ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author חגי ישראל
%book חגי תשרי 2021
%break
%H חגי תשרי 
%break
%H ראש השנה * יום הכיפורים * סוכות * הושענא רבה *
%H שמיני עצרת * שמחת תורה
%break
%H ראש השנה
%break
%H הפגם של חטא של עץ הדעת
%break
%letter 1
1. צריכים להאמין, שיש מנהיג בעולם, וגם הוא משגיח בהשגחה של 
טוב ומטיב. ובזמן שאין להאדם אמונה כזאת, זה גורם לו כל החטאים 
שאדם עושה. 
%break
כי מכח העוון הראשון של אדם הראשון, נמשך, שהאדם הוא בבחינת 
אהבה עצמית. וממילא אין הוא מסוגל לקבל על עצמו את עול 
האמונה.
%break
נמצא, שהכל נמשך מהכשלון הראשון, שאדם הראשון נפל לבחינת 
אהבה עצמית. וזה גרם להדורות הבאים אחריו, שיש להם כבר 
עבודה של ענין אמונה בפשטות. 
%break
היות שבזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום 
וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול 
להאמין בה', אלא למעלה מהדעת.
%S (הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)
%break
%letter 2
2. הכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין 
לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה אחרת, אלא 
לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי. 
שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. 
%break
אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", 
שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם 
של חטא של עץ הדעת.
%S (הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)
%break
%H אתם עשיתם אותי
%break
%letter 3
3. הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, כמו 
שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא". אלא שהקב"ה עשה את 
ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, 
%break
ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל 
עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות 
הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא 
השולט על העולם.
%break
נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת 
שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא 
שהאדם עושה את ה' למלך עליו.
%S (הרב"ש. אגרת ע"ו)
%break
%letter 4
4. כשנחרב בית המקדש כתיב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". 
הכוונה על הנקודה שבלב, שצריך להיות מקום מקדש, שאור ה' ישכון 
בתוכה, כמו שכתוב "ושכנתי בתוכם". לכן על האדם להשתדל לבנות 
בנין הקדושה שלו.
%break
והבנין צריך להיות מוכשר, בכדי שיכנס בו השפע עליון, שנקרא שפע 
המושפע מהמשפיע להמקבל. אבל לפי הכלל, צריך להיות השתוות 
הצורה בין המשפיע להמקבל כידוע, שגם המקבל צריך להיות בכוונה 
דעל מנת להשפיע, כדוגמת המשפיע.
%break
וזה נקרא בחינת עשיה, כמו שכתוב "ועשו לי מקדש", שהעשיה חלה 
על הכלי ולא על האור. כי האור שייך להבורא ורק המעשה שייך להנבראים.
%S (הרב"ש. 940. "נקודה שבלב")
%break
%H אני לדודי ודודי לי
%break
%letter 5
5. כתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, 
מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל 
אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה 
נקרא בחינת דביקות. 
%break
ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן 
בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע. וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני 
רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה 
מטעם שינוי צורה. 
%break
מה שאין כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו 
התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת 
להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 6
6. כתוב "אני לדודי". כלומר בזה שה-אני מבטל את הרצון לקבל שלי 
לה', בבחינת כולו להשפיע, אז הוא זוכה "ודודי לי". זאת אומרת, 
ודודי, שהוא הקב"ה, לי, שהוא משפיע לי את הטוב והעונג, שישנו 
במחשבת הבריאה. 
%break
כלומר, מה שהיה מקודם בחינת הסתר וצמצום, נעשה עכשיו לבחינת 
גלוי פנים, היינו שנתגלה עתה מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%H דעת בעלי בתים הפוכה מדעת תורה
%break
%letter 7
7. הנה כעת חודש אלול ומקובל בעולם שגם אנשים פשוטים דהיינו 
בעלי-בתים זאת אומרת שיש להם דעת בעלי-בתים - גם כן עוסקים 
בעניני תשובה.
%break
ומהו ההבדל בין בעלי-בתים לבני תורה. ההבדל הוא בזה: "בעל 
הבית" נקרא מי שרוצה להרגיש את עצמו שהוא בעל-בית בעולם, 
היינו שתתגדל מציאותו בעולם, דהיינו שהוא עצמו יזכה לאריכות ימים 
וגם שהרכוש שלו יתגדל ויתרבה, המכונה קיום מציאות. 
%break
ויש בחינת "בני תורה", שהם עוסקים רק בענין ביטול המציאות. שהוא 
עצמו רוצה להבטל לה' וכל זכות קיומו בעולם הוא רק מחמת שה' 
רוצה בכך, והוא מצידו רוצה להבטל, 
%break
וכן כל קניני רכושו גם כן הוא רוצה להביא קרבן לה' ומה שהוא עוסק 
בהשגת רכוש הוא מטעם שרצון ה' הוא בכך.
%break
וזה ענין שאומרים שדעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה. שדעת 
תורה הוא ביטול המציאות ודעת בעלי-בתים הוא קיום המציאות.
%S (הרב"ש. אגרת ס"ה)
%break
%H ראש השנה
%break
%letter 8
8. ענין ראש השנה הוא התחלה חדשה, היינו שהאדם מתחיל לבנות 
בנין מחדש. וזהו כמו שאמרו חז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו כאילו 
חציו חייב וחציו זכאי. 
%break
עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף 
זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו 
לכף חובה".
%S (הרב"ש. אגרת ל"ד)
%break
%letter 9
9. "ראש השנה" נקרא תחילת יצירתו של האדם, היינו כמו שאמרו 
חז"ל שמכריזים על הטיפה חכם, טיפש וכו'. "גשמים", היינו כוחות 
הגשמיים שלו, זאת אומרת אם יהיה לו מוח קטן או גדול, לב קטן או 
לב גדול, רצון קטן או רצון גדול, וכדומה.
%break
ואם האדם הולך בדרך הטוב, כשנתגדל להוסיף עליו אי אפשר, היינו 
לעשות לו מוח ורצון יותר גדול, מטעם שכבר נקצב לו בעת יצירתו, 
אלא שכל שכלו וכל מרצו משתמש בהם רק במקום הקדושה והצורך. 
%break
וזה כבר מספיק לו להגיע לידי מדרגה שיוכל לזכות לגילוי אור ה', 
ולהדבק בו באמת, ולקבל כחלקו בעולם הבא.
%S (הרב"ש. 882. "ראש השנה")
%break
%H ראש השנה הוא זמן הדין שדנין העולם
%break
%letter 10
10. ראש השנה הוא זמן הדין שדנין העולם, בין לטוב או חס ושלום 
להיפוך. וראש נקרא בחינת שורש, שמשורש זה יוצא הענפים. ותמיד 
הענפין נמשכים לפי מהות השורש, כי משורש של תפוחי זהב לא 
ימשך ענפים של תפוחי-עץ. 
%break
והשורש והראש שהאדם מסדר לעצמו בתחילתו, כן הולך וממשיך את 
סדר החיים שלו, שהשורש הוא כל היסוד שעליו נבנה כל הבנין. וענין 
הדין שדנין את האדם בראש השנה, היינו האדם בעצמו הוא השופט 
והדיין, והוא והמוציא לפועל. 
%break
כי האדם הוא הדיין, ומוכיח, ויודע ועד. וזה על דרך שאמרו חז"ל, יש 
דין למטה אין דין למעלה.
%S (הרב"ש. אגרת כ"ט)
%break
%letter 11
11. האדם הוא השופט והוא צריך לדון ולהכריע עם מי הצדק. היינו, 
שהיצר הרע טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג 
ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר הרע; 
%break
וכמו כן היצר-טוב טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך 
לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר-טוב. ובזמן שהאדם 
רוצה לעשות את הדין ולבחור בטוב - אז נשאלת השאלה למה הוא 
צריך לבחור בהטוב ולומר שהצדק עם היצר הטוב? 
%break
ואין לומר שבשביל שיקבל שכר בעולם הבא, הלא אמרו: "אל תהיו 
כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס". אלא האדם צריך 
לבחור בטוב בשביל גדלותו של ה' יתברך [...]
%break
היוצא מזה שבזמן שהאדם עושה את הדין הוא מוכרח לעסוק 
ברוממות ה', נמצא שעל ידי הדין מתגבה הקב"ה. ואז לאחר שהאדם 
כבר עשה את הבחירה בטוב - לא מטעם שכר, הקב"ה כבר יכול לתת 
לו כל מתנותיו ולא יהיה נהמא דכסופא, 
%break
ואז הקב"ה משרה את קדושתו, היינו שנותן כבר להרגיש את 
הקדושה.
%S (הרב"ש. אגרת מ"ט)
%break
%H ראש השנה הוא ענין בנין המלכות
%break
%letter 12
12. ראש השנה, הנקרא "ימים נוראים", כמו שאומר האר"י הקדוש, 
שראש השנה הוא ענין בנין המלכות, הנקראת "מידת הדין". ו"מלכות" 
נקראת, שכל העולם הולכים לפי בחינתה, היות שמלכות נקראת 
"כנסת ישראל", שבה כלולים כל השישים רבוא נשמות ישראל. 
%break
שכל עבודת של ראש השנה היא לקבלת עול מלכות. לכן אנו 
מתפללים "מלוך על כל העולם כולו בכבודך".
%break
כלומר, שהמלכות שצריכים לקבל ולהמליך עלינו את מלכותו ית', שלא 
תהיה לה צורה של שכינתא בעפרא, אלא צורה של כבוד. לכן אנו 
מתפללים בראש השנה "וכן תן כבוד לעמך". היינו, שאנו מבקשים, 
שה' יתן לנו, שנרגיש בחינת כבוד שמים. 
%break
היות שראש השנה היא בחינת מלכות שמים, שהיא בבחינת שכינתא 
בעפרא. לכן ראש השנה הוא הזמן, שאנו צריכים לבקש מה', שנרגיש 
את הכבוד שמים, כלומר שמלכות שמים תהיה בכבוד אצלנו.
%S (הרב"ש. מאמר 45 "מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה" 1990)
%break
%letter 13
13. בזמן שאנו רוצים לבקש את המלכות שמים, שתהיה מגולה על 
כל העולם, היינו שתהיה "מלוא כל הארץ כבודו", מורגש בכל העולם, 
כמו שכתוב "ויאתיו כל לעבדיך". ותפלה זו נוהגת הן בכלל והן בפרט. 
%break
זאת אומרת, היות ש"האדם הוא עולם קטן", אם כן הוא נכלל מכל 
העולם. שאז אנו מבקשים, שלא תישאר בתוך הגוף שלנו שום בחינת 
רצון לעבוד בשביל תועלת עצמו. 
%break
והן בכלל העולם, היינו שיהיה "מלוא הארץ דעה את ה'". ועל דרך זו 
נוהג כל התפלות של ראש השנה, הן תפלות כלליות.
%S (הרב"ש. מאמר 45 "מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה" 1990)
%break
%letter 14
14. אנו אומרים בתפילת ראש השנה "ובכן תן כבוד ה' לעמיך". 
ולכאורה זה קשה מאוד להבין, איך מותר להתפלל על כבוד. הלא 
חז"ל אמרו "מאוד מאוד הוי שפל רוח". ואיך אנו מתפללים, שה' יתן 
לנו כבוד.
%break
ויש לפרש, שאנו מתפללים, שה' יתן כבוד ה' לעמיך. היות שאין לנו 
כבוד ה', אלא "עיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה", שזה נקרא 
"שכינתא בעפרא", ואין לנו את החשיבות האמיתית בענין "עשה לך רב", 
%break
לכן ב"ראש השנה", שאז הזמן לקבל על עצמנו מלכות שמים, אז אנו 
מבקשים מה', שיתן לנו "כבוד ה' לעמיך", ש"עם ישראל" ירגישו את 
כבוד ה'. ואז נוכל לקיים את התורה ומצות בשלימות.
%break
לכן יש לומר "ובכן תן כבוד ה' לעמיך". זאת אומרת, שהוא יתן כבוד 
ה' לעם ישראל. ואין הפירוש, שיתן כבוד ישראל לעם ישראל. 
%break
אלא שה' יתן כבוד ה' לעם ישראל. כי רק זה חסר לנו, שנרגיש את 
חשיבותו וגדלותו, את ענין הדביקות בה'.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "עשה לך רב וקנה לך חבר-א'" 1985)
%break
%H אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת
%break
%letter 15
15. צריך האדם לעורר לבבו דוקא לתשובה ולהכניע עצמו מפני 
בוראו, לקבל עול מלכותו עליו באהבה רבה, ועל ידי זה מתעורר 
אהבת העליון עליו, כמו שנאמר "מרחוק ה' נראה לי" 
%break
וזה הוא בראש השנה, שהעליון רחוק מישראל מצד המשפט, והאדם 
רחוק מצד הפירוד. אמנם האדם אינו יכול לעמוד על זה בעצמו בימי 
המשפט, רק בתוך כלל ישראל, וכשיכלול את עצמו בתוך הכלל, 
%break
כי דבר זה זכות היא לישראל, מה שנראים לפניו ית' בכלל "ואהבת 
עולם אהבם ומושך חסד עליהם". אבל אדם פרטי שאינו כולל עצמו 
בתוך כלל ישראל, אינו מושפע ממרום מאהבת הכלל. 
%break
ועל זה אמר הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" ממש, כי אהבת ישראל 
מושפע משפע אהבת המקום לישראל, ובפרט בימי הדין ומשפט. ואם 
לא יכלול את עצמו בתוך כלל ישראל, יכול להיות ח"ו בסכנה. 
%break
ולזה אמרה השונמית "בתוך עמי אנכי יושבת" כמבואר בזוה"ק, דאותו 
יום ראש השנה היה.
%S ("קול שמחה". אגרות)
%break
%letter 16
16. אומרים בתפילת ראש השנה: "ויעשו כולם אגודה אחת" - אזי 
יהיה יותר בנקל "לעשות רצונך בלבב שלם". כי בזמן שאין אגודה 
אחת אזי קשה לעבוד בלבב שלם, אלא חלק מהלב נשאר לתועלת 
עצמו ולא לתועלת הבורא. 
%break
כמו שמובא במדרש תנחומא: "אתם נצבים היום - מה היום מאיר 
פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור 
עולם, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם. אימתי? בזמן שתהיו כלכם 
אגודה אחת, שנאמר: חיים כלכם היום. 
%break
בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם 
בבת אחת? ואילו נוטלן אחת אחת אפילו תינוק משברן. 
%break
וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: 
בימים ההמה ובעת ההיא נאום ה' יבואו בני ישראל המה ובני יהודה 
יחדיו וכו'. כשהן אגודים מקבלין פני שכינה". 
%break
הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא תחשבו שענין "חבורה" הוא ענין 
של חסידות, אלא זהו דרשת חז"ל, שהם ראו כמה נחוץ אגוד הלבבות 
שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה.
%S (הרב"ש. אגרת ל"ד)
%break
%letter 17
17. הוקבע יום הדין בתשרי, להיותו ימי רצון, אשר נתרצה הקב"ה 
למשה רבינו ע"ה, ואותו הרצון מתעורר עלינו בעת הזאת בכל שנה 
ושנה. עם כל זאת הוא זמן המשפט, וצריך להתעורר לתשובה שלימה 
יותר ויותר מכל השנה. 
%break
ועיקר התשובה, להתאחד עם כל אחד ואחד באהבה ובלב אחד, 
לעבוד ה' ולהטות שכם אחד, ועל ידי זה מתעורר עולם התשובה 
ועולם הרחמים ועולם הרצון. 
%break
וזה רמז באומרו "וכולם נסקרים בסקירה אחת". פירוש, שצריך 
להתדבק ולהתקשר זה לזה, ושנהיה נסגרים זה לתוך זה בלב כל 
אחד, שנהיה לאגודה אחת לעבוד ה' בכל לב.
%S ("מאור ושמש". פרשת "כי תצא")
%break
%letter 18
18. העיקר הוא התחברות ואהבה וחיבה באמת בין החברים, זה 
גורם כל הישועות והמתקת הדינים. שתתאספו ביחד באהבה ואחוה 
וריעות, 
%break
ועל ידי זה מסולקים כל הדינין ונמתקים ברחמים, ונתגלה בעולם 
רחמים גמורים וחסדים מגולים, על ידי התחברות.
%S ("מאור ושמש". פרשת "דברים")
%break
%letter 19
19. קודם תקיעת שופר בבכיה רבה ובצעקת הלב, שיהיו כולם 
באחדות. ואמר "עלה אלקים בשופר", שמדת הדין מתעלה מהם ולא 
יחול ח"ו על ישראל כלל. 
%break
ובמה? - בתרועה. אם יהיו כל ישראל - בריעות וחבורה אחת, יהיו 
הדינים מתמתקים בשרשם.
%S ("קול שמחה". אגרות)
%break
%H ראש השנה נקרא בחינת יום טוב אע"פ שהוא דין
%break
%letter 20
20. ראש השנה ויום הכיפורים למה נקרא בחינת יום טוב, אף על פי 
שהוא דין. שעיקר הדין הוא מצד השלימות שמתגלה בזמנים הללו, 
ויש חשש לחיצונים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא 
וליבא, לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה.
%break
שענין תשובה הוא השבת את רצון לקבל לרצון להשפיע, שעל ידי זה 
חוזרים ומתדבקים במקורם העליון, וזוכין לדביקות הנצחי. ואזי יכולים 
לקבל את השלימות המתגלה בימים הנוראים, מפני שמזונותיו קצובים 
בראש השנה, היינו שמתגלה את אור החכמה והשלימות והבהירות.
%break
אלא שצריכין להכין כלים שיהיו מוכשרין לקבל, היינו את בחינת אור 
דחסדים שצריכים להמשיך, שזהו בחינת תשובה והתעוררות 
הרחמים, בסוד "מה הוא רחום אף אתה רחום". שכן אזי נוכל לקבל 
את כל השלימות על צד הטהרה.
%break
וזה ענין שנקרא יום טוב מסיבת התגלות השלימות.
%S (הרב"ש. אגרת כ"ג)
%break
%H מלכויות זכרונות ושופרות
%break
%letter 21
21. על מלכויות זכרונות שופרות דרשו חז"ל, "מלכות כדי שתמליכוני 
עליכם, זכרונות כדי שתעלה זכרונותיכם לפני, ובמה?- בשופר" [...] 
ענין "מלכות, היינו שתמליכוני עליכם", היינו שפעולת שאנחנו נתפעל 
מזה, זאת אומרת שאנחנו נקבל על עצמנו קבלת עול מלכות שמים. 
%break
אבל אנחנו רואים, שתיכף אחרי הקבלה אנחנו שוכחין מהקבלה. אזי 
נותנין לנו עצה, "כדי שתעלה זכרונותיכם לפני", היינו לפני ה'. 
%break
זאת אומרת, כל הזכרון שיש לנו צריך שיפעול רק לזכור את ה'. זאת 
אומרת שגם זכרונות הוא כמו מלכויות, היינו שאנחנו צריכים 
להתפעל.
%break
"ובמה, בהשופר". בטח ידוע לכם שהאר"י מפרש שופר, היינו שופרא 
דאמא, שופרא דבינה. שופרא פירושו יופי, ויופי מפרש אאמו"ר זצ"ל, 
שהוא בחינת חכמה הנמשך מבינה השבה להיות חכמה. 
%break
שעל ידי זה שהאדם מאמין שכל היופי והחשיבות יש בבחינת חכמה, 
שבה נכללים כל התענוגים, אלא מה שחסר רק תיקונים, אזי בדבר 
טוב האדם רוצה לזכור.
%S (הרב"ש. אגרת י"א)
%break
%H כתיבה וחתימה טובה
%break
%letter 22
22. בעבודת ה' נקרא "כתיבה" שחור על גבי לבן, היינו מה שהאדם 
עוסק בתורה ומצוות נקרא שהוא כותב על לוח לבו, זאת אומרת 
שהמעשים מה שהאדם עושה נכתבים.
%break
ורוצים שהכתיבה תהיה "לטובה", היינו מעשים טובים. והחתימה, היא 
הכוונה המעידה על עצם המכתב, היינו שהכוונה מעידה על מצוות של 
מי הוא מקיים. פירוש, אם כוונתו בקיום המצוות הוא לשם שמים, או 
חס ושלום לא.
%break
נמצא, שהכתיבה, היינו המצוות ומעשים טובים, זה נקרא כתיבה 
טובה, היינו שיכול להיות להיפך, שעושה מעשים רעים חס ושלום. 
נמצא מקודם צריכים להיות מעשים טובים, שהם קיום תורה ומצוות 
בתכלית הפשטות.
%break
ואחר כך בא ענין של הכוונה, הנקרא לכוון שהכל יהיה לשם שמים. כי 
בלי תשומת לב, עוד לא ידע האדם לשם מי ולצורך מי הוא מקיים 
תורה ומצוות, יכול להיות שכל כוונתו היא שלא לשם שמים. 
%break
לכן אומרים, "כתיבה וחתימה טובה", היינו מקודם צריך להיות מעשה, 
המכונה "גוף", ואחר כך כוונה הנקראת "נשמה".
%S (הרב"ש. 879. "כתיבה וחתימה טובה")
%break
%letter 23
23. האדם בעצמו צריך לומר באיזה ספר הוא רוצה שירשמו את שמו, 
אם בספרן של צדיקים, היינו שרוצה שיתנו לו את הרצון להשפיע, או 
לא. היות שיש לאדם הרבה בחינות בענין של הרצון להשפיע. 
%break
כלומר, יש לפעמים האדם אומר: "נכון אני רוצה שיתנו לי את הרצון 
להשפיע, אבל לא לבטל לגמרי את הרצון לקבל". אלא שהוא רוצה ב' 
עולמות לעצמו, כלומר שגם הרצון להשפיע הוא רוצה להנאתו.
%break
אולם בספרן של צדיקים נרשמים רק אלו, שיש ברצונם להפוך את כל 
הכלי קבלה שלו, שיהיו רק בבחינת השפעה, ולא לקבל לעצמו כלום. 
%break
וזהו בכדי שלא יהיה לו מקום לומר, אם היה יודע שהרצון לקבל 
מוכרח להתבטל, לא הייתי מתפלל על זה. לכן הוא צריך לומר בפה 
מלא מה כוונתו, בזה שירשמו אותו בספרן של צדיקים.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 24
24. יש לדעת שבדרך עבודה "ספרן של צדיקים" ו"ספרן של רשעים" 
נוהג באדם אחד. כלומר שהאדם בעצמו צריך לעשות בחירה, ולדעת 
בבירור גמור, מה שהוא רוצה. כי ענין "רשעים" ו"צדיקים" מדברים 
בגוף אחד.
%break
לכן האדם צריך לומר, אם הוא רוצה, שירשמו אותו בספרן של 
צדיקים, שיהיה לאלתר לחיים, היינו להיות דבוק בחיי החיים, שהוא 
רוצה לעשות הכל לתועלת ה'.
%break
וכמו כן כשהוא בא להרשם בספרן של רשעים, ששם נרשמים כל 
אלה, שהם רוצים להיות בחינת מקבלים לתועלת עצמו, הוא אומר, 
שירשמו שם לאלתר למיתה, 
%break
היינו שהרצון לקבל לעצמו יתבטל אצלו, ויהיה אצלו כאילו הוא מת.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 25
25. לפעמים האדם מפקפק, כלומר שהאדם לא רוצה, שבפעם אחת 
תיכף יתבטל אצלו הרצון לקבל, כלומר שקשה לו להחליט בפעם 
אחת, שכל ניצוצי קבלה שלו יהיו לאלתר למיתה. 
%break
היינו שאינו מסכים שיתבטלו אצלו כל הרצונות של קבלה בפעם אחת. 
אלא הוא רוצה, שיתבטלו הניצוצי קבלה לאט לאט, ולא לאלתר בפעם 
אחת, כלומר קצת יפעלו הכלי קבלה וקצת כלי השפעה.
%break
נמצא, האדם הזה אין לו דיעה חזקה וברורה. ודעה חזקה היא, שמצד 
אחד הוא טוען "כלו שלי", היינו כלו לצורך הרצון לקבל. ומצד השני 
טוען "כלו לה'". זה נקרא דיעה חזקה.
%break
רק מה האדם יכול לעשות, אם הגוף לא מסכים לדעתו, מה שהוא 
רוצה שיהיה כולו לה'? אז שייך לומר, שהאדם עושה כל מה שבידו, 
שיהיה כלו לה'. 
%break
היינו שמתפלל לה', שיעזור לו, שיהיה בידו להוציא לפועל, שיהיה כל 
רצונותיו בפועל כולו לה'. ועל זה אנו מתפללים "זכרנו לחיים וכתבנו 
בספר החיים".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 26
26. מבואר בשולחן ערוך, שהדין, שהאדם צריך לחזור ולעיין 
בהתפילות של ימים נוראים, מסיבת, כשיבוא זמן התפילה, אזי כבר 
יהיה זקן ורגיל בתפילה.
%break
והענין הוא, שתפילה צריך להיות בלב, שהוא סוד עבודה שבלב. 
היינו, שהלב יסכים למה שהאדם מדבר בפה, ואם לאו, נקרא זה 
רמאות. היינו, שאין פיו ולבו שוים. לכן בחודש אלול צריך האדם 
להרגיל את עצמו בהעבודה העצומה. 
%break
והעיקר הוא, שיכול לומר "כתבנו לחיים". היינו בזמן שאומר כתבנו 
לחיים, שגם הלב יסכים, שלא יהא כחונף, שיהיו פיו ולבו שוים, "כי 
האדם יראה לעינים, וה' יראה לבב".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קכ"ב. "להבין מה שמבואר בשולחן ערוך")
%break
%letter 27
27. בזמן שהאדם צועק "כתבנו לחיים", שפירוש "חיים" הוא בחינת 
להתדבק בחיי החיים, שהוא דוקא על ידי זה, שהאדם רוצה לעבוד 
בבחינת כולו להשפיע, וכל מחשבותיו עבור הנאה עצמית יהיו בביטול גמור. 
%break
ואז, כשמרגיש, מה שהוא מדבר, אזי לבו יכול לפחד, שמא חס ושלום 
יתקבל תפילתו. היינו שלא יהיה לו שום רצון עבור עצמו. ולגבי הנאת 
עצמו מצטייר מצב, בדומה שהוא עוזב את כל תענוגי עולם הזה ביחד 
עם כל הבריות, והחברים, ובני ביתו, וכל קניניו ורכושו. 
%break
ופורש את עצמו ללכת למדבר, אשר אין שם שום, רק חיות רעות. ואף 
אחד לא ידע ממנו וממציאותו. 
%break
ונדמה בעיניו, כאילו אובד את עולמו בפעם אחת, ומרגיש שמאבד 
עולם מלא חדוות חיים, ומקבל על עצמו מיתה מעולם הזה, ומרגיש 
שהוא כעת מאבד עצמו לדעת, בזמן הרגשת הציור הזה. 
%break
ויש לפעמים, שהס"א עוזרת לו לצייר את מצבו עם כל הצבעים 
השחורים, אז הגוף בועט בתפילה זו. ונמצא, שאי אפשר שיתקבל 
תפילתו, מסיבת שהוא עצמו לא רוצה שתתקבל תפילתו.
%break
לכן צריך להיות הכנה להתפילה, שירגיל את עצמו לתפילה, כאלו 
שיהיו פיו וליבו שוים. 
%break
וזה יכולין לבוא שהלב יסכים ע"י ההרגל, שיבין שבחינת קבלה נקרא 
פירוד, ועיקר הוא דביקות בחיי החיים, שהוא סוד השפעה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קכ"ב. "להבין מה שמבואר בשולחן ערוך")
%break
%H יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב
%break
%letter 28
28. אנחנו מבקשים מה' ועושין סימן בליל ראש השנה ואנו אומרים: 
"יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב". היינו שהישראל שבנו יהיה הראש 
והרשע יהיה הזנב. 
%break
ואז נזכה לחיים ארוכים ולבחינת הטוב שהוא בכוונת הבריאה, שהוא 
בחינת להיטיב לנבראיו.
%S (הרב"ש. אגרת ס"ז)
%break
%letter 29
29. כתוב "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשואלים". כלומר בזמן 
שהגוף בא עם השאלות של מי ומה, אל תענה לו עם בחינת ראש, 
היינו בשכל ובתוך הדעת, אלא "והוי זנב לאריות". 
%break
כי אריה נקרא בחינת חסד, כי במרכבה העליונה יש אריה ושור, שהם 
חסד וגבורה ונשר, שהוא בחינת תפארת. והוא אומר להשועלים היות 
שהשאלות מה שהם שואלים הם בבחינת השכל, ושועל נבחן לפקח, 
לכן הם נקראים שועלים.
%break
והאדם צריך להשיב, אין אני משיב לכם בבחינת ראש, היינו עם שכל, 
אלא אני נמשך אחרי האריות, כזנב הנמשך אחר הראש, ולי - אין לי 
ראש, אלא אני נמשך אחר מדת החסד, שהוא בחינת חסדים מכוסים. 
%break
היינו אף על פי שהוא לא רואה שהם חסדים, היינו שמכוסה ממנו, 
מכל מקום הוא מאמין, למעלה מהדעת, שהם חסדים.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)
%break
%letter 30
30. "והוי זנב לאריות" פירוש שהוא אומר, אני נמשך אחר מדת 
החסד שהוא רק להשפיע. והאדם צריך לומר, היות שהוא מאמין 
למעלה מהדעת, שהבורא משגיח על העולם במדת טוב ומטיב, 
%break
לכן הוא מאמין שגם מה שהוא רואה את ההסתרה על השגחה, היינו 
שלפי ראיית עיני האדם היה צריך להיות אחרת, מכל מקום הוא 
מאמין שהבורא רוצה שכך יהיה יותר טוב לטובת האדם, אם יהיה 
ביכולת האדם לקבל הכל באמונה למעלה מהדעת, 
%break
כי על ידי זה יהיה מקום לאדם לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד לתועלת ה'.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)
%break
%letter 31
31. אנו אומרים, יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב. היות שידוע שיש 
סדר של מטרת הבריאה, וסדר של תיקון הבריאה. 
%break
לכן בסדר של תיקון הבריאה, שצריכים להשיג כלים דהשפעה, אחרת 
אי אפשר לקבל את הטוב והעונג, אז הסדר הוא "הוי זנב לאריות" 
שאז הסדר הוא הכל למעלה מהדעת.
%break
ואח"כ, כשזוכה ע"י לכלים דהשפעה, אז זוכים לבחינת ראש דקדושה, 
הנקרא "דעת דקדושה", כמ"ש בדברי הזה"ק, "שהדעת ממלא אידרין 
ואכסדרין", כלומר שהדעת דקדושה בהאדם הזוכה הנקרא בחינת ראש. 
%break
לכן כשאנו מבקשים מה', ואומרים "יהי רצון", אז אנו מבקשים להגיע 
למטרת הבריאה שהיא בחינת דעת וראש.
%break
וזהו "שנהיה לראש ולא לזנב", היינו שלא נשאר בבחינת זנבא דס"א, 
היינו שאין להם שום דעת, כמו שכתוב: "אל אחר אסתרס ולא עביד פירא". 
%break
אלא שאנו כן נזכה לבחינת דעת, שהם בחינת פירות שמשיגים אחר 
העבודה של השגת כלים דהשפעה, שהם כלים המוכשרים לקבל את 
הטוב ועונג, שישנו ברצונו להטיב לנבראיו.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)
%break
%letter 32
32. צריכים ללכת למעלה מהדעת, אין מקום לשאלות, כלומר אסור 
להיות ראש לשועלים, כלומר לתרץ את הקשיות עם בחינת ראש היינו 
עם דעת ושכל על השאלות של מי ומה אלא הוי זנב לאריות, 
%break
היינו שצריך לומר שהשכל הוא כמו שהגוף אומר, אבל אנו הולכים 
למעלה מהדעת. ועל ידי זה זוכים אח"כ לבחינת דעת דקדושה, שהוא 
הבחינה "שנהיה לראש ולא לזנב", היינו שזוכים לראש דקדושה.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)
%break
%H מלאים מצות כרמון
%break
%letter 33
33. אמרו חז"ל "שאפילו הרקנין שבך מלאין מצות כרמון" (עירובין 
י"ט). "רמון" הוא מלשון רוממות, שהוא סוד למעלה מהדעת. ויהיה 
הפירוש "שהרקנין שבך מלאים מצות". 
%break
ושיעור המלוי הוא, כפי שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא 
רוממות. שענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות 
(בסוד "תולה ארץ על בלימה").
%break
נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: 
לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, 
שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה 
מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. 
%break
ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש 
כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל 
למעלה מהדעת.
%break
וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא 
לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך 
לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת. ולזה צריכים את עזרת ה'. 
%break
היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין 
למעלה מהדעת.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ג. "ענין רמון")
%break
%letter 34
34. "אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון", יהיה פירושו "אפילו 
שמלאים מצות" הם מרגישים עצמם לריקנים, משום שרואים שהם 
כרמון, מלשון הכתוב "קראתי למאהבי המה רמוני" (איכה א'), 
%break
היינו בחינת מרמה, שכל עבודתם בתורה ומצות היתה רק לתועלת 
עצמם ולא לתועלת ה'. 
%break
ומי היה הגורם לידע זאת. דוקא זה שהוא מלא במצות, זה גרם לו 
לראות, שאל ישלה עצמו לחשוב, שהוא יכול להגיע להיות בחינת 
"ישראל", אלא שהוא רואה עכשיו, שהוא "פושעי ישראל".
%break
נמצא, שאי אפשר להגיע לידיעה אמיתית, מה דרגתו ברוחניות. אלא 
רק לאחר שהוא מלא במצות, ואז הוא רואה, שמצבו, שהיה עד 
עכשיו, היה ברמאות. והוא עכשיו דרגת של "פושעי ישראל". 
%break
מה שאין כן בלי מצות, נקרא זה "בלי אור", אז לא יכולים לראות את 
האמת, שהוא נצרך להבורא, שיעזור לו להיות בחינת ישראל.
%S (הרב"ש. מאמר 33 "פושעי ישראל" 1985)
%break
%letter 35
35. דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את 
הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את 
הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, 
%break
כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה 
מהדעת, שזה נקרא רוממות. 
%break
היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה 
מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', ולא רוצים שה' יתן להם זה להשיג, 
היות שהם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי, רק 
שמבקשים עזרה מה', 
%break
בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום של ריקנות עם מצות. וזהו 
"מלאים מצות כרמון".
%S (הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 36
36. "אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך" (מוסף לר"ה). הנה 
בזמן שהאדם הולך בבחינת לבן, צריך לזכור תמיד, שכל מה שזכה 
הוא רק מסיבת שקבל עליו את בחינת השחרות. וצריך להתאמץ 
בבחינת "בך" דוקא. 
%break
על דרך "וכל מאמינים שהוא אל אמונה", אף על פי שלא רואה עכשיו 
שום מקום שיצטרך לעבוד בבחינת אמונה, היות שהכל גלוי לפניו - 
ומכל מקום הוא צריך להאמין בבחינת למעלה מהדעת, שיש עוד 
מקום להאמין בבחינת אמונה.
%break
וזה סוד: "וירא ישראל את היד הגדולה... ויאמינו בה'", היינו אף על פי 
שזכו לבחינת "וירא", שהוא סוד ראיה, מכל מקום היה להם הכח עוד 
להאמין בבחינת האמונה.
%break
ועל דבר זה צריכים להתאמצות יתירה, אחרת נופלים ממדרגתן. כעין 
לבני ושמעי. זאת אומרת, שאם לא כן משמע שדוקא בזמן שיש 
לבנונית, יכול לשמוע לתורה ומצוות, שזהו כעין תנאי. 
%break
אלא צריכים לשמוע ללא תנאים. לכן בזמן הלבנונית צריכים להזהר 
שלא לפגום בבחינת השחרות.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". רל"ח. "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך")
%break
%H יום הכיפורים
%break
%H ימי סליחות וכפרת עוונות
%break
%letter 37
37. הימים של עשרת ימי תשובה נקראים ימי סליחות וכפרת עוונות. 
שהכל הוא בכדי שתהיה לו לאדם ההזדמנות להכנס שוב בעבודת ה' 
אע"פ שהיה כל כך מרוחק מהעבודה.
%break
ועיקר העבודה היא תפילה, כי רק על ידי תפילה האדם מסוגל לצאת 
מרשות הרבים ולהכנס לרשות היחיד. כי בענין התפילה קטן וגדול 
שוים. 
%break
ואדרבא, מי שמרגיש יותר את קטנותו הוא מסוגל יותר לתת תפילה 
אמיתית מעומקא דליבא, כי יודע בעצמו שאין הוא מסוגל על ידי 
מעשיו העצמיים להחלץ מן המיצר.
%S (הרב"ש. אגרת ל"ד)
%break
%letter 38
38. ראש השנה ויום הכיפורים למה נקרא בחינת יום טוב, אף על פי 
שהוא דין. שעיקר הדין הוא מצד השלימות שמתגלה בזמנים הללו, 
ויש חשש לחיצונים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא 
וליבא, לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה. 
%break
שענין תשובה הוא השבת את רצון לקבל לרצון להשפיע, שעל ידי זה 
חוזרים ומתדבקים במקורם העליון, וזוכין לדביקות הנצחי.
%S (הרב"ש. אגרת כ"ג)
%break
%letter 39
39. כל החטאים באים רק מהרצון לקבל לעצמו. נמצא, שעל מלכות 
שורה בחינת דין. לכן צריכים לעשות תשובה, בשיעור שהמלכות 
יתקרב לבחינת ז"א, הנקרא "השתוות הצורה" ובחינת "דביקות". 
%break
היינו, כמו שז"א משפיע, כמו כן גם מלכות תקבל תיקון כזה, שעל ידי 
זה שעושים תשובה, שאומרים, שמכאן ולהבא כל המעשים יהיו בעל 
מנת להשפיע, שנקרא "רחמים", כמו ז"א. 
%break
נמצא, שהתשובה גורמת, שהמלכות הנקראת "מידת הדין" לפני 
התיקון, לאחר התיקון היא נעשית רחמים, כמו ז"א.
%break
ובזה יש לפרש "שובה ישראל", היינו שהתשובה שהאדם צריך 
לעשות, הוא, שיעשה מן מלכות, הנקרא "אלקיך", שהיא מידת הדין, 
שיהיה בחינת ה', שהוא בחינת רחמים. 
%break
שעל ידי היחוד הזה נתקן כל הקלקולים שהעוונות גורמו, שתהיה 
התרחקות בין קוב"ה ושכינתה, נתקן עתה. נמצא, שעל ידי היחוד 
נתכפרו כל העוונות.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים" 1990)
%break
%letter 40
40. מטרם שהאדם הולך לבקש סליחה, צריך מקודם לתת לעצמו 
חשבון נפש על עיקר החטא. ואח"כ הוא יכול להסתכל על החטאים, 
שנגרמו על ידי עיקר החטא. 
%break
והאדם צריך לדעת, שעיקר החטא, במה שהאדם פוגם, שמסיבה זו 
נמשכו כל החטאים, הוא שאין האדם משתדל, שיהיה לו אמונה 
בקביעות. ורק אם יש לו אמונה חלקית, כבר הוא מסתפק בזה.
%break
וזהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד), שאם היה לו אמונה 
בקביעות, אמונה הזו לא היתה נותנת לו לחטוא. זאת אומרת, שהוא 
מבקש סליחה מה', היות שהוא רואה הסיבה האמיתית לכל החטאים, 
היא בזה, שחסרה לו אמונה בקביעות. 
%break
אי לזאת, הוא מבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, היינו שתהיה לו 
האפשרות, שתמיד יהיה נקבע בלבו את האמונה. וממילא הוא לא 
יבוא לעשות חטאים ולפגוע בכבוד ה'.
%S (הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)
%break
%letter 41
41. כיון שאין לו ההרגשה בגדלות ה', ומשום שאין הוא יודע איך 
להעריך את הכבוד שמים, ולא לפגוע בו. 
%break
אי לזאת, הוא מבקש סליחה מה', שיעזור לו, שיתן לו כח לקבל על 
עצמו את עול מלכות שמים למעלה מהדעת. היינו, שיהיה לו כח 
התגברות, ולהתחזק באמונת ה'.
%S (הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)
%break
%letter 42
42. אם הוא מוכן לעשות מעשים אך ורק לתועלת ה' ולא לתועלת 
עצמו. או רק בשיעורים קטנים הוא מוכן לעשות לשם שמים. היינו, 
שחס ושלום לא יפגום באהבה עצמית, אחרת אין בכוחו לעשות שום דבר.
%break
נמצא לפי זה, שאז הוא המקום, שיכול לראות האמת, את שיעורו 
האמיתי באמונת ה'. ומזה הוא יכול לראות כל החטאים, הנובעים הוא 
רק מסיבה זו. ועל ידי זה הוא יקבל הכנה והכשרה, בזמן שהולך 
לבקש מה', שיסלח לו על עוונותיו. 
%break
אז יוכל לשער את שיעורו האמיתי של הפגם, היינו במה שהוא פגם 
בכבודו של המלך, וידע מה לבקש מה', היינו על איזה חטאים שחטא. 
והוא צריך לתקן אותם, בכדי שלא יחטא עוד הפעם.
%S (הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)
%break
%H חטאים ועבירות
%break
%letter 43
43. "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" (תפלת יום כיפור). ויש 
לשאול, הלא כל עבירות באות על ידי יצר הרע. ויש לפרש שהחטא 
הוא בזה, שאומר שיש יצר הרע. אלא "אין עוד מלבדו". כי אם האדם 
אינו ראוי, משליכים אותו מלמעלה. 
%break
וזה בא על ידי התלבשות ברצון לקבל, הנקרא יצר הרע. וזהו "כי יצר 
לב האדם רע מנעוריו", כלומר שהבורא ברא אותו כך, כי הרצון לקבל 
הוא עיקר הכלי, אלא שצריכים לתקן אותו.
%S (הרב"ש. 890 "צער השכינה-ב'")
%break
%letter 44
44. דרש ר' אלעזר בן עזריה (ויקרא טז, ל), מכל חטאתיכם לפני ה' 
תטהרו, עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר, עבירות שבין אדם 
לחבירו אין יוה"כ מכפר, עד שירצה את חבירו.
%S (תלמוד בבלי. מסכת יומא פה, ב')
%break
%letter 45
45. צריכים להאמין, שיש מנהיג בעולם, וגם הוא משגיח בהשגחה 
של טוב ומטיב. ובזמן שאין להאדם אמונה כזאת, זה גורם לו כל 
החטאים שאדם עושה. כי מכח העוון הראשון של אדם הראשון, 
נמשך, שהאדם הוא בבחינת אהבה עצמית. 
%break
וממילא אין הוא מסוגל לקבל על עצמו את עול האמונה. נמצא, שהכל 
נמשך מהכשלון הראשון, שאדם הראשון נפל לבחינת אהבה עצמית.
%S (הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)
%break
%letter 46
46. בזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, 
שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', 
אלא למעלה מהדעת, שהרצון לקבל גורם לו בחינת כפירה.
%break
נמצא, שהכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, 
שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה 
אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות 
באופן פרטי. שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. 
%break
אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", 
שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם 
של חטא של עץ הדעת.
%S (הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)
%break
%letter 47
47. האדם גורם על ידי חטאו ירידת קדושה בקליפה. נמצא, שזה 
נבחן, שגורם בשורש נשמתו פירוד בין קוב"ה ושכינתה. זאת אומרת, 
המלכות אינה בהשתוות הצורה עם ז"א. שז"א נקרא "המשפיע", 
בחינת קוב"ה, ומלכות היא המקבלת, שהיא ההיפך מן המשפיע. 
%break
כלומר, שכל החטאים באים רק מזה שהאדם רוצה למלאות את הרצון 
לקבל לעצמו. נמצא, שגורם פירוד למעלה בשורש נשמתו, שהוא במלכות.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים" 1990)
%break
%letter 48
48. חטאו של אדם הוא בזה, שלא ביקש עזרה מה'. כי אם היה 
מבקש עזרה, בטח היה מקבל העזרה מה'. אלא אם האדם אומר, 
שביקש עזרה וה' לא נתן לו, על זה באה התשובה, שהאדם צריך 
להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלות. 
%break
כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלות כל פה". ואם היה מאמין באמת, 
היתה תפלתו שלימה. וה' שומע תפלה שלימה, היינו שהאדם 
משתוקק בכל לבו, שה' יעזור לו.
%S (הרב"ש. מאמר 4 "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה" 1988)
%break
%letter 49
49. "אלמלא לא חטאו ישראל, לא היה בהם אלא ספר תורה" וכו', 
שפירושו, שעל ידי זה שהרגישו שהם חוטאים, אז "ויזעקו לה'" 
שיושיע להם. וכל עזרה הוא על ידי אור תורה. נמצא, שכל חטא, 
שהרגישו, ובקשו עזרה, ניתוספו תמיד אור תורה מלמעלה. 
%break
נמצא, שהארה נתרבה להם על ידי שהרגישו חטאים, שיש בהם. מה 
שאין כן מי שאינו מרגיש חטא, אינו זקוק לעזרה מה', וממילא אין לו 
פריה ורביה בתורה, משום שאינו זקוק לתורה, שיעזור לו.
%S (הרב"ש. 664 "הרגשת החטא מרבה האור")
%break
%letter 50
50. כתוב (תהילים, קמ"ז) "הרופא לשבורי לב". ויש להבין, מהו שה' 
רופא לשבורי לב. והענין, כי ידוע שעיקר אצל האדם הוא הלב, כמאמר 
חז"ל "רחמנא ליבא בעי". ש"לב" הוא הכלי המקבל את הקדושה 
מלמעלה. 
%break
וזהו כמו שאנו לומדים בשבירת הכלים, שענינו הוא, שאם הכלי שבור, 
כל מה שנותנים בתוכו, הכל הולך לחוץ.
%break
כמו כן אם הלב שבור, היינו שהרצון לקבל הוא השולט על הלב, 
נמצא, שלא יכול שם לכנס שפע, מסיבת שכל מה שהרצון לקבל 
מקבל, הכל יוצא להקליפות. וזה נקרא "שבירת הלב".
%S (הרב"ש. מאמר 2 "מהו, שובה ישראל עד ה' אלקיך, בעבודה" 1991)
%break
%letter 51
51. אם תפלתו אינו שגורה בפיו, שהפירוש הוא, שאין לו האמונה 
אמיתית, שה' יכול לעזור לו, ושה' שומע את כל מי שמבקש ממנו, 
ושלפניו קטן וגדול שוים, דהיינו שעונה לכולם. 
%break
נמצא, שהתפלה אינה שלימה, לכן הוא צריך לבקש סליחה על 
החטאים שלו, בזה שלא ביקש עזרה הדרושה מה'.
%break
והגם בבחינת הפשט יש תירוצים אחרים, אבל בבחינת עבודה, 
שהאדם רוצה ללכת בדרך של השפעה ולא בבחינת קבלה, עיקר 
החטא הוא, בזה שהאדם לא מבקש מה', שיעזור לו לנצח את הרע. 
%break
ועל זה הוא מבקש סליחה. ומכאן ולהבא הוא מבקש עזרה.
%S (הרב"ש. מאמר 4 "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה" 1988)
%break
%H תפילה
%break
%letter 52
52. זה שהקב"ה הודיעו, שיתפלל, יהיה הפירוש, שנתן לו כח 
להתפלל. זאת אומרת, אם אין הקב"ה נותן כח להתפלל, אין האדם 
מסוגל להתפלל.
%break
נמצא לפי זה, שגם זה שהאדם מתפלל לה', שימחול לו על חטאיו, גם 
זה בא מצד ה', שה' נותן לו כח ורצון להתפלל. נמצא כנ"ל, שהכל 
עושה ה'. 
%break
כלומר, אפילו זה שהאדם מתפלל לה', שימחול לו על חטאיו, גם על 
זה רמזו כנ"ל "אין קדוש כה'" מטעם "כי אין בלתך", שיהיה לו כח של 
קדושה. אלא הכל בא מה'.
%S (הרב"ש. מאמר 26 "מהו, "אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה" 1990)
%break
%letter 53
53. מאחר שמשמים אינם נותנים חצי דבר לכן מוכרח האדם 
להתפלל לה' שיתן לו עזרה שלמה. זאת אומרת שהאדם בזמן 
תפילתו שאז הוא מסדר מה שבליבו, 
%break
כי תפילה היא עבודה שבלב, מוכרח האדם אז להחליט בעצמו שרוצה 
שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו 
שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים.
%break
וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא 
זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח 
המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל 
רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, 
%break
אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל 
הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה שלמה.
%S (הרב"ש. אגרת ס"ה)
%break
%letter 54
54. יש ג' תנאים בתפילה: א. להאמין, שהוא יכול להושיע לו, אף על 
פי שיש לו תנאים הכי הגרועים מכל בני דורו, מכל מקום "היד ה' 
תקצר מלהושיע לו". שאם לא כן, הרי, חס ושלום, "אין בעל הבית יכול להציל את כליו".
%break
%letter ב
ב. שכבר אין לו שום עצה. שמאי שהיה אפשר בכוחו לעשות, כבר 
עשה, ולא העלתה רפואה למכתו.
%break
%letter ג
ג. שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו מחייו. שענין תפילה הוא אבודה 
שבלב. שעד כמה שהוא בבחינת אבוד כך גודל התפילה. שבטח, 
שאין דומה למי שחסר לו מותרות, או למי שיצא פסק דינו למות, וחסר 
רק הוצאה לפועל. 
%break
והוא כבר כבול בכבלי ברזל, והוא עומד ומתחנן לבקש על נפשו. 
שבטח לא ינום, ולא ישן, ולא מסיח דעת, אף רגע מלהתפלל על נפשו.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ר"ט. "ג' תנאים בתפילה")
%break
%letter 55
55. אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל 
מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור 
לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. 
%break
וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק 
למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל 
שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. 
%break
וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח 
של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, 
שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו.
%S (הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)
%break
%letter 56
56. בכדי לצאת מהטבע שהבורא ברא, אין האדם מסוגל לצאת, כי ה' 
ברא את הטבע הזה. אי לזאת, אין עצה אחרת, אלא לבקש מה', 
שהוא יתן לו טבע שני, שהוא הרצון להשפיע. 
%break
וכל הבחירה שאנו מתייחסים להאדם, היא רק בבחינת התפלה, היינו 
שהאדם יבקש מה', שהוא יעזור לו, שיתן לו את הטבע השני. ומשום 
זה, כשהאדם רוצה לעשות תשובה, הוא צריך רק לבקש מה', שהוא 
יעזור לו, היינו לצאת מאהבה עצמית לאהבת הזולת. 
%break
לכן אנו מבקשים מה', ואנו אומרים ומתפללים "השיבנו אבינו".
%S (הרב"ש. מאמר 31 "אין אדם משים עצמו רשע" 1985)
%break
%H תשובה
%break
%letter 57
57. תשובה נקרא מה שהאדם הראשון לפני החטא היה דבוק 
ונתרחק מחמת החטא. לכן כל אחד ואחד, כיון שהוא חלק של נשמת 
אדם הראשון, צריך שוב לשוב ולהתקרב להרוחניות.
%S (הרב"ש. 244 "תשובה")
%break
%letter 58
58. מהו ענין של תשובה. זאת אומרת, מה האדם צריך להשיב 
ש"תשובה" פירושה, שקבל משהו והוא צריך (להחזיר) מה שקבל. 
%break
והענין הוא כנ"ל, היות שהאדם נולד עם טבע שהוא רצון לקבל 
לתועלת עצמו, לכן האדם רוצה לעבוד רק לתועלת האדם, היינו שהוא 
רוצה שה' ימלא את הכלי קבלה שלו. 
%break
ועל דבר זה האדם צריך לעשות תשובה, היינו לעשות הכל לשם 
שמים, כלומר מה שהוא מקבל אין הוא רוצה לקבל לתועלת עצמו, 
%break
אלא כל מה שהוא מקבל הוא בכדי לתת להבורא נחת רוח, היות 
שהבורא רוצה שהאדם יקבל, כמו שכתוב "רצונו להטיב לנבראיו".
%S (הרב"ש. מאמר 33 "מהו שהקב"ה נושא פנים, בעבודה" 1991)
%break
%letter 59
59. "תשובה" הוא חזרת והשבת הדברים לשרשן ומקורן, הרומזים 
על ספירת בינה שנקראת תשובה, שבה נכללים עשר ספירות 
שנקראין "עשרת ימי תשובה", שהם שורש ומקור שמהם נשתלשל 
שנה. 
%break
והשנה, בכל שנה ושנה עם כל ימיה, ישובו ויחזרו למקורן לשרשן, 
בסוד הבינה. ומפני כן, אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ויום כפורים, 
יכול האדם לתקן מה שעוות כל השנה. 
%break
ובסוף עשרת ימי תשובה שהוא יום העשירי, הוא היום המקבץ והכולל 
כל ימות השנה עם תשעת ימי התשובה השייכים לו, שהוא יום 
הכפורים, 
%break
שהוא בינה בעצמה עם תשע ספירות התשובה שבה, שאליה רומז יום 
הכפורים, שהוא חותם ומקור לכל השנה, יום שביתה ומנוחה. ועל כן 
כל אדם, קודם בואו לפני המקור הגדול, לראות פני האדון ה' צבאות, 
יתקן את אשר עיוות בעשרת ימי תשובה, 
%break
ואם לא תיקן ח"ו, יתקן על כל פנים ביום כפור, כי הוא חותם לכל, 
והוא מקור לכל המקורות.
%S ("השל"ה הקדוש". תולדות אדם. אות כ"ד)
%break
%letter 60
60. כשהאדם עושה תשובה. ומהו התשובה. שהאדם מקבל על עצמו, 
הוא שהאדם אומר, שמהיום והלאה הוא יעשה הכל לשם שמים ולא 
לתועלת עצמו, היינו שכל המעשים יהיו בעל מנת להשפיע, שזה נקרא 
"השתוות הצורה". 
%break
נמצא, שעל ידי התשובה, הוא גורם שבשורש נשמתו, במלכות, יהיה 
גם רק להשפיע. כדוגמת ז"א שהוא המשפיע, הנקרא בחינת קוב"ה.
וזה נקרא "יחוד קוב"ה ושכינתה". 
%break
היינו, כמו שהקב"ה הוא המשפיע, כמו כן מלכות, הנקראת בחינת 
"שכינתה", היא בעל מנת להשפיע. ממילא הקב"ה יכול להשפיע 
למלכו, ואז השפע נמשך למטה. נמצא, שעל ידי החטא נעשה פגם 
למעלה, שגרם פירוד. 
%break
ועתה על ידי התשובה נתקן הפירוד, ונעשה בחינת יחוד. וזה נקרא, 
שעל ידי היחוד עברו העוונות, היינו הקלקולים מה שהוא גרם, על ידי מעשיו נתקנו.
%S (הרב"ש. מאמר 13 "מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים" 1990)
%break
%letter 61
61. כתוב "שובה ישראל עד ה' אלקיך", זה נאמר בכדי שהאדם לא 
ירמה עצמו, לומר, אני לא רואה בעצמי שום חטא. אלא הוא יכול 
להבין, אולי מספק יש לו עבירות שצריך לתת עליהם תשובה. לכן 
אומר לנו הכתוב "שובה ישראל". 
%break
ואם אתה תשאל, עד היכן שיעור התשובה, בכדי שאני אדע בוודאות, 
שאני צריך לעשות תשובה. על זה בא הכתוב ואומר לנו "שובה ישראל 
עד ה' אלקיך". 
%break
שאם הוא רואה, שעדיין יש לו שתי רשויות, היינו שהוא רוצה, שה' יתן 
לו טוב ועונג לרשותו של אדם, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", אז הוא 
יודע בודאי, שהוא מרוחק מה', שהוא נעשה חלק נפרד מהכל, כנ"ל. 
%break
וצריך לעשות כל מה שבידו, בכדי לחזור למקורו ושורשו. היינו שיחזור 
למקומו, שזה נקרא "ה' אלקיך".
%break
הכוונה, שאין יותר מרשות אחד, שהוא רשותו של הקב"ה, וזהו 
שנאמר "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", היינו רשות אחד.
%S (הרב"ש. מאמר 2 "עד כמה שיעור התשובה" 1988)
%break
%letter 62
62. "אמר רבא, יידע אדם בנפשו אם צדיק גמור הוא או לא" שענין 
התשובה נקרא שהאדם צריך לחזור למקורו. היינו היות שעיקר 
הבריאה הנקרא אדם, הוא הרצון לקבל, והבורא הוא המשפיע, 
והאדם כששב למקורו, נקרא תשובה. 
%break
ואיך היא התשובה. כמו שאומר הרמב"ם, "עד שיעיד עליו יודע 
תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד". והעדות הזה מתגלה בהאדם רק 
לאחר שעשה תשובה, אז הוא משיג את נועם העליון, היינו שה' 
יתברך משרה שכינתו עליו. האדם ששב, היינו שזוכה לדביקות.
%break
וזה ענין "יידע אדם בנפשו", היינו אם רוצה לידע אם כבר עשה 
תשובה, יש לו הבירור, אם כבר זכה לנועם ה' זה סימן ששב, היינו 
שהוא כבר בחינת "להשפיע".
%S (הרב"ש. אגרת י"ד)
%break
%H "אין לנו מלך, אלא אתה"
%break
%letter 63
63. כתוב "אין לנו מלך, אלא אתה". כי אין בנו כח התגברות, שנוכל 
לקבל על עצמנו. ושאתה תהיה לנו למלך. ואנחנו נעבוד לך, רק מטעם 
חשיבות המלך. 
%break
ובשבילנו לא נעשה שום עשיה, אלא רק מה שיצמח מזה נחת לך. זה 
רק אתה יכול לתת לנו, את הכח הזה, היינו הטבע השני, שהוא 
"הרצון להשפיע".
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 64
64. אומרים מקודם "אבינו מלכנו, חטאנו לפניך". כלומר, שאין האדם 
יכול לומר, אין לנו מלך אלא אתה. היינו, שרק הבורא יכול לתת הכח 
הזה. ומאיפה האדם יודע, שאין זה ביכולתו. 
%break
לכן מקודם האדם צריך לעשות כל מה שבידו, כמו שכתוב "כל אשר 
בידך ובכוחך לעשות, עשה".
%break
ואז האדם מגיע לידי מצב, שהוא מרגיש, איך שהוא מרוחק מה'. 
כלומר, שאין בידו לעשות שום דבר לטובת ה'. אז האדם מרגיש, אף 
על פי שהוא מקיים תו"מ, מכל מקום הוא נקרא "חוטא", משום שהוא 
רואה, שאין הוא עובד לשם שמים. 
%break
לכן האדם צריך לומר מקודם "אבינו מלכנו, חטאנו לפניך", אף על פי 
שהוא מקיים תו"מ. ומכל מקום מרגיש, שהוא חוטא, בזה שאין הוא 
עושה שום דבר לשם שמים. אחר זה הוא אומר בפה מלא "אבינו 
מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה". 
%break
היינו, שרק הבורא יכול לעזור, שיהיה לנו המלך, שנוכל לעבוד מטעם, 
שהוא משמש את המלך. וזה הוא השכר שלו. שיש לו זכיה, שהוא 
משמש המלך.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 65
65. אם אין הבורא נותן לו את הכח הזה, שירגיש, שיש לנו מלך גדול, 
אין כח בידו לעשות לשם שמים. כי הגוף טוען "מה יהיה לך, מזה 
שאתה תשפיע לה'". היינו, שכל זמן שהרצון לקבל שולט, אין לאדם 
שום עצה. שיש לפעמים, שהוא תוהה על הראשונות. 
%break
היינו שאומר, שעכשיו הוא רואה, שעבד בחינם, ולא הרויח כלום, מזה 
שנתן יגיעה. ועתה הוא רואה ממש, שכל יגיעתו היתה לריק.
%break
לכן כשהבורא עוזר לו, ונותן לו את הרצון להשפיע, והוא מרגיש, שיש 
לו מלך גדול, זה רק הבורא יכול לתת. וזה שכתוב "אבינו מלכנו, אין 
לנו מלך אלא אתה". 
%break
שרק אתה יכול לתת לנו, שנרגיש, שיש לנו מלך גדול, וכדאי לעבוד 
בשבילו, לעשות לו נחת רוח.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)
%break
%H שערי הדמעות
%break
%letter 66
66. כתוב "ששערי התפלה ננעלו, שערי דמעות לא ננעלו". שהפירוש 
"מתי שערי הדמעות לא ננעלו", בזמן שהאדם כבר עבר על כל 
השערים, והוא רואה, שהכל ננעלו עבורו, 
%break
אז במצב כזה האדם מתפרץ מתוך לבו הבכיות והדמעות האלו 
שנתגלו אצל האדם, לאחר שהוא ראה שכל השערים ננעלו, ואין לו 
שום תקוה להגיע להתקרבות ה'. הדמעות האלו פועלים, ששערי 
הדמעות לא ננעלו.
%break
מה שאין כן סתם דמעות, מטרם שהאדם ראה, שכל השערים ננעלו, 
אין הדמעות האלו יכולים להתקבל בשער הדמעות. לכן נגדו כן השער 
הדמעות ננעלו, היות שעדיין אין לו חסרון אמיתי, שירצה שה' יקרב 
אותו, 
%break
אלא הוא חושב, שגם מכוחו עצמו הוא יכול להתקרב לקדושה. אם כן, 
אין תפלתו שלימה, שיהא באמת נצרך לה', שיעזור לו.
%S (הרב"ש. מאמר 3 "מהו השינוי שבשער הדמעות משאר שערים" 1989)
%break
%letter 67
67. הנה בעת שההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין 
הוא מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה 
ויראה בשום אופן, ואין הוא מסוגל לעשות שום דבר בקדושה, 
%break
אז אין לו שום עצה, רק לבכות לה', שירחם עליו ויעביר מעליו את 
המסך מעל עיניו ולבו.
%S (בעל הסולם. "שמעתי", מאמר י"ח, "מהו, במסתרים תבכה נפשי, בעבודה - א'")
%break
%letter 68
68. בזמן שהאדם כבר יודע שהוא רשע בבחינת "רשעים בחייהם 
נקראים מתים", שכבר בא לידי הכרה, שזה שהוא מונח תחת שליטת 
הרצון לקבל, אם כן הוא נפרד מחיי החיים, ועל זה הוא דופק עכשיו 
ורוצה לעשות תשובה. 
%break
כלומר, שהוא רוצה עזרה, שיתנו לו מלמעלה, שתהיה לו היכולת 
לצאת מאהבה עצמית, ותהיה בידו היכולת לאהוב את ה' בכל לבבך. 
נמצא, שהוא מרגיש שהוא רשע, היות שבמקום שצריכים לאהוב את 
ה', הוא אוהב את עצמו.
%break
נמצא, שהדפיקות שלו, מובן לנו, שהוא עושה מה שביכולתו, שה' 
יקרב אותו, ולהוציאו משליטת הרע שלו, זה נקרא "דמעות אמיתיות". 
%break
וזהו, "פתח לנו שער בעת נעילת שער". היינו היות שרואה, שכל 
השערים הם סגירות, ואז הוא מתחיל לדפוק.
%S (הרב"ש. מאמר 3 "מהו השינוי שבשער הדמעות משאר שערים" 1989)
%break
%letter 69
69. כשהאדם מתפלל לה', ואומר "אתה מוכרח לעזור לי, כי אני יותר 
גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, שהרצון לקבל שולט בלבי, ובגלל 
זה אין שום דבר שבקדושה יכול לכנס בתוך לבי, 
%break
ואיני רוצה שום מותרות, אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם 
שמים, ואין לי שום אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי".
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהילים, ל"ד) "קרוב ה' לנשברי לב". 
פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה', שיעזור להם, שהלב שלהם לא 
יהיה שבור, אלא שיהיה שלם. וזה אפשר להיות רק אם האדם זכה 
לרצון להשפיע. 
%break
לכן הוא מבקש מה', שיתן לו את הרצון להשפיע. כי הוא רואה, שלא 
חסר לו שום דבר בעולם, אלא שתהיה בידו יכולת לעשות מעשים 
לשם שמים. נמצא, שהוא מבקש רק קרבת ה'. 
%break
ויש כלל "מידה כנגד מידה". לכן ה' מקרב אותו. וזה שכתוב "קרוב ה' 
לנשברי לב".
%S (הרב"ש. מאמר 2 "מהו, שובה ישראל עד ה' אלקיך, בעבודה" 1991)
%break
%letter 70
70. ענין הבכיה הוא דבר חשוב וגדול. וזה כמו שאמרו חז"ל: "כל 
השערים ננעלו חוץ משערי הדמעות". ועל זה מקשין העולם, אם שערי 
הדמעות לא ננעלו, בשביל מה צריכים בכלל שערים?
%break
ואמר, שזה דומה לאדם, המבקש מחבירו איזה דבר נחוץ. ודבר זה 
נוגע עד לבבו, והוא מבקש ומתחנן לפניו בכל לשון של תפלה ובקשה. 
וחבירו אין שם לב לכל זה. 
%break
ובעת שהוא רואה, שאין כבר מקום לתת תפלה ובקשה, אז האדם 
מרים את קולו בבכיה, ועל זה אמרו: "כל השערים ננעלו חוץ משערי 
הדמעות". 
%break
כלומר, מתי שערי דמעות לא ננעלו, דוקא בזמן שכל השערים ננעלו, 
אז יש מקום לשערי דמעות, ואז רואים שהם לא ננעלו.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ח. "מהו, במסתרים תבכה נפשי, בעבודה")
%break
%letter 71
71. "שערי הדמעות לא ננעלו". "שערי" מלשון סערות, שזה ענין 
התגברות. "דמעות" מלשון המדמע, היינו שיש עירוב של רצוניות 
אחרות, ורק באמצע הרצוניות יש שם לרגע קט רצון של התגברות 
לאהבה ויראת שמים.
%break
 "לא ננעלו", אלא שהרגע הזו מצטרף לחשבון גדול, וכשהחשבון 
מתמלא אז גם האדם מתחיל להרגיש את ההלבשה הרוחנית.
%break
וזה ענין חשיבות של הדמעות, היינו אפילו שהוא נמצא בשפל המצב, 
היינו שיש לו רצוניות שפלים, ומכל מקום יש באמצע כח התגברות, 
שמנקודת לבבו חושק וכוסף לה', אזי הכח הזה חשוב מאד.
%S (הרב"ש. אגרת י"ד)
%break
%H תפילת הנעילה
%break
%letter 72
72. כתוב (בתפלת נעילה) "ורוצה אתה בתשובת רשעים, ואין אתה 
חפץ במיתתם, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו 
וחיה". 
%break
פירוש, שבזמן שהאדם עושה מעשים טובים, היינו שהוא רוצה להגיע 
לדביקות ה', אז מגלין לו מלמעלה את הרע שיש בו, ומגיע לדרגת 
רשע, כנ"ל. 
%break
אז האדם רוצה לברוח מהמערכה, ואומר שהעבודה זו אינו בשבילו, 
מטעם שהאדם רואה כל פעם את האמת, איך שהרצון לקבל מצד 
הטבע הוא אינו מסוגל להסכים שהאדם יזרוק אותו ולקבל במקומו את 
הרצון להשפיע.
%break
ומי גילה לו את המצב הזה, שהוא רשע, הלא ה' גילה לו את זה. 
ונשאלת השאלה, לשם מה גילה לו ה'. וכי בכדי שימות רשע. הלא אין 
הבורא רוצה במות רשע. 
%break
אלא בשביל מה גילה לו שהוא רשע, זהו רק בכדי "שיעשה תשובה". 
זהו שכתוב "כי אם בשובו מדרכו וחיה".
%S (הרב"ש. מאמר 3 "מהו, רשע יכין וצדיק ילבש, בעבודה" 1991)
%break
%H ספר יונה
%break
%letter 73
73.
%break
%H פרק א
%break
א וַיְהִי, דְּבַר יְהוָה, אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי, לֵאמֹר. ב קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה, הָעִיר 
הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי עָלְתָה רָעָתָם, לְפָנָי. ג וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ 
תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי יְהוָה; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ 
וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי, יְהוָה. 
%break
ד וַיהוָה, הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם, וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה, 
חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר. ה וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים, וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו, וַיָּטִלוּ אֶת 
הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם; וְיוֹנָה, יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי 
הַסְּפִינָה, וַיִּשְׁכַּב, וַיֵּרָדַם. 
%break
ו וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם; קוּם, קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ 
אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ, וְלֹא נֹאבֵד. ז וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, לְכוּ 
וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת, וְנֵדְעָה, בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ; וַיַּפִּלוּ, גּוֹרָלוֹת, וַיִּפֹּל 
הַגּוֹרָל, עַל יוֹנָה. 
%break
ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה נָּא לָנוּ, בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ: מַה 
מְּלַאכְתְּךָ, וּמֵאַיִן תָּבוֹא מָה אַרְצֶךָ, וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה.
%break
ט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, עִבְרִי אָנֹכִי; וְאֶת יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲנִי יָרֵא, אֲשֶׁר 
עָשָׂה אֶת הַיָּם, וְאֶת הַיַּבָּשָׁה. י וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה, וַיֹּאמְרוּ 
אֵלָיו מַה זֹּאת עָשִׂיתָ: כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים, כִּי מִלִּפְנֵי יְהוָה הוּא בֹרֵחַ כִּי 
הִגִּיד, לָהֶם. 
%break
יא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ: כִּי הַיָּם, הוֹלֵךְ וְסֹעֵר. 
יב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם, מֵעֲלֵיכֶם: כִּי, 
יוֹדֵעַ אָנִי, כִּי בְשֶׁלִּי, הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם. יג וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים, 
לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ: כִּי הַיָּם, הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם. 
%break
יד וַיִּקְרְאוּ אֶל יְהוָה וַיֹּאמְרוּ, אָנָּה יְהוָה אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה, 
וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ, דָּם נָקִיא: כִּי אַתָּה יְהוָה, כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ. טו וַיִּשְׂאוּ, 
אֶת יוֹנָה, וַיְטִלֻהוּ, אֶל הַיָּם; וַיַּעֲמֹד הַיָּם, מִזַּעְפּוֹ. טז וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים 
יִרְאָה גְדוֹלָה, אֶת יְהוָה; וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח, לַיהוָה, וַיִּדְּרוּ, נְדָרִים.
%break
%H פרק ב
%break
א וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה; וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג, שְׁלֹשָׁה יָמִים 
וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. ב וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה, אֶל יְהוָה אֱלֹהָיו, מִמְּעֵי, הַדָּגָה. ג וַיֹּאמֶר, 
קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל יְהוָה וַיַּעֲנֵנִי; מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי, שָׁמַעְתָּ קוֹלִי.
%break
ד וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים, וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי; כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי 
עָבָרוּ. ה וַאֲנִי אָמַרְתִּי, נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ; אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט, אֶל הֵיכַל 
קָדְשֶׁךָ. ו אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ, תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי; סוּף, חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי.
%break
ז לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי, הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם; וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי, 
יְהוָה אֱלֹהָי. ח בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת יְהוָה זָכָרְתִּי; וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ 
תְּפִלָּתִי, אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ. 
%break
ט מְשַׁמְּרִים, הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם, יַעֲזֹבוּ. י וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ, 
אֲשֶׁר נָדַרְתִּי, אֲשַׁלֵּמָה: יְשׁוּעָתָה, לַיהוָה. יא וַיֹּאמֶר יְהוָה, לַדָּג; וַיָּקֵא אֶת 
יוֹנָה, אֶל הַיַּבָּשָׁה.
%break
%H פרק ג
%break
א וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל יוֹנָה, שֵׁנִית לֵאמֹר. ב קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה, הָעִיר 
הַגְּדוֹלָה; וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ. ג וַיָּקָם יוֹנָה, 
וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר יְהוָה; וְנִינְוֵה, הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ, 
שְׁלֹשֶׁת יָמִים. 
%break
ד וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר, מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד; וַיִּקְרָא, וַיֹּאמַר, עוֹד אַרְבָּעִים 
יוֹם, וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת. ה וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה, בֵּאלֹהִים; וַיִּקְרְאוּ צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ 
שַׂקִּים, מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם. ו וַיִּגַּע הַדָּבָר, אֶל מֶלֶךְ נִינְוֵה, וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ, 
וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו; וַיְכַס שַׂק, וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר. 
%break
ז וַיַּזְעֵק, וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה, מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו, לֵאמֹר: הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה 
הַבָּקָר וְהַצֹּאן, אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ, וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ. ח וְיִתְכַּסּוּ 
שַׂקִּים, הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים, בְּחָזְקָה; וְיָשֻׁבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ 
הָרָעָה, וּמִן הֶחָמָס, אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם. 
%break
ט מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב, וְנִחַם הָאֱלֹהִים; וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, וְלֹא נֹאבֵד. י וַיַּרְא 
הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה; וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים, עַל 
הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה.
%break
%H פרק ד
%break
א וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה, רָעָה גְדוֹלָה; וַיִּחַר, לוֹ. ב וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר, אָנָּה 
יְהוָה הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי, לִבְרֹחַ 
תַּרְשִׁישָׁה: כִּי יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, 
וְנִחָם עַל הָרָעָה. ג וְעַתָּה יְהוָה, קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי: כִּי טוֹב מוֹתִי, מֵחַיָּי. 
%break
ד וַיֹּאמֶר יְהוָה, הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ. ה וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר, וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם 
לָעִיר; וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה, וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה, מַה יִּהְיֶה 
בָּעִיר. ו וַיְמַן יְהוָה אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה, לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ, 
לְהַצִּיל לוֹ, מֵרָעָתוֹ; וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן, שִׂמְחָה גְדוֹלָה. 
%break
ז וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת, בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת; וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן, 
וַיִּיבָשׁ. ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית, וַתַּךְ 
הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה, וַיִּתְעַלָּף; וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ, לָמוּת, וַיֹּאמֶר, טוֹב 
מוֹתִי מֵחַיָּי. 
%break
ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה, הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן; וַיֹּאמֶר, הֵיטֵב 
חָרָה לִי עַד מָוֶת. י וַיֹּאמֶר יְהוָה אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ 
בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ: שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה, וּבִן לַיְלָה אָבָד. 
%break
יא וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים 
עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה, רַבָּה.
%break
%H סוכות
%break
%H סוכות הוא דירת עראי
%break
%letter 74
74. סוכות הוא דירת עראי. היינו, מי שכבר זכה לדירת קבע, וכבר אין 
לו מה לעשות, אז העצה שיצא לדירת עראי. כמו שהיה בזמן, שהלך 
בדרך להגיע לבית ה', מטרם שהגיע לדירת קבע. שאז היה לו כל 
פעם צורך להגיע להיכל ה'. 
%break
והיה לו אושפיזין, היינו בזמן שעבודתו היתה בבחינת אורח עובר. 
ועתה הוא יכול להמשיך מזמן עבודה שעבר, שהיה אז תמיד מודה 
ומשבח את ה', בזה שהקב"ה היה מקרבו בכל פעם, ומזה היה לו 
שמחה. 
%break
השמחה שהיה לו אז, הוא יכול להמשיך עכשיו, בסוכות. וזהו רמז של 
דירת עראי. לכן אמרו: "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". צ"ו. "מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה")
%break
%letter 75
75. המצוה, "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי". כלומר, כי תדע, כי 
רק דירת ארעי הוא, וח"ו לא ידח ממנו נדח. עד"ש ז"ל: "אפילו כל 
העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעינך כרשע", וז"ס הכתוב 
"והיית אך שמח". 
%break
ועל כן נקרא חג האסיף זמן שמחתנו, ללמדך שהאדם צריך לשבת 
בצל סוכה בשמחה גדולה, בשוה ממש כמו בבית המלך, ויושבים 
ראשונה במלכות, "תשבו" כעין "תדורו", בלי שום הבדל כלל וכלל. 
ועם כל זה ידע שיושב בצל סוכה, 
%break
דהיינו, פסולת גורן ויקב, אלא ש"בצלו חמדתי וישבתי", להיותו שומע 
דברו "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי". ואלו ואלו דברי אלקים 
חיים. ואז יציאתו הנאה לו כביאתו.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"א)
%break
%letter 76
76. ענין המצוה "תשבו", כמו תדורו, פירוש, ע"ד שדוד המלך ביקש 
"שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה'". כי "בית ה'", זו השכינה 
הקדושה כנודע [...] וכשזוכים ביותר, אז תהיה לו כמו בית, בקביעות 
לנצחיות. 
%break
והיה ברצון השי"ת לומר לעבדיו, "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי", 
דהיינו, רק בצלו ית' לבד, שה"ס מצוה קלה, מצות סוכה, שהאדם 
יושב בצל פסולת גורן ויקב, שהוא ממש צל השי"ת, 
%break
ואע"ג שהם תרתי דסתרי, שהרי בעינים הגשמיים ובידים הגשמיים, 
אנו רואים וממשמשים שהצל מכח פסולת בא. 
%break
ובאמת הוא השי"ת בכבודו ובעצמו, אלא מצד המקבל בהכרח 
שיתרשמו בו ב' הצורות ההפכיות הללו.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"א)
%break
%H סוכה היא סכך
%break
77 סוכה הוא מלשון סכך, שסוכה את השכל, כי אמונה נקרא דווקא 
למעלה מהדעת.
%S (הרב"ש. 284 "מצוה קלה יש לי וסוכה שמה")
%break
%letter 78
78. ענין סכך הוא בחינת צילא דמהימנותא, הנקרא בחינת אמונה 
למעלה מהדעת, שהוא בהפכיות להדעת. שהדעת מביאתו לידי 
פסולת ולידי גורן ולידי יקב.
%break
היינו מצד הדעת, כפי שהעינים הגשמיים רואים יש מקום לפסולת גורן 
ויקב. ומזה בעצמה הוא עושה צל, ויושב תחתיה. היינו שעושה לעצמו 
ישיבה מכל אלו הדברים הנמוכים והגרועים ביותר, ומקיים על ידי 
הפסולת מצות סוכה.
%break
ועיקר שיש לו שמחה ממצוה זה, כי אמונה למעלה מהדעת נקראת 
"שמחה של מצוה". 
%break
נמצא שכל הקושיות והשאלות שישנם במציאות בעולם הם מתתקנים 
בסוכה, היינו כי בלעדיהם אי אפשר לעשות בחינת סכך.
%S (הרב"ש. אגרת ל"ו)
%break
%letter 79
79. ענין הסכך המכונה צל נעשה דווקא מפסולת גורן ויקב. וזה ענין 
מה שאנו אומרים בתפילה שבתוך הסוכה, "ולחסות מזרם וממטר", 
היינו שהאמונה מציל את האדם מכל המזיקים. 
%break
כי ענין מזיקים הוא ענין מחשבות זרות ודיעות זרות, והאמונה נבנית 
דווקא על פסולת, ורק באופן כזה הוא החסיה מזרם וממטר, אחרת 
האדם נמשך עם זרם העולם.
%S (הרב"ש. אגרת ל"ו)
%break
%letter 80
80. ענין מטר הוא דבר המחיה את האדמה, כי אנשים שהם מבחינת 
הדומם הם אינם ניזונים, אלא מבחינת הדעת, ורק הדעת יחיה אותם. 
ובמקום שאין הדעת מגיע, הם אינם מסוגלים להחזיק מעמד. והדעת 
הזה משאיר אלה אנשים בבחינת הדומם.
%break
מה שאין כן מי שרוצה להיות בבחינת צומח, אסור לו לקבל את הדעת 
הזה לסמיכה. כי המטר הזה אינו מסוגלת למי שרוצה ללכת בדרך 
האמת. ואם האדם נכשל, ולוקח לעצמו איזה סמיכה מהדעת הזה, 
תיכף הוא מקבל ירידה ונפילה לשאול תחתיות.
%break
מה שאין כן לבחינת הדומם יש בידו לקיימם, ולא מקבלים שום 
נפילות, לכן הם מחפשים תמיד בחינת דעת שיסמוך את עבודתם. 
%break
ובכדי לא להכשל בהדעת הזה הנקרא מטר יש סגולה בהסכך, וזה 
שאנו אומרים "ולחסות מזרם וממטר".
%S (הרב"ש. אגרת ל"ו)
%break
%letter 81
81. סוכה היינו סכך, שהיא "פסולת גורן ויקב". וסכך נקרא צל. וצל 
נקרא הסתרת פנים. ובכדי שלא יהיה נהמא דכסופא יש לנו מקום 
עבודה, היינו שיכולים לעסוק בתורה ומצוות אע"פ שלא מרגישים שום טעם וחיות - 
%break
וממילא אנחנו יכולים לקבל אח"כ את החיות ולא לפגום במתנה, היינו 
שהמתנה לא תהיה נפגמת מחמת הבושה הנוהגת במקבל.
%S (הרב"ש. אגרת י"ב/ב)
%break
%letter 82
82. סוכה הוא בחינת צילא דמהימנותא [צל האמונה], ומצד הדין צריך 
"צלתה מרובה מחמתה". וזה ידוע, שחמה מרומז לבחינת ידיעה, 
ולבנה מרומזת לבחינת אמונה. והוא על דרך שאמרו חז"ל, "ישראל 
מונין ללבנה, ואומות העולם מונין לחמה". 
%break
היינו, שבכל פעם שרואין שיש בחינת חמה, ושהוא מרובה מצילתה, 
אזי צריכים לכסות יותר, בכדי שצלתה יהיה יותר מרובה.
%S (הרב"ש. אגרת ל"ו)
%break
%letter 83
83. אם האדם בעל זוכה, ואין הוא מוסיף מעצמו בחינת צל, אז 
מהשמים מרחמים עליו ומכסים את החמה עבורו. ואז האדם נעשה 
ברוגז, היות שהאדם מבין אחרת. 
%break
האדם לפי שכלו, אם יש לו בחינת חמה אזי רוצה שיוסיפו לו בחינת 
חמה, אבל "לא מחשבותי מחשבותיכם", ומוסיפים לו בחינת צל.
%break
ואם האדם מתגבר על הצל נותנים לו בחינת חמה. ואז האדם צריך 
להוסיף בחינת צל. ואם אינו מוסיף, אזי מוסיפים לו בחינת צל 
מהשמים, וחוזר חלילה. עד שזוכה לדביקות לנצחיות.
%S (הרב"ש. אגרת ל"ו)
%break
%letter 84
84. צריכים להתאמץ בהתאמצות יתירה לקבל את הצל, ולאמור שזה 
צל קדוש, שכל הצל הזה בא משמים ולא מהסטרא אחרא, שנתנו לו 
זה בכדי שיהיה לו מקום לקבל על עצמו את האמונה, 
%break
ואז זה נקרא צילא דמהמנותא [צל האמונה], וזה קדוש. ועל דרך "כי 
ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה, ופושעים" וכו'.
%S (הרב"ש. אגרת ל"ו)
%break
%letter 85
85. סוכות הוא בחינת שמחה, שהוא בחינת גבורות המשמחות, 
שהוא סוד תשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכיות.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". צ"ז. "ענין פסולת גורן ויקב")
%break
%H דפנות הסוכה
%break
%letter 86
86. הסוכה נעשית מד' דפנות וסכך. אבל המקום של הסוכה הוא 
מהמוכן שהאדם יכול לעשות סוכתו על הקרקע שהוא בחינת החומר 
ועל החומר הזה עושים צורה, היינו צורת סוכה. 
%break
ויש להבין ענין דפנות וענין הסכך שהוא פסולת גורן ויקב. ידוע הכלל 
שיש ד' צדדים ומעלה ומטה, הנקרא חג"ת ומלכות ונצח למעלה והוד 
למטה.
%break
[...] למטה הוא בחינת הקרקע, שהוא האדם, שאם עושה סוכה 
כשירה הוא בחינת "הוד" הנקרא "נוי סוכה" ואם לאו חס ושלום 
ה"הוד" הפך "לדוה".
%break
היינו, על מקום הארץ לא צריכים שום דבר לרמז, אלא מה שהוא 
ממשיך ומכוון בכל החמשה בחינות, כך באותו הצורה מתראה בארץ 
שהוא בחינת האדם הנמשך משורש המלכות, הנקרא לית לה מגרמה ולא מידי, 
%break
היינו מבחינתה עצמה אין לה שום דבר אלא מה שיהבין לה, היינו זה 
תלוי בצורת הסוכה.
%S (הרב"ש. 892 "מאמר לסוכות")
%break
%H אושפיזין
%break
%letter 87
87. ענין "אושפיזין" אאמו"ר זצ"ל פירש, שזהו ענין המובא בזהר 
הקדוש, אורחא למעברי ביה [דרך לעבור בו], שאור החכמה אינו יכול 
להאיר בקביעות. 
%break
וזהו ענין "מזל", שהוא מלשון "יזל מים מדליו", שענין נוזל, שהוא רק 
בבחינת טיפין טיפין, היינו שאינו מאיר, אלא בהפסקות. מה שאין כן 
קילוח זה שמאיר בלי הפסק.
%break
לכן האורחין אוהבים שיהיה לו מקום רחב. מה שאין כן כשהם באים 
והמקום הוא צר, אין הם יכולים להכנס.
%break
והכוונה היא, שאור החכמה אינו יכול להאיר, אלא בהתלבשות 
החסדים. וחסדים נקרא רחב, ואור החכמה נקרא בחינת אושפיזין. 
לכן, אם אין לו חסדים, אין הוא יכול להתלבש.
%S (הרב"ש. מאמר 624 "ענין אושפיזין")
%break
%H ארבעת המינים
%break
%letter 88
88. פרי עץ הדר. ארבעה מינים הללו, יש מהם שיש בו טעם וריח, 
כמו האתרוג, והוא כנגד הצדיקים, שיש בהם רוח תורה וטעם של מעשים טובים.
%break
באילן שבו גדל הלולב יש בו טעם ולא ריח, וכנגדו הבינונים של 
ישראל, שיש בהם טעם של מצוות ואין בהם רוח תורה. ההדס יש בו 
ריח ולא טעם, והוא כנגד אותן, שיש בהם רוח תורה ואין בהם מצוות. 
%break
וערבה אין בה לא טעם ולא ריח, וכנגדן עמי הארץ, שאין בהם לא רוח 
תורה, ולא טעם של מצוות. ואנו אוגדין הארבעה ביחד, רמז שאין 
הקדוש ברוך הוא מתרצה לישראל עד שיהיה כולן לאגודה אחת.
%S (הרב"ש. 893 "פרי עץ הדר")
%break
%letter 89
89. כתוב "ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר, כפות תמרים, 
וענף עץ עבות, וערבי נחל". 
%break
ויש לפרש: ענין "כפות" פירושו כפיה, שהאדם מקבל מלכות שמים על 
דרך הכפיה, כלומר אפילו שהדעת אינו מסכים. והוא הולך למעלה 
מהדעת, וזה נקרא "זווגין על דרך הכפיה".
%break
"תמרים" מלשון מורא, שהיא בחינת יראה (שזהו בחינת "אלקים עשה 
שיראו מלפניו").
%break
ומשום זה נקרא "לולב", כלומר, שמטרם שאדם זוכה יש לו ב' לבות. 
וזה נקרא "לא לב", היינו שהלב שלו לא היה מיוחד לה'. וכשזוכה 
לבחינת לו, שפירושו "לה' לב", וזהו "לולב".
%break
וכמו כן צריך האדם לומר: "מתי יגיע מעשי למעשי אבותי", שעל ידי 
זה זוכים להיות בחינת "ענף לאבות הקדושים", שזה סוד "וענף עץ 
עבות", שהם ג' הדסים.
%break
ויחד עם זה צריך להיות גם בחינת "ערבי נחל", שאין להם טעם וריח. 
וצריך להיות בשמחה מעבודה זו, אע"פ שאין לו טעם וריח בעבודה זו. 
%break
ואז נקרא עבודה זו בשם "אותיות שמך המיוחד", שעל ידי זה זוכים 
ליחוד ה' בכל השלמות.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". פ"ה. "מהו, פרי עץ הדר, בעבודה")
%break
%letter 90
90. אנו רואים באתרוג, שההידור נמצא בו דוקא טרם שראוי לאכילה. 
מה שאין כן בזמן שהוא ראוי לאכילה, כבר אין בו הידור וזה בא לרמז 
לנו על ענין עבודה ד"ראשון לחשבון עונות". 
%break
כלומר, שדוקא בזמן עבודה דבחינת "ולקחתם לכם", היינו העבודה 
בזמן קבלת עול מלכות שמים, שהגוף מתנגד אז לעבודה זו, אז יש 
מקום לשמחה של הידור. היינו, שבזמן עבודה זו ניכר ההידור. 
%break
כלומר, אם יש לו שמחה מעבודה זו, זהו מטעם, שהעבודה זו הוא 
אצלו בבחינת הידור ולא בזיון.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 91
91. ערבות שבלולב, רומזות שהעבודה צריכה להיות אפילו בבחינת 
ערבות. אף על פי שבערבות אין בהם טעם וריח, כמו שאמר אאמו"ר 
זצ"ל על מה שכתוב (בהושענות), "בערבי נחל לשעשעך". 
%break
היינו שאפילו שהוא אינו מרגיש טעם בעבודה, אלא שהם כערבי נחל, 
שאין בהם טעם וריח, יהיו אצל האדם בעת העבודה, כמו שעשועים 
גדולים. וזה נקרא, כניעה ללא תנאי. 
%break
וזהו מה שכתוב, "ועלזו לפניו", היינו שיהיו בשמחה כמו שיש להם 
השגות הגדולות. וזהו שעשועים לפני ה', וכך להאמין.
%S (הרב"ש. מאמר 22 "מהי שושנה בין החוחים, בעבודה" 1991)
%break
%H הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת
%break
%letter 92
92. כתוב "הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת". וזה נקרא 
לאוקמא שכינתא מעפרא. שענין נפילה בגשמיות, הנה אנו רואים 
לפעמים שמתפרסם שהזהב נפל בעולם, שפירוש שנפל מערכו, שאינו 
כל כך חשוב כמו שהיה צריך להיות.
%break
כמו כן ברוחניות, אם הרוחניות אין לה הערך כמו שצריך להיות, אז 
לא משלמים עבור זה את התשלום הדרוש. 
%break
והיות שדורשים מהאדם שצריך לעבוד במסירות נפש, אז אם אין 
להאדם את הערך האמיתי, שיהיה כדאי לתת את המחיר של מסירות 
נפש, זה נקרא שהשכינה בעפר.
%break
ועל זה מתפללים "הרחמן יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", היינו 
שהקדוש ברוך הוא יתן לנו את הרגשת הרוממות של עבודת הקודש.
%S (הרב"ש. 397. "קחו מאתכם תרומה לה'")
%break
%letter 93
93. אנו מתפללים, שה' יקים את השכינה מ"עפר", כמו שכתוב 
"הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". 
%break
וטעם הדבר שהיא בשפלות, הוא מסיבת ההסתרה, שעשה הקב"ה, 
כדי שיהיה מקום בחירה, היינו שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע, 
המכונה "דביקות בה'". לכן ניתן לנו עבודה זו בצורה של הסתרת 
פנים.
%break
לכן עיקר עבודתנו, שע"י ההכנה שיש להאדם בעבודה של זמן של 
הסתרה, לעשות לנו כלים דהשפעה. כי כלים דקבלה יש לנו מצד 
הבורא, ועל כלים האלו היה תיקון שלא להשתמש עמהם, מטעם 
שהם גורמים פירוד, מטעם שהם בהופכיות הצורה מהבורא. 
%break
לכן ניתן לנו תורה ומצות, שבסגולתן נוכל להשיג את הכלים דהשפעה.
%S (הרב"ש. מאמר 36 "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 94
94. היות שיש כלל בהטבע, שהקטן מתבטל נגד הגדול, כנר בפני 
אבוקה. לכן, זה שאין האדם מסוגל לעבוד לתועלת ה', הוא מפני שאין 
המלך חשוב בעיניו, שזה נקרא "שכינתא בעפרא". נמצא, שהוא 
מבקש מה', שיקום השכינה מעפר. 
%break
כלומר, שהשכינה נקראת "מלכות שמים", שאין לה ערך וחשיבות 
אלא כמו עפר. וזה הוא כמו שאומרים "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת 
דוד הנופלת", ש"סוכת דוד" פירושו מלכות שמים, שהיא שוכנת 
בעפר. 
%break
ומבקשים מה', שיקום את המלכות, היינו שאנחנו נוכל לראות את 
חשיבותה, ולא כמו שנראה לעינינו, שהיא בעפרא, ולכן אין ביכולתנו 
לבטל הרע שבנו.
%break
מה שאין כן אם היה מגולה הכבוד שמים, היה הגוף מתבטל, כנר 
בפני אבוקה.
%S (הרב"ש. מאמר 32 "מהו ששמן נקרא מעשים טובים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 95
95. על האדם מוטל רק דבר אחד, היינו שיתפלל לה', שהרע יהיה 
מכוסה, והטוב יהיה מגולה. וממילא אין לו אז עבודה לעבוד לשם 
שמים, כי אז לא יכול להבין אחרת, אלא לעבוד לתועלת ה'. ואין לו אז 
שום עבודה לבטל עצמו לה'. אלא שהוא חושב, שזה הוא טבעי. 
%break
לכן כל מה שהוא חשב מקודם, שזה הוא בלתי אפשרי, הוא רואה 
עכשיו, שזהו טבעי, ורוצה להיבטל לה', כמו נר בפני אבוקה. וכל זה 
הוא מטעם, שהרע מכוסה והטוב מגולה לחוץ.
%break
וזה שכתוב "קומה ה' ויפוצו אויביך". שאנו מתפללים, שה' יהיה 
בבחינת "קומה", על דרך שאנו מתפללים ואומרים "הרחמן הוא יקים 
לנו את סוכת דוד הנופלת", ש"סוכת דוד" נקראת בחינת מלכות, 
שהיא בחינת שכינתא בעפרא. 
%break
ואנו מבקשים, שה' יקים אותה מנפילתה, ושתהיה בבחינת "קומה", 
בקומה זקופה.
%S (הרב"ש. מאמר 19 "מהו קומה ה' ויפוצו אויביך, בעבודה" 1991)
%break
%H הושענא רבה
%break
%letter 96
96. היום הזה [שביעי של סוכות] הוא גמר ההיקף של ימי החג שהיינו 
מבקשים ומתפללים בכל יום הושענא. והיום הזה נקרא הושענא רבה, 
מפני שבא צעקה גדולה בלב להיוושע בישועה רבה, מאחר 
שמרגישים החוסר שעדין לא נושענו. 
%break
והוא אושפיזא דדוד המלך ע"ה, שהיה לו תמיד צעקה גדולה בלבו, 
מפני שנדמה בעיניו תמיד שעדיין הוא עומד בחוץ.
%S ("פרי צדיק". חג הסוכות, אות כ"ח)
%break
%letter 97
97. ענין הצל, שנוהגין שבליל הושענא רבה, כל אחד בודק את עצמו 
אם יש לו צל ואז הוא בטוח שיהיה לו כל טוב. ענין הצל הוא סוד 
הלבוש, שבלבוש הזה מתלבש האור. 
%break
ובלי לבוש אין אור, מטעם שאין אור בלי כלי. ולפי גודל הלבושים כן 
מתגדלים ומתרבים האורות. ובזמן שנאבד לו לבוש, באותו שיעור 
נחסר ממנו בחינת אור השייך ללבוש.
%break
וזה סוד אמת - ואמונה, אמת נקרא האור והאמונה נקרא הכלי. שזה 
סוד קודשא בריך הוא - ושכינתיה. וזה סוד "נעשה אדם בצלמנו", 
ו"בצלם יתהלך איש", שהליכתו של האיש תלויה בצלם, היינו בבחינת 
אמונה. 
%break
וזה ענין שבהושענא רבה, צריך האדם לראות אם בחינת האמונה שלו 
היא בשלמות.
%break
ומה שאנו קוראין בעולמות למעלה "צלם", הלא למעלה אין שום כובד 
של אמונה, אלא מה שמתדמה אלינו בחינת יבשות הוא למעלה אור גדול.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". רמ"ג. "ענין בדיקת הצל בליל הושענא רבה")
%break
%letter 98
98. הושענא, שזה בחינת ממעמקים קראתיך ה', מבחינת צעקת הלב 
מעמקא דלבא, שעל ידי זה מתגלים העצות. כי הושענא מורה על 
צעקת הלב כמו מי שהוא ח"ו בצרה גדולה ואינו יכול לדבר שום דברי 
בקשות ותחנונים וריצויים, רק שצועק מעומק הלב הושענא. 
%break
ועל כן נקראים הערבי נחל, שהם בחינת עצות הושענא, כי העצות הם 
בחינת צעקת הלב, בחינת ממעמקים קראתיך, וע"י התגלות העצות 
נתגדל האמונה, וזה צריכים עתה בהושענא רבה.
%S ("ליקוטי הלכות". הלכות הושענא רבה, הלכה א')
%break
%letter 99
99. אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא 
עצמו כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה 
שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו ית'. 
%break
שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד 
שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי היצר 
הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, 
ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת.
%break
ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה". כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני 
עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. 
%break
שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו, 
ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ז)
%break
%letter 100
100. בזמן שהאדם כבר עומד סמוך למקום, שיקבל את העזרה 
מלמעלה, היינו ש"סמוך" נקרא, שהכלי, היינו הצורך להרצון להשפיע, 
הוא ממנו ולהלאה, שאז הוא רואה, שרק הבורא יכול להציל אותו. 
%break
וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזוהי הנקודה החשובה ביותר בעבודת 
האדם, שיש לו אז מגע הדוק עם הבורא, היות שהוא רואה, מאה 
אחוז שלא יועיל לו שום דבר, רק הבורא בעצמו יכול לעזור.
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 101
101. הנה בעת שההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין 
הוא מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה 
ויראה בשום אופן, ואין הוא מסוגל לעשות שום דבר בקדושה, 
%break
אז אין לו שום עצה, רק לבכות לה', שירחם עליו ויעביר מעליו את 
המסך מעל עיניו ולבו. וענין הבכיה הוא דבר חשוב וגדול. וזה כמו 
שאמרו חז"ל: "כל השערים ננעלו חוץ משערי הדמעות".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ח. "מהו, במסתרים תבכה נפשי, בעבודה-א")
%break
%letter 102
102. אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל 
מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור 
לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. 
%break
וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק 
למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל 
שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור 
לנו. 
%break
וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח 
של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים.
%S (הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)
%break
%letter 103
103. כאשר יש לאדם על מה לצעוק, ורוצה לצעוק, אך איננו יכול 
לצעוק - זוהי הצעקה הגדולה ביותר.
%S (רב מנחם מנדל מקוצק)
%break
%letter 104
104. מי שמתפלל ובוכה וצועק, עד שאינו יכול עוד לנענע בשפתיו, 
זוהי תפילה שלימה שהיא בלב, ולעולם אינה חוזרת ריקה, אלא 
שמתקבלת. גדולה צעקה, שקורעת גזר דינו של אדם מכל ימיו.
%break
גדולה צעקה שמושלת על מידת הדין של מעלה. גדולה צעקה, 
שמושלת בעולם הזה ובעולם הבא. 
%break
בשביל צעקה נוחל האדם העולם הזה והעולם הבא. כמו שכתוב, 
ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילֵם.
%S ("זוהר לעם". "שמות". מאמר "אנחה שוועה צעקה", סעיפים 357-356)
%break
%letter 105
105. אם הלב שבור, היינו שהרצון לקבל הוא השולט על הלב, נמצא, 
שלא יכול שם לכנס שפע, מסיבת שכל מה שהרצון לקבל מקבל, הכל 
יוצא להקליפות. וזה נקרא "שבירת הלב". 
%break
לכן כשהאדם מתפלל לה', ואומר "אתה מוכרח לעזור לי, כי אני יותר 
גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, שהרצון לקבל שולט בלבי, 
%break
ובגלל זה אין שום דבר שבקדושה יכול לכנס בתוך לבי, ואיני רוצה 
שום מותרות, אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמים, ואין לי 
שום אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי".
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהילים, ל"ד) "קרוב ה' לנשברי לב". 
פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה', שיעזור להם, שהלב שלהם לא 
יהיה שבור, אלא שיהיה שלם. וזה אפשר להיות רק אם האדם זכה 
לרצון להשפיע. 
%break
לכן הוא מבקש מה', שיתן לו את הרצון להשפיע. כי הוא רואה, שלא 
חסר לו שום דבר בעולם, אלא שתהיה בידו יכולת לעשות מעשים 
לשם שמים. נמצא, שהוא מבקש רק קרבת ה'. 
%break
ויש כלל "מידה כנגד מידה". לכן ה' מקרב אותו. וזה שכתוב "קרוב ה' 
לנשברי לב".
%S (הרב"ש. מאמר 2 "מהו, שובה ישראל עד ה' אלוקיך, בעבודה" 1991)
%break
%letter 106
106. שיעור השמיעה של הקב"ה, תלוי ממש בשיעור הגעגועים 
המתגלים בדיבורי התפילה; ובהרגיש האדם געגועים יתרים, יידע 
בשעת מעשה, שה' שומע אליו ביותר. ומובן מעצמו, שביודעו את זה, 
נמצא מתחזק ביותר בשפיכת לבו, כי אין לך זכות גדולה מזו. 
%break
אשר מלכו של עולם מטה אוזן קשבת אליו, ודומה בערך, למה שאמרו 
חז"ל: "הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים", כי בתאוותו של ה' 
לאדם שיתקרב אצלו, מתעורר כוח וגעגועים גדולים באדם לתאוב לה'. 
%break
ונמצא ממש שדיבורי התפילה ושמיעת התפילה, עולים ובאים בקנה 
אחד, עד שיתקבצו לשיעור שלם וקונה הכול.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ב)
%break
%letter 107
107. אנו מריצים בקשותינו למרומים, דפיקו בתר דפיקו, בלי עייפות, 
ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו. באמונתינו 
ששומע תפלה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים 
לקבל השפע הנאמן. 
%break
ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה, בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר" 
ח"ו [...] ועל כן צריכים ללמוד מלאכה זו בטרם שנכנסים להיכל המלך, 
דהיינו לאזור כוח ועוז, לעמוד כעמוד של ברזל, עדי נפיק רצון מהשי"ת, 
%break
כמ"ש "אל דמי לכם", אף על גב שהשי"ת נראה ששותק ואינו עונה, 
אל יעלה על דעתכם משום זה, לידום גם כן ח"ו, "אל דמי לכם", לא 
לזה כיוון השי"ת בדממה שלו, 
%break
אלא להמציא לכם כח אחר כך, לעמוד בהיכל המלך, באותו שעה 
שלא יהיה לכם שום מום, ועל כן "אל תתני דמי לו".
%S (בעל הסולם. אגרת ל"ד)
%break
%letter 108
108. "ברית אבות לא תמה", "והבא לטהר מסייעין אותו", ותכף 
בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', וישפוך לבו 
להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע, שלא יעבור במוחו דבר 
בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן הטבע, 
%break
כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. וראוי לאדם לבטל 
מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע 
מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא 
למעלה מרצון טבעו.
%break
והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות 
שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, 
שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, 
%break
ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. וחפץ ה' בידו יצליח.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%H שמיני עצרת
%break
%letter 109
109. כתוב, עצרת תהיה לכם. עצרת, שפירושו אסֵפה, המלכות, 
מקום שמתאסף הכול אצלה, כי היא בית קיבול לכל האורות העליונים. 
%break
תהיה לכם, ולא לאחר, שאין לס"א חלק בו, אלא שאתם תשמחו 
באדונכם והוא עימכם. ועל זה כתוב, שִמחו בה' וגילו צדיקים והַרְנינו 
כל יִשְׁרֵי לב.
%S ("זוהר לעם". "פינחס". מאמר "ניסוך המים", סעיף 895)
%break
%letter 110
110. בשמיני עצרת עתידים להשתעשע עם המלך, לקחת ממנו 
ברכות על כל ימות השנה. ובשמחה ההיא נמצאים עם המלך ישראל 
לבדם. ומי שיושב עם המלך ולוקח אותו לבדו, כל מה שרוצה הוא 
מבקש, והמלך נותן לו. 
%break
וע"כ ישראל מתחילים לקבל הברכות, והעמים עכו"ם מסיימים 
ברכותיהם. וע"כ כתוב, אהבתי אתכם אמר ה'.
%S ("זוהר לעם". "צו". מאמר "ד' מינים והושענא רבה", סעיף 119)
%break
%letter 111
111. כל מגמתינו ביום השמיני עצרת, שיתייחד הקב"ה עם הכנסת 
ישראל ולהמשיך כל אורות העליונים אל המלכות שמים, ועיקר היחוד 
הוא על ידי התורה ואורייתא וקב"ה וישראל חד. 
%break
ועל ידי עסק התורה והבל פיו של האדם, הוא מייחד את הקב"ה עם 
הכנסת ישראל, שנשמותיהם של ישראל הם קשורים באותיות התורה, 
שעל ידי ההבל ועסק התורה, נמשכין אורות העליונים אל המלכות 
ונמתקין כל הגבורות, שאז הוא גמר היחוד והזיווג, 
%break
שאז מתייחד קב"ה עם הכנסת ישראל והם מתדבקין אז בשורש 
שורשם, וזהו "ביום השמיני עצרת תהיה לכם", שאז תדבקו בעצרת 
שהוא אור אין סוף ב"ה.
%S ("מאור ושמש". רמזי שמיני עצרת)
%break
%letter 112
112. ביום הזה יוצאים ישראל ברושם המלך בשיר תהילה, נכנסים 
לסוכה, אתרוג בשמאל, לולב בימין, הכול רואים שישראל רשומים 
ברשימות המלך הקדוש, פותחים ואומרים, אשרי העם שככה לו.
%break
ואפילו אוה"ע שמחים בשמחה הזו ומתברכים ממנה. וע"כ מקריבים 
קורבנות עליהם בכל יום, לשים עליהם שלום, ויתברכו ממנו. 
%break
מכאן והלאה, יום אחד של המלך העליון, ששמח בו עִם ישראל, 
כמ"ש, ביום השמיני עצרת תהיה לכם. שיום זה מן המלך לבדו, 
ששמחתו היא בישראל.
%break
בדומה למלך שהזמין אושפיזין, אורחים, והשתדלו בהם כל בני היכלו. 
לבסוף, אמר המלך לבני היכלו, עד עתה אני ואתם השתדלנו כולנו 
באורחים והקרבתם קורבנות על כל שאר העמים בכל יום, שבעים פרים. 
%break
מכאן והלאה, אני ואתם נשמח יום אחד, כמ"ש, ביום השמיני עצרת 
תהיה לכם. לכם, להקריב קורבנו עליכם.
%S ("זוהר לעם". "ויחי". מאמר "ד' מינים", סעיפים 230-231)
%break
%H שמחת תורה
%break
%letter 113
113. מובא בשער הכוונות, שתורה נקרא זעיר אנפין, שבאם הוא 
משפיע למלכות, כלומר שמלכות כבר מוכשרת לקבל את השפע, לכן 
זעיר אנפין, שנקרא תורה, הוא שמח. וזה נקרא שמחת תורה. 
%break
וזה אפשר לפרש על פי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך 
לשמוח בזה, שיש שמחה לבורא מזה, שיכול להשפיע לתחתונים.
%S (הרב"ש. 894. "שמחת תורה")
%break
%letter 114
114. צריכים לזכור את הכלל הידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, אי 
אפשר להיות מילוי בלי חסרון. שאי אפשר להנות משום דבר, אם אין 
השתוקקות לזה. 
%break
וההשתוקקות להדבר, זה נקרא, הכנה, שפירושו, צורך, והצורך 
להדבר קובע את ההשתוקקות, וגודל התענוג נמדד לפי גודל 
ההשתוקקות.
%break
ובאמור יוצא, שקודם מתן תורה היה צריך להיות הכנה לקבלת 
התורה. אחרת אי אפשר להיות שמחת התורה. 
%break
דהיינו, שהם היו צריכים להכין צורך לקבלת התורה, שהצורך מביא 
ההשתוקקות כנ"ל. ולפי ערך ההשתוקקות, באותו שיעור יכולים 
להנות מהתורה.
%S (הרב"ש. מאמר 18 "הכנה לקבלת התורה מהו - א'" 1987)
%break
%letter 115
115. בזמן שבאה לאדם הארה מלמעלה, אפילו בזמן שהאדם עדיין 
לא בא לבחינת טהרה - ומכל מקום אם האדם לוקח את ההארה הזו 
בכדי להגביה את עצמו משפלותו, ולהתקרב על ידי זה לבחינת 
השפעה, אזי נקרא שהשלא לשמה מביא לו לשמה. 
%break
היינו שהולך על דרך התורה. וזה נקרא "מי ששמח במועדים" - שענין 
מועד היינו יום טוב, ובטח שאין לך יום טוב יותר גדול, מבזמן שמאירה 
לאדם איזו הארה מלמעלה, שמקרבתו לה'.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". רמ"ב. "מהו הענין לשמח העניים ביום טוב, בעבודה")
%break
%H השמחה מלימוד התורה
%break
%letter 116
116. צריכים לתת תמיד תשומת לב בעת הלמוד, מה המטרה שלו 
מלמוד התורה, היינו מה הוא צריך לדרוש מהלמוד התורה. 
%break
אז אומרים לו, שהוא צריך לבקש קודם על "כלים", היינו שיהיו לו 
כלים דהשפעה, המכונה "השתוות הצורה", שבזה מסתלק הצמצום 
וההסתר, שנעשה לגבי הנבראים. ובשיעור זה מתחיל להרגיש את 
הקדושה, ומתחיל להרגיש טעם בעבודת ה'. 
%break
ואז הוא יכול להיות בשמחה, משום שקדושה מולידה שמחה, ששם 
מאיר האור דלהטיב לנבראיו.
%S (הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
%break
%letter 117
117. אם יש לו רצון להרבות במעשים טובים ובלימוד התורה ואינו 
יכול, אל להצטער על זה אלא להיות בשמחה בזמן עבודת הימין. 
%break
וכמה שהוא יכול לעשות יהא שמח בחלקו, ויתן שבח והודיה לשמו על 
מה שניתן לו שרות קט לשמש את המלך, אפילו רגע ביום או אפילו 
רגע ביומים, יהיה דבר זה אצלו כמוצא שלל רב.
%break
ואפילו שהוא מעשה כפשוטו, היינו בלי חיות, מכל מקום הוא צריך 
להשתדל להיות בשמחה, ויקבל חיות מזה שניתן לו לשמש את המלך. 
%break
ובצורה כזאת, היינו על דרך השלימות, הוא צריך בזמן הלימוד. וזה 
נקרא בחינת תורה שהיא ימין, כמו שכתוב "מימינו אש-דת". ועל כל 
הזדמנות הוא מחויב לתת שבח לה'.
%S (הרב"ש. אגרת ל"ו)
%break
%letter 118
118. הנה השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים: אם 
המעשים הם של קדושה, אז מתגלה על ידי זה שמחה. אבל צריכים 
לדעת, שיש גם כן בחינת קליפה. 
%break
ובכדי לדעת, אם זה קדושה, הבירור הוא ב"דעת", שבקדושה יש 
דעת, מה שאין כן בס"א אין דעת, כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי 
[אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]". 
%break
לכן, כשמגיע לו שמחה, הוא צריך לעיין בדברי תורה, בכדי שיתגלה לו 
דעת התורה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". נ"ח. "השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים")
%break
%letter 119
119. אם האדם, בזמן שמקבל את התענוג מה', הוא משתדל לשמח 
את המלך, בזה שהוא מקבל בעל מנת להשפיע להקב"ה, 
%break
והשמחה שלו היא מזה, שמשתדל לכוון בעל מנת להשפיע נחת רוח 
ליוצרו, היות שע"י זה הוא משיג כלי דהשפעה, ועם הכלי הזה הוא 
משמח את הבורא, מסיבת היות שמטרת הבריאה היא להטיב.
%break
ומזה יש שמחה לה', שעכשיו ה' יכול לתת טוב ועונג להאדם, מסיבת 
שהאדם מוכשר עכשיו לקבל בעל מנת להשפיע, 
%break
ואז יקוים מה שכתוב "ישמח ה' במעשיו", שפירושו, במעשה הבריאה, 
שרצונו להטיב לנבראיו.
%S (הרב"ש. מאמר 12 "מהי סעודת חתן" 1989)
%break
%H הסגולה בלימוד התורה
%break
%letter 120
120. התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר 
הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעמ"נ 
להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה 
בידו כח ללכת נגד הטבע. 
%break
כי ענין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח 
לקבל סיוע. והסיוע הוא ע"י התורה. 
%break
כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". שמתוך 
שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב.
%S (הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
%break
%letter 121
121. אין האדם יכול לעשות משהו לשם שמים. ורק ע"י מאור התורה 
יתקן הלב, שהלב נקרא רצון. ומצד הטבע הוא רצון אך לקבל. ואיך 
האדם יכול ללכת נגד הטבע. לכן אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, 
בראתי תורה תבלין". 
%break
נמצא, שהוא לומד תורה לא בשביל המוח, להבין. אלא זה שלומד 
להבין, הוא כדי להגיע לדביקות עם הקב"ה, המלובש בתורה, שזה 
שייך להלב. וע"י המאור שיקבל, הוא מחזירו למוטב. 
%break
כלומר, שהרצון לקבל לתועלת עצמו יכול לקבל כח מלמעלה, שיהא 
בידו לעשות מעשים לשם שמים.
%S (הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
%break
%letter 122
122. מועיל להוציא המאור מהתורה, אם הוא מכוון בעת התעסקותו 
בתורה, שהוא לומד בכדי לקבל את השכר של התורה, הנקרא 
"מאור". אז מועיל לו לימוד תורה. 
%break
מה שאין כן כשהוא מסיח דעת מהמטרה של לימוד התורה, אין 
התורה מועילה לגמור את המלאכה של עשיית כלי דהשפעה, ולא 
להשתמש עם הכלי קבלה לתועלת עצמו. אחרת התורה שלו הולכת ונעלמת ממנו. 
%break
כלומר, כח התורה, שהיה צריך להכניע את היצר הרע, הכח הזה 
מתבטל. וזה שכתוב "וכל תורה, שאין מלאכה", 
%break
היינו שלא מכוון, שהתורה יעשה את המלאכה, להפוך את הכלי קבלה 
שיהיו בעמ"נ להשפיע, "סופה בטלה". כלומר, הכח הזה מתבטל.
%S (הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
%break
%letter 123
123. בכדי להרגיש את החיים שבתורה, האדם צריך להכנה דרבה, 
להכשיר את גופו, שיהא מסוגל להרגיש את החיים שבתורה. 
%break
לכן אמרו חז"ל, שצריכים להתחיל בשלא לשמה, וע"י המאור התורה, 
שישיג בזמן שעדיין נמצא בשלא לשמה, זה יביאהו לשמה, כי המאור 
שבה מחזירו למוטב. 
%break
ואז תהיה לו היכולת ללמוד לשמה, היינו לשם התורה, הנקראת 
"תורת חיים", משום שכבר ישיג את החיים שבתורה, 
%break
כי המאור שבתורה יתן הכשרה להאדם, שתהיה לו היכולת להרגיש 
את החיים, הנמצא בתורה.
%S (הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
%break
%letter 124
124. אלו אנשים, שהם עוסקין בתורה לאו דוקא בכדי שידעו את 
הדינים וההלכות, שידעו איך לקיים את המצות, אלא שיש להם עוד 
תפקיד נעלה, שהם לומדים תורה, בכדי לתקן את הלב, הם נקראים 
"חכמי לב". היות שכל דבר נקרא על שם הפעולה. 
%break
לכן התורה מה שלומדים תורה על כוונה זו, נקרא "חכמי לב" ולא 
"חכמי מוח", היות שהם צריכים את התורה לתיקון הלב.
%S (הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
%break
%letter 125
125. האדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, 
בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. כלומר, שהלימוד 
יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב. 
%break
שאז ע"י התורה הוא נעשה לתלמיד חכם. ומהו תלמיד חכם. אמר 
אאמו"ר זצ"ל, תלמיד היינו שלומד מחכם. כלומר, שהקב"ה נקרא 
"חכם". והאדם, הלומד ממנו, הוא נקרא "תלמיד של חכם". ומה 
האדם צריך ללמוד מהקב"ה. 
%break
הוא אמר, שהאדם צריך ללמוד מהקב"ה רק דבר אחד. כמו שידוע 
שהקב"ה רצונו הוא רק להשפיע, כמו כן האדם גם כן צריך ללמוד 
ממנו להיות משפיע. זה נקרא "תלמיד חכם".
%S (הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
%break
%letter 126
126. התורה נתנה דווקא למי שיש לו חיסרון. והחיסרון הזה נקרא 
"חושך". וזה שכתוב "התורה נתנה מתוך החושך". 
%break
כלומר, שמי שמרגיש חושך בחיים שלו, בזה שאין לו כלים דהשפעה, 
אז הוא מוכשר לקבלת התורה, בכדי שעל ידי התורה "המאור שבה 
מחזירו למוטב", אז הוא ישיג כלים דהשפעה, ועל ידם יהיה מוכשר 
לקבל את הטוב והעונג, 
%break
שב' אלו נכללים בהתורה: א. הכלי, שהוא רוצה להשפיע. ב. אחר כך 
הוא מקבל את הטוב והעונג לתוך כלים דהשפעה.
%S (הרב"ש. מאמר 21 "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה" 1988)
%break
%letter 127
127. אם אין בתחילת לימודו, שהאדם הולך ללמוד, שרוצה על ידי זה 
להגיע לבחינת "אמונה שלימה". שזה יכול להשיג על ידי המאור 
שבתורה, בזה שהוא רוצה להתדבק בהלובש, שהוא מלובש בהתורה. 
שהוא נותן את מאור התורה, ולא אחר. 
%break
נמצא, שהוא לומד תורה, שהם לבושיי של הקב"ה. ועל ידם הוא רוצה 
להגיע לאמונה שלימה, להתדבק בהלובש, שהוא הנותן התורה. ויש כבר 
כאן ייחוד של ג' בחינות: 
%break
א. אורייתא, שהם לבושיי הקב"ה, ב. קוב"ה, שהוא מלובש בהתורה, 
ג. ישראל, האדם, הלומד תורה על הכוונה הנ"ל. וזה נקרא "ייחוד", 
הנקרא "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא".
%S (הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)