ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו
%break
%H "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו"
%break
%letter 1
1. כתוב (תהילים קכ"ז), "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו". 
שפירושו, "אם ה' לא יבנה בית", היינו שהלב יהיה בנין דקדושה. "שוא 
עמלו", היגיעה היא בחנם. 
%break
"בוניו בו", כלומר אלו שרוצים לבנות בנין דקדושה, צריכים לדעת 
ולהאמין שבלי עזרתו יתברך, שהוא נותן הן הכלי כנ"ל, שהוא הרצון 
וחשק להשפיע, והן האור, שהוא הכח שהאדם מקבל, שיכול לעשות 
מעשים דלהשפיע, הכל הוא הנותן, 
%break
אבל האדם צריך לעשות מקודם מעשים, כלומר שלפני העבודה צריך 
האדם לומר, "אם אין אני לי מי לי", ואח"כ הוא צריך לומר, "אם ה' לא 
יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו".
%S (הרב"ש. מאמר 18 "מהו שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה" 1989)
%break
%letter 2
2. לאחר שנכנס בעבודה, והתחיל לדעת, שעיקר הוא להגיע לדבקות 
בה', הנקרא "לעשות הכל בעמ"נ להשפיע", אז מתחיל הגוף להתנגד 
לעבודה זו. אבל יש מזה תועלת רבה, מהתנגדות זו של הגוף. 
%break
היות שע"י זה האדם נעשה בעל חסרון גדול, היינו שמרגיש יסורים 
מזה שהוא נתרחק מדביקות ה', כנ"ל. ואז, עד כמה שהוא מצטער 
ביותר, הוא נעשה יותר נצרך להבורא, שיעזור לו. 
%break
כי הוא רואה אז, כי האדם מצד עצמו אינו מסוגל לצאת מאהבה 
עצמית, אלא רק הבורא בעצמו הוא יכול לעזור לו. וזה לא ענין של 
הבנה, אלא שזהו ענין של הרגשה. 
%break
שזהו כמו שכתוב (תהילים קכ"ז) "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו 
בוניו בו".
%S (הרב"ש. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
%break
%letter 3
3. שהאדם נמצא בזמן העליה, ואז הוא חושב שכבר הוא לא צריך 
לעזרת ה', היות שיש לו עכשיו בסיס של הרגשה, שנקרא אצלו בחינת 
"ידיעה". היינו, שעתה הוא יודע על איזו מטרה הוא עובד. 
%break
כבר העבודה שלו אינה למעלה מהדעת, היות שיש לו כבר בסיס על 
מה לסמוך. היינו, על הרגשה הזו, שהוא מרגיש, שהמצב הזה טוב לו. 
ועל הבסיס הזה הוא קובע את העבודה.
%break
אז תיכף זורקים אותו מלמעלה, ושואלים אותו כאילו "איפה החכמה 
שלך, שאתה אמרת, שאתה כבר יודע על מה שהעבודה נתמכת". 
אלא כל זמן שהאדם חושב את עצמו לפתי, היינו שהבסיס של 
העבודה הוא למעלה מהדעת, והוא זקוק אז לעזרת ה', 
%break
אז האדם אומר "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו". ודוקא 
באופן כזה נקרא הבורא "שומר ישראל ה'".
%S (הרב"ש. מאמר 2 "מהו שובה ישראל עד ה' אלקיך, בעבודה" 1991)
%break
%letter 4
4. האדם צריך לראות, שהוא נדחה ונרחק מה', כלומר לראות איך 
שהוא מרוחק מדביקות ה', הנקראת להשפיע, והוא משוקע באהבה 
עצמית. ועד כמה שהוא רוצה להתגבר בעבודה להשפיע, הוא רואה, 
שהוא הולך אחורה, 
%break
כלומר שהרע מתגבר אצלו בכל יום בשיעור יותר גדול, עד שהוא בא 
לידי החלטה, שאין שום אפשרות, שתהיה מציאות, שיוכל להשתחרר 
מאהבה עצמית. ואומר, אם ה' לא יעזור לו, הוא אבוד. 
%break
ואומר, עכשיו אני לא צריך להאמין שה' עוזר, אלא עתה, כשהוא יזכה 
לדביקות ה', אז הוא יגיד, שהוא רואה בתוך הדעת, שה' עזר לו.
%break
וכמו שכתוב (תהילים קכ"ז) "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו". 
ואין לו מה לעשות, רק לבקש מה', שיעזור לו לצאת משליטת הרצון 
לקבל.
%S (הרב"ש. מאמר 10 "מהו שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1989)
%break
%letter 5
5. מדוע דוקא ע"י "הזורעים בדמעה, ברִנָּה יקצֹרו" כי זה שזורעים 
בדמעה, כלומר שכל פעם הוא רואה, שהוא צריך להתחיל מחדש 
לזרוע, וכאילו עד עכשיו לא עשה כלום, 
%break
והוא רואה שהזמן הולך קדימה, והוא הולך אחורה, זה גורם לו צער 
ויסורים. נמצא, שע"י זה הוא נעשה כל פעם יותר נצרך להבורא, 
שיעזור לו.
%break
זאת אומרת, שכל פעם הוא רואה את עצמו, עד כמה שהוא אינו 
מוכשר מצד הטבע, שיוכל לצאת מאהבה עצמית, אלא ע"י נס מן 
השמים. 
%break
ומכל היסורים האלו נתרקם אצלו צורך וכלי אמיתי, כלומר, שהוא 
רואה עכשיו מה שכתוב (תהילים קכ"ז) "אם ה' לא יבנה בית, שוא 
עמלו בוניו בו". רק ה' יכול לעזור.
%break
נמצא, שדוקא ע"י "הזורעים בדמעה", יכול האדם להשיג צורך 
"לישועת ה'", שאז מקוים "ברינה יקצורו". כי "זריעה" נקרא "עשיית 
הכלי", ו"קצירה" נקרא "קבלת האור". 
%break
כלומר האור בא לתוך הכלי. זאת אומרת, בזמן שהחסרון נתמלא, אז 
זה נקרא "קצירה".
%S (הרב"ש. מאמר 18 "מתי נקרא עובד ה' בעבודה" 1988)
%break
%letter 6
6. "וזהו נער, שהוא ילד מסכן, שאין לו מעצמו כלום". היינו, היות שכל 
עבודה, מה שהיא רק להשפיע לה' ולא לתועלת עצמו, עבודה זו היא 
נגד הגוף, שהוא רוצה לעבוד דוקא לתועלת עצמו ולא לתועלת ה'. 
%break
אז האדם רואה, שאחר כל עליה יש לו תיכף ירידה, כנ"ל, שמזה בא 
לו ענין של "ימים" ו"לילות".
%break
וזה נמשך עד שהאדם בא לידי החלטה, שאין בידו לעשות שום דבר. 
כי הוא רואה, שכל מה שהוא עושה בכדי להתקדם, הוא רואה את 
ההיפך, שכל פעם יש לו יותר רע. ואז הוא בא לידי מצב, שאומר "אם 
ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו". 
%break
לכן, בזמן שהאדם זוכה, שהבורא נותן לו את הרצון להשפיע, היינו 
שהוא כבר זכה, שכל מעשיו הוא יכול לעשות לשם שמים, אז הוא 
רואה, שהוא "ילד". 
%break
היינו, שאין יותר כח מילד, היינו שאין לו מעצמו כלום, כלומר, מכח 
עצמו לא
%S (הרב"ש. מאמר 8 "מהו ואברהם זקן בא בימים, בעבודה" 1991)
%break
%letter 7
7. היות שהאדם רואה את שיעורי העבודה, מה שיש לו בענייני "מוחא 
וליבא", ואיך שהוא לא התקדם בעבודה דלהשפיע. וגם רואה, איך 
שהגוף שלו הוא גוף חלש, שאין לו כוחות גדולים, שיוכל להתגבר על 
הטבע שלו. 
%break
לכן הוא רואה, שאם ה' לא יעזור לו, הוא אבוד, כמו שכתוב (תהילים 
קכ"ז) "אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו".
%S (הרב"ש. מאמר 23 "על משכבי בלילות" 1985)