ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים ל
%book ללכת מעל הוויכוחים עם הרצון לקבל 
%break
%H ללכת מעל הוויכוחים עם הרצון לקבל 
%break
%letter 1
1. כל זמן שהאדם לא תיקן את החטא של עץ הדעת, הוא טועם טעם 
עפר, בזמן שהוא רוצה לעשות את המעשים שלו בעל מנת להשפיע, 
שזה מכונה "שכינתא בעפרא", אסור לו לספר לגופו, הנקרא רצון 
לקבל.
%break
היינו, שאין לו להגיד להרצון לקבל לעצמו, שהוא אינו מרגיש שום 
יראת הכבוד ברוחניות, אלא הוא בכלל לא צריך לדבר בעניני עבודה 
עם הרצון לקבל שלו. היות שהאדם צריך לדעת, שלא יעזור לו שום 
ויכוחים עם הרצון לקבל. 
%break
לכן האדם, בעת שהוא בא למצב של עני, הוא צריך רק לבקש מה', 
שיעזור לו, היינו שיתן להאדם כח, שיוכל להתגבר עליו.
%S (הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 2
2. יש לדעת, בזמן העבודה, כשהרצון לקבל בא להאדם עם הטענות 
שלו, אינו מועיל שום ויכוחים עמו ושום שכליות, מה שהאדם חושב 
שהם טענות צודקות, לא יעזור לו, שיוכל לנצח את הרע שלו. 
%break
אלא כמ"ש "הקהה את שיניו", שפירוש רק ללכת במעשים ולא 
בויכוחים, שזה נקרא, שהאדם צריך להרבות כוחות על דרך הכפיה, 
שזה סוד מה שאמרו חז"ל "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". 
%break
כלומר, ע"י ריבוי התמדה אז ההרגל נעשה טבע שני.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 3
3. בזמן שהגוף שאל את השאלות, ורוצה להבין את הכל בתוך 
הדעת. ואז צריכים לומר להגוף, שהשאלות שלך לא מעניין אותי, היות 
שאני הולך למעלה מהדעת. וזה שכתוב: "נתן בו עיניו ועשה אותו גל 
של עצמות". 
%break
פירוש שעשה אותו גל של עצמות הכוונה על השאלות שלו, כי מי 
שהולך למעלה מהדעת, אין כאן שום שאלות והכל מתבטל.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)
%break
%letter 4
4. כשהאדם קיבל על עצמו אמונה כדוגמת ידיעה, כבר אין לו מה 
להתווכח עם הגוף. כי האדם אומר להגוף "אני רואה, שאין אתה אומר 
לי שום דבר, רק דבר אחד אתה אומר לי, שאין אתה יכול להשלים עם 
האמונה, שאני קיבלתי עלי. 
%break
לכן על טענת האמונה אין לי מה להתווכח עמך. לכן אני אומר לך, מה 
שאני עושה עכשיו, ואתה לא מסכים, אין אני מחכה להסכמתך, כי 
אצלי האמונה כמו ידיעה".
%break
ובהאמור יוצא, שכל עבודת האדם הוא איך להשיג כח האמונה. כי אין 
האדם יכול לנצח את הרע שבו ע"י ויכוחים. כי בשכל החיצוני הגוף 
תמיד צודק. 
%break
אלא רק אם האדם עונה להגוף עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, אז 
הוא יכול לנצח את הגוף.
%S (הרב"ש. מאמר 42 "מהו, "ידע שור קנהו וכו' ישראל לא ידע", בעבודה" 1991)
%break
%letter 5
5. "זכה, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות". וזה פירוש 
שבולם את עצמו בשעת מריבה עם היצר הרע שלו, היינו בזמן שהריב 
הוא על העבודה מבחינת שלא על מנת להשפיע, אז אין לו מה 
להשיב. 
%break
וזה נקרא "תולה ארץ על בלימה", היינו אין לו שום יסוד, שנקרא 
בלימה, אלא למעלה מטעם ודעת.
%S (הרב"ש. 292. "הבולם עצמו בשעת מריבה")
%break
%letter 6
6. בשוטרים, אנו רואים, שאין מה להתווכח עמהם, שאין שום ויכוחים 
עם השוטרים. כלומר, שהשוטרים אינם שומעים למה שמדברים 
אליהם. כך ברוחניות. אין להאדם להתווכח עם הגוף, בזמן שהוא 
הולך למעלה מהדעת. 
%break
והאדם צריך לומר להגוף, לא חשוב לנו אם אתה צודק או לא. שיכול 
להיות, שהגוף צודק מאה אחוז, אבל השוטרים הולכים לפי פקודת 
השופט. רק האדם צריך להתפלל לה', שיתן כח להשוטרים, שיוכלו 
להתגבר על הנאשם. 
%break
וברוחניות יהיה הפירוש, שהאדם צריך להתפלל לה', שיתן כח ועוז 
לכח התגברות שלו, שיוכל להתגבר על הגוף, שיהיה בידו להוציא 
לפועל מה שהשופטים אמרו.
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו שופטים ושוטרים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 7
7. בזמן הירידה, אין להאדם להתווכח עם הרצון לקבל שלו, ולבקש 
ממנו, שכדאי עבורו, שהרצון לקבל יעזוב את המקום, ולתת את מקומו 
עבור הרצון להשפיע, ורוצה לתת להבין, שיכנע לפניו. 
%break
האדם צריך לדעת, שאף פעם הגוף לא יסכים לזה, וחבל על 
הדיבורים. אלא שיבקש מה', שרק הוא יתברך, יש לו כח לבטל אותו, 
ולא אחר. כלומר, שאף פעם הגוף לא יסכים לזה. 
%break
וממילא אין מה להתווכח עם הגוף, רק בזמן שהוא רוצה לעשות 
משהו לשם שמים, הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח להתגבר 
על הרצון לקבל לעצמו.
%S (הרב"ש. מאמר 10 "מהו שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בכרי, בעבודה" 1991)
%break
%letter 8
8. עכשיו, שהוא בזמן הירידה, לכן יש עכשיו כח להסטרא אחרא לבוא 
אליו, עם כל הטענות הצודקות שלהם. והעצה לזה, שהאדם צריך 
לומר: "עכשיו אני לא יכול לדבר עם הגוף שלו ולהתוכח עמו". אלא 
שיגיד: "עכשיו אני מת, ואני מצפה לתחית המתים".
%break
ויתחיל לעבוד למעלה מהדעת, היינו שיגיד להגוף שלו: "כל מה 
שאתה טוען, אתה צודק, ולפי השכל אין לי מה לענות לך, אבל אני 
מקוה, שאני מתחיל לעבוד מחדש, 
%break
ועכשיו אני מקבל עלי תו"מ, ועכשיו אני נעשה גר, וחז"ל אמרו "גר 
שנתגייר כקטן שנולד דמי [גר שנתגייר, דומה לקטן הנולד]", ועכשיו 
אני מצפה לישועת ה', ובטח הוא יעזור לי, ואני שוב אכנס לדרך 
הקדושה. 
%break
וכשיהיה לי כח דקדושה, אז יהיה לי מה לענות לך. אבל בינתיים אני 
מוכרח לילך למעלה מהדעת, כי עדיין חסר לי דעת דקדושה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ע"ב. "הבטחון הוא הלבוש להאור")
%break
%letter 9
9. יש שהאדם מתחיל בעבודה דלהשפיע, והוא מסביר להגוף, שזוהי 
כל מטרת עבודה, היינו לקבל כלי דהשפעה. אבל אחרי כל אלו 
הוויכוחים שיש לו עם גוף, הגוף אומר לו, שאין אתה יכול לשנות את 
הטבע, ממה שהבורא ברא אותו. 
%break
וכיון שהבריאה נבחנת לבחינת "יש מאין", הוא רק מבחינת רצון 
לקבל, איך אתה מעיז לומר, שאתה יכול לשנות הטבע, ממה שהבורא 
ברא אותו.
%break
ועל זה נאמר "בא אל פרעה", היינו, שנלך ביחד, שגם אני הולך אתך, 
בכדי שאני אשנה הטבע, ואני רוצה, שרק אתה תבקש אותי, שאני 
אעזור לך לשנות את הטבע, ולהפוך אותה מרצון לקבל לרצון 
להשפיע, 
%break
כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, 
ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר, אינו יכול לו".
%S (הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)
%break
%letter 10
10. אין האדם צריך להתפעל שבזמן הירידה בא אליו הרע שבו 
להתווכח עמו, ונותן לו להבין, הלא אתה רואה שאין אתה מתקדם 
בעבודה, לכן אני מייעץ לך לברוח מדרך הזה, שהיא בחינת עבודה 
דלהשפיע, וללכת לעבוד בדרך שכל הכלל עובדים, 
%break
היינו רק בבחינת המעשה, ואז הוא הזמן של בחינת הבחירה, כלומר 
או להתגבר ולומר, עתה אני רואה את האמת, איך שאני מרוחק מה' 
ורק ה' יכול לעזור לו, והוא מאמין במה שכתוב "כי אתה שומע תפלת 
כל פה", אפילו שאינו ראוי לעזרה גם כן ה' עוזר. 
%break
לכן הוא אומר, אני בטח אקבל עזרה מלמעלה, היות שאני מרגיש 
שהעזרה מה שה' יתן לי עכשיו, זה ממש בחינת "מחיה מתים", מה 
שאין כן אם האדם לא זוכה, אז הוא בורח מהמערכה ואומר, שעבודה 
זו שייכת לאנשים מוכשרים אבל הוא אינו מוכשר לזה, 
%break
ועל זה דרשו חז"ל "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה ורשעים יכשלו 
בה", לכן לא לברוח.
%S (הרב"ש. מאמר 43 "מהו "וראית את אחורי ופני לא יראו", בעבודה" 1991)
%break
%letter 11
11. הנה אנו רואים שעל שאלת רשע אין תשובה אלא, "הקהה את 
שיניו", שענינו הוא כמו שאמרו חז"ל "ושננתם, שיהיו דברי תורה 
מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא 
אמור לו מיד" (קידושין ל' ע"א). 
%break
ומה יש לו לומר על ה"מה" הזה? את "מה" השני! היינו "מה ה' אלקיך 
שואל מעמך, כי אם ליראה אותי".
%break
היינו שצריך לידע, שה"מה" הראשון, ה' אלקיך שאל ולא אתה, 
שפירושו שה' הביא בתוך מחשבתך ה"מה" הזה, כי אין שום כח אחר 
בעולם, כמו שכתוב "אין עוד מלבדו".
%break
ובטח שה' לא יברא בריאה שתהיה כנגדו יתברך, אלא שברא 
המחשבה זאת כדי ליראה אותו, שענינו הוא, קבלת עול מלכות שמים 
למעלה מהדעת, 
%break
שעל ידי שאלת רשע, הוא מוכרח לקבל עליו כל פעם קבלה חדשה 
של עול מלכות שמים, הנקרא "יראה".
%S (הרב"ש. 31. "מה אהבתי תורתך")
%break
%letter 12
12. "הקהה את שיניו", שפירושו, שאין להתווכח עמו, אלא "הקהה 
את שניו", שצריכים ללכת עמו בכח להתגבר עליו. 
%break
זאת אומרת, בזמן שהוא בא עם שאלותיו (וצריכים לזכור, שהוא בא 
עם שאלות האלו, דוקא בזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, 
אז יש מקום לשאול, מדוע. 
%break
מה שאין כן אם האדם עובד בעל מנת לקבל שכר, אין להרשיע הזה 
מה לשאול), אין להשיב, ולחשוב תירוצים לתת לו. 
%break
אלא האדם צריך לדעת, שחבל על הזמן שהוא רוצה למצוא תשובות 
על שאלותיו, אלא כשהוא בא ושואל, תיכף האדם צריך ללכת עמו 
בכח, ולהתגבר עליו עם כח, ולא בוויכוחים.
%break
והיות שכל פעם, אפילו לאחר שהאדם כבר התגבר עליו, מכל מקום 
הוא לא מתפעל מזה, אלא כל פעם שהאדם רוצה לעשות משהו 
לתועלת ה', תיכף הוא בא עם שאלותיו. 
%break
לכן יש כאן הרבה פעמים, "הקהה את שיניו".
%S (הרב"ש. מאמר 22 "מהי שושנה בין החוחים, בעבודה" 1991)
%break
%letter 13
13. על כל הדברים של המרגלים, שבאים לאדם, אין לו שום עצה 
להתווכח עמהם עם השכל, או לחכות עד שיהיה לו מה לתרץ להם, 
ובינתיים להיות תחת שליטתם. אלא שהוא צריך לדעת, כי אף פעם 
לא יוכל לתרץ את קושיתם עם השכל החיצוני. 
%break
אלא דוקא מתי שיזכה לשכל הפנימי, אז תהיה לו שפה, מה להסביר 
להם. ובינתים הוא צריך ללכת למעלה מהשכל, היינו לומר, אף על פי 
שהשכל הוא דבר חשוב מאוד, ומכל מקום אמונה עומדת למעלה 
בחשיבות מהשכל. 
%break
לכן אין לו ללכת על פי השכל, אלא לפי דרך האמונה, להאמין מה 
שרבותינו אמרו לנו, שהאדם צריך לקבל עליו עול מלכות שמים 
בבחינת אמונה למעלה מהדעת. 
%break
ואז אין שום מקום לטענת המרגלים, כיון שהם מדברים רק בתוך 
הדעת של השכל החיצוני.
%S (הרב"ש. מאמר 28 "מאמר המרגלים" 1985)
%break
%letter 14
14. בזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, תיכף מסכים לדעת 
רבו, ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. אלא אח"כ, כשיוצא 
לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים 
המשוטטים בעולם. 
%break
אז הוא, ודעתו, ולבו, ורצונו מתבטלים ברוב. כל זמן שאין בידו הכח 
להכריע את כל העולם לכף זכות, אז הם מכריעים אותו ומתערב 
ברצונותיהם.
%break
ואז הוא "כצאן לטבח יובל". ואין לו בחירה, והוא מוכרח לחשוב, 
ולרצות, ולחשוק, ולדרוש את כל מה שהרבים דורשים. ואז הוא בוחר 
במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות, ובתאוות הנמאסות, מה שהם זרים 
לרוח התורה. ואז אין לו שום כח, שיוכל להכריע את הכלל.
%break
אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי 
ספרים ומפי סופרים". ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו 
ורצונו לטוב. 
%break
אבל בויכוחים ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, 
אלא רק בסגולת הדביקות, כי היא סגולה נפלאה, שהדבקות מחזירו 
למוטב.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". כ"ה. "דברים היוצאים מהלב")
%break
%letter 15
15. אם האדם מתגבר על הדעת החיצוני, שטוען טענות צודקות, הוא 
מרויח, שהאמונה שלו מתגדלת בכל פעם מדרגה יותר גדולה, מכפי 
שהיה לו טרם ביאת היצר הרע עם השכל שלו, שלא כדאי לצאת 
מאהבה עצמית, 
%break
מסיבת שכל פעם שהדעת של היצר הרע מתגדל, אין לו ברירה 
אחרת, אם הוא רוצה להישאר בקדושה, אלא להמשיך על עצמו 
בחינת אמונה יותר גדולה. 
%break
כלומר שהוא נעשה כל פעם נצרך להבורא, שיעזור לו להינצל מהרע 
שלו. זאת אומרת, שאל יתפלל אדם שהמחשבות הזרות ימותו, אלא 
שיחזרו בתשובה.
%break
וזהו דוקא ע"י זה שמקבל עזרה מלמעלה בבחינת אמונה למעלה 
מהדעת, נמצא, שלא מבקש מה' שהמחשבות ימותו, בכדי שהוא לא 
יצטרך להתגבר על המחשבות, אלא שהוא יסתפק עם האמונה שיש 
לו בה', 
%break
שכפי אמונתו שיש לו בטרם ביאת היצר הרע עם הטענות הצודקות, 
ושאי אפשר לתרץ אותם בלי עזרת ה', שמקבל כח ללכת למעלה 
מהדעת.
%S (הרב"ש. מאמר 12 "מהו מחצית השקל בעבודה - א" 1987)
%break
%letter 16
16. רוממות ה' פירושו, שהוא צריך לבקש מה', שיתן לו הכח ללכת 
למעלה מהדעת. זאת אומרת, שרוממות ה' יש ב' פירושים:
%break
א. שלא ימלא עם בחינת דעת, שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ 
את שאלותיו. אלא שהוא רוצה, שה' ימלא לו את שאלותיו. נמצא שזה 
נקרא רוממות, משום שכל השכל בא מלמעלה, ולא מצד האדם, היינו 
שהאדם יכול להשיב את שאלותיו. 
%break
וכל מה שהאדם יכול לתרץ, נקרא שהאדם מתרץ הכל עם שכל 
החיצון. כלומר, שהרצון לקבל מבין, שכדאי לקיים תו"מ. מה שאין כן 
למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה, זה נקרא נגד 
הדעת של הרצון לקבל.
%break
ב. שרוממות ה' נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו.
%break
לכן: א. שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא 
ריקן, ואז הוא נעשה נצרך לה'.
%break
ב. שרק ה' יכול לתת לו הכח הזה, שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת. 
היינו, זה שה' נותן, זה נקרא רוממות ה'.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ד. "מהו רוממות ה'")
%break
%letter 17
17. אלה שהולכים בעל מנת להשפיע, אז כל יום מתחילים את 
העבודה מחדש, הן במוחא והן בליבא, ולא יכולים לקבל שום תמיכה 
מ"יום אתמול כי יעבור", 
%break
אלא ממש אין ברירה, אלא צריך כל יום לחזור על היסודות של 
העבודה, היינו על הסיבות, שמחייבות אותם ללכת על דרך האמת.
וכאילו כל יום ויום הוא צריך לדבר עם עצמו, שכדאי להיות עובד ה'. 
%break
והגוף שואל אותו בכל יום שמתחיל בעבודה, תן לי את הסיבות, 
שבגללן אתה מחייב אותי לתת את כל הכוחות שלי לשם שמים. ואם 
הוא שואל, מוכרחים לתת תשובות, אחרת הוא לא רוצה לעבוד. 
%break
אז כל יום הולכים על אותם הויכוחים, ואותן שאלות ואותן תשובות.
%S (הרב"ש. 22. "ואתה ישראל")