ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים ל
%book לחיות בעולם של כוונות
%break
%H לחיות בעולם של כוונות
%break
%letter 1
1. תכלית עבודת האדם הוא להגיע לידי כונה על מנת להשפיע, כי 
במעשה החיצוניות אין מה לתקן. כי הכלי שנברא מצד הבורא, לא 
יקבל שום שינוי, 
%break
אלא כל השינוי צריך להיות רק על הכוונה, היינו היות שמטרת 
הבריאה הוא להטיב לנבראיו, לכן ברא למטרה זה כלי, הנקרא רצון 
והשתוקקות לקבל תענוג.
%break
אלא מטעם שלא תהיה נהמא דכסופא, אלא בהשתוות הצורה, נעשה 
תיקון, המכונה צמצום, שלא לקבל רק בעל מנת להשפיע. היינו 
באותה כלי שהיה מקודם, היינו הרצון לקבל, אלא על כוונה אחרת, 
%break
זאת אומרת שלא לקבל מטעם שהוא רוצה למלאות חסרונו, אלא 
מטעם מצות ה', שהוא רוצה להטיב לנבראיו.
%S (הרב"ש. 577. "בענין המטרה")
%break
%letter 2
2. כל העבודה הוא רק על הכוונה להגיע שהאדם ישתוקק להשפיע, 
וזה נקרא עבודה פנימית, שהוא דבר הנעלם, שאינו נראה לחוץ, כוונת 
האדם במעשה שהוא עושה.
%break
אבל בכדי להגיע להכוונה, הנקרא עבודה פנימית, צריכים מקודם 
עבודה חיצונית, שהוא בחינת מעשים, שהוא דבר הנראה לעין. היינו, 
שעבודתו ניכר לחוץ. מה שאין כן כוונה הוא דבר פנימי ונעלם.
%S (הרב"ש. 577. "בענין המטרה")
%break
%letter 3
3. אלה אנשים שרוצים להכנס לדרך האמת, שיגיעו לבחינת 
הדביקות, צריכים להרגיל עצמם, שכל המחשבה דיבור ומעשה שלהם 
יהיו על הכוונה, שע"י זה שהם עושים מעשי המצות ועוסקים בתורה, 
תצמח מהעבודה זו נחת רוח להבורא, 
%break
ואסור להם לעשות חשבון, מה שהם יכולים לקבל מהבורא, עבור זה 
שהם רוצים לתת לו נחת רוח, זאת אומרת, שלא יעלו על 
מחשבותיהם, מה הבורא יתן להם, 
%break
שתהיה להם היכולת להוציא מרשותו של הבורא לרשות שלהם, שזה 
יגרום להם שיעשו שתי רשויות, היינו רשות הבורא ורשות של 
הנבראים, שזהו ההיפך מבחינת הדביקות.
%S (הרב"ש. מאמר 6 "ענין בטחון" 1986)
%break
%letter 4
4. אם כוונת האדם היא רק לעשות נחת רוח לה' ולא לתועלת עצמו, 
אז אין הוא מסתכל על גודל הנאה. ורק הוא מסתכל על גודל 
התשוקה, מה שהוא רוצה להנאות להבורא. היות שע"י השתוקקות 
להנות להבורא, הוא גורם בחינת השתוות הצורה בשורש נשמתו. 
%break
וזה גורם שימשך שפע במידה יותר מרובה. היות שהעליון רוצה לתת 
יותר משהתחתון רוצה לקבל, רק חסר כלים דהשפעה. נמצא, בזה 
שהוא מתגבר בבחינת להשפיע, ממילא נמשך שפע מרובה. 
%break
לכן אין לבקש, שיהיו לו אורות גדולים, רק להשתדל שיהיו לו כלים 
גדולים, שהם כלים דהשפעה.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "מהי הפעולה שבאדם בדרך העבודה, שמיחסים לה'" 1988)
%break
%letter 5
5. אין לאדם מה לתת לה', כמו שכתוב "אם צדקת מה תתן לו", שאין 
לו להאדם לתת לה' רק בחינת הכוונה לבד, שנקרא "לשמי". ויותר 
מזה אין לו מה לתת, 
%break
כי אין הקדוש ברוך הוא בעל חסרון, שיתנו לו משהו, וכל מה שנותנים 
לו זוהי רק הכוונה לבד.
%S (הרב"ש. 390. "בחינת אתכפיא ובחינת אתהפכא")
%break
%letter 6
6. כל המעשים, מה שנתן לנו לעשות, אינו יותר אלא להשיג את 
הכוונה הזו דלהשפיע. ואיך יכולים לעשות כנ"ל, הלא אינו שייך כפיה 
על הלב והרצון.
%break
וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל "אשר ברא אלקים לעשות", שפירוש 
"אשר ברא אלקים", שעל זה צריך האדם "לעשות", היינו על מה 
שברא. ויש לפרש "אשר ברא", שבריאה נקראת "יש מאין", כידוע, 
שהכוונה על הרצון לקבל. 
%break
"לעשות" שייך להנבראים, שהם צריכים לעשות עליה כוונה בעמ"נ 
להשפיע. זאת אומרת, שכל מה שיש להנבראים לעשות, הוא רק 
שתהיה להם היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע. 
%break
וזה נקרא "אשר ברא אלקים לעשות", שהעשיה הזו שייכת 
להנבראים.
%S (הרב"ש. מאמר 21 "מהו שהתורה ניתנה מתוך החושך, בעבודה" 1988)
%break
%letter 7
7. מהו ענין תיקון המעשים בדרך העבודה. זהו כנ"ל, שעל כל מעשה 
ומעשה, שעושים, צריכים לתת עליו כוונה. והכוונה היא, שרוצה עם 
המעשה הזה לעשות נחת רוח ליוצרו. וע"י זה הוא יגיע לדביקות ה'. 
%break
ולא שעושה המעשה, שיהיה בזה הכוונה לתועלת עצמו. אלא כל 
דאגותיו יהיו איך לעשות נחת רוח להבורא.
%break
ואלה אנשים שרוצים ללכת בדרך שיגיע לבחינת להשפיע, הם 
נקראים "צדיקים". כלומר, הגם שעוד לא הגיעו לדרגה זו, שתהיה כל 
כוונתם בעל מנת להשפיע, 
%break
אבל הם רוצים להגיע לזה, המה נקראים "שהולכים בדרך צדיקים", 
זאת אומרת להגיע לדרגת "צדיק", כבר נקראים על שם סופו.
%S (הרב"ש. מאמר 9 "מהו פורענות הבאה לרשעים מתחלת מן הצדיקים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 8
8. "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל 
דברי התורה הזאת".
%break
על דרך הרמז יש לפרש ענין נגלה נקרא בחינת מעשה, ונסתר נקרא 
הכוונה. הכוונה, שהיא הסיבה המחייבת אותו לעשות את המעשה, 
זה נסתר מאנשים, שאין אדם יודע מה שבליבו של חבירו.
%break
ואפילו אדם אצל עצמו גם כן יכול לרמאות את עצמו בענין כוונה, 
שהוא חושב שהסיבה המחייבת אותו לעשות את המעשה, היא 
בחינת לשם שמים. 
%break
ויכול להיות שבאמת תועלת עצמו היא זאת שמחייבת אותו לעשות 
את המעשה. לכן נסתר מרמז על הכונה.
%S (הרב"ש. 472. "הנסתרות לה' אלקינו")
%break
%letter 9
9. מי שהולך בקו אחד, היינו שיש לו סיפוק מבחינת המעשה, כשהוא 
עושה לשם שמים ואינו מסתכל על הכוונה, היינו שגם הכוונה תהיה 
לשם שמים, הוא לא יכול לבוא להשגת הרצון להשפיע, שנקרא 
"דביקות". וזהו מטעם שאין לו חסרון. 
%break
לכן, אלו אנשים שכבר עברו מקו אחד לקו ימין, ואז הם רואים את 
שפלותם, שאין אף אבר אחד באדם, שירצה לעשות משהו לתועלת 
ה'. והוא משתוקק, שה' יציל אותו ממוות, היינו משליטת אהבה עצמית. 
%break
אז העצה שלו, בכדי לזכות שה' יתגלה אליו, היינו שיזכה להרצון 
להשפיע, שאז האדם דבוק בה', זה האדם יכול לקחת רק בזכות 
העשיה. והוא רוצה שהשכר עבור קיום תו"מ יהיה דביקות ה'. 
%break
וזה שאומר "אלא בשכר מצוה שאתם עושים, אני חס עליכם", 
שפירושו, שהוא חס עלינו ומציל אותנו ממוות, שהיא שליטת הרצון לקבל.
%S (הרב"ש. מאמר 46 "מהו בן האהובה ובן השנואה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 10
10. צריכים לדעת, שבעת שהאדם רוצה לצאת מעבודה המעשית 
בלבד, שהיא בלי כוונה, ורוצה להתחיל בעבודת המעשה עם הכוונה 
דלהשפיע, יש בזה עבודה רבה. 
%break
היות שבזמן שהגוף מתחיל לשמוע מבחינת הכוונה דלהשפיע, תיכף 
על המקום הוא מתחיל להתנגד, ולא נותן להמשיך בעבודה זו, ומראה 
לו צבעים שחורים על עבודה זו.
%break
ובמצב הזה, האדם צריך להאמין, שרק ה' יכול לעזור. וכאן המקום, 
שהאדם יכול לתת תפלה אמיתית.
%S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו השיעור של תשובה" 1989)
%break
%letter 11
11. מעשה נקרא בפשוט המעשים שעושים - אם עוסקים במעשים 
של קבלה, היינו לענג את עצמנו, או מעשים להשפיע להשפיע להזולת.
%break
ויש בחינת כוונה, היינו שעושים מעשים של השפעה, היינו צדקה 
וגמילות חסדים וכדומה, אבל כוונתו לקבל תמורה, הנקרא על מנת 
לקבל. או שכוונתו גם כן על מנת להשפיע, שלא רוצה שום תמורה 
עבור המעשה של השפעה. 
%break
כמו כן שעושה מעשים של קבלה, היינו לענג את עצמו, מטעם הכוונה 
שהוא רוצה להנות, למלא חסרון תשוקתו שהוא משתוקק להנות.
%break
או שמענג את עצמו מטעם רצון ה'. זאת אומרת אם לא היה רצון ה' 
שאנשים יהנו, כמו שרצונו יתברך להטיב לנבראיו, לא היה רצון לקבל תענוג.
%S (הרב"ש. 205. "מעשה וכוונה")
%break
%letter 12
12. בענין הכוונה אין הבדל בין שהמעשה הם בבחינת השפעה או 
שהמעשה הם בבחינת קבלה, כי שני המעשים צריכים תיקון, שגם 
הכוונה תהיה בעל מנת להשפיע.
%break
וזה הוא מטעם, שעיקר העבודה היא בלב, כלומר, שהאדם צריך 
להגיע לדרגה אהבת ה', כמו שכתוב "ואהבת ה' אלקיך בכל לבבך 
ובכל נפשך", וכל המעשים שאנו עוסקים בתורה ומצות הם לתקן את הלב, 
%break
וזהו כמו שכתוב (בהקדמה לפנים מסבירות, אות י') וזה לשונו "ובא 
וראה, הר"א אבן עזרא ז"ל "ודע, כי כל המצות הכתובות בתורה, או 
המקובלות שתקנו האבות, הכל הם לתקן הלב, כי כל הלבבות דורש ה'".
%S (הרב"ש. מאמר 31 "מהו שאין הברכה מצויה בדבר שבמנין, בעבודה" 1990)
%break
%letter 13
13. מטרם שנתן על הרצון לקבל הכוונה דלהשפיע, הרצון לקבל הזה 
היה גורם לו מרירות, שבכל דבר רוחני, שהיה רוצה להיות במגע עמו, 
היה מרגיש טעם מר, מטעם שעל הרצון לקבל לעצמו שורה הצמצום 
והסתר, לכן לא יכולים לטעום טעם טוב על רוחניות. 
%break
כלומר, שלכל דבר שבקדושה הוא מרגיש בחינת ריחוק, היינו שקשה 
לו לגשת לדבר, שאין שם מקום, שהרצון לקבל יהנה מזה. וזה מכונה "מר".
%break
מה שאין כן אם הוא נותן על הרצון הזה הכוונה בעל מנת להשפיע, אז 
הוא רואה ומרגיש שבכל דבר שבקדושה הוא טועם טעם מתיקות.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "מהו שאין הברכה מצויה בדבר שבמנין, בעבודה" 1990)
%break
%letter 14
14. כתוב "אז תתענג על ה'", שפירוש של אז, הוא מקודם שהיא 
תחילת עבודתו לא היה לו תענוג, אלא עבודתו היתה בדרך הכפיה. 
%break
מה שאין כן אח"כ, כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בע"מ להשפיע, ולא 
להסתכל על עצמו, אם מרגיש טעם בעבודה, אלא הוא מאמין, שהוא 
עובד בכדי שעם עבודתו הוא משפיע נחת ליוצרו, והאדם צריך להאמין 
שה' מקבל עבודת התחתונים, 
%break
ולא חשוב כמה ואיך הצורה של עבודתם, ואת הכל הקב"ה מסתכל על 
הכוונה ומזה יש נחת להבורא, אז האדם זוכה התענג על ה'.
שגם בעת עבודת ה' כבר ירגיש טוב ועונג, היות שעכשיו האדם עובד 
ממש לה', 
%break
כי היגיעה שנתן בעת עבודת הכפיה מכשיר את האדם שיוכל לעבוד 
באמת לשם ה'. נמצא, שגם אז התענוג שהוא מקבל, הוא על ה', היינו לה' דוקא.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")