ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author זוהר לעם קטעים נבחרים ממאמרים
%book צדיקים ורשעים
%break
%H קטעים נבחרים מתוך "זוהר לעם"
%break
%H צדיקים ורשעים
%break
%letter 1
1. כשאנו רואים, שרצון האדם לרדוף ולהשתדל אחר הקב"ה בליבו, 
בנפשו וברצונו, ודאי אנו יודעים ששם שורה השכינה. אז צריכים 
לקנות את האדם ההוא בכסף מלא, להתחבר עימו וללמוד ממנו. 
%break
ועל זה לומדים, וקְנה לך חבר. בשכר מלא צריכים לקנות אותו, כדי 
לזכות בשכינה השורה בו. עד כה צריכים לרדוף אחר איש צדיק 
ולקנות אותו.
%S ("זוהר לעם". תרומה. מאמר "וייקחו לי תרומה", סעיף 39)
%break
%letter 2
2. הקב"ה מדקדק תמיד עם הצדיקים בכל מעשיהם שעושים, משום 
שיודע, שלא יטו לימין או לשמאל. וע"כ הוא מנסה אותם. 
%break
ולא בשביל עצמו הקב"ה מנסה אותם, שהרי יודע יצרם וכוח אמונתם, 
ואינו צריך לנסות אותם. אלא שמנסה אותם, כדי להרים ראשם בזכות 
הניסיונות.
%S ("זוהר לעם". תולדות. מאמר "ויהי רעב בארץ", סעיף 87)
%break
%letter 3
3. הקב"ה אינו דן את האדם כפי מעשיו הרעים, שהוא עושה תמיד. כי 
אם היה עושה כך, לא היה העולם יכול להתקיים. 
%break
אלא הקב"ה מאריך אפו עם הצדיקים ועם הרשעים. ועם הרשעים 
מאריך אפו עוד יותר מצדיקים, כדי שישובו בתשובה שלמה, 
שיתקיימו בעוה"ז ובעוה"ב.
%S ("זוהר לעם". תולדות. מאמר "ויהי רעב בארץ", סעיף 86)
%break
%letter 4
4. ה' צדיק יבחן. מהו הטעם? משום שכאשר הקב"ה חפץ בצדיקים, 
רוצה בנשמה ולא בגוף. כי הנשמה דומה לנשמה העליונה, השכינה. 
%break
והגוף אינו ראוי להתאחד למעלה עם השכינה. ואע"פ שצורת הגוף 
היא בסוד העליון, שנמשך מהשכינה, מלכות, מ"מ אינו ראוי להתאחד 
עימה.
%break
בשעה שהקב"ה חפץ בנשמתו של אדם להאיר אותה, הוא מכה את 
הגוף, כדי שתשלוט הנשמה. כי כל עוד שהנשמה עם הגוף הם שווים, 
אין הנשמה יכולה לשלוט. וכשהגוף נשבר, הנשמה שולטת.
%S ("זוהר לעם". תולדות. מאמר "ויהי רעב בארץ", סעיפים 90-89)
%break
%letter 5
5. אשריהם בעלי תשובה שבשעה אחת, ביום אחד, ברגע אחד, הם 
קרבים אל הקב"ה. מה שלא היה כן אפילו לצדיקים גמורים, שהם 
התקרבו אל הקב"ה בכמה שנים. 
%break
אברהם לא נכנס באלו הימים העליונים, עד שהיה זקן. וכן דוד, כמ"ש, 
והמלך דוד זקן בא בימים. אבל בעל תשובה, מיד נכנס ומתדבק 
בהקב"ה.
%break
במקום שבעלי תשובה עומדים בו, באותו העולם, אין לצדיקים גמורים 
רשות לעמוד בו. משום שהם קרובים אל המלך יותר מכולם. 
%break
והם מושכים השפע מלמעלה עם יותר כוונת הלב, ועם כוח גדול 
ביותר להתקרב אל המלך.
%S ("זוהר לעם". חיי שרה. מאמר "ואברהם זקן בא בימים", סעיפים 122-121)
%break
%letter 6
6. צדיק, שיָרֵא את ריבונו, כמה רעות הוא סובל בעוה"ז, כדי שלא 
יאמין ולא ישתתף עם היצה"ר. והקב"ה מציל אותו מכולם. כמ"ש, 
רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'. לא כתוב, רבות רעות לצדיק, אלא, 
רבות רעות צדיק. 
%break
שהסובל רבות רעות הוא צדיק, משום שהקב"ה חפץ בו. כי הרעות 
שסובל, מרחיקות אותו מיצה"ר. ומשום זה הקב"ה חפץ באדם ההוא, 
ומציל אותו מכולם, בעוה"ז ובעוה"ב. אשרי חלקו.
%S ("זוהר לעם". ויישב. מאמר "ויישב יעקב", סעיף 11)
%break
%letter 7
7. כשהאדם מתקרב לתורה, הנקראת טוב, כמ"ש, טוב לי תורת פיךָ, 
אז מתקרב אל הקב"ה, הנקרא טוב. ואז מתקרב להיות צדיק, הנקרא 
טוב.
%break
וכשהוא צדיק, שורה עליו השכינה, ומלמדת אותו סודות עליונים 
בתורה, משום שהשכינה אינה מזדווגת אלא בטוב, שהוא צדיק. וצדיק 
וצדק, שצדק הוא השכינה, הולכים יחד.
%S ("זוהר לעם". ויישב, זוהר חדש. מאמר "מכירת יוסף", סעיף 9)
%break
%letter 8
8. את הכול עשה יפה בעיתו, גם את העולם נתן בליבם. שכל העולם 
וכל מעשי העולם, אינם נקשרים בקדושה, אלא ברצון הלב, כשעולה 
ברצון האדם. כמ"ש, וידעת היום והשֵבותָ אל לבבך. אשריהם 
הצדיקים, שממשיכים ברצון ליבם מע"ט, להטיב לעצמם ולכל העולם. 
%break
והם יודעים להתדבק בעת שלום, בעת שיש זיווג העליון, שנקרא 
שלום. ובכוח הצדקה שעושים למטה, הם מעלים מ"ן, והם ממשיכים 
לאותה המדרגה שנקראת כל, יסוד, להאיר בעיתו, בנוקבא.
%S ("זוהר לעם". מקץ. מאמר "ויריצוהו מן הבור", סעיף 53)
%break
%letter 9
9. כשהאדם רואה את הצדיקים או הכשרים שבדור, ופוגש בהם, ודאי 
הם פני השכינה. ונקראים פני השכינה, משום שהשכינה מסתתרת 
בתוכם. השכינה בהם בסתר, והם בגלוי. משום שהקרבים אל 
השכינה נקראים פנים שלה. 
%break
ומי הם הקרבים אליה? הם אלו שהיא מיתקנת עימהם, להיראות אל 
מלך העליון, ז"א. הם המעלים מ"ן לייחד הקב"ה ושכינתו.
%S ("זוהר לעם". תרומה. מאמר "הצדיקים הם פני השכינה", סעיף 680)
%break
%letter 10
10. אדם היושב בעיר שיושבים בה אנשים רעים, ואינו יכול לקיים 
מצוות התורה, ואינו מצליח בתורה, הוא עושה שינוי מקום ועוקר עצמו 
משם, ומשתרש במקום שיושבים בו אנשים טובים בעלי תורה, בעלי 
מצוות. כי התורה נקראת עץ. 
%break
כמ"ש, עץ חיים היא למחזיקים בה. ואדם הוא עץ, כמ"ש, כי האדם עץ 
השדה, והמצוות שבתורה, דומות לפירות.
%break
[...] ומשום זה הוא צריך לעקור את עצמו מאותו מקום, שיש שם 
רשעים, שלא יוכל להצליח שם בתורה ומצוות, וייטע את עצמו במקום 
אחר בין צדיקים. ויצליח בתורה ומצוות.
%S ("זוהר לעם". פינחס. מאמר "כי רוח עברה בו ואיננו", סעיף 91)
%break
%letter 11
11. לעולם אינו מכה את הצדיק, אלא כדי לתת רפואה לדור ולכפר על 
עוונותיהם. כי נוח לס"א יותר מהכול, שהדין שולט על הצדיק, כי אז 
אינו מחשיב את כל העולם, ואינו משגיח בהם, מרוב שמחה ששולט 
על הצדיק. 
%break
והצדיק המתייסר על הדור, זוכה לממשלה עליונה בעוה"ז ובעוה"ב. 
ואם יש צדיק וטוב לו, זהו משום שהקב"ה אינו דואג לכפר על העולם.
%S ("זוהר לעם". פינחס. מאמר "הדופק של אותו החולה בגלות אדום", סעיף 111)
%break
%letter 12
12. כשהקב"ה עושה דין ברשעי עולם, אע"פ שהם חוטאים לפני 
הקב"ה, ומכעיסים אותו כל היום, אינו רוצה להאביד אותם מהעולם. 
וכשמסתכל במעשיהם, מתנחם עליהם, על שהם מעשה ידיו, ומאריך 
אפו להם בעולם.
%break
ומשום שהם מעשה ידיו, מקבל נחמה ומתנחם עליהם, ומרחם 
עליהם. וכשמבקש לעשות בהם דין, נעצב כביכול. כי משום שהם 
מעשה ידיו, נעצב עליהם.
%S ("זוהר לעם". בראשית-ב'. מאמר "ויתעצב אל ליבו", סעיפים 401-400)
%break
%letter 13
13. עתיד הקב"ה לשמוח באותו זמן עם הצדיקים, להשרות שכינתו 
עימהם, והכול ישמחו באותה שמחה, כמ"ש, ישמח ה' במעשיו. 
עתידים הצדיקים באותו זמן לברוא עולמות ולהחיות מתים.
%break
והרי כתוב, שאין כל חדש תחת השמש? אלא בעוד שהרשעים בעולם 
וירבו, כל העולם אינו בקיום. וכשהצדיקים בעולם, אז העולם מתקיים.
%S ("זוהר לעם". תולדות. מאמר "סעודת הצדיקים לעת"ל", סעיף 39)
%break
%letter 14
14. לעולם אל יפתח אדם פיו לרע, כי הוא אינו יודע מי מקבל הדבר, 
וכשאדם אינו יודע, הוא נכשל בה. והצדיקים כשפותחים פיהם, כולם 
שלום.
%S ("זוהר לעם". מקץ. מאמר "ויריצוהו מן הבור", סעיף 57)
%break
%letter 15
15. עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים לעת"ל, כמ"ש, ויחזו את 
האלקים ויאכלו וישתו. וזהו ניזונים. וזהו נהנים. 
%break
הצדיקים שלא זכו כל כך, נהנים מאותו זיו, שלא ישיגו כל כך. אבל 
הצדיקים שזכו, ניזונים, עד שישיגו השגה שלמה.
%S ("זוהר לעם". תולדות. מאמר "סעודת הצדיקים לעת"ל", סעיף 41)