ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author הרבש קטעים ממאמרים
%book קטע ממאמר מהו שתורה נקראת קו אמצעי בעבודה-ב'
%H קטע מתוך מאמר:הרב"ש, 
%H "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'"
%break
האדם צריך להאמין, ש"אין עוד מלבדו", שהכל עושה הבורא. כלומר, 
כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לומר לפני כל עשיה, שרק 
הבחירה ניתנה להאדם, כי "אם אין אני לי מי לי". 
%break
כלומר, שהכל תלוי בבחירת האדם. אמנם לאחר המעשה, האדם 
צריך לומר, שהכל הוא השגחה פרטית, שאין האדם עושה לבדו דבר.
%break
ויש לפרש זה, כמו שכותב האר"י הקדוש (תע"ס חלק י"ג, דף א - 
שס"ז, אות קנ"ב) "שיש ענין שערות, המכסה על האור, שלא יהנו 
מהאור כל עוד שאינם ראויים, שיכולים לפגום". והענין, שאנו צריכים 
להאמין, שהבורא נותן לנו רצון וחשק לעשות מעשים טובים. 
%break
וכל עוד שהאדם אינו ראוי, אסור להרגיש, שהבורא מחייב אותו 
לעשות מעשים טובים. לכן הבורא מסתיר עצמו בלבוש, שהלבוש הזה 
נקרא "שלא לשמה". כלומר, שהבורא מסתיר עצמו לפעמים בלבוש 
של חברים.
%break
היינו, בדרך דוגמא, שיש מציאות, שאין אדם רוצה לקום ללמוד לפנות 
בוקר. אז הבורא מסתיר עצמו בלבוש של חברים, והוא קם מהמיטה, 
אף על פי שהוא עייף, היות שבאה לו מחשבה במוחו, שאומרת, שלא 
יפה בפני החברים, שכולם באים ללמוד, והוא לא.
%break
אז כולם יסתכלו עליו, על שפלותו. לכן הוא קם והולך לבית הכנסת 
ולומד. נמצא, שמטעם מצות ה' אין לו כח לקום מהמיטה. לכן אין 
הבורא מחייב אותו, שילך לבית הכנסת, כי מסיבה זו הוא היה שוכב 
במיטה. אבל החברים כן מחייבים אותו.
%break
וכעין דוגמא זו נוהג בכל שאר דברים, כשהאדם עושה שלא לשמה. 
הגם שיש הרבה מדרגות בשלא לשמה. ונדבר מדוגמא זו. ויש כאן 
להסתכל, האדם הולך ללמוד ולעשות מצות, מטעם לא שהבורא 
מחייב אותו. 
%break
כלומר, כי מטעם מצות ה', אין בכוחו להתגבר על הגוף, ולחייב אותו 
לעשות מעשים טובים. אלא מטעם אנשים, כן יש לו כח לעשות 
מעשים טובים. נמצא, איזו חשיבות יכולה להיות בהשלא לשמה הזה.
%break
אלא האדם צריך להאמין, כנ"ל, ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא 
מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. 
%break
אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא 
מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את 
הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה.
%break
פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך 
להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה 
הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה 
אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. 
%break
נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, 
ולא מה שהוא צריך להאמין.
%break
לכן האדם אומר, שהוא עושה את המעשים שלא לשמה. כמו על דרך 
דוגמא, החברים מחייבים אותו. וזה יכולים להיות לאו דוקא חברים, 
אלא לכל אחד ואחד יש לבוש חיצון בפני עצמו באופן פרטי, המתאים 
לאותו אדם.
%break
לכן אחר המעשה, כלומר למשל, לאחר שהאדם בא לבית הכנסת, וזה 
היה מסיבת שהחברים חייבו אותו לבוא, הוא אומר "זה היה מטעם, 
שהבורא היה הסיבה לזה, שהוא הלך ללמוד. רק הבורא התלבש נגדו 
בלבוש חברים. לכן עכשיו הוא נותן תודה לה', על זה שה' היה הסיבה".
%break
ובהאמור יוצא, זה שהאדם עשה את הדבר שלא לשמה, היינו לא שה' 
היה הסיבה, שצוה אותו לעשות את המצוה, אלא הוא עשה מטעם, 
למשל, שהחברים נתנו צו, שהוא מוכרח לשמוע בקולם. אז האדם 
צריך להאמין, שהוא עשה את הדבר, 
%break
משום שה' צוה אותו לקיים את המצוה. ועליו היה מוטל לקיים, מה 
שה' צוה אותו לעשות. אלא שה' הסתיר עצמו בלבוש של שלא לשמה, 
היינו חברים וכדומה, שע"י הלבוש הזה האדם חושב, שהוא מוכרח 
לשמוע בקול של השלא לשמה.
%break
אבל האמת הוא, האדם צריך להאמין, שהכל עשה ה'. נמצא, לאחר 
שעשה את המצוה, הוא צריך לומר, שה' פעל מאחורי הלבוש של 
שלא לשמה. נמצא אז, שהאדם צריך לתת תודה להבורא, בזה 
שהבורא נתן לו הרצון לקיים מצותיו ע"י לבוש הזה.
%break
ובהאמור נבין את גודל החשיבות של שלא לשמה. כלומר, זה הוא לא 
כמו שהאדם חושב, שעושה הכל עבור השלא לשמה, אלא הוא עושה 
הכל, מטעם שהבורא צוה אותו. 
%break
רק שעדיין אין לו הזכיה, שיוכל להרגיש, שהבורא הוא הוא המצוה. 
לכן האדם חושב, שהשלא לשמה הוא המצוה. לכן אין המעשה כל כך 
חשוב בעיניו.
%break
אולם, אם הוא יאמין, ש"אין עוד מלבדו", כנ"ל כמו שכתוב במאמרים 
הקודמים, שבפרשה הזאת, נמצא, שבאמת הוא מקיים מצות הבורא. 
והאדם צריך להחשיב את המעשה, שעשה בשלא לשמה. 
%break
כי מה שהאדם מצייר לעצמו, שהוא מקיים רק מעשה דשלא לשמה, 
זה רק מטעם, שעוד אין לו הזכיה, שירגיש שהוא מקיים מצות המלך, 
והוא משמש את המלך.
%break
לכן אם הוא יאמין, שהשלא לשמה הוא באמת, שהבורא בעצמו הוא 
המחייבו לעסוק בתו"מ, נמצא, שיכול לתת תודה רבה לה', על מה 
שהבורא התלבש בלבוש של שלא לשמה. ומזה האדם יכול להעריך 
את החשיבות של תו"מ, אפילו שלא לשמה. 
%break
וזהו על דרך שאמרו חז"ל "נפרעין ממנו מדעתו", היינו לשמה, "ושלא 
מדעתו", היינו שלא לשמה.
%break
וזה הוא מה שכתוב, שהשערות, היינו השלא לשמה, מכסה על האור, 
שלא יזונו מן האור, כל זמן שאינם ראויים לזה. היינו, שהשערות הם 
לבוש, שמתחת הלבוש הזה עומד האור ומאיר. ובינתים האור מכוסה.
%S (הרב"ש, "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'" 1990- מאמר 19)