ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תתוספות
%book פתיחה כוללת ערוך לשיעור צהריים 
%break
%H פתיחה כוללת
%break
%H להבקיאים בע"ח, וגם שוה לכל נפש, ע"ד מתחילה למגמר והדר למיסבר.
%break
%H אות א'
%break
אמרו ז"ל, אין לך כל עשב מלמטה, שאין עליה מלאך מלמעלה, שמכה 
אותה ואומר לה גדל. שכאורה תמוה מאד, למה ועל מה הטריח ה' 
מלאך ממרום, להכות ולהגדיל עשב הקטן, שאין לה ערך של כלום.
%break
והנה המאמר הזה הוא מסודות הבריאה הארוכים מלפרשם. כי לב 
חכמים עד אין חקר, לגלות טפח ולכסות טפחיים במליצתם הזהב, 
להיותם נזהרים מלגלות תורה לתלמיד שאינו הגון. 
%break
אשר ע"כ אמרו ז"ל, שאין לומדים מדברי אגדה, בהיות דברי האגדה 
חתומים וסתומים לפני ההמון כולו. ואינם מגולים זולת ליחידי סגולה 
שבדור.
%break
וכן מצינו ג"כ בספר הזוהר, שרשב"י ציוה את רבי אבא, שהוא יכתוב 
את הסודות, משום שיודע לגלות ברזא. עיין באידרא, שעל כל רז ורז 
שגילה רשב"י בסודות החכמה, 
%break
הי' בוכה, כי היה צר לו מב' צדדים: אם לא יגלה סודות התורה, אז 
יאבדו הסודות גם מחכמים האמתיים יראי ה'. ואם יגלה הסודות, אז 
יכשלו בהם אינשי פשוטים, שלא יבינו הדברים בשורשם, ויבואו 
לאברה.
%break
ע"כ בחר רשב"י ברבי אבא, שהוא יכתוב, בשביל חכמתו, במלאכת 
המליצה, לסדר הדברים באופן, שיהיו מגולים בכל צרכן לכל אותם, 
שהמה כדאים להבינם, ויהיו מכוסים וחתומים לאותם, שאינם כדאים 
להבינם.
%break
וזה שאמר, שיודע רבי אבא לגלות ברזא. כלומר, שאע"פ שמגלה, 
מ"מ נשאר ברזא למי שאינו כדאי. אמנם הבטיחו לנו בזוהר, שבעתיד 
חכמה זאת להגלות לגמרי בסוף הימים ואפילו לקטנים. ועוד אמרו 
שבחיבור זה יצאו בני ישראל מהגלות. 
%break
פרוש, שבהגלות חכמת האמת יזכו ישראל לגאולה השלימה. וכן אנו 
רואים, שלאט-לאט מתגלה דברי הזוהר והסודות הכמוסים בחכמת 
האמת, דור אחר דור, עד שנזכה שיתגלה כל החכמה הזו, ואז נזכה 
לגאולה השלימה.
%break
וכדי לבוא לביאור המאמר שהתחלנו בו, נקדים לבאר את המשנה 
בספר היצירה המפורסמת, שכתוב שם בסוד עשר הספירות: "עשר 
ולא תשע, עשר ולא אחד עשר". 
%break
וכבר עמדו בה רוב המפרשים. אמנם אנו נפרש אותה ע"פ דרכינו. 
באופן שיהיו הדברים מגולים לכל מבקש דבר ה'.
%break
ונודע, שעשר הספירות, הם נקראות: כתר חכמה בינה חסד גבורה 
תפארת נצח הוד יסוד מלכות. 
%break
וכתוב בשער הקדמות של האר"י, בדרוש הדעת, אשר באמת אינם 
אלא חמשה בחי', דהיינו כתר חכמה בינה זעיר אנפין ומלכות. אלא 
שזעיר אנפין כולל ששה ספירות חג"ת נה"י.
%break
והנה הארכתי בהרחבה בפנים חיבורי זה [פירוש פנים מאירות 
ומסבירות לספר "עץ חיים"] בענין עשר הספירות. וכאן אבוא בקצרה, 
כי חפצי בפתיחה כוללת הזו לתת לפני המעיין מושג כללי ונאמן, 
בהקפת רוב החכמה הארוכה הזו. 
%break
והישרה אמיתיית בסגנון הלימוד בספר עץ חיים, אשר רוב המעיינים 
נכשלים מאוד בפירוש הדברים, להיות המובנים הרוחניים, שהמה 
למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, נבטאים ומתבארים בלשון הגשמי, 
המדומים ונערכים במקומות וזמנים.
%break
ועוד נוסף על זה, שאין מסודר בכתבי האר"י שום סדר למתחילים 
בחכמה זו. ונתחברו הספרים בחיבור אמרותיו הקדושים, שהי' אומר 
לפני תלמידיו יום יום, אשר התלמידים הי' מעצמם חכמים גדולים 
בחכמת האמת.
%break
ע"כ אין לך מאמר גדול או קטן בכל הספרים שנתחברו, שלא יהיו 
צריכים לו בקיאות אמיתי בכל החכמה בכללות. לכן ילאו בהם 
המעיינים, ובשום אופן לא יתקשרו להם הענינים. 
%break
ע"כ יצאתי בפתיחה הזו, לקשר רוב הענינים ויסודות החכמה, במושג 
קצר, באופן שיהי' מזומן ביד המעיין לכל מאמר ומאמר, שירצה לעיין 
בכהאר"י. 
%break
וע"כ איני מאריך לפרש כל ענין וענין עד סופו, כי זה יתבאר בפנים 
חיבורי, אלא מקצר ועולה, באופן שיספיק לענין הנרצה לי. וכן אמרו 
ז"ל "בתחילה למגמר והדר למסבר."
%break
והנה לימד אותנו הרב, אשר ע"ס כח"ב חג"ת נהי"מ, אינם באמת, 
אלא חמשה בחי' כח"ב ז"א ומלכות. והוא סוד שם בן ד' י"ה ו"ה, 
שקוצו של יוד הוא כתר, והיוד הוא חכמה, והי הוא בינה, ואו הוא זעיר 
אנפין, הכולל ששה ספירות חג"ת נה"י. והי אחרונה הוא מלכות.
%break
וצריך לידע, שהאותיות והספירות הם ענין אחד, אלא לפי הכלל, שאין 
לך אור מתפשט בלי כלי. ע"כ כשאנו מדברים משניהם יחד, דהיינו 
כשהאור מלובש בהכלי, אז נקראים ספירות, וכשאנו מדברים מהכלים 
לבד, נקראים אותיות.
%break
וז"ש בהמאור, אשר הלבן שבספר התורה רומז לאור, והשחור 
שבס"ת, דהיינו האותיות רומזים לכלים. כמו שפירש הרמב"ן "יוצר 
אור ובורא חושך". ופירוש, שענין הוצאת יש מאין נקרא בורא, כי הוא 
חידוש, מה שלא היה מטרם שנברא.
%break
והנה באור, וכל טוב ועונג הכלול באור, אין זה חידוש ובחי' הוצאת יש 
מאין. אלא הוא יש מן יש, שהאור וכל טוב כבר כלול במהותו עצמו. 
וע"כ נאמר יוצר אור. דאינו, ענין בריאה. אלא ענין יצירה, כלומר, 
מצייר האור, באופן שדרי מטה יוכלו לקבלו.
%break
אבל החושך, שהיא חידוש, שנתחדש עם הבריאה. בהוצאת יש מאין, 
כלומר שאינו כלול במהות בהורא, ע"כ נאמר ובורא חושך. והנה 
החושך הוא הפכי אמיתי להאור. ולפ"ז צריך להבין, איך אפשר זה, 
שהחושך יהי' נמשך ויוצא מן האור?
%break
וב"פנים מסבירות" ענף א' הארכתי בזה, ואטייל כאן בקצרה.
%break
דנודע מה שאיתא בזוהר, בדבר מטרת הבריאה, שהיא להנות 
לנבראיו, כי מדרך הטוב להטיב. ומובן, שכל מה שאצל ה' הוא רצון, 
יהיה אצל הנבראים חוק מחוייב ומוכרח. 
%break
ונמצא, שכיון שחשב ה' להנות לנבראיו, תיכף הוטבע טבע מחוייב 
בהנבראים, שירצו לקבל את הנאתו, דהיינו החשק הגדול לקבל שפע 
מה'. ותדע שזה החשק נקרא כלי בערך שורש.
%break
וע"כ אמרו המקובלים, שאין לך אור בלי כלי, כי הרצון לקבל, הכלול 
בכל נאצל ונברא, הוא הכלי. והוא ג"כ כל מדת האור, כלומר שמקבל 
בדקדוק כפי שיעור שרוצה, לא פחות ולא יותר, כי אין כפיה נוהגת 
ברוחניות, ואפילו בהגשמיים אינה מסטרא דקדושה.
%break
וברור, שהכלי משונה צורתה מן האור, שע"כ נבחנת תחת שם כלי, 
ולא בשם אור. וצריך להבין ענין שינוי צורה הזאת. אמנם כן, זה הרצון 
לקבל עצמו הוא שינוי צורה גדול. 
%break
מפני שאין צורה הזו נוהגת כלל וכלל בהמאציל, שממי יקבל, אלא 
שנתחדשה ע"ד המצאת יש מאין, עכשיו בהנאצל הראשון, שבו הרצון 
לקבל מעילת העילות.
%break
ומתבאר בזה, מ"ש בזוהר, שכתר עליון אוכמא (חושך) היא לגבי 
עילת העילות, דכוונתם על בחי' הרצון לקבל הכלול בנאצל הא'. 
%break
ומכנים שינוי הצורה הזו בשם אוכמא (חושך), משום שאיננה 
בהמאציל, וע"כ הוא שורש להחושך, שהוא גוון שחור בערך האור 
והפכי לו. ונתבאר בפמ"ס, דכמו שדברים גשמיים נבדלים זמ"ז ע"י 
גרזן ומקבת, כן הרוחניים נבדלים זה מזה בשינוי הצורה שיש ביניהם. 
%break
ובהגדיל השינוי צורה, עד להפכיות מהקצה אל הקצה, נעשה ביניהם 
פירוד גמור.
%break
ונתבאר שם, שצורת הרצון לקבל תיכף כלול בכל אור המתפשט 
הימנו. ורק בבחי' כח נעלם, אשר אין כח הנעלם הזה מתגלה אל 
הנאצל, זולת בהתגברות הנאצל לרצות בתוספות שפע, יתר מכפי 
שיעור שבהתפשטות שלו מצד המאציל. 
%break
עד"מ, כשהמאכל יונעם ויבושם לחיך, יתגבר חשקו לרצות בתוספת 
מאכל יותר משיעור אכילתו. ולכן, אחר שהנאצל מתגבר ברצונו 
להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור שבהתפשטותו, אז נגלה הכלי 
קבלה בפועל. 
%break
והענין הוא, משום שאין צורה זו נוהגת בה', אלא בהנאצל. ע"כ אינה 
נגמרת אלא בהתעוררות הנאצל, והבן היטב.
%break
%H אות ב'
%break
ולפיכך, אין התפשטות אור יוצא מכלל מאציל לבחי' נאצל, עד שיעבור 
עליו ד' בחי', שנקראים חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. כי כללות 
התפשטות אור נקרא חכמה, שהוא כל שיעור עצמות האור של הנאצל 
ההוא.
%break
וכשהוא מתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו, 
נבחן זה לבחי' ב', שנק' בינה. ובבחי' הב' לבד יש להבחין בה ג' 
הבחנות:
%break
הבחנה א', אשר מהותה של ספי' בינה הוא עצם אחד מהחכמה.
%break
הבחנה ב', ענין התגברות הרצון שגילתה, שמטעם זה נגלה בה שורש 
לכלי קבלה, ובערך הזה יש בה שינוי צורה, דהיינו עביות בערך אור 
החכמה, ונקרא זה גבורה עילאה.
%break
הבחנה ג', היא מהות השפע שהשיגה ע"י התעוררות רצונה עצמה, 
שאור הזה נבחן בשם לפי עצמו, 
%break
דהיינו אור דחסדים, ששפל הרבה מאור החכמה, המתפשט מצד 
המאציל לבדו, ואור דחסדים משותף ג"כ מצד הנאצל והתגברותו 
דהגבורה, שהיא בחי' אור שנתעבה, נעשה שורש לאור דחסדים.
%break
וג' הבחנות האלו יחד נקראים בשם בינה ובחי' ב' מחכמה. ונתבארו 
ב' הספירות חכמה ובינה, והכתר ה"ס א"ס ושורש להנאצל.
%break
אמנם אע"פ, שבחי' ב' כבר גילתה התגברות הרצון שבה אל הפועל, 
מ"מ עדיין איננה ראויה להיות בחי' כלי קבלה שלימה. 
%break
והענין, כי ברוחניות קרובים המה מאד הכלי עם האור שבו, ותלויים 
ממש זה בזה, שבהעלם האור יתבטל הכלי, ובהעלם הכלי יתבטל 
האור, וחשיבות הכלי כחשיבות אורה, וכדומה.
%break
וע"כ לא נשלמה בהבינה צורת הכלי קבלה, להיותה מעצם אור 
החכמה. וע"כ אור דחסדים שהמשיכה ע"י התגברותה עצמה, הי' בטל 
בשיעור עצמותה כנר בפני אבוקה. 
%break
וע"כ זהו אור דחסדים התפשט עוד מהבינה ולחוץ מבחינתה, גם 
נתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו מצד הבינה - 
אז נשלמה הכלי קבלה.
%break
וע"כ אנו מבחינים עוד ב' בחינות: בחי' ג' ובחי' ד'. שמהות התפשטות, 
שנתפשט מהבינה, ששם עדיין צורת הכלי כלול בכח בהעלם, בכל עוד 
שלא התגבר אחר תוספת, זה נק' זעיר אנפין. 
%break
ומה שהתגבר לתוספת שפע, נק' כלי מלכות, שהוא כלי קבלה, 
שנשלמה בהנאצל ההיא, שעכשיו כלול הוא מאור וכלי, ובזה יצא 
מכלל מאציל, ונבחן בשם נאצל.
%break
אלה הם ד' בחי', הנודעים בשם חו"ב וז"א ומלכות, וה"ס שם בן ד'. 
דחו"ב ה"ס י"ה, וזו"ן ה"ס ו"ה. והם נבחנים בעשר ספירות, מפני 
שזעיר אנפין כולל ששה ספירות, שהם חסד, גבורה, תפארת, נצח, 
הוד, יסוד.
%break
והענין דמהותו של הז"א הוא אור דחסד וגבורה, דהיינו ב' הבחי' אור 
דחסדים וגבורה עילאה, שנתפשטו מהבינה ולחוץ. 
%break
ויש כאן להבחין, שבהבינה, הגבורה הוא קודם ושורש לאור דחסדים, 
אמנם בת"ת להיפך, אשר החסד הוא קודם לאור הגבורה, מפני 
שעיקר התפשטותו הוא אור החסד. אלא שהגבורה טפילה בו אגב 
אמיה הבינה.
%break
ובזה תבין מ"ש ב"עץ החיים" ובמרשב"י, אשר בעולם הנקודים היה 
הגבורה דז"א קודם לחסד שלו. והיינו משום שהזו"ן דנקודים נחשבים 
לזו"ן דבינה, ולא לזו"ן ממש דב' בחי' התחתונות מד' בחי' הנודעים, 
וע"כ הגבורה דז"א קודמת לחסד שלו.
%break
וספירת ת"ת דז"א, הוא יחודם דחו"ג לפעולת הכלי מלכות. ונק' ת"ת 
על שם שהאור מתפאר בעצמו על בחי' הא', שהוא החכמה, שלא 
הספיקה בהתגברות רצונה לעשות כלי. 
%break
אבל בחי' הג', שהוא חו"ג המתפשטים מהבינה ולחוץ, הספיקו לעשות 
כלי מלכות, שז"ס כתפארת אדם לשבת בית. ובזה נתבאר ג' 
הספירות חג"ת דז"א. והמה נק' ג' אבות, להיותם עיקר אצילותו של 
הז"א, ונצח הוד יסוד - נקראים בנים, להיותם מתפשטים מן החג"ת.
%break
והענין שמסבת הצמצום הא', המתבאר בפנים הספר היטב, נעשה 
מסך קשה בכלי המלכות. פירוש, אשר בחי' הד' שבכלי מלכות, 
מעכבת האור העליון, שלא תתפשט לבחי' הד'. 
%break
והיא מסבת השינוי צורה שיש שם. והנה האור מתפשט ורוצה לבוא 
גם בבחי' הד', כי כן טבע האור העליון להתפשט אך לתחתונים, עד 
כמעט שהוא נפרד ממקומו.
%break
וע"כ נעשה בין האור העליון המתפשט לכלי מלכות ובין המסך המעכב 
שבכלי המלכות בחי' זווג דהכאה. כעין אור השמש, המכה בעששית 
וחוזרים הניצוצים לאחוריהם. 
%break
ולכן יצא מבחי' זווג דהכאה הזאת עשר ספירות חדשות, שנקראים 
ע"ס דאו"ח. ונמצא, שיש ב' פעמים ע"ס בכל נאצל, שהם ע"ס דאו"י 
ע"פ ד' הבחי' וע"ס דאו"ח.
%break
ודע, שזה אור העליון, שהתפשט שוב מחג"ת דז"א לזווג דהכאה 
בהמסך שבכלי מלכות, המה נקראים נצח הוד יסוד. ובזה תבין המובא 
בתיקוני זוהר, שהמלכות היא רביעי לאבות ושביעי לבנים. 
%break
דהיינו, שהמלכות מתחילת אצילותה נבחנת מפעולת התפארת דז"א, 
ונמצאת נמשכת אחר החג"ת, שנקראים אבות. ומצד הארת או"ח 
שבהמסך שלה, נמצאת נמשכת אחרי הנה"י, שהתפשטו אליה לזווג 
דהכאה. והנה"י נקראים בנין דחג"ת. ע"כ הוא שביעי לבנים. 
%break
והרי נתבארו מהותם של עשר הספירות כח"ב חג"ת נה"י מלכות 
בשורשם לנכון, שהוא ידיעה הראשונה בחכמת האמת, המחוייבים 
להמצא לעיני המעין תמיד בעיונו בחכמה הזו.
%break
ועתה מובן הזהרה הנאמנה של ספר היצירה: עשר ולא תשע. פירוש, 
שכיון שמהצמצום ולמטה נעשה מסך המעכב בבחי' הד', א"כ אפשר 
לטעות ולומר, שבחי' הד' נדחית מעשר הספירות, ונשאר בקדושה 
זולת תשע הספירות. 
%break
ע"כ עומד ומזהיר "עשר ולא תשע". ומזהיר עוד "עשר ולא אחד 
עשר". שאל תטעה לומר, שבחי' הד' נעשה לכלי קבלה אחר הצמצום. 
וא"כ יש ב' ספירות במלכות: אחת היא בחי' המסך, המעלה או"ח 
תמיד, וכלי קבלה לקבל ג"כ אור ישר. ע"כ אומר "10 ולא 11".