עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author זוהר לעם - כרכים א-ד %book כרך א' - הקדמת ספר הזוהר %page 183 %H הקדמת ספר הזוהר %break %H השושנה %break %letter 1 .1 רבי חזקיה פתח. כתוב, כשושנה בין החוחים. מהי שושנה? זוהי כנסת ישראל (כנ"י), מלכות. משום שיש שושנה ויש שושנה. כמו שושנה בין החוחים, יש בה אדום ולבן. כך כנ"י יש בה דין ורחמים. %break כמו שושנה, יש בה י"ג (13) עלים. כך כנ"י יש בה י"ג מידות הרחמים, הסובבות אותה מכל צדדיה. אף אלקים, שבפסוק, בראשית ברא אלקים, הוציא י"ג מילים, לסבב את כנ"י ולשמור אותה: %break את, השמיים, ואת, הארץ, והארץ, הייתה, תוהו, ובוהו, וחושך, על, פני, תהום, ורוח. כלומר עד הכתוב, אלקים מרחפת. %break ביאור הדברים. עשר ספירות (ע"ס): כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת (ת"ת), נצח, הוד, יסוד ומלכות. ועיקרן הוא רק חמש: כתר, חכמה, בינה, ת"ת, מלכות. משום שספירת הת"ת כוללת בתוכה ו"ס חג"ת נה"י. והן נעשו חמישה פרצופים: %break א"א, או"א, זו"ן. הכתר נקרא בשם אריך אנפין (א"א). חכמה ובינה (חו"ב) נקראים בשם אבא ואמא (או"א). ת"ת ומלכות (תו"מ) נקראים בשם זעיר אנפין ונוקבא (זו"ן). %break שבעה ימי בראשית הם ב' הפרצופים זעיר אנפין (ז"א) ונוקבא דאצילות. ויש בהם שבע ספירות חג"ת נה"י ומלכות. אשר בכתובים של מעשה בראשית מתבאר, איך או"א, שהם חו"ב, האצילו אותם מתחילת התהוותם עד סוף הגדלות, שנוהג בהם במשך 6000 שנים. %break ורבי חזקיה פתח בביאור הנוקבא דז"א, לבאר סדר אצילותה מאמא, הבינה, הנקראת אלקים. וזהו שפתח בביאור השושנה, שהיא הנוקבא דז"א. והנוקבא דז"א בעת גדלותה נקראת בשם כנ"י. ולכן אמר, מהי שושנה? זוהי כנ"י. %break ויש בשושנה זו ב' מצבים: א. קטנות, תחילת התהוותה, שאין בה אלא ספירת כתר, שבתוכה מלובש אור הנפש שלה, וט' ספירות תחתונות (ט"ת) שלה נופלות מחוץ לאצילות, בעולם הבריאה. %break ב. גדלות, שאז מתעלות ט"ת שלה מעולם הבריאה לעולם האצילות, והיא נבנית עימהן לפרצוף שלם בע"ס. ואז עולה עם ז"א בעלה לקומה שווה עם או"א דאצילות, ומלבישים אותם. %break ואז נקרא ז"א ישראל, אותיות לי ראש, והנוקבא נקראת כנ"י, ע"ש שכונסת בתוכה כל האורות של ישראל בעלה ומשפיעה אותם לתחתונים. %break קטנות נקרא שושנה בין החוחים, משום שט"ת שלה התרוקנו מאור האצילות, ונשארו כחוחים. וגדלות נקרא שושנה סתם או כנ"י. וע"כ נאמר, שיש שושנה ויש שושנה. %break גוון אדום מורה, שיש שם אחיזה לחיצוניים ולקליפות לינוק ממנה. וזה בקטנות, שט"ת שלה בבריאה. ויש בה ג"כ לבן בכלי דכתר שלה, שאין שם אחיזה לחיצוניים. %page 184 לכן נאמר, כמו שושנה בין החוחים, יש בה אדום ולבן, כך כנ"י יש בה דין ורחמים, להורות כי גם בגדלותה, שנקראת כנ"י, אע"פ שעולה אז ומלבישה את הבינה, מ"מ נשאר בה דין, כי צריכה למסך המתוקן בה לצורך הזיווג דהכאה. %break כי מסיבת הדין שבמסך, הוא מכה על האור העליון ומחזירו לאחוריו, ומעלה ע"י זה ע"ס דאור חוזר (או"ח), הנקרא אור של דין, וממשיך בתוכן ע"ס דאור ישר (או"י), הנקרא אור של רחמים. וע"כ גם בכנ"י יש דין ורחמים, כנגד האדום והלבן, שיש לשושנה בין החוחים. %break וזה הים שעשה שלמה, העומד על שנים עשר בָּקָר. כי ט"ת שלה שנפלו לבריאה, נתקנו שם בשנים עשר בקר, ונקודת הכתר, שנשארה באצילות, היא הים, העומד עליהם מלמעלה, וכללותם יחד נקראים י"ג עלי השושנה. %break המוחין דגדלות דנוקבא, שיש בהם מהארת החכמה, נמשכים מי"ג השמות, הנקראים י"ג מידות הרחמים. לכן אף כנ"י יש בה י"ג מידות הרחמים. והעיקר מה שבא רבי חזקיה להורות בהשוואה הזו, משושנה בין החוחים לכנ"י, ללמדנו, %break שכל שיש לנוקבא במצב גדלותה צריך להימצא בה כנגדם הכנה והכשר עוד בתחילת הווייתה, במצב הקטנות. ע"כ נאמר, שכנגד לבן ואדום בקטנות, יוצא בה דין ורחמים בגדלות. וכנגד י"ג עלים בקטנות, יוצא בה י"ג מידות הרחמים בגדלות. %break אלקים שבפסוק, בראשית ברא אלקים, הבינה המאצילה לנוקבא דז"א, הוציא י"ג מילים: את השמיים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח. כלומר, עד אלקים השני. שאלו י"ג מילים רומזים על אותם י"ג עלים של שושנה בין החוחים, %break הים העומד על שנים עשר בקר, שהם הכנה והכשר לכנ"י, שתקבל י"ג מידות הרחמים, לסבב את כנ"י ולשמור אותה. %break כי י"ג מידות הרחמים, שהן המוחין השלמים דנוקבא, נבחנות שהן סובבות ומאירות אליה מכל הצדדים סביב סביב. ונשמרת על ידיהן ממגע החיצוניים. כי כל זמן שאין בה המוחין הגדולים בהארת החכמה מי"ג מידות, יש בה יניקה לחיצוניים. %letter 2 .2 ואח"כ נזכר שם אלקים פעם אחרת, כמ"ש, אלקים מרחפת. כדי להוציא חמישה עלים קשים, הסובבים את השושנה. ואלו חמשת העלים נקראים ישועות. והם חמישה שערים. ועל זה כתוב, כוס ישועות אשא. זוהי כוס של ברכה. %break כוס של ברכה צריכה להיות על חמש אצבעות ולא יותר, כמו השושנה, היושבת על חמישה עלים קשים, שהם כנגד חמש אצבעות. ושושנה זוהי כוס של ברכה. %break מהשם אלקים השני עד השם אלקים השלישי חמש מילים: מרחפת על פני המים ויאמר. כנגד חמישה עלים. מכאן והלאה, שכתוב, אלקים יהי אור, הוא האור שנברא ונגנז ונכלל בברית ההוא, %break שנכנס בשושנה והוציא בה זרע, וזה נקרא עץ עושה פרי, אשר זרעו בו. והזרע ההוא נמצא באות ברית ממש. %break ביאור הדברים: חמישה עלים קשים הם ה' גבורות (ה"ג) דנוקבא, שהן ע"ס דאו"ח, שהנוקבא מעלה ע"י זיווג דהכאה באור העליון, הנקרא אור של דין. כי ע"ס דאו"י נקראות ה' חסדים (ה"ח) חג"ת נ"ה, והן מתלבשות בה"ג חג"ת נ"ה דאו"ח. %break ואלו חמישה עלים קשים, הם כוחות הדין שבמסך, המעכב את האור העליון, מלהתלבש ממסך ולמטה. וע"כ נקרא עתה רק חמישה עלים קשים, כי עוד אינה ראויה לזיווג עליהם. ובזמן הגדלות, כשמסך בא בזיווג עם האור העליון, הם נקראים ה"ג. %page 185 ואלו חמישה עלים קשים הן חמש מילים, שיש מאלקים שני עד אלקים שלישי: מרחפת על פני המים ויאמר. ולמה נזכר פעם אחרת, שמשמע שיש כאן פעולה חדשה? כדי להוציא מהנוקבא חמישה עלים קשים אלו, שהם הכנה לזיווג בזמן הגדלות. %break ע"ס דאו"ח נקראות ה"ג חג"ת נ"ה ולא נקראות כח"ב תו"מ, מפני שממשיכות אור חסדים לבד. ולכן ירדו כח"ב ממעלתם ונקראים חג"ת, ותו"מ נקראות נו"ה. %break בגדלות, שחמישה עלים קשים נעשו לה"ג, הם נבחנים לחמישה שערים, פתוחים לקבל ה"ח דאו"י. ונקראים ישועות. ואז נקראת הנוקבא כוס ישועות או כוס של ברכה, כי בסגולתם נעשית הנוקבא כלי מחזיק הברכה, ה"ח. %break מספר הספירות עשר, שעיקרן הן חמש בחינות, או י"ג, כמו י"ג מידות הרחמים. עשר מורה על ספירת זו"ן, שבהן רק אור חסדים. י"ג מורה על המוחין דהארת החכמה, המתקבלת לזו"ן. %break כוס של ברכה, המורה על המשכת ה"ח לתוך ה"ג שלה, צריכה להיות על חמש אצבעות ולא יותר. כלומר, רק במספר עשר, חג"ת נ"ה ולא יותר. כלומר, להוציא ממספר י"ג, כי אין הנוקבא ראויה לקבל חכמה מי"ג, זולת בדרך התלבשות החכמה בחסדים. %break ולפיכך צריך מקודם להמשיך ברכה, שהם ה"ח ע"י חמש אצבעות דווקא, שהן ה"ג. ואז יכולה לקבל גם מי"ג. %break ומשמע, שהכוונה על חמש אצבעות של יד שמאל, שהן ה"ג. כי חמש אצבעות של יד ימין הן ה"ח. ולפיכך צריכים להגביה את הכוס של ברכה בב' ידיים, כלומר גם עם חמש אצבעות של יד שמאל, כדי לרמוז על הכוונה של ה"ג. אמנם אח"ז, בתחילת הברכה, %break צריכים להשאיר את הכוס על חמש אצבעות של יד ימין בלבד, כי אין לעורר אחיזה לסטרא אחרא (ס"א), היונקת משמאל. %break אלקים שלישי, שבמאמר, יהי אור, להאציל גדלות דנוקבא, שהוא ה"ח וי"ג מידות הרחמים, אשר ה"ח הם ה' פעמים (ה"פ) אור שבמאמר: יהי אור, ויהי אור, האור כי טוב, בין האור, לאור יום. %break וי"ג מידות הרחמים מרומזות בכתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. כי אחד הוא י"ג והוא גם בגי' י"ג. %break חמשת האורות הללו, הם האור, שברא הקב"ה ביום א', היה אדם צופה בו מסוף העולם עד סופו. כיוון שהסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפּלָגָה, וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנז אותו מהם. כמ"ש, אלקים יהי אור, הוא האור שנברא ונגנז ונכלל בברית, %break שנכנס בשושנה: שה"ח נכללו מקודם ביסוד דז"א, ולא באו ישר מבינה, מאלקים, לנוקבא. והברית, יסוד דז"א, שנכנס בשושנה, ונתן אותם אליה. %break אלו ה"ח היוצאים על ה"ג, נקראים זרע. ועיקר כוח הדין והגבורות שבמסך, שבכוחם מכה על האור העליון ומחזירו לאחוריו, נמצא רק בעטרת היסוד דז"א, שממשיך אותם ממזל ונַקֵה שבדיקנא. והנוקבא מקבלת ממנו רק הארה וענף. %break לפיכך, עיקר הזיווג שעל המסך, המעלה ה"ג, הממשיכות והמלבישות את ה"ח, שהם חמישה אורות, נעשה ביסוד דז"א, והוא הנותן אותם לנוקבא. שאותו זרע, ה"ח וה"ג, נמצא באות ברית ממש, כי באות ברית, שהיא עטרת יסוד דז"א, נמצאת ממשות הגבורות, %break הממשיכות ה"ח, הנקרא זרע. אבל יסוד הנוקבא מקבל רק צורה של הגבורות שלו. וע"כ נקרא יסוד הנוקבא רק בשם צורת הברית. %page 186 %letter 3 .3 כמו שצורת הברית נזרעה במ"ב (42) זיווגים מהזרע, כך השם החקוק והמפורש נזרע במ"ב אותיות של מעשה בראשית. %break ביאור הדברים. שם מ"ב אותיות: הוי"ה פשוטה, הוי"ה במילוי, הוי"ה במילוי דמילוי. שבהן מ"ב אותיות. אותו זרע, הנמצא באות ברית, שהן ה"ח וה"ג, נמשך מהשם מ"ב. %break ולכן, כמו שצורת הברית, יסוד הנוקבא, נזרעה במ"ב זיווגים מהזרע של אות ברית, כך השם החקוק והמפורש נזרע במ"ב אותיות של מעשה בראשית. %break כי ב' בחינות יש בנוקבא: א. בניין פרצופה, שנבנית ע"י הבינה, ב. הזדווגותה עם ז"א, הנקראת הזיווג. %break וכמו שצורת הברית, יסוד הנוקבא, נזרעה במ"ב זיווגים מאותו הזרע, של אות ברית, שהֶבְחן זה הוא בזיווג, הנה כך תקיש לסדר אצילות בניינה של הנוקבא, הנקראת מעשה בראשית, ע"י הבינה, שהייתה ג"כ בשם מ"ב. %break ויש ב' מצבים בבניין הנוקבא, קטנות וגדלות. הקטנות נקראת חקיקה, שפירושו, חקיקה לבית קיבול לאורות של זמן הגדלות. כי כל המתקבל לנוקבא בזמן הגדלות, %break צריכה להכנה ולהכשרה להם מימי הקטנות. הגדלות נקראת בשם מפורש, כי כל הסתום בעת הקטנות מתפרש ונודע בעת הגדלות. %break וכך השם החקוק והמפורש נזרע במ"ב אותיות של מעשה בראשית. הנוקבא נקראת שם. החקוק, הקטנות שלה. המפורש, הגדלות שלה. וגם הם נזרעו ונבנו במ"ב אותיות, %break כמו מ"ב זיווגים שבזיווג באות ברית. ומ"ב אותיות של מעשה בראשית הן מ"ב האותיות, המובאות מבראשית עד הב' של ובוהו. %break %H השושנה (מראות הסולם) %break %letter 1 .1 השם החקוק והמפורש נזרע במ"ב אותיות של מעשה בראשית. יש הרבה מספרים במניין הספירות: א. מספר עשר, כח"ב חג"ת נהי"ם, ב. מספר ז', חג"ת נהי"ם, %break ג. מספר ו', הנקרא ו' קצוות (ו"ק), חג"ת נה"י, ד. מספר חמש, ה"ח או ה"ג, חג"ת נו"ה, ה. מספר י"ג, י"ג מידות הרחמים, או כח"ב חג"ת עליונים וחג"ת תחתונים, ונהי"ם. %break ויש להבין: הרי נאמר בספר יצירה, עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר. הרי שאין לגרוע או להוסיף על מספר עשר. אלא יש לדעת, שע"ס כח"ב חג"ת נהי"ם בעיקרן רק חמש ספירות כח"ב תו"מ. אלא שספירת ת"ת כוללת בתוכה ו"ס חג"ת נה"י. %break לכן יוצא לנו מספר עשר. אמנם כל אלו ששת הפרטים חג"ת נה"י אינם אלא רק התפרטות של ספירה אחת, ת"ת. %break ומה שאנו מפרטים רק ת"ת ולא ג' ראשונות (ג"ר), לא לשֶבח ת"ת, אלא מחסרונה כלפי ג"ר. כי התפרטות זו היא התכללות חמש ספירות זו בזו. ויש בכל אחת מהן חמש ספירות. %page 187 נמצא, שיש חמש ספירות כח"ב תו"מ בכתר, וחמש ספירות כח"ב תו"מ בחכמה, וחמש ספירות כח"ב תו"מ בבינה. וכן צריך להיות חמש ספירות כח"ב תו"מ גם בת"ת. %break אמנם מתוך שעיקרו של ת"ת רק אור דחסדים ולא חכמה, והכרח שחמש ספירות הנכללות בו הן רק ה"ח, לפיכך השתנו שמות של חמש ספירות שבו, כי כח"ב ירדו בו לבחינת חג"ת, ותו"מ ירדו בו לבחינת נו"ה. וע"כ חמש ספירות הנכללות בת"ת נקרא רק חג"ת נ"ה. %break גם התווספה עליהן בחינה הכוללת כל ה"ח, ונקרא יסוד. ע"כ יש בת"ת ו"ס חג"ת נה"י. %break ולמה לא מחשבים חמש ספירות, הנכללות בכל אחת מכח"ב, למניין הספירות, ורק הפרטים דת"ת נכנסים במניין הספירות? כי אין התכללות הספירות זו בזו מוסיף על מספר חמש ספירות העיקריות, שתהיינה ראויות לציין אותן במיוחד. %break משא"כ התכללות חמש ספירות בת"ת, הלוא חמש ספירות נעשו בו לבחינות מחודשות, לה"ח. וע"כ מציינים אותן לחמש בחינות מיוחדות בספירות, ונכנסות במניין הספירות. הרי זה שת"ת נחשב לו"ס חג"ת נה"י, הוא מטעם פחיתותו מג"ר, להיותו רק אור חסדים. %break ובכל המספרים שבמניין הספירות אינו גורע מהמספר עשר, שעיקרה היא רק חמש ספירות. כי ע"ס, הכוונה עם ו"ס המתפרטות בת"ת. וכשאנו אומרים חמש ספירות, הכוונה היא בלי התפרטות הו"ק שבת"ת. ומניין ו"ק, %break הוא חמש ספירות הנכללות בת"ת, עם הכולל שלו, הנקרא יסוד. ומניין שבע ספירות, כשאנו מחשבים גם למלכות עם ת"ת. %letter 2 .2 נבאר מספר י"ג. מספר זה התחדש ויצא בעולם התיקון בתיקון הפרצוף. כי בכל פרצוף שבאצילות בריאה יצירה עשיה (אבי"ע) יש רק ג' כלים בינה, ז"א, מלכות, וחסרים הכלים של כ"ח (כתר חכמה). והאורות של כ"ח התלבשו בתוך הכלי דבינה. %break אבל בדרך פרט, יש בכל ספירה ג' כלים אלו. ואפילו בכ"ח, שיש ג' כלים בינה זו"ן בכתר. וכן יש בינה זו"ן בחכמה. וכן יש בינה זו"ן בבינה. באופן, שכלי של כו"ח (כתר וחכמה) חסר בכל הספירות, ובינה וז"א ונוקבא יש בכל הספירות. %break ג' כלים, בינה ז"א מלכות, מתחלקים לע"ס. כי בכל אחד מהם יש ג' קווים, ימין, שמאל, אמצע. ג' הקווים שבבינה נעשו לחב"ד, ג' קווים שבז"א נעשו לחג"ת, וג' קווי המלכות נעשו לנה"י, %break ועם המלכות הכוללת אותם הם ע"ס. ובדרך זה יש בכל פרצוף ע"ס חב"ד חג"ת נהי"ם. %break ונודע, שאין בראש דא"א דאצילות, אלא ב' ספירות כו"ח, הנקראות כּתרא וחכמה סתימאה (חו"ס). והבינה שלו יצאה מראש דא"א ונעשתה לבחינת גוף, %break ו"ק בחוסר המוחין דראש, שזה עניין, אבא הוציא את אמא לחוץ. ומסיבה זו נחלקה הבינה לג"ר וז' תחתונות (ז"ת). %break כי הפגם של חיסרון מוחין דראש אינו פוגע כלל בג"ר דבינה, היות שהיא רק אור חסדים מעצם מהותה בע"ס דאו"י. ובאור הזה אין שום שינוי בין היותו בראש לבין היותו בגוף, כי הוא מאיר תמיד בשווה. %break וע"כ גם יציאת הבינה מחוץ לראש, אינה ממעטת אותה מג"ר וממוחין דראש. ולפיכך נבדלו ג"ר דבינה בפני עצמן, ונעשו לפרצופי או"א עילאין, הנחשבים לבחינת ג"ר, אע"פ שעומדים מפה ולמטה דא"א. %break אבל ז"ת דבינה, שאינן עצם הבינה, אלא מהתכללות זו"ן בבינה, הן צריכות גם להארת חכמה, כדי להשפיע לזו"ן. ולכן הן הסובלות מהפגם הזה, של יציאת בינה מראש א"א, כי נעשו בזה למחוסרי חכמה. וע"כ הן נבחנות לבחינת ו"ק וגוף בחיסרון של המוחין דראש. %page 188 ומסיבת הפגם הזה נבדלו מג"ר דבינה, ונעשו לפרצוף נבדל, הנקרא ישראל סָבָא ותבונה (ישסו"ת). %break התבאר, שמיציאת הבינה מראש דא"א, נעשו בה ב' בחינות נבדלות: ג"ר וז"ת. ונמצא משום זה, כי התווספו ג"ס בפרצוף. כי עתה ג' קווים שבג"ר דבינה נחשבו לחב"ד, וג' קווים שבז"ת דבינה נחשבו לחג"ת עליונים. וג' קווים שבז"א נחשבו לחג"ת תחתונים, %break וג' קווים שבמלכות לנה"י. ועם המלכות הכוללת אותם, הרי הם י"ג ספירות. הרי שיציאת הבינה מהראש, גורמת מספר י"ג ספירות בפרצוף, מפני שנעשו חג"ת כפולים בפרצוף. %break אמנם אין זה קביעות, כי ע"י העלאת מיין נוקבין (מ"ן) מהתחתונים, נמשכת הארה מע"ב ס"ג דא"ק, שהארה זו מחזירה את הבינה לראש דא"א. ואז יכולות הז"ת דבינה לקבל חכמה מא"א ולהשפיע לבנים, לזו"ן. %break ונבחן, שעיקר יציאת הבינה מראש דא"א בתחילה, לא הייתה אלא להשפיע הארת החכמה לזו"ן. כי אם לא הייתה היציאה, לא הייתה שום מציאות להמשיך הארת החכמה לזו"ן. הרי שאלו ג"ס שהתווספו בסיבת יציאת הבינה לחוץ, %break אינן אלא הכנה והכשרה להמשכת מוחין דחכמה לזו"ן, שהם שבעה ימי בראשית. ולפיכך נבחן מספר י"ג בכל מקום להמשכת חכמה לזו"ן. %break והתבאר ההבחן בין חמש ספירות וי"ג ספירות. כי חמש ספירות מורות שיש להם רק ה"ח. אבל י"ג מורה על המשכת הארת החכמה, בכוח ג"ס חג"ת עליונים, שהתווספו מחמת יציאת הבינה לחוץ. %letter 3 .3 עתה נבאר שם מ"ב ומ"ב זיווגים. בינה, מחמת יציאתה לחוץ, נחלקה לג"ר וז"ת. ג"ר דבינה נתקנו לפרצוף או"א עילאין, המלביש לא"א מהפה שלו עד החזה, %break והאור שבהם נקרא אוירא דכיא. וז"ת דבינה נתקנו לפרצוף ישסו"ת, המלביש לא"א מהחזה עד הטבור, והאור שבהם נקרא אוירא סתם. %break אוויר פירושו אור רוח, רק אור החסדים וחסר חכמה. לפיכך נבחנת הבינה, שיצאה מהראש דא"א, לבחינת אוירא, כי מחמת היציאה מחוץ לראש דא"א, שהוא חכמה, אין בה אלא אור חסדים בלי חכמה, הנקרא אוויר. %break אלא שיש הפרש בין או"א עילאין לישסו"ת, כי או"א עילאין ג"ר דבינה ואינן נפגמות מיציאתן מהחכמה, מפני שעצם בחינתן חסדים בלי חכמה, ואפילו בעת שהתחתונים מעלים מ"ן והבינה חוזרת לראש דא"א, גם אז אין או"א עילאין מקבלים חכמה, אלא רק ישסו"ת. %break כי ג"ר דבינה אינן משנות טבען לעולם, וע"כ אינם נפגמים כלל מחמת היציאה מהראש, ונבחנים כאילו לא יצאו מראש דא"א, והם בחינת ג"ר גמורות, וע"כ הם נבחנים לאוירא דכיא. %break ומטעם זה, הם ג"כ אויר שלא נודע, שפירושו, שהדעת שלהם אינה ממשיכה חכמה, והאויר שלהם אינו נעשה לאור חכמה. %break אמנם ישסו"ת, ז"ת דבינה, הצריכות לאור החכמה, כדי להשפיע לזו"ן, נפגמים מחמת היציאה מראש דא"א, כי החיסרון של החכמה, מחמת היותם בגוף דא"א, מורגש בהם לחיסרון ממש. ולפיכך אוירא שלהם אינו נבחן לאוירא דכיא, אלא נקרא אוירא סתם, %break או אוויר העומד להיות ידוע ולהמשיך חכמה ע"י המ"ן, הנקרא דעת. כי בעת שהתחתונים מעלים מ"ן, חוזרת הבינה כולה לראש דא"א, ואז ישסו"ת מקבלים חכמה מא"א ומשפיעים לזו"ן. %page 189 ונבחן אז, שי' יוצאת מאויר ונעשה אור, שהוא אור חכמה. הרי שאוירא דישסו"ת נודע. אבל או"א עילאין נשארים גם אז בחזרתם לראש דא"א, בבחינת אוירא דכיא, וי' לא יוצאת מאויר שלהם, כי אינם משנים דרכם לעולם. וע"כ הם נקראים אויר שלא נודע. %break ויש פרסא בתוך מעֵי א"א, שנעשה במקום החזה, הוא הרקיע, המבדיל בין מים עליונים, שהם ראש דא"א ואו"א עילאין המלבישים אותו מהפה עד החזה, כי עד שם נמשכת בחינת הראש דא"א. וע"כ הפרסא עומדת מתחתיהם ומבדילה ביניהם. %break לבין ישסו"ת וזו"ן, מים תחתונים, הנמצאים בחיסרון של הארת הראש דא"א. וע"כ מים תחתונים בוכים, אנו רוצים להיות לפני המלך. כי רוצים לעלות ולקבל הארת החכמה מראש דא"א. %letter 4 .4 ביאור השם מ"ב בב' אופנים: א. השם מ"ב דאצילות, המכונה שם צורה ממש, שכל השמות נחתמו ממנו, והוא ד' האותיות דהוי"ה בפשוט, ועשר אותיות דהוי"ה במילוי, וכ"ח (28) אותיות דמילוי המילוי, שהן ביחד מ"ב אותיות. %break ב. השם מ"ב של מעשה בראשית, שהם שבעה ימי בראשית, שהם זו"ן דאצילות, שיש בהם ל"ב (32) אלקים ועשרה מאמרות, העולים יחד מ"ב. %break ביאור הדברים. כי האורות המתקבלים ממעל לפרסא עד היסודות דאו"א עילאין שלמעלה מהחזה, ששם הראש דא"א, שהוא כתר, ואו"א עילאין, שהם חו"ב, נקראים שֵם מ"ב דאצילות, שכל שמות מ"ב נחתמו ממנו. וע"כ הם מרומזים בהוי"ה פשוטה, %break כתר, והוי"ה במילואה, חכמה, והוי"ה במילוי המילוי, שהיא בינה. ונמצא האוירא דכיא שבאו"א, שהוא שם מ"ב. %break אמנם זו"ן, שהם שבעה ימי בראשית, אינם יכולים לקבל כלום משם מ"ב, כי הם נמצאים מתחת הפרסא שבחזה דא"א, הם מים התחתונים, מחוסרי ג"ר. והם מקבלים מישסו"ת, %break שאוירא שלהם אינו אוירא דכיא. ומאו"א עילאין, שהם שם מ"ב, אינם יכולים לקבל, כי הפרסא מבדילה ביניהם. %break אמנם שהתחתונים מעלים מ"ן, ונמשך מיין דכורין (מ"ד) מע"ב ס"ג דאדם קדמון (א"ק), שהארה זו מחזירה הבינה לראש דא"א, שאז מקבלים ישסו"ת הארת חכמה, ומשפיעים לזו"ן, %break וזו"ן נעשים אז כבחינת למעלה מפרסא דחזה דא"א, ומקבלים גם הם אוירא דכיא מאו"א עילאין, אז נעשו גם זו"ן בבחינת שם מ"ב. %break ולפיכך מרומז שם מ"ב דזו"ן בל"ב אלקים ועשרה מאמרות, שעולים יחד בגי' מ"ב (42). כי ל"ב אלקים הוא ישסו"ת, בעת שעולים לראש, ומקבלים הארת החכמה מל"ב נתיבות החכמה. %break כי ל"ב נתיבות החכמה, עושים בישסו"ת ל"ב שמות אלקים, שזה ל"ב פעמים שם אלקים, הנזכרים במעשה בראשית. %break ועשרה מאמרות הם ה"ח. אבל כשזו"ן קיבלו הארת חכמה מל"ב אלקים, ה"ח שמקבלים, הבאים מאו"א עילאין, הם אויר דכיא, שהוא שם מ"ב, בחינת מים עליונים. %break ונמצא, שאין ה"ח מזו"ן נעשו בחינת שם מ"ב מטרם שיקבלו מל"ב אלקים. ולכן בא הרמז של"ב אלקים עם עשרה מאמרות יחד הם בגי' מ"ב. %break וכמו שצורת הברית נזרעה במ"ב זיווגים מזרע דיסוד דז"א, כך השם החקוק והמפורש נזרע במ"ב אותיות של מעשה בראשית. כי חמישה אורות של המאמר יהי אור, הם ה"ח, שהיסוד דז"א משפיע לנוקבא, הנקראים זרע. ואותו הזרע הוא שם מ"ב, כי אע"פ שהם ה"ח, מ"מ, %page 190 כיוון שיש בתוכם הארת החכמה מל"ב אלקים דישסו"ת, הם נבחנים לשם מ"ב. ומשווה בניין פרצוף הנוקבא שבשם מ"ב, לזרע דיסוד הז"א. אמנם החקיקה של שם מ"ב, הם מ"ב אותיות, מבראשית עד ב' שבמילה ובוהו. %break %H הניצנים %break %letter 4 .4 בראשית. רבי שמעון פתח, הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. הניצנים, זהו מעשה בראשית. נראו בארץ ביום השלישי, כמ"ש, ותוצֵא הארץ דשא. עת הזמיר הגיע, זהו יום רביעי, שהיה בו זְמיר עריצים, שע"כ כתוב בו, יהי מארת, חסר ו', %break שהוא לשון קללה. וקול התור, זהו יום חמישי, שכתוב בו, ישרצו המים, לעשות תולדות. נשמע, זהו יום שישי, שכתוב בו, נעשה אדם, שעתיד להקדים עשיה לשמיעה. בארצנו, זהו יום שבת, שהוא כמו ארץ החיים, עוה"ב. %break ביאור הדברים. הניצנים זה ששת ימים של מעשה בראשית, ו"ק, חג"ת נה"י דז"א, שמהם נבנים ע"ס של פרצוף הנוקבא דז"א. כי הנוקבא אין לה מעצמה ולא כלום, וכל בניינה הוא ממה שהז"א נותן לה. %break ומפרש, איך הנוקבא נבנית מו"ק דז"א. ואומר, נראו בארץ, ביום ג'. כי הנוקבא נקראת ארץ. והניצנים, ספירות דז"א, התקבלו ונראו בנוקבא, הנקראת ארץ, ביום ג' של מעשה בראשית. וזה היה ביום ג', ת"ת. כי תחילה נאצלה בשני המאורות הגדולים, ואז הייתה שווה לת"ת דז"א. %break ונמצא שנאצלה ביום ג', בשווה עם ת"ת דז"א, הנקרא יום ג' של מעשה בראשית. ואז, נראו בארץ. כלומר, כיוון שהמצב הזה לא היה מתקיים בנוקבא, לכן, נראו בארץ, נראו פעם כך. %break ואח"כ, עת הזמיר הגיע. זה יום ד', שהיה בו זמיר עריצים. כי ביום ד' התמעטה הלבנה, הנוקבא דז"א, כמו שלומדים, שקטרגה הלבנה ואמרה, אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד. ואמר לה הקב"ה, לכי ומעטי את עצמך. %break ואז ירדה לבחינת נקודה תחת היסוד דז"א, וט"ת שלה נפלו לבריאה. ולא נשאר לה באצילות, זולת נקודת הכתר שלה. ועמדה תחת היסוד. ומעתה הולכת ונבנית ע"י נו"ה דז"א. %break ונקרא זה, זְמיר עריצים, מפני שהמיעוט נעשה הכנה ובית קיבול לקבלת מוחין דחיה, אשר מוחין אלו כורתים כל הקליפות, הנאחזות בנוקבא. וזְמיר לשון כריתה. ועריצים הם החיצוניים והקליפות, הסובבים את השושנה. %break וקול התור, זה יום חמישי. התור, נצח דז"א. קול התור, הוד דז"א. שמקבלת מהוד, הכלול בנצח דז"א. ע"כ נקרא קבלתה זו, קול התור. %break נשמע, זה יום שישי. קול התור אינו מתקבל אל הנוקבא, אלא רק באמצעות יום ו', יסוד דז"א, הכולל נו"ה, ומשפיע אותם לנוקבא. ונשמע אל הנוקבא רק ביום השישי. %page 191 וזה הכלל, שאין הנוקבא מקבלת אלא רק מהקו האמצעי דז"א, שהוא דעת ת"ת יסוד, או מדעת, או מת"ת, או מיסוד. %break נשמע, זהו יום שישי, שכתוב בו, נעשה אדם, שעתיד להקדים עשיה לשמיעה. שמיעה בינה, כי ראייה ושמיעה הם חו"ב. עשיה המלכות. %break בצמצום ב' (צ"ב) ה' תתאה (ה"ת) עלתה לנקבי עיניים (נ"ע), כדי לשתף אותה במידת הרחמים (מדה"ר), בינה עילאה. והנה אבא הוציא אמא לחוץ, ואבא עצמו נתקן כזכר ונוקבא. כי עיניים אבא, וע"י עליית ה"ת אליו, נתקן הזיווג של ראש בה"ת, שנקראת נ"ע. %break ואמא בינה, יצאה משום זה מראש לגוף. ויש בראש דא"א כו"ח ובינה יצאה לגוף. ונמצא שעשיה, ה"ת, מלכות, קודמת לשמיעה, בינה. כי אבא נתקן בנוקבא, הנקרא אני, ונעשתה הנוקבא כמו אבא, לספירה שנייה לכתר. %break מעליית המלכות לנ"ע, נמתקה שם ונעשתה ראויה לעלות ולהלביש או"א עילאין, ולקבל מוחין דחיה, כמו אמא עילאה. שזה היות שהלבנה במילואה. ולפיכך במתן תורה הקדימו ישראל נעשה לנשמע, %break והקדימו עשיה לשמיעה, שבזה זכו לקבלת התורה. כי העשיה, מלכות, עלתה והלבישה את או"א עילאין, ונגלה היובֵל, שער הנון. %break לכן הייתה השמיעה ביום השישי, כי בו נעשה התיקון להקדים עשיה לשמיעה, כמו במתן תורה. וע"כ נעשתה המלכות בשבת בראשית בבחינת ארץ החיים, אמא עילאה. %break בארצנו, זה יום שבת, שהוא דוגמת ארץ החיים. אמא עילאה נקראת ארץ החיים. וע"י השפעת יום השישי, עלתה הנוקבא ביום שבת של מעשה בראשית עד אמא עילאה, ונעשתה גם הנוקבא דוגמת ארץ החיים. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. %letter 5 .5 הניצנים הם האבות, שנכנסו במחשבה, ונכנסו בעולם הבא (עוה"ב), בינה, ונגנזו שם. ומשם יצאו בהסתר, ונסתרו בתוך נביאי האמת. נולד יוסף, ונסתרו בו. נכנס יוסף בארץ הקדושה, והקים אותם שם. ואז נראו בארץ ונגלו שם. %break ומתי הם נראים? בשעה שהקשת נראית בעולם, אז הם מתגלים. ובאותה שעה, עת הזמיר הגיע. עת לקצץ את הרשעים מן העולם. למה ניצלו? משום שהניצנים נראו בארץ. ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם, והעולם לא היה מתקיים. %break ביאור הדברים. הזוהר מבאר על השגת מוחין דחיה דז"א עצמו. הניצנים סובבים על חג"ת דז"א, שנקראים האבות. נה"י דז"א נקראים בנים, והם ב' פרצופים, הנחלקים על החזה דז"א, כי חג"ת נקראים זו"ן הגדולים, ונה"י נקראים זו"ן הקטנים. %break וע"כ הזוהר מדייק להשמיענו שהוא מז"א הגדול, וע"כ נאמר, אבות. ונקראים בשם ניצנים, שפירושו נטיעות, מפני שהולכים וגדלים כדרך נטיעות. שמתחילה הייתה מידתם כמו נה"י, %break ואח"כ ביניקה נעשו חג"ת, ואח"כ בגדלות א' נעשו חב"ד של נשמה, ואח"כ בגדלות ב' נעשו חב"ד דחיה. %break הניצנים הם האבות, שנכנסו במחשבה, ונכנסו בעוה"ב, בינה. הכוונה היא על עיבורו של ז"א. כי בעת עיבורו הוא עולה לאו"א, הנקראים מחשבה ועוה"ב. אבא נקרא מחשבה, ואמא נקראת עוה"ב. %break ושם ראשית בניינו של הז"א בג' בתוך ג', שפירושו, שחג"ת מלובשים בתוך נה"י. %break וע"כ נאמר, הנטיעות כקרני חגבים היו, עקר אותן משם ושתל אותן במקום אחר, והגדילו. הנטיעות, האבות, חג"ת משורשם. ע"י עלייתם לעיבור לחו"ב, ששתל אותן במקום אחר, והשיגו שם את המלכות הממותקת, הראויה למוחין לעת גדלות. %break ע"י זה גדלו לאט לאט בעיבור, אח"כ ע"י יניקה, וע"י גדלות א', ולבסוף ע"י גדלות ב'. %break ומשם יצאו בהסתר. שאחר שקיבלו חג"ת כל המוחין דעיבור, הם נולדים ויוצאים מאו"א למקומם למטה, ויצאו בהסתר, כי גם אחר יציאתם מאו"א למקומם, נשארו עוד בהסתר, באור מועט. %page 192 ונסתרו בתוך נביאי האמת. שע"י השגת מוחין דיניקה, נמשך האור המיוחד לנה"י דז"א, נביאי האמת. ואז התפשטו להם חג"ת מתוך נה"י, והשיג ו"ק. ועכ"ז הם עוד נסתרים, כי נמצאים עוד בהעלם מוחין דראש, ואין להם אלא נפש רוח (נ"ר). %break ע"כ נאמר, ונסתרו בתוך נביאי אמת. הם נו"ה, שהשיגו ע"י היניקה. אבל נסתרו בהם, כי האור שלהם נעלם עוד ואינו נגלה. ודע, שיש תמיד ערך הפוך מכלים לאורות. כי בהתחשב עם האורות, משיגים ע"י יניקה אור דחג"ת, רוח. %break ובהתחשב עם הכלים, משיגים ביניקה כלים דנו"ה, ואור הנפש, שהיה בחג"ת, יורד בהם. וכן במוחין דגדלות, מבחינת האורות נבחן שמשיגים אור דחב"ד, ומבחינת הכלים נבחן שהשיגו כלי היסוד דגדלות. %break ונולד יוסף ונסתרו בו. כי אחר תשלום המוחין דיניקה, עולה ז"א לעיבור ב' למוחין דגדלות א', שע"י מוחין אלו נעשו חג"ת שלו לחב"ד וראש. ונה"י, שקנה ע"י היניקה, נעשו לו לחג"ת, ונולדים לו נה"י חדשים, המכונים נה"י של מוחין דגדלות. %break ואלו נה"י מכונים בשם יוסף, שהוא יסוד דגדלות, הכולל נו"ה דגדלות. ע"כ נאמר, ונולד יוסף, כלומר היסוד דגדלות. %break ונסתרו בו. שעדיין אין לחג"ת אורות דגדלות בשלמות. ועדיין הם בהעלם. כי בגדלות א' משיג רק המוחין דנשמה, שנבחנים עוד לאחוריים אצל ז"א. וע"כ נאמר, ונסתרו בו, שעוד הם בהעלם. %break ונכנס יוסף בארץ הקדושה, והקים אותם שם. כי אחר מוחין דגדלות א', מתחיל ז"א לקבל מוחין דגדלות ב', מוחין דחיה. ואז ננסרת הנוקבא ממנו, ונבנית לפרצוף שלם במוחין דחיה. ואז נקראת הנוקבא הארץ הקדושה. כי המוחין דחיה נקרא קודש. %break נכנס יוסף, יסוד דגדלות דז"א, בארץ הקדושה, הנוקבא, פב"פ עם הז"א בקומה שווה. והקים אותם בארץ הקדושה. כי מוחין דחיה, אור החכמה, נמשכים רק בזיווג של זו"ן כאחד, והם נשארים רק ברשות הנוקבא, כי רק על ידה נמשכו בעת הזיווג. %break והקים אותם בבית שלה. כי ערך ז"א כלפי הנוקבא, כערך או"א עילאין כלפי ישסו"ת. וע"כ אין מוחין דחיה, אור חכמה, נגלית, אלא בנוקבא, שהיא בחינת ישסו"ת. %break ואז נראו בארץ ונגלו שם. עתה התגלו במידת הגדלות כראוי, אבל עד עתה נחשבים לנסתרים ונעלמים. ומתי הם נראים? %break הלוא כבר ביאר הזוהר, שהם מתגלים, כשנכנס יוסף בארץ הקדושה, כלומר, בעת הזיווג. ומקום ההתגלות הוא בנוקבא. א"כ מדוע שואל עוד פעם, ומתי הם נראים? העניין הוא, כי גם בעת הזיווג יש ב' הבחנות: %break א. התכללות שמאל בימין, ה"ח שבזכר, ב. התכללות ימין בשמאל, ה"ג שבנוקבא. ע"כ שואל, ומתי הם נראים: בהתכללות ימין בשמאל או בהתכללות שמאל בימין? %break ומשיב: בשעה שהקשת נראית בעולם. קשת, יסוד דז"א, בעולם, בנוקבא. שזה התכללות ימין בשמאל בעת הזיווג, כמ"ש, אֶת קשתי נתתי בענן. שרק מזה נמשכים המוחין העילאין. שאז הם מתגלים, רק מהתכללות ימין בשמאל. %break ובאותה שעה, עת הזמיר הגיע. עת לקצץ את הרשעים מן העולם. בעת שמתרבים הרשעים בעולם, שמחמתם נעשו אחיזה מרובה לקליפות והס"א, ע"ד שהיה בזמן דור המבול, %page 193 שנמחה מחמת זה כל היקום, הנה אז אין לבני העולם תקנה, אלא ע"י הגילוי של מוחין עילאין, מוחין דחיה. %break ולמה ניצלו? משום שהניצנים נראו. למה בני העולם ניצלים מכּלָיה, כמו שהיה בימי המבול? משום שהניצנים נראו בארץ. כי גילוי המוחין דחיה, מעביר את הקליפות מהארץ, המלכות, ואינן יכולות להיאחז בה עוד. כמ"ש, וראיתיה לזכור ברית עולם. %break ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם. כי תחילה נבנית הנוקבא בשני המאורות הגדולים, שיש לה קומה שווה עם ז"א, אלא שעומדת באחוריו של ז"א, שבשביל זה קטרג הירח, %break שאין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד. וע"כ נבחנים אלו המוחין מוחין דאחור. ונקראים מוחין דו"ק דנוקבא, שהם מוחין של קטנותה, מתחילת התהוותה. %break ואז נבחנים זו"ן לפנים קטנות. ונקראים ילדים, נערים, עלָמים. אלא אחר שהיא נשלמת עם המוחין הללו, חוזרת לעיבור ב' לאו"א עילאין, ואז נבנית בניין גדול במוחין דפב"פ עם הז"א. ואז הם נקראים פנים גדולות. %break ונודע, שאין שינוי והיעדר ברוחני. ואלו המוחין דאחור, פנים קטנות, נשארים בה גם בעת המוחין וגדלות. ולא עוד, אלא שסיבת המשכת המוחין דחיה, הם בעיקר בכלים דמוחין דאחור בפנים קטנות. %break ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם. כלומר, שאם לא נראו בנוקבא אותם הניצנים כבר מקטנותה, בבניין האחוריים שלה, הנה לא היו נשארים בה המוחין דחיה גם בגדלות, כי לא היו לה כלים במה לקבלם. %letter 6 .6 ומי הוא, המקיים את העולם וגורם לאבות שיתגלו? קול הילדים העוסקים בתורה. ובגלל ילדי עולם אלו, העולם ניצל. כנגדם כתוב, תורֵי זהב נעשה לך. אלו הם ילדים, נערים, עלמים, כמ"ש, ועשית שניים כרובים זהב. %break ביאור הדברים. ילדי העולם הם מוחין דאחור, הנקרא פנים קטנות. וכן ילדי העולם וכן ילדים, נערים, עלמים. והזיווג שלהם במצב זה, נקרא קול הילדים העוסקים בתורה. והם תורי זהב. והם ב' הכרובים, %break פנים קטנות, אשר אלו המוחין דחיה, הנמשכים בהתכללות ימין בשמאל, לא היו מתקבלים כלל בנוקבא זולתם. %break ומי הוא, המקיים את העולם, בעת ריבוי הקליפות, שיש להן כוח להחריב עולם כבימי המבול? הנה אין תקנה זולת בהמשכת מוחין דחיה בקשת בענן, שע"י זה העולם ניצל. ומי הוא המקיים והמציל את העולם בעת ההיא, וגורם לאבות שיתגלו, %break שגורמים לגילוי חג"ת במוחין דראש, שחג"ת נעשו אז לחב"ד דחיה? הגורם לזה קול הילדים, העוסקים בתורה, המוחין דאחור, שהוא קול הילדים ותורי זהב. %break %H מי ברא אֵלֶה %break %letter 7 .7 בראשית. רבי אלעזר פתח, שאו מרום עיניכם וראו, מי ברא אֵלֶה. שאו מרום עיניכם, לאיזה מקום? למקום, שכל העיניים תלויות אליו. והוא פֶּתח עיניים, מלכות דראש א"א. ושם תדעו, שעתיקא הסתום הזה, שנוהגת בו שאלה, ברא אלה. %page 194 ומי הוא? הוא הנקרא מ"י, ז"ת דבינה, אותו הנקרא מקצה השמיים למעלה, שהכול עומד ברשותו. ומשום שנוהגת בו שאלה, והוא בדרך סתום, שאינו מגולה, נקרא מ"י, לשון שאלה. כי למעלה ממנו, אין שאלה נוהגת שם. וקצה השמיים הזה, שנוהגת שם שאלה, נקרא מ"י. %break ביאור הדברים. רבי אלעזר מבאר את הפירוש של בריאת שמיים וארץ שבפסוק של בראשית. כי שמיים וארץ הם הכלל של שבעה ימי בראשית, שהם זו"ן דאצילות. וא"כ, למה כתוב, ברא, שהיא בריאה ולא אצילות, והיה צריך לומר, האציל? %break הזוהר אומר, שפֶּתח עיניים, זו המלכות דראש א"א דאצילות. כי ספירת החכמה של ע"ס דראש נקראת עיניים. ואין בראש א"א אלא כ"ח בלבד. וע"כ המלכות שלו נקראת פתח עיניים, כי בפתיחתה מושפעים המוחין דחכמה מראש א"א לכל פרצופי אצילות. %break לכן כתוב, שאו מרום עיניכם, למקום שכל העיניים תלויות אליו. כי מוחין דחכמה נקרא עיניים. ואין מוחין דחכמה בכל פרצופי אצילות, זולת ע"י פתיחתה של המלכות דראש א"א. %break ושם, בפתח עיניים, במלכות דראש דא"א, תדעו העניין הזה, איך שהבינה בראה את הזו"ן. כי המילה ברא, פירושה לְבַר ממדרגת אצילות. ומתוך שהבינה עצמה יצאה לבר ממדרגת הראש דא"א, %break ונעשתה משום זה לבחינת בריאה בערך הראש דא"א, ע"כ היא בראה בהכרח גם את הזו"ן. %break ונעשה הז"א בבחינת יצירה, כי היוצא מבחינת בריאה נקרא יצירה. והנוקבא נעשתה בחינת עשיה, כי כל היוצא מיצירה, נקרא עשיה. %break אמנם, אין להשוותם לבי"ע ממש שמאחורי הפרסא דאצילות. כי אלו הבינה וזו"ן עומדים למעלה מפרסא בעולם אצילות. אלא הכוונה היא בערך הראש דא"א לבד. וע"כ יש ב' מיני בי"ע: %break א. בי"ע דפרודא, שנפרדו מאצילות ע"י הפרסא, שהוא הקרקע דעולם האצילות, העומדת עליהם מלמעלה. %break ב. בי"ע דעולם אצילות עצמו, שהם הבינה ז"א ונוקבא שלו, שהם מחוץ לראש דא"א בלבד. ועדיין הם אצילות, אלא שהפרסא שבתוך מעֵי א"א, שבמקום החזה שלו, עומדת עליהם מלמעלה, שמשום זה הם נבדלים מראש דא"א, ונחשבים לבחינת גוף בלי ראש, כלומר, %break למחוסרי מוחין דחכמה, הנקרא ראש מבחינת עולם אצילות. כי בדרך כלל נבחן עולם האצילות לבחינת חכמה, של כללות ד' עולמות אבי"ע. וע"כ המחוסר חכמה נבחן שם לגוף בלי ראש. %break ונאמר, שעתיקא הסתום הזה, שנוהגת בו שאלה, ברא אלה. הבינה, שיצאה מהראש דא"א, מכוח הנוקבא שעלתה לחכמה דא"א, וסיימה שם בחינת הראש דא"א, שמשום זה יצאה לבחינת בריאה וגוף דא"א, הנה היא נחלקה משום זה לשתי בחינות: ג"ר וז"ת. %break כי הבינה, ממקורה בע"ס דאו"י, אין מטבעה לקבל חכמה כלל, אלא רק אור חסדים בלבד, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא, ולא חכמה. ולפיכך אין יציאתה לגוף פוגמת בה כלל. שהרי אפילו כשנמצאת בראש א"א, אינה מקבלת ממנו חכמה. %break ולפיכך אין לה שום פחיתות מחמת עמידתה למטה ממלכות דראש דא"א. ונחשבת גם עתה לבחינת ראש גמור, ודומה כאילו לא יצאה כלל מהראש דא"א. והיא נתקנת באו"א עילאין, המלבישים לא"א מפה עד החזה. %break ובחינה ב', ז"ת דבינה, שהן מהתכללות הזו"ן בבינה, שהם שורשים של הזו"ן הנמצאים בבינה. ולפיכך הם צריכים להארת חכמה בשביל הזו"ן. וע"כ הם נפגמו מחמת מציאותם בגוף דא"א, שנעשו למחוסרי חכמה. והם נחשבים לבריאה ולו"ק בלי ראש. %page 195 ועליהם נאמר, אבא הוציא אמא לחוץ, לבַר מהראש דא"א. והם נקראים ישסו"ת, ומלבישים לא"א מחזה עד הטבור. והבנים שלהם, זו"ן, מלבישים מטבור ולמטה דא"א, עד סיום עולם האצילות. %break והפרסא שבתוך מעֵי א"א, עומדת בחזה שלו, כי היא כוח המלכות שבראש דא"א, המוציא את ז"ת דבינה מחוץ לראש, ומפריעה להם לקבל חכמה. כי אע"פ שהמסך הזה עומד בפה דראש א"א, מ"מ שָׁם אינו פועל כלום, כי שם עומדים או"א עילאין, %break שהם בחינת הג"ר דבינה, הנחשבים עוד לבחינת ראש א"א. ונמצא כי רק במקום החזה, ממעל הז"ת דבינה, שולט כוח המסך, להוציא הז"ת דבינה, שמתחתיו, מחוץ לראש דא"א. %break ולפיכך הג"ר דבינה, נקרא בשם עתיקא הסתום. כי הראש דא"א נקרא עתיקא. וכיוון שהג"ר דבינה, אע"פ שהם מפה ולמטה דא"א, נבחנים כאילו עומדים עוד בראש דא"א, ע"כ נקראים גם הם בשם עתיקא, %break כמו הראש דא"א. אלא משום הימצאותם בגוף א"א, נקראים בשם עתיקא הסתום. %break ועתיקא הסתום הזה, שנוהגת בו שאלה, ברא אלה. כלומר, רק הז"ת של עתיקא הסתום הזה, הנקרא ישסו"ת, שנוהגת בו שאלה, לקבל בתוכם את הזו"ן ע"י עליית מ"ן. כי שאלה פירושה עליית מ"ן, מלשון, שואלים על הגשמים. ורק הז"ת דעתיקא הסתום הזה, %break הנקרא ישסו"ת, הן עומדות לשאלה, לקבל מ"ן להמשכת אור החכמה, להיותן מחוסרי חכמה, שלפני זה הן נחשבות לבחינת בריאה. וע"כ ברא אלה, הזו"ן, הנקראים אלה. %break ונבראו גם הם בכוחם מחוסרי ראש כמוהו. כי המילה ברא, מורה על חיסרון של ראש מבחינת אצילות. ומיהו מ"י? ז"ת דבינה, שעומדות לשאלה, הן הנקראות מ"י. %break ועליהן נופלת לשון ברא, כי הן עצמן נעשו בחינת בריאה, מחמת הפרסא שבחזה דא"א, המבדילה אותן מהארת ראש דא"א. %break ומקצה השמיים למעלה, הכול עומד ברשותו. ז"ת דבינה, שנקראים ישסו"ת, ונקראים מ"י, הן בחינת קצה השמיים למעלה. כי השמיים הם ז"א, והוא מקבל רק מישסו"ת, הנקרא מ"י. וע"כ מ"י נקרא, קצה השמיים למעלה, שהכול עומד ברשותו. %break כי השמיים והארץ, שהם זו"ן וכן ג' עולמות בי"ע התחתונים, כולם מקבלים מישסו"ת, הנקרא מ"י. וע"כ הכול עומד ברשותו. %break כי למעלה ממנו, אין שאלה נוהגת שם. וקצה השמיים הזה, שנוהגת שם שאלה, נקרא מ"י. כלומר, למעלה בג"ר דבינה, או"א עילאין, אין שאלה נוהגת שם, כי אינם מקבלים מ"ן להמשכת חכמה, להיותם אור חסדים ואינם מחוסרי חכמה. %break וע"כ אינם נקראים מ"י. גם אינם בחינת קצה השמיים. כי הם אינם נזקקים לזו"ן, הצריכים להארת החכמה. %break ורק הז"ת, שהן ישסו"ת, שנוהגת בהם שאלה, לקבל מ"ן מהזו"ן ולעלות לראש דא"א, לקבל בשבילם הארת חכמה, ע"כ נבחנים לקצה השמיים למעלה, משום שהז"א, הנקרא שמיים, מקבל מהם. %letter 8 .8 ויש אחר למטה, ונקרא מ"ה. מה בין זה לזה? הראשון הסתום, שנקרא מ"י, נוהגת בו שאלה. כיוון ששאל האדם וחקר, להסתכל ולדעת ממדרגה למדרגה עד סוף כל המדרגות, המלכות, %break אחר שהגיע לשם, הוא מ"ה. שפירושו, מה ידעת, מה הסתכלת, מה חקרת, הלוא הכול סתום כבתחילה. %page 196 ביאור הדברים. הנוקבא דז"א, בהיותה עם הז"א פב"פ, נקראת גם הנוקבא בשם מ"ה, כמו ז"א. והיא נבחנת לקצה השמיים שלמטה, כי היא סוף כל המדרגות ומסיימת את האצילות. %break ונמצא ז"א, הנקרא שמיים, עומד בין הישסו"ת, הנקרא קצה השמיים למעלה, ובין הנוקבא, הנקרא קצה השמיים למטה. %break והאדם שאל וחקר, להסתכל. להסתכל, פירושו, הזיווג דאו"א, הנקרא הסתכלות או"א זה בזה, ע"י עלייתם לראש דא"א, שאז הבינה חוזרת לקבל הארת החכמה בשביל הזו"ן. כי אפילו ישסו"ת, הז"ת דבינה, אינם צריכים להארת החכמה לצורך עצמם, %break כי מבחינת עצמם דומים הז"ת דבינה אל הג"ר שלהם, ואינם נזקקים לקבל חכמה. %break אלא בעת שהזו"ן עולים למ"ן לישסו"ת, מתעוררים הישסו"ת בשבילם, לעלות לראש דא"א ולקבל חכמה. אבל גם הזו"ן אינם עולים למ"ן לישסו"ת, אלא רק ע"י העלאת מ"ן מבני אדם התחתונים אל הזו"ן. באופן, שנשמות בני אדם עולות למ"ן אל הזו"ן, %break ואז עולים הזו"ן למ"ן אל הישסו"ת, ואז עולים הישסו"ת לא"א, ונעשים שם פרצוף אחד עם או"א עילאין, ואז מסתכלים או"א זה בזה, וממשיכים חכמה בשביל הזו"ן. %break וכיוון ששאל האדם, כלומר שמַעֲלה מ"ן, וחקר, כלומר שחוקר במעשיו, כדי להעלות הזו"ן לזיווג או"א, להסתכל, כדי שאו"א יסתכלו זה בזה וימשיכו חכמה. %break ולדעת ממדרגה למדרגה עד סוף כל המדרגות, המלכות. כי הארת החכמה, הנמשכת ע"י עליית מ"ן וזיווג, נקרא בשם ידיעה, או נקרא חכמה ע"י הדעת. %break כי הזו"ן העולים למ"ן, נבחנים שם לדעת לאו"א, כי הם הגורמים לזיווג שלהם. והזיווג נקרא ידיעה, מלשון, והאדם ידע את חוה אשתו. %break ולדעת, פירושו, להמשיך המוחין בדעת ממדרגה למדרגה, מדעת של מדרגת או"א אל המוחין של מדרגת ז"א. עד סוף כל המדרגות, מז"א אל הנוקבא, הנקראת סוף כל המדרגות. %break כי הבינה עומדת אחור באחור (אב"א) עם החכמה, להיותה רק חסדים, וחוזרת פנים בפנים (פב"פ) עם החכמה רק לצורך זו"ן. %break ואחַר שהגיע לשם, הוא מ"ה. כיוון שהמוחין הגיעו אל הנוקבא דז"א, אז נקראת הנוקבא בשם מ"ה. המדרגה התחתונה, העולם התחתון, מלכות, נקראת מ"ה. וכתוב, מה ה' אלקיך שואל מעימָך. %break אל תקרא מ"ה אלא מאה. משום שכל המדרגות עליונות בשלמותן, שהן חמישים, הן כאן במלכות, וע"כ נקראת מאה. %break כי חמישים שלה, כח"ב תו"מ, שכל אחת כוללת עשר, וחמישים של בינה, הם מאה. וע"כ בינה נקראת מ"י, שהם חמישים, והמלכות מ"ה, שהוא מאה, מפני שכוללת בתוכה גם החמישים דבינה. %break הרי שע"כ נקרא מ"ה, להורות שכל השלמות הגדולה של המוחין ההם, באה רק אחר שהגיעו המוחין לנוקבא. %break ונאמר, מ"ה ידעת, מ"ה הסתכלת, מ"ה חקרת, הלוא הכול סתום כבתחילה. המלכות נקראת מ"ה, כי אע"פ שההמשכה העליונה של חכמה נמשכת דרך המדרגות העליונות, בינה וז"א, אינה מתגלה עד שנשלמת כאן במלכות, מקום הסוף של כל המדרגות, %break הסוף של המשכת הכול, ועומדת בגלוי, בהארת החכמה. ואע"פ שהתגלתה יותר מכולם, היא עומדת לשאלה: מה ראית, מה ידעת? כמ"ש, כי לא ראיתם כל תמונה. %break ואע"פ שכבר נמשכו לה המוחין העליונים, ע"י העלאת מ"ן, וכבר נשלמה בהן, מ"מ נוהגת בה שאלה, כמו שישסו"ת היו מטרם העלאת מ"ן. ע"כ נאמר, מה ידעת, מה הסתכלת, מה חקרת, %page 197 הלוא הכול סתום כבתחילה. אשר אחַר העלאת המ"ן והמשכת המוחין, עוד הכול סתום בנוקבא, כמו מטרם העלאת מ"ן, שעומדת עוד לשאלה, העלאת מ"ן. %break א"כ מה מועילים התחתונים בהעלאת מ"ן? ולמה נמשכו אליה המוחין, כיוון שאינם נגלים כלל? אל תקרא הנוקבא מ"ה, אלא מאה, מאה ברכות, שהנוקבא משפיעה לתחתונים. לפי זה איך עוד עומדת לשאלה, והכול סתום כבתחילה? %break כי יש ב' מוחין דגדלות בנוקבא, הנקראים גדלות א' וגדלות ב'. בגדלות א' עולים רק או"א עילאין לראש דא"א, ולא הישסו"ת. ואע"פ שנעשו לפרצוף אחד, מ"מ נשארו ישסו"ת בגוף א"א, אלא שהתעלו למקום או"א שמקודם לכן, שמלבישים מפה עד החזה דא"א. %break ולפיכך מצד אחד נעשו הישסו"ת בחינת ראש א"א, שהרי נעשו פרצוף אחד עם או"א עילאין, העומדים עתה בראש א"א. וכן עלו למעלה מפרסא דחזה דא"א, ששם מאיר הראש דא"א, ע"ד שהתבאר באו"א עצמם, שהיו עומדים שם מטרם העלאת מ"ן. %break ומשום זה הם משפיעים מוחין שלמים דג"ר אל הז"א, וז"א אל הנוקבא, והנוקבא נעשית מאה ברכות. כי ע"י מוחין אלו מתעלים הזו"ן ועולים למקום הישסו"ת, שמקודם העלאת מ"ן, %break מחזה עד הטבור דא"א. ונמצאת הנוקבא במקום אמא. וע"כ נעשית הנוקבא מאה, כמו אמא, כי בחינת מאה היא באמא, ואלפים היא באבא, והתחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. %break אמנם מצד אחר, דומה הנוקבא רק לבחינת מ"י, שעומדת לשאלה, כמו ישסו"ת מטרם העלאת המ"ן והמשכת המוחין. והוא מטעם הלבשתה את מקום הישסו"ת דקטנות, מהחזה עד הטבור דא"א. ונמצאת עומדת למטה מפרסא שבתוך מעֵי א"א, %break שהארת ראש דא"א נפסק למעלה מפרסא זו. וע"כ מבחינה זו, לא הרוויחה הנוקבא את המוחין וראש א"א, שכל העלאת המ"ן היו לזה, והכול סתום כבתחילה, כמטרם העלאת מ"ן. %break אמנם מבחינה אחרת, הרי הרוויחה הנוקבא בחינת אמא, כי עלתה למקום ישסו"ת, שנקרא אמא, שנעשתה מאה ברכות. ומשום זה נבחנים אלו המוחין רק לו"ק דגדלות, כי לא תוכל לקבל בחינת ראש דגדלות, להיותה נמצאת למטה מפרסא דחזה דא"א. %break אבל מדרגתה עתה שווה כמו הישסו"ת בעת היותו ו"ק, מטרם העלאת מ"ן, שהיה עומד מחזה עד הטבור דא"א, שזה גדלות גדולה בשביל הנוקבא, אלא שהיא ו"ק דגדלות. אבל עוד חסר ג"ר דגדלות. והשגת ג"ר דגדלות נקרא גדלות ב' של הנוקבא. %break עתה תבין למה נקראת הנוקבא בשם מ"ה. אשר הטעם הראשון מבאר המוחין העליונים, שהשיגה הנוקבא, הנקראת מאה ברכות. שע"כ נאמר, אל תקרא מ"ה אלא מאה. כלומר, ע"י עלייתה למקום ישסו"ת בכוח אלו המוחין. %break וטעם ב', כיוון שעלתה רק למקום הישסו"ת דקטנות, שהיא עומדת לשאלה מהחזה עד הטבור דא"א. הרי גם המוחין דנוקבא דומים לגמרי כמוהו, ונעשית גם הנוקבא עומדת לשאלה, %break שפירושו ו"ק בלי ג"ר. אלא הרווח אמנם גדול מאוד, מפני שהוא ו"ק דאו"א עילאין, ו"ק דגדלות. %break וגם כאן, שנאמר, מה ידעת, הלוא הכול סתום כבתחילה, אין הפירוש של כבתחילה, כמו שהנוקבא הייתה מטרם העלאת מ"ן. אלא כמו שהישסו"ת היו מטרם העלאת מ"ן. אבל הנוקבא הרוויחה הרבה ע"י העלאת מ"ן, שהרי קיבלה עתה בחינת אמא, מאה ברכות, %break אלא שהן ו"ק דגדלות. ונמצאת עוד עומדת לשאלה, כמו הישסו"ת מטרם העלאת מ"ן. %page 198 %letter 9 .9 על העניין הזה כתוב, מה אעידֵךְ, מה אדמֶה לָך הבת ירושלים. כי כשחרב ביהמ"ק, יוצא קול ואומר, מה אעידך, מה אדמה לך. כלומר, במ"ה ההוא אעידך. שבכל יום ויום העידותי בך מימים קדמונים, כמ"ש, העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ. %break מה אדמה לך. באותו אופן ממש, העטרתי לך בעטרות קדושות, ועשיתי אותך ממשלה על העולם. כמ"ש, הזאת העיר, שיאמרו כלילת יופי. קראתי לך ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו. %break מה אַשְׁווה לך ואֲנַחֲמֵך. כעין שאת יושבת, כך הוא כביכול למעלה, בירושלים של מעלה. כמו שעתה אין נכנסים בך העם הקדוש בסדרים הקדושים, כך אני נשבע לך, שלא אכנס אני למעלה, עד שייכנסו בך צבאותיך למטה. וזוהי הנחמה שלך, %break מאחר שאני משווה לך מדרגה זו, ירושלים של מעלה, המלכות, בכל. ועתה שאת כאן, גדול כיָם שׁבְרֵךְ. ואם תאמרי, שאין לך קיום ורפואה, מי ירְפָּא לך, אותה מדרגה הסתומה העליונה, הנקראת מ"י, שהכול מתקיים על ידיה, שהיא בינה, תרפאך ותקים אותך. %break ביאור הדברים. חורבן ביהמ"ק היה מחמת שחטאו ישראל בעבודה זרה ולא רצו להעלות מ"ן לזיווג זו"ן, אלא שרצו להמשיך השפע לס"א, הנקרא אלוהים אחרים, שמסיבה זו נפרד הזיווג דזו"ן, והתבטלו מאה הברכות מהנוקבא, ונחרב ביהמ"ק. %break כשחרב ביהמ"ק, יוצא קול ואומר, מה אעידך. שבכל יום ויום העידותי בך מימים קדמונים. אלו ו"ק דגדלות, שהנוקבא מקבלת במ"ה, נקרא ימים קדמונים. כמ"ש, כי שְׁאַל נא לימים ראשונים, ולמקצה השמיים ועד קצה השמיים. %break ונקרא כך, להיותם ו"ק דאו"א, כי הישסו"ת הוא ז"ת דאו"א. ושבעת הימים של או"א הם ראשונים אל שבעת הימים דזו"ן, כמ"ש, העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ. פירושו על זיווג זו"ן, הנקראים שמיים וארץ, שהזהיר הכתוב לשמור ולקיים את הזיווג. %break ואם לא, מזהיר הכתוב, כי אָבוד תאבֵדון מַהֵר מעל הארץ. וכמ"ש, מ"ה אעידך, על אלו מאה ברכות הזהרתי אותך לשומרם ולעשותם, ואתה עברת עליהם, לכן התקיים בכם, כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ. %break וכמ"ש, מ"ה אדמה לך. באותו אופן ממש, העטרתי לך בעטרות קדושות, ועשיתי אותך ממשלה על העולם. קראתי לך ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו. %break כי אלו מאה הברכות, שהנוקבא מקבלת מהז"א בזיווג, שמ"ה הן בעלייתם לישסו"ת, ונעשה ז"א לבחינת ישראל סבא, והנוקבא נעשתה לבחינת תבונה. ואז נעשים האורות שלה מאה ברכות, כמו האורות דתבונה. ועל זה כתוב, כעיר שחוברה לה יחדיו. %break כי הנוקבא, הנקראת עיר, התחברה עם התבונה יחדיו, ונעשתה הנוקבא לבחינת התבונה. והיא מקבלת משם המוחין דתבונה, הנקרא עטרות קדושות, ואז נקרא כְּלילת יופי משוש כל הארץ, ומקבלת ממשלה על העולם. %break מ"ה אשווה לך ואנחמך. כעין שאת יושבת, כך הוא כביכול למעלה, בירושלים של מעלה. כלומר, שבסיבת חטאם של ישראל, שנחרב ביהמ"ק ונגלו מעל אדמתם, גרמו בזה גם פירוד לנוקבא, כי ט"ת שלה נפלו לקליפות, והיא חזרה לנקודה תחת היסוד. %break וכמ"ש, מ"י ירפא לך. אם ישובו בני ישראל בתשובה, ויתקנו מעשיהם, ויעלו מ"ן לזו"ן, הנה אז שוב יימשכו המוחין עילאין אל הזו"ן, ושוב תעלה הנוקבא לישסו"ת, הנקרא מ"י, ואז תהיה לך רפואה. %page 199 %letter 10 .10 מ"י קצה השמיים. מ"י, קצה השמיים למעלה, ישסו"ת. מ"ה, קצה השמיים למטה, המלכות. וזה ירש יעקב, ז"א, המבריח מן הקצה אל הקצה. מן הקצה הראשון, מ"י, עד הקצה האחרון, מ"ה. %break משום שעומד באמצע בין ישסו"ת למלכות. וע"כ כתוב, מי ברא אלה. ישסו"ת, מ"י, בראו את ז"א ומלכות, אל"ה. %break ביאור הדברים. היה לַכָּתוּב לומר, מראש השמיים ועד קצה השמיים. ולמה נאמר, מקצה ועד קצה, מסוף עד סוף? אלא נאמר, מ"י קצה השמיים למעלה, ישסו"ת, שעומד לשאלה, הוא המלביש מהחזה עד הטבור דא"א. מ"ה, הנוקבא, %break שמטרם העלאת מ"ן היא סוף כל המדרגות מחזה דז"א ולמטה. וביניהם עומד יעקב, ז"א, המתחיל להלביש ממקום הטבור דא"א עד הנוקבא. %break ואז הוא מבריח מקצה דמ"י עד הקצה דמ"ה. כי מ"י מסתיים בטבור דא"א, ושם מתחיל יעקב. והנוקבא, מ"ה, עומדת בסיומו. %break אמנם הכתוב מדבר כבר אחַר המשכת המוחין אל הזו"ן, כמ"ש, שאַל נא לימים ראשונים, שהוא בעת שהזו"ן עולים ומקבלים המוחין דישסו"ת, הנקרא ימים ראשונים. שאז נמצא, %break שקצה השמיים שלמטה, מ"ה, הנוקבא, עלתה והלבישה על קצה השמיים למעלה, על מ"י, ישסו"ת. ונמצאים שניהם במקום אחד ממש. %break וע"כ כתוב, מקצה עד הקצה, שהרי עתה נעשו שניהם בחינת קצה השמיים אחד. כי הימים הראשונים מקבל הז"א, שהם ו"ק מישראל סבא, חג"ת נה"י. והנוקבא נוטלת התבונה, %break המלכות דבינה, הנמצאת עתה בקצה דז"א, הנקרא שמיים. אלא בערך הקודם למוחין, נבחנת לראש השמיים. %break ויש עוד פירוש, אשר השמיים שלמעלה הוא ישראל סבא, הכולל ששת הימים הראשונים, חג"ת נה"י דבינה. וקצה השמיים שלמעלה הוא התבונה, המלכות דבינה. ויהיה פירוש הכתוב מהקצה של ישראל סבא, עד הקצה דז"א, הנקרא שמיים שלמטה. %break ועל אלו המוחין כתוב, מ"י ברא אל"ה. כי מ"י הוא ישסו"ת, העומד במקום בריאה דא"א, מחזה עד הטבור, למטה מפרסא שבתוך מעֵי א"א, ששם אינה מגיעה עוד הארת ראש דא"א. שע"כ נבחן לבריאה, לבַר מראש דא"א. וע"כ הוא עומד לשאלה. %break ונמצא אחר שהזו"ן משיגים אלו המוחין, שהם עולים ומלבישים את המ"י הזה, ונוטלים מקומו מהחזה עד הטבור דא"א, הרי גם המוחין שלהם עתה רק בבחינת בריאה דא"א. וכמ"ש, מ"י ברא אלה, הזו"ן, נטלו מוחין דבריאה מהמ"י. %break %H מי ברא אלה של אליהו %break %letter 11 .11 אמר רבי שמעון, אלעזר בני, עמוֹד מלדבר, ותתגלה סתימת הסוד העליון, שבני העולם אינם יודעים אותו. שתק רבי אלעזר. בכה רבי שמעון ואמר, אלעזר, מהו אל"ה? אם תאמר, שהוא הכוכבים והמזלות, הלוא תמיד הם נראים? %break ובמ"ה, שהיא מלכות, נבראו? כמ"ש, בדְבר ה' שמיים נעשו. במלכות, הנקראת דְבר ה', נעשו השמיים. ואם אל"ה נאמר על הדברים הסתומים, לא היה צריך שיכתוב אל"ה, שהרי כוכבים ומזלות גלויים הם? %page 200 ביאור הדברים. רבי אלעזר גילה כאן המוחין דגדלות א'. ורבי שמעון היה רוצה לגלות המוחין דגדלות ב', מוחין עילאין דחיה. ע"כ ציווה לו להפסיק דבריו, ויגלה לו סתימת הסוד העליון, %break שבני העולם אינם יודעים אותו, כי עוד לא היו נגלים מוחין אלו בעולם. ורבי שמעון גילה אותם כאן. %break רבי שמעון שאל, מהו אל"ה? איזה חידוש משמיענו הכתוב, במ"י ברא אלה, שהם זו"ן? אם תאמר, שהוא הכוכבים והמזלות, המוחין דו"ק דגדלות שהשיגו, שעל זה סובב הכתוב, מ"י ברא אלה, כי מוחין דו"ק נקראים כוכבים ומזלות? על זה שואל, איזה חידוש הוא, %break הלוא תמיד הם נראים, שהם המוחין הרגילים של הזו"ן, שאפשר להמשיכם תמיד, אפילו בימות החול, ואינם חידוש כל כך, שעליהם יראה הכתוב, מ"י ברא אלה? %break ואין לפרש שהמוחין האלו נוהגים בלי הפסק, כי בקביעות אין לז"א אלא ו"ק בלי ראש, ורק ע"י העלאת מ"ן, תפילה, ממשיכים אלו המוחין. אלא הפירוש הוא, שאפשר להמשיכם תדיר, אפילו בימות החול. כי כן הם נמשכים בכל יום בעת תפילת שחרית. %break ועוד שואל אותו, ובמ"ה נבראו? כי אלו המוחין אינם מיוחסים לבינה, אלא לזו"ן דאצילות, הנקראים מ"ה, שמהם יצאו, כמ"ש, בדְבר ה', שהוא זו"ן, הז"א הוי"ה, והנוקבא דָבר. %letter 12 .12 אלא סוד זה התגלה ביום אחד, שהייתי על חוף הים. ובא אליהו ואמר לי, רבי, הידעת מהו, מי ברא אלה? אמרתי לו, אלו הם השמיים וצבָאָם, מעשה הקב"ה, שיש לבני אדם להסתכל בהם ולברך אותו. %break כמ"ש, כי אראה שמֶיך מעשה אצבעותיך, ה' אדוננו, מה אדיר שמך בכל הארץ. %letter 13 .13 אמר לי, רבי, דבר סתום היה לפני הקב"ה, וגילה אותו בישיבה של מעלה. בשעה שהסתום מכל סתומים רצה להתגלות, עשה בתחילה נקודה אחת, מלכות. וזו עלתה להיות מחשבה, בינה, %break כלומר שהמלכות עלתה ונכללה בבינה. צייר בה את כל הציורים, חקק בה כל החקיקות. %break ביאור הדברים. עתיק, הראש הראשון של עולם האצילות, נקרא סתום מכל הסתומים. ועליו לומדים, שכל מנהיג העם, שלא מיתקן תחילה, אין העם מיתקנים. מנין לנו זה? %break מעתיק יומין, שכל עוד שהוא לא מיתקן בתיקוניו, לא ייתקנו כל אלו שצריכים להיתקן, וכל העולמות נחרבו. %break בשעה שעתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים רצה לתקן, תיקן הכול כעין זכר ונוקבא. שהעלה המלכות לבינה, ונעשתה המלכות לנוקבא בכל הספירות, שכל ספירה נכללה מזכר ומנוקבא. וחכמה זו, שהיא כלל הכול, חכמה דל"ב (32) שבילים, %break כשיצאה והאירה מעתיקא קדישא, לא האירה אלא בזכר ובנוקבא, שהחכמה התפשטה והוציאה ממנה בינה. ונמצאו, שהם זכר ונוקבא. וזה התיקון דצ"ב. %break בשעה שהסתום מכל סתומים רצה להתגלות, עשה בתחילה נקודה אחת. שבעֵת שעתיקא קדישא רצה להתגלות לעולמות, בכוח התיקון שהיתקן בצ"ב, עשה בראש דא"א, בחכמה שלו, נקודה אחת, שהעלה המלכות, נקודה, לראש דא"א. ושם נתקנה הנוקבא, המעלה או"ח, %break להלביש ע"ס דראש א"א. והסתיים הראש דא"א בספירת חו"ס. ונמצאה החכמה כזכר וכנוקבא. ובינה וזו"ן דראש א"א, יצאו מחוץ לראש, למדרגת הגוף דא"א. וזהו, שהחכמה התפשטה והוציאה ממנה בינה לבחינת גוף. %page 201 ונקודת המלכות הזו, אשר עלתה לחכמה, והחכמה נתקנה על ידה כזכר ונוקבא, היא עלתה משום זה, ונעשתה למחשבה, בינה. כי כיוון שעומדת בזיווג עם חכמה, היא מקבלת מחכמה. והמקבל מחכמה נבחן לבינה ולא למלכות. %break ונמצא, שאע"פ שמשורשה היא מלכות לבחינת נקודה, הרי נעשתה מחמת העלייה לבחינת בינה. וע"כ נאמר, וזו עלתה להיות מחשבה. שזה גרם לנקודה להיות בינה, הנקראת מחשבה. %break ודע, כי לפעמים נקרא בזוהר השם מחשבה על החכמה ולפעמים על הבינה. כי מחשבה פירושה נוקבא דחכמה. וע"כ יש לכנותה בשם חכמה, כי היא הנוקבא דחכמה. %break אמנם מעצם בחינתה, היא בינה ולא חכמה. אכן אין הבינה נקראת בשם מחשבה, אלא רק בהיותה בחינת ראש ביחד עם החכמה. %break ונאמר, שצייר בה את כל הציורים, חקק בה כל החקיקות. כי באותה נקודה שעלתה להיות מחשבה, צייר וחקק כל חמשת פרצופי אצילות א"א או"א וזו"ן. וצייר בה וחקק בה, רומז בזה לעניין רב. %break כי צייר בה פירושו, שנאצלו על ידה כל הציורים, שהם חמשת פרצופי אצילות. כלומר, ע"י הזיווג, שנעשה על המסך בנקודה שעלתה למחשבה, יצאו קומת ו"ק דאו"ח ואו"י בכלים דכו"ח בכל פרצוף. אבל חקק בה כל החקיקות, חיסרון. %break שעם עליית הנקודה להיות מחשבה, נעשו חסרונות וחקיקות, שהם הכנות לבית קיבול על האורות בכל פרצופי אצילות. ומתוך שעניין זה הוא יסוד כל המוחין דאצילות, יש לבארו היטב. %break כי עליית הנקודה למחשבה, בינה, בזה שנעשה סיום חדש בע"ס של כל מדרגה. כי הנקודה, המלכות עם המסך שבה, שהייתה עומדת לזיווג במקום מלכות של ע"ס דראש, פה, וסיימה שם את הראש, עלתה עתה למקום הבינה של ראש, הנקרא נ"ע, %break נוקבא דחכמה, שהיא בינה, ונעשה הזיווג על המסך שלה במקום נ"ע, וסיימה שם את הראש. וג"ס, בינה ז"א ומלכות של הראש, הנקראות אוזן חוטם פה (אח"פ), ירדו מתחת מקום הסיום של הראש, למדרגת גוף. %break ועד"ז נעשה בהכרח גם בע"ס דגוף. אשר המלכות המסיימת את הגוף של הפרצוף, שהייתה עומדת מקודם לכן במקום הנקודה האמצעית, המלכות דע"ס דגוף, הנקראת סיום רגלין, עלתה עתה למקום בינה של הגוף, ת"ת. כי חג"ת דגוף הם כח"ב, %break וסיימה את הגוף בת"ת, במקום החזה. ואלו ג"ס, בינה וזו"ן דגוף, הנקראות תנהי"ם, יצאו מבחינת אצילות ונפלו לבחינת בי"ע דפרודא. %break הרי שבסיבת עליית הנקודה להיות מחשבה, נבקעה כל מדרגה לשני חצאים, שחציה העליון, כ"ח, נשארו במדרגה, ובינה ז"א ונוקבא של כל מדרגה נאבדו ממנה וירדו למדרגה שמתחתיה. %break וזה עניין התחלקות של השם אלקים על אותיות מ"י אל"ה. כי מדרגה שלֵמה בע"ס כח"ב זו"ן נקראת בשם הקדוש, אלקים, שבו חמש אותיות כנגד חמש ספירות כח"ב זו"ן, שאותיות אל"ה הן כח"ב, אותיות י"ם הן זו"ן. %break ועתה, אחַר שנחלקה כל מדרגה לשני חצאים, שכו"ח נשארו, ובינה וזו"ן נפלו ממנה, נמצא כי לא נשארו בכל מדרגה זולת ב' האותיות מ"י, וג' אותיות אל"ה נפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה. %break אבל לפי זה היו צריכות להישאר ב' אותיות א"ל במדרגה, ואותיות הי"מ היו צריכות ליפול ממנה למדרגה התחתונה? העניין הוא, שיש תמיד ערך הפוך בין הכלים לאורות. בכלים באים העליונים מתחילה. תחילה בא הכלי דכתר ואח"כ הכלי דחכמה, עד כלי המלכות לבסוף. %break והיפוכו הוא באורות, שבהם באים התחתונים תחילה, מתחילה בא אור המלכות, ואח"כ אור הז"א, ואח"כ אור הבינה, עד אור הכתר לבסוף. %page 202 ולפיכך, אם יש ב' כלים כו"ח, הרי יש בהם ב' אורות, אור המלכות ואור הז"א, הנקראים ו"ק. ולפיכך אנו מבחינים, שרק ב' האותיות מ"י נשארו במדרגה, אור המלכות ואור הז"א של השם אלקים, אבל ג' אותיות אל"ה נפלו מהם, וע"כ נעשתה כל מדרגה מחוסרת ג"ר שבה. %break ונאמר, שצייר בה את כל הציורים, חקק בה כל החקיקות. שרומזים בזה על התחלקות כל מדרגה לשני חצאים, מכוח עליית הנקודה להיות מחשבה. %break צייר בה כל הציורים, על ב' האותיות מ"י, שנשארים בכל המדרגה, צייר הציור דאדנ"י. %break חקק בה כל החקיקות. ג' האותיות אל"ה, שנפלו מכל מדרגה ונחסרה מהם. כי מסיבת חסרונן, לא נשאר במדרגה, זולת אור המלכות ואור הז"א, וג' האורות של כח"ב חסרים מהן, %break כי אין אור בלי כלי. באופן שאם שוב ישיגו הכלים דבינה וזו"ן, תכף ישיגו גם ג"ר דאורות. כי זה תלוי בזה. %letter 14 .14 וחקק בתוך הנר הקדוש הסתום, המלכות שנכללה בבינה, חקיקה של ציור סתום אחד, קודש קודשים, שהוא בניין עמוק היוצא מתוך המחשבה, ג"ר, ונקרא מ"י, התחלה אל הבניין. עומד ואינו עומד, עמוק וסתום בשם אלקים. %break ועוד נקרא מ"י דאלקים, שחסרות אותיות אל"ה מהשם אלקים. רצה להתגלות ולהיקרא בשם אלקים, הוא התלבש בלבוש כבוד המאיר, אור החסדים, וברא אל"ה. ועלו אותיות אל"ה בשם אלקים. שהתחברו אותיות אלו באלו, אותיות מ"י באותיות אל"ה, ונשלם השם אלקים. %break וכל עוד שלא ברא אל"ה, לא עלה בשם אלקים. ואלו שחטאו בעגל, אמרו על זה, אל"ה אלוהיך ישראל. %break ביאור הדברים. כי ע"י עליית מ"ן מתחתונים, נמשך אור חדש מע"ב ס"ג דא"ק, שבהיות האור הזה מע"ב ס"ג דא"ק, שלמעלה מצ"ב, הבוקע כל מדרגה לשתיים. ע"כ בעת שנמשך האור הזה לראש א"א, חוזר ומוריד את הנקודה מתוך המחשבה, %break ממקום הבינה, חזָרָה למקומה, למקום המלכות של הראש, כמו שהיה לפני צ"ב. %break וג"ס בינה ז"א ומלכות, שנפלו מהראש, חוזרות לבחינת ראש, שהרי הזיווג נעשה במקום המלכות שלמטה מהן. ונבחן שהשם אלקים חזר והתגלה. כי ג' האותיות אל"ה חזרו והתחברו אל מ"י במדרגה אחת, ונשלם שם אלקים במדרגה. %break וכיוון שחזרו בינה וזו"ן דכלים, חזרו גם ג"ר דאורות. והתלבשו כח"ב זו"ן דאורות בחמש אותיות של שם אלקים: אורות כח"ב באל"ה, אורות זו"ן בי"ם. וזכור זאת היטב, שאל"ה הנפולים, הם בחינת כלי בינה וזו"ן, החסרים למדרגה. %break אבל בעת שאל"ה מתחברות בשם אלקים, הן נעשות אורות כח"ב, מטעם הערך ההפוך שבין הכלים לאורות. %break ונאמר, וחקק בתוך הנר הקדוש הסתום, המלכות שנכללה בבינה. כלומר, שנחקק מסך ומקום זיווג מחדש במלכות דראש א"א, הנקרא הנר הקדוש הסתום. והיא חקיקה של ציור סתום אחד, קודש קודשים, %break אשר החקיקה החדשה הזו ממשיכה ציור אחד, קומה של ע"ס קודש קודשים, קומת ג"ר, הנקרא קודש קודשים. %break ומשום שיוצא מתוך מחשבה, משום הנקודה שעלתה להיות מחשבה, הנה עתה חזרה ויצאה מתוך מחשבה, ובאה למקומה האמיתי, למקום המלכות דראש. וע"כ ג' הכלים בינה ז"א ונוקבא, אל"ה, %break חזרו עתה למדרגה של הראש, ונשלם שם אלקים. ומכנה את הקומה הזו דג"ר בשם ציור סתום. %break ונאמר, שנקרא מ"י, התחלה אל הבניין. שאע"פ שכבר התחברו אל"ה במ"י, ונעשה השם אלקים, מ"מ עדיין נקרא רק מ"י, והוא התחלה לבניין השם אלקים, כי הבניין עוד לא נשלם. %page 203 והוא עומד ואינו עומד, מצד אחד כבר עומד הבניין בכל השלמות, שהרי מקום הזיווג חזר למקומו בפה דראש, ובינה וזו"ן חזרו למדרגה, וכן ג"ר דאורות, והשם אלקים נשלם. %break אמנם מצד שני, לא עומד עוד בניין השם, כי הוא עמוק וסתום בשם אלקים. שהאורות של השם אלקים הם עוד עמוקים וסתומים ואינם מאירים באל"ה, בינה וזו"ן, שעלו למקום הראש. מטעם, כי מחמת עלייתם לראש א"א, ששם מאירה החכמה לבדה, %break הנה אין בקומה הזו אלא אור החכמה. וכיוון שהם ז"ת, וז"ת שעלו אינן יכולות לקבל החכמה בלי התלבשות בתוך חסדים, וחסדים אין להם שם, ע"כ אינם יכולים לקבל גם החכמה. %break ולפיכך נבחן, שהשם עמוק וסתום, ואינו מתפשט עוד בג' אותיות אל"ה. ומטעם זה נבחן עוד בניין קומה זו בבחינת, לא עומד. ועדיין אל"ה אינם מגולים בה. ולכן לפני זה, עוד נקרא מ"י. כי האותיות אל"ה עוד סתומות בשם אלקים, ואין שם אלא רק מ"י. %break ורצה להתגלות ולהיקרא בשם אלקים, כיוון שכבר נשלם השם, כי כבר עלו אל"ה לראש, ועכ"ז אינן מאירות כלל. ע"כ רצה להתגלות ולהיקרא בשם אלקים. הוא התלבש בלבוש כבוד המאיר, אור החסדים, וברא אל"ה. %break פירוש. כיוון שכל הסיתום של השם, שאינו יכול להאיר באל"ה, הוא מחמת חיסרון של הלבוש דחסדים, שאין ז"ת יכולות לקבל אור חכמה בלי חסדים. ע"כ חזר ועשה הזיווג דקטנות. כבעת היותו בגוף דא"א, והמשיך קומת החסדים, %break והקומה דחכמה התלבשה באור החסדים שהמשיכה, והאור ההוא נעשה אל הקומה לבוש כבוד המאיר, אשר דרך הלבוש הזה דחסדים, הוא יכול להאיר את אור החכמה בז"ת, שהן אל"ה. וברא אל"ה, ועלו אותיות אל"ה בשם אלקים. %break כלומר ע"י לבוש הכבוד, קומת החסדים, שקיבל מזיווג הגוף שלמטה מחזה, הנקרא בריאה, ברא אלה, השפיע האור לאל"ה. וע"י זה עלו אותיות אל"ה בשם אלקים. כי מאחר שכבר יש להם לבוש כבוד מחסדים, הן יכולות לקבל בו גם חכמה. %break ואז נגלו אל"ה בשם אלקים. כי עתה מאירים בו הבינה וזו"ן בתכלית השלמות שבהם. ונבחן, כי עתה נשלם והתגלה השם אלקים. והתחברו אותיות אלו באלו, מ"י באל"ה, %break ונשלם השם אלקים. כי עתה מקבלות אל"ה קומת החכמה, מפאת שהשיגו לבוש דחסדים, וכל חמש אותיות אלקים מאירות בשלמותן. %break ועד שלא ברא אל"ה, לא עלה בשם אלקים. כי מטרם שהמ"י השפיע להם אור החסדים ללבוש, לא היו אל"ה יכולות לקבל כלום ממ"י, ולא האיר באלקים אלא מ"י בלבד. %break ואלו שחטאו בעגל, אמרו על זה, אל"ה אלוהיך ישראל. כי הם פגמו בלבוש כבוד המאיר. וע"כ מ"י נפרד מאל"ה. ולכן אמרו, אל"ה אלוהיך. ויצא השפע לאלוהים אחרים. %letter 15 .15 וכמו שהתחברו מ"י באל"ה, והיו לשם אלקים, ע"י לבוש כבוד המאיר, אור החסדים, כך השם מתחבר תמיד ע"י לבוש כבוד המאיר. ובסוד זה מתקיים העולם, כמ"ש, עולם חסד ייבנה. ואליהו פָּרח, ולא ראיתי אותו. וממנו ידעתי הדבר, שעמדתי על הסוד והסתר שלו. %break בא רבי אלעזר וכל החברים, והשתטחו לפניו. בכו ואמרו, אם לא היינו באים לעולם, אלא לשמוע את זה, היה די לנו. %page 204 פירוש. באותה הדרך שהתבאר, שלא עלה בשם אלקים, עד שקומת החכמה התלבשה בלבוש כבוד המאיר, ואז התחברו מ"י באל"ה, והיו לשם אלקים, כך השם מתחבר תמיד, כך הוא קיים לעד לנצחיות, ולא עולה בשם אלקים בלי לבוש כבוד המאיר. %break ובזה מתקיים העולם. גם העולם התחתון, הנוקבא, מ"ה, מקבל המוחין בדרך זה של שיתוף מ"י באל"ה, ונשלם לגמרי כמו העולם העליון, כמו שרבי שמעון הולך ומבאר. וזהו, במחלוקת מרבי אלעזר, שאמר על העולם התחתון, %break אחַר שהגיע לשם, הוא מ"ה. שפירושו, מ"ה ידעת, הלוא הכול סתום כבתחילה. נמצא לדבריו, שלא מתקיים העולם התחתון כמו העולם העליון. %break ונאמר, שבסוד זה מתקיים העולם, באותו אופן של העולם העליון. וע"כ פסק רבי שמעון דבריו לעיל. והנה אליהו לא פירש אלא סדר המוחין, ובניין שם אלקים באו"א לבד. אבל לא ביאר, איך סדר בניין אלקים הוא בנוקבא. %break %H אמא השאילה בגדיה לבתה %break %letter 16 .16 אמר רבי שמעון, ע"כ השמיים וצבָאם נבראו במ"ה, המלכות. כי כתוב, כי אראה שמֶיך מעשה אצבעותיך. ומקודם לכן כתוב, מ"ה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תְנָה הודךָ על השמיים. %break הרי השמיים נבראו בשם מ"ה, המלכות. ופירוש הכתוב, על השמיים, המורה על הבינה, הנקראת מ"י, שמעל ז"א, הנקרא שמיים, שמלכות עולה בשם אלקים. %break פירוש. מ"ה, מלכות, עולה ונכלל בבינה, אלקים, אחַר שברא אור חסדים ללבוש כבוד אל אור החכמה שבשם מ"י, שאז התלבשו זה בזה, והמלכות עלתה בשם העליון אלקים, שהוא שם הבינה, שהמלכות נכללת בה. %break וע"כ כתוב, בראשית ברא אלקים. האלקים העליון, בינה ולא מלכות. כי מ"ה, מלכות. ולא נבנה במ"י אל"ה. %break פירוש. כיוון שהעולם התחתון, מ"ה, ממשיך המוחין בשם אלקים בעולם העליון, ע"כ הייתה היכולת שייבראו שמיים וצבָאם ע"י מ"ה, כי אין תולדות בלי מוחין עילאין, שהם מוחין דחיה. %break וזה אמר רבי שמעון, משום שגם העולם התחתון, מ"ה, מתקיים בשם אלקים מהעולם העליון, השמיים וצבאם נבראו במ"ה, במלכות, היה כוח למ"ה להוציא תולדות אלו השמיים וצבאם. %break ולכן כתוב, אשר תְנָה הודךָ על השמיים. להשמיענו, שהמוחין נמשכים משֵם אלקים דישסו"ת, ע"י השיתוף של מ"י באל"ה, שמ"י הן ממעל השמיים, ז"א. ע"כ נאמר, על השמיים, שמלכות עולה בשם אלקים. כלומר, שההוד, המוחין, על השמיים, מעל לז"א, הוא ישסו"ת, %break שבו עולה השם אלקים, והוא מ"י ברא אל"ה. אבל בשמיים עצמו, ז"א, אין שָם מ"י אלא רק מ"ה. %break אחר שנמשכה קומת החכמה מחמת הנקודה, שחזרה ויצאה מתוך מחשבה, חזר ועשה זיווג דו"ק להמשכת אור חסדים, והתלבש אור חכמה באור חסדים, ואז מ"י האיר באל"ה. אחר שברא אור חסדים אל אור החכמה, שאז התלבשו זה בזה, %page 205 והמלכות עלתה בשם העליון אלקים, והתלבש אור החכמה באור החסדים, ע"כ הגיעו המוחין ממ"י לאל"ה, והתחברו אותיות אלו באלו, והמלכות עלתה בשם העליון אלקים. בשם העליון, מעל השמיים, ישסו"ת, שבהם מ"י, אבל לא בשמיים, שהוא מ"ה. %break מ"ה, מלכות, ולא נבנה במ"י אל"ה, כי מ"י בינה, אשר מעת צמצום א' (צ"א) לא היה בה שום צמצום כלל, כי הצמצום היה שם על הנקודה האמצעית, המלכות, שהצטמצמה, שלא לקבל בה אור, ונתקנה בזיווג דהכאה, להעלות או"ח. אבל ט' ראשונות (ט"ר) היו נקיות מכל צמצום, %break והיו ראויות לקבל אור החכמה. אלא רק בצ"ב, כדי להמתיק המלכות במדה"ר, עולה המלכות לאבא, ואבא נתקן בה כעין זכר ונוקבא, וקיבלה המלכות מקום בינה. והנקודה, מלכות, עלתה להיות מחשבה, בינה. %break ומאז הצטמצמה גם הבינה, ונתקנה במסך, שלא לקבל אור החכמה בתוכה, כדי לקבל הזיווג דהכאה ולהעלות או"ח. הרי שהבינה ממקורה ראויה לקבל חכמה בלי שום צמצום, ומה שקיבלה בתוכה הצמצום והמסך, לא היה אלא להמתיק המלכות. %break ולפיכך ע"י העלאת מ"ן מתחתונים, נמשך אור חדש מע"ב ס"ג דא"ק, המוריד בחזרה את הנקודה ממקום בינה למקומה, למלכות, כמו שהיה בצ"א, ויוצאת הנקודה ממחשבה. %break שע"י זה נטהרת הבינה מכל צמצום, וחוזרת ומקבלת אור חכמה. ואחר שקומת החכמה מתלבשת בחסדים, מאירה מ"י באל"ה, ומתגלה שֵם אלקים. %break והנה כל הבניין הזה של שם אלקים לא ייתכן כלל במ"ה, כי מ"ה היא קצה השמיים למטה, המלכות עצמה, שעליה היה הצמצום ממקורה גם בצ"א, %break ואינה ראויה לקבל בתוכה שום הארת חכמה. ולכן מ"ה, מלכות, ולא נבנה במ"י אל"ה, כי רק במ"י שייך כל הבניין של שם אלקים, ע"י חזרה ויציאה מתוך מחשבה, ולא במ"ה. %letter 17 .17 אלא בשעה שאותיות אל"ה נמשכות מלמעלה, מבינה, למטה, למלכות, כי האֵם משאילה בגדיה לבת ומקשטת אותה בקישוטיה, אז נמשך השם אלקים מבינה, האם, למלכות, הבת. %break ומקשטת אותה בקישוטיה, בשעה שנראה לפניה כל זכר. שאז כתוב עליה, אל פני האדון ה'. %break כי אז נקראת המלכות אדון, לשון זכר. כמ"ש, הנה ארון הברית, אדון כל הארץ. הרי הכתוב קורא את המלכות, המכונה ארון הברית, בשם אדון כל הארץ, שם זכר. משום שקיבלה את הכלים המכונים בגדים, והמוחין המכונים קישוטים, מהאם, בינה. %break כי אז יוצאת אות ה' ממ"ה, ובמקומה נכנסת י', ונקראת המלכות מ"י, כמו בינה. ואז היא מתקשטת בבגדי זכר, בגדים דבינה, כנגד כל ישראל. %break ביאור הדברים. לאחר שעשה בראש א"א נקודה אחת, וזו עלתה להיות מחשבה, כי החכמה נתקנה בה כעין זכר ונוקבא, הנה אז צייר בה כל הציורים, שכל הקומות של חמשת פרצופי אצילות הצטיירו בה. באופן, שאין יותר מכ"ח כל קומה, בא"א ואו"א וזו"ן. %break וחקק בה כל החקיקות, שבכוחה נפרדו ג"ס בינה וז"א ומלכות, מכל קומה למדרגה שמתחתיה. כי בינה ז"א ומלכות דא"א נפלו לאו"א, ובינה ז"א ומלכות דאו"א נפלו לזו"ן, %break ובינה ז"א ומלכות דזו"ן נפלו לבי"ע. ואלו ב"ס שנשארו במדרגה, כו"ח, נקראות מ"י. ואלו ג"ס שנפרדו מכל מדרגה, נקראות ג' אותיות אל"ה. %break ואותיות אל"ה נמשכות מלמעלה, מבינה, למטה, למלכות, בעת שנקודה עלתה להיות מחשבה, שאז נפרדו ג' האותיות אל"ה מאו"א ונפלו למדרגה שמתחתיהם, זו"ן. %page 206 כי אז נבחן שאל"ה דאו"א, שהן בזו"ן, נמשכו מלמעלה למטה והתלבשו בתוך הזו"ן. כי אל"ה דאבא, שהוא ישראל סבא, נמשך לז"א, ואל"ה דאמא, שהיא תבונה, נמשכה לנוקבא. %break ואמא משאילה בגדיה לבתה ומקשטת אותה בקישוטיה. בעת ביאת המוחין דגדלות, שנמשך חקיקה של ציור סתום אחד, קודש קודשים, בניין עמוק היוצא מתוך המחשבה. כלומר, שהנקודה חזרה ויצאה מתוך מחשבה למקומה, למלכות, %break שבזה הוחזרו ג' הכלים בינה וזו"ן למדרגה, ונמשכו ג' האורות דכח"ב, הנקראים קודש קודשים. %break ותדע, כי בעת שהוחזרו הכלים בינה וזו"ן מהגוף לראש דא"א, נמשכו עימהם גם או"א, המלבישים עליהם. ועלו גם הם לראש דא"א, וקיבלו שם אותם המוחין של קודש קודשים שבראש א"א. %break כי זה הכלל, העליון היורד לתחתון נעשה כמוהו, וכן התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. %break ולפיכך במצב הקטנות, שבינה וזו"ן נפרדו מהראש דא"א ונפלו לגוף שלו, שהם מלובשים באו"א מפה ולמטה, נעשו הבינה וזו"ן דא"א לבחינת או"א ממש. וע"כ במצב הגדלות, שחזרו הבינה וזו"ן דא"א למדרגת הראש שלו, הנה לוקחים עימהם גם את או"א. %break כי כבר נעשו למדרגה אחת בשעת הקטנות, ונמצאים משום זה גם בגדלות, שאו"א עלו עתה עימהם לראש דא"א, שנעשו ג"כ שווים כמוהו, ומקבלים אותם המוחין שבראש דא"א, הנקראים קודש קודשים. %break ועד"ז ממש עלו הזו"ן לאו"א. כי אחר שאו"א קיבלו המוחין שבראש א"א, יצאה גם בהם הנקודה מתוך מחשבה למקום המלכות, שבזה הוחזרו הבינה וזו"ן שלהם אל מדרגתם דאו"א. והנה בה בעת שהכלים בינה וזו"ן חזרו ועלו לאו"א, %break לקחו עימהם גם את זו"ן המלבישים עליהם, ועולים גם זו"ן לאו"א, ומקבלים המוחין של קודש קודשים אשר שם. %break ואמא משאילה בגדיה לבתה ומקשטת אותה בקישוטיה. כלומר, כיוון שג' אותיות אל"ה דאמא נמשכו אל הנוקבא במצב הקטנות, שזה נבחן שאמא משאילה בגדיה לבתה. %break כי ע"י זה שג' הכלים בינה וזו"ן, שהם אל"ה, נפרדו מאמא ונפלו לנוקבא, הרי הן נעשו לבחינת נוקבא ממש. כי העליון היורד לתחתון נעשה כמוהו. %break ונבחן, שאמא השאילה כלים אל"ה שלה לבת, הנוקבא, כי עתה משמשת עימהם הנוקבא. ועם זה נמצא ג"כ שמקשטת אותה בקישוטיה. כלומר, לעת גדלות, שג' הכלים אל"ה, %break בינה וזו"ן דאמא, חוזרים לאמא, הנה אז עולה עימהם גם הנוקבא לאמא. ואז מקבלת הנוקבא המוחין של קודש קודשים שבאמא, כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. %break ונמצא עתה, שמתוך שאמא משאילה בגדיה אל"ה לבת בעת הקטנות, ע"כ מקשטת אותה בקישוטיה, במוחין, בעת הגדלות, ונמצאת מתקשטת בקישוטים דאמא. ומתי מקשטת אותה בקישוטיה כראוי? כי יש ב' מיני קישוטים מאמא אל הנוקבא, שהם המוחין דג"ר: %break א. מאמא תחתונה, תבונה, העומדת מחזה ולמטה דא"א, ב. מאמא עילאה, העומדת מחזה ולמעלה דא"א. %break וכשהנוקבא עולה לתבונה, והתבונה מקשטת לה בקישוטים שלה, נבחן שעדיין הקישוטים האלו אינם כראוי. משום, שאז עוד נמצאת הנוקבא בבחינת עומדת לשאלה, כמו התבונה, שמטרם עליית מ"ן. וע"כ אינם כראוי. אלא בעת שהנוקבא עולה למקום אמא עילאה, %page 207 שמחזה ולמעלה דא"א, ואמא עילאה מקשטת לנוקבא בקישוטים שלה, אז נבחן שהקישוטים הם כראוי. %break ומקשטת אותה בקישוטיה, בשעה שנראה לפניה כל זכר. שאז כתוב עליה, אל פני האדון ה'. כי אז נקראת המלכות אדון, לשון זכר: בעת שהנוקבא עולה לתבונה ומקבלת המוחין ממנה, עוד הקישוטים אינם כראוי, כי היא עוד עומדת לשאלה, %break שצריכה עוד להעלאת מ"ן מן התחתונים, כדי להשתלם לגמרי. ואז נבחן, שהזכרים שבישראל מקבלים מז"א, שעלה לישראל סבא. %break אבל בעת שנוקבא עולה לאמא עילאה, היא נשלמת לגמרי, ואינה קיימת עוד לשאלה, לקבל מ"ן, ואז נחשבת לדכורא, והזכרים שבישראל מקבלים ממנה. %break לכן נאמר, בשעה שנראה לפניה כל זכר, שכל הזכרים בישראל מתראים לפניה ומקבלים ממנה. כי אז נקראת המלכות אדון. שאינה נקראת בשם אדנ"י, נקבה, אלא בשם אדון, זכר, מפני שאינה עומדת לשאלה. כי אין עניין עליית מ"ן נוהג עוד בה, וע"כ נחשבת לזכר. %break כמ"ש, הנה ארון הברית, אדון כל הארץ. ארון נקרא הנוקבא. כי היסוד דז"א, הנקרא ברית, נכנס בה. הרי שהכתוב מכנה את הנוקבא בשם אדון כל הארץ, זכר. %break כי אז יוצאת האות ה' ממ"ה, ובמקומה נכנסת י', ונקראת המלכות מ"י, כמו הבינה: ה' דמ"ה יוצאת ממנה, כי ה' דמ"ה מורה שעומדת לשאלה: מ"ה ידעת? הרי שה' דמ"ה מורה על שעומדת לשאלה. %break וה' זו דמ"ה יוצאת ממנה, ונכנסת י' במקום ה', ונקרא מ"י, כמו אמא. ואז נבנית בשם אלקים, כמו אמא. %letter 18 .18 והאותיות האחרות, אל"ה, ממשיכות להם ישראל מלמעלה, מבינה, אל מקום זה, אל המלכות, הנקראת עתה בשם מ"י, כמו הבינה. כמ"ש, אלה אֶזְכְּרָה ואֶשְׁפְּכָה עליי נפשי, כי אעבור בסָך אֶדַדֵם עד בית אלקים בקול רינה ותודה המון חוגג. %break אל"ה אזכרה. פירושו, הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי. ואני שופך דמעות ברצון נפשי, כדי להמשיך אותיות אל"ה מבינה. ואז אדַדֵם מלמעלה, מבינה, עד בית אלקים, המלכות, %break כדי שהמלכות תהיה נקראת אלקים, כעין הבינה, אלקים. ובמה אמשיך אותן? בקול רינה ותודה המון חוגג. %break אמר רבי אלעזר, השתיקה שלי בנתה את המקדש של מעלה, בינה, ואת המקדש של מטה, מלכות. ובוודאי, כמו שאומרים, מילה בסלע, והשתיקה בשניים. מילה בסלע, שאמרתי, והערתי עליו. שתיקה בשניים, השתיקה ששתקתי, ששווה פי שניים, %break כי נבראו ונבנו ב' עולמות ביחד, בינה ומלכות. כי אם לא עמדתי מלדבר, לא השגתי הייחוד של ב' עולמות אלו. %break פירוש. אחר שיוצאת אות ה' ממ"ה, ונכנסת י' אל המ', ונקרא מ"י, אז ממשיכים לה ישראל ע"י עליית מ"ן אותיות אחרות, אל"ה, אל מקום זה, מ"י, והנוקבא עולה בשם אלקים. כי אל"ה דעליון נופלות לתחתון בעת קטנות, וע"כ הן נמשכות לתחתון בעת הגדלות. %break כי בעת שהבינה ותו"מ דעליון, אותיות אל"ה, חוזרים לראש דעליון, הם לוקחים עימהם גם התחתון. והתחתון קונה את אותיות אל"ה ואת המוחין שבהם, מחמת היותו עימהם יחד בראש דעליון. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. %break והאותיות האחרות, אל"ה, ממשיכות להם ישראל מלמעלה, אל מקום זה, כמ"ש, אלֶה אזכרה. להמשיך אותיות אלו, הוא העלאת מ"ן, שישראל מעלים מ"ן, כדי להמשיך המוחין דגדלות, ע"י המשכת אותיות אל"ה דאמא עילאה אל הנוקבא. וכמ"ש, %page 208 אל"ה אזכרה, להמשיך אותם. לכן הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי, ואני שופך דמעות ברצון נפשי. התפילה בשערי דמעות, שאינן חוזרות ריקם. %break ואז, אחר שהועלה המ"ן אדַדֵם מלמעלה, אמשיך לאותיות אל"ה מלמעלה, מאו"א, עד בית אלקים, עד הנוקבא, שנקראת בית אלקי"ם. ואחר המשכת האותיות אל"ה, היא נקראת בעצמה אלקים. וע"כ נאמר, שהמלכות תהיה נקראת אלקים כעין הבינה, כמו אמא. %break ואמר, מילה בסלע והשתיקה בשניים. כי מאמר דרבי אלעזר העלה את הנוקבא עד התבונה, שלמטה מחזה דא"א, שאז עוד נקרא, עומדת לשאלה, ונקרא סלע. %break ע"כ אמר, מילה בסלע. אבל במה ששתק רבי אלעזר ונתן מקום לרבי שמעון, שיגלה המוחין דחיה, שהיא ע"י עליית הנוקבא לאמא עילאה, הרי נבנו ב' עולמות ביחד. %break כי העולם התחתון, הנוקבא, נעשית אחד עם העולם העליון. שאמר, השתיקה ששתקתי, שווה פי שניים, כי נבראו ונבנו ב' עולמות ביחד. כי הנוקבא עלתה לאמא ונעשית זכר כמו אמא עילאה. %letter 19 .19 אמר רבי שמעון, מכאן והלאה שלמות הפסוק, שכתוב, המוציא במספר צבאם. כי שתי מדרגות הן, מ"ה ומ"י, שכל אחת מהן צריכה להיות רשומה, כלומר, מצוינת. מ"י עליונה, ומ"ה תחתונה. %break המדרגה העליונה רושמת ואומרת, המוציא במספר צבאם. אשר ה' הידיעה של המילה המוציא, רומזת על אותה שנודעת ואין כמוה, מ"י. %break כעין זה, המוציא לחם מן הארץ. הנה ה' הידיעה של המוציא, רומזת על אותה שנודעת, שזו המדרגה התחתונה, מ"ה. והכול אחד. ששתיהן במדרגה אחת, מלכות. אלא העליונה היא מ"י דמלכות, והתחתונה היא מ"ה דמלכות. %break המוציא במספר, כי מספר שישים ריבּוא (600,000) הם הכוכבים העומדים יחד, והם מוציאים צבאות למיניהם, שאין להם מספר. %break ביאור הדברים. כי אחר שהכתוב רמז לנו, בשאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אל"ה, להתבונן על בניין הנוקבא בשם אלקים, שהיא ממשיכה מאו"א עילאין, שע"י כך אמא עילאה מקשטת לה בקישוטים שלה, הוא ממלא ומשלים את הביאור הזה בהמשך של הכתוב, %break המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרָא, מרוב אונים ואמיץ כוח, איש לא נעדר. ונאמר, כי שתי מדרגות הן, שכל אחת מהן צריכה להיות רשומה, מצוינת בה' הידיעה. שב' מדרגות מ"י ומ"ה צריכות להיות מצוינות בנוקבא. %break א. אשר המוחין דג"ר, שמקבלת ע"י עלייתה והלבשתה לעולם העליון, שאז נעשית הנוקבא כמו העולם העליון עצמה, זוהי הנקראת מ"י. כי יוצאת ה' דמ"ה ונכנסת י' במקומה. ונקראת גם הנוקבא מ"י בעולם העליון, שמתקשטת בכלי זכר. %break ב. אמנם יחד עם זה, אין מדרגתה הקודמת, שהיא מ"ה, נחסרת ממנה, אלא גם מ"ה צריך להימצא בה כמקודם לכן, אשר מדרגת מ"י נחוצה, כדי להמשיך השלמות ובחינת קודש קודשים אל התולדות. %break אבל הולדת הבנים ופרייה ורבייה תלויים רק בשם מ"ה. ולפיכך, אם תחסר מדרגה אחת מהן לנוקבא, אינה ראויה להוליד. %break המדרגה העליונה רושמת ואומרת, המוציא במספר צבאם. מדרגת מ"י, שהנוקבא יורשת מהעולם העליון, עליה נאמר, המוציא במספר צבאם. כי ה' הידיעה של המוציא, %page 209 רומזת על המוחין השלמים, שמקבלת מאו"א עילאין, שהם הקישוטים בכלי זכר, שיוצאת ה' ונכנסת י'. אשר ה' הידיעה של המוציא, רומזת על אותה שנודעת ואין כמוה, מ"י. כי אלו הם תכלית גובהם של המוחין, הנוהגים בנוקבא במשך 6000 שנה. %break כעין זה, המוציא לחם. שזו המדרגה התחתונה, מ"ה. והכול אחד. שגם ה' הידיעה של המוציא לחם, רומזת על מוחין דג"ר הנודע, אלא הם מוחין דישסו"ת, שהנוקבא מקבלת ונודעת בהם, מדרגת מ"ה. %break כי גם מדרגה זו צריכה להיות רשומה בנוקבא. והכול אחד. שהן שתיהן, מ"י ומ"ה, כלולות יחד בנוקבא לבחינת פרצוף אחד, זו עליונה וזו תחתונה. %break ואין לשאול ממה שאומר הזוהר, שבכל מקום שכתוב ה' הידיעה, היא מהעולם התחתון, מלכות, שהתגלה יותר. וכאן אומר, שהיא מהעולם העליון. כי גם כאן הכוונה על העולם המגולה, הנוקבא דז"א. %break ומה שקורא לה עילאה, הפירוש על מדרגת מ"י של הנוקבא, שאינה מקבלת אותה, זולת בעת שעולה ומלבישה את העולם העליון, אמא עילאה. וע"ש זה קורא לה עילאה. ולמדרגת מ"ה של העולם המגולה, קורא תתאה. %break ונאמר במקום אחר, שכל הדברים שהם מהעולם העליון הנסתר, בינה, מסתתרת האות ה' משם. הכוונה היא, בעת שהעולם המגולה אינו עולה ומלביש לעולם העליון, שאז העולם העליון נסתר, ואיננו מאיר לתחתונים. וע"כ אינו כתוב בה' הידיעה, כי נסתר הוא. %break ונאמר, כי במספר שישים ריבוא (600,000) הם הכוכבים העומדים יחד, והם מוציאים צבאות למיניהם, שאין להם מספר. מספר, תכלית השלמות. מספר מורה על הארת השלמות הגמורה. %break וההארה הבלתי שלמה נבחנת לבלי מספר, או שאין לו מספר, להורות שהם מחוסרי השלמות, הנקרא מספר. %break ותדע שאלו המוחין דאו"א עילאין, שהז"א משפיע אותם לנוקבא, הוא כמ"ש, השמיים מסַפרים כבוד אל. כי השמיים, ז"א, כבוד אל, הנוקבא דז"א, מספרים הם שפע המוחין דאו"א עילאין. %break ומוחין אלו נבחנים לשישים ריבוא. כי מדרגות של נוקבא נבחנות ליחידות, של ז"א לעשרות, של ישסו"ת למאות, של או"א עילאין לאלפים, ושל א"א לרבבות. %break ויש לאו"א עילאין ב' הבחנות: א. מבחינתם עצמם הנבחנים לאלפים, %break ב. מבחינת מוחין דחכמה, שמקבלים מראש דא"א, שאז נבחנים גם הם לרבבות כמוהו. אלא רק לו"ק דא"א, להיותם מלבישים מפה ולמטה דא"א. וע"כ הם ביחס הזה רק ו"ק דא"א, שהיא רבבות, וו"ק הם שישים, וע"כ שישים ריבוא. %break ולפיכך בעת שהנוקבא עולה ומלבישה לאו"א עילאין, היא מקבלת מספר שלם, שהם שישים ריבוא. שישים, פירושם ו"ק. כי עדיין חסרה גם אז לבחינת הראש דא"א, וריבוא מורה על מדרגות דא"א, %break המאירות בתוך או"א, בתוך הו"ק שלו, המתלבשים באו"א. וע"כ יש לנוקבא מספר שישים ריבוא. %break ובמספר שישים ריבוא הם הכוכבים העומדים יחד, והם מוציאים צבאות למיניהם, שאין להם מספר. כי התבאר, ששתי מדרגות מ"י ומ"ה רשומים בנוקבא: %break א. מ"י שבנוקבא. הם או"א עילאין, המתלבשים בנוקבא, ונעשית בזה לבחינת העולם העליון. ואז יש לה מבחינה זו מספר של שישים ריבוא. ב. מ"ה שבנוקבא. הם ישסו"ת, המתלבשים בנוקבא בבחינת עומדת לשאלה מ"ה. ומבחינה זו הם העולם התחתון. %break ואלו ב' מדרגות, מ"י ומ"ה, נעשות בה פרצוף אחד. אשר מחזה ולמעלה שלה היא מלבישה לאו"א עילאין, ומחזה ולמטה שבה היא מלבישה לישסו"ת. והם פרצוף אחד בה. ולפיכך נבחנות גם בתולדות של הנוקבא אלו ב' מדרגות. %page 210 כי מצד העולם העליון מ"י שבה, הוא המוציא במספר צבאם, במספר שישים ריבוא. ומצד העולם התחתון מ"ה שבה נבחנות התולדות, שהן מבחינת בלי מספר. שנאמר, והם מוציאים צבאות למיניהם, שאין להם מספר. כלומר, שמוציאה התולדות למיניהן לבלי מספר, %break שאין בהן אותן המוחין דמספר מאו"א עילאין, אלא מישסו"ת, שהם בלי מספר. %break א"כ, נמצאות התולדות שלה מחוסרי השלמות, להיותן בחיסרון של המספר. לזה נאמר, במספר שישים ריבוא הם הכוכבים העומדים יחד, והם מוציאים צבאות. כלומר, שאלו ב' מדרגות שבה, מספר ובלי מספר, נמצאים בה יחד, שמחוברות בה במדרגה אחת ממש, %break וע"כ נמצאות גם בתולדות שלה. והם שתי מדרגות יחד, שמצד אחד נבחנות התולדות שלה, שהן במספר שישים ריבוא, ומצד שני הן בלי מספר. וכיוון שכן, נבחנת בהן בלי המספר, לתוספות שלמות בלבד, ולא כלום למשהו חיסרון. %break וטעם הדבר, כי ברכה ופרייה ורבייה של זרע תלויות לגמרי בעולם התחתון מ"ה, הנבחנת לבלי מספר. שזו ברכת הזרע, המובא בכתוב, הבט נא השמיימה וספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותם. ויאמר לו, כה יהיה זרעךָ. הרי שברכת הזרע באה רק בבלי מספר, משֵם מ"ה. %break ולפיכך, אחר כל השלמות של המוחין דמספר, שהשיגה מאו"א עילאין מ"י, יש לה תוספת לברכה ממ"ה בלי מספר, שאין להם מספר, ויש לה גם ברכה, ושתיהן נכללות בנשמות ובתולדות. %letter 20 .20 לכולם, בין לשישים ריבוא אלו, ובין לכל צבאותיהם, שאין להם מספר, בשם יקרָא. מהו, בשם יקרא? הרי אינו קורא להם בשמותיהם, כי אם היה כן, היה צריך לומר, בשמו יקרא? אלא בזמן שמדרגה זו אינה עולה בשם אלקים, אלא נקראת מ"י, אינה מולידה, %break ואינה מוציאה את הגנוזים בה, למיניהם, אע"פ שכולם היו נסתרים בה, כלומר, אע"פ שכבר עלו אותיות אל"ה. אלא, שעוד הן חסרות לבוש הכבוד של חסדים, שאז הן נסתרות, ואינן עולות בשם אלקים. %break כיוון שברא אותיות אל"ה, ועלו בשמו, שהתלבשו בלבוש הכבוד דחסדים, שאז מתחברים אל"ה עם מ"י, ונקרא אלקים, אז בכוח השם הזה, הוציא אותם בשלמות. וכמ"ש, בשם יקרא, באותו שם שלו קרא והוציא כל מין ומין, שיתקיים בשלמותו. %break ואז כתוב, המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרא. בשם השלם אלקים. כמ"ש, רְאֵה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, שפירושו, אני מזכיר את שמי, כדי שבצלאל יתקיים במלוא קיומו. %break ביאור הדברים. השלמות הגדולה של המוחין, שם אלקים, שורה על הנשמות והתולדות שלה בב' מדרגותיה יחד, על מדרגת ריבוא שבה, ועל מדרגת כל צבאם, שאין להם מספר, על שתיהן שורה השם. כמ"ש, לכולם בשם יקרא. %break אלא בזמן שמדרגה זו אינה עולה בשם אלקים, אלא נקראת מ"י, אינה מולידה, ואינה מוציאה את הגנוזים בה, למיניהם, אע"פ שכולם היו נסתרים בה. כיוון שברא אותיות אל"ה, %break שאז מתחברים אל"ה עם מ"י, ונקרא אלקים, אז בכוח השם הזה, הוציא אותם בשלמות. כי ברכת הזרע תלויה לגמרי בשם מ"ה, שאין להם מספר. %break כי המוחין דמספר הם הארת החכמה, השם השלם, וכל בחינותיה הן בתכלית השלמות. והמוחין שבלי מספר, הבאים דווקא משם מ"ה, הם המוחין דחסדים. והארת החכמה אינה מתקבלת בלי לבוש כבוד דחסדים, שמטרם זה, אע"פ שאותיות אל"ה עלו למ"י, %page 211 מ"מ לא עלה בשם אלקים, שזה עניין מ"י ברא אל"ה. שאחר שברא אור חסדים ללבוש כבוד אל אור החכמה שבשם מ"י, שאז התלבשו זה בזה, והמלכות עלתה בשם העליון אלקים. %break ומ"י אינה מולידה, ואינה מוציאה את הגנוזים בה, למיניהם, אע"פ שכולם היו נסתרים בה. שאע"פ שכבר יצאה הנקודה מתוך מחשבה למקומה למלכות, והייתה חקיקה של ציור סתום אחד, קודש קודשים, כי חזרו בה בינה וזו"ן דכלים וג"ר דאורות, %break ועכ"ז כולם נסתרים בה, ועוד נשארים אל"ה עמוק וסתום בשם אלקים, מטעם שהם אינם יכולים לקבל הארת חכמה בלי חסדים. %break אלא, כיוון שברא אל"ה, כלומר אחר שהוסיף והזדווג על מסך דמ"ה, העולם התחתון, והוציא עליו קומת מוחין של חסדים, הנקראים בלי מספר, והשפיע אותה לאל"ה, שזה ברא אל"ה, כלומר שנתן בהם הלבוש של חסדים, הנקרא ברא, הנה אז עולה בשם ונקראת אלקים. %break כי עתה, אחר שהשיגו קומת חסדים, יכולים לקבל הארת חכמה, שהם המוחין של מספר שישים ריבוא. ואז התחברו אותיות אלו באלו, והמלכות עלתה בשם העליון אלקים. ואז בכוח השם הזה, הוציא אותם בשלמות. %break לכן גם על הנשמות והתולדות, שיצאו משם אלקים, נמצאת בהן אותה השלמות של השם, שהיא התלבשות החכמה בחסדים. וכמ"ש, לכולם בשם יקרא. שהשם נקרא על התולדות. באותו שם שלו קרא והוציא כל מין ומין שיתקיים בשלמותו. שבשם הזה הוציא התולדות, %break הן במין של שישים ריבוא, והן במין שאין בו חשבון, כדי שיתקיימו בשלמותו של השם, שיתלבשו זה בזה, כמו שהם מלובשים בשם. וכמ"ש, ראה קראתי בשם. ראָיה, שהמילים, קריאה בשם, מורות על קיום ושלמות. %letter 21 .21 כתוב, מרוב אונים ואמיץ כוח איש לא נעדר. מהו, מרוב אונים? זהו ראש המדרגות, שכל הרצונות עולים בו, ומתעלים בו בדרך סתום. אמיץ כוח, העולם העליון, מ"י, שהתעלה בשם אלקים. איש לא נעדר, מאותם שישים ריבוא, שהוציא בכוח השם הזה. %break ומשום שאיש לא נעדר ממספר שישים ריבוא, ע"כ בכל מקום שמתו ישראל ונענשו בחטאותיהם, נמנו אח"כ, ולא נעדר מאלו שישים ריבוא אף אחד, כדי שיהיה הכול בצורה אחת, %break הן למעלה הן למטה. וכמו שאיש לא נעדר ממספר שישים ריבוא למעלה, כך לא נעדר איש ממספר זה למטה. %break ביאור הדברים. מרוב אונים, רומז לכתר דאו"א עילאין, ראש המדרגות של המוחין הללו, בינה דא"א שנעשה כתר לאו"א, ששם כל הרצונות עולים, שכל המדרגות מקבלות ממנה. ועכ"ז מתעלים בו בדרך סתום, כי הוא אויר שלא נודע, %break שהי' לא יוצאת מאויר שלו, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא, וע"כ הוא בתכלית השלמות. וע"כ נקרא אוירא דכיא. %break ואע"פ שקומת החסדים המכונה אוויר, היא יוצאת על בחינת העולם התחתון, מ"ה, מ"מ היא בתכלית השלמות, משום שהאור הזה נמשך מג"ר דבינה דא"א, %break ראש כל מדרגות האצילות, שהן או"א וישסו"ת וזו"ן. ולפיכך נבחנת גם קומת החסדים שבה לבחינת אוירא דכיא, כמו בג"ר דבינה דא"א. %break וכמ"ש, ואמיץ כוח, זהו העולם העליון: מ"י שבנוקבא, שמשם נמשך המספר של שישים ריבוא. כי היא מלבישה לעולם העליון, שהוא או"א עילאין. וע"כ נאמר, איש לא נעדר מאותם שישים ריבוא, שהוציא בכוח השם הזה, כי משם משיגה המוחין של מספר שישים ריבוא. %page 212 וכמו שאיש לא נעדר ממספר שישים ריבוא למעלה, כך לא נעדר איש ממספר זה למטה. כיוון שהנוקבא הלבישה לאו"א עילאין, אמא שהשאילה בגדיה לבתה וקישטה אותה בקישוטיה, ע"כ נעשית לגמרי כמו או"א עילאין. %break וכמו שמוחין דאו"א עילאין הם שלמים במספר שישים ריבוא, ואיש מהם לא נעדר, כך הנוקבא שלמה במספר הזה, ואיש לא נעדר. %break %H אותיות דרב המנונא סָבָא %break %letter 22 .22 בראשית. רב המנונא סבא אמר, מצאנו במילים, בראשית ברא אלקים את, סדר האותיות שבהן, בהיפוך. שמתחילה כתוב ב' ואח"כ ב', בראשית ברא. אח"כ כתוב א' בתחילה ואח"כ א', אלקים את. כאשר רצה הקב"ה לעשות את העולם, %break כל האותיות היו עוד סתומות, ואלפיים שנה מטרם שנברא העולם, היה הקב"ה מסתכל ומשתעשע באותיות. %break ביאור הדברים. שתי שאלות שואל: א. למה באו אותיות הא"ב בהיפוך בהתחלת התורה, מתחילה ב' ואח"כ א'? %break ב. למה הוכפלו אותן האותיות, שמתחילה שתי אותיות ב' של שתי המילים, בראשית ברא. ואח"כ שתי אותיות א' של שתי המילים, אלקים את. %break ומשיב: כאשר רצה הקב"ה, בינה, לעשות את העולם, להוציא את הזו"ן, עולם, היו עוד האותיות, הכלים של זו"ן, סתומות, נכללות בג"ר, או"א, ולא היו נודעים. וחו"ב נקראים אלפיים שנה. ומטרם שנברא העולם, היו האותיות דזו"ן כלולות בחו"ב. %break ע"כ מכונה התכללות זו"ן בחו"ב, שאלפיים שנה מטרם שנברא העולם, היה מסתכל ה' ומשתעשע באותיות, כי אז היו זו"ן לבחינת מ"ן באלפיים שנה בחו"ב. והמ"ן גורמים תמיד שעשועים לעליון. ולכן בעת ההיא, שהיו למ"ן בחו"ב, היה מסתכל ה' ומשתעשע באותיות. %letter 23 .23 כשרצה לברוא את העולם, באו כל האותיות לפניו, מסופן לראשן. והתחילה אות ת' להיכנס בתחילה. אמרה, ריבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם. %break כי אני חותמת הטבעת שלך, שהיא אמת, אות אחרונה שבמילה אמת. ואתה נקרא בשם אמת. יפה למלך להתחיל באות אמת, ולברוא בי את העולם. %break אמר לה הקב"ה, יפה את וישרה את, אבל אין את ראויה לברוא בך את העולם, משום שאת עתידה להיות רשומה על מצחיהם של אנשי האמונה, שקיימו את התורה מן א' עד ת', וברשימתך ימותו. ועוד, %break שאת חותם המוות, שת' היא אות אחרונה גם במילה מוות. ומשום שאת כך, אין את ראויה לברוא בך את העולם. מיד יצאה. %break ביאור הדברים. בעת שהתחיל לברר את הזו"ן, הנקרא עולם, כדי לברוא אותם, באו כל האותיות דזו"ן לפני הקב"ה, החל בת', שהיא האחרונה של כל האותיות, ומסיים בא', שהיא ראשונה של כל האותיות. ועניין ביאתן מהסוף להתחלה ולא כסדרן בא"ב, %page 213 משום שבאו בסדר מ"ן, שבהם מסודרים בסדר תשר"ק. וסדר אב"ג הוא בסדר מ"ד, שמלמעלה למטה. אבל המ"ן, סדרן הפוך תמיד מהמ"ד, להיותו מלמטה למעלה. %break והנה המאמר הזה של האותיות הוא עמוק מכל עמוק, וכדי לבארו באפס מה, אתן לך הקדמה קצרה על היקפו של המאמר הזה. כי בריאת העולם פירושו שׁכְלול וקיום, באופן שיוכל העולם להתקיים ולגמור הכוונה שעליה נברא. %break ונודע, שזה לעומת זה עשה האלקים. שכנגד כל כוח שיש בקדושה, עשה הקב"ה כוח שקול בס"א כנגד הקדושה. כמו שיש ד' עולמות אבי"ע דקדושה, כן יש ד' עולמות אבי"ע דטומאה כנגדם. %break וע"כ בעולם עשיה לא יוכר בין עובד אלקים ללא עבָדו, שאין בירור כלל בין קדושה לטומאה. ולפי זה, איך אפשר לעולם שיתקיים, כי איך נדע להבדיל בין טוב לרע, בין קדושה לטומאה? אמנם יש בירור אחד חשוב מאוד, והוא לדעת, כי אל אחר הסתרס ולא עושה פרי. %break וע"כ הנכשלים בבירור והולכים בדרכי אבי"ע דטומאה, מתייבש מקורם, ואין להם שום פירות רוחניים לברכה, והם נובלים והולכים עד שנסתמים לגמרי. %break והיפוכו הדבקים בקדושה, שזוכים לברכה במעשה ידיהם, כמ"ש, כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו ייתן בעיתו, ועלֵהו לא ייבּוֹל, וכל אשר יעשה יצליח. %break והוא הבירור היחיד שבעולם העשיה, לדעת אם הוא קדושה או להיפך. כמ"ש, וּבְחָנוּני נא בזאת, אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים, והַריקותי לכם ברכה עד בלי די. ואח"כ כתוב, ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, %break בין עובד אלקים ללא עבָדו. הרי מפורש, שאין להבחין כלל בין עובד אלקים ללא עבדו, אלא בברכה בלבד. %break וזהו הקוטב של כל המאמר הזה של האותיות. כי באו כל האותיות כולן, כדי לברוא העולם, בהוראת מדרגתה בקדושה, המיוחדת לאותה האות. כי כ"ב (22) אותיות הן פרָטות כל ראשי המדרגות, הנמצאות בד' העולמות אבי"ע. %break וכל אות מהן הייתה מעריכה את מעלת מדרגתה, להורות, שע"י השגת מדרגתה יוכלו בני העולם להגביר את הקדושה על הקליפות, כדי להגיע אל גמר התיקון (גמה"ת) הנרצה. %break והקב"ה השיב לכל אחת מהן, שיש כנגדה אותו הכוח גם בקליפות, וע"כ לא ישיגו בני העולם על ידה שום בירור. %break עד שבאה ב', שהוראת מדרגתה היא הברכה, שכנגדה אין שום לעומת בקליפות, כי אל אחר הסתרס ולא עושה פרי. ואז אמר לה הקב"ה, ודאי בך אברא את העולם. כי בה לבד יש בירור והבחן, לדעת בין עובד ה' ללא עבדו, משום שלא נמצא לה לעומת בס"א. %break וע"כ, בה ודאי יתקיים העולם, לברר ולהגביר את הקדושה על מרכבות הטומאה, עד שיבולע המוות לנצח, ויבואו לגמה"ת. %break גם יש לדעת התחלקות כ"ב האותיות לג' מדרגות, בינה, ז"א, מלכות. כי למעלה מבינה אין כלים, שהם האותיות. וכ"ב האותיות שבבינה נקראות אותיות גדולות. %break וכ"ב האותיות שבז"א הן אותיות סתם. וכ"ב האותיות שבמלכות הן אותיות קטנות. ועד"ז הן מתחלקות בדרך פרט לג' מדרגות: בינה, ז"א, מלכות. %break כי בכ"ב אותיות שבבינה יש בינה, ז"א, מלכות. וכן בכ"ב שבז"א, וכן בכ"ב שבמלכות. כי ע"כ כ"ב האותיות עצמן מתחלקות לג' דרגות: ליחידות, לעשרות, למאות. שהיחידות, מא' עד ט', הן ט"ס דבינה. והעשרות, מיו"ד עד צ', הן ט"ס דז"א. %break והמאות, הן מנוקבא. ולכן אין במלכות כי אם ד' אותיות קרש"ת, כי אינה תופסת אלא רק ד"ס של ז"א שמחזה שלו ולמטה, נהי"ם. ק"ר הן נו"ה, ש"ת הן יסוד ומלכות. %page 214 ואין להקשות, שיחידות בנוקבא, עשרות בז"א ומאות באמא. כי תמיד יש ערך הפוך בין האורות לכלים, שבכלים באים העליונים בתחילה, והיפוכו באורות, התחתונים באים תחילה. באופן, שאם אין שם אלא יחידות דכלים, מא' עד י', אין שם אלא מלכות דאורות. %break ואם באות גם העשרות דכלים, בא גם אור הז"א דאורות. ואם נשלמות גם המאות דכלים קרש"ת, באים האורות של הבינה, שהם מאות. וע"כ נבחנות המאות לבינה, והעשרות לז"א, %break והיחידות למלכות. אמנם מבחינת הכלים בלבד הוא בהיפוך, שיחידות באמא, ועשרות בז"א, ומאות בנוקבא. %break %H אות ת' %break התחילה אות ת' להיכנס בתחילה. כי כל אות מהא"ב, יש לה מדרגה מיוחדת בשליטתה. ולפיכך טענה ת', שהיא יותר ראויה לשכלול העולם מכל האותיות כולן, לפי שבה שליטת האמת, והיא חותמת טבעת המלך. %break כי נודע שאין הס"א מתקיים אלא ממה שהקדושה מאירה לו נר דקיק, כמ"ש, ורגליה יורדות מוות, וכמ"ש, ומלכותו בכל מָשָׁלָה. וזה עניין רגל של ק', הנמשכת למטה משורת האותיות, הרומזת על נר דקיק, שמלכות נותנת לס"א. %break וע"כ לא תמצא בכל כ"ב האותיות יציאת רגל למטה, רק בק', שהיא שייכת לאותיות המלכות, כי קרש"ת הן במלכות. %break אמנם, בתחילה הייתה הרגל השמאלית של הת' מתחילה להימשך למטה מהשורה. וראה הקב"ה, שתהיה אחיזתו של הס"א חזקה יותר מדי, ע"כ הפסיק אותה הקב"ה, והחזיר רגלה להסתיים בשווה עם השורה דקדושה. %break ולכן התעבתה הרגל השמאלית שלה, כי החלק הנמשך לחוץ, שהחזירה, התקפל עליה שם, ומחמת זה לא מגיעה ממנה שום הארה אל הקליפות וס"א. %break ולא עוד, אלא שנתקנה להיות חותמת טבעת, השומרת על הקליפות, שלא להתקרב לינוק דרך שם מן הקדושה. וכל הנוגע בה ימות. ועניין ההארה הדקיקה, הנצרכת לקיום הקליפות, נעשה באות ק'. %break כי מצד היותה האות היותר גבוהה שבמלכות, ורחוקה מהקליפות והס"א, ע"כ אין פחד מאחיזה יתירה אל הקליפות. ומטעם זה נקרא קוף, להורות שממנה באה תחילת הכוח אל הס"א והקליפות, הנקרא אדם בלייעל, להידמות אל פרצופי הקדושה, %break כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים, כמו הקוף הדומה לאדם, וטועים בני אדם אחריהן, והן משקרות בשמו של הקב"ה. %break וזה שטענה הת': כיוון שאני חותמת הטבעת שלך, שאנוכי עומדת בסיום כל פרצוף, ואיני נותנת לקליפות להתקרב ולינוק מהקדושה ולשקר בשם שלך, לפיכך מן הראוי שייברא בי העולם, ועל ידי יהיו כל הבירורים בין הס"א לקדושה, ויובטחו בני העולם לתעודתם. %break אתה נקרא בשם אמת. יפה למלך להתחיל באות אמת, ולברוא בי את העולם. כיוון שהשם שלך אמת, שמורה שאי אפשר להידבק בך, זולת ע"י השגת מידת האמת, %break לכן יפה למלך להתחיל באות אמת, ולברוא בי את העולם, כי במידתי ירחיקו בני העולם את הס"א והקליפות, ויתדבקו בך. ואז יהיו בני העולם מובטחים לגמה"ת. %break כמ"ש, קרוב ה' לכל קוראיו. למי הוא קרוב? חזר הפסוק ואמר, לכל אשר יקראוהו באמת. האם יש מי שיקראהו בשקר? כן, זהו מי שקורא ואינו יודע למי קורא. %page 215 כי כתוב, לכל אשר יקראוהו באמת. מהו באמת? בחותמת טבעת המלך. קו האמצעי, החותם המוחין עם המלכות, הנקראת טבעת המלך, שהיא שלמות הכול. %break והשיב לה הקב"ה, כי היא אינה ראויה לברוא בה את העולם, משום שבכוחה יהיו הדינים קשים יותר מדי, שהרי אפילו צדיקים גמורים, שכבר זכו לרשימו של החותמת שלה, וקיימו את התורה מא' עד ת', מ"מ נענשים מכוחה קשה, משום שלא מָחו ברשעים. %break ועוד, שהיא ג"כ חותמת של מוות, שמכוחה התהווה המוות בעולם. כי לא התקבצו בני האדם למיתה, אלא משום שהנחש זייף החותם שלה והחטיא לאדם הראשון (אדה"ר) בעץ הדעת (עצה"ד). ולפיכך אי אפשר שיוכל העולם להתקיים על ידה. %break %H אות ש' %break %letter 24 .24 נכנסה לפניו אות ש'. אמרה לפניו, ריבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי בי נקרא שמך שד"י, ויפה לברוא את העולם בשם קדוש. %break אמר לה, יפה את, וטובה את, ואמיתית את. אבל משום שאותיות שקר לקחו אותך להיות עימהן, איני רוצה לברוא את העולם בך. כי לא יתקיים שקר, אלא אם האותיות ק' ר' ייקחו אותך. %break ביאור הדברים. ב' סיומים יש לנוקבא: א. נקרא מלכות דמלכות, והיא ת', ב. נקרא יסוד דמלכות, והוא ש'. %break והעניין הוא, כי בהיותה בלי בניין מאו"א, נבחנת הת' לסיום, שהיא דין קשה. ובהיותה בבניין פרצוף ע"י או"א עילאין, נעשית בסיום שלה אות ש', אשר ג' הראשים של ש' מורים על הארת חג"ת דאמא, שמלכות מקבלת ע"י ז"א, בנקודת הסיום שלה, כמ"ש, באר חפרוּהָ שרים. %break כי ע"י הארה זו, נעשית כלי לקבל מאה ברכות מז"א, כמו שלומדים, אין האישה כורתת ברית אלא למי שעשה אותה כלי. כי נעשית בזה לבית קיבול, לקבל מאה ברכות מהיסוד דז"א. %break וע"כ נקרא הסיום הזה בשם הנקודה האמצעית של יישוב, כי כל יישוב העולם ממנה בא. ונקרא ג"כ בשם יסוד הנוקבא. ולפיכך נקראת אות ש', אות אמת, כמו הת'. וכן נקראת חותם המלך כמוה. כי מילת חותם היא רבת משמעות: %break א. מורה על סיום הפרצוף, כמו חותם המלך, הבא בסיום הכתב, הנכתב בשם המלך, ב. כי חותם המלך הוא כמו המלך עצמו. כך יראים מרשימו של חותם המלך, כאילו היה המלך. %break ומטעם זה נקרא החותם אות אמת, כי ע"כ כל האמיתיות ניכרת מתוך החותם. אמנם עולה מעלת הש' על הת', כי הש' נקראת בשם שד"י, שפירושו, שאמר לעולמו די ואל תתפשט יותר. ומורה בזה על בניין העולם מבחינת היישוב, שהסתיים רק בש'. %break ובה אמר לעולמו, די ואל תתפשט בבחינת הת'. וע"כ נקראת נקודת הסיום של ש' בשם נקודה אמצעית של יישוב. %break וזו טענת הש', טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי נקרא שמך שד"י. כי אחר שראתה, שדחה הת', משום מידת הדין (מדה"ד) הקשה שבה, חשבה הש' בעצמה, שהקב"ה יבחר את מידתה, לברוא בה העולם, שהרי יש לה כל המעלות של הת', %break כי גם היא חותם המלך, וגם היא אות אמת. ועוד לה מעלה נוספת, כי בה נקרא השם שד"י, כי היא נבחרה לסיום הנוקבא ליישוב העולם, ולא הת'. ע"כ מצאה עוז בעצמה, לבוא לפני הקב"ה, שיברא העולם במידתה. %page 216 השיב הקב"ה לש', אע"פ שמעלתך גדולה מאוד, דווקא משום זאת, הלעומת שלך בקליפה מתחזק ביותר. כי לא היה מתקיים שקר בעולם, אם לא היו לוקחים אותך ב' האותיות של זיוף ושקר של הקליפות, שהם ק' ר'. %break פירוש. כי ב' מקורות לס"א ולכל הקליפות: %break א. נר דקיק, שהקדושה בעצמה מאירה להן, כדי להיות לה קיום, שלא תתבטלנה כל זמן שיש צורך בהן להעניש את הרשעים. ומצד זה אין בניינן גדול, כי ההארה מועטת מאוד, רק כדי חיותן בלבד, שהזכר דקליפה בבחינת ו"ק בלי ראש, %break והנוקבא דקליפה רק בנקודה בלי התפשטות כלל. והארה דקיקה זו נמשכת להן ע"י אות ק', שבזה התחלת כוחן להידמות אל האדם דבי"ע דקדושה, כקוף בפני אדם, כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים. %break ב. מחמת קלקול התחתונים, שע"י מעשיהם הרעים, מוציאים אורות דקדושה אל הקליפות. שהקלקול הראשון היה בחטא דעצה"ד, שמכוח זה נעשה להן בניין גדול בחמישה פרצופים ובאבי"ע, כמו שיש לקדושה. %break והמקור השני הזה הוא אות ר', שזה מורה, שהאותיות עולות ונאחזות עד הבינה דמלכות, שהיא אות ד'. כי כ"ב האותיות של המלכות נחלקות בה לבינה ז"א מלכות: היחידות בינה, העשרות ז"א, המאות מלכות. %break ונמצאת הד' של כ"ב אותיות דמלכות עומדת בהתחלת ז"ת דבינה שלה, כי אותיות אב"ג הן ג"ר, ומהאות ד' ואילך עד ט' הן ו"ק דבינה שבמלכות. %break והד' הזו מורה על העוני והמסכנוּת שבמלכות בכללה. כי אין לה למלכות מעצמה ולא כלום, אלא ממה שנותן לה בעלה ז"א. ומידתה זו נרשמת בד' שלה. כי במילואה היא דל"ת, מלשון דלות וריקנית. %break ויש לד' זווית בולטת בגגה, שזה מורה על בליטת החסדים שבה, שהד' לוקחת מג' שמלפניה, שג' היא מג"ר דבינה שלה, המקבלת מבחינה שכנגדה בז"א, והוא מבחינה שכנגדה בבינה, ששם החסדים בשפע גדול. וע"כ נקרא ג' מלשון גומל חסדים. %break כי הוא גומל חסד עם הד', שאין לה מעצמה ולא כלום, ומשפיעה לה חסדים בשפע. ובליטת חסדים זו נרמזה בזווית שבגגה של הד'. %break אמנם הלעומת של המלכות דקדושה הוא כמ"ש, נרגָן מפריד אַלוף, דלה גאה ואינה רוצה להיות מקבלת מהג', ולהיות נכנעת אליה. אלא שמתיימרת להיות ראש בגאווה גדולה. %break וע"י פגם זה, נמחקה הזווית מד', בליטת חסדים שבה, ונעשתה דל ורָשׁ. כי מחיקת הזווית מד', עושה אותה צורת ר', רש, כמ"ש, גם במלכותו נולד רש. %break והייחוד של ז"א ונוקבא דקדושה הוא באותיות אח"ד, כי א"ח הוא ט"ס דז"א, ומשפיע מג' דבינה לג' דמלכות, שע"י זה נעשית המלכות ד' בזווית בולטת בחסדים בשפע. וע"י זה נעשים הזו"ן לבשר אחד בייחוד גמור. %break ונמצא, בעת שהתחתונים מקלקלים מעשיהם, נותנים כוח למלכות דס"א, להיאחז בד', המלכות. למחוק הזווית הבולטת בחסדים, ולעשותה ר'. ואז נעשה מאח"ד אח"ר, ואלוהים אחרים נאחזים בזו"ן דקדושה. כמ"ש, ונרגן מפריד אלוף. %break ואז נבחן שאותיות ק"ר דס"א חומסות להן את חותם הש', שהיא אות אמת, ויסוד הנוקבא, שהיא בית הקיבול של יסוד דז"א. הנה עתה הגיע זה לאל אחר דס"א, כי נבנה בש' זו יסוד אל הנוקבא דס"א. %break וגדל ע"כ הס"א בע"ס שלמות עם ראש. וש' שעָשְׁקה, נעשית לה לנקודה של חורבן, כי מחורבן הקדושה נבנה הס"א. %page 217 ומכאן נבנו האבי"ע דאדם בלייעל. והתבאר, איך ק"ר הן ב' מקורות של הס"א, וע"כ נקראות אותיות של זיוף. כי הס"א זייף אותן, כדי להחריב הבניין וייחוד דקדושה, כדי להיבנות מחורבן הקדושה. והוא בעיקר ע"י שהמשיכה להן את הש', צורת היסוד דנוקבא, %break אל חלקן ורשותן, ע"י הזיוף של הד' לר', שזייפו אחד לאחר, ונעשה בניין לפרצופי אלוהים אחרים. הרי שלא היו מתקיימים שקר וזיוף בבניין גדול כל כך, אם לא היו ק"ר דס"א חומסות להן את הש'. %break וזה שהשיב הקב"ה לש', יפה את, וטובה את, ואמיתית את. אבל משום שאותיות שקר לקחו אותך להיות עימהן, איני רוצה לברוא את העולם בך, כי לא יתקיים שקר, אלא אם האותיות ק"ר ייקחו אותך. שלא היה בניין לזיוף ולשקר דס"א, אם לא היו חומסות להן את הש'. %break ולפיכך, אין לברוא את העולם ע"י מידתה, כי הלעומת שלה שקולה כנגדה, ואין גמה"ת בטוח על ידה. %break %H אות ק' ר' %break %letter 25 .25 מכאן נשמע, שכל מי שרוצה לומר שקר, ייקח בתחילתו יסוד אמת, ואח"כ יקיים לו השקר. כי הש' אות אמת, שבה התייחדו האבות, כי ג' הקווים שבש' רומזים על ג' אבות, חג"ת. וק' ר' הן אותיות הנראות על צד הרע, כי הס"א היא קר בלי חום, חיוּת, %break מפני שיונק מהמלכות בעת שהיא ים שקפא. וכדי שיתקיימו, הן לוקחות אות ש' בתוכן, ונעשה הצירוף קש"ר, שהוא לשון חיזוק וקיום. כיוון שהש' ראתה כן, יצאה מלפניו. %break פירוש. הארת חג"ת דבינה, המושפעים לנוקבא ע"י יסוד דז"א, בנתה את נקודת הסיום של הנוקבא לכלי ובית קיבול למאה ברכות מהז"א. חג"ת נקראים אבות. וע"כ נאמר, שבה התייחדו האבות. ומשום זה נקרא אות אמת. %break ק' ר' הן אותיות הנראות על צד הרע. הן ב' המקורות של הס"א. הן לוקחות אות ש' בתוכן ונעשה הצירוף קש"ר. כי ע"י מחיקתן את הזווית של הד' של אחד, הן חומסות לתוכן את היסוד דנוקבא דקדושה, שהיא ש', ונבנה היסוד דנוקבא דקליפה באות ש', %break שע"י זה נעשה להן אחיזה גדולה ביותר בקדושה, הנקרא קשר. כי קשר מורה שהאחיזה חזקה מאוד וקשה לנתק אותה. %break %H אות צ' %break %letter 26 .26 נכנסה אות צ'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לך לברוא בי את העולם, שבי חתומים צדיקים, ואתה שנקרא צדיק, אתה רשום בי, כמ"ש, כי צדיק ה' צְדקוֹת אָהֵב. וראוי לברוא בי את העולם. %break אמר לה, צדי, צדי את וצדיק את, אבל את צריכה להיות נסתרת, אין את צריכה להתגלות כל כך, להתחיל בך בריאת העולם, בשביל שלא לתת פתחון פה לעולם. וטעם שצריכה להיות נסתרת, %break הוא מפני שנ' הייתה, ובאה י' של השם, שהוא ברית הקדוש, ורכבה על הנ', והתאחדה עימה, ונעשתה צ'. %break כי כשברא הקב"ה את אדה"ר, ז"א, ב' פרצופים ברא אותו, פרצוף זכר ופרצוף נקבה, הדבוקים זה לזה באחוריהם. ומשום זה פניה של י' מוחזרים לאחור מנ', כעין צ, שהי' פניה לצד זה, והנ' פניה לצד אחר, ואינם מוחזרים פב"פ. %break עוד, אמר לה הקב"ה, אני עתיד לנסר אותך ולהפריד דבקות אב"א שבך, ולעשות אותך בחיבור פב"פ. אבל במקום אחר תתעלה להיות כן, ולא מיד, בהתחלת בריאת העולם, %break שצריכה אז להיות אב"א, שמוֹרה שהארתה נסתרת. וע"כ אין לברוא בה את העולם. יצאה אות צ' מלפניו והלכה לה. %page 218 ביאור הדברים. אחר שראתה הצ' שהת' נדחתה מפני הדינים הקשים שבה, והש' נדחתה מפני אחיזת הס"א שבה, מצאה עוז לחשוב, שהיא ודאי ראויה לברוא בה את העולם, כי גם לה מעלת החותם כמותן. ונוסף עליהם, שאין בה שום אחיזה אל הס"א. %break אמרה, בי חתומים צדיקים, חותם אות ברית קודש, ע"י מילה ופריעה, הדוחה כל החיצוניים. ואתה, שנקרא צדיק, אתה רשום בי, כי גם הקב"ה, הבינה, נתקנה בעניין צדיק וצדק, כמו הז"א, שהם ג"ר דבינה שנתקנו באו"א, %break שביל של אבא בנתיב של אמא יושב. והכתרים האהובים, המתחבקים תמיד בזיווג שאינו נפסק לעולמים. כמ"ש, צדיק ה' צדקות אהב. %break צדיק, רומז על יסוד דאבא. צדקות, רומז על יסוד דאמא, נו"ה, הנקראים צדקות ה'. ומשום שהצדיק צדקות אהב, ע"כ זיווגם אינו נפסק לעולמים. וע"כ אמרה, אני ראויה לברוא בי את העולם, וע"י מידתי יתקיים העולם בדרך בטוח אל גמה"ת. %break ואמר לה, צדי, צדי את וצדיק את. כי אות צדי היא יסוד דז"א, וכשהיסוד כלול יחד עם הנוקבא, נקרא צדיק. כי ט"ס דז"א מאות י' עד צ', והק' היא התחלת הנוקבא. וכשהנוקבא דבוקה ביסוד, הרי הק' דבוקה בצ', ונקרא אז היסוד, צדיק. %break וזה שיבח אותה הקב"ה, צדי את, במקומך ביסוד ז"א. וצדי את במקומי. כי את רשומה בי, בזיווג שאינו נפסק. וגם צדיק את, כי גם הנוקבא כלולה בך, בק' של אחר הצדי. ועכ"ז אינך ראויה לברוא בך את העולם. %break ואת צריכה להיות נסתרת, אין את צריכה להתגלות כל כך, מפני שנ' הייתה. כי היסוד דז"א כולל עימו הנוקבא, הק' בצדיק, כמו שרמז לה הקב"ה, צדיק את. וכשהנוקבא כלולה בו בציור הצ', היא מצטיירת בו כאות נ'. כי הנ' היא גבורה דז"א. כי י' כ' ל' הן ג"ר כח"ב, מ' נ' הן חו"ג. %break ועל נ' זו כתוב, אני בינה לי גבורה. כי בגדלות בעת שחג"ת נעשים לחב"ד, נעשית גבורה זו לבינה. ובעת קטנות שאבא הוציא אמא לחוץ, נעשית הבינה לגבורה לנ', וע"כ רמוז בה נפילה, כי נופלת מבחינת ג"ר לו"ק, מכוח אבא שהוציא בינה וזו"ן לחוץ מהראש. %break ונאמר, אין את צריכה להתגלות כל כך, בשביל שלא לתת פתחון פה לעולם. שצריכה להיות נסתרת, מפני שנ' הייתה, ובאה הי' של השם, ברית הקדוש, ורכבה על הנ' והתאחדה עימה. כלומר, הנוקבא, הכלולה בצ', היא ציור אות נ' שבה, %break גבורה מבחינת בינה הנופלת. והי' שבה, היא יסוד דז"א עצמו, שהוא שם של ברית קודש. והן עומדות בציור אב"א, שאחוריהן דבוקים זו בזו ופניהן מגולים לצד חוץ. %break כי פני הי' מסתכלת לחוץ ולא לצד הנ', וכן פני הנ' מסתכלת לצד חוץ ולא לצד הי', שזה רומז, שיש אחיזה באחוריים שלהן. וע"כ צריכים אחוריהן להיות נסתרים, כמ"ש, ואחוריהם בָּיְתָה, כדי שלא ייאחזו בהן החיצוניים. %break ונאמר, אין את צריכה להתגלות כל כך, בשביל שלא לתת פתחון פה לעולם. כי מתוך שיש חיסרון באחוריים שלך, הינך צריכה להיות בהסתר, כדי שלא לתת פתחון פה אל החיצוניים, להיאחז שם בין הדבקים. וע"כ אינך ראויה לברוא בך את העולם, %break כי גם בך תצויר אחיזה לקליפות. ומכוח צ', שהיסוד והמלכות בה אב"א, יצא גם אדה"ר אב"א, בשני פרצופים. כי כשברא הקב"ה את אדה"ר, ז"א, בשני פרצופים ברא אותו. %page 219 ועוד אמר לה הקב"ה, אני עתיד לנסר אותך, כלומר, להפריד דבקות אב"א שבך, ולעשות אותך בחיבור פב"פ. אבל במקום אחר תתעלה להיות כן. שמא תאמר, אפשר לי לברוא בך את העולם פב"פ, כמו שאני עתיד לנסר אותך אח"כ ולעשותך פב"פ. גם זו אינה טענה. %break כי גם בעת שאתקן לך פב"פ עם הנוקבא, הנה גם אז לא יהיה זה במקומך למטה, אלא רק ע"י עלייה למקומי, למקום או"א עילאין. וכיוון שפב"פ לא יתוקן במקומך, הרי גם אז תהיה אחיזה לקליפות בדרגתך, וע"כ אינך ראויה לברוא בך את העולם. %break ועוד אמר לה הקב"ה. כלומר, עוד יותר מזה, שאני עתיד לנסר אותך, להפריד דבקות אב"א שבך ולעשותך פב"פ. אכן לא תהיה זאת במקומך. אבל במקום אחר תתעלה להיות כן, במקום או"א, כי אז תעלה ותלביש לאו"א. %break אבל במקומך עצמך לא יתוקן זה עד לגמה"ת. ולא אברא בך העולם, כי גם בך יש אחיזה לחיצוניים. %break %H אות פ' %break %letter 27 .27 נכנסה אות פ'. אמרה לפניו, ריבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי הגאולה, שאתה עתיד לעשות בעולם, רשומה בי, כי זהו פְּדוּת. כלומר, שהגאולה היא פדות מצרֵינו. והיא מתחילה באות פ'. וע"כ בי ראוי לברוא את העולם. %break אמר לה, יפה את, אבל בך נרשם פשע שבסתר, כעין הנחש, שמכה ומביא ראשו לתוך גופו. כך מי שחוטא, כופף ראשו, מעלים עצמו מעין רואה, ומוציא את ידיו לחטוא. וכמו צורתה של הפ', שראשה כפופה לתוכה. וכן אמר לאות ע', שבה נרשם עוון. %break ואע"פ שאמרה, שיש בי ענווה, אמר לה הקב"ה, לא אברא בך את העולם. יצאה מלפניו. %break ביאור הדברים. אמרה הפ', כי הגאולה העתידה להיות בעולם, רשומה בה. וע"כ היא ראויה, שייברא בה העולם. כי הגלות והגאולה הנוהגים בעולם, הן תלויות בנוקבא. %break כי בעת שהנוקבא מחוסרת בניין ג"ר, מוחין, הנה אז גלו ישראל מעל אדמתם, ארץ ישראל. כי ארץ ישראל של מטה מכוונת נגד ארץ ישראל של מעלה, הנוקבא דז"א. וכמו שיש פירוד למעלה בין הז"א ישראל, לנוקבא ארצו, %break כך ישראל שלמטה נפרדים מארצם. וכשבני ישראל מטיבים מעשיהם, גורמים שישראל של מעלה משפיע בנוקבא שלו, בארצו, ובונה אותה עם מוחין, ומתייחד עימה פב"פ. ואז גם בני ישראל שלמטה, זוכים לגאולה, וגם הם שבים לאדמתם. %break ואלו המוחין דג"ר של הנוקבא, שהז"א בונה אותה, הם באים אליה מלובשים בתוך נו"ה דז"א, שמוח החכמה של הנוקבא מלובש בנצח, ומוח הבינה מלובש בהוד. והאותיות ע' פ' הן נו"ה דז"א. וזוהי טענת הפ', הוד דז"א, כי הגאולה שאתה עתיד לעשות בעולם, רשומה בי. %break כי המוחין דנוקבא, המביאים הגאולה לעולם, מתלבשים בי. ולכן אם תברא העולם במידתי, הרי בלי ספק שיוכשרו לבוא לגמה"ת. %break ולמה הפ' חשבה את עצמה ראויה למידת בריאת העולם יותר מע', הרי המוחין דנוקבא מתלבשים בנו"ה, ע' פ', ועיקרם בנצח, ע'? משום שזהו פדות, כי הפדות היא רק במידת ההוד, פ'. ועניין הפדות, שאמא פודה תחילה את הנוקבא מן הדינים. ואז הנוקבא ראויה לגאולה. %break וכמ"ש, כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף. ולומדים, שהנשר הוא רחמני על בניו, ואומר, מוטב שייכנס החץ בי, ואל ייכנס בבניי. כי המ"ה אינו ראוי למוחין זולת ע"י התיקון, שאמא משאילה בגדיה לבתה. כי הנוקבא, בהיותה ממקורה מצומצמת, שלא לקבל האור, %page 220 מעת צ"א לא הייתה יכולה לקבל שום מוחין. אלא משום שיצאה אמא מחוץ לראש דא"א, ונעשה ו"ק בלי ראש, אז נמשכו אותיות אל"ה שלה לנוקבא, ונבנית גם הנוקבא בשם אלקים. %break אמא נקראת נשר, הרחמן על בניו, זו"ן. וע"כ יצאה לחוץ, ונחצֵית קומתה לו"ק בלי ראש, בחינת חץ, כמ"ש, מוטב שייכנס החץ בי. שע"י כך פדתה את הבנים מן הדינים, ונעשו ראויים לקבל מוחין בכלים שלה, אל"ה. %break וזה עניין פדות ופדיון, שאמא פודה את הנוקבא מהדינים שלה. שלולא זה לא הייתה ראויה למוחין. והפדות הזו, שורה בעיקר על קו שמאל של הנוקבא, ששם הדינים. וכן על הוד דז"א, אות פ'. %break ולפיכך חשבה הפ', שהיא ראויה יותר מהע'. כי הפדות מאמא מלובשת רק בה ולא בע', משום שהדינים הם בקו שמאל, ולא בקו ימין. %break ואמר, יפה את, אבל בך נרשם פשע שבסתר. כי כל הגאולות, הנוהגות ב-6000 שנה, אינן אלא בו"ק דמוחין דחיה. כי ג"ר דמוחין אלו, או"א הפנימיים ששימשו בנקודים, נגנזו ולא יתגלו זולת בגמה"ת, אחר שייתקן החטא דעצה"ד, שאדה"ר חטא, %break והמשיך המוחין עילאין לבי"ע דפרודא שלמטה מפרסא, שאין שם הכלים דאמא, אלא מלכות המצומצמת, הפרסא שתחת האצילות, ששם עומדת עתה ה"ת דצ"א, ומסיימת האורות דאצילות, שלא יתפשטו ממנה ולמטה. %break וע"י זה שהמשיך השפע למטה מפרסא דאצילות, נרשם פשע בנוקבא, שבא הנחש על חוה והטיל בה זוהמה. אשר זוהמה זו לא תתוקן אלא בגמה"ת, כמ"ש, בילע המוות לנצח, ומָחָה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים. %break כי החיסרון של המוחין דאו"א הפנימיים, שנגנזו, נקרא דמעות. והוא ב' דמעות, שמוריד ה' לים הגדול. שהן כנגד ב' עיניים, חו"ב אלו הפנימיים, שנגנזו ואינם. %break כי עיניים הן חו"ב, ודמעות הן חיסרון שבהם, מכוח הזוהמה, שהתערבה ודָמעה ע"י חטא עצה"ד. וזה גרם החורבן של ב' מקדשים. ואין הדמעות האלו נמחות מהפנים של הנוקבא, זולת בעת שיבולע המוות לנצח, שיתוקן חטא עצה"ד לגמרי. %break כי יתוקן הפשע, המוות לעולם. ואז יאירו ג"ר דמוחין דחיה, שהם חו"ב הפנימיים, ונמצא שמָחָה ה' אלקים דמעה. %break ואמר לה, יפה את, אבל בך נרשם פשע שבסתר. כי אע"פ שיש בך פדות ע"י אמא, שע"י כך את מביאה גאולה לעולם, המוחין דחיה, שכל הגאולות באות על ידיה, ועכ"ז הרי גאולות אלו מחוסרי השלמות. %break כי חזרו ונגלו מעל אדמתם, וב' המקדשים חזרו ונחרבו, מטעם כי בך נרשם פשע שבסתר. %break כי הפדות דאמא עוד אין ביכולתה למחות לגמרי הפשע דחטא עצה"ד, וע"כ יש בך עוד אחיזה לקליפות. כי ע"כ אין המוחין אלא מו"ק דחיה, והם חסרים ראש דמוחין דחיה. ולפי שיש בך אחיזה לקליפות, אינך ראויה שייברא העולם על ידך. %break בך נרשם פשע שבסתר, כעין הנחש שמכה ומביא ראשו לתוך גופו. כי הפשע הזה, להיותו בסתר, נמצא כוח הנחש, שמכה לבני העולם והביא מיתה לעולם, עודו בכל כוחו, ואי אפשר להעביר אותו. בדומה לנחש, הנושך את האדם ותכף מכניס ראשו לגופו, %page 221 שאז אי אפשר להורגו. כי אין הנחש נהרג, אלא אם פוגעים בראשו. וזה שגרם לאדם, שחטא בעצה"ד, ולבניו, שכופף ראשו ומוציא את ידיו לחטוא. שגם המוחין הנמשכים ע"י הפדות דאמא, הם בכפיפת ראש. ורק ידיו, שהן חג"ת, %break מתגלות במוחין ההם. הרי שאחיזת הנחש עוד נמצאת בפ', וע"כ אינה ראויה לברוא בה את העולם, כי לא תהיה ראויה לגמה"ת. %break %H אות ע' %break וכן אמר לאות ע', שבה נרשם עוון. ואע"פ שאמרה, שיש בי ענווה, אמר לה הקב"ה, לא אברא בך את העולם. %break אמא עילאה נקראת ענווה. כשהנצח דז"א, ע', מתלבש עם המוחין בנוקבא, היא עולה ומלבישה לאמא עילאה, ואמא מקשטת אותה בקישוטיה. ואמרה, %break שיש בי ענווה. כי אמא, ענווה, מתלבשת בי. אמנם בגלל פשע, שיש בנו"ה אלו בסתר, לכן אמר הקב"ה לע', לא אברא בך את העולם. %break ומה שמכנה כאן הפשע בלשון עוון, ולא פשע, כמו בפ', כי עיקר הפשע נרשם בהוד, פ', מפני שהוד דז"א הוא מהתכללות המלכות בו, שבה נאחזו הקליפות מכוח החטא דעצה"ד. %break אבל נצח דז"א הוא כבר מידת עצמו דז"א, שלפי האמת אין אחיזה לקליפות בו. אלא כמו שלומדים, הקוץ הגדל אצל הכרוב, כשבא לעקור אותו, לפעמים נעקר הכרוב עימו, ונמצא לוקה בגללו, %break כך נאחזו הקליפות גם בנצח. ולכן נבחן בו זה הקלקול בשם עוון. להורות, כי באמת ישר הוא, אלא שהתעוות מכוח חיבורו עם ההוד. %break ומה שאינו אומר באות ע', נכנסה אות ע', כמו שאומר בכל האותיות, אלא שכלל אותה יחד עם הפ', הוא מפני שנו"ה הם שני חצאי הגוף. ולפיכך עלו באמת שתיהן כאחת. אלא שהזוהר מבאר טעם כל אחת לחוד, בזו אחר זו. %break %H אות ס' %break %letter 28 .28 נכנסה אות ס'. אמרה לפניו, ריבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי יש בי סמיכה לנופלים, כמ"ש, סומך ה' לכל הנופלים. אמר לה, משום זה את צריכה למקומך, ואל תזוזי ממנו. %break כי אם את יוצאת ממקומך, שבמילה סומך, אלו הנופלים מה יהיה עליהם, מאחר שהם סמוכים עלייך? מיד יצאה מלפניו. %break ביאור הדברים. אות ס' ת"ת דז"א, בינה דגוף. כי הכח"ב, שנעשו בז"א לחסדים, השתנו שמותיהם לחג"ת. ובינה נחלקה לב' בחינות ג"ר וז"ת, שהג"ר שבה נעשו לאו"א עילאין, ומלבישים מחזה ולמעלה דא"א, ונחשבים עוד לבחינת ראש דא"א, אע"פ שעומדים בגוף שלו, %break להיותם אור חסדים, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. ולפי שאינם מקבלים אור חכמה גם בהיותם בראש א"א, ע"כ אין היציאה מהראש ממעטת אותם כלל, ונחשבים עוד לבחינת ראש א"א. %break והם נקראים ס', מפני שאלו ג"ר דבינה נתקנו לאו"א, ומתפשטות בהן ו"ס חב"ד חג"ת עד החזה. %break אבל ז"ת דבינה, שהן מהתכללות הזו"ן בבינה, ואינן עצם הבינה, הנה נחלקו מהבינה, ונעשו לפרצוף ישסו"ת, המלבישים לד"ס תנה"י דאו"א, שמחזה דאו"א ולמטה. והם צריכים להארת חכמה, כדי להשפיע לזו"ן. וכיוון שיצאו מהראש דא"א לבחינת גוף, %break והם מחוסרי חכמה, לכן נפגמו מחמת יציאתן, ונעשו ו"ק חסר ראש. והן נקראים ם' סתומה, מטעם שתופסים רק ד"ס תנה"י דאו"א, שמלבישים שם. %break והתחלקות הבינה לס' ולם' נעשתה בבינה דא"א, שיצאה מחוץ לראש דא"א, והתפשטה בחג"ת שלו עד שליש תחתון דת"ת שבו. והם המשפיעים כל המוחין לזו"ן. %break אמנם לא כל העיתים שוות. כי בעת שהתחתונים מטיבים מעשיהם, ומעלים מ"ן לזו"ן, והזו"ן לאו"א, אז נעשים או"א וישסו"ת פרצוף אחד, ועולים לא"א. ומשפיעים מוחין שלמים בהארת חכמה מא"א אל הז"א, והז"א אל הנוקבא, שהם מאה ברכות. %page 222 כי ס' (60), שהיא או"א עילאין, נעשתה אחת עם ם' (40), שהם ישסו"ת, שעולים יחד למספר מאה. %break אכן בעת שהתחתונים חוזרים ומקלקלים מעשיהם, נמצאים המוחין מסתלקים מהזו"ן, וחוזרים לבחינת ו"ק ונקודה. וגם או"א וישסו"ת מתחלקים זה מזה. %break ואו"א עילאין נעשים שוב לס', ו"ס חב"ד חג"ת, שכל אחת כלולה מעשר, וישסו"ת שוב נעשים לם' סתומה, תנה"י דאו"א. %break ובעת שהזו"ן בקטנות דו"ק ונקודה, יש פחד מאחיזת הקליפות, שאז היו נופלים מאצילות לבי"ע דפרודא. לכן משפיעים להם או"א עילאין מס' שלהם, אשר אלו האורות, אע"פ שהם רק אור חסדים, מ"מ הם נחשבים לאוירא דכיא ולבחינת ראש. %break וע"כ אין לשום קליפה אחיזה בזו"ן גם בעת הקטנות, כי אלו האורות דס' מגנים עליהם. ולכן נקראים אורות אלו בשם סמך, להיותם סומכים לזו"ן, שלא ייפלו מאצילות בהיותם בקטנות בו"ק בלי ראש. %break ואות ס' אמרה לפניו, כי יש בי סמיכה לנופלים, כמ"ש, סומך ה' לכל הנופלים. כי חשבה את עצמה יותר מוכשרת מכל האותיות שקדמו לה, משום שהאורות של הס' יכולים להאיר אל הזו"ן גם בעת קטנותם, בהיותם רק אור חסדים, %break ואין באורות החסדים האלו שום אחיזה של משהו לקליפות, כי החיצוניים בורחים מהאורות של ג"ר דבינה. %break ולפיכך היא חשבה את מידתה ראויה ביותר לברוא בה את העולם, כי יכולה להגן על בני העולם, גם כשמעשיהם מקולקלים. וגם אז לא תהיה אחיזה לקליפות. %break ואמר לה הקב"ה, משום זה את צריכה למקומך, ואל תזוזי ממנו. כלומר, כיוון שהמקום שלך הוא לסמוך את הנופלים, להגן עליהם בעת קלקולם של בני העולם, הנה משום זה את צריכה להיות רק במקום הזה ולא לזוז ממנו. %break כי אם ייברא בך העולם, ותהיה מידתך לשליטה מספקת תמידית, נמצא שאלו הנופלים, זו"ן, יישארו תמיד בקטנות, ולא יתעוררו התחתונים להעלות מ"ן, ולא יתגלו כל המוחין הגדולים, שצריכים להביא לגמה"ת. %break אלא את צריכה להימצא במקומך בלבד, לבחינת מקום תיקון, בעת שהתחתונים אינם ראויים. אבל כשיהיו זכאים, יוכלו להמשיך מכל הקומה המוחין הגדולים, מאה ברכות. %break ואמר לה הקב"ה, כי אם את יוצאת ממקומך שבמילה סומך, אלו הנופלים, מה יהיה עליהם? כי אז יישארו תמיד נופלים, הצריכים תמיד לסמיכה שלך. ומאחר שהם רק סמוכים עלייך, ואין להם שלמות לזו"ן, לעמידה בפני עצמם. ע"כ אינך ראויה לברוא העולם במידתך. %break %H אות נ' %break %letter 29 .29 נכנסה אות נ'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי כתוב, נורא תהילות. וכן בתהילה של צדיקים כתוב, נאווה תהילה. %break אמר לה, נון, שובי למקומך, כי בשבילך חזרה האות ס' למקומה, והיי סמוכה עליה. הנ' רשומה במילה נפילה, שהסמך, סומך ה' לכל הנופלים, חזרה בשבילם למקומה, לסמוך אותם. מיד חזרה למקומה, ויצאה מלפניו. %break פירוש. אחר שהנ' ראתה את האות ס' נדחית, שמשמשת רק בקטנות, רק לסמיכה, חשבה הנ' בעצמה, שהיא ודאי ראויה לבריאת העולם, היות שבה כל מעלת הס', וגם נוסף עליה, שהיא משמשת גם במוחין דגדלות, וע"כ אין לה אותו החיסרון, שמפניו נדחתה הס'. %page 223 ואות נ' אמרה, כי בי כתוב, נורא תהילות. כי הגבורה דז"א נקראת נ', מטעם היותה כולה נמתקת במדה"ר של הבינה, הנקראת נ' (50) שערי בינה. ומכוח הגבורה הזו נקרא ז"א, נורא תהילות. %break כי אמא עילאה נקראת תהילה. וכיוון שהגבורה שלו נמשכת מבינה, ע"כ נקרא נורא תהילות. ונ' זו דז"א משמשת ביסוד דגדלות דז"א, בעת הזיווג עם הנוקבא שלו, %break שאז נקרא מכוחו גם הנוקבא בשם תהילה, כמו אמא עילאה. ונמצא הז"א אוחז בתהילה עילאה ובתהילה תתאה כאחד. %break אות נ' נכנסה ואמרה לפניו, כי בי כתוב, נורא תהילות. כי בזה שאני נמצאת לבחינת גבורה וקו שמאל בז"א, הריני ממשיכה החסדים, היוצאים מאות ס', שהיא תהילה עילאה. %break ובסיבתי ז"א נקרא נורא תהילות. וע"כ יש בי כל מעלות הס'. כי החסדים הנמשכים על ידה, הם ג"ר ומרחיקים החיצוניים לגמרי מכל אחיזה שהיא, הכול כמעלת הס'. %break ועוד בי מעלה נוספת, תהילה של צדיקים. כמ"ש, נאווה תהילה, שהרי אני משמשת גם ביסוד דגדלות דז"א. כמו שנאמר לעיל, מפני שאות נ' הייתה, ובאה האות י' של השם, ורכבה על הנ', והתאחדה עימה, ונעשתה צ'. %break שנ' זו נבחנת לתהילה של צדיקים, שאפילו בעת הגדלות, שהזו"ן עולים לאו"א, משמשת גם אז נ' זו ביסוד דז"א אב"א, אלא שממשיכה אוירא דכיא מאו"א עילאין, שהם ס'. ואז נקרא הנ' בשם תהילה של צדיקים. %break כי הי', שהיא צדיק יסוד עולם, רוכב עליה. ואז נקראת נאווה תהילה, להיותה ממשיכה מוחין דגדלות למלכות. ונמצא, שכל היופי של המלכות, מתקבל מנ' שביסוד דז"א. ולכן טענה הנ', שבה ראוי העולם להיברא, %break כי בהארתה נוספו גם המוחין דגדלות, הנותנים עמידה וקיום לזו"ן מעצמם, ולא רק סמיכה לבד, כמו הס'. %break אמר לה הקב"ה, נון, שובי למקומך, כי בשבילך חזרה האות ס' למקומה. לא כמו שאת חושבת את מידתך לתיקון השלם, שאין בו עוד אחיזה לקליפות, אלא גם מידתך צריכה סמיכה מס', %break כי ע"כ את נמצאת עוד אב"א ואורות הס' מגולים כלפי חוץ לשמור אותך מפני החיצוניים. ונמצא, כי גם בשבילך חזרה האות ס' למקומה, לסמוך אותך. ועוד אין זה תיקון השלם. ולכן, לא נברא בך העולם. %break %H אות מ' ל' %break %letter 30 .30 נכנסה אות מ'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי נקראתָ מלך. אמר לה, כך הוא ודאי, אבל לא אברא בך את העולם, משום שהעולם צריך למלך. שובי למקומך, את והל', והך', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך. %break פירוש. מ' חסד דז"א, המקבל מהבחינה שכנגדו, מחסד דבינה, כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו, שהוא יום, ההולך עם כל הימים. ובעת השגת המוחין אל הז"א, נעשו חג"ת שלו לבחינת חב"ד. ונמצא החסד דז"א עולה ונעשה לחכמה, ואז נגלה אור פני מלך חיים מן הז"א. %break וזו טענת המ', לברוא בה את העולם, כי בי נקראת מלך. וכיוון שיתגלה אור פני מלך בעולם, ודאי לא תהיה עוד אחיזה לחיצוניים, וגמה"ת יהיה מובטח בעולם. %break אמר לה, כך הוא ודאי, אבל לא אברא בך את העולם, משום שהעולם צריך למלך. כלומר, אי אפשר לגלות אור זה בעולם משום שהעולם צריך, שיתלבש האור הגדול הזה רק בג' האותיות מל"ך. %page 224 שובי למקומך, את והל' והך', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך. שובי למקומך, והתחברי עם האותיות ל' וך'. ואז תהיה מציאות, שיתגלה האור הגדול הזה בעולם. והוא מטעם, %break כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך, כלומר, שאין העולם יכול לעמוד ולהתקיים בלא התלבשות בסדר ג' האותיות מל"ך. %break ביאור הדברים. המ' של מלך היא החסד הגדול, כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו. יום ההולך עם כל הימים, מ' פתוחה ברווחה גדולה. והל' של מלך היא מגדל הפורח באוויר, בינה שנעשית חכמה בראש א"א ומתפשטת לז"א. %break והך' של מלך היא המלכות, הנוקבא דז"א, כי אין מלך בלא מלכות. ולא עוד, אלא שכל הגדלות של אלו המוחין הגבוהים, אינה מתגלה זולת ע"י המלכות וברשות שלה. ובעת הזאת נבחנת המלכות, שמאירה לז"א בג' מקומות: %break א. שנעשתה לכיסא לו, בעניין המלך יושב על כיסא רם ונישא. כי מידת זו היא, כמ"ש, יָשֶׁת חושך סתרוֹ. וכיסא מלשון כיסוי והעלם. וע"כ נקראת כ' כפופה. %break ב. שנעשתה לו ללבוש. כי אין המוחין הגדולים האלו מתראים, אלא על ישראל בלבד. וע"כ המלכות נעשית ללבוש חשכה. שבעת גילוי מלכותו, הוא מתפשט מלבוש של חשכה, וזורק אותו על האומות עכו"ם, ואור פניו מתפשט ומתגלה על ישראל. %break ולעת ההיא לומדים, עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים, וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר, הנה אלקינו זה. ובחינת ההתפשטות הזו מהלבוש של החשכה, היא ך' פשוטה וארוכה. %break ג. שהמלכות נעשית לו עטרה על ראשו, כמ"ש, צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו, ביום חתונתו וביום שמחת ליבו. שהכ' היא כתר. %break %H אות כ' %break %letter 31 .31 באותה שעה ירדה מלפניו אות כ' מעל כיסא כבודו. הזדעזעה ואמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי כבודך אני. כשירדה אות כ' מעל כיסא כבודו, הזדעזעו מאתיים אלף עולמות והזדעזע הכיסא, וכל העולמות הזדעזעו ליפול. %break אמר לה הקב"ה, כ"ף, מה את עושה כאן, לא אברא בך את העולם, שובי למקומך, כי בך כּלָיָה, ובך נשמעה כָּלָה ונֶחֶרָצָה, שובי לכיסאך והיי שם. באותה שעה יצאה מלפניו, וחזרה למקומה. %break פירוש. באותה שעה שהייתה המ' נושאת ונותנת עם הקב"ה, לברוא בה את העולם, מבחינת גילוי אור פני מלך בעולם, גרם זה לירידת הכ' מעל כיסא הכבוד, עולם הבריאה, והזדעזעה ואמרה, כי כבודך אני. ואז הזדעזעו מאתיים אלף עולמות, %break הנמשכים מחו"ב דבריאה, שהיא כח"ב דבריאה. והזדעזע הכיסא, וכל העולמות שמשם ולמטה הזדעזעו ליפול. %break ביאור הדברים. כי אלו הטענות של האותיות לפני הקב"ה, לברוא בהן את העולם, הן כמו עליית מ"ן לקבל מהקב"ה מ"ד, לאותה הקומה, השייכת למידתה של האות, ותהיה הנהגת הזו"ן, המשפיעים של העולם, בקומת מ"ד, המושפעת על אותה האות. %break ותשובתו של הקב"ה לכל אות מכ"ב האותיות דזו"ן, היא הורדת מ"ד ויציאת קומת האור לשעתו, בשיעור המ"ן, שהעלתה כל אות. %break וכשקומת האור התחילה לגלות הנהגתה בעולם, אז נשמעה תשובתו של הקב"ה לאותה האות. כי נגלתה אי יכולתה להנהיג את העולם, מחמת האחיזה של הקליפה במידתה, בזה לעומת זה עשה אלקים. %page 225 ובזה הסתלקה כל אות והלכה למקומה. שזה השעשועים של הקב"ה עם כל אות של כ"ב האותיות, מתוך נתינת מקום לכל אחת, לגלות שליטתה כרצונו, עד שיתבררו מאליהן, מתוך חפצן עצמן, מי מהן זכאית להנהגת העולם על ידה. %break ולכן אלפיים שנים מטרם שברא את העולם, היה מסתכל הקב"ה ומשתעשע בהם. %break ובעת שהתחילה המ' לגלות האור הגדול שלה בעולם, גרמה לכ' לרדת מעל כיסא הכבוד. כי בכיסא יש ב' בחינות: א. מכסה על המלך, כמ"ש, יָשֶׁת חושך סתרוֹ. ומשום זה נקרא כיסא, מלשון כיסוי, %break ב. מגלה כבוד המלכות בעולמות, כמ"ש, ועל דמות הכיסא, דמות כמראה אדם. שע"י צירוף ג' האותיות מל"ך, שאז אותה המלכות, שנעשתה כיסא המלך, ומכסה עליו, כמ"ש, ישת חושך סתרו, %break עולה למעלה, ונעשית ך' פשוטה, לבוש אל המלך עצמו. שהמלך עצמו, ז"א, מתגלה על ידה. גם נעשתה עטרה על ראש המלך. %break אבל בעת שהמ' התחילה לגלות אור פני מלך בעולמות בלא לבוש ך', אז ירדה ג"כ הכ' מעל כיסא הכבוד, שהפסיקה פעולתה לכסות על המלך, וגם היא אמרה, טוב לפניך לברוא בי את העולם, %break כי כבודך אני, שהנהגת גילוי כבוד המלך תשלוט בה בלבד, בלי שום כיסוי, כרצונה של המ'. %break לכן אינו אומר, שהכ' נכנסה ואמרה לפניו, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כמו כל האותיות. משום שהיא לא התעוררה מעצמה, אלא עם שליטתה של המ'. כי שליטת המ' לשעתה, הורידה גם את הכ' מעל כיסא הכבוד שבעולם הבריאה. %break והזדעזעה ואמרה, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי בעת ירידתה מעל הכיסא, הזדעזעה היא ומאתיים אלף עולמות, הנמשכים מחו"ב שבבריאה, וכן כל העולמות שמשם ולמטה, הזדעזעו ליפול. כי כל הקשר בין עליון לתחתון, מראש המדרגות עד סופן, %break הוא ע"י מלכות דעליון, שנעשתה כתר לתחתון. והכ' היא התלבשות המלכות דעליון בתחתון. ג' בחינות בכיסא: %break א. שש מעלות לכיסא, שהן ו"ק דתחתון, הנקראים חג"ת נה"י, ב. ד' רגלי הכיסא, המוחין כחב"ד דתחתון, ג. המלכות דעליון, היורדת מהעליון לתחתון ומתלבשת בו, שבדרכה של המלכות באים כל האורות מהעליון ומאירים בתחתון. %break ולפיכך, בעת ירידת הכ' מכיסא הכבוד, נפסק הקשר של אצילות עם כיסא הכבוד, עולם הבריאה. כי הכ', מלכות דאצילות, המלובשת בכחב"ד דבריאה, ומשפיעה לעולם הבריאה, הנקרא כיסא הכבוד, את כל אורותיה. וכיוון שהכ' ירדה משם, התבטל הקשר עם האצילות. %break והזדעזעה הכ', כי נפסק כוחה מלהשפיע לבריאה. והזדעזעו מאתיים אלף עולמות, שהם חו"ב הכוללים את כחב"ד דבריאה. וכן כל העולמות הזדעזעו ליפול, כי אבדה מהם כל חיוּתם והשפעתם מעולם האצילות. %break וכן עד"ז יש לפרש ביחס של הקב"ה, שהוא בינה, עם הזו"ן דאצילות. כי המלכות של הבינה, המתלבשת בז"א, היא הכ'. ונמצאה הכ' הזאת, שהיא הכיסא של הקב"ה, השורה על הז"א. כי הקב"ה הוא בינה, העליון דז"א, והז"א נעשה כיסא לבינה. %page 226 ונמצא, שבירידת הכ' נפסק הקשר של הבינה עם הז"א. כי הכ' היא מלכות דבינה, המתלבשת בז"א ומשפיעה לו כל אורותיה. ולפיכך הזדעזעה היא עצמה, שנפסקה יכולתה להשפיע לז"א. וכן הזדעזעו מאתיים אלף עולמות, המוחין דז"א, %break הנקראים חו"ב, וכן נקראים כחב"ד, שהם ד' רגלי הכיסא. כי כל השפע שלהם נפסק. %break וכן כל העולמות הזדעזעו ליפול, שהם ו"ק דז"א, חג"ת נה"י, הכוללים כל העולמות שמתחתיו. כי נאבד מהם כל שפע הבינה. וכיוון שהתרוקנו מאורות אצילות, הזדעזעו ליפול לבי"ע דפרודא ולהיחרב. %break ולכן אמר לה הקב"ה, כי בך כליה, ובך נשמעה כלה ונחרצה, שובי לכיסאך והיי שם. שמסיבת ירידת הכ' מעל כיסא הכבוד, הזדעזעו ג"ר דז"א וכל העולמות הזדעזעו ליפול ולהיחרב. %break כלומר, שנשמעה כלה ונחרצה, שפירושו, כיליון חרוץ לבלי תקומה עוד. ולכן את מוכרחה לשוב לבחינת הכיסא. %break ובאותה שעה יצאה מלפניו. מדגיש שוב לומר, באותה שעה. להורות, כי עניין חזרתה למקומה, לבחינת כיסא, באה יחד עם התשובה של הקב"ה למ', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך. כלומר, שעניין הזעזועים, שהתגלו בכ', בעת ירידתה מעל כיסא הכבוד, %break שכל העולמות הזדעזעו ליפול, ועניין התשובה של הקב"ה למ', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך, ב' אלו באו בבת אחת. %break %H אות י' %break %letter 32 .32 נכנסה אות י'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי אני התחלת השם הקדוש, ויפה לך לברוא בי את העולם. אמר לה, די לך, שאת חקוקה בי, ואת רשומה בי, וכל חפצי בך, עלי, לא יפה לך להיות נעקרת משמי. %break פירוש. כיוון שהי' היא אות ראשונה של שם הוי"ה, תחילת הגילוי ובחינה עליונה של האור הקדוש, לכן טענה, שייברא העולם במידתה, ויהיה גמה"ת בטוח. ואמר לה הקב"ה, די שאת חקוקה בי, ורשומה בי. %break עניין השאלה והתשובה של האותיות, הוא עניין השעשועים של הקב"ה עם האותיות. שהשאלה היא מ"ן, והתשובה היא מ"ד של האור העליון. המילה, די לך, זה תיקון גבול, שאמר לה, די לך ואל תתפשטי יותר. כמו שנאמר בשם קדוש שד"י. %break כי אחר שהי' התחילה להתפשט באור הגדול והקדוש הזה, הפסיק אותה הקב"ה, ולא נתן לה להתפשט עד אות ת', אלא רק באות ש', כי אמר לה, די לך, ואל תתפשטי יותר. עלי, לא יפה לך להיות נעקרת משמי, כי אם תתפשטי יותר, לא תוכלי להיות עוד קבועה בשם הוי"ה. %break ביאור הדברים. לומדים, לא כשאני נכתב אני נקרא, כי נכתב אני בהוי"ה ונקרא באדנ"י. כי לשם הוי"ה אין שינוי לעולם, כמ"ש, אני הוי"ה לא שָׁניתי. %break וכיוון שבימי עולם נוהג קלקול ותיקון, הרי יש שם שינוי. לפיכך קודם גמה"ת הוא נקרא באדנ"י, שבשם הזה ייתכן שינוי, ולא בשם הוי"ה, שבו אין שינוי. %break אלא לעתיד, אחר גמה"ת, יהיה נקרא כמו שהוא נכתב, כמ"ש, ושֵׁם הָעיר מיום, הוי"ה שָׁמה. ואמר לה, עלי, לא יפה לך להיות נעקרת משמי. כי אם יארע בך איזה קלקול, %break את נמצאת נעקרת משמי, כי בשמי הוי"ה אינו נוהג קלקול ותיקון. ולפיכך אינך ראויה לברוא בך את העולם. ואמר לה, די לך שאת חקוקה בי, ואת רשומה בי, וכל חפצי בך. מורה על ג' מדרגות שבי' דשם הוי"ה: %break א. חקוק בחכמה דז"א, ב. רשום בחכמה דאו"א עילאין, ג. וכל חפצי בך, בחכמה דא"א, בחו"ס. %page 227 %H אות ט' ח' %break %letter 33 .33 נכנסה אות ט'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי אתה נקרא טוב וישר. אמר לה, לא אברא בך את העולם, כי טובך סתום בתוכך, וגנוז בתוכך. %break כמ"ש, מה רב טובךָ, אשר צפנת ליראיךָ. וכיוון שהטוב גנוז בתוכך, הרי אין בו חלק לעולם הזה (עוה"ז), שאני רוצה לברוא, אלא בעוה"ב. %break ועוד, משום שטובך גנוז בתוכך, יטבעו שערי ההיכל. כמ"ש, טָבעו בארץ שעריה. ועוד, כי ח' כנגדך. וכשתתחברנה יחד, תהיינה ח"ט, כלומר חטא. וע"כ לא נרשמו אותיות אלו בשבטים הקדושים. מיד יצאה מלפניו. %break ביאור הדברים. הט' יסוד דז"א מבחינת פנימיותו. כי צ' תשיעית לאותיות הז"א, שהוא המזדווג עם הנוקבא בצדיק. אבל ט' תשיעית לאותיות בינה דז"א. והיא פנימיות יסוד הז"א. %break ונקרא טוב, כמ"ש, אמרו צדיק כי טוב. ובהיותו נשמת היסוד, שאין בו שום אחיזה לקליפות, ע"כ טענה הט', שייברא בה העולם. %break ואמר לה, כי טובך סתום בתוכך, וגנוז בתוכך. האור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו. כיוון שהסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלָגָה, %break וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנז אותו לצדיקים לעתיד לבוא (לעת"ל), כמ"ש, וירְא אלקים את האור כי טוב. ואין טוב אלא צדיק, כמ"ש, אמרו צדיק כי טוב. %break פירוש. כיוון שראה הקב"ה, שהרשעים יקלקלו מעשיהם, וייתנו באור הזה אחיזה לקליפות, גנז אותו בצדיק ובצדק העליונים דאו"א. ומהצדיק והצדק דאו"א נמשך האור הזה בהסתר, לפנימיות היסוד דז"א, שהוא ט'. %break ובתיקון הזה השיב הקב"ה לט', כי טובך סתום בתוכך, וגנוז בתוכך. וכיוון שהטוב גנוז בתוכך, הרי אין בו חלק לעוה"ז, שאני רוצה לברוא, אלא בעוה"ב. כלומר, %break כיוון שאני צריך להסתיר אותך מהרשעים, ואינך ראויה, אלא לצדיקים, הראויים לקבל מעוה"ב, הרי שאין לך חלק לתקן את העוה"ז, שהוא זו"ן, משום שיש בך אחיזה לחיצוניים. %break ועוד, משום שטובך גנוז בתוכך, יטבעו שערי ההיכל. כי מתוך שאין האור הזה מאיר, אלא רק בפנימיות היסוד בהסתר, כך לא תוכל הנוקבא לקבל מהאור הזה בשעריה, אלא רק דרך הסתר בפנימיותה, שמחמת זה נטבעים שערי הנוקבא לתוך פנימיות היסוד שלה, %break שע"י זה נשמרים ממגע החיצוניים, ותהיה בטוחה, שלא ישלטו החיצוניים בשעריה. כמו שלומדים, שבזמן החורבן לא שלטו האויבים בשערי ההיכל, אלא שנטבעו בארץ. %break ומתוך שאת צריכה לשמירה כל כך, אינך ראויה לברוא בך את העולם. ועוד, שהאות ח' כנגדך, וכשתתחברו יחד, תהיינה ח"ט. כי ח' היא הוד, המלכות הכלולה בז"א. והוא הצינור השמאלי שביסוד דז"א. כי ב' צינורות ביסוד דז"א: %break א. הימני, ט', להולדת נשמות, ב. השמאלי, ח', לדחיית פסולת לחיצוניים. %break הח' הוא מבחינת ק', הנכללת ביסוד, שממנה יוצא הנר הדקיק לחיצוניים, שמתוך זה קונים החיצוניים כוח להידמות לאדם דקדושה, כקוף בפני אדם, כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים. %break אלו ב' הצינורות קרובים זה לזה, ואין ביניהם אלא כקליפת השום. ולכן יש כוח לצינור השמאלי, שיתגבר על הצינור הימני. ואז נעשה ח"ט. וח"ט בגי' טו"ב (17). %page 228 כלומר, זה לעומת זה. כי בהתגבר הימין, ט', אז בגי' טו"ב, כמ"ש, אמרו צדיק כי טוב. ואם מתגבר הצינור השמאלי, שהוא ח', על הט', אז בגי' ח"ט. %break ונאמר, שהאות ח' כנגדך. כלומר, כי יש כוח לצינור השמאלי, שהוא ח', להתגבר עליך. ואז התחברו כאחד ח"ט, ותוכלנה הקליפות להוציא השפע דקדושה אליהן, שמשם יש שליטה לכל החטאים. %break וע"כ לא נרשמו אותיות אלו בשבטים הקדושים. כי זה הטעם, שאין בשמות של השבטים האותיות ח' ט', להורות שהם גבוהים ונבדלים מבחינת ח', שהיא שורש כוח הלעומת, כמו שלומדים, שיעקב מיטתו שלמה, ולא יצאה ממנו שום פסולת לחיצוניים, כמו מאברהם ויצחק. %break %H אות ז' %break %letter 34 .34 נכנסה אות ז'. אמרה לו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי ישמרו בניך שבת, שכתוב, זָכור את יום השבת לקַדשו. אמר לה, לא אברא בך את העולם, %break כי יש בך מלחמה, חרב שנונה ורומח, שעושים בהם מלחמה, כלי זין. ואת, כעין האות נ', שלא נברא בה העולם, משום שיש בה נפילה. מיד יצאה מלפניו. %break ביאור הדברים. כי ז' היא י' על ו', שמורה על גדלות המוחין דנוקבא, כמ"ש, אשת חיל עטֶרֶת בעלה. כי היא נכללת בעולם הזכר, שהוא ו'. ואז נעשתה עטרה על ראשו, שזה הי' שעל הו', ובעלה מתעטר בה. כמ"ש, זכור את יום השבת לקדשו. %break שע"י זה שמעלים את יום השבת, הנוקבא, למעלה לעטרה על הז"א, שנכללת אז בזכור, נקראת הנוקבא קודש. %break וטענה הז', כיוון שאור זה הוא גדול וקדוש, כעניין המנוחה, ושם הַשְׁבָּתת כל הקליפות, ע"כ אני ראויה, שייברא העולם במידתי. %break אמר לה, לא אברא בך. כי ז' היא נצח דז"א, כי ז' ח' ט' הן נה"י דז"א. וכשהנוקבא נכללת בז', בנצח, משיגה כוח לעלות עם ז"א לאו"א עילאין. ושם נעשית עטרה לראשו, ובעלה מתעטר בשבת. אמנם, כיוון שכל התיקון הוא רק ע"י התכללות בזכר ועלייה לאו"א, %break ולא במקומה עצמה למטה, במקום עמידתה תמיד עם הז"א, ע"כ אין תיקונה שלם ב-6000 שנים. כי בימות החול, כשחוזרת למקומה, נבחנת אז התכללותה בז' לכלי זין, עד שממנה נחשבות כל המלחמות עם הס"א, בעניין, יְמוֹת החול המכינים לשבת. %break ומי שמנצח למלחמה, נותנים לו את בת המלך. שביְמות החול צריך כל אחד לנצח בקרב עם הס"א והחיצוניים. ואז זוכה לבת מלך, לשַבת. הרי, שאין עוד הארת השבת, שב-6000 שנים, מספיקה להשבתת הקליפות בשלמות, %break כי ע"כ חוזרים וסובבים עליה ימות החול, עד לגמה"ת. שאז יהיה יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. %break ואמר לה, לא אברא בך את העולם, כי יש בך מלחמה, וחרב שנונה, ורומח, שעושים בו מלחמה. כי עדיין אין הארתך שלמה, להיותך למטה במקומך בלתי שלמה, וצריכים לזכות בך רק ע"י מלחמות עם הס"א. ומלחמה, מורה על מלחמות התחתונים עם הס"א. %break חרב שנונה, מורה על מידת המלכות בעת התכללותה בנצח בימות החול, שאז היא חרב שנונה, לעומת הקליפות, הרוצות להיאחז בה. ורומח, שעושים בו מלחמה, %break מורה על ז"א עצמו, הנקרא רומח, שהוא בציור של אות ו', כעין רומח לדקור במידתו את הס"א. לכן אמר, ואת כעין האות נו"ן, כי גבורות הזכר מבינה, נ'. %page 229 %H אות ו' ה' %break %letter 35 .35 נכנסה אות ו'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, שאני אות משמך הוי"ה. אמר לה, וא"ו, את וה', די לכן, שאתן אותיות משמי, הוי"ה, שאתן בשמי, וחקוקות ומפותחות בשמי, לא אברא בכן את העולם. %break פירוש. כי אע"פ שכבר ביקשה זאת הי' ונדחית, אעפ"כ חשבה הו', שהי' נדחית מטעם קומתה הגבוהה יותר מדי. וטענה הו', שייברא העולם במידתה, בקומת ו"ה שבשם, במוחין דאמא. %break אמר לה, וא"ו, את וה', די לכן, שאתן אותיות משמי. השיב להן אותה התשובה, שהשיב לי'. כי הגביל גם אותה, שאמר לה, די ואל תתפשטו, אלא רק לבחינת ש', %break כדי שלא תאחזנה בכן הקליפות. וע"כ אינכן ראויות לברוא בכן את העולם, כי גם אתן צריכות שמירה מהקליפות. %break %H אות ד' ג' %break %letter 36 .36 נכנסו אות ד' ואות ג'. אמרו אף הן כך. אמר גם להן, די לכן להיות זו עם זו, שהרי לא יחדלו אביונים מן הארץ, וצריכים לגמול עימהם חסד. הד' היא ענייה, כי נקראת דל"ת, מלשון דלות. הג', גומלת חסד לדל"ת. וע"כ אל תיפרדנה זו מזו. ודי לכן לָזוּן זו את זו. %break ביאור הדברים. אע"פ שהד' מקבלת שפע מהג', והזווית שלה שעל גגה בולטת בחסדים, מ"מ יש כוח לס"א להיאחז בה, להפרידה ולזייף בה אות רי"ש, ושוב נעשתה רָש ומסכן. %break ואמר גם להן, די לכן להיות זו עם זו. שאתן צריכות לשמירה יתירה, שתוכלנה להיות זו עם זו. והג' תשפיע לד'. שהרי לא יחדלו אביונים מן הארץ, כי יש כוח בלעומת, להפריד ביניכן ולהשיב המלכות, הנקראת עולם, לבחינת אות ריש ועניות. %break וצריכים לגמול עימהן טוב, שאז צריכים להתעוררות של מטה, לתת צדקה לאביונים, כדי להחזיר את הד' לקבל מג'. ולפיכך אמר, ודי לכן לזון זו את זו. כי די לכן, אם תוכלנה להחזיק לעצמכן בזיווג, לזון זו את זו, ולא תשלוטנה בכן הקליפות. וע"כ לא אברא בכן את העולם. %break %H אות ב' %break %letter 37 .37 נכנסה אות ב'. אמרה לו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי מברכים אותך למעלה ולמטה. כי ב' היא ברכה. אמר לה הקב"ה, ודאי בך אברא את העולם, ואת תהיי ההתחלה, לברוא בך את העולם. %break פירוש. האות ב' היא חכמה, חסד דחכמה, נקודה בהיכלו. כי אור החסדים הוא היכל לאור החכמה. והוא ברכה, כמ"ש, והַריקותי לכם ברכה. ואור זה אינו מתמעט כלום, בהיותו עובר ומשתלשל דרך המדרגות. וכמו שהוא בראש המדרגות המקבל מאין סוף (א"ס), %break כך הוא בכל גודלו ושבחו בעולם אצילות, וכך עד סוף עשיה, ואינו מתעבה כלום, מחמת כל אלו המסכים שעובר דרכם. %break וזהו שטענה אות ב', טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי בי מברכים אותך למעלה ולמטה. כלומר, כי אור הברכה שלי הוא בשווה למעלה ולמטה, בלי שום הפרש. ושום מסך ועביות לא יוכל לפגום משהו בהארותיי. ולכן מידתי מוכשרת לבריאת העולם. %break כי לא תהיה שום אחיזה בי לקליפות. כי הקליפות נאחזות רק במקום שיש בו איזה חיסרון. וכיוון שאין בי שום חיסרון, לא תהיה בי שום אחיזה. %break אמר לה הקב"ה, ודאי בך אברא את העולם, ואת תהיי ההתחלה לברוא בך את העולם. כי הסכים עימה, שמידתה ראויה לבריאת העולם. כמ"ש, כי אמרתי, עולם חסד ייבָנה. ומילת ייבנה, פירושה בניין והבנה, כי קבע אותה לבירור מספיק, %page 230 להבדיל בין הדבקים בקדושה לבין הסרים מאחרי ה' להידבק באל אחר, כמ"ש, וּבְחָנוּני נא בזאת, אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. %break אבל, בעוד שהם נוטים לאל אחר, הם מחוסרי ברכה. כי אל אחר הסתרס ולא עושה פרי. וזה שמסיים הנביא בכתוב, ושַׁבתם ורְאיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלקים ללא עבָדו, הרי שהעולם חסד ייבנה. %break ואמר לה, ואת תהיי ההתחלה, לברוא בך את העולם. ומורה בזה, כי לא קבע את אור הברכה לשלמות העולם, אלא להתחלה טובה ומספיקה להביא את העולם לכלל השלמות. כי אור דחסדים הוא ו"ק בחסר ראש, ועדיין אינו מספיק להולדת נשמות לפרייה ולרבייה. %break כי אין הולדה לשום פרצוף, מטרם שישיג ג"ר, הנקראים ראש. וע"כ הוא עוד מחוסר השלמה. ועניין הקביעות, שקבע את הב' והברכה, לברוא בה את העולם, לעיקר כל פרצוף, שלא ייחסר משום פרצוף דקדושה. ועניין ההשלמה של ג"ר הנצרך למוחין דהולדה, %break כבר אינו עיקר בפרצוף, אלא נבחן לתוספות בלבד, התלוי במעשיהם הטובים של התחתונים. אבל ו"ק לא תחסר לעולם. %break %H אות א' %break %letter 38 .38 עמדה אות א' ולא נכנסה. אמר לה הקב"ה, אלף, למה אין את נכנסת לפניי, כשאר כל האותיות? אמרה לפניו, ריבון העולם, כי ראיתי, שכל האותיות יצאו מלפניך בלי תועלת, מה אעשה שם אני? %break ועוד, כי כבר נתת לאות ב' את המתנה הגדולה הזו, ואין ראוי למלך העליון, שיעביר את המתנה, שנתן לעבדו, ולתת אותה לאחר. %break אמר לה הקב"ה, אלף אלף, אע"פ שבאות ב' נברא העולם, את תהיי ראש לכל האותיות, אין בי ייחוד אלא בך, בך יתחילו כל החשבונות, וכל מעשי בני העולם, וכל הייחוד אינו אלא באות א'. %break פירוש. כל השאלות של האותיות, הן העלאת מ"ן של האותיות. וכל התשובות, הן ירידת מ"ד. השלמות הגדולה שבאות א', לא תיתכן בה התעוררות של מטה, אלא רק בכוח התעוררות של מעלה בלבד. %break כמ"ש, נפלה, לא תוסיף, קום בתולת ישראל. שלא תוסיף קום מעצמה, אלא הקב"ה יקים אותה. %break ולפיכך, הן בהתחלת האצילות של המוחין דג"ר, בעודם בשעשועים בהיכל או"א, שבזה עוסק הזוהר במאמר הזה, והן בגמה"ת, לא תתעורר האות א' בהעלאת מ"ן מלמטה למעלה, %break כדרך יציאת המוחין דג"ר במשך 6000 שנים, אלא הכול יהיה בהתעוררות של מעלה בלבד, שלא תוסיף קום מעצמה, אלא הקב"ה יקים אותה. %break ושעמדה אות א' ולא נכנסה, אמר לה הקב"ה, אלף, למה אין את נכנסת? מורה, כי הא' לא התעוררה כלל בהעלאת מ"ן, כמו שאר האותיות. עד שאמר לה הקב"ה, כלומר שהקב"ה יקים אותה. %break ואמר, א', א', פעמיים, להורות על פעמיים אלו: א. בעת שהיו האותיות בשעשועים, ב. בגמה"ת, כי אז ג"כ הקב"ה מעצמו יקים אותה. %break אמרה לפניו, כי ראיתי, שכל האותיות יצאו מלפניך בלי תועלת. כי הטעם, שלא הרהיבה הא' להעלות מ"ן מעצמה, הוא משום שראתה, שכל האותיות יצאו בלי תועלת. כי התברר, %break שיש בכל הקומות בחינת זה לעומת זה. לפיכך חשבה, שגם היא אינה טובה מהן, וגם כנגדה יש לעומת. וזהו שאמרה, מה אעשה שם אני, כי ראיתי, שאיני טובה יותר מהן? %page 231 ועוד, כי כבר נתת לאות ב' את המתנה הגדולה הזו. ואין ראוי למלך העליון, שיעביר את המתנה, שנתן לעבדו, ולתת אותה לאחר. טעם ב', שלא הרהבתי להעלות מ"ן, הוא משום, שראיתי שכבר קבעת עיקר בניין כל פרצוף במידתה של האות ב', כמ"ש, עולם חסד ייבנה. %break ע"כ לא היה לי ספק, שיהיה עוד אפשר איזה שינוי בזה, כי אין מדרך המלך להעביר מתנה, שנתן לעבד זה, ולתת אותה לעבד אחר. ואמר לה הקב"ה, אלף אלף, אע"פ שבאות ב', נברא העולם, את תהיי ראש לכל האותיות. %break פירוש. כי הן אמת, שכבר נברא העולם באות ב'. וגם זו אמת, שלא אעביר המתנה שלה לאחר. אמנם לא נברא במידתה, אלא בחינת ו"ק בלי ראש, וא"כ עדיין האותיות חסרות ראש, %break כי לא יכְשְׁרו לפרייה ולרבייה זולתו. לכן את תהיי משמשת להמשכת הראש לכל האותיות, המוחין דג"ר, המוחין דפב"פ והולדה. %break אין בי ייחוד אלא בך. בך יתחילו כל החשבונות, וכל מעשי בני העולם. כי אין ייחוד שלי מתגלה בעולם אלא במידתך. ועוד נוסף, כי כל עניין השכר, העונש והתשובה, שעליהם יתגלה גמה"ת, לא יהיו אלא בך. כי בחינת הב' קבעתי רק לעיקר הפרצוף, %break שלא יהיה תלוי כלום במעשה התחתונים. ואפילו אם ירֵעו מעשיהם, לא יגיע מזה שום שינוי במוחין. אמנם המוחין שבך תלויים לגמרי במעשה התחתונים, שאם ירעו מעשיהם, יסתלקו המוחין דג"ר שבך. ואם יחזרו בתשובה, ימשיכו שוב המוחין דג"ר. %break ובך יתחילו כל החשבונות, וכל מעשי בני העולם. חשבונות, מורה אם יקלקלו מעשיהם, כמ"ש, אשר עשה אלקים את האדם ישר והֵמה ביקשו חשבונות רבים. כי אז יסתלקו המוחין דג"ר. ומעשי בני העולם, מורה, על העלאת מ"ן ע"י מעשים טובים (מע"ט), %break כי אז יחזרו וימשיכו המוחין דג"ר. וכל הייחוד אינו אלא באות א'. זה רומז על הייחוד הגדול דגמה"ת, שיהיה ג"כ באות א'. %letter 39 .39 ועשה הקב"ה אותיות עליונות גדולות, הרומזות על ספירות הבינה, ואותיות תחתונות קטנות, הרומזות על ספירות המלכות. ומשום זה כתוב ב' ב', בראשית ברא, וכן א' א', אלקים את. שהא' והב' הראשונות, הן אותיות מלמעלה, מבינה. %break והא' והב' השניות, הן אותיות מלמטה, ממלכות. וכולן הן ביחד מהעולם העליון, מבינה, ומהעולם התחתון, ממלכות. כדי שישפיעו זו בזו. %break ביאור הדברים. אותיות עליונות גדולות, הן מבינה, ואותיות תחתונות קטנות, הן בזו"ן. והנה, כשהעליון רוצה להשפיע בתחתון, הוא צריך להתלבש בתחתון. וזה עניין, שתי אותיות ב' של בראשית ברא, ושתי אותיות א' של אלקים את. כי הב' הראשונה היא של העליון, בינה, %break והב' השנייה היא של התחתון, ז"א, אשר הב' הראשונה התלבשה בו. וכן הא' הראשונה היא מבינה, שהתלבשה בא' השנייה של ז"א, כדי להשפיע אליו. %break וכולן הן ביחד מהעולם העליון, מבינה, ומהעולם התחתון, ממלכות. כלומר, ששתי אותיות ב' הן עניין אחד, וכן שתי אותיות א' הן עניין אחד. אלא הראשונות הן מהעולם העליון, בינה, והשניות הן מהעולם התחתון, מלכות. והן אחת, %break כי מתלבשות זו בזו, כדרך העליון הרוצה להשפיע בתחתון. והב' של העולם העליון התלבשה בב' של העולם התחתון. וכן הא' של העולם העליון התלבשה בא' של העולם התחתון. %page 232 %H חכמה, שהעולם עומד עליה %break %letter 40 .40 בראשית, פירושו בחכמה, שהעולם, ז"א, עומד עליה, להיכנס בתוך הסודות הסתומים העליונים, באורות הבינה. וכאן נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, ו"ק דבינה, שמהם יוצא הכול. ומהם נעשו שישה מקורות ונחלים, ו"ק דז"א, להביאם לתוך הים הגדול, למלכות. %break כלומר, ברא שית (6), הרמוז באותיות בראשית. כי שישה קצוות נבראו מכאן. ומי ברא אותם? אותו שלא נזכר, אותו הסתום שאינו ידוע, א"א. %break ביאור הדברים. יש ב' חכמות באצילות: א. חכמה קדומה, חכמה דא"א, הנקראת חו"ס, ב. החכמה דל"ב (32) נתיבות. שהיא הבינה, העולה לראש דא"א, ונעשית שם חכמה, כדי להשפיע לז"א. %break ובראשית, פירושו בחכמה. כי ראשית הוא שם החכמה, אבל לא החכמה הקדומה דא"א, אלא חכמה, שהעולם עומד עליה, חכמה דל"ב נתיבות, שהעולם, זו"ן, עומד עליה, שמקבל ממנה ומתקיים בה. משא"כ החכמה דא"א עצמו, אין ז"א יכול לקבל ממנה כלום, %break ולא נברא העולם על ידה. וע"כ כתוב, בראשית ברא, הכוונה היא על החכמה דל"ב נתיבות, שהיא בינה, החוזרת להיות חכמה, ע"י עלייתה לראש א"א. %break בעת שהזו"ן, העולם, מקבלים מהחכמה דל"ב נתיבות, הם עולים לאו"א עילאין. ואו"א נקראים סודות הסתומים העליונים. ע"כ נאמר, חכמה, שהעולם, ז"א, עומד עליה, להיכנס בתוך סודות הסתומים העליונים. עומד, פירושו, השגת מוחין. שע"י המוחין, %break שמקבל מהחכמה, זו"ן מתקיימים, ועולים על ידה לסודות סתומים עליונים, שהם או"א, ומלבישים אותם, כלומר שנעשים כמוהם. כי תחתון העולה לעליון, נעשה כמוהו. %break וכאן נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, ו"ק דבינה עליונה. כלומר, ברא שית (6). כי בראשית אותיות בר"א שי"ת. ושישה קצוות, ו"ק. בחכמה זו נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, שהכול נאצלים ויוצאים מהם. כמ"ש, כולם בחכמה עשית. %break כי חכמה זו, היא בינה שיצאה מראש דא"א, כי אבא הוציא אמא לחוץ אודות הבנים, ואבא עצמו מיתקן כעין זכר ונוקבא. שחכמה דא"א ואבא דאצילות נתקנו בעצמם כעין זכר ונוקבא, ע"י המלכות שעלתה להם במקום בינה. ונמצא, שבינה עצמה יצאה מראש דא"א ומאבא, %break ונעשתה לגוף דא"א חסר ראש. כי בעומדה בגוף דא"א, אינה יכולה לקבל מג"ר דא"א, ונעשתה לו"ק חסרת ג"ר. %break הרי שהבינה נחקקה ונעשתה שישה קצוות בלי ראש. וכאן נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, שמהם יוצא הכול. כי בחכמה דל"ב נתיבות, שהיא בינה, נחקקו בה ו"ק בחסר ג"ר, מפאת יציאתה מראש דא"א. ואח"כ ע"י מ"ן מתחתונים, חוזרת לראש דא"א, %break ומקבלת ג"ר דחכמה מא"א. והיא משפיעה לזו"ן, שהם משפיעים השפע לכל העולמות. %break הרי שמשישה קצוות אלו, שנחקקו בבינה, יוצאים כל העולמות. ונקראים ו"ק גדולים עליונים, משום שהם מבינה, על דרך האותיות דבינה, הנקראות אותיות גדולות. %page 233 ומהם נעשו שישה מקורות ונחלים, להביאם לתוך הים הגדול, המלכות. כי החקיקה של שישה קצוות, בעת היות הבינה מחוץ לראש דא"א, נקראות שישה מקורות, להיותן רק מקורות למוחין דז"א. ואח"כ, בעת חזרתה לראש דא"א, הן נעשות למוחין דג"ר, %break הנקראים נחלים לז"א. ואז הם נעשים לשישה נחלים, כמ"ש, מנחל בדרך ישתה, על כן ירים ראש. ואז ז"א משפיע אותם לים הגדול, לנוקבא שלו. %break ומהם, מו"ק, משישה קצוות גדולים עליונים של בינה, נעשו שישה מקורות, ו"ק דז"א דקטנות. ונחלים הם המוחין דז"א. להביאם, פירושו, להשפיע, לתוך הים הגדול, לנוקבא. וזה שו"ק דקטנות דבינה נקרא מקורות למוחין, הוא משום, %break שלא יצאה הבינה מחוץ לבחינת ו"ק דקטנות, אלא כדי להיעשות למקור להשפיע מוחין לזו"ן. ולולא יצאה הבינה לחוץ, לא היו ראויים לשום מוחין. %break ונאמר, שברא שית. ברא, מורה על ו"ק בלי ראש. כי המילה ברא, פירושו, סתימה. ולפיכך, ב' עניינים מרומזים כאן במילה בראשית: %break א. על חכמה, כי ראשית מורה חכמה, ב. ברא שית, להורות כי מחכמה נבראו ונחקקו שישה קצוות בלי ראש, שהם המקורות למוחין לזו"ן. שהם נקראים עולם, והם שבעה ימי בראשית. %break ומי ברא אותם? אותו שלא נזכר, אותו הסתום שאינו ידוע, שהוא א"א. כיוון שהמילה, ברא, היא בבראשית עצמו, א"כ מיהו שברא זה? על זה נאמר, שהוא אותו הסתום, שאינו ידוע, %break חו"ס דא"א. כי הוא הוציא הבינה מהראש שלו ועשה אותה לו"ק, שברא שישה קצוות גדולים עליונים אלו, הנרמזים בבראשית. %break %H מנעולא ומפתחא %break %letter 41 .41 רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך. כשהגיעו לשדה אחד, אמר רבי חייא לרבי יוסי, מה שאתם אומרים ברא שית, שמרומז בבראשית, ודאי כך הוא, משום שששת ימים עליונים, רק ו"ק דבינה, משפיעים לתורה, ז"א, ולא יותר. והאחרים, ג"ר דבינה, הם סתומים. %break ביאור הדברים. תורה, ז"א. ששת ימים עליונים, ו"ק דבינה, העליונים מז"א. ואומר, שע"כ נרמז במילה בראשית בר"א שי"ת, כי בראשית מורה על הבינה, שחזרה להיות חכמה, כדי להשפיע לז"א. ומתוך שז"א אינו מקבל ממנה ג"ר דחכמה, אלא ו"ק דחכמה בלבד, %break ע"כ מרומזות בחכמה זו שבבראשית, האותיות בר"א שי"ת, להורות שאין לז"א ממנה אלא ו"ק דחכמה בלבד. אבל האחרים, ג"ר דבינה, הם סתומים, כי ג"ר של החכמה נשארות סתומות לז"א, ואינו משיג אותן. %break כי נודע, שעתיק נתקן בצ"ב, שהעלה ה"ת לנ"ע שלו, כדי להאציל לפרצוף א"א. ולכן נחלק הכתר לשני חצאים, שגלגלתא ועיניים (גו"ע) נשארו בנוקבא דעתיק, ומחצית הכתר התחתון, אח"פ, נתקן לפרצוף א"א. %break ונבחן, שה"ת משמשת בנ"ע בעתיק, ויה"ו באח"פ, שהן א"א. כי ה"ת דהוי"ה חסרה בא"א, וע"כ אין בא"א אלא ט"ר בחוסר מלכות. ורק עטרת יסוד דא"א משלימה אותו לע"ס. והמלכות נגנזה בנ"ע דעתיק. ומהם נחתמו כל פרצופי האצילות. %page 234 וכל הפרצופים נחלקו בעצמם לב' חצאים, שגו"ע לחוד ואח"פ לחוד. כי הבינה נחלקה לב' פרצופים, שגו"ע שבה נתקנו לאו"א עילאין, ואח"פ שבה לישסו"ת. ונמצאת ה"ת בנ"ע דאו"א, ויה"ו בחוסר ה"ת בישסו"ת. %break והם חסרים מלכות, כי המלכות שלהם נשארה בנ"ע דאו"א עילאין, כמו בעתיק וא"א. %break וכן בזו"ן נתקנו גו"ע לזו"ן הגדולים, ואח"פ בזו"ן הקטנים. והמלכות נשארה בנ"ע דזו"ן הגדולים, וזו"ן הקטנים אין להם אלא ט"ר בחוסר מלכות. ורק עטרת יסוד משלימה למלכות שלהם, כמו בעתיק וא"א. %break הרי, כמו שנחלק הכתר לב' חצאים, ג"ר וז"ת, כך נחלקה גם הבינה וגם הזו"ן, שה"ת נשארה בג"ר של כל אחד, ובז"ת אין שם אלא רק יה"ו בחוסר ה"ת, רק עטרת יסוד דמלכות המשלימה אותם במקום מלכות. %break ולפיכך, נשארה מחציתה העליונה של כל מדרגה בבחינת לא נודע. כמו פרצוף עתיק, שה"ת אינה חוזרת ויורדת מנ"ע שלהם גם בגדלות. כי הגם שבגדלות הם מחזירים אליהם אח"פ דכלים החסרים להם, אמנם אינם ממשיכים ג"ר דאורות, כי ה"ת גנוזה בהם, %break שעליה היה צ"א, שלא לקבל חכמה. ולכן נשארים תמיד באור חסדים, אוירא דכיא. אלא רק מחציתה התחתונה של כל מדרגה, ממשיכה לעת גדלות את ג"ר דאורות, שזה הי' היוצאת מאויר שלהם וחזרו להיות אור חכמה וג"ר. %break ומכוח זה נבחן, שכל פרצופי ג"ר, הנמשכים בחמישה פרצופי אצילות, הם רק בחינת ו"ק דחכמה, ונשארים חסרים ג"ר דחכמה. והוא משום, שג"ר של כל פרצוף אינן מקבלות חכמה, אלא ו"ק של כל פרצוף. ולכן אין באלו המוחין אלא ו"ק דחכמה. %break ונאמר, שששת ימים עליונים משפיעים לתורה, ז"א, ולא יותר. שאין לז"א ממוחין עילאין, אלא ששת ימים, ו"ק דמוחין. אבל האחרים, הג"ר דבינה, הם סתומים. ג"ר דמוחין הן נעלמות, %break שאפילו בפרצופים העליונים ממנו הן נעלמות, כי אין מוחין, אלא לו"ק של הפרצופים העליונים. %letter 42 .42 אבל במאמר בראשית נאמר, שאותו הסתום הקדוש, חקק חקיקה במֵעיו, בבינה, של נסתר אחד, נוקבא דעתיק, הנקוד בנקודה הנעוצה, נקודת המלכות דצ"א, שעלתה לבינה, והוציאה אח"פ דא"א מחוץ לראש שלו. אותה החקיקה שנחקקה בבינה, נחקקה ונסתרה בה, %break כמי שגונז הכול תחת מַפתח אחד. ואותו המפתח כולו גנוז בהיכל אחד. ואע"פ שהכול גנוז באותו ההיכל, עיקר הכול באותו המפתח, כי אותו המפתח הוא סוגר ופותח. %break ביאור הדברים. הסתום הקדוש, א"א, הנקרא חו"ס קדישא, חקק חקיקה של חיסרון אח"פ דכלים. במעיו, בבינה, של נסתר אחד, בפנימיות הנוקבא דעתיק. נקוד, פירושו, תיקון המסך לזיווג. בנקודה הנעוצה, בעיגול, במלכות דצ"א, הנקודה האמצעית, שעליה היה צ"א. %break וזהו להבדיל מהמסך המתוקן עם עטרת יסוד, כנהוג בו"ק של כל הפרצופים. כי מסך של עטרת יסוד נקרא נקודת היישוב, ולא בשם נקודה אמצעית. כי א"א נחקק ונחסר מג"ר שלו ע"י פנימיות העליון שלו, נוקבא דעתיק, שמתוקנת בה"ת בנ"ע שלה. %break ואותה החקיקה, שנחקקה בבינה, נחקקה ונסתרה בה, כמי שגונז הכול תחת מפתח אחד. מפתחא, מפתח, מלכות של עטרת יסוד, המתוקנת בכל ו"ק של פרצופי אצילות. %page 235 כי בפרצופי ו"ק יוצאת י' מאויר שלהם ונעשים אור, שהמסך יורד מנ"ע שלהם לפֶה, ומחזירים אח"פ למדרגה. %break ואז, אחר שיש להם אח"פ דכלים, קונים גם ג"ר דאורות. וע"כ נבחן המסך שבנ"ע בשם מפתחא, כי הוא סוגר את הפרצוף מהארת ג"ר, בעת שהוא בנ"ע. ופותח אותו בחזרה עם אורות דג"ר, בעת ירידתו בחזרה למקומו לפה. ומטעם זה מכונה פתח עיניים. %break ונאמר, שנסתרה בה, כמי שגונז הכול תחת מפתח אחד. כי אע"פ שעתיק עצמו נחקק בה"ת, מ"מ החקיקה שנחקקה בא"א מכוח עתיק, אינה דומה לחקיקה דעתיק עצמו. כי א"א נחקק ע"י מפתחא, עטרת יסוד, חסר מלכות. %break ונמצא, שבנ"ע דא"א שולטת רק עטרת יסוד ולא ה"ת. ולפיכך אוירא דא"א נודַע, להיותו מתוקן במפתחא. משא"כ אוירא דעתיק לא נודע, כי המלכות דנקודה אמצעית בו, שאינה ממשיכה בו ג"ר. ולא קשה, שאומרים כאן, שיש בא"א גו"ע, ולעיל נאמר שיש בו רק אח"פ, %break מחצית הכתר התחתון. כי כלפי עתיק יש לו רק אח"פ, אמנם כלפי עצמו הוא גו"ע וחסר אח"פ. %break ונאמר, שאותו המפתח כולו גנוז בהיכל אחד. כי א"א האציל לאו"א עילאין, וחקק גם לאו"א בחיסרון ג"ר דאורות ואח"פ דכלים. והם ההיכל, שבו נגנזו כל האורות דג"ר, %break ג"ר דנשמה, ג"ר דחיה, ג"ר דיחידה. וא"א המשיך גם ה"ת דעתיק להיכל זה, וגם בחינת עצמו, שהוא המפתחא. %break ואע"פ שהכול גנוז באותו ההיכל, עיקר הכול באותו המפתח. היכל, בינה, שהיא היכל לחכמה, שבה ג"ר וו"ק. שבג"ר שלה שולטת ה"ת, ובו"ק שלה שולט המפתחא, עטרת היסוד. ואע"פ שהכול גנוז באותו ההיכל, גם ה"ת מעתיק, מ"מ עיקר הכול באותו המפתח, %break בעטרת יסוד. כי ו"ק דבינה, ישסו"ת, רק בהם נבחן ההסתר, ו"ק מחוסרי ראש דג"ר. משא"כ בג"ר דבינה, או"א, ששם ה"ת בנ"ע, שם אינו חסר ג"ר, כי החסדים של או"א עילאין חשובים כמו חכמה וג"ר. %break ואע"פ שהסגירה והפתיחה נעשים ע"י ה"ת שבנ"ע, שבהיותה עולה לנ"ע היא סוגרת המוחין דג"ר, כי אז נשאר הפרצוף בחיסרון של אח"פ דכלים וג"ר דאורות. %break ובהיותה יורדת מנ"ע לפה, פותחת המוחין דג"ר, שיאירו בפרצוף. כי אז מחזירה האח"פ דכלים וג"ר דאורות לפרצוף. הרי שרק ה"ת עצמה היא הפותחת והסוגרת. %break עכ"ז כיוון שפתיחת מוחין אינם בג"ר אלא רק בז"ת, שבהן אינה שולטת ה"ת אלא עטרת היסוד, המפתחא, וג"ר של כל מדרגה, שבהן שולטת ה"ת, נשארות תמיד באוויר שלא נודע. לפיכך מיוחסות הסגירה והפתיחה למפתחא, ולא לה"ת. %letter 43 .43 באותו היכל יש אוצרות סתומים ומרובים, אלו על אלו. באותו ההיכל יש שערים עשויים לסתימה, שנעשו כדי לסתום את האורות. והם חמישים. ונחקקו לד' רוחות, %break והיו למ"ט (49) שערים, כי שער אחד אין לו צד, ואינו ידוע אם הוא למעלה או למטה. ומשום זה נשאר השער ההוא סתום. %break פירוש. כי יש ג' מיני ג"ר: ג"ר דנשמה, ג"ר דחיה, ג"ר דיחידה. ובכל אחת מאלו ג' מיני ג"ר, יש פרטים לאין קץ. ע"כ נאמר, אוצרות סתומים ומרובים, אלו על אלו. ובעת שה"ת שוכנת בנ"ע, נמצאות כל אלו המדרגות בהסתר ובלתי נודעות. %page 236 ויש שערים עשויים לסתימה, שנעשו כדי לסתום את האורות. והם חמישים. שערים הם בית קיבול לאורות. ויש בהם ב' בחינות: א. כשהם עוד בסתימה, שסגורים, סתומים ואינם מקבלים כלום, ב. כשהם פתוחים ומקבלים האורות מהעליון. %break בעת ששערי ההיכל הם בסתימה, הם במספר חמישים. אבל מבחינת פתיחת השערים, אינם אלא ארבעים ותשע. מספר חמישים הוא, כי ע"ס בעיקר רק חמש ספירות, כח"ב תו"מ, אלא הת"ת כוללת ו"ק, והן עשר. ולפיכך כשכל אחת בחמש ספירות כוללת עשר, הן חמישים. %break ונחקקו לד' רוחות, והיו למ"ט (49) שערים. כי הסגירה והפתיחה אינן נעשות בה"ת, אלא רק במפתחא, עטרת יסוד. ונמצא, שחקיקה, כלומר, החקיקות הראויות לקבלה, לא נעשו בכל חמש ספירות כח"ב תו"מ, אלא רק בד"ס כח"ב ת"ת, ולא במלכות. %break וד"פ עשר הם ארבעים. אמנם גם המלכות כוללת ע"ס כח"ב תו"מ. ונמצא, שגם היא יכולה לקבל מהמפתחא לט"ר שלה, עד עטרת יסוד שלה. לכן יש כאן חקיקה לארבעים ותשע ספירות: %break ארבעים מד"ס כח"ב ת"ת, שכל אחת מהן כלולה מעשר. וט"ר מהמלכות, שכוללת עשר. ונמצא, שאינו חסר, אלא המלכות דמלכות. %break לכן נאמר, שער אחד אין לו צד, ואינו ידוע אם הוא למעלה או הוא למטה. ומשום זה נשאר השער ההוא סתום. המלכות דמלכות, שער הנו"ן (50), עצם ה"ת, היורדת מעיניים לפה בעת גדלות. ואע"פ שה"ת יורדת מנ"ע דאו"א עילאין לפה, %break ואח"פ שלהם עם ישסו"ת, המלבישים עליהם, מתחברים למדרגת או"א לפרצוף אחד, שאז נמשכים בהם ג"ר דאורות, עכ"ז אין או"א מקבלים כלום מהאורות דג"ר, ונשארים באוירא דכיא, ודומים כמו שה"ת עוד לא ירדה כלל מנ"ע שלהם. %break לפי זה נמצא, כי ביחס ג"ר דבינה, שהן או"א עילאין, לא ידוע אם ה"ת עוד עומדת בנ"ע שלהם למעלה. שהרי עדיין נמצאים באור חסדים לבד, כמקודם לכן. או שה"ת ירדה מנ"ע אל מקום הפה, %break שהרי העלו לכלים דאח"פ שלהם עם ישסו"ת ומשפיעים המוחין דג"ר דאורות אל ישסו"ת, נמצא בהכרח שה"ת ירדה למטה לפה. באופן, שאם אנו מסתכלים ביחס או"א עילאין, נדמה לנו שה"ת בנ"ע. ואם אנו מסתכלים ביחס ישסו"ת, רואים אנו אותה למטה בפה. %break ונאמר, שער אחד אין לו צד, שהוא מלכות דמלכות, עצם ה"ת. אינו ידוע, אם הוא למעלה או למטה. כי ביחס או"א היא למעלה, וביחס ישסו"ת היא למטה. ומשום זה נשאר שער ההוא סתום. %break ונמצא משום זה, שמלכות דמלכות לא נפתחה כלל, והיא סתומה כמזמן הקטנות, כמטרם ירידתה לפה. כי פתיחת השערים נעשתה רק בישסו"ת, שבהם חסרה ה"ת, %break ועטרת היסוד משמשת בהם במקומה. אבל באו"א עילאין, שבהם משמשת ה"ת, הם נשארו סתומים מג"ר, כמקודם לכן. %break ומשום זה נשאר השער ההוא סתום. ותשכיל אמנם, כי אע"פ ששער הנו"ן הוא המלכות דמלכות, הנה זהו רק ביחס לכלים. אמנם ביחס לאורות, הוא נבחן לג"ר של המוחין, שהרי מחמתו נשארו או"א עילאין באור חסדים בלי ג"ר. וכן כל העליונים. %break הרי שסתימת שער הנו"ן, גורמת חיסרון של ג"ר דמוחין מכל המדרגות, ואין בהן אלא רק ו"ק דמוחין. ולומדים, שחמישים שערי בינה כולם ניתנו למשה, חסר אחד. והוא חיסרון של ג"ר דמוחין. כי ג"ר דמוחין אלו לא יאירו בעולמות, אלא רק בגמה"ת. %letter 44 .44 בתוך אותם השערים יש מנעול אחד, ומקום צר אחד, להכניס בו אותו המפתח, ואינו נרשם וניכר, אלא רק לפי הרשימה של המפתח, שאינם יודעים במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. ועל זה כתוב, בראשית ברא אלקים. %page 237 בראשית, זהו המפתח, שהכול סתום בו, והוא הסוגר והפותח. ושישה שערים כלולים במפתח ההוא, הסוגר והפותח. כשסוגר אותם השערים, וכולל אותם בתוכו, %break אז ודאי כתוב בראשית, מילה גלויה בכלל מילה סתומה. ברא, בכל מקום היא מילה סתומה, שמוֹרה, שהמפתח סוגר ואינו פותח. %break ביאור הדברים. ה"ת שבנ"ע נקראת מנעולא, בהיותה נועלת את האורות דג"ר, שאינם יכולים להאיר בפרצוף, כל עוד שהיא עומדת למעלה בנ"ע. %break ובתוך אותם השערים יש מנעול אחד, ומקום צר אחד. היסוד שבה"ת, בשער המ"ט דכלים. כי עצם ה"ת, מלכות דמלכות, הוא שער הנו"ן, ויסוד דמלכות הוא שער מ"ט, להכניס בו אותו המפתח. כי ביסוד של ה"ת נכנס המפתחא, %break עטרת היסוד של המוחין, המוריד ה"ת מנ"ע לפה, ונפתח הפרצוף באורות דג"ר. וע"כ נקרא עטרת היסוד בשם מפתחא. %break ואינו נרשם וניכר, אלא רק לפי הרשימה של המפתח, שאינם יודעים במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. המפתחא הוא עטרת היסוד של המוחין, והוא נכנס בבחינה שכנגדו שבה"ת, ביסוד דמלכות, המנעולא, שהיא ה"ת, אינו נרשם לגנוז ולנעול את ג"ר, %break אלא רק לפי הרשימה של המפתח, השולט בז"ת דבינה, ישסו"ת. אבל לא בעצמו, בה"ת השולטת בג"ר דבינה, או"א עילאין, הנחשבים תמיד לג"ר גמורות. וכמו כן המנעולא, אינו נרשם להיפתח, אלא ביסוד דמוחין. %break ובזה נמצא, שאינם יודעים במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. ידיעה, פירושו המשכת מוחין. כי לא נמשכו המוחין, אלא במפתחא, בז"ת דבינה, ששם משמשת המפתחא עטרת יסוד. אבל במקום או"א עילאין, שהם ג"ר דבינה, %break ששם אינה משמשת המפתחא, אלא ה"ת עצמה, שם נשארו בבחינת לא נודע. %break והתבאר, שאע"פ שעצם ה"ת אינו ידוע, אם הוא למעלה או למטה, עכ"ז מספיק להיות ידוע בשביל ישסו"ת. כי נפתח על ידה במוחין דג"ר. כי אין בישסו"ת אלא רק יה"ו בחוסר מלכות. ועטרת יסוד משמשת בו למסך במקום המלכות. וגם המוחין, %break המורידים את ה"ת מנ"ע לפה, משמשים ג"כ רק במסך דעטרת יסוד. כי בה"ת לא הייתה כלל סגירה וחיסרון של ג"ר, שתהיה צריכה להיפתח. שהרי היא משמשת באו"א, שהם תמיד בבחינת ג"ר. %break ולפי שכל ההסתר והסגירה לא היו אלא בעטרת יסוד, המשמשת בישסו"ת, נמצא, שעטרת היסוד דמוחין היא לבדה המפתחא, להוריד ה"ת מהעיניים לפה. כלומר, רק בכלים הדקים, הנעשים בכוח המסך דעטרת יסוד כמוהם. וזה שמסיק, %break שאינם יודעים במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. כלומר, שאין המוחין מגיעים, אלא לכלים דישסו"ת, היוצאים מבחינת המפתחא, עטרת יסוד. ולא לאו"א, בחינת ה"ת, מלכות דמלכות ועצם המנעולא. %break המילה בראשית, שהיא החכמה, כוללת בתוכה רק מפתחא, רק עטרת יסוד, שער מ"ט דכלים, ואינה כוללת את שער הנו"ן דכלים, מלכות דמלכות. לכן בראשית, זהו מפתח, שהכול סתום בו. שעימו נעשה הסתימה של הכול בקטנות. %break והוא סוגר ופותח. סוגר כל המוחין בקטנות בה"ת בעיניים, ופותח אותם בגדלות להוריד ה"ת מנ"ע לפה. %break וההבדל הוא, שע"כ אין פתיחת החכמה הרמוזה במילה בראשית, אלא לו"ק של המדרגות, שהן הכלים של אותו המפתח. אבל לג"ר של הפרצופים אין המוחין של בראשית מאירים. כי הכלים שלהן אינם ממפתחא אלא מה"ת. %page 238 ושישה שערים כלולים במפתח ההוא, הסוגר והפותח. כי ג"ר של המוחין חסרות בו, ואינו פותח אלא ז"ת של המוחין, שכל אחת מז"ת אין בה אלא ו"ק, והן שבע פעמים ו"ק. ונמצא, המפתחא, ספירה השביעית, עטרת יסוד, %break כולל בתוכו רק שישה שערים. שישה שערים כלולים במפתח ההוא, הסוגר והפותח. ומורה בזה, שאינו ממשיך אלא ו"ק דמוחין. %break ונאמר, בראשית, מילה גלויה בכלל מילה סתומה. ברא, בכל מקום שהוא, היא מילה סתומה, שמורה, שהמפתח סוגר ואינו פותח. כלומר, בראשית מורה על חכמה, שהיא מילה גלויה. %break אבל כשנאמר, בראשית ברא, המשמעות היא, שהחכמה נעלמה ונסתמה. ונאמר, בראשית, מילה גלויה בכלל מילה סתומה, משום שכתובה אחריה המילה ברא. ובכל מקום, ברא, מילה סתומה. הרי, שבראשית ברא, %break פירושו, שהחכמה נסתמה. ונמצא, כי המשמעות היא, סוגר ולא פותח, שהחכמה נסגרה, ועוד לא נפתחה. %break %H בְהבָּראם - באברהם %break %letter 45 .45 ברא היא מילה סתומה המורה, שהמפתח סוגר ואינו פותח. ובעוד שהמפתח סוגר במילה ברא, לא היה העולם, ולא התקיים, ותוהו היה מחפה על הכול. וכשתוהו זה שלט, לא היה העולם, ולא התקיים. %letter 46 .46 ומתי פָתח המפתח ההוא את השערים, והוכן לשימוש ולעשות תולָדות? כשבא אברהם, חסד, כמ"ש, אלה תולְדות השמיים והארץ בְהבָּראם. אל תקרא בהבראם, אלא באברהם. ואז, מה שהיה סתום הכול במילה ברא, חזרו האותיות, הכלים, %break לשימוש ונפתחו לשמוע, ויצא העמוד העושה תולדות, אבֶר יסוד קדוש, שהעולם עומד עליו. כי, ברא, אותיות אב"ר. ומתי פתח המפתח ההוא את השערים, והוכן לשימוש ולעשות תולדות? יש בשאלה הזו ג' דברים: %break א. פותח את השערים, הוא ירידת ה"ת מנ"ע לפה, שאז נפתחו מ"ט שערים במוחין דחכמה. %break ב. והוכן לשימוש, בהתלבשות החכמה באור חסדים, שמטרם התלבשות אור החכמה באור דחסדים, לא יוכלו האח"פ לקבל המוחין דחכמה, אע"פ שכבר התחברו בגו"ע למדרגה אחת. כי בלי לבוש דחסדים, מ"י לא מאיר באל"ה, %break ואל"ה עוד סתום בשם. ונבחן שעוד המוחין לא הזדמנו לשימוש בתחתון. %break ג. ולעשות תולָדות, פירושו הולדת נשמות. כי אחר שז"א מקבל המוחין האלו בשלמות, הוא מזדווג בנוקבא ומוליד נשמות הצדיקים. %break ומשיב, כשבא אברהם. מה שהיה סתום הכול במילה ברא, חזרו האותיות לשימוש. אברהם, חסד דז"א דגדלות, שאז נעשה החסד חכמה. ומטרם שבא אברהם, היה הכול סתום במילה ברא, ושלט תוהו על העולם, זו"ן, ולא היה לזו"ן אז לא חסדים ולא חכמה. %page 239 וכשבא אברהם, אור החסד המושפע בז"א, הנה אז נפתחו השערים בשפע החכמה. כי ה"ת ירדה מעיניים לפה, וישסו"ת התחברו עם או"א למדרגה אחת, ונמשכו לישסו"ת ג"ר דאורות, אור החכמה. %break וכיוון שכבר היה לז"א אור חסדים מאברהם, התלבש אור חכמה באור חסדים. ואז התחברו אותיות אל"ה במ"י, ונשלם שם אלקים, והמוחין התלבשו בז"א. ע"כ נאמר, %break כשבא אברהם, חזרו האותיות לשימוש, שנמשכו מוחין דחכמה בתוך החסדים, והתלבשו בז"א, ויצא העמוד העושה תולדות. %break כי אז ירדה ה"ת מנ"ע דז"א לפה, והשיג גם הוא בינה. וז"א ונוקבא, שהיו חסרים לו, שנקראים אצלו נה"י חדשים, עם יסוד דגדלות, הנקרא אבר יסוד קדוש, שהעולם עומד עליו, כי דרך אבר זה הוא משפיע לנוקבא, הנקראת עולם תחתון, ומוליד נשמות הצדיקים. %letter 47 .47 כשהאב"ר הזה נרשם במילה ברא, אז רשם הסתום העליון, רושם אחר לשמו ולכבודו. וזהו מ"י. וברא אל"ה. וגם השם הקדוש המבורך, מ"ה, נרשם והוציא ממילה ברא, אב"ר. והוא רשום באל"ה מצד זה, ובאב"ר מצד זה. %break הסתום הקדוש אל"ה קיים, ואב"ר קיים. כשנשלם זה, נשלם זה. חקק לאב"ר הזה אות ה', וחקק לאל"ה הזה אות י'. %break עתה הזוהר מבאר בפרט המוחין דז"א, שהביא מקודם בדרך כלל. ואומר, שבעת שהאב"ר נרשם במילה ברא, אז רשם הסתום העליון, רושם אחר לשמו ולכבודו, שהיא מ"י. כי אב"ר הוא יסוד ועטרה. ובר"א, מורה על הסגירה של ג"ר, %break מכוח עליית ה"ת לנ"ע. ועטרה של האב"ר נרשם בה"ת שבנ"ע, כמו שהמנעולא, ה"ת, נרשם ברושם של מפתחא, עטרת יסוד. %break וזה נבחן שהסתום העליון ההוא, או"א עילאין, הנרשמים בה"ת, עשו עתה רושם אחר במנעולא שלהם, הרושם של המפתחא, שהיא עטרה של האב"ר. ואז נקרא מ"י שעומד לשאלה, %break הראוי לקבל מ"ן ולהוריד ה"ת מעיניים, ולהעלות להם אותיות אל"ה, אח"פ, שעימהן נמשכות ג"ר דאורות. %break משא"כ מטרם שה"ת נרשם ברשימה דאב"ר, לא הייתה שום מציאות להמשכת ג"ר, כי ה"ת עצמה היא שער הנו"ן, שאינו נפתח בג"ר. וע"כ, מטרם שנרשם במפתחא דאב"ר, אינם נקראים מ"י, כי לא עומד לשאלה. %break וכשהאב"ר הזה נרשם במילה ברא, בעת שה"ת שבמילה ברא קיבלה הרשימה דאב"ר, שהיא המפתחא, אז רשם הסתום העליון, רושם אחר לשמו ולכבודו. וזהו מ"י. הנה אז רושמים או"א את המפתחא בה"ת שבנ"ע שלהם, %break שתהיה ראויה להיקרא מ"י, שעומד לשאלה, ולהמשיך מוחין דג"ר. כי אין המוחין נמשכים, אלא רק ברשימה של המפתחא. %break וברא אל"ה. שאחר שהתרשם המנעולא שבמילה ברא עם הרשימו דמפתחא, האב"ר, ונעשה מ"י, אז מ"י ברא אל"ה, שירדה ה"ת מנ"ע לפה, והעלה אח"פ, אותיות אל"ה, לראש, ונמשכו ג"ר. וברא אל"ה, לשון סתימה, %break מפני שעדיין אין בהם לבוש החסדים, ונמצאים אותיות אל"ה שעלו, עוד סתומות בשם, ואינן יכולות להתגלות בלי לבוש החסדים. %page 240 וגם השם הקדוש המבורך, מ"ה, נרשם והוציא מהמילה ברא, אב"ר. המלכות שירדה מעיניים לפה, נקראת מ"ה, כי עולם תחתון נקרא מ"ה. וזה המסך, שהיה מקודם בנ"ע, ירד עתה לפה, ונעשה הזיווג עליה, והוציאה קומת חסדים, %break אור של ברכה. וע"י זה הוציא סתימה של מילה ברא, ועשה אותו לאב"ר, יסוד המשפיע חסדים. %break וגם השם הקדוש המבורך, מ"ה, נרשם והוציא מהמילה ברא, אב"ר, כי היה חסר עוד באותיות אל"ה אור של חסדים להתלבש בהם, וע"כ היו עוד אל"ה סתומים בשם, וע"י אור הברכה של מ"ה, נפתח הסתימה של ברא, ונעשה לאב"ר משפיע. %break והוא רשום באל"ה מצד זה, ובאב"ר מצד זה. עתה נבחנו בהם ב' מדרגות זה כנגד זה. כי אל"ה, אח"פ, עם המוחין דחכמה, שעודם בחוסר חסדים בצד זה. ואב"ר, היסוד, שקיבל קומת חסדים מן המ"ה, עומד כנגדו מצד זה, בחוסר חכמה. %break ונאמר, שהסתום הקדוש אל"ה קיים, ואב"ר קיים. כי אל"ה שהשיגו המוחין דחכמה, הנקרא קודש, עומד בסתימה בפרצוף מצד זה, וכנגדו עומד אב"ר בקומת החסדים בפרצוף. וכשנשלם זה, נשלם זה. כי שניהם יצאו ע"י ירידת ה"ת מנ"ע לפה, %break כי האב"ר יצא מכוח המ"ה שבפה. וכן אל"ה, שהן אח"פ, עלו למעלה מכוח ביאת המלכות מתחתיהם לפה. ונמצא, כשנשלם זה, נשלם זה, כי באים בבת אחת. %break חקק לאב"ר הזה אות ה', וחקק לאל"ה הזה אות י'. כי ה' מורה על המסך, המוציא רק קומת חסדים בלי חכמה, להיותה מלכות, שאינה ראויה לקבל חכמה אלא רק חסדים. וי' מורה על מסך דזכר, הראוי לקבל חכמה. %break לכן חקק לאב"ר הזה אות ה', עם המסך מ"ה, הממשיך רק חסדים בלי חכמה. וחקק לאל"ה הזה אות י', עם מסך דזכר, הממשיך חכמה ולא חסדים. %letter 48 .48 כאשר התעוררו האותיות, אב"ר ה' ואותיות אל"ה י', להשלים לצד זה ולצד זה, אז הוציא אות ם'. לקח אחד את הם' לצד זה, לצד אותיות אלה"י, ואחד לקח את הם' לצד זה, %break לצד האותיות אבר"ה. ונשלם השם הקדוש. ונעשה הצירוף אלקים. ונשלם ג"כ השם אברהם. ע"כ נאמר, כשנשלם זה, נשלם גם זה. %break ויש אומרים, שלקח הקב"ה את האותיות מ"י, ונתן אותן באותיות אל"ה, ונעשה הצירוף אלקים. ולקח הקב"ה אותיות מ"ה, ונתן אותן באב"ר, ונעשה הצירוף אברהם. %break והמילה מ"י רומזת לחמישים שערי בינה. ויש במילה מ"י אות י', אות ראשונה של השם הקדוש. והמילה מ"ה רומזת למספר השם הקדוש, כי הוי"ה במילוי אותיות א' בגי' מ"ה (45). %break ויש במילה מ"ה האות השנייה של השם הקדוש הוי"ה, אות ה'. כמ"ש, אשרי העם שהוי"ה אלקיו. וכתוב, תולה ארץ על בלי-מה. שרומז על מספר הוי"ה במילוי אותיות א', %break שבגי' מ"ה. ואז התקיימו ב' עולמות, בי' העוה"ב, ובה' העוה"ז. במ"י ברא את העוה"ב, ובמ"ה ברא את העוה"ז. וזה רומז למעלה ולמטה. %break ואז עשה תולדות, ויצא השם שלם, מה שלא היה מקודם לכן. כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם, שהוא אותיות באברהם, כי כל התולדות היו תלויות בלי שלמות, עד שנברא שמו של אברהם. כיוון שנשלם השם הזה של אברהם, נשלם השם הקדוש. %break כמ"ש, ביום עשוֹת הוי"ה אלקים ארץ ושמיים. כי ביום עשות, ביום שנשלמו ע"י השם אברהם. ואז נזכר השם הוי"ה, מה שלא נזכר עד כאן השם הוי"ה בתורה. %break שאלו ב' הקומות, אור חכמה שבאל"ה, ואור החסדים שבמ"ה, התעוררו להשלים זה על זה, להתלבש זה בזה. ואז, אחר שהתלבשה החכמה בחסדים, הוציא מ"ם, המלכות המקבלת מאלו ב' הקומות יחדיו. %break ולקח אחד את הם' לצד אותיות אלה"י, ואחד לקח את הם' לצד האותיות אבר"ה, ונשלם השם הקדוש, ונעשה הצירוף אלקים. ונשלם ג"כ השם אברהם. כי יש עתה ד' אותיות אלה"י. וכן שחקק לאב"ר הזה אות ה'. ויש שם ד' אותיות אבר"ה. %page 241 ונמצא עתה, אחר שהשלימו אותיות זו על זו, שהתלבשו ב' הקומות חכמה וחסדים זה בזה, והוציא מ"ם, מלכות המקבלת מכולם. הנה אז לקח אחד אותה הם' לצד זה, לצד אותיות אלה"י, ואחד לקח את הם' לצד זה, לצד אותיות אבר"ה. %break כי אותיות אלה"י, מקבלים את הם' ונשלם השם הקדוש. ונעשה הצירוף אלקים. וכן אותיות אבר"ה, מקבלים את הם' ונשלם ג"כ השם אברהם. %break וכיוון שנשלם השם הזה של אברהם, נשלם השם הקדוש. כי הם ב' קומות חכמה וחסדים, הצריכות זו לזו. וע"כ לא נשלם השם הקדוש מטרם שנשלם השם אברהם. %break %H החיזיון של רבי חייא %break %letter 49 .49 השתטח רבי חייא על הארץ, ונשק את העפר, ובכה, ואמר, עפר עפר, כמה אתה קשה עורף, כמה אתה בעזות, אשר כל מחמדי העין יהיו בָּלים בך, כל עמודי האור שבעולם תאכל ותטחן. כמה אתה חצוף. רבי שמעון, שהיה מאיר לעולם, %break השליט הגדול, הממונה על העולם, שזכותו מקיים את העולם, מתבלה בך. רבי שמעון, אור המאור, אור העולמות, אתה בָּלה בעפר. ואתה קיים ומנהיג את העולם. %break השתומם רגע אחד ואמר, עפר עפר, אל תתגאה, כי עמודי העולם לא יהיו נמסרים לך, שהרי רבי שמעון לא מתבלה בך. %break יש להבין היטב עניין ההשתטחות הזאת של רבי חייא. עיקר העסק של רבי חייא ורבי יוסי בדרך שהולכים יחד, באותו השער הסתום, מלכות דמלכות, שאינה מקבלת כלום מכל אלו המוחין העילאין שב- 6000 שנה מטרם גמה"ת. %break ורבי יוסי השיב לרבי חייא, בשם רבי שמעון, שוודאי השער הזה נשאר סתום, וכל השלמות רק במפתחא. וזה שהציק להם מאוד. %break עד שבא רבי חייא להתעוררות גדולה, השתטח רבי חייא על הארץ, ונשק את העפר, ובכה, ואמר, עפר עפר, כמה אתה קשה עורף. ואמר, כמה אתה בעזות, אשר כל מחמדי העין יהיו בלים בך. %break כי ע"י חטאו של אדה"ר, נשרו כל הנשמות ממנו, ונפלו בשבי אל הקליפות, שהן כוללות כל הנשמות שבעולם. ואדה"ר בתשובתו תיקן רק את חלקו בלבד, וגם זה לא בשלמות הגמורה. ואחריו הן הנשמות, המתבררות בכל דור, ע"י תשובה ומע"ט עד גמה"ת. ונמצא, %break שכל אלו הנשמות הגבוהות, מיחידה וג"ר דחיה, תלויות בבירור ובזיווג על המלכות דמלכות, השער הסתום, שאין לה בירור וזיווג. %break הנה כל הנשמות ההן מתבלות בעפר, שהוא הקליפות, כמ"ש, והנה דמְעת העשׁוּקים, ואין להם מנחם. כי קליפת העפר שולטת עליהם בחוצפה ובקשיות עורף, בהיותה בטוחה בכוחה, שאין מי שיוכל להציל אותם מידה. %page 242 וזה שבכה רבי חייא, ואמר לעפר, לקליפות, כמה אתה קשה עורף, כמה אתה בעזות, אשר כל מחמדי העין יהיו בלים בך. כי כל אלו הנשמות הגבוהות מכולם, שהן מחמדי העין, נרקבות בך בלי תקווה להצילן מידך. %break וכל עמודי האור שבעולם תאכל ותטחן. כל צדיקי העולם, המאירים את העולם, נמצאים גם הם חסרים מהשלמתם, מסיבת השבי של אלו הנשמות הגבוהות. משום שכל הנשמות כלולות זו מזו. ולפיכך נמצא שגם הם נאכלים ונטחנים, בכוח החוצפה של העפר הזה. %break ורבי שמעון לא מתבלה בך. תחילה רצה לומר, שגם רבי שמעון נבלה בעפר הזה. כי שמע מרבי יוסי, שגם הוא הסכים, ששער זה סתום ואין לגלותו. ואח"ז תמה ואמר, רבי שמעון, כיוון שהוא המקיים כל העולמות ומנהיג אותם, איך אפשר שלא יהיה שלם בכל שלמותו? %break אח"ז השתומם רגע אחד, כלומר, שהתיישב בדעתו, ואמר, בהחלט שרבי שמעון לא מתבלה בך. כי הוא ודאי בתכלית השלמות, אלא שלא יכול להבין האפשרות הזו. %letter 50 .50 קם רבי חייא, והיה הולך ובוכה, ורבי יוסי עימו. התענה ארבעים יום מאותו היום, לראות את רבי שמעון. אמרו לו, אינך ראוי לראות אותו. בכה והתענה ארבעים יום אחרים. הראו לו במחזה את רבי שמעון ורבי אלעזר בנו, %break שהיו עוסקים בדבר זה, שאמר רבי יוסי משמו של רבי שמעון. וכמה אלפים היו מקשיבים לדבריו. %break מתוך מצוקתו על היופי שהתבלה בעפר, התאווה מאוד לראות מדרגתו של רבי שמעון. כי החליט, שרבי שמעון לא התבלה בעפר. %letter 51 .51 בתוך כך, ראה כמה כנפיים גדולות ועליונות, ורבי שמעון ורבי אלעזר בנו עלו עליהן, ועלו אל הישיבה של הרקיע. וכל אלו הכנפיים, היו מחכות להם. ראה, שרבי שמעון ורבי אלעזר חוזרים ומתחדשים בזיוום, והאירו יותר מאור זיו השמש. %break ישיבה עילאה היא ישיבה של הקב"ה. וישיבה של רקיע היא ישיבה דמט"ט. כנפיים הם המלאכים, המסייעים לנשמות להעלותן ממדרגה למדרגה. וכשם שהנשמה צריכה לסיוע הכנפיים אל העלייה, כך צריכה לסיוע שלהם להחזרתם למקומה. %break וכל אלו הכנפיים, היו מחכות להם, להחזירן. ראה אותם חוזרים מישיבה של הרקיע למקומם, לישיבה של רבי שמעון. והתחדשו בזיו אור פניהם, והאירו יותר מהאור של השמש. %letter 52 .52 פתח רבי שמעון ואמר, ייכנס רבי חייא, ויראה, בכמה עתיד הקב"ה לחדש פני הצדיקים לעוה"ב. אשרי מי שבא לכאן בלי בושה, ואשרי מי שעומד באותו העולם, כעמוד חזק בכל. וראה רבי חייא את עצמו, שהיה נכנס, ורבי אלעזר היה קם, וכן שאר עמודי העולם, %break שהיו יושבים שם, היו קמים מפני רבי חייא. והוא, רבי חייא, היה מתבייש ונכנס, והשמיט את עצמו, וישב למרגלותיו של רבי שמעון. %break רבי שמעון רומז לו, אשרי מי שבא לכאן בלי בושה. וכן ראה את רבי אלעזר ושאר עמודי העולם, שהיו בלי בושה. אבל רבי חייא בעצמו היה בבושה, מחמת שהתבלה בעפר הזה, %break ואין לו כוח להתגבר עליהם. והיה מתבייש ונכנס, והשמיט את עצמו, וישב למרגלותיו של רבי שמעון. %letter 53 .53 יצא קול ואמר, הַשְׁפֵּל עיניך, אל תזקוף ראשך, ואל תסתכל. השפיל את עיניו, וראה אור, שהיה מאיר למרחוק. חזר הקול כבתחילה, ואמר, עליונים הנסתרים והסתומים, פקוחי העיניים, המשוטטות בכל העולם, הסתכלו וראו. %page 243 תחתונים, הישֵנים, ואור עיניכם סתום בחורי עיניכם, הקיצו. אחר שציית להשפיל עיניו למטה ולא לזקוף ראשו, זכה לשמוע הכרוז הזה, שבגללו השיג כל מבוקשו. %break עליונים הנסתרים והסתומים, פקוחי העיניים, המשוטטות בכל העולם, הסתכלו וראו. תחתונים, הישנים, ואור עיניכם סתום בחורי עיניכם, הקיצו. הכרוז עורר אלו הנשמות, %break שהיו מצייתות למילותיו של רבי שמעון, אלו שהיו שם וגם אלו שלא היו שם. הכרוז יצא לכל נשמות הצדיקים, וחילק אותם לב' כיתות: %break א. קדושים עליונים, הנסתרים והסתומים, שזכו לפקיחות עיניים, ולשוטט בכל העולם. להם קרא, שיסתכלו ויראו, שימשיכו האורות העליונים, יחד כאחד עם כיתה ב'. %break ב. כל אלה מחנות שהולכים מגורשים אחרי הקב"ה ושכינתו והולכים מגורשים משכינתו. ומכנה אותם תחתונים, הישנים, ואור עיניהם סתום בחורי העיניים, ולהם קרא שיתעוררו. %letter 54 .54 מי מכם אשר הפך חושך לאור, והמר יטעם לו כמתוק, עוד מטרם שבא לכאן, בעודו בחיים בעוה"ז. מי מכם, אשר בכל יום מצפה לאור, המאיר בשעה שהמלך פוקד את האיילה, %break שאז מתגדל כבוד המלך, ונקרא מלך על כל מלכי העולם. ומי שאינו מצפה לזה בכל יום בעודו בעוה"ז, אין לו חלק כאן. %break הכרוז מדגיש לכל כיתה את עיקר המעלה הרצויה בכל אחת מהן: א. למעלת הכיתה הראשונה אומר, מי מכם, אשר הפך חושך לאור, והמר יטעם לו כמתוק. והם הנשמות דאצילות. כי בבי"ע, כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים, %break חושך לעומת אור, ומר לעומת מתוק. ולפיכך בתורה דבי"ע יש כשר ופסול, טמא וטהור, איסור והיתר, קודש וחול. %break משא"כ תורה דאצילות כולה שמותיו של הקב"ה, ואין שום חול שם. כי שם נבחן לבן הארמי לשם קדוש, וכן פרעה. %break וכל השמות שבבי"ע הם קליפות וטומאה, הם שם רק שמות קדושים נשגבים. ונמצא, שאלו הנשמות, שזכו לאור האצילות, הופכות כל חושך להיות אור, וכל מר למתוק. %break ב. למעלת כיתה שנייה אמר, מי מכם, אשר בכל יום מצפה לאור, המאיר בשעה שהמלך פוקד את האיילה, שאז מתגדל כבוד המלך, ונקרא מלך על כל מלכי העולם. אלו שנודדים אחר השכינה, היושבת בדד, ומצפים תמיד להקב"ה, %break שיקים השכינה מעפר. ומי שאינו מצפה לזה בכל יום בעודו בעוה"ז, אין לו חלק כאן. %letter 55 .55 בתוך כך ראה הרבה מהחברים מסביב כל העמודים העומדים, וראה שמעלים אותם לישיבה של הרקיע. אלו עולים ואלו יורדים. ולמעלה מכולם ראה את בעל הכנפיים, מט"ט, שהיה בא. %break בעוד שהכרוז קרא, הוא ראה כמה מנשמות הצדיקים, השייכות לאותן ב' כיתות, מסביב כל העמודים העומדים, נשמות הצדיקים, שכבר היו בישיבה של רבי שמעון, וראה אותן עולות לישיבה של הרקיע, מהן עלו ומהן ירדו. %break כיתה ראשונה עלתה וכיתה שנייה ירדה, כי כך הם מסייעים זה לזה, כפי קריאת הכרוז, שלכיתה ראשונה אמר, הסתכלו וראו, ולכיתה שנייה אמר, הקיצו. %break וראה, כי מהתעוררותן של כל אלו הנשמות, מכוח ב' כיתות יחד, ירד מט"ט מישיבה זו לישיבה של רבי שמעון, ונשבע השבועה. ולמעלה מכולם ראה את בעל הכנפיים, %page 244 שהיה בא, והוא נשבע השבועה. כי למעלה מכולם, פירושו, כמו מכוח כולם. ובעל הכנפיים, הוא מט"ט. %letter 56 .56 המלאך מט"ט נשבע שבועה, ששמע מאחורי המסך, שהמלך פוקד בכל יום, וזוכר את האיילה השוכבת לעפר. ובאותה שעה בועט בעיטות ב-390 רקיעים, וכולם נחרדים ונבהלים מלפניו. והמלך מוריד דמעות, על זה שהשכינה בעפר. והדמעות, הרותחות כאש, %break נופלות לתוך הים הגדול. ומכוח הדמעות האלו, עומד ומתקיים אותו הממונה שעל הים, שנקרא רהב, ומקדש את שם המלך הקדוש, ומקבל עליו, לבלוע כל מימי בראשית ויאספם לתוכו, בשעה שכל העמים יתאספו על העם הקדוש, והמים יתייבשו, ויעברו ביבשה. %break הוא נשבע שבועה, שהמלך פוקד, וזוכר בכל יום את האיילה השוכבת לעפר, שהיא השכינה הקדושה. אמנם אין הכוונה על כללות השכינה, כי על זה לא היה צריך להישבע השבועה, כי דבר גלוי לכל הוא. אלא הכוונה היא על מלכות דמלכות, שסבר רבי חייא, %break שהיא שבויה בין הקליפות, ונעזבה לגמרי. שבכה ואמר, עפר, כמה אתה קשה עורף, כמה אתה בעזות, אשר כל מחמדי העין יהיו בלים בך, כל עמודי האור שבעולם תאכל ותטחן. ולפיכך היא מכונה, איילה השוכבת לעפר. %break וכאן נגלה לרבי חייא הסוד הגדול הזה, ע"י מט"ט, שבא לישיבה של רבי שמעון. כי הוא נשבע שבועה, שהמלך פוקד וזוכר בכל יום את האיילה השוכבת לעפר, אלא באותה הדרך שמט"ט הולך ומבאר לפנינו. %break ובאותה שעה בועט בעיטות ב-390 רקיעים, וכולם נחרדים ונבהלים מלפניו. הזיווג דהכאה של האור העליון על המסך נבחן, שהאור העליון בועט בעיטות במסך, %break שהאור העליון בועט ורוצה להיכנס למטה מהגבול שבמסך, והמסך מעכב אותו ומחזיר את האור העליון לאחוריו, שהחזרה זו הוא או"ח, העולה מהמסך מלמטה למעלה, ומלביש את האור העליון. %break ועניין 390 רקיעים, הוא, כי המסך נקרא הרקיע המבדיל. והוא כולל בתוכו ד' בחינות, חו"ב תו"מ, ד' אותיות הוי"ה. ומתוך שהמלכות נמתקה בבינה, נמצא המסך בבינה, וספירת הבינה מרומזת במאות. נמצא שאלו ד' הבחינות שבמסך חו"ב תו"מ עולות ל-400. %break אמנם, על המלכות דה"ת אין זיווג, כי היא השער הסתום, ולפיכך נבחנת המאה של ספירת המלכות, ה"ת, שחסרה שם 10 של המלכות דמלכות, ואין בה אלא ט"ר, שעולות ל-90. %break וזהו הרמז, שבמסך, הנקרא רקיע, שהאור העליון מזדווג עליו בזיווג דהכאה, שהיא בעיטה, אין שם 400, אלא 390, וחסרה 10, מלכות דמלכות. וע"כ מכונה הרקיע בשם 390 רקיעים. ונאמר, שבועט בעיטות ב-390 רקיעים, בכל יום, %break בעת הזיווג עם השכינה, חוץ מהאיילה השוכבת לעפר, שמבחינת הזיווג הזה היא חסרה שם, כי היא 10, החסרות מ-400. %break וכולם נחרדים ונבהלים מלפניו. כי הכאת המסך באור העליון בּרְתֵת וּבְזיעַ, מתוך יראה, שלא יקבל יותר מגבולו. והמלך מוריד דמעות על זה. %break המוחין דקומת חכמה מכונים עיניים. כי חמש ספירות דראש נקראות גו"ע ואח"פ. וכמו שאלו הטיפות, שהעיניים פולטות אותן לחוץ, נקראות דמעות, כך אלו הטיפות, שקומת חכמה פולטת לחוץ, מכונות דמעות. %break פליטת טיפות נעשה בזיווג דהכאה. כי האור העליון, הנמשך לתחתון, ופוגע במסך, בועט ומכה בו, שרוצה להמשיך למטה מהגבול שבמסך. אלא שתכף ומיד המסך מתחזק עליו, ודוחה אותו לאחוריו, כי אינו נותן לו לעבור גבולו. %page 245 אמנם בינתיים, מטרם שהמסך דחה אותו לאחוריו, נמשכות בהכרח טיפות קטנות מאוד מהאור העליון, למטה מגבולו של המסך, %break שהמסך עם כל זריזותו לא הספיק לדחותן ממנו ולמעלה. ותדע, שאלו הטיפות לא תוכלנה להיכלל בקומת החכמה, שיצאה בתחתון, להיותן בלי לבוש של או"ח. והן נפלטות ויוצאות לחוץ מפרצוף החכמה. והן המכונות דמעות. %break ובעת שהאדם הגשמי מתמלא רחמים ואהבה על חברו, הוא מוריד דמעות מעיניו. זה נמשך משורש הדמעות הרוחניות האמורות. כי כל דבר רוחני הנוהג בעליונים, מכה ומוציא לו ענף בבריות הגשמיות. כי האור העליון בועט ומכה על המסך לעבור גבולו, %break משום שהאור העליון נמשך תמיד רק מא"ס, שלמעלה מעולם הצמצום, שאינו נבחן שם שום גבול. %break ומתוך שהאור העליון חושק ומתאווה להתפשט בתחתון, כמו שלומדים, התאווה הקב"ה לָדוּר בתחתונים, וכן לומדים, שכינה בתחתונים צורך גבוה. ע"כ, הוא בועט ומכה על הגבול שבמסך, %break להימשך למטה מגבולו, והמסך מחזירו לאחוריו כאו"ח. אשר בינתיים, נפלטו דמעות לחוץ. %break הרי שהדמעות האלו, באו מתוך הרחמים והאהבה אל התחתון. ולכן גם בענף הגשמי נפלטו תמיד דמעות, בעת שמעיו הומים ומתעוררים באהבה וברחמים על חברו. אבל הדמעות הרוחניות אינן נאבדות, כמו הגשמיות. %break הדמעות הרותחות כאש, נופלות לתוך הים הגדול. כמ"ש, כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאוֹל קנאה, רשָפיה רשפי אש שלהבת י"ה. כי אלו הדמעות באות מתוך רחמים ואהבה מהאור העליון אל התחתון. %break וכמו שתמצא בענף הגשמי, בעת שהאדם נכמרו מעיו באהבה וברחמים על חברו, נמצאות הדמעות רותחות, כפי מידת כְּמירַת מעיו עליו. כך הוא בדמעות האמורות, שרותחות כאש, שרשפיה רשפי אש שלהבת י"ה. וע"כ נאמר, הדמעות הרותחות כאש, %break נופלות לתוך הים הגדול. ומידת המלכות מצד החכמה נקרא הים הגדול, כי ממנה נמשכים מים רבים אדירים משְׁבְּרֵי ים. %break ומכוח הדמעות האלו, עומד ומתקיים אותו הממונה שעל הים, שנקרא רהב. אותו השר של הים, שנהרג בעת בריאת העולם. כמ"ש, ובתבונתו מחץ רהב, שבעת שנאמר לו, ייקווּ המים אל מקום אחד, לא רצה לבלוע מימי בראשית. %break ומאלו הדמעות, הנופלות לים הגדול, הוא עומד ומתקיים, שהולך על ידיהן ושב לתחייה. %break ונאמר, שמקדש את שם המלך הקדוש, ומקבל עליו, לבלוע כל מימי בראשית. כי בעת בריאת העולם, לא הגיע שום תיקון אל המלכות דמלכות. כי המאציל תיקן העולמות אבי"ע במ"ן דבינה ולא במ"ן דמלכות, שזה הספיק רק לט"ר דמלכות ולא למלכות דמלכות. %break וכמ"ש, עַמי אתה. עימי אתם בשותפות, אני התחלתי העולמות ואתם גומרים אותם. כי המלכות דמלכות כל תיקונה מוטל רק על התחתונים. ולפיכך, כשנאמר לשר הים, ייקוו המים אל מקום אחד, סירב ולא רצה לבלוע כל מימי בראשית, כי הקליפות היו גוברות עליו, %break מחמת החיסרון של תיקון המלכות דמלכות. וע"כ נהרג. אמנם אלו הדמעות הן המבררות והמתקנות את המלכות דמלכות. %page 246 וע"כ נותנות חיוּת לשרו של ים, שיוכל לעמוד לקדש את שם המלך הקדוש, לקיים מצוות אדונו ולבלוע כל מימי בראשית. כי אז תתבטלנה כל הקליפות שבעולם וכל כוחות הרשע, וייקוו כולם אל מקום אחד, לעולם האצילות. %break כי עולם האצילות יתפשט בשווה עם רגלי א"ק עד לעוה"ז, ויהיה גמה"ת, כי ישוב בי"ע להיות אצילות. %break ובשעה שכל העמים יתאספו על העם הקדוש, והמים יתייבשו, ויעברו ביבשה. כי זה יהיה לעתיד בגמה"ת, שאז כל אומות העולם (אוה"ע) תתקבצנה בבת אחת, להשמיד את ישראל. ואז יתגלה, ששרו של ים יבלע כל מימי בראשית. %break שיתייבשו המים ובני ישראל יעברו ביבשה. כמ"ש, כימי צאתך מארץ מצרים, אראנו נפלאות. אבל אז הייתה רק התחלה, כי לא היה אלא בים סוף, ורק לשעתו. אבל בגמה"ת יבולע המוות לנצח. %break ובזה, ביאר מט"ט את השבועה שלו, שנשבע, שהמלך פוקד בכל יום, וזוכר את האיילה השוכבת לעפר. כי הגם שהזיווג שעושה בכל יום עם שכינתו, הוא רק ב-390 רקיעים, רק בט"ר דמלכות, והמלכות דמלכות נשארה שוכבת בעפר, שנדמה לנו, שאין המלך זוכר אותה כלל. %break והנה אינו כן, אלא שפוקד אותה עם כל זיווג וזיווג. כי בכל זיווג נפלטות דמעות לחוץ מכוח הבעיטות שבועט ב-390 רקיעים, ואינן נאבדות, אלא נופלות לים הגדול, המלכות דמלכות, המקבלת תיקונה ע"י הדמעות הללו לאט לאט. %break ובשיעור הזה הולך וקם לתחייה שרו של ים. עד שמתקבצות הדמעות לשיעורן המספיק לברר המלכות כולה. שזה יהיה בעת שתתקבצנה כל האומות שבעולם בבת אחת על ישראל, ואז יקום שרו של ים לתחייה, ויבלע כל מימי בראשית. %break כי המלכות דמלכות תקבל תיקונה מהשלם. הרי שהמלך פוקד את איילה בכל יום ויום, עד שתקבל תיקונה מהשלם. %break וכאן נגלו לרבי חייא כל משאלותיו, כי ראה ששום דבר אינו מתבלה בעפר, אלא להיפך, שיש עליו זיווג בכל יום ויום, כמו שנשבע לו מט"ט. %letter 57 .57 בתוך כך שמע קול, שאמר, פנו מקום פנו מקום, כי מלך המשיח בא לישיבתו של רבי שמעון. משום שכל הצדיקים שם, הם ראשי ישיבות, שאותן הישיבות ידועות הן שם. וכל אלו החברים שבכל ישיבה, עולים מישיבה שכאן לישיבה שברקיע. %break ומשיח בא בכל אלו הישיבות, וחותם תורה מפיהם של החכמים. ובשעה ההיא בא המשיח, לישיבתו של רבי שמעון, מעוטר מראשי הישיבות בעטרות עליונות. %break כי מכוח הגילוי הגדול הזה, שבשבועת מט"ט, שהוא גילוי הקץ, התעלו מאוד כל אלו הצדיקים, שהיו בישיבה של רבי שמעון, ומכ"ש אלו ב' כיתות הצדיקים, שהיו הגורמים לביאת מט"ט ושבועתו. %break שע"י זה השיגו מעלות נפלאות ביותר, והתעטרו כולם והגיעו למדרגות ראשי ישיבה. %break כי בכל הישיבות, יש חברי הישיבה, ויש עליהם ראשי ישיבה. וההפרש ביניהם כמו ו"ק לג"ר של המדרגה. שבעת שגילה מט"ט סוד הקץ, יצא קול ואמר, פנו מקום, כי מלך המשיח בא. כי הקץ קשור במלך המשיח. %break ונותן טעם על מה שזכו לזה כל הצדיקים שבישיבה של רבי שמעון, משום שכל הצדיקים שם הם ראשי ישיבות. כי לזכות לקבל פניו של המשיח, צריכים להשוואת הצורה עימו. %break ומלך המשיח הוא אור יחידה. ולפיכך, לולא שזכו כל החברים להשיג בחינת ראשי ישיבות, לא היו זוכים לקבל פניו של המשיח. %page 247 וכל אלו החברים שבכל ישיבה, עולים מישיבה שכאן לישיבה שברקיע. והזוהר משמיענו, שלא לחשוב שבחינת ראשי ישיבות הוא ג"ר של מדרגות נמוכות. לזה אומר, %break ישיבות שכאן היו במדרגות גבוהות מאוד נעלות, עד שכל החברים של הישיבות האלו זכו לעלות משם לישיבה שברקיע. ועתה, זכו כל אלו החברים לבחינת ראשי הישיבות. %break ולא עוד, אלא גם משיח בא בכל אלו הישיבות, וחותם תורה מפיהם של החכמים. כלומר, כל כך גָבְהָה מעלת חברי הישיבות האלו, עד שהמשיח בא בכל אלו הישיבות, %break להתעטר מחידושי תורתם של חברי הישיבה. ועתה זכו כל אלו חברי הישיבות, להיות בדרגת ראשי ישיבות לאותם הישיבות. %break וזהו שמסיק, ובשעה ההיא בא המשיח, לישיבתו של רבי שמעון, מעוטר מראשי הישיבות בעטרות עליונות. אמנם עתה, אחר שכל אלו חברי הישיבות זכו למדרגת ראשי ישיבות, %break נמצא שהמשיח מתעטר מתורה של ראשי ישיבות. ונמצא מתעטר מראשי ישיבות בעטרות עליונות ביותר. %letter 58 .58 באותה שעה קמו כל החברים, וקם רבי שמעון, ואורו היה עולה עד גובה הרקיע. אמר לו המשיח: רבי, אשרי לך, שתורתך עולה ב- 370 אורות, וכל אור מתחלק ל-613 טעמים, עולים וטובלים בנהרות האפרסמון הטהור. והקב"ה, %break הוא חותם תורה מישיבתך, ומישיבת חזקיה מלך יהודה, ומתוך ישיבת אֲחיָה השילוני. %break בעת שנגלה להם המשיח, ובא לישיבה של רבי שמעון, אז קמו כל החברים, ורבי שמעון קם באותה המדרגה עד שאורו היה עולה, עד גובה רקיע. וזה רומז, שרבי שמעון השיג אותו האור של 10 הרקיעים, %break החסרים מחמת השער הסתום של המלכות דמלכות. ואורו היה עולה עד גובה רקיע, שהוא אור יחידה. %break ואמר לו המשיח, שתורתך עולה ב-370 אורות, וכל אור מתפרש ל- 613 טעמים, עולים וטובלים בנהרות האפרסמון הטהור. כלומר, תורתו עולה לעתיק יומין, שבו כל ספירה עולה עד 100,000. וד"ס חו"ב תו"מ, הן בו 400,000. %break כי יחידות בנוקבא, ועשרות בז"א, ומאות באמא, ואלפים באבא, וריבוא בא"א, ומאות אלפים בעתיק. %break אמנם לפי זה היה לו לומר, שתורתך עולה ב-400 אורות, וכל אור עולה ל-1000 טעמים, כלומר 400,000. אלא רמז לו, כי מבחינת האורות, שהם מאמא, אינו משתמש ב-400 בשלמות, אלא רק ב- 370, כמ"ש, מן השלושים נכבד ואל השלושה לא בא. %break כי אע"פ שאורו עולה עד גובה רקיע, מ"מ אל ג"ר של המאה העליון של הי' לא בא. ונמצא לו רק 370 אורות חסר 30 העליונים. %break ועד"ז מבחינת האלפים, שהן אורות דאבא, אינו משמש בג"ר ממש של כל אלף, אלא רק בו"ק של כל אחד, שהן 600. ובמקום ג"ר של כל אלף משמש בי"ג (13), שהם חכמה של ל"ב (32) נתיבות. כי י"ג הם חכמה של ל"ב נתיבות, הנקרא אפרסמון הטהור. %break וע"כ אמר לו המשיח, שתורתך עולה ב-370 אורות, וכל אור מתפרש ל-613 טעמים, עולים וטובלים בנהרות האפרסמון הטהור. אשר ב- 400 דאמא חסרים 30 דחכמה עליונה, ואין בה אלא רק 370. ובכל 1000 חסרות 400 העליונות, %break שהן מחכמה קדומה. ובמקומן משמש י"ג נהרות האפרסמון הטהור. ואין בכל 1000 אלא רק 613, כי כן הם העולים כל סודות סתומים עילאין מישיבה של רבי שמעון. %break והקב"ה, הוא חותם תורה מישיבתך. המשיח בא בכל אלו הישיבות, וחותם תורה מפיהם של החכמים, כי הוא מתגדל ומתעטר ע"י חידושי התורה של כל הצדיקים. ולומדים, שכל הנביאים לא ניבאו אלא לימות המשיח, אבל לעת"ל כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך. %page 248 כי אז כבר יתוקנו כל המדרגות השייכות לימות המשיח, וכל סודות התורה יהיו בבחינת עין לא ראתה אלקים זולתך. ואז נבחן שהקב"ה חותם תורה. %break וכיוון שתורה של אלו ג' ראשי נשמות, היא מבחינת לאחר ימות המשיח, מבחינת עין לא ראתה אלקים זולתך, לכן אמר לו משיח, כי הקב"ה חותם תורה מישיבתך, ומישיבה של חזקיה מלך יהודה, ומתוך ישיבת אחיה השילוני. %break כי אלו השלושה זכו לסודות התורה של עין לא ראתה אלקים זולתך, והקב"ה עצמו חותם תורה מפיהם. %letter 59 .59 ואני לא באתי לחתום תורה מישיבתך, אלא משום שבעל הכנפיים יבוא כאן. כי אני יודע, שלא ייכנס לישיבה אחרת, אלא לישיבתך. באותה שעה סיפר לו רבי שמעון אותה השבועה, %break שנשבע בעל הכנפיים. אז הזדעזע המשיח, והרים קולו, והזדעזעו הרקיעים, והזדעזע הים הגדול, והזדעזע הלווייתן, והעולם חשב להתהפך. %break בתוך כך ראה את רבי חייא למרגלותיו של רבי שמעון. אמר, מי נתן כאן אדם לבוש בגד עולם ההוא. כלומר, בגוף מעוה"ז? אמר רבי שמעון, זהו רבי חייא, אור מֵאור התורה. %break אמר לו, ייאספו הוא ובניו. כלומר, שייפטרו מהעוה"ז, ויהיו מהישיבה שלך. אמר רבי שמעון, זמן יינתן לו. נתנו לו זמן. %break משיח אמר לו, כי לא בא לחתום, אלא כדי שבעל הכנפיים יבוא לישיבה שלו, שרוצה לדעת, מה שאמר לו. ומה שאמר, כי אני יודע, שלא ייכנס לישיבה אחרת, אלא לישיבה שלך. זה כי לא ילך לישיבות של חזקיה מלך יהודה ואחיה השילוני. %break אז הזדעזע המשיח, והרים קולו. כי מחמת גילוי הקץ, שגילה מט"ט, שבעת ההיא יהיו צרות נוראות על ישראל, שיזדעזעו הרקיעים, וכן הים הגדול, והעולם יתהפך, כמו שלומדים, ששת אלפים שנה קיים העולם ואחד חרב. ע"כ הרים קולו, כי רצה להמתיק כל אלו הזעזועים. %break ואמר, מי נתן כאן אדם לבוש בגד עוה"ז? המשיח התפלא על רבי חייא, על היותו מלובש בגוף הגשמי של העוה"ז. כי אחר שזכה להיות כאן, וזכה לגילוי דמט"ט ולשבועתו, נמצא שכבר תיקן כל בחינת הרע. וכן זכה לקבל פני המשיח. %break נמצא, שגמר כל עבודתו בעוה"ז, ואין לו מה לעשות עוד בעוה"ז. א"כ הוא צריך להסתלק ולהיכנס לישיבה של רבי שמעון בגן עדן. ולמה לו להיות עוד בעוה"ז בחינם? %break וזה שאמר רבי שמעון, זמן יינתן לו. כלומר, רבי שמעון הוכיח לו, שיש לתת לו זמן מחדש, כי הוא צריך עוד לחיות בעוה"ז, ולעסוק בתיקונים חדשים. ואז נתנו לו זמן. כלומר, שהמשיח ורבי שמעון הודיעו לו, מה שיש לו עוד לעשות בעוה"ז. %letter 60 .60 ויצא המשיח משם, כשהוא מזדעזע ועיניו זולגות דמעות. הזדעזע רבי חייא, בכה ואמר, אשרי חלקם של הצדיקים בעולם ההוא, ואשרי חלקו של רבי שמעון, שזכה לכך. עליו כתוב, להנחיל אוהביי יש ואוצרותיהם אמלא. %break כי המשיח יצא מישיבה של רבי שמעון, ועיניו זולגות דמעות, מרוב הגעגועים לגאולה השלמה. ומטעם זה הזדעזע גם רבי חייא. %page 249 %H עימי אתה בשותפות %break %letter 61 .61 רבי שמעון פתח, ואשים דבריי בפיך ובצל ידי כיסיתיך, לנטוע שמיים וליסוד ארץ, ולאמור לציון, עַמי אתה. כמה יש לו לבן אדם לעמול בתורה יום ולילה, %break כי הקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה ע"י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד. %break הקב"ה נתן את כוח הדיבור שלו בפיהם של הצדיקים, כמ"ש, עַמי אתה, להיות שותף עימי. כמו שאני, עשיתי שמיים וארץ בדיבור שלי, כמ"ש, בדבר ה' שמיים נעשו, כך הצדיקים יבְראו שמיים בכוח הדיבור שלהם. %break ובזה פתח רבי שמעון את הפסוק, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. וברא, לשון סתום, לשון שסוגר ולא פותח. ויש להבין, למה עשה אותם בסתימה. ואומר, שעשה כך, כדי לשים גמר תיקונם של שמיים וארץ בדיבור של צדיקים, %break ולעשותם שותפים עימו בבריאת שמיים וארץ. וזה כמ"ש, ואשים דבריי בפיך. ויש בזה ב' בחינות של חידוש שמיים וארץ, שנתן בפיהם של הצדיקים: %break א. לתקן חטאו של אדה"ר. כי המאציל עשה התיקון שמיים וארץ, באופן הנעלה קודם חטאו של אדה"ר, כמו שמבואר במעשה בראשית, אשר הזו"ן דאצילות עלו לא"א ואו"א עילאין, ואדה"ר עלה והלביש את ישסו"ת וזו"ן דאצילות. %break והיה לו לאדה"ר נר"ן דאצילות, הנקרא זוהר עליון, עד שעקבוֹ של אדה"ר היה מַכְּהֵה גלגל חמה. %break ואחר החטא דעצה"ד ירד עד לעוה"ז הגשמי. ונר"ן שלו באים לו עתה מג' עולמות דבי"ע דפרודא. ושמיים וארץ דאצילות ירדו בסיבתו לו"ק ונקודה מטבור דא"א ולמטה. ומוטל על הצדיקים תיקון, לתקן כל הפגמים, שנעשו ע"י החטא, %break ולחזור ולחדש את השמיים ואת הארץ דאצילות, שהם זו"ן, ולהעלותם לא"א ולאו"א, כמו שהיו לפני החטא. והצדיקים עצמם יקבלו בחזרה את הזוהר העליון של אדה"ר, שהוא נר"ן מעולם האצילות. %break ב. כי גם אדה"ר קודם החטא, לא הייתה לו כל השלמות, שרצה המאציל להעניק לו. וע"כ אחר שהצדיקים יתקנו החטא דעצה"ד, וישיגו השלמות דנר"ן דאצילות, שהייתה לאדה"ר קודם החטא, מוטלת עליהם עבודה מחדש, להמשיך כל המוחין העליונים, %break שעוד לא היו בעולם לגמרי, כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתך. %break ואלו העולמות, שעין לא ראתה, שישלימו הצדיקים, נקראים שמיים חדשים וארץ חדשה. כי הם חדשים ממש, שעוד לא היו במציאות לגמרי. משא"כ אלו שמיים וארץ, שהצדיקים מחדשים ומחזירים אותם, כמו שהיה במעשה בראשית קודם החטא דאדה"ר, %break אינם נקראים שמיים וארץ חדשים ממש. שהרי היו פעם בעולם, כי כבר המאציל תיקן אותם מעצמו קודם החטא. אלא שהם מחודשים. כי לאחר שנפגמו והתבטלו, חזרו והתחדשו. %break וע"כ אין הצדיקים האלו נחשבים עוד לשותפים עם הקב"ה. הרי שהפסוק, ואשים דבריי בפיך, שמביא רבי שמעון, כוונתו הוא על המוחין העילאין, שגם אדה"ר היה חסר מהם, %page 250 שאֵלו התחדשו ממש ע"י הצדיקים, כי לא יצאו עוד מהמאציל, וע"כ נחשבים הצדיקים בהם לשותפים ממש. %break כי הקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה, ע"י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד. ז"א נקרא קול, נוקבא נקראת דיבור. כשהצדיק עוסק בתורה, מעלה מ"ן לזו"ן, בקול ובדיבור של התורה שלו. קול עולה לז"א, דיבור עולה לנוקבא. %break והקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה, כי קול התורה עולה למ"ן לז"א, הנקרא הקב"ה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה, ע"י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד. %break מילה, פירושו דיבור. וכל דיבור המתחדש בתורה של העוסק בתורה, עולה למ"ן לנוקבא, הנקרא בשם מילה ודיבור. שע"י זה נעשה רקיע אחד. רקיע, המסך, שעליו נעשה הזיווג של הקב"ה ושכינתו, שזה נעשה ע"י המ"ן, שהצדיקים מעלים בעסק תורתם. %break ועניין החידוש שאומר במילה של תורה, ואינו אומר חידוש בקול של תורה, הוא משום שהנוקבא צריכה לכל זיווג בניין יסודה מחדש, כי אחר כל זיווג חוזרת להיות בתולה. וע"י המ"ן של הצדיקים, מתחדש בה תמיד היסוד שלה, שהוא בית הקיבול לאורות דז"א. %break ולפיכך אומר, ובכל מילה המתחדשת בתורה. כי המילה, המלכות, מתחדשת ממש ע"י דבר תורה של הצדיק. כי אחר כל זיווג, חוזר ונעלם בית הקיבול שלה. %letter 62 .62 באותה שעה, שדבר תורה מתחדש מפי האדם, הדבר ההוא עולה והוּעד לפני הקב"ה. והקב"ה לוקח אותו הדבר ונושק אותו, ועוטר אותו ב-70 עטרות מפותחות ומחוקקות. ודבר החכמה שהתחדש, עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים. %break ומשם עף ושט ב-70,000 עולמות. ועולה לעתיק יומין, הכתר. וכל דברי עתיק יומין, הם דברי חכמה בסודות הסתומים העליונים. %break כלומר, בעת שהאדם מעלה מ"ן בדבר תורה שלו, אז המילה עליונה, הנוקבא דז"א, עולה והועד לפני הקב"ה לזיווג עימו. %break והקב"ה לוקח אותו הדבר ונושק אותו. שב' בחינות נוהגות בכל זיווג זו"ן: זיווג דנשיקין וזיווג דיסודות. כי לא נשלם השם, עד שברא אור לאורו, והתלבשו זה בזה. %break שמלבד קומת חכמה, צריך זיווג ב' לקומת חסדים, שתתלבש קומת החכמה בקומת החסדים. לפיכך, כל זיווג כולל ב' זיווגים: %break א. זיווג לקומת החכמה, הנקרא זיווג דנשיקין, שהוא בפה דראש, לקומת ראש וג"ר, ב. זיווג לקומת החסדים, הנקרא זיווג דיסודות, שהוא לקומת החסדים. %break והקב"ה לוקח אותו הדבר, הנוקבא. ונושק אותו, כלומר, זיווג דנשיקין לקומת ג"ר. ועוטר אותו, כלומר, זיווג דיסודות לקומת חסדים, שאז מתלבשת החכמה בחסדים, והנוקבא מתעטרת במוחין שלמים. %break ועוטר אותו ב-70 עטרות מפותחות ומחוקקות. המוחין השלמים של הנוקבא נקרא 70 עטרות. כי הנוקבא היא היום השביעי, וכשמקבלת מז"א, שהוא בעשרות, נעשית 70. %break המוחין נקרא עטרות. וע"כ נקרא 70 עטרות. ונאמר, שהם מפותחות ומחוקקות, שע"י המ"ן של הצדיקים, הם נעשים לבית קיבול ל-70 עטרות הללו. %break ודבר החכמה שהתחדש, עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים. יש ב' חידושים של שמיים וארץ, שהם זו"ן: %break א. להחזיר העטרה ליושנה, כמו שהייתה מטרם חטאו של אדה"ר. בחידוש הזה נקראת הנוקבא בשם דבר תורה. וזה שביאר רבי שמעון עד הנה. %page 251 ב. חידוש שמיים וארץ במוחין עילאין, שאפילו אדה"ר לא השיג אותם. ומבחינה זו נקראת הנוקבא בשם דבר חכמה. %break ודבר החכמה שהתחדש, עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים. כמו שלומדים, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. כי ע"י המ"ן של הצדיקים, השלמים כבר בזוהר העליון דאדה"ר, %break כמו רבי שמעון וחבריו, עולה הנוקבא דז"א להיות עטרה לראש צדיק, ז"א, מבחינת היסוד שלו, ח"י (18) העולמים. %break פירוש. אור החכמה נקרא אור חיה. והואיל שאי אפשר לז"א להמשיך אור חיה, זולת ע"י הנוקבא, נבחן שאינו ח"י, אלא רק כשהוא בזיווג עם הנוקבא, הנקראת עולם. ע"כ נקרא אז ח"י העולמים. %break וכן נבחן, שהנוקבא היא עטרה על ראשו, שהמוחין, הנקראים עטרה, הם מנוקבא, שלא היה זוכה בהם זולתה. גם לומדים, שלא זז מחַבְּבָה, עד שקרָאה אימי. %break כי המסובב נבחן לבן הסיבה שלו. ומתוך שהנוקבא הייתה סיבה לאור החיה דז"א, הרי מבחינה זו נעשית הנוקבא לאימו. %break ואחר שהזדווגה עם הז"א בעטרה על ראש צדיק, היא מעופפת ועולה עוד למעלה, לא"א, ושם מיתקנות ז"ת שלה בז' ריבוא (70,000) עולמות. כי הספירות דא"א הן ריבוא (10,000). ומא"א היא עולה עד עתיק יומין. והוא מחשב העליות של זו"ן בזה אחר זה, עד עתיק יומין, %break הנעשה מכוח המ"ן של הצדיקים השלמים. כי הזיווג דעטרה על ראש הצדיק, הוא ע"י עלייה לאו"א עילאין, ומשם עולה לא"א ב-70,000 עולמות. ומשם לעתיק, שהוא תכלית הגובה. %break וכל דברי עתיק יומין, הם דברי חכמה בסודות סתומים עליונים. הזוהר מפרש מעלת המוחין, המשפיעים לנוקבא ע"י עלייתה לעתיק יומין. ואומר, וכל דברי דעתיק יומין, כל הקומות, המתקבלות מעתיק יומין, הן דברי חכמה בסודות סתומים עליונים, ג"ר דחכמה. %break כי דברי חכמה מורה על קומת החכמה, והסודות הסתומים העליונים הם ג"ר דחכמה. והן אינן מתגלות זולת ע"י עלייה למקום עתיק יומין, ולא למטה ממנו. %letter 63 .63 ואותו דְבר החכמה הסתום שהתחדש בעוה"ז, כשהוא עולה, הוא מתחבר באלו הדברים של עתיק יומין, ועולה ויורד עימהם, ונכנס בח"י עולמות צפוּנים, אשר עין לא ראתה אלקים זולתך. ויוצאים משם ומשוטטים, ובאים מלאים ושלמים, ונועדים לפני עתיק יומין. %break באותה שעה עתיק יומין מריח באותו הדבר, ורצוי לפניו יותר מכל. אז לוקח את הדבר ההוא, ומעטר אותו ב-370,000 עטרות. ודבר חידושי התורה ההוא משוטט ועולה ויורד, ונעשה ממנו רקיע אחד. %break כי בעת עליית הנוקבא לעתיק יומין, היא נכללת בזיווג אשר שם. והיא מעלה או"ח, וממשיכה או"י מעתיק יומין. ועולה, פירוש, שמעלה או"ח מלמטה למעלה. ויורדת, פירוש, שממשיכה או"י מלמעלה למטה. %break שאז מקבלת דברי חכמה בסודות הסתומים העליונים, ונכללת עם או"ח ואו"י שבעתיק עצמו. %break ואותו דְבר החכמה הסתום, הוא עולה ויורד עימהם, ונכנס בח"י עולמות צפונים, אשר עין לא ראתה אלקים זולתך. כי הזיווג הנעשה בעתיק, הוא ג"כ על היסוד דעתיק אשר שם. והוא ג"כ צדיק ח"י העולמים, כמו יסוד דז"א, בעת עלייתו לאו"א עילאין. %break אלא ההפרש הוא, כי היסוד דעתיק, עין לא ראתה אלקים זולתך. כי הזיווג של היסוד נעשה על המסך בהכאה, המעלה או"ח, כדי להלביש את האו"י. והנה, למטה באו"א, נבחן המסך לכנפיים, המכסות על האור העליון, בעת שדוחים אותו לאחוריו. %page 252 וזה מורה, שיש בהם כוח הדין, שכל או"ח נקרא אור דין. משא"כ ביסוד עתיק, ששם כתוב, לא ייכָּנֵף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך. כי אע"פ שהמסך מעלה או"ח מלמטה למעלה, מ"מ אין בו כנפיים. %break וע"כ הוא מכונה ח"י עולמות צפונים, שעין לא ראתה אלקים זולתך. כלומר, שאין שם עוד כנפיים, המכסות מעין זר. כי אין שם שום דינים, אלא עין לא ראתה אלקים זולתך. כי הבחינה שמלמטה למעלה, נקראת צפונים. אמנם היא בבחינת, עין לא ראתה אלקים זולתך. %break ויוצאים משם ומשוטטים, ובאים מלאים ושלמים. כי יוצאים משם, מזיווג על המסך, הנקרא ח"י עולמות צפונים, אשר עין לא ראתה אלקים זולתך. ומשוטטים, שמעלה או"ח מלמטה למעלה. ובאים, שממשיכה או"י מלמעלה למטה. ואז הם מלאים ושלמים. %break מלאים באו"י מחכמה בסודות הסתומים העליונים. ושלמים באו"ח, שאין בו שום דין, אלא כולו רחמים גמורים, בשווה עם או"י. נועדים לפני עתיק יומין, שהם מוכנים להלביש את העתיק יומין. %break באותה שעה, עתיק יומין מריח באותו הדבר, ורצוי לפניו יותר מכל. מריח, הוא נחת רוח. כי הזיווג הגדול והנשגב הזה גורם נחת רוח מאוד נעלה לעתיק יומין. והוא משום שכל העולמות כולם וכל שׁבחם נכללים אז בנוקבא. ורצוי לפניו יותר מכל, %break כי נחת רוח זה מגיע לו מכל העולמות כולם בבת אחת, להיותה תכלית השלמות והגובה, שעליה נבראו העולמות. %break ולוקח את הדבר ההוא, ומעטר אותו ב-370,000 עטרות. כי אז משפיע לה המוחין הנשגבים דעתיק עצמו, שהם חו"ב תו"מ, שהספירות דעתיק הן כל אחת 100,000. %break אלא ההפרש הוא ב-30 העליונים של החכמה, כמ"ש, מן השלושים נכבד ואל השלושה לא בא. %break כלומר, שאע"פ שמקבלת ונכבדת גם מג"ר דחכמה דעתיק, שהן 30,000 העליונים, עכ"ז אל 30,000 עצמם לא תוכל הנוקבא לעלות ולהלביש ממש. כי אם הייתה מלבישה גם 30,000 אלו, %break הייתה הנוקבא מתבטלת בו, כנר בפני אבוקה. לכן מקבלת מעתיק רק 370,000 עטרות, שזה 400,000 פחות 30,000. %break ודבר חידושי התורה ההוא משוטט ועולה ויורד, ונעשה ממנו רקיע אחד. משוטט, פירושו, מעופפת למעלה. משוטט ועולה, שמעלה או"ח מלמטה למעלה. ויורד, שע"י האו"ח שמעלה, %break יורדת עם או"י מלמעלה למטה, ונעשה ממנו רקיע אחד, שע"י הלבשת או"ח לאו"י, נעשה שם רקיע אחד. %break כי אותו המסך, שנתקן במלכות, כדי להעלות או"ח, שהגיע לנוקבא ע"י מע"ט ומ"ן, שהעלו כדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אחר הזיווג שנעשה עליו, הוא נעשה לרקיע, שדרכו משיגים הצדיקים קומת הזיווג שנעשה עליו. וכשמדרגה יורדת לצדיקים דרך הרקיע, %break מתלבשת בלבוש, הנמשך מהרקיע, באו"ח, המתהפך מהרקיע ולמטה, עם או"י שמרקיע ולמעלה, וכך היא באה להשגת הצדיקים, המלובשים זה בזה. %break כי אלו הצדיקים, שזכו לשלמות, להעלות מ"ן לזיווג הגבוה הזה, כבר אין בהם מקבלה לצורכי עצמם כלום. ומ"ן שהעלו, היו כדי להשפיע ולא לקבל. ולפיכך הם מתקנים עם מע"ט ומ"ן, בחינת המסך לנוקבא, ומכשירים אותה לזיווג הגדול הזה, שההכשר עצמו הוא או"ח, %break העולה מהמסך של הנוקבא ולמעלה. כי כל העולה מלמטה למעלה, הוא השפעה ודחיית הקבלה לעצמו. ואז נעשה הזיווג דהכאה עם האור העליון, והאור העליון מתלבש בלבוש של או"ח העולה. %page 253 והנה האור היורד מלמעלה למטה ומתלבש באו"ח, בא לקבלת התחתון, לאותו צדיק שהעלה המ"ן. כי כל הבא מלמעלה למטה, בא לקבלה. %break וכיוון שהאור העליון עובר לתחתון דרך הרקיע, נמצא נוטל עימו לבוש דאו"ח מהרקיע. והתחתון מקבל האור העליון בתוך לבושו זה. %break כי גם אחר שבאה הקומה להשגת התחתון, אינו נהנה במשהו מהאור העליון היורד אליו, אלא לפי מידת השפעת נחת רוח ליוצרו, כלומר, במידת הלבוש של או"ח, המלביש על האור העליון. וזה נבחן למקבל ע"מ להשפיע, ואינו מקבל משהו, אם לא תימצא בו השפעה ליוצרו. %break וע"כ הקבלה מלובשת בתוך ההשפעה, או"י באו"ח. וזהו שמדייק, ודבר חידושי התורה משוטט ועולה ויורד, ונעשה ממנו רקיע אחד. כלומר, שמתקבל לתחתונים רק דרך הרקיע, בלבושו עימו. %letter 64 .64 וכן כל דבר של חכמה, נעשים רקיעים עומדים בקיום שלם לפני עתיק יומין. והוא קורא להם, שמיים חדשים. כלומר, שמיים מחודשים, שהם סתומים של סודות החכמה העליונה. וכל שאר דברי תורה המתחדשים, שאינם מחכמה עליונה, עומדים לפני הקב"ה, %break ועולים ונעשים ארצות החיים, ויורדים ומתעטרים אל ארץ אחת. ומתחדש ונעשה הכול ארץ חדשה, מכוח הדבר ההוא שמתחדש בתורה. %break כי כך הולכים הצדיקים ומעלים מ"ן תמיד, וממשיכים המדרגות הנשגבות ההן, מעתיק יומין, ע"י אותם הרקיעים, שנעשו ע"י הזיווג העליון. ומאלו הרקיעים נעשו שמיים חדשים, %break המתחדשים במדרגת עתיק יומין. וע"כ נקראות ההשגות הגבוהות האלו בשם סתומים של סודות החכמה העליונה, שבאות מלובשות בלבוש הנמשך מהרקיעים. %break וכל שאר דברי תורה המתחדשים, עומדים לפני הקב"ה, ועולים ונעשים ארצות החיים, ויורדים ומתעטרים אל ארץ אחת. ומתחדש ונעשה הכול ארץ חדשה. %break כי בכל קומה יש חו"ב תו"מ. ועד כאן היה מדובר רק מסודות החכמה לבדה, ולא מבינה וז"א ומלכות שבכל קומה. %break ונעשים ארצות החיים, כי נעשים כולם לבחינת בינה, הנקרא ארץ החיים. ויורדים ומתעטרים אל ארץ אחת, למלכות, הנקראת ארץ סתם. ומתחדש ונעשה הכול ארץ חדשה. %break כי המלכות התעטרה וקיבלה כל המדרגות של ארצות החיים, בינה. וע"י זה עלתה המלכות להיות בינה. %break ונקראת עתה ארץ חדשה. כי מה שהייתה מקודם לכן מלכות, היא עתה בחינת בינה. וזהו שעתיד ב"ן להיות ס"ג, ומ"ה להיות ע"ב. כי שמיים הם ז"א. ועתה, במדרגת עתיק יומין הם בסודות של חכמה עליונה. הרי שמ"ה, ז"א, נעשה ע"ב, חכמה. %break וארץ, נוקבא דז"א, נעשה ס"ג, בינה. ונמצא, שמיים חדשים וארץ חדשה, הם מ"ה וב"ן, שהתבטלו ונעשו לע"ב ס"ג. %letter 65 .65 ועל זה כתוב, כי כאשר השמיים החדשים והארץ החדשה, אשר אני עושה, עומדים לפניי. לא כתוב, עשיתי, אלא, עושה, לשון הווה, משום שעושה תמיד שמיים וארץ חדשים, מאלו החידושים והסודות של התורה. ועל זה כתוב, ואשים דבריי בפיך, %break ובצל ידי כיסיתיך, לנטוע שמיים וליסוד ארץ. לא כתוב, השמיים, אלא שמיים, בלי ה' הידיעה, מפני שאינו סובב על השמיים ממש, אלא על השמיים המחודשים, שנעשו מדברי תורה. %page 254 לא כתוב, עשיתי, אלא עושה. מורה בזה, שלא לטעות בפירוש הכתוב של שמיים חדשים וארץ חדשה, שהוא כמו עניין של תיקון דבר, הנעשה ומתחדש פעם אחת ודי. %break כי אינו כן, אלא הם עניין עבודת תמיד. כי הצדיקים, שכבר נשלמו בזוהר עליון, הם הולכים ועושים תדיר שמיים וארץ חדשים. כמ"ש, צדיקים הולכים מחיל אל חיל. %break ומביא ראָיה על זה, כי כתוב, השמיים החדשים והארץ החדשה, אשר אני עושה. ולא כתוב, אשר אני עשיתי. הרי שאלו שמיים וארץ, הולכים ומתחדשים תדיר, מחידושי תורה של הצדיקים הגמורים. וכן מביא ראיה מהכתוב, לנטוע שמיים. %break שאם היה זה לפעם אחת, היה צריך להיכתב, לנטוע השמיים, בה' הידיעה. וכיוון שכתוב שמיים, משמע שנוהג תדיר. %letter 66 .66 ובצל ידי כיסיתיך. בשעה שנמסרה התורה למשה, באו הרבה רבבות מלאכים עליונים, לשרוף אותו בשלהבת פיהם, עד שחיפה עליו הקב"ה. ועתה, שדבר החידוש שבתורה, עולה ומתעטר, ועומד לפני הקב"ה, הוא מחפה על הדבר ההוא, ומכסה על אדם ההוא, %break שלא ייוודע להם, אלא להקב"ה, ולא יקנאו אותו, עד שנעשה מהדבר ההוא שמיים חדשים וארץ חדשה. %break כל דבר המכוסה מן העין, עולה לתועלת עליונה. כמ"ש, ובצל ידי כיסיתיך. ונחפה והתכסה מן העין בשביל התועלת העליונה. וכתוב, לנטוע שמיים וליסוד ארץ. כמו שלמדנו, כדי שיצמח מזה שמיים וארץ חדשים. %break ובצל ידי כיסיתיך. הכוונה על הלבוש, הנמשך מהרקיע, ומלביש ומכסה על קומת המוחין. אשר הלבוש הזה הוא צל, המכסה על המוחין ומעלימם מעין זר, ואינם ידועים אלא להקב"ה לבדו, כדי להעלים המדרגות הגדולות האלו ממלאכי השרת, כדי שלא יקנאו בו. %break ועניין הקנאה של המלאכים, בהיותם זַכֵּי החומר. נמצא, כשמסתכלים בצדיק, מגלים בו כעין פחיתות, בקנאתם עליו על המדרגה הגבוהה שזכה, ואח"כ נאחזים המקטרגים, באותה הפחיתות שגילו בו המלאכים. ולפיכך, כשמתלבשת המדרגה בלבוש של הרקיע, %break שהלבוש הזה מודד לו את המדרגה, שלא יקבל ממנו יותר, אלא רק לתועלת העליון, הרי נשמר מקנאת המלאכים. כי אז יכול הצדיק להיות נשמר מלפגום במדרגה, בשווה ממש עם המלאכים. %break וכל דבר המכוסה מן העין, עולה לתועלת עליונה. כי העין רואה והלב חומד, ואינו יכול להישמר, שתהיה מחשבתו נקייה רק לעשות נחת רוח ליוצרו, אלא שמקבל גם לתועלת עצמו. %break אמנם מכוסה מן העין, כלומר, המלובש בלבוש הרקיע, בטוח הוא שלא יקבל יותר ממה שעולה לתועלת העליון. ולכן נחפה והתכסה מן העין. %letter 67 .67 ולאמור לציון, עַמי אתה. לאמור לאלו השערים והדברים, המצוינים אלו על אלו, לחידושי התורה, עמי אתה. אל תקרא עַמי אתה, עם ע' פתוחה, אלא עימי אתה, עם עין חרוקה, שפירושו, להיות שותף עימי. כמו שאני, עשיתי שמיים וארץ בדיבור שלי, %break כמ"ש, בדבר ה' שמיים נעשו, אף אתה כך, שבדברי חכמה שלך, עשית שמיים וארץ חדשים. אשריהם העמלים בתורה. %break הקבלה נקראת שערים, הפתוחים לקבל. ההשפעה ע"י המ"ן נקראת דברים. ונאמר, שהשערים והדברים מצוינים אלו על אלו. כי מתלבשים זה בתוך זה. וע"י זה הם מצוינים. %letter 68 .68 והאם דבר חידוש של כל אדם, ואפילו שאינו יודע מה שאומר, עושה את זה? אותו שאין דרכו בסודות התורה, וחידש דברים, שאינו יודע אותם לאמיתם כראוי. אותו דבר החידוש עולה, ויוצא אל אותו הדבר, איש תהפוכות לשון שקר, מתוך נקבת התהום הגדול, %page 255 והוא מדלג 500 פרסאות לקבל את הדבר ההוא, ולוקח אותו, והולך עם הדבר אל הנקבה שלו, ועושה בה רקיע שָווא, הנקרא תוהו. %break המ"ן, שמעלים הצדיקים, כדי לעשות נחת רוח ליוצרם, לתועלת העליון, נקראים דברי תורה שהתחדשו. כי הן מתחדשות ע"י הזיווג העליון. והזו"ן מקבלים מוחין חדשים על ידיהם, %break עד שזוכים ע"י זה לנטוע שמיים וליסוד ארץ. ונעשים שותפים עם הקב"ה, כי מתחדשים שמיים וארץ ע"י הדברים שלהם. %break אבל אותו, שאין דרכו בסודות התורה, שאינו בקי בדרכי ה', לדעת לשמור את עצמו מלפגום במדרגות העליונות. אומר בעצמו, שכוונתו לתועלת עליונה, והוא אמנם מטעה את עצמו, %break כי לא יודע, כי בנפשו לדעת בבירור, שאינו מכוון לצורכו עצמו, הנה עונשו גדול מאוד, כי נותן כוח לקליפות להרוג בני אדם. %break וחידש דברים, שאינו יודע אותם לאמיתם כראוי, שמעלה מ"ן לזיווג העליון, ואינו יודע על בוריו בכל הצורך שהוא באמת כך, הנה אז נמצא, שהוא איש תהפוכות לשון שקר, והוא מדלג 500 פרסאות לקבל את הדבר ההוא. %break איש תהפוכות לשון שקר, מתוך נקבת התהום הגדול. כי גם בקליפות יש זכר ונוקבא. הזכר נקרא שווא, והנוקבא נקראת שקר. כי הזכר דקליפה אינו כל כך רע, כמו הנוקבא. וכשהוא לעצמו, אינו מכשיל בני אדם לשקר בשם הקב"ה. ולהיפך, כי מדבר טוב, %break כפי מראית עין, אלא שהוא רע עין, כמ"ש, אל תלְחַם את לחם רע עין, אכול ושתה, יאמר לך וליבו בל עימך. וכל הנלכד בידו, הוא נושא שם ה' לשווא, כי נפרד מה', ואינו יכול לקבל שום שפע. %break וכמו שלומדים, כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד. שבהיות כוונתו לקבלת צרכיו עצמו, להתרברב להתגאות וכדומה, הנה הוא נלכד ברשותו של רע העין. והעלאת מ"ן, שמעלה, אינה ממשיכה שום שפע מלמעלה, %break ונושא שם ה' לשווא. וע"כ נקרא הזכר דקליפה שווא. כי הקב"ה אינו יכול להידבק באיש ההוא, לדור עימו במדור אחד. %break והנוקבא דקליפה נקראת שקר. כי אחר שהאיש נלכד ברשת הזכר, הנקרא שווא, יש לו כוח להזדווג עם הנוקבא שלו, שהיא קליפה רעה ומרה, המזייפת שם הקב"ה, ומשקרת בו. ואז יורדת ומסיתה, ועולה למעלה ומקטרגת, ונוטלת את נשמתו ממנו. %break וע"כ נקרא איש תהפוכות, כי תחילה, אכול ושתה, יאמר לָך. כלומר, שיעלה מ"ן למעלה להקב"ה, וימשיך שפע לצורך גבוה, והוא נראה לו כמו מצד הקדושה. ואח"כ, בכוח השווא שלו, מזדווג עם נקבת התהום הגדול, שעם השקר שלה הוא נוטל את נשמתו והורגו. %break ונאמר, איש תהפוכות לשון שקר, מתוך נקבת התהום הגדול, כי מתהפך לשון שקר רק מכוח הנוקבא של התהום הגדול שמשתתף בה, ולא מבחינת עצמו. %break והוא מדלג 500 פרסאות, לקבל את הדבר ההוא. כי הזו"ן דטומאה, אין להם משורשם, אלא רק ו"ק ונקודה לבד, רק לעומת ו"ק ונקודה דזו"ן דקדושה, ואין להם שום מקום וכוח להיאחז בבינה. אמנם ע"י המ"ן שהעלה התחתון, נותן כוח לזכר דטומאה לדלג על ז"ת דבינה, %break הנמשכות בזו"ן דקדושה, שבעיקרן רק חמש ספירות חג"ת נ"ה, הנקראות 500 פרסאות. כי ספירות הבינה הן במספר מאות. %page 256 ודילג 500 פרסאות, לקבל את הדבר ההוא. כי תכף בעת עליית המ"ן, השיג כוח לדלג למקום שלא שלו, לחמש ספירות תחתונות חג"ת נ"ה דבינה, הנקראות 500 פרסאות. לקבל את הדבר ההוא, המ"ן, שהעלה האיש שלא ידע על בוריו, אם כוונתו לעשות נחת רוח ליוצרו. %break והולך עם הדבר אל הנקבה שלו, ועושה בה רקיע שווא, הנקרא תוהו. כלומר, שהוא מזדווג עם הנוקבא שלו של התהום הגדול על המ"ן הללו, וממשיך לו אורות דקדושה, לחֶלקו ולבניינו, בדומה לשמיים חדשים דקדושה, הנעשה ע"י המ"ן דקדושה. %break ואלו שמיים, שהמשיך בזיווגו, נקרא רקיע השווא מבחינת הזכר. ומבחינת השתתפות עם הנוקבא של התהום הגדול, נקרא רקיע של תוהו. כי תוהו שֵם הזכר, %break והשם של הנקבה הוא תהום. ועשה רקיע השווא, מכוח בחינתו עצמו, הנקרא תוהו, מכוח השתתפותו עם תהום, הנוקבא. %letter 69 .69 ואותו איש תהפוכות, מעופף ברקיע שווא 6000 פרסאות בבת אחת. ואחר שרקיע שווא עומד, מיד יוצאת אשת זנונים, ומחזיקה באותו רקיע השווא, ומשתתפת בו. %break ומשם היא יוצאת והורגת כמה אלפים ורבבות. כי בשעה שהיא נמצאת באותו הרקיע, יש לה הרשות והיכולת לעוף ולעבור את כל העולם ברגע אחד. %break כי אלו המוחין, שנמשכו לו באותו רקיע שווא, הם מס"א שכנגד החכמה דקדושה, שספירותיה אלפים. ומעופף ברקיע ונאחז על ידו, 6000 פרסאות בבת אחת, בו"ס חג"ת נה"י דחכמה, המכונות 6000 פרסאות, בהיותן מחכמה. %break ואחר שרקיע שווא עומד, מיד יוצאת אשת זנונים, ומחזיקה באותו רקיע השווא, ומשתתפת בו. כלומר, אחר שנשלמו השמיים החדשים דקליפת הזכר, הנקרא רק בשם שווא, %break אז מגלה נקבת התהום הגדול את כוחה, וכוחה מתקיף את הרקיע, לשקר בשם הקב"ה, והיא מעופפת ברקיע, ואז נקרא רקיע של תוהו. %break ומשם היא יוצאת, והורגת כמה אלפים ורבבות. כי בשעה שהיא נמצאת באותו הרקיע, יש לה הרשות והיכולת לעוף ולעבור את כל העולם ברגע אחד. כי בהיותה משותפת באותו רקיע, %break היא מתחזקת ומתגדלת עוד יותר מקומת הזכר, כי הזכר גדל רק לו"ק דחכמה, שהם 6000 פרסאות, והנוקבא גדלה על ידו בע"ס שלמות, עולם שלם. %break ויש לה הרשות והיכולת לעוף ולעבור את כל העולם, עולם שלם בע"ס. ברגע אחד, כמו שלומדים, וכמה זעמו? רגע. וע"כ כוחה גדול, להרוג בני אדם לאלפים ולרבבות, כמ"ש, כי רבים חללים הפילה. %break וכמו שע"י המ"ן של הצדיקים נבנים תמיד שמיים וארץ חדשים לקדושה, כך ע"י המ"ן של אלו שלא יודעים, איך לעבוד להקב"ה לאמיתם, הולכים ונבנים שמיים וארץ לקליפות. כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים. %letter 70 .70 ועל זה כתוב, הוי מושכי העוון בחבלי השווא וכַעֲבוֹת העגלה, חטָאה. העוון זכר. חטאה נקבה, אשת זנונים. החוטא מושך את העוון, הזכר, בחבלי שווא האלו. וכמ"ש, וכעבות העגלה חטאה. %break שהוא מושך אותה הנקבה, הנקראת חטאה, שהיא מתגברת שם לעוף ולהרוג בני אדם. %break וע"כ כתוב, כי רבים חללים הפילה. מי הפילה? היא אותה החטאה, ההורגת בני אדם. ומי גרם לזה? תלמיד חכם, שלא הגיע להוראה, ובכל זאת מורה. %page 257 הזכר דקליפה אינו כ"כ רע כמו הנוקבא, כי הוא מדמה עצמו לקדושה, כמ"ש, אכול ושתה יאמר לָך, וליבו בל עימךְ. וע"כ הוא נקרא שווא. אמנם משום זה, כוחו גדול ביותר ללכוד בני אדם לרשתו. ואחר שנפל לרשתו, בא ומזדווג בנוקבא שלו. %break ואז, כעבות העגלה, חטאה, שמושכת אותו לתהום הגדול. כי השווא, רק קושר אותו בחבלים, ולוכד אותו. כמ"ש, הוי מושכי עוון בחבלי השווא. ואח"כ הוא מפילו לפני הנוקבא שלו. %break ואז, כעבות העגלה, חטאה. אשר החטאה מפילה אותו לתהום הגדול, והורגת אותו. וע"כ נאמר, שהיא אותה החטאה, ההורגת בני אדם. %letter 71 .71 אמר רבי שמעון אל החברים, בבקשה מכם, שלא תוציאו מפיכם דבר תורה, שלא ידעתם ולא שמעתם מאילן גדול כראוי. בשביל שלא תהיו גורמים לאותה חטאה, להרוג המוני בני אדם חינם. פתחו כולם ואמרו, הרחמן יצילנו. %break כלומר, אם אתם יודעים מעצמכם, מוטב. ואם לא, צריכים אתם לשמוע, איך לעבוד כראוי את ה', מאילן גדול, מאדם גדול, שאפשר לסמוך עליו. בשביל שלא תהיו גורמים לאותה חטאה, להרוג המוני בני אדם חינם. %letter 72 .72 בתורה ברא הקב"ה את העולם. וכתוב, ואהיה אצלו אמוֹן, ואהיה שעשועים יום יום. שסובב על התורה, שהיה הקב"ה משתעשע בה 2000 שנה מטרם שנברא העולם. והוא הסתכל בה פעם, ושתיים, ושלוש, וארבע פעמים. ואח"כ אמר להם. ולבסוף עשה בה מעשה, %break ללמד בני אדם, שלא יבואו לטעות בה. כמ"ש, אז ראהּ ויסַפרהּ, הכינהּ, וגם חקָרהּ, ויאמר לאדם. אשר ראה, הוא פעם ראשונה. ויספרה, פעם שנייה. הכינה, פעם שלישית. וגם חקָרה, פעם רביעית. ואח"כ אמר להם, כמ"ש, ויאמר לאדם. %letter 73 .73 ונגד ד"פ אלו שכתוב, אז ראה, ויספרה, הכינה, וגם חקרה, ברא הקב"ה מה שברא. וכל עוד לא עשה מעשהו, הביא בתחילה ארבע מילים: בראשית, ברא, אלקים, את. %break הרי ארבע. ואח"כ כתוב, השמיים, שהם כנגד ד"פ, שהסתכל הקב"ה בתורה, מטרם שהוציא מעשהו למלאכתו. %break אלו ד"פ הם חו"ב תו"מ: אז ראה, חכמה, ויספרה, בינה, %break הכינה, ז"א, וגם חקרה, מלכות. %break ואחר ד' ההתלבשויות האלו, ברא הקב"ה מה שברא. וכך רומזות ד' המילים הראשונות שבתורה: בראשית חכמה, ברא בינה, אלקים ז"א, את מלכות. ואחר ד' התלבשויות אלו, נבראו השמיים. %break %H מוליך החמורים %break %letter 74 .74 רבי אלעזר הלך לראות את רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא חותנו, ורבי אבא עימו. ואיש אחד היה מחמֵר אחריהם. כלומר, שהיה מוליך חמוריהם. מוליך, דוקר, הוא שם מושאל למוליך חמורים, %page 258 מפני שדרכו לדקור את החמורים במחט, כדי שימהרו ללכת. אמר רבי אבא, נפתח פתחי התורה, שעתה השעה והזמן להיתקן בדרכנו. %letter 75 .75 פתח רבי אלעזר ואמר, את שַׁבְּתותיי תשמורו. בששת ימים ברא הקב"ה את העולם. וכל יום ויום גילה מעשהו, ונתן באותו יום את כוחו. מתי גילה מעשהו ונתן כוחו? %break ביום הרביעי. משום שאותם שלושת הימים הראשונים, היו סתומים כולם ולא נגלו. כיוון שבא יום הרביעי, הוציא המעשה והכוח של כולם. %break וכל יום ויום גילה מעשהו, ונתן באותו יום את כוחו. באותו יום, פירושו, ביום השבת. ששת ימים הם חג"ת נה"י. והם מגלים שלמות מלאכתם וכוחם ביום השבת, במלכות. שכל יום נתן את כוחו ביום השבת. ולמה אומר כאן, שזה היה רק ביום רביעי? %break כי המלכות נקראת רביעי ושביעי, רביעי לאבות, חג"ת, ושביעי לבנים, נה"י. כמ"ש, הניצנים נראו בארץ ועת הזמיר הגיע. כי הניצנים, חג"ת, נראו בארץ, ביום השלישי. ועת הזמיר הגיע, זה יום רביעי. שאז התמעטה המלכות ועלתה לעיבור ב'. %break הרי שהמלכות נאצלה מחג"ת ביום שלישי, ונתקנה ביום רביעי, ע"י נצח דז"א, שהוא יום רביעי. וע"כ מבחינה זו היא נקראת רביעי לאבות. %break וכמ"ש, וקול התור נשמע בארצנו. בארצנו, זה יום שבת, שהוא דוגמת ארץ החיים. הרי שהמלכות, הנקראת ארץ, יום שבת, והיא שביעי לבנים. ועניין של רביעי ושביעי, הוא שמתבאר כאן. %break ונאמר, משום שאותם שלושת הימים הראשונים, היו סתומים כולם ולא נגלו. כי כל זמן שהמדרגה בחיסרון של המלכות, נבחנת לסתומה ובלתי נודעת. ובהשגתה את המלכות, משיגה את שלמותה. וזה עניין ששת ימי המעשה והשבת. %break שלכאורה ששת ימי המעשה, צריכים להיות יותר חשובים מיום השבת, שהרי חג"ת נה"י, ששת ימי המעשה, חשובים יותר מהמלכות, יום השבת. %break אלא, כל שבוע הוא מדרגה בפני עצמה, שבימות החול היא חסרה המלכות. וע"כ המדרגה סתומה ואין בה קדושה. כי בחוסר המלכות, חסר ג"ר דאורות. ורק בהתגלות המלכות במדרגה, %break בביאת יום השבת, אז מתגלה הקדושה בכל המדרגה, כלומר גם בששת ימי המעשה, והקדושה שורה בכל השבוע. %break ועד"ז גם בששת ימי בראשית, כאשר נאצלו שלושת הימים הראשונים, חג"ת, מטרם שנגלתה המלכות, הרי היו סתומים בלי גילוי הקדושה שבהם. וכשנאצלה המלכות ביום רביעי, אז התגלתה קדושתם של כל ארבעת הימים. %break וכיוון שבא היום הרביעי, הוציא המעשה והכוח של כולם, שהתגלתה הקדושה במלאכה ובכוח של כל ארבעת הימים, כי המלכות משלימה המדרגה. %letter 76 .76 כי אש מים רוח, חג"ת, הם שלושת הימים הראשונים, אע"פ שהם שלושה יסודות עליונים, ג"ס חג"ת, כולם היו תלויים, ולא נגלה המעשה השלם. עד שהארץ, המלכות, גילתה אותם. אז נודעה מלאכתם של כל אחד מהם. %letter 77 .77 והרי ביום השלישי כתוב, תַדְשֵׁא הארץ דשא, ותוֹצֵא הארץ דשא. האם גילוי מעשה של הארץ, המלכות, לא היה ביום השלישי? אלא אע"פ שזה כתוב ביום השלישי, ת"ת, יום רביעי היה, מלכות. ונכלל ביום השלישי, היות ת"ת ומלכות אחד בלי פירוד. %page 259 ואח"כ גילה היום הרביעי מעשהו, להוציא את האומן למלאכתו של כל אחד מחג"ת, משום שהיום הרביעי הוא הרגל הרביעית של כיסא העליון, בינה, שארבע רגליים שלו הם חג"ת ומלכות. %break כי בהיות המלכות מגלה קדושת שלושת הימים, ע"כ עלתה ונכללה ביום השלישי, כדי לגלות עליהם הייחוד, היות ת"ת ומלכות אחד בלי פירוד. ואח"כ גילה היום הרביעי מעשהו, %break להוציא את האומן למלאכתו של כל אחד מחג"ת. כי ביום רביעי השלימה המלכות על שלושת הימים הראשונים בלבד. ואח"כ יצאו עוד שלושה ימים, נה"י. %break כי אחר שהתגלתה הקדושה על שלושת הימים הראשונים, חג"ת, אבות, עיקרו של ז"א, אז יצא ז"א, שהוא האומן, למלאכתו. ונאצלו בנים, נה"י, שלושת הימים האחרונים של ששת ימי בראשית. משום שהיום הרביעי הוא הרגל הרביעית של כיסא העליון, בינה. %break וז"א נבחן לכיסא אל הבינה. וכמו שאין הכיסא נשלם, מטרם שנגמרת בו הרגל הרביעית, כך ז"א אינו נשלם, מטרם שהתגלתה בו המלכות ביום הרביעי. ולא היה יכול להאציל את שלושת הימים, נה"י, אלא רק אחר השלמתה. %letter 78 .78 וכל מעשיהם של שלושת הימים הראשונים, חג"ת, ושל שלושת הימים האחרונים, נה"י, היו תלויים ביום השבת, במלכות, בבחינת ג"ר וכל שלמותה. כמ"ש, ויכַל אלקים ביום השביעי. שבת, הרגל הרביעית של הכיסא. ששבת והיום הרביעי שניהם בחינת מלכות. %break אלא היום הרביעי הוא מלכות הנכללת בז"א, בת"ת שלו מחזה ולמעלה. ויום השבת הוא מלכות בזיווג ז"א פב"פ. %break ואע"פ ששלושת הימים הראשונים נשלמו ביום הרביעי, מ"מ לא נשלמו בו לגמרי, והיו תלויים עד יום השבת. ונמצא, כי ביום השבת נשלמו בין הימים הראשונים, חג"ת, ובין הימים האחרונים, %break נה"י, כמ"ש, ויכל אלקים ביום השביעי כל מלאכתו אשר עשה. כל ששת הימים, לרבות שלושת הימים הראשונים. %break וזוהי שבת, וזוהי הרגל הרביעית של הכיסא. יום השביעי הוא שבת, שביעי לבנים. וכן הוא הרגל הרביעית של הכיסא, שמשלים גם על האבות, והשבת רביעי להם. והטעם, ששלושת הימים חג"ת, לא נגמרו לכל תיקונם ביום רביעי, אלא שצריכים ליום השבת, %break שישלים אותם, מפני שהיה ביום רביעי מיעוט במלכות, הנקרא מיעוט הירח, שמשום זה חזרה לעיבור ב', והתגלתה שלמותה ביום השבת. ונמצא, שיום השבת השלים גם על שלושת הימים הראשונים. %letter 79 .79 ואם שבת היא מלכות, למה כתוב, את שבתותיי תשמורו, שהן שתיים? אלא שבת של ליל שבת, מלכות, ושבת של יום ממש, ז"א, המאיר בשבת שהיא מלכות, אין להם פירוד. כי מיוחדים פב"פ, ונקראים שתי שבתות. %break אם לפי הדעה הראשונה, שתי המלכויות, רביעי ושביעי, שלמות כל אחת בפני עצמה, מובן היטב הכתוב, את שבתותיי, שהם שתיים, רביעי ושביעי. אבל אם ברביעי לא נשלם, אלא רק אחר שנכלל בשביעי, א"כ הם רק שבת אחת. %break ולמה כתוב, את שבתותיי, שתיים? אלא הכוונה היא על זו"ן, המאירים בקדושת השבת. כי יום השבת הוא הזכר, וערב שבת היא הנוקבא. והם ב' שבתות, הנכללים בשבתותיי, להיותם ממש אחד בלי פירוד. וע"כ נקרא גם ז"א בשם שבת. %letter 80 .80 אותו מוליך החמורים, שהיה מחמר אחריהם אמר, ומהו שכתוב, ומקדשי תירָאו? אמר לו, זוהי קדושת השבת. אמר לו, ומהי קדושת השבת? אמר לו, זוהי קדושה, %page 260 הנמשכת מלמעלה, מאו"א. אמר לו, א"כ, איך עשית את השבת, שהיא עצמה אינה קודש, אלא הקדושה שורה עליה מלמעלה, מאו"א? %break אמר רבי אבא, וכך הוא, שכתוב, וקראת לשבת עונג לקְדוש ה' מכובד. הרי שנזכר שבת לבד, וקדוש ה' לבד. אמר לו, א"כ מיהו קדוש ה'? אמר לו, הוא הקדושה היורדת מלמעלה, מאו"א, ושורה על השבת. %break אמר לו מוליך החמורים, אם הקדושה, הנמשכת מלמעלה, נקראת מכובד, נראה, שהשבת עצמה אינה מכובדת. וכתוב, וכיבדתו. האם השבת עצמה היא מכובדת? %break אמר רבי אלעזר לרבי אבא, עזוב אותו האדם, כי יש בו דבר חכמה, שאנו אין יודעים אותה. אמרו לו, אמור אתה. %break פירוש. שאל אותו, ומהו שכתוב, ומקדשי תיראו? כיוון ששבת בחינת זו"ן, למה נקראים בשם מקדשי? הלוא רק או"א בלבד נקראים קודש? ולכן אמר לו, הרי שנזכר שבת לבד, וקדוש ה' לבד. הוכיח לו מכאן, כי השבת עצמה בחינת זו"ן, שאין היא קודש מעצמה, %break אלא משום שנמשכת לה קדושה מלמעלה, מאו"א עילאין, הנקראים קודש. והמשכה מאו"א נקרא קדוש ה', שעליו כתוב, לקדוש ה' מכובד. %letter 81 .81 את שבתותיי. את, בא לרבות תחום שבת, אלפיים אמה לכל צד. משום זה הוסיף המילה א"ת. שבתותיי, לשון רבים, שבת עליונה ושבת תחתונה, שתיים כלולות ביחד וסתומים ביחד. %break את, בא לרבות תחום שבת. כי אע"פ שכתוב, אל ייצא איש ממקומו ביום השביעי, הרבה הכתוב במילה את, אלפיים לכל רוח מחוץ למקומו. את, המלכות, שמזיווגה יוצאים המוחין של או"א, %break המאירים בשבת בתוספת על הארת הזו"ן. כי או"א, אלפיים. ומשום זה הוסיף הכתוב, את, שבא לרבות על זה. %break שבתותיי. שבת עילאה ושבת תתאה. שבת עילאה תבונה, ושבת תתאה מלכות, נוקבא דז"א, הנקראים מ"י ומ"ה, העולם העליון והעולם התחתון. כלולות ביחד. כי בשבת עולים זו"ן ומלבישים לאו"א. תבונה ומלכות נמצאות כלולות זו בזו ביחד. %break כי התחתון העולה לעליון, נעשה כמוהו. וסתומים ביחד. כי עכ"ז אין המלכות נעשית תבונה ממש בלי היכר ביניהן, משום שהמוחין דתבונה אינם מתקבלים למלכות, %break אלא רק למעלה במקום התבונה. אבל במקומה עצמה של המלכות למטה, אין לה מוחין אלו. ובשיעור הזה נחשבת עוד המלכות לסתומה. %break וגם התבונה סובלת מהסתימה של המלכות. כי משום שמוחותיהן כלולים ביחד, ג"כ סתומים ביחד. ונמצא, שאע"פ שהתבונה לפי עצמה, בהיותה עתה בשבת פרצוף אחד עם אמא עילאה, %break אין לה שום סתימה, מ"מ כיוון שמוחותיה מאירים בכללות אחת עם המוחין של המלכות, ע"כ מורגשת הסתימה של המלכות גם במוחין דתבונה. %letter 82 .82 נשארה שבת אחרת, שלא נזכרה, והייתה בבושה. אמרה לפניו, ריבון העולם, מיום שעשית אותי, אני נקראת שבת. ואין יום בלא לילה. אמר לה, בתי, שבת את ושבת קראתיך. אבל, הנה אני מעטר אותך בעטרה עליונה ביותר. %break העביר כרוז ואמר, מקדשי תיראו. וזוהי שבת של ליל שבת, שהיא יראה, ושורה בה יראה. שהקב"ה כלל ביחד ואמר, אני ה'. אשר אני, המלכות, ליל שבת. ה' ז"א. ובמילים, אני ה', נכללו יחד. %break ואני שמעתי מאבי, שאמר כך ודייק, שהמילה את, לרבות תחום שבת. שבתותיי, לשון רבים, העיגול והריבוע שבתוכו, שהם שניים, ב' שבתות. וכנגד שניים אלו יש שתי קדושות, שיש לנו להזכיר אחת, ויכולו השמיים והארץ, %page 261 ואחת, קידוש. בברכת ויכולו, יש 35 מילים. ובקידוש, שאנו מקדשים, יש 35 מילים. ועולים הכול ביחד ל-70 שמות, שהקב"ה וכנ"י מתעטרים בהם. %letter 83 .83 ומשום שהעיגול והריבוע הזה הם שבתותיי, שתיהן כלולות בשָמור, כמ"ש, שבתותיי תשמורו. אבל השבת העליון, לא נכלל בשמור, אלא בזָכוֹר. %break כי המלך העליון, בינה, הושלם בזכור. וע"כ נקראת הבינה, מלך שהשלום שלו. כי השלום שלו, הוא זכור. וע"כ אין מחלוקת למעלה. %break פירוש. נשארה שבת אחרת, שלא נזכרה, היא המלכות דמלכות, הנקראת נקודה אמצעית, שאינה מקבלת מוחין גם ביום השבת, בהיותה המנעולא עצמה. וכל המוחין באים רק במפתחא, יסוד דמלכות. וכיוון שלא קיבלה מוחין, הייתה בבושה. %break ונשארה שבת אחרת, שלא נזכרה, הנקודה האמצעית, שלא קיבלה מוחין, והייתה בבושה. היא טענה, הרי מיום שעשית אותי, בתחילת אצילותי בעולם א"ק, אני נקראת שבת, %break היו כל המוחין מושפעים על ידי. כי בא"ק לא הייתה מלכות אחרת, אלא רק נקודה אמצעית. והיא לא התמעטה, אלא רק בעת צ"ב, לעולם האצילות. %break ועוד טענה, ואין יום בלא לילה. וזה נפלא מאוד, כי טענה, הרי אפילו ביום הראשון כתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. שהייחוד מתגלה על יום ולילה יחד. וא"כ, למה לא נזכר לילה בשבת בראשית? כי ביום השביעי של מעשה בראשית לא כתוב לילה. %break והקב"ה אמר לה, שבת את לעתיד, באלף השביעי, ביום שכולו שבת. ושבת קראתיך, מיום שעשיתי אותך בעולם א"ק. אבל, הנה אני מעטר אותך בעטרה עליונה ביותר. %break כלומר, הקב"ה העלה אותה, שתשמש בג"ר של הפרצופים. כי היא נתקנה למלכות דאו"א עילאין, אוויר שלא נודע. או"א עילאין נקראים קודש קודשים. ונמצאת גם היא בקודש עליון. %break ולכן העביר כרוז ואמר, מקדשי תיראו. כי בכוח תיקונה באו"א עילאין, נעשית מקדש, כמ"ש, מקדשי תיראו. %break ונמצא עתה שהרוויחה המלכות עטרה עליונה, יותר משהייתה לה בעולם א"ק. כי שם הייתה משמשת בסיום הספירות במקומה, ועתה עלתה לשמש במקום ג"ר, באו"א עילאין, הנקראים קודש קודשים. וע"כ נאמר, הנה אני מעטר אותך בעטרה עליונה ביותר. %break וזוהי שבת של ליל שבת, שהיא יראה, ושורה בה יראה. המלכות נקראת יראה, כי עליה היה הצמצום, שלא תקבל למידתה. ואינה משמשת באו"י מלמעלה למטה לבחינת עצמה, %break אלא רק באו"ח בלבד, בהיותה מתוקנת במסך, ברְתֵת ובזיעַ, שלא יעבור האור מהמסך ולמטה. %break ועתה, בעלייתה לקודש עליון של או"א, שורה בה יראה עליונה. כי הוי"ה עילאה דאו"א שורה בה. וזה הלילה של יום השבת, שנתקנה עתה כטענתה, שאין יום בלא לילה. וזוהי שבת של ליל שבת. ונכללה מידת לילה גם ביום השבת. %break והיראה השורה בה, היא שהקב"ה כלל ביחד ואמר, אני ה'. כי הוי"ה עילאה דאו"א נכלל בה, ואמר, אני הוי"ה. וכדי לפרש זה, מביא רבי אלעזר את המאמר ששמע מאביו. %break כי תמונת העיגול מורה, שהאור מאיר שם באופן שווה בכל מקום, ואין שם דין כלל, שיארע משום זה איזה שינוי במידת ההארה. ותמונת המרובע מורה, שיש שם דינים, שבסיבתם יש להבחין בין ימין לשמאל, מזרח למערב. %page 262 וע"כ נבחן הראש, שהוא בצורת עיגול, כלפי הגוף, שהוא בְריבוע. כי בג"ר, ראש, אין דינים. ובגוף יש דינים, שבסיבתם יש בגוף ימין ושמאל, פנים ואחור. %break השבת, זה שהזו"ן עולים ומלבישים לאו"א, שהם בחינת שבת עילאה ושבת תתאה, כלולות ביחד. ושבת עילאה, או"א, נבחן לעיגול. ושבת תתאה, זו"ן, גוף, נבחן לריבוע. ע"כ בשבת, הזו"ן שבריבוע, עולים ונכללים באו"א, %break שהם בעיגול. וע"כ כתוב, שבתותיי, לכלול שתי שבתות, שבת עליון, עיגול, וריבוע שבתוכו, השבת התחתון, שעלה ונכלל בו. %break והנה, המוחין דחכמה נקראים ע' (70) שמות או ע' עטרות. כי עין רומזת לחכמה. ומתוך שאין המוחין הללו מתגלים, אלא ע"י עליית השבת התחתון לעליון, נמצאים המוחין מתחלקים על שניהם, חֶצים לשבת העליון, וחצים לשבת התחתון. %break ולכן יש בברכת ויכולו, ל"ה (35) מילים, שהן חצי המוחין שבשבת העליון. ובקידוש עצמו יש ג"כ ל"ה מילים, הרומזות לחצי המוחין שבשבת התחתון. ואלו הם המוחין, שכנ"י, המלכות, השבת, מתעטרת בהם. %break וכיוון שהעיגול והריבוע כלולים יחד בשבתותיי, נמצאים גם המוחין דעיגול בבחינת שָמור, כמו הריבוע. ואע"פ ששמור מורה על דין וגבול, שצריכים להישמר ממנו, ובשבת עילאה, שהוא עיגול, אין דין, מ"מ, מתוך התכללותו ביחד בשבת דריבוע, נוהגת גם בעיגול בחינת שמור. %break ושבת עילאה עצמו, נכלל בזָכור ולא בשמור. כי המלך העליון, בינה, הושלם בזכור. ואין בו דין כלל, שיהיה ראוי לומר עליו שמור. כי אין שמור נוהג אלא רק בנוקבא. %break אמנם מבחינת מה ששבת עליון נכלל בשבת תחתון, נוהג שמור בשניהם יחד, אבל לא בשבת העליון בפני עצמו. %break והשלום שלו, הוא זכור. וע"כ, אין מחלוקת למעלה. כי המלך העליון, בינה, מ"י, שהושלם באות י', כלים של זכר, מורה שאין שם מחלוקת כלל, בלי דין, כי ע"כ נקרא עיגול. אבל שבת תחתון, מ"ה, הושלם באות ה', וע"כ יש בה מחלוקת, ימין ושמאל, וע"כ נקרא ריבוע. %letter 84 .84 כי שני שלומות יש למטה. אחד יעקב, ת"ת. ואחד יוסף, יסוד. ומשום זה כתוב, פעמיים שלום: שלום שלום, לרחוק ולקרוב. לרחוק יעקב, ולקרוב יוסף. לרחוק, כמ"ש, מרחוק ה' נראה לי. וכן כתוב, ותֵיתַצַב אחותו מרחוק. ולקרוב כתוב, חדשים מקרוב באו. %break כי שני שלומות יש למטה בזו"ן, יעקב ת"ת, יוסף יסוד. וזה רומז על ב' זיווגים שבזו"ן. כי שלום הוא זיווג. כי יש בו זיווג עליון, להמשכת קומת חכמה. ויש בו זיווג תחתון, להמשכת חסדים. והעליון יעקב, והתחתון יוסף. %break וכיוון שאין ז"ת יכולות לקבל קומת החכמה בלי חסדים, ע"כ קומת החכמה בזו"ן רחוקה מהם. כי לא יוכלו לקבל אותה, אלא רק ע"י התלבשות בחסדים. כמ"ש, מרחוק ה' נראה לי. כי קומת החכמה רחוקה ממנו, והוא צריך לבוש כדי לקבל אותה. %break וע"כ השלום של יעקב נקרא רחוק. והזיווג התחתון, שלום של יוסף, נקרא קרוב. כי מתקבל בלי לבוש. ולא עוד, אלא שע"י קומת החסדים שלו, יוכל לקבל גם חכמה. %break ב' שלומות, של יעקב ושל יוסף, הנוהגים תמיד בזיווג דגדלות של הזו"ן, נבחנים לריבוע. הרי יש בהם מחלוקת, והם מסתיימים באות ה', הנוקבא. משא"כ המלך העליון, בינה, מ"י, המסתיימים באות י', זכר, ואין בהם מחלוקת. %page 263 ואפילו עניין רחוק וקרוב אינו נוהג בבינה עצמה, בהיותה בחינת ג"ר, וג"ר יכולות לקבל חכמה בקרוב, שאינן צריכות לבוש החסדים כלל, והן מקבלות חכמה בלי חסדים. ואין במלך העליון שני שלומות, כמו בזו"ן, כי הוא מלך שהשלום שלו. %letter 85 .85 מרחוק, זו הנקודה העליונה העומדת בהיכלו. ועל זו כתוב, תשמורו, שנכללת בשמור. ומקדשי תירָאו, זו הנקודה העומדת באמצע, שיש לפחד מפניה יותר מכל, כי עונשה מיתה. כמ"ש, מחלליה מות יומת. %break מחלליה הם, מי שנכנס לתוך החלל של העיגול והריבוע, למקום שאותה הנקודה שורה, ופוגם בה, מות יומת. ועל זו כתוב, תירָאו. והנקודה האמצעית נקראת, אני. ועליה שורה אותו הסתום העליון, שלא נגלה, הוי"ה. ואני והוי"ה, הכול אחד. %break ירדו רבי אלעזר ורבי אבא מחמוריהם, ונישקו את מוליך החמורים. אמרו, ומה כל החכמה הזו שיש תחת ידך, ואתה מחמר אחרינו. מי אתה? אמר להם, אל תשאלו, מי אני, אלא אני ואתם נלך ונעסוק בתורה. וכל אחד יאמר דברי חכמה, להאיר את הדרך. %break מרחוק, זו הנקודה העליונה, העומדת בהיכלו, המפתחא, שממנו מושפעת החכמה דל"ב (32) נתיבות. נקודה בהיכלו, האות ב' שבבראשית, שמשם מושפעת קומת החכמה לזו"ן, בעת שהזו"ן עולים ומלבישים לאו"א עילאין. %break כי אז נכללים ביחד שתי השבתות, שבת עליון ושבת תחתון. ועליהם כתוב, מרחוק ה' נראה לי. כי אין הזו"ן יכולים לקבל חכמה, זולת בלבוש החסדים. %break מרחוק, זו הנקודה העליונה, העומדת בהיכלו, החו"ב, שהם מרחוק אל הזו"ן. וזו"ן צריך לבוש החסדים מהעולם התחתון, שהוא מ"ה, המסתיימים בנוקבא. %break כיוון שנצרך לזיווג התחתון דמ"ה, שהושלם בנוקבא, הנקראת שמור, הרי גם קומת החכמה נכללה בשמור. ולפיכך כתוב עליהם, את שבתותיי תשמורו. %break וגם השבת העליון, הנכלל בזו"ן, נכלל במידת השמור, ולא בזכור, כי הם בהכרח מסתיימים בנוקבא, כדי לקבל קומת החסדים. ורק המלך העליון, חו"ב בפני עצמם, המקבלים חכמה מקרוב, בלי לבוש החסדים, מסתיימים בזכור, ונקראים זכור ולא שמור. %break הנקודה העומדת באמצע, עצם המנעולא, שנתקנה באו"א עילאין באוויר שלא נודע. הנקודה האמצעית משמשת רק בא"ק, ולא בעולם האצילות. וע"כ אין השגה באו"א עילאין, שהם ג"ר דבינה. וכל החכמה מושפעת בעולם האצילות רק מז"ת דבינה, הנקראות ישסו"ת, %break ששם משמש המפתחא, הנקרא נקודה בהיכלו. ומתוך שנתקנה באו"א עילאין נקראת, ומקדשי, וע"כ שורה בה יראה, כמ"ש, ומקדשי תיראו, שזו הנקודה העומדת באמצע. %break מחלליה הם, מי שנכנס לתוך החלל של העיגול והריבוע, למקום שאותה הנקודה שורה, ופוגם בה. העיגול הוא או"א, הריבוע הוא זו"ן, המלבישים לאו"א, ונכללים בתוך העיגול. והמלכות דאו"א היא הנקודה שבתוכם. %break ויש במלכות הזו ב' בחינות, מנעולא ומפתחא. המפתחא נקראת נקודה בהיכלו, והיא רק יסוד שבמלכות, ומשמשת רק בישסו"ת. המנעולא היא מלכות שבמלכות, נקודה אמצעית ממש, ומשמשת רק באו"א עילאין. %break ומי שנכנס לתוך החלל של העיגול והריבוע, כלומר למלכות דאו"א, שאוויר שלה לא נודע, למקום שהנקודה האמצעית שורה, ופוגם בה, מות יומת. כי רוצה להמשיך אור לתוך החלל שלה, %page 264 ואסור להמשיך בה שום אור. ועל זה כתוב, תיראו. ועל הנקודה האמצעית כתוב, ומקדשי תיראו. %break עצם הנקודה האמצעית נקרא אני. ואו"א הם הוי"ה, השורים על אותה נקודה. כי ע"כ הם סתומים עליונים שלא נגלים, שאין למחשבה השגה בהם כלל. וזה, אני הוי"ה. והכול אחד. %break שהם נחשבים לאחד. כי ע"כ נקראת גם הנקודה בשם או"א. כלומר, ומקדשי תיראו. שעצם הנקודה נבחנת לקודש, כמו או"א, כי הם אחד. %break ותדע, שהאורַח שהולכים בו רבי אלעזר ורבי אבא, אינו כפשוטו, אלא הוא כמ"ש, אורח צדיקים כאור נוגה, הולך וָאוֹר עד נְכון היום. ונאמר, שרבי אלעזר הלך לראות את רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא חותנו, יש בזה רמז לשיעור המדרגה, שעומדים בה אז. %break כי לז"א יש או"א של עצמו, או"א עילאין. גם יש לו או"א של אשתו, שהם ישסו"ת. ותחילה משיג הז"א או"א של הנוקבא שלו, שהם ישסו"ת, מוחין דנשמה. %break ואח"כ עולה למדרגה יותר גבוהה, ומשיג או"א של עצמו, שהם או"א עילאין, מוחין דחיה. והנה הצדיקים ההולכים במדרגות, הם מרכבה לז"א. וכיוון שהאורַח שהולכים בו רבי אלעזר ורבי אבא היה במוחין דנשמה, ע"כ בא הרמז, %break שרבי אלעזר הלך לראות את חותנו, או"א של הנוקבא שלו, שהיא מוחין דנשמה. %break והעניין ההוא של מוליך חמוריהם, המחמר אחריהם, הוא הסיוע לנשמות הצדיקים, הנשלח להן ממרומים, כדי להעלותן ממדרגה למדרגה. כי לולא הסיוע הזה, שהקב"ה שולח לצדיקים, לא היו יכולים לצאת ממדרגתם ולהתעלות יותר למעלה. %break ולכן לפי מעלתו ומדרגתו של כל צדיק, שולח לו הקב"ה נשמה גבוהה ממרומים, המסייעת לו בדרכו. %break והנה בתחילה, אין הצדיק מכיר את הנשמה ההיא כלל. ונדמה לו, שהיא נשמה נמוכה ביותר, שהתלוותה עימו בדרכו. וזה נקרא עיבור נשמת הצדיק. כלומר, שהנשמה של מעלה עוד לא גמרה הסיוע שלה, %break וע"כ אינה ניכרת כלל, מי היא. אלא אחר שגמרה כל הסיוע שלה, והביאה את הצדיק למדרגה הרצויה, הנה אז ניכרת אצלו, ורואה את רוממותה. וזה נקרא גילוי נשמת צדיקים. %break והנה נשמה זו, שבאה לסייע לרבי אלעזר ולרבי אבא, הייתה נשמת רבי המנונא סָבָא, שהיא נשמה מאוד נעלה, ואין קץ לרוממותה, שהיא אור יחידה. אמנם בתחילה באה אליהם בדרך עיבור, ולא הכירו בה יותר, אלא רק במידתו של מוליך החמורים, הפשוט, בעל החמורים. %break שאומנותו, להעביר נוסעים על חמוריו ממקום למקום, והוא עצמו הולך ברגל לפני חמוריו ומוליכם. וע"כ נקרא מוליך חמורים. %break ואמר רבי אבא, נפתח פתחי התורה, שעתה השעה והזמן להיתקן בדרכנו, לפתוח את צינורות הנשמה, ע"י פתיחת שערי סודות התורה, כדי שייתקנו בדרך ה' שהולכים בה. %break וביאר רבי אלעזר הפסוק של שבתותיי תשמורו, מבחינת המדרגה שהיה עומד בה, ממוחין דישסו"ת, שנקראת לראות את חותנו. %break וע"כ ביאר, ששבת עצמה היא בחינת זו"ן, שאינם עוד קודש, אלא שהם ממשיכים מקודש, ממוחין דישסו"ת, שהזו"ן ממשיכים ביום השבת. ועל המוחין האלו דרשו את הכתוב, ומקדשי תיראו. %break כי החכמה הבאה לזו"ן ממוחין תתאין דישסו"ת, עוד נוהגת בהם יראה. כי הם עוד עומדים לשאלה. וע"כ יש בקודש ההוא בחינת יראה. %page 265 וכאן סייע להם מוליך החמורים, וגילה בהן סוד מוחין דחיה. כי, את שבתותיי תשמורו, ביאר על שבת עליונה ושבת תחתונה, הבאים ביחד ע"י עליית זו"ן לאו"א, ונעשים הזו"ן עצמם קודש, ריבוע בתוך עיגול. ועליהם לא נאמר יראה, אלא, תשמורו לבד. %break כי המוחין דחיה דוחים כל החיצוניים, וכל הדינים יוצאים ממנה ביום השבת. ומבחינה זו אין שם יראה. והכתוב, ומקדשי תיראו, ביאר להם על הנקודה האמצעית, המשמשת בג"ר דאו"א, ג"ר של מוחין דחיה, שאין בה השגה כלל, ויש בה יראה. %break ובזה גמרה הנשמה את תפקידה, כי הביאה אותם להשגת מוחין דחיה. ואז זכו לגילוי נשמת הצדיק. כי עתה הכירו את ערכה של אותה הנשמה. וע"כ ירדו רבי אלעזר ורבי אבא ונישקו את מוליך החמורים. כי השגת המעלה מתבארת בפעולת נשיקה. %break אמנם באמת עוד לא נגמר תפקידה של הנשמה ההיא, כי עוד היה לה לסייע להם בהשגת אור היחידה. אלא כיוון שהשגת חיה לבדה היא מדרגה שלמה בפני עצמה, לפיכך נבחן, שהנשמה התגלתה להם בשיעור זה. %break וזה שהם חשבו, שהוא בנו של רב המנונא סבא, ולא רב המנונא סבא עצמו, כי רב המנונא סבא בחינת יחידה, ובנו בחינת חיה. וע"כ, לפי שלא השיגו עתה, אלא רק בחינת חיה, ע"כ עוד טעו בו, וחשבו שהוא בנו של רב המנונא. אמנם, %break אחר שהודיע להם סוד הכתוב של בְנָיָהוּ בן יְהוֹיָדָע, שהוא גילוי מדרגת יחידה, אז נגלה אליהם בשלמותו, וראו, כי הוא רב המנונא סבא עצמו. %break וזה שאמר להם, אל תשאלו, מי אני. כי הרגישו בעצמם, שעדיין אינם מכירים אותו לגמרי. כי עוד לא נגמר תפקיד סיועה של הנשמה. וע"כ הפצירו בו, שיגלה את שמו. %break אמנם השיב להם, שלא ישאלו לשמו, כי עוד צריכים לגילוי סודות התורה. כלומר, שהאורַח עוד לא מתוקן לגמרי. %break ואמר להם, אלא אני ואתם נלך ונעסוק בתורה. כי אתם עוד צריכים אותי לסייע לכם בעסק התורה. וכל אחד יאמר דברי חכמה, להאיר את הדרך. כי צריכים עוד להאיר את הדרך, כי עדיין לא באנו למחוז חפצנו. %letter 86 .86 אמרו לו, מי נתן לך ללכת כאן, להיות מוליך חמורים? אמר להם, הי' עשתה מלחמה בשתי אותיות, בכ' ובס', כדי שיבואו להתקשר עימי. הכ' לא רצתה להסתלק ממקומה, ולהתקשר עימי, מאחר שאינה יכולה להיות רגע אחד אלא בו, בכיסא. %break הס' לא רצתה להסתלק ממקומה, משום שצריכה לסמוך את הנופלים, כי בלי סמך אינם יכולים להיות. %letter 87 .87 יו"ד באה אליי יחידה. נישקה אותי, וחיבקה אותי, ובכתה עימי, ואמרה לי, בני, מה אעשה לך? אבל הנה אני מסתלקת, ומתמלאת מכמה דברים טובים, ואותיות נסתרות עליונות ומכובדות, ואח"כ אבוא אליך, ואני אהיה עוזרת לך. ואתן לך נחלת שתי אותיות, %break שהן יותר עליונות מאלו שהסתלקו, שהן י"ש. י' עליונה וש' עליונה, שהן יהיו לך אוצרות מלאים מכל. ומשום זה, בני, לך והיה מחמר אחַר חמורים. וע"כ אני הולך בכך. %break מוליך החמורים הוא עיבור נשמת הצדיק, הבאה לסייע להולך בדרכי ה', לצאת ממדרגתו ולבוא למדרגה יותר חשובה, כדוגמת המחמרים, המסיעים אנשים ממקום למקום על חמוריהם. והנה בעת ההיא, גם הצדיק נופל ממדרגתו הקודמת, ובא לעיבור של מדרגה חדשה, %page 266 כמו בחינת הנשמה, שבאה לסייע לו. ובחינת עיבור פירושו הסתלקות מוחין. ואת זה רצו לדעת ממנו. איך סיבב הקב"ה, שאתה באת בעיבור אלינו, שע"י זה באנו להסתלקות המוחין? ומי נתן לך ללכת כאן, להיות מוליך חמורים? %break אמר להם, הי' עשתה מלחמה בשתי אותיות, בכ' ובס', כדי שיבואו להתקשר עימי. י' חכמה. ומדרגת המוחין דנשמה נקראת כֵ"ס, מלשון כיסא הכבוד. משום שהמוחין דחכמה באים בה בלבוש ובכיסוי ואינם מגולים. ובעת הגיע הזמן להשגת המוחין דחיה, %break י' דהוי"ה, המדרגה שבאתי לזַכותכם בה, הנה באמת רצתה החכמה לקשור בי גם המוחין דכ"ס, מוחין דנשמה, שהייתה בכם מקודם לכן, והי' עשה מלחמה עימהם. %break אמנם כ"ף לא רצתה להסתלק ממקומה ולהתקשר עימי, מאחר שאינה יכולה להיות רגע אחד אלא בו. כי המלכות דעליון, המתלבשת בתחתון, הוא כ'. ובעת שרצתה כ' לרדת מעל הכיסא, הזדעזע הכיסא וכל העולמות הזדעזעו ליפול. %break כי כל התקשרות המדרגות זו בזו, מראש האצילות עד סוף העשיה, היא ע"י מלכות דעליון המתלבשת בתחתון. וע"כ אינה יכולה לרדת ממקומה, ממדרגת ישסו"ת, שהיא קומת נשמה, אפילו רגע אחד. כי אי אפשר לעשות הפסקה במדרגות. %break והס' לא רצתה להסתלק ממקומה, משום שצריכה לסמוך את הנופלים. כי בלי סמך, אינם יכולים להיות. כי הס' עצם המוחין, שהנשמה מקבלת מחב"ד חג"ת דאו"א, %break שהם משפיעים לזו"ן בעת קטנותן, וסומכים אותם, שלא ייפלו מאצילות לחוץ. וע"כ צריכה להיות בקבע במקומה בלי שינוי. %break והעניין הוא, כי המדרגות קבועות הן. ורק הנשמות מקבלות שינויים, בעת הליכתן ממדרגה למדרגה. ולפיכך, לא רצו המוחין של הנשמה להתחבר עם י', שהיא קומת החכמה, ולהתקשר בנשמת רב המנונא סבא, בעת ירידתה לסייע לרבי אלעזר ורבי אבא. %break כי היו צריכים לבניין ולהמשכת מוחין על הסדר מחדש, החל בעיבור ועד קומת חיה. %break ולכן אמר, שיו"ד באה אליו יחידה. כלומר, שבאה אליו בלי המוחין דחב"ד חג"ת דאו"א, הנקרא ס'. ונודע, שקומת חכמה אינה יכולה להתלבש בלי קומת חסדים, הנמשכת מהס'. וכיוון שהי' באה יחידה, בלי קומת חסדים, ע"כ נישקה אותו, וחיבקה אותו, ובכתה עימו, %break ואמרה לו, בני, מה אעשה לך. כלומר, שנישקה אותו, וחיבקה אותו, כי רצתה להתלבש בלי חסדים. וע"כ בכתה עימו ואמרה, בני, מה אעשה לך? הרי אין לי שום תחבולה להתלבש בך. %break ואני מסתלקת, ומתמלאת מכמה דברים טובים, ואותיות נסתרות עליונות ומכובדות. כלומר, ע"כ אני מוכרחה להסתלק עכשיו, ואתה תבוא בעיבור, כדי שתבנה מעצמך בכל הבחינות של עיבור יניקה, מוחין מחדש. ואז אחזור אליך במוחין שלמים ומלאים מכל. %break ותדע, שזה נוהג בכל מדרגה חדשה. כי כל זמן, שהאדם צריך לקבל מדרגה חדשה, הוא מחויב לבוא להסתלקות המוחין הקודמים, כמו שלא הייתה לו שום מדרגה מעולם, ולהתחיל מחדש לקנות נפש, %break הנקרא עיבור, ואח"כ יניקה, שהוא אור הרוח. ולכן אמרה, שמשום זה, בני, לך, והיה מחמר אחר חמורים, כי משום שאי אפשר להמשיך כלום מהמדרגה הקודמת, ע"כ אתה צריך לעיבור מחדש, הנקרא מחמר אחַר חמורים. %break ואתן לך נחלת שתי אותיות, שהן יותר עליונות מאלו שהסתלקו, שהן י"ש. המוחין דחיה, הנקרא נחלה דאו"א, נקראים י"ש. כי י', חכמה, והש' בינה. שהן ודאי חשובות יותר מאלו המוחין דנשמה שהסתלקו. %page 267 ויהיו לך אוצרות מלאים מכל, כמ"ש, להנחיל אוהביי י"ש, ואוצרותיהם אמלא. %letter 88 .88 שמחו רבי אלעזר ורבי אבא, בכו ואמרו, לך רכב על החמור, ואנחנו נהיה מחמרים אחריך. כלומר, שהוא ירכב, והם יוליכו החמור. אמר להם, ולא אמרתי לכם, שפקודת המלך היא, עד שיבוא אותו מוליך החמורים? %break רומז על המשיח, שכתוב עליו, עני ורוכב על החמור. אמרו לו, הנה את שמך לא אמרת לנו, ומקום מושבך איפה הוא? %break אמר להם, מקום מושבי הוא טוב ורב ערך אצלי. והוא מגדל אחד, הפורח באוויר, הרב והמכובד. ואותם, הגרים במגדל הזה, הם הקב"ה ועני אחד. וזהו מקום מושבי. והוגליתי משם, ואני מחמר אחר חמורים. %break הסתכלו בו רבי אבא ורבי אלעזר, והיו מוטעמים להם דבריו, שהיו מתוקים כמן וכדבש. אמרו לו, אם תאמר לנו שם אביך, ננשק את עפר רגליך. אמר להם, ולמה זה, אין דרכי בכך להתגאות בתורה. %break עתה, שהכירו גודל מעלתו, לא יכלו לסבול בחינת העיבור שלו לצורכם. וע"כ אמרו לו, כי עתה, שכבר השיגו המוחין, א"כ די לו, והוא יכול לצאת מעיבור. %break ואם אולי יש להם עוד מה להשלים, יוכלו בעצמם להיות בעיבור, ולמה לו לסבול בשבילם. לכן אמרו, לך רכב על החמור, ואנחנו נהיה מחמרים אחריך. %break אמר להם, ולא אמרתי לכם, שפקודת המלך היא, עד שיבוא אותו מוליך החמורים? הכוונה היא, שלא ישאלו לשמו, משום שצריכים עוד לגילויים של סודות התורה. ורמז להם כאן עוד, כי הכוונה היא על יחידה שחסר להם, שהוא קבלת פנים של מלך המשיח. %break וזה הרמז, עד שיבוא אותו מוליך החמורים, שמלך המשיח הוא עני ורוכב על החמור. ופקודת המלך היא, עד שיבוא אותו מוליך החמורים, כי מצוות המלך היא עליו, לסייע להם, עד שיזכו לאור היחידה. %break ולכן אמרו לו, הנה את שמך לא אמרת לנו. כיוון שלא אמרת לנו את שמך, שהוא משום, שעוד לא השגנו ממך, מה שצריך לנו להשיג, א"כ עכ"פ תוכל לומר לנו מקום מושבך, איפה הוא? מקום מדרגתך, שבזה נדע עכ"פ, מה שחסר לנו מלהשיג ממך. %break אמר להם, מקום מושבי הוא טוב ורב ערך אצלי. כלומר, מקום מדרגתי הוא טוב ונישא, לגבי המדרגה שאני עומד בה עכשיו. כי עתה, גם ממני עצמי הוא נפלא מהשגתי. %break והוא מגדל אחד, הפורח באוויר. מגדל זה היכל המשיח. והגרים במגדל הזה, הם הקב"ה ועני אחד. כי המשיח עני ורוכב על החמור. ומה שמכנהו הרב והמכובד, כי סתם מגדל הפורח באוויר הוא בינה. אבל כאן, שעומד על היכלו של המשיח, ע"כ מציין אותו בשם, %break מגדל אחד הפורח באוויר, הרב והמכובד. ואומר, וזהו מקום מושבי. והוגליתי משם, ואני מחמר אחר חמורים. כלומר, מקום מושבי הוא במגדל, אבל עכשיו הוא נפלא ממני, כמו שאמר מקודם לכן. %letter 89 .89 אבל מקום מגורי אבי היה בים הגדול. והוא היה דג אחד, שהיה סובב את הים הגדול מעבר לעבר. והיה גדול ומכובד, וזקן וּשבַע ימים, עד שהיה בולע כל שאר דגי הים. והוציאם אח"כ חיים וקיימים ומלאים מכל טוב העולם. ובכוחו היה שט כל הים ברגע אחד. %break והוציאני, כחץ ביד אדם גיבור. והחביאני באותו המקום, שאמרתי לכם, במגדל הפורח באוויר. ושב למקומו, ונסתר בים ההוא. %page 268 ביאור הדברים. הזיווג הנעלם מכונה דג אחד, הרומז לשער הנון (50). והים הגדול הוא המלכות. והנה כל הזיווגים, שמעתיק דאצילות ולמטה, אינם כוללים כל הים הגדול, כל ספירותיה של המלכות, אלא רק ט"ר של המלכות, והמלכות דמלכות אינה בכלל הזיווג. %break כי היא נשארת כמ"ש, נתיב שלא יְדָעוֹ עָיט. אמנם בעתיק יומין יש זיווג גם על המלכות הזו, שיתגלה רק בגמה"ת. %break ורב המנונא יצא מהזיווג הנעלם ההוא שבעתיק יומין. וע"כ קורא לו בשם אבא שלי. ואומר, מקום מגורי אבי היה בים הגדול. כלומר, שהזדווג עם המלכות, הנקראת הים הגדול. %break ושמא תאמר, שכל הפרצופים מזדווגים על המלכות. לזה אומר, והוא היה דג אחד, שהיה סובב את הים הגדול מעבר לעבר. כלומר, שהוא בחינת זיווג של שער הנון, שמזדווג עם הים הגדול מכל הבחינות שבה, מכתר עד מלכות, מעבר לעבר, לרבות גם על המלכות דמלכות. %break והוא גדול ומכובד וזקן ושבע ימים. כי הוא נקרא בשם עתיק יומין. וממנו ולמטה אין הזיווג הגדול הזה במציאות. %break והיה בולע כל שאר דגי הים. כי הזיווג הגדול הזה, בולע בתוכו כל הזיווגים והנשמות, שבכל העולמות כולם. כי כולם נכללים ומתבטלים בו. ומהתכללות זו נקראים כולם בשם נונים [דגים]. ואחר התיקונים הגדולים, הבאים לאחר הזיווג הזה, %break חוזר ומוליד כל אלו המאורות והנשמות, שבלע אותם בעת הזיווג. והם חיים וקיימים לנצח. כי כבר התמלאו מכל טוב העולם, מכוח שבלע אותם, ע"י הזיווג הגדול שלו. %break והיה שט כל הים ברגע אחד. כי כל הזיווגים שמעתיק יומין ולמטה, באים בהתלבשות הספירות זו בזו, שהתלבשויות אלו נבחנות כמו הפסקות בדרך הזיווג, עד שהטיפה באה ליסודות זכר ונוקבא. %break משא"כ בזיווג הגדול של עתיק יומין, הוא בלי שום התלבשות. וע"כ נבחן, שהזיווג הוא ברגע אחד. %break ושט בכל הים ברגע אחד, בלי שום התלבשות. והוא בכוחו, מחמת רוב הגבורות, הנכללות בזיווג זה. והוציאני, והוליד אותי, כחץ ביד איש גיבור. אמנם גבורות אלו, אין להן שום דמיון לגבורות, הנוהגות בזיווגים שלמטה מעתיק יומין. %break אלא שהן, כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתך. אמנם ודאי אין לידה בלי גבורות. כי זרע, שאינו יורה כחץ, אינו מוליד. ולכן נאמר, והוציאני כחץ ביד אדם גיבור. %break והחביאני באותו המקום, שאמרתי לכם, במגדל גדול ומכובד, שגרים בו הקב"ה ועני אחד. והוא שב למקומו, ונסתר בים. כלומר, לאחר שהוליד אותו, והסתיר אותו במגדל גדול ומכובד, חזר לזיווג שלו, ונסתר במקומו כלפנים. %letter 90 .90 הסתכל רבי אלעזר בדבריו ואמר לו, אתה הוא בנו של המאור הקדוש, אתה הוא בנו של רב המנונא הזקן, אתה הוא בנו של מאור התורה, ואתה מחמר אחרינו? בכו יחד, ונישקו אותו, והלכו. חזרו ואמרו לו, אולי טוב לפני אדוננו, להודיענו את שמו. %break פירוש. כי עוד לא השיגו דבריו בשלמות, והשגתם הייתה רק במוחין דחיה. וע"כ חשבו שהוא בנו של רב המנונא סבא. כי רב המנונא עצמו הוא מבחינת המוחין דיחידה. להודיענו את שמו, כלומר לקבל מדרגתו, כי השגת שמו פירושה השגת מדרגתו. %letter 91 .91 ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל, פסוק זה בא להראות הסודות העליונים של התורה. והשם, בניהו בן יהוידע, לרמוז על סוד החכמה, הוא בא. דבר סתום הוא מרמז, והשם גרם. %page 269 בן איש חי, זהו צדיק חי העולמים. רב פעלים, שהוא אדון כל המעשים וכל הצבאות העליונים, כי כולם יוצאים ממנו. הוא נקרא ה' צבאות, להיותו אות בכל הצבאות שלו, מצוין ורב מכל. %break הכתוב מראה ומגלה כאן סודות עליונים של התורה. ובניהו בן יהוידע, לרמוז על סוד החכמה, הוא בא. כי השם הקדוש יהוידע, ידיעה זו באה על סוד החכמה. הוא סוד סתום מאוד נעלה. והשם יהוידע גורם שיהיה סתום. %break ביאור הדברים. הכתר דאצילות הנקרא ראש דלא ידע ולא אתיידע (רדל"א) ועתיק יומין מקיף על חמישה פרצופי אצילות, א"א ואו"א וזו"ן. ונקרא רדל"א, ראש שלא ידע, שאין שם זיווג אפילו במקומו עצמו. ולא נודע, שאין ממנו המשכת מוחין למדרגות שממנו ולמטה. %break וגם א"א דאצילות נעלם מהתחתונים. ע"כ נקרא חו"ס. אמנם אינו נבחן ללא ידע כמו רדל"א, כי יש בו זיווג במקומו עצמו. אלא שהוא רק לא נודע בלבד, שאין ממנו המשכת מוחין למטה. %break וכל המוחין שנודע בעולמות ב-6000 שנה רק מאו"א וישסו"ת, הנקראים חכמה דל"ב (32) נתיבות, או ל"ב אלקים של מעשה בראשית. %break וכמ"ש, והחכמה מאין תבוא, ואֵי זה מקום בינה, ונעלמה מעיני כל חי, ואלקים הבין דרכה, והוא ידע את מקומה. כתוב, אלקים הבין דרכּה. דרכה ממש, כי אלקים, ז"א, יודע דרך התפשטות החכמה דל"ב שבילים לחכמה תתאה. אבל, הוא, עתיקא קדישא, ידע את מקומה. %break מקומה ממש, עצם חכמה עילאה, או"א. וכש"כ החכמה ההיא הסתומה בעתיקא קדישא, כי היא המוח של עצמו. %break הבין דרכה, כלומר רק החכמה דל"ב נתיבות, ל"ב אלקים דמעשה בראשית. ע"כ כתוב, אלקים הבין דרכה. חכמה בלשון בינה, כי כתוב, הבין דרכה. כי חכמה עצמותה רק בינה, אלא נעשית לחכמה, ע"י עלייתה לראש א"א, שמקבלת מחו"ס ומשפיעה למטה. %break והחכמה הזו נגלית רק בדרכה של הבינה, בעת עלייתה לחו"ס דא"א. אלקים, בינה, הבין דרכה לשפע החכמה. ולכן נאמר, דרכה ממש, שהיא רק בחינת דרך אל שפע החכמה. אבל היא עצמה בינה ולא חכמה. %break והוא ידע את מקומה. חל על א"א, כי השם, הוא ידע, מורה על נסתר מתחתונים, שהוא א"א, הנקרא עתיקא קדישא. ועליו אומר, שידע את מקומה של החכמה דל"ב נתיבות, להיותו עצם החכמה המשפיע אל הבינה. ולכן אומר, מקומה ממש. %break וכש"כ דרכה, כי בהיותו מקומה של השפעת החכמה הזו, מכ"ש, שיודע את דרכה של החכמה, כשהיא מלובשת בבינה. %break וכש"כ החכמה שסתומה בו, בעתיקא קדישא. כלומר, שהוא ידע בחינת חו"ס של עצמו. אלא ג"כ, והוא ידע את מקומה. כי רק בו במקומו ממש, מגולה הזיווג הזה. אבל ממנו ולמטה אינו מושפע כלום. %break הרי שמוחא דא"א הוא בבחינת, ידע במקומו עצמו. אבל הוא בבחינת, לא נודע ממנו ולמטה. ורק מוחין דאו"א, שהם המוחין דל"ב נתיבות החכמה, בבחינת נודע. ואלקים הבין דרכה. אבל הראש העליון שלמעלה מא"א, הראש דעתיק יומין, %break בחינת לא ידע ולא נודע, שאין זיווג אפילו במקומו עצמו, ואין ממנו שום התפשטות מוחין לתחתונים. %break והנה כל זה אמור רק בכללות הנשמות והעולמות. אמנם מבחינת פרטיות הנשמות, יש נשמות גבוהות, שזכו להיות מ"ן לזיווג הגדול של אותו ראש דעתיק יומין לאחר פטירתם, ולקבל בעולם העליון קומת היחידה, הבאה מזיווג זה. %page 270 שהם הנשמות של בניהו בן יהוידע ורב המנונא סבא, ועוד. ואלו הנשמות הגבוהות, מתגלות לצדיקים שבעוה"ז. וגם הצדיקים זוכים לראות אור היחידה, המאיר בנשמות הגבוהות ההן. %break והשם בניהו בן יהוידע, לרמוז על סוד החכמה, הוא בא. שהנשמה הזו, הנקראת בשם בניהו בן יהוידע, באה מפנימיות החכמה, חכמה דעתיק יומין. הארת הנשמה ההיא עניין סתום. %break כי השם יהוידע גרם להארת הנשמה, שתהיה סתומה. כי משמעותו, יה"ו ידע. אבל לא נודע לאחרים. וא"כ נשאר סתום במקומו עצמו. %break והנה תחילה הוא מבאר איכות הזיווג ומעלת קומתו של האור הגדול, היוצא מזיווג זה דראש דעתיק יומין, שמתבאר בכתוב, בן איש חי רב פעלים מקבצאל. ואח"כ מבאר עניין דבר הסתום שבהארת הנשמה ההיא. וזה המתבאר בכתוב, והוא היכה את שני אריאל מואב. %break פירוש הכתוב, בן איש חי רב פעלים מקבצאל. הזיווג הזה הוא הזיווג של גמה"ת, הכולל כל הזיווגים והקומות, שיצאו בזו אחר זו במשך 6000 שנה. אשר כל האורות הללו מתקבצים בו בבת אחת. %break ועד"ז גם המ"ן, העולים לזיווג הזה, כוללת בתוכה כל הייסורים והעונשים, שהתגלו ב-6000 שנה בזה אחר זה. %break ולפיכך, אין קץ לגובהה של הקומה, היוצאת מזיווג זה. והיא משביתה הקליפות והס"א לנצח. והיסוד, שהוא משפיע המ"ד הכוללים, כל האורות שיצאו ב-6000 שנה, הוא נקרא איש חי רב פעלים. %break והמלכות הכוללת בתוכה כל המ"ן והייסורים, שנגלו ב-6000 שנה, נקראת מקבצאל. %break בן איש חי, זה צדיק חי עולמים. כי השם הזה מורה תמיד על היסוד, המשפיע לנוקבא. אשר אין לו מקום בית קיבול לצורך עצמו. וע"כ נבחן, שאינו חי אלא רק בעולם, בנוקבא, בהיותו משפיע אליה. וע"כ נקרא, צדיק חי עולמים. %break אבל בזיווגו זה הוא מצוין בשם, רב פעלים, שהוא אדון כל המעשים וכל צבאות העליונים, שכולל עתה במ"ד שלו כל המעשים הטובים, וכל המדרגות העליונות, שהתגלו בזה אחר זה ב-6000 שנה. %break כי הם כולם התקבצו בו עתה בבת אחת, ומתחדשים באור העליון, ויוצאים ממנו בבת אחת אל הנוקבא. ולכן הוא נקרא בשם, רב פעלים. %break וכולם יוצאים ממנו. שיוצאים כולם בבת אחת אל הנוקבא, הוי"ה צבאות, להיותו אות בכל הצבאות שלו. מצוין הוא ורב מכל. כי עתה נגלה בו השם הקדוש, ה' צבאות, בשלמותו הנעלה. %break שהרי הוא עתה אות בכל הצבאות שלו, להיותו רשום מכל המעשים וכל הצבאות העליונים, והוא מתגדל ועולה בהארתו על כל אלו. %letter 92 .92 רב פעלים הוא מקבצאל, אילן הגדול והמכובד. הגדול מכל. מאיזה מקום יצא? מאיזה מדרגה בא? חוזר הכתוב ואומר, מקבצאל, מדרגה עליונה וסתומה, שעין לא ראתה אלקים זולתך. מדרגה, שהכול בה, והיא אוספת בתוכה מהאור העליון, וממנה יוצא הכול. %break ביאור הדברים. הנוקבא נקראת עתה בשם מקבצאל, כי רב פעלים הוא מקבצאל, שהנוקבא מקבצת בתוכה האורות כולם בבת אחת מן היסוד, הנקרא משום זה רב פעלים. הקומה, היוצאת על הזיווג הזה, נקראת האילן הגדול והמכובד, שיוצא מן היסוד, ובא אל הנוקבא. %page 271 וכדי להראות לנו את איכותה של הקומה הגבוהה הזו, מאין היא יוצאת ובאה, כתוב, מקבצאל, שהאור העליון מקבץ אותם ביסוד, ומשפיע אותם לנוקבא. ונקראים שניהם יחד בשם מקבצאל. %break והיא מדרגה עליונה וסתומה, שעין לא ראתה אלקים זולתך. כלומר, שהמדרגה הזאת, היוצאת מהזיווג הזה, נקראת בשם, עין לא ראתה אלקים זולתך. ובמדרגה זו נמצא כל התיקון, בזמן השלמות האחרונה, וע"כ הוא נבחן למדרגה שהכול בה. %break כי קיבץ בתוכה מכוח האור העליון, כל הטוב והאורות העליונים, מכל 6000 שנה בבת אחת. וחידש אותם באור העליון. ולפיכך נאמר, שממנה יוצא הכול. כי ע"כ יוצאת ונגלית עתה כל השלמות המקווה. %letter 93 .93 והוא ההיכל הקדוש הסתום, שכל המדרגות נאספות וסתומות בו. ובגוף אותו ההיכל נמצאים כל העולמות, וכל הצבאות הקדושים ניזונים ממנו ונמצאים בקיומם. %break ראש דעתיק יומין עצמו, הוא ההיכל הקדוש והסתום, שכל המדרגות שבכל העולמות מקובצות ונעלמות בתוכו. ומתבאר בזה, איך התהווה והתאפשר הזיווג הגדול הזה של גמה"ת, %break שיהיה כולל בתוכו כל המדרגות והקומות, שיצאו בזו אחר זו ב-6000 שנה, ולחדשו ולהוציאו בבת אחת. %break כי אותו הראש דעתיק יומין הוא ההיכל הקדוש הסתום, שכל המדרגות נאספות וסתומות בו. כלומר, שבמשך ימי העולם, שהמדרגות הן בעלייה ובירידה. כי אחר שמתגלה המדרגה, חוזרת ומסתלקת בסיבת חטא התחתונים, הנה בעת הסתלקות המדרגה, %break אינה נאבדת, אלא עולה למעלה לראש דעתיק ונעלמת שם. ובדרך זה הוא הולך ומקבץ בתוכו כל קומה ומדרגה, המתגלה בעולמות. והן באות שם בזו אחר זו, ומתקבצות ונעלמות בתוכו, עד הגיע העת של גמה"ת, ואז מחדש אותן ומוציא אותן בבת אחת. %break ובגוף אותו ההיכל נמצאים כל העולמות, כי אותו ההיכל הקדוש הסתום, הנקרא ראש דעתיק יומין, הוא נבחן בכל משך 6000 שנה, לא ידע ולא נודע. וע"כ, הגם שהוא הולך ומקבץ לתוכו כל האורות המתגלים בעולמות, לא נגלה משהו מהם עד גמה"ת. %break ונמצאת כל מדרגה אחר העלמתה בסיבת פגם התחתונים, כי עלתה לראש דעתיק ונעלמה שם, שכל המדרגות נאספות וסתומות בו. %break אמנם הגוף דעתיק יומין, מפה דראש שלו ולמטה, מלובש בחמישה פרצופי אצילות, ומאיר על ידיהם לכל העולמות. ואין הארה קטנה או גדולה, זולת הבאה מגוף דעתיק יומין. %break ובגוף אותו ההיכל נמצאים כל העולמות. כי הגוף דעתיק יומין מתלבש בכל הפרצופים שבאבי"ע. ונמצאים כל העולמות כולם מלבישים עליו, והם קיימים עליו. שכל מציאותם והארתם ממנו באים. %break וכל הצבאות הקדושים ניזונים ממנו, ונמצאים בקיומם. הן האורות, הבאים להחיות העולמות, הנקראים מזונות והן האורות הבאים למוחין דגדלות, כולם הם נמשכים מגוף דעתיק יומין. %break וכנגד השפע להחיות העולמות, נאמר, וניזונים ממנו, כלומר מזונות. וכנגד המוחין דגדלות, נאמר, ונמצאים בקיומם. כי המוחין מעמידים לכל פרצוף בשיעור הגובה המיוחס לו. %letter 94 .94 שני מקדשים היו קיימים וניזונים בגללו, מקדש ראשון ומקדש שני. כיוון שהוא הסתלק, נמנעה ההמשכה, שהייתה נמשכת מלמעלה. ונחשב, שכביכול, הוא היכה אותם, והחריב אותם, וכילה אותם. כמ"ש, הוא היכה את שני אריאל מואב. %page 272 פירוש. אחר שהארת הגוף דעתיק יומין הסתלקה, השפע שנמשך ממנו מלמעלה נפסק. וע"כ נחרבו שני מקדשים. ונמצא, שכביכול, הוא היכה אותם, והחריב אותם, וכילה אותם. %break הנה הדברים האלו עמוקים מאוד, כי משמע שבסיבת גילוי קומת הזיווג הגדול דראש דעתיק יומין, הסתלקה הארת הגוף דעתיק יומין מכל העולמות. וע"כ נחרבו המקדשים. וכל האורות, שהיו מאירים לישראל, כולם חשכו. %break וכל התיקונים סובבים רק על בחינה ד', מלכות ונוקבא דז"א, פרצוף ב"ן. כי מכוחה הייתה שבירת הכלים, וכן חטא של עצה"ד. שכל עבודת הצדיקים ב-6000 שנה, הוא לחזור ולתקן אותה, כמו שהייתה מטרם שבירת הכלים, ומטרם החטא של אדה"ר. %break שאח"ז יתגלה הזיווג הגדול דראש דעתיק יומין, המבער את הקליפות והס"א לנצח, כמ"ש, בילע המוות לנצח. וכיוון שהב"ן כבר נתקן לנצח, ואינו צריך עוד לשום תיקונים, הנה אז ישוב הב"ן להיות ס"ג, ובזה נגמר כל התיקון. %break אמנם בינתיים, אחר הזיווג הגדול דעתיק יומין, ומטרם שיבת הב"ן להיות ס"ג, יש עניין הסתלקות הארת גוף דעתיק. שבסיבת הסתלקותו, חרבו שני בתי מקדשים, שתי בחינות המוחין, המאירות בשני מקדשים. מוחין דאו"א עילאין, שמאירים בבית ראשון, %break והמוחין דישסו"ת, שמאירים בבית שני. וכל האורות של ישראל נחרבו והסתלקו. אשר כל אלו החורבנות, הם התיקונים האחרונים, המשיבים את הב"ן להיות ס"ג, שהוא כל הנרצה. %break ואז יחזרו וייבנו שני המקדשים בידי שמיים, ממסך דבחינה ב', בינה. כלומר, ע"י המסך דס"ג דא"ק, שמלפני צ"ב, הנקי מכל צמצום, אלא רק מידי שמיים, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. %break ואז שני המקדשים יתקיימו לנצח, ויהיה אור הלבנה כאור החמה, בינה עילאה, שהיא עתה האור של ז"א, חמה. ואור החמה יהיה שבעתיים, כאור שבעת הימים, %break כז"ת דעתיק יומין, שמהן נמשך האור לאו"א, שהאצילו שבעת ימי בראשית. כי ז"א, החמה, ישוב להיות ע"ב, שבתוכה האור דגוף דעתיק. %break וטעם הסתלקותו של גוף דעתיק, מטרם אלו התיקונים, הוא כי אין יותר בע"ס אלא שתי נוקבאות, בינה ומלכות, ס"ג וב"ן. ונמצא, אחר הזיווג הגדול דעתיק יומין, שהתבטלה הב"ן, והתבטל עימה גם מסך דס"ג. וזה מטעם התיקון, הנעשה בגוף דעתיק, %break לשתף הבינה והמלכות זו בזו, בשיתוף מדה"ד במדה"ר. שמכוח השיתוף הזה, האציל לפרצוף א"א דאצילות. וכל פרצופי אבי"ע יצאו והתקיימו, רק במלכות הזו, המשותפת והממותקת במדה"ר, בינה. %break ולפיכך, כיוון שהתבטל המסך דב"ן, התבטל עימה המסך דבחינה ב', שהוא המסך דס"ג, בהיותם כרוכים יחד כאחד. וכיוון שהתבטלו בחינת הנוקבא והמסך, א"כ נפסק הזיווג עם האור העליון, וע"כ כל הארת הגוף דעתיק, שהייתה על המסך המשותף במדה"ר, %break הסתלקה לגמרי. וממילא נחרבו כל המאורות, שמהמסך ולמטה, הנמשכים מגוף דעתיק. %break וכמ"ש, הוא היכה את שני אריאל מואב. שני מקדשים היו קיימים וניזונים בגללו, מקדש ראשון ומקדש שני. כיוון שהוא הסתלק, נמנעה ההמשכה, שהייתה נמשכת מלמעלה. כי מתוך שהתבטל הב"ן, מכוח הזיווג הגדול דעתיק יומין, %page 273 התבטל עימו גם הס"ג, המסך דבחינה ב' עצמו. וכיוון שאין המסך מוכשר לזיווג, נפסק ע"כ האור העליון, שהיה ההמשכה, שהייתה נמשכת מלמעלה, והוא נפסק מטעם ביטול המסך. %break הרי שמסיבת הזיווג הגדול שנעשה בראש דעתיק יומין, פסקה והתבטלה השפעת האור מגוף דעתיק יומין, כי הזיווג של הראש ביטל המסך דב"ן. וכיוון שעד עתה, %break היה המסך דב"ן מחובר עם המסך דס"ג בגוף דעתיק יומין כאחד, לכן התבטל גם המסך דס"ג. וכיוון שאין מסך לזיווג דהכאה, אין מקום לאור העליון להשפיע שם. %letter 95 .95 והכיסא הקדוש, המלכות, נפל. כמ"ש, ואני בתוך הגולה. אותה מדרגה, אני, מלכות, בתוך הגולה. על נהר כְּבָר, הנמשך ויוצא שמכְּבָר. ועתה כָּלו מימיו ומעייניו, ואינו נמשך כבתחילה. כמ"ש, ונהר יחרַב ויָבֵש. יחרב בבית ראשון, ויבש בבית שני. %break ומשום זה כתוב, הוא היכה את שני אריאל מואב. מואב פירושו, מהאב שבשמיים. ונחרבו וכלו בגללו. וכל האורות, שהיו מאירים לישראל, כולם חשכו. %break כיסא מורה על מיתוק המלכות בבינה, שהוא כיסא הרחמים, שעל ידו מושפעים כל המוחין ב-6000 שנה, לכל פרצופי אבי"ע. והכיסא הקדוש, המלכות, נפל. שמתוך ביטול המסך דב"ן, התבטל ונפל גם המסך דס"ג, הכיסא. וכמ"ש, ואני בתוך הגולה. %break אותה מדרגה, אני, בתוך הגולה. אני, מלכות דעליון, הנעשה כתר לתחתון. כי אותיות אני, אותיות אי"ן, שֵם הכתר. %break ונודע, שמלכות דעליון היא כל הקשר שבין הפרצופים. שכל עליון עושה הזיווג על המלכות שלו, המוציאה או"ח, המלביש או"י דעליון. ואח"ז יורדת המלכות דעליון, בע"ס דאו"ח שלה, שבתוכם קומת או"י, ומתלבשת בתחתון. %break ונמצא עתה, אשר אותה מדרגה, אני, בתוך הגולה. כי התבטל ממנה הזיווג עם האור העליון, ונפסק האור העליון מכל הפרצופים. %break על נהר כבר, הנמשך ויוצא שמכְּבָר, ועתה כלו מימיו ומעייניו. כי בהיותה מתוקנת במסך, היא נקראת נהר הנמשך ויוצא. כלומר, שהאור העליון נמשך על ידה לתחתון, כמו מימי נהר, הנמשכים והולכים בלי הפסק. %break אבל עתה, כשהתבטל המסך, נבחן הנהר הזה בשם נהר כבר, שמכבר היה נהר ולא עתה. כי עתה כלו מימיו ומעייניו. %break מימיו, האור העליון, שהיה נמשך בו. ומעייניו, המסך, שבהיותו מתוקן בה היה נבחן למעיין. כי השפע היה קשור בו ונובע ממנו בלי הפסק. ועתה נפסק כל זה, ואינו נמשך כבתחילה, %break שאינו נמשך ממנו האור העליון, כמו מקודם. כמ"ש, ונהר יחרַב ויָבֵש. יחרב בבית ראשון, ויבש בבית שני. %break אמא נקראת בית ראשון, והתבונה נקראת בית שני. ועל בית ראשון כתוב, יחרב, כי בו נפסק הזיווג, משום שהמעיין, המסך, נחרב. וכיוון שאין זיווג באמא עילאה, נמצאת התבונה יבשה לגמרי. וע"כ על התבונה כתוב, ויבש. %break מואב פירושו, מהאב שבשמיים. כי שורש המוחין של ב' המקדשים, הוא מאבא, שהוא האב שבשמיים, המאיר לז"א, שמיים, שאורותיו העלו זו"ן לישסו"ת במקדש שני, ולאו"א עילאין במקדש ראשון. שהם נחרבו עתה וחשכו. מחמת הפסקת השפע דגוף דעתיק יומין. %break וכל האורות שלו, שהיו מאירים לישראל, כולם חשכו. כלומר, לא רק המוחין הגדולים של ב' המקדשים חשכו, אלא כל האורות, שהיו מאירים לישראל, נחרבו, אפילו האורות דו"ק ואורות דבי"ע. %page 274 %letter 96 .96 הוא ירד והיכה את הארי בתוך הבור. בזמנים הראשונים, כשהנהר הזה היה מושך מימיו למטה, היו ישראל נמצאים בשלמות. כי היו זובחים זבחים וקורבנות לכפֵּר על נפשותיהם. ואז הייתה יורדת מלמעלה דמות של אריה אחד. %break והיו רואים אותו על המזבח רובץ על טרפו, אוכל הקורבנות כאיש גיבור. וכל הכלבים המקטרגים, היו נחבאים מלפניו, ולא יצאו לחוץ, לקטרג. %break ביאור הדברים. האש של גבוה, שהיה רבוץ על המזבח בביהמ"ק, היה רבוץ כאריה, היה שורף את הקורבנות, שבני ישראל מקריבים עליו. ובזמנים הראשונים, כשהנהר הזה היה מושך מימיו למטה, היו ישראל נמצאים בשלמות. %break כי מטרם שהתבטלה הארת עתיק, והאורות העליונים היו נמשכים לישראל, כנהר שמימיו נמשכים מלמעלה למטה בלי הפסק, הנה אז היו ישראל בכל שלמותם. כי היו זובחים זבחים וקורבנות לכפר על נפשותיהם. %break שעם הקורבנות, שהיו זובחים, היו מעלים מ"ן לזיווג העליון, שעל המסך. ונמשכו מ"ד, שהם המוחין. שע"י זה התקרבו בדבקות גדולה לאביהם שבשמיים, וכל הקליפות ברחו והתרחקו מהם, שזה הפירוש, לכפר על נפשותיהם. כי התרחקות הקליפות מעל הנפשות, %break נבחנת לכפרה. בדמיון בגד מוכתם ומלוכלך בכתמים, שע"י רחיצה, מעבירים ומכפרים כל הכתמים מהבגד. %break וע"כ נקראים קורבנות, שמקריבים את ישראל לאביהם שבשמיים. וכיוון שהיו על שלמותם, והיו מעלים מ"ן רק לעשות נחת רוח ליוצרם, היה המ"ן עולה עד הבינה, ששם אור החסדים והשפעה בצורת אריה, החסד. %break ונבחן שהאריה של הבינה קיבל מע"ט ומ"ן, שהעלו בני ישראל. וראו איך מ"ן שלהם, הוא בחינת טרף לבינה עילאה, ואור החסדים של בינה נמשך באו"י על המ"ן, והיה או"י רובץ על הטרף, המ"ן, ואוכל אותו. %break עניין אכילת האריה את הקורבן. כי עיקרו של הקורבן, הוא המ"ן, העולה לחיזוק המסך ולהעלאת או"ח. ומכיוון ששיעור גודל או"י, נמדד במידת או"ח, שעולה מעל המסך, נבחן שאו"י ניזון מהמ"ן, ומתגדל ומתקיים על ידו. %break בדוגמת בעל החיים, שמתקיים וגדל ע"י המזונות שאוכל. וכן כל חיותו של החי הגשמי, תלויה במזונות שאוכל, שבהפסקתם הוא מת. כן האור העליון תלוי באו"ח, העולה מהמסך. ובהפסק או"ח, הוא מתבטל מתחתון. %break ולכן נאמר, שיורדת מלמעלה דמות של אריה אחד. אור הבינה, הנמשך מלמעלה למטה באו"י, הוא בדמות של אריה, צורת השפעה כטבע הבינה. %break והיו רואים אותו על המזבח רובץ על טרפו, שראו את או"י, שמתלבש ורובץ בתוך או"ח, העולה מהקורבן, שהוא טרפו ומזונותיו. %break אוכל הקורבנות כאיש גיבור. שהוא אוכל וגדל ע"י הקורבנות, כאיש גיבור. כי לפי שהיו ישראל בשלמות, הייתה מידת ההשפעה, שהיא העלאת מ"ן ואו"ח, בגבורה גדולה מלמטה למעלה. כי קומת או"ח נמדדת במידת גודלה של הכאת המסך ברְתֵת ובזיעַ, %break הדוחה האור העליון מלמטה למעלה. וכמידת גדלות קומתה של עליית או"ח, כן קומת או"י הנמשכת בו. וע"כ אם קומת או"ח עולה בגבורה גדולה, נבחן, שהאריה אוכל הקורבנות כאיש גיבור בקומה זקופה בגבורה, כי ע"י הגבורה מתגדלת ועולה קומתו. %break וכל הכלבים המקטרגים, היו נחבאים מלפניו, ולא יצאו לחוץ, לקטרג. כי הקליפה של הקבלה לעצמה, מכונה כלב. כמו שאומר הזוהר על הכתוב, לעלוקה שתי בנות הב הב. שצועקים ככלב ואומרים, הב לנו מעושר העוה"ז, והב לנו מעושר העוה"ב. %page 275 והיא הקליפה החזקה ביותר. ואחיזתה מתחזקת ביותר כנגד אור היחידה. כמ"ש, הַצילה מחרב נפשי, מיד כלב יחידתי. %break ואותה קליפה היא הלעומת של האריה אוכל הקורבנות. כי כמו שהאריה, החסד, כולו להשפיע ולא לקבל כלום, כמו במידת החסיד, שלי שלך ושלך שלך, %break כך קליפת הכלב היא כולה לקבל ולא להשפיע כלום. כמו שלומדים, בחסידי אוה"ע, שכל חסד שעושים, לעצמם הם עושים. כי הם קשורים בקליפת כלב. %break ובזמן שהיו ישראל שלמים, וזכו לבחינת אריה אוכל הקורבנות, אז כל הכלבים היו נחבאים מלפניו, ולא יצאו לחוץ. כי העלו מ"ן בגבורה גדולה, שבזה נתנו כוח למסך שבמלכות, לדחות האור העליון ממנו ולמעלה, בגבורה גדולה. %break שמתוך כך נמצאה מידת או"ח, שהייתה בקומה, גבוהה מאוד, שנאמר, אוכל הקורבנות כאיש גיבור. ולפיכך, גם אלו הקליפות הקשות, שהן הכלבים, כולן ברחו והסתתרו מפחד גבורתו של האריה ההוא, ולא יצאו ממחבואן לחוץ. %letter 97 .97 כיוון שגרמו העוונות, הוא ירד לתוך המדרגות שלמטה, והרג אותו האריה. כי משום, שלא רצה לתת לו טרפו כבתחילה, נחשב, כביכול, שהרג אותו. ע"כ ודאי, היכה את הארי. %break לתוך הבור, כלומר לעיניו של הצד האחר הרע. כיוון שראה זאת אותו הצד האחר, התגבר ושלח כלב אחד לאכול את הקורבנות, מעל המזבח, במקום האריה. %break ואותו האריה אוריאל שמו, שפניו פני אריה. ושמו של אותו הכלב בַּלְאֲדָן, אותיות בל אדם, שהאות ם' מתחלפת בן'. כי אין הוא בכלל אדם, אלא כלב, ופני כלב. %break כי מתוך שהתבטלו המסכים מב"ן ומס"ג, גם ישראל למטה לא יכלו להעלות עוד מ"ן, שהיא מזונותיו של אריה. ונפסק הזיווג, והאור העליון, האריה, הסתלק ונבחן כאילו הרג אותו האריה. כי הוא התעלה למעלה לשורשו, ונעלם מהתחתונים. %break והיכה את הארי לתוך הבור, לעיניו של הצד האחר הרע. כי שורש הקבלה לעצמו בעיניים, כי העין רואה והלב חומד. הקבלה הזו נקראת בור, כי הוא, בור ריק ואין בו מים, שאין האור העליון נמשך לשם, כמו שלומדים, שאין אני והוא יכולים לדור במדור אחד. %break והיכה את הארי לתוך הבור, לעיניו של הצד האחר הרע. כי הכאת הארי הייתה לעיניהם הרעות של הס"א, הנקראת בור, שהן בורות נשברים, אשר לא יכילו המים. %break והם יצאו עתה ונגלו ממחבואיהם בשליטה גדולה. ושלח כלב אחד לאכול את הקורבנות. כי הלעומת של האריה אוכל הקורבנות, הוא הכלב הצועק תמיד הב הב. %break ואותו האריה אוריאל שמו, שפניו פני אריה. שֵם אֵל הוא החסד, ימין. והאריה אור החסד, נקרא אוריאל, אור הנמשך מהשם אל. ופניו אל הימין, השפעה, כמ"ש, ופני אריה אל הימין לארבעתם. %break ושמו של אותו הכלב בלאדן. כי אין הוא בכלל אדם, אלא כלב. כי הז"א נקרא אדם, בעת שיש בו מוחין מהבינה, שהוא אד"ם, בגי' מ"ה (45). הבינה הוא השפעה. ע"כ לומדים, אתם קרויים אדם, %break ולא אוה"ע קרויים אדם, משום שכל חסד שעושים לעצמם הם עושים. וע"כ נקרא בלאדן, שהם אותיות בל אדם. כי ם' מתחלפת בן'. %letter 98 .98 והיכה את הארי בתוך הבור ביום השלג. ביום שגרמו העוונות, שהדין נידון למעלה מבית דין (ב"ד) העליון. וע"כ כתוב, לא תירא לבֵיתה משלג. שזה דין העליון, המכונה שלג. ואינה מתייראת, משום שכל ביתה לָבוש שָׁנים, ע"כ יכלה לסבול אש חזקה. %page 276 הדינים שכנגד הזכר נקראים שלג. וע"כ נבחנים, שנמשכים מב"ד העליון. ודינים אלו קשים מאוד בתחילה, אלא שקלים בסוף, כי אינם נמתקים, אלא רק בסוף, שהוא הנוקבא. %break וכנגד הדינים הללו, אמרה הנוקבא, סַמְכוּני באֲשׁישׁות. הרומז לב' אשות, אש של מעלה, הבינה, ואש שלה עצמה. %break ואז, אחר שיש לה ב' אשות אלו, היא ממתיקה את הדינים הקרים דשלג, כי האש שלה מוציאה צינתם. ולכן כתוב, לא תירא לביתה משלג, שזה דין העליון, הדינים הקשים דדכורא. ואינה מתייראת, משום שכל ביתה לבוש שנים. %break שנים, הם ב' אשות. ומשום שביתה לבוש בב' אשות, ע"כ לא תירא לביתה משלג. ויותר מכך, השלג מתמתק בתוך האשות שלה. %break ע"כ יכלה לסבול אש חזקה, שהשלג הזה עוזר לה לסבול את האשות שלה. ומשמיענו שעתה, אחר שהתבטלו המסכים והזיווגים דב"ן ודס"ג, והתבטלו ב' האשות הללו, חזרו הדינים דשלג לכוחם. ורומזים, כי המובא עד כאן, %break נגלה תכף ומיד אחר הזיווג דעתיק יומין. אבל המובא בכתוב אח"ז, הוא מסובב ובא לאחר מכאן. %letter 99 .99 כתוב אחריו, והוא היכה את איש מצרי, איש מראֶה, ויהרגהו בחניתו. בא להודיע, שבכל פעם שחטאו ישראל, הוא הסתלק, ומנע מהם כל הטוב, וכל האורות שהיו מאירים להם. %break הוא היכה את איש מצרי. זהו אור, שהיה מאיר לישראל. והוא משה, שכתוב עליו, ותאמרנה, איש מצרי הצילָנו מיד הרועים. כי במצרים נולד, ושם גדל, ושם התעלה לאור העליון. %break אין כוונת הכתוב על איש ממש, אלא על אור, כי ביטל והעלים את האור, ונבחן כאילו הרג אותו. ולכן נאמר, שזהו אותו האור, שהיה מאיר לישראל, והוא משה. כלומר, שביטל את האור הגדול של הארת משה אל ישראל. ומכנהו איש מצרי, כי במצרים נולד, ושם גדל, %break כמ"ש, ויגדל משה, וייצא אל אחָיו. ושם זכה לאור העליון, לגאולת ישראל ממצרים. %letter 100 .100 איש מראה. מראה, כמ"ש, ומראֶה ולא בחידות. איש, כמ"ש, איש האלקים, כביכול, בעלה של אותו מראה כבוד ה', מלכות. כי זכה להנהיג מדרגה זו בארץ בכל חפצו, מה שלא זכה לזה איש אחר. %break ההפרש בין משה לשאר הנביאים, כי משה היה מרכבה לז"א, והיה בונה ומשפיע מהז"א אל הנוקבא. משא"כ שאר הנביאים, היו מרכבה לנוקבא, והם מושפעים מהנוקבא. ולכן נאמר, איש האלקים, בעלה של אותו מראֶה, הנוקבא, הנקראת כבוד ה'. %break ונבחן לבעלה של השכינה, משום שזכה להנהיג מדרגה זו. כי הוא מרכבה לז"א, ובונה ומשפיע ומנהיג את הנוקבא. מה שלא זכה לזה איש אחר. כי יתר כל הנביאים, היו מרכבה לנוקבא, %break והנוקבא הייתה משפיעה אליהם. ונמצאים הם תחתונים ממנה, ומונהגים על ידיה. הרי, ששום איש בעולם לא זכה למידתו של משה. %letter 101 .101 וביד המצרי חנית. זהו מטה האלקים, שנמסר בידו. כמ"ש, ומטה האלקים בידי. וזהו המטה, שנברא ערב שבת בין השמשות. וחקוקה בו חקיקה קדושה, השם הקדוש. ובמטה הזה חטא בסלע. %page 277 כמ"ש, ויַךְ את הסלע במטהו פעמיים. אמר לו הקב"ה, משה, לא לזה נתתי לך את המטה שלי, חייךָ, לא יהיה עוד בידך מכאן והלאה. %break בין השמשות, הוא המיתוק הגדול של המלכות בבינה, עד שאין להבחין בה, אם היא מלכות או בינה. כי בשבת עולה המלכות לאו"א, ונעשית בינה. ובערב שבת בין השמשות אינה עוד בינה ממש. אבל גם אינה ניכרת לבחינת מלכות. %break וזה עניין עשרת הדברים, שנבראו בין השמשות. שאז אין היכר בהם מאין מוצאם, אם מבינה אם ממלכות. כי גם בנוקבא עצמה אין אז היכר. %break וזה עניין המטה שנברא ערב שבת בין השמשות. ומטעם זה חקוקה בו חקיקה קדושה, השם הקדוש. וחקיקת השם הקדוש, מורה על בינה, שממנה נמשכה הקדושה. חקיקה קדושה מורה על המלכות, שהיא רק חקיקה לקבל את השם הקדוש. %break וב' החקיקות הללו היו כלולות במטה, כמו בחינה אחת בלי היכר, מטעם שהוא נברא ערב שבת בין השמשות. וע"כ היה כוחו יפה להמשיך לישראל כל האורות וכל הניסים והנפלאות, שהם המשכת אורות הבינה במלכות. ועל ידו זכה משה לבינה עילאה, %break ולבחינת איש האלקים. והוא הנקרא מטה האלקים ע"ש הבינה. והיא הנקראת חנית, ו' דהוי"ה, המזדווג עם ה"ת. %break והנה המלכות נקראת צור, והבינה נקראת סלע. והזיווג הפנימי של זו"ן, בעת שעולה לאו"א, והנוקבא משמשת בכלים דאמא, מכונה הזיווג דהכאה בשם דיבור. והזיווג החיצון של זו"ן במקומם עצמם, מכונה זיווג דהכאה. %break וזה שנאמר למשה, והכית בצור ויצאו ממנו מים. כי הצור הוא מלכות, שבה נוהגת הכאה. אבל גם כתוב, ודיברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו, כי כשהסלע במקום בינה, מכונה הזיווג בשם דיבור. וזהו, חטאו של משה, כי שימש במטה שלו פעמיים. %break כי מלבד שהיכה בו בצור, היכה גם בסלע. כלומר פעמיים. ונמצא שחטא בסלע, כי בו אינה נוהגת הכאה, אלא דיבור. %break ובמטה הזה חטא בסלע. כי מתוך שבמטה האלקים לא היה היכר, אם שייך למלכות או לבינה, ע"כ יצא לו לשמש עימו גם בסלע. כמ"ש, ויך את הסלע במטהו פעמיים, בצור ובסלע. אמר לו הקב"ה, משה, לא נתתי לך המטה שלי שתשמש עימו גם בבחינת הסלע. %letter 102 .102 מיד כתוב, ויירד אליו בשבט. כלומר, בדין קשה. ויגזול את החנית מיד המצרי. כי מאותה שעה נמנע ממנו המטה, החנית, ולא היה עוד בידו לעולם. ויהרגהו בחניתו. %break שמשום אותו החטא, שהיכה את הסלע במטה, הוא מת, ולא נכנס לארץ הקדושה. ואור זה נמנע מישראל. %break כי מכוח הזיווג הגדול דעתיק יומין, לא היה צריך להתבטל כלל הס"ג, אלא רק הב"ן לבדו. ואז היה תכף הב"ן עולה ונעשה ס"ג לנצחיות. אלא מתוך שהס"ג והב"ן היו דבוקים יחדיו, התבטל גם הס"ג עם הב"ן, שע"כ נחרבו בינתיים המקדשים. %break ומאותו הטעם התבטלה גם הארת משה לבני ישראל, כי הוא עוד חטא ביותר בדבר החיבור של הב"ן עם הס"ג, ע"י הכאת הסלע. %break ולכן, ויירד אליו בשבט, בדין קשה, כי ביטול הס"ג נעשה בדין קשה, כי באמת אין לו שום חיבור עם הב"ן. וביטול הב"ן אינו נוגע אליו כלל. כמ"ש, ייוודע כמביא למעלה בסבוך עץ קרדוּמות, ועתה פיתוחיה יחד, בכַשׁיל וכֵילַפּוֹת יַהלוֹמוּן. %break כי מחמת העלאתה והמתקתה של המלכות ועלייתה אל הבינה, נעשה עתה, כמו מביא למעלה בסבוך עץ קרדומות. כי גם הס"ג התבטל בגלל עלייה זו, כלומר, בכשיל וכילפות יהלומון. %page 278 ולכן כתוב, ויגזול את החנית מיד המצרי. כי מאותה שעה נמנע ממנו המטה, החנית, ולא היה עוד בידו לעולם. כי החנית הייתה שייכת באמת לב"ן. וע"כ התבטלה הארתו לעולמים. %break כי הב"ן עצמו התחדש אח"כ, ונעשה ס"ג לנצחיות. וע"כ אין עוד עניין לשימוש המטה בהכאה. %break וע"כ כתוב, ויהרגהו בחניתו, שמשום אותו החטא, שהיכה את הסלע במטה, מת. כי לולא נזהר לשמש עימו רק בצור ולא בסלע, לא היה הס"ג מתבטל עם הב"ן, ולא היה מת, אלא עולה תכף לס"ג. %break ולא נכנס לארץ הקדושה, כי ארץ ישראל היא עליית הב"ן אל הס"ג. וע"כ נקראת הארץ הקדושה. כי המוחין דבינה, המאירים אז בה, נקראים קודש. ובטרם גמה"ת, שיש עליות וירידות, %break ע"כ יש חורבנות וגלויות. אבל בגמה"ת יישאר הב"ן בס"ג, כעניין ארץ ישראל, לנצחיות. ולא תהיה יותר שום גלות. %letter 103 .103 כתוב, מן השלושים נכבד ואל השלושה לא בא, וישימהו דוד אל משמעתו. אלו הם שלושים שנה עליונות, שהיה לוקח מהן והמשיך למטה. ומהם הוא היה לוקח והתקרב. ואל השלושה לא בא. הם היו באים אליו, ונותנים לו בחפץ לב, והוא לא בא אליהם. %break ג"ר, חב"ד, נקראות שלושים, ג"ס שכל אחת נכללת מעשר, שהן כלל המוחין המאירים ב-6000 שנה. ונשמת בְנָיָהוּ, הבאה מהזיווג הגדול דעתיק יומין, המקבץ מכל אלו הזיווגים של 6000 שנה, %break בזיווג רב פעלים ומקבצאל בקומה אחת, שהיא בניהו בן יהוידע, נמצא שמקבל ומתכבד מכל אלו שלושים שנה העליונות. %break כלומר, שהיה לוקח מהמוחין דשלושים שנה. ונמשכים אל הנשמה שלו למטה, בסוף כולם. ומהם הוא היה לוקח והתקרב. כי כל הקומה שלו היא רק ממה שלקח וקיבץ מהזיווגים שלהם, שבאו בזה אחר זה. %break ועכ"ז, אל השלושה לא בא. הם היו באים אליו, ונותנים לו בחפץ לב, והוא לא בא אליהם. כי אע"פ שהם נתנו לו כל מעלתו הנשגבה בחפץ לב, עכ"ז הוא לא יכול לבוא אצלם אח"ז ולקבל עוד מהם. %break כי מתוך ביטול המסך דב"ן, התבטל לו ג"כ מסך דס"ג, ונשאר לבלי מסך. וע"כ לא היה יכול לבוא אצלם, להעלות מ"ן ולקבל מהם עוד. %letter 104 .104 ואע"פ שלא נכנס במניין וחשבון שלהם, עכ"ז כתוב, וישימהו דוד אל משמעתו, שלא נפרד מלוח ליבו לעולם, כי אין להם פירוד לעולם. דוד שם ליבו אליו, והוא לא שם ליבו לדוד. %break משום שהתשבחות והשירים והחסד, שהלבנה עושה לשמש, היא מושכת בזה אליה, שיהיה מגורו עימה. וזהו שכתוב, וישימהו דוד אל משמעתו. %break דוד המלכות, הרגל הרביעית של ג"ר. שאע"פ שלא יכול לבוא אל שלושים שנה עליונות, שהן ג"ר, מ"מ, וישימהו דוד אל משמעתו, שהתדבק בו ולא זז מלוח ליבו לעולם. מטעם, %break שכל השלמות שבמלכות מגולה בו, להיותו מהזיווג הגדול דעתיק יומין, המשבית כל הקליפות מהשם ב"ן, כמ"ש, בילע המוות לנצח. %break ולכן נאמר, שדוד שם ליבו אליו, שלא נפרד מלוח ליבו לעולם, כי שלמותו בו. אבל בניהו בן יהוידע, לא שם ליבו לדוד, כי דוד הוא רגל רביעית לג"ר. וע"כ כמו שלא יכול לקבל מג"ר, כן לא היה יכול לקבל מדוד. וע"כ לא שם אליו ליבו. %break ע"י התשבחות והשירים והחסד, שהלבנה עושה לשמש, כלומר, ע"י המ"ן שהמלכות, הלבנה, מעלה אל ז"א, השמש, היא ממשיכה אליה את הארת נשמת בניהו בן יהוידע, שלמותה האחרונה, שיהיה מגורו עימה, שיתדבק בה לנצח. %page 279 %letter 105 .105 נפלו רבי אלעזר ורבי אבא לפניו, על פניהם. בתוך כך לא ראו אותו. קמו והסתכלו לכל הצדדים, ולא ראו אותו. ישבו ובכו, ולא יכלו לדבר זה עם זה. %break אמר רבי אבא, ודאי זהו שלמדנו, שתמיד בכל דרך שהצדיקים הולכים ודברי תורה ביניהם, באים אליהם הצדיקים מהעולם ההוא, לגלות להם דברי תורה. ודאי זהו רב המנונא סבא, %break שבא אלינו מהעולם ההוא, לגלות לנו הדברים האלו. וטרם שהספקנו להכיר אותו, הלך לו ונעלם מאיתנו. %break קמו, והיו רוצים להנהיג את החמורים, ולא הלכו החמורים. ושוב רצו להנהיגם, ולא הלכו. פחדו, ועזבו את החמורים. ועד היום קוראים למקום ההוא, מקום החמורים. %break כי לא יכלו לסבול את האור הגדול הזה, שנגלה להם בעת גילוי הסודות הללו, ונפלו לפניו. בתוך כך לא ראו אותו. כי אחר שזכו לקבל ממנו את מדרגתו הגדולה והנישאה, נעלם מהם תכף, %break ולא יכלו למוצאו ולהשיגו עוד. ולפיכך שהיה צערם גדול, ישבו ובכו, עד שלא יכלו לדבר זה עם זה. %break ואמרו, זה הוא רב המנונא סבא. כי עתה הכירו דרגתו, שהוא רב המנונא סבא בעצמו, ולא כמו שחשבו לפני זה, שהוא רק בנו של רב המנונא סבא. קמו, והיו רוצים להנהיג את החמורים. כי החמורים הם הכוחות, שניתנה להם נשמת רב המנונא סבא, שיוכלו להעלות מ"ן, %break להשיג את המדרגות חיה יחידה, שהשיגו על ידו. שזהו, שהרכיבם על החמורים והלך לפניהם להאיר להם את אורַח הצדיקים. %break ועתה, אחר שגמר תפקידו ונעלם מהם, היו רוצים שוב לעלות ולרכב על החמורים שלו, להעלות מ"ן מחדש, כדי לחזור ולהשיגו שנית. אמנם רצו להנהיגם, ולא הלכו. כי עתה לא היו יכולים לקבל מהחמורים שוב כוח להעלאת מ"ן. %break וע"כ יראו והניחו את החמורים במקום ההוא, שרב המנונא סבא פרח מהם. וסימנו את המקום ההוא בשם מקום החמורים, על המאורע, שלא יכלו עוד לשמש עימהם. %letter 106 .106 פתח רבי אלעזר ואמר, מה רב טוּבך, אשר צפנת לירֵאֶיך, פעלת לחוסים בךְ נגד בני אדם. כמה הוא הטוב העליון והמכובד, שעתיד הקב"ה לעשות לבני אדם, לאותם הצדיקים העליונים יראי חטא, העוסקים בתורה, כשהם באים לעולם ההוא. %break לא כתוב, טובך, אלא רב טובך. כמ"ש, זֵכר רב טוּבך יביעו. וזהו חיי עונג, הנמשכים מעוה"ב אל חי העולמים, שנקרא זכר רב טובך. והוא ודאי כמ"ש, ורב טוב לבית ישראל. %break המילה רב, מורה תמיד על גדלות. רב טובך, מורה על חיי עונג, מוחין דג"ר. כי עיקרו של הפרצוף והחיים שלו מוחין דו"ק, המתקבל מזיווג דאו"א, כדי להחיות העולמות. %break אמנם יש גם מוחין של תוספת, המענגים את החיים, שהם מוחין דג"ר. והם הנקראים רב טובך וחיי עונג. %break ולכן נאמר, הנמשכים מעוה"ב אל חי העולמים. כי מוחין דג"ר, שהם חכמה, נמשכים מהבינה, הנקראת עוה"ב, ומתלבשים בלבוש כבוד דחסדים, הבא מזיווג היסודות, הנקרא חי העולמים. ומשם מגיעים המוחין אל הצדיקים יראי חטא. %letter 107 .107 עוד יש לפרש, מה רב טובך. שכאן נחקק סוד החכמה, וכל הסודות נכללו כאן. רב זהו אילן רב וחזק, ז"א. משום שיש אילן הקטן ממנו, המלכות. וזה ז"א, הוא רב. ומביאו בגובה הרקיעים. %break יש להבין, שבפסוק הזה נרשמה פנימיות החכמה, וכל הסודות נכללו בו. חכמה, מורה על זיווג עתיק. וכל הסודות, מורה על גמר כלל התיקון. %page 280 מ"ה, עולם התחתון. רב, מורה על אילן רב וחזק, ז"א, בעת הלבשתו לע"ב. ונקרא אז אילן רב, ע"ש החכמה, ונקרא חזק מבחינת עצמו. אמנם, בעת שז"א במקומו עצמו, נקרא אילן סתם. ע"כ נאמר, משום שיש אילן אחר הקטן ממנו, המלכות, הנקראת ג"כ אילן. %break ז"א, רב, כשמלביש לקומת ע"ב, נקרא רב, ומביאו בגובה הרקיעים. כי גובהו של ע"ב מגיע עד הכתר, הנקרא גובה הרקיעים, כי ע"ב מלביש על פרצוף הכתר. ולכן הע"ב מעלה את הז"א לגובה הרקיעים. %letter 108 .108 טוּבך, הוא האור שנברא ביום הראשון של מעשה בראשית. אשר צפנת ליראיך, משום שגנז אותו לצדיקים בעולם ההוא. פעלתָ, זהו גן העדן העליון, כמ"ש, מָכון לְשׁבְתך פעלת ה'. וזהו כמ"ש, פעלת לחוסים בך. %break האור שנברא ביום ראשון, הוא האור שהיה אדה"ר צופה בו מסוף העולם ועד סופו. והוא ה"פ אור, הנאמרים ביום ראשון של מעשה בראשית. לצדיקים בעולם ההוא, בעוה"ב. כי האור הזה נגנז ביסודות, שהם צדיק וצדק של או"א, הנקרא עוה"ב. %break ואלו צדיק וצדק נקראים יראיך, ע"ש כוח ההסתר שבהם. ומהם מתקבל האור הזה אל הצדיקים. %break פעלת, זה גן העדן העליון. כי מקודם לכן כתוב, אשר צפנת, שפירושו, שהמוחין באים בלבוש כבוד של צדיק וצדק בהסתר, מכוסים באלו הלבושים. וכאן כתוב, פעלת, שהמשמעות היא, %break פעולה גלויה בלי הכיסוי האמור. ומביא ראָיה מהכתוב, מכון לשבתך פעלת ה'. כלומר, פעולה שלמה וגלויה. %break והזוהר ביאר כי, פעלת, נאמר על גן העדן העליון, שהוא נפעל ויצא מכלל אלו המוחין הקודמים בכתוב, הנוהגים בכל 6000 שנה. ויהיה שיעור הכתוב, מה רב טובך, אשר צפנת ליראיך, שהם המוחין של כלל 6000 שנה. אשר כל אלו פעלת ע"י הזיווג הגדול דעתיק יומין, %break לחוסים בך, שממוחין אלו נפעל ויצא גן העדן העליון, ששם שרויים צדיקים גמורים, החוסים בה'. כמו אותן הנשמות של בניהו בן יהוידע וכדומה, שזוכות לקבל מהזיווג הגדול דעתיק, המקובץ מכל אלו המוחין של 6000 שנה. %break ודע, שמקום מנוחתן של הנשמות, נקרא גן עדן. ויש גן עדן הארץ, הנקרא ג"כ גן העדן התחתון. והוא בחינת ו"ק. ויש גן עדן עליון, ג"ר של גן עדן. וכל הנשמות שרויות רק בגן העדן התחתון. אלא בראשי חודשים ושבתות, עולות לגן העדן העליון, ואח"כ חוזרות למקומן. %break אלא שיש יחידי סגולה, שמקומם הוא בגן העדן העליון. ועליו אמר רבי שמעון, ראיתי בני עלייה שהם מועטים. %letter 109 .109 גן עדן שלמטה, שכל הצדיקים עומדים שם, ברוח המתלבש בלבוש כבוד, כאותו האופן והצורה שהיו בעוה"ז, זהו שכתוב, נגד בני אדם. כלומר, באותה צורה של בני אדם שבעוה"ז. ועומדים שם, ופורחים באוויר משם, ועולים לישיבת הרקיע, %break באותו גן העדן של מעלה. ופורחים שם ומתרחצים בטל נהרות אפרסמון טהור, ויורדים ושורים למטה, בגן העדן התחתון. %break כי ההבדל העיקרי בין ג"ר וז"ת בפרצופים ובנשמות, כי ג"ר יכולות לקבל אור החכמה כמו שהוא, ואינן צריכות שתתלבש להן החכמה בלבוש של אור חסדים. משא"כ פרצופי ו"ק, %break וכן הנשמות הנולדות מזו"ן, שעיקרן ו"ק, הן אינן יכולות לקבל אור החכמה, זולת בדרך התלבשותו באור החסדים. %page 281 וגן העדן שלמטה, שכל הצדיקים עומדים שם, ברוח המתלבש בלבוש כבוד, כאותו האופן והצורה שהיו בעוה"ז, זהו שכתוב, נגד בני אדם. כי כל הצדיקים שבגן העדן התחתון, הרוחות שלהם מלובשות בלבוש כבוד של אור החסדים, כמו נשמות בני אדם שבעוה"ז, %break שע"י לבוש כבוד זה, הנקרא אוירא, הן יכולות לעלות לגן העדן העליון, ולקבל משם אור החכמה. ואח"כ חוזרות למקומן לגן העדן התחתון. %break ועומדים שם. שעיקר מקומן הקבוע בגן העדן התחתון. ופורחים באוויר משם, ועולים לישיבת הרקיע באותו גן העדן של מעלה, שבכוח האוירא הזה, שהוא אור החסדים, הן פורחות ועולות לגן העדן העליון, לקבל חכמה. %break ופורחים שם ומתרחצים בטל נהרות אפרסמון טהור. כי אור החכמה, שהן מקבלות שם בגן עדן, מכונה בשם י"ג (13) נהרות אפרסמון טהור. כי החכמה נקראת שמן, והמספר י"ג מורה על חכמה של ל"ב (32) נתיבות. %break ואח"כ יורדים ושורים למטה, שאינן יכולות לשהות שם. ותכף אחר קבלתן החכמה בתוך לבוש הכבוד שלהן, יורדות מגן העדן העליון למקומן, לגן העדן התחתון. ולפי שהן צריכות לקבל החכמה בתוך לבוש החסדים, דוגמת נשמות בני אדם שבעוה"ז, %break ע"כ הכתוב מכנה גם אותן, נגד בני אדם. כי הן באותה הצורה כמו בני אדם שבעוה"ז, כי גם הן צריכות ללבוּש החסדים כמותם. %letter 110 .110 ולפעמים הצדיקים האלו נראים נגד בני אדם, לעשות להם ניסים כמלאכים עליונים, כעין שראינו עתה אור המאור העליון, ולא זכינו להסתכל ולדעת סודות החכמה יותר. %break הכוונה על נשמות יחידי הסגולה, שבגן העדן העליון. שאע"פ שמעלתן גבוהה כל כך, עד שאפילו הנשמות שבגן העדן התחתון העולות אליהן, בראשי חודשים ובשבתות, אינן יכולות לשהות שם, אלא יורדות תכף למקומן, ועכ"ז לפעמים נראות נגד בני אדם, %break שהן יורדות מגן העדן העליון לעוה"ז, ונראות לבני אדם כמו מלאכי עליון, היורדים לפעמים לעוה"ז. כמו שראה עתה האור של המאור העליון, לרב המנונא סבא, שירד אליהם מגובה מעלתו מגן העדן העליון, ונגלה לעיניהם בעוה"ז. %break ודורש הפסוק, נגד בני אדם, על ב' משמעויות: %break א. על הנשמות שבגן העדן התחתון, שיש להן צורת בני אדם, ופעל להן האורות הנשגבים שבגן העדן העליון, שיכלו לקבל משם בדרך עלייה בראשי חודשים ובשבתות. שאז הן זוכות לקבל פניהן של הנשמות שבגן העדן העליון, ולרדת שוב למקומן. %break ב. נגד בני אדם ממש שבעוה"ז, שהנשמות האלו שבגן העדן העליון, יורדות לפעמים לעוה"ז כמו מלאכי מרום, ונראות לעיני הצדיקים. %break ולכן נאמר, ולא זכינו להסתכל ולדעת סודות החכמה יותר. מתאונן על שתכף נעלם מהם, ומהעת ההיא לא זכה להשיג עוד סודות התורה עד הנה. %letter 111 .111 פתח רבי אבא, ויאמר מנוח אל אשתו, מות נמות, כי אלקים ראינו. אע"פ שמנוח לא ידע מה מעשיו, שכתוב, כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא. בכל זאת, כיוון שכתוב, כי לא ירְאַני האדם וחי, ואנו ראינו, וע"כ מות נמות. ואנחנו ראינו וזכינו לאור הזה, %break שהיה הולך איתנו, ובכל זאת התקיים בעולם, כי הקב"ה שלח אותו אלינו, להודיע לנו סודות החכמה שגילה. אשרי חלקנו. %break פירוש. כי כשנראה מלאך ה' אל מנוח, לא הייתה השגתו בו שלמה, שהרי לא רצה המלאך לגלות לו את שמו. ועכ"ז פחד מהכתוב, לא יראני האדם וחי. ואנו זכינו להשגה השלמה, כי ידענו את שמו, רב המנונא סבא, ואנו חיים וקיימים בעוה"ז. ומכאן תבין, %page 282 שעניין קבלת פניו של מדרגת רב המנונא, הוא כמ"ש, הראני נא את כבודך, שביקש משה מה', שעל זה אמר לו ה', לא תוכל לראות את פניי, כי לא יראני אדם וחי. ונמצא שהשגתם גדולה מהשגת משה. %break ועל זה לומדים, נביא הוא שלא קם כמשה, אבל חכם קם. וכן, חכם עדיף מנביא. ובזה שׁבּחו את עצמם. ואנחנו ראינו וזכינו לאור הזה, שעליו כתוב, לא יראני האדם וחי, שהיה הולך איתנו, ואנחנו חיים בעוה"ז. %letter 112 .112 הלכו. הגיעו להר אחד, כּנְטוֹת השמש. התחילו דופקים ענפי האילן שבהר זה בזה ואומרים שירה. בעוד שהיו הולכים, שמעו קול אחד חזק, שהיה אומר, בנֵי אלקים קדושים, %break אותם הפזורים בין החיים בעוה"ז, אותם מאורות בני הישיבה, הֵיאספו למקומכם, להשתעשע עם אדונכם בתורה. הם פחדו ונשארו עומדים במקומם, וישבו. %break פירוש. הלכו ובאו להר אחד, הוא ההר, שעליו אמר דוד המלך, מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו. וכשעלו על ההר העריב השמש, רומז שהסתלקו הארתם. והענפים של האילנות קשקשו זה בזה, שזה שיחת האילנות, ושמעו מהם שירה, כמ"ש, אז ירננו כל עצי יער. %break שמעו קול חזק אומר להם, שישובו למקומם להשתעשע בה' ותורתו. שיירדו מן ההר. וקורא להם, בני אלקים קדושים, ע"ש מדרגתם הנשגבה. אבל רמז להם, שאין בני אדם שבעוה"ז, ראויים לדור עימהם יחד. וזה שרמז להם, אותם הפזורים בין החיים בעוה"ז. %break כלומר, שאין בני העוה"ז הולמים אותם, כי לא יוכלו לסבול זה את זה. ע"כ נאמר, שנפלה יראה עליהם, ומ"מ לא ירדו מההר, אלא קמו, ישבו, ולא הזיזו עצמם ממקומם. %letter 113 .113 בתוך זה, יצא קול כבתחילה, ואמר, סלעים חזקים, פטישים רמים, הנה בעל הצבעים, המְרוקָם בציורים, עומד על העמוד, היכנסו והֵיאספו. באותה שעה שמעו קול ענפי האילנות גדול וחזק. %break והיו אומרים, קול ה' שובר ארזים. נפלו על פניהם רבי אלעזר ורבי אבא. ופחד גדול נפל עליהם. קמו בחיפזון והלכו, ולא שמעו מאומה. יצאו מן ההר והלכו. %break קודם התבאר, כי ע"כ לא יכלו להנהיג את החמורים. פירושו, שלא יכלו להעלות עוד מ"ן. משום שכבר גמר רב המנונא סבא את תפקידו, שהיה לו לסייע אותם, וע"כ התבטל כוח החמורים שלו, %break ולא יכלו לשמש עימהם עוד, כדי להעלות מ"ן ולזכות למדרגה עליונה יותר. ולפיכך אמר רבי אלעזר לעיל, ולא זכינו להסתכל ולדעת סודות החכמה יותר. %break ויש להבין השגת המוחין וביטול הכוח לעליית מ"ן. כי אחר שהשיגו קומת היחידה, שהיא גילוי נשמת בניהו בן יהוידע, ע"י רב המנונא סבא, קרה להם, כמו שהתבאר בנשמת בניהו בן יהוידע. %break כי אחר שהתבטל להם המסך דב"ן, התבטל עימו יחד גם המסך דס"ג. וע"כ לא יכלו עוד להעלות מ"ן, ועזבו את החמורים. %break והתבאר, שכל ההפסק של הארת הגוף דעתיק, היה כדי להקנות להם כוח לברר להם מחדש את מסך דס"ג. ואז ישוב הב"ן להיות ס"ג. ואז יחזרו להעלות מ"ן מחדש, וילכו שוב מחיל אל חיל. %break וגם ברבי אלעזר ורבי אבא, מזמן שהניחו החמורים והלכו להם עד הנה, הספיקו כל ההרפתקאות. ויתברר להם כוח לעליית מ"ן מחדש, ולהחזיר הב"ן להיות ס"ג. %page 283 ולכן נאמר, שיצא קול כבתחילה, ואמר, סלעים חזקים, פטישים רמים. כי הקול רמז להם, שהם סלעים חזקים ופטישים רמים. %break כי עמדו בכל הניסיונות הגדולים עד עתה. והם עצרו כוח לעמוד בפניהם, כסלעים חזקים. גם גברו על כל המכשולים, עד שפיצצו אותם, כפטיש גדול היורד מגובה גבוה למטה. %break וגרמו בזה, הנה בעל הצבעים, המרוקם בציורים, עומד על העמוד. כי הבינה, הנקראת בעל הצבעים, בהיותה עצמה בלי גוון כלל, אלא כולה רחמים. אמנם כל הגוונים מתעוררים ויוצאים ממנה. %break וע"י עמידתם כסלע איתן מול כל אלו הניסיונות, נרקמה עתה הבינה בציורים מחדש. %break ולפיכך מכנה את הבינה בעל הצבעים, המרוקם בציורים. כי קיבלה כוח להיתקן במסך, שעליו יוצאות קומות ומדרגות חדשות, הנקראות ציורים, והיא עומדת על העמוד, הכיסא. %break ועתה נתקנה הבינה בכיסא כמקודם. ולפיכך נאמר, היכנסו והיאספו, הגיעה העת שתיכנסו למקומכם בקודש, כמלפנים. %break באותה שעה שמעו קול ענפי האילנות גדול וחזק. והיו אומרים, קול ה' שובר ארזים. כלומר, יחד עם הקול, שבישר להם, שכבר נתקן המסך של הבינה והכיסא. שמעו גם קול מענפי האילנות, שאמרו, קול ה' שובר ארזים. רומז להם, כי כבר נשברו כל הארזים, %break שהיו להם למעצורים בדרכם לקודש. ויצאו מן ההר, כי עצרו עתה כוח לצאת מההר, ולעשות הילוכם בקודש כמלפנים. %letter 114 .114 כשהגיעו לבית רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא, ראו שם את רבי שמעון, ושמחו. שמח רבי שמעון. אמר להם, ודאי עברתם דרך של ניסים ואותות עליונים. %break כי עתה אני ישנתי, וראיתי אתכם ואת בניהו בן יהוידע, שמשלח לכם שתי עטרות ע"י זקן אחד, לעטר אתכם. ודאי בדרך זה היה הקב"ה. כי אני רואה את פניכם משונים. %break אמר רבי יוסי, יפה אמרתם, שחכם עדיף מנביא. בא רבי אלעזר, ושם ראשו בין ברכי אביו רבי שמעון, וסיפר לו את המעשה. %break רומז לב' עניינים: א. שזכו מחדש והשיגו המוחין דס"ג, בחינת חותנו של רבי אלעזר, הנקרא רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא. %break ב. כי עתה התחבר להם הס"ג עם הע"ב יחד, בזיווג שאינו נפסק. כי רבי שמעון, אביו של רבי אלעזר, רומז על מוחין דע"ב. %break וע"כ נאמר, כשהגיעו לבית רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא, ראו שם את רבי שמעון, כי עתה זכו לבחינה הגדולה, שהב"ן שלהם שב להיות ס"ג ממש לנצחיות, גם בזיווג שאינו נפסק עם הע"ב. %break ולכן אמר להם, ראיתי אתכם ואת בניהו בן יהוידע, שמשלח לכם שתי עטרות ע"י זקן אחד. רמז להם, כי בניהו בן יהוידע שלח להם, ע"י רב המנונא סבא, שתי עטרות: %break א. מוחין דיחידה, בחינת בניהו בן יהוידע עצמו, ב. מוחין דע"ב ס"ג החדשים, שהשיגו עתה, אשר גם הם נמשכו בכוחו של בניהו בן יהוידע. %break כלומר, רמז ואמר להם, זה ההמשך של הניסיונות וההרפתקאות, שהיו לכם, שעל ידיהם זכיתם למדרגה של עתה, הלוא גם זו המשכה ישרה מהאור הגדול של נשמתו. ונמצא ע"כ, ששתי עטרות שלח להם בניהו בן יהוידע ע"י רב המנונא סבא. %break ולכן אמר להם, ודאי בדרך זה היה הקב"ה. כלומר, שכל אלו הנפילות, שאירעו לכם, אינם פגמים, אלא הקב"ה עצמו הוביל אתכם אל מעלתכם הגבוהה של עתה. %break כי אני רואה את פניכם משונים. נוסף על זה שהשגתם, אני רואה את פניכם מזהירות ביותר, מכוח הדרך הזה שהלכתם. ואם היה בו איזה פגם, ודאי שלא הייתם זוכים לפנים מאירות, כמו שאני רואה אתכם. %page 284 אמר רבי יוסי, יפה אמרתם, שחכם עדיף מנביא. כי הם חשבו, שע"כ קרו להם כל אלה הרפתקאות, משום שהתנשאו בדעתם על משה רבנו, שחשבו על עצמם, חכם עדיף מנביא, כי אמרו, %break ואנחנו ראינו וזכינו לאור הזה, שהיה הולך איתנו, ובכל זאת התקיים בעולם. ועל זה ניחם אותם רבי יוסי, יפה אמרתם, שחכם עדיף מנביא. כנים דבריכם. %letter 115 .115 פחד רבי שמעון ובכה. אמר, ה' שמעתי שׁמעֲךָ יראתי. פסוק זה אמר חבקוק, בשעה שראה מיתתו, ואת התחייה שלו ע"י אלישע. ונקרא חבקוק, כמ"ש, למועד הזה כעת חיה, %break את חובקת בן. כי חבקוק היה בנה של השונמית. ושני חיבוקים היו, אחד של אימו, ואחד של אלישע, שכתוב, וישם פיו על פיו. %break לכאורה יש לשאול, איך ייתכן שאלישע הנביא ימשיך לשונמית בברכתו זרע שאינו של מתקיים? כי אלישע הנביא היה גדול מכל הנביאים, חוץ ממשה. והוא זכה לנשמות מגן העדן העליון, שהב"ן שלהן היה כבר בתכלית הטהרה והשלמות, כמו לעת"ל. %break ולפיכך, בעת שהמשיך לה הבן, לא נזהר לקשרו בעלמא דדכורא. כי אמר לה, את חובקת בן. וקשר את החיבוק בצד הנוקבא לבדה. ומתוך שהנוקבא, הב"ן, קרובה לקליפות ולס"א, ע"כ נאחז בו הס"א ומת. %break נמצא, שסיבת המיתה היא מרוממותו הנשגבה של הנביא, היות הב"ן שלו עצמו כבר נקי מכל אחיזת הס"א והמיתה. וזה שהתפלא הנביא, וה' העלים ממני ולא הגיד לי. כלומר, שלא היה לו מקום, אפילו להעלות על דעתו, שייתכן שתארע בו מיתה, %break מחמת התקשרותו בב"ן לבדו. ולפיכך היה צריך לחזור ולהחיותו ולקשרו בעולם העליון, בתחיית המתים. %break עצם הוולד, הלובן שבו, שמאבא, מחכמה. כי החכמה נקראת בשם לובן. כמ"ש, כולם בחכמה עשית. אמנם ללבוּש חסדים צריך, כי אין מציאות לחכמה בלי לבוש חסדים. וע"כ צריכים לאודם דאמא, המסך הממשיך חסדים, להלביש החכמה. %break ונבחן שע"י החיבוק של החסדים לחכמה, נמשך ומתקיים הוולד. ולכן נאמר, כי חבקוק היה בנה של השונמית. כלומר, החיבוק דחסדים בחכמה, שנעשה על הוולד, היה כולו מאימו השונמית, מצד דב"ן בלבד. %break ושני חיבוקים היו לו, אחד של אימו, ואחד של אלישע. כי בעת שהֶחייה אותו, היה ממשיך לו לובן ואודם מחדש. ונמצא שאלישע עשה לו חיבוק שני. %letter 116 .116 השם החקוק של ע"ב (72) שמות, חקק אלישע על חבקוק במילים. שכל מילה מצורפת משלוש אותיות, משום שאותיות הא"ב, שחקק בו אביו בתחילה, פרחו ממנו כשמת. %break ועתה כשאלישע חיבק אותו, חקק בו כל אלו האותיות שבע"ב שמות. והאותיות החקוקות של אלו ע"ב שמות, הן רי"ו (216) אותיות, שלוש אותיות בכל שם. %break כי האותיות, שמהן נבנה הוולד, הן רי"ו אותיות. והן הארת החכמה, הנמשכת מישסו"ת. ועל זה נבחן הוולד, שיש בו רי"ו אותיות, שהן בגי' ראי"ה, כלומר אור העיניים, חכמה. %break ובעת הגדלות, שמקבל לבוש דחסדים, מעולם עליון מאו"א, ורי"ו אותיות מתלבשות בהם, אז נקרא בשם ע"ב מילים, שכל שלוש אותיות מהן מתחברות במילה אחת, והן ע"ב מילים. %page 285 ובעת שאין לו חסדים להתלבשות, אלא רק מעולם תחתון, נבחן לרי"ו אותיות. וכשמשיג הע"ב דכורא, החסדים מהעולם העליון, מתחברות אז כל שלוש אותיות למילה אחת, וע"ב מילים הם שם ע"ב. וזה השם החקוק של ע"ב שמות, שחקק אלישע על חבקוק במילים. %break כי אלישע, בעת שהחייה את בן השונמית, חבקוק, חקק בו ע"ב מילים מרי"ו אותיות. כי המשיך בו החסדים של עולם עליון, הנקרא ע"ב דכורא, %break המסדרים את רי"ו האותיות בתיקון קווים של כל שלוש אותיות בכל מילה. וכשהאותיות מתלבשות בהן, זהו שם ע"ב, מוחין דחכמה בשלמות. %break אבל מקודם לכן, בעת שלא היה לו אלא החסדים דנוקבא, עדיין הם חסרי הצירוף של ע"ב מילים. כלומר, שאין בהם מילים, כלים להתלבשות חכמה. ונקרא רק בשם רי"ו אותיות. כי עדיין יש בהם אחיזה לס"א. וע"כ לא יכלו המוחין דחכמה להתלבש שם. %break ומשום שאותיות הא"ב, שחקק בו אביו בתחילה, רי"ו האותיות שהיו לחבקוק מעת לידתו, פרחו והסתלקו ממנו בשעת המיתה. לפיכך היה צריך להמשיך לו רי"ו אותיות וע"ב שמות מחדש. וע"כ נאמר, שכל האותיות האלו חקק אלישע, ברוחו של חבקוק, %break בשביל להחיות אותו באותיות של ע"ב שמות, כי היה צריך לחקוק בו רי"ו אותיות מחדש, כדי לצרף רי"ו אותיות לע"ב מילים, ע"י החסדים העליונים, שאז נעשים לע"ב שמות. %letter 117 .117 וכל האותיות האלו חקק אלישע ברוחו של חבקוק, בשביל להחיות אותו באותיות של ע"ב שמות. וקרא לו חבקוק, שהוא שֵם, המשלים ומרמז לכל הצדדים. כי משלים ומרמז על שני חיבוקים. ומשלים ומרמז לרי"ו אותיות של השם הקדוש, כי חבקוק בגי' רי"ו, %break שמהם הצטרפו ע"ב שמות. בע"ב מילים הֶחייה והשיב רוחו, וברי"ו אותיות החייה כל גופו על קיומו. וע"כ נקרא חבקוק. %break כי חבקוק מורה על ב' חיבוקים. כלומר, שמשלים ומרמז על שני חיבוקים. גם חבקוק בגי' רי"ו. כלומר, שמשלים ומרמז לרי"ו אותיות. כי החכמה נקראת רי"ו אותיות. אמנם צריכים לחיבוק, כלומר להתלבשות חסדים. ובחיבוק הראשון, שהיה מצד אימו, %break עוד לא הייתה החכמה יכולה להתגלות ברי"ו אותיות, כי לס"א הייתה אחיזה באודם אימו. אלא עתה, שאלישע המשיך לו חיבוק מחסדים של העולם העליון, %break דאו"א, הצטרפו האותיות למילים, ומוחין דחכמה התלבשו במילים בקביעות. כי בחסדים של העולם העליון אין אחיזה עוד לס"א. %break והשם חבקוק מורה על שני חיבוקים: חיבוק דאמא וחיבוק הנוסף מאלישע. והוא נשלם מחכמה ומחסדים בכל השלמות. כי משלים ומרמז על שני חיבוקים, ומשלים ומרמז לרי"ו אותיות. חיבוקים הם החסדים דאו"א, ורי"ו אותיות הם החכמה. %break וע"כ נאמר, בע"ב מילים החייה והשיב רוחו, וברי"ו אותיות החייה כל גופו על קיומו. כי המילים שהצטרפו מרי"ו אותיות, נעשו ע"י החיבוק השני של אלישע, שעל ידו חזר חבקוק לתחייה. חיבוקים הם המשכת החסדים מהעולם העליון, שאין שם אחיזה לס"א, %break שהוא המיתה. וברי"ו אותיות התקיימה בו החכמה, שהיא קיום כל גופו על קיומו. כי מוחין דחכמה משלימים את הגוף בכל השלמות הרצויה. %break אבל רי"ו האותיות, שהיו לו מלידתו, פרחו ממנו בעת המיתה. וא"כ למה נקרא חבקוק ע"ש ב' חיבוקים, האם החיבוק של אימו לא פרח ממנו בעת המיתה, ואין בו אלא החיבוק של אלישע? אלא שבאמת לא המשיך בו אלישע בעת תחייתו שום דבר חדש, %page 286 מלבד החיבוק, שהמשיך לו מאמא עילאה ס"ג, שבה תחיית המתים. אבל רי"ו האותיות וגם בחינת חיבוק אימו מב"ן, רק חזרו לתחייה. והן אותן רי"ו אותיות וב"ן מבעת שנולד. שאם לא כן, היה כולו נשמה חדשה, ולא ייתכן לומר בו עניין תחייה. %break ונמצא, שיש לו עתה ב' חיבוקים ממש, כי גם חיבוק ראשון של אימו חזר לתחייה. אלא הב"ן עלה והלביש הס"ג. וכיוון שהב"ן במקום הס"ג, ע"כ נבחנים החסדים, שהם מהעולם העליון, ואין בהם אחיזה לס"א, שהוא המיתה. וע"כ נקרא חבקוק ע"ש ב' חיבוקים. %letter 118 .118 והוא אמר, ה' שמעתי שׁמעֲךָ יראתי. שמעתי מה שהיה לי. שטעמתי מהעולם ההוא, בעת מיתתו, ומקודם שהחייה אותו אלישע, ויראתי. התחיל לבקש רחמים על נפשו, ואמר, ה', פועלך שעשית לי בקרב שנים, יהיו חייו. וכל מי שמתקשר באלו שנים קדמוניות, %break ספירות דעתיק, מתקשרים בו החיים. כמ"ש, בקֶרֶב שנים תודיע. פירושו, להשפיע חיים לאותה מדרגה, שאין בה חיים, מלכות דמלכות. כי תודיע, פירושו, תשפיע. %break היראה שלו היא מהעבר, כי כבר נעשה שלם מכל הצדדים, ולא שייכת בו עתה יראה, אלא שהיראה ממה שהיה לו בעת שנפטר מהעולם. וזה שאמר, שמעתי מה שהיה לי. שטעמתי מהעולם ההוא, כלומר לאחר פטירתו, מקודם שהחייה אותו אלישע. %break ומשם ממשיך גם עתה יראה, שתהיה לו למסך להעלות מ"ן. וזהו שהתחיל לבקש רחמים על נפשו, שבכוח היראה מהזמן שעבר, התחיל להעלות מ"ן, בקשת רחמים על עצמו. %break וכן המסך שלעתיד, אחר שהב"ן ישוב להיות ס"ג, כמ"ש, שבילע המוות לנצח. ולא יהיה שום כוח, שייתכן לירוא ולהחזיק עצמו בטהרה ולהישמר מאיזו אחיזה. וכל היראה תהיה אז מכוח העבר. %break שרשימותיו יישארו בב"ן גם אחר שנעשה לס"ג. וזה הכרח, כי אין תיקון המסך בלי יראה. %break ועל העניין הזה אמר להם רבי שמעון את הפירוש הזה של חבקוק, ללמדם, שגם הם יקבלו יראה מאותה דרך של ניסים ואותות עליונים שעברו בו, כמו חבקוק, לפי מדרגתו, שהשתמש ביראה הזו. %break ולכן אמר, ה' פועלך שעשית לי בקרב שנים, יהיו חייו. כי היו לו ב' בחינות שנים: שנים מקודם מיתתו, ושנים לאחר ששב לתחייה. שביניהם היה נפטר בעולם האמת. ועל הזמן שהיה בעולם ההוא, שהם בקרב ב' בחינות השנים, אומר, פועלך שעשית לי בהם, %break יהיו חייו. כלומר, ע"י שאני זוכר זמן מיתתי שבקרב השנים, אני מתקשר בחיים של העולם עליון, שבהם החייה אותי אלישע, שמעתי מה שהיה לי, שטעמתי מעולם ההוא ויראתי. %break הז"ת דעתיק נקראות שנים קדמוניות. והוא מבחינת מה שהמלכות דא"ק מתלבשת בהן, והן קדמוניות מצ"א, כמו א"ק. והן אינן מאירות ב-6000 שנים, אלא בגמה"ת. כי ב-6000 שנים מאירות ז"ת דעתיק מבחינת התיקון דצ"ב, באות ה' קטנה של הבָּראם. %break אמנם חבקוק, מיתתו טיהרה אותו לגמרי, כמו בגמה"ת. וע"כ זכה להתקשר באלה שנים קדמוניות דעתיק, בכוח החיבוק ותחיית המתים, שזכה ע"י אלישע. %break פועלך שעשית לי בקרב שנים. הטהרה והיראה, שזכה בקרב שנים בעת מיתתו, יהיו חייו. שמכוח היראה הזו, יזכה להתקשר באלו שנים קדמוניות דעתיק, שהחיים האלו הם חיים נצחיים. וכל מי שמתקשר באלו שנים קדמוניות, מתקשרים בו החיים לנצח. %page 287 ולכן כתוב, בקרב שנים תודיע, תשפיע חיים לאותה מדרגה, שאין בה חיים. כי ע"י הטהרה, שזכה בסיבת מיתתו, קיבל הב"ן את תיקונו השלם, שעלה ונעשה ס"ג בעת מיתתו. %break ואז נמצא לאותה מדרגה, שאין בה חיים כלל, המלכות דמלכות, שאין בשבילה שום זיווג קודם גמה"ת. הנה עתה מקבלת גם היא החיים שלה. %letter 119 .119 בכה רבי שמעון ואמר, אף אני יראתי מהקב"ה, ממה ששמעתי. נשא ידיו על ראשו, ואמר, והרי רב המנונא סבא אור התורה, אתם זכיתם לראותו פב"פ, ואני לא זכיתי בו. נפל על פניו, וראה אותו עוקר הרים, ומדליק נרות בהיכל המלך המשיח. %break אמר לו רב המנונא סבא, רבי, בעולם ההוא תהיו שכנים לראשי הישיבות לפני הקב"ה. מיום ההוא והלאה, היה קורא לרבי אלעזר בנו ולרבי אבא, פְּניאֵל. כמ"ש, כי ראיתי אלקים פנים אל פנים. %break שיבח את עצמו, שגם הוא משמש באותה היראה של חבקוק הנביא, ממה ששמע מהזמן שעבר, שבכתוב, שמעתי שמעך יראתי. %break בהיכל המלך המשיח כבר מוכנים ומזומנים כל התיקונים, הצריכים להתגלות בגמה"ת עם ביאת המלך המשיח, אף פרט קטן לא ייחסר. ואלו הנשמות, שבהיכל המלך המשיח, הן כל אלה, שכבר זכו לגמה"ת משורש נשמתם עצמם. %break ולכן אמר, שראה אותו עוקר הרים, ומדליק נרות בהיכל המלך המשיח. כי רב המנונא סבא הוא בעל התיקונים הללו שבהיכל המשיח, שהוא עוקר הרים דס"א, שנדמה לצדיקים כהר גבוה. והוא מדליק נרות, מתקן את המסך החדש מבחינת הס"ג, %break להעלאת מ"ן בגמה"ת. כי המ"ן נקרא מאורי האש, והוא כמ"ש, נר ה' נשמת אדם. כי אור השמש מורה על ירידת המ"ד, דוגמת אור השמש היורד אלינו מלמעלה למטה. ומאורי אש הוא או"ח, העולה מלמטה למעלה, כמו שלהבת העולה מהנר. וזה שני התיקונים: %break א. להעביר הס"א, ב. להעלות ולהדליק הנרות בהיכל המלך המשיח. %break והם בידיו של רב המנונא סבא. ואלו צדיקים גמורים, הצריכים לאלו שני התיקונים, זוכים בהם ע"י גילוי נשמת רב המנונא סבא. ובישר לו, כי גם הוא ותלמידיו, רבי אלעזר ורבי אבא, %break יזכו לאחר פטירתם לשמש בהיכל המלך המשיח, ויהיו שכנים לו שם. ויהיו שם ראשי ישיבות לפני הקב"ה. %break %H שתי נקודות %break %letter 120 .120 רבי חייא פתח, ראשית חכמה יראת ה', שכל טוב לכל עושיהם, תהילתו עומדת לעד. פסוק זה, האם לא צריך היה לומר, סוף חכמה יראת ה', כי יראת ה' היא מלכות, שהיא סוף חכמה? אלא המלכות ראשית להיכנס לתוך מדרגת החכמה העליונה. %page 288 כמ"ש, פתחו לי שערי צדק. שערי המלכות, שנקראת צדק. זה השער לה'. ודאי אם לא ייכנס בשער הזה, לא ייכנס אל המלך העליון לעולם. כי הוא עליון ונסתר וגנוז, ועשה לו שערים, אלו על אלו. %break ביאור הדברים. מכיוון שיראת ה' היא ספירת המלכות, שהיא בסיום ע"ס, ע"כ האם לא היה צריך לומר, סוף חכמה יראת ה'? %break ונאמר על המלך העליון, כי הוא עליון ונסתר וגנוז, ועשה לו שערים, אלו על אלו. אין זה משל אלא הוא הנמשל עצמו. כי בהיותו מלך עליון ונסתר וגנוז, ואין מחשבה תופסת בו כלל, לפיכך עשה שערים רבים אלו על אלו, אשר בסגולתם עשה האפשרות להתקרב לפניו. %break כמ"ש, פתחו לי שערי צדק. שהם השערים, שעשה ה', ונתן אפשרות לצדיקים, שיבואו לפניו דרך אותם השערים. %break ולסוף כל השערים, עשה שער אחד, בכמה מנעולים. השער, הנקרא מלכות דמלכות, שהוא נקודת הסיום של כל השערים העליונים. והשער הזה האחרון, הוא השער הראשון לחכמה עילאה. כלומר, שאי אפשר לזְכות לחכמה העליונה, %break זולת אחר השגת השער הזה האחרון דווקא. כי להשגת חכמה עילאה הוא השער הראשון. ע"כ כתוב, ראשית חכמה יראת ה'. כי יראת ה' מכונה דווקא השער האחרון, שהוא הראשון לחכמת ה'. %letter 121 .121 ולסוף כל השערים, עשה שער אחד, בכמה מנעולים, בכמה פתחים, בכמה היכלות, אלו על אלו. ואמר, כל מי שרוצה להיכנס אליי, השער הזה יהיה הראשון אליי. %break מי שנכנס, דרך השער הזה ייכנס. אף כאן, השער הראשון לחכמה העליונה, הוא יראת ה', שהיא מלכות. וזה הוא שנקרא ראשית. %break יש להבין היטב מהו מנעולים, ומהו פתחים, ומהו היכלות. ותדע, שהם שלוש צורות, הבאות בזו אחר זו על חומר אחד. והוא עניין עמוק ביותר. ואתאמץ לבאר אותו לפי היכולת, שתספיק להבין באפס מה מדברי הזוהר שלפנינו. %break ויש לדעת, הגם שזה ברור, שאין מחשבה תופסת בו כלל, האמת היא, כי מחשבת הבריאה היא ליהנות לנבראיו, ואין שום הנאה מובנת לנברא, עם היותו מחויב להיות בפירוד מהבורא. ולא עוד, אלא כמו שלומדים, שמתאווה הקב"ה לדור בתחתונים. %break והצד השווה להבין שני עניינים אלו, המכחישים זה את זה, הוא שהעולם נברא בהפך גמור מה', מהקצה אל הקצה בכל מאה הנקודות. כי העוה"ז נברא ברצון לקבל, שהוא צורה הפוכה כלפי ה', שאין בו מרצון זה אפילו משהו. כמ"ש, ועַיר פרא אדם ייוולד. %break ומבחינה זו, נמצאים לנו כל ענייני ההנהגה מהשגחתו בעוה"ז, בסתירה גמורה לקוטב מחשבת הבריאה, שהיא רק ליהנות לנבראיו. כי כן הוא לפי הרצון לקבל שבנו, שהוא הטעימה ואמת המידה שלנו. %break וזה עניין המנעולים שעל השערים. כי כל ריבוי הסתירות נגד ייחודו, שאנו טועמים בעוה"ז, אע"פ שמתחילתן הן מפרידות אותנו מה', הנה בהיותינו מתאמצים לקיים התורה והמצוות באהבה בכל נפשנו ומאודנו, כמצווה עלינו, ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו, %break וכל אלו כוחות הפירוד, אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת ה' בכל נפשנו ומאודנו, אז כל סתירה, שהתגברנו עליה, נעשית שער להשגת חכמתו. %break כי בכל סתירה יש סגולה מיוחדת, לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו. ואלו הזכאים, שזכו לזה, נמצאים הופכים חושך לאור ומר למתוק. כי כוחות הפירוד כולם, %page 289 מחֶשכת השכל וממרירות הגוף, נעשו להם שערים להשגות מדרגות נשגבות. ונעשה החושך לאור גדול, והמר נעשה מתוק. %break באופן, שבשיעור הזה, שהיה להם קודם לכן כל הנהגות השגחתו לכוחות הפירוד, התהפכו להם עתה כולם לכוחות הייחוד. ונמצאים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות. כי כל כוח משמש להם עתה לשערי צדק, שדרכם יבואו לקבל מה' כל מה שחשב עליהם, %break ליהנות אותם במחשבת הבריאה. כמ"ש, זה השער לה', צדיקים יבואו בו. %break אמנם, מטרם שזוכים להפוך הרצון לקבל שבנו ע"י תורה ומצוות, לקבלה ע"מ להשפיע, נמצאים מנעולים חזקים על אותם השערים לה', כי אז יש להם תפקיד הפוך, להרחיק אותנו מה'. %break ע"כ נקראים כוחות הפירוד מנעולים, כי סותמים את שערי ההתקרבות, ומרחיקים אותנו מה'. %break אבל אם אנו מתגברים עליהם, שלא ישפיעו עלינו, לצנן אהבתו מליבנו, הנה אז נהפכים המנעולים ונעשים פתחים, והחושך נהפך לאור, והמר למתוק. משום שעל כל המנעולים מקבלים אנו מדרגה מיוחדת בהשגחתו, %break והם נעשים לפתחים, למדרגות של השגה בה'. ואלו המדרגות, שאנו מקבלים על הפתחים, נעשו להיכלות החכמה. %break הרי המנעולים, הפתחים וההיכלות, הם שלוש צורות, העוברות על חומר אחד שלנו, על הרצון לקבל שבנו. שמטרם שאנו הופכים אותו לקבלה ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו, הופך החומר הזה לפי הטעם שלנו, את האור לחושך, ואת המתוק למר. %break כי כל הנהגות השגחתו, מרחיקות אותנו ממנו. ובעת ההיא נעשה מהרצון לקבל שבנו מנעולים. ואחר תשובתנו, שזוכים אנו לקבלה ע"מ להשפיע, נעשו כל המנעולים לפתחים, ואח"כ נעשו הפתחים להיכלות. וזכור זאת היטב לכל ההמשך, כי לא אכפיל הדברים. %break ואמר, כל מי שרוצה להיכנס אליי, השער הזה יהיה הראשון אליי. סוף כל השערים, בחינה אחרונה שבהם, שאין עוד שפלה ממנה, ואפשר לכנותה מלכות דמלכות. ואומר, שכדי לזכות בחכמה העילאה, נעשה זה השער האחרון מכולם, אל השער הראשון להיכל החכמה העילאה. %break כי באמת, כל השערים כולם משמשים לפתחים ולהיכלות של חכמת ה', אך חכמה עילאה אי אפשר להשיג, זולת בהשגת השער האחרון דווקא, כי לחכמה העילאה הוא הראשון. %break וזה הוא שנקרא ראשית. כלומר, בראשית שבו פתח התורה, כי בראשית מורה על יראת ה' מבחינת השער האחרון, שהוא ראשית להשגת חכמה עילאה. %letter 122 .122 אות ב' מבראשית, מורה, ששניים הם המתחברים יחד, במלכות. והם שתי נקודות, אחת גנוזה ונסתרת, ואחת נמצאת בגלוי. ומשום שאין להן פירוד, נקראות ראשית רק אחת ולא שתיים, %break כי מי שלוקח את זו, לוקח גם את זו. והכול אחת, כי הוא ושמו אחד, כמ"ש, ויידעו כי אתה שמך ה' לבדך. %break ביאור הדברים. שתי הנקודות הללו, הן המיתוק דמדה"ד במדה"ר, שמלכות עלתה והתמתקה בבינה, מדה"ר, כמ"ש, ותלכנה שתיהן, בינה ומלכות, יחדיו. ונמצא המסך, %break שנתקן במלכות, כלול משתיהן. וע"כ יש שם ב' נקודות מחוברות כאחד. אחת גנוזה ונסתרת, ואחת נמצאת בגלוי. %break כי בחינת הדין שבנקודת המלכות, גנוזה ונסתרת, ורק הרחמים מנקודת הבינה נמצאת בגלוי. כי לולא זה לא היה העולם יכול להתקיים, כמו שלומדים, בתחילה נברא העולם במדה"ד, ראה שאין העולם מתקיים, שיתף עימו מדה"ר. %page 290 ומשום שאין להן פירוד, נקראות ראשית רק אחת ולא שתיים, כי מי שלוקח את זו, לוקח גם את זו. כלומר, אע"פ שמדה"ד היא נסתרת, אין הפירוש, שאין הזיווג נעשה עליה, %break כי אלו ב' הנקודות נעשו אחת ממש, וגם נקודת המלכות מקבלת הזיווג עם נקודת הבינה, אלא בחשאי ולא בגלוי. ועל זה מורה השם ראשית, לשון יחיד, ששתיהן הן אחת. %break והכול אחת, כי הוא ושמו אחד. הוא, מורה על הבינה, ושמו, מורה על המלכות. בהוא ושמו אחד, מחויבות שתיהן להיות אחת, כי בהיותן אחת, מקבלת גם המלכות את הזיווג העליון יחד עם הבינה, %break שע"י זה מומתקת לבסוף גם מדה"ד בפני עצמה בגמה"ת, אשר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. %break וע"ש מדה"ד הזו, הכלולה באות ב' של בראשית, היא נקראת ראשית אל החכמה, שתיקונה יהיה בגמה"ת. ואז תתגלה חכמה עילאה, כמ"ש, מָלאה הארץ דעה את ה'. %break כי היא השער האחרון, שהוא השער הראשון אל החכמה. וכמ"ש, ויידעו כי אתה שמך ה'. כי אז תתגלה הדעת בכל הארץ. %letter 123 .123 ראשית חכמה יראת ה', שכל טוב לכל עושיהם. למה נקראת המלכות, יראת ה'? משום שהמלכות היא עץ הדעת טוב ורע (עצה"ד טו"ר). זכה האדם, הרי טוב. ואם לא זכה, הרי רע. %break וע"כ שורה באותו מקום יראה. והיא השער, לבוא לכל טוב שבעולם. שכל טוב, הוא אלו ב' שערים, ב' הנקודות, שהם כאחד. %break רבי יוסי אמר, שכל טוב, זהו עץ החיים (עה"ח), שהוא שכל טוב בלא רע כלל. ומשום שאין רע שורה בו, הוא שכל טוב, בלי רע. %break השער האחרון נקרא בשם, יראת ה', שכתוב עליה, ראשית חכמה יראת ה'. כי הוא עצה"ד, שחטא בו אדה"ר. כי על נקודה זו עונשו במיתה, והיראה הגדולה היא, שלא לפגום בה. ובגמה"ת, %break כשהנקודה הזו תתוקן כולה בכל השלמות, יתקיים הכתוב, בילע המוות לנצח. וע"כ נקרא יראת ה'. %break ולכן נאמר, ששורה באותו מקום יראה. והיא השער, לבוא לכל טוב שבעולם. כי גילוי החכמה העילאה, הוא כל טוב העולם, הנכלל במחשבת הבריאה. וכיוון שיראת ה' היא השער הראשון לחכמה העילאה, נמצא שהוא השער לכל טוב שבעולם. %break שכל טוב, הוא אלו ב' שערים, ב' הנקודות, שהם כאחד. ב' הנקודות יחדיו, כמו שהן כלולות באות ב' של בראשית. ומה שאינו אומר ב' נקודות, אלא ב' שערים, הכוונה לאחר תיקון הב"ן, שאז נקראות ב' הנקודות בשם ב' שערים. כי אז שתיהן טוב בלא רע כלל. %break וע"כ ייתכן הכתוב, שכל טוב. משא"כ מטרם גמה"ת הן נקראות עצה"ד טו"ר. %break רבי יוסי אמר, שכל טוב, זהו עה"ח, שהוא שכל טוב בלא רע כלל. רבי יוסי אינו חולק על רבי חייא. כי רבי חייא מבאר הפסוק על אחר תיקון הב"ן, שאז נעשו ב' הנקודות ב' שערים, ואין בהם רע, והם שכל טוב בלא רע כלל. ורבי יוסי מבאר הפסוק מטרם גמה"ת, %break שאז הן בחינת עצה"ד טו"ר. וע"כ אומר, שכל טוב זהו עה"ח, ז"א במוחין דאמא, הנקרא עה"ח, שכולו טוב בלא רע כלל גם מטרם גמה"ת. משא"כ ב' הנקודות הן טו"ר מטרם גמה"ת, שבסיבתם נקראת המלכות עצה"ד טו"ר. %letter 124 .124 לכל עושיהם. אלו הם חסדי דוד הנאמנים, מחזיקי התורה. ואלו המחזיקים את התורה, הם כביכול העושים אותה. כל אלו העוסקים בתורה, אין בהם עשיה, בעוד שהם עוסקים בה. %page 291 אבל אלו שמחזיקים אותה, יש בהם עשיה. ובכוח זה מתקיים הכתוב, תהילתו עומדת לָעד. והכיסא עומד על קיומו כראוי. %break ביאור הדברים. השער של יראת ה', אחרון השערים, הוא השער הראשון לחכמה עילאה. ונמצא, כל אלו העוסקים בתורה, שהם כבר תיקנו השער האחרון, ונעשו להם ב' הנקודות לב' שערים, שהם שכל טוב בלא רע, הרי נבחן שאין בהם עשיה, שהיא בחינת עצה"ד טו"ר. %break אבל אלו שעוד לא זכו לגמה"ת, שהם נקראים מחזיקי התורה, בהם יש עשיה, שהיא טו"ר, כי עוד לא תיקנו החטא דעצה"ד. %break ואלו המחזיקים את התורה, הם כביכול העושים אותה, כי כל אלו כוחות הפירוד מתהפכים ונעשים לשערים. וכל מנעול נעשה לפתח, וכל פתח נעשה להיכל החכמה, %break שע"י המחזיקים את התורה מתגלות ובאות כל המדרגות הנשגבות, הנכללות במחשבת הבריאה ליהנות לנבראיו. %break נמצא כי כל החכמה וכל התורה, אינה באה לכלל גילוי, זולת ע"י המחזיקים את התורה, שיש בהם עשיה. כלומר, שנוהג בהם טו"ר. ומשום זה נקראים המחזיקים את התורה. כי רק על ידיהם היא מתגלה. והכתוב קורא להם, עושיהם. כי הם, כביכול, %break כמו עושיהם של התורה. כי לולא ההסתרות שלהם, שע"י התגברותם עליהם נהפכו לשערים, לא הייתה באה התורה לכלל גילוי. %break ע"כ נאמר, ואלו המחזיקים את התורה, הם כביכול העושים אותה. כלומר, שנחשבים כביכול לעושיה, המגלים אותה. ונאמר כביכול, כי התורה קָדמה לעולם, וודאי שהקב"ה עשה אותה, %break אלא מתוך שלולא המע"ט של המחזיקים את התורה, לא הייתה באה לעולם לכלל גילוי, ע"כ נחשבים הם לעובדים ולעושים את התורה. %break ובכוח זה מתקיים הכתוב, תהילתו עומדת לעד. כלומר, בכוח של המחזיקים את התורה, נמצאת תהילתו, שהיא כל החכמה וכל התורה עומדת לעד, לנצח. לרבות גם לאחר גמה"ת, כי גם אז יהיו צריכים ליראת ה'. ולאחר תיקון עצה"ד, לא יהיה להם מאין לקחת יראת ה', %break זולת מהזמן שעבר, מבחינת המחזיקים את התורה. ונמצא, שהם מעמידים תהילת ה' לעד ולנצח נצחים. וע"כ נאמר, והכיסא עומד על קיומו כראוי, שבזה מתקיים כיסא ה', כראוי לנצח. %break %H ליל הכלה %break %letter 125 .125 רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה, בלילה, שבו הכלה, מלכות, מתחברת בבעלה. כל אותו הלילה, שלמחרתו, ביום השבועות, הכלה נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, כל החברים, שהם בני היכל הכלה, צריכים להיות עימה, ולשמוח עימה בתיקוניה, %page 292 שהיא מיתקנת בהם. כלומר, לעסוק בתורה, ומתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה. משום שאלו הם התיקונים שלה ותכשיטיה. והכלה ועלמותיה באה ועומדת על ראשיהם, ומיתקנת בהם, ושמחה בהם כל אותו הלילה. %break ולמחרת, ביום השבועות, אינה באה לחופה אלא עימהם. ואלו החברים, העוסקים כל הלילה בתורה, נקראים בני החופה. וכיוון שבאה לחופה, הקב"ה שואל עליהם, ומברך אותם, ומעטר אותם בעטרותיה של הכלה. אשרי חלקם. %break ביאור הדברים. יש בזה ב' פירושים, ושניהם עולים בקנה אחד: %break א. כי ימי הגלות נקראים לילה, כי הוא הזמן של הסתרת פניו מבני ישראל. ואז שולטים כל כוחות דפרודא על עובדי ה'. ועכ"ז, דווקא בעת ההיא, מתחברת הכלה בבעלה, ע"י תורה ומצוות של הצדיקים, הנקראים בעת ההיא, המחזיקים את התורה. %break וכל המדרגות הנשגבות, הנקראות סודות התורה, מתגלות על ידיהם. כי ע"כ הם נקראים עושיהם, שהם, כביכול, העושים של התורה. ונמצא, שימי הגלות נקראים הלילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה. וכל החברים, שהם בני היכל הכלה, הם המחזיקים את התורה. %break ולאחר גמה"ת והגאולה השלמה, כמ"ש, והיה יום אחד, הוא ייוודע לה', לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור. למחרתו, הכלה נועדת להיות תחת החופה עם בעלה. כי אז ישוב הב"ן להיות ס"ג, ומ"ה יהיה ע"ב. וע"כ נבחן למחרת היום ולחופה חדשה. %break והצדיקים בעת ההיא נקראים בני חופה, העוסקים בתורה, שאין בהם עשיה. כי אז כתוב, ומלאה הארץ דעה את ה'. והיות הצדיקים הללו, ע"י מעשיהם הטובים, יעלו הב"ן להיות ס"ג, %break מכוח המשכתם היראה מזמן שעבר, נבחנים שהם עושים את החופה החדשה הזו, וע"כ נקראים בני חופה. %break ב. ליל שבועות נקרא הלילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה. כי למחרתו נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, ביום השבועות, יום קבלת התורה. %break אמנם זה עניין אחד עם ביאור הא'. כי ביום קבלת התורה, היה כבר בחינת גמה"ת, כמ"ש, בילע המוות לנצח, ומָחָה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים. כמ"ש, חָרות על הלוחות, אל תקרא חָרות אלא חֵירות, כי באה חירות ממלאך המוות. %break אלא מחמת חטא העגל, חזרו וקלקלו את התיקון. הרי יום קבלת התורה הוא עניין אחד עם גמה"ת. %break ונמצא, שבלילה קודם קבלת התורה, נגמרו בה כל הזיווגים שבימי הסתרה. וע"כ נבחן הלילה ההוא ללילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה. שלמחרתו נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, %break שהוא חג השבועות, שבו נגמר התיקון בחירות ממלאך המוות, שהוא הזמן, שהצדיקים, ע"י מעשיהם הטובים, עושים חופה חדשה לכלה. והנה נוח לי יותר להמשיך הביאור בדרך פירוש הא', והמעיֵן מדעתו יוכל להעתיק הדברים על יום השבועות, כי עניין אחד הוא. %break כל החברים, המחזיקים את התורה, הנקראים בני היכל הכלה, הם צריכים להיות דבוקים בשכינה הקדושה, הנקראת כלה, בכל אותו הלילה של הגלות. כי אז, בימי הגלות, %break היא מיתקנת ע"י המחזיקים את התורה, בכל אלו המע"ט והתורה והמצוות שהם עושים, עד לטהר אותה מבחינת טו"ר. ותהיה מזומנת לאלו העוסקים בתורה, שאין בהם מבחינת עשיה כלל, אלא היא כולה טוב בלא רע. %break ולפיכך צריכים המחזיקים את התורה, שהם בני היכל הכלה, לשמוח עימה על התיקון הגדול הזה שנעשה בכלה על ידיהם. ולשמוח עימה בתיקוניה, שהיא מיתקנת בהם, לעסוק בתורה, כלומר, %page 293 בתיקונים הבאים לפנינו מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה, שצריכים לעשותם בשמחה. %break התבאר, שכל המדרגות וגילוי סודות התורה, שהם בניין השכינה לגמר תיקונה, נעשים רק ע"י המחזיקים את התורה בימי הגלות. ולפיכך, כל אלו המדרגות והקומות, %break היוצאות בזמן הגלות, נקראות התיקונים של הכלה ותכשיטיה. ואלו הם שהולך ומפרט, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה. %break כי חג"ת תורה. נו"ה נביאים. המלכות כתובים. המוחין של ו"ק, שממשיכים לה, דרשות המקראות. המוחין של ג"ר, שממשיכים לה, סודות החכמה. כי כל אלו התיקונים צריכים להמשיכם לכלה באותו הלילה, שבהם נגמרת הכלה לגמה"ת, שהוא יום החופה. %break והכלה ועלמותיה באה ועומדת על ראשיהם, ומיתקנת בהם, ושמחה בהם כל אותו הלילה. המלאכים, שבהם מלובשים הכלים דאחוריים דמלכות שבמצב הא', נקראים עלמות המשמשות לשכינה. השכינה עומדת על ראשיהם, שהם המחזיקים את התורה, כמו שאומרים, %break ועל ראשי שכינת אל. ועימה יחד העלמות המשמשות אותה. והיא שמחה עימהם, בהיותה מיתקנת והולכת על ידיהן. %break ושמחה בהם כל אותו הלילה. שכל משך זמן התיקונים, נקרא לילה. ולמחרת, אינה באה לחופה, אלא עימהם. שביום גמה"ת, יום החופה, לא תוכל להיכנס לחופה, אלא עם אותם המחזיקים את התורה, %break שבנו ותיקנו אותה בכל הצורך, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה. ולכן נקראים בני חופה. %break ידוע, שגמה"ת לא יביא עימו שום דבר חדש, אלא ע"י האור העליון דעתיק יומין, יתקבצו כל המ"ן והמ"ד, וכל הזיווגים, וכל המדרגות, שיצאו ב-6000 שנה בזה אחר זה, לזיווג אחד ולקומה אחת, שזה גדול ומכובד. וע"י זה ייתקן הכול. ואז תיכנס הכלה לחופה. %break והקב"ה שואל עליהם, על כל אחד, שהעלה פעם מ"ן לזיווג עליון. כי כביכול יושב ומחכה עד שיתקבצו כולם. ונמצא, שואל ומחכה על כל אחד. ואחר שמתקבצים, נעשה אז הזיווג של רב פעלים מקבצאל, %break ומברך אותם ומעטר אותם, שמתברכים ומתעטרים כולם בבת אחת. ואז, בגמה"ת, נקראים עטרותיה של הכלה. %letter 126 .126 והיה רבי שמעון וכל החברים מרננים ברננת התורה, וכל אחד מהם היה מחדש דברי תורה. ורבי שמעון היה שמח. וכן כל שאר החברים. אמר להם רבי שמעון, בניי, אשרי חלקכם. כי למחר לא תבוא הכלה אל החופה, אלא עימכם. משום שכל אלו, %break המתקנים תיקוני הכלה בלילה הזה, ושמחים בה, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרון, והקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות ועטרות מהעולם העליון. %break ביאור הדברים. כתוב, אמרתם שָווא עֲבוד אלקים ומה בצע, כי שמרנו משמרתו, גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלקים ויימָלֵטוּ. וכתוב, אז נדברו יראֵי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, %break וייכתב ספר זיכרון לפניו, ליראי ה' ולחושבי שמו. והיו לי, אמר ה' צבאות, ליום, אשר אני עושה סגולה. %break ויש להבין הדברים, בעת שאמרו איש אל רעהו ונדברו ביניהם דברים בזויים כאלו, שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו, יאמר עליהם הנביא, אז נדברו יראי ה'. ולא עוד, אלא שנכתבים בספר הזיכרון לפניו. %page 294 כי לעת קץ, כאשר יתגלה הזיווג הגדול דעתיק יומין רב פעלים מקבצאל, יתגלה אור גדול בכל העולמות. וע"י זה ישוב כל בשר בתשובה שלמה מאהבה. ונודע, שהזוכה לתשובה מאהבה, זדונות נעשים לו כזכויות. %break ולכן אמר הנביא, על אלו הרשעים שאמרו, ונדברו ביניהם חירוף וגידוף, לומר, שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו: שביום הגדול של גמה"ת, שיתגלה האור של תשובה מאהבה, גם הזדונות, שאין גרוע מהם, ייהפכו לזכויות. וייחשבו אלו המדברים ליראי ה'. %break ובגמה"ת, כמו שאמר הנביא, והיו לי, אמר ה' צבאות, ליום, אשר אני עושה סגולה. כלומר, ביום גמה"ת. ולפיכך יש בהכרח ספר זיכרון בפניו על הזדונות והפשעים, הנעשים בעולם. %break שהרי הוא צריך להם, ליום שהוא עושה סגולה. כי אז ייהפכו להיות זכויות, ויצטרפו וישלימו קומת האור של גמה"ת. %break וכמ"ש, וייכתב ספר זיכרון לפניו, ליראי ה' ולחושבי שמו. והיו לי, אמר ה' צבאות, ליום, אשר אני עושה סגולה. כי אז אני צריך להם, כדי להשלים הקומה. וזה שהנביא מסיים, וחמלתי עליהם, %break כאשר יחמול איש על בנו, העובד אותו. כי אז יהיו יקרים לי וחביבים לי, כמו שהיו מהעובדים אותי. %break וכולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרון. בא לרבות, שאפילו הזדונות, שעשו, יהיו אז רשומים וכתובים בספר הזיכרון. ויכתוב אותם הקב"ה, כאילו היו זכויות, וכאילו היו עובדים אותו בהם, כמו שאמר הנביא. %break המספר שבעים מורה על מוחין דחכמה וג"ר, שהם נקראים עטרות. וברכה היא על אור החסדים, שהעולם נברא בב', בברכה, כמ"ש, עולם חסד ייבָּנה, בו"ק. ואומר שבגמה"ת גם אור החסדים יהיה בשבעים עטרות, כמו החכמה, כי מ"ה וב"ן יעלו לע"ב ס"ג. %break וע"כ נאמר, שהקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות ועטרות מהעולם העליון, דע"ב ס"ג. וע"כ נבחנים אז גם ברכות במספר שבעים. %letter 127 .127 פתח רבי שמעון ואמר, השמיים מסַפרים כבוד אל. כשהכלה מתעוררת להיכנס לחופה, למחר, היא מיתקנת ומאירה בקישוטיה עם החברים, ששמחו עימה כל אותו הלילה, והיא שמחה עימהם. %letter 128 .128 ולמחר, כמה המונים, צבאות ומחנות, מתאספים אליה. והיא וכולם, כל אלו הצבאות והמחנות, מחכים לכל אחד, מאלו שתיקנו אותה בעסק התורה, בלילה הזה. כיוון שהתחברו יחד ז"א ומלכות, ומלכות רואה את בעלה, ז"א, כתוב, השמיים מספרים כבוד אל. %break השמיים, זהו החתן, הנכנס לחופה, ז"א, הנקרא שמיים. מספרים, שמאירים כזוהר הספיר, המאיר ומזהיר, מסוף העולם ועד סוף העולם. %break ביאור הדברים. יום גמה"ת נקרא מחר, כמ"ש, היום לעשותם ולמחר לקבל שכָרָם. המונים, הם עמי הארץ, בלתי עובדי ה'. צבאות, הם עובדי ה'. ומחנות, מורה על המחנות העליונים, שהם מלאכים המלווים את הנשמות, כמ"ש, כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך. %break והיא וכולם מחכים לכל אחד. כי כמו שהקב"ה שואל על כל אחד, כך השכינה מחכה על כל אחד. וכיוון שהתחברו יחד ז"א ומלכות, מלכות רואה את בעלה. כי לא תוכל לראות בעלה, מטרם שיתקבצו כולם. ותלויים זה בזה. %page 295 השמיים, זהו החתן, הנכנס לחופה. הזוהר דורש זאת על גמה"ת, שעליו כתוב, והיה אור הלבנה כאור החמה. ואומר, השמיים, זהו החתן, הנכנס לחופה. כי הקב"ה נקרא שמיים. ולעת גמה"ת נקרא חתן, כמ"ש, וכמשוש חתן על כלה, יָשיש עליך אלקיך. %break כי בכל מקום שכתוב, ויירד ה', הוא עניין של דין או גבורה. כי מורה על ירידה ממעלתו ומרוממותו, באשר עוז וחדווה במקומו. אמנם בגמה"ת, שכל הפגמים והזדונות ייהפכו לזכויות, %break כי אז יתברר, שכל הירידות לא היו אלא עליות, נקרא הקב"ה בשם חתן, והשכינה הקדושה נקראת בשם כלה. %break כלה, מלשון גמה"ת. מלשון הכתוב, ויהי ביום כַּלוֹת משה להקים את המשכן. כלומר, שגמר כל מלאכת המשכן והקמתו. והמילה חתן, מורה ג"כ על ירידה, כמו שלומדים, %break נחת ממדרגתך ושא אישה. אמנם ירידה זו גדולה מכל העליות הקודמות, בהיותה לקראת הכלה, השכינה בגמה"ת. %break חופה, היא כינוס וקיבוץ של כל האו"ח, שיצא ע"י המ"ן, שהעלו הצדיקים בכל אלו הזיווגים של הקב"ה ושכינתו, שהתגלו בזה אחר זה בכל הימים והזמנים של 6000 שנה. %break כי כולם נעשו עתה לאור גדול אחד של או"ח, העולה והחופף על הקב"ה ושכינתו, הנקראים עתה חתן וכלה. שהאו"ח חופף ממעל להם כמו חופה. %break ולפיכך נקראים אז הצדיקים בני חופה. כי לכל אחד יש חלק בחופה זו, בשיעור המ"ן שהעלה למסך שבמלכות לעליית או"ח. ושנאמר, השמיים, זהו החתן, הנכנס לחופה. הכוונה היא על העת של גמה"ת, שאז נקרא הקב"ה חתן, שנכנס אז לחופתו. %break ושנאמר, מסַפרים, שמאירים כזוהר הספיר, המאיר והמזהיר, מסוף העולם ועד סוף העולם. מספרים, הם הזיווג הגדול שיהיה לעתיד, מלשון, אישה מספרת עם בעלה. וספיר הוא שם השכינה, מלשון, ותחת רגליו כמעשה לבְנַת הספיר. %break זוהר הספיר, פירושו או"ח, שהיא מעלה מלמטה למעלה. מאיר, פירושו או"י. מזהיר, פירושו או"ח. וע"י הזיווג הגדול הזה, הנעשה בגמה"ת, שהוא קיבוץ מכל הזיווגים, הנה או"י ואו"ח שבזיווג הזה, מאיר ומזהיר מסוף העולם עד סופו. כמ"ש, השמיים מספרים. %letter 129 .129 כבוד אל, זהו כבוד הכלה, המלכות, שנקראת אל. כתוב, אל זועם בכל יום. בכל ימי השנה היא נקראת אל. ועתה, בחג השבועות, שכבר נכנסה לחופה, היא נקראת כבוד, ונקראת אל. שזה מורה, כבוד על כבוד, אורה על אורה, וממשלה על ממשלה. %break כי השם אל, הוא שם החסד הגדול. וכתוב, אל זועם בכל יום. שלכאורה, ההיפך מהחסד. והעניין הוא, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. כי השכינה הקדושה היא המאור הקטן לממשלת הלילה. ונקראת יראת שמיים. כי הצדיקים צריכים להעלות מ"ן, %break ע"י התעוררות מלמטה שלהם, ולתקן אותה במסך המעלה או"ח. ואז נמשך השפע מלמעלה למטה, ולא אחרת. %break וכמ"ש, והאלקים עשה שייראו מלפניו. כי לא ייתכן התעוררות מלמטה, ולהעלות מ"ן בלי יראה. וע"כ נקרא, שהיא שולטת בלילה. כי ע"י החיסרון של האור, שהוא לילה, %break הכוללת כל הדינים והייסורים, שהם ההיפך ממידת יום, חסד, יש יראה מלפניו. ולולא היראה, לא הייתה נגלית מידת היום והבוקר. %break כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. כי גם הלילה נכנס בבוקר. כי לולא הלילה, לא היה בוקר, ואי אפשר בלי זה. וכתוב, ואל זועם בכל יום. כי מידת החסד, הנקרא אל, אינה מתגלה, %page 296 זולת ע"י הלילה, בחינת זועם. וע"כ נבחן הזעם ג"כ לחסד, כי אי אפשר שיתגלה החסד בדרך אחר. ומבחינה זו נקראת גם השכינה הקדושה בשם א"ל. %break וכתוב, כבוד אל. זהו כבוד הכלה, שנקראת אל, כמ"ש, ואל זועם בכל יום. שאי אפשר להיות יום בלי הזעם של הלילה. בכל ימי השנה היא נקראת אל, כי כן הוא בששת ימי המעשה, שנאמר בכל אחד מהם, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, או יום שני, וכדומה. ונמצא, %break שהלילה נכנס תחת השם של היום. וע"כ נקרא אז, בששת ימי המעשה, וכן ב-6000 שנה, בשם א"ל, שהוא שם החסד. %break ועתה, בחג השבועות, שכבר נכנסה לחופה, היא נקראת כבוד, ונקראת אל. כי בזיווג הגדול של גמה"ת, יהיה אור הלבנה כאור החמה, כמ"ש, והיה לעת ערב, יהיה אור. ונמצאות המדרגות שלה מוכפלות, כי גם ב-6000 שנה בבחינת אור הלבנה הייתה, כמ"ש, %break ויהי ערב ויהי בוקר. ועתה, שהיא עצמה גדלה כמו החמה, שהוא ז"א, הנקרא כבוד, הרי יש לה כבוד על כבוד, כי נעשית עכשיו לעצם הכבוד, כי גדלה כז"א. %break וכן אורה על אורה. כי גם ב-6000 שנה הייתה נכללת באור בוקר, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. אבל עתה, כשהיא גדלה כחמה, נעשית לעצם האור. ונמצא שיש לה אורה עצמית על אורה, בהתכללות, שהייתה לה מקודם לכן. %break וכן ממשלה על ממשלה. כי ב-6000 שנה הייתה לה ממשלה, שהיא ממשלה רק במאור הקטן לממשלת הלילה. ועתה מתווסף לה גם ממשלה של יום. כי גדלה כאור החמה, שהיא לממשלת היום. %break ומשמיענו בזה, שלא תטעה לומר, שבעת שגדלה להיות כאור החמה, מתבטלות המדרגות שלה עצמה, שהיו לה מעת 6000 שנה. שאינו כן, אלא רק תוספת יש כאן על מדרגותיה עצמה, באופן שיש לה כבוד על כבוד. %letter 130 .130 אז, באותה שעה שהשמיים, ז"א, נכנס לחופה, ובא ומאיר לה, כל אלו החברים, שהתקינו אותה בעסק התורה בלילה, כולם נודעים שם בשמותיהם. כמ"ש, ומעשה ידיו מגיד הרקיע. %break מעשה ידיו, הם בעלי אות ברית, כמ"ש, ומעשה ידינו כּוֹנְנֵהו. שהוא אות ברית, החתום בבשרו של אדם. %break פירוש. חברים, המחזיקים את התורה, שיש בה עשיה, שהיא טו"ר. ואפילו אותם החלקים, שהיו עדיין הרע שלהם בלי תיקון, הנה גם הם נודעים בשמותיהם דקדושה. כמ"ש, ומעשה ידיו מגיד הרקיע. כי הרקיע הוא ספר הזיכרון, אור הזיווג הגדול, %break המביאים לתשובה מאהבה, שזדונות נעשו להם כזכויות. ואפילו אלו שנתנו פֶּה לדבֵּר סָרָה, יאמר עליהם, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו. %break ונמצא, שהעשיה הזו, המחזיקה את התורה, שבה טו"ר, אשר לזוכה טוב, ולבלתי זוכה רע. הנה עתה עלתה העשיה כולה להיות קודש, ונעשתה למעשה ידיו של הקב"ה. שהרי גם על אלה שלא זכו, מגיד הרקיע עליהם, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו. %break ונמצא, שכל החברים עשו רק עבודת הקודש, כי התקינו לה לחופה, וכולם נודעים בשמותיהם. %break ומעשה ידינו כוננהו. ולכאורה הראָיה היא לסתור. שהכתוב אומר, מעשה ידינו, ולא מעשה ידיו. אמנם אינו מביא ראיה מהכתוב, אלא רק שאות ברית נקרא מעשה ידינו. כי כוננהו הוא היסוד, המכונן והמייסד כל הבניין. ותיקון היסוד הוא ברית מילה. %page 297 ומכאן שאות ברית נקראת מעשה ידינו. כי אנחנו מסירים העורלה מעל היסוד, והוא מעשה ידינו. וזהו רק מקודם גמה"ת. %break אבל בגמה"ת יתגלה הכול למעשה ידיו של הקב"ה, והוא עצמו יהיה מעביר העורלה. ונאמר, מעשה ידיו, הם בעלי אות ברית. כי אז הקב"ה עצמו יעביר העורלה, %break כמ"ש, מעשה ידיו מגיד הרקיע. ומביא ראיה על תיקון הברית, שנקראת עתה מעשה ידינו מהכתוב, מעשה ידינו כוננהו. %letter 131 .131 רב המנונא הזקן אמר, אל תיתן את פיך לַחֲטיא את בשרֶךָ. שלא ייתן האדם את פיו, לגרום לבוא להרהור רע. ויהיה גורם להחטיא את בשר הקודש, שחתום בו ברית קדוש. שאם הוא עושה כן, מושכים אותו לגיהינום. %break ואותו הממונה שעל הגיהינום, דוּמה שמו, וכמה רבבות מלאכי חבלה הם עימו. ועומד על פתח הגיהינום. וכל אלו, ששמרו ברית הקדוש בעוה"ז, אין לו רשות להתקרב אליהם. %break ולבוא להרהור רע. פירושו, אזהרה, שכל אדם ישמור את הפה שלו, שהוא עניין העלאת מ"ן ע"י תורה ותפילה, שיהיה בתכלית הטהרה. כי אם תהיה בו איזו אחיזה לס"א, אז יקבל הס"א המ"ן שלו, ובכוח זה יביאהו להרהורים על ה'. %break כלומר, מחשבות זרות. ואז, ויהיה גורם להחטיא את בשר הקודש, שחתום בו ברית קדוש. %break כי ע"י ההרהורים נמצא מושך עורלה על ברית קודש, והנשמה הקדושה נופלת בשבי לידי הס"א. ואז הס"א מושך הנשמה שלו לגיהינום. והוא בדרך שאמר רבי אלעזר, שמהדבר הזה, %break שאינו יודע אותו לאמיתו, עושה רקיע שָׁווא, הנקרא תוהו, ונופל ליד לילית. אמנם כאן מדבר מפגם ברית קודש בייחוד. %break ולהחטיא את בשר הקודש, שחתום בו ברית קדוש, הכוונה על הנשמה הקדושה, שהיא נקשרת ונשמרת ע"י ברית קודש. כמ"ש, ומבְשרי אֶחֱזֶה אלוה. מבשרי ממש. כי בכל זמן שהאדם נרשם ברשימה הקדושה הזו של אות זה, %break רואה מתוכו את הקב"ה, ממנו ממש, והנשמה הקדושה נאחזת בו, באות הברית. ואם לא זכה, שלא שמר אות זה, כתוב עליו, מנשמת אלוה יאבדו. %break ויהיה גורם להחטיא את בשר הקודש. שמכוח ההרהורים, חוזרת העורלה, הס"א, לנגוע בברית הקודש. שע"י זה מסתלקת תכף נשמת אלוה ממנו. וע"כ נאמר בזוהר, שצעק העץ, רשע, אל תיגע בי. כי העץ הוא יסוד, ועטרת היסוד הוא עצה"ד טו"ר. %break ואותו הממונה שעל הגיהינום, דוּמה שמו. נקרא דוּמה מלשון דממה, כי נוטל ממנו נשמת החיים, ומשאירו בדממה, שהיא מיתה. ועוד אפשר לפרש, משום שהוא המלאך, %break המביא את ההרהורים אל החוטא, ועושה מחשבותיו של הקב"ה, דומה למחשבות של ילוּד אישה. %break כי כל זמן שהאדם מבין, שלא מחשבותיו מחשבותינו ולא דרכיו דרכינו, שאין מחשבה תופסת בו כלל, לא במחשבותיו ולא בהנהגתו, הרי לא יצויר כלל אצלו, שיעלה על הדעת, איזה הרהור אחריו. אלא בסיבת חטא, נמצא מלאך דוּמה מתאווה אליו, %break ומביא בו רוח שטות, לומר, שילוד אישה דומה לה' בדעת ובשכל. ואז כבר מוכשר לכל מיני הרהורים, ומושכו לגיהינום. %break הרי שכל כוחו הוא בשם דוּמה. כמו שמברכים, מי כמוך בעל גבורות ומי דומֶה לָך, מלך ממית ומחיה. שבכישלון, בדומֶה לך, נמצאת המיתה. ובהבנה, שאין דומֶה לו, נמצאים החיים. %break ונאמר, וכמה רבבות מלאכי חבלה הם עימו. ועומד על פתח הגיהינום. כי ההרהורים, שהוא מביא לאדם, הם כמה רבבות לאין קץ. וכל אלו הם על פתח של גיהינום. כלומר, הוא הפתח, שדרכו מושכים את האדם לגיהינום, אך אינו הגיהינום עצמו. %page 298 וכל אלו, ששמרו ברית הקדוש בעוה"ז, אין לו רשות להתקרב אליהם. כלומר, אע"פ שאינם נקיים לגמרי, ועוד יש בהם עשיה טו"ר, מ"מ, אם הם שומרי ברית הקודש, באופן שלא יבוא פעם לידי הרהור, אין למלאך דומ"ה רשות למושכו לגיהינום. %letter 132 .132 דוד המלך, בשעה שקרה לו אותו מעשה, פחד. באותה שעה עלה דוּמה לפני הקב"ה, ואמר לו, ריבונו של העולם, כתוב בתורה, ואיש אשר ינאף את אשת איש, מות יומת. וכתוב, ואל אשת עמיתך לא תיתן שְׁכוֹבְתְךָ לזרע. דוד, שחילל בריתו בערווה, מהו? %break אמר לו הקב"ה, דוד צדיק הוא, וברית הקדוש על תיקונו עומד, כי גלוי לפניי, שבת שבע מוכנה לו מיום שנברא העולם. %break פירוש. אע"פ שלא חטא, כמו שלומדים, כל האומר, דוד חטא, אינו אלא טועה. מ"מ נפלה עליו יראה, כמו שהיה חוטא ממש, מטעם קטרוגו של דוּמה. כתוב בתורה, %break ואיש אשר ינאף את אשת איש, מות יומת. וכתוב, ואל אשת עמיתך לא תיתן שכובתך. הזוהר מביא שני כתובים, אחד לעונש ואחד לאזהרה. %break והשיב לו הקב"ה, שלא היה לדוד הרהור עבירה, כי בת שבע בת זוגו מבריאת העולם. וכיוון שכן, לא קלקל בריתו, וברית הקדוש על תיקונו עומד. וכאשר חשק, את שלו חשק. והטעם שלקח אותה אוריה מקודם לדוד, לקח אותה אוריה ברחמים, אע"פ שלא הייתה שלו. %break ויש להבין זה. שהרי זכר ונוקבא הם שני חצאי הגוף, וא"כ אם היא בחינת חצי גופו של דוד המלך, איך לקח אותה אוריה, שאין לו שום שייכות עימה? %break והעניין הוא, כי בת שבע היא באמת נוקבא של דוד מיום בריאת העולם. כי דוד הוא הזכר שבמלכות, ובת שבע היא הנוקבא שבמלכות. אלא, כמו שבעת תיקון המלכות לאצילת העולמות, הייתה שם עליית המלכות לבינה, %break כדי להמתיקה במדה"ר, כן הייתה בת שבע צריכה למיתוק הזה בג"ר, שבלי מיתוק זה, לא הייתה ראויה כלל להוליד נשמת שלמה המלך. %break ואוריה החיתי היה נשמה גבוהה מאוד, כי היה כולו מבחינת ג"ר. ושמו מוכיח עליו, אור י"ה. כי לא היה בו כלום מבחינת ו"ק, שהוא ו"ה. ולפיכך, כדי להמתיק את בת שבע במדה"ר, לקח אותה אוריה, ג"ר, ונמתקה על ידו. %break ואח"כ הייתה ראויה למלכות ישראל. וע"כ נאמר, שלקח אותה אוריה ברחמים, כדי להמתיקה ברחמים, בשם י"ה שבאוריה. וע"כ, לקח אותה, אע"פ שלא הייתה שלו. %letter 133 .133 אמר לו דוּמה, אם לפניך גלוי, לפניו לא גלוי. אמר לו הקב"ה, ועוד, כל מה שהיה, בהֵיתר היה. לפי שכל היוצאים למלחמה, אף אחד מהם, אינו יוצא, עד שייתן גט לאשתו. אמר לו דוּמה, א"כ, היה לו לחכות שלושה חודשים, ולא המתין. %break אמר לו, במה הדבר אמור? רק במקום שאנו יראים, אולי היא מעוברת. וגלוי לפניי, שאוריה מעולם לא קָרב אליה, כי שמי חתום בו לעדות, שכתוב, אוריה, אותיות אור י"ה. וכתוב, אוריהו, אותיות אור יה"ו. חתום בו שמי, לעדות, שלא שימש בה מעולם. %break ביאור הדברים. מה עניין השם י"ה שבאוריה, להעיד עליו, שלא נגע בבת שבע מעולם? במשל של נתן הנביא, מדמה את דוד לעשיר ואוריה לרָש, ובת שבע לכבשת הרָש, ואת הס"א להֵלֶך. וכתוב, שלרָש אין כל, כי אם כבשה אחת קטנה. %page 299 כי אוריה היה מג"ר בחיסרון של ו"ק, שכתוב, אוריה. וכתוב, אוריהו. כי בשם אוריהו כתוב, יה"ו, י"ה ג"ר, ו' ו"ק. אבל כאן כתוב רק אוריה בלי ו', להורות שלא היה בו מו"ק כלום, אלא חכמה בחוסר חסדים. ולפיכך נבחן לרש בלי כל, כי האור דחסדים מרומז בכל. %break וכמ"ש, כי אם כבשה אחת קטנה, אשר קנה ויחַייהָ, שהיא בת שבע שקנה אותה. ומורה בזה, שאינו מחלק נשמתו, אלא רק קנה אותה, כדי להחיות אותה ולתקנה ברחמים, שזהו אשר קנה ויחייה. וכתוב עוד, ותגדל עימו ועם בניו יחדיו. זה מורה, שהשפיע לה הגדלות שלו, %break כמו לבניו. כלומר, בדרך שמפּיתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב. אמנם בל נטעה ונחשוב, כי גם קרב אליה. ע"כ מסיים הכתוב, ותהי לו כבת, ולא לאישה. %break הרי שהכתוב מעיד, שאוריה לא קרב אליה. אלא שהזוהר מפרש הטעם, למה לא קרב אליה. וע"כ אומר, כתוב אוריה וכתוב אוריהו, שחתום בו שמי, לעדות, שלא שימש בה מעולם. כלומר, השם י"ה בלי ו', שזה מורה חוסר חסדים, ו'. %break וע"כ לא יכול להתקרב אליה, כי אין זיווג בלי אור דחסדים. ונמצא שם י"ה, החתום בשמו, מעיד עליו, שלא היה ראוי כלל להזדווג עימה. %letter 134 .134 אמר לו דוּמה, ריבונו של עולם, הנה זה מה שאמרתי. אם לפניך גלוי, שאוריה לא שכב עימה, לפניו האם גלוי? היה לו לחכות שלושה חודשים. ועוד, אם תאמר, שדוד ידע, %break שלא שכב עימה מעולם, למה שלח אותו דוד, וציווה אותו לשמש באשתו, שכתוב, רד לביתך ורחץ רגליך. %letter 135 .135 אמר לו, ודאי לא ידע. אבל חיכה יותר משלושה חודשים, כי ארבעה חודשים היו. שלמדנו, בט"ו (15) בניסן העביר דוד כרוז בכל ישראל ללכת למלחמה. והיו עם יואב בז' בסיוון, והלכו והשחיתו ארץ בני עמון. וסיוון תמוז אב ואלול התעכבו שם. %break ובכ"ד (24) באלול היה מה שהיה בבת שבע. וביום הכיפורים (יוה"כ) מחל לו הקב"ה אותו העוון. %break ויש אומרים, בז' באדר העביר הכרוז, והתאספו בט"ו באייר, ובט"ו באלול היה מה שהיה מבת שבע, וביוה"כ התבשר, כמ"ש, גם ה' העביר חטאתך, לא תמות. כלומר, לא תמות ביד דוּמה. %break כי דוּמה הוא הממונה על גילוי עריות. וחטא זה התכפר לו ביוה"כ. ונמצא, שלא ימות ביד דוּמה. אמנם מיתתו הייתה מחמת החטא של אוריה, שהרגו בחרב בני עמון. כמ"ש, אשר עשה דוד את הישר בעיני ה', ולא סר מכל אשר ציווהו כל ימי חייו, רק בדבר אוריה החיתי. %break וע"כ נאמר, לא תמות ביד דוּמה, הממונה על גילוי עריות, אלא רק בדבר אוריה החיתי. %letter 136 .136 אמר דוּמה, ריבונו של עולם, דבר אחד יש לי אצלו. כי הוא פתח פיו ואמר, חי ה', כי בן מוות האיש העושה זאת. והוא דן את עצמו למוות. ע"כ כוח יש לי עליו להמיתו. %break אמר לו ה', אין לך רשות להמיתו, כי הודה לפניי, ואמר, חטאתי לה', ואע"פ שלא חטא. אבל במה שחטא בהריגת אוריה, כתבתי עליו עונש, וקיבל אותו. מיד שב דוּמה למקומו במפח נפש. %break ביאור הדברים. מצוות המילה קשורה באות ברית השם אלוה. שבאות ה' של השם אלוה, מלכות, כלולות ב' נקודות, דין ורחמים. וכל תיקון הברית הוא, שכוח הדין יהיה גנוז ונסתר, והרחמים בגלוי. ואז שורה עליו השם אלוה. כי אע"פ שישנה שם גם המלכות, שעליה היה צ"א, %page 300 הדין, שממנה יונקים כל החיצוניים, עכ"ז, כיוון שהיא נסתרת ונעלמה, ורק מדה"ר שמבינה בגלוי, אין כוח לחיצוניים להיאחז בה. %break וכל אלו ששמרו הברית הקדוש בעוה"ז, אין לו רשות להתקרב אליהם. אבל מקלקל הברית, נמצא מגלה דין שבמלכות, באות ה' של אלוה, ותכף מתקרבים לה כל החיצוניים לינוק ממנה. כי היא חלקם וכל חיותם. וע"כ תכף מסתלקת הנשמה הקדושה, השם אלוה. %break דוד היה ממלכות הממותקת במדה"ר. וע"כ היה צריך לשמירה יתרה, שלא יתגלה בו דין שבמלכות. וע"כ, בזה שאמר, חי ה', כי בן מוות האיש העושה זאת, דן דין, שהמקלקל ברית לתת כּבשת הרָש לפני ההֵלֶך, שהוא הס"א, דינו במיתה, התגלה בו עצמו דין לפני הס"א, %break מלאך דוּמה, ורצה ע"כ להיאחז בנשמת דוד. כי ע"י דיבורים אלו, התגלה כוח הדין הגנוז והנסתר בו. %break וזה שאמר המלאך דוּמה, דבר אחד יש לי אצלו. כי הוא פתח פיו ואמר, חי ה', כי בן מוות האיש העושה זאת. והוא דן את עצמו למוות ע"י הדיבורים, שדן המקלקל ברית למיתה. נמצא, %break דן את עצמו למוות, כי נגלה בזה הדין הנסתר שבנפשו. וע"כ יש לי כוח עליו, יש לי שליטה עליו, לינוק מנשמתו. %break ע"י הדיבורים שאמר, דן דין עצמו למוות, גילה דין לפני הס"א, כמו הפוגם בריתו. ורצה המלאך דוּמה, להיאחז בנשמתו ולמושכה לגיהינום. ואמר הקב"ה, שכבר התוודה ועשה תשובה על גילוי עריות, אע"פ שלא חטא כלל בזה. %break וע"כ מועילה לו תשובה זו, על מה שדן עצמו למוות. וע"כ אין לך רשות להתקרב אצלו. %break אבל במה שחטא בהריגת אוריה, כתבתי עליו עונש, וקיבל אותו. כלומר, אבל בחטא שהרג את אוריה בחרב בני עמון, הנה כבר קיבל עונשו ממני, ואין לך עסק בזה. כי אתה ממונה רק על גילוי עריות בלבד. מיד שב דוּמה למקומו, לפֶתח הגיהינום, במפח נפש. %letter 137 .137 ועל זה אמר דוד, לולי ה' עֶזְרָתָה לי, כמעט שָכנה דוּמה נפשי. לולי ה' עזרתה לי, כלומר, לולא שנעשה שומר ומשגיח עליי, כלפי המלאך דוּמה. כמעט, כשיעור חוט דק, %break שיש ביני ובין הצד האחר, כשיעור ההוא היה, שלא שכנה דוּמה נפשי, עם המלאך דוּמה בגיהינום. %break ביאור הדברים. דוד מלכות, שעליה כתוב, רגליה יורדות מוות. כי היא הסיום דקדושה, שממנה מתקיימים הס"א והקליפות, כמ"ש, ומלכותו בכל מָשָׁלָה. אמנם כשהמלכות בתיקונה במדה"ר, %break אז נבחנת לב' נקודות, נקודת הדין מעצמה ונקודת הרחמים שקיבלה מבינה. והדין שבה גנוז ונסתר, ורק הרחמים שבה נמצאים בגלוי. %break וע"י התיקון הזה, אין לס"א מהארת המלכות, אלא נר דקיק בלבד, שהוא רק בחינת שורש, מספיק לקיום הקליפות. אבל אין להם שום כוח של התפשטות. ושורש זה נקרא ג"כ בשם חוט דקיק, שפירושו שורש דק לחטאים. כמו שלומדים, %break בתחילה דומה לחוט של עכביש, ואח"כ נעשה כעבוֹתוֹת העגלה. ומכונה בשם דק, על היות הדין נסתר וגנוז בנקודת הרחמים. %break אבל הפוגם בריתו, גורם שתתגלה נקודת הדין שבמלכות. ואז מתקרבות הקליפות אליה, ויונקות ממנה שפע מרובה, ומקבלות כוח להתפשטות גדולה. והאיש העושה זאת, מאבד בידיים את נשמתו. וכשזוכה ועושה תשובה, חוזר ומתקן את המלכות, %page 301 בתיקון דמדה"ר, שע"כ נקרא בשם תשובה, שהיא אותיות תשוב ה', שמשיבה למקומה למדה"ר, וכוח הדין חוזר ונגנז בה בפנימיותה, בנר דקיק בלבד. %break ולולי ה' עזרתה לי, שנעשה שומר ומשגיח עליי. כלומר, שקיבל תשובתי, ודחה למלאך דומה למקומו. כי חזר והשיב המלכות למקומה, למדה"ר, ולא השאיר ממדה"ד, אלא רק נר דקיק, כשיעור חוט דקיק, שיש בינו ובין הס"א. %break כלומר, רק כאותו השיעור המועט, המוכרח להישאר בין המלכות לס"א, כדי לתת לה קיום בהארה מועטת, הנקרא חוט דק. כשיעור ההוא היה, שלא שכנה דוּמה נפשי. הנה זה השיעור, הציל אותי, שלא נפלתי ביד המלאך דומה. %break כי לולא חזר כוח הדין שבמלכות, להיות כשיעור חוט דקיק, כבר שכנתי בידו של דוּמה. %letter 138 .138 ומשום זה צריך האדם להישמר, שלא יאמר דבר כדוד, משום שאינו יכול לומר למלאך דוּמה, כי שגגה הוא. כמו שהיה לדוד, שניצחו הקב"ה בדין. כמ"ש, למה יקצוף אלקים על קולך. על אותו הקול שאמר, וחיבל את מעשה ידיך. %break כלומר, בשר קודש, ברית קודש, שפגם, ונמשך לגיהינום ע"י דוּמה. ביאור הדברים. יש ב' בחינות של תשובה: א. תשובה מיראה, שזדונות נעשים לו כשגגות, ב. תשובה מאהבה, שזדונות נעשים לו כזכויות. %break הביאור הוא, כי מטרם גמה"ת, כל עוד שצריכים כוח הדין בעולם, כמ"ש, והאלקים עשה שייראו מלפניו, נמצאת המלכות מחויבת לקיים את הס"א, עכ"פ בשיעור של נר דקיק, כדי שלא יתבטלו הקליפות והס"א. וע"כ כל תיקונה של המלכות בב' נקודות, רחמים ודין. %break אלא שהדין הוא גנוז ונסתר והרחמים בגלוי. כי ע"כ יש בה יראה בעניין עצה"ד טו"ר, זכה אדם הרי טוב, לא זכה הרי רע. %break ונמצאת התשובה, שאנו עושים במשך 6000 שנה, אינה אלא תשובה מיראה, שזדונות נעשים לו כשגגות. כי ע"י התשובה, אנו מחזירים המלכות למדה"ר, והדין שבה נגנז לשיעור נר דקיק וחוט דקיק. %break כי המלכות עדיין מוכרחה להישאר במידת היראה. וע"כ נקראת, תשובה מיראה. %break וחוט דקיק זה, המוכרח להישאר, נקרא בשם שגגות. כי השוגג לפי עצמו, אינו חטא, אלא השגגות מביאות את האדם לעבירות במֵזיד. כי אין אדם חוטא במזיד, מטרם שנכשל מקודם באיזו שגגה. והנה כן הוא חוט דקיק זה, הנשאר במלכות. כי אע"פ שנשאר, אינו חטא. %break אמנם בסיבת הדין הנעלם הזה, אנו באים לידי זדונות. וע"כ נאמר, מתחילה כחוט השערה, כחוט דקיק, ואח"כ, אם אין משמרים הברית כראוי, נעשה כעבותות העגלה. כי מתגלה מדה"ד שבמלכות. %break ולכן נאמר, שדוּמה יושב על פתח הגיהינום. שהוא כוח חוט דקיק, רק פתח, שעליו נאמר, שמתחילה הוא כחוט השערה. ולפיכך נקרא תשובתנו כמו שהתכפרו עוונותינו ונעשו לשגגות, %break כי נשאר החוט דקיק, שיש בידו להביאנו למזיד. ועניין בחינה ב' של תשובה, שהיא מאהבה, שזדונות נעשים לזכויות. %break ומשום זה צריך האדם להישמר, שלא יאמר דבר כדוד. כלומר, שלא יאמר דבר, הגורם לגלות מדה"ד שבמלכות, כמו שעשה דוד, משום שאינו יכול לומר למלאך דוּמה, כי שגגה היא, %break כי אינו בטוח, שיוכל תכף לחזור בתשובה, שיתכפר לו העוון לשגגה, כמו שהיה לדוד, שניצחו הקב"ה בדין. %break כי דוד, שעשה הישר בעיני ה' כל ימי חייו, ולא היה לו שום חטא מימיו, זולת בדבר אוריה, ע"כ נעשה לו הקב"ה שומר ומשגיח שלו, ועזר לו תכף לחזור בתשובה. ונעשה לו העוון כשגגה, כמ"ש, לולי ה' עזרתה לי, כמעט שכנה דוּמה נפשי. %page 302 אבל שאר בני אדם צריכים לפחד, שלא יוכלו לומר לפני המלאך, כי שגגה היא, וייפלו בידי דוּמה לגיהינום. %break כמ"ש, למה יקצוף אלקים על קולך. על אותו הקול שאמר, וחיבל את מעשה ידיך. כלומר, בשר קודש, ברית קודש, שפגם, ונמשך לגיהינום ע"י דוּמה. כי תיקון ברית הקודש נקרא מעשה ידינו, כמ"ש, ומעשה ידינו כוננהו. והנשמה הקדושה נקראת בשר קודש, %break כמ"ש, ומבשרי אחזה אלוה. שע"י גילוי הדין שבמלכות, מתקלקל תיקון הברית, והנשמה נמשכת לגיהינום ביד דוּמה. %break ומשום זה, ומעשה ידיו מגיד הרקיע. המילים, משום זה, סובבות על כל המאמר דרב המנונא סבא, שהביא לפנינו. שאחר שמתבאר בו תיקון הברית בשכרו ובעונשו, ואשר משום זה נקרא תיקון הברית, מעשה ידינו, מבאר גמה"ת לאותו יום, שהשמיים, %break הוא החתן, שנכנס לחופתו עם הכלה. ומשום זה כתוב בגמה"ת, ומעשה ידיו מגיד הרקיע. כי אז יתגלה, שכל אלו התיקונים, אינם מעשה ידינו, אלא מעשה ידיו. וזה מגיד הרקיע, שעליו נעשה הזיווג הגדול רב פעלים מקבצאל. ומגיד, הוא גילוי המשכת השפע. %break ודע, שזה כל ההפרש, שיש בין עוה"ז שמלפני התיקון, אל גמה"ת. כי מטרם גמה"ת נקראת המלכות עצה"ד טו"ר. כי המלכות היא הנהגת ה' שבעוה"ז. וכל עוד שהמקבלים לא באו לידי השלמה, שיוכלו לקבל שלמות הטבתו, שחשב עלינו במחשבת הבריאה, %break מוכרחה ההנהגה להיות בדרך טו"ר, ושכר ועונש. כי כלי קבלה שלנו, מלוכלכים עוד בקבלה עצמית, המצומצמת מאוד במידתה, וגם מפרידה אותנו מהבורא. %break והטבה שלמה, בשיעור הגדול שחשב עלינו, איננה, אלא בהשפעה, שהיא תענוג בלי שום גבול וצמצום. משא"כ הקבלה לעצמו, היא מוגבלת ומצומצמת מאוד, כי השביעה מכבה תכף התענוג. כמ"ש, כל פעל ה' למענהוּ. שכל הפעולות הנוהגות בעולם, לא נבראו מתחילתן, %break אלא להשפיע נחת רוח אליו. ולפיכך נמצאים בני אדם משמשים בעסקי העולם, בהיפך גמור ממה שנבראו מתחילתם. שהרי הקב"ה אומר, כל העולם בשבילי נברא, כמ"ש, כל פעל ה' למענהו. וכמ"ש, כל הנקרא בשמי, לכבודי בְּרָאתיו. %break ואנו אומרים ההיפך ממש מקצה אל הקצה. כי אנו אומרים, כל העולם אך בשבילנו נברא. ואנו רוצים לבלוע כל טוב העולם לבטננו, להנאותינו, ולכבודנו. ולפיכך, אין פלא, מה שאין אנו ראויים עוד לקבל הטבתו השלמה. וע"כ מוטעמת לנו השגחתו בטו"ר, %break בהנהגת שכר ועונש. כי זה תלוי בזה, ששכר ועונש מסובב מטו"ר. כי כיוון שאנו משתמשים בכלי הקבלה בהיפך ממה שנבראו, אנו מרגישים בהכרח בפעולות שבהנהגה, שהם רע בעדנו. %break כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגוֹ כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. וע"כ, בעת שהאדם מרגיש רע, %break באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. וזה העונש היותר גדול שבעולם. %break הרי שהרגשת טו"ר בהשגחתו, מסבבת עימה הרגשת שכר ועונש. כי המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה', אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונת ה'. %break ונמצא, שאע"פ שה' לבדו עשה ועושה ויעשה כל המעשים כולם, מ"מ נשאר זה נסתר ממרגישי טו"ר. כי בשעת הרע, ניתן כוח לס"א, להעלים השגחתו ואמונתו, ובאים לידי העונש הגדול דפרודא, %page 303 ונעשים מלאים הרהורים של כפירה. וכשחוזרים בתשובה, נמצאים כנגד זה, שמקבלים שכר, ויכולים שוב להידבק בה'. %break אמנם מכוח הנהגת שכר ועונש עצמה, הכין ה', שסוף כל סוף אנו זוכים על ידה לגמה"ת. שכל בני אדם ישיגו הכלים של הקבלה המתוקנים, ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרם, בשיעור הכתוב, כל פעל ה' למענהו. כמו שנבראו מתחילתם. %break ואז יתגלה הזיווג הגדול דעתיק יומין, ואנו באים לידי תשובה מאהבה, וכל הזדונות ייהפכו לזכויות, וכל הרעות לטובות גדולות. %break ואז תתגלה השגחתו הפרטית בעולם כולו, שכולם יראו, כי הוא לבדו עשה ועושה ויעשה כל אלו המעשים והפעולות שמקודם לכן. כי עתה, אחר שכבר נהפכו הרע והעונש לטובות ולזכויות, %break תינתן האפשרות להשיג פועלם. כי כבר מתאימים הם למעשה ידיו. כי עתה ישבחו ויברכו אותו, על אלו הרעות והעונשים המדומים בשעתם. %break וזהו עיקר הקוטב של המאמר. כי עד עתה היו גם התיקונים נחשבים למעשה ידינו. כי ע"כ קיבלנו עליהם שכר ועונש. אמנם בזיווג הגדול של גמה"ת, יתגלה, שהן התיקונים והן העונשים, כולם הם רק מעשה ידיו. כמ"ש, ומעשה ידיו מגיד הרקיע. %break כי הזיווג הגדול שעל הרקיע, יגיד, שהכול הוא מעשה ידיו, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה כל המעשים כולם. %letter 139 .139 ומשום זה, ומעשה ידיו מגיד הרקיע. אלו הם החברים, שהתחברו בכלה, המלכות, ע"י עסק התורה בליל שבועות. ובעלי אות ברית שלה, הנקראים מעשה ידיו. %break מגיד ורושם כל אחד. וברקיע החמה והלבנה והכוכבים והמזלות. והוא נקרא ספר הזיכרון, המגיד והרושם אותם, והכותב אותם, שיהיו בני ההיכל שלו, ושיעשה רצונם תמיד. %break ביאור הדברים. יסוד דז"א, שבו נעשה הזיווג לגילוי כל הקומות והדרגות העליונות, שהן החמה והלבנה והכוכבים והמזלות, נקרא רקיע. כמ"ש, וייתן אותם אלקים ברקיע השמיים, וכשכולם עומדים בו, אז הם שמחים זה עם זה. %break אז הלבנה מיעטה את עצמה מלפני השמש. ומאז, כל מה שהשמש לוקח, הוא רק להאיר אל הנוקבא, ולא בשביל עצמו, כמ"ש, להאיר על הארץ. %break פירוש. כל המאורות העליונים ניתנו ברקיע השמיים, ביסוד דז"א. וכולם עומדים בו. והוא מזדווג בשמחה עם הנוקבא, הנקראת ארץ, ונותן לה כל אלו המאורות. כמ"ש, להאיר על הארץ. ואז נבחן, שהמלכות קטנה מן השמש, ז"א. %break אבל בגמה"ת יהיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים. שאז לא תהיה המלכות קטנה מז"א, אלא תגדל כמו הז"א בששת ימי בראשית. והז"א עצמו יעלה שבעתיים כששת ימי בראשית. %break וזה יהיה בעת שכתוב, בילע המוות לנצח. ואז כתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. כי הרקיע, ז"א, הוי"ה, הנקרא שמש, ושמו הנוקבא, המקבלת ממנו, הלבנה. %break וב-6000 שנה המקבלים מששת ימי בראשית, לא נגלה להם כי הוא ושמו אחד. כי הלבנה קטנה מהשמש, ז"א, הוי"ה. %break קטנות המלכות מתוקנת בעשיה, כי יש בה טו"ר, שכר ועונש. ויש הבדל גדול בין הוא אל שמו. כי בשמו, המלכות, באים הזיווגים בזה אחר זה, זמנים בחיבור וזמנים בפירוד. %page 304 אבל בגמה"ת, שבילע המוות לנצח, הנה אז יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד. כי שמו, הנוקבא, תשוב כאור הז"א ממש, כולו טוב בלי רע כלל. ותתגלה בה השגחה פרטית. כמ"ש, והיה אור הלבנה כאור החמה. %break וע"כ, בעת ההיא, תיקרא הנוקבא בשם ספר זיכרון. כי המלכות נקראת ספר, בהיות כל מעשי בני העולם נרשמים בה. ויסוד דז"א נקרא זיכרון, כי הוא זוכר מעשי עולם וחוקר כל יצורי קדם, שממנו מושפעים כולם. %break וב-6000 שנה, מטרם גמה"ת, הרי ספר לבד וזיכרון לבד, לעיתים בחיבור ולעיתים בפירוד. אבל בגמה"ת, שתי מדרגות אלו נעשות אחת, כמ"ש, הוי"ה אחד ושמו אחד. ואז נקראת המלכות עצמה ספר זיכרון. כי הם אחד ממש, שהרי אור הלבנה נעשה כאור החמה. %break וברקיע החמה והלבנה והכוכבים והמזלות. כלומר, יסוד הז"א, שבו יוצאים כל המאורות שבעולם, ובו קיימים. והוא המשפיע אותם אל המלכות, בעת שהיא קטנה ממנו, %break ואינה עוד בבחינת ה' אחד ושמו אחד. והוא נקרא ספר זיכרון. והוא עצמו יהיה ג"כ בחינת המלכות של גמה"ת, שתיקרא משום זה ספר זיכרון. %break כי אז תקבל המלכות כל בחינת הז"א. וזה הרקיע, הנקרא זיכרון, ייקרא אז ספר זיכרון, בחינת מלכות עצמה, הנקראת ספר. והזיכרון, שהוא הרקיע, יהיה עימה אחד ממש. כמ"ש, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. %letter 140 .140 יום ליום יביע אומֶר ולילה ללילה יחווה דעת. פירושו, יום קדוש, מאלו הימים העליונים של המלך, מספירות דז"א, הנקראות ימים, משבחים את החברים, שעסקו בתורה בליל שבועות, ואומרים כל אחד לחברו, אותו הדבר שאמר. %break וזה, יום ליום יביע אותו אומר, ומשבח אותו. ולילה ללילה, כלומר כל מדרגה השולטת בלילה, הספירות של המלכות, משבחים זה לזה, אותה הדעת, שכל אחד מקבל מחברו. וברוב שלמות הם נעשו להם חברים ואוהבים. %break ביאור הדברים. אחר שביאר, שמעשה ידיו מגיד הרקיע, הוא ספר הזיכרון, מבאר הכתוב, אמרתם שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו, וכי הלכנו קְדוֹרנית מפני ה' צבאות. אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, וייכתב ספר זיכרון לפניו, %break ליראי ה' ולחושבי שמו. והיו לי, אמר ה' צבאות, ליום אשר אני עושה סגולה, וחמלתי עליהם, כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. %break והנך מוצא, שאומרים כל אחד לחברו, אותו הדבר שאמר, שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו, נכתבים בספר הזיכרון ליראי ה' ולחושבי שמו. כי ה' יחמול עליהם, כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. כלומר, רק ליום אשר אני עושה סגולה, יום גמה"ת. %break כי מטרם גמה"ת, מטרם שהכשרנו את כלי הקבלה שלנו, לקבל רק ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו ולא לטובת עצמנו, נקראת המלכות בשם עצה"ד טו"ר. כי המלכות היא הנהגת העולם לפי מעשה בני אדם. וכיוון שאין אנו מוכשרים לקבל כל העונג והטוב, %break שחשב ה' בעדנו במחשבת הבריאה, ע"כ מוכרחים לקבל הנהגת טו"ר מהמלכות, שהנהגה זו מכשירה אותנו סוף כל סוף, לתקן כלי הקבלה שלנו ע"מ להשפיע, ולזכות לעונג ולטוב שחשב בעדנו. %break כי הרגשתנו טו"ר מסבבת ג"כ שכר ועונש. כי הרגשת הרע גורמת פירוד מאמונת ה'. ונמצא, שאם האדם מתאמץ בעת הרגשתו הרעה, שלא לפגום אמונתו מחמת זה, %page 305 ויוכל לשמור התורה והמצוות בשלמות, הרי הוא מקבל שכר. ואם חלילה אינו עומד בניסיון ומקבל פירוד, הוא מתמלא בהרהורים רעים. %break ונודע, כי על הרהורים אלו לומדים, שהקב"ה מעניש עליהם כמו על מעשה, שעל זה כתוב, למען תְפוֹש את בית ישראל בליבם. גם נודע, שצדְקַת הצדיק לא תצילנו ביום פּשְׁעוֹ. אכן זה רק בתוהה על הראשונות. %break אמנם לפעמים מתגברים ההרהורים על האדם, עד שתוהה על ריבוי המע"ט שעשה, ואומר, מה בצע, כי שמרנו משמרתו, וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבאות. כי אז נעשה רשע גמור, שהרי הוא תוהה על הראשונות. והוא מאבד כל המע"ט שעשה בהרהור רע זה. %break כמ"ש, צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו. ועכ"ז מועילה תשובה. אבל אז נחשב כמתחיל לעבוד ה' מחדש, כקטן שנולד, שכל צדקתו מימים שעברו, חלפה ואינה. %break והנה, הנהגת טו"ר, גורמת לנו הרבה פעמים עליות וירידות. כל אחד לפי מה שהוא. ותדע, שכל עלייה נחשבת משום זה ליום בפני עצמו. כי מסיבת הירידה הגדולה, שהייתה לו בינתיים, בהיותו תוהה על הראשונות, נמצא בעת עלייה, כקטן שנולד. %break הרי שבכל עלייה, הוא כמתחיל מחדש לעבוד את ה'. וע"כ נחשבת כל עלייה ליום מיוחד. ועד"ז כל ירידה נחשבת ללילה מיוחד. %break כמ"ש, יום ליום יביע אומר. יום קדוש מאלו הימים העליונים של המלך. כלומר, בכל עלייה, שהייתה לאדם, שהתדבק אז בימים העליונים של הקב"ה, משבחים את החברים ואומרים כל אחד לחברו אותו הדבר שאמר. כי ע"י הזיווג הגדול שבגמה"ת, %break יזכו לתשובה מאהבה, כי יגמרו תיקון כלי הקבלה, שיהיו רק ע"מ להשפיע נחת רוח לה'. ויתגלה לנו בזיווג הזה כל הטוב והעונג הגדול של מחשבת הבריאה. %break ואז נראה בעליל, כי כל אלו העונשים, שהיו בימי הירידה, עד שבאנו להרהורים לתהות על הראשונות, הם היו המטהרים אותנו, וגורמים ישרים לכל האושר והטוב, שהגיע לנו בעת גמה"ת. %break כי לולא אותם העונשים הנוראים, לא באנו לעולם לעונג ולטוב הזה. ואז הזדונות האלו נמצאים נהפכים לזכויות ממש. %break ויום ליום יביע אומר. שכל עלייה שמטרם גמה"ת, היא יום אחד מאלו הימים העליונים של המלך, המשבחים את החברים. ונמצא עתה, שהוא חוזר ומתגלה בכל הַדְרַת שלמותו, השייכת לאותו יום, ומשבח חברים המחזיקים את התורה, %break עם אותו דבר שאמר כל אחד לחברים, שהוא שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו, שהביאם אז לעונשים גדולים. %break כי עתה נהפכו לזכויות, שהרי כל שלמותו ואושרו של אותו יום, לא היו יכולים להתגלות עתה, באותו פאר והדר, לולא העונשים ההם. וע"כ נחשבו דוברי המילים ההן, %break ליראי ה' ולחושבי שמו, כמו מע"ט אמיתיים. וע"כ נאמר גם עליהם, וחמלתי עליהם, כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. %break ונאמר, יום ליום יביע אותו אומר, ומשבח אותו. כי כל הלילות האלו, שהם הירידות, הייסורים והעונשים, שהפסיקו דבקות ה', עד שנעשו ימים מרובים בזה אחר זה. %break הנה עתה, אחר שגם הלילות והחושך שבינתיים נעשו גם הם לזכויות ולמע"ט, ולילה כיום יאיר וחשכה כאורה, שוב אין הפסקות בינתיים, ונמצאים מתחברים כל 6000 שנה ליום אחד גדול בלבד. %break ונמצאים כל הזיווגים, שיצאו בזה אחר זה, וגילו עליות ומדרגות נפרדות, כל אחת מחברתה, התקבצו עתה לקומת זיווג אחד גבוה ונישא, המאיר מסוף העולם עד סופו. %page 306 וכתוב, יום ליום יביע אומר. כי המילה שהפסיקה בין יום ליום, נעשית עתה לשבח גדול, ומשבח אותו, כי נעשה לזכות. וע"כ נעשו כולם יום אחד לה'. %break ונאמר, ולילה ללילה, כלומר כל מדרגה השולטת בלילה, משבחים זה לזה, אותה הדעת, שכל אחד מקבל מחברו. כי כל אלו המילים והייסורים, הנקראים לילות, שבסיבתם נעשו המדרגות אחת אחת, בזה אחר זה, הנה עתה, אחר שגם הם כיום יאירו, %break משום שהתקבצו כולם ונעשו לבית קיבול אחד, לדעת הגדולה הממלאת כל הארץ דעה את ה', נמצא, שכל לילה בפני עצמו היה נשאר בחשכה, אם לא היה בא עתה בקיבוץ אחד עם כל הלילות. %break כי כל לילה מקבל חלקו בדעת, אלא רק מתוך החיבור עם שאר הלילות. וע"כ כל לילה נבחן כי יחווה דעת לחברו. כי לא היה מוכשר לדעת, אלא בצירוף עם חברו. %break וכל מדרגה השולטת בלילה, כלומר, כל לילה, שנשלם עתה להיות בית קיבול לדעת ה', משבחים זה לזה. נמצא שכל אחד משבח לחברו, משום אותה הדעת שכל אחד מקבל מחברו. שחלק הדעת שקיבל כל אחד הוא מחברו, ע"י החיבור עם חברו הלילה. %break כי לא היה מקבלו, אם לא בצירוף עם חברו. כי רק כולם יחד בקיבוץ, נעשו ראויים לקבל הדעת הגדולה הזו. וע"כ נאמר, וברוב שלמות הם נעשו להם חברים ואוהבים, שבשלמות הגדולה שקיבלו יחד, נעשו כל הלילות לרֵעים אהובים זה לזה. %letter 141 .141 אין אומֶר ואין דברים, בלי נשמע קולם. בכל הארץ יצא קַוָום ובקצה תֵבֵל מילֵיהֶם. כתוב, אין אומר ואין דברים. כלומר, אומר ודברים משאר דברי העולם, שאינם נשמעים לפני המלך הקדוש, ואינו רוצה לשמוע אותם. %break אבל אלו הדברים בכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מיליהם. שאלו הדברים עושים קו מדָרֵי מעלה ומדָרֵי מטה. מאלו הדברים נעשים רקיעים, ומאלו הדברים, מאותה התשבחה, נעשה ארץ. %break ואם תאמר, שאותם הדברים משוטטים בעולם במקום אחד. אומר הכתוב, ובקצה תבל מיליהם. %break ביאור הדברים. כי עד כאן דיברנו מהעונשים והייסורים הנוראים ביותר, שהם הפירוד מאמונת ה'. והזוהר אומר, כי גם העונשים והייסורים משאר דברי העולם, מהעבירות הפרטיות, ומייסורי הגיהינום, והייסורים הגופניים, %break וכדומה, הממלאים כל העוה"ז, הנה גם הם מתקבצים ונכללים בזיווג הגדול הזה, כמ"ש, והיה כאשר שש ה' עליכם, להטיב אתכם ולהרבות אתכם, כן יָשיש ה' עליכם, להאביד אתכם ולהשמיד אתכם. %break כי כולם מתקבצים ונעשים לאור גדול, ונהפכים לששון ולחדווה רבה. ונאמר, אין אומר ואין דברים משאר דברי העולם, שהם כל ייסורי העוה"ז, שאינם נשמעים לפני המלך הקדוש, בהיהפכם לששון ולחדווה. ואינו רוצה לשמוע אותם, %break שלא יתאווה לשמוע אותם, כי מתוך ההיפוך שלהם לששון ולחדווה, הרי המלך הקדוש יחזור אחריהם, ויתאווה לשמוע אותם. %break כלומר, שזֵכֶר כל צער וכאב מהימים שעברו, יגרום עתה בגמה"ת חדווה ועונג רב. כמ"ש, בימים ההם ובעת ההיא יבוקש את עוון ישראל ואיננו. כי בעת שייהפכו לזכויות, יעלו כל כך נחת רוח, עד שיבוקשו העוונות מימים שעברו, כדי להתבדח עליהם, ולא יימצאו. %page 307 כלומר, שיידמה לנו, כי אינם נמצאים עוד בצורתם האמיתית, כמו שהיו בימים שעברו. ונאמר, ואינו רוצה לשמוע אותם. כלומר, שאין אומר ואין דיבור, שלא יחזור עליהם ברצון ובחשק גדול לשמוע אותם, מפאת היותם עתה כולם לאורות קדושים ונאמנים. %break והנה הקומה הגדולה הזו, העולה בזיווג הגדול מכל הנשמות ומכל המעשים, הטובים והרעים יחדיו שבגמה"ת, נבחנת כמו קו ועמוד אור, המאיר מסוף העולם ועד סופו. שהוא הייחוד הגדול, כמ"ש, יהיה ה' אחד ושמו אחד. ונאמר, אלו הדברים, דברי העולם, %break בכל הארץ יצא קַוום. כי הקומה, היוצאת על אלו הדברים, שהם כל מיני הייסורים והעונשים, מאירה מסוף העולם ועד סופו. כלומר, בכל הארץ. %break נאמר, מדָרֵי מעלה ומדָרֵי מטה, שהוא עניין מאוד נשגב, ואתאמץ לבארו לפי האפשרות. כי יש לדעת, שאין סדר הזמנים בנצח כמו בעוה"ז. ונמצא, שבעת שחשב ה' לברוא העולם, הרי כבר נבראו אצלו כל הנשמות עם כל התנהגותן, %break עד הגמר בכל השלמות הנרצה מהן, כדי לקבל כל העונג והטוב, שחשב עליהן ליהנות אותן. כי אצלו, היהיה משמש כמו ההווה, ואין עתיד ועבר נוהגים בו. %break ובזה תבין מה שלומדים, הראה הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו. וכן למשה. שלכאורה תמוה, כיוון שעוד לא נבראו, איך הראה אותם? אלא נאמר, כל הנשמות וכל התנהגותן עד לגמה"ת, כבר יצאו לפניו במציאות. והן נמצאות כולן בגן העדן העליון. %break ומשם הן יורדות ובאות בהתלבשות הגופים בעוה"ז, כל אחת בשעתה. ומשם הראה אותן הקב"ה לאדה"ר, ולמשה, ולכל הראויים לזה. והוא עניין ארוך ולא כל מוח יכול לסבול זה. %break וע"כ נאמר בזוהר, כמו שהם מתייחדים למעלה באחד, אף היא מתייחדת למטה באחד. כי קומת הזיווג הגדול שבגמה"ת, כמ"ש, יהיה ה' אחד ושמו אחד, %break הנה כבר יצאה למעלה קומה זו מכל הנשמות ומכל המעשים שבעולם, שייבראו עד גמה"ת, מבחינת נצחיותו, שכל העתיד משמש לו כהווה. %break ונמצא, עמוד האור הזה, המאיר מסוף העולם ועד סופו, שיאיר בגמה"ת, כבר עומד בגן העדן העליון ומאיר לפניו, כמו שיתגלה לנו בגמה"ת. אחד כנגד אחד, כי הקב"ה אחד. כי לעת גמה"ת יאירו ב' הקומות אחד כנגד אחד. ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד. %break לכן נאמר, שאלו הדברים עושים קו מדרי מעלה ומדרי מטה. קו, המאיר מדרי מעלה ומדרי מטה, אחד כנגד אחד. כי אותה הקומה מאירה מדרי מעלה, שהם כל הנשמות, הנמצאות בגן העדן העליון. ומאירה מדרי מטה, שהם כל הנשמות, %break אחר שעברו בפועל בהתלבשות הגוף בעוה"ז, ובאו לגמה"ת. כלומר, שאותן ב' הקומות מאירות בגמה"ת יחד. ואז מתגלה ייחודו, כמ"ש, ה' אחד ושמו אחד. %break והנה משמיענו לבל נטעה לחשוב, שעמוד אור זה המאיר בגן העדן העליון, נמשך ומאיר בגמה"ת בעוה"ז. לזה אומר, שאינו כן. אלא מאלו הדברים נעשים רקיעים. כי קומה זו יוצאת על היסוד דז"א, הנקרא רקיע. ולפיכך יש עדיין ההבחן הזה שבכל הזיווגים. %break אשר הקומה יוצאת תחילה מהרקיע ולמעלה, ואח"כ היא מאירה אל המקבלים מהרקיע ולמטה. אשר הקומה היוצאת מהרקיע ולמעלה, נקראת שמיים. והקומה המתקבלת מהרקיע ולמטה נקראת ארץ. %break ובעת שקו האור מתייחד מדרי מעלה ומדרי מטה, נשאר עוד ההבחן מגן העדן העליון אל דרי העוה"ז. כי קומת הזיווג, היוצאת מהרקיע ולמעלה, מקבלים דרי גן העדן העליון. כי מאלו הדברים נעשים רקיעים, כלומר, שמיים חדשים לדרי מעלה. %page 308 ורק הזוהר הנמשך מהרקיע ולמטה, הוא המתקבל לדרי מטה. ונקרא ארץ חדשה. וזה שמסיים מאותה התשבחה, כלומר, שדרי מטה משיגים רק תשבחה והזוהר, הנמשך משמיים לארץ. %break ואם תאמר, שאותם הדברים במקום אחד, מאחר שהתבאר שהזיווג נעשה כדרך כל הזיווגים, שמהרקיע ולמעלה נמשך אל מהרקיע ולמטה, א"כ אפשר לטעות, ולומר, שהוא רק קו דק, העולה במקום אחד, כמ"ש במעשה בראשית, ייקָווּ המים, אל מקום אחד. %break כלומר, רק לפנימיות העולמות, המגיע רק לישראל בלבד, ולא לחיצוניות העולמות. ואומר, שאינו כן, אלא משוטטים בעולם. שהאור משוטט וממלא את העולם, מסוף העולם עד סופו. %break כמ"ש, בקצה תבל מילֵיהם. כלומר, אפילו לחיצוניות העולמות, שמגיע גם לאוה"ע, כמ"ש, ומלאה הארץ דעה את ה'. %letter 142 .142 וכיוון שנעשו מהם רקיעים, מי שורה בהם? חזר ואמר, לשֶמֶש שם אוהל בהם. אותו השמש הקדוש, ז"א, שם מדורו ומשכנו בהם, ומתעטר בהם. %break מאחר שאומר, שעמוד האור יוצא מהרקיע ולמעלה, ומהרקיע ולמטה לא נמשך אלא רק תשבחה מהם, א"כ יש לשאול, מי משתמש באותו עמוד האור? מי שורה בהם? %break ומשיב, כי ז"א, שמש, המתעטר ושם משכנו בעמוד האור הזה. כי הוא מתעטר בעמוד הזה, כמו תחת חופה, כי אוהל פירושו חופה ממעל לו. כמ"ש, לשמש שם אוהל בהם. %letter 143 .143 כיוון שז"א שורה באותם הרקיעים, ומתעטר בהם, הוא כחתן יוצא מחופתו, שמח ורץ ברקיעים אלו, ויוצא מהם, ונכנס ורץ לתוך מגדל אחר אחד, במקום אחר. %break מקצה השמיים מוצאו, מהעולם העליון יוצא ובא לקצה השמיים למעלה, בינה. תקופתו, זה קצה השמיים למטה, מלכות, תקופת השנה, הסובבת את כל הסיומים, ונקשרה מן השמיים עד הרקיע הזה. %break פירוש. רומז כאן לסוד גדול ונורא, על יציאת החמה מנרתיקה, מחופתה. כי אחר שנעשה הזיווג הגדול באותם הרקיעים, בחופה, הוא יוצא מאותם הרקיעים למגדל אחר אחד, %break במקום אחר, במלכות, הנקראת מגדל עוז שֵׁם ה'. כי אז עולה המלכות למעלה, ומתייחדת עימו בסוד של אחד. %break סיום המלכות נקרא תקופת השנה. ומטרם התיקון היו נאחזות שם הקליפות, הנקראות קץ הימים. ועתה, אחר גמה"ת, צריכים עוד לתקן הבחינה הזאת במיוחד. וזה נעשה ע"י יציאת החמה מנרתיקה, כמ"ש, והוא כחתן יוצא מחופתו, ומאיר ובא במגדל אחד, המלכות. %break ואז כתוב, יָשיש כגיבור לרוץ אורַח. כי הוא רץ באותו מגדל ותקופתו על קְצוֹתָם. כי הוא מאיר מקצה השמיים למעלה עד כל הסיומים שבמלכות, כדי לתקן אותה תקופת השנה של קצה השמיים למטה. %break ותקופתו, זה קצה השמיים למטה, מלכות, תקופת השנה, הסובבת את כל הסיומים. כי תיקון זה גומר לתקן כל הסיומים, שיש במלכות. ובזה נקשרה מן השמיים עד הרקיע הזה. כלומר, שהמלכות מקבלת הארת קצה השמיים מלמעלה עד הרקיע הזה של ז"א. %letter 144 .144 ואין נסתר מחמתו, מאותה תקופת השנה ומתקופת השמש, הסובב בכל צד. ואין נסתר, פירושו, שאין מי מכל המדרגות העליונות, שתיסתר ממנו, שהיו כולן סובבות ובאות אליו. %break וכל אחת אין מי שתיסתר ממנו. מחמתו, פירושו, שמתחמם ושב אל החברים, בשעה שהם בתשובה שלמה. כל השבח הזה וכל הערך הזה, בגלל התורה שעסקו. כמ"ש, תורת ה' תמימה. %page 309 כי לאחר הזיווג הגדול, נעשה כיסוי והעלם לכל האורות עליונים. וע"כ צריכים לזיווג החדש הזה, במגדל אחד, כמ"ש, ותקופתו על קצותם, שחוזר ומגלה כל האורות העליונים, שנסתרו בסיבת ביטול הב"ן, מטרם עלייתו לס"ג. %break ואין נסתר מחמתו, מאותה תקופה ומתקופת השמש, הסובב בכל צד. כי הזיווג הזה של תקופת השמש עם תקופת השנה, מתקן את הסיומים דמלכות מכל צד, מכל הבחינות, עד שהוא מספיק לתיקון השלם, שיעלה הב"ן וישוב להיות ס"ג, %break שהוא תיקון שלם מכל הבחינות. אשר אח"ז, אין נסתר, שאין מי מכל המדרגות העליונות, שתיסתר ממנו. כי כל המדרגות והאורות העליונים חוזרים להתגלות בתכלית הגילוי, %break שהיו כולן סובבות ובאות אליו. וכל אחת אין מי שתיסתר ממנו, כי כל המדרגות והאורות העליונים חוזרים ובאים לו לאט לאט, עד שאין דבר נעלם ממנו. %break ונאמר, מחמתו, שמתחמם ושב אליהם, בשעה שהם בתשובה שלמה. כלומר, שאין הגילוי האמור נעשה ברגע אחד. כי תקופת השמש הולכת ומאירה, עד שיתחמם בשיעור מספיק לתשובה שלמה, %break שהרשעים נידונים בו וצדיקים מתרפאים ממנו. ואז זוכים לגילוי הגדול האמור. %letter 145 .145 שש פעמים כתוב כאן הוי"ה. שישה פסוקים הם, מהפסוק, השמיים מסַפרים, עד, תורת ה' תמימה. ועל סוד זה כתוב, בראשית, שבו שש אותיות. ברא אלקים את השמיים ואת הארץ, הן שש מילים. הפסוקים האחרים, שמהפסוק, תורת ה' תמימה, %break עד, הנחמדים מזהב, הם רק כנגד שש פעמים הוי"ה, שכתוב בהם. אבל ששת הכתובים עצמם אינם נדרשים. ששת הפסוקים, שמהפסוק, השמיים מסַפרים, %break עד, תורת ה' תמימה, הם בגלל שש אותיות שבמילה בראשית. ששת השמות, הם בגלל שש המילים שכאן, שהן, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. %break ביאור הדברים. כל המדרגה, הנגלית בעולמות, תחילה באה באותיות, שאז עדיין לא נודעת. ואח"כ באה בצירופי מילים. ואז נודעת המדרגה, מה שיש בה, ברי"ו (216) אותיות ובע"ב (72) מילים. %break שש אותיות שבמילה בראשית, כבר כוללות כל מציאות שמיים וארץ, בשש אותיות שבהם. אלא עוד לא נודעו, כי ע"כ מרומזות רק באותיות בלי שום צירופי מילים. %break ואח"כ יש שש מילים: ברא, אלקים, את, השמיים, ואת, הארץ. וכאן בא לכלל גילוי, מה שכלול במילה בראשית. כי הם השמיים והארץ ומלואם. %break ועד"ז יש להבין את ששת הפסוקים, מהפסוק, השמיים מסַפרים, עד, תורת ה' תמימה. שהוא עדיין תחילת הגילוי של גמה"ת, שעוד באותיות, על דרך שש אותיות שבמילה בראשית. והגילוי הגמור של גמה"ת מתחיל מתורת ה' תמימה ולהלן, ששם שישה שמות, %break שכל שם מורה על השגה, להורות, שרק אחר התשובה השלמה. כמ"ש, ואין נסתר מחמתו, אז מתגלים כל צירופי המילים, שהיו בזיווג הגדול בגמה"ת, בשישה שמות. %break ועל סוד זה כתוב בראשית, שבו שש אותיות. ברא אלקים את השמיים ואת הארץ, הן שש מילים. על שישה פסוקים ושישה שמות, כתוב בתורה שש אותיות בבראשית, ששָם שמיים וארץ נעלמים. ובשש מילים באו לידי גילוי: ברא, אלקים, את, השמיים, ואת, הארץ. %page 310 כן ששת הפסוקים, מהשמיים מספרים, עד, תורת ה' תמימה, עוד לא נגלה הזיווג הגדול של גמה"ת על בוריו. אלא אחר הכתוב, אין נסתר מחמתו, נגלו שישה שמות, אשר בשישה שמות אלו, בא כל הגילוי הגדול של גמה"ת על בוריו ושלמותו. %break והפסוקים האחרים, הם רק כנגד שש פעמים שמות הוי"ה. כי הפסוקים הכתובים אחרי, ואין נסתר מחמתו, עד סוף המזמור, רומזים כנגד ששת השמות, שכתוב בהם. ונמצא, אשר ששת הפסוקים, הם בגלל שש אותיות שכאן. וששת השמות, הם בגלל שש המילים שכאן. %break כלומר, ששישה פסוקים, מהפסוק, השמיים מספרים, עד, תורת ה' תמימה, הם כמו שש אותיות של בראשית, שאינן מגולות בשלמות. ושישה שמות שבכתובים, מתורת ה' תמימה, עד הסוף, הם כמו שש מילים, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ, שכאן באו על שלמותם. %break ובא להשמיענו, שבשישה פסוקים עוד לא נודעת מדרגתם, והם כמו שש אותיות של בראשית. אלא אחר ששת הפסוקים, בפסוקים האחרים, שבהם שישה שמות, אז באו לגילוי הנרצה. %letter 146 .146 בעוד שהיו יושבים, נכנסו רבי אלעזר בנו ורבי אבא. אמר להם, ודאי פני השכינה באו, וע"כ קראתי אתכם פְּניא"ל, שהוא אותיות פני אל. כי ראיתם פני השכינה פב"פ. ועתה, שאתם יודעים, וגילה לכם הפסוק של בניהו בן יהוידע, ודאי שהוא דבר של עתיקא קדישא, %break הכתר. וכן הפסוק שלאחריו, והוא היכה את האיש המצרי. ואותו הסתום מכל, אמרו, שהוא עתיקא קדישא. %break פירוש. סובב על העניין של מוליך החמורים, שגילה נשמת בניהו בן יהוידע, שמשום זה רבי שמעון קרא להם בשם פניאל. שנשמת בניהו בן יהוידע היא קומה העתידה להתגלות בגמה"ת. %break וע"כ קרה גם להם כיסוי והעלם לכל האורות העליונים, שנאמר כאן, בזיווג של תקופת השמש בתקופת השנה, שאז זכו שוב לכל האורות. %break וזה שרבי שמעון גילה להם הפסוק של בניהו בן יהוידע. כי רמז להם, שהם כבר זכו לששת הפסוקים של השמיים מספרים. והם כבר בשישה שמות שבפסוקים האחרים. %break כי בזמן שהשיגו נשמת בניהו בן יהוידע, ע"י אותו מוליך החמורים, עוד לא הייתה השגתם נודעת. כי היו אז בשישה פסוקים. כי ע"כ עברה עליהם אותה דרך של ניסים ואותות. %break אבל עתה נודעת להם נשמת בניהו בגילוי. ונאמר, ועתה, שאתם יודעים, וגילה לכם הפסוק של בניהו בן יהוידע, ודאי שהוא דבר של עתיקא קדישא. וכן הפסוק שלאחריו. כי נשמת בניהו בן יהוידע היא מילה דעתיקא, כלומר, הזיווג הגדול דעתיק יומין, %break שזה היו יודעים גם אז. אבל עתה נודע לכם, כי גם הפסוק שלאחריו, שהוא היכה את שְׁנֵי אריאל מואב, והוא היכה את האיש המצרי. שכל אלו פסוקים הם ג"כ מילה דעתיקא. ואותו הסתום מכל, אמרו, כלומר עתיק יומין, שהוא סתום מכל. %letter 147 .147 והפסוק הזה, והוא היכה את האיש המצרי, מתבאר במקום אחר, במדרגה אחרת. והוא היכה את האיש המצרי, איש מידה חמש באמה. והכול הוא עניין אחד. %break המצרי הזה, הוא אותו הנודע, שעליו כתוב, גדול מאוד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם. כי הוא גדול ומכובד, כמו שגילה הזקן ההוא. %break פירוש. הפסוק הזה, שביאר אותו רב המנונא סבא, והוא היכה את איש מצרי איש מראֶה, מתבאר במדרגה אחרת, ע"פ הלשון שבדברי הימים, והוא היכה את האיש המצרי. והכול הוא עניין אחד. ב' הכתובים הם עניין אחד. כי כתוב, %page 311 והוא היכה את איש מצרי איש מראה. וכתוב, והוא היכה את האיש המצרי, איש מידה חמש באמה. ושניהם סוד אחד, וחל על משה בשינוי הלשון. %letter 148 .148 הפסוק הזה מתבאר בישיבה העליונה. איש מידה, הכול אחד. איש מראה ואיש מידה, הכול אחד. משום שהוא שבת ותחום שבת. שכתוב, ומַדוֹתֶם מחוץ לעיר. וכתוב, לא תעשו עוול במשפט במידה. %break וע"כ, איש מידה הוא. והוא ממש איש מידה. אורכו הוא מסוף העולם ועד סוף העולם. כך היה אדה"ר. ואם תאמר, הרי כתוב, חמש באמה. חמש באמה אלו, מסוף העולם עד סוף העולם היו. %break פירוש. זו ישיבה של הקב"ה, שעל בני ישיבה זו אמר רבי שמעון, ראיתי בני עלייה והם מועטים. ויש ישיבה של מטה, והיא ישיבה של מט"ט. ואומר, שהפסוק הזה, שביארו הסבא, מתבאר בישיבה העליונה. והנה איש מראה הוא המדרגה של משה, שעליו נאמר, %break ולא קם עוד נביא בישראל כמשה. כמ"ש, ומראה ולא בחידות. ואיש מידה, נקרא ג"כ על עניין המראה. אלא במידה של אותו מראה. כי המידה של אותו מראה, היא מסוף העולם עד סופו. %break ומראה ומידה דומים לשבת ולתחום שבת, שתחום שבת הוא קצה המידה של שבת. אלא ב-6000 שנה, מידת תחום השבת מצומצמת רק על 2000 אמה. ואחר גמה"ת, יהיה תחום שבת מסוף העולם עד סופו. כמ"ש, והיה ה' למלך על כל הארץ. %break איש מראה ואיש מידה, הכול אחד. משום שהוא שבת ותחום שבת. שכתוב, ומַדותם מחוץ לעיר. וכתוב, לא תעשו עוול במשפט במידה. הרי שעניין מידה הוא קצה הגבול של הדבר. כך איש מידה מורה על קצה הגבול של שבת לאחר גמה"ת, שהוא מסוף העולם ועד סופו. %break והוא ממש איש מידה. איש מידה פירושו בעלה של אותה מידה ממש, שאין המידה שולטת עליו, אלא הוא השולט על המידה, ועושה אותה ע"פ חשקו וחפצו. וזה היה אדה"ר מקודם שחטא בעצה"ד, %break שהיה אורכו מסוף העולם עד סופו. ומאיר מסוף העולם עד סופו, כמידת תחום השבת שלאחר גמה"ת. %break חמש באמה אלו, מסוף העולם עד סוף העולם היו. כי אלו חמש באמה הם ע"ס, אשר עיקרן הן רק כח"ב תו"מ, שלאחר גמה"ת הן יתפשטו מסוף העולם עד סופו. %letter 149 .149 וביד המצרי חנית. כמ"ש, כמְנוֹר אורגים, שזהו מטה האלקים, שהיה בידו. המפותח בשם החקוק והמפורש בהארת צירופי האותיות, שחקק בצלאל והישיבה שלו, שנקראת אורג. כמ"ש, מילא אותם חכמת לב לעשות כל מלאכת חָרָש וחושב, ובשש ואורג. %break והמטה ההוא, היה מאיר בו השם החקוק בכל הצדדים, בהארת החכמים, שהיו חוקקים את השם המפורש במ"ב (42) בחינות. והפסוק שמכאן והלאה, הוא כמו שביאר הזקן לעיל. אשרי חלקו. %break פירוש. הצירופים של האותיות לשמות הקדושים, נקראים מעשי אורג. בדומה לאורג, האורג החוטים לבגד, כך מצטרפות ומתחברות האותיות למילים של השמות הקדושים, שפירושן השגות קדושות. %break ואומר, שבמטֶה האלקים, שהיה ביד משה, מפותחים אותם צירופי האותיות של השם המפורש, שחקק בצלאל והישיבה שלו במלאכת המשכן. ולזה נקרא מטה האלקים בשם מְנור אורגים, ע"ש בצלאל, הנקרא אורג. ומנור, כמו מאור, ואורג הוא בצלאל. %page 312 לרמוז, שהמאור של צירופי האותיות של השם המפורש, היה בבחינת המאור של השם המפורש שחקק בצלאל. ולכן נאמר, בהארת צירופי האותיות, שחקק בצלאל. %break והנה מטרם גמה"ת, לא היה המטה מאיר מכל הצדדים, שהרי היה בו הפרש בין מטה אלקים למטה משה. ובמטה משה כתוב, שלח ידך, ואחוז בזנבו, ויהי למטה בכפו. הרי שלא היה מאיר מכל הצדדים. אמנם לאחר גמה"ת, הוא מאיר מכל הצדדים. %break ונאמר, שהמטה ההוא, היה מאיר בו השם החקוק בכל הצדדים, בהארת החכמים, שהיו חוקקים את השם המפורש במ"ב בחינות. כי השם המפורש, שהיה חקוק במטה, היה מאיר בכל הצדדים, %break בבחינת בילע המוות לנצח. וע"כ היה מאיר מכל הצדדים בשווה, והאור של השם שהיה חקוק במטה, היה הארת חכמה של שם מ"ב. %letter 150 .150 שְׁבוּ יקרים, שבו ונחדש תיקון הכלה בלילה זה. שכל מי שמתחבר עימה בלילה הזה, יהיה נשמר כל אותה השנה, למעלה ולמטה. ויוציא שנתו בשלום. עליהם כתוב, %break חונה מלאך ה' סביב ליראיו, ויְחַלְצֵם. טעמו וראו, כי טוב ה'. יש בזה ב' פירושים, ששניהם יחד אמיתיים: %break א. מתוך שיום מתן תורה, הוא הארה של גמה"ת, שבילע המוות לנצח וחירות ממלאך המוות, ע"כ ראוי להתאמץ להמשיך האור הזה בשעתו ביום השבועות. כי בטבע המאורות, %break שחוזרים ומתחדשים במועדם. ויהיה מובטח גם עתה, שיוציא שנתו בשלום, ותהיה לו חירות ממלאך המוות. %break ב. נקרא על הזמן של גמה"ת ממש. יהיה כאן הפירוש של הנאמר, ויוציא שנתו בשלום, שהמלכות נקראת שנה. ומתוך התחדשות המאורות של מחזיקי התורה לאחר גמה"ת, הנה יהיה מובטח לתקן השנה, המלכות, בכל השלמות. %break כי בחינת התחדשות המאורות של מחזיקי התורה, נקראת תיקון לילה של הכלה, שהיא המלכות, הנקראת שנה. וע"י זה יוציא שנתו בשלום, יוציא השנה בשלום, בכל השלמות. %break %H שמיים וארץ %break %letter 151 .151 פתח רבי שמעון ואמר, בראשית ברא אלקים. פסוק זה, יש להסתכל בו. כי כל מי שאומר, שיש אל אחר, נאבד מן העולם. כמ"ש בירמיהו, כזאת תאמרו להם, האלוהים, %break אשר לא עשו השמיים ואַרְקָא [והארץ], יאבדו מן הארץ ומתחת השמיים אל"ה, משום שאין אל אחר, חוץ מהקב"ה בלבדו. %break ביאור הדברים. סובב על מה שאמר, שבוּ ונחדש תיקון הכלה. וע"כ פתח לבאר, בראשית ברא אלקים, שהוא השורש לכל תיקוני הכלה במשך 6000 שנה. אלקים, הוא אלקים עליון, בינה. %break ונקרא אלקים, בעניין מ"י ברא אל"ה. וכמו שהתחברו מ"י באל"ה, כך השם מתחבר תמיד, ובזה מתקיים העולם. %break ועם זה ביאר, שהקב"ה הבינה, שנקרא אלקים, בשיתוף מ"י באל"ה, ע"י התלבשות אור החכמה בלבוש כבוד, המאיר מחסדים, שבזה מתקיים העולם. וע"כ האלוהים, אשר לא עשו את השמיים ואת הארץ, אשר לא יכלו לתת קיום לעולם, %page 313 אלוהים אחרים, המפרידים אל"ה ממ"י, הם מוכרחים בהחלט להיאבד מתחת השמיים, זה שמיתקן בחיבור אל"ה במ"י. %break כי מכוחם לא יכול להיות קיום לעולם, אלא חורבן. וע"כ מדגיש הכתוב, ומתחת השמיים אל"ה. ופסוק זה הוא תרגום, חוץ מהמילה אל"ה, שבסוף הפסוק. כלומר, אל"ה, להורות על עניין חיבור מ"י אל"ה. %letter 152 .152 ופסוק זה תרגום חוץ מהמילה אל"ה, שבסוף הפסוק. האם כך הוא, משום שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לתרגום, ללשון ארמי, ואינם מכירים אותו? %break א"כ להיפך, היה צריך לומר דבר זה בלשון הקודש, בשביל שישמעו המלאכים הקדושים ויהיו מקשיבים, כדי להודות על זה. %break אלא ודאי שכתוב תרגום משום שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לו, ולא יקנאו את האדם להרע לו. כי בפסוק הזה גם המלאכים הקדושים בכלל. כי גם הם נקראים אלקים, והם בכלל אלקים, והם לא עשו השמיים והארץ. %break כי לשון התרגום קרובה ללשון הקודש, ומ"מ אין המלאכים נזקקים לה, ואינם יודעים אותה. ולשאר לשונות אוה"ע הם נזקקים ויודעים. כי לשון התרגום הוא אחוריים, ו"ק של לשון הקודש. כי ו"ק נקראים אחוריים ותרדמה, בלי מוחין, שהם ג"ר. %break וע"כ התרגום הוא באמת קרוב מאוד ללשון הקודש, אלא שיש כאן עניין אחר, שבסיבתו אין המלאכים נזקקים לה. כי לשון הקודש, הוא הלשון המכריעה באמצע, לשון המאזניים, המכריעה את כף הזכויות על החובות, ומחזיר הכול לקדושה. וע"כ נקראת לשון הקודש. %break ועניין המאזניים מובן ממה שאמר רבי שמעון, השמיים וצבָאם נבראו במ"ה, מלכות. וע"כ כתוב, בראשית ברא אלקים. האלקים העליון, בינה ולא מלכות. כי מ"ה, מלכות. ולא נבנה במ"י אל"ה. אלא בשעה שאותיות אל"ה נמשכות מלמעלה, מבינה, למטה, למלכות, %break כי האֵם משאילה בגדיה לבתה. כמ"ש, אלה אֶזְכְּרָה. הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי, ואני שופך דמעות ברצון נפשי, כדי להמשיך אותיות אל"ה. ואז אֶדַדֵם מלמעלה עד בית אלקים, תהיה נקראת אלקים. %break הרי, אשר בשמיים וארץ, שנבראו במ"ה, אין שם האלקים מתגלה בהם, זולת בהמשכת אותיות אל"ה מאמא עילאה ע"י מ"ן ומע"ט. שנאמר, הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי, ואני שופך דמעות. כי המוחין דג"ר, הנקראים אלקים, אינם בקביעות בשמיים ובארץ, שהם זו"ן. %break כי בעת שמעלים מ"ן מלמטה, נעשה מ"ה למ"י, ואותיות אל"ה מתחברות במ"י, ונעשה שֵׁם אלקים, שהם המוחין בשמיים וארץ. ואם התחתונים מקלקלים מעשיהם, מסתלקים המוחין מזו"ן, %break ונשארים בכו"ח דכלים וברוח נפש דאורות, הנקראים מ"י או מ"ה, ואותיות אל"ה נופלות לקליפות. כי מ"י גו"ע, ואל"ה אח"פ. %break הרי שכל התיקון תלוי בחיבור של אותיות אל"ה במ"י, ע"י מ"ן. וע"כ נקרא תיקון זה לשון הקודש, לשון המאזניים, המכריעה באמצע, שעל ידו נמשכים המוחין, הנקראים קודש. כי ממשיך השם הקדוש אלקים לזו"ן, ומכריע אותיות אל"ה לכף זכות דקדושה. %page 314 ונקראים מאזניים מלשון אוזן, כי אורות אח"פ נקראים ע"ש בחינה עליונה שבהם, שהיא אוזן. %break ולעומתו יש לשון תרגום. כי בעת שאין התחתונים מעלים מ"ן בטהרה, נבחן שהם רוצים להיאחז רק באותיות אל"ה לבדן, ולא לחברן בשם מ"י, הבינה. ואז נגלים האחוריים דזו"ן, מ"ה. וחוזרים שמיים וארץ, זו"ן, לו"ק. והוא לשון תרגום. %break ובזה תבין, אשר תרדמה בגי' תרגום. והוא אותיות, תרד מ"ה. כי ע"י לשון זה, שאינה בטהרה, מתגלים האחוריים, מ"ה, שזה תרד מ"ה. ונמצא, יורדים המאזניים ובאים לכף חובה. %break וכל זה הוא בנוגע לזו"ן, שהם שמיים וארץ, שנבראו במ"ה. כי הם יצאו מזיווג דיסודות, הנקרא מ"ה. אבל המלאכים הקדושים יצאו מזיווג דנשיקין דאו"א, ואין בהם מ"ה, אלא רק מ"י, עולם עליון, בינה. אשר מצד אחד הם נמצאים משום זה תמיד רק בו"ק בלא ג"ר, %break אמנם מצד שני גם ו"ק שלהם הם אור חסדים דבינה עילאה, מ"י, החשובים כג"ר ממש, ואינם צריכים לחכמה, כמו אמא עילאה. וע"כ הם קדושים. כי ג"ר נקראות קודש. %break ולפיכך, אין המלאכים מתפעלים כלל מלשון התרגום, המגלה מ"ה בזו"ן ומחזיר אותם בו"ק, מב' טעמים: %break א. שאפילו בעת שיש לזו"ן ג"ר מלשון הקודש, אינם מקבלים ממנו הג"ר, בהיותם חפצים רק באור חסדים, כמו אמא עילאה. ב. כי גילוי האחוריים דמ"ה אינו נוגע להם, כי אין בהם מ"ה. %break וזה שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לתרגום, ללשון ארמי, ואינם מכירים אותו, אינם נזקקים, משום שאינם מפסידים כלום מחמתו, ואינם מרוויחים מהסתלקותו, כי הם רק ו"ק. ואינם מכירים אותו, כי אין בהם מ"ה. %break ונאמר, שלא יקנאו את האדם להרע לו. כי הפסוק הזה מקלל אלוהים אחרים, המפריעים לגילוי מוחין דג"ר מחכמה. שע"כ הם צריכים להיאבד מן הארץ ומתחת השמיים אל"ה. ולפי שגם למלאכים אין ג"ר דחכמה, אלא ג"ר דחסדים לבד, %break הרי ירגישו מחמת זה ביזיון לדרגתם, ויקנאו אותנו על היותנו מחשיבים את עצמנו כל כך. %break וגם הם נקראים אלקים, והם בכלל אלקים, והם לא עשו השמיים והארץ, כי נקראים אלקים, בהיותם נמשכים מאמא, הנקראת אלקים. וע"כ הם בכלל אלקים. והם לא עשו השמיים והארץ, כי גם הם אינם יכולים לקיים שמיים וארץ בג"ר דחכמה, %break ואין קיום לשמיים וארץ ליישוב בני אדם בזרע ובקציר, אלא רק ע"י המוחין דג"ר דחכמה, הרי שגם הם לא עשו השמיים והארץ. %letter 153 .153 כתוב, ואַרְקָא [והארץ], משום שארקא היא אחת משבע הארצות שלמטה. ובמקום זה יש בני בניו של קין. כי לאחר שגורש מעל פני הארץ, ירד שם ועשה תולדות. ודעתו התבלבלה שם, שלא ידע מאומה. והיא ארץ מכופלת, שנכפלה מחושך ומאור. %break ז"ת נכללות זו מזו, ויש בכל אחת שבע ספירות חג"ת נהי"מ, ונמצאות גם במלכות. וכן בארץ התחתונה יש שבע ארצות: ארץ, אדמה, ארקא, גיא, נשייה, צייה, תבל. והארץ שלנו היא תבל, העליונה משבע הארצות. וארקא היא השלישית משבע הארצות. %break והנה הנשמות של קין והבל, נמשכו מהשם אלקים. אלא מסיבת הזוהמה, שהטיל נחש בחוה, יצאה תחילה נשמת קין מאותיות אל"ה, ואח"כ יצא הבל מאותיות מ"י. %break והיו צריכים להתכלל זה בזה ברחמים. ואז היה שורה השם אלקים על שניהם יחד, כמו שהתחברו מ"י באל"ה תמיד, בשם אלקים. %page 315 אמנם כוח זוהמת הנחש, שיצא עם נשמת קין, גרם לו לקטרג על אחיו הבל, שהוא מ"י דאלקים, עד שקם עליו ויהרגהו. כי גרם להסתלקות אותיות מ"י מן אל"ה, שזו הריגת הבל. ואל"ה, שהוא בחינת עצמו, נפל לקליפות. וגורש מעל פני הארץ, %break כי נפל מארץ דקדושה, ירד שם לארקא, מקום הקליפות. ועשה תולדות, ודעתו התבלבלה שם, שלא ידע מאומה. %break כי עשה תולדות בשליטת הקליפות. וע"כ התבלבל לשון הקודש בפיו אל לשון תרגום, שלא ידע מאומה. כי איבד הדעת, כי הקליפות מחוסרי דעת. כי להן מוחין דחו"ב בלי דעת. %break ועניין הריגתו את הבל, הוא משום שרק בכוח מ"ן בטהרה, ממשיכים מ"י אל זו"ן. ואח"כ ממשיכים אותיות אל"ה. והושלם השם אלקים גם בזו"ן, כמו באו"א. ואז גם הנוקבא מסתיימת בכלים דדכורא, כמו אמא. ביציאת אות ה' ובעליית י'. %break ואין הפירוש, כי האות ה' של מ"ה דנוקבא מסתלקת לגמרי. אלא שהה' נכנסה בפנימיות הנוקבא בהעלם, והי' דמ"י התגלתה כלפי חוץ. ובאופן זה שורה השם הקדוש אלקים גם בזו"ן, שהם שמיים וארץ. %break אמנם קין העלה מ"ן שלא בטהרה, ורצה להגביר אותיות אל"ה של עצמו, ליהנות עצמו. וכמ"ש, וַיָקָם קין על הבל אחיו. כי הקים עצמו למעלה בשליטה על המ"י, שהוא הבל. %break ואז התגלו תכף האחוריים של הנוקבא, שהיא הה' דמ"ה, שהייתה בהסתר. והשם מ"י הסתלק מהנוקבא. %break ונמצא משום זה, שגם נשמת הבל, שהייתה נמשכת מהמ"י של הנוקבא, שגם היא הסתלקה למעלה, וע"כ כתוב, ויהרגהו. ולכן נאמר בזוהר, בשעה שקין הרג את הבל, היה נושך אותו בשיניו, כמו נחש קדמוני, והרגו. %break כי הזוהמה של הנחש הייתה בו, שמשום זה היה רוצה להגביר אותיות אל"ה ולבטל את המ"י, ולהכניעו תחתיו. וע"כ גילה האחוריים, שהם מ"ה, בנוקבא, והסתלק המ"י ממנה. %break וע"כ פרחה נשמת הבל הנמשכת ממנה, ויהרגהו. וקין עצמו, שהוא אל"ה, נפל לרשות הקליפות, שהם ארקא, הנקראת בכתוב, ארץ נוד. %break והיא ארץ מכופלת, שנכפלה מחושך ומאור. ויש שם שני ממונים: כי אור וחושך משמשים שם בערבוביה, בלי תחומים ביניהם, מטעם שיש שם שני ממונים, השולטים בשווה על הארץ הזו: %break א. ממונה על החושך, והוא משרה שם את החושך, ב. ממונה על האור, והוא משרה שם האור. %letter 154 .154 ויש שם שני ממונים שליטים, השולטים, זה בחושך וזה באור. והיו עוינים זה את זה. ובשעה שירד שם קין, התחברו זה בזה, ונשלמו יחד. וראו הכול, שהם תולדות קין. וע"כ, שני ראשים להם, כשני נחשים, חוץ מבעת שאותו הממונה שעל האור שולט. %break הוא מנצח על שלו, על האור, ומנצח על האחר, על הממונה שעל החושך. ולפיכך, נכללו אותם שבחושך, באותם שבאור, והיו אחד. %break ביציאת שם קדוש אלקים, תחילה עולות אותיות אל"ה ומתחברות במ"י, בבחינת סתום בשם, מטעם היותן מחוסרי חסדים. והקודש, חכמה, אינו יכול להתלבש בהם בלי לבוש של חסדים. והם ע"כ סתומים בשם אלקים. ואח"כ נעשה זיווג ב' במ"י, להמשיך חסדים, %break אשר עתה מתלבשת החכמה בחסדים, ונשלם השם אלקים. שנאמר, מ"י ברא אל"ה. כי ברא אור לאורו. כלומר, לבוש כבוד דחסדים. והתלבש בהם, והתחברו אל"ה במ"י, ונשלם אלקים. %page 316 כי במ"י, בינה, יש ג"ר, או"א עילאין, שנתקנו כאוירא דכיא, חפץ חסד (ח"ח), ואינן מקבלות חכמה. ורק ז"ת דמ"י, ישסו"ת, מקבלות חכמה. לכן, בתחילת עליית אותיות אל"ה למ"י, הן עולות לז"ת דמ"י, המקבלות חכמה. ואז הן סתומות בשם אלקים. %break אלא אח"ז נעשה זיווג הב' דג"ר דמ"י, שהן אוירא דכיא. הן משפיעות לבוש הכבוד, שמאיר לאל"ה. ואז נשלמו בשם קדוש, אלקים. %break ונשמת קין הייתה מבחינת אל"ה, בעוד שהן סתום בשם. וע"כ הקדושה, החכמה, הייתה סתומה עליו, מטעם חיסרון של לבוש דחסדים. והנה לא די, שלא העלה מ"ן להמשיך המ"י דחסדים, אלא עוד שרצה להמשיך חכמה מאו"א עילאין. %break ובזה הרג את הבל, כי גילה האחוריים דנוקבא דז"א. והוא עצמו הפיל נשמתו לקליפות, שהן אל"ה. שמקום קליפות אלו הוא בארקא. %break ועניין ב' ממונים אשר שם, הם מאל"ה דקליפות. כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים. ובנוקבא יש אחוריים דמ"ה בהסתר ומ"י בגילוי. ואז יכולה להאיר אל הנשמות בשם קדוש אלקים, בתכלית השלמות. כי אז החכמה של האותיות אל"ה, %break שקיבלו מז"ת דמ"י, מתלבשות בחסדים דג"ר דמ"י, ונגלה שם קדוש. אמנם בס"א, שכל יניקתן מאחוריים דקדושה, מ"ה, נמצאות בהן אותיות אל"ה בב' ליקויים: %break א. מחוסרי חסדים לגמרי, ב. שהחכמה שבאל"ה אינה יכולה להתלבש שם, מחמת חיסרון של החסדים דמ"י, וע"כ הן שרויות בחושך ולא באור. %break והוא הזכר דאל"ה דקליפה. כי הכלים שלו הם כלים דחכמה, אל"ה, אבל ריקים מחכמה, מחוסר חסדים דמ"י. באופן שכולו חושך, הן מחכמה והן מחסדים. אבל מעלתו גדולה בכוח הכלים שלו, שהם היו ראויים לחכמה, אם היה אפשר לו לקבל לבוש חסדים. %break והנוקבא של אל"ה דקליפה, היא מאחוריים של מ"ה דנוקבא דקדושה, שהיא כלי של חסדים. אבל בקליפה היא פגומה מאוד, שהיא שורש דפרודא, המזייפת בשם המלך. %break ויש לה הרבה שמות הטומאה, לפי הקלקולים שלה. אמנם יש לה אור דקיק מכוח הכלים שלה, מאחוריים דמ"ה, שהם בשורשם כלים דחסדים. %break ותדע, שאלו הזכר והנקבה דאל"ה דקליפה, הם ב' הממונים שבארץ ארקא: הזכר ממונה על החושך והנקבה ממונה על האור אשר שם. וע"כ הם מקטרגים זה לזה, להיותם הפוכים זה מזה. כי הזכר, היות בו הכלים הריקים דחכמה מאותיות אל"ה, %break הוא שונא כוח הזיוף והפירוד, שיש בכלים דנוקבא שלו, והוא בוחר יותר בחושך שבו. והנקבה, שיש לה אור דקיק מחסדים, אינה חושקת כלל באור חכמה, ומכ"ש בחושך הזכר, וע"כ מקטרגת בו ובורחת ממנו. %break ונאמר, שיש שם שני ממונים שליטים, השולטים, זה בחושך וזה באור. והיו עוינים זה את זה. כי הזכר שולט בחושך, והנוקבא באור. והם מקטרגים ושונאים זה את זה. ומתוך שהם נפרדים זה מזה, אינם יכולים להתפשט כלל, ואין בהם כוח להזיק. %break אלא אחר שחטא קין והפיל אותיות אל"ה דקדושה שבנשמתו אל הקליפות ההן שבארקא, התלבשו אז אותיות אל"ה שלו, הסתומות ג"כ מחסדים, בתוך האור דנוקבא דאל"ה דקליפה. שבזה הֶחייה ניצוצין קטנים, שנשארו בכלים דאל"ה של קין מבחינת החכמה. %break כי האור דקליפה רעה, החייה אותם, בדוגמת אור חסדים דקדושה. שמתוך כך גם הזכר דאל"ה דקליפה הזדווג עם הנוקבא הזו, שהלבישה אל"ה של קין. כי גם לו אותם הכלים של קין. %page 317 וע"י זיווג זה הוליד קין תולדות, שהן מניצוצי חכמה, שנשארו באותיות אל"ה שלו, המעורבים בכלים דאל"ה של זכר דקליפה, שהתלבשו באור של הנוקבא הרעה דקליפה. %break ולכן נאמר, ובשעה שירד שם קין, התחברו זה בזה, ונשלמו יחד. כי ניצוצי חכמה שנשארו באל"ה של קין, התלבשו באור הנקבה דקליפה, שע"י זה חשק בה גם הזכר דקליפה, כדי לקבל וליהנות מניצוצי החכמה דאל"ה של קין. %break והזדווגו זה בזה, שהשתתפו יחד, ונשלמו זה מזה יחד. וראו הכול, שהם תולדות קין. שע"י הזיווג הזה יצאו תולדות, התלבשות ניצוצין דאל"ה של קין באור דקליפה. ונמצאו, %break שנגלו ע"י זה ניצוצי חכמה דנשמת קין. וכולם ראו, שהם תולדות של קין, שנולדו ע"י הזיווג הרע הזה. %break וע"כ, שני ראשים להם כשני נחשים. כי מתוך שיצאו מחיבור הזכר והנקבה דאל"ה דקליפה, שמשורשם הפוכים זה מזה, ע"כ התולדות שהוליד קין בעזרתו, יש להם אותם ב' הראשים של אלו ב' הקליפות: %break א. האחד נוטה לחושך דכלים דחכמה, ב. השני נוטה לאור שבכלים דטומאה של הנוקבא דקליפה. ונאמר, שהם כשני נחשים, כי הם הלעומת של ב' חיות שבמרכבה, שור ונשר. %break ב' ראשים יש להם רק בעת שליטת הזכר, שליטת החושך, כי ע"י התלבשותו באור דנוקבא, כדי ליהנות מניצוצי חכמה של קין, נמצא שהוא מקיים גם שליטת הנוקבא שלו בעל כורחו, כי צריך לאור שלו. וע"כ יש אז לתולדות ב' ראשים, זה מושך לכאן וזה מושך לכאן. %break משא"כ הנוקבא דקליפה, שאינה צריכה כלל לזכר שלה, שהרי אינו נותן לה מאומה, כי כולו חושך. ולפיכך, בעת שהנוקבא שולטת ורוצה לנצח בטומאה שלה, הרי יש לה שליטה שלמה, %break ואינה משאירה מבחינת הזכר כלום, ואז גם התולדות של קין, ב' הראשים שלהם, חוזרים להיות אחד. %break חוץ מבעת, שאותו הממונה שעל האור שולט. הוא מנצח על שלו ומנצח על האחר. כלומר, בעת שהנוקבא דקליפות שולטת, שהיא בעלת האור, ומתחזקת לנצח על הזכר, שהוא הממונה אחר. ומנצח על שלו, ניצח הכוח שלו, וגם מנצח על האחר, %break ניצח ג"כ על הממונה האחר, שהוא הזכר. כי היא מנצחת את הזכר תחת שליטתה לגמרי. %break ולפיכך, נכללו אותם שבחושך באותם שבאור, והיו אחד. ומשום זה נכללה שליטת הזכר, החושך, בתוך שליטת הנקבה, האור, ונעשו ב' הראשים אחד. %letter 155 .155 אלו ב' ממונים, נקראים עפרירא וקַסטימון, והצורה שלהם כצורותיהם של המלאכים הקדושים, בשש כנפיים. אחד הוא בצורת שור, ואחד בצורת נשר. וכשמתחברים, נעשו לצורת אדם. %break הזכר נקרא קסטימון, והוא נגזר מלשון קוסטי, שפירושו חורבן. ונקרא כך, להיותו חושך ואינו ראוי ליישוב של בני אדם. והנקבה נקראת עפרירא, מלשון עפר, שאינו ראוי לזריעה. ונקראת כך, להורות שהגם שיש בה אור, עכ"ז אינו מספיק לזריעה ולקצירה, להזין בו בני אדם. %break וצורתם כצורת המלאכים בעלי שש כנפיים, להיותם הלעומת של המלאכים העליונים, שיש להם שש כנפיים כנגד ו' דהוי"ה. ולהבדיל מחיות הקודש, שאין להן אלא ד' כנפיים, %break כנגד אותיות השם אדנ"י. ובא להורות על הגובה של הקליפות הללו, שהן הלעומת של מלאכי קודש העליונים. %break הזכר קסטימון בצורת שור, שהוא לבוש ראשון שמתלבש בו ס"א, כמו שנאמר בזוהר, שמשׁמרי היין יוצא מערער ומקטרג אחד, מזיק הראשון בעולם. והוא בצורת אדם, כשקרב אל הקודש, כיוון שיצא מן הקודש, ורוצה לרדת למטה, להתלבש בלבוש להזיק העולם, %page 318 יורד הוא ומרכבותיו. והלבוש הראשון שלוקח הוא צורת שור. והראשון למזיקים, מאלו ארבעה אבות המזיקים, הוא שור. %break פירוש. כי המוחין העליונים נקראים יין המשמח אלקים ואנשים. ויש בסופם סיגים, שמרי היין. ומפסולת זו יוצא המזיק הראשון לעולם, שבעודו דבוק בקדושה, בשמרים, %break יש לו צורת אדם. אלא כשהוא יורד להזיק לבני אדם, מתלבש בצורת שור. וע"כ השור הוא הראשון מארבעה אבות המזיקים. %break וקסטימון הוא המזיק, שיש לו צורת שור, להורות שהוא שורש כל המזיקים, הנקראים שור דקליפה, הסיגים של המוחין העליונים של השם הקדוש אלקים, אל"ה דקליפה, כנגד אל"ה של השם אלקים, להיותו סיגים ושמרים, העומדים מתחתיהם. %break וע"כ, בהיותו עוד מחובר בקדושה, היה לו צורת אדם, כי מוחין אלו דאלקים הוא צל"ם אדם, שעליו כתוב, בצל"ם אלקי"ם עשה את האדם. אמנם בהיפרדו מהקדושה, וירד למקומו לארקא, התלבש בלבוש שור. %break ולנקבה שלו שבארקא יש צורת נשר, ע"ש תפקידה לנשר נשמות בני אדם, הנופלות תחת שליטתה. כי נשר הוא מלשון נשירת עלים מהאילן. כי מתפקידה לשוטט בעולם, ולהביא בני אדם למקרה לילה, לפגום ברית קודש, שבסיבת הפגם הזה נושרות הנשמות מבני אדם. %break וכשמתחברים, נעשו לצורת אדם. שאם חוזרים ומתחברים בקדושה, להיות שָׁם שמרים תחת היין, הם חוזרים להיות בצורת אדם, כמו שהיו מטרם שירדו לארקא ונעשו למזיקים. %letter 156 .156 כשהם בחושך, הם מתהפכים לצורת נחש בשני ראשים. והולכים כנחש. ומעופפים בתוך התהום, ורוחצים בים הגדול. כשמגיעים לשלשלת של עזא ועזאל, %break הם מרגיזים אותם, ומעוררים אותם. והם מדלגים לתוך הרי חושך, וחושבים שהקב"ה רוצה לקרוא אותם לדין. %break חוץ מבעת, שאותו הממונה שעל האור שולט. הוא מנצח על האור, ומנצח על האחר. ולפיכך נכללו אותם שבחושך באותם שבאור, והיו אחד. שבעת שליטת הנוקבא, אור, %break חוזרים שני ראשים להיות ראש אחד. אבל כשהם בחושך, בעת שליטת הזכר קסטימון, מתהפכים לצורת נחש בשני ראשים. %break כי הזכר אינו יכול לבטל שליטת הנוקבא, בהיותו צריך להתלבש באור שלה. וע"כ הם כנחש בשני ראשים. והולכים להזיק בדרך הנחש, באותה דרך שהנחש פיתה את חוה לאכול מעצה"ד. %break והנה מכוח הראש של הנוקבא דקליפה, נמצאים מעופפים בתוך התהום, ששם שורש הקליפות, הנקרא תהום, שהוא ירידה, שאין למטה ממנה, כמ"ש, %break יעלו שמיים ירדו תהומות. ומכוח הראש של הזכר דקליפה, נמצאים רוחצים בים הגדול, שהוא החכמה דקליפה. כי ים הוא שם החכמה. %break ותדע, שמשום זה נקראת ארקא בשם ארץ נוד, להיותם מתנדנדים תמיד, מחמת שני הראשים של הממונים הללו: פעם עולים בים הגדול ופעם יורדים תהומות. %break ביאור מלאכים עזא ועזאל. תדע, כי עזא ועזאל הם מהמלאכים הגבוהים ביותר. כי תמצא, שגם אחר נפילתם מהשמיים לעוה"ז, להרי החושך, ונקשרו בשלשלאות של ברזל, %page 319 היה בלעם משיג על ידם כל מדרגת נבואתו, שעליהם נאמר, אשר מַחזה שד"י יֶחזה, בכוח השגתו לאלו המלאכים, הנקרא, נופל וּגְלוי עיניים. %break כי עזא נקרא נופל, ע"ש נפילתו משמיים לארץ. ועזאל נקרא גלוי עיניים, בערך עזא שהקב"ה השליך חושך בפניו. ושמא תאמר, שמדרגת נבואתו של בלעם דבר קטן, הנה לומדים, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. בישראל לא קם, אבל באוה"ע קם, והוא בלעם. %break וסיבת נפילתם משמיים לארץ, מכוח שקטרגו על האדם בעת הבריאה. אמנם יש להבין, הלוא הרבה מלאכים קטרגו אז, כמו שלומדים, ולמה הפיל הקב"ה רק את עזא ועזאל? %break אלא בשעה שעלה ברצונו של הקב"ה לברוא האדם, קרא כיתות של המלאכים העליונים, והושיב אותם לפניו, ואמר, אני רוצה לברוא אדם. אמרו לפניו, מה אנוֹש כי תזכרנו, מה טיבו של אדם זה? אמר להם, האדם הנברא בצלם שלנו, תהיה חכמתו מרובה מחכמתכם. %break כי נשמת האדם היא כלולה מכל המלאכים והמדרגות העליונים, כמו שגופו כולל כל בריות העוה"ז. ולפיכך, בעת בריאת נשמתו של האדם, קרא לכל המלאכים העליונים, %break שיכללו את עצמם בנשמת האדם. כמ"ש, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ששיתף כל המלאכים, שייכללו בצל"ם ובדמות האדם. %break ושאלו הם את הקב"ה, מה טיבו של אדם זה, כלומר, מה נרוויח ממנו ע"י התכללותנו בו? והשיב להם, האדם הנברא בצלם שלנו, תהיה חכמתו מרובה מחכמתכם. הבטיח להם, שזה האדם, שיתכלל מהצלם שלנו, תהיה חכמתו גדולה מחכמתכם. %break ותרוויחו גם אתם ההשגה הגדולה ההיא, שחסרה לכם עתה. שלעת"ל מעלת ישראל תהיה גדולה מהמלאכים. וע"כ השתתפו כולם ונכללו בצלמו של האדם. %break ואחר שברא האדם וחטא, באו עזא ועזאל, ואמרו לפני הקב"ה, פתחון פה יש לנו לפניך, הרי האדם שעשית, חטא לפניך. אמר להם, אם הייתם נמצאים אצלם, הייתם יותר גרועים ממנו. והפיל אותם הקב"ה מהמדרגה הקדושה שלהם, מן השמיים. %break אחר שהפילם הקב"ה מהמקום הקדוש שלהם, טעו אחר נשות העולם, והטעו בני העולם. %break ביאור הדברים. כי תראה שלא כל המלאכים באו להתלונן לפני הקב"ה אחר חטאו של אדם, רק עזא ועזאל לבדם. וזה מטעם שידעו, שיעשה תשובה. אך עזא ועזאל ידעו, כי זה הפגם, שהשיגו מחמת חטאו של אדם, לא יתוקן כלל מחמת תשובתו. %break ולא עוד, אלא שמוטב היה להם, שלא יעשה תשובה כל עיקר. ולפיכך רק הם התלוננו על חטאו של אדם. כי כלפיהם הוא כמ"ש, מעוות לא יוכל לתְקוֹן, וחֶסְרון לא יוכל להימנות. %break כי שבירת הכלים וחטאו של אדה"ר הם עניין אחד. אלא שמבחינת מציאות העולמות, נקרא שבירת הכלים, ומבחינת הנשמות נעשה בחטאו של אדם. %break ונודע, ששבירת הכלים שלטה בשמונה מלכים, מלך הדעת וז"ת חג"ת נהי"ם, אשר בכל מלך מהם מ' (40) בחינות, שהן ע"ס שבכל ספירה ד' בחינות חו"ב תו"מ. ונמצא שמונה פעמים מ' הם ש"כ (320) בחינות. ונקרא ש"כ ניצוצין שנזרקו לכל צד בעת שבירת הכלים. %break ועניין התשובה הוא, שע"י עליית מ"ן, אנו מעלים ניצוצין אלו מן הקליפות בחזרה למקומם לאצילות, כמו שהיו מטרם החטא של אדה"ר. אמנם אין כוח בידינו לברר את המלכויות שבשמונה המלכים האלו, כי פגמם למעלה מכוחנו לגמרי. %page 320 וע"כ אין אנו רשאים לברר אלא רק רפ"ח (288) ניצוצין עם תשובתנו, שהם רק ט' פעמים ל"ב (32). אבל ל"ב הבחינות של המלכויות שבהם, אסור אפילו לנגוע בהן. והוא הנקרא ל"ב האבן. %break ומכוח זה נגנזו ג"ר דאו"א, הנקראות או"א הפנימיים. כי אלו ל"ב הניצוצין, שייכים להם, להשלמת ע"ס שלהם. וכל עוד שהם חסרים מהם, אין להם זיווג. אמנם אחר שייגמר הבירור של כל רפ"ח הניצוצין, יימצא ל"ב האבן מתברר מאליו, ואינו צריך למעשה ידינו. %break ואז כתוב, והסירותי את ל"ב האבן מבשרכם. ואז ישיגו או"א הפנימיים את המוחין שלהם, שזה יהיה בגמה"ת. אבל לפני גמה"ת, לא יוכלו אלו אחוריים דאו"א לקבל שום תיקון ע"י תשובתנו. %break ותדע, שאלו המלאכים עזא ועזאל, הם אחוריים דאו"א, שהתבטלו בעת שבירת הכלים. והנה קודם החטא של אדה"ר, חזרו ונתקנו במידה מרובה. ואחר חטאו של אדה"ר, חזרו לביטולם, ואין להם עוד תקנה קודם גמה"ת. %break ולפיכך התלוננו עזא ועזאל לפני הקב"ה על המוחין שלהם, שהפסידו מחמת חטאו של אדם. כי ראו, שאין להם שום תקווה, שיוכל האדם לתקן אותם ע"י תשובתו. %break ולא עוד, כי ראו, שאדה"ר ע"י תשובתו יפיל אותם עוד יותר מדרגתם. כי כל התשובה צריכה להיות רק על רפ"ח ניצוצין, ולא לנגוע בל"ב האבן, השייכים לתיקון או"א הפנימיים, שאליהם מתייחסים המוחין של המלאכים ההם. וכל עניין התשובה והעלאת מ"ן, %break הוא להסיר הפסולת הזו, ל"ב הניצוצין, מן האוכל, שהם הרפ"ח. ונמצא, שמורידים עוד יותר עזא ועזאל בהסרת הפסולת, שהיא ל"ב האבן, מן הקדושה לגמרי. %break ולפיכך קטרגו ומנעו את האדם מלעשות תשובה, כי התשובה מורידה אותם עוד יותר. כי ל"ב הניצוצין הללו שייכים לבניינם. %break וכיוון שראה הקב"ה, שקטרוגם זה יחליש את האדם מלעשות תשובה. לפיכך אמר להם, אם הייתם נמצאים אצלם, הייתם יותר גרועים ממנו. כי אדה"ר לא קלקל אותם כלל בחטאו, כי הגם שיש להם מעלה וקדושה בהיותם בשמיים, ששם אין אחיזה לקליפות, %break הנה אין זה שלמות גמורה, בעוד שאינם יכולים להימצא בעוה"ז שלנו במקום הקליפות. וע"כ אמר להם הקב"ה, הרי לא הפסדתם כלום בחטאו של אדם, כי בלאו הכי אינכם טובים ממנו. שהרי כל מעלתכם היא רק מחמת שהמקום גורם. %break ודיבורו של הקב"ה הוא מעשה. ותכף נפלו משמיים לארץ שלנו. ואחר שהפילם הקב"ה מהמקום הקדוש שלהם, טעו אחר נשות העולם, והטעו בני העולם. כלומר, כיוון שבאו לעוה"ז, התחילו לברר ל"ב האבן, הכלול בבנות האדם. %break כמ"ש, ויראו בני האלקים את בנות האדם, כי טובות הנה, וייקחו להם לנשים מכל אשר בחרו. %break כי לא רצו להפריד הפסולת דל"ב האבן, ולבחור רק ברפ"ח, אלא שלקחו מכל אשר בחרו, כלומר גם את ל"ב האבן. ואז נכשלו גם הם בנוקבא לילית הרשעה, ורצו להטעות העולם במעשיהם הרעים האלו, כי לא רצו שהאדם יחזור בתשובה, שזהו בניגוד לשורשם. %break מה עשה הקב"ה? ראה שעזא ועזאל מטעים העולם. קשר אותם בשלשלאות של ברזל בהרי חושך. כי ראה הקב"ה, שאם יהיה להם כוח לחזור לשמיים אחר חטאם זה, ייכשלו כל בני האדם אחריהם, ולא יוכלו לעשות תשובה, כי שליטתם תהיה רבה מאוד. %break וע"כ, אע"פ ששורשם גבוה, נתן רשות לשורש הקליפות, הנקרא ברזל, כמ"ש, כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו. וכיוון שקליפה זו נדבקה בהם, נקשרו בה כמו בשלשלאות של ברזל, בתוך הרי חושך, ולא יוכלו לעלות משם טרם גמה"ת. %page 321 ולכן נאמר, כשהם בחושך, הם מתהפכים לצורת נחש בשני ראשים. והולכים כנחש. ומעופפים בתוך התהום, ורוחצים בים הגדול. כשמגיעים לשלשלת של עזא ועזאל, הם מרגיזים אותם, ומעוררים אותם. כי אחר שרוחצים בים הגדול, שהוא חכמה דקליפות, %break קיבלו כוח להתחבר עם עזא ועזאל, שבהרי חושך לקבל מהם חכמה, ועוררו אותם שישפיעו להם מהחכמה שלהם. הם מרגיזים אותם, ומעוררים אותם ההתעוררות דבחינה ד', שהוא גדלות הקבלה, המכונה בשם כעס והתרגזות. כמו שלומדים, כל גרגרן כועס. %break והם מדלגים לתוך הרי חושך, וחושבים שהקב"ה רוצה לקרוא אותם לדין. כי לא יכלו לעלות לשורשם לקבל בעדם חכמה, מחמת שלשלאות הברזל שעליהם. ולפיכך נבחן, שהיו קופצים כלפי מעלה ונופלים חזרה, שמחמת זה העמיקו להם מקומם בתוך הרי חושך, %break וחשבו שהקב"ה רוצה לחדש עליהם כוח הדין, מחמת הקפיצות שלהם לקבל משורשם, וע"כ פסקו מלדלג עוד. %break ועכ"ז, אלו שני הממונים שוחים בים הגדול. כלומר, אע"פ שלמעשה לא יכלו להשפיע להם כלום, כי רק דילגו ונפלו, עכ"ז היה מספיק בעד ב' הממונים, לקבל מהם חכמה, עד ששוחים בים הגדול. %break כי עתה היה להם כוח לשוט שם בים החכמה דקליפה. מה שמקודם, לא היה להם כוח, אלא להתרחץ שם בלבד. %break והטעם הוא, כי כל עניין הקליפות הגבוהות הללו, אין בהן מעשה. וכל הפעולות שלהן נגמרו רק במחשבה וברצון בלבד, מחמת היותן הכוחות דפרודא. ובטרם יספיקו לבוא לכלל מעשה, הקדושה מסתלקת משם. וע"כ לא יצויר זה לעולם, שיבואו לכלל מעשה. %break לכן בעבודה זרה הקב"ה מעניש ג"כ על המחשבה והרצון בלבד, כמ"ש, למען תְפוש את בית ישראל בליבם. וכמו שלומדים, שהאדם נענש על הרהור עבודה זרה שבלב, כמו על מעשה. %break ולפיכך הספיקו הקפיצות של עזא ועזאל, לקבלת החכמה שלהם, אע"פ שלמעשה לא נתנו להם כלום. %letter 157 .157 ואלו שני הממונים שוחים בים הגדול, ופורחים משם, והולכים בלילה אל נעמה, אם השדים, שטעו אחריה בני אלקים הראשונים, וחושבים להתקרב אליה. והיא מדלגת 60,000 פרסאות, ונעשית ומתהפכת לכמה צורות לבני אדם, בשביל שיטעו אחריה בני אדם. %break פירוש. כי אחר שקיבלו כוח מעזא ועזאל, יכלו גם להזדווג עם נעמה. שגם המלאכים הראשונים, עזא ועזאל, טעו אחריה. ומתוך זיווג זה, ילדה נעמה כל הרוחות הרעות והשדים בעולם. %break וטעו אחריה בני אלקים הראשונים, שהם עזא ועזאל, הנקראים בני אלקים, כמ"ש בבראשית. %break ויש להבין הדבר, כיוון שמלאכי מעלה היו, איך באו לכלל טעות לזנות עם נעמה? וכן, למה הולידה נעמה ע"י זה רק שדים ורוחות, ולא אנשים? כי עולם עליון, או"א, נברא בי', דכורא, ואין בהם מבחינה ד' ולא כלום. אבל הזו"ן, %break שהם עולם תחתון, נבראו בה', הכלולה גם מבחינה ד'. %break או"א בינה, בחשק אחַר אור חסדים. כי כן יצאה הבינה מתחילתה בד' הבחינות דאו"י. אבל הזו"ן צריכים לאור חכמה, כי כך נאצל הז"א דאו"י בהארת חכמה בחסדים אלו. ומזיווג או"א יצאו המלאכים, הנמצאים גם בסיום הי' כמוהם, וחושקים רק אחר חסדים, %page 322 ולא אחר חכמה כמוהם. ונשמות בני אדם יצאו מעולם תחתון, זו"ן. ונמצאות הנשמות בסיום הה', שעליה היה הצמצום, שלא לקבל חכמה מחמת בחינה ד', הכלולה בה. וכן יש להן צורך וחשק אחר חכמה, כמו הזו"ן, להיותן נמשכות מהם. %break אדה"ר בעת שנולד מהזו"ן, היו הזו"ן מלבישים לעולם עליון, או"א, והסתיימו גם הם בי'. אלא הה' הייתה גנוזה באחוריים שלהם. וע"כ הייתה מעלת אדה"ר גדולה מאוד. כי בהיותו בזו"ן בעולם עליון, והסתיים בי', הייתה מדרגתו כמלאכי מעלה, הנולדים מאו"א. %break ועם זה היה מקבל חכמה עליונה, להיותו מזו"ן. והיה שורה עליו השם אלקים, חכמה, בשלמות העולם העליון. כי בי' אין צמצום ובחינה ד'. ומבחינה זו הוליד קין והבל. קין מאל"ה, והבל ממ"י. ובשניהם לא הייתה מגולה ה"ת, אלא י' לבדה, %break כיוון שהיה בהם חכמה עליונה. ועיקר נושא החכמה הוא אל"ה, ז"ת דבינה, נשמת קין. %break אמנם קין קינא בתאומה היתרה הגנוזה במ"י, כי בי' זאת נמצאת בהסתר ה"ת. וקין רצה להזדווג עימה, רצה להמשיך החכמה שלו לבחינה ד' הגנוזה בנשמת הבל. %break ובזה הרג את הבל. כי אחר שהתגלתה ה"ת, נגלה גם הצמצום שעליה, שאסורה לקבל מאור העליון. וע"כ הסתלק שם אלקים משניהם. %break אלא מ"י, שהוא ג"ר, הסתלק למעלה, ונבחן בזה שהרג את הבל. ואל"ה של קין, ז"ת, נפל לקליפות, שהוא ארקא. ואע"פ שנפל לקליפות, מ"מ נשארו בכלים ניצוצין מועטים של החכמה, ומכ"ש הבנות שלו, שלא נפגמו כל כך, היו בהן עוד יותר ניצוצין מהבינה. %break נעמה שהיא מבנות קין, הייתה יפה מאוד מכל בנות האדם. כי עיקר החטא היה בזכרים של קין ולא בנקבות, שהן קרקע עולם. ולפיכך, אחר שהפיל הקב"ה את עזא ועזאל לעוה"ז, שנברא בה', וראו את נעמה, התעורר בהם חשק גדול חדש, שלא היה מעולם, %break החשק אחר אור החכמה, כי משורשם יש להם חשק רק אחר חסדים. רק הראייה של נעמה, הולידה בהם חשק חדש זה להמשיך חכמה. %break ומתוך שמבניינם עצמם אין להם ה"ת המצומצמת, וגם בבניין נעמה לא הייתה ה"ת מגולה, להיותה נמשכת מאל"ה של קין, לכן טעו בה, שהיא ראויה לקבלת חכמה, והזדווגו עימה. והייתה הטעות שלהם בב' דברים: %break א. אע"פ שאין בהם ה"ת מבניינם עצמם, מ"מ המקום גורם. וכיוון שהם בעוה"ז, כבר ה"ת שולטת עליהם, והיו אסורים להמשיך אור החכמה. %break ב. מה שחשבו, שגם בבניין נעמה אין ה"ת. כי באמת הייתה בה ה"ת בהסתר. ולפיכך יצאו מזיווגם זה כל השדים והרוחות, מזיקי העולם. %break ובזה תבין מה שלומדים, שהשדים חצי מהם כמלאכי השרת וחצי מהם כבני אדם. כי מצד אביהם עזא ועזאל הם כמלאכים, ומצד אימם נעמה הם כבני אדם. אמנם לא יכלה להוליד אנשים, מחמת שלא היה בה זרע אנשים, אלא ממלאכים. %break ומזיקים, להיותם נולדים מזנות דפרודא היותר גדול שבעולם. וע"כ מוליכים עימהם זוהמתם, להזיק בכל אשר ימצאו. %break ואלו שני הממונים שוחים בים הגדול, ופורחים משם, והולכים בלילה אל נעמה אם השדים, שטעו אחריה בני אלקים הראשונים. כי אחר שקיבלו כוח מאלו המלאכים, שזנו תחילה עם נעמה זו, יכלו גם הם ללכת לזנות עימה כמוהם. %break והולכים בלילה, כי כוח החכמה דקליפות, אינו שולט אלא בחושך ובלילה, בעת שליטת הדינים. וכן מחמת שורשם, שהם עזא ועזאל, שנקשרו בהרי חושך. %page 323 וחושבים להתקרב אליה. והיא מדלגת 60,000 פרסאות. כי אחר שזנו עימה, קפצה 60,000 פרסאות, שפירושו, שהעלתה צחנה עד שרצתה לבטל הפרסא שעל גבי ו"ק דא"א, אשר כל ספירה שלו נבחנת בריבוא (10,000). ונמצאים ו"ק שלו 60,000 פרסאות. %break אמנם אינו אומר שקרבו לגבה. אלא רק חושבים להתקרב אליה. וכן אינו אומר, ששוטטה 60,000 פרסאות, אלא רק, ומדלגת 60,000 פרסאות. כי רק דילגה. אבל נפלה תכף בחזרה למטה, ולא נגעה בהם. מטעם, אשר בקליפות הגבוהות הללו, %break אין שום מעשה נוהג בהם. וכל הפגם שלהן הוא רק במחשבה וברצון בלבד. %break אמנם עכ"ז, כבר יש לה די כוח שיטעו אחריה בני אדם. כי הגם שאינה גורמת לאדם מעשה בפועל, אלא רק מחשבה ורצון כמותה. אבל הקב"ה מעניש כאן על המחשבה כמו על מעשה, כמ"ש, למען תְפוש את בית ישראל בליבם. %letter 158 .158 ואלו שני הממונים פורחים ומשוטטים בכל העולם, וחוזרים למקומם. והם מעוררים את בני בניו של קין, ברוח של יצרים הרעים, לעשות תולדות. %break משוטטים בכל העולם, להזיק בני אדם, כי גורמים לבני אדם להיטמא ממקרה לילה. כי אחר שמחטיאים בני העוה"ז, חוזרים למקום הקבוע שלהם, שהוא ארקא, ומעוררים שם בני בניהם של קין, לעשות תולדות בזוהמתם. %break ומשמיענו, כי מלבד שהם מחטיאים בני קין בארקא, הם גם משוטטים בארץ שלנו, תבל, והם מחטיאים גם יושבי הארץ הזאת. %letter 159 .159 השמיים השולטים שם אינם כאלו השמיים שלנו, ואין הארץ מולידה בכוחם זרע וקציר כאלו שלנו, ואין הזרעים חוזרים לצמוח, אלא בכמה שנים וזמנים. והם שנאמר עליהם, האלוהים, אשר לא עשו השמיים ואַרְקָא [והארץ], יאבדו מן הארץ העליונה, הנקראת תבל, %break שלא ישלטו בה, ולא ישוטטו בה, ולא יהיו גורמים לבני אדם להיטמא ממקרה לילה. וע"כ יאבדו מן הארץ ומתחת השמיים, שנעשו בשם אל"ה. %break פירוש. כי השמיים שלנו מקבלים מז"א, שיש לו מוחין דהולדה. וע"כ הארץ שלנו המקבלת בנוקבא שלו, היא מקבלת זרע וקציר. אבל שמיים דארקא, אין להם מוחין דהולדה, בסיבת שליטת הקליפות אשר שם. וע"כ אין הארץ מולידה בכוחם זרע וקציר כאלו שלנו, %break שאין כוח בארץ לקבל זרע, להוציא תבואות וקציר, כנהוג בארצנו. ואין הזרעים חוזרים לצמוח, אלא בכמה שנים וזמנים. כי לא יצמח הזרע שמזריעים שם, אלא רק בכמה שנים וזמנים. %break ונאמר על אותם ב' הממונים עפרירון וקסטימון, שהם האלוהים אשר לא עשו השמיים וארקא. כלומר, שלא יכלו לתקן השמיים וארקא, שתהיה ראויה להוציא פירות. %break ע"כ אין להם רשות לשוטט ולהחטיא אנשים בארץ שלנו, תבל. כי בהימצאם כאן, הם מחבלים גם את ארצנו, להיות כמו השמיים וארקא שלהם. %break ויאבדו מן הארץ העליונה, הנקראת תבל, שיאבדו מהארץ שלנו, הנקראת תבל, שלא ישלטו בה, ולא ישוטטו בה, ולא יגרמו לאנשים, שייטמאו במקרה לילה. %break כי ע"י השוטטות שלהם בתבל שלנו, גורמים להחטיא בני אדם ממקרה לילה, שהוא הקללה הרובצת על ארקא, מחמת שליטתם שם. %break וע"כ יאבדו מן הארץ ומתחת השמיים שלנו, שנעשו בשם אל"ה. כי השמיים שלנו מקבלים מזו"ן המתוקנים, שנעשו בשם אל"ה, כמ"ש, בראשית ברא אלקים, שמ"י משתתף באל"ה. וע"כ הארץ שלנו מתוקנת ג"כ בקדושה עילאה. %page 324 כי בסוד זה מתקיים העולם. וע"כ אין רשות לאלו ב' הממונים לשוטט כאן. %letter 160 .160 וע"כ פסוק זה הוא תרגום, שלא יחשבו המלאכים העליונים, שעליהם אומרים זה, ולא יהיו עוינים לנו. וע"כ המילה אל"ה, היא מילה קדושה, שאינה מתחלפת בתרגום. כי כל הפסוק כתוב בלשון תרגום, מלבד המילה אל"ה, שכתוב, %break יאבדו מן הארץ ומתחת השמיים אל"ה. כי מילה זאת אין לה תרגום. %break כי חיבור אל"ה במ"י ממשיך מוחין עילאין דחכמה. ואם פוגמים באותיות אל"ה, כמו קין, הרי אלו נופלים בקליפות. ואפילו קדושת התרגום לא נשארת בהם. באופן, שלא תצויר בהם בחינת תרגום, שהיא ו"ק דקדושה. %break %H כי בכל חכמי הגויים מֵאֵין כמוך %break %letter 161 .161 אמר רבי אלעזר, כתוב, מי לא יירָאךָ מלך הגויים, כי לך יָאָתָה. איזה שבח הוא זה? אמר לו רבי שמעון: אלעזר בני, פסוק זה נאמר בכמה מקומות. אבל ודאי אין הוא כך, כמשמעותו הפשוטה, כמ"ש, כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מֵאֵין כמוך, %break שזה בא לתת פתחון פה לרשעים, לאותם שחושבים, שהקב"ה אינו יודע את ההרהורים והמחשבות שלהם. %break ובשביל זה יש להודיע השטות שלהם. כי פעם אחת בא אליי פילוסוף אחד של אוה"ע. אמר לי, אתם אומרים שאלקיכם מושל בכל גובה השמיים, וכל הצבאות והמחנות אינם משיגים, ואינם יודעים המקום שלו. הנה הפסוק הזה אינו מרבה כבודו כל כך. %break שכתוב, כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך. מהי ההשוואה הזו לבני אדם, שאין להם קיום? %break פירוש. והוא על דרך הכתוב, ואמרו אֵיכָה ידע אל, ויש דעה בעליון? הנה אלה רשעים ושַלווי עולם השגו חָיל. כמו שמביא לפנינו דברי הפילוסוף. %break אותו פילוסוף היה אחד גדול מחכמי הגויים. ובא לפני רבי שמעון, לבזות את חכמת ישראל ועבודתנו באמונה שלמה, שהיא בתמימות גדולה, משום שאין למחשבה השגה בו כלל. וחכם זה היה מהפילוסופים, %break האומרים שעיקר עבודת ה' היא להשיג אותו, כי לדעתם הם משיגים אותו. ובא להתלוצץ עלינו. %break שאמר, שאלקיכם מושל בכל גובה השמיים, כלומר, שהוא מרוּמָם מכל שכל אנושי, והוא שליט ברוממותו זו. וציווה לכם לעבוד לפניו באמונה ובתמימות, ולא להרהר בו כלל. משום שכל הצבאות והמחנות אינם משיגים, %break שלא לבד ששכל אנושי אינו משיג אותו, אלא אפילו החֵילות והמלאכים העליונים לא ישיגו אותו כלל, ואינם יודעים המקום שלו, שאפילו מקומו אינם משיגים. כמ"ש, ברוך כבוד ה' ממקומו, משום שאינם יודעים, היכן מקומו. %break ועל זה בא לשאול, שהפסוק הזה אינו מרבה כבודו כל כך. שכתוב, כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך. אם הנבואה באה לשבח אלקי ישראל, שהוא יותר חשוב מהאלוהים, שמשיגים חכמי הגויים, ע"פ כוחם האנושי עצמם וחכמתם, אינו מרבה כבודו כל כך. %page 325 הרי שבח זה אינו מרבה לו כבוד כל כך. כי איזה משקל והשוואה היא מהבורא לבני תמותה? והלוא נמצא כאן זלזול גדול לאלקיכם, להעריכו בערך חכמי הגויים בני התמותה? %letter 162 .162 ועוד אמר, שאתם אומרים על הכתוב, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. בישראל לא קם, אבל באוה"ע קם. אף אני אומר כך, שבכל חכמי הגויים, אין כמוהו, אבל בחכמי ישראל, יש כמוהו. %break וא"כ, אלקים שיש כמוהו בחכמי ישראל, אין הוא אלקים עליון שליט. הסתכל בפסוק, ותמצא, שדייקתי כראוי. %break כאן דיבר בלשון חכמה. שאמר, הסתכל בפסוק, ותמצא, שדייקתי כראוי. כי הבין, שהוא יתרץ לו שאלתו בנקל. כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם, אין מי שישיג אותך. כי מאין כמוך, הוא על דרך, אלמלא ידעתיו הייתיו. ולפי שחכמי הגויים מתפארים שמשיגים אותו, %break הם נבחנים משום זה כמוהו. ולכן אומר הכתוב ששקר דיברו ואינם כמוהו, כי אינם משיגים אותו, אלא הם מַטעים את עצמם. %break ולפיכך החכים לשאול, שלפי זה משמע, שרק בחכמי הגויים אין כמוהו, אבל בחכמי ישראל יש כמוהו? כלומר, שמשיגים אותו. א"כ אלקים, שיש בבני ישראל כמוהו, אינו אלקים שליט ומרומם. כלומר, שלפי זה, איך אתם אומרים, %break שאלקי ישראל אין למחשבה השגה בו כלל, ושליט על עבדיו בכוח האמונה ברוממותו? והרי כתוב שבחכמי ישראל יש כמוהו, שיש חכמי ישראל, שמשיגים אותו. הרי שהכתוב סותר אתכם? %letter 163 .163 אמרתי לו, ודאי יפה אמרת, שיש בישראל כמוהו. כי מי מחייה מתים? הלוא הקב"ה לבדו. באו אליהו ואלישע והחייו מתים. מי מוריד גשמים? הלוא הקב"ה לבדו. %break בא אליהו ומנע אותם, והוריד אותם בתפילתו. מי עשה שמיים וארץ? הלוא הקב"ה לבדו. בא אברהם, והתקיימו שמיים וארץ בקיומם, בזכותו. %break רבי שמעון תירץ לו, כי זהו ודאי אמת, כמו שאמרת, שבישראל יש כמוהו. ודאי יפה אמרת. ועם זה, אינו סותר כלל את אמונתנו התמימה, שאנחנו לא משיגים אותו כלל וכלל. %break והוא מושל בכל גובה השמיים, שגם המלאכים העליונים אינם משיגים אותו, ואינם יודעים המקום שלו. %break אמנם כלפי זה, נתן לנו תורה ומצוות, שע"י העסק בתורה ומצוות לשמה, זוכים ישראל להידבק בו ממש, ושכינתו מתלבשת בהם, עד שהם עושים אותם המעשים, שהבורא עושה. שהם מחיים מתים, ומורידים גשמים, ומקיימים שמיים וארץ. %break ומבחינה זו, הרי הם כמוהו ממש, כמו שאומרים, ממעשיך היכרנוך. אבל כל זה משיגים רק מאמונה שלמה ותמימה, שאינם מעלים הרהור כלל וכלל, כדי להשיג אותו בחכמתם, כדרך חכמי הגויים. %letter 164 .164 מי מנהיג השמש? הלוא רק הקב"ה. בא יהושוע, והשתיק אותו, וציווה אותו, שיעמוד על עומדו, והשתתק. כמ"ש, ויידום השמש וירח עמד. הקב"ה גוזר דין, אף משה כך, גָזר דין והתקיים. ועוד, שהקב"ה גוזר גזרות, וצדיקי ישראל מבטלים אותן, %break כמ"ש, צדיק מושל יראת אלקים. ועוד, שהקב"ה ציווה אותם ללכת בדרכיו ממש, להידמות לו בכל. הלך אותו הפילוסוף והתגייר בכפר שַׁחֲלים. וקראו לו יוסי הקטן. ולמד הרבה תורה, והוא בין החכמים והצדיקים שבאותו המקום. %break פירוש. שמא תאמר, שסוף סוף הם ממעטים כוח אמונתם התמימה, משום שזוכים להיות כמוהו ממש. אמנם הם עושים זאת, משום שציווה אותם לעשות כך, ולהשיגו מכוח מעשיו. שהקב"ה ציווה אותם ללכת בדרכיו ממש, כמ"ש, והלכת בדרכיו. %page 326 ומצוות המלך הם עושים, כדי להידמות לו בכל. והנה הפילוסוף התפעל מאמת זו, עד שהלך והתגייר, וקיבל עליו עול תורה ומצוות. %letter 165 .165 עתה יש להסתכל בפסוק. והרי כתוב, כל הגויים כאַין נגדו. איזה יתרון יש כאן? ומשיב, אלא, מי לא ייראך מלך הגויים, האם מלך הגויים הוא ולא מלך ישראל? אלא בכל מקום רוצה הקב"ה להשתבח בישראל. ואינו נקרא, אלא על ישראל לבד, כמ"ש, %break אלקי ישראל, אלקי העברים. וכתוב, כה אמר ה', מלך ישראל. מלך ישראל ודאי. אמרו אוה"ע, מגן אחר יש לנו בשמיים. כי מלככם אינו שולט, אלא עליכם לבד, ועלינו אינו שולט. %break עתה, באותו לילה, שהכלה מזדמנת לבוא לחופה, שהיה בו רבי שמעון, ורוצה לקשט עתה קישוט לכלה. יש להסתכל מחדש באותו הכתוב, מי לא ייראך מלך הגויים, ולפרש אותו בדרך קישוט הכלה. וחוזר על תחילת הכתוב, %break מי לא ייראך מלך הגויים. איזה יתרון יש כאן? והרי כתוב, כל הגויים, כאין נגדו. ומה משמיענו כאן? %break אמרו אוה"ע, מגן אחר יש לנו בשמיים. כי האומות מציקים לישראל, לומר, שיש להם מגן ומנהיג טוב בשמיים, הנותן להם חכמה ושרָרָה. ומלך ישראל אינו שולט עליהם. %letter 166 .166 בא הכתוב ואמר, מי לא ייראך מלך הגויים. כלומר מלך עליון עליהם, לרדות בהם, ולהכות בהם, ולעשות בהם כרצונו. %break כי לך יָאָתָה, לירוא ממך למעלה ולמטה. כי בכל חכמי הגויים, אלו הם השליטים והשרים שלמעלה, הממונים עליהם. %break ובכל מלכותם, באותה מלכות שלמעלה. כי ארבע מלכויות שליטות יש למעלה. ושולטים ברצונו של הקב"ה על כל שאר העמים. ועכ"ז, אין בהם מי שיעשה אפילו דבר קטן. אלא כמו שציווה אותם. כמ"ש, כרצונו עושה בחֵיל השמים ודָרי הארץ. %break חכמי הגויים, הם הממונים והשרים שלמעלה, שחכמת הגויים מהם היא. בכל מלכותם. מלכות, השולטת עליהם. וזהו פשוטו של הפסוק. %break כי הפסוק הזה מבאר, איך הכלה מזדמנת בימי הגלות לבוא לחופה בגמה"ת. והוא, כי כל כוחם של הגויים, לכבוש אותנו בגלות תחת שליטתם, הוא ע"י החכמה והמלכות שלהם, שהם הממונים העליונים שבשמיים של הקליפה, המשפיעים להם חכמה ושררה. %break שע"י חכמתם, מביאים אותנו לידי הרהורים רעים, לרצות להבין הקב"ה מכל הבחינות: אותו, ודרכיו, ומחשבותיו, בלי שום יראה ושום התחשבות ברוממות מלכותו. %break שע"י הרהורים רעים אלה, אנו מתרוקנים מכל שפע קדושה, והשפע עובר למלכות שלהם, כמו שלומדים, לא התמלאה צוֹר אלא מחורבנה של ירושלים. שבזה משיגים כוח לרדות בנו, ולהלקות אותנו, ולהכריחנו לעשות רצונם. %break שזה יסוד של ד' המלכויות, המשעבדות אותנו בד' גלויות, המרומזות בד' בחינות חו"ב תו"מ שלהם. ומרומזות בצלם של נבוכדנצר, כמ"ש, הצלם ההוא, ראשו של זהב טוב, חזהו וזרועותיו של כסף, מעיו וירכיו של נחושת, שוקיו של ברזל, רגליו מהן של ברזל, ומהן של חרס. %break ובעת שליטת הצלם הזה, הם מתלוצצים עלינו, שיש להם מגן אחר בשמיים. אמנם כל זה, כמ"ש, ואלקים עשה שייראו מלפניו. כי השכינה נקראת, יראת שמיים. זה רומז, שאין לנו שום מציאות להידבק בה' לנצחיות, זולת ע"י יראה גדולה מרוממותו, %page 327 לקבל עלינו עול תורה ומצוות באמונה שלמה וטהורה, מבלי להרהר אחר מידותיו, בכל פנים שבעולם, שלא ייסתר ממנו. %break כי אז אנו נדבקים בו לנצחיות, בקשר בַּל יימוֹט. ואז גם ה' ייתן הטוב, בכל אשר חשב ליהנות אותנו במחשבת הבריאה. ואנו זוכים לגאולה השלמה ולגמה"ת. אבל מטרם זה, כל המשתכר, הוא משתכר אל צרור נקוב. %break כי לס"א יש תמיד כוח לעשׁוק השפע, שאנו מקבלים בכוח ההרהורים הרעים, שמביא בנו, לפי הכלל, לא התמלאה צוֹר אלא מחורבנה של ירושלים. %break אמנם גם עונשים אלו, אינם לרעתנו, אלא להכשיר אותנו ליראתו, ע"י ריבוי הניסיונות, שהגלות מביאה עלינו, עד שאנו זוכים, לקבל אמונתו בשלמות וביראת הרוממות. ואז כתוב, זָכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. %break כי לעת הקץ, יזכור ה' לנו כל חסדיו, עם שלמות אמונתו, בבת אחת. %break כי אחר שקיבלנו כוח, לקבל אמונתו בשלמות, תיבנה ירושלים מחורבנה של צור. כי כל החסדים והשפע, שהמלכויות דס"א גזלו מאיתנו בימי הגלות, ישובו לנו, אחר שלמות אמונתנו, בכל מילואם, אף משהו לא ייחסר. ואז, כמ"ש, %break ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. כי יראו כל האומות, שגם עד עתה, היו רק שומרי חינם על השפע שלנו, כדי להחזירם לנו בעת הרצויה. %break ונמצא, כמ"ש, ששלט האדם באדם, לְרַע לו. כי קושי השעבוד, ששלטו בנו בעת ששלט אדם בלייעל באדם דקדושה, לא היה אלא להרע לאדם בלייעל. כי מחמת זה, מיהרנו לבוא לאמונת ה', ולגבות ממנו כל הגזל שעשק מאיתנו. %break ועל העת ההיא אמר הנביא, מי לא ייראך מלך הגויים. כי עתה, אחר שהתגלה, כי מלך הגויים אתה, לרדותם ולהלקותם ולעשות בהם כרצונו. כי מה שנדמה מקודם לכן, שהם רודים בנו, נגלה עתה ההיפך, שהם היו רק משמשים ועבדים שלנו, %break כדי להביאנו לאמונה שלמה. ומה שנדמה מקודם, שהם מלקים אותנו, נגלה עתה ההיפך, כי לקו בעצמם, כי ע"י זה מיהרו אותנו לבוא לידי השלמות, ומיהרו לעצמם את סופם המר. %break ובמקום שנדמה, שהם מרדו בה', ועושים חפצם ורצונם, לדכא אותנו למילוי תאוותם הרעה, ואין דין ואין דיין, נגלה עתה, כי עשו רק רצון ה', להביאנו אל השלמות. ובזה התברר, כי מלך הגויים אתה, מתחילה ועד סוף. שהרי מָשַלת עליהם והכרחת אותם, %break לעשות רצונך תמיד, כמלך על עבדיו. ועתה, נגלית יראת רוממותך בכל הגויים. וכמ"ש, מי לא ייראך מלך הגויים. %break בכל חכמי הגויים, הכוונה על השליטים והשרים, הממונים עליהם. והם הממונים עפרירון וקסטימון שבארקא. וכן עזא ועזאל. שמהם שואבים חכמי הגויים את חכמתם. ומציקים לישראל. %break וכמ"ש, בכל מלכותם. ארבע מלכויות שליטות יש למעלה. ושולטים ברצונו של הקב"ה על כל שאר העמים. ארבע מלכויות אלו מרומזות בצלם שבדמות נבוכדנצר: %break א. ראשו של זהב טוב, ב. חזהו וזרועותיו של כסף, ג. מעיו וירכיו של נחושת, ד. שוקיו של ברזל, רגליו מהן של ברזל, ומהן של חרס. %break וארבע הללו הן חו"ב תו"מ דקליפה. והן שולטות על כל שבעים האומות שבעולם. %page 328 ועכ"ז, אין בהם מי שיעשה אפילו דבר קטן מעצמם, אלא רק כמו שציווית להם. כי לעת קץ יתגלה, שכל השעבוד והמכות, שבכוחם הרחיקו את ישראל מאביהם שבשמיים, לא היו בזה, אלא משמשים נאמנים לקָרְבם לאביהם שבשמיים. %break באופן, שלא עשו משהו, אלא כמו שפקדת עליהם לעשות. כמ"ש, וכרצונו עושה בחיל השמיים ודרי ארץ. %break כלומר, כדי להביאנו לאמונה שלמה, לזכות לקבל כל חסדיו. כמ"ש, זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. ואז נשבר הצלם, כמ"ש בדניאל, רואה היית, עד שנכרתה אבן, מאליה, שלא בידיים, ופגעה בצלם ברגליו של ברזל וחרס, %break וריסק אותן. אז נשחקו ונכתשו הברזל החרס הנחושת הכסף והזהב, והיו כמוֹץ מגְרָנוֹת קיץ, ותישא אותם הרוח, וכל מקום לא נמצא להם. והאבן אשר היכתה את הצלם, הייתה להר גדול, ומלאה כל הארץ. %break כי האמונה הקדושה נקראת אבן שלא אוחזים בה. ואחר שזכר חסדו ואמונתו, הנה אז נכרתה האבן, מאליה, שלא בידיים, ופגעה בצלם ברגליו של ברזל וחרס, וריסק אותן, והיו כמוץ מגרנות קיץ, ותישא אותם הרוח, וכל מקום לא נמצא להם. %break כמ"ש, ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. ואותה האבן נעשתה להר גדול ומלאה כל הארץ, כמ"ש, ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים. %letter 167 .167 כל חכמי הגויים וכל מלכותם, הם המחנות והצבאות שלמעלה. ואע"פ שהופקדו על ענייני העולם, וציווה לכל אחד לעשות עבודתו, מי הוא שיעשה, אף אחד מהם, כמוך. משום שאתה רשום בערכך, ואתה רשום במעשיך מכולם. וזהו, מאין כמוך ה'. %break מי הוא הסתום הקדוש למעלה ולמטה, שיעשה ויהיה כמוך, ויהיה דומה לך, בכל מעשה המלך הקדוש שבשמיים ובארץ. אבל, הם תוהו, וחמודיהם בל יועילו. בהקב"ה כתוב, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. במלכותם כתוב, והארץ הייתה תוהו ובוהו. %letter 168 .168 אמר רבי שמעון לחברים, בניי, החתונה הזאת, כל אחד מכם יקשט קישוט אחד לכלה. אמר לרבי אלעזר בנו, אלעזר, תן מתנה אחת לכלה, כי למחר יסתכל, ז"א, כשייכנס לחופה, באלו שירים ושבחות, שנתנו לה בני ההיכל, שתעמוד לפניו. %break %H מי זאת %break %letter 169 .169 פתח רבי אלעזר ואמר, מי זאת עולה מן המדבר. מי זאת, הוא כלל של שתי קדוּשות, של שני עולמות, בינה ומלכות, בחיבור אחד וקשר אחד. עולה, שעולה ממש להיות קודש קודשים. כי מ"י, בינה, קודש קודשים, והתחברה בזא"ת, מלכות, %break בשביל שהמלכות תהיה עולה, שהוא קודש קודשים. מן המדבר, כי מהמדבר ירשה זא"ת להיות כלה ולהיכנס לחופה. %break כתוב, מי זאת עולה מן המדבר, מתרפקת על דודה. מדובר בגמה"ת, בשעה שכלה עולה לחופה. והזוהר מפרש, מי זאת, על הבינה, שנקראת מ"י, ועל המלכות, שנקראת זא"ת. ואומר, שאז יהיה, מי זאת, בכלל אחד, כלל של שתי קדושות. כי מטרם גמה"ת, %page 329 רק הבינה נקראת קודש. והמלכות, העולה אל הבינה, מקודשת רק בקדושת הבינה. אבל בגמה"ת תהיה גם המלכות עצמה קדושה, כמו הבינה. ותהיה, מי זאת עולה, כלל של שתי קדושות, של שני עולמות, בינה ומלכות, בחיבור אחד ובקשר אחד. %break קשר הוא צרור החיים, הסיום של המלכות והמסך, המעלה או"ח, ומקשר כל הספירות כאחת. שהיא תסתיים אז בי', בשווה עם הבינה לנצחיות. שזה נקרא, קשר אחד וחיבור אחד. %break כי קומת האור של המלכות, תהיה מחוברת בקומת הבינה, כאחת ממש. כי אז עולה המלכות עצמה, להיות קודש קודשים ממש, כמו הבינה. %break עולה ממש, כמו קורבן עולָה, שהוא קודשי קודשים. כי מ"י, או"א, הוא קודשי קודשים. והוא התחבר בזא"ת, המלכות, כדי שתהיה המלכות בבחינת עולה, שהיא קודשי קודשים. כי אז נעשה חיבור מ"י בזא"ת, כדי לעשות הזא"ת עצמה לקודש קודשים. %break וכיוון שכך, הרי אי אפשר עוד שיהיה איזה מיעוט במלכות, אחר שקדושתה עצמה היא קודש קודשים, כמו הבינה. וע"כ כתוב, בילע המוות לנצח. %break ומה שנאמר, כי מהמדבר ירשה זא"ת להיות כלה ולהיכנס לחופה. מדבר, מקום נחש, שרף ועקרב, והמחזיקים את התורה הם הנבחנים לעושי התורה. ונמצא, שהזיווג הגדול הזה של גמה"ת, נעשה מהמדבר דווקא. %letter 170 .170 מן המדבר היא עולה, כמ"ש, ומדבָּרֵךְ נאוֶוה. במדבר ההוא של לחש השפתיים, היא עולה. כי מדבר, דיבור. כמ"ש, האלקים האדירים האלה, אלה הם האלקים, המכים את מצרים, בכל מכה במדבר. והאם כל מה שעשה להם הקב"ה, היה במדבר, ולא ביישוב? %break אלא במדבר, בדיבור. כמ"ש, ומדברך נאווה. וכתוב, ממדבר הָרים. אף עולה מן המדבר כך, מן המדבר ודאי. כלומר, באותו הדיבור של הפה, המלכות עולה ונכנסת בין הכנפיים של האם, בינה. ואח"כ, ע"י דיבור, המלכות יורדת, ושורה על ראשי העם הקדוש. %break ביאור הדברים. כי מטרם גמה"ת, בעוד שהמלכות נקראת אילן של טו"ר, כל תיקונה נעשה ע"י המ"ן, שהצדיקים מעלים על ידי זה את המלכות לבינה. וע"י עלייה זו, נעשית המלכות לשעתה קדושה כבינה. ומ"ן אלו הם תפילה בלחש. %break כי המלכות, דיבור, אי אפשר שתהיה בבחינת דיבור טוב בלי רע כלל. אלא רק בעת, שהקול שבדיבור הוא מבינה, שזה ייחוד קול ודיבור, זיווג זו"ן בגדלות. כי ז"א מקבל קול דאמא, ומשפיע בדיבור של המלכות. ואז הדיבור כולו טוב בלי רע כלל, ומקבלת המוחין דקודש. %break אכן בלי המיתוק הזה מהקול דבינה, הקול דמלכות טו"ר, ויש במלכות אחיזה לקליפות, ואינה יכולה לקבל מהקודש. ולפיכך נבחנת עליית המ"ן, שהצדיקים מעלים בתפילה, %break שהם בלחש השפתיים, דיבור בלי קול. כמ"ש, רק שפתיה נעות וקולה לא יישָמֵעַ. כי אז אין שום אחיזה במ"ן שמעלים. %break ויכולים להעלות גם את המלכות עד הבינה, כדי שתקבל הקול מהבינה. ואז נעשית בניין קדוש, ומקבלת מוחין בזיווג קול ודיבור. וקדושת הדיבור שלה שורה על ראשיהם של הצדיקים, שתיקנו אותם. %break ולכן נאמר, מן המדבר היא עולה. כמ"ש, ומדברך נאווה. כי הכלה נועדה עתה לזיווג הגדול, להיכנס לחופה, ע"י עליית מ"ן של הצדיקים, כמ"ש, ומדברך נאווה, שהמשיכו בדיבור, במלכות, את הקול מאמא. וע"י זה נעשית המדבר של המלכות נאווה ויפה כבינה. %page 330 כי כל אלו הזיווגים, שנעשו מקודם בזה אחר זה, התקבצו עתה לזיווג הגדול, להכניס אותה לחופה. ובמדבר ההוא של לחש השפתיים, היא עולה ע"י המ"ן, שהעלו מקודם לכן בלחש השפתיים, בדיבור בלי קול. כי הקול שלה היה עדיין בטו"ר. %break והמשיכו בה הקול דאמא. הנה מכל אלו המע"ט, נעשה עתה הזיווג הגדול, להיכנס לחופה. כי עתה נעשה גם קולה עצמה טוב בלי רע כלל. ונעשית קודש קודשים, כמו אמא. %break הדיבור בלחש נבחן לדיבור של הפה. כלומר, בלי הצירוף של חך, גרון, לשון ושיניים, אלא רק ע"י מוצא השפתיים והפה. שיהיה כמ"ש, קולה לא יישמע. ובאותו הדיבור של הפה, המלכות עולה. שכך דרך העלאת מ"ן. ואז נכנסת בין כנפיים של האם. %break ועולה בין כנפי הבינה. כלומר, שמקבלת קול כנפיים דאמא לתוך הדיבורים שלה. %break ואח"כ, בדיבור שמקבלת, היא יורדת, ושורה על ראשי העם הקדוש. כי אחר שקיבלה הקול דמדה"ר דאמא, נעשה קודש כמוה. וקדושתה חוזרת לאלו, שתיקנו אותה. ונקראים גם הם, עם קדוש, כמוה. כי הדיבור שלה, הוא עתה קדוש, כמו אמא. %letter 171 .171 איך עולה המלכות בדיבור? כי בתחילה, כשאדם קם בבוקר, יש לו לברך לאדונו, בשעה שהוא פוקח את עיניו. איך הוא מברך? כך היו עושים החסידים הראשונים. כלי עם מים היו נותנים לפניהם, ובשעה שהיו מתעוררים בלילה, היו רוחצים את ידיהם, %break ועומדים ועוסקים בתורה, ומברכים על קריאתה. בשעה שתרנגול קורא, ואז הוא חצות לילה ממש, נמצא אז הקב"ה עם הצדיקים בגן עדן. ואסור לברך בבוקר עם ידיים טמאות ומזוהמות. וכן בכל שעה. %break ביאור הדברים. כיוון שתחילת תיקונה של המלכות, צריך להיות בלחש השפתיים, א"כ, איך תכף בשעת היקיצה מהשינה, אנו מברכים בקול, והיה צריך לברך בלחש, כדי להמשיך תחילה הקול מאמא, שהוא להעלות המלכות בדיבור, בקול של אמא? %break החסידים הראשונים תיקנו את התיקון הזה בדרך מעשה. כי עניין עליית המ"ן הוא, או במעשה, או בדיבור. וע"כ, כיוון שבעת שנתו של אדם, מסתלק רוח הקודש, %break ורוח הטומאה של הנחש הקדמוני שורה עליו, כי השינה היא אחד משישים למיתה. והמיתה היא מטומאת הנחש הקדמוני. %break לכן בעת הקיצוֹ משנתו, עוד לא פרשׁ רוח רעה זו ממנו לגמרי. והוא נמצא עוד שורה על ראשי אצבעות הידיים שלו. כי כל הקדוש ביותר, נדבק בו הס"א ביותר. %break ואצבעות הידיים הן קדושות ביותר משאר הגוף. כי שם מקום השראת החכמה, כמ"ש, וכל אישה חַכְמַת לב בידיה טָווּ. וע"כ אין הס"א של בחינת המיתה, פורשת משם גם לאחר הקיצה. והוא צריך למעשה, לנטילת ידיים. ויש להכין שני כלים: %break א. כלי עליון, הנקרא נטלה, ב. כלי תחתון, לקבל הזוהמה. %break הכלי העליון, הנקרא נטלה, רומז על כלי הבינה, שהס"א בורח מפני אור הבינה. ונמצא, שרחיצת האצבעות ממימי הבינה מבריחים הס"א משם, ומיטהרת המלכות מבחינת הרע שבה, ונשארת טוב. ואז אפשר לעסוק בתורה, ולברך על התורה. %break באופן, שהמעשה של רחיצת הידיים, דומה להעלאת מ"ן בלחש השפתיים, לכנפיים של האם. %break ובעת שהתרנגול קורא, אז הוא חצות לילה ממש. כמ"ש, את המאור הגדול לממשלת היום, ואת המאור הקטן לממשלת הלילה. כי השכינה הקדושה בכלי דמלכות, התמעטה למאור הקטן והתלבשה בקליפות. %page 331 כמ"ש, ורגליה יורדות מוות. כלומר, אילן של טו"ר. זכה אדם, הרי טוב. ואם לא זכה, הרי רע. %break הרי שיש במלכות ב' חצאים, טו"ר. מחצית שזכה בה, ומחצית שלא זכה בה. ולפיכך גם ממשלתה, שהיא הלילה, נחלקה אחריה ג"כ לב' חצאים: %break א. המחצית הראשונה של הלילה, מבחינת לא זכה ורע, כמ"ש, תָשֶׁת חושך ויהי לילה, בו תרמוש כל חַיְתוֹ יער. ב. המחצית השנייה של הלילה, מבחינת זכה וטוב. %break והנה התיקון הראשון למחצית הטוב, נעשה בנקודת חצות לילה ממש, כי אז מקבלת המלכות את הקול דבינה, כשהמלכות עולה ונמתקת בתוך המלכות דאמא, והדין שבתוך המלכות, %break נעשה דין קדוש מצד הטוב בלי רע כלל. והפירוש הוא, שהדין הזה נופל ושורה על הס"א, והוא נעשה רחמים על ישראל. %break ואחר חצות לילה, יוצאת שלהבת מן העמוד של יצחק, ומכה בתרנגול, שנקרא גבר, כעין גבר אחַר עליון שעליו. יצחק, בינה. שלהבת העמוד של יצחק, הדין של הבינה. המלאך גבריאל, תרנגול, גבר, מידת גבורה, שמשמש לגבר עליון ממנו, המלכות דאצילות, המאור הקטן. %break והדין דבינה מכה תחת הכנפיים של גבריאל, ונמצאת המלכות מקבלת אז על ידו את הקול דבינה. %break ובשעה שגבריאל קורא, קוראים כל התרנגולים של העוה"ז. ויוצאת ממנו שלהבת אחרת, ומגיעה אליהם תחת כנפיהם, והם קוראים. כי בשעה שגבריאל משמיע קול הבינה לגבר עליון, למלכות, הנה אז יוצאת השלהבת מגבריאל ומגיעה לכל התרנגולים של העוה"ז, %break שהם הדינים שבחלל העוה"ז. וכולם קוראים רק בקול הנמתק במדה"ר מבינה. באופן, שבחינת הקול, שהיא הדין של המלכות, כבר אינה שולטת במחצית הלילה השנייה. ואת מקומה לקח הקול דבינה, שעל זה מורה קריאת התרנגולים דעוה"ז. %break ע"כ נאמר כאן, בשעה שתרנגול קורא, אז הוא חצות לילה ממש. כי קול התרנגול רומז, שכבר התקבל קול הבינה אל המלכות. שאז היא ממש נקודת החצות, שממנה מתחיל מחצית הלילה, טוב בלי רע כלל. %break ואחר שהמלכות מקבלת קול הבינה, הצדיקים מעלים מ"ן ע"י התורה, שעוסקים אחר חצות לילה. והם מעלים אותה עד הגבורות המשמחות של אמא עילאה. כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה. כי היא מתגלה אז בכל הדרה ותפארתה. %break כי כך דרך המלכות הקדושה, להתגלות רק בלילה. היא הולכת ביום ומתגלה בלילה, ומחלקת מזון בבוקר. %break והתגלותה רק בגן עדן, לאלו הצדיקים המתקנים אותה כך, עם עסק תורתם, שלומדים אחר חצות לילה. ונמצא אז הקב"ה עם צדיקים בגן עדן. כי השכינה הקדושה נתקנת אז בגן עדן, בהיותה מושקית מנחל עדנים, חכמה, ומשתעשעת עם הצדיקים, שנכללו בה במ"ן. %break ואסור לברך בבוקר עם ידיים טמאות ומזוהמות. וכן בכל שעה. כי אותו רוח הטומאה של הנחש הקדמוני נשאר שורה על אצבעותיו של האדם, גם אחר שנֵעור משנתו. ואין זוהמה זו עוברת, אלא רק ע"י רחיצה מכלי. %break וכן בכל שעה. ולאו דווקא אחר השינה. אלא כל זוהמה ולכלוך הוא מקום אחיזה לס"א, ואסור לברך, אלא רק אחר רחיצה במים. %letter 172 .172 משום שבשעה שהאדם ישן, רוחו פורח ממנו. ובשעה שהרוח פורח ממנו, רוח הטומאה מוכן לו, ושורה על ידיו, ומטמא אותן. ואסור לברך בהן, בלא נטילת ידיים. והנה ביום שאינו ישן, ואין הרוח פורח ממנו, ורוח הטומאה אינו שורה עליו, ובכל זאת, %page 332 כשנכנס לבית הכיסא, לא יברך ולא יקרא בתורה אפילו מילה אחת, עד שרוחץ ידיו. ולא משום שהן מלוכלכות, כי במה התלכלכו? %letter 173 .173 אלא אוי להם לבני העולם, שאינם משגיחים ואינם יודעים את כבוד ריבונם, ואינם יודעים על מה העולם עומד. הנה רוח אחד יש בכל בית כיסא שבעולם, השורה שם ונהנה, מאותו הגועל והצואה, ומיד הוא שורה על אותן אצבעות ידיו של האדם. %break %H שמח במועדים ואינו נותן לעניים %break %letter 174 .174 פתח רבי שמעון ואמר, מי ששמח במועדים, ואינו נותן חלקו להקב"ה, אותו רע עין, השטן, שונא אותו ומשטין עליו, ומעבירו מהעולם. וכמה צרות על צרות מסבב לו. %break ביאור הדברים. יש בקליפות זכר ונוקבא, והזכר אינו כל כך רע, כמו הנוקבא. והוא אינו מכשיל בני אדם לשקר בשמו של הקב"ה. אלא אדרבה, מעוררו לעשות מצוות. אלא, שלא בטהרה ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו, אלא רק בעירוב להנאת עצמו. %break כמ"ש, אל תלְחַם את לחם רע עין, אכול ושתה, יאמר לָך, וליבו בל עימך. כי ע"י כך שאין כוונתו להשפיע, נמצאת המצווה בלי טעם, ובלי אהבה ויראה, בלא לב. %break אמנם כיוון שכבר משך את האדם לרשתו, יש לו כוח אח"ז להזדווג עם הנוקבא שלו, התהום הגדול, קליפה רעה ומרה, המזייפת בשמו של הקב"ה. ואז נוטלת נשמתו ממנו. ואותו רע עין, השטן, שונא אותו ומשטין עליו, ומעבירו מהעולם. %break כי אחר שהכשיל את האדם במצוות שמחת יו"ט, שלא יהיה להשפיע נחת רוח ליוצרו, כי זה נראה מתוך שאוכל לבדו ואינו מהנה לעניים, הנה אח"כ מזדווג עם הנוקבא שלו ונוטל נשמתו. %letter 175 .175 חלקו של הקב"ה לשמח את העניים, כפי מה שיכול לעשות. כי במועדים הקב"ה בא לראות את הכלים השבורים שלו. נכנס אליהם ורואה, שאין להם במה לשמוח. ובוכה עליהם, ועולה למעלה להחריב העולם. %break בעת בריאת העולם, כשאמר למלאכים, נעשה אדם בצלמנו, חסד אמר, ייבּרא, מפני שהוא גומל חסדים. אמת אמר, אל ייברא, מפני שכולו שקרים. צדק אמר, ייברא, מפני שעושה צדקות. %break ושלום אמר, אל ייברא, מפני שכולו קטטה. מה עשה הקב"ה? נטל האמת והשליך אותו לארץ, כמ"ש, ותַשְׁלֵך אמת ארצה. %break נודע, שלעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. כי האדם מתוך שפלותו, אי אפשר לו לעסוק תכף בהתחלה במצוות, כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואי אפשר לו מטבעו לעשות איזו תנועה, אם לא לטובת עצמו. %page 333 לכן הוא מוכרח מתחילה לעסוק במצוות שלא לשמה, מתוך תועלת עצמו. אבל עכ"ז ממשיך שפע קדושה בתוך מעשי המצוות. אשר ע"י השפע שממשיך, סופו לבוא לעסוק במצוות לשמה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו. %break וזה שקטרג האמת על בריאת האדם, שאמר, שכולו שקרים. כי התרעם, איך אפשר לברוא אדם כזה מלכתחילה, שיעסוק בתורה ומצוות בשקר גמור, שלא לשמה. %break אבל חסד אמר, ייברא, מפני שגומל חסד. כי מצוות גמילות חסדים שעושה, שהוא בהכרח מעשה מבורר להשפיע, הנה על ידי זה מיתקן לאט לאט, עד שיוכל לעסוק בכל המצוות ע"מ להשפיע. %break וא"כ הוא בטוח בסופו להגיע למטרתו, לעסוק לשמה. וע"כ טען החסד, שיש לבוראו. %break וכן השלום קטרג, שכולו קטטה. כיוון שאי אפשר לו לעסוק במצוות ע"מ להשפיע, אלא עם עירוב של הנאת עצמו, ע"י זה נמצא תמיד בקטטה עם הקב"ה. כי נדמה לו, שהוא צדיק גמור. ואינו מרגיש כלל בחסרונותיו. שאינו מרגיש, שכל עסקו בתורה ומצוות שלא לשמה, %break ומתרעם על ה', שאין מטיבים עימו, כמו שצריכים להטיב עם צדיק גמור. ונמצא פוסח על ב' הסעיפים: פעם בשלום עם ה' ופעם במחלוקת. ולכן טען השלום, שאינו כדאי להיברא. %break אבל צדק אמר, ייברא, שהוא עושה צדקות. כי מחמת מצוות צדקה לעניים, שעושה, מתקרב לאט לאט אל מידת השפעה, עד שבא לעסוק לשמה, ויזכה לשלום תמידי עם ה'. וע"כ, ייברא. %break ואחר שנשמעו טענותיהם, הסכים הקב"ה עם מלאכי חסד וצדק, והשליך אמת ארצה. כלומר, שהתיר לעסוק במצוות מלכתחילה שלא לשמה, אע"פ שהוא שקר. ונמצא, שהשליך אמת לארץ, מטעם שקיבל טענת חסד וצדק, %break שע"י מצוות גמילות חסדים ומצוות צדקה לעניים סופו לבוא לאמת, לעבוד את ה' רק כדי לעשות נחת רוח אליו. כי סופו לבוא לשמה, ואז תעלה האמת מן הארץ. %break וזה גם שבירת הכלים, שהייתה קודם בריאת העולם. כי ע"י שבירת הכלים דקדושה, ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עימהם ניצוצין דקדושה לקליפות. שמהם באו ענייני תענוגות ואהבות מכל המינים, %break לרשות הקליפות, שהניצוצין מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו. והם גורמים בזה לכל מיני עבירות, כמו גנבה גזלה ורציחה. %break אמנם יחד עם זה, נתן לנו תורה ומצוות. אשר, אפילו אם מתחיל לעסוק בהם עוד מתוך שלא לשמה, להנאתו עצמו, למלא תאוותיו השפלות, כפי כוחות שבירת הכלים, %break הנה סופו שיבוא על ידם לשמה. ויזכה למטרת הבריאה, לקבל כל הנועם והטוב שבמחשבת הבריאה, כדי להשפיע לו נחת רוח. %break ובמועדים הקב"ה בא לראות את הכלים השבורים שלו. כי בימים טובים, שהאדם מקיים מצוות שמחת יו"ט, מרוב השפע שנתן לו ה', אז הולך הקב"ה לראות את הכלים הנשברים שלו, שעל ידיהם ניתנת לאדם הזדמנות לעסוק במצוות שלא לשמה. %break והולך לראות, כמה גמרו את תפקידם להביא את האדם לידי לשמה. ורואה, שאין להם, לכלים השבורים, במה לשמוח. והקב"ה בוכה עליהם. כי רואה, שלא נברר עוד מהם כלום, שלא הביאו את האדם כלל לידי לשמה, אלא שעוסק בשמחת יו"ט רק להנאת עצמו לבדו. %break הנה אז בוכה עליהם. כלומר, שכביכול, מתחרט עליהם על מה ששבר אותם. כי לא שבר אותם, וכן לא השליך האמת ארצה, אלא לטובת האדם, שיוכל להתחיל לעבוד שלא לשמה, %page 334 ואח"כ יבוא לשמה. וכשהוא רואה, שהאדם עוד לא זז משהו מתאוותו עצמו, א"כ שבר אותם בחינם, ובוכה עליהם. %break עולה למעלה להחריב העולם. כביכול, עולה אז לסלק השפע מהעולם ולהחריב העולם. כי בעת שאין הלא לשמה ראוי להביא האדם ללשמה, נמצא שהשפע עצמו הוא לרע לו. %break כי הוא טובע על ידו יותר בתוך קליפת הקבלה. וא"כ מוטב בשביל האדם, להפסיק לו השפע, ולהחריבו לגמרי. %letter 176 .176 באים לפניו בני הישיבה, ואומרים, ריבון העולם, אתה נקרא, רחום וחנון, יתגלגלו רחמיך על בניך. אמר להם, האם לא עשיתי את העולם אלא על חסד, שאמרתי, עולם חסד ייבּנה? והעולם עומד על חסד. ואם אינם עושים חסד עם העניים, אחריב את העולם. %break אומרים המלאכים העליונים לפניו, ריבון העולם, הנה פלוני, שאכל ושתה לרוויה, ויכול לעשות חסד עם העניים, ולא נתן להם כלום. בא המשטין, ולוקח רשות, ורודף אחרי האדם ההוא. %break פירוש. הנשמות העליונות, הנקראות בני הישיבה, מתחילות אז להתפלל על התחתונים, שלא יפסיק השפע מהם. ויש לו לרחם על בניו. כי מלמדים זכות לפניו, ואומרים, כיוון שעושים מצוותיו באמונה, הם נקראים בנים למקום. וע"כ ראויים לרחמים, כרחם אב על בנים. %break והשיב להם הקב"ה, האם לא בניתי העולם אלא על החסד? והעולם רק על חסד עומד. כלומר, כי לא יגיע להם שום תיקון ע"י השפע, בעת שאין מהנים לעניים. כי בריאת העולם הייתה על מה שהסכמתי למלאכי חסד, שע"י עשיית חסד איש לרעהו יתקיים העולם, %break ויבואו לידי לשמה. ועתה, שאינם עושים חסד, לא יצמח מזה שום תיקון. %break ואז אמרו לפניו מלאכי עליון, ריבונו של עולם, הרי פלוני שאכל ושבע, ויכול לעשות חסד עם עניים, ואינו נותן להם כלום. כלומר, גם המלאכים העליונים, מלאכי חסד וצדקה, וכל אלו שהסכימו לבריאה, %break התחילו לקטרג עליה. כי לא הסכימו לבריאה בדרך זו של שלא לשמה, אלא כדי שייעשה חסד וצדקה, ויבואו על ידם לשמה. %break ועתה, שאינם עושים זאת, ואינם ראויים לבוא לשמה, הם מתחרטים על הסכמתם ומקטרגים על האדם. ואז בא המשטין, ולוקח רשות, ורודף אחרי האדם ההוא. %break כי אחר שהתברר, שאין האדם ראוי לבוא עוד לשמה עם המצוות שלו, אז ניתנת רשות למקטרג לעשות את שלו. %letter 177 .177 מי לנו בעולם גדול מאברהם, שעשה חסד לכל הבריות. ביום שעשה משתה, כתוב, ויגדל הילד וייגָמַל, ויעש אברהם משתה גדול, ביום היגמל את יצחק. עשה אברהם משתה, וקרא לכל גדולי הדור לאותה הסעודה. ובכל סעודה של שמחה, הולך ורואה אותו המשטין, %break אם האדם ההוא הקדים לעשות חסד עם העניים. ואם יש עניים בבית, המשטין נפרד מאותו הבית, ואינו נכנס שם. ואם לא, המשטין נכנס שם, ורואה העירוב של השמחה בלא עניים, ובלי שהקדים חסד לעניים, עולה למעלה ומשטין עליו. %letter 178 .178 אברהם, כיוון שהזמין את גדולי הדור, ירד המשטין ועמד על הפתח, כעין עני. ולא היה מי שיביט עליו. אברהם היה משמש את המלכים והשרים. שרה הניקה הבנים מכולם, משום שלא היו מאמינים כאשר ילדה, אלא אמרו, %break שיצחק הוא אסופי, שמהשוק הביאו אותו. משום זה הביאו את בניהם עימהם, ושרה לקחה אותם והניקה אותם לפניהם. כמ"ש, מי מילֵל לאברהם, הניקה בנים שרה. %page 335 והיה צריך לומר, הניקה בן, שרה. אלא בנים ודאי, בניהם של כל האורחים. ואותו המשטין עמד בפתח. אמרה שרה, צחוק עשה לי אלקים. מיד עלה המשטין לפני הקב"ה, ואמר לו, ריבון העולם, אתה אמרת, אברהם אוהבי. %break הנה, עשה סעודה ולא נתן לך מאומה, ולא לעניים. ולא הקריב לפניך אפילו יונה אחת. ועוד, הנה שרה אומרת, שצחקת בה. %break יש להבין זה. הרי אברהם, שהצטיין בעיקר בהכנסת אורחים ובחסד, וכל ימיו היה עומד בפרשת דרכים, להזמין אורחים. ואיך אפשר, שיהיה נכשל בדבר זה, שלא לתת צדקה לעניים? %break ועוד, למה הטריח עצמו המקטרג, להתחפש כמו עני, שאין דרכו בזה לגבי אחרים? אמנם כאן אינו כפשוטו. ויש בזה סוד גדול, שאינו נוהג, אלא בקדושים עליונים. %break כי מטרם גמה"ת, אי אפשר להעביר הס"א לגמרי. ואפילו הצדיקים והקדושים העליונים. וכמה שהצדיק נזהר לעשות המצווה בטהרה, נשאר עוד כוח לס"א לקטרג עליו, ולהראות מקום חיסרון במצווה. ולפיכך הכין ה' בשביל הצדיקים אופן אחר, %break להכניע ולסתום פה המקטרג. והוא, לתת חלק מועט מהקדושה אל המקטרג הזה שנשאר. שבגלל זה נסתם פיו של המקטרג, ואינו רוצה לקטרג עליו, כדי שלא יאבד חלקו מהקדושה, %break שיש לו מאותה מצווה. שזה עניין השערה, שאנו נותנים בתפילין, ושעיר המשתלח, ופרה אדומה. %break ונאמר, ירד המשטין ועמד על הפתח, כעין עני. ולא היה מי שיביט עליו. כי את כל העניים ודאי שהאכיל אותם אברהם מסעודתו, כדרכו בהכנסת אורחים תמיד. רק אותו המשטין, שאינו מועיל שום טהרה להעבירו, זולת ליהנות אותו מעט מהקדושה. %break כי הוא היה כאן בבחינת העני, כי רצה לקבל חלקו מהקדושה. אבל אברהם לא רצה ליהנות לס"א אף משהו מהקדושה. אלא שרצה להכניעו בכוחו ולדחותו לגמרי. ולפיכך עלה המשטין וקטרג. ולכן ירד המשטין, ועמד על הפתח כעין עני, שלא היה עני ממש, %break אלא מדובר במקטרג, שהתחפש כמו עני, ותבע ליהנות אותו מסעודתו של אברהם. %break אבל אברהם הרגיש בו, שהוא מס"א, וע"כ לא רצה לתת לו כלום. אפילו יונה אחת. ויש בזה רמז נכבד. כי בסדר הקורבנות באים רק שני בני יונה, כנגד שתי נקודות הכלולות יחד במלכות הממותקת במדה"ר. שיש בה דין ורחמים יחד, %break והדין שבה גנוז ונסתר, והרחמים שבה נמצאים בגלוי. כי לולא המיתוק הזה, לא היה העולם יכול להתקיים. %break ע"כ אין להקריב, אלא רק שני בני יונה. שיונה אחת זה רמז ליונה, ששלח נוח מהתיבה, ולא יָסְפָה שוב אליו עוד. כי יונה אחת רומזת למדה"ד שבמלכות, בלי מיתוק במדה"ר. וכיוון שנוח לא יכול לתקן בה שום תיקון, ע"כ כתוב, לא יספה לשוב אליו עוד. %break וכבר התבאר עניין המקטרג, שתבע חלקו מסעודתו של אברהם ביום היגמל את בנו. שזה תיקון חיסרון, אשר אי אפשר לתקנו מטרם גמה"ת בדרך אחרת. והוא מדה"ד שבמלכות, שאין העולם יכול להתקיים בה. והיא צריכה להיות נסתרת, שהיא כמו היונה, %break שלא יספה לשוב אל נוח. אמנם אברהם היה יכול לתקנה, והיה מוטל עליו לתקנה, בדרך שייתן משהו למקטרג, לסתום את פיו. וכיוון שלא נתן למקטרג כלום, לכן עלה וקטרג. %break ולכן אמר המקטרג, שלא נותן לך מאומה, ולא לעניים. כי קטרג, שבכל סעודתו זו, לא תיקן כלום למדה"ד שבמלכות, הנקראת עני, שאין לה מעצמה מאומה, והיא אמנם חלק של הקב"ה. כי היא עצם המלכות, נוקבא דז"א, שהוא הקב"ה. %page 336 שהרי לא המתיק אותה במדה"ר, אלא לצורך קיום העולם. וע"כ המוחין, הנמשכים ע"י מדה"ר, נבחנים כמו חלק של בני העולם, שע"י זה יתקנו גם עצם המלכות, שהיא חלק של הקב"ה לבדו. %break וכיוון שע"י הנס הגדול, שהניקה בנים שרה, המשיך אברהם כל המוחין שבמדה"ר, כבר הייתה אפשרות בידו לתקן גם בחינת העני שבמלכות, שהיא חלק של הקב"ה. לכן קטרג, שלא נתן לך מאומה, חלקו של הקב"ה. ולא לעני, חלקה של עצם המלכות, שהיא בעניות, %break שאין בני העולם יכולים לתקן בה. ולא הקריב לפניך אפילו יונה אחת. היונה, שנוח לא היה יכול לתקן אותה. %break ועוד, הנה שרה אומרת, שצחקת בה. כי שרה היא בינה ומדה"ר, המאירה במלכות. ובאמירתה, צחוק עשה לי אלקים, כל השומע, יצחק לי, המשיכה בזה אור שלם ומיתוק גדול מאוד, עד שלא נראה עוד כל חיסרון בעצם מידת המלכות. %break ונעשה חשש גדול, שמא לא תישאר מחמת זה שום תשומת לב, לתקן את עצם המלכות. והוא דומה לכתוב, פן ישלח ידו, ולקח גם מעץ החיים, ואכל, וחי לעולם. כלומר, שלא ירגיש עוד בעצמו שום חיסרון, ולא יהיה מוכרח לתקן את הפגם שבעצה"ד. %letter 179 .179 אמר לו הקב"ה, מי בעולם כאברהם. והמשטין לא מש משם, עד שבלל כל אותה השמחה. והקב"ה ציווה להקריב את יצחק לקורבן. ונגזר על שרה, שתמות על צער בנה. כל הצער ההוא, גרם, מה שלא נתן משהו לעניים. %break פירוש. כי עקידת יצחק הייתה, לתקן עצם המלכות. מה שלא תיקן עם המשתה הגדול, ביום היגמל את יצחק. ומיתת שרה, הייתה מסיבת האורות הגדולים, שהמשיכה בכתוב, צחוק עשה לי אלקים. שהם הפריעו לתיקון המלכות. %break %H תורה ותפילה %break %letter 180 .180 פתח רבי שמעון ואמר, כתוב, ויַסֵב חזקיהו פניו אל הקיר, ויתפלל אל ה'. בוא וראה, כמה חזק כוח התורה, וכמה היא עליונה על הכול. כי כל מי שעוסק בתורה, %break אינו ירא מעליונים ומתחתונים, ואינו ירא מחולָיים רעים שבעולם, מפני שהוא אחוז בעה"ח, ולומד ממנו בכל יום. %letter 181 .181 כי התורה מלמדת את האדם, ללכת בדרך אמת. מלמדת לו עצה, איך ישוב לפני אדונו, לבטל הגזרה. כי אפילו נגזר עליו, שהגזרה לא תתבטל, היא מתבטלת מיד, ועוברת ממנו, ואינה שורה על האדם בעוה"ז. ומשום זה, צריך האדם לעסוק בתורה יום ולילה, %break ולא יסור ממנה. כמ"ש, והגית בו יומם ולילה. ואם הוא סר מהתורה, או נפרד ממנה, הוא כאילו נפרד מעה"ח. %break ביאור הדברים. הנה פתח בתפילה בפסוק, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, ומפרשו רק בתורה. והעניין הוא, שעצה זו עלתה לו רק בכוח התורה, שהשיג על ידה לבוא לתשובה שלמה, עד שלא היה דבר חוצץ בינו ובין הקיר, השכינה הקדושה, שע"כ התקבלה תפילתו. %page 337 וע"כ התבטלה הגזרה, שנגזרה עליו מיתה. וע"כ מסיים, ומשום זה, כיוון שאנו רואים, שכוח התורה גדול כל כך, עד לבטל גזרת מוות, צריך האדם לעסוק בתורה יום ולילה, ולא יסור ממנה. %letter 182 .182 בוא וראה, עצה לאדם, כשהוא עולה בלילה על מיטתו, צריך לקבל עליו מלכות שלמעלה, בלב שלם, ולהקדים למסור אליו פיקדון של נפשו. ומיד הוא ניצל, מכל חוליים רעים, ומכל הרוחות הרעות, שאינן שולטות עליו. %break ביאור הדברים. כי קרא ה' לאור יום. כלומר, אור הדבקות והקדושה, שאנו משיגים מה'. וזו ממשלת היום. ולחושך קרא לילה. כלומר, הכוחות דפרודא, המפרידים אותנו מאורו, הם ממשלת הלילה. ולפיכך אנו ישנים בלילה, שהוא חלק אחד משישים במיתה, %break שהוא ממשלת הס"א. ומתוך ב' הממשלות האלו, אין אנו יכולים להידבק בו לנצח. כי אנו מפסיקים דבקותו, מכוח ממשלת הלילה, החוזרת ובאה עלינו תמיד, והמפסיקה אותנו מעבודת ה'. %break ולתקן זה, נותן לנו רבי שמעון עצה, שבכל לילה, טרם שהולך לישון, צריך לקבל עליו מלכות שלמעלה, בלב שלם. כי בעת שהלילה מתוקן, כמו במעשה בראשית, שכתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, שלילה ויום מיוחדים שניהם, %break לגוף אחד ויום אחד. הנה אז, נקרא הלילה ממשלת המלכות. ושום קליפה לא מעורבת עימה. %break וע"כ גם האדם צריך לקבל עליו מלכות עליונה זו בלב שלם, בלי שום חציצה בינו ובין המלכות. כלומר, שיקבל עליו מלכות שמיים, בין לחיים ובין למוות. ושום דבר שבעולם, לא יזיז אותו להרחיקו במשהו מהמלכות העליונה. כמ"ש, ואהבת את ה' אלקיך, %break בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. ואם קיבל זה עליו בלב שלם, נמצא בטוח בעצמו, שכבר לא יצויר יותר שום דבר, חוצץ בינו למקום. %break וע"כ נבחן בזה, שהתקדם למסור אליו פיקדון של נפשו. כי הקדים למסור נפשו, בידו של הקב"ה. לקיים מצוותיו, בכל השלמות, עד למסירות נפש. וע"כ, כשישן, ורוחו מסתלק, אינו טועם עוד בזה אחד משישים ממיתה, שהוא כוח של ס"מ. %break אלא רק מסירות נפש בדרך מצווה. כי כבר אין כוח מיתה שולט עליו. באשר שהכניס אותו לכוח מסירות נפש של מצווה. %break וכשעושה כן, שוב אין ממשלת הלילה יכולה לפגום אותו, ולהפסיקו מנועם עבודת ה'. כי אצלו כבר הערב והבוקר יום אחד. ואין הלילה, אלא חלק מהיום ממש. וע"כ, מיד הוא ניצל מכל חוליים רעים, ומכל הרוחות הרעות, שאינן שולטות עליו. %break כי הלילה שלו כבר יצא מרשות הס"א, שהרי לא יצויר לו עוד, שום דבר, חוצץ בינו ובין השכינה הקדושה. ואין עוד כוחות הס"א והדין שולטים עליו. %letter 183 .183 ובבוקר, כשהוא קם ממיטתו, הוא צריך לברך לאדונו, ולהיכנס לביתו, ולהשתחוות לפני היכלו, ביראה גדולה. ואח"כ, יתפלל תפילתו. וייקח עצה מהאבות הקדושים, כמ"ש, ואני, ברוב חסדך, אבוא ביתך, אשתחווה אל היכל קודשך, ביראתך. %break פירוש. ואני, ברוב חסדך, הוא לברך לאדונו, על החסד שעשה עימו. אבוא ביתך, הוא להיכנס לביתו. אשתחווה אל היכל קודשך, הוא להשתחוות לפני היכלו. ביראתך, הוא ביראה גדולה. ואח"כ, יתפלל תפילתו. %page 338 ע"כ נאמר, שייקח עצה מהאבות הקדושים. כי התפילה, שאנו מתפללים, היא תיקון השכינה הקדושה, להמשיך לה שפע, למלאה מכל חסרונותיה. כי ע"כ, כל הבקשות הן בלשון רבים. כמו, וחוננו מאיתך דעה, הֲשׁיבֵנו אבינו לתורתך. %break כי התפילה היא בעד כלל ישראל, שכל שיש בשכינה הקדושה, יש בכלל ישראל. והחסר בה, חסר בכלל ישראל. ונמצא, כשאנו מתפללים בעד כלל ישראל, אנו מתפללים לצורך השכינה הקדושה, כי היינו הך. ונמצא, שקודם התפילה, %break אנו צריכים להסתכל בחסרונות שבשכינה, כדי שנדע, מה שצריך לתקן בה ולמלאה. %break אמנם, כל הדורות של כלל ישראל, כלולים בשכינה הקדושה. ואלו התיקונים, שקיבלה מהדורות שקדמו לנו, אין אנו צריכים עוד לתקן בה, אלא שאנו צריכים להשלים עליהם. לתקן, מה שנשאר חסר בה, אחר תיקונם. %break והנה האבות הקדושים, הם הכולל של כלל ישראל. כי הם ג' השורשים, של כל שישים ריבוא נשמות ישראל, מכל דור ודור, עד לגמה"ת. וכל ההמשכות וההשפעות, שכלל ישראל ממשיכים ומקבלים בכל הדורות, %break מקובלים תחילה אל האבות הקדושים. ומהם מגיע השפע אל כלל ישראל, שבאותו הדור, שהמשיכו השפע. %break כי כן הסדר הרוחני, ששום ענף אינו יכול לקבל כלום, אלא רק דרך שורשו. ועיקר ההארה נשאר בשורש. ורק חלק ממנו נמשך לענף. ולפיכך נמצא, שכל התיקונים, שכבר נתקנו בשכינה הקדושה, הם עומדים וקיימים בנשמות אבותינו הקדושים. %break ולכן האדם אינו צריך להיכנס לבית הכנסת, אלא אם התייעץ מתחילה באברהם יצחק ויעקב. כי כל תפילתנו היא רק להשלים, מה שחסר עוד בשכינה, אחר התיקונים, שכבר נעשו בה עד עתה. %break לכן צריכים מקודם, לדעת ולהמשיך בשכינה הקדושה, את כל התיקונים, שכבר תיקנו בה. ואז נדע, מה שצריך עוד להוסיף עליהם. %break ע"כ אין לאדם להיכנס לבית הכנסת, מטרם ששאל עצה באבות הקדושים. כי צריכים להתייעץ באבות הקדושים, לדעת, מה שצריך עוד לתקן. וזה ייתכן, רק אחר המשכתנו בשכינה הקדושה, כל מה שהאבות הקדושים כבר תיקנו בה. ואז נראה, מה שעוד חסר בה. %break כי הם תיקנו התפילה, שהיא השכינה הקדושה. שתיקון אברהם, נקרא שחרית. תיקון של יצחק, מנחה. ותיקון של יעקב, ערבית. וכיוון שכן, אנו צריכים מקודם, להמשיך כל שיעור התיקון, שכבר תיקנו הם בתפילה. ואז נדע, מה שיש עוד, להתפלל ולתקן, מה שחסר בה. %letter 184 .184 אדם אינו צריך להיכנס לבית הכנסת, אלא אם התייעץ מתחילה באברהם ביצחק וביעקב וקיבל רשות. משום שהם תיקנו התפילה לפני הקב"ה. %break כמ"ש, ואני ברוב חסדך, אבוא ביתך. זהו אברהם, שהוא חסד. אשתחווה אל היכל קודשך. זהו יצחק, שמצידו נקראת המלכות היכל. ביראתך. זהו יעקב, ת"ת, הנקרא נורא. %break וצריך להיכלל בהם תחילה. ואח"כ ייכנס לבית הכנסת, ויתפלל תפילתו. אז כתוב, ויאמר לי, עבדי אתה, ישראל, אשר בך, אתפָּאָר. ומבאר כאן ג' תיקונים כוללים, שנעשו בשכינה הקדושה ע"י האבות. %break אשר אברהם תיקן אותה בבחינת בית, שפירושו דירת קבע. באופן, שהאדם יוכל להידבק בה בתמידות, כמו שהוא בביתו בתמידות. ויצחק הוסיף תיקון. ותיקן אותה בבחינת היכל הקודש. שפירושו, שהמלך שוכן בה בקביעות. כי המלך נמצא תמיד בהיכלו. %page 339 ויעקב הוסיף תיקון. ותיקן אותה בבחינת יראה. שהוא עניין שער לדירה, הפתח. הן לבחינת בית שבשכינה הקדושה, והן לבחינת היכל הקודש שבה. כמ"ש, מה נורא המקום הזה, וזה שער השמיים. %break ואחר שהאדם נכלל כבר בג' התיקונים ההם של האבות בשלמות, אז אפשר לו לדעת כל השיעור, שכבר נתקן בשכינה הקדושה. ואז ייכנס לבית הכנסת, ויתפלל תפילתו, לתקן בשכינה, מה שעוד חסר בה. %break וביאור הדברים. כי אברהם, הוא שורש החסד, שבנשמות ישראל. כי הוא תיקן השכינה הקדושה, לבחינת בית קיבול לאור החסד. וקיבלה החסדים, בעד כל נשמות ישראל, בכל מילואן. ואם היה נשאר כן, היו כל ישראל דבקים בה' דבקות תמידית. %break והשכינה הקדושה הייתה בית מלכות, המלא כל טוב ועונג. ולא היה שום איש, רוצה להיפרד ממנה אפילו לרגע. %break אמנם כל תיקונו של אברהם, היה, שעשה בית קיבול שלם, לבלי שום אפשרות של פגם, לאור החסדים. שהעלה את השכינה הקדושה להשפעה ונחת רוח ליוצרנו. ולא לקבל להנאת עצמנו כלום. כי זהו המידה ובית הקיבול של אור החסד. %break כמו שלומדים, האומר, שלי שלך ושלך שלך חסיד, שאינו דורש להנאת עצמו אף משהו. %break וכיוון, שכל הצמצומים וכל אחיזת הס"א, הוא רק בקבלה לעצמו, נמצא, שהסיר בזה כל חלאת הקליפות והס"א לגמרי. ונתקנה השכינה בתכלית הטהרה. אמנם, עוד לא הייתה נגמרת בזה מחשבת הבריאה. כי מחשבת הבריאה הייתה בעיקר, ליהנות לנבראיו. %break אשר מידת ההנאה, תלויה ושקולה רק בשיעור החשק לקבל. שלפי גדלות החשק לקבל, כן מידת התענוג מהקבלה. %break וע"כ, אחר שכבר נתקנה השכינה, רק בכלי של השפעה, בלי קבלה לעצמו כלום, שהוא עניין הסתלקות מלקבל מה', ורק להשפיע אליו לבד, וא"כ לא הגיע עוד מזה, שום תיקון למחשבת הבריאה השורשית, שאינה באה אלא רק בגדלות החשק לקבל. %break וזהו שכתוב, אברהם הוליד את יצחק. כי אחר שיצחק מצא השכינה, בתכלית השלמות והמילוי מאור החסד, ע"י התיקונים של אברהם, הרגיש את החיסרון שיש בה. שעוד אינה ראויה, לקבל כל הכלול במחשבת הבריאה. %break ע"כ הלך ותיקן אותה לבית קיבול. באופן, שתהיה ראויה לקבל כל השלמות, הנרצה והכלולה במחשבת הבריאה. שעורר גם את החשק, לקבל מה', אלא רק בקבלה ע"מ להשפיע. פירושו, שחושק מאוד לקבל, ורק מטעם שהמשפיע רוצה כן. %break ולולא שהמשפיע היה רוצה כן, לא היה בו שום רצון של משהו לקבל ממנו. %break ונודע, שקבלה ע"מ להשפיע, נחשבת להשפעה ממש. ונמצא, שאין עוד לס"א שום אחיזה, ברצון לקבלה הזו. וע"כ נתקנה על ידו השכינה הקדושה, בכל השלמות הגדולה האחרונה. %break כי עתה היא ראויה, לקבל כל הנועם והרוך, מכל מה שחשב ה', ליהנות לנבראיו, בעת שעלו במחשבה לברוא אותם. %break ולפיכך, נקראת עתה השכינה הקדושה, בבחינת היכל קודשו. כי עתה שוכן בה המלך, בכל הדרו ותפארתו, כמו מלך בהיכלו. אמנם מבחינת תיקונו של אברהם, היא נקראת רק בית, %break כלומר בית המלכות. כי עוד לא היה ניכר שם כל כבודו והדרו. כי אין כבודו של מלך ניכר, אלא בהיכלו המיוחד לו. %break ונבחן בזה, שיצחק תיקן כל הגבורות שבנשמות ישראל. שפירושו, מיתוק כל הדינים שבהנהגת ה'. כי כל הצמצומים והייסורים והעונשים, הבאים בעולם, אינם אלא, כדי לתקן את כלי הקבלה של הנשמות, שיהיו ראויים לקבל כל הטוב, %page 340 הכלול במחשבת הבריאה. ומתוך שיצחק, כבר תיקן בשעתו את השכינה בשלמות הזו, הרי נתקנו בזה כל הגבורות, כי באו כבר למטרה הרצויה להם. %break אמנם גם תיקונו לא נשאר כך. כי העולם עוד לא היה מוכשר לגמה"ת. וע"כ יצא ממנו עשיו הרשע, שהוא קלקל את תיקונו. ולא עמד בו להיות מקבל רק ע"מ להשפיע, כמו שתיקן יצחק. אלא שנכשל בקבלה לעצמו. כלומר, שגם בעת שנגלה לו, שאין המשפיע רוצה שיקבל, %break רצה ג"כ לקבל, מטעם הנאת עצמו. וע"כ נאחזו בו הס"א והקליפות, בעניין אדמוני ואיש שעיר. וע"כ, הוריד שוב רגלי המלכות לקליפות, כמ"ש, ורגליה יורדות מוות. %break וכיוון שראה יעקב, את הקלקול של עשיו הרשע, הלך ותיקן את השכינה הקדושה במידת היראה. כמ"ש, וידו אוחזת בעקב עשיו. כלומר, כיוון שראה יעקב את הקלקול של עשיו בשכינה, תיקן את עצמו ביראה גדולה, עד שהעלה את השכינה לעטרה על ראשו. %break וע"י זה נאחז בב' התיקונים, של אברהם ויצחק בבת אחת, ולא יצא ממנו שום פסול. אמנם תיקון זה אינו עוד גמה"ת. כי היראה דומה ליראת חטא, שהרי עקבו של עשיו גרם לו היראה ההיא, מבלי לחטוא כמוהו. %break אבל בגמה"ת, אחר שיתבטל עקבו של עשיו, כמ"ש, בילע המוות לנצח, שהיראה תהיה אז, רק משום שהקב"ה גדול ומושל בכל. והנה יעקב לעצמו, ודאי השיג גם היראה האמיתית הזו. אלא מבחינת כלל ישראל, נשאר תיקון זה לכל הדורות אחריו, עד גמה"ת. %break כתוב, ואני ברוב חסדך, אבוא ביתך. זהו אברהם, חסד. כי אברהם תיקן אותה בבחינת בית המלכות, המלא מכל טוב, באור החסד. %break אשתחווה אל היכל קודשך. זהו יצחק, שמצידו נקראת המלכות היכל. כי יצחק תיקן אותה בבחינת היכל הקודש, להדר כבוד המלך. כראוי לה'. %break ביראתך. זהו יעקב, ת"ת, הנקרא נורא. כי יעקב תיקן אותה במידת היראה. וע"י זה תיקן אותה לבית קיבול, לכל התיקונים של אברהם ויצחק יחד. %break וצריך להיכלל בהם תחילה. כי איך יידע, מה שנשאר לתקן עוד לשכינה, אם לא יכלול את עצמו בכל אלו ג' התיקונים, שכבר תיקנו בה האבות הקדושים? כלומר, שיקבל על עצמו להתנהג ע"פ תיקוניהם אלו. וזה נבחן, שנכלל במידתם. %break ורק אחר שנכלל, בכל אלו ג' תיקונים של אבותינו הקדושים, יתחיל לתקן השכינה, ממקום שהניח לנו יעקב אבינו. להעלות היראה, למידת הרוממות משום שהוא גדול ומושל בכל. %break ואח"כ ייכנס לבית הכנסת, ויתפלל תפילתו. שיתפלל וימשיך בה האורות העליונים, עם יראת הרוממות להביאה לגמה"ת. אז כתוב, ויאמר לי, עבדי אתה, ישראל, אשר בך אתפאר. %break %H יציאת רבי שמעון מהמערה %break %letter 185 .185 רבי פינחס היה מצוי לפני רבי רחוּמַאי, בשפת הים של כנרת. ואדם גדול ושבע ימים היה רבי רחומאי, ועיניו כָּהו מראות. אמר לרבי פינחס, שמעתי בוודאי, שיוחאי חברנו, %page 341 יש לו מרגלית, אבן טובה, בן. והסתכלתי באור המרגלית ההיא, שהוא יוצא כהארת השמש מנרתיקה, ומאיר את כל העולם. %break ביאור הדברים. המלכות בכל תיקוניה, נקראת אבן טוב, ונקראת מרגלית. ואמר, שיוחאי חברנו, יש לו מרגלית, אבן טובה, בן. שכבר זכה במלכות, בכל תיקוניה וקישוטיה. %break והסתכל ברוח הקודש, באור של המרגלית, שהיא מאירה כאור השמש, ביציאתה מנרתיקה, שהוא תיקון העתיד של המלכות, שתהיה אור הלבנה כאור החמה, שאז היא מאירה כל העולם כולו. %break והנה, אחר שאור המלכות נעשה לאור החמה, ועלה עד השמיים שיאה, הנה האירה מהשמיים עד לארץ, בעמוד אחד של אור, לכל העולם כולו. והיה מאיר והולך, עד שהספיק רבי שמעון לתקן כיסא דעתיק יומין כראוי. %break והרמז הוא, שכבר זכה לשני הגילויים שבגמה"ת, שהם: א. ששת הפסוקים, מהפסוק, השמיים מספרים, ועד הפסוק, תורת ה' תמימה, %break ב. וששת השמות הכתובים, מהפסוק, ואין נסתר מחמתו, עד סוף המזמור. %break כי הנאמר, האור עומד מן השמיים עד הארץ, ומאיר כל העולם, רומז על ששת הפסוקים. ועד שיבוא עתיק יומין, ויישב על הכיסא כראוי, רומז על ששת השמות. %letter 186 .186 ואותו האור עומד מן השמיים עד הארץ, ומאיר כל העולם, עד שיבוא עתיק יומין, הכתר, ויישב על הכיסא כראוי. כלומר, עד גמה"ת. ואותו האור כלול כולו בביתך, כלומר בבתו. כי בתו של רבי פינחס, הייתה אשת רבי שמעון בן יוחאי. %break ומהאור שנכלל בביתך, יוצא אור דק וקטן, שהוא בן בתו, רבי אלעזר. ויוצא לחוץ, ומאיר את כל העולם. אשרי חלקך. צא בני, צא. לך אחרי אותה המרגלית, המאירה את העולם. כי השעה עומדת לך. %break פירוש. כי בתו של רבי פינחס בן יאיר, הייתה אשתו של רבי שמעון. ונמצא, רבי שמעון כלול בביתו של רבי פינחס בן יאיר. הכוונה היא על רבי אלעזר, שיצא מהאור שנכלל בבית רבי פינחס בן יאיר, שהאור הוא רבי שמעון ואשתו, ורבי אלעזר יצא והאיר כל העולם כולו. %letter 187 .187 יצא מלפניו, ועמד להיכנס באונייה. והיו עימו שני אנשים. ראה שתי ציפורים, שהיו באות ועפות על הים. הרים קולו ואמר, ציפורים ציפורים, הרי אתן מעופפות על הים. %break הראיתם את המקום, שבן יוחאי שם? חיכה מעט. אמר, ציפורים ציפורים, לכו והשיבו לי. עפו והלכו. נכנסו בים והלכו להן. %break פירוש. כי רבי שמעון ברח מפני המלכות, שציוותה להורגו. והסתתר הוא ובנו במערה אחת, ולא ידעו איפה הוא. וע"כ יצא רבי פינחס בן יאיר לבקשו באיי הים. %letter 188 .188 מטרם שיצא לאונייה, והנה באו הציפורים. ובפיה של אחת מהן מכתב אחד. וכתוב בתוכו, אשר רבי שמעון יצא מהמערה עם רבי אלעזר בנו. הלך רבי פינחס אליו. %break ומצא אותו שהשתנה, וגופו מלא נקבים ופצעים, מרוב הישיבה במערה. בכה עליו, ואמר, אוי שראיתיך בכך. %break אמר לו רבי שמעון, אשרי חלקי, שראית אותי בכך. כי אם לא ראית אותי בכך, לא הייתי כך. פתח רבי שמעון במצוות התורה ואמר, מצוות התורה, שנתן הקב"ה לישראל, כתובות כולן בתורה בדרך כלל. %break פירוש. כי מרוב שנים שישב במערה, היה מוכרח לשבת שם בתוך החול, כדי לכסות עירומו ולעסוק בתורה. מחמת זה נוקב ונפצע בשרו. %break בכה עליו רבי פינחס ואמר, אוי לי, שראיתיך בכך. ענה לו רבי שמעון, אשרי חלקי, אשר ראיתני בכך. שאלמלא לא ראיתני בכך, לא הייתי בכך. כלומר, שלא הייתי זוכה לגילוי סודות התורה. כי כל רוממות חכמתו הגדולה, זכה באותם י"ג (13) שנים, שהיה מוסתר במערה. %page 342 פתח רבי שמעון ואמר, כל המצוות שבתורה, שנתן הקב"ה לישראל, הן כתובות כולן בדרך כלל, בפסוק, בראשית ברא אלקים, עד המאמר, ויהי אור. כמו שביאר הזוהר הפסוק בראשית ברא אלקים, שהיא מצוות היראה ועונשה. ובה כלולות כל המצוות שבתורה. %break %H מצוות התורה, המצווה הראשונה %break %letter 189 .189 בראשית ברא אלקים. זו המצווה הראשונה לכולן, ומצווה זו נקראת יראת ה', הנקראת ראשית. כמ"ש, ראשית חכמה יראת ה'. וכתוב, יראת ה' ראשית דעת. משום שיראה נקרא ראשית. וזהו שער להיכנס אל האמונה. ועל מצווה זו מתקיים כל העולם. %break למה כתוב שיראה היא ראשית אל החכמה, ושהיא ראשית אל הדעת? מפני שהיראה, היא ראשית לכל ספירה, שאי אפשר להשיג שום ספירה, זולת ע"י השגת היראה תחילה. %break וע"כ אומר, שזהו שער להיכנס אל האמונה. כי אי אפשר להשיג אמונה שלמה, זולת מתוך יראת ה'. וכפי שיעור היראה, כן שיעור השראת האמונה. וע"כ, על מצווה זו מתקיים כל העולם. %break כי אין העולם מתקיים, אלא על תורה ומצוות, כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי. %break וכיוון שהיראה היא ראשית, ושער לכל מצווה, להיותה השער לאמונה, נמצא שעל היראה מתקיים כל העולם. כמ"ש, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. שעם היראה, %break הנקראת ראשית, שכל המצוות כלולות בה, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. ולולא היראה, לא היה בורא אלקים כלום. %letter 190 .190 היראה מפורשת לשלוש בחינות. שתיים מהן, אין בהן שורש כראוי, ואחת היא שורש היראה. %break יש אדם שירא מהקב"ה, בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש גופו, או מעונש כספו, וע"כ הוא ירא אותו תמיד. נמצא, שהיראה, שהוא ירא מהקב"ה, לא שם אותה לשורש, כי תועלת עצמו היא השורש, והיראה היא תולדה ממנה. %break ויש אדם הירא מפני הקב"ה, משום שירא מעונש העולם ההוא ומעונש של הגיהינום. %break שתי מיני יראות האלו, היראה מעונש עוה"ז והיראה מעונש עוה"ב, אינן עיקר היראה ושורשה. %letter 191 .191 היראה, שהיא עיקר, שאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא גדול ומושל בכל, העיקר והשורש של כל העולמות, והכול נחשב כאַין לפניו. כמ"ש, וכל דיירי הארץ כלא חשובים. וישים חפצו באותו המקום, שנקרא יראה. %page 343 יש ג' אופנים ביראת ה', שרק אחד מהם נחשב ליראה אמיתית: א. שמתיירא מהקב"ה ושומר מצוותיו, כדי שיחיו בניו, ויהיה נשמר מעונש גופו או ממונו. יראה מעונשים שבעוה"ז. ב. שמתיירא גם מעונשים של גיהינום. %break ואלו השתיים אינן יראה אמיתית, כי אינו מקיים היראה מטעם מצוות ה', אלא מטעם תועלת עצמו. ונמצא שתועלת עצמו היא השורש, והיראה היא ענף ומסובבת מתועלת עצמו. %break ג. יראה, שהיא עיקר, שאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא גדול ומושל בכל, העיקר והשורש של כל העולמות, והכול נחשב כאין לפניו. הוא גדול, משום שהוא השורש, שממנו מתפשטים כל העולמות, וגדלותו מתראה על מעשיו, %break והוא מושל בכל, משום שכל העולמות שברא, הן העליונים והן התחתונים, נחשבים לפניו כלא כלום, שאינם מוסיפים משהו על מהותו. %break ונאמר, וישים חפצו באותו המקום, שנקרא יראה. שישים ליבו ותאוותיו באותו מקום, הנקרא יראה, שיהיה דבוק ביראת ה' ברצון ובחשק, המותאם והראוי למצוות המלך. %letter 192 .192 בכה רבי שמעון ואמר, אוי אם אומר, אוי אם לא אומר. אם אומר, יידעו הרשעים, איך לעבוד לאדונם. ואם לא אומר, יאבדו החברים את הדבר הזה. כי במקום שהיראה הקדושה שורה, יש כנגדה למטה יראה רעה, שמכה והולמת ומשטינה. %break והיא רצועה, להכות את הרשעים, להענישם על עוונותיהם. וע"כ ירא מלגלות, כדי שלא יידעו הרשעים, איך להיפטר מהעונש. כי עונשם הוא טהרתם. %break רומז בזה, שאינו יכול לגלות במקום הזה את דבריו במלואם, מפני שמתיירא, שלא להזיק את הרשעים. כי בא לגלות כאן, איך להתדבק בעה"ח, ולא לגעת לעולם בעץ המוות, שזה ראוי רק לאותם, שכבר תיקנו בחינת עצה"ד טו"ר. אבל הרשעים, %break שעוד לא תיקנו את החטא של עצה"ד טו"ר, אסור להם לדעת זה, כי הם צריכים לעמול מקודם בכל העבודות, עד שיתקנו את החטא דעצה"ד. %break וכמ"ש, פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים, ואכל וחי לעולם. שאחר שחטא אדם בעצה"ד, גורש מגן עדן, מחשש שמא יתדבק בעה"ח ויחיה לעולם, והפגם שעשה בעצה"ד יישאר לעולם בלי תיקון. %break ולפיכך, כדי שלא יאבד מהצדיקים, הזכאים לדעת דבר זה, גילה הדבר בדרך רמז. %letter 193 .193 ומי שירא מפני עונש הכאה ושיטנה, אינה שורה עליו אותה יראת ה', הנקראת יראת ה' לחיים. אלא שורה עליו אותה היראה הרעה, אותה הרצועה, ולא יראת ה'. %letter 194 .194 ומשום זה, המקום שנקרא יראת ה', נקרא ראשית דעת. וע"כ נכללה כאן מצווה זו. וזוהי השורש והיסוד לכל שאר מצוות התורה. מי ששומר את היראה, הוא שומר הכול. ומי שאינו שומר את היראה, אינו שומר מצוות התורה, כי היראה השער לכל. %break הזוהר סובב על מה שפעם כתוב, ראשית חכמה יראת ה', ופעם כתוב, יראת ה' ראשית דעת. וביאר, שבסיום היראה הקדושה, הנקראת יראת ה' לחיים, יש שם למטה יראה רעה, %break שמכה והולמת ומשטינה, והיא רצועה להכות את הרשעים, ורגליה יורדות מוות. אשר המקיים מצוות היראה, מטעם שהוא גדול ומושל בכל, נמצא מתדבק ביראת ה' לחיים. %break ואותם המתייראים מטעם עונש המכות ולא מטעם מצווה, עליהם כתוב, מְגוֹרַת רָשע היא תְבוֹאֶנוּ. כי היראה של הסיום שולטת עליו ומכה אותו. ומבחינה זו, שהסיום של היראה שוכנת ברצועה רעה להכות הרשעים, נקראת גם היראה העליונה הקדושה, בשם, %page 344 ראשית דעת יראת ה'. להורות, שיש להידבק רק בבחינת הראשית שלה, שהיא יראת ה' לחיים. ולהישמר מהיראה הראשונה, שהיא הרצועה הרעה. וע"י זה מיתקן החטא דעצה"ד. %letter 195 .195 ומשום זה כתוב, בראשית, ביראה, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. כי מי שעובר על זו, עובר על כל מצוות התורה. ועונשו של מי שעובר על זו, הוא, שהרצועה הרעה הזו, %break היראה הרעה, מכה אותו. וזהו כמ"ש, והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום, ורוח אלקים. הרי אלו ארבעה עונשים, להעניש בהם את הרשעים. %letter 196 .196 תוהו זה חנק, כמ"ש, קו תוהו. וכתוב, חבל מידה. בוהו זו סקילה, אבנים המשוקעות בתוך תהום הגדול, בשביל עונש הרשעים. %break וחושך זו שריפה, כמ"ש, ויהי כשומעכם את הקול מתוך החושך, וההר בוער באש, עד לב השמיים חושך ענן וערפל. וזוהי אש חזקה, שעל ראש רשעים יחול לשרוף אותם. %break אותם, שאינם מקיימים יראת ה' מטעם מצוות המלך, אלא מטעם יראת עונש, נלכדים בקליפות תוהו, שתמהים למה אינם מבינים מחשבותיו ודברי ה'. וקליפה זו נבחנת לחבל מחנק על צווארו של האדם, המפסיק לו אוויר דקדושה לנשימת חייו. %break וכתוב בפסוק ראשון, קו תוהו. ובפסוק שני כתוב, חבל מידה. ובא זה ולימד על זה. אשר פירושו של קו תוהו הוא חבל מידה. כי כמו שהקו והשיעור של תמיהתו, כך מידת החבל, שהס"א משליך על צווארו וחונק אותו. כמ"ש, מושכי העוון בחבלי השווא. %break ולכן, בוהו זו סקילה. אחרי שכבר ניצוד ע"י הס"א בחבל על צווארו, כבר יש להן כוח לעשות בו כחפצן: או לסקלו, או לשורפו, או להורגו בסיף. סקילה פירושו, שמרוצצים את גולגולתו ע"י תאוות רעות ומחשבות רעות, ומושכים אותו לתהום הגדול להענישו. %break חושך זו שריפה, שעל ראש רשעים יחול לשרוף אותם, שס"א מסובב אותו באש חזק, ההולך ושורף החיוּת דקדושה מהם. %letter 197 .197 ורוח, זהו הרג בחרב. כי רוח סערה היא חרב שנונה, הלוהטת בו. כמ"ש, ואת להט החרב המתהפכת. ונקראת רוח. זהו עונש למי שעובר על מצוות התורה, שכתובות אחר יראה, ראשית, שהיא כלל הכול. כי אחר בראשית, יראה, %break נאמר תוהו ובוהו וחושך ורוח, שהם עונש של ארבע מיתות. מכאן והלאה שאר מצוות התורה. %break כי הס"א שולח בו רוח סערה, שהוא כמו חרב שנונה, המפרידה ראשו מגופו ומסיימת את חייו. וזה עונש למי שעובר על מצוות התורה, שכתובות אחר יראה, ראשית, שהיא כלל הכול. %break שכל המצוות שבתורה כלולות בב' הפסוקים הראשונים, מבראשית, עד, ויאמר אלקים יהי אור. %break והעונש הנזכר, למי שעובר על מצוות התורה, שהוא ארבע מיתות המרומזות בתוהו, בבוהו, בחושך, וברוח, הן כתובות אחר יראה, הנקראת ראשית, המרומז בכתוב, בראשית ברא אלקים. %break ונמצא, שהפסוק הראשון הוא יראה, ראשית, עיקר היראה לחיים. והפסוק השני הוא העונש, למי שאינו דבוק ביראה, ראשית. והם כלל הכול, להיותם השער לאמונת ה'. %page 345 ונמצא, שכל המצוות שבתורה כלולות בה. מכאן והלאה שאר מצוות התורה, מהפסוק, ויאמר אלקים יהי אור, ואילך. כלומר, כל המצוות שבתורה, הן פרטים כולן של מצוות היראה. %break %H המצווה השנייה %break %letter 198 .198 המצווה השנייה זו מצווה, שמצוות היראה נאחזת בה ואינה יוצאת ממנה לעולם. והיא אהבה, שיאהב אדם את אדונו אהבה שלמה. ומהי אהבה שלמה? זוהי אהבה רבה, שכתוב, התהלך לפניי והיֵה תמים. תמים, פירושו, שלם באהבה. %break ושכתוב, ויאמר אלקים יהי אור, זוהי אהבה שלמה, הנקראת אהבה רבה. וכאן היא מצווה, שיאהב אדם את אדונו כראוי. %break כי יש אהבה התלויה בדבר, שבאה מרוב טובה, שהשפיע לו ה', שע"י זה מתדבק בו בלב ונפש. והנה אע"פ שדבוק בה' בתכלית השלמות, מ"מ נחשבת לאהבה בלתי שלמה. %break כמ"ש, את האלקים התהלך נוח. אשר נוח היה צריך סעד לתמוך בו, כי היה נסעד ברוב טובה שהשפיע לו ה'. אמנם אברהם לא היה צריך סעד לתמוך בו, כמ"ש, התהלך לפניי והיה תמים. כי התהלך לפניי, פירושו, בלי סעד, אלא לפניי. %break ואע"פ שלא תדע, אם אבוא אחריך לתמוך בך. זוהי אהבה שלמה, אהבה רבה. שאע"פ שאיני נותן לך כלום, מ"מ תהיה אהבתך שלמה. להידבק בי בכל לב ונפש. %letter 199 .199 אמר רבי אלעזר: אבי, אהבה בשלמות, אני שמעתי פירושה. אמר לו: אמור בני לפני רבי פינחס, כי הוא נמצא באותה המדרגה. אמר רבי אלעזר, אהבה רבה, %break היא אהבה שלמה, שהיא בשלמות משני הצדדים, ואם לא התכללה בשני הצדדים, אין היא אהבה בשלמות כראוי. %break פירוש. שאמר לו לפרש בחינת אהבה רבה לפני רבי פינחס, משום שהוא כבר השיג מידת אהבה רבה כהלכתה, ויבין היטב מה שיאמר. שאהבה שלמה היא בשלמות משני הצדדים, בין בדין ובין בחסד. %break ואפילו הוא נוטל את נשמתך, תהיה אהבתך בה' בשלמות הגמורה, כמו בעת שנותן לך כל טוב שבעולם. %letter 200 .200 בשני צדדים מפורשת האהבה להקב"ה: יש מי שאוהב אותו משום שיש לו עושר, אריכות ימים, בנים סביב לו, מושל על שונאיו, דרכיו יכּוֹנו לו, ומתוך כך אוהב אותו. ואם יהיה לזה ההיפך, %break והקב"ה יהפוך עליו הגלגל בדין קשה, יהיה שונא אותו, ולא יאהב אותו כלל. ומשום זה אהבה זו אינה אהבה שיש לה יסוד. שמתוך ששורש אהבתו מיוסד על דבר משהו, נמצא, אם בטל הדבר, בטלה האהבה. %letter 201 .201 אהבה שלמה, היא אהבה בשני צדדים, בין בדין, בין בחסד ובהצלחת דרכיו. שיאהב את הקב"ה, שאפילו הוא לוקח ממנו את נשמתו. זוהי אהבה שלמה, שהיא בשני צדדים, בחסד ובדין. %page 346 וע"כ, האור של מעשה בראשית יצא, ואח"כ נגנז. וכשנגנז, יצא דין הקשה. ונכללו ב' הצדדים, חסד ודין יחד, שיהיו שלמות. זוהי אהבה כראוי. %break כי האור שנברא בששת ימי בראשית, במאמר יהי אור, חזר ונגנז, שנאמר בזוהר, יהי אור לעוה"ז ויהי אור לעוה"ב. כי נגנז האור מעוה"ז, והוא מתגלה רק לצדיקים לעוה"ב. ולמה נגנז? %break כי עם גניזת האור, יצא דין קשה בעוה"ז, שע"י זה נכללו ב' הצדדים, חסד ודין יחד, שיהיו שלמות, שניתן מקום להתכללות ב' הקצוות כאחת. %break כי עתה תצויר האפשרות לגלות שלמות אהבתו, גם בשעה שנוטל את נפשו ממנו. וניתן מקום להשלמת האהבה. באופן, שאם לא היה נגנז, והדין הקשה לא היה נגלה, הייתה אהבה רבה זו חסרה מהצדיקים, ולא הייתה לה שום אפשרות לבוא פעם לכלל גילוי. %letter 202 .202 לקח אותו רבי שמעון ונישק אותו. בא רבי פינחס ונישק ובירך אותו. ואמר, ודאי הקב"ה שְׁלָחַני כאן. זהו אור הדק, שאמרו לי שנכלל בביתי, ואח"כ יאיר כל העולם. %break אמר רבי אלעזר, ודאי, היראה אינה צריכה להישכח בכל המצוות. כש"כ במצוות האהבה, צריכה היראה להתדבק בה. ואיך היא מתדבקת? כי האהבה היא טוב מצד אחד, בשעה שנותן לו עושר וטוב, אריכות ימים בנים ומזון. ואז צריכים לעורר היראה, %break ולירוא שלא יגרום החטא, ויתהפך עליו הגלגל. ועל זה כתוב, אשרי אדם מפחד תמיד, כי היראה כלולה באהבה. %letter 203 .203 וכך צריך לעורר היראה בצד האחר של דין קשה. כי כשרואה, שדין קשה שורה עליו, יעורר אז היראה, ויירא מפני אדונו כראוי ולא יקשה ליבו. ועל זה כתוב, ומקשה ליבו ייפול ברעה. שייפול בצד האחר, שנקרא רעה. נמצאת היראה שנאחזת בשני הצדדים, %break בצד הטוב והאהבה, ובצד דין הקשה, ונכללת מהם. ואם היראה נכללת בצד הטוב והאהבה, היא האהבה השלמה כראוי. %break כי היראה היא מצווה, הכוללת כל המצוות שבתורה, להיותה השער לאמונת ה'. שלפי התעוררות יראתו, כן שורה בו האמונה בהשגחת ה'. וע"כ אין לשכוח היראה בכל מצווה ומצווה. וכש"כ במצוות האהבה, שצריכים לעורר עימה היראה. %break כי במצוות האהבה, היראה מתייחדת בה ממש. וע"כ צריכים לעורר היראה בב' הצדדים של האהבה, הן באהבה בעת חסד והצלחת דרכיו, והן באהבה בעת דין הקשה. %break וע"כ אומר, צריכה היראה להתדבק באהבה. ואיך היא מתדבקת בה? מורה שלא נטעה בדבריו, במה שאמר, שאהבה שלמה, היא בעת שנוטל נפשו, בעת דין הקשה. ונחשוב, שהכוונה היא, שלא לפחד כלום מפני הדין הקשה, %break אלא רק להתדבק באהבתו במסירות נפש בלי שום יראה. ולכן מבאר, שצריכה היראה להתדבק באהבה. ואיך היא מתדבקת בה? האם גם את היראה צריך לעורר, בעת ההיא, כמו שמעורר את האהבה השלמה? %break והנה חוזר על ב' הצדדים של האהבה, בין בדין ובין בחסד ובהצלחת דרכיו. ואומר, שצריכים לעורר היראה בב' הצדדים של האהבה, שבעת החסד והצלחת דרכיו, צריך לעורר יראה מפני ה', שמא יגרום החטא ויתקרר מאהבת ה'. ונמצא בזה, שכולל היראה באהבה. %break וכן בצד הב' של האהבה, בעת דין הקשה, יעורר יראה מה', ולא יקשה ליבו, ויסיח דעתו מהדין. ונמצא בזה, שגם כאן כולל היראה באהבה. ואם נוהג כן, נמצא תמיד באהבה שלמה, כראוי להיות. %break ועל התכללות היראה באהבה בצד החסד, מביא הפסוק, אשרי אדם מפחד תמיד. ומבאר את המילה תמיד, שמשמע, אפילו בעת שה' עושה טובות עימו, צריך ג"כ לפחד ממנו, שמא יגרום החטא. %break ועל התכללות היראה באהבה בצד הדין, מביא הכתוב, מקשה ליבו ייפול ברעה. שהמשמעות היא, שאין להקשות ליבו בעת הדין, משום סיבה שבעולם, כי אז ייפול לס"א, שנקראת רעה. אלא שצריכים אז לעורר ביותר את היראה, לירוא מפניו, %page 347 ולכלול היראה באהבה שלמה שלו שבעת ההיא. אמנם הן היראה הראשונה, והן היראה השנייה, אינן לתועלת עצמו, אלא רק מפחד, שמא ימעט בעשיית נחת רוח ליוצרו. %break והנה התבארו ב' המצוות הראשונות. שמצווה ראשונה, היראה, כללות כל התורה והמצוות, והיא בראשית, ומתבארת בפסוק הראשון, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. כלומר, שהיראה, ראשית, ממנה יצאו השמיים והארץ, זו"ן, וענפיהם, בי"ע. %break והפסוק השני פירוש עונשה, ארבע מיתות: תוהו חנק, בוהו סקילה, חושך שריפה, ורוח הרג. %break ומצווה שנייה היא אהבה. מתבארת בכתוב, ויאמר אלקים יהי אור. ובה ב' צדדים: צד א', בעושר וטוב, ובאריכות ימים, בנים ומזון. %break צד ב', בכל נפשך ובכל מאודך, בעת שנוטל הנפש והרכוש שלך, תהיה האהבה שלמה, כמו בעת שנותן לך עושר ואריכות ימים. אשר כדי לגלות אהבה זו, נגנז האור של מעשה בראשית. וכשנגנז, יצא דין הקשה. גם צריכים להכליל היראה באהבה בב' הצדדים שלה: %break בצד א' צריכים לירוא, שלא יגרום החטא ותתמעט אהבתו. ובצד ב' צריכים לירוא מפני הגניזה, שזה הדין שה' דן אותו. %break וזהו לפי פשוטם של דברי הזוהר. אמנם כדי להמשיך הביאור בשאר המצוות, צריכים לבאר הדברים בעמקות יתרה, במדרגות עליונות דאצילות. %break ארבע האותיות הוי"ה, חו"ב תו"מ, נקראות בזוהר יראה, אהבה, תורה, מצווה. י', חכמה, יראה. ה"ר, בינה, אהבה. ו', תורה. ה"ת, מצווה. %break וכתוב, בראשית ברא אלקים. זוהי המצווה הראשונה לכולן, ומצווה זו נקראת יראת ה', ראשית. כי פרצוף א"א, הוא הכלל של כל עולם האצילות, המאיר לכל העולמות דרך הלבושים שלו, הנקראים או"א וישסו"ת וזו"ן. והוא נקרא ג"כ חו"ס, %break משום שהחכמה שלו נסתמה בראשו, ואינו משפיע ממנה כלום לעולמות. ורק הבינה דא"א מאירה לעולמות. %break ולפיכך בינה זו נקראת ראשית, להיותה הראשית והשורש לכל העולמות. ונקראת יראת ה', יראת הרוממות, משום שהוא גדול ומושל בכל, העיקר והשורש של כל העולמות, והכול נחשב כאַין לפניו. וממנה יצאו הזו"ן, הנקראים שמיים וארץ. %break וזה ביאור הכתוב, בראשית, עם יראה, ברא אלקים שמיים וארץ, שהם זו"ן. %break וכמ"ש, ראשית חכמה יראת ה'. וכתוב, יראת ה' ראשית דעת. משום שיראה נקרא ראשית. כי המוחין הם חב"ד, אמנם החכמה של המוחין, אינה חכמה ממש דא"א, אלא רק בינה דא"א. כי הבינה דא"א, כשעולה לראש דא"א, חוזרת שם להיות חכמה, %break ומשפיעה חכמה לפרצופים. ונמצא שהבינה, שהיא יראה, היא ראשית אל החכמה. כמ"ש, ראשית חכמה יראת ה'. %break וכן היא ראשית אל הדעת. כי הדעת הוא שורש הזו"ן, שהם מעלים אותה לראש דא"א, לקבל חכמה. וע"כ גם הזו"ן מקבלים חכמה ממנה. כמ"ש, יראת ה' ראשית דעת. %page 348 והמצווה השנייה זו מצווה, שמצוות היראה נאחזת בה, ואינה יוצאת ממנה לעולם. והיא אהבה, שיאהב אדם את אדונו אהבה שלמה. כי החכמה נקראת אהבה, כי י' דהוי"ה עצם הבינה, ג"ר שבה, או"א עילאין, אוירא דכיא, %break ואור החכמה סתום בהן. וגילוי אור החכמה מז"ת דבינה, הנקראות ישסו"ת, ה"ר דהוי"ה. וע"כ הם נקראים אהבה. %break והיא מצווה שנייה, שאחר היראה, משום שחכמה זו אינה מתקבלת מחכמה דא"א עצמה, אלא מהבינה, שהיא יראה. ומצוות היראה נאחזת בה, ואינה יוצאת ממנה לעולם. שהבינה מיוחדת תמיד בחכמה, ואינה נפרדת ממנה לעולם. %break ובכל מקום שיש בינה, נמצאת עימה בהכרח גם חכמה. כי חו"ב דבוקות תמיד זו בזו, ולא תמצא לעולם חכמה בלי בינה, או בינה בלי חכמה. %break ומשמיענו בזה, שאע"פ שנאמר, כי מצווה ראשונה היא יראה, בינה, אל תטעה, שהיא בינה בלי חכמה. וכן במצווה שנייה, שהיא אהבה, חכמה, אל תטעה, שהיא חכמה בלי בינה. אלא שיש חכמה גם במצווה ראשונה, ויש בינה גם במצווה שנייה. %break כי חו"ב כלולות ובאות יחד, ואינן נפרדות לעולם. אלא אנו מכנים אותן לפי השליטה, כי במצווה הראשונה, או"א עילאין, ג"ר דבינה, עצם הבינה, עיקר השליטה היא בינה, וע"כ קוראים לה יראה. ובמצווה השנייה עיקר השליטה היא חכמה, ע"כ אנו קוראים לה אהבה. %break ומהי אהבה שלמה? זוהי אהבה רבה. כמ"ש, ויאמר אלקים, יהי אור. פירוש, כי בראשית, הוא מאמר סתום. ועיקר גילוי של בראשית, מתחיל במאמר, יהי אור, שהוא עליית הבינה, ראשית, אל הראש דא"א, שחוזרת שם לחכמה. %break ואז נקראת חו"ב יחד בשם אהבה רבה. וזהו, יהי אור. כי בינה עלתה לא"א, ומשפיעה אור אל כל העולמות, באהבה רבה, שהיא חו"ב. %break ובשני צדדים מפורשת האהבה להקב"ה: יש מי שאוהב אותו בשביל שיש לו עושר, אריכות ימים, בנים סביב לו, מושל על שונאיו, דרכיו ייכונו לו. ומתוך כך אוהב אותו. ואהבה שלמה, היא אהבה בשני צדדים, בין בדין, ובין בחסד והצלחת דרכיו. %break שיאהב את הקב"ה, שאפילו הוא לוקח ממנו את נשמתו. זוהי אהבה שלמה, שבשני צדדים, בחסד ובדין. וע"כ, האור של מעשה בראשית יצא, ואח"כ נגנז. וכשנגנז, יצא דין הקשה. %break לכן אמר, יהי אור לעוה"ז, ויהי אור לעוה"ב. כי ראה, שאין העוה"ז ראוי להשתמש בו, עמד וגנז אותו בעוה"ב, שלמעלה מפרסא בתוך מעֵי א"א, ששם בחינת עוה"ב, במקום עמידת או"א עילאין, ג"ר דבינה, המסתיימות בחזה דא"א, ששם הפרסא, %break המבדילה בין מים עליונים, או"א עילאין, ובין מים תחתונים, ישסו"ת וזו"ן. כי מהחזה ולמטה דא"א, חשך האור ואינו מאיר עוד. וישסו"ת, העומדים מחזה עד הטבור דא"א, ז"ת דבינה, האור גנוז שם ואינו מאיר בהם. %break ונמצא, שהבינה נחלקה לב' צדדים. כי ג"ר שבה, או"א עילאין, העומדים למעלה מחזה דא"א, מים עליונים, האור מגולה בהם. והזוכה למדרגת או"א עילאין, %break יש לו עושר ואריכות ימים, ובנים כשתילי זיתים סובבים שולחנו, ושולט על שונאיו, דרכיו ייכונו לו, וכל אשר יעשה יצליח. %break אמנם ז"ת דבינה, העומדות למטה מחזה דא"א, מים תחתונים, כבר האור נגנז מהם. והמקבלים מהן, צריכים לאהוב את ה', אפילו נוטל את נפשם. %break וזה עניין ב' צדדים של אהבה, שהן ג"ר וז"ת דבינה, מבחינת הימין שבה, אהבה. וזה נעשה ע"י גניזת האור של מעשה בראשית. והזוכה להיות שלם באהבת ה', באהבה דאו"א עילאין ובאהבה דישסו"ת, זו אהבה כראוי. %page 349 וצריך להכליל את היראה בב' צדדים הללו של אהבה. כי בצד החסד, או"א עילאין, צריכים לעורר היראה, שלא יגרום החטא. וכך בצד האהבה דישסו"ת, צריך לעורר היראה בצד דין קשה, ישסו"ת. כי כשרואה, שדין קשה שורה עליו, יעורר אז היראה, %break ויירא מפני אדונו כראוי. ולא יקשה ליבו, כי חו"ב, שהן אהבה ויראה, דבוקות תמיד זו בזו. ולפיכך יש להכליל בינה, יראה, הן בג"ר דבינה, או"א, והן בז"ת דבינה, ישסו"ת. %break ואז נמצאת היראה שנאחזת בשני הצדדים, בצד הטוב והאהבה, ובצד דין הקשה, ונכללת מהם. ואם היראה נכללת בצד הטוב והאהבה, היא אהבה שלמה כראוי. ויש כאן שניים שהם ארבעה, כי אין אהבה אלא בב' צדדים, שהם ג"ר וז"ת דבינה. %break ואין אהבה שלמה בכל אחד מב' הצדדים, אלא אם יש בכל אחד מהם יראה. כי לא תצויר כלל חכמה בלי בינה, שהיא אהבה בלי יראה. %break %H המצווה השלישית %break %letter 204 .204 המצווה השלישית, לדעת שיש אלקים גדול ושליט בעולם. ולייחדו בכל יום ייחוד כראוי, בו"ק עליונים, חג"ת נה"י דז"א, ולעשותם ייחוד אחד בשש מילים של שמע ישראל, ולכוון הרצון עימהם למעלה. וע"כ צריכים להאריך במילה, אחד, כשיעור שש מילים. %break הזוהר אומר ב' דברים: א. צריכים לדעת, שיש אלקים גדול ושליט בעולם, ב. לייחדו בכל יום ייחוד כראוי. %break כי תחילה צריכים לדעת אותם ב' צדדים, שיש באהבה, שהם או"א עילאין וישסו"ת. שיש אלקים גדול, או"א עילאין, שהוא רב וגדול בחסדים. ושליט בעולם, ישסו"ת, שנקרא שליט, %break שמורה על הדינים שיוצאים מהם, שהאור נגנז מהם ויוצא דין הקשה. כי השם שליט ומושל מורה על דינים. %break הפירוש הוא, שיש לדעת ב' צדדים אלו של אהבה, ולכלול בכל אחת מהם יראה, ויקבל אהבת ה', הן בחסד ובהצלחת דרכיו והן בדין. כי אז נחשב לאהבה שלמה. %break ואח"כ צריכים לייחד בכל יום ייחוד כראוי, בו"ק עליונים. להעלות מ"ן לזו"ן, וזו"ן לישסו"ת. ואז עולים ישסו"ת וזו"ן, ומתייחדים כאחד עם או"א, הנקראים ו"ק עליונים, להיותם מלבישים ו"ק דא"א, שע"י הייחוד הזה מתעלים ישסו"ת במקום או"א למעלה מפרסא דא"א, %break ששם מים עליונים, ואין האור נגנז מהם. וכאשר ישסו"ת מתמלאים באור, אז הם משפיעים לזו"ן, וזו"ן לכל העולמות, ומתגלים החסדים בעולמות. וזהו עניין קריאת שמע (ק"ש). %break והנה שש מילים של שמע ישראל, הן שישה צדדים של זו"ן. וצריכים לייחד את ששת הצדדים של זו"ן, שיתחברו כאחד עם שישה הצדדים העליונים, שהם או"א וישסו"ת. %page 350 וצריכים לכוון הרצון עימהם למעלה, כלומר, לכוון את הרצון ואת נפש רוח נשמה (נר"ן) שיתכללו עימהם במ"ן. %break וכדי לעשותם ייחוד אחד בו"ק דז"א, שהם שש מילים של שמע ישראל, צריכים להאריך במילה, אחד, שצריכים להמשיך החכמה במילה, אחד. כי אור החכמה, הנמשך מא"ס לו"ק עילאין, שהם או"א וישסו"ת, מייחד את ו"ק דז"א באור א"ס. %break כי אחד בגי' י"ג (13), רומז על המשכת אור החכמה. וע"כ צריכים לכוון באחד, המשכת החכמה לו"ק דז"א. %break אמנם בייחוד הזה אין הכוונה להמשיך ג"ר לז"א, אלא רק להגדיל את ו"ק דז"א, ע"י התכללותם בו"ק עילאין. וע"כ צריכים להאריך במילה אחד, כשיעור שש מילים. להאריך, פירושו המשכת חכמה. כשיעור שש מילים, בתוך ו"ק דז"א. שבזה נעשים ו"ק שלו ו"ק דגדלות. %break כי שש מילים של שמע ישראל, הן נגד ו"ק דז"א. וע"י הייחוד הזה, המגדיל אותו בו"ק דגדלות, אפשר אח"ז להמשיך גם ג"ר לז"א. %letter 205 .205 וזהו שכתוב, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. שפירושו, יתכנסו המדרגות שמתחת השמיים אל מקום אחד, להיות בשלמות לו"ק. ועכ"ז, בייחוד של שמע ישראל, צריך לקשור בו היראה, שצריך להאריך בד' שבאחד. %break כי ע"כ ד' שבאחד גדולה. וזהו שכתוב, ותיראה היבָּשה, שתיראה ותתקשר ד', שהיא יבשה, באותו הייחוד. %break הייחוד של שמע הוא להמשיך ו"ק דגדלות. כמ"ש, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. שיתכנסו המדרגות שמתחת השמיים אל מקום אחד, להיות בשלמות לו"ק. כי מקום אחד הוא ו"ק עילאין, ששם מאיר אור א"ס באור החכמה. %break ויתכנסו המדרגות שמתחת השמיים, שהן שישה צדדים של ז"א, שתחת הבינה, הנקראים שמיים בערכו של הז"א, אל מקום אחד, שהם שישה צדדים עליונים, כדי להיות בשלמות לו"ק כראוי, %break שיקבלו גם הם אור החכמה, ויתייחדו ו"ק דז"א. אבל רק בשלמות לו"ק, לגדלות ו"ק בלבד. %break ועכ"ז, בייחוד של שמע ישראל, צריך לקשור בו היראה, שצריך להאריך בד' שבאחד, שהוא היראה התחתונה. כי אהבה שלמה היא אהבה בשני צדדים, בין בדין, בין בחסד ובהצלחת דרכיו. וע"כ האור של מעשה בראשית יצא, ואח"כ נגנז. וכשנגנז, יצא דין הקשה, %break ונכללו יחד שני הצדדים, חסד ודין, שיהיו שלמות. זוהי אהבה כראוי. וגם באהבה זו צריכים לעורר יראה. %break והתבאר, שיש ב' בחינות אהבה ויראה: א. אהבה ויראה עילאין, או"א עילאין, ב. אהבה ויראה תחתונים, ישסו"ת. %break ואין השלמות מתקבלת, אלא ע"י ב' הבחינות יחד. ולפיכך נעשית גניזת האור בישסו"ת, כדי לגלות אהבה תחתונה, אפילו כשנוטל את נפשך, גם אז צריכה היראה להתדבק באותה אהבה תחתונה, ויירא מפני אדונו ולא יקשה ליבו. %break ואז יש לו אהבה ויראה בשלמות. והוא מתדבק באו"א עילאין ובישסו"ת, ומקבל כל הנועם והטוב שבהם. %break מדובר כאן בייחוד של ק"ש. כי אחר שהעלה את הזו"ן, וכלל אותם בשישה צדדים עליונים, להמשיך את האהבה רבה בזו"ן במילה, אחד, שהוא האור שנברא ביום א', במאמר, ויאמר אלקים יהי אור, עכ"ז, בייחוד של שמע ישראל צריך לקשור היראה. %break כי צריך ג"כ לגלות ולהמשיך גניזת האור שנעשה בישסו"ת, כדי להשלים אותו גם באהבה וביראה תחתונות. כי בלי זה לא נקרא שלמות. %break וצריך להאריך בד' שבאחד הגדולה, כי אותיות גדולות הן בתבונה. וע"כ ד' שבאחד גדולה, שרומזת על מקום הגניזה של האור, שנעשה בנה"י דתבונה. וע"כ צריכים להאריך בה, ולכוון בגניזה אשר בה, כדי להידבק גם באהבה וביראה תחתונות. %page 351 כמ"ש, ותיראה היבשה. שתיראה ותתקשר דל"ת, יבשה, באותו הייחוד. %break כי אין שלמות באהבה וביראה עליונות, שנמשכו בשש מילים של ק"ש ע"י המילה אחד, שהוא עניין יהי אור, אלא ע"י אהבה ויראה תחתונות, המתגלות ע"י גניזת האור בנה"י דתבונה, הנקראים ד'. וע"כ כתוב, ייקוו המים אל מקום אחד, %break המשכת אור החכמה אל שש המדרגות של ז"א, שהם מתחת השמיים, ואח"כ כתוב, ותיראה היבשה. שסובב על ד' שבאחד, שצריכים להאריך בה. ולכוון שהיא נעשית יבשה ע"י גניזת האור, %break כדי שתיראה ותתקשר ד', היבשה, התבונה, באותו הייחוד של אור שבאו"א עילאין, שנמשכו בו"ק דזו"ן, כדי להשלים האהבה בשני צדדים. %letter 206 .206 ואחר שנקשרה שם המלכות למעלה, בו"ק דז"א, צריך לקשור אותה למטה, בהמונים שלה, בו"ק אחרים שלמטה במלכות. והם, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (בשכמל"ו), שיש בו שש מילים אחרות של הייחוד. ואז, %break מה שהייתה יבָּשה נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות, ולנטוע אילנות. %break ביאור הדברים. אחר הייחוד העליון שבק"ש, שנקשרה ד' שבאחד למעלה באו"א, צריכים לקשור ד' שבאחד בו"ק אחרים שלמטה, בשישה צדדים של הנוקבא דז"א, %break רחל, העומדת מחזה ולמטה דז"א, שבה כלולים כל שישים ריבוא (600,000) נשמות ישראל, הנקראות ההמון של הנוקבא, ההמונים שלה. %break ואחר שנכלל ז"א באור דאו"א עילאין, וגם התגלה בו הגניזה של התבונה, שזה כמ"ש, ותיראה היבשה, של ד', צריכים להמשיך את ב' הבחינות האלו אל הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה שלו, שהן שש מילים: ברוך, שם, כבוד, מלכותו, לעולם, ועד. %break כי שש מילים אלו, הם כנגד שישה צדדים חג"ת נה"י דנוקבא דז"א. שבשכמל"ו, יש בו שש מילים אחרות של הייחוד. %break ואז, מה שהייתה יבשה נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות. כי כדי לגלות אהבה שלמה, שהיא בשני צדדים חסד ודין, האור של מעשה בראשית יצא ואח"כ נגנז. וכשנגנז, יצא דין הקשה. ונכללו ב' הצדדים חסד ודין יחד, שיהיו שלמים. %break הרי שבגניזה לבדה עוד לא נשלמה האהבה בשני צדדים. אלא רק ע"י דין הקשה, שיצא לאחר הגניזה. %break ולפיכך, מטרם שיצא דין הקשה, הייתה ד' שבאחד יבשה, בלי תועלת, כי יצאה מכלל האור ע"י הגניזה. וגם היראה לא נשלמה בה, כדי שתיתקן באהבה וביראה תחתונות, %break המשלימות לאהבה וליראה עליונות. כי עוד לא נגלה הדין הקשה, שהוא העיקר המגלה את האהבה והיראה התחתונות. %break ואותו הדין הקשה, מקום מציאותו, הוא בעקבים של לאה, שבמקום הראש של רחל. כי ב' נוקבאות יש לז"א: א. מחזה ולמעלה, ונקראת לאה, ב. מחזה ולמטה, ונקראת רחל. %break ונמצאות עקבים של לאה המסתיימות בחזה דז"א, הן נוגעות בראש רחל, העומדת מחזה ולמטה דז"א. ומציאות דין הקשה היא בסיום עקבים של לאה, הנוגעות בתוך הראש של רחל. ולפיכך, אין פעולת דין הקשה אלא ברחל. %break כי אין שום מסך ודין יכולים לגלות שליטתו, אלא רק ממקום מציאותו ולמטה. ונמצא, שאין הגניזה נשלמת למדרגת אהבה ויראה תחתונות, אלא אחר שנמשכת למקום רחל, ששם פועל דין הקשה. %break ואז, מה שהייתה יבשה נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות, ולנטוע אילנות. כי אותה ד' שבאחד, שבמקומה מטרם שנגלה דין הקשה, הייתה יבשה ומקום חורָבָה, שאינה ראויה ליישוב. הנה עתה, אחר שנמשכה לו"ק של רחל שמחזה ולמטה דז"א, %page 352 נעשתה לארץ מוציאה פירות הראויה לנטיעת אילנות, למקום יישוב. כי נגלו בה אהבה ויראה תחתונות בשלמות, המשלימה לאהבה וליראה עליונות, שתהיה האהבה בשני צדדים, אשר רק בדרך זה מתגלה כל הנועם והטוב שבאו"א עילאין. %break כמ"ש, ויקרא אלקים ליבשה ארץ. שהוא באותו הייחוד שלמטה, בבשכמל"ו, שנעשית ארץ, שהוא רצון שלם כראוי. ארץ מלשון רצון. וזהו, ויקרא אלקים ליבשה ארץ. שהמשיך הד' שבאחד אל הנוקבא דז"א, לשישה צדדים שלה, ששם כבר מגולה פעולת דין הקשה. %break ואז הד', שהייתה היבשה וחורבה, נעשתה בנוקבא דז"א, ע"י זיווגה עימו, לבחינת ארץ מוציאה פירות ומקום יישוב. ובזה, קרא אלקים ליבשה ארץ, שהוא רצון שלם כראוי. כי נגלה בה הרצון השלם כראוי, אהבה שלמה. %letter 207 .207 ויקרא אלקים ליבשה ארץ. שבאותו הייחוד שלמטה, בבשכמל"ו, שנעשית ארץ, רצון שלם כראוי. כי ארץ לשון רצון. ע"כ כתוב פעמיים, כי טוב. אחד לייחוד עליון, ואחד לייחוד תחתון. כיוון שהתאחדה המלכות בשני הצדדים, בו"ק דז"א ובו"ק שלה, %break מכאן והלאה, תַדשֵא הארץ דשא. כי נתקנה לעשות פירות ותולדות כראוי. %break פירוש. ייחוד עליון, ייחוד של שש מילים של ק"ש, שהוא בשישה צדדים גדולים עליונים של או"א, מתבאר בכתוב, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. %break ייחוד זה ממשיך אל ו"ק דז"א האור, שנברא ביום א', משישה צדדים של או"א עילאין. וזהו, כי טוב הראשון, הנאמר ביום ג' של מעשה בראשית. %break והייחוד התחתון, ייחוד של שש מילים, בשכמל"ו, שהוא השלמת הד' שבאחד, שאין לה שלמות זולת בשישה צדדים של הנוקבא דז"א, מתבאר בכתוב, ויקרא אלקים ליבשה ארץ, %break ובכתוב, תדשא הארץ דשא. כי בו"ק דנוקבא נעשתה היבשה לבחינת ארץ שמוציאה פירות. ועל הייחוד הזה של ו"ק דנוקבא נאמר פעם שנייה, כי טוב. %break ונמצא, כי טוב הראשון לייחוד העליון, וכי טוב השני לייחוד התחתון. כיוון שהתאחדה המלכות בשני הצדדים, בו"ק דז"א ובו"ק שלה, שני צדדים של אהבה, ע"י ייחוד עליון וייחוד תחתון. מכאן והלאה, תדשא הארץ דשא. כי נתקנה לעשות פירות ותולדות כראוי. %break כי הייחוד התחתון השלים האהבה בשני הצדדים, ונמשכים האורות דאו"א עילאין אל ו"ק דנוקבא, ומשפיעה פירות ותולדות להמונים שלה, שהם שישים ריבוא נשמות ישראל, כראוי להיות. %break %H המצווה הרביעית %break %letter 208 .208 המצווה הרביעית, לדעת כי ה' הוא האלקים. כמ"ש, וידעת היום והשֵבותָ אל לבבך, כי הוי"ה הוא האלקים. שהשם אלקים יהיה נכלל בשם הוי"ה, לדעת שהם אחד, ואין בהם פירוד. %page 353 פירוש. הוי"ה ז"א, ואלקים נוקבא דז"א. וצריכים לייחד הז"א והנוקבא, שיהיו אחד בלי שום פירוד ביניהם. שיתכלל השם של אלקים, הנוקבא, בשם של הוי"ה, ז"א, וגם הנוקבא תהיה בחינת הוי"ה. %break והייחוד הזה הוא המשכת ג"ר לזו"ן. כי הייחוד של ק"ש, המבואר במצווה השלישית, היה להמשכת ו"ק מאו"א לזו"ן. והייחוד המתבאר כאן, הוא להמשכת ג"ר מאו"א לזו"ן. %break וזה הכלל, שהמשכת כל מדרגה שתהיה, אי אפשר להמשיכה כולה בבת אחת, אלא תחילה צריכים להמשיך ו"ק של אותה מדרגה, ואח"כ ג"ר. %letter 209 .209 וכתוב, יהי מארת ברקיע השמיים, להאיר על הארץ. שיהיו שני השמות, הוי"ה אלקים, אחד בלא פירוד כלל, שיהיה נכלל מארת חסר ו', המלכות, אלקים, בשם השמיים, ז"א, הוי"ה, כי הם אחד ואין בהם פירוד. אור שחור, מלכות, באור לבן, ז"א, אין בהם פירוד, והכול אחד. %break וזהו, ענן הלבן של היום, וענן האש של הלילה. מידת יום ז"א, ומידת לילה מלכות, שייתקנו זה בזה בייחוד אחד, להאיר. כמ"ש, להאיר על הארץ. %break ביאור הדברים. הנוקבא נקראת מארת חסר ו', המורה על מיעוט הירח, כמו שלומדים, שתחילה היו ב' המאורות גדולים בקומה שווה. וקטרג הירח, אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד. ואמר לה הקב"ה, %break לכי ומעטי את עצמך. ואז ירדו ט"ת שלה לעולם הבריאה, והיא התמעטה לנקודה תחת היסוד דז"א. %break וצריכים להכליל את המלכות, אחר שהתמעטה, בשם השמיים, ז"א. כלומר, להגדילה בחזרה, שתהיה בקומה שווה עם הז"א פב"פ. צריכים להעלות בחזרה את הנוקבא מעולם הבריאה אל האצילות, ולתקן את הפירוד, שנעשה בין הז"א ובין הנוקבא, בעת מיעוט הירח. %break מיעוט הירח הוא, כי שלט על הנוקבא דין הקשה שבעקבים של לאה. וע"י זה התמעטה עד נקודה, וט"ת שלה נפלו לבריאה. וע"י הייחוד של ק"ש, שבמצווה השלישית, נבנתה הנוקבא בו"ק. %break בייחוד התחתון של בשכמל"ו, משום שע"י כוח הדין שבה, תיקנה את הד' שבאחד, שהייתה יבשה וחורבה, לבחינת ארץ מוציאה פירות ותולדות. %break והשחור שבנוקבא, כוח הדין שבה, שהפיל אותה לנקודה, התעלה לאור ממש. שבכוח הדין דווקא, נבנתה הד' שבאחד, להיות יישוב הארץ ומוציאה פירות. ולולא כוח הדין שבנוקבא, הייתה הד' שבאחד, התבונה, נשארת יבשה וחורבה. %break הרי שכוח הדין שבה, נעשה אור ממש. ונקרא אור שחור, משום שהשחור היה הגורם לאור הזה. והוא גם נבחן לאור ו"ק, אור דחסדים. %break ולפיכך אפשר עתה להמשיך גם אור לבן לו"ק דנוקבא, שפירושו אור חכמה, ג"ר. כי לבן פירושו חכמה. והוא ע"י שמעלים את הזו"ן להיכל או"א עילאין. כי עתה יכולה גם הנוקבא דז"א להתכלל באו"א, כמו הז"א, שהרי כוח הדין שבה התהפך להיות אור ממש. %break ואע"פ שהיא אור שחור, אין זה חוצץ כלל, שלא תוכל להיכלל באו"א עילאין, משום שאור שחור, מלכות, באור לבן, ז"א, אין בהם פירוד, והכול אחד. %break כי בהיות הנוקבא בחינת אור, יכולה להיכלל באור דאו"א. כי אור באור הוא מין במינו, ונחשבים לאחד. ועניין השחור, שהוא הגורם לאור שלה, אינו חוצץ ואינו משפיל אותה עתה כלום, שהרי הוא הגורם לכל מעלתה, שבלעדיו לא הייתה לבחינת אור. %page 354 וזהו ענן הלבן של היום, וענן האש של הלילה. מידת יום ז"א, ומידת לילה מלכות. שע"י הייחוד והתכללות זו"ן באו"א, שז"א נכלל באבא עילאה, והנוקבא באמא עילאה, נעשה ז"א לענן לבן לאור היום, והנוקבא לענן אש לאור הלילה, מידת יום ומידת לילה, %break המיוחדות זו בזו, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. שייתקנו זה בזה בייחוד אחד, להאיר. כמ"ש, להאיר על הארץ, שמידת יום נכללת במידת הלילה, הנוקבא, ביום אחד. ומיתקנים זה בזה, להאיר על הארץ, אל ההמונים של הנוקבא, שבשלושה עולמות בי"ע. %letter 210 .210 וזהו חטא הנחש הקדמוני, שמחבר למטה ומפריד למעלה. ומשום זה גרם מה שגרם אל העולם. כי צריכים להפריד למטה ולחבר למעלה. ואור השחור, המלכות, צריך לייחדו למעלה, %break בז"א, בחיבור אחד, שתתאחד אח"כ המלכות בצבאותיה בייחוד שלה, ולהפרידה מצד הרע. %break כי הייחוד של המשכת ג"ר לזו"ן, הוא רק ע"י שמעלים אותם למקום או"א, שלמעלה מחזה דא"א. שהז"א נכלל באבא והנוקבא באמא. ואז מתייחדים שניהם, והז"א משפיע ג"ר מאבא אל הנוקבא, המלבישה לאמא. %break אבל למטה מחזה דא"א, ששם עמידתם של הזו"ן בקביעות, אסור לעשות הייחוד של המשכת ג"ר לנוקבא. שזה החטא של עצה"ד, אשר הנחש הקדמוני הביא על ידו מיתה לעולם. כי הסית את אדם וחוה לעשות ייחוד זה למטה במקום זו"ן, שלמטה מחזה דא"א, %break שע"י זה פגם גם למעלה. שמחמת זה נפסק הזיווג גם באו"א עילאין. וזהו חטא הנחש הקדמוני, שמחבר למטה ומפריד למעלה. ומשום זה גרם מה שגרם אל העולם. כי חיבר את הזו"ן להשפעת ג"ר בנוקבא למטה במקומם. שעם זה גרם לבני העולם, שהביא עליהם מיתה, %break משום שמפריד למעלה, שזה גרם להפסק הזיווג באו"א, שמשם נמשכים החיים לבני העולם. %break כי בעת שהס"א מתקרב לינוק מהזיווג שלמטה מחזה דזו"ן, ששם מקום אחיזתם, נפסק תכף הזיווג העליון דאו"א, כי הם נפרדים תכף מלהשפיע זה בזה, כדי שלא יירד השפע לס"א. וכל זה היה, כי צריכים להפריד למטה ולחבר למעלה, %break כי צריכים להישמר להפריד זו"ן למטה במקומם, שלא יזדווגו שם למטה בהמשכת ג"ר, ולחבר אותם, רק למעלה, במקום או"א עצמם. %break והאור השחור, צריך לייחדו למעלה, בחיבור אחד. כי האור השחור, הנוקבא דז"א, צריכים להעלותה עם הז"א למעלה לאור הלבן, לאו"א, ולחבר הזו"ן שם בחיבור אחד. וז"א משפיע שפע ג"ר מאבא אל הנוקבא. ואח"ז חוזרת הנוקבא עם השפע שקיבלה אל מקומה למטה, %break ששם נמצאות נר"ן של נשמות ישראל בבחינת מ"ן, ולכן נאמר, שתתאחד אח"כ בהמונים שלה בייחוד שלה. %break היא מתייחדת עם נשמות בני ישראל, הנקראות ההמונים של הנוקבא, בייחוד אחד, ומשפיעה להם, משפע שקיבלה למעלה באו"א. וצריך להפרידה מצד הרע, כי ע"י זה שנמנעים לחבר את הזו"ן במקומם למטה, מפרידים הנוקבא מצד הרע, %break שאין הס"א יכול ליהנות מהשפע. אמנם אם מחברים זו"ן למטה, אז יכול הס"א לקבל את השפע. וע"כ נפרדים או"א למעלה, ומפסיקים את הזיווג שלהם. %letter 211 .211 ועכ"ז, צריך לדעת, אשר אלקים הוי"ה, הכול אחד בלא פירוד. הוי"ה הוא האלקים. וכשהאדם יידע שהכול אחד, ולא ישים פירוד, אז אפילו הצד האחר יסתלק מהעולם, ולא יהיה נמשך למטה. %page 355 עכ"ז, שיש פחד, שלא יעורר הזיווג דזו"ן במקומם, אין להימנע מחמת זה מלעשות הייחוד כהלכתו, במקום או"א. אלא לדעת, שאלקים הוי"ה הכול אחד בלא פירוד. אלא שצריכים להמשיך ייחוד הזו"ן במקום או"א, כדי לייחד הז"א עם הנוקבא כאחד בלי פירוד. %break וכשהאדם יידע שהכול אחד, ולא ישים פירוד, אז אפילו הצד האחר יסתלק מהעולם, ולא יהיה נמשך למטה. כי אם יתעצם האדם להעלות מ"ן, ולהעלות הזו"ן לייחדם במקום או"א כהלכתו, %break הנה לא לבד שלא ייאחז הס"א בשפע, אלא עוד גורם זה להעביר את הס"א, שלא תוכל לשלוט בעולם. %letter 212 .212 כתוב, והיו למאורות, אותיות אור מָוֶת, כי הקליפה הולכת אחר המוח. המוח, אור. הצד האחר, מות. אור הוא בחיבור האותיות במילה מאורות, מות הוא באותיות נפרדות במילה מאורות, וכשאור זה מסתלק משם, מתחברות אותיות הפירוד מות. %break כלומר, כשתיקח אותיות אור, מתוך המילה מאורות, מצטרפות האותיות מות. זה עניין, והיו למאורות. אשר הקליפה עולה ובאה אחרי המוח. מוח אור. ס"א מות. אור בחיבור האותיות. מות בפירוד האותיות. %break פירוש. כוח הדין שבמלכות הוא שורש למציאות הס"א והקליפות, כמ"ש, ומלכותו בכל משָלה. והנה ע"י הייחוד של הזו"ן באו"א להמשכת ו"ק וג"ר, נמצא כוח הדין שבמלכות, מתהפך להיות האור השחור, ע"י המשכת ו"ק בייחוד תחתון של ק"ש. %break ואח"כ מעלים המלכות שנית אל או"א. והאור השחור שלה מתייחד באור הלבן של או"א עילאין. %break ולפיכך נרמז הייחוד הזה בכתוב, והיו למאורות, אותיות אור מות. אור בחיבור האותיות, שע"י המשכת ו"ק וג"ר לנוקבא בחיבור אחד עם הז"א במקום או"א, כמו שהתהפך כוח הדין שבנוקבא להיות אור ממש, כך התבטלו כל הכוחות של הס"א והקליפות, %break הנמשכות מכוח הדין הזה. והקליפה עולה אחרי המוח, שהקליפה מתבטלת מכוח המוחין דנוקבא, כיוון ששורשו של ס"א, כוח הדין שבנוקבא, התבטל במוח הנוקבא ונעשה לאור, הנה בהכרח שגם כוח הקליפה התבטל. %break ונמצא אור בחיבור האותיות, מות באותיות נפרדות. שע"י החיבור דזו"ן, שכוח הדין נעשה לאור, נפרדו אותיות מות, שהן הס"א, שהתבטלו בתוך האור, ונעשה הצירוף מאורו"ת. אור, באמצע בחיבור. ומות בפירוד. אות מ' בתחילת המילה, ואותיות ו"ת בסוף המילה. %break וכשאור זה מסתלק משם, מתחברות אותיות הפירוד מות. בעת שאינו עושה את הייחוד במקום או"א, אלא במקום זו"ן למטה, האור מסתלק משם. כי תכף נפרדים או"א למעלה מזיווגם, ונפסק האור. ויוצאת המילה אור מהמילה מאורות, ונמצאות מתחברות אותיות מות. %break כי אחר יציאת אור מהמילה מאורות, נשאר שם המילה מות. כי האותיות אור כבר יצאו מהמילה, ואינן מפרידות עוד את האותיות מות. וזהו רומז על חטא של אותו הנחש הקדמוני, %break שחיבר למטה במקום זו"ן, וע"כ הפריד למעלה או"א, כי נפסק זיווגם מחמת זה והביא המוות לעולם. %letter 213 .213 מאלו האותיות התחילה חוה, וגרמה רעה לעולם. כמ"ש, ותרא האישה כי טוב. החזירה האותיות של מאורות לאחור, שלקחה משם אותיות ותרא, ונשאר במילה מאורות מ"ו. והן הלכו ולקחו האות ת' עימהן, ונעשה הצירוף מו"ת. וגרמה מוות לעולם. %page 356 הייחוד מתבאר באותיות, יהי מאורות, שהן המשכת ג"ר לזו"ן. כשמייחד אותם למעלה במקום או"א, ממשיך אור בחיבור, שמפריד אותיות מות בהתפשטותו לתוכן. %break ונעשה הצירוף מאורו"ת. ואם מייחדים את זו"ן למטה במקומם, חוזר ומסתלק אור מהצירוף מאורו"ת, ונשאר שם מות בחיבור האותיות. %break ומאלו האותיות התחילה חוה. כי תחילת חטאה של חוה בעצה"ד, מתחיל מאותיות, ותרא האישה כי טוב. שחוה משכה לה אותיות, ותרא, מהמילה מאורות. %break ששמעה בעצת הנחש, לחבר זו"ן למטה במקומם. ופגמה בזה את הצירוף של מאורו"ת. ואז החזירה האותיות של מאורות לאחור. %break כי מתוך שחיברה למטה, גרמה לפירוד או"א למעלה. ונפרדו אותיות של הצירוף או"ר, המפרידות ומבטלות צירוף מו"ת, שבמילה מאורו"ת. ועשתה הצירוף ותר"א, שאותיות אור מפוזרות בה לאחור, %break מתוך הת' שהתמצעה ביניהן. אשר ת' נוקבא דס"א, הנקראת מו"ת, שהתקרבה אל האור, לקבל ולינוק ממנו. %break כי בס"א, הנקראת מו"ת, יש זכר ונוקבא, ס"מ ולילית. שהאות מ' היא הזכר של מו"ת, הנקרא ס"מ, והאות ת' היא הנוקבא שלו, הנקראת לילית. וע"י ששמעה בעצת הנחש לחבר מלמטה, %break תכף התקרבה הנוקבא דמו"ת לינוק מהשפע, והתפזרו אותיות אור לאחור, כצירוף של ותר"א, כי הת' התמצעה בתוך האור ופיזרה אותן. %break ואחר שחוה משכה לה אותיות ותר"א, ממאורו"ת, נשארו מ"ו מהצירוף מאורו"ת, שהן הזכר, הנקרא מ' של מו"ת, ויסוד, ו' של מו"ת. והן הלכו ולקחו האות ת' עימהן, שהזכר של מו"ת, מ"ו, %break שנשאר ממאורות, הלכו אל הנוקבא, ת' של מו"ת, והזדווגו שניהם, והביאו מו"ת על העולם, כמ"ש, ותרא. %break כי הזכר של ס"א, מ"ו, הזדווג בת' של ותר"א, שכבר הייתה בחוה. וזהו עניין, שבא הנחש על חוה והטיל בה זוהמה. שע"י שמיעתה לעצת הנחש, נכנסה בה הת', שהפרידה ופיזרה לאותיות או"ר, %break ועשתה בראייה שלה את הצירוף של אותיות ותר"א, ואח"כ בא הזכר של ס"א, מ"ו, והזדווג עם ת', שכבר הייתה בה בחוה. והתגלה המו"ת בעולם. %letter 214 .214 אמר רבי אלעזר, אבי, למדתי, אחר שחוה לקחה אותיות ותר"א, ממאורות, לא נשאר מ"ו, אלא שנשארה מ' יחידה, משום שו', שהיא תמיד אות של חיים, %break התהפכה למו"ת, שהלכה ולקחה עימה ת', כמ"ש, ו'תיקח ו'תיתן. ונשלמה מילה זו, והתחברו האותיות מו"ת. אמר לו, ברוך אתה בני. %break פירוש. מ' נשארה יחידה, בלי ו', יסוד. כי לס"מ, זכר של מו"ת, לא היה יסוד, כי אל אחר הסתרס. אלא ו', חיים, יסוד של הקדושה, התהפך מהקדושה לקליפה, ונעשה יסוד לזכר של מו"ת. ואחרי שהרוויח יסוד מהקדושה, %break הלכה ו' והזדווגה עם ת'. והתחברו האותיות, מ' עם ת', ע"י ו' שעשק מהקדושה. %break וראָיה מהחטא דעצה"ד, שמתחילים בחיבור ו' ת', שכתוב, ו'תיקח ו'תיתן, כי יציאת הו' לס"א נולדה ע"י החטא דעצה"ד עצמו, מה שלא היה לה מקודם לכן. והסכים רבי שמעון לדבריו. %page 357 %H המצווה החמישית %break %letter 215 .215 המצווה החמישית. כתוב, ישרצו המים שרֶץ נפש חיה. בפסוק הזה יש שלוש מצוות: א. לעסוק בתורה, ב. לעסוק בפרייה ורבייה, %break ג. למול לשמונה ימים ולהעביר משם את העורלה. וצריך לעסוק בתורה ולעמול בה ולהרבות אותה בכל יום, לתקן נפשו ורוחו. %break כי ארבע המצוות הקודמות, הנמשכות מארבעה הימים הראשונים של מעשה בראשית, באו לתקן את המדרגות בעולם האצילות עצמו, שהן ארבע המדרגות חו"ב וזו"ן שבעולם האצילות. %break אשר מצווה ראשונה, הנמשכת מהמילה בראשית, היא יראה, בינה עילאה. יראה, משום שהוא גדול ומושל בכל. כלומר, רק ג"ר דבינה, שנתקנה לאו"א עילאין, המלבישים לא"א מפה עד החזה שלו, הנקראות י' דהוי"ה. %break ומצווה שנייה, הנמשכת מהמאמר, יהי אור, לתיקון ז"ת דבינה, ישסו"ת, באהבה רבה שלמה, שמבחינת הקביעות הן מלבישות לא"א מחזה עד הטבור שלו, למטה מהפרסא שבתוך מעֵי א"א. אמנם במאמר, יהי אור, הנאמר בהן, %break עלו ונעשו פרצוף אחד עם או"א שלמעלה מחזה דא"א. ומשם לראש דא"א. והבינה חזרה שם להיות חכמה, אהבה רבה, ה"ר דהוי"ה. ומהם מושפעים כל המוחין לזו"ן. %break אבל מאו"א עילאין עצמם, ג"ר דבינה, אין זו"ן יכולים לקבל מוחין, כי הם נתקנו בעצמם באוירא דכיא, אור חסדים, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. ומשום זה הם נקראים יראה. כי אהבה רבה, מוחין דהארת חכמה, אינם מושפעים מהם לזו"ן, אלא רק מז"ת דבינה, ישסו"ת. %break אמנם האהבה הרבה שבישסו"ת, אינה מגולה, אלא רק מחזה ולמעלה דישסו"ת, שעומדים אז למעלה מפרסא שבתוך מעֵי א"א. אמנם מחזה ולמטה דישסו"ת, העומדים למטה מפרסא דאו"א, נעשה הגניזה של אור החכמה, שזהו, ויהי אור לעוה"ב, %break ישסו"ת שלמעלה מפרסא. אבל ישסו"ת השניים שלמטה מפרסא, האור נגנז בהם. ובחינת התבונה שבהם נעשית יבָּשה. %break ומצווה שלישית, הנמשכת משני המאמרים שביום שלישי: ממאמר, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותיראה היבשה. וממאמר, תדשא הארץ דשא. לתיקון מוחין דו"ק לזו"ן. %break שהייחוד העליון נמשך לז"א מהמאמר, ייקוו המים. והייחוד התחתון נמשך לו"ק דנוקבא מהמאמר, תדשא הארץ דשא. ומצווה רביעית, הנמשכת מהמאמר, יהי מאורות, לתיקון ג"ר בז"א ונוקבא. %break הרי שעד יום חמישי, כבר נתקנו כל התיקונים, שצריכים או"א וישסו"ת וזו"ן דאצילות. עד שהזו"ן קיבלו ג"ר שבהם, ונעשו ראויים לזיווג פב"פ בקומה שווה. וע"כ מכאן ואילך באות שאר המצוות, שהם תיקונים, הצריכים להמשיך מזיווג הזו"ן פב"פ. %break ומצווה חמישית, ישרצו המים שרץ נפש חיה. בפסוק הזה יש שלוש מצוות. כי עתה צריכים להמשיך השלמות מזיווג זו"ן פב"פ: %page 358 א. להמשיך משם נשמה קדושה, שגם האדם עצמו יזכה לזיווג טהור וקדוש. וזה נעשה ע"י עסק התורה. ב. להוליד נשמות קדושות. ג. לתיקון אות הברית ע"י חיתוך ופריעה. %break לעסוק בתורה, כלומר, להגות בפה אע"פ שלא ידע, כמ"ש, חיים הם למוצאיהם, למי שמוציא אותם בפה. שע"י זה קונה נפש קדושה. ולעמול בה בכל יום, להשתדל ולעשות כל מה שבכוחו, כדי להשיג אותה ולהבינה. שע"י זה קונה רוח קדוש. %break ולהרבות אותה. כלומר, אחר שזכה לתקן נפשו ורוחו, לא יסתפק בזה, אלא צריך להרבות אותה תמיד, שמעלים בקודש ואין מורידים. וע"י זה זוכה לנשמה קדושה. ולכן צריך לעסוק בתורה ולעמול בה ולהרבות אותה בכל יום, לתקן נפשו ורוחו. %break כי ע"י זה שמרבה בתורה בכל יום, ומוסיף תיקון לנפשו ולרוחו, הוא זוכה לנשמה קדושה. שמכיוון שהאדם עוסק בתורה, מיתקן בנשמה אחרת קדושה. כי המרבה בעסק התורה, מלבד שזכה בנ"ר, זוכה ומיתקן גם בנשמה קדושה. %letter 216 .216 מכיוון שהאדם עוסק בתורה, הוא מיתקן בנשמה אחרת קדושה, כמ"ש, שרץ נפש חיה. שפירושו, נפש מהחיה ההיא הקדושה, המלכות. כי כשהאדם אינו עוסק בתורה, %break אין לו נפש קדושה, הקדושה שלמעלה אינה שורה עליו. וכשהוא עוסק בתורה, באותו הרחש שדובב בה, זוכה לנפש חיה, להיות כמלאכים קדושים. %break חיה היא הנוקבא דז"א, בעת הגדלות פב"פ עם הז"א. כי אז נקרא הז"א עה"ח, והנוקבא חיה. וע"י זה שהאדם מעלה מ"ן, ע"י עיסוקו בתורה לשמה, ומזיווג לזו"ן פב"פ, הוא ממשיך מזיווגם נפש קדושה. נפש מהחיה הקדושה, הנוקבא דז"א. %break והאדם משיג זה רק ע"י העלאת מ"ן בעסק התורה. כי כשהאדם אינו עוסק בתורה, אין לו נפש קדושה, כי אין לו חלק בזיווג הקב"ה ושכינתו, שהרי לא העלה מ"ן לייחד אותם. %break וזה ביאור הכתוב, ישרצו המים שרץ נפש חיה. כי התורה נקראת מים. וע"י שמשריץ מ"ן, ע"י התורה, זוכה לנפש קדושה, מהחיה העליונה. ותדע, כי אין האדם זוכה להידבק בהקב"ה, %break מטרם שישיג נר"ן, מהחיה העליונה הקדושה. שנפש נקשרת ברוח, ורוח בנשמה, ונשמה בהקב"ה. %letter 217 .217 כתוב, בָּרכו ה' מלאכיו. אלו הם העוסקים בתורה, שנקראים מלאכיו בארץ. כמ"ש, ועוף יעופף על הארץ, בעוה"ז. ובעולם ההוא, עתיד הקב"ה לעשות להם כנפיים כנשרים, לשוטט בכל העולם. כמ"ש, וקוֹיֵי ה', יחליפו כוח, יעלו אֵבֶר כנשרים. %break כי כתוב, ברכו ה' מלאכיו, גיבורי כוח, עושי דברו, לשמוע בקול דְבָרו. כתוב, עושי, ואח"כ, לשמוע. שמדרך האדם, שלא יוכל לעשות שום שליחות, בטרם שישמע מה שהמשלֵח אומר אליו. משא"כ המלאכים, עושים את שליחותם, %break מטרם שישמעו ויבינו, מה שה' ציווה אותם. כי רצון ה' שולט עליהם, ואין בהם שום דבר חוצץ, שלא יימשכו אחר רצון ה'. וע"כ הם נמשכים אחר ה', כצל הנמשך אחר האדם. ומשום זה עשייתם קדמה לשמיעתם. %break ואלו הם, העוסקים בתורה וממשיכים נפש קדושה, נמצא החומר שלהם, אע"פ שהוא מארץ, הוא מתהפך להיות כמלאכי מרום, ועשייתם קדמה לשמיעתם, שעושים מצוות ה' בכל השלמות, מטרם שמשיגים מה שעושים. להיותם נמשכים גם הם אחר ה', %page 359 כצל הנמשך אחר האדם. כמו, בעת שהרוח מעלה אבק לעיני האדם, הרי הוא סוגר מהר את עפעפיו, מטרם שמחשבתו תרגיש זאת. ותמצא בזה תמיד, אשר עשייתו, שהוא עצימת עיניו, מוקדמים להרגשת מחשבתו באבק המתקרב. %break לכן העוסקים בתורה נקראים מלאכיו בארץ. כי אע"פ שהם בארץ, נעשה גופם כמלאכי מרום, ועשייתם קדמה לשמיעתם. שאינם מרגישים בשכלם, כדי לעשות מצוות ה' בשלמות, אלא עושים המצווה בכל שלמותה, %break מטרם שיספיקו להרגיש במחשבתם, מה שעושים. כדוגמת עצימת העפעפיים, המוקדם להרגשה במחשבה. ולפיכך הם נבחנים למלאכים בארץ. %break ועתיד הקב"ה לעשות להם כנפיים, כנשרים, לשוטט בכל העולם. כי כל עוד שהאדם לא זכה לנפש קדושה, שולטים עליו הס"א, כמ"ש, ואת נפש אויביך יְקַלְעֶנה בתוך כף הקלע. שהולכות ומשוטטות בעולם, ואינן מוצאות מקום לנוח ולהתקשר בו. %break ונטמאות בצד הטמא, שהרי לא נכנס בקדושה, ולא נכלל בה. %break פירוש. כי אי אפשר להידבק בה' ולקיים מצוותיו כראוי, אלא רק אחר שמאמין בשמותיו של הקב"ה, שהוא טוב ומטיב לכל, ורחום וחנון. ואלו, שעוד לא זכו לנפש דקדושה, הרי גם הס"א עוד שולטת עליהם. ולכן הולכות ומשוטטות בעולם, ואינן מוצאות מקום לנוח. %break ובעת שמחשבותיהם משוטטות בעולם, ורואים ההנהגה של ה' בבני העולם, שלפי דעתם אינה כל כך טובה, כפי שצריכה להיות ע"פ שמותיו הקדושים, נמצאים פוגמים בשמותיו הקדושים, ואינם מוצאים מקום מנוחה, שיוכלו להאמין בשמות ה', להתקשר בו. %break ולפיכך, נטמאים בתוך צד הטומאה. כלומר, שבאים לכפירה בה'. וכל זה הוא, שהרי לא נכנס בקדושה, ולא נכלל בה. כי לא זכה בנפש דקדושה, ואינו עושה פעולות להיכלל בקדושה. %break אמנם המתעסקים בתורה והמשיכו נפש קדושה, מתהפך גופם להיות כמלאכים, שזוכים להקדים עשיה לשמיעה כמוהם. וע"כ עליהם כתוב, ועוף יעופף על הארץ. %break שעתיד הקב"ה לעשות להם כנפיים כנשרים, וישוטטו בכל העולם. כי הם משוטטים במחשבותיהם בכל העולם כולו, ורואים הנהגת ה'. %break ועכ"ז, לא לבד שאינם נכשלים בצד הטומאה, אלא שעוד מקבלים כוח להעלות מ"ן, ולהגדיל כוחם תמיד, כמ"ש, וקוֹיֵי ה', יחליפו כוח, יעלו אֵבֶר כנשרים. כי ע"י זה מעלים אבר כנשרים, %break לשוטט בכל מקרי בני העולם. והם מחליפים כוח תמיד, ומעלים מ"ן בכוח אמונתם בייחוד ה', וממשיכים תמיד רוח קדושה מלמעלה. %letter 218 .218 כמ"ש, ועוף יעופף על הארץ. כי התורה, שנקראת מים, ישרצו ויוציאו רחש של נפש חיה, ממקומה של החיה ההיא, המלכות, ימשכו אותה למטה. על זה אמר דוד, לב טהור בְּרא לי אלקים, לעסוק בתורה. ואז, ורוח נכון חדֵש בקרבי. %break מבאר הכתוב, ישרצו המים שרץ נפש חיה. ואומר, מים זו תורה. ישרצו, שיוציאו נפש חיה, ממקומה של חיה, המלכות. ימשכו הנפש הזו למטה, מנוקבא עילאה, הנקראת חיה, לעוה"ז. ועל זה אמר דוד, לב טהור ברא לי אלקים. %break שביקש, שייתן לו ה' לב טהור, לעסוק בתורה, ולהעלות מ"ן. ואז, ורוח נכון חדש בקרבי. ואז יזכה להמשיך רוח נכון ויוכל להידבק בו. %page 360 %H המצווה השישית %break %letter 219 .219 המצווה השישית, לעסוק בפרייה ורבייה. כי כל מי שעוסק בפרייה ורבייה, גורם לאותו הנהר, יסוד דז"א, שיהיה נובע תמיד. ומימיו לא יחדלו, והים, המלכות, מתמלא מכל הצדדים. ונשמות חדשות מתחדשות ויוצאות מאותו האילן. %break וצבאות רבים מתרבים למעלה, עם אותן הנשמות, כדי לשומרן. כמ"ש, ישרצו המים שרץ נפש חיה. זהו אות ברית קודש, הנהר, הנמשך ויוצא מעדן. והמים שלו מתרבים, ורוחשים רחש, וריבוי נשמות, לחיה ההיא. %break כי בהתעוררות מלמטה, יעורר למעלה, וגורם זיווג הקב"ה ושכינתו. ואז הנהר, יסוד דז"א, יהיה נובע תמיד במ"ד, ומימיו לא יחדלו מלהשפיע בנוקבא. והים, הנוקבא דז"א, %break מתמלא מכל הצדדים, מצד של הזיווג להחיות העולמות, ומצד של הולדות נשמות. ונשמות חדשות מתחדשות ויוצאות מהעץ ההוא. %break כלומר, לא נשמות חדשות ממש, אלא נשמות ישנות, שכבר היו באדה"ר, ונשרו ממנו, מחמת החטא דעצה"ד, הן חוזרות ומתחדשות, ע"י אותו אילן, ז"א. ונקראות משום זה נשמות חדשות, כי נשמות חדשות ממש אינן באות לעולם, %break אלא רק אחר גמה"ת של החטא דעצה"ד. וצבאות רבים נאצלים למעלה עם הנשמות האלו. כי עם כל נשמה יוצאים כמה מלאכים. וכמו כן בזיווגים להחיות העולמות, יוצאים ג"כ מלאכים. %break כמ"ש, ישרצו המים שרץ נפש חיה. זהו אות ברית קודש, הנהר, הנמשך ויוצא מעדן. כי שרץ נפש חיה, רומז על יסוד דז"א, הנקרא אות הברית. והוא נהר הנמשך ויוצא מז"א, המלביש לאו"א, עדן, %break להשקות את הגן, הנוקבא שלו. והמים שלו מתרבים ורוחשים רחש. כלומר, מזיווגים דו"ק, הנקראים רחשים. וזהו, ישרצו שרץ. ומבחינת זיווגים דג"ר להולדת נשמות, נאמר, וריבוי נשמות, לחיה ההיא. והיא הנקראת נפש חיה. %letter 220 .220 ועם אלו הנשמות, הנכנסות באותה החיה, המלכות, יוצאים כמה עופות, מלאכים, הפורחים ומשוטטים בכל העולם. וכשנשמה יוצאת לעוה"ז, יוצא עימה העוף שפרח, ויצא עם הנשמה מאותו האילן. כמה מלאכים יוצאים עם כל נשמה ונשמה? %break שניים. אחד מימין ואחד משמאל. אם זוכה, הם שומרים אותו, כמ"ש, כי מלאכיו יצווה לָך לשמורך. ואם לא, הם משטינים עליו. %break אמר רבי פינחס, שלושה מלאכים מגנים על האדם, כשהוא זוכה. כמ"ש, אם יש עליו מלאך מֵליץ אחד מיני אלף, להגיד לאדם יושרו. אם יש עליו מלאך, הרי אחד. מליץ, הרי שניים. אחד מיני אלף, להגיד לאדם יושרו, הרי שלושה. %letter 221 .221 אמר רבי שמעון, חמישה מלאכים הם. כי כתוב עוד, ויחוּנֶנו ויאמר פְּדָעֵהוּ מרֶדֶת שָׁחת מצאתי כופר. ויחוננו, אחד. ויאמר, שניים. הרי חמישה. אמר לו, אינו כן, אלא ויחוננו, זה הקב"ה לבדו, ולא מלאך, כי אין רשות לאחר לחונן אותו, אלא הוא בעצמו. %break יחד עם הנשמות, נולדים ויוצאים כמה מלאכים, הנקראים עופות, המסייעים לנשמות להכרעת כף הזכות. או להיפך, שהם מקטרגים עליהן, ודוחים אותן לכף חובה. %page 361 שהם פורחים ומשוטטים בכל העולם, ורואים השגחת ה' על בני העולם כולו, איך הם מושגחים ממנו, ומודיעים לנשמה. %break ואם הנשמה זוכה, היא מכריעה את עצמה ואת כל העולם כולו לכף זכות. ואם אינה זוכה, מכריעה את עצמה ואת כל העולם כולו לכף חובה. ע"כ שואל, כמה מלאכים יוצאים עם כל נשמה ונשמה? %break והנה רבי פינחס אינו חולק על רבי שמעון, שאומר, שרק שני עופות נולדים עם הנשמה. אלא אומר, כי כל זמן שאין לו אלא אלו שני עופות, אי אפשר לו להכריע את עצמו לכף זכות לגמרי, אלא הוא מטולטל מדין לרחמים ומרחמים לדין. %break אלא ע"י מע"ט, נולד לו מלאך שלישי, ואז זוכה להכריע לכף זכות. ע"כ אמר, שלושה מלאכים מגנים על האדם, כשהוא זוכה. שלא יוכל לזכות, זולת ע"י שלושה מלאכים. %letter 222 .222 ומי שנמנע מפרייה ורבייה, מקטין את הצורה, הכוללת כל הצורות, צורת אדם. וגורם לאותו הנהר, ליסוד דז"א, שמימיו אינם נמשכים, ופוגם ברית הקדוש בכל הצדדים. %break ועליו כתוב, ויצאו וראו בפגְרי האנשים הפושעים בי. בי ודאי. וזהו אמוּר לגוף, ונשמתו אינה נכנסת למסך כלל, למחיצתו של הקב"ה. וגורש מהעולם. %break המלכות נקראת צורה, הכוללת כל הצורות. כי כל הצורות של הנר"ן של צדיקים, ומלאכים של ג' העולמות בי"ע, נמשכות על ידיה, שהם חייליה וצבאותיה. ולכן מי שאינו עוסק בפרייה ורבייה, נמצא ממעט דמות המלכות, ומעכב אותה מלהוציא כל חייליה וצבאותיה. %break כי ע"י התעוררות מלמטה, יוצא כנגדה התעוררות מלמעלה, וגורם לזיווג הקב"ה ושכינתו, להוליד נר"ן ומלאכים בבי"ע. %break ומי שנמנע מפרייה ורבייה גורם לאותו הנהר, ליסוד דז"א, שמימיו אינם נמשכים. שגורם ליסוד דז"א, שלא ישפיע מ"ד לשכינה הקדושה. ופוגם בברית הקודש, בכל הבחינות שלו. %break כי הוא מעכב ב' בחינות הזיווגים, מצד הו"ק ומצד הג"ר. ועליו כתוב, ויצאו וראו בפגרי האנשים, הפושעים בי. %break כי מצוות פרייה ורבייה מגדילה לנשמתו בתמידות. וע"י זה מנצח גם את גופו לנצח, שיעמוד בתחיית המתים. ומי שאינו עוסק בפרייה ורבייה, נמצא עושה את גופו כמו פגר, שנשמתו לא תוכל להיכנס למחיצתו של הקב"ה, והוא נדחה מהעוה"ב. %break %H המצווה השביעית %break %letter 223 .223 המצווה השביעית, למול לשמונה ימים, ולהעביר זוהמת העורלה. משום שאותה החיה, מלכות, היא המדרגה השמינית לכל המדרגות, כשמתחילים מבינה. ואותה הנפש, העפה ממנה, צריכה להיראות לפניה לשמונה ימים, כמו שהיא המדרגה השמינית. %break אין הנוקבא דז"א, נקראת חיה, זולת ע"י עלייתה והלבשתה את הבינה, שהיא מדרגה שמינית של ע"ס מלמטה למעלה. ונקראת גם המלכות, נוקבא דז"א, בשם שמיני, כי עלתה שמונה מדרגות, שממנה עד הבינה, ורק אז נקראת גם היא חיה, כמו הבינה. %page 362 והנה, נפש האדם, שנולדה מהנוקבא דז"א, שנקראת חיה ונקראת שמינית, צריכה להיראות לפני הנוקבא עם התיקונים של מילה ופריעה, ביום השמיני ללידה שלה. ואז נראה וניכר, שהיא נפש מאותה חיה קדושה, ולא מצד אחר. %break כי אז, בכוח המילה והפריעה, נדחה ס"א לגמרי מנפש אדם, ויכולה לקבל שלמות אורותיה של החיה ההיא. וזהו, ישרצו המים. ובזה מקבלת מ"ד עילאין מזו"ן, ונשלמת במים האלו. %letter 224 .224 ואז נראה ודאי שהיא נפש חיה. כלומר, נפש של אותה החיה הקדושה, מלכות, ולא מצד האחר. כמ"ש, ישרצו המים, יתרשמו מי זרע הקדוש ברושם של נפש חיה. וזהו הרושם של אות י', הנרשם בבשר קודש, יותר מכל שאר רשימות העולם. %break פירוש. כי מבאר הכתוב, ישרצו המים שרץ נפש חיה, מלשון, התרשמות והצטיירות, שע"י המילה והפריעה מצטיירים ומתרשמים מ"ד עילאין, המושפעים לנפש אדם, ברשימה ובציור של הנוקבא, הנקראת נפש חיה. %break והנה עולם עליון, בינה, נרשם ונחתם עם אות י'. ועולם תחתון, מלכות, נרשם ונחתם עם אות ה'. ובעת שהמלכות, הנוקבא, עולה ומלבישה על עולם עליון, בינה, אז יוצאת ה' ממנה, מן מ"ה, %break ובמקומה נכנסת י', כמו הבינה, מ"י. וזהו הרושם של אות י', הנרשם בבשר קודש, יותר מכל שאר רשימות העולם. %break כי ע"י המילה והפריעה, יוצאים גם מהאדם כל הרשימות של העוה"ז, שהם מבחינת אות ה'. והרושם של אות י' באה במקומה, כמו שנעשה בנוקבא, שעלתה לבינה. וכיוון שבשר הקודש של היסוד נחתם באות י', יכול גם האדם לקבל נפש חיה שלמה מהנוקבא הקדושה. %letter 225 .225 ועוף יעופף על הארץ. זהו אליהו, העף כל העולם בארבע עפיפות, כדי להיות שם באותה ברית מילה הקדושה. וצריך לתקן לו כיסא, ולהזכיר בפיו, זה כיסא של אליהו. ואם לא, אינו שורה שם. %break כאן מבאר הפסוק, ועוף יעופף, על אליהו, העף כל העולם בארבע עפיפות. ולהלן מבאר הפסוק, ואת כל עוף כנף למינהו, על מלאכים שעפים ושטים בעולם בשש עפיפות. כי כאן מבאר בסוף הפסוק, שכתוב, על הארץ, %break שאין לפרשו אל מלאכים עליונים, כי הם אינם בארץ. וע"כ הכרח הוא, שהוא אליהו. %break יעופף על הארץ, זה אליהו, הנמצא תמיד בארץ. שאליהו נמשך מנוקבא דז"א, ונמצא עימה תמיד. ואליהו אינו נמצא מצד או"א, שהרי הוא עף בארבע עפיפות, שמורה שהוא מנוקבא, שמחזה ולמטה, ששם רק ד"ס. %break כי המלאכים מצד או"א. ע"כ הם נמצאים רק בשמיים, ויש להם ו"ק חג"ת נה"י. וע"כ כשבאים לארץ, לעשות שליחותם, עפים בשש עפיפות. כי הם מתלבשים בו"ס. אבל אליהו אינו נמצא מצד או"א, %break אלא מצד המלכות. ונמצא תמיד בארץ. ולפי שלמלכות ד"ס מז"א, תנה"י, שמחזה ולמטה שלו, ע"כ הוא עף כל הארץ רק בארבע עפיפות, בהתלבשות ד"ס תנה"י. %break וכיוון שהכתוב אומר, ועוף יעופף על הארץ, הרי שאינו חל על מלאכים, אלא על אליהו, שהוא בארץ. משא"כ הפסוק, ואת כל עוף כנף למינהו, שלא נזכר שם על הארץ, חל על המלאכים, שהם מצד או"א, שעפים כל העולם בשש עפיפות. %page 363 ואליהו עף כל העולם בארבע עפיפות, כדי להיות שם באותה ברית מילה הקדושה. כי משום שאמר אליהו, קנוא קינאתי לה', כי עזבו בריתך בני ישראל, אמר הקב"ה לאליהו, בכל מקום שירשמו בניי רשימה קדושה הזו בבשרם, אתה תזדמן שם. %break והפה שהעיד שישראל עזבו ברית, הוא יעיד שישראל מקיימים הברית. ואליהו נענש לפני הקב"ה, משום שאמר דברי האשמה על בניו. כמ"ש, כי עזבו בריתך בני ישראל. %break ודאי שאין להבין הדברים לפי פשוטם, שאליהו התחייב להיות על כל ברית מילה בבני ישראל, מטעם עונש, על שאמר דברי האשמה על ישראל. ועוד, איך נאמר כאן, שצריכים להזמין אותו ולהזכיר בפיו, זה כיסא של אליהו. ואם לא, %break אינו שורה שם. ואם הוא מוכרח להיות על ברית המילה מטעם עונש, הלוא הוא מוכרח להיות שם. ולמה צריך לעדות של אליהו, שיעיד לפניו, שבני ישראל מקיימים ברית מילה? %break והאם אין הכול גלוי לפני ה'? אלא סוד גדול ונורא הסתירו כאן תחת מֶתֶק לשונם, כדרכם תמיד. %break והעניין תבין עם המובא בזוהר. פתח רבי אילעי ואמר, תמים תהיה עם ה' אלקיך. מה ההבדל בין תם לתמים? באברהם כתוב, התהלך לפניי והיֵה תמים. יעקב, שנשלם יותר, כתוב בו, ויעקב איש תם. משום שלא נשאר בו פסולת כלל, כי היה בו פריעה. %break במה עשה פריעה ונטהר מאותו פסולת? כי אותו מקום המתקיף את הפסולת שבפנים, הנמצאת במקום שהפריעה שורה, הוא שור, שהוא צורת השמאל של הכיסא שלו. %break כי יש במרכבה של הכיסא, פני אריה מהימין ופני השור מהשמאל. והשור נקרא שור תם. כי במרכבה של הכיסא יש רושם הברית. ומשום זה נקרא השור הזה, שור תם. ויעקב אחוז בתוכו. %break ובשור הזה עשה פריעה, והעביר הזוהמה של הפסולת לגמרי. משום שיש שור מוּעד מצד העורלה והפריעה, וכמה בעלי דין יוצאים ממנו, עד המדרגה התחתונה, הנקראת שאי"ה. %break וכולם יוצאים מאותו שור מועד, בחיבור חמור הרע, דין הקשה דמנעולא. ויעקב איש תם, פירושו, בעלה של התם ההוא. %break ביאור הדברים. ד' קליפות: רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת, ונוגה לו סביב. ג' הראשונות הן קליפות טמאות כולן, אבל קליפת הנוגה חציה טוב וחציה רע. ובעת ששלושת הקליפות דבוקות בה, %break נעשית כולה רע. ובעת שנפרדת מהן ומתדבקת בקדושה, היא נעשית כולה טוב. %break ומקומן של ד' קליפות אלו הן בסיום הפרצוף, שהוא בסיום היסוד, שיש שם ב' עורות זה על זה, העור הראשון נקרא עורלה, ובו כלולות ג' הקליפות הטמאות: רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת. והעור השני נקרא עור הפריעה, קליפת נוגה, שחציה טוב וחציה רע. %break והנה אדה"ר נולד מהול, כי לשלושת הקליפות הטמאות לא הייתה שום אחיזה בו, והיה בו קליפת הנוגה לבד, עור הפריעה, והייתה גם היא כולה טוב, להיותה נבדלת משלושת הקליפות הטמאות, והתדבקה בקדושה. %break אלא בחטא דעצה"ד בפיתוי הנחש, הכלול משלושת הקליפות הטמאות, משך עליו את העור השני, שהוא העורלה. כמו שלומדים, אדה"ר מושך בעורלתו היה. %break וכמ"ש, והוּעַד בבעליו ולא ישמרנו, השור ייסקל וגם בעליו יומת. כי בעת שהעורלה קפצה עליו והתחברה ביסוד שלו, תכף פרחה ממנו הנשמה דאצילות, ונפל לעשיה, ונגזרה עליו מיתה. %page 364 ונאמר, שיש שור מועד מצד העורלה והפריעה. כי מחמת שהועד, שלא לאכול מעצה"ד, ולא נשמר, ואכל, ע"כ קפצה עליו העורלה. ונטמאו ב' העורות יחד. כי גם עור הפריעה, שהוא נוגה, נטמא מכוח חיבורו ודבקותו בעורלה, שהן ג' קליפות הטמאות. %break אמנם יש הפרש ביניהם, כי עור הפריעה נקרא שור תם, ולא מועד, מטעם היותה בקדושה גמורה, מטרם חטא דעצה"ד, ונטמא רק ע"י העורלה, שהתדבקה בו. ולפיכך יש ב' תיקונים מיוחדים מילה ופריעה. %break כי בשור המועד כתוב, השור ייסקל. וכן העורלה צריכים להעביר ולחתוך מהקדושה, ולזרוק אותה לעפר. אבל בשור תם כתוב, וחצו את כספו. וכן עור הפריעה, %break יש להניחו בקדושה מחובר ליסוד, אלא שצריכים לחצות ולקרוע אותה לכאן ולכאן, שבזה מתגלים המוחין בחזרה אל הפרצוף, ונגלה בשר קודש. %break ובשור הזה עשה פריעה, והעביר הזוהמה של הפסולת לגמרי. כי ע"י שחוצים העור לכאן ולכאן מסביב היסוד, מתבטלת והולכת כל הזוהמה, שקיבל עור הפריעה מכוח חיבורו הקודם בעורלה, והמוחין שהסתלקו מחמת העורלה יכולים לחזור ולהתגלות. %break אמנם אין זה מספיק עוד להחזיר כל המוחין, שהסתלקו מאדה"ר מחמת החטא דעצה"ד. שהרי כתוב, וגם בעליו יומת, אע"פ שייסקל השור. והוא מטעם כוחו הגדול של שור המועד, שהוא הס"מ המקטרג, מכוח הכתוב, והועד בבעליו ולא ישמרנו. %break וכדי לתקן זה, נטל אליהו על עצמו אותו דבר האשמה של הס"מ, וקטרג על בני ישראל, במקום הס"מ, כמ"ש, כי עזבו בריתך בני ישראל. ונמצא בזה, שסתם פיו של הס"מ, והתבטלה שליחותו של הס"מ, משום שאליהו קיבל על עצמו את שליחותו. %break ואז יש לו כוח גם להיעשות סנגור אח"כ, בעת שרואה שבני ישראל מקיימים ברית. %break וזה הטעם, שאליהו צריך להיות בכל ברית מילה, משום שהפה שהעיד שישראל עזבו ברית, הוא יעיד שישראל מקיימים הברית. כיוון שהוא נטל על עצמו כוח הקטרוג של הס"מ על בני ישראל, לאמור שישראל עזבו ברית, כמ"ש, והועד בבעליו ולא ישמרנו, %break משום זה יש לו כוח להעיד, שמקיימים הברית. ואז יוצא לגמרי כוחו של השור המועד. וכל המוחין, שהסתלקו בסיבת שור המועד, יכולים לחזור ולהתגלות. %break ולכן מלבד כיסא הסנדק, שעליו נעשים המילה והפריעה, יש לתקן עוד כיסא שני, לצורך אליהו. ולמה אינו מספיק כיסא אחד לשניהם? כי הכיסא בכל מקום הוא תחילת התיקון, להשראת עליון בתחתון. %break והמוחין, המתגלים ע"י המילה והפריעה, והעדות של אליהו על קיום הברית, הם ב' דברים מיוחדים. כי שיעור המוחין, המתגלים ע"י הפריעה, הם מבחינת שור תם, שלא נודע כי שור נַגָח הוא. שזו החזרת הנוגה לקדושה, ע"י וחָצו את כספו. %break ועדותו של אליהו, הוא להעביר את רעתו של שור מועד, שהוא כוחם של שלושת הקליפות הטמאות עצמן, ולסתום פיהם, שלא יוכלו לקטרג. ולפיכך צריכים לשני כיסאות: %break א. כיסא ה', הכיסא של הסנדק, להשראת עצם המוחין ע"י המילה והפריעה, ב. להשראת הארת אליהו, הסותם פיהן של הקליפות, שלא יוכלו לקטרג, והוא כיסא אליהו. %break ויש להבין מהו החוב הגדול להזכיר בפה, זה כיסא של אליהו. ואם לא, אע"פ שהכינו לו כיסא, לא יבוא שם. כי כמ"ש, מה לך פה אליהו, שזהו פיו של אליהו. וברית קודש הוא פֶה ה'. %page 365 הרי שיש הפרש בין ברית קודש, המוחין המתגלים ע"י המילה והפריעה, שזה פה ה', ובין הפה של אליהו עצמו. %break וכדי להבין זה, יש להעמיק יותר בעניין סתימת פה של השור המועד, שלא יקטרג על ישראל, אחר החזרת המוחין, ע"י המילה והפריעה. כי מלבד העדות של אליהו, צריכים עוד לתיקון מיוחד, הנעשה ע"י זריקת העורלה אל העפר. %break ונאמר בזוהר, בעת שהאדם נימול לשמונה ימים, שכבר עבר עליו יום השבת, מלכות במוחין דאו"א, הנקראת קודש, הנה עורלה שחותכים ומשליכים לחוץ, רואה אותה הס"א, שנותנים לה חלק מאותו הקורבן של ברית המילה. %break וע"י מתנה זו היא מתהפכת מקטגור להיות סנגור על ישראל לפני הקב"ה. %break ביאור הדברים. כי מטבע הרוחניים, שנכללים זה בזה, וכיוון שהעורלה הייתה פעם דבוקה ביסוד, נמצא שבעת שחותכים אותה מהיסוד, נוטלת עימה חלק מהקדושה. וכיוון שאנו משליכים את העורלה אל החיצוניים, הרי הם יונקים ע"י זה איזו הארה מהמוחין, %break המתגלים ע"י המילה והפריעה. וע"כ אינם רוצים עוד לקטרג על ישראל, ולהשבית את המוחין האלו, כי גם הם יפסידו את חלקם, שלוקחים מאלו המוחין. וע"כ נעשים סנגור על ישראל, לקיים בהם המוחין. %break ולפיכך, אין אליהו סובל תיקון זה. כי אע"פ שהם מפסיקים מלקטרג על ישראל, אמנם הם לוקחים בעד זה חלק מהקדושה. וכדי לתקן זה, נטל אליהו כל הקטרוג על עצמו, ואינו רוצה כלל לפייס אותם, ע"י נתינת חלק מקורבן של קדושה. %break לפיכך, אע"פ שהס"א כבר פסקה מלקטרג, ונעשית סנגור, הרי אליהו עצמו מקטרג עוד, כדי לעקור כוחו של הס"א לגמרי, ולהפרידו מהקדושה. ולפיכך צריכים פה של אליהו, נוסף על פה ה', שמתגלה ע"י המילה והפריעה, המשאיר חלק מהקורבן לס"א. %break כי פי אליהו עוקר את הס"א לגמרי, ע"כ נאמר, והפה שהעיד שישראל עזבו ברית, הוא יעיד שישראל מקיימים הברית. %break וזה שצריכים להזכיר בפיו, זה כיסא של אליהו. שצריכים להזכיר ולהמשיך הפה של אליהו על הכיסא שלו, ולא יסתפק בפה ה', המסלק ג"כ את הקטגור והופכו לסנגור, שהרי נשאר מחויב לתת חלק לס"א. %break אבל ע"י הפה של אליהו, הוא מסלק את הקטגור, ואינו צריך לתת לו שום פיוס על זה. %break ואם האדם אינו מתאמץ, להמשיך בפיו את הפה של אליהו, על הכיסא שלו, אינו שורה שם. כי צריכים להמשיך אותו. ואין שאלה, איך אפשר שהפה של אליהו יתקן יותר מפה ה', כי זה, אשר ברא אלקים לעשות. כי ה' התחיל הבריאה, באופן שיכול האדם במע"ט שלו לגמור אותה. %letter 226 .226 ויברא אלקים את התנינים הגדולים. תנינים הם שניים. ואלו הם עורלה ופריעה. כריתת העורלה, ואח"כ פריעה. והם זכר ונקבה. ואת כל נפש חיה הרומשת. זהו הרושם של אות ברית קודש, %break נפש חיה קדושה. אשר שרצו המים, מים העליונים, שנמשכו אליו, לאות הרשום הזה. %break התנינים הם לווייתן ובת זוגו. וכנגדם הם עורלה ופריעה, שהם נחש בריח ונחש עקלתון, זכר ונקבה. כי עורלה היא נחש בריח, זכר, שצריכים להעבירו ולהשליכו לעפר. ופריעה היא תיקון, להעביר את רעת נחש העקלתון, הנקבה. %break כתוב, ואת כל החיה הרומשת. רמז על הרושם של אות ברית קודש. כי ע"י הפריעה, שחוצים את עור הפריעה לכאן ולכאן על היסוד, מתגלה הרושם של י', %page 366 סיום העולם העליון, הנקרא חיה. וע"כ נקרא רושם של נפש חיה קדושה, שעליו כתוב, ואת כל נפש החיה הרומשת. %break אשר שרצו המים, מים העליונים, שנמשכו אליו, לאות הרשום הזה. כלומר, המ"ד של העולם העליון, או"א עילאין, הנקראים חיה, שנמשכים רק על הרושם של י'. ויוצאת אות ה' מן מ"ה, ובמקומה נכנסת י', ונקרא מ"י, כמו הבינה. %letter 227 .227 ומשום זה נרשמו ישראל ברושם קדוש וטהור למטה, כמו שהרשימות הקדושות שלמעלה, כדי להכיר בין צד קדוש לצד האחר. כך ישראל רשומים, כדי להכיר, בין קדושת ישראל לעמים עכו"ם, %break הבאים מצד האחר. וכמו שרשם את ישראל, כך רשם את הבהמות והעופות שלהם, להבדיל ביניהם לבין הבהמות והעופות של העמים עכו"ם. אשרי חלקם של ישראל. %break כן נרשמו בהמות ועופות שלהם. כי יחס האדם אל שאר הבריות שבעולם, הוא כיחס הכלל אל הפרטים שלו. כי האדם כולל בגופו כל בריות העולם בכלל אחד. וכל ברייה פרט אחד, העומד בפני עצמו, שנפרט מצורת האדם. %break ולפיכך, כמו שנבדלו ישראל מאוה"ע מבחינת האדם שבהם, הנה אותו החילוק נוהג ג"כ בפרטים שלהם, שהם בהמות ועופות. והסיבה, שהזכיר דווקא בהמות ועופות, הוא משום שהכתוב מזכיר אותם. אבל הוא הדין בשאר בריות, הנפרטים מישראל ומאוה"ע. %break %H המצווה השמינית %break %letter 228 .228 המצווה השמינית, לאהוב את הגֵר, הבא להימול ולהיכנס תחת כנפי השכינה. והמלכות מכניסה תחת כנפיה, אותם המפרידים עצמם מצד האחר הטמא, ומתקרבים אליה, כמ"ש, תוצֵא הארץ נפש חיה למינה. %break עניין כנפי השכינה הוא עניין ארוך ועמוק מאוד, אבל אבאר אותו לפי הצורך, להבין המאמר שלפנינו. כי המלכות, הנוקבא דז"א, נקראת שכינה, מבחינת הגילוי, שאינה מסתלקת מאיתנו, %break אפילו בזמן שאנחנו רחוקים ממנה ביותר. כמו שלומדים, בכל מקום שגלו, שכינה עימהם. וכמ"ש, השוכן איתם בתוך טומאותם. %break ומבחינה זו נקרא הז"א שוכן, והנוקבא שכינה. ואין גילוי זה, אלא רק כשזו"ן פב"פ בקומה שווה. כי אז הארת הזיווג גדולה מאוד, עד שמתגלה הייחוד גם על המקומות הרחוקים והמצומצמים ביותר. %break ונודע, שבניין הגדלות של זו"ן, אינו בא בבת אחת. אלא תחילה נבנה הקטנות דזו"ן במוחין דו"ק, ואח"ז ממשיכים הגדלות. וזה נוהג בכל המדרגות של הזו"ן. ולא עוד, %break אלא אפילו כשיש לזו"ן מוחין דגדלות, אין המוחין דקטנות בטלים, כי גם הם צריכים לסייע אל הזיווג של מוחין דגדלות. והם נקראים אז בשם כנפי השכינה. %page 367 כמ"ש, והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על הכַּפורת. ועיקר תשמישם, הוא לפרוש כנפיהם ולכסות על הארת הזיווג דגדלות. באופן, שגם הרחוקים ביותר, יוכלו לקבל מאור הזיווג, ולא יגיע ע"י זה משהו אל הקליפות. %break כי אותם שאינם בטהרה הגמורה, נדחים תמיד מאור הקדושה, מפחד שלא יעבירו השפע אל הקליפות. אמנם עתה, ע"י הכיסוי של הכנפיים, יש שמירה גדולה אל השפע, עד שאפילו הקרובים ביותר לקליפות, לא יוכלו להיכשל ולהוריד השפע לקליפות, כי הכנפיים מגנות עליהם. %break ולפיכך, הבא להתגייר ולהימול, מאחר שגופו בא מבחינת עורלה, שאבותיו לא עמדו על הר סיני, ולא פסקה מהם זוהמת הנחש, מ"מ יש לנו כוח להעלותו לקדושה עליונה, ע"י העלאת מ"ן לזיווג הגדול דזו"ן פב"פ, ששם שולטים כנפי השכינה, %break שפורשים כנפיהם, ומכסים על אור הזיווג. ואז אנו יכולים ג"כ להעלות שם נפש הגֵר. ומתקדש באור הזיווג הזה. ואע"פ שאינו טהור לגמרי, יכול בעת הזו לקבל מהארת הזיווג. %break כי הכנפיים מגנות עליו, שלא יעבור השפע אל הקליפות, אע"פ שהוא קרוב אליהן. ונאמר, תחת כנפי השכינה, משום שאינם יכולים לקבל אלא רק מאור המלכות בלבד, ורק מהכנפיים שלה, חיצוניות המלכות. אבל לא מגוף השכינה, ומכ"ש מז"א עצמו. %break ומלכות מכניסה אותם תחת כנפיה. ואין לשאול, שקודם אמר, להיכנס תחת כנפי השכינה. משמע שאנו צריכים להעלות הגר תחת כנפי השכינה. וכאן אומר, שהיא מכניסה תחת כנפיה. %break משמע שהשכינה עצמה מעלה אותם אליה. והעניין, שאפשר לקרב את נפש הגר רק בזיווג דגדלות, כי רק אז כנפי השכינה סוככים על הארת הזיווג. %break וע"כ אנו צריכים מקודם להעלות מ"ן, לעורר הזיווג דגדלות הזה, ולהמשיך הארת הזיווג לנשמתנו, אשר אז השכינה פורשת כנפיה וסוככת על אור הזיווג, ומכניסה אליה תחת כנפיה את נפש הגר. %break ונמצא, שמתחילה אנו מעלים את נפש הגר ע"י המ"ן שלנו. ואחר שעלה, השכינה מקבלת אותו תחת כנפיה. %letter 229 .229 ואין לומר שנפש חיה זו, הכלולה בישראל, נועדה לכל. אלא כמ"ש, נפש חיה למינה. לישראל ולא לגֵרים. כמה מסדרונות וחדרים זה לפְנים מזה, יש לה לארץ הזו, שנקראת חיה, תחת כנפיה. %break פירוש. אי אפשר להעלות את נפש הגר, אלא בעת שאנו מעלים מ"ן לזיווג דגדלות, ואנו ממשיכים לעצמנו הארת נשמה מהזיווג הזה. אשר אז נוהגת פרישת כנפי השכינה, ששם מתעלה נפש הגר, ומקבל גם הוא מאור הזיווג. %break ולכן, אין לומר, שנפש חיה זו הכלולה בישראל, נועדה לכל. שמא תאמר, שגם הגר מקבל מאותו אור הזיווג דנפש חיה, שישראל המשיכו להארת נשמתם. %break אלא כמ"ש, נפש חיה למינה. שהגרים מקבלים מהארת הזיווג, השייך למין שלהם. רק מבחינת החיצוניות של הזיווג, ולא מפנימיות, השייך רק לישראל. %break הכנפיים הם ו"ק מעת קטנות, המשמשים גם בעת הזיווג דגדלות, לכסות על אור הזיווג. ובו"ק יש חג"ת נה"י. חג"ת נקראים חדרים, לשבת בהם. נה"י נקראים מסדרונות, שער וכניסה אל החדרים, ובהם עצמם אין לשבת, כי אינם משמשים אלא כניסה ויציאה בלבד. %break כי עיקר חג"ת הוא ת"ת, קו אמצעי שלהם, שהוא כלי גמור ובית קיבול לאור חסדים. ועיקר נה"י הוא יסוד, קו אמצעי, שאין בו בית קיבול לעצמו, ומשמש דרך לעבור בו ולהעלות או"ח. וע"כ נקראים הנה"י בשם מסדרונות. %page 368 וכמה מסדרונות וחדרים זה לפנים מזה, יש לארץ, שנקראת חיה, תחת כנפיה. כיוון שצריכה להכניס תחת הכנפיים שלה גרים משבעים אומות, ע"כ מוכנים להם כמה חדרים בחג"ת דכנפיים, %break וכמה מסדרונות בנה"י דכנפיים. שבחינת נפש מקבלים ממסדרונות, ובחינת רוח מחדרים. %letter 230 .230 לכנף הימנית של המלכות שני מסדרונות, שמתחלקים מכנף זו לשתי אומות אחרות, הקרובות לישראל בייחוד, להכניסם לתוך אלו המסדרונות. ותחת הכנף השמאלית יש שני מסדרונות אחרים, %break שמתחלקים לשתי אומות אחרות, שהן עמון ומואב. וכולם נקראים נפש חיה. %break מקודם נאמר, שיש כמה מסדרונות. וכאן נאמר, רק ב' בימין וב' בשמאל. העניין הוא, כי כאן מדובר רק על הכוללים לבד, שיש שני מסדרונות בימין כוללים, לבחינת האומות השייכות לימין. וכן יש ב' מסדרונות כוללים בשמאל, לאומות השייכות לשמאל. %break שתי אומות מצד ימין, כוללות לכל האומות שמצד ימין, שמתייחסות לשני מסדרונות הכוללים שבכנף ימין. ולא פירש הזוהר מי הם. ושתי אומות מצד שמאל, כוללות לכל האומות שמצד שמאל, שהן עמון ומואב. והן מתייחסות לשני מסדרונות הכוללים שבכנף שמאל. %break וכולם נקראים נפש חיה. כל נפשות הגרים, הבאות מכל האומות, נקראות בשם נפש חיה. וזה משום שאינם יכולים לקבל, אלא רק מזיווג דגדלות דזו"ן, שאז הזו"ן במקום או"א עילאין. ואז נקראת המלכות נפש חיה, מטעם היות בה מאור או"א, שהוא אור חיה. %break וכיוון שנפשות הגרים מקבלות מהכנפיים דנפש חיה, נקראות גם הן נפש חיה. %letter 231 .231 וכמה חדרים סתומים אחרים, והיכלות אחרים, בכל כנף. ומהם יוצאים רוחות, להתחלק לכל אלו הגרים המתגיירים. ונקראים נפש חיה. אבל למינה. וכולם נכנסים תחת כנפי השכינה, ולא יותר. %break כי כל כנף כלול מו"ק, חג"ת נה"י, הנקראים חדרים ומסדרונות. אשר לכל אומה חדר מיוחד בחג"ת, ומסדרון מיוחד בנה"י. שממסדרונות מקבלת כל אחת נפש, %break ומחדרים מקבלת כל אחת רוח. וחדרים סתומים, משום שחג"ת דו"ק הם חסדים מכוסים, סתומים מהארת חכמה. %letter 232 .232 אבל הנשמה של ישראל, יוצאת מתוך גופו של האילן, ז"א, ומשם נשמות עפות לתוך ארץ, המלכות, לתוך מעֵיה לפְנַי ולפְנים. כמ"ש, כי תהיו אתם ארץ חֵפץ. וע"כ ישראל בן יקיר שמעֵיה המו עליו, ונקראים העמוּסים מני בטן ולא מהכנפיים, שמחוץ לגוף. %break ולגרים אין חלק באילן העליון, ז"א, וכש"כ בגוף שלו. אבל חלקם בכנפיים של המלכות, ולא יותר. %break והגר הוא תחת כנפי השכינה, ולא יותר. גֵרי הצדק הם אותם השורים ונאחזים שם, ולא בפנים. ומשום זה כתוב, תוצא הארץ נפש חיה למינה. ולמי? בהמה ורמש וחַיְתוֹ ארץ למינה. הכול שואבים נפש מאותה החיה, אבל כל אחד למינו, כראוי לו. %break ז"א נקרא אילן, עה"ח, והנוקבא נקראת ארץ החיים, בעת הגדלות, שהם מלבישים לאו"א עילאין, מוחין דחיה. הנשמה של ישראל יוצאת מגופו של האילן, מפנימיות ז"א. ומשם נשמות עפות לתוך ארץ, המלכות, לתוך מעיה לפְנַי ולפְנים. שע"י זיווג של אילן, %break ז"א, בארץ החיים, הנוקבא, ז"א משפיע נשמות ישראל לנוקבא, אל פנימיות פנימיותה. וממנה מקבלים ישראל הנשמה שלהם. %page 369 ולא כגרים, שמקבלים רק מהנוקבא לבדה, ורק מהחיצוניות של הנוקבא, מהכנפיים שלה, ולא מלפני ולפנים, שפירושו, פנימֵי פנימיות. כי לנוקבא ג' פרצופים, מלובשים זה בתוך זה, עיבור יניקה מוחין. פרצוף המוחין מלובש בתוך פרצוף היניקה, %break ופרצוף היניקה מלובש בתוך פרצוף העיבור. ודייק, שישראל מקבלים מפנימי דפנימי של הנוקבא, מפרצוף המוחין. %break וע"כ נקראים ישראל בן יקיר, שהָמו מעֵיה לו. ונקראים העמוסים מני בטן, ולא מהכנפיים, שהן חיצוניות שלה. פירוש, נה"י דנוקבא מכונים בטן, מפאת ששם מקום העיבור והגידול של נשמות ישראל. אמנם אין המדובר בנה"י של ב' הפרצופים החיצוניים, עיבור ויניקה, %break הכנפיים, אלא בנה"י של פרצוף המוחין, בני מעיים. כמ"ש, הבן יקיר לי אפריים, אם ילד שעשועים, כי מדֵי דַבְּרי בו, זָכור אזכרנו עוד, על כן המו מֵעיי לו. %break שמתוך שנשמות ישראל מפנימיות המלכות, הנקראת בני מעיים, ע"כ כתוב, המו מעיי לו. וע"כ קורא להן, העמוסים מני בטן, שהן נה"י דפרצוף המוחין. ולא מכנפיים, שחוץ מגוף, ולא מנה"י של ב' פרצופים החיצוניים, שהן כנפיים. %break ונאמר, שלגרים אין חלק באילן העליון, ז"א, ומכ"ש בגוף שלו. אלא חלקם רק בכנפיים ולא יותר, מתחת כנפי השכינה ולא יותר. ולכן נקראים גרי צדק, כי השכינה נקראת צדק, ותחת כנפיה הם שוכנים, ובה הם מתייחדים, ואין להם חלק מלמעלה, מהשכינה. %break ומשום זה כתוב, תוצא הארץ נפש חיה למינה. למי? בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה. כל מי שיש לו נפש מבהמה ורמש וחיתו ארץ, מקבל אותה רק מנפש דחיה, המלכות בזיווג דגדלות פב"פ עם הז"א. %break ועכ"ז, כל אחד למינו כראוי לו, רק מהכנפיים, ולא מהפנימיות של הארת הזיווג הגדול הזה. %break %H המצווה התשיעית %break %letter 233 .233 המצווה התשיעית, לָחוֹן את העניים, ולתת להם טרף. כמ"ש, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. נעשה אדם, בשיתוף, מפני שהוא כולל זכר ונקבה. בצלמנו, עשירים. כדמותנו, העניים. %letter 234 .234 כי מצד הזכר הם העשירים. ומצד הנקבה הם העניים. וכמו שהם בחיבור אחד, וחסים זה על זה, ונותנים זה לזה, וגומלים לו חסד. כך האדם למטה צריך להיות, העשיר והעני בחיבור אחד, שייתנו זה לזה, ויגמלו חסד זה עם זה. %letter 235 .235 כל מי שמרחם על העני בחפץ לב, אין צורתו משתנה מצורת אדה"ר לעולם. וכיוון שנרשמה בו צורת אדם, הוא שולט על כל בריות העולם ע"י הצורה ההיא. כמ"ש, ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חיית הארץ. כולם זעים ומפחדים מאותה הצורה שנרשמה בו. %page 370 כיוון שמצווה זו, לחון את העניים, היא מצווה משובחת על כל שאר המצוות, להתעלות בן אדם בצורתו של אדה"ר. %letter 236 .236 מאין לנו זה? מנבוכדנצר. אע"פ שחלם אותו החלום, כל זמן שהיה חונן עניים, לא התקיים בו החלום. כיוון שהטיל עין רעה, שלא לחון את העניים, כתוב, עוד הדבר בפי המלך, %break לך אומרים נבוכדנצר המלך, המלכות עברה ממך. מיד השתנתה צורתו, והתרחק מבני אדם. %break ומשום זה כתוב, נעשה אדם. כתוב כאן עשיה. וכתוב ברוּת, שֵם האיש אשר עשיתי עימו היום, בועז. כמו שעשיתי, פירושו צדקה, אף כאן, נעשה, פירושו, צדקה. %break מבואר בריאת זכר ונוקבא, עשירים ועניים. אבל אין רמז שהעשירים צריכים לרחם על העניים ולפרנסם. כי אומר, שהפסוק הזה מצווה לחון את העניים. אכן יש כאן עמקות גדולה. כי שונה מאמר זה מכל המאמרים הקודמים. כי בכולם תמצא מאמר לחוד ועשיה לחוד. %break כמו, ויאמר אלקים יהי אור, ויהי אור. ויאמר אלקים, יהי רקיע, ויעש אלקים את הרקיע. ויאמר אלקים, ייקוו המים, ויהי כן. %break וכן בכולם לא תמצא, שהעשיה תהיה מעורבת במאמר. והטעם, שהבריאה יצאה באו"א, שאבא אמר ואמא עושה. שאבא השפיע השפע לאמא, ואחר שהשפע התרשם בגבולים שבאמא, יצא השפע לפועל. ודומה כמו כוח ופועל. %break כי מבחינת אבא לבד, לא יכולה שום בריאה לצאת אל הפועל ממש, משום שאין בה שום גבול, שיציירו הפעולות באיזו צורה שהיא. ולפיכך יש מאמר מאבא, שהוא ההשפעה לאמא. וכיוון שעודו בכוח, לא ייתכן שייאמר בו לשון עשיה, אלא לשון יהי. %break אבל במאמר בריאת אדם, כתוב במאמר עצמו לשון עשיה. שהרי כתוב, ויאמר אלקים נעשה אדם. ועוד שינוי גדול יש כאן, כי כתוב, נעשה לשון רבים, ולא כתוב, אעשה אדם. %break והעניין הוא, כי קודם בריאת עולם התיקון, הייתה שבירת הכלים בז"ת דעולם הנקודים, כמו שלומדים, ברא עולמות והחריבם. עד שברא עולם זה, ואמר, זה מהנה לי. והנה ע"י שבירת הכלים, שהייתה בשבע ספירות חג"ת נהי"ם דנקודים, התערבה הקדושה בקליפות. %break ואח"כ התגלה השם מ"ה, והוציא ארבעה עולמות אבי"ע בדרך התיקון. וזהו, זה מהנה לי. כי ברר את הניצוצין הקדושים מן הקליפות. וכפי הבירור של הקדושה, כן נבראו העולמות, וכל מה שבהם. %break וזה מה שתמצא בכל מעשה בראשית עניין הבדלה ובירורים. כמו, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. וכן, בין מים למים. וכן, בין מים ליבשה. וכן עניין למינהו במאמר, ותדשא הארץ דשא. %break וכן, בין ממשלת היום ובין ממשלת הלילה. וכן עניין, יציאת נפש חיה מן המים ומן הארץ. %break וכל זה מורה בירור הקדושה מן הקליפות והטוב מהרע. וכל מה שנברר, נעשה למציאות קיימת, לפי הראוי לו בקדושה. ע"כ נאמר, שכל מעשה בראשית כלול ביום הראשון, במאמר, ויהי אור. כי שם הייתה הבדלה כוללת בין האור ובין החושך. %break כי בדרך כלל נקראת הקדושה אור והקליפות חושך. כי כל שאר התְארים של הקדושה והקליפות, אינם אלא פרטים וענפים של אור וחושך. %break והנה מבחינת הבדלה בין האור ובין החושך, שעל פיה התבררו כל בריות בראשית, עדיין אין התיקון שלם. כי מבחינה זו הייתה נשארת כל בחינת הרע והחושך, כדבר שאין צורך בו. %break שאין זה מותאם כלל לשלמות ה'. כי אין התיקון נגמר, אלא כמ"ש, גם חושך לא יחשיך ממך, ולילה כיום יאיר, כחשכה כאורה. %page 371 וכדי לתקן זה נברא האדם, כולל הכול, מתכלית הרע עד תכלית הטוב, ויהיה על ידו גמה"ת בשלמות הרצויה, שיהפוך הרע לטוב, והמר למתוק, וחושך כָּאור תהיה, ובילע המוות לנצח, והיה ה' למלך על כל הארץ. %break ולפיכך יצא מאמר זה של בריאת האדם, בשינוי גדול משאר המאמרות, שהיו לשאר בריות בראשית. כי כאן התערבה העשיה במאמר עצמו. והוא משום, שמאמר זה הוא מאמא ולא מאבא. %break ואמרה, נעשה אדם, שמורה לשון משותפת. כי היא השתתפה עם המלכות דאצילות, כדי לברוא את האדם. %break כי המלכות דאצילות כוללת הכול, כמ"ש, ומלכותו בכל משלה. כי היא מפרנסת ונותנת קיום גם לכוחות הרע. שלולא כן לא היה לרע שום כוח להימצא. כמ"ש, ורגליה יורדות מוות. %break כי הקליפות מקבלות ממנה נר דקיק כדי קיומם. שזה שהמלכות נקראת עשיה, להיותה מתפשטת ושולטת בכל העשיה כולה. וכן נקראת חושך, כי היא מאירה נר דקיק, כדי לקיים החושך והרע. %break ובעת שאמא נכללה בעצמה במלכות בחיבור אחד, התערבה בה עצמה בחינת עשיה וחושך. וזה עניין, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. כי האור נקרא צלם, והחושך נקרא דמות. כי אחר שאמא השתתפה במלכות, נעשו בה עצמה ב' הכוחות צלם ודמות, %break אשר על פיהם בראה את האדם, שיהיה כולל גם הוא מב' הכוחות צלם ודמות. וע"כ אמרה, בצלמנו וכדמותנו. %break נעשה אדם, בחיבור. כלומר, לשון נעשה, מורה, משותף, כלל זכר ונוקבא. מורה, שאמא עצמה נכללת מזכר ונוקבא. כי אע"פ שאמא עולם הזכר, ואין בה נוקבא כלל, השתתפה עם המלכות, נוקבא. בצלמנו, עשירים. כדמותנו, עניים. %break כי מצד הזכר הם העשירים. ומצד הנקבה הם העניים. כי זכר אור ועשירות, ונוקבא חושך ועניות. %break וכיוון שאמרה, בצלמנו וכדמותנו, הרי שנמצא בה עצמה החושך והעניות, מחמת השתתפותה עם המלכות לצורך בריאת האדם. ויצא גם האדם כלול מעשירים ומעניים, מאור ומחושך. שע"י כן ייגמר על ידו כל התיקון, והמלכות תתפשט בקדושתה על כל הארץ, %break ויהיה ה' אחד ושמו אחד. כי החושך שבמלכות יתהפך אז לאור גמור, כמו הזכר, הוי"ה, ויהיה הוא אחד ושמו אחד. ואז יקוים הכתוב, אפס כי לא יהיה בךָ אביון. %break וכמו שהם בחיבור אחד, וחסים זה על זה, ונותנים זה לזה, וגומלים לו חסד. כך האדם למטה צריך להיות, העשיר והעני בחיבור אחד. שייתנו זה לזה, ויגמלו חסד זה עם זה, כמו שהצלם והדמות, הנכללים באמא, הם בחיבור אחד, %break מחמת שאמא חסה על הדמות, המלכות, כדי לתקן כל החושך שבה. ואמא עילאה מיעטה את עצמה, ונתנה מחלקה אל המלכות, ענייה, וגמלה לה חסד. %break כן האדם, שנברא על ידה בצלם ובדמות, צריך לרחם ולחוס על העניים, שהם הדמות שבו, להיות עימהם בחיבור אחד. ולפרנסם בכל מה שחסר להם, ולגמול עימהם חסד. %break וע"י קיום מצווה זו, ימשיך על עצמו הצלם והדמות דאמא, שנברא בו, שזה כל המוחין עילאין, שזכה בהם אדה"ר, בעת שנברא בצלם ובדמות האלה. %break ואז כמ"ש, וירדו בדְגת הים. שכל מי שמרחם על העני בחפץ לב, אין צורתו משתנה מצורת אדה"ר לעולם. וכיוון שנרשמה בו צורת אדם, הוא שולט על כל בריות העולם, ע"י צורה ההיא. כמ"ש, וירדו בדגת הים. %page 372 כי ע"י מצווה זו, זוכה לאותו צלם ודמות של אדם, לכל אלו המוחין וזוהר עליון של אצילות, שזכה אדה"ר, ששלט בכוחם על כל בריות העולם. כלומר, שלא היה שום כוח מכוחות הרע, שלא נכנע לפניו. כולם זעים ומפחדים, מאותה הצורה שנרשמה בו. %break כולם חרדים ויראים מהצלם ההוא שנרשם בו. כי ביטל כל כוחות הרע והחושך, ולא הייתה להם שום תקומה לפניו, כי שם ה' נקרא עליו, שזהו צלם אלקים. %break ומביא ראָיה מנבוכדנצר, שלא הייתה לו שום מצווה, ועכ"ז, אחר שנגזרה עליו הגזרה, בחלום ופתרון של דניאל, אמר לו דניאל, וחטאך בצדקה כַפֵּר. וכן עשה. וכל זמן שהיה מרחם על העניים, לא הייתה חלה עליו גזרת החלום. כיוון שהטיל עין הרע, שלא לרחם על העניים, %break כתוב, עוד הדבר בפי המלך, מיד השתנתה צורתו, והתרחק מהאנשים. הרי שמצווה זו גדולה מכל המצוות שבתורה, שהיא לבדה יכולה לבטל מהאדם כל מיני גזרות רעות, שנגזרו עליו. %break ומשום זה כתוב, נעשה אדם. כתוב כאן עשיה. וכתוב ברוּת, שֵם האיש אשר עשיתי עימו היום, בועז. וכמו שעשיתי, שבבועז הוא צדקה, אף נעשה שכאן הוא צדקה. %break כלומר, לשון נעשה, שנאמרה בבריאת האדם, מורה על מצוות צדקה. כי אמא עשתה צדקה עם המלכות, ונכללה בה. %break ומביא ראיה מרוּת, שאמרה, שֵם האיש, אשר עשיתי עימו. כי לכאורה אין לו פירוש, כי מה עשתה עימו, הלוא רק קיבלה ממנו. אמנם עם הפירוש, אשר עשיה הוא לשון חיבור של עשירים ועניים. צודק, לשון עשיה עם בועז, כי השתתפו שניהם בחיבור אחד, ע"י הצדקה. %break %H המצווה העשירית %break %letter 237 .237 המצווה העשירית היא, להניח תפילין, ולהשלים עצמו בצורה העליונה. כמ"ש, ויברא אלקים את האדם בצלמו. וכתוב, ראשֵךְ עלייך ככרמל. זהו ראש העליון, תפילין של ראש, של מלך העליון, הוי"ה, באותיות רשומות. כל אות שבשם הוי"ה, היא פרשה אחת בתפילין. %break וכך השם הקדוש חקוק בפרשיות התפילין, בסדר האותיות. כי שם ה' נקרא עליך, ויָראו ממך. אלו הם תפילין של ראש, השם הקדוש לפי סדר האותיות. %break ביאור הדברים. כי במצווה לחון את העניים, נעשתה רק ההתחלה להמשכת הצורה העליונה, צלם אלקים, שע"י המצווה לחון את העניים, נכללה אמא במלכות, כמ"ש, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. וזה עניין, אמא משאילה בגדיה לבתה. %break שע"י התכללות המלכות באמא, נפלו אותיות אל"ה למקום הזו"ן, ולא נשאר באמא, אלא אותיות מ"י בלבד. ונבחן שאותיות אל"ה דאו"א, ירדו לזו"ן. %break אבא לקח הז"א, ואמא לקחה הנוקבא. ונעשים לזו"ן ממש. כי העליון היורד לתחתון, נעשה כמוהו. ועל ידיהם הרוויחו הזו"ן קטנות דצל"ם אלקים, ו"ק בלי ראש. משום שגם אמא הפסידה ג"ר שלה ע"י השתתפות זו. %page 373 כי נפלו ממנה ג' הכלים אל"ה, ונשארו בה ב' אותיות מ"י, כו"ח. שחסר ג' תחתונות (ג"ת) דכלים וחסר ג"ר דאורות. ונשאר בכלים דמ"י שלה אורות דרוח נפש, אור הרוח בכלי דכתר, ואור הנפש בכלי דחכמה. וע"כ יכולה להשפיע לזו"ן רק ו"ק בלי ראש. %break וא"כ, עוד לא נשלם הזו"ן בצורה העליונה, שהם מוחין דג"ר, הנקראים צל"ם אלקים. %break לכן המצווה העשירית היא להניח תפילין, ולהשלים עצמו בצורה העליונה, שע"י מצוות התפילין, ממשיכים הג"ר לזו"ן, שהם השלמת צלם עליון. ואפילו שכאן מדובר באדם תחתון, והזו"ן כבר נשלמו בהכרח, כי לא יכלו להוליד נר"ן אל האדם התחתון, %break טרם שיעלו בעצמם למקום או"א, ויגדלו במוחין שלהם כמוהם. וא"כ, איך אנו אומרים, שאפילו אמא עודנה בקטנות? %break ותדע, כי בעת שהזו"ן משיגים המוחין דאו"א, נמצאים מלבישים לאו"א, והם כמוהם ממש, כי התחתון העולה לעליון, נעשה כמוהו ממש. וא"כ, כל מה שאנו מבחינים עתה באו"א, הכוונה היא על זו"ן שנעשו לאו"א. כי כל אותם הדרכים, הנוהגים באו"א, %break ללידת מוחין דזו"ן דאצילות, נוהגים כך בדיוק גמור בזו"ן, שנעשו לאו"א, בעת שהם מולידים המוחין, הנר"ן, לאדם התחתון, בלי הפרש של כלום. ולפיכך, אין צורך לשנות את השמות כלל. %break ומכנים עתה לזו"ן בשם או"א, ולנר"ן של אדם התחתון בשם זו"ן. וזכור זה להלן בכל ההמשך. %break ויברא אלקים את האדם בצלמו. ליחידה חיה אין כלים. ורק לנר"ן יש כלים בינה וזו"ן. ואפילו כשאנו אומרים במפורש כלי דכתר, הכוונה היא לבינה וזו"ן דכתר. והבינה וזו"ן מתחלקים לע"ס, ע"י תיקון קווים. שג' קווים דבינה הם חב"ד, וג' קווים דז"א הם חג"ת, %break וג' קווים דנוקבא הם נהי"ם. ומספר זה נוהג לאור דחסדים. אמנם להשפעת הארת החכמה, נחלקה הבינה לב' בחינות או"א וישסו"ת, חב"ד חג"ת, אשר עם ז"ת דזו"ן הם י"ג (13) ספירות. שזהו בגי' אח"ד (13), הרומז לשם השלם. %break כי כו"ח נסתמו בחו"ס דא"א. ורק הבינה שלו מאירה כל המוחין דאצילות, ונחלקה לאו"א וישסו"ת דאצילות. הג"ר שלה מאירים באו"א, והו"ק בישסו"ת. או"א נקראים מ' דצל"ם, טבעת טהורה. כי ם' כמו טבעת סגורה, הסוגרת המוחין מסביב. %break ישסו"ת נקראים ל' דצל"ם, כי ל' מגביהה ראשה למעלה, הרומז על מוחין דג"ר, כמ"ש, מגדל עוז שֵם ה', בו ירוץ צדיק ונשגב. כי הישסו"ת מגדל, והז"א צדיק, הרץ במגדל הזה ונשגב מאוד. %break באופן, שאו"א הם טבעת, הסוגרת המוחין. ואור החכמה לא יתגלה בהם לרוב גובהם, כי אור החכמה שבהם, חו"ס, שנעלמה מכל פרצופי אצילות, ויש בהם אור חסדים לבד, אוירא דכיא, כי אוויר הוא אור הרוח. ונקרא ג"כ אוויר סתום, כי הי' לא יצא מאויר שלהם לעולם. %break אבל הישסו"ת, להיותם ז"ת דבינה, זו"ן הכלולים בבינה, אינם נקראים אוויר סתום. כי בעת השפעת מוחין דגדלות לזו"ן, י' יצא מאויר שלהם, ונעשו אור, חכמה ומוחין דג"ר. ומסיבה זו נקרא ישסו"ת מגדל הפורח באוויר. כי מגדל פירושו גדלות דג"ר. %break ומשום שאין מוחין אלו קבועים בזו"ן, נמצא שזו"ן, בעת הקטנות, משום שנכנסה הי' באור ונעשה אויר. ולעת גדלות חוזרת ויוצאת הי' מאויר ונעשה אור. ע"כ נבחן כמו מגדל פורח, מחמת התיקון שבו באוויר. ז"א נקרא צ' דצל"ם, כי הוא הצדיק, הרץ במגדל ונשגב. %break ג' האותיות צל"ם: ז"א צ', ישסו"ת ל', או"א ם'. והם חב"ד: או"א, חכמה, המסוגרים בטבעת טהורה, להיותם חו"ס. ישסו"ת, בינה. אמנם בעלייתה לראש א"א, יוצאת הי' מאויר שלה ומשפיעה חכמה, %page 374 כמגדל הפורח באוויר. וז"א, הרץ במגדל, מקבל המוחין, דעת. ולפיכך נקראים המוחין תמיד בשם צל"ם. %break ומה שנאמר, שחב"ד הם אותיות ם' ל' צ' דצל"ם, אין לְעַרְבָם עם ג' הקווים שבמוחין, הנקראים חב"ד. כי אלו חב"ד דצל"ם אינם בג' קווים, אלא הם ג' פרצופים שלמים, המתלבשים זה בזה. %break כי החכמה, ם' דצל"ם, או"א, המתלבשים מחזה ולמטה בתוך הבינה, ישסו"ת, ל' דצל"ם. וישסו"ת מתלבשים מחזה ולמטה בתוך הדעת, ז"א, צ' דצל"ם. %break והמצווה העשירית היא, להניח תפילין, ולהשלים עצמו בצורה העליונה, כמ"ש, ויברא אלקים את האדם בצלמו. כלומר, שע"י התפילין ממשיכים מוחין דג"ר בסדר אותיות צל"ם, כמ"ש, ויברא אלקים את האדם בצלמו, שזה הזוהר העליון דאצילות, %break שקיבל אז אדה"ר בעת שנברא. ואנו ממשיכים אותם מקודם לזו"ן, ומשם משפיעים אלו המוחין גם עלינו. %break תפילין של ראש הוא שמו של המלך העליון הקדוש, הוי"ה, באותיות רשומות. התפילין מכונים כרמל, כי כרמל פירושו, כר מלא מכל טוב. כמ"ש, ראשך עלייך ככרמל. שראש עליון דז"א, וכן דנוקבא, בעת שמלובשים בתפילין של ראש, המוחין עילאין דצל"ם, %break דומים ככרמל, כמו כר מלא מכל טוב. ומוחין אלו נקראים שמו של המלך העליון הקדוש, ד' אותיות הוי"ה, כסדר האותיות י' ה' ו' ה'. %break ומה שמדגיש הוי"ה באותיות רשומות, שכל אות רשומה בפרצוף בפני עצמה, משום שבכל פרצוף יש ד' אותיות הוי"ה, ע"ס. ע"כ הכוונה היא על אותיות רשומות, שכל אחת פרצוף שלם בפני עצמו. %break כל אות דשם הוי"ה היא פרשה אחת מד' הפרשיות שבתפילין. השם הקדוש חקוק בהן כסדרן של האותיות כראוי. פרשה, פירושה פרצוף שלם בפני עצמו. וכל אות של שם הוי"ה נעשה במוחין לפרצוף שלם בפני עצמו, ומסודרות בבתים בסדר י' ה' ו' ה'. %break וזה תפילין של רש"י. כי התפילין של רבנו תם, מסודרות בבתים בסדר י' ה' ה' ו'. %letter 238 .238 הפרשה הראשונה שבתפילין, קַדש לי כל בכור, י' דהוי"ה, קודש, חכמה, הבכור של כל קדושים העליונים. פֶּטֶר כל רחם, ע"י אותו השביל הדק, היורד מי', הפותח את הרחם, לעשות פירות ותולדות כראוי. והוא הקדוש העליון. %break או"א עילאין, הרמוזים בי' דהוי"ה, שי' רומז לאבא, והמילוי של יו"ד, ו"ד, רומז לאמא. פרצוף דאו"א נקרא קודש, ונקרא בכור. וישסו"ת וזו"ן נקראים קודש, רק כאשר הם מקבלים הקדושה מאו"א עילאין. %break ע"כ י' דהוי"ה נקרא, הבכור של כל הקדושים העליונים, שהוא הבכור לכל פרצופים קדושים דאצילות. כי הקדושה לפרצופי אצילות נמשכת מאו"א. כי אור החכמה נקראת קודש. ואו"א, ם' דצל"ם, הם חכמה דאצילות, משום שחו"ס מתלבשת ונעלמת בהם. %break ועכ"ז הם עצמם רק אוירא דכיא, אור חסדים, משום שחכמה זו נסתמה בראש דא"א. %break והפרצופים יכולים לקבל חכמה רק מבינה, החוזרת להיות חכמה, בעת שעולה לראש דא"א, ומתייחדת שם עם חו"ס ע"י או"א. ואז נקראת גם הבינה, חכמה. וחכמה זו נקראת חכמה דל"ב (32) נתיבות. הרי שאפילו הבינה, החוזרת להיות חכמה, הנקראת קודש, %page 375 זה רק מחמת שמקבלת מחו"ס שבאו"א ע"י עלייתה לא"א. ומכ"ש שאר פרצופי אצילות, המקבלים רק מבינה זו, שחזרה להיות חכמה. %break ופטר כל רחם, ע"י אותו השביל הדק, היורד מי', שהוא הפותח את הרחם, לעשות פירות ותולדות. כי נבחן ג' בחינות: ראש, גזע, ושביל. הקוץ העליון שבה, נקרא ראש, הרומז לא"א, הנעלם ומלובש באו"א. הגוף של י' נקראת גזע, הרומז לפרצוף או"א עצמם. %break הקוץ התחתון של הי' נקרא שביל, הרומז על יסודות דאו"א, שבסיום פרצוף שלהם, ונקרא שביל דק. %break אמנם עיקר השם שביל רק על יסוד דאבא, כי יסוד דאמא נקרא נתיב. כמ"ש, ושבילךָ במים רבים. כי החסדים, בעת שהם בשפע גדול, נקראים מים רבים, שע"י זיווג שביל ונתיב, שאינו נפסק לעולם, משפיעים מים רבים בלי הפסק לעולמות. %break ומטרם שנתקנו פרצוף או"א בחיבור שביל ונתיב, לא היה מושפע שום שפע אל העולמות. %break ולכן פטר כל רחם, ע"י אותו השביל הדק, היורד מי'. הנתיב דאמא נקרא רחם, שכל הרחמים משם מושפעים. שמטרם שנתקנו או"א בחיבור שביל ונתיב, הייתה סתומה, ונפתחה רק ע"י השביל הדק דאבא. וע"כ נקרא השביל הדק, פטר כל רחם, %break הפותח את הרחם, לעשות פירות ותולדות. כי פטר פירושו פותח. ומעת שהתחבר בה שביל דק דאבא, משפיעה אמא פירות ותולדות, בשפע גדול כראוי. כמ"ש, ושבילך במים רבים. %letter 239 .239 הפרשה השנייה, והיה כי יביאֲךָ. אות ה' דהוי"ה, בינה. היכל, שנפתח רחמה ע"י הי', בחמישים פתחים, מסדרונות וחדרים סתומים שבו. אותה הפתיחה, שעשתה הי' בהיכל הזה, היא כדי לשמוע בו את הקול, היוצא מתוך השופר, בינה. %break משום ששופר זה סתום מכל הצדדים. ובאה הי' ופתחה אותו, להוציא ממנו קול. וכיוון שפתחה אותו, תקעה בו, והוציאה ממנו קול, להוציא עבדים לחירות. %break כי ה' דהוי"ה רומזת על פרצוף ישסו"ת, ל' דצל"ם, מגדל הפורח באוויר. והוא ההיכל, שנפתח רחמה ע"י הי', בחמישים פתחים. כי או"א אוויר סתום שאינו נפתח, ם' דצל"ם, טבעת על מוחין שלהם. והי' לא יצא מאויר שלהם, באופן שישפיעו אור החכמה. %break ע"כ משפיעים רק אוירא דכיא, אור חסדים. אבל ישסו"ת, ל' דצל"ם, בינה, נבחנים להיכל, שנפתח רחמה ע"י הי' בחמישים פתחים, ומשפיעים חכמה לזו"ן, ע"י עלייתם לראש א"א, ששם הבינה מתהפכת לחכמה. %break ובינה זו נקראת חמישים שערי בינה. כי בה כח"ב זו"ן, שבכל אחת ע"ס, והן חמישים. וכל ספירה מחמישים, מתחלקת לחדרים ולמסדרונות. חג"ת נקראות חדרים. נה"י נקראות מסדרונות, שמורה, שאינם כלי קבלה לעצמם, אלא הוצאה והכנסה אל החדרים. %break והפרשה השנייה שבתפילין, והיה כי יביאך, רומזת על ה' דהוי"ה, ההיכל, שנפתח רחמה ע"י הי', ישסו"ת דאצילות, אשר רחמה נפתח, להשפיע חכמה לזו"ן. %break וזו הפתיחה, שעשתה הי' בהיכל ההוא, כדי לשמוע בו הקול, היוצא מתוך השופר הזה. משום שהשופר הזה סתום מכל הצדדים. %break כי בעת שישסו"ת, בינה, השתתפה במלכות, ירדו ג"ס אל"ה, שהם בינה וזו"ן של גוף דישסו"ת, לזו"ן דאצילות, ונשארו בישסו"ת ב' אותיות מ"י. %break ואח"כ, ע"י העלאת מ"ן, חוזרת להוריד ה"ת מנ"ע שלה אל הפה, כמו שהייתה מטרם השיתוף. ואז חוזרים ועולים אליה ג' אותיות אל"ה, ונשלם שוב השם אלקים. %page 376 ועם אל"ה שעלו בחזרה לבינה, עולים גם הזו"ן. שאע"פ שאותיות אל"ה כבר עלו והתחברו אל הבינה, ונשלם השם אלקים, מ"מ נבחן שהשם אלקים עמוק וסתום. משום שבו אור החכמה לבד, ואין הארת החכמה יכולה להתקבל לאל"ה, זולת ע"י לבוש של חסדים. %break ולפיכך נבחן, שאלו אותיות אל"ה, הם בחינת שופר, שבתוכו מלובשים הזו"ן, שעלו עימהם אל הבינה, הנבחנים לקול. משום שהם המעלים עימהם את הזו"ן לבינה, מכוח היותם כלולים בהם מעת קטנות. ונמצאים נושאים בתוכם את הז"א. %break ואותה הפתיחה, שעשתה היו"ד בהיכל הזה, היא כדי לשמוע בו את הקול, היוצא מתוך השופר הזה. כי הי', שהם או"א עילאין, משפיעים הארה עליונה להוריד ה"ת מנ"ע דישסו"ת בחזרה אל הפה, %break ומעלים ג' אותיות אל"ה שהיו בזו"ן, ומחברים אותם שוב אל הבינה, כמו שהיו מטרם השתתפותם עם המלכות. %break ונמצא, שהי' פתחה את ההיכל דישסו"ת, כדי להשפיע מוחין לז"א, מתוך השופר, שהם אותיות אל"ה, שהעלתה. כי גם הזו"ן עולים עם אותיות אל"ה אל הבינה, ומקבלים שם חכמה. %break לשמוע בו את הקול, היוצא מתוך השופר, בינה. כלומר, להאציל ז"א עם המוחין דגדלות, הנקרא קול, ואצילותו נבחן להשמעת קול. השופר הזה סתום מכל הצדדים, הן מחסדים והן מחכמה. %break כי אותיות אל"ה, הנקראות שופר, נופלות במקום זו"ן, וסתומות שם. הן מג"ר, והן מאור חסדים. וע"כ הם צריכים ב' תיקונים: א. להעלותם ולחברם בבינה, שישיגו ג"ר שלהם, אור החכמה, ב. להשפיע בהם אור חסדים, שיהיה לבוש לחכמה. %break ובאה הי', ופתחה אותו, להוציא ממנו קול. זהו התיקון הראשון, שהיו"ד ממשיך הארה עליונה אל הה', היכל דישסו"ת, המוריד ה"ת למקומה, ומעלה אל"ה עם הזו"ן שבתוכם, %break ומחבר אותם אל הבינה. ומשיגים ע"י זה הארת החכמה, שהיא גם מוחין אל הז"א, שעלה עם האותיות אל"ה. %break אמנם הארת החכמה עודנה סתומה ואינה מאירה, מטעם חיסרון של חסדים. וע"כ נבחן, שעוד לא יצא הקול, שעוד לא נולד הז"א. שנאמר, ובאה ה' ופתחה אותו, להוציא ממנו קול. להוציא ממנו את הקול, ע"י התיקון השני. ועתה עוד לא יצא. %break וכיוון שפתחה אותו, תקעה בו, והוציאה ממנו קול, להוציא עבדים לחירות. זהו התיקון השני. כי אחר שפתח ההיכל, שחיבר אותיות אל"ה עם זו"ן בחזרה לבינה, והשיגו שם אור חכמה, %break תקע בו, כלומר, שהי' תקעה אוויר בתוך השופר. כי אוויר, אור חסדים. וכיוון שהשופר, אותיות אל"ה, קיבלו גם אוויר, אור חסדים, הוציא והוליד את הז"א, קול, והוציא אותו בשלמות למקומו. %break כי ע"י לבוש החסדים, שתקעה הי', יכולה החכמה להתלבש בו, ולהתקבל אל הז"א. וע"כ המוחין האלו, אשר השיג הז"א, קול, מוציא את העבדים לחירות. כלומר, שהז"א משפיע הארתו לעולמות, ובני ישראל זוכים אז במוחין דג"ר, הנקראים חירות. %letter 240 .240 ובתקיעת השופר הזה יצאו ישראל ממצרים. וכך עתיד, לתקוע בשופר באחרית הימים. וכל גאולה באה מהשופר הזה, בינה. ונמצא השופר הזה בפרשה של יציאת מצרים, %break משום שמהשופר הזה באה, בכוח הי' שפתחה רחמה, והוציאה קולה לגאולת העבדים. וזוהי ה', אות שנייה מהשם הקדוש. %page 377 כי כל המוחין, המושפעים לזו"ן, באים מהשופר הזה, שהם אותיות אל"ה. גם אלו המוחין הגדולים, שקיבל הז"א להוציא ישראל ממצרים, היו משופר זה. וכן המוחין שיתגלו באחרית הימים לגאולה השלמה, %break יהיו משופר זה באותו אופן. ומשום זה יש יציאת מצרים בפרשה הזו, והיה כי יביאך, שבתפילין. %break כי המוחין שהתגלו ליציאת מצרים, באו מהשופר הזה שבישסו"ת, בכוח או"א, הי' דהוי"ה, שפתח הרחם דישסו"ת, שהם אותיות אל"ה, והוציא קולו, הז"א, ע"י השגת המוחין הללו לגאולת העבדים, שגורמים להוציא ישראל מעבדות לחירות. %break ודע, שאין ז"א ונוקבא נקראים קול ודיבור, אלא רק בהשגת המוחין דחיה, ולא בשאר המדרגות, הפחותות ממדרגת חיה. ומהמוחין דחיה באות כל הגאולות. %letter 241 .241 הפרשה השלישית, היא הייחוד של שמע ישראל, ו' דהוי"ה, הכוללת הכול, ז"א, ובו ייחוד הכול, שבו מתייחדים, והוא לוקח הכול. %break הפרשה הרביעית היא, והיה אם שָמוע, כללות שני הצדדים, חו"ג, שכנ"י, הגבורה שלמטה, המלכות, מתייחדת בהם. וזוהי ה"ת דהוי"ה, הלוקחת אותם ונכללת מהם. %break פרשה שלישית שבתפילין, שמע ישראל, ז"א, ו' דהוי"ה, הכוללת כל ד' הפרשיות שבתפילין. כי אע"פ ששתי הפרשיות הראשונות: קַדש, והיה כי יביאך, הם או"א וישסו"ת, חו"ב, %break אין הם או"א וישסו"ת עצמם. אלא הם או"א וישסו"ת, המתלבשים בראש הזו"ן, חו"ב שבמוחין דז"א, המכונים ם' ל' דצל"ם הז"א. %break וכן פרשה רביעית, והיה אם שמוע, נוקבא דז"א. אין הפירוש על הנוקבא עצמה, אלא רק נוקבא הכלולה בז"א, שנקראת בו בשם מוח הגבורה של הז"א. כי ג' מוחין בז"א הם חב"ד, %break ם' ל' צ' דצל"ם הז"א. והם חו"ב תו"מ שבמוחין דז"א. כי בדעת, צ', יש חו"ג. החסד שבדעת נבחן לז"א עצמו. והגבורה שבדעת נבחנת להתכללות הנוקבא. והם ד' פרשיות שבתפילין. %break הרי שז"א, ו' דהוי"ה, כולל כל ד' הפרשיות. ובו ייחוד הכול. שכל הייחודים האמורים באו"א וישסו"ת הם רק בז"א, לצורך ז"א לבד. כי הפרצופים הקודמים לז"א, הם תמיד בייחוד, ואינם צריכים למ"ן מהתחתונים לייחד אותם. %break וכל הייחודים, שאנו עושים ע"י מ"ן בפרצופים העליונים, אינם כלום לצורכם עצמם, אלא לצורך הז"א, שבו מתייחדים. %break כי אין ייחוד לחו"ב, שהבינה תחזור להיות חכמה, בשביל התחתונים, אלא ע"י עליית הז"א להם למ"ן. כי בעת שהז"א עולה למ"ן אל הבינה, אז עולה הבינה לראש דא"א, ומקבלת חכמה להשפיע לז"א. אבל לא לצורך עצמה, כי הבינה מטבעה בע"ס דאו"י, %break אור החסדים לבד, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. ואין לה עניין לעלות לראש א"א, להזדווג שם עם החכמה. אלא הז"א העולה אל הבינה, מעורר אותה להשפיע חכמה בשבילו. %break הרי שאין הבינה מתייחדת עם החכמה, אלא בכוח הז"א, ובשביל הז"א. שבז"א מתייחדים, והוא לוקח הכול. כי גם אור החכמה, שהבינה נוטלת בעד הז"א, אינו מתגלה כלל במקום הבינה, %break אלא רק במקום הז"א, מחזה ולמטה. הרי שהז"א לוקח כל המוחין הללו, ולא העליונים ממנו. %break והיה אם שמוע, כללות שני הצדדים, חו"ג, שמתאחדת בהם כנ"י, הגבורה שלמטה. כי פרשת שמע, ז"א, ו' דהוי"ה, הייחוד העליון, שבו מגולה האהבה בצד החסד לבד, פרשת ואהבת את ה' אלקיך, שכולה אהבה. ואין בפרשה זו דין כלל. %page 378 אבל הפרשה הרביעית, והיה אם שמוע, ה"ת דהוי"ה, הנוקבא דז"א הכלולה בו, גבורה שבדעת דז"א. ובה מתגלה האהבה בשני צדדים, בצד החסד ובצד הדין הקשה, שהוא הייחוד התחתון של בשכמל"ו שהנוקבא דז"א, הנקראת כנ"י, הגבורה שלמטה, מתייחדת בהם. %break אין זו הנוקבא עצמה ממש, אלא גבורה שלמטה, שבמוח הדעת. וזו ה"ת דהוי"ה, הלוקחת אותם ונכללת מהם, כי הגבורה שבדעת, ה"ת דהוי"ה, נוטלת כל המוחין שבייחוד העליון של שמע ישראל, ונכללת מהם. כי רק בה נשלמים המוחין. %break כי בה המקום לגלות האהבה בשני צדדים, משום שהדין הקשה המשלים לאהבה, אינו נמצא למעלה ממנה. %break וכתוב, ראשך עלייך ככרמל, רומז על תפילין של ראש. כי אחר שז"א מתלבש בכל ד' המוחין, המרומזים בד' הפרשיות, שהם שלוש אותיות צל"ם, נבחן שראשו כמו כרמל, אותיות כר מלא, מכל טוב. %letter 242 .242 והתפילין הן אותיות השם הקדוש. וע"כ כתוב, ראשך עלייך ככרמל. אלו התפילין של ראש. ודַלת ראשך, תפילה של יד, מלכות, ענייה כלפי מעלה, ז"א. וג"כ יש לה שלמות, כעין של מעלה. %break המלכות, תפילה של יד, ענייה כלפי מעלה, ענייה כלפי העולם העליון. שהעולם העליון, בינה, משתתפת בה, כדי להשלימה. וג"כ יש לה שלמות, כעין של מעלה. %break כי היא מקבלת עתה כל אותה שלמות של עולם עליון, בינה, ע"י הייחוד התחתון של בשכמל"ו, שבפרשה רביעית דז"א. %break וכיוון שאינה נוקבא שבגופו דז"א, אלא נוקבא דז"א הנפרדת, ע"כ נוטלת ממנו כל ד' הפרשיות, שהם חו"ב חו"ג דז"א, להיותה פרצוף נבדל ושלם. אלא שהם בבית אחד, ולא בד' בתים מיוחדים, כמו התפילין דז"א. %break והטעם הוא, כי הפרשה זה האור, והבית שלה זה הכלי. ונודע, שמכל זיווג נמשך אור וכלי. ולפיכך הז"א, שד' הפרשיות, שהם ד' המוחין שלו, חו"ב חו"ג, נמשכים לו בד' זיווגים, יש לו ג"כ ד' בתים, לכל פרשה בית מיוחד. %break אבל הנוקבא, שבה עצמה אין שום זיווג, אלא שמקבלת כל ד' המוחין, שהן ד' הפרשיות, בזיווג אחד מז"א, לכן אין לה, אלא בית אחד לכל ד' הפרשיות. %letter 243 .243 מלך אסור ברְהָטים. קשור ואחוז באותם הבתים של התפילין, כדי להתאחד באותו השם הקדוש כראוי. וע"כ, מי שמיתקן בהם, נמצא בצלם אלקים. כמו אלקים, שמתייחד בו השם הקדוש, %break אף כאן מתייחד בו השם הקדוש כראוי. זכר ונקבה ברא אותם. כלומר, תפילין של ראש ותפילה של יד. והכול אחד. %break מלך אסור ברהטים. ז"א קשור ומאוחד בבתים האלו. כי הבתים, שבהם מונחים הפרשיות, נקראים רהטים. כי רהטים הם שְׁקתות המים, שהצאן שותה מהם. %break וכן המוחין, שהם מימי החכמה ומימי החסדים, קשורים ומכוסים בכלים שלהם, שהם הבתים. וע"כ מכונים הבתים בשם רהטים. %break והוא קשור ואחוז בבתים האלו, כדי להתייחד בשם הקדוש כראוי. כי הבתים, תנה"י דתבונה, הנקרא ד' גדולה שבמילה אחד, שעליה נאמר, ותיראה היבשה. שע"י שנגלה בז"א יבשה זו, הוא יכול אח"כ להשפיע את המוחין לנוקבא. %break ומה שהייתה יבשה, נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות, ולנטוע אילנות. הרי שאלמלא הבתים שלו, שהם היבשה, לא היה יכול הז"א לתת המוחין לנוקבא שלו. %page 379 וז"א קשור ואחוז בבתים של הפרשיות, הבאות מבחינת היבשה, כדי להתאחד באותו השם הקדוש כראוי, כדי שיוכל להתייחד ולהשפיע לשם הקדוש, הנוקבא, כראוי, %break בגילוי, שמה שהייתה יבשה, נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות, ולנטוע אילנות. וזהו, מלך אסור ברהטים. %break וע"כ מי שנתקן בד' הפרשיות הללו, יש לו צלם אלקים. האדם התחתון המניח תפילין, ממשיך מזו"ן המוחין חו"ב חו"ג, הנקראים צל"ם. כי חו"ב נקראים ם' ל', חו"ג נקראים צ'. %break וזה צלם אלקים. כמו אלקים, הבינה, שמתייחד בה השם הקדוש, הנוקבא, כך מתייחד באדם השם הקדוש. %break זכר ונקבה ברא אותם, תפילין של ראש ותפילין של יד. והכול אחד. ויברא אלקים את האדם בצלמו. המוחין חו"ב חו"ג נקראים צל"ם. ויש בהם זכר ונקבה, צל"ם דז"א וצלם דנוקבא, תפילין של ראש ותפילין של יד. %break %H המצווה האחת עשרה %break %letter 244 .244 המצווה האחת עשרה, לעַשר מַעשר הארץ. כאן יש ב' מצוות: לעשר מעשר הארץ ולהביא ביכורי פירות האילן. על מעשר הארץ, שהותר לאדה"ר, כתוב, הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע. ועל ביכורי האילן, שהותרו לאדה"ר, כתוב, ואת כל העץ, %break אשר בו פרי עץ, זורע זרע. איזה עניין יש לפסוקים אלו לחייב אותנו במעשר ובביכורים, להפריש לה' ולא לאכול אותם, שהוא ההיפוך מהמשמעות? %break האכילה היא בירור הניצוצין הקדושים מתוך הקליפות, שע"י האכילה מתחברים הניצוצין הקדושים שבמאכל אל נפש האדם לבשר מבשרו, והפסולת שבמאכל יוצאת לחוץ מגופו. עד שבמשך שנות חייו, הולך ומלקט כל הניצוצין הקדושים, השייכים להשלים את נפש האדם, %break שבלעדיהם הוא חסר שלמותו. והנה בזוהר נאמר, כי לאדה"ר לא ניתן לאכול בשר, שכתוב, הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע, אשר על פני כל הארץ, לכם יהיה לאוכלה, ולא יותר מזה. ולא בשר. %break אלא כיוון שחטא ויצר הרע (יצה"ר) נבלע בגופו, נאמר לנוח, כיֶרֶק עשב נתתי לכם את כל, אפילו בשר. כי אדה"ר נברא בשלמות, וכבר נבררה בו כל השלמות הראויה, מבחינת בעלי חיים, כמ"ש, %break וייצֶר ה' אלקים מן האדמה כל חיית השדה ואת כל עוף השמיים, ויבֵא אל האדם, לראות מה יקרא לו, וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה, הוא שמו. %break פירושו, שהשיג כל שם מבעלי חיים על מתכונתו, כי היו כבר נבררים לו בכל שלמותם. ולפיכך לא ניתנו לו בעלי חיים לבירורים ע"י אכילה, כי כבר היו נבררים לו ע"י המאציל. %break ורק הדומם והצומח היו חסרי הבירור. וע"כ נתנו לו רק תבואת הארץ, לאכול ולברור אותם, ללקט מתוכם ניצוצין קדושים, החסרים להשלמתו. %page 380 אלא אחר חטא עצה"ד, חזרו והתקלקלו כל הבירורים. וכמו שאיברי נשמתו, נשרו ונפלו לקליפות, כן התקלקל עימו כל בעל חיים, וצריכים לברור מחדש. ולפיכך נתנו לנוח גם בעלי חיים, לאכול ולברור אותם, וכן לדורות אחריו. %break והנה אדה"ר נברא בצל"ם אלקים, המוחין בד' פרשיות התפילין. והם נשמה שלו. אמנם אחר שנולד בנשמה הקדושה הזו, זכה ע"י מע"ט, לברר ולהעלות מ"ן, ולהשיג בחינת חיה. ואח"כ ביום השבת גם ליחידה. כי לא אבד הזוהר העליון, אלא רק אחר השבת. %break ולפיכך הותרו לו המעשר והביכורים. ויותר מכך, ע"י האכילה של המעשר והביכורים, זכה לברר ולהעלות מ"ן, עד שזכה לחיה וליחידה. %break אמנם אחר החטא דעצה"ד, שחזרו והתקלקלו כל הבירורים, ונבלע יצה"ר בגוף, נאסר לנו המעשר והביכורים, מחמת יצה"ר שבנו, מחשש שלא נפגום בקדושה עילאה שבהם. אלא שאנו מחויבים, לתת אותם לכוהנים וללוויים. %break וכשאנו מקיימים עכ"פ את המצוות האלו, מעשר וביכורים, כמצווה עלינו, יהיה לנו כוח להעלות מ"ן, ולהמשיך מוחין דחיה ביום השבת, על דרך שאדה"ר המשיך ע"י אכילתו בעצמו את המעשר והביכורים. %break וזו המצווה האחת עשרה, לעשר מעשר הארץ. כי אחר שהמשכנו אור נשמה, ע"י הנחת תפילין, יש להעלות מ"ן ע"י ב' מצוות מעשר וביכורים, כדי להמשיך מוחין דחיה. והתבאר, שאדה"ר המשיך המוחין דחיה, ע"י אכילתו המעשר והביכורים בעצמו. %break אבל אנחנו, שאין אנו רשאים לאכול אותם, מחמת היצה"ר שבגוף שלנו, ניתנה לנו במקומו המצווה, לתת אותם לכוהנים וללוויים. וע"י זה ניתן גם לנו הכוח, להמשיך המוחין ההם. %break וזה שמביא ראָיה, שהכתוב מדבר במעשר ובביכורים דווקא, משום שכתוב, והנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע, אשר על פני כל הארץ. וכתוב, ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל. %break וכמו ששם מדובר במעשר, כן באדה"ר מדובר במעשר. וכן ילמד מהכתוב, וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ, לה' הוא. %break %H המצווה השתים עשרה %break %letter 245 .245 המצווה השתים עשרה, להביא ביכורי האילן. כמ"ש, ואת כל העץ, אשר בו פרי עץ זורע זרע. כל מה שראוי לי, אסור לכם לאכול. התיר להם, ונתן להם כל המעשר שלו וביכורי האילן. כמ"ש, נתתי לכם. לכם, ולא לדורות שאחריכם. %break סובב על הפסוק, שסיים בו את המצווה האחת עשרה, שכתוב, וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ, לה' הוא. ואומר, כי כאן כתוב, ואת כל העץ, אשר בו פרי עץ זורע זרע. כמו ששם ביכורים, אף כאן ביכורים. ואומר, כל מה שראוי לי, אסור לכם לאכול. %break כלומר, שלאו דווקא מעשר, אלא גם לרבות ביכורים, מפסוק, מפרי העץ לה' הוא. כי לה' הוא, משמע, כל מה שראוי לי, גם ביכורי העץ. %page 381 ומכאן, שגם הכתוב, ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע, עוסק ג"כ בביכורים. ע"כ נאמר שהתיר להם, ונתן להם כל המעשר שלו וביכורי אילנות. כי הכתובים עוסקים רק במעשר ובביכורים. %break ואל תתמה במה שהכתוב, מפרי העץ לה' הוא, נאמר במצווה האחת עשרה, ולא במצווה שכאן. כי באמת כך ערבב אותם הזוהר יחד, תכף בתחילת המצווה האחת עשרה. %break שאומר שם, כאן יש ב' מצוות. אלא שהמדפיס חילק אותם לשניים. ונמצא, שחתך אותם באמצע, והניח הפסוק של ביכורים במצווה האחת עשרה. %break ועוד דייק, שהכתוב מדבר במעשר ובביכורים, משום שכתוב, נתתי לכם, שמשמע, ולא לדורות שאחריכם, אלא רק לכם נתתי לאכול, ולא לדורות שלאחריכם. וא"כ אי אפשר לומר, שהכתוב מדבר בתבואת הארץ סתם, המותרת גם לנו לאכול. %break אלא שמדבר רק במה שאסור לנו לאכול מתבואת הארץ, שהוא בהכרח המעשר והביכורים. %break %H המצווה השלוש עשרה %break %letter 246 .246 המצווה השלוש עשרה, לעשות פדיון לבנו, לקשור אותו בחיים. כי שני ממונים הם, אחד על החיים, ואחד על המוות. והם עומדים על האדם. וכשאדם פודה את בנו, פודה אותו מידו של אותו הממונה על המוות. ואינו יכול לשלוט עליו. %break כמ"ש, ויַרא אלקים את כל אשר עשה, בכלל. והנה טוב, זהו מלאך החיים. מאוד, זהו מלאך המוות. וע"כ, באותו הפדיון מתקיים המלאך של חיים, ונחלש המלאך של מוות. בפדיון זה קונה לו חיים, ואותו הצד הרע עוזב אותו, ואינו נאחז בו. %break לומדים מהכתוב, וירא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד. אשר, והנה טוב, הוא מלאך חיים. מאוד, זה מלאך המוות. כי אז, ביום השישי של מעשה בראשית, באות ה' שבמילה השישי, התעלו העולמות מאוד. שהז"א עלה במקום א"א, והנוקבא במקום או"א, %break והשיג אדה"ר אז המוחין דחיה בשלמות, שע"י זה התבטל כוחו של מלאך המוות. ולא עוד אלא שנמתק בבחינת מאוד, כמו שיהיה בגמה"ת, בעת בילע המוות לנצח, שעל זה בא הרמז, והנה טוב זה מלאך חיים, מאוד זה מלאך המוות. %break אכן עתה, אחר החטא דעצה"ד, אין העולמות מתעלים כל כך בשעה החמישית של ערב שבת, באות ה' שבמילה השישי. וע"כ אנו צריכים למצווה מיוחדת, להמשיך לנו הכנה וכוח, לקבל אור החיה, עכ"פ ביום השבת. והיא המצווה של פדיון בכור אדם. %break משום שבפדיון זה מתקיים מלאך החיים, ונחלש מלאך המוות. בדומה שנעשה אז לאדה"ר, ע"י המאציל עצמו, בה' שבמילה השישי, שנעשה מלאך המוות טוב מאוד, כן סגולת מצווה זו של פדיון בכור. %break אלא לא לגמרי, כמו אז, שלא היה למלאך המוות שום כוח. כי עתה אפשר, ע"י מצוות פדיון בכור, רק להחלישו בלבד, ולא להעבירו לגמרי. כי בפדיון זה קונה לו החיים. והצד הרע ההוא, עוזב אותו, ואינו נאחז בו עוד. כלומר, אחר שנטהר לגמרי ע"י מצווה זו, %page 382 ואין עוד שום אחיזה בו לכוחות הרע, שנבלעו בגוף מחמת החטא דעצה"ד, אז יכול לקנות לו החיים, מוחין דחיה של יום השבת. כי כבר הוא טהור לגמרי, מהצד הרע, שנבלע בגוף מחמת החטא דעצה"ד. וע"כ יש לו הכנה, לקבל המוחין דיום השבת. %break %H המצווה הארבע עשרה %break %letter 247 .247 המצווה הארבע עשרה, לשמור את יום השבת, שהוא יום המנוחה מכל מעשה בראשית. כאן כלולות שתי מצוות: שמירת יום השבת ולקשור יום ההוא בקדושתו. %break כלומר, להמשיך המוחין דחכמה, הנקראים קודש, לשמור את יום השבת, כמו שנזכר, שהוא יום המנוחה לעולמות, וכל המעשים השתכללו בו, ונעשו מטרם שהתקדש היום. %break כי ביום השבת עולה הז"א לא"א, והנוקבא לאו"א, ובי"ע עולים לישסו"ת ולזו"ן דאצילות. ונמצאים נר"ן של האדם עולים עימהם לאצילות, והם מקבלים שם אור החיה. ולפיכך יש ב' מצוות: %break א. שמירת יום השבת, שלא ייכשל בעשיית מלאכה, והוצאה מרשות לרשות. כי אחר שהעולמות נפרדו לגמרי מהקליפות, עלינו להישמר, שלא נגרום לקליפות כוח לחזור ולהתערב ביום ההוא. אשר העושה מלאכה בו, גורם שוב להתערבות הקליפות בקדושה. %break ב. לקשור היום ההוא בקדושתו כראוי. כלומר, ע"י תענוג שבת, ממשיכים אור האצילות לנר"ן שלנו. אור האצילות הוא אור החכמה, הנקרא קודש, ואנו מתקדשים על ידו. %break לשמור את יום השבת הוא, כל הטרחות והמלאכות רמוזים בעבודות ובמלחמות עם הס"א, המפרידים אותנו מלהתדבק בה'. וזה הכלל, שבמקום שיש טרחה שם יש ס"א. %break כי ע"י המלחמות והטרחות, אנו מבררים הניצוצין הקדושים המובלעים בתוך ס"א. שכל בירור נבחן למלאכה מיוחדת. %break מתחילה נעשו כל הבירורים האלו ע"י המאציל עצמו, שהם כל המלאכות של הבורא, המובאים בששת ימי בראשית. וכאשר נגמרו כל הבירורים כולם, נבחן שהם השתכללו ובאו על תכליתם, ואז התקדש השבת, שהוא יום המנוחה. %break שהרי כלתה המלאכה, ואין עוד מה לתקן. לכן יום השבת הוא יום המנוחה לכל העולמות. %break כי בכל שבת חוזרת ובאה אותה השלמות, שהייתה בשבת בראשית, יום המנוחה, שנפרדו כל הקליפות ונתקעו בתהום הגדול, והעולמות עולים לאצילות, שהוא הייחוד הגמור. וצריכים אנו להמשיך קדושה זו. וזה נמשך לנו ע"י ב' המצוות זכירה ושמירה. %letter 248 .248 כיוון שהתקדש היום, נשארה בריאת הרוחות, שלא נברא להם גוף. האם לא היה יודע הקב"ה, לעכב מלקדש היום, עד שייבראו גופים לאותם הרוחות? %page 383 אלא עצה"ד טו"ר, היה מעורר את הצד הרע, וביקש להתגבר בעולם. ונבדלו ויצאו הרבה רוחות, בהרבה כלי זין, להתחזק ולהתלבש בגופים בעולם. %break כיוון שהתקדש היום, נשארה הבריאה של הרוחות, שעוד לא נבראו להן גופות. כלומר, התקדש היום, טרם שהספיק הקב"ה לברוא גופות, בשביל הרוחות הללו. כמ"ש, כי בו שבת מכל מלאכתו, אשר ברא אלקים לעשות. האם באמת גמר כל מלאכתו בתכלית הנרצית, %break ולא ברא לנו כלום לעשות, כי הכול כבר עשה וגמר מעצמו? אלא שה' עשה כל הבירורים וגמר כל המלאכות, באופן שתהיה לנו האפשרות לעשות. %break כלומר, שנוכל לעשות ולגמור אותם, ע"י העבודה שלנו בתורה ובמצוות. והשביתה, נאמר רק על מה ששייך למלאכת המאציל. שה' כבר שבת מכל מלאכתו, עד כי לא חסר משהו מצידו. וכל זה אשר ברא אלקים וגמר, הוא מאפשר גם לנו לעשות ולגמור אותם מצדנו. %break לכן נשארו רוחות, שלא הספיק ה' לעשות להן גופות עד שקידש השבת. ונשארו רוחות עירומים, בלי גוף. והרוחות האלו בלי הגופות הן הקליפות והמזיקים, המביאים את האדם לידי חטא. %break ובכוונה הניחם, כי ע"י זה נשארו לנו כוח הבחירה, ומקום עבודה בתורה ובמצוות. %break האם לא ידע הקב"ה להתעכב, מלקדש היום, עד אחר שייבראו גופות לאותן הרוחות? אלא עצה"ד טו"ר, היה מעורר את הצד הרע, וביקש להתגבר בעולם. כי המלכות נקראת עצה"ד טו"ר. זכה הרי טוב, לא זכה הרי רע. %break וכיוון שחטא האדם בעצה"ד, ונעשה לא זכה, ע"כ התעורר הרע שבעצה"ד טו"ר, ורצה הרע להתגבר בעולם. שרצה להתגבר על הטוב, ולהיאחז בעולם, כך שהטוב לא יוכל לעולם לנצח אותו. %break ואז יצאו להם כמה רוחות, בכמה מיני כלי זין, כדי להתחזק בעולם ולהתלבש בגופים. %break כי ב' נקודות התחברו במלכות: א. הממותקת בבינה, מדה"ר, ב. מדה"ד, שבמלכות עצמה. %break וכשהמלכות מתוקנת בקדושה, כראוי להיות, אז נקודה דמדה"ד גנוזה ונסתרת, ונקודה דמדה"ר מגולה. ואז זכה האדם, והרי טוב. ואם חוטא האדם ופוגם בה, אז מתגלה מדה"ד שבמלכות, וניתן הכוח לבעלי ההיזק והחורבן לשלוט עליו, והרי רע. %break ואם זוכה, ונקודת הרחמים שולטת בגילוי, הוא זוכה להעלות במעשיו את המלכות עד לבינה עילאה, ומתגלים עליו הרחמים והמוחין עילאין. ואם אינו זוכה, ומגלה מדה"ד שבה, הנה לא רק שפוגם במלכות, %break אלא פוגם גם בנקודת הבינה, שהתחברה עם המלכות. כי הפכה מרחמים לדין, מחמת התגלות הדין שבמלכות, כי כל המידה המגולה היא השולטת. %break ולפיכך, אחר החטא דעצה"ד, הנה התגלה כוח הדין שבמלכות, שאז פגם גם בנקודת הבינה שבה, שהפכה למדה"ד, אשר נקודה זו דבינה, היא כל אפשרות התיקון שיש במלכות, שמצידה טוב, בעת שנקודת הבינה בגילוי. %break ועתה, שנפגמה גם נקודת הבינה ונהפכה לדין, חשב הס"א, שעתה הגיעה שעתו להתגבר בעולם, ולהתלבש בגופים של בני אדם, של אדה"ר ובניו. שגוף דס"א יירש מקומו של הגוף דאדה"ר, ולא יצויר עוד שום תיקון המלכות מצד הטוב. %break כי ראה, שגם נקודת הבינה שבמלכות, התהפכה, והייתה למדה"ד, ולא יצויר שום תיקון עוד. %page 384 ולכן הרבה רוחות יצאו להתחזק בעולם, בכמה מיני כלי זין, כוחות החורבן, להתלבש בגופים של בני אדם בעוה"ז, ולשלוט כאן בקביעות. כי חשבו, שאין מציל מידם, מחמת הפגם שעשה האדם בחטאו, בנקודת הרחמים שבמלכות. %letter 249 .249 כיוון שהקב"ה ראה את זה, העיר נשיבת הרוח, מתוך עה"ח, ז"א, ודפק בעץ אחר, המלכות. והתעורר הצד האחר הטוב, והתקדש היום. כי בריאת הגופים והתעוררות הרוחות בלילה הזה של שבת, הן בצד הטוב ולא בצד האחר. %break כיוון שראה הקב"ה, ששורת הדין עם הס"א, ויש להם כוח להתלבש בגופים בעולם, אשר אז יימנע לגמרי תיקון עוד, העיר נשיבת רוח החיים מתוך עה"ח, והזדווג עם העץ האחר, עם המלכות, שהשפיע לה נשיבת רוח חיים. %break ושוב התעורר במלכות הצד השני שבה, הטוב, כמו שהיה לפני החטא דאדה"ר. כי אם זכה, הרי טוב. והתקדש היום, ונמשכה קדושת השבת בעולם. %break כלומר, שאע"פ שמשורת הדין היה כוח לס"א להתלבש בגופים, עשה הקב"ה לפנים משורת הדין, ולא התחשב כלל בפגם, שעשה אדה"ר. והזו"ן, שהם עה"ח ועצה"ד טוב, הזדווגו יחד, כלפני החטא, והמשיכו קדושת המוחין של יום השבת בעולם. %break ונאמר בזוהר, שהאור ששימש בששת ימי בראשית, לא נגנז אלא רק לאחר השבת. וע"י פעולה זו, שנמשך יום השבת בעולם, התבטלה מזימת הס"א, להתלבש בגופים של בני אדם בעוה"ז, ונשארו בבחינת רוחות בלי גופים. וע"כ היה יכול האדם לעשות תשובה. %break כי בריאת הגופים והתעוררות הרוחות בלילה הזה של שבת, הן מהצד הטוב, ולא מהס"א. כי פעולת הקב"ה קיימת לנצחיות. וכמו שבשבת בראשית, לא התחשב כלל במה שכבר נפגם האדם בחטא דעצה"ד, והזו"ן הזדווגו, וקידש היום, כמו לפני החטא, %break כי ביטל כל שליטתם של ס"א, אע"פ שהיה להם כוח לשלוט, כן בכל השבתות שב-6000 שנה. אע"פ שהאדם עוד מלא מזוהמה, כי עוד לא תיקן את החטא דעצה"ד, %break מ"מ כשהוא מזדווג בליל שבת, אין שום שליטה לכוחות הרע עליו, והוא ממשיך בזיווגו את הגוף והרוח של הוולד הנולד, כאילו לא היה בו שום פגם מעצה"ד, כאילו כבר תיקן בעצמו את החטא דעצה"ד. %break כי בריאת הגופים והתעוררות הרוחות בלילה הזה של שבת, הן בצד הטוב. כי אע"פ שהאדם עצמו עוד לא זכה, אין בלילה הזה שום שליטה לס"א עליו. ויוכל להמשיך גופות ורוחות, %break ע"י זיווגו מצד של עצה"ד טוב, ולא מס"א. שהוא כוח התיקון, שהיה בשבת בראשית, שהקב"ה לא השגיח כלל ברע, שהמשיך עליו אדה"ר. %letter 250 .250 ואם היה מקדים הצד האחר בלילה הזה, מטרם שיקדים הצד הטוב, לא היה יכול העולם לעמוד בפניהם, אפילו רגע אחד. אבל הקב"ה הקדים רפואה, ודילג קידוש היום לפניו, והקדים לבוא לפני הצד האחר, והתקיים העולם. %break ומה שחשב הצד האחר להיבנות בעולם להתחזק, נבנה בלילה הזה הצד הטוב והתחזק, שנבנו גופים ורוחות קדושים בלילה הזה מצד הטוב. ומשום זה, עונתם של חכמים, היודעים זה, הוא משבת לשבת. %letter 251 .251 כי אז, כשראה זה הצד האחר, אשר כמו שהוא רצה לעשות, עשה הצד של הקדושה. הוא הולך ומשוטט בכמה חֵילות וצדדים שלו. ורואה כל אלו, המשמשים מיטתם, כשהם עירומים לאור הנר. ולפיכך, כל הבנים הנולדים משם, הם לוקים במחלת הנפילה, %page 385 משום ששורים עליהם הרוחות מאותו צד האחר. והם הרוחות העירומים של הרשעים, הנקראים מזיקים, ולילית שורה עליהם, והורגת אותם. %letter 252 .252 כיוון שהתקדש היום, והקדושה שולטת על העולם, אותו הצד האחר מקטין את עצמו, ומסתתר בכל ליל השבת ובכל יום השבת. חוץ מאסימון וכל הכת שלו, שהולכים על הנרות בסתר, לראות את גילוי התשמיש. ואח"כ הם מסתתרים בתוך נקב תהום הגדול. %break כיוון שיצאה השבת, כמה צבאות ומחנות עפים ומשוטטים בעולם. וע"כ נתקן שיר של פְּגָעים, יושב בסתר עליון, שלא ישלטו על עם הקדוש. %break כי משורת הדין היה הס"א ביכולת להתלבש בגופים. ואלמלא הספיקו להתלבש בגופים, הנה אז הייתה הארץ ניתנת ביד רשע. וכל הגופים והתולדות, שהיו באים לעולם, היו כולם מהרע דס"א. ולא היה להם כוח להיתקן בצד הטוב לעולם. %break לכן אם היה מקדים הצד האחר בלילה הזה, מטרם שיקדים הצד הטוב, לא היה יכול העולם לעמוד בפניהם, אפילו רגע אחד. כי הייתה הזוהמה שלהם שולטת על כל התולדות שבעולם, ולא הייתה אפשרות להיאחז בצד הטוב אפילו רגע אחד. %break אבל הקב"ה הקדים רפואה לזה. ודילג לפניו קידוש היום, והקדים לבוא לפני הצד האחר, כי דילגה קדושת השבת והקדימה את הס"א, ונגלה אור השביתה והמנוחה בעולמות, המכניע ומפיל את הס"א וכל הקליפות לנקב תהום הגדול. %break והתקיים העולם. כי ע"י זה נעשתה הזדמנות להוליד גופים ורוחות מצד הטוב בזיווג בליל שבת. ומתקיים העולם באופן הנרצה. %break ונאמר, שדילג לפניו קידוש היום, כי כל דבר, הבא שלא כסדר מערכת העולמות, נקרא בשם דילוג. ומתוך שקדושת השבת באה ע"י התעוררות מלמעלה לבדה, כי האדם עוד לא עשה שום תשובה ותיקון, שיהיה ראוי לזה, %break אלא המאציל עצמו הקדים רפואה לתיקון העולם, לפיכך מכונה זה בשם דילוג. %break ומה שחשב הס"א להיבנות בעולם ולהתגבר, נבנה בלילה הזה הצד הטוב והתגבר. כי לילה זה, אחר הפגם דעצה"ד, היה שייך משורת הדין רק לבניין הס"א בכל כוחו. וכן חשב הס"א. אמנם היה להיפך, כי מקומו לקחה הקדושה, %break ונבנו גופות ורוחות קדושות בלילה הזה מהצד הטוב. כי נעשתה הכנה, שכל המזדווג בלילה הזה, הוא ממשיך גופות ורוחות מצד הטוב, שאין בהם שום אחיזה לס"א. כלומר, בהיפך ממש מה שחשב הס"א. %break ומשום זה, עונתם של חכמים, היודעים זאת, משבת לשבת. כי אז הגופות והרוחות נבנים מהצד הטוב. שהרי אז, הס"א רואה, שמה שהוא חשב לעשות, הקדים ועשה הצד הטוב. כי הוא חשב להיבנות ולהתגבר באותו ליל שבת, ולבסוף נבנה הצד דקדושה. %break ואז, הס"א הולך ומשוטט בכמה מחנות והצדדים הרעים שלו, ורואה כל אלו, המשמשים מיטתם, כשהם עירומים, לאור הנר. וכל הבנים, הנולדים מהם, לוקים במחלת הנפילה. %break והס"א משרה על אלו הבנים רוחות רעות, שהם רוחות רשעים, הנקראים מזיקים, שמחמתם לילית שורה עליהם והורגת אותם. %break אבל בעת שמתקדש היום, וקדושת השבת שולטת בעולם, ס"א ממעט עצמו, ומסתתר בכל ליל השבת ויום השבת. וע"כ אז עונתם של החכמים. חוץ מהמזיק, הנקרא אסימון, וכל המחנה שלו, ההולכים עם נרות בסתר, לראות בגילוי התשמיש. %break ואח"ז הם מסתתרים בנקב תהום הגדול. כי אסימון זה, אע"פ שיש לו כוח, לראות בתשמיש לאור הנר גם בשבת, אמנם אין לו כוח להזיק בשבת, אלא מחויב תכף לחזור לנקב תהום הגדול. ורק אחר השבת הוא יכול להזיק. %page 386 ביאור הדברים. כי רבי שמעון הרגיש כאן שאלה על המאמר, עונתם של חכמים משבת לשבת. שהרי בכל יום בחצות לילה, הקב"ה מטייל עם הצדיקים בגן עדן. וזיווג נמצא לחכמים, ולאו דווקא בלילות שבת. ולתרץ זה, האריך כאן לבאר ההבדל, %break שיש בין זיווג בשבת לזיווג בחול, בתשמיש לאור הנר. שלפי פשוטם של הדברים, ההפרש הוא, שבלילות חול יש כוח לס"א להלקות הבנים היילודים במחלת הנפילה, ולילית יש לה כוח להמיתם. %break משא"כ בלילות שבת, הגם שיש מזיק אסימון וכת שלו, שיש לו כוח גם בשבת לראות בהם, אבל אין לו כוח אז להזיק להם. רק אחר השבת. ויש לזה תיקון ג"כ, בהבדלה. %break בתפילה ובהבדלה על הכוס. ואז מתבטל כוחו של המזיק הזה לגמרי. הרי שיש הבדל גדול בין זיווג ליל שבת ללילות חול בחצות לילה. %break כי יש מְאורי אור, ז"א, ייחוד עליון. ויש מאורי אש, הנוקבא דז"א, ייחוד תחתון. וג' בחינות יש בשלהבת שלה: %break א. אור לבן, ב. אור תכלת, שמתחת האור לבן, ג. דבר גס כמו חֵלב ושמן ופתילה, שבו נאחז אור התכלת. %break אור התכלת הוא הדין שבשלהבת, ע"כ הוא אש אוכלת אש, שאוכל ומכלה כל מה ששורה תחתיה. כי היא אוכלת החֵלב והפתילה שנאחזת בהם. אור לבן, הרחמים שבה, כי לבן רחמים. %break ולכן, המשמש מיטתו לאור הנר, בניו לוקים במחלת הנפילה, וכן לילית יכולה להמיתם, משום שאור תכלת של הנר, מדה"ד, שורה שם. ויש כוח לס"א להיאחז בזיווג. כי ע"י מדה"ד, מתגלים גופיהם, זוהמה של נחש, שיש בגופים של המשמשים, ומוצא מין את מינו ומתעורר. %break באופן, שמה שהותר הזיווג בחצות לילה, דווקא בחושך, שאין אור, כי אז נאמר במלכות, וַתָקָם בעוד לילה, והרחמים מתגלים. אבל אם יש שם אור הנר, גורם זה, שתתגלה הזוהמה בגופים והס"א נאחז בזיווג. ורואה כל אלו המשמשים מיטתם, כשהם עירומים, לאור הנר. %break כי ע"י אור הנר, רואה הס"א גילוי הזוהמה שבגופיהם, ומקטרגת עליהם, ונאחז בזיווגם. %break אמנם בליל שבת, כל הדינים יוצאים ממנה, ואור תכלת מתהפך ג"כ לאור לבן, שלפי זה היה מותר לשמש גם לאור הנר. ולא עוד, אלא אפילו הזוהמה שבגוף האדם, נמצאת מתעלמת לגמרי מכוח קדושת השבת, ואין פחד עוד מפני גילוי הגוף לאור הנר. %break לזה נאמר, חוץ מאסימון וכל הכת שלו, שהולכים על הנרות בסתר, לראות את גילוי התשמיש. %break כי אפילו בשבת שאור התכלת נעשה ללבן, ואין שם דין כלל, מ"מ הכרח הוא, שאור הנר צריך לדבָר גס להיאחז בו, שהיא בחינת דין בהכרח. כי דבר גס הוא עכור, ורומז על דינים. אלא בשבת, אין צורת דין ניכרת בו. והוא נבחן כמטבע, %break שאין עליו צורה, ולא נודע מה הוא. וע"כ נקרא מזיק זה, הנרמז בדבר הגס שאור הנר אחוז בו, בשם אסימון, שהוא מטבע בלי צורה. %break לכן נאמר, שהולכים על הנרות בסתר, כי הוא הדבר הגס, הנמשך בסתר עם הנר, כי הנר לא היה דולק זולתו. וע"כ הוא הרואה גילוי הזיווג, שע"י זה הוא יכול להזיק לו אחר יציאת השבת. והן אמת, שמטעם גילוי של גופיהם, אין חשש בליל שבת, %break כי זוהמת הגוף אינו ניכר בשבת. אמנם אחר השבת, יש לו כוח לגלות צורת הרע שבו, ולהזיק לו. %page 387 ואע"פ שבשבת אין אסימון והכת שלו יכולים להזיק, כי אז אין בו עוד שום צורה של רע, אבל לאחר השבת, הוא והכת שלו קונים בחזרה את צורתם, ופורחים ועולים מהתהום הגדול אל היישוב, ומשוטטים בעולם, ויכולים להזיק. %break וע"כ נתקן שיר של פְּגָעים, יושב בסתר עליון, שע"י תשובה ותפילה זו של יושב בסתר, ניצולים מהם. %letter 253 .253 לאיזה מקום הם משוטטים, באותו ליל מוצ"ש? הנה כשהם יוצאים בחיפזון, וחושבים לשלוט בעולם על העם הקדוש. ורואים אותם עומדים בתפילה, ואומרים שירה של יושב בסתר עליון, ובתחילה מבדילים בתוך התפילה, %break ואח"כ מבדילים על הכוס. הם עפים משם, והולכים ומשוטטים, ומגיעים לתוך המדבר. הרחמן יצילנו מהם ומצד הרע. %break מדובר רק במוצ"ש, ולא בכל לילות החול. כי במוצ"ש עוד שורה רשימו מקדושת השבת. ולאן הם פורחים ועולים מהתהום הגדול בזמן שיוצא שבת? הנה כשהם יוצאים בחיפזון, וחושבים לשלוט בעולם על העם הקדוש, על ישראל, ורואים אותם עומדים בתפילה, %break ואומרים שיר של יושב בסתר עליון, ובתחילה הם אומרים הבדלה בתפילה, והבדלה על היין, הם מסתלקים ופורחים מהם, והולכים ומשוטטים ומגיעים לתוך המדבר, למקום שאין שם יישוב בני אדם, ובני אדם ניצולים מהם. %break ונמצא ג' מקומות לס"א: א. בשבת הם בנקב תהום הגדול, ואין להם כוח להזיק כלל. %break ב. במוצ"ש ע"י תפילה והבדלה, הם בתוך המדבר, במקום שאין אדם שם, ונמצא להם כוח להזיק, אלא שנדחים ממקום יישוב. ג. בשאר לילות הם נמצאים גם במקום יישוב. %letter 254 .254 שלושה הם הגורמים רעה לעצמם: א. מי שמקלל את עצמו, ב. מי שזורק לחם או פירורים, שיש בהם כזית, %break ג. מי שמדליק את הנר במוצ"ש, מטרם שבאו ישראל לסדר קדושה, שבתוך, ואתה קדוש. הנה באותו האש, הוא גורם להדליק אש הגיהינום, עד שלא הגיע זמנם. %letter 255 .255 כי מקום אחד יש בגיהינום, לאותם שמחללים שבתות. ואותם הנענשים בגיהינום, מקללים את מי שהדליק הנר, מטרם שהגיע זמנו, ואומרים לו, הנה ה' מטלטלךָ טלטלה גבר, צָנוֹף יצנופך צְנפָה כַדוּר אל ארץ רחבת ידיים. %break פירוש. יש מזיק, הנקרא רע עין. והוא אוהב קללה, כמ"ש, ויאהב קללה ותבואֵהו ולא חפץ בברכה. וכשאדם מקלל עצמו, נותן בזה כוח לאותו רע עין, האוהב קללה, לשלוט עליו, ונמצא גורם רעה לעצמו. %break ומי שזורק לחם או פירורים, שיש בהם כזית. כי אין לך דבר בעוה"ז, שלא יהיה לו שורש חשוב למעלה. ומכ"ש לחם, שבו תלויים חייו של האדם. הרי יש לו שורש חשוב מאוד למעלה. %break ולפיכך המזלזל בלחמו, גורם פגם בשורש חייו למעלה. וזה מובן לכל אדם, רק בסעודה שיש בה שביעה, הנותנת לו חיים. %break אמנם בלחם ובפירורים, שאין בהם אלא כזית, יש בני אדם המזלזלים בהם, וזורקים אותם, משום שאין בהם שביעה. אבל כיוון שיש לברך ברכת המזון גם על כזית, ע"כ יש להחשיבם, כמו סעודה שיש בה שביעה, ואסור לזלזל בהם. והמזלזל בהם, גורם רעה לעצמו. %break כי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, כתוב בתורתך, אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד. והלוא אתה נושא פנים לישראל, כמ"ש, יישא ה' פניו אליך? אמר להם, וכי לא אשא פנים לישראל, %page 388 שכתבתי להם בתורה, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך. והם מדקדקים על עצמם, עד כזית ועד כביצה. %break הרי שבזכות הדקדוק על כזית, להחשיבו סעודה, שיש בה שביעה, למרות שאין בו, זוכים שה' נושא לנו פנים, אע"פ שאין אנו ראויים. %break נמצא כי אלו המזלזלים בפירורים שיש בהם כזית ואינם מחשיבים אותם כסעודה, שיש בה שביעה, אינם זוכים לנשיאת פנים מה', וגורמים רעה לעצמם. %break ומי שהדליק נר במוצ"ש, טרם שהגיעו ישראל לסדר קדושה, גורם להדליק אש של גיהינום באותה האש. כי עד הזמן הזה שבת הוא, וקדושת השבת שולטת עליו, ואין אש הגיהינום שולטת עוד, כמו בשבת. %break מי שמדליק את הנר קודם סדר קדושה, נבחן כמחלל שבת. כי הוא מדליק אש הגיהינום לפני זמנה, וע"כ גורם רעה לעצמו. כי יש בגיהינום מקום מיוחד להעניש מחללי השבת, %break כי חילול שבת הוא החמור ביותר. והנידונים בגיהינום מקללים אותו, על מה שגרם במעשיו, להדליק אש הגיהינום קודם זמנה. %letter 256 .256 משום שאינו ראוי להדליק את הנר כשיוצא השבת, מטרם שישראל מבדילים בתפילה, ומבדילים על הכוס. כי עד הזמן ההוא, שבת הוא, וקדושת השבת שולטת עלינו. ובשעה שמבדילים על הכוס, כל אלו הצבאות וכל אלו המחנות, הממונים על ימי החול, %break כל אחד שב למקומו ולעבודתו, שהוא ממונה עליה. כי עיקר האיסור הוא רק עד סדר הקדושה. %break אמנם צריך להיזהר, שלא ידליק נר עד לאחר הבדלה, כי עד הזמן ההוא נחשב עוד לשבת. אמנם ודאי שמותר להדליק נר לצורך הבדלה ובורא מאורי האש. %letter 257 .257 כי כשנכנסה השבת והתקדש היום, התעורר הקודש ושולט בעולם, והחול הוסר משליטתו. ועד השעה שהשבת יוצא, אינם שבים למקומם. ואע"פ שיוצא השבת, אינם חוזרים למקומם, עד השעה שאומרים ישראל בארץ ישראל, המבדיל בין קודש לחול. %break אז הקודש מסתלק, והמחנות שהתמנו על ימי החול, מתעוררים וחוזרים למקומם, כל אחד על משמרתו, אשר הופקד עליו. %letter 258 .258 ועכ"ז אינם שולטים, עד שיהיו אורות מאור הנר, שכולם נקראים מאורי האש. משום שמעמוד האש ומיסוד האש באים כולם, ושולטים על העולם התחתון. וכל זה כשאדם מדליק את הנר, מטרם שגמרו ישראל סדר הקדושה. %break המלכות נקראת עמוד האור, וכוחות שבאור הנר, הם דינים. לפיכך אין להם כוח להפעיל הדינים, מטרם שמדליקים את הנר. %letter 259 .259 אבל, אם הוא מחכה עד שיגמרו סדר קדושה, אותם הרשעים שבגיהינום מצדיקים עליהם את הדין של הקב"ה, והם מקיימים על האדם ההוא, את כל הברכות שאומרים הציבור, וייתן לך האלקים מטל השמיים. ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. %break כי ע"י אמירת סדר קדושה, ממשיכים הארה גדולה, שניצולים על ידה מדין של גיהינום. וכיוון שהרשעים שבגיהינום רואים זה, הם מתחרטים על מעשיהם הרעים, ומצדיקים עליהם הדין של הקב"ה, שראויים לעונש שלהם. %break ומתוך שאדם ההוא, גרם שיצדיקו הדין שלהם, ולקידוש שם שמיים, נמצאים מקיימים באותו אדם כל הברכות, הנאמרות במוצ"ש בציבור. %page 389 %letter 260 .260 אשרי משכיל אֶל דל, ביום רעה ימַלטֵהו ה'. היה צריך לומר, ביום רע. מהו, ביום רעה? ביום שאותה רעה שולטת לקחת נשמתו. %break אשרי משכיל אל דל. דל הוא חולה מסוכן, שמשכיל לרפא אותו מחטאיו לפני הקב"ה. יום, שהדין שורה בו על העולם, ומשכיל להינצל ממנו, כמ"ש, ביום רעה ימלטהו ה'. ביום שנמסר הדין לרעה ההיא לשלוט על העולם, ימלטהו ה'. %break היה לו לכתוב, ביום רע ימלטהו ה'. ולמה אומר, ביום רעה, שהוא לשון נקבה? אלא שהכתוב רומז שליטת הקליפה, הנקראת רעה, הנוטלת נשמתו של אדם. והמשכיל אל דל, שמדבר לחולה, לשוב בתשובה. הרי הקב"ה ממלט אותו משליטת הקליפה, שנקראת רעה. %break והזוהר מביא כאן זה, משום שאומר, שגורמים לעצמם רעה. ולכן מביא כאן עצה לזה, שישכיל אל דל, שידבר על לב חולה, שישוב בתשובה, וירפא אותו ה'. ובשכר זה, ימלטהו ה' מיום רעה, שגרם לנפשו. %break פירוש אחר. זהו יום, שהדין שורה בו על העולם. ומשכיל להינצל ממנו, שאפילו יום הדין שרוי על כל העולם, ימלטהו ה', בשכר שהשכיל אל החולה להחזירו בתשובה. %break כי יום רעה, פירושו, ביום שכבר נמסר הדין לממונה, הנקרא רעה, שישלוט על העולם. ועכ"ז, אותו שישכיל אל החולה, להחזירו בתשובה, ימלטהו ה' מההוא רעה. %break וההפרש בין שני הפירושים הוא, כי הפירוש הראשון קיים רק על יחיד, שגרם לעצמו רעה. והפירוש השני קיים גם על הרעה, שנגזר על כל העולם. וגם אז ימלטהו ה' בזכות המצווה. %break %H ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, %H ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית %break %letter 1 .1 תרי"ג (613) המצוות שבתורה נקראות פקודין, וגם עצות. כי בכל דבר יש ההכנה להשגה הנקראת אחור, והשגת הדבר הנקראת פנים. ועד"ז יש בתורה ומצוות, נעשה ונשמע. כשמקיימים תורה ומצוות בנעשה, מטרם שזוכים לשמוע, %break נקראות המצוות תרי"ג עצות, הכנה, אחור. וכשזוכים לנשמע, נעשים תרי"ג המצוות פקודין, מלשון פיקדון. %break כי בכל מצווה מופקד אור של מדרגה, כנגד איבר מיוחד בתרי"ג איברים וגידים של הנשמה, ושל הגוף. ונמצא בעשיית המצווה, הוא ממשיך לאיבר שכנגדה בנשמתו ובגופו, את האור, השייך לאותו איבר וגיד. וזה הפָנים של המצוות. לכן הפנים של המצוות נקראים פקודין. %break רבי שמעון מבאר י"ד מצוות, הכוללות כל תרי"ג המצוות, כמו ששבעה ימי בראשית כוללים 7000 שנה. ולכן חילק אותן לשבעה ימי בראשית, וקשר לכל אחת ביום המיוחס לה. ולפי שהן כוללות כל תרי"ג המצוות, ראוי להתאמץ לקיים בכל יום. %letter 2 .2 מצווה ראשונה, יראה, משום שהוא גדול ומושל בכל, כלל כל התורה והמצוות, מדרגת או"א דאצילות, י' דהוי"ה, אוירא דכיא דג"ר דבינה. %page 390 גדול, אבא עילאה, בו גנוזה חו"ס דא"א, י'. ומושל בכל, אמא עילאה, המילוי ו"ד של י'. ולפי שבהם גנוזה חו"ס דא"א, שהעולמות אינן ראויים לקבל אותה מהם טרם גמה"ת, וע"כ הם משפיעים אור חסדים לבד, הנקרא אוירא דכיא. %break ומסיבה זו, אין להם מאמר גלוי בתורה, כמ"ש, בראשית ברא אלקים, מאמר סתום, שלא נזכר, האומר. %break והפסוק השני, והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים, פירוש העונש, למי שאינו מקיים מצוות יראה. והן ארבע מיתות: תוהו חנק, בוהו סקילה, חושך שריפה, רוח הרג. %letter 3 .3 המצווה השנייה, אהבה, בשני צדדים, בצד החסד ובצד דין הקשה. וכן לכלול יראה באהבה תמיד, שלא להפריד זה מזה. וצריכים לכלול יראה באהבה מצד החסד. וכן באהבה מצד דין הקשה. והיא מדרגת ישסו"ת דאצילות, ז"ת דבינה, שנחלקים ג"כ לג"ר, או"א עילאין, וז"ת, %break ישסו"ת. וזה המאמר הראשון, יהי אור. שהוא אור, שנברא ביום ראשון של ששת ימי בראשית, שהאדם היה רואה בה מסוף העולם ועד סופו. וראה הקב"ה, שאין העולם ראוי להשתמש בו, עמד וגנז אותו לצדיקים לעוה"ב. %break שנאמר, יהי אור לעוה"ז, ויהי אור לעוה"ב. כי תחילה השפיעו ישסו"ת את האור הגדול הזה עד לעוה"ז. ואח"כ, כדי לגלות מידת האהבה בשני צדדים, עמד וגנז אותו לעוה"ב, לבחינת או"א שבישסו"ת, שמחזה ולמעלה שבהם, הנקראים עוה"ב. %break ואין האור הזה מאיר עוד מחזה ולמטה דישסו"ת, הנקראים ישסו"ת דישסו"ת, תנה"י שבהם, המתלבשים בז"א. כי כיוון שמתלבשים בז"א, כבר הם נבחנים לבחינת עוה"ז. %letter 4 .4 כשנגנז האור לעוה"ב, יצא דין הקשה. ביום שני של מעשה בראשית, במאמר, יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. כלומר, שביום השני נברא הגיהינום, דין הקשה. כדי לתת מקום לקיים מצוות האהבה בשני צדדים, גם בצד דין הקשה, %break אפילו בעת שנוטל את נשמתו, כמ"ש, ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. שאותה מידת האהבה, שזכה מצד החסד, לא תחסר בה משהו, גם בעת שנוטל את נפשו ומאודו. %break אכן, הדין הקשה הזה יצא רק למטה מרקיע, במים תחתונים, במלכות, נוקבא דז"א, רחל, העומדת מחזה ולמטה שלו. שמחזה ולמטה בכל פרצוף, מורה על למטה מפרסא שבו, %break שהיא הרקיע, המבדיל בו בין מים עליונים לתחתונים. באופן, שמחזה ולמטה בכל פרצוף, מים תחתונים של אותו פרצוף. %letter 5 .5 המצווה השלישית, לדעת שיש אלקים גדול ושליט בעולם, ולייחדו בכל יום ייחוד כראוי, בו"ק עליונים וו"ק תחתונים, הנקראים ייחוד עליון וייחוד תחתון. אשר שש מילים שבפסוק שמע ישראל, הם ייחוד ו"ק עליונים, ושש מילים שבפסוק בשכמל"ו, הם ייחוד ו"ק תחתונים. %break כי אחר שהתגלתה מידת היראה במאמר, בראשית ברא אלקים, ומידת האהבה מצד החסד במאמר, ויהי אור לעוה"ב, עם הגניזה לעוה"ב, ביום ראשון של מעשה בראשית, ומידת דין הקשה ביום ב', במאמר, %page 391 יהי רקיע, ונעשה לנו מקום לייחדו באהבה בשני צדדים, שהוא כל הנרצה, שאין מידת האהבה נשלמת זולתה, הרי יש לנו כוח לעשות ייחוד הזה בשלמות. %break והיא המצווה השלישית, יום ג' של מעשה בראשית. שע"י התעוררות מלמטה בתורה תפילה ומע"ט, הנקראת העלאת מ"ן, אנו מעלים בחינת מחזה ולמעלה דזו"ן דאצילות לאו"א דישסו"ת. והוא מקבל מהם המוחין של ויהי אור, שמחזה ולמעלה דישסו"ת, %break שהיא האהבה מצד החסד. ומידת האור הזו נקראת ו"ק דז"א, והם ו"ק עליונים, מים עליונים שמחזה ולמעלה, עוה"ב, ששם האור של יום א'. %break ונקרא ו"ק, שמורה חוסר חב"ד, כי לקבל אור שלם צריך הפרצוף להיות בכל עשרת הכלים, הנקראים חב"ד חג"ת נהי"ם. וכיוון שלא העלינו כל הפרצוף של הזו"ן לאו"א דישסו"ת, %break אלא רק החלק שמחזה ולמעלה שבו, חב"ד חג"ת, כי לא יכולנו להעלות גם מהחזה ולמטה דזו"ן, מחמת הדין הקשה שיש שם, שהוא מים תחתונים. %break וכיוון שהעלינו רק שישה כלים שמחזה ולמעלה דז"א, ע"כ מקבלים רק שישה אורות. באופן שששת האורות חג"ת נה"י מתלבשים בששת הכלים חב"ד חג"ת דז"א. %break ואין מקום לקבל ג' אורות חב"ד, מחמת החיסרון של נה"י דכלים, שמחזה ולמטה שלו, שלא יכלו לעלות לאו"א, מכוח העביות ודין הקשה שבהם. %break ונמצא, שאנו מייחדים עתה רק ו"ק דז"א, בחסר ג"ר דאורות, מחמת חיסרון של ג"ת דכלים. וכנגד שישה אורות חג"ת נה"י הללו, יש שש מילים בפסוק שמע ישראל. והן מקבלות רק בייחוד עליון, מבחינת מים עליונים שמחזה ולמעלה, במוחין של אהבה מצד החסד לבד. %letter 6 .6 אמנם צריכים לכלול במוחין אלו דו"ק דז"א גם יראה. בגניזת האור, שנעשה במקום שמהחזה ולמטה דישסו"ת, המכונה יבָשה וחורבה. כי האור נשאר כולו מחזה ולמעלה, %break ולמטה מחזה נעשתה יבשה וריקה מאור. וזה ד' גדולה שבאחד, הרומז לנה"י דתבונה, שנעשו יבשה מאור זה. %break ויבשה זו מתקבלת בנוקבא דז"א שמחזה ולמעלה, לאה, שיכולה לעלות עימו לאו"א, להיותה מחזה ולמעלה שלו. אבל הנוקבא הקטנה, רחל, אינה יכולה לעלות עם הז"א עתה בייחוד עליון, להיותה בחינת מים תחתונים שמחזה ולמטה, ששם דין הקשה. %break והייחוד העליון הזה, הוא כמ"ש, ייקוו המים אל מקום אחד ותיראה היבשה, הנאמר ביום ג' של מעשה בראשית, שנכנסו המדרגות שמתחת השמיים אל מקום אחד, להיות בשלמות לו"ק. ותיראה היבשה, לקשור במדרגות דז"א גם הד' שבאחד, %break הנקראת יבשה, שמתקבלת ללאה, נוקבא הגדולה דז"א שמחזה ולמעלה. ובזה נגמר ייחוד עליון, שזהו, כי טוב הראשון, הנאמר ביום ג' של מעשה בראשית. %letter 7 .7 ואחר שנקשרה יבשה זו, בייחוד העליון, בלאה, נוקבא דז"א, צריך לקשור אותה למטה, בו"ק שלמטה, שהם: ברוך, שם, כבוד, מלכותו, לעולם, ועד. כי אחר שנמשכה וירדה המחזה ולמעלה דזו"ן, %break עם המוחין של שש מילים של שמע ישראל, למקומה למטה, התחברה עם הנה"י שלו שמחזה ולמטה, לפרצוף אחד כמקודם. ואע"פ שנה"י אינם יכולים לקבל המוחין של ייחוד עליון, שהם עוה"ב ומים עליונים, להיותם מחזה ולמטה, מים תחתונים, מ"מ היבשה, %break שנכללה באלו המוחין, יכולה לרדת ולהתקבל גם למטה מחזה דז"א, משום שעיקרה בא ממים תחתונים דישסו"ת, ששם מקום הסתלקות האור. %page 392 ולפיכך יש לנו להמשיך לאה, היבשה, למקום רחל, שמחזה ולמטה. ואז, מה שהייתה יבשה, נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות, ולנטוע אילנות. בייחוד שלמטה, בשכמל"ו, שנעשית ארץ, רצון שלם. %break כי אע"פ שז"א קיבל המוחין שמחזה שלו ולמעלה, וירד למקומו, לא היה יכול להשפיע אותם לנוקבא שלו לאה, כי היא קיבלה בחינת היבשה דתבונה, שאינם ראויים לקבל שום אור, כי כוח הגניזה שולט בהם. ולפיכך נבחנת לאה אז כמקום חורבה, %break שאינה נותנת פירות. ומשום זה גם בז"א עצמו לא הייתה שלמות. כי שלמותו של הזכר בהשפעה לנוקבא. וכיוון שלא היה לו למי להשפיע, היה חסר השלמות. %break וטעם הדבר הוא, כי כל הגניזה הייתה, כדי לגלות מידת אהבה שלמה בשני צדדים, גם בצד דין הקשה. וכיוון שמחזה ולמעלה דז"א מים עליונים, שאין בהם שום דין קשה, ע"כ הייתה בחינת הגניזה קירח מכאן וקירח מכאן. כי כבר שלטה שם הגניזה והיבָשה. %break אמנם אינה שלמה כל צורכה, שחסרה המטרה, שהיא דין הקשה, הנותנת מקום לגלות האהבה השלמה בשני צדדים, המשלים המוחין מכל הצדדים. שאז גדלים המוחין יותר, מעת שהיו מצד החסד לבד. %break אבל עד שלא נגלה במוחין דין הקשה, נמצאת היבשה שבלאה, קירח מכאן וקירח מכאן. ולפיכך, ע"י זה שאנו ממשיכים היבשה למחזה ולמטה דז"א, למקום נוקבא הקטנה, רחל, ששם מגולה דין הקשה, להיותה מים תחתונים, %break אז ניתן לנו לגלות מידת האהבה השלמה בשני צדדים. ועם זה נשלמו המוחין ההם בכל השלמות הרצויה, וגדלו המוחין עוד יותר, ממה שהיו במים עליונים לבד, במידת האהבה מצד החסד לבד. %break ע"כ מה שהייתה יבשה עד כאן מחזה ולמעלה דז"א, בייחוד העליון, נעשתה עתה, בירידה למחזה ולמטה, לייחוד תחתון, במקום דין הקשה, לבחינת ארץ ומקום יישוב, לעשות פירות ותולדות, ולנטוע אילנות כראוי. %break כיוון שהתאחדה אהבה בשני צדדים, מכאן והלאה נאמר, תדשא הארץ דשא. כי נתקנה לעשות פירות ותולדות כראוי. וע"כ נקרא ייחוד תחתון, להיות הייחוד במים תחתונים דווקא. וזהו, כי טוב השני של יום ג', הנאמר במאמר, תדשא הארץ דשא, של מעשה בראשית. %break כי עתה מקבלת הנוקבא כל המוחין של ו"ק שבייחוד עליון, מחמת שלא נשלמו, זולת במקומה של הנוקבא התחתונה. והתחתון, המשלים את העליון, נוטל כל שיעור זה שהשלים בו. וו"ק אלו מרומזים בשש מילים בשכמל"ו. %letter 8 .8 המצווה הרביעית, לדעת שה' הוא האלקים. לכלול שם האלקים, הנוקבא דז"א, בשם הוי"ה, ז"א, לדעת שהם אחד, ואין בהם פירוד. וזה המאמר, יהי מאורות ברקיע השמיים, %break הנאמר ביום ד' של מעשה בראשית. כי נכללו כאן הנוקבא דז"א עם הז"א בשם אחד, מאורות, להורות שאין ביניהם שום פירוד. כי שניהם שווים במעלה. %break אחר שכבר המשכנו הו"ק לנוקבא בייחוד התחתון של בשכמל"ו, ביום ג' של מעשה בראשית, במאמר, תדשא הארץ דשא, צריכים עתה להמשיך לה הג"ר, שתהיה פב"פ עם הז"א בקומה שווה, %break בלי הפרש ביניהם במעלה, כמו שמורה השם מאורות, על שניהם יחד, שהוי"ה הוא אלקים. %break עניין הייחוד התבאר במצווה שלישית, שהמשכנו שם רק ו"ק, משום שעלו לאו"א רק המחזה ולמעלה דז"א עם לאה, רק ששת הכלים חב"ד חג"ת דז"א. כי מחמת הדין הקשה, שמחזה ולמטה דז"א, הם לא היו יכולים לעלות לאו"א, הזכים בלי שום דין. %page 393 וכיוון שהיו בז"א רק שישה כלים, הוא קיבל רק שישה אורות חג"ת נה"י. וג' אורות חב"ד נשארו מבחוץ, כי לא היו לו הכלים לקבל אותם. %break כי דרך כניסתם של האורות, היא שהתחתונים נכנסים תחילה. וע"כ נשארו ג' עליונים מבחוץ. וכיוון שלז"א היה ו"ק חסר ג"ר, גם הנוקבא לא קיבלה יותר ממנו. %break אמנם עכשיו, אחר שכבר נעשה ייחוד ברחל שמחזה ולמטה דז"א, שהייתה יבשה, ונעשתה ארץ מוציאה פירות ותולדות, דווקא מכוח דין הקשה, הנמצא מחזה ולמטה דז"א, שהשלים האהבה בשני צדדים. הנה מתגלה הדבר, שדין הקשה הזה שברחל, %break הוא מעלה גדולה, יותר מהזכות הגדולה שמחזה ולמעלה דז"א. כי מחזה ולמעלה דז"א, לא יכלו המוחין להתקבל לנוקבא עילאה, מחמת היבשה. ועתה, ע"י הדין הקשה, נעשית היבשה לארץ מוציאה פירות. %break וא"כ נהפך הדין הקשה לאור גמור. אלא שנבחן לאור שחור, אור המתקיים רק בכוח השחור, שהוא הדין הקשה. ונמצא בזה, שאין עתה שום הפרש בין מחזה ולמעלה דז"א לבין מחזה ולמטה. %break כי כל ההפרש היה רק מחמת הדין הקשה שברחל. ועתה כבר נהפך הדין הקשה לאור גמור. %break ולפיכך יכול לעלות עתה לאו"א כל הפרצוף דז"א ונוקבא, גם הכלים נה"י שמחזה ולמטה דז"א, הנבחנים לאור שחור. כי אור שחור באור לבן, הם אחד בלי הפרש. ויותר מכך, אור שחור הגדיל המוחין ביתר שאת, ממה שהיו אור לבן שלמעלה מחזה. %break וכיוון שעלו לאו"א כל עשרת הכלים של הפרצוף זו"ן, הוא יכול לקבל עתה כל ע"ס דאורות, גם האורות דחב"ד, שהיו חסרים לו, שנקראים אור הפנים. וגם הנוקבא רחל, שגרמה כל זה לז"א, נוטלת מז"א גם המוחין דפנים האלו, ונעשה ז"א עם הנוקבא פב"פ בקומה שווה, %break כמ"ש, יהי מאורות. והתבאר סדר הייחוד דג"ר דזו"ן ביום רביעי של מעשה בראשית. %break ואין לשאול, הלוא ביום רביעי היה מיעוט הירח, ואיך אומר כאן, שהוא הייחוד של פב"פ דזו"ן? כי אצילות של העולמות לחוד, ופקודין לחוד, ואין להשוותם זה לזה. %letter 9 .9 ואין לשאול, למה נחלקו המוחין של הזו"ן לשני ימים, יום ג', ו"ק דמוחין, ויום ד', ג"ר דמוחין, ולמה לא היו שניהם וביום אחד. כי תחילה לא יכלו לעלות לאו"א אלא רק המחזה ולמעלה דז"א, כי מחזה ולמטה היה דין הקשה. %break וע"י המשכת מוחין דו"ק למחזה ולמעלה, נמשכו מוחין דו"ק גם למחזה ולמטה, בייחוד תחתון. ונהפך הדין הקשה לאור שחור ביום ג'. %break ואחר שנגמר זה, הייתה אפשרות ביום ד' להעלות גם המחזה ולמטה דז"א. כי אחר שנהפך הדין הקשה לאור שחור, יכלו גם הכלים שמחזה ולמטה לעלות, כי אור שחור ואור לבן אחד הוא בלי הפרש. וכיוון שהתעלו גם הכלים נה"י שמחזה ולמטה, נמשכו להם גם הג"ר. %break הרי שאי אפשר היה להמשיכם בבת אחת. כי מטרם שנהפך הדין הקשה להיות אור, אי אפשר היה להעלות המחזה ולמטה דז"א עם רחל לאו"א, אלא רק מחזה ולמעלה דז"א עם לאה, %break המקבלים רק ו"ק. ולאחר השלמת ו"ק, צריכים פעם שנייה, כדי להעלות גם המחזה ולמטה דז"א עם רחל. ואז מקבלים הג"ר. %page 394 גם יש הפרש בין מוחין דו"ק לבין מוחין דג"ר, בעניין עלייתם של הזו"ן לאו"א. כי למוחין דו"ק אין הזו"ן יכולים לעלות מעצמם, אלא ישסו"ת מעלה אותם אליו. אבל למוחין דג"ר הזו"ן עולים מעצמם, ואינם צריכים שישסו"ת יעלה אותם. %break כי עליון ותחתון נבחן מבחינת המעלה. שמשום שהתחתון אינו זך כמו העליון, ע"כ נבחן לתחתון. ולפי זה קשה להבין, איך אפשר שהתחתון יעלה לעליון? מי הסיר את ההפרש שביניהם, %break עד שהתחתון ישתווה לעליון ויעלה אליו, כי הכרח הוא, אם התחתון עולה לעליון הוא שווה כמוהו? %break והביאור הוא בשיתוף של מדה"ד במדה"ר, שכשהמלכות עלתה במקום בינה, נבקעו המדרגות לשני חצאים: גו"ע ואח"פ, או מ"י אל"ה. כי ע"ס נקרא גלגלתא עיניים אוזן חוטם פה, שהם כח"ב זו"ן. והם חמש אותיות של שם אלקים. %break וכיוון שהמלכות עלתה במקום בינה, נמצא שנתקנה ה"ת דהוי"ה למקום זיווג בנ"ע. והנקודה, ה"ת, מלכות, עולה להיות מחשבה, בינה. כי עלתה במקומה, ונעשה הזיווג דראש במקום נ"ע, ששם מסתיים הראש. וג"ס אח"פ נפלו מהראש למדרגה שמתחתיו. %break ונבחן, שלא נשארו בראש, כי אם ב' הכלים גו"ע, הנקרא מ"י, עם אורות של נ"ר. וג' הכלים אח"פ, הנקראים אל"ה, יצאו ונפלו למדרגה שמתחתיה. %break ועיקר ההבחן הזה ניכר בפרצוף ישסו"ת, שאין בו אלא ו"ק דאורות בגו"ע דכלים, הנקרא משום זה בשם מ"י. ואח"פ שלה, שהם ג' אותיות אל"ה, נפלו למדרגה שמתחתיה, זו"ן. %break וכן לזו"ן אין אלא גו"ע באורות דו"ק, ואח"פ שלהם נפלו למדרגה שמתחתיהם, שהם ג' עולמות בי"ע. %break וכשאנו רוצים להמשיך מוחין דגדלות אל הזו"ן, שהם פרצוף שלם דע"ס, הנחלקים בעצמם לג"ר וו"ק דג"ר, לו"ק דגדלות וג"ר דגדלות, אנו צריכים לזה ב' עיבורים, ב' עליות מ"ן. %break כי תחילה מעלים מ"ן לזו"ן עד גובה המדרגות, ונמשכים מוחין מע"ב ס"ג דא"ק לישסו"ת, שע"י מוחין אלו חוזרת ויוצאת הנקודה מתוך מחשבה ובאה למקומה, למלכות. שה"ת יורדת מנ"ע לפה, ונעשה הזיווג שלה בפה, כמקודם השיתוף. %break וע"י זה חוזרים ועולים אליה ג' הכלים אח"פ, אל"ה, ומתחברים למדרגתה. וכיוון שנשלמו לה חמש אותיות אלקים, חמישה כלים, בראש, משיגה גם ג"ר דאורות ונשלמו ישסו"ת בע"ס דאורות וע"ס דכלים. %break אכן כשישסו"ת מעלים אליהם ג' אותיות אל"ה להשלמתם, עולה עימהם גם הזו"ן. מטעם, שהעליון היורד למקום התחתון, נעשה כמוהו. ולפיכך, כיוון שג' אותיות אל"ה נפלו מקודם לכן לזו"ן, נעשו בזה כמו מדרגה אחת עם הזו"ן. %break לכן עתה, בעת שישסו"ת חוזרים ומעלים ג' אותיות אל"ה אליהם, נמשכו עימהם גם הזו"ן לישסו"ת, מטעם שדבוקים זה עם זה במדרגה אחת. וכיוון שהזו"ן עלו עם אל"ה לישסו"ת, מקבלים שם את המוחין דישסו"ת. %break והתבאר, איך הישסו"ת מעלה את הזו"ן למוחין דו"ק, עם אותיות אל"ה שלהם. ולולא זה, לא יכלו זו"ן לעלות מעצמם, כי כל התחתון מחברו, הוא בהכרח יותר עבה ממנו, ואיך יוכל לעלות אליו. %break ובדרך עלייה זו נעשה הייחוד של ק"ש ביום ג' במאמר, ייקוו המים אל מקום אחד, וכן ייחוד תחתון של בשכמל"ו. כי ע"י המוחין שקיבלו ישסו"ת, המשיכו אליהם ג' אותיות אל"ה שלהם, שעימהם יחד עלו הזו"ן וקיבלו שם בהתכללותם עם ישסו"ת מוחין דו"ק, %page 395 משום שאין בהם אלא שישה כלים. נמצא, שכל הייחוד הזה, הוא בעיקר ישסו"ת, כי הם המקבלים המוחין, והם המעלים אליהם את הזו"ן. %break אמנם אחר שהשיגו זו"ן את המוחין דו"ק, ובאו למקומם, וע"י ייחוד תחתון נמשכו המוחין דו"ק גם אל הנוקבא שמחזה ולמטה, שהדין הקשה שלה נהפך לאור. %break הנה אז כבר יכולים הזו"ן לעלות מאליהם למ"ן, כדי להשיג מוחין דג"ר, ואינם צריכים לאל"ה דישסו"ת, שיעלו אותם. %break והוא מטעם השתוותם זה לזה. כי עתה התבטל כל ההפרש שבין ישסו"ת לזו"ן. כי כל מה שהזו"ן הם יותר עבה ויותר דין מישסו"ת, נשאב עתה לגמרי, שאפילו הדין הקשה נהפך לאור שחור דזו"ן, הנחשב עתה כמו אור לבן דישסו"ת. %break וע"כ עולים הזו"ן לישסו"ת, כי עתה הם אחד בלי הפרש, ומקבלים שם את הג"ר דמוחין דגדלות. הרי שלצורך הג"ר, יכולים הזו"ן לעלות מאליהם בלי עזרת ישסו"ת. %break ולפיכך נבחן ייחוד דג"ר ליום מיוחד, כי יש בו הבדל רב מייחוד דו"ק. הן מצד הכלים דזו"ן, כי למוחין דו"ק עולה רק חצי פרצוף שמחזה ולמעלה. והן מצד העלייה, כי למוחין דו"ק אין הזו"ן יכולים לעלות מאליהם. %break ואלו ב' מיני העליות מכונים עיבור א' לו"ק, ועיבור ב' לג"ר. והם נוהגים בכל המדרגות, שאי אפשר להמשיך שום מדרגה זולת בשתי פעמים. %letter 10 .10 המצווה החמישית כוללת ג' מצוות: א. לעסוק בתורה, ב. לעסוק בפרייה ורבייה, ג. למול לשמונה ימים. %break וזה המאמר של יום חמישי של מעשה בראשית, ישרצו המים שרץ נפש חיה, ועוף יעופף על הארץ. כי בארבע מצוות שעד הנה, גמרנו את תיקון האצילות, עד המוחין דג"ר דזו"ן פב"פ. שע"י מצווה ראשונה, יראת הרוממות, מטעם שהוא גדול ומושל בכל, %break המשכנו תיקון או"א עילאין, במאמר הראשון שבתורה, בראשית ברא. ופירוש העונש בפסוק השני, והארץ הייתה תוהו. %break וע"י מצווה שנייה של אהבה בצד החסד, המשכנו תיקון דישסו"ת דאצילות, שבמאמר שביום א' של מעשה בראשית, יהי אור. שהוא אור שנברא בששת ימי בראשית, שהיה אדם רואה בו מסוף העולם עד סופו. %break וע"י מצווה שלישית, של ק"ש ובשכמל"ו, בייחוד עליון של שמע, המשכנו מוחין דו"ק לז"א ולאה, ע"י עלייתם לישסו"ת. שהוא שש מילים של שמע ישראל. כן כללנו בו גניזת האור, שנאמר, ויהי אור לעוה"ב דישסו"ת, ולא לעוה"ז דישסו"ת. %break כי נגנז מחזה ולמטה דישסו"ת ונעשתה שם יבָשה. והמשכה זו היא באות ד' גדולה שבאחד. והיא מקובלת ללאה. כי זה הכלל, שכל חיסרון או מסכים, אינם בזכר, אלא בנוקבא של אותו הפרצוף. %break וע"י ייחוד תחתון, בשכמל"ו, המתקנו הדין הקשה שמחזה ולמטה דז"א, הנמשך מהמאמר של יום ב' של מעשה בראשית, יהי רקיע בתוך המים, שבו נברא הגיהינום, שהוא דין הקשה, שמקומו מחזה ולמטה דז"א. אמנם הוא בנוקבא רחל, ולא בזכר ז"א. %break והמיתוק הוא ע"י השלמת מצוות האהבה, שתהיה בשני צדדים, ואפילו נוטל את נפשך. שע"כ צריכים לקבל עלינו מסירת נפש בד' שבאחד, קודם ייחוד תחתון, להשלים מידת האהבה בשני צדדים, בהמשכת המוחין למקום רחל. %break כי אז נמשכים ו"ק תחתונים של המוחין אל רחל, בשש מילים בשכמל"ו, והדין הקשה נהפך להיות אור, הנקרא אור שחור. %page 396 וייחוד עליון הוא המאמר, ייקוו המים אל מקום אחד ותיראה היבשה. כי טוב הראשון של יום ג' של מעשה בראשית. וייחוד תחתון הוא המאמר, תדשא הארץ דשא. כי טוב השני של יום ג' של מעשה בראשית. %break וע"י מצווה רביעית, לדעת שהוי"ה הוא האלקים, להשוות הנוקבא רחל לגמרי אל הז"א בלי הפרש משהו, ע"י השלמת האהבה בשני צדדים בשלמות כזאת, שהדין הקשה נהפך להיות אור. ואור שחור באור לבן, אין בהם פירוד. כי מהשלמת האהבה בשני צדדים, %break נעשה אור שחור עוד יותר חשוב. הנה ע"י זה התייחדו רחל וז"א לאחד ממש, ויכולים שניהם לעלות לישסו"ת מכוחם עצמם. כי מתוך זה נמצאים זו"ן בהשתוות גמורה אל הישסו"ת. כי מה שהזו"ן עבים יותר ממנו, אין זה חיסרון, אלא מעלה ויתרון עליהם. %break ואז מקבלים הזו"ן מישסו"ת גם מוחין דג"ר, ונעשו הזו"ן קומה שווה בייחוד אחד פב"פ. והוא המאמר של יום ד' של מעשה בראשית, יהי מאורות ברקיע השמיים. שהנוקבא רחל והז"א נכללו שניהם בשווה בשם אחד מאורות, שזה, הוי"ה הוא האלקים. %break ונמצא עתה, ע"י ארבע מצוות הללו, כבר השלמנו כל תיקון האצילות, עד זו"ן פב"פ בקומה שווה. ועתה יש לנו שוב לזַוֶוג את זו"ן, ע"י העלאת מ"ן ומע"ט, בכדי להמשיך לנו מוחין מהם. %break והם ג' בחינות מוחין: נר"ן דקטנות, נר"ן דגדלות א', ונר"ן דגדלות ב'. והם נמשכים לנו ע"י שאר המצוות. %break נר"ן דקטנות, יום חמישי של מעשה בראשית, במאמר, ישרצו המים שרץ נפש חיה. והשלמת הקטנות הוא ביום שישי. וכן ו"ק וג"ר דגדלות א'. וו"ק דגדלות ב' ביום השישי של מעשה בראשית. וג"ר דגדלות ב' ביום השבת. %letter 11 .11 ואלו ג' הפקודין, הנכללים במצווה חמישית: %break א. לעסוק ולעמול בתורה בכל יום, שע"י זה קונה מהזו"ן נפש קדושה. ב. לעסוק בפרייה ורבייה, שע"י זה קונה מזיווג זו"ן רוח קדוש. ג. למול לשמונה ימים ולהעביר משם את העורלה, שע"י זה קונה מזיווג זו"ן בחינת נשמה. %break וכל אלו הם רק נר"ן דקטנות. וזהו המאמר של יום חמישי של מעשה בראשית, ישרצו המים שרץ נפש חיה, ועוף יעופף על הארץ, על פני רקיע השמיים. כי נפש חיה, נפש. ועוף יעופף, רוח. על פני רקיע השמיים, נשמה. %break ואין לשאול, למה בזו"ן לא עסקנו בהמשכת נר"ן דקטנות, ובמוחין שלנו צריכים להמשיך נר"ן דקטנות? כי זו"ן אינם חסרים מהקטנות לעולם, כי זה כבר נתקן מהמאציל עצמו. וע"כ תחילת המשכה היא מו"ק דגדלות ע"י ק"ש. %break אבל אנו צריכים הכול לתקן לנו בעצמנו, שהרי באדם שנולד, ישנה רק נפש מצד בהמה הטהורה, ואין לו אפילו נפש דקדושה מצד האופנים. וע"כ אנו צריכים להתחיל תמיד בנפש דקטנות. %break והנה התבארו ג' המצוות שבמצווה חמישית: שחמישית היא לעסוק בתורה לתיקון הנפש דקטנות. ושישית היא לעסוק בפרייה ורבייה, לתיקון הרוח דקטנות. %break ושביעית היא למול עצמו ולהעביר ממנו את העורלה, לתיקון נשמה דקטנות. וכל אלו הוא יום חמישי. %letter 12 .12 המצווה השמינית, לאהוב את הגֵר הבא להימול, ולהיכנס תחת כנפי השכינה, להמשיך משם נפש הגר מהשכינה הקדושה. כי ע"י זה ממשיכים לעצמנו נשמה, מגופו של עה"ח, %page 397 שהוא גמר והשלמת הקטנות שלנו. וזה המאמר של יום שישי של מעשה בראשית, תוצא הארץ שרץ נפש חיה למינה, לכל אחת כראוי לה. %letter 13 .13 המצווה התשיעית, לחון את העניים, ולתת להם טרף ברצון הלב, שע"י זה אנו גורמים למעלה שיתוף מדה"ד במדה"ר. כי בינה משתתפת עם המלכות בה"ת בנ"ע, וחוזרת משום זה לבחינת מ"י, שהוא גו"ע באורות נ"ר. %break ואל"ה שלה יורדים לזו"ן. וכן הזו"ן חוזרים לגו"ע באורות נ"ר, ואל"ה שלהם יורדים לבי"ע, לתוך נר"ן שלנו שבבי"ע. ואנו מקבלים מזו"ן אורות דו"ק דגדלות. %break וזה מאמר, נעשה אדם, של יום השישי של מעשה בראשית. כי הבינה אמרה, נעשה, והשתתפה עם העשיה, המלכות, כדי להוליד ו"ק לאדם. %letter 14 .14 המצווה העשירית, להניח תפילין, ולהשלים עצמו בצורה העליונה. שע"י זה אנו גורמים חזרת גדלות למעלה, שה"ת חוזרת ויורדת מנ"ע לפה, ואותיות אל"ה שוב חוזרים למדרגתם. וכשהזו"ן מעלים את אותיות אל"ה שלהם מבי"ע למדרגתם לאצילות, %break הרי נר"ן שלנו עולים עימהם יחד. ואז אנו מקבלים מהזו"ן ג"ר דגדלות א', הנבחנים למוחין דנשמה מבחינת גדלות א'. %break וזה המאמר של יום השישי של מעשה בראשית, ויברא אלקים את האדם בצלמו. כי אלו המוחין דג"ר דגדלות נמשכים בצל"ם דישסו"ת, הנקרא אלקים, שהוא חב"ד: %break ם' שבצל"ם, חכמה, או"א עילאין. ל' שבצל"ם, בינה, ישסו"ת. צ' שבצל"ם, דעת, זו"ן. %break והם ארבע פרשיות שבתפילין: א. קַדֶש, ם' שבצל"ם. ב. והיה כי יביאך, ל' שבצל"ם. %break ג. שְׁמע, חסד של צ' שבצל"ם. ד. והיה אם שָמוע, גבורה של צ' שבצל"ם. והם ד' מוחין דז"א בתפילין של ראש. %break וד' הפרשיות של תפילין של יד, הן ד' מוחין אלו, המקובלים לנוקבא דז"א רחל. וזהו פעמיים צל"ם, המובא בכתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצלם אלקים ברא אותם. כי בצלמו, חל על תפילין של ראש, שהם צל"ם הז"א. %break וצלם אלקים, חל על תפילין של יד, שהם צל"ם הנוקבא. והנה נשלמו לאדם נר"ן דגדלות א'. נ"ר דגדלות א', ע"י המצווה לחון את העני. וג"ר, נשמה חיה יחידה דגדלות א', ע"י המצווה של הנחת תפילין. %letter 15 .15 המצווה האחת עשרה, לעַשר מעשר הארץ. ע"י מצווה זו זוכים לקבל נפש מאור החיה, מאו"א עילאין. כי אחר שהאדם נשלם בנרנח"י דגדלות א' ע"י התפילין, %break יש לו להתחיל בהשגת גדלות ב', שהיא אור החיה. ונחלק לד' בחינות: נפש, רוח, נשמה, חיה. ולהשגתן ניתנו ד' המצוות. %break כי ע"י המצווה של מעשר הארץ, זוכים לנפש. כי ארץ היא בחינת נפש. כמ"ש, הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע, אשר על פני כל הארץ, הנאמר ביום שישי של מעשה בראשית. %break כתוב כאן, הנה נתתי, וכתוב, ולבני לוי, הנה נתתי כל מעשר בישראל. כמו ששם מעשר אף כאן מעשר הארץ. %break על פני כל הארץ. כי הזוכה לנפש של אור החיה, שולט על פני כל הארץ. כי כל הקליפות נכנעות לו. ועל נפש זו כתוב, הביאו את כל המעשר לבית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים, %page 398 והריקותי לכם ברכה עד בלי די. כי בחינת נפש נקראת מעשר, שהיא ע"ש המלכות, שהיא עשירית. אבל נפש של אור החיה היא עניין כל המעשר, שלמות גמורה של בחינת המעשר. %letter 16 .16 המצווה השתים עשרה, להביא ביכורי האילן. ע"י מצווה זו זוכים לקבל אור הרוח מבחינת אור החיה, הבא מאו"א. כי ביכורים מלשון בכור, ואו"א הם בכורה, ראשית, כמבואר במצווה ראשונה. ולפי שהוא מן העץ, ביכורי פרי העץ, ע"כ הם בחינת רוח. %break כי עץ הוא צומח, הנבחן לרוח. כי דצח"ם הם כנגד נרנח"י: דומם נפש, צומח רוח, חי נשמה, מדבר חיה יחידה. %break כמ"ש, ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע. כתוב, מפרי העץ. וכתוב, וכל מעשר הארץ מפרי העץ לה' הוא. כמו ששם ביכורים בכלל פרי עץ, אף כאן מדובר בביכורים. כי מבאר המילים, לה' הוא: כל מה שראוי לי, אסור לכם לאכול. %letter 17 .17 המצווה השלוש עשרה, לעשות פדיון לבנו, לקשור אותו בחיים, ולהחליש הממונה על המוות, שנאמר עליו, מאוד, זהו מלאך המוות. וע"י זה הוא זוכה לנשמה מאור החיה. %break ולפי הסדר, היה צריך לזכות ע"י מצווה זו לחיה מאור החיה. כי בחינת מדבר הוא אור חיה. ואחר שזכה, ע"י פרי הארץ ופרי העץ, לנ"ר, להיותם דומם וצומח, %break היה צריך לזכות ע"י בכור בהמה לנשמה מאור החיה. כי הוא בחינת חי. וע"י בכור אדם לבחינת חיה דחיה, להיותו בחינת מדבר. %break אמנם אין פדיון בכור מכניע את מלאך המוות לגמרי, אלא מחליש אותו. כי במתן תורה נעשה חופשי ממלאך המוות לגמרי. ואח"כ, ע"י חטא העגל, ניטלה העבודה מבכורות ישראל, %break וניתנה לכוהנים. כי זוהמת הנחש מחטא עצה"ד, שהביא מלאך המוות לעולם, חזרה והתערבה בישראל ע"י העגל. %break ועל תיקון זה של בכורות ישראל, ניתנה מצוות פדיון בכור, בחמישה סלעים, כנגד תיקון כל ע"ס, שהם חמש בחינות כח"ב זו"ן. כי בכור מגיע עד כו"ח, או"א עילאין, ראשית. אשר ע"י תיקון של חמישה סלעים, אנו קושרים שוב הבכורות בחיים עליונים, %break ומחלישים את מלאך המוות, שלא יוכל לשלוט עליהם. אבל לא מעבירים אותו לגמרי, כמו שהיה חופשי ממלאך המוות מקודם חטא העגל. %break ולפיכך מצוות פדיון בכור, אינו מספיק להמשיך בחינת חיה מאור החיה, כתיקונו והלכתו לבטל מלאך המוות, כמו שהיה במתן תורה לפני חטא העגל. אלא רק מדרגה למטה ממנו, שהיא מדרגת נשמה, אור נשמה מאו"א עילאין ולא יותר. %break ונאמר ביום שישי של מעשה בראשית, וירא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד. טוב מלאך החיים, מאוד מלאך המוות. כי מלאך המוות נמתק אז, והיה חשוב יותר ממלאך החיים. אמנם עתה, ב- 6000 שנה, אינו בא להמתקה הגדולה הזו. %break וזה נאמר רק לגמה"ת. משא"כ ע"י פדיון בכור, שגורמים להחלישו ולא יותר, זוכה ע"י הפדיון רק לבחינת נשמה דחיה, ו"ק דחיה. %letter 18 .18 המצווה הארבע עשרה, לשמור את יום השבת. ולקשור יום השבת בקדושתו. שע"י ב' מצוות אלו זוכים לחיה דחיה ביום השבת. כמ"ש, ויברך אלקים את יום השביעי, ויקדש אותו. כי ע"י השמירה מחילול שבת, זוכים לברכה. %break וע"י שמקדשים השבת בתענוגי שבת, זוכים לקדושה. אור החיה הוא הקדושה. כי או"א עילאין נקראים קודש. ובמנחה של שבת ממשיכים ו"ק דאור היחידה. אמנם ג"ר דיחידה אי אפשר להמשיך ב-6000 שנה, אלא רק בגמה"ת. %page 399 %H ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות %break אחר שהתבארו י"ד מצוות ואיך שהן מתחלקות לשבעה ימי בראשית, נבאר סדר התחלקותן בעשרה מאמרות, שבהם נברא העולם: %break מאמר א'. בראשית ברא אלקים. כי בראשית גם מאמר ומצווה ראשונה, יראה, משום שהוא גדול ומושל בכל. מדרגת או"א דאצילות, המרומזים בי' דהוי"ה, אבא י', אמא ו' ד' של מילוי יו"ד, אוירא דכיא, ג"ר דבינה. %break מאמר ב'. ויאמר אלקים, יהי אור. מצווה שנייה, אהבה רבה בצד החסד, ג"ר דישסו"ת דאצילות, אור שנברא ביום א' של ששת ימי בראשית, שאדם היה רואה בו מסוף העולם עד סופו. ה"ר דהוי"ה. %break מאמר ג'. ויאמר אלקים, יהי רקיע. גניזת האור ודין הקשה שיצא בו. השלמת מצווה שנייה, שתהיה האהבה בשני צדדים, ואפילו נוטל את נפשך. בחינת הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א. %break מאמר ד'. ויאמר אלקים, ייקוו המים. מצווה שלישית, לדעת שיש אלקים גדול ומושל בכל בעולם. ולייחדו בכל יום ייחוד כראוי, הייחוד של שמע ישראל, הנקרא ייחוד העליון. המשכת ו"ק של ג' מאמרות הקודמים לז"א, ו"ק דגדלות, ו' דהוי"ה. %break מאמר ה'. ויאמר אלקים, תדשא הארץ. השלמת מצווה שלישית. ואחר שנקשרה שם היבשה בייחוד של מעלה, צריך לקשור אותה בו"ק למטה, בייחוד תחתון, בשכמל"ו. המשכת ו"ק של ג' מאמרות הראשונים לנוקבא דז"א, %break שבזה מתהפך הדין הקשה שבה להיות אור גמור, הנקרא אור שחור. והוא ו"ק דמוחין דגדלות של הנוקבא דז"א. ה"ת דהוי"ה. %break מאמר ו'. ויאמר אלקים, יהי מאורות. מצווה רביעית, לדעת שהוי"ה הוא האלקים, לדעת שהם אחד, ואין בהם פירוד. אור שחור באור לבן, אין בהם פירוד והכול אחד. %break המשכת מוחין דג"ר של ג' מאמרות ראשונים לז"א ונוקבא, שאז הם מתייחדים כאחד, בקומה שווה פב"פ. %break מאמר ז'. ויאמר אלקים, ישרצו המים. יש בו ג' מצוות: חמישית, לעסוק בתורה, שישית, לעסוק בפרייה ורבייה, ושביעית, למול לשמונה ימים. %break על ידן נמשכות נר"ן דקטנות מזו"ן לנשמות הצדיקים. שע"י העסק בתורה, ממשיכים נפש קדושה. ובפרייה ורבייה ממשיכים רוח קדושה. וע"י העברת העורלה ממשיכים נשמה קדושה. %break מאמר ח'. ויאמר אלקים, תוצא הארץ. מצווה שמינית, לאהוב את הגֵר. ממשיכים נפש הגר, והשלמת המוחין לנר"ן דקטנות אל נשמות הצדיקים. מאמר ט'. ויאמר אלקים, נעשה אדם. יש בו ב' מצוות: %break התשיעית, לחון את העניים. שע"י זה שאנו מרחמים על העני ומפרנסים אותו, אנו מעוררים למעלה שיתוף מדה"ד במדה"ר, בעליית המלכות לבינה, ונמשכים ו"ק דמוחין דגדלות א' לנשמות הצדיקים. %break והעשירית, להניח תפילין. שעל יד זה נמשכים ג"ר דמוחין דגדלות א', צל"ם, לנשמות הצדיקים. מאמר יוד. ויאמר אלקים, הנה נתתי. יש בו ג' מצוות: %page 400 אחת עשרה, לעשר מעשר הארץ. שתים עשרה, להביא ביכורי פירות האילן. ושלוש עשרה, לעשות פדיון לבנו. על ידן נמשכים נר"ן דגדלות ב' לנשמות הצדיקים. %break ובכתוב, ויכל אלקים ביום השביעי מכל מלאכתו, יש בו ב' מצוות: לשמור את יום השבת, שָמוֹר, ולקשור יום השבת בקדושתו, זָכוֹר. אלו ב' המצוות הם אחד, זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. %break וע"י ב' מצוות אלו נמשך אור החיה דגדלות ב' לנשמות הצדיקים. ובזה נשלמו תכלית גובהם של המוחין, שנשמות הצדיקים מקבלים מזו"ן דאצילות, בכל 6000 שנה. אמנם יש ג"כ מוחין דו"ק דיחידה, הנמשכים במנחה של שבת, שאז עולה ז"א לדיקנא דא"א. %break אלא כיוון שאין הנוקבא דז"א עולה עימו, ע"כ אינו מונה אותם כאן. הנך מוצא, שעיקר מציאות המוחין נמשכו בג' המאמרות הראשונים: בראשית ברא אלקים, ויאמר אלקים יהי אור, ויאמר אלקים יהי רקיע, שהם חב"ד. כי מאמר, בראשית ברא אלקים, או"א, חכמה. מאמר, %break ויאמר אלקים יהי אור, ישסו"ת, בינה. מאמר, ויאמר אלקים יהי רקיע, הדעת, כי שם נברא דין הקשה של רחל, המשמשת בה"ג שבדעת, בנקודת החיריק. %break ובזה נגמרו כל מציאות המוחין. כי ג' המאמרות: ייקוו המים, ותדשא הארץ, ויהי מאורות, הם המשכת ו"ק וג"ר דגדלות א' וגדלות ב', מג' המאמרות הראשונים אל הזו"ן. %break ומאמר ז' הוא המשכת נר"ן דקטנות מהזו"ן לנשמות הצדיקים. ומאמר ח' הוא השלמת מוחין דקטנות. ומאמר ט' הוא ו"ק וג"ר דמוחין דגדלות א', הנמשכים מהזו"ן לנשמות הצדיקים. %break ומאמר יוד הוא המשכת נר"ן דגדלות ב' מזו"ן לנשמות הצדיקים. ומשמירה וקידוש השבת נמשכים מוחין דחיה דגדלות ב' מזו"ן לנשמות הצדיקים. %break הרי שעיקר המוחין יצאו בג' מאמרות ראשונים באו"א וישסו"ת. ושאר מאמרות נמשכו מהם לזו"ן דאצילות ולנשמות הצדיקים. %break ובזה תבין מה שנאמר, בעשרה מאמרות נברא העולם. וכשתסתכל, הם רק שלושה, שהעולם נברא בהם, בחכמה ובתבונה ובדעת. עיקר מציאות המוחין, שהעולם נברא בהם, הם ג' מאמרות הראשונים, חב"ד. %break ובאלו עשרה מאמרות יש רק תשע פעמים, ויאמר. עד שהוצרכו לתרץ, שבראשית, גם מאמר. אמנם באמת נמצא עשר פעמים, ויאמר: א. יהי אור, ב. יהי רקיע, ג. %break יקוו המים, ד. תדשא הארץ, ה. יהי מאורות, ו. ישרצו המים, ז. תוצא הארץ, ח. נעשה אדם, ט. פרו ורבו, י. הנה נתתי. %break ולכאורה אפשר לתרץ, שמאמר פרו ורבו אינו נחשב למאמר, כי אין בו בריאה, אלא ברכה לאדם בלבד. וע"כ אינו מונה אותו הזוהר כאן. אמנם בתיקונים תמצא, %break שמונה שם את המאמר של פרו ורבו בין עשרת מאמרות, ואינו מונה ביניהם את המאמר, נעשה אדם. להיפך מהזוהר שלפנינו. %break והעניין הוא, כי ב' מאמרות אלו, נעשה אדם ופרו ורבו, נחשבים למאמר אחד, משום ששניהם רק בבריאת אדם נאמרו. וע"כ אין הבדל אם מחשיבים בין מאמרות את המאמר, נעשה אדם, או את המאמר של פרו ורבו. %break ונאמר, כשרצה הקב"ה לקיים את העולם, עשה את אברהם בחכמה, ואת יצחק בתבונה, ואת יעקב בדעת, ובזה נקרא יעקב, ובדעת חדרים יימלאו. ובאותה שעה השתכלל כל העולם. %page 401 והלוא בכל מקום אומר הזוהר, שאברהם הוא החסד, יצחק גבורה, יעקב ת"ת. וכאן אומר, שעשה אותם לחב"ד, כדי לקיים העולם? ואיך עשה אותם המאציל לחב"ד? וכן מה עניין עשיית אברהם יצחק ויעקב לחב"ד, לצורך קיום העולם? %break ז"א מכונה עולם. קיום של ז"א, קיום העולם, זו המשכת מוחין דג"ר לז"א. עיקרם של עשרת המאמרות הם רק ג' מאמרות הראשונים, חב"ד של פרצוף ישסו"ת. %break וכשרצה הקב"ה לקיים את העולם, להמשיך מוחין דג"ר לז"א, המכונה עולם, עשה את אברהם יצחק ויעקב, חג"ת דז"א, לחב"ד. %break ועשיית חג"ת לחב"ד היא ע"י המשכת אור הנשמה, שמתלבש בהם. כי הכלים נקראים תמיד ע"ש האורות, המלובשים בהם. הכלים של אור הנפש נקראים נה"י, הכלים של אור הרוח נקראים חג"ת, הכלים של אור הנשמה נקראים חב"ד. %break ולפיכך כשהיה ז"א ו"ק חסר ג"ר, רק בב' אורות נ"ר, והיה חסר אור הנשמה, היו לו רק שישה כלים חג"ת נה"י. כי הכלים של אור הרוח הם חג"ת, והכלים של אור הנפש הם נה"י. %break ועתה, כשנמשכו לו המוחין דו"ק דגדלות וג"ר דגדלות, ע"י ג' מאמרות, ייקוו המים, ותדשא הארץ, ויהי מאורות, ונמשך בזה אור הנשמה לחג"ת דז"א, המכונים אברהם יצחק ויעקב, התעלו בזה חג"ת ונעשו לחב"ד, אברהם לחכמה, יצחק לתבונה, יעקב לדעת. %break כי הכלים של נשמה נבחנים לחב"ד. ואור הרוח ירד לכלים דנה"י, ונעשו נה"י לכלים של חג"ת, להיותם עתה משכן לאור הרוח. ונבררו לו כלים דנה"י חדשים מבי"ע, %break והתחברו לפרצופו. והתלבש בהם אור הנפש. ואלו ג' מאמרות, שהם לצורך ז"א, נמשכו מג' מאמרות הקודמים העיקריים, שהם בישסו"ת. %break ונאמר, עשה את אברהם בחכמה, שהתלבשות אור הנשמה, עשתה כלי החסד דז"א להיות חכמה. את יצחק בתבונה, שההתלבשות ההיא עשתה את כלי הגבורה להיות תבונה. %break את יעקב בדעת, וכלי ת"ת דז"א נעשה לדעת, לקו אמצעי, המכריע בין ב' הכלים חכמה ותבונה. שבזה נקרא, ובדעת חדרים יימלאו. %break כלומר, אחרי שנעשה כלי ת"ת לדעת, והכריע בין חו"ב, ונשלמו ע"ס של אור הנשמה מלמטה למעלה, המכונה ראש, אז נהפך האור והאיר גם מלמעלה למטה, לכלים דנה"י דז"א. %break והאור הזה, המאיר מלמעלה למטה, נקרא אור הרוח, שהוא דעת, המתפשט מהראש לכלים דגוף, וממלא אותם, כמ"ש, ובדעת חדרים יימלאו. %break ואז נעשו כלים נה"י, המכונים מסדרונות, לכלים חג"ת, המכונים חדרים. ובאותה שעה השתכלל כל העולם, נשלם כל העולם, ז"א. כי ע"י האורות האלו, נבררים לו כלים חדשים, %break שמתעלים מבי"ע, להלביש את אור הנפש. ואז נשלם כל פרצוף הז"א, שנקרא עולם. כי עתה יש לו כל הכלים חב"ד חג"ת נה"י. %break ואין לשאול על שאומר ליצחק תבונה ולא בינה, שהרי המוחין מכונים חב"ד. כי רצה בזה להשמיענו, שהכוונה על מוחין שלמים של אור החיה. אשר קו השמאל של אור החיה נמשך מהתבונה, ששם מקום גילוי אור החכמה, בי' שיצאה מאויר ואינו מבינה עילאה. ולפיכך דייק, %break ואת יצחק בתבונה. כי אין העולם, ז"א, מתקיים, אלא רק במוחין של הארת החכמה. %break %break %break %break %break
שמור ספר
בדוק
בטל