ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים ל
%book לחבר ימים ולילות
%break
%H לחבר ימים ולילות 
%break
%letter 1
1. נבין, מהו יום ולילה בעבודה. כלומר, שהאדם צריך לדעת, הגם 
שהוא צריך להרגיש מה זה חושך, אחרת אין הוא מסוגל להנות 
מהאור, כי ככל דבר שהאדם רוצה לטעום איזה טעם שהוא, אם כדאי 
שהוא ישתמש עמו, הוא מוכרח ללמוד אחד מהשני, 
%break
כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". כמו שאין האדם מסוגל 
להנות מהמנוחה, אם הוא לא יודע מה זה עייפות.
%break
לכן מוכרח האדם לעבור תהליך של עליות וירידות. אבל לא להתפעל 
מהירידות, אלא הוא צריך להתאמץ, שלא יברח מהמערכה. לכן, הגם 
בזמן העבודה, הוא מוכרח לדעת, שהם שני דברים. 
%break
אבל בסוף העבודה, הוא רואה, שהאור והחושך הם כמו שני רגליים 
המביאים את האדם להמטרה.
%S (הרב"ש. מאמר 34 "מהו יום ולילה, בעבודה" 1988)
%break
%letter 2
2. אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, 
מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך 
החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב 
אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו. 
%break
וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין 
טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של 
הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה.
%S ("זוהר לעם". תצווה. מאמר "ובמדבר אשר ראית", סעיף 86)
%break
%letter 3
3. האדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום צריכים 
להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש (ריש בשלח). 
%break
היינו שמצב השלימות שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא 
"לילה", צריכים להיות בשוה, היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא 
מסכים שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו. ואם הקדוש ברוך הוא 
רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי שלימות, הוא גם כן מסכים. 
%break
והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את עבודתו כאילו היה זוכה 
להשלימות, זה נקרא מסכים, היינו שהיום והלילה שוים אצלו. מה 
שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור ההבדל יש פירוד, ועל פירוד הזה 
כבר יש אחיזה להחיצונים. 
%break
לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה 
שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות.
%S (הרב"ש. 300. "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם")
%break
%letter 4
4. כתוב, "ויקרא אלקים לאור יום, ולחושך קרא לילה". הפירוש כנ"ל 
במה שאומר בהסולם, שכמו שאנו רואים, ש"יום אחד" הוא דוקא 
בחיבור יום ולילה. כמו כן אי אפשר להיות אור בלי חושך. כלומר, שה' 
נתן לנו את החושך, בכדי שעל ידו יתגלה האור. 
%break
וזה נקרא, "ויקרא ה'". זאת אומרת, שהבורא סידר לנו את סדר 
עבודה, שיהיה בצורה כזו.
%S (הרב"ש. מאמר 34 "מהו יום ולילה, בעבודה" 1988)
%break
%letter 5
5. אלו אנשים, שרוצים להגיע לעבודה דלהשפיע, נוהג בהם עליות 
וירידות, כנ"ל בדברי הזה"ק, שמפרש "יום ליום יביע אומר, ולילה 
ללילה יחווה דעת".
%break
נמצא, שבחינת הזקֵן של העובד בעל מנת להשפיע, אינו זקן מטעם 
אריכת הזמן של מצב אחד, אלא זקן, מטעם שיש לו הרבה ימים 
והרבה לילות. לכן אומר "ואברהם זקן בא בימים". יהיה פירושו "בא 
בימים": "וה' בֵּרַך את אברהם בַּכֹּל". מהו "בכל". 
%break
היינו, היות שהיו לו הרבה ימים, כלומר שבטח היו באמצע הרבה 
לילות. אם אין לילות באמצע, אי אפשר להיות הרבה ימים. וה' ברך 
את אברהם "בכל", 
%break
היינו, שגם הלילות נתברכו אצלו. וזה נקרא "וה' ברך את אברהם בכל".
%S (הרב"ש. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן ובא בימים, בעבודה" 1991)
%break
%letter 6
6. "יום ה'" יהא פירושו, שהשגחה, מה שהבורא מנהיג את העולם, 
יהיה ברור, שהיא בבחינת טוב ומטיב. לדוגמא, כשהוא מתפלל, תיכף 
נענה על תפלתו ומקבל את מבוקשו, על מה שהוא התפלל. ובכל 
מקום שהוא פונה, הוא מצליח. זה נקרא "יום ה'". 
%break
מה שאין כן חושך, שהוא לילה, יהיה פירושו הסתרת פנים. שזה 
מביא לו ספיקות בהשגחת טוב ומטיב ומחשבות זרות. 
%break
כלומר, שהסתרת ההשגחה מביאו לו כל אלה הדיעות והמחשבות 
זרות. זה נקרא חושך ולילה. כלומר, שהאדם מרגיש מצב, שבו הוא 
מרגיש, שהעולם חשך בעדו.
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב: "הוֹי המִתְאַוִים את יום ה'. למה זה לכם 
את יום ה', הוא חושך ולא אור". והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', 
הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת. 
%break
שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, 
שכך הוא. היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")
%break
%letter 7
7. כתוב "כיתרון האור מתוך החושך". ומזה אנו יכולים לראות, מדוע 
ענין הבחירה, לבחור בהטוב, היינו בהרצון להשפיע, ולהיות מואס 
ברע, הוא כל כך קשה. שהוא כדי, שאנו צריכים לטעום טעם חושך. 
%break
אולם אסור להראות לנו את החושך כמו שהוא בצורה אמיתית, כי אם 
האדם היה רואה את שיעור הרע שבו, היה תיכף בורח מהעבודה, 
וממילא לא היה מרגיש חושך. היות שלא מעניין אותו, בזה שהרצון 
לקבל לעצמו הוא השולט, כי זה לא היה מורגש אצלו לחושך. 
%break
שרק מי שמתייגע ונותן עבודה עד כמה שיכול, ויש לו עליות וירידות, 
אצלו שייך לומר, שטועם טעם חושך, בזה שהוא לא יכול להתגבר על 
הרצון לקבל לעצמו. 
%break
נמצא, שהירידות האלו, מה שהאדם מקבל בזמן שהוא רוצה ללכת 
בדרך האמת, הם כלים להרגשת העזרה, שיקבל.
%S (הרב"ש. מאמר 30 "מהו עניין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)
%break
%letter 8
8. בזמן שהאדם נמצא במצב העליה, עליו ללמוד ממצב מה שהיה לו 
בזמן הירידה, בכדי לידע את היתרון בין אור לחושך, כמו שכתוב 
"כיתרון האור מתוך החושך". 
%break
אולם מדרך העולם הוא, שאין אדם רוצה לזכור את זמן החושך, 
מטעם שזה יגרום לו יסורים, ואין האדם רוצה לסבול יסורים בחינם, 
אלא הוא רוצה להנות ממצב העליה, שבו הוא נמצא עכשיו. 
%break
אמנם, אבל על האדם לדעת, שאם הוא יסתכל בזמן עליות על מצב 
הירידות, אז ידע מזה ב' דברים, שהם יהיו לטובתו, ולכן לא יסבול 
יסורים בחינם ממצב הירידות:
%break
א. שידע לשמור עצמו, שלא יבוא לידי ירידה, עד כמה שאפשר,
%break
ב. כיתרון האור מתוך החושך, אז יהיה לו יותר חיות ויותר שמחה 
ממצב העליה. ויהיה בידו לתת תודה לה', על זה שעתה ה' קירב אותו 
אליו. 
%break
היינו, שיש עתה להאדם הרגשה טובה, מזה שהוא נמצא במצב, 
שהוא מבין שכדאי להיות עובד ה', מטעם שמרגיש עתה גדלות 
וחשיבות המלך.
%S (הרב"ש. מאמר 9 "מהו ריח בגדיו, בעבודה" 1991)
%break
%letter 9
9. מי שהוא חכם, והוא רוצה להרויח זמן, אין הוא מחכה עד שיקבל 
ירידה מלמעלה. אלא, בזמן שהוא נמצא בזמן עליה, ורוצה לקבל את 
החשיבות של המצב של התקרבות לה', אז הוא מתחיל לצייר לעצמו, 
מהו מצב של ירידה. 
%break
היינו, איך הוא קיבל יסורים, מזה שהוא היה מרוחק מה'. ועתה, איך 
הוא מרגיש, שהוא מקורב לה'. נמצא, שגם בזמן עליה, הוא לומד את 
ההבחנות, כאילו הוא היה במצב הירידה, ויכול אז לעשות חישוב, 
להבחין בין עליה לירידה. [...]
%break
ומכל אלה החשבונות, שהוא יעשה בזמן עליה, נמצא, שהוא מקבל 
עכשיו מקום, שיוכל להבחין בין אור לחושך. ואין הוא צריך להמתין, 
עד שיתנו לו מלמעלה את מצב של ירידה.
%S (הרב"ש. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה" 1991)
%break
%letter 10
10. אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא צריך להתקדם בהשגת 
החושך, שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, כנ"ל, שכלי מכונה "צורך 
להמילוי". היינו, שאם אין לו המילוי להחסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא 
בחושך. 
%break
לכן אין להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה. לכן הוא רוצה 
לברוח מהמערכה, שזה לא אמת, מטעם, כי זה שהוא רואה כל פעם, 
איך שהוא מרוחק להשיג את האור, היינו שהקב"ה יתן לו את הכלי, 
הנקרא "רצון להשפיע", 
%break
ואין הוא מסוגל להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, שאז הוא בא 
לידי הרגשה, שהעולם חשך בעדו, אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה, 
כנ"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו".
%S (הרב"ש. מאמר 30 "מהו עניין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)
%break
%letter 11
11. התורה נִתנה דוקא למי שיש לו חסרון. והחסרון הזה נקרא 
"חושך". וזה שכתוב "התורה נתנה מתוך החושך". כלומר, שמי 
שמרגיש חושך בחיים שלו, בזה שאין לו כלים דהשפעה, אז הוא 
מוכשר לקבלת התורה, 
%break
בכדי שע"י התורה "המאור שבה מחזירו למוטב", אז הוא ישיג כלים 
דהשפעה, ועל ידם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג [...] נמצא, 
שהתורה נתנה דוקא לאלו, הנמצאים במצב, שמרגישים, שהרצון 
לקבל שולט עליהם. 
%break
והם צועקים מתוך החושך, שהם צריכים תורה, בכדי להוציאם מתוך 
החושך, שהוא שליטת הכלי קבלה, שעליהם היה צמצום והסתר, 
%break
שלא יזרח במקום הזה שום אור, והמקום הזה הוא הגורם והצורך לקבלת התורה.
%S (הרב"ש. מאמר 21 "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה" 1988)
%break
%letter 12
12. האדם חושב, שבטח אחר התפלה הוא יקבל עליה בדרגה, יותר 
מהמצב שבו הוא נמצא בעת התפלה. ולבסוף, הבורא נתן לו מצב 
יותר גרוע, מכפי שהיה מטרם שהתפלל לה'. והתשובה היא, כמו 
שאומר אאמו"ר זצ"ל, שיש ענין "כיתרון האור מתוך החושך". 
%break
ואמר, שאין האדם יכול להעריך את חשיבות האור, ולדעת איך לשמור 
אותו, אלא מתוך החושך. אז האדם יכול להבחין את המרחק בין האור 
לחושך.
%S (הרב"ש. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה" 1991)
%break
%letter 13
13. ענין "יום" הוא, שרואים מה שעושים. ו"לילה" הוא חושך היינו 
שאינו רואים מה שעושים. וכשהאדם מאמין ועושה בשמחה זה נקרא 
יום, אזי המצוות מתחברות ונעשית בנין, שיש שם שכינה. 
%break
מה שאין כן בלילה, שאינו בשמחה, משום שאינו רואה מה שעושה, 
על ידי זה אי אפשר להיות בנין. שענין לילה יש ב' הבנות:
%break
א. שלא רואים, ב. שאינו במצב רוח מרומם, אלא שנמצא בדיכאון כמו 
מי שאינו הולך לו את מצב הפרנסה, כמו שהוא מבין, אז עולם חשך 
בעדו. ועל ידי האמונה זוכה לשמחה.
%S (הרב"ש. 735. "ביום הקים את המשכן")
%break
%letter 14
14. אתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו 
בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה.
%break
כי אנו אומרים לה' יתברך - כי לך יום אף לך לילה. שגם הלילה, היינו 
חשכת הלילה, גם כן בא מצד ה' יתברך לטובת האדם, כמו שכתוב 
"יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת", 
%break
היוצא מזה, עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה 
מאליה, כמו שאמרו חז"ל על "בהעלותך את הנרות", ועל ידי זה תזכה 
לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו.
%S (הרב"ש. אגרת כ"ד)
%break
%letter 15
15. המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת 
השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, 
ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר 
שה"ס [שהוא סוד] אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, 
%break
שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו 
ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה 
קלקול ואון בעדו.
%break
כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, 
להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, 
%break
אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך 
"מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", 
שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 16
16. בגמר התיקון יהיה ידוע לכל, "כי לך יום אף לך לילה". כלומר, 
היות שרצונו הוא להטיב לנבראיו, וטוב נקרא יום, אם כן איך אפשר 
לומר, שהבורא נותן חושך. הלא זהו נגד מטרתו. 
%break
אלא בטח שגם החושך, היינו הלילה, הוא בחינת יום, הגם שהאדם 
מרגיש הפסקות בדבקות ה', שזה נקרא חושך ולילה.
%break
אבל בגמר התיקון, שאז יש הידיעה, שגם החושך הוא נתן, בטח שגם 
זה הוא אור. והוכחה לזה, כיון שאז הזדונות נעשה כזכיות. אם כן 
יודעים אז, "כי לך יום אף לך לילה", כי שניהם שייכים לך, כלומר 
ששניהם אתה הוא, היינו הבורא נתן שניהם בתור יום.
%break
מה שאין כן לפני גמר העבודה אי אפשר לייחס את ההפסקות, שיש 
לאדם מדבקות ה', שהבורא שלח לו את זה. כיון שזהו נגד מטרת 
הבריאה. 
%break
וזה שכתוב "תאיר כאור יום חשכת לילה". היינו, כיון שהזדונות נעשו 
אז לזכיות, ממילא נעשה הכל יום.
%S (הרב"ש. מאמר 34 "מהו יום ולילה, בעבודה" 1988)