ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים מ
%book מנצחים את המלחמה
%break
%H מנצחים את המלחמה
%break
%H לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם
%break
%H להילחם עם יצר הרע - במה שהבורא מכה, הוא מרפא - מתחזקים באין עוד מלבדו
%break
%H להילחם עם יצר הרע
%break
%letter 1
1. צבא הם אנשי מלחמה. זאת אומרת, אלו אנשים שהולכים כל יום 
להלחם עם יצר הרע, הם נקראים "צבא". לכן לאחר שזכו לבחינת 
גאולה, היינו לאחר שכבשו את היצר הרע, ויצאו משליטת הרע, 
והסדר העבודה שלהם היו בדרך עליות וירידות, זה נקרא "צבאות". 
%break
כלומר, פעם יצאו משליטתם, ואח"כ שוב באו תחת שליטתם, שהשם 
של עליות וירידות נקרא "צבאות".
%S (הרב"ש. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)
%break
%letter 2
2. בשעת עבודה, שהאדם צריך לומר, "אם אין אני לי מי לי", חושבים 
אז במצב העבודה, שהם עושים בעצמם את העליות וירידות. כלומר, 
שהם אנשי מלחמה, הנקרא "צבא", "גיבורי חיל". 
%break
מה שאין כן אח"כ, בזמן שנגאלו, אז הם השיגו, שה' צבאות. כלומר, 
כל העליות וירידות, שהיו להם, ה' עשה זה.
%break
היינו, אפילו הירידות גם כן בא מה'. שסתם אין האדם מקבל עליות 
וירידות כל כך הרבה פעמים. אלא שה' סיבב אותם את כל אלו 
יציאות. שאפשר לפרש "יציאה" היינו "יציאה מקדושה". ו"בא" 
"ביאתם להקדושה". הכל עשה ה'. 
%break
לכן אחר הגאולה ה' נקרא "ה' צבאות".
%S (הרב"ש. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)
%break
%letter 3
3. זה ידוע, שהארץ מרומז על הרצון לקבל, שהוא היסוד, שכל 
הבריאה וכל הרע שישנו בעולם, נמשך מהרצון הזה, כידוע, שכל 
המלחמות והרציחות וכדומה, הרצון לקבל הוא השורש לכל זה.
%S (הרב"ש. מאמר 10 "ויצא יעקב" 1985)
%break
%letter 4
4. וכשאתם תרגישו שאתם עומדים במערכת המלחמה, אזי כל אחד 
יודע ומרגיש שהוא זקוק לעזרתו של חבירו, ובלעדיו אזי גם כח עצמו 
נחלש. 
%break
אזי, כשמבינים שצריכים להציל את חייו, אזי ממילא כל אחד שוכח 
שיש לו גוף שצריך לדאוג על שמירתו, אלא ששניהם מקושרים בדיעה 
אחת איך ובמה לנצל את השונא.
%S (הרב"ש. אגרת ה')
%break
%letter 5
5. מי שיש לו עצה והוא לוחם ללכת בדרך אמונה, הוא נקרא בחינת 
"איש מלחמה".
%S (בעל הסולם. "שמעתי" קי"ח. "להבין ענין ברכים אשר כרעו לבעל")
%break
%letter 6
6. צריך להיות תמיד בהתגברות, זה נקרא שתמיד הוא במלחמה, 
כמו שאמרו חז"ל, "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" (ברכות ה' 
ע"א). ופירש רש"י, שיעשה עמו מלחמה.
%break
ואם האדם הולך תמיד בבחינת למעלה מהדעת, אז הקדוש ברוך הוא 
אומר, "הנני נותן לו את בריתי שלום". על דרך שכתוב "אשמעה מה 
ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, ואל ישובו לכסלה" 
("תהילים". פ"ה) שפירושו, 
%break
שלאחר שהקדוש ברוך הוא כורת עם האדם ברית שלום, אז אין לו 
עוד מלחמות, על דרך הכתוב "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים 
אתו".
%S (הרב"ש. 440. "וירא פנחס")
%break
%letter 7
7. האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה 
באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, 
%break
מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה 
להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל 
בעמ"נ להשפיע.
%break
והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם 
מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות 
הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל 
זה אומר הבורא: "נצחוני בני". 
%break
היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם 
במקומו רצון להשפיע.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 8
8. למה הוא עושה שהעבודה של להשפיע יהיה כל כך קשה, הוא 
מסיבת שאני רוצה שיתגלה את היד החזקה, כמו שכתוב, "כי ביד 
חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו".
%break
ובאיזה אופן מוכרחים יד חזקה, זהו הוא דוקא, שהשני מתנגד בכל 
תוקף, אז שייך לומר שצריכים להשתמש ביד חזקה, אבל לא שייך 
לומר, אם השני הוא איש חלש, שצריכים ללכת עמו ביד חזקה, 
%break
זהו כמשל שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהסדר הוא בעולם, ששני אנשים 
במחלוקת יש לפעמים שעוברים לתגרת ידיים, ומי שהוא רואה שאינו 
יכול להתגבר עליו, הוא לקח סכין כנגדו. 
%break
והשני שהוא רואה שיש להשני סכין, הוא לוקח אקדוח, וכשהשני רואה 
שיש לו אקדוח, הוא לוקח רובה, וכו', עד שהשני לוקח נגדו מכונת 
יריה, ואם יש לו מכונת יריה, השני לוקח טנק, 
%break
אבל אף פעם לא שמענו, אם מי שלוקח מקל ורוצה להרביץ, שהשני 
יקח טנק, ולהילחם כנגד זה שלקח מקל.
%break
כמו כן בעבודה, לא שייך לומר, שצריכים ללכת עם פרעה ביד חזקה, 
אם פרעה לא מראה התנגדות גדולה. 
%break
והיות שה' היה רוצה לגלות לו כאן יד חזקה, לכן היה הקב"ה להכביד 
את לב פרעה, כמו שכתוב, "כי אני הכבדתי את לבו, ואת לב עבדיו, 
למען שתי אתתי אלה בקרבו".
%S (הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
%break
%letter 9
9. אמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה 
עוזרו, אינו יכול לו", רק שהאדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם 
מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי לייאש את 
עצמו בשום אופן, 
%break
כי ודאי במלחמה הזאת אין רואים עדיין בחוש מי המנצח, כי עדיין 
המלחמה ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר. 
%break
אעפ"כ, כל זמן שאוחזים עדין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין שלנו 
הוא תפילה, וכל זמן שאין אנו מייאשים עצמנו ממלחמה הזאת ח"ו, 
ואוחזים עדיין הכלי מלחמה, בוודאי אנחנו מנצחים, 
%break
כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפלה וצעקה להשי"ת, הוא בכלל 
מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הניצחון.
%S ("משיבת נפש". אות מ')
%break
%letter 10
10. חז"ל אמרו, "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אלמלא הקדוש 
ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". ויש להבין למה לא נתן הקדוש ברוך הוא 
כח לאדם שיכול לנצח את היצר הרע. ואם אין זה בידי אדם, למה 
הקדוש ברוך הוא לא עושה את הכל.
%break
היינו למה צריכים שהאדם יעשה מלחמה עם היצר הרע, והקדוש 
ברוך הוא רק עוזרו, אבל אם האדם לא נכנס למלחמה, אין לו עזרה 
מה'.
%break
ובשביל מה צריך הקדוש ברוך הוא שהאדם יעשה מלחמה ואחר כך 
הוא בא ועוזר לו, כמו שאמרו חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר 
הרע", ופירש רש"י, "שיעשה עמו מלחמה" (ברכות דף ה' ע"א). 
%break
משמע מכאן, שמקודם צריך האדם להכנס למלחמה ואחר כך בא 
הקדוש ברוך הוא ועוזר לו.
%S (הרב"ש. 380. "כל מקדש שביעי - ב'")
%break
%letter 11
11. האדם מוכרח להתחיל בהמלחמה, בכדי שיהיו לו כלים וצורך 
לישועה ועזרת ה', שהוא מה שאמרו, "אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו 
אינו יכול לו". 
%break
נמצא שבכוונה לא נתן לו להאדם שיוכל לנצח את המלחמה, משום 
שעל ידי המלחמה האדם משיג כלים וחסרונות להשפע.
%break
לכן צריכים לשתיהן: שהאדם יכנס למלחמה בכדי להשיג כלים, 
והעזרה שצריכים, שדוקא הקדוש ברוך הוא יעזור לו, משום שעל ידי 
העזרה הוא משיג ירושת הארץ.
%S (הרב"ש. 380. "כל מקדש שביעי - ב'")
%break
%letter 12
12. אמרו חז"ל (ברכות ה') "אמר רבי לוי, לעולם ירגיז אדם יצר טוב 
על יצר הרע". ופירוש רש"י, שיעשה מלחמה עם יצר הרע. ויש להבין, 
המלחמה הזו לאיזה צורך. הלא יותר טוב היה, שאם האדם רואה, 
שהרע שבו לא מתעורר בקרבו. 
%break
בשביל מה הוא צריך לעורר ולעשות עמו מלחמה. הלא יותר טוב שלא 
יכניס עצמו לסכנה, אולי לא יכול לנצחו, כדברי חז"ל, "שאין לאדם 
להכניס עצמו בסכנה".
%break
ובדרך עבודה, שרוצים להגיע להשפיע, אז מוטל על האדם להגיד [...] 
שהוא רוצה לעשות הכל על הכוונה דלהשפיע, זה נקרא שירגיז את 
יצר טוב על יצר הרע. כי בזמן שהאדם אומר להגוף שלו, שצריכים 
לעבוד לשם שמים, ולא לתועלת עצמו. 
%break
תיכף הגוף מתרגז, ועומד בכל תוקפו נגדו, ואומר לו "את הכל אתה 
תוכל לעשות, אבל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, זה לא בא 
בחשבון". 
%break
נמצא, שאם לא ירגיז אותו, אף פעם לא יהיה לו מציאות להגיע 
להאמת.
%S (הרב"ש. מאמר 8 "מהו, שאם הטוב מתגדל, גם הרע מתגדל, בעבודה" 1989)
%break
%letter 13
13. כל אלו היסורין, אינם שורים, רק על קליפת הגוף שלנו הזו, שלא 
נבראה אלא למיתה וקבורה. שזה מלמד אותנו, שהרצון לקבל לעצמו, 
שבו, לא נברא, אלא רק למחותו ולהעבירו מהעולם, ולהפכו לרצון 
להשפיע. 
%break
והיסורים, שאנו סובלים, אינם אלא גילוים, לגלות האפסיות וההזק 
הרובצת עליו.
%break
ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את 
הרצון לקבל לעצמם, שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע 
לחבריהם, 
%break
אז היו מתבטלים, כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה 
בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם 
גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו.
%break
אמנם, בזמן, שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל 
הדאגות היסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם 
מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים. 
%break
והנך מוצא, שכל אלו היסורים, המצוים בעולמנו, אינם אלא גילוים, 
מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו, לבטל את קליפת הגוף הרעה, 
ולקבל צורה השלמה, של רצון להשפיע.
%S (בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות י"ט)
%break
%letter 14
14. וכבר דברתי מזה, שיש ב' דרכים לגילוי השלמות, או דרך תורה 
או דרך יסורין, ולפיכך סיבב הקב"ה ונתן את הטכניקה לבני אדם עד 
שמצאו הפצצה של אטֹם ושל מימן, שאם עוד לא ברור לעולם החורבן 
הכללי שהם עתידים להביא לעולם, 
%break
יחכו עד למלחמות עולם שלישית או רביעית ח"ו, ואז יעשו הפצצות 
את שלהם, והשארית שישארו אחר החורבן, לא יהיה להם עצה 
אחרת אלא לקחת על עצמם עבודה הזו - 
%break
שהן יחיד והן אומה לא יעבודו בשביל עצמם יותר ממה שצריכים 
לקיומם ההכרחי ושאר כל מעשיהם יהיו לטובת זולתם. 
%break
ואם כל אומות העולם יסכימו לזה, אז יתבטלו המלחמות מן העולם, 
שהרי כל איש לא ידאג כלל לטובת עצמם אלא לטובת זולתם.
%S (בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")
%break
%letter 15
15. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, 
בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים 
כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים 
להיות באהבת אחווה. 
%break
הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים 
גם יחד. המילה "גם", באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא 
הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם.
%S ("זוהר לעם". "אחרי מות". מאמר "הנה מה טוב ומה נעים", סעיף 65)
%break
%letter 16
16. סוף כל סוף התקבצו קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד, 
תחת מנהיג אחד, וברוח גבורה, למעלה מגבול האנושי, הם עומדים 
איתן נגד כל הקמים עליהם. ובטח שהם אנשים אמיצי לב, בעלי רוח 
תקיפה, והחלטתם עזה כנחושה, לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, 
%break
והם לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת 
דמם האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה - למען 
כבוד שמו יתברך.
%S (הרב"ש. אגרת ח')
%break
%letter 17
17. מסתכל אני על נקודה קטנה הנקראת אהבת הזולת. ואני חושב 
עליה: מה אני יכול לעשות בכדי להנות את הכלל. היות שאני מסתכל 
על הכלל כולו, אני רואה יסורי הפרט, מחלות ומכאובים, ויסורי הפרט 
מהכלל כולו, היינו מלחמות בין העמים. 
%break
ומלבד תפילה אין מה לתת, וזה נקרא "מצטער בצרת הכלל".
%S (הרב"ש. 162. "אהבת הזולת")
%break
%H במה שהבורא מכה, הוא מרפא
%break
%letter 18
18. ענין המכה שאדם מקבל מה', היינו שלוקח ממנו את הטעם 
בעבודה. ובזה עצמו הוא מרפא אותו, כי אז אין לו שום עצה לעבוד 
לה', אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא שהמכה שקיבל מה', 
מזה עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת הוא ישאר בפרודא.
%break
ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא 
מרפא (מכילתא בשלח). היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום 
שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה.
%S (הרב"ש. 289. "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים")
%break
%letter 19
19. "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' 
רופאך" (בשלח).
%break
קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים לרופא 
(סנהדרין ק"א ע"א).
%break
ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני 
מוכרח לרפא את המחלה. ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח 
זה מטעם עונש. ואם אני צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה 
זה, רק כאילו שאני עושה עבודה בחינם. 
%break
לכן אני לא אשים עליך מחלה. ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה 
טועה בזה, אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם 
אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות.
%S (הרב"ש. 131. "הכל תיקונים")
%break
%letter 20
20. עיקר הוא לדעת מהי המחלה האמיתית. ונמצא, שמה שמשלמים 
להרופא הגדול סכום יותר גדול מרופא קטן, הוא לקבוע בדיוק מהי 
מחלתו.
%break
נמצא לפי זה, שקביעות החסרון, שנקרא שלילי, מכל מקום זה נקרא 
חיובי. היינו, ידיעת המחלה, הידיעה זו היא ממש דבר תיקון, כי עכשיו 
הוא יודע מה לתקן. 
%break
נמצא, שידיעת המחלה נכנסת ברפואת המחלה, כי אי אפשר לרפאות 
את המחלה, אם הוא לא יודע סיבת מחלתו.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "היתכן שירד משמים דבר שלילי" 1984)
%break
%letter 21
21. יש תיקון מלמעלה, שאין האדם מסוגל לראות את הרע. כי יש 
כלל, ש"אין מראים לאדם את הרע יותר מכפי שמסוגל לתקן את 
עצמו", כמו בגשמיות, שאין אומרים לאדם את מחלתו האמיתית, אם 
אין האדם מסוגל לרפא את המחלה.
%break
לכן דוקא מי שבא לטמא, היינו שהוא רוצה לראות את האמת, אז 
פותחין לו. 
%break
ואם האדם רוצה ללכת קדימה, ומתפלל שיגלו לו את שיעורו האמיתי 
של הרע שיש בהרצון לקבל לעצמו, אז נותנים לו הסיוע מלמעלה, 
היינו שמטמאים אותו למעלה, כלומר ששולחים לו מלמעלה לראות, 
מהו ההיזק של טומאה. 
%break
אז הוא מתחיל להתפלל מעומק הלב, שה' יתן לו את הרצון להשפיע 
במקום הרצון לקבל, שיש לו מצד הטבע, ושיתנו לו טבע שני, שהוא 
מתנה מלמעלה.
%S (הרב"ש. מאמר 30 "מהו, מי שהיה בדרך רחוקה, הוא נדחה לפסח שני, בעבודה" 1991)
%break
%letter 22
22. אי אפשר ליחס הרע להבורא יתברך, שהוא הטוב בתכלית, לכן 
כל זמן שהאדם מרגיש מצבים רעים, הוא מוכרח לומר שהם באים 
ממקום אחר - מהסביבה, 
%break
אבל לאמיתו של דבר, כשהאדם זוכה לראות רק טוב, ושאין כל רע 
בעולם, והכל נהפך לטוב, אז מראים לו האמת, שהבורא יתברך עשה 
הכל, מטעם שהוא כל יכול, שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.
%S (בעל הסולם. "הקדמה לספר פרי חכם - על התורה")
%break
%letter 23
23. אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה 
אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים 
להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים 
- היא ההתגלות שלו, 
%break
כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום 
ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם 
מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות.
%S (בעל הסולם. אגרת ה')
%break
%letter 24
24. בזמן שיש לאדם צער גשמי, הוא צריך להצטער על זה שהקדוש 
ברוך הוא נתן לו עונש, שהוא מרגיש צער. ואם הוא לא מצטער, אם כן 
אין זה עונש. כי עונש נקרא מה שכואב לאדם ואינו יכול לסבול את 
מצבו, הן צער פרנסה, והן צער של מחלה.
%break
ואם הוא אומר שאינו מרגיש את הצער, נמצא שלא קיבל את העונש 
מה שהקדוש ברוך הוא נותן לו. כי צריכים לדעת שעונש זהו תיקון 
לנשמתו. ונמצא שאם אינו מצטער, אז הפסיד את התיקון.
%break
ועליו לעשות תפילה לה', שיקח ממנו את היסורים והצער מה שהוא 
מרגיש, כי התפילה שבאה על ידי היסורים, היא תיקון יותר גדול 
מהתיקון של העונש. 
%break
וכמו ששמעתי מבעל הסולם, שהקדוש ברוך הוא נותן עונש להאדם, 
אין זה כעין נקימה ונטירה שמעניש אותו עבור זה שלא שמע בקולו, 
כדרך בשר ודם, אלא העונש הוא תיקון.
%S (הרב"ש. 60. "בקשה לעזרה")
%break
%letter 25
25. כשהאדם מתפלל לה' שיקח ממנו את העונש, נמצא כאילו האדם 
מבקש מה', שיקח ממנו התיקון. ושאל, איך האדם יכול לבקש מה', 
שיקח ממנו התיקון, הלא התיקון הוא לטובת האדם.
%break
ותירץ, שמהתפילה שהאדם מבקש מה' שיעזור לו, יש לו חיבור עם 
ה', וזהו תיקון יותר גדול, מהתיקון שהאדם מקבל על ידי העונש.
%S (הרב"ש. 60. "בקשה לעזרה")
%break
%letter 26
26. האדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, 
שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן 
עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, 
%break
אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. שעד 
עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה אותם.
%break
ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, 
בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. נמצא, 
שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. 
%break
ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה 
לו את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)
%break
%H מתחזקים באין עוד מלבדו
%break
%letter 27
27. הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, 
שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש 
דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם 
שכך הוא רצונו יתברך. 
%break
וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה 
שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם 
דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך 
הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה.
%break
והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, 
שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")
%break
%letter 28
28. חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא 
פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגוֹ כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל 
השלם. 
%break
וע"כ, בעת שהאדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה על 
השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. וזה העונש היותר גדול 
שבעולם.
%break
הרי שהרגשת טו"ר בהשגחתו, מסבבת עימה הרגשת שכר ועונש. כי 
המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה', אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש 
לו שכר. ואם לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונת ה'.
%S ("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר. מאמר "ליל הכלה", סעיף 138)
%break
%letter 29
29. אין תקנה לאדם, אלא להיישיר כל הרגעים ההוים, והעתידים 
לבוא, שיהיו מוקטרים ומוגשים לשמו הגדול. 
%break
ומי שדוחה רגע שנוכח פניו, כי מוקשה הוא, מגלה כסילותו לכל, שכל 
העולמות, וכל הזמנים, אינם כדאים בעדו, באשר שאין אור פניו 
מלובש בשינוי העיתים והזמנים, אע"פ שעבודתו של אדם, בהכרח 
משתנה על ידיהם. 
%break
ובעבור זה, הוכן לנו בזכות אבותינו הקדושים, האמונה והבטחון 
שלמעלה מן הדעת, שהאדם משתמש בהם, ברגעים הקשים, בלי 
טורח ובלי לאות.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 30
30. תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', 
וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע [העשרים 
וארבע שעות שבמעת לעת], שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה 
לו זאת לנמנע, או למעלה מן הטבע, 
%break
כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. וראוי לאדם לבטל 
מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע 
מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא 
למעלה מרצון טבעו.
%break
והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות 
שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, 
שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, 
ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. 
%break
וחפץ ה' בידו יצליח.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 31
31. המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת 
השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, 
ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, 
%break
כי הכתר שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל 
ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר 
לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו.
%break
כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, 
להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר 
תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת 
האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", 
%break
שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים, כי אפילו 
"גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי [אפילו הגנב, במחתרת, קורא 
לבורא]".
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 32
32. בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד 
מלבדו" כתוב. ואפילו מעשי כשפים. 
%break
ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס 
ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. והוא צריך לעיון 
ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. מסתמא, הוא בכדי 
שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו".
%break
ואפילו אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא 
צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך להיות 
בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים, שהוא לזכות, צריך להיות 
בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. 
%break
היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה 
של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קל"ח. "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם")
%break
%letter 33
33. האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, 
ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך 
לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות. 
%break
כלומר, שהאדם צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו 
את העליות, שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את 
העליות, אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות.
%break
כמו כן האדם צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא 
רוצה לקרבו. לכן כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא 
צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא 
מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. 
%break
וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא 
זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, 
שה' קירב אותו.
%S (הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)
%break
%letter 34
34. האדם צריך להאמין ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב 
אותו לעשות את המעשים טובים. 
%break
אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא 
מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את 
הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה.
%break
פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך 
להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה 
הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה 
אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. 
%break
נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, 
ולא מה שהוא צריך להאמין.
%S (הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'" 1990)
%break
%letter 35
35. האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך. 
כלומר, שכל מחשבותיו יהיו בו ית'. 
%break
היינו, אם אפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה 
יותר גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית', כלומר שיש רשות אחרת, שלא 
נותן לו להכנס להקדושה, שבידו להטיב או להרע. 
%break
פירוש, שאל יחשוב שיש ענין כח של ס"א, שהיא לא נותנת לאדם 
לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי ה', אלא הכל נעשה מצד ה'.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")
%break
%letter 36
36. כל ריבוי הסתירות נגד ייחודו, שאנו טועמים בעוה"ז, אע"פ 
שמתחילתן הן מפרידות אותנו מה', הנה בהיותינו מתאמצים לקיים 
התורה והמצוות באהבה בכל נפשנו ומאודנו, כמצווה עלינו, ע"מ 
להשפיע נחת רוח ליוצרנו, 
%break
וכל אלו כוחות הפירוד, אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת ה' 
בכל נפשנו ומאודנו, אז כל סתירה, שהתגברנו עליה, נעשית שער 
להשגת חכמתו.
%break
כי בכל סתירה יש סגולה מיוחדת, לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו. 
ואלו הזכאים, שזכו לזה, נמצאים הופכים חושך לאור ומר למתוק. 
%break
כי כוחות הפירוד כולם, מחשכת השכל וממרירות הגוף, נעשו להם 
שערים להשגות מדרגות נשגבות. ונעשה החושך לאור גדול, והמר 
נעשה מתוק.
%break
באופן, שבשיעור הזה, שהיה להם קודם לכן כל הנהגות השגחתו 
לכוחות הפירוד, התהפכו להם עתה כולם לכוחות הייחוד. ונמצאים 
מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות.
%S ("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר. מאמר "שתי נקודות", סעיף 121)
%break
%letter 37
37. כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא 
בחינת התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות 
מביאים לנו רק התקרבות. 
%break
כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין 
התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא ית', 
שהוא גבוה מעל גבוה. 
%break
ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק 
שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קע"ב. "ענין המניעות והעיכובים")
%break
%letter 38
38. כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות יכולים 
לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, 
ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, ורוצה דוקא להדבק בו ית' 
באמת, ורואה שדוחים אותו, 
%break
אז האדם אומר, ש"חימה שפוכה עליו", אחרת היו נותנים לו להכנס, 
אלא ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה', לכן לא נותנים לו להכנס להיכל 
המלך ולהדבק בו ית'.
%break
נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ 
ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". 
אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו, היינו שכבר 
נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך עליכם". 
%break
כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות 
שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה")
%break
%letter 39
39. כשהאדם מישב א"ע ומרגיש מצבו הדל, ונתעורר לשוב אל ה', 
ושופך תפילותיו בגעגועים גדולים להדבק בה', הריהו חושב כל 
התפילות האלה, וכל ההתעוררות הזו, לכוח עצמו, 
%break
ונמצא יושב ומצפה לישועת ה' קטנה או גדולה, ובהאריך הענן ואינו 
רואה שום הסברת פנים ביותר מן השי"ת. 
%break
נמצא ח"ו נופל ליאוש, כי לא יחפוץ בו ה', היות שאחר מספר גדול של 
הגעגועים האלו, לא פנה אליו ולא כלום ח"ו.
%break
וע"כ אומר הכתוב: "דרשו ה' בהמצאו", כלומר, בשעה שהשי"ת 
ממציא את עצמו אליכם לדרישה, אז בהכרח שתדרשו אותו ג"כ, 
שדרך האיש להקדים, כלומר, שהשי"ת מקדים א"ע ליתן לכם לב 
לדרוש אותו. 
%break
וכשתדע את זה בטח תתחזק מצדך כמה שתוכל לדרוש ביתר שאת 
וביתר תעצומות. כי המלך קורא אותך.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ב)
%break
%letter 40
40. צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה 
לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את 
כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. 
%break
והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא 
צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא 
כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם 
בבחינת טוב ומטיב.
%break
וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה 
מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב 
ומטיב.
%S (הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)
%break
%letter 41
41. ההתחלה שהאדם מתחיל להכנס בעבודה, הוא מתחיל באמונה, 
אולם הגוף מתנגד לעבודה זו, אז בא מצב של יגיעה, היינו שהוא 
צריך להתגבר על הגוף, ולעשות כל מיני עצות, כמו שאמרו חז"ל 
"בתחבולות תעשה לך מלחמה", 
%break
היות שאין הגוף רוצה לוותר על תועלת עצמו, וכפי מה שנותן יגיעה, 
בשיעור הזה הוא מתחיל להרגיש, שאין בידו לעשות שום דבר, 
%break
כי הוא מצד עצמו, כבר עשה לפי דעתו, כל מה שהיה ביכולתו לעשות, 
ובא לאחר היגיעה, לידי ידיעה, שרק ה' הוא יכול לעזור, ואין זה בידי 
עצמו. 
%break
[...] ואז התפלה הוא בעומק הלב, היות שברור אצלו בידיעה ברורה, 
שאין מי שיעזור לו אלא הקב"ה.
%S (הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)
%break
%letter 42
42. הכל מאמינים בהשגחה פרטית, אבל אינם דבקים בה כלל. 
הטעם הוא, כי איך אפשר ליחס מחשבה זרה ומטונפת לבורא ית', 
שהוא תכלית הטוב והמטיב, 
%break
אלא רק לעובדי ה' אמיתיים, נפתח להם בתחילה ידיעה בהשגחה 
פרטית, שהוא היה המסבב כל הסבות שקדמו לזה, מהטובות והרעות 
יחד, ואז המה דבוקים בהשגחה פרטית, כי כל המחובר לטהור-טהור.
%break
וכיון שנתיחד המשגיח על השגחתו, אין ניכר כלל חילוק בין רע לטוב, 
וכולם אהובים וכולם ברורים, כי כולם נושאי כלי ה' מוכנים לפאר גילוי 
יחודו ית', וזה נודע בחוש, ובערך הזה יש להם ידיעה בסוף, 
%break
שכל הפעולות והמחשבות, הן הטובות והן הרעות המה נושאי כלי ה', 
והוא הכין אותם ומפיו יצאו, וזה יוודע לעין כל בגמר התיקון.
%S (בעל הסולם. אגרת א')
%break
%letter 43
43. ישנה מטרה נכבדה לכל מקרי העולם הזה, שנקרא "טפת 
היחוד", אשר שוכני בתי חומר, כשעוברים דרך כל אותם האיומים, וכל 
אותו ההחלט בגאותו המסולקת מהם, 
%break
אז נפתח איזה פתח בקירות לבם "האטום מאד", מטבע הבריאה 
עצמה, ונעשים כדאים על ידיהם להשראת אותה "טפת היחוד" בקרב 
לבם. ויתהפכו כחומר חותם ויראו בעליל כי "נהפוך הוא" שאדרבה, 
%break
דוקא באותם האיומות הנוראות מגיעים להשגת ההחלט המסולק בגאוה 
זרה, שם; ורק שם, דבוק השם עצמו ית', ושם יכול להשרות עליהם "טפת היחוד".
%S (בעל הסולם. אגרת ח')
%break
%letter 44
44. התקוה של אדם צריך להיות, היות שהאדם לא יכול להשתחרר 
משליטת הרצון לקבל, והוא נמצא תמיד בגלל זה בעליות וירידות, לכן 
הוא מצפה לה', שיזכה שה' יאיר עיניו, ושיהיה לו כח להתגבר ולעבוד 
רק לתועלת ה'. 
%break
וזה כמ"ש: "אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש". "אותה", היינו 
השכינה הקדושה. ומבקש, שיהא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%H המחלוקת כבסיס לשלום
%break
%letter 45
45. הלא ענין "שלום" שייך דוקא במקום שיש מחלוקת. אם כן מדוע 
ברא הקב"ה את העולם לכתחילה שתהיה מחלוקת. 
%break
והתשובה היא, שענין מחלוקת שייך בכל מקום שיש שני דברים 
מנוגדים, והיות שהעולם יצא עם הכלי של רצון לקבל. כי אחרת, אם 
אין רצון לקבל לאיזה דבר, לא יכולים להנות מהדבר. 
%break
לכן יצאה הבריאה עם הטבע של רצון לקבל לעצמו, ואח"כ, בכדי לתקן 
אותה, שלא יהיה בה ענין של בושה, אז הנבראים צריכים לקנות טבע 
שני, היינו לקנות רצון הבורא, שרצונו להשפיע. לכן מזה יצאה המחלוקת.
%S (הרב"ש. מאמר 36 "מהו שלום שלום לרחוק ולקרוב, בעבודה" 1991)
%break
%letter 46
46. המחלוקת היא דבר הכרחי. היינו שאם אין הנבראים מבינים את 
ענין המחלוקת, אין הם מסוגלים להשיג אף פעם את מטרת הבריאה, 
שהיא להטיב לנבראיו. 
%break
כי אי אפשר לתקן איזה דבר, אם לא יודעים את החסרון. לכן 
כשיודעים את המחלוקת, שיש בין הרצונות, אז יכולים לעשות שלום 
ביניהם.
%S (הרב"ש. מאמר 36 "מהו שלום שלום לרחוק ולקרוב, בעבודה" 1991)
%break
%letter 47
47. מהו מחלוקת, הרחקה ודחוי שלמעלה ומטה. ומי שרוצה לדחות 
תיקון העולם, יהיה נאבד מכל העולמות. מחלוקת, היא הרחקה ודחוי 
של השלום. 
%break
ומי שחולק על שלום, חולק על שמו הקדוש, משום ששמו הקדוש 
נקרא "שלום".
%S (הרב"ש. מאמר 36 "מהו שלום שלום לרחוק ולקרוב, בעבודה" 1991)
%break
%letter 48
48. "שלום", היינו שנעשה שלום בין הבורא להנבראים, היינו 
שמתגלה שמו של הקב"ה, שהוא טוב ומטיב. וע"י המחלוקת, 
הנקראת "שינוי צורה", אין הטוב יכול להתגלות. נמצא, שהנבראים 
הם במחלוקת עם ה'. 
%break
מה שאין כן כשנעשה שלום מבחינת הכלים, היינו מבחינת הרצונות, 
שנעשה רצון אחד בעולם, הנקרא "רצון להשפיע", אז מתגלה כל 
הטוב ועונג בעולם.
%S (הרב"ש. מאמר 36 "מהו שלום שלום לרחוק ולקרוב, בעבודה" 1991)
%break
%letter 49
49. לפעמים בזמן עליה אנחנו בשלום עם הקב"ה, ואומרים עליו 
שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, ובזמן ירידה אין בידינו 
כח להגיד, שהוא מתנהג עם השגחה של טוב ומטיב. לכן נמצא, 
שאנחנו תמיד במחלוקת. 
%break
ובאמת, מדוע הסדר עבודה הוא כל כך קשה, שמוכרח להיות עליות 
וירידות. על זה בא התירוץ הידוע, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך 
החושך". היינו, שאי אפשר לקבל אור, אם אין לו חסרון וצורך להאור. 
%break
לכן, כשהאדם רואה, איך שבחינת אומות העולם שבו הם מתנגדים 
לה', והאדם לא יכול לסבול את השונא ישראל שבקרבו, אז הוא מקנא 
לאלקיו, והוא לא מסתכל על שום ירידות שיש לו, 
%break
והוא עושה מה שביכולתו, וצועק לה', שיתן לו עזרה, שיוכל לנצח את 
הרשעים שבקרבו.
%break
ובזה שהוא מתגבר ואינו בורח מהמערכה, אז הקב"ה נותן לו את 
הברית. היינו, שכורת עמו ברית, שיהיה שלום בינו להקב"ה, בזה 
שהוא מקבל מתנה מה', שהם הכלי השפעה.
%S (הרב"ש. מאמר 34 "מהו שלום בעבודה" 1989)
%break
%letter 50
50. דוקא על השלום יכול להתקיים העולם, שפירוש של שלום הוא, 
שיש עכשיו להרגיש ע"י השלום, שהבורא הוא טוב ומטיב, בגלל שהם 
מקבלים את הטוב ועונג מהבורא, לאחר שנעשה השלום, היינו כנ"ל, 
%break
שהנבראים מסכימים לרצון הבורא, מה שהבורא רוצה שהנבראים 
יעשו הכל לתועלת ה'.
%S (הרב"ש. מאמר 36 "מהו שלום שלום לרחוק ולקרוב, בעבודה" 1991)
%break
%letter 51
51. ענין האחדות החברתית, העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל 
הצלחה, נוהג ביחוד רק בין הגופים ועניני הגוף שבבני אדם. שהפרוד 
ביניהם, הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים.
%break
אולם ענינים שבדעות והשכלות - הוא להפך מקצה אל הקצה. כי 
האיחוד ואי הבקורת, נבחן בהם למקור כל הכשלונות, והמפריע את 
כל ההתקדמות, וכל ההפריה השכלית, 
%break
כי השגת המסקנות המוצלחות, עומדות ביחוד על רבוי המחלוקת 
והפרוד, היוצא והמתגלה בין הדעות. שכפי רבוי הנגוד, והסתירה, 
וגדלות כח הבקורת - כן מתרבה הדעת והתבונה. 
%break
והעינינים נעשים מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותר. וכל כשלונה 
והתנוונותה של התבונה, אינה באה רק ממעוט הבקורת ומיעוט 
המחלוקת שבעניניה.
%break
הרי הדבר גלוי לעיניים, אשר כל בסיס של הצלחה גופנית, הוא שיעור 
האיחוד של החברה. והבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא 
הפירוד והמחלוקת שבהם.
%S (בעל הסולם. "החירות")
%break
%letter 52
52. כשם שפרצופיהם של כל יחיד ויחיד, משונה זה מזה - כן 
דעותיהם משונות זו מזו. ואין לך שני בני אדם בעולם שיהיו דעותיהם 
שוות זו לזו. כי לכל אחד יש רכוש גדול ונשגב, אשר הורישו לו אלפי 
אבותיו, ולאחרים אין אף שמץ מהם. 
%break
אשר על כן, כל הרכוש הזה, נבחן לרכושו של היחיד, שהחברה 
מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו. שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו. 
אלא, כל יחיד ישאר עם שלמות מורשתו. 
%break
ואז, הנגוד והסתירה שביניהם ישאר קיים לנצח, כדי להבטיח לנו 
לתמיד את הבקורת, ואת התקדמות החכמה, שהיא כל יתרון 
האנושות וכל מאויה האמיתיים הנצחיים.
%S (בעל הסולם. "החירות")
%break
%letter 53
53. הכל אחדות אחד, כי בשורש, שמשם המשכת הדעת מעולם 
הבינה, שם אין התחלקות כלל ואין מחלוקת, ובאמת כשמגביהים כל 
המחלוקות לשורש המקור, לעולם האחדות, נעשים אחדות.
%S ("מאור עינים". פרשת ויצא)
%break
%H שלום בין הפכים
%break
%letter 54
54. כל דרך הבריאה שברא ה' היא בחינת ב' [שני] הפכים בנושא 
אחד, ובבחינה זו נטבעו כל מיני החיבורים שבעולם, וזה כלל כל 
מעשה בראשית.
%S (בעל הסולם. "אחור וקדם צרתני")
%break
%letter 55
55. עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים, על כן אל יבהילוך רעיונך אם 
אתה רואה איש אחד שהוא בהיפוך גמור מדעתך, וידמה לך שאי 
אפשר בשום אופן להחזיק בשלום עמו, 
%break
וכן כשאתה רואה שני אנשים שהם שני הפכים ממש, אל תאמר שאי 
אפשר לעשות שלום ביניהם, כי אדרבא, זהו עיקר שלמות השלום, 
להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים.
%S ("ליקוטי עצות". ערך "שלום")
%break
%letter 56
56. אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, 
מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך 
החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב 
אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו. 
%break
וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין 
טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של 
הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה.
%S ("זוהר לעם". "תצווה". מאמר "ובמדבר אשר ראית", סעיף  86)
%break
%letter 57
57. כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק 
שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם, 
אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב.
%S (בעל הסולם. "השלום בעולם")
%break
%letter 58
58. ידוע, כי אין שום דבר מתגלה בצורתו האמיתי, אלא רק בדבר 
והפוכו, "כיתרון האור מתוך החושך".
%break
זאת אומרת, שכל דבר מראה על חבירו, שדוקא על ידי דבר והפוכו, 
אפשר להשיג את מציאותו האמיתי של המושג הנגדי. ומשום זה אי 
אפשר להשיג את הדבר בתכלית הבהירות, אם אין לו את הדבר 
המקבילו.
%break
דוגמא: אי אפשר להעריך ולומר, שזהו דבר טוב, אם אין הדבר 
שכנגדו, המראה על רע. וכמו כן: מר - ומתוק, שנאה - ואהבה, רעבון 
- ושביעה, צמאון - ורויה, פירוד - ודביקות. 
%break
ולפי זה יוצא, שאי אפשר לבוא לידי אהבת הדביקות, מטרם שמשיג 
את שנאת הפירוד.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ל"ד. "יתרון ארץ בכל הוא")
%break
%H שלום בין חברים
%break
%letter 59
59. אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת 
חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, 
שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת 
הזולת. 
%break
כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך 
אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, 
להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות 
מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, 
%break
לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו 
להתאחד.
%S (הרב"ש. מאמר 8. "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'" 1985)
%break
%letter 60
60. אסור להביט על חברו לרעה, למצוא בו דווקא מה שאינו טוב, 
ולחפש פגמים בעבודת חברו. רק אדרבא, מחויב להביט רק על הטוב 
ולחפש למצוא בו זכות וטוב תמיד. ועל ידי זה יהיה שלום עם הכול.
%S ("ליקוטי עצות". ערך "שלום", י')
%break
%letter 61
61. אף על פי שחברך אינו שווה במידות כנפשך, חייב אתה לסבול 
אותו ולאהוב אותו, בעבור ה' שככה בְּרָאוֹ.
%S (השל"ה הקדוש. שער האותיות, ב')
%break
%letter 62
62. איך אפשר להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו, בו בעת 
שהוא רואה, שיש לו מעלות יותר גדולות מחבירו, דהיינו שהוא יותר 
כשרוני, יש לו בטבע מידות יותר טובות. וזה אפשר להבין בשני 
אופנים:
%break
א. הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו 
לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת.
%break
ב. זהו יותר טבעי, היינו בתוך הדעת. היות שאם הוא החליט לקבל 
אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה 
הוא, שלא רואים רק דברים טובים, ודברים רעים, אף על פי שישנו 
אצל חברו, הוא לא רואה אותם, 
%break
כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה".
%S (הרב"ש. מאמר 17, חלק א'. "בענין חשיבות החברים" 1984)
%break
%letter 63
63. "איזהו גיבור שבגיבורים, מי שעושה שונאו אוהבו" (אבות דר"נ 
רפכ"ג). על דרך המוסר יש לפרש שגיבור נקרא "הכובש את יצרו" 
(אבות רפ"ד), היינו שעובד עם היצר טוב ומכניע את היצר הרע. 
%break
ו"גיבור שבגבורים", היינו מי שעובד גם עם היצר הרע, כמו שאמרו 
חז"ל "בכל לבבך - בשני יצריך" (ברכות נ"ד), שגם היצר הרע הוא 
עובד ה'. 
%break
נמצא שעושה שונאו, היינו היצר הרע, אוהבו. וכיון שגם היצר הרע 
הוא עובד ה', נמצא שכאן יש לו עבודה יותר גדולה, לכן הוא נקרא 
גבור שבגבורים.
%S (הרב"ש. 273. "גיבור שבגבורים")
%break
%letter 64
64. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, 
בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים 
כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים 
להיות באהבת אחווה. 
%break
הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים 
גם יחד. המילה "גם", באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא 
הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם.
%S ("זוהר לעם". "אחרי מות". מאמר "הנה מה טוב ומה נעים", סעיף 65)
%break
%letter 65
65. יש לכם להרבות באהבת חברים. ואי אפשר לבוא לידי אהבה 
תמידית, רק על ידי דביקות. זאת אומרת, שתתאחדו בקשר אמיץ. 
וזה יכול להיות, רק אם תנסו לפשוט את הלבוש שבה נתון הנשמה 
הפנימית, שהלבוש הזה נקרא אהבה עצמית. 
%break
שרק הלבוש הזה מפריד בין שתי נקודות. מה שאם כן כשהולכים 
בדרך ישר, אז מן שתי הנקודות הנבחנים ל"שני קוים המכחישים זה 
את זה", באים לידי קו האמצעי, שהוא כולל ב' הקוים ביחד.
%S (הרב"ש. אגרת ה')
%break
%letter 66
66. עוד זאת אבקש ממך להתאמץ ביתר עוז באהבת חברים להמציא 
המצאות המסוגלות להרבות אהבה בין החברים, ולבטל מאתכם 
תאות מושגי הגוף. כי זהו המטיל שנאה. 
%break
ובין עושי נ"ר ליוצרם לא יצויר שום שנאה אדרבה רחמנות ואהבה 
יתירה יש ביניהם, והדברים פשוטים.
%S (בעל הסולם. אגרת י"א)
%break
%letter 67
67. העיקר הוא התחברות ואהבה וחיבה באמת בין החברים, זה 
גורם כל הישועות והמתקת הדינים. 
%break
שתתאספו ביחד באהבה ואחוה וריעות, ועל ידי זה מסולקים כל 
הדינין ונמתקים ברחמים, ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים 
מגולים, על ידי התחברות.
%S ("מאור ושמש". פרשת דברים)
%break
%letter 68
68. "על כל קרבנך תקריב מלח", שהוא ענין ברית מלח, שענין ברית 
הוא כנגד השכל. כי בזמן שהאחד לוקח דברים טובים מחברו, הם 
צריכים לעשות כריתת ברית. 
%break
ענין כריתת ברית צריכים דווקא בעת שכל אחד ואחד יש לו טענות 
ותביעות על השני, ויכול אז להיות בחינת רוגז ופירוד. אז הברית 
שעשו מחייב אותם להחזיק את האהבה והאחדות שביניהם. 
%break
שזה כלל, שבכל עת שיעלה על מי שהוא רצון וחשק לפגוע בשני, אז 
יש להם עצה להזכיר את כריתת הברית שעשו ביניהם. וזהו מחייב 
אותם להחזיק את האהבה והשלום. 
%break
וזה פירוש "על כל קרבנך תקריב מלח", היינו שכל קריבות בעבודת ה' 
צריך להיות על ידי ברית מלח, שזהו כל היסוד.
%S (הרב"ש. 738. "ברית מלח")
%break
%letter 69
69. ע"י כריתת הברית תהיה אהבתם אהבה נצחית, בל תמוט לעולם 
ועד, ולא יפרידם שום מניעה, מפני שעושים ביניהם קשר אמיץ וחזק, 
שיתייחדו ויתקשרו באהבתם בקשר נפלא ולמעלה מן הטעם והדעת, 
%break
שאע"פ הטעם והדעת היה צריך לפסוק האהבה, או לגרום איזה 
שנאה, אעפ"כ מחמת הכריתת ברית, מוכרח להיות אהבתם לעד 
קיימת ועל כל פשעים תכסה אהבה זו וקשר אמיץ זה, לפי שבאו 
בברית והתקשרות, כאילו נעשו לבשר אחד. 
%break
וכמו שלא יוכל לפסוק אהבתו על עצמו, כך לא יפסוק אהבתו מעל 
חבירו.
%S ("ליקוטי תורה". פרשת נצבים, מד/ב)
%break
%letter 70
70. עיקר עלית הנפש ושלמותה הוא כשנכללים כל הנפשות ונעשים 
אחד, כי אז עולים אל הקדושה, כי הקדושה הוא אחד. וע"כ התפלה, 
שהוא בחינת הנפש, עיקרה תלוי כשמתאחדים הנפשות. 
%break
וע"כ עיקר התפלה בצבור ולא ביחיד, שלא יהיה כל אחד חלוק בפני 
עצמו, שזה הפך הקדושה. רק שצריכים לחבר יחד העדה הקדושה 
ונעשים בחינת אחד, וזה תפלה בציבור.
%S ("ליקוטי הלכות". הלכות בית הכנסת, הלכה א')
%break
%letter 71
71. אמנם כן, הסיבותם לי עבודה רבה בענין הפירוד והשנאה אשר 
נזרע וגדל ביניכם, בשיעור אשר לא שערתי מראש, כי כל אחד 
מהתלמידים שיחי' נצח, הוא כמו אבר שלי עצמי, 
%break
והנה אין שלום בַּעֲצָמַי מפני חטאתי, וע"כ, אני מוכרח להתחיל ולזכך 
את עצמי, כמו תינוק שנולד, עד שאזכה לעשות שלום בין התלמידים.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ג)
%break
%letter 72
72. ואתם החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות באהבה מקודם לכן, 
גם מכאן והלאה לא תיפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עימכם, 
ויקרא עליכם שלום, ויימצא בזכותכם שלום בעולם. 
%break
כמ"ש, למען אחיי ורעיי אדַבְּרה נא שלום בךְ.
%S ("זוהר לעם". "אחרי מות", מאמר "הנה מה טוב ומה נעים", סעיף 66)