא צל, הסתרה, 
%break
שאז יש מקום עבודה, והחיות מקבלים מדברים של שקרים. ואחר כך 
כשזוכין אזי מקבלים בחינת אור האמונה.
%S (הרב"ש. אגרת י"ב/ב)
%break
%letter 73
73. צריך להיות אמצעי בין אמת לשקר, שיהיה קרש קפיצה מהשקר 
להאמת. והאמצעי בין אמת לשקר הוא שקר באמת. היינו, שיש שקר, 
אבל אין הוא באמת שקר, כי הוא חושב על שקר שהוא אמת. 
%break
זאת אומרת, שהוא הולך בדרך השקר, והוא חושב שהוא אמת. 
נמצא, שאין זה שקר אמיתי. מה שאין כן אם הוא יודע, שהוא הולך 
באמת בשקר, אם כן הוא הולך בדרך האמת, שיודע, שבאמת הוא 
שקר, אז יש לו קרש קפיצה. 
%break
כי רק אז הוא יכול לכנס לאמת אמיתי, היינו מאמת של שקר לאמת 
של אמת.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "היתכן שירד משמים דבר שלילי" 1984)
%break
%letter 74
74. כמו מי שהולך לשמחת חברו, אינו עושה חשבון עם עצמו, אם יש 
לו מצב רוח או לא, אלא צריכים להשתתף בשמחת חברו, ואסור 
להראות לחבירו פנים זועפות, אלא פנים שוחקות. 
%break
כמו כן כאן, שהחיבור של החברים צריך להיות, שכל אחד ירצה 
לשמח את חברו, ודווקא בדברים גשמיים, כי דווקא זה עניין "קנה לך חבר".
%S (הרב"ש. אגרת ל"ז)
%break
%H יגיעה
%break
%letter 75
75. ההתחלה שהאדם מתחיל להכנס בעבודה, הוא מתחיל באמונה, 
אולם הגוף מתנגד לעבודה זו, אז בא מצב של יגיעה, היינו שהוא 
צריך להתגבר על הגוף, ולעשות כל מיני עצות, כמו שאמרו חז"ל 
"בתחבולות תעשה לך מלחמה", 
%break
היות שאין הגוף רוצה לוותר על תועלת עצמו, וכפי מה שנותן יגיעה, 
בשיעור הזה הוא מתחיל להרגיש, שאין בידו לעשות שום דבר, כי הוא 
מצד עצמו, כבר עשה לפי דעתו, כל מה שהיה ביכולתו לעשות, ובא 
לאחר היגיעה, לידי ידיעה, שרק ה' הוא יכול לעזור, ואין זה בידי עצמו. 
%break
אז התפלה הוא בעומק הלב, היות שברור אצלו בידיעה ברורה, שאין 
מי שיעזור לו אלא הקב"ה.
%S (הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)
%break
%letter 76
76. בזמן שהאדם, לאחר כל היגיעות, הוא רואה שאין הוא מסוגל 
לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אז הוא רואה בתוך הדעת, שרק 
ה' יכול לעזור לו. 
%break
נמצא מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא 
הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", אין הוא צריך להאמין בזה "למעלה 
מהדעת", כמו שסתם עובדי ה', שמקיימים תו"מ, שהם מאמינים 
"למעלה מהדעת", שכך הוא, שהבורא עוזר להם. 
%break
אלא, באלו אנשים, שהם רוצים לעבוד בע"מ להשפיע, אצלם זהו 
בתוך הדעת, עד כדי כך, שהם צריכים להאמין למעלה מהדעת, שה' 
כן יכול לעזור להם לצאת משליטת הרצון לקבל.
%S (הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)
%break
%letter 77
77. "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל", שפירושו הוא, שמי 
שעובד אצל השם ית', אין לו שום יגיעה, אלא להיפוך, שיש לו תענוג 
והתרוממות רוח.
%break
אלא מי שלא עובד לשם השם ית', אלא לשם מטרות אחרות, לא יכול 
לבוא בטענה אצל השם ית', מדוע לא משפיע לו חיות בעבודה, היות 
שהוא עובד למטרה אחרת. 
%break
שרק לשם מי שהוא עובד, הוא יכול לבוא בטענה אליו, שישפיע לו 
חיות ותענוג בעת עבודתו.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". כ'. "ענין לשמה")
%break
%letter 78
78. האדם צריך להאמין, שכל אדם יכול להגיע להמטרה, אלא שהוא 
צריך להשתדל, שכל פעם הוא ישתדל לתת כוחות דהתגברות יותר 
גדולים, ואז הוא יכול לשבור את האבן בזמן קצר.
%break
עוד יש לדעת, שבכדי שהיגיעה יעשה מגע עם ה', יש כאן תנאי קשה 
מאוד. והוא, שהיגיעה צריך להיות אצל האדם בבחינת הידור. שהידור 
נקרא אצל אדם דבר חשוב. 
%break
מה שאם כן, אם היגיעה אינה בחשיבות, אין הוא יכול לעבוד בשמחה. 
היינו שיהיה לו שמחה, מזה שיש לו עתה מגע עם ה'.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 79
79. העיקר היא היגיעה, כלומר, לחשוק איך להתיגע בעבודתו ית', כי 
אין העבדות הרגיל עולה בשם כלל, זולת הגירומין של היותר 
מהרגילות, הנקראת יגיעה, בדומה לאדם הצריך לאכול ליטרא לחם 
לשביעתו, 
%break
אז כל אכילתו אינו עולה בשם סעודה שיש בה שביעה, זולת הכזית 
האחרון מן הליטרא, שכזית זה עם כל קטנו, הוא הגירומין שהכריע 
את הסעודה לבחינה שיש בה שביעה והבן. 
%break
וכן מכל עבדות ועבדות, שואב השי"ת רק את הגירומין העודפין על 
הרגיל לו, והמה יהיו האותיות וכלים לקבלת אור פניו ית'. והבן זה 
היטב.
%S (בעל הסולם. אגרת ל"ח)
%break
%letter 80
80. לפום צערא אגרא. היינו הוא רואה אחר כך, זה שנתן יגיעה, זה 
היה השכר שלו. לפי שיעור היגיעה כך הוא השכר, מטעם שהיגיעה 
היא השכר, וה' נתן לו את הרצון להתייגע.
%S (הרב"ש. 844. "יגיעה היא השכר")
%break
%H התגברות
%break
%letter 81
81. הכל זוכין רק על ידי התגברות הנקרא כוחות, וכל כח וכח 
שהאדם מוציא מצטרפין לחשבון גדול. 
%break
היינו אפילו שהאדם מתגבר באיזה פעם ובא לו מחשבה זרה, וטוען 
הלא אני כבר בדוק ומנוסה שעוד מעט לא יהיה לי את החשק הזה 
לעבודה, ומה אני ארויח אם אתן עכשיו מעט התגברות. 
%break
ואז הוא צריך לענות, שפרוטה ופרוטה מצטרפות לחשבון גדול, היינו 
לחשבון הכללי, בין לשורש נשמתו, ובין לכלל כולו.
%S (הרב"ש. אגרת י"ד)
%break
%letter 82
82. כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי 
"פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל התגברויות 
מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע.
%break
והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים 
דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, 
אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. 
%break
לכן משום זה, כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן 
לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת".
%break
וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל 
עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו לו רצונות 
ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה.
%S (הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
%break
%letter 83
83. בעיקר צריכים להשתדל, שיהיה להאדם רצון חזק להשיג את 
הרצון להשפיע, ולהתגבר על הרצון לקבל. ופירושו של רצון חזק הוא, 
שרצון חזק נמדד לפי ריבוי השהיות והמנוחות שבינתיים. כלומר, 
ההפסק זמן שבין התגברות להתגברות. 
%break
שיש לפעמים, שהאדם מקבל הפסק באמצע, היינו ירידה. וירידה זו 
יכול להיות הפסק של רגע, או שעה, או יום, חודש. ואח"כ שוב מתחיל 
לעבוד בענין התגברות על הרצון לקבל, ולהשתדל להשיג את הרצון 
דלהשפיע.
%break
ורצון חזק נקרא, שההפסק אינו לוקח אצלו הרבה זמן, ותיכף נתעורר 
שוב לעבודה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 84
84. זה שהאדם צריך ללכת בעינים עצומות למעלה מהדעת, הגוף 
מתנגד לעבודה זו, לכן זה שהאדם צריך תמיד להתגבר, זה נקרא 
"עברה, וזעם, וצרה", 
%break
היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון, 
שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור", שהוא 
קטנות היותר מצומצם באפשרות.
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 85
85. אם הוא אין לו כל כח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין 
אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן 
בעיניו, הוא גם כן לוקח כח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, 
%break
אף על פי שהוא מכח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכח 
התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא 
מקבל כוחות חדשים.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". צ"ט. "רשע או צדיק לא קאמר")
%break
%letter 86
86. כשהוא רואה, שאין הוא יכול לצאת מאהבה עצמית ולזכות 
לבחינת השתוות הצורה, אז הוא צריך לעזרת ה', שיעזור לו. ועל ידי 
מה הוא נותן להאדם את העזרה. 
%break
הוא ע"י נשמתא קדישא, הנקרא "אור עליון", המתגלה בהאדם, 
שירגיש שיש בו נשמה, שהיא "חלק אלקי ממעל". נמצא, לפי 
התגברות האדם, הוא מרבה בגילוי אור ה'. 
%break
ולסיבה זו עשה ה' הכבדת הלב, שלא יהיה בכוחו של אדם להתגבר 
על הרע שבו, אלא שיהא נצרך להבורא, וע"י זה יהיה להאדם הצורך 
לזכות לבחינת נרנח"י שבנשמה.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו השיעור של תשובה" 1989)
%break
%H סבלנות
%break
%letter 87
87. חכמת הקבלה, צריכה לחכמים גדולים חוקרי לב, שיהגו בה 
עשרים שלושים שנה, ורק אז יוכלו להעיד עליה [...] כי החכמה 
עמוקה, ואין לה פתחון פה להגלות על-ידי עדות, או על-ידי נסיון שינסו 
אותה. 
%break
ורק לאותם מאמינים המוסרים עצמם עליה בכל כוחם ומאודם.
%S (בעל הסולם. "חכמת הקבלה והפילוסופיה")
%break
%letter 88
88. האדם הבלתי מפותח כל צרכו, לא יוכל לחכות לפרעונו זמן רב, 
והוא בוחר בעבודות המשתלמות לו מיד, ואף אם יהיו במחירים 
נמוכים יותר. והאדם המפותח ביותר, יוכל להתאפק ולבחור בעבודות 
שמחירם גבוה, גם אם זמן פרעונם ממושך וארוך מאד. 
%break
ותדע, שזוהי אמת המידה לבעלי החכמה, כי דבר זה תלוי 
בהתפתחות חומרי של כל אחד. וכל מי שיכול להאריך זמן פרעונו יכול 
להשיג מחיר יותר גדול.
%S (בעל הסולם. "תכונתה של חכמת הנסתר בכללה")
%break
%letter 89
89. לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את 
עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח 
כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר 
מתוכה יבוא אל ה"לשמה". 
%break
והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, 
ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה 
העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. 
%break
ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך 
אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. 
%break
ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן 
אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו.
%S (בעל הסולם. "מצווה אחת")
%break
%letter 90
90. האדם הוא רק אורח. וה' הוא בעל הבית. וידוע מה שאמרו חז"ל, 
"כל מה שאומר לך בעל הבית עשה", שכך נהוג, "חוץ מצא". 
%break
כי בזמן שהאדם יוצא מרשותו של בעל הבית, כבר אין הוא בעל הבית 
שלו, שישמע בקולו.
%S (הרב"ש. 118. חוץ מ"צא")
%break
%letter 100
100. צריך להיות עקשן גדול בעבודת ה', אף אם יעבור עליו מה. 
וזכור דבר זה היטב, כי תצטרך לזה מאד, כשתתחיל קצת בעבודת 
ה'. 
%break
כי צריך עקשנות גדול מאד, להיות חזק ואמיץ, לאחוז עצמו, לעמוד על 
עמדו, אף אם מפילין אותו בכל פעם, ואל יניח עצמו ליפול לגמרי ח"ו. 
%break
כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים, וכיוצא בזה, צריכים בהכרח, 
לעבור בהם, קודם שנכנסין בשערי הקדושה, וגם הצדיקים האמיתיים 
עברו בכל זה. 
%break
ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר, שלא 
לפחד כלל.
%S (ליקוטי מוהר"ן. מהדורא בתרא סימן מח)
%break
%letter 101
101. ורק הגבורים מהם, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, וניצחו 
את השומרים ההם, ופתחו הפתח, זכו תיכף לקבל פני המלך, שמינה 
כל אחד על משמרתו המתאימה לו.
%break
וכמובן, שמאז ואילך, לא היו להם עוד עסקים עם השומרים הללו, 
שהסיתו והדיחו אותם ומררו את חייהם כמה ימים ושנים, בהלוך ושוב 
על הפתח, כי זכו לעבוד ולשמש מול הדר אור פני המלך בהיכלו פנימה.
%S (בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות". אות קל"ג)
%break
%H שמחה
%break
%letter 102
102. השכינה אינה שורה, אלא במקום שלם, ולא במקום חסר, ולא 
במקום פגום, ולא במקום עצב, אלא במקום נכון, במקום שמחה [...] 
%break
כתוב, עִבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה. אין עבודת הקב"ה, 
אלא מתוך שמחה.
%S ("זוהר לעם". "ויחי", מאמר "ויחי יעקב", סעיפים 116-117)
%break
%letter 103
103. הנה השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים: אם 
המעשים הם של קדושה, אז מתגלה על ידי זה שמחה. [...]
%break
עוד צריכים לדעת, שהשמחה הוא בחינת הארה עליונה, שמתגלה על 
ידי מ"ן, שהוא מעשים טובים. והשם ית' דן את האדם "באשר הוא 
שם". דהיינו, שאם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים לנצחיות, 
תיכף על זה שורה הארה עליונה, שהיא גם כן בחינת נצחיות. 
%break
ואפילו שגלוי וידוע לפניו, שתיכף יפול האדם ממדרגתו, מכל מקום דן 
אותו "באשר הוא שם". היינו, אם אדם החליט עכשיו בדעתו, שמקבל 
עליו עול מלכות שמים לנצחיות, נבחן זה לשלימות.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". נ"ח. "השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים")
%break
%letter 104
104. הזהר הקדוש שואל, הלא כתיב "קרוב ה' לנשברי לב". העובד 
ה', היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, 
שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן 
שחסר לו בהערכת גדלות המלך.
%break
לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות 
המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח 
עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'.
%S (הרב"ש. 42. "עבדו ה' בשמחה")
%break
%letter 105
105. ענין שמחה הוא העדות. היינו באם האדם מתגבר בענין אמונה, 
להאמין בהשם טוב ומטיב, שאין למעלה הימנו, אף על פי שבמצב, 
שבו הוא נמצא עכשיו אין לו במה לשמוח, 
%break
היינו להיות מאושר, ומכל מקום הוא מתחזק את עצמו ואומר, שה' 
יתברך משגיח עליו בבחינת טוב ומטיב.
%break
ואם האמונה שלו היא באמת, ממילא הדעת נותן, שהוא צריך להיות 
מאושר ולשמוח, ושיעור השמחה מעידה על מדת האמת, שיש 
באמונה שלו.
%break
ובזה יש לפרש מה שמספרים על רבי אלימלך, שהיה אומר, כשיבוא 
לעולם האמת ויאמרו לו, שיכנס לתוך הגיהנום, אזי הוא יגיד, אם זהו 
רצון ה' יתברך, אזי הוא יקפוץ. 
%break
היינו כנ"ל שזה בחינת השגחה הטוב ומטיב, ונמצא שהוא תמיד 
בשמחה.
%S (הרב"ש. 805. "ענין שמחה")
%break
%letter 106
106. מי שרוצה ללכת בבחינת השפעה, הוא צריך להיות תמיד 
בשמחה, היינו בכל הצורות הבאות עליו הוא צריך להיות בשמחה 
מטעם שאין לו שום כוונה לקבלה עצמית.
%break
לכן הוא אומר, ממה נפשך, אם הוא באמת עובד בעל מנת להשפיע, 
בטח שהוא צריך להיות בשמחה בזה שהוא זכה להיות משפיע נחת 
רוח ליוצרו, ואם הוא מרגיש שעדיין אין עבודתו להשפיע, הוא גם כן 
צריך להיות בשמחה, 
%break
משום מצד עצמו האדם אומר שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו, הוא 
שמח בזה שאין הרצון לקבל יכול להנות מעבודה זו, מזה הוא צריך לקבל שמחה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי" מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 107
107. אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה 
אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים 
להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים 
- היא ההתגלות שלו, 
%break
כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום 
ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם 
מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות.
%S (בעל הסולם. אגרת ה')
%break
%H תפילה
%break
%letter 108
108. תפלה היא עבודה שבלב. שפירושו, היות שלבו של אדם הוא 
הרצון לקבל מצד שורשו, והוא צריך להפוך, שיהיה רק להשפיע ולא 
לקבל, נמצא, שיש לו עבודה גדולה להפוך אותו.
%break
והיות שזהו נגד הטבע, לכן הוא צריך להתפלל לה', שיעזור לו לצאת 
מהטבע, ולכנס לבחינת למעלה מהטבע.
%S (הרב"ש. מאמר 24 "ג' זמנים בעבודה" 1985)
%break
%letter 109
109. אמרו חז"ל "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין 
להבטל ממנה". זאת אומרת על האדם מוטל לתת את האתערותא 
דלתתא [ההתעוררות מלמטה], היות שזהו בחינת תפלה. כי תפלה 
נקרא חסרון, ובלי חסרון אין מלוי. 
%break
לכן כשיש להאדם צורך לבחינת לשמה, אז בא המלוי מלמעלה, ואז 
בא מלמעלה עניית התפלה. היינו, שהוא מקבל מלוי על חסרונו.
%break
נמצא, זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא 
רק בחינת חסרון וכלי. והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, 
אלא זהו מתנת אלקים.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
%break
%letter 110
110. אין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, וכל ענין 
היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כחותינו 
ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים 
לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך.
%break
ואין לטעון על זה, אם כן, אני מחליט מראש בלבי שאינני ראוי לכלום, 
וכל הטרחא והיגיעה למה לי? אמנם חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל 
הנסיון, ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו 
מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור.
%break
ולכן אנו מחויבים להתיגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: "כל אשר תמצא 
ידך לעשות בכוחך עשה וכו'".
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ז)
%break
%letter 111
111. התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, 
שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, 
אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא 
הקב"ה בכבודו ובעצמו. 
%break
הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות 
מה שיש ברשותו, ולא עזר לו. לכן מוטל על האדם לעשות כל 
המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. 
%break
אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים 
אתערותא דלתתא?")
%break
%letter 112
112. כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, אז הוא מתחיל לחשוב 
"מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, ולאיזה מטרה אני 
צריך להגיע". ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. 
%break
ומוציא עצמו במצב של "בין שמים וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, 
שרק הקב"ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד.
%break
ועל זה נאמר (ישעיה מ', ל"א) "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים 
המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור 
להם יחליפו כח חדש בכל עת.
%S (הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)
%break
%letter 113
113. אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל 
מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור 
לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. 
%break
וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק 
למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל 
שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור 
לנו. 
%break
וזה נקרא, "עשה למענך", היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את 
הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת 
אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו.
%S (הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)
%break
%H הודיה
%break
%letter 114
114. האדם צריך לשמוח בזה שיש לו חסרון על רוחניות, מה שאם כן 
שאר אנשים, אין להם בכלל שום ענין עם רוחניות.
%break
וכשהאדם מחשיב את דבר זה, אף על פי שאין זה דבר חשוב אצלו, 
והאדם כן מחשיב זה, והוא משתדל לתת תודה לה' על זה, זה גורם 
לו שיקבל חשיבות על רוחניות, ומזה האדם יכול להיות בשמחה, וע"י 
זה האדם יכול לזכות לדביקות, 
%break
מטעם כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, "כי ברוך מתדבק בברוך", היינו זה 
שהאדם בשמחה ונותן תודה לה', שאז האדם מרגיש, שהוא מרגיש, 
שה' ברך אותו בזה שנתן לו להרגיש קצת משהו קדושה, 
%break
אז "ברוך מתדבק בברוך", וע"י השלימות הזו האדם יכול לבוא 
לדביקות אמיתי.
%S (הרב"ש. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את ליבו, בעבודה" 1991)
%break
%letter 115
115. שעור הכתוב ואהבת את ה' אלקיך, תלוי ממש בידו של האדם, 
דהיינו שיתאמץ בכל כוחו, לבוא במדריגה תמידית כזו, שיהיה הולך 
ומקבל תמיד שפע קודש, ומטרות עוז, וכל נועם בתענוג תמידי, ואז 
האהבה בטוחה לו מאליו, כפי שהיא ארוכה בחוקי הטבע, 
%break
באופן ששעור האהבה ומצוותה, הוא ענין הכשרתנו לקבל ממנו תענוג 
תמידי, נועם על נועם, כדרך הקדושה, שמעלין בקודש.
%break
וזהו ודאי בידינו, דהיינו, תיקון האמונה. שאם זה ודאי אור אהבתו ית' 
בא מאליו, כי הרגש קבלת התענוג, היא עצמה הביטוי של אהבה 
וברכה לנותן.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ה)
%break
%letter 116
116. יש הרבה אנשים בעולם, שלא ניתן להם הכח לעבוד עבודת 
הקודש אפילו בתכלית הפשיטות, אפילו שלא בכוונה ושלא לשמה, 
אפילו שלא לשמה דשלא לשמה, אפילו הכנה דהכנה של התלבשות 
דקדושה - והוא כן זכה, שניתן לו רצון ומחשבה, 
%break
שעל כל פנים יעבוד עבודת הקודש לפרקים, אפילו בתכלית הפשיטות 
שאפשר להיות - ואם הוא יכול להעריך את חשיבות שבדבר, ולפי 
חשיבות שהוא מחשיב את עבודת הקודש, בשיעור הזה הוא צריך 
לתת שבח והודיה על זה.
%break
כי זה אמת, היינו שאין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות, מה 
שיכולים לפעמים לקיים מצות ה' אפילו בלי שום כוונה. ואז הוא בא 
לידי הרגש רוממות ושמחת הלב. 
%break
וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל 
נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא 
עובד. ועל ידי זה הוא עולה מעלה מעלה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". כ"ו. "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר")
%break
%letter 117
117. צריכים לדעת, שאין הבדל בין הארה קטנה לגדולה, מה 
שהאדם משיג. היות, שבאור אין שום שינוי, אלא כל השינויים הוא 
בהכלים המקבלים את השפע, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי". 
%break
לכן, אם הוא מסוגל להגדיל את הכלים, בשיעור זה הוא מגדיל את 
ההארה.
%break
אולם השאלה היא, במה האדם יכול להגדיל את הכלים. התשובה 
היא, בשיעור שנותן שבח והודיה לה', על זה שה' קירב אותו אליו, 
שירגיש אותו קצת. 
%break
ויחשוב על החשיבות שבדבר, היינו שהוא זכה שיהיה לו קצת קשר 
עם הבורא. וכפי שיעור החשיבות שיצייר לעצמו, בשיעור זה תגדיל 
אצלו את ההארה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי" ד'. "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה")
%break
%letter 118
118. ב' כוללים יש בעבודות ה', א: הוא "תפילה ובקשה". ב: הוא 
"שבח והודאה". ומובן מאליו ששנים אלו מחויבים להיות על תכלית 
גובהם. 
%break
והנה להשלמת ענין "התפילה" מחוייב האדם להרגיש קרבת ה' אליו 
כדבר מחוייב. כמו אבר המדולדל מהקומה כביכול. כי אז יכול 
להתמרמר ולשפוך לפניו כל לבו.
%break
אבל כנגד זה, לענין "שבח והודאה" על שלמותם, מחויב האדם 
להרגיש קרבת ה' אליו, לדבר נוסף ולהעדפה, כמו דבר שאינו שייך לו 
כלל, כי "מה אדם ותדעהו, בן אנוש ותחשבהו", 
%break
כי אז ודאי יכול ליתן שבח והודיה לשמו הגדול בשלמות, אשר בחרו 
בין כל העומדים עליו לשרת את ה'. וזו עבודה גדולה לאדם המורכב, 
להשתלם בשני הפכים האלו שיהיו נקבעים בלבו לנצחיות בבת אחת.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ב)
%break
%letter 119
119. צריך להחשיב את ענין השרות שנותן לה', בזה שהוא מקיים 
מצות ה', ולפי מה דמשעיר בלבו את גדלות ה', בשיעור הזה הוא שש 
ושמח בזה שזכה לעשות את אשר צוה ה', 
%break
וענין זה, לכבד את הגדול, זה יש בטבע שלנו, שאנו רואים שלכבוד 
גדול יחשב, אם יש למי שהוא איזה גדול הדור שמקובל בעיני הבריות 
לאדם חשוב, כולם רוצים לשמש אותו, כידוע. 
%break
אבל ענין השביעות רצון בשימוש, תלוי בגדלות וחשיבות שהעולם 
מעריצים את הגדול הזה, ולפי זה יוצא, בזמן שהאדם מרגיש ומצייר 
לעצמו, שהוא משמש את ה', הוא מרגיש עצמו לברוך, ואז בא הכלל, 
שברוך מתדבק בברוך.
%break
נמצא, שבמצב הזה האדם מרגיש עצמו למאושר בעולם, ואז הזמן 
שאדם צריך להודות לה', בזה שנתן לו קצת שרות ששרת אותו. 
%break
נמצא, שבמצב הזה הוא דבק בה' מטעם שיש בו ענין של שמחה, כמו 
שאמרו חז"ל, "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה".
%S (הרב"ש. מאמר 12 "מהו מחצית השקל, בעבודה - א'" 1987)