ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ב
%book תע"ס-ב. חלק-ה. אור פנימי
%page 291
%H חלק ה'
%break
%H ע"ס דעקודים בהתפשטות השניה 
%H הנקראים מטי ולא מטי
%letter א
א) מלכות שבה יש שם יוד שרשים: כבר נתבאר ענין התפשטות כל 
פרצוף, שאור העליון, מתפשט מתחלה לזווג דהכאה על המסך שבכלי 
מלכות, ואור חוזר עולה מהמסך ולמעלה ומלביש על הע"ס שבאור 
העליון. 
%break
והלבשה זו מכונה ע"ס של ראש. ואח"כ, מתרחבת המלכות, 
על ידי האו"ח שהעלתה, לע"ס מינה ובה, ממעלה למטה. 
והלבשה זו נקרא גוף, ובפרצופי א"ק נקראים עקודים. והנך מוצא,
%break
אשר המלכות עם הע"ס של או"ח שלה, הם הממשיכים ומאצילים את 
הע"ס של הגוף, ולכן נקראים הע"ס שלה, בשם שרשים, אל הספירות של הגוף.
%break
%letter ב
ב) עמד שם למטה מספירת המלכות: כבר נתבאר, שהתפשטות הא' 
דעקודים היה בקומת כתר, משום שזווג דהכאה היה שם, במסך 
שבעביות דבחי"ד, ונודע, שקומת כתר הזו, אחר שנסתלק מהתפ"א 
דעקודים, שוב לא חזר לירד בהתפ"ב,
%break
אלא שנשאר במקורו במאציל, דהיינו המלכות של ראש, שהיא בחינת 
המאציל שלו, כמ"ש כאן הרב, וזה אמרו, כי עמד שם למטה מן ספירת 
המלכות, שבי"ס הנקראות שרשים דעקודים כלומר, שקומת הכתר הזו, 
שחזרה אל המאציל, דהיינו למלכות דראש,
%break
להיותו הענף של המלכות, וע"כ, כשחזר אליה, נמצא שעומד מתחתיה. 
וצריכים לדעת ההבחן בין המלכות דראש, שהיא בעלת המסך, שבה 
זווג דהכאה והאו"ח,
%break
ובין אור הכתר שעלה, שהוא בחינת אותו האור, שכבר היה מלובש 
בכלי, אלא שחזר ויצא משם, והוא עתה בחינת אור בלי כלי. וזכור זה 
לכל ההמשך.
%break
%page 292
%letter ג
ג) פניהם כלפי מטה להאיר בעולם העקודים ע"י אותו הכתר: פירוש, כי 
גם אחר ההסתלקות של העקודים, צריכים הכלים דעקודים לקבל אור 
מן הע"ס של ראש, והיינו כדי להחיותן, שהיא הארה מועטת, המספקת 
כדי קיומם בלבד.
%break
והנה הארה זו המה צריכים לקבל באמצעות אור הכתר, שעומד מתחת 
המלכות דראש, כי זה הכלל, שכל הבא ומושפע להפרצוף, הוא מושפע 
על ידי ספירת כתר של אותו פרצוף, להיותו השורש העליון של הע"ס 
ההם. ולפיכך גם כאן,
%break
אע"פ שאור הכתר כבר נסתלק מהפרצוף, מ"מ אין הכלים יכולים לקבל 
את ההארה כדי להחיות, הנ"ל, זולת, ע"י אור הכתר, שעומד מתחת 
המלכות של ראש. כנ"ל.
%break
הכתר העליון של השרשים גם הוא חושק להשפיע וכו', ויולידו תולדות: 
כלומר, כי מלבד החיות אשר הענפים מקבלים מן אור הכתר שלהם, 
העומד תחת המלכות של ראש, כנ"ל, בדיבור הסמוך, הנה יש להם 
חשק להשרשים העליונים שבראש,
%break
להשפיע לענפיהם הארה מרובה המספקת להם, שיוכלו להזדווג 
ולהוליד תולדות. והארה מרובה הזו, אינה מושפעת להם זולת על ידי 
כתר העליון של השרשים דהיינו,
%break
ע"י זווג בהמסך דמלכות של ראש, שמשפיע אל אור הכתר העומד 
תחת המלכות ההיא, ומשם מושפע אל הענפים. כמ"ש עוד לפנינו.
%break
%letter ד
ד) הזכר והנקבה שבכלי הכתר של הענפים העליונים: הם הרשימו 
דכתר עם הרשימו דבחי"ג, הכלולים בהמסך שעלה ונסתלק מהתפ"א 
להמלכות של ראש (כמבואר בחלק ד' פ"ד באו"פ סעיף נ' עש"ה). 
ואע"פ שהבחי"ד לא השאירה רשימו,
%break
וא"כ מאין יש כאן רשימו דקומת כתר. אמנם יש בכל בחינה ב' מיני 
רשימות כי יש בחינת רשימו דהמשכה, שהוא שייך לבחינה תחתונה 
של המדרגה. ויש בחינת רשימו של התלבשות האור שהיא שייך 
לבחינה העליונה שבקומת המדרגה.
%break
(ועי' בזה בהסת"פ בחלק ד' אות מ"א) ויחס של ב' רשימות הללו הם 
כבחינות זכר ונוקבא אשר רשימו דהתלבשות, הוא בחי' זכר שברשימו, 
ורשימו דהמשכה,
%break
הוא בחי' נקבה שבהרשימו. ותדע, כי רק בחינת הנקבה של הרשימו 
דבחי"ד נעלמה, דהיינו, השייך להמלכות, אבל בחינת הזכר של 
הרשימו השייך לכתר, הוא נשאר וכלול בהמסך שעלה להמלכות של 
ראש כנ"ל.
%break
%page 293
עולים שניהם וכו' ושם מקבלים הארתם ממנו, הנה העליה נעשה על 
ידי הזדככות המסך שבטבור דהתפ"א, עד שנעשה זך כמו המאציל, 
דהיינו המלכות דראש, כי השואת הצורה מיחד את הרוחניים לאחד: 
וכיון שהמסך דגוף נעשה זך כמו המסך של הראש,
%break
נבחן שעלה ונתיחד עמו במקומו לאחד. ונודע שאין הסתלקות נוהג 
בראש, כל עיקר. אלא המסך אשר שם, נמצא תמיד בזווג דלא פסיק 
עם האור העליון, ולפיכך גם המסך שעלה לשם,
%break
נכלל עמו ג"כ בהזווג שלו, ומקבל עמו יחד מהאור העליון. וזה אמרו, 
"שעולים שניהם וכו' תחת המלכות ושם מקבלים הארתם ממנו". 
דהיינו, ע"י שנכלל בהזווג העליון אשר שם. כמבואר.
%break
ואחר שקבלו כל צרכם, פי' עד שנעשו ראוים להתפשט, עם הארתם זו 
שקבלו, אל מקומם להגוף. כמ"ש לפנינו.
%break
הופך עתה פניו כלפי מעלה, כלומר כי נפסק הזווג השייך לאור הכתר 
שאז מפסיק הארתו מלהתפשט להזו"ן אשר תחתיו. וזה מכונה 
שאחוריו הוא כנגד הזו"ן, כי מניעת הארה, מכונה בשם אחור. וטעם 
הפסק הארתו, יתבאר לקמן, שהוא משום,
%break
שהגיע הזווג אל הנוקבא הכלולה בהרשימו, שהיא עביות דבחי"ג, 
הממשיכה, רק מקומת חכמה, של השרשים העליונים, ולא מן הכתר 
דשורשים,
%break
וע"כ אין אור הכתר שמתחת המלכות מקבל עוד אור בשביל הזו"ן אשר 
תחתיו. ואחר שנעשה הזווג דבחי' ג' הנז', הנה אז, תיכף מתפשטים 
הזכר והנקבה אל הגוף להכלי דכתר שיש שם כמ"ש לפנינו. ונעשה 
התפשטות הב' דעקודים.
%break
%letter ה
ה) אלו הכלים של העקודים, הם הכלים הראשונים: היינו, הכלים של 
התפשטות הא', אשר הזכר והנקבה של הכתר הנ"ל עלו משם. (עי' 
לעיל חלק ד' פ"א אות ה' בדברי הרב ובאו"פ).
%break
האור העליון היה נמשך למטה וכו' היו הכלים מתבטלים: כלומר, אם 
היה מתפשט קומת כתר בחזרה אל הכלים, כמו שהיה מתחלה בטרם 
הסתלקותו, אז היה נמצאים הכלים שנעשו בעת הסתלקות היו חוזרים 
ומתבטלים, מטעם שכתב הרב לעיל חלק ד' פ"ו אות ג' ע"ש.
%break
הוצרך שהאורות לבדם של הזו"ן שבכלי הכתר יעלו למעלה, כי בהיות 
שהזו"ן דכתר הללו, שעלו למעלה ע"י המסך שנזדכך, אין להם רק 
עביות דבחי"ג, כנ"ל בסמוך ד"ה הזכר, ע"ש ע"כ אינם ממשיכים רק 
קומת חכמה, ואור החכמה מתלבש בכלי דכתר,
%break
ואור הבינה בכלי דחכמה וכו'. ונמצא שכל כלי חסר הרבה משיעור אור 
הראוי לו כי כלי הכתר, אין לו עתה, אלא אור החכמה, הנמוך ממנו 
הרבה. וכן כלי החכמה, אין לה אלא אור הבינה וכו', ומחמת זה, הוכר 
העביות שבהכלים, באופן שלא יוכלו להתבטל.
%break
%page 294
%letter ו
ו) לא מטי בכתר הוא, לפי שעולין זו"ן של הכתר למעלה: כלומר, ענין 
הסתלקות קומת כתר דהתפ"א, שנקרא לא מטי בכתר, הוא ענין 
הסתלקות זו"ן של הכתר למעלה, דהיינו, שנמצאים עולים שמה, 
להכלל בהזווג העליון, שבהמלכות של ראש.
%break
וכבר נתבאר ענין זה באורך בחלק ד' או"פ פרק ד' סעיף נ', ומשם 
תדרשנו. ואביא כאן רק התמצית ובקיצור, כדי שיספיק לבאר דברי 
הרב שבכאן. והנה נתבאר שם, שכל עיקר סבת הסתלקות האורות מן 
התפשטות הא' דעקודים, היה רק מטעם עלית המלכות לבד,
%break
שפירושו, הזדככות המסך שבכלי מלכות, שבעלית המלכות לז"א, 
שהוא בחי"ג, נעלם קומת כתר. ואח"כ, שעלה גם מז"א אל הבינה, 
נעלם ג"כ קומת חכמה. ואח"כ, שעלה מהבינה אל החכמה, נעלם 
קומת בינה וכשעלה מהחכמה אל הכתר,
%break
נעלם גם קומת ז"א. ואח"כ כשעלה גם מכלי של הכתר אל המאציל, 
דהיינו למלכות של ראש, נעלם כל האור כולו דהתפשטות ההיא. והנה 
כל האורות הללו שנסתלקו משם, הניחו רשימות אחריהם, בהכלים 
שלהם. חוץ מהמלכות, דהיינו בחי"ד,
%break
שלא השאירה אחריה שום רשימו אחר הסתלקותה. גם נתבאר שם 
אשר המלכות דהיינו המסך שבה, בשעה שהוא מזדכך ועולה מבחינה 
לבחינה, נמצא נכלל בהרשימות, שהשאירו האורות אחריהם 
בהבחינות ההם. כי בהזדכך המסך מן בחי"ד לבחי"ג,
%break
שהוא כלי דז"א, הרי הוא נכלל בהרשימו, שנשאר שם מאור הז"א אחר 
הסתלקותו, וכן אח"כ שעלה ונזדכך לבחי"ב, שהוא כלי דבינה, הוא 
נמצא נכלל, גם בהרשימו, שנשאר שם מאור הבינה אחר הסתלקותה. 
וכן כשעלה לחכמה, נכלל ברשימו דחכמה.
%break
וכשעלה לכתר, נכלל ברשימו דכתר. באופן, שבעליתו אחר כך מהכתר 
להמאציל נמצא המסך כלול מכל הרשימות, שישנם בהע"ס דהתפ"א, 
חוץ מהרשימו דבחי"ד, להיותו נעלם אפילו מהמלכות דהתפ"א 
בעצמה, כנ"ל.
%break
ותדע, שעקרם של הרשימות ההם, הכלולים בהמסך, הנה הם העביות 
של בחי"ג, הנשארה מקומת חכמה. ועביות מבחי"ד מבחינת 
התלבשות, הנשארה מן קומת כתר, כי הרשימות מהקומות שהם 
נמוכים מהם, המה נכללים בהרשימות העליונים הנ"ל.
%break
ותדע שאלו ב' הרשימות הנ"ל, אע"פ שקומת כתר, עולה עד אין ערך 
על קומת חכמה, עכ"ז כאן יכולים שניהם להיות מדרגה אחת, אלא רק 
בהבדל של זכר ונקבה. והוא מטעם, שהרשימו של קומת כתר אינו 
אלא חצי רשימו, ולא עוד,
%break
אלא שחסר לה אותה מחצה החשובה ביותר. כי כבר מובא לעיל, אשר 
כל רשימו נבחנת בשנים: לרשימו דהמשכה ולרשימו דהתלבשות. 
פירוש, כי גדלו של הקומה מדודה במדת העביות, אשר בהמסך, 
שהעב ביותר ממשיך קומה יותר גבוה,
%break
אמנם כיון שהקומה הגבוה צריכה לכלי היותר זך, לפיכך, יוצא לנו 
להבחין בכל קומה, ב' קצוות הפוכות, הנערכים זה על זה: כי כשם 
שהקומה הגדולה ביותר, נמצאת מחויבת מקצה האחד,
%break
שיהיה לה מסך וכלי מלכות העבים ביותר, שהם כלי ההמשכה לקומה 
הגדולה, הנה מקצהו השני, נמצאת מחויבת לכלי קבלה היותר זכים, 
שהם יתאימו להתלבשות האור הגדול ביותר.
%break
%page 295
ולפיכך אותם הרשימות, שנשארו מן התפ"א, נבחנים כל אחד בשני 
החצאים הנ"ל, דהיינו רשימו דהמשכה ורשימו דהתלבשות, ותדע, 
שהרשימו דהמשכה הוא העיקר, כי זווג העליון נעשה עליה, וממנה 
עולה האו"ח, המקשר והמלביש את האור העליון בהפרצוף.
%break
ובהמתבאר תבין היטב למה נחשבים הרשימו דקומת כתר עם הרשימו 
דקומת חכמה לזכר ונוקבא, שלכאורה, תמוה מאד, הלא נודע, שזכר 
ונקבה צריכים להיות בהשתוות זה לזה, דאל"כ, איך יהיה להם נגיעה 
זה עם זה, ואיך ישפיעו ויקבלו זה מזה, וכאן,
%break
יהיה הזכר מקומת כתר והנקבה מקומת חכמה, אשר מעלת הכתר על 
החכמה הוא לאין ערך כנודע. ועם המתבאר, אשר הרשימו דקומת 
כתר, הוא רק מחציתו של רשימו זו, וגם מחציתו החלש ביותר, משום 
שאינו ראוי להמשכת האור מצד עצמה בלבדה, 
%break
אמנם הרשימו דבחינה ג' הוא רשימו שלימה, הן מבחינת ההמשכה והן 
מבחינת התלבשות, ולפיכך נמצא, אשר הרשימו דבחי"ג השלמה, 
משתוה עם מחצית הרשימו דקומת הכתר. והבן זה. וזכרהו היטב לכל 
ההמשך שבכאן.
%break
ולהלן יתבאר, איך זכר ונקבה הללו, מתחברים עם המסך שבמלכות 
של ראש בזווג אחד, בסבת עליתם שמה, אשר עי"כ המה חוזרים 
וממשיכים שוב התפשטות האור העליון להפרצוף, שהוא מכונה בשם 
התפ"ב. וזה אמרו "כאשר לא מטי בכתר,
%break
הוא לפי שעולים הזכר והנקבה של הכתר למעלה וכו' ואז שורש כתר 
עליון משפיע למטה". שהוא כמ"ש לעיל, שבשעה שלא מטי בכתר, 
דהיינו בהתפ"א שנקראת בכללה כתר הנה אז נמצאים עולים מקומת 
כתר הזאת, בחי' זכר ונקבה, שהזכר, 
%break
הוא בחינת הרשימו דכתר של הקומת כתר, והנקבה היא בחינת 
הרשימו דחכמה של קומת כתר הזאת, והם עולים תחת המלכות של 
ראש, ומתחדשים שם בזווג חדש, כמו שמבאר והולך.
%break
הם נשארים במקומו וכו' השורש של המלכות עולה בשורש של היסוד: 
וצריך שתדע כאן הכלל הזה, אשר עלית הענפים, שפירושו, הזדככות 
העביות שבהם, הנה זה גורם גם לעלית השרשים שלהם. ואע"פ, שאין 
הזדככות נוהג בשרשים, שהם הע"ס דראש,
%break
אמנם עלית השרשים, נמשך מן ההזדככות שבענפים גופייהו, כי יחס 
הענפים לשרשיהם, הם כיחס ה"פועל אל הכח" והם באמת מהות 
אחת, ואין בפועל, אלא מה שיש בהכח, ולפיכך אם יש איזה גילוי אל 
הענפים, שהם ספירות דגוף,
%break
הרי אותו הגילוי מחויב להופיע מקודם, בהע"ס של השרשים, וע"כ הן 
אמת, שענין זה של הזדככות והסתלקות אורות מבחינת התלבשותם 
בכלים, לא יתכן, שיארע בהע"ס דראש,
%break
שהרי כל עיקר התלבשות האורות בכלים אינה שם אלא רק בכח, אבל 
ענין התעלות מקום הזווג, ישנו שם ודאי, אלא שזה נעשה בסבת 
עליתם של הענפים שמה.
%break
וידיעה זו היא מהחשובות ביותר בחכמה זו, ולקמן מרחיב הרב את 
ענין הזה לכל פרטיו, וכאן, הוא מדבר רק בדרך כלל, ואומר, שעלית 
הזו"ן של הקומת כתר דגוף, למתחת המלכות של ראש, גורם 
להתכללות אור הכתר בבחי' כלי המלכות של ראש,
%break
ושני התכללות הללו, שהם: התכללות זו"ן דכתר של הגוף בתחת 
המלכות דראש במקום אור הכתר דגוף, והתכללות אור הכתר של 
הגוף בכלי המלכות עצמה, הם גורמים,
%break
שיעלה השורש דהמלכות, שפירושו, המסך הכלול בכלי מלכות של 
ראש, אל מקום השורש של היסוד, דהיינו בבחי' העביות דבחי"ג, כמ"ש 
זה באורך.
%break
%page 296
שורש כתר עליון משפיע למטה, היינו השפעה רחבה בדרך זווג כדי 
להוליד תולדות, שהם הע"ס דהתפ"ב, הנקרא פרצוף ע"ב דא"ק, 
הנבחן לבחי' תולדה ובן אל פרצוף הא' דא"ק.
%break
הכנה לתחתונים לקבל, היינו תיקון המסך, באופן שיהיה ראוי ומוכן 
להזדווג עם אור העליון. כמ"ש לקמן.
%break
הנוקבא של הכתר נכללת בזכר, פירוש, שהזווג הזה, אינו נעשה על 
הרשימו דבחי"ג, שהיא בחינת הנקבה, כנ"ל, אלא, שנעשה על בחינת 
רשימו דבחי"ד, שהוא בחינת הזכר דכתר. אבל הנקבה נכללת עמו 
בהארת הזווג, כמו שיתבאר לפנינו.
%break
%letter ז
ז) כללות א' וכו', ב' אורות בב' כלים וכו' שנכלל זה בזה בכלי אחד: פי' 
כי כל פירוד הרוחני הוא, על ידי שינוי הצורה, וכל חיבור הרוחני הוא 
השואת הצורה. ולכן אם למשל אור א' מלובש בבחי"ד והשני בבחי"ג, 
הרי הם נחשבים לשנים,
%break
שהרי שינוי הצורה שבהם מבדיל ביניהם, ונבחן שהם ב' אורות נפרדים 
לעצמם בב' כלים. אבל בשעה שנזדכך הכלי דבחי"ד ונשאר גם כן 
בבחי"ג, הנה אז נכללים ב' הכלים ונעשים לכלי אחד,
%break
להיותם שניהם בצורה שוה, וכן ב' האורות, נכללים זה בזה בהארתם, 
אע"פ, שמצד מוצאם מבחינת הע"ס דאו"י, המה שני מינים, כגון, שזה 
רוח וזה נפש.
%break
ב' אורות וכו' בב' כלים וכו' סוד אהבה. היינו בחינת הזווג דנשיקין, 
ויתבאר במקומו.
%break
%letter ח
ח) המציאות שאנו בו שהם ב' אורות בלתי כלים: כי כאן נמצאים הזכר 
והנקבה בבחינת עליה, מחמת הזדככות המסך מכל העביות שהיה בו, 
שהשוה צורתו אל המאציל לגמרי, כנ"ל, ואלו הזכר ונקבה דכתר, אינם 
אלא רשימות שקטות, שאין בהם עביות כלל,
%break
אלא משום, שהיו מקודם בבחינת התלבשות בגוף, זה בקומת כתר 
דגוף וזו בקומת חכמה שבגוף, ע"כ, אנו מכנים אותם, בשם זכר ונקבה, 
כנ"ל. וזה שמדייק הרב להשמיענו כאן,
%break
"שהם ב' אורות בלתי כלים, שהם זו"ן דכתר שעלו למעלה". דהיינו 
כמבואר, שאין בזו"ן אלו מבחינת כלים ולא כלום, להיותם בסוד עליה.
%break
%page 297
%letter ט
ט) שהנוקבא היא אור של חכמה: כלומר, שהיא בחינת הרשימו, 
שהשאיר אור קומת חכמה אחר הסתלקותה, כנ"ל.
%break
והזכר הוא אור של כתר שנשאר בכלי. כלומר, בחינת הרשימו, 
שהשאיר האור של קומת כתר, אחר הסתלקותו, כנ"ל, שהוא נשאר 
בכלי דקומת כתר, ועתה הוא עלה למאציל ע"י המסך שנזדכך, כנ"ל.
%break
שמזדכך אותו הכתר שנשאר למעלה בסוף השרשים: הנה הרב 
משמיענו כאן, סדר שלם של זווג ולידת פרצוף תחתון על ידי העליון. 
ולכן, צריכים הדברים אלו להבנה מדויקת מאד. והנה כתב שאלו 
הרשימות שעלו מתוך ההסתלקות דהתפ"א,
%break
שהם רשימו דאור הנשאר בכלי דכתר, ורשימו מאור הנשאר בכלי 
דחכמה, עלו לתחת המלכות של ראש, אל המקום שהיה שם כללות 
האור דקומת כתר של התפ"א, אחר הסתלקותו משם. נמצא שיש לנו 
כאן, בהמלכות של ראש,
%break
ג' מיני אורות של הגוף דפרצוף הא' דא"ק, שיצאו משם אחר 
ההסתלקות ובאו להראש דפרצוף ההוא. שהם: כללות קומת כתר של 
הגוף, והרשימו, שאותו קומת הכתר, השאיר בהכלי דכתר של הגוף, 
אחר הסתלקותו, שאח"כ עלה גם הוא לראש,
%break
על ידי התכללותו בהמסך דמלכות דגוף שעלה, והרשימו ההוא נקרא 
זכר דכלי דכתר. וצריכים להבין שרשימו הזה הוא ענף של כללות קומת 
הכתר הנזכר, ובאמת, הוא עוד יותר מבחינת ענף, שהרי הוא חלק 
מעצמותו ממש, וכל ההפרש ביניהם הוא,
%break
כי כללות האור דקומת כתר, נסתלק לגמרי מן הגוף, תיכף אחר 
שנזדכך המסך מן העביות דבחי"ד, והרשימו הוא, אותו החלק שהניח 
אחריו שם בהכלי שלו, והנך רואה, שהם עצמות אחת. ועוד יש כאן 
רשימו ב', דהיינו,
%break
האור שהניח האור דקומת חכמה של הגוף דא"ק, תוך הכלי שלו אחר 
הסתלקותו מגוף ההוא, והיא הנקראת הנקבה של הכתר, שגם היא 
עלתה מהכלי דגוף שלה אל הראש, על ידי התכללותה בהמסך 
שנזדכך כנ"ל.
%break
(וכבר הארכנו בענין זה בחלק ד' באו"פ פ"ד סעיף נ'). וצריכים לעיין 
שם עתה היטב, כי כל הדברים משם צריכים להעתיק פה לולא חסתי 
על האריכות. וע"כ אני מקצר פה מאד.
%break
וזכור היטב, אלו ג' השמות של ג' האורות, שהם: זכר דכתר, ונקבה 
דכתר ואור הכתר. על פי ביאורם הנ"ל, כי אי אפשר לבארם בכל פעם. 
גם תזכור שכל ג' אורות אלו, הם ענפי המלכות דראש, כי היא הוציאה 
אותם להגוף, בכח שינוי הצורה ועביות הגוף,
%break
שנתנה אליהם, הנקרא עביות שממעלה למטה, ועתה שחזרו ונזדככו 
מעביות הזאת, הרי חזרו שוב אליה, ונכללו בה כמתחלה. שזה מכונה, 
שהג' אורות עלו למקום המלכות דראש. אלא שסדר עמידתם שם, 
נבחן, שכל ענף,
%break
עומד תחת השורש הקרוב שלו: כי אור הכתר שהוא כללות האור, 
שעלה ונסתלק מן הגוף, הוא הקרוב ביותר להמלכות, ואחריו עומד 
הזכר דכתר, להיותו ענף של אור הכתר,
%break
שהוא הרשימו, שאור הכתר השאיר בכלי שלו, כנ"ל. ואחריו עומדת 
הנקבה דכתר, להיותה מבחינת עביות דבחי"ג, שהיא ענף מזכר דכתר 
שהוא מבחי"ד. כנ"ל.
%break
%page 298
ותדע שעליות זכר ונקבה דכתר אל הראש, גרמו שם ב' זווגים בעליתם 
זאת: כי המסך והמלכות של ראש, עלתה תכף להיסוד דראש, 
שפירושו, שהמלכות עזבה את הבחי"ד שבה וקבלה העביות דבחי"ג 
של ראש. וטעם עליתה זאת היא,
%break
כי הסתלקות האורות דהתפ"א של הגוף, גרם להפסק ההשפעה של 
המלכות דראש, כי אין לה עוד למי להשפיע, ומתוך שכל ענין של 
המלכות דראש, רק להשפעה עומדת, כי אינה ראויה לקבלה מעת 
הצמצום ואילך, אלא, על ידי הזווג דהכאה הנוהג בה,
%break
היא מעלה או"ח, שע"י האו"ח הזה, שהיא מעלה, היא משפעת 
וממשכת את האור העליון לתוך הגוף. והנה בעת ההסתלקות האורות 
דגוף, אינה יכולה להשפיע לגוף, רק השפעה מצומצמת המספיק רק 
כדי קיום הכלים דגוף שלא יתבטלו לגמרי.
%break
ולפיכך בעת ביאת המסך והרשימות דזו"ן דכתר שבו למקום המלכות, 
אשר הזווג לא פסק משם, הנה נמצאים שהם מתעבים תכף, מבחינת 
עביות דראש, בכל אותו השיעור הכלול בהרשימות, ומתוך שבחי"ד לא 
השאירה רשימו, ע"כ לא יכלו להתעבות יותר משיעור עביות דבחי"ג.
%break
ואז המלכות דראש, ברצונה הגדול להשפיע, כנ"ל, עזבה משום זה את 
העביות דבחי"ד שלה, וקבלה לעביות דבחי"ג, המכונה, שעלתה אל 
מקום היסוד,
%break
כדי לעשות שם זווג דהכאה חדש על מסך דבחי"ג, שע"י זה תוכל 
הנקבה דכתר, לקבל את ההשפעה שלה הזאת. וזהו זווג אחד שגרמו 
הזו"ן דכתר עם עליתם להראש.
%break
אמנם יש כאן, גם רשימו דבחי"ד, אלא שהוא מבחינת התלבשות, 
דהיינו, בחינת הזכר דכתר, כנ"ל, והנה הרשימו ההוא מצד עצמה, 
אינה ראויה להמשכת האור על ידיה,
%break
שפירושו, שיעשה זווג דהכאה עם אור העליון, שיעלה או"ח, והאו"ח 
ימשיך אליו האור, כנודע. אבל הוא ראוי להתחבר עם הנקבה, שפירושו 
עם עביות דהמשכה. והבן היטב.
%break
ולפיכך עשתה כאן המלכות של ראש בחינת זווג דהכאה על עביות 
משותף מבחי"ד דהתלבשות, ומבחי"ג דהמשכה, שבזה, העלתה או"ח, 
עד קומת כתר של ראש, כי נעזרה, עם העביות דבחי"ד של התלבשות 
כנ"ל. הרי נתבאר היטב ב' הזווגים,
%break
שעליות זו"ן דכתר גרמו בהמלכות של ראש, מכח עליתם והתכללותם 
בה: הא', הוא הזווג על העביות המשותף מבחי"ד דהתלבשות ובחי"ג 
של המשכה,
%break
שבזווג הזה, המשיכה קומת הכתר דראש. הב', הוא הזווג, על העביות 
דבחי"ג לבד, שבזווג הזה הוא ממשיכה רק קומת החכמה של ראש.
%break
ובהמתבאר עד הנה, תבין היטב את דברי הרב באן באות ו'. וז"ל 
"שעולין זו"ן של הכתר למעלה במקום זה הכתר שבסוף השרשים 
העליונים" פירוש, כי כן נבחן מציאותם בראש, כל ענף תחת שורשו: 
הנקבה תחת הזכר, והזכר תחת אור הכתר,
%break
(כנ"ל באו"פ דף רצ"ז ד"ה וזכור). וזה אמרו "והוא עולה במקום השורש 
של המלכות, ואז גם שורש מלכות עולה בשורש של היסוד, ושם 
נשארים שניהם בסוד היסוד, 
%break
שהוא זו"ן". כלומר, שבשביל להשפיע אל הזו"ן דכתר שעלו, הוא 
עוזבת את הבחי"ד שלה, דהיינו, מקום המלכות של ראש, ומקבלת 
לעביות דבחי"ג, שהוא מקום היסוד של ראש. כנ"ל ד"ה ולפיכך.
%break
אמנם תראה שהרב מדייק לומר "ושם נשארים שניהם בסוד היסוד, 
שהוא זו"ן". והוא, להורות השינוי שבכאן, כי בכ"מ שהמלכות עולה 
ליסוד, נמצא שהיסוד עולה אל הספירה שלמעלה הימנו, משום,
%break
שהמלכות קבלה לעביות דבחינה ג', והזווג, היוצא על עביות דבחי"ג, 
ממשיך רק קומת חכמה, שאז אור החכמה בא בכלי דכתר, והבינה 
בכלי דחכמה, וז"א בכלי דבינה, ומלכות בכלי דז"א.
%page 299
והנה כאן, לא עלה הז"א לכלי דבינה, אלא שנשארו שניהם בסוד 
היסוד, כדברי הרב.
%break
וטעם הדבר, מתבאר היטב עם הנ"ל בד"ה אמנם. כי כאן נעשה זווג 
משותף מעביות דהתלבשות דבחי"ד, עם עביות דהמשכה דבחי"ג, 
שהמלכות דראש נכללה מהם, מכח הזכר והנקבה דכתר שעלו בה 
ע"ש, אשר משום זה השיתוף עם בחי"ד דהתלבשות,
%break
נעשה בה הזווג דהכאה, בהמשכת קומת כתר של ראש, וא"כ הרי בא 
אור הכתר בכלי שלו והספירות לא החליפו מקומותיהם, וממילא נשאר 
גם היסוד בכלי שלו ביחד עם המלכות שעלתה אצלו. באופן,
%break
שיש עתה בכלי של היסוד. ב' אורות יחד, שהם ג"כ חיבור זכר ונקבה, 
דהיינו, אור של עצמו שהוא זכר, ואור המלכות, שהיא נקבה, וזה אמרו 
"שהוא זו"ן", והבן.
%break
וזה אמרו "ואז שורש כתר עליון משפיע למטה, אחר, שכבר יש הכנה 
לתחתונים לקבל". דהיינו כנ"ל, אשר הקומה היוצאת ע"י זווג המשותף 
הזה הוא קומת הכתר של ראש, שנמצא ע"כ, שורש כתר עליון, דהיינו, 
הכתר דראש, משפיע למטה,
%break
אל אור הכתר הנכלל בכלי המלכות, ומאור הכתר מגיע האור ההוא 
להרשימו שלו, הנקרא זכר דכלי דכתר, ומהזכר מגיע האור אל הנוקבא 
דכלי דכתר, להיותם שלשתם כלולים יחד, כנ"ל.
%break
וזה אמרו "ואז הנוקבא של הכתר נכללת בזכר". כלומר שעדיין לא 
נעשה הזווג המיוחד לה בהמלכות של ראש, דהיינו זווג הב' הנ"ל, על 
העביות דבחי"ג לבדה, אלא שהיא נכללת בשיתוף עם הרשימו 
דהתלבשות של הזכר. והבן זה היטב.
%break
וזה אמרו כאן אות ט' "וזה נמשך לו, ע"י שמזדכך אותו הכתר, שנשאר 
למעלה בסוף השרשים". ויש כאן הבנה חשובה מאד. כי זווג הזה 
שנעשה כאן עתה, הוא זווג עליון דראש, הנעשה ע"י המסך שבמלכות 
דראש, וא"כ איך יוכלל בזווג הזה גם אור הכתר,
%break
שהוא אור שכבר התלבש בעביות הגוף, שהוא רחוק מאד מבחינת 
ראש. וזה שמשמיע לנו הרב "וזה נמשך לו ע"י שמזדכך אותו הכתר". 
כלומר, שבהיות המסך דגוף עלה ונזדכך מכל עביות שבגוף עד שעלה 
לראש, כנ"ל, הנה מחמת זה נשאב לגמרי כל בחינת הגוף,
%break
שהיה כלול באור הכתר, ונעשה זך כמו בחי' ראש ממש, וע"כ נכלל 
בהמלכות בזווג דראש, וקבל האור של כתר של הראש והשפיע להזו"ן 
דכלי דכתר, כנ"ל.
%break
ואז נכללת הנקבה בזכר. כמ"ש בדיבור הסמוך, כי בחי"ג שלה, נכללה 
ונשתתפה עם הבחי"ד דהתלבשות של הזכר. ואח"ז יצאה מהשיתוף 
הזה, כי המלכות דראש עשתה אח"כ זווג מיוחד על הבחי"ג של 
הנקבה, כמו שמבאר והולך לפנינו.
%break
ג' בחי' אלו שוים בהארתם וכו' יקבלו האור שלהם מצד שורש כתר 
עליון. כי שלשתם נכללו בהזווג הזה דמלכות של ראש, במסך המשותף 
מעביות של התלבשות של בחי"ד, עם עביות של המשכה דבחי"ג, 
שהאו"ח שעלה מכאן הלביש עד קומת כתר עליון,
%break
דהיינו, כתר דראש. כנ"ל. גם ענין התכללות של ג' אורות אלו כבר 
נתבאר לעיל, כי כל ענף, נכלל בשורש הקרוב לו, דהיינו, הנוקבא דכתר 
בזכר דכתר, והזכר דכתר באור הכתר, ואור הכתר בהמלכות. עש"ה.
%break
%page 300
%letter י
י) ואז צריך שגם הנוקבא של הכתר תקבל גם היא משורש העליון 
שלה: פי' כי כל הזווג הגדול הזה, שנעשה על המסך המשותף דזכר 
ונקבה יחדיו, שהמשיך האור הגדול דכתר עליון, כמו שנתבאר, הנה 
נשאר אמנם כולו בראש ואינו יכול להתפשט לגוף,
%break
שהוא מטעם, שחסר שם, בחינת העביות של המשכה דבחי"ד. וענין 
השיתוף שנעשה עם בחינת המשכה דבחי"ג, היה מספיק להע"ס של 
ראש, משום שאין בהם בחי' התלבשות בפועל, אבל אינו מספיק 
להתלבשות בפועל בתוך הגוף.
%break
ולפיכך, בו בעת, שנתעורר בזכר דכלי דכתר בחינת העביות 
דהתלבשות להתפשט עם האור הגדול הזה, לבחינת התלבשות 
בפועל, שפירושו להתלבש בהע"ס דגוף, ניכר תכף מחמת זה גם 
בחינת הגוף הכלול באור הכתר,
%break
שהוא עומד במקום המלכות של ראש, כנ"ל, אשר עם זה נשתנה צורתו 
מן המלכות דראש, שנבחן בזה, שנפרד תכף מן המלכות ויצא משם 
למקומו, כי שינוי הצורה מבדיל ומפריש את הרוחנים זה מזה, וכיון 
שיצא מן מקום המלכות, נמצא,
%break
שנפרש תכף מן האור של הכתר עליון, ולא נשאר בו אלא ההארה 
הקודמת המצומצמת. המכונה שהאור הכתר החזיר פניו למעלה 
ואחוריו למטה. כמ"ש לפנינו.
%break
וזה אמרו, ואז צריך, שהנוקבא של הכתר תקבל גם היא משורש העליון 
דהיינו כמ"ש שאין הזווג נשלם ע"י הזווג הגדול דקומת כתר עליון, כי 
אין הארתו מתפשט להגוף,
%break
ולפיכך, צריכים אל הזווג הנעשה על בחינת הנקבה דכתר, דהיינו, על 
העביות דבחי"ג, השלימה, הן מבחינת המשכה, והן מבחינת 
התלבשות.
%break
משורש העליון שלה שהיא חכמה. כמ"ש לעיל, אשר הרשימו שנשאר 
מקומת חכמה דהתפשטות הא' אחר הסתלקותה, שהיא בחינת עביות 
דבחינה ג' היא הנעשה כאן לבחינת הנוקבא דכתר, והיא המקור 
להתפ"ב הזה.
%break
השורש של החכמה העליונה יורדת בבינה ובינה בחסד וכו'. כלומר, כי 
בחינת הזווג הנעשה על בחינת הנקבה דכתר, שהיא בחי"ג,
%break
היא גורמת אל ירידת המדרגות מראש עד סוף: שהכתר יורד למדרגת 
החכמה, וחכמה יורדת למדרגת הבינה, והבינה יורדת אל מדרגת 
החסד, וכו', עד שיורד היסוד למדרגת המלכות.
%break
וטעם הדבר הוא משום שהזווג הזה שנעשה על עביות דבחי"ג אינו 
מעלה או"ח ואינו ממשיך, אלא קומת חכמה, וע"כ נמצא מבחינת הזווג 
הזה, אשר אור החכמה יורד ומתלבש בכלי דכתר ונבחן,
%break
שירד הכתר ממדרגתו ובא אל מדרגת החכמה, וכן אור הבינה מתלבש 
בכלי דחכמה, וירדה ספירת החכמה אל מדרגת הבינה, וכו' עד שאור 
המלכות התלבש בכלי דיסוד, וירד היסוד אל מדרגת המלכות.
%break
%page 301
הכתר וכו' כי אין לו דמיון עם שורש המלכות. כי בעת עלית המסך 
והספירות למעלה להמאציל, שפירושו שנזדככו לגמרי מכל בחינת 
העביות דגוף דהיינו ממעלה למטה, שבזה באו בהשואת הצורה עם 
המלכות של ראש, וע"כ נבחן,
%break
שהאור דקומת הכתר שעלה מן הגוף, בא במקום המלכות, להיותו אז 
זך כמו המלכות, ואין ביניהם שום שינוי צורה כלל, כדברי הרב לעיל 
באות ט' שכתב "וזה נמשך לו עיד"ז שמזדכך אותו הכתר,
%break
שנשאר למעלה בסוף השרשים" (וע"ש באו"פ דף רצ"ט בד"ה וזה 
אמרו כאן) אמנם אחר שנשלם זווג הא' הנ"ל, שהמשיך קומת הכתר 
העליון, בבחינת ממטה למעלה, הנוהג בהראש, שאז הגיע שעתו, 
להתהפך ולהתפשט גם ממעלה למטה,
%break
שפירושו להתלבשות בגוף, כנוהג בכל הזווגים כנודע. והנה אז, 
נתעורר אור הכתר שבמקום המלכות דראש, לחזור ולהתפשט לגוף, 
כמו שהיה שם מתחלה, אמנם כיון שבחינת הנוקבא של ראש, לא 
היתה במקומה בבחי"ד,
%break
כי היה חסר שם בחי"ד דבחינת המשכה, (כנ"ל באו"פ דף ש' ד"ה ואז 
צריך) ע"כ לא היתה יכולה להתפשט ממעלה למטה לע"ס מינה ובה עד 
הטבור הגוף, ונשאר כל אור הגדול של זווג הזה בהראש.
%break
אמנם, כיון שנתעורר אור הכתר הנ"ל, לחזור ולהתפשט לגוף 
כבתחלה, אע"פ שלא חזר, מ"מ גרם לו התעוררות זו, להתגלות 
העביות דגוף שבו מעת היותו שם בתחלה וכיון,
%break
שנתגלה בו העביות דגוף, הרי נשתנה צורתו בזה מן המלכות של 
ראש, ואין לו עוד שום דמיון עמה, כי נתרחק ממנה כרחוק בחינת גוף 
מבחינת ראש.
%break
וזה אמרו, "ואז אותו הכתר שעלה במקום שורש המלכות יורד במקומו, 
כי אינו יכול להיות שם, כי אין לו דמיון עם שורש המלכות וגם הוא ענף, 
והמלכות היא שורש". והיינו כנ"ל, שאחר שנשלם הזווג, נתעורר בו 
העביות דגוף,
%break
ונשתנה צורתו מן המלכות עד שאין לו עוד שום דמיון עמה, ולפיכך 
בהכרח, שירד משם וחזר למקומו. וזה אמרו "כי זה שורש וזה ענף" כי 
בחינת הגוף הוא ענף ובחינת הראש, הוא שורש.
%break
יורד למקומו. שהוא מתחת כלי המלכות של ראש, דהיינו בחינת בינוני 
בין ראש לגוף, כי לגוף לא יוכל לירד ולהתפשט מטעם שהנוקבא של 
ראש אינה מתפשטת בע"ס דאו"ח שלה להיות לכלים להלבישו, 
%break
כנ"ל בדיבור הסמוך. ובראש לא יוכל להיות, מטעם שינוי צורה הנ"ל, 
וע"כ הוא נבחן, בבחינת בינוני ביניהם.
%break
שכולם שוים בקבלתם משורש הכתר עליון. פי', כי מטרם שנעשה הזווג 
הב' על המסך דעביות מבחי"ג דהיינו על בחינת הנקבה דכתר לבדה, 
הרי עדיין הנקבה כלולה עם בחי"ד של הזכר,
%break
והזכר דכתר כלול באור הכתר, כנ"ל, וע"כ, שלשתם שוים עתה 
בקבלתם מכתר עליון, כלומר, מבחינת מה שהמה מקבלים עדיין, 
מקומת כתר של ראש.
%break
%page 302
%letter יא
יא) ואז נמשך הארת שורש חכמה למטה: כלומר, שנעשה הזווג על 
המסך של בחי"ג של המלכות דראש בלי השתתפות עם העביות 
דהמשכה דבחי"ד, אשר אז האו"ח העולה ממטה למעלה,
%break
אינו משיג קומת כתר עליון, אלא רק, עד קומת חכמה העליונה של 
הראש. וזה אמרו "ואז נמשך הארת שורש חכמה למטה". דהיינו חכמה 
של ראש, כנ"ל.
%break
הזכר נכלל בנוקבא כו' בשוה קבלו משורש הכתר עליון. פי' כי עתה 
שנעשה הזווג על המסך דבחי"ג שהוא ממשיך רק קומת חכמה של 
ראש, ונמצא שאור החכמה של ראש, התלבש בבחינת כלי דכתר של 
ראש,
%break
כמו שמבאר והולך וכיון שגם בראש נתכללו הכתר וחכמה זה בזה, 
נמשך מזה, שגם הזכר, שהוא רשימו דקומת כתר, והנקבה, שהיא 
בחי' רשימו דקומת חכמה, כנ"ל, נכללו גם הם זה בזה, והזכר, מקבל 
אור הזווג של הנקבה. וזה אמרו "כיון,
%break
שהזכר והנקבה קבלו בזווג הא' בשוה, מכתר עליון של הראש, כמו כן 
גם עתה אחר שבא אור החכמה לכלי דכתר של ראש, המה מקבלים 
ג"כ מכלי דכתר, שניהם בשוה, כמבואר.
%break
הנוקבא מקבלת תחלה מכל הג' שבכאן והם מקבלים ממנה. כלומר, כי 
מתחלה בזווג הא' שנמשך קומת כתר של ראש, נמצא שאור הזווג היה 
שייך אל אור הכתר שעלה מהגוף להמלכות דראש, וכן לזכר דכלי 
דכתר, שהוא הרשימו דקומת כתר,
%break
אבל להנוקבא לא היה שום שייכות בזה האור דכתר עליון, להיותה 
הרשימו דקומת חכמה כנ"ל, ונמצא, שהנוקבא היא המקבלת מכל אלו 
הג' האורות, מחמת התכללותה בהם כנ"ל.
%break
אמנם עתה, שהזווג נעשה על הבחינה שלה, דהיינו בחי"ג, נמצאת 
הנוקבא עיקר המקבלת, מאלו הג' האורות כי שאר השנים, אין להם 
שייכות לקומת חכמה, אלא, שמקבלים ממנה.
%break
%letter יב
יב) קרובה לשורש כתר אינה יכולה להאיר ואורה מתבטל באור הנמשך 
מן הכתר: כלומר, אם לא היו יורדים המדרגות, אלא, שהיה אור הכתר 
בכלי דכתר ואור החכמה בכלי דחכמה וכו' הרי אז, לא היתה יכולה אור 
חכמה להשפיע לגוף,
%break
משום שהיא מתבטלת אז באור הכתר, כי כל ספירות התחתונות 
מתבטלות, ואינן נכרות כלפי ספירה העליונה שבהמדרגה. ולכן, כל 
מדרגה אע"פ שיש בה ע"ס אינה נקראת רק על שם העליונה שבהם, 
כנודע, וע"כ,
%break
אי אפשר לאור החכמה שתתגלה למטה, אא"כ שיעשה הזווג על בחי"ג 
בלבד, כי אז יורדים המדרגות, ובא אור חכמה לכלי דכתר, אשר אז 
יהיה אור החכמה הספירה העליונה ותהיה ניכר הארתה.
%break
%page 303
זו"ן חוץ מהכלי שלהם, וא"כ אין החכמה יכולה להשפיע. כלומר כל זמן 
שהם בראש, נמצאים שהם בלי כלי. ולפיכך כל זמן שהמדרגות 
במקומם ואור כתר עליון בבחי' כלי שלו,
%break
הרי הארתו מגיע תמיד להזו"ן, ואינם מוכנים לקבל מאור אחר הקטן 
ממנו. וע"כ, צריכים לירידת מדרגות, שאור הכתר לא יאיר בכלי שלו, 
אלא אור החכמה. כנ"ל.
%break
תתרחק החכמה ותרד למטה במקום בינה וכו' ואז ישאר המקום שלה 
פנוי. פירוש, שבשעה, שמדרגת חכמה יורדת למדרגת בינה נמצא 
מדרגה של חכמה פנויה, ואין מקום אחר אל אור החכמה להתלבש אם 
לא בכלי דכתר כי הכלי של עצמה משמשת לאור הבינה.
%break
בעוד שהשפע הנשפע משורש הכתר ממלא אותו מקום חלל הפנוי, אז 
החכמה משפעת למטה: פירוש, כי בעוד שאור הנמשך מהכלי דכתר, 
ממלא אותה מדרגת חכמה החסרה,
%break
דהיינו, שאור חכמה עצמה מתלבש שם, כנ"ל, הנה אז מדרגת החכמה 
משפעת למטה, ואינה בטלה באור הכתר, כנ"ל, להיותה עתה הספירה 
העליונה שבראש, ואין מדרגה אחרת למעלה ממנה.
%break
%letter יג
יג) לא תפסיד הארתה בהתרחק מן המאציל מדרגה א': כלומר, אחר 
שירד כלי דחכמה למדרגת בינה מטעם שהתלבש בה אור הבינה כנ"ל, 
הנה לא נעשה בזה שום הפסק בין הספירות, לסבת מדרגת חכמה 
החסרה שם, מטעם, שאומר להלן,
%break
כי לא נשאר שם שום חלל פנוי, בתוך המדרגות, כי הכלי דכתר, שבה 
התלבש אור החכמה, נמצאת שממלא מקום חסרון ההוא. וזה אמרו,
%break
"עתה שאור הכתר ממלא מקום החלל ההוא יש דרך ומעבר אל אור 
המאציל להשפיע בשורש חכמה" כלומר, שאור החכמה שמושפע 
מהמאציל הוא מושפע בכלי דכתר, ונמצא הכתר ממלא מקום החכמה. 
והבן.
%break
%page 304
%letter יד
יד) והנה אחר שקבלו זו"ן משורש החכמה ג"כ, אז אין צריכים לינק עוד 
ואז יורדים זו"ן בכלי שלהם: כלומר, כי אחר שנעשה הזווג על עביות 
דבחי"ג השלמה הן מבחינת המשכה והן מבחינת התלבשות, ע"כ 
יכולה הנוקבא של הכתר להתפשט ממעלה למטה בע"ס,
%break
אל הגוף, עם האור שמקבלת מהראש, שעמה יחד יורד ומתפשט ג"כ 
הזכר דכלי דכתר, אל הגוף, וזה אמרו ואז יורדים זו"ן בכלי שלהם, 
דהיינו הגוף.
%break
ואז שורש החכמה נתעלה למקומה וגם שורש הכתר אוסף האור אליו. 
פי' כי ענין ירידת המדרגות הנ"ל הנעשה בראש, לא היה אלא לשעת 
הזווג, אבל אחר הזווג, ואחר שירדו הזו"ן לתוך הכלי שלהם, שוב חזרו 
המדרגות למקומם כבתחלה,
%break
וחזר אור הכתר עליון לכלי דכתר, ואור החכמה לכלי דחכמה וכו' ואע"פ 
כן, לא האיר הכתר עליון, אל אור הכתר שמתחת המלכות, עד שיוכל 
להתפשט להגוף כבתחלה,
%break
אלא "ששורש הכתר אסף האור אליו, ואותו הכתר שבסוף השרשים, 
אינו מקבל רק חיות הצריך לו לבד". ולא באופן שיוכל לחזור ולהתפשט 
תוך הגוף כבתחילה. וטעם הדבר הוא, כנ"ל.
%break
מטי בכתר אל הכלי. כי אותו אור של הזווג הנעשה בבחי' הנקבה 
דכתר בבחי"ג של ראש, שהוא בקומת חכמה והוא מתלבש בכלי 
דכתר, כנ"ל, הוא יורד עם הזכר ונוקבא הנ"ל,
%break
לתוך הגוף, ומתלבש ג"כ בכלי דכתר דגוף. וזה אמרו "כי חזר האור 
בכלי שלו" דהיינו בכלי דכתר השייך לאור חכמה מצד שנמשך כן 
מבחינת הזווג. וע"כ הוא נקרא מטי בכתר דגוף.
%break
שורש כתר עליון נקרא לא מטי למטה בעקודים. כלומר, כשנאמר, מטי 
בכתר דגוף, אין הפירוש, שאור הכתר של ראש מאיר בגוף, כי זה 
האור של הכתר, הוא תמיד, לא מטי תוך הגוף. אלא הפירוש הוא אור 
החכמה של ראש, כנ"ל אלא שהוא מתלבש בכלי דכתר.
%break
הרי העלינו וכו' כתר, ואין בו רק אור החכמה. משמיענו לדעת, אשר 
בכל ההתפ"ב הזו, כשנאמר, אור הכתר המשמעות היא, רק אור 
החכמה,
%break
כי כן נתבאר כאן, שאין כלל אור הכתר בגוף אלא אור החכמה לבד, 
כנ"ל. אלא משום שמתלבש בכלי דכתר, אנו מכנים אותו אור הכתר.
%break
%letter טו
טו) חלקים הראוים להביט אל האור: מקום ההשפעה, או מקום הקבלה 
של הכלי, מכונה בשם "פנים". וההשפעה או הקבלה עצמה, מכונה 
בשם "הסתכלות" או "הבטה". וזה אמרו "כאשר מסתלק האור מהכלי,
%break
יהיה בו חלקים הראוים להביט אל האור ההוא" כי כל הסתלקות נעשה 
ע"י הזדככות העביות שבהמסך המתוקן בהכלי. ונודע, שיש ד' בחי' 
בהמסך, ולמשל,
%break
אם נזדכך בחי"ד של הכלי, ונתרחק האור מהכלי מסבתו, הנה עוד 
נשאר בהכלי ג' בחינות של עביות, שהאור עדיין לא נתרחק מהם והם 
ראוים עוד להביט אל האור.
%break
%page 305
יתרחק מהם הבטת פנים אל פנים כפי שיעור התרחקו. אם נזדכך 
העביות מבחי"ד הנה נתרחק האור מן הכלי כפי שיעור הבחי"ד,
%break
ולא מיתר ג' הבחינות, ואם נתרחק גם מבחי"ג יתרחק האור גם 
משיעור העביות של בחי"ג מהכלי, ולא משאר הכלי שהוא מבחי"ב 
ולמעלה, וכו' עד"ז.
%break
ואז הכלי הפך פניו למטה. וצריך לזכור כאן כל מ"ש הרב בהתפ"א 
דעקודים בחלק ד' בענין האו"ח היורד מהקומות היוצאות בשעת 
ההזדככות ומאיר אל הכלים הריקנים הנמצאים מתחת מקום הזווג,
%break
וענין הכאה שהארות אלו עושים עם הרשימות הנשארים באותם 
הכלים, (וע"ש בחלק ד' פ"ג אות ט' ובאו"פ סעיף נ' וסעיף פ') ומשם 
תבין, כי אחר שנזדכך העביות למשל, מבחי"ג אל בחי"ב, שנעשה 
הזווג בבחי"ב, ובחי"ג נשארה ריקנית בלי אור שלה,
%break
הנה אז, יורד האו"ח מהארת הזווג דבחי"ב, לתוך הכלי של בחי"ג 
הריקנית, ונעשה הכאה ובטישא בין האו"ח היורד ובין הרשימו, שיש 
בהכלי הריקנית, והאו"ח מתוך שבא עתה מהארת זווג, נמצא מתגבר 
על הרשימו דבחי"ג שנשאר בהכלי,
%break
משום שהרשימו הוא מהסתלקות הזווג. וע"כ הרשימו מוכרח לצאת 
משם ולעלות ממעל להכלי בסוד תגין, ונותנת מקום להאו"ח לירד לתוך 
הכלי שלה. ותדע, שאו"ח הזה שירד לתוך הכלי הריקנית פועל בהכלי, 
שיהפך פניו למטה ואחור שלו למעלה, כדברי הרב כאן.
%break
כי ידעת שמבחינת המשכת האור שבהכלי, נחלק ונבחן דופן הכלי לב' 
חצאים, המכונים פנים ואחור, או פנימיות וחיצוניות. כדברי הרב (בחלק 
ד' פרק ה' אות ג' ע"ש) ולפי"ז נמצא שאותו כלי הריקנית של בחינה ג' 
הנ"ל, נמצא נחלק לפנים ואחור,
%break
אשר חצי דופן שלו העב יותר נקרא פנים, להיותו הממשיך את אור 
העליון אליו ע"י זווג, וחצי דופן שלו שאינו עב כל כך נקרא בשם, אחור. 
להיותו שקט בהכלי, ואין להאור שום נגיעה עמו. והבן היטב.
%break
וכל האמור הוא רק בעת שהאור ישנו בהמדרגה, אמנם בשעת 
הסתלקות האור מהמדרגה דבחי"ג, לבחי"ב, שנעשה הזווג בבחי"ב, 
שהארת הזווג הזה, יורד לכלי דבחי"ג הריקנית, כנ"ל, נמצאים ב' חצאי 
דופן הנ"ל, שמתהפכים וחציו דפנים נעשה אחור,
%break
וחציו דאחור נעשה לפנים. כי האו"ח היורד מבחי"ב לתוך הכלי 
הריקנית, נמצא מתרחק מהעביות דבחי"ג, אשר שם, להיותו אור 
מבחי"ב, והוא מתקרב לחצי דופן הכלי הקרוב ביותר לבחי' ב' ומאיר 
שם. הרי שהעב ביותר מאותו הכלי,
%break
אינו מקבל שום הארה מהאו"ח ההוא ונעשה עתה לבחינת אחור הכלי, 
והזך ביותר מאותו הכלי, נעשה עתה לפנים של הכלי, כי האור מאיר 
רק בחלקו הזך. וזה אמרו "ואז הכלי הפך פניו למטה". כי אינו יכול 
לקבל כלום מהארת הזווג,
%break
הנעשה בבחינה העליונה, ונעשה הפנים לאחור, ונמצא הופך אחוריו 
למעלה, כי הוא עתה כל המקבל מהארת או"ח שירד אליה. ונעשה 
האחור לפנים. שזה מכונה התהפכות.
%break
שנעשה עתה בחינת כלי וכו'. אבל אחר כך, שגם בחינה העליונה 
ממנה נעשית לבחינת כלי, דהיינו, שנסתלק הזווג גם משם, ונמצא 
נפסק הארת האו"ח הנ"ל מלירד אליה, הנה אז מחזיר הכלי פניו 
למעלה כבתחלה,
%break
כי האחור שלו אבד עתה כל מעלתו, כי הרשימו מתחלת עתה להאיר 
להכלי, והארת הרשימו מגיע רק לבחי' הפנים דכלי, כמו האור בטרם 
הסתלקותו, ואינו מגיע לבחינת האחור שלו. ונמצא הכלי שב על היכנו 
כבתחלה.
%break
%page 306
מסתכל באור עליון וכו' דרך אחור. כלומר, כי אז, נמצא שהארת הזווג 
היורד אליו מבחינה העליונה מתקבל רק דרך האחור של הכלי, שהוא 
החלק היותר זך שבו. וזה מכונה אשר הפך אחוריו למעלה. כנ"ל.
%break
%letter טז
טז) האור העליון יקרא עתה אחור בעת הסתלקותו: ענין הכינויים פנים 
ואחור אינו נוהג, אלא בכלים, כי באור הם מכונים התפשטות 
והסתלקות, ומה שהרב מכנה כאן, את הסתלקות האור בשם אחור,
%break
הוא בבחינת השאלה להיותו רוצה להביא בהשואה ענין הסתלקות 
האור עם ענין האחור שבכלים ולכנותם בשם אב"א, ומה שהאו"ח 
היורד להכלים הריקנים נקראים בשם אחור והסתלקות, כבר ביאר זה 
הרב בחלק ד' פרק ג' אות ד' עש"ה.
%break
שהאור נתרחק ממנה תוכל להפוך פניה למעלה. כי אחר שנפסק הזווג 
גם מבחינה העליונה, ונפסק הארת הזווג מלירד להכלי, הנה אז חוזר 
הרשימו להאיר בהכלי,
%break
ונמצא הכלי מחזיר פניו למעלה כבתחלה, והפנים מאירים מבחינת 
הרשימו, ואחורי הכלי למטה כבתחלה, כי אינו מקבל עתה שום הארה. 
כנ"ל בד"ה ואז הכלי, שהארכנו בזה. עש"ה.
%break
%letter יז
יז) עד שיתרחק מהאור שיעור ספירה אחת: כי כל עוד, שיש זווג 
בספירה העליונה הרי מגיע משם הארת הזווג להספירה הריקנית 
שמתחתיה, שאז מגיע הארה זו רק לבחינת האחור שבהכלי, ולא כלום 
להפנים, כנ"ל, ונמצא פניו של הכלי למטה.
%break
אבל אחר שנתרחק האור גם מספירה העליונה, אע"פ, שעדיין יש זווג 
בהספירה שממעל להעליונה, עכ"ז, אין הארת הזווג מגיע, אלא מעליון 
לתחתון דהיינו, מהסבה אל המסובב,
%break
אבל לא ממעל מהסבה שלו. וע"כ, חוזרת הארת הרשימו, ומחזיר פניו 
למעלה, כנ"ל. וזה שמדייק "עד שיתרחק מהאור שיעור ספירה אחת". 
כמבואר. והבן היטב.
%break
%page 307
%letter יח
יח) הכתר עם האור העליון הם אב"א: והוא מפני שהבחי"ד לא 
השאירה רשימו ונודע, שהבחי"ד היא הממשיכה אור הכתר, ואע"פ, 
שאור הכתר עצמו הניח רשימו בהכלי שלו, אמנם היא רק בחי' רשימו 
דהתלבשות ולא בחי' רשימו דהמשכה,
%break
כנ"ל (באו"פ דף רצ"ד ד"ה לא מטי בכתר, עש"ה). שהוא נבחן לבחינת 
האחור, כלפי בחינת המשכה ונבחן משום זה, שאחוריו למעלה ופניו 
למטה.
%break
שכתר וחכמה יהיו פנים בפנים. כי החכמה יש לה רשימו שלמה גם 
מבחינת המשכה, שרשימו זו מחזיר פניה למעלה. והכתר שחסר לה 
רשימו דהמשכה כנ"ל, נמצא שאחוריה למעלה וזה נמצאים משתוים 
זה לזה, המכונה פב"פ. ויתבאר עוד לפנינו.
%break
%letter כ
כ) מטי ולא מטי, ואלו הב' בחי' נקראים התפשטות והסתלקות שבהם 
יושלמו הד' בחינות: היינו ד' האותיות של שם הוי"ה, כי אלו הב' בחינות 
של התפשטות והסתלקות דהתפ"א דעקודים,
%break
שהביא לעיל אות י"ט, הם ב' האותיות י' ה' של הויה. ואלו ב' בחינות 
של התפשטות והסתלקות שבהתפ"ב דעקודים הנקראים מטי ולא מטי, 
הם ב' אותיות ו' ה' של הויה. כמ"ש הרב לפנינו.מטי האור תוך כלי 
דכתר וכו': יתבאר לקמן.
%break
%page 308
%letter כא
כא) לסבת היותן בכלי אחד אין כח בכלי הזה לסבול האור: כי עד 
העולם הנקודים, לא יש בכל הע"ס יותר מן כלי אחד, ואע"פ, שאנו 
מכנים כאן בשם כלים בשאר הספירות אין זה אלא, בדרך שאלה, כדי 
לשכך האזן, כמ"ש הרב לעיל ח"ד פ"א עש"ה.
%break
והיא הסבה של הזדככות והסתלקות האורות דהתפ"א דעקודים וכן 
המטי ולא מטי דהתפ"ב דעקודים, כמ"ש הרב לעיל ח"ד פ"א אות ג', 
שבהיות יוד אורות פנימים ויוד אורות מקיפים מקושרים ומחוברים בכלי 
א', וכו' הם מכים זה בזה, ומבטשים זה בזה,
%break
וכו' ע"ש. שבסבה זו נזדכך העביות שבהמסך ונסתלקו האורות. ועד"ז 
כל אלו יוד יציאות ויוד הכנסות שהיו כאן בהתפ"ב, הם ג"כ מאותה 
הסבה, שהאו"מ ואו"פ המקושרים יחד בשורשם בהמלכות של ראש 
מכים זה בזה בצאתם משם להגוף,
%break
משום שהמסך מונע את האו"מ להתפשט למקומו בהגוף, דהיינו 
מטבור ולמטה, וע"כ הוא מזכך להמסך, ואין המסך יכול לסבול ולהגביל 
את האו"פ בתוך הכלים, והאורות מסתלקים וחוזרים כמ"ש לפנינו. ועיין 
באו"פ ח"ד פרק א' סעיף ז'.
%break
%letter כב
כב) יוד אורות, אבל הכלי, בבת אחת נעשה: כי בערך הכלי נחשבים כל 
אלו הסתלקיות להסתלקות אחת. מפני שעוד אין כאן אלא, כלי אחד 
שהוא כלי מלכות בלבד, ואין שום בחי' הכר של כלי בט' ספירות 
ראשונות, וכל אלו היציאות והכנסות שנעשה בה,
%break
נבחן כמו כלי אחד ארוך אשר החלקים שלו אינם שוים, כדברי הרב 
לעיל אות י"ט ותדע שכל אלו הם הכנות לתיקון עשר כלים בע"ס. 
והדברים הולכים בהדרגה, שבהתפ"א דא"ק, עדיין לא נעשה הכר ע"י 
ההסתלקות אפילו בהבחן האורות ולא ניכר שהם יוד אורות,
%break
ובהתפ"ב נעשה הכר בהע"ס שהם יוד אורות, ובהתפשטות הע"ס 
בעולם נקודים נעשה הכר עשרה כלים בהג"ר, ולא בהז' ספירות 
התחתונות, ובעולם האצילות נגמר הדבר, ונעשו עשרה כלים גמורים, 
בכל הע"ס. כמ"ש במקומו.
%break
%page 309
%letter כג
כג) י' ו' הם ב' בחינות התפשטות, ה' ה' הם ב' בחינות הסתלקות: כי 
התפשטות הא' הוא סוד יוד, והתפשטות הב' ה"ס ו'. והסתלקות הא' 
ה"ס ה' ראשונה, והסתלקות הב' ה"ס ה' אחרונה. כמ"ש לפנינו.
%break
הויה אינו מתחיל אלא מחכמה ולמטה. כנודע, שהיוד ה"ס חכמה. ו' 
ה"ס ז"א. וה' ראשונה, ה"ס בינה. וה' אחרונה ה"ס מלכות. אבל הכתר, 
אינו מרומז בד' האותיות, זולת בקוצו של יוד. והוא מטעם שמבאר כאן 
הרב לקמן.
%break
%letter כד
כד) ד' חסרונות האור, אשר זה עצמו יגרום כינוי השם באור העליון, 
לשיוכל לקרות בשם הויה: פירוש, כי סוד האותיות הם כלים שנאצלו 
ונעשו ע"י הניצוצין שנפלו מהאו"ח של ד' הקומות שיצאו בעת 
הסתלקות האור של התפשטות הא',
%break
ובאו לתוך הכלים הריקנים אחר הסתלקות האור מהם. כמו שנתבאר, 
בדברי הרב לעיל ח"ד פ"ג אות י"ב (ועיין באו"פ שם סעיף ק) וכל "שם" 
פירושו השגה כי מה שלא נשיג לא נדעהו בשם. ונודע שאין השגה 
באור בלי כלי,
%break
גם נתבאר בדברי הרב לעיל (חלק ד' פרק א' אות ט') "כי סבת, 
התפשטות האור והסתלקותו אחר כך, גרם להעשות מציאות כלי". 
הרי, שהחסרונות של האור גורם מציאות התהוות הכלים והשמות 
הקדושים.
%break
וזה אמרו "בט"ס יש בהם ד' חסרונות האור, אשר זה עצמו יגרום כינוי 
השם באור העליון שיוכל לקרות בשם הויה". דהיינו שיהיה אפשרות 
להשיגו בשם הזה. והבן זה.
%break
התפשטות האור פעם א' וכו' והרי זה חסרון א' בהתפשטות הא' בט' 
כלים. כלומר, בשעה שהתחיל האור להתפשט בכתר, היה התפשטות 
בבחינת אור ישר רחמים, ואז, כל הט' שלמטה ממנו, היו חסרים מאותו 
אור השלם, ואע"פ, שיצאו אח"כ בשעת הסתלקות,
%break
בד' מדרגות שעשה המסך בדרך זיכוכו כנודע, אמנם הם נבחנים 
לאו"ח ודין וע"כ, נקראים בשם נקודות, וע"כ יש כאן חסרון, בט' 
תחתונות דהתפ"א. אבל אין כאן שום חסרון בכתר, ולכן אין הכתר 
מרומז בהאותיות דשם הויה להיותם בסוד חסרון האור כנ"ל.
%page 310
אלא התפשטות הט"ס שלמטה מכתר, שהם ד' הקומות חו"ב זו"ן, 
שיצאו, בסוד או"ח ודין, ה"ס הי' דהויה. והסתלקות דכל התפ"א זה 
בכללו, ה"ס ה' דהויה. והם הנק' י"ה דכתר. כי כל התפ"א נקרא כתר.
%break
%letter כה
כה) בהתפשטות ב' יהיה חסרון הזה פעם ב' בט"ס ולא בכתר: כי גם 
בהתפשטות ב' רק הכתר יצא בבחי' טעמים, כנ"ל, אבל שאר הט' 
ספירות יצאו בשעת ההזדככות, בסוד נקודות, ונגלה בהם אותו 
החסרון, פעם ב'. וע"כ, הכתר דהתפ"ב,
%break
אינו מרומז בד' אותיות הוי"ה, אפילו בהתפ"ב, כי אין בו חסרון, אלא 
רק מחכמה ולמטה, שהם ד' הקומות חו"ב זו"ן היוצאים מחמת 
הזדככות המסך, כמ"ש לקמן, שנקראו נקודות, כנ"ל הם מרומזים בהו' 
של הוי"ה,
%break
והסתלקות הכללי דהתפ"ב הזה ה"ס ה' אחרונה דהוי"ה. ועל 
ההתפשטות וההסתלקות דהתפ"ב הזה, אומר הרב לעיל אות כ"ג, 
הויה בשאר הפרצופין כולם. כי ב' החסרונות דהתפ"א ישנם ג"כ 
בהתפ"ב הזה, כמ"ש לפנינו.
%break
ט' ספירות יקראו חסרי האור ההוא לפי שקדם אור הכתר אליהם. 
כלומר, שענין החסרון שבהם, הוא רק בערך אור הכתר שקדם אליהם 
במעלתו, כנ"ל, שבערכו הם נחשבים לאו"ח ודין אמנם בערך עצמם הם 
רחמים, לפי שגם הם נמשכים מן המאציל ממעלה למטה,
%break
כמ"ש הרב לעיל (חלק ד' פ"ב אות א') ע"ש ונודע, שכל הנמשך ממעלה 
למטה הוא רחמים, אלא בערך אור הכתר נחשבים לדין, לפי שכל 
יציאתם הוא מכח הסתלקות האור שלו (עיין בדברי הרב ח"ד פרק ו' 
ובאו"פ סעיף ט' עש"ה).
%break
אמנם ב' בחינות של הסתלקות הכללי, דהיינו דהתפ"א ושל התפ"ב, 
המרומזים בב' האותיות ה' ה' של שם הויה הם חסרון אמתי ובחי' דין, 
בערכם עצמם גם כן. כדברי הרב שלפנינו.
%break
המתבאר מכל הנ"ל הוא, כי הי' שבהוי"ה ה"ס אור הנקודות דהתפ"א, 
דהיינו, הט"ס שמחכמה ולמטה, שיצאו שם בעת הסתלקות אור 
הטעמים, כנ"ל. וה' ראשונה שבשם הויה, ה"ס הסתלקות הכללי של 
התפ"א הזה. והו' שבשם הויה, ה"ס אור הנקודות דהתפ"ב,
%break
שהם הט"ס שמחכמה ולמטה, שיצאו בעת של הסתלקות דאור 
הטעמים דהתפ"ב הזה. וה' אחרונה שבשם הוי"ה, הוא סוד הסתלקות 
הכללי של התפ"ב הזה. באופן שב' התפשטיות דאור הנקודות הם סוד 
י' ו' שבשם הויה. וב' הסתלקויות ה"ס ה' ה' שבשם הויה.
%break
וזה אמרו, לעיל באות כ"ג י"ה. בכתר, והוי"ה, בשאר הפרצופים כולם 
ע"ש. דהיינו כמבואר, כי התפשטות הט"ס שמחכמה ולמטה, שיצאו 
בשעת הסתלקות אור הכתר, דהתפ"א, והסתלקות האור דהתפ"א 
בכללו,
%break
ה"ס י"ה דכתר: כי התפשטות הא' כולו נקרא בשם כתר הנודע כי הוא 
פרצוף הכתר דא"ק. ואלו ב' חסרונות של האור, דהיינו, בחי' הסתלקות 
שבערך הכתר ולא בערך עצמם, ובחינת הסתלקות אמיתי, גם בערך 
עצמם, מקובלים בהכרח גם בתוך התפ"ב,
%break
כי כל הכחות המתגלים בעליון מתחייבים להמצא בהכרח, גם 
בהתחתון ממנו, ולפיכך אותם י"ה דהתפ"א ישנם ג"כ בהתפ"ב, ונוסף 
עליהם גם אותם ב' חסרונות של האור מבחינת עצמו,
%break
שהם, בחינת הסתלקות שבערך הכתר של התפ"ב, ולא בערך עצמם 
של הט"ת, ובחינת הסתלקות אמיתי הכללי של התפ"ב, שה"ס ו"ה, 
כנ"ל.
%page 311
הרי שיש כאן בהתפ"ב, כל הד' האותיות של שם הויה. וזה אמרו הוי"ה 
בשאר פרצופין כולם. דהיינו בהפרצופין דהתפ"ב.
%break
%letter כו
כו) בי"ה שמו כו' לרמז איך ממנו יצא שם הוי"ה: כי זה כוונת הכתוב 
סולו לרוכב בערבות. ערבות, רומז על סוד העירוב דמדת הרחמים 
בדין. שהתחלתו נעשה בהפרצופין דהתפ"ב, ואומר, ביה שמו, כי ביה 
שה"ס כתר שם עדיין לא היה העירוב,
%break
ועכ"ז נמשך ממנו הוי"ה דהתפ"ב ושאר כל הפרצופין עד עולם 
האצילות, ששם נגמר העירוב, ויצאו עשרה כלים. שזהו כל הסבה ליתן 
שכר טוב לצדיקים כמ"ש לעיל (ח"ד פ"א סעיף ד' באו"פ) עש"ה. וזה 
שיעור הכתוב סולו לרוכב בערבות,
%break
שעירב ושיתף מדה"ר בדין, שזה יצא מסוד י"ה שמו, שבכתר, שהוא 
סוד התפשטות והסתלקות, כנ"ל, ובזה ועלזו לפניו, כי בזה הוכן כל 
השכר הטוב וגנוז לצדיקים. כמבואר.
%break
%letter כז
כז) שיתרחק האור ממנו ג' מדרגות: כי אין הכלי נעשה אלא ע"י 
הסתלקות האור ממנה לגמרי, הן או"פ והן או"מ. ונודע כי עד ב' 
מדרגות מקבל הכלי עדיין או"מ, וע"כ אינו נעשה כלי עד שיתרחק ממנו 
האור ג' מדרגות. כי למשל הכלי דז"א,
%break
בעת שאור ז"א מסתלק מהכלי ועולה לבינה אין זה נחשב עוד לריחוק 
מדרגה, כי מקבל עוד יחידה דאו"פ, אלא רק בעת שמתרחק ועולה 
לחכמה, מתרחק מהכלי מדרגה אחת, ומקבל או"מ הא', ואח"כ 
כשמתרחק ב' מדרגות ועולה לכתר,
%break
הרי מקבל עוד האו"מ הב'. והנה הכלי עוד לא נחשך לגמרי, עד 
שמסתלק גם מהכתר אל המאציל, אשר אז אין הכלי משיג שום אור 
והוא נגמר.
%break
וכן הכלי מלכות, כשמתרחק ממנה האור מדרגה אחת, דהיינו כשעולה 
אור המלכות לז"א, הנה עדיין מקבלת או"מ הא' וכשמתרחק ב' 
מדרגות, דהיינו בעת שעולה לבינה,
%break
הנה עדיין מקבלת או"מ הב', אלא בשעה שאור המלכות עולה לחכמה. 
שהיא מדרגה הג', כבר אין מקבלת עוד שום הארה. ואז נחשך הכלי 
מלכות ונגמר.
%break
וע"כ מבינה ולמעלה לא נגמרו הכלים. כי אפילו בעלות אור הבינה 
להכתר, הרי הבינה מקבלת עוד היחידה דאו"פ, שאין זה נבחן כלל 
לריחוק מדרגה. ומכ"ש הכתר והחכמה. ועי' כל זה בדברי הרב לעיל 
(ח"ד פ"ו אות טו) ובכל ההמשך שם.
%break
%page 312
ומלבד הנ"ל, יש עוד תנאי לגמר כלי, שהוא השלמת חצי דופן החיצון 
בהכלי הנ"ל בדברי הרב (ח"ד פ"ד אות ג') שכל עוד שאין חצי דופן 
החיצון בכלי השייך לקבלת מקיפים, אין הכלי נשלמת.
%break
והנה הכלים דג"ר לא השיגו בעת עליתם למאציל שום אורות מקיפים 
כמ"ש שם, בדברי הרב, ונמצאים הכלים דג"ר שהמה חסרים מחצי 
דופן החיצון של הכלים שלהם, וע"כ לא נגמרו אלא אח"כ בהתפשטות 
הב'. כדברי הרב כאן.
%break
%letter כח
כח) גמר מלאכתם היה, אח"כ, בעת שחזרו האורות לירד ירידה שניה: 
כי אז נגמר חיצוניות הכלי שלהם, וגם האורות נתקטנו שם בקביעות, 
כי בא רק אור החכמה לכלי דכתר, ואור בינה לכלי דחכמה, וכו', ובזה 
נגמרו בחי' הכלים שלהם.
%break
%letter כט
כט) אורות שיצאו מאח"פ דא"ק, הם בחינות נר"ן: כבר נתבאר זה 
בדברי הרב לעיל (ח"ד פ"ו אות ו') ובההמשך שם וע"ש באו"פ.
%break
%page 313
אור היוצא מהעינים וכו' ומקומה שם למעלה בעין וכו' בבחי' או"מ. 
היינו, בחינת או"מ דיחידה לז"א, אבל לנוקבא, אינו מגיע כלל אפילו 
מבחינת או"מ. כדברי הרב (ח"ד פ"ו אות י"ז) וע"ש באו"פ.
%break
אור מועט דק מאד הנקרא ראיה, ואינה הבל גמור, כמו ההבלים 
היוצאים מאח"פ, שהם הבלים גמורים: האו"ח המתפשט ממעלה 
למטה עם או"י שבתוכו לע"ס שנקרא גוף, מכונה בשם "הבל" להיותו 
יוצא, מזווג דהכאה בעביות שבהמסך.
%break
ואם העביות מרובה, נמצא או"ח יותר גדול והקומה יותר גדולה כנודע. 
ולפיכך, עד בחי"ב נבחן, אשר העביות שהמסך מספיק להעלות או"ח 
להמשיך האור ממטה למעלה, בשיעור מספיק, שיתפשט אח"כ גם 
ממעלה למטה לבחינת גוף, 
%break
והאו"ח מכונה משום זה הבל גמור. אבל העביות מבחי"א שנקרא 
עינים, הנה העביות דבחינה ההיא דק וחלש מאד, ואינו הבל גמור 
שיוכל להתפשט ג"כ ממעלה למטה, וע"כ אין מגיע ממנו אור לתוך 
הגוף.
%break
וזה אמרו, ולהיותו אור דק וחלש לכן, ממנו נעשו בחינת הכלים של 
העקודים, ולא נעשו אורות. כלומר שאנו מבחינים באור העינים רק בחי' 
האו"י שבו, שהוא,
%break
בחינת עצמות אור העושה זווג דהכאה בהאורות דאח"פ ומוציא הכלים 
בשבילם, כמו שמבאר לפנינו. אבל בו עצמו אין הזווג מספיק להוציא 
קומת אור להגוף, כמו האח"פ, אלא רק בבחינת אור חלש.
%break
%letter ל
ל) הסתכלות ראיתה והבטתה באור עקודים הנקראים נפש: הפה 
דראש נקרא נפש כמ"ש לפנינו. והתפשטות האור מכונה בשם 
הסתכלות והבטה.
%break
ולפיכך התפשטות אור העליון אל המסך שבכלי מלכות לזווג דהכאה, 
מכונה בשם הסתכלות והבטה בהנפש, דהיינו במסך שבמלכות כמ"ש 
לפנינו.
%break
%page 314
המאציל רואה ומביט בנפש הנקרא את. כמ"ש בדיבור הסמוך, שהמסך 
שבכלי מלכות מכונה נפש ומכונה את. כמ"ש הרב באר היטב, לעיל 
(ח"ג פ"ג אות ג' עש"ה).
%break
%letter לא
לא) בראיה זו, יש אור ישר ואו"ח: כי התפשטות אור העליון להפרצוף 
מכונה בשם ראיה. ואותו חלק האור המקובל בהפרצוף נקרא בשם אור 
ישר דהיינו עד כלי המלכות.
%break
ואותו חלק האור, שאינו מקובל בהפרצוף, מחמת המסך שמחזירו 
לאחוריו, דהיינו אותו החלק, שהיה ראוי להתלבש בהמלכות, הוא 
מכונה בשם אור חוזר. וזה אמרו, בראיה זו יש או"י ואו"ח.
%break
ובהסתכלות ראיה זו בבחינת או"י באור הנפש: היינו במלכות שנקרא 
נפש. ואור הנפש, היינו האור חוזר שהיא מעלה ממנה למעלה ומלביש 
את האור העליון, בבחינת ע"ס של ראש.
%break
וזה אמרו, היה יכולת מספיק לעשות הכלים של הג"ר. כלומר, הכלים 
של הע"ס דראש שהם ממטה למעלה, שהם נבחנים לשרשי כלים, 
כנודע.
%break
השבעה כלים התחתונים לא נגמרו וכו' עד כלי מלכות העשירית. 
שנקראת מלכות דמלכות, או נפש דנפש. כי המלכות של ראש הנ"ל, 
שנקרא נפש או "את" היא נתפשטה בעצמה, לע"ס מינה ובה עד 
למלכות שלה עצמה, דהיינו מלכות דמלכות.
%break
וע"ס אלו מכונה גוף או ז"ס תחתונות. ואצל א"ק נקראים עקודים, 
המתפשטים מפה דא"ק עד הטבור שלו. כי המלכות של ראש נקרא 
פה, והמלכות דמלכות נקרא טבור.
%break
אור ראית העין, ואור הנפש שיצא מן הפה. היינו האור ישר ואו"ח, כי 
אור הראיה הוא או"י, ואור הנפש, הוא או"ח העולה מהמלכות, כנ"ל.
%break
ושניהם חזרו להסתלק למעלה, ממטה למעלה וכו' נעשו שבעה הכלים 
התחתונים בסוד האו"ח. והיינו ע"י הזדככות המסך, כמ"ש באורך לעיל 
בחלק ד'.
%break
שבהזדככות המסך מבחי"ד לבחי"ג, נפסק הזווג מבחי"ד, והאו"ח עם 
או"י דקומת כתר שבתוכו, מסתלקים ועולים למעלה, ונעשה הזווג 
בבחי"ג שהוא בחינת ז"א דאו"י, שהאו"ח של הזווג הזה מקשר ומלביש 
רק קומת חכמה.
%page 315
ובא אור החכמה בכלי דכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה, ואור הז"א 
בכלי דבינה, ואור המלכות בכלי ז"א וכלי המלכות נשאר בלי אור. ואז 
נחשך ונתעבה כלי המלכות ונעשה אז לכלי, כנ"ל בדברי הרב אות כ"ז 
ע"ש. וכן אח"ז שנזדכך המסך דבחי"ג לבחי' ב' שהיא בינה דאו"י,
%break
ונסתלק האו"ח והאו"י דקומת חכמה, ונמשך קומת הבינה, שאז אור 
הבינה מתלבש בכלי דכתר, ואור הז"א בכלי דחכמה, ואור המלכות 
בכלי דבינה, ונשאר גם כלי דז"א בלי אור. הנה אז נחשך ונתעבה כלי 
דז"א, ונעשה עי"ז לכלי, כנ"ל,
%break
בדברי הרב. וכשנזדכך מבחי"ב לבחי' א', שהוא חכמה דאו"י, ונסתלק 
קומת בינה ונמשך קומת ז"א, ובא אור ז"א בכלי דכתר, ונשאר גם כלי 
הבינה בלי אור. הנה אז,
%break
נחשך ונתעבה גם כלי דבינה. וכו' על דרך זה. הרי שהכלים דגוף, אינם 
נעשים, אלא ע"י הסתלקות אור הישר ואור החוזר למעלה, כי אז הם 
נחשכים ומתעבים ונעשים לכלים.
%break
אמנם רק ב' הכלים של הז"א ושל המלכות, נגמרו לגמרי על ידי 
הסתלקות זו, הן חצים הפנימי לאו"פ, והן חצים החיצון לאו"מ. (כנ"ל 
דף שי"א באו"פ ד"ה שיתרחק עש"ה). אמנם ג' הכלים: כתר, חכמה, 
בינה, לא נגמרו עוד כאן בהסתלקות זו.
%break
משום שהמה חסרים עוד את חצאי דופן הכלים, החיצונים, כי לא היו 
להם שום עליות להשגת כלים ואורות מקיפים כנ"ל. וע"כ המה לא 
נגמרו זולת אחר כך בהתפ"ב, כמ"ש לפנינו.
%break
אבל ג' כלים הראשונים נעשו באור ישר מלמעלה למטה, ע"י הסתכלות 
האור ישר דעינים באור הנפש. כלומר הכלים דג"ר שהם דע"ס דראש 
הם נעשו ע"י התפשטות האור ישר ממעלה למטה לזווג דהכאה 
בהמלכות,
%break
שהמלכות העלתה או"ח ממטה למעלה והלבישה את האור ישר 
דעינים. כמ"ש הרב באורך בתחלת חלק הג'. ע"ש.
%break
%page 316
%letter לה
לה) מתחיל האור לבא בכתר וכל הט' אורות כלולים בו: כדי להבין דברי 
הרב שבכאן, מחויבים לזכור היטב עם הבנה בהירה, כל דבריו 
שבתחלת החלק מאות א' עד אות ט"ו,
%break
וגם מה שביארנו שם, כי אי אפשר להכפיל כאן את כל האריכות משם. 
ונזכיר כאן בקיצור את ראשי הענינים.
%break
ועי' מתחלה בסדר עליות הספירות למאציל אחר הסתלקותן 
מהתפשטות הא' שנתבאר (בחלק ד' פ"ד אות ו). ותמצית כל הנ"ל 
הוא, כי זווג דהכאה שנעשה בפרצוף הא' דא"ק, היה על מסך המתוקן 
בכלי מלכות שהיתה בגדלות העביות,
%break
דהיינו עביות של בחינה הד'. וע"כ העלתה המלכות ההיא את האו"ח 
היותר גדול, דהיינו, עד קומת כתר, שהאו"ח הזה, עלה והלביש להאור 
העליון ממטה למעלה, והע"ס אלו נקראים ע"ס של ראש. ומחוקם של 
המלכות והאו"ח הוא, שכשם שמלביש ממטה למעלה,
%break
הנה באותו השיעור חוזר ומתהפך ומרחיב את כלי מלכות ממעלה 
למטה, מינה ובה, עד למלכות דמלכות ההיא, ויורד ומתלבש שם עם 
כל שיעור קומת האו"י שמלביש בהראש.
%break
והתלבשות הזאת מכונה בשם התפשטות הא' דא"ק. ומכונה ג"כ הע"ס 
דגוף. והמלכות של ראש מכונה פה והמלכות דמלכות שהיא המלכות 
דגוף מכונה טבור.
%break
ומתוך שבהמלכות של ראש, עדיין אין שום הגבלה ניכרת בפועל. וע"כ, 
האו"מ והאו"פ מאירים שם בשוה. אלא בעת שנתפשט האור משם, 
להע"ס דגוף עד הטבור, שהוא המלכות דגוף, הנה המסך דטבור 
הפסיק על האו"י, ולא נתנו להתפשט למטה מהטבור.
%break
כלומר, אותו האו"י, המיוחס לט"ס ראשונות שנקרא או"פ נתלבש בט"ס 
דגוף עד הטבור, ואותו האו"י המיוחס להמלכות לא היה יכול לכנוס 
ולהתלבש במקומו שהוא למטה מהטבור, מחמת המסך אשר שם, 
והוא נשאר מבחוץ להפרצוף בסוד אור מקיף.
%break
%page 317
ולפיכך, נעשה הכאה ובטישא, בין האו"מ והאו"פ על הגבול הזה, 
שנקרא מסך דטבור. כי האו"מ, היה רוצה גם הוא לירד ולהתלבש 
במקומו כמו או"פ שהרי בהראש היו מאירים שניהם בשוה כנ"ל. וע"כ, 
האו"מ מתגבר ומזכך את המסך מעביותו,
%break
כדי שיתעלם ממנו כח העיכוב שבו, ויוכל האו"מ להתלבש גם הוא. 
והבן זה היטב, כי זה סוד כל ענין הזדככות המסך, שבכל פרצוף 
ופרצוף. כי מחמת שבכל ראש אין דבר הגבלה על האו"מ ניכרת,
%break
ע"כ, הוא רוצה להתלבש גם בגוף וע"כ מזכך את העביות שבהמסך 
דהיינו בחי' עיכוב שבו, כי שיעור העביות שבהמסך הוא מדת עיכובו, 
והם ענין אחד בו.
%break
ובאמת, האו"מ זיכך לכל העביות הנמצא בהמסך בבת אחת, והביאוהו 
אל המאציל, דהיינו, להפה של ראש, ששם אין לו שום הגבלה, כנ"ל. 
שפירושו, שנזדכך המסך מכל העביות דגוף,
%break
ולא נשאר בו, אלא בחינת השורש אשר בו שהוא בחינת המסך 
דמלכות של ראש, כי זה מכונה שעלה אל הפה. בהיות השואת הצורה, 
עושה הרוחנים לאחד.
%break
אמנם כיון שיש ד' מדרגות בהעביות הנה הכרח הוא, שהמסך שהיה בו 
בחינת העביות דבחי"ד, ונזדכך כולו, הנה עבר דרך אותם ד' המדרגות, 
בזה אחר זה בהכרח. גם אור העליון אינו פוסק אפילו רגע מלהאיר, 
אלא, שלא נבחן בהעולמות, זולת אם יש מקבל מתאים,
%break
שיקבל לאורו ית'. ולפיכך, מבחינים שאור העליון מזדווג עם המסך, 
בדרך עברו בד' המדרגות, הנמצאים מבחי"ד עד הזיכוך הגמור,
%break
ומוציא על דרכו ד' קומות של אור על פי מדת עביות שהמסך עומד בו, 
כי כל זמן שנמצא בו עוד איזה שיעור עביות ראוי לזווג נמצא עוד אור 
העליון מתקשר ומתלבש בו. והבן היטב.
%break
וכמו כן בשעה שהקומה מסתלקת, אף על פי, שהיא ודאי מסתלקת 
בבת אחת, מ"מ אנו מבחינים בה שעושה ד' חניות על דרכה, למשל, 
כשמזדכך מבחי"ד אל בחי"ג, שקומת הכתר נעלם מהפרצוף וכיון שיש 
ה' מדרגות: כח"ב ז"א ומלכות, בקומת כתר, 
%break
מבחינים את סדר הסתלקותו, שעושה ד' חניות על דרכו. כי מתחלה 
נעלם הכתר שבהקומה ונשאר שם רק ט"ס התחתונות, ונמצא אז 
שחכמה עלתה במקום הכתר, ובינה במקום חכמה וכו' עד המלכות 
במקום ז"א. ואח"כ נעלם החכמה מהקומה,
%break
ואז עולה הבינה במקום הכתר וז"א במקום חכמה, והמלכות במקום 
בינה. ואח"כ, נעלם גם הבינה מהקומה, ועולה ז"א במקום כתר ומלכות 
במקום חכמה. ואח"כ נעלם גם הז"א מהקומה, ועולה מלכות במקום 
כתר. ולבסוף נעלם גם המלכות מהקומה,
%break
ואז נמצא שכל קומת הכתר נסתלק מהפרצוף. הרי שאפילו בקומה 
אחת אנו מבחינים שעושה ד' חניות באמצע הסתלקותו. אמנם צריכים 
להבין, שענין זווגים עם המסך, אינו נוהג בשעת ההסתלקות של קומה 
אחת, מפני שאין כאן חידוש צורה בעביות בשעת ההסתלקות,
%break
וטרם שבא המסך אל העביות דבחי"ג, אין להבחין שם רק הזדככות 
של בחינה אחת, שהזדככות ההיא דוחה ומסלק האו"ח משום שאינו 
ראוי אז לזווג, להיותו עוסק בזכוך שלו מהמדה ההיא.
%break
גם נודע שהמסך דטבור דהתפ"א הנ"ל שנזדכך והגיע להפה, הנה 
נכלל בכל הרשימות של הע"ס דגוף חוץ מבחי"ד שלא הניחה רשימו 
דהשפעה שלה ולא נשאר ממנה רק רשימו דהתלבשות כמ"ש באו"פ 
דף רצ"ז ד"ה שמזדכך עש"ה כל ההמשך,
%break
כי כולו נחוץ לכאן. ושם נתבאר, כי בעיקר אנו מתחשבים עם העליונה 
שבהם, שהיא בחי"ג הממשכת קומת חכמה, אלא משום שיש שם גם 
בחינת רשימו דבחי"ד דהתלבשות, הנק' בחינת זכר דכלי דכתר, שמצד 
אחד הוא עליון הרבה לאין שיעור על הבחי"ג,
%break
שהוא מבחינת קומת כתר, אך כיון, שאין בו מבחינת העביות של 
המשכה, ע"כ הוא צריך להתחבר עם בחינת נקבה, שפירושו עם 
בחינת עביות של המשכה, שהוא הרשימו של בחי"ג שיש בה גם 
בחינת המשכה. כמו שנתבאר שם באורך, וע"ש.
%break
%page 318
ועתה נבא לעצם ביאור דברי הרב כי אומר, "תחלה מתחיל האור לבא 
בכתר, וכל הט' אורות כלולים בו" ויש לעמוד כאן בשנים: הא' למה 
נתהפך כאן הסדר ממה שהיה בהתפ"א כי שם התחיל האור לבא 
בהמלכות מתחלה,
%break
וכאן התחיל להתפשט בכתר מתחילה. והב' למה בהתפשטות א' באו 
האורות כל אחד אל הכלי המיוחס לו וכאן באו כולם יחד אל כלי אחד 
של הכתר.
%break
אמנם אם נבין מאין באו הכלים האלו לכאן יתבארו לנו ב' השאלות 
הנ"ל בפשטות. וצריכים לידע שאע"פ שהרב מדבר בקיצור, ואומר 
שנתפשטו האורות בחזרה אל הכלים הריקנים אחר שנסתלקו האורות 
מתוכם, שמשמע,
%break
שאין כאן מדובר רק מהפרצוף הא' שבו קרה ההסתלקות, אמנם, אינו 
כן אלא שיש כאן ענין של פרצוף מיוחד נבדל מפרצוף הראשון לגמרי. 
כי פרצוף הא' מכונה פרצוף גלגלתא דא"ק,
%break
והתפ"ב הזה, מכונה פרצוף ע"ב דא"ק, ונחשב לתולדה ובן של פרצוף 
הא', משום שמזווגו יצא ונולד התפ"ב הזה.
%break
וכבר ביאר לנו הרב סדר הזווג הזה לעיל דף רצ"ז מאות ט' עד אות 
ט"ו, ונתבארו היטב באו"פ שם. ואין להכפיל הדברים, אלא שצריכים 
להבין בכלל שכל ענין הסתלקות האורות והכלים הריקנים שנשארו, 
האמורים בפרצוף הא', כל זה כבר שייך לפרצוף הב'.
%break
כי אין העדר ברוחני, וכל ענין שינוי צורה הנבחן ברוחנים, פירושו 
תוספות הצורה, ולא העדר או תמורה, ח"ו. ולפיכך כל אלו הכלים 
הריקנים האמורים אצל פרצוף הא' המה הם הכלים של התפ"ב הזה. 
ובהם באו ונתפשטו האורות בחזרה פעם שנית.
%break
ולפיכך אחר שנעשו הזווגים על המסך הכלול מב' הרשימות הנזכרים 
בדברי הרב לעיל, שהם הרשימו דבחי"ד שנקרא זכר והרשימו דבחי"ג 
שנקרא נקבה, הנה נתפשטו ב' הקומות האלו אל תוך הכלי דכתר 
שנשאר ריקן מעת התפ"א,
%break
ובאותם ב' הקומות נכלל כל התפ"ב הזה בכללו. כי כמו שבהתפ"א היו 
כל הקומות נכללים בקומת כתר, וכל ד' הקומות חו"ב זו"ן יצאו על ידי 
הזדככות המסך של העביות דבחי"ד שהוא קומת כתר, 
%break
כן ממש כאן אשר כל הט"ס נכללים בקומה הראשונה של זכר ונקבה 
שיצאו תוך הכלי דכתר. כי אח"ז נזדכך המסך דבחי"ד ובחי"ג הזה, 
ויצאו הזכר ונקבה לכלי של החכמה, וכו' עד"ז. ממש כמו שהיה בהסדר 
של התפ"א, כמ"ש לפנינו.
%break
ובזה תבין בפשטות כי לא היה אפשר שהקומה דבחי"ג ובחי"ד, שהם 
קרובים למדרגת כתר, (כנ"ל רצ"ז אות ט') שיוכלו להתלבש בכלי 
דחכמה הקטנה מהם הרבה. וכן אין להם ענין להתלבש בהקומות חו"ב 
זו"ן,
%break
כי כל ספירה וספירה מע"ס ההם דזכר ונקבה דכתר, קומתם שוה, 
דהיינו שכל אחד מהם הוא בקירוב לקומת כתר, ואיך יכול אף אחד 
מהם להתלבש בשאר קומות חו"ב ז"א ומלכות, הנמוכות.
%break
לא מטי שחזר ויצא משם האור המגיע אל הכתר. כי נזדכך המסך של 
בחי"ד דזכר לבחי"ג, והמסך דבחי"ג של הנקבה לבחי"ב,
%break
ונסתלקו משום זה ב' הקומות דזכר ונקבה דכתר וזה אמרו שחזר ויצא 
משם האור המגיע להכתר. וענין ההזדככות זה שקרה אל זכר ונקבה 
דכתר, הוא ג"כ, מטעם של הביטוש והכאה דאו"מ ואו"פ, כמו בהתפ"א.
%break
הט' אורות אחרים היו נשארים בכתר. כלומר, שנשאר בו העביות של 
בחי"ב הנ"ל, שהזווג היוצא על עביות זו ממשיך קומת בינה, ובינה 
כוללת בתוכה קומת ז"א ומלכות,
%break
שהם ח' אורות. גם נשאר בחי"ג של הזכר דכתר הרי, שנשארו ט' 
אורות בכלי דכתר אחר הזדככות הבחינה של עצמה.
%break
%page 319
לא מטי בכתר וכו' אז ממשיך כתר אל החכמה פנים בפנים את הט' 
אורות. כבר ידעת, שהכלים האלו דהתפ"ב, המה אותם הכלים 
הריקנים, שנשארו אחר התפ"א. גם נתבאר לעיל, בדברי הרב דף 
שי"א אות כ"ו סדר התהוות הכלים הללו,
%break
שמתחלה, נעשה המלכות, משום שנתרוקנה מאורה בראשונה, ואח"כ 
כשנתרוקן הכלי דז"א מאורו נעשה הכלי דז"א, ואח"כ כשנתרוקן הכלי 
דבינה נעשה הכלי דבינה, וכו'. וטעם הדבר הוא, 
%break
כי הכלים נעשו מאור העב הנשאר למטה שלא עלה ונסתלק עם האו"י. 
כמ"ש הרב לעיל (ח"ד פ"ב אות ז'). וע"כ, נעשה כל כלי וכלי עם 
הסתלקות האור מתוכה, כי אז נשאר אור העב למטה ונעשה כלי.
%break
והנך מוצא, שנסדרו הכלים מעת התהוותם זה למעלה מזה, מתחלה 
מלכות ועליה ז"א, ועליו בינה, עד כלי כתר למעלה מכולם. ובזה תדע, 
שגם כאן בהתפ"ב, עוד בטרם שנתפשטו האורות, כבר מסודרים 
הכלים ועומדים ממעלה למטה,
%break
הכתר בראש כולם ולבסוף מלכות דהיינו, כמו שיצאו בהתפ"א. ולפיכך 
בעת שנתפשטו האורות ויצאו מהזווג דקומת כתר וחכמה הנ"ל, שכל 
אלו הע"ס היה קומתן שוה, בקירוב לכתר, כנ"ל מצאו להם מוכן ועומד 
הכלי דכתר המתאים להם.
%break
והנה בעת שלא מטי בכתר, שפירושו שנזדכך הבחי"ד דזכר דכתר, 
והבחי"ג דנוקבא דכתר, שאז נסתלק קומת כתר דזכר וקומת חכמה 
דנוקבא. הנה נמצא בזה, שכל הע"ס הללו,
%break
דזכר ונקבה, אבדו הקומת כתר שבהם, והע"ס דזכר נתמעטו לקומת 
חכמה, והע"ס דהנקבה נתמעטו לקומת בינה. והנה הקומה הזו כבר 
אינו מיוחס כלל לכתר, אלא לכלי דחכמה, וע"כ, הכתר השפיע אותם 
אל הכלי דחכמה כדברי הרב.
%break
אלא שצריכים להבין איך נמשכים האורות מהכלי דכתר, להכלי 
דהחכמה, הרי יש מרחק גדול מאד, בין הכלים האלו, כי הכלי דכתר, 
הוא בעביות דבחינה ד' והכלי דחכמה הוא בעביות דבחי"ג, ונודע, 
ששינוי הצורה הוא המפריד ומרחיק את הרוחנים,
%break
וא"כ איך נוגעים זה בזה, שיוכלו להשפיע זה לזה. ואין לטעות ולומר, 
שהכלי דכתר נזדכך לבחי"ג, ונעשה ע"כ שוה עם הכלי דחכמה. כי 
נודע, שאין שום הזדככות נוהג בכלים כל עיקר. וכל ענין הזדככות 
האמור, המובן הוא רק בהמסך שבהכלים, ולא בכלים עצמם.
%break
אמנם צריכים לזכור מה שביאר הרב לעיל דף ש"ד אות ט"ו, ובאו"פ דף 
ש"ה ד"ה ואז הכלי הפך פניו. שנתבאר שם שבעת שהאור מסתלק 
מהכלי נמצא הכלי הופך פניו למטה ואחוריו למעלה, ונעשה הפנים של 
הכלי לאחור והאחור לפנים. עש"ה, הדבר בטעמו.
%break
והנה כאן, אחר שנסתלק האור השייך לכלי דכתר, כי נזדכך הבחי"ד 
דזכר ובחי"ג דנקבה, ונעשה הזווג על הבחי"ג דזכר והבחי"ב דנקבה, 
הנה אז הכלי דכתר הופך פניו למטה,
%break
שהוא העביות הגדול שבו שהיה כל הפנים והחשיבות שלו נעשה עתה 
לבחי' גרוע ביותר והאחור דהיינו, הצד הזך שבו נעשה לחשוב ביותר. 
ע"ש.
%break
ובזה תבין אשר הכלי דכתר אחר שהפך אחוריו למעלה נמצא משתוה 
עם הכלי דחכמה כי כל השינוי צורה שהיה בו בכלי דכתר הוא העביות 
הגדול שבו של בחי"ד ובחי"ג,
%break
כי זה כל מעלתו על הכלי דהחכמה, והנה עתה כבר נתבטלה ממנו כל 
העביות הזאת מחמת הפיכת פניו למטה, כנ"ל. וע"כ נבחן עתה 
בהשואת הצורה עם החכמה.
%break
%page 320
וזה אמרו "ואז ממשיך הכתר אל החכמה פנים בפנים את הט' אורות, 
כי רומז בזה אשר בסבת הסתלקות אור הכתר הפך הכלי דכתר פניו 
למטה, וע"כ נמצא עומד עם הכלי דחכמה, פנים בפנים, כי עתה גם 
הפנים דכתר הוא הבחי"ב והבחי"ג,
%break
דהיינו אותו צד הזך שהיה מקודם בחינת האחור של הכתר, והוא ממש 
בשוה עם הפנים דחכמה וע"כ הוא יכול להשפיע האור אל החכמה, 
להיותם בהשואת הצורה זה לזה. והוא הטעם דכייל לן הרב להלן כי כל 
נתינת אורות, הוא לעולם בבחינת פנים בפנים.
%break
וענין הט' אורות אלו שקבלה חכמה מהכתר, כבר נתבאר לעיל, שהם 
שארית העביות, שנשאר מזכר דכתר אחר הזדככותו, שהיא בחי"ג, 
והיא בחינת רשימו דחכמה דהתפשטות הא', שהיה כלול בהזכר 
דכתר,
%break
(כנ"ל באו"פ דף רצ"ד ד"ה ותדע שעקרם, עש"ה). וזהו אור אחד. גם 
קבלה את שארית העביות דהנקבה דכתר, שהיא בחי"ב וקומת בינה, 
שבה כלולים ב' הקומות, דז"א ודמלכות, שהם יחד ח' אורות, ועם 
הבחינה ג' דזכר, הם ט' אורות.
%break
החכמה הפכה פניה אחר שקבלה הט' אורות ומאירה לבינה. היינו 
הפיכת פנים של הזכר דחכמה בלבד, ולא דבחינה הנקבה דחכמה. כי 
הפיכת פנים, פירושו הזדככות העביות, והסתלקות האור משם, כי אז, 
הכלי הופך פניו למטה, כנ"ל בדברי הרב דף ש"ד אות ט"ו.
%break
וע"כ אחר שקבלה החכמה את הט' אורות שלה מהכתר, שהם זכר 
ונקבה דכלי דחכמה. כנ"ל בדיבור הסמוך, הנה אז נזדכך המסך 
דעביות דבחי"ג של הזכר לבחינת עביות של בחי"ב, ונמצא הכלי דזכר 
הופך פניו למטה ואחוריו למעלה,
%break
שפירושו כי מתבטל החשיבות דבחי' גדלות עביות שלו, (כנ"ל דף ש"ה 
באו"פ ד"ה ואז הכלי, עש"ה). ואז מושפע השארית הזה דזכר דחכמה 
אל הכלי דבינה. וזה אמרו החכמה הפכה פניה אחר שקבלה הט' 
אורות ומאירה לבינה, דהיינו בחינת הזכר של הכלי דבינה. כנ"ל.
%break
אמנם בבחינת הזכר דכלי דכתר לא ביאר הרב לעיל שום הזדככות, 
אלא שכייל אותו יחד עם הנקבה דכתר בהזדככות אחת. והוא מטעם, 
כי הזכר דכתר אין בו מבחינת העביות של המשכה כלום, אלא רק 
מבחינת התלבשות כנ"ל,
%break
ובבחינת התלבשות מיחסו עצמו לבד, אין ענין הזדככות נוהג בו, כי אין 
בו עביות כלל,
%break
אלא שהוא נכלל ומתחבר עם העביות של הנקבה, כנ"ל (באו"פ דף 
רצ"ח ד"ה אמנם יש כאן). ולפיכך גם ענין הזדככותו בא יחד עם 
הזדככות המסך של הנקבה, וע"כ כייל אותם הרב, בהזדככות אחת.
%break
אבל הזכר דכלי דחכמה שהוא בחינת הרשימו דאור החכמה הנשאר 
בהתפ"א, כבדיבור הסמוך, שיש בו גם בחינת עביות דהמשכה, וע"כ 
הכרח הוא שיזדכך בטרם שמזדככת הנקבה, כי מדת עביותו הוא 
גדולה יותר, שהרי הוא בחי"ג והנקבה הוא בחי"ב. כנ"ל.
%break
הארה לבדה אבל אינה נותנת לה עדיין את הז' אורות. כלומר, שנותן 
רק אור אחד של הזכר דכלי דבינה, כי שעתו הגיע עתה להזדכך, ונותן 
שארית שלו אל הבינה.
%break
אבל הנקבה עוד לא הגיע שעתה להזדכך, וע"כ אינה נותנת עדיין את 
הז' אורות המיוחסים לנקבה דבינה. כמו שנתבאר בדבור הסמוך.
%break
%page 321
%letter לו
לו) מטי בכתר, ואז, אור החכמה חזר להתעלם בכתר: פירוש, כי בעת 
אשר החכמה נזדככה ואור דזכר ונקבה שלה נסתלקו ועלו להכתר, אז 
חזרה הנוקבא דכתר להתעבות בעביות שלה דבחי"ג,
%break
ושוב נעשה זווג עליון על האור דבחי"ג, וחזר ונמשך אור קומת חכמה 
אל הכלי דכתר, ונמצא האור מטי שוב בהכתר.
%break
וטעם הדבר, הוא, משום הזכר של החכמה שעלה להכלי דכתר, שהוא 
בחינת רשימו שנשאר מהתפשטות א' מהעביות דבחי"ג שהיה שם, 
ע"כ,
%break
כיון שעלה ונכלל בנקבה דכתר, שהיתה ג"כ בחי' עביות דבחי"ג בטרם 
שנזדככה, הנה עתה מחמת עלייתו דזכר דחכמה חזרה בה עביותה 
הקודמת, וחזר עליה הזווג העליון.
%break
חכמה הפך פניו אל הכתר ונתן לו את האור שלו. כלומר שהחכמה 
החזירה פניה למעלה נגד הכתר, ואח"ז חזרה ונזדככה גם מבחי"ב 
שלה. ונעלם ממנה קומת הבינה ובאה להכתר, כנ"ל. כי קודם זה אומר 
שהחכמה הפכה פניה למטה אל הבינה,
%break
שהיא בסבת הזדככות הזכר דחכמה, ומשמיענו, כי אחר שקבלה 
הבינה את השארית דזכר דחכמה, הנה אח"כ חזר הכלי דחכמה 
והחזירה פניה כלפי הכתר,
%break
משום שנמצא בה עוד אור קומת הבינה בהעביות דבחי"ב, שממנה לא 
נזדכך עתה. אלא אחר שהחזירה פניה אל הכתר, אז הגיע שעתה 
להזדכך גם מבחי"ב, ונעלם גם אור קומת הבינה, נתנה אותו אל 
הכתר, כנ"ל.
%break
אור הבינה שהיה בחכמה אינה עולה עמו בכתר. היינו אור הז"א 
המיוחס לכלי דבינה, אבל אור הבינה אינו שייך עתה בהתפ"ב אל 
הבינה כי אם אל החכמה, כנ"ל. וזה אמרו שהכלי דחכמה נתנה את 
האור שלה אל הכתר, דהיינו אור הבינה שלה,
%break
שהוא מחמת שנזדככה מבחי"ב, כנ"ל, ולא נשאר בה, אלא העביות 
דבחי"א לבד, שהוא אור קומת הז"א, השייך לכלי דבינה. ועל אור הזה 
אומר, שהוא נשאר בהכלי דחכמה, ולא עלה אל כתר, אלא משום 
שמיוחס לכלי דבינה מכנה אותו הרב בשם אור הבינה.
%break
%letter לז
לז) חזר והפך פניו למטה נגד הבינה ונתן את הז' האורות: כי ענין 
הסתלקות האור מכלי דחכמה הוא גורם להפיכת פניו למטה שהוא 
בחינת השתוות עם הפנים דבינה, כי ביטל את הפנים שלו מלפנים, 
דהיינו בחי' ב' שלו,
%break
ועשה האחור שלו דהיינו את הבחי"א לבחינת פנים, ונמצא שהוא עתה 
פנים בפנים עם הבינה, וע"כ הוא יכול להשפיע לה את הקומה של 
בחי"א, שהוא קומת ז"א.
%break
המכונה עתה, על שם ספירה העליונה שלו, שהוא אור החסד, והוא 
כולל את כל ז' ספירות התחתונות: חג"ת נהי"מ.
%page 322
וזה אמרו, והפך פניו למטה נגד הבינה ונתן לה את הז' האורות. ויש 
עתה בהבינה ח' אורות, שהם, שארית אור הזכר שקבלה מהחכמה, 
שהוא בחי"ב, כנ"ל ועוד ז' התחתונות הכלולים בבחי"א, שקבלה עתה 
מהנקבה דחכמה, הרי ח' אורות.
%break
כל נתינת אורות הוא לעולם בבחינת פב"פ. כמו שנתבאר לעיל 
שהמשפיע והמקבל, צריכים להשתוות הצורה זה לזה, וע"כ כל עוד 
שפניו למעלה, הרי הוא גבוה הרבה מהמקבל,
%break
ואינם נוגעים זה בזה, וע"כ אינו משפיע, זולת אם מבטל את הפנים 
שלו ומשים אחור שלו לפנים, ואז נמצאים הפנים של המשפיע והמקבל 
שוים זה לזה, שנקרא פב"פ. ופירוש הענין עי' היטב באו"פ לעיל דף 
ש"ה ד"ה ואז הכלי.
%break
%letter לח
לח) הבינה לא הפכה פניה להאיר למטה בחסד, כי לא היה כח וכו': 
וצריך שתדע, כי יש כאן בהבינה ג' אורות: הא' הוא אור הזכר שקבלה 
מן הזדככות הזכר דחכמה, שהוא בחי"ב. הב', הוא בחינת הרשימו 
דכלי הבינה עצמה, כמו שיש בכל כלי וכלי מזמן דהתפ"א,
%break
וזה נחשב לבחינת הנקבה של הבינה. הג', הוא אור החסד, דהיינו 
קומת הז"א, שקבלה עתה משארית של הזדככות הבחי"ב דכלי 
דחכמה. וזה נחשב לבחינת בן של הבינה,
%break
ואינו כלל מבחינת אור הבינה. ואור הג' זה נקרא בשם ו"ק, שהוראתו 
הוא, שחסר הארת ג"ר, כלומר, אור החכמה, ואין בו אלא בחינת 
חסדים בלבד.
%break
וזה אמרו "הבינה, לא הפכה פניה להאיר למטה בחסד, כי לא היה כח 
בחסד ובו"ק, לקבל אור גדול כזה פנים בפנים" כי להיות אור החסד 
עתה בקטנות, דהיינו, אור החסדים לבד,
%break
בלי הארת ג"ר לגמרי. להיותו יוצא מזווג על מסך דבחי"א, שאין בו 
הארת חכמה, ע"כ, אין בו כח לקבל כלום מהבינה ולירד ולהתלבש 
בכלים דו"ק, וע"כ הוא נשאר עוד בכלי בינה ולא נתפשט להכלי דחסד.
%break
ז' אורות תחתונים היו בטלים לגבי האור שלה. כלומר, אע"פ שהבינה 
קבלה את אור החסד לתוכה, שהוא אור ז"ס תחתונות, שהם חסר ג"ר 
כנ"ל עכ"ז לא אבדה משום זה את אור הג"ר של עצמה,
%break
משום שאור ז"ת בטלים בה, לגבי אור הגדול של עצמה, שהם זכר 
ונוקבא שלה שהם מבחי"ב כנ"ל.
%break
והאור של חכמה אע"פ שאור שלו גדול מהאור שלה וכו'. סובב על 
הזכר דכלי דבינה, שקבלה ע"י הזדככות הזכר דכלי דחכמה, (כנ"ל 
באות ל"ה) והוא מכונה אור החכמה,
%break
מחמת שענין הזדככות האמור לגבי הזכר דחכמה, הוא בחינת זווג בין 
הזכר ונוקבא של החכמה, שמזווגם יחד, נולד אור הזכר דבינה.
%page 323
כי הנוקבא דכלי דחכמה יש לה קומה דבחי"ב, כנ"ל, והזכר דחכמה יש 
לו קומה דבחי"ג, ולפיכך בעת שנזדכך הזכר מבחי"ג לבחי"ב, נמצא 
שהשוה קומתו להנוקבא שלו, ואז נתכללו שניהם יחד במסך משותף 
דבחי' ב', ונעשה זווג דהכאה עליו,
%break
ויצא קומה חדשה דבחי"ב, המשותפת מזכר ונקבה ביחד, וקומה 
חדשה הזו, היא שירדה ונעשה לזכר בכלי דבינה. והנך מוצא, שזה 
הזכר דכלי דבינה. קומתו שוה עם הנקבה דכלי דחכמה,
%break
וע"כ הוא נקרא, אור החכמה. וזה אמרו "ויכולה היא לקבל אור 
החכמה", היינו בחינת הזכר שלה, כמבואר, שקומתו שוה לאור הבינה 
שבכלי דחכמה.
%break
אבא ואמא כחדא שריין. כי אפילו בינה דאור ישר נבחנת כעצם חכמה 
דאו"י. ומכ"ש כאן, שגם החכמה אין לה אלא קומת בינה. כנ"ל.
%break
%letter לט
לט) לא מטי בכתר הנה אז הוא מטי בחכמה ויורד אור של חכמה בה: 
כי העביות דבחי"ג, של הנוקבא דכתר, חזרה ונזדככה, שאז הכלי 
דכתר הופכת פניה למטה,
%break
ושוב נותן את השארית שלו, דהיינו הבחי"ב, להחכמה, כמקודם לכן, 
ונמצא שחזר וירד האור של חכמה כבתחלה.
%break
הז' בנים שיש בבינה הם גדולים ואינם צריכים לאמם ואז בינה עולה 
לחכמה. פירוש, כי אחר שירד אור החכמה לכלי דחכמה, הנה הארה זו 
מגיע ג"כ לכלי דבינה, מטעם הנ"ל דאבא ואמא כחדא נפקין, דהיינו 
שיוצאים על בחינת עביות אחת, וע"כ,
%break
כחדא שריין, כלומר, שקומתן שוה. כנ"ל בדיבור הסמוך ד"ה והאור. 
וכיון שהגיע ההארה, אל הבינה, מקבל גם אור החסד, להארת החכמה 
הזו ואז השיג בחינת הגדלות שלו, דהיינו בחינת ג"ר דו"ק.
%break
וזה אמרו "ואז הז' בנים שיש בבינה הם גדולים, ואינם צריכים לאמם" 
כי אחר שהשיגו הארת חכמה נעשו גדולים, כי השיגו בחינת ראש, 
וע"כ, אינם צריכים לאמם, כי מקודם לכן, היו הו"ק בחינת אור דחסדים, 
בלי שום הארת חכמה, 
%break
וע"כ היו צריכים לקבל חיותם מהכלי דבינה שהוא בחי' ג"ר ובחינת 
עצמות, ולא היו יכולים להפרד מהכלי דבינה להכלים דו"ק, מחמת 
חוסר חיות,
%break
שאין חיות ועצמות אלא מבחינת חכמה. אמנם עתה שהשיגו הארת 
חכמה נעשו גדולים, ויש להם עמידה וכח להתפשט להכלים שלהם.
%break
ואז בינה עולה לחכמה. כי אי אפשר לעליון להשפיע לתחתון זולת ע"י 
הפיכת פנים, כלומר, שיהיה בהשואה עם התחתון, שנבחן שהוא קרוב 
אליו ונותן לו השארית שלו, ולפיכך בינה עולה לחכמה, דהיינו שהזכר 
והנוקבא של הבינה, מזדככים מבחי"ב שלהם אל בחי"א,
%break
ונעשה עתה בחי"א להפנים, ובזה נמצא כלי דבינה פנים בפנים עם 
הכלי דחסד, כי שניהם הם עתה מעביות דבחי"א. שזה מכונה פנים 
בפנים.
%break
ואז מסתלקים הזכר והנקבה של הכלי דבינה ועולים אל הכלי דחכמה. 
ונמצאים חכמה ובינה בכלי אחד מבחי' חכמה. ונמצא עתה שליטת 
הכלי של החכמה בהפרצוף.
%break
%page 324
ועוד יש כאן עמקות: כי באמת בחי' הבינה, הוא עוד משורש האו"י 
בחינת אחורים אל החכמה, בסוד י' נ' של הצדיק שהם הפוכים זה לזה, 
כמ"ש בזוהר בראשית, וכמו שרמז כאן הרב לקמן בסו"ה כי חפץ חסד 
הוא, שהבינה חושקת בחסדים יותר מן החכמה,
%break
ולכן היתה צריכה לעלות אל הכלי דחכמה, כדי שלא תפסיק על אור 
החסד, עם בחינת אחורים שלה, ואז יכול אור החסד לקבל הארה יותר 
גדולה מהחכמה והבן זה.
%break
%letter מ
מ) מטי האור בכתר ואז אור חכמה ובינה שניהם עולים שם: כי החכמה 
חזרה ונזדככה מעביות דבחי"ב שבהמסך שבה, ואז, נסתלקו האורות 
משם ועלו להכתר כנ"ל, וזה גרם להתעוררות של העביות בהנוקבא 
דכתר, מכח הרשימו דזכר דחכמה שעלה בתוכה,
%break
שהוא בחי"ג וע"כ חזרה וקבלה את עביות דבחי"ג שלה, ושוב נתפשט 
אליה קומת החכמה, ומטי אור החכמה בכלי דכתר. ודע שהרב מכנה 
את הזדככות העביות, בשם חשק לעלות להעליון. כי הזדככות ועליה 
היינו הך.
%break
ב' מרחקים בינה וחכמה שאין בהם אור. כדי לבאר ענין ב' מרחקים 
הללו, שנתהוו מחמת עליתם של החו"ב לכתר, וכן שיהיה אפשר 
להמשיך ביאור דברי הרב, אני מוכרח להאריך כאן, כדי לבאר היטב 
בהבנה מקוריית,
%break
את תכונת אלו עשרה הכלים שנשארו מהתפשטות הא' דא"ק, אחר 
הסתלקות אורותיהם מתוכם, ובאו ונקבעו כאן בהפרצוף דהתפ"ב 
דא"ק. והעיקר צריכים להבין היטב את ענין הפנים ואחור של אותם 
הכלים,
%break
כי עד כאן ביארנו רק מבחינת העביות בהמסך המזדווג עם אור העליון, 
שהעביות היותר גדול שבהמדרגה הוא הפנים שלו, ומדת עביות 
הפחותה שבו, הוא באחור של המדרגה. ועתה נבאר את פנים ואחור, 
שבתכונת הכלים לפי עצמם, כלומר,
%break
לפי מה שנתרשמו על ידי התפשטות והסתלקות דהתפ"א. כי עיקר 
גילוי כחות שבדרכי האורות באים ברובם ע"י תכונת הכלים עצמם, כי 
ע"כ הכלים מכונים בשם צנורות, כי דומים,
%break
לטבע המים שמקבלים צורתם ע"י הצנורות שנמשכים על ידיהם, אם 
בשפע אם בצמצום אם למזרח אם למערב וכו' וכן נפעלים האורות 
בתכונות הכלים שמלובשים בהם. ולפיכך אנו צריכים להבין אותם על 
בורים.
%break
והנך מוצא שאור הכתר שהוא בהתפשטות א' לא ירד בחזרה להתפ"ב, 
אלא נשאר עומד בראש תחת המלכות של ראש, ובשעה, שהזו"ן דכלי 
דכתר של התפ"ב צריכים לעלות לקבל שפעם,
%break
הוא פונה פניו אליהם, דהיינו שמשפיע להם, כל צרכם, אלא רק בעודם 
עמו בהמלכות של ראש, אמנם אחר שנתמלאו בשפעם ויורדים לגוף, 
תיכף פונה אחוריו להם, שפירושו הוא, שמונע מהם את השפע 
שצריכים.
%break
ויש להבין הדבר, אם הוא חוזר ומונע מהם השפע, א"כ מה הועילו 
בהעליה לראש. אמנם הענין הוא, כי באמת הם קבלו כל צרכם בעת 
העליה, דהיינו לפי המסכים שבהם, שהם בחי' ד' דזכר ובחי"ג דנקבה, 
שקומת הזווג הזה הוא בקירוב לקומת כתר,
%break
והם ירדו לכתר דגוף עם כל השפע הגדול הזה. אלא, א"כ, יש להבין 
מה הועיל אותו כתר השורשי בהפיכת אחוריו, כלפי הזו"ן דכתר שירדו 
לגוף. אמנם הוא פועל בזה הרבה: כי ע"כ מוכרח גם הכלי דכתר דגוף 
להמצא בבחינת אחורים כלפי החכמה.
%break
משום שכלי זה הוא באמת הכלי דאותו כתר השרשי, מזמן דהתפ"א, 
שהרי ממנה נסתלק ועלה לראש, עי"כ, הוא פועל עליה גם בהיותו 
בראש, שמשתוה אליו כמו עמידתו בהראש, וע"כ מוכרח גם הכלי 
להיות בבחינת אחורים לכל הט"ס התחתונים ממנה.
%page 325
כלומר שאינה נותנת אליהם מאותו השפע שקבלה בהראש, זולת דרך 
אחורים שפירושו במניעת הארת החכמה מהם, כי החכמה נקראת 
תמיד אור הפנים או אור ג"ר.
%break
וזכור זה לכל המקומות. באופן שאין הט"ס התחתונות יכולים לקבל 
מהכתר זולת בחינת ו"ק, שפירושו בחוסר הארת חכמה. והבן היטב.
%break
ופירוש פנים ואחור דכלים הוא פשוט, שמקום ההשפעה שבה נקרא 
פנים ואותו הבחינה שאינה משפעת דרך שם הוא נקרא אחור. בדומה 
לאדם הנושא ונותן עם חברו הריהו עומד לנגדו בצד הפנים שלו, ולא 
מאחוריו.
%break
ועם זה תבין שאע"פ שהכתר משפיע דרך אחוריו, אפשר לקרוא אותו 
פעם בשם פנים, ואע"פ שאין בו הארת חכמה, והיינו לצד היותו מקום 
של השפעה. וע"כ יש להבין הדבר רק לפי הענין המדובר.
%break
ולפיכך בשעה שהמסך דכתר מזדכך מעביות דבחי"ד ובחי"ג שבו, אל 
בחי"ג ובחי"ב, הראוי לאור החכמה כנ"ל, הנה הכלי דכתר מוכרח 
להפיכת פנים למטה, ואחוריה למעלה, בהיות האחורים שלה מעכבים 
על הארת חכמה כל עיקר,
%break
מסבת הכתר השורשי של ראש העומד תחת המלכות דראש כנ"ל. 
אמנם הגורם להפיכת פנים האמור, הוא ענין ההזדככות של המסך 
דזכר דכתר, שה"ס הרשימו, שהשאיר הכתר השורשי בהכלי דכתר 
הזה אחר הסתלקותו ממנה,
%break
וכיון שהרשימו הזו הסתלקה משם, כי נזדכך ובא לעביות דבחי"ג, הרי 
פסק שליטת הכתר השרשי על הכלי שלו ואז הכלי מהפכת פניה 
למטה, ואז כל מה שמיוחס להארת הכתר השרשי חוזר ועולה אליו 
להראש, והשארית שלו,
%break
דהיינו הרשימו דבחי"ג דהתפ"א, שה"ס הזכר דחכמה, והארת הזווג 
החדש שיצא על העביות דבחי"ג שהניח הנוקבא דכתר אחר 
הזדככותה, נעשה להנקבה דכלי דחכמה כנ"ל.
%break
ועתה נבאר הפנים ואחור דכלי של החכמה, כי החכמה דרכה להשפיע 
רק חכמה וע"כ מקום השפעת החכמה הוא הפנים שלה. ומקום 
השפעת אור חסדים הוא בחינת אחורים שלה. דהיינו ממש בהפכיות 
מהכתר מקצה אל הקצה,
%break
כי הפנים דכתר הוא להשפיע ו"ק והארת ג"ר הוא באחור שלה כנ"ל. 
והפנים דחכמה הוא הארת ג"ר מבחינת אור החכמה, והאחור שלה 
הוא הארת ו"ק, כמבואר.
%break
והפנים ואחור דכלי הבינה, הוא ג"כ בהפכיות מכלי דחכמה, אלא לא 
בהפכיות גמור, מטעם שהבינה, היא משורשה עצם החכמה, אלא 
שמטבעה היא לחשוק תמיד אחר אור החסדים, כמ"ש הרב לפנינו 
בסו"ה כי חפץ חסד הוא.
%break
שהבינה נקראת "הוא" והפצה וחושקת בחסדים. (וטעם הדבר כבר 
נתבאר בחלק א' באו"פ ע"ש) ולפיכך בעת שיש לה חסדים בהפרצוף 
הוא חוזרת ונעשית לעצם החכמה,
%break
כמ"ש הרב לעיל בסוד או"א כחדא שריין וכחדא נפקין ע"ש. אמנם כלי 
הבינה נבחנת בעיקר מצד החשק אחר החסדים, וע"כ הפנים שלה הוא 
הארת החסדים, והאחור שלה הוא הארת החכמה, דהיינו בהיפך מן 
הכלי דחכמה.
%break
ועתה נבאר בקיצור את הכלים של ז"ס התחתונות חג"ת נהי"מ. וצריך 
שתזכור דברי הרב לעיל (ח"ד פ"ו אות ח'), שאין יותר בהז"א "רק ה' 
קצוות שהם ה' חסדים מחסד עד הוד, אך היסוד אינו לוקח חסד פרטי 
לעצמו רק שנכללים כל ה' קצוות בו". ופי' הדברים ע"ש באו"פ.
%page 326
והתמצית הוא, כי יש ב' אורות כללים בכל המדרגות, שהם אור החכמה 
ואור החסדים, גם יש ה' בחינות עביות בהמסך על פי ה' בחינות דאו"י 
הנקראים כח"ב ת"ת ומלכות. והנה אותם ה' הבחינות נק' כח"ב תו"מ 
רק בשעה שהג"ר הם בחי' אור החכמה.
%break
אמנם במקום שכל ה' בחי' הללו אין בהם אלא אור דחסדים לבד המה 
מכונים חג"ת נ"ה, שג' בחינות הראשונות כח"ב נשתנו שמותם לחג"ת 
וב' בחינות אחרונות ת"ת ומלכות נשתנו שמותם לנצח והוד.
%break
וזה אמרו, "שהם ה' חסדים מחסד עד הוד" כלומר שאפילו ג' הבחי' 
הראשונות הם ג"כ רק אור חסדים, ולא כלל אור חכמה. והבן וזכור זה, 
והנה היסוד והמלכות,
%break
המה רק ב' כוללים של ה' הקצוות הנ"ל דהיינו כולל אחד, מצד היותם 
ה' חסדים ממותקים במדת הרחמים. וכולל אחד מצד היותם במדת דין, 
שאז נקראים ה' גבורות או שה"ח וה"ג נכללים יחד. כמ"ש לפנינו.
%break
אמנם כדי להבין תכונות ה' קצוות הללו צריכים אנו לדברי הרב שבכאן 
בענין מטי ולא מטי, כי לא נתבארו בשום מקום אחר בכל כתבי הרב. 
וע"כ, דבריו אלו צריכים לתשומת לב מרובה.
%break
ונחזור לבאר את לידת החסד הא' דה"ח הללו המובא בדברי הרב בדף 
שכ"א אות ל"ז שאחר שנסתלק הזו"ן דחכמה להכתר, כי העביות 
דבחי"ב נזדכך לבחי"א שאין זווגו מעלה אלא אור דו"ק הכלולים עתה 
בחסד הראשון אז הכלי דחכמה הפך פניו למטה,
%break
כי ביטל את בחינת הפנים שלו, והפך את אחוריו למעלה, דהיינו 
שהאחור שלו הקודם, שפירושו הארת חסדים כנ"ל, הנה נעשה עתה 
למקום השפעה,
%break
שבזה השוה את עצמו עם הפנים של הבינה כנ"ל בסו"ה כי חפץ חסד 
הוא. ואז נתן לה את הז' האורות הכלולים עתה באור החסד הא'. 
ונמצא אור החסד בכלי דבינה.
%break
וצריך שתזכור כי מלבד אור החסד הזה, יש עוד ב' אורות הקודמים לו 
באותו הכלי דבינה, שהם: הזכר הנולד מהזווג זו"ן דכלי דחכמה, שהוא 
באמת בחי"ב, שהוא קומת אור הבינה, כמו הנקבה עצמה דחכמה, 
אמנם כיון שנולד ע"י הפיכת פנים דכלי דחכמה,
%break
כנ"ל בדברי הרב אות ל"ה, ובאו"פ שם ד"ה החכמה הפכה. ולכן הוא 
נבחן לבחינת ו"ק של החכמה, ותדע שהוא השורש דישראל סבא 
שבכל הפרצופין.
%break
ועוד יש שם אור ב' שהוא הרשימו דכלי דבינה שישנו שם מהזמן 
דהתפ"א (כי מלבד שהמסך נכלל מכל הרשימות אשר בהכלים ההם 
מידי עברו להמאציל, הנה ודאי שעיקר הרשימות נשארו במקומם 
בהכלים שלהם עצמם, ולא עלו עם המסך להמאציל).
%break
והנה הרשימו ההוא הוא בחינת הנקבה שישנו בכלי דבינה ותדע שהיא 
השורש לכל בחינות תבונה שבכל הפרצופין. אמנם אור החסד הזה 
שהחכמה השפיע עתה להבינה, הוא נחשב לבחינת בן של הבינה, 
ואינו לבחינת עצמה.
%break
וזכור היטב את היחס של הזו"ן שבכלי דחכמה עם הזו"ן שבכלי דבינה 
שהרי באמת הם אור של קומה אחת של הבינה, אלא יחס הזו"ן דבינה 
כלפי הזו"ן דחכמה כיחס של יש"ס ותבונה כלפי או"א עילאין, 
שהישסו"ת הם רק הו"ק של או"א עצמם,
%break
אמנם שניהם הם בחינת קומה אחת מעביות דבחי"ב. ומכאן תבין, 
שעיקר התחלקות או"א וישסו"ת לב' פרצופין: ג"ר וו"ק, כנ"ל, הוא רק 
להוליד את הקטנות של ז"ס התחתונות, כי אי אפשר שהכלי דחכמה 
ישפיע אור החסד, שהוא בחינת ו"ק בחסרון ג"ר,
%break
אם לא דרך אחורים של החכמה, וע"כ הוא מהפך הפנים לאחור כנ"ל, 
והתהפכות זו נמצאת מחלק את כלי דחכמה לב' פרצופין, כלומר 
לפרצוף ג"ר,
%break
שהפנים נשאר על מקומו, ולפרצוף ו"ק דחכמה, שהפך את הפנים 
לאחור, ומשפיע אור ו"ק בחוסר ג"ר. וכן הישסו"ת נקרא ו"ק, על שם 
התהפכות הפנים דכלי דחכמה. כנ"ל.
%break
%page 327
אמנם כדי להוליד את הגדלות של ז"א, דהיינו הג"ר השייכים לאותם ה' 
חסדים, הרי מוכרח הכלי דחכמה לחזור ולהפך פניו למעלה כבתחילה, 
ואז נבחן שהזו"ן דבינה והזו"ן של החכמה שנתחלקו לג"ר וו"ק, מטעם 
של הפיכת פנים דחכמה,
%break
הנה עתה שחזרה החכמה וביטלה הפיכת פנים הזו, ואין כאן יותר 
השפעת ג"ר והשפעת ו"ק בהכלי דחכמה, הנה נמצא שזו"ן דבינה, 
חוזרים ועולים לזו"ן דחכמה, ושוב נעשים לפרצוף אחד. ותדע שדבר 
זה נוהג גם בפרצופי אצילות,
%break
שבעת שאו"א רוצים להשפיע מוחין דג"ר אל הז"א, הנה אז, חוזרים 
או"א וישסו"ת ונעשים פרצוף אחד. והיינו ג"כ מטעם הנ"ל, כי נתבטל 
אז הארת ו"ק מהחכמה ושב הפנים למקומו כבתחילה.
%break
ובכל המתבאר, תבין היטב את סדר לידת אור החסד הא', בבחינת 
הגדלות שלו. המובא בדברי הרב דף שכ"ג אות ל"ט וקיצור דבריו 
שחזר להיות, לא מטי בכתר, ואז מטי בחכמה שירד אור של חכמה 
שהיה בכתר אל החכמה,
%break
ואז הז' בנים שיש בבינה הם גדולים, ואז בינה עולה לחכמה מחמת 
החשק שיש לה להדבק עמה ויורדים ז' אורות וניתנות להחסד פב"פ. 
עכ"ל.
%break
פי'. כי חזר ונזדכך הזו"ן דכתר ונסתלקו למעלה אל הכתר השורשי, 
העומד תחת המלכות דראש, ואז הפך הכלי דכתר את פניו למטה, ונתן 
את השארית שלו, שהם זו"ן דחכמה להכלי דחכמה, וחזר בחינת 
הפנים של הזו"ן דחכמה למקומו כבתחלה,
%break
ואז "בינה עולה לחכמה" כלומר שהבינה והחכמה נעשו לכלי אחד, ע"ד 
או"א עילאין עם ישסו"ת שנעשו לפרצוף אחד כנ"ל. עש"ה. ומתוך זה, 
נמצא אותו החסד שהוא בכלי דבינה, שמקבל הארת אור החכמה, 
להיות הכלי מיוחד עם אור החכמה, כנ"ל.
%break
ונמצא החסד שב לבחינת ג"ר המכונה שנעשה גדול. וזה אמרו "ואז ז' 
הבנים שיש בבינה הם גדולים ואינם צריכים לאמם" כלומר, שהשיגו 
בחינת הארת חכמה וג"ר, שבזה נבחנים הז"ת לגדולים, כמבואר. וכבר 
נתבאר לעיל, שבטרם,
%break
שאור החסד משיג את הגדלות אינו יכול להתפשט למטה, כי אינו יכול 
להפרד מהכלי דבינה, שהוא כל החיות ועצמות שלו מבחינת ג"ר, ונבחן 
ע"כ, שהוא צריך לאמו, אמנם עתה, שכבר השיג את אור החכמה עצמו 
כבר אינו צריך ליניקת הכלי דבינה. וזה אמרו "ואינם צריכים לאמם".
%break
"ואז כלי הבינה הפכה פניה למטה ויורדים ז' אורות שבה וניתנים כלם 
אל חסד פב"פ: וצריך שתזכור שבחינת הפנים דכלי דבינה הוא להארת 
חסדים והאחור שלה הוא להארת חכמה, וכשהיא במצב הזה, הרי 
אינה יכולה להשפיע הארת אור החסד עם הארת חכמה,
%break
כנ"ל, אמנם נתבאר, שהשבת הפנים דכלי של החכמה, גרם ליחוד ב' 
הכלים, בינה עם חכמה לאחד, מחמת, שהכלי דחכמה כבר בטלה 
להארת ו"ק שלה כנ"ל ע"ש. וע"כ, נמצא שהכלי דבינה הפך פניה בכח 
יחוד הזה, לאחור, והאחור שמקודם לכן,
%break
נעשה עתה בחינת פנים. כלומר, שאותו האחור, שמנע להשפיע הארת 
חכמה, נעשה עתה למשפיע להארת חכמה משום, שכלי שלה, קבלה 
לאותה תכונת פנים ואחור שיש בחכמה. וע"כ הבינה השפיע עתה את 
הז"ת בהארת החכמה אל הכלי דחסד, פב"פ.
%break
עתה תבין היטב את תכונת ספירת החסד דז"א על בוריו. הנה בחינת 
עצם הכלי דחסד, הוא בחינת כתר דו"ק, כי כבר נתבאר, שחג"ת דז"א, 
הם שינוי השם דכח"ב, אלא כח"ב דאור דחסדים,
%break
דהיינו, כח"ב של הקומה דבחי"א, מכונים חג"ת, כנ"ל ע"ש. הרי, שכלי 
דחסד, הוא בחינת כלי דכתר דז"א, אמנם עכ"ז, אינו נחשב לכתר, רק 
לבחינת חכמה דז"א.
%page 328
והוא מטעם האור שבו, כי אין בו כלל, אור הכתר, אלא רק הארת 
חכמה שקבל, מדי היותו בכלי דבינה, בעת שנתיחד עם הכלי דחכמה 
לכלי אחד, כנ"ל וע"כ הוא נקרא בשם חכמה. ועוד יש טעמים ואכמ"ל.
%break
עתה נבאר, סדר אצילות כלי של הגבורה. המובא בדברי הרב כאן 
באות מ' וז"ל "ואח"כ, חוזר להיות מטי האור בכתר, ואז חו"ב, שניהם 
עולים שם, ואז נמצא, שיש מרחק גדול בין הבנים לבין אור הג"ר,
%break
כי יש ביניהם ב' מרחקים, בינה וחכמה, שאין בהם אור, לכן אור החסד 
עולה אז לבינה, ונקרא לא מטי בחסד, ואז הופך כלי החסד את פניו, 
ונותן הו' אורות למטה בגבורה" עכ"ל.
%break
וצריך שתזכור, ב' הענינים, שיש בדבר הפיכת הפנים למטה, שנתבארו 
לעיל שהם: הא' מצד הכלי, דהיינו מקום ההשפעה שלה, אם בחי' 
חכמה אם בחי' חסדים ולא חכמה. וענין הב' הוא, מצד בחינת הזווג, 
שבמדת עביותו של המסך,
%break
שהבחינה העב ביותר שבהמדרגה נבחן להפנים, ובחי' העביות 
הפחותה מזה, היא בחינת האחור שבאותה המדרגה, שעפ"ז, נמצא 
תמיד, שהאחור דמדרגה העליונה, הוא הפנים דמדרגה התחתונה, 
וע"כ, נמצא תמיד,
%break
שהעליון רוצה להשפיע לתחתון הוא מוכרח להפך פניו למטה, שפירושו 
הוא, שהוא מזדכך ממדת העביות שבו שהוא הפנים שלו, ונשאר 
בבחינת העביות הפחות שלו, במדה השוה להעביות של המדרגה 
התחתונה, כי אז נבחן לקרוב אליו ויכול להשפיע בו,
%break
כנ"ל. ובזה תבין, שבכל מקום שמובא כאן, ענין השפעת הבינה לכלי 
דחסד, הרי אז הבינה נזדככה מבחי"ב לבחי"א, כי אז, היא נמצאת 
פב"פ עם הכלי דחסד, מצד המסך שבה.
%break
ונמצא, שבשעה שהבינה השפיע אור החסד להכלי דחסד, הנה נזדככה 
הבינה לבחי"א. והיה כאן, סדר שלם של הזדככות ע"פ המדרגות. כי 
מתחלה נזדכך הכתר מבחי"ג לבחי"ב, שאז נעלם אור הכתר לשורש 
ונתנה הבחי"ב לכלי דחכמה,
%break
ואז מתיחד הכלי דבינה עמו לאחד, ואח"כ הזדכך ג"כ הבחי"ב לבחי"א 
ואז נעלמו האורות דכלים של חכמה ובינה אל הכתר, והבחי"א מושפע 
לכלי דחסד בהארת החכמה, כנ"ל.
%break
וכבר נתבאר לעיל, שבעת שעולים ד' האורות זכר ונקבה דחכמה, וזכר 
ונקבה דבינה אל הכתר, המה מעוררים בהכלי דכתר בחינת עביות 
דבחי"ג מחדש, ושוב יוצא שם מכח הזווג העליון, הע"ס בקומת חכמה 
כבתחלה, ושב אור החכמה לכלי דכתר. וזה הנקרא מטי בכתר.
%break
והנך מוצא, שביאת החסד להכלי שלו, גורם להיות מטי בכתר, כי אז 
הבחי"ב שבחו"ב, מזדככים לבחי"א, וד' האורות שלהם, עולים לכלי 
דכתר וגורמים שם זווג מחדש, על קומת בחי"ג, ושוב מטי אור חכמה 
בכלי של הכתר כבתחלה.
%break
וזה אמרו "חוזר להיות מטי האור בכתר, ואז חו"ב שניהם עולים שם" 
דהיינו, כמבואר, שמחמת עלית ד' האורות דחו"ב, נמצא מטי האור 
בכלי דכתר. "ואז נמצא, שיש מרחק גדול בין הבנים לבין אור הג"ר, כי 
יש ביניהם ב' מרחקים" פי' כי נתבאר,
%break
שהפנים דכתר הוא להארת ו"ק בלי ג"ר, כנ"ל, דף שכ"ד באו"פ ד"ה 
ויש להבין עש"ה, כי אין להכפיל הדברים. גם ידעת שהפנים של הכלי 
דבינה, הוא ג"כ, להארת ו"ק בלי ג"ר, כנ"ל בסוד כי חפץ חסד הוא כנ"ל 
באו"פ דף שכ"ה ד"ה והפנים. עש"ה.
%break
ואלו הם ב' המרחקים הרובצים עתה על אור החסד, ומונעים ממנו את 
ההארת ג"ר שקבל מקודם מהחכמה. וזה אמרו "ואז נמצא שיש מרחק 
גדול בין הבנים לבין אור הג"ר" דהיינו, אלו ב' האחורים דבינה וכתר 
מרחקים מאד את הג"ר מהבנים,
%break
שהם ז"ת הכלולים באור החסד. וזה אמרו "כי יש ביניהם ב' מרחקים, 
בינה וחכמה, שאין בהם אור" כלומר, אם היה האור בחכמה אז היה 
אפשר לאור החסד שיקבל מהחכמה, ואחור דבינה לא היה מונע ממנו, 
מחמת, שלא מנע ממנו בתחלה.
%page 329
אמנם עתה, שאפילו בחכמה אין אור, מחמת האחורים דכתר, ע"כ, 
נמנע ג"כ אותו הארה שהחסד קבל מקודם מהחכמה.
%break
וזה אמרו "לכן אור החסד עולה אז להבינה" כי אחר שנעלם הג"ר מן 
אור החסד וחזר לקטנותו, הנה שוב נצרך לאמו הבינה, לינק משם 
הארת ג"ר דהכלי עכ"פ כבתחילה.
%break
וזה אמרו "ואז הופך כלי החסד את פניו ונותן הו' אורות למטה 
בגבורה" כי הפנים דכלי דחסד הוא להארת חכמה אחר שקבל הארת 
חכמה כנ"ל, והאחור שלו הוא להארת חסדים, כי בכ"מ שיש חכמה 
וחסדים במדרגה, נבחן החכמה לפנים והחסדים לאחורים,
%break
וע"כ נבחן האחור דחסד להארת חסדים. אמנם עתה שנעלם ממנו 
הארת חכמה, ואורו נעלם לכלי דבינה, נמצא, שהפך פניו למטה ונתן 
שארית האור שבו לכלי דגבורה ואז מטי בגבורה.
%break
עתה תבין היטב, את תכונת ספירת גבורה דז"א על בוריו. כי עצם הכלי 
דגבורה, הוא בחינת חכמה של הו"ק, כמו שנתבאר לעיל, שהחג"ת הם 
בחינת כח"ב דו"ק, הרי, שכלי דגבורה הוא חכמה אמנם נבחן לבחינת 
בינה, והוא מטעם,
%break
שהאור שלו היא בחינת ו"ק דהארת חכמה שבחסד, דוגמת זו"ן דבינה 
העליונה, שהם בחינת ו' קצוות של החכמה העליונה. הרי, כי האור של 
הגבורה, הוא בחינת בינה דו"ק, 
%break
והנה נתבארו ב' הספירות דז"א: חסד וגבורה, שהם בחינת חכמה 
ובינה של הז"א, אע"פ, שהכלים שלהם יש להם ערך של כתר וחכמה.
%break
%letter מא
מא) לא מטי בכתר וכו': כי חזר ונזדכך עביות דבחי"ג דנקבה ובחי"ד 
דזכר שבכלי דכתר, שאז נסתלק הזו"ן דכתר לשורשו ואז הפך פניו 
למטה, דהיינו,
%break
שביטל את פנים שלו, והאחורים נעשו לפנים כנ"ל, ואז נתן את 
השארית שבו, שהוא העביות דבחי"ג דזכר ובחי"ב דנקבה אל הכלי 
דחכמה. ואז הוא מטי בחכמה.
%break
ואז הבינה היה ראוי להיות נשארת שם בחכמה כבתחילה. כי אחר 
ששב הפנים למקומו בהחכמה, הנה תיכף חוזרים החו"ב למדרגה 
אחת, שאז הבינה בכלי דחכמה כנ"ל. אמנם כאן לא נשאר כך,
%break
כי החכמה הפכה פניה למטה ואחוריה למעלה והחזירה את הזו"ן 
דבינה אל הכלי דבינה, וחזרו ונתחלקו לב' פרצופין. והבן זה היטב. כי 
מתחילה בעת שקבל הכלי דחכמה, את האורות זו"ן שלה, ושב הפנים 
של החכמה על מקומו, כבתחלה,
%break
הנה אז ודאי שהבינה וחכמה נתחברו ונעשו לכלי אחד, מטעם הנ"ל, 
אצל לידת גדלות החסד, עש"ה. כי כן גם כאן, שהחסד היא בכלי בינה 
שנתחבר לכלי דחכמה, הריהו מקבל שוב הארת החכמה כבתחלה, 
ונמצא שוב שהחסד נתגדל ואינו צריך לאמו.
%break
אבל אי אפשר לו עוד לירד מעצמו אל כלי שלו, זולת על ידי השפעת 
הבינה. לכן הוצרך החכמה להחזיר את זו"ן דבינה לכלי דבינה, כי אז 
גם הבינה מחזרת פניה למטה, ומחזירה את אור החסד למקומו להכלי 
שלו.
%break
אך מחמת אור החסד אשר במקומה לכן יורדת להיות שם עמו. כלומר, 
כי אם שהבינה נשארה מחוברת בכלי דחכמה, אז היה נשאר החסד 
במקומה, ולא היה יורד להכלי דחסד שלו, כנ"ל בדיבור הסמוך. וע"ש.
%break
כי חפץ חסד הוא. כי זה כל תכונתה של הבינה, שהיא חושקת בחסדים 
יותר מלאור החכמה, וזה הגרם להזדככות עביות דבחי"ג דזכר דחכמה 
אל בחי' ב', ואח"ז,
%break
הבחי"ב דבינה לבחי"א, שהאור שלו הוא אור דחסדים. ואז היא נמצאת 
פב"פ עם הכלי דחסד, ואז נותנת את אור החסד בחזרה אל הכלי 
דחסד.
%page 330
כנ"ל באורך. וזה אמרו "כאשר ירדה הבינה למקומה, אז החסד אין 
צריך אליה, ויורד למקומו" כי אחר שכבר קבל הארת חכמה, מעת 
שהכלי דבינה וכלי דחכמה היו מחוברים יחד כנ"ל, כבר אין צריך עוד 
ליניקת הכלי דבינה, וע"כ הוא יורד למקומו.
%break
לא מטי בגבורה, ואז, הופכת כלי הגבורה פניה למטה. כי כל התחלקות 
הגבורה מהחסד, היתה מחמת הב' מרחקים, דהיינו, מחמת חזרת 
הזו"ן דכתר למקומם, שהאחורים שלהם עכבו את אור החכמה מהכלי 
דחכמה,
%break
ואז נפסק הארת החכמה מהחסד לכן הפך פניו למטה, ונתן בחינת ו"ק 
אל הגבורה, כנ"ל, ולפיכך, עתה, שהחסד השיג שוב את הג"ר שלו, 
נמצא מאליו אשר בחינת אור גבורה שנפרד מהג"ר, חזר שוב להכלי 
דחסד כבתחלה, מטרם שנפרדו.
%break
וראה והבן, שהדבר דומה לגמרי לדרכי הכלים דחכמה ובינה הנ"ל, כי 
כמו שהתחלקות האורות דזו"ן דחכמה וזו"ן דבינה, נעשו בסבת הפיכת 
אחורים דכלי דחכמה, שפירושו שהחכמה עזבה השפעת הג"ר שלה, 
והשפיעה רק ו"ק, שהם בחינת הזו"ן דכלי דבינה,
%break
כן האורות דחסד וגבורה נתחלקו מכח הפיכת פנים דכלי דחסד, שאחר 
שנמנע ממנו הארת הג"ר, מכח ב' המרחקים, הפך פניו, והשפיע ו"ק 
בלי ג"ר, שהוא האור של הגבורה, כנ"ל.
%break
וכמו שאחר שלא מטי בכתר ונתבטל כח אחור שלו והחזיר אור החכמה 
לכלי דחכמה אשר אז שב הפנים של חכמה על מקומו כבתחלה, ובזה 
חזרו ונתיחדו האורות דזו"ן דחכמה וזו"ן דבינה לפרצוף אחד, כנ"ל.
%break
אותו הדבר הוא גם כאן כי אחר שהחסד השיג הארת החכמה, מעת 
היותו בכלי דבינה בזמן חיבורה עם החכמה, כנ"ל, וחזר עם הגדלות 
למקומו שאז שב הפנים שלו כבתחלה, הנה נמצאים מתיחדים בזה 
האורות של חסד וגבורה לאור אחד.
%break
וכל זה הוא מטעם שאין האור מתחלק לג"ר וו"ק אלא משום איזה גורם 
שמכריחו להדבר, לכן תכף בזה הרגע שנתבטל הגורם, המה חוזרים 
לאור אחד כבתחלה.
%break
וזה אמרו "לא מטי בגבורה, ואז הופכת כלי גבורה פניה למטה ונותנת 
ה' אורות למטה בת"ת". כי בעת שאור הגבורה מתחבר עם אור החסד 
לאחד, הרי החיבור הזה פועל ג"כ על הכלים שלהם, וכיון שהכלי 
דגבורה נתחברה עם הכלי דחסד, הרי,
%break
החזירה בזה את פניה למטה, כי בטלה הפנים שלה, שהיה מעכב על 
השפעת ג"ר, והחזירה אחוריה למעלה, דהיינו שפנתה להשפיע הארת 
ג"ר כמו הכלי דחסד. ואז השפיעה את השארית שלה, המיוחס אל 
הת"ת, להכלי דת"ת, ומקבל גם הת"ת הארת ג"ר.
%break
וז"ס שהת"ת נקרא ו' עם ראש, שהוראתו הוא אותו הארת ג"ר, 
שמקבל ע"י השפעת אור הגבורה, בעת שהגבורה מחובר לאחד עם 
אור החסד.
%break
ובזה תבין, המובא בכמה מקומות, שהת"ת הוא ממוזג מחסד וגבורה 
יחד, והיינו כנ"ל, שהוא מקבל שארית אור הגבורה, מעת היותו מחובר 
לאחד עם אור החסד. והבן זה.
%break
עתה מובן לנו ספירת הת"ת דז"א ממקורו. כי הכלי שלו, הוא בחינת 
בינה דו"ק, כי החג"ת המה הכח"ב של הו"ק, כנ"ל. אמנם הוא נבחן רק 
לבחינת ספירת הדעת דו"ק, והוא מטעם, האור שלו, שהוא בחינת 
דעת,
%break
אלא שצריכים מקודם לידע, מהו אור הדעת, הרי אין לנו אלא עשר 
ספירות כח"ב חג"ת נהי"מ, ונודע מ"ש בספר יצירה עשר ולא אחד 
עשר, וא"כ, מהו אור הדעת הזה.
%page 331
ותדע שמקורו של אור הזה הוא בהתחלפות האורות שבהתפשטות ב' 
שבכאן. כי כאן בא אור החכמה לכלי דכתר, ואור הבינה לכלי דחכמה, 
ואור החסד לכלי דבינה, ואור המלכות לכלי דז"א, וכלי המלכות נשאר 
בלי אור. כנודע מדברי הרב. והנה אור החסד הזה,
%break
שבא לכלי דבינה, הוא המקור של אור הדעת, כי על כן מכנה אותו הרב 
בשם בן של הבינה, ובחינת או"א שלו הם הזכר והנקבה שבכלי דבינה, 
באופן שהזכר, הוא בחינת חכמה דכלי דבינה, והנקבה, הוא בחינת 
בינה דכלי בינה, ואור החסד, הוא בחינת הדעת,
%break
שבין חו"ב הזו, המכונה תמיד, לבחינת בן דחו"ב. וביתר דיוק, נחשבים 
הזו"ן דכלי דחכמה שניהם יחד, לבחינת חכמה ולבחינת אבא, והזו"ן 
שבכלי דבינה שניהם יחד, נחשבים, לבחינת בינה ולבחינת אמא, ואור 
החסד, שבכלי דבינה,
%break
נחשב, לבחינת דעת ולבחינת בן דאו"א ההם. ובזה מובן שאור החסד 
נאצל מתחלתו, משארית האור של הזו"ן דחכמה, אחר שנזדככו 
לבחי"א, ובא לכלי דבינה,
%break
שהוא בחינת אמא שלו, ושם במעי הכלי דבינה, נשתהה עד שהשיג 
הארת חכמה, דהיינו, עד שנתגדל, ואז יצא למקום הכלים דו"ק 
המכונים אויר העולם. ואכ"מ להאריך.
%break
והנה נתבאר לנו, אור הדעת משורשו, שהוא בן ותולדה, שנתחדש 
מטעם חילוף האורות שבהתפ"ב, כי ע"כ הוא בא ונתלבש בכלי דבינה, 
אע"פ, שהוא רק אור הז"א ובחינת ו"ק, שאין לו שום השואה לבחינת 
ג"ר, כי ההבחן בין הג"ר לבין הו"ק,
%break
הוא רחוק כ"כ כמו בין אור לכלי שלו, ועכ"ז, בסבת התחלפות האורות, 
בא אור הזה דו"ק, ונתלבש בכלי דג"ר, והוא ענין נפלא מאד. והתבונן 
בזה, כי אין כאן מקום להאריך, במה שאינו נחוץ לעניננו.
%break
ובכל המתבאר עד הנה תבין, שאלו ג' הספירות חג"ת דז"א, אינם 
נחשבים לעצם הז"א, אלא לבחינת ג"ר כח"ב, או חב"ד דז"א, כנ"ל, 
שה' קצוות: חג"ת נ"ה, הם ממש, ה' הבחינות כח"ב ז"א ומלכות, אלא 
כשהם בחינת אור חסדים ואור ו"ק,
%break
משתנה שמותם לחג"ת נ"ה, ונמצא עצם בחינת ז"א, מתחיל מקצה 
הד' שבה' החסדים שנקרא נצח, שהרי הוא נגד הבחינה רביעית 
שנקרא ז"א אמנם הת"ת, הוא נגד בחינה השלישית שנקרא בינה. 
וזכור זה.
%break
ולפיכך גם האורות דחג"ת הם בחי' ג"ר, אלא שמתחילים מחכמה, 
מטעם הנ"ל, ואור החסד נבחן לאור חכמה של הו"ק, ואור הגבורה, 
נבחן לאור בינה של הו"ק, כנ"ל, ואור ת"ת נבחן לאותו אור החסד מצד 
התלבשותו בכלי דבינה דהיינו בחינת אור הדעת ובן דחו"ב.
%break
שהוא עצם בחינת אור הו"ק. מה שאין כן האורות דחסד וגבורה, שהם 
נחשבים לבחינת הארות החכמה ובינה, שהגיעו לאור החסד הזה, אבל 
אינם עצמות אור החסד, מבחינת מהותו עצמו.
%break
והטעם הוא, מצד היחס של הכלים, שבהיות החסד וגבורה ממקורם, 
בבחינת הכלים דכתר וחכמה, כנ"ל. ומתוך שאור חסד הזה, לא 
נתלבש בכלים האלו מעולם, לכן אינו מתלבש ג"כ בהכלים דחסד 
וגבורה, אמנם מתוך שהוא נתלבש בכלי דבינה,
%break
לכן נמצא מקומו בכלים דו"ק בכלי הת"ת, שהוא במקום בינה, כנ"ל. 
ולפיכך נחשב הת"ת לעיקר בחי' הפרצוף דז"א, ולגופא דאילנא, 
ועצמות אור החסד הנ"ל שבתוכו, נחשב לשקיו דאילנא, וכל יתר 
הספירות של הז"ת, נחשבים לענפיו התלוים בו בהת"ת.
%break
%page 332
%letter מב
מב) חזר להיות מטי בכתר לא הוי מטי בחכמה ובינה וכו': כבר ידעת, 
שביאת החסד להכלי שלו, גורם להיות מטי בכתר, כנ"ל דף שכ"ח ד"ה 
והנך מוצא. כי אין נתינת אורות אלא פב"פ, כדברי הרב לעיל,
%break
וא"כ צריכה הבינה להזדכך מבחי"ב לבחי"א ואז מסתלקים האורות 
דחו"ב אל הכתר וגורמים שם זווג עליון, על עביות דבחי"ג, ושוב מטי 
האור אל הכתר בקומת חכמה כבתחלה. ואז לא מטי בחו"ב, כי 
האחורים דכלי דכתר, המה מפסיקים ומעכבים להארת ג"ר,
%break
כנ"ל. ומשום זה, לא מטי גם בחסד, כי יש ב' מרחקים פנוים בלי אור, 
שהם חו"ב וכיון שלא מטי האור בהחכמה, נמצא, גם הארת חכמה 
שיש בחסד, נפסקת ממנו וחזר החסד אל קטנותו, ושוב נצרך לאמו 
הבינה, לינק ממנה הארת ג"ר, כנ"ל, וע"כ, 
%break
החסד עולה אל הבינה, והכלי שלו הופך פניו למטה, ושוב יורד האור 
דגבורה, אל הכלי דגבורה, ונמצא מטי בגבורה. ואז לא מטי בת"ת, כי 
האחורים דגבורה, מפסיקים ומעכבים על הארת ג"ר, 
%break
של אור הת"ת, וע"כ אור הת"ת עולה, אל הכלי דגבורה, כי לא ירד 
מהגבורה, אלא מכח הארת ג"ר של שליטת החסד על הגבורה, כנ"ל, 
ועתה ששוב הגיע שליטת הגבורה, הרי הגבורה מעלה אורו אליה 
כבתחילה.
%break
ואז כלי דתפארת, הופך פניו למטה, כי מוכרח לבטל את השפעת הג"ר 
שלו, שהיה הפנים שלו מקודם לכן, ולעשות את האחור שלו, להפנים 
של השפעה, ואז מוריד שארית האור שבו אל הנצח. וזה נקרא מטי 
בנצח.
%break
עתה נבין, ספירת הנצח דז"א על בוריו, כי הכלי דנצח, הוא בחינתו של 
הז"א עצמו, כי החסד הד' של ה' החסדים, הוא כנגד בחי"ג של הכתר 
וד' הבחינות דאו"י כנ"ל, כי החג"ת הם בחינות כח"ב דחסדים, ונצח 
והוד, הם בחינות ז"א ומלכות דחסדים. והנך מוצא,
%break
שמצד האור, נמצא ספירת הת"ת עיקרו של אור הז"א, כנ"ל, שעצם 
אור הדעת מתלבש בכלי דת"ת, והוא מטעם חילוף האורות, שמתוך 
שאור חכמה נתלבש בכתר, ואור בינה בכלי דחכמה נמצא, אור הז"א 
התלבש בכלי דבינה, ולפיכך, נמצא אשר בה' החסדים,
%break
מתלבש אור הז"א בכלי דת"ת, שהוא בחינת בינה דה' החסדים, כנ"ל. 
אמנם מצד הכלים, הרי הנצח נחשב לעצמותו של ז"א, כנ"ל. והאור של 
הנצח, הוא בחינת הו"ק הנשאר בכלי דת"ת אחר הסתלקותו משם אל 
הגבורה, כנ"ל. וההפרש, בינו לספירת הגבורה,
%break
הוא כי אור הגבורה, אע"פ שהוא ג"כ בחי' ו"ק, אמנם הוא בערך ו"ק 
דחכמה, כי הוא שארית החסד, מבחינת הארת חכמה שבו, והוא בערך 
כמו אור הזו"ן דכלי דבינה. אמנם אור הנצח, הוא בחינת ו"ק דאור 
הז"א, כי נתבאר שאור של הת"ת הוא בחינת אור הז"א בעצם.
%break
ובעיקר צריכים להבחין כאן, כי היחס מהאורות וכלים דחג"ת לאורות 
וכלים דנהי"מ, הם כיחס ג"ר לו"ק, משום שהחג"ת הם נגד ג"ר דה' 
בחינות, ונהי"מ הם נגד ז"א ומלכות דה' בחי' כמבואר.
%break
%page 333
%letter מג
מג) לא מטי בכתר ואז הוי מטי בחכמה: כי נזדככו הזכר ונקבה דאור 
הכתר לבחי"ב, ואז נתבטל האחורים שלהם, והשפיעו אור הבינה לכלי 
של החכמה, והוי מטי בחכמה, וחזר הפנים דחכמה למקומו כבתחלה. 
כנ"ל.
%break
גם בבינה הוי מטי מחמת החסד אשר שם. כלומר, שהחכמה הפכה 
פניה למטה ונתנה את זכר ונקבה של בינה לכלי דבינה, והוי מטי גם 
בבינה, ומבאר הטעם, "מחמת החסד אשר שם" כדי שיוכל לתקן את 
החסד ולהוריד אותו אל הכלי שלו כנ"ל, דף שכ"ט ד"ה ואז. ע"ש.
%break
מטי בחסד כי אז החסד יורד למקומו. היינו ע"י הזדככות הבחי"ב אשר 
בבינה לבחי"א, שהוא בחינת אור של ה' החסדים השייכים להו"ק, 
כנ"ל. ואז יורד אור החסד להכלי שלו. והוי מטי בחסד, וחזר הפנים שלו 
למקומו.
%break
לא מטי בגבורה כי הגבורה עולה עם החסד. כי כל אור הגבורה הוא 
בחינת האחורים והו"ק של אור החסד, כנ"ל, וכיון שחזר הפנים של 
החסד למקומו, הרי נתבטל האחורים שהיה בגבורה,
%break
וחזר ונכלל בהפנים דאור החסד. ואז נמצא הכלי דגבורה חוזר ומהפך 
פניו למטה ונותן אור הת"ת בהארת ג"ר להת"ת, כנ"ל, דף ש"ל ד"ה 
וזה אמרו. והוי מטי בת"ת.
%break
לא מטי בנצח כי אור הנצח עולה עם הת"ת. הוא ג"כ מטעם הנ"ל 
להיות אור הנצח רק בחינת אחורים וו"ק של אור הת"ת, ע"כ כשחזר 
הפנים של הת"ת למקומו, נמצא מושך אליו את הו"ק שלו. ע"ד החסד 
שמשך את אור הגבורה וכדרך החכמה שמשך אליה הזו"ן דבינה.
%break
מטי בהוד, כי אז הופך כלי הנצח פניו. כי אחר שהאור דנצח עלה 
להפנים של הכלי דת"ת, הרי מהפך בזה את הפנים של הכלי שלו 
לאחוריו, כי השפעת ג"ר שהיה מקודם לכן מעוכב בו בבחינת אחור,
%break
נתהפך ונעשה עתה למקום ההשפעה, כמו הפנים דכלי של החסד 
השולטת עתה עליו. ואז נותן שארית שלו בהשפעת ג"ר לההוד.
%break
ועתה מצאנו הדרך להבין את הספירת ההוד של הז"א ממקורו. ותדע, 
שספירה זו הוא הקוטב, שכל התיקונים תלוים ומתגלגלים עליה. והנה 
הכלי שלה היא בחינה חמישית האחרונה של ה' הבחי' כח"ב ז"א 
ומלכות, דהיינו כלי מלכות המקורית. כי הד' החסדים הקודמים,
%break
הם כנגד כח"ב ז"א. ונמצא חסד חמישי דהיינו ההוד שהוא כנגד 
המלכות. וכבר ידעת שכל אותם הכלים דהתפ"ב, הם הכלים של 
התפ"א, שנתרוקנו מן אורותיהם, כנ"ל,
%break
ונמצא שהכלי דהוד הוא הבחי"ד דהתפ"א שנתרוקנה מאורה ולא 
השאירה אחריה שום רשימו. כנ"ל, בחלק ד' בדברי הרב (פ"ב אות ו') 
אמנם האור של ההוד, אינו אור המלכות, אלא אור הז"א, דהיינו מה 
שהגיע אליה משארית הנצח, 
%break
בעת שהוא מחובר באור דהארת ג"ר של הת"ת. ולא עוד אלא שהוא 
אור היותר חשוב מבין הספירות של נהי"מ, שמצד האורות הוא בחינת 
הג"ר של ז"א ולא ז"א עצמו כנ"ל. והרי הוא חשוב יותר מנצח, כי נצח 
הוא מבחינת אחורים וו"ק של אור הת"ת,
%break
אבל ההוד, הוא מבחינת הפנים של הת"ת, כנ"ל. שיש לו הארת ג"ר 
מהת"ת. ולפיכך ההוד נקרא בשם חסד החמישי, להיותו בחינת הארת 
ג"ר שישנם בנהי"מ, כמבואר.
%break
ואע"פ שמצד הכלי הוא בחי"ד, שהוא דין היותר גדול שבהע"ס, אבל 
העיקר הוא האור שבו כמובן. והנה האור שלו הוא ממותק עתה ביותר, 
דהיינו מהארת ג"ר שבת"ת. והבן היטב.
%break
%page 334
ההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו. כבר ידעת שכל האור הזה הנמשך 
במול"מ מהבינה עד ההוד, הוא אור דחסדים, דהיינו בחינת הקומה, 
שיצאה על העביות דבחי"א, שנשאר אחר הזדככות הבינה, כנ"ל. וכל 
ענין ההפרש של מטי ולא מטי הוא בעיקר,
%break
מתוך השינויים של הארת ג"ר בחסדים או חסדים בלי הארת ג"ר. 
כנ"ל. אבל בגובה הקומה, לא היה שום הפרש ביניהם, כי כולם הם 
בגובה של בחי' א' כנ"ל. וכאן ג"כ הפך ספי' ההוד פניו לאחור, אע"פ 
שעדיין לא עשה הזדככות גמור דבחי"א,
%break
אלא שביטל בחינת הארת ג"ר שבו, שהוא הפנים ועשה האחור 
לבחינת פנים, אלא שצריכים לדעת כאן, מ"ש הרב להלן, כי הזו"ן 
שבכלי דבינה, נזדווגו והולידו ה' אחת, שהו' שבתוך הה' ניתנה להכלי 
דיסוד, והד' שעל הו' ניתנה להכלי דמלכות.
%break
פירוש הדברים, כי בעת שהבינה הפכה פניה בפעם הראשונה ונזדככה 
מן העביות דבחי"ב שלה לבחי"א שהשוה הפנים שלה אל הפנים דכלי 
דחסד, ואז נתנה אור החסד להכלי דחסד, כנ"ל, הנה אז, הורידה ג"כ 
בחינת אור אחד נולד ע"י זווג מזכר ונקבה שבה עצמה,
%break
ואור זה הוא בחינת נוק' וע"כ הוא מכונה ה', באופן שירדו אל הכלים 
דו"ק גם כן, בחינת זכר ונקבה, כמו שירדו להג"ר דהתפ"ב. אשר הזכר 
הוא אור הדעת הנ"ל, והנקבה היא אותו האור הנולד ע"י זווג הזו"ן 
דבינה, כנ"ל, המכונה ה' כנ"ל.
%break
וכל אלו האורות הבאים ונולדים ע"י זווג מכנה אותם הרב בשם הארות 
כנ"ל אות ל"ה שאומר שם שהחכמה הפכה פניה ומאירה לבינה. וכן 
כאן שאומר שההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו,
%break
וכן לקמן שאומר, שכן היה הענין בכל הו"ק שהופכים פניהם ומאירים 
למטה. הנה כל אלו המה המשכות האורות שבאים ע"י זווג וע"כ מכנה 
אותם בשם הארות.
%break
וזה אמרו "שההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו" דהיינו, שלא היה עוד 
הזדככות גמור, רק המספיק להאיר את הה' של הבינה אל היסוד. 
ואח"כ שנעשה הזדככות גמור אז ירד האור השייך להיסוד אל היסוד 
כמ"ש לפנינו.
%break
אמנם ה' זו שנולדה מזו"ן דבינה הוא התחלה של שיתוף מדת 
הרחמים. בדין, וע"כ, כדאי להרחיב הבנתה. וכבר דיברנו מהחידוש 
הזה שנעשה בהתפ"ב אשר אור הז"א נאצל ויצא על ידי החכמה, ולא 
על ידי הבינה כראוי להיות מצד הע"ס דאור ישר,
%break
וכמו שהיה בהתפ"א, והנה חידוש הזה הגיע כאן ע"י התחלפות 
האורות, כנ"ל, והנה מלבד זה יש עוד חידוש גדול, כי אור המלכות 
נאצל ע"י הבינה ולא ע"י הז"א כבע"ס דאו"י, וכמו שהיה בהתפ"א.
%break
וכמו שמהזדככות הזכר ונקבה של הכלי דחכמה נאצל אור הדעת וירד 
לכלי דבינה, שהוא אור הזעיר אנפין כנ"ל, כן ע"י הזדככות של הזכר 
ונקבה דכלי דבינה יצא אור המלכות דהיינו ה' הנ"ל שהיא שייכת 
להמלכות כי היא בחינת אור נקבה, כנ"ל.
%break
ועתה תבין, היטב ההפרש מאור הדעת שהוא אור הז"א לבין אור של 
הה' הנ"ל שהיא אור המלכות, והיינו ע"פ אצילות שלהם. כי באמת 
בשעה שנאצלו יצאו שניהם בבחינת קומה של בחי"א,
%break
כי כמו שהבחי"ב דזו"ן של הכלי דחכמה נזדככו לבחי"א שהוא אור 
החסד כנ"ל, דף שכ"א אות ל"ז, שהוא הנקרא אור הדעת או אור הז"א 
כמ"ש לעיל.
%page 335
הנה כמו כן הבחינה ב' של הזכר ונקבה דבינה נזדככו לבחי"א והוא 
אור הה' הנ"ל שהיא אור המלכות, והנך מוצא שאור החסד שהוא אור 
הז"א, ואור של הה' שהוא אור המלכות הנה קומתן שוה, כי זה וזה 
בחי"א הם, שהרי באו מהזדככות דבחי"ב,
%break
כמבואר, אמנם ההפרש רב בהם והוא כמדת ההפרש של זו"ן, 
דחכמה, לזו"ן דבינה, שנתבאר לעיל כי הזו"ן דבינה הם בחינת 
האחורים ובחינת ו"ק של הזו"ן דחכמה, ומובן מעצמו שגם התולדות 
שנאצלו מהם, הם רחוקים ג"כ כרחוק הג"ר מהו"ק,
%break
ואור החסד שנאצל ע"י הזו"ן דחכמה, נבחן לבחינת פנים וג"ר כלפי אור 
הה' הנבחנת לבחי' אחורים וו"ק, בערך אור החסד, שהוא אור הז"א. 
דהיינו בדומה לערך המולידים, כנ"ל, והבן היטב.
%break
ועתה נבין ביותר מה שהרב מדגיש לעיל דף שכ"ב אות ל"ח. "ואמנם 
הבינה לא הפכה פניה להאיר למטה בחסד, כי לא היה כח בחסד ובו"ק 
לקבל אור גדול כזה פנים בפנים רק אחור באחור" כונתו בזה לאור הה' 
הנ"ל שמכנה אותו בשם הארה משום שיצאה על ידי זווג,
%break
ולא בסדר הפשוט של הזדככות והתאצלות האורות זה מזה כמ"ש 
לעיל. וכמ"ש הרב לקמן. ועל זה הוא מדגיש שאור הה' הזו,
%break
לא באה להו"ק בטרם הז' אורות הבאים בסדר הזדככות הפשוט על 
דרך הזכר של הבינה הנולד מזווג זו"ן דחכמה שהוא בא לכלי דבינה 
בטרם שבא אור החסד ע"י הזדככות הפשוט. כמ"ש הרב מקודם לזה 
באות ל"ה ע"ש.
%break
והטעם הוא כי אם היה בא אור הה' בטרם הזדככות לבחינה א' דהיינו 
בטרם הזמן של ירידת החסד, ע"ד הזכר של הבינה הנ"ל, הנה אז היה 
נמצא בחי' הקומה של הה' שהיתה בבחי"ב כי עוד לא נזדככו העביות 
דבינה לבחי"א רק בעת נתינת החסד להכלי דחסד.
%break
וזה, שמדגיש הרב "כי לא היה כח בחסד ובו"ק לקבל אור גדול כזה" כי 
איך אפשר שאור הקומה דבחי"ב יבא ויתלבש בכלים דו"ק שהם 
בחי"א,
%break
ולכן הוכרחה הבינה להזדכך מקודם מבחי"ב לבחי"א שאז גם אור ה' 
נזדככה למדת בחי"א, ואז יצאו שניהם, דהיינו אור החסד ואור הה', 
ובאו להכלי דחסד, וה' זו עברה מכלי לכלי עד שבאה אל הכלי של 
היסוד ששם מקומה כמש"ל.
%break
ובזה תבין ג"כ מה שהרב מתרץ שם ואומר שהחכמה היתה יכולה 
להאיר אל הבינה, בטרם שנזדככה לבחי"א, לפי שאבא ואמא כחדא 
שריין וכחדא נפקין ע"ש.
%break
רוצה לומר כי החכמה האצילה ונתנה את הזכר דבינה אל כלי הבינה 
בטרם שנזדככה לבחי"א בטעם שכלי הבינה הוא באמת כלי דבחי"ב, 
כמו הקומה של אור החכמה,
%break
וע"כ אינה צריכה להזדכך ולהקטין קומתה עד לבחי"א, משא"כ הבינה 
להכלים דחסד ושאר הו"ק, שהם כלים של בחי"א. ואיך יוכלו לקבל אור 
הה' בעוד שיש לו קומה דבחי"ב.
%break
וזה אמרו, "ואז ההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו" כי נתבאר אשר ה' 
זו נבחנת לאור אחורים ולו"ק, וע"כ, כיון שהפנים של ההוד הוא 
מבחינת הארת ג"ר כנ"ל,
%break
וע"כ אינה יכולה להשפיע את אור הה' שהוא בחינת הארת אחורים 
כנ"ל, אם לא על ידי הפיכת פנים למטה ואחוריה למעלה. דהיינו 
שהאחור שלה המשפיע ו"ק ומנע ג"ר יהיה עתה להמשפיע, ואז משפיע 
את אור ה' הנ"ל להיסוד.
%break
%letter מד
מד) וכן הענין בכל הו"ק וכו' הם הופכים פניהם ומאירים למטה: היינו 
כמ"ש לעיל אשר ה' זו יצאה ע"י זווג מזכר ונקבה דכלי דבינה.
%page 336
ובשעה אשר הבינה נזדככה מבחי"ב לבחי"א כדי ליתן את אור החסד 
בכלי דחסד, הנה אז יצאה עמו גם אור הה' הזאת, וחסד נתנה לגבורה 
וכו' עד שהגיעה לכלי דהוד, וההוד נתנה להיסוד.
%break
וזה אמרו "וכן הענין בכל הו"ק כאשר האורות נתנין בהם הם הופכים 
פניהם ומאירים למטה" דהיינו אותה אור הה' שיצאה על ידי זווג, 
שהשפעתה מכנה תמיד הרב בשם "הארה" כנ"ל.
%break
%letter מה
מה) חזר להיות מטי בכתר וכו' ולא מטי בהוד: כבר נתבאר ונכפל לעיל, 
כי השפעת הבינה לכלי דו"ק גורם להיות מטי בכתר, ואז שולטים 
האחור דכלי דכתר המונעים כל הארת ג"ר בהפרצוף, ואפילו בהכלי 
דחכמה ומכל שכן בהכלים שלמטה המקבלים מכלי של החכמה,
%break
וע"כ נסתלק ההארת ג"ר מכלי דהוד, ואז הכלי הופך פניו למטה. 
ונותנת את השארית להיסוד, כנ"ל אלא, שיש כאן בענין הפיכת פנים 
של הכלי דהוד גם ענין של הזדככות העביות דבחי"א,
%break
לבחינת הכתר שהאור היוצא אין לו אלא קומת מלכות כמ"ש הרב לעיל 
שקומת מלכות התלבש בכלי דיסוד, באופן שבענין הפיכת פנים דהוד 
היה ב' הבחינות הן הענין של השפעת אחורים במקום הפנים שמקודם 
לכן, והן ענין הזדככות של העביות דבחי"א,
%break
שהיה שולט בכל ה' הקצוות מחסד עד הוד, ועתה נזדכך ההוד 
מהבחי"א שלו ונתן רק קומת המלכות להכלי דיסוד. וטעם הדבר הוא 
כי אין יותר בהקומה דבחי"א רק ה' קצוות, כנ"ל בדברי הרב.
%break
ועתה נתבאר לנו ספירת היסוד דז"א, כי הכלי שלו, הוא מבחינת 
מלכות, והוא מחמת שגם הכלי דהוד של הז"א הוא ג"כ כלי מלכות 
כנ"ל, ומכ"ש היסוד הבא אחריו, באופן כי כל אלו ג' הכלים הוד יסוד 
ומלכות הם כולם התפשטות כלי המלכות בלבד.
%break
וענין התפשטותם הוא בעיקר מכח אותה ה' הנ"ל שירדה מזווג זו"ן 
דבינה, ומענין אור האחורים שנשאר מהכלי דהוד אחר שהפכה פניה 
מכח שליטת האחור דכתר, כי שני אורות אלו מיוחדים להכלי דיסוד.
%break
באופן שהכלי דיסוד הוא בחינת כלי מלכות. והאור שבו, הוא משותף 
מדין ומרחמים: כי אור האחורים הנשאר מספירת ההוד אחר שהפכה 
פניה הוא בחינת הדין היותר קשה מבכל ה' הקצוות דז"א. להיותו הכלי 
דבחי"ד מזמן התפ"א, כנ"ל. 
%break
אלא בשעה שהגיע אליו הארת הג"ר של הת"ת, כנ"ל, הנה אז אדרבה, 
שהיה נחשב לחסד, כי הארת הג"ר מהפך הכל לחסד, אבל בשעה 
אשר נעלם ממנה הארת הג"ר, הנה לא נשאר בה רק מדת הדין לבד, 
ואותו מדת הדין ירד לכלי של היסוד.
%break
וצריך שתדע שזה היה, חידוש בהפרצוף, כי עד עתה לא היה נגלה 
כלום מדת הדין בהפרצוף בכל ה' קצוות, ואדרבה כי אור דחסדים של 
הקומה דבחי"א היה שולט בכל הפרצוף, אלא פעם בהארת ג"ר ופעם 
בלי הארת ג"ר, כנ"ל,
%break
אמנם עתה כבר נזדכך קומת אור דחסדים, מן ספירת ההוד כנ"ל ואין 
שם אלא קומת המלכות, וגם הארת ג"ר נעלם מהפרצוף ע"כ נגלה כל 
כח הדין שבכלי דהוד, ושארית הזה ירד לכלי דיסוד, והנך מוצא שכח 
הדין הזה הוא חידוש שנתגלה עתה בכלי דהיסוד.
%break
%page 337
ולפיכך נבחנים עתה כל ה' קצוות לבחינת ה' גבורות, דהיינו מפאת 
חידוש הצורה שהשיגו בהכלי דיסוד, באופן שיש עתה ב' בחינות: שיש 
ה' חסדים, שהם בה' הקצוות מחסד עד הוד. והב' הוא מפאת היותם ה' 
גבורות, והיינו בהכלי דיסוד.
%break
אמנם יש כאן, עוד אור של הה' בהכלי דיסוד, דהיינו מה שהגיע אליו 
מהזווג זו"ן דבינה, כנ"ל, שהוא אור גדול מאד, כי משורש אצילותה היא 
בחי"ב, שהרי מהזווג דזו"ן של בחי"ב באה, ואח"כ בעת שירדה ביחד 
עם אור החסד להכלים דו"ק,
%break
נתמעטה קומתה לבחי"א, כנ"ל. ועתה שהגיעה להיסוד שוב נתמעטה 
לקומת המלכות. אמנם כיון שמזווג דבחי"ב היא, ע"כ נבחנת לאור 
חסד, אלא בקומה נמוכה ולפיכך מצדה נבחנים הה' קצוות שוב 
בבחינת ה' חסדים,
%break
והם ממתיקים לה' הגבורות הנ"ל שירדו להכלי דיסוד משארית אור 
ההוד. והנה נתבאר לנו היטב, שאור היסוד הוא אור משותף של חסד 
ודין, המכונים ה"ח וה"ג,
%break
שה"ג הם משארית אור הו"ק, וה"ח הם משארית הזכר ונקבה דכלי 
דבינה, והם מתערבים ומתחברים יחד בכלי של היסוד. וצריכים לזכור 
שכל זה נעשה כאן בעת ובסבת שליטתו של האחור דכלי דכתר.
%break
%letter מו
מו) לא מטי בכתר וכו' ומטי בהוד ולא מטי ביסוד כי עלה בהוד, ואז 
הופך פניו ונותן אור למלכות למטה במקומה, ואז הוי מטי במלכות: 
כבר נתבאר ענין לא מטי בכתר שהוא מסבת הזדככות הרגילה ע"י 
ביטוש דאו"פ באו"מ,
%break
שאז נזדכך הבחי"ג שבכלי לבחי"ב, שהאור היוצא בזווג זה הוא קומת 
בינה, ושארית הזה נתן הכתר אל הכלי דחכמה, וכו' כנ"ל. וכיון שחזר 
הארת הג"ר להפרצוף, חזרו כל בחינת הפנים דחכמה ובינה וחסד 
ות"ת והוד אל מקומם כבתחילה,
%break
ואז נמצא אור היסוד שעולה ומתחבר עם הארת הפנים דג"ר של ההוד, 
מטעם הנ"ל, ואז נמצא הכלי דיסוד שהופך פניו למטה, דהיינו שמשפיע 
ג"כ בחי' הארת ג"ר מצד שליטת הכלי דהוד עליו,
%break
אלא לא מבחי"א רק מקומת אור מלכות כי האור הנשאר בכלי היסוד 
אינו אלא קומת מלכות, כנ"ל. ואז הוי מטי במלכות.
%break
אמנם צריך לדעת כאן, מהו אור של היסוד שעלה להוד, ומהו השארית 
שלו שנתן להכלי דמלכות. וצריכים לידע בעמקות יתירה את מקוריותה 
של ה' הנ"ל שירדה להכלי דיסוד. וכבר ידעת שה' זו היא תולדה מזווג 
הזו"ן שבכלי דבינה, ויש עוד לדעת בצורת ה' זו יש ד' על גבי ו',
%break
שהוא הו' שבפנימיות הה' שאין לה ראש. ויש בזה רמז חשוב, כי ה' זו 
כלולה מהזכר ונקבה שבבינה, וע"כ בחינת הנקבה שבה' ה"ס הד' 
ובחינת הזכר שבה' ה"ס הו' בלי הראש שבתוכה.
%break
ופירוש הדברים הוא. כי ענין הפסק רגל השמאלי בסוד הה' יורה, על 
הפסק הג"ר מהו"ק שהוכן ונעשה בתוך הכלי דבינה. כי תראה חידוש 
גדול, אשר הנקבה היא חשובה ביותר מן הזכר שלה,
%break
כי הזכר הוא תולדה הבא מזווג זכר ונקבה דכלי דחכמה בשעה שהזכר 
הוא בבחינת הרכנת ראש, כנ"ל בדברי הרב (דף שט"ז אות ל"ה 
ובאו"פ שם ד"ה החכמה) שהחכמה הפכה פניה ומאירה לבינה פנים 
בפנים הארה לבדה וכו'.
%page 338
שפירושו הוא, כי הזכר שבכלי דחכמה שהוא בחי"ג הפך פניו ונזדכך 
לבחי"ב, כמו הנוקבא של כלי דחכמה, ונמצא שהזכר הרכין ראשו, כי 
הג"ר דחכמה מכונה ראש, כי עתה אחר שנסתלק מעביות דבחי"ג 
נעלם ממנו אור החכמה כולו,
%break
ומשתוה עם קומת בינה של הנקבה שלו, ואז נזדווגו והולידו את הזכר 
של הכלי דבינה הנ"ל. ונודע, שכל בן ותולדה נבחן לבחינת ו"ק של 
המאציל שלו, הרי שמדרגת הזכר הוא בחינת ו"ק של קומת בינה 
בלבד,
%break
שהרי המאציל שלו דהיינו הזכר והנקבה דחכמה, שהולידו אותו, הנה 
בעת שהולידו אותו לא היה לשניהם אלא קומת בינה בלבד, כנ"ל, 
ונמצא הבן שלהם רק ו"ק של הקומה הזאת. כנ"ל.
%break
אמנם הנקבה של הכלי דבינה, היא בחינת הרשימו של הבינה שנשאר 
בהכלי ההוא מזמן של התפשטות הא' אשר אור הבינה של התפ"א 
הניח שמה בעת הסתלקותה משם. והנה אור הבינה הזה היה לו שם 
קומת כתר, כי כל הע"ס דהתפ"א היה להם קומת כתר,
%break
כנודע. והנך רואה גודל החשיבות של הרשימו הזו שנשארה בכלי 
דבינה. ועם כל זה נעשתה לנוקבא לזכר דכלי דבינה שהוא חסר אפילו 
מג"ר דבינה כנ"ל. והיה זה מטעם, שהרשימו זו אורה מועט מאד, כי כל 
האור שלה כבר נסתלק, והיא רק רשימו,
%break
שפירושו אור מועט מאד, המוכרח להשאר אחר כל אור בעת שמסתלק 
מהמקום שהיה בו וע"כ מתוך שהרשימו היא חסרת אור ע"כ נעשתה 
לבחינת נקבה אל אור הזכר הנ"ל הנמוך בהרבה הימנה, כדי לקבל 
ממנו אור. והבן זה.
%break
עתה תבין היטב סוד הה' הנ"ל, שנאצלה מזכר ונקבה הללו. כי הו' 
קטועה בלי ראש העומד בתוך הה' הוא בחינת הזכר שבהתולדה 
הזאת, כי הוא בחינת ו"ק דקומת בינה וחסר בחינת הראש דקומת 
בינה, כנ"ל, וע"כ גם הו' שנמשך ממנו,
%break
הוא קטועה בלי ראש. והד' המקפת על גבי הו' קטועה הזו אשר בהה', 
היא בחינת הנקבה אשר בתולדה הזאת, ונבחנת כמו הראש על גבי הו' 
קטועה, להיותה כולה בחינת ג"ר, כנ"ל, אלא שחסר לה אור, שזה יש 
לו להו' קטועה,
%break
שכל אורה אינו רק ממה שמקבלת מהו' קטועה הזה. ולפיכך היא 
נקראת בשם דלת, להורות שהיא דלה וריקה משפע מבחינתה עצמה 
אלא שצריכה לקבל מהזכר שלה.
%break
והנה סוד ההפסק שנעשה ברגלה השמאלי של הה' יורה שהיא נפסקה 
לב' מדרגות נבדלות זו מזו, וזהו שנעשה עתה ע"י עלית אור היסוד אל 
ספירת ההוד, כנ"ל. כי ידעת ב' מיני אורות שישנם בהכלי דיסוד, הא' 
הוא בחינת הדינין שנשארו בהוד אחר שנעלמו שם הארת הג"ר,
%break
כנ"ל. וב' הוא אור הה' שנמשך אליו מהזו"ן שבבינה כנ"ל. והנה אחר 
דמטי האור בהוד, שהוא בחינת הארת הג"ר שנפרשו מאור היסוד, 
בעת היות האור ההוא בהוד, כי ע"כ ירד שאריתו להיסוד, נמצא עתה 
כאשר ירד שוב האור ההוא לההוד, הנה השארית שירד להיסוד,
%break
ודאי חזר לשורשו להוד, שיש לו עתה שוב שמה ההארת ג"ר שלו, 
והנה האור הזה בעת שעלה, לקח עמו גם את בחינת הו' קטועה 
שבתוך הה' שבהיסוד והעלהו לההוד. באופן שב' אורות עלו מהיסוד 
הא' הוא אור המלכות הנ"ל דהיינו השארית שלקח מקודם מההוד.
%break
והב' ו' קטועה שבתוך הה'. וטעם הדבר הוא כי אע"פ שהו' ההוא אינו 
כלל מבחינת ההוד, עכ"ז עלה שמה, והוא מטעם, מחמת היותו מחובר 
מקודם, באור המלכות כדי למתקה, כנ"ל. שאור המלכות הוא בחינת 
ה"ג והה' הוא בחינת ה"ח והם נמתקו זה בזה ע"ש.
%break
והנה המיתוק הזה בא רק מן הו' שבתוך הה' להיות שהוא האור כולו 
שבתוך הה', אלא ודאי שלקח גם מן הד' את הארת הג"ר שבה, דהיינו 
רק בזמן דלא מטי בהוד והוא היה בהיסוד בלי הארת ג"ר.
%break
אמנם עתה שחזר ומטי הארת ג"ר בהוד הרי, שאינו צריך יותר להארת 
ג"ר שבבחינת הד' וע"כ לא לקח בעת עלותו שמה רק בחינת הו' ולא 
בחינת הד' המקפת עליו. ותדע שבחינת הד' ההיא המקפת עליו, ירדה 
ונתלבשה בכלי המלכות.
%break
%page 339
ועתה מובן היטב ספירת המלכות כי הכלי שבה, הוא כלי מלכות 
שנמשכה מכלי דהוד, כנ"ל. והאור שבה הוא בחינת הד' המקפת על הו' 
מבחינת הה' הנמשכת מזו"ן דבינה כנ"ל.
%break
אמנם אור המלכות בעצמה הוא שנתלבשה כאן בכלי של היסוד, כנ"ל. 
וע"כ נקראת המלכות אספקלריא, שאינה מאירה. כדברי הרב לעיל 
בחלק ד' ע"ש.
%break
והנך מוצא שד' זכרים וד' נקבות יש בהתפ"ב הזה. ב' זוגות הראשונים 
הם זו"ן דכתר וזו"ן דחכמה. ובהם הזכרים חשובים יותר מהנקבות, כי 
הזכר דכתר הוא מבחי"ד דהתלבשות, אבל הנקבה דכתר הוא רק 
מבחי"ג. וזכר דכלי דחכמה הוא מבחי"ג,
%break
אבל הנקבה דכלי דחכמה היא מבחי"ב, הרי שהזכרים גדולים 
מהנקבות. אבל עכ"ז בשניהם נמצאים הזכרים ונקבות בכלי אחד,
%break
כי יש להם קרבה זה לזה מחמת שהזכרים הם מהרשימות שנשארו 
אחר הסתלקות של התפ"א, וע"כ הם חסרי אור, אבל הנקבות הם 
מהתפשטות הב' החדש והם מלאים אור.
%break
אבל הזכר והנקבה דכלי דבינה נמצאת הנקבה גדולה מהזכר, כי הזכר 
הוא בחינת ו"ק של הבינה, והנקבה היא בחינת ג"ר של הבינה, ועכ"ז 
שניהם בכלי אחד מחמת שהנקבה היא מהרשימו והיא חסרה אור,
%break
והזכר בא מהזווג של הזו"ן דחכמה וע"כ הוא מלא אור. וכן הזכר 
שבכלי דכתר, אע"פ שהוא רשימו, הנבחן לחסר אור, הנה חסרון זה 
אמור רק לענין ג"ר שלו, אמנם מלא אור מבחי' ו"ק.
%break
אמנם הזכר והנקבה של הו"ק, יש בהם הבנות מרובות. כי הזכר שהוא 
אור הז"א הוא נאצל ע"י החכמה, שהוא אור החסד שבכלי דבינה 
ואח"כ נתפשט להכלי דז"א, כנ"ל. אבל הנקבה היא תולדה של הבינה, 
דהיינו הה' שנאצלה ע"י זו"ן של הבינה.
%break
אמנם יש להבחין שם עוד בחינת זכר ונקבה, והיינו הזכר ונקבה אשר 
ביסוד ומלכות, ושם הזכר קטן מן הנקבה, כי הזכר הוא בחינת הו' בלי 
ראש שבתוך הה' הנמשך מן הזכר של הבינה שהיא בחינת ו"ק,
%break
כנ"ל. ועם כל זה אינם בכלי אחד אלא הזכר הוא בכלי העליון שהוא 
היסוד. והנקבה היא בכלי התחתונה שהיא המלכות.
%break
והנה ב' בחינות הזו"ן הנ"ל אשר בתוך הז"ס תחתונות, נחשבים פעמים 
לאחת ופעמים לשתים. כי בגדלות יש להנקבה כל הה' הנ"ל, וכל הו"ק 
נחשבים אז להזכר של זו הה' אבל בקטנות,
%break
נחשב רק היסוד לבחינת הזכר והמלכות אין לה אז, רק הד' אשר 
בהה', כי הו' קטועה נוטל היסוד. וגם בזה יש שינוים מרובים ואין כאן 
המקום להאריך.
%break
עוד צריכים להבחין כאן, כי יש ג' חלוקות בז' התחתונות, שהם בחינת 
ראש תוך סוף: הא' הם חסד וגבורה, והם בחינת ראש הו"ק. הב' הם 
ת"ת ונצח, והם בחינת תוך הו"ק. הג' הם הוד, יסוד, מלכות, והם בחי' 
סוף הו"ק. וענין המטי ולא מטי תלוי רק בכתר וחכמה.
%break
והוא מסבה שהאחור דכתר מונע הארת ג"ר מכל הפרצוף, וע"כ אי 
אפשר שיהיה הארת ג"ר בהפרצוף, זולת בביטול שליטת הכתר, והיינו 
ע"י הזדככות העביות שבהמסך שבו, השייך לקומתו, ואז מסתלק האור 
מהכתר, ושאריתו מטי בחכמה, שממנה מופיע הארת הג"ר בהפרצוף.
%break
ולפיכך, אם מטי בכתר, נמנע כל הארת ג"ר אפילו מהחכמה, וע"כ 
שולטים אז בחינת הו"ק דז"ס תחתונות דהיינו הו"ק דראש שבהם, 
שהוא ספירת הגבורה. והו"ק דתוך שבהם, שהוא נצח. והו"ק דבחינת 
הסוף שבהם, שהוא יסוד.
%break
%page 340
ואם ל"מ בכתר, שאז מטי בחכמה אז מגיע שליטת הארת ג"ר ברת"ס 
דז"ס התחתונות, דהיינו: בחינת הארת ג"ר דראש שלהם, שהוא 
החסד. ובחינת הארת ג"ר דתוך שלהם,
%break
שהוא הת"ת. ובחינת הארת ג"ר דסוף שלהם, שהוא ההוד. שמשם 
מגיע בחינת ג"ר בלי ו"ק להמלכות, המכונה ד' שעל גבי הו' הנמצאים 
בציור אות ה'.
%break
וענין ד' זאת, פירושה הפסק אור מהפרצוף. כי נזדכך כל העביות אשר 
בהמסך, ונפסק הזווג, ואין שם עוד או"ח להלביש האו"י, ונפסק ג"כ 
האו"י. וכל הספירות חוזרים להמאציל. 
%break
דהיינו ע"י התכללות כל הרשימות שבהם בתוך המסך, כי רק המסך 
עולה להמאציל, כמ"ש בחלק ד' בהסתכלות פנימית, ע"'ש.
והרי עתה נשלם בחינה הראשונה, שהיא מציאות התפשטות. כלומר 
מציאות התפשטות הב' המכונה פרצוף ע"ב דא"ק.
%break
והנה הגיעו כל יוד אורות עד המלכות. כלומר שהגיע ההזדככות עד 
קומת המלכות. אשר אז נמצא המסך נקי מכל עביות שמבחינת הגוף, 
עד שצורתו שוה לבחינת המסך של מלכות של ראש, שזה נבחן שעלה 
שם ונכלל בהזווג דלא פסיק בהמלכות של ראש.
%break
אשר אז חוזרים ומתעוררים הרשימות של ספירות הגוף הכלולים בו 
בכל מדת עביותם, ושוב מתעבה בעביות שמבחינת הגוף, ובזה חזר 
ונשתנה צורתו מהמלכות שבראש,
%break
ונבחן ע"כ, שיוצא משם ונבדל לעצמו, ואז יוצא עליו זווג עליון, וממשיך 
קומה חדשה של ע"ס אל הגוף. כמ"ש בחלק ד' ע"ש.
%break
ונתבאר שם שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימו. וכיון שבחינה 
אחרונה שבכאן היה הבחי"ג, נמצא שבחינה ג' לא הניחה רשימו, וע"כ 
אינה כלולה בהמסך, והרשימו היותר גדולה שבו הוא בחינה ב', ולפיכך 
כשחזר המסך ונתעבה מתוך התכללותו בהזווג של ראש,
%break
לא היה יכול להתעבות יותר אלא עד בחי"ב, ונמצא הקומה שיצאה 
שם, לא הגיע אלא עד קומת הבינה. כנודע. וזהו הבחינה הב' של 
התפשטות האור, אחר הסתלקותו פעם שנית.
%break
%letter מז
מז) הבחינה הב' היא פשוטה, כי עתה חזר להיות מטי בכתר: כמו 
שנתבאר בדיבור הסמוך, שאחר הסתלקות הב' שנעשה, חזר המסך 
עם הרשימות הכלולות בו, אל המסך שבמלכות של ראש, ושם יצא זווג 
חדש על המסך הזה,
%break
ומתוך שלא היה בו אלא עביות של בחי"ב, ע"כ לא המשיך רק קומת 
בינה, וקומת בינה הזאת חזרה ונתפשטה אל הגוף אל הכלי דכתר, 
וזהו מטי בכתר, דהיינו אור הבינה בכלי דכתר.
%break
והנה גם כאן הכלים קדמו לאורות כי כל אלו הכלים שנשארו ריקנים 
אחר הסתלקות הב' הנ"ל דפרצוף ע"ב, נמצאים עוברים אל פרצוף 
החדש הזה. כמ"ש לעיל אצל הע"ב, אשר כל הכלים הריקנים, שנשארו 
אחר הסתלקות הא' עברו אל התפ"ב שנקרא ע"ב,
%break
כן הדבר גם כאן. וכן כל ד' הבחינות של זכר ונקבה שהיו בפרצוף ע"ב, 
נוהגים ג"כ כאן אלא בשינוי קומה, משום שאין כאן אלא קומה קטנה 
בכללות הפרצוף.
%break
ונבאר ד' הזוגות של זכר ונקבה, שיש בהפרצוף הזה. כי אותו קומה 
של אור הבינה שירדה אל הכתר, כנ"ל, היא בחינת הנקבה של הכלי 
דכתר.
%break
וכמו שבפרצוף ע"ב נעשה הרשימו של בחי"ד דהתלבשות, לבחינת 
הזכר דכלי דכתר דע"ב, (כנ"ל דף רצ"ד ד"ה לא מטי בכתר, עש"ה 
באור פנימי.
%page 341
וכל דברי הרב שם נוהגים גם כאן. וע"ש באו"פ דף רצ"ז ד"ה שמזדכך) 
אותו הדבר הוא גם כאן, אשר הרשימו של בחי"ג מבחינת התלבשות 
שנשאר בהכלי דכתר של פרצוף ע"ב, הוא נעשה כאן לזכר דכתר של 
פרצוף דקומת בינה הזה,
%break
שהוא מקבל מן אור החכמה שעלה תחת המלכות של ראש דע"ב בעת 
הסתלקות הב' ולא חזר לגוף דפרצוף הבינה. דהיינו לגמרי דוגמת 
הזכר דכתר של פרצוף הע"ב. ולפיכך גם הכתר של פרצוף הבינה, 
מונע את הארת הג"ר מהפרצוף,
%break
משום שאור החכמה שמתחת המלכות של ראש, נמצא אחוריו למטה 
שפירושו מבלי להתפשט להגוף, והוא שולט על הכלי דכתר, שגם הוא 
פונה אחוריו למטה, ואינו מאיר רק הארת ו"ק, ומונע הארת ג"ר 
מהפרצוף.
%break
וזה אמרו "מטי בכתר ואז לא מטי בחכמה בינה וחסד" כי האחורים של 
כלי כתר מונע כל הארת ג"ר מהפרצוף, ואפילו מהכלי דחכמה, ומכ"ש 
להארת ג"ר של הראש תוך סוף דז"ס התחתונות.
%break
וזה אמרו "ומטי בגבורה ולא מטי בת"ת ומטי בנצח ולא מטי בהוד ומטי 
ביסוד ולא מטי במלכות" דהיינו כי אז מגיע האור להכלים דו"ק של 
הראש תוך סוף דז"ס התחתונות,
%break
שהם ספי' הגבורה, וספי' הנצח וספי' היסוד. כנ"ל. והכלים דג"ר דז"ס 
התחתונות שהם: חסד, ת"ת, הוד, לא מטי האור בהם. כי האחורים 
דכתר מונע הארת ג"ר מהם. כמבואר.
%break
חוזר כמתחלה. כי בשעה דלא מטי בכתר כי נזדככו הבחינה ג' ובחי"ב 
שבו, ואור כתר חוזר למקורו, הרי פסק כח שליטתו של הכתר, ואז יורד 
השארית שלו להחכמה,
%break
ונמצאים הכלים דהארת ג"ר שברת"ס דז"ס, שמשיגים את שליטתם, 
שהם: חסד, ת"ת הוד. והמלכות מקבלת את בחינת הד' שלה כמ"ש 
לפנינו.
%break
ועתה נבאר, את הזכר ונקבה דכלי דחכמה. כי הזכר והנקבה שבכלי 
דכתר מזדווגים, ומולידים זכר ונקבה דוגמתם: שהזכר, נמשך מצורת 
הזכר, דהיינו בחינת ו"ק בלי ג"ר, כי אור החכמה העומד תחת מלכות 
דראש, נמצא אחוריו למטה כלפי הנאצלים שבגוף,
%break
וע"כ, אין בהזכר דכתר אלא ו"ק בלי ג"ר, כנ"ל, וע"כ, גם בהזכר הנולד 
ממנו, אין בו רק ו"ק בלי ג"ר. וגם הנקבה דכתר נותנת מצורתה אל 
הנקבה שנולדה ממנה, שהוא בחינת אור הבינה ואח"כ מזדככת הכלי 
דכתר והופכת פניה למטה,
%break
דהיינו שמזדכך לבחי"א ונותן את ג' האורות האלו אל הכלי דחכמה. 
שהם: הזכר, שהוא בחינת ו"ק דחכמה, ונקבה, שהיא בחינת אור בינה 
וקומה של בחי"א, שהוא אור החסד, הכולל את ז"ס התחתונות. דהיינו 
לגמרי על דרך שנתבאר באצילות זו"ן דכלי דבינה, 
%break
אצל פרצוף הע"ב, הנ"ל. וכל ההפרש הוא, שכאן ירדו המדרגות וכל 
בחינות האור שבכלי דבינה דע"ב, נמצאים כאן בכלי דחכמה. והכלי 
דבינה, נכללת כאן עם הכלי דחכמה.
%break
אמנם כן נשארו בהבינה רשימות זו"ן מזמן שהיתה בפרצוף ע"ב, 
מטרם הסתלקות הב', אבל אינם עולים בשם, להיותם בחינות שוות עם 
הזו"ן שבכלי דחכמה כנ"ל.
%break
וכמו כן אותו הזווג, שהיה בזו"ן דכלי דבינה שבפרצוף ע"ב, שהולידו ה' 
אחת, אשר ירדה עם אור הז"ס תחתונות, עד שהגיעה אל היסוד 
ומלכות, שהו' שבה נטל היסוד, והד' שבה נטלה המלכות. כן ממש 
נזדווגו כאן בפרצוף הבינה,
%break
הזו"ן שבכלי דחכמה. והולידו ג"כ ה' אחת, שירדה עם הז"ת מכלי אל 
כלי, עד שהגיעה להכלים דיסוד ומלכות אשר הו' שבה נטל היסוד, והד' 
שבה נטלה המלכות.
%break
והנה נתבארו ד' הזכרים וד' הנקבות שבכלים דע"ס של פרצוף החדש 
שבכאן, מקומת הבינה. כי הזכר של כלי דכתר, הוא בחינת ו"ק 
דחכמה, והנקבה דכתר, הוא קומת הבינה.
%page 342
והזכר ונקבה שבכלי דחכמה הם ג"כ ו"ק דחכמה להזכר, וקומת בינה 
להנקבה, ואע"פ, שבכל מקום נחשבים התולדות בחינת ו"ק כלפי 
המולידים שלהם, מ"מ, כאן כיון שהזכר דכתר, אורו עצום ורב,
%break
ומה שמכנים אותו בשם ו"ק דחכמה הוא מחמת האחורים דאור חכמה 
שבראש השולטים עליו, שלא להשפיע רק ו"ק, וע"כ התולדה שלו 
נחשב ג"כ לו"ק כמותו, מאחר שהוא בא בכלי דחכמה שאין לו שום 
אחורים. וכן הנקבה נחשבת לקומת בינה,
%break
כמו הנוקבא דכתר שהולידה אותה, מטעם שיש לה בכלי דחכמה גם 
רשימו דקומת בינה שנשאר שם מזמן התפשטות הע"ב,
%break
שמתחבר עם הנוקבא הזו, ומשגת ע"כ, גם היא קומת בינה. ונתבאר 
שגם בחינות הזו"ן דכלי החכמה נמצא ו"ק דחכמה להזכר, וקומת בינה 
להנקבה, בדומה להזו"ן דכתר.
%break
והזו"ן דכלי הבינה: כבר נתבאר שהם בחינות הרשימות שנשארו מזמן 
התפשטות הקודם דע"ב. והם נכללים עם הזכר ונקבה דכלי דחכמה, 
בהיות בחינתם קרובים זה לזה.
%break
והזו"ן דז"ת: הזכר שבהם הוא אור החסד שנאצל ע"י הזו"ן דכלי דכתר 
אחר הזדככותם לבחי"א, כנ"ל. והנקבה שבהז"ת היא הה' הנ"ל, 
שנאצלה ע"י הזו"ן שבכלי דחכמה.
%break
וה' זו נחלקה ג"כ לזו"ן, דהיינו לו' וד' שהו' נתלבש בהכלי דיסוד. והד' 
בכלי המלכות. והם בחינות זו"ן קטנים אשר בז"ת.
%break
והנך מוצא שכל דרכי האצילות שהיו בהתפ"ב הנקרא ע"ב דא"ק, היו 
ג"כ בפרצוף הבינה דא"ק, רק בירידה של מדרגה אחת: כי בחינת הזו"ן 
דחכמה דע"ב, נתעלו בפרצוף הבינה לזו"ן דכתר. ובחינת הזו"ן דהבינה 
דע"ב נתעלו כאן לזו"ן דחכמה.
%break
וכן אור הז"א שנאצל בפרצוף ע"ב מהכלי חכמה נאצל כאן מכלי הכתר. 
וכן הה' שנאצל מהכלי בינה אצל פרצוף ע"ב, נאצלה כאן מהכלי 
דחכמה. וכו' עד"ז. וכל זה נמשך, מכח ירידה הכללית,
%break
שהיה כאן אשר חכמה נשארה בהראש ולא בא ונתפשט לגוף רק אור 
הבינה לבד. ונמצא אור הבינה נתלבש בכלי דכתר ואור הז"א בא לכלי 
דחכמה,
%break
דהיינו אחר שנזדככו הזו"ן דכתר לבחי"א, כנ"ל. ואור המלכות בכלי 
דבינה, כי אותה הה' שנאצלה מהחכמה באה לכלי דבינה, ומשם 
נתפשטו להז"ת. כמ"ש.
%break
ועתה נבאר את הסדר של מטי ולא מטי הנוהג בפרצוף הבינה דא"ק 
הנק' ג"כ פרצוף ס"ג דא"ק. וענין המטי ולא מטי הקבוע תמיד בפרצוף 
זה.
%break
והנה כבר ביארנו לעיל סדר התפשטות הראשון של זה הפרצוף (דף 
ש"מ ד"ה הבחינה הב' באו"פ עש"ה) ונתבאר שם שבשעה שנתפשט 
קומת הבינה אל הפרצוף ומטי אור הבינה בכלי דכתר, הנה אז הגיע 
האור לכל הכלים דשליטת הו"ק שבהפרצוף,
%break
לפי מה שנתרשמו בזמן התפ"ב מטרם הסתלקותו, כי הם, הם הכלים 
שבאו בפרצוף הבינה הזה, ולכן הגיע האור לג' כלים דבחינת אחורים 
שבראש תוך סוף שבז"ת, שהם: גבורה, נצח, יסוד. ונמשך הארתם עד 
שנזדכך הזו"ן דכלי דכתר לבחי"א, וזו"ן האלו עלו לשורשם,
%break
ואז מטי בחו"ב דהיינו בהזו"ן שבחכמה ובינה, שהם בחינת ו"ק דחכמה 
לזכר ובחינת קומת בינה להנקבה, כנ"ל. ואז הגיע הארת ג"ר 
להפרצוף, ומטי בכל הכלים דפנים שיש ברת"ס שבז"ת, שהם: חסד, 
ת"ת, הוד, ואור הד' למלכות.
%break
%page 343
ואין להקשות מאחר דלא מטי בחכמה מטרם שנזדכך הכלי דכתר 
לבחי' א', שאז הפך פניו ונתן אור החסד אל הכלי דחכמה, א"כ גם 
הזו"ן דחכמה היו צריכים להתמעט לבחי"א. והענין הוא, כי הכלי דכתר 
השפיע את הזו"ן להכלי דחכמה מבחינת הארה,
%break
מטרם שנזדכך לבחינה א', (ע"ד שכתב הרב אצל הזכר דהכלי דבינה 
הנאצל מהכלי דחכמה בזמן התפ"ב, בדף שכ"ב אות ל"ח ובאו"פ דף 
שכ"ב ד"ה והאור). שרק אחר שירדו הזו"ן אל הכלי של החכמה, נזדכך 
הכלי דכתר והוריד את הבחי"א, דהיינו אור החסד,
%break
להכלי של חכמה. והנה יש עתה בכלי זה ג' אורות שהם: זכר בו"ק 
דחכמה, ונוקבא בקומת בינה, ואור החסד, שהוא אור הז"א. גם ידעת 
שזו"ן דחכמה נזדווגו והולידו ה' שהיא בחי' הנקבה לאור החסד. שבאה 
לכלי דבינה כנ"ל. ואז הזו"ן דחו"ב נזדככו מבחי"ב לבחי"א,
%break
והפכו פניהם למטה כנ"ל אצל התפ"ב, ונתנו את אור החסד עם הה' 
הנ"ל אל הכלי דחסד, ואז עלה הגבורה להכלי דחסד, והכלי דגבורה 
הפכה פניה למטה ונתנה את שארית שלה בהארת ג"ר אל הת"ת.
%break
ואז לא מטי בנצח, כי עלה אל הת"ת והפך פניו למטה. ונתן שאריתו 
להוד בהארת ג"ר, ואז לא מטי ביסוד כי עלה להוד, ואז הפך היסוד 
פניו ונתן שאריתו אל המלכות, שהוא הד' של הה' הכל כנ"ל.
%break
גם צריך שתזכור מ"ש הרב לעיל שהכלים האירו זה לזה, בטרם 
שהפכו פניהם לנתינת האורות, משום שכולם קומתם שוה, דהיינו 
שנתנו את הה' הנולדה מזווג זו"ן הנ"ל, זה לזה, מטרם שהפכו פניהם, 
ורק הבינה לא יכלה ליתן את הה' הנ"ל להחסד,
%break
מטרם שהפכה פניה, משום שיש הפרש הקומה בין הבינה להכלי 
דחסד, שזה ג"ר וזה ו"ק, משא"כ, בין הכלים דז"ת גופייהו, שקומתן 
שוה (עי' דף שכ"ב אות ל"ח בדברי הרב) ולפיכך אחר שהגיעה הה' 
הנ"ל להכלי דחסד, הנה הכלי דחסד נתן אותה להכלי דגבורה,
%break
בטרם שהפכה פניה למטה, לכן אח"ז שהפכה פניה למטה נתנה את 
הה' הנ"ל יחד עם השארית שלה להכלי דת"ת. וכן הכלי דת"ת, נתנה 
את הה' הנ"ל אל הכלי דנצח, בטרם שהפך פניו למטה,
%break
ואח"ז שהכלי דנצח הפך פניו למטה, נתן את הה' הנ"ל יחד עם 
השארית שלו אל הכלי דהוד. וכן עד"ז, הכלי דהוד נתן את הה' לכלי 
דיסוד, מטרם שהפך פניו למטה, ואח"ז שהפך פניו למטה נתן את הד' 
מן אותה הה' אל הכלי דמלכות.
%break
וכבר ידעת ב' הענינים שיש בדבר הפיכת פנים למטה (עי' באו"פ דף 
שכ"ח ד"ה וצריך שתזכור) הא' הוא מבחינת הכלי, שמהפכת מקום 
ההשפעה שלה מהארת ו"ק להארת ג"ר או להיפך. והב' הוא מבחינת 
המסך, שגדלות העביות שבו הוא הפנים והתמעטות העביות,
%break
הוא הפיכת פנים. עש"ה. והנה בכל הכלים דז"א שקומתם שוה, 
מבחי"א, הנה הפיכת פנים שבהם, רק מבחינת הכלים לבד, אבל 
המסך לא נזדכך בעת הפיכת פנים. לבד בהפיכת פנים ביסוד, שאז 
כבר נזדכך גם המסך דבחי"א לקומת המלכות,
%break
באופן, שאחר שהגיע אור הד' להמלכות, גם המלכות נזדככה, וכל 
העביות פסק מהמסך, ואז נתבטל הזווג, ונסתלק כל האור מן הפרצוף.
%page 344
אשר אז עולים כל האורות בבחינת מ"ן אל הכלי דכתר אל הזו"ן דכתר 
אשר שם, ואז המסך שלהם חוזר ומתעבה לבחינה ב', ונמצא שוב 
מזדווג עם אור העליון,
%break
וממשיך שוב קומת בינה כמתחלה. והוי מטי אור הבינה בכלי דכתר, 
ומטי ג"כ בגבורה נצח יסוד. ולא מטי בחכמה בינה חסד ת"ת הוד 
מלכות.
%break
ואח"ז, שוב מזדכך המסך דבחי' זו"ן דכתר, ואז מטי בחו"ב וחסד ות"ת 
והוד ומלכות. ולא מטי בכתר גבורה נצח יסוד. וכיון דמטי למלכות אז 
נפסק הזווג, ומסתלקים האורות ועולים לכלי דכתר, בסוד מ"ן, אל הזו"ן 
אשר שם, 
%break
ושוב נמשך קומת בינה להכתר וחזר ומטי בכגנ"י, ולא מטי בחבחתה"מ 
וחוזר חלילה כמתחלה, כי כן האורות מתגלגלים בפרצוף הזה תמיד: 
פעם בכגנ"י ופעם בחבחתה"מ, כשלהבת הנר המתנועעת לכאן ולכאן.
%break
וטעם הדבר, הוא משום שהמסך דבחי"ב הוא מסך קלוש, להיותו 
בבחי' אחורים דבינה אל החכמה, ושואב משם את כחו, וכבר ידעת 
שבחינת אחורים דבינה על החכמה, נשרש עוד בבינה של האו"י, 
שפונה אחוריה אל החכמה, וממשכת חסדים מכתר,
%break
בסוד י' ונ' של הצדיק שהם הפכים זה לזה. וע"כ הוטבע בהבינה 
החשק אחר החסדים, ולבחור יותר באור דחסדים מבאור החכמה. 
בסוד הכתוב, כי חפץ חסד הוא כדברי הרב (לעיל דף של"ג אות מ"ג). 
וע"כ אחר שנעשה הזווג על המסך של בחי"ב,
%break
והאור מתפשט אל הפרצוף, וכבר יש להבינה אור דחסדים בשפע, הנה 
אז מתחלש המסך ומזדכך, משום, שגם האחורים דאמא על החכמה 
מתבטל ג"כ, שאע"פ שהיא מעדיפה אור חסדים על אור חכמה, הנה 
זה רק בשעה שיש צורך לאור דחסדים,
%break
אבל אחר שכבר יש אור דחסדים בשפע, היא פונה עצמה בחזרה אל 
אור החכמה, ומבטלת האחורים שלה, וממילא גם המסך הנסמך על 
האחורים האלו מזדכך גם הוא, 
%break
ובסדר המדרגות עד שמזדכך לבחי' הכתר שאז נפסק הזווג ומסתלקים 
האורות מהפרצוף והרשימות שלהם עולים אל הכלי דכתר כשהם 
כלולים בהמסך שנזדכך,
%break
והנה אז שוב מרגשת הבינה את חוסר של אור חסדים וחוזר האחורים 
שלה על חכמה למקומו ואז שוב מתעבה המסך של הבחי"ב אשר שם, 
מכח האחורים דבינה, וחוזר הזווג מחדש, וממשיך הקומה דבחי"ב, 
וחוזר האור דחסדים בשפע אל הפרצוף,
%break
ואז שוב הבינה מבטלת את האחורים שלה, שעל החכמה, ושוב המסך 
מזדכך עד שמזדכך כולו, ושוב פסק אור חסדים, ושוב עולים הרשימות 
השוקקות, לבחי' מ"ן, אל הכלי דכתר,
%break
ושוב מרגשת בחוסר החסדים, ומחזרת האחורים שלה על החכמה, 
אשר אז חוזר המסך ומתעבה לבחי"ב ומזדווג עם אור העליון וכן חוזר 
חלילה כמו שלהבת המתנענע לכאן ולכאן.
%break
והנה נתבאר, איך המטי ולא מטי שבפרצוף הזה הוא קבוע וקיים 
תמיד. וכשמטי הקומה דבחי"ב אל הכלי כתר, מטי ג"כ בגבורה נצח 
יסוד, כנ"ל, שהם בחינת אור החסדים בלי הארת ג"ר כנ"ל, אבל הוא 
בשפע גדול, להיותם נמשכים מהכלי דכתר.
%break
שמשום זה הבינה מבטלת את האחורים שלה, והמסך מזדכך, ואז מטי 
בחכמה ובינה ומגיע הארת הג"ר להפרצוף, ומטי ג"כ בהכלים דפנים 
של הז"ת, שהם: חסד ת"ת הוד, עד דמטי למלכות, שאז כבר פסק 
עביותו של המסך, ונפסק הזווג,
%break
ועולה המסך עם הרשימות של האורות, לכלי דכתר, מטעם השואת 
הצורה, כנודע, ואז מרגשת הבינה את חוסר החסדים, ושוב מחזרת 
את אחורים שלה על החכמה כבתחילה,
%break
ושוב מתעבה המסך לבחי"ב, ומזדווג עם האור העליון, ומטי שוב קומת 
אור הבינה אל הכלי דכתר, ושוב מטי בכגנ"י, ול"מ בחבחתה"מ, וחוזר 
חלילה, כנ"ל.
%break
%page 345
%letter מט
מט) שיעור הזמן אשר לא מטי האור בספי' הוא רגע א': כלומר שיעור 
הזמן של הסתלקות האור מכל הפרצוף, הוא רגע, והיינו הזמן של 
עליות האורות למ"ן, אל הכלי דכתר, להזו"ן אשר שם, כי אז אין זווג 
בהפרצוף, מחמת שהמסך נזדכך מכל עביותו כנ"ל,
%break
וע"כ נבחן לבחי' זמן של זעם. ומשמיענו בזה, אשר ענין המטי ולא מטי 
שבהפרצוף, נמצא מתגלגל לכאן ולכאן בלי הפסק, כי באותו רגע דלא 
מטי במלכות, תיכף עולים האורות לזו"ן דכתר, והאחורים דבינה תיכף 
שבים למקומם, וחוזר העביות דבחי"ב,
%break
ומטי תיכף האור של קומת בינה להכתר. באופן שכל הענין הזה דומה, 
כמו שלהבת המתנענע לכאן ולכאן. כי ענין החושך הנעשה בפרצוף 
בזמן עליות האורות למ"ן, ובטרם שנעשה הזווג, הוא זמן קצר מאד.
%break
מחמת זעם ומחמת התחתונים שאין בהם כח וכו' וכדי לעשות כלי. כל 
אלו ג' הטעמים הם דבר אחד, והוא מ"ש חז"ל, בתחלה עלה במחשבה 
לברוא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת 
הרחמים ושתפה למדת הדין (עיין באו"פ חלק ד' פ"א סעיף ד') פירוש,
%break
כי שורש מדה"ד היא בחי"ד, והיא שיצאה בתחלה בהתפ"א, שלא היה 
שם אלא כלי אחת של המלכות מבחינת העביות דבחי"ד, וז"ס עלה 
במחשבה לברוא העולם במדת הדין. אלא שראה שאין העולם מתקיים, 
שאין כח בהתחתונים לקבל האור מבחינת מדה קשה כזו,
%break
ע"כ שיתף עמה מדת הרחמים, שה"ס בחינת הבינה שנקראת בכל 
המקומות, מדת הרחמים, כנודע. שעל זה רמזו בזוהר רות בסו"ה 
ותלכנה שתיהם, שהם ב' ההין של שם הויה שנכללו כאחד.
%break
ע"ש. והוא כמבואר כי ה' הראשונה של שם הויה היא בחינת בינה וה' 
אחרונה של שם הויה היא בחינת המלכות, אשר לשם תיקון העולם 
נשתתפו שניהם יחדיו, דהיינו מדת הרחמים עם מדת הדין, כנ"ל.
%break
והנה דבר השיתוף הזה לא נעשה בבת אחת, אלא לאט לאט בסדר 
השתלשלות הפרצופין והמדרגות, וכל המלאכה הזו נעשה ע"י 
הסתלקות האורות. כי בזמן הסתלקות הא' כבר התחיל המסך דבחי"ד 
להתכלל בט"ס הראשונות,
%break
ע"י עליתו ממדרגה למדרגה עד ביאתו אל המאציל. וגם שם נעלם 
עיקר כח הדין מהמסך, כי בחי"ד לא הניחה רשימו להמשכת האורות, 
כנ"ל. ומתוך זה נעשה שורש לחילוק מדרגה על זכר ונקבה, כי לא חזר 
להתפ"ב אלא חצי רשימו של בחי' ד', דהיינו הרשימו דהתלבשות,
%break
והוא שנעשה לבחינת הזכר דכלי דכתר של התפ"ב, והוא נבחן אמנם 
לחצי דבר, להיותו חסר בחינת המשכת האורות וע"כ נעשה מחויב 
להמדרגה דבחי"ג שישלים אותו בבחינת המשכה. והבן, שמכאן נמשך 
הסוד בעולמות התחתונים שזכר בלי נקבה הוא פלג גופא.
%break
והנה זו"ן דכלי דכתר ההוא, הם התחלה לשיתוף מדת הרחמים בדין כי 
בחי"ג נבחנת למדת הרחמים כלפי בחי"ד. ודבר זה נמשך שם בכל הד' 
זוגות של זכר ונקבה אשר בהתפ"ב ההוא.
%break
ואח"ז בהסתלקות הב' נעלם ג"כ בחינת רשימו של המשכה דבחי"ג, 
ולא נשאר כי אם בחי"ב, אלא שהזכר דבחי"ג מבחינת התלבשות 
נשתתף עמה בכלי דכתר, כנ"ל.
%page 346
ושיתוף הזה, נמשך גם כאן בכל הד' זוגות של זכר ונקבה שבפרצוף 
בינה הזה. אמנם עדיין לא היה יכול להגמר אלא עד יציאת הבינה מחוץ 
לג"ר, ולבא לבחינת ו"ק. ודבר זה הוכן ע"י המטי ולא מטי המתגלגל 
בפרצוף הבינה הזה, כמ"ש במקומו,
%break
ואז יצא עולם הנקודים, ששם כבר יצא הבינה מבחינת ג"ר לבחינת 
ו"ק, אלא ששם היה סוד שביה"כ, ונגמר הדבר בעולם התיקון בעולם 
האצילות. ששם יצא השיתוף דמה"ר במה"ד על כל שלמותו, כמ"ש 
במקומו.
%break
והנך רואה איך המטי ולא מטי אשר בפרצוף הזה, הוא המקור לשיתוף 
מדת הרחמים בדין. וזה אמרו, שענין הסתלקות האור המתגלגל תמיד, 
מסבת המטי ולא מטי הוא "מחמת זעם" כלומר מחמת תוקף הדין שיש 
בבחי"ד, ואין העולם מתקיים בו כנ"ל בדחז"ל.
%break
והוא מחמת התחתונים שאין בהם כח, שהוא ג"כ אותו הדבר, דהיינו 
שאין העולם יכול להתקיים בו. והוא "כדי לעשות כלי", דהיינו 
שהעצמות יוכל להתלבש בו, באופן, שלא יהיה עוד הזדככות 
והסתלקות האורות.
%break
שזה נעשה רק בגמר שיתופם של מדה"ר ומדה"ד יחד, ולא מקודם 
לכן, כי עד שם היו האורות הולכים ומסתלקים בכל פרצוף, כנ"ל, 
והכלים לא היו ראוים לתפקידם. וזה אמרו "כדי לעשות כלי. הרי שכל 
אלו ג' הטעמים שאומר הרב הם דבר אחד.
%break
מעשה בני אדם כך יומשך זמן החיים ההם. והבן שאין הכוונה כאן על 
סדר אצילות הפרצופין מעילא לתתא, כי עדיין אין כאן בני אדם, שיוכלו 
לקלקל או לתקן.
%break
אלא הכונה היא על זמן הזה, אחר שד' העולמות כהלכתן, אז יכולים 
מעשה התחתונים להאריך החיים העליונים בהפרצוף הזה או ח"ו 
לקצר.
%page 347
והוא שהמעשים הטובים ממשיכים ריבוי השפע, ונודע שכל חידוש של 
השפעה, מחויב להמשך מא"ס ב"ה, באופן, שאם האדם גורם במעשיו 
לחידוש השפעה,
%break
היא נמשכת מא"ס ב"ה ועוברת תוך עולם הצמצום ומשם לפרצוף הא' 
דא"ק ומשם לפרצוף הב' דא"ק ומשם לפרצוף הג' הזה, אשר קבוע בו 
ענין המטי ולא מטי, ומכאן ליתר המדרגות בד' העולמות אבי"ע, ובאה 
לעולם הזה לידי קבלה להאדם.
%break
ולכן אם המעשה היא על כל שלימותה נמצא, שבשעה שהשפע עוברת 
בפרצוף הבינה הזה, והיא מתגלגלת שם על הדרכים של מטי ולא מטי, 
הנה אותה המדרגה שהשפע מיוחס אליה הנה כשהגיע הזמן של המטי 
באותה מדרגה, אינה עוברת משם במהרה, אלא מארכת לה הזמן,
%break
שבזה נמצאת השפע מרחבת זמן הקבלה גם בשעה שתגיע להאדם 
בעוה"ז, שזה נקרא, שהחיים של האדם מתארכים, ואם אמנם המעשה 
פגומה, אז נמצאת השפע שם בגלגול קצר מאד כי כשמטי השפע 
בהמדרגה המיוחס לה, אינה מארכת זמן,
%break
אלא תיכף באה במצב דלא מטי. שזה גורם שבהגיע השפע לעוה"ז 
להאדם, אינו יכול להחזיק בה אלא זמן קצר מאד. וז"ס שהרשעים 
קצרי ימים ושבעי רוגז. והבן זה. אמנם צריכים לזכור כאן המובן של 
זמן ברוחניות, שנתבאר בהסתכלות פנימית בחלק א' בסופו.
%break
%letter נ
נ) ג' מדרגות וזה לא שייך בג"ר: כבר נתבאר זה באו"פ לעיל על דברי 
הרב (דף שי"א) כי ב' תנאים מחויבים להשלמת הכלי: הא' הוא תשלום 
החצי דופן החיצון, שהוא בחינת המקום לקבלת או"מ. כי מתוך שאין 
לך אור שלא יהיה בו פנימי ומקיף,
%break
א"כ גם אין לך כלי שלא יהיה בו כלי פנימי וכלי חיצון, שיהיה מוכשר 
לקבל את ב' הבחינות שבאור. ולפיכך מכנה אותם הרב בשם ב' חצאי 
הדופן (לעיל ח"ד פ"ה אות ה') כי הוא תנאי מחויב בהדופן של הכלי 
כלומר בבחינת הכשר הכלי שיהיה ראוי לקבל איזה אור בתוכו.
%break
וזהו תנאי א'. ותנאי הב' הוא שיהיה פעם ריקן מכל אור ואפילו מבחי' 
או"מ. כי הסתלקות האור עושה אותו לכלי.
%break
ולפיכך לא נעשו הכלים בהתפ"א רק להז"ת שהם זו"ן, כי המלכות 
שהשיגה נרנח"י פנימים בשלימות, בעת ההתפשטות, לכן בעלותה 
לז"א השיגה או"מ הא', ובעלותה לבינה השיגה או"מ הב', ובעלותה 
לחכמה, לא קבלה עוד שום אור יותר.
%break
כדברי הרב (ח"ד פ"ו אות טו) וע"כ בבואה לחכמה, שנתרחקה אז ג' 
מדרגות מהכלי שלה, שהם חכמה בינה ז"א, הנה נשלמו ב' התנאים 
הנ"ל, כי כבר השיגה את חצי דופן החיצון לקבלת הב' מקיפין.
%page 348
ואינה מקבלת עוד שום אור יותר. וע"כ נגמר הכלי שלה. אמנם הז"א 
אינו נגמר בטרם ביאתו למאציל, משום כי בעת עלות הז"א לכתר, הרי 
הוא מקבל שם עוד את האו"מ הב',
%break
וא"כ אין עוד הסתלקות האור מהכלי שלו לגמרי, אלא אח"כ כשנסתלק 
גם מהכתר ובא למאציל אז נחשך הכלי שלו ונגמר.
%break
אמנם הג"ר, שהם כח"ב, לא קבלו שם בהתפ"א שום מקיפים, גם האור 
לא נפסק מהם לגמרי, כי אפילו הבינה בביאתה לכתר, עדיין מקבלת 
שם בחי' יחידה פנימית שלה, וע"כ הם חסרים ב' התנאים, וע"כ לא 
נעשו כלים אל הג"ר, בהתפ"א ההיא.
%break
המובחר יותר מתלבש תוך החכמה ומה שהחשיך מעט, מחמת ריחוק 
האורות משם, זה ישאר בבחינת כלי. כלומר, כי הרשימו כלול מאור 
וכלי כמו כללות האור שממנו נשאר, וכבר ידעת דברי הרב לעיל (ח"ד 
פ"ו אות ב) שבהתפ"א מטרם שנסתלק,
%break
היו האורות מעורבים עם הכלים, ואין שום הכר כלי שם, ולפיכך גם 
הרשימות הנשארים מאורות ההם, היו ג"כ מעורבים מאור וכלי יחדיו 
(עיין בח"ד בהסתכלות פנימית אות מ"ח) ומכל שכן הכלים דג"ר, 
שאפילו הכלים בעצמם אינם נחשבים עוד לכלים כנ"ל.
%break
ולפיכך, עתה כשחזרו האורות בהתפ"ב, ובאו זכר ונקבה בכלי דכתר, 
שהזכר הוא מבחינת הרשימו דאור כתר דהתפ"א, הנה נחלקת 
הרשימו לב' בחי' אור וכלי שבו, שהמובחר שבו, דהיינו בחינת האור, 
הוא נעשה לבחינת אור של הזכר דכלי דכתר,
%break
והגרוע שבו שהוא בחינת הכלי שהיה מעורב בו, נפרש ממנו, מחמת 
אור החכמה שנתלבש ג"כ באותו הכלי דכתר, ומתוך שאור החכמה 
נתלבש בהכלי של הרשימו,
%break
נמצא החכמה מפסקת, בין אור של הרשימו ובין הכלי שלו, ואז נחשך 
הכלי ההוא ונגמר בה בחינת הכלי, כדברי הרב.
%break
בהתפשטותם עתה הוא הגורם בג"ר אלו להעשות כלי. כי האור של 
החכמה שנתלבש בכלי דכתר, הפסיק בין האור וכלי של הרשימו, 
שבזה נחלשה הרשימו דהתפ"א ג"כ.
%break
וכל עוד שהרשימו הוא שלם, עדיין מתחזק הכלי מן הרשימו שבו, 
ואפילו אחר התרחק ממנה האור ג' מדרגות, אמנם עתה הנה גם 
בחינת רשימו נחלשה, אחר שנגרע ממנה בחינת הכלי שבה כנ"ל.
%page 349
וגם משגת בזה בחינת חצי דופן חיצון, כי הכלי נכללה גם מבחי"ג 
מפאת הלבשתה את אור החכמה, שהוא בחי"ג, והוא בחי' חיצוניות 
להבחי"ד. ועד"ז הכלי דחכמה של התפ"א, שנתלבשה בה עתה אור 
הבינה הוא משגת ע"י את חצי דופן החיצון,
%break
כי אור הבינה הוא בחינה ב' שהיא חיצוניות להכלי של החכמה שהיא 
בחינה ג'. ועד"ז הכלי דבינה דהתפ"א, שנתלבש בה אור הז"א, משגת 
על ידו חצי דופן החיצון שלה,
%break
כי אור ז"א הוא בחי"א, שהוא חצוניות לבחי"ב. הרי שהכלים דג"ר 
נעשה ע"י התפ"ב של עתה, ועצם ההתפשטות גורם להם להעשות 
כלים.
%break
והנה הרב אומר כאן ג' טעמים בענין גמר כלים דג"ר: הא', מסבת 
יציאתו והתרחקותו של אור המובחר של הרשימו מאור העב וגרוע 
שבו, וע"כ, נעשה אור העב של הרשימו לכלי גמור. הב', מסבת ביאת 
אור חדש של החכמה, המתלבשת באותו אור העב של הרשימו,
%break
שהוא מתמצע ומפסיק בין אור המובחר של הרשימו ובין אור העב 
דהרשימו, שע"י זה נעשה אור העב לכלי גמור. הג', מסבת האחורים 
של האור הכתר, הנשאר עומד בראש ולא חזר להתפשט להגוף 
בהתפ"ב הזה, שהאחורים האלו,
%break
ממעטים את אור הג"ר עוד ביותר ממה שהיה בעת ההסתלקות גופיה. 
וע"כ הוא מחשיך על הכלים ביותר מהרחק ג' מדרגות. ולכן נעשו עתה 
לכלים בעת התהוות אחורים של הכתר מתחת המלכות של הראש.
%break
זכר ונקבה ביחד בכתר, וזכר ונקבה בחכמה. שהרשימו דכתר 
דהתפ"א נעשה לזכר דכתר, והרשימו דחכמה של התפ"א נעשה לזכר 
דחכמה. ואור חכמה דהתפ"ב הבא מחדש, נעשה להנקבה של הכתר, 
ואור הבינה דהתפ"ב נעשה בחי' הנקבה דכלי דחכמה.
%break
%letter נא
נא) שאור הבינה יהיה זכר ואור החסד יהיה נקבה גם זה לא יתכן: כי 
הע"ס נבחנים לב' זכרים שהם חכמה וז"א. וב' נקבות, שהן בינה 
ומלכות, וזכר, פירושו התפשטות האור. ונקבה פירושה,
%break
קבלת האור. וסימנך שהזכר פניו למטה להשפיע לתחתונים והנקבה 
פניה למעלה לקבל. ויחסים אלו הושרשו עוד בהע"ס של או"י. כי כתר 
דאו"י ה"ס השורש, והתפשטות הא' מן השורש, הוא אור החכמה. 
והתפשטות הב' הוא אור דחסדים, דהיינו הז"א,
%break
והם שניהם בחינת זכרים. והבינה היא הנקבה של החכמה. והמלכות 
היא הנקבה של הז"א. וזה אמרו "שאין לומר שאור הבינה יהיה זכר 
ואור החסד יהיה נקבה" משום שטבע האורות משורשם הוא להיפך,
%page 350
שאור החסד הוא זכר, דהיינו אור הז"א. ואור הבינה היא נקבה, 
כמבואר.
שהופכת חכמה פניה למטה וכו' ענין זה כבר נתבאר לעיל (דף ש"כ 
ד"ה החכמה, באו"פ) ומשם תדרשנו.
%break
מזדווגים וכו' אור אחד הנקרא י': עיין באו"פ דף ש"כ ענין הזווג הזה. 
ואע"פ שהזכר הזה הבא מזווג דחו"ב נבחן לבחינת ו"ק שלהם שכל 
תולדה נחשב לו"ק כלפי המולידים אמנם כיון שהוא ו"ק דחכמה שהוא 
י' נבחן בערך עצמו ג"כ לי'. אמנם בחי' ו"ק אמיתים מכונים תמיד בו'.
%break
היוד מתלבש תוך אור הבינה. היינו בהרשימו שנשאר בהכלי דבינה, 
מזמן של התפ"א, אחר שנסתלק משם אור הבינה. כי כל האורות הניחו 
שמה רשימות בהכלים שלהם,
%break
בעת הסתלקותם מהם. כדברי הרב לעיל (ח"ד פ"ב אות ב') ואותו 
הרשימו שבכלי דבינה, נעשה לבחינת הנקבה להי' הנ"ל.
%break
%letter נב
נב) אור זה של הבינה הוא מן האורות הראשונים שנשארו שם: כלומר 
שהוא הנשאר מהאורות של התפשטות הראשונה דא"ק. כנ"ל בדיבור 
הסמוך.
%break
%page 351
%letter נג
נג) הבינה נקרא י' ו' ד' בבחי' ג' האורות שבה וסדרן יד"ו: הזכר נק' י' 
ע"ש החכמה, להיותו תולדה שלו, כנ"ל. והנקבה שהיא הבינה, עם אור 
החסד שבה,
%break
ה"ס ה' אשר אור החסד, נבחון לו' שבתוך הה', והבינה נבחנת להד' 
המקפת על גבי הו', והוא, להיותה בחינת הג"ר של הו' הזה.
%break
%letter נד
נד) אור המלכות בכלי של יסוד: כי אחר שנזדכך הבחי"א של אור 
ההוד, לבחינת כתר, דהיינו הממשיך רק קומת אור המלכות, אז ניתן 
האור להכלי של היסוד. וזה אמרו אור המלכות בכלי של היסוד. (ועי' 
לעיל דף של"ו באו"פ ד"ה חזר שנתבאר זה באורך).
%break
ו' נכנסה בכלי יסוד בסוד זכר של מלכות אשר שם, כי יותר גבוה. כי ו' 
זו היא מקומת בחי"א, כנ"ל, שאחר שנזדככה הבינה לקומה דבחי"א 
נתנה ה' הנ"ל, ביחד עם אור החסד אל הכלים דו"ק. גם ההוד נתן הה' 
הנ"ל אל היסוד בבחינת הארה לבדה,
%break
ולא על ידי הזדככות הבחי"א. כנ"ל בדברי הרב (דף של"ג אות מ"ג) 
ואחר שההוד האיר בו את הה' הנ"ל נזדכך לקומת המלכות ונתן 
שאריתו זו להיסוד. הרי שהו' מהה' דנטיל היסוד, יש לו קומה של 
בחי"א, כמו הז"א,
%break
וע"כ הוא הזכר של הכלי דהיסוד אל האור של קומת המלכות אשר בו, 
שהיא הנקבה שבו. "וזה אמרו שהו' גבוה כמה מדרגות מאור המלכות 
שביסוד" הא', שהוא קומת בחי"א, כנ"ל, והב' שהוא בא מהזווג של זו"ן 
דבינה כנ"ל.
%break
%page 352
%letter נה
נה) בינה יש זו"ן ובן שהוא החסד הנ"ל: הזכר, הוא הי' שנולדה ע"י זו"ן 
דכלי דחכמה. והנקבה, היא הרשימו שנשאר בכלי דבינה מזמן התפ"א. 
ובן אשר שם, הוא אור החסד שהשפיע חכמה אל כלי דבינה, אחר 
שנזדככו זו"ן דחכמה לבחי"א, כנ"ל, באות נ"א.
%break
ועליות אלו תלוי במעשה התחתונים. כי בשעה דלא מטי בחכמה ובינה, 
כי נזדככו לבחי"א ונעלם קומת חו"ב מן הפרצוף הנה אז עולים חו"ב אל 
הכתר וע"י עליתם שם לזו"ן דכתר, הם גורמים חזרת העביות של 
בחי"ג להמסך דזו"ן דכתר, ואז שוב מזדווגים עם אור העליון,
%break
ושוב ממשיכים קומת חכמה כמתחלה. (כנ"ל באו"פ דף שכ"א ד"ה מטי 
בכתר עש"ה) וע"ד זה, בבחינה הב' של ההתפשטות, דהיינו, הפרצוף 
בינה דא"ק, בשעה דלא מטי בחכמה, בינה, חסד, ת"ת, הוד מלכות 
כנ"ל (באו"פ דף שמ"ג ד"ה וכבר ע"ש).
%break
אשר אז כל האורות עולים להכתר, להזו"ן אשר שם, שגורם החזרת 
העביות דבחי"ב להמסך דשם, ושוב יוצא שם קומת בינה, כמתחלה. 
ועל ב' מיני עליות אלו, דהיינו העליות דהתפ"ב המכונה פרצוף החכמה 
דא"ק. ועליות של בחינה הב' של התפשטות התמידי במטי ולא מטי.
%break
המכונה, פרצוף בינה דא"ק. כנ"ל בדברי הרב (דף ש"מ אות מ"ז) 
עליהם סובבים כל דברי הרב שלפנינו. ומה שאומר שהם תלוים 
במעשה התחתונים כבר נתבאר לעיל (באו"פ דף שמ"ו ד"ה מעשה. 
ע"ש).
%break
לפעמים יעלו כל ה' אורות, ולפעמים לא יעלו כי אם ד' ואור החסד 
שהוא בן, נשאר למטה בכלי הבינה. כי בפרצוף החכמה עולים רק ד' 
אורות שהם: זו"ן דכלי דחכמה, וזו"ן דכלי דבינה, אבל אור החסד 
הכולל כל הז"ת,
%break
אינה עולה בכל המשך של התפ"ב של הבחינה הא', עד גמר כל 
התפשטות ההוא, כנ"ל באות מ"ו ובאו"פ דף ש"מ ד"ה והנה. באופן, 
שבכל אלו היציאות והכנסות של האורות בהכלים שבהתפ"ב, לא עלו 
לכתר אלא ד' האורות שבחו"ב בלבד,
%break
כי רק הבחי"ב נזדככה ונעלמה קומתה להשורש שבכתר, אבל בחי"א 
לא נזדככה אלא בסוף ההתפשטות, שהוא רק בביאת האורות להיסוד 
ומלכות, שאז עולים למלכות דראש ונגמר התפשטות ההוא. ואז 
מתחיל התפשטות התמידי דמטי ולא מטי,
%break
המכונה פרצוף הבינה, שבפרצוף הזה, נמצאים שעולים ה' אורות, כי 
כאן גם אור החסד הכולל כל הז"ת עולה לכתר, להיות כאן המטי ולא 
מטי נוהג בתמידיות כי בכל פעם דמטי למלכות, כבר נמצאת אחר 
הזדככות דבחי"א, וכשמזדכך ג"כ המלכות, עולים כל האורות להכתר.
%page 353
באופן, שבכל פעם דלא מטי בהמלכות, עולים ה' האורות, שהם, זו"ן 
דחו"ב, וחסד הכולל ז"ת, אל הכתר. וזה אמרו שלפעמים עולים ד' 
אורות, דהיינו בפרצוף החכמה. ולפעמים עולים ה' אורות, דהיינו 
בפרצוף הבינה. כמבואר.
%break
ד' אורות אינם נכללים רק בנוקבא: כי ידעת שיש בהכלי דכתר זכר 
ונקבה. ובפרצוף החכמה דא"ק שהוא התפ"ב, הנה יש שם ב' כלים, 
אחד לזכר ואחד להנקבה, ולפיכך, כשהאורות עולים להכתר באים 
כולם, דהיינו ד' האורות, אל הכלי של הנקבה,
%break
כי היא המקבלתם לתוכה למ"ן, ולא הזכר כי כל עליות למ"ן, אינם אלא 
להנקבה. אמנם כשעולים ה' אורות, שזה יצויר רק בפרצוף הבינה, 
ששם מול"מ התמידי ובכל פעם דל"מ במלכות, עולים כל האורות למ"ן 
אל הכתר, דהיינו גם החסד כנ"ל.
%break
ומתוך שבפרצוף בינה אין יותר מכלי אחד דזכר, אשר גם הנוק' 
מתלבשת בכלי דזכר, כמ"ש הרב לפנינו וע"כ מוכרחים האורות לעלות 
אל כלי דזכר, כי הנוקבא ג"כ שמה.
%break
%letter נו
נו) שם י"ה שבכתר הוא פשוט ואינו במילוי: היינו בשעה שנזדכך הזו"ן 
דכתר מבחי"ג שבהם, ונפסק משם הזווג, ונסתלקו הקומות של הזו"ן 
אל שורשם,
%break
ונשארו רק הרשימות של הזו"ן בכלי דכתר, המה נבחנים אז לשם י"ה 
פשוט, בחוסר המילוי שבהם, דהיינו מדת העביות, הממשיך שיעור 
קומתם, וממלא אותם בהאור שלהם.
%break
ביודין בההין ובאלפין. העביות דבחי"ג הממשיך קומת חכמה מכונה 
מילוי יודין. ועביות דבחי"ב הממשיך קומת בינה, מכונה ג"כ מילוי יודין, 
חוץ מן האלף שיש בהואו שבה, כזה יוד הי ואו הי. ובחינת הז"א, הוא, 
הויה במילוי אלפין. ובחינת המלכות, הוא הויה במילוי ההין.
%break
ד' אורות הם כולם נכללים בנוקבא שהיא ה' של שם י"ה. כלומר, הכלי 
דנוקבא היא הה' די"ה, כי רק הכלים מכונים אותיות, ולא האורות 
עצמם. וזכור זה. כנ"ל בדברי הרב (ח"ד פ"ג אות יב).
%break
מילוי אותו ה' הוא ביו"ד, כזה ה"י, כי העביות דבחי"ג נקראת י' כנ"ל. 
ונתבאר לעיל באו"פ דף שכ"ד ד"ה מטי, שמטעם עליית הזכר דחכמה 
שהוא מעביות דבחי"ג,
%break
נמצא הנוקבא דכתר חוזרת ומקבלת בהמסך שלה, את העביות 
דבחי"ג הזו. עש"ה. ונמצא הה' שהיא נוקבא דכתר, מתמלאת בי'.
%break
%page 354
%letter נז
נז) החכמה מבטל את האחרות ואז שלשתן מתבטלין באות י': כלומר, 
קומת החכמה, כולל בתוכו כל שאר הקומות הנמוכות ממנו.
%break
כדברי הרב לעיל דף שט"ז אות ל"ד וז"ל "כי כלל גדול בידינו, כי העליון 
גדול מכל מה שלמטה ממנו. ולפיכך מכונה כל קומה רק בשם ספירה 
העליונה שבה.
%break
%letter נח
נח) ב' מלכיות, מלכות הזכר ומלכות הנקבה, בב' כלים, הנקרא י"ה 
כנ"ל בהיותן פשוטים בלי מילוי: כלומר הרשימות שנשארו מהאורות 
זו"ן אחר הסתלקותן המה בחינות מלכיות של הזו"ן. כי רשימו נבחנת 
לבחינת מלכות של האור שנסתלק, והם פשוטים בלי מילוי,
%break
כי מילוי, פירושו, מדת העביות שבהמסך הממשיך שיעור הקומה. 
ומתוך שמדת עביותם נזדכך, כי על כן נסתלקו האורות. כנ"ל. לכן הם 
פשוטים.
%break
וכבר ידעת שהכלים נקראים אותיות גם נתבאר לעיל אשר בפרצוף 
החכמה, יש כלי מיוחד להזכר וכלי מיוחד אל הנקבה. וזה אמרו שב' 
המלכיות הם בב' כלים הנקראים י"ה בהיותם פשוטים בלי מילוי.
%break
%page 355
%letter ס
ס) חילוק בין פעם א' בעת אצילות לזמן שאחריו: כי נתבאר לעיל בדברי 
הרב דף ש"מ שמתחלה נתפשט האור במטי ולא מטי, בעשר יציאות 
ובעשר הכנסות כל יוד אורות עד שבא אל המלכות, ואח"כ נעשה מטי 
ולא מטי פעם ב' באופן תמידי,
%break
דהיינו שבכל פעם שההתפשטות מגיע אל המלכות הרי הוא חוזר 
חלילה. ע"ש. ונתבאר שם שהבחינה הא' דהיינו המטי ולא מטי עד 
שהגיע אל המלכות פעם אחד,
%break
הוא המכונה פרצוף חכמה דא"ק, או ע"ב דא"ק. והמטי ולא מטי 
התמידי דחוזר חלילה, הוא בחינה אחרת הנקרא פרצוף הבינה דא"ק, 
או ס"ג דא"ק.
%break
וזה אמרו "כי יש חילוק בין פעם א' בעת אצילות" דהיינו המול"מ פעם 
א' עד שהגיע אל המלכות. "לזמן שלאחריו" דהיינו המו"מ, לאחר 
שהגיע אל המלכות בפעם הא', שהוא מטי ולא מטי התמידי כנ"ל.
%break
בפעם א' שכולם וכו' היו בב' כלים וכו'. כי אלו הב' כלים של זכר ונקבה, 
יצאו בשעת ביאת האור בחזרה אל הפרצוף, מכח הכאות כפולות של 
הרשימו הנשאר בהכתר, להאור הבא מחדש אל הפרצוף,
%break
והנה הרב הסביר לעיל (ח"ד פ"ד אות ו') שאע"פ שאין אור קטן מכה 
באור הגדול ממנו, מ"מ, כיון שיש מעלה באור החכמה, שבא עתה 
מחדש מלמעלה, משא"כ הרשימו, שהזווג והאור שלה כבר נסתלק, 
וע"כ יכול החכמה להכות בהרשימו ולהוציא ממנה ניצוצין.
%break
עש"ה. והנה זה הטעם מספיק רק לאור החכמה, שמחמת ביאתו 
מחדש מהזווג שלמעלה, היא משתווית בזה עם הרשימו שכבר נסתלק 
הזווג שלה. אבל אין זה מספיק לפרצוף הבינה דא"ק, כי אור הבינה, 
אע"פ שבא מחדש,
%break
מ"מ אין עוד כחו יפה להכות בהרשימו להוציא ניצוצין לצורך כלי, וע"כ 
לא נעשה כאן כלי להנקבה, אלא שהיא מתלבשת בהכלי דזכר, הנשאר 
מהתפשטות ב' הקודם.
%break
ועוד כי כל הטעם של הכאת האורות זה בזה, כתב הרב לעיל (ח"ד פ"ג 
אות י') שהוא רק בין האורות ההפכים זה לזה וחלוקים בטבעם. ע"ש. 
והנה הכתר והחכמה הנ"ל, הם חלוקים בטבעם, כי הרשימו דכתר, 
מונע הארת ג"ר, מכח האחורים דאור הכתר העומד בראש,
%break
כנ"ל באו"פ דף שכ"ה ד"ה ולפיכך. ואור החכמה, הרי כל הארתה היא 
רק בחינת ג"ר, כמ"ש שם. וכיון שחלוקים בטבעם המה מכים זה בזה, 
אבל בפרצוף הבינה, אשר הרשימו, הוא נשאר מאור החכמה דהתפ"ב, 
ואור הבא עתה מחדש, הוא אור הבינה,
%break
ונודע שהחכמה ובינה אינם חלוקים בטבעם, ואדרבה, או"א כחדא 
שריין, כנ"ל בדברי הרב באות ל"ט. וע"כ אין הכאה נוהג בין הרשימו 
ובין אור הבינה, ואין כאן ניצוצין לכלים חדשים לצורך הנקבה. וע"כ 
הנקבה מתלבשת בכלי דזכר.
%break
ואין זה סותר למ"ש הרב לעיל באות נ' דף שמ"ז, אשר אור החכמה 
התלבש באור הגרוע דרשימו דכתר, ואור הרשימו דכתר בתוך 
החכמה. ע"ש הרי שאור החכמה והרשימו יש להם רק כלי אחד, וכאן 
אומר שיש להם ב' כלים.
%break
והענין הוא שהם מתלבשים זה בזה, דוגמת המדרגות הפרטיות אשר 
בפרצופי אצילות. דהיינו, שהכלי דחכמה מתלבש בכלי דכתר,
%break
ובתוך כלי דחכמה מתלבש אור העב של הרשימו, ובתוך אור העב של 
הרשימו מתלבש אור החכמה, ואור המובחר של הרשימו מתלבש תוך 
אור החכמה.
%break
בהסתלקות ב' אשר היו עולין זו"ן וכו' נכנסין שניהן בהכלי של הזכר: 
היינו, ההסתלקות של המו"מ דפעם הא' המכונה הסתלקות ב' כי 
פרצוף הכתר דא"ק, הוא התפ"א.
%break
וההסתלקות של פרצוף הכתר נקרא הסתלקות א' ופרצוף החכמה 
דא"ק הוא התפ"ב, והסתלקות של פרצוף החכמה נקרא הסתלקות ב'.
%break
%page 356
וכמו בהסתלקות הא' ביאר הרב לעיל דף רצ"ד אות ו' שבטרם התפ"ב 
עלו הזו"ן דכתר למעלה, שהם הרשימו דבחי"ד דהתלבשות, והרשימו 
דבחי"ג, וקבלו שם שניהם הארה מכתר עליון, עש"ה, כן הוא הדבר גם 
בהסתלקות הב' בטרם התפשטות פרצוף הבינה,
%break
שעלו ב' הרשימות, שהם הרשימו דבחינה ג' של התלבשות והרשימו 
דבחי"ב, שהם בחינת הזו"ן דכתר דפרצוף הבינה. ועלו שניהם אל 
המלכות דראש,
%break
ושם קבלו ביחד הארה מכתר עליון, שע"י הארה זו השיגה הנקבה 
השתוות עם הזכר, וע"כ יכלה הנקבה, להתלבש בכלי של הזכר.
%break
%letter סא
סא) אין הנוקבא סובלת אור הזכר רק מן הו"ק שלו: והוא משום אור 
החכמה הנשאר בהראש תחת המלכות משום שאחוריו למטה, ומונע 
הארת ג"ר מן הכתר דגוף, (כנ"ל באו"פ דף שכ"ד ד"ה ויש להבין 
עש"ה). ושם נתבאר זה, אצל פרצוף החכמה,
%break
ואותו הדבר גם בפרצוף הבינה, כי טעם אחד לשניהם, שהוא, משום 
האור הנשאר בהראש, שאינו יכול להתפשט לגוף בעצמו, הנה אע"פ, 
שהרשימו שלו מאיר בגוף,
%break
מ"מ נבחן הארה כזאת שהוא בדרך אחורים, המונע הארת ג"ר. וזה 
אמרו אין הנוקבא סובלת אור הזכר רק מן הו"ק שלו.
%break
ומזווג זו"ן אלו אשר נכללו באות י' פשוטה אז יוצא מהם דוגמתן ב' 
בנים בזו"ן, והם סוד ו' ד' דמילוי יו"ד. פירוש, כי כמו שהזו"ן דכתר 
שבפרצוף החכמה דא"ק האצילו את הזו"ן לכלי דחכמה של אותו 
הפרצוף, כן הזו"ן דכתר שבפרצוף הבינה שבכאן,
%break
הוציאו ג"כ ע"י זווגם יחד את הזו"ן לכלי דחכמה שבכאן, אלא ההפרש 
הוא בשיעור הקומה, כי בפרצוף החכמה, הרי נבחנים הזו"ן דכלי 
דחכמה לבחי' י"ה. כנ"ל בדברי הרב (דף ש"נ אות נ"ג, עש"ה). אבל 
כאן, שאפילו בזו"ן דכתר אין שם אלא בחינת אור הבינה, 
%break
ע"כ הזו"ן דחכמה שנאצלו ע"י זווגם, כבר אין בהזו"ן הזה בחינת ג"ר, 
אלא בחינת ו"ק דג"ר כי הוא דומה להזו"ן דכלי דבינה שנאצלו מהזו"ן 
דחכמה, אצל הפרצוף דחכמה דא"ק. כי קומת הזו"ן דכתר של פרצוף 
הבינה שוה לקומת הזו"ן דחכמה שבפרצוף החכמה דא"ק.
%break
כמ"ש באורך באו"פ לעיל (דף שמ"א ד"ה ועתה, עש"ה), ולפיכך אין 
הזכר שבכלי דחכמה שבכאן נקרא בשם י' אלא ו', כי הו"ק מכונה תמיד 
בשם ו'. וזה אמרו שהם סוד ו"ד דמילוי י' שהוא בדומה להזו"ן שבבינה 
דפרצוף החכמה.
%break
%page 357
%letter סב
סב) שהזכר אינו מזדווג בהנוקבא רק בסוד ו"ק וכו' הוא צורת ו' וכו' 
הנוקבא היא צורת ד': כי הזכר נמשך מזכר שהוא בחינת אור החכמה 
כנ"ל, אמנם כיון שאין מזדווג בשביל הזו"ן אלו אלא מבחינת ו"ק שבו, 
ע"כ אין לו להזכר אלא ו"ק דחכמה,
%break
וע"כ הוא נקרא בשם ו'. והנקבה נמשכת מהנוקבא דכלי דכתר, שהיא 
קומת הבינה, והיא נקראת בשם ד' כי אע"פ שיש לה ג"ר, אמנם הו"ק 
שלה נכללים בג"ר.
%break
הרי מילוי יוד שהוא ו"ד. ונתבאר בזה, ענין עליות האורות של פרצוף 
הבינה, שאומר שאם עולים ה' אורות עולים כולם אל הזכר. ונתבאר 
הטעם, שהוא משום שאין להם להזו"ן שבפרצוף הזה אלא כלי אחת 
שהוא כלי דזכר שנקרא י'.
%break
גם נתבאר שכל אלו ה' אורות שעלו לכלי דכתר, נכללים באורות 
עליונים שהם הזו"ן דחכמה, המכונים ו' ד' גם נתבאר שז"ס ו"ד דמילוי 
יוד. כי כשהם עולים אל כלי דזכר שנקרא י' ואורות העולים נק' ו"ד,
%break
ואז חוזר הזווג אל הפרצוף כנ"ל. והוא המסקנא שרצה להשמיענו 
בדרוש הזה. ולקמן מביא ג"כ העליות של פרצוף החכמה, להכלי 
דנוקבא של הכתר.
%break
כאשר עולים הד' אורות התחתונים באות ה' זו, אז היא מתמלאת באות 
י' ונעשית ה"י. היינו המסקנא של חלוקה שניה כשעולים ד' אורות, 
דהיינו בפרצוף החכמה, אז עולים להנוקבא דכלי דכתר. ונתבאר 
שהכלי של הנוקבא דכתר, נקרא ה' והאורות העולים אליה,
%break
ה"ס המילוי שלה, להיותם מחזירים לה את זווג העליון ונתבאר למה ד' 
האורות אלו מכונים בשם י', שהיא על שם ספירה העליונה שבהאורות 
האלו,
%break
שהוא בחינת הזכר של הכלי דחכמה (שהוא בחי"ג ואור החכמה 
הנמשך ע"י הארה מזו"ן דכתר לזו"ן דחכמה כנ"ל) הנקרא י', וכל 
האורות העולים נכללים בו. ולפיכך הה' הזו מתמלאת באות י' ונעשית 
ה"י כמבואר.
%break
והנה הרב אומר לעיל (דף שנ"ב אות נ"ה), ג' חלוקות בענין עליות 
אורות למעלה והתכללותם בזו"ן דכתר. הא' שעולים ונכללים בהנוקבא 
דכתר. הב' שנכללים בהדכורא דכתר.
%break
הג' הוא שנכללים קצתם בנוקבא וקצתם בדכורא. והנה ב' חלוקות 
הראשונות לבד, הם שנתבארו כאן, וחלוקה הג' לא ביאר לנו כלל.
%break
אמנם חלוקה ג' הזו כבר ביאר לנו לעיל דף רצ"ו אות ז'. כי שם התחיל 
לדבר מג' מיני התכללות הללו. כי אומר שם ג' מיני כללות: הא' הוא 
שנכללים הזו"ן זה בזה בכלי אחד. הב' הוא שנכללים הארותיהם זה 
בזה, בהיותם בב' כלים.
%break
הג' הוא בהיותם נכללים זה בזה כשהם ב' אורות בלתי כלים. עש"ה. 
ופירוש הדברים, הוא, כנ"ל. כי כללות הא' שהזו"ן נכללים בכלי אחד, 
היינו בפרצוף הבינה דא"ק שאין שם הכאת הרשימו ואור הבינה זה 
בזה וע"כ לא יצא הכלי בשביל נקבה דכתר,
%break
ולכן הנקבה מתלבשת בכלי דזכר, כנ"ל. וכללות הב', שיש להזו"ן ב' 
כלים, הוא בפרצוף החכמה דא"ק, שיש שם הכאת הרשימו ואור 
החכמה זה בזה, ויצאו ב' כלים: א' לזכר, וא' להנקבה, כנ"ל.
%break
וכללות הג' הוא, בעת דלא מטי בכתר, והזו"ן בעצמם עולים להמלכות 
של הראש, שאז הם נמצאים מתפשטים ויוצאים מהכלים שלהם דגוף, 
והם ב' אורות בלי כלים.
%break
%page 358
והנה ב' הכללות הראשונות לא ביאר שם הרב כלום, והוא משום 
שסמך עצמו על מה שנתבאר כאן באורך, כנ"ל, כי ב' הכללות האלו הם 
ב' חלוקות הראשונות שבכאן שנתבארו היטב לפנינו. וחלוקה הג' מה 
שלא ביאר אותה כאן, הוא הכללות הג' אשר שם,
%break
שהרב ביאר אותה שם באורך. ומבאר שם, כי יש להם להזו"ן שעלו 
להראש, ב' זווגים: זווג א' שהנקבה נכללת בהזכר, והזווג יוצא על 
עביות של בחי"ד כמדת הזכר, שאז ממשיכים האור בקומת כתר עליון. 
והזווג הב' שהזכר נכלל בהנקבה,
%break
והזווג יוצא על מדת העביות של הנקבה, דהיינו בבחי"ג, שאז ממשיכים 
האור רק בקומת החכמה, עש"ה, ובאו"פ שם דף רצ"ז ד"ה שמזדכך.
%break
ונתבאר שם, באו"פ דף רצ"ד ד"ה לא מטי. שבעליה זו אל הראש של 
הזו"ן, כלולים כל הספירות שלמטה מהכתר גם כן, אלא שכולם בטלים 
בהזו"ן דכתר, וע"כ אינם עולים בשם עש"ה. והנה כאן עלו כל ה' 
האורות שבפרצוף,
%break
וגם אור החסד הכולל ז"ת נכלל ג"כ בזו"ן האלו ע"ש, ואז נמצאים ה' 
האורות קצתם כלולים בהכלי דנקבה, וקצתם כלולים בהכלי דזכר, 
דהיינו בשעה שנכללה הנקבה בהזכר והזווג נעשה בבחינת הזכר, אז 
נכללו הה' אורות בהזכר.
%break
ובהזווג הב' שנכלל הזכר בהנקבה, ונעשו הזווג בבחינת הנקבה, נכללו 
גם ה' האורות בהנקבה, באופן, שה' האורות נתכללו מקצתם בהזכר 
ע"י זווג הא' ומקצתם בהנקבה ע"י זווג הב' כמבואר.
%break
צורת ה' זו כזה ו' ד' לפיכך היא עשרה: כי יש ה' שצורתה ו' ד' ויש ה' 
שצורתה י' ד'. ואומר, שה' זו הרומזת על הנקבה דכתר, צורתה ו' ד', 
שהוא בגימטריא עשרה,
%break
הרומז שיש לה לה' זו עשרה כלים, כלומר שכל הע"ס של הקומה 
נכללים בה', כמ"ש לעיל, שכל הקומה החדשה שיצאה בהתפ"ב, שהיא 
קומת החכמה, היא בחינת אור הנקבה דכתר.
%break