ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-כ
%book כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני
%break
%H כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני 
%break
%letter 1
1. "כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני". פירוש, שזה הולך לפי הכלל, 
שאמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות, אף על פי שלא 
לשמה, שמתוך שלא בא לשמה" (פסחים, נ', ע"ב). 
%break
שהכוונה היא, שעל ידי זה שיכוף עצמו כל פעם ופעם, אף על פי 
שהגוף לא מסכים לעבוד לשם שמים. והטעם הוא, משום שבמקום 
שהוא לא רואה תועלת עצמו, אינו מסוגל לעשות שום דבר.
%break
ומכל מקום אינו משגיח על טענותיו של הגוף, והוא אומר להגוף שלו 
"תדע, שגם על דרך כפיה אתה עושה מצות ה'. ולא יעזור לך שום 
התנגדות על המעשה. 
%break
אומרים שמצות מעשיות יש להם הסגולה להביא את האדם לשמה". 
וזה הפירוש "כופין אותו". היינו הוא כופה את עצמו, ואינו שומע שום 
שכל וסברה מה שהגוף רוצה להסבירו. 
%break
אלא שאומר לו, שבסופו של דבר הוא יגיע לבחינת לשמה. וזהו פירוש 
"עד שיאמר, רוצה אני". היינו כנ"ל, שמתוך שלא לשמה באים לשמה, 
שזה נקרא "רוצה אני".
%S (הרב"ש. מאמר 19 "ענין שמחה" 1986)
%break
%letter 2
2. אנו רואים, שאם הילד לא רוצה לאכול, שאין לו שום הנאה 
מאכילה, אז ההורים נותנים לאכול להילד בין שהוא רוצה ובין שהוא 
לא רוצה. והגם שאין להילד שום הנאה, אבל סוף כל סוף, אפילו על 
דרך הכפיה, גם כן מועיל להילד, שתהיה לו היכולת להתקיים ולהתגדל. 
%break
הגם שבטח שיותר טוב, אם הילד רוצה לאכול מעצמו, היינו שיש לו 
הנאה מהאוכל. אבל אפילו בלי הנאה, אלא שכולו על דרך הכפיה, גם 
כן מועיל להילד.
%break
כמו כן צריכים לומר בעבודת ה'. הגם זה שמקיים תו"מ על דרך כפיה, 
היינו שהוא כופה על עצמו לקיים, והגוף שלו מתנגד לכל דבר 
שבקדושה, מכל מקום, מעשה, מה שהוא עושה, עושה את שלו, היינו 
על ידי זה הוא יכול לבוא לידי מצב, שכן יהיה לו רצון לקיים. 
%break
ואז כל המעשים שעשה, אינם חוזרים ריקם, אלא הכל מה שעשה 
נכנס בקדושה.
%S (הרב"ש. מאמר 19 "ענין שמחה" 1986)
%break
%letter 3
3. בזמן העבודה, כשהרצון לקבל בא להאדם עם הטענות שלו, אינו 
מועיל שום ויכוחים עמו ושום שכליות, מה שהאדם חושב שהם טענות 
צודקות, לא יעזור לו, שיוכל לנצח את הרע שלו. אלא כמ"ש "הקהה 
את שיניו", שפירוש רק ללכת במעשים ולא בויכוחים, 
%break
שזה נקרא, שהאדם צריך להרבות כוחות על דרך הכפיה, שזה סוד 
מה שאמרו חז"ל "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". כלומר, ע"י ריבוי 
התמדה אז ההרגל נעשה טבע שני.
%S (בעל הסולם, "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 4
4. אם האדם עובד בבחינת אמונה למעלה מהדעת, בדרך הכפיה, 
והגוף מתרגל בעבודה זו, היינו נגד רצונו של הרצון לקבל שלו, אז יש 
להאדם האמצעים שיכול לבוא לידי עבודה, שיהיה על המטרה לעשות 
נחת רוח ליוצרו. 
%break
היות שעיקר מה שדורשים מהאדם, הוא בכדי שע"י עבודתו הוא יבוא 
לידי דביקות בה', שהוא בחינת השתוות הצורה, שכל מעשיו יהיו 
בע"מ להשפיע.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
%break
%letter 5
5. "יקריב אותו לרצונו". ופרש רש"י, מלמד שכופין אותו, עד שיאמר 
"רוצה אני". אאמו"ר זצ"ל אמר על הכתוב "ה' צלך", שכפי מעשי בני 
האדם, כן נעשה למעלה בשורש נשמתו. 
%break
לכן יוצא, שאם האדם כופה עצמו מלמטה, הוא גורם גם כפיה למעלה, 
עד שה' אומר, רוצה אני, ומקבל את עבודתך.
%S (הרב"ש. 841. "כופים אותו")
%break
%letter 6
6. יש להבין, שהאדם עובד בכפיה, אבל לחשוק לעבודה כזו, שאין בה 
טעם, איך אפשר. והיות שאין לו כח להתגבר, ושתהיה לו שמחה 
מעבודה כזו, ואיך אפשר לשמש את המלך בצורה שפלות כזו, היינו 
שמרגיש טעם עפר בעת שהוא משמש את המלך. 
%break
לכן על זה הוא מבקש מה', לא שיתן לו בחינת גילוי גדלות יתברך, 
שירגיש בזה טעם. 
%break
אלא הוא מבקש מה', שיתן לו כח, שיוכל להתגבר על הגוף ולעבוד 
בשמחה, בזה שעכשיו הוא יכול לעבוד בלתי ה' לבדו, היות שאין 
הרצון לקבל נהנה מעבודה, שיש לה טעם עפר.
%S (הרב"ש. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)
%break
%letter 7
7. צריכים לדעת, שדרך תורה הוא דרך יותר צלחה, ומביאים יותר 
רווחים מדרך יסורים, מטעם שהכלים שיהיה ראויים לקבל אור עליון 
נרחבים יותר, שבסגולתם יכולים לזכות לדביקות בו ית'.
%break
וזה ענין "כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני". היינו, שהשם ית' אומר 
"רוצה אני במעשי תחתונים". 
%break
וענין תפילה הוא מה שאמרו חז"ל "נתאוה הקב"ה לתפילתן של 
צדיקים", שעל ידי התפילה מכשירים את הכלים, שהשם ית' יכול 
אח"כ להשפיע את השפע, משום שיש כלי מוכשרת לקבל את השפע.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". נ"ז. "יקריב אותו לרצונו")
%break
%letter 8
8. בזמן שבאה לאדם ההתעוררות מלמעלה נדמה בעיניו שכבר אין לו 
שום מלחמה, בזמן הזה הוא מתחיל להרגיש את היופי והתפארת 
דקדושה והשפלות שישנה בדברים גשמיים עד שמחליט בדעתו 
שכבר הוא מוכן ומזומן לעבוד רק לשם שמים. 
%break
ומאחר שהאדם באמת לא גמר את מלאכתו, נוטלים ממנו בחזרה את 
ההתעוררות שנתנו לו, ואז תיכף נופל שוב למצבו הקודם, היינו 
שמרגיש חן ויופי רק בדברים גשמיים ודברים שבקדושה נחשבים 
אצלו רק לדבר מיותר, 
%break
ואז הוא עוסק בתורה ומצוות רק מטעם הכרח ועל דרך הכפיה ולא 
מטעם חשק ושמחה כבזמן שהיתה לו ההתעוררות. 
%break
[...] לכן אם יש לו שכל הוא צריך תמיד להתגבר עד שעוזרים לו 
מלמעלה לזכות לבחינת שלמות אמיתית.
%S (הרב"ש. אגרת כ"ו)
%break
%letter 9
9. האדם צריך להתיגע בתורה ועבודה, אף על פי שאין לו רצון לזה, 
שזה נקרא יגיעה. היינו, שעושה מעשים אף על פי שאין לו חשק 
להדבר שהוא עושה. וזהו על דרך שאמרו חז"ל "כל אשר בידך ובכחך 
לעשות, עשה". ובסגולת הידיעה, יתרקם אצלו בחינת רצון וחשק לחכמה. 
%break
ואז יקויים אצלו מה שכתוב "יהיב חכמתא לחכימין", ואז הוא זוכה 
לבחינת לשמוע בקול דברו, היינו את הדבר שהיה מקודם בבחינת 
עשיה, שהוא מעשה בלי רצון, הוא זוכה לרצון להדבר.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קמ"ה. "מהו יהיב חכמתא לחכימין דוקא")
%break
%letter 10
10. כל כוונתו צריך להיות רק לה', כמ"ש "אז תתענג על ה'". היינו 
מקודם, כשהיה עובד לה', לא היה לו תענוג מעבודתו, אלא עבודתו 
היתה על דרך הכפיה.
%break
מה שאם כן כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בעמ"נ להשפיע, אז הוא 
זוכה להתענג על ה' מעבודה בעצמה יהיה לו תענוג וחיות. וזה נקרא, 
שגם התענוג יהיה אז לה' דווקא.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". כ'. "ענין לשמה")
%break
%letter 11
11. "אז תתענג על ה'", שפירוש של אז, הוא מקודם שהיא תחילת 
עבודתו לא היה לו תענוג, אלא עבודתו היתה בדרך הכפיה. 
%break
מה שאין כן אח"כ, כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בע"מ להשפיע, ולא 
להסתכל על עצמו, אם מרגיש טעם בעבודה, אלא הוא מאמין, שהוא 
עובד בכדי שעם עבודתו הוא משפיע נחת ליוצרו, 
%break
והאדם צריך להאמין שה' מקבל עבודת התחתונים, ולא חשוב כמה 
ואיך הצורה של עבודתם, ואת הכל הקב"ה מסתכל על הכוונה ומזה 
יש נחת להבורא, אז האדם זוכה התענג על ה'.
%break
שגם בעת עבודת ה' כבר ירגיש טוב ועונג, היות שעכשיו האדם עובד 
ממש לה', כי היגיעה שנתן בעת עבודת הכפיה מכשיר את האדם 
שיוכל לעבוד באמת לשם ה'. 
%break
נמצא, שגם אז התענוג שהוא מקבל, הוא על ה', היינו לה' דוקא.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
%break
%letter 12
12. עתה תראה, שמה שהקשו המפרשים, על מצות האהבה, לומר, 
שהמצוה הזאת איננה בידינו, משום שאין האהבה באה בדרך כפיה 
ושעבוד - שאין זו קושיא כלל, כי הוא לגמרי בידינו. 
%break
שהרי, אפשר לכל אדם, להתייגע בתורה, עד שימצא השגת השגחתו 
ית' הגלויה, כמ"ש ז"ל: "יגעתי ומצאתי, תאמן". וכשזוכה להשגחה 
הגלויה, כבר האהבה נמשכת לו מאליה, בצנורות הטבעיים.
%S (בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות צ"ח)