עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author קטעים נבחרים ל %book לעשות ביקורת על עצמו %break %H לעשות ביקורת על עצמו %break %letter 1 1. אם האדם רוצה לעשות ביקורת על עצמו, אם הוא מתקדם בעבודה, אז יש לעשות זאת בשני אופנים: %break א. שמסתכל על השכר, היינו השכר שהוא מקוה לקבל מהבורא, אם הוא מקבל כל יום שכר יותר גדול, ואז המודד הוא הכלי קבלה. %break ב. כמה הוא נהנה בזה שמשמש להבורא, וכל השכר הוא מזה שמשפיע להבורא, ואם הוא משמש לגדול המדינה למשל, יש לאדם הנאה, ואם הוא משמש גדול הדור, בטח שהנאה היא יותר גדולה, %break לכן הוא רוצה, שכל יום יהיה אצלו הקב"ה יותר גדול ויותר חשוב. זו היא המדידה האמיתית. %S (הרב"ש. מאמר 5 "בענין כבוד אב" 1986) %break %letter 2 2. בזמן שהאדם עושה ביקורת על מעשיו, אם הם על דרך האמת, בעל מנת להשפיע. ואז הוא רואה את כל חסרונותיו. וזה נקרא יסורים, כלומר שכואב לו על מה שהוא כל כך חלש בענין דלהשפיע. %break כי אז הוא רואה את האמת, שאין הוא מסוגל לעשות שום דבר עם הכוונה דלהשפיע, ואין לו שום עצה לצאת ממצבו, אלא רואה שרק ה' יכול לעזור לו. %break לכן יש לו אז מקום לתפילה, היינו להתפלל לה' מעומק הלב. %S (הרב"ש. 146. "יסורים ושמחה") %break %letter 3 3. לפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה. ולאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות, שזה נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה", אז הזמן שהוא צריך לעבור לקו שמאל. %break כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את חשיבות המלך, אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'. %break וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל, המצב הזה, שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות, אבל כל זה אינו אצלו אלא למעלה מהדעת, החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב, %break על זה שהוא נמצא בתכלית השפלות, ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, על מה שחסר לו. %S (הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987) %break %letter 4 4. עניין שמאל נקרא ברוחניות, דבר הצריך תיקון. זאת אומרת, שהאדם צריך חלק קטן מזמנו לעשות ביקורת על עצמו, כמה הוא מסוגל לתת כוחות ולעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, %break ואם הוא יכול לומר, אם לא לעבוד בעל מנת לעשות נחת רוח ליוצרו, אין הוא רוצה לחיות, וכדומה לזה. ואז הוא בא לידי הכרה, שאין הוא מסוגל לזה מכוחות עצמו, אלא רק ה' יכול לעזור. %break נמצא, שעתה הוא הזמן שיכול לתת תפילה מעומק הלב. כלומר שהוא רואה ומרגיש שאין כוח בידו לשנות את הטבע שעימה נברא, הנקרא, רצון לקבל לעצמו ולא להשפיע. %S (הרב"ש. מאמר 16 "מה הוא האיסור לברך על שולחן ריק, בעבודה" 1989) %break %letter 5 5. האדם צריך ללכת בעיקר בקו הימין, היינו לעשות מעשים טובים, ושירגיש עצמו לאדם שלם, המשרת את המלך, וצריך להאמין שמכל מעשה שהוא עושה, יש נחת רוח לפניו יתברך. %break ויחד עם זה צריך להיות לו זמן ללכת בקו שמאל, היינו ברוח הביקורת. אבל השמאל צריך להיות נכנע לימין, זאת אומרת שהולך בשמאל אינו מטעם שרוצה בחינת שמאל, אלא שזה רק בכדי להשביח את הימין. %break היינו להראות שאף על פי שיש לו כל הביקורת וכל הדעת, מכל מקום הוא הולך בבחינת למעלה מהדעת, היינו בבחינת הימין, שנקרא בחינת אמונה. וזה נקרא קו האמצעי, שמכריע בין ב' קוים ונוטה לימין. %S (הרב"ש, מאמר 27, "ג' קווים - א") %break %letter 6 6. מי שמחזיק עצמו לשלם ואין לו ביקורת על מעשיו, הוא צדיק לפי הבנתו, והוא שייך לכלל, שהעבודה שלהם היא בבחינת שכר ועונש. "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה" - שהם נמצאים בבחינת הדומם, ומחפשים את האמת, מגלים להם רז זה - מה זה לשמה. %break ומי מגלה להם, זה בא מלמעלה, שזה נקרא, "הבא לטהר מסייעים אותו". %S (הרב"ש. 518. "הבא לטמא") %break %letter 7 7. כל הדברים שהאדם מקבל עליו מבחינת החינוך, אין על הדברים האלו שום ביקורת. ועוד, שיכול להיות שני הפכים בנושא אחד, היות שאין ביקורת. %break מה שאין כן כשמקבל על עצמו דברים, שלא קיבל אותם מצד החינוך, על דברים אלו כבר יש ביקורת, ואינו יכול לקבל שני הפכים בנושא אחד. %break והטעם הוא, משום שכל דבר חדש שהולך לעשות, תכף נשאלת השאלה, למה אני עושה. מי המחייב, ואיזה תועלת יהיה לי מזה. וכמו כן, לתועלת מי אני עושה. כי רק מטעם שהשכל מחייב אותו לעשות, הוא יכול לעשות, אחרת מספיק לו את מה שקיבל מזמן החינוך. %break אבל אז, היינו בזמן קבלת דברים חדשים, הוא נצרך לאמונה. ולהיפוך, כי רק אז שייך אמונה, מטעם שכבר יש לו ביקורת. ותמיד יש סתירות. ואי אפשר לו לקבל שום דבר, רק בכוח אמונה. %break מה שאין כן מצד החינוך, כשאין לו ביקורת, אזי אין לו צורך גדול לבחינת אמונה, כי הוא רגיל לעשות כל אלו הדברים רק מטעם הרגל. %S (הרב"ש. 776. "דומם דקדושה") %break %letter 8 8. מקודם תחילת הכל כשמתאספים, צריכים לסדר שבחו של החברים, את חשיבותו של כל אחד מהחברים. ובשיעור שמשער את גדלות של החברה, בשיעור זה הוא יכול לכבד את החברה. ואח"כ יתפלל. %break היינו, שכל אחד צריך לעשות בקורת על עצמו, עד כמה הוא נותן כוחות עבור החברה. %break ואז, כשרואים, שאין להם כח לעשות מה שהוא לטובת החברה, אז יש מקום לתפילה, שהקב"ה יעזור לו, שיתן לו כח ורצון לעסוק באהבת הזולת. %S (הרב"ש. מאמר 17, חלק ב', "סדר ישיבת החברה", 1984) %break %letter 9 9. יש לדעת, כי באהבת חברים יש מעלה, שאין האדם יכול לרמות את עצמו, ולומר שהוא אוהב את החברה, אם הוא באמת לא אוהב אותם. כי כאן ניתן לתת לעצמו בקורת, אם הוא באמת יש לו אהבת חברים או לא. %break מה שאין כן באהבת ה', אין אדם יכול לעשות בקורת על עצמו, אם כוונתו אהבת ה', היינו שרצונו להשפיע לה' או רצונו לקבל בעמ"נ לקבל. אבל צריכים לדעת, כי לאחר כל התיקונים, שנתנו לאדם לעשות בלי עזרת ה', לא יזכה לשום התקדמות בעבודה דלהשפיע. %break ושאלנו אם כן, בשביל מה צריך האדם לעשות מעשים, בכדי שיזכה אח"כ לעזרת ה', הלא ה' יכול לעזור אפילו בלי מעשי התחתונים, כי בין כך ובין כך לא תעזור עבודת האדם לשום התקדמות בעבודה. %break והענין הוא, כי אם אין האדם מתחיל בעבודה, אז האדם לא יודע, שלא יכול לנצח את מלחמות היצר. %break מה שאין כן כשהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', ועושה מה שביכולתו לעשות, אז הוא יכול לתת תפלה אמיתית, שה' יעזור לו. %S (הרב"ש. מאמר 13 "בוא אל פרעה - ב'" 1986) %break %letter 10 10. לאחר שעשה בקורת על עצמו, ועשה את העצה הידועה, שהתפלל, יחשוב עכשיו, כאילו תפלתו נתקבלה, וישבו בשמחה עם החברים, כאילו שכל החברים הם גוף אחד. וכמו שהגוף רצה, שכל האברים יהנו, כמו כן הוא רוצה, שכל החברים יהנו עכשיו. %break לכן אחרי כל החשבונות, בא הזמן של שמחה של אהבת חברים. ואז כל אחד צריך להרגיש את עצמו, שהוא מאושר, כאילו עשה עכשיו עסק טוב, שעל ידי העסק הזה ירויח הרבה כסף. ומדרך העולם הוא, שנותן אז משקה להחברים. %break כמו כן כאן, כל אחד צריך, שחברו ישתה משקה ויאכל עוגות, וכדומה, מטעם שעכשיו הוא מאושר, אז הוא רוצה, שגם החברים ירגישו את עצמם בטוב. %break לכן צריך להיות, בזמן שהאסיפה מתפזרת, צריך להיות מתוך שמחה והתרוממות. %S (הרב"ש. מאמר 17, חלק ב', "סדר ישיבת החברה", 1984) %break %letter 11 11. אין לך שני בני אדם בעולם שיהיו דעותיהם שוות זו לזו. כי לכל אחד יש רכוש גדול ונשגב, אשר הורישו לו אלפי אבותיו, ולאחרים אין אף שמץ מהם. %break אשר על כן, כל הרכוש הזה, נבחן לרכושו של היחיד, שהחברה מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו. שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו. אלא, כל יחיד ישאר עם שלמות מורשתו. %break ואז, הנגוד והסתירה שביניהם ישאר קיים לנצח, כדי להבטיח לנו לתמיד את הבקורת, ואת התקדמות החכמה, שהיא כל יתרון האנושות וכל מאויה האמיתיים הנצחיים. %S (בעל הסולם. "החרות") %break %letter 12 12. כל זמן שהאדם מונח עדיין תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, אין האדם בעצמו יכול לדעת מהו טוב ומהו רע, אלא צריך לקבל הכול כפי שהחכמים קבעו לנו, ואם לא, נכנס אבק ועפר בתוך העיניים ולא יכולים ללכת קדימה, %break מה שאין כן כשלא עושים ביקורת על דברי חכמים, ולא רוצים לקבל דבריהם בתוך הדעת, אז על ידי זה דווקא זוכים לדעת דקדושה. %S (הרב"ש. מאמר 1 "מהו עניין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990) %break %letter 13 13. אם יש כבר ניצוצי השפעה. היינו, שכבר קיבל משהו מסגולת התורה והמצות בבחינת זיכוך המחשבה והרצון, ונמצא בעניני עבודה שייך ביקורת על עצמו. %break מה שאין כן בתורה, אל יעשה שום ביקורת על עצמו, אלא שילמוד תורה כמו שהיא. רק צריכים לעשות עצות, איך להחשיב את התורה. %S (הרב"ש. מאמר 21 "יש תמיד להבחין בין תורה לעבודה" 1985)
שמור ספר
בדוק
בטל