ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ג
%book תע"ס-ג. חלק-ח. דברי האר"י
%page 599
%H חלק ח'
%break
%H עשר הספירות של עולם האצילות
%letter א
א) כאשר עלה ברצון המאציל להחיות את המתים, ולתקן את המלכים 
האלו הנשברים והנפולים בעולם הבריאה, גזר והעלה מ"ן מתתא 
לעילא, ועל ידי כך היה זווג עליון דחו"ב דא"ק פנימים, והוציא שם מ"ה 
החדש, ונתקנו המלכים.
%break
%page 600
%letter ב
ב) וכבר נתבאר לעיל, כי ז' אורות של המלכים דב"ן, נתעלו ונתכללו 
ונתלבשו בג' קוי חו"ב וכתר, שנתפשטו עד סוף המקום הנ"ל, שהם 
חג"ת. והנה עתה חזר התפשטות הנ"ל להאסף למעלה, וחזר להיות 
כבראשונה, שלא היו רק ג"ר במקומן למעלה, 
%break
והעלה עמהן למעלה במקומן, את ז' אורות התחתונים, ונמצאו עתה 
כל הז' אורות התחתונים, למעלה במקום הבינה. כי היא אם הבנים 
ושם הוא מציאת מקום הריון ועיבור.
%break
%page 601
%letter ג
ג) וכאשר עלו הז' אורות למעלה, עלו גם הכלים שירדו בבריאה 
למעלה באצילות, אך לא נתחברו יחד. וכמו שהז' אורות היו בבחינת 
עיבור וג' כלילין בג' ונקודה מלכות היתה שביעית אליהם בסוד פסיעה 
לבר, גם הכלים היו באופן זה, ג' כלילין בג' והמלכות עמהם.
%break
%letter ד
ד) אמנם בחינת המ"ן שאמרנו לעיל, שעלו לצורך הזווג העליון, הוא 
עצמו ענין עליות ז' האורות למעלה בבינה. וזכור הקדמה זו, מה הוא 
ענין העלאת מ"ן.
%break
והנה בזווג הזה צריך שיתוקנו כל הי"ס מכתר עד מלכות, כי אפילו ג"ר 
אינם מתוקנים. ולכן בחינת העלאת מ"ן אלו, היה למעלה בע"ב ס"ג 
דא"ק.
%break
%page 602
%letter ה
ה) והנה ע"י עלית מ"ן הנ"ל, שהם האורות הנ"ל, נזדווגו בחינת הוי"ה 
דע"ב דיודין, אשר הם כללות בחינת המוחין דא"ק, עם בחינת הטעמים 
דס"ג, שהם אח"פ כנ"ל. כי אלו הטעמים דס"ג לא היו בהם שום 
שבירה, ולכן הם נזדווגו יחד עם בחינת הע"ב דא"ק. 
%break
%page 603
ואין הכוונה על האורות היוצאים מן הבל אח"פ, רק על בחינת עצמן 
ופנימיותן ממש.
%break
%letter ו
ו) וכאשר נזדווגו יחד, נולד מהם אור חדש על ידי הזווג הזה. וזה אור 
חדש, הוא בחינת שם מ"ה דאלפין. וגם הוא נחלק לד' בחינות טנת"א 
הכוללים כל האצילות, והוא כזה: 
%break
%page 604
כי הטעמים דמ"ה הוא בחינת עתיק יומין, והנקודות דמ"ה הם א"א, 
והתגין דמ"ה הם או"א, ואותיות דמ"ה הם זו"ן. ומציאות שם מ"ה 
דאלפין הזה, יוצא מן המצח דא"ק.
%break
%letter ז
ז) וכבר ביארנו לעיל כי הדברים הולכים במדרגה: כי הבל האזן אינו 
נרגש ומועט מן הבל היוצא מן החוטם, והבל החוטם מועט מהבל 
הפה, אמנם בזה נשתוו שלשתן שמעלים הבל. 
%break
%page 605
אך העין אין לו הבל אלא הסתכלות בלבד, וטעם השינוי הזה, לפי 
שהג' הם בחינת טעמים, אך העין, הוא בחינות נקודות ס"ג, שהוא 
למטה ממדרגת הטעמים.
%break
%letter ח
ח) והנה אור שם מ"ה החדש הזה, היוצא מן המצח דא"ק, הוא אחרון 
מכולם, לכן אין בו, לא בחינת הבל, כמו הג', ולא בחינות הסתכלות 
כמו נקודות העין, ואין בו רק בחינת הארה לבד, וזה שנזכר בזוהר, 
באדרא זוטא, במצחא אתגלי וכו'. 
%break
כי אין בה רק גילוי הארה לחוד. גם זה מ"ש בזוהר במקומות רבים, כד 
סליק ברעותא למברי עלמא דאצילות. 
%break
פירוש כי מצח הרצון דא"ק סליק ברעותיה למברי עולם האצילות על 
ידי אור מ"ה חדש היוצא ממנו, אשר על ידו נתקן כל האצילות. נמצא 
כי פירוש רעותא, הוא סוד מצח הרצון הנזכר, כי תרגום רצון רעותא.
%break
%letter ט
ט) ולפי שבחינת ע"ב הוא בראש הא"ק, שהם בחינת המוחין, ומקומם 
הוא מבפנים כנגד מקום המצח, ושם נזדווגו המוחין שהם בחינת ע"ב, 
עם בחינת ס"ג שהם אח"פ הטעמים דס"ג, שהם למטה מהמוחין בסוף 
הראש, 
%break
ולכן מרוב האור שיש שם בזה המצח על ידי הזווג הנ"ל, יצא אור חדש 
ממנו ולמטה, שהוא שם מ"ה החדש.
%break
%letter י
י) והנה כאשר יצא זה האור החדש, שם מ"ה דאלפין, בירר מהנקודות 
דס"ג שבהם היתה השבירה, מה שיוכל לברר מהם, ונשתתפו 
ונתחברו עמו, ואז נעשה המ"ה בחינת דכורא, וס"ג נעשה בחינת 
נוקבא.
%break
%page 606
אלא להיות שהס"ג זה נעשה נוקבא אל המ"ה, לכן קנה לו עתה שם 
אחר, והוא שם ב"ן דההין, כזה: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה. ואינו נקרא עתה 
בשם ס"ג, אלא בשם ב"ן.
%break
%letter יא
יא) והענין הוא כי שם ס"ג הוא כללות טנת"א, אמנם אלו שהם נקודות 
דס"ג בלבד, אינו נקרא ס"ג כמו הכלל, כי אינם אלא פרט אחד שבשם 
ס"ג, ולכן כאשר זה הפרט שהם הנקודות, נתחבר עם שם מ"ה, 
ונעשה אליו בחינת נוקבא, לכן נקרא עתה בשם ב"ן.
%break
%letter יב
יב) אמנם אעפ"כ בהכרח הוא, שאפילו שהם בחינות הנקודות לבד, יש 
בהם בחינה המתחברת עם הטעמים דמ"ה, ובחינה המתחברת עם 
הנקודות דמ"ה, וכן בשאר חלוקות, עם היותם כולם יחד בחינות 
נקודות דס"ג לבד. 
%break
וע"י חיבור שם מ"ה עמו, נתתקנו עתה אלו הנקודות ונעשו נוקבין 
אליהם, ולכן נקראים בשם מלכים, מלשון מלכות, להורות כי נעשו 
נוקבא לשם מ"ה דאלפין.
%break
%letter יג
יג) והנה מציאות מקום התפשטות כל אלו פרצופי הזכרים והנקבות 
הנעשים מהתחברות מ"ה וב"ן כנ"ל, הנה מקומם במקום שהיו תחלה 
הנקודות שיצאו דרך נקבי העינים, והוא מטבורא דא"ק עד סוף רגליו. 
%break
%page 607
ואור המצח הנקרא שם מ"ה, אע"פ שיצא מלמעלה מן המצח, הוא 
מתפשט משם ולמטה ומתחיל מציאותו מן הטבור עד סוף סיום רגליו.
%break
%letter יד
יד) אבל מה שנשתנה עתה מבראשונה, מבעת יציאת נקודות העינים, 
הוא זה, כי אז היתה נקודת הכתר במקומה לבדה בפני עצמה, 
ואחריה נקודת החכמה לבדה בפני עצמה, וכעד"ז היו כל הי"ס. אבל 
עתה נתוסף תיקון גדול, והוא, 
%break
כי נקודת הכתר נמשכה ונתפשטה ממקומה עד למטה קרוב אל סיום 
רגלי א"ק. וזה ההתפשטות, הוא כל שיעור הנקרא בשם עולם 
האצילות. ונקודה זו היא נקראת נוקבא דעתיק יומין. וכעד"ז עתיק יומין 
דכורא הנעשה מן טעמים דמ"ה כנ"ל, גם הוא מתפשט כשיעור הנ"ל. 
%break
וכן עשו כל השאר א"א ונוקבא, ואו"א, וזו"ן, והלבישו זה את זה עד 
בחינת זו"ן. באופן שכל רגלי הפרצופים דאצילות: בין דעתיק, בין 
דא"א, בין דאו"א בין דזו"ן, כולם שוים בסיומא, והם מסתיימים יחד 
מעט למעלה מסיום רגלי א"ק, ושם הוא סיום האצילות כולו. 
%break
ועל ידי כן נעשו נשמה זה לזה, וזה מלביש לזה. וגם כי על ידי זה יוכלו 
הנבראים לקבל אורות העליונים, שהם עתה מכוסים ומתלבשים זה 
תוך זה. 
%break
%page 608
וגם כי הכלים שלהם הגדילו ע"י שנתפשטו עד למטה, ובזה יש בהם 
כח לקבל אורות שלהם בהיותם כלים גדולים.
%break
%letter טו
טו) והנה האור הזה דמ"ה החדש, היוצא מן המצח, הוא סוד מלך הח' 
הנזכר בפרשת וישלח, הנקרא הדר, אשר לא נזכר בו מיתה בתורה, 
כי לא מת כמו האחרים, אדרבא הוא מתקן ומקיים הז' מלכין קדמאין 
שמתו הקודמים אליו, כנ"ל.
%break
טז) ולפי כשיצא התחיל תיכף לברר בחינת אלו המלכים, לעשות 
בחינות נוקבא אליו, שהם נקרא ב"ן דההין, לכן נאמר בו וימלוך תחתיו 
הדר ושם אשתו מהיטבאל. 
%break
כמ"ש בזוהר דעד השתא לא אדכר דכר ונוקבא כלל, בר השתא, ובגין 
כן אתקיים כולא, דהשתא הוי דכר ונוקבא כדחזי. ונזכר באדרא רבא.
%break
%page 609
%letter יז
יז) והוצרך בחינת עיבור הנ"ל, להשתהות ולהתאחר שיעור י"ב חודש, 
כנזכר בתיקונים, במאמר הנקרא קו המדה, והטעם הוא, כדי להתתקן 
כל האצילות, שהם, י"ב בחינות: 
%break
עתיק ונוקבא, א"א ונוקבא, ואו"א עילאין, וישסו"ת, וזו"ן, ויעקב ולאה. 
אלו הם י"ב פרצופים שלימים. לכן הוצרך זמן העיבור זה להשתהות 
י"ב חודש.
%break
%page 610
%letter יח
יח) והנה על בחינת אור המצח הוזכר לפעמים בספר הזוהר בלשון 
הזה והוא, כד מצחא עלאה אתגלי וכו'. והענין הוא, כי ריבוי האור אשר 
במקום ההוא, גורם שנמשך ומתפשט הארה למטה. 
%break
%page 611
ולפי שברישא דא"ק הוא מקום המוחין שבו, שהם הוי"ה דע"ב, 
ומושבם תוך הראש בפנים, והמצח חופה ומכסה עליהם כנגדם ושם 
היה מקום זווג. אורות המוחין הנקראים ע"ב, עם אורות דאוזן חוטם 
פה הנקראים ס"ג, לכן ממקום זה עצמו שהוא המצח, 
%break
המכוון כנגד המוחין, משם יצא אור מ"ה זה החדש הנולד מזווג הנ"ל. 
והנה אור זה שיצא מן המצח, נתפשט משם ולמטה, ועיקר מציאותו 
היה עומד מן הטבור דא"ק ולמטה עד קרוב לסיום רגליו.
%break
%page 612
%letter יט
יט) והנה בבוא תיקון של מלך הח' הדר, התחיל לברר מהם הנצוצות 
והכלים ג"כ, וכל מה שבירר מהם, לא היה ממנו רק חלקי הנוקבא 
שבכל הפרצופים. כי בתחלה ע"י עיבור העליון הנ"ל, התחיל לברר 
היותר משובח שבכולם, וממנו נעשית נוקבא דעתיק, 
%break
אחר שנתערבו האור דרפ"ח נצוצין עם האור של נקודת הכתר שנשאר 
באצילות, וגם הכלים של המלכים נתערבו עם הכלים החדשים דמ"ה 
החדש, ומהכל נעשו נוקבא דעתיק, ועתיק, ועד"ז בכולם.
%break
%page 613
%letter כ
כ) ואח"כ, ע"י זווג דדכורא דעתיק עם נוקבא, העלו וביררו, נצוצות 
שהיו נופלות למטה, את החלק הראוי אל נוקבא דאריך, ונכנסו במקום 
העיבור בסוד מיין נוקבין, ושם מתמתקים ומתתקנים ע"י שהיו שם זמן 
עיבור ונעשים בחינת פרצוף.
%break
%page 614
%letter כא
כא) וכן עד"ז אריך בירר לנוקבא דאו"א, ואו"א לצורך זו"ן. כל בחינת 
המלכות, אשר בהם, כי לכך נקרא אלו מלכים, יען מהם נעשו כל 
המלכיות וכן עד"ז בכל י"ס עצמם שבכל פרצוף ופרצוף, היה בירורם 
על הסדר הנזכר ומה שלא יכול להתברר ולעלות בעולם האצילות, 
%break
אף לנוקבא דז"א התחתונה, נשאר בבריאה, ונעשו מהם אחר כך כל 
חלקי הבריאה על סדר מדרגותיה. 
%break
%page 615
וניצוצות הבריאה א"א להתברר ע"י או"א דאצילות, כי אינם יכולות 
לעלות למעלה מזו"ן, אמנם הם מתבררין בבטן נוקבא דז"א ע"י זווג 
הז"א עמה.
%break
%page 616
%letter כב
כב) וגם שם אינו מתברר רק בחינת עתיק דבריאה, ושם מתברר אריך 
דבריאה ובאריך מתבררים או"א דבריאה, וכן עד"ז תמיד. 
%break
%page 617
כי אי אפשר לשום חלק להתברר למעלה ממקום מדרגתו לא במקום 
ולא בזמן, רק כולם זה אחר זה, הן בסדר המדרגות והן בסדר זמן 
תיקונם. וזה מבואר, ודי.
%break
%page 618
%letter כג
כג) והנה בחינת מלכות נגלית בלבדה לא נמצאת בא"א. רק בבחינת 
עטרת היסוד שבו, כי כל זה הוא דכורא, אך נוקבא ממש לא נמצאת. 
וכן בעתיק יומין לא נמצא בחינת נוקבא בפני עצמה, רק עטרת יסוד 
דעתיק היא נוקבא כמו בא"א. 
%break
אמנם אח"כ, נתגלית המלכות מסוד האי רישא עלאה מכולהו, דלא 
אתיידע, שהוא הנקרא עתיק יומין, שהוא למעלה מכל אלו הט"ס 
דא"א.
%break
%letter כד
כד) וזה סוד אשת חיל עטרת בעלה, אשר תהיה לעתיד לבא גדולה מן 
השמש וז"ס היתה לראש פנה. כי כאשר נתגלית המלכות למטה, 
%break
נתגלית מסוד האי רישא דלא אתיידע, וענין זה יתבאר לך, איך כל 
בחינת מלכות עולם העליון נעשית היא עצמה בחינת העתיק של עולם 
שלמטה ממנו, והבן זה. נמצא, כי ט"ס הם דא"א, ורישא עלאה דלא 
אתיידע לעילא מכולהו, הוא בחינת העתיק.
%break
%page 619
%letter כה
כה) והנה א"א ועתיק, הזכר לקח כל המ"ה, והנוקבא לקחה כל הב"ן, 
להיותה נמתקת ואינה צריכה אליו. אך מאו"א ואילך, הוצרכו הזכרים 
ליקח תחלה הב"ן של הנקבה, אפילו את הקטנות שבה, כדי למתקו, 
ואח"כ ניתנו אליה לגמרי, ונשאר בהם שורשו מן הקטנות. 
%break
ובגדלות לוקח ג"כ שלו ושלה, ואח"כ ניתן לה הב"ן לבד לפרצופה. 
והמ"ה, הארתו לבד, שהם הארת החסדים לבד, ולא עיקרא, כי עקרא 
נשאר בו. וההיפך בב"ן, כי עיקרו בה, ובו הארה בלבד. אך עכ"ז כיון 
שתחלה לקחו, הרי יש לו שורש גדול ממנו, לכן דעתו שלם. 
%break
%page 620
אך הנקבה, אינה לוקחת ממ"ה רק הארתו לבד, ועיקרה מב"ן, ולכן 
דעתה קלה אפילו בגדלות.
%break
%letter כו
כו) וכל זה המ"ה וב"ן דגדלות נקרא תוספות המסתלק, ולא נשאר כי 
אם ב"ן דקטנות בשניהם. וזהו בזו"ן, אבל באו"א, לעולם נשאר בהם 
המ"ה וב"ן, 
%break
%page 621
כי כבר היו להם תחלה שם ב"ן שלם בעת המלכים בכל הי"ס. אמנם 
גם הם הוצרכו למ"ה וב"ן על דרך הנ"ל בזו"ן, שעיקר המ"ה בזכר 
והארתו בהנוקבא ולהיפך בב"ן. ויען היות חו"ב, מבינה דמ"ה לבד, לכן 
שרשם דינים ולא רחמים, עם שהם מ"ה.
%break
%letter כז
כז) הנה נתבאר היות שם מ"ה, האור החדש, מתחבר עם שם ס"ג 
הוא נקרא עתה שם ב"ן. שהוא בירורי השבעה מלכים, עם האחורים 
דאו"א גם כן, ונעשה זה זכר, וזה נוקבא.
%break
%letter כח
כח) ונבאר התחלקות שם מ"ה. והענין כי נודע, כי הי"ס דאצילות 
נתחלקות לחמשה פרצופים. ואמנם גם פרצוף דאריך נחלק לב' שהם: 
עתיק, ואריך. 
%break
%page 622
והנה נודע כי הטעמים הם בכתר ונקודות בחכמה, ותגין בבינה, 
ואותיות בשבעה תחתוניות. כנזכר בתיקונים. 
%break
וכך הם ממש בהתחלקות הי"ס בין דע"ב בין דס"ג בין דמ"ה בין דב"ן. 
אמנם הי"ס דאצילות הנעשים מאלו החיבורים דמ"ה וב"ן, אינם 
לוקחים אותם על זה הסדר.
%break
%letter כט
כט) אמנם העתיק ואריך, שהם נקראים כתר דאצילות, לוקחים בין 
שניהם ב' הבחינות דשם מ"ה, שהם: טעמים כתר, ונקודות חכמה. 
%break
%page 623
כי העתיק כל צד דכורא שלו נעשה מכתר שהם טעמים דמ"ה. והאריך 
כל צד דכורא שבו נעשה מהחכמה, שהם נקודות דמ"ה. 
%break
%page 624
הרי כי הכתר דאצילות לבדו, שהם בחינת עתיק ואריך, לוקחים הכתר 
והחכמה של מ"ה לצד דכורא שבהם, ושניהם נקראים כתר דאצילות 
בלבד.
%break
%page 625
%letter ל
ל) והנה או"א שהם הנקראים חכמה ובינה דאצילות, בין שניהם, אינם 
לוקחים רק הבינה של מ"ה, שהם בחינת התגין דמ"ה. וז"א דאצילות 
ונוקבא, שהם שבעה ספירות תחתונות דאצילות, לוקחים בחינת 
האותיות דשם מ"ה, שהם ג"כ שבעה ספירות תחתונות דשם מ"ה: 
%break
הששה לוקחים ז"א, והז' לוקחה נוקבא. והרי נתבאר היטב, חילוק 
הי"ס דמ"ה בי"ס דאצילות. ונמצא, שאינם מכוונות ביחד.
%break
%letter לא
לא) והנה משם ב"ן נעשה כל צד הנוקבא שבאצילות, כי עתיק לוקח 
לעשות נוקבא שלו את הטעמים דב"ן, והם חמשה ספירות ראשונות 
שבכתר דב"ן, כנודע, כי כל ספירה כלולה מעשרה. 
%break
%page 626
וגם לוקח ג"ר מספירת חכמה, וארבע ראשונות מבינה דב"ן, וכל זה 
לנוקבא, ועוד לוקח לנוקבא הנזכר שבעה כתרים של שבעה תחתונות 
דב"ן. ואריך לוקח חמשה אחרונות דכתר דב"ן לצורך נוקבא. ואבא 
לוקח שבעה תחתונות דחכמה דב"ן. 
%break
ואמא לוקחת ששה תחתונות דבינה דב"ן. וזו"ן לוקחים כל הז' 
תחתונות דב"ן חוץ מהכתרים שבהם שלקחם עתיק.
%break
%page 627
%letter לב
לב) אחר שביארנו כי עתיק יומין הדכורא שבו, נעשה כולו מכתר דמ"ה 
החדש שהם הטעמים דמ"ה. והנוקבא שבו נעשית מה' ראשונות דכתר 
דב"ן שהם טעמים דב"ן. 
%break
%page 628
וגם מג"ר דחכמה דב"ן, ומד' ראשונות דבינה דב"ן, ומז' כתרים דז"ת 
דב"ן. נבאר עתה ענין א"א, כי י"ס של הדכורא שבו נעשה כולו מחכמה 
דמ"ה החדש, 
%break
%page 629
שהוא נקודות דמ"ה, ונוקבא שבו נעשית מה' התחתונות דכתר דב"ן 
בלבד, שנתפשטו ונעשו י"ס גמורות שבנוקבא.
%break
%letter לג
לג) והנה בחינת הדכורא דא"א, היא מבוארת. ולכן נבאר עתה בחינת 
הנוקבא, כי היא אשר נעשית מהבירורין של המלכים דב"ן. וצריך לבאר 
מציאות בירור זה ועמו יתבאר ג"כ כל כללות הא"א כולו, דכורא 
ונוקבא, כי כל האצילות לא נתברר ולא נתקן אלא ע"י עבורים, 
%break
וכל פרצוף נתקן ונתברר ע"י הפרצוף העליון והגבוה ממנו, אשר ע"י 
שהיה מזדווג בנוקבא היה מברר החלקים הצריכים לזה התחתון, והיו 
שם בנוקבא בבחינת עיבור י"ב חדש, והוא נתקן.
%break
%page 630
%letter לד
לד) ונמצא, כי עתיק יומין ב' הבחינות שבו, שהם הדכורא והנוקבא, 
נזדווגו יחד, והעלו את ה' החלקים דכתר דב"ן התחתונים, בסוד מ"ן, 
ביררום בין אורות, ובין בחינת הכלים, והיו שם בבחינת עיבור די"ב 
חדש, ושם נתקן א"א.
%break
%letter לה
לה) ונבאר תחילה ענין פרצוף א"א, איך מתחלקין בו י"ס שבו, כי ט' 
ספירות הם בחינת א"א, כי הנוקבא לא נתגלית בו כנ"ל, וכל בחינת 
א"א היא נקראת כתר של כללות האצילות כולו, וזה הכתר נחלק 
לט"ס, וכללות זה הוא הנקרא א"א. 
%break
%page 631
וכבר ביארנו, ענין התלבשות כל פרצופי האצילות זה בתוך זה, עד 
שנמצא כי אין מתגלה מכל פרצוף רק רישיה לבד, ואז כל אלו הראשין 
שהם זו למטה מזו, מצטיירים כולם יחד בבחינת פרצוף א', הכולל כל 
האצילות בכללות, 
%break
ואז כיון שמכל א"א לא נתגלה בלתי לבוש רק הכתר שלו, כי אף 
החכמה שבו היא סתימאה גו האי כתרא, ולכן כל א"א אינו נקרא רק 
כתר לבד. ואח"כ תכף תחתיו, באים ב' רישין דאו"א מגולים, ונעשים 
בחינת חו"ב דכללות האצילות. 
%break
ותחתם בא רישא דז"א עד טיבורו, ונעשה גוף אל האצילות בכללות. 
ואח"כ מתגלית נוקבא דז"א ונקרא מלכות דכללות האצילות. ואמנם אין 
לך פרצוף שאין בו כללות י"ס, ומתלבשין תוך פרצוף אחר בבחינת 
גופיה לחוד, וכן הב' בג' וכן כולם.
%break
%letter לו
לו) ונבאר סדר אלו הט' ספירות המתחלקות בו בא"א. הנה נשתנה 
א"א מכל השאר, כי כל שאר הפרצופין בין דעתיק ודאו"א ודזו"ן, רישא 
דילהון הוא חד גלגלתא, שהוא בחינת הכתר שבפרצוף, כי כתר לשון 
כותרת, כמו על כן רשע מכתיר את הצדיק, ר"ל מקיף אותו, 
%break
%page 632
והגלגולת הוא כעין כותרת אחת המקיף על כל בחינת הראש, ובגו האי 
גלגלתא אית תרי מוחין, הנקרא חו"ב של הפרצוף ההוא: חכמה בימין, 
ובינה בשמאל. ואלו הב' הם עיקר המוחין. אמנם מכללות שניהם 
נעשה המוח הג' למטה מהם, ומכריע באמצעם, 
%break
והוא הנקרא דעת שבפרצוף. ומה שאינו נכנס בכלל הי"ס של הפרצוף, 
נבארהו בע"ה, וכל אלו, התלת מוחין הויין, ויתבן גו האי גלגלתא 
הנקרא כתר, ולבתר הכי, אתפשטן שבעה ספירות תתאין: חג"ת נהי"מ 
בגופא, זו ע"ג זו בדרך קוים, כנודע.
%break
%letter לז
לז) אמנם בהאי גלגלתא דא"א, לא אית בגווה, רק חד מוחא לחוד, 
והוא הנקרא חכמה דא"א. ועם היות כי גם חכמה זו, והאי מוחא, יש בו 
בחינת תלת מוחין, כמו שנבאר אח"כ, 
%break
%page 633
עכ"ז כל שלשתם אינם רק בחינת החכמה עצמה, ואם כן נמצא, 
דבהאי רישא דא"א לא היה רק חד גלגלתא שהוא הכתר דא"א, ובגווה 
חד מוחא שהיא חכמה דא"א. ואמנם הבינה דא"א, לא יכלה לעמוד 
שם בבחינת רישא.
%break
%letter לח
לח) וטעם הדבר, כי הנה נתבאר, כי בחינת נוקבא דעתיק נעשית מה' 
ראשונות דכתר דב"ן, אשר מעולם לא היה בהם שום ביטול אפילו פגם 
כלל ועיקר. 
%break
%page 634
אמנם בא"א בנוקבא דיליה, התחיל בה בירור המלכים, כי נעשתה 
מחמשה אחרונות דכתר דב"ן, שהיה בהם קצת פגם, ומשם ואילך היו 
הפגמים הולכים ונוספים בשאר הפרצופים כנזכר שם. 
%break
ולכן ברישא דעתיק, שלא היה שם פגם כלל, היה יכולת אל הבינה 
שבו, לקבל האור העליון דא"ק הנמשך גו רישא דעתיק בהיותה שם 
למעלה. ולכן עמדה גם היא ברישא דעתיק, ואז גם הדעת הנעשה 
מחיבור חו"ב עומד גם הוא שם.
%break
%letter לט
לט) אמנם ברישא דא"א, אשר היה בה בירור מהמלכים שהיה בהם 
קצת פגם, לכן הבינה שלו, להיותה יותר דינין מהחכמה כנודע, 
%break
%page 635
כי תמיד מהבינה דינין מתערין מינה, כי היא נוקבא, לכן לא יכלה לקבל 
אור העתיק המתלבש גו רישא דא"א, במקום גבוה ברישא, שהאור 
שם רב וקרוב אל העתיק, ולכן ירדה למטה בבחינת הגרון דא"א, 
ובהיותה שם יותר ברחוק, היה בה יכולת לקבל אור העתיק.
%break
%page 636
%letter מ
מ) ואמנם בשאר הפרצופין שלמטה מן א"א, היה יכולת בבינה שלהם 
לעמוד בראש הפרצוף. והטעם, כי אור העתיק הוא האור הגדול מכל 
האצילות, כי בתוכו מתלבש אור הא"ס כנ"ל, ולהיות כי כבר נתלבש 
עתיק גו א"א, נתמעט האור מאד, וכאשר יחזרו שנית או"א, 
%break
להלביש גם את א"א, נמצא אור עתיק מרוחק מהם מאד, ויש יכולת 
בבינה שלהם לקבל אור העתיק אחרי היותה ברחוק, עם היותה יושבת 
בראש הפרצוף, ומכ"ש בזו"ן שנתרחקו יותר ויותר.
%break
מא) אחר שביארנו ענין א"א, נבאר עתה סדר הי"ס שלו, איך מלבישין 
את עתיק יומין. וכבר ביארנו לעיל, כי לכן נקרא עתיק יומין, כי ז' יומין 
דיליה לחוד הם המתלבשין בא"א. וזה סדרם. כתר דא"א מלביש 
לחסד דעתיק, וחכמה לגבורה, ובינה לת"ת.
%break
%page 637
%letter מב
מב) וטעם הדבר כי להיותם ג' ראשונות דא"א, שהם בחינת רישא, 
וצריכה אורה רבה יותר מבגופא, 
%break
%page 638
ולכן כל א' מהם נתלבש בו ספירה אחת גמורה, של העתיק, אך ז' 
התחתונות גופא דא"א, אינן צריכין אור רב כמו הראש, ולכן הג' 
האחרונות דעתיק יספיקו להאיר בהם. 
%page 639
וזה סדרן, עצמות נה"י דעתיק בחג"ת דא"א כנזכר, וגם זה הוא מפני 
שחג"ת דא"א נעשין אח"כ מוחין בג' ראשונות דאבא ואמא ולכן עיקר 
הארתם בחג"ת דא"א להאיר אל מוחי או"א. ואח"כ מן היסוד דעתיק, 
יצא אור לבד, ונתפשט בנה"י דא"א.
%break
%page 640
%letter מג
מג) ובזה תדע הסיבה למה שנודע ונתבאר, כי כל בחינות נה"י, של 
איזה פרצוף מהפרצופים הם באים תמיד בסוד תוספות ואינן עיקרים, 
כי לכך נקראים לבר מגופא. והטעם, כי בראש פרצופי האצילות שהוא 
א"א' אשר בו מתלבשין ונאחזים כל שאר פרצופי האצילות, 
%break
כנ"ל אין לנה"י שלו על מה שיסמוכו בו בעתיק יומין, לפי שהז' דעתיק 
לבד נתלבשו בז' ראשונות דא"א, ואין בנה"י דא"א רק הארה לבד, 
היוצאות מיסוד העתיק ומתפשט בהם, ולכן נמשך הענין הזה בכל נה"י 
של כל שאר פרצופין.
%break
%letter מד
מד) ואמנם פעם אחרת ביארם לי מורי ז"ל יותר בביאור. באופן זה. כי 
הנה נודע, דכל שוקא אית ביה ג' פרקין כנזכר בזוהר ויחי, אך היסוד 
אין בו רק שני פרקין שהם היסוד והעטרה שבו, 
%break
%page 641
ונמצא כי שני פרקין עלאין דנ"ה דעתיק, אתלבשו בחו"ג דא"א: נצח 
בחסד בימין, והוד בגבורה בקו שמאל, והיסוד בת"ת דא"א, ושני פרקין 
אמצעים דנ"ה דעתיק בנ"ה דא"א. 
%break
ועטרת יסוד דעתיק ביסוד דא"א, ומלכות דעתיק במלכות דא"א, כי 
צריך להעשות ממנה פרצוף שלם של הנוקבא, לכן לקחה מדה א' 
שלימה. ונמצא שנשארו שני פרקין תתאין דנ"ה דעתיק למטה מכל 
הנ"ה דא"א, ונשארו מגולים.
%break
%page 642
%letter מה
מה) ונודע, כי רגלי א"א מסתיימין בסוף עולם האצילות, ונמצאו אותם 
תרין פרקין תתאין דנ"ה דעתיק בעולם הבריאה, מגולים בלי לבוש, 
ואלו נתחברו יחד ונתלבשו במלכות דא"א, ונעשו שם אליה ב' דדים 
בשני צדדיה. 
%break
%page 643
ואלו הם סוד דדי בהמה, שהם למטה ברגלים, ומהם היו יונקים 
המלכים שירדו בבריאה קודם שנתקנו במקומם: בא"א, ובאו"א, ובזו"ן. 
וגם אחרי שהיו נולדים כל פרצוף ופרצוף, היו יורדים תחילה שם 
ויונקים מהם, ואח"כ עולים למקומם כנ"ל.
%break
%page 644
%letter מו
מו) והנה ביארנו, איך ז"א באין לו המוחין שלו, שהוא אור העצמות 
דפנימי שלו האמיתי, שהוא בגדלותו, באין לו מלובשים תוך האחורים 
דנה"י דאמא, ונה"י דאבא. 
%break
ועד"ז כל הפרצופים הם כך, כי הנה"י של העליון, החיצוניות שלהם, 
נעשים בחינת לבוש אל המוחין של הפרצוף שלמטה ממנו, והכל נכנס 
ומתפשט ברישא ובגופא אל הפרצוף התחתון ההוא.
%break
%letter מז
מז) והנה אין מוחין פחות מתלת בחינות שהם חו"ב ודעת. והנה 
החכמה היא קו החסד, והבינה קו הגבורה, והדעת נחלק לב': 
%break
%page 645
חציו חסד, וחציו גבורה. להכריע ביניהם, בסוד כי אל דעות ה', תרין 
דעות, כמ"ש. ואמנם החסד הוא בחינת חמשה חסדים, והגבורה ה' 
גבורות, כנזכר באדרת נשא קמ"ב.
%break
%letter מח
מח) והנה בז"א, היו שתי דעות, חד ממוחין שנמשכו לו מאבא, וחד 
במוחין שנמשכו לו מנה"י דאמא, וכל א' מהם כלול מה' חסדים וה' 
גבורות.
%break
%page 646
%letter מט
מט) וטעם לזה הוא, כי הלא גם מוחין דא"א, נמשכין לו על ידי 
התלבשות בנה"י דעתיק ביה. והנה עתיק אין בו שני פרצופין נפרדים 
דכר ונוקבא. אמנם תרווייהו חד פרצופא. ולכן התם בז"א, דאו"א. הוו 
תרין פרצופין, נכנסו תרי בחינות דמוחין: 
%break
א' בנה"י דאבא, וא' בנה"י דאמא. אכן הכא דעתיק דכר ונוקבא דיליה, 
כולא הוי חד פרצופא, ולכן אין בא"א רק תלת מוחין לחוד. ולכן אין בו 
רק דעת א' ובו ה"ח מצד הדכורא שם מ"ה שבו, וה' גבורות מצד 
הנוקבא שם ב"ן שבו, כי הכל בחינה א' הוי.
%break
%letter נ
נ) וזכור, אל תשכח כלל זה, כי לעולם בכל פרצופי האצילות, כל 
החסדים נמשכין משם מ"ה החדש שבא לתקן האצילות, וכל הגבורות 
משם ב"ן של בירורי המלכים. 
%break
%page 647
וז"ס הזווג למתק גבורות הנוקבא שם ב"ן, המתבררות עתה מחדש, 
בכל זווג וזווג בסוד מ"ן, כנ"ל. ע"י החסדים הנמשכין מהם מ"ה החדש.
%break
%letter נא
נא) וכבר נתבאר ג"כ שם, כי מה שבירר העתיק פעם ראשונה, היה 
לתקן עצמות הפרצוף דא"א בתחילת תקונו, ונתנם בא"א בבחינת 
מוחין. ואלו החו"ג שנתנם העתיק בא"א בפעם ראשונה, מהם נבנה 
ונתקן פרצוף א"א דכר ונוקבא. ונשארו שם תמיד קבועים לעולם. 
%break
וכאשר חוזר גם הא"א לברר לצורך או"א לתקנם בפעם הראשונה, אז 
צריך שיקדים אליו זווג העתיק דכר ונוקבא. ויחזרו להמשיך מוחין 
חדשים אל א"א ונוקבא, כדי שיוכלו לברר בירורי חלקי או"א. ואז באים 
אליהם החו"ג החדשים: החסדים משם מ"ה והגבורות משם ב"ן.
%break
ואז נתקנים שם בתוך הא"א, חלקי או"א כנזכר שם. הרי שיש ב' מיני 
חסדים וגבורות: 
%break
%page 648
א', הוא הראשונים, לתקן הפרצוף, ב', הם החדשים הנמשכים בכל 
זווג וזווג, ובכל פעם ופעם, אשר אלו אינם נשארים שם קבועים, רק 
נתקנים ונעשה מהם צורת הולד, ונולד שם.
%break
%letter נב
נב) והנה הודעתיך לעיל, שיש בחינת עתיק ונוקבא, וא"א ונוקבא, 
ואו"א וזו"ן. אמנם יש חילוק בענין הנקבות הנ"ל, והוא, כי הנה הנקבה 
היא דינין והיא מבחינת בירור המלכים, ואיך יצדק שם נקבה בעתיק 
וא"א, שהם תכלית הרחמים, כנזכר בב' האדרות. 
%break
%page 649
ועוד, כי הנה היות בחינת זכר ונקבה מורה על מיעוט ופירוד, ואין 
אחדות גמור כמו בהיות הזכר לבדו. והנה מצינו ראינו בהרבה מקומות 
בזוהר ובאד"ר דקמ"א ע"ב, בהאי דיוקנא דאדם, שארי ותקין כללא 
דכר ונוקבא, מה שאין כך בעתיקא. 
%break
וכן בהרבה מקומות מצינו, שלא התחיל בחינות זכר ונקבה אלא מאו"א 
ולמטה. כנזכר באדר"ז דר"ץ ע"א, האי חכמתא אתפשט ואשתכח דו"נ, 
שהוא: חכמה אב, בינה אם, ובגינייהו כולא אתקיים בדו"נ וכו'. 
%break
א"כ איך אנו אומרים, שאפילו בעתיק וא"א יש בחינת נוקבא, והנה 
מצינו היפך זה בהרבה מקומות, ובפרט בס"ה פרשת בראשית דב"ך 
ע"ב, דעילת כל העילות אמר האי קרא, ראו עתה כי אני אני הוא ואין 
אלהים עמדי וגו', דאית אחד בשתוף, כגון דו"נ, ואתמר בהון, 
%break
כי אחד קראתיו אבל איהו חד ולא בחושבן ולא בשתוף, ובג"כ אמר, 
ואין אלקים עמדי, שהיא בחינת הנוקבא הנקרא אלהים, שהוא דין.
%break
%letter נג
נג) והנה ליישב המאמרים אלו צריך שתדע, כי בודאי, שבכל הי"ס יש 
דכר ונוקבא, אלא שיש חילוק במציאותן איך הם. וביאור הענין הוא, כי 
הנה זו"ן, אשר בהם עיקר המיתה, כי בהם היו ענין ז' המלכים שמתו, 
%break
%page 650
ולכן יש בהם בחינות זכר ונקבה בפרצופים נפרדין א' מחבירו, ומה 
שתמצא לפעמים, שהם מחוברין, אינן, אלא בהיותן אב"א, כי אז 
אחוריהם דבוקים יחד, וכותל א' משמש לשניהן, וצריך נסירה באחור 
להפרידם.
%break
%letter נד
נד) ואמנם או"א, אשר היה בהם ביטול ולא היה בהם מיתה בפועל, 
כמו שהיה בזו"ן כנ"ל. לכן היה בהם ג"כ בחינות זכר ונקבה כל א' 
בפ"ע. 
%break
פירוש בבחינות ב' פרצופים כדמיון זו"ן, אבל נתוסף בהם חיבור עצום, 
והוא שהם דבוקים יחד פב"פ תמיד בכותל א' בלבד משמשת לשניהן, 
ואין ביניהן פירוד כלל, לא כמו זו"ן, שבהיותן אב"א מתחברים, 
שבהיותן פב"פ נפרדין.
%break
%page 651
%letter נה
נה) וזהו הטעם שאמרו בהרבה מקומות בס"ה פרשת אחרי דס"א 
ובאדר"ז דר"צ. אבל או"א לא מפסיק רעותא דתרוייהו לעלמין, כחדא 
נפקין כחדא שריין, לא אפסוק דא מן דא, ולכן זווגייהו תדיר דלא פסיק.
%break
%letter נו
נו) ואמנם א"א, שהוא מבחינת הכתר של הנקודות, לא היה בו אפילו 
ביטול וכנ"ל, ואמנם הוא מן ה' אחרונות של הכתר דב"ן כנ"ל. ונודע כי 
בנה"י של הכתר דנקודים היה קצת ביטול כאשר ירדו להעשות מוחין 
לאו"א, ולכן גם בו היה בחינות זו"ן, 
%break
אלא שנתוסף להם תיקון וחיבור נוסף, והוא ששניהן היו פרצוף אחד 
הזכר ונקבה שבו, באופן זה, כי בחינת שם מ"ה שבו, נתון בכל צד 
ימין, ובחינת שם ב"ן שבו, היה בצד שמאלו שבו, ושניהם דבוקים יחד 
בבחינת פרצוף א'.
%break
%page 652
%letter נז
נז) וזהו ענין מ"ש בזוהר, שהכתר הוא זכר לחוד בלי נוקבא. ר"ל בלי 
נוקבא נפרדת ממנו. ומה שאנו אומרים שיש זכר ונוקבא היא היות 
נמצאים בו ב' בחינות אלו, של מ"ה וב"ן, בימינו ובשמאלו, אשר הם 
בחינות זכר ונקבה בכ"מ, 
%break
%page 653
אבל לא שיש בו זו"ן נפרדין בב' פרצופין, והבן זה מאד. ובזה תבין איך 
או"א מלבישין לא"א, זה לימינו, וזה לשמאלו. כי כן הדבר בא"א עצמו 
צד ימין שבו הוא מ"ה דכורא, וצד שמאל הוא ב"ן נוקבא.
%break
%letter נח
נח) ואמנם בע"י שהוא מבחינת ה"ר של כתר של הנקודים, ששם לא 
היה שום ביטול כלל מעולם, לכן בחינות זכר ונקבה שבו שהם מ"ה 
וב"ן, נתערבו יחד לגמרי, ושניהן מעורבים יחד זב"ז בימין בפ"ע, וכן 
בשמאלו, ואינם כמו א"א. 
%break
וז"ש באד"ר דקכ"ט ע"א, לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה, כולא 
ימינא. והענין כי בא"א הזכר בימין והנקבה בשמאל, אבל בע"י, צד ימין 
שבו כלול ממ"ה וב"ן, וכן בצד שמאל. א"כ שוין הם, ואין הפרש בין 
ימינו לשמאלו. 
%break
אמנם בחינות הנקבה והזכר שבו, הוא באופן אחר, והוא שהם ב' 
בחינות: פנים, ואחור, פירוש כי בין צד ימינו ובין צד שמאלו יש בו 
בחינת מ"ה מצד פנים, ובחינת ב"ן מצד אחור, ובזה הוא חיבור נפלא 
גדול מאד.
%break
%page 654
%letter נט
נט) ודע, כי או"א עלאין נעשו: אבא מן הנקבה חצי בינה עליון דמ"ה. 
ואמא מן הזכר, חכמה כולה דב"ן. אך נקרא חכמה זו דב"ן אמא, 
להיותה בחינת ב"ן. 
%break
%page 655
ובינה דמ"ה נקרא חכמה, להיותה דמ"ה. והבן זה. נמצא א"כ, כי כפי 
האמת, שניהם נקרא חכמה לבד, והם בחינת י' ראשונה שבשם.
%break
%letter ס
ס) ולפי שאמא גדולה אין קץ מאבא, מג' בחינות: א' הוא כי זה חצי 
בינה דמ"ה וזה חכמה שלימה דב"ן. הב', כי זה חכמה וזה בינה. הג', 
כי זה מ"ה, וזה ב"ן שגדלה מעלתו ממ"ה להיותו בחינת ס"ג, כנודע כי 
המלכים שמתו הם כולם ס"ג. 
%break
ולכן נמצא כי אמא יצאה עתה טמירא ומלובשת תוך אבא. ולכל אלו 
הסבות הנ"ל, נקראים שניהם אבא או חכמה לבד. כי היא לא נגלית 
כלל. 
%break
ולכן שניהם הם י' שבשם, כי ו"ד שבמילוי יו"ד צורתה, ה', הרי כי אמא 
היא נעלמת תוך הי' ואינה נזכרת, רק י' פשוטה שהיא אבא. וז"ס 
עטרת בעלה.
%break
%page 656
%letter סא
סא) אמנם יש"ס נעשה מחצי תחתון דבינה דמ"ה, ותבונה מבינה 
שלימה דב"ן, ואז שניהן בבחינת בינה דמ"ה וב"ן, לכן נקרא שניהן 
בינה לבד. 
%break
והיא ה' ראשונה שבשם, ואז אבא טמיר וגניז, כי גם הוא י' דמילוי ה"י, 
כי הרי עתה אין לה גדולה עליו, שעתה שניהן מבחינת בינה, ולהיותו 
מבחינת זכר לכן גובר עליה. משא"כ באו"א, שאז יש לאמא יתרון גדול 
מאד על אבא כנ"ל.
%break
%page 657
%letter סב
סב) הרי נמצא כי כפי האמת, אבא הוא כללות או"א עלאין יו"ד שבשם, 
ואמא היא כללות יש"ס ותבונה ה' ראשונה שבשם, אך לפרקים אנו 
קוראין אבא לאבא ויש"ס, להיותם שניהן בינה דמ"ה. ואמא, לבינה 
ותבונה, להיותן שניהן בחינת ב"ן לבד, שהיא נקבה. 
%break
%page 658
ובזה תבין מ"ש במ"א, על ולא אבא בעיר כו' כי זווג יש"ס ותבונה הוא 
זווג דלא פסיק, כנודע, ונקרא זווג בינה ובינה כנ"ל. אך ולא אבא בעיר, 
הוא חכמה עם בינה, שהוא או"א עלאין דפסיק זווגייהו. 
%break
ונודע בדרוש אחר, כי אמא נפקא מבין דרועין דאבא, והוא סוד ישסו"ת 
הנקרא אמא נפקא מתחות ב' דרועין דאו"א עלאין, הנקרא שניהן אבא 
לבד.
%break
%page 659
%letter סג
סג) והנה תראה כי עתיק כולל מ"ה וב"ן, ושניהם זכר ונקבה פרצוף א', 
והנה אחוריים דמ"ה וב"ן באמצע זה הפרצוף, 
%break
%page 660
ופנים דמ"ה מצד א' ופנים דב"ן מצד הב', וב' בחינות אחוריים ביניהן. 
וא"א גם הוא זכר ונקבה מ"ה ב"ן פרצוף א', אלא שהוא באופן אחר, כי 
בכל חציו הימיני יש מ"ה בפנים ואחור, ובכל חצי שמאל יש ב"ן בפנים 
ואחור.
%break
%page 663
%letter סד
סד) אך באו"א יש מ"ה וב"ן, אלא שהם ב' פרצופים דבוקים יחד תמיד 
פב"פ, דוגמת עתיק, וכל כך הם דבוקים, עד שנחשבין שניהן לפרצוף 
א', ונקרא אבא. וכן באמא היא כך, כי הם ב' פרצופים דמ"ה וב"ן, אלא 
שהם דבוקים מאד פב"פ, דוגמת עתיק כנ"ל.
%break
%page 664
%letter סה
סה) ובז"ן יש גרעון אחר, כי כל מה שהולכין הפרצופים ויורדין 
ממדרגתן מתגלה מאד פירודם, בחינת המ"ה מבחינת הב"ן. ולכן 
נתוסף פירוד בחלק מ"ה וב"ן שבזו"ן. והענין כי הז"א כולו בחינת מ"ה, 
והנוקבא כולו בחינת ב"ן, והם נפרדים, לזמנין אב"א, ולזמנין פב"פ.
%break
%page 665
%letter סו
סו) והנה דוגמת או"א הם ז"א ורחל השוין בקומתן, ודוגמת יש"ס 
ותבונה, הם יעקב ורחל הקטנים מהחזה דז"א ולמטה. והבן זה. ודע, 
כי יש יעקב שהוא חצי תחתון דז"א, והוא המזדווג עם רחל הקטנה. 
ויש יעקב ולאה, בחינת האחוריים דאו"א.
%break
%letter סז
סז) כלל העולה, כי יש עתיק וא"א דמ"ה, ועתיק וא"א דב"ן, וכנגדן 
ממש, אבא ויש"ס דמ"ה, בינה ותבונה דב"ן. וכנגדן ממש, ז"א ויעקב 
דמ"ה, רחל ולאה דב"ן. הרי ג' בחינות: כי כך הוא א"א דכורא, לגבי 
עתיק דכורא, כמו יש"ס, לגבי אבא, וכמו יעקב, לגבי ז"א. 
%break
וכן כך היא נוקבא דא"א, לגבי נוקבא דעתיק, כמו תבונה, לגבי בינה, 
וכמו רחל הקטנה לגבי רחל עלאה. נמצא, כי כשנתחבר כל הבחינות, 
יהיה ג' בחינות דזכר ונקבה, והם: 
%break
א' עתיק ונוקבא, ובהם נכללים א"א ונוקבא. ב' או"א, ובהם נכללין 
ישסו"ת. ג' זו"נ, ובהם נכללין יעקב ורחל.
%break
%letter סח
סח) וכשתחברם באופן אחר, יהיה א"א ונוקבא דעת הכולל חו"ג, 
מכריע בין החכמה ובינה, שהם עתיק ונוקבא. וכן ישסו"ת הם ת"ת, 
מכריע בין אבא ואמא, שהם חסד וגבורה. 
%break
וכן יעקב ורחל הם יסוד, המכריע בין נצח הוד, שהם זו"ן. כנודע. דאיהו 
בנצח ואיהי בהוד. והבן זה מאד.
%break
%page 666
%letter סט
סט) נמצא, כי אלו שהם: עתיק ונוקבא, וא"א ונוקבא, הם נשמה, והם 
ג' רישין. ואח"כ, או"א וישסו"ת, הם רוח, והם ג' רישין. ואח"כ, זו"ן, 
ויעקב ולאה, הם נפש, והם ג' רישין. וז"ש באדרא דרפ"ט, ואינון 
מתתקנין, כמה דע"ק ג' רישין מתעטרין ביה, הכי כולם בג' רישין.
%break
%letter ע
ע) והענין, כי הנשמה עצמה יש בה נר"ן, וכן ברוח, ובנפש נר"ן, כנודע, 
כי חב"ד הם כהן לוי ישראל, והם נר"ן. וכן חג"ת, וכן נה"י.
%break
%page 667
%letter עא
עא) נבאר ענין או"א היטב. הנה אבא לוקח משם מ"ה מבינה שבו, 
הכתר והחכמה שבי' ספירות דבינה זו. ואמא לוקחת בינה דבינה 
דמ"ה. ואפשר שגם הכתר נחלק לחצאין, חציו לו וחציו לה, אלא שכפי 
הנראה מדרוש שלוח הקן בש"ע נהורין, 
%break
כי כתר שלה טמיר וגניז באבא, א"כ נראה שכל הכתר לקחו אבא, 
ולכך נקרא טמיר וגניז יתיר מינה. ויש"ס לקח ו"ק דבינה דמ"ה, ולכן 
נקרא יש"ס הוא ז"א שבו. ותבונה, לוקחת מלכות דבינה דמ"ה, לכן 
נקרא התבונה מלכות, נפש תבונה. כנזכר בתיקונים דמ"ג. 
%break
וכשם שאו"א לא מתפרשין, וישראל ורחל מתפרשין לזימנין. כן או"א 
נרמזין בחיבור גדול בי' ראשונה שבהוי"ה כנודע, לפי שהם חו"ב 
דבינה דמ"ה. 
%break
אך ו"ק דבינה דמ"ה, עם מלכות דבינה דמ"ה, שהם יש"ס ותבונה, הם 
דומין לזו"ן, ואינן כ"כ מחוברים חיבור גדול כמו או"א.
%break
%letter עב
עב) ואמנם מב"ן לקח אבא ו"ק דחכמה דב"ן, כי הרי ג"ר לקחם עתיק 
לצורך הנקבה שלו. ומלכות דחכמה דב"ן לקח יש"ס, ולכן נרמז גם הוא 
בסוד נקבה, בה' ראשונה דהוי"ה כנודע. 
%break
ואמנם מבינה דב"ן, הד"ר שהם כח"ב חסד, לקחם עתיק, ואז ה' קצוות 
דבינה דב"ן, שהם ג' תחתונות נה"י, לקחן אמא. ומלכות דבינה דב"ן 
לקחה תבונה.
%break
%page 668
%letter עג
עג) נמצא, כי אבא יש לו מ"ה וב"ן, ואמא יש לה מ"ה וב"ן, ויש"ס מ"ה 
וב"ן, ותבונה מ"ה וב"ן. אך א"א ועתיק אינם כן, רק הזכרים לקחו מ"ה 
לבדו, והנקבות ב"ן לבדם, לכן הם מחוברים בפרצוף א'. אך באו"א, 
שהם זכר ונקבה נפרדין, מוכרח שכל א' יהיה בו מ"ה וב"ן, 
%break
כדי שלא יתפרדו לגמרי. וז"ס הבן בחכמה וחכם בבינה. וכעד"ז בזו"ן, 
כי ז"א, יש לו ו"ק דב"ן וו"ק דמ"ה, ונוקבא, יש בה מלכות דמ"ה ומלכות 
דב"ן. נמצא, כי בז"א יש בו חו"ג שהם מ"ה וב"ן, וכן בנוקבא.
%break
%letter עד
עד) ואמנם ז"א, שלוקח מוחין שלו כפולים, מצד אבא ומצד אמא, היו 
אז החסדים דמ"ה וחסדים דב"ן באבא, וגבורות דמ"ה וגבורות דב"ן 
באמא, ואח"כ בהכנסם בז"א נתחלפו, 
%break
%page 669
ואז החסדים דב"ן נשתתפו עם הגבורות דב"ן, בנה"י דאמא, וגבורות 
דמ"ה עם חסדים דמ"ה נשתתפו בנה"י דאבא. נמצא מוחין דאמא 
כולם דב"ן, ודאבא כולם דמ"ה.
%break
%letter עה
עה) גם תבין, איך כל אבא הוא חכמה, או חכמה דב"ן או חכמה דבינה 
דמ"ה, אך לעולם אמא היא בינה, או בינה דבינה דמ"ה, או בינה דב"ן, 
ולכן יכול להתקשר מ"ה עם ב"ן, בין באבא, בין באמא, שכולם הם 
חכמה, וזה באבא, 
%break
אלא שחכמה דב"ן נעשה צד נוקבא לחכמה דבינה דמ"ה. או כולם הם 
בינות באמא, אלא שבינה דבינה דמ"ה, נעשית צד זכר לבינה דב"ן.
%break
%page 670
%letter עו
עו) אדם הראשון נברא ע"י זווג זו"ן, שעלו למעלה בהיכל או"א, ושם 
נזדווגו פב"פ והולידו לאדם וחוה. 
%break
%page 671
ונבאר ענין אדם הראשון, איך נתפשט באלו העולמות. כי ראשו של 
אדם הראשון היה אז בעולם הבריאה, אשר הוא עתה מקום ז"א 
דאצילות. 
%break
%page 672
וגרונו היה בד' ראשונות דיצירה, שהוא עתה מקום נוקבא דאצילות. 
וכבר ידעת כי נוקבא דאצילות נקראת גן עדן, ונמצא, כי גרונו לבד היה 
נתון בג"ע, ומשם ולמטה כל שאר גופו היה מחוץ לג"ע, באופן זה: 
%break
כי כל גופו היה נתון בששה אחרונות של היצירה ובארבעה ראשונות 
של העשיה, אשר הם עתה שיעור מקום כל עולם הבריאה.
%break
%page 673
%letter עז
עז) אמנם להיות כי גוף האדם נחלק לב' חלוקות, כנודע, כי עד החזה 
מתפשט יסוד הבינה והאורות שבתוכו מכוסים, ומן החזה ולמטה, 
האורות הם מגולים, כמבואר אצלינו בסוד החסדים המתפשטים בת"ת 
דז"א, ולכן נתחלק גופו בשתי עולמות: 
%break
חציו העליון המכוסה נתון בשש אחרונות של יצירה. וחציו התחתון 
המגולה, נתון בד' ראשונות דעשיה. ונמצא, כי עיקר גופו היה למעלה 
ביצירה, כנודע כי הגוף רומז אל הוא"ו של שם הוי"ה, וגם היצירה 
נרמזת באות הוא"ו עצמה.
%break
%letter עח
עח) ורגליו של אדם הראשון, היו נתונים בששה תחתונות של עשיה 
של אז, שהם עתה ששה ראשונות של יצירה של עתה. והרי ביארנו 
התפשטות אדם הראשון בשלשה עולמות, בריאה יצירה עשיה בעת 
שנברא.
%break
%page 674
%letter עט
עט) ואחר שחטא אדם הראשון בעץ הדעת, שהוא עולם העשיה, 
שנצטוה שלא יאכל ממנו, כי אין לו חלק בעשיה רק מן היצירה 
ולמעלה, כנ"ל. 
%break
וכיון שעבר ואכל מעץ הדעת שהוא עשיה, גרם פגם בכל העולמות, 
וכולם ירדו ממדרגתם באופן זה, כי היצירה נתלבשה בעשיה. ונמצא, 
כי א"י שהיתה כנגד היצירה, אינה מקבלת ממנה אלא ע"י העשיה, כיון 
שהיצירה מתלבשת בה. 
%break
וכן הבריאה מתלבשת ביצירה, ונוקבא דאצילות נתלבשה בבריאה, 
וז"א נתלבש בנוקביה. וכן ע"ד זה בכל העליונים ממנו, כולם ירדו 
ממדרגתם.
%break
%letter פ
פ) ועתה נבאר הבחינה השנית. והיא, אחר שנברא אדה"ר והכניסו 
הקב"ה בג"ע, כי אז היה מחצי יום ששי ומעלה, אשר אז בהכרח 
נתוספת הקדושה בעולמות כולם, כמבואר אצלינו בענין ערב שבת, 
%break
%page 675
כי משעה חמישי של עש"ק מתחילים העולמות להעלות למעלה 
ממקומם, וקדושה נתוספת בהם, כנזכר אצלינו בסוד ה' יתירה הנזכר 
בפסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי, לרמוז אל שעה ה' כנזכר.
%break
%letter פא
פא) ולכן נבאר עתה מה שנתחדש אז, באותו ערב שבת אחר חצות, 
כשנברא, לא היה בג"ע רק ראשו וגרונו כנזכר בלבד, ושאר גופו היה 
בעה"ז, אבל עתה נכנס כולו בג"ע, והעולמות נתעלו באופן זה: 
%break
%page 676
כי ז"א עלה במקום שהוא עתה מקום א"א, ונוקבא דז"א עלתה במקום 
שהוא עתה מקום אבא, והבריאה עלתה במקום שהוא עתה מקום 
אמא, והיצירה במקום ז"א, והעשיה במקום מלכות נוקבא דז"א, עלו ד' 
ראשונות דעשיה, כי כך שיעור נוקבא דז"א, ד' ספירות בלבד, 
%break
ושאר ו' ספירות אחרות דעשיה, במקום ו' ראשונות של הבריאה של 
עתה. ואמנם גם או"א דאצילות, וכל אשר למעלה מהם, גם כן הם עלו 
למעלה ממדרגתם, כפי הסדר הזה, ואין להאריך בהם.
%break
%letter פב
פב) ודע, כי עיקר מקום העולמות ומדרגתם באמיתתם, הוא כן כפי 
הסדר הזה, וכך הוא המקום הראוי להם להיות תמיד. והטעם הוא, כי 
הנה ז"א צריך להתגדל ולהיות כמו אריך אנפין, ואם כן צריך לעלות עד 
שם. ומקום אריך אנפין צריך שיהיה מקומו של ז"א, 
%break
כי על ידי כן ז"א נעשה אריך. ונוקביה דז"א במקום אבא, בסוד ה' 
בחכמה יסד ארץ, דאבא יסד ברתא, ובסוד ושמרתם את השבת כי 
קדש היא, כי שמור שהוא הנוקבא נעשית קדש שהוא אבא, וזמ"ש, 
קדש היא, כי, היא: הנקבה, חזרה להיות קדש. 
%break
%page 677
והבריאה עלתה באמא, בסוד מה שידעת, כי אמא מקננא בכרסיא. 
ויצירה במקום ז"א, כי ז"א מקנן במלאך. ועשיה בנוקבא דז"א, כי 
מלכות מקננא באופן שהיא העשיה. ונמצא שזהו המקום הראוי אל 
סדר מדרגת העולמות.
%break
%letter פג
פג) והבחינה השלישית, היתה אח"כ אז בערב שבת, ביום שנברא 
אדם הראשון בין הערבים, שאז הוא זמן הנקרא תוספת שבת ועדיין 
אינו שבת גמור. 
%break
והענין הוא, כי הנה אחר חצי היום של ערב שבת ההוא, כבר נתבאר, 
שהיצירה והעשיה עלו במקום ז"א ונוקביה דאצילות, אמנם לא עלו רק 
ארבעה ראשונות בלבד דעשיה, והו' תחתונות נשארו מחוץ לאצילות 
בעולם הבריאה, ועדיין אין זה קדש גמור. 
%break
ובהיותם כך, נמצא שחזרו יצירה ועשיה להיות כדוגמת ז"א ונוקביה, 
והיו עומדין בסוד אחור באחור, ובהיותה הנקבה באחור הזכר אין לה 
רק קומת ארבעה ספירות בלבד, כנ"ל. אבל כשחוזרין פנים בפנים, יש 
בה קומת עשר ספירות גמורות.
%break
%letter פד
פד) וכן היה עתה בעשיה ויצירה. כי העשיה היתה בארבעה אחרונות 
דיצירה אחור באחור, ובהיות זמן בין הערבים, אז כל העשר ספירות 
דעשיה עלו למעלה, והפכה העשיה פניה כנגד פני היצירה פנים 
בפנים, כדמיון ז"א ונוקביה כנזכר.
%break
%letter פה
פה) ועתה נמצאו כל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה, כולם תוך 
האצילות לגמרי, וכולם קדש גמור, ונשארו שלש עולמות בריאה יצירה 
עשיה שהם שלשים ספירות, פנוים ומקום חלל, 
%break
%page 678
בסוד אלפים אמה תחום שבת. והששה עשר ספירות עליונות היו 
תחום שבת, והי"ד תחתונות היו מדור אל הקליפות כנ"ל, והם מחוץ 
לתחום והבן זה.
%break
%letter פו
פו) והנה כל אלו השלשה בחינות נעשו אז מאליהם, שלא על ידי 
מעשה התחתונים אדם וחוה. והנה גם לענין אדם בעצמו, הרויח בזה, 
כי עתה גופו ורגליו כולן היו בג"ע, שהיא נוקבא דאצילות, מה שלא היה 
כן לגמרי אפילו בעת הבחינה השנית.
%break
%letter פז
פז) והנה אם אדם הראשון לא היה חוטא בעץ הדעת, היה יכול 
להעלות ע"י תפלותיו של יום השבת ההוא את העולמות, עליות אחרות 
יותר גבוהות במאוד מאוד עליה אחר עליה, בכל תפלה ותפלה, שהם 
תפילת ערבית ושחרית ומוסף ומנחה, 
%break
%page 679
ואין אנו עתה מאריכין סדר עלייתם, אבל נזכיר בקצרה העליה אחרונה 
הגדולה שבכולן, והיא במנחת שבת, כי אז היו עולין תכלית העליה, 
והוא, כי עולם האצילות היה עולה כפי מקומו הראשון, 
%break
שהוא במקום אדם קדמון לכל קדומים, הנזכר אצלינו ביאורו באורך 
גדול, והיה חוזר כל המציאות אל שרשו הראשון.
%break
%letter פח
פח) דע, כי חז"ל אמרו, שאדה"ר נידון בנשירת איברים. והענין הוא, כי 
תחלה היה כלול מכל הנשמות שבכל שתא אלפי שני דהוי עלמא 
כנזכר, וכלם היו אברים פרטים שבו, וכשחטא נסתלקו ממנו, כי שלטה 
בו הקליפות ונטבעו כולם תוך הקליפות, כנזכר אצלינו בפרשת עקב, 
%break
%page 680
בסוד האכילה, ולכן כל תפילותינו ומצות מעשיות שאנו עושים בכל יום 
תמיד עד ביאת המשיח, הוא לברר ולהעלות אלו הנשמות שנשרו 
מאדם הראשון ונפלו בתוך הקליפות, עד דמטי רגלין ברגלין כנזכר 
בס"ה בפרשת פקודי. וכשיושלם בירורם ותקונם, אז יבא משיח בן דוד.
%break
%letter פט
פט) והנה מה שנשארו בו הם הבחינת הכתרים של כל הנשמות. 
והענין הוא, כי הנה נתבאר, שלא זכה אדם אחר שחטא, אל הנשמות 
של או"א דבריאה, אלא מזו"ן ולמטה. והנה הם עשרה פרצופין, והם: 
זו"ן דבריאה, ואו"א וזו"ן דיצירה, ואו"א וזו"ן דעשיה. 
%break
והנה כל פרצוף כלול מי"ס וכל ספירה וספירה כלולה מעשר, נמצא 
שבכל פרצוף נכללים מאה ספירות, והעשרה שבהם הם כתרים 
שלהם, שהם: כתר שבכתר, וכתר שבחכמה, וכתר שבבינה וכו'. 
%break
%page 681
הרי כי בכל פרצוף יש עשרה כתרים, והנה הם עשרה פרצופים ובהם 
מאה כתרים, ואלו הם סוד מאה אמה שנשארו באדם הראשון, שהם 
הכתרים שבכל הנשמות, כי בהם לא שלטו הקליפות כנזכר.
%break
%letter צ
צ) ואמנם ע"י מה שחטא, נפגמו גם הנשמות האלו כנז"ל, ולא נשאר 
בהם הארה זולתי שעור ההארה שהיה אל בחינות המלכיות 
האחרונות של הנשמות קודם שחטא, ונמצא, כי אלו הכתרים שנשארו 
בו, אין הארתם רק שיעור הארת מלכיות שהיה בתחילה קודם החטא.
%break
%page 682
ולכן נקרא נפש אדם, כי המלכות נקרא נפש, והבן זה. ונמצא, כי כל 
הכתרים נשארו בו, אפילו הכתר האחרון שבכולן, שהוא הכתר של 
ספירת המלכות שבנוקבא דעשיה.
%break
%letter צא
צא) ונמצא עתה האור שניטל מאלו העשרה כתרים שבכל פרצוף 
ופרצוף, שהם היחידה והחיה והנשמה והרוח שבכל כתר מהם, הם 
סוד זיהרא עילאה שניטל מאדה"ר, ולא נשאר בכתרים ההם, רק אור 
הנפש שבהם בלבד. וז"ס נפש אדם הנזכר בתורה כמה פעמים.
%break
%page 683
%letter צב
צב) הכלל העולה, כי ג' בחינות נתחלקו כל הנשמות שהיו כלולות 
באדה"ר שהם בעשרה הפרצופים הנזכרים, מזעיר דבריאה עד נוקבא 
דעשיה, והם אלו: 
%break
בחינה הא' עליונה מכולם, היא הנקראת זיהרא עילאה שניטלה 
מאדה"ר, ולא שלטו בהם הקליפות כלל ח"ו, אלא שנסתלקה ממנו ע"י 
חטאו שחטא, ולא זכה אליה עד שבא חנוך הוא מטטרו"ן, ולקחה. 
%break
כמו שכתוב אצלינו בפרשת קדושים בסתרי תורה דף פ"ג ע"ב ע"ש, 
והוא בחינת ה' אורות הנקראים יחידה חיה נשמה ורוח שבכתרים 
שבכל ספירה וספירה, שבי"ס שבכל פרצוף ופרצוף מעשר הפרצופים 
הנזכרים.
%break
%letter צג
צג) בחינה השנית גרועה ממנה היא נשארה באדה"ר אף אחר שחטא, 
וגם בזו לא שלטו הקליפות, והיא נקראת חלתו של עולם כנזכר, 
%break
%page 684
והיא בחינת האור הנקראת נפש שבכתרים שבכל ספירה מי"ס, שבכל 
פרצוף ופרצוף, מעשר הפרצופים הנזכרים, וב' בחינות אלו הא' והב', 
אינם קודם החטא אלא בחינה א', שהם הכתרים בשלמותם, ואחר 
שחטא נתחלקו לב' בחינות.
%break
%page 685
%letter צד
צד) שלישית גרועה משניהם, והיא כל שאר הנשמות, שהם כל אורות 
ט' בחינות נפרדות התחתונות, 
%break
%page 686
שבכל ספירה מעשר הספירות שבכל פרצוף, מעשר הפרצופים הנז"ל, 
ובאלו שלטו הקליפות ע"י חטאו של אדה"ר, ונשרו ממנו ונפלו לעמקי 
הקליפות, 
%break
%page 687
ולא יושלם תיקונם אלא עד בא משיח בן דוד כנז"ל, וכשיושלמו כלם 
לבא בעולם ולהתקן אז משיח בן דוד בא.
%break