ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים נ-ת
%book שפלות והכנעה
%break
%H שפלות והכנעה
%break
%letter 1
1. האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמיים על בחינה הנמוכה 
ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שפלות 
יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה 
מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו.
%break
והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמיים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז 
הוא הכול למעלה מהדעת.
%break
ואז האדם אומר, שהקב"ה שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא 
בתכלית השפלות, מטעם שהקב"ה רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו 
את העול מלכות שמיים בצורת שפלות כזו.
%break
ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו 
הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב 
הכי שפל שאפשר להיות בעולם.
%break
ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא 
אצלו כניעה ללא תנאי.
%S (הרב"ש. 21. "קידוש החודש")
%break
%letter 2
2. בשעה שהאדם נמצא במצב השפלות, שזה נבחן שהקב"ה נתרחק 
ונסתלק ממנו, ואין לו שום רצון וחשק לעבודה, שזה נקרא, שהקב"ה 
נותן לאדם צורה על רוחניות, שאין בזה שום טעם, 
%break
אלא להיפך, האדם רוצה לברוח ולשכוח בכלל מעבודה, זה נקרא 
שהבורא מראה לו בחינת אחורים. היות "הפנים" של הבורא הוא 
רצונו להטיב לנבראיו, מה שאין כן "אחורים" הוא ממש להיפך. ומדוע 
מראה הבורא להאדם את בחינת אחורים. 
%break
הוא בכוונה תחילה, שע"י זה האדם יקבל דחיפה לדביקות ה', כי לא 
יוכל להישאר במצב של שפלות. נמצא, שכאן באחורים יש בפנימיות 
בחינת פנים.
%S (הרב"ש. מאמר 44 "מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב'" 1990)
%break
%letter 3
3. כל אלו המחשבות שהרצון לקבל מביאו, האדם צריך להאמין, שמן 
השמים שולחים לו את המחשבות האלו, וזהו היות שהוא רוצה ללכת 
בדרך של השפעה, ובינתים הוא מתעצל בעבודה, לכן היות שהאדם 
התפלל, שה' יקרב אותו להיות דבוק בה', שהוא ענין השתוות הצורה, 
%break
לכן כשרואים שהאדם מתעצל בעבודה, שולחים לו את המחשבות 
זרות, שאין האדם יכול להסכים להיות תחת שליטה כזו. לכן זה נותן 
לאדם דחיפה, שהוא מוכרח להתגבר על מצבו, שבו הוא נמצא.
%break
נמצא לפי זה, שמהרע הזה, שהאדם מרגיש שיש לו כל כך מצב של 
שפלות, שאף פעם לא עלה על דעתו, שיש מציאות שהוא יהיה תחת 
שליטה כזו, 
%break
לכן לא להתפעל ולברוח מהעבודה, אלא אדרבה, אלא שהוא צריך 
להאמין, שהבורא מטפל בו עתה, והוא מקרב את האדם אז עם מצב 
של אחוריים.
%S (הרב"ש. מאמר 44 "מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב'" 1990)
%break
%letter 4
4. העבודה למעלה מהדעת צריכה להיות כניעה ללא תנאי, כלומר 
שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת למעלה 
מהדעת. 
%break
שהאדם צריך לומר "אני רוצה להיות עובד ה', אפילו שאין לי שום 
מושג בעבודה, ואין לי שום טעם בעבודה, ומכל מקום אני מוכן לעבוד 
בכל כוחי, כאילו שהיתה לי השגה והרגשה וטעם בעבודה, ואני מוכן 
לעבוד ללא שום תנאי". 
%break
ואז האדם יכול ללכת קדימה, ואין לו אז שום מקום, שיוכל ליפול 
ממצבו, מטעם שהוא מקבל על עצמו לעבוד אפילו כשהוא מונח ממש 
בארץ, היינו שאי אפשר להיות למטה מבארץ.
%S (הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)
%break
%letter 5
5. איך האדם יכול לקבל כח התגברות על הגוף, בזמן שהוא מרגיש 
בחינת "שכינתא בעפרא". איזו שמחה הוא יכול לקבל מעבודה זו. 
וביותר קשה, איך יש אפשרות לאדם, שיהיה לו צורך וחשק לעבוד 
עבודה, שאין אדם מרגיש בה טעם. כלומר, בשלמא שאין לו ברירה. 
%break
יש להבין, שהאדם עובד בכפיה. אבל לחשוק לעבודה כזו, שאין בה 
טעם, איך אפשר. והיות שאין לו כח להתגבר, ושתהיה לו שמחה 
מעבודה כזו, ואיך אפשר לשמש את המלך בצורה שפלות כזו, היינו 
שמרגיש טעם עפר בעת שהוא משמש את המלך.
%break
לכן על זה הוא מבקש מה', לא שיתן לו בחינת גילוי גדלות יתברך, 
שירגיש בזה טעם. 
%break
אלא הוא מבקש מה', שיתן לו כח, שיוכל להתגבר על הגוף ולעבוד 
בשמחה, בזה שעכשיו הוא יכול לעבוד בלתי ה' לבדו, היות שאין 
הרצון לקבל נהנה מעבודה, שיש לה טעם עפר.
%S (הרב"ש. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)
%break
%letter 6
6. בזמן שהאדם מתעסק בתורה ומצות, אז הזמן להיות בשלימות, 
כלומר, כאילו שהקב"ה קירב אותו להיות מהמשמשי המלך. 
%break
אולם אין האדם צריך לשקר לעצמו, לומר שהוא מרגיש, שהוא משמש 
את המלך, בזמן שאין לו הרגשה כזו. אם כן איך הוא יכול לתת תודה 
רבה על זה שקירב אותו, אם אין הוא מרגיש זה.
%break
אלא האדם צריך אז לומר, שאף על פי שהוא נמצא בתכלית השפלות, 
כלומר שהוא עדיין משוקע באהבה עצמית, ועדיין אינו מסוגל לעשות 
משהו למעלה מהדעת, מכל מקום ה' נתן לו מחשבה ורצון לעסוק 
בתו"מ. 
%break
וגם נתן לו קצת כח, שיוכל להתגבר על בחינת מרגלים, מה שמדברים 
אליו, ונוקרים את ראשו בטענותיהם, ומכל מקום הוא יש לו קצת 
אחיזה ברוחניות.
%break
אז האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, 
ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך 
לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות.
%S (הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 7
7. "רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש ה' אלקינו".
%break
"רוממו". פירושו, אם האדם רוצה לדעת רוממות וגדלות ה' אלקינו, זה 
יכולים להשיג רק על ידי דביקות והשתוות הצורה. אם כן מהו השתוות 
הצורה, ואיך מגיעים להשתוות הצורה.
%break
"והשתחוו להר קדשו". עניין השתחויה היא הכנעה, היינו שמרכין את 
הדעת שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע 
אותו. לאיזו בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קדשו".
%break
"הר" פירושו הרהורים, היינו מחשבות. "קדשו", פירוש קדוש ומופרש 
מהדבר, שענינו הוא, שפורש את עצמו מהרצון של קבלה. "והשתחוו", 
היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על עצמו רק 
מחשבות של קדושה. וזהו, "השתחוו להר קדשו".
%break
ומדוע צריכים להכניע את עצמו למחשבות של קדושה, היינו לפרוש 
את עצמו מקבלה על מנת לקבל - "כי קדוש ה' אלקינו", שהבורא הוא 
רק משפיע. 
%break
לכן צריך להיות בהשתוות הצורה כמו הבורא. ועל ידי זה יכולים 
להשיג את רוממות ה'. ואחר כך יכולים להגיע לידי השגות רוממות ה' 
אלקינו.
%S (הרב"ש. 128. "רוממו ה' אלוקינו")
%break
%letter 8
8. בעניין הכנעה יש ב' בחינות: א. מי שמכניע את עצמו לפני מי 
שגדול ממנו. והגם שלא יודע מעלתו, אלא שהוא מאמין, שהוא גדול, 
ומשום כך, יש לו הכנעה לפניו. ב. שהוא יודע את גדלותו ומעלתו 
בבירור גמור.
%break
ובעניין אמונה בהגדלות של העליון, יש גם כן ב' בחינות: א. שהוא 
מאמין, שהוא גדול, מטעם שאין לו עצה אחרת. היינו, שאין לו שום 
דרך ומבוא, איך לידע את גדלותו.
%break
%letter ב
ב. שיש לו עצה, איך לידע בדעת ברורה וצלולה את גדלותו. ומכל 
מקום הוא בוחר בדרך האמונה, מטעם "כבוד אלוקים הסתר דבר". 
%break
זאת אומרת, הגם שיש לו ניצוצין בגופו, שהם רוצים דווקא לדעת 
גדלותו, ולא ללכת כבהמה, ומכל מקום הוא בוחר בדרך האמונה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קי"ח. "להבין עניין ברכים אשר כרעו לבעל")
%break
%letter 9
9. ענין השפלה שייך לומר, בזמן שהאדם משתוקק להיות בגאוה. 
היינו, שהוא רוצה להיות בגדלות. זאת אומרת, שהוא רוצה להבין כל 
דבר ודבר, שנפשו חשקה להיות בחינת ראיה ושמיעה בכל דבר, 
%break
ומכל מקום הוא משפיל עצמו, ומסכים ללכת בעינים עצומות, ולקיים 
תו"מ בתכלית הפשטות, זהו "טוב לישראל". שמילת "ישר-אל" הוא 
אותיות "לי ראש".
%break
היינו שמאמין, שיש לו ראש דקדושה, אף על פי שהוא בחינת "אך". 
היינו שהוא בבחינת מיעוט ושפל. ואומר על ה"אך" הזה, שהוא טוב 
גמור. אז מקויים בו "אלקים לברי לבב". 
%break
שפירושו, שהוא זוכה לבחינת לבר לבב, שהוא סוד "והסירותי את לב 
האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קמ"ג. "אך טוב לישראל")
%break
%letter 10
10. תכלית העבודה היא בבחינת הפשט והטבע, שבעבודה זו אין לו 
כבר מקום ליפול יותר למטה, מאחר שהוא כבר מונח בארץ. וזהו 
מטעם, שאין הוא נצרך לגדלות, מטעם שאצלו הוא תמיד כמו דבר 
חדש.
%break
כלומר, שתמיד הוא עובד כמו שהתחיל עתה לעבוד. והיה עובד 
בבחינת קבלת עול מלכות שמיים למעלה מהדעת. שהיסוד שעליו 
בנה את סדר עבודה, הייתה בצורה השפלה ביותר. וממש שהיה כולה 
למעלה מהדעת. 
%break
שרק מי שהוא פתי באמת יכול להיות כל כך שפל, שילך ממש בלי 
שום בסיס, שיהיה לו מקום לסמוך את האמונה שלו, ממש על שום 
סמיכה.
%break
ונוסף לזה הוא מקבל את העבודה זו בשמחה רבה, כמו שהיה לו 
דעת וראייה אמיתית, על מה לסמוך את הודאות של האמונה. וממש 
באותו שיעור למעלה מהדעת, באותו שיעור כאילו היה לו דעת. 
%break
לכן אם הוא מתמיד בדרך זה, אי אפשר לו ליפול אף פעם, אלא 
שתמיד הוא יכול להיות בשמחה, בזה שהוא מאמין, שהוא משמש 
מלך גדול.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". צ"ו. "מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה")
%break
%letter 11
11. כשהאדם מכניע את עצמו ועובד למעלה מהדעת, זה נקרא 
שפלות, היינו שמשפיל את הדעת שלו, ואומר, שדעתו אינה שוה 
כלום, דהיינו כנ"ל, שדעתו של אדם מחייבת, אם ה' נותן לו כל צרכיו, 
מה שהרצון לקבל מבין שמגיע לו, אז הוא יכול לאהוב את ה', 
%break
מסיבת שהוא ממלא לו כל צרכיו, לכן הוא אוהב אותו. ואם לא, אין 
הוא יכול להשפיל עצמו, ולומר שדעתו לא שוה כלום, אלא האדם 
מתרחק אז מה', ואומר, שאינו כדאי לעבוד את ה', אם אין ה' ממלא 
את רצונו. 
%break
נמצא, שזה נקרא בעל גאוה, מטעם שהוא רוצה להבין את דרכיו של 
הבורא, במה הוא נקרא טוב ומטיב, אם אין הגוף מקבל מה שהוא 
דורש. ועל בעל גאוה זו אומר (ה') הקב"ה "אין אני והוא יכולים לדור 
במדור אחד".
%break
מה שאין כן אם הוא משפיל עצמו, ואומר, שאין בידי להבין את דרכי 
ה', ואומר מה שהדעת שלו מחייבת, אינו שוה כלום, אלא שהוא הולך 
למעלה מהדעת, זה נקרא שפלות, 
%break
ועליו נאמר "רם ה' ושפל יראה". והוא זוכה שה' מקרב אותו אליו.
%S (הרב"ש. מאמר 4 "מהו שהמחבל היה נמצא בהמבול, והוא היה ממית, בעבודה" 1991)
%break
%letter 12
12. דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את 
הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את 
הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, 
%break
כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה 
מהדעת, שזה נקרא רוממות. 
%break
היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה 
מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', ולא רוצים שה' יתן להם זה להשיג, 
%break
היות שהם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי, רק 
שמבקשים עזרה מה', בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום של 
ריקנות עם מצות. וזהו "מלאים מצות כרמון".
%S (הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 13
13. ע"י הגרעונות בעבודת ה', זה גורם לו שירומם עצמו לעלות 
למעלה. כי בלי דחיפה, האדם מתעצל לעשות תנועה, ומסכים להשאר 
במצב שבו הוא נמצא.
%break
מה שאין כן אם הוא יורד למדרגה יותר נמוכה מכפי שהוא מבין, זה 
נותן לו כח להתגבר, שאינו יכול להשאר במצב כל כך גרוע, היות 
שהמצב שבו ירד, הוא לא יכול להסכים להישאר כך. 
%break
לכן הוא מוכרח כל פעם להתגבר, ולצאת מהמצב של הירידה, ואז 
עליו להמשיך רוממות ה', זה גורם לו, להמשיך מלמעלה כוחות יותר 
גבוהים, אחרת הוא נשאר בתכלית השפלות.
%break
נמצא, שכל פעם על ידי השערות, הוא הולך ומגלה את רוממות ה', 
עד שהוא מגלה שמותיו של הקב"ה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")
%break
%letter 14
14. בזמן שהאדם בא לידי מצב, שהוא ממש אבוד, שאינו רואה 
לעצמו שום זכות קיום בעולם, שיהיה לו במה להיאחז, וכל הטכסיסים 
והעצות כבר אזלו ממנו, ורואה שאחרי כל הטרחות והיגיעות, הכל 
אבוד - 
%break
אז הוא צריך להתחזק ולומר, שכל מאי דאבד רחמנא לטב אבוד [כל 
שעושה הרחמן לטובה עושה]. היינו שהקדוש ברוך הוא עשה לו את 
כל אלו המצבים של האבדות, ושהם לטב, 
%break
היינו שעל ידי זה שבא למצב, שנמצא בדיוטא התחתונה, על ידי זה 
יהיה לו היכולת לעלות למעלה, כמו שכתוב "רם ה' ושפל יראה".
%S (הרב"ש. 626. "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד")
%break
%letter 15
15. לאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות, 
שזה נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה", אז הזמן שהוא 
צריך לעבור לקו שמאל. 
%break
כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את 
חשיבות המלך, אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'.
%break
וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל, המצב הזה, 
שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות, אבל כל זה אינו אצלו 
אלא למעלה מהדעת, 
%break
החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב, על זה שהוא נמצא 
בתכלית השפלות, ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, 
על מה שחסר לו.
%S (הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)
%break
%letter 16
16. אלו שרוצים להידבק בה', והם מרגישים, שהם נמצאים בשפלות, 
שאינם רואים שום מציאות, שיוכלו לצאת מן הבוץ הזה. אז הם 
מבקשים לה', שהוא ירים אותם.
%break
ובמקום שהעבודה, שהגוף מסכים, שהיא על בסיס של רצון לקבל, 
שמבחינת להשפיע אין להם שום מושג, אז עבודתם היא בבחינת 
גאות, שמתגאים בזה שהם עובדי ה', ואחרים הם בתכלית השפלות, 
שהם רואים תמיד החסרונות של אחרים.
%break
מה שאין כן אלו שהולכים בדרך האמת, היינו שרוצים להגיע לבחינת 
להשפיע, הם בחינת שפלים, משום שהם רואים, ש"אלמלא הקב"ה 
עוזרו אינו יכול לו".
%S (הרב"ש. מאמר 15 "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר" 1985)
%break
%letter 17
17. צריך להתפלל לה', שה' יעזור לו, שיהיה ביכולתו ללכת בעבודה 
בעינים עצומות, ולא יהיה נצרך לשום דבר, אלא שיהיה בידו לעשות 
הכל לשם שמים, אף על פי שהגוף מתנגד לזה.
%break
כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך 
להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים. אלא, היות שהוא לא 
יכול להתגבר על הגוף שלו, לכן הוא מבקש מה', שיתן עזרה לנצח 
את מלחמות היצר, היות שהוא מבין את שפלותו.
%break
לכן הוא מבקש מה', שירחם עליו, היות שהוא יותר גרוע משאר 
אנשים, שהם כן יכולים להיות עובדי ה'. מה שאין כן הוא יותר גרוע 
מהם, שהוא רואה, שיש לו רצון לקבל באהבה עצמית יותר מכולם. 
%break
לכן הוא מתבייש כלפי עצמו, איך שהוא נמצא בשפלות כל כך. ולכן 
הוא מבקש מה', שירחם עליו, שיוציא אותו משליטת היצר הרע.
%S (הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 18
18. אמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". והזה"ק שואל "במה 
מסייעין". ואומר "בנשמתא קדישא".
%break
אם כן, עכשיו הקב"ה נתן לו ההזדמנות, שיהיה לו להשיג בחינת 
נשמה קדושה. אם כן כמה הוא צריך להיות מאושר מהמצב של ירידה 
והיסורים, שהוא מרגיש במצב הזה. לכן עליו לומר, שאין הוא נמצא 
במצב של ירידה, אלא אדרבה, הוא נמצא במצב של עליה.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "ישראל, כשהיסורין באים עליהם, הן 
נכנעין ומתפללין". שפירושו, בזמן שבאים במצב של ירידה, הם רואים 
את מצבם האמיתי, איך שהם נמצאים בשפלות. זה נקרא, שהם 
נכנעין, מטעם שרואים את מצבם, איך שהם נפרדו מחיי החיים. 
%break
כי מי שיש לו דביקות בה', הוא חי. מה שאין כן הוא מרגיש רק יסורים. 
לכן ברור לו, שעתה הזמן של תפלה מעומק הלב. וזה שכתוב "הן 
נכנעין ומתפללין".
%S (הרב"ש. מאמר 5 "מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם" 1988)
%break
%letter 19
19. אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא 
עצמו כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה 
שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו 
ית'. 
%break
שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד 
שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי היצר 
הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, 
ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת.
%break
ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה" וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני 
עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. 
%break
שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו, 
ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ז)
%break
%letter 20
20. אין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, ענין היגיעה 
והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כחותינו 
ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים 
לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך.
%break
ואין לטעון על זה, אם כן, אני מחליט מראש בלבי שאינני ראוי לכלום, 
וכל הטרחא והיגיעה למה לי? אמנם חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל 
הנסיון, ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו 
מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור. 
%break
ולכן אנו מחויבים להתיגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: "כל אשר תמצא 
ידך לעשות בכוחך עשה וכו'". והבן זה, כי עמוק ואמת הוא.
%break
לא גיליתי לך את האמת הזה, אלא כדי שלא תרפה ידיך ואל תתיאש 
ח"ו מן הרחמים. ואע"פ, שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה 
שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפלה. ועד שם האמן 
בחז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". 
%break
וכשיגמר הסאה יהיה תפלתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, 
וזה שהורינו ז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין". כי אינו ראוי לתפלה מקודם 
זה, והשי"ת שומע תפלה.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ז)
%break
%letter 21
21. "יציאת מצרים". כלומר, שהוא יוצא משליטת המצריים, שהיו 
מצירים את ישראל, שלא נתנו להם לעבוד את עבודת הקודש. "ויאנחו 
בני ישראל מן העבודה, ותעל שועתם אל אלקים", אז ה' הוציא אותם 
מגלות מצרים.
%break
כלומר, היות שעם ישראל היו מרגישים את השעבוד, ורצו לברוח 
מהגלות הזאת, מה שהמצריים היו מעבידים אותם, כשבאו לנקודה 
החשובה הזו, היינו שהיו מרגישים את שפלותם, אז הוציא אותם 
הקב"ה ממצרים. 
%break
וזה כמו שאומר האר"י הקדוש, שעם ישראל כשהיו במצרים, כבר היו 
במ"ט שערי טומאה. ואז הוציא אותם הקב"ה ממצרים.
%break
שפירושו, שכבר באו בתכלית השפלות, שאין למטה הימנה. אז הוציא 
אותם הקב"ה.
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 22
22. מי שרואה את שיפלותו, אז הוא רואה שהולך בדרך המוביל 
לעבודה דלשמה, ועל ידי זה יש לו מקום לתפילה אמיתית מעומקא 
דליבא. 
%break
שרואה שאין מי שיעזור לו אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו, כמו שפירש 
אאמו"ר זצ"ל על גאולת מצרים "אני ולא שליח", כי כולם ראו שרק 
הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו גאל אותם משליטת הרע.
%break
וכשזוכין לעבודה דלשמה בטח שאין במה להתגאות, כיון שרואים אז 
שזהו רק מתנת אלקים ולא "כוחי ועוצם ידי". ואין יד נכרי באמצע 
שיעזור לו. 
%break
אם כן הוא מרגיש את שיפלותו, איך לשמש את המלך הוא תענוג 
נפלא עד אין קץ, ובלי עזרתו יתברך, אין האדם מסכים לכך. ואין לך 
שיפלות גדולה מזו.
%S (הרב"ש. אגרת ט')
%break
%letter 23
23. כתוב "רם ה' גדול ונורא, משפיל גאים עדי ארץ, ומגביה שפלים, 
עדי מרום", שאז הם אומרים, מה שהיה מקודם בשפלות, הוא עכשיו 
רם ונשא גדול ונורא, 
%break
בזה שמרגישים עכשיו, מה שהיה מקודם בחינת עבודה באהבה 
עצמית, שהיא בחינת גאות, שהיו מרגישים בחינת גאוה בעבודה 
כזאת, נעשה עכשיו בחינת שפלות, כי הם מתביישים לעבוד בשביל 
אהבה עצמית.
%break
אבל מי נתן להם הכח הזה, שירגישו כך? הלא הקב"ה נתן להם! לכן 
האדם אומר אז "משפיל גאים עדי ארץ". והעבודה דלהשפיע, שהיתה 
מקודם בשפלות, נעשית עכשיו אצלו עבודה דלהשפיע ברום המעלות. 
%break
ומי עשה לו זאת, רק הקב"ה, אז האדם אומר "ומגביה שפלים עדי 
מרום".
%S (הרב"ש. מאמר 15 "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר" 1985)
%break
%letter 24
24. כתוב "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה'". 
פירוש, שהחיות דקדושה שבאדם, אינו בא דווקא מההתקרבות, היינו 
הכנסות. זאת אומרת, הכניסות להקדושה. אלא גם מהיציאות, היינו 
מההתרחקות. 
%break
שעל ידי זה שהסטרא אחרא מתלבשת בגוף האדם, וטוענת "כולה 
שלי" בטענה צודקת, ועל ידי זה התגברות באלו המצבים, האדם זוכה 
לאמונה בקביעות.
%break
זאת אומרת שהאדם צריך לייחד הכול לה', היינו, אפילו היציאות 
נמשך ממנו יתברך. וכשזוכה, אזי הוא רואה, שבין היציאות ובין 
ההכנסות, הכול ממנו יתברך.
%break
ועל ידי זה הוא מוכרח להיות עניו. כיוון שהוא רואה, שהכול השי"ת 
עושה, בין היציאות ובין ההכנסות. וזה עניין הנאמר אצל משה ענוותן 
וסבלן, שצריכים לסבול את השפלות. 
%break
היינו, שבכל מדרגה ומדרגה הוא צריך להחזיק את השפלות. וברגע 
שעוזב את השפלות, תיכף נאבד ממנו כל המדרגות "משה", שכבר 
השיג. ודי למבין.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קכ"א. "הייתה כאניות סוחר")
%break
%letter 25
25. כתוב "אתם נצבים היום כולכם". היינו, כל הפרטים שעבר עליכם, 
היינו כל המצבים שהיו לכם, מצבים של גדלות או מצבים פחות 
מגדלות, שהיה נחשב למצב של בינוני וכדומה, אתם לוקחים את כל 
הפרטים, ואין אתם מחשיבים מדרגה לגבי מדרגה, 
%break
מטעם שלא חשובה לכם שום תמורה, אלא חשוב רק שעושים רצון 
ה', שצוה לנו לעשות מצות וללמוד תורה, וזה אנו מקיימים, כמו כל 
איש ישראל הפשוט. 
%break
היינו שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו, הוא חשוב אצלו, כמו שהיה 
חושב שנמצא במצב הגדלות. אז "ה' אלקיך כרת עמך היום".
זאת אומרת, שאז ה' כורת עמו ברית. 
%break
היינו דוקא בזמן שהאדם מקבל את עבודתו יתברך בלי שום תנאים, 
אלא שמסכים לעבוד את עבודת הקודש בלי שום תמורה, שזה נקרא 
"כניעה ללא תנאי", אז הקב"ה כורת עמו ברית.
%S (הרב"ש. מאמר 19 "אתם ניצבים היום כולכם" 1984)