ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ה
%book תע"ס-ה. חלק-יג. אור פנימי
%page 1297
%H חלק י"ג
%break
%H תיקוני רישא ודיקנא דא"א
%letter א
א) סתרא גו סתרא וכו' כי עתיק יומין שהוא הפרצוף היותר נעלם 
שבאצילות בהיותו מתלבש גו סתרא אחרא אזדמן וכו': פירוש, כי יש 
הפרש גדול בעתיק משאר פרצופי אצילות, מפאת המלכות דא"ק,
%break
כלומר המלכות דצמצום א', שהיא נגנזה בראשו, ואינה מתגלית עוד 
בשום פרצוף מפרצופי אצילות. כמ"ש הרב לעיל (דף תרי"ח אות כ"ד) 
בסוד הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. כי המלכות הזאת, 
אינה מתגלית אלא מרישא דעתיק, ועל שם זה היא נגלית לראש פינה.
%break
שז"ס שאין בא"א אלא ט"ס, והוא חסר מלכות, דהיינו רק מלכות מבחי' 
צמצום א' שאינה נגלית בו, אלא המלכות הממותקת במדת הרחמים 
דצמצום ב', שהיא נחשבת בערך המלכות דצמצום א' כמו מלכות 
דבינה, בסו"ה ותלכנה שתיהן.
%break
אמנם באמת, יש בראש דעתיק גם בחי' המלכות דצמצום ב', שעל ידיה 
הוא משפיע לכל פרצופי האצילות, והיא נבחנת לבחי' קו האמצעי שלו, 
ולנה"י שלו.
%break
ולפיכך אומר הרב שהמלכות גנוזה בו, כלומר, שאינו משמש עמה 
בשביל התחתונים, וע"כ היא נבחנת לבחינת קו שמאל שלו, כלומר 
לבחינת גבורה המלובשת במו"ס. וה"ס בוצינא דקרדינותא דגניז 
במו"ס.
%break
אמנם כלפי עצמו, ודאי שמשמש עמה, כי ע"כ נמשכים ב"ש התחתונים 
דנו"ה שלו לבי"ע, כמעט בשוה עם רגלי א"ק, דהיינו כמו ס"ג דא"ק 
מטרם צמצום ב', כנודע.
%break
וזהו שמרמז הזוהר, סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן וכו'. כי להיות 
ראש דעתיק נעלם מאד מאצילות, כמו פרצופי א"ק עצמם, מחמת ה"ת 
דצמצום א' הגנוזה בו, כנ"ל,
%break
ע"כ אתתקן, דהיינו שנתלבש גו סתרא אחרא, דהיינו בבחינת המסך 
דצמצום ב', שה"ס שהעלה ה"ת בבחינת עינים, והוציא אח"פ שלו 
לחוץ, שאח"פ אלו נעשו לב' ראשים דא"א, אשר גלגלתא הוא בחינת 
האזן שלו, ומו"ס הוא בחינת החו"פ שלו.
%page 1298
ובזה תבין ג"כ מ"ש הרב לעיל (דף תר"ל אות ל"ד) שעתיק הוא מחצית 
הכתר העליון דב"ן, וא"א היא מחצית הכתר התחתון עש"ה. כי עתיק 
בירר לעצמו רק בחי' גלגלתא ועינים דכתר נקודים, ששימש שם בעת 
קטנות נקודים, שבהם לא קרה שום ביטול במשהו, כמ"ש שם.
%break
אבל אח"פ דכתר שנתעלו ונתחברו לראשו ע"י האור חדש דבקע 
לפרסא בעת גדלות דנקודים, אותם הוא הוציא לחוץ, ותיקנם וביררם 
בסוד עיבור י"ב חודש בשביל ב' רישין דא"א. כמ"ש הרב שם.
%break
ואחר שעתיק תיקן ב' רישין דא"א כסוד העיבור, כנ"ל. נולדו ויצאו 
למקומם, ואז נתלבש בהם, כמ"ש כאן הרב, ועי"ז אזדמן ונתפשט 
האור דרישא דעתיק לתחתונים. והיינו עם כל התיקונים הנמשכים על 
ידי התלבשות הזו, כמו שממשיך הרב לפנינו.
%letter ב
ב) ז' תיקונים יש בהאי רישא וכו': דהיינו מהארת ז"ת דעתיק המאירים 
בהם. שהם ז"ס חג"ת נהי"מ ופירושם יתבאר להלן.
%letter ד
ד) ז"ת דעתיק בי"ס דא"א וכו' מעט מעט בכניסת המוחין עד שמלביש 
כל ז' תחתונות דלהון: פירוש, כי ענין התלבשות ז"ת דעתיק בי"ס 
דא"א, אשר חג"ת מתלבשים בג"ר דא"א ובגרון,
%page 1299
ונה"י דעתיק מתלבשים רק בגופא, הנה זה הוא בגדלות דא"א, אמנם 
אין המוחין נכנסים בו בבת אחת, כי בעת עיבורו אין מאירים בו אלא 
בחי' נה"י דעתיק, דהיינו אור הנפש לבד,
%break
ונודע, שאור הנפש מתלבש בכלים דג"ר, ונמצא שאלו נה"י דעתיק 
המאירים לו בעיבור, המה מתלבשים רק בראש דא"א לבד. והוא ע"ד 
שנתבאר בעיבור דז"א, לעיל בחלק הקודם.
%break
אמנם יש עוד להקשות לכאורה, כי לפי"ז לא היה להתלבש אלא נה"י 
דעתיק בלבד, כמו בעיבור ז"א, ולמה מתלבשים כל ז"ת דעתיק 
ברישא. והרי אצל ז"א אומר דאחר שנכנסו חג"ת דעליון לתוך הראש, 
אז יורדים משם הנה"י לגופא. וכאן אומר שכל ז"ת הם בראש.
%break
אמנם הענין הוא, כמ"ש הרב לעיל, (דף אלף ר"ה אות ר"ג) שאלו 
הנה"י המתלבשים בעת העיבור, אין הפירוש שחג"ת חסר לגמרי, אלא 
שהם בחינת נה"י בכל קצה מן הו"ק, שפירושו, חב"ד חג"ת דכלים, עם 
נה"י דאורות, ונה"י מתלבשים בחב"ד דכל כלי מהם.
%break
ועפ"ז תבין גם כאן, שיש לראש דא"א שבע בחינות נה"י מז"ת דעתיק, 
שהם: ג' בחינות נה"י דחג"ת דעתיק, המתלבשים בגלגלתא וקרומא 
ומו"ס, וד' בחינות נה"י, מנהי"מ דעתיק המתלבשים באודנין ועיינין 
ומצחא וחוטמא, כמ"ש לפנינו.
%page 1300
%letter ז
ז) מציאות הא"ס הוא הנקרא באדרא זוטא בשם עתיקא דכל עתיקין 
וכו' כאשר הא"ס מתלבש במה שלמטה הימנו הנה הוא מתלבש בג' 
רישין אלו: פי' כי א"ק המתלבש מטבורו ולמטה בעולם אצילות, הוא 
הנקרא א"ס כמ"ש לקמן,
%break
כי כמו שצמצום הראשון הוציא את א"ס מבחינת א"ק, מפאת הצמצום 
שנעשה במלכות של ע"ס דא"ק, כי משום זה נסתר ממנו הא"ס ב"ה, 
ואינו יכול לקבל ממנו אלא בחינת קו דק ברת"ס, כמ"ש בחלק א'.
%break
כן על ידי צמצום הב' החדש שנעשה בעולם הנקודים, ונגמר לצורך 
עולם אצילות, הנה א"ק הוציא העולם האצילות לחוץ ממנו, ונעשה להם 
בבחינת א"ס ממש, כי לא יוכלו לקבל ממנו במדת כלי מלכות דצמצום 
א' שבו, אלא ע"י מלכות דצמצום הב', שבזה נבדלו ונפרשו מן הא"ק.
%break
והבן, כי כל הארה קטנה או גדולה, אינה נמשכת אלא מא"ס ב"ה 
עצמו, אלא שאין האור מקובל בלי כלי שפירושו, שבחינת הצמצום 
עצמו שנעשה בכלי מלכות, נבחן לבחינת כלי קבלה על אור א"ס ב"ה,
%break
דהיינו ע"י הזווג דהכאה, הנעשה על המסך שבמלכות המצומצמת, 
כמ"ש בחלק א' ע"ש. ועל פי זה תבין, כי עתה אחר צמצום ב' שנוסף 
במלכות, אין כלי קבלה אחרת אל הפרצופים זולת במסך המתוקן 
בצמצום ב',
%break
וזולת זה המסך נבחן אור העליון בהם, כאור בלי כלי לגמרי, ומסך 
דצמצום א' לא יספיק להם לכלי קבלה. הרי שכל הארות של א"ק, 
המקובלים לו במסך דצמצום א', הם בפרצופי אצילות, כמו אור א"ס 
ב"ה ממש,
%break
כי הם נבחנים להם כאור בלי כלי, שהרי אינם מוכשרים לקבל את אור 
העליון, זולת על ידי המסך דצמצום ב'. וע"כ נבחן א"ק כולו לבחינת 
א"ס.
%break
ונודע, שתחלת תיקון דצמצום ב' התחיל בעולם הנקודים, אלא שחזר 
ונתבטל בסבת אור החדש דבקע לפרסא הזו דצמצום ב', כמ"ש שם. 
וע"כ הוא נצרך להתקן עתה מחדש, באופן שלא יארע עוד ביטול 
הפרסא כבזמן של שביה"כ, ותיקון זה בא עתה בג' רישין הנ"ל.
%break
הרי שג' הרישין הם השורש לצמצום ב', ועל שם השרשה הזו 
שנשרשת בהם, הם נקראים בשם עתיקא, כלומר שנעתקו מבחינת 
הכלי קבלה דא"ק, וקבלו לכלי קבלה חדשים דצמצום החדש.
%break
וזה אמרו "בהיותו מתלבש ומתעלם בתוכם אז נקרא הא"ס עתיקא דכל 
עתיקין, וגם הג' רישין עלאין עצמם נקראים עתיקא קדישא גם כן כי 
א"ק הנקרא בשם א"ס אל האצילות, כנ"ל, הנה גם הוא נבחן לעתיקא, 
ע"י שנעתק מא"ס ב"ה ע"י צמצום א',
%break
וגם הג' רישין נקראים עתיקא ע"ש צמצום ב' כנ"ל, ונמצא הא"ק, 
בהתלבשותו בהג' רישין, והתעלמו מהם מבחינת הכלי קבלה של 
עצמו, כי אינו משפיע להם מאור העליון, זולת בכלי דצמצום ב', הנה 
נבחן בהם א"ק אז, לעתיקא דכל עתיקין.
%page 1301
והרמז בזה, כי המה סובלים עתה מב' מיעוטים, הן מבחינת ההעתק 
של א"ק, כי אינם מקבלים אלא ע"י א"ק. והן מבחי' ההעתק של עצמם.
%break
וזה אמרו "עיקר שם עתיקא קדישא הוא הא"ס עצמו שהוא מטבורא 
דא"ק ולמטה המתלבש בעתיק, אמנם בהיותו מתלבש גו אינון ג' רישין 
נקרא גם הם בשם עתיקא קדישא" דהיינו כנ"ל,
%break
כי הא"ק עצמו הוא עיקר עתיקא, כי בו היה הצמצום השורשי הא', אלא 
מבחי' היותו מתלבש מבחינת צמצום ב' חדש באלו ג' רישין, ועי"ז המה 
נעתקו גם מבחינת א"ק, הנה גם הם נקראים ע"ק.
%letter ט
ט) אין הא"ס מתלבש באמיתית רק גו רישא עלאה דכלהו שהוא עתיק: 
נשמר בזה, כי נודע, שרגלי א"ק מסתיימים בנקודת עוה"ז, וכלהו 
פרצופי אצילות מסתיימים על הפרסא שממעל לבריאה,
%break
וא"כ איך אפשר שהא"ס שהוא, א"ק, יוכל להתלבש מטבור ולמטה תוך 
פרצופי אצילות. וע"כ מדייק "שאין הא"ס מתלבש באמיתות רק גו רישא 
עלאה דכלהו שהוא עתיק, כלומר, ענין הקשר של א"ק עם פרצופי 
אצילות הם ע"י עתיק בלבד,
%break
כי הוא נבחן עוד לבחינות א"ק במקצת, ובו משמש גם המלכות 
דצמצום א', אלא בגניזה, כנ"ל (דף א' רצ"ז ד"ה סתרא) וע"כ ב"ש 
התחתונים של נו"ה שלו מתפשטים לבי"ע, ומסתיימים בקירוב עם רגלי 
א"ק, כנ"ל ע"ש. וע"כ יכול א"ק להתלבש בו.
%break
אבל בגלוי הוא משמש במלכות דצמצום ב', שה"ס תיקון הג' הנקרא 
קרומא דאוירא, שה"ס רקיע המבדיל בין מים עליונים לתחתונים, בסוד 
הקו דאלכסונא שבתוך הא', אשר מים עליונים ה"ס גלגלתא ועינים 
העומדים למעלה מהרקיע,
%break
ומים תחתונים הם האח"פ שנפרשו מהם ויצאו לחוץ, וחוזרים 
ומתחברים ע"י הפרסא הזו, בסוד דשאיב מלעילא ויהיב לתתא, כמ"ש 
בחלקים הקודמים, וע"כ יש לו קשר גם עם פרצופי אצילות, ויתבאר עור 
לפנינו.
%page 1302
ורישא תנינא מקבל אור א"ס דרך מסך רישא עלאה, ורישא תלתאי 
מקבל דרך מסך ב' רישין: נודע, שכל ג' ראשים אלו, הם בחי' כתר 
דנקודים, אשר בחינת גו"ע שבו, דהיינו בחי' הקטנות דכתר הזה, 
שמזמן הנקודים, לקח עתיק, דהיינו רישא עלאה הנקרא רדל"א,
%break
ומחציתו התחתון דכתר הזה, שהם אח"פ שלו, ששמשו בו רק בעת 
גדלות דנקודים, הם שנבררו לא"א, דהיינו ב' הראשים התחתונים: 
שבחינת אזן שבו, נעשה לראש הנקרא גלגלתא, ובחינת חו"פ שבו, 
נעשה לראש הנקרא מו"ס.
%break
והנך רואה, שהגם שב' ראשים אלו דגלגלתא ומו"ס, הם באמת רק 
ראש אחד דפרצוף א"א, מ"מ הם נתחלקו לב' ראשים, אמנם צריכים 
להבין הדבר.
%page 1303
והענין, כי זה דומה להתחלקות ג"ר דנקודים לב' ראשים, שבארנו שם, 
שהוא מטעם ב' הרשימות דזכר ונקבה שנכללו בזווג דנקבי העינים, כי 
היה שם בחי"ב דהתלבשות, שנשאר אחר הזדככות דפרצוף ס"ג דא"ק.
%break
וכן היה שם בחי"א דעביות, שהם נקראים זכר ונקבה הנכללים זה 
מזה, כמ"ש הרב אצל פרצוף ע"ב דא"ק. וזו"ן אלו נתלבשו בב' כלים: 
שהזכר נתלבש בכלי דכתר נקודים, והנקבה באו"'א דנקודים (כנ"ל דף 
תי"ג ד"ה והנה הזכר) עש"ה.
%break
ועד"ז גם כאן, כי נשאר בחי"א דהתלבשות אחר הזדככות המסך 
דנקודים, והוא כאן בחינת הזכר. גם יש בחי' עביות דשורש שהיא 
הנקבה.
%break
והם נתלבשו בב' כלים, הזכר שהוא קומת בחי"א, נתלבש בכלים 
דכתרא דא"א, והנקבה נתלבשה בכלי דמו"ס דא"א. וע"כ יש זווג מיוחד 
על המסך של הזכר הכלול בעביות דנקבה, ויש זווג מיוחד על המסך 
של הנקבה הכלול מבחינת הזכר.
%break
ונתבאר, שיש מסך מיוחד בראש הב' שנקרא גלגלתא, ומסך מיוחד 
בראש הג' שנקרא מו"ס, והם ביחד רק ראש אחד דא"א, כי הם בהי' 
זכר ונקבה שבראש א"א.
%page 1304
וזה אמרו "ורישא תנינא מקבל אור א"ס דרך מסך רישא עלאה, ורישא 
תליתאי מקבל דרך מסך ב' רישין" כי כל תחתון יוצא ממסך דע"ס של 
ראש דעליון שלו, הנקרא פה דעליון.
%break
ונמצא הראש הב' הנקרא גלגלתא או כתרא, יוצא ממסך שבמלכות 
דרדל"א וראש הג' הנקרא מו"ס, יוצא ממסך שבמלכות דע"ס דראש, 
הנקרא גלגלתא.
%break
ונודע, שכל מסך ממעט האור לפי מדתו ועל כן נבחן ראש הב' שהוא 
ממועט ביותר, מחמת שהאור עובר אליו דרך ב' מסכים, והוא מוגבל 
מהכחות שבשניהם. כמ"ש עוד לפנינו.
%page 1305
%letter יח
יח) כח"ב נתפשטו בא"א, וחג"ת בז"א, ונה"י בנוקבא. וכן אומר להלן 
(באות כ"ג) "כח"ב ג' רישין דעתיק שהוא א"א, וחג"ת ג' רישין דז"א, 
ונה"י שבהם הם ג' רישין דנוקבא דז"א" ולכאורה תמוה, היכן מצינו 
שיש ג' רישין לז"א או לנוקבא שלו.
%break
ועוד הרי גם בעתיקא, שהוא א"א, לא מצינו שיהיה, לו בינה לראש, כי 
הבינה יצאה מבחינת ראש שלו והיתה לבחינת גרון, כנודע. ואיך אומר 
שכח"ב ג' רישין דא"א.
%break
והענין, כי הרב מוסר לנו כאן, מפתח מקורי, להבין על ידו כל בחינת 
המוחין והראשים שבאצילות, וע"כ מכנה אותם ע"ס מקוריות ושרשיות 
לומר, שאינם בסדר הרגיל הנוהג בע"ס דכל פרצוף,
%break
אלא שהוא סדר מופשט של ע"ס, שכל הפרצופים נמשכים אחריו 
מבחינות המוחין שבהם, שהם נקראים ראשים, וחם נתחדשו כאן על 
ידי התלבשות רדל"א בראש דא"א, רק מבחינת ט"ס בלבד,
%break
שהעלים מהם המלכות דצמצום א', וגנז אותה בראשו, ולא התלבש 
בא"א אלא מבחינת המסך דצמצום ב', בסוד קרומא דאוירא, כנ"ל. 
שהוא בחי' עלית ה"ת בעינים.
%break
ויצא מזה הפרש גדול מפרצופי א"ק לפרצופי אצילות, אשר רק בא"ק 
יש ה' בחינות כח"ב זו"ן על שלמותם, אמנם בפרצופי אצילות, הם 
נבחנים לחג"ת נ"ה בלבד, שהם ה"ח וה"ג העומדים בקו אמצעי, והם 
נבחנים לג"ר, רק בהיות בהם הארת חכמה,
%page 1306
וכבר דברנו מזה בחלקים הקודמים. ושורש דבר זה נעשה כאן במסך 
דצמצום ב' שברדל"א, שפירושו עלית ה"ת לנקבי העינים, שהוציא 
אח"פ מכל המדרגות, ולא נשאר בבחינת ראש אלא גלגלתא ועינים 
ונקבי עינים.
%break
ואע"פ שבעת גדלות מוחזרים האח"פ למדרגתם, מ"מ עיקר בנין 
הפרצוף הוא מה שיצא עמו בעת קטנותו, כמ"ש בחלקים הקודמים.
%break
ועם זה תבין מ"ש הרב, שאין בפרצוף רק ג' כלים לבד, שהם: בינה ז"א 
ומלכות, שנפש במלכות, ורוח בז"א, ונשמה בבינה, שהם נקראים 
מבחינת תיקון קוים חב"ד חג"ת נה"י, כי ג' הקוים שבכלי דבינה, 
נקראים חב"ד. וג' הקוים דכלי דת"ת, נקראים חג"ת.
%break
וג' הקוים דכלי דמלכות, נקראים נה"י. אבל לחיה יחידה אין כלים, שהם 
צריכים לכלי דכתר וכלי דחכמה, וב' כלים אלו אינם בפרצופי אצילות. 
כנודע. וע"כ הראש דכל פרצוף נקרא חב"ד, והגוף נקרא חג"ת נה"י. 
כנודע.
%break
ותבין הדברים עם המתבאר לעיל, אשר רדל"א לקח מחצית כתר 
העליון שהם גו"ע, וא"א לקח מחצית הכתר התחתון שהוא אח"פ. 
ונמצא שחסר לא"א ב' הכלים העליונים שהם כתר חכמה שלקח עתיק, 
והחסרון הזה נוגע לכל התחתונים, ממנו, שהם הפרצופים דאבי"ע.
%break
כי הם מתחילים מבינה ולמטה, וחסרי כתר חכמה דכלים, ואין להם 
כלים לחיה ויחידה. אלא שהם מתלבשים תוך הכלי דבינה, כנודע. 
וצריכים להבין היטב ענין התלבשות הזה דחיה יחידה תוך הכלי דבינה.
%break
והענין, כי כל תחתון הוא בחי' אח"פ דעליון, כנ"ל, שהאזן לבד יכול 
להיות לבחינת ראש, שג' הקוים שלו נקראים חב"ד. כנ"ל. אבל בחו"פ 
שהם ת"ת ומלכות, הם בחינת גופא, הנקרא חג"ת נה"י.
%break
והטעם, כי המסך דה"ת העומד בנקבי עינים דעליון אינו פועל כלל בג"ר 
דבינה, להיותם בסוד הפץ חסד, כנודע, וע"כ הם ראוים להיות ראש, כי 
המסך דעליון אינו נוגע להם כלל.
%break
אמנם ז"ת דבינה, שהם צריכים להארת חכמה, המה מוכרחים לירד 
לבחינת חג"ת, כי הם שורש הזו"ן הצריכים להארת חכמה, וע"כ המסך 
דעליון ממעט אותם לבחינת גוף, כי כח הצמצום דה"ת העומדת במסך 
ההוא מפריש אותם מהארת חכמה, ונחשבים לגוף בלי ראש,
%break
והנך רואה שאפילו בע"ס דבינה עצמה יש חב"ד וחג"ת, שפירושם כי 
רק ג"ר דבינה ראוים לראש נשמה ורוח, להיותם חב"ד, ולא ז"ת 
דבינה, להיותם סובלים מצמצום דה"ת שבמסך דעליון. ונתבאר ההבחן 
שיש בכלי דבינה עצמה, בין ג"ר שלה, ובין ז"ת שלה.
%break
ועד"ז יש להבחין גם כן בהגוף, בין ג"ר דגוף שנקראים חג"ת, שהם 
יכולים לקבל מהבחי' שכנגדם מג"ר דבינה. ובין ו"ק דגוף שנקראים 
נה"י, שהם אינם יכולים לקבל אלא מז"ת דבינה.
%break
ובזה תבין התיקון הא' דז' תיקוני רישא, שנקרא גלגלתא. כי ידעת, 
שהוא אזן, דהיינו כלי דבינה, והוא נתקן ע"י אור החסד דעתיק, הנמשך 
מג"ר דבינה, בסוד יומם יצוה וכו'. וענין תיקונו הוא, במה שעתיק תיקן 
אותו לבחינת רישא, שפירושו, ג"ר.
%page 1307
כי להיותו בחינת ג"ר דבינה אינו סובל ממסך שבמלכות דראש דעתיק, 
וע"כ נעשה לראש גמור. וענין הלבשתו לחסד עליון דעתיק, קובע אותו 
שלא יוכל להפך טבעו לעולם, כי הוא צריך להיות תמיד בסוד ג"ר 
דבינה, דהיינו שלא יקבל לתוכו אלא בחינת אור החסדים בלבד.
%break
אמנם נתבאר, שבכלי דבינה כלול ג"כ בחינת ז"ת דבינה, שהם שרשי 
זו"ן הצריכים להארת חכמה, אשר הם מתמעטים ע"י ה"ת שבמסך 
דראש דעתיק, ונמצא שחלק מגלגלתא הזו, אינה יכולה להיות בבחינת 
רישא.
%break
ותדע, שז"ס תיקון הג' הנקרא קרומא דאוירא, כי אותו המסך 
שבמלכות דראש דעתיק, מתלבש שם, וסותם חלק מגלגלתא, ומוציא 
אותו מבחי' ראש לבחי' אויר, שפירושו רוח ולא נשמה,
%page 1308
כי לא יוכל להיות שם בבחינת הגלגלתא שהוא חב"ד ונשמה, ונעשה 
לבחי' חג"ת ורוח. וע"כ מכנהו הרב בשם מוח סתום שבתוך גלגלתא, 
כלומר, שנסתם ממנו הארת נשמה בגלגלתא ואין בו אלא אור הרוח.
%break
אמנם עכ"ז עדיין נחשב לבחינת אזן, אלא לבחינת חג"ת דאזן. וערכם 
כלפי הגלגלתא עצמה, הוא כמו ישסו"ת לאו"א עלאין שהם שניהם 
בחינת בינה, אלא זה ג"ר וזה ז"ת.
%break
אמנם ראש הג' הנק' מו"ס, הוא בחינת חו"פ שיצא מעתיק, וע"כ הוא 
נחשב לבחינת זו"ן ממש, שהוא מקבל ממוחא דאוירא שהוא בחי' רוח, 
ולפיכך אינו נחשב אלא לבחינת נפש.
%page 1309
וזה אמרו "ואמנם תרין רישין אלו מתחלקין ונעשין תלת רישין מלבד 
רדל"א וכו' וג' רישין אלו נקראים גלגלתא ואוירא ומו"ס והם למטה 
מהאי רדל"א" דהיינו כמבואר,
%break
שגלגלתא עצמו נחלק לג"ר וו"ק, מחמת שהוא בינה שיצא מעתיק, 
שיש שם חילוק זה בין ג"ר שלו ובין ז"ת שלו. באופן שג' ראשים אלו 
הם בחינת נר"ן: שנפש במו"ס, ורוח באוירא, ונשמה בגלגלתא. 
כמבואר.
%break
ותדע, שמכאן יצא שורש התחלקות המוחין דאו"א בשביל הזו"ן, על ג' 
בחינות המכונים בג' אותיות צל"ם. כמו שהאריך הרב בביאורם (לעיל 
חלק י"א אות קא וקח) ע"ש כל ההמשך.
%break
כי ם' דצלם נמשכת מתיקון גלגלתא, ונבחנת לבחינת ע"ב, ולי' דהוי"ה, 
ולאו"א עלאין, ולבחינת אוירא, וכחב"ד. ול' דצלם נמשכת מתיקון של 
מוחא דאוירא,
%break
ונבחנת לבחינת חג"ת, ולבחינת ס"ג, ולה' דהוי"ה, ולישסו"ת, ולבחינת 
י' דנפיק מאוירא ואשתאר אור. וצ' דצל"ם נמשכת מתיקון של מו"ס, 
ונבחנת להוי"ה דמ"ה, ולו' של הוי"ה, ולבחינת ז"א, וכו'. עש"ה.
%break
וביאור הדברים: כי אע"פ שאמרנו, שג' הרישין הם נשמה רוח נפש, 
הנה זה מטרם דדעת דרדל"א אחזי נהוריה במוחא דאוירא, אמנם 
אח"כ, ע"י זווג עליון דע"ב ס"ג דא"ק, נמשך מוחין דחיה בא"א,
%break
ואז נבחן שבחינת הארת החכמה אינה מתגלית בגלגלתא עצמה, אלא 
במוחא דאוירא. והוא מטעם שגלגלמא בהיותה בחינת ג"ר דבינה, 
ונתקנת בחסד עליון דעתיק, אינה משנית את טעמה אפילו בהשגתה 
את קומת ע"ב,
%break
והיא נבחנת גם אז, לבחי' אוירא, כלומר לבחינת חסדים מכוסים, 
להיותה בסוד כי חפץ חסד הוא, וכל החכמה שהיא מקבלת, היא 
משפעת אותה למוחא דאוירא, שהיא בחינת ז"ת שלה, הצריכים 
להארת חכמה.
%break
והיינו ממש ע"ד שנתבאר שם בם' דצלם ובל' דצלם, עש"ה. באופן 
שענין י' דנפיק מאויר ע"י הארת הדעת דרדל"א, אינו מועיל כלום 
לשנות את הראש דגלגלתא, אלא המוחא דאוירא מקבל תיקון זה, והוא 
אשתאר עתה באור, ע"י הי' דנפיק ממנה, ע"ש.
%break
הרי שיחס הגלגלתא כלפי מוחא דאוירא, הוא כמו או"א עלאין 
לישסו"ת, שגלגלתא היא בחינת הוי"ה דע"ב ואו"א עילאין, ומוחא 
דאוירא היא הוי"ה דס"ג ובחי' ישסו"ת, שבה נוהג ענין הי' דנפיק מאויר. 
ומוחא סתימאה הוא הוי"ה דאלפין, כי הוא בחינת זו"ן כנ"ל.
%page 1310
ומכאן נמשכו כל ההבחנות שאומר שם הרב בין צ' ול"ם דצל"ם, 
שבחינת צ' דצל"ם, הוא או"פ, והוא בחינת ז"א המתלבש בט"ס שלו, 
ול"ם הם ב' מקיפים: של' הוא מקיף מבחינת ישסו"ת. ום' הוא מקיף 
מבחינת או"א. עש"ה באו"פ בכל ההמשך.
%break
ועד"ז ביאר גם כאן הרב את ג' הרישין להלן, כמ"ש לפנינו. ואלו הם 
הט"ס המקוריות והשרשיות דא"א: כח"ב חג"ת נה"י. שכח"ב הם 
בחינת השורש לם' דצלם, בכל הביאורים שביאר בו הרב. ונחשב לג' 
רישין דעתיקא, שהוא א"א, שהוא בחינת ע"ב דאצילות,
%break
וממנו נמשך השורש דם' דצלם, שהוא בחינת או"א עלאין בעת 
שמלבישים לג"ר דא"א, כלומר בעת שמשיגים קומת ע"ב, דהיינו בעת 
העיבור דז"א כמ"ש שם, שג"ר דא"א עולים לעתיק, ואו"א נוטלים מקום 
ג"ר דא"א.
%break
וחג"ת דט"ס המקוריות, הם ג' רישין דז"א, כלומר שהם בחי' ל' דצל"ם, 
שהם בחינת ז"ת דבינה הצריכים להארת חכמה, להיותם שורשי הז"א, 
וע"כ נוהג בהם ענין י' דנפיק מאויר ואשתאר אור. כנ"ל. והם בחינת 
ישסו"ת. והוי"ה דס"ג.
%break
ונה"י דט"ס המקוריות, הם ג' רישין דנוקבא. כי הם בחינת ז"א שהם 
השורש לצ' דצל"ם, שהיא או"פ דז"א, שממנו כל המוחין דנוקבא שלו.
%break
וענין התחלקות זה הנ"ל דט"ס המקוריות, נוהג בכל בחינה ובחינה, כי 
הם כולם בג' רישין דא"א: שמו"ס הוא בחינת נה"י, ובחינת או"פ, 
הנקרא צ' דצלם, ובחינת הוי"ה דמ"ה.
%break
ומוחא דאוירא, הוא בחינת חג"ת דט"ס המקוריות, ובחינת מקיף קטן 
הנקרא ל' דצלם, ובחינת הוי"ה דס"ג, וראש הא' הנקרה גלגלתא, הוא 
בחי' כח"ב דט"ס המקוריות, ובחינת מקיף גדול, שהוא השורש לם' 
דצל"ם, והוא הוי"ה דע"ב.
%break
וכן הם נוהגים בחג"ת נה"י דא"א, כי חג"ת שלו מלובשימ באו"א 
וישסו"ת, שאו"א הם בחינת כח"ב דע"ס המקוריות, והם בחינת ם' 
דצלם ומקיף גדול, והוי"ה דע"ב.
%break
וישסו"ת הם בחינת חג"ת דט"ס המקוריות, ובחינת ל' דצלם, ומקיף 
קטן, והויה דס"ג. ונה"י דא"א מלובשים בז"א, שהוא בחינת נה"י דט"ס 
המקוריות, ובחי' צ' דצלם ואור פנימי, והויה דמ"ה.
%break
וכן הם נוהגים בכל בחי' ובחי' מכל אלו הפרטים שחשבנו לעיל. כי 
בראש הא' דגלגלתא בלבדו, יש בו כל אלו הט"ס המקוריות, שהן ג' 
הויות: ע"ב שהוא מקיף גדול וכח"ב.
%break
וס"ג, שהוא מקיף קטן וחג"ת. ומ"ה שהוא או"פ ונה"י. ועד"ז יש אלו 
הט"ס גם במוחא דאוירא בלבדו, ובמו"ס בלבדו, וכן באו"א עלאין 
בלבדם, ובישסו"ת, בלבדם, ובז"א בלבדו.
%break
ובזה לא יקשה לך מ"ש הרב אשר כח"ב הם ג' רישין דא"א, בעת 
שבינה הוא בחינת גרון ולא ראש. כי אין הכונה על פי סדר הספירות 
של פרצוף א"א, אלא ע"פ סדר מקורי כנ"ל, הנוהג בכל בחינה מא"א 
ובכל הפרצופים דאצילות, כמבואר.
%break
וענין קריאתם בשם ג' רישין, הוא ג"כ מאותו הטעם, כי אפילו בראש 
אחד מהם, יש ג"כ כל אותם ג' הרישין, שהם הנקראים חכמה בינה 
דעת, שחכמה היא ע"ב, ובחי' ם' דצלם לכל בחינותיה, ובחינת מקיף 
גדול, וכו'.
%break
ובינה שבו, הוא ס"ג ובחינת ל' דצלם לכל בחינותיה, ובחינת מקיף קטן 
וכו'. ודעת שבו, היא מ"ה ובחינת צ' דצלם לכל בחינותיה והוא או"פ 
וכו'.
%page 1311
%letter לה
לה) רישה תנינא הנקרא אוירא וכו' נמשכת מבחינת האי רדל"א דעתיק 
יומין שלא יכלה להתלבש בא"א וכו'. כמ"ש לעיל (בדף אלף רצ"ז ד"ה 
סתרא גו סתרא) שיש ב' מיני מסכים ברדל"א: מסך מצמצום א' ומסך 
מצמצום ב'.
%break
ולעצמו הוא משמש במסך דצמצום א'. שמטעם זה הוא מתפשט גם 
בבי"ע כמו א"ק, ומבחינת מסך הזה אינו יכול להתלבש באצילות, שז"ס 
המלכות שנגנזה ברדל"א, בסו"ה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.
%break
והיא בחי' המלכות החסרה בא"א, ואין לו אלא ט"ס, ומלכות שברדל"א 
משלימתו לע"ס. כלומר, שתתגלה לע"ל גם בא"א בסוד דמטי רגלים 
דאצילות לרגלי א"ק, כבודע. ורק אז נחשב א"א לשלם בכל ע"ס שלו.
%break
אמנם כדי להשפיע לאצילות, משמש רדל"א בבחינת המסך דצמצום ב' 
שיש בו, שהוא בחינת ה"ת בנקבי עינים, שמבחינה זו הוריד אח"פ 
דכתר נקודים, ובירר אותם לג' רישין דא"א, שגלגלתא היא כלי דבינה, 
דהיינו בחינת אזן.
%break
והיא נחלקת לג"ר וו"ק, מכח בינה דאו"א, שג"ר שבה הם בחסדים 
מכוסים בסוד כי חפץ חסד הוא, וחלק הג"ר הזה הוא נעשה לראש הא' 
דא"א הנקרא גלגלתא, וחלק ז"ת שבה, הנצרך להארת חכמה מחמת 
שהם שרשי ז"א נעשה לראש ב' הנקרא מוחא דאוירא.
%page 1312
וההפרש ביניהם רב הוא, כי בחינת המסך שבמלכות דרדל"א המצמצם 
הארת חכמה, אינו שולט במשהו על ראש הא' הנקרא גלגלתא, להיותו 
בחינת ג"ר דבינה.
%break
וכל שליטתו מתחיל להיות ניכר, רק בראש הב' הנקרא אוירא, מפאת 
היותו נצרך לחכמה והמסך מעכב אותה הימנו. והבן היטב.
%break
וזה אמרו "רישא תנינא הנקרא אוירא וכו', נמשכת מבחינת האי רדל"א 
דעתיק יומין, שלא יכלה להתלבש בא"א, ואחזי נהוריה בהאי רישא 
הנקרא אוירא והבן זה" דהיינו כמטאר, שמקום התישבות המסך 
דבחינת צמצום ב',
%break
הנמשך מפאת שלא היה יכול להאיר ולהתלבש בבחינת עצמותו שהוא 
מצמצום א', כנ"ל, הנה גם הוא לא יכול להתישב בגלגלתא, כנ"ל, אלא 
דאחזי נהוריה בהאי אוירא,
%break
ושם נתישב המסך הזה דצמצום ב' ונעשה עליו הזווג בשביל מוחא 
דאוירא. אבל אינו שולט כלום על גלגלתא, מטעם שהיא בחינת ג"ר 
דבינה, כנ"ל. והבן היטב.
%letter לט
לט) הג' רישין הם בחינת נר"ן שבא"א כי גלגלתא הוא נשמה ואוירא 
הוא רוח ומו"ס הוא נפש: ולהלן אומר הרב, שגלגלתא הוא ע"ב, ואוירא 
הוא ס"ג, ומו"ס הוא מ"ה, שהם חיה נשמה רוח. שלכאורה סותר למ"ש 
כאן, שהם נר"ן, דהיינו ס"ג מ"ה ב"ן.
%break
וכבר נתבאר זה היטב לעיל, כי כשהמדובר הוא מבחינת הכלים, אין 
בהע"ס, אלא בינה ז"א ומלכות, שמבחי' תיקון קוים הם חב"ד חג"ת 
ונה"י והכלים דחיה יחידה חסרים לגמרי. ואפילו בתכלית הגדלות 
הנוהג עד גמר התיקון, לא יכלו להשיג הכלים ההם דכתר חכמה.
%break
אמנם כשהמדובר הוא מבחינת האורות, הרי הם משיגים גם יחידה 
חיה, אלא שהם מתלבשים בכלי דבינה, תוך האור דנשמה.
%break
ואז מתחלק כלי דבינה לג"ר וז"ת, שג"ר שבהם הם בחינת הוי"ה 
דע"ב, וז"ת שבהם הם בחינת הוי"ה דס"ג, והם שניהם מבחינת כלים 
דבינה, שמבחי' תיקון קוין הם כלים דחב"ד.
%break
וכלים דז"א ומלכות, שמבחינת תיקון קוים הם חג"ת נה"י, הם נעשו 
להוי"ה דמ"ה. כנ"ל באורך עש"ה. ומבחינה זו הוא מחלק את ג' הרישין 
על ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה. אבל מבחינה הראשונה דכלים, אינם אלא 
בינה וז"א ומלכות, שבהם מלובש נפש רוח נשמה.
%break
וההבחן בזה הוא, כי בחינת ע"ב שלהם, אע"פ שהם משפיעים הארת 
חכמה לס"ג כנ"ל, מ"מ הם עצמם נשארים בבחינת האור דג"ר דבינה, 
שהוא בחינת נשמה, והם נבחנים לע"ב מחמת שהם המשפיעים הארת 
החכמה. והבן היטב.
%page 1313
ג' בחינות וגם כ"א ואחד מאלו הג' כלול מג' בחינות אלו ג"כ: כבר 
נתבאר זה לעיל בארוכה, איך ג' הבחינות אלו: או"פ, ומקיף גדול, 
ומקיף קטן, הם מבחינת הט"ס המקוריות והשורשיות,
%break
והם נוהגים בכל בחינה ובחינה, וע"כ כל ראש מחויב להיות בו ג' 
בחינות אלו בפרטיותו. עי' לעיל (דף א' ש"י ד"ה וענין).
%letter מא
מא) ההפרש שיש באלו ג' הויות דיודין הוא בענין הנקודות שבהם: כי 
המילוי מורה על שיעור קומה של המדרגה התלוי בבחינת העביות 
שבמסך,
%break
וכיון שכל ג' הבחינות של הגלגלתא, הם קומת חכמה, שהיא ע"ב 
ובחינת או"א עלאין כנ"ל, הרי בהכרח שכל הג' הויות הם במילוי יודין 
בלי שינוי.
%break
אמנם הניקוד, מורה על המקור של המדרגה, אם הוא בחינתה עצמה, 
או מהתכללותו בעליון ממנה. או מהתכללותה מן התחתונים ממנה. גם 
השיעור של התכללות ההוא.
%break
וכיון שב' הבחינות התחתונות שבה אינן מבחינת גלגלתא עצמה, אלא 
ממה שהיא נכללת מן התחתונים ממנה, ע"כ נבחן ההפרש באופן 
נקודתם.
%letter מב
מב) מנוקד רק בד' אותיות הפשוטות לבד כזה: חולם ביוד, וצירי בהי 
וקמץ בויו, וצירי בהי. וניקוד זה הוא לפי תנועת האותיות: נודע שד' 
אותיות הפשוטות שבהוי"ה, מורות על בחינת שורש המדרגה, שהיא 
בחינת העביות הדקה דבחינת כתר,
%break
שזה מורה שאין בה עביות מספיקה לזווג עם אור העליון, אלא 
שמקבלת מן המדרגה שלמעלה ממנה. והיא בחינת אור הנפש, כי אור 
הנפש מתלבש בכלי דכתר.
%break
והנה בחינה זו שהיא או"פ, ושורש צ' דצלם, אינה מבחינת גלגלתא 
עצמה, כי בחינתה היא או"מ הגדול, אלא שהיא נמצאת בה ע"י 
התכללות מו"ס בה,
%break
ונתבאר לעיל בדברי הרב שמו"ס היא בחינת נפש, ולפיכך אין בהוי"ה 
זו שום ניקוד במילוים שלה, אלא בד' אותיות הפשוטות לבד, להורות 
שהתכללות הזאת אין בה יותר ממדת אור הנפש.
%break
וענין הניקוד דד' אותיות הפשוטות אין בה הוספה על תנועת האותיות 
משורשם עצמם, שעל זה מורה ד' הנקודות: חולם צירי, קמץ צירי. 
אשר י"ה מנוקדות בחולם צירי, שחולם מורה על נקודה שממעל 
לאותיות, שהוא בלתי התלבשות בכלים, כי אותיות הן הכלים, כנודע.
%break
והיא בחינת יחידה חיה, שאינם מתלבשים בכלים. וצירי מורה על 
בחינת חו"ג דבינה, בזמן שאחוריה כלפי חכמה, והחסדים מכוסים 
מאור החכמה, ע"י אחורים דאמא.
%page 1314
וע"ז מורות ב' הנקורות חולם צירי שמתחת י"ה. ואז נבחן הו', שהוא 
ז"א, שיש לו נקודת הקמץ, שפירושו, שהוא מקומץ מהארת חכמה, ואין 
בו אלא חו"ג לבד.
%break
והצירי שתחת ה' תתאה מורה ג"כ על בחינת החו"ג מכוסים שמקבלת 
מה"י ראשונה, מבחינת אחורים שלה. וע"כ נקודתה כמו ה' ראשונה. 
והארה זו נבחנת להארת כלים, הנקרא תנועת האותיות עצמן, כי 
האותיות הם כלים.
%letter מג
מג) מנוקדת בכל יוד אותיותיה בניקוד הנ"ל כי ג' אותיות יוד וכו': גם 
הוי"ה זו אינה מבחינת הגלגלתא עצמה, אלא מהתכללות המוחא 
דאוירא שהוא מקיף קטן, ושורש הל' דצלם, שבמקומה עצמה היא 
המקבלת להארת חכמה שבגלגלתא,
%break
והחסדים שבה מתגלים, כי מפסקת האחורים שבה, אשר אז נבחנת 
נקודת הבינה בסוד סגול, שהיא ב' נקודות מלמעלה ואחת מלמטה 
המכריע ביניהן, הרומזת על הדעת המזווג חו"ב פב"פ, ומוציא הארת 
חכמה לחוץ המושפעת לבינה, כנודע.
%break
אבל גילוי זו והתהפכות זו של בינה מאחורים לפנים, אי אפשר להיות 
בכלי דגלגלתא, להיותה בבחינת ג"ר דכלי דבינה, שהיא נשארת תמיד 
בסוד אוירא, שפירושו, חסדים מכוסים, כמו או"א עלאין, וכמו שפירש 
הרב בם' דצלם.
%break
ולפיכך אין עדיין כאן התהפכות הנקודות מצירי לסגול הראוי להיות 
בבחינת המקיף קטן, אלא הההין עוד נשארות בנקודות הצירי 
מתחתיהן, המורות על חסדים מכוסים באחורים דאמא כנ"ל.
%break
אלא כל התוספות שיש כאן, הוא רק בבחינת הניקוד הבא גם תחת 
אותיות דמילוי, כי כאן כבר יש זווג בהמדרגה הזו עצמה, וע"כ גם 
אותיות המילוי מנוקדות,
%break
משא"כ בהוי"ה דאו"פ, הנכללת כאן ממו"ס, שאין בה זווג מכח עצמה, 
אין שום ניקוד באותיות המילוי שבה, כנ"ל. אמנם סדר הניקוד הוא שוה 
בזה וזה כי עדיין הזווג בבחינת חסדים מכוסים. כמבואר.
%letter מד
מד) אותיות הפשוטות הם מנוקדים ע"ד תנועת האוהיות וכו' המילוי 
כולם מנוקדים בקמץ: הוי"ה זו היא מדרגת גלגלתא עצמה, וע"כ 
מנוקדת באותיות המילוי שבה בקמצין בלי שום הבחן ביניהם,
%break
והוא, כי בחינת הקמץ מורה על קמיצה, ונקודת הפתח הוא ההפוך 
ממנה, המורה על פתיחת האורות בהרחבה, ושיעור הפתיחה של 
החכמה תלוי במדת הקמיצה שבכתר, כי כתר פירושו ראש,
%page 1315
ששם זווג דהכאה על העביות שבמסך, ולפי גודל מדת העביות 
וההכאה, נמדד מדת גדלה של הקומה, כמ"ש בחלקים הקודמים. אשר 
אח"כ היא מתהפכת ממעלה למטה ומתלבשת בכלים, שה"ס הפתיחה 
של האורות, כי אין תפיסה באור בלי כלי, כנודע.
%break
הרי שהקמץ והפתח, הן ב' תנועות הפכות זו לזו, ועכ"ז ערך קומתן 
שוה מזו על זו, כי לפי גודלה של הקמיצה, כן גודלה של ההתלבשות, 
שהיא הפתיחה.
%break
ולפיכך כל אותיות המילוי שבהוי"ה זו דבחינת גלגלתא עצמה, הן 
בקמצין, אבל אותיות הפשוטות, שאינן מורות על מדת עביות של 
המסך, אלא על בחינת הכלי עצמה, אין שינוי בניקוד שלהן,
%break
וגם כאן הן מנוקדות על פי תנועת האותיות, שמשמעותן בחינת חסדים 
מכוסים, ע"ד שנתבאר לעיל בד"ה מנוקד. ע"ש.
%letter מו
מו) רישא תנינא וכו' ובנקודים הנ"ל אלא שבמקום כל נקודת צירי יש 
נקודה סגול תמורתן: כי כאן במוחא דאוירא, הוא מקום גילוי החסדים, 
כי על אוירא זו, סובב הכתוב, יהי אור, שפירושו בזוהר, דיוד נפיק 
מאויר ומה דאשתאר הוא אור,
%break
שה"ס ירידת ה"ת מעינים לפה, ונתעלו אח"פ חדשים, וע"י עלית מ"ן 
דז"א, חוזרת הבינה פב"פ עם החכמה, ואור החכמה מתגלה לחוץ 
לבינה, ונגלה שם אור במקום אוירא. כנודע.
%break
ונמצא עתה שתנועת הצירי, שפירושה חסדים מכוסים באחורים דאמא, 
נתהפכה עתה, ונעשה נקודת סגול, המורה על זווג פב"פ וגילוי חסדים, 
כנ"ל ד"ה מנוקדת. ע"ש.
%break
וע"כ אין שום חילוק בין ג' הויות דמוחא דאוירא לג' הויות דגלגלתא, 
אלא בהתהפכות תנועת הצירי לתנועת הסגול בלבד, כי באמת הן 
שתיהן בחינת בינה כנ"ל כי בינה הוא סוד הכתר מצמצום ב' ואילך,
%break
אלא שגלגלתא הוא ג"ר דבינה, ומוחא דאוירא היא ז"ת דבינה, וע"כ אין 
ביניהן חילוק רק בגילוי של חסדים בהארת חכמה, ולא יותר.
%break
וע"כ נשארו כל הקמצין בה, כי בחינת המוחא דאוירא הוא ס"ג 
וישסו"ת, שהוא בחינת הכתר דז"א שהוא מ"ה ואו"פ, ועל יחס הכתר 
שבה שהוא בואו דס"ג כנודע, נבחן גם תנועת הואו עם קמצין, שהוא 
בחינת הכתר, כנ"ל בד"ה אותיות עש"ה.
%break
וכן המילוי יוד שבה, ששם שורש הכתר. וכן המילוי דה"ת שבה, ששם 
מקום הזווג. ותדע שכל ההפרש שבין ג"ר דאצילות ובין זו"ן, הוא, כי 
בחי' כתר דג"ר, הוא בג"ר דבינה.
%break
ובחינת כתר דז"א, הוא מז"ת דבינה. ומכאן נמשכים כל מיני ההבדל 
שבין ג"ר לז"א. כמ"ש במקומו. ועי' בדיבור הסמוך.
%page 1316
%letter מז
מז) מו"ס דא"א וכו' בנקודות הנ"ל של רישא תנינא שהם סגול במקום 
צירי וכו' באלו ניקוד פתח תמורת הקמץ: פירוש, כי מקום גילוי חסדים 
בשורשם, שהוא ע"י זווג פב"פ דחו"ב מרמז בהתהפכות תנועת הצירי 
לסגול, כנ"ל.
%break
ובחינות הקבלה של הארת חכמה, מרומזת בהתהפכות הקמץ לפתח, 
כנ"ל ד"ה אותיות, עש"ה. ולפיכך בחינת הההין שבהויות דמו"ס, שהן 
בחינת הבינה שנתהפכו מאחורים לפנים, באות גם במו"ס בתנועת 
הסגול.
%break
והקמצין שמשמשים בהויות דאוירא, שהם בחינת הכתרים של המ"ה 
שהוא מו"ס, המה נתהפכו כאן לפתחין, שפירושם שלפי גודל מדת 
הקמיצה המשמשת בכתר דמו"ס כן גודלו של האור הנפתח במו"ס, 
כנ"ל ד"ה אותיות. עש"ה.
%page 1317
%letter מט
מט) שמות של אהי"ה והם ממש ע"ד מילוי הט' הויות וכו': כי הוי"ה 
אהיה, הם בחינת זכר ונקבה, שהזכר הוא המשפיע, והנקבה היא 
המקבלת.
%break
וע"כ אי אפשר להיות בנקבה תנועות אחרות ממה שיש בזכר. וע"כ כל 
התנועות של ט' השמות אהיה שוות לט' הויות בלי שום הפרש ביניהן.
%letter נא
נא) שהעתיק מתגלה בהני ב' רישין כחדא וטעם הדבר כי הנה או"א 
דתחות דיקנא א"א, נמשך בהם חיות מהני ב' רישין: פירוש, כי משורש 
האצילות אין ברישא דא"א אלא ב' רישין, שהם גלגלתא ומו"ס, כי 
באמת אין לנו אלא ראש אחד דא"א, כמו בכל הפרצופים,
%break
אלא משום שעלו למ"ן ב' מיני רשימות, א' הרשימו דבחי"א דהתלבשות 
הנקרא זכר, וב' הרשימו דעביות דכתר שנקרא נקבה, ונכללו זה בזה, 
ע"כ יצאו ע"ס על המסך דבחי"א שבזכר בקומת ז"א, שהוא רוח, וקומה 
זו נקרא רישא דגלגלתא.
%break
וכן יצאו ע"ס על המסך דבחי' הכתר, בהתכללות מהרשימו דזכר 
בקומת מלכות, שהיא נפש, וקומה זו נקרא מו"ס. הרי שמתחלת 
אצילות אין כאן בא"א אלא ב' ראשים זכר ונקבה, שהם גלגלתא ומו"ס.
%break
וענין ג' הראשים שבא"א, הם נעשו מכח הז' תיקוני גלגלתא, שרדל"א 
תיקן אותם ברישא דא"א, ומכח רדל"א המה באים, כלומר מכח המסך 
דמלכות דראש ההוא, ולא מכח המסך דראש אריך אנפין, כמ"ש לעיל,
%break
אשר המסך דרדל"א דבחינת צמצום ב', שהוא שורש כל המיעוטים 
שבפרצופי אצילות כלפי פרצופי א"ק, שמסבתו נקרא א"ק בבחי' א"ס, 
כנ"ל, הנה המסך הזה, אינו פועל כלום ואינו ממעט ומצמצם כלום 
לבחינת ג"ר דגלגלתא, להיותה נתקן בבחינת ג"ר דבינה,
%break
שאין הצמצום דה"ת פוגם אותה כלל, כי כל הצמצום הזה הוא רק על 
אור חכמה, כנודע, וג"ר דבינה אינם מקבלים חכמה בלאו הכי, כי הוא 
תמיד בסוד השתוקקות אחר אור החסדים בלבד, בסו"ה כי חפץ חסד 
הוא כנודע.
%break
ומכח התיקון הזה, נמצא כח המסך דרדל"א מתגלה באמצע ע"ס 
דגלגלתא, כלומר מתחת ג"ר שלה, והבדיל בין ג"ר דגלגלתא ובין ז"ת 
דגלגלתא, בסוד רקיע המבדיל בין מים עליונים למים התחתונים,
%break
כי על מים העליונים שהם ג"ר דגלגלתא אין כח הצמצום שבמסך שולט 
כלל, והוא כמו פוסח עליהם, וע"כ נבחנים למים עליונים, אלא, כל כחו 
מתגלה על ז"ת דגלגלתא, שהם בחינת ז"ת דבינה,
%break
והם צריכים להארת חכמה להיותם שרשי זו"ן, והמסך ממעט אותם 
מחכמה, ע"כ נבחנים שהם מתחת הרקיע הזה, כלומר שהרקיע שולט 
עליהם ומצמצם אותם. והרקיע הזה נקרא קרומא דאוירא, שהוא 
הראש הב' דא"'א.
%break
והנה נתבאר שזה הראש הב' אינו מבחינת אצילותו דמסך דראש א"א, 
אלא מבחינת כח המסך דראש רדל"א, שפסח על ג"ר דגלגלתא, 
ונעשה לרקיע מתחתיה, והוציא ז"ת שלה לבחינת ראש בפני עצמה. 
וזכור זה היטב.
%break
ולפיכך אנו מבחינים בעיקר רק ב' רישין בא"א, שהם גלגלתא ומו"ס, 
הבאים מסדר האצילות, מב' הרשימות הנכללות זו בזו ונעשים לזכר 
ונקבה דראש א"א, כנ"ל, שהם מבחינת המסך דמלכות דראש שלו.
%page 1318
אבל בחינת הג' ראשים שבו, עיקר הבחנתם הוא רק לבחינת הזווגים 
דגדלות דהיינו לצורך הבחן המוחין המתפשטים בסדר הזה, בסוד 
הט"ס המקוריות,
%break
כדי להראות סדר התלבשות חיה יחידה תוך כלי הבינה, שעיקר גילוים 
הוא בז"ת דבינה, בבחינת ל' דצלם, כמ"ש לעיל. אמנם בסדר אצילות 
הפרצופים, נבחנים רק ב' רישין לבד, כמבואר.
%break
והנה מבחינת ג' רישין, הם נבחנים בבחינת זה תחת זה, כלומר, 
שגלגלתא משפיע הארת החכמה למוחא דאוירא, ואוירא משפיע 
למו"ס, ע"ד שנתבאר לעיל בסדר הנקודות דט' הויות,
%break
ע"ש אמנם מבחינת ב' רישין, הם נבחנים בקומה שוה, כמו זכר ונקבה, 
להיותם ב' רשימות, הנכללות זו בזו, כלומר שצריכות זו לזו, כי הרשימו 
דזכר, אע"פ שהיא מבחי"א, מ"מ אינה ראויה לזווג להיותה מבחינת 
התלבשות,
%page 1319
דהיינו רשימו הנשארת אחר הזדככות המסך, שאינה ראויה עוד לזווג, 
כנ"ל בחלקים הקודמים, וע"כ היא צריכה להתכללות העביות דנקבה, 
שעביותה אינה עכ"פ בחינה האחרונה דפרצוף העליון, שעליה שולטת 
ההזדככות שבעליון כנודע.
%break
ומכח ההרכב הזה נעשה המסך דזכר ראוי לזווג, וכן המסך דנקבה. 
וכיון שצריכים זה לזה ע"כ נחשבים לקומה שוה. (לעיל דף ש"ג אות 
י"ד. ודף שי"ט ד"ה לא מטי).
%break
וע"כ הם מלבישים לחסד וגבורה דעתיק, שהם ב' הקוים ימין ושמאל 
שלו, שהם ג"כ קומתם שוה, ומכח זה יצאו גם או"א בבחינת זכר ונקבה 
בקומה שוה, להיותם נמשכים מב' רישין דא"א, שאבא נמשך 
מגלגלתא, ואמא נמשכת ממו"ס.
%break
וזה אמרו "מהראוי היה שעתיק יומין לא יגלה הארתו העיקרית רק 
ברישא קדמאה שהיא הגלגלתא ואח"כ תאיר זו הגלגלתא במו"ס" 
דהיינו כנ"ל בבחינת ג' רישין בט' הויות שלהם.
%break
"אמנם לא כך היה, כי אם שהעתיק מתגלה בב' רישין כחדא" דהיינו 
מטעם שכן נאצלו זכר ונקבה בסדר אצילות הראש דא"א, שמהם 
נמשכים ג"כ או"א זכר ונקבה.
%break
וזה שממשיך "כי או"א דתחות דיקנא דא"א נמשך בהם חיות מהני ב' 
רישין" כלומר, שזה סדר אצילות הפרצופים זה מזה, שזכר ונקבה דגוף 
נמשכים מזכר ונקבה שבראש, כמ"ש הרב לעיל בתחילת חלק ה', 
עש"ה.
%break
וזה שממשיך "ולכן הוצרכו הב' רישין להתגלות בהם העתיק בהשואה 
אחד וכו' ואז נכלל החסד בגבורה והגבורה בחסד" כלומר, שמתוך 
שזכר ונקבה אלו, הם בחינת ב' רשימות הנכללות זו בזו, כנ"ל,
%break
ע"כ הוצרך עתיק להתלבש בהם בהשואה אחת, וע"כ הוצרכו החסד 
וגבורה דעתיק המתלבש בהם, להכלל ג"כ זה מזה כמוהם.
%page 1320
%letter נח
נח) בוצינא דקרדינותא היא זו הגבורה דעתיק, הגניזה בהאי מוחא, וזה 
שורש לכל הגבורות כולם וכו' בכחה יכולה המחשבה לברר הבירורים: 
וצריך שתבין מאד ענין גניזו זו של הבוצד"ק במו"ס, וכן למה נחשבת 
לשורש הגבורות.
%break
והענין הוא, כי נתבאר לעיל (דף א' רצ"ז ד"ה סתרא) שב' בחינות 
מסכים נמצאים בעתיק, שהם בחינת מלכיות, א' הוא מצמצום א', ב' 
הוא מצמצום ב', שבא' אינו משמש עמה בגלוי לצורך פרצופי אצילות.
%break
אלא שהיא בו בגניזו, כמ"ש הרב לעיל (א' ש"ה אות כ"ג כ"ד) בסוד 
המלכות הגנוזה בראש דעתיק ואינה נגלית אלא לעתיד לבא, בסוד אבן 
מאסו הבונים היתה לראש פנה. עש"ה.
%break
ונמצא שאינו משמש עמה כל המשך דשתא אלפי שני, וע"כ אין בחי' 
מלכות בז"ת דעתיק ובז"ת דא"א, אלא בחינת עטרת יסוד היא המלכות 
שלהם, ע"ש.
%break
כי עטרת יסור היא בחי' מלכות דצמצום ב', הנמשכת מבחינת נקודת 
החזה דז"א דנקודים, שמחמתה יצא המחזה ולמטה, מתחת הפרסא 
של אצילות, לבי"ע. כמ"ש בחלק הקודם.
%break
והנך מוצא, שכל בחינת המלכות שעתיק וא"א משמשים עמה 
באצילות, אינה אלא המלכות דצמצום ב', הנקראת עטרת יסוד.
%break
אבל המלכות ששמשה בפרצופי א"ק מטרם צמצום הב', שעוד לא 
נמתקה במדת הרחמים דה"ר, היא אינה נגלית בכל עולם אצילות, אלא 
שהיא גנוזה ברדל"א. בסוד ראש פנה.
%break
וגניזה זו פירושה, שאינה באה בבחינת המסך לזווג, ומ"מ היא נמצאת 
בבחינת הארה. והבחן הזה מתבאר בין ב' הקוים דימין ושמאל, ובין 
הקו האמצעי. כי אין בחינת זווג אלא בקו האמצעי, כי קו אמצעי פירושו 
זווג, ששם בחינת המסך והעביות,
%break
שע"י הזווג עם אור עליון, היא מעלית או"ח ומכריע בין ב' הקוים, ועיקר 
הקומה היא בקו האמצעי, כמבואר, אבל האו"ח מוציא הארה גם מן 
הקצוות, והארה זו אינה באה בחשבון עיקר הפרצוף, כמבואר בחלקים 
הקודמים.
%break
וע"כ נבחן, שבגבורה דעתיק נמצא כח הצמצום והמיעוט של המלכות 
דצמצום א', הבלתי ממותקת במדת הרחמים. כי המסך הזה נמצא 
במלכות דראש עתיק, ופעולתה אינה ניכרת בראש דעתיק כלום,
%break
להיותה שם ממטה למעלה, ואין כח עביות יכולה להתעלות למעלה 
ממקום מציאותה, אלא כל הכח דמלכות הזו מתראה ממעלה למטה 
בהגוף דעתיק,
%break
והיינו בקו שמאל בלבד, המתחיל מגבורה דעתיק, כי שם נחשבת 
לגנוזה, ולא בקו האמצעי דעתיק, שתשמש שם בזווג עם אור העליון, כי 
אז היתה מתגלית באצילות, כמבואר.
%break
וז"ש הרב, "סתם בוצינא דקרדינותא היא זו דגבורה דעתיק הגנוזה 
בהאי מוחא, וזו שרש לכל הגבורות כולם" דהיינו כמבואר שהיא 
המלכות דמדת הדין, כלומר שלא נמתקה במדת הרחמים דה"ר, 
להיותה מצמצום א', ומקומה הוא רק במלכות דראש דרדל"א בלבד,
%page 1321
ובחינת ממעלה למטה שלה אינה באה בהקו האמצעי להתגלות 
בבחינת הזווג, אלא היא בגניזה, דהיינו שעומדת בקו שמאל, שתחלתו 
הוא בגבורה דעתיק. הרי שהוא השורש לכל הגבורות כולם, כי כן נקרא 
המלכות דצמצום א', שכל הצמצומים הבאים אחריה נמשכים ממנה.
%break
ומקום עמידתה, הוא, בגבורה דעתיק המלובש במו"ס, ולא בקו אמצעי, 
שהוא ת"ת דעתיק. וע"כ נחשבת לגנוזה. והבן זה. ותדע, שעל שם זה 
נקרא תיקון הב' בשם טלא דבדולחא, שהוא מו"ס המתוקנת להלביש 
הגבורה דעתיק, ששם המלכות דצמצום א',
%break
וע"כ נמצא במו"ס הזה ב' המלכיות ביחד, א' מכח הלבשתו לגבורה 
דעתיק, וב' היא, המלכות דצמצום ב', שהוא עצמו משמש עמה. והם ב' 
גוונין נבדלים זה מזה בהרבה,
%page 1322
וז"ס כעין הבדולח, כלומר שגוונין נבדלים מתראים בו. והבן. וע"כ נקרא 
טלא דבדלוחא, דהיינו על שם הבדולח המרומז בהמן שבמדבר, 
שנאמר שם ומראהו כעין הבדולח.
%break
וזה אמרו "הבוצינא דקרדינותא שהיא הגבורה דעתיק, היא השורש 
לכל הגבורות כולם ובכחה יכולה המחשבה לברר בירורים כי כל 
הבירורים הם בחינות גבורות ולכן הם מתבררים ע"י ההיא בוצינא 
דקרדינותא" פירוש:
%break
כי כל הבירורים הם מבחינת ז"ת דנקודים, שנשברו ונפלו לבי"ע, ונודע 
שהם כולם מבחינת המלכות דצמצום א' כי רק הג"ר נתקנו שם בתיקון 
קוים, שהיא בחינת המלכות דצמצום ב',
%break
אבל הז"ת היו שם בקו אחד זה תחת זה כמו פרצופי א"ק, כמ"'ש שם 
באורך, ולפיכך מוכרחת הבוצד"ק שהיא ג"כ בחינת המלכות דצמצום א' 
להתערב בבירורם. וז"ס הבטישה המובא במו"ס בבחינת הבוצד"ק.
%letter סג
סג) החסד דעתיק שבתוך הכתר הנקרא אוירא דכיא, אפיק מניה חד 
רוחא דגניז בעתיק יומין, שהוא יוד דנפיק מאויר ואשתאר אור וזו היוד 
הוא אבא. ולכאורה תמוה, כי מדבר כאן מראש הא' שהוא גלגלתא 
וקראו אוירא, שהוא ראש הב' כנ"ל. אמנם זה הוא מב' טעמים:
%break
א', משום שהרב מדבר כאן רק מבחי' ב' רישין בלבד. וכשמדובר הוא 
מב' רישין, נמצא מוחא דאוירא עם הגלגלתא ראש אחד. ומו"ס לראש 
הב'. וטעם ב' הוא, כי נתבאר לעיל, כי הגם שהגלגלתא היא בחינת 
נשמה, מ"מ נקרא ג"כ אוירא,
%break
כמ"ש הרב אצל ם' דצל"ם שהיא בחינת או"א עלאין ובחינת אוירא 
(לעיל דף א' ע"א אות קכ"ז) וכבר ידעת, שראש הא' הנקרא גלגלתא, 
הוא השורש של ם' דצלם, ולפיכך נקרא גם הוא בבחי' אוירא, והוא 
מטעם היותו בבחינת חסדים מכוסים,
%break
ובו אינו נוהג ענין יציאת י' מאויר שישאר בבחינת אור, אלא במוחא 
דאוירא, שהוא ראש הב' כמ"ש הרב אצל ל' דצל"ם. (בדף א' ע"ד אות 
קל"ד) אשר ל' שהיא בחינת ישסו"ת, נקרא אור דאשתאר מאויר, אבל 
ם' שהיא או"א נקרא אויר. עש"ה.
%break
והוא מטעם הנ"ל, כי בחינת הגלגלתא שהיא ג"ר דבינה, משתוקק 
תמיד רק אחר החסד, ונמנעת מטבעה מאור החכמה. וע"כ החסדים 
שלה המה מכוסים מהארת חכמה, ונקרא משום זה בשם אויר. וזה 
שהדגיש הרב כאן להשמיענו, אשר ראש הא' נקרא אוירא דכיא,
%break
כלומר שהוא דכיא להיותה בחינת ג"ר ונשמה, ומ"מ הוא בחינת אויר 
ואור הרוח מבחינת מה שנמנעת מלקבל אור חכמה, כנ"ל. ומה שהוא 
נקרא הוי"ה דע"ב, כבר נתבאר לעיל, שענין הזווג להוציא הי' מאויר 
נעשה רק בה,
%break
כי היא הממשכת את אור החכמה ומשפעת אותה למוחא דאוירא, אלא 
שנקרא אויר, משום שאחר שהיא משפעת את אור החכמה אל ראש 
הג' היא נשארת בבחינת אויר, וראש הב' נשאר בבחינת אור. כמ"ש 
לעיל באורך.
%page 1323
וזה אמרו "ונמצא שזה החסד דעתיק שבתוך הכתר הנקרא אוירא 
דכיא, אפיק מניה חד רוחא דגניז בעתיק יומין שהוא י' דנפיק מאויר 
ואשתאר אור וזו היוד הוא אבא יוד דשמא קדישא אשר בתחלה היא 
גנוז בעתיק בזה החסד, ולכן כשיצא זו הי' מזה האויר,
%break
ונעשה ממנו בחינת אבא, לא נפק, אלא מלביש לחסד דא"א ואז בהאי 
אבא אתגניז האי אוירא ר"ל שמאיר בו דרך העלם וגניזה מלמעלה עד 
שם" והנך רואה, איך האריך הרב לפרש יציאת או"א עלאין מראש הא' 
שהיא כתרא דא"א בכל הבחינות שלו שנתבארו לעיל,
%break
כי אומר, שאחר שנעשה הזווג בכתרא ונפיק הי' מאויר ואשתאר אור, 
הנה גם אבא עלאה נאצל מהזווג הזה, אמנם לא מבחינת אור 
דאשתאר מאויר, אלא דוקא מבחינת הי' דנפק מניה. כלומר מבחי' 
החסדים מכוסים שבגלגלתא, ששם נשאר הי' באויר,
%break
ולא מבחינת אור דאשתאר מאויר, כי זה ירד למוחא דאוירא, שהוא 
ראש הב' שזה נמשך לישסו"ת, אבל אבא מקבל מראש הא' שבה 
נשאר הי' כנ"ל, וזה שמדגיש כי דוקא מהי' נמשך אבא, ולא מבחינת 
העביות שבה,
%break
אלא מבחינת רוחא דגניז בעתיק יומין, דהיינו בחינת אוירא דכיא, 
דחסד דעתיק שבתוך ראש הא', אלא שמיחס אותו להי' כמו שמפרש 
אח"כ "רצוני לומר שמאיר בו דרך העלם וגניזה מלמעלה עד שם"
%break
כלומר, כמו שאותו הי' נשאר למעלה בגלגלתא, ומעלים את החכמה 
מאור דחסדים, כן נמשך העלם וגניזה זו גם לאבא עלאה, אשר 
החסדים הם תמיד מכוסים בו בגניזה ואינם מתגלים בו, אלא שהוא 
משפיע החארת חכמה לישסו"ת.
%break
כי כל ההבחנות האמורים לעיל בין ראש הא' לראש הב' נוהגים 
דוגמתם גם בין או"א עלאין לישסו"ת. כנ"ל. והנה נתבאר היטב אופן 
המשכתו ואצילותו של או"א מן ראש הא' שנקרא גלגלתא.
%letter סד
סד) מבוצינא דקרדינותא שהוא גבורה דעתיק, נפיק ג"כ מיניה חד 
ניצוצא, והאי ניצוצא אתגניז במעי דאמא: והיא ג"כ מבחינת שורש 
הגבורות, שהיא בחינת המלכות דצמצום א', כנ"ל אצל מו"ס באורך, 
עש"ה.
%break
והגבורה הזו היא ג"כ בגניזה באמא עלאה, כמו בעתיק ובמו"ס, כי היא 
אינה משמשת עמה בקו האמצעי שלה, אלא שהאו"ח העולה מהזווג 
שעל המסך שלה בקו האמצעי, ממשיך הארה ממנה, ע"ד שנתבאר 
לעיל בגבורה דעתיק ובמו"ס עש"ה.
%page 1324
%letter סה
סה) הדיקנא דא"א נתפשטה ממו"ס דא"א אשר בתוכה גנוזה גבורה 
דעתיק ונמצא כי גבורה דעתיק לא נתגלו הדינין אשר בה עד שנמשכו 
בדיקנא.
%break
נודע, שגבורה דעתיק היא כח המלכות דצמצום א' הגנוזה ברדל"א 
ואינה פועלת אלא בהגוף ובקו שמאל שהוא גבורה דעתיק, כנ"ל 
באורך, וכיון שגבורה דעתיק מלובשת במו"ס, נמצא שהיא גנוזה גם 
במו"ס, כלומר שאין עליה זווג, כי גניזה פירושה שאין בה שימוש הזווג.
%break
וע"כ אין במו"ס גילוי דינים, אלא הוא בבחי' מוחא דשקיט על שמריו, 
כלומר, כי הדינין שהם בחינת השמרים שביין אינם מתגלים בהיין, 
שהוא המוח, והוא משום שאין שום זווג על שמרים אלו, כנ"ל, כי היא 
גנוזה בו.
%break
אמנם בפרצוף השערות שם יש לה גילוי, כי הם בחינת ה' תיקונים 
תחתונים הנקראים מקיפין דכתר, המתחילים מתיקון הט' הנקרא 
לאלפים, עד תיקון הי"ג הנקרא ונקה. כמ"ש במקומו להלן.
%break
ושם יש לה זווג לבחינת המלכות הזו, בסוד עלית הד' תיקונים 
תחתונים למעלה ברישא, כמ"ש להלן. הרי שבמו"ס אין גילוי לגבורה 
זו, אלא בדיקנא, כי שם היא נכללת בזווג.
%break
אמנם תדע, כי גם בדיקנא אינה מתגלה אלא בבחינת הארה, שהרי 
עיקר המלכות דכתר חסר שם, כמ"ש במקומו, וכל התגלותה שם הוא 
מבחינת ז"א אשר בה שהוא מגבורה ולמטה עד היסוד.
%break
אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא וכו' שהיא אלקים דההין, בסוד 
האחורים דגבורה דעתיק שנתלבשו ונסתמו במו"ס דא"א הנקרא עזקא 
דכיא: כבר נתבאר לעיל בדיבור הסמוך, אשר גילוי גבורה הזו בדיקנא 
מתחלת מתיקון הט', הנקרא לאלפים,
%break
שהוא בחינת אחורים דאלקים דההין שבגימטריא אלף, וה"ס החכמה, 
דבחינת או"א הפנימים ששמשו בנקודים שנגנזה בסבת הגניזה 
דמלכות דצמצום א',
%break
כי ע"כ לא יש בא"א ובעתיק כי אם ט"ס, ועטרת היסוד נעשתה 
למלכות, שהיא בחינת המלכות דה"ת דצמצום ב', כנ"ל. ואלו או"א 
הפנימים שנגנזו מכונים אלפים, בסוד ואאלפך חכמה וכו', ועליהם 
נעשה עזקא,
%page 1325
שפירושו, כמו טבעת וחומה מעטר עליהם שלא יתגלו עוד, כי המסך 
שלהם הוא בחי' המלכות דצמצום א' שנגנזה ברדל"א. וכיון שאין עוד 
זווג עליה ע"כ גם הם נגנזו יחד עם המלכות הזו.
%break
וענין הגניזה הזו, הוא הן בזכר והן בנקבה, כי בחינת קומת האור עצמו, 
שהיא קומת חכמה שהיתה בנקודים, נגנזה בזכר, שה"ס ראש הא' 
הנקרא גלגלתא, המלבשת החסד דעתיק,
%break
שנתבאר לעיל אשר עתיק תיקן אותה בחסד עליון הנקרא יומם יצוה 
וכו', שהוא בחינת החסדים דג"ר דבינה שאינם מקבלים אור החכמה 
ונשארים תמיד בסוד אוירא, כנ"ל.
%break
ונמצא שבתוך אוירא דכיא זו, גנוזה קומת או"א הפנימים שלא יוכלו 
להתגלות כמ"ש הרב לעיל, שאין או"א נמשכים מבחינת אור דאשתאר 
מאויר, אלא רק מבחינת רוחא דגניז בעתיק יומין, בבחינת הי' שבאור, 
שע"כ יוצא אבא עלאה דאצילות בסוד ההעלם וגניזה. עש"ה.
%break
הרי שמקום הגניזה דאבא עלאה הנקרא אל"ף, הוא תוך הגלגלתא 
דא"א. שהיא נקרא משום זה עזקא דכיא, הסוגר על אבא עלאה 
דנקודים שלא יתגלה משם למטה באצילות.
%break
ובחינת הגבורה עצמה הנגנזת במו"ס, דהיינו במה שמלבשת לגבורה 
דעתיק, כנ"ל, היא מעלמת על אמא עלאה דנקודים, שלא תתגלה, כי 
בהגבורה הזו, נמצא בחינת המסך והעביות שעליהם יצאו קומת או"א 
הפנימים דנקודים,
%break
אשר בחינת האור נבחן על שם אבא, ובחינת המסך של הזווג נבחן על 
שם אמא. הרי שבחינת אמא עלאה נגנזה במו"ס. וע"כ נקרא מו"ס 
בשם עזקא רבה.
%page 1326
וזה אמרו, "המוחין דדכורא שהוא אבא נקרא עזקא דכיא יען נוטה אל 
החסד, ע"ד הנ"ל באוירא דכיא. ומוחין דאמא נקרא עזקא רבה בסוד 
מה תעשה לשמך הגדול" דהיינו כמבואר שגניזה דמוחין דאבא, 
שהושרש בגלגלתא דארך אנפין, נקרא עזקא דכיא,
%break
כמו שנקרא אוירא דכיא, אלא על שם הגניזה דמוחין דאבא, נקרא 
עזקא, כנ"ל, אבל הגניזה דמוחין דאמא שהושרש במו"ס, נקרא עזקא 
רבה, שאמא זו ה"ס שם הגדול המרומז בכתוב מה תעשה לשמך 
הגדול.
%break
ובזה תבין, שמה שכתב מקודם לכן, שמו"ס נקרא עזקא דכיא, תיקן 
אח"כ, במה שמחלק בין מוחין דדכורא למוחין דנוקבא. כי מקודם לכן 
כשכתב שמו"ס נקרא עזקא דכיא, לא ירד לחילוק זה אלא כתב סתם,
%break
כיון שהמסך שעליו נעשה הזווג נגנז במו"ס, הרי כל קומת או"א 
הפנימים נגנזו בסבת גניזת הגבורה שם, וע"כ אפשר לקרוא גם את 
מו"ס בשם עזקא דכיא, כי גם קומת אבא נמנעת על ידו.
%break
אמנם עתה מחלק בין המוחין דאבא, שהם בחינת האור שבקומה, ובין 
מוחין דאמא שהיא בחינת המסך והעביות שעליהם נעשה הזווג 
להמשכת הקומה. ומבחינת התחלקות זו, נקרא מו"ס עזקא רבה, 
והגלגלתא עזקא דכיא.
%break
וזה אמרו "כל בחינת מוחין נקרא עזקא, לפי שהמוחין נחלקים לד' 
חלקים: חו"ב, ודעת הכולל חו"ג, ואלו הד' מוחין נעשים ד' ווין מרובעים 
ונעשים ם' סתומה דלםרבה המשרה" וזה רומז למ"ש לעיל באורך,
%break
אשר זה הראש הא' שנקרא גלגלתא, הוא שורש של הם' דצלם, שהרב 
פירש אותה לעיל משום שיש בה ד' מוחין חו"ב חו"ג והם או"א עלאין.
%break
אבל ל' דצלם יש בה ג' מוחין חו"ב ודעת כי החו"ג נתיחדו שם למוח 
אחד (עי' בדף א' ס"ט אות קכ"ד ואות קכ"ז. ובדף א' ע"ב אות ק"ל 
ובאות קל"ד) ונתבאר שם הטעם, כי הזווג המגלה הארת חכמה לחוץ 
תוך הבינה, נעשה ע"י יחוד החו"ג שבדעת, ואז נעשים למוח אחד.
%break
וכיון שאין הזווג הזה נעשה באו"א עלאין, להיותם תמיד בבחינת 
חסדים מכוסים, ע"כ נחשב החו"ג שיש בדעת שלהם, לב' מוחין, וכיון 
שאין שם הזווג הזה דדעת, נמצאים החסדים סתומים מהארת חכמה, 
הרי שד' מוחין ובחינת עזקא הגנוז באו"א הפנימים ענינם אחד,
%break
כי מתוך שאינם עושים זווג בחו"ג שבדעת שלהם, ע"כ נעשו לעזקא, 
המקיף כמו טבעת למוחין דאבא הפנימי, שאינו יכול להתגלות משם. 
עש"ה. ואין להאריך. והנה נתבאר שמוחין דע"ב נקראים עזקא.
%break
אבל מוחין דל' דצלם, המתגלים בישסו"ת אינם נקראים עזקא, ומ"ש 
הרב כל בחינת מוחין, כוונתו למוחין דע"ב, כי רק הם נחשבים למוחין 
דהולדה כנודע. והנה נתבאר היטב ב' תקונים קדמאין של ז' תיקוני 
רישא, שהם גלגלתא ומו"ס.
%letter עא
עא) התיקון השלישי הוא קרומא דאוירא אזדכך וסתים, כי אזדכך כדי 
שיוכל לעבור אור האוירא דבגו גלגלתא להאיר דרך האי קרומא במו"ס 
אך עכ"ז הוא סתים:
%page 1327
כבר נתבאר זה היטב לעיל (דף א' ש"ז ד"ה אמנם עש"ה ובדף א' ש"י 
ד"ה רישא) שהיא בחינת כח המסך דרדל"א עצמו, מבחינת המלכות 
הממותקת במדת הרחמים, שהוא בחינת ה"ת בנקבי עינים המוציאה 
אח"פ דכל מדרגה לחוץ.
%break
וכיון שאין שליטתו ניכר אלא בגוף, כי ברדל"א עצמו אינו שולט, להיותו 
שם ממטה למעלה, וכן אינו שולט על הגלגלתא אע"פ שהיא כבר 
למטה ממסך הזה, משום שאין שליטת צמצום יכול להגלות על ג"ר 
דבינה שהיא בחי' דגלגלתא,
%break
לפיכך נבחן, שכח המסך הזה מתישב, תחת ג"ר דבינה, וממעל ז"ת 
דבינה, ונתחלקה משום זה הגלגלתא, שהיא כלי דבינה, למים עליונים 
ולמים תחתונים, כי המסך הזה הנקרא רקיע, הופרס תחת ג"ר דבינה, 
שהם אינם סובלים ואינם נסתמים כלום מכח המסך,
%break
כי בלאו הכי אינם מקבלים חכמה, וע"כ נקראו מים עליונים, ובחינת י' 
עלאה שבא'. אמנם הרקיע הזה שולט על ז"ת דבינה, כי הם צריכים 
להארת חכמה להיותם שרשי ז"א, כנודע,
%break
והרקיע הזה שהוא המסך והקרומא, סותם אותם מהארת חכמה, ואינו 
מאיר אלא בחינת חסדים מכוסים בסיתום מכח המסך, ונמצאים 
סובלים דין וצמצום מכחו, וע"כ הם נבחנים למים תחתונים, ובחינת י' 
תתאה דא'.
%break
וזה אמרו "אזדכך כדי שיוכל לעבור אור האוירא דבגו גלגלתא להאיר 
דרך האי קרומא" כלומר שבחי' החסדים המכוסים שבגלגלתא הם 
יכולים לעבור למו"ס דרך הקרום הזה, כי המסך אינו מצמצם רק אור 
חכמה לבד,
%break
וכיון שהחסדים המכוסים שבגלגלתא הם בחינת מים עליונים, כנ"ל, 
דהיינו אור הנשמה, ע"כ הם מזככים את הקרומא מאד, ועכ"ז הוא 
סותם את המים התחתונים,
%break
כלומר שמורגש בו כח הדין בהיות החסדים באים מתחת הרקיע, משום 
שהם צריכים להארת חכמה דוקא, והוא מעכב את זה. וצריך שתזכור 
בכל הענינים האלו, אשר כל ההפרש מז"א דאו"י אל בינה דאו"י אינו 
אלא בהארת חכמה,
%page 1328
ובהיות ז"א חסר מהארת חכמה, נבחן שעוד לא יצא ונאצל מבינה, 
כמ"ש זה היטב לעיל בחלקים הקודמים. וז"ס הסתימא של המסך, 
שאינה ניכרת אלא במים תחתונים,
%break
שהם: ז"א, וז"ת דבינה, שהם שורשי זו"ן, אשר הארת חכמה היא עצם 
מהותם. ולפיכך המה סובלים מאד מן המסך הזה דקרומא דאוירא 
הסותם זאת. ובזה מתבארים גם המשך דברי הרב.
%letter עד
עד) עמר נקי תליין בשיקולא דע כי הנו"ה בכל מקום יש להם ב' 
בחינות: א' הוא ראשי פרקי הירכין שהם למעלה מן היסוד, ב' 
התפשטותם למטה מן היסוד: וצריך שתדע, כי כמו שכללות הפרצוף, 
מתחלק על ג' שלישים ראש תוך סוף,
%break
כן נה"י שהם בחי' סוף של הפרצוף, מתחלקים בעצמם ג"כ לרת"ס, כי 
כל ההבחנות שבכללות נוהג ג"כ בהפרט, כנודע. וענין התחלקות הזו 
ע"פ הט"ס המקוריות, שנתבאר לעיל בבחינת ראש הפרצוף, נוהג גם 
כן בבחינת נה"י של הפרצוף.
%break
כי גם בהם ג' כלים בינה ז"א מלכות, אשר מבחינת תיקון קוים נקראו 
חב"ד חג"ת נה"י, שהם ט"ס. וכמו שנתבאר לעיל אשר חב"ד, שהם 
הכלי דבינה בג' קוים שבה, המה מתחלקים לג"ר ולז"ת שג"ר הם 
בחינת ם' דצל"ם ואו"א עלאין וז"ת הם בחינת ל' דצלם וישסו"ת.
%break
ממש עד"ז מתחלק ג"כ החב"ד דנה"י, שהם ג"ש העליונים דנה"י, כי 
ג"ר דשלישים העליונים האלו הם בחי' ם', ואו"א עלאין, וחסדים 
מכוסים.
%break
וז"ת דשלישים עליונים הם בחינת ל', ונחשבים לחג"ת, וישסו"ת, 
ולבחינת אור דאשתאר מאויר, וחסדים מגולים. דהיינו כל הבחינות 
האמורות בל', דצלם.
%break
ובזה תבין ההפרש מחלק נו"ה שהם למעלה מן היסוד, ומחלקי נו"ה 
שלמטה מן היסוד. כי אותם שלמעלה מן היסוד, הם בחינת ם' ואו"א 
עלאין ואוירא, דהיינו בחסדים מכוסים תמיד, ואותם שלמטה מן היסוד 
הם בחי' חג"ת וישסו"ת ובחינת אור דאשתאר מאויר, ובחסדים מגולים.
%break
והנה התחלת נה"י דעתיק הוא מקרומא דאוירא ולמטה, כי ערך הראש 
הא' דגלגלתא כלפי ראש הב' דאוירא, הם כערך או"א עלאין אל 
ישסו"ת. שה"ס ם' ול' כנ"ל. וע"כ כמו שאו"א מסתיימים על החזה 
דא"א, ומחזה ולמטה מתחיל ישסו"ת, כנודע,
%break
כן הגלגלתא מלבשת לחג"ת דעתיק עד החזה, ושם בחזה עומד 
הקרומא דאוירא, המשמש שם כמו פרסא גו מעוהי, ומשם ולמטה הוא 
בחינת נה"י דעתיק.
%break
כי טעם אחד להם, שכמו שנקודת החזה נחשבת בא"א לסיום ג"ר 
דבינה, וע"כ מלבישים שם או"א, כן כאן בגלגלתא נבחן הסיום דג"ר 
שלה לנקודת החזה. וזכור שהגלגלתא נחשבת לבינה בערך רדל"א, 
אבל מבחי' עצמה היא כתר.
%break
ונתבאר שמקום הקרומא, הוא בחינת חזה, ומשם ולמטה הוא נה"י. 
אמנם לפי"ז קשה מאד, איך אפשר שגבורה דעתיק יתלבש במו"ס, 
והרי מו"ס הוא למטה מקרומא דאוירא, ששם הוא בחינת החזה 
דעתיק, כמבואר.
%page 1329
והענין מתבאר במ"ש לעיל (דף א' שי"ז ד"ה שהעתיק) כי מסדר 
אצילות הפרצופים, נחשב רק ב' רישין בא"א שהם גלגלתא ומו"ס, 
שקומתם שוה, להיותם בחינת דו"נ דראש דא"א. וע"כ המה מלבישים 
לחסד וגבורה דעתיק, שגם הם קומתם שוה.
%break
אמנם מבחינת תיקון המוחין הם נחשבים לג' רישין: גלגלתא ומוחא 
דאוירא ומ"ס. ומבחינה זו אין קומתם שוה, אלא שהם זה תחת זה, 
שמוחא דאוירא מקבל מגלגלתא, ומו"ס מקבל מאוירא. כנ"ל באורך 
עש"ה.
%break
ושורש השינוי הזה הוא, מכח הב' מלכיות שבמלכות דרדל"א, שמלכות 
א' היא מצמצום א', שאינו משמש עמה אלא בגניזה, שפירושו, שאינה 
מתגלה בקו אמצעי שלו, ששם מקום הזווג, אלא שנמצאת בבחינת הקו 
השמאל בלבד, כנ"ל.
%break
והוא משמש רק במלכות דצמצום ב', והיא נמצאת בקו אמצעי שלו, 
כנ"ל. וזהו כל עיקר ההבחן מב' התיקונים הראשונים, שהם גלגלתא 
ומו"ס, לתיקון הג' הנקרא קרומא דאוירא.
%break
כי ב' התיקונים הראשונים מלבישים הקצוות שלו, שהם לחסד וגבורה 
דעתיק. ועל כן המה מקבלים מבחינת מלכות דצמצום א' הנמצאת 
בקצוות, כנ"ל. אבל התיקון הג' הנקרא קרומא דאוירא בא מקו אמצעי 
דעתיק שהוא ת"ת, וע"כ אין בה רק המלכות דצמצום ב'. והבן זה.
%break
והנך רואה, שענין ב' ראשים דא"א וענין ג' ראשים דא"א, אע"פ 
שנמצאים במקום אחד, מ"מ המה ענינים נבדלים כי בחינת ב' ראשים 
מתוקנים ממסך שבמלכות דצמצום א', שמטעם זה הם בקומה שוה,
%break
ושניהם נקראים בשם עזקא, שפירושו ם' סתומה, שגלגלתא נקרא 
עזקא דכיא, ומו"ס נקרא עזקא רבה, כנ"ל באורך, וע"כ הם מלבישים 
לחסד וגבורה דעתיק.
%break
אמנם ענין תיקון ג' רישין, הם נמשכים מתיקון הג' שהוא בחינת המסך 
המתוקן במלכות דצמצום ב', שאין לה ענין עם המלכות דצמצום א'.
%break
וע"כ מכחה נבחנים ב' רישין מוחא דאוירא ומו"ס לבחינת נה"י דעתיק, 
העומדים מחזה ולמטה שלו, כנ"ל, כי קרומא דאוירא היא הפרסא 
שבחזה. וז"ס שאין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימא. כי אין להם 
שום חיבור זו עם זו. כמ"ש עוד מזה להלן.
%break
וזה אמרו "הנצח הוד בכל מקום יש להם ב' בחינות: א' הוא ראשי פרקי 
הירכין שהם למעלה מן היסוד, ב' הוא, התפשטותם למטה מן היסוד.
%break
וזולת זה יש להם בחינת פנימית, שהיא גבוה מן היסוד והם סתומים 
מבפנים והיא תרין ביעין דכורא" והנך רואה איך הרב חושב כאן ג' 
בחינות של נו"ה.
%page 1330
והנה ב' בחינות הראשונות כבר נתבאר לעיל, שהם בחינות ם' ל' 
דצלם, שנו"ה שלמעלה מן היסוד הם בחינת ם', וחב"ד, ואו"א עלאין, 
וחסדים מכוסים. ונו"ה שלמטה מן היסוד הם בחינת ל' וחג"ת וחסדים 
מגולים.
%break
ועתה נבאר הבחינה הג' שהיא הבחי' פנימית דנו"ה הגבוהים מן היסוד 
ונקראים ב' ביעי דכורא. כי נתבאר שהגם שמלכות דרדל"א מצמצום א', 
אינה מתגלה באצילות, מ"מ היא משמשת שם בגניזה, שפירושו 
בקצוות כנ"ל.
%break
ולפיכך גם אלו הנה"י דעתיק נבחנים לקצוות ולקו אמצעי, אשר בימין 
ושמאל שלהם, נמצאת המלכות דצמצום א', והם הנקראים ב' ביעי 
דוכרא המבשלים הזרע.
%break
באופן שאותם ב' בחינות שיש בכללות הראש דא"א, שהם מתיקון הא' 
והב' שבגלגלתא ומו"ס הנקראים ב' עזקין. ובחינת תיקון הג' שהוא 
למוחין, כן ישנם אלו ב' בחי' גם בנה"י עצמם דעתיק,
%break
שבחי' ב' עזקין מתוקנים בפנימיות נו"ה, שהם נקראים ב' ביעי דוכרא, 
ובחינת תיקון המוחין בסוד ג' רישין הם חיצוניות נו"ה, הנחלקים לג' 
שלישים, ששליש א' הוא למעלה מן היסוד, וב"ש למטה מן היסוד. והבן 
היטב.
%break
וזה אמרו "והנו"ה הם בב' אודנין וב' עיינין והמצח עומד ביניהם כי הוא 
למטה מן האזנים וגבוה מן העינים, והוא בחינת היסוד דעתיק הגנוז 
במצחא" דהיינו כנ"ל, ששלישים עליונים דנו"ה שהם בחינת ם' וחסדים 
מכוסים וכו', הם מלובשים באודנין,
%break
וע"כ נבחנים האודנין שהם למעלה מן היסוד עתיק שבמצח, ושלישים 
אמצעים דנה"י דעתיק מלובשים בעיינין, שהם בחינת ל' דצלם, וחג"ת 
וחסדים מגולים, כנ"ל וזהו מבחינת תיקון המוחין, הנמשכים מתיקון 
הג', שהיא בחינת מלכות דצמצום ב'.
%break
ומלבד זה יש עוד בחינת פבימיות דנו"ה תוך פנימיות הב' אודנין, שהם 
בחינת המלכות דצמצום א', שהם בחינת ב' ביעי דוכרא, הנמשכים מב' 
תיקונים הראשונים גלגלתא ומו"ס, כנ"ל.
%break
וזה אמרו "אמנם להיות האזנים דעתיק מקום גבוה מאד, כי הם ב' 
ביעין הסתומים לא שלחו בהם יד וכו'" דהיינו כנ"ל כי מלבד שהם 
משתמשים בתיקון המוחין לבחינת שלישים עליונים כנ"ל, הנה יש בהם 
עוד בחינת פנימיות דנו"ה שהם ב' ביעי דוכרא.
%break
וע"כ המה בחי' סתומות, כי נמשכים מב' עזקין, שה"ס הם' סתומה 
דלםרבה המשרה, שיש בהמסורה. ולפיכך אין הזוהר עוסק מהם.
%page 1331
%letter עט
עט) הדינין הם שערות וכולם הם מנו"ה וכו' ובעלותם בסוד או"ח וכו' 
פוגעים בג' מקומות וכו' ומתערבי בכלהו: וכן אומר לעיל, שבמקום 
בחינת האזנים, נזכר השערות דרישא, היוצאות מכח האזנים,
%break
ומשם שרשם ומשם מתפשטים ולהכי בעי לאעברא שערא מעל גבי 
אודנין. ע"ש. והיינו מכח הפנימיות דנו"ה שיש באודנין אלו, שהם 
בחינת ב' ביעי דוכרא.
%break
אשר בביעה שמאלית גניז שם כח העביות דמלכות מצמצום א', כי היא 
נמצאת בכל קו שמאל דז"ת דעתיק, וכמו שנגנזה במו"ס מכח הגבורה 
דעתיק שנתלבשה בה, כן נגנזה באזן שמאל, מכח ההוד דעתיק 
שנתלבש שם,
%break
אמנם כאן נחשבת לדינים להיותם מחזה ולמטה דעתיק, ומחמום 
הדינים ההם מתבשל הזרע, שה"ס החסדים המתגלים ביסוד דעתיק 
שלמטה מהם, כנ"ל, ששם מקום הזווג בקו האמצעי, המעלה או"ח 
ומלביש קומת החסדים, כנודע.
%break
והנך מוצא שכח המלכות דצמצום א', מתערבת בהארתה גם בקו 
אמצעי, כי מכחה מתבשל הזרע כנ"ל.
%break
אע"פ שהמסך ומלכות דקו אמצעי הוא מצמצום ב', שהיא הנקרא 
עטרת היסוד דעתיק (כנ"ל דף א' ש"ה אות כ"ג) וזה שאומר הרב 
שהארתה מתגלה, אע"פ שהיא עצמה נגנזה בראש דעתיק.
%break
כנ"ל (א' שכ"ז אות ע"ב) וטעם של הצורך להארת המלכות הזו הוא, 
משום שהמסך דצמצום ב' הוא רק תולדה דמסך דצמצום א', וע"כ לא 
היה קיום להענף אם לא היה לו הארה מתמדת מן השורש שלו. והבן.
%break
והנה השערות בשרשם הם כח הדינים הגנוזים בפנימיות האודנין, 
שהם אינם מקבלים מיתוק וזווג להיותם גניזין בקו שמאל, כנ"ל, ושום 
זווג לא נעשה עליהם,
%break
אמנם האו"ח העולה מהזווג בעטרת יסוד דעתיק ממטה למעלה בתוך 
המצח דא"א, הוא מוציא הארה מנו"ה הפנימים שבקצוות שהם בב' 
האודנין שלמעלה ממנו, להיותו המכריע בין הקצוות, ונמצא כח הדין 
הגנוז באודנין מתערב ג"כ באו"ח העולה,
%break
וכיון שכח הדין הזה בא ממלכות הגנוזה, שמיתוק הזווג לא היה עליה, 
הרי היא נחשבת למותרי מוחא, כלומר, שאינם מקובלים שם בתוך 
הארת המוחין, ע"כ הם בוקעים ויוצאים דרך נקבי הגלגלתא לחוץ 
ומתגלים על הגלגלתא בסוד שערות רישא.
%break
אמנם כיון שהזווג עצמו מתחילתו היה כלול ג"כ בהארת המלכות 
הגנוזה באודנין, דהיינו מבחינת בישול הזרע, כנ"ל. ע"כ יוצא בחינת 
מותרי מוחא גם מבחינת קו אמצעי ג"כ, כי קבל לתוכו כחות מסוד 
חימום הזרע,
%page 1332
ולפיכך יוצא שערות גם מתיקון המוחין שבקרומא דאוירא, וע"כ נולדו 
ויצאו השערות מכח כל ג' רישין בסוד י"ג נימין, כמ"ש לפנינו. הרי 
ששורש השערות הם רק בנו"ה הפנימים דאודנין, ממלכות דעתיק 
הגנוזה שם וענפיה הם השערות מכל ג' רישין. וזכור זה.
%break
וזה אמרו "ואמנם במקום בחינת האזנים, נזכרים השערות דרישא 
היוצאות מכח האזנים, ומשם שורשם, ומשם מתפשטין ולהכי בעי 
לאעברא שערי מע"ג האודנין" דהיינו כמבואר, כי שורש השערות הם 
בנו"ה דאודנין הפנימים,
%break
כי השערות שיצאו מג' רישין בסוד י"ג נימין, הם ענפיה בלבד, מחמת 
שסייעה שם בסוד החימום ובישול דב' ביעי דוכרא, כנ"ל. וע"כ בעידנא 
דצלותא צריכים לאעברא שערא מע"ג אודנין, כדי שלא יתרבה כחם 
מכח נגיעתם בשורשם. ואז לא תתקבל התפלה ח"ו.
%break
והבן זה, כי סוד התפלה הוא בחינת העלאת מ"ן, וכיון שאין המלכות 
הזו שבפנימיות נו"ה דאודנין ראויה לסוד הזווג, כנ"ל, לכן אם יתגלה 
כחה בהשערות בשעת התפלה, נמצא שהוא מעלה מ"ן גם מבחינת 
מלכות הזו,
%break
ואז אפילו המ"ן שהם ממלכות הממותקת נפסלים ג"כ, כי הם עולים 
יחד. וז"ס שאין התפלה מתקבלת, כלומר שלא ימשיך זווג בכח תפלתו. 
והבן היטב.
%break
וזה אמרו "ובעלותם בסוד או"ח שהם סוד הגבורות, הם פוגעים בג' 
מקומות, שהם ג' רישין דא"א גלגלתא ואוירא ומו"ס ומתערבי וכו' י"ג 
חיורתא וי"ג נימין וי"ג תיקונא דיקנא, וכלהו מבחינת נו"ה הנזכר אלא 
שכפי תערובתם בהני ג' וישין אשתני שמייהו"
%break
כלומר, אע"פ ששורשם של השערות הם מנו"ה הפנימים שבאודנין 
הבאים מב' רישין גלגלתא ומו"ס, בעוד שאין להם חיבור כלל עם תיקון 
הג' דקרומא דאוירא, שממנו נתקנו ג' רישין דא"א, כנ"ל. (דף א' שכ"ח 
ד"ה עמר נקי) עכ"ז כיון שב' ביעי דוכרא האירו בסוד בישול הזרע,
%break
ע"כ נמצא כחם מעורב באו"ח העולה מן המסך שבעטרת היסוד 
דעתיק, והם פוגעים משום זה בכל ג' רישין ועושים בהם מותרי מוחא, 
בסוד דינים הנקראים שערות, ובסור חיורתא שעליהם נאחזים, כמ"ש 
לפנינו.
%letter פ
פ) כדמות ווין כי הם עוברים דרך קרומא דאוירא וכו' ווין כמהו והם 
או"ח כי הם גבורות: ענין השערות יתבאר להלן במקומו, שהם בחינת 
ג"ר דחכמה, שהיו צריכים להתלבש בגלגלתא ומוחא סתימאה, בעת 
שנעשה הזווג על מסך דבחי"ג, הממשיך קומת חכמה.
%break
ומחמת התיקון דם' דצל"ם יצא האור לחוץ, ונעשה מקיף חוזר. כי האור 
נסתלק מן הכלים שלהם שהם השערות, ונעשו לאו"מ. וז"ש "כי הם 
עוברים דרך קרומא דאוירא וכו'" כי זה התיקון דם' דצל"ם, נעשה בכח 
הקרומא דאוירא, כנ"ל בסמוך,
%break
שעי"ז נסתלק האור מהם, ונעשו בבחינות גבורות ווין. אמנם בשעת 
הזווג בעת שאריך אנפין ועתיק נעשו לאחד, אז מאיר בהם או"מ, 
והשערות נעשו ליודין, כמ"ש להלן, כי אז בחינת הווין שבהם יורדים 
למו"ס.
%page 1333
%letter פא
פא) נו"ה אלו רמוזים בגלגלתא ומוחא, שבהם חו"ג דעתיק וטמירי תמן 
ומתמן נפקי דרך ההוא קרומא: פירוש, כי אלו השערות הם מקיף חוזר, 
שכבר היה בכלים בעת שנעשה הזווג על מסך דבחי"ג, אמנם לא יוכל 
להשאר ולהתלבש בגלגלתא ומו"ס, מחמת הם' דצל"ם רכיב עלייהו,
%break
וע"כ יצאו מגלגלתא מו"ס, ונעשו לאו"מ בבחי' שערות מעל גבי 
הגלגלתא. כנ"ל בסמוך הרי שהשערות הן בחינת האורות דנפקי 
מגלגלתא ומו"ס. וז"ש ומתמן נפקי דרך האי קרומא.
%break
תרין ביעין דעתיק וכו': כבר נתבאר זה לעיל, כי הם בחי' נו"ה דעתיק 
שלמעלה מיסוד, להיותם מתוקנים בבחינת ם' דצל"ם, וע"כ אין להם 
עסק לא עם הקטנות דמסך של היסוד, ולא עם הגדלות שלו. ע"ש.
%break
גם נתבאר, דתמן גניז האי בוצד"ק, שה"ס מלכות דצמצום א', שמהם 
בחינות חימום להעלאת מ"ן. וז"ס שטוחנים מ"ן לצדיקים, כמ"ש להלן. 
ומכח החימום של המלכות דצמצום א', מתעלים אח"פ דחכמה, שהם 
בחינת השערות.
%break
הרי שהשערות יוצאות מבחינת ב' ביעי דוכרא. כי ממלכות דצמצום ב' 
בלבד לא יצוייר המ"ן של העלאת אח"פ, להיותה חסר מהם מראשית 
התהוותה. כמ"ש להלן.
%letter פב
פב) השערות מבירור המלכים והגבורות וכו' כי השערות הם התקון 
האמיתי להחיות המלכים: כמ"ש לעיל, שהשערות הן ענפי ע"ב, דהיינו 
אותו ג"ר דע"ב שלא יכלו להתלבש בגלגלתא ומו"ס ויצאו לחוץ בבחינת 
מקיף חוזר, וזהו בחינת האור ישר עצמו.
%break
והשערות, הם בחינת האו"ח והכלים דאח"פ שעלו מבי"ע, שהשלימו 
ע"ס דכלים לצורך המשכת האור הזה דע"ב. אלא כיון שהאור לא 
נתלבש בהשערות, כי נסתלק מהם לאחר הזווג, ע"כ נעשו בסוד 
גבורות, וגם הבוצד"ק כלול בהם כנ"ל.
%page 1334
וז"ש "כי השערות הם עיקר התיקון לבירור המלכים" כי חכמה נקראת 
אור החיה, וה"ס אורות דתחיה העיקרים, אשר אין המשכת חכמה 
באצילות, זולת ע"י השערות, כמ"ש לקמן. הרי שעיקר תחית המלכים 
תלוי רק בהשערות.
%letter פה
פה) יסוד דעתיק הגנוז במצחא ולכן גם במצח זה יש בו כח הדינין 
הנמשכים בו מנו"ה וכו' כי תמיד טפת החסד גנוזה בפי אמת יסוד:
%break
פירוש, כי השערות רישא צריכים לכסות רק חג"ת דעתיק המלובשים 
מקרומא דאוירא ולמעלה, דהיינו ממצח ולמעלה בכל הראש, דהיינו 
במקום ג"ר דבינה ששם החסדים צריכים להיות מכוסים,
%break
אבל במקום ז"ת דבינה, שהוא מקרומא דאוירא ולמטה שהוא מקום 
המצח וב' תפוחין קדישין, הם צריכים להיות בלי שערות, להיותם 
בחינת הסדים מגולים, שה"ס הפנים בסו"ה חכמת אדם תאיר פניו.
%break
אמנם כשאין התחתונים כדאים, אז נמשכו אלו ט' נימין שבימין ושמאל 
דרישא, ששרשם ג"כ מנו"ה דעתיק, ומכסים על המצח ועל הפנים, ואז 
אין אור העתיק נגלה בא"א, אלא שהם בבחינת חסדים מכוסים כמו 
מקרומא ולמעלה, כי הנימין מכסים האור הגדול ההוא.
%break
ובהיות עת רצון, אז מאירים הי"ג חיורתא, באלו הי"ג נימין, והנימין 
מסתלקים מעל המצח והפנים, ואז נולד מצח הרצון דא"א כמ"ש בזוהר 
דרדל"א פשיט חד טורנא בסימא יאה דאתכליל במצחא וכו', ואתרשים 
בו חד נהורא דאקרי רצון עכ"ל.
%break
פשיט פירושו: שנתגלה. טורנא בסימא יאה, הוא שם היסוד, מבחינת 
טיפת החסד דמתגליא אפומא דאמה. כלומר בשעה שמשפיעים חו"ג 
מגולים בהארת חכמה. וזהו תיקון הה', אשר רעוא דרעוין אתגליא 
בצלותא דתתאין.
%break
וזה אמרו "כי תמיד טפת החסד גנוזה בפי אמת יסוד, וה"ס חסד 
דעתיק הגניז בגלגלתא דא"א, ומתמן נחית ואתגניז ביסוד דעתיק אשר 
במצחא דא"א" גניזה, פירושה כיסוי החסדים מהארת חכמה, אשר 
גניזה זו מגלגלתא, שחסד דעהיק גניז בו, כנ"ל, שה"ס עזקא דכיא.
%page 1335
וע"כ טפת חסד בבחינת הגניזו, יש תמיד ביסוד דעתיק אשר במצחא, 
שהוא שפע תמידית, לא תשתנה לעולם. ע"ד שנתבאר בראש הא' 
שנקרא גלגלתא, כי נה"י דעתיק המלובשים בא"א, מחולקים ג"כ לע"ס 
חב"ד חג"ת נה"י,
%page 1336
שב' אודנין ומצחא הם בחי' חב"ד ומקבלים מגלגלתא, והם בחי' ם' 
דצל"ם, וב' עיינין וחוטמא, הם בחינת חג"ת, ומקבלים מאוירא, והם 
בחינת ל' דצלם, שהיא חסדים מגולים בסוד אור דאשתאר מאויר. וב"ש 
תחתונים דנו"ה, ה"ס ב' נוקבי דפרדשקא.
%break
וזה שמדייק הרב כי לעולם טפת החסד גנוזה בפי אמת יסוד, שה"ס 
חסד דעתיק הגנוז בגלגלתא דהיינו כמבואר, שזה וזה הם בחינת 
חב"ד, והם בחסדים מכוסים.
%break
וזה אמרו וע"ש טפת חסד זו המתגלית ביסוד דעתיק הגנוז במצחא 
דא"א נקרא מצח הרצון" והנך רואה איך לעיל כתב הרב טפת חסד 
גנוזה בפי אמת יסוד. וכאן מדייק טפת חסד זו המתגלית ביסוד.
%break
והיינו בסוד עת רצון, שאז מאירים הי"ג חיורתא בי"ג הנימין והנימין 
מסתלקים מעל המצח והפנים, ואז טפת חסד מתגלית ביסוד דעתיק 
באור החכמה, שהארת חכמה זו מושפעת לשלישים אמצעים שהם 
העיינין וחוטמא, ואז אתפני שערין מעל המצח והפנים. כמ"ש להלן.
%letter צא
צא) נוקבא דפרדשקא והוא חוטמא דא"א ובה אתגניז מלכות דעתיק 
יומין: כבר נתבאר לעיל שהיא בחי' ב"ש תחתונים דנו"ה דעתיק, וכיון 
שאין שם ג' קוים בב"ש תחתונים, ע"כ נבחנת על שם המלכות, ולא 
בשם נה"י.
%break
וע"כ הם ב' נקבי, כנגד נו"ה, מחד נמשך חיין שהוא הימין שנקרא נצח, 
ומחד נמשך חיי דחיין, שה"ס השמאל שנקרא הוד. ומ"ש בסו"ה עלה 
עשן באפו זה סובב על חוטמא דז"א. כמ"ש בזוהר.
%page 1337
%letter צג
צג) ולכן צריך שיהיה בתחתון ג' אחרים כדי שיקבלו הארה מן הג"ר של 
העליון והרי הם י"ג: כבר ידעת, שיש רק ט"ס מקוריות. שהם בינה ז"א 
מלכות, אשר בתיקון קוים הם חב"ד חג"ת נה"י. אבל הכלים דכתר 
חכמה חסדים בפרצוף.
%break
וטעם הדבר הוא, מפני שרדל"א לא נתלבש בא"א מבחינת מלכות שלו 
דצמצום א', כי היא נשארת גנוזה ברישיה. אלא שנתלבש בא"א, 
מבחינת מלכות דצמצום ב' הנקראת עטרת יסוד, שהיא עומדת בנקבי 
עינים, ומוציאה אח"פ לחוץ,
%break
שמטעם זה נחלק ספירת הכתר דנקודים לב' חצאים, אשר גו"ע לקח 
עתיק, ואח"פ הוציא לחוץ ותיקן מהם ב' רישין דא"א.
%break
הרי שאין בא"א אלא מאזן ולמטה, דהיינו מבינה ולמטה, וחסר ב' 
הכלים כתר חכמה שלקחם עתיק. ועד"ז נתקנו כל האצילות,
%break
שכל תחתון הוא בחינת חצי פרצוף של העליון, שהעליון הוא גו"ע של 
המדרגה, והתחתון הוא אח"פ של העליון, כנ"ל באורך. וע"כ אין יותר 
בשום פרצוף מפרצופי אצילות מג' כלים בינה ז"א מלכות.
%break
וזה אמרו "כיון שלעולם אין כל הי' ספירות של העליון מתלבשים תוך 
התחתון רק הז"ת של העליון לבד, והג"ר נשארים מגולות וכו' ובודאי 
שהג"ר יאירו למטה וכו'" פירוש, כל ראש כולל ע"ס,
%break
וכיון שיש בתחתון בחינת ראש, א"כ יש בו ע"ס, שהם חב"ד חג"ת נה"י, 
שהם בחי' תיקון קוים בג' הכלים בינה ז"א מלכות, כנ"ל אבל הוא חסר 
עוד יחידה חיה דעליון, שהם ב' המקיפים ל"מ דצל"ם, כי אינו מלביש 
אלא לז"ת דעליון, שהם אח"פ, כנ"ל.
%page 1338
כי גלגלתא דא"א היא בינה, וכן כתר דאו"א הוא גרון שהוא בינה דא"א. 
הרי שכל תחתון, נבחן לחסר ג"ר דעליון שהם המקיפים דל"מ.
%break
וזה אמרו "ובודאי שהג"ר יאירו למטה ואי אפשר שהתחתון יהיה חסר 
מהארת ג"ר לגמרי" פי': כי כל זמן שאין בחינת חיה בפרצוף, נחשב 
הפרצוף לבלתי שלם, ואינו מוליד, כנודע.
%break
וז"ש "ולכן צריך שיהיה בהתחתון ג' אחרים כדי שיקבלו הארה מן הג"ר 
דעליון והרי הם י"ג" פי': כי כלים חדשים, אי אפשר אל הפרצוף לקנות, 
אלא בשעה שהפרצוף משיג ג"ר דעליון דהיינו מקיפי ל"מ, שהם חיה 
יחידה, אז הם מוכרחים להתלבש בתוך הכלי דבינה,
%break
אמנם אז נחלקת הכלי דבינה לשנים: לג"ר ולז"ת, המכונים חב"ד 
חג"ת, שבחינת יחידה חיה מתלבשים בכחב"ד, דבינה, שנעשית אז 
לבחי' ם' דצל"ם. ובחינת נשמה מתלבשת בחג"ת דהיינו בז"ת דבינה, 
הנעשית אז לבחינת ל' דצל"ם.
%break
ונמצא שעתה נתוספו עוד ג' כלים בפרצוף, שהם כלים דחג"ת, שנעשו 
לבחי' ל' דצל"ם. ומבחינה זו נבחנים לי"ג אפילו מטרם שהשיגו ל"מ 
דצלם, שהרי אלו חג"ת דבינה ישנם בפרצוף גם בקטנות, אלא שאינם 
עולים בשם,
%break
וע"כ יש י"ג ספירות: ע"ס יש להם מבחינת ג' הכלים בינה ז"א מלכות, 
שהם חב"ד חג"ת נהי"מ, ונוסף עליהם אלו חג"ת שיתחלקו מבינה בעת 
השגת חיה יחידה, הרי י"ג.
%letter צה
צה) נחלקות בבחי' י"ג תיקונין כי הי"ס הם עצמם הנחלקות לי"ג לסיבה 
הנ"ל: דהיינו כנ"ל בדיבור הסמוך, שמתוך התחלקות הבינה לג"ר 
וחג"ת, נתוספים ג"ס חדשות, אשר התוספות הזו יש בה בהכרח גם 
בעת הקטנות,
%break
וע"כ הי' ספירות דגלגלתא נחלקות לי"ג: כי ע"ס יש בו מג' הכלים, 
שהם חב"ד חג"ת נה"י, ועטרת יסוד משלימתו לעשר. ועוד יש בו ג' 
תיקונים אחרים שהם דעת וב' תפוחין קדישין,
%break
כלומר בעת שתתחלק הבינה לג"ר וז"ת ויתגלה בו הל"מ דצלם, אז 
יתגלה בו דעת דרדל"א בהאי אוירא שבין כתרא ומ"ס וב' תפוחין 
אתפני משערות, ויתגלה בהם החכמה, בסוד חכמת אדם תאיר פניו.
%page 1339
%letter צז
צז) הדעת דרדל"א הוא גנוז מאד ולכן הוא בסוד הפה דע"ק וכו': 
כלומר, שהגם שדעת דרדל"א אחזי נהורא בהאי אוירא שבין כתרא 
למו"ס כנודע, דהיינו בעת שמוריד המסך מקרומא דאוירא למקום הפה,
%break
שאז נחזרים האח"פ, שהם גלגלתא ומו"ס דא"א, לבחינת ראש 
דרדל"א, והמה נחשבים אז לבחינת דעת דרדל"א, המכריעים על 
בחינת גו"ע, שהם רדל"א, כנ"ל.
%break
מ"מ עדיין אינם נחשבים לגמרי לבחינת דעת דרדל"א, משום שאין כאן 
ביטול המסך לגמרי כמו שהיה בעת ירידת ה"ת מעינים בזמן הנקודים, 
כי כאן נתחזקו כל הפרסאות, באופן, שאפילו בעת הארת ע"ב ס"ג 
העליונים, המורידים את הה"ת מעינים,
%break
מ"מ המסך נשאר עומד בעינו, ואינו נתבטל, אלא שמספיק להמשיך 
הארת גו"ע דעליון לתחתון בבחינת עליה בלבד, שענינו יתבאר להלן, 
וע"כ עדיין הארת ג"ר דעליון גנוזה בשביל התחתון.
%break
וז"ש הדעת דרדל"א גנוז מאד, כי אפילו בעת גדלות שה"ת יורדת 
מנקבי עינים דעתיק, ומקרומא דאוירא, אל מקום הפה דא"א, ונעשים 
שניהם לפרצוף אחד מ"מ עדיין אין א"א נחשב לדעת אל הרדל"א 
מבחינת ראש אחד, דהיינו שגו"ע יהיו לחו"ב,
%break
וראש דא"א שהם אח"פ, יתחברו ויהיו לדעת אליהם, אלא עדיין נמצא 
הפרש גדול ביניהם, ואינם ראש אחד ממש, ונבחן שעדיין לא השיג את 
ג"ר דרדל"א. והבן. וזה שמסיים, אך הג"ר שלו הם בסוד אור המקיף כי 
אינם יכולים להתלבש וטעם הדבר יתבאר בדיבור הסמוך.
%break
בינה דעתיק לא נתלבשה כלל, אמנם נמשך הארה ממנו מבחוץ עד 
מצח דא"א: וצריך שתזכור, כי כל עיקר התיקון שנתחדש כאן בפרצופי 
אצילות, הוא המעטת האור וגדלות הכלים, כמ"ש הרב לעיל (דף א' 
ש"ד אות כ"א)
%page 1340
כי בנקודים היה האור גדול מאד, וע"כ נשברו ונפלו לבי"ע, פירוש: כי 
הגם שענין ה"ת בעינים נתחדש עוד בעולם הנקודים, ואו"א דנקודים 
היו משום זה אב"א, כמ"ש שם, מ"מ בעת הגדלות ע"י הארת ע"ב ס"ג 
דבקע לפרסא זו דצמצום ב', ואו"א חזרו לראש,
%break
הנה אז לא היה שום חילוק בין ג"ר דאו"א לז"ת דאו"א, כי אחר שה"ת 
ירדה מעינים, שהיא י' דנפק מאויר ואשתאר אור, הנה נפקא הי' גם 
מבחי' האויר דג"ר דאו"א.
%break
והיו גם הג"ר דאו"א בבחינת אור, שמשום זה אחר שנמשך זה האור 
ממעלה למטה אל הז"ת דנקודים, לא היה ג"כ שום הפרש בין הג"ר 
דז"ת שהם החג"ת, ובין הו"ק דז"ת שהם הנה"י, והיו החסדים מגולים 
בהארת חכמה גם בחג"ת,
%break
וז"ס שהאור היה גדול מאד, דהיינו האור דאשתאר מאויר, היה גדול 
מאד, מחמת התלבשות בג"ר דאו"א עלאין, כמבואר, וע"כ הכלים לא 
יכלו לסבול ונשברו. כמ"ש שם, עש"ה.
%break
אבל עתה באצילות, נעשה תיקון גדול, המכונה הגבהת ירכין לעילא 
למעלה מיסוד, באופן, שאפילו בעת שאח"פ מוחזרים למדרגה, אינם 
מוחזרים רק בדרך הגבהת ירכין לעילא להפרישם שלא יקבלו מיסוד, 
ורק הפרקים האמצעים דירכין מקבלים מן היסוד.
%break
פירוש הדברים: כי נה"י דעליון המתלבישים בבחינת לבושי מוחין 
לתחתון, המתחלקים לע"ס חב"ד חג"ת נה"י, כנ"ל, המה נתקנו 
באצילות בסוד צל"ם,
%break
דהיינו כמ"ש לעיל, ששורש ע"ס דאצילות הם תמיד רק בינה ז"א 
מלכות לבד, דהיינו כי כל תחתון אינו אלא בחינת אח"פ דעליון, וע"כ אין 
לו אלא ג' כלים אלו. אלא בסוד תיקון קוים נעשו ג' קוים בבינה ונקראים 
חב"ד, וג' קוים בז"א ונקראים חג"ת, וג' קוים בנוקבא ונקראים נה"י.
%break
הרי, שהראש הנקרא חב"ד, אינו אלא כלי דבינה בלבד. וע"כ נעשה 
כאן תיקון ההתחלקות בין ג"ר דבינה, לז"ת שלה, בסוד א' כי המסך 
דעליון אינו שולט על ג"ר דבינה,
%page 1341
וע"כ עומד המסך דנה"י דעליון רק אחר ג"ר דבינה, ונעשה תחתיהם 
לבחינת רקיע המבדיל את ז"ת דבינה לבחינת מים תחתונים, וג"ר 
דבינה נשארו בבחינת מים עליונים. כמ"ש לעיל בתיקון קרומא דאוירא. 
עש"ה.
%break
והנה נתבאר איך שהחב"ד דנה"י דעליון נתחלקו לב' בחינות למים 
עליונים ולמים תחתונים. ונודע שהם הנקראים ם"ל, דצל"ם, והם ב' 
תקוני גלגלתא: הנקראים עמר נקי, ופקיחו דעיינין, שהרב מבאר אותם 
לעיל, כי הם ב' בחינות נו"ה שנתחלקו על היסוד,
%break
שאודנין הם בחינת ירכין שהם למעלה מן היסוד, ונבחנים לנו"ה 
סתימין. ועיינין הם בחינת ירכין שלמטה מן היסוד ונבחנים לנו"ה נגלים. 
עש"ה.
%break
והוא מטעם הנ"ל, כי האודנין הם בחינת ם' דצל"ם, שהם בחינת ג"ר 
דבינה הנפרשים לגמרי מן היסוד, כי אינם מתמעטים על ידו, מחמת 
שה"ת ושום צמצום אינו שולט על ג"ר דבינה, כנודע.
%break
וכן בעת גדלות שה"ת יורדת מעינים, וי' נפיק מאוירא ואשתאר אור, אין 
זה נוגע להם כלום כי מהם לא נפיק הי', והם תמיד בבחינת אוירא, 
כמ"ש הרב לעיל אצל הם' דצל"ם, ע"ש.
%break
וע"כ נבחנים שהם למעלה מן היסוד, כלומר שנפרשים ממנו לגמרי, כי 
אינו מתמעטים מבחינת הקטנות שלו, וכן אינם מתגדלים מבחינת 
הגדלות שלו. וז"ס דלא אדכרו אודנין בא"א, כי הם נשארים תמיד 
סתומים כמ"ש הרב.
%break
אמנם בחינת עיינין, שהם בחי' ז"ת דחב"ד דנה"י, הם נתקנו בבחינת ל' 
דצל"ם, דהיינו למטה מן היסוד כי עליהם שורה הצמצום של היסוד 
בעת קטנות בעוד ה"ת בעינים, להיותם בחינת ז"ת דבינה הצריכים 
להארת חכמה, והקטנות מונעת אותם.
%break
וכן הם מקבלים מן היסוד בעת הגדלות, שה"ת יורדת מעינים, שאז 
יורד הי' מאויר שלהם, ואשתאר בהו אור. וע"כ נבחנים העיינין לנו"ה 
גלוים, כי רק המה המתגלים בעת הגדלות. משא"כ האודנין נקראים 
סתימין כנ"ל, להיותם למעלה מן היסוד. כמבואר.
%page 1342
ותיקון זה מכונה הגבהת ירכין למעלה מן היסוד, בציור דרובצת, שאז 
הירכין נגבהים. והבן זה היטב, כי זה כל החילוק בין ע"ס דנקודים שלא 
נתקיימו, ובין עולם התיקון.
%break
כי בנקודים, אשר נה"י דא"ק נתלבשו שם בג"ר, והנה בנה"י דא"ק עוד 
לא היה תיקון הזה דהגבהת ירכין למעלה מן היסוד, כנ"ל, אלא שנה"י 
שלו נבחנים לעומדים, ולא לרובצת,
%break
כלומר, כי עוד לא נעשה בו התיקון של הא' תוך הבינה, בסוד רקיע 
המבדיל בין מים עליונים למים תחתונים, אלא בעת הקטנות היו או"א 
דנקודים אב"א, ובעת הגדלות דנפיק י' מאויר ואשתאר אור, הנה נפקא 
היוד גם מן הג"ר דאו"א, וגם הן אשתארו בבחי' אור חכמה. כנ"ל,
%page 1343
שזה גרם הביטול והשבירה. וכל זה היה מפני שא"ק עומד הוא, כלומר, 
שלא נעשה התחלקות בראשי ירכין שלו, שיהיו לבחינת ג"ר דבינה ום' 
דצל"ם, כנ"ל, שבזה הם מתעלים ומתפרשים מן היסוד,
%break
ואינם מקבלים ממנו בחינת הגדלות שלו, ואפילו בגדלות נשארים 
באוירא שלה כמו בקטנות. אלא שנה"י היו בבחי' עומדים כדרכם, אשר 
גם ראשי הירכין שהם בחינת ג"ר דאו"א, מקבלים גם כן מן היסוד את 
הגדלות שלו, שזה גרם לשבירתם, כמבואר.
%break
ובזה תבין דברי הרב בע"ח שער ח' סוף פ"ג, במה שמפרש שם, אשר 
דעת דנקודים הוא למעלה מחו"ב, משום דא"ק עומד הוא ולא רובץ, 
עש"ה. והוא כנ"ל, כי גם ראשי הירכין שהם בחינת ג"ר דאו"א, מקבלים 
ג"ר מן היסוד דא"ק את בחינת הגדלות שלו,
%break
שבקעה לפרסא והוציאה הי' מאויר, שהארה זו דאשתאר בסוד אור, 
היא הנקראת דעת המוציא הארת חכמה לחוץ, כנודע, ונמצאו או"א 
דנקודים שקבלו מהדעת הזה. עש"ה.
%break
וזה אמרו "בינה דעתיק לא נתלבשה כלל, אמנם נמשכת הארה ממנה 
מבחוץ עד מצח דא"א" והוא משום דבינה דעתיק, עוד לא נעשה בה 
תיקון הזה דם' ול', כי ברדל"א מתלבש עוד בחי' מלכות דא"ק דצמצום 
א', כנ"ל,
%break
וע"כ הוא עדיין בבחינה עומד, כמו א"ק, כי זה התיקון דרובץ, דהיינו 
הגבהת ירכין למעלה מן היסוד, מתחיל מצמצום ב', כנודע. וע"כ לא 
יכלה הבינה דרדל"א להתלבש בא"א, שהוא כבר מתוקן בבחינת רובץ, 
ע"י נה"י דעתיק הנמשכים מצמצום ב',
%break
אלא עכ"ז נמשך הארתה תוך המצח דעתיק, שהוא בחינת הם' דצל"ם, 
כי אודנין ומצח, הם בחינת ם' דצל"ם, כנ"ל. כי מאחר שם' דצל"ם אינה 
סובלת כלום ממסך דעתיק, ע"כ יכול המצח לקבל הארת בינה דרדל"א, 
כי אין שום מסך ביניהם,
%page 1344
אמנם אינה מקבלת מבחינת החכמה שבה, כי היא בחינת ם' שאינה 
מקבלת חכמה, כנ"ל, אלא הכוונה היא לאור החסדים בלבד,
%break
כי בבחינת אור החסדים אין שום חילוק והפרש בין בינה דרדל"א, 
לבחינת אודנין ומצח, שהם למעלה מן היסוד, ואין המסך דנה"י שולט 
בהם להפרישם מג"ר דרדל"א. אלא שהדבר אמור כלפי אור החסדים 
בלבד. כמבואר.
%break
וזה אמרו "גם ברישא דא"א הוא דעת דידיה, ובתוכו יסוד דעתיק וגם 
יוצא הארה מיסוד הנ"ל ובוקע ויוצא לחוץ ופוגע באור בינה דעתיק אשר 
בחוץ ומכים זה בזה, וזה שבפנים יוצא לחוץ וזה שמבחוץ נכנס לפנים" 
פירוש: כי הראש דא"א נבחן לדעת דעתיק בעת הגדלות, כנ"ל,
%page 1345
כי א"א הוא בחינת אח"פ דעתיק, ומחצית נקודת הכתר התחתון 
דנקודים, שזה הוא מפאת ה"ת שעלתה לעינים, והוציאה אח"פ דעתיק 
לחוץ, וע"כ נבררו אח"פ אלו לג' רישין דא"א.
%break
ונמצא שבעת גדלות, בכח הארת הע"ב ס"ג הבוקעת לפרסא דצמצום 
ב', ומורידה ה"ת למקומה לפה דא"א, נמצא שג"ר דא"א מוחזרים 
לראש דרדל"א ונעשים לבחי' דעת דרדל"א, דהיינו לז"ת דראשו.
%break
וז"ש, גם ברישא דא"א הוא דעת דרדל"א. דהיינו ג' הראשים דא"א 
שבים אליו ונעשו לדעת שלו. וכבר נתבאר, שאינם נעשים ממש לדעת 
שלו, כי לא יוכלו להעשות לראש אחד ממש כי בחינת הירכין הסתומים 
דנה"י דעתיק שבא"א אינם משתנים גם בעת גדלות,
%break
וע"כ אינו יכול להלביש אפילו לבינה דרדל"א, שבה אין בחי' ם' סתומה, 
ואפילו ג"ר שלה, הם בבחינת הארת חכמה. כנ"ל, ומכ"ש שלא יוכלו 
להלביש החכמה דרדל"א. וע"כ נבחנים ג"ר דא"א גם עתה, רק לבחינת 
דעת גניז דרדל"א, כנ"ל.
%break
וזה שממשיך "ובתוכו יסוד דעתיק וגם יוצא הארה מיסוד הנ"ל ובוקע 
ויוצא לחוץ ופוגע באור בינה דעתיק" כי עתה אחר שירד המסך 
מקרומא דאוירא לפה דא"א, ונגלה ההארת חכמה בבחי' ל' דצל"ם,
%break
שהם תיקון דפקיחו דעיינין, כי נפתחו בהארת חכמה, כנ"ל, כי י' נפיק 
מאויר שלהם ואשתאר בבחינת אור, הנה זה גורם בחינת גדלות גם 
בם' דצל"ם שהוא בחינת מצחא,
%break
אמנם לא בפבימית המצח כי בחינת הם' אינו משתנית כנ"ל, אלא 
בחינת גדלות זו שהגיעה שם, בוקעת את הכלי הזה, ויוצאת לחוץ מן 
הכלי, דהיינו חוץ מן המצח.
%break
וזה שממשיך "ומכים זה בזה" כי אותה בחינת הגדלות שנכנסה במצח, 
מן בחינת החיבור עם הרדל"א, נבחנה להפכי גמור לבחינת או"פ 
שבמצח, כי או"פ הוא בבחינת חסדים מכוסים דוקא, בסוד כי חפץ חסד 
הוא, והוא באחורים על אור החכמה,
%break
כמ"ש הרב אצל ם' סתומה, שהיא תמיד בבחינת אוירא, והיפוכו היא 
בחינת הגדלוה שנכנסת עתה במצח, שהיא בחינת הארת חכמה, כנ"ל. 
ולפיכך הם מכים ודוחים זה את זה, כדברי הרב.
%break
וז"א, "וזה שבפנים יוצא לחוץ וזה שבחוץ נכנס לפנים" כי מחמת 
ההפכיות שביניהם, אין הארת הגדלות המחודשת יכולה להיות שם 
תוך המצח, אלא יוצאת לחוץ וחפף על המצח בבחי' מקיף,
%break
וזה שמבחוץ, דהיינו מה שנעשה עתה לבחינת מקיף יכול ליכנס 
מבחינתו זו בחזרה תוך המצח, כי הוא מגדיל עתה החסדים המכוסים 
גופייהו, ומשבח אותם באופן שחסדים המכוסים ההם נמצאים יותר 
חשובים מהארת חכמה של עצמו.
%break
והבן היטב, כי מטרם שיצא לחוץ מן הכלי, לא היה יכול להתגלות עם 
בחינת החכמה שבו, כי האו"פ היה בוטש בו ולא נתן אותו להתגלות, 
מפאת כי חפץ חסד הוא, שה"ס הם' דצלם שאינו מקבל שינוי לעולם.
%page 1346
וע"כ הוא מוכרח לצאת לחוץ מכלי דמצח, ושם נתגלה בבחינת החכמה 
שבו, ואחר שנגלה שם מבחוץ בבחינת אור מקיף, אז שולח הארתו 
לפנים, דהיינו בבחי' או"ח, המגדיל לחסדים מכוסים כמות שהם, שהוא 
בחינת גילוי חשיבותם והכפלת אורותיהם.
%break
כי מקודם לכן מטרם שיצאה הי' מאויר דל' דצל"ם, הגם שאין זה פוגע 
כלום בם' דצלם, להיותם בבחינת חסדים מכוסים בלאו הכי, מ"מ, רוכב 
עליהם עכ"פ בחינת מיעוט באם שהיו מרוצים לקבל חכמה.
%break
אבל עתה, גם המיעוט הזה עבר מהם, וע"י זה משתבחים בחינת 
החסדים שבהם, וגם נכפלים, כי מתחברים בבחינת רדל"א, לפי 
שיעורם האפשרי, דהיינו מבחינת האור החסדים.
%break
וענין זה נתבאר בדברי הרב (בשער הכוונות בדרושי התפילין) בענין 
המוחין דגדלות דז"א, ומשם תדרשנו. כי זו ההארה היוצאת ובוקעת 
את המצח, היא בז"א בחינת תפילין של ראש.
%break
וזה אמרו "ואז הארה ההיא נמשכת עד למטה עד מצחא דאו"א וכו' עד 
מצחא דז"א וכו' ומשם נמשכת עוד הארה ההיא עד עיינין דז"א ואז יכול 
להגביה עיניו ולהסתכל במצח דא"א ויורד לו משם אור גדול" כאן רמז 
סדר המשכת מוחין דגדלות לז"א,
%break
איך הוא נמשך מראש המעלות מבינה דעתיק, כי אחר שהארת בינה 
דעתיק באה בגלוי לתוך המצח דא"א, מפאת התחברות ג' רישין דא"א 
לאחד עם גו"ע שלהם שברדל"א, וג' רישין נעשים לדעת דרדל"א, כנ"ל,
%break
ונמשכה גם ההארת חכמה שבבינה דעתיק למוחין דא"א, ונעשה 
ההכאה כנ"ל, ומה שבפנים יצא לחוץ ופגע באור הגלוי דבינה דעתיק, 
ונעשה שם על המצח בחינת או"מ,
%break
הנה אור הזה המגולה בהארת חכמה, הנקרא משום זה אור גדול, 
נמשך ויורד למוחין דאו"א וגם שם נעשה ההכאה ההיא כמו בא"א, 
ומגלה האור במצחא דלהון בבחי' או"מ. ומשם יורד למצחא דז"א, בכל 
אותו הסדר כמו בא"א.
%break
וזה אמרו "ומשם נמשכין עד מצחא דז"א ומתכפיין הדינין והגבורות 
ששם מכח עטרא דגבורה ששם בדעת תוך מצח דז"א ומתבסמין, 
ומשם נמשכת עוד הארה ההיא עד עיינין דז"א, ואז יכול להגביה עיניו 
ולהסתכל במצח דא"א, ויורד לו משם אור גדול" דהיינו כנ"ל,
%break
כי קבלת האור דגדלות, הוא דרך המצח והדעת שבו, שהוא בחינת ם' 
דצל"ם ושם במצח אינו יכול האור הזה להתגלות בפנים, אלא מבחוץ 
בבחינת או"מ,
%break
אבל מן המצח נמשכת הארה ההיא עד עיינין דז"א, ששם הוא בחי' ל' 
דצל"ם, ואז משיג פקיחו דעיינין, כי הארת החכמה מתגלה בו, ויכול 
להסתכל ולקבל מהאו"מ אשר במצח דא"א.
%break
וזה אמרו "בהכרח הוא שאור החכמה דעתיק תרד נעלמת תוך הארת 
הבינה ומאירה גם היא עד למטה במצחא ע"ד הנ"ל כי יש שם חכמה 
דז"א ומקבל הארה" דהיינו כמבואר, שהארת חכמה מתגלה בז"א 
בסוד פקיחו דעיינין, כי שם מקום הגילוי של האו"מ שבמצח,
%break
כי בפנים המצח אינו יכול להתגלות להיותו בחי ם' דצלם, אבל בעיינין 
ובפנים, שה"ס ב' תפוחין קדישין הוא מתגלה. וזה שמדגיש, כי יש שם 
חכמה דז"א ומקבל הארה.
%page 1347
וזה אמרו "כי כללות רדל"א אחזי נהוריה בהאי אוירא שבין גלגלתא 
ומו"ס, וסוד האי אוירא הוא סוד יהי אור יהי אויר כי יצאה יוד מאויר 
ואשתאר אור" כאן הוא מרמז, שורש הגילוי של הארת חכמה בא"א, 
שמשם נמשך לז"א,
%break
כי אחר שירדה ה"ת מעינים עד לפה דא"א, וג' רישין דא"א, שהם אח"פ 
דרדל"א, נכללו ברדל"א לראש אחד, הנה אז אין הכללות הזו מתגלה 
בגלגלתא דא"א, משום שהיא בחינת ם' דצל"ם, אלא שהיא מתגלה 
במוחא דאוירא,
%break
ובו נבחן שיצאה הי' מאויר ואשתאר אור, שפירושו, כי ירדה ה"ת מן 
המסך שבקרומא עד לפה דא"א, וע"כ מקבל המוחא דאוירא כללות 
האור אשר ברדל"א, שה"ס גילוי אור חכמה, כנ"ל והבן היטב.
%letter קיד
קיד) דרך אלו הי"ג אורחין חיורין יוצא האור של גלגלתא וכו' בסוד 
המעטת האור כדי שיוכל לקבלו: כבר נתבאר לעיל בדברי הרב (דף א' 
ש"ד אות כ"א) שע"י ב' דברים נעשה התיקון שיוכלו לקבל את האור, 
שהם התעבות האור והמעטת האור. ע"ש.
%break
ושורש תיקון זה נעשה בנה"י דעתיק המתלבשים תוך רישא דא"א, ע"י 
הגבהת ראשי ירכין דנה"י אלו למעלה מן היסוד, בסוד ם' דצל"ם אשר 
המסך דיסוד אינו פועל עליהם לא לגרעון ולא לשבח. (כנ"ל דף א' 
של"ט ד"ה בינה) עש"ה כל ההמשך.
%break
ותקון הזה עושה את הפרצוף בסוד י"ג. כי הוא ענין וא"ו שהוא בגי' י"ג 
כמ"ש הרב להלן. פירוש: כי ב' ווין הן ב"פ ו"ק, ו"ק זכרים וו"ק נקבות, 
וא' שבאמצע, רומזת על הגבהת ראשי ירכין לעילא,
%break
כי המסך דעליון שהוא הקרומא דאוירא, אינו שולט על ראשי ירכין אלו, 
שהם נתקנו בבחינת ג"ר דבינה בקביעות, בסוד כי חפץ חסד הוא, והם 
תמיד בחסדים מכוסים בשפע רב, אלא כל שליטת הקרומא דאוירא 
הוא על הז"ת דנה"י, שהם למטה מן היסוד,
%break
להיותם צריכים להארת חכמה, והם שנתמעטו מחמת המסך ויצאו 
בבחי' מים תחתונים, באופן, כי הקרומא דאוירא נעשה, בבחינת רקיע 
המבדיל תוך הנה"י דעתיק, וראשי ירכין נעשו בבחינת מים עליונים, 
וז"ת דירכין נעשו בבחינת מים תחתונים. וע"ז רומזת הא' שבין ב' הווין.
%page 1348
והם נבחנים לו"ק, רק בערך הבינה דרדל"א, שהחכמה בה בגלוי, וכיון 
שגלגלתא דא"א נתקנה בבחינת ג"ר דבינה בחסדים מכוסים כנ"ל, ע"כ 
נבחנים כל ג' הראשים דא"א בבחינת ו"ק כלפי האי בינה דרדל"א.
%break
כי אפילו בעת הגדלות אין הגלגלתא משנה את מדרגתה, כנ"ל, וכיון 
שהיא ראש הא' דא"א, ע"כ כל קומת א"א נחשבת לו"ק מחמתה בערך 
הבינה דרדל"א, כנ"ל.
%break
כי זה מראה ענין הלבשתו דא"א את ז"ת דעתיק, מחסד ולמטה, שהוא 
חסר בחינת ג"ר דעליון, כי אינו יכול להלביש אפילו את הבינה דרדל"א. 
וע"כ הוא מרומז בואו, המורים על ו"ק בימין וו"ק בשמאל וא' באמצע.
%break
וכל המיעוט הזה נעשה בסבת הגבהת ראשי ירכין דנה"י דעתיק 
למעלה מן היסוד, כמבואר, שזה העמיד את הגלגלתא שלא תקבל 
ההארת חכמה גם בעת גדלות כמו הבינה דרדל"א ונמצא על כן 
בבחינת ו"ק.
%break
והנה נעשה ע"י הא' הנ"ל שבתוך נה"י דעתיק, ג' בחינות: א' הוא ראשי 
ירכין שלמעלה מן היסוד, שהם בחינת ג"ר דבינה ום' דצל"ם, ב' בחינת 
ירכין שלמטה מיסוד הבאים מז"ת דבינה, דהיינו השורשים אל זו"ן 
הצריכים להארת חכמה, שהם בחינת ל' דצל"ם,
%break
ג' הוא בחינת זו"ן דראש עצמם, שהם הצריכים להארת חכמה, שהם 
בחינת צ' דצל"ם. והבן ההפרש בין ל' וצ', כי רב הוא, כי ל' דצלם, שהיא 
ז"ת דבינה, אינה צריכים להארת חכמה מחמת עצמם, להיותם בחינת 
בינה כמו ג"ר, אלא כדי להשפיע לזו"ן דראש,
%break
וע"כ אינם מתמעטים כל כך מחמת הרקיע שהוא הקרומא דאוירא, 
ואינם נחשבים למים תחתונים ממש, משא"כ צ' דצלם שהיא זו"ן 
דראש, המה החשובים למים תחתונים, ונושאים כל הצמצום שנעשה 
מחמת הרקיע המבדיל.
%break
ולפיכך יצא מכאן ג' הויות: ב' הויות בימין ושמאל דגלגלתא, שהם ב' 
הבחינות דם"ל הנ"ל, שהם ח' אורחין חיורין שמצד הפנים, שהוי"ה 
מבחי' ם' עומדת לימין הגלגלתא, והוי"ה דבחינת ל' עומדת בשמאל 
הגלגלתא.
%page 1349
כי הם' אין בה שום כח צמצום ממסך דעליון, ע"כ עומדת בימין, משא"כ 
הל' שהיא בחינת ז"ת דבינה, שכח הצמצום רכיב עליה שלא תוכל 
להשפיע חכמה לזו"ן דראש, כנ"ל, משום זה נחשבת לשמאל.
%break
אמנם שניהם נחשבים לבחינת פנים דא"א, כי גם הוי"ה דל' אינה 
נחשבת כל כך למצומצמת, משום שלעצמה אינה צריכה חכמה אלא 
להשפיע לזו"ן, כנ"ל, וע"כ נחשבת לבחינת פנים כמו הוי"ה דם', אלא 
שהיא נעשה שם לבחינת שמאל.
%break
אמנם, הוי"ה הג' הנמשכת מצ' דצלם שהיא זו"ן דראש, שעליה רוכב 
כל הצמצום דמסך דעליון, כנ"ל, היא כבר אינה יכולה לעמוד בבחינת 
פנים לא"א, אלא שעומדת באחורי הגלגלתא. והיא ד' אורחין חיורין 
שמאחורי רישא,
%break
והנה נתבאר היטב, איך בחינת הקרומא דאוירא, שנתקנה באמצעית 
נה"י דעתיק, וחילקה נו"ה שלו לב' בחי': לנו"ה שלמעלה מיסוד 
הנקראים נו"ה סתימין, ולנו"ה שלמטה מיסוד הנקראים נו"ה נגלין, 
שהם סוד א' שבתוך וא"ו,
%break
זהו שגרם שיצאו ג' הויות דחיורתי על הגלגלתא, ב' הויות הנמשכות 
מם"ל בימין ושמאל בפנים, והוי"ה הג' הנמשכת מצ' שנמשכה באחורי 
רישא. שהם י"ג אורחין חיורין וחד דכליל כלהון.
%break
וזה אמרו (באות קי"ט) "כיון ששרשם הם ד' בחינות, שהם ב' אזנים וב' 
עינים לכן נתחלקו לכל סטר ד' תיקונים והבן זה, בין בשערות ובין 
בחיורתי" דהיינו כמבואר, שבחינת הא' שבתוך ואו, שה"ס התחלקות 
נו"ה דעתיק לב' בחינות:
%break
לנו"ה סתומים שלמעלה מיסוד, שהם ב' אודנין, דהיינו בחינת ם' 
דצל"ם, ולנו"ה גלוים שלמטה מיסוד, שהם ב' עיינין, שהם בחינת ל' 
דצלם וצ' דצל"ם כנ"ל,
%page 1350
זהו שגרם להוציא ג' הויות בין בחיורתי ובין בשערות, ד' תיקונים לכל 
סטר, אשר ב' הויות של ם"ל יצאו מב' סטרין דפנים, והוי"ה דצ' יצאה 
לסטרא דאחור. כנ"ל.
%break
ועדיין צריכים להבין ענין החיורתי והשערות עצמם מה הם. והנה 
מתחלה צריכים לדעת, מה הם נה"י אלו דעתיק המתלבשים בראש 
דא"א, המתחלקים לנו"ה סתומים ונגלים כנ"ל.
%break
וצריך שתזכור מ"ש לעיל (דף תרל"ז ד"ה עתה) שענין התלבשות נה"י 
דעליון במוחין דתחתון, אין הפירוש נה"י דבנין הפרצוף של העליון, אלא 
הם בחינת או"ח שיצאו על המ"ן דתחתון בעת התכללותו בזווג דעליון,
%break
שהרב מכנה אותו חיצוניות דמלכות דעליון המתלבשת בתחתון (כנ"ל 
דף תתקי"ג אות פ"ג, ועי' באו"פ שם) כי אפשר לקראו מלכות, ואפשר 
לקראו נה"י, כי הכונה היא על בחינת המסך המתוקן בעטרת יסוד 
דעליון, ששם נכללו המ"ן דתחתון בעת הזווג ליציאת המוחין שלו,
%break
ומתוך שיסוד כולל נה"י אפשר לקראו נה"י, אמנם באמת הם ע"ס 
שלמות של או"ח, המלבישים לאו"י היוצאים על המ"ן דתחתון הכלול 
בעטרת יסוד דעליון.
%break
וכיון שהם ממסך דעליון, ע"כ נחשבים לנה"י דעליון, וכיון שהם מבחינת 
המ"ן דתחתון המלבישים על המוחין דאו"י שלו בעת יציאתם בעליון, 
ע"כ הם יורדים עם המוחין האלו, ומתלבשים בראש התחתון. עש"ה.
%break
ובאלו נה"י דעליון המתלבשים עם המוחין בראש התחתון, נבחנים 
בהם ג' מקומות: א' בהיותם עוד בעליון, כלומר בעת שהתחתון נכלל 
שם בבחינת מ"ן. כנ"ל.
%break
וב' בעת יציאתם משם, שנתקנים בבחינת צל"ם מטרם כניסתם 
להעשות מוחין פנימים בראש התחתון, כמ"ש הרב לעיל (דף א' קס"ד 
אות קי"ז) ע"ש. וג' הוא כשהם מתלבשים בפנימיות הראש דתחתון 
ונעשים בו ללבושי מוחין.
%page 1351
ותדע, שבחינת החיורתי והשערות יוצאים באלו הנה"י בכל ג' מקומות 
הנ"ל, אלא כאן שהוא מקום גבוה מאוד, אין הרב מדבר אלא מבחינת 
מקום הג', דהיינו אחר כניסתם תוך הראש דא"א ומתלבשים בו 
בבחינת מוחין פנימים.
%break
והנה הרב מפרש כאן באות (פ') שבעלות האו"ח מתתא לעילא ופוגע 
בקרומא דאוירא, נעשה שם בצורת ווין שהם השערות, והחיורתא 
נעשה מאו"ח מטרם שהגיע לקרום, והשערות יוצאים מן הקרום,
%break
וכיון ששרשם ווין, וואו במילואה בגי' י"ג, ע"כ נעשו בסוד י"ג, בין 
השערות ובין החיורתי. עש"ה. פירוש: כי המוחין דא"א, המלובשים 
בנה"י דעתיק הם מבחינת קומת ע"ב, כנודע,
%break
וע"כ בכניסת המוחין לראש דא"א ונעשה הזווג בעטרת יסוד דעתיק 
ומוציא בו קומת ע"ב, הנה לולא תיקון ההוא של קרומא דאוירא, 
המעמיד לבחינת הגלגלתא בחסדים מכוסים, ע"י הגבהת ראשי ירכין 
דנו"ה דעתיק למעלה מן היסוד כנ"ל,
%break
היה צריך קומה זו היוצאת מן המסך ולמעלה, לגלות אור החכמה גם 
גגלגלתא דא"א, כדרך כל הזווגים דקומת ע"ב שיצאו בפרצופים 
הקודמים לאצילות.
%break
אלא כיון שכאן נעשה זה התיקון דקרומא דאוירא המעלה ראשי ירכין 
המלובשים בגלגלת שלא יקבלו חכמה, נמצא בשעה שהאו"ח העולה 
מהמסך פוגע שם בקרומא דאוירא, נסתלק ממנו בחינת אור החכמה 
מן הע"ב, שהוא הגלגלתא, כנ"ל.
%break
והנה אותו האור שנסתלק ויצא לחוץ מן הגלגלתא, הוא הנעשה 
בבחינת שערות החופפים על הגלגלתא ממעל עליו, בבחינת אור מקיף 
חוזר, שפירושו, שכבר היה בכלים וחזר ויצא משם,
%break
כי בכל הקומות דע"ב שמלפני אצילות היה אור החכמה מלובש בע"ב 
בפנימית אלא כאן מחמת התיקון דקרומא דאוירא היה מוכרח להסתלק 
מגלגלתא ולצאת לחוץ מכלי, ע"כ הוא מכונה בשם מקיף חוזר.
%break
וזה אמרו (באות קי"ז) וא"כ נמצא שיש ב' בחינות אל האורות האלו: א' 
בהיותם למטה יוצאים ממקומם עד הגיעם אל הקרומא ועדיין לא היו 
בציור ווין שהם השערות, רק אורות לבנים וחיורין והב' הוא אחרי 
עלותם דרך הקרומא ונעשו ווין שהם השערות.
%break
ולכן כנגד ב' בחינות אלו נמשכו אלו הב' בחינות שהם י"ג חיורתי וי"ג 
נימין דשערי, החיורתי מהמקום החלק והשערות מן הקרום" פירוש: כי 
נתבאר, שהשערות הם בחינת החכמה שיצאה מן הגלגלתא, ולא יכולה 
להתלבש בה מחמת תיקון הקרומא דאוירא,
%break
אמנם בעת יציאת האו"ח מן המסך, ומטרם שפגע בהקרומא דאוירא, 
הנה אז היה ראוי להמשיך ולהלביש אור החכמה בתוך הגלגלתא,
%break
כמו האו"ח שעלה מהמסך בפרצופי ע"ב הקודמים לפיכך נבחן בחינה 
זו לעצמה, ונקראת בשם חיורתי, שהיא מגולית מעט בבחי' הכלי 
דגלגלהא עצמה, דהיינו בהעור של הגלגלתא.
%break
אבל מבחינת פגישתה בקרומא דאוירא שהוציאה בזה כל בחי' החכמה 
מגלגלתא לחוץ, הנה בחינה זו נקראת שערות, והיא בחינת מקיף 
לגמרי, דהיינו שאין להם שום חיבור עם הכלי דגלגלתא אלא במה 
שהם תלוים בה.
%page 1352
משא"כ החיורתי הוא בחי' העור דגלגלתא, והוא עכ"פ איזה שיעור קטן 
מן הכלי עצמה, והוא מטעם היותה מבחינת האו"ח מטרם שפגע וקבל 
את התיקון הקרומא, כנ"ל.
%break
אמנם לפי"ז יש לשאול, למה גם הם נתקנו בסוד י"ג, שהוא ואו 
במילואה כנ"ל, שמורה על בחינת ו"ק כלפי מה שאינה יכולה להלביש 
את הבינה דעתיק להיות גם הג"ר שלה בהארת חכמה, וע"כ הוא 
מתחיל מחסד דעתיק ולמטה,
%break
שע"כ נבחן לו"ק ימנים וו"ק שמאלים וא' באמצע, המורה על תיקון 
דהגבהת ראשי ירכין בסוד מים עליונים מיסוד שהוא הרקיע שבתוך 
הא' כנ"ל, ע"ש, וכיון שהחיורתא היא מבחינת האו"ח העולה מן המסך 
תכף בתחלת יציאתו, מטרם שנפגש עם תיקון הקרום שה"ס הא',
%break
נמצא שהוא אינו בבחינת י"ג, אלא לפי מדתו הוא יכול להלביש גם את 
בינה דרדל"א, שהרי עוד לא קבל את המעטת האור הבא מן הקרומא, 
וא"כ למה נתקן גם הוא בבחינת י"ג חיורתא.
%break
וע"ז ממשיך הרב ואומר "כיון ששרשם ווין, שכל ואו במילואה בגי' י"ג, 
לכן בין השערות ובין החיורתא היו י"ג" כלומר, כיון שהכלים הפנימים 
דכללות הראש דא"א לא קבלו שום שינוי מחמת החיורתי ההיא,
%break
כי רק העור דגלגלתא לבדה קבלה הלבנונית הזו, וכל הראש נשאר 
מוגבל לפי תיקון הקרומא, ע"כ נבחן גם החיורתי עצמה ע"פ השורש 
הזה וגם הם נעשו בסוד י"ג.
%break
וזה אמרו (באות ק"כ) "ומ"ש באדרא ד' מאה אלף עלמין אתפשט 
חיורא דגלגלתא וכו' לא איירי אלא באותם ד' אורחין בלבד שאית 
באחורי גלגלתא וכו'" כי נתבאר לעיל, ענין התחלקות של ג' הויות 
דחיורתא ושערות, שהם ע"פ ההבתנות של מל"צ דצל"ם,
%break
שב' הויות דימין ושמאל הם מ"ל דצל"ם, והוי"ה דאחורי רישא הם 
בחינת צ' דצלם. והוא מטעם, כי המ"ל שהם בחינת ג"ר וז"ת דבינה, 
אינם צריכים להארת חכמה, כי גם ל' אינה צריכה הארת חכמה 
לעצמה, אלא להשפיע לצ', וע"כ הם שניהם בחינת פנים.
%break
אלא הוי"ה דם' כוליה ימינא, כי היא מתוקנת בבחינת ראשי ירכין 
שלמעלה מיסוד, שאינה מתמעטת ואינה מתגדלת ע"י היסוד, וע"כ אין 
למסך דעליון שום שליטה עליה, ולכן היא בימין הפנים,
%break
אבל הוי"ה דל' שהיא עכ"פ צריכה להארת חכמה בשביל ליתן לצ' ע"כ 
נחשבת לשמאל אל הם', אבל היא נמצא ג"כ בפנים בשביל שאינה 
צריכה בשביל עצמה.
%break
ורק הוי"ה דצ' שהיא הצריכה להארת חכמה בשביל עצמה, ע"כ רק 
היא סובלת מן המסך בעיקר, והיא נמצאת משום זה באחורי רישא. 
ע"ש.
%break
ולפיכך בבחי' החיורתי, שהם בחי' ההארת חכמה דגלגלתא, בסוד 
העור הלבן שלה, שהיא מבחינת האו"ח מטרם שפגע בקרומא דאוירא, 
והוא לא קבל ממנה בחינת המעטת האור, כנ"ל, הנה עיקר כחה נבחן, 
רק בהוי"ה הג' שלה, שהיא הוי"ה דאחורי רישא,
%break
כי ב' הויות דפנים המה רק בבחי' משפיעים להוי"ה דאחורי רישא, 
כנ"ל. וז"ש שד' מאה אלף עלמין דהתפשטות של החיורתי, אינם אלא 
רק מהוי"ה דאחורי רישא, ומאלו הד' ארחין דלבנונותא נמשכו ד' מאה 
אלף עלמין.
%page 1353
כי הכוונה היא על התפשטות החכמה ממנה, כמ"ש הרב להלן, אשר 
התפשטות זו נמצאת בעיקר בד' ארחין דאחורי רישא, כמבואר.
%break
וזה אמרו באות (קכ"ג) החיורא גופיה הוא ת' אלפין עלמין אך הנהירו 
דיליה אינו רק ת' עלמין לבד, כי בא"א הם אלפין ובאו"א הם מאות וז"ש 
בעלמא דאתי, כי שם הם מאות וכו',
%break
וכבר ידעת שכל כתר הוא מסטרא דאמא, והאי גלגלתא הוא בחינת 
בינה המקפת את החכמה וכו'" פירוש: כי אור חכמה, מכונה תמיד 
בשם אלפים, בסוד ואאלפך חכמה,
%break
ולפיכך החיורתא גופה שהיא בחינת ע"ב באור החכמה, כי היא לא 
קבלה המעטת האור מקרומא באוירא, כנ"ל, וע"כ הוא עצמה בחינת ת' 
מאה אלף עלמין.
%break
אבל צדיקיא נוטלים אותה מבחינת הגלגלתא במה שהיא בחינת בינה 
המקפת את החכמה, כלומר, ממה שהיא בבחינת תיקון הם', שהוא 
בחינת התיקון דג"ר דבינה שאינה משנית דרכה, והיא תמיד בחסדים 
מכוסים, כנ"ל,
%break
וכיון שצדיקים אינם יכולים לקבל החיורתי אלא באמצעות ג"ר דבינה, 
כנ"ל, ע"כ מתמעט האור הזה להם, ואינו נבחן בבחינת אלפים,
%break
אלא בבחי' מאות, כי בינה בערך חכמה נבחנת בשם מאות. וזה 
שמדייק הזוהר, "דירתין לה צדיקיא בעלמא דאתי". שהוא בינה, כלומר 
באמצעות בינה.
%break
אמנם עדיין לא יצאנו ידי חובת הביאור במ"ש הרב שהחיורתא הם 
שורש להארת חכמה שבשערות, כמ"ש הרב (דף א' שס"ח אות קנ"ו) 
"ובהיות עת רצון אז מאירים י"ג החיורתי בי"ג הנימין,
%break
ואז מסתלקין הנימין מע"ג המצח והפנים וכו' ויאירו אור נפלא בי"ג 
תיקונא דיקנא" עש"ה. הרי, כי החיורתא הם שורש להארת חכמה של 
שערות רישא ודיקנא, שע"י מתגלה אור הפנים של א"א. וע"כ צריכים 
להבין ענין החיורתי בעמקות יתירה.
%break
ומתחלה צריכים להבין היטב דברי הרב לעיל (דף א' ע"ו אות קל"ט) 
בסוד חורש מצ"ל. וז"ל. והנה תחלה באה החכמה, ואח"כ הדעת, 
ואח"כ הבינה, שהם ג' אותיות צל"ם הנזכר, א"כ יהיה הסדר מצ"ל, 
שהם: חכמה, דעת, בינה.
%break
והוא נקרא ביחזקאל, יפה ענף וחורש מצל, שהוא ז"א הנקרא ארז 
הלבנון" ע"ש. והוא תמוה לכאורה, שז"א שהוא ענף של בינה ישפיע 
הארת חכמה אל השורש שלו שהוא בינה, ולמה נתהפך כאן הסדר.
%break
והענין הוא, כי יש כאן הבחנה רבה וגדולה, הנמשכת מע"ס דאו"י. 
וצריך שתזכור היטב המתבאר לעיל בביאור ע"ס אלו (בדף ה' ד"ה 
וטעם) ע"ש כל ההמשך.
%break
ונתבאר שם, כי בחינת המשכת החסדים מן המאציל נקרא ספירת 
בינה דאו"י, ואחר שנאצלה בינה, המשיכה הארת חכמה לאור 
החסדים, שהמשכה הזאת נקראת ספירת ז"א דאו"י כי השינוי הזה 
שבאור החסדים, שקבל הארת חכמה,
%break
מבדיל את החסדים מן הבינה, והוא נק' ז"א. ע"ש. הרי שספירת בינה 
בעצם היא אור חסדים בלבד, בלי חכמה, וחסדים עם הארת חכמה, 
הוא ז"א.
%break
אמנם לאחר שנאצל ז"א, הנה הכרח הוא שבינה קבלה לתוכה גם 
הארת חכמה מספירת ז"א ממטה למעלה, הגם שאין לה ענין בהארת 
חכמה הזאת, בהיותה בסוד כי חפץ חסד הוא.
%page 1354
ונמצא שמבחינה זו דהארת חכמה, נהפך הענף להיות שורש, כי מקום 
הארת חכמה הוא בז"א דאו"י, וז"א מאיר אל הבינה ממטה למעלה 
מבחינת הארת חכמה שלו. וזכור זה תמיד, כי זהו מפתח לכל המוחין 
של אצילות.
%break
ועם זה תבין, מה שפעם אומר הרב שאור הבינה הוא רחמים גמורים, 
ואין שום דינים נוהגים בה, ובכל מקום שאור הבינה מתפשט, בורחים 
החיצונים משם. ופעם אומר שדינין מתערים מינה, כמ"ש בזוהר. ועם 
הנ"ל תבין זה היטב,
%break
כי מצדה עצמה, שהיא בחי' חסדים בלי חכמה, אין שום דינים מתערים 
מינה, ואדרבה בכל מקום שאורה הגדול מתפשט בורחים משם 
החיצונים. אמנם מבחינת הארת חכמה שקבלה מז"א ממטה למעלה, 
כנ"ל, הנה מבחינה זו דינים מתערים מינה, והבן זה היטב.
%break
גם תבין עם הנ"ל ענין ירידת הנקודות דס"ג למטה מטבור דא"ק, שע"י 
ירידה זו נתחבר בה בחינת ה"ת דא"ק, שע"כ נעשה צמצום חדש בסוד 
עלית ה"ת לעינים, שהוציאה את האח"פ דכל המדרגות לחוץ, כנודע. 
וז"ס ותלכנה שתיהן, כי ב' ההין נתחברו זו בזו, כמ"ש בחלק ז', ע"ש.
%break
ובאמת יש להקשות איך אפשר שנקודות דס"ג יתחברו עם ה"ת דא"ק 
ויתמעטו משום זה, אחר שהם בחינת אור דחסדים, כי הטעמים דס"ג 
לא ירדו למטה מטבור, משום שיש בהם בחינת ע"ב,
%break
אלא הנקודות דס"ג להיותם מבחינת אור חסדים בלבד, ע"כ יכלו לירד 
למטה מטבור, כמ"ש (בדף ש"צ ד"ה וס"ג) ע"ש. וא"כ למה נתמעטו 
משום זה, הלא ידוע שאין שום דין ועביות יכולים לשלוט באור חסדים, 
שהרי עליהם לא היה צמצום כלל.
%break
ועם הנ"ל תבין זה היטב. כי בחי' ה"ת שנתחברה בה"ר, דהיינו 
בנקודות דס"ג, לא היה זה בעצם בחינתה, אלא בבחי' ההארת חכמה 
שיש שם בהכרח מבחי' ז"א דאו"י,
%break
שהארה זו נמצאת בה בהכרח, אלא שאינה עולית בה בשם, מחמת 
שאינה מבחינתה, ואין לה ענין בה, כנ"ל.
%break
אמנם כיון שהיא נמצאת בה, נעשתה הארה זו למקום אחיזה אל ה"ת 
דנה"י דא"ק שתוכל להתחבר שמה, בסוד ותלכנה שתיהן, ומשם 
ואילך, דינין מתערין מינה, דהיינו מכח החיבור דה"ת בה. כמבואר.
%break
ועם זה תבין ביותר ענין התיקון של ם' דצל"ם מכח הקרומא דאוירא, 
שנתבאר לעיל, כי המסך שבפה דעתיק הבדיל ג"ר דבינה מז"ת דבינה 
עם הקרום הזה, כי העמיד המסך שלו תחת הג"ר דבינה בסוד רקיע 
המבדיל בין מים למים,
%break
שג"ר דבינה נתקנו בבחי' מים עליונים מתוך הם' המגבילם שלא יקבלו 
בתוכם הארת חכמה, אפילו בעת גדלות, שבזה הגביה את הם' הזו 
למעלה מיסוד, שפירושו שאינה מקבלת כלום מיסוד, לא מקטנותו ולא 
מבחי' גדלותו כמ"ש (בדף א' של"ט ד"ה בינה ע"ש.)
%break
כי כל התיקון הזה הוא להבדיל את ג"ר דבינה שלא יהיה לה שום 
חיבור עם ז"א דאו"י, ולא תקבל עוד שום הארת חכמה ממנו. והבן 
היטב.
%page 1355
ונודע, שענין תיקון זה דמל"צ דצל"ם אינו נוהג רק בשעת עלית 
הפרצופים למדרגת העליון, דהיינו בעת שא"א נתחבר עם עתיק 
לפרצוף א', וכן או"א עולים לג"ר דא"א, וישסו"ת מתחבר עמהם 
לפרצוף א', וכן ז"א לאו"א.
%break
דהיינו בשעת הארת ע"ב ס"ג העליונים, שמתבטלים הפרסאות לשעת 
הזווג, שאז כל תחתון מתחבר עם העליון שלו כי הצמצום ב' דה"ת 
בעינים מתבטל אז וכיון שכל תחתון הוא אח"פ דעליון, נמצא אז 
מתחבר אל העליון, לגו"ע שלו. כנודע.
%break
ואז נוהג ענין מל"צ דצל"ם, המורה, ששינוי הזה דביטול הפרסא וירידת 
ה"ת מעינים אינו פועל כלום בם' דצל"ם דכל פרצוף, אלא בל' שבו, ובה 
נבחן ירידת ה"ת, בסוד יציאת י' מאויר ואשתאר אור.
%break
משא"כ הם' דצל"ם נשארת בבחינת אוירא כמקודם, כלומר, שנשארת 
בבחינת חסדים מכוסים בלי שום שינוי. אמנם בבחינת מוחין הקבועים 
דכל פרצוף, דהיינו כמו שהרב מחלק אותם ע"פ הקומות דמ"ה,
%break
שעתיק לקח כתר דמ"ה, וא"א חכמה דמ"ה, ואו"א בינה דמ"ה, וז"א 
בבחי' נפש רוח דמ"ה. הנה מצד המוחין אלו אינם נבחנים בצל"ם, אלא 
בבחינת ס' ום' סתומה.
%break
כי הראש דא"א בערך עתיק, אינו אלא בינה וזו"ן, דהיינו אח"פ שלו, 
הנקראים מחצית הכתר התחתון, אשר הבינה מהם, נחלקת רק ע"פ ס' 
ום' סתומה,
%break
כי חב"ד חג"ת שלהם הם בחינת ג"ר דבינה, והם נקראים או"א עלאין, 
ובחינת ז"ת דבינה נקרא ם' סתומה, מטעם שמז"ת דבינה ולמטה כבר 
שולט המסך דעליון והם בבחינת ו"ק בלי ראש. וז"ש הרב שהאוירא 
נקרא מוח סתום שבגלגלתא. דהיינו להיותה ם' סתומה כנ"ל.
%break
ונמצא שראש דא"א מצד הקביעות, אינו נקרא ג' ראשים, בסוד םל"צ 
כנ"ל, אלא רק גלגלתא ומ"ס בלבד כי מוחא דאוירא אינו עולה אז בשם, 
אלא הגלגלתא היא בחינת ס', והיא בחינת חב"ד חג"ת ואו"א עלאין, 
דהיינו עד הקרומא דאוירא,
%break
ומקרומא דאוירא ולמטה הוא בחינת ם' סתומה, הנקרא מוחא 
סתימאה, ועד"ז או"א, המלבישין מגרון דא"א, ולמטה, נבחן או"א 
לבחינת ס' דהיינו חב"ד חג"ת דבינה, כנ"ל. ומחזה ולמטה נבחן 
לבחינת ם' סתומה.
%break
אלא בעת שיש הארת הע"ב ס"ג עלאין שטפת ע"ב מבטלת את 
הפרסאות וג' ראשים דא"א עולים ומתחברים לגו"ע שלהם שברדל"א, 
הנה אז מתגלה זה התיקון דמל"צ,
%break
המורים שענין ביטול הפרסא אינו מגיע לחב"ד דגלגלתא אלא לז"א 
שלה שנקרא מוחא דאוירא. כנ"ל. ועד"ז באו"א שעולים לג"ר דא"א, 
מתחלקים ג"כ למל"צ. ע"ד הנ"ל.
%break
והנה אז, אין טפת ע"ב העליונה יכולה לבא לל' דצל"ם, כי היא בחינת 
בינה כמו הם' דצל"ם, דהיינו ג"כ בחסדים מכוסים כדרך הבינה 
שמשורשה אינה צריכה לחכמה, כנ"ל.
%break
ולפיכך באה תחלה הטפה דע"ב אל צ' דצל"ם שהיא בחינת ז"א והוי"ה 
דמ"ה, שמצד האו"י הוא נבחן לבחינת או"פ דחכמה כמ"ש לעיל. ואז 
עולה הארת חכמה מן ז"א אל הבינה, שהיא ל', ואחר שהל' קבלה 
הארת חכמה, יורדת הי' מן האויר, ואשתאר אור.
%page 1356
באופן, כמו שבבחינת ע"ס דאו"י, נמצא שהענף שהוא ז"א משפיע 
הארת חכמה אל השורש שלו, כן גם עתה, כשהארת הע"ב רוצה 
להוריד הי' מאויר מן הל' דצלם, הנקרא מוחא דאוירא,
%break
הוא משפיע מקודם לצ' שהיא מו"ס, ששם המקום דהארת חכמה 
וההארה עולה ממו"ס אל הל' שהיא מוחא דאוירא, וי' יוצאת מן האויר, 
ואשתאר אור.
%break
וז"ש הרב בסו"ה יפה ענף וחורש מצ"ל, שמתחילה מקבל הדעת שהוא 
ז"א וצ' דצל"ם, והוא משפיע הארת החכמה לבינה, שהיא ל' דצל"ם, 
ונעשה הסדר מצ"ל. כנ"ל כי זה נבחן ליופי הענף, שהוא נעשה משפיע 
אל השורש שלו, וע"כ קראו הכתוב יפה ענף.
%break
וזהו מעלת החיורתי, כי גם בבחי' סדר ביאת החכמה לא"א, נבחן ג"כ 
שבינה שהיא ל' דצל"ם קבלה חכמה מצ' דצל"ם, שהיא מ"ה, ומו"ס. 
ונמצא, בעת ביאת החכמה אל מו"ס, עוד לא נעשה באור החכמה 
בחינת התלבשות של ם' ל', הדוחה ג"ר דחכמה מראש דא"א,
%break
כי התלבשות זו, היא באה אחר ביאת החכמה אל הבינה מן הז"א, 
שאז נעשה יציאת הי' מאויר דל' ואשתאר אור, ולא נעשה יציאת הי' 
מאויר דם', ונשארת בבחי' אויר כמקודם לכן.
%break
אמנם מטרם שהגיע החכמה אל הל' דהיינו בעוד החכמה במו"ס, עדיין 
החכמה היא בגלוי בלי לבושים דמ"ל, והיא מתלבשת בו בכלים 
הפנימים, ובחינה זו נקראת חיורתי, דהיינו בעוד אור החכמה במו"ס.
%break
ואחר שהחכמה עולה ופוגשת בקרומא דאוירא, ששם בחינת ל' דצל"ם, 
אז מתחיל ההתלבשות במ"ל והג"ר המגולים דחכמה מוכרחים תכף 
להסתלק מן הכלים הפנימים לבחי' מקיף חוזר,
%break
והלבושים של אותו חלק החכמה נעשו לשערות הבוקעים ויוצאים לחוץ 
בבחינת מותרי מוחא. הרי אשר בחינת החיורתי, הם שורש אל 
השערות, כי החיורתי היא מבחינת מו"ס, שה"ס משפיע אל הבינה, 
שמבחינה זו היא השורש. כנ"ל.
%break
ומכ"ש עתה, כי גם נסתלק האור תכף בפגעו בל' דהיינו בקרומא, כנ"ל, 
הרי ודאי שזה החלק דמו"ס מטרם שהגיע לבינה, הוא השורש של 
האור שנסתלק דרך השערות. ולפיכך צריכים השערות תמיד לקבל מן 
החיורתי.
%letter קכז
קכז) עיקר מה שמאיר א"א בז"א הוא מן ההוא ארחא חדא אחרא 
דאזיל בפלגותא דשערא דא"א, וזה לבדו נמשך בהתמדה לרישא דז"א: 
פירוש, כי י"ג תיקונין הם: י"ב הם, מג' הויות, שהם י"ב אותיות,
%break
כמ"ש לעיל, וחד ארחא דכליל לכולהו, שהוא האי ארחא חדא דאזיל 
בפלגותא דשערי, שפירושם דג' הויות, הם הט"ס דנה"י דעתיק, שבהם 
המוחין דג' רישין דא"א, שהם חב"ד חג"ת נה"י, כמ"ש לעיל בבחינת 
מל"צ דצל"ם.
%break
וחד ארחא דכליל להון, הוא בחינת המלכות שבנה"י אלו, שעל המסך 
המתוקן בה, יצאו אלו הט"ס דנה"י דעתיק המלבישים המוחין אלו, 
ששם הג' הויות הנ"ל, ממטה למעלה.
%page 1357
ולפיכך הוא כליל לכלהו ארחין, כי היא נושאת המסך, שעליה יוצאים כל 
אלו הט"ס, שהם ג' הויות העושים י"ב ארחין.
%break
אמנם גם בה עצמה נבחן שהיא מתפשטת בעצמה לי"ב אורחין כמו 
הי"ב שממטה למעלה, להיותה בחינת המלכות שבהם, המתפשטת 
ממעלה למטה בכל אותו השיעור שהאו"ח שלה התפשט ממטה 
למעלה כנודע.
%break
ונודע, שז"א הוא בחינת גופא דאצילות, ואו"א הם רישא דיליה. ולפיכך 
נבחן שעיקר אחיזתו של ז"א אינו בבחינת הי"ב אורחין שהם ממטה 
למעלה,
%break
אלא רק בהאי ארחא דאזיל בפלגותא דשערי, שהוא בחינת גופא 
המתפשטת ממעלה למטה. וז"ש "עיקר מה שמאיר א"א בז"א הוא מן 
האי ארחא חדא דאזיל בפלגותא דשערי.
%letter קכח
קכח) השערות הם ווין וכו', לכן משפיעים בז"א אך החיורתא הם מנ"ה 
עצמם וכו', לכן הצדיקים שהם מיסוד יונקים מחיורתי דנ"ה שע"ג 
היסוד: פירוש, כל המקובל מחיורתי יש בו ענין של התלבשות מעט, 
כמו חיורתי דא"א שהוא מלובש בעור של הגלגלתא כמ"ש לעיל.
%break
אבל המקובל משערות, אינו יכול להתלבש בהמקבל אלא בבחינת 
מקיפים, ולא כלום בבחינת פנימים. ולפיכך ז"א שעיקרו הוא בחינת 
חג"ת שדרכו בחסדים מכוסים כנודע, אינו יכול לקבל מן החיורתי שהוא 
התלבשות מעט בעור, אלא מהשערות,
%break
כי הקוצי דשערי דא"א המגיעים בשעת גדלות ז"א, למקום העורף שלו, 
כנגד מוח הדעת, הם בוטשים במוחין שלו, דהיינו שהם משפיעים בו 
הארת חכמה, שהיא בחי' הפכית למוחין הפנימים שלו,
%break
ואז הארה זו אינה יכולה להשאר תוך המוחין שלו בפנימית, אלא יוצאת 
לחוץ ממצח בבחינת או"מ, הנקרא תפילין של ראש. הרי שהארות 
השערות דא"א המגיעים לז"א, אינם מאירים בו אלא בבחינת או"מ על 
המצח שלו.
%break
אבל הצדיקים, שהם בחינת נה"י דז"א, הם מקבלים מן החיורתי, שהם 
מתלבשים גם בפנימית היסוד באיזה שיעור, והוא מפאת היותם נה"י, 
ששם מקום גילוי של החסדים, כבודע. וזהו שמפרש הרב, שבחינת 
הצדיקים סובב על בחינת יסוד דז"א עצמו הכלול מנו"ה.
%letter קכט
קכט) בבחינה א' השערות גדולים ומעולים מן החיורתי ובבחינה אחרת 
הוא להיפך: כמ"ש לעיל, שהשערות דא"א משפיעים לרישא דז"א, 
ומוציאים בו בחינת תפילין של ראש.
%page 1358
אבל החיורתי אינם מאירים אלא לנה"י שלו, שהם הצדיקים. אמנם 
מבחינה אחרת החיורתי מעולים מן השערות, כי מה שנמשך מן 
החיורתי נמצא מתלבש מעט גם בפנימיות הכלים,
%break
אבל הנמשך מן השערות אינו מאיר רק בבחינת מקיפים, כנ"ל בדיבור 
הסמוך. והבא בבחינת התלבשות הוא יותר חשוב, מן הבא בבחינת 
מקיפים המאיר בבחינת הארה מרחוק.
%letter קל
קל) ג"כ מאירים הי"ג חיורתא בז"א וכו' ומשלמת לו י"ג תיקוני דיקנא 
לז"א. כלומר, כשנחשוב מבחינת שורשו של ז"א, שהוא בחינת גופא 
כנ"ל, נמצא שאינו מקבל אלא מחד ארחא דכליל להון, שהוא ג"כ 
בחינת גופא. כנ"ל.
%break
אמנם נודע, שאע"פ שז"א הוא בחינת גופא לאו"א, מ"מ מתפשט 
בעצמו ג"כ לראש וגוף בשעת גדלותו, והנה אז ודאי שמקבל ג"כ מי"ב 
ארחין שממטה למעלה,
%break
כי כל בחינה מקבלת תמיד מבחינה שכנגדה בעליון, וע"כ בחינת 
הראש שלו מקבלת מתיקונים שממטה למעלה בהכרח. ועוד כי כל י"ב 
חיורתי כלולים בהאי אורחא כנ"ל.
%page 1359
%letter קלד
קלד) בודאי אית הארות דנפקי ממו"ס ג"כ לחוץ וכו' שמתערבין האורות 
יחד ומתלבשין תוך הנימין דשערי אע"פ שהנימין הם יותר מעולים 
מהם: כמ"ש לעיל, שג' הויות שיש בחיורתי הוא, מפני שג' רישין כלולים 
בהם יחד,
%break
אשר ב' הויות דימין ושמאל שכנגד הפנים, הם בחינת ם' ל', שהם 
נמשכים מגלגלתא ומוחא דאוירא. והויה שבאחורי רישא, היא בחינת צ' 
שנמשכת ממו"ס, כנ"ל. הרי שגם בחי' מו"ס כלולה בנימין וחיורתי.
%break
וזה אמרו "שבעלות האורות מגו מו"ס וכו' בהכרח שמתערבין האורות 
יחד ומתלבשין בתוך הנימין דשערי וכו', והם דמיון הירדן שמימיו 
עוברים בים טבריא ואינם מתערבין" דהיינו כנ"ל, כי גם האורות דמו"ס 
נכללים בכל הנימין, אלא שלמעלה על גבי הגלגלתא אינם מתערבים,
%break
אלא שאלו השייכים לבחינת מו"ס באים בהוי"ה דאחורי רישא, 
והשייכים לב' הרישין גלגלתא ואוירא, באים בב' הויות שבימין ושמאל 
דפנים.
%page 1360
%letter קלז
קלז) חד קוצא דשערי דתליא עד רישא דז"א והנה הוא מאיר במוחין 
דז"א ומוציא הארתם לחוץ: היינו הארת ד' נימין דשערי שבאחורי רישא 
דא"א, שהיא מבחינת מו"ס, כנ"ל, הנבחן לעיקר המקיף דבחינת אור 
החכמה,
%break
כי ט' נימין דשערי העומדים מימין ושמאל דפנים דא"א, הם מבחי' 
גלגלתא ואוירא, שהם בחינת ג"ר וז"ת דבינה, שאינם צריכים לעצמם 
הארת חכמה, כי אפילו ד' נימין דשערי שבשמאל דרישא, שהם בחינת 
אוירא שהיא בחי' ל' דצל"ם,
%break
גם היא אינה צריכה להארת חכמה אלא כדי להשפיע למו"ס, כנ"ל. וד' 
נימין דשערי אלו דאחורי רישא דא"א, הם נמשכים עד החזה, ששם 
עומד הז"א בעת הגדלות שלו, ונמצאים אלו הד' נימין דשערי מגיעים 
לרישא דז"א, ומשפיעים בו הארת חכמה.
%break
והנה השפעה זו דקוצא דשערי תוך המוחין דז"א. נבחנת בשם הכאה 
ובטישא, מפני שהמה הפוכים מבחינת המוחין דז"א, שהם בבחינת 
חסדים מכוסים.
%break
ולכן כשהארה זו באה במוחין דז"א המה מכים זה בזה, כלומר, שאינו 
יכולים לעמוד ולהמצא בכלי אחד, שהוא המצח דז"א שהוא בבחינת ם' 
דצל"ם, המגביל את המוחין במדת ג"ר דבינה, כנ"ל.
%break
כי גלגלתא דז"א, שבחינת הפנים שלה נקראת מצח, היא מקבלת 
מבחינה שכנגדה מגלגלתא דא"א, ומתוקנת בבחינת ם' דצל"ם כמותה, 
ולפיכך היא מוכרחת לצאת מכלי דמצח לחוץ בבחינת או"מ, הנקרא 
תפילין של ראש.
%break
וז"ש "מאיר במוחין דז"א ומוציא הארתם לחוץ" דהיינו שמאיר למוחין 
בבחינת חכמה, וזה החלק המקבל הארת חכמה אינו יכול לעמוד 
בפנים המצח, אלא יוצא לחוץ.
%letter קלח
קלח) קוצא דשערי דא"א הם שערות לבנות ושל ז"א הם שערות 
שחורות: כבר ידעת, ששערות רישא הם בחינת החכמה, שהיתה ראוי 
להתפשט בכלים דגלגלתא, לולא האי קרומא דאוירא היה מתקן אותה 
בבחינת מים עליונים כמו הג"ר דבינה.
%break
ולפיכך הם נקראים מקיף חוזר, שפירושו שהיה ראוי להכנס בכלים 
ונדחה מהם. וחומר של השערות עצמם, הם אותו חלק או"ח העולה מן 
המסך בעת הזווג והוא צריך להלביש את האו"י דבחינת חכמה של 
הגלגלתא,
%break
ואינו יכול להלביש אותה מבפנים הגלגלתא, כי איננה שם כנ"ל, ע"כ 
הוא מלביש אותה בבחינת מקיף מעל הגלגלתא מלמעלה בבחינת 
שערות רישא.
%break
וכבר נתבאר לעיל בביאור ט"ס המקוריות דא"א, הטעם שאין בכל 
פרצוף מפרצופי אצילות יותר מג' כלים, שהם: בינה, ז"א, מלכות, 
משום שכל תחתון לקח רק בחינת אזן חוטם פה העליון, והעליון הוא 
בחינת גו"ע של התחתון. (בדף א' ש"ו ד"ה ותבין) עש"ה.
%page 1361
אמנם מבחינה זו יש עוד הפרש מג' פרצופים: א"א, ואו"א דאצילות, אל 
זו"ן. כי בא"א ואו"א יש גם ג"ר דבינה בבחינת הכלים שלהם. אבל ז"א, 
אין לו שורש בג"ר דבינה, אלא בז"ת דבינה, כי כל התחלקות הבינה 
לב' מדרגות הוא מפאת ז"א,
%break
כי להיות ז"א צריך להארת חכמה, שהוא בהיפך מטבע הבינה שהיא 
בסוד כי חפץ חסד הוא, ע"כ נבחן עצמותה לבד, שהיא בחינתה 
בחסדים מכוסים.
%break
ובחינת מה שמפסקת האחורים שלה שעל החכמה, ומזווגת עם 
החכמה פב"פ להוציא את ז"א, כבר בחינה זו נבחנת לז"ת שלה, וכבר 
אינה בחי' עצמותה של הבינה. הרי שאין לז"א שורש בג"ר דבינה אלא 
בז"ת שלה. כמבואר.
%break
וע"כ יש הפרש גדול בין גלגלתא דא"א לגלגלתא דז"א, כי גלגלתא 
דא"א הוא ג"ר דבינה ממש משורשה, שאין שום צמצום רכיב עליה, 
והמסך דפה שברדל"א, אין לו שום פעולה עליה להרחיק אותה 
מבחינת רדל"א, אחר שנתקנה להיות בבחי' הירכין שלמעלה מיסוד.
%break
כנ"ל. אמנם גלגלתא דז"א אע"פ שגם היא מתוקנת כעין ג"ר דבינה, 
אמנם מבחינת שורשה כבר היא בחינת ז"ת דבינה, כי אין ז"א מתחיל 
אלא מז"ת כנ"ל. ולפיכך אין התיקון הזה דם' דצל"ם עושה אותה 
לבחינת לבן לגמרי.
%break
שפירושו, שאין שום מסך וצמצום שולט שם, אלא נבחן בה כח המסך 
המצמצם הנמצא בהעליון, ולפיכך השערות שלו שחורות, להורות שיש 
בהם כחות צמצום מה"ת שבמסך.
%break
אמנם ודאי, בעת גדלות, שז"א מקבל הארת חכמה ע"י קוצי דשערי 
דא"א, אז חלף עבר כל כח הדין שבהם, כנודע, וא"כ היו צריכים 
השערות להתלבן כמו השערות דא"א.
%break
אלא לפי שאין הארת חכמה באה בפנימית הגלגלתא, מחמת שנתקנה 
בבחי' ם' דצל"ם, כנ"ל, אלא בבחינת או"מ על המצח, ע"כ נשארים גם 
אז השערות שחורות,
%break
ורק בחינת סופי השערות המגיעים מחזה ולמטה דז"א, ששם מקום 
גילוי הארת חכמה, שם בלבד הם מתלבנות ובמקום הזה, דהיינו מחזה 
ולמטה דשערות אלו, הם נקראים בשם ציצית לבנות. כי שם הם 
מתלבשים כמבואר.
%letter קמ
קמ) השערות אשר בקוצא דשערי דא"א או דז"א היו נמשכין ותלוין 
לקבל אנפייהו דא"א או דז"א והוו מכסין עינייהו דלא יסתכלו, לא א"א 
בז"א ולא ז"א בנוקבא וכו', ושדינין להו להני שערי באחורייהו דאריך 
אנפין ודזעיר אנפין כי היכי דיסתכלון זה בזה:
%break
פירוש, כבר נתבאר, שאלו השערות דאחורי רישא המשפיעים חכמה, 
אינם יכולים להאיר בפנימיות הכלים דגלגלתא, משום שהמה מלובשים 
בבחינת הקרומא דאוירא, שסילק את ראשי הירכין דנה"י דעתיק 
למעלה מיסוד,
%page 1362
באופן שאינם מתמעטים ואינם מתגדלים מכחו לעולם ע"ש. כי ע"כ 
השערות אינן מבחינת הכלים של הפרצוף, אלא כדבר זר להם 
התלויות על הגלגלתא. וכל זה הגיע להם מתוך ההתלבשות בקרומא 
דאוירא, כמ"ש הרב לעיל דף א' של"ב אות פ'.
%break
אמנם יש ענין נוסף בכח הקרומא דאוירא הזו שעליה רמיז בזוהר נשא 
באדרא רבא, תיו רשים רשימא לעתיק יומין דלית כוותיה (אד"ר דף 
קכ"ט ע"ב) והוא כי קרומא הזו ה"ס מסך דהוי"ה דע"ב,
%break
שה"ס ד' יודין שיש במילוי דהוי"ה הזו, שכ"א כלולה מי' הוא בגימטריא 
ת' כנ"ל בדברי הרב (דף א' שנ"א אות קע"ד) שהוא סוד ארבע מאות 
שקל כסף. ע"ש.
%break
וכבר ידעת שכל ההפרש מסיום דפרצוף ע"ב לסיום של הס"ג, דהיינו 
בין אבא לאמא, הוא, דיסוד אבא צר ואריך, ונמצא המסך המסיים את 
הפרצוף שלו, שאין בו מבחינת כח הצמצום המפסיק להארת הפרצוף 
תמיד, אלא מבחינת הפסק החסדים לבד,
%break
שה"ס צר הנבחן ביסוד אבא, אמנם הוא אריך, שפירושו, שיש בו 
הארת חכמה בכל שלמותו, שמבחינת החכמה לא היה הפרצוף 
מסתיים, כי אין שם הצמצום דה"ת העושה סוף וסיום, אלא שנפסק רק 
מבחינת צר בלבד,
%break
ולפיכך צורת המילוי דהוי"ה דע"ב הוא בבחי' יודין, כי הוראתה של הי' 
היא כי היא בחינת ראש, ועם זה אין בה לבנונית כלל, והיינו החסרון 
חסדים הסותם שם, ועושה סיום על הארת הפרצוף.
%break
אמנם הסיום דאמא הוא בחינת קצר שפירושו, מסך ממש מבחינת כח 
הצמצום של המלכות, המפסיק על הארת אור חכמה, ומכחה נפסק 
הפרצוף דאמא. אמנם מבחינת חסדים לא היה שם שום הפסק כלל,
%break
ומבחי' חסדים עוד הי' יכול הפרצוף להמשיך וע"כ נבחנת בבחינת קצר 
ורחב. וכבר נתבאר ענין זה היטב בחלקים הקודמים, שהוא נמשך 
מבחינת יסוד דע"ב דא"ק, וכן מבחינת בינה אשר שם, כי עד הוד 
נתפשטה שם ולא יותר. עש"ה. ואין להאריך כאן.
%break
ולפיכך כיון שקומת א"א נתקנה בע"ב דמ"ה, דהיינו בבחי"ג, ע"כ לא 
היה צריך להיות בבחינת המסך שלו מבחינת הצמצום כלל, אלא מבחי' 
הסיתום דחסדים לבד, כנ"ל, אלא משום שבאצילות יצאו הפרצופים בב' 
מדרגות: בקטנות, וגדלות.
%break
ע"כ נבחן שנשאר עוד שם בחינת רשימו מזמן הקטנות, בעוד שהיה 
בבחינת עיבור שה"ת היתה בנקבי עינים, דהיינו בחינת המסך דצמצום 
על הארת חכמה, וכח הזה דרשימו דקטנות נמצא ג"כ בקרומא דאוירא 
המכסה על מו"ס.
%break
וז"ס ת' אשר רגל השמאל שלה יש בה מעט עיבוי נוסף על צורת הרגל 
עצמה. שעיבוי זו מורה על בחינת כח צמצום שנשאר בד' יודין דע"ב 
מעת העיבור.
%break
ונמצא שהגם שד' יודין ההם דמילוי ע"ב, שפירושם, בחינת מסך 
המסיים לפרצוף רק מכח הסיתום החסדים שבו, אבל מבחינת הארת 
חכמה אין שם שום מיעוט, כנ"ל, הנה נוסף עליהם בחינת רשימו של 
צמצום דהארת חכמה ג"כ,
%break
ומשום שהיא רק רשימו בעלמא ואינה ניכרת כל כך ע"כ נבחנת במעט 
עיבוי על הרגל השמאלי של הת' כנ"ל. "וז"ש תיו רשים רישומא לעתיק 
יומין דלית דכוותיה, כלומר, שאין דוגמתו לטהרה מבחינת הצמצום.
%page 1363
ומשום זה האי קרומא לא אתפסק כמו באו"א וז"א, כי אינו תלוי בכח 
הצמצום הנוהג בו עליה וירידה כמבואר. ע"ש באד"ר.
%break
וזה אמרו "מפני שאלו השערות וכו', מכסיין עיניהו דלא יסתכלון לא 
א"א בז"א ולא ז"א בנוקביה" כלומר, דכל תיקונם של הקוצא דשערי 
הוא, רק במשכנם באחורי רישא, ובפנים דרישא יהיה בחינת המצח 
מגולה, המשפיע חסדים מכוסים מבחינת ג"ר דבינה.
%break
אמנם בשעה שהם מאירים גם בבחינת הפנים את ההארת חכמה 
שבהם, הנה אז מתכסיין עיניהו ולא יוכל ז"א להסתכל בא"א, כי אז 
נעשה בהם סיתום חסדים מכח הת' דבקרומא דאוירא, שהיא בחינת ד' 
יודין שהם סותאים החסדים,
%break
ונפסק הארת הפרצוף אפילו מבחינת חכמה. כי זה הכלל, שאין אור 
א"ס אתלבש תוך הפרצוף אלא במלבוש של אור חכמה, ואין אור 
חכמה מתלבש בפרצוף אלא במלבוש של אור חסדים,
%break
ועתה שהני קוצי דשערי האירו בפנים דא"א ונפסק משום זה האור 
החסדים, הנה נפסק משם גם אור חכמה, שהוא בחי' הסתכלות עינים 
של הפרצופים זה בזה.
%break
וזה אמרו "וע"י מעשינו במצות הציצית רמינין ושדינין להו להנהו שערי 
באחורייהו דא"א וז"א, כי היכי דיסתכלון א"א בז"א וז"א בנוקביה" כי אז 
השערות מאירים הארת חכמה בבחינת או"מ מכח האחורים שלהם, 
אל הפנים הנמצא בבחי' חסדים מכוסים,
%break
ונפקחו העינים כי בהיות ההסדים בפנימיות הכלים במצחא, יכולים 
השערי להשפיע חכמה דרך הכאה מבחוץ לפנים היוצאים על המצח 
ג"כ בבחינת או"מ, כנ"ל, ואז מושפעים מאו"מ הזה אל העיינין שה"ס ל' 
דצל"ם,
%break
ונבחן שפקיחו דעיינין דא"א משפיע לז"א, וכן פקיחו דעיינין דז"א, 
משפיע לנוקבא. והנה נתבאר, שהקוצי דשערי הם בחינת הארת חכמה 
רק בהיותם בבחי' אחורים, דהיינו במקום שיש שם חסרון אורות גם 
בלי הסיתום של הת' הנ"ל, והיינו רק בבחינת או"מ, כנ"ל.
%break
אבל אם הם מאירים בבחינת הפנים, הם סותמים החסדים בפנים, ואז 
הם בבחינת דינים ממש, כי אפילו הארת חכמה ג"כ נפסקת כמבואר.
%page 1364
%letter קמב
קמב) קוצין ונימין ושערות וכו' והם עיבור א' ויניקה ועיבור ב' דגדלות: 
הנה דברי הרב בביאור אלו השערות רישא, נראים לכאורה שסותרים 
זה לזה, וראוי לקבצם במקום אחד ולבאר אותם. כי פעם אומר שהמה 
מותרי מוחא. שהמשמעות שהשערות גרועים ממוחין הפנימים.
%break
ופעם אומר שרק או"מ דתפילין גרועים מפנימים אבל השערות עדיפים 
הרבה על המוחין פנימים. ופעם אומר שהשערות הם בחי' הבל המקיף 
ומלביש היוצא מיסוד. (בספר עולת תמיד דף מ"ה ע"א ד"ה והנה) 
ופעם אומר שהשערות הם בחינת מקיף חוזר,
%break
דהיינו האורות שכבר נכנסו ונתלבשו בכלים, ולא יכלו הכלים לסובלם 
מחמת גדלותם, ע"כ חזרו ויצאו משם, בסוד שערות רישא, ונעשו בזה 
לאו"מ. הרי שאינם בחינת הבל המקיף ומלביש היוצא מיסוד, שפירושו 
בחינת או"ח בלבד.
%break
וכן פעם אומר שהקוצי דשערי הם מבחינת חכמה, והנימין הם מבחינת 
בינה, ושערות הזקופין לעילא הם מהדעת. ופעם אומר להיפך ממש, 
אשר הקוצי דשערי הם מדעת, והנימין הם מבינה והשערות הקצרות 
הזקופין הם מחכמה.
%break
וכן אומר שהקוצי דשערי הם מעיבור א', ונימין הם מיניקה ושערות 
הקצרות הם מעיבור ב' דגדלות. וא"כ איך יוצאים הקוצין ממוח הדעת 
והלא אין דעת לעובר. ועוד רבות כהנה.
%break
ואם תזכור כל המתבאר לעיל בביאור השערות רישא, תבין שכל 
הדברים האלו עולים בקנה אחד, ואין כאן סתירה אלא אדרבא שבא זה 
ולימד על זה.
%page 1365
כי נתבאר לעיל (בדף א' ש"נ ד"ה ועדיין) ענין נה"י דעתיק המתלבשים 
בהראש דא"א, שהם הע"ס דאו"ח שיצאו בעת התכללות התחתון 
בהזווג שבעליון בסוד העיבור, והלבישו הע"ס דאו"י, שהם המוחין 
דעיבור דא"א,
%break
ולפיכך בכניסת המוחין האלו בא"א במקומו, נמשכים ג"כ הע"ס דאו"ח 
הנ"ל, ביחד עם המוחין בראש דא"א, והם נקראים נה"י דעתיק משום 
שיצאו על המסך שלו, כנ"ל באורך.
%break
ולפיכך בכניסת המוחין בראש דא"א, נעשה שוב אותו הזווג על המסך 
שבעטרת יסוד דעתיק כמו שנעשה עליו בזמן העיבור. כנודע. ואז נבחן, 
כי בעת שהאו"ח עולה ממסך דיסוד עתיק ולמעלה להלביש את הע"ס 
דאו"י הנה הוא צריך לעלות ולהלביש קומת חכמה,
%break
כי כאן העסק בעיבור ב' דגדלות דא"א שהשיג שם קומת ע"ב, והאו"ח 
צריך להלביש עד חכמה, שפירושו שגם הגלגלתא שהיא בחינת ג"ר 
דבינה, תקבל עתה לקומת חכמה, ע"ד שהיה בפרצופי ע"ב שמקודם 
האצילות.
%break
אמנם לא היה כן, כי בעת שהאו"ח פגע בקרומא דאוירא, המעלה 
לרישי ירכין דעתיק למעלה מיסוד, ומגביל לגלגלתא שלא תקבל מיסוד 
אור החכמה, כנ"ל. הנה נפסק כחו דאור חוזר זה העולה מיסוד ואינו 
יכול להמשיך חכמה לגלגלתא.
%break
וכל החלק דאור החכמה שהיה צריך להתלבש בגלגלתא, מכח המסך 
דבחי"ג העומד במסך דיסוד דעתיק, הרי הוא יוצא כולו לחוץ, בבחינת 
שערות המקיפין על גבי הגלגלתא מחוצה לה. עש"ה כל ההמשך.
%page 1366
וזה שאומר הרב, שהשערות הם בחי' ההבל המקיף ומלביש היוצא מן 
היסוד. כי הוא מדייק להשמיענו, בחינת חומר של השערות עצמם 
מהיכן הם נעשים, ואומר שהוא בחינת הבל, שפירושו או"ח, היוצא 
מיסוד ולמעלה להקיף ולהלביש האו"י, שהם המוחין.
%break
דהיינו אותו חלק הבל דהיינו או"ח, שהיה מלביש לאור החכמה באם 
שהיה נכנס לכלי דגלגלתא, נעשה עתה שלא נכנס שם,
%break
לבחי' החומר של השערות ולאו"מ על הראש ממעל לגלגלתא וההבל 
הזה שהיה צריך להלביש אור החכמה בפנים הגלגלתא מלביש עתה 
את אור החכמה שנעשה למקיף, מע"ג הגלגלתא.
%break
ומה שאומר שהשערות הם בחינת מקיף חוזר שהיה בכלי וחזר ויצא 
משם, הוא מדייק להשמיענו בחי' האור עצמו המלובש בתוך השערות. 
כי הוא היה ראוי ליכנס ולהתלבש תוך הכלי דגלגלתא, להיות המסך 
שביסוד הוא בחי"ג, כנ"ל,
%break
אלא שאין הכלי יכול לסובלו, מחמת הקרומא דאוירא המגביל אותו 
בבחינת ם' דצלם, וע"כ חזר ויצא משם ונעשה למקיף ע"ג הגלגלתא, 
הרי שהוא בחי' מקיף חוזר.
%break
ומ"ש שהשערות הם מותרי מוחא, הכונה היא על חומר השערות, כי 
הם בחינת ההבל והאו"ח שהיה צריך להלביש את אור החכמה 
בפנימית הכלי דגלגלתא, על המוחין דחכמה.
%break
אלא אחר שהאור יצא משם מפאת הקרומא דאוירא, הרי ההבל הזה 
נעשה למותרי מוחא, כלומר, שהמוחין אינם צריכים לו שהוא ילביש 
אותם, כי האור הזה לא נשאר שם אלא יצא לחוץ,
%break
וכיון שהמוחין אינם צריכים עוד אליו, ע"כ גם הוא יצא לחוץ ונעשה שם 
בחי' כלי מקיף על האו"מ שיצא, ומלביש אותו בבחינת שערות ומ"ש 
שהשערות הם עדיפין ממוחין הפנימים,
%break
הוא, כי השערות הם אור החכמה שהכלי דגלגלתא לא יכול לסובלו 
מחמת הגבלה דקרומא דאוירא, וע"כ נשאר הגלגלתא בבחינת ג"ר 
דבינה, שהם חסדים מכוסים כנ"ל.
%break
הרי שהשערות עדיפים בהרבה מהמוחין הפנימים. כי האו"מ 
שבשערות הוא בחינת אור החכמה, והמוחין הפנימים הם בחינת אור 
הבינה.
%break
ומ"ש, שיש ג' מיני שערות, שהם קוצין, ונימין, ושערות, הבאים מעיבור 
יניקה מוחין. הכונה היא על בחינת תיקון הוא"ו שנעשה בהם מכח 
התלבשותם בבחינת הקרומא דרך עברם בתוכו, ונתחלקו משום זה 
לי"ג תיקונין,
%page 1367
כנ"ל בדברי הרב (דף אלף שמ"ט אות קי"ט) שהם ב' הויות מימין 
ושמאל מכנגד הפנים דא"א, והויה אחת לאחורי רישא. שנתבארו לעיל 
שהם נתקנו בבחינת צל"ם, מכח פגישתם בקרומא דאוירא, החוצה את 
הנו"ה לב' בחינות: לנו"ה סתומים, שהם בחי' ם', ובחינת ב' אודנין.
%break
ולנו"ה נגלים שהם בחי' ל' ובחינת ב' עיינין כנ"ל (דף אלף של"ח ד"ה 
וזה אמרו) כי ע"כ יכלו ב' הויות דבחינת ם' ובחינת ל' להתקן בפנים 
דא"א בב' הצדדים ימין ושמאל, משום שהמה אינם צריכים להארת 
חכמה משורשם עצמם,
%break
וע"כ אין שום צמצום שורה עליהם, וראוים להיות בבחינת פנים דא"א. 
אבל הוי"ה הג', שהיא בחינת צ' דצל"ם, דהיינו בחינת מו"ס, שהיא 
בעצמה צריכה להארת חכמה ע"כ נתקנה באחורי רישא מפאת 
הקרומא דאוירא שמיעט אותם למים תחתונים.
%break
כנ"ל (דף אלף שמ"ז ד"ה דרך ע"ש כל ההמשך, כי אין להאריך כאן). 
וכן נתבארו ענין ג' הויות אלו לעיל בדברי הרב, בענין ג' הרישין דא"א 
שיש בכל אחד מהם ג' הויות בבחינת המילואים והנקודות, עש"ה. כי 
כל זה נוהג בכל מיני י"ג תיקונים, הן בי"ג חיורתי, והן בי"ג נימי דשערי.
%break
גם נתבאר לעיל, שאלו ג' הויות, הם בחינת נפש רוח נשמה. כי ב' 
הויות דפנים, הם בחינת נשמה והרוח. והויה דאחורוי ה"ס נפש. כי אלו 
ג' הויות הם נמשכים מג' רישין: גלגלתא, אוירא, ומו"ס. וגלגלתא 
ואוירא הם נשמה רוח, ומ"ס הוא נפש, כנ"ל בדברי הרב.
%break
והטעם הוא, כי משום שאור החכמה אינו מגולה בגלגלתא אלא 
באוירא, וגלגלתא נשארה בג"ר דבינה, שהיא נשמה, ע"כ נחשב מוחא 
דאוירא לבחינת רוח, כי רוח מקבל מנשמה. כנודע.
%break
גם ידעת, שבחינת נפש נבחן לפרצוף נה"י שנקרא עיבור. ובחינת רוח 
נבחן לפרצוף חג"ת שהוא פרצוף יניקה, ובחינת נשמה נבחן לפרצרף 
חב"ד, שהוא גדלות.
%page 1368
והנה כל מה שבכלל נוהג ג"כ בכל הפרטים, כנודע. כן כל הכחות 
שבעליון בהכרח שימצאו בתחתון ממנו. ותבין בזה, אשר גם ג' פרצופי 
ז"א הנקראים עיבור יניקה מוחין, המלובשים זה תוך זה כנורע, הנה גם 
הם נמשכים אחר הסדר דג' הויות הנ"ל,
%break
דהיינו בבחינת התיקון של קרומא דאוירא בהגבהת ראשי ירכין למעלה 
מיסוד, העושה ב' בחינות: ם"ל דצל"ם, הנחשבים לחב"ד חג"ת כנ"ל. 
ובחינת נה"י נחשב להוי"ה הג', שהיא צ' דצל"ם.
%break
באופן שבחינת הגילוי דהארת חכמה אינו נמצא בחב"ד שלו שהוא 
בחינת ם', אלא רק בבחינת חג"ת שלו, שהוא ל' וגם שם הוא רק 
בבחינת השפעה לנה"י, שהוא פרצוף העיבור שלו שמחזה ולמטה של 
כללות ג' הפרצופים יחד,
%break
באופן שאין החכמה יכולה להאיר אלא מחזה ולמטה כמ"ש בדברי 
הרב, שז"א מקבל משערות רישא ולא מחיורתי, אלא הצדיקים, שהם 
הנה"י דז"א המה המקבלים מחיורתא. ע"ש באו"פ.
%break
ונודע שכל בחינה מן התחתון מוכרחת לקבל מבחינה שכנגדה בהעליון, 
ולפ"ז נמצא, שפרצוף הנה"י דז"א, המקבל לתוכו הארת חכמה, הוא 
מקבל מהוי"ה הג' דשערות רישא. וכן מן החיורתי דהוי"ה הג', שהוא 
מבחינת מו"ס.
%break
אמנם ב' הפרצופים הראשונים שהם פרצוף הגדלות ופרצוף היניקה, 
הם מקבלים מב' הויות הראשונות אשר הם בימין ושמאל דרישא, שהם 
בגלגלתא בחינת ם"ל כמותם.
%break
וזה אמרו (באות קמ"ב) "דע כי ברישא דז"א יש שלש מיני שערות 
ונקראים קוצין ונימין ושערות וכו', והם עיבור א' ויניקה ועיבור ב' 
דגדלות".
%break
דהיינו כנ"ל, שהקוצין שהם מבחינת הוי"ה דאחורי רישא, הם בחינת 
שערות דמוחין דעיבור, דהיינו פרצוף נה"י דז"א המלביש מחזה ולמטה 
דז"א הכללי,
%break
כי פרצוף העיבור מקבל השערות מבחינה שכנגדו בשערות רישא 
דא"א, שהוא ד' קוצי דשערי דאחורי רישא דא"א, שהם בחינת נפש 
ונה"י כמו בחינתם.
%break
כי כמו שמו"ס הוא בחינת או"פ וצ' דבחינת קבלת אור החכמה, כן 
הפרצוף מחזה ולמטה דז"א, הוא בחי' או"פ וצ' לבחינת קבלת הארת 
חכמה, כי בפרצופים שלמעלה מחזה דז"א אין מקום קבלה להארת 
חכמה כנ"ל.
%page 1369
ופרצוף היניקה דז"א, מקבל מהוי"ה דחג"ת, שהוא הוי"ה השמאלית 
דרישא דא"א, שהיא בחי' מוחא דאוירא שבו יוצא הי' מאויר ואשתאר 
אור, כנ"ל בדברי הרב (דף אלף שמ"א אות צ"ט) שפירושו, שה"ת 
יורדת מעינים ומחזירה אח"פ למדרגתם.
%break
וזהו בחינת ג"ר דיניקה הנקרא עיבור ב' דקטנות כמ"ש בחלק הקודם. 
הרי שפרצוף היניקה מקבל מבחינה שכנגדו מל' דצל"ם שבהוי"ה 
השמאלית דרישא דא"א, שהוא בחינת מוחא דאוירא, ונמצאים 
השערות דיניקה, שהם בחינת הנימין שכנגד הפנים דא"א.
%break
ופרצוף הגדלות דז"א מקבל מהוי"ה הימנית דא"א, שהיא בחינת ם' 
דצל"ם והיא הבחינה שכנגדה דפרצוף חב"ד דז"א. כנ"ל.
%break
אמנם כל אלו הקוצין והנימין אינם מתחברים, אלא בג"ר דפרצוף 
הגדלות, דהיינו בגלגלתא דפרצוף חב"ד דז"א, והמה מסודרים שם כמו 
הי"ג תיקוני דשערי דא"א, ב' הויות בימין ושמאל דראש כנגד הפנים, 
והוי"ה אחת, שהיא הקוצי דשערי, הוא באחורי רישא דז"א,
%break
משום שאלו ג' פרצופים דעי"מ נחשבים לפרצוף אחד, ורק הראש 
דגדלות נחשב לראש דכללות כל ג' הפרצופים. וכן שלמות השערות 
באופן כזה, שיהיו נחשבים למקיף חוזר, אינו נשלם, אלא אחר ביאת 
פרצוף הגדלות.
%break
אמנם תחלת הצמיחה מתחיל מעיבור א', ואע"פ שעדיין אינו אז 
בבחינת קבלת האורות, ונחשב כולו על בחינת ירך אמו, מ"מ כיון שיש 
שם בחינת או"ח העולה ממסך דנה"י דאו"א, שבנה"י דאו"א כבר יש 
שם אלו התיקונים דצל"ם, ע"כ נעשו בו תחילת הצמיחה מכחם דאו"א.
%break
אבל הוא עוד אינו מוכשר לקבל מהם כלום, עד ביאת פרצוף הגדלות, 
שאז נגמרים השערות בבחינת מקיף חוזר, והמה מגיעים עד החזה 
דז"א, ששם ראש הפרצוף העובר, ואז מתגלה בהם הארת חכמה מכח 
אלו הקוצי דשערי דגלגלתא דז"א המגיעים אליו.
%page 1370
ועד"ז פרצוף היניקה מתחיל בו צמיחת השערות מעת עיבור ב' 
דקטנות, שע"י התכללותו בזווג דאו"א יורדת הי' מאויר ואשתאר אור, 
והוא משיג אז את אח"פ שלו, כנ"ל בחלק הקודם.
%break
אמנם אינם נגמרים בכל שלימותם עד ביאת פרצוף הגדלות ולפיכך כל 
תיקון של השערות מתראה רק על הגלגלתא דפרצוף הגדלות.
%break
וזה אמרו (באות קמ"ו) "קוצין הם נמשכין ויוצאים ממוח החכמה דז"א, 
ונימין ממוח בינה דז"א, ושערות מן הדעת דז"א" כי הקוצין הם המגלים 
הארת חכמה לפרצוף נה"י דז"א שמחזה ולמטה כנ"ל, הרי שהקוצין 
נמשכין ממוח החכמה דז"א, שאינו מתגלה אלא בפרצוף העיבור.
%break
והנימין שהם מבחינת ל' דצל"ם המאירים ביניקה, הם נמשכים ממוח 
בינה דז"א, שהוא ג"כ בחינת ל' דצל"ם, כמ"ש הרב שם' דצלם היא 
אבא וי' דהוי"ה, ול' דצל"ם היא בינה וה' ראשונה דהוי"ה.
%break
הרי שהנימין נמשכים ממוח בינה דז"א, שהיא ה' דהוי"ה, אשר 
בגלגלתא דז"א, הוא ד' נימי דשערי שבצד שמאל מנגד הפנים. ושערות 
דגדלות שהם מבחינת ם' דצל"ם נמשכין מדעת דז"א,
%break
כלומר מבחינת קו האמצעי דפרצוף הגדלות עצמו המגיע עד הגלגלתא 
דיליה, והוא אינו מקיף אלא לעצמו, וע"כ הן קצרות וזקופות ואינן 
נכפפות למטה, כי אינן מאירות כלום לב' הפרצופים התחתונים.
%break
ומ"ש במקום אחר, שהקוצין הוא ממוח הדעת והנימין מבינה והשערות 
מחכמה. הכונה על סידורם בגלגלתא דז"א עצמו, כי נתבאר לעיל שכל 
אלו הקוצין והנימין דעיבור ויניקה הם מתחברים ומקיפים בגלגלתא 
דז"א עצמו, בסוד י"ג תיקונים כמו בא"א,
%break
שב' הויות דם"ל, בימין ושמאל, והויה דצ' לאחורי רישא, וכמו שי"ג 
תיקונים דשערי יוצאים מג' רישין דא"א גלגלתא ואוירא ומ"ס, כן אלו י"ג 
תיקוני דשערי שברישא דז"א, יוצאים ג"כ מג' המוחין שלו: חכמה בינה 
דעת, שהם ג"כ בחינת צל"ם,
%break
כי חכמה היא ם' דצל"ם, ובינה היא ל' דצל"ם, ודעת היא צ' דצל"ם, 
כמ"ש הרב. ולפי סדר זה שבגלגלתא דז"א נמצא שהקוצין דשערי שהם 
הוי"ה דאחורי רישא, נמשכין מדעת שהוא הצ' דצלם, והנימין ממוח 
הבינה, שהוא ל' דצל"ם, והשערות ממוח חכמה, שהוא ם' דצל"ם.
%break
כי בהתחשב בבחינת הפרצופים המקבלים, נמצא שנה"י מקבל ממוח 
חכמה, כי גילוי קבלת חכמה הוא בו ולא בפרצוף שלמעלה ממנו 
ובהתחשב בבחינת המוחין דז"א עצמם, הרי החכמה שבו שהיא בחינת 
ע"ב היא מתוקנת בם', והיא בבחינת חסדים מכוסים מג"ר דבינה.
%break
אמנם עכ"ז אין השפעת חכמה למטה אלא על ידי מוח החכמה אע"פ 
שהוא מתוקן בבחינת ם', אלא שאינו מקבל לעצמו אלא בדרך העברה 
לתחתונים, ולעצמו הוא מתוקן בבחינת ם' כנ"ל.
%break
וע"כ ע"פ הבחן המוחין דז"א נמצאים הקוצין מקבלים ממוח הדעת, 
שהוא בחינת הצ' דמוחין כמו מו"ס בא"א. אבל בהתחשב בבחינת 
קבלה של הפרצוף הרי הפרצוף נה"י מקבל חכמה ממוח החכמה ששם 
שורש השפעת חכמה, ולא ממוח הדעת. והבן.
%page 1371
וז"ש הרב "שבחינת סדר השערות הם שוים לפנימיות המוחין, ואין 
הפרש ביניהם אלא שזה פנימי וזה מקיף, כי כמו שהמוחין הם בפנים 
בבחינת מ"ל וצ' דצל"ם, כן מסתדרים אחריהם השערות ג"כ בג' הויות 
אלו.
%break
וכן כמו שמקום גילוי הארת חכמה אינו אלא במחזה ולמטה, כן הקוצין 
דשערי אין מתגלה בהם הארת חכמה בהיותם למעלה על הגלגלתא, 
אלא רק בהתארכם ומגיעים לבחינת מחזה ולמטה דז"א. וכן ביתר 
הסדרים.
%break
ועם זה מובן ג"כ מה שפעם אומר שהנימין הם בחינת ווין העולים 
מנו"ה הנקראים ווי העמודים. ופעם אומר שהנימין הם בחינת יודין, רק 
שערות דיקנא הם בבחינת ווין, וע"כ הנימין שהם יודין משפיעים 
לשערות דיקנא שהם ווין.
%break
והענין הוא, כי מה שאומר שהם בחינת ווין, הכונה היא בעת קטנות 
דא"א, שאז עוד לא היה לו בחינת דיקנא, כי אין הדיקנא נגלית אלא 
בגדלות כנודע.
%break
פירוש: כי ידעת כי החומר של השערות הוא, הבל המקיף ומלביש 
היוצא מן היסוד, שפירושו, אותו חלק האו"ח העולה מעטרת יסוד 
ולמעלה הצריך להלביש לאור החכמה,
%break
אשר הגלגלתא דא"א אינו מקבלתו להיותה ם' דצלם, ונעשה חלק 
האו"ח הזה למותרי מוחא, כי המוחין הפנימים אינם צריכים לו, ע"כ 
יוצא לחוץ על גבי הגלגלתא ונתלה שם בסוד או"מ חוזר.
%break
ונמצא שבעת קטנות דא"א שלא היה לו אלא בחינת גו"ע גם במוחין 
הפנימים, שהם גלגלתא ומו"ס בלבד, הנה אז גם בבחינת השערות 
שיצאו לחוץ לא היה בהם ג"כ אלא בחינת גו"ע דאו"ח שבמותרי מוחא,
%break
כי אפילו אם היה אור החכמה מקובל בגלגלתא לא היה מקובל אלא 
בחינת גו"ע דאור חכמה, דהיינו ו"ק דחכמה ועתה שלא קבלו, יוצא 
אותו החלק לחוץ ע"ג הגלגלתא,
%break
הרי שאין שם עתה בהשערות האלו רק בחינת גו"ע דקומה זו, וחסר 
אח"פ כמו הראש דא"א בבחינת מוחין הפנימים שלו. כי הפנימים 
והשערות שוים זה לזה לגמרי ואין הפרש ביביהם אלא שזה מקיף וזה 
פנימי, כנ"ל בדברי הרב.
%break
והנה נתבאר, שבעת קטנות בעת שאין לא"א אלא גלגלתא ומ"ס 
בראש, באורות דו"ק, שהרוח מלובש בגלגלתא והנפש במו"ס, הנה אז 
יש לו כנגדם ממש גם בשערות רישא הבאים מאו"ח דמותרי מוחא, 
שהם ג"כ כתר וחכמה דכלים, ורוח נפש דאור חכחה.
%break
ואז השערות נבחנים לבחינת ווין, המורים על ו"ק בחוסר ג"ר, משום 
שחסרים אה"פ דכלים דמותרי מוחא, וג"ר דאור החכמה. כי עוד לא 
נגלו בפנימיות המוחין דא"א, שיהיו נחשבים למותרי מוחא ולצאת 
לחוץ. וז"ש הרב, שהשערות רישא הם בבחינת ווין, בסוד ווי העמודים.
%break
אמנם בעת גדלות, אחר שרדל"א אחזי נהוריה בהאי אוירא שבין כתרא 
למו"ס, ויצא בו ג' רישין כנ"ל. שאז יצא בו גם ג"ר דקומת ע"ב כי נתעלו 
האח"פ שלו, בסוד הי' דנפיק מאוירא ואשתאר אור כדברי הרב לעיל 
שפירושו, שה"ת ירדה מעינים למקום הפה של אח"פ חדשים שהוחזרו,
%page 1372
וכיון שבא המסך על מקומו יצאו בו ע"ס שלמות בקומת ע"ב כנודע, 
והנה אז, יצא על המסך הזה ג"ר דאור חכמה ג"כ, כנ"ל, אשר הג"ר 
דחכמה אלו אינם יכולים להתלבש בגלגלתא, מפאת היותה בחינת ם',
%break
ונמצא האו"ח הצריך להלביש לג"ר דחכמה אלו, נעשה ג"כ למותרי 
מוחא, כי אינם שם שיוצרך להלבישם, כנ"ל. נמצא, שעתה יצאו גם 
הג"ר דאו"ח לחוץ על גבי הגלגלתא בבחינת שערות ומקיף חוזר,
%break
ואז ירדו הווין דשערות דקטנות לבחינת הי"ג תיקוני דיקנא, והג"ר 
דשערות שיצאו עתה בגדלות עלו על גבי הגלגלתא בבחינת שערות 
רישא.
%break
כמ"ש הרב, שבביאת המוחין דגדלות יורדים המוחין דקטנות למטה. 
ועתה נחשבים השערות רישא בבחינת יודין, ושערות דיקנא בבחינת 
ווין כמ"ש הרב. וכבר ידעת כי בחינת המקיפים, הם שוין בסדרם לגמרי 
כמו הפנימים כנ"ל.
%page 1373
%letter קסב
קסב) חכמה סתימאה וגם היא נחלקת לי"ג וכו', כיון שהיא בחינת 
מוחא בודאי שהוא נחלק לג' מוחין וכו', והנה הם ג' הויות בג' המוחין 
וכו': זה כבר ביאר הרב לעיל (בדף אלף שי"ב אות ל"ט) ע"ש, שביאר ג' 
הויות אלו במילואיהם ונקודותיהם. ועי' באו"פ שם.
%letter קסז
קסז) ודע שגם נמשך אור זה הרישא תנינא דא"א והאיר בהאי דיקנא 
וכו' ולכן כנגד הנהו י"ג נימין, יצאו כאן י"ג תיקוני דיקנא, כי לרוב 
ההעלם לא יכלו להתגלות באבר עצמו: היינו כמו שנתבאר לעיל בדיבור 
הסמוך,
%break
שבעת גדלות, דרדל"א אחזי נהוריה בהאי אוירא, והשערות רישא נעשו 
בסוד יודין, הנה אז יורדין הווין דקטנות בבחינת אח"פ חדשים דשערות 
שיצאו בדיקנא דא"א ע"ש.
%break
הרי שמוחא דאוירא משפיע אורות הי"ג תיקוני שערות רישא שלו, אל 
הי"ג תיקוני דיקנא. ויתבאר עוד להלן בדיבור הסמוך. גם מ"ש כי לרוב 
ההעלם לא יכלו להתגלות באבר עצמו, אלא בדיקנא בסוד שערות, 
יתבאר ג"כ בסמוך.
%page 1374
%letter קסח
קסח) הי"ג תיקוני דיקנא כולם הם דינין תקיפים, והם נעשין מבירורי 
המלכים שנתברר מהם ונעשו בחינת י"ג תיקונים אלו: כבר נתבאר 
בהלקים הקודמים, אשר ענין העלאת הכלים וניצוצין מבי"ע לאצילות, 
נעשו, ע"י הזווגים שנעשו על הרשימות שלהם,
%break
שעלו למ"ן אל העליון מהם, בסוד העיבור. כי כפי השיעור של הקומה 
שיצאה על המ"ן שהם הרשימות שעלו, כפי שיעור הזה מתבררים מן 
הכלים השבורים שבבי"ע ועולים ונתקנים בפרצוף שלהם באצילות 
כמ"ש הרב לעיל דף א' שס"ח אות קנ"ח.
%break
גם נתבאר לעיל (דף אלף שע"א ד"ה פירוש) שתחלת שערות רישא, 
כמו שיצאו בעיבור א' דא"א, יצאו רק בבחינת ווין, ולא היה בהם זולת 
גו"ע דחומר הכלים דשערות, ובחינת נפש רוח דחכמה המלובש בהם 
בבחינת או"מ.
%break
והוא מטעם כי חסר בהם אח"פ דכלים, וה"ת עומדת בנקבי עינים. וע"כ 
לא נתעלה אז מכלים דא"א רק בחינת גו"ע לבד, כי כפי שיעור האור 
הרוח שיצא על ה"ת שבעינים על המ"ן דרשימות, כפי שיעור הזה 
מתעלים ונבררים מכלים שבבי"ע ועולים ומתחברים אל הפרצוף.
%break
אמנם בעיבור ב' דגדלות, שירדה הי' מאויר ע"י הארת ע"ב ס"ג 
דרדל"א, ונתעלו אח"פ דרשימות, ויצא עליהם קומת ע"ס דע"ב, הנה 
אז נבררים ועולים גם הכלים מבי"ע ומתחברים לפרצוף א"א, ומתפשט 
קומתו בקומת ע"ב.
%break
ונמצא, שאותו חלק דאור החכמה עם השערות המלבישים אותו, שיצא 
עתה בזמן הגדלות, על גבי הגלגלתא בבחינת מקיף חוזר, מכח הזווג 
דגדלות שנעשה על המסך דבחי"ג,
%break
הוא העלה כפי שיעור הזה שיש בו, גם בחינת הכלים מבי"ע, דהיינו 
בחינת אח"פ דכלים שהיו בבי"ע המיוחסים להלבשת החכמה, 
ולהשלים הקומה בע"ס שלה, מלבד אח"פ השייכים לבנין הפרצוף ע"פ 
תיקון הצל"ם,
%break
אמנם כיון שגלגלתא לא קבלה לתוכה את אור חכמה הזה בכלי שלה, 
נמצא שלא יכלו לעלות מבחינת הכלים דאח"פ דחכמה מבי"ע, אלא 
בחינת כלים מקיפים בלבד, ואלו הכלים נקראים בשם שערות דיקנא. 
שהם נחשבים לבחינת אח"פ דשערות רישא.
%break
באופן, שהכלים הקודמים דשערות רישא, שהם בחינת גו"ע, כנ"ל, הם 
נשארו גם עתה בעת גדלות במקומם כמקודם לכן, ואלו אח"פ שנבררו 
עתה בעת גדלות מבחינת הכלים דבי"ע, הם לא עלו לשערות רישא,
%break
אלא שנתחברו לא"א בבחינת י"ג תיקוני דיקנא, המתחילים למטה 
מאזנים, ונמצאים גו"ע של השערות, הם מאזנים ולמעלה, אח"פ של 
השערות הם מאזנים ולמטה.
%break
וזה אמרו "אלו הי"ג תיקוני דיקנא כולם הם דינין תקיפים והם נעשים 
מבירורי המלכים שנתברר מהם ונעשו י"ג תיקונים אלו": דהיינו 
כמבואר, שהם בחינת אח"פ דכלים, שעלו מבירורי המלכים מבי"ע, כי 
השערות רישא, הם בחינת גו"ע דכלים, שעלו מבירורי המלכים,
%break
ונודע שגו"ע נבחנים לכלים דפנים תמיד, שבהם לא היה השבירה 
מחמת עצמם, אלא מחמת שנתחברו אז בזמן הנקודים עם אח"פ 
בפרצוף אחד כמ"ש שם, וע"כ אחר שנבררו פעם, ונבדלו מכלים דאחור 
שהם אח"פ, דהיינו בזמן עיבור א', כנ"ל,
%page 1375
הנה נשארו נקיים לגמרי מדינים, כמו שהיו בקטנות נקודים מטרם 
שנתחברו עם הכלים דאחור. אמנם הכלים שנבררו לבחינת דיקנא, 
שהם בחינת אח"פ וכלים דאחור שבסבתם נשברו גם הכלים דפנים 
בעת הנקודים,
%break
ע"כ גם אחר שנבררו ניכרים בהם הרשימות של הדינים ההם. שז"ס 
ששערות דיקנא הם קשישין. ושערות רישא שעיעין יתיר. כי קושיותן 
מורה על בחינת הרשימות דדינים הנמצאים בהם. כנ"ל.
%break
ולכן לא נפקו הני י"ג תיקונים אלא ממוחא סתימאה יען כל הבירורים 
במחשבה אתברירו וכו' כי לעולם הנוקבא איהי המבררת המ"ן: כבר 
נתבאר, שבעת קטנות דא"א אין לו אלא ב' ראשים: גלגלתא ומו"ס, 
שהם בחינת זכר ונקבה שבכלי דכתר,
%break
ע"ד שביאר הרב בפרצוף ע"ב דא"ק בתחלת חלק ה' ע"ש. גם נודע, 
שאין בחי' דיקנא יוצאת בקטנות, זולת בגדלות הפרצוף, כי הם בחינת 
אח"פ דפרצוף השערות רישא, שמאזנים ולמעלה הם גו"ע דשערות, 
הנקרא שערות רישא, ואלו יוצאים בעת קטנות,
%break
ומאזנים ולמטה הם אח"פ דשערות המתחברים לפרצוף אחר עיבור ב' 
דגדלות, שאז יורדת ה"ת מעינים לפה של הרשימות דאח"פ, ואז 
מתעלים גם הכלים דאח"פ מבי"ע המתיחסים לרשימות הללו.
%break
ונבחנים עתה א"א ועתיק לפרצוף אחד, כי ב' רישין דא"א, הם בחינת 
אח"פ שיצאו מרדל"א מחמת עלית ה"ת לעינים, אשר כחה דה"ת זו 
הוא הקרומא דאוירא שממעל למו"ס, כנ"ל,
%break
ונמצא עתה בעיבור ב', שע"י הארת ע"ב ס"ג העליונים, ירדה ה"ת 
מעינים דעתיק לפה דא"א, וא"א ועתיק נעשו כללות אחת, הנה ירד ג"כ 
הקרומא דאוירא למקום הפה דמו"ס, להיותה בחינת הגילוי דה"ת 
שבמלכות דראש עתיק, כנודע.
%break
ונמצא עתה מקום הזווג דכללות הראש דעתיק וא"א יחד, שהוא 
במלכות דמו"ס, דהיינו הפה דא"א, ואור העליון המכה על המסך שבפה 
הזה, מוציא ע"ס דאו"י ואו"ח בקומת ע"ב לפי העביות דבחי"ג הנמצאת 
במ"ן אשר שם, כנודע.
%break
ולפי השיעור קומה של האור, כן עולים ונבררים אח"פ דכלים מבי"ע, 
כנ"ל. והנך רואה, אשר מקום הזווג והבירור דאח"פ וכלים הוא במלכות 
דמו"ס שהיא בחינת הפה דכללות א"א ועתיק.
%break
וז"ש הרב "לא נפקו הני י"ג תיקונים אלא ממוחא סתימאה וכו' כי מו"ס 
חכמה דא"א, איהי נוקבא לגבי כתר שהיא גלגלתא דא"א ולהכי אתברר 
בה כל הני תיקוני דיקנא מבחינת המלכים כי לעולם הנוקבא היא 
המבררת המ"ן" דהיינו כמבואר,
%break
כי המסך דזווג דגדלות הזה דקומת ע"ב, עומד במלכות דמו"ס. ושם 
עומדים הרשימות שהם המ"ן, שלפי קומת הזווג כן מתברר מכלים 
שבבי"ע, הרי שבמלכות דמו"ס שם הבירור והעלאת האח"פ מבי"ע.
%letter קע
קע) ולא נגלה תוקף דינו שם במקום גבוה עד שיתגלו בי"ג תיקוני 
דיקנא שהם השערות: משמיענו בזה, להבין למה אלו אח"פ דכלים 
שעלו ונתבררו מבי"ע ע"י הזווג שנעשה במו"ס, לא נתחברו אל האבר 
דמו"ס עצמו בפנימית הכלי דראש,
%page 1376
כדרך כל הכלים שעולים ונבררים מבי"ע ומתחברים לבנין אברי 
הפרצוף עצמו, אלא שנעשו מהם בחינת שערות דיקנא. וז"ש, כי יש 
באח"פ אלו שעלו מבי"ע, בחי' תוקף הדין, וע"כ אין הם יכולים להתחבר 
לבנין אברי הפרצוף דראש דא"א.
%break
אמנם צריכים להבין תוקף הדין הזה, הנמצא בשערות דיקנא. והנה 
הרב ביאר, שזה נמשך מגבורה דעתיק הגנוז במו"ס, הנקרא בוצד"ק,
%break
שבמו"ס עצמו אין כח הדין שבבוצד"ק מתגלה, אלא שהוא מתגלה 
בשערות דיקנא. ועדיין הדברים צריכים ביאור, מה גרם לזה שיתגלו 
תוקף הדין בשערות דיקנא דו"ק, ולא במקום אחר.
%break
וכבר נתבאר לעיל ענין הבוצינא דקרדוניתא הזה הגנוז במו"ס, שהוא 
בחינת המלכות דמדת הדין מצמצום א' המשמשת רק לרדל"א בלבד,
%break
ואינה מתגלית יותר בכל האצילות מפני שלצורך אצילות דא"א משמש 
רדל"א במלכות הממותקת במדת הרחמים, שהיא המלכות דצמצום ב', 
שגילויה מתחיל בקרומא דאוירא. עש"ה.
%break
אמנם לצורך עצמו משמש במלכות דצמצום א' הבלתי ממותקת, 
וגילויה מתחיל בבחינת הממעלה למטה שלו הנקרא גוף דעתיק, והיינו 
תכף בתחלת הקו שמאל דגוף, שנקרא גבורה דעתיק, שמוחא 
סתימאה מלביש אותה מבחוץ, כנודע.
%break
והנך מוצא שב' מלכיות משמשות ברדל"א: אחת ממדת הדין, ואחת 
ממדת הרחמים. ומלכות דמדת הדין גנוזה במו"ס, ומלכות דמדת 
הרחמים בקרומא דאוירא.
%break
אמנם גם בחסד דגוף דעתיק, ששם מלביש הגלגלתא, יש בה ג"כ כח 
הגבלה דמלכות דמדת הדין, אלא העביות והדין נקרא קו שמאל שהוא 
גבורה, וע"כ נבחנת לגנוזה רק במו"ס.
%break
גם נתבאר לעיל שעל הגלגלתא אינה שולטת לגמרי המלכות דמדת 
הדין שברדל"א, כמו שאינה שולטת עליה המלכות דצמצום ב' 
הממותקת, שהוא מכח התיקון דהגבהת ראשי ירכין דנה"י דעתיק 
המלובשים במוחין דא"א, שתיקון זה נקרא םל"צ דצל"ם.
%page 1377
אשר בחינת ם' דצל"ם נבחנת לג"ר דבינה, שנתקנה בראשי ירכין, 
שהם חב"ד דנה"י, המכונים ב' אודנין ומצחא, ובזה נתעלו מיסוד 
לגמרי, כלומר, מהמסך הנמצא ביסוד,
%break
שאינם מתפעלים על ידו לא מקטנות שבו ולא מגדלות שלו, להיותם 
תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא ואינם מקבלים חכמה, כנ"ל. וחג"ת דנה"י 
נתקנו בל' דצל"ם, כי הם נתקנו בבחינת ז"ת דבינה הצריכים להארת 
חכמה בשביל ז"א, שהם נה"י דנה"י הללו, הנקראים צ' דצל"ם,
%break
וע"כ רק ל' דצל"ם מקבלת הארת הגדלות מיסוד, בסוד י' דנפיק 
מאוירא וע"כ הם נבחנים לנו"ה הנגלים, ונקראים ב' ירכין שלמטה 
מיסוד, והם בחינת ב' עיינין וחוטמא. כנ"ל ע"ש.
%break
ונתבאר שם שבב' אודנין, גניז בהם כח המלכות דמדת הדין, דע"כ הם 
נבחנים לב' בעיני דוכרא הטוחנים מ"ן לצדיקים, שמכחם בא בחינת 
החימום שבזווג. אלא שצריכים להבין גניזו זו למה, אחר שהיא כבר 
מלובשת תוך מו"ס, למה היא צריכה להיות גנוזה באודנין.
%break
אמנם תבין, שגניזו היא תיקון גדול מיוחד, ואינו דומה להתלבשות 
גבורה דעתיק שבמו"ס. כי הגניזו הזו היא מבחינת נה"י דעתיק עצמם, 
כי אלו נה"י דעתיק פירושם, ע"ס דאו"ח, שעלו על המ"ן דא"א בהיותם 
נכללים במסך דעתיק,
%break
והנה המסך הזה הוא ממלכות הממותקת במדת הרחמים, כי רק עמה 
משמש לצורך התחתונים כנ"ל, אמנם מתוך שהזווג יצא בפה דרדל"א 
גופיה, ששם עומדת המלכות דצמצום א', הנה בהכרח נכלל ממנה ג"כ, 
והתכללות זו ממלכות דמדת הדין שיש בנה"י דעתיק, נגנזה בב' אודנין,
%break
שהם בחי' נו"ה שלמעלה מיסוד, דהיינו בחי' ם' דצל"ם, וע"כ אע"פ 
שמלכות דמדת הדין נמצאת שם מ"מ אינה ניכרת שמה, להיותם 
מתוקנים בבחינת ג"ר דבינה, שאין כח צמצום יכול להתגלות בה כנ"ל,
%break
וז"ס שטוחנות מ"ן לצדיקים, כי בעת שהבוצד"ק הגנוז במו"ס מתעורר 
להעלות מ"ן השייך לבחינתו, דהיינו בחינת אח"פ החסרים לצמצום ב', 
הנה היא מפעיל בזה בחינת ב' אודנין, שהם בחינת ב' ביעי דוכרין 
כנ"ל,
%break
שבחינת העביות דמלכות דצמצום א' גנוזה שם יחד עם המלכות 
דצמצום ב', ואז נטחנים ומתערבים בחינות המלכיות יחד, ומשתיהן 
יחד נעשין המ"ן,
%break
ומשם יורדים ומתתקנים ביסוד בסוד המסך, ונעשה הזווג על המ"ן 
הטחונים האלו, ואז מתעלים אח"פ בכח המלכות דצמצום א' המעורבת 
תוך המ"ן האלו.
%break
והבן זה היטב, כי הגם שה"ת יורדת מעינים לפה רק בהארת ע"ב ס"ג 
העליונים דא"ק, מטעם שהארת ע"ב דא"ק שייכת רק לצמצום א' וע"כ 
הוא דוחה ה"ת ממקום עינים שנתחדש בצמצום ב', כנ"ל בחלקים 
הקודמים, אמנם כל זה הוא מבחי' מיין דוכרין.
%break
אבל צריכים מקודם למיין נוקבין שגם הם יהיו מצמצום א', וזהו שנעשה 
ע"י התיקון דב' ביעי דוכרא הנ"ל ששמה גנוזה המלכות דצמצום א', 
ושם נטחנת יחד עם המלכות דצמצום ב', כנ"ל,
%page 1378
ואז הם מוכשרים להעלות כלים דאח"פ מבי"ע לאצילות מצורת המ"ן, 
ואז יורדת טפת מ"ד ע"י זווג ע"ב ס"ג העליונים. ואז יוצאים ע"ס 
שלמות, הן מצד האור, והן מצד הכלים.
%break
וז"ס אין טפה יורדת מלמעלה אלא א"כ טפיים עולות מלמטה. כי טפת 
המ"ן צריכה להיות נכללת מב' טפות תמיד: א' ממלכות דמדת הדין, וב' 
ממלכות דמדת הרחמים.
%break
כי מן המלכות דמדת הדין לבדה אי אפשר שיספיק על מ"ן, כי אז היה 
נתקנים אח"פ במקומם בבי"ע, והיו מטים רגלים דאצילות בשוה עם 
רגלי א"ק, שזה יהיה לאחר גמר התיקון,
%break
אמנם מקודם לכן, נעשה תיקון הפרסא קבוע באצילות, כנ"ל, בחלקים 
הקודמים, שז"ס שנגנזה המלכות ברדל"א. הרי שמלכות דצמצום א', 
אינה מוכשרת למ"ן.
%break
וכן המלכות דצמצום ב' בלבד, ג"כ אינה מוכשרת למיין נוקבין, כי היא 
אינה צריכה לאח"פ אלו, כי כן יצאה משורשה בגו"ע בלבד, ע"כ אין לה 
התעוררות להעלות אה"פ. אלא בסוד הטחינה דשניהם יחד, מוכשרים 
להיות מ"ן לצדיקים, דהיינו למסך שביסודות המעלים מ"ן.
%break
הרי שהכרח הוא שטפים יעלו מלמטה, כי מתוך התכללותם יחד, 
ראויים לחימום ולהתעוררות להעלות אח"פ ומכל מקום אין הם מתקנים 
בי"ע במקומם, כי כח המלכות דצמצום ב' מעכב על התפשטות זו.
%break
והנה נתבאר שעיקר כח העלאת אח"פ מבי"ע לאצילות, תלוי בבוצד"ק 
הגניז במו"ס, דהיינו בסוד טחינת המ"ן בב' ביעי דוכרא. ונמצא שאלו 
אח"פ דדיקנא שנתעלו בעת הגדלות דא"א, לא נתעלו אלא בכח 
הבוצד"ק הגניז במו"ס.
%break
גם ידעת, שב' קומות של ע"ב יוצאות על הזווג הזה, א' קומת ע"ב 
המתוקנת בצל"ם, אשר החכמה אינה מגולה בחב"ד שלה שהם הם' 
אלא בהג"ת שלה שהם הל'. כנ"ל, וקומה זו מתלבשת בפנימיות 
המוחין שהם ג' הראשים: גלגלתא אוירא ומו"ס:
%break
הם' בגלגלתא, והל' באוירא, והצ' במו"ס. וקומה שניה של ע"ב, היוצאת 
על אותו הזווג, הוא קומה שאינה מתחלקת על מל"צ הנ"ל, אלא גם 
בחב"ד שלה מגולה החכמה, ע"ד שהיה בפרצוף גדלות דנקודים וכמו 
בפרצופי א"ק,
%break
וקומה זו, לא יכלה להשאר תוך הכלים והמוחין, מאחר שהמה 
מתוקנים בבחינת הצל"ם, וע"כ יצאה לחוץ בסוד שערות רישא כנ"ל. 
שגו"ע דאותה קומה, נעשו לאו"מ על הגלגלתא מאזנים ולמעלה. 
ואח"פ של הקומה נעשו למקיף בסוד הדיקנא ממקום אזנים ולמטה.
%break
והנה עיקר כחו של הבוצד"ק הגנוז במו"ס, שהוא מבחינת המלכות 
דמדת הדין, המשותף בהעאלת אח"פ, כנ"ל, אינו מתגלה באותם אח"פ 
שנתעלו בקומת ע"ב המתוקנת בצל"ם, המתחבר לג' הראשים, 
שהמו"ס נחשב לבחינת אח"פ של גו"ע.
%page 1379
והוא, משום שתיקון הם' דצל"ם, אשר בחב"ד של הקומת ע"ב הזו, 
ממעט בחינת החכמה בכללות המוחין האלו, כי להיותה עצמה מתוקנת 
רק בג"ר דבינה,
%break
ואע"פ שהוא משפעת אור החכמה לל' דצל"ם שהוא מוחא דאוירא, 
מ"מ, כיון שאוירא ומו"ס הם ענפים שלה, א"כ המה מוכרחים ליטול 
לבושים מהגלגלתא, המכסים ומתקנים אור חכמה שבהם,
%break
באופן שלא יוכל להתגלות שום דין בהם, כי הלבושים דגלגלתא, שהיא 
ג"ר דבינה מגנת עליהם. וע"כ אין שום גילוי לכח הדין שבבוצד"ק בבחי' 
אח"פ המתחברים אל הכלים הפנימים דראש א"א. כמבואר.
%break
אמנם קומה הב' של השערות, שבהם אינו נוהג זה התיקון של הצל"ם, 
ואור החכמה מגולה גם בחב"ד שלהם, ע"ד הסתכלות עיינין דאו"א 
שבזמן הגדלות דנקודים, שבאופן זה אין להחג"ת נה"י שבקומה הזו 
שום כיסוי על אור חכמה,
%break
ע"כ אלו האח"פ שנתעלו בכה הבוצד"ק, מתגלים בהם הדינים שלו 
להיותו בלתי ממותק במדת הרחמים. וכבר נתבאר בנקודים שסבת 
השבירה היתה מטעם שאור החכמה היה בגלוי בלי שום כיסוי מג"ר 
דבינה הנקרא שם אור האזן. ואין להאריך.
%break
וזה אמרו (באות קס"ט) "הגבורה דעתיק מתלבשת במו"ס וכו' כי היא 
בוצינא דקרדנותא ולא נגלה תוקף דינו שם במקום גבוה, אלא נתגלו 
בי"ג תיקוני דיקנא שהם השערות, שכולם דינים" כי מתוך התלבשות 
חסד וגבורה דעתיק בכתרא ומו"ס דא"א, נתקנו שניהם בקומה שוה,
%break
זה בסוד עזקא דכיא, וזה בסוד עזקא רבא כנ"ל (דף א' שכ"א אות 
ס"ב) ועי' באו"פ שם, שפירושו שאו"א הפנימים נגנזו שם משום 
שהגבורה דעתיק, שה"ס המלכות דצמצום ב', אינה נמשכת לבא בקו 
האמצעי בסוד הזווג,
%break
ולפיכך נעשו השערות דיקנא רק בבחינת כלים מקיפים, כי האו"פ 
שבהם נסתלק מהם, מחמת תוקף הדין שבבוצד"ק שאינו מקבל זווג, 
וע"כ נשארים השערות דיקנא ריקנים מאורם, אלא שנבחנים לאו"מ,
%break
כלומר שבשעת הזווג על ידי הארת ע"ב ס"ג העליונים, שמתבטלים 
הפרסאות לשעתם אז מקבלים השערות דיקנא את האור הגדול 
שלהם, ומשפיעים לתחתונים בסוד טפת הזווג,
%break
ותיכף לאחר הזווג מתרוקנים מאורותיהם, משום שאין פרצופי אצילות 
מוכנים לקבל את אורותיהם, להיותם בחינת או"א הפנימים ששמשו 
בנקודים, דהיינו בלי התיקון של םל"צ דצל"ם, כנ"ל.
%break
וז"ש הרב שכח הבוצד"ק שבמו"ס מתגלה בתוקף הדין שבו ומצמצם 
את השערות דיקנא שלא יוכלו להחזיק את אורותיהם שלא בשעת 
הזווג. אמנם בעת הזווג שמלכות דצמצום א' נמתקת במלכות דצמצום 
ב' בסוד טחינת המ"ן לצדיקים, כנ"ל,
%break
אז יכול להגלות אור חכמה הגלוי דרך השערות רישא ודיקנא, כנזכר 
לעיל, אכן טחינה זו אינה מספקת אלא לשעתה, ותכף אחר הזווג שוב 
מגלה כח תוקף הדין שבבוצד"ק ואורותיהם מסתלקים בסוד או"מ.
%page 1380
וז"ס שהשערות דיקנא פיותיהם קצרות וע"כ אינם משפיעים אלא טפין 
טפין. כלומר שאינם משפיעים רק בשעת הזווג, בסוד טפת הזווג, ותכף 
הם מתעלמים, ולכן מכונה השפעה זו בשם טפין טפין. והבן.
%break
וזה אמרו באות (קע"א) "שערות רישא שעיעין יתיר והם יותר דינין 
נכפין וממותר וסיגים שנשאר מבירורם הם דינין קשים, אך ממותר 
ברורי שערי דדיקנא, נפקי סיגים וקליפות ממש גמורים, ולכן הוו 
קשישין יתיר" כבר ידעת ההפרש מדינים לקליפות,
%break
כי דינים פרושם: שהם פסולת כלפי פרצוף זה שנברר עתה, אמנם 
כלפי פרצוף שלאחריו, יש עוד בחינת קדושה לברר מהם. וקליפות 
פירושם: שאין עוד בהם שום קדושה, וע"כ יצאו לגמרי מבחינת 
בירורים, כי לא יצלחו לכלום. כמ"ש בחלק הקודם.
%break
גם ידעת ההפרש משערות רישא לשערות דיקנא, כי שערות רישא הם 
בחינת הכלים דפנים, שהם גו"ע שלמעלה ממסך, הנבררים בעיבור א'. 
ושערות דיקנא הם הכלים דאחורים שהם אח"פ שלמטה ממסך 
שבעינים, שאינם נבררים אלא בעבור ב'.
%break
גם ידעת שהם בחינת הכלים דאחוריים ששמשו באבא ואמא הפנימיים 
בקומה דהסתכלות עיינין, שבחינת הממעלה למטה שלהם, היה מלך 
הדעת, שהכלים שלו נפלו לתחתית בי"ע,
%break
כי כלים דראש, נפלו למלכות דבריאה, ודתוך שלו נפלו למלכות 
דיצירה, ודסוף שלו נפל למלכות דעשיה. ובזה תבין, כי בחינת גו"ע, 
שנתבררו בשערות רישא בעת הקטנות, הנה מה שנשאר אחריהם 
בבחינת פסולת,
%break
שהם אח"פ שעוד לא נבררו בקטנות, הם בחינת דינים קשים, להיותם 
נמצאים בתחתית בי"ע באחרית כל המדרגות השבורות, ועם כל זה 
אינם קליפות גמורות, כי עדיין יש בהם קדושה שתתברר לעת גדלות 
בעיבור ב'.
%break
אבל בעיבור ב' אחר שנברר גם אח"פ שהם השערות דיקנא, הנה 
המותר שנשאר מאח"פ אלו, הם קליפות ממש, כי אין בהם עוד שום 
ניצוצין שיהיו ראוים להתחבר לקדושה. כמבואר.
%break
וזה אמרו (באות קע"ב) "ונמצא כי אלו השערות די"ג תיקוני דיקנא, הם 
בחינת המ"ן של מו"ס, והם העולים בה בבחי' מ"ן תמיד" כמ"ש לעיל, 
שהשערות האלו אינם כלים אמיתים להתלבשות האור בתוכם, אלא 
שמשמשים רק בעת הזווג, שאז נמשכו המקיפים לתוכם,
%break
ואחר הזווג תכף מתרוקנים, הרי שכל תיקונם אינם אלא בבחינת מ"ן, 
כדי להמשיך המ"ד שלהם, שהם האו"מ, וז"ש "והם עולים בה בבחינת 
מ"ן תמיד" כי כן דרכם בכל זווג וזווג, לעלות ולהתחבר לפנימים בעת 
הזווג בבחינת מ"ן,
%break
כדי להמשיך בחי' המקיף חוזר המיוחס להם, הנבחנים לבחינת מ"ד 
אליהם, ואחר הזווג חוזרים למקומם כמקודם לכן. וז"ש (באות קע"ג) 
"ואלו השערות הם בחינת נהרות המים הנמשכים מן הים הגדול חכמה 
סתימאה כי הם צנורות מושכים המים ויוצאים דרך פיותיהם"
%page 1381
דהיינו כמבואר, שאין בחינת החכמה סתימאה נפתחת, זולת ע"י 
עליתם שם בבחינת מ"ן, שאז העזקא רבה שבמו"ס נפתחת, ויוכלו 
האורות דאו"א הפנימים להתגלות בסוד טפת מ"ד, שהם בחינת 
המקיף חוזר, כמבואר לעיל,
%break
ותכף לאחר הזווג חוזר כח הבוצד"ק שבמו"ס למקומו, וחזר ונסתם 
המו"ס בסוד עזקא רבה, כנ"ל, והשערות מתרוקנים וחוזרים למקומם.
%break
וז"ס שפיות של השערות נוזלים טפין טפין בלבד, כי העזקא רבה סותם 
עליהם ואינה נפתחת רק בסוד טפות טפות של הזווגים. ועל שם זה 
הם נקראים מזלין, מלשון נוזלים מן לבנון. כמבואר.
%break
וזה אמרו "ונמשכים אח"כ אל הבינה ונותנים בה ג"כ בסוד מ"ן שהם 
ה"ג של מנצפ"ך שבה כנודע כי או"א במזלא אתכלילו וע"י מזדווגים, כי 
או"א דאצילות הם בקומת בינה דמ"ה,
%break
אמנם מבחינת עצמם, שהם בחינת חו"ב דנקודים, הם רק בחינת ו"ק, 
וחסרי ג"ר, כי הם מלבישים לא"א מחסד ולמטה, וא"א הוא קומת ע"ב 
דמ"ה, הרי שחסר להם בחינת ג"ר דא"א. ולכן אינם ראוים לזווג במוחין 
דהולדה, עד שישיגו בחינת ג"ר דא"א, דהיינו ג"ר דע"ב,
%break
אכן ע"י הארת ע"ב ס"ג העליונים באצילות, שאז נפתחו כל הפרסאות 
כנודע, עולים או"א לג"ר דע"ב, כמ"ש בחלק י', ואז נמשכין המזלין 
דדיקנא דא"א בבחינת מ"ן גם לאו"א, דהיינו לאמא עלאה שהיא 
הנקבה המקבלת מ"ן.
%break
וז"ש הרב "ונותנים בה ג"כ בסוד מ"ן שהם ה"ג של מנצפ"ך כלומר, 
שאז משגת אמא בחינת ה"ג דגדלות, שה"ס יין המשמח כמ"ש בחלה י' 
ע"ש. וז"ש בזוהר דאו"א במזלא אתכלילו.
%break
כי מבחינתם עצמם דאו"א שהיא קומת ע"ב, המה חסרי נה"י דכלים 
וג"ר דאורות כנ"ל, ובחינות אלו החסרות להם כלולות במזלין דדיקנא, 
כי אינם משיגים אותם אלא ע"י עליתם לג"ר דאו"א ומקבלים המ"ן 
דדיקנא. כמבואר.
%letter קעז
קעז) הי"ס דרישא הם כסדרם מכתר עד מלכות ומלכות בסוף כולם, 
אף בבחינת המקיפין ונמצא וכו' מלכות היא בפאתי הראש: וצריך 
שתדע היטב, ההפרש בין שערות רישא לשערות דיקנא.
%break
כי באמת הם שניהם פרצוף אחד, כלומר בחינת קומה אחת דע"ב 
מגולה, שלא יכלה להתלבש בכלים הפנימים גלגלתא ומו"ס, מחמת 
שהמה נתקנו בבחינת עזקא דכיא דם', דצל"ם דב"ש עלאין דנה"י 
דעתיק שלמעלה מיסוד שלו,
%break
שע"כ נגנז בהם או"א הפנימים ששמשו בנקודים, להיותם תמיד 
בחסדים מכוסים, כנ"ל, שמכחם נאצלו גם או"א האצילות בסוד עזקא 
דכיא ועזקא רבה כנ"ל בדברי הרב עש"ה.
%break
וע"כ חלק הזה של האור הגדול דאו"א הפנימים יצא לחוץ מא"א בסוד 
שערות רישא ודיקנא, כנ"ל באורך.
%break
אמנם נתבאר לעיל בדברי הרב, שבעת שיצאו לחוץ, פגעו בג' רישין 
דא"א: גלגלתא, אוירא, ומו"ס, ונתערבו עמהם ולפי תערובתם בהני ג' 
רישין כן אשתני שמייהו. (כנ"ל באות ע"ט) ע"ש.
%break
דהיינו שקבלו לתוכם בחינת התיקון דםל"צ דצל"ם, כמו ג' רישין דא"א, 
וע"כ נשתנה בחינתם ממה שהיו מקודם לכן, כלומר שאינם כ"כ מגולים 
כמו או"א הפנימים. אלא שנתלבשו ג"כ באיזה שיעור של םל"צ דג' 
רישין דא"א.
%page 1382
ולפיכך, כמו שעיקר גילוי החכמה בא"א הוא במו"ס, אבל מחמת 
התיקון דעזקא רבה אינה מגלה החכמה שלו, שז"ס דלא פסיק קרומא 
במו"ס לעלמין.
%break
הנה עד"ז גם בחינת החכמה דשערות רישא, שהיא גבוה הרבה 
ממו"ס, אינה מתגלה משם לעולם זולת בסוד או"מ דתפילין, כמ"ש 
במקומו, אבל אינם באים בהתלבשות הכלים הפנימים לעולם.
%break
וכל מה שבא בהתלבשות הכלים הפנימים מבחינת או"מ החוזר של 
השערות, הוא רק מן בחינת השערות דיקנא בלבד. כי ע"י הגילוי 
שלהם באו"א נפסק הקרום של החכמה דאו"א,
%break
ומתפשטת החכמה שלהם בסוד ל"ב נתיבות החכמה ובאים למוחין 
דז"א, ואז נפסק הקרום גם ממוחין דז"א, ומתגלה החכמה בחסדים 
מחזה ולמטה דז"א. כמ"ש במקומו.
%break
ומטעם זה נבחן, כי אחר הזווג דגדלות דא"א, שיצא קומתו בקומת ע"ב 
דמ"ה, שאז נתקנו השערות רישא ודיקנא שלו כנ"ל, הנה השערות 
רישא קבלו כל תיקונם תכף, דהיינו בחי' התיקון דמו"ס, שלא יתלבשו 
בכלים הפנימים,
%break
זולת בדרך מקיפים תמיד בסוד מוחין דתפילין שעל המצח מחוץ, 
ומבחינה זו באו בכל תיקונם. אבל שערות דיקנא, שדרכם לבא 
ולהתלבש בבחינת מוחין פנימים לאו"א, כנ"ל, לא נתקנו כן בקביעות, 
כי אם בעת הזווג בלבד,
%break
כלומר, בעת שא"א עולה לעתיק ואו"א עולים לא"א, אז משפיעים 
השערות דיקנא בחינת חכמה ממקיפים שלהם, ולאחר הזווג תכף 
מסתלק האור הזה מהם, ושוב נשארים בלי אור אלא בבחינת כלים 
מקיפים.
%break
ולפיכך נבחן עמידת השערות דיקנא שלא בעת הזווג, דהיינו בשעה 
שהם ריקנים מאור, שעומדים בסדר הפוך, מלכות בראשונה וכתר 
באחרונה, כלומר, כי בעת הזווג נבחן שכל העב ביותר קומתו גבוה 
יותר,
%break
שבחי"ד יש לה קומת כתר, ובחי"ג קומת חכמה, ובחי"ב קומת בינה, 
ובחי"א קומת ז"א, ובחינת כתר קומת מלכות. הרי שכל העב יותר הוא 
ראשון בעמידה.
%break
אבל שלא בשעת הזווג, בעת שאלו הקומות ריקנות מאורותיהם, הנה 
אז נבחן העביות שבהם לחסרון ולא למעלה, וע"כ נמצא העביות דכתר 
שהיא בחי"ד שהוא בשפל המדרגה יותר מכולם,
%page 1383
ולמעלה ממנה בחי"ג, שהיא מיוחסת לחכמה, ולמעלה ממנה בחי"ב 
שהיא מיוחסת לבינה, ולמעלה ממנה בחי"א מיוחסת לז"א, וממעל 
לכולם עביות דכתר המיוחסת למלכות.
%break
וכ"ז הוא רק בשערות דיקנא, שהם נשארו אחר הזווג בהתרוקנות 
מאורות שלהם ע"כ נהפך בהם הסדר. משא"כ בשערות רישא, שהם 
לא נתרוקנו מן האורות שלהם לאחר הזווג כנ"ל, כי הם בלאו הכי אינם 
באים בהתלבשות הפנימיות דמוחין,
%break
ע"כ הם עומדים כסדרם תמיד, כתר למעלה ומלכות למטה כדברי הרב, 
שמלכות דשערות רישא היא בפאתי הראש. ומ"ש שמאותם השערות 
דפאתי הראש יורד שפע אל השערות דבתיקון קדמאה דדיקנא ומשם 
לשאר התיקונים דדיקנא, יתבאר להלן.
%letter קפא
קפא) מצפ"ץ מצפ"ץ שהם חילוף הוי"ה כי אלקים במילויו ביודין הוא 
בגי' ש' כמנין מצפ"ץ, וכן שם הוי"ה בא"ת ב"ש הוא מצפ"ץ: אלפא 
ביתא דא"ת ב"ש מורה על בחינת עביות הנולדים ויוצאים מהאורות 
גופייהו.
%break
כי א' שהיא בחינת אור משפיע ומאציל את הת', וכן ב' לש' וכו', כלומר, 
שאין העביות מכח צמצום ודין, אלא מכח האורות בעצמם. ונודע, שכל 
שהעביות גדולה יותר היא מוציאה קומה גבוה יותר,
%break
ע"כ נבחן שהאור היותר גדול, שהוא א', מתחבר עם העביות היותר 
גדולה שהיא הת', אבל ב' שהוא אור קטן מן א', גם העביות שלו יותר 
קטן, דהיינו רק ש', וכן ג' היותר קטן גם מן הב', מוציא עביות קטנה 
ממנו, שהיא רק ר' וכו'. עד"ז.
%break
והנה נתבאר, ששערות רישא אחר שנתקנו, נשארו בתיקונם בקביעות, 
אלא לפי הדרכים של הג' הרישין בפנימיות המוחין, כנ"ל, דהיינו שאין 
הארתם יכולה להתלבש בפנימיות הכלים, כמו מו"ס שאינו משפיע 
לפנימיות הכלים, בסוד דלא פסיק הקרום ממנו לעלמין כנ"ל.
%page 1384
ותיקון זה שלא יוכל להשפיע לפנימיות הכלים, הוא בבחינת המלכות 
דשערות רישא, הנקרא פאתי הראש, שהוא בחינת מסך המעכב על 
השפעת חכמה דשערות רישא, ע"ד ה"ת בעינים,
%break
אבל לא מטעם צמצום, אלא מטעם פיות הצרים שבשערות אלו, שאינם 
משפיעים חסדים, ובהיות שאין אור החכמה יכול להתלבש בפנימיות 
הכלים זולת ע"י מלבוש דחסדים, ע"כ נבחנים כמו שחסרים חכמה ג"כ.
%break
ולפיכך הנימין מכסים על אור הפנים דא"א, שלא יהיה נשפע ממנו 
לתחתונים, כי המלכות דאלו הנימין עושים הכיסוי הזו כמבואר.
%break
ולפיכך נקראים הנימין בשם ווין בסוד ווי העמודים, משום שהם בחינת 
ו"ק בלי ג"ר, המכונה תמיד בשם ווין, ומהם מקבל ז"א מטרם שהוא 
במוחין דגדלות, שהוא מטרם שיהיה בן ט' שנים ויום א'.
%break
וזה אמרו באות קפ"א "ב' פאות בב' צדדי הראש, נמצאו ב' שמות 
אלקים, אמנם צריך שתדע כי להיותם במקום גבוה וכו' אי אפשר שיהיו 
ממש שמות אלקים,
%break
אמנם הם ב' שמות של מצפ"ץ" דהיינו כמבואר שהם בחינת המלכות 
הסותמת את הארת חכמה, שלא יושפעו אל הכלים הפנימים, וע"כ ה"ס 
אלקים המורה על קטנות.
%break
אלא בבחינת א"א, נקרא בשם מצפ"ץ, שהוא הוי"ה בחילוף א"ת ב"ש: 
שי' מתחלף על מ', וה' מתחלף על צ' וו' על פ', וה"ת על צ'. שזה מורה 
בחינת עביות הנמשכת מאורות עצמם, ולא משום דין שבהם. כנ"ל.
%break
וזה אמרו (באות קפ"ג) "וז"ס ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי 
וכו', כי אין בחינת נוקבא גלויה בו'" כי צמצום ההארה אינה מחמת דין 
שנקרא אלקים, אלא מטעם שהמסך והמלכות זו, אינה במקומה, 
להיותה במקום פאתי הראש,
%page 1385
שבערך הקומה הכללית דשערות, הוא בחינת נקודת החזה, כי ב' 
הויות דע"ב ס"ג דנימין הם בחינת גו"ע, שהם חב"ד חג"ת עד החזה, 
ונמצא פאתי הראש שהם המלכות במקום חג"ת, ובחי' חזה. וע"כ היא 
סותמת שם האורות כנ"ל.
%break
אלא בעת הזווג אז יורד המסך הזה למקום ד' תיקוני תתאין דדיקנא, 
ואז מתפתחים השערות רישא ונעשים ליודין, וההארת חכמה מושפעת 
אל הדיקנא, כמ"ש להלן.
%break
הרי שאין הצמצום כאן משום איזה דין אלא משום שהמסך אינו 
במקומו, שזה נבחן שהצמצום בא מכח האורות עצמם, ולא משום דין. 
וז"ס אין אלקים עמדי כמ"ש הרב.
%break
וזה אמרו (באות קפ"ד) "וזו"ן הם יונקים ונשפעים מאלו ב' הפאות, 
הז"א חסדים מהימנית, ונוקבא מהשמאלית גבורות, וז"ס ויעש אלקים 
את שני המאורות הגדולים, שהם מצפ"ץ מצפ"ץ וכו',
%break
ואין ביניהם הפרש זולתי שזה בימין וזה משמאל" כי להיות אז הנימין 
בבחינת ווין כנ"ל, ע"כ הם נחשבים לבחינת זו"ן, שאין בהם בחינת י"ה,
%break
ונמצא הפאה הימנית שהיא מלכות דהוי"ה דע"ב, שהיא בחינת מלכות 
דז"א, וכן מלכות דהוי"ה דס"ג, שהיא בחינת מלכות דנוקבא, כמ"ש 
הרב שהשמאל הוא בחינת נוקבא.
%break
אמנם כיון שאין החסרון ג"ר שלהם בא מחמת דין או צמצום על חכמה, 
להיותם בחינת א"א שהוא בקומת ע"ב, ואין ה"ת בעינים שלו כנ"ל אלא 
שכל חסרון שבהם הוא מחמת המסך דמלכות שאינו עומד במקומו 
המותאם, שהוא בד"ת דדיקנא, כנ"ל,
%break
ע"כ השמאל הוא חשוב ממש כמו הימין, כי השמאל אינו צריך לימין 
שימתיק אותו, כי כבר הוא ממותק מכח עצמו. ולכן הם שניהם שוים 
כאן. אע"פ שהם בחינת קטנות, כמבואר.
%break
ותדע שמכאן מקבלים זו"ן גם בחינת מוחין דעיבור ב' דקטנות, הנבחן 
להשלמת כלים, שהם בחינת ג"ר דרוח הנקרא מוחין דו"ק, שהם שמות 
אלקים במילואיהם,
%break
אשר מוח חכמה דז"א הוא אלקים במילוי יודין, ושם נוהג ענין ע"ב 
בחסד ורי"ו בגבורה וכ"ו בת"ת שבגי' שד"י, שה"ס שד"י הרפה. כי 
עדיין אינו מוכשר לזווג דגדלות, עד שאלו המוחין יורדים מבחינת חג"ת 
שלו אל נה"י שלו,
%break
וכשהם יורדים לנה"י נעשו בבחי' שד"י בדגש, ואז באים מוחין דגדלות 
אל חב"ד חג"ת דז"א, כמ"ש בחלק י"ב (אות ר"צ רצ"א ובאו"פ ד"ה ג"פ 
ע"ש בכל ההמשך) כי כל זה שביאר הרב אצל ז"א נמשך מכאן, כי בעת 
שרק הנימין משפיעים אל המוחין דז"א, מסוד ב' פאות דמצפ"ץ,
%break
הנה אז אע"פ שמצד הכלים הוא בתכלית השלימות, כי אין כאן שום 
דין, בסוד ואין אלקים עמדי, מ"מ אצל ז"א נחשב עוד למוחין דאלקים, 
משום שעוד אין גילוי למוחין דהויות עד שירד המסך מבחינת המלכיות 
דנימין לנה"י דדיקנא,
%page 1386
שאז נעשין הנימין בבחינת יודין, ובחינת המוחין דווין שהיה בהם 
מקודם יורדים אל הדיקנא ואז מתגלה ההויות דע"ב ס"ג בשערות 
רישא. ואז מגיע לז"א דרך הדיקנא ודרך או"א, המוחין דגדלות שלו 
שהם ג"כ מוחין דהויות.
%letter קפו
קפו) מאלו השני פאות שהם מצפ"ץ מצפ"ץ, משם נמשכים י"ג תיקוני 
דיקנא וכו' ומהם נשפעים: כמבואר בדיבור הסמוך, שבחינת המוחין 
דקטנות שהיו מקודם בב' הויות דנימין שבימין ושמאל דשערות רישא 
דא"א,
%break
הרי הם יורדים משם בעת הזווג אל י"ג תיקוני דיקנא, דהיינו הווין שהיו 
בנימין ההם. ואז מתגלה החיורתי תוך הנימין ההם ונעשו ליודין, והם 
מתחברים לקומה אחת, של גו"ע ואח"פ, ע"ד שא"א ועתיק, וכן או"א 
וישסו"ת מתחברים לפרצוף אחד,
%break
וההארת חכמה מתגלה בדיקנא. והבן היטב, כי אין הכונה בזה שאומר 
שהווין יורדין לדיקנא, שהם נעשים בבחינת קטנות, אלא ע"ד שאומר 
בכל ביאת נה"י חדשים שמוחין דחב"ד באים לחג"ת,
%break
ובחינת אור הרוח שהיה בחג"ת, יורד לנה"י, ואור הנפש שהיה בנה"י 
יורד לנה"י חדשים, אמנם כל הפרצוף נעשה לפרצוף דמוחין דהויות 
וגדלות וזכור זה.
%letter קפז
קפז) ח' אורחין חיורין הם נמשכין מרישא דרך צדרי הפנים והם ב' 
הויות מאירות בב' פאות האלו: כמ"ש בדיבור הסמוך, שבעת הזווג 
כשא"א ורדל"א נעשים לראש אחד אז עולים שערות הדיקנא 
ומתחברים עם שערות רישא לקומה אחת, ואז מקבלים ממקיף חוזר,
%break
ונמצא עתה שחיורתי ושערות רישא נעשים לבחי' אחת ממש, ונבחן 
שהחיורתי משפיע אל הנימין ונעשו ליודין, והווין יורדים לי"ג תקוני 
דיקנא, כנ"ל.
%break
ומ"ש שהפאות נשארים בבחינת מצפ"ץ, הכונה היא לאחר הזווג הזה, 
כי אז חוזרים לבחינתם הקבועה, שהם בחינת ווין, וחוזרים הפאות 
לבחינת מצפ"ץ. כמ"ש במקומות אחרים.
%letter קפח
קפח) מוחא לחוד דלא אתפליג לג' מוחין, רק חד לחוד והאי מוחא ה"ס 
חכמה דא"א ונקרא מו"ס: אין מכאן סתירה על מ"ש לעיל שיש ג' מוחין 
חב"ד במו"ס. כי אלו ג' מוחין דחב"ד שבמו"ס.
%page 1387
הוא מבחינת ג' רישין שהם כלולים זה בזה, כמ"ש הרב לעיל (אות מ"ז) 
כי על כן יש בכל אחד מהם ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה, שהם שורש התיקון 
של םל"צ דצל"ם, כנ"ל באורך, אשר ם' דצל"ם נקרא הוי"ה דע"ב 
וחכמה,
%break
ול' דצל"ם נקרא הוי"ה דס"ג ובינה, וצ' דצל"ם נקרא הוי"ה דמ"ה ודעת. 
ומבחינה זו נבחן המו"ס שהוא כלול מג' מוחין חב"ד. ואלו ג' מוחין 
חב"ד נבחנים שהם זה למטה מזה, ם' למעלה. ואחריה ל' שהיא בינה, 
ואחריה צ' שהיא דעת. ע"ד שנתבאר לעיל.
%break
אמנם התחלקות המוחין לחב"ד, היא בחינת הזווג דחכמה ובינה, ע"י 
הדעת המכריע ביניהם, ומוציא הארת חכמה לחוץ, והדעת מקבל 
הארת חכמה לחסדים שלו, שאז מתפשט ממעלה למטה, וממלא 
לאדרין ואכסדראין דגופא. כנ"ל.
%break
ועל בחינה זו דחב"ד אומר הרב, דמוחא דא"א לא אתפליג לג' מוחין. 
והוא מטעם כי האי קרומא דאתחפיא על מו"ס לא נפסק משם לעלמין, 
כלומר אפילו בעת הזווג והארת ע"ב ס"ג העליונים, המבטלת ובוקעת 
לכל הפרסאות אינה מבטלת ואינה בוקעת להאי קרומא דמו"ס,
%break
ואין אור החכמה מושפע ממנו לתחתונים, וכל בחינת החכמה שיש 
באצילות, הוא מבחינת חכמה דאו"א, שבהם מזדווגים חו"ב ע"י הדעת 
העולה ממטה למעלה, ומוציא הארת חכמה לבינה.
%break
שזווג הזה אינו נוהג במו"ס, שהוא אינו מזדווג עם הבינה שלו להאיר 
בה הארת חכמה, אלא שהוציא אותה לבר מראש. כנודע כי קרומא 
דיליה אינו נפסק. כמבואר.
%break
ובשעת הזווג, שג' רישין דא"א נכללים ברדל"א, ונעשים לדעת דרדל"א 
כנ"ל, ומתגלה אור החכמה בג' רישין להשפיע לתחתונים, הנה גם אז 
נתבאר לעיל, שאין הדעת הזה מאיר אלא רק במוחא דאוירא שה"ס ל' 
דצל"ם ובחינת בינה, כנ"ל.
%break
אבל בם' דצל"ם, שהיא גלגלתא ובחינת ם', אין אור החכמה מתגלה 
שם, להיותה מתוקן בסוד עזקא דכיא. וע"ד זה גם מו"ס עצמו כלול 
מחב"ד אלו, שהם מכלל ג' הראשים ונמצא גם הוא מקבל בחינת חכמה 
רק לבחינת בינה שלו,
%break
שהיא בחינת ס"ג ומוחא דאוירא הכלול בו, כנ"ל ומבחינת בינה זו 
הכלולה בו, הוא משפיע הארת חכמה לי"ג תיקוני דיקנא. אבל מבחינת 
חכמה שבו, שהיא בחינת ם' דצל"ם שבו, אינו משפיע כלום, כי מבחינה 
זו נקרא גם המו"ס עזקא דכיא, כנ"ל בדברי הרב.
%break
הרי שבחינת חכמה דמו"ס אינה נפתחת לעולם, ואפילו בשעת הזווג. 
וז"ש הרב, דלא אתפליג לג' מוחין, כי חכמה שבו אינה מזדווגת עם 
בינה ואינה משפיע אליה. כמבואר.
%break
וזה אמרו (באות קפ"ט) "אמנם שינוי זה יש בא"א יותר מבשאר 
פרצופים כי בגלגלתא שלו יש כתר וחכמה, אבל בינה ודעת אין 
בגלגלתא שלו" דהיינו כמבואר,
%break
שחכמה שבמו"ס נתקנה בבחי' עזקא דכיא, ואינו מזדווג עם הבינה, כי 
הקרומא דיליה לא פסיק כמו באו"א וזו"ן. ולפיכך יצאה בינה לגמרי 
מראש שהוא חכמה.
%page 1388
אמנם חכמה דאו"א, היא מאירה באצילות וקרומא שלה פסיק. והוא, כי 
חכמה דאו"א, אינה בחינת חכמה ממש כמו ראש דא"א, אלא שהיא 
חכמה המקובלת ממוחא דאוירא, שהיא בחינת בינה דחכמה ולא 
חכמה ממש, כי היא בחינת הוי"ה דע"ב. כנ"ל. וזכור זה.
%letter קצ
קצ) ג"ר דא"א יתבי דא על דא, כתר ותחתיו חכמה ותחתיו בינה, ואינם 
בסוד קוין: ולכאורה זה סותר למ"ש לעיל, דכיון שגלגלתא ומו"ס 
מלבישים לחסד וגבורה דעתיק, ע"כ הם נפקין כחדא כמו או"א הנמשך 
מהם. שכתרא ומו"ס הם זה כנגד זה, ולא זה תחת זה. עש"ה.
%break
אמנם ענין כחדא נפקין וקומתם שוה הנאמר אפילו באו"א, אין הפירוש 
שקומתם שוה ממש זה לזה, כי נודע שכתר דאבא גבוה מקומת אמא, 
ואין אמא מגעת לכתר של אבא, כמ"ש הרב להלן, וא"כ איך הם בקומה 
שוה.
%break
אלא הפירוש הוא בעיקר שהם נפקין כחדא, כלומר, שאינם נאצלים זה 
מזה, אלא ששניהם נאצלים בבת אחת בהעליון מהם, כי הם בחינת ב' 
הרשימות דזכר ונקבה העולים תמיד ביחד לפה העליון ונכללים שם 
בזווג דעליון,
%break
שהזכר הוא בחינת רשימו דהתלבשות, והנקבה היא בחינת הרשימו 
דעביות, כמ"ש לעיל בדברי הרב בתחילת חלק ה', אצל זכר ונקבה 
דע"ב דא"ק שה"ס י"ה דכלי דכתר. עש"ה.
%break
ומבחי' זו נבחנים הגלגלתא ומו"ס שהם ג"כ כחדא נפקין מפה דראש 
דעתיק, ואינם נאצלים זה מזה, וע"כ הם מלבישים לחסד וגבורה 
דעתיק בקומה שוה. אמנם ודאי הגלגלתא גבוה ממו"ס, וכן אבא גבוה 
מאמא אע"פ שיוצאים שניהם מקומה אחת דבינה דמ"ה.
%break
אמנם מ"ש הרב כאן שהם בחינת קו אחד זה למטה מזה, זה ענין אחר 
לגמרי, והוא כמ"ש לעיל שאין חכמה ובינה עומדים בראש דא"א בימין 
ושמאל כמו באו"א וזו"ן כי בינה אינה נחשבת לנוקבא דמו"ס שיאיר לה 
מאור חחכמה שבו,
%break
משום שחכמה שבו נתקנה בסוד עזקא רבה וע"כ הבינה יצאה 
מהראש, ואין בראש אלא קו אחד זה למטה מזה. וכן מבחינה זו, נבחן 
גם הגלגלתא בסוד עזקא דכיא ובחינת ם' דצל"ם, ואינו משפיע מהוי"ה 
דע"ב שלו אל המו"ס, כנ"ל,
%break
וע"כ הוא למעלה ממו"ס כי אינו בא עמה בזווג, והוא ג"כ בבחינת קו 
אחד. אמנם מבחינת הוי"ה דס"ג, שהוא ל' דצל"ם, הם משפיעים זה 
לזה, ומבחינה זו אינם נחשבים לקו אחד, אלא גלגלתא ומו"ס הם זכר 
ונקבה, ודעת דרדל"א אחזי נהוריה ביניהם, כנ"ל בדברי הרב.
%page 1389
וזכור ההבחן הזה בין החכמה המושפעת ע"י אוירא, הנחשבת רק 
לבינה דחכמה, שאינה בחינת ראש דא"א עצמו. ובין חכמה דע"ב שהיא 
חכמה דא"א עצמו. וכשהמדובר היא מבחינת חכמה דא"א עצמו, 
נבחנים לקו אחד,
%break
ונבחן שאין שום השפעה ממנו באצילות וכדומה מן הלשונות. אמנם 
כשהמדובר הוא מבחינת החכמה המאירה באוירא, שהיא בחינת בינה 
דחכמה כנ"ל, נמצא להיפך ממש, שאין שום הארה באצילות אלא 
משם. וזכור.
%letter קצב
קצב) אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה וכו' או"א 
וזו"ן כולם מקבלים אור עתיק ע"י לבוש: כמבואר לעיל, כי זה התיקון 
של מל"צ דצל"ם מתחיל בנה"י דעתיק, המלובשים במוחין דא"א,
%break
שבסוד הגבהת ירכין למעלה מיסוד, תיקן ג"ר דע"ב דא"א בסוד ם' 
דצל"ם, שע"י תיקון זה, נגנזו או"א הפנימים, כנ"ל באורך. אבל בחכמה 
דעתיק עצמו אין שום כיסוי, ושמה מגולים ג"ר דחכמה בלי שום כיסוי 
של הם' דצל"ם.
%break
ולפיכך א"א שהוא בחינת אח"פ דעתיק, הנה בעת הזווג, הוא נכלל עם 
עתיק לראש אחד, כנודע, ונמצא שמאירים בו ג"ר דחכמה שבעתיק, 
מתוך התכללות הזו עם ראש דעתיק.
%break
אלא הוא אינו משפיע מאור הגדול הזה לתחתונים, כי בו נתקן תיקון 
דם' דצל"ם בסוד עזקא דכיא, שלא ישפיע כי אם חסדים מכוסים, 
מבחינת הוי"ה דע"ב, כנ"ל.
%break
וכן בחינת הוי"ה דע"ב שבמו"ס נתקנה ג"כ בבחינת ם' דצל"ם, כנ"ל, 
וכל השפעה של אור חכמה, הוא רק מבחינת הוי"ה דס"ג שבכל ראש 
מג' רישין דא"א, שהוא בחינת מוחא דאוירא ובינה, כנ"ל.
%break
וזה אמרו "הבינה אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה 
וכו' והבינה ירדה בגרון", כמבואר, כי החכמה שקבלה חלקה מאור 
הגדול של הראש דעתיק, נתקנה בסוד עזקא רבה שלא להשפיע אל 
הבינה,
%break
וע"כ בינה יצאה מראש דא"א, ואינה נכללת עם הראש דעתיק כמו 
חכמה דא"א. ומה שבינה מקבלת ע"י מוחא דאוירא אינה נחשב לראש 
דא"א, שהוא חכמה בעיקר ואוירא היא בינה דחכמה.
%break
וזה אמרו "ואמנם בשאר הפרצופין כגון או"א וזו"ן, כולם מקבלים אור 
דעתיק ע"י לבוש א"א ויש בה יכולת להשיגו ואין צורך להבינה שלהם 
לירד ולהתרחק" דהיינו כנ"ל, כי או"א הם מקבלים ע"י תיקון הצל"ם 
דא"א, ששמה כבר נגנזה החכמה,
%page 1390
וכל הארת חכמה הוא ע"י ל' דצל"ם, שהיא בינה דחכמה, אשר גם היא 
מלובשת בלבוש של ם' דצל"ם, שהיא שורשה. ובינה יכולה לקבל 
להארת הכמה זו, להיותה בחינת מוחא דאוירא, וע"כ יכולה הבינה 
להיות בזווג עם חכמה בראש דאו"א ובזו"ן.
%break
ומ"ש (באות קצ"א) "שברישא דעתיק לא היו בו בחינת מלכים שמתו, 
הוא משום דעתיק לקח רק בחינת ג"ע דג"ר דנקודים, ואין ברישא 
דעתיק מבחינת אח"פ של הג"ר שנתעלו שם בעת גדלות,
%break
ואותם אח"פ שהעלה בעת הגדלות להשלמת הע"ס שלו, באו מבחינת 
הבטול שהיה בנקודים, ולא מבחינת השבירה, ומשום שהוא בחינת 
ראש שהמסך שלו משמש ממטה למעלה, אין בחינת הביטול הזה 
נחשב לשום מיעוט אצלו בראש, אלא בגופא דיליה המלובש בא"א.
%break
אמנם א"א, אשר אפילו בחינת הקטנות שלו, דהיינו גו"ע שלו, באו ג"כ 
מבחינת הביטול דנקודים, דהיינו בחינת נה"י דכתר שנתבטלו, ומכ"ש 
הגדלות שלו. ומה גם שגוף דעתיק מלובש בו ששם יש ג"כ בחינת ז"ת 
דכתרים דב"ן שהם מבחינת ממעלה למטה,
%break
אשר כל הבחינות שממעלה למטה נשברו פנים ואחור, כמ"ש בחלק ז', 
כי רק בחי' הראשים דנקודים לא היה בהם שבירה אלא ביטול לבד, 
ונשארו עכ"פ באצילות אבל כל המדרגות שממעלה למטה שיצא 
בנקודים, החל מהדעת עד המלכות, כולם נשברו פו"א וירדו לבי"ע.
%break
וע"ז תבין, אשר בחינת הגופות דעתיק וא"א ואו"א, דהיינו בחינת 
הממעלה למטה שלהם, כולם נבררו מבי"ע, כי לא היה להם מנקודים 
רק בחינת ראשים בלבד, כמבואר.
%break
והנך מוצא רק הראש דעתיק שאין בו מבירורי בי"ע, אבל מבחינת הגוף 
שלו ולמטה, הכולל כל פרצופי אצילות, יש בהם מבירורי המלכים דבי"ע 
שנשברו ומתו, כי כל בחינת ממעלה למטה אינם באים אלא מן הז"ת 
דנקודים.
%letter קצג
קצג) אחר שירדה הבינה בגרון ירד הדעת ונתלבש בו"ק דא"א וכו' ואין 
לו מקום מקובץ כי אם בין תרין כתפין דא"א הוא עומד: כבר נתבאר 
בחלק ה', כי שורש הדעת הוא בחי' החסד שבבינה, כי בינה עצמה היא 
עצמות חכמה,
%break
ואור החסדים שממשיכה נחשב בה לבחי' בן ומ"ן, כמ"ש שם הרב. 
ע"ש. אמנם הכונה היא על בחי' ז"ת דחסד שנשאר בה, ולא על ג"ר, כי 
ג"ר הן בחינתה עצמה. עש"ה.
%break
וע"כ נבחן החסד שבה הנ"ל לבחי' מ"ן, משום שחסד הזה הוא שורש 
ז"א, שהוא צריך להארת חכמה, וע"כ הוא מעורר אותה להפסיק 
האחורים שלה ולהזדווג עם החכמה פב"פ, כדי להאיר אותו בהארת 
חכמה.
%page 1391
וע"כ המ"ן הזה נקרא בשם דעת, כי על ידו מזדווג הבינה עם החכמה. 
והזווג נקרא ידיעה. כנודע.
%break
והנה נתבאר לעיל בסמוך, שחכמה סתימאה דא"א, אינו מזדווג עם 
הבינה שלו לעולם, כי קרומא דאתחפיא עליה לא פסיק לעלמין, ע"ש. 
כי משום זה נחשבת הבינה שיצאה לבר מראש דא"א.
%break
ולפיכך נחשב גם הדעת שיצא מראש דא"א יחד עם הבינה, ונעשה 
בקביעות לבחינת ו"ק, ולבחינת אחורים, הנקרא כתפין דא"א, כי 
אחורים, פירושו, שאינה בא בבחינת הזווג הממשיך אורות דפנים, והוא 
שקט בלי פעולה.
%break
וזה שאומר שאין לו מקום קבוץ בראש דא"א, כי בחינת הזווג הנעשה 
על המ"ן הזה נקרא מקום קבוץ, כי מחמת שהוא גורם הזווג דחו"ב 
הנה מתקבצים בו עצמו ג"כ חו"ב ודעת יחד, ונעשה לבחינת ראש 
ממש.
%break
אע"פ שהוא חסדים ובחינת ו"ק, מ"מ מתוך שמושו לחו"ב דראש, הוא 
נמשך ג"כ לשם, כנ"ל. אמנם בא"א שאין לדעת פעולה זו לזווג חו"ב, 
ע"כ יורד לבחינת ו"ק ולבחינת אחורים, כי נתבטל פעולתו.
%break
ותדע, שתמורת הדעת הזה שירד לו"ק דא"א ונתבטל פעולתו, יש לו 
לא"א תמורתו בחינת דעת בסוד הדיקנא שלו והגם שאף הדיקנא 
עומדת מצד הקביעות שבה בבחי' ו"ק, כי המסך שבשערות דרישא 
הוציא אותה לחוץ מראש בבחינת אח"פ היוצאים ממדרגת ראש,
%break
אמנם בעת הזווג עולים י"ג תיקוני דיקנא, ונכללים בבחינת ראש ביחד 
עם השערות רישא, כי בחינת המסך דפאתי הראש יורד לסיום 
הדיקנא, ונעשו שניהם לע"ס דראש אחד.
%break
ואז נעשו השערות דיקנא למ"ן, הממשיכים זווג דחו"ב עלאין דעתיק, 
בסוד דעת דרדל"א, כי גם ג' הרישין נתחברו לרדל"א, כנ"ל, הרי 
שהשערות דיקנא נעשו לדעת דא"א הממשיכים לו הזווג דחו"ב.
%break
אלא ההפרש הוא בין דעת דכלים פנימים דא"א שירד לגופא בקביעות, 
ובין הדעת דכללות הדיקנא, הוא, כי אם הדעת דכלים פנימים היה 
עולה לזווג החו"ב דא"א, היה מזווג בחי' ע"ב דמו"ס גופיה, שזה אי 
אפשר לו כנ"ל, וע"כ אינו יכול לעלות לראש,
%break
אמנם הדיקנא מתוקנת מהוי"ה דס"ג שבמו"ס, באופן, אע"פ שהוא 
עולה לזווג החו"ב, אינו מזדווגת רק בחינת בינה דחכמה עם הבינה, 
שהיא בחי' ל' דצל"ם, ולא ע"ב דמו"ס, וע"כ יכולה לעלות לראש.
%break
באופן שכל הזווגים דחו"ב שבראש דא"א, אינם באים מן הדעת דכלים 
הפנימים, אלא מן הדעת דשערות דיקנא. כמבואר.
%page 1392
%letter קצו
קצו) אמת הוא שבבחינת או"פ יש י"ס מן הכתר וי"ס מן החכמה אך 
בסוד מקיף לא יש רק י"ג מקיפין מכתר וחכמה לבדם כי השאר אינם 
יכולים להתגלות: ההפרש מאו"פ לאו"מ שבשערות דיקנא הוא, כי 
בקביעות נבחנת רק לאו"מ,
%break
כלומר שהאורות אינם מתלבשים בה אלא מאירים מרחוק. אמנם בעת 
הזווג, שהדיקנא מתחברת אל הראש שלה, דהיינו לשערות רישא, 
ונעשית לבחי' דעת ומ"ן המזווג לחו"ב דכללות רדל"א וא"א, הנה אז 
מתלבשים בה האו"מ, ונעשים לפנימים. כנ"ל.
%break
ולפיכך בעת הזווג שהדיקנא משלמת האח"פ לשערות רישא, הרי יש 
בה ע"ס שלימות מגלגלתא ומוחא סתימאה כמו הראש דא"א, ואין 
ביניהם הפרש, אלא שהראש דא"א הוא כלים פנימים, ואלו הם כלים 
חיצונים בבחינת שערות,
%break
אמנם לאחר הזווג, שוב עולה המסך לפאתי הראש, ומוציא השערות 
דיקנא לחוץ מן הראש, כי נעשים אז לבחינת ממעלה למטה, כי המסך 
שבפאתי הראש עושה אותם לבחינת גוף. כבודע.
%break
ותדע, שהמסך העומד בפאתי הראש, המוציא הדיקנא לחוץ, בבחינת 
אח"פ היוצאים מן הראש, הוא מכוון כנגד הקרומא דאוירא, המוציא 
למו"ס לחוץ מראש דגלגלתא, וגלגלתא עצמה נתקנה בסוד ם' דצל"ם, 
כנ"ל.
%break
כי זה הכלל, שהפנימים והמקיפים שוים זה לזה, ואין ביניהם הפרש 
אלא שזה פנימי וזה מקיף. כמ"ש הרב, וכבר ידעת שהשערות הם 
קומה שלימה דע"ב המגולה, שלא יכלה להתלבש תוך הכלים פנימים 
דג' ראשים, מחמת התיקון דם' דצל"ם בגלגלתא,
%break
וע"כ יצא כל האור הזה לחוץ בבחינת מקיף חוזר, ובחינת האו"ח 
המלביש לקומה זו, נעשו ג"כ למותרי מוחא, והם יצאו ג"כ לחוץ, ונעשו 
בבחינת שערות רישא ודיקנא שהם גו"ע ואח"פ.
%break
ולפיכך כמו שכלים הפנימים דא"א, נחלקו לג' רישין: גלגלתא אוירא, 
ומו"ס. כן הקומה דשערות, נחלקה לג' רישין אלו, בסוד ג' הויות: ע"ב, 
ס"ג, מ"ה. וכמו שהקרומא דאוירא אתחפיא על מו"ס והוציאה אותו 
לחוץ מראש דגלגלתא,
%break
כן המסך דפאתי הראש, שהוא למטה מב' הויות ע"ב ס"ג שברישא, 
הוציא את השערות דיקנא, לחוץ מראש דקומת השערות ונעשו בערכו 
לבחינת אח"פ דגופא, כלומר, שהמסך שולט עליהם ואינם יכולים לקבל 
מגו"ע דשערות שנשארו ברישא. ונעשו לבחינת ו"ק.
%break
והנה בענין יציאה זו מן הראש, יש חילוק בין הגלגלתא, שהוא הראש 
הא'. ובין האוירא שהוא הראש הב'. כי מגלגלתא שהוא הוי"ה דע"ב 
יצא מו"ס לגמרי ממנה, כי הקרומא מפסיק ביניהם,
%page 1393
והיא עצמה נתקנה בם' סתומה ואינה באה לעולם בזווג עם מו"ס 
מבחינת הוי"ה דע"ב שבה. וע"ד זה פרצוף השערות דיקנא יצא לגמרי 
מבחינת גלגלתא דשערות רישא, ולא נשאר בה אלא ו"ק גמורים 
מבחינת גלגלתא, דהיינו גופא, מחסד ולמטה כנ"ל.
%break
אמנם מבחינת הראש הב' שהיא מוחא דאוירא, שהיא בחינת בינה, 
אשר היא עצמה נכללת ג"כ מכל ג' הראשים, כנ"ל, ויש בה ג"כ בחינת 
גלגלתא, שהיא הוי"ה דע"ב, הנה נבחן שמו"ס לא יצא לגמרי מראש 
הזה, כי יצא רק מבחינת גלגלתא הכלול בה,
%break
אבל מבחינתה עצמה שהיא בחי' בינה, לא יצא ממנה, כי כל בחינת 
הקרומא, מפריש המו"ס רק מבחינת ג"ר דחכמה שהיא ע"ב, אבל לא 
מבחינת בינה דחכמה שהיא ס"ג דע"ב, שהיא מוחא דאוירא, כי ע"כ 
הוא ראוי ג"כ לקבל ממנה חכמה, כנ"ל.
%break
ועד"ז גם בחינת הדיקנא, שיצאה מבחי' הגלגלתא ואוירא דשערות 
רישא, מחמת המסך שבפאתי הראש, נבחן ג"כ, שלא יצאה אלא 
מבחינת הע"ב שבאוירא,
%break
אבל מבחי' עצמה, שהיא בינה דחכמה, לא נתמעטה, וע"כ יש לה גם 
עתה בחינת הבינה של החכמה. אמנם מגלגלתא נתמעטה לגמרי ואין 
לה אלא ו"ק.
%break
הרי שאחר הזוג, שעלה שוב המסך לפאתי הראש, והוציא הדיקנא 
לחוץ ושוב נעשית לבחינת מקיפים, אין בה אז מן הגלגלתא אלא 
בחינת ו"ק גמורים, דהיינו מחסד ולמטה, אבל מבחינת חכמה דראש, 
יש לה מבינה ולמטה. כמבואר.
%break
הרי שלא נשאר יותר בשערות דיקנא מבחינת המקיפים רק י"ג 
ספירות, שהם ו"ס מכתר, וח"ס מחכמה. והיא חסרה כל הג"ר דכתרא 
דא"א, וב' עליונות כתר וחכמה של המו"ס דא"א, דהיינו בחינת ג"ר 
דחכמה שבו, שהיא בחינת הוי"ה דע"ב שבו.
%break
ומלבד זה חסרה ג"כ המלכות דגלגלתא, כי היא עצמות המלכות 
דצמצום א', שהיא נגנזת ברדל"א, כנ"ל. אלא כיון שמסך דפה דרדל"א 
אינו מתחיל רק בקרומא דאוירא,
%break
נמצא הגלגלתא כמעט במעלה אחת עם רדל"א כי המסך שבפה 
דרדל"א, אינו מתחיל להגלות רק למטה מן הגלגלתא. ולפיכך בעת 
שהדיקנא הוא בבחינת מקיפים, דהיינו שהיא נמצאת מתחת המסך 
הזה, היא חסרה לגמרי ממלכות דגלגלתא.
%break
ונתבאר היטב, שאין בדיקנא יותר משש ספירות חג"ת נה"י דכתרא, 
ושמונה ספירות מבינה עד מלכות מן מו"ס. שהם י"ג ספירות.
%break
אבל הפנימים דדיקנא, שפירושו, בעת שעולה לראש והמסך דפאתי 
הראש, שהוא בחינת הקרומא דאוירא, יורד לסיום הדיקנא, ונעשית 
אחד עם השערות רישא, הנה אז יש לה כל י"ס דכתרא וכל י"ס דמו"ס, 
כי הקרומא כבר ממטה למעלה גם אצלה, ואינה ממעטת אותם.
%break
וענין עמידת המקיפים שלא כסדרם כבר נתבאר לעיל, שהוא משום 
שבעת הזווג, נבחן העב יותר לגדול יותר, משא"כ שלא בעת הזווג, 
שנשארו ריקנים מאורותיהם, הרי העב יותר גרוע יותר,
%page 1394
ונמצא מלכות שהיא זכה מכולם, עומדת מעל כולם, וכתר שהוא עב 
מכולם, עומד למטה מכולם. ומה שהם נבחנים לריקנים מאורותיהם, 
היינו רק מאותן הבחינות החסרות להם עתה, אמנם מהבחינות שיש 
לה גם עתה, אינה נבחנת למקיפים, אלא לפנימים, והוא פשוט.
%letter ר
ר) ב' פאתי הראש, הם בחי' מלכות העשירית די"ס דגלגלתא, 
ותחתיהם הם מתחילות תיקוני חכמה סתימאה שהם י"ג תי"ד: כבר 
נתבאר בדיבור הסמוך, שהמקיפין והפנימים שוים זה לזה,
%page 1395
וכמו שקרומא דאוירא מוציא את מו"ס מחוץ לראש דגלגלתא, כן פאתי 
הראש, שהם בחינת המלכות דשערות רישא, הם מוציאים השערות 
דיקנא מחוץ למדרגת שערות רישא.
%break
כי שערות רישא הם למעלה ממסך שבמלכות שלהם ואין עביות המסך 
פועלת בהם, משא"כ השערות דיקנא שכבר נמצאים מתחת המסך, 
הזה, וכל אורות שלהם הם מקבלים דרך המסך הזה דפאתי הראש,
%break
ע"כ הם נחשבים לבחינת גוף וו"ק, ולא יכלו לעלות ביחד עם השערות 
רישא ממטה למעלה על הגלגלתא, אלא שיצאו מפאתי הראש ולמטה 
על לחי התחתון, הנבדל מעצם הגלגלתא.
%break
ולפי"ז תבין, איך שערות גלגלתא הם בחינת ב' רישין גלגלתא ואוירא, 
שהם מקרומא ולמעלה, ושערות דיקנא הם בחינת מו"ס, שהוא 
מקרומא ולמטה. וז"ש הרב, שי"ג תיקוני דיקנא הם תיקוני מו"ס.
%letter רה
רה) מתחיל הזקן מב' צדדי הפנים מתחת הפיאות והוא צרות הזקן 
ואינו רחב כמו למטה וב' הצדדים האלו נקראים תיקון ראשון: הנה הרב 
קיצר מאד בביאור הי"ג תיקוני דיקנא, בסדר מקום אחיזתן וצורתם,
%break
ולא הביא מהם אלא קיצור דקיצור מלשון הזוהר בספד"צ ואדרא רבה, 
וכפי הנראה, סמך עצמו על ביאורי הזוהר, שהמה גילוים לכל מעיין.
%break
ובאמת האריך הרחיב הזוהר עצמו לפרשם היטב לכל פרטיהם 
ודקדוקיהם, ולכן ראוי להביא אחר דברי הרב בכל תיקון ותיקון, את 
סיום דברי הזהר השייכים לביאור אותו התקון גם לבארו היטב עם 
דברי הרב, והקדמות המובאים בחלק שלפנינו.
%break
וז"ל הזוהר נשא (דף קל"א ע"א. ובזהר ע"פ הסולם אד"ר אות ע"ד) 
תיקונא קדמאה: מתתקן שערי מלעילא, ושארי מההוא תקונא דשער 
רישיה דסליק בתיקוני לעילא, מאודנוי, ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד 
חוטא בשקולא טבא, עד רישא דפומא. עכ"ל.
%break
אנו מוצאים כאן ג' דברים: א' הגורם והמסבב לתיקון א', שהוא התיקון 
דשערות הראש העומד באודנין, כמ"ש שארי מההוא תיקונא דשער 
רישא דהיינו פאתי הראש הסמוכים לאזנים.
%break
ב' מקום אחיזת תיקון א', שהוא נחית מקמי פתחא דאודנין, שפירושו, 
במקום החיבור של ראש לחי התחתון בסוף העצם דגלגלתא, שהוא 
בדיוק מול הנקב של האזנים, הנקרא פתחא דאודנין.
%break
ג', צורת גידולם של שערות תיקון א', שהוא מפתחא דאודנין בחד 
חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא, דהיינו שמנקב האזנים הוא 
מתפשט ונמשך עד השערות דרישא דפומא, שהם השערות דשפה 
עלאה. ויש להבין היטב ג' דברים אלו.
%break
והנה החומר של השערות עצמם, כבר ביאר לנו הרב היטב שהם 
בחינת הבל המקיף ומלביש היוצא מן היסוד, שפירושו, ההבל ואו"ח 
המקיף ומלביש את קומת ע"ב המגולה, שהוא הג"ר דחכמה שלא יכלו 
להתלבש בגלגלתא מחמת הכיסוי דם' אשר בה, הנקרא עזקא דכיא,
%break
שע"כ נעלם משם ויצא לחוץ, והאו"ח המלביש אינו יכול לעלות עם 
האו"י, שנסתלק, כמ"ש הרב (דף רמ"ו אות ב') כי להיותו בחינת אור 
עב, ע"כ בהסתלק האור ישר ממנו, נתוסף עביות על עביותו ונשאר 
למטה, ע"ש.
%page 1396
נמצא שאו"ח המלביש לקומת ע"ב המגולה, לא נסתלק עמו, אלא 
נשאר במקומו בראש למטה. ואו"ח זה הוא קומה שלימה: גו"ע ואח"פ, 
כנודע והנה גו"ע של הקומה, להיותם בחי' ראש,
%break
מפאת שהמסך משמש בהם ממטה למעלה, הם בבחינת השערות 
שבקעו ויצאו ממעל לגלגלתא, כי המסך שלהם העומד בפאתי הראש, 
אינו מעבה אותם כלום.
%break
אמנם אח"פ דקומה זו, שהם כבר ממטה למסך הזה, וכל קבלתם הוא 
מהמסך הזה שבפאתי הראש, נבחנים לבחינת גוף, ואינם יכולים 
להתפשט עוד בגלגלתא, והמה יוצאים בלחי התחתון, שהוא לבר 
מגלגלתא.
%break
גם ידעת, שמלבד האו"ח הנזכר, יש גם כן בהשערות, בחינת כלים 
הנבררים מבי"ע. כי ביציאת הקומה דע"ב הנזכר נבררים עמה 
בשיעורה, כל בחינות הכלים דבי"ע, הראוים להלביש אותה הקומה,
%break
שהם אותם שכבר הלבישו קומה זו בעת הנקודים, שהיא הקומה 
דהסתכלות עיינין דאו"א שיצא שם, שהממעלה למטה שלהם נקרא 
מלך הדעת, ובחינת נה"י דעליון שהיו מלובשים במלך הזה, נפלו ג"כ 
עמו לבי"ע,
%break
ונה"י אלו, הם שעלו מבי"ע עתה בעת יציאת הקומה דע"ב המגולה 
דא"א, שהיו צריכים להלביש לקומה זו, ואחר שנסתלקה, נמצאים גם 
הם נשארים בהראש למטה יחד עם אור החוזר הנזכר.
%break
והנה נתבאר, החומר של השערות דיקנא בכללם, שהם בחינת האו"ח 
וכלים מבירורי בי"ע, שהיו צריכים להלביש לקומת ע"ב המגולה, לולא 
היה מסתלק מן הראש,
%break
אשר בחינת גו"ע שלמעלה ממסך, יצאו על הגלגלתא בסוד שערות 
רישא, ובחינת אח"פ שלהם שהם למטה ממסך, שיצאו מבחינת ראש, 
הם שיצאו על לחי התחתון, שמבחינת העצמות, הוא נבדל מן 
הגלגלתא, כי הוא עצם בפני עצמו,
%break
אלא הוא מחובר בו מבחינת בשר גידין ועור, כי מבינה ולמטה אינו 
נחשב ליוצא מראש, כמו שנתבאר לעיל אצל מו"ס, כי כל המיעוט 
והיציאה מראש דגלגלתא, הוא מכח הם' שנתקן בגלגלתא, שהיא 
בחינת ע"ב,
%break
וע"כ הע"ב דמו"ס אין לו זווג עם הבינה, אפילו בעת עליה אמנם הבינה 
דחכמה סתימאה מזדווגת עם הבינה, להיותה בחינת ל' דצל"ם. וע"כ 
האי קרומא לא הוציא המו"ס מגלגלתא, אלא מבחינת הע"ב שבה, ולא 
מבחינת הס"ג שבה.
%break
ועד"ז לא נבדל הלחי התחתון מהראש מבחינת הס"ג ולמטה, הנקרא 
גידין בשר ועור אלא מבחינת הע"ב שנקרא עצמות. כי מבחינת כלים 
דפרצוף נקראים הע"ס בשם מוחא עצמות גידין בשר עור, כנודע.
%break
נמצא שהגורם ליציאת שערות דיקנא הוא, המסך שבפאתי הראש, כי 
הוא הבדיל אותן משערות רישא ומבחי' עצם הגלגלתא, והוציא אותם 
בלחי תחתון, בבחינת לבר מרישא, שהם נבחנים משום זה לקשישין, 
שפירושם דינים, כי כח המסך שולט עליהם.
%break
ובחינת המקום דתיקון א' הוא, בראש הלחי התחתון למעלה באותו 
מקום שהגידין מחברים אותו עם עצם הגלגלתא, שהוא בסמוך לפאתי 
הראש, כי משם הוא יוצא,
%break
ובחינת פאתי הראש היא בחינת מלכות דעליון, המתלבשת בתחתון, 
דהיינו בתיקון א', וז"ש דנחית מקמי פתחא דאודנין.
%break
וצורת גידולו של תיקון הא' הוא, מפתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא 
טבא עד רישא דפומא, דהיינו שמנקב האזנים, שהוא תחלת לחי 
התחתון, הוא נמשך עד רישא דשערות השפה שעל הפה מתחת 
החוטם.
%page 1397
וביאור הדבר הוא: כי החומר של השערות דיקנא, כמו שיוצא מפאתי 
הראש, הוא מבחינת מלכות דצמצום א', שפירושה מלכות דמדת הדין, 
שעוד לא נמתקה בה"ר, שהיא מדת הרחמים, כנודע.
%break
וע"כ מקומה קבועה בלחי התחתון, שהוא בחינת אח"פ שיצא לבר 
מראש, דהיינו גלגלתא כנ"ל. אמנם עיקר התיקון דשערות דיקנא הוא, 
להמתיק את המלכות הזו דמדת הדין במדת הרחמים, דהיינו 
להעלותה למקום בינה בה"ר.
%break
וז"ס שנמשכו השערות דתיקון הא' ממקומו, דהיינו מלחי התחתון, עד 
שעלו ללחי העליון, ונשרשו בבחינת הבשר של לחי העליון, שנקרא 
שפה עלאה.
%break
והלחי העליון הוא מעצם הגלגלתא, שהיא בחינת בינה, כנ"ל, שב' 
הרישין דא"א הם אח"פ דעתיק, שגלגלתא היא בחינת בינה ואזן, ומו"ס 
הוא בחינת זו"ן וחו"פ. הרי שהגלגלתא היא בחינת בינה.
%break
וע"כ נמצא, ששערות דתיקון הא', שהם בחינת מלכות דמדת הדין 
מצמצום א', עלו למקום בינה, דהיינו בשפה עלאה שעל גבי לחי העליון, 
השייך לעצם הגלגלתא הנבחנת לבינה, והיא נמתקה בה בסוד 
הרחמים שבה.
%break
ואין להקשות, איך אפשר לשערות הללו לשנות מקומם, ולעלות מלחי 
התחתון ללחי העליון. והענין הוא, כמ"ש לעיל, שכל ההבדל של לחי 
התחתון, הוא רק מבחינת העצמות לבד, אבל מבחינת גידין בשר ועור, 
הוא מחובר לגמרי בלחי העליון,
%break
ולפיכך יכלו השערות לעלות מהבשר שעל גבי הלחי התחתון, אל 
הבשר שעל גבי הלחי העליון. והגורם להמשכה זו, הוא בחינת הכלים 
הפנימים דראש א"א, דהיינו בחינת הקרומא דאוירא שלו, שהיא בחינת 
המלכות דצמצום ב' שכבר ממותקת בבינה,
%break
ומתוך שהשערות תלוים ויונקים מכלים הפנימים, ע"כ קבלו ג"כ 
תיקונם, וגם הם עלו לה"ר דהיינו לשפה עלאה, ששם מקום בינה.
%break
אמנם בתיקון זה עדיין לא עלו ממש, אלא רק שנמשכו עד רישא דשפה 
עילאה ושם נשארים עומדים, עד שהגיע תיקון הב' דדיקנא, שאז עלו 
ונתפשטו על השפה עלאה כמ"ש להלן.
%break
וז"ש שם בזוהר (דף קל"ב: ובאד"ר ע"פ הסולם אות ק"ו) אמאי עד 
פומא, משום דכתיב, ודינא יתיב וספרין פתיחין, מאי דינא יתיב, יתיב 
לאתריה דלא שלטא" כלומר שהוא שב למקומו, כמו שהוא נמצא בכלים 
הפנימים דראש, דהיינו במקום בינה,
%break
וז"ש "יתיב לאתריה" וע"כ מדת הדין לא שלטה, כי נמתקים שם במדת 
הרחמים. הרי שפניית השערות דתיקון א' עד פומא, הוא כדי להמתיק 
אותם במדת הרחמים, שאז אין לה שליטה למדת הדין הקשה. 
כמבואר.
%break
וז"ש עוד שם (באות ק"ב) "בהאי דיקנא, אשתמודע אלף עלמין 
דחתימין בעזקא דכיא" כי הע"ב המגולה, שהם בחינת או"א דנקודים, 
דקומת הסתכלות עיינין זה בזה, נקרא אלף עלמין, מלשון ואאלפך 
חכמה,
%break
והם חתומים בעזקא דכיא, דהיינו שנגנזו בבחינת ם' דצל"ם שגלגלתא 
דא"א קבלה מנה"י דעתיק, כנ"ל, כי ע"כ נגנז הבוצד"ק במו"ס ואין עליו 
זווג עוד, כמ"ש לעיל בדברי הרב.
%break
ובוצד"ק הזה, ה"ס מלכות דצמצום א', שבה שמשו או"א דנקודים, וכיון 
שאין זווג במלכות ההיא, ע"כ אין עוד מציאות שיתגלה קומתם. ומטעם 
זה נעלם קומה זו בסוד מקיף חוזר, ובחינת הכלים שעלו לקומה זו, הם 
השערות רישא ודיקנא, כנ"ל.
%page 1398
אלא כמו שאין הבוצד"ק שולט בגלגלתא דא"א, מפני שעומדת אצלה 
ממטה למעלה, אלא ששולט במו"ס, שהוא מקרומא דאוירא ולמטה, כן 
אין הבוצד"ק שולט בשערות רישא שעל הגלגלתא, להיותה עומדת 
בפאתי הראש למטה בסופם,
%break
אלא שהוא שולט בדיקנא, שהוא למטה ממסך דפאתי הראש, כנ"ל. 
ונמצא שכח המלכות דצמצום א', הנקרא בוצד"ק, הוא מתגלה בשערות 
דיקנא, הרי שאותו הבוצד"ק דגניז במו"ס, יצא ונתגלה להדיא בשערות 
דיקנא.
%break
שהם נעשו למ"ן דבחינת בוצד"ק הזה, שע"י עליתם לראש, מתגלה 
לאט לאט קומת או"א דנקודים דבחינת הסתכלות עיינין, אלא לא בפעם 
אחת, רק ע"י כל הזווגים המרובים שבשתא אלפי שני, והוא משום 
שצריכים להתחבר ולהתערב ג"כ בבחינת המתקה דה"ר, כנ"ל.
%break
אלא לפי ששורשם היא המלכות דצמצום א' המגולה מפאתי הראש 
ולמטה, כנ"ל. ע"כ סופם לגלות אותה הקומה דאו"א דנקודים, הנקרא 
אלף עלמין. וז"ש "בהאי דיקנא אשתמודע אלף עלמין דחתימין בעזקא 
דכיא" דהיינו שהם מגלים אותם בהמשך שתא אלפי שני, כמבואר.
%break
ואע"פ שנאמר, שמלכות דצמצום א', צמחה ויצאה בתיקון הא' מפאתי 
הראש ולמטה, מ"מ אין זו עצמותה של המלכות הזו, כי עצמותה נגנז 
ברדל"א כמ"ש הרב, בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. אלא 
הכונה היא לבחינת הארתה, ולא לבחינת עצמותה.
%break
וז"ש שם "ש"צ נימין אשתכחו בכל קוצא" כי ד' יודין הם במסך הזה 
דצמצום א', ששימש באו"א דנקודים, דהיינו ד' יודין שבמילוי הוי"ה 
דע"ב המגולה שלהם, הרומזים לד' הקומות שבהם: חכמה, בינה, ז"א, 
מלכות. וכל קומה כלולה מע"ס ועשר מעשר, הם סוד ד' מאות.
%break
ולפי"ז, כל קוצא וקוצא היה צריך להיות כלול מכל הד' מאות בחינות, 
כנודע, שכל פרט שאפשר להפרט מוכרח להיות כלול מכל הכלל כולו. 
אמנם אינו כן, אלא שכל קוצא כלול מש"צ בחינות, כמ"ש בזוהר.
%break
והטעם הוא, משום שבקומה הד', שהוא המלכות. חסר בה הבחינה 
האחרונה העקרית שבה, דהיינו בחי' עצמותה הגנוזה ברדל"א, 
שעצמות העביות שבה, גנוזה שמה בסוד ראש פנה, כנ"ל.
%break
וע"כ, אפילו בתיקון א' דדיקנא, ששם עומדת המלכות הזו בלי חיבור 
עם מדת הרחמים, מ"מ אין שם אלא ת' בחינות חסר עשר, המורה על 
חסרון עצמותה. כמבואר.
%break
והשם של תיקון הא' הזה, הוא שם א"ל. ופירשו שם בזוהר (אות ק"ה), 
"ל"א קוצי שקילין תקיפין כחושבן א"ל, מהו א"ל תקיף יכול" פירוש: כי 
ה' אותיות דאלקים, ה"ס כח"ב זו"ן כסדרם. וב' אותיות הראשונות שבו, 
שהם א"ל, ה"ס הראש שבו, שהם כתר חכמה,
%break
וז"ס שחסד, נקרא בשם א"ל, והיינו מבחי' מה שחסד כולל כחב"ד, 
כלומר מבחינת ראש שבז"ת. וכבר ידעת פירושו של ראש הוא, 
שהמסך משמש בו ממטה למעלה, שהוא מכה על אור העליון מבלי 
לעבור דרך בו, שהוא בחינת התנגדות להתלבשות בכלים,
%break
אלא שאח"כ מתפשט המסך מיניה וביה לע"ס בכל חכמות שהלביש 
ממטה למעלה, לתוך התלבשות בכלים שנקרא גוף, כמ"ש בחלקים 
הקודמים. והנה זה נוהג רק בגדלות.
%break
אמנם בקטנות עדיין אין התהפכות הזו של המסך נוהג שם, ואין 
מתפשט להתלבש בכלים זולת בחי' חסדים בלבד שהוא בחינת ו"ק. 
כנודע.
%break
והנה המוחין דקטנות נקראים אלקים, ונמצא השם א"ל, שהוא בחינת 
הראש, כנ"ל, שאינו מתפשט לבחינת התלבשות בכלים, אלא רק 
בבחינת אור חסדים לבד, שאינו נבחן להתלבשות כנודע.
%page 1399
ולפיכך השם א"ל מורה על בחינת התנגדות להתלבשות דהארות 
חכמה, דהיינו מבחינת המסך שבו שהוא דוחה את אור העליון 
מלהתלבש בו.
%break
וע"ז רמזו בזוהר, "ל"א קוצי שקילין תקיפין כחושבן א"ל" כי להיותם 
מבחינת התפשטות המלכות דצמצום א', ע"כ בחינת העביות שבהם 
תקיפין מאד, ואין משמשים לבחינת מ"ן שיהיו מתפשטים לבחינת 
התלבשות,
%break
וע"כ מפרשים את השם א"ל כאן, בבחי' תקיף יכול, כלומר, ששולט 
בתוקף גדול במקום הזה, ואינו נותן את אור העליון לעבור דרכו.
%break
וז"ש שם "כולא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא וכלילין בהאי א"ל" 
סתים, פירושו: שאינו מתפשט להתלבשות בכלים, ואומר שבמקום זה, 
שהוא רישא דדיקנא, כולא סתים, להיותם כלולים בבחינת תקיפות 
המסך ועביות דצמצום א',
%break
שנמנע מהם הזווג, עד שתתחבר בבחינת הבינה, ותהיה נמתקת 
במדת הרחמים. כנ"ל. אמנם אח"כ כשהיא נמתקת במדת הרחמים, אז 
היא ראויה לעלות למ"ן, שע"י הזווגים הנעשים עליה, "אשתמודע הני 
אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא". כנ"ל.
%break
וז"ש עוד שם "וכל עלמא מינייהו מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא 
רבה" פי': כי בחינת חכמה סתימאה, נקרא עידונא רבה, דהיינו עדן 
הגדול, כי עדן הוא שם החכמה, כנודע. והוא אינה מגולה באצילות,
%break
וכל החכמה המגולה באצילות היא בחי' בינה דחכמה זו, כנ"ל, שהיא 
מכונה עדן התחתון. אמנם ע"י כל הזווגים היוצאים על המ"ן דשערות 
דיקנא, נמצא שבסופם מתגלה עדן הגדול, שהוא מו"ס, ששם גנוזים 
או"א דבחי' הסתכלות עיינין דנקודים, כנ"ל.
%break
וז"ש עוד שם (אות ק"ז ק"ח ק"ט) "כי ג' עלמין נפקין מהאי תיקונא 
קדמאה, עלמא קדמאה סליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. 
עלמא תנינא סליק לז"ן עלמין מארי דיבבא. עלמא תליתאי סליק לצ"ו 
אלפין מארי דיללה וכו'" פירוש:
%break
שמטרם דאתפשטו שאר התיקונים למטה בבי"ע, ורק תקון הא' התחיל 
להתפשט שם, אז יוצאים ממנו ג' עלמין אלו. כי תיקון הא' כלול בו 
אח"פ כנ"ל, שהם בינה ז"א ומלכות. וע"כ כשמתפשט בבי"ע, מתפשט 
הבינה בבריאה. וז"א ביצירה ומלכות בעשיה כנודע.
%break
והנה בינה, יכולה לקבל אלא בבחינת מארי תריסין, שה"ס ממטה 
ולמעלה, שהמסך מגין כתריס ומגן, שלא תתפשט ההארת חכמה ממנו 
ולמטה, והגם שאין זווג במסך הזה מבחינתו עצמו כנ"ל, אמנם יש זווג 
מבחינת פנימיות הכלים, שהוא המסך דמו"ס עצמו,
%break
אשר תיקון הא' מקבל ממנו מבחינת ממטה למעלה, כמו במו"ס עצמו, 
וע"כ מתפשטים ממנו אלף אלפין מארי תריסין, כי מתוך שבחינת 
הבוצד"ק כליל במוחא סתימאה, הנמשך מבחינת רדל"א, ששם משמש 
המסך הזה דמדת הדין, מבחינת צמצום א', כנ"ל,
%break
ע"כ מקבל המו"ס וגם השערות דיקנא מהזווג שיש במלכות דראש 
דעתיק, כי בבחינת ממטה למעלה יכול הוא לקבל, שזה מורה, מבלי 
התפשטות לכלים והזווג הזה דעתיק, מכונה אלף אלפין, על שם 
שהממעלה למטה שלו נגנז בסוד אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא.
%break
ובמו"ס נקרא רבוא רבבן, על שם הזווגים דדיקנא שמתגלים ויוצאים 
הימנו, כנ"ל, כי זווגי הדיקנא מכונים רבבות, שמהם יוצאים או"א עלאין 
בבחינת אלפים, וישסו"ת בסוד מאות, וז"א בסוד עשרות, ונוקבא בסוד 
יחידות.
%page 1400
וטעם המספרים האלו, הוא, כי העליון כלול מכל התחתונים. והנה 
בצאת המדרגה, היא בהכרח כלולה מע"ס יחידות, כנודע. וכשהמדרגה 
הזאת מאצלת מדרגה שניה, הנה היא מתכפלת ונעשית למאה 
ספירות. והוא מטעם, כי אין התחתון יוצא אלא ממלכות דעליון,
%break
ונמצאים שע"ס של התחתון הם עשר מלכיות של ע"ס דעליון, הרי 
בהכרח שכל ספירה דעליון נחלקת לע"ס, אשר התחתון קבל ממלכות 
של אותה הספירה, ונמצא עתה שהעליון הוא בסוד עשרות, שהם ע"ס 
שכל אחת כלולה מעשר. והתחתון בע"ס יחידות.
%break
וכשהמדרגה הב' מאצלת מדרגה שלישית בע"ס יחידות, נעשתה גם 
המדרגה הב' בסוד ע"ס שכ"א כלולה מע"ס, מטעם הנ"ל, שבהכרח 
יוצא התחתון מעשר מלכיות דעליון.
%break
וכיון שהמדרגה הב' נעשתה למאה ספירות, שבעליון אינם אלא עשר 
מלכיות, נמצא שבמדרגה הא' יש עתה אלף ספירות, דהיינו ע"ס שכל 
אחת כלולה ממאה, שהרי המדרגה הב' שיש לה רק עשר מלכיות 
ממנה, נעשה עתה כל אחת מאה,
%break
ומדרגה הא' שגדולה ממנה בט' ספירות ראשונות, הנה יש לה בהכרח 
עשר פעמים על מדת התחתון ממנה, ונמצא עתה שלמדרגה העליונה 
יש לה ע"ס דמאות ולמדרגה הב' יש לה עשר דעשירית ולמדרגה הג' 
יש לה ע"ס דיחידות.
%break
וכשהמדרגה הג' מאצלת מדרגה ד' שוב נכפלים כל העליונים. כי 
המדרגה הד' ע"ס שלה הם בהכרה מעשר מלכיות שבעליונה ממנה, 
ונעשתה גם מדרגה הג' בהכרח לע"ס שכל אחת מתפרטת לע"ס, 
שהמלכות ממנה לקחה התחתונה.
%break
ונמצא מדרגה הב' שהיא עשר פעמים גדולה ממדרגה הג', שיש לה 
עתה ע"ס שכל אחת כלולה ממאות, ומדרגה הא' הגדולה עשר פעמים 
ממדרגה הב', יש עתה ע"ס שכל אחת כלולה מאלפים.
%break
וכשהמדרגה הד' מאצלת מדרגה ה', שוב נכפלים המדרגות כולם 
בעשר פעמים. כי המדרגה הה' יוצאת בע"ס יחידות, שאז מוכרחת 
העליונה להתפרט לע"ס שבכ"א עשר, והמדרגה הג' לע"ס דמאות, 
והמדרגה הב' לע"ס דאלפים, והמדרגה הא' לע"ס דרבוא.
%break
וכשהמדרגה הה' מאצלת למדרגה הו', שוב נכפלות כל המדרגות 
בעשר פעמים, ונמצא המדרגה ו' בע"ס דיחידות. והה' בע"ס דעשרות 
והד' בע"ס דמאות. והג' בע"ס דאלפים. והב' בע"ס דרבוא, והא' מע"ס 
דרבוא רבבות.
%break
וכשהמדרגה הו' מאצלת למדרגה ז' שוב נכפלות כל המדרגות לעשר 
פעמים כנ"ל, עד שהמדרגה הא' הוא עתה באלף אלפין, והב' במאה 
אלפים, שהם רבוא רבבן. והג' ברבוא. והד' באלפים, והה' במאות. והו' 
בעשרות והז' ביחידות. והנה יש כאן מעתיק עד מלכות ז' מדרגות.
%break
ונמצא לפי הנ"ל: שעתיק הוא בבחינת אלף אלפין. ומו"ס הוא רבוא 
רבבן, והדיקנא הוא רבבות, ואו"א הם אלפים. וישסו"ת הם מאות. וז"א 
הוא עשיריות, ונוקבא היא ע"ס דיחידות.
%break
ועם זה תבין ג"כ סוד הכתוב, ועתיק יומין יתיב וכו' אלף אלפין 
ישמשיניה וכו'. כי ע"ס דעתיק הם מאלף אלפין. כמבואר. וז"ש הזוהר 
בבחינת הזווג דמארי תריסין, שהזווג הזה נמשך מפה דעתיק, כנ"ל,
%break
אשר הם אלף אלפין ורבוא רבבן, שזה רומז, שהדיקנא שהיא בחינת 
התיקון הא' מקבל מזווג דמו"ס שהוא בחינת רבוא רבבן ומו"ס מקבל 
מפה דעתיק, שהוא בחינת אלף אלפין, כמבואר.
%break
ועלמא תנינא מתפשט מבחינת ז"א, שהוא בחינת חג"ת וגופא, שהוא 
בחי' עולם היצירה, ולפי שהם מבחינת ממעלה למטה, לא יוכלו לקבל 
מתיקון הזה דשם א"ל, כי הוא אינו מתפשט ממעלה למטה, משום 
שבבחינתו גופיה שהיא המלכות דצמצום א', אין זווג כלל,
%page 1401
וע"כ הם נשארים בלי אור וע"כ נאתזים שם בעולם היצירה, בחינת 
הדינין הנקראים מארי דיבבא, שהם מיבבים מחוסר חסדים. וז"ס שהם 
ז"ן עלמין, שהוא מלשון מזונות, כי הם מיבבים אחר מזונות, שכן נקרא 
אורות החסדים.
%break
ובעולם עשיה, שהוא מתפשט מבחינת מלכות ונה"י, שהם צריכים גם 
להארת חכמה, מתאחזים שם הקליפות מב' צדדים, שמיבבים אחר 
מזונות שהוא חסדים, ומיללים אחר הארת חכמה, כי עיקרם להארת 
חכמה צריכים, להיותם בחינת נה"י ונוקבא.
%break
וע"כ יש לקליפות שם אחיזה גדולה מאד מימין ומשמאל, שז"ס המספר 
צ"ו עלמין. בסוד שאין צ"ו אלא ע"ז. וכל זה נמשך מטרם שנתפשטו 
שאר התיקונים כמ"ש להלן.
%break
וז"ש עוד שם "ועם כל דא האי א"ל אתכפיא לרחמי דרחמי, דעתיק יומין 
אתכלל ואתפשט ביה" דהיינו כמבואר כי הוא מקבל מזווג הגדול דפה 
דעתיק, שהוא הזווג היותר גדול שאין למעלה ממנו. וז"ש, דע"י אתכלל 
ונתפשט ביה.
%break
והשם של התיקון הא' הזה במיכה, הוא, מי אל כמוך. שזה רומז על 
רחמי דרחמי דעתיק יומין דאתפשט ביה, שאין דומה לו בכל האצילות.
%break
וז"ש שם בזוהר, "ורזא דכתיב, מי אל כמוך, בעתיק יומין אתמר 
בתיקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה" דהיינו כמבואר, שהשם הזה 
רומז על שפע הזווג, שעתיק יומין משפיע לתיקון הזה.
%break
והבן, כי שאר התיקונים אינם יכולים לקבל מזווג הגדול הזה דפה 
דעתיק, משום ששם משמשת המלכות דצמצום א', כנ"ל, ומתיקון ב' 
ואילך כבר אין בדיקנא מבחינת המלכות דצמצום א' לבדה,
%break
אלא שכבר ממותקת במדת הרחמים דבינה, וע"כ רק התיקון הא' 
בלבד, שהוא בחינת מלכות דצמצום א' בלי שום חיבור עם הה"ר, כנ"ל. 
ע"כ הוא ראוי לקבל מפה דעתיק יומין, ששם משמשת בחינת המלכות 
הזו, כנ"ל.
%break
ותדע, ההפרש מן השמות די"ג מדות של רחמים שבתורה, אל השמות 
די"ג מדות הרחמים שבמיכה, הוא, כי התורה היא בחינת ז"א, וע"כ 
מתבארים השמות האלו, כמו שהם מקובלים לז"א, כי אע"פ שאין בז"א 
אלא ט' תיקוני דיקנא, הנה זה שלא בשעת גדלות.
%break
אבל בשעת גדלות, יש לו כל י"ג תיקוני דיקנא כמו א"א, כי הוא מקבל 
מהם, כמ"ש הרב לעיל. ואלה מתפרשים לפי בחינת המקבל, כי ז"א 
מקבל אותם מי"ג דא"א. אבל י"ג מדות שבמיכה, מתפרשים בא"א 
עצמו, וע"כ הם מתבארים לפי מדת המשפיע.
%break
ולפיכך בתורה נקרא התיקון הא' בשם א"ל, שהוא מלשון תקיף, כנ"ל 
בזוהר, והוא משום שמתפשטים ממנו ג' עלמין, שרק עלמא קדמאה 
יכול לקבל הרחמי דרחמי המגולה בתיקון הזה, להיותו בחינת ממטה 
למעלה,
%break
וע"כ המה מתפשטים, בסוד אלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין, 
הרומזים על הזווג דפה עתיק ועל מו"ס כנ"ל. אמנם ב' עלמין תתאין, 
שהם יצירה ועשיה. אינם יכולים לקבל כלום מהזווג הגדול ההוא, כי 
ע"כ מתפרשים שם מארי דיבבא ומארי דיללה, כנ"ל.
%break
וע"כ מכונה בשם א"ל מלשון תקיף. אמנם בא"א במקומו, אין שום גילוי 
לתקיפות הדינים אשר בו, כנ"ל, וע"כ רק בחינת האור דזווג עתיק 
מגולה שם, שעל שם זה הוא נקרא מי אל כמוך. שמורה על הזווג 
דעתיק, כנ"ל, שאין כמהו בכל האצילות.
%page 1402
%letter רו
רו) תיקון ב' הוא שורת השערות הגדילים בשפה עליונה ברוחב ע"ג 
הפה: ונביא דברי הזוהר במילואו וז"ל (בפרשת נשא דף קל"ב ע"ב 
ובאד"ר ע"פ הסולם אות קט"ז) תיקונא תנינא: ממתקן שערא מרישא 
דפומא, עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל עכ"ל.
%break
פירוש: כי נתבאר בתיקון הא', דנחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא 
בשקולא טבא עד רישא דפומא, שפירושו, שהולך ונמשך ממקום 
אחיזתו, שהוא בלחי התחתון, הנבחן לבחינת זו"ן שיצא מראש דהיינו 
מעצם הגלגלתא, ונבדל לעצם מיוחד לעצמו,
%break
בדוגמת השערות, שמפאת המסך שבפאתי הראש, נבדלו ויצאו 
מבחינת גו"ע דשערות שהם שערות רישא, ונעשו לבחינת גוף המוגבל 
בכח המסך שממעל לו, כנ"ל. שהוא בחינת זו"ן.
%break
אמנם נמשך משם ועלה ללחי העליון בסופו, כי נמשך עד רישא דפומא, 
ששם מתחיל מקום סיום דלחי העליון. והנה בתיקון א' נבחן, שנשאר 
עומד שם ברישא דפומא, ולא נמשך עוד על השפה ממש, כנ"ל.
%break
וכאן בתיקון ב', הוא עלה ונתפשט לגמרי, מרישא חדא דפומא, לרישא 
אחרא דפומא, דהיינו ששערות דיקנא נתישבו ונאחזו לגמרי במקום 
לחי העליון, שהוא בחינת השפה עלאה בכל הקיפה.
%break
והנה החומר של השערות אלו של תיקון ב', הוא אותו החומר שבתיקון 
א', דהיינו מבחינת מלכות דצמצום א', אלא מתוך ששינה מקומו ועלה 
ללחי העליון, שהוא בינה, ובחינת עצם הגלגלתא ובחינת ראש, הנה 
גרם בזה בחינת צמצום גם בסיומא דלחי העליון,
%break
עד שגם המקום הזה יצא מבחינת ראש ונעשה לו"ק בלי ראש, וזה 
דומה ממש לעלית ה"ת בה"ר בסוד ותלכנה שתיהן, שמשום זה נעשה 
צמצום גם בה"ר, כנודע.
%break
ומצמצום החדש הזה יצאו גם שערות בשפה עלאה מבחינת הבינה 
עצמה, באופן שיש כאן בשפה עלאה ב' מיני שערות: א' מבחינת מלכות 
דצמצום א', שנמתקו במקום בינה.
%break
וב' בחינת השערות שיצאו מבינה עצמה, ע"י כח הצמצום שקבלה 
מעלית המלכות דצמצום א' במקומה, הכל כמ"ש אצל עלית ה"ת 
לעינים.
%break
וענין זה נתבאר שם בזוהר (אות קי"ז קי"ח וקי"ט וז"ל, קם רבי חזקיה 
וכו' מסתכל הוינא, וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה נהיר וסליק 
לשכ"ה עיבר, וחד חשוך הוה אתסחי בההוא נהורא, כמאן דאתסחי 
בההוא נהרא עמיקא,
%break
דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר, ממה דעלוי. וסליק ההוא 
נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא, דכל פתחין טבין ויקירין בההוא 
פתחא אתפתחן, אנא שאיל מהם מהו פשרא דחמית, פתחו ואמרו, 
נושא עון חמיתא, אמר, דא הוא תקונא תנינא. ע"כ.
%break
פירוש הדברים: כי ראה נהורא יקירא דבוצינא עלאה, היינו האי נהורא 
דרחמי דרחמי, שנתגלה עם יציאת תיקון הא' כנ"ל, וכיון שנמשך 
מעתיק, ע"כ נקרא בוצינא עלאה. נהיר וסליק לשכ"ה עיבר, פירוש: 
שהיה מאיר ועולה לשכך ולאכפיא הדינים ולהפכם לרחמים.
%break
כנ"ל ועם כל דא, האי א"ל, אתכפיא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין 
אתכליל ואתפשט ביה. כמ"ש לעיל, ע"ש. וע"כ אומר לשכ"ה עיבר, כי 
שכ"ה, מלשון וחמת המלך שככה, דהיינו לשכך הדינים ולאכפיא לון. 
"וחד חשוך אתסחי בהאי נהורא כמאן דאתסחי וכו'" פירושו:
%page 1403
כי בחינת העביות דמלכות דצמצום א' הנקראת חד חשוך, כי צמצום 
הא' רכיב עלה, רוחץ עצמו בהאור הגדול הזה שנגלה עם הופעתו כנ"ל, 
כלומר, שנסתלקו ממנו כל הדינים מכח האור הגדול שנתגלה עם 
הופעתו, שזה דומה לרחיצה במים, כי אור חסדים נקרא מים, כנודע.
%break
"וסליק האי נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין 
בהאי פתחא אתפתחן" היינו ענין עלית השערות דתיקון הא', ממקום 
לחי התחתון, אל מקום השפה עלאה שבלחי העליון, שהוא מקום בינה, 
כנ"ל,
%break
"בשפתא דימא עלאה עמיקא" כי בינה נקראת ים העליון, ושפת הים 
הזה, פירושו, מלכות דבינה, כי השפה עלאה עומדת בסיום הלחי 
העליון. וכבר ידעת, שעליה זו של המלכות במקום בינה, היא הגורם 
לכלהו מוחין דגדלות של זו"ן,
%break
שזולת זה, לא היה מציאות מוחין דגדלות בשבילו, וע"כ נבחן עליה זו 
דמלכות דצמצום א' למקום בינה, לבחינת פתח לכל האורות אשר 
בהעולמות, המקבלים מזו"ן.
%break
וז"ש "דכל פתחין טבין ויקירין בהאי פתחא אתפתחן" כלומר, שע"י 
עליה זו לשפתא דימא עלאה, נעשה הפתח המקורי, שעל ידו נפתחים 
הפתחים טבין ויקירין בשביל זו"ן, שיוכל לקבל המוחין דגדלות דרך 
שם.
%break
וזה כמ"ש הרב, שלולא יצאה הבינה לחוץ, לא היה מציאות לז"א 
להשיג שום מוח (כנ"ל דף תתפ"ג אות ל"ג) וענין המשכת השערות 
דתיקון א', לתיקון ב' ע"ג השפה עלאה שהיא בינה,
%break
הוציא זה החלק מן הבינה, לחוץ מן בחינת הראש, מחמת שקבלה 
לתוכה בחינת כח הצמצום שיש במלכות והשערות דתיקון הא', כנ"ל 
באורך.
%break
וז"ש "אנא שאיל מהם מהו פשרא דחמית, פתחו ואמרו, נושא עון 
חמיתא" כבר ידעת, שהשמות שבתורה, מתבארים כלפי ז"א המקבל 
אותם התיקונים מא"א, והשמות שבמיכה מתבארים כלפי א"א עצמו 
איך הוא נתתקן בעצמו כדי להשפיע לז"א.
%break
וע"כ השם של התיקון הב' הזה בתורה הוא השם רחום שהארתו, 
שז"א מקבל מהתיקון הזה רחמים מרובים, והוא מתבאר בפירוש חז"ל 
על הפסוק, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וכו' שפירושו, שהנשר הזה 
רחמני הוא על בניו, ואינו נושא אותם ברגליו אלא על גבי כנפיו,
%break
כי אומר מוטב שיכנס החץ בי ואל יכנס בבני, ע"ש בפירש"י. ודברים 
אלו רומזים לעליה זו של מלכות במקום בינה, שבסבתה יצא חלק 
מבינה לבר מראש, ונעשה כמו מלכות, שה"ס מה שאמרה, מוטב 
שיכנס החץ בי ואל יכנס בבני,
%break
כי בהיות המלכות במקומה בלחי התחתון במקום תיקון א', ובחינת כח 
הדין וצמצום היה רכיב על הבנים, שהם זו"ן בני הבינה, אז לא היה 
שום מציאות מוחין לז"א, משום שעל מלכות דצמצום א' אין שום זווג 
באצילות,
%break
ואור הזה שנתגלה שם מהזווג דעתיק עצמו, אינו ראוי להתפשט 
למוחין לזו"ן אלא לבינה, בסוד אלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין, 
כנ"ל, אבל העולמות המתפשטים מן זו"ן, לא קבלו כלום מאור הגדול 
הזה, כי ע"כ נתפשטו מהם מארי דיבבה ומארי דיללה, כנ"ל.
%break
וע"כ עתה כשהשערות דתיקון א' שינוי מקומם ועלו בשפה עלאה 
במקום בינה, הוכן בזה הפתח לכל פתחין טבין ויקירין, שיוכל ז"א 
לקבל דרכיהם כל המוחין דגדלות שלו, אשר אז נכפין כל אלו מארי 
דיבבא ויללא, כמ"ש להלן.
%break
וע"כ נבחנת יציאה זו של הבינה לחוץ, מכח שקבלה לתוכה את 
המלכות, בבחינת רחמים על הבנים, כי קבלה לתוכה את החץ, שהוא 
כח הצמצום והדין,
%page 1404
כדי שלא יכנס בהבנים העביות דמלכות דצמצום א', הנקראת חד 
חשוך, כי הצמצום הא' רכיב עלה, היה עצמם, כי אז תוכל הבינה 
להאירם, ולהעביר מהם מארי דיבבה ויללה ולהשפיע בהם כל המוחין 
הגדולים.
%break
הרי שז"א מקבל רחמים מרובים, מכח התיקון הזה, שלולא זה היו 
העולמות התחתונים מתבטלים לגמרי, כמ"ש שם בזוהר, (אות קי"ב) 
"אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין,
%break
לא אתתקן באלין תקונין, לא אשכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי" 
כי לא היה פתח להשפיע לזו"ן, ומכ"ש לבי"ע. כנ"ל. וע"כ נקרא התיקון 
הזה בשם רחום. כי הוא שורש כל הרחמים.
%break
אבל במיכה, שהשמות הם מבחינת א"א עצמו, דהיינו מצד המתקן, 
הוא נקרא בשם "נושא עון" שזה סובב על בחינת שפה עלאה גופה, 
שהיא בחינת בינה, ואין לה שום ענין עם הצמצום, ומ"מ קבלה לתוכה 
מלכות המצומצמת ובחינת הדינים שבה,
%break
הנחשב לבחינת עון וקלקול, כי עון הוא מלשון מעוות, המורה שהיה 
ישר ונעשה למעוות. כן הבינה היא ישרה מצד עצמה, ומחמת נשיאתה 
כח הדין של המלכות, נעשתה למעוות,
%break
וז"ס נושא עון, והוא עשתה זה בשביל הרחמים על הבנים שהם זו"ן, 
כנ"ל, ע"כ מצד הז"א, נקרא התיקון, רחום. ומצד הבינה נקרא התיקון, 
נושא עון.
%break
ודע, שהפגמים של התחתונים, הנמשכים ממלכות דצמצום א' מטרם 
מיתוקה במדת הרחמים, נקראים בשם פשעים, להיותם פשע אמיתי, 
כי עליה היה הצמצום האמיתי, כנודע.
%break
אבל הפגמים הנמשכים ממלכות הנמתקת במדת הרחמים, דהיינו 
מבחינת בינה שיצאה לחוץ וקבלה לצורת המלכות הזאת, הם מכונים 
בשם עונות, המורה, שמשורשם הם ישרים, אלא שנתעוו, כנ"ל.
%break
תיקון ג' הוא האי ארחא פנוי בלתי שער, היורד מכנגד תחת אמצע 
החוטם, ועובר ומפסיק בתוך השפה העליונה, ויורד עד הפה: ונביא 
דברי הזוהר שבזה התיקון. (בנשא דף קל"א. ובאד"ר ע"פ הסולם אות 
ע"ו) וז"ל,
%break
"תיקונא תליתאי: מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין, 
נפיק חד אורחא, ושערי אתפסק בההוא אורחא, ומלי מהאי גיסא ומהאי 
גיסא שערא מתיקונא שלים, סוחרניה דההוא אורחא" עכ"ל.
%break
וצריכים לזכור, מ"ש הרב בשער מאמרי רשב"י בדברי הזוהר (באד"ר 
דק"ל ובאד"ר ע"פ הסולם אות ס"ג) וז"ל, "דא מארי דחוטמא, מחד 
רוחא חיין, ומחד רוחא חיי דחיין, האי חוטמא הוא פרדשקא, דביה 
נשיב רוחא דחיי לז"א, וקרינן ליה סליחה. וכו'.
%break
חד רוחא נפיק לז"א לאתערא ליה בגנתא דעדן, וחד רוחא דחיי, דביה 
זמינין לאתערא לזמנא דבריה דדוד, למנדע חכמתא" עכ"ל הזוהר. 
ופירש שם הרב, שמנקב הימני נמשך רוחא דחיי לז"א, גם בזמן הזה.
%break
אבל מנקב שמאלי, אין האור יוצא רק בסיתום גמור, וע"כ אין גבורות 
המלכות יכולים להתבסם עתה, עד לעתיד בזמן מלכא משיחא, כי אז 
מקבלת המלכות מנקב שמאלי הזה, ולא בשתא אלפי שני, עכ"ל 
בקיצור לשון.
%break
פירוש: כי ע"ס דראש א"א, הן קומת ע"ב, המקבלת מבחינה שכנגדה 
מע"ב דא"ק, והחוטם הוא יסוד דראש, כמ"ש הרב לעיל. ונודע, שיסוד 
דע"ב הוא צר ואריך, שפירושו, צר וסתום מאור דחסדים.
%break
אבל הוא אריך באור החכמה, כי להיותו בחי' ע"ב אין בו שום מיעוט 
מאור חכמה לעולם, אלא שבחינת המסך דיסוד שלו מצומצם עם 
סיתום גדול מאד מחסדים. כמ"ש היטב בחלקים הקודמים.
%page 1405
ולפיכך אין ע"ב יכול להאיר לתחתונים זולת ע"י זווג ביסוד דאמא, 
שבחינתה להיפך ממש מהקצה אל הקצה, שהיא בחינת קצר 
מהחכמה, אבל רחב בחסדים מרובים, ונמצא הטפה היוצאת מבין 
שניהם שהיא בתכלית השלמות,
%break
כי מצטרף בה האריך מחכמה דאבא, עם הרחבה דחסדים דאמא, 
שז"ס המוחין דגדלות דאו"א ודז"א, המקבלים מזווג ע"ב ס"ג העליונים 
שבראש דא"א, שאז הם מקבלים ממנו סוד שע"ה נהורין, בסו"ה ואל 
הבל ומנחתו שע"ה. שפירושו, הארת פנים דא"א, כמ"ש הרב להלן.
%break
וז"ש שם בזוהר (דף ק"ל ע"ב, ובאד"ר ע"פ הסולם אות ע"א) אורכא 
דחוטמא תלת מאה וע"ה עלמין אתמליין מההוא חוטמא וכלהו מתדבקן 
בז"א. עכ"ל פי': אורך פירושו, חכמה, וז"ש אורכא דהאי חוטמא, 
כלומר, מתי האי חוטמא, שהוא יסוד דקומת ע"ב, משפיע חכמה.
%break
ואומר, תלת מאה וע"ה עלמין וכו' דהיינו רק בבחינת שע"ה נהורין, 
כנ"ל, שזה יוצא רק ע"י זווג עם בינה, כי אז בינה דרדל"א מאירה תוך 
המצח דא"א, ומתגלים השע"ה נהורין. כמ"ש הרב לעיל (דף א' ש"מ 
אות צ"ח) ואז נשיב רוחא דחיי לז"א דרך נקב הימיני.
%break
ואז אתמליין שע"ה עלמין באורכא דהאי חוטמא, כלומר, אלו השע"ה 
נהורין היוצאים מבינה, שהם בעיקר אור החסדים, שיוצאים דרך יסודה, 
שהוא רחב וקצר מחכמה, כנ"ל, נקרא שע"ה עלמין ועלמין, פירושו: 
העלם, דהיינו על שם העלם חכמה מהם.
%break
אמנם כשעוברים דרך אורכא דחוטמא, הם מתמלאים באור חכמה 
שבחוטם, ואז שע"ה עלמין מתגלים בז"א, כי ההעלם עובר מהם, כי 
עתה הם נשלמים הן מחכמה והן מחסדים כנ"ל.
%break
והנה נתבאר היטב, בחינת נקב ימין דחוטמא דא"א, שהיא בחינת יסוד 
דע"ב, מבחינת הזווג עם בינה, שאז נמשכים מבינה שע"ה עלמין 
בשפע גדולה, והם מתמלאים בהארת חכמה מאורכא דחוטמא עצמו.
%break
וענין נקב השמאל דחוטמא, הוא הארת יסוד דע"ב בלי זווג עם הבינה, 
שאז מושפע ממנו סיתום גדול וצר מאד, בסו"ה ורוח נשבה בו ואיננו. 
וז"ש הרב, "אין רוחא דחיי דנקב שמאלי יוצא אל המלכות רק בסיתום 
גמור" כי זה הרוחא דנקב שמאל, אינו נושב כאן בא"א,
%break
כי הוא כולא ימינא, אלא הוא מתעורר פעם למטה בז"א, ואז נפיק מניה 
אל המלכות סיתום גמור. עד אשר אותם הדבוקים אז במלכות זו, 
נאמר עליהם ורוח נשבה בו ואיננו.
%break
אמנם שורשו הוא מבחינת נקב שמאל דחוטמא דא"א, כנ"ל, אלא 
שאינו מתגלה שם, רק למטה במלכות. וז"ש הרב בפירוש הזוהר, 
שרוחא דא דנקב שמאלי לא יתגלה רק לע"ל, ביומי דמלכא משיחא, 
שאז יתבסמו הדינים ההם. ע"ש.
%break
וז"ש בזוהר (נשא קל"א.) תיקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, 
מתחות תרין נוקבין, נפיק חד אורחא ושערי אתפסק" כי תיקון הג' הזה 
אינו מבחינת נקב הימיני דחוטמא לבדו, אלא מתחות תרין נוקבין 
ביחד.
%break
והכוונה היא, כי עדיין לא נגלו כאן השע"ה נהורין, הבאים מרוחא דחיי 
דנשיב מנקב ימין בלבד, כנ"ל, כי הם מתגלים אח"כ בתיקון הששי. וכאן 
נגלה בחינת רוחא דנשיב מתחות ב' נקבין ביחר דוקא. להורות: שגם 
נקב השמאל משמש כאן.
%break
וכבר ידעת ההפרש מנקב ימין לנקב שמאל, כי הנקב הימין עיקר 
הארתו הוא שע"ה עלמין, שפירושו אור חסדים דבינה בהעלם החכמה, 
אלא מקבל גם הארת חכמה מבחינת אורכא דחוטמא עצמו, כנ"ל.
%break
משא"כ נקב השמאל הוא אור החוטמא בעצם, ואין בו מבחינת חסדי 
הבינה כלום, כי ע"כ הוא צר וסתום מחסדים. כנ"ל. והנה כאן צריכים 
להורדת ה"ת מעינים, דהיינו לאעברא הני שערי מעל גבי השפה 
עלאה,
%break
שהיא בחינת מלכות דבינה שיצאה מראש דא"א, בסבת השערות 
דתיקון הא' שעלו ונכללו בה, ואבדה בחינת ג"ר שבה מחמת השערות 
האלו, כנ"ל, ולפיכך צריכים לאעברא הני שערא משפה עלאה, ואז 
יחזור אליה בחינת ג"ר שלה.
%page 1406
ולכן היא צריכה בעיקר לנקב השמאל דחוטמא דא"א, שהרוח שלו הוא 
אור חכמה בעצם, אלא לפי שבא"א כולא ימינא, ע"כ נבחן שהרוח 
מוכרח לצאת מב' הנקבים יחד, וכיון שרוח הזה נשיב ע"ג השפה, הוא 
מטהר שם את הבינה, ומעביר השערות שנתישבו בה.
%break
וז"ש שם בזוהר "ושערא אתפסק מהאי אורחא" כי רוחא דא דנשיב שם 
מתחות ב' נוקבין דא"א מעביר השערות משם.
%break
אמנם עינין החיבור דנקב ימין בתיקון הזה, גורם שלא יתפסקו 
השערות כולם מעל גבי שפה עלאה, אלא שעושה אורחא באמצעותא 
בלבד. כי אם היה נושב נקב שמאל לבדו, הנה ודאי שכל שערות 
השפה היו עוברים משם.
%break
אלא משום שנתחבר גם נקב הימין בתיקון הזה הג', דמניה נשיב רוחא 
דחיין, שעיקרו אור חסדים כנ"ל, ע"כ הוא מחזיק השערות בימין ושמאל 
השפה עלאה, משום שהשערות אלו משמשים למ"ן בשביל החסדים 
שלו היוצאים דרך הנקב הזה.
%break
וז"ש שם בזוהר "ומלי מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא בתיקונא שלים, 
סוחרניה דהאי אורחא", כי זהו בכח הרוחא דנשיב מנקב ימין, שהוא 
המחזיק שערות אלו סוחרניה דהאי אורחא שבאמצעיתא,
%break
כי העביות שבהם נחוצים לו לזווג החסדים, שמתפקידו להשפיע תמיד 
בסוד רוחא דחיי. וז"ש "בתיקונא שלים" כי עתה שנגלה האי אורחא 
שבאמצעיתא, בהארת חכמה דנקב השמאל, הנה חזרה הבינה בזה 
לבחינת ג"ר שלה,
%break
ומעתה אין שום פגם בהני שערות השפה הנשארים, להיות נחוצים 
להמשכת חסדים, כי אז יהיה "התיקון שלם", כי יהיה חכמה עם 
חסדים, ובלתי חסדים אין התיקון שלם, כי אדרבה היה בסו"ה ורוח 
עברה בו ואיננו, כנ"ל. וז"ש בתיקונא שלים.
%break
וענין זה מבואר יותר בדברי הזוהר שם (דף קל"ג ע"א. ובאד"ר ע"פ 
הסולם אות קכ"ו/ב) ז"ל מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין 
נוקבין נפיק חד אורחא ושערי אתפסק בההוא אורחא. אמאי אתפסק, 
משום דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה.
%break
ובגין כך יתיב תחות נוקבי הוטמא האי ארחא. עכ"ל. פי': כי שואל, 
אמאי אתפסק רק באמצע שערות השפה, ולא עברו משם כל שערות 
השפה, מאחר דנשיב שם רוחא דחוטמא, שהוא בחינת חכמה 
המחזירה את בינה לבחינת ג"ר שלה.
%break
וע"ז תירץ, "משום דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה" כלומר, דלא 
אתתקן שם החכמה בקביעות, כדרך הרוחא דחיי דנשיב מנקב שמאל 
דחוטמא, כי אם היה כן, היו עוברים משם כל שערות השפה.
%break
אמנם הוא נתקן רק בבחינת דרך בלבד, כי אורחא פירושו דרך, דהיינו 
לא לעמוד שם, אלא רק לעבור בו לבד, כדי שאח"כ יוכלו להתגלות 
החסדים מבחינת העביות הנשארת שם בשערות השפה בבחינת מ"ן.
%break
כי אז הוי תיקונא שלים, כנ"ל. וזה שממשיך "ובגין כך יתיב תחות נוקבי 
חוטמא האי אורחא" כלומר, שהתיקון הזה בא מתחת ב' נוקבין דהיינו 
גם מנקב הימיני, שדרכו להשפיע חסדים,
%break
וע"כ נתפסק רק בבחינת דרך באמצע השערות, וכל השערות מהאי 
גיסא ומהאי גיסא נשארים כדי שלא יופסק שפע החסדים כנ"ל.
%break
וז"ש עוד שם "ושערא לא אתרבי בהאי אורחא, משום דכתיב ועובר על 
פשע, למיהב מעברא על פומא קדישא, דיימא סלחתי" פירוש: כי אין 
צורך להגלות כאן, אלא בחינת סליחת עון בלבד,
%break
שפירושו, להעביר הקטנות מעל בחינת המלכות דבינה, שיצאה לחוץ 
מחמת נשיאת השערות בסוד נושא עון, כנ"ל. ולזה מספיק בחי' אורחא 
באמצעיתא דשערי, כנ"ל, וז"ש למיהב מעברא על פומא קדישא דיימא 
סלחתי, כי ע"י העברה בלבד, נגלה סליחת עון.
%page 1407
וז"ש מקודם, "ושערא לא אתרבי בהאי אורחא, משום שכתיב ועובר על 
פשע" כי נתבאר לעיל, שבחינת הפגם דצמצום א' נקרא פשע, ובחינת 
המיעוט דבינה מחמת שנעשתה לנושא להמלכות הזו, נקרא עון, ולא 
פשע.
%break
אמנם עתה, אשר בחינת מלכות דצמצום א', דהיינו התיקון הא'. עלה 
ונתחבר בבינה, נמצא שעם סליחת העון דבינה, נתכפר ג"כ בחינת 
הפשע אשר עלה שם.
%break
וז"ש "ושערא לא אתרבי בהאי אורחא" כי יש שם ב' מיני שערות: הא' 
הבאים מחומר דתיקון א' עצמו שעלה שם, וב' השערות שיצאו מכח 
הבינה שיצאה לחוץ ואבדה הג"ר שלה, כנ"ל ע"ש.
%break
וא"כ יש לשאול אמאי לא אתרבי השערות, שבאו מתיקון הא', גם בהאי 
אורחא, כי לא היה כאן אלא בחינת סליחת העון, הנוגע רק לשערות 
דבינה עצמה, ולא לבחינת פשע.
%break
וע"ז אומר "משום דכתיב ועובר על פשע" כלומר, כיון שלא נתקן אלא 
בבחינת אורחא למעברא ביה, ע"כ בשעה שעובר דרך שם לפומא, 
לומר סלחתי לעון דבינה, נמצא גם הפשע נעלם משם, וע"כ גם 
השערות דבחינת פשע ג"כ אינם גדילים שם בהאי אורחא.
%break
באופן שנמתקים שניהם ביחד, כי זהו כל כח של תיקון הב', שה"ס 
נושא עון, דהיינו שקבלה בחינת הפשע לתוכה, ונתמעטה גם היא, כדי 
שאח"ז כשיגיע לה התיקון הג' שהיא האורחא לאעברא ביה, יגיע 
התיקון הזה גם לבחינת פשע, הנמשך מתיקון א'.
%break
וע"כ נקרא במיכה התיקון הזה ועובר על פשע, כי ענין סליחת עון אין בו 
משום רבותא, כי הוא ישר משורשו, אלא עיקר רבותא היא, שעבר ג"כ 
על הפשע. כמבואר.
%break
וז"ש שם (אות קכו-א) ותאנא, תיקונא קדמאה דדיקנא ותנינא, לאתבא 
לתליתאה" פירוש: כי כל עיקר הדיקנא הוא, לתיקון הבוצד"ק דגניז 
במו"ס, שה"ס אלף עלמין דהתימין בעזקא דכיא, שהוא בחינת העביות 
דצמצום א', שעליה יצאו או"א דנקודים,
%break
וכיון שהיא גנוזה שם, אין בה זווג, וע"כ נגנזו עמה גם קומת או"א 
הפנימים, הנקרא אלף עלמין, להיותם בחינת ע"ב הגלוי כנ"ל באורך. 
ונודע דעיקר כל התיקונים הוא, רק לתקן המלכות דצמצום א',
%break
בסוד דא"ס לא נחית יחודיה עליה, עד דיהבינן ליה בת זוגיה, והנה היא 
נגנזה לגמרי בעולם האצילות, ואיך יהיה בה תיקון בעת שאין בה שום 
זווג, והיא גנוזה במו"ס.
%break
וז"ס שערות דיקנא, אשר כל שורשה הוא תיקון א' דדיקנא, ששם נגלה 
בחינת המלכות דגניז במו"ס, כנ"ל באורך, והיא שהצמיחה והולידה 
לכל השערות דיקנא, כמ"ש לפנינו.
%break
אמנם בה בעצמותה גם כאן בדיקנא, אי אפשר שתהיה, בה זווג, כי אם 
בדרך התכללותה וביאתה בהתכללות הבינה, שהיא מדת הרחמים, 
דהיינו בחינת תיקון הב' שנקרא ורחום,
%break
כנ"ל שמכח השערות דתיקון א' שעלו לשם, יצאו ונצמחו שערות גם 
מבחינת בינה הנקרא שפה עלאה, וגם השערות של תיקון א' עצמו עלו 
ונתערבו עמהם, כנ"ל. אמנם עדיין לא נגלה שום המתקה בזה התיקון 
הב', ואדרבה, כי נגלה מיעוט נוסף על מיעוט הא',
%break
אלא אח"ז שנגלה התיקון הג', שהוא האורחא דאתפני משערא, 
הנמשך לפומא בסוד סליחת העון, שפירושו שהעון דבינה חזר ונתיישר 
והשיגה את ג"ר שלה, אשר עי"ז נעשה גם בחי' עובר על פשע, כי גם 
בחי' השערות השייכים לתיקון א" קבלו ג"כ אותם המוחין,
%break
ואז נתגלה כל התיקון, של יציאת המלכות דצמצום א' לחוץ בבחינת 
שערות דיקנא, כי עתה בתיקון ג' הזה, נתקנה בחינת המלכות דצמצום 
א'. והגיע בחינת תיקון להבוצד"ק דגניז במוחא סתימאה, והאלף עלמין 
דחתימין שמה, התחילו להתידע באיזה שיעור.
%break
וז"ש בזוהר "דתיקונא קדמאה ותנינא דדיקנא, לא היו אלא לאתבא 
לתליתאה" כמבואר. כי עד עתה לא היו אלא רק צמצומים נוספים, אלא 
עתה שחזרו הג"ר לבינה, התחיל התיקון דמלכות זו דצמצום א', שזה 
כל הנרצה.
%page 1408
והבן כי משום זה נקראים י"ג תיקוני דיקנא בשם י"ג מדות הרחמים, כי 
כל עיקרם הוא להמתיק המלכות דצמצום א', שהיא מדת הדין, בבינה, 
שהיא מדת הרחמים וזכור זה בכל ההמשך.
%break
וז"ש עוד שם (באות קכו-ג) תאנא בצניעותא דספרא, מהו דכתיב פשע: 
זכו עובר, לא זכו, פשע" פירוש: כמ"ש לעיל, ד"ה וענין זה. על דברי 
הזוהר, דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה, שלא נתקן שם החכמה 
בקביעות, שהיא בחינת הרוחא דנשיב מנקב שמאל דחוטמא,
%break
אלא בבחינת דרך לעבור בו, ולא לעמוד שם. ע"ש. וז"ש כאן, זכו עובר: 
כלומר, שהצדיקים הזוכים, הם מקבלים הרוחא דחיי מבחינת ב' 
הנוקבין דחוטמא, שאז היא בבחינת עובר על פשע, כמ"ש שם, שהוא 
תיקונא שלים, שיש להם חכמה וחסדים,
%break
חכמה מכח העברת הרוחא דחיי בהאי אורחא, וחסדים מכח הני שערין 
דאשארו שמה סוחרני דהאי אורחא. אבל אם "לא זכו" דהיינו אם הם 
עומדים בהאי אורחא דהיינו שמקבלים הרוחא דחיי דנשיב מנקב 
שמאל, המאיר בקביעות,
%break
אז מתגלה להם "פשע" כלומר, שהשערות שנתערבו שם מהחומר 
דתיקון א' הנקרא פשע, כנ"ל המה מראים כח הצמצום שבהם. ואז גם 
הארת חכמה מסתלקת מהם, כי אין חכמה מתקבלת בפרצוף מבלי 
התלבשות באור חסדים. כנודע.
%break
וז"ש "זכו עובר, לא זכו, פשע" אכן אין זה אמור אלא בהצדיקים 
המקבלים מאורחא דתחות חוטמא דז"א, ולא באורחא דא"א, כי לית 
שמאלא בהאי עתיקא, כנ"ל.
%break
וזה שממשיך שם (אות קכ"ז) "האי בז"א, מאי בין האי להאי, בז"א כד 
נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמוי, כתיב ויחר אף ה' בם וילך. 
מאי וילך, דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי, ומאן דאשכח קמיה אזיל 
ולא אשתכח. הה"ד כי רוח ה' נשבה בו ואיננו.
%break
באריך אנפין כתיב, ועובר על פשע, וכתיב, ורוח עברה ותטהרם": פי': 
כי הדברים האלו, סובבים על הצניעותא דספרא המובא לעיל, שאומר, 
אם זכו עובר אם לא זכו פשע. דהיינו אם התחתונים אינם מקבלים 
משם בבחינת העברה, מתגלה להם פשע. כנ"ל.
%break
וע"ז פרשו בזוהר, דהאי בז"א דוקא, ולא בא"א. ורק בז"א אפשר 
להתחתונים להתאחז בהאי אורחא בבחינת עמידה, דהיינו לקבל 
מבחינת נקב שמאל לבד דנשיב בהאי אורחא,
%break
ואז נאמר בהם, ויחר אף ה' בם וילך, כי אז מתגלה להם בחינת 
השערות דצמצום א' המעורבים שם, שהם נקראים פשע, ואור העליון 
המלובש בנשמות ההם, מסתלק מהם, שז"ס וילך,
%break
"דמאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, כי רוח ה' נשבה בו ואיננו" כי 
החיות נסתלק מהם לגמרי, כי הסיתום דאור חסדים גורם הסתלקות 
אור חכמה ג"כ, כי אין אור חכמה מתלבש אלא בחסדים, כנ"ל.
%break
מה שאין כן "באריך אנפין, כתיב, ועובר על פשע. וכתיב ורוח עברה 
בהם ותטהרם" דהיינו כנזכר לעיל, דלית שמאלא בהאי עתיקא, ושם 
נשבין רוחא דחיי מכללות ב' הנקבים, אשר הרוחא דחיי הנושב מהם, 
הוא רק בבחי' ועובר על פשע, שאין הפשע, מתגלה,
%break
אלא אדרבה הוא מתכפר שם, כי נכלל לגמרי במדת הרחמים, וגם הוא 
מקבל מהאי אורחא כמו השערות דבינה עצמם. כנ"ל באורך. וז"ש 
"ורוח עברה בם ותטהרם", כי אפילו השערות דבחינת פשע, נטהרו 
ג"כ. כמ"ש לעיל דשערא לא אתרבאי בהאי אורחא. ע"ש.
%break
וז"ש עוד שם (אות קכ"ט) "תאנא, בשעתא דאתגלי ההוא אורחא דיקנא 
דעתיק יומין, כולהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא סתימין ושתיקין 
וכו'" כי אלו מארי דיבבה ויללה, נמשכין מכח התיקון הא', שה"ס פשע. 
שנתפשטו ממנו ז"ן עלמין דיבבה, וצ"ו עלמין דיללה. כמ"ש לעיל ע"ש.
%page 1409
ונמצא עתה, שהפשע נתכפר בהאי אורחא דתתות חוטמא דא"א, בסוד 
ועובר על פשע, ובסו"ה ורוח עברה בהם ותטהרם. וחזרו ונגלו החכמה 
וחסדים ותיקונא שלים, אז נשתקו מארי דיבבא ומארי דיללה ג"כ, כי גם 
בחינת הפשע, נכלל במוחין אלו, כנ"ל.
%break
אמנם רק בבחינת "סתימין ושתיקין" דוקא, כי אינם רשאים לקבל 
משם, אלא בבחינת אורחא לאעברא ביה, שפירושו בחינת הארת 
חכמה בחסדים, הבא מחמת ההעברה בהאי אורחא,
%break
אבל לא בבחינת עמידה, שפירושו, לקבל חכמה דרך נקב שמאל, כי אז 
יחזרו הני מארי דיבבה ויללה שביצירה ועשיה לקדמותם, כנ"ל, "לא זכו 
פשע" כי הפשע יחזור ויתגלה להם מתיקון הא' כנ"ל באורך.
%break
וזה שמדייק מזוהר "ומאריהון דדינא סתימין ושתיקין" כי לית שמאלא 
בא"א, וכשמתגלה אורחא דא"א, מקבלים הכל רק מבחינת אורחא 
לאעברא, "ולית מאן דיפתח פטרא לאבאשא" שאין עוד מציאות למי 
שהוא שיוכל להתאחז בנקב השמאלי. כמבואר.
%break
וזה שממשיך "ומהאי, מאן דאחיד ואזהיר לשתקאה, להאי אורחא 
רשים, דהוא סמנא דעתיקא קדישא" כי שורשים העליונים, מכים בכחם 
על השתלשלות כל הענפים שלהם עד עולם התחתון, ולפיכך אנו 
רואים, כשאדם רוצה להשתיק למי שהוא בהקפדה, הוא מזהיר אותו,
%break
בדרך הנחת אצבע על האי אורחא דתחות החוטם שלו. ואומר הזוהר, 
שזה בא לנו משורש העליון שבעתיקא קדישא, כי בהגלות האי אורחא 
דתחות חוטמא בעתיקא קדישא, נמצאים כל מאריהון דדינא סתימין 
ושתיקין, כנ"ל. וז"ש "דהוא סמנא דעתיקא קדישא" דהיינו כמבואר.
%break
והנה בי"ג מדות הרחמים שבתורה, נקרא התיקון הג' הזה בשם, וחנון. 
שפרשו ז"ל, עושה חסד חנם ואע"פ שאינו הגון ואינו כדאי. ונודע, 
שהשמות שבתורה הם בערך המקבל את התיקון,
%break
והנה נתבאר לעיל, שזה האורחא, הוא גילוי הארת חכמה רק לבינה, 
להיותו בשפה עלאה שהיא בינה, וא"כ הוא מספיק רק לבחינת סליחת 
עון, ולא לכפרת פשע, שהיא בחינת המלכות דצמצום א'.
%break
ועכ"ז מספיק התיקון הזה גם לכפרת פשע, בסוד ועובר על פשע, כנ"ל. 
וע"ז נקרא בשם חנון, דהיינו אע"פ שאינו הגון ואע"פ שאינו כדאי, מ"מ 
הוא מתכפר ע"י התכללות בבינה.
%break
ונמצא השם שבמיכה הוא, ועובר על פשע, כי מצד העליון נבחן שהוא 
עובר עם הרוחא דחיי ומכפר גם הפשע, ומצד התחתון המקבל התיקון 
נקרא וחנון, להורות, שעדיין אינו כדאי להרוחא דחיי, ומ"מ מקבל, 
אותו, כמי שהוא כדאי לו.
%letter רז
רז) תיקון ד' הוא שורת השערות הגדילים בשפה תחתונה ברוחב תחת 
הפה. תיקון ה', ההוא אורחא תנינא פנוי בלתי שער, היורד מן הפה מן 
אמצעו ומפסיק באמצע השפה התחתונה, ויורד עד שבולת הזקן.
%break
והוא מכוון תחת ההוא אורחא אחרא עלאה שעל הפה: אלו הב' 
התיקונים מובאים בזוהר נשא (דף קל"א. ובזוהר ע"פ הסולם אות ע"ז 
וע"ח) וז"ל.
%break
תיקונא רביעאה: מתתקן שערא ונחית תחות פומא, מרישא חדא 
לרישא חדא, בתקונא שלים. תיקונא חמישאה: תחות פומא נפיק 
אורחא אחרא בשקולא דאורחא דלעילא, ואלין תרין אורחין רשימין על 
פומא מכאן ומכאן עכ"ל.
%break
פירוש: אחר שכבר נגמר תיקון הב' והג' והשערות דתיקון א', שהם 
מבחינת מלכות דצמצום א' עלו ממקומם מלחי התחתון למקום בינה, 
שהיא השפה עלאה שבלחי העליון, והוציא מכחו, בחינות שערות, גם 
ממקום בינה,
%page 1410
שהם השערות דשפה עלאה הנקרא נושא עון, כנ"ל, שהוא תיקון ב', 
שגם שערותיו עצמו נתערבו בהם, כנ"ל, אשר משום זה, קבל ג"כ את 
הרוחא דחיי שנתגלה בהאי אורהא שעל גבי שפה עלאה, בסוד ועובר 
על פשע, כנ"ל שהוא תיקון הג'.
%break
הנה מיתוק זה הספיק רק לשעתו, עד שנשתתקו מחמתו מארי דיבבה 
ויללה, כנ"ל. אמנם מתוך שכל התיקון הגדול הזה נעשה במקום בינה 
עצמה, דהיינו בשפה עלאה, ולא במקום אחיזתם של השערות דתיקון 
הא', שהיא לחי התחתון,
%break
ע"כ עוד נשאר מקום לאלו מארי דיבבה ויללה, לחזור ולהתעורר 
ולהתאחז בשערות דתקון הא', וכדי לתקן זה, נתקנו אלו ב' התיקונים 
שבשפה עלאה, גם בשפה תתאה, דהיינו בלחי התחתון במקום 
אחיזתם האמיתי של השערות דתיקון א',
%break
ובזה נשתתקו מאריהון דדינא לנצח. ואלו ב' התיקונים הם: א' שבולת 
הזקן שמתחת השפה תתאה, שנמשכו כאן, מן השערות דתיקון א', 
שהיו מעורבים בשערות דשפה עלאה, שכל תיקונם היה רק בסוד 
ועובר על פשע, כנ"ל,
%break
שעתה הם נתעוררו מחדש בכח הצמצום שבהם מתיקון הא', וכיון 
שהשערוה שמבחי' הבינה כבר נגלה בהם בחינת ג"ר, ע"י האי אורחא, 
ע"כ הוכרחו לירד משם ולבא למקומם עצמם שהוא בשפה תתאה.
%break
וב' הוא, נשיב רוחא דחיי דחוטמא דא"א באורחא דתחות חוטמא, 
ומשם עבר ובא לשפה תתאה, והוציא שם ג"כ בחינת אורחא בדוגמא 
לאורחא עלאה, ונמשכה הארת ג"ר גם בשערות דשפה תתאה, וזה 
תיקון החמישי.
%break
הרי שאלו ב' התיקונים: הרביעי והחמישי הם העתקת ב' תיקונים 
העליונים משפה עלאה, על שפה תתאה, ונעשה התיקונים האלו, 
בהחומר ובהמקום של השערות דתיקון הא' בעצמו.
%break
באופן שכל ההבחן מב' התיקונים שבשפה עלאה, לב' התיקונים 
שבשפה תתאה הוא, כי חומר השערות דשפה עלאה היו מהתמעטות 
הבינה, וכן מקום אחיזת השערות היה, מקום בינה.
%break
אבל החומר השערות דשפה תתאה, הוא חומר של מלכות דצמצום א', 
שהיו מעורבים בשערות דשפה עלאח, שיצאו משם ונתקנו בשפה 
תתאה. והמקום דשפה תתאה הוא בלחי התחתון, שהוא מקום מלכות 
עצמה.
%break
וז"ש שם בזוהר "מתתקן שערא ונחית תחות פומא" דהיינו כמבואר, 
שאלו השערות השפה עלאה נתקנו ונבררו מחדש, כדי שיתגלו לעצמם 
אלו השערות המעורבים שם מבחינת תיקון הא',
%break
ואחר שנמצאו ונגלו, ירדו למקומם מתחת השפה תתאה, כי לא יכלו 
עוד לעמוד שם, מחמת שנתגלה שוב כח הצמצום שבהם, והיו 
מוכרחים לירד למקומם. וע"כ נחתי תחות פומא.
%break
ובזוהר שם (דף קל"ג ע"א ובזהר ע"פ הסולם אות ק"ל) מבואר יותר, 
וז"ל, תקונא רביעאה: מתתקן שערי ונחית תחות פומא מרישא חדא 
לרישא חדא, הה"ד לשארית נחלתו, כד"א, ונשאת תפלה בעד שארית 
הנמצאה, הנמצאה ממש.
%break
שארית, דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה. עכ"ל. פירוש: כי בחינת 
הנחלה והמנוחה, שנעשה ע"י ב' התיקונים שבשפה עלאה, נתתקן 
ונתברר מחדש, ונמצא בהם, אלו שארית השערות שנתערבו בשערות 
של שפה עלאה, שעלו לשם מתיקון הא' דמצר הזקן,
%break
כי האי אורחא שבמקום בינה אינו מספיק בשבילם, כנ"ל, וז"ס שארית 
נחלתו, וז"ס שארית הנמצאה, כי מה שהיה מתחלה ועובר על פשע, 
חזר ונתגלה ונמצא, וז"ש "הנמצאה ממש" כלומר, שמתחלה היתה 
נעלמה, בסוד ועובר על פשע, ועתה נמצאה.
%page 1411
וזה שאמר "שארית ישראל לא יעשו עולה", כלומר, שזה התיקון הד', 
שהוא גילוי השארית והבאתו לשפה תתאה, הוא בא, כדי שאלו 
הנשמות הנמשכות מבחינת השערות האלו, לא יעשו עולה,
%break
כלומר, שלא יפלו לידי מארי דיבבה ויללה, היכולים עוד אחר ב' 
התיקונים הראשונים להתעורר פעם, וע"כ חזרו ויצאו אלו התיקונים 
פעם שנית, בחומר ובמקום של התיקון הא' עצמו. כנ"ל.
%break
ואז יש בטחון, ששארית ישראל לא יעשו עולה כנ"ל. כי אחר שנתקנו 
השערות דתיקון הא' בבחינתם עצמם, ובמקומם, יש בטחון שישתתקו 
מארי דדינא לנצח.
%break
והנה צורת גידולם של השערות, גם כאן כמו בשפה עלאה, הוא מרישא 
חדא לרישא חדא. שהם בחינת ימין ושמאל, ואע"פ דלית שמאלא בהאי 
עתיקא, מ"מ הם נרשמו כאן בבחינת שרשים שאינם מתגלים במקומם, 
אלא שהם מתגלים כן בתחתונים,
%break
בדומה לב' פאתי הראש וב' תפוחין קדישין, וב' נוקבי דחוטמא, שבא"א 
עצמו נחשבים לא', ולא לב' תיקונים מיוחדים, ומה שנרשמו בשנים, 
הוא משום שכן מתפשטים ונגלים למטה בז"א.
%break
והשמות של תיקון ד' וה' שבתורה, הוא ארך אפים. שזה מורה: כי אחר 
שכבר נתקן אורחא עלאה בסוד ועובר על פשע, וגם השערות דתיקון א' 
כבר קבלו תיקונם ע"י אורחא עלאה, ונשתתקו כל מארי דיבבא ויללה 
כנ"ל, מ"מ חזר הבירור על שערות השפה עלאה,
%break
כדי לברר מהם השערות דתיקון א' המעורבים שם, הנקראים פשע, 
ולהוציא אותם מכלל התיקון דשפה עלאה, ולהחזירם לבחינת צמצומם 
הקודם, ונגלה עליהם האף והדינים פעם שנית, כי ע"כ ירדו משם ובאו 
לשפה תתאה, כנ"ל באורך.
%break
ולפיכך הם נקראים ארך אפים, כי בעת שנתגלה תיקון הד' מטרם שבא 
תיקון הה', חזר ונגלה כח האף למטה בז"א, ובב' עלמין יצירה ועשיה, 
חזרו ונתעוררו שם מארי דיבבא ומארי דיללה, שזה נבחן להארכת 
אפים, שע"ז רמזו ז"ל מאריך אפו וגבה דליה,
%break
כי ע"י אריכת אפים חזר ג"כ האי אורחא דלעילא ובא לשפה תתאה, 
שע"י זה ישתתקו הדינים לנצח, ונמצא שמה שהאריך אפו, ושוב ניתן 
כח לדינים ולמארי דיבבא ויללה, לא היה זה אלא לפליטה גדולה, 
שעי"ז יהיה בטחון שלא יוכלו עוד להתעורר לעולם.
%break
ולפיכך השם הזה ארך אפים כולל ב' ביחד, שהם השבולת שבשפה 
תתאה, שהוא תיקון ד' עם אורחא תתאה המקיף לשבולת, שהוא תקון 
ה', מטעם שלא נגלה הטובה הגדולה שבאריכת אפים, מטרם שחזר 
ונגלה גם האורחא תתאה. כנ"ל.
%break
וכל זה הוא רק בהבחן המקבל, שהוא ז"א, שבו אי אפשר לחשוב את 
גילוי השבולת לתיקון מטרם שנתגלה גם האורחא, כי עם גילוי 
השבולת, נגלה בו כמו קלקול, כנ"ל,
%break
אלא אח"כ שנגלה גם האורחא, אגלאי מלתא מלתא למפרע, שגם 
השבולת שירד בשפה תתאה היה לתיקון גדול, כדי להכניע מארי 
דדינין במקומם עצמם, כנ"ל. ולפיכך בי"ג מדות שבתורה נחשבים 
שניהם בשם אחד, כמ"ש הרב.
%break
אמנם בשמות די"ג מדות שבמיכה, שהם מתבארים בערך המשפיע 
והמתקן אותם, כנ"ל. הנה הם ב' שמות מיוחדים, כי כלפי המתקן 
נחשבים גם השערות דשפה תתאה שנתגלו אצלו, לתיקון גדול ולמדה 
של רחמים, כי עשה זה כדי למתקו בהמתקה של קיימא כנ"ל.
%break
וע"כ התיקון הד' נקרא לשארית נחלתו, ע"ש בירור השארית מתוך 
שערות השפה עלאה, השייכים להחומר של תיקון א', ולהורידו לשפה 
תתאה, שהוא בלחי התחתון, ומקום המלכות עצמה. כנ"ל בזוהר.
%break
ולכן התיקון הה' נקרא "לא החזיק לעד אפו" כי זה האף שנגלה מחמת 
גילוי השארית במקום שפה תתאה, לא החזיק אותו לעד ח"ו, אלא חזר 
והשפיע הרוחא דחיי דרך אורחא שע"ג שפה עלאה, והביא הרוחא דחיי 
גם לשפה תתאה.
%page 1412
וע"ז רומזים ב' החקיקות שבאמצע השפתים, המכוונים זה כנגד זה, 
כמ"ש שם בזוהר "ואלין תרין אורחין, רשימין על פומא מכאן ומכאן"
%break
שהם רומזים על העברת אורחא עלאה דתחות חוטמא באמצע השפה 
עלאה, דרך האמצע דשפה תתאה המכוון כנגדו, ועושה אורחא גם 
בשפה תתאה מסביב השבולת. וע"כ ב' החקיקות מזדמנים זה אל זה.
%break
וצריכים עוד להבין, למה בתורה נקרא אפים, לשון רבים, ובמיכה נקרא 
לא החזיק לעד אפו לשון יחיד. ולא כתיב אפיו, לשון רבים. והענין הוא, 
כי הני שערות השפה תתאה הנקרא שבולת הזקן, שה"ס שארית 
הנמצאה, כנ"ל,
%break
שהשערות דתיקון הא' שנתערבו בשפה עלאה, נתבררו וירדו לשפה 
תתאה. כנ"ל. אין הפירוש, שחזרו השערות דמלכות דצמצום א' בלבד 
דהיינו בלי שום מיתוק וחיבור עם הבינה, רק כמות שהם בתיקון הא' 
באו בשפה תתאה.
%break
כי אם היה כן, לא היו צריכים אלו השערות דתיקון הא' לבא לשפה 
תתאה, אלא שהיו יכולים להתקן במקומם במצר הזקן עצמו. אלא אלו 
השערות שעלו מתיקון א' ע"ג שפה עלאה ונתערבו שם, כבר קבלו 
לתוכם השיתוף דמדת הרחמים,
%break
על ידי עליתם ויניקתם ממקום בינה, וע"י תערובתם בהשערות דשפה 
עלאה, באופן שאפילו אחר שנבררו לעצמם, וירדו משם לשפה תתאה, 
נמצאים ג"כ ממותקים עוד במדת הרחמים, כי אין העדר ברוחני, וכיון 
שנתערבו ונתחברו פעם עם ה"ר, שוב אין מתפרדים זה מזה לעולם.
%break
אלא שיש להבחין כאן ב' בחינות בחיבור הזה: א', התכללות מלכות 
בבינה, וב', התכללות בינה במלכות. וזה כל ההפרש בין השפה עלאה 
לתתאה,
%break
כי השערות דשפה עלאה, אע"פ שנבחנים שיצאו מבחינת בינה עצמה, 
יש בהם גם התכללות המלכות, כי מבינה לבדה לא יתכן כלל שיצאו 
ממנה שערות. וכן אלו השערות שירדו לשפה תתאה כלולים ג"כ 
מבחינת בינה, כי במלכות לבדה לא יתכן שום זווג,
%break
אלא ההפרש הוא, כי השערות דשפה עלאה עיקרם הם בינה, ומלכות 
שבהם היא רק בחינת התכללות לבד. והשערות דשפה תתאה עיקרם 
הם מלכות, ובחינת בינה שבהם היא רק בחי' התכללות בלבד.
%break
ולפיכך הם נקראים בתורה בשם אפים, להורות על בחינת ב' ההין 
הכלולות בהן, שעצמותה היא ה"ת, וכלולה ג"כ מה"ר כנ"ל.
%break
וכבר נתבאר לעיל (דף א' שע"ז ד"ה ונתבאר) שכן הוא בכל המ"ן 
שבעולמות, שהם כלולים מב' מלכיות, אשר החימום בא בהכרח 
מבחינת מלכות דצמצום א'.
%break
אמנם הזווג, הוא רק על בחינת מלכות דצמצום ב', משום שאין זווג 
במסך דצמצום א' באצילות, מחמת הגניזה של המלכות הזו ברדל"א. 
כמ"ש שם. שז"ס טוחנות מ"ן לצדיקים, וז"ס אין טפה א' יורדת 
מלמעלה אא"כ טפים עולות כנגדה מלמטה.
%break
כי אע"פ שהם נטחנו ונתערבו יחד, מ"מ טפת המ"ד באה בעיקר על 
הטפה דצמצום ב'. ע"ש. וז"ס מה שתיקון ה' נקרא במיכה בלשון יחיד 
"לא החזיק לעד אפו" כי השמות שבמיכה הוא כלפי המשפיע, כנ"ל, ומן 
המשפיע אינו יורד אלא טפה א'.
%break
משא"כ בתורה שהוא כלפי המקבל, נקרא בשם "אפים" כי יש שם במ"ן 
ב' בחינות מלכיות, שהן ב' ההין כנ"ל. והבן היטב.
%break
ונתבאר היטב, כי בחינת התיקון דאורחא זו, אי אפשר שתתגלה בבחי' 
השערות דמצר הזקן, שהם תיקון הא' משום שאין זווג במלכות דצמצום 
א' כנ"ל.
%break
אלא רק השפה תתאה, אע"פ שהיא ג"כ מבחינת השערות דמצר הזקן, 
אמנם הם כבר עלו ונתמתקו פעם בשפה עלאה במדת הרחמים, כנ"ל, 
וע"כ גם בירידתם למטה בשפה תתאה הם ג"כ כלולים בה"ר, וע"כ 
יתכן בהם זווג, שתתגלה בהם האי אורחא.
%page 1413
וז"ש שם בזוהר (דף קל"ג ע"ב ובזהר ע"פ הסולם אד"ר אות קל"ה) 
תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא, אורחא אתגלייא, טב 
לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא.
%break
מאן דסתים ולא אתגליא לית עיטא, ולית מאן דידע ליה, אלא הוא 
בלחודוי, כמא דעדן עלאה, לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי. ועל 
האי כתיב, מה גדלו מעשיך ה'.
%break
עכ"ל. פירוש: כי ענין הגילוי של אורחא בשפה תתאה, נבחן לעצה 
עמוקה מצד המאציל, כדי להעביר בחינת הדינים גם מבחינת הנשמות 
הנמשכות ממלכות דצמצום א', אשר אין שום זווג נוהג עליה באצילות, 
כנ"ל.
%break
כי ע"כ נמשכו מארי דיבבא ויללה מהתיקון הא', כנ"ל, אמנם המאציל 
העליון המציא עצה בעדם, והוא, כי העלה השערות דמצר הזקן על 
השפה עלאה, בתיקון הב', ואח"כ בתיקון הג' שנתמתקו בהאי אורחא 
דתחות חוטמא,
%break
ואח"כ בתיקון הד', שירדו לשפה תתאה, וקבלו מיתוקם בתיקון הא', 
אשר אז נשתתקו גם מארי דיבבה ויללה הנאחזים בנשמות דצמצום א'. 
כנ"ל.
%break
וז"ש "אורחא אתגלייא טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עטא למעבד 
טב לכלא", כלומר, כי עתה נתגלה עצה למעבד טב, גם עם אותם 
הנשמות הבאות ממלכות דצמצום א', וז"ש למעבד טב לכלא.
%break
כי לולא האי עיטא, לא היה שום תיקון לאותן הנשמות, משום שבחי' 
מלכות דצמצום א' שהיא שורשם, אינה באה לעולם לכלל זווג,
%break
והיו הנשמות ההן נידחות ח"ו אמנם עתה אחר שנתמתקו פעם בשפה 
עלאה תוך ה"ר, ואח"כ באו למקומם בשפה תתאה הנה נעשה המלכות 
דצמצום א' ראויה שיהיה עליה זווג, מחמת השתתפותה בה"ר, כנ"ל. 
וקבלו הנשמות הנ"ל תקונם השלם.
%break
וזה שממשיכים שם, "מאן דסתים ולא אתגלייא, לית עיטא" כלומר, 
בבחינת מצר הזקן, שהוא תיקון א', דסתים ולא אתגלייא, כי לא היה 
שם זווג, רק שקבלו מהזווג הגדול דפה דעתיק דרך מו"ס כנ"ל, לית 
עיטא שם, כי הזווג הזה לא הועיל אלא לעלמא קדמאה הנמשך מבינה,
%break
אבל לב' עלמין תתאין לא היה שום עצה, כי נעשו אז למארי דיבבא 
ויללה. כנ"ל. וזה שממשיכים "ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי" 
כלומר שאין שם ידיעה, שפירושו זווג, אלא רק לעתיק בלבד, כי מלכות 
דצמצום א' אינה משמשת רק בעתיק, כנ"ל,
%break
וז"ש "כמא דעדן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי" כי ע"כ 
נגנזו או"א הפנימים בעדן עלאה, שהוא מו"ס, ולית דידע ליה אלא 
עתיקא דעתיקין, כי ע"כ נקרא המו"ס אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא.
%break
משום שאין ידיעה וזווג בהמלכות הזו, רק בעתיקא. כנ"ל. אמנם ע"י 
עברם דרך שפה עלאה נעשה עצה למעבד טב לכלא. כי נעשה עליה 
זווג מבחינת השתתפותה במדת הרחמים, שהוא ה"ר. כנ"ל.
%break
והנה כל הנאמר לעיל בהאי אורחא שבשפה עלאה, נוהג ג"כ בשפה 
תתאה, בלי שום הפרש כל שהוא. כמ"ש שם בזוהר (אות קל"ד) 
"דתניא אורחא עלאה דדיקנא קדישא, דאיהו נחית תחות נוקבי 
דחוטמא דעתיקא, והאי אורחא דלתתא שקילן אינון בכלא,
%break
דא לעילא ודא לתתא, לעילא עובר על פשע, לתתא לא החזיק לעד 
אפו. ותנינן, לא החזיק, דלא אית אתר למיתב, כמא דלעילא יהיב 
אתרא לאעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא" פירוש:
%break
דהאי אורחא דלתתא, מקבל ג"כ מהרוחא דחיי דנשיב מתחות ב' נוקבי 
דחוטמא דא"א כמו האורחא עלאה, (ומה גם שהוא מקבל אותו דרך 
האורחא עלאה, כנ"ל), וע"כ הם שקילין כחדא, וכל מה שנתבאר לעיל 
בתיקון הג' באורחא עלאה, נוהג הכל גם בהאי אורחא תתאה.
%break
וכמו דאורחא עלאה אתתקן רק בבחינת דרך לעבור בו, ולא בבחינת 
עמידה, כמ"ש לעיל בתיקון ג' עש"ה. כן האי אורחא דלתתא נתקן רק 
בבחינת דרך לעבור בו, ולא בבחינת עמידה.
%page 1414
וז"ש "ותנינן לא החזיק, דלא אית אתר למיתב" פי': כי המקום הזה 
נתקן רק בבחינת דרך להעביר החסדים שמה, והחסדים מקבלים 
הארת חכמה דרך העברה, שה"ס הזווג דב' נוקבי חוטמא בא"א, כנ"ל 
באורך,
%break
אבל לא נתקן למיתב שמה, שהוא בחינת נקב שמאל בלבד, שמשם 
נמשך בנקב שמאל דחוטמא דז"א, בסו"ה ורוח נשבה בו ואיננו, כנ"ל. 
ולכן, הרוח דנקב שמאל עצמו, לא יהיב אתר למיתב שם, כי בזה היו 
המקבלים מתבטלים לגמרי, ורוח נשבה בהם ואינם.
%break
וז"ש שם (אות קל"א) "כד"א וחמת המלך שככה, שכיך מרוגזיה. דבר 
אחר, שכיך ברוגזיה" פי': כי הני דלתתא בבי"ע, שרצו לקבל מהאי 
אורחא בבחינת עמידה, הנמשך מנקב שמאל בלבד, נאמר עליהם ויחר 
אף ה' מאד.
%break
שאז אמר משה, הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי, שהוא דיני דדינא, 
שאין עוד במציאות דין יותר קשה בהעולמות, כמ"ש שם בזוהר, (אות 
קל"ב) ע"ש. וכל זה נמשך מהרוחא דחיי דחיין דנקב שמאל, כנ"ל.
%break
ועי"ז נשתתקו כל מארי דדינא, שלא יתאחזו שם, כי לא יוכלו לסבול 
הדין הקשה הנ"ל, דנשיב מנקב שמאל. וז"ש שם, "לעילא עובר על 
פשע, לתתא לא החזיק לעד אפו, ותנינן,
%break
לא החזיק דלא אית אתר למיתב, כמא דלעילא יהיב אתרא לאעברא, 
כך לתתא יהיב אתר לאעברא" כי ע"י הרוגז הגדול המגלה לכל הני 
הרוצים להתאחז שם בבחינת ישיבה ועמידה, משתתקים כל מארי 
דדינא,
%break
והנשמות שבבי"ע יכולות לקבל חסדים מגולים בהארת חכמה אפילו 
אותן הנשמות מבחי' מלכות דצמצום א', כי הדינים מתפרשים מהן, 
משום שלא יוכלו לקבל משם ולהאחז שם, כי הרוחא דנקב שמאל נושב 
עליהם ומכלה אותם.
%break
וז"ש "שכיך ברוגזיה" כלומר, שהרוגז הגדול עצמו הוא משכך כל 
הדינים. וז"ש "לא החזיק דלא אית אתר למיתב" כי אין מקום לדינים 
להתאחז שם, משום הרוגז הגדול המכלה אותם, כנ"ל.
%break
וז"ש "כמא דלעילא יהיב אתרא לאעברא, כן לתתא יהיב אתר 
לאעברא" כי ע"י זה נעשה שם מקום לחסדים לעבור דרך שם ולקבל 
חכמה בדרך העברה, והחסדים המגולים ההם מושפעים גם לנשמות 
הנמשכות ממלכות דצמצום א'.
%break
ואין שום פחד שיתקרבו אליהן הדינים לינק מהן, כי כבר נתרחקו מכל 
בחי' הרוחא דחיי ההוא, ופחד ה' עליהם שלא יתמו ויגוועו לגמרי, 
מפאת רוחא דנשיב עליהם מנקב השמאל.
%break
ועם זה תבין ביותר, למה נתקן האורחא דא, מתחות ב' נוקבי דוקא, כי 
שניהם באים בתיקון האורחא ההוא, מנקב שמאלא הנכלל בימינא, 
נעשה האורחא להפסיק השערות משם, ובחינת נקב השמאלי מכלה 
כל מארי דדינא משם.
%letter רח
רח) תיקון ו': הוא המקום אשר תחת התיקון הא', מראשית זויות נצבות 
של הלחי התחתון, שמשם מתחיל התרחבות הזקן, ומסתיים עד כנגד 
מקום הפה. וכל אותם ב' צדדים נקראין תיקון אחד, כנ"ל בתיקון הא':
%break
דברים אלו מובאים בזוהר נשא (דקל"א ע"א. ובזהר ע"פ הסולם אד"ר 
אות ע"ט) וז"ל תקונא שתיתאה ממתקן שערי וסליק, ונפיק מלרע לעיל 
לרישא דפומא, וחפי תקרובתא, דבוסמא טבא עד רישא דפומא 
דלעילא, ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא, עכ"ל.
%page 1415
וכדי להבין התיקון הו' והז' צריכים להבין היטב, כל בחינת המוחין 
שנתקנו בה' התיקונים הראשונים בדרך כללות. וכדי שלא להאריך 
בזה, נדמה זה, לסדר גידולם של המדרגות דז"א, שנתבארו היטב 
בדברי הרב לעיל, בחלקים י' י"א וי"ב.
%break
ומתחתון ילמד העליון. כי תיקון א' דדיקנא, הוא עצם החומר של 
הדיקנא, שנתגלה מבחינת הבוצד"ק הגנוז במו"ס כמ"ש הרב לעיל (דף 
א' שס"ה אות קמ"ט וק"ע) שפירושו,
%break
מגבורה דעתיק שהיא בחינת מלכות דצמצום א', המלובשת במו"ס, 
שאין שום זווג נוהג עליה באצילות, מכח שנגנזה ברדל"א, כנ"ל באורך, 
ושם כלולים ג"כ בחינות הכלים דאח"פ שעלו ונבררו בעת יציאת קומת 
הע"ב הגלוי, כנ"ל, ע"ש.
%break
ונמצא ששערות דיקנא בעת יציאתם שם במצר הזקן, היו חסרי תיקון 
לגמרי, להיותם מבחי' המלכות דצמצום א' שאינה ראויה לזווג. ולפיכך 
היו צריכים לכל הפרטים שנתבארו בעיבור יניקה מוחין דז"א.
%break
והוא להיפך, שכל עניני עיבור יניקה מוחין דז"א, נמשכו מכאן. והנה 
תחילה הם צריכים להכלל במדת הרחמים בבחינת הקטנות, דהיינו 
במדרגת העבור, שפירושו, לעלות ולהכלל בהזווג של העליון במקום 
העליון, משום שאין לו עוד מציאות תיקון באנפי נפשיה.
%break
וז"ס תיקון ב' וג', ששערות דמצר הזקן, נמשכו ממקומם מלחי התחתון 
ועלו על השפה עלאה תחות חוטמא, במקום לחי העליון. שהוא בחינת 
בינה, כנ"ל, שזה דומה לעלית ז"א בסוד העיבור למעי הבינה, וקבל שם 
ו"ק וג"ר דנפש, כמבואר היטב בחלק י' ע"ש.
%break
כן ממש כאן, כי בתיקון ב' קבלו השערות דמצר הזקן בחינת ו"ק 
דעיבור, מתוך חיבורם ותערובתם בשערות דשפה עלאה, שהשערות 
האלו הם מבחינת בינה עצמה, והיו לבחי' מ"ן דו"ק, כנ"ל באורך,
%break
הרי שהזווג דבחינת ו"ק אלו נעשה במקום בינה, ובשערות של בינה, 
אלא השערות דמצר הזקן מתחברים עמהם בהזווג כמו עיבור במעי 
אמו, בבחינת אוכל מה שאמו אוכלת, שפירושו, שמקבל השפע היוצא 
בהזווג דאמו.
%break
ואח"כ שנתגלה תיקון הג', שהוא האורחא דתתות חוטמא, ששם יצאו 
הג"ר ע"י הרוחא דחיי דנשיב מתחות ב' נוקבי דחוטמא דא"א, כנ"ל. 
הנה גם הג"ר האלו, היו בחינת ג"ר לצורך השערות דבינה,
%break
אלא כיון שגם השערות דמצר הזקן היו שם, קבלו הם ג"כ בחינת ג"ר 
אלו, דהיינו ג"כ בסוד אוכל מה שאמו אוכלת, כי עדיין הם נמצאים בלחי 
העליון ששם מקום בינה.
%break
ואח"כ בתיקון הד', נולדו וירדו למקומם עצמם, שהוא, דומה ללידת ז"א 
ויציאתו ממעי הבינה למקומו עצמו. וע"י יניקה ב' שנים, הוא מקבל בחי' 
ו"ק דרוח מאמא.
%break
כן אלו השערות דמצר הזקן נבררו מתוך השערות דשפה עלאה וירדו 
למקומם ללחי התחתון, תחות שפה תתאה, הנקרא שבולת הזקן, ושם 
קבלו בחינת ו"ק דרוח. ואח"ז בתיקון ה', שנתגלה האורחא גם לתתא 
בשפה תתאה, קבלו גם הם בחינת ג"ר, אלא שזה הוא ג"ר דרוח.
%break
שזה דומה לעיבור ב' דיניקה דז"א, הבא לאחר ב' שנים דיניקה, עד 
היותו בן ט' שנים ויום א', שאז מקבל ג"ר דרוח הנבחנים עוד למוחין 
דקטנות. וז"ס שהאי רוחא דנשיב מתחות ב' נוקבי דא"א, נקרא רוחא 
דחיי, כי הוא רק בחינת רוח,
%break
אלא שהוא ג"ר דרוח המוריד בחינת ה"ת מעינים, ומחזיר אח"פ אל 
המדרגה, שבזה נשלמים הכלים בבחינת ע"ס שלמות, ואז ראוי לעיבור 
ג' כמ"ש בז"א, לאחר ט' שנים ויום א'. שאז מקבל ו"ק וג"ר דמוחין 
דהולדה. שהם שמות דהויות.
%page 1416
ולפי"ז תבין גם כאן, כי לאחר שנשלמו השערות בהאי אורחא דתחות 
חוטמא, וקבלו השלמת כלים וג"ר הגיע הזמן לעלות לעיבור ג' לצורך 
המוחין דגדלות, דהויות. וזהו ענין תיקון הו', כי כאן מקבלים השערות 
דיקנא בחינת הו"ק דמוחין דגדלות שלהם, כמ"ש לפנינו.
%break
וז"ש בזוהר "מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא" 
דהיינו כמו בתיקון הב', שעלו מבחי' לחי התחתון ובאו בבחינת עיבור 
בלחי העליון בשערות השפה עלאה, כן כאן באו שוב בבחינת עיבור ג' 
ועלו עד רישא דפומא לעילא, ששם מקום לחי העליון.
%break
וז"ש "וחפי תקרבותא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעלא" דהיינו, 
שנעשו שם ברישא דשפה עלאה לבחינת מ"ן, המכונה תקרבותא 
דבוסמא טבא, וז"ש "ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה 
דפומא" כי אחר שקבלו הזווג במקום לחי העליון,
%break
דהיינו ברישא דפומא דלעילא, יצאו משם וירדו למקומם בלחי התחתון, 
ונתפשטו במרחב גדול, ונתאחזו שוב בארחא תתאה שמתחת השפה 
תתאה, וז"ש "ונחית שערי לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא" כי 
קבלו שם שוב בחינת הג"ר שלהם ממקומם.
%break
אמנם הרויחו כאן בחינת התפשטות השערות במרחב גדול על כל 
הלחי התחתון, מן זויות הנצבת של הלחי הזה, עד רישא דפומא 
דלעילא ועד תחתית הלחי.
%break
וענין התפשטות הזו מורה על ריבוי החסדים שקבלו מבחינת בינה 
מבחינת החסדים המכוסים שלה, דהיינו מג"ר דבינה, כי מקודם לכן, 
מטרם שנשלמו הע"ס דכלים שלהם ע"י האורחא תתאה.
%break
לא יכלו לקבל החסדים כי אם מו"ק דבינה דהיינו רק בהינת רוח, אבל 
עתה כיון שכבר נשלמו בעשרה כלים יכולים לקבל החסדים מג"ר 
דבינה עצמה, דהיינו בסוד כי חפץ חסד הוא.
%break
וע"כ נקרא תיקון הזה בשם מרחב הזקן, כי הם בעיקר בחינת הרחבה 
דג"ר דאמא, שהם חסדים מכוסים כנ"ל. והם ו"ק דגדלות ונשמה.
%break
ודברים אלו מבוארים שם בזוהר (דף קל"ג ע"ב. ובזהר ע"פ הסולם 
מאות קל"ז- קמ"א) וז"ל "קם ר' ייסא פתח ואמר, וחסדי מאתך לא 
ימוש, וכתיב, ובחסד עולם רחמתיך.
%break
הני קראי קשיין אהדדי, ולא אקשו, דתנינן, אית חסד ואית חסד, אית 
חסד דלגו, ואית חסד דלבר, חסד דלגו הא דאמרן, דעתיקא דעתיקין 
והוא סתים בסטרא דא דדיקנא, דאקרי פאת הזקן וכו'. והאי דכתיב 
וחסדי מאתך לא ימוש, חסד דעתיק יומין.
%break
ובחסד עולם, חסד דאקרי חסד עולם, והאי הוא אחרא דז"א, דכתיב, 
אמרתי עולם חסד יבנה. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט, 
וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר, אלא בחיי דנשמתא, ובגין כך 
כתיב, כי חפץ חסד הוא" עכ"ל.
%break
פירוש: כי מקשה, שבפסוק אחד אומר וחסדי מאתך לא ימוש, 
שהמשמעות שאור החסד הוא בחינת נצחיות, שלא ימוש לעולם. 
ובפסוק אחר כתיב ובחסד עולם רחמתיך, שמשמע, שאינו נוהג אלא 
בימי עולם, שהוא בחינת שתא אלפי שני, ואינם נצחיות,
%break
גם נודע, שעולם הוא מלשון העלם, שרומז על בחינת ו' קצוות והסרון 
ג"ר, ועל שם העלם הג"ר נקרא עולם. ונודע, שההפרש הוא מג"ר אל 
ו"ק, אשר ו"ק הם מטולטלים מרחמים לדין ומדין לרחמים, כמ"ש הרב 
בחלק י"ב.
%break
ונמצא חסד עולם, שהוא בחי' ו"ק, והוא ההיפך מהכתוב וחסדי מאתך 
לא ימוש, שהוא בחינת ג"ר, שאין בהם דין כלל, ואינם מטולטלים כמו 
הו"ק. וזה שתרץ כי יש חסד פנימי ויש חסד חיצון, אשר החסד הפנימי 
הוא חיי דנשמתא,
%break
שהוא בחינת הג"ר דבינה, שהיא אור נשמה וג"ר, ששום דין אין בה, 
בהיותה תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא, ועל החסד הזה כתיב וחסדי 
מאתך לא ימוש, כי הוא בחינת נצחיות וג"ר, שאין לו הפסק.
%page 1417
וחסד הזה הוא בחינת חסדים מכוסים, שפירושם שאינם מקבלים 
לתוכם הארת חכמה, ע"ד שנתבאר לעיל בסוד הם' דצל"ם ע"ש. וז"ש 
"חסד דלגו הא דאמרן דעתיקא דעתיקין הוא סתים בסטרא דא דדיקנא 
דאקרי פאת הזקן" פירוש:
%break
שחסד זה הנצחי, שהוא בחינת ג"ר ונשמה, הוא מתגלה בבחינת פאת 
הזקן דהיינו בתיקון הו', אשר בחינת החכמה דעתיק נסתמת בהאי 
פאת הזקן,
%break
כי להיותם בחינת חסדים מכוסים אינם מקבלים לתוכם חכמה דעתיק. 
וז"ש "דעתיקא דעתיקין הוא סתים בסטרא דא דדיקנא" אלא שמאיר 
שם בחינת ג"ר דבינה, בסוד כי חפץ חסד הוא, עכ"ל.
%break
וכן יש חסד חיצון, הנמשך מן ו"ק דבינה, שהם צריכים להארת חכמה, 
וע"כ המה סובלים מצמצום, והוא בחי' חסד דז"א בעת שאין לו אלא 
ו"ק, והוא בחינת חיי דגופא, כלומר, שהוא בחינת גוף חסר ראש, והוא 
הנקרא חסד עולם,
%break
אשר חסד הזה אינו חסד דקשוט, כלומר, שאינו נצחי, אלא הוא 
מטולטל מרחמים לדין ומדין לרחמים. וכל זה הוא משום שנמשך מו"ק 
דבינה הצריכים להארת חכמה, וע"כ בחינת הדין וצמצום שולט בו, 
כנודע.
%break
ובזה תבין ההפרש מבחינת השערות דתיקון הב' והד', לשערות דתיקון 
הו'. כי תיקון הב' והד' נתקנו בבחינת חסד עולם, שנמשכו מו"ק דבינה, 
וע"כ נחשבו לבחינת חיי דגופא, ובחינת אור הרוח, משא"כ מרחב 
השערות שנתקן בתיקון ו' הוא בחינת חיי דנשמתא,
%break
דהיינו בחינת ראש ונשמה, אע"פ שהם שערות כמו תיקון הב' והד', 
שמורים על העלם חכמה מבחינת היציאה מראש, כנ"ל, מ"מ כיון שכבר 
נשלמו בע"ס מבחינת הכלים, יכלו לעלות למ"ן לבחינת ג"ר דאמא 
ולקבל משם חיי דנשמתא, שהם ג"ר גמורים.
%break
והשם של התיקון הזה בתורה הוא ורב חסד, שמורה, על בחינת חסד 
הפנימי, המקובל לז"א ע"י תיקון הזה שהוא חיי דנשמתא, בסו"ה 
וחסדי מאתך לא ימוש. כנ"ל. לע"כ נקרא ורב חסד, שהוא לשון גדלות 
דחסדים.
%break
ובמיכה שהשמות מתבארים על בחינת המשפיע, נקרא "כי חפץ חסד 
הוא," שהוא מדת ג"ר דאמא, כמ"ש בדברי הרב לעיל בחלק ה', כי 
בינה נקרא "הוא" והיא משתוקקת תמיד רק אחר החסד. וכמ"ש לעיל 
באורך. ועל שמה נקרא התיקון הזה בשם, כי חפץ חסד הוא.
%letter רט
רט) תיקון ז': הוא ב' תפותין קדישין, הם שני הפנים אשר תחת העינים 
משני צדדי החוטם, והם פנוים בלי שער כלל וכו', היותם פנוים בלי 
שער הם הנקרא תקון הז' דדיקנא, כי הפנים בעצמם הם מי"ג 
דגלגלתא.
%break
ודברים אלו מובאים בזוהר נשא (דף קל"ג ע"ב. ובזהר ע"פ הסולם אות 
קמ"א קמ"ב) וזה לשונו, תיקונא שביעאה: פסיק שערא, ואתחזן ב' 
תפוחין בתקרובתא דבוסמא,
%break
שפירן ויאן למחזי וכו' ותרין תפוחין אלין דאינון תיקונא ז', אינון כללא 
דכל שיתא תיקונין דאמינא ובגיניהון אתקיים באור פני מלך חיים עכ"ל.
%break
פירוש: כי אחר שנתקנו השערות דיקנא דמרחב הזקן, מבחינת 
השלימות דחיי דנשמתא, בתיקון הו', כנ"ל שנמשך עליהם בחינת הג"ר 
דבינה בסוד כי חפץ חסד הוא, הנה אז, פסיק שערא, דהיינו שנפסק 
לגמרי בחינת התפשטותם על הלחי.
%break
כי אור הבינה דוחה כל בחינת הצמצום, להיותם תמיד בסוד כי חפץ 
חסד הוא, ואינה מקבלת לתוכה הארת חכמה, כנודע, וכיון שאין צמצום 
נוהג על אור דחסדים, ע"כ אין עוד מקום להתפשטות השערות דיקנא, 
וז"ש "דפסיק שערא" וזה נמשך מהגמר דתיקון ו' עצמו, כמבואר,
%page 1418
ואז "אתחזן ב' תפותין בתקרבותא דבוסמא" דהיינו שנעשה זווג מחדש 
על בחינת המ"ן דכללות שתא תיקונים הקודמים, הנקרא תקרובתא 
דבוסמא להיותם עולים דרך החוטם, בסו"ה וירח ה' את ריח הניחוח.
%break
שפירושו נייחא דרוחא: רוחא הוא חסדים. ונייחא דרוחא ה"ס הארת 
חכמה שבחסדים ואז "ובגיניהון אתקיים, באור פני מלך חיים" כי נגלה 
הארת הג"ר במקומו בפנים, הנקרא חיים.
%break
והנך רואה, איך ב' תיקונים אלו הו' והז' דומים למוחין דגדלות דז"א 
דהויות, שבתיקון הו' נתגלו ו"ק דגדלות, ע"י השערות עצמם, שהוא 
בחינת הארת הג"ר דבינה, אלא בבחינת הדיקנא, נבחן עוד אור הזה 
רק לו"ק דגדלות,
%break
משום שכל הי"ג תיקוני דיקנא המה בחינת חכמה, להיותם בחינת או"ח 
וכלים שהיו צריכים להלביש את הע"ב הגלוי שיצא החוץ בסוד מקיף 
חוזר, כנ"ל ע"ש. וכיון שאורות דג"ר דבינה הם רק בחינת חסדים, אינם 
נחשבים בהתיקוני דיקנא, רק לבחינת ו"ק דגדלות.
%break
אלא אח"כ, שעלו כללות שתא תיקוני דיקנא למ"ן, בסוד תקרובתא 
דבוסמא, והמשיכו הארת חכמה בחסדים שלהם, אז השיגו הג"ר 
שלהם, בסוד באור פני מלך חיים, כמבואר.
%break
ואע"פ שב' תפוחין קדישין, הם בחינת הפנים דא"א עצמו, השייך לכלים 
הפנימים שלו, מ"מ הם נחשבים לתיקון של הדיקנא, כי אין המדובר 
מבחינת עצם הפנים של א"א, אלא מבחינת השערות הסובבים על 
הפנים ומעלים מ"ן תמיד בסוד תקרובתא דבוסמא,
%break
ואלו האורות המגולים בב' תפוחין קדישין, מכח המ"ן האלו, אינם 
שייכים לכלים הפנימים אלא לשערות דיקנא בלבד, כי הוא נמשך 
ומתגלה ע"י מ"ן שלהם.
%break
וז"ש עוד שם, (באות קמ"ו קמ"ז) תא חזי, פנים דלבר אית זמן דנהרין, 
ואית זמן דלא נהרין. ובגין כך כתיב, יאר ה' פניו אליך, יאר פניו אתנו 
סלה. מכלל, דלא הוי תדירא אלא כד אתגלין תפוחין דלעילא.
%break
תאנא אלין תפוחין דסתימין נהירין וחיורין תדירא, ומנהון נהירין לש"ע 
עיבר וכל שיתא תיקונין קדמאין דבדיקנא ביה כלילן. הה"ד ישוב 
ירחמנו. ישוב מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין, הכא הוא ישוב 
ירחמנו. ובהאי דלתתא הוא ואמת.
%break
פירוש: כי כל התיקון הזה הז', הוא רק להאיר למטה לתחתונים, כמ"ש 
שם "פסיק שערא ואתחזין ב' תפוחין" שפירושו, שמטרם זה התיקון, 
לא היה מתגלים הפנים לתחתונים, ועתה ע"י המ"ן דתקרובתא 
דבוסמא, נתגלה אור הפנים לתחתונים.
%break
אבל ענין גילוי הפנים אינו משמש כלום לצורך עצמו, כמובן. וז"ש "אלין 
תפוחין דסתימין נהירין וחיורין תדירא, ומנהון נהירין לש"ע עיבר" 
כלומר, כי הפנים הזה דא"א נהירין וחוזרין תדיר, אפילו מטרם העלאת 
מ"ן הנ"ל, אלא שהם סתומים ואינם מתגלים לתחתונים.
%break
וע"כ ע"י התקרובתא דבוסמא הם נהירין לתחתונים בש"ע עיבר, 
פירוש: ש"ע בעיבר הימין דפנים, וש"ע בעיבר השמאל דפנים, והם 
שעשע, מב' הצדדים דפנים, שהוא מלשון שעשועים ושמחה "וז"ש 
ומנהון נהירין לש"ע עיבר" דהיינו ע"י התקרובתא דבוסמא דוקא,
%break
מתגלים נהורין דשעשועים לתחתונים, וזה לא תמיד, אלא בעת 
העלאת המ"ן. וע"כ אומר "ומנהון" כלומר שזה לא תמיד. אלא בעת 
"דכל שיתא תקונין קדמאין כלילין ביה" דהיינו בעת שעולין למ"ן 
בבחינת תקרובתא דבוסמא.
%page 1419
וזה שממשיך "הה"ד ישוב ירחמנו ישוב, מכלל דזמנין טמירין וזמנין 
אתגליין" כלומר כי ע"כ נקרא תיקון הזה בשם ישוב ירחמנו, להורות 
שאינו נוהג תדיר. כנ"ל. ואומר "ובהאי דלתתא הוא ואמת" פירוש: 
כמ"ש לעיל, שהשמות דמיכה מתבארים כלפי המשפיע והמתקן,
%break
שהוא א"א עצמו, והשמות שבתורה מתבארים כלפי המקבל מא"א 
שהוא ז"א, דהיינו באתר דדיקנא אשתכח, (כמ"ש שם בזהר דף קל"א 
ע"ב. ובזהר ע"פ הסולם אות צ"ח) ולפיכך נקרא אצלו זה התיקון בשם 
"ואמת" כי בהתגלות אלו ב' תפוחין קדישין למטה,
%break
הנה אז מתגלה אמיתיות השגחתו יתברך לתחתונים כמ"ש שם (אות 
קמ"ה) "תניא, כד אתגליין תרין תפוחין אלין, אתחזי ז"א בחדוותא, וכל 
אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן 
ושלימין מכל שלימותא,
%break
וכלא חדאן ונהרין, וכל טיבו לא פסיק, כלהו אתמליין בשעתא חדא, 
כלהו חדאן בשעתא חדא" לכן נקרא גילוי השגחתו בשם ואמת, כי היא 
אמיתיות הרצון שלו ית',
%break
אשר כל מיני הסתרות הנמצאים בהעולמות, באים רק לגלות אמיתיות 
הזו שבהשגחתו, שהוא להיטיב לנבראיו. כנודע. ולפיכך נקרא תיקון 
הזה בז"א בשם, ואמת.
%break
והבן ההפרש משע"ה עלמין לש"ע עיבר. כי לעיל אמר "אורכא דחוטמא 
שע"ה עלמין אתמליין מהאי חוטמא" (נשא ק"ל: ובזהר ע"פ הסולם אות 
ע"א) וכאן אומר ש"ע עיבר. כי זה וזה פירושם אחד שהוא מלשון 
הכתוב, וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה.
%break
שהוא מלשון הארת הפנים בסבר פנים יפות. אלא שם מדבר מבחינת 
עלמין, שפירושו העלם, ע"כ הוא מכנה אותם שע"ה עלמין, כלומר, 
שאותן העלמין החסרים בחינת סבר הפנים העליון הם מתמלאים ע"י 
אורכא דחוטמא דהיינו שמשיגים הארת הפנים,
%break
וכיון שמדבר מבחינת אחורים, ע"כ קורא אותם שע"ה, עם ה' 
באחרונה, המורה על בחינת נוקבא ואחורים, כנודע. אבל כאן כשמדבר 
בבחינת הגילוי של הארת פנים בעצמו, הוא מכנה אותו בשם ש"ע, בלי 
ה',
%break
וכן תמצא גם בהכתוב הנ"ל, כי בבחינת הגילוי כתיב וישע ה' אל הבל 
וכו', ולא וישעה. אבל בבחינת ההסתר כתיב, ואל קין ומנחתו לא שעה, 
דהיינו עם ה' בסוף.
%letter רי
רי) תיקון ח': הוא בהתרחבות הזקן וכו' וצד עובי העליון שהוא המגולה 
יש בו שערות ארוכים וכו' ונמשכים ומגיעים עד טבורא דא"א עד חצי 
ת"ת שלו, ששם התחלת רישא דז"א ולכן נקרא מזל, כי הם נוזלים 
ונמשכים עד למטה, ומזילים טפי שפע:
%break
וז"ל הזוהר (דף קל"ד ע"א ובזהר ע"פ הסולם מן אות קמ"ח עד קנ"א) 
"תיקונא תמינאה: נפיק חד חוטמא דשערא סוחרניה דדיקנא, ותליין 
בשקולא עד טבורא וכו' ותאנא, הכל תלוי במזל, וכו' האי חוטא יקירא 
קדישא, דכל שערי תליין ביה.
%break
אמאי איקרי מזל, משום דמיניה תליין מזלי, ומזלי מיניה עלאין ותתאין, 
ובגין כן איהי תליא, וביה תליין כל מילי דעלמא עלאין ותתאין ואפילו 
ס"ת שבהיכל וכו'" עכ"ל.
%break
הנה אחר שכבר נתקנו כל השלמות בתיקון הז', כמ"ש לעיל בזוהר, 
"וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא" עכ"ז 
לא נסתלקו משם ח"ו השערות והתיקונים הקודמים, מחמת גילוי 
השלימות הגדול הזה,
%page 1420
אלא אדרבא, השערות נתארכו ונתרחבו עד טבורא דא"א, כלומר, שגם 
בחינת הצמצומים שיצאו בקטנות מטרם שנגלו תיקונם, נשארו ג"כ 
תלוים ועומדים,
%break
כמ"ש, בזוהר שם (דף קמ"א ע"א ובזהר ע"פ הסולם אות רפ"ט) "נושא 
עון מהאי גיסא, ועובר על פשע בהאי גיסא" כי נושא עון הוא תיקון הב', 
שהוא בחינת הקטנות הנעשה במלכות דבינה,
%break
מכח עלית שערות דמצר הזקן הבאים מצמצום א' על השפה עלאה 
שהיא מלכות דבינה, וע"כ נתצמצמה ואבדה בחינת הג"ר שלה, כמ"ש 
לעיל, שעי"ז נקרא נושא עון, שבינה נעשתה לנושא, אל עון שקבלה 
ממלכות ע"ש.
%break
ולפי"ז היה צריך להיות, שאח"כ, שהגיע תיקון הג', הנקרא ועובר על 
פשע, שהוא בחי' הרוחא דחיי שעשה האורחא דתחות נקבי החוטם, 
והחזיר הג"ר אל הבינה כמ"ש לעיל, הרי התיקון דנושא עון צריך 
להתבטל, כי כבר חזרה לקדמותה ונמחק העון.
%break
אמנם לא היה כן, אלא תיקון הג' עשה אורחא בלבד באמצע שערות 
השפה, והשערות מהאי גיסא ומהאי גיסא נשארו כמקודם ביאת 
התיקון דעובר על פשע. ולא עוד אלא "דמלי מהאי גיסא ומהאי גיסא 
שערא בתיקונא שלים" כמ"ש לעיל.
%break
וכן היה בכל תיקון ותיקון, שאחר התיקון והגדלות לא נתבטל הקטנות 
שמקודם, אלא שניהם נשארו זה בצד זה. ועד"ז כאן אחר התיקון הז' 
שהוא בכל שלמותו, הנה עוד השערות נתארכו עד הטבור.
%break
אמנם נתבאר, שבתיקון הו' קנו השערות עצמם שלימות גדול ע"י 
עליתם פעם ב' ללחי העליון לרישא דפומא וכיון שכבר היה בהם בחינת 
ג"ר דהשלמת כלים מכח האורחא תתאה, שהוריד כל בחינת הדינים 
מהם, כנ"ל בתיקון ה',
%break
ע"כ עתה בתיקון ו' כשחזרו ועלו ללחי העליון למקום בינה, נמצאים 
נכללים שם לגמרי בבחינת בינה, ונעלם בחינתם עצמם מהם, וע"כ 
נעשו ראוים למ"ן לגדלות כנ"ל,
%break
והמשיכו ו"ק דגדלות מבינה שהיא חיי דנשמתא, כי נזדככו ונעשו 
כמדרגת בינה. ומכ"ש אח"כ שהמשיכו גם המוחין דג"ר בתיקון הו' 
כנ"ל.
%break
ולפיכך נתארכו עתה השערות דיקנא והשיגו חשיבות גדול, משום שכל 
אלו המוחין הגדולים באו על ידיהם, ונעשו לבחינת לבושים לא"א עד 
הטבורא דלבא, שהוא מקום החזה, שעד שם מתפשטים הג"ר דבינה, 
דהיינו לפי בחינת המוחין שלהם הבאים משם, כנ"ל. ושם עמדו.
%break
כי כמדת הפנימים כן מדת החיצונים, וכמו שאו"א שהם בקומת ג"ר 
דבינה נפסקים משום זה על החזה דא"א, כמ"ש בחלק י', עש"ה. כן 
הדיקנא לא יכלה להלביש לא"א למטה מבחינת החזה שלו, שמשם 
ולמטה הוא בחינת ו"ק ולא ג"ר, כמ"ש שם.
%break
והנה תיקון הח' הזה, שהוא חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא, הוא 
הכולל כל השבח והמוחין שיצאו בז' תיקונים הקודמים, וע"כ נבחן כמו 
חוט מקיף סביב כל הדיקנא מתחילתה עד סופה,
%break
ואפילו הד' תיקוני דיקנא האחרונים נכללים ג"כ בה, משום שהמה 
מקבלים מיתוקם ממנה. ואינם עולים בשם בפני עצמם, מטעם שאין 
בהם תוספות מוחין עוד,
%page 1421
כי כל המוחין דדיקנא נגמרו בתיקון הז' בב' תפוחין קדישין, שאריכת 
השערות הבא בתיקון ח' נבחן לבחינת מקבל את השבח הגדול הזה 
שיצא בתיקון הז', ומטעם זה נבחן לכולל את כל הדיקנא.
%break
ונקרא מזל עליון, כי יש עוד כולל אחר המקבל ממנו, שהוא נקרא מזל 
תחתון, שהוא התיקון י"ג, שהוא כולל ג"כ כל י"ב תיקוני דיקנא כמו 
המזל העליון, כמ"ש אח"כ במקומו.
%break
וז"ש שם בזוהר (אות ק"נ) "האי חוטא יקירא קדישא, דכל שערי 
דדיקנא תליין ביה אתקרי מזל, מ"ט, משום דכל קדשי קודשין דקודשיא 
בהאי מזלא תליין" פי':
%break
כי או"א נקראים קודש, וכשעולים לג"ר דא"א, שהוא השורש אל הקודש 
שלהם נקראים קודש קדשים כמהו, דהיינו שורש הקדשים שהם 
המוחין דאו"א.
%break
ובחינת האלף עלמין הגנוזין במו"ס, שהם בחינת או"א הפנימים, דהיינו 
קומת הסתכלות עיינין דאו"א זה בזה ששמשו בנקודים, שגם א"א אינו 
מלביש אותם, כנ"ל, כי המה בחינת ענפי ע"ב שיצאו בסוד מקיף חוזר,
%break
הנה הם נבחנים לשורש גם לא"א הנקרא קודש קדשים, ונמצאים 
נבחנים משום זה לקדשי קודשין דקודשיא, דהיינו השורש לקדשי 
קודשין שהוא א"א.
%break
ונודע שהני אלף עלמין דגניזין אשתמודעו ע"י שערות הדיקנא הנקראים 
מזל, וע"כ אומר "דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין, כי לא 
יתוודעו זולת ע"י המזלין, כמבואר.
%break
כי המה בחינת הבל המקיף שהיו כבר בבחינת מלבישים למוחין ההם 
דאו"א הפנימים, מטרם שנסתלקו ויצאו מן הראש דא"א, וע"כ אין 
המוחין הללו מתגלים אלא על ידיהם, כנ"ל.
%break
וז"ש "אמאי אקרי מזל, משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מיניה עלאין 
ותתאין" כי המה נקראים מזל, מב' טעמים: א', משום שכל השפעתם 
הוא בבחינת מ"ן לזווגים עליונים,
%break
שבדרך זו ע"י זווגים מרובים הנעשים על ידם במשך השתא אלפי שני, 
המה מגלים האלף עלמין דחתימין בעזקא. וכיון שהשלמה הזאת באה 
ע"י טפות הזווג לאט לאט, ע"כ נקראו מזלין, מלשון יזל מים מדליו.
%break
ויש עוד טעם ב' והוא מלשון זלזול, והוא מכח השיתוף דמדת הדין 
ברחמים, שמלכות עולה לבינה, ובינה מתזלזלת משום זה ואובדת 
הג"ר שלה, כי נעשית מעוברת מבחינת הצמצום דמלכות שעלתה 
ונכללה בה, כנ"ל בתיקון ב' ובתיקון ו', וע"כ נקרא ג"כ מזל.
%break
וז"ש "אמאי אקרי מזל, משום דמניה תליא מזלי" וזה הוא טעם הא' 
הנ"ל, אשר בחינת טפות הזווג המצטרפות כולן בסוף השתא אלפי שני 
ביחד, ומגלים האלף אלפין דגניזין, הם תלוים ביחוד רק בהמ"ן 
דדיקנא,
%break
וז"ש דמיניה תליין מזלי, ואח"כ אומר טעם ב', "ומזלי מיניה עלאין 
ותתאין" דהיינו מלשון זלזול, כי עלמין עלאין שהם בחי' בינה מזלין 
מיניה, מחמת עלית המלכות בהם כנ"ל, וכן עלמין תתאין דהיינו בחינת 
המלכיות הנקרא עלמין תתאין, ג"כ מזלין מיניה,
%page 1422
דהיינו אחר שהמלכיות ההן כבר נמתקות לגמרי בבינה, ויש להן 
המוחין מבינה, נמצאים בחינות נמוכות מהן עולות גם בהן, ומאבד 
מהם בחינת הג"ר שכבר קבלו, ונמצאים מזולזלים על ידם גם התתאין. 
ועל שם ב' הטעמים האלו, נקראים מזלין.
%break
וז"ש עוד שם "ובגין כן איהו תליא וביה תליין כל מילי דעלמא עלאין 
ותתאין ואפילו ס"ת שבהיכל" פירוש: כיון שהוא עומד לגלות האלף 
עלמין דחתימין בעזקא דכיא, כנ"ל, בגין כן הוא תלוי ועומד, גם אחר 
שנתגלה כל המוחין עילאין בתיקון הז', וז"ש "בגין כן איהו תליא".
%break
ועוד כי הוא עומד לגלות כל השמות הקדושים שהם מדותיו ית' עם כל 
באי העולם, וז"ש "וביה תליין כל מילי דעלמא עלאין ותתאין, ואפילו 
ספר תורה שבהיכל" כי כל התורה כולה הוא שמותיו ית' כנודע, והם 
אינם מתגלים זולת ע"י הזווגים הנעשים על המ"ן שבמזלין.
%break
הרי שאפילו ס"ת שבהיכל תלוי בהאי מזלא, וכן כל מילי דעלמא, דהיינו 
כל בחינת השכר ועונש והנהגותיו יתברך עם הבריות, כל אלו תלויים 
על פי הזווגים שבמזלין.
%break
שאם התחתונים זכאים, הם מעלין מ"ן, ונעשים זווגים עליונים, והמוחין 
הגדולים יורדים לזו"ן, וכולא עלמא מתנהג במדת הרחמים,
%break
ואם אינם זכאים ח"ו, ואינם מעלים מ"ן נמצאים מדותיו ית' בהעלם, 
ואינם מתגלים. והכל לפי רוב המעשה, כנודע. הרי שעלאין ותתאין 
תלוים בהאי מזלא, כי גם המוחין דפרצופים עליונים תלוים בו כנ"ל.
%break
והשם של התיקון הזה, הוא בתורה, ונוצר חסד, שמורה שהוא נוצר 
ושומר את מדת החסד שלא יגרע בעולם, כי בהיותו כללות השערות 
דיקנא, והוא תלוי ועומד גם לאחר שנגלה הארת הפנים בתיקון הז',
%break
שהוא כדי להיות בבחי' מ"ן לאור חסדים דבינה בסוד חיי דנשמתא, 
באופן, שמדות אלו תלוים בהמקבל, אם הוא צריך להארת חכמה, הוא 
מקבל מתיקון הז' ואם צריך לאור חסדים, הוא מקבל מתיקון זה דנוצר 
חסד.
%break
שז"ס שנקרא מדות של רחמים, כי כל תיקון ותיקון עומד באנפיה 
נפשיה, כמו מדה מיוחדת ואין אחת מכחישה לחברתה, והשפעתם, 
תלוי לפי צרכיו של המקבל, ולפי המ"ן שהוא מעלה.
%break
וז"ש שם בזוהר "ומאן דחמי להאי תיקונא, אתכבשן חוביהון מקמיה 
ומתכפיין, הה"ד יכבוש עונותינו" כלומר, מאן דמקבל להאי תיקונא, 
אפילו מי שנשמתו היא מבחי' מלכות דצמצום א', מ"מ מתכבשן חוביהון 
מכח הארת תיקון זה הח',
%break
כי להיות שורשו גם הוא בא ממלכות דצמצום א', דהיינו מתיקון א' 
דדיקנא, אלא שנתמתק ונעשה לבחינת שערות דבינה, ע"י ב' 
העיבורים, שהם בתיקון ב' ובתיקון חוביהון מקמיה.
%break
ויש עוד לפרש השם, ו' כנ"ל, ע"כ הארתו מספיקה לכבוש יכבוש 
עונותינו, שהוא מלשון החזקת העונות דהיינו כנ"ל בפירוש השם 
שבתורה. נוצר חסד, שע"כ נשארו השערות תלוים ועומדים כדי 
להשפיע חסדים מרובים,
%page 1423
ועד"ז הוא כובש העונות, שכובש ומחזיק לבחינת השערות האלו 
דתיקון ח' שהם מבחינת בינה, המכונה עונות, כנ"ל בתיקון ב' בשם 
נושא עון, ע"ש. באופן, שמבחינת המקבל, נבחן לנוצר חסד, ומבחינת 
המשפיע, ליכבוש עונותינו.
%break
והנה נתבאר לעיל, איך עם תיקון הזה הח' נשלם הדיקנא מבחי' 
הגדלות שלה, שנתגלה בתיקון הז', בבחינת הב' תפוחין קדישין, ומזל 
הח' הוא הכולל כל הדיקנא, מבחי' השבח הגדול שנתגלה על השערות 
דיקנא מכללות הז' תיקונים.
%break
וכבר נתבאר, שהשערות דיקנא נבחנים ג"כ על בחי' גלגלתא ומו"ס כמו 
הראש דא"א, כלומר, כיון שהיו נכללים בראש דא"א מטרם שיצא הע"ב 
הגלוי לחוץ, ע"כ יש בהם מאז ב' הבחינות שבראש, שהם גולגלתא 
ומו"ס.
%break
אמנם אחר שהמסך הוציא אותם לבר מראש דא"א, נבחן שרק מבחינת 
גלגלתא דא"א בלבד יצאו לגמרי מראש דא"א ונעשו לגוף בלי ראש, 
אבל מבחינת חכמה סתימאה דא"א, לא יצאו מראש לגמרי,
%break
אלא שיש להם עדיין בחינת בינה דמו"ס, דוגמת לחי התחתון שהוא 
דבוק בראש מבחינת גידין ובשר ועור, שהם בינה ז"א ומלכות, ואינו 
נפרד מראש זולת מבחינת עצמות בלבד. כנ"ל באורך.
%break
ולפיכך נבחן הדיקנא, שיש בה ח' ספירות מן החכמה סתימאה, דהיינו 
מבינה ולמטה, אבל מכתרא אין לה אלא ו"ק, שמורה שיצאה מצדו 
לגמרי מראש, וע"כ הה"ס דדיקנא הנמשכים מגלגלתא, שהם הה' 
תיקונים שלאחר התיקון הח', כבר אינם תלוים בלחי התחתון,
%break
כמו הח' תיקונים הראשונים, הנמשכים מחכמה סתימאה דא"א, אלא 
תלוים מעל הגרון, כלומר מן המקום שתחת הלחי התחתון, ששם 
בחינת גוף לגמרי, והוא להיותם נמשכים מגלגלתא דא"א, שמצדו אין 
להם שום חלק בראש, וע"כ אין להם אחיזה בלחי התחתון.
%letter ריד
ריד) תיקון ט': הם השערות הקטנים וקצרים הצומחים תוך אלו ב' 
המזלות שהם השערות הארוכים הנקראים מזלא ומובלעים בתוכם בין 
ב' המזלות בין זה לזה, ואינם ארוכים כמותם: זה מובא בזוהר נשא 
(דף קל"ד. ובזהר ע"פ הסולם אות קנ"ב) וז"ל תיקונא תשיעאה:
%break
מתערבין שערי עם אינון שערין דתליין, ולא נפקין דא מן דא, וכו', אלין 
שערי דמתערבי עם אינון דתליין אקרון מצולות ים משום דנפקי ממותרי 
מוחא, ומהאי אתרא רמיו כל מארי דתבעין חובין דבני נשא, ומתכפיין. 
עכ"ל.
%break
פירוש: כי נודע, שהשערות בכללם הם בחינת או"ח וכלים שעלו מבי"ע 
להלביש קומת ע"ב הגלוי ששיצא בראש דא"א, ונסתלק משם בבחינת 
מקיף חוזר. והנה ג' בחינות יש באלו השערות:
%break
א' הם גו"ע שמלמעלה ממסך, שהמה נקיים לגמרי משורשם, כי לא 
ירדו לבי"ע, אלא משום התחברותם עם הכלים דאח"פ, ועתה שנבררו 
ועלו, כבר נגמר בעליה עצמו כל בירורם.
%break
וב' הוא בחינת אח"פ דשערות אלו, אשר המסך עומד עליהם מלמעלה 
למטה, שעלו בעת הזווג ע"י קומת ע"ב הגלוי שהעלה אותם מפאת 
שהוריד הה"ת מעינים וגם הפרסא דבי"ע, והעלה אותם,
%page 1424
אמנם כיון שקומה זו לא נתקיימה, כי לא נתלבשה בא"א, כי אם היתה 
מתלבשה בו, היה המלמעלה למטה שלה צריך להתלבש בבי"ע כמו 
מלך הדעת דנקודים, שאז היה תיקון גמור לאלו אח"פ דשערות 
שהעלה בכח הזווג שבראש,
%break
אמנם לא היה כן, אלא קומה זו נסתלקה בסוד מקיף חוזר, כי הפרסא 
דאצילות לא נתבטלה, ונמצאים האח"פ האלו דשערות, שהיו צריכים 
לחזור ולירד לבי"ע, אכן נשארו בראש דא"א, ולא ירדו בחזרה לבי"ע,
%break
מטעם, שהם עוד לא נתפשטו מלמעלה למטה, אלא שהם עלו לבחינת 
זווג של ראש בלבד, שהוא ממטה למעלה, וע"כ עדיין לא נגלה בהם 
העביות דבי"ע, עד שיתהוו בחזרה לבחינת בי"ע, אמנם יצאו לחוץ 
מראש דא"א בבחינת פסולת ומותרי מוחא.
%break
וגם באח"פ אלו יש ב' בחינות: א' הוא בחינת כתרא שבהם, וב' הוא 
בחינת מו"ס שבהם. כי מבחינת מו"ס יש להם עוד בירור ע"י עליה למ"ן 
לבחינת הזווג דבינה דמו"ס, כמ"ש לעיל, שדעת דרדל"א אחזי נהוריה 
בין כתרא למו"ס,
%break
ובינה דמו"ס מקבלת חכמה ממוחא דאוירא ומשפעת לדיקנא. ומבחינה 
זו יצאו ח' תיקונים הראשונים דדיקנא. אשר בתיקון הז' הנקרא ואמת, 
נגלה הזווג הזה, ובינה דמו"ס האירה בדיקנא.
%break
אמנם בחינת גלגלתא שבאח"פ אלו דשערות, שהם צריכים לקבל 
מגלגלתא דא"א, שהיא בחינת ע"ב דא"א, שהוא ישפיע לע"ב דמו"ס, 
והע"ב דמו"ס ישפיע לשערות דיקנא, הנה הזווג הזה אינו נוהג לגמרי 
באצילות,
%break
כי האי קרומא דאתחפייא על מו"ס אינו מתפתח לעולם שיזדווג 
מבחינת ע"ב שלו, כנ"ל. ונמצא משום זה, שאלו אח"פ דשערות דיקנא 
הצריכים לקבל מבחינה שכנגדם מע"ב דמו"ס ומן הגלגלתא עצמה,
%break
אינם יכולים לעלות למ"ן ולזווג הכתרא ומו"ס עצמם מבחינת ע"ב 
שבהם, ונמצא שהמסך אינו יורד מהם לעולם. וכל תיקונם הוא ע"י מה 
שמקבלים מהחלק העליון דדיקנא, שהם בחינת בינה דחכמה של 
הדיקנא, המקבלים מבינה דמו"ס. כמ"ש להלן.
%break
אמנם אין האורות הללו שייכים לבחינת גלגלתא, שישיגו על ידיהם 
בחי' הג"ר שבהם, ונמצא שהם נמצאים תמיד בבחינת מותרי מוחא.
%break
ואלו הם ה' התקונים התחתונים שבדיקנא, שהזוהר קורא אותם בשם 
מותרי מוחא. והם אינם יכולים לאחוז בהלחי העליון. אלא בבשר 
שממעל לגרון, ששם בחי' גוף דא"א.
%break
והנה אלו התיקוני דיקנא יצאו בסדר הפוך, התחתונים למעלה 
והעליונים למטה, כנ"ל בדברי הרב, וע"כ, אחר שנגמרו תיקונם של 
בחינות השערות הנמשכות מחכמה דא"א, התחיל התיקון של השערות 
הנמשכות מבחינת כתר דא"א.
%break
כי השערות דבחינת כתרא דא"א, שהם צריכים לבחינת ע"ב כנ"ל, 
עדיין לא קבלו שום תיקון ע"י ח' התיקונים שנתקנו עד הנה, שכל 
תיקונים אלו היו מבחינת חכמה סתימאה דא"א כנ"ל.
%break
ולפיכך, אחר שנתקן תיקון הח', שעמו נשלמו כל בחינות השערות 
שבספירת החכמה דא"א, התחילו לצמוח ולהגלות מפאתי הראש 
דא"א, שערות חדשות מבחינת מלכות דצמצום א', שהם הנמשכות 
מבחינת גלגלתא דא"א, שעדיין לא קבלו שום תיקון. כנ"ל.
%page 1425
וז"ש בזוהר "תיקונא תשיעאה, מתערבין שערא עם אינון שערי דתליין 
ולא נפקין דא מן דא" דהיינו כנ"ל, כי נצמחו שערות חדשות מבחי' 
ספירת גלגלתא דא"א, שגם הם מבחינת מלכות דצמצום א' כמו התיקון 
הא', אל, והם עלו ונתערבו בשטח העליון דדיקנא דתליין עד טבורא,
%break
שהוא תיקון הח', וז"ש "ולא נפקין דא מן דא" כלומר, שהם אינם יוצאים 
מהשערות הקודמות דתליין, אלא הם שערות חדשות שירדו מן פאתי 
הראש, הנבדלות לעצמן מן השערות שבתיקונים הקודמים, שהם מן 
ספירת חכמה דא"א. והני שערי הם מן גלגלתא דא"א.
%break
וז"ש עוד שם "אלין שערין דמתערבין עם אינון דתליין, אקרון מצולות 
ים, משום דנפקי ממותרי מוחא" פירוש: כי ענין עלית שערות אלו 
החדשים, שהם מצמצום א', והתערבותם תוך אינון שערות דתליין 
שהם תיקון הח', שכבר נזדכך לבחינת בינה, כנ"ל,
%break
זה דומה, כמו עלית השערות דתיקון א' דמיצר הזקן, להתערבות 
בהשערות דתיקון ב' שהם השערות דשפה עלאה, שע"י זה המה 
נתכללו שם במדת הרחמים, שהיא בינה, כנ"ל.
%break
כן השערות החדשות נמתקו בכח התערבותם בהשערות דתליין שהם 
בחי' בינה, ונעשים ראוים למ"ן. והנה השערות אלו כשהם לעצמם, 
אינם נקראים מצולות ים,
%break
אלא מבחי' תערובתם תוך השערות דשטח העליון דדיקנא שע"י 
עיבורם בהשערות דשטח העליון, שהוא בחינת בינה, נעלם מהם כל 
כח הדין שבהם, כמ"ש.
%break
ותשליך במצולות ים כל חטאתם במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא 
יעלו על לב לעולם. דהיינו לגמרי כמ"ש בתיקון הא', שכח הדין שבו 
נעלם על ידי עליתו ועירובו בשערות השפה עלאה. עש"ה.
%break
אלא שהמיתוק שבכאן הוא יותר חשוב ממיתוק התיקון הא', שאז 
המיתוק לא היה עוד מיתוק שלם אל מלכות דצמצום א', שהרי עדיין לא 
היה כלול בו המלכות דצמצום א' השייכת לגלגלתא, אלא המלכות 
השייכת לספירת החכמה דא"א כנ"ל.
%break
אמנם עתה אחר שנתגלה גם המלכות דבחינת גלגלתא, וגם היא 
עלתה ונתערבה בבחינת הבינה, כבר נמחה כח הדין מן המלכות הזו 
לגמרי, ובזה יפה כחו של התיקון הט' מתיקון הב'.
%break
וע"כ נאמר כאן, במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב 
לעולם. כי עתה נשלם מיתוקה של המלכות דמדת הדין לגמרי. 
כמבואר. ונקרא "מצולות ים" משום שבינה נקרא ים, כנודע,
%break
וההעברה והעלמה דמדת הדין מתוך עלית המלכות בה, דומה כמו 
שמדת הדין נפלה שם במעמקי הים, דוגמת אבן במים עמוקים, באופן 
שלא יזכר ולא יפקד עוד. כי מצולות פירושו עומק, כנודע.
%break
וז"ש עוד "משום דנפקי ממותרי מוחא, ומהאי אתרא, רמיו כל מארי 
דתבעין חובא מבני נשא, ומתכפיין" כלומר, כי השערות החדשות האלו 
הם באים ממותרי מוחא, שהם האו"ח וכלים דבי"ע השייכים לצמצום 
א',
%break
שהיו צריכים להלביש הע"ב הגלוי, ולא הלבישו אותו, כי נסתלק למקיף 
חוזר, כנ"ל, ולפיכך אינם ראוים עוד לשום זווג באצילות, כנ"ל באורך, 
וא"כ לא היה ח"ו שום תקומה לנשמות אלו הנמשכות משם, והיו 
נופלות ברשת מארי דיבבא ומארי דיללה, כנ"ל בתיקון א'.
%break
אמנם עתה ע"י עירובם באלין שערות דתליין, נשלכו למצולות ים כל 
בחינת הדינים שבהם, כנ"ל. וז"ש "ומהאי אתרא" דהיינו ממקום בינה 
ששם עלו ונתערבו נמצא "רמיו כל מארי דתבעין חובא מבני נשא, 
ומתכפיין" רמיו, פירושו הושלך,
%break
דהיינו שהושלכו שם במצולות ים כל בחינת הדינים ומקטריגים, שהם 
מארי דיבבא ויללה הנ"ל, שהם תבעין חובין מבני אדם, ומתכפיין, כי 
אין להם במה להתאחז עוד.
%break
ובשמות שבתורה נקרא תיקון זה בשם "לאלפים" כי תיקון הזה ביחוד 
שהוא השורש דה' תיקונים תחתונים הנמשכים מכתרא דא"א, כנ"ל, 
הנה רק בו נמצא הסגולה הזאת לגלות הני אלף עלמין דחתימין בעזקא 
דכיא.
%page 1426
כי כל עיקר העלם הע"ב הגלוי, שה"ס האלף עלמין, היה מחמת 
שגלגלתא דא"א נתקנה בם' דצל"ם ולא קבלה אותו, כנ"ל באורך, כי 
בהיות שגלגלתא לא קבלה אותו, אע"פ שבחי' חג"ת דגלגלתא קבלה 
חכמה, מ"מ אין כאן אלא בחינת חג"ת דחכמה וג"ר חסרים,
%break
שאלו הג"ר החסרים, הם בחי' קומת הסתכלות עיינין דנקודים, והם 
האלף עלמין דחתימין בעזקא, כנ"ל באורך. ונמצא שאלו השערות 
דתיקון הט' שהם מבחינת הגלגלתא, הם עיקר בחינת המ"ן העתידים 
לגלות האלף עלמין,
%break
וע"כ נקרא התיקון הזה בשם "לאלפים" כי ע"י גלוי מיתוק הזה הנקרא 
מצולות ים, וביתר התיקונים הנמשכים ע"י זה התיקון, יש בטחון 
שיתגלו האלף עלמין. ולכן מצד העליון המשפיע, נקרא מצולות ים, 
ומצד התחתון המקבל, נקרא לאלפים.
%letter רטו
רטו) תיקון י': הם השערות הצומחות במקום הדיקנא הסמוך בתחלת 
הגרון, והם צומחות מלמטה של התיקון הי"ג, ושערות ההם דמזל הי"ג 
שוכבים ומחפים על אלו ואלו הם תיקון הי', ואינם מובלעים עמהם תוך 
שניהם כמו השערות של תיקון הט'.
%break
אמנם חפיין בגרונא, כי הגרון עצמו הוא מקום הבינה דא"א, ואין שם 
דיקנא: וזה מובא בזוהר נשא (דף קל"ד ע"א. ובזהר ע"פ הסולם אות 
קנ"ג). וז"ל: תיקונא עשיראה: נחתין שערא תחות דיקנא, וחפיין בגרונא 
תחות דיקנא עכ"ל.
%break
פירוש: אחר העליה והעירוב דשערות החדשות דמלכות דצמצום א' 
בבינה, דהיינו בשטח העליון דדיקנא כנ"ל בתיקון הט', ירדו משם וחזרו 
למקומם, שהוא בבשר שממעל לגרון מתחת לחי התחתון, וחפיין על 
גרונא שם מתחת כל הדיקנא, כי שם מקומם,
%break
כמ"ש לעיל, אשר רק השערות הנמשכות מבחינת החכמה דא"א 
המקבלים מבינה דמו"ס, נבחן מקומם בלחי התחתון, כי גם הוא מחובר 
בראש מבינה ולמטה,
%break
אבל השערות הנמשכות מבחינת גלגלתא דא"א, שאין להם חלק 
בראש דא"א כי על בחינתם, שהוא ג"ר דחכמה, דהיינו גלגלתא דא"א, 
אין שם עוד שום זווג באצילות,
%break
וע"כ הם בבחינת גופא לגמרי, ולא ראש, ואינם יכולים להתאחז בלחי 
התחתון, אלא בגופא דא"א ממש, דהיינו מתחת לחי התתתון וממעל 
לגרון.
%break
וע"כ אחר עיבורם דשערות אלו בשטח העליון דדיקנא, ירדו למקומם 
לבחי' גוף ממעל לגרון דהיינו מתחת שטח התחתון של הדיקנא, כי 
שטח התחתון של הדיקנא, כלול גם מח' תיקונים עלאין, כי הוא כלול 
מכל י"ב תיקוני דיקנא, כמ"ש להלן,
%break
וע"כ הוא נאחז קצתו גם בלחי התחתון. משא"כ אלו השערות שהם 
כולם מגלגלתא, אין להם שום אחיזה בלחי התחתון וע"כ מקומם עוד 
למטה ממזל הי"ג, שהוא שטח התחתון דדיקנא. וז"ש נחתין שערי 
תחות דיקנא.
%break
והנה התיקון הזה נק' בי"ג מדות שבתורה בשם "נושא עון" והוא משום 
העיבור שקבל במזל העליון מבחינת בינה, וירד משם בבחינת ו"ק בלי 
ראש, ע"ד השבולת הזקן שירד ונולד משערות השפה עלאה, ע"ש 
בתיקון ג'. וכיון שהמיעוט הזה אינו אלא כמיעוט הבינה,
%page 1427
שנקרא עון, כנ"ל, לפיכך נקרא התיקון ע"ש נושא עון, כלומר שהוא 
נושא בחינת עון של בינה, שהיא מיתוק גדול בשבילו כי ע"י זה הוא 
ראוי לזווג עכ"פ מבחי' ו"ק להמשכת חסדים אבל מטרם שקבל לתוכו 
העון דבינה על ידי העבור, לא היה ראוי לזווג כלל, כנ"ל.
%break
ובמיכה נקרא תיקון הזה בשם "תתן אמת ליעקב" כי ע"י זה שקבל 
לתוכו בחינת המיתוק דבינה, נעשה ראוי לזווג שע"י המ"ן שהוא מעלה 
נגלה המוחין הגדולים שנקרא אמת, ליעקב שהוא ז"א,
%break
והיינו כמ"ש לעיל, אשר במיכה נקרא על בחינת המשפיע והמתקן ע"כ 
נקרא אמת ליעקב, ובתורה נקרא על שם המקבל שהוא ז"א, ע"כ נקרא 
נושא עון. ע"ש, המוחין דאלף עלמין שיתגלו בו על ידו.
%letter רטז
רטז) תיקון י"א: הוא תיקון נוסף על השערות הנזכר דתיקון הי', כי 
מלבד היותם שם במקום ההוא, עוד נוסף בהם תיקון דכולהו שקולין 
כחדא, ושויו בהתפשטות אחת, לא נפקי דא מן דא, וכלהו בחד שיקולא 
שוין באורכם, ונמצאו כי באלו השערות עצמם יש ב' תיקונין:
%break
דברים אלו מובאים בזוהר נשא (דף קל"ד ע"א. ובזהר ע"פ הסולם אות 
קנ"ג) וז"ל קם ר' יהודה פתח ואמר, ובאו במערות צורים ובמחילות 
עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו, וגומר. מפני פחד ה', הא אתידע, דמאן 
דאיהו לבר, פחד ה' אתקרי.
%break
ומהדר גאונו, אינון שערי דתחות דיקנא, ואתקרון הדר גאונו, תרי: 
תיקונא עשיראה, תתן אמת ליעקב. וחד סר, דלא נפקי נימא מן נימא. 
חסד לאברהם. עכ"ל.
%break
פירוש הדברים: כי נתבאר לעיל בתיקון י', שע"י התכללותם בשערות 
דמזל דמזל העליון, קבלו המיתוק דנושא עון, ונעשו ראוים לזווג 
לבחינת אור דחסדים.
%break
אמנם נתבאר לעיל בתיקון ד', שאפילו אחר המיתוק והעיבור נשארים 
תמיד ב' ההין כלולות יחד, בסוד טפיים עולות מלמטה, עש"ה. ולפי"ז 
גם אלו השערות דבחינת כתרא דא"א, שנמתקו במזל העליון, וירדו 
למקומם בבחינת נושא עון,
%break
אין הפירוש שקבלו בחינת ה"ר ולא נשאר בהם מבחינת עצמם כלום, 
אלא הפירוש הוא, שנעשו ראוים לזווג כמדת נושא עון, אמנם בחינת 
הפשע של עצמם ג"כ נמצא בהם, דהיינו בסוד ותלכנה שתיהן.
%break
וע"כ כמ"ש בתיקון ד' הנקרא שבולת הזקן, שהוא כלול מב' בחינות 
שערות: משערות דבינה, ושערות דמלכות. כן הוא גם בתיקון הי', 
שהוא כלול משערות דבינה, דהיינו ממזל העליון, ומשערות דעצמו, 
דהיינו ממלכות דצמצום א'.
%break
וז"ש "ומהדר גאונו, אנון שערי דתחות דיקנא, ואתקרון הדר גאונו, תרי" 
דהיינו כנ"ל, כי כלול בזה תיקון הי' הנקרא נושא עון, תרי בחינות: 
שערות דבינה ממזל העליון הנכלל בהם מכח עיבורם, ושערות של 
עצמם שהם ממלכות דצמצום א',
%break
וע"כ נקרא הדר גאונו, כי מלכות דבחינת עצמם, נקראת גאונו, שהיא 
עקרם ועצמותם שבאו ממותרי מוחא, ובחינת שערות דבינה שיש בהם, 
מתוך התכללות מעת העיבור, נקרא הדר, כי זה כל הדרם ותפארתם, 
כי ע"י זה נעשו ראוים לזווג.
%page 1428
באופן, שיש בתיקון י', ב' בחינות של תיקונים: א' שתהיה ראויה לזווג, 
ונקרא הדר, וב' הוא בחינת עצמה מצמצום א' שמשם בא החימום 
להעלאת מ"ן, כנ"ל. (דף א' שע"ח ד"ה וז"ס)
%break
וע"כ נקרא גאונו, מלשון גאון יעקב אשר אהב סלה, כי ע"י כח החימום 
שבהם, המה מסוגלים להעלות מ"ן, עד שיתגלו האלף עלמין דחתימין 
בעזקא דכיא, שהם גאון יעקב.
%break
וז"ש "ואתקרון הדר גאונו, תרי: תיקונא עשיראה, תתן אמת ליעקב. 
וחד סר דלא נפקי נימא מן נימא, חסד לאברהם". דהיינו כמבואר, שיש 
בהם ב' בחינות שערות: הנקראים הדר גאונו, וע"כ כלול תיקון הי' מב' 
תיקונים יחד, שהם י' וי"א,
%break
אשר אחד מהם הוא בחינת הדר, שפירושו שנעשה מוכשר לזווג ע"י 
התכללות במדת הרחמים, והוא יכול להמשיך חסדים וע"כ נקרא חסד 
לאברהם. וב' הוא בחינת גאונו, שהיא בחינת המלכות בעצמותה 
ממקורה, שהיא מדת הדין,
%break
שע"י כח החימום שבהם, הם מעלים מ"ן לגילוי האלף עלמין, והוא 
נקרא תתן אמת ליעקב. ואין לשאול, למה בפסוק הדר גאונו, מוקדם 
תיקון י"א שהוא חסד לאברהם שהוא הדר, לתיקון י' שהוא תתן אמת 
ליעקב, שהוא גאונו.
%break
והוא, משום ששניהם הם באמת תיקון א', היוצאים בבת אחת, ואין 
מוקדם ומאוחר בהם, ולכן אין הכתוב חושש לדייק בהמוקדם, וע"כ כאן 
קורא אותם הדר גאונו, וכאן מקדים אמת ליעקב.
%break
ובתורה, נקראים ב' התיקונים האלו תיקון הי' ותיקון הי"א, בשם נושא 
עון, ופשע" כי בחינת נושא עון, הוא הדר, שהם כח הזווג אשר בהם, 
ובחינת פשע, הם השערות דבחינת עצמותם, שהם ממקור דצמצום א', 
שמשם נמשך הפשע, כנ"ל, שהם בחינת השערות הנקראים גאונו.
%break
ולפי שהשמות שבתורה רומזים על ז"א המקבל מא"א, נבחן בו עיקר 
המעלה, התיקון דנושא עון, שהכשירו לבחינת זווג, וע"כ מקדים הנושא 
מתחילה. ואח"כ הפשע, העתיד לגלות האלף עלמין כנ"ל.
%break
אבל במיכה, שהם כלפי המשפיע והמתקן שהוא א"א, עיקר המעלה 
נבחן בחינת הגילוי דאלף עלמין, שהם נעלמים גם ממנו כנ"ל, וע"כ 
מקדים מקודם, בחינת נתינת אמת ליעקב.
%break
וז"ש "תיקון חד סר דלא נפקי נימא מן נימא, חסד לאברהם" והיינו 
כמ"ש הרב, "דכלהו שקולין כחדא ושוין בהתפשטות אחת, לא נפקא 
דא מן דא, וכלהו בחד שקולא שוין באורכם" פי': כי תיקון הזה כולל ב' 
תיקונים שהם: נושא עון, ופשע,
%break
שהם בחינת בינה ובחינת מלכות, כנ"ל, ואומר שהם שקולין ושוים 
באורכם "דלא נפקי נימא מן נימא" וכלהו בחד שקולא שוין באורכם. כי 
אם היה ניכר בחי' הפשע שבהם לא היו ראוים לזווג, כנ"ל,
%break
וכן אם היה בחינת נושא עון ארוך יותר והיה מבטל הפשע שבהם, אז 
לא היה בהם חימום, ולא היו ראוים לגלות האלף עלמין, ולפיכך שניהם 
שוים באורכם, ושקילין אהדדי. וזהו תיקון הנוסף בהם כאן בבחי' 
השערות הנמשכים מבחינת גלגלתא דא"א,
%break
כי למעלה בהשערות הנמשכים מחכמה סתימאה דא"א היו השערות 
מבחינת נושא עון מבטלות להשערות המקורית דצמצום א', כמ"ש לעיל 
בתיקון דמזל עליון, שמגודל המוחין שיצאו על המ"ן שלהם, נאבד מהם 
בחינת צמצום א', ונעשו כמו שערות דבינה בלבד.
%page 1429
משא"כ כאן נעשה תיקון נוסף דשניהם שקולים כחדא, ולא נפקי דא מן 
דא, וע"כ נקרא נושא עון, וגם פשע, והוא מטעם הנ"ל, אשר רק על 
שערות אלו הנמשכים מגלגלתא אשתמודעו הני אלף עלמין דחתימין 
בעזקא דכיא. ולפיכך שניהם שקולים, כנ"ל.
%break
הרי שעיקר התחלקותם לב' תיקונים מיוחדים, לאמת ליעקב, ולחסד 
לאברהם, הוא מכח תיקון הנוסף האמור, דהיינו שנתקנו להיות שניהם 
שקולים, ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימא,
%break
כלומר שאין כח האחת מבטל לכח חברתה, ולפיכך, יש כח בכל אחת 
לגלות את תפקידה, זו לחסדים, וזו לגילוי האלפין.
%letter ריז
ריז) תיקון י"ב: הוא הפה עצמו, ועם היות כי הוא מכלל הי"ג דגלגלתא, 
עכ"ז היותו פנוי בלי שערות זה נקרא תיקון אחר, ונמנה בכלל תיקוני 
דיקנא: ומובא בזוהר נשא (דף קל"ד ע"א, ובזהר ע"פ הסולם אות 
קנ"ד) וז"ל
%break
"תיקונא דתריסר, דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין, 
ויאין שערי סחור סחור ליה, בגין דלא אשתכח טרחותא. עכ"ל. הנה 
תיקון הזה הי"ב, דומה לבחינת תיקון הז' שייך אל השערות הנמשכים 
מחכמה דא"א, שנתבאר לעיל,
%break
שאין זה התיקון הז' מתגלה רק ע"י עלית מ"ן דכללות השערות דיקנא, 
בעת שא"א ועתיק נעשו פרצוף אחד, שאז נמשכים המוחין הגדולים 
ההם הנקראים ב' תפוחין קדישין, עש"ה.
%break
ועד"ז כאן בשערות הנמשכים מגלגלתא דא"א, נמצא שבעת הארת 
ע"ב ס"ג העליונים דא"ק, שאז מתבטלים כל הפרסאות, ובחינת ה"ת 
העומדת בנקבי עינים דעתיק, היא הוציאה א"א לחוץ, שהוא אח"פ 
דעתיק כנודע,
%break
הנה עתה יורד ה"ת זו מנקבי עינים דעתיק למקום הפה דא"א, וחוזרים 
ג' הראשים לבחינת ראש דעתיק ונעשים לבחי' דעת שלו כנ"ל,
%break
ונמצא אז, שגם בחינת המסך העומד בפאתי הראש דא"א, המוציא את 
השערות דיקנא לבר משערות רישא, כנ"ל, ומוריד אותם ללחי התחתון, 
ולמעלה מגרון, הנה עתה יורד גם המסך הזה דפאתי הראש, ובא 
בבחינת מלכות דדיקנא,
%break
ונמצאים השערות דיקנא כולם עולים ונעשים למדרגה אחת עם ראש 
דא"א, כמו השערות רישא שלו. ואז נעשה הדיקנא למ"ן בהזווג הזה, 
בסוד תקרובתא דבוסמא, כנ"ל.
%break
ולפי שהשערות דיקנא נחלקים לב' בחינות: לח' תיקונים הראשונים 
המיוחסים למו"ס דא"א, ולה' תיקונים תחתונים המיוחסים לכתרא 
דא"א, ולפיכך מתחלק ג"כ בחינת המ"ד והמוחין שהם מקבלים:
%break
שח' התיקונים עליונים שהם בחינת חכמה, יכולים לקבל מדעת 
דרדל"א דאחזי נהוריה בהאי אוירא, שהוא בחינת ל' דצל"ם, ובחינת 
בינה, כי המוחא דאוירא משפיעה הארתה לבינה דמו"ס, והדיקנא 
מקבלת מבינה דמו"ס.
%break
אמנם בחינת ה' תיקונים תחתונים הנמשכים מגלגלתא דא"א, שהיא 
מתוקנת בבחינת ם' דצל"ם, והיא אינה מקבלת אור חכמה מבינה 
דרדל"א וי' לא נפיק ממנה, אלא דאשתאר תמיד בבחינת אוירא, 
שפירושו חסדים מכוסים, כנ"ל. שנקראת רוחא דכיא.
%break
נמצא, שהשערות דיקנא מבחינת ה' תיקונים תחתונים המיוחסים 
לגלגלתא ומקבלים הימנה, אין להם בחינת מ"ד ומוחין אלא מבחינת 
אוירא, רוחא דכיא, כמו הגלגלתא עצמה, ואינם יכולים לקבל הארת 
חכמה ממוחא דאוירא, שהם אינם מתיחסים אליה כלל.
%page 1430
כי רק ח' התיקוני דיקנא העליונים, שהם מבחינת ח"ס דא"א המתיחס 
למוחא דאוירא, מקבל ממנו, להיותו בחינת צ' דצל"ם, המקבל מבחי' ל' 
דצל"ם,
%break
משא"כ השערות דה' תיקוני דיקנא תחתונים שהם בחינת גלגלתא ום' 
דצל"ם, הגבוהים ממוחא דאוירא, אינם, ראויים לקבל אלא מגלגלתא 
דא"א, שהוא רק בחינת רוחא דכיא.
%break
אמנם ודאי, שבחינת רוחא דכיא של הגלגלתא דא"א, חשובה באין ערך 
יותר מבחינת הארת חכמה שבאוירא, כי מוחא דאוירא, הוא בחינת 
חג"ת של הגלגלתא, כנודע. וערכם זה אל זה כערך השורש אל ענף 
שלו.
%break
ונמצא לפי האמור, שבשעה שעולים כל הי"ג תיקוני דיקנא לבחינת מ"ן 
בסוד תקרובתא דבוסמא, נמשכים שם ב' מיני מוחין מיוחדים: א' הם 
בבחינת הארת חכמה ממוח דאוירא, והם מתגלים בתיקון הז' שנק' 
תיקון ואמת, שהם הב' תפוחין קדישין.
%break
וב' הם בבחינת רוחא דכיא מגלגלתא דא"א, והם מתגלים בתיקון הי"ב, 
שנקרא אשר נשבעת לאבותינו. דהיינו הפה דא"א דאתפני משערות.
%break
ומה שהפה אתפני משערות ע"י האי רוחא דכיא הנמשך מגלגלתא 
דא"א, הוא כמ"ש לעיל. (דף א' שמ"א ד"ה ותיקון) אשר כל ענין התיקון 
של ם' דצל"ם שנתקן בגלגלתא, הוא ע"י נה"י דעתיק המלובשים 
במוחין דא"א,
%break
שעתיק תיקן את נה"י אלו מבחינת הגבהת ראשי ירכין למעלה מיסוד, 
שפירושו, שאינם מקבלים ממסך של היסוד שלו, לא קטנות ולא גדלות,
%break
וע"י כן העלה את הגלגלתא דא"א למעלה ממסך שלו הנקרא קרומא 
דאוירא, והיא נחשבת תמיד כמו מחוברת ברדל"א, כי המסך שבפה 
דרדל"א אינו שולט עליה, עש"ה.
%break
ומכ"ש בעת הזווג הנה ודאי שמעלת הגלגלתא גדולה מאוד, וע"כ 
כשהארתה מתגלה על המ"ן דשערות דיקנא המיוחסים לה, שהם ה' 
תיקוני דיקנא תחתונים, נמצא הארה זו מפסיקה השערות לגמרי,
%break
כי היא בבחינת הגבהת ירכין שלמעלה מיסוד, שאין שום צמצום 
שבעולם יכול לשלוט עליה, וע"כ אין יכולת לשערות שיתגלה במקום 
גילוי הארתה, שהוא הפה, וע"כ אתפני פומא משערות.
%break
וז"ש "תקונא דתריסר, דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל 
סטרין" פירוש: לא כמו האורחין שבשפה עלאה ותתאה, וכן הב' תפוחין 
קדישין, שהמה אתפני משערות ומאירים מכח הארת חכמה דפסיק 
יתהון,
%break
שאין זה מכל הצדדים, כי השערות צריכים אל התיקון שלהם דהארת 
חכמה, ואם יעלם משם הארת חכמה, כגון בז"א המקבל מהם, 
שלפעמים אין בו הארת חכמה, הרי הדרא השערות ומליין שוב להני 
אורחין, כמבואר בט' תי"ד דז"א.
%break
אמנם התיקון הי"ב שהוא פומא דאתפני משערות, אינו כן, והם אינם 
צריכים לשום מוחין דהארת חכמה, אלא דפסיק משם השערות מכל 
הצדדים בין אם יהיה לו מוחין, ובין אם לא יהיה לו מוחין דחכמה, כי 
נעקרו משם משורשם, מבחינת הם' דצל"ם, בסוד רוחא דכיא,
%break
שהמה חסדים בלי חכמה, ומ"מ אין ענין של צמצום יכול לשלוט עליהם, 
ונמצא שהמקבל מהאי פומא, אין לו צורך לשום מוחין דבחינת הארת 
חכמה. וז"ש "פומא אתפני מכל סטרין" דהיינו מכל הצדדים, ואינו תלוי 
עוד בשום דבר.
%page 1431
וז"ש "ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא ישתכח טרחותא" כלומר, 
שמעתה אין צורך להעלות מ"ן ולהמשיך הארת חכמה, כדי להמתיק 
השערות בבחינת האורחין כנ"ל, כי מבחינת האי פומא, אין שום אחיזה 
וצמצום אפילו בחסדים בלי חכמה, כנ"ל.
%break
ונמצא שנפטר מעתה מכל טרחא, כי ענין העלאת מ"ן להמשיך מוחין 
נבחן לטרחא. וז"ש "ויאין שערי סחור סחור ליה" כי בכח האי פומא 
נמתקים השערות מאד, כי המה ממשיכים תמיד חסדים,
%break
גם אין צורך להאירם ולטהר אותם מצמצום, ע"י הארת חכמה, כי האור 
דרוחא דכיא מטהר אותם משורשם לגמרי, כנ"ל. וז"ש (באות קנ"ה) 
"וכי שערי דדיקנא טרחא אינון, או דינא אינון והא כלא רחמי אתחזן, 
אלא דלא אתטרח בישובא דרוחא דז"א"
%break
כלומר, שמכאן ואילך, אין עוד צורך לטרוח להעלות מ"ן, ע"ד ישובא 
דרוחא דז"א, שפירושו, להמשיך הארת חכמה בחסדים כי רוחא הוא 
חסדים, וישובא שלו, המשכת חכמה. ועתה לא נצרך עוד לזה כמבואר.
%break
וז"ש (באות קנ"ז) "ודא הוא טמירותא דכלא, דלא אתדבק לא לעילא 
ולא לתתא, והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע" פירוש: כי אין 
לחשוב האור הגדול הזה הנמשך מגלגלתא לפומא, לא לעילא, שפי' 
חכמה.
%break
ולא לתתא שפירושו, חסדים. כי אינו חכמה, שהרי הגלגלתא אינה 
מקבלת חכמה, ועם זה אינו חסדים, שהרי הענף שלה שהוא מוחא 
דאוירא, מקבל על ידה חכמה, ונודע, שכל מה שקנה הענף שייך 
בהכרח לשורש שלו.
%break
אמנם היא עצמה אינה מקבלת חכמה, והוא תמיד בבחינת חסדים 
מכוסים, כנ"ל. וז"ש "והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע" דהיינו 
כמבואר,
%break
שאור הגלגלתא הוא סתים בסתימא דסתימין, כי הי' לא נפיק לעולם 
מאויר שלה, וע"כ לא אתידע, שאינה לגמרי בבחינת זווג הזה כדי לקבל 
חכמה.
%break
וז"ש שם "דא הוא דלא אתתקן, ולא הוי ביה תיקונא" כמ"ש לעיל כי כל 
מעלתה של הגלגלתא הוא, להיותה בבחי' הגבהת ירכין למעלה מיסוד, 
שפירושו שאינו מתמעטת ע"י הצמצום שבמסך של היסוד, ולכן איננה 
מקבלת גם הגדלות של הזווג הנעשה על מסך הזה.
%break
וז"ש "דא הוא דלא אתתקן", כלומר, שלא נתקן במסך דקטנות של 
היסוד, וע"כ "לא הוי ביה תיקונא" כי ע"כ איננה מקבלת גם הגדלות 
שנתקן אח"כ בו בעת הזווג שלו בגדלות.
%break
וכבר ידעת שכל הנוהג בגלגלתא נוהג ג"כ בפומא דאתפני משערות, כי 
הרוח דגלגלתא מלובש שם כנ"ל.
%break
וז"ש שם "ובגין כך רוח נפיק לבר ומתלבשין ביה נביאי מהימני, אתקרי 
פה ה', אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש" כלומר, שבחינת חג"ת 
של הרוח הזה, דהיינו בחינת ל' דצל"ם, "דנפיק לבר" שהוא יוצא 
מבחינת הם' להיותו צריך להארת חכמה,
%page 1432
וע"כ כבר המסך דעליון שולט עליו, כנ"ל, הנה מתלבשין ביה נביאי 
מהימני, כלומר שבו נפיק י' מאויר ואשתאר אור. כמ"ש הרב לעיל 
במוחא דאוירא (דף אלף שמ"א אות צ"ט) "אבל בהאי עתיקא דעתיקין 
לא אתפרש" דהיינו בבחינת הגלגלתא עצמה, שהיא למעלה מקרומא,
%break
והמסך שבפה דעתיק אינו עומד ושולט רק מתחתיו, וע"כ הוא נחשב 
עוד לבחינת רדל"א, ונקרא עתיקא דעתיקין, הנה בו "לא אתפרש" כי 
בו אין הי' יוצא מאויר שלו, שישתאר בבחינת אור חכמה, אלא שנשאר 
תמיד בחינת אוירא דכיא. וז"ש לא אתפרש.
%break
וז"ש שם (באות קנ"ח) "ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי 
רוחא" הכוונה היא על או"א דאצילות, שהם ג"כ בחינת ם' דצל"ם, כנ"ל 
בדברי הרב (דף א' שנ"ו אות קכ"ז) ע"ש.
%break
והם מקבלים ג"כ מבחינת הרוחא דכיא דגלגלתא, הנמשך לבחינת 
פומא דאתפני משערות, ומתלבשים בהאי רוחא, ונמצאים משום זה 
ג"כ תמיד בבחינת חסדים מכוסים, כנ"ל בדברי הרב. וז"ש ובהאי 
אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא, דהיינו או"א עלאין, כמבואר.
%break
וז"ש "הה"ד אשר נשבעת לאבותינו" דהיינו שתיקון זה עומד לבחינת 
המוחין של או"א עלאין דאצילות, ועל שמם נקרא תיקון זה בשם, אשר 
נשבעת לאבותינו.
%break
אבל בתורה נקרא "וחטאה" כי התורה מדברת מז"א, ולא מאו"א, כנ"ל, 
ונודע, שז"א צריך להארת חכמה, שהיא בחינת צ' דצל"ם, וע"כ הוא 
כבר מבחינת הרוחא דנפיק לבר מבחי' הם', כי הוא מצומצם בבחינת 
המסך דיסוד דעליון,
%break
וע"כ אינו יכול לקבל בחינת ג"ר ממש מהאי רוחא דכיא, שבפומא 
דא"א. אלא אצלו הוא בבחינת ו"ק, ולפיכך אין בו עדיין מיתוק שלם, 
אלא שנמתק העון ופשע, לבחינת חטאה, שאינו כל כך קשה, אבל עדיין 
הוא צריך לתיקון וטרחא, כמ"ש הזוהר לעיל, בישובא דרוחא דז"א.
%break
אמנם כלפי או"א עלאין הוא תיקון גמור לגמרי, וע"כ במיכה נקרא רק 
"אשר נשבעת לאבותינו" כי זה סובב על או"א עלאין, שהם ג"כ בחינת 
ם' דצל"ם ואינם צריכים להארת חכמה, וע"כ נקרא התיקון רק על 
שמם.
%break
וע"ד שנתבאר בז"א, שאינו מקבל בחינת ג"ר מהאי פומא, בהיותו צריך 
להארת חכמה, הנה עד"ז גם ה' התיקונים התחתונים שהם בחינת 
לבושים וכלים דע"ב הגלוי, שהם בחינת ג"ר דנקודים דקומת הסתכלות 
עיינין,
%break
שגם הם צריכים לאור חכמה דוקא, ובלי הכיסוי דם' דצל"ם, כנ"ל. א"כ 
גם הם כמו הז"א, אינם מקבלים בחי' ג"ר מהאי פומא דאתפני 
משערות.
%break
ולפיכך אפילו אחר התיקון הי"ב, שהם בחינת המוחין דה' התיקונים 
התחתונים, מ"מ נחשבים עוד תיקונים הללו בבחינת ו"ק, וע"כ אין 
בהשערות האלו הנמשכים מגלגלתא, אלא בחינת ה' ספירות, שהם 
חג"ת נ"ה,
%break
כי האור דפומא דא"א, אינו מספיק בשביל ג"ר שלהם, כי המה צריכים 
לאור חכמה ממש. וע"כ המה נמצאים תמיד בבחינת מ"ן, עד שהמה 
ממשיכים לאור חכמה כמ"ש בע"ב דנקודים, שה"ס האלף עלמין כנ"ל.
%break
תיקון י"ג: הוא מזל התחתון. כמ"ש בתיקון השמיני. וז"ל הזוהר נשא 
(דף קל"ד ע"ב ובזהר ע"פ הסולם אות קנ"ט) תיקונא דתליסר,
%page 1433
תליין שערי תחות דיקנא מכאן ומכאן, ביקרא יאה, וביקרא שפירא, 
וחפיין עד טבורא, ולא אתחזון מאנפי תקרובא דבוסמא, בר אינון 
תפוחין שפירן חוורין"
%break
פירוש: אחר שנתגלו בחינת המוחין שיצאו על המ"ן של אלו השערות 
דיקנא הנמשכים מן גלגלתא דא"א, שהם בחינת תיקון הי"ב, שהוא 
הפה דאתפני משערות, מחמת גילוי הארת הרוחא דכיא של הגלגלתא, 
כנ"ל.
%break
הנה נתגלו בפה שבח גדול לאלו השערות, ע"ד שנתבאר לעיל בתיקון 
הח', אחר דפסיק שערי מב' תפוחין קדישין, עש"ה, וכמו שהשערות 
הנמשכות מחכמה דא"א, נתפשטו בשבחם והלבישו עד הטבור דא"א, 
שהוא מכח הארת הב' תפוחין קדישין, שיצאו בסבתם.
%break
כן עד"ז השערות הנמשכות מגלגלתא דא"א, נתפשטו ג"כ מכח שבחם 
שהשיגו ע"י האי פומא דאתפני משערות, והלבישו לא"א עד הטבור. 
והתפשטות זו נקרא מזל התחתון, כמו שהתפשטות דשערות דחכמה 
נקרא מזל עליון.
%break
כי מזל העליון הוא כללות כל השערות הנמשכות מחכמה. ומזל 
התחתון הזה שהוא תיקון י"ג, הוא ג"כ כללות כל השערות הנמשכות 
מגלגלתא דא"א.
%break
אמנם נתבאר לעיל, בתיקון הי"ב שבחינת המוחין דהאי פומא דאתפני 
משערות, אינם מספיקים להארת ג"ר בשביל ה' תיקונים תחתונים 
האלו, כי הם צריכים לגילוי חכמה דוקא,
%break
כי כל הי"ג תיקוני דיקנא לבושי חכמה המה. ולפיכך, המה מתכסים 
תחות מזל העליון, ואין להם גילוי לחוץ.
%break
וז"ש "ולא אתחזון מאנפי תקרובתא דבוסמא, בר אינון תפוחין שפירן 
חוורין" דהיינו המוחין על בחינת המ"ן, שנקרא תקרובתא דבוסמא, 
מבחי' מזל העליון.
%break
כי הם נחשבים לבחינת גילוי של מוחין לבחינת הדיקנא, אבל בחינת 
פומא דאתפני משערות אינם נחשבים לגילוי מוחין בשביל הדיקנא, 
להיותו בחינת חסדים מכוסים כנ"ל, והדיקנא צריכה רק לבחינת חכמה.
%break
וע"כ לא אתחזי רק מזל העליון בכללות הדיקנא, אבל כל השערות דה' 
תיקונים תחתונים הנכללים במזל תחתון אינם נראים, אלא שמתכסים 
תחת מזל העליון, והוא, כי האור הצריך להם, אינו מגולה בהם, וע"כ 
המה מכוסים.
%break
וז"ש עוד שם (אות קס"ב) "ותאנא אלין ימי קדם, כלהו מתתקנן 
בתיקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין טמירא דטמירן, והאי דתליסר כליל 
להון" פירוש: כי עיקר הכללות שבדיקנא, הוא מזל התחתון, והוא 
בחינת מלכות שבהם.
%break
כי כמו שגלגלתא ומ"ס דא"א: הם בחינת ראש אחד דא"א, והפה הוא 
המלכות דכללות שניהם, כן גלגלתא וחכמה דשערות דיקנא הם בחינת 
קומה אחת, ומזל התחתון הוא המלכות דכללות שניהם,
%break
ונמצא שהיא בחינת הנקבה שבדיקנא, המקבלת מבחינת ט"ס 
הראשונות דדיקנא, הכוללים י"ב תיקונים. והיא המתפשטת עם המוחין 
של י"ב תיקונים דדיקנא ומשפעת אל המדרגה שלמטה ממנה, שהם 
או"א דאצילות.
%break
וכיון שכל המוחין דדיקנא כלולים רק בח' התקונים הראשונים, שעיקרם 
הוא התיקון הז' שהם ב' תפוחין קדישין, כנ"ל "ולא אתחזיין מאנפי 
תקרובתא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין" לכן נבחן תיקון הח' 
לכללות כל הי"ב תיקונים שהם ט"ס ראשונות דדיקנא,
%page 1434
והוא נבחן לבחינת הזכר של הדיקנא, כי הט"ס ראשונות נבחנות 
לבחינת זכר המשפיע למלכות שהיא העשירית. ונתבאר, כי תיקון הח' 
הנקרא מזל עליון, היא בחינת הזכר של הדיקנא, והוא כולל כל הי"ב 
תיקונים דדיקנא הן השערות דגלגלתא, והן השערות דחכמה.
%break
ותיקון י"ב, הוא בחינת נקבה של הדיקנא, והיא מקבלת כל הי"ב 
תיקונים ממזל העליון. וע"כ גם היא בעצמה כוללת י"ב תיקונים. וז"ש 
"והאי דתליסר כליל להון", כי בו עצמו מתגלים כל י"ב התיקונים כנ"ל.
%break
ויש להבחין ההפרש הגדול בין הזכר דדיקנא, שהוא מזל העליון. ובין 
הנוקבא דדיקנא, שהיא מזל תחתון כי הזכר שהוא תיקון הח', הרי 
נבחן, שהשערות שלו נזדככו לבחינת בינה, כנ"ל בתיקון הח' ע"ש.
%break
אבל הנקבה של הדיקנא שהיא תיקון הי"ג, הרי השערות שלה מבחינת 
גלגלתא, שהמה יצאו לגמרי לבר מראש, ואינם יכולים לקבל בחינת ג"ר 
וראש לעולם, כי המה מוכרחים לקבל מבחי' שכנגדם בראש דא"א, 
שהוא גלגלתא דא"א,
%break
והיא נתתקנת בבחינת עזקא דכיא, ואינה מקבלת לתוכה בחינת 
חכמה, ומשום זה נמנע בחינת הג"ר לתיקון הי"ג, שהוא מזל התחתון, 
ונחשב למלכות.
%break
וז"ש עוד שם (אות קס"א) "והאי תיקונא דתליסר הוא תיקונא יאה דביה 
אחידן כלא, כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה" כלומר, שכל 
המדרגות שלמטה ממנו, מתכספין ומשתוקקים לקבל ממנו בחי' ראש,
%break
אמנם הוא אינו יכול להשפיע להם בחינת ראש, עד לע"ל, כי בחינת 
הראש שלו, הם ג"ר דחכמה הצריכים להתלבש בגלגלתא דא"א, שהם 
האלף עלמין דחתימין ביה, ואינם מתגלים אלא בגמר התיקון כנ"ל.
%break
ותיקון הזה נקרא במיכה, בשם ימי קדם. והוא משום שהיא כללות כל 
י"ב תי"ד, כנ"ל, ונתבאר שהם בחינת לבושים וכלים שעלו מבי"ע, שהיו 
צריכים להלביש לקומת הע"ב הגלוי בא"א,
%break
וכיון שקומה זו נסתלקה בסוד מקיף חוזר, ע"כ יצאו האו"ח והכלים 
האלו בסוד שערות דיקנא, כנ"ל באורך. והנה קומה זו, היא קומת או"א 
דנקודים, שיצאה פעם אחת בתחילת אצילות דקומת ע"ב בא"א, 
ונסתלקה.
%break
ומשם ואילך אין עוד שום זווג לבחי' עשר הספירות דקומה זו, כי על 
שם זה נקרא גלגלתא דא"א בשם עזקא דכיא, כי בו נגנזה קומה זו, 
כנ"ל בדברי הרב.
%break
ונודע שהספירות נקראות בשם ימים, ולפי שהם יצאו רק פעם אחת 
בראש דא"א בתחילת אצילותם ושוב לא יצאו עוד בכל שתא אלפי שני, 
ע"כ הם נקראים "ימי קדם" כלומר, שהם אינם נכללים בשתא אלפי 
שני, שנקראים ימי עולם, אלא ששייכים לימי קדם,
%break
שהם קומה דהסתכלות עיינין דאו"א זה בזה, ובשתא אלפי שני דעולם 
התיקון אינם מתגלים עוד. והם כולם נכללים במזל התחתון, שהוא 
תיקון י"ג, שהם הלבושים והכלים השייכים לקומה זו דהסתכלות עיינין 
דאו"א, כנ"ל. וע"כ נקרא תיקון זה בשם ימי קדם.
%break
וז"ש שם (אות קס"ב) "תאנא אלין תקונין אקרון ימי קדם, יומין קדמאי 
דקדמאי, ואינון דאשתכחו בז"א, אקרון ימי עולם", כמבואר שתקונים 
אלו המה לבושים וכלים המתיחסים לאבא ואמא דנקודים,
%page 1435
וזולת התיקונים הללו, אין מהם עוד שום גילוי בשתא אלפי שני, שהם 
הנקראים ימי עולם. כנ"ל. וז"ש, "ואינון דאשתכחון בז"א נקראים ימי 
עולם", כלומר, כל שתא אלפי שני, שהם בחינת ז"א בערך הנקודים, 
נקראים ימי עולם.
%break
ובתורה נקרא התיקון הזה בשם "ונקה" והוא מטעם שכל בחי' התיקון 
הזה עומד לבחינת מ"ן לזווגים עליונים המרובים נמשך שתא אלפי שני, 
עד שמלכות דצמצום א' מקבלת כל דתיקונים הצריכה לה, והיא נשארת 
נקיה מכל הדינים שבה,
%break
בסוד א"ס לא נחית יחודא עליה, עד דיהבינן ליה בת זוגיה, שהכוונה 
היא על מלכות דצמצום א'. כנודע. וע"כ היא נקראת בשם ונקה.
%break