ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ג
%book תע"ס-ג. חלק-ט. אור פנימי
%page 731
%H חלק ט'
%break
%H זווגי הספירות
%letter א
א) בפעם הראשונה של כל זווג וזווג וכו': כלומר, בשעת יציאת כל 
פרצוף מעיקר אצילות, בדרך השתלשלות כל תחתון מן העליון שלו, 
כמ"ש בחלקים הקודמים, שהוא בא מכח הזדככות המסך ועליתו 
לראש, כנודע,
%break
ומבחינה זו יוצאת הקטנות דכל פרצוף וזה נקרא זווג הראשון לאצילות 
הפרצוף. ונודע שאח"ז שוב עולה למ"ן לזווג דגדלות, להשגת המוחין, 
וזה נקרא זווג ב'.
%break
הזכר לבדו היה מתעורר מאליו אל הזווג וכו': כי כל תחתון נאצל ויוצא 
ע"י הזווג של ראש דעליון שלו, מתוך התכללות המסך והרשימות 
דתחתון בהזווג אשר שם, ואין כאן ענין זווג של זכר ונקבה, כמ"ש 
בפרצופי א"ק, אלא נחשב כמו בחינת זכר לבדו.
%break
כי סדר הזווג הזה הוא בא מבחינת הכאת אור העליון על המסך, שכפי 
שיעור עביותו כן קומת האו"ח והאו"י, כנודע. מבלי מ"ן ומבלי שיתוף 
זכר ונקבה, אלא הכל תלוי בעביות המסך, כנודע.
%break
הכר נוקבא בפרטות זולתי מן אמא והלאה: כי כל ענין נוקבא, הוא בא 
מכח הצמצום שנעשה על המלכות, וע"כ בפרצופי א"ק, אין בחינת 
נוקבא ניכרת בכל הט"ס הראשונות. אלא מנקודים ואילך שנעשה שם 
צמצום ב' בסוד ה"ת בנקבי העינים, שאז נתחברו ה"ת בה"ר,
%break
בסוד ותלכנה שתיהן הנה אז ירדה הבינה למדרגת המלכות, וקבלה 
לתוכה בחינת הצמצום, שהיתה מקודם רק בהמלכות, שמשום זה 
יצאה בינה וזו"ן לחוץ מכל רת"ס, כי אח"פ של ראש ירדו ונעשו לבחינת 
גוף ותוך.
%break
ובינה וזו"ן דע"ס דתוך ירדו ונעשו לבחינת ע"ס דסיום הפרצוף. ובינה 
וזו"ן דע"ס דסיום הפרצוף, יצאו לגמרי לבר מאצילות, בדומה למלכות 
דצמצום ראשון, שבה נסתיים הקו דא"ס ב"ה. אלא אח"כ נתקנו בבינה 
וזו"ן אלו, ג' עולמות דבי"ע כנודע.
%break
והנך רואה, שאפילו אחר צמצום הב', מתחילה מציאת הצמצום רק 
מבינה ואילך, שהיא אמא, אבל לא כלל ממעלה הימנה. וזה אמרו 
"שאין הכר נוקבא בפרטות זולתי מן אמא והלאה" וצריך שתזכור כאן,
%break
כי הצמצום האמור במקום בינה, לא נעשה אלא בז"ת דבינה, ואין הג"ר 
דבינה בכלל הצמצום הזה, כמ"ש בחלקים הקודמים.
%break
%page 732
מאליו סליק המ"ן להתתקן בלי שום מעלה אותם וז"ש כד סליק 
ברעותא: כי אחר שנזדכך המסך דגוף הנקודים מכל עביותו ונשתוה 
לבחינת עביות של ראש, נבחן אז, שעלה ונתיחד עם המסך של ראש 
ונכלל עמו בהזווג של ראש, 
%break
כי השואת הצורה מחברת הרוחנים לאחד, כנודע, ונמצא שהמסך וכל 
הרשימות הכלולות בו, עלו מאליהן להראש דס"ג דא"ק, בלי שום 
מעלה אותם. (כנ"ל חלק ח' אות ב' ד"ה חזר) ואז יצאה קומת הקטנות 
דפרצוף עתיק, כמ"ש שם. והוא הנקרא זווג א' של עתיק.
%break
%letter ב
ב) א"א אחר שנתקן ע"י מה שבירר עתיק וכו' בפעם א' מאליו וכו' 
מעלה המ"ן בעתיק: וצריך שתזכור המתבאר בחלק הקודם, (דף תרכ"ו 
ד"ה ואריך. ובדף תשכ"ה פעולה ו') כי בטרם שיצאה הגדלות דעליון, 
לא היה יכול לצאת אפילו העיבור דתחתון.
%break
כי בעת שיצאה הקטנות דעתיק מראש הס"ג, היו בחינות אח"פ שלו 
פגומים, משום הה"ת הנמצאת בנקבי עינים שלו, ומכ"ש המדרגות 
שלמטה מאח"פ שלו, שאינן ראויות כלל לזווג,
%break
אלא אחר שעתיק עלה למ"ן לראש הס"ג לצורך הזווג דגדלות שלו וע"י 
הזווג דע"ב ס"ג ירדה הה"ת בעינים שלו לפה, ואח"פ שלו חזרו לבחינת 
ראש, הנה אז עתיק מעלה אליו בחינות המסך ורשימות של א"א, ואז 
נולדה קומת הקטנות דא"א, דהיינו בחינות גו"ע שלו,
%break
שהם בחינת כלי דראש, שהוא למעלה מנקודת הצמצום שנקבי עינים 
שלו, כי כח הצמצום אינו ניכר כלל למעלה מבינה, כנ"ל בדיבור הסמוך. 
אמנם אח"פ של א"א עדיין הם בפגמם, כי אע"פ שהארת הזווג דע"ב 
ס"ג הורידה ה"ת מעינים דעתיק, אין זה מועיל כלל לא"א, 
%break
להיותו מדרגה תחתונה מעתיק, וע"כ כח הצמצום שבנקבי עינים שלו 
גרוע יותר מבעתיק, ואין הארת עתיק מספיקה בעדו. אלא אחר שנולד 
ונתקן א"א בבחינת הקטנות שלו,
%break
הנה אז חוזר ועולה למ"ן לעתיק, ומחזיר לאו"א דעתיק פב"פ, 
שמהארת זווגם על המ"ן שלו, יורדת ה"ת גם מנקבי עינים דא"א, וגם 
אח"פ שלו שבים בו לבחינת ראש, ואז קונה המוחין דגדלות. עש"ה.
%break
וזה אמרו, שאחר שנתקן א"א בפעם הא' ע"י עתיק מאליו. דהיינו 
בסבת הגדלות דעתיק המעלה אליו את גו"ע דתחתון, להיותו עמו 
בבחינה אחת.
%break
(כנ"ל דף תרכ"ו ד"ה ואריך) הנה אז בפעם הב' כבר עולה א"א, מעצמו 
כדי להשיג הגדלות שלו, ע"י הארת הזווג דאו"א דעתיק, המורידה 
הה"ת מנקבי העינים שלו.
%break
%page 733
%letter ג
ג) אין מי שיעלה מיין נוקבין אחר פעם א' זולתי הבנים וכו' וכל התחתון 
מחבירו נקרא בן אליו: כי ענין עלית מ"ן מתחתון לעליון, נוהג בכל 
הפרצופים דא"ק ואבי"ע, וכן הוא ענין תמידי, כמ"ש לפנינו. ותוכן 
הדברים הוא,
%break
כי המ"ן הללו כוללים כל הבחינות שיצאו בעולם הנקודים ונתבטלו וגם 
נפלו לבי"ע דפרודא בעת שבירת הכלים, שהם האחורים דג' הפרצופים 
הראשונים: כתר, ואו"א, וישסו"ת. עם הז"ת של כל אחד ואחד מהג"ר 
אלו, כמ"ש בחלק ז'.
%break
גם ידעת שכל הכחות והפגמים שישנם בעליונים, מוכרחים להמצא 
בהתחתון מהם, שלפי"ז, נמצא כי מלבד הכלל הידוע, שהתחתון נבחן 
למחצית של הפרצוף העליון, מסבת אח"פ דעליון שיצאו לחוץ מהעליון, 
מחמת הה"ת שנתחברה בנקבי העינים שלו,
%break
ונפלו לבחינת מדרגה התחתונה. למשל, שאחורים דנקודת הכתר 
דנקודים שהם אח"פ, נפלו ונתלבשו בפנימית או"א, ואחורים דאו"א 
נפלו ונתלבשו בפנימיות ישסו"ת, וכו' עד"ז. הנה עוד נבחן, שהאחורים 
דכל הט' ספירות הראשונות ביחד נמצאים במלכות שלהם,
%break
וכן האחורים דכל הפרצופים העליונים יחד נמצא בהתחתון מהם. 
(כמ"ש הרב לעיל דף רכ"ז אות ו') באופן אשר הכלים שנפלו לנקודה 
הסופית דכל המדרגות, דהיינו למלכות דבי"ע,
%break
הנה הם כוללים בתוכם, כל מיני אחורים שנתבטלו ונשברו מכל 
הפרצופים של הנקודים, בעת שבירת הכלים. והם מלובשים שמה זה 
בתוך זה.
%break
ויוצא לנו מזה ב' כללים בדבר המ"ן, א' הוא, שאחורים דכל עליון 
נמצאים רק בהתחתון, שלו, וטעם הדבר הוא, מכח תחלת האצילות 
של הפרצופים דנקודים, דהיינו מזמן הקטנות שבהם, שכל מדרגה 
נבקעה ונחלקה לב' חצאים, מחמת עלית ה"ת בעינים,
%break
ולא נשאר בגופה של המדרגה רק גו"ע, ואח"פ ירדו, ונעשו לפנימית, 
בהמדרגה שלמטה ממנה. למשל, אח"פ דמדרגת הראש יצאה משם 
ונעשה פנימיות בחג"ת, וע"כ, נחשב פרצוף החג"ת לבחינת מחצית 
התחתונה של פרצוף הראש,
%break
משום שברשותה נמצאים האחורים דראש, דהיינו אח"פ שלו. ואם 
אמנם בזמן הגדלות דפרצופי נקודים, חזרו כלהו חצאי המדרגות מתוך 
התחתון ונתחברו שוב במקומם בהעליון, כנודע, דהיינו מכח הארת 
הזווג דע"ב ס"ג, הבוקעת ומבטלת גבול דצמצום ב' שבפרסא,
%break
וע"כ חוזרת ויורדת הה"ת מעיבים להפה כבתחלה. כנודע, אכן בסבת 
שבירת הכלים, חזר ונתבטל אור הזווג דע"ב ס"ג, וצמצום ב' דה"ת 
בעינים חזר למקומו, ושוב נפלו כל החצאים של המדרגות העליונות 
להתחתונות מהם, כמו שהיו בתחלת אצילותם,
%break
כי כל אח"פ דעליון באו ונפלו לפנימיות התחתון, כנ"ל. והנה נתבאר 
כלל הא' שבהמ"ן, שאחורים דכל עליון נמצאים רק בהמדרגה 
התחתונה הסמוכה אליה. שמטעם זה נחשב כל תחתון, למחציתו 
דעליון.
%break
וכלל הב' הוא, שכל תחתון הוא הנושא בתוכו לכל מיני האחורים שנפלו 
מכל הפרצופים שממנו ולמעלה. למשל בהנוקבא דנקודים, שהיא 
מלכות דשם, נמצאים כלהו אח"פ שנתבטלו ונפלו מכל העליונים: 
מהכתר ומאו"א ומישסו"ת וכו'.
%break
וכן בהמלכיות של בי"ע, נמצאים כלהו אחורים דהט"ס העליונות אשר 
שם וזה הוא מטעם הנודע, שכל הכחות והמיעוטים שנמצאים 
בהעליונים, מחויבים להיות בהתחתון מהם.
%page 734
כי להיות העליון סבה למציאות התחתון, ע"כ פועלים עליו כל המיעוטים 
והפגמים שבהעליון שלו, כי נעשה מסובב וסבול מהם והבן זה מאד.
%break
ועם ב' הכללים הנ"ל תבין, שאין שום אפשרות להשלמת הע"ס 
שבפרצוף העליון, זולתי בעזרת התחתון שיעלה מ"ן אליו, שהרי 
התחתון מחזיק את אח"פ דעליון ברשותו, ואין לעליון זולת גו"ע בלבד. 
והגם שאח"פ, הם כלים דאחורים שלו,
%break
דהיינו בינה וזו"ן או נה"י, אבל בשעה שחסרים נה"י דכלים להפרצוף, 
גורם לו להיות מחוסר ג"ר דאורות, כנודע. והנך רואה, שכל זמן שאין 
התחתון עולה למ"ן אל העליון, מוכרח העליון להשאר בקטנותו בלי 
ג"ר.
%break
וזה אמרו "לעולם אין מי שיעלה מיין נוקבין אחר פעם הא' זולתי הבנים 
שכבר יצאו לעולם ונתקנו וכל התחתון מחבירו נקרא בן אליו" דהיינו 
כמבואר, שהתחתון הוא התופש בתוכו את אח"פ דעליון שלו, שאח"פ 
הללו מכונים בשם מ"ן,
%break
משום שנתבטלו ונפלו מהמדרגה העליונה בזמן שבירת הכלים, כנ"ל. 
וע"כ אין מי שיעלה אותם בחזרה להעליון זולתי הבן שלו, דהיינו 
התחתון האוחז אותם ברשותו. והסדר של עליות המ"ן יתבאר לפנינו.
%break
ועם הכלל הב' תבין מ"ש לעיל אשר ענין העלאת מ"ן מתחתון לעליון 
הוא דבר תמידי. כי כל עוד שלא נשלמו להתברר כל הכלים וניצוצים 
שנפלו לבי"ע, נמצאים גם הפרצופים העליונים דאצילות ג"כ חסרים 
בשיעור הזה ממש כפי הכלים והניצוצים הנמצאים בבי"ע.
%break
כי הבחינה הסופית שבבי"ע, נושאת בתוכה כל מיני אחורים שלמעלה 
ממנה, וכבר ידעת, שאחורים אלו, המה ממש חלקי הכלים והספירות, 
החסרים להפרצופים העליונים, וכל המוחין הקבועים שנתקנו בג' 
פרצופים ראשונים דאצילות, אינם,
%break
בערך מה שהיו מכבר בעולם הנקודים רק בחינת ע"ס דכתר שבכל 
אחד מהם, באופן שעדיין כולם חסרים ט"ס התחתונות שבהם. ואלו הם 
המונחים שבוים בבי"ע בין הקליפות כמ"ש לעיל (דף תרפ"ה ד"ה 
באופן) עש"ה. ונמצא ע"כ,
%break
בשעה שמבררים איזה שיעור מהכלים והניצוצים דבי"ע לאצילות, 
דהיינו להמדרגה הראשונה. שהיא הנוקבא דאצילות, וכבר ידעת 
שהנוקבא דאצילות היא הנושאת בתוכה כל האחורים של הפרצופים 
העליונים, כנ"ל,
%break
לפיכך הנוקבא נוטלת מתוכם בחינת האחורים של חלקה, דהיינו מה 
שמשלים לבחינת הזו"ן, והשאר המה מעלים לאו"א, ואו"א מבררים 
מהם מה ששייך להשלמתם, והשאר מעלים לא"א, וא"א מברר מהם 
השייך להשלמתו והשאר לעתיק, וכו' עד א"ק הפנימי,
%break
ואז יורד אור א"ס ב"ה על המ"ן שיש בא"ק הפנימי, ונעשו לו מוחין 
חדשים ממ"ן ומ"ד אלו, כי אור העליון היורד לתקן את המ"ן מכונה 
בשם מיין דוכרין,
%break
שבצירוף שניהם נשלמים לו חלק מהמוחין, דהיינו לפי השיעור 
שהתחתון שלו העלה אליו מהמ"ן, שהם חלקי כלים החסרים לו, כנ"ל.
%page 735
ואז יורד מ"ד מא"ק הפנימי דרך כל פרצופי א"ק ואצילות, וכל אחד 
נשלם לפי השיעור של המ"ן, שהתחתון שלו העלה אליו. כמ"ש זה 
לפנינו באורך.
%break
והנה תחלת עלית מ"ן, דהיינו ההוצאה מתוך הקליפות דבי"ע, והעלתם 
להנוקבא דאצילות, נעשה ע"י נר"ן של הצדיקים, אשר בחינות 
האחורים של זו"ן נפלו לרשותם, כי נשמת אדם הראשון, הוא תולדה 
דזו"ן דאצילות, ומדרגה התחתונה הסמוכה להם,
%break
כנ"ל (חלק ח' אות ע"ו) והיא כלולה מכל הנשמות שבשתא אלפי שני, 
שכולם הם אברים פרטים שנשרו מנשמתו, כדברי הרב לעיל (ח"ח אות 
פ"ח) ולכן האחורים שנפלו לחוץ ממדרגת זו"ן, באו ונכללו בנר"ן של 
הצדיקים שבכל הדורות דשתא אלפי שני.
%break
ונמצא שאין מי שיעלה מ"ן לזו"ן זולת התחתון שלהם האוחז ברשותו 
אח"פ החסרים אל הזו"ן, כנ"ל, ונר"ן המה האורות של בינה וזו"ן, כי 
אור הבינה נקרא נשמה, ואור הז"א נקרא רוח, ואור הנוקבא נקרא 
נפש, כנודע.
%break
ולפי"ז נמצא הנפש דצדיקים מיוחסת לעולם העשיה, והרוח לעולם 
היצירה, והנשמה לעולם הבריאה. וזה אמרו, שנר"ן דצדיקים הם בני 
זו"ן, והם המעלים המ"ן מתוך הקליפות שבבי"ע, אל הזו"ן דאצילות. 
כמבואר,
%break
שכל תחתון הוא התופש ברשותו את כל האחורים החסרים להעליון, 
וע"כ אי אפשר שום השלמה להעליון, זולת בעזרת התחתון שיעלה 
המ"ן אליו. ובדברים אלו מתבארים כל דברי הרב שלפנינו באותיות ב' 
ג' ד'. וזכור אותם לכל ההמשך.
%break
%letter ו
ו) בפעם הא' עלו המ"ן שלא ע"י זו"ן וכו', בפעם ב' הם העלו מ"ן אחרים 
וכו': כבר נתבאר שאין מי שיעלה מ"ן להשלמת העליון זולתי התחתון 
הקרוב אליו. ונמצא כי אי אפשר שישלמו או"א עם הגדלות שלהם, 
זולת ע"י עלית הזו"ן אליהם למ"ן.
%break
אמנם נודע, שבטרם שאו"א משיגים הגדלות שלהם, אין עוד שום 
מציאות להזו"ן, שהרי עדיין לא יצאה אפילו בחינת העיבור של זו"ן, 
כנ"ל וא"כ אין מי שיעלה המ"ן לאו"א, דהיינו אח"פ החסרים להם, כדי 
להשלימם בע"ס שלימות, כנ"ל.
%break
(באו"פ אות ה' ד"ה א"א) וזה שאומר הרב "אמנם בתחלה בפעם א' 
עלו המ"ן שלא על ידי זו"ן באו"א" והיינו כמבואר, כי אין עוד זו"ן בעולם 
שיעלו המ"ן אליהם. לכן הכרח הוא שהמ"ן יעלו מאליהם שלא ע"י זו"ן.
%break
ויש אמנם להבין היטב, איך אפשר שיעלו המ"ן מאליהם, ומי הוא 
הגורם להעלתם לאו"א, כי ידיעה זו היא הקוטב, שכל עניני המ"ן 
סובבים עליו.
%page 736
והנה הרב כייל לן בכמה מקומות שכל תחתון מעלה המ"ן השייכים אל 
העליון שלו, אל הפרצוף שממעל להעליון, דהיינו למדרגה ג', והעלי 
עליון מתקן אותם בשביל העליון, הרי שג' מדרגות מתחברות בהעלאת 
מ"ן. וצריכים להבין זה. והענין הוא,
%break
כי אחר שנתקנו או"א בפעם הא' ע"י א"א, דהיינו בבחינת הקטנות 
שלהם, הנה אז כבר המה ראוים שיעלו למ"ן לא"א, ומחזירים לאו"א 
דא"א פב"פ, כנ"ל (דף תרכ"ח ד"ה ואחר) והנה ע"י הארת הזווג דאבא 
ואמא פב"פ,
%break
יורדת ה"ת מבחינת עינים דאו"א ומכשירה את הכלים דאח"פ לחזור 
להמדרגה דאו"א, ואז עולים הזו"ן בבחינת מ"ן ומשלימים הכלים 
דאו"א. באופן שבעת עלית או"א למ"ן לא"א, הנה הם נושאים בתוכם 
כל הרשימות דאחורים שנפלו מכל פרצופי נקודים,
%break
כנ"ל (באו"פ חלק ח' אות א' דיבור המתחיל חזר) עש"ה. וכל הזווגים 
נעשו בעיקר על בחינת הרשימות, ואחר שנתקנו הרשימות הן 
משפיעות תיקונן להכלים המיוחסים להן, כנודע. ולפיכך אחר שנעשה 
הזווג דאו"א דא"א פב"פ,
%break
והורידו הה"ת מעינים דבחינות הרשימות אל הפה של הרשימות 
הנכללות באו"א, נבחן כמו שהזו"ן עצמם עלו ונתכללו בהזווג, אע"פ 
שהמה בעצמם לא נאצלו עדיין, כי הרשימות דאח"פ הכלולות באו"א, 
כנ"ל, הנה הן בחינות הזו"ן,
%break
אלא שכלולים באו"א בבחינות רשימות כמבואר. ונמצא כאן, שרשימות 
גו"ע דזו"ן העלו אח"פ דעליון, שהוא או"א, לעלי עליון שהוא א"א, 
בשביל העליון, שהוא להשלים ג"ר דאו"א.
%break
והנה נתבאר, שעיקר העולה למ"ן הוא או"א, להיותם כבר מתוקנים 
בבחינת הקטנות שלהם, גם נתבאר אשר כל הרשימות דתחתונים 
כלולות באו"א וממילא גם הרשימות דזו"ן,
%break
ואלו הרשימות דזו"ן הנמצאות באו"א בלי תיקון, הן הגורמות לאו"א 
שיעלו למ"ן לא"א, וזה נבחן שהמ"ן עלו מאליהם, דהיינו מתוך 
התכללותם באו"א.
%break
המ"ן נעשה בחינת זו"ן: כי אותם המ"ן הנכללים באו"א, שהם 
הרשימות דאח"פ שנפלו מהם לזו"ן, כנ"ל בדיבור הסמוך, הנה הם 
כלולים מב' בחינות, א' הן בחינות הספירות דאח"פ שנפלו מאו"א ונעשו 
לבחינות זו"ן,
%break
וב' הוא בחינת הזו"ן בעצמם שלתוכם נפלו אח"פ דאו"א. והנה מטרם 
תיקונם הם בחינה אחת ומדרגה אחת, דהיינו רק מדרגת זו"ן, כי 
העליון הבא למקום התחתון נעשה כמוהו. אמנם אחר שעלו למ"ן עם 
או"א אל הא"א, כנ"ל, וירד עליהם שם מ"ד,
%break
המורידים הה"ת מעינים ומחזירים אח"פ דאו"א להמדרגה שלהם, הנה 
אז מתחלקים אח"פ לב' מדרגות, שהפנימיות שלהם מתחברת עם 
או"א, ומשלים את הכלים דבינה וזו"ן, שהיו חסרים להם, עם האורות 
דג"ר שלהם. והחיצוניות שבהם,
%break
שהיו מתחלה חלקם של הזו"ן, והם ודאי לא יוכלו להתחבר עם 
הספירות דאו"א, כי המ"ד ההם, המספיקים להוריד הה"ת מעינים 
דאו"א, אינם מספיקים להוריד הה"ת מעינים דבחינת זו"ן,
%break
משום שהצמצום הרוכב על אח"פ דזו"ן הוא קשה הרבה מהצמצום 
הרוכב על אח"פ דאו"א. ולפיכך רק בחינות הכלים דפנים דזו"ן שהם 
גו"ע, יכולים לקבל תיקון מזווג הזה דגדלות או"א להיותם בערכם 
בחינת ראש, אבל הכלים דאחורים, 
%break
שהם אח"פ אינם יכולים לקבל משם שום תיקון. וזה אמרו "ואז מאותם 
המיין נוקבין נעשה בחינת זו"ן". דהיינו מאותם המ"ן שעלו עם או"א 
להזווג דגדלות שלהם, הנה נתקן מהם גם בחינת הקטנות של הזו"ן, 
דהיינו בחינת הכלים דפנים שלהם,
%break
שהם גו"ע, שמהם יוצא בחינת העיבור של הזו"ן. באופן, שב' בחינות 
נתקנו מהמ"ן שעלו עם או"א: א' היא השלמת הע"ס כלים ומוחין דאו"א 
עצמם. וב' היא בחינת הקטנות של זו"ן.
%break
%page 737
בפעם שנית הם העלו מיין נוקבין אחרים וניצוצות אחרים עד אמא 
עלאה: דהיינו כנ"ל בדיבור הסמוך כמ"ש אצל או"א. כי אחר שזו"ן קבלו 
תיקונם ע"י הזווג דגדלות דאו"א, שנתקן על ידיהם בחינת הקטנות 
דזו"ן כנ"ל,
%break
הנה אז יכולים זו"ן גם הם לעלות למ"ן לאו"א מכח עצמם, ונבחן שהמה 
לוקחים עמהם את הרשימות של הכלים דאח"פ שנפלו מהם לבחינות 
נר"ן של הצדיקים, דהיינו על אותו הדרך שנתבאר לעיל בעליות או"א 
למ"ן לא"א. ע"ש.
%break
כי הרשימות הללו הן כלולות בזו"ן. ונמצא שבעת עליות זו"ן למ"ן 
לאו"א, הם לוקחים ומעלים עמהם גם מ"ן אחרים, וניצוצות אחרות, 
דהיינו השייכים לנר"ן של הצדיקים.
%break
בבטן אמא עילאה ולא יכלו להתקן ולהצטייר מהם צורת הולד: בטן, 
ה"ס אח"פ דגוף, דהיינו מחזה ולמטה. דהיינו אח"פ דתבונה, שהיא גוף 
דאו"א. כי מתחלה נעשה הזווג על המ"ן לצורך זו"ן עצמם, שהוא 
בחינה א' הכלולה בהמ"ן שהעלו זו"ן לאו"א,
%break
וע"כ מגיעים המ"ד להשלים המ"ן שהעלו, ולהחזיר בחינות אח"פ 
דבחינות זו"ן להשלמת כלים ומוחין דגדלות שלהם עצמם. 
%break
אמנם בחינה הב' הכלולה בהמ"ן, שהם הרשימות דגו"ע של נר"ן של הצדיקים, 
עוד אינם יכולים לקבל מבחינת המ"ד אלו כלום,
%break
כי אינם מבחינתם. וזה אמרו "ולא יכלו להתקן ולהצטייר מהם צורת ולד 
כי אז יצאו מתוך הקליפות" כלומר, אע"פ שבאמת המ"ן דנשמות 
הצדיקים כלולים באח"פ דזו"ן שכבר קבלו תיקונם בבטן אמא עלאה,
%break
עכ"ז כיון שהזווג לא שייך להם, המה צריכים לזווג מיוחד, שיתקן את 
גו"ע שלהם, בבחינת העיבור. כמ"ש.
%break
חזרו הם עם זו"ן, וכולם ביחד חזרו להעלות שנית מיין נוקבין: כי אחר 
כלות הזווג והלידה של הגדלות דזו"ן, וזו"ן חוזרים למקומם, אז נעשה 
הזווג על אותם המ"ן דנשמות הצדיקים,
%break
שעדיין לא קבלו תיקונם מהעליה לאו"א, כנ"ל. ושם בזו"ן דהיינו בבטן 
הנוקבא, המה מצטיירים ומקבלים את הזווג דקטנות שלהם.
%break
ואותם המ"ן חוזרים ומעלים עם חיבור זו"ן, מ"ן אחרים, ואז מצטיירים 
הם ונתקנים: פירוש, כי עתה שכבר קבלו הזווג דקטנות שלהם מזו"ן, 
הנה בפעם ב' עולים שוב למ"ן אל זו"ן כדי לקבל המוחין דגדלות, 
ובפעם הזאת, המה כבר עולים מכח עצמם, כנ"ל. 
%break
והנה עתה בעלית המ"ן, שהם נשמות הצדיקים, מכח עצמם, 
המה מעלים מ"ן וניצוצות אחרים, דהיינו ע"ד שנתבאר בעלית המ"ן של 
זו"ן מכח עצמם, כי לוקחים עמהם הרשימות דאח"פ החסרים להם, 
ואלו הרשימות כלולות תמיד מב' בחינות,
%break
א' הן בחינות אח"פ החסרים לנשמות הצדיקים עצמם וב', היא 
המדרגה התחתונה דנשמות, שבה נפלו אותם אח"פ. כנ"ל, עש"ה. וזה 
אמרו אותם המ"ן חוזרים ומעלים עם חיבור זו"ן מ"ן אחרים, ואז 
מצטיירים הם ונתקנים.
%page 738
כי בשעה שהמה ראוים לעלות למ"ן מכח עצמם, דהיינו בשעה שהם 
עולים למ"ן לזווג דגדלות, הנה בהכרח שהם לוקחים עמהם הרשימות 
של המדרגה התחתונה, ששמה נמצאים אח"פ החסרים להם. אמנם 
הזווג נעשה רק על בחינה הא' של המ"ן, 
%break
דהיינו רק על בחינת אח"פ השייכים להנשמות, ולא על בחינת המדרגה 
התחתונה שבה נתונים המ"ן, כנ"ל אצל זו"ן, ע"ש, אלא שהיא צריכה 
לזווג ב' מיוחד אליה, ואז יוצא הקטנות של המדרגה התחתונה 
מהנשמות. וזה שמדייק הרב,
%break
"ואז מצטיירים הם ונתקנים" דהיינו רק הנשמות מצטיירים ונתקנים 
בהמוחין דגדלות, אבל אותם המ"ן שעלו עמהם, עדיין אין מקבלים שום תיקון.
%break
%letter ז
ז) שאין לך שום מיין נוקבין כלל שיתוקנו בפעם הראשונה: דהיינו כנ"ל, 
שבפעם הראשונה הם עולים בבחינות הרשימות הכלולות בהקטנות 
של העליון, בבחינת מ"ן לעלי עליון, כנ"ל בדיבור הסמוך, שהרשימות 
דנר"ן דצדיקים כלולות בהקטנות דזו"ן בבחינת מ"ן,
%break
וכשזו"ן עולים למ"ן לאו"א להשגת מוחין דגדלות, הנה הם לוקחים 
עמהם המ"ן דנר"ן הצדיקים, כי בטרם הזווג דגדלות דזו"ן נמצאים 
אח"פ דזו"ן והנר"ן דצדיקים הם בחינה אחת, כלולים זה בזה. ונמצא 
שהזווג שנעשה על המ"ן הללו באו"א,
%break
נעשה בהכרח גם על נר"ן של הצדיקים, כמו באח"פ דזו"ן, שהרי 
כלולים הם יחד, ועכ"ז, אין הזווג הזה מתקן כלום לנר"ן דצדיקים, אלא 
רק להשלמת אח"פ ומוחין דגדלות בשביל זו"ן, כמ"ש לעיל, שאחר 
הזווג הזה שנתברר מהמ"ן הבחינה הא' מהם,
%break
שהם אח"פ דזו"ן, הנה אז יורדים זו"ן עם הבחינה הב' שנשארה עוד 
בלי שום תיקון, היא נר"ן של הצדיקים, אל מקומו, ואז נעשה הזווג 
עליהם במקום זו"ן. כנ"ל. הרי שהמ"ן הללו דנר"ן דצדיקים, קבלו 
עליהם ב' זווגים: א' באו"א, דהיינו עם זו"ן ביחד,
%break
בעת שזו"ן קבלו את המוחין דגדלות שלהם. וב' בתוך הזו"ן למטה. 
אשר מזווג א' שבאו"א, לא נצטייר מהם כלום, ולא נתקנו כלום, אלא 
רק בזווג הב' של זו"ן. וממש סדר הזה נוהג בהמ"ן דכל הפרצופים,
%break
ע"ד שנתבאר לעיל בזו"ן ובאו"א ובא"א. וזה אמרו "שאין לך שום מ"ן 
כלל שיתוקנו בפעם הראשונה, אמנם בפעם הראשונה עולים בבחינת 
מ"ן, ואח"כ בזווג שני הם נתקנים ויוצאים מהם בריות ונשמות". והבן היטב.
%break
%letter ח
ח) כלל אחר, כי כל מ"ן אינם מועילים ומתעכבים שם רק ב' פעמים, א' 
הפעם הא' שעלו, הב', פעם ב' שנצטיירו: דהיינו כמ"ש בדיבור הסמוך, 
שבפעם הא' עולים עם הקטנות דעליון לעלי עליון, ושם עדיין אינם 
מצטיירים. ופעם הב' נעשה להם זווג מיוחד בהעליון שלהם,
%break
ואז מצטייר הקטנות שלהם, ואח"ז יורדים למקומם. ובאותם ב' פעמים 
נשלמים המ"ן דקטנות לגמרי, ואינם צריכים עוד שום עליה ותיקון 
לצרכם. אלא לעת גדלות, ודאי שעולים פעם ב' למ"ן,
%break
אמנם המ"ן דגדלות אינם אותם המ"ן דקטנות, אלא הם מ"ן אחרים 
שהפרצוף מעלה אותם לעליון שלו, אבל המ"ן הקודמים דקטנות כבר 
נשלמים. ואינם צריכים עוד לעליה. וזהו הכלל הב' שבכאן.
%break
%page 739
בנים בכורים כמו למשל זו"ן אל או"א, שהם המ"ן בכורים שלהם אינם 
חסרים לעולם משם ואי אפשר לשום מ"ן לעלות וכו' זולתי על ידם: 
פירוש, כי ב' בחינות יש תמיד במ"ן א' היא בחינת האחורים דעליון 
שנפלו למדרגת התחתון. וב' היא מדרגת התחתון גופיה.
%break
כמ"ש לעיל. גם ידעת, אע"פ שעולים שתיהן ביחד למ"ן אל העליון, מ"מ 
מדרגת התחתון הכלולה בהמ"ן, שהיא עלתה עתה בפעם הא' למ"ן, 
אינה מתתקנת שם בזווג ההיא עם העליון, אלא לזווג ב' היא צריכה, כנ"ל.
%break
ולפיכך נבחנים האורות שנתלבשו באותן ב' הבחינות הנ"ל, כמו אחים 
זה לזה, משום שבמקורן מטרם עלית מ"ן היו ב' הבחינות רק בחינה 
אחת, במדרגת התחתון. כנ"ל. אלא מבחינת לידתן נתפרדו זו מזו, כי 
יצאו בב' זווגים בזה אחר זה: כי האחורים דעליון שבהמ"ן,
%break
יצאו בעלי העליון ונשלמו שם. והכלים דפנים של התחתון, יצאו ונשלמו 
בהעליון שלהם. כנ"ל. וע"כ בחינה א' נבחנת לבן הבכור, ובחינה ב' 
נבחנת לאחיו השני.
%break
ודבר זה נוהג בכל מיני המ"ן שבעולמות. כי זה הכלל, שאחורים דעליון 
שהם אח"פ, נמצאים תמיד בכלים דפנים של התחתון, שהם גו"ע, 
שהרי גם אח"פ של התחתון נפלו להמדרגה הנמוכה מהם, ולא נשאר 
בו רק גו"ע לבד. ועד"ז בכל המדרגות,
%break
הרי שכל מיני מ"ן יש בהם בהכרח ב' בחינות, שהן אחורים דעליון 
ופנים דתחתון. אלא שנחשבות לבחינה אחת של מ"ן, מחמת היותן 
שתיהן במדרגה אחת, כי העליון היורד למקום התחתון נעשה כמוהו. 
וכן בשעת עלית המ"ן מאיזו בחינה שהיא,
%break
נבחן ג"כ שהפנים דתחתון עולים ביחד עם האחורים דעליון שבתוכו, 
אל עלי העליון, דהיינו למדרגה ג', כנ"ל, ונבחן אז ג"כ, ששניהם כלולים 
בעת הזווג זה בזה, אלא שהפנים דתחתון נעשה חיצוניות שם על 
האחורים של העליון.
%break
ומתוך שחיצוניות המ"ן עדיין אינה מצטיירת בזווג ההוא, בעלי עליון, 
אלא שיורדת משם עם האחורים דעליון שלה שכבר קבלו כל תיקונם, 
ונעשה הזווג עליה בהעליון שלה הקרוב אליה, כנ"ל,
%break
לפיכך נבחנים אותם ב' הבחינות שבמ"ן, אחר שקבלו תיקונם 
ואורותיהם, שהם אחים זה לזה, אלא האחורים דעליון, נבחן לאח 
הבכור, והפנים דתחתון נבחן לאח השני אליו.
%break
וזה אמרו "אמנם המיין נוקבין שלהם הראשונים שהיו בעולם, בכל אחד 
ואחד במקומו בסוד בנים בכורים, כמו למשל זו"ן לאו"א, שהם הבנים 
בכורים שלהם, אינם חסרים לעולם משם". דהיינו כמבואר, שאותם 
המ"ן שעלו עם או"א לא"א, לצורך הגדלות דאו"א,
%break
הם כלולים מב' בחינות: מן אחוריים דאו"א, ומן הכלים דפנים של זו"ן, 
ונעשה הזווג על שניהם ביחד אמנם לא נצטיירו מהזווג הזה שבא"א 
רק אחורים דאו"א, ופנים דזו"ן אינם מתתקנים עוד בזווג זה, אלא 
שיורדים עם או"א למטה, שאח"ז שוב נעשה זווג ב' באו"א,
%break
ושמה מתתקנים הכלים דפנים דזו"ן, דהיינו גו"ע שבהם, שהם בחינת 
הקטנות דזו"ן. ולפיכך נבחנים האורות וכלים שבאחורים דאו"א, לאחים 
בכורים אל זו"ן,
%break
משום שאחורים אלו היו במדרגה אחת עם זו"ן, הן מטרם הזווג 
דגדלות דאו"א, והן בשעה שנעשו עליהם הזווג בא"א, לצורך הגדלות 
דאו"א, כנ"ל.
%page 740
אלא כיון שהם נתקנו בזווג הראשון בא"א, נבחנים לבכורים אל זו"ן 
שנתקנו אח"כ ע"י זווג הב'. ותבין אמנם, שאין הכוונה לג"ר דאו"א, כי 
עמהן לא היו זו"ן מעולם במדרגה אחת, אלא הכוונה היא רק לאח"פ 
דאו"א בלבד. המכונים אחורים דאו"א.
%break
וזה אמרו "אינם חסרים משם לעולם" כי האחורים האלו דאו"א נתחברו 
לבנין פרצופם דאו"א גופיהו, וע"כ אי אפשר שיחסרו משם. משא"כ 
הפנים של זו"ן אע"פ שהיו דבוקים יחד באחורים אלו דאו"א,
%break
מ"מ אחר הזווג הב' הנ"ל, המה מתפרשים מן האחורים דאו"א, ויוצאים 
משם למקומם למטה, כי הוכרו שאינם מבחינת או"א אלא ממדרגת 
זו"ן, שז"ס הלידה.
%break
וזה אמרו "ואי אפשר לשום מ"ן לעלות משם ואילך וכו' זולתי על ידם" 
כי כל מדרגה הבאה בזו"ן היא מחויבת לחזור על כל הדרכים הנוהגים 
באצילותם הראשונה דזו"ן, כי אין לך חידוש הארה אלא מא"ס ב"ה, 
וע"כ צריכים כל הפרצופים להעלות מ"ן זה לזה עד א"ס ב"ה,
%break
ואז יורד אליהם אור חדש מא"ס ב"ה בסוד מ"ד לא"ק ודרך כל 
המדרגות באותו הסדר שנאצלו מתחלה, עד שבאים המוחין לזו"ן. וע"כ 
אומר הרב אשר המ"ן ומ"ד החדשים המושפעים לזו"ן מאו"א, אינם 
משפיעים זולת על ידי אחורים דאו"א הנ"ל,
%break
שהם האחים בכורים דזו"ן, כי להיותם בקרבה גדולה אל זו"ן, ע"כ המה 
מעלים את המ"ן דזו"ן לאו"א, לצורך המוחין שלהם. וזולתם לא היו זו"ן 
יכולים לעלות לאו"א, שהם למעלה ממדרגתם. כנודע, שאין שום 
מדרגה יכולה להתעלות למעלה ממדרגתה.
%break
%letter ט
ט) מ"ן שבכל מקום הם רמוזין בשם ב"ן: כי כל ענין המ"ן בא מכח 
שביה"כ, והביטול, שהיה בכל הפרצופים שיצאו בעולם הנקודים. אשר 
כל התיקונים הבאים בשתא אלפי שני עד ימות המשיח,
%break
אינם אלא לחזור ולבנות את כל הפרצופים האלו על קומתם כמו שהיו 
מטרם שנתבטלו. ונודע שעולם הנקודים מכונה בשם ב"ן, א"כ כל 
בחינה ובחינה שאנו מעלים אותה לתקנה,
%break
שהיא המ"ן, היא נבחנת בשם ב"ן. אמנם האורות הנמשכים מחדש 
מא"ס ב"ה דרך כל המדרגות עד לתקן את המ"ן הנ"ל, המה נבחנים 
בשם מ"ה. כמ"ש לעיל בחלק ח'.
%break
המ"ן בעצמם, וגם בחינת הכלי עצמו אשר נתונים בתוכו המ"ן: כבר 
ידעת, שאי אפשר לשום מדרגה שתתעלה למעלה ממנה אפילו משהו. 
כי העליון הבא למקום התחתון נעשה כמהו, וכן התחתון העולה למקום 
העליון, הוא מחויב להיות כמהו, כי כל ענין הפרש הרוחני,
%break
הוא רק שינוי צורה, וכל עוד שיש איזה שינוי צורה בין התחתון להעליון, 
איך אפשר שהתחתון יעלה להעליון. ולפיכך, כיון שאין מציאות תיקון 
להתחתון במדרגתו עצמו,
%break
אלא אם כן שהעליון יתקן אותו בתוך מדרגתו העליונה. כמ"ש בסוף 
חלק ח', שאין מציאות תיקון לבי"ע במקומם, אלא רק בעליתם 
לאצילות. וכן האצילות למעלה.
%page 741
לכן צריכים לכלי מיוחד בכל מדרגה ומדרגה, שיהיה בסגולתו לרדת 
למקום מדרגת התחתון ממנה ולהעלותה למעלה למקומה. וזהו שאומר 
הרב שבהכרח יש בחינת מ"ן לבד,
%break
ובחינת כלי המעלה אותו לבד. כי אם לא כן, איך אפשר שהמ"ן 
דמדרגת התחתון יעלה להעליון ממנו, כנ"ל.
%break
אין אשה מתעברת מביאה ראשונה, כי בביאה ראשונה עשה לה 
בחינת הכלי, ומשם ואילך יש מקום וכו': ותדע, שענין כלי זה להעלות 
מ"ן, הוא ענין אחד עם בחינת הבנים בכורים שכתב הרב בסמוך, שאי 
אפשר לשום מ"ן לעלות זולת על ידיהם. וכמו שבארנו שמה,
%break
שבכל מ"ן נבחנות ב' בחינות, שהן: אחורים דעליון, ופנים דתחתון. 
והאחורים דעליון נבחנים תמיד שהם האחים בכורים אל הפנים 
דתחתון. ע"ש.
%break
ועד"ז ממשיך הרב אותו הענין אצל המ"ן דנוקבא, כדי שממנו נלמוד 
לזולתה, כי כאן מבארם היטב בסוד האחורים ופנים של שם הוי"ה 
דב"ן, כמובא לפנינו.
%break
%letter י
י) אחורי שם זה שהוא בגי' ע"ב קד"ם כו' ושניהם בגי' רי"ו, גבורה, זהו 
בחינת הכלי, אמנם השם כסדרו במילויו וכו' זהו המ"ן עצמם: וצריך 
שתדע מ"ש הרב בע"ח שער י"ח סוף פ"א. וז"ל. שורש הוי"ה הם ד' 
אותיות עצמן, אבל מילואם,
%break
הוא ביאור ההוי"ה ויציאת אורותיהם לחוץ. פירוש, כי ד' אותיות הוי"ה 
בלי מילוי, מורים על הע"ס השורשיות שבפרצוף, שנקראות ראש או 
כתר, ואם יש בהן מילוי הן מבארות את השורש,
%break
כלומר, שמבארות את השיעור קומה של הפרצוף, דהיינו ע"פ ד', 
המלואים: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, כנודע. עוד כתב שם אשר שם הוי"ה 
בריבוע, יורה על בחינת האחורים של הפרצוף.
%break
וזה אמרו "כל אלו הבחינות כולם הם בשם ב"ן" דהיינו כנ"ל, שכל 
בחינות המ"ן מכל ה"פ נקודים, נקראות בשם הוי"ה דב"ן, "אחורי שם 
זה שהוא בגימטריא ע"ב קד"ם, ע"ב כפשוטו,
%break
וקד"ם במילואו" כי האחורים דהוי"ה הפשוטה בלי מילוי הוא ע"ב, 
ואחורים דהוי"ה במילוי ב"ן הוא קד"ם, "ושניהם יחד בגימטריא רי"ו, 
גבורה, זהו בחינת כלי אמנם השם כסדרו במילויו בגי' ב"ן, זהו המ"ן 
עצמם".
%break
והנך רואה איך הרב מדייק להסביר לנו היטב, ההפרש בין המ"ן עצמם 
לבין הכלי המעלה את המ"ן. כי הב' בחינות: אחורים דעליון, ופנים 
דתחתון, שיש בכל מ"ן, הוא מרמז באחורים דהוי"ה ב"ן, שהיא בחינת 
העליון. ובפנים של הוי"ה דב"ן שהם הכלים דפנים גו"ע דתחתון.
%break
אשר ע"כ, בחינת האחורים שהוא רי"ו הכלולה בהמ"ן, שממנה נעשה 
התשלום של אחורים דגדלות של העליון, ומצטרפים לבנין הפרצוף של 
העליון, הוא נעשה לבחינת כלי המעלה מ"ן דתחתון אליו לתקנו בהזווג 
שלו. כנ"ל בביאור הבנים בכורים דאו"א כלפי זו"ן.
%break
כי עד"ז גם כאן בנוקבא, שאחר שכבר נגמרת הקטנות שלה, אז היא 
מעלה המ"ן שלה, אל זווג זו"ן, שהמ"ן הללו כלולים ג"כ מב' בחינות 
מאחורים דעצמה שנפלו לבי"ע לבחינת הפנים דנשמת הצדיקים,
%break
דהיינו בחינות הרי"ו שבהמ"ן, עם הכלים דפנים של נשמת הצדיקים, 
שהם בחינת הוי"ה דב"ן כסדרו, להיותם כלים דפנים, ולא אחורים.
%page 742
ובשעה שהמה נתקנו ע"י זווג זו"ן בפעם הא', אז עולה התיקון רק 
לבחינת האחורים דנוקבא לבד, דהיינו לבחינת הרי"ו דמ"ן,
%break
אבל לבחינת הוי"ה דב"ן דמ"ן שהם הכלים דפנים דנשמת הצדיקים 
עדיין אין מגיע להם שום תיקון, אע"פ שהם מלבישים את האחורים 
דנוקבא בשעת הזווג. כנ"ל.
%break
וזה אמרו "אין האשה מתעברת מביאה הראשונה" כי הביאה הראשונה 
היא מספיקה רק להעלות את אח"פ של הנוקבא להשלים בנינה בע"ס 
דגדלות, דהיינו האחורים שלה, אבל הכלים דפנים דנשמת הצדיקים 
המצוים עם אח"פ שלה בשעת הזווג אינם מצטיירים עכשיו כלום,
%break
כנ"ל, אלא אח"כ אחר שאחוריים שלה כבר קבלו כל תיקונם, אז נעשה 
בה זווג ב' על המ"ן האלו דנשמת הצדיקים, ואז היא מתעברת מהם.
%break
וזה אמרו "כי בביאה הא' עשה לה בחינת כלי, ומשם ואילך יש מקום 
אל המ"ן להצטייר בתוכו ואז מתעברת" כי מטרם שנתקנו אח"פ של 
עצמה, איך תתקן את המ"ן דנשמות הצדיקים, שהם מדרגה התחתונה 
אליה, ומז"א לבדו אינם ראוים לקבל,
%break
כי הוא כמו עלי עליון להם. וע"כ לא יוכלו המ"ן להצטייר בה בביאה א'. 
אלא בביאה ב' שכבר אח"פ שלה מתוקנים בתוך בנין פרצופה, אז 
המ"ן מצטיירים בתוך הכלי דאחורים שלה, ושם מקבלים חלקם וכבר 
הארכנו בענין זה במ"ן דאו"א,
%break
(לעיל דף תשל"ט ד"ה וזה אמרו אמנם) ותדמה ג' המדרגות שבכאן לג' 
המדרגות: א"א, ואו"א, וזו"ן, משם, בכל הסדר, כי ז"א דומה לא"א 
והנוקבא לאו"א, דהיינו לעליון,
%break
והכלים דפנים דנשמת הצדיקים דומה לזו"ן, שבזווג הב' בהעליון 
הקרוב להם, המה מקבלים תיקון הקטנות שלהם, הנקרא עיבור. 
ובדרך זה תבין הדברים ביותר. גם תראה איך ענין זה נוהג בכל מיני 
מ"ן.
%break
%letter יא
יא) רוחא דשדי בגוה: פירוש כי בכלי המעלה מ"ן הנ"ל בדיבור הסמוך, 
נבחן שם, גם בחינת האור המלובש בכלי, והאור הזה, הוא מכונה בשם 
רוחא דשדי בגווה. וכן בשם, האי רוחא דשבק בה בעלה בביאה 
קדמאה, כמ"ש להלן.
%break
וקודם שתכנם בה בחינת נפש זו, היא חסרה ואינה ראויה להוליד: כי 
כל עוד שהאחורים שלה, שהם אח"פ דע"ס שלה, לא חזרו למדרגת 
הנוקבא דאצילות, הנה חסרים לה נה"י דכלים וג"ר דאורות כנ"ל. וע"כ 
אינה ראויה להוליד. עד שתהיה לה נפש בשלימותה,
%break
דהיינו אחר זווג הא' של הגדלות שלה, שאז חוזרים אליה אח"פ שלה 
ומשתלמת בה הנפש בנה"י דכלים וג"ר דאורות. וזכור כאן אשר אח"פ 
ונה"י הם מדה אחת.
%break
%page 743
%letter יב
יב) נפש זו היא בחינות הגבורות כי בדעת הזכר יש חו"ג כי הבכור נוטל 
פי שנים: דע כי ה"ח דמוחין, פירושם שהארת חכמה שבהם, היא באור 
ישר ממעלה למטה. והה"ג שבמוחין פירושן שהארת חכמה שבהן, היא 
רק ממטה למעלה, שנקרא: או"ח, ואור נקבה,
%break
שהוא אור הנפש. וזכור זה. וזה אמרו "נפש היא אור הגבורות" דהיינו 
רק אור חוזר, כנ"ל. ומבאר "כי הבכור נוטל פי שנים" דהיינו ז"א 
שנקרא בכור כלפי הנוקבא, הוא נוטל ה"ח וה"ג בשלימות, שהם או"י 
ואו"ח כנ"ל "ואח"כ הוא נותן להנוקבא חלקה,
%break
שהם עיטרא דגבורה" כי היא אינה יכולה לקבל ממנו את הארת חכמה 
בבחינת או"י, הנקרא עיטרא דחסדים. אלא רק מבחינת או"ח לבד, 
הנקרא עיטרא דגבורה, שהיא בחינת נפש, כנ"ל. וטעם הדבר יתבאר 
במקומו. ומה שהרב מכנה כאן לז"א בשם בכור,
%break
הוא משום שכל המדובר כאן, הוא בהבחן של הארת חכמה שמבין 
הזכר לבין הנוקבא, כנ"ל. אשר הגילוי הזה אינו נוהג אלא בכלים 
דאחורים דז"א, דהיינו בתנה"י שלו מחזה ולמטה,
%break
וכבר ידעת שאחורים דעליון מכונים בנים בכורים כלפי כל פרצוף 
התחתון. מטעם המבואר היטב לעיל (דף תשל"ט ד"ה בנים בכורים) 
ובכדי לרמז לנו בדיוק באיזו בחינה שמדבר, לכן קורא אותו בשם בכור.
%break
אע"ג שבהיותה עדיין אב"א עם ז"א אין גופה נשלמת אלא ע"י הגבורות 
הניתנים לה מאחוריו: מקשה איך אמרינן כאן, שבביאה ראשונה עושה 
לה בחינת כלי, שפירושה השלמת הגבורות, כנ"ל,
%break
ושם אמר שבשעה שהנוקבא עודנה אב"א, ז"א משלים לגופה בבחינות 
הגבורות. ואז עדיין אין הנוקבא ראויה לשום זווג, ונמצא, שהוא משלים 
הגבורות שלה בלי זווג כלל. כי לא נקרא זווג וביאה אלא פב"פ, כנודע.
%break
עכ"ז אינה נוטלת אז הגבורות עצמם אלא רק ההארה שלהם העוברת 
דרך מסך אחורי ז"א: פירוש, שיש הפרש גדול בין הגבורות דקטנות 
ובין הגבורות דגדלות. כי ידעת שגבורות פירושן או"ח, אמנם אין או"ח 
אלא בחינת הכאת אור העליון על העביות שבמסך, כנודע,
%break
וא"כ, יש ב' מובנים במלת גבורות, א' הוא בחינות המסך והעביות 
שבהם. ב' הוא בחינת האו"ח העולה מהם ע"י הכאת האו"י בהעביות. 
וזה שמחלק הרב בין השלמת הגבורות הנוהגת בעת קטנות הנוקבא,
%break
שפירושה השלמת המסך והעביות המקובל לה דרך אחורים ומסך 
דז"א, ולהשלמת הזו ודאי אינה צריכה זווג, שהרי פעולת הזווג היא 
פעולה הפוכה מזו, כי הזווג מביא אור ולא עביות. וע"כ, הרב מכנה 
אותם, הארת הגבורות ולא הגבורות עצמם,
%break
כי עצמות הגבורות פירושה האו"ח בעצם, שהוא כולו אור, שהרי האו"ח 
הוא נבחן לחלק מן האו"י עצמו, כנודע. אמנם העביות והמסך שהיא 
נוטלת בעת קטנותה, היא בחינת הארת הגבורות לבד, ולא עצמותן, 
כמבואר. ומה שמכנה אותן בשם הארה,
%break
אחר שהן רק בחינות עביות ומסך, הוא מטעם שאין שום השפעה 
מפרצוף לפרצוף, אלא בדרך הארה, כי עצם האור שהנוקבא מקבל 
מהנקב אשר באחורי החזה דז"א, הוא הבונה את העביות והאחורים 
האמור, שה"ס ויבן ה' אלקים את הצלע, כמ"ש שיתבאר במקומו.
%break
%page 744
(נ"ב הערה מכי"ק של המחבר זצ"ל על המלים "רק ההארה שלהם 
העוברת דרך מסך אחורי ז"א" היינו ההארה המורידה ה"ת מעינים 
לפה, וממשכת האח"פ שה"ס הגבורות.)
%break
הגבורות עצמם אינה נוטלתם רק ע"י זווג וכו': דהיינו בסוד מוחין, כי 
משפיע לה מוחין דפנים מזווג ע"ב ס"ג העליונים הבאים להם דרך כל 
המדרגות, ומורידים ה"ת מעינים שלה אל הפה, ונמצאים אח"פ שלה, 
מוחזרים לראש שלה ולתוך שלה,
%break
ואז נתקנים הכלים דאחורים שלה, שהם בחינת נה"י שלה, המכונים 
יסוד ורחם, והאורות השייכים להם. ואז היא נשלמת בבחינת הגבורות 
שלה מבחינת עצמותן,
%break
כי עתה נעשה ראויה לקבל בהן המ"ן ומ"ד. כנ"ל. כי אלו הגבורות 
הנשלמות, הן הכלי המעלה מ"ן, ובהן סוד רוחא דיהיב בה בעלה 
בביאה קדמאה הנ"ל.
%break
%letter יג
יג) היסוד והרחם והכלי שבה אשר יהיו אח"כ בתוכו המ"ן: כבר נתבאר 
זה, כי בביאה קדמאה מחזיר את האחורים שלה שהם אח"פ, ומחזירם 
ממקום בי"ע להשלמת הע"ס דנוקבא דאצילות, והם בחינות נה"י שלה 
החדשים שמשגת עתה, כנ"ל בדיבור הסמוך.
%break
גם ידעת, שבאחורים אלו דבוקים ג"כ בחינות הכלים דפנים דנשמת 
הצדיקים, כי כן היו דבוקים זה בזה בהיותם בבי"ע. אמנם בביאה 
קדמאה זו עדיין הם בלי ציור, כי בחינת העליון של נשמות הצדיקים 
צריך להגמר מתחלה, שהיא הנוקבא,
%break
אלא אח"כ דהיינו אחר שכבר השיגה הנוקבא כל שלימותה מהביאה 
קדמאה, אז מצטיירים הכלים דפנים בבחינות מ"ן בתוך האחורים 
השלימים דנוקבא, שהם היסוד ורחם והכלי המעלה מ"ן שבה. וזה 
אמרו אשר אח"כ יהיו בתוכו המ"ן.
%break
ב"ן א' שהם הגבורות הנזכר ונעשה כלי בה: כלומר בחינות הריבוע 
דהוי"ה דב"ן, שהם ע"ב קד"מ שבגימטריא רי"ו, כנ"ל בדברי הרב אות 
י'.
%break
רוחא דיהיב בה בעלה בזווגא קדמאה: כי האחורים הנשלמים יש בהם 
בחינת כלי ובחינת אור. וע"כ נבחן בהם: כלי להעלאת המ"ן, והאור 
שבהכלי,
%break
שהוא רוחא דיהיב בה בעלה בביאה קדמאה. אשר כל המ"ן החדשים 
הנולדים ויוצאים משם, נוטלים עמהם חלק מאותו האור, דהיינו מהאי 
רוחא.
%break
%page 745
%letter יד
יד) עצמות גוף המלכות נעשה מגבורות הנקראות ב"ן, שנמשכו דרך 
אחורי ז"א, אך נפשה ממש וכו' בעת הזווג הא': כלומר, הקטנות של 
המלכות שהיא עיקר בנינה כנודע, נעשה מהאורות דב"ן שנמשכו אליה 
דרך הנקב מאחורי החזה דז"א,
%break
כמ"ש במקומו. אבל נפשה ממש, דהיינו הגדלות שבה, שתהיה ראויה 
להוליד נשמות, דהיינו בחינות הכלי המעלה מ"ן, והרוחא שבהכלי, 
כנ"ל, זה ניתן לה בביאה קדמאה כמבואר לעיל.
%break
%letter טז
טז) זווג דנשיקין הראשונים וכו': יתבאר להלן במקומו. ושורשו נמשך 
מהאור חדש דבקע לפרסא וירד והאיר להג"ר דנקודים דרך הטבור 
דא"ק, והוריד ה"ת מעינים דכתר של הנקודים אל הפה, והחזיר לאו"א 
אל הראש, כמ"ש בחלק ו'.
%break
והוא דומה בכל דרכיו לזווג דיסודות, שמקורו הוא מהאור שהאיר יסוד 
דא"ק לפה דאו"א דנקודים. וע"כ נוהג ענין רוחא קדמאה וכל הנ"ל, 
הנאמר בהנוקבא. בבחינת הזווג דיסודות, גם בהזווג דנשיקין.
%break
%page 746
%letter יז
יז) טעם כלי זה וכו' בחי' נוקבא הם הגבורות והנקבות שבחסדים 
עצמם: כנזכר לעיל, שאותם אח"פ העולים אליה מהמדרגה התחתונה, 
וחוזרים ומתחברים בהנוקבא, מכח זווג העליון דאו"א, המוריד ה"ת 
מעינים שלה, הם הכלי המעלה מ"ן.
%break
וזה אמרו "שהם ג' ע"ב מן ס"ג מ"ה ב"ן דע"ב". פירוש. שהארה זו 
המחזירה אלו הג' כלים אח"פ, באה לה מאור הזווג דע"ב ס"ג, אשר 
הארת ע"ב מורידה את ה"ת מעינים שלה, מפאת שאין שום מקור 
לה"ת בעינים בבחינת ע"ב, כנודע,
%break
כי רק ס"ג הוא תחלת המקור לעלית ה"ת בעינים, ולפיכך, כל אימת 
שנעשה הזווג דע"ב ס"ג, הנה הארת ע"ב מורידה תיכף הה"ת מעינים. 
ולכן נבחן שבאלו הג' ספירות אח"פ,
%break
שהם בינה ז"א ונוקבא, יש ג' הארות מהוי"ה דע"ב, והיינו כפי האורות 
המתיחסים לכלים ההם, שהם נשמה, רוח, נפש. הנקראים ס"ג, מ"ה, 
וב"ן, כנודע. וז"ש שהם ג' בחינות ע"ב, כמבואר.
%break
וזה אמרו "דהיינו מה"ר ולמטה שכולם בחינת נוקבא הם, והגבורות 
והנקבות שבחסדים עצמם שעל ידם תוכל לקבל החסדים העליונים 
שהם ע"ב דכורין" פירוש, כי כל כמה שהנוקבא חסרה האחורים שלה, 
שהם בינה וזו"ן, אע"פ שיש לה גו"ע,
%break
מ"מ אינה ראויה לקבל חסדים העליונים, כלומר הג"ר שלה, ואין לה 
אלא רוח נפש לבד. אכן עתה, אחר שהשיגה האחורים שלה, שהם 
בחינות הנקבות דחסדים, דהיינו ה' ו' וה"ת שלה, שהם בחינות נר"ן 
דע"ב כנ"ל, הנה עתה תוכל לקבל את המוחין דג"ר שלה,
%break
שהם ע"ב דכורין. כי גה"ר הם תמיד בחינת זכר, ווה"ק הם בחינות 
נקבה. ומשמיענו, אע"פ שכל ההתחדשות שהשיגה מחמת הארת הזווג 
דע"ב ס"ג, אינה אלא בחינת הנוקבין שבה, שהן מבינה ולמטה, אמנם 
מערך האורות, השיגה גה"ר שבה. דהיינו ע"ב דכורין.
%break
עיבור ע"ב רי"ו, ולהורות כי אין עיבור בעולם אם לא ע"י שניהם יחד: 
שפירושם, הכלים דאחורים בינה וזו"ן, שהם רבוע דהוי"ה דב"ן, שבגי' 
רי"ו (כנ"ל אות י') גם בחינת הרוחא שבהם, שהם ג' בחינות ע"ב, 
שבגימטריא רי"ו כנ"ל.
%break
ואח"כ המוחין העליונים עצמם, שהם ע"ב דכורין, כנ"ל. שבע"ב רי"ו אלו 
נשלמת הגדלות דנוקבא, גם הכלי המעלה מ"ן, שהם בינה וזו"ן הנ"ל, 
אשר כלי זה מעלה אליה את הכלים דפנים דנשמת הצדיקים.
%page 747
(כנ"ל דף תשמ"א ד"ה והנך) ואז מזדווגים ז"א ונוקבא על המ"ן האלו, 
ומולידים את בחינת הקטנות דנשמות הצדיקים, שהם מוחין דעיבור. 
הרי שאין הנוקבא יכולה להתעבר בנשמות הצדיקים, זולת אחר 
שהשיגה הע"ב רי"ו הנ"ל, וע"כ הם רמוזים במלת עיבור.
%break
%letter יט
יט) רוחא דשדי בגווה והוא גם מהחסד בסוד אלוה אלא שהוא מהרי"ו: 
כבר ידעת שבביאה קדמאה, דהיינו בשעה שז"א משפיע המוחין 
דגדלות לנוקבא. נותן לה אז כלי המעלה מ"ן גם בחינת רוחא קדמאה, 
המכונה רוחא דשדי בה בעלה. כנ"ל.
%break
שבינה וזו"ן דכלים העולים מבי"ע ומתחברים עם הנוקבא, נקראים כלי 
המעלה מ"ן. שהוא בחינות אחורים דשם ב"ן שבגימטריא רי"ו. ובחינות 
האורות שבתוך בינה וזו"ן המתלבשים בהכלי ההוא, הם: ס"ג מ"ה 
וב"ן, מבחינת הוי"ה דע"ב שבגימטריא רי"ו,
%break
וג' ע"ב אלו, הם בחינות רוחא דשדי בגווה, כנ"ל, וע"כ מצד א' נחשבים 
לחסד, להיותם באים מהתפשטות המוחין מהארת ע"ב, ומצד אחד 
נחשבים לגבורות, להיותם רק אורות דבינה וזו"ן, שהם אחורים 
וגבורה, כי ע"כ מכנים אותם רי"ו,
%break
שהיא בגימטריא גבורה כנודע, וזה אמרו, שלבוש הנשמה, שהוא בא 
מהאי רוחא דשדי בה בעלה, הוא מהחסד בסוד אלוה, והוא מגבורה 
מחמת שהוא מהרי"ו,
%break
כי האורות הם התפשטות המוחין דגדלות, שהם חסדים וזכרים, אמנם 
כיון שהם מתיחסים ומתפשטים בכלים דאחורים, בינה וזו"ן, ע"כ 
נבחנים לגבורות, אלא בחינות גבורות שבחסדים.
%break
%letter כ
כ) הע"ב רי"ו נעשין המוחין דז"א: כמו שנתבאר לעיל אצל המוחין 
דנוקבא, כן הדבר גם בז"א, שע"י עליתו בהתכללות הזווג באו"א, 
מזדווגים או"א שהם ע"ב ס"ג, בבחינת פב"פ, ואז הארת ע"ב מורידה 
את ה"ת מעינים דאמא, ששם נכלל ז"א, ואז משיג ז"א,
%break
האחורים שלו, שהם הכלים דבינה וזו"ן עם האורות שלהם דג' ע"ב, 
שהם בגימטריא רי"ו. וגם המוחין דגדלות שלו שהם ע"ב דכורין, כנ"ל. 
ואז הוא נשלם ויורד למקומו. הרי שגם המוחין דז"א הם בחינות ע"ב 
רי"ו, המושפעים לו מאו"א.
%break
אוירא דכיא ואשא דכיא וכו' ומכח ב' אלו נעשה דעת דז"א: פירוש כי 
בחינות כלי ורוחא המעלה מ"ן הנ"ל, ה"ס אוירא דכיא, והוא כולל ה"ח, 
דהיינו הארת ע"ב הנ"ל, שהיא מיין דכורין.
%break
ובחינת המ"ן דאמא, שה"ס ה"ג, נקראת אשא דכיא. והם שניהם ה"ס 
ע"ב רי"ו, שמהם נעשים המוחין דז"א, כמ"ש בדיבור הסמוך עש"ה.
%page 748
דהיינו בשעת עליתו למ"ן להתכללות הזווג באו"א להשיג שם המוחין 
דגדלות שלו, שאז מקבל מאור הזווג דע"ב ס"ג, המוריד ה"ת מעינים 
שלו, ואח"פ שלו שבים להמדרגה, שאז נשלמים לו נה"י דכלים וג"ר 
דאורות כנ"ל. והנה הזווג הזה נבחן, שהוא בכלים דאו"א,
%break
וע"כ אותם הנה"י שנתעלו להשלמת הקומה דע"ס דגדלות דז"א, המה 
נתחברו בהכלים דאו"א, שהרי הזווג נעשה בנה"י דאו"א, אלא מבחינה 
חיצוניות שהיא מדרגת ז"א ולפיכך נבחנים אותם הנה"י חדשים 
שנתוספו בכח הזווג באו"א, שהכלים הם דאו"א עצמם,
%break
אמנם קומת האור היא קומת ז"א, שהרי הזווג נעשה על המ"ן דז"א. 
ולפיכך אחר שנולד ז"א נוטל עמו הנה"י דאו"א הנ"ל, מחמת שקומת 
האור שבהם אינה ממדרגת או"א, אלא ממדרגת הז"א, והם מתלבשים 
בבחינת הפנימיות דז"א, בבחינת לבושי מוחין.
%break
(כמו שהארכנו לעיל דף תרל"ז ד"ה עתה תבין. עש"ה) וזה אמרו 
"ומכח ב' אלו נעשו דעת דז"א" דהיינו מבחינות היסודות דאו"א, נעשה 
לבוש לדעת דז"א, ובהם האי אוירא דכיא ואשא דכיא. ומבחינת נו"ה 
דאו"א, שבהם הג"ר, דהיינו ע"ב דכורין הנ"ל,
%break
הם בחינת חו"ב דז"א, ונו"ה הם לבושים דחו"ב אלו. כי נו"ה הם 
בחינות ג"ר. ויסוד הוא בחינת ז"א, כנודע. וע"כ בחינת אשא דכיא 
ואוירא דכיא מתלבשים ביסוד, להיותם מבחינת רי"ו הנ"ל. ובחינת ע"ב 
דכורין שהם בחינת הג"ר, חו"ב, הם מתלבשים בנו"ה.
%break
%letter כא
כא) עשית כלי זה הוא, כי גם ניתנין לה אז בחינת המוחין עלאין בג"ר, 
והם מתפשטין בכולם: כלומר, שצריך זווג עליון דע"ב ס"ג להוריד את 
ה"ת מעינים, שאז עולים ומתחברים הכלים דאחורים דבינה וזו"ן 
להמדרגה, ואז מתגלים המוחין דג"ר העליונים,
%break
והם מתפשטים בכלים דאו"א, ששם נעשה הזווג דזו"ן דגדלות, וכן 
בזו"ן גופיהו שעלו לשם בהתכללות הזווג דאו"א, אלא באו"א הם פב"פ, 
ובזו"ן נחשב זה לאב"א, עד שבאים למקומם למטה, וע"י מ"ן חדשים 
חוזרים גם הם פב"פ, כנודע.
%break
אמא ומלכות מקבלים מוחין זו פב"פ, וזו אב"א: כי כל כמה שאין הזו"ן 
יורדים למקומם, ויקבלו מ"ן דנשמת הצדיקים המחזירם פב"פ, עדיין 
הם נחשבים לאב"א. כנ"ל.
%break
%page 749
נמשכים לזו"ן בסוד פרצוף עצמו, ואח"כ בסוד זווג: כי מתחלה נמשכים 
להם המוחין דג"ר בסוד פרצוף, דהיינו בבחינת פב"א, שזה מספיק 
לזווג דעובר בשביל הכלים דפנים דנשמת הצדיקים, ואח"כ עולים 
נשמות הצדיקים למ"ן פעם ב', בסוד זווג פב"פ.
%break
%letter כב
כב) זו"ן יש בהם חיצוניות ופנימיות: כבר ידעת, שכל האורות דאצילות 
באים רק לתקן את הכלים והקומות שיצאו בע"ס דנקודים ונתבטלו. גם 
ידעת, שהז"ת דנקודים, קבלו מב' פרצופים מיוחדים: כי ד' המלכים 
דחג"ת, קבלו ד' הקומות שמלמעלה למטה,
%break
מן ד' הקומות שיצאו באו"א דנקודים. וד' המלכים תנהי"מ, קבלו מד' 
הקומות דישסו"ת דנקודים. כמ"ש באורך בחלק ז'.
%break
ובזה תבין שתיקון ד' הקומות שמחזה ולמטה דז"ת דנקודים הם 
בחינות נרנח"י דחיצוניות דזו"ן דאצילות. וד' הקומות דחג"ת, שמחזה 
ולמעלה דז"ת דנקודים, הם נרנח"י דפנימיות זו"ן דאצילות.
%break
%letter כד
כד) החיצוניות וכו' עיבור הא' היה י"ב חודש, ועיבור הב' דמוחין היה ט' 
חדשים: כי העיבור דחיצוניות הוא בחינת התכללות נה"י בחג"ת של 
א"א, שה"ס ג' גו ג', וו"ק אלו צריכים להתכלל בו"ק דאו"א, ג"כ 
בהתכללות נה"י דאו"א בחג"ת דאו"א,
%break
וב' פעמים ו"ק הם י"ב חודש. אבל לגדלות שהיא עיבור ב', שאז כבר 
הו"ק שלו נגמרים, ואינם צריכים אלא להתכללות הו"ק דז"א בחג"ת 
דאו"א, שהם רק ט' בחינות, דהיינו ט' חודש.
%break
%page 750
ועיבור א' דפנימיות, הוא ג"כ ט' חודש, כי הו"ק דז"א נכללים אז בחג"ת 
דעתיק, שבחב"ד דא"א. שהם ט' בחינות. ועיבור ב' דמוחין דפנימיות 
נמצאים הו"ק דז"א בבחינת הז"ת דעתיק,
%break
שאז מקבל מז' תיקוני גלגלתא דא"א, וע"כ הם רק ז' בחינות דהיינו ז' 
חודש. ויש עוד טעמים רבים, כמ"ש לפנינו.
%break
אמנם צריכים להבין מקורות הענין, לפי המתבאר לעיל, אשר בחינת 
הפנימיות, דזו"ן, ה"ס תיקון ד' הקומות דחג"ת דנקודים עד החזה. 
אשר עתה באצילות עומדים שם חג"ת דעתיק וג"ר דא"א, כי פה דראש 
עתיק מלביש מקום הפה דאו"א דנקודים,
%break
ונמצאים החג"ת שלו במקום דחג"ת של הנקודים ממש. גם ידעת, 
שראש דא"א מלביש על חג"ת דעתיק, הרי שחג"ת דעתיק וג"ר דא"א 
לקחו המקום של חג"ת דנקודים. ולפיכך בשעה שז"א לוקח משהו 
מנרנח"י דפנימיות, שהם הדחג"ת דנקודים,
%break
הנה הכרח הוא שצריך להלביש וליקח מהחג"ת דעתיק, העומדים שם 
עתה, אלא בהזווג דקטנות מטרם שמשיג הג"ר הפנימים, הוא לוקח, 
רק מבחינת חג"ת דעתיק,
%break
מטרם שמתלבשים בהראש דא"א, כי אז הם משפיעים ו"ק בלי ראש. 
ובזווג הב' של הגדלות, הוא לוקח גם מבחינת הראש דא"א, כלומר 
מבחינת החג"ת דעתיק שכבר נעשו לג"ר וחב"ד בא"א.
%break
ועד"ז תבין ג"כ, ב' העיבורים דחיצוניות, כי בזווג דקטנות דחיצוניות, 
הוא מקבל רק מחג"ת דא"א מטרם שנתהפכו ונעשו לחב"ד באו"א, 
שאז אינו מקבל אלא ו"ק, בבחינת ג' גו ג' כנ"ל. אבל בזווג ב' של 
המוחין דגדלות, הוא מקבל מחג"ת דאו"א,
%break
כלומר מאותם החג"ת שחוזרים ונעשים לבחינת חב"ד. וע"כ הוא משיג 
ג"כ בחינה זו, אשר החג"ת שלו נעשים לחב"ד. כנודע. ועם זה תבין כל 
ההבחנות שבין נרנח"י דפנימיות ובין הנרנח"י דחיצוניות.
%break
%letter כה
כה) חזר פעם ב' א"א להזדווג מיניה וביה בבחינת פנימיותו ולא 
נתלבש תוך או"א: כנ"ל, כי עתה הוא צריך לקבל מהקומות דחג"ת 
דנקודים, אשר חג"ת דעתיק לקח אותם, אלא מתוך שהוא עיבור ב' 
למוחין,
%break
הוא צריך לקבל החג"ת האלו מבחינת מה שהמה חוזרים להיות חב"ד, 
דהיינו מהתלבשות הז"ת דעתיק בתוך רישא דא"א, שהם נעשים שמה 
חב"ד, כנודע. ולפיכך אין להם עתה שום ענין להתלבש באו"א 
דאצילות.
%break
%page 751
%letter כו
כו) חג"ת שלו נכללו ונתלבשו בחב"ד שלו וכו' ונכללו יחד כל הט"ס 
דא"א: כנ"ל, כי עתה הוא צריך לקבל מחג"ת דעתיק, העומדים במקום 
דחג"ת דנקודים,
%break
וע"כ צריך א"א להעלות הזו"ן העומדים בנה"י שלו אל הג"ר שלו 
המלבישים על החג"ת דעתיק. וע"כ צריכים כל הט"ס דא"א להכלל זו 
בזו והן ט' חודש. ואז מגיעים זו"ן אל עיבור א' דפנימיות, לקבל מחג"ת 
דעתיק. כמבואר.
%break
%letter כז
כז) הז"ת דעתיק יומין שנתלבשו בשבעה תיקוני גלגלתא דא"א: כמ"ש 
לעיל, שלעיבור ב' דמוחין דפנימיות הז"א מחויב להשיג בחינות החג"ת 
דעתיק המתהפכים ונעשים לחב"ד,
%break
שזה נוהג רק בהז"ת דעתיק מלובשים בז' תיקוני גלגלתא, שהמה 
משפיעים שם בחינת חב"ד, ואז מקבל מוחין דג"ר דפנימיות.
%break
%letter כח
כח) החסד דעתיק יומין אין להם שום השגה כלל בשום אפשרות: כי 
החסד דעתיק מתלבש בכתרא דא"א, שהוא נעלם כמו רדל"א עצמו,
%break
כמ"ש לעיל דף תרצ"ד חלק ח' הסתכלות פנימית אות ט' ד"ה וז"א. כי 
הוא נחשב לשורש רק לבחינת ח"ס דא"א, ולא כלום לשאר המוחין, 
ומכ"ש לז"א. ע"ש. ואין להאריך.
%break
%page 752
%letter ל
ל) או"א כבר היה להם מציאותם, ע"י הדיקנא ושערות רישא דא"א, ולא 
היה חסר להם רק נה"י שלהם והמוחין: דברים אלו עמוקים מאד, 
וצריכים לאריכות.
%break
ונבאר רק לפי הצורך כאן. וצריך שתזכור כל המתבאר בענין השערות 
רישא ודיקנא דראש הס"ג שהם בחינות ענפי ע"ב ס"ג שיצאו לחוץ 
מראש הס"ג דא"ק,
%break
כנ"ל (דף ת"ח ד"ה מסתכל, עי"ש כל ההמשך) וכבר ידעת שכל בחינה 
ובחינה שבאצילות יונקת מבחינה שכנגדה בא"ק, וע"כ כמו שבראש 
הס"ג דא"ק עצמו אין שום שינוי מכח עלית ה"ת בעינים בבחינת 
התכללות הזווג דנקודים שמה,
%break
אלא רק בבחינת הענפים היוצאים לחוץ, שהם ע"ס דשערות דיקנא. 
שג' התיקונים הראשונים: קוצי דשערא דתחות אודנין ושערות השפה 
עלאה, וארחא תחות חוטמא. הם בחינת הראש דדיקנא, שנקרא אח"פ 
במקום יציאתם.
%break
ושבולת הזקן הוא בחי' הבינה שיצאה מהראש של הדיקנא, לבחינות 
חג"ת. אלא הם בחינות ג"ר דבינה, שאינם סובלים כלום מן ה"ת 
בעינים, וע"כ הם נחשבים כמו ראש הב' דדיקנא.
%break
אמנם כל התיקונים שהם למטה משבולת הזקן, הם בחינת זו"ן 
אמיתים שהם בחינת גוף ממש. עש"ה. שהם נבחנים שם לבחינת ב' 
המזלות, חוטם פה, שבגופא דדיקנא.
%break
וכל הקטנות דנקודים יצאה משבולת הזקן, שכתר נקודים יצא מאמצע 
השבולת, ואו"א מימין ושמאל דשבולת. והז"ת מזו"ן דדיקנא, שהם: 
ונוצר לז"א, ומזל ונקה לנוקבא. כמ"ש (דף ת"ט ד"ה ג"ר) עש"ה כל 
ההמשך כי אי אפשר להכפיל אריכות גדולה כל כך.
%break
ולפי"ז יש לשאול למה או"א דאצילות יצאו רק מזו"ן דדיקנא. והענין הוא 
כי שם יצאו הע"ס בקומת בינה דהתלבשות וז"א דעביות, שהן בחינת 
הג"ר של הנקודים. כי קומת בינה דהתלבשות היתה בכתר נקודים, 
וקומת ז"א, שהוא חוטם פה היתה באו"א דנקודים,
%break
כמ"ש שם. ונמצא הכתר בבחינת הבינה, דהיינו אזן, אלא שלא במקום 
יציאתו, רק בבחינת ראש הב' כנ"ל. וכיון שהוא קומת בינה, נחשב לג"ר 
כי בינה היא בחינת ג"ר, וכן אפילו או"א, שהם חוטם פה שהוא קומת 
ז"א, מ"מ כיון שהם בחינת נוקבא דכתר,
%break
כי הרשימו דכתר היתה מבחינת התלבשות והיתה מוכרחת להכלל עם 
או"א, שיש להם עביות דבחי"א, בזווג אחד, ע"כ נכללו גם או"א באור 
האזן דכתר, וגם הם נחשבים לבחינת ראש גמור, וע"כ גם הם קבלו 
שמה משבולת הזקן, שהוא ראש הב' דדיקנא.
%break
%page 753
מה שאין כן באו"א דאצילות שהם מהרשימות דז"ת דאו"א דנקודים, 
דהיינו מאח"פ שלהם, שבעת הקטנות היו האח"פ הללו מלובשים 
בחג"ת של הנקודים, אלא בעת גדלות המה נתחברו לאו"א.
%break
ונוסף על זה לא יצאה הקטנות דראשים דאצילות רק בקומת נה"י 
מבחינת העביות, ורק ז"א דהתלבשות שמבחינה זו נתפרדו או"א 
דנקודים מן הכתר של הנקודים,
%break
כי אין להם עוד שום התכללות באור האזן. וע"כ הם מקבלים את 
הקטנות שלהם רק מבחינת זו"ן דדיקנא שהם בהמזלות: ונוצר ונקה, 
שמתחת השבולת הזקן. בדומה לז"ת של הנקודים. כמ"ש שם.
%break
גם נתבאר שמה שב' אורות שמשו בנקודים. א' הוא הסתכלות עינים 
באח"פ, שמהם יצא כל הקטנות דנקודים ג"ר וז"ת ע"ד הנ"ל: ג"ר יצאו 
מן השבולת, וז"ת, מזו"ן שלמטה משבולת הזקן. ב', הוא אור חדש 
שיצא ע"י הזווג דע"ב ס"ג דבקע לפרסא.
%break
ונתבאר שם, שהתחלקות ב' האורות הללו היא, מכח ב' מיני רשימות 
שנכללו בהמסך שנזדכך מגוף דס"ג, א' הן בחינות הרשימות דס"ג 
גופיה, שכאן בא בחשבון רק העביות שנשארת בהמסך, וכיון שלא 
נשאר שם רק עביות דבחי"א, והתלבשות מבחי"ב,
%break
ע"כ יצא הקטנות דנקודים, רק בקומת ז"א דעביות ובינה דהתלבשות 
כמ"ש שם. וב' הוא מבחינות הרשימות דנה"י דא"ק הכלולות בהמסך, 
שהן לא יכלו לקבל תיקון מהזווג שבנקבי עינים ע"י הסתכלות עינים 
באח"פ כמ"ש שם, ע"כ נשארו בבחינת מ"ן אל הטעמים דס"ג,
%break
וגרמו החזרת פנים דע"ב ס"ג, שאז ירדה הה"ת מעינים דס"ג, וחזר 
ונתבטל הצמצום ב'. ואז ירדה קומה זו למטה מטבור דא"ק, ודרך 
הטבור האירה לג"ר דנקודים, והשיבה או"א לבחינת ראש גמור,
%break
אלא בבחינת פב"א. ואח"כ האירה דרך יסוד להפה דאו"א והשפיעה 
להם המ"ן דו' ונקודה, שהם הטפות של זו"ן. ואז נזדווגו או"א גם הם 
פב"פ, כמו ע"ב ס"ג הנ"ל, והוציאו הז"ת דנקודים.
%break
והנה מב' הבחינות הנ"ל נמשך גם ב' הבחינות קטנות וגדלות של 
פרצופי אצילות. כי כל תחתון מחויב לקבל מהעליון שלו, כל בחינה 
מבחינה שכנגדה בהעליון. וע"כ הקטנות של פרצופי אצילות, העלה מ"ן 
וגרם זווג א' דנקודים, מבחינת הסתכלות עינים באח"פ,
%break
דהיינו מהרשימות דמסך הס"ג גופיה. ומשם נמשך לבחינת זווג 
דקטנות של האצילות, למשל הקטנות דאו"א דאצילות העלה מתחלה 
מ"ן עד שנעשה הזווג בראש הס"ג על בחינת ה"ת בנקבי עינים, ומשם 
ירד אל הדיקנא דס"ג, אבל לא לבחינת השבולת הזקן,
%break
אלא לבחינת זו"ן דדיקנא למטה משבולת מטעם הנ"ל, שאו"א של 
אצילות הם רק מבחינת הז"ת דאו"א דנקודים, שאחר הביטול דגדלות 
של הנקודים שנפלו וחזרו לבחינת גוף כמו שהיו מלפני הגדלות. וע"כ 
הם מקבלים רק מבחינת הזו"ן דדיקנא,
%break
ע"ד שקבלו הז"ת דנקודים. ואח"כ בעיבור ב', דאו"א, לצורך הגדלות, 
העלו מ"ן עד שנעשה הזווג בהעליון דהיינו בראש הס"ג, ע"י הרשימות 
של הנה"י דא"ק, וגרמו שם זווג פב"פ דע"ב ס"ג דא"ק, ונולד אור חדש 
דבקע לפרסא,
%break
וקומה זו נמשכה עד עתיק וא"א דאצילות, ונזדווג או"א דא"א דאצילות 
פב"פ, והמשיכו האור חדש הזה אל נקבי עינים דאו"א של אצילות. 
והוריד ה"ת גם מעינים דאו"א. ואז השיגו או"א המוחין דג"ר.
%break
%page 754
והנה נתבאר שהזווג דקטנות נעשה על המסך דס"ג ודנקודים, שנזדכך 
לקומת נה"י דעביות וחג"ת דהתלבשות, שנמשך מהמסך דס"ג שנזדכך 
ועלה לנקבי עינים, שדרך הסתכלות עינים באח"פ דדיקנא, השפיע 
לדיקנא דא"א, וכן מדיקנא דא"א, עד הקטנות דאו"א.
%break
ועד"ז נמשך הקטנות גם לעתיק וא"א. אמנם לזו"ן לא היה כן, כי 
הקטנות דזו"ן אין לו שורש עתה ברשימות שבהמסך דנקודים ומסך 
דס"ג. שהם מתחילים רק מהרשימות דנה"י דא"ק,
%break
שעלו למ"ן לע"ב ס"ג דא"ק המוליד האור חדש דבקע לפרסא וירד 
ליסוד דא"ק שהשפיע אותו בבחינת מ"ן לאו"א. הרי שזו"ן אין להם 
שורש באור של הסתכלות עיינין באח"פ, אלא באור הב' הבא מנה"י 
דא"ק.
%break
ואע"פ שהז"ת דנקודים בעצמן היו יכולות לקבל מן הסתכלות עיינין 
באח"פ, דהיינו מן זו"ן דדיקנא כנ"ל. הנה זה היה מב' טעמים, א', 
שהז"ת דנקודים היו הכלים שלהם מבחינת ט"ת דס"ג גופיה כמ"ש 
שם. וב', שהעליון שלהם שהם או"א דנקודים,
%break
קבלו משבולת הזקן, וע"כ הז"ת שהן מדרגה השניה לאו"א קבלו מז"ת 
דדיקנא, אבל כאן שאו"א ירדו ממדרגת ראש למדרגת גוף, כי עתה 
המה מקבלים מהז"ת דדיקנא,
%break
ע"כ יצאו זו"ן דאצילות לגמרי מבחינת האור דהסתכלות עיינין באח"פ, 
ואפילו הקטנות דזו"ן, מחויבת ג"כ לקבל רק מאור הב' דנקודים, דהיינו 
מאור חדש דבקע לפרסא.
%break
וזה אמרו "שאו"א היה להם מציאותם ע"י הדיקנא ושערות רישא דא"א, 
ולא היה חסר להם רק בחינת נה"י ומוחין" דהיינו כמבואר, שבחינת 
הקטנות שלהם; אינה צריכה כלום לאור הב' דנקודים, אלא שהם 
מקבלים מבחינת המסך דס"ג ודנקודים שנזדכך לקומת נה"י,
%break
ונמצאים מקבלים מדיקנא דא"א המקבל מדיקנא דס"ג. וע"כ מספיק 
להם זווג אחד אל הקטנות שלהם. דהיינו כפי הצורך בהשתלשלות 
המדרגה שכל תחתון נתקן מתוך העליון שלו. וכן הזווג דגדלות בא 
להם מא"א, דהיינו בהעליון שלהם.
%break
וזה אמרו "אמנם זו"ן עדיין לא היה להם שום מציאות כלל, ולכן הוצרך 
זווג הא' דא"א להמציא לו מציאותו הראשון, וכו' עיבור ב' של המוחין 
ע"י זווג דאו"א" דהיינו כמבואר, שהזו"ן אין להם שורש בשערות דיקנא,
%break
ואפילו הקטנות שלהם מחויבת להמשך מאור חדש דבקע לפרסא וע"כ 
צריכים לעורר ולהקדים הזווג העליון דנה"י דא"ק למ"ן לע"ב ס"ג דא"ק, 
שמשם מושפע ליסוד דא"ק, ומשם ליסוד דא"א המשפיע ליסודות 
דאו"א.
%break
ע"ד שהיסוד דא"ק השפיע את הו' והנקודה שהן שורשי זו"ן לאו"א 
דנקודים. ואינם יכולים להשתלשל מהעליון שלהם שהם או"א לבד, ע"ד 
הפרצופים העליונים, כי שורשם מתחיל מיסוד דא"ק,
%break
שהוא יסוד דפרצוף הכתר דא"ק, ועד"ז מחויבים גם באצילות 
להשתלשל רק מיסוד דפרצוף הכתר דאצילות, שהוא יסוד דא"א, ואינם 
יכולים להשתלשל מהעליון שלהם שהם או"א.
%page 755
אלא אחר שכבר נתהווה עצם אצילותם מיסוד דא"א, הנה אח"כ לזווג 
הב' דמוחין, מספיק להם העליון שלהם שהם או"א. והנה נתבאר 
ההפרש הגדול שיש בזו"ן מבג"ר, כי הג"ר בהיות הקטנות שלהם באה 
מעביות המסך לבד, ע"כ המה יוצאים אחד מאחד,
%break
בדרך השתלשלות המדרגה. אבל זו"ן מוכרחים לב' פרצופים 
שישתתפו באצילותם. כי לקטנות שלהם מוכרח ליסוד דא"א, כי אין 
להם שורש בהסתכלות עינים באח"פ דנקודים. אלא בהגדלות, אז 
יכולים להשתלשל ממדרגה העליונה שלהם שהם או"א. כמבואר.
%break
%letter לג
לג) עיקר הזווג היה בא"א וכו' מדרגת או"א גדולה על זו"ן אי אפשר 
לזו"ן לקבל הארת א"א אלא ע"י: כי כן סדר השתלשלות המדרגות, 
שכל אחד יוצא מהעליון שלו, על פי הסדר דע"ס דאו"י, ואין זו"ן יכולים 
לקבל משהו אלא מבינה, שהיא העליון שלהם מאו"י,
%break
אלא או"א כחדא שריין בתיקון הפרצופים, ע"כ הם מקבלים מאו"א יחד. 
באופן שהמקבל הא' מאו"א נקראים זו"ן, והמקבל הא' מהכתר, שהוא 
א"א, נקראים או"א. דהיינו לפי המדרגות הסדורות שבע"ס דאו"י. ולכן 
גם בנקודים לא יצאו זו"ן מיסוד דא"ק בדרך ישר,
%break
אלא רק שהיסוד דא"ק השפיע באו"א, בהפה שלהם, שהוא בחינת 
היסוד דכללות הפרצוף נקודים, כי הם בחינת אח"פ שירדו ונעשו 
לבחינת חג"ת, ונמצא הפה דאו"א, סיומא דת"ת דכללות, ששם היסוד. 
והנך רואה שגם יסוד דא"ק השתתף שם ביסודות דאו"א,
%break
והשפיע בהם המ"ן דו' ונקודה, ואו"א נזדווגו עליהם, והולידו מהמ"ן 
הללו את הז"ת דנקודים. ונמצאו זו"ן שיצאו מן או"א, שהם העליון 
שלהם אבל לא מיסוד דא"ק, שהוא מפרצוף הכתר דא"ק שהוא למעלה 
ממדרגתם. ועד"ז ממש היה כאן,
%break
כי יסוד דא"א השתתף ביסודות דאו"א דאצילות, והשפיע בהם המסך 
דבחינת נה"י דא"ק, עם הבחינות ו' ונקודה, והמסך דנה"י דא"ק 
נשתתף עם המסך דנקודים שבאו"א, ואז נזדווגו או"א על כללות המ"ן 
ההם, מבחינות החיצוניות שבהם,
%break
דהיינו מבחינת המצח, והולידו מהם קומת נה"י דזו"ן, שבתוכם נתלבשו 
קומת חג"ת דהתלבשות, ג' גו ג'. באופן שזו"ן יצאו ונולדו מאו"א, אלא 
שאו"א קבלו המ"ן מיסוד דא"א.
%break
%page 756
%letter לד
לד) בעיבור ב' דמוחין זווג או"א היה העיקרי וכו': שהיה על ידי 
התלבשות אריך בתוכם: כבר נתבאר זה לעיל. שזווג ב' דמוחין צריכים 
זו"ן לקבל מבחינת חג"ת שנעשו לחב"ד, והיינו מחב"ד דאו"א, אשר 
חג"ת דא"א נעשו בהם לחב"ד.
%break
וע"כ נבחן שאו"א הם העיקריים בזווג זה. שהמוחין שלהם הם מבחינת 
חג"ת דא"א. משא"כ א"א, אין המוחין שבו מבחינת חג"ת, אלא כתר 
וחכמה אמיתים. ואע"פ שיש גם באו"א כתר חכמה.
%break
מ"מ כיון שהכתר שלהם הוא בחינת גרון דא"א. דהיינו בינה שיצאה 
לחוץ מהראש, ע"כ נחשבים לבחינת חג"ת ממש מבחינת קטנותם, 
אלא ע"י הגדלות נעשו החג"ת שלהם לחב"ד. וזכור זה.
%break
%letter לה
לה) עיבור הא' דז"א הנה נחלק לתרין זווגים, הא' נק' זווג עליון בסוד 
נשיקין, והב' זווג תחתון בסוד היסוד: זווג דנשיקין פירושו, זווג דג"ר, 
דהיינו המוציא קומת הגדלות בהע"ס דראש, מכח האור חדש דזווג ע"ב 
ס"ג, המוריד ה"ת מעינים, וזווג תחתון היסודות,
%break
פירושו, זווג דז"ת, כלומר המוציא קומת הגדלות בשביל הז"ת, דהיינו 
זו"ן. והנך רואה איך שהרב אומר, אשר גם לזווג דקטנות גמורה, דהיינו 
לעיבור א' דחיצוניות,
%break
הוצרך להיות ג"כ ב' זווגים, ולכאורה קשה כיון דאין כאן קומת גדלות, 
למה צריכים לזווג עליון דנשיקין להוציא קומת גדלות בהראש.
%break
והענין הוא, כי כבר נתבאר, אשר לכל בחינות הזווגים דאצילות, 
מוקדמים בהכרח אותן קומת הזווגים בא"ק, שמהם מושפעים מוחין 
לפרצופי אצילות. ואז יכולים גם המה להזדווג ולהוציא חלקם מאותם 
הקומות שיצאו בעליונים. גם נתבאר,
%break
שכל בחינה מחויבת לקבל המוחין שלה מבחינה שכנגדה בפרצופי 
א"ק. ונודע, אשר כל הבחינות שבז"א, מחויבות להמשך, מהמסך 
ורשימות אשר בנה"י דא"ק, כי משם מתחילות הז"ת דנקודים, שהן 
בחינות הזו"ן דאצילות, כנ"ל ע"ש.
%break
(בדף תשנ"ד ד"ה וזה אמרו אמנם) ולפיכך נמצא, שכדי להאציל אפילו 
בחינת העיבור א' דז"א, צריך מתחלה, שהנה"י דא"ק יחזרו ויעלו למ"ן 
לע"ב ס"ג דא"ק, לזווג אותם פב"פ, ולהוריד משם את האור חדש דבקע 
לפרסא, כלומר המוריד הה"ת מעינים דכל מדרגה.
%page 757
הנמשך ויוצא דרך הטבור דא"ק, אל הכתר דנקודים, ומוריד משם 
הה"ת מעינים דכתר אל הפה דאו"א, ואז חוזרים או"א לראש ומשיגים 
הגדלות שלהם, וכן הכתר נקודים משיג משם את הגדלות שלו, כנודע. 
ואחר שנעשה הזווג דגדלות בבחינות הג"ר דנקודים,
%break
אז נמשכת קומת הגדלות ההיא גם אל עתיק וא"א דאצילות, וגם המה 
מוציאים קומת הגדלות החדשה ההיא בהראש שלהם. אשר זווג זה 
נקרא זווג דנשיקין, כנ"ל. ואח"כ נמשכת הקומה ההיא גם לראשייהו 
דאו"א, ומוציאים גם הם קומת גדלות בהראש שלהם.
%break
ואחר שנגמר הזווג דג"ר הנ"ל. דהיינו זווג דנשיקין. שמקורו נמשך 
מאור חדש שיצא דרך הטבור דא"ק אל הכתר נקודים, כנ"ל. הנה אז 
יורד האור החדש ההוא עד היסוד דא"ק, ומשם אל היסוד דעתיק וא"א 
דאצילות,
%break
אשר היסוד דעתיק משפיע ההארה ההיא אל היסודות דאו"א דאצילות, 
וכבר ידעת שעם ההארה ההיא, נמשכת ג"כ בחינות הטפות השרשיות 
של זו"ן הנמשכות מהרשימות דנה"י דא"ק, דהיינו בחינות הו' והנקודה. 
שהן נעשות עתה למ"ן בתוך היסודות דאו"א דאצילות.
%break
ואז מזדווגים עליהם או"א דאצילות, בהתכללות המסך דעצמם, ואבא 
מוריד מיין דוכרין מקומת גדלות שיצאה בראשו מהזווג המוקדם 
דנשיקין,
%break
וכן אמא מבחינת קומת גדלות דנשיקין שיצאה בראשה, ומהאורות 
האלו הנ"ל דהיינו מא"א ומאו"א יחד, יוצאת ונולדת קומת העיבור דז"א.
%break
והנך רואה שאי אפשר כלל להמשיך משהו אור בשביל זו"ן, אלא 
בהקדם עלית מ"ן דנה"י דא"ק לע"ב ס"ג דא"ק, שמקורו מתחיל מאור 
חדש הזה.
%break
אשר הארת הזווג דג"ר נקרא זווג דנשיקין, שמשם נמשך ויורד האור 
ההוא אל יסוד דא"ק ואל יסוד דא"א, ונעשה זווג התחתון דיסודות א"א 
ואו"א, ואז נולדים זו"ן.
%break
אמנם שיעור קומתם דזו"ן עצמם, אינו תלוי כלל בשיעור הארה שיצא 
בהראש דא"א ואו"א, אלא רק בשיעור המ"ן שנתבררו אז בשביל זו"ן, 
כי האור חדש המוריד ה"ת מעינים דאו"א,
%break
עדיין אינו מועיל להוריד הה"ת מעינים דזו"ן (כנ"ל דף תשל"ו ד"ה 
המ"ן) ע"ש. ולפיכך לא יצאה אלא קומת הקטנות בזו"ן גופיה. ויש עוד 
דברים בזה, ויתבאר במקומו.
%break
נמשכה טיפת הזווג ההוא העליון עד היסוד בו, ושם נעשה זווג ב' 
תחתון ומשם חזרה לצאת טפה ההיא ונמשכה באו"א: זה מסובב 
מהקדם הזווג, שנעשה ע"י עלית מ"ן דיסוד דא"ק אל ע"ב ס"ג דא"ק, 
והאיר דרך הטבור והוציא קומת גדלות בהראש דעתיק וא"א,
%break
כי הראש דעתיק עומד במקום הטבור דנקודים דוגמת הכתר דנקודים. 
ואז נעשה הזווג דנשיקין בא"א. המקבל מעתיק. ואח"כ יורד אור חדש 
ההוא דע"ב ס"ג אל יסוד דא"ק, ומשם נמשך גם לא"א,
%break
אשר טיפת הזווג דנשיקין יורדת ג"כ ליסוד שלו, וכמו שיסוד דא"ק 
השפיע ליסודות דאו"א דנקודים, כנ"ל, כן גם יסוד דא"א משפיע 
ליסודות דאו"א. כמ"ש בדיבור הסמוך באורך.
%break
%page 758
%letter לו
לו) דעיטרא דחסד דכורא, ועיטרא דגבורה נוקבא וכו': פירוש, כי נודע 
שדעת כלולה מה"ח וה"ג, שהם בחינות זכר ונקבה שבדעת. והנה ה"ח 
נקראים עיטרא דחסד, וה"ג נקראות עיטרא דגבורה והמה מכונים בשם 
עטרין, משום שהם סוד העטרות דמעטרין או"א לז"א,
%break
כי עטרות פירושן כתרים. אלא מתוך שהגבורות שבדעת חשובות יותר 
מהחסדים. בסו"ה צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם וכו': ע"כ 
נקראות עטרות. כי כל כתר מבחינת הנוקבין מכונה בשם עטרה. 
בסו"ה צאנה וראנה וכו' בעטרה שעטרה לו אמו כו'.
%break
%letter לז
לז) כשיורד האור העליון תוך ז"א איננו עובר דרך מסך כלל וכו' וכמו 
שיצאו האורות ההם ממוחין דאבא וכו': כי ז"א קבל המוחין ההם 
בבחינת הגדלות, אשר אז נמצא הדעת מזווג החו"ב שבראשו ממטה 
למעלה, ואח"כ מתפשט בהארת חכמה ממעלה למטה,
%break
דרך יסוד אמא המלובש בו עד החזה, ומחזה ולמטה, הוא מתגלה 
באותה ההארה כמו ז"א דאבא עצמו. וזה אמרו "וכמו שיצאו האורות 
ההם ממוחין דאבא" אל ז"א דאבא "כן הם עתה בתוך זעיר באותה 
ההארה עצמה" דהיינו רק הארת חכמה.
%break
אבל לא חכמה ממש, כי זהו כל ההבדל בין אבא לז"א, כי אבא הוא אור 
חכמה בעצמותו, אבל ז"א, הנה עצמותו הוא אור דחסדים, אלא 
בהארת חכמה בתוך החסדים שלו. כמ"ש בזוהר, (משפטים אות 
תק"כ) דרישא דמלכא בחסד וגבורה אתתקן.
%break
%letter לח
לח) מוחין לנוקביה הם בוקעים המסך והכלים של ז"א דרך אחוריו וכו' 
ואז נחלש כחם מאד: היינו מוחין דקטנות להנוקבא, כי מוחין אלו הוא 
נותן להנוקבא בעת קטנותה עד שהיא נעשית גדולה וננסרת ממנו, 
כמ"ש במקומו. ולפיכך,
%break
אין הגבורות באות מהזווג דחו"ב דעצמה, אלא היא מקבלת אותן דרך 
האחורים דחזה של ז"א, כמ"ש במקומו. וע"כ הן נחלשות מאד, ואינן 
מאירות.ואנקיב חד נוקבא באחורים דגופא דז"א כנגד החזה: יתבאר 
להלן.
%break
%page 759
%letter מ
מ) ואח"כ היא מעלה אותם בבחינות מ"ן הנה אז הם גבורות נקבות: 
ויש כאן מקום שאלה. הלא נודע מכמה מקומות, שכל מ"ן באים 
מתחתון לעליון, וכאן אומר,
%break
שז"א משפיע לה הגבורות מתחלה, דרך הנקב שבאחורי החזה, ואח"כ 
היא מעלה אותן למ"ן. נמצא, שאפילו המ"ן באים מעליון אל התחתון. 
וצריכים להבין היטב הדבר.
%break
והענין הוא, כי ג' בחינות נכללות בהמ"ן, שהם אורות, ניצוצין, כלים. 
אשר הניצוצין והכלים המה בבי"ע, והאורות שלהם, דהיינו כל 
הרשימות שנשאר מהאורות אחר שנסתלקו מאותם הכלים שנפלו 
לבי"ע, הנה הן נשארו באצילות, כי ע"כ הן נחשבות לרשימות,
%break
בסוד מעולם לא זזה שכינה וכו': ואלמלי נפלו לבי"ע עם הכלים, כבר 
פקע מהם בחינות רשימות, ותדע שכל ענין המ"ן האמור בפרצופי 
אצילות, הם מבחינת הרשימות הללו, ובאותו השיעור שהרשימות 
מקבלות תיקונן ע"י זווגי הפרצופים,
%break
הנה באותו השיעור מתעלים אליהן הניצוצות והכלים שלהם לאצילות, 
והן מתלבשות עם הקומות החדשות שהשיגו, בתוך הכלים שלהן 
שהעלו. והוא ע"ד שנתבאר בהזווגים של פרצופי א"ק,
%break
שהמסך מעלה את הרשימות של הספירות להפה דראש, והזווג נעשה 
על הרשימות, כמ"ש בחלק ה' בתחלתו, עש"ה.
%break
וכבר ידעת, שכל הרשימות של הספירות התחתונות כלולות בהבחינה 
העליונה מכלן, כמ"ש (שם דף רצ"ד ד"ה ותדע) ונמצא כאן, אחר 
שביה"כ, שכל הרשימות היו נכללות בזווג של פרצוף עתיק, להיותו 
העליון מכולן.
%break
אמנם לא כולן נתקנו בעתיק, אלא רק מה שהיה מתיחס בעת ההיא 
לבחינתו, ושאר הרשימות היו אז אצלו בבחינות פסולת והוריד אותן 
כולן להתחתון שלו, שהוא פרצוף א"א.
%page 760
וכן א"א בירר רק מהמתיחס אליו בעת ההיא, והשאר לאו"א, וכו' עד"ז, 
עד שז"א בירר ותיקן מהמתיחס לבחינתו, וכל השאר היה אצלו 
בבחינת פסולת, והורידן את כולן אל הנוקבא. באופן, שאותן חלקי 
הרשימות שנתקנו ונבררו בכל פרצופי אצילות,
%break
העלו אליהן את הניצוצין והכלים שלהן, שמהם נעשו כל הנוקבין של 
ה"פ אצילות, דהיינו בחינת הב"ן שבכל הפרצופים. ואותן הרשימות 
שלא נבררו בהן עדיין, שהן רוב מנין ורוב בנין, הנה הן כולן נשארו 
במקום הנוקבא דאצילות, להיותה פרצוף התחתון דאצילות,
%break
שלמטה ממנה אי אפשר עוד להורידן, כי אם היתה מורידה אותן 
לבי"ע, היו מתבטלות מתורת רשימות, כנ"ל. והנך רואה איך כל 
הרשימות שנשארו מכל פרצופי הנקודים שלא נתבררו, הנה כולן הן 
במקום הנוקבא דאצילות.
%break
גם ידעת מ"ש הרב לעיל, (דף תשל"ה אות ו') שבפעם הא' עולים המ"ן 
עם האחורים דעליון אל עלי עליון, שאז מתתקנים בעלי עליון המוחין 
דגדלות של העליון, אבל המ"ן דתחתון הדבוקים באחורים דעליון, אינם 
מקבלים עוד שום ציור בעלי עליון,
%break
אלא אחר שהעליון יורד למקומו עם המוחין דגדלות שלו, הנה אז הוא 
מתקן המ"ן של התחתון, בכל בחינות הקטנות של התחתון, אשר אח"כ 
יכול התחתון להעלות מ"ן מעצמו. עש"ה בכל ההמשך.
%break
ועד"ז תבין כאן, שבעת שעלה ז"א לאו"א למ"ן, בשביל המוחין דגדלות 
שלו, הנה קבל עמו כל המ"ן של הנוקבא, דהיינו בשיעור שהיו דבוקים 
באחורים שלו, (כנ"ל תשל"ט ד"ה בנים בכורים ע"ש כל ההמשך) אלא 
שאינם מקבלים עוד שום ציור עד שז"א בא עם הגדלות שלו למקומו,
%break
ואז הוא מתקן בתוכו עצמו את המ"ן דנוקבא, שהם הה"ג, בכל בחינות 
המוחין דקטנות, ומשפיע אותן להנוקבא דרך אחורי החזה, כנ"ל. ואחר 
שקבלה המ"ן שלה מתוקנים ע"י הז"א בבחינת הקטנות,
%break
הנה אז נעשים המ"ן האלו מוכשרים שיעלו אח"כ מעצמם למ"ן, אל 
הזווג דגדלות שלהם. משום שכבר נצטיירו ע"י הז"א.
%break
והנה נתבאר, איך הה"ג האלו שהן בחינות המ"ן של הנוקבא, נכללו 
מתחלה באחורים דז"א, בעת שעלה הז"א למ"ן לאו"א. ואז עדיין לא 
היה להמ"ן דנוקבא שום ציור. אלא אח"כ כשירד הז"א למקומו 
בהגדלות שלו, עם המ"ן דנוקבא הדבוקים בהאחורים שלו,
%break
הנה אז נזדווג הז"א על המ"ן דנוקבא, ותיקן את בחינת הקטנות 
דנוקבא, ואז השפיע אותם אל הנוקבא, דרך אחורי החזה, בכל בחינת 
ציורם, כמ"ש להלן. ועתה נעשו למ"ן דנוקבא באופן שיהיו ראוים לעלות 
מעצמם לזווג דגדלות.
%page 761
וזה אמרו "שהיו בוקעות מסך אחורים דז"א ויוצאות בהנוקבא 
ומתפשטות בגופא דילה, ואח"כ היא מעלה אותם בבחינת מ"ן" דהיינו 
כמבואר, שאחר שה"ג אלו קבלו תיקונם בז"א, ויצאו דרך אחוריו 
להנוקבא, אז עולים למוחין דגדלות. והבן היטב.
%break
%letter מב
מב) הגבורות שיש בהזכר נקראים אשת חיל עטרת בעלה: והטעם 
הוא, כי כל הגילוי דהארת חכמה המתגלה מן החזה ולמטה דז"א, הוא 
רק בכח הגבורות, כמ"ש להלן,
%break
ונמצא שהגבורות גרמו להארת חכמה בה"ח דז"א. וע"כ הגבורות 
מכונות בשם אשת חיל עטרת בעלה, להיותן המועילות להג"ר שלו 
שה"ס כתר ועטרה, כנ"ל.
%break
%page 762
%letter מד
מד) ז' זמנים אלו כללותם הם ד', והם הה' אחרונות, כי אז התחיל 
להיות בה בחינת שם כנ"ל בבחי' ג': כי השם נקבה, מורה על סוד 
הצלע שלקח מן האדם דאצילות, שהוא ז"א, ובנאה עד לפרצוף שלם 
פב"פ דז"א. כמ"ש לפנינו,
%break
ולפי שתחלת הבנין בא ע"י הנקב שנעשה באחורי הז"א, היא נקראת 
בשם נקבה כמ"ש להלן. ולפיכך, מטרם שקבלה צורת הצלע בכל 
השלימות, שהיא החומר ראשון שלה, אינה עולית בשם. והבן זה.
%break
%letter מו
מו) וכל בשליש עפר הארץ, כי מדת הארץ שהיא המלכות היתה שליש 
היסוד שהיא מדת העטרה: הנה יש בדברים אלו עמקות גדולה, ויש 
צורך גדול להבינם. והענין הוא כי ידעת שמסבת עלית ה"ת לעינים, 
יצאו אח"פ מכל המדרגות לחוץ מהם.
%break
ונמצא שלא נשאר בכל מדרגה זולת ג' ספירות, שהן: כתר וחכמה וג"ר 
דבינה. כי ז"א של הבינה וז"א ונוקבא, יצאו ממנה ונפלו להמדרגה 
התחתונה. כנודע. וז"ס התחלקות כל ספירה לג' שלישים: כתר, חכמה, 
בינה. וכל גדלות שלהם, הם רק נפש,
%break
רוח, נשמה, שנשמה בכתר, ורוח בחכמה, ונפש בבינה. כי בחסר ז"א 
ומלכות דכלים, חסר כתר חכמה דאורות. כנודע מערך ההפוך שבין 
הכלים לבין האורות.
%page 763
וכבר ידעת שענין עלית ה"ת בעינים, ה"ס שיתוף מדת הרחמים בדין, 
שתחלתו יצא בעולם הנקודים. ולא נתקיים מחמת המקרה דשביה"כ, 
אלא תחלת הקיום שלו מתחיל מעולם התיקון ואילך, דהיינו מעולם 
אצילות כנודע.
%break
והנה ג' השלישים הנ"ל שבכל ספירה, קבלו שינוי גדול בספירת היסוד. 
והוא מטעם כי בינה רק עד הוד אתפשטותה כמ"ש בזוהר. וכבר 
נתבאר טעם הדבר, שהוא מכח חסרון החסדים שבכלי דיסוד, כנ"ל 
(דף של"ו ד"ה באופן. עש"ה) כי לא הגיע אל הכלי דיסוד,
%break
רק אור האחורים של ההוד, מחמת ההזדככות דבחי"א, שהיא קומת 
הה"ח, וע"כ נעשה שם הכלי ההוא לבחינת שורש לה"ג. ע"ש. ואע"פ 
שזה היה בפרצוף ע"ב דא"ק, אמנם שם קבלו הכלים ציורם הראשון, כי 
בפרצוף הכתר דא"ק, היו הכלים והאורות מעורבים זה בזה,
%break
בלי שום הכר כל שהוא להבחין ביניהם, כמ"ש שם. ובחלק ד'. וז"ס 
שהבינה נסתיימה בספירת ההוד, כי שם נזדככה העביות דבחי"א, 
ונתבטלה קומת החסדים, שהיא בחינת הבינה,
%break
שאינה אלא אור דחסדים, כנודע. והנך רואה שאין בכלי של היסוד רק 
ב' כלים כתר וחכמה, וחסר שם כלי דבינה, ונמצא הכלי של היסוד 
בערך שאר הכלים שהוא חסר שליש התחתון שלו.
%break
ולפיכך בעת שעלה הה"ת בעינים, ובינה קבלה לתוכה הצמצום של 
המלכות, ומלכות קבלה לתוכה מדת הרחמים של בינה, בסו"ה ותלכנה 
שתיהן. עד שהחכמה בעצמה נתחלקה ונתקנה לדכר ונוקבא, כמ"ש 
בזוהר דאבא הוציא אמא לחוץ אודות בנה,
%break
ואבא עצמו אתתקן כעין דכר ונוקבא. שז"ס נקבי העינים, כי עינים שהן 
חכמה נתקנו בנוקבא, כנזכר לעיל. הנה אז עלתה ה"ת ונכללה בהיסוד, 
ונעשתה לשליש תחתון שלו. בסוד עטרה לראש צדיק. ואז השיג היסוד 
ג"ש כמו שאר הספירות. אלא שיש עדיין חילוק גדול ביניהן,
%break
כי בכל הספירות נמצא השליש תחתון שלהן, בחינת הכלי דבינה, 
דהיינו ג"ר דבינה, כנ"ל. אמנם ביסוד, נמצא השליש תחתון שלו 
בבחינת ה"ת, שהיא המלכות אחר שנתחברה בבינה, וקבלה ממנה 
מדת הרחמים.
%break
והבן שיש חילוק עצום בין השליש תחתון של שאר הספירות שהיא 
בחינת בינה בעצם, אלא שקבלה לתוכה בחינת ה"ת כדי למתקה, בין 
השליש תחתון של היסוד שהוא ה"ת בעצם, אלא שיש בה מיתוק של 
הבינה בסוד החיבור הנ"ל.
%break
ובזה תבין סוד הכתוב, וכל בשליש עפר הארץ. שהרב מפרש אותו על 
הכלי של היסוד.
%page 764
שהשליש התחתון שלו שהוא העטרה, מכונה עפר הארץ שהיא 
המלכות וכו'. ומשמיענו בזה, ששליש תחתון של היסוד, אינו כשאר 
הכלים, שהוא בינה, אלא שהוא המלכות בעצמה. שהיא קנתה מקומה 
שם. ושם היא שורשה.
%break
ויש כאן הבנה יתירה, כי לפי הכלל הנודע, שמדרך הכלים הוא, אשר 
העליונים נגדלים מתחלה, בהיפך מן האורות, שבהם התחתונים 
נגדלים תחלה וא"כ יקשה, שאין כלל בחינת מלכות בהע"ס,
%break
להיות שאחר עלית ה"ת בעינים לא נשאר בשום פרצוף וספירה זולת ג' 
כלים לבד, שהם כתר חכמה בינה, ובאורות, נפש רוח נשמה. וא"כ איך 
אפשר שהמלכות תקבל תיקונה בשעה שאין לה מציאות בשום ספירה.
%break
וזה שמשמיענו הרב, כי נשאר לה מציאות בשליש תחתון של היסוד. כי 
הוא אין לו חלק בבינה משורשו. כנ"ל, וע"כ לקח את ה"ת במקומה, 
כמ"ש לעיל.
%break
%letter מט
מט) רשות היחיד, ולא רשות הרבים נפרדות זו מזו כבראשונה: כבר 
ידעת, שכל תיקון העולמות תלוי בדבר השיתוף דמדת הרחמים בדין, 
שנתהוה בצמצום ב' דא"ק, כמ"ש חז"ל על הפסוק ביום עשות הוי"ה 
אלקים שמים וארץ, ששיתף מדת הרחמים בדין.
%break
גם ידעת שסבת השבירה היתה, מכח האור חדש שירד ע"י זווג ע"ב 
ס"ג, ובקע לפרסא דהיינו שחזר והוריד ה"ת מעינים להפה למקומה 
כבתחילה, והחזיר אח"פ דכל המדרגות למקומם, עד שחזרו גם בינה 
וזו"ן דנה"י דא"ק לבחינת אצילות כמקודם,
%break
ונתפשטו הז"ת עד לנקודה דעוה"ז. ומתוך שכח הה"ת אשר בהפרסא 
דסיומא, לא נתבטלה באמת כמו הפרסא שבהג"ר דנקודים. והוא 
מטעם, שה"ת דראש הא' דנקודים, שהפה שלו הוא במקום הטבור 
דא"ק, היא לא קבלה שום שינוי מחמת האור חדש דבקע לפרסא,
%break
כמ"ש לעיל (חלק ו' בהתכ"פ אות ט"ו) שז"ס שראש הא' אינו מצטרף 
לפרצוף, לפיכך היא פעלה ג"כ על הגבול דפרסא דסיומא, שהיא 
במקום בינה דנה"י דא"ק, שלא פסקה שליטתה משם, וע"כ כיון שהז"ת 
התפשטו למטה מנקודת הסיום דאצילות לכן נשברו.
%page 765
ואין להקשות לפי"ז, איך יכלו הז"ת לעבור מתחילה על הגבול דצמצום 
ב' אם הה"ת לא ירדה משם. אמנם כיון שבהג"ר דהיינו באו"א ירדה 
הה"ת מהעינים, ושם ניכר היטב מעלתה של הבינה, שאין בה מקום 
לצמצום כלל, מכח הארת ע"ב, כנודע.
%break
ע"כ אחר שאותה הקומה ירדה אח"כ ממעלה למטה אל הז"ת דנקודים, 
ובאו למקום הפרסא דצמצום ב' שהוא במקום בינה דנה"י דא"ק, הנה 
טבע האור בעצמו שלא לסבול עוד צמצום במקום הבינה, ולא הרגיש 
בשליטת הה"ת שנתישבה שם, וע"כ השיג גבולה,
%break
וירד עד המלכות דנה"י דא"ק. וכיון שבאמת היתה ה"ת שמה, במקום 
בינה זו, הרי באו למטה מנקודת הצמצום האמיתית, ויצאו לחוץ 
מאצילות, וע"כ נשברו, כי אחר שהרגישו האורות שליטת הה"ת 
שבבינה דנה"י דא"ק הנה תיכף נסתלקו משם.
%break
והנך מוצא, שכל עיקר השבירה היתה מטעם ב' כחות ששמשו ברשות 
אחד, דהיינו הבינה והמלכות, במקום הפרסא דסיומא. כי אם לא היה 
כח הבינה דנה"י דא"ק שם, לא היו מתפשטים שם הז"ת לגמרי, כמו 
שלא התפשטו מעולם מתחת הנקודה דצמצום א'.
%break
ואם לא היה כח המלכות בינה זו, לא היו נפגמות כלום מחמת הירידה, 
והיו נשארו בחיים כמו הג"ר דנקודים. וז"ס רשות הרבים, כי אין רבים 
פחות משנים הרי, כי כל השבירה והמיתה לא באה אלא מכח שליטת 
הרבים, ואלי היה שם רשות היחיד, או של הבינה,
%break
או של המלכות, לא היה מקרה השבירה מעולם. ולפיכך נעשה בבי"ע 
מקום לקליפות, בסוד זה לעומת זה עשה אלקים, שה"ס רשות הרבים. 
אמנם האצילות כולו, ה"ס רשות היחיד, שאין כח הצמצום של המלכות 
ניכר שם כלל, בהיותה שולטת רק בהפרסא שבין אצילות לבריאה,
%break
דהיינו מתחת הסיום רגלים דכל פרצופי אצילות. ולפיכך אין שום קליפה 
ח"ו באצילות. להיותה למעלה גם מצמצום ב'. ולפיכך תיקון הראשון של 
הז"ת דנקודים שנשברו, הוא להעלותן מרשות הרבים שהוא בי"ע 
דפרודא, כנ"ל אל רשות היחיד שהוא עולם האצילות.
%break
והנה נתבאר, שכל התיקון של שיתוף מדת הדין במדת הרחמים 
שנעשה בצמצום ב' דא"ק, חזר ונתבטל על ידי התפשטות הז"מ 
דנקודים לבי"ע. כי בהתפשטותם לבי"ע, הפרידו שוב המדת הרחמים 
שהיתה כלולה בה"ת. ואע"פ שנשברו,
%break
כי לא יכלו לבטל לגמרי ולהוריד הה"ת מביני דא"ק, כנ"ל. מ"מ המיתוק 
שבה קלקלו, כי בשבירה עצמה חזר וניכר כח הדין שבמלכות. וניכר 
ההפרש הגדול שבין כלים דחג"ת לכלים דנה"י, כי חג"ת אע"פ שגם 
המה נשברו, מ"מ לא היה זה מחמת עצמם,
%break
אלא מטעם חיבורם בנה"י, שהרי אחר שעברו את גבול הפרסא, שהיא 
במקום בינה דנה"י דא"ק, הרי כל מלך ומלך טיהר והוריד את בחינת 
הצמצום כולו מכלים דחג"ת שלו, שהם בחינת כח"ב, והורידם לסיום 
רגלים לנקודה דעולם הזה,
%break
שהוא סיומא של נה"י שהם רגלים. והבן זה היטב, כי מטרם שהז"ת 
ביטלו את הצמצום ב', וב' הההין היו דבוקות יחד, נמצא אז מקום 
המלכות שנתעלה למקום בינה, ונמצא הת"ת שהוא בחינת הבינה של 
הז"ת היה דבוק עם המלכות יחד,
%break
כי מבחינת הז"ת הן בחינת ב' ההין אמנם אחר שנתפשטו הז"מ לבי"ע, 
כי בטלו את הגבול דצמצום ב', הרי שוב הורידו הה"ת גם מן הת"ת של 
עצמם, לסיום רגלים שלהם. שבזה נפרדו חג"ת מן נה"י ברחוק גדול. 
וחזר מדת הדין למקומו כבתחילה.
%break
%page 766
וזה אמרו "עיבור הראשון של ז"א שנתעבר במעוי דאמא, כדי להתקן 
ולהתחבר בבחינות ששה נקודותיו, ולכוללן זו בזו שיהיו בחינת רשות 
היחיד, ולא רה"ר נפרדות זו מזו". כי עיבור הראשון דז"א בא לתקן ב' 
קלקולים הנ"ל. א' להעלותן לרשות יחיד, דהיינו מבי"ע לאצילות.
%break
וב', לתקן את פירודם של הו"ק, דהיינו לחזור ולחבר מדת הדין במדת 
הרחמים, שה"ס ה"ת בעינים, אשר אז תתחבר המלכות בחזרה אל 
הת"ת, אשר אז מתקשרות כל הו"ק זו בזו, כי נכללה המלכות בכל 
אחת מהם, ומקשרת בזה כל הו"ק לבחינה אחת,
%break
כמו שיתבאר לפנינו. וזהו כל הנרצה מסוד העיבור דז"א. וצריך שתזכור 
כאן כי כל האמור כאן בענין הקלקול של השיתוף דמדת הרחמים בדין, 
הוא רק בהז"ת דנקודים, אבל לא בהג"ר. כמ"ש בהחלקים הקודמים.
%break
העטרה לא היה לה בן זוג וכו' והלבישה את היסוד: כלומר, שעלית 
נה"י דא"א לחג"ת שלו, גרם לג' נקודות נה"י דז"א, שיכללו בג' הנקודות 
חג"ת דז"א, כמ"ש להלן, שבזה נתמתקו הנה"י בחג"ת, כמו שהיו בזמן 
עלית ה"ת בעינים מטרם שנשברו, כנ"ל בדיבור הסמוך,
%break
ונמצא בזה שכל אחד מנה"י, נכלל בכל אחד מחג"ת, חוץ מהעטרה, 
שהיא נכללה בב' בחינות כי יסוד נכלל בת"ת, והיא הלבישה ונכללה 
ביסוד. הרי שבקו האמצעי היו ג' בחינות זו על זו, משא"כ בהקצוות היו 
רק זוגות: נצח בחסד, הוד בגבורה,
%break
וזה אמרו "ונמצא עובי קו האמצעי הוא יותר משאר הקוין" כלומר, שיש 
שם גבורה יתירה. כי עובי פירושו, גבורות ודינין, כנודע, שהרי יש שם 
גבורות של היסוד, כנ"ל בדיבור הסמוך,
%break
שבינה לא נתפשטה ביסוד, והוא מחוסר חסדים. ועוד יש שם הגבורות 
של העטרה עצמו, דהיינו כח הצמצום שבמלכות, שהוא עיכוב על 
הארת חכמה. הרי שעובי דקו האמצעי בולטת יותר מבקצוות.
%break
%letter נ
נ) פסיעה לבר: פי', כי זה תיקון ראשון של המלכות, שהיא מקבלת 
בסוד העיבור במעי אמא, כי נכללת בגבורות של יסוד, המכונה פסיעה 
לבר, כי נתבאר לעיל, שבינה רק עד הוד אתפשטותה,
%break
וכלי דיסוד כבר נמצא מחוץ לבינה, ויסוד הוא מחוסר חסדים, אמנם אין 
בו שום חסרון כלפי חכמה. כי ע"כ נבחן בשם צר ואריך: כי הוא צר 
מאד מחמת חוסר חסדים, אבל הוא אריך, בחכמה. כי אין בו שום 
חסרון מבחינת אור חכמה.
%page 767
כמ"ש לעיל (חלק ז' דף תצ"ט ד"ה וענין) ולפיכך עתה בעת העיבור 
שהעטרה שהיא מלכות, עלתה והלבישה ליסוד וקבלה מדתו, דהיינו 
שנכללה בו, כנ"ל, נמצאת המלכות שקבלה לגבורות של היסוד.
%break
דהיינו בחינת הפסיעה לבר מהבינה שבו, שהוא החוסר חסדים, כנ"ל. 
אבל היא מיתוק גדול מאד למלכות, כי יחד עם זה היא מקבלת ממנו 
השלימות של החכמה שבו, כי רק זה היא צריכה.
%break
וזה שאמרו בזוהר "כיון דהוה במעהא דאמיה, אשורנו, אושיט פסיעה 
לבר" פירוש, כי אלו הגבורות של היסוד, שהן בחינת יציאתו מתוך 
התפשטות של הבינה שהיא אמא, הן לא היו ניכרות ביסוד, בזמן שכל 
הכלים דז"א היו מחוסרי אור, אלא אחר שעלה לבינה בסוד העיבור,
%break
הנה אז ניכר בחינת הפסיעה לבר מבינה שנמצאת ביסוד, כי כולם 
קבלו אור הבינה במעי הבינה, חוץ מיסוד, שהיה שם בבחינת פסיעה 
לבר ממנה, שפירושה, שלא היה יכול לקבל החסדים שבה. וז"ש, כיון 
דהוה במעהא דאמיה, שעלה בסוד העיבור,
%break
הנה אז אשורנו, כלומר שבינה דוחית אותו בסוד פסיעה לבר. ואינה 
מגעת אליו להשפיע בו אורותיה כמו בשאר הספירות. ואומר הרב, 
אשר בחינת הפסיעה לבר האמורה שנמצאת בהיסוד, קבלה המלכות 
שהיא העטרה, ע"י התכללותה בו, והלבשתה אותו.
%break
חצי שיעור אות ו' ונקרא ו' זעירא: כלומר, שו' שהוא ז"א, כולל ו"ק, 
שהם חג"ת נה"י, אשר חג"ת הם כח"ב שבחסדים, ונה"י הם בחינות 
זו"ן שבחסדים, כנודע. ונחשבים חג"ת בבחינת הראש, להיותם כח"ב 
שבו, ונה"י הם בחינת הגוף שבו.
%break
וזה אמרו "ואותה הו' שבתוך הה'" כלומר בעת שז"א, שה"ס ו', הוא 
בעיבור בתוך הה' שהיא אמא, "אין לו ראש" כי אז נה"י נכללים בחג"ת 
ואין מעלת חג"ת יכול להיות ניכר, שהם בחינת ראש, כי הגוף עם 
הראש נכללים זה בזה.
%break
"כי זה תכלית התיקון בזמן העיבור" דהיינו כנ"ל, שכל הנרצה עתה 
מהעיבור אינה יותר אלא לחזור ולחבר בחינת ה"ת בה"ר דהיינו 
שחג"ת יקבלו לתוכם בחינות נה"י, בסוד ה"ת בנקבי העינים, כדי 
לשתף מדת הרחמים בדין. כנ"ל.
%break
וע"כ נבחן עתה בחינות חג"ת כמו שהיו נה"י, כי העטרה, שהיא ה"ת, 
עלתה ונכללה בת"ת, שהיא בינה. ונמצא מעלת הת"ת כמו היסוד, כי 
העטרה נכללה ונדבקה עתה בת"ת. ועד"ז גם בהקצוות לפי שיעורם. 
הרי שחג"ת קבלו לצורת נה"י,
%break
וע"כ נבחן הו' שהוא ז"א, שהוא חסר בחינת החג"ת שבו, דהיינו בחינת 
הראש, שהם כח"ב. והבן. "וע"כ הם ו' זעירא, שהוא חצי שיעור אות ו'" 
דהיינו רק נה"י לבד, שהוא חצי של וה"ק, כי חסר לו חג"ת.
%break
בסוף ו' זו, וכו' היה בבחי' הקוץ התחתון: דהיינו כנ"ל, כי ו' היא זו רק 
חצי שיעור שהוא נה"י. ונמצא קוץ התחתון שבו, שהוא יסוד, שהוא 
נבחן שיוצא מעט לחוץ מן סוף אות ו',
%break
כלומר שבהיותו במעי הבינה, אין הבינה מגעת אליו שתוכל להשפיע לו 
מאורותיה, והוא יוצא לחוץ ממנה. והעטרה מלבשת אותה הנקודה 
שלבר, כנ"ל. והיא מקבלת ממנו מיתוק גדול.
%break
%page 768
%letter נא
נא) תיקון אל הנקבה וכו' נכללת עתה בב' הנקודות של קו אמצעי, 
שהם ת"ת ויסוד: כבר נתבאר בדיבור הסמוך שעיקר כונת העיבור הוא 
לשיתוף מדת הרחמים בדין, שה"ת תעלה ותכלל בבינה, אשר בהז"ת, 
שהיא עלית העטרה לת"ת.
%break
וזה אמרו "תיקונה עתה בעיבור זה, כי נכללת עתה בב' הנקודות של קו 
אמצעי שהם ת"ת ויסוד" כי בחינת התכללות בבינה, היא מקבלת מתוך 
עליתה לת"ת, ובחינת הגבורות דפסיעה לבר, היא מקבלת מתוך 
הלבשתה לכל היסוד. כמבואר.
%break
ועי"כ נעשה הוא רשות היחיד ואז גם היא נכללה ככל נקודותיו: כמ"ש 
בחלק ו' שע"י עלית ה"ת בנקבי עינים, נכללה המלכות בכל הספירות 
עד החכמה, כי גם אבא התתקן בה כעין דכר ונוקבא, ונעשית לכלי בכל 
ספירה וספירה, שז"ס העשרה כלים שיצאו בנקודים.
%break
ועד"ז כאן מתוך שהעטרה עלתה לת"ת, שהיא הבינה של ה"ח, הנה 
נכללה המלכות משום זה בכל הע"ס שלו. וזה אמרו שהיא נכללה בכל 
נקודותיו. ועוד נוסף כאן על העליה של הנקודים, כי שם לא הספיק 
העליה שלה לקשר הז"ת בסוד רשות היחיד,
%break
דהיינו שלא יעברו על הגבול של הפרסא שמבין אצילות לבריאה, ולבא 
לרשות הרבים, שהם בי"ע דפרודא כמ"ש לעיל. אמנם כאן, בעלית נה"י 
לחג"ת בהעיבור, כבר הספיקה המלכות בעליתה זו לקשר הו"ק, ע"י 
התכללותה בהם, בסוד רשות היחיד, שהיא אצילות באופן,
%break
שאפילו בעת שישיגו האור הזווג ע"ב ס"ג, המוריד ה"ת מעינים, לא 
יזיק זה כלום לחזור ולבטל את השיתוף שלה, כבזמן המלכים, אלא 
הפרסא שמתחת רגלי הז"ת לא תזוז ממקומה, ואח"פ של המדרגות 
חוזרים ומתחברים להמדרגה מחמת הורדת ה"ת,
%break
מחויבים עתה לעלות למקום גו"ע שלהם, למעלה מהפרסא. דהיינו 
ברשות היחיד, כנ"ל. אמנם רגלים דאצילות לא יתפשטו עוד לבי"ע, 
שהוא מקום רשות הרבים כנ"ל.
%break
וזה אמרו, ועי"כ נעשה הוא רשות היחיד, כלומר, ששוב לא יתפשטו 
רגלים שלו לרשות הרבים כבעת המלכים. וית' עוד במקומו.
%break
שוה במדתה וגדולה כמדת היסוד עצמו דז"א ולא כמדת שאר הספירות 
וכו': כבר ידעת, שמלכות מתוקנת עם המסך המעלה או"ח ע"י הזווג 
עם אור העליון, ששיעור הקומה תלוי במדת האו"ח שהיא מעלית. גם 
ידעת שלא נשאר בהמסך דנקודים אחר שביה"כ,
%break
זולת מבחינת עביות דכתר, ובחי"א דהתלבשות. כי בחינה אחרונה 
נעלמה עם שביה"כ. ולפיכך לא העלתה המלכות כאן, אלא רק קומתה 
עצמה, שהיא אור המלכות לבד.
%break
וזה נקרא קומת נה"י, שהם ג' ספירות בקומת מלכות. כנודע. ונמצא 
שכל ג' ספירות אלו אין להן אלא מדת היסוד השרשי שבכלים דע"ב. 
שאין בו אלא אור המלכות.
%page 769
(כנ"ל דף של"ו ד"ה חזר) וזה אמרו "והיתה שוה במדתה וגדולה כמדת 
היסוד עצמו דז"א" כלומר, שלא שמשה שם בעיבור אלא להעלות מדת 
היסוד לבד, דהיינו קומת מלכות. וגם חג"ת היו כלולים בקומה זו. כמ"ש 
עוד להלן.
%break
%letter נב
נב) היסוד אין שיעורו כשאר הספירות וכו' ושיעורו הוא רביע הת"ת: 
כבר נתבאר בדיבור הסמוך, שמדת היסוד, הוא בקומת המלכות, והוא 
אינו מבחינות ה' קצוות דז"א, אלא שיצא אחר שנזדכך המסך דבחי"א, 
וע"כ היסוד אינו נכלל בה"ח דז"א,
%break
כי אין לו אלא אור המלכות, ולא אור הז"א. וזה אמרו "היסוד אין שיעורו 
כשאר הספירות" כי הוא אינו מבחינת ה"ח שהם קומת בחי"א, כשיעור 
כל הספירות דז"א.
%break
"ושיעורו הוא רביע הת"ת" פירוש כמדת המלכות. שנקראת רביעית 
בערך קומת ז"א שהוא ת"ת. כנודע בכמה מקומות.
%break
שיעורא דגופא ד' בריתות הוי בשיעורא דיליה, וברית רובע איהו 
בשיעורא דמדידו דגופא: כבר ידעת, שמדת היסוד שנקרא ברית, הוא 
קומת המלכות, המכונה רביעית. גם ידעת שבעיבור נמצא שעורא 
דגופא, שהוא ז"א, רק כקומת היסוד לבד. גם נודע,
%break
שה' בחינות יש בהמסך, מקומת מלכות עד קומת כתר. וזה אמרם 
"שיעורא דגופא" כלומר שיעור השלם של הז"א, הוא "ד' בריתות" 
כלומר, שיהיה בו ד' מסכים, שהם: עביות דכתר לאור הנפש, ובחי"א, 
לאור, הרוח. ובחי"ב לאור הנשמה. ובחי"ג לאור החיה.
%break
כי אז נמצא מלביש לא"א, שהוא קומת חכמה דמ"ה החדש, ואז הוא 
תכלית עלית הז"א, כנודע. וענין ד' בריתות הוא כמו ד' קומות זה 
למעלה מזה. כי קומת הז"א מסתיים בברית, שה"ס יסוד. ושם מתוקן 
המסך. כנודע.
%break
%page 770
%letter נג
נג) באחורי הת"ת ומקיפתו מאחוריו: כי נעשית לבחינת אחורים אל 
החזה שלו, ותשכיל, שעליה זו היא דוגמת עלית ה"ת בנקבי עינים 
דראש הס"ג דא"ק, שהיה אחר צמצום הב', כי חג"ת הם בחינת הג"ר 
דז"א, שהם כח"ב דחסדים כנודע, וכיון שהמלכות עלתה לת"ת,
%break
הרי עלתה לבינה דחסדים אלא לא להג"ר דבינה, כי בג"ר אין כח 
הצמצום דה"ת ניכרת, כי שם שולטים האחורים דבינה, שאין שם שום 
אחיזה לדינים ולצמצום, מכח כי חפץ חסד הוא, כנודע, וע"כ מתחלק 
הת"ת לג"ר ולז"ת,
%break
שמחזה ולמעלה ה"ס ג"ר של הת"ת, שהוא בינה, ומחזה ולמטה הוא 
הז"ת דת"ת. באופן, שה"ת עלתה רק למקום אחורי החזה, שכבר 
נסתיים שם הג"ר, וע"כ נאחזה שם.
%break
גם תבין שעתה נעשתה המלכות למדה שלמה, כי בזמן העיבור, 
שהיתה מלבשת להיסוד, בבחינת פסיעה לבר, ובפנימיות נה"י דאמא, 
שה"ס פה דראש התבונה, כמ"ש להלן, לא היה בחינת המסך שלה 
אלא בבחינת עביות דכתר, שהיא רק שורש לעביות,
%break
ולא עביות ממש, כי ע"כ אין שם רק קומת מלכות לבד, שהוא אור 
הנפש וע"כ אין שם אלא ג' ספירות בעובי, שהן נה"י, אלא שיש שם גם 
קומת ז"א מבחינת התלבשות לבד, כנודע, וע"כ, נבחן שקומת ז"א אין 
לו כלים, אלא הוכרח להתלבש בכלים דנה"י, שז"ס ג' גו ג' כנודע.
%page 771
הרי שהמלכות לא הספיקה עוד לגלות שם בעובר, אלא רק לקומת 
יסוד, כלומר לבחינת יסוד השרשי אשר בע"ב דא"ק, שאור המלכות 
בלבד, היה בו, שמפאת הזדככות בחינה א' בכלי דהוד, לא נשאר בו 
מקומת החסדים שהיא בחי"א, כלום אלא רק אור המלכות בלבד.
%break
(כנ"ל דף של"ו, ובאו"פ ד"ה חזר) וקומה זו מכונה רביעית של קומת 
ז"א, שהיא על שם המלכות המכונה רביעית ההין, שז"ס ומספר את 
רובע ישראל. כנ"ל. הרי שאין המלכות אלא רביעית המדה. שאינה 
משמשת לגלות קומת ז"א, שהיא בחי"א אלא רק קומת עצמה לבדה.
%break
אמנם עכשיו אחר שנולדו, הנה ע"י יניקה מחלב אם, קנתה המלכות 
עביות דבחי"א, כמ"ש במקומו. וע"כ העלתה עתה לקומת ז"א, שהיא 
חג"ת.
%break
ועתה היא משמשת לו מדה שלמה, כי השיג על ידה קומת החסדים. 
וזה אמרו "בסוד העיבור עלתה נקודתה והלבישה את היסוד המלביש 
גם הוא את הת"ת" כלומר, שהמלכות לא העלתה אלא קומת היסוד, 
שהיא היתה גם קומת הת"ת, משום שלא היה בה רק עביות דכתר,
%break
כנ"ל. "וכאשר יצאו לחוץ וכו' נשארה דבוקה שם למעלה באחורי הת"ת 
ומקיפתו מאחוריו" דהיינו כנ"ל, שע"י יניקה מחלב אם קנתה המלכות 
עביות של בחי"א,
%break
וע"כ עלתה ונתדבקה מאחורי ת"ת במקום החזה, שמשם ולמעלה היא 
מוציאה לו קומת חג"ת, שהיא קומת ז"א, ונמצאת עתה משמשת לו 
בבחינת מדה שלמה. כנ"ל.
%break
%letter נח
נח) צלע, מדה שלמה אחורי חזה: מדה שלמה, פירושו שיש בה עביות 
דבחי"א, שאז משמשת לו לקומת חג"ת, שהיא עיקר קומת ז"א. כנודע. 
וע"כ נחשבת עתה למדה שלמה, כנ"ל בדיבור הסמוך. וצלע, פירושו 
בחינת המסך שבז"א, שעליו עומד כל קומתו.
%break
מלשון צלעות הבית אמנם תבין שעד עתה עדיין אינה עולית בשם לפי 
עצמה, אלא היא טפלה לז"א, כי היא משמשת לו לבחינת מסך להעלות 
או"ח ולהמשיך קומתו. כנ"ל. אבל למלכות עצמה אין עוד שום בנין 
עדיין.
%break
%page 772
%letter ס
ס) ואחר גדלות הזכר אז מתחילין י"ב שנים ויום אחד דגדלות הנקבה: 
כי אי אפשר שתצא הקטנות של התחתון בטרם שיושלם הגדלות 
דעליון. כמ"ש לעיל (דף תשל"ט ד"ה ודבר זה) כי אח"פ דעליון נמצאים 
תמיד עם גו"ע דתחתון במדרגה אחת, וע"כ,
%break
אם העליון עוד לא בירר ותיקן את אח"פ של עצמו, מכ"ש שלא יוכל 
לתקן את גו"ע של התחתון, לכן אין ז"א יכול להגדיל את הקטנות 
דנוקבא, דהיינו את גו"ע שלה, מטרם שישיג הגדלות של עצמו, דהיינו 
הורדת ה"ת מעינים שלו, המחזירים את אח"פ למדרגתם,
%break
ואז נעשו אח"פ שלו לבחינת כלי המעלה מ"ן ומתקן את גו"ע של 
הנוקבא כמ"ש שם. ומ"ש הרב י"ב שנים ויום אחד דגדלות הנקבה, אין 
פירושו גדלות ממש, כי המשך הי"ב שנים הוא רק לקטנות הנקבה, 
כמ"ש הרב להלן, שכל זה הזמן היא נקראת קטנה.
%break
אלא הכונה היא להגדיל בנין הקטנות שלה לבד. ומלת גדלות הוא 
מלשון הגדלתה של הנקבה. כי עד כאן עדיין לא היה לבחינת המ"ן 
דנוקבא, מבחינת מה שמתיחס לבנינה עצמה,
%break
שום ציור כלל וכלל, כי היא שמשה רק לבחינת מסך בשביל קומת 
הזכר, כנ"ל: מתחילה לקומת יסוד, ואח"כ לקומת ת"ת, דהיינו לקומת 
חג"ת, אמנם עתה אחר שכבר קבל הז"א קומת הגדלות שלו, הנה 
מתחיל הזמן, שיוכל לתקן בחינת הקטנות של הנקבה. כנ"ל באורך.
%break
%page 773
%letter סא
סא) י' נקודות קטנות בלבד ובין כולם אינם רק ספירה אחת, באופן 
שהיא עתה חלק הי': דהיינו כמ"ש לעיל, (דף תשע"א ד"ה צלע) שמכח 
העביות דבחי"א שהשיגה בשעת היניקה, שהמשיכה עתה עיקר קומת 
הז"א, היא נחשבת למדה שלמה בכל עשר נקודותיה,
%break
כי היא כוללת עתה כל קומת הע"ס במדתו של הז"א. וצריך שתזכור 
כאן ההפרש מבין נקודה לספירה, כי נקודה, פירושה שיעור עביות 
שבמסך, שעל ידי הזווג עם אור העליון יוצא עליו קומת הספירה, 
כנודע. אבל ספירה, פירושה,
%break
קומת אור המלובש בכלי שלו. וזהו שמדייק הרב להשמיענו, שמבחינת 
העביות שבהמסך המתוקן בכלי המלכות, היא כבר נגמרה כולה 
ביניקה, דהיינו בשיעור מה שהיא שמשה להמשיך כל שיעור קומת 
הע"ס דז"א, שבערך הזה היא נחשבת לעשר נקודות,
%break
דהיינו לפי ערך העביות, שכל ספירה מהע"ס דז"א לקחה מעביותה. 
אמנם בערכה עצמה, כבר נתבאר לעיל בדיבור הסמוך, שעוד לא היה 
לה שום ציור, אלא רק ממה שנכללה עתה בת"ת, דהיינו בבחינת בינה 
דחסדים, בסוד ה"ת בעינים,
%break
כנ"ל (דף תשס"ט ד"ה באחורי) ועל שם זה, הנוקבא נחשבת עתה 
לבחינת ספירת ת"ת דז"א, כי עלתה מבחינת נקודה תחת היסוד, 
שהיא בחינת המלכות ממש,
%break
ועלתה למקום בינה, דהיינו שקבלה לצורת הת"ת, שהוא בינה דחסדים 
וזה אמרו, שמבחינת בנינה עצמה הרויחה ספירת הת"ת. כמבואר.
%break
%letter סב
סב) מב' פרקין העליונים שבת"ת שבו, נעשה בחינת הדעת שבו: כי 
בגדלות, שז"א משיג הארת החכמה בחסדים, אז נחשבים חג"ת 
לבחינות חב"ד, כי ב' שלישים עליונים שבכל אחד מג' הספירות חג"ת, 
מצטרפים עם ג' שלישים עליונים של נה"י דבינה ונעשים לבחינת ראש,
%break
ולחב"ד, והשלישים תחתונים שבכל אחד מחג"ת עם השלישים עליונים 
שבכל אחד מהנה"י ובצירוף ג"ש אמצעים דנה"י דבינה, נעשים לבחינת 
חג"ת דז"א ולגופא. וב"ש תחתונים שבכל אחד מהנה"י דז"א 
שנשתיירו, ובצירוף הג"ש תחתונים דנה"י דבינה,
%break
נעשים לנה"י דז"א, כמ"ש במקומו. וזה אמרו "שמב"פ העליונים 
שבת"ת שבו, נעשה בחינת הדעת" כמבואר. וכן מב"פ עליונים דחסד 
נעשה חכמה שבו,
%break
ומב"פ דגבורה העליונים נעשה בינה שבו. ונמצא, שמקום הטבור 
שמקומו בסיום ב"ש ת"ת, נעשה עתה בזמן הגדלות לפה דראש. והבן 
שזה סוד, שהעובר אוכל דרך טבורו.
%page 774
אמנם כשיוצא מבחינות עובר ב', ומתפשט למקומו בגדלות גמורה 
פב"פ, הנה אז עולה בו כל הת"ת לבחינת ראש, וסיום, הת"ת נעשה 
הפה דראש, והיסוד עולה ונעשה לת"ת, ויוצאים לו נה"י חדשים. כמ"ש 
הרב בעץ החיים שער כ"ט פ"ד.
%break
%letter סד
סד) אין פרצוף הנוקבא מתחיל להבנות אלא באחורי חזה דז"א וכו' 
ששם נסתיים התלבשות יסוד דאמא: כי על ענין בנין הנוקבא דז"א 
מבחינת הת"ת, הוא בא מתוך עלית ה"ת בה"ר, שה"ס השיתוף דמדת 
הרחמים בדין.
%break
כי ע"כ עלתה ונתאחזה בת"ת שהוא מקום בינה דחסדים. כנ"ל. ונודע 
שענין עלית ה"ת לבינה, הוא רק לז"ת דבינה, ולא לג"ר דבינה, שאין 
ענין הצמצום נוהג שם כלל, להיותה בסוד כי חפץ חסד הוא, ואינה 
מקבלת חכמה, ואין ענין צמצום נוהג באור חסדים. כנודע.
%break
אלא רק בבחינת ז"ת דבינה, שכבר מקבלת חכמה להשפיע לזו"ן, ע"כ 
היה לו מקום לכח הצמצום דה"ת לעלות ולהתאחז שם. גם נודע, שג' 
השלישים של הת"ת הם בחינות: ראש,
%break
תוך, סוף. והשליש העליון הוא בחינת ראש והג"ר דת"ת, שהיא בינה. 
לכן אין מקום לה"ת להתאחז שם בש"ע דת"ת, שהוא בחינת ג"ר 
דבינה, אלא רק מחזה ולמטה, דהיינו אחר סיום שליש עליון דתפארת.
%break
נסתיים התלבשות יסוד דאמא בתוך ז"א: כי המסך דיסוד דאמא, הוא 
בחינת הכח הדחיה שלה על הארת חכמה, מכח כי חפץ חסד הוא, 
כנ"ל. וע"כ היא מתלבשת רק בהמשך השליש העליון דז"א, ששם 
בחינות ג"ר דת"ת, שמבחינת החסדים הוא מקום ג"ר דבינה כנ"ל.
%break
אבל לא יכלה להתפשט למטה מחזה, כי שם בחינות הז"ת דבינה, 
שאין בהן כח העיכוב הזה, אלא להיפך שהן מוכרחות להארת חכמה 
כדי להשפיע לזו"ן, כנ"ל. וצריך שתזכור כאן, אשר כל בחינה מחויבת 
לקבל מהבחינה שכנגדה בהעליון.
%break
וע"כ ג"ר דבינה דחסדים, שהן הת"ת מחזה ולמעלה, מחויבות לקבל 
מהג"ר דבינה העליונה. והז"ת דבינה דחסדים, שהן הת"ת מחזה 
ולמטה, מחויבות לקבל הארתן מן הז"ת דבינה העליונה.
%break
מתגלים האורות בגילוי גמור בצאתם מפתח היסוד דאמא: היינו 
האורות דחכמה, שכל עוד שעוברים דרך היסוד דאמא המה בהעלם 
מכח מסך דאמא, המעלמת אותם, מכח כי חפץ חסד הוא,
%break
כנ"ל. אבל הם מתחילים להתגלות אחר סיום המסך דאמא, דהיינו 
מחזה ולמטה, ששם בחינת השליטה דז"ת של הבינה, כנ"ל. שעיקרן 
הן רק הארת חכמה, וע"כ האורות ההם מתגלים בגילוי גמור, אחר 
יציאתם מפתח היסוד דאמא.
%break
%page 775
אחורים של ז"א ויש יכולת באורות ההם לנקוב אותם ולעבור לחוץ: 
כבר ידעת, שאח"פ דעליון המתחברים אליו בשעת הגדלות מכח הזווג 
דע"ב ס"ג המוריד הה"ת מעינים שלו, המה דבוקים תמיד בגו"ע של 
התחתון כנ"ל (דף תשל"ט ד"ה ודבר) ואח"פ אלו,
%break
מקורם הוא רק נה"י. שהוא מטעם, כי הג"ר דבינה אינם יוצאים לחוץ, 
רק זו"ן שלה, וזו"ן הכוללים. ולכן אין כאן בכל אח"פ אלא בחינת זו"ן. 
ועיקרם של זו"ן, היא רק נה"י שבו, כי חג"ת הם בחינת כח"ב דחסדים, 
המתחברים לו שם מבחינות הג"ר דחסדי הבינה.
%break
הרי שעיקרם של אח"פ אינם אלא בחינת זו"ן. וזכור זה, ולא נצטרך 
להזכיר תמיד. גם ידעת שמקורה של הנוקבא, הוא בחינת הנקודה 
תחת היסוד,
%break
שנקראת עטרה. כנ"ל (דף תשס"ב ד"ה וכל) ותדע שה"ס גו"ע דנוקבא 
הדבוקים באחורים דזו"ן, דהיינו בנה"י שלו מתחתיהם, מתחת היסוד 
כמבואר.
%break
והנה נתבאר, שכל אחיזתו של תחתון בעליון, הוא רק באחורים דעליון, 
שז"ס הנקודה שמתחת היסוד דז"א. גם ידעת, שכל כמה שהעליון לא 
תיקן את אחורים שלו עצמו, דהיינו להוריד הה"ת ולחבר אח"פ 
למדרגתו,
%break
אינו יכול לתקן כלום לבחינת גו"ע של התחתון הדבוקים בו, כנ"ל. וע"כ 
אע"פ, שהנוקבא דבוקה עם הז"א בעיבור הא' וביניקה שלו, מ"מ לא 
הגיע מזה שום הצטיירות לבנין הנוקבא עצמה. כי כל עוד שאחורים 
שלו עצמו צריכים תיקון, מכ"ש הנוקבא,
%break
שהיא עוד למטה מאחורים שלו, ואין לה ממי לקבל תיקונה זולת מהם. 
ואע"פ, שבעיבור א' דז"א קבלה המלכות מיתוק, מיסוד ות"ת דז"א, 
ואח"כ בזמן היניקה, עלתה ונכללה בת"ת דז"א; שפירושו,
%break
שנתחברה בה' ראשונה, כנ"ל. אמנם נתבאר, שכל העליות אלו לא היה 
אלא לצרכו של ז"א עצמו, ולא כלל לבנין הנוקבא, כנ"ל. ונמצא שמצד 
בנינה עצמה, הרי היא נמצאת עוד דבוקה מתחת היסוד כמלפנים, בלי 
ציור כלל.
%break
ולפיכך, לא התחיל בנין הקטנות של הנוקבא, אלא אחר השגת הגדלות 
של ז"א. דהיינו אחר שתיקן וחיבר נה"י שלו למדרגתו, כנ"ל. אשר אז 
נבחן, שחג"ת שלו נתעלו לחב"ד, ונה"י שלו לחג"ת,
%break
ואח"פ שנתחברו נעשו בו לנה"י חדשים, כנודע. (ומ"ש הרב לעיל שרק 
ב"ש ת"ת נעשו לדעת, הרי זה בסוד העיבור ב' דהיינו בהתכללות 
באו"א, כמ"ש במקומו)
%break
וצריכים להבין היטב הפירוש של הדברים. כי מי ומה גרם שינוי אל 
הכלים דז"א, עד שנה"י נשתנו והיו לחג"ת, וחג"ת לחב"ד, גם מה המה 
אלו הנה"י החדשים שהשיג ע"י הגדלות שלו. והענין הוא, כי יש לו 
לז"א, ג' מיני גדלות,
%break
הנקראים נשמה חיה יחידה: כי ע"י הורדת ה"ת לבינה, קונה נשמה. 
וע"י הורדת ה"ת לחוטם קונה חיה. וע"י הורדת ה"ת לפה קונה יחידה. 
כנ"ל (דף תקי"ח ד"ה כי) ע"ש והנה עתה בתחלת הגדלות, קנה הז"א 
ג"ר דנשמה, ונמצא שז"א העלה אליו רק בחינת אח"פ דבינה,
%break
שה"ס מסך דבחינה ב' כנודע. הרי שאלו נה"י חדשים, הם רק בחינות 
נה"י דבינה. והנה מטרם זה היו נה"י דז"א מבחי"א, והה"ת היתה 
דבוקה ביסוד שלו, שמטעם זה היה חסר ג"ר, כנודע.
%page 776
וא"כ יש לשאול, איך אפשר שיתחלפו לו נה"י הקודמים שה"ת דבוקה 
בהם, בנה"י דבינה, שהם מה' ראשונה. אמנם ידעת, שבזמן היניקה 
עלתה הה"ת מן המקום שמתחת היסוד אל הת"ת, אשר פירוש הדבר 
הוא, שה"ת, נתחברה בבינה, שהיא ת"ת,
%break
וקבלה בינה לצורת הה"ת, כנ"ל. אמנם עדיין היה בחסר ג"ר, מפני 
שהמסך שלו היה בכלי דחכמה, ונמצא שאין לו אלא ב' כלים כתר 
וחכמה, שרוח שהוא חג"ת מתלבש בכלי דכתר, ונפש שהיא נה"י 
מתלבשת בכלי דחכמה, כנודע. שמסך דבחי"א,
%break
פירושו, שהוא נמצא בכלי דחכמה. ועם זה תבין, שעתה ע"י זווג דע"ב 
ס"ג שהוריד הה"ת מעינים שהן חכמה, אל בחינת האזן שהיא בינה, 
ונמצא שהעלה את אח"פ שלו דבחינת בינה, וחיברם למדרגתו, כנ"ל. 
אשר אז נעשה הזווג במסך דבחי"ב,
%break
דהיינו בכלי דבינה, ונמצא עתה, שיש לו ג"ר דנשמה: אשר נשמה 
מתלבשת בכלי דכתר, ורוח בכלי דחכמה, ונפש בכלי דבינה.
%break
והנך רואה, אשר הנה"י הקודמים שהיו בכלי דחכמה, דהיינו, שהמסך 
היה שם, הנה עתה ע"י הארת הזווג דע"ב ס"ג ירד המסך מהכלי הזה 
דחכמה אל כלי חדש דבינה, ונמצא הכלי דחכמה שהם נה"י הקודמים, 
נעשה עתה לכלי דרוח, שהוא חג"ת.
%break
והכלי דרוח מקודם שהיה כלי דכתר, נעשה עתה לכלי דנשמה, שהוא 
חב"ד. והכלי של נפש, דהיינו מקום המסך, הנקרא נה"י, נמשך לו 
מחדש, שהוא כלי דבינה, דהיינו אח"פ דבינה שנבררו לו עתה ע"י 
הורדת ה"ת מעינים לאזן.
%break
ועם זה תבין איך שחזרת אח"פ דעליון, מתקן ומברר עמו גם גו"ע 
דתחתון. ומצייר אותם לבחינת פרצוף. כי ידעת, שבחינות גו"ע של 
הנוקבא, היו עד כאן דבוקים ביסוד של ז"א כנ"ל. דהיינו בכלי דחכמה, 
אשר בו היה מקום המסך, וע"כ עוד לא היה לה שום ציור,
%break
רק מבחינת המסך לבד, דהיינו בחינת נקודה שבה לבד. אבל עתה 
אחר שז"א החזיר את אח"פ דבינה שלו למדרגתם, שהמסך ירד 
לבחינת הכלי החדש דבינה, ונה"י הקודמים שהם מבחינת כלי דחכמה, 
נעשו לבחינת רוח וחג"ת. הרי שגם עצם גו"ע של הנוקבא,
%break
שהיו דבוקים ביסוד ההוא, נמצאו עולים עמו לבחינת חג"ת, ונעשו גו"ע 
דנוקבא, לבחינת כלים דרוח ונפש. אשר בכלי דגלגלתא נתלבש הרוח 
ובכלי דעינים נתלבש הנפש.
%break
הרי שכמו שנה"י דז"א נעשו לכלי דרוח, כן גו"ע דנקבה הדבוקה 
עמהם, נעשו עמהם בשוה ג"כ לבחינת כלים דרוח. והבן זה היטב.
%break
והנה מה שאמרנו שיסוד הקודם דז"א, נתעלה ונעשה עתה בגדלות, 
לבחי' דת"ת דז"א. הכונה היא לשליש עליון דת"ת דז"א. כי נה"י 
החדשים שהשיג, שהם בחינת אח"פ דבינה שלו שנפלו ממנו, ועתה 
חזר והחזירם, כנ"ל.
%break
הנה הם, בחינת הז"ת דבינה של בינה דז"א, ובחינת זו"ן דבינה של 
ז"א, כנודע. הרי שבחינת ב"ש ת"ת תחתונים של ז"א, שהם בחינת 
ז"ת דבינה שלו ג"כ נעשו מנה"י החדשים דכלי דבינה,
%break
ונמצא בהכרח, אשר היסוד הקודם שהוא מכלי דחכמה עלה למעלה 
מהב' שלישים דת"ת התחתונים שהם מכלי החדש דבינה.
%break
והנה נתבאר, שבחינות האחורים החדשים דכלי דבינה, שהחזיר בכח 
הורדת ה"ת מעינים לאזן.
%page 777
הם מתחילים מחזה ולמטה דז"א. דהיינו ממקום הסיום דיסוד דז"א 
הקודם, וכבר ידעת, שהעטרה, שהיא גו"ע דנוקבא הדבוקה בהיסוד 
הזה, הנה עלתה עמו יחד, לת"ת בעת הגדלות, כנ"ל. והנך מוצא, 
מקום העטרה, שהיא עומדת ממש במקום נקודת החזה,
%break
שהוא נקודת הסיום של היסוד שעלה לת"ת. דהיינו במקום התחלת 
האחורים דז"א החדשים, ונמשכת משם ולמטה, והיא מלבשת, לב"ש 
תחתונים דת"ת שלו, ולנה"י שלו, דהיינו לאותם אח"פ, שהשיג עתה 
ע"י הגדלות, שהחזיר אותם למדרגתו. והבן היטב.
%break
וזה אמרו "ואז לא יש רק מסך א' בלבד, שהם אחורים של ז"א ויש 
יכולת באורות ההם לנקוב אותם ולעבור לחוץ" פירוש, כי האורות של 
הנקבה הבונים עתה את הקטנות שלה. אינם מבחינת הגדלות שלו, 
(כמ"ש לעיל דף תשל"ב ד"ה א"א) כי הורדת ה"ת מעינים דעליון,
%break
אינו מועיל עוד, להורדת ה"ת גם מעינים דתחתון, משום שהתחתון 
מצוי בכח צמצום יותר חזק ממה שהוא בהעליון. עש"ה. וע"כ היא 
מוכרחת לקבל האורות דרך נקב של האחורים השלמים דז"א, דהיינו 
כמו בחי"א דז"א שהיה לו בקטנותו.
%break
שמקום החזה הוא בחינת פה דראשו, כנודע. ולפיכך אין הנקב ההוא 
יכול להיות למעלה מחזה, ששם משמש יסוד דבינה עליונה, שאין 
בחינת מסך וצמצום דחיבור ה"ת בה"ר יכולה להגיעה לשם, כנ"ל. ע"כ 
רק מחזה ולמטה,
%break
ששם מתחילים האחורים החדשים דז"א, שהם כבר בחינת זו"ן דבינה, 
המקבלים לתוכם בחינת מסך וצמצום, שם "יש יכולת באורות ההם 
לנקוב אותם ולעבור לחוץ" דהיינו להנוקבא, כדי שתקבל מהם בחינת 
קטנות בלבד.
%break
%letter סו
סו) אינם בוקעים כל מחיצות דגופא דז"א וכו' שאם כן ברגע א' היתה 
נבנית וכו': כלומר, שהאורות ההם אינם באים להנקבה כמות שהם 
בגופא דז"א עצמו. שהם שם בחינת גדלות, כי זה היה נבחן שבקעו 
וביטלו את המחיצות דז"א,
%break
וגוף הנוקבא וגוף הז"א היו נעשים לגוף אחד בלי שום מחיצות שיבדילו 
ביניהם. אלא שהם באים לה דרך נקב מצומצם, כלומר, ע"י מסך 
דבחי"א, כמו שהיה בזמן הקטנות דז"א, שהיה לו אז בחינת נקב 
בחזה, בסוד הפה של ראשו. כנ"ל בדיבור הסמוך.
%break
%page 778
%letter סז
סז) בוצינא דקרדנותא שהיא חלק האורות של המלכות ועושה נקב 
ובוקעת ויוצא לחוץ דרך נקב ההוא: פירוש, כי מתוך עלית נה"י לחג"ת 
דז"א בעת העיבור, שעלתה בחינת הה"ת שהיתה דבוקה בעטרה 
דז"א, ונכללה תוך ת"ת דז"א כנ"ל.
%break
הנה התכללות הזו תוך הת"ת, מכונה בשם בוצינא דקרדינותא, כלומר 
בחינת החושך של כח הצמצום שבה"ת הגורם סיום לכל הארה, וסיום 
האור הוא חושך. ונודע שיש שם אמנם זווג דהכאה עם אור העליון 
המעלה אור חוזר ומלביש לאור העליון.
%break
שזה מכונה בזוהר, שהבוצינא דקרדינותא בוטש, וע"י הבטישא שלו 
הוא מעלה אור. כנ"ל. וע"כ ע"ש האו"ח שהוא מעלה מכונה בוצינא, 
שפירושו נר.
%break
וע"ש הסיום שכח הצמצום עושה על האורות מכונה קרדינותא, 
שפירושו חושך, או קשיות שיש בו מלהעביר האור ישר דרך בו ולמטה. 
וכבר נתבאר ענין הזווג דהכאה היטב בהחלקים הראשונים.
%break
והנה מקום הבוצינא דקרדינותא שעלה בת"ת. אינו בכל הת"ת אלא רק 
מחזה ולמטה, דהיינו במקום סיום של יסוד דאמא המתלבש תוך ז"א. 
כנ"ל,
%break
שאין כח הצמצום יכול לעלות למעלה במקום שיש המסך דיסוד אמא, 
ששליטתו שם לדחות חכמה, מכח כי חפץ חסד הוא, ואין דבר המסך 
וצמצום יכולים לחול כלום במקום שליטתו.
%break
וזה אמרו "מקום החזה, ושם העטרא דגבורה המכונה בוצינא 
דקרדינותא שהוא חלק האורות של המלכות" דהיינו כמבואר, שבחינת 
העטרה שהיא המלכות שעלתה שם במקום החזה, הוא הבוצינא 
דקרדינותא.
%break
וזה אמרו "ועושה נקב ובוקעת ויוצא לחוץ דרך הנקב ההוא לאחורי 
החזה" דהיינו כמבואר, שנעשה שם מקום הזווג ע"ד שהיה בבחי"א של 
ז"א, שמקום הזווג מכונה נקב, על שם שמקבל מעליון ומשפיע דרך שם 
לתחתון והאור המושפע דרכו,
%break
נעשה מצומצם במדת הנקב, דהיינו בכח העביות שבו, שהוא המודד 
ונותן קצבה למדת השפע המושפעת על ידו.
%break
כנודע. ועל שם זה הוא מכונה נקב. או פה. דהיינו להבדיל בין השפעת 
הג"ר אל השפעת הו"ק, כי בהשפעה של ג"ר הוא מכונה פה, 
ובהשפעה של ז"ת הוא מכונה נקב.
%break
%letter סח
סח) אש נכפפת שהזיקה והם בחינת אלו האורות של הנקבה שהם אש 
גבורה והיא אש נכפפת: כי החסדים נקראים מאורי אור, שהם בחינת 
ה' אורות מיום א' דמעשה בראשית. והגבורות נקראות מאורי האש. 
להיותן אש לוהט ממטה למעלה, שה"ס או"ח.
%page 779
ולפי שבאות ונמשכות מהאחורים החדשים של ז"א שהם אח"פ דבינה. 
ע"כ הן מקבלות שם מיתוק גדול, והגבורות שלה נבחנות לנכפפות. 
ועוד יתבאר זה במקומו.
%break
%letter סט
סט) טרם שתזדווג עם בעלה, בחינת כלי הרחם וכו': כלומר בטרם 
שתזדווג עם בעלה פב"פ בזווג דהולדה. אבל הביאה קדמאה, שהוא 
רק כדי לעשות בה כלי, שה"ס העלאת אח"פ שלה, שהם בחינות יסוד 
ורחם שלה, אין זה נבחן לזווג פב"פ.
%break
אמנם ודאי שגם בחינת הכלים דיסוד ורחם נותן לה ע"י זווג, דהיינו היא 
הביאה קדמאה. כמ"ש הרב לעיל דף תשמ"ד אות י"ג. ע"ש. אלא שאין 
זה מכונה זווג ממש, מחמת שאינו מועיל להולדה.
%break
מתוקן וראוי לקבל טפת ההזרעה ולציירה בתוכה שיעשה ממנו צורת 
הולד: היינו שתהא ראוי לקבל טפת הזרעה של ז"א, שה"ס מיין דוכרין. 
כי הולד מצטייר ונעשה מב' טפות: מטפת מ"ד של הזכר, ומטפת מ"ן 
של הנקבה. כמ"ש להלן.
%break
וגם שיהיו מוכנים בה מיין נקבות: ודע, כי הולד נבנה ע"י כ"ב האותיות 
של האלפא ביתא, גם ה' אותיות מנצפ"ך הכפולות הבאות בסוף 
המלה. ויש בהן לובן ואודם. שכ"ב אותיות הפשוטות, הן הלובן שבולד, 
דהיינו עצם החומר שבעשר הספירות. והן באות מהזכר,
%break
בסוד מיין דוכרין. וה' האותיות מנצפ"ך הכפולות, הן בחינת האודם 
שבהולד, והן כחות הדין שנתערבו בכל ספירה וספירה מעשר ספירות, 
והן כחות הסיום שישנם בכל ספירה וספירה, והם באים מן הנקבה, 
בסוד מיין נוקבין.
%break
%page 780
%letter עב
עב) המלכות שבנקבה איננה בחינה גמורה כשאר הט"ס שבה וכו' רק 
הארה מועטת בכל שהוא: כי מלכות נגלית רק בפרצופי א"ק שקדמו 
לצמצום ב', כמ"ש הרב לעיל (דף תשמ"ט אות כ"ד עש"ה באו"פ) 
שמלכות גנוזה ברדל"א ואינה מתגלית רק לעתיד,
%break
בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. ולכן אפילו המלכות 
האמיתית דאצילות, לא נגלה אלא מבחינת השיתוף דמדת הרחמים 
עמה, שזה נעשה תכף בעת העיבור דז"א, בסוד התכללות נה"י 
בחג"ת, שה"ת שהיתה דבוקה ביסוד דז"א,
%break
נכללה בת"ת דז"א, שהוא בינה דחסדים, ובחינת ה"ר, שע"י התכללות 
הזו בה"ר, נמצאת נכללת בכל הע"ס של ז"א, וכן הע"ס דז"א נכללו בה. 
כמ"ש לעיל (דף תשנ"ד ד"ה וזה. תשע"ב ד"ה י' נקודות) וע"כ ט' 
הספירות ראשונות שיש לה מהתכללות הנ"ל,
%break
הן גלויות בה כל צרכן, אמנם נקודתה עצמה, לא נתגלה בה רק 
בהארה מועטת כל שהוא, דהיינו רק מבחינת השורש שבה לבד. וזכור 
זה.
%break
אחר שכל עצמה היא מלכות אין צורך להיות בה בחינת מלכות: כלומר, 
אע"פ שאין בחינתה מגולה בה, אין לה שום הפסד בזה, כי כל עצמה 
היא בחינת מלכות, דהיינו מבחינת מה שנכללה בהט"ס דז"א, 
שנתכללה ונשתתפה בצורת כל ספירה וספירה שלו,
%break
ובהשתתפות זו אינה מפסיד משהו מצורתה עצמה, אע"פ שאינה 
גלויה, אלא אדרבא הן ממתיקות אותה, באופן שתהיה ראויה לגלות כל 
אלו המילוים הנכללים בה.
%break
וזה אמרו "אחר שכל עצמה היא מלכות, אין צורך להיות בה בחינת 
מלכות" אלא אע"פ שהבחינת מלכות שבה אינה מגולה אין זה ממעט 
דמותה כלל.
%page 781
כמבואר. וע"כ לא היתה צריכה כלל לאותה ההארה המועטת המכונה 
עטרת יסוד שבה. אמנם היא באה משום צורך גדול אחר, כמ"ש והולך.
%break
%letter עג
עג) רגליה יורדות מות, ואינם נאחזות אלא בסיומא ובתחתיה: כבר 
ידעת, שכל ענין המלכות היא רק בחינת הנקודה האמצעית, שעליה 
היה צמצום א"ס ב"ה, שאח"ז נתקנה בבחינת מסך, ובכח האו"ח 
שהמסך שלה מעלה בזווג דהכאה,
%break
היא ממשיכה ומסיימת כל הפרצופים שבהעולמות, כי ההארה נמדדת 
במדת האו"ח שהיא מעלית ממנה ולמעלה, ומתלבש רק בהכלים דט"ס 
ראשונות הקודמות להצמצום שבבחינתה, וכן אחר צמצום ב' 
שנתחברה במדת הרחמים שהיא בינה,
%break
מתלבשים האורות בגו"ע וג"ר דבינה, הקודמים לצמצום שבבחינתה 
שהיא עתה בהז"ת דבינה. וכשמגיעה הארה אל בחינתה עצמה, הנה 
המסך שבה מעכב עליה להתפשט דרך בו, ומפסיקתו, ומסיימת אותה. 
ונקודת הסיום דצמצום א' היתה בעולם הזה,
%break
בסוד הר הזיתים. ונקודת הסיום דצמצום ב' נעשה בעולם הבריאה, 
דהיינו בסיום המלכות דאצילות, אשר המסך שבה, הוא סיום כל 
פרצופי אצילות, דוגמת הסיום דצמצום א' שהיה בעולם הזה. שמשם 
ולמטה אין אור העליון יכול עוד להתפשט.
%break
וכבר ידעת, שהז' מלכין קדמאין, בקעו המסך דצמצום ב' ונתפשטו עד 
לנקודה דעוה"ז. שז"ס מיתתם. כי כח צמצום הב' שבהפרסא שמתחת 
האצילות, עוד לא נקבע בכח גדול, וע"כ גם בחינת בינה דנה"י דא"ק 
שקבלה לצמצום ב' הזה, עור לא נפסק הארתה משם לגמרי,
%break
והיה שם כמו ב' שליטות בהפרסא ההיא, ולפיכך אחר שהז' מלכין 
קבלו האור דע"ב ס"ג דבקע לפרסא, שפירושו, שהוריד הכח הצמצום 
ממקום בינה,
%break
ע"כ גם הם עברו הגבול דסיום האצילות שנעשה במקום בינה דנה"י 
דא"ק, ונתפשטו עד לעוה"ז, כמו הרגלים דפרצופי א"ק שמטרם 
הצמצום הב'.
%page 782
אמנם שליטת ה"ת שהיתה בפרסא, נתעוררה תיכף עם התפשטותם 
מתחתיה. ואור העליון חזר לאחוריו, ויצא מהכלים שלהם, וע"כ מתו, כי 
אור החיים שהוא אור החכמה נסתלק מהם.
%break
אמנם נשאר בהם בחינות רשימות דקות מהאורותיהן הקודמות 
הנקראות ניצוצין, שמספרם ש"כ, דהיינו ל"ב ניצוצין מכל מלך, כנודע.
%break
וז"ס ורגליה יורדות מות. כי כל אלו הניצוצין והכלים דז' מלכין קדמאין 
שבבי"ע, הם מבחינת הרגלים של המלכות הכוללת דנקודים, שהיא 
בחינת כח הצמצום שלה, שנקבע במקום בינה דנה"י דא"ק, שמצדה 
מתו ז"מ קדמאין, כנ"ל.
%break
שמכח זה יש לה קשר עמהם לחזור ולהחיותם, דהיינו להעלותם 
לאצילות. וז"ס נהירו דקיק שלה שהיא מאירה בהכרח לבי"ע במקום 
המיתה של המלכים, כדי שלא יתבטלו לגמרי, אלא לקיים אותם במדה 
כזו עכ"פ, שיהיו ראוים לתחית המתים.
%break
ומתוך שהמלכים האלה מלובשים בקליפות, נמצא שגם רגליה, 
המאירות נהירו דקיק אל המלכים, יורדות גם הן לקיים הקליפות, 
המלבישות ברשותן את כל המלכים ההם.
%break
ומכח היניקה ההכרחית הזאת שיש לקליפות מהרגלים של המלכות, 
כנ"ל, נמצאות הקליפות מתאחזות גם במלכות דאצילות, כלומר בכח 
הסיום שלה אשר מלובש בהפרסא שמבין אצילות לבריאה, כי יניקה 
ברוחניות פירושה דביקות, שכפי שיעור מקום הדבקות,
%break
כן הוא שיעור היניקה, והבן. וגם השפע עצמה שהן יונקות, מרבה בכל 
פעם הדבקות ההיא, והבן. וע"כ צריכה המלכות לשמירה באותו מקום 
בסיומא, כדי לצמצם השפע שהקליפות יונקות משם.
%break
וז"ס החותמות שביסוד ומלכות דנוקבא. שהמה השומרים את משמרת 
הקדושה, לנעול הדלת דסיומא דאצילות, ממגע הקליפות, שלא יבואו 
לינק מבחינת השפע דאצילות.
%break
ובאמור תבין שמקרה זה דיציאת חוץ לתחום שהיה בזמן המלכין 
קדמאין דמיתו, עדיין לא נתרפא לגמרי, אלא שהולך ומתעורר פעם 
בפעם, כי זה היה ג"כ חטאו דאה"ר.
%page 783
כנ"ל. והוא סבת החורבן בהמ"ק, וזה כל הפחד מיניקת הקליפות. וה"ס 
הנוגה דאפתי לחוה. וה"ס מיעוט הירח, כי בעת הגדלות של הירח 
דהיינו באמצע החודש, שפירושה, שהיא מתמלא בבחינת השפע 
דגדלות דז"א, הנמשכת ע"י אור הזווג דע"ב ס"ג,
%break
המוריד ה"ת מנקבי עינים, אשר אור הזה אינו מבטל עתה הסיום של 
הפרסא דאצילות כבזמן המלכים, אלא רק שמעלה את אח"פ המונחים 
מתחת הפרסאות דצמצום ב', ומביאם למעלה מפרסא. שבזה אין שום 
יציאה מחוץ לתחום דצמצום ב',
%break
ואח"פ שנפלו מקבלים בזה כל תיקונם וחוזרים למדרגתם כבתחלה. 
ואז ה"ס מילוי הלבנה, כי נתמלאה בגדלות המילוי שלה. אמנם כיון 
שאור הזה דמילוי הלבנה, היא מכח הורדת ה"ת דצמצום ב', הנה אז 
מתעוררת קליפת נוגה גם היא לינק ולעלות למקום האצילות,
%break
כלומר, כי מרגישה הביטול דצמצום ב' שה"ס הפרסא דסיומא מתחת 
האצילות, וכסבורה שכבר אור של אצילות מוכן להתפשט לבי"ע 
כמטרם הצמצום ב'. ואז מוכרחת הלבנה שה"ס הנוקבא דאצילות 
לחזור ולהתמעט כלומר, שדוחית האור ההיא דגדלות,
%break
שטבעו להחליש כח הפרסא, והיא כדי שלא ליתן פתחון פה לקליפת 
נוגה לעלות לאצילות, כנ"ל, ולפי שיעור ההתעוררת שבקלי' נוגה 
להתקרב אליה כן שיעור התמעטות של הלבנה, עד שמתמעטת לגמרי 
מכל אורותיה, שה"ס שחוזרת לנקודתה,
%break
לבחינת השורש שלה שאז נעשה חושך לגמרי שזהו בסוף החודש. 
ואח"כ אחר שנתרחקה ממנה הקליפה ומתיאשת עוד לינק מהמלכות, 
מחמת החשכה,
%break
הנה אז אפשר לה לחזור לזווג עם השמש, שה"ס ז"א, ומתמלא ממנו, 
מן הקטנות שלה עד הגדלות, ואז חוזרת הקליפה ומתעוררת גם היא 
לינק מטעם הנ"ל, שאור הגדלות מטבעו להחליש את הפרסא. וכן חוזר 
חלילה.
%break
והנה נתבאר בהרחבה, סוד הכתוב ורגליה יורדות מות. וסוד הקליפת 
נוגה דאפתי לחוה. גם איך כל אחיזת הקליפות אינה, רק באותו מקום 
ביסוד ומלכות שבה, שפירושו כח הסיום של המסך וצמצום ב'. ושים 
מעיינך בזה ותזכרהו. כי אי אפשר להרחיב הדברים תמיד.
%break
%letter עח
עח) היסוד שבה לא נעשה כשאר הספירות שבה שנעשו מכח הארת 
הז"א בה אלא שנעשו מכח הכאת הגבורות: פירוש, כי נתבאר, שכל 
בנין הנוקבא, הוא רק מבחינת האחורים החדשים שהשיג ז"א מאו"א, 
ע"י הורדת ה"ת מעינים לאזן,
%break
שאז הרויח ז"א את אח"פ דכלי דבינה, שהחזיר וחיבר למדרגתו, וגם 
בחינת המסך דבחי"ב, והשיג את הגדלות דקומת נשמה, שנשמה שלו 
נתלבשה בכלי דכתר, ורוח בכלי דחכמה, ונפש בהכלי חדש דבחינת 
הבינה.
%page 784
אשר אז הכלי דנפש שלו הקודם שהיה בכלי דחכמה, שהם נה"י 
הקודמים, הנה עתה נעשה לכלי דרוח, שהוא חג"ת, והכלי דרוח 
הקודם שהוא הכלי דכתר, נעשה עתה לכלי דנשמה, שהוא חב"ד. 
והכלי דנפש של עתה, הוא הכלי החדש דבינה,
%break
שהוא נה"י החדשים. ונתבאר לעיל, אשר עי"ז שנה"י הקודמים עלו 
לחג"ת, נתעלה גם גו"ע דנוקבא והלבישו את נה"י החדשים. כי נקודת 
הנוקבא, דבוקה במקום היסוד הקודם,
%break
וכיון שהיסוד הקודם נעשה לשליש עליון של ת"ת דז"א, המסתיים 
בחזה שלו, הרי הנוקבא הדבוקה ביסוד מתחתיו, נמצאת עתה עמו 
מחזה ולמטה. כנ"ל (דף תשע"ו ד"ה ועם זה) ונמצאת עתה שמלבשת 
ב"ש ת"ת דז"א, וכל נה"י של ז"א. ע"ש.
%break
אמנם הלבשה זו שהנוקבא מלבשת את תנה"י דז"א, אין פירושה, 
שהיא מקבלת כל אותה ההארה שיש בתנה"י דז"א. אלא רק שמקבלת 
בחינת אחורים מהארה דתנה"י שלו, שהרי עתה התחיל בנינה של 
הנוקבא, ואי אפשר לה להשיג עתה מז"א,
%break
יותר מבחינת הקטנות שלה. כמ"ש הרב לעיל (דף תשע"ז אות ס"ו. 
ובאו"פ ד"ה אינם) אשר אלו האורות היוצאים אליה מז"א אינם בוקעים 
כל מחיצות גופא דז"א מחזה ולמטה, אלא שהנוקבא מקבלת אותם 
דרך נקב מאחורי החזה. שפירוש הדברים הוא,
%break
שאין הנוקבא מקבלת בחינות האורות דפנים שבתנה"י דז"א, הבאים 
מבחינת הגדלות, שהרי, היא חסרה עדיין בחינת נה"י שלה, כי הה"ת 
שירדה מעינים דז"א,
%break
אינו מועיל כלום להורדת ה"ת מעינים דנוקבא, וע"כ היא מוכרחת לקבל 
רק בחינת הקטנות שלו, באופן שיסוד דז"א, הוא בחינת ת"ת דנוקבא. 
כי הנוקבא עצמה חסרה נה"י דגדלות עוד.
%break
וזה אמרו "שיעור אורך היסוד דז"א הוא כנגד קו האמצעי דנוקבא, 
מאחוריו, עד סיום הת"ת שבה, ונמצא כי שאר הספירות כולן הן 
מכוונות כנגד נה"י דז"א ויש להן על מה שיסמוכו,
%break
אמנם יסוד ומלכות שבה אין להם מקום על מה שיסמוכו" פירוש כי 
יסוד דקטנות הוא תמיד בחינת הת"ת דגדלות, משום שבשעה שמעלה 
אח"פ שלו, וקונה נה"י חדשים, עולה היסוד דקטנות ונעשה ת"ת בו, 
כנ"ל, בתחלת הדיבור.
%break
ולכן עתה שאין הנוקבא יכולה לקבל כלום מבחינת הגדלות דז"א, אלא 
מבחינת הקטנות לבד, כי הה"ת עוד לא ירדה מעינים שלה, שהמסך 
דעינים אין לו אלא רוח נפש, שהם חג"ת, נה"י, וכיון שז"א כבר הוא 
בבחינת הגדלות,
%break
הרי אורך היסוד שלו מכוון כנגד הת"ת דנוקבא. כי הנוקבא אינה 
מקבלת מיסוד דגדלות של ז"א אלא מיסוד דקטנות שלו, שעלה עתה 
ונעשה לת"ת דז"א,
%break
וע"כ אינו מאיר אל הנוקבא אלא ג"כ לבחינת ת"ת שלה, ולא לבחינת 
יסוד שלה. וע"כ יסוד ומלכות שבה אין להם על מה שיסמוכו, כי אין 
להם הבחינה שכנגדם בז"א, כנ"ל.
%break
ואין להקשות לפי"ז נמצאים גם נו"ה דנוקבא שאין להם הבחינה 
שכנגדה בז"א, כי נו"ה דקטנות הם עתה בז"א בחינת חו"ג: אמנם יש 
שינוי בין ב' הקוים לקו האמצעי,
%break
כי בב' הקוים לא עלו רק ב"ש עליונים דחו"ג, ונעשו לחו"ב. וכן נתחבר 
שליש עליון דנצח, עם שליש תחתון דחסד, ונעשה לכלי דחסד, ועד"ז, 
שליש עליון דהוד, נתחבר עם שליש תחתון דגבורה, ונעשו לכלי 
דגבורה.
%page 785
שלפי"ז נשארו עוד ב"ש תחתונים דנו"ה דקטנות במקומם, גם בעת 
הגדלות. מה שאין כן בקו האמצעי, שכל הת"ת עלה ונעשה לבחינת 
הדעת בגדלות, וכן כל היסוד עלה ונעשה לבחינת הת"ת.
%break
כנ"ל (עי' בע"ח שער כ"ט פ"ד) א"כ לא נשאר כלום מיסוד דקטנות דז"א 
במקומו למטה, אלא הוא כולו בת"ת, וע"כ אין ליסוד ומלכות דנוקבא 
דז"א על מה שיסמוכו. כי מיסוד דגדלות שהוא במקומו לא תוכל לקבל, 
והיסוד דקטנות נמצא עתה בבחינת ת"ת. כמבואר.
%break
הכאת הגבורות ברדתם מן הת"ת עד היסוד דרך ירידה, והאירו שם 
ונחתם ואתגלף הארתם ומכח הארתם נעשה היסוד: כמ"ש לעיל (דף 
תשע"ח אות ס"ח) שאותם חו"ג המגולים אשר יורדים בז"א, מפתח 
יסוד דאמא עד היסוד שלו, ועולים בחזרה מיסוד שלו ולמעלה,
%break
ומגדילים כל ספירותיו של הז"א, הנה חו"ג אלו יוצאים ג"כ דרך אחורי 
החזה דז"א, מבחינת נקב, שהבוצד"ק עושה שם, ויורדים דרך שם 
להנוקבא העומדת מאחוריו, ונכפפים ויורדים בתוכה עד סיום גופא 
שלה. בסוד אש נכפפת.
%break
ופירוש הדברים הוא כי אלו הגבורות שהן בז"א בבחינת הגדלות בסוד 
גבורות זכרים, כי כבר השיגו את הג"ר שלהן, ע"י הארת הזווג דאו"א, 
שהורידה ה"ת מעינים שלהן, כלומר הגבורות דבחי"א, אשר שמשו 
לז"א בעת קטנותו, שהיו אז בו גבורות נקבות,
%break
שהיו הנושאות למסך וצמצום, הנה עתה בעת גדלותו ירדה הה"ת 
מבחי"א שהיא העינים וירדו לבחי"ב שהיא האזן, ונמצאו אותן הגבורות 
ששמשו בבחי"א, שנתהפכו עתה לגבורות זכרים,
%break
שיש להן הארת חכמה ואינן עתה בחינות נושא למסך וצמצום כמקודם. 
שז"ס שנה"י דעינים נעשו לחג"ת, ונעשו לו עתה נה"י דאזן למקום 
המסך וצמצום, הנקראים נה"י חדשים כנ"ל.
%break
אמנם אותן הגבורות הזכרים שבז"א, אינן מאירות ובאות כלל אל 
הנוקבא, להיותה עדיין בבחינת הקטנות שבה, והה"ת עוד לא ירדה 
מעינים שלה, כנ"ל. אלא ז"א משפיע אליה דרך הנקב דאחורי החזה, 
שפירושו מבחינת הפה דקטנות שלו,
%break
שהיה במקום החזה, כנ"ל, שנשאר בו שורש הפה דקטנות גם עתה 
בעת הגדלות, אלא כיון שמבחינת הגדלות כבר נהפכו אלו הגבורות 
נקבות שבפי החזה שלו לבחינת זכרים, שאז נבחן, שחזר ונסתם בו 
הנקב, כי עתה אין בו כח נוקבות עוד בהחזה, הנה משום זה,
%break
נבחן עתה שורש הנקב דקטנות שנשאר בו, לבחינת נקב דאחור. 
באופן, שהנקב דפנים שהוא פה דראשו, מעת הקטנות נסתם, כי 
גבורות אלו כבר נעשו בו לזכרים.
%break
ושורש הקדום דקטנות שנשאר בו מטעם שאין העדר ברוחניות, נבחן 
בו עתה, לבחינת נקב דאחור שנשאר בו לצורך הנוקבא והבן היטב.
%break
ולפיכך בעת שהגבורות של ז"א נתהפכו מבחינת פי החזה דפנים 
לבחינת נקב דאחור, לרדת אל הנוקבא עד סיום גופה, שהן אבדו בזה 
בחינות הזכרות שבהן, דהיינו הארת חכמה, ונעשו לגבורות נקבות, 
כנ"ל, נבחן שהן הכו שם בסיום גופה,
%break
וחיקקו שם בחינת היסוד שבה, כלומר שגילו שם בחינת הצמצום 
והמסך מבחינת נקבי העינים, שסיימו שם לכל הארת הנוקבא. וכחות 
הסיום האלו, מכונים אש נכפפת, כי הגבורות הן בסוד אש לוהט, אשר 
בהיותן בז"א, היו מגדילות הספירות שלו ממטה למעלה,
%break
וגרמו לגילוי הארת חכמה בה"ח, כמ"ש במקומו, ועתה כשיצאו דרך 
הנקב דאחור להנוקבא מבחינת ממעלה למטה, הכו והטביעו שם 
בסיומא דילה, כל כח הדין שבהן. ובצורתן נחתם הכלי דסיום הנוקבא, 
שנקרא יסוד.
%page 786
וז"ס אש נכפפת שהזיקה, כי בז"א היו הן עיקר המגדילות אל האורות 
שלו, וכל שבחן היה מחמת שלהטו ממטה למעלה. ואחר שהאש ההוא 
דהיינו הגבורות, נכפפו ממעלה למטה ובאו בהנוקבא,
%break
נהפכו לגבורות נקבות, ועשו גרעון שם, מבחינת כחות הסיום אשר 
בהן, שזה נבחן להזק גדול בערך מה שאותו האש שימש אצל ז"א 
כמבואר.
%break
וזה אמרו "ואמנם עיקר עשית היסוד שבה לא נעשה מכח הארת ז"א 
אלא נעשו מבחינת הכאת הגבורות, ברדתם מן הת"ת עד היסוד דרך 
ירידה והאירו שם, ונחתם ואתגליף הארתם, וע"כ נקרא היסוד שלה 
חותם הנחתם, כי הוא חותם מהגבורות שהאירו שם בהכאתם,
%break
בירידתם" דהיינו כנ"ל, כי הנוקבא מקבלת רק מבחינת האחורים דז"א, 
דהיינו משורש הקדום שהיה לו בעת קטנות, ואינה יכולה לקבל עתה 
מהפנים שלו שהם הגדלות, וע"כ אנו מבחינים שהז"א והנוקבא עומדים 
עתה אחור באחור,
%break
ואין אנו מתחשבים כלום במה שז"א לעצמו יש לו אורות דפנים וגדלות, 
משום שאינו משפיע אליה, רק מבחינת האחור והקטנות שלו אמנם 
להיפך, כי מגיע עוד להנוקבא בחינת חסרון מהמצב דגדלות שיש לו 
לז"א עצמו, והוא,
%break
כי היסוד דקטנות שממנו צריך הנוקבא לקבל לבחינת יסוד שלה, כבר 
איננו עתה בחינת יסוד, כי עלה ונעשה ת"ת, כנ"ל. וז"ש הרב שהיסוד 
שבה לא נעשה מכח הארת ז"א, משום שאין עתה להיסוד שלה, בחינה 
שכנגדה בהז"א שיוכל לקבל הארתו משם.
%break
כנ"ל. וז"ש "אלא נעשה מבחינת הכאת הגבורות ברדתם מהת"ת עד 
היסוד, דרך ירידה ונחתם ואתגליף הארתם שם" כי בחינת הארת 
היסוד שלה, אשר הבחינה שכנגדה, נמצא עתה בת"ת דז"א, 
שהגבורות שבו נתהפכו לזכרים, כנ"ל,
%break
הנה בעברן דרך נקב דאחור מהת"ת אל היסוד שבה, דהיינו לסיום 
גופא, הנה נתגלה בהן כחות הדין שבהן, שהן כחות הנקביות 
המעכבות התפשטות של האור העליון, כנ"ל באורך, וע"כ עשו שם 
בחינת גליפא וחקיקה מכח צורת הנקב דאחור הזה דז"א,
%break
שעברו דרך שם. ונמצא שיסוד דנוקבא אינה נעשה מבחינת הארה 
כשאר הספירות, אלא להיפך מבחינת הכאה וחקיקה, בסוד אש נכפפת 
שהזיקה, כנ"ל באורך.
%break
וזה אמרו "גם המלכות שבה נקראת חותם כי הארה שבה אינה אלא 
מהארת חותם היסוד וכו'" פירוש כי המלכות שבה אין לה ג"כ בחינה 
שכנגדה בז"א לקבל הארה ממנה,
%break
וע"כ היא נחתמת מהחותם הפנימי שהיא היסוד שלה, בסוד חותם 
בתוך חותם, שמזה נמשך המתקה להמלכות, כי המלכות היא בחינת 
ה"ת בעצם, כנ"ל.
%page 787
אלא שהיא הארה מועטת, מכח הגניזה דה"ת ברדל"א, ועכ"ז, כח הדין 
שבה חזק הוא, להיותו מבחינת ה"ת עצמה, ועתה אחר שנחתמה 
בהחותם דגבורות שביסוד שלה, אשר גבורות אלו באו מסוד חזה 
שבת"ת, שהיא בחינת עלית ה"ת בבחינת הבינה דחסדים,
%break
בסוד השיתוף דמדת הרחמים בדין, כנ"ל. ע"כ מקבלת המלכות של 
הנוקבא מיתוק דמדת הרחמים, ונמצאת מרויחה מהחותם שקבלה 
מיסוד שלה. וז"ס חותם בתוך חותם, כי חותם הפנימי עיקרו מבינה, כי 
כבר קבלה מיתוק גדול מעת עלית נה"י לחג"ת,
%break
ומה שנשאר בה"ת לאחר המיתוק הנ"ל, ה"ס עטרת היסוד שלה, וע"כ 
אע"פ שנחתמה שוב בגבורות דיסוד, שהן בבחינת השיתוף דמדת 
הרחמים, מ"מ כח ה"ת הגנוז בה נותן בה תוקף גדול לאין שיעור,
%break
יותר מביסוד הנוקבא, וע"כ צריכים לב' חותמות, כי כח הסיום 
שבהעטרה, שהוא חותם ב' החיצון, יש בו כח השמירה העיקרי 
המספיק לשמור על הקדושה מאחיזת הקליפות.
%break
%letter פב
פב) דלת א' וציר א' וממנו יובן הב': בכדי להסביר אלו הציר ודלת 
הראשונים שמקבלת מז"א, והשניים שמקבלת מאמא בעת הנסירה, 
שמהם נעשה מ' סתומה לשמור הולד, ולצייר אותו.
%break
צריכים להקדים ביאור הקפי בענין סדר הגדלות של כל פרצוף מעת 
עיבורו עד גמר גדלותו. וכבר נתבאר היטב הכלל הזה שאין עלית מ"ן 
מובנת אלא בג' פרצופים.
%break
משום דהמ"ן דכל תחתון מחויבים לעלות ב' פעמים: א' בזמן שהעליון 
שלהם עולה בעצמו למ"ן בסוד עיבור ב' לעלי עליון, לקבל מוחין 
דגדלות. אשר אח"פ דעליון מעלים עמהם הגו"ע דתחתון עם עלותם 
לעלי עליון. אשר אז גו"ע דתחתון מונחים שמה בלי ציור.
%break
אלא אחר כך שהעליון יורד עם המוחין דגדלות שלו למקומו, אז מזדווג 
ומתקן את גו"ע דתחתון ומצייר אותם, מתחילה בעיבור א' לנפש, 
ואח"כ ביניקה לבחינת רוח, וכשיש להתחתון רוח ונפש,
%break
אז נגמר באופן שיוכל לעלות מעצמו למ"ן להעליון שלו, להשיג המוחין 
דגדלות שלו. ואז שוב מעלה גם הוא את המ"ן של התחתון שלו עמו 
מתחילה בלי ציור, ובירידתו למקומו מצייר אותם בעיבור ויניקה כנ"ל.
%break
%page 788
ונתחיל לבאר מעלית מ"ן של ז"א לאו"א בסוד עיבור ב' למוחין. והנה 
נמצא לפי הנ"ל, שכבר יש לו בחי"א דמסך, שאז יש לו האורות דנפש 
רוח בהכלים דכתר וחכמה. והוא ראוי ע"כ לעלית מ"ן להעליון שלו 
לקבל מוחין דגדלות. וצריך שתדע,
%break
שאין התחתון עולה למ"ן, אפילו כשיש לו רוח נפש, אלא א"כ שמקבל 
הארה לזה מהעליון מתחלה. והארה זו מכונה לפעמים מוחין דו"ק, או 
בחינת נשמה חיה יחידה דיניקה, אשר הארת הגדלות הזו נבחנת רק 
לגדלות דו"ק, כלומר, הגדלות של הכלים עצמם,
%break
דהיינו שמעלה אח"פ דכלים למדרגתם כבתחלה, ואז הגדלות דכלים 
גורם לו לעלות למ"ן לקבל האורות השייכים להם. וב' אלו, מכונים 
ביאה קדמאה, המתקנת בחינת כלי המעלה מ"ן דתחתון, אלא הגדלות 
דו"ק, עושים בו בחינת הכלי לבד,
%break
דהיינו שמעלים לו רק אח"פ דכלים, שהם בחינת הכלי המעלה מ"ן, 
להיות גו"ע דתחתון דבוקים בכלים ההם כנ"ל, ובעליה בסוד עיבור ב' 
למ"ן להעליון, הוא משיג בחינת הרוחא אשר בתוך הכלי הזה המעלה 
מ"ן שהעלה לשם.
%break
שה"ס הרוחא דשבק בה בעלה בביאה קדמאה, כמ"ש להלן. אמנם 
המ"ן של התחתון הדבוקים שמה באח"פ דעליון שעלה למ"ן בעיבור ב' 
ההוא, אין להם עוד שום ציור. כנ"ל. וכבר ידעת שהתחתון של ז"א היא 
הנוקבא.
%break
אלא אחר שבא ז"א למקומו עם המוחין דגדלות שלו. הנה אז מתחיל 
לצייר את המ"ן דנוקבא, דהיינו בחינות גו"ע שלה. מתחילה בבחינת 
עיבור, שהיא הנפש שלה, ואח"כ בבחינת לידה, 
%break
ואח"כ בבחינת יניקה וקטנות, עד שתהיה ראויה לעלות למ"ן מכח 
עצמה. דהיינו שתהיה לה רוח נפש. ואז גם היא מקבלת מקודם בחינת 
הגדלות של הכלים, שהם המוחין דו"ק, ואח"כ עולה למ"ן מעצמה. כנ"ל 
אצל ז"א.
%break
ובזה תבין מה שמחלק הרב לעיל (דף תשפ"ה אות ע"ח) בין היסוד 
ומלכות דנוקבא, ובין יתר הספירות שבה, ששאר הספירות קבלו 
הארתם מן הבחינה שכנגדם בז"א אבל יסוד ומלכות אין להם בחינה 
שכנגדם בז"א, והמה נעשים רק מהכאת הה"ג דז"א.
%break
ע"ש ובאו"פ. ותדע שז"ס העיבור ולידה דנוקבא. כי בזמן העיבור היא 
מקבלת הארותיו של ז"א לכל הספירות שבה. לבד מיסוד ומלכות דז"א 
אין היא יכולה לקבל, משום שיסוד עלה כבר בז"א, ונעשה לבחינת כלי 
דת"ת, שה"ס רוח.
%break
וכיון שהמלכות היא עוד בבחינת עיבור שהיא נפש, אינה יכולה לקבל 
מרוח כלום. וע"כ נשארים יסוד ומלכות דנוקבא בלי שום הארה מעת 
העיבור. עי' היטב לעיל דף תשפ"ו ד"ה וזה אמרו.
%break
%page 789
וכשמגיע עת לידת הנוקבא, הנה אז היא משגת בחינת נפש דרוח, כי 
כן סדר לידת כל פרצוף. כי הנפש דרוח שהעיבור משיג, הוא הגורם אל 
יציאתו ממעי אמו, והיא הסבה ליציאתו לאויר העולם. והענין הוא, כי 
גם בעיבור מקבל הולד השלמה גמורה,
%break
דהיינו למוחין דג"ר שלו, כי בלי הג"ר אין שום חיות כלל, ואנו רואים 
שגם העיבור הוא חי לעצמו בהכרח, ועוד יותר מזה אמרו חז"ל בסוד 
העיבור, (נדה ל:) שנר דלוק על ראשו ורואה מסוף העולם עד סופו 
ומלמדים לו כל התורה כולה וכו' ואע"פ שחז"ל מדברים בנשמה,
%break
אמנם נודע שהכלל והפרט שוים הם. ואם לא היה זה נוהג בכל 
הפרצופים העליונים ודאי לא היה כן גם בעיבור דנשמת אדם. כי הכל 
נמשך מהעליונים, כנודע. והנך רואה שכל השלימות העתידה כבר 
הפרצוף משיג עוד בעיבור במעי אמו. אלא הענין הוא,
%break
שהוא מקבל כל הארותיו שם בסוד נפש, שפירושו ממטה למעלה, 
שז"ס שאין לו אלא כלי דכתר, שה"ס ראש, ונודע, שכל מעלתו של 
ראש הוא מצד מה שמקבל ממטה למעלה. וע"כ אפילו בעיבור נוהג 
עיבור יניקה ומוחין דבחינת נפש, הן בבחינת האורות,
%break
והן בבחינת הניצוצין, והן בבחינת הכלים. כי ג' ימי קליטה, ה"ס עיבור 
דעיבור דהיינו נפש דנפש. וארבעים יום של יצירת הולד, ה"ס יניקה 
דעיבור, שאז יונק דרך טבורו שהוא בחינת יניקה, ואור הרוח דנפש. 
ותשלום ג' חדשים שאז הוכר העובר,
%break
ה"ס המוחין דגדלות של הנפש, שבזה הוא ניכר ונעשה לבעל חי, 
שהוא בחינת נשמה חיה יחידה דנפש. וזה נוהג בג' מדורים: שבמדור 
הראשון ששם הכלים, הוא משיג נרנח"י דכלים, על ידי ג' הזמנים הנ"ל. 
ובמדור האמצעי,
%break
הוא משיג נרנח"י דניצוצין ע"י ג' הזמנים הנ"ל. ובמדור העליון הוא 
משיג נרנח"י דאורות, ע"י ג' הזמנים הנ"ל. ובזה קונה תכלית שלימותו, 
מצד הכלי דכתר, שפירושו, שמקבל האורות ממטה למעלה.
%break
כדברי חז"ל בנשמה, שנר דלוק על ראשו, ורואה מסוף העולם עד סופו, 
ומלמדים אותו כל התורה כולה. הרי שקונה אז תכלית שלמותו.
%break
וכבר ידעת, שאין ענין השגת הג"ר בלי האורות דזווג ע"ב ס"ג, 
המורידים ה"ת מעינים, ומעלים הכלים דאח"פ החסרים לו, שבלעדם, 
אין שום אפשרות להשגת ג"ר.
%break
כי בחסרון נה"י דכלים יש חסרון דג"ר באורות כנודע. אלא שכל זה היה 
בו מסוד הכלי דכתר. כנ"ל. והנך מוצא שם בדברי חז"ל, כשמגיע זמן 
הלידה, בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכח את כל התורה.
%page 790
ונסתם הפתוח שהוא הטבור, ונפתח הסתום שהוא פה דראש. והנה 
ודאי שדבר זה נמשך מהעליונים. וע"כ צריכים להבין למה הדברים 
רמוזים. ותדע שאלו הם דברי הרב כאן,
%break
בסוד אש נכפפת שהזיקה, לעיל (דף תשע"ח אות ס"ח) כי אש נכפפת 
זו, ה"ס המלאך הבא וסטרו על פיו וכו'. כי הוא שגרם לו לבחינת נפש 
דרוח, והוא הגורם לו כל היציאה ממעי אמו. לאויר העולם.
%break
והענין הוא, כי אותן הגבורות הממותקות, שהולד מקבל אותן במעי 
אמו, בסוד שאוכל מה שאמו אוכלת שהן מבחינת האור חדש דבקע 
לפרסא והעלה את אח"פ דאמא. הנה הן ודאי אין מספיקות להעלות 
את אח"פ של הולד, כמ"ש לעיל,
%break
כי כל עליון הוא יותר זך מתחתון שלו, כי ע"כ הוא עליון. וע"כ האור 
המספיק להוריד הה"ת מהעינים דעליון, אינו מספיק עוד להוריד הה"ת 
מהעינים דתחתון. אמנם להעיבור עצמו אין חסרון אח"פ מורגש בו 
כלום, משום שהוא משמש אז רק בכלי דכתר,
%break
דהיינו שבחינת המסך וצמצום הם מלמטה מכל האורות שלו, וע"כ הוא 
יכול לקבל מה שאמו אוכלת, כלומר האורות דגדלות אע"פ שעדיין לא 
הוריד הה"ת מעינים שלו. אמנם אחר שכבר נגמר כל גדלותו, הנה אז 
הולד מתהפך, ראשו למטה ורגליו למעלה,
%break
עד שמוציא ראשו לחוץ מרחם אמו. כנודע. ותדע סוד התהפכות זו, 
שהוא בחינת קבלת האורות ממעלה למטה, בהיפך ממה שהיה עד 
כאן, בסו"ה כי נהפכו עליה ציריה. כי הולד נתון ומשומר בתוך ב' 
דלתות וב' צירים של אמו, שדלת וציר א',
%break
הם בחינת יסוד דקטנות דאמו. דהיינו בחינת גו"ע. ודלת וציר הב' הם 
מבחינת יסוד ורחם דגדלות דאמא, שהם בחינת אח"פ שהעלתה, בעת 
שהשיגה המוחין דגדלות, בסוד הכלי המעלה מ"ן. ובעת שב' הדלתות 
הנ"ל מחוברות זו בזו באמא,
%break
אין שום הכר לנה"י דקטנות של אמא: שהם נה"י דגו"ע, מטרם שירדה 
מהם הה"ת, שהם נשארים בה גם בעת הגדלות, מכח שאין העדר 
ברוחני (כנ"ל דף תשפ"ה ד"ה אמנם) ע"ש.
%break
אבל אין זה מזיק כלל לאמא, מחמת שהם מחוברים בדלת וציר הב' 
בסוד ם' סתומה, שהם כבר קבלו בחינת האור החדש דע"ב ס"ג דעליון 
שהוריד הה"ת מגו"ע ההם.
%break
%page 791
אמנם עתה, שהולד התחיל לקבל האורות דגדלות ממעלה למטה, 
בהיפך מכלי דכתר שלו, הנה אז מתעוררת הה"ת שבהעינים דעובר, 
אשר עדיין עומדת בעינים שלו,
%break
ומחזירה לאחוריו כל האורות דגדלות שקבל והלביש מבחינת ממטה 
למעלה, שזה דומה במקצת לשביה"כ דפנים ואחור, שהיה בז' מלכין 
קדמאין.
%break
אמנם בעת ההיא עדיין אמו אינה מפסקת להאיר לו ולהחיותו, אלא לא 
מבחינת הגדלות שלה כמלפנים, כי אינה יכולה להאיר לו מהם, אחר 
שכבר התחיל להתהפך ולהמשיך אורותיו ממעלה למטה. ע"כ היא 
משפעת להולד אז מבחינת היסוד דקטנות שלה,
%break
שהוא בחינות נה"י דגו"ע, שנשאר בה מזמן הקטנות, דהיינו מבחינת 
הדלת והציר הא' הנ"ל. והנה אז נהפכו עליה ציריה, כי דלת וציר 
העליון, מוכרח להתפרד מדלת וציר התחתון, שהם היסוד ורחם 
דגדלות, כדי לפרנס את הולד עכ"פ מבחינת הקטנות שלה,
%break
ואז נמצא שנפתח הם' סתומה, כי הציר והדלת העליון, נתפרד לעצמו 
מציר ודלת התחתון, ואז קונה הולד בחינת הנפש דרוח שלו, מציר 
ודלת העליון, שהוא יסוד דקטנות, כנ"ל. וכיון שנפתחו הדלתות, הולד 
יוצא לאויר העולם, כלומר למדרגתו ומקומו,
%break
כי אחר שהתחיל לקבל ממעלה למטה, ניכר תיכף, שהוא גוף זר ואינו 
ראוי כלל להיות דבוק בפנימיות אמא, כי הה"ת עומדת בעינים שלו, 
כנ"ל. ובזה נבחן יציאתו ופרידתו לגמרי ממעי אמו.
%break
והנך מוצא, שענין הנפש דרוח שהולד מקבל מאמו בעת לידתו, דהיינו 
מבחינת ציר ודלת העליון, הוא עצמו פותח הדלתות של בית הרחם, 
ומוציא אותו לאויר העולם.
%break
וזס"ה כי לא סגר דלתי בטני, כי תראה, שפתיחת הדלתות גורמות 
צער, דהיינו התעוררות הקטנות באמא, וז"ס בעצב תלדי בנים. וז"ש 
ממשכחין אותו כל התורה כולה, כי ענין הג"ר דנפש שהפסיד, הוא כולל 
לכל האורות העתידים לבא להפרצוף.
%break
וז"ש שנסתם הפתוח דהיינו פי הטבור. כי מעת שהתחיל להתהפך, 
כבר אינו ראוי לקבל אותו האוכל מה שאמא אוכלת, שהוא בחינת ג"ר, 
דהיינו הגדלות שהיה ראוי לו לקבל, בעת היותו בבחינה ממטה 
למעלה. וע"כ נסתם הטבור.
%break
אמנם כיון שקבל בחינת נפש דרוח, מציר ודלת העליון, הנה נפתח לו 
משום זה פה חדש. והוא פה דראש. אבל בזמן הקטנות נבחן פה הזה 
לבחינת פי החזה.
%break
משום שאין לו אלא בחינת רוח, שה"ס התפשטות חג"ת מתוך הנה"י, 
והפה דרוח עומד בחזה, והממעלה למטה, הוא מחזה ולמטה, ששם 
בחינת אור הנפש.
%page 792
שה"ס אור נקבה. משום שהפה דרוח העומד במקום החזה, אינו נבחן 
לפה גמור, אלא לנקב, משום שהפה הזה הוא מעכב על האורות דג"ר, 
כי שם הה"ת כנודע. וע"כ אין מושפע משם אלא אור נקבה. שה"ס אור 
הנפש. והבן. ועתה נבא לביאור דברי הרב.
%break
וזה אמרו "נמצא, כי כל שאר הספירות שבהנקבה כולם הם מכוונות 
כנגד נה"י דז"א ויש להם על מה שיסמוכו" וכבר נתבאר לעיל שזהו 
נבחן כבחינת העובר, להנוקבא, שאז מקבלת מכח הארותיו של ז"א 
ואע"פ שז"א הוא כבר בבחינת הגדלות,
%break
אין אורותיו מזיקים כלום להנוקבא, משום שהיא מקבלת אז בבחינת 
ממטה למעלה, כנ"ל בעיבור דכל הפרצופים. אמנם יסוד ומלכות שלה, 
שאין להם בחינה שכנגדם בז"א, אינם יכולים לקבל כלום בעת העיבור.
%break
וזה אמרו "עיקר עשית היסוד שבה, לא נעשה כשאר הספירות שבה 
שנעשו מכח הארת הז"א בה, אלא נעשה מבחינת הכאת הגבורות 
ברדתם מן הת"ת עד היסוד דרך ירידה, והאירו שם ונחתם ואתגליף 
הארתם שם,
%break
ומכח הארתם נעשה היסוד הזה" וזה דומה לבחינת הלידה דכל 
הפרצופים, כי כשבא העובר על גמר גדלותו, טבעו להתהפך ולהתחיל 
להמשיך האורות מלמעלה למטה, אשר אז תיכף נסתם פי הטבור, 
שאינו ראוי עוד לקבל האורות דגדלות דאמו,
%break
בסוד מה שאמו אוכלת, כי הה"ת עדיין נמצאת בהעינים שלו. וע"כ 
נהפכו עליה ציריה, ומפרידה את הציר ודלת העליון, שה"ס היסוד של 
הקטנות שלה, מעל גבי הציר ודלת התחתון, שהם האח"פ דגדלות 
שלה,
%break
ואז יכולה להאיר להעיבור מבחינת הנקב שביסוד דקטנות שלה, שגם 
שם נמצאת הה"ת בעינים כנ"ל, שהארה זו היא בחינת הנפש דרוח. 
הגורם לפתוח נקב חדש בהעובר בסוד פה הראש.
%break
ועד"ז כאן הגבורות דז"א אינן יכולות עתה להאיר אל הנוקבא, כמקודם 
מתוך שהתחילה להתהפך ולקבל האורות ממעלה למטה.
%break
וזה אמרו "אלו האורות הצריכים לצאת לבנותה, עולים תחילה כולם 
מתוך גופא דז"א, מן היסוד שבו עד מקום החזה, ושם העטרא דגבורה 
הנקרא בוצינא דקרדינותא, שהוא חלק האורות של המלכות, ועושה 
נקב ובוקעת ויוצאת לחוץ דרך הנקב ההוא לאחורי החזה,
%break
ואז כל האורות הצריכים לנוקבא, יוצאים דרך שם, בסוד עליה ממטה 
למעלה, ואח"כ חוזרים ויורדים ונכנסים בגופא דנוקבא דרך ירידה 
ממעלה למטה (דף תשע"ז אות ס"ז). והנך רואה איך שמדייק לומר,
%break
שמתחלה כל האורות הצריכים לנוקבא יצאו דרך שם בסוד עליה 
ממטה למעלה, כי כן דרך העיבור שאוכל ממה שאמא אוכלת, 
שפירושו, רק ממטה למעלה.
%break
ובאופן זה, אין האורות הגבורות של הגדלות מזיקות לו כלום, אע"פ 
שעוד הה"ת בעינים שלו, כנ"ל. ולפיכך מדייק ואומר "ואח"כ" כלומר 
בעת שהגיע הזמן שתבא לבחינת יניקה ורוח.
%page 793
"חוזרים ויורדים ונכנסים בגופא דנוקבא דרך ירידה מלמעלה למטה" 
דהיינו שמתחילה להמשיך האור לבחינת התלבשות אליה, אז הכו 
הגבורות ההן ביסוד שבה, דהיינו בסיום גופא, ואתגלפו ונחקקו ונתנו 
חותמן שמה,
%break
כלומר שאבדה משום זה כל הגדלות שקבלה בעת העיבור. ונסתם פי 
הטבור, ונהפכו הצירים כמ"ש בלידת כל פרצוף. וקבלה עתה ע"י זה 
בחינת הנפש דרוח, כנ"ל, ונפתח לה בזה בחינת פה דראש, המכונה 
עוד עתה פי החזה, כנ"ל. 
%break
ועיקר הכח של גבורות הנקב דחזה מצטיירים בסיום גופא, כנ"ל. כי 
המה מפסיקים את הכלים דאצילות. וז"ס שנבנה עתה ע"י הנפש דרוח 
שקבלה, בחינת יסוד ומלכות דקטנות שלה, שהם מבחינת נה"י 
שבעינים. וזכור זה.
%break
וזה אמרו שם "הרי שהאורות של הנוקבא הם בב' בחינות: כי תחלה 
עולים מתוך גופא דז"א. ואח"כ הם נכפפים ויורדים תוך גופא דנוקבא, 
עד סיום גופא" והנך רואה איך נזהר לדייק פעם ב' את ב' הבחינות 
הנ"ל: של העובר, שהן ממטה למעלה.
%break
ושל כח הלידה שהוא ממעלה למטה. ועוד מוסיף להסביר לנו הענין 
הזה של הפסד האורות דעיבור שהיה לה בסבת התהפכות של 
מלמעלה למטה, הוא מרמז על הפנימיות שבדברי חז"ל בבעיית 
הגמרא על "אש נכפפת שהזיקה" כי כן היה כאן בנוקבא,
%break
שבעת שהיא המשיכה הגבורות דז"א בבחינת ממעלה למטה, ונעשו 
אש נכפפת, אז ניזוקה בחינת הגדלות דעיבור שהיה בה, כי נסתם פי 
הטבור, ע"ד שביארו חז"ל בלידת נשמה הנ"ל.
%break
%letter פה
פה) וזה אמרו כאן "בדכורא יש כ"ב אתוון, וכולם נרשמו ונחתמו ביסוד 
שלו וכו', וכן הכ"ב אתוון שבנוקבא נרשמין ביסוד שלה וכו', והנה מאלו 
הכ"ב אתוון שביסוד דנוקבא, נעשית דלת א' וציר א' וכו'" ותדע שאלו 
הכ"ב אותיות שמקבלת מדוכרא,
%break
ה"ס כל המוחין דקטנות שלה שהיא מקבלת בעודה קטנה, שה"ס אור 
הרוח דרוח, שמקבלת מז"א אב"א כששניהם דבקים זה בזה בכותל 
אחד, דאחורים דאמא. כמ"ש בחלק ז'. והם בחינת הה"ח דקטנות. וכן 
היא מקבלת ה"ג, שהן בחינות המ"ן שלה דקטנות,
%break
שהם סוד מנצפ"ך הכפולים הבאים בסופי המלות כי הם הדינים 
הכלולים במסך דבחי"א העושים סיום בכל הע"ס דרוח, כלומר בהה"ח 
הנ"ל.
%page 794
וכבר ידעת שכל בחינות הקטנות נשארות בה גם בבחינות הגדלות 
שבה. כי אין העדר ברוחני. ובזה תבין סוד דלת וציר העליון אשר נשאר 
בהיסוד החיצון שבה, הנחתם מסוד אש נכפפת הנ"ל.
%break
%letter צא
צא) וזה אמרו "והרי נתבאר, דלת א' וציר א' ומנצפ"ך א', שבחינתם הם 
כלי א' עם המ"ן שבו. וכל זה נמשך לה מתחלה, שהוא כאשר היתה 
נתקנה פרצופה ונמשכו בה בחינת המוחין, ונמשכו בה בחינות ה"ח וה' 
גבורות,
%break
וכל זה היה נמשך לה ע"י הז"א עצמו מאחורי החזה שלו כנ"ל בבחינה 
הד'" דהיינו כמבואר לעיל. שה"ח הם המוחין דקטנות שקבלה מז"א 
באב"א, ומשם באות הכ"ב אותיות. שהן מבחינת רוח שבה. ומהן 
נתקנו הדלת והציר הא'.
%break
ומה"ג שהן בחינת מנצפ"ך שבה, מהן בא המ"ן שהיא מעלית לז"א 
בעת הזווג דגדלות, שמצייר אז המ"ן של נשמת הצדיקים שנתחברו 
באחורים שלה בבחינת הקטנות שלהם. כמ"ש במקומו.
%break
%letter צב
צב) וזה אמרו "ואח"כ ננסרה, והוא שנסתלקו נה"י דאמא והמוחין 
מז"א, ונכנסו הנה"י דאמא וגם המוחין בראש הנקבה, העומדת מאחורי 
הז"א, ואז אין האורות והמוחין שלה נמשכין דרך הז"א,
%break
אלא מאמא עצמה וע"כ ננסרת ונפרדת מאחורי הז"א" והנה ענין זה של 
הנסירה והשגת הגדלות דנוקבא ממוחין דאמא, הוא בחינות המוחין 
דו"ק שהם בחינות גדלות הכלים שהבאנו לעיל, בסוד הביאה קדמאה 
העושה בה בחינת כלי המעלה מ"ן,
%break
כי מוריד ה"ת מעינים מבחינת הכלים, ומעלה אח"פ דכלים למדרגתם 
כבתחלה ונמצאת הנוקבא עתה, שיש לה אחורים שלימים דאח"פ 
דבינה מבחינתה עצמה ואז ננסרת מהז"א, והיא נגדלת בכל האחורים 
שלו כמותו בקומה שוה.
%break
אמנם תבין שהיה כאן מקודם ענין עלית מ"ן של זו"ן לאו"א כי צריכים 
לזווג ע"ב ס"ג, כדי להוריד הה"ת מעינים דנוקבא, כי אז היא מעלית 
אח"פ שלה. ותדע שז"ס הסתלקות המוחין דחסדים וחכמה מז"א כי אז 
הוא עולה למ"ן, אלא הזווג שנעשה,
%break
היה בבחינת החיצוניות דאו"א, כדי להמשיך מוחין דו"ק בשביל 
הנוקבא, כנ"ל, לפיכך רק הנוקבא יורדת עם המוחין דו"ק שלה מזווג 
זה, וננסרת מאחורי ז"א. אבל ז"א עצמו אין לו שום ריוח כלום מהזווג 
הזה,
%break
כי כבר יש לו אפילו מוחין דגדלות דאורות, ומה הנאה לו ממוחין דו"ק, 
ע"כ אין פנימיות ז"א יורדת עוד מאו"א, עד זווג הב' כמ"ש למטה.
%break
%letter צג
צג) וזה אמרו "והנה עתה מקבלת המוחין שלה פעם ב' בהארה עצומה 
לאין קץ יותר מבראשונה, כי בתחילה היה תמצית האור, ועתה לוקחת 
המוחין עצמם" דהיינו כנ"ל,
%break
כי מתחלה היה לה רק מוחין דקטנות מבחינת רוח דרוח, אבל עתה 
היא מקבלת מוחין דג"ר ממש, אלא שהוא עוד מבחינת הכלים, כנ"ל.
%break
וזה אמרו "וחוזרת ליקח פעם שניה הכ"ב אותיות ע"י אמא, ונעשים 
ביסוד שלה דלת ב' וציר ב'. ומקבלת מנצפ"ך ב' שהם מ"ן שניים, שכל 
זה המה בחינות נמתקות מאד" כי כ"ב אותיות של עתה, הם בחינות 
אח"פ שהוחזרו למדרגת האצילות שלה.
%page 795
שכבר ירד הה"ת מעינים שעליהם. וכן המנצפ"ך הם מבחינת ה"ג 
זכרים, אלא שעדיין אין בהם רק בחינת הכלים. הרי שהדלת והציר 
הב', והמנצפ"ך הב',
%break
הבאים לה מאמא הם ממותקות מאד, כי המה בחינות ג"ר, כנ"ל, 
משא"כ הדלת וציר הא' והמנצפ"ך הא', היו מבחינת הקטנות שהם 
דינים כנ"ל.
%break
%letter צד
צד) וזה אמרו "כאשר תחבר ב' דלתות אלו כזה הם יהיו צורת ם' 
סתומה של פסוק לםרבה המשרה. כי ע"י ב' דלתות אלו נסתם היסוד 
שלה, ונעשית ם' סתומה והולד בתוכה". כמ"ש לעיל כי גם הבחינת של 
כלי היסוד החיצון דקטנות נשאר בה בעת הגדלות,
%break
כי אין העדר ברוחניות. אמנם מתוך שב' הדלתות הן בזמן הגדלות, 
ונמצאות מחוברים זו בזו, אין כלל בחינת ה"ת מורגשת בהדלת והציר 
הא', כי הדלת והציר הב' מורידים כח הצמצום מהם. וז"ס ם' סתומה, 
כי אז הם יחד נעשים לכלי אחד סתומה ומשומרת מכל אחיזה לדינים.
%break
והבן היטב, כי באמת אין המ"ן דנשמת הצדיקים, שהם יהיו העובר 
בהכלי ההוא, כשיהיו זו"ן בבחינות פב"פ. הנה הם ודאי אינם מקבלים 
מהיסוד הפנימי, כי הם אינם ראוים אלא לקטנות, וע"כ הנוקבא תצייר 
אותם רק מדלת וציר העליון שלה, משורש הקטנות.
%break
וע"כ צריכים ודאי שמירה מפני אחיזה להחיצונים. אמנם מתוך שב' 
הדלתות מחוברות זו בזו בסוד ם' סתומה נמצא ממילא שהטהרה 
דדלת וציר הב', מועילה ג"כ לדלת וציר הא' המציירת המ"ן דצדיקים 
כנ"ל. מכח חיבורן יחד זו בזו.
%break
%letter צה
צה) וזה אמרו "כאשר בא זמן הלידה אלו הדלתות נפתחים ויוצא הולד 
מתוכם מצוייר" דהיינו כנ"ל. כי כשהעובר הוא על גמר שלימותו הנה 
מטבעו להמשיך האורות ממעלה למטה. אשר אז נסתם לו הטבור, 
מטעם הה"ת שבעינים שלו, שעוד לא ירדה,
%break
וע"כ נשאר בלי אורות, ואז תיכף מפרדת אמו את הדלת והציר העליון 
הא' מע"ג דלת וציר הב', כדי שתוכל להמשיך לו שפע מתוקנת מבחינת 
הקטנות שלה לבד, שהיא בבחינת נפש דרוח,
%break
ונמצא שנעשה בזה פתיחת הדלתות, כי נהפכו עליה ציריה. ואז יוצא 
דרך שם הולד לאויר העולם כנ"ל.
%break
וזה אמרו "ואמנם ענין ב' מנצפ"ך שהם המ"ן הם בחי' יוד דמים שיש 
ביסוד הנקבה: ה' טהורים, וה' טמאים. והמנצפ"ך הא' שלקחה ע"י ז"א 
שהיו דינים גמורים, מהם נעשו הדמים טמאים ע"ד הנ"ל. והמנצפ"ך 
הב' שלקחה מאמא, הם גבורות ממותקות,
%break
והם דמים טהורים" (בדף תשצ"ח אות צ"ה) וצריך שתבין היטב מהותם 
של ה"ח וה"ג משורשם. להיותם החומר של כל פרצוף. כי אבא מזריע 
הלובן שבו שהוא ה"ח, ואמא מזריע האודם שבו, שהוא ה"ג.
%page 796
(כנ"ל תשפ"ז אות פ"ב) ותדע שתחלת מוצאם נתהווה בצמצום ב', 
בדבר עלית ה"ת לעינים, שנתערבה המלכות משום זה, בכל ספירה 
וספירה עד הכתר, כי הגם שלא עלתה ה"ת אלא עד הבינה, אמנם 
בינה היא עצמות חכמה, וכל הג"ר חשובות כאחת כנודע.
%break
ונבחן עי"ז, שנתהוו כמו ב', קוים בהע"ס, אשר קו הימין הוא עצם 
מהותן של הע"ס. וקו שמאל הוא כח הדין דהיינו בחינת הסיום דה"ת, 
שנתערבה בהע"ס כולן. ומתוך שכל זה קרה רק מבחינת ההלבשה של 
מטבור ולמטה דא"ק, ומטבור ולמעלה שלו נחשב הכל לעקודים,
%break
כנודע, ע"כ נבחן שורשן, רק לה"ח וה"ג, כלומר, שענין הקו שמאל 
שנעשה בכל ספירה, אינו מבחינת כח"ב זו"ן דחכמה, אלא מבחינת 
כח"ב זו"ן דחסדים, שאפילו הג"ר שלהם נקראות חג"ת, ובזמן שיש 
בהם הארת חכמה נקראות חב"ד, כמ"ש בחלקים הקודמים,
%break
ולפיכך אפילו הזווג הגדול ביותר, שהיו בהע"ס דנקודים, דהיינו המכונה 
הסתכלות עיינין דאו"א, נבחן ג"כ לזווג דה"ח וה"ג, דהיינו ב' הקוים 
שנעשו בכח"ב זו"ן דחסדים. משום שבכח"ב זו"ן דחכמה, לא נתערבה 
כלל הה"ת בהע"ס שלהם. כמבואר.
%break
וזה אמרו "כי מיין דוכרין הם שם מ"ב דכורא, שהוא: פשוט, ומילוי 
ומילוי המילוי של הוי"ה שהם מ"ב אתוון" (דף תשצ"ב אות פ"ט) דהיינו 
הנמשך מבחינת הע"ס דכח"ב זו"ן של חכמה, ששורשם מבחינת 
מטבור ולמעלה דא"ק, דהיינו מבחינת ג' הפרצופים: גלגלתא,
%break
ע"ב, ס"ג, דא"ק. המסתיימים בו למעלה מטבור, כנ"ל. אשר בהם אין 
שום זכר להתערבות הה"ת בבחינת קו שמאל בהע"ס שלהם. ומהם 
באה תמיד טפת מיין דוכרין, כי מתוך זה שאין שום חיבור של ה"ת 
בעינים שלהם, ע"כ הם מורידים הה"ת,
%break
גם מן המיין נוקבין שיש בהם חיבור ה"ת בעינים שלהם. ואז עולים 
אח"פ של המ"ן ההם מן מקום הנפילה שלהם. ומתחברים אל המ"ן, 
שהם בחינות ה"ג דגו"ע, ומתחברים שניהם להמדרגה, כמו שהיו 
מטרם נפילת אח"פ.
%break
ואז נבחנות כל הה"ג לבחינות גבורות זכרים, כמו המיין דוכרין עצמם, 
כי כבר נטהרו מה"ת שבהם כמו השם מ"ב שבמ"ד. ולכן נקרא עתה גם 
המ"ן, בשם מ"ב כמו המ"ד.
%break
אמנם עדיין יש הפרש גדול בין המ"ד, שהם כח"ב זו"ן דחכמה, שלא 
היה בהם חיבור ה"ת מעולם. ובין המ"ן, שהם כח"ב זו"ן דחסדים, שהיו 
פעם מקולקלים, ע"י החיבור דה"ת בעינים שלהם, אלא שעתה נטהרו 
ע"י טפת המ"ד.
%break
לפיכך השם מ"ב דמ"ד מרומז בהוי"ה: ד' אותיות דהויה פשוטה בלי 
מילוי, שהוא פרצוף הכתר ויוד אותיות של הוי"ה במילוי, שהוא פרצוף 
ע"ב דא"ק, וכ"ח אותיות של מילוי דמילוי של הוי"ה,
%break
שהוא פרצוף ס"ג דא"ק, דהיינו שלשת פרצופי א"ק הנגמרים למעלה 
מטבור, כנ"ל. וכבר ידעת, שפרצוף ע"ב נחשב למילוי לפרצוף גלגלתא, 
כי הוא ממלא ספירותיו אחר הסתלקות א' שבע"ס דהתפ"א.
%page 797
ופרצוף ס"ג נחשב למילוי דמילוי, כי הוא ממלא את ספירותיו דע"ב 
דא"ק בהסתלקות השניה שקרה גם בע"ב דא"ק, דהיינו בהמילוי הא' 
של הכתר. ולכן נחשב הפרצוף הא' דא"ק, בשם ד' האותיות דהוי"ה 
פשוטה,
%break
שהמילוי הא' שלו הוא יוד אותיות דמילוי א' דהוי"ה פשוטה, ואח"כ כ"ח 
אותיות, דמילוי הב' דהוי"ה פשוטה, הממלאים את היוד דמילוי הא' 
והמילוי הא' נקרא ע"ב דא"ק, והמילוי הב' נק' ס"ג דא"ק. שכל אלו ג' 
הפרצופים לא סבלו מן החיבור דה"ת בעינים מעולם.
%break
והשם מ"ב של המ"ן, מרומזים רק בהשם אהי"ה, בד' אותיות הפשוט, 
ויוד אותיות של המילוי שלה, וכ"ז אותיות של מילוי דמילוי, שכולם יחד 
הם מ"א אותיות, אלא עם הכולל הם ג"כ מ"ב אותיות. ולכן מרומזין 
בשם אהי"ה,
%break
כי שם הזה יורה, שהוא עתיד להתגלות בכל השלימות, אבל עתה עוד 
אינו כך, כמ"ש בזוהר, דזמין אנא לאולדא. ולפיכך השם מ"ב של המ"ן, 
אשר בשעת עליתם לזווג עדיין מחוסרי תיקון הם, כי הה"ת עוד בעינים 
שלהם, אלא שעתה מקבלים תיקונם ע"י השם מ"ב של מ"ד,
%break
ע"כ מתבארים בשם אהי"ה שבשעת הזווג אגלאי מלתא למפרע, 
שעינים שלהם מטוהרים לגמרי מה"ת כמו השם מ"ב דמ"ד. גם זה הוא 
הרמז, שבהם עצמם, בלי טפת הזווג דמ"ד, עוד חסר בהם השם מ"ב 
כי אין בהם אלא א"ם אותיות, אלא רק עם הכולל של טפת המ"ד,
%break
נשלמים גם הם בשם מ"ב ונעשים גבורות זכרים כנ"ל. אמנם זה הרמז 
של א"ם אותיות עם הכולל נוהג בעיקר קודם הזווג עם המ"ד, כי סוד 
"הכולל" מרמז על בחינת תיקון שעדיין נעלם, אלא שהוא מוכחר 
להתגלות. והבן. היטב.
%break
וזה אמרו באות צג "וצריך שיהיו באשה בחינת דלתות כדי לסוגרם, 
ולעכב הולד שם בפנים, שלא יצא לחוץ, עד שיגמר להצטייר לגמרי. 
וגם צריך שיהיה בה כח המצייר את צורת הולד" ואלו ב' הבחינות הן 
הפוכות זו לזו. כי כח המצייר,
%break
הוא בחינת המיתוק דמדת הרחמים בדין, שנעשה ע"י עלית נה"י 
בחג"ת ג' גו ג', שפירושו שעלה ה"ת שמתחת היסוד, ששם מקומה 
מצמצום א'. ונכללה בת"ת, שהוא כלי דבינה דחסדים,
%break
כנ"ל באורך. וצריך שתזכור כאן כל המתבאר לעיל באו"פ (דף ר"י ד"ה 
הם שמות) שעל השיתוף הזה דמדת הדין במדת הרחמים, דעלית ה"ת 
בעינים עומדים כל העולמות, מבחינת מה שהיו כלולים במחשבה 
הראשונה "כדי להנות לנבראיו" ע"ש היטב כל ההמשך.
%break
גם העולם לא היה יכול לעמוד כלל מבחינת מדת הדין דצמצום א', כי 
באופן זה לא היתה שום אפשרות לתחתונים לתקן את הה"ת, דהיינו 
צמצום הא', עד להחזיר מעלתה כמו שהיתה מטרם הצמצום בא"ס 
ב"ה, בסוד מה שאמרו בזוהר,
%break
א"ס לא נחית יחודא עליה עד דיהבינן ליה בת זוגיה. כי כל התיקון הזה 
דצמצום א' תלוי בדבר הגילוי של י"ג מדות הרחמים, וגילוי כל שמותיו 
הקדושים, שה"ס השכר המקווה לצדיקים. ואין דבר זה מגולה, אלא ע"י 
החיבור דה"ת בעינים, שה"ס כח הציור,
%break
המצייר את הפרצופים באופן כזה שיגלו כל הנ"ל. וז"ס הבחינה הב' 
שאומר כאן הרב, שצריך שיהיה בה כח המצייר את צורת הולד, דהיינו 
בחינת החיבור דה"ת בנקבי עינים, שזולתו לא היה שום תיקון בהולד. 
כמבואר.
%break
%page 798
והפוכו הוא הבחינה הא', שצריך להיות בהאשה בחינת דלתות כדי 
לסוגרם, ולעכב הולד שם בפנים, שלא יצא לחוץ עד שיגמר להצטייר 
לגמרי. וכבר ידעת פירוש הדלתות האלו, שהן ב' הבחינות: גו"ע, ואח"פ 
שבשעת הגדלות הן מתחברות זו עם זו בצורת ם' סתומה,
%break
כי הדלת העליון הוא מחו"ג דקטנות, שה"ת בעינים שלהם. והדלת 
התחתון הוא מחו"ג דגדלות, שהם אח"פ שנתעלו ונתחברו בדלת 
העליון במדרגה אחת מתוך שירדה ה"ת מעינים דדלת העליון, ואז 
נתחברו גו"ע דדלת העליון עם אח"פ שבדלת התחתון לאחת,
%break
לע"ס של מדרגה אחת, ונעשו צורת ם' סתומה אחת. הרי שהדלתות הן 
בחינת גדלות, הבאה מהורדת ה"ת מעינים, שהן הפכות מקצה אל 
הקצה להבחינה הראשונה, שהיא דוקא בחינת החיבור דה"ת בעינים.
%break
וזה שממשיך "מאלו כ"ב אתוון דיסוד דנוקבא נעשו דלת א' וציר א' והוא 
אות ד' אחת שיש בה אותו עוקץ כעין י' באחורי הד' וכו' והיוד של ב' 
הווין היא הציר, וב' הווין הם הדלת וכו', שעל היוד הזה הדומה לציר, 
עליה סובבין ב' הווין שהם בחינת הדלת" (תשפ"ט אות פ"ו) פירוש,
%break
כי סוד כ"ב אותיות, מתבאר, בסוד כף הנושאת בתוכה ב' אותיות, כי 
הכף היא הציר, וב' האותיות הן ב' הווין. והענין כי כל השורש של כ"ב 
אותיות הוא בחינת החיך והגרון, שהן המוצאות של גיכ"ק בחיך, 
והמוצאות של אחה"ע הם בגרון,
%break
ומזווגם יצאו כל האותיות כולם והחיך ה"ס יסוד דחכמה של ראש 
והגרון ה"ס היסוד דבינה, ותדע שסוד ה' מוצאות הפה הן ה' גבורות, 
וגיכ"ק ה"ס גבורה הבאה מנצח, שה"ס הגבורה שביסוד דע"ב דא"ק, 
שיש בה סיתום גדול של חסדים,
%break
אע"פ שיש בו כל השלימות של החכמה, להיותו יסוד דפרצוף ע"ב. וז"ס 
גבורה דחיך שהיא המוציאה אותיות גיכ"ק, והגרון שהיא יסוד הבינה, 
ה"ס גבורה הנמשכת מהוד, שה"ס הגבורה דה"ת, שהיא מלכות כי ע"כ 
יצאה הגרון שה"ס בינה דא"א לבר מראש דא"א,
%break
משום שהבינה קבלה ליסוד שלה הגבורה דה"ת. והגבורה הא', ה"ס 
גבורות זכרים, שהם בחיך, והגבורה הב', ה"ס גבורות נקבות. והנה 
סוד הציר, שה"ס כף אחת, היא נושאת בתוכה ב' הגבורות הנ"ל 
כאחת, שהן מיסוד דע"ב,
%break
וממלכות. ומתוך שגבורה עליונה היא זכר, נמצא מתגבר על הגבורה 
התחתונה שהיא נקבה, וע"כ הציר הזה ממשיך מקרבו ב' ווין כי נעשו 
בו שניהם לבחי' זכרים דהיינו כצורת היסוד שהוא גבורה עילאה 
עליונה, בצורת ו' קטיעה כנודע.
%page 799
אכן התכפלות ב' הגבורות ביחד בהציר, כנ"ל גורמת שם סיתום גדול, 
וז"ס אות ד' שהיא צורת הציר, עם ב' ענפיו, כדברי הרב שהם שניהם 
ווין, ולפיכך אות זו נקראת דלת,
%break
מפירושה דלות, מלשון דל ועוני, אמנם כיון שהן בצורת ווין שהן זכרים, 
ע"כ כחם יפה לשמירה מפני החיצונים, שאין להם אחיזה שם לפי שהם 
זכרים.
%break
ובזה תבין יותר. ההפרש מבין הדלת הא' דקטנות, ובין הדלת הב' 
דגדלות, ותדע, כי ההפרש ביניהם הוא רק בהצירים שבהם, כי בציר 
של הד' דקטנות, שורה שם בחינת ה"ת ביסוד הבינה, כי עדיין לא 
ירדה ה"ת מהבינה.
%break
אכן בציר של ד' דגדלות, כבר אין שם ה"ת ביסוד הבינה, שהוא הגרון. 
כי כבר ירדה ה"ת מעינים. אמנם בהווין שבהם אין שום דכר, כי אפילו 
בהדלת דקטנות הם שניהם בצורת ווין, דהיינו זכרים ואין בחינת ה"ת 
ניכרת שם אע"פ שהיא נמצאת בהציר.
%break
וזה אמרו "שהכ"ב אתוון שבהנוקבא נרשמים ונחתמים ביסוד שלה, 
וכאשר טפת הזכר נכנסת שם היא מתעכבת שם ומצטיירת מכח אלו 
הכ"ב אתוון" (תשפ"ט אות פ"ה) דהיינו כנ"ל, שצריכים כאן לב' פעולות 
הפוכות זו מזו, כי צריכים לכח הציור.
%break
שהוא בחינה ב' הנ"ל בדברי הרב, שלפעולה זו צריכים לחבורן של ה"ת 
בה"ר, ולהיפך זה צריכים לכח סגירה ועיכוב עד שיגמר להצטייר. 
ולפיכך כל הכ"ב אתוון נחתמות ביסוד דנוקבא מבחינות שורשן, שהן ב' 
הגבורות הנ"ל דיסוד ומלכות, של גיכ"ק ושל אחה"ע,
%break
והן כולן מצטיירות בצורת ד', שהיא ציר, כעין י' וב' ווין, שהן בגמטריא 
כ"ב, לרמז שכל כ"ב אותיות כלולות בהן, ומשם יצאו בסוד גיכ"ק 
אחה"ע, ונמצאת בחינת הציר, ששם גנוזה הה"ת.
%break
הוא כח הציור שטפת הזכר מצטיירת בכל אותם התיקונים הראוים 
לגלות סוד שמותיו הקדושים כנ"ל, אמנם כח העיכוב וסגירה, ממגע 
החיצונים, 
%break
הוא נעשה בסוד הדלת עצמה דהיינו בכח ב' הווין הסובבות על הציר. 
אכן תזכור שצריכים לב' דלתות, כי בלי הדלת הב' דגדלות אין הטפה 
יכולה להתעכב שם כנ"ל.
%break
וזה אמרו "הטעם למה נקרא ציר והענין, כי ציר בגי' ש' של שד"י שהיא 
יסוד של הנקבה, הנקרא שדי ובשין זו יש ג' קוים, שהם ג' ווין, שהן 
בחינות חג"ת הנרשמים ביסוד, ונמשכו אליה שם מן האבות העליונים 
חג"ת, שהם ג' ווין. וכו'. כי היסוד והבאר הזה,
%break
חפרוה שרים כרוה נדיבי עם, וכו' והם חג"ת שחקקו חותמם, שהוא 
חג"ת שביסוד והוא ש' של שד"י. וכו'. וזש"ה מקדש ה' כוננו ידיך, ר"ל 
כי הידים העליונים שהם ג' האבות, הם כוננו ותקנו בחינת המקדש,
%break
של אדני שהיא הנקבה" (תש"צ אות פ"ז אות פ"ח) והנך רואה איך 
טרח הרב לבאר לנו היטב סוד הציר, כדי להבין שהוא בחינת החיבור 
של ה"ת בעינים ואומר, שעל שם הציר הזה שישנו ביסוד דנוקבא, היא 
נקראת בשם שד"י.
%page 800
כי פי' של שם שדי הוא סוד תחום וסיום, ע"ד שפירשו חז"ל, שאמר 
לעולמו די, שלא יתפשט יותר. ונודע שהגבול של העליונים אינו מתהוה 
זולת על ידי התעוררות שם כח הצמצום של המלכות שה"ס ה"ת. 
אמנם בסוד המיתוק דמדת הרחמים בדין,
%break
דהיינו מתוך עלית ה"ת לנקבי עינים. ועל זה רומז הש' של שד"י, שיש 
בה ג' ווין, שהן חג"ת. וג' הווין האלו הן חפרו הבאר, שהיא יסוד 
דנוקבא, שפירושו, כי ע"י עלית נה"י לחג"ת, נכללה ה"ת בחג"ת כנ"ל. 
וקבלה הנוקבא בחינת הבינה,
%break
ונעשה היסוד דנוקבא מבחינת הת"ת שביסוד, דהיינו מבחינת הבינה 
של היסוד שלה, ולא מבחינת המלכות דיסוד שלה, וע"כ מדייק הרב 
ואומר "והם חג"ת שחקקו חותמם,
%break
שהם חג"ת דיסוד" כי הנה"י דיסוד נכללו בחג"ת דיסוד ונעשה מקום 
היסוד בת"ת של היסוד שה"ס בינה דחסדים, כנ"ל. וענין שינוי מקום 
זה, נעשה ע"י חג"ת דז"א שהם ג' אבות, להיותו גם הוא נכלל בעת 
עיבורו מבחינת העליה דנה"י שלו לחג"ת שלו, כנ"ל.
%break
וזהו שמרמז באות פט "אשר הציר שלה ה"ס ש' של השם שדי. והי"ד 
של שם שדי מורה על הידים העליונים" שה"ס ידים דבינה, ונמצא הציר 
כלול מן ב' ההין. ובזה תבין הרמז מסו"ה שמרנו מידי פ"ח יקשו לי. 
שאומר הרב,
%break
"אשר המ"ן שה"ס ב' טפות נוקבין העולות מלמטה, הן ב' שמות מ"ב, 
שהם בגי' פ"ד ונתונים תוך הדלת והציר, הנעשה מהידים העליונים וד' 
ופ"ד בגי' פ"ח. וכאשר אוחזים בהם הקליפות, נקראים ידי פ"ח" וזה 
תבין ממה שנתבאר לעיל בסוד הלידה,
%break
(כנ"ל דף תשצ"א ד"ה אמנם בעת) כי כל כמה שהעובר מקבל השפע 
שם במעי אמו מבחינת ממטה למעלה, אז נשמר היטב בתוך הדלתות 
של בית הרחם. רק בו בעת שמתחיל להתהפך ולקבל שפעו ממעלה 
למטה, ומתוך שהעובר הוא עדיין מבחינת גו"ע,
%break
נמצא השפע עוברת למטה ממקום הצמצום, שהרי ראשו בין ברכיו, 
כלומר שהוא מקופל כפנקס ג' גו ג', ונמצא הה"ת למטה מספירותיו, 
וכיון שהוא מקבל משהו בבחינת הלבשה ממעלה למטה, הרי היה 
השפע ההיא עוברת להקליפות,
%break
כי היה עובר על הסיום שבשם שד"י, הנ"ל. וע"כ תיכף בסתם לו 
הטבור, שלא יוכל לקבל עוד מפנימיות השפע, ממה שאמו אוכלת. 
אשר סתימה זו נעשה מכח פירוק הדלתות, שהדלת וציר העליון 
נתפרד מהדלת וציר התחתון, ואז נפתח לו הפה דראש,
%break
וכו' כמ"ש שם באורך. והנה שם בעיבור במעי אמו, נמצאים כל 
התיקונים כהלכתם. אמנם בסוד לידת נשמות, אשר הן המ"ן הנזכר 
בדברי הרב כאן, יכולים התחתונים לקלקל כל התיקונים הנ"ל 
במעשיהם הרעים, כמ"ש במקומו,
%break
ואז נאחזים תיכף החיצונים בהנשמה ההיא, שמשכה השפע מלמעלה 
למטה, כי שפע העוברת למטה מגבול הצמצום, היא ירושת הקליפות 
והחיצונים, וז"ס שמרני מידי פ"ח יקשו לי.
%page 801
כי אותו התיקון דפתיחת הדלתות בהעיבור, אשר דלת העליון שהיתה 
כבר נקיה מה"ת ונתחברה עם אח"פ שלה, הנה עתה שחזרה 
ונתפרדה וה"ת שוב נתגלה בגו"ע, נמצאים נפגמים הידים העליונים 
שהם חג"ת,
%break
שחזרו ונתקלקלו בהצמצום דה"ת אחר שכבר היו מטוהרים לגמרי. 
וז"ש "כאשר אוחזים בהם הקליפות בידים העליונים, נקראים ידי פ"ח" 
והיינו כמבואר,
%break
שהקליפות מתאחזות במקום עליון, שבאמת אין להן אחיזה שם, כי שם 
מקום בינה, וגם כבר עלו ונבררו בפרצוף דקדושה, והתחתונים גורמים 
שם אחיזת הקליפות.
%break
ותדע שאפילו בעיבור המתוקן כהלכתו, דהיינו שנפתחו הדלתות והולד 
מקבל משם בחינת נפש דרוח כנ"ל. עכ"ז יש שם שפיכת דמים לחוץ, 
הבאים ליניקת החיצונים, בסוד דם טמא. כי הפתיחה עצמה גורמת זה.
%break
ויש כאן הבנה עמוקה, כי באמת מקבלת הנשמה, בעת היותה במעי 
אמא בנוקבא דאצילות, כל בחינת הג"ר והמוחין דחיה, כמ"ש לעיל, 
אלא היא מונחת בסוד הדלתות דנה"י דאמו, הגורמים לו לקבל רק 
ממטה למעלה. שה"ס, אמו מזריע האודם שבולד.
%break
כי הגבורות הממותקות מסוד הגדלות אשר בהדלתות, הן גורמות לו 
זה, שזה סוד אור הנפש שבנה"י דאמא, כי כן האורות דנפש מקבלות 
שפעם ממטה למעלה. וכח הזה, נקרא בשם דם. בסוד כי הדם הוא 
הנפש. והוא מלשון וידום אהרן.
%break
כי הכח הזה משתק האורות שלא יבואו להתפשט ממעלה למטה. ולכן 
כל החיות שבאדם בדמו הוא, שנמשך לו מסוד העיבור שבמעי אמו. כי 
נודע שאין חיות אלא אור החכמה,
%break
שהוא אצילות, והוא מקובל לו שם אע"פ שאין לו הכלים המוכשרים, 
אלא בכח הנפש שביסוד ורחם שיש ביסוד הנקבה ה' טהורים וה' 
טמאים דאמו כנ"ל. בתקון הדלתות בסוד ם' סתומה.
%break
ולפיכך בעת שהעובר מתהפך, והוא מתעורר לקבל שפעו מלמעלה 
למטה, שעי"ז נפתחים הדלתות, הוא גורם בזה שפיכת דמים ממש, 
דהיינו בחינת האודם והחיות שבהדלתות הסגורות: כי החזיר שם את 
בחינת הקטנות, המחוסר דם ההוא מבחינת חכמה,
%break
שה"ס חיה. וזה אמרו "ענין ב' מנצפ"ך שהם המ"ן הם בחי' יוד דמים 
שיש ביסוד הנקבה ה' טהורים וה' טמאים, והמנצפ"ך מז"א שהוא דינים 
גמורים מהם נעשו דמים טמאים,
%break
והמנצפ"ך הב' שלקחה מאמא הם גבורות ממותקות והם דמים 
טהורים" והיינו כמבואר אשר בעת הלידה שנפתחו הדלתות, וחזרה 
ה"ת בעינים דדלת וציר העליון שהיה בה מעת קטנותה, הנה זה אינו 
מזיק כלום לדלת וציר התחתון של הגדלות שלקחה מאמא,
%break
כי אחר שכבר הם באו מתחלתם טהורים לגמרי מה"ת כי נמשכו מזווג 
דגדלות כנ"ל. ע"כ אפילו הדמים הנשפכים מהם הם ג"כ טהורים, 
כלומר שאינם נופלים לקליפות. כי אין לקליפות אחיזה בהם להיותם 
טהורים מצמצום לגמרי.
%break
וכבר ידעת שכל אחיזת הקליפות היא אחר שעוברת השפע למטה 
מנקודת הצמצום ששם מקום הקליפות. אמנם בדלת וציר העליון, שם 
חזרה ונתעוררה ממש אותה הקטנות שהיתה בעת שהיה הנוקבא 
דבוקה אב"א בז"א,
%break
שמבחינה זו כבר נמצאו השפע למטה ממקום הצמצום וה"ת. ע"כ 
באים לקליפות ונתהוה מהם דמים טמאים. והבן זה היטב. ועם 
המתבאר מספיק שתבין כל המשך דברי הרב, אשר בכל הענין הזה.
%break
%page 802
%letter ק
ק) תחלה בא לו הצלם דגדלות מבינה דישסו"ת, וכו' ונעשין בו כלי 
הפנימי מכולם שהוא חיצוניותו ובתוכו המוחין שהיא נשמה: כאן הרב 
מתחיל לפרש, סדר תיקון הנוקבא מתחילתה עד סופה, ולפיכך הוא 
מתחיל מגדלות דז"א, כי אין תיקון הנוקבא מתחלת,
%break
רק אחר גמר תיקון הזכר. כמ"ש הרב בע"ח שער ל"ה פ"ב. וכן הוא 
בכל הפרצופים, ומטרם שנתקן עתיק לא נתקן כלום מא"א וכו'. והוא 
מטעם, כי לזווג הא' דקטנות, אי אפשר עדיין שהתחתון יעלה למ"ן מכח 
עצמו, כי עדיין אין לו בפ"ע שום מהות וציור,
%break
כנ"ל בתחילת החלק, (דף תשל"א אות א' וב') אלא העליון, צריך 
שיעלהו מעצמו, על ידי הכלי שלו המעלה מ"ן. והכלי הוא, בחינת 
האחורים שלו, המוחזרים אליו ע"י זווג ע"ב ס"ג בעת הגדלות המורידה 
ה"ת מעינים שלו, ויכולים האח"פ,
%break
שנפלו למדרגת התחתון שלו, לחזור אליו. אבל מטרם שהעליון משיג 
הגדלות מע"ב ס"ג, הרי האחורים שלו דבוקים בפנים דתחתון במדרגה 
אחת עם התחתון, ואיך יעלה אותו. והיא הנותנת, שבעת שהעליון 
משיג הגדלות,
%break
והאחורים שלו חוזרים אליו נמצאים הפנים דתחתון, דהיינו גו"ע שלו 
הדבוקים באחורים שלו, גם המה עולים להעליון יחד עם האחורים של 
העליון. וזה נוהג בכל המדרגות. ומזה יצא הכלל, שאין שום תיקון יכול 
להתחיל בהתחתון, מטרם שהעליון כבר נגמר עם הגדלות שלו. וזכור.
%break
ומהמתבאר תבין, כי אין העליון צריך להגמר בכל מדרגותיו עד היחידה 
שלו, אלא רק בגדלות א' לבד, שהוא מוחין דנשמה, ואפילו לא בזווג 
הפנימי דמוחין דנשמה, אלא עוד בזווג החיצוני דמוחין דנשמה.
%break
כי בטרם שמשיג המוחין דנשמה צריך שיהיה נשלם בהע"ס דגדלות 
דכלים, דהיינו שיעלה אח"פ שלו ממקום הנפילה ויחזור אותם 
למדרגתו. שזה מכונה לפעמים מוחין דו"ק, כי הכלים נקראים כולם 
בשם ו"ק. ונמצא תיכף כשמקבל המוחין דו"ק הנ"ל,
%break
הנה מעלה עמו את גו"ע דנוקבא, להיותם דבוקים באח"פ שלו, כנ"ל. 
אמנם בפעם הזאת המ"ן אלו, שהם גו"ע דנוקבא, אין להם עוד שום 
ציור, אלא אחר שעולה לזווג הפנימי דגדלות נשמה, להשגת ג"ר 
דאורות, ואחר שבא ומתפשט למקומו,
%break
אז הוא מתחיל לתקן את הנוקבא, שהיא בחינת התחתון שלו. כנ"ל. 
(תשל"ה אות ו') והנה ב' הזווגים הנ"ל: הפנימי, והחיצון. נחשבין עוד 
בזו"ן עצמם לבחינת מוחין דאחור וחיצוניות. והוא מטעם שאין אלו עוד 
מוחין דהולדה.
%break
אלא אחר שעולה למ"ן פעם ב' למוחין דחיה, ומתפשט משם למקומו, 
אז נבחנים בו למוחין דפנים, כי עתה הוא ראוי להוליד נשמות. והיינו 
ג"כ ע"י עלית מ"ן דתחתונים המחזירים את זו"ן פב"פ כמו שיתבאר 
להלן.
%break
וזה אמרו "מתחילה בא זה הצלם דגדלות מבינה דישסו"ת מבחינת 
חיצוניותם, וכו' ונכנסין בז"א ונעשים בו כלי הפנימי" דהיינו הזווג 
החיצון, לצורך השלמת הכלים הפנימים,
%break
הראוים לקבל ג"ר, כי מקבל הארת ע"ב ס"ג, המורידה הה"ת מעינים 
שלו, ומחזירה האחורים שלו ממקום הנפילה בחזרה למדרגתו, ואז 
קנה כלי הפנימי. כנ"ל.
%break
%page 803
וזה אמרו "ובתוכו המוחין שהוא נשמה לו" כלומר, אח"כ ע"י זווג ב' 
פנימי, מקבל באותו הכלי הפנימי, בחינות ג"ר דאורות, שהם הנשמה 
שלו, דהיינו מקומת בינה, כנודע. והנה עפ"י רוב אין הרב מחלק, לדייק 
את ב' הזווגים הנ"ל, לב' בחינות גדלות,
%break
אלא כוללם יחד בהזווג דגדלות א', כי הזווג החיצוני למוחין דו"ק, הוא 
רק הקדם לזווג הפנימי דמוחין דנשמה, כי זה הכלי הפנימי. וזה האור 
שבו, שמצד בנין הפרצוף, אין כאן אלא אורות מלובשים בהכלים 
שלהם, גם שניהם מכונים מוחין דאחור,
%break
מחמת שאינם ראוים לבחינת הולדה. כנ"ל. אלא כשמדבר בענין זווגים, 
אז הוא מפריש ביניהם, כי בהכרח יש כאן ב' זווגים, כי בטרם שיש לו 
הכלים הפנימים, אין הוא ראוי להעלות מ"ן למוחין דנשמה מבחינות 
האורות. וכן כשמשיג הכלים,
%break
בהכרח שמשיג אותם ע"י זווג חיצוני דעליון, דהיינו מבחינת ו"ק שהם 
גם בעליון בחי' זווג דכלים, והשלמתם שהיה לו בקטנותו, כי כל בחינה 
ובחינה שהיתה בהפרצוף מעת קטנותו, אינה נעדרת, כי אין העדר 
ברוחני, וע"כ כשהוא משפיע להתחתון שלו,
%break
הוא ג"כ משפיע לכל בחינה ומדרגה שהתחתון עומד בו, מבחינה 
שכנגדה ממדרגתו עצמו: לקטנות דתחתון, מבחינת הקטנות דעצמו 
שנשאר עוד צורתו בו, וכן לכלים דתחתון מהכלי של עצמו, וכו', וכן 
התחתון הולך ומקבל אותן המדרגות דעליון,
%break
ממה שהיה לו מעת תכלית קטנותו עד גדולתו. וזכור זה. וע"כ מסיים 
הרב, וכל זה בבחינת אחור. כי, הן ג"ר דכלים והן האורות דנשמה, 
נחשבים בבחינת מוחין דאחור כנ"ל. כי אינם ראוים להולדה.
%break
אב"א זו"ן, ואז נגדלת הנקבה באחור ז"א: אין לטעות שכוונת הרב 
לומר, שגם ז"א נמצא עדיין בבחינת אחורים, כמו הנקבה, כמשמעות 
שטחיות הלשון של אב"א זו"ן. כי נודע שאין תיקון הנוקבא מתחלת 
אלא אחר גדלותו של הז"א,
%break
כמ"ש הרב בכ"מ (בע"ח של"ה פ"ב) אלא זה דומה במקצת לפנים 
באחור. כי באמת ז"א מוכרח שיהיה לו כלים פנימים שבתוכם מוחין 
דנשמה, כמו שכתב זה בתחילת הדיבור, אלא כיון שאין העליון משפיע 
לתחתון אלא מאותה בחינת הקטנות של עצמו,
%break
הנשארת בו מטעם שאין העדר ברוחני, לכן משתוה עם אותה המדרגה 
שהתחתון עומד בה, כנ"ל בדיבור הסמוך, עש"ה. ולפיכך נחשב עמידת 
זו"ן שניהם יחד,
%break
לבחינת אב"א ממש. שהרי אינו נותן לה כלום מבחינת הגדלות שלו, 
אלא מאותו מדרגת קטנות הנשאר בו מאז. הרי גם עמידת ז"א כלפי 
הנוקבא בבחינת אחורים שלו ממש, דהיינו אב"א, והבן זה היטב, 
וזכרהו לכל המקומות.
%break
וז"ש "ואז נגדלת הנקבה באחור ז"א" דהיינו שהנקבה מקבלת אז ממנו 
ב' מדרגות דנפש ורוח, המכונים: עיבור ויניקה, כנודע. שמתחילה 
מקבלת ממנו בחינת העיבור,
%break
שהם נרנח"י דנפש. ואח"כ היא מקבלת ממנו בחינת יניקה ורוח. כנ"ל 
דף תשפ"ח ד"ה וזה תבין עש"ה כל ההמשך.
%break
%letter קא
קא) חלקו וחלק שלה, כי הוא בן בכור: כבר נתבאר סוד הבכורה הנוהג 
בהפרצופין העליונים (לעיל דף תשל"ט ד"ה בנים) כי כמו שהעליון 
נחשב לאב לכל תחתון שלו, להיותו הסבה שלו, הנה יחד עם זה, 
%break
יש בכל עליון בחינה אחת שמצד בחינה ההיא נחשבים העליון עם 
התחתון לאחים זה לזה, אלא שיש ביניהם הבחן דבכורה לבד, שאע"פ 
שהם באים ממדרגה אחת, עכ"ז הבחינה שבעליון מעולה מתוך שיש 
בה הקדם בהלידה.
%break
%page 804
כי נודע שבהאחורים דז"א, דבוקים הפנים דנוקבא, דהיינו גו"ע שלה, 
מעת קטנותו דז"א, מעת שאח"פ שלו עוד היו בנפילה במדרגת 
הנוקבא. וע"כ בשעה שז"א עלה למ"ן לאו"א למוחין דגדלות, ולאור 
הנשמה, כנ"ל.
%break
הנה אז הגיע הזווג גם על המ"ן דנוקבא, דהיינו גו"ע שלה, שעלו יחד 
עם האחורים דז"א באותו הזווג דנשמה, וע"כ אותו החלק של קומת 
הזווג ההיא המתיחס להמ"ן דנוקבא, דהיינו לבחינת גו"ע שלה 
הדבוקים עם אח"פ דז"א,
%break
בעת הזווג שלו דנשמה, אין אלו המ"ן דנוקבא, יכולים אז לקבל אותן, 
כי עדיין הם שם בלי ציור, מחמת שהזווג נעשה אז בעלי עליון שלה. 
ולפיכך בהכרח שמקבל אותן ז"א בנוסף על קומת אור וכלי דנשמה 
שהוא מקבל לעצמו.
%break
ונמצא שהוא מקבל מאו"א ב' חלקים בזווג ההוא: א' חלקו עצמו, דאור 
וכלי דקומת נשמה, שהמה יצאו על בחינת מ"ן של עצמו. והחלק הב' 
הוא, מה שמקבל את החלק של הנוקבא, שהיא אור וכלי דקומת 
הנשמה, שיצאו על בחינת המ"ן דגו"ע של הנוקבא,
%break
הדבוקים בהמ"ן דז"א, דהיינו באח"פ שלו, אשר הנוקבא אינה יכולה 
לקבלם עתה, מחמת שהמ"ן שלה עדיין הם בלי ציור, כי אין לה עוד 
אפילו הכלים דקטנות, ואיך תקבל בתוכה קומת נשמה וגדלות. הרי 
שז"א נוטל פי שנים: חלקו וחלקה.
%break
וכל זה הוא, מפני שאחורים דז"א כבר נמצאים במ"ן ב"פ, וע"כ המה 
יכולים להצטייר, ונמצאים נולדים תחלה, לפני גו"ע דנוקבא, הדבקים בו 
באח"פ שלו. הרי שסבת הבכורה, דהיינו מה שנולד ונגמר לפני גו"ע 
דנוקבא, גרם ליטול פי שנים: חלקו עצמו, וחלק הנוקבא.
%break
וזה אמרו "הז"א לוקח חלקו וחלק שלה, כי הוא בן בכור" דהיינו כנ"ל, 
כי מאחר שהקדים להגמר מטרם הנוקבא, ע"כ היה מחויב שיקבל עמו 
גם החלק של הנוקבא, שיצא עם החלק שלו יחד בעת השגת מוחין 
דנשמה שלו. כמבואר.
%break
לקח תחלה כלי שלו ושלה באחור לבד. מבחינת מ"ה וב"ן, וכן עד"ז 
באורות: עתה מפרש הרב, איזו בחינת כלי ואור שהם חלקה דנוקבא, 
שנטל עמו ז"א בעת זווגו באו"א. כנ"ל.
%break
וצריך שתדע, כי הביאה קדמאה הן לעשית כלי והן לרוחא קדמאה, הם 
כולו ב"ן, והוא להיותם בחינת תיקון הכלים, כדי להשלימם בע"ס, 
דהיינו להחזיר להם את אח"פ שנפלו מהם, שהם הכלים ישנים מזמן 
מלכין קדמאין שנקראים ב"ן.
%break
אמנם ודאי האור חדש שיצא עם תיקונם עתה, זה נחשב למ"ה, כי כל 
הקומות שיצאו באצילות נבחנות לשם מ"ה, כנודע.
%break
אלא אותו האור שבא עם הכלים הישנים המוחזרים נבחן בשם מ"ה 
דב"ן, כלומר, האור חדש שיצא עם התיקון כלים דאחורים ההם, כדי 
להחזירם לאצילות המדרגה.
%break
וזה אמרו "לקח תחילה כלי שלו ושלה באחור לבד מבחינת מ"ה וב"ן 
וכן באורות" כי בעת שז"א עלה למ"ן לאו"א למוחין דנשמה, הנה הוא 
היה כבר מתוקן במוחין דו"ק, שהם אח"פ שלו, שהשלימו הכלים דפנים 
שלו, כנ"ל, שמטרם זה אינו ראוי עוד לקבל מוחין דנשמה.
%break
וע"כ הוא קבל עתה הן ממ"ה והן מב"ן הן באורות והן בכלים. כי ז"א 
עצמו כלול ממ"ה וב"ן, אשר הם בחינת זו"ן עליונים, שהזכר שבז"א, 
עיקרו הוא מז"ת דמ"ה, ונוקבא שבו, עיקרה מז"ת דב"ן, כנודע.
%page 805
ועתה שקבל מ"ה וב"ן דאורות הנשמה, עם הכלים, הנה הזכר דז"א 
קבל חלקו, וחלק הנוקבא, שהמ"ן, שלה, נמצאים עוד בלי ציור, 
מבחינת מ"ה לבד, הן באורות והן בכלים, כי הכלים החדשים היוצאים 
עם הזווג, נחשבים לכלים דמ"ה,
%break
כנודע וכל זה נטל הזכר דז"א. והנוקבא דז"א שבגופו, דהיינו הנוקבא, 
של זו"ן הגדולים, קבלה מהזווג ההוא, גם כן חלקה עצמה, וחלקה של 
הנוקבא האמיתית דז"א, שהמ"ן שלה עדיין נמצאים בלי ציור, והיא 
קבלה בחינת ב"ן לבד,
%break
הן לחלקה עצמה והן לחלק של הנוקבא האמיתית. כי זה כל ההבחן 
של זכר ונקבה דזו"ן הגדולים אשר הזכר הוא כולו מ"ה, ואינו יכול 
לקבל מאו"א רק מ"ה. והנקבה דזו"ן הגדולים כולה ב"ן, ואינה יכולה 
ע"כ לקבל מאו"א רק בחינת ב"ן לבד.
%break
וזה אמרו "ונמצא שיש בו עתה מ"ה וב"ן באור נשמה, וכלי הפנימי לו, 
וכן לנוקבא", דהיינו כמבואר שהגם דהמ"ן דנוקבא נמצאים עדיין בלי 
ציור מ"מ עם התכללותו באח"פ דזו"ן הגדולים בהזווג דאו"א,
%break
נמצא ממילא שיוצא גם על בחינת המ"ן שלה אורות דמ"ה וב"ן דבחינת 
נשמה, אלא שהיא עצמה אינה יכולה לקבל אותם, וע"כ נוטלים זו"ן 
הגדולים פי שנים מ"ה וב"ן דחלקם באורות וכלים,
%break
וכן מ"ה וב"ן דחלק הנוקבא אורות וכלים כי הנוקבא לא תוכל לקבל 
אותם, בעליתה עתה בפעם הא', כנ"ל.
%break
%letter קב
קב) הגבורות דב"ן, דמ"ה שבאבא, ניתנין בנה"י דאמא ונעשים חסדים 
בערך הגבורה דאמא וכו': ענין זה דהתחלקות המוחין שאומר כאן 
הרב, כבר נתבאר היטב לעיל (דף תרס"ח ד"ה נמצא) כי מתוך שז"א 
נוטל מוחין כפולים מנה"י דאבא ונה"י דאמא,
%break
שיש מ"ה וב"ן יחד באבא, וכן מ"ה וב"ן יחד באמא, ובזו"ן הגדולים, 
נמצא הזכר כולו מ"ה והנקבה כולה ב"ן, כנ"ל. וא"כ כיון שמוחין דנה"י 
דאבא שייכים להזכר דזו"ן הגדולים, והמוחין דנה"י דאמא שייכים 
להנוקבא דזו"ן הגדולים, הנה איך יקבל הזכר המוחין דאבא,
%break
בשעה שהם כלולים ממ"ה וב"ן, וכן איך תקבל הנוקבא המוחין דנה"י 
דאמא שיש בהם מ"ה וב"ן, כי הזכר אין לו כלי קבלה לב"ן, ולנוקבא אין 
לה כלי קבלה למ"ה. ולפיכך הוכרח אבא להעביר את הב"ן שלו לנה"י 
דאמא, ואז נה"י שלה כולה ב"ן.
%break
וכן אמא מעבירה את המ"ה לנה"י דאבא, ואז הנה"י דאבא כולם מ"ה. 
ובאופן זה, הנה"י דאבא מתלבשים במוחין דז"א, והנה"י דאמא במוחין 
דנוקבא הגדולה. עש"ה.
%break
וזה אמרו "הגבורות דב"ן דמ"ה שבאבא ניתנין בנה"י דאמא" דהיינו 
הב"ן המחובר עם המ"ה באבא, שהוא ו"ק דחכמה דב"ן. הם ניתנים 
בנה"י דאמא, ונעשו שם חסדים בערכה, כי ו"ק דחכמה, נבחנים 
לחסדים בערך הב"ן שיש בבינה, שהם רק ה"ת של בינה דב"ן.
%page 806
"והחסדים דמ"ה דמ"ה דאבא עם החסדים דמ"ה דב"ן דאמא, ניתנים 
בנה"י דאבא" דהיינו המ"ה הנשאר באבא, שהם חכמה וז"א דבינה 
דמ"ה עם המ"ה שיש באמא, שהם בינה ומלכות דבינה דמ"ה, הנה ב' 
בחינות אלו של המ"ה, מתלבשות בנה"י דאבא,
%break
ואז המ"ה דאבא שהם בחינת חכמה וז"א דבינה דמ"ה, נעשו חסדים 
לבינה דמ"ה, כי המ"ה דאבא המה הזכרים, הנבחנים חסדים כלפי 
המ"ה דאמא שהם הנקבות,
%break
מבינה דמ"ה. ואז הנה"י דאבא שעתה כולו מ"ה, מתלבשים בז"א 
הגדול. והנה"י דאמא שעתה הם כולו ב"ן, מתלבשים בהנקבה הגדולה.
%break
%letter קג
קג) דרך האחור שלו היה מאיר להנוקבא ונותן לה אז הארה מהמוחין 
שלו שבנה"י דאמא, אשר כולם הם בחינת ב"ן שלו ושלה, ונותן לה את 
שלה לבד, שהם הגבורות דב"ן דב"ן: היינו הב"ן דאמא, שהוא מבחינת 
ה"ק דבינה דב"ן שזה שייך להנוקבא,
%break
אבל לא חסדים דב"ן דב"ן, דהיינו הב"ן דמ"ה שיש בנה"י דאמא שלקחו 
מאבא, הם זכרים שהם בחינת ז"א דחכמה דב"ן, ואינם שייכים 
להנוקבא.
%break
וגם נותן לה הארת גבורות דמ"ה, דב"ן: היינו המ"ה דאמא, שנקרא 
מ"ה דב"ן, שהיא נמצא בנה"י דאבא, שהם בינה ומלכות דבינה דמ"ה 
כנ"ל.
%break
והם שנעשו לגבורות בערך המ"ה דאבא שהוא חכמה וז"א דבינה 
דמ"ה, כנ"ל. וגבורות אלו שייכות להנוקבא. להיותן נקבות דמ"ה, אבל 
לא החסדים דמ"ה שבנה"י דאבא, שהם זכרים.
%break
וצריך שתזכור, שכל המדובר עתה במה שז"א נותן לנוקבא דרך האחור 
שלו, הוא משפיע לה רק בחינות הקטנות, שהן עיבור ויניקה שלה לבד, 
שה"ס בנין הצלע, וה"ת דהוי"ה, כנ"ל. ולפיכך אומר הרב,
%break
שאפילו מהגבורות דב"ן דב"ן אינה נוטלת מז"א מבחינת עצמותן של 
הגבורות ההם, אלא רק הארתן לבד, להיותה מקבלת רק בחינת 
המוחין דקטנות אשר בהן, שהן רק מבחינות גו"ע, ומחוסרי ג"ר. לפיכך 
אין בהן עוד מבחינת עצמות. כמ"ש לפנינו.
%break
הנסירה מסתלקים נה"י דאו"א וב' בחינות חכמה וחסדים בין דאבא ובין 
דאמא, וכו' הבינות וגבורות, נכנסים בנוקבא ונגדלת בכל האחור שוה 
אליו: הרב קיצר כאן, כי דילג ולא ביאר איך הנוקבא מקבלת המוחין 
האלו דבינות וגבורות.
%break
אמנם היה כאן בחינת עלית מ"ן לאו"א בהכרח, כי המדובר הוא עתה 
במוחין דגדלות דכלים של הנוקבא, שהם צריכים לזווג ע"ב ס"ג, 
ולהורדת ה"ת מעינים דכלים דנוקבא, וא"כ הם צריכים לזווג או"א עלאין 
שהם ע"ב ס"ג. אלא שהז"א והנוקבא עלו למ"ן לאו"א,
%break
וגרמו שם זווג פב"פ ואז הארת הזווג ההיא הורידה הה"ת מעינים 
דנוקבא, והחזירה אח"פ שלה למדרגתה, ואז נשלמה הנוקבא בבחינת 
הגדלות דכלים, כדי שתוכל אח"כ לעלות למ"ן בשביל מוחין דגדלות.
%break
וזה אמרו "שמסתלקים נה"י דאו"א מהז"א, עם ב' בחינות חכמה 
וחסדים שבתוכם מראש ז"א", כי בעת עלית המ"ן, עולים הפנימיות 
להעליון, וע"כ בהכרח שמסתלקים המוחין ממנו, שה"ס תרדמה, כמ"ש 
במקומו. ואז נעשה הזווג פב"פ באו"א,
%break
והורידו הה"ת מהמ"ן דנוקבא, ואז קבלו השלמת הכלים דאח"פ שלה. 
וזה מכונה בינות וגבורות, כלומר, מה ששייך להע"ס דנוקבא, ע"ד 
שפירש לעיל בהארות דמוחין דקטנות,
%page 807
אשר ה"ח קבלה מבחינת הגבורות דמ"ה דב"ן, שהם הבינה וגבורה 
שבנה"י דאבא, וה"ג קבלה מה"ק דבינה דב"ן שבנה"י דאמא.
הרי שכל חלקה אינה אלא בינות וגבורות. כלומר, מהנקבות דמ"ה וב"ן, 
ולא כלום מהזכרים דמ"ה וב"ן, כי הם שייכים לפרצופי הזכרים. כנ"ל.
%break
וזה אמרו "והשאר שהם בינות וגבורות נכנסין להנוקבא ונגדלת בכל 
האחור שוה אליו" כלומר, כי אז רק הנוקבא מקבלת המוחין ההם, כי 
הם חלקה, להיות הזווג הזה נעשה רק מבחינת החיצוניות דאו"א 
לבחינת מוחין דו"ק, ואין הז"א צריך אליהם,
%break
שהרי הוא כבר מושלם מהם מקודם זה כנ"ל. וע"כ נשאר הז"א עוד 
בבחינת המ"ן עד לזווג שני ורק הנוקבא לבדה ירדה עם המוחין דו"ק 
שלה למקומה, ונמצאת אז שוה מבחינת הכלים כמו הז"א,
%break
וז"ש ונגדלת בכל האחור שוה אליו. ונמצא שכאן קבלה הנוקבא את 
הכלי המעלה מ"ן שלה. כי היא נעשית מבחינת אח"פ המוחזרים 
להמדרגה. כנ"ל.
%break
וצריך, שתדע הכלל הזה, כי בחינת הקטנות של הנוקבא, אינה יכולה 
לקבל אלא מהז"א, כי הוא העליון שלה, ובו כל שורשה, דהיינו מסוד 
הנקודה שמתחת היסוד, והיפוכו היא בחינת הגדלות של הנוקבא, שלא 
תוכל לקבל מהז"א, זולת מאו"א, 
%break
כי אין גדלות אלא מזווג ע"ב ס"ג. דהיינו בסוד שם מ"ב אותיות דהוי"ה 
הנמשכות מטבור ולמעלה דא"ק, מה שאינן כלל בהז"א, כי הז"א עיקרו 
מתחיל מטבור ולמטה דא"ק. 
%break
וזה דומה כמו בז"א, שגם הוא עיקר הקטנות שבו הוא מקבל מבחינת 
מטבור ולמטה דא"א, אבל המוחין שלו הוא מוכרח לקבל רק מאו"א.
%break
הבינות וגבורות נכנסין בנוקבא ונגדלת בכל האחור שוה אליו כי אז 
נוטלת הן עצמן: כלומר, כי זו"ן הגדולים, נבחנים כמו ב' חצאים של 
פרצוף אחד, אשר חציו שהוא הזכר שבו שתופש כל קו ימין: חכמה, 
וחצי דעת עליון, וחצי דעת תחתון, שהם ה"ח,
%break
הוא נשאר בסוד מ"ן באו"א, אמנם חציו השני, הנקרא נוקבא הגדולה, 
שהיא תופשת כל קו שמאל, שהם: הבינות וחצי קו אמצעי שהוא חצי 
דעת עליון, וחצי דעת תחתון, דהיינו הה"ג שבראש והמתפשטות לגוף. 
הנה כל בחינות אלו ירדו עתה אל הנוקבא האמיתית של ז"א,
%break
הנפרדת עתה ממנו. והיא נתפשטה עתה ומלבשת כל האחור דז"א. כי 
עתה קנתה ע"ס שלמות מבחינת הכלים, דהיינו שחזרו אליה אח"פ 
שלה, כנ"ל. וע"כ נבחן שלקחה עתה הגבורות עצמן, דהיינו בחינת ג"ר 
שבהן.
%break
מתחלה ע"י הארה לבד הנמשכת לה ע"י ז"א לא נעשה בה רק בחינת 
המלכות שבה ועתה נעשה היסוד שבה: כבר נתבאר זה לעיל באורך, 
שמתחילה בעת קטנות, קבלה סוד כ"ז אותיות: שמכללות כ"ב 
האותיות שקבלה מז"א, נעשה בה ציר ודלת ביסוד שלה,
%break
ומן המנצפ"ך שהן ה"ג נעשו המ"ן שבה. והן בחינות המלכות שבה, 
שנקראת ירושלם או יסוד החיצון, וכל אלו הם רק הארות ולא עצמות, 
כי חסר להם בחינות ג"ר,
%break
ואח"כ שחוזרת ולוקחת אלו הכ"ז אותיות ע"י אמא, שהן הדלת וציר 
הב' ומנצפ"ך הב', ונתקנות ביסוד שלה, אז נקראת ציון שהוא רחמים. 
כנ"ל דף תשצ"ה אות צ"ג וצ"ד. ובאו"פ דף תשצ"ג ד"ה וזה אמרו כאן.
%break
%page 808
%letter קד
קד) מעלים אותן או"א לחופה וכו' אחר נסירה: כי עתה שכבר יש 
להנוקבא אח"פ שלה, הנה היא ראויה לעלות למ"ן לקבל אורות 
דנשמה, (כנ"ל דף תת"ב ד"ה וזה אמרו ע"ש) וזה אמרו, שאו"א מעלים 
אותם.
%break
אורות דאב"א ומזדווגים שם פב"פ ונותן בה החסדים דאמא שגם המה 
אינם רק ה"ג מ"ה דב"ן: כלומר, שעדיין אין בנוקבא אלא מוחין דו"ק 
שפירושם גדלות דכלים, אבל מאורות דפנים עדיין אין לה, ועתה ע"י 
עלית מ"ן לאו"א, היא מקבלת מז"א אורות דנשמה,
%break
שהם אורות דפנים. ומ"ש שמזדווגים פנים בפנים, היינו בהתכללות 
באו"א, שז"א נכלל באבא, ונוקבא נכללת באמא, שעי"ז חוזרים או"א 
פב"פ. ועם זה נבחן, שגם זו"ן הם שם פב"פ, להיותם נכללים בהם, 
בסוד עלית מ"ן,
%break
ואלו האורות שהיא מקבלת הם ה"ג דמ"ה דב"ן, שפירושו חלק המ"ה 
שיש באמא, שהוא בינה ומלכות דבינה דמ"ה, וזה אמרו "שנותן בה 
החסדים דאמא, שגם הם אינם אלא ה"ג מ"ה דב"ן" ואע"פ, שהם 
החסדים דאמא, כמו שאומר להלן,
%break
מ"מ הם נחשבים לגבורות בערך המוחין דז"א. שהם כולם מ"ה, 
שהחסדים שבו הם מבחינת מ"ה דאבא, שהם חכמה וז"א דבינה 
דמ"ה, והגבורות שבו הם מ"ה דאמא, שהם בינה ומלכות דבינה דמ"ה 
כנ"ל, בסוד התחלפות דמוחין. וע"כ מכנה המ"ה דאמא בשם גבורות.
%break
רוחא דשדי בגוה, כי אז הוא בסוד זווג ממש. אמנם הכלי שלה, הוא 
היסוד. והמ"ן הם ה"ג של חלקה, שלוקחת בעת הנסירה: כאן מחלק בין 
ג' הבחינות: רוחא, וכלי המעלה מ"ן, והמ"ן עצמם. ואומר, שהרוחא 
דשדי בה בעלה בביאה קדמאה, הוא בחינות מ"ה דב"ן,
%break
שהן בינה ומלכות דמ"ה שבאמא, שנטלה ע"י ז"א בזווג פב"פ ע"י 
התכללות באו"א, והן חסדים ממש אלא שנבחנות לגבורות בערך ז"א. 
אמנם הכלי המעלה מ"ן, עם המ"ן שהם ה"ג מנצפ"ך, הם מקבלת בעת 
הנסירה, דהיינו בבחינת מוחין דו"ק, שהוא להשלמת כלים,
%break
דהיינו להעלות את אח"פ שלה, כנ"ל, אשר אח"פ אלו נעשו לה לכלי 
המעלה מ"ן, והאורות שמקבלת אז, הם בחינות כ"ז אותיות דאמא, 
שלא ע"י ז"א שכללות כ"ב אותיות נעשה בה לדלת וציר הב' של היסוד 
שלה, וה' אותיות מנצפ"ך נעשו בה למ"ן. כנ"ל.
%break
וכל אלו הם בחינות גבורות דב"ן דב"ן, שהן בחינות ה"ק דבינה דב"ן, 
אשר בעת קטנות לקחה הארתן, ועתה היא לוקחת מבחינות עצמותן, 
שפירושה מבחינות ג"ר שבהן כמבואר לעיל, הרי שהכלי ורוחא, אינם 
באים בזווג אחד, אלא בב' זווגים,
%break
כי בהזווג החיצוני לצורך הנסירה, שהיא מבחינת החיצוניות דאו"א, 
למוחין דו"ק של הנוקבא, אז נמשך לה הכלי המעלה מ"ן. ואח"כ בזווג 
הב' אחר הנסירה, שהוא זווג פנימי לצורך מוחין דנשמה להנוקבא, אז 
הוא מקבלת רוחא דשדי בה בעלה.
%break
%page 809
%letter קה
קה) שורש להעלות כל הבירורין עד ימות המשיח: כמ"ש לעיל דף 
תשל"ח אות ח'. כי באח"פ האלו, שהשיגה בעת הנסירה דבוקים 
בחינות גו"ע, של נשמות הצדיקים, שהם עלו עמהם ונתחברו במדרגת 
הנוקבא, בשוה עם אח"פ שלה,
%break
וע"כ בזווג הב' דמוחין דנשמה, שקבלה הנוקבא בהם בחינת רוחא 
דשדי בה בעלה בביאה קדמאה. הנה גם בחינות גו"ע של הנשמות 
הדבוקים שם, קבלו ג"כ מהאי רוחא בשוה עם אח"פ דנוקבא, אלא 
שהמ"ן דנשמת צדיקים נחשבים עדיין שהם בלי ציור,
%break
כי עתה יצאו מתוך הקליפות, כנ"ל. (דף תשל"ה אות ו'). לפיכך נשאר 
חלקם בהנוקבא עצמה, ע"ד שז"א נטל חלקו וחלק הנוקבא, בעת 
שהנוקבא היתה בבחינת מ"ן בלי ציור, כנ"ל (דף תת"ג ד"ה חלקו), 
עש"ה בכל ההמשך,
%break
וע"כ יש לכל הנשמות חלק בהאי רוחא דשדי בה בעלה, שהן נוטלות 
אותו, כאשר יעלו למ"ן פעם ב', בעת שזו"ן יתפשטו למקומם, ויהיו 
פב"פ כמ"ש במקומו.
%break
וזה אמרו "והוא שורש להעלות כל הבירורים עד ימות המשיח והוא 
שורש לכולם, וכו': דהיינו לכל הנשמות שנשרו מאדה"ר, כי כולן הן 
בחינות ו"ק של הנוקבא. דהיינו בחינת התחתון שלה, אשר גו"ע שלהם 
היו דבוקים בהנוקבא,
%break
בעת שקבלה האי רוחא דשדי בה בעלה, שבזה הושרשו כל הנשמות, 
בבחינת הכלי ורוחא של הנוקבא, שבאלו היא מעלית אותם למ"ן תמיד, 
כמ"ש במקומם. משום הקשר שלהן שבכלי ורוחא, שיש להן חלקם 
שמה, כמ"ש לעיל בכ"מ.
%break
%letter קו
קו) תחלה ע"י מוחין דקטנות היו דבוקים אב"א: כלומר, ע"י מוחין 
דקטנות של הנוקבא, בשעה שהיתה מקבלת מאחורי החזה דז"א, 
כנ"ל. הנה אז היתה דבוקה עמו אב"א. והגם שז"א עצמו, הוא בגדלות 
בהכרח,
%break
כי כל זמן שאין לו מוחין דגדלות אינו יכול לתקן מהנוקבא כלום, כי אין 
לו בחינת הכלי המעלה אותה למ"ן, כנ"ל, כי אח"פ המושבים אליו בעת 
גדלותו, המה המעלים אותה למ"ן, בתחילה בלי ציור,
%break
ואח"כ כששב למקומו מתחיל לצייר המ"ן שלה. כנ"ל באורך, וכמ"ש 
הרב לעיל (דף תשע"ב אות ס') עכ"ז, אין הנוקבא יכולה לקבל ממנו רק 
מבחינת אחורים שלו לבד, וע"כ נבחנת לדבוקה עמו אב"א. עי' לעיל 
(דף תת"ג ד"ה אב"א).
%break
%page 810
יניקה שזה השינה: כי הגדלות היא בחינת החיות של הפרצוף, וע"כ כל 
זמן שהוא חסר הגדלות שלו נבחן כמו ישן, שהחיות שלו אינה ניכרת 
בו. וזה נוהג בכל עלית מ"ן בכל פרצוף,
%break
כי אז הפנימיות שלו דהיינו המוחין, עולים ונכללים בפרצוף העליון, וע"כ 
נשאר אז הפרצוף מבחינת עצמו, בו"ק חסר ג"ר, שהוא מוחין דיניקה.
%break
%letter קז
קז) שתתקן יותר לגמרי שלא על ידו: פירוש, כי הקטנות יכולה הנוקבא 
לקבל מז"א עצמו, בסוד הכלי ורוחא שבו, ואינו צריך לעלית מ"ן לזווג 
או"א, אבל בחינת ג"ר ומוחין, הנוקבא צריכה לקבל שלא ע"י ז"א, כי 
אם מזווג או"א. וכן הוא בכל הפרצופים,
%break
שהכלי ורוחא מספיק להם בשביל להשפיע מוחין דקטנות, בסוד הזווג 
של להחיות לבד, אבל למוחין אינו מספיק להם הכלי ורוחא, אלא 
שצריכים להעלאת מ"ן ולזווג את האו"א של העליון מהם (עי' ע"ח 
שכ"ט פ"ב).
%break
%letter קח
קח) נשמתו שהם המוחין שנסתלקו ממנו היו מושכין לו חסד וחיות: כי 
הנשמה שלו היתה שם באו"א בסוד מ"ן עם הנוקבא, שע"י היו 
מזדווגים או"א, וטפת הזווג שלהם היתה מורידה הה"ת מעינים 
דנוקבא, שעי"ז העלתה אח"פ שלה,
%break
ונשלמה בעשרה כלים כנ"ל. שז"ס אתי חסד ופריש להון. כי טפת הזווג 
נקראת חסד, שהיא העלתה את אחורים דנוקבא, ונתפרשה מז"א.
%break
ואחורים היו מסתלקין ונאחזין באחור דנוקבא ונפרדין זה מזה: שהם 
עשר אחורים שמסתלקים בסוד עשרת ימי תשובה, שהם נפרדים מז"א 
וניתנים להנוקבא,
%break
שבאלו עשר האחורים נשלמת לעשר ספירות. וכבר ידעת שאלו 
האחורים הם בחינות אח"פ דנוקבא המתחברים לה בכח החסד דזווג 
או"א שמשכו המוחין דז"א מהם, כנ"ל בדיבור הסמוך, וטפת חסד זו 
מורידה ה"ת מעינים דנוקבא.
%break
ועשרה אחורים שלה שבאח"פ מוחזרים למקומם. וענין עשרה שבהם, 
מפורש לעיל בדברי הרב (דף תשמ"א אות י') שהם סוד האחורים 
דראש, המרומזים באחורים דהוי"ה פשוטה שבגימטריא ע"ב, 
ובאחורים דגוף המרומזים באחורים דהוי"ה במילוי ב"ן,
%break
שבגימטריא קד"ם, שהם יחד בגימטריא רי"ו ובגימטריא גבורה ע"ש. כי 
אע"פ שהם אינם אלא בחינת אח"פ, אמנם יש בהם התשלום של כל 
ספירה וספירה הן דראש והן דגוף, כי כל הכלים פנימים דפרצוף 
נשמה, נעשים מהם. וע"כ המה נבחנים בעשר אחורים.
%break
%page 811
ואין להקשות, כיון שכל אלו האחורים הם אח"פ של הנוקבא עצמה, ואין 
לז"א חלק בהם, כי מה שנאמר לעיל, ז"א נוטל חלקו וחלקה, לפי שהוא 
בכור, זה אמור רק על בחינת גו"ע דנוקבא, להיותם דבוקים באח"פ 
שלו, והיו עמו יחד בביאה קדמאה דז"א,
%break
ע"כ נטל את חלקה, משום שהמ"ן שלה היו בלי ציור. כנ"ל (דף תת"ג 
ד"ה חלקו) אבל באח"פ שלה, אין הוא כלול מהם כלל וע"כ היא 
נוטלתם שלא ע"י ז"א, אלא ע"י אמא, כנ"ל. וא"כ למה צריך ז"א 
להשפיע לה העשרה האחורים הנ"ל. 
%break
אכן צריך שתדע, שאין הנוקבא לוקחת שום אור אלא ע"י ז"א. כמ"ש 
בע"ח שער ל"ט ד"ז. כי איך תוכל לקבל מאמא שהיא עלי עליון שלה.
%break
לפיכך מדייק הרב ואומר "שנשמתו שהם המוחין שנסתלקו ממנו היו 
מושכין חסד וכו' והיו מתפשטין בתוכו ואז הדינין והאחורים היו 
מסתלקים ממנו ונאחזין באחור דנוקבא ונפרדין זה מזה, וזהו אתי חסד 
ופריש להון" והנך רואה איך מדייק הרב להשמיענו,
%break
אחר שאמר שנוטלת המוחין שלא ע"י ז"א, שעכ"ז מקבלת מתחלה 
נשמת ז"א את טפת החסד העליון, ומתפשטת תחלה בתוכו עצמו, 
ואח"ז הוא נותן האחורים והדינים להנוקבא, כלומר, שמשפיע לה אותה 
הארת החסד של הזווג,
%break
שהיא מורידה ה"ת מעינים שלה ומחזירה לה את אח"פ. ואז קונית 
הנוקבא את האחורים המיוחדים לה, שהם אח"פ של עצמה, ואז 
נשלמת בע"ס שלה הפנימים.
%break
ואל תתמה במה שהרב מכנה אותם בשם דינים ואחורים, כי אח"פ אלו 
שעתה יוצאים מתוך בי"ע, הם ודאי דינים.
%break
וזכור זה היטב, כי הרב דרכו לומר תמיד אשר המוחין דנסירה, או הכלי 
המעלה מ"ן מקבל הנוקבא מאמא, שלא ע"י הז"א, והפירוש היא, שלא 
תוכל לקבלם מבחינת כלי ורוחא דז"א זולת ע"י תוספות מוחין, ועלית 
מ"ן. אמנם גם אלו היא מקבלת מהז"א,
%break
כי ע"כ נקרא ביאה קדמאה, הן בהכלי, שהוא למוחין דו"ק, והן ברוחא 
שהוא למוחין דג"ר, לבחינת נפש השלמה שלה בכל הע"ב ס"ג מ"ה 
ב"ן. כנ"ל דף תשמ"ב אות י"א.
%break
ונקרא רוחא דשדי בה בעלה, משום דבעלה נקיט להו בקדמיתא בדעת 
שבו, שז"א ה"ס רוח, וע"כ נקרא רוחא. כנ"ל דף תשמ"ה אות י"ד.
%break
%letter קט
קט) ואז אלו המוחין הנקרא נשמת ז"א היו בבחי' מ"ן אל בינה, ונזדווגו 
או"א ותיקנו את המלכות שלא ע"י ז"א: כבר נתבאר זה לעיל בכ"מ, 
אשר ענין הדורמיטא והסתלקות המוחין של חכמה וחסדים דז"א לצורך 
הנסירה, פרושו, עלית מ"ן לאו"א,
%break
כי אפילו הגדלות דכלים, אינה יכולה לקבל מז"א, זולת ע"י עלית מ"ן 
לאו"א. כי צריכה לזווג ע"ב ס"ג להורדת ה"ת מעינים שלה ולהעלות את 
הכלים דאח"פ שלה ולחברם למדרגתה, כדי להשלימה בע"ס.
%break
בנסירה מתחברות שתיהן יחד פרצוף אחד: כי בקטנות שלא היה 
להנוקבא רק גו"ע דכלים, והיה חסר לה אח"פ דכלים וג"ר דאורות, 
היתה קומתה מחזה ולמטה דז"א,
%break
אבל עתה שהשיגה את אח"פ שלה, הנה קנתה עשרה כלים כמו ז"א 
עצמו וע"כ נתחברה עם לאה לפרצוף אחד, כי עתה מלבשת כל קומתו 
דז"א, כי מצד הכלים קומתם שוה.
%break
אמנם מצד האורות עדיין חסרה היא עד הזווג הב' כנ"ל, וע"כ היא 
מלבשת אותו מאחורים שלו, ולא מצד הפנים, עד שתשיג גם האורות 
כמו הז"א, ואז היא חוזרת עמו בקומה שוה מבחינת הפנים דז"א.
%break