ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author כנסים
%book ממשיכים את הכנס בעלייה כנס מתחזקים בעשירייה
%break
%H ממשיכים את הכנס בעלייה 
%break
%letter 1
1. יש הרבה אנשים בעולם, שלא ניתן להם הכח לעבוד עבודת 
הקודש אפילו בתכלית הפשיטות, אפילו שלא בכוונה ושלא לשמה, 
אפילו שלא לשמה דשלא לשמה, אפילו הכנה דהכנה של התלבשות דקדושה - 
%break
והוא כן זכה, שניתן לו רצון ומחשבה, שעל כל פנים יעבוד עבודת 
הקודש לפרקים, אפילו בתכלית הפשיטות שאפשר להיות - ואם הוא 
יכול להעריך את חשיבות שבדבר, ולפי חשיבות שהוא מחשיב את 
עבודת הקודש, בשיעור הזה הוא צריך לתת שבח והודיה על זה.
%break
כי זה אמת, היינו שאין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות, מה 
שיכולים לפעמים לקיים מצות ה' אפילו בלי שום כוונה. ואז הוא בא 
לידי הרגש רוממות ושמחת הלב. 
%break
וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל 
נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא 
עובד. ועל ידי זה הוא עולה מעלה מעלה.
%break
וזה סוד מה שכתוב "מודה אני לפניך על החסד שעשית עמדי", היינו 
על העבר. ועל ידי זה תיכף הוא יכול לומר בבטיחות והוא אומר "ועל 
אשר אתה עתיד לעשות עמדי".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". כ"ו. "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר")
%break
%letter 2
2. בכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות 
שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'. 
%break
לכן כל בחינת קבלת מלכות שמים, נבחנת לבחינה חדשה, היינו 
שמקבל עתה חלק מחלל הפנוי, שהיה ריק ממלכות שמים, ומכניס את 
מקום הריק, וממלא אותו עם מלכות שמים. 
%break
נמצא, שהוא בירר עתה דבר חדש, מה שלא היה מטרם שלקח את 
המקום ריק, ומילא אותו עם מלכות שמים. וזה נקרא, שהעלה ניצוץ 
חדש לתוך הקדושה, עד שמרוב עליות הוא מעלה תמיד ניצוצין מחלל 
הפנוי לתוך הקדושה.
%break
נמצא, שמכל ירידה וירידה, הוא בא לידי התחלה חדשה, ומעלה נצוצות חדשים.
%S (הרב"ש. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)
%break
%letter 3
3. כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי 
"פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל התגברויות 
מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע.
%break
והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים 
דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, 
אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. 
%break
לכן משום זה, כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן 
לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת".
%break
וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל 
עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו לו רצונות 
ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה.
%S (הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
%break
%letter 4
4. חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא 
פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. 
%break
וע"כ, בעת שהאדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה על 
השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. וזה העונש היותר גדול שבעולם.
%break
הרי שהרגשת טו"ר בהשגחתו, מסבבת עימה הרגשת שכר ועונש. כי 
המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה', אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש 
לו שכר. ואם לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונת ה'.
%S ("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר, מאמר "ליל הכלה", סעיף 138)
%break
%letter 5
5. הירידה, שקבל, הוא לטובתו, כנ"ל שיש לו טיפול מיוחד, שהורידו 
ממצבו, שהיה חושב, שיש לו קצת שלימות. וזה ניכר, מזה שהוא 
מסכים להשאר כך במצב הנוכחי כל ימי חייו.
%break
מה שאין כן עתה, כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, כנ"ל, אז 
הוא מתחיל לחשוב "מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, 
ולאיזה מטרה אני צריך להגיע". 
%break
ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של 
"בין שמים וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, 
מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד.
%break
ועל זה נאמר (ישעיה מ', ל"א) "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים 
המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור 
להם יחליפו כח חדש בכל עת. 
%break
נמצא, שהירידה זו היא דוקא עליה. היינו, שעל ידי ירידה זו, שמה 
שהם מרגישים, זה נותן להם לעלות בדרגה, היות ש"אין אור בלי כלי".
%S (הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)
%break
%letter 6
6. צריך להתנהג בבחינת יראת הרוממות, לידע איזה ערך ואיזה 
מרחק יש בינו לה'. שמצד שכל החיצוני קשה להבין, או שיהיה 
באפשרות לקשר וחיבור בין הבורא לבין הבריאה.
%break
ובזמן הירידה הוא מרגיש אז, שאין שום אפשרות, שיהיה לו חיבור 
ושייכות להבורא ית' בבחינת הדביקות. כי מרגיש את העבדות לדבר 
מוזר לכל העולם כולו. והאמת הוא כן. 
%break
אלא, "במקום גדלותו שם אתה מוציא את ענוותנותו". זאת אומרת, 
שהוא ענין למעלה מהטבע, שהשם ית' נתן המתנה הזאת להבריאה, 
לאפשר להם להיות חיבור ודביקות עמו.
%break
לכן, בזמן שהאדם נעשה בחזרה מקושר, אזי הוא צריך תמיד לזכור 
את המצב הירידה שלו, בכדי לידע ולהבין ולהעריך ולהחשיב את 
הזמן של הדביקות. שידע, שעכשיו יש לו ישועה למעלה מדרך הטבע.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". קצ"א. "זמן הירידה")
%break
%letter 7
7. בעיקר צריכים להשתדל, שיהיה להאדם רצון חזק להשיג את 
הרצון להשפיע, ולהתגבר על הרצון לקבל. ופירושו של רצון חזק הוא, 
שרצון חזק נמדד לפי ריבוי השהיות והמנוחות שבינתיים. כלומר, 
ההפסק זמן שבין התגברות להתגברות. 
%break
שיש לפעמים, שהאדם מקבל הפסק באמצע, היינו ירידה. וירידה זו 
יכול להיות הפסק של רגע, או שעה, או יום, חודש. ואח"כ שוב מתחיל 
לעבוד בענין התגברות על הרצון לקבל, ולהשתדל להשיג את הרצון דלהשפיע.
%break
ורצון חזק נקרא, שההפסק אינו לוקח אצלו הרבה זמן, ותיכף נתעורר 
שוב לעבודה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 8
8. טבע הרוחניות, אשר הדבוק בה', מרגיש את עצמו בבחינת אינו 
דבוק, ודואג ומהסס על זה, ועושה כל שימצא ידו בכוחו לזכות לדביקות. 
%break
כי חכם מרגיש הפוך, ממי שאינו דבוק בה', שירגיש עצמו מסתפק 
ושבע, ולא ידאג כראוי, אלא לקיים מצות דאגה וגעגועים, כי "שוטה אינו מרגיש".
%S (בעל הסולם. אגרת מ"ז)
%break
%letter 9
9. אסור לו לאדם לומר, שאני מחכה עד שה' יתן לי התעוררות 
מלמעלה, אז תהיה לי אפשרות לעבוד בעבודת הקודש. כי הוא זצ"ל 
אמר, שעל עתיד אדם מחוייב להאמין בשכר ועונש. היינו שהוא צריך 
לומר "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי". 
%break
אם כן אסור לחכות על רגע אחד אחרי כן. אלא האדם צריך לומר, אם 
לא עכשיו אימתי. ואסור לחכות על זמן יותר מוכשר, ש"אז אני אקום 
לעבוד עבודת הקודש". 
%break
אלא כמו שאמרו חז"ל "ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה".
%S (הרב"ש. מאמר 18 "מי הוא הגורם לתפילה" 1986)
%break
%letter 10
10. אין העדר ברוחניות אלא שנסתלק לפי שעה, מטעם שיהיה מקום 
עבודה ללכת קדימה. כי כל רגע שמבררין לתוך קדושה, זה כבר נכנס 
לרשות הקדושה, רק האדם יורד בכדי לברר עוד נצוצות של קדושה.
%break
רק יש עצה לאדם, שאינו מחכה עד שיורידו לו מדרגתו, וכשמרגיש 
את שופלותו אז חוזר ועולה ועליה זו נקרא שבירר חלק להקדושה, 
אלא הוא בעצמו יורד ומעלה נצוצות אחרות, ומעלה אותן לרשות 
הקדושה. כמו שאמרו חז"ל "אַדְּלֺא אבידְנא, בְּחישְנא" (שבת קנ"ב), 
%break
היינו מטרם שאני מאבד את מצבי, שבו אני נמצא, מתחיל אני לחפש, 
על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על דוד המלך שאמר "אעירה השחר", 
ודרשו חז"ל, אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי.
%S (הרב"ש. אגרת ע"ז)
%break
%letter 11
11. והעיקר היא היגיעה, כלומר, לחשוק איך להתיגע בעבודתו ית', כי 
אין העבדות הרגיל עולה בשם כלל, זולת הגירומין של היותר 
מהרגילות, הנקראת יגיעה, בדומה לאדם הצריך לאכול ליטרא לחם לשביעתו, 
%break
אז כל אכילתו אינו עולה בשם סעודה שיש בה שביעה, זולת הכזית 
האחרון מן הליטרא, שכזית זה עם כל קטנו, הוא הגירומין שהכריע 
את הסעודה לבחינה שיש בה שביעה והבן. 
%break
וכן מכל עבדות ועבדות, שואב השי"ת רק את הגירומין העודפין על 
הרגיל לו, והמה יהיו האותיות וכלים לקבלת אור פניו ית'. והבן זה היטב.
%S (בעל הסולם. אגרת ל"ח)
%break
%letter 12
12. המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת 
השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, 
ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר 
שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, 
%break
שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו 
ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו.
%break
כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, 
להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר 
תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת 
האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", 
%break
שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים, כי אפילו 
"הגנב, במחתרת, קורא לבורא", אשר על כן אין צורך לזה למוחין 
דגדלות, לשמור על הענף שלא יופסק משורשו כרגע.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)
%break
%letter 13
13. האדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום צריכים 
להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש. 
%break
היינו שמצב השלימות שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", 
צריכים להיות בשוה, היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא מסכים שהוא רוצה 
לעשות נחת רוח ליוצרו. 
%break
ואם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי שלימות, הוא 
גם כן מסכים. והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את עבודתו כאילו 
היה זוכה להשלימות, זה נקרא מסכים, היינו שהיום והלילה שוים אצלו. 
%break
מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור ההבדל יש פירוד, ועל פירוד 
הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. 
%break
לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה 
שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות.
%S (הרב"ש'. 300. "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם")
%break
%letter 14
14. האדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, 
שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן 
עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו 
האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. 
%break
שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה 
אותם. ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע 
שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. 
%break
נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, 
האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את 
החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים.
%S (הרב"ש'. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 15
15. מי שרוצה ללכת בבחינת השפעה, הוא צריך להיות תמיד 
בשמחה, היינו בכל הצורות הבאות עליו הוא צריך להיות בשמחה 
מטעם שאין לו שום כוונה לקבלה עצמית.
%break
לכן הוא אומר, ממה נפשך, אם הוא באמת עובד בעל מנת להשפיע, 
בטח שהוא צריך להיות בשמחה בזה שהוא זכה להיות משפיע נחת 
רוח ליוצרו, ואם הוא מרגיש שעדיין אין עבודתו להשפיע, הוא גם כן 
צריך להיות בשמחה, 
%break
משום מצד עצמו האדם אומר שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו, הוא 
שמח בזה שאין הרצון לקבל יכול להנות מעבודה זו, מזה הוא צריך לקבל שמחה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 16
16. עובד ה', היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות 
בשמחה בזה, שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה 
הזאת, סימן שחסר לו בהערכת גדלות המלך. לכן אם רואה שאין לו 
שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות המלך. 
%break
ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח עיניו 
וליבו, שירגיש את גדלות ה'.
%S (הרב"ש. 42. "עבדו ה' בשמחה")
%break
%letter 17
17. העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו 
ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, 
כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. 
%break
ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו 
את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף.
%break
כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק 
הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי 
שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. 
%break
אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה 
חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת.
%S (הרב"ש. מאמר 12 "הנרות הללו קדש הם" 1991)
%break
%letter 18
18. כל מצב הרע שאנו מרגישים, הוא רק בכדי שהאדם לא ישאר 
במצב שבו נמצא. היינו אם האדם לא יתעלה במעלות של גדלות ה', 
אז אין ביכולתו להתגבר, ורק בזמן שהאדם מרגיש גדלות ה', אז לבו 
נכנע. וזה נקרא שהוא צריך לעלות במעלות יראת ה'.
%break
נמצא שהשאלות האלו גורמות, שהאדם יהיה נצרך לה' יתברך, 
שיפתח לו את לבו ועיניו, לזכות לגדלות ה', אחרת מספיק לו היראת 
שמים מה שיש לו מצד החינוך. 
%break
מה שאין כן כשבאה לו כל פעם שאלת רשע, לא מספיק לו, אלא צריך 
כל פעם להתעלות במעלות גדלות ה'.
%S (הרב"ש. 31. "מה אהבתי תורתך")
%break
%letter 19
19. אם כוונתם היא לעשות נחת להבורא, הרי זה גורם, שאם הם 
רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף בגדלות הבורא, כי כפי 
שיעור גדלותו יתברך, בשיעור זה הם יכולים להיבטל אליו ולעשות את 
כל מעשיהם רק לשם שמים. 
%break
וזה כמו שאומר בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה", שכל אחד 
ואחד "לפום מה דמשער בלביה".
%break
אי לזאת, אלו אנשים שרוצים לעבוד לשם שמים, בכדי שיהיה להם 
חומרי דלק לעבודה, הם צריכים כל יום להשתדל להשיג בחינת אמונה 
בגדלות ה', היות שגדלות ה' זו שמחייבת אותם לעבוד בשבילו. 
%break
וזהו כל התענוג שיש להם בעבודתם.
%S (הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 20
20. דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את 
הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', 
%break
והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, 
שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. 
%break
היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה 
מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', ולא רוצים שה' יתן להם זה להשיג, 
היות שהם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי, 
%break
רק שמבקשים עזרה מה', בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום 
של ריקנות עם מצות.
%S (הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה בעבודה" 1991)
%break
%letter 21
21. יש לדעת, מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת 
טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על 
הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. 
%break
אחרת אי אפשר לו להתגבר. ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך 
בזמן שיש לו הסתירות, הנקרא דינין.
%break
כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם, 
רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")
%break
%letter 22
22. מוטל על האדם לבדוק את עצמו תמיד, את מטרת עבודתו. היינו, 
שבכל מעשים שהוא עושה, אם הקב"ה יקבל מזה נחת רוח. כי הוא 
רוצה בהשתוות הצורה לה', שזה נקרא "כל מעשיך יהיו לשם שמים". 
%break
היינו, שכל מה שהאדם עושה, הוא רוצה בזה, שה' יהנה מזה, כמ"ש: 
"לעשות נחת רוח ליוצרו". ועם הרצון לקבל צריך להתנהג עמו ולומר 
לו: כבר החלטתי, ששום הנאה אני לא רוצה לקבל, מטעם שאתה 
רוצה להנות. היות על הרצון שלך אני מוכרח להיות נפרד מה'.
%break
כי שינוי צורה גורם פירוד וריחוק מה'. והתקוה של אדם צריך להיות, 
היות שהאדם לא יכול להשתחרר משליטת הרצון לקבל, והוא נמצא 
תמיד בגלל זה בעליות וירידות, לכן הוא מצפה לה', שיזכה שה' יאיר 
עיניו, ושיהיה לו כח להתגבר ולעבוד רק לתועלת ה'. 
%break
וזה כמ"ש: "אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש". "אותה", היינו 
השכינה הקדושה. ומבקש, שיהא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי".
%S (בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 23
23. אינו דומה היושב בביתו, כאילו עומד בפני מלך. זאת אומרת, 
שהאמונה צריך להיות, שירגיש כל היום, שהוא עומד בפני המלך. 
שאז בודאי יש לו אהבה ויראה בשלימות. 
%break
וכל זמן שלא הגיע לבחינת אמונה כזו, לא צריך לנוח ולשקוט, מטעם 
"כי זה חיינו ואורך ימינו", ושום פיצוים שבעולם לא ירצה לקבל. 
והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע באברו, עד שהרגל נעשה טבע שני, 
בשיעור "בזוכרי בו איננו מניח לי לישון". 
%break
וכל ענינים גשמיים מכבים חסרון זה. יען, שמכל דבר, שהוא מקבל 
תענוג, הנה התענוג מבטל את החסרון והכאב.
%break
אלא שלא ירצה לקבל שום תנחומים. וצריך ליזהר בכל דבר גשמי 
שהוא מקבל, שלא יבטל את החסרון שלו. 
%break
וזהו על ידי שיצטער עצמו, שעל ידי התענוג ההוא, נחסרין לו ניצוצי 
וכוחות של כלים דקדושה, היינו חסרונות דקדושה. ועל ידי הצער הוא 
יכול לשמור, שלא יפסיד כלים דקדושה.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". רי"א. "כעומד בפני מלך")
%break
%letter 24
24. אמרו חז"ל (שבת קנ"ב) "אָדְלֹא אֲבִידְנָא בְּחִישְנָא". פירוש, זקן 
שהולך שחוח, ומסתכל תמיד לארץ, כאילו מחפש דבר. ואומר, אדלא 
אבידנא (שלא נאבד ממני דבר), אפילו הכי בחישנא, אני מחפש. שיש 
לפרש "זקן, זה שקנה חכמה". היינו, שהוא "חכם, הרואה את הנולד". 
%break
היות שהוא יכול לבוא לידי ירידה, כדי שירכוש כלים ריקים, שיהיה 
אפשרות לה', שימלא אותם. אחרת הוא ישאר במצב השפלות, 
מסיבת שלא מרגיש, שהוא בעל חסרון. ואז, בזמן שנאבד לו מצב של 
העליה, הוא מתחיל לחפש עצות, איך לעלות שוב ברוחניות.
%break
לכן מי שהוא זקן, היינו "חכם הרואה את הנולד", הוא מתחיל לחפש, 
איך לעלות ברוחניות, עוד מטרם שנאבד לו מצב של העליה. ומתחיל 
אז לעשות את כל העצות, איך שיש איזה אופן, שיוכל לעלות במעלות 
הרוחניות. וזהו על ידי שמתחיל לחפש חסרונות, במצב שבו הוא קיים. 
%break
ואז כבר אין צורך, שיזרקו אותו למטה בחשיבות, שימצא ויראה 
בעצמו חסרונות, היות שהוא בעצמו כבר מחפש חסרונות, בכדי שיהיו 
לו כלים ריקים, שה' ימלא חסרונותיו.
%S (הרב"ש. מאמר 27 "מהו ענין יסורים בעבודה" 1989)
%break
%letter 25
25. ענין "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב". אם כן, מדוע אנו 
רואים, אפילו אם כבר הדברים נכנסו להלב, ומכל מקום האדם נופל 
ממדרגתו? והענין הוא, שבזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, 
תיכף מסכים לדעת רבו, ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. 
%break
אלא אח"כ, כשיוצא לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק 
ברצונות הרבים המשוטטים בעולם. אז הוא, ודעתו, ולבו, ורצונו 
מתבטלים ברוב. כל זמן שאין בידו הכח להכריע את כל העולם לכף 
זכות, אז הם מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם.
%break
ואז הוא "כצאן לטבח יובל". ואין לו בחירה, והוא מוכרח לחשוב, 
ולרצות, ולחשוק, ולדרוש את כל מה שהרבים דורשים. ואז הוא בוחר 
במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות, ובתאוות הנמאסות, מה שהם זרים 
לרוח התורה. ואז אין לו שום כח, שיוכל להכריע את הכלל.
%break
אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי 
ספרים ומפי סופרים". ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו ורצונו לטוב. 
%break
אבל בויכוחים ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, 
אלא רק בסגולת הדביקות, כי היא סגולה נפלאה, שהדבקות מחזירו למוטב.
%S (בעל הסולם. "שמעתי". כ"ה. "דברים היוצאים מהלב")
%break
%letter 26
26. תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', 
וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע(מעת לעת), 
שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן 
הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. 
%break
וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין 
שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, 
אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו.
%break
והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות 
שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, 
שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, 
ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. 
%break
וחפץ ה' בידו יצליח.
%S (בעל הסולם. אגרת י"ח)