ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-א
%book תע"ס-א. חלק-א. אור פנימי
%page 1
%H חלק א'
%break
%H צמצום וקו כולל ב' פרקים
%break
%H פרק א'
%break
צריכים לזכור, שכל חכמת הקבלה מיוסדת על ענינים רוחניים, שאינם 
תופסים לא מקום ולא זמן, ואין העדר ותמורה נוהג בהם כל עיקר, וכל 
השינויים הנאמרים בחכמה הזאת, אין זאת אומרת שהבחינה 
הראשונה נעדרת, ומקבלת צורה אחרת, אלא השינוי האמור, 
%break
הוא ענין תוספת הצורה לבד, וצורה הראשונה אינה זזה ממקומה. כי 
ההעדר וההשתנות המה מדרכי הגשמיים. וזהו כל הקושי למתחילים, 
כי תופסים הדברים בביטויים הגשמי בגבולים של זמן ומקום חילוף 
ותמורה, 
%break
אשר המחברים השתמשו בהם רק לסימנים בעלמא על שרשיהם 
העליונים. ולפיכך, אתאמץ לפרש כל מלה ומלה בצביונה הרוחני, 
המופשט ממקום ומזמן ומתמורה. ועל המעיינים מוטל, לחקוק היטב 
בזכרונם את פירוש המלות ההן, כי אי אפשר לחזור עליהן בכל פעם.
%letter א
א) צורת הזמן הרוחני נתבאר היטב לקמן בהסתכלות פנימית בסופו 
בד"ה עוד.
%letter ב
ב) היינו האור המתפשט מעצמות הבורא יתברך. ודע, שכל השמות 
והתוארים הבאים בחכמת הקבלה, אינם ח"ו בעצמות הבורא ית', אלא 
רק באור המתפשט מעצמותו ית', אמנם בעצמותו ית', 
%break
אין לנו שום מלה והגה כלל. כי זה הכלל, כל מה שלא נשיג לא נדעהו 
בשם. וזכור זאת ואל תכשל.
%letter ג
ג) ולכאורה תמוה מאד, הלא המדובר כאן הוא בטרם שנבראו 
העולמות, וא"כ איזו מציאות ישנה כאן, אשר אור העליון צריך 
למלאותה. והענין הוא, כי כל העולמות וכל הנשמות שישנם והעתידים 
להבראות עם כל מקריהם עד לתכלית תיקונם, 
%break
הנה הם כולם כבר כלולים בא"ס ב"ה, בכל תפארתם ובכל מלואם. 
באופן, שיש לנו להבחין ב' עיקרים בכללות המציאות שלפנינו. עיקר א': 
בבחינת מה שהם קבועים וקיימים בא"ס ב"ה בכל שלימותם 
ותפארתם. 
%break
העיקר הב': כמות שהם ערוכים ומשתלשלים ומתחדשים לפנינו מאחר 
הצמצום הא', בחמשה העולמות המכונים: אדם קדמון, אצילות, 
בריאה, יצירה, עשיה, כמ"ש להלן. וז"ש הרב, אשר אור העליון הנמשך 
מעצמותו ית', 
%break
היה "ממלא את כל המציאות" דהיינו כללות המציאות שבעיקר הא', 
מבחינת מה שהם ערוכים וקיימים בא"ס ב"ה שמטרם הצמצום. 
%break
ומשמיענו שאור העליון היה ממלא אותם לגמרי עד שלא נשאר בהם 
שום מקום פנוי, שיהיה אפשר להוסיף בהם שלימות ותיקון כל שהוא 
(ועי' היטב בהסת"פ כאן).
%letter ד
ד) פירוש כי בטרם שנבראו העולמות, שהיה אז רק א"ס ב"ה בלבד 
כנ"ל, לא היה שם "מקום פנוי" דהיינו מקום חסרון, שיהיה ראוי לקבל 
בו בחינת תיקונים.
%page 2
כי אור העליון היה ממלא את המקום ההוא, שלא הניח מקום 
לתחתונים להתגדר בו להוסיף משהו על שלימותו. אלא רק בסיבת 
הצמצום שנעשה, כמ"ש להלן, נתחדש אז בחינת חסרון ונתהוה מקום 
פנוי לתיקונים. אבל בל תטעה שבמקום גשמי הספר מדבר.
%letter ה
ה) אין הכוונה על אויר גשמי ח"ו, אלא יש בחי' אור רוחני המכונה כן. כי 
הנה יש ב' בחינות אור בכל פרצוף שלם, המכונים אור דחכמה, ואור 
דחסדים: אור דחכמה הוא בחינת העצמות של הפרצוף, דהיינו בחינת 
החיות שבו. 
%break
אור דחסדים הוא רק אור מלביש על אור החכמה שבפרצוף, היות ואור 
החכמה אינו יכול להתלבש בפרצוף אם לא יתלבש תחילה באור 
דחסדים. אמנם לעתים, כשהפרצופים המה בעת קטנות, אין בהם אלא 
אור דחסדים בלבד. 
%break
ותדע שאור דחסדים זה, הוא מכונה בשם אויר או רוח, ובהיותו בפני 
עצמו בלי אור דחכמה, הוא מכונה בשם "אויר ריקני", כלומר שהוא 
ריקן מאור החכמה, 
%break
ומצפה ע"כ שאור החכמה יתפשט בתוכו וימלאנו. ומשמיענו הרב, 
שטרם שנבראו העולמות, דהיינו בא"ס ב"ה, לא היתה בחינת אויר 
ריקני זה במציאות כלל, משום שאין שם חסרון משהו, כמבואר.
%letter ו
ו) כדי להסביר המלה הזאת, צריך שתדע מקודם מה היא מהותו של 
כלי רוחני. והוא, כי בהיות הנאצל מקבל את שפע חיותו מן המאציל, 
הנה בהכרח, שיש לו רצון והשתוקקות לקבל את שפעו זה ממנו ית', 
ותדע, אשר מדת הרצון וההשתוקקות הזו, 
%break
היא כללות כל החומר שבנאצל. באופן, שכל מה שיש בנאצל זולת זה 
החומר, כבר אינו מיוחס לבחינת החומר שלו, אלא לבחינת השפע שלו 
שמקבל מן המאציל. ולא עוד, אלא שהחומר הזה, הוא המודד את 
גדלותו ושיעור קומתו של כל נאצל, ושל כל פרצוף, וכל ספירה. 
%break
שהרי התפשטות אור העליון מן המאציל היא ודאי בלי שיעור ומידה, 
אלא רק הנאצל הוא העושה שיעור על השפע מכח עצמו, מפאת היותו 
מקבל לא פחות ולא יותר מכפי שיעור חשקו ורצונו לקבל, שזו היא 
אמת המידה הנוהגת ברוחניות, משום שאין ענין הכפיה נוהג שם, 
%break
והכל תלוי ברצון. ולפיכך אנו מכנים את "הרצון לקבל" הזה, שהוא כלי 
קבלה של הנאצל. והוא נבחן לבחינת החומר שלו, שמחמתו יצא מכלל 
מאציל להקרא בשם נאצל, 
%break
מטעם היותו מוגדר במין חומר כזה, שאינו מצוי במאציל אף משהו ח"ו, 
כי הרצון לקבל אינו נוהג ח"ו במאציל בהחלט, שהרי ממי יקבל, והבן.
%break
ולהלן נבאר, שיש בחומר הזה ד' מדרגות, מקטנות עד גדלות הקבלה, 
שהמדרגה הרביעית, שהיא בחינת גדלות הקבלה, המצויה על 
שלימותה רק בא"ס, מטרם שנבראו העולמות, הנה רק עליה נעשה 
סוד הצמצום. 
%break
ויתבאר להלן, כי נתרוקנה מכל שפע שהיה לה מיחס א"ס, ונשארה 
בבחינת "חלל" פנוי. וזו היא כוונת הרב באמרו, מטרם שנברא העולם, 
דהיינו בא"ס ב"ה, לא היתה שם בחינת "חלל" הפנוי הזה, כמבואר.
%letter ז
ז) כלומר שאין כלל מה להוסיף עליו על-ידי מעשה התחתונים.
%letter ח
ח) ענין ראש וסוף יתבאר להלן.
%letter ט
ט) פירוש, שאין בו מדרגות של קטן וגדול, אלא הכל שוה כמ"ש לקמן.
%letter י
י) כלומר שאין שם זכות ועביות, שהמדרגות נערכות ונבחנות על ידיהן. 
כי הבחנות אלו נתהוו בעולמות רק עם חידוש הצמצום, שיתבאר להלן.
%letter כ
כ) ויש להקשות, כיון שאין לנו שום השגה בא"ס, א"כ איך נדעהו בשם, 
שהרי כל שם מורה על השגה, אשר אנו משיגים בו על פי הוראתו 
ומשמעותו של אותו השם, כנודע. ואין לתרץ כי השם א"ס מורה רק על 
שלילת השגה, דא"כ היה לנו לכנותו בשם "בלתי מושג",
%page 3
והענין הוא, כי השם הזה מורה לנו את כל ההבחן שיש בין א"ס אל כל 
העולמות שמתחתיו, והוא כי בחינת הצמצום שנעשה אחר הא"ס, הנה 
בכל מקום שהכח הזה מתעורר הוא מצמצם שם את האור, שעל ידי זה 
מסתיימת ההארה ההיא ומגעת לסופה. 
%break
ולפיכך כל סוף וסיום, שישנו בכל הארה, ובכל פרצוף, אינו נמשך רק 
מכח הצמצום. ולא עוד אלא, שמסיבת הסוף וסיום ההוא יוצאים 
ומתחדשים כל ההויות ומילואיהן וכל מיני השינויים, שאך נמצאים 
בעולמות. 
%break
ומתוך שענין הצמצום הזה אינו שם בא"ס, ע"כ, אין ענין סוף וסיום נוהג 
שם, וע"כ נקרא בשם "אין סוף", להורות, שאין שם בחינת סוף וסיום כל 
עיקר, ומובן עם זה, שהאור הזה, הוא פשוט ושוה בהשואה א', כי זה 
תלוי בזה, כמ"ש.
%letter ל
ל) אין לתמוה, איך נבחן רצון בא"ס, הגבוה מכל רעיון, עד כדי לומר 
"עלה ברצונו הפשוט" וכו': כי תבין זה עם מה שנתבאר לעיל, שבהכרח 
נמצא בכל נאצל, רצון לקבל את שפעו מהמאציל, עש"ה. אלא שבא"ס 
ב"ה הוא "רצון פשוט" בסוד הוא ושמו אחד, 
%break
כמ"ש בפד"א פ"א, וכן בדברי הרב לקמן. כי "האור" שבא"ס מכונה 
"הוא" ו"הרצון לקבל" שבא"ס מכונה "שמו", והם שניהם בסוד האחדות 
הפשוטה שאין פירוד כל שהוא ביניהם.
%break
אמנם אל לדמות הפירוד והאחדות האמורים כאן, אל הפירוד והאחדות 
שבמושגים הגשמיים, הנפרדים על דרך התנועה, בריחוק מקום 
ובקירוב מקום, כי המהות הרוחנית אינה תופסת מקום כל עיקר, כנודע. 
%break
אמנם תדע שהפירוד ברוחניים אינו נעשה זולת על-ידי מקרה "שינוי 
צורה" בלבד. באופן, שאם דבר רוחני אחד קונה לו צורה נוספת 
המשונה מאותה הצורה שיש לו, הנה יצא לו הדבר הרוחני ההוא 
מבחינת "אחד" לשתי בחינות נבדלות, 
%break
המתרחקות זו מזו על פי ההפכיות שיש באותן ב' צורות. וכמו 
שהמהויות הגשמיות מתרחקות ומתחברות זו בזו בדרך ריחוק מקום 
וקירוב מקום, כן המהויות הרוחניות, 
%break
מובדלות ומתחברות על פי השתנות הצורה והשתוות הצורה, ששינוי 
הצורה מבדילן זו מזו, והשתוות הצורה מדביקתן זו בזו, וזכור זאת, כי 
זה הוא המפתח הראשון לחכמה.
%break
ועתה תבין את סוד הוא ושמו אחד הנזכר לעיל, וענין האחדות 
הפשוטה שאנו מדייקים כל כך בא"ס ב"ה, כי האחדות הזו היא 
מפליאות כל יכלתו ית'. 
%break
כי הנה נתבאר לעיל באו"פ (אות ו') ההבדל בין המאציל לנאצל 
שנתהוה מחמת הצורה של "הרצון לקבל" שישנה בנאצל ואינה 
במאציל, אשר מסיבת שינוי הצורה ההוא, נבדל הנאצל מהמאציל, 
וקנה לו שם בפני עצמו להקרא נאצל ולא מאציל, עש"ה.
%break
ולפי המבואר הנה יש מקום לטעות ולחשוב, שאור א"ס המכונה "הוא", 
אינו דבוק לגמרי ח"ו בא"ס המכונה "שמו", דהיינו "הרצון לקבל" את 
השפע והאור הנקרא "הוא", שהרי אור העליון הנמשך מעצמותו ית' 
המכונה "הוא", הנה כל תכונתו רק להשפיע, 
%break
ואין בו מצורת הרצון לקבל ולא כלום, כמבואר שם. משא"כ אין סוף 
המכונה "שמו", שיש בו הרצון לקבל, המשונה משום זה מן אור העליון, 
שאין בו ח"ו שום רצון לקבל, כמבואר, ונודע ששינוי הצורה עושה פירוד 
ח"ו. 
%page 4
וזה משמיענו "הפד"א" והרב לקמן, שאינו כן ח"ו, אלא הוא ושמו אחד 
באחדות פשוטה, שאין ביניהם שום הבדל. ואע"פ שיש ביניהם: בין 
"הוא" ובין "שמו" איזה שינוי צורה בהכרח, כמבואר, מ"מ אין זה פועל 
שם כלל וכלל. 
%break
ואע"פ שאין אנו מבינים זאת, מ"מ כן הוא בלי שום ספק. וע"ז אמרו, 
שבא"ס ב"ה לית שום מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, להיות ענין זה 
למעלה משכלנו (ההמשך בדיבור הסמוך).
%letter מ
מ) פירוש, כבר ידעת סוד הוא ושמו אחד, שאע"פ שיש שינוי צורה 
בבחינת הרצון לקבל הכלול בא"ס ב"ה, מ"מ אין זה עושה שם שום 
הבדל בינו ובין אור העליון, אלא הם באחדות הפשוטה ועם כל זה, 
%break
נעשה ענין הצורה הזו האמורה לסיבה ולגורם לבריאת העולמות 
ולהוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינויו, כדברי הרב כאן, אשר 
על-ידי בריאת העולמות והשתלשלותם עד לעוה"ז, 
%break
שנעשתה ונתחדשה כאן אותה האפשרות של נתינת מקום לעבודה 
בתורה ובמצות, שלא על מנת "לקבל" אלא רק "להשפיע" נחת רוח 
ליוצר ב"ה, הנה אז מסוגלות הנשמות, להפך צורת הרצון לקבל שבהן 
המפרידן מן המאציל, לצורת רצון להשפיע, 
%break
כלומר, לקבל מהמאציל כדי להשפיע נחת רוח לו, להיותו רוצה כן, כמו 
שכתבתי לקמן אות צ', עיין שם, שהוא השתוות הצורה עם המאציל, 
שנק' דביקות ויחוד, כנ"ל ד"ה אמנם, 
%break
כי אז, כבר נתפשטו מצורת הרצון לקבל וקנו צורת הרצון להשפיע, שזו 
היא צורת המאציל עצמו. וכבר ידעת, כי השתוות הצורה עושה 
הרוחניים לאחד, וע"כ חוזרים אז העולמות לקדמותם, כמ"ש לפנינו.
%break
וז"ש הרב, כשעלה ברצונו הפשוט לברוא וכו'. עלה: פירושו שנתעלה 
בזיכוך ודביקות ע"י שהקטין וצמצם את שיעור הרצון לקבל הטבוע בו 
כדי להשוות צורתו לאור העליון, ואע"פ שהרצון לקבל שבא"ס, הנקרא 
מלכות דא"ס או "שמו" כנ"ל, 
%break
לא היה לו שום חסרון בדביקות עם אור העליון מחמת שינוי הצורה 
שבו, כאמור, עכ"ז קישט את עצמו להשוות צורתו אל אור העליון, 
ולהסתלק עכ"פ מגדלות הרצון לקבל הזה הנקרא בחי"ד שבו, כדי 
להדבק יותר באור העליון. 
%break
כי קירוב הצורה עושה דביקות, כנ"ל ד"ה אמנם, וזהו שמתבטא במלת 
"עלה", כלומר, שעלתה המלכות דא"ס, שה"ס "הרצון הפשוט", 
ונתדבקה אל האור העליון, דהיינו שמיעטה את הרצון לקבל שלה, 
כמבואר.
%break
וז"ש הרב, והנה אז צמצם את עצמו וכו': כי כבר נתבאר (לעיל אות ו'), 
שכל מידת שפעו ואורו ושיעור קומתו של הנאצל נמדדים בשיעור הרצון 
לקבל שיש בו, עש"ה, ולפיכך, מאחר שהמלכות דא"ס הנ"ל צמצמה 
את עצמה, ומיעטה את הרצון לקבל שבה, 
%break
הנה ממילא הסתלק האור והשפע מחמת מיעוט הרצון. וזה הוא ענין 
הצמצום. אשר התעלות הרצון גרמה להסתלקות האור והשפע משם.
%letter נ
נ) וזה תמוה לכאורה, דמאחר, שאין שם ראש וסוף, איך יש לך אמצע, 
ועוד, וכי בענין הגשמי התופס מקום אנו עוסקים ח"ו. והענין הוא, כי 
כבר נתבאר, אשר גם בא"ס ב"ה נבחנת בהכרח בחי' הרצון לקבל, 
%break
אלא בסוד "רצון פשוט" שפירושו שאין בו הבחן מדרגות קטן וגדול 
כנ"ל, משום שהרצון לקבל שיש שם, אינו נבחן לבחינת שינוי צורה 
העושה איזה פירוד ח"ו, 
%page 5
וע"כ אין בו שום פחיתות כלפי אור העליון. וצריך שתדע, שד' מדרגות 
מחויב אור העליון להתפשט עד שמגלה בנאצל את הרצון לקבל הזה 
על שלימותו הקבועה וקיימת.
%break
וטעם החיוב של ד' המדרגות הוא, כי הרצון לקבל הנ"ל, הנה הוא נכלל 
תיכף עם התפשטות האור מהשורש, שהרי בזה נבחן, שיצא האור 
מהמאציל וקנה לו שם בפני עצמו, דהיינו התפשטות מהמאציל, וכל 
עוד, שלא נכלל בו שינוי הצורה הזו של הרצון לקבל, 
%break
הנה ודאי, שעדיין בחינת מאציל הוא, ולא בחי' התפשטות הנעתקת 
ויוצאת מהמאציל. כי ברוחני לא יצוייר שום הבדל, זולת ע"י שינוי צורה 
(כנ"ל אות ו' עיין שם, ועיין בהסתכלות פנימית כאן). אמנם כל כמה, 
שאין גילוי לרצון הזה מכח הנאצל גופיה, אינו עדיין קבוע בנאצל, 
%break
כלומר, שהנאצל צריך להשתוקק לקבלת השפע, שאז נבחן, שנגלה 
הרצון לקבל מכח הנאצל גופיה. והנה ההשתוקקות הזו, אי אפשר 
שתהיה, אלא רק בעת שאין בו השפע, כי רק אז יתכן שישתוקק אחריו 
באופן שיתגלה בו מכוחו עצמו "הרצון לקבל". 
%break
ואז, נשלמים כלי הקבלה בקביעות. עוד אחת צריך שתדע, שכל 
התפשטות אור מהמאציל, כמו שהיא כלולה מבחינת רצון הקבלה 
כאמור, הנה היא מוכרחת להכלל גם כן, מבחינת רצון להשפעה, שאם 
לא כן, היה המאציל והנאצל בבחינת הפכיות הצורה, 
%break
שהוא פירוד גמור ח"ו, כי הפכיות הצורה היתה מרחיקה אותם זמ"ז 
כרחוק מזרח ממערב ולפיכך מוכרח כל אור המתפשט מהמאציל 
להכלל ג"כ מבחינת הרצון להשפיע, כדי שתהיה קרבת צורה בין 
המאציל לנאצל. ובשעה שמתגלה בנאצל הרצון להשפיע הזה, 
%break
הנה נמשך לו אור גדול מהמאציל, המיוחס להתעוררות הרצון הזה, 
והאור הזה מכונה בכל מקום אור דחסדים. אמנם התפשטות הא' 
מהמאציל, אשר הרצון לקבל כלול בה כמבואר לעיל, היא נקראת בכל 
מקום אור דחכמה או אור העצמות. 
%break
וזכור היטב, ב' מיני אורות הללו. ותדע, שהאור הב' שהוא אור 
דחסדים, שפל הרבה מהאור הא' שהוא אור דחכמה, משום שנמשך 
עם התגברות והתעוררות הנאצל, מכח עצמו, להיותו רוצה להשוות 
צורתו עם המאציל, כי על כן מתגבר ומתעורר לבחינת הרצון להשפיע, 
%break
כמבואר. משא"כ ההתפשטות הא', שהוא אור דחכמה, הנה הוא נמשך 
ישר מהמאציל, ואין לנאצל שום חלק בהמשכתו, וע"כ הוא נעלה ממנו 
לאין ערוך, וע"כ "אור החכמה" נבחן לעצמותו וחיותו של הנאצל, ו"אור 
דחסדים" נבחן רק לבחינת אור של תקונים להשלמת הנאצל.
%break
עתה תבין ד' בחינות והמדרגות המחויבות להמצא בכל נאצל כנ"ל. כי 
מתחילה מתפשט האור ויוצא מהמאציל כנ"ל בבחינת אור דחכמה, 
אשר "הרצון לקבל" בלבד כלול בו, וזו היא בחינה א'. ואחר כך 
מתגברת באור הזה בחינת הרצון להשפיע, 
%break
וממשיך אור דחסדים כנ"ל, והתגברות זו נבחנת לבחינה ב'. ואחר כך 
מתפשט אור דחסדים הזה התפשטות גדולה, שענינה יתבאר לקמן, וזו 
היא בחינה ג'. ואחר שיצאו ונתגלו ג' הבחינות הנ"ל במילואן, אז חוזר 
ומתעורר כח הרצון לקבל הכלול בהתפשטות א', 
%break
וחוזר וממשיך אור החכמה. וזו היא תכלית השלימות של קביעות הרצון 
לקבל בפרצוף, להיותו נגלה בבחינת השתוקקות, כלומר, בשעה שלא 
היה אור החכמה בפרצוף אלא אור דחסדים, דהיינו אחר בחי' ג' הנ"ל, 
שהיתה לו לנאצל מציאות להשתוקק לקבלת אור החכמה, 
%break
אשר ההשתוקקות הזו קובעת בו הרצון לקבל, ומשלימה לו כלי 
הקבלה, מה שלא היה כן בהתפשטות הא' (כנ"ל בד"ה וטעם החיוב 
ע"ש). ולפיכך, אין כלי הקבלה נשלמים, אלא בבחינה הד' הזאת, 
המכונה ג"כ התגברות ב', 
%break
ואחר שלימותה של הבחינה ד' הזאת בא"ס ב"ה, נתהוה בה הצמצום, 
שפירושו הסתלקות הרצון לקבל מן בחינה הד' הזאת, שזה גרם 
להסתלקות אור א"ס ב"ה משם (כנ"ל דף ד' ד"ה וז"ש הרב והנה, 
עש"ה).
%break
והנה נתבארו, ד' הבחינות המחויבות להמצא בכל נאצל, אשר בחינה 
א', מכונה התפשטות ראשונה או חכמה. ובחינה ב', מכונה התגברות 
ראשונה או בינה. ובחינה ג', מכונה התפשטות שניה או זעיר אנפין. 
ובחינה ד', מכונה התגברות שניה או מלכות. 
%page 6
אשר ב' ההתפשטויות נבחנות לזכרים, להיותן בחינת השפע הנמשך 
מהמאציל: כי התפשטות א' היא שפע אור החכמה, והתפשטות ב' היא 
שפע אור דחסדים. וב' התגברויות, הן ב' נוקבין, להיותן בחינת 
התעוררות של הנאצל והתגברות הרצון מכח עצמו, 
%break
אשר התגברות א' היא ההתעוררות שבנאצל אחר ה"רצון להשפיע", 
הנעשה שורש אל האור דחסדים כנ"ל. והתגברות ב' היא ההתעוררות 
שבנאצל אחר ה"רצון לקבל", הנעשה לבחינת כלי קבלה לפרצוף בכל 
השלימות הרצויה. והוא שנקרא בכל מקום בחינה ד'.
%break
והנה בחינה ד' זו, היא הנקראת נקודה אמצעית שבא"ס ב"ה, ועליה 
כיוון הרב באמרו "צמצם את עצמו בנקודה אמצעית אשר בו". ונקראת 
כן, להיותה כלי הקבלה לאור א"ס ב"ה, שהוא בלי שיעור ובלי גבול 
כלל. 
%break
וע"כ נבחנת מציאותה כדוגמת נקודה בפנימיותו ובאמצעו של האור 
ההוא, והאור מסבב אותה ודבוק בה סביב סביב עד אין שיעור. כי רק 
באופן זה יתכן שתחזיק אור עליון בלי מידה ובלי שיעור כלל, משא"כ 
בכלי הקבלה שמאחר הצמצום ולמטה, 
%break
דהיינו בנאצלים התחתונים, אשר בהם נבחנים כלי הקבלה שמחזיקים 
אורם בפנימיותם ותוכיותם, כלומר, שדפנות הכלים שה"ס ד' הבחינות 
שבהם, המה עושים גבול ומידה על האור שבתוכם, והוא מפני העביות 
שבכלים, כמ"ש להלן, משא"כ בא"ס ב"ה, 
%break
ששם האור והכלי באחדות הפשוטה בסוד הוא ושמו אחד (כנ"ל אות ל' 
ד"ה ולפי), וע"כ אין הכלי מגביל את האור שמחזיק, כלל, וע"כ האור 
שבו הוא בבחינת אין סוף. 
%break
והנה נתבאר היטב סוד הנקודה האמצעית שבא"ס ב"ה, שאין המדובר 
ח"ו בבחינת מקום ושטח גשמי בשיעורים מוחשיים, אלא הבחינה הד' 
הכלולה בא"ס מכונה כן, על שם אחדותה הפשוטה עם האור העליון, 
כמבואר.
%break
ודבר הצמצום הנעשה בנקודה האמצעית הזאת כבר נתבאר לעיל אות 
מ' ד"ה וז"ש הרב עש"ה.
%letter ס
ס) מרחק הרוחני נתבאר באות ל' ד"ה אמנם ע"ש. גם נתבאר שבא"ס 
ב"ה לא היה שום ריחוק ח"ו בין הנקודה האמצעית שה"ס הכלי ובין 
האור, ע"ש, אמנם אחר שצמצם האור מתוך הנקודה האמצעית, הנה 
נתגלה בזה, שינוי הצורה שבה מן האור, 
%break
שהרי האור העליון אין בו מבחינת הרצון לקבל ולא כלום, אבל הנקודה 
היא בבחינת "רצון לקבל" המשונה מן האור כנ"ל, וכיון שנשתנתה 
צורתם זה מזה, הרי המה רחוקים זה מזה במידת ההפרש של השינוי 
הזה, כנ"ל, וז"ש הרב "ונתרחק" וכו'.
%letter ע
ע) ד' הבחינות הנ"ל, מכונות גם ד' צדדים. ומשמיענו הרב, שאף על 
פי, שהצמצום לא היה אלא רק בנקודה האמצעית כנ"ל, שהיא בחינה 
ד', מ"מ נסתלק האור מכל ד' הבחינות, מטעם, שאין ענין מקצת נוהג 
ברוחני, וע"כ נסתלק גם מג' בחינות.
%letter פ
פ) כבר נתבאר לעיל באות ד' ובאות ה' ע"ש.
%letter צ
צ) פירוש, בלי הבחן מדרגות של קטן וגדול. ואין להקשות, מאחר 
שכבר נגלה שינוי הצורה, שישנו בנקודה האמצעית על ידי הסתלקות 
האור ממנה, א"כ בהכרח, שהוכרו משום זה גם המידות הקטנות, זו 
קטנה מזו, שבשינוי צורה בתוך ג' המדרגות הקודמות, 
%page 7
אשר הבחינה הג' למשל זכה מהנקודה האמצעית, משום שמידת 
הרצון לקבל שבה היא פחותה יותר מבבחי' ד', וכן בחינה ב' היא זכה 
יותר מבחינה ג', כי מידת הרצון שבה פחותה יותר מבחינה ג', ובחינה 
א' היא זכה יותר מכולן, כי מידת הרצון לקבל שבה פחותה מבכולן, 
%break
וע"כ, שינוי צורתה אינו ניכר כמו בהן. הרי שיש כאן הבחן מדרגות של 
קטן וגדול, ואיך אומר הרב, שהצמצום היה בהשואה א' בסביבות 
הנקודה. והתירוץ הוא, כי הצמצום לא עשה את הנקודה האמצעית 
לבחינת "סוף". 
%break
כלומר, אם היה האור מסתלק מהנקודה מסיבת שינוי הצורה שיש בה, 
אז ודאי היתה נעשית משום זה לבחינת "סוף", שפירושו, הדרגא 
הפחותה ביותר שאין למטה הימנה בפחיתות, אשר אז יצא לנו להבחין 
גם כן, את ג' הבחינות הקודמות ליותר חשובות מהנקודה האמצעית, 
%break
על דרך זה למעלה מזה. אכן לא היה כן, כי הצמצום לא נעשה מחמת 
שינוי הצורה שיש בנקודה, שזה לא יתכן, שהרי עדיין במלכות דא"ס 
אנו עוסקים, אשר שם אין שום שינוי צורה בינה לבין האור, שהם 
שניהם באחדות הפשוטה בסוד הוא ושמו אחד כנ"ל. 
%break
אלא הצמצום נעשה, רק בסוד שעלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות 
וכו' כנ"ל (אות מ' ד"ה פירוש, עיין שם), שפירושו, שחשק לאותה 
השואת הצורה, אשר עתידה להתגלות על ידי בריאת העולמות, דהיינו, 
צורת הקבלה על מנת להשפיע נ"ר ליוצר, 
%break
שיש בזה מעלה יתירה מאד נעלה: כי מצד אחד, הוא השפעה גמורה, 
כי כל הרצון הוא, רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה ולא לצרכי עצמו 
כלום, ועל כן שוה צורתו לגמרי עם האור העליון של המאציל, ונמצא 
דבוק בו ית' בתכלית הדביקות. ומהצד הב', 
%break
אפשר לו להעמיק ולהגדיל את כלי הקבלה שלו עד אין סוף ואין תכלית, 
כי עתה אין צורת הקבלה עושה שום שינוי צורה, כי היא באה מתוך 
הרצון להשפיע. וע"ד שאמרו חז"ל (במסכת קידושין דף ז' ע"א), 
שבאדם חשוב, 
%break
נתנה היא את כסף הקידושין ואמר הוא הרי את מקודשת לי, הרי זו 
מקודשת, ואע"פ שכתוב בתורה ונתן בידה, שהבעל מחויב ליתן את 
כסף הקידושין, מ"מ כיון שאדם חשוב הוא, הנה האי הנאה דמקבל 
מינה, זה חשוב כמו נתינה ממש, עש"ה. 
%break
הרי, ש"הקבלה על מנת להשפיע", היא נתינה ולא קבלה. כי על כן 
אדם חשוב המקבל ממנה כסף, דומה, כמו שנותן לה כסף, והוי כמ"ש 
בתורה, ונתן בידה, מטעם שהוא מקבל רק כדי להשפיע נ"ר אל 
האשה, שתתכבד על ידי קבלתו.
%break
ונמצא לפי המבואר, שכל עיקר סיבת הצמצום היתה, רק לסיבת 
החשק לצורה החדשה של ה"קבלה על מנת להשפיע" העתידה 
להגלות על ידי בריאת העולמות (כנ"ל אות מ' ד"ה פירוש), אבל לא 
כלל משום איזו עביות שהרגיש בנקודה האמצעית, 
%break
כי לא היו שם שום עביות ושום שינוי ח"ו כנ"ל, ולפיכך לא נעשתה 
הנקודה האמצעית לבחינת "סוף", מחמת הצמצום. ולפיכך לא יתכן 
כלל להבחין ענין קטן וגדול, וז"ש הרב שהצמצום היה בהשואה גמורה.
%letter ק
ק) פירוש, כי בהכרח נעשתה פה איזו תמונה מחמת הצמצום, ואף על 
פי שהצמצום היה בהשואה (כמבואר היטב בדבור הסמוך לעיל), ולא 
משום שינוי צורה, אמנם אחר הצמצום והסתלקות האור מאותה 
הנקודה האמצעית, 
%break
הרי נגלה, שאין האור העליון ראוי להתדבק בה משום הצורה של 
גדלות הקבלה הנמצאת בה, וכיון שזה נגלה, הנה נפלה ממדרגה 
שהיתה לה בא"ס. וא"כ היא כבר חשובה לבחינת "סוף", שפירושו 
עביות כזו שאין למטה הימנה: 
%page 8
כי על כן רק הנקודה האמצעית הזאת נשארה חלל פנוי ואינה ראויה 
עוד להתלבשות האור (כנ"ל אות ו' ד"ה כדי), וג' הבחינות הקודמות 
במעלה ובזכות, עדיין הן ראויות להתלבשות האור בהן גם לאחר 
הצמצום. 
%break
ועם כל זה ביארנו לעיל (בדיבור הסמוך) שלא נעשית לבחינת "סוף", 
מטעם הנ"ל ע"ש. וזהו שמדייק הרב ואומר "שמקום החלל ההוא היה 
עגול מכל סביבותיו", רוצה לומר, לא "סוף" ממש, אלא כמו הסוף שיש 
ב"תמונה עגולה", אשר סופה במרכזה. 
%break
באופן, שתצייר לך את ד' הבחינות ההן, כמו ד' עיגולים זה בתוך זה 
כגלדי בצלים, שהעיגול המרכזי הוא בחינה ד', ואותה מקיפה בחינה ג', 
ואותה מקיפה בחינה ב', ואותה מקיפה בחינה א'. ובאופן זה, אין 
בחינת מעלה ומטה ימין ושמאל נבחנת ביניהם. 
%break
כי בחינה א' למשל, שהיא בחציה הא' מקפת למעלה מכולן, בחציה 
הב' היא נמצאת מקפת למטה מכולן, וכן שאר הבחינות, וא"כ אין כאן 
מעלה ומטה, ועד"ז ימין ושמאל. באופן, שאין ביניהן שום מעלה זה 
מזה, וכולן שוות בהשואה אחת. 
%break
והטעם, כבר נתבאר (בדיבור הסמוך) מפני שסיבת הצמצום לא היתה 
משום שינוי הצורה עש"ה. וזהו שמדייק הרב "עגול מכל סביבותיו 
בהשואה גמורה", והבן.
%letter ר
ר) כבר נתבאר לעיל בדיבור הסמוך.
%letter ש
ש) פירושו, אם היה שם הבחן מעלה ומטה ימין ושמאל, היה זה 
מתבאר בתמונת המרובע, שיש שם ד' הצדדים הללו, שהם הכינויים 
של ד' הבחינות הנ"ל. אמנם לא היה כן, אלא בתמונת העיגול, שאין בה 
ההבחנות הללו, כנ"ל בדיבור הסמוך.
%letter ת
ת) מורה על מדרגה שיש בה רק ג' בחינות, שחסרה שם בחינה ד'. 
דהיינו ג' צדדים: מעלה, ימין, ושמאל. וחסר שם צד מטה וזה נקרא 
תמונת המשולש.
%page 9
%H פרק ב'
%letter א
א) אל תטעה לחשוב, שמפאת צמצום האור מהנקודה האמצעית היה 
איזה שינוי בא"ס ח"ו. כי אין העדר ותמורה ברוחניות, ואין צריך לומר 
במקום הגבוה הזה (כנ"ל דף א' ד"ה צריכים עש"ה). אלא ענין הצמצום 
האמור, נעשה למהות חדשה ונוספת על א"ס ב"ה. 
%break
באופן, שהא"ס ב"ה נשאר בכל אחדותו הפשוטה כמו שהיה מטרם 
הצמצום, בסוד הוא ושמו אחד, ודבר הצמצום הנעשה על הנקודה 
האמצעית, 
%break
מובן, ליציאת עולם חדש, שמשם נסתלק האור ונשאר מקום חלל וריק 
על דרך שנתבארו לעיל. ובמקום החלל ההוא, נאצלו כל העולמות כולם 
כמ"ש לפנינו.
%letter ב
ב) אין להבין ענין פעולה זו כמשמעותו השטחית ע"ד פעולה אנושית, 
שמתחילה פעל כך ואח"כ פעל בדרך אחרת ונסתלק מפעולה ראשונה, 
כי אין לך הגשמה יותר גדולה מזו, כי הוא יתברך אינו בעל מקרה 
ושינוי ח"ו, וכמ"ש אני הויה לא שניתי וגו', 
%break
ואע"פ שאין המדובר בעצמותו ית', אלא רק באור המתפשט ממנו, מכל 
מקום, כיון שאין שינוי ומקרה ותנועה בעצמותו ית' אלא שהוא בעל 
מנוחה בהחלט, נמצא שמתחייב להיות כך גם באורו המתפשט הימנו 
כל כמה שלא הגיע לבחינת הנאצל, דהיינו, 
%break
כל כמה שלא הגיע לבחינת התלבשות בכלים, כי רק אז יצא מכלל 
עצמותו ית' לבחינת הנאצל המחודש והמקבל הימנו, וכבר ביארנו שכל 
החידוש הזה, שורה בעיקר על הכלי של הנאצל, דהיינו בחינת ה"רצון 
לקבל" שישנו בנאצל, שהרצון הזה, אע"פ שהוא רוחני, 
%break
מ"מ הוא ודאי חידוש צורה והוא "מקרה" כי אינו נוהג בהכרח בעצמותו 
ית', מה שאין כן באור שנתלבש בו שהוא אינו מחודש, שהרי נמשך 
מעצמותו ית' בבחינת "יש מן יש". ומכל מקום ענין הפעלת האור העליון 
במידת הכלי, דהיינו בבחינת מה שהכלי מתפעל ומקבל מהאור העליון, 
%break
נופל עליו ג"כ בחינת חידוש, שהוא "מקרה" בהכרח כמובן, ותדע שכל 
החידושים והשתלשלות המדרגות הנ"ל הנה המה עוסקים רק בערך 
התפעלותו של הכלי וקבלתו מהאור העליון כי זה לבד מקבל השינויים 
והריבויים. 
%break
אמנם האור כשהוא לעצמו, נמצא תמיד בבחינת המנוחה המוחלטת, 
בהיותו מתפשט מעצמותו ית'. והבן זה היטב ותזכור זה בהמשך כל 
הלימוד בחכמה הזאת בכל מלה ומלה ממש.
%break
ולפי המבואר תבין היטב, כי האור העליון אינו פוסק מלהאיר לנאצלים 
אפילו לרגע, ואינו נופל ח"ו תחת המקרה והחידוש, אלא, שהוא במצב 
המנוחה המוחלטת, וכל ענין הצמצום והסתלקות האור האמורים כאן, 
אינם אמורים אלא רק בערך התפעלותו וקבלתו של הכלי, 
%break
דהיינו הנקודה האמצעית. פירוש, אע"פ שהאור העליון לא פסק 
מלהאיר, מ"מ הכלי לא קיבל עתה כלום מהארתו, משום שמיעטה את 
עצמה, דהיינו שמיעט את ה"רצון לקבל" שבה, דהיינו שלא לקבל 
בבחינה ד' שהיא נקודה אמצעית ממש, 
%page 10
אלא רק בג' הבחינות הקודמות הנמצאות בה, שהרצון לקבל קלוש 
בהם, והרצון להשפיע שולט שם יותר (כנ"ל אות נ' ד"ה עתה תבין). 
באופן, שהאור העליון לא נתפעל כלל מן הצמצום, ולא שינה דרכו ח"ו, 
אלא ממש כמו שמאיר בא"ס ב"ה, 
%break
כן מאיר גם בעת הצמצום ולאחר הצמצום, ובכל העולמות כולם ואפילו 
בעולם העשיה, בלי שום הפסק אפילו לרגע, אלא הכלים בעצמם, 
עושים את כל השינויים הללו, כי אינם מקבלים, אלא לפי מידתם, 
דהיינו "מידת הרצון לקבל" שבהם, כמבואר.
%break
ומהאמור תבין, אשר מ"ש הרב המשיך מן אור א"ס קו אחד, פירושו, 
אשר מקום החלל בעצמו, דהיינו, הכלי שנתרוקן מאור א"ס, הנה, הוא 
עצמו גרם להמשכת הקו מאור א"ס, מסיבת המיעוט, שנתחדש ב"רצון 
לקבל" שבו. כי שיעור מידת קבלתו עתה מאחר צמצום הבחינה ד' שלו, 
%break
מכונה בשם קו, דהיינו בערך קבלתו הקודמת בבחינה ד' שמילא את 
המקום כולו, אבל עתה, שאין לה הרצון לקבל הגדול הזה, אלא רק ג' 
בחינות הרצון הקודמות, אשר הרצון לקבל קלוש בהן כנ"ל, נבחן כמו 
שהכלי ההוא אינו מקבל יותר מאור א"ס אלא קו אחד של אור, 
%break
וכל מקום הכלי נשאר ריק ופנוי מהאור, כי אין האור הדק הזה שמקבל 
עתה, מספיק למלאות כל מקומו של הכלי, שזה עלה לו מחמת חסרון 
דבחינה ד' שמיעטה אותו כנ"ל. ונתבאר, אשר האור העליון לא נפסק 
כלל מסיבת הצמצום, 
%break
וכן לא נשתנה כלל שימשיך האור בבחינת קו אחד, אלא, כל השינוי 
הגדול הזה נעשה בסיבת כלי הקבלה שנתמעטו אשר עתה לא יוכלו 
לקבל מאור א"ס אלא שיעור קטן מאד הנקרא קו, דהיינו לפי מידת 
רצונו, כי לא ירצה יותר מהמידה ההיא, והבן היטב.
%letter ג
ג) פירושה של תמונת העגול כבר נתבאר לעיל (פרק א' אות ק'), 
ומשמיענו בזה, שאפילו לאחר הצמצום נשאר האור העליון בתמונת 
העגול, שפירושו בלי הבחן מדרגות, וכל ד' הבחינות שוות אצלו במעלה 
(כנ"ל פרק א' אות ק'), 
%break
והטעם הוא כמ"ש לעיל (בדיבור הסמוך), אשר ענין החידוש והמקרה 
אינם נוהגים ח"ו באור העליון, עש"ה, וכל אלו מיני ההתחדשות 
האמורים, אינם אלא יחסי הכלים בלבד.
%letter ד
ד) אל תשכח שאין הכונה ח"ו במושגים המדומים במקום גשמי, אלא 
הזך ביותר מכונה בחינת מעלה, והעבה והגרוע ביותר מכונה בחינת 
מטה. וכנ"ל (פ"א אות ו') שכל מה שאפשר להבין בהתפשטות האור 
מהמאציל וביאתו לבחינת נאצל, 
%break
הוא בעיקר בבחינת חידוש של שינוי הצורה שישנו בנאצל, דהיינו, 
בחינת ה"רצון לקבל" שנתחדש בו, שאינו נמצא במאציל. ומחמת זה, 
נבחן הנאצל, שהוא רחוק, עב ושפל ותחתון כלפי המאציל, 
%break
כי שינוי הצורה מהמאציל עושה כל אלו ומפרישו מבחינת המאציל 
לבחינת הנאצל. גם ידעת ששינוי הצורה הזאת, דהיינו ה"רצון לקבל", 
אינו נגלה בבת אחת, אלא שמתרקם לאט לאט, בסדר ד' בחינות, 
ונגמרת צורתו בתכלית הגדלות רק בבחינה הד'.
%break
ולפיכך יוצא לנו, כי כל שצורת הרצון לקבל שלו קלושה ביותר, דהיינו 
הבחינה הא' של ד' הבחינות, הרי היא נבחנת לקרובה יותר אל 
המאציל, והיא חשובה יותר וזכה יותר ועליונה יותר, כי שינוי הצורה 
שבה אינו כל כך גדול כמו ג' הבחינות שלאחריו. 
%break
והבחינה הב', שהרצון שבה גדול מבחינה א', הרי היא נבחנת, לרחוקה 
מן המאציל ביותר ועבה ביותר ושפלה ביותר ותחתונה ביותר מן 
הבחינה הראשונה, עד שהבחינה הד', היא רחוקה מהמאציל יותר 
מכולן, ועבה ושפלה ותחתונה יותר מכולן. 
%page 11
וז"ש הרב שהקו נמשך, "מלמעלה למטה", דהיינו מבחינה ראשונה עד 
לבחינה הד' (ולא עד בכלל), שהיא התחתונה ביותר מכולן. וענין מעלה 
ומטה האמור, נתחדש עתה עם יציאת הקו, כי בטרם שהאיר הקו, 
דהיינו בשעת הצמצום, לא נבחן שם מעלה ומטה, כנ"ל (פ"א אות ק'), 
%break
אלא אחר שקיבלה האור בבחינת קו לבד, שפירושו שלא קיבלה אותו 
בכל ד' הבחינות, רק על ג' בחינות ראשונות שבה לבד, ובחינה ד' 
נשארה חושך בלי אור, הנה רק עתה, נגלית בחינה ד' לבחינה שפלה 
ועבה ותחתונה, 
%break
שעליה נערכות גם כן ג' הבחינות הקודמות לה בכמה שהן זכות 
וקרובות יותר אל המאציל, כנ"ל. משא"כ, בעת הצמצום, שנסתלק 
האור מכל ד' הבחינות בבת אחת, לא היה עוד ההכר הזה בין 
הבחינות, כנ"ל (פרק א' אות ק').
%letter ה
ה) היינו בחינה ראשונה מד' הבחינות כנ"ל בדיבור הסמוך.
%letter ו
ו) כי בחינה א', שהיא הראש העליון, היא הקרובה ביותר לא"ס, כלומר 
למאציל, וע"כ נחשבת כמו שנוגעת בו, כי אין הפרש שבשינוי הצורה 
דבחינה א' ניכר כל כך עד להפרידו מהמאציל, כנ"ל.
%letter ז
ז) למטה בסופו מורה על הבחינה הד', שהיא רחוקה יותר מכולם 
ותחתונה יותר מכולם, כנ"ל (פרק ב' אות ד'), שאינה מקבלת עתה את 
האור העליון, ונמצא שאינה נוגעת באור א"ס, אלא נפרדת הימנו.
%letter ח
ח) רומז בזה, לד' העולמות הנקראים: אצילות, בריאה, יצירה, ועשיה. 
שהם כוללים כל העולמות, שהם בפרטיות בלי מספר. וד' העולמות 
הללו, נמשכים מד' הבחינות הנ"ל: מבחינה א' אצילות, מבחינה ב' 
בריאה, מבחינה ג' יצירה, מבחינה ד' עשיה.
%letter ט
ט) שנקראים: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, כנ"ל (בדיבור הסמוך), 
אשר המה כוללים כל העולמות כולם, הנה קודם כל אלה, דהיינו מטרם 
הצמצום, לא היו ד' בחינות אלו נבחנות בזו למעלה מזו, כנ"ל (פרק ב' 
אות ד'), 
%break
אלא בסוד האחדות הפשוטה כנ"ל (פ"א אות ל' ד"ה ולפי המבואר) בלי 
שום הבדל בין המדרגות ובין אור לכלי, אלא בסוד הוא ושמו אחד, כנ"ל 
עש"ה.
%letter י
י) "הוא" מורה על האור העליון, ושמו מורה על בחינת הרצון לקבל 
הנמצא בהכרח שם, כנ"ל (פ"א אות ל' ד"ה אין לתמוה עש"ה). "שמו" 
הוא בגי' "רצון", רומז על ה"רצון לקבל".
%page 12
%letter כ
כ) כלומר, עתה לאחר שנבראו העולמות, אפילו המלאכים שהם 
הנבראים היותר קרובים ברוחניותם אין להם השגה בא"ס.
%letter ל
ל) כי בהיות שם בא"ס ב"ה סוד הוא ושמו אחד, ואין מקום וכלי ניכרים 
שם כל עיקר כמ"ש לעיל, לפיכך אין שכל נברא יכול להשיגו, כי אין 
השגה באור בלי כלי.
%break