ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book הדרך לבורא במוחא וליבא
%break
%H הדרך לבורא במוחא וליבא 
%break
%letter 1
1. האדם נולד בהטבע של רצון לקבל לעצמו, מוכרח לחלק את 
עבודתו בב' אופנים - א' בבחינת מוחא, שהאדם צריך לתת תשומת 
לב, איך הוא המצב שלו הוא בבחינת אמונה, אולם בבחינת אמונה, 
האדם יכול לעבוד בעל מנת לקבל שכר, 
%break
היינו שהוא מקיים תורה ומצות בגלל שמזה יקבל אח"כ שכר, שיהיה 
מזה לתועלת עצמו, וממילא הוא ישאר בפירוד.
%break
לכן יש עוד עבודה מיוחדת, הנקרא בחינת ליבא, שהוא אהבת הזולת. 
ואם הוא יעבוד על אהבת הזולת לבד, אז הוא גם כן ישאר מחוץ 
לקדושה, מטעם שאהבת הזולת, אין זה מטרת הבריאה. כי מטרת 
הבריאה הוא להטיב לנבראיו, 
%break
היינו שהנבראים צריכים לקבל מהבורא את הטוב ועונג, ואם אין להם 
אמונה, איך הם יכולים לקבל משהו מהבורא, בזמן שאין להם אמונה 
בהבורא, לכן צריך להיות את העבודה בב' אופנים.
%S (הרב"ש. מאמר 23 "מהו ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 2
2. הנה הרצון לקבל מתבטא במוחא וליבא, ועל ידי זה שהאדם מתקן 
אותו שיהיה בעל מנת להשפיע, אזי הוא יכול לקבל את השפע העליון. 
ונבאר את בחינת הרצון לקבל בליבא. הנה הלב נקרא בחינת רצון 
וחשק להנאות. 
%break
לכן אם האדם יכול לתקן את מעשיו, באופן שיכול לוותר על כל מיני 
הנאות שבעולם, במקרה שהוא רואה שלא יהיה מזה שום תועלת 
לכבוד שמים, 
%break
אזי הוא זוכה לקבל תענוגים אמיתיים, משום שלא תהיה קבלתם 
עכשיו לתועלת עצמו.
%S (הרב"ש. 237. "בחינת מוחא וליבא")
%break
%letter 3
3. צריכים לראות אם האמונה הוא בסדר, היינו אם יש לו יראה 
ואהבה, כדכתיב "אם אב אני איה כבודי, ואם אדון אני איה מוראי". 
וזה נקרא בחינת מוחא.
%break
כמו כן צריכים לראות, שלא יהיה שום רצוניות להנאת עצמו, אפילו 
מחשבה לא יעלה לו לחשוק לעצמו, אלא כל רצוניות שלו יהיה אך ורק 
להשפיע להשם ית'. 
%break
וזה נקרא בחינת לבא, שהוא ענין "רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי [הבורא רוצה את 
הלב]".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". מ"ד. "מוחא ולבא")
%break
%letter 4
4. כשמתחיל ללכת בדרך העבודה דלהשפיע, האדם טוען לה', מדוע 
אתה עשית הסתרת פנים שלך, עד שאין ביכולתנו להתגבר על 
ההסתרה שהקב"ה עשה. שנוכל להתגבר על ב' דברים אלו, היינו על 
בחינת מוחא ועל בחינת ליבא.
%break
ובאמת נשאלת השאלה, מדוע עשה הקב"ה כך, שנצטרך להאמין. 
ולא עשה אחרת, דהיינו, שכל מי שמתחיל, תיכף יראה את גדלות ה'. 
ונמצא, זה שעשה ה', שצריכים לעבוד בבחינת אמונה, זה גורם, 
שהרבה אנשים מתרחקים מהעבודה. 
%break
הלא אנו מבינים, כאילו חס ושלום, שהדרך שהבורא עשה, לעבוד 
בבחינת האמונה, זהו אבן נגף לכל הכושלים. אם כן מדוע עשה ככה.
%break
ועל זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שאנו צריכים להאמין, שהדרך הזו 
שהבורא עשה, שהעבודה שלנו תהיה בבחינת "ויאמינו בה' ובמשה 
עבדו", זו היא הדרך המוצלחת ביותר בכדי להגיע לשלימות המטרה, 
שהיא להטיב לנבראיו. 
%break
כי דוקא ע"י האמונה, הנבראים יכלו להגיע לשלימות המטרה, שהוא 
בכדי לקבל הטוב והעונג, מה שהבורא חשב לתת להנבראים.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו השיעור של תשובה" 1989)
%break
%letter 5
5. בזמן שהאדם הולך למעלה מהשכל, אזי כשיתנו לו את השכל 
המחייב את כל עבודתו, הוא יכול לומר שמקבל את כל זה עבור 
להשפיע, כי מצידו הוא יכול לוותר על השכל.
%break
ואז הוא יכול לזכות לבחינת אור האמונה, שיכול לוותר, שאין כוונתו 
לעצמו, והוכחה לזה שעושה הכל אפילו שהם כנגד השכל. ממילא הוא 
מוכשר לקבל את אור האמונה, ויכול להיות בטוח שכוונתו להשפיע. 
%break
מה שאין כן כשאינו יכול לעבוד בבחינת אמונה, אלא רק מה שהשכל 
מחייב, היינו לפי הרצון לקבל, ממילא נשאר בתוך הצמצום. לכן 
צריכים ב' עבודות, היינו מוחא וליבא.
%S (הרב"ש. 237. "בחינת מוחא וליבא")
%break
%letter 6
6. כתוב בספר "מתן תורה" (דף קמ"ז) וזה לשונו "אף אתה כל 
מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך, ובזה תשווה צורתך לצורת 
מדות הבורא יתברך, שזו הדביקות הרוחנית. ויש בהשואת הצורה 
האמורה בחינת "מוחא" ובחינת "ליבא". 
%break
וענין העסק בתורה ומצוות על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו הוא 
השואת הצורה מבחינת מוחא. כי כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם 
הוא נמצא או אם הוא משגיח על בריותיו וכדומה מהספקות, אף 
הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו, 
%break
שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה. 
ולפיכך כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בודאי בפירודא ממנו יתברך".
%S (הרב"ש. מאמר 24 "מהו שכל הבא לקרבן עולה הוא זכר, בעבודה" 1990)
%break
%letter 7
7. מהו רשות הרבים? כלומר, שכל זמן שיש לאדם ב' רצוניות. הגם 
שהוא מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל להאדם גם כן שייך 
משהו. 
%break
שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, 
שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה להתקיים, 
הכל הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא.
%break
נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם 
נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול 
לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומטיב. 
%break
אבל כל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, היינו שיש לו עדיין ב' 
רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכחו לראות האמת. 
%break
אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עינים להם" אבל לא 
יראו את האמת.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור")
%break
%letter 8
8. ענין ג"ר היינו בחינת מוחא, ושם צריך להיות רק באמונה. וצריכים 
להאמין, כי כך היה רצונו יתברך. וו"ק נקרא בחינת ליבא, היינו 
ההתפעלות בליבא, שכאן ניכר בבחינת אהבה ויראה שלו. 
%break
וזה צריך להיות בהשגה ברורה, היינו שההתפעלות צריכה להיות 
אצלו מגולה, ולא באמונה.
%break
אלא בשיעור שההתפעלות מורגשת בלב, בשיעור כזה נבחן השגתו. 
וכאן מצוה להרחיב את הרגשותיו. מה שאין כן בבחינת מוחא, תלויה 
גדלותו עד כמה שהוא יכול לעבוד, בבחינת למעלה מהדעת.
%break
נמצא, שהם שני דברים הפוכים. היינו, שאם בחינת מוחא שלו הוא 
למעלה מהדעת, והתפעלותו בהרגש הלב הוא במוח, זה נקרא 
גדלות. היינו, שמצד אחד הוא למעלה מהשגה, מכל מקום בלב הוא 
בתוך ההרגשה. 
%break
בזה תלוי שיעור גדלות, היינו בשיעור ההפכיות בין מוחא לליבא, שאז 
הוא צריך להתגבר בבחינת למעלה מדעת. והליבא הוא דווקא בתוך 
הדעת, שהוא בתוך ההרגשה.
%S (הרב"ש. 794. "מקום ההשגה")
%break
%letter 9
9. בכדי שהאדם יוכל לבוא לידי מעשים בעל מנת להשפיע, היינו 
לעשות מעשים לא לתועלת עצמו, ניתן לנו עבודה בבחינת מוחא 
ובבחינת ליבא, שמוחא נקרא, שהאדם צריך ללכת למעלה ממה 
שהמוח והדעת מחייב אותו לעשות, שזה נקרא למעלה מהדעת, 
%break
כלומר שהוא מאמין אף על פי שהשכל והדעת שלו, אינם מסכימים 
למה שהאדם רוצה לעשות, כלומר, שניתן לנו מצות אמונה למעלה 
מהדעת, כלומר, שמה שהדעת מחייב לעשות, אין אנו שומעים בקולו. 
%break
והאמונה שאנו נצטווינו להאמין מה שהתורה אומרת, את זה כן אנו 
עושים, ואנו אומרים, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות, 
%break
והדעת מה שהשכל מחייב אותנו, היא למטה בחשיבות, ובטח 
שצריכים לשמוע למי שהוא יותר חשוב, וזה נקרא, אמונה למעלה 
מהדעת.
%S (הרב"ש. מאמר 23 "מהו ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 10
10. ידוע מה שאמרו חז"ל "עין רואה והלב חומד". ויש להבין, מה 
מרמז לנו "עין". ידוע, שעיניים נקרא "חכמה", היינו מחשבה. 
%break
ומחשבה נקראת זכר, כנ"ל בדברי הזה"ק, שאצל האדם, שהוא צריך 
לקבל על עצמו "עול מלכות שמים", אמונה זו שהאדם מאמין, 
הנקראת "בחינת מוחא", המחשבה זו משפעת להלב, שאז הלב 
מתחיל לחמוד להדבר שעלה לו במחשבה במוחו. 
%break
מבחינת זו נקרא "עין" מחשבה. וחכמה, מה שהוא רואה ומצא חן 
בעיניו, את זה הוא משפיע להלב. לכן הלב חומד "להדבר שבמוחא".
%S (הרב"ש. מאמר 24 "מהו שכל הבא לקרבן עולה הוא זכר, בעבודה" 1990)
%break
%letter 11
11. לצורך מה ניתן לנו את סדר העבודה בדרך האמונה למעלה 
מהדעת. כי הגיון מחייב, שאם הקב"ה היה נותן לנו את העבודה 
בתו"מ בתוך הדעת והשכל, היה יותר קל לעבוד את עבודת הקודש. 
ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, כנ"ל. אם כן מדוע עשה ככה.
%break
התשובה היא, שרק בדרך העלם והסתר יש אפשרות שהנבראים 
יוכלו לבוא לשלימות, היינו שיקבלו את הטוב ועונג על דרך השלימות, 
היינו שלא ירגישו אי נעימות בעת קבלת התענוגים. 
%break
לכן יוצא, שדוקא בזמן שאנו יכולים ללכת בבחינת מוחא וליבא לה', 
דוקא על דרך זו, היא דרך המוצלחת ביותר. ולא כמו שכל אחד ואחד 
חושב, שאם הקב"ה יתן לנו את דרך העבודה בבחינת השכל, 
%break
היינו שתהיה השגחה גלויה, מזה יבואו הנבראים לשלימות. על זה 
יכולים לומר, כמו שכתוב "כי לא מחשבותי מחשבותיכם".
%S (הרב"ש. מאמר 31 "מהו אסור ללמוד תורה לעכו"ם, בעבודה" 1989)
%break
%letter 12
12. ענין אמונת ה' שהאדם צריך להאמין, ולבטל דעתו במה שהדעת 
אומר לו, נמצא, שבזה שהוא אומר שהדעת שלי יהא בטל כעפרא 
דארעא, 
%break
היינו שיהיה בטל כעפר הארץ, זה נקרא, שהאדם מבטל את דעתו 
מפני דעת תורה, וזה נקרא עבודת מוחא.
%S (הרב"ש. מאמר 23 "מהו ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 13
13. ניתנה לנו עבודה זו בבחינת כשור לעול, כלומר, כמו שהשור 
עובד בכפיה והוא מוכרח לקיים מה שהבעל בית רוצה, כמו כן אין 
להאדם לשאול את הגוף, אם הוא רוצה לקבל על עצמו את עול תו"מ, 
%break
אלא הוא צריך ללכת עמו על דרך הכפיה, ולהאמין באמונת חכמים, 
שכך היא הדרך האמת.
%break
וכמו כן יש בחינת וכחמור למשא, שפירושו הוא בחינת ליבא, היינו 
שהאדם צריך לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס. לכן כשאומרים להגוף, 
שיעבוד בלי שום תמורה, עבודה הזו היא עליו למשא. כלומר, שהגוף 
רוצה להוריד מעליו המשא הזה, מה שהאדם רוצה שהוא יסבול. 
%break
היינו, הגוף מבין, שהוא יכול לשאת משא, אפילו על ספק שיתנו לו 
שכר עבור עבודה הזאת. אבל כשאומרים לו, תעבוד ותסחוב משאות 
בלי שום תשלום, עבודה זו הוא רוצה כל רגע להפטר מזה. 
%break
אז אומרו כחמור למשא, היינו שהאדם צריך ללכת בכיוון זה אף על פי 
שהגוף לא מסכים. נמצא, שהיגיעה היא בשני אופנים: א. בבחינת 
כשור לעול, ב. כחמור למשא.
%S (הרב"ש. מאמר 8 "מהו שעשו נקרא איש שדה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 14
14. ענין הכאה, פירושו המחשבות שמכה לאדם שמטרידו ומיגעו, ויש 
לו סברא לכאן ולכאן. וכל זה הוא מסיבה שיש לו מסך.
%break
ואם הוא מקיים את המסך ומסכים ללכת בדרך ה', שזה נבחן לבחינת 
מוחא, שזה נקרא בחינת בירור, שמברר שטוב לו לקבל בחינת אמונה 
למעלה מהדעת. 
%break
שזה נבחן שגורם תוספת אור במדרגה העליונה, שהשמחה באה על 
ידי הבירור דוקא.
%S (הרב"ש. 2. "הכאת המחשבות לאדם")
%break
%letter 15
15. להולכים בדרך ה', הם עולים בהר ה', כמו שכתוב "מי יעלה בהר 
ה'... נקי כפים ובר לבב", היינו מוחא ולבא, ששניהם יהיו בבחינת 
השפעה ואמונה למעלה מהדעת.
%S (הרב"ש. 575. "טהרת העבודה")