ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים נ-ת
%book עיבור דצמבר 2022
%break
%H עיבור  
%break
%letter 1
1. עיקר נקודת הכובד בעבודת השי"ת היא, האחיזה הראשונה.
%S (בעל הסולם. "מצווה אחת")
%break
%letter 2
2. תחילת הכניסה לעבודת ה', הוא בחינת עיבור, היינו שמבטל את 
בחינת עצמותו, ונכנס בעיבור לבטן האם, כמו שכתוב: "שמע בני 
מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אמך". 
%break
וזהו מלשון "כי אם לבינה תקרא", היינו שמבטל את אהבה עצמית 
המכונה "מלכות" שבחינתה המקורי היא נקראת רצון לקבל בעמ"נ 
לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה המכונה בחינת "בינה".
%break
והאדם צריך להאמין, שטרם שנולד היינו מטרם שירדה הנשמה 
בהגוף היתה הנשמה דבוקה בו ית', ועכשיו הוא משתוקק לחזור 
ולהדבק כמו שהיה לפני ירידתה, זה נקרא "עיבור" היינו שמבטל את עצמותו לגמרי.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 3
3. זה שרוצה לצאת מאהבה עצמית ולהתחיל בעבודה דלהשפיע, 
דומה שעוזב את כל המצבים שבו היה חי בהם, ועכשיו הוא מניח 
ועוזב את הכל, ונכנס לתחום שאף פעם לא היה נמצא שם. 
%break
ומשום זה הוא צריך לעבור בחינת "עיבור וירחי לידה", עד שתהיה לו 
היכולת לקנות תכונות חדשות, שזה זרה לרוחו ממה שקבל מיום 
היולדו עד עכשיו.
%S (הרב"ש. מאמר 22 "אשה כי תזריע" 1986)
%break
%letter 4
4. "עיבור" נקרא, בזמן שהאדם מעביר ממנו את עצמותו לזמן מה, 
ואומר עכשיו אני לא רוצה לחשוב משהו לתועלת עצמי, וגם איני רוצה 
להשתמש עם השכל שלי, והגם שזה הוא אצלי, דבר החשוב ביותר, 
%break
זאת אומרת היות שאני איני מסוגל לעשות שום דבר מה שאני לא 
מבין, פירוש, אני יכול לעשות הכל, אבל אני צריך להבין את הכדאיות 
של הדבר, מכל מקום הוא אומר, עכשיו אני מסוגל לזמן מה, לומר 
שאני מקבל עלי בזמנים אלו שאני קובע לא להשתמש עם השכל שלי, 
%break
אלא אני מאמין בלמעלה מהדעת, להאמין באמונת חכמים, להאמין 
שיש משגיח ומסתכל על כל אחד ואחד בעולם בהשגחה פרטית.
%S (הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
%break
%letter 5
5. בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין 
באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור, שאין לו פה. 
%break
ועיבור פירושו "קומת מלכות, שהוא הקטנות היותר מצומצם 
באפשרות, נקראת בשם עיבור, שהוא מלשון "עברה ודינין", בסוד 
הכתוב "ויתעבר ה', בי למענכם".
%break
ויש לפרש את ענין עברה ודינין. היות זה שהאדם צריך ללכת בעינים 
עצומות למעלה מהדעת, הגוף מתנגד לעבודה זו, לכן זה שהאדם 
צריך תמיד להתגבר, זה נקרא "עברה, וזעם, וצרה", 
%break
היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון, 
שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור", כנ"ל, 
שהוא קטנות היותר מצומצם באפשרות.
%S (הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 6
6. עיבור הוא, מלשון עברה וזעם. היינו, שהאדם צריך להתגבר בזמן 
שהמלכות שמים היא אצלו בבחינת נקודה, כלומר שאינה מאירה לו 
קבלת מלכות שמים שיהיה בשמחה, כמו שכתוב "עבדו את ה' 
בשמחה", אלא שאצלו היא בעצבות.
%break
וזה ענין עיבור, היינו שזה כמו עיבור בגשמיות, שהתחיל להכנס 
להריון, שאחר כך שאם יתנו התנאים הדרושים, יצא מזה ולד.
%break
נמצא שבזמן שהאדם נכנס בעבודה, ורואה איך שהוא, מרוחק מה', 
וכואב לו, זה נקרא שזכה לבחינת קטנות, היינו הוא מרגיש את 
קטנותו. וזה נקרא חסרון כלי. 
%break
ובשיעור זה יכול להשיג אחר כך את האור, הנקרא גדלות בערך הכלי.
%S (הרב"ש. 799. "מולד הלבנה")
%break
%letter 7
7. האדם צריך להיות שמח בחלקו, היינו כמה אחיזה שיש לו בתו"מ, 
לזכיה גדולה הוא זה בעבורו, כי הוא רואה שיש אנשים, שה' לא נתן 
להם את המחשבה ורצון אפילו לזה שיש לי כן קצת אחיזה, 
%break
זה נקרא כח העיכוב, שלא יפול מהעבודה, וגם הוא יוולד אח"כ, היינו 
שמהעבודה זו, שהוא שומר עצמו בעיבור, 
%break
היינו בתחילת עבודה, שיהיה ב' קוים, היינו שמאל וימין, הוא יזכה 
להיוולד, ולהיות לבחינת יניקה דקדושה, כנ"ל, שע"י כח המצייר וכח 
המעכב, תצא מהעבודה זו ולד שלם בקדושה.
%S (הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שצריך להרים יד ימין על שמאל, בעבודה" 1991)
%break
%letter 8
8. אחר העובר יש בחינת לידה, עד שמתגדל הוולד, ונעשה על ידי 
תיקונים לבחינת גדול, הנקרא, שזכה לבחינת מוחין דקדושה. 
%break
כי יש לפרש "עובר" מלשון עובר, שהוא המצב הא', שעובר מבחינת 
השימוש עם כלים דקבלה לדרגת קדושה, ששם משמשים רק בכלים 
שיכולים לכוון בעל מנת להשפיע, אחרת לא משתמשים עם הכלים.
%break
נמצא, שעיקר הוא בחינת העיבור. כמו בגשמיות, בזמן שהאשה 
נעשית מעוברת, בטח שהיא תלד גם כן. אלא כל הדאגות הן, 
שהאשה צריכה להתעבר. ואח"כ בדרך כלל האשה כבר תלד גם כן.
%S (הרב"ש. מאמר 26 "מהו, "אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה" 1990)
%break
%letter 9
9. החיים הם כח התנועה. ונודע, שתחילת החיים נעשה על ידי שתי 
פעולות מנוגדות בתכלית.
%break
כי גם המדבר, כאשר נולד הוא בבחינת מת, עד שמעוררים אותו על 
ידי דחיפות. - כי הכלים שלו מוכנים לקבל חיים ותנועה עוד בבטן אמו, 
- ובביאתו לאויר העולם פועל על בשרו אויר העולם בקרירות שאינו 
רגיל בו, ואז נגרם לעורר ההתכווצות.
%break
ואחרי ההתכווצות הראשונה, מוכרח להתפשט שוב לשיעורו הקודם. 
וב' הדברים ההתכווצות וההתפשטות המה הפסיעה הראשונה 
המקבלת לו חיים.
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה" )
%break
%letter 10
10. אם אין התכווצות פנימית - אין התפשטות. כי לא יתפשט בשום 
אופן יותר מגבולו, ואם כן אין תנועה. והנה, הסימן של הבריה 
שמוכשרת לאור החיים הוא, אשר יש בה כח לפחות לעשות התכווצות 
משום איזה סיבה, 
%break
אשר אז בא אור החיים ועושה התפשטות, ונעשה תנועה ראשונה של 
חיים. ולכן לא תפסק עוד התנועה הימנו, ונעשה חי מתנועע.
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")
%break
%letter 11
11. העולמות באים בהשגה בשני דרכים, מעילא לתתא ומתתא 
לעילא, שמתחילה משיגים מעילא לתתא, את השתלשלות הנשמה. 
ואחר-כך, מתתא לעילא, שהיא ההשגה עצמה. 
%break
מהלך הראשון מכונה בשם עיבור, משום שערכו כמו הטפה ההולכת 
ומתנתקת ממוח האב, ובאה בעיבור האם, עד שיוצאת לאויר העולם. 
שהוא נבחן כמו דרגא האחרונה - מעילא לתתא. דהיינו, בהתחשב עם 
העילה של הולד. 
%break
הרי עד שם היה עדיין מחובר באיזה חלק בבחינת אבא ואמא שלו. 
דהיינו העילה. ובביאתו לאויר העולם, נכנס לרשות עצמו, שזהו הסדר 
של מעילא לתתא. 
%break
וטעם כל זאת, כי מחשבתו יתברך יחידה, ועל-כן כל המקרים שוים, 
והכל דומה לפרט.
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")
%break
%letter 12
12. מעת לידתו שהוא נמצא אז בנקודת הריחוק, מתחילה שיבתו 
להשגה - מתתא לעילא, שזה נקרא חוק ההתפתחות, והוא הולך 
ממש על אותם הדרכים והמבואות שירדו מעילא לתתא.
וזהו מושג למקובלים. 
%break
אולם לעינים הגשמיים, נראים רק מצבים פשוטים, איטיים, דרגתיים, 
עד שגדלה קומתו כמו אבא ואמא שלו, ואז נקרא, שהשיג כל הדרגות 
מתתא לעילא. דהיינו דבר שלם.
%S (בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")