ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ג
%book תע"ס-ג. חלק-ח. אור פנימי
%page 599
%H חלק ח'
%break
%H עשר הספירות של עולם האצילות
%letter א
א) להחיות את המתים: היינו ז' מלכין קדמאין דנפלו לבי"ע דפרודא, 
אשר נפילה זו נחשבת למיתה, להיותם שם נפרדים מאור החיים, 
שפירושו אור החכמה, בסו"ה, והחכמה תחיה את בעליה, כי כן נקרא 
אור החכמה בשם אור חיה, כנודע. 
%break
וע"כ מכונים ג' העולמות בי"ע, בשם עלמין דפרודא, משום שבמקומות 
אלו אין אור החכמה יכול להתפשט שם, וכל המציאות שבהם ימותו ולא 
בחכמה, ואין להם תקנה זולת בעליה לאצילות, דהיינו אל המקום 
שחכמה מצויה להתפשט בהם, 
%break
ולכן כשעולים לעולם האצילות, נבחנים שקמו לתחיה, שזכו לאור 
החיה. וזה אמרו "כאשר עלה ברצון המאציל להחיות את המתים". 
דהיינו להעלותם מבי"ע לאצילות, שז"ס תחיית המתים. וז"ס תיקון ז' 
המלכים. כמבואר.
%break
גזר והעלה מ"ן מתתא לעילא: היינו ממקום זו"ן עד הכתר. וכבר 
נתבאר היטב דף תק"א ד"ה המדרגה ענין עלית מ"ן ומשם תדרשנו. 
אלא שצריכם להבין כאן ענין נוסף עיקרי, כי המ"ן הללו, הם ז' האורות 
שנשארו מז' המלכים, 
%break
דהיינו הרשימות שהניחו האורות דז"ת אחר שנסתלקו. כמ"ש הרב 
להלן. כי אחר שנזדכך המסך דנקודים לגמרי מכל עביות דגוף שבו, 
הנה חזר ועלה לשורשו שבראש דנקודים, עם כל הרשימות הכלולות 
בו, כנודע. 
%break
וכיון שכבר בא שם בבחי"א בזווג הדעת של הנקודים כנ"ל באו"פ (דף 
תקמ"ג ד"ה וכאשר) נמצא שבחינה אחרונה שלו היא בחי"א, ע"כ לא 
נתעבה המסך מכח התכללותו בראש, זולת בשיעור העביות של כתר, 
כי בחינה אחרונה נאבדה. 
%break
ונמצא שלא יכולה לצאת עליו זולת קומת מלכות, כנודע. ונבחן ע"כ 
אשר הה"ת הכלולה בהמסך עלה מעינים אל כתר, ונעשה הזווג 
בספירת הכתר. ונמצא בזה, שעלית המ"ן האמורה, היא למקום הכתר.
%break
%letter ב
ב) חזר ההתפשטות להאסף למעלה וכו' והעלה עמהן למעלה במקומן 
וכו' כל הז' אורות: כי כל התפשטות הנ"ל היתה מבחינת ה"ת בעינים, 
%break
ועתה שנזדכך המסך לגמרי מכל העביות דגוף של בחינת ה"ת בעינים, 
ע"כ גם הם עלו ונסתלקו עם המסך ורשימות אל שורשם שבראש, 
בבחינת מ"ן.
%break
%page 600
(נכתב בצד מכ"י המחבר זצ"ל דהיינו לג"ר דנקודים. ומכאן יצא הזווג 
דקטנות דה"ת בעינים, אבל לזווג דגדלות אינו מספיק הזווג שבג"ר, כי 
גם הג"ר אינם מתוקנים לגדלות, 
%break
אלא צריכים להעלות מ"ן לזווג ע"ב ס"ג דא"ק המוריד ה"ת מעינים. 
נמצא שמ"ש גזר והעלה מ"ן, ועי"כ היה הזווג דחו"ב, אינו אלא לצורך 
ירידת ה"ת מעינים בדומה לאור חדש שבנקודים דבקע לפרסא).
%break
וצריכים לזכור כאן מ"ש הרב לעיל (דף תקכ"ח אות מ"ט) אשר 
האחורים האלו שנפלו לחג"ת, הם בחינת המ"ן דאו"א שזו"ן מעלים 
להם תמיד עד לע"ל. גם ידעת, שהתפשטות ג' קוי כח"ב לחג"ת, הם 
האחורים דכתר ואו"א שנפלו לחג"ת.
%break
(כנ"ל דף תקל"ז ד"ה אור הת"ת) ומזה יוצא, אשר הרשימות שעלו, 
דהיינו הז' אורות, הם המ"ן לצורך זו"ן דאצילות של כל ה"פ. ואחורים 
דכתר ואו"א, שהם התפשטות דג' קוי כח"ב, הם המ"ן לצורך ג"ר של 
כל הפרצופים דאצילות. 
%break
וזכור זה. גם תשכיל כאן, איך זו"ן שהם הז' אורות, העלו את המ"ן 
דאו"א שהם האחורים שלהם. כי הזדככות המסך של הז"ת העלה את 
התפשטות הנ"ל למעלה לשורשם אל הג"ר. כמבואר בדברי הרב דף 
תקכ"ח אות מ"ט.
%break
במקום הבינה, כי היא אם הבנים, ושם היא מציאות מקום הריון ועיבור: 
כי אין דבר עלית מ"ן נוהג אלא לספירת בינה לבד. ואפילו עלית מ"ן 
למלכות, היא ג"כ אחר שנתקנה בתיקונים דאמא, כמ"ש במקומו. 
%break
וטעם הדבר, כי כל הקשר של עלית מ"ן, הוא מכח היחס של בינה 
דאו"י לזו"ן דאו"י, כנ"ל (דף תק"א ד"ה המדרגה הד') ולפיכך אינו נוהג 
בשאר הספירות שאין להם היחס הזה.
%break
%letter ג
ג) עלו גם הכלים שירדו בבריאה למעלה באצילות: משמיענו, שעלית 
האורות, דהיינו הרשימות בתיקון המ"ן, מתקן עמהם יחד גם הכלים 
שלהם, באותו השיעור שנתקנו הרשימות בעליה זו. 
%break
כי הרשימות מקבלות תמיד תיקון הכלים. וזה אמרו כאשר עלו הז' 
אורות למעלה עלו גם הכלים שירדו בבריאה למעלה באצילות.
%break
אך לא נתחברו יחד: כלומר, אע"פ שמקום הרשימות הוא בהכלים 
שלהם ואע"פ שהכלים כבר קבלו תקון על ידיהן לעלות באצילות, כנ"ל 
בדיבור הסמוך, מ"מ עדיין אינן יכולות הרשימות להתלבש בהכלים 
שלהן, 
%break
והוא משום שהרשימות בעצמן עדיין לא קבלו את תיקונן הגמור ע"י 
עלית מ"ן ההיא, כי עדיין צריכים זווגים המכונים ירחי עיבור, שענינם 
יתבאר במקומו, 
%break
וע"י שהיתם של הרשימות שם במעי הבינה מקבלות שם כל המ"ד מן 
הזווגים דעיבור, ומתתקנות לגמרי, ואז מתלבשות בכלים שלהן.
%break
%page 601
%letter ד
ד) אפילו ג"ר אינם מתוקנים: כי לא נשאר בהם מכל המוחין דגדלות 
שקבלו בנקודים ולא כלום, אלא רק מה שיצא בהם בעצם אצילותם, 
מכח הזווג דה"ת בנקבי העינים, כמבואר בחלק הקודם, וע"כ המה 
חסרים כל בחינות הגדלות. וזה אמרו שאפילו הג"ר אינם מתוקנים.
%break
העלאת מ"ן אלו היה למעלה בע"ב ס"ג דא"ק: פירוש, כי אין עלית מ"ן 
אלא מתחתון לעליון שלו במדרגה אחת, דהיינו מזו"ן לאו"א, ומאו"א 
לא"א, וכדומה, אבל לא אל הגבוה ממנו ב' מדרגות. וזה אמרו, כיון 
שגם הג"ר, צריכים תיקון, וגם הם צריכים אל העלאת מ"ן, 
%break
ע"כ הכרח הוא שהבחינה העליונה דהעלאת מ"ן תהיה ראש הס"ג כי 
המ"ן דז"ת מתתקנים באו"א דנקודים, ומ"ן דאו"א בכתר דנקודים, ומ"ן 
דכתר בראש הא' דנקודים, ומ"ן דראש הא' דנקודים מתתקנים בראש 
הס"ג, דהיינו כל תחתון בעליון שלו.
%break
ואע"פ שאומר לעיל, שכל המ"ן ביחד, הן דז"ת דנקודים, הן מג"ר 
דנקודים, עלו לג"ר דנקודים, שהן ז' רשימות דז' אורות דז"ת, עם 
האחורים דחו"ב וכתר. אין הכוונה שנתקנו שמה כולם ביחד, אלא רק 
דרך המדרגה כנ"ל, 
%break
שכל תחתון העלה המ"ן של העליון שלו אל העלי העליון, אשר העלי 
עליון מתקנם בשביל העליון. באופן, שכל אחד בירר חלק מתוך כללות 
המ"ן, והעלה אותם לעלי עליון שלו, כמ"ש לפנינו, עד שעלו לע"ב ס"ג 
העליונים.
%break
%letter ה
ה) המוחין דא"ק עם בחי' הטעמים דס"ג: ואע"פ שכל הנקודים אפילו 
הראש הא' שבהם, נמשכים מנקודות דס"ג, וא"כ היה המ"ן צריך 
לעלות רק עד הנקודות שבראש הס"ג, אמנם באמת הם עלו לנקודות 
דס"ג, אלא כיון שעם עליתם זו נעשה הזווג דע"ב ס"ג, 
%break
אשר הארת הע"ב שהגיעה אל הס"ג, הורידה הה"ת מעינים דס"ג אל 
הפה דס"ג, שבזה מתחברים האח"פ אשר יצאו מראש ס"ג ושבים 
לבחינת ראש, ונמצאות הנקודות דס"ג מתחברות עם הטעמים דס"ג 
למדרגה אחת, 
%page 602
אשר אז אין הנקודות דס"ג עולות יותר בשם, כי הן בטלות בהבחינה 
העליונה שבהן, שהן הטעמים. ולפיכך נבחן גם העלית מ"ן, שעלו אל 
הטעמים כי הנקודות אינן עולות בשם כי בטלות להם. כמ"ש הרב לעיל 
(דף שצ"ו אות ו' עש"ה).
%break
ותדע, שמכאן, יוצא הכלל אשר כל עלית מ"ן הם מתחתון לעלי עליון 
והעלי העליון מתקנם בשביל העליון. כי זו"ן מעלה את המ"ן בשביל 
העליון שלהם שהם ישסו"ת, אל העלי העליון שהם או"א, ואו"א 
מתקנים אותם בשביל ישסו"ת. וכן בכל המדרגות. 
%break
והוא כי כל עלית מ"ן, גורם להוריד הה"ת מנקבי עינים למטה, שעי"ז 
קונה את הג"ר. ונמצא בשעה שזו"ן מעלים את מ"ן דישסו"ת, גורמים 
בזה להוריד את הה"ת מעינים דאו"א למטה, שאז נמצאים ישסו"ת 
מתחברים עם או"א למדרגה אחת, וקונה ישסו"ת את ג"ר שלו, 
%break
דהיינו בחינת או"א. והנך רואה, שהמ"ן שזו"ן העלו לצורך ישסו"ת, עלו 
לבחינות או"א, דהיינו לה"ת שבעינים דאו"א, שהורידו אותה למטה, 
ותיקנו בזה המוחין דישסו"ת. הרי שהתחתון העלה את המ"ן בשביל 
העליון שלו שהם ישסו"ת, לעלי עליון שלו שהם או"א, 
%break
ואו"א נזדווגו יחד על המ"ן והורידו את הה"ת מעינים שלהם למטה, 
וחיברו בזה את ישסו"ת למדרגת עצמם, וקנה ישסו"ת הג"ר שלו, ובזה 
תבין מה שהרב מדמה שם (דף שצ"ו אות ו') את ע"ב ס"ג לאו"א 
וישסו"ת. ע"ש.
%break
וענין זה התחיל בעלית המ"ן הראשונה שהיתה בעולמות, שהיא עלית 
מ"ן של נה"י הפנימים דא"ק, אל הטעמים דראש הס"ג, שבדברי הרב 
הנ"ל בדף שצ"ו. 
%break
ששם הוריד הה"ת מעינים לפה דס"ג. כנ"ל בתחלת הדבור. אמנם כאן 
כיון שה"ת עלתה לכתר, שה"ס המצח, ע"כ ירדה הה"ת ממצח לפה, 
כמ"ש לפנינו.
%break
וזה אמרו, "שע"י עלית המ"ן דז' אורות נזדווגו בחינת הויה דע"ב דיודין, 
שהם כללות בחינת המוחין דא"ק, עם בחינת הטעמים דס"ג, שהם 
אח"פ". כי ראש הס"ג מכונה בשם אזן חוטם פה, משום שהבחינה 
העליונה שבו הוא אור האזן, דהיינו בינה. 
%break
והוא מלביש לפרצוף ע"ב דא"ק מחזה ולמעלה עד הפה דע"ב. וע"כ 
נבחנים חג"ת דע"ב דא"ק לבחינות מוחין אל הס"ג, וגם לכללות המוחין 
הנמשכים מא"ק, כי הפרצוף הא' דא"ק נשגב מן העולמות ואינם 
מאירים זולת דרך חג"ת דע"ב שהם המוחין דס"ג דא"ק. 
%break
ואחר שהארת המוחין מע"ב אלו, נמשכת לראש הס"ג, דהיינו אל 
הטעמים, הנה אז יורדת הה"ת ממצח לפה, כמ"ש.
%break
הטעמים דס"ג לא היה בהם שום שבירה: וצריך שתדע כאן, כי סוד 
השבירה מתחלת עוד לפני עולם הנקודים, דהיינו בט"ת דפרצוף ס"ג 
דא"ק, הנקראות נקודות דס"ג, 
%break
שהמה נתפשטו מטבור ולמטה דס"ג עד סיום רגליו כנ"ל בדברי הרב 
(דף שצ"ג אות ג') כי מתוך שנתפשטו מטבור ולמטה במקום הנה"י 
דא"ק הפנימים, ע"כ נתערבו בבחי"ד, שזה גרם לצמצום שני 
בהעולמות, המכונה צמצום נה"י דא"ק. 
%break
כי מחמת התערבות בחי"ב, שהיא בינה, בבחי"ד שהיא מלכות. קבלה 
הבינה בחינת הצמצום שבמלכות. וע"כ יצאו בינה וזו"ן מכל המדרגות 
לחוץ, שאח"פ דראש יצאו לבחינת גוף, 
%break
ובינה וזו"ן דגוף יצאו לבחינת נה"י למטה מטבור, ובינה וזו"ן של ע"ס 
דנה"י יצאו לגמרי לחוץ מן אצילות ונעשו לבי"ע דפרודא.
%break
%page 603
הרי שגם בס"ג יצאו בינה וזו"ן דנה"י ונפלו לבי"ע, דוגמת שבירת 
הכלים. אמנם זה נעשה רק בנקודות דס"ג, שנתפשטו מטבור ולמטה 
ונתערבו בה"ת כנ"ל, 
%break
אבל אין זה נוגע כלום לחצי העליון דס"ג שנקרא טעמים, המסתיימים 
למעלה מטבור דא"ק. וזה אמרו, "שעליות מ"ן היה אל הטעמים דס"ג 
שלא היה בהם שום שבירה". כמבואר.
%break
היוצאים מן הבל אח"פ רק על בחינת עצמם ופנימיותם: כי יש ב' מיני 
אח"פ: א', ראש דס"ג שנקרא טעמים דס"ג, שלהיות קומתו עד בינה 
הוא נקרא בשם אח"פ. וב', הוא הבלי אח"פ שיצאו לחוץ מהמדרגה, 
כנ"ל, ונבחנים לענפים היוצאים לחוץ מס"ג שהם השערות דיקנא דס"ג, 
%break
הנעשים שורשים אל הג"ר דנקודים. כנ"ל בדברי הרב (דף שצ"ד אות 
ד') וזה אמרו, שהזווג דע"ב היה עם האח"פ שהם הטעמים דס"ג, ולא 
עם פרצוף השערות שיצאו לחוץ, שהן בחינות הנקודות דראש הס"ג 
שהיה בהן שבירה, כנ"ל.
%break
והגם שהעליון המיוחס לע"ס דנקודים, הוא רק הנקודות דס"ג, דהיינו 
השערות דיקנא, כנ"ל. אמנם הן בטלות בטעמים דס"ג ואינן עולות 
בשם כלל, כי הזווג דע"ב מחבר אותן למדרגת ראש דס"ג בשעת הזווג, 
כנ"ל (דף תר"א ד"ה המוחין דא"ק, ע"ש.)
%break
%letter ו
ו) מ"ה דאלפין: היינו הוי"ה במילוי אלפין, כזה: יוד הא ואו הא. וסוד 
המילוי עם אלפין מורה, על תיקון השבירה, כי אור החדש הזה היוצא 
מזווג דע"ב וס"ג, מחזיר את אח"פ שנשברו מן המדרגה, אל מדרגתם 
כבתחילה. 
%break
וענין זה מרומז בצורת א' כי בה ב' יודין ופרסא ביניהם: אשר יוד 
עליונה, היא כתר וחכמה שנשארו בהמדרגה, וה"ס מים עליונים. והיוד 
התחתונה, היא אח"פ, דהיינו בינה וזו"ן שנשברו מהמדרגה ויצאו לחוץ, 
וה"ס מים תחתונים. 
%break
והקו המבדיל ביניהן הוא הפרסא, וסוד הרקיע המבדיל בין מים עליונים 
למים התחתונים. וע"י זווג עליון דע"ב ס"ג, יוצא אור חדש ובוקע להאי 
פרסא, ומחבר האח"פ בחזרה אל המדרגה.
%break
ואע"פ שענין שבירת אח"פ קרה עוד בפרצוף נקודות דס"ג, כנ"ל, ומ"מ 
הוי"ה דס"ג הוא במילוי יודין ולא במילוי אלפין. אמנם כיון שהשבירה 
היתה בחצי התחתון דס"ג שהם הנקודות, כי בחצי העליון לא היה שום 
שבירה, כנ"ל בדברי הרב, 
%break
אשר בטעמים דס"ג לא היה בהם שום שבירה ולפיכך חציו העליון 
שהם יוד הי, הם במילוי יודין, אבל חציו התחתון כבר יש מילוי, א' בואו 
שלו, שהא' הזו רומזת על שבירת אח"פ שהיתה שם. 
%break
ותדע שהא' הזו שבמילוי ואו דס"ג, נחשבת לשורש של שם מ"ה 
דאלפין. ועי' לעיל בלוח התשובות לפירוש המלות חלק ו' תשובה א'.
%break
טנת"א הכוללים כל האצילות: הטעמים הם כתר, והנקודות חכמה, 
והתגין בינה, והאותיות זו"ן. אשר הטעמים דמ"ה שהם כתר, הוא עתיק 
יומין דאצילות. וא"א, הוא חכמה דמ"ה, ואו"א הם בינה דמ"ה. וזו"ן הם 
ז"ת דמ"ה שנקראות אותיות.
%break
%page 604
יוצא מן המצח דא"ק: כלומר, שעלית מ"ן היה אל המצח, דהיינו 
לספירת הכתר דראש, שנקרא גלגלתא, ששם הוא המצח. 
%break
וטעם הדבר הוא, כי הבחינה האחרונה של הנקודים, הוא בחי"א, וע"כ 
לא נשאר בהמסך זולת בחינת העביות של הכתר, (כנ"ל דף תקצ"ט 
ד"ה גזר עש"ה.)
%break
וצריכים לזכור שאין עלית מ"ן אלא לבינה, כנ"ל, ולפיכך אין הכוונה 
שהמ"ן עלו לכתר דכתר, אלא לבינה דכתר. ובאמת הגלגלתא נחשבת 
רק לבינה דכתר, כמ"ש הרב (בעץ חיים שער י"ט פרק ח') ע"ש. 
ותשכיל עם זה, כי הגלגלתא נחלקת דוגמת הבינה ודוגמת הת"ת, 
%break
ששליש העליון שלה היא תמיד מכוסה ונעלם באחורים דבינה, אלא רק 
בב"ש תחתונים, שהם בחינת ז"ת דבינה, ובחינת מחזה ולמטה דת"ת, 
שם מתגלה ההארת חכמה, כמ"ש לעיל (דף תקכ"ד ד"ה עתה) ותדע 
שז"ס פנים ואחורים דגלגלתא. 
%break
כי מהמצח ולמעלה הוא בחינת ש"ע דת"ת הנעלם ומכוסה באחורים 
דאמא, וע"כ מכסים שם השערות רישא. ומקום הפסק השערות רישא 
ולמטה עד העינים, זה המקום נקרא בשם מצח. והוא בחינת ב"ש ת"ת 
המגולים שמחזה ולמטה ששם כבר נפסק יסוד דאמא. 
%break
וזה אמרו "ומציאת שם מ"ה דאלפין הזה יוצא מהמצח דא"ק" כי שם 
מתחיל מציאות הגילוי דהארת חכמה, כנ"ל. אבל למעלה משם, הוא 
מכוסה בשערות רישא כי הוא בחינת ג"ר דבינה, ושליש עליון דת"ת, 
שהארת חכמה לא יכולה להתגלות שם. והבן היטב.
%break
%letter ז
ז) הדברים הולכים במדרגה: כלומר כי ההשתלשלות הולכת על פי 
סדר המדרגה, של העביות שבמסך. כי יש בו ה' בחינות של עביות, 
הנבחנות לפי הספירות דאו"י. וג' בחינות הראשונות, שהן בחי"ד, 
בחי"ג, ובחי"ב, הנקראות פה, חוטם, אזן, הם הבלים ממש, 
%break
כי הם מעלים או"ח המכונה הבל, באופן שמספיק ליציאת פרצוף 
ברת"ס, והם ג' הפרצופים: גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק. כנודע. אמנם 
בחי"א דעביות אינה מעלה הבל שיספיק להתפשטות אל הגוף, וע"כ 
היא מכונה בשם הסתכלות דק. 
%break
ומכ"ש בחינת העביות דשורש הנקראת כתר, שאין לה הבל 
להתפשטות גוף. אלא ע"י עלית ה"ת לעינים נעשה גם בחי"א מוכשרת 
ליציאת פרצוף, שהוא הפרצוף הנקרא נקודים או ב"ן. 
%break
וכן ע"י עלית ה"ת לכתר, דהיינו אל המצח, נעשה גם בחינת השורש 
דמסך ראוי ליציאת פרצוף, והיינו פרצוף שנקרא מ"ה החדש, שהוא 
ע"ס דאצילות. ולפיכך מכונה האו"ח הזה היוצא על ה"ת שעלתה 
למצח, רק בשם גילוי הארה, או רצון, 
%break
ולא בבחינת הבל או הסתכלות, להורות שאין בו בחינת עביות ממש, 
אלא בחינת שורש של העביות, וע"כ מכונה רצון. כי ד' בחינות העביות 
הן הגדלות שברצון לקבל בסדר המדרגה, כנודע. 
%break
אמנם בחינת השורש שלהן היא בחינת רצון להשפיע לבד, כנודע, ואין 
בו מרצון לקבל כלום, רק מה שהוא שורש להם. ולכן נקרא רצון סתם. 
או רעוא דמצחא. והבן זה מאד.
%break
%page 605
%letter י
י) בירר מהנקודות דס"ג שבהם היתה השבירה, מה שיוכל לברר מהם: 
אשר בירור זה מתחיל מראש הב' דנקודים, שהוא כתר דנקודים, אבל 
הראש הא' דנקודים, העומד למעלה מטבור, לא נתחבר עם המ"ה 
החדש הזה, 
%break
משום שבו לא היה שום שבירה, משום שהמסך עומד למטה הימנו, 
ואין העביות שבמסך יכולה לפגום למעלה ממקום הויתה. כנ"ל בחלקים 
ו' ז'. ויתבאר עוד לפנינו.
%break
וס"ג נעשה בחינת נוקבא: אין הכונה על ס"ג דא"ק, רק על ע"ס של 
הנקודים, שהרב מכנה אותן בשם ס"ג, משום שהכלים שלהם הם 
מבחינת ט"ת דס"ג, הנקראות נקודות דס"ג. כנ"ל דף תס"ג ד"ה 
המלכים. עש"ה.
%break
%page 606
%letter יא
יא) נקודות דס"ג בלבד, אינו נקרא ס"ג כמו הכלל: כנ"ל בדיבור הסמוך 
שע"ס דנקודים מכונות לפעמים בשם ס"ג, משום שכלים שלהן הם 
מנקודות דס"ג, דהיינו מחצי התחתון שלו, וזה אמרו "שהם נקודות 
דס"ג בלבד אינו נקרא ס"ג כמו הכלל, 
%break
כי אינם אלא פרט אחד" כי העיקר של הס"ג הם הטעמים שבו, 
שפירושם בטרם שהמסך שבו התחיל להזדכך, שיש שם קומת חכמה 
כנודע, אבל אחר שהתחיל להזדכך מקומה זו כבר אין בו קומת ס"ג. 
ועי' לעיל באו"פ (דף ש"צ ד"ה וס"ג) עש"ה שנתבאר זה בהרחבה.
%break
%letter יב
יב) בחינה המתחברת עם הטעמים דמ"ה. וכו': כי ע"ס דנקודים יצאו 
בה"פ געסמ"ב, כנ"ל בחלק ז'. וע"כ יש בהן עצמן ג"כ טנת"א, שכל 
בחינה מהן מתחברת בבחינה שכנגדה בטנת"א דמ"ה החדש, אלא 
שיש בהן איזה שינויים, שיתבארו לפנינו.
%break
%letter יג
יג) ואור המצח וכו' ומתחיל מציאותו מן הטבור עד סיום רגליו: והוא 
משום שכל ע"ס דמ"ה החדש הן תולדה של ע"ס דנקודים, שהרי יצאו 
על בחינת המסך דגוף הנקודים שנזדכך ועלה למצח, כנ"ל באו"פ (דף 
תקצ"ט ד"ה גזר. 
%page 607
ע"ש) וע"כ אינו יכול להלביש את הראש הא' דנקודים, העומד מטבור 
דא"ק ולמעלה, אלא שמתחיל מן הפה דראש א' הנמצא במקום הטבור 
דא"ק. ובהכרח שמתחיל מציאותו מן הטבור, עד סיום רגליו.
%break
%letter יד
יד) נקודת הכתר נמשכה ונתפשטה ממקומה עד למטה וכו': דהיינו 
שספירה אחת דכתר, נתפשטה בעצמה לפרצוף שלם ראש וגוף, 
הנקרא פרצוף עתיק דאצילות, שמקומו מתחיל מטבור דא"ק ומתפשט 
עד סיום האצילות.
%break
וטעם התפשטות זו הוא, משום עלית ה"ת אל הכתר. כי בנקודים, 
שה"ת עלתה לעינים, נתחלק משום זה כל מדרגה לשנים, שגו"ע היו 
לעליון ואח"פ היו לתחתון, על דרך התחלקות או"א וישסו"ת. 
%break
ועתה שה"ת עלתה אל הכתר ונמצאות כל הט"ת שיצאו לחוץ ממדרגת 
הכתר, ע"כ נחלק הכתר ונעשה מדרגה שלמה בפני עצמו. שממצח 
ולמעלה הם ג"ר שבו וראש שבו, וממצח ולמטה הוא בחינת גוף וז"ת 
שבו. 
%break
והוא הנקרא עתיק דאצילות. ועד"ז נתחלקה כל ספירה וספירה דע"ס 
דמ"ה לפרצוף שלם בפ"ע: ראש, וגוף, כמ"ש לפנינו.
%break
והלבישו זה את זה עד בחינת זו"ן: כי כל פרצוף נולד ויוצא מפה של 
ראש דעליון, ע"כ הוא מלביש את ז"ת דעליון שמפה ולמטה.
%break
מעט למעלה מסיום רגלי א"ק ושם הוא סיום האצילות כולו: כי סיום 
רגלי א"ק, הם בנקודה דעוה"ז ממש, בסו"ה ועמדו רגליו על הר 
הזיתים. אמנם סיום האצילות הוא הנעשה בצמצום ב' דא"ק, 
%page 608
אשר בינה וזו"ן דע"ס דנה"י מבחינת ס"ג דא"ק יצאו לחוץ מעולם 
אצילות ונעשו בי"ע דפרודא, ונמצא המרחק שבין סיום האצילות אל 
הסיום של רגלי א"ק, הוא כמדת בינה וזו"ן דע"ס דנה"י הנ"ל. וזה 
אמרו, שסיום האצילות הוא מעט למעלה מסיום רגלי א"ק.
%break
הכלים שלהם הגדילו ע"י שנתפשטו עד למטה ובזה יש בהם כח לקבל 
אורות שלהם: כי גדלות הכלים, פירושם ריבוי המסכים, שהמסכים 
ממעטים את האורות שיתפשטו במדה ובמשקל באופן שיוכלו האורות 
להתקיים בהכלים.
%break
%letter יז
יז) עיבור הנ"ל, להשתהות ולהתאחר שיעור י"ב חודש: קומת מלכות, 
שהוא הקטנות היותר מצומצם באפשרות, נקראת בשם עיבור. שהוא 
מלשון עברה ודינין בסו"ה ויתעבר ה' בי למענכם. 
%break
אמנם יש להבין כאן, שהן ג' ספירות בעובי בסוד ג' קוים הנקראים 
נה"י, כי פחות משיעור זה לא נקרא פרצוף, כמ"ש הרב (ע"ח ש"ל 
דרוש ב'). בסו"ה והנה באר בשדה ושלשה עדרי צאן רובצים עליה, 
שהם נה"י. 
%break
ע"ש. כי אע"פ שכל הקומה אינה אלא ספירה אחת של מלכות, מ"מ כיון 
שיש שם תיקון קוים, הרי יש בה ג' בחינות: ימין, שמאל, אמצע, ואלו ג' 
הבחינות שבקומת מלכות נקראות נצח, הוד, יסוד. 
%break
וע"כ אנו מבחינים אותם שהם בעובי זה אצל זה להורות, שאע"פ שיש 
שם ג' ספירות, אין אלו מגדילות כלום את הקומה של המלכות, וכל הג' 
הם בקומה דספירה אחת. וזכור זה.
%break
וענין חדשי העיבור, פירושם, חידושי הארות, שהפרצוף מוציא ומגלה 
בהמשך המצב דבחינות עיבור, 
%break
שהם: ז' חודש, או ט' חודש, או י"ב חודש, שכל חידוש הארה מכונה 
בשם חודש. וכאן אומר הרב, שהעיבור הזה כולל י"ב חודש, עד כדי 
לגלות י"ב פרצופים, כמ"ש לפנינו.
%break
%page 609
והטעם הוא כדי להתתקן כל האצילות, שהם י"ב בחינות: כלומר, כי ע"י 
עלית מ"ן הנ"ל לסוד המצח שהיא בחינת בינה דכתר, שיצאו שם ע"ס 
בקומת מלכות, הנקראת בשם עיבור, 
%break
כנ"ל בדיבור הסמוך הנה עיבור זה צריך לתקן את כל האצילות יחד עד 
הסוף. וכיון שהן י"ב בחינות, ע"כ צריכות לי"ב חודש.
%break
וטעם הדבר, הוא, משום כי כל הבחינות כולן שנתמעטו ונפלו ונשברו 
בעת שבירת הכלים דנקודים, הנה כולן ביחד עלו למ"ן לעיבור הזה. 
כדברי הרב לעיל (דף תקצ"ט אות ב') שהן כוללות כל הפרצופים 
מעולם אצילות ובי"ע כולם, 
%break
(עי' לעיל דף תר"א ד"ה ואע"פ כי עלו כל ד' האחורים של או"א עלאין 
וישסו"ת, הכלולים בהתפשטות ג' קוי כח"ב, שחזרו ונאספו למעלה, 
כנ"ל, (דף תקצ"ט ד"ה חזר. ע"ש) וכן ז' אורות הרשימות שנשארו מז' 
המלכים שנפלו לבי"ע, אשר ד' אחורים דאו"א וישסו"ת, 
%break
הם כוללים כל הפרצופים דג"ר שיצאו באצילות, וז' האורות, כוללים 
הזו"ן ד' עולמות: אצילות ובי"ע. הרי שכל העולמות כלולים בהמ"ן 
שעלו, אל הזווג לכתר, ולפיכך מוכרחים כולם להתתקן ע"י זווג דעיבור 
הזה.
%break
וכבר ידעת שיש ערך הפוך בין האורות אל הכלים, שבכלים, העליונים 
נגדלים מתחילה, ובאורות להיפך, התחתונים מתלבשים מתחלה. 
ולפיכך, נמצא שקומת העיבור, הנקראת נה"י, מתלבשים בכלים 
דכח"ב. ונמצא שע"י זווג הכללי הנ"ל, 
%break
יצאו כל הי"ב פרצופים מבחינת העיבור, זה תחת זה מתחלה כח"ב 
דעתיק ונוקבא. ואח"כ כח"ב דאריך ונוקבא. ואח"כ כח"ב דאו"א. ואח"כ 
כח"ב דישסו"ת, ואח"כ כח"ב דזו"ן. ואח"כ כח"ב דיעקב ולאה. שכל אלו 
יצאו ע"י זווג העליון האחד, אלא שבאו זה תחת זה ע"פ סדר המדרגה.
%break
%letter יח
יח) ריבוי האור אשר במקום ההוא גורם שנמשך ומתפשט הארה 
למטה: פירוש, כי נתבאר, שכל ד' אחורים דאו"א וישסו"ת, וכל ז' אורות 
מז' המלכים עלו כולם למ"ן אל המצח. גם נתבאר, שמתחלה נעשה 
הזווג על המסך רק בקומת המלכות, המכונה עיבור, כנ"ל, 
%break
שבזה לא נתקן מן כללות המ"ן שעלה שמה רק חלק מועט מאד, שהוא 
רק בחינות נה"י שבכל פרצוף מפרצופי אצילות, ולפי"ז נשארו שמה 
רוב המ"ן בלי תיקון כלל, 
%break
וכל אלו ד' קומות: ראש וגוף הכלולות באחורים דאו"א עילאין וד' אורות 
דדחג"ת. והד' קומות ראש וגוף הכלולות באחורים דישסו"ת וד' אורות 
נהי"מ, הנה כל אלו נשארו שם בלי תיקון.
%break
וזה אמרו "ריבוי האור אשר במקום ההוא גורם שנמשך ונתפשט הארה 
למטה" כי ע"י כך נעשו למ"ן לע"ב ס"ג העליונים, כמ"ש לפנינו, שע"י 
הזווג הזה מהארת ע"ב, 
%page 610
יורדת ה"ת ממקום המצח למקום הפה, ואז נעשה הזווג על ה"ת 
שבמקום הפה, ויוצא עליה קומת כתר דמ"ה. שהוא בחינת הזכר 
דעתיק, דהיינו קומה ראשונה דמ"ה החדש.
%break
אור זה שיצא מין המצח נתפשט משם ולמטה: כי אור החדש הזה, 
שיצא מזווג דע"ב ס"ג, נתפשט ובא לראש א' דנקודים, העומד מטבור 
ולמעלה דא"ק וממנו לראש דעתיק העומד במקום הג"ר דנקודים, 
%break
ויצא הראש דעתיק, ממקום הפה דנקודים ולמעלה, עד הטבור דא"ק, 
וע"ס דגוף, מפה דנקודים ולמטה, עד סיום האצילות.
%break
וצריכים להבין היטב השינוי הזה שבכאן מבפרצופים הקודמים. כי בכל 
הפרצופים הקודמים, היה דבר עלית המסך אחר גמר הזדככותו, אל 
הראש דפרצוף העליון שלו, דהיינו לשורשו. 
%break
וכאן עלה המסך לעלי עליון, שהרי העליון של מ"ה החדש הוא פרצוף 
הנקודים, והיה לו לעלות אל הפה של הג"ר דנקודים, ולא לע"ב ס"ג, 
שהם פרצוף העליון של הנקודים. 
%break
אמנם דבר זה כבר באר הרב לעיל (דף תר"א אות ד') שאומר שם 
הטעם, שהוא משום שג"ר דנקודים עצמן אינן מתוקנות, ולכן בחינת 
העלאת מ"ן היתה לע"ב ס"ג. ע"ש. ואע"פ שג"ר דנקודים לא נשברו, 
ואפילו ביטול האחורים אינו נוגע בהם כלל, 
%break
כי הם רק בחינות תוספות ממה שקבלו ע"י הארת נה"י דא"ק. אכן 
בחינתם עצמם, דהיינו כל מה שיצא מתחלת אצילותם לא נתבטל מהם 
אפילו משהו, כנודע. עכ"ז, כיון שעלה אליהם המסך וכל הרשימות שבו, 
גרם בהם עליתם בחינת גילוי של חסרון. 
%break
כי כל ענין תיקונם דג"ר של הנקודים היה מכח אב"א, דהיינו בחינת 
הארה קצת שקבלו מאור האזן. (כנ"ל דף תפ"ט ד"ה ואין להקשות. ועי' 
היטב בדף תצ"ח ד"ה ונתבאר) כי ע"י הארת אחורים דבינה, 
%break
אינם נפגמים כלום מה"ת שבעינים הנמצאת בכתר דנקודים ממעל 
להם, המונעת מהם הארת חכמה, כי בלעדה, ג"כ לא היו מקבלים 
חכמה, מחמת הארת הבינה אשר בהם, שאינה חפצה חכמה, זולת 
אור חסדים, בסוד כי חפץ חסד הוא. עש"ה.
%break
ולפיכך אחר שהמסך והרשימות אלו אליהם, שכל הרשימות הללו הן 
בחינות זו"ן הצריכות להארת חכמה, ושכבר היו בהם הארת חכמה, כי 
אפילו הד' אחורים דאו"א וישסו"ת המה ג"כ הרשימות מהקומות שיצאו 
על המ"ן של יסוד דא"ק, הנקרא ו' ונקודה, שהן בחינות זו"ן. 
%break
כנודע. והנה אז הוכרחה אמא דנקודים להפסיק את בחינת אחורים 
שלה, ולא יכלה לעשות כן, מפני הה"ת שממעל לה, וע"כ נגלה החסרון 
מפאת הצמצום חכמה מכח הה"ת שעליה, וכיון שנגלה החסרון, הנה 
צריכים גם הם לעלות למ"ן אל העליון שלהם כדי לקבל תיקון.
%break
ולפיכך הוצרכו הג"ר דנקודים לעלות עם המסך והרשימות אל הראש 
דעליון שלהם, שהוא ראש הס"ג דא"ק, ונעשו כולם בחינת מ"ן לראש 
הס"ג, שמתחלה נכלל המסך בזווג דראש הס"ג עצמו, שע"י זה נתעבה 
לא יותר מבחינת העביות שבכתר דמסך, 
%break
משום שהבחינה האחרונה שהיה לו למסך בפרצוף הנקודים, היא 
בחי"א, ונודע אשר בחינה אחרונה נאבדת תמיד מכח של הזדככות 
העבר, נמצא שאין המסך יכול להתעבות עתה רק בבחינת שורש שהיא 
בחינת עביות דכתר. 
%page 611
ולפיכך נבחן, שהמסך דראש הס"ג עלה בשביל הזווג הזה, אל בחינת 
המצח שלו, דהיינו לגלגלתא, שהוא הכתר דראש, כי המצח הוא חלק 
הגלגלתא, אלא בחינת בינה שלו, ואור העליון נזדווג עם המסך ויצאו 
עליו ע"ס בקומת מלכות, 
%break
כי אע"פ שהה"ת כלולה ג"כ במסך זה, מ"מ כיון שעומדת בכתר, לא 
יוכל להתגלות בה רק עביות דכתר, שהיא מוציאה רק קומת מלכות. 
וכבר ידעת שהזווג הזה, הוא נקרא בחינת עיבור ויש בה ג' קוים 
הנקראים נה"י.
%break
אמנם עדיין לא נגמר בזה, כי בזווג זה לא נתקנו הרשימות שבמסך רק 
החלק היותר קטן שבהן, וע"כ היה שם עוד דוחק גדול מריבוי אור של 
כל הרשימות הצריכות תיקון, ונודע שיש אל הרשימות דזו"ן קשר גדול 
עם בחינת בינה, שהיא ס"ג, לקבל ממנה בחינת הארת חכמה, 
%break
מכח הקשר דבינה וזו"ן דאור ישר. ולפיכך עלה למ"ן פעם שנית לס"ג 
דא"ק, ואז השיב ראש הס"ג הפנים אל המוחין שבתוכו, דהיינו בחינת 
חג"ת דע"ב המלובשים בראשו בבחינות מוחין ונשמה, ונמצאו ע"ב ס"ג 
מזדווגים, ואור החדש היוצא מזווג זה, 
%break
כשמגיע לראש ס"ג מוריד הה"ת שעלתה אל המצח שם, כי אורות 
דע"ב הם תמיד שלימים, ואין שום שבירה נוהגת בהם, וע"כ הוריד את 
ה"ת למקום הפה, דהיינו במקום הזווג הנוהג בע"ב גופיה, וכיון שה"ת 
באה למקומה בפה, קבל המסך ממנה בחינה ד' דהתלבשות, 
%break
ובחינה ג' דעביות שבה ואז אור העליון שהזדווג עם המסך הוציא ע"ס 
בקומת כתר. וקומה זו יצאה על המסך והרשימות הכלולות עתה בראש 
הס"ג עצמו, ומשם ירד המסך אל מקום הטבור דא"ק, דהיינו אל 
התחתון דס"ג, ויצאו גם שם אותן הע"ס בקומת כתר, 
%break
שהיא בחינת הראש הא' דנקודים. ומשם ירד המסך למקום הפה 
דנקודים, ויצאו גם שם ע"ס בקומת כתר, וע"ס אלו הן בחינת ראש 
דעתיק דוכרא. ומפה דנקודים ולמטה, נתפשטו ע"ס דגוף ממעלה 
למטה, הנקראות ז"ת דעתיק.
%break
ובאמת היה צריך המסך לירד אל מקום החזה דנקודים, כי שם שרשו 
האמיתי, כי המסך הזה היה מבחינת הגוף דנקודים, דהיינו 
מהתפשטות ז' המלכים. אמנם כיון שג"ר דנקודים היו צריכים אליו, כי 
מקבלים ממנו קומת כתר, ע"כ המה מחזיקים אותו במקומם. 
%break
ולא עוד אלא שנחשב לבחינת הזכר שלהם, (נ"ב מכי"ק המחבר זצ"ל, 
וצ"ע. ויותר נכון שעתיק מלביש הגוף דראש הא' דנקודים כי עתיק הוא 
ראש הא' דאצילות. ועוד יש לתרץ אע"פ, שלמעשה עומדים ג"ר 
דנקודים למטה מטבור דא"ק מפני בחי"ד שנתערבה בהם, 
%break
מ"מ להלכה הם מלבישים מפה דראש הס"ג ולמטה, והאצילות למטה 
מטבור דס"ג.) והיינו בשביל שמשפיע להם ג"ר, החסרים להם מתחלת 
אצילות שלהם כמבואר.
%break
%page 612
%letter יט
יט) התחיל לברר מהם הנצוצות והכלים גם כן: כלומר, כי מלבד 
שמברר את האורות דב"ן, שהם הרשימות, הוא מברר ג"כ את הנצוצים 
והכלים, 
%break
כי ע"י שמברר את אורות הרשימות, נמצא גם הכלים מקבלים את 
תיקונם, כי הרשימות מתקנות ומעלות אליהן את הכלים המיוחסים 
להן.
%break
וענין הבירור הזה, פירושו, שמשפיע אליהם מהארתו, כנ"ל בדיבור 
הסמוך, אשר הראש דע"ס דמ"ה החדש, שיצא ע"י זווג העליון דע"ב 
ס"ג, הוא נתלבש במקום ג"ר דנקודים, והם מקבלים ממנו קומת הכתר. 
%break
וזה נבחן, שמ"ה החדש בירר את ג"ר דנקודים, ותיקן אותם להיות 
בחינת נוקבא אליו דהיינו לקבל ממנו השפעתו. ומה שנקרא בלשון 
בירור, הוא משום, שכל מדרגה של המ"ה החדש, בירר בדיוק אותם 
החלקים של ב"ן המיוחסים למדרגתו. 
%break
כי כל הרשימות כולן של הב"ן מהג"ר והז"ת עלו בבת אחת למ"ן כנ"ל 
(דף תר"ט ד"ה והטעם) ומ"ה החדש בירר אותן לאט לאט בזו אחר זו, 
דהיינו לפי הגילוי המדרגות שלו עצמו, כי כשנאצל העתיק דמ"ה בירר 
את היותר משובח שבכללות המ"ן, 
%break
דהיינו הג"ר דנקודים, וצירף אותם לעצמו לבחינת נוקבא דעתיק, ואח"ז 
כשנאצל א"א דמ"ה, בירר חלק השייך למדרגתו, וצרף אותו לעצמו, 
לבחינת נוקבא שלו, וכו' עד"ז. וע"כ נקרא זה בשם בירורים.
%break
הנוקבא שבכל הפרצופים: כי כל הדכורין נעשו ממ"ה החדש, וכל 
הנוקבין נעשו מאורות ונצוצין וכלים שנשארו מהנקודים אחר שביה"כ. 
אכן באו"א וזו"ן יש התכללות הב"ן גם בדכורין וכן התכללות המ"ה גם 
בנוקבין. ויתבאר במקומו.
%break
עיבור העליון הנ"ל התחיל לברר היותר משובח שבכולם: כי ראשית 
הבירורים הם בעת הזווג הראשון של עלית המ"ן למצח דס"ג, שהיה 
בראש הס"ג עצמו. שאז יצאה רק קומת המלכות כנ"ל (דף תר"ח ד"ה 
עיבור) וכיון שאך יצאה קומה הזאת ועיבור של מ"ה החדש, 
%break
תכף בירר לו מכללות המ"ן של הב"ן את האורות, וגם הניצוצים והכלים 
השייכים לו באותו הכמות והאיכות דבחינות העיבור, ונתעלו מבי"ע 
לאצילות, ונתקנו שם בבחינת ג' גו ג' וכבר נתבאר שקומת העיבור היא 
ג' הספירות נה"י, 
%break
והם מתלבשים בג' כלים העליונים כח"ב, מטעם ערך ההפוך שבין כלים 
לאורות, כנ"ל (דף תר"ט ד"ה וכבר) ולפי"ז נמצא, שנבררו עתה ועלו 
מבי"ע ע"י הקומה דעיבור, 
%break
רק הכלים המשובחים העליונים, מהכלים והניצוצים שנפלו לבי"ע, 
דהיינו הכלים דכח"ב. וזה אמרו "מתחלה ע"י עיבור העליון התחיל 
לברר היותר משובח שבכולם".
%break
וממנו נעשה נוקבא דעתיק: רצונו לומר, הז"ת דנוקבא דעתיק, אבל ג"ר 
דנוקבא דעתיק, לא נבררו אפילו משהו מניצוצים וכלים דבי"ע, אלא 
שנעשית מג"ר דנקודים מאותן הבחינות שלא פגעה בהן השבירה כלל.
%break
%page 613
%letter כ
כ) זווג דכורא דעתיק וכו' חלק הראוי אל נוקבא דאריך: הנה הרב קיצר 
כאן מאד, שסמך עצמו על מקומות אחרים. כי בין הזווג דעיבור הנ"ל, 
לבין הזווג דכורא עם נוקבא דעתיק, היה בינתים הזווג דגדלות ע"י ע"ב 
ס"ג, שהוציא הה"ת ממצח לפה,  
%break
ויצאו ע"ס דראש וגוף דעתיק בקומת כתר. כנ"ל (דף תרי"א ד"ה אמנם) 
כי אין זווג נוהג בעת שהפרצוף הוא בבחינת עיבור, כנודע. אלא אחר 
הזווג דגדלות דע"ב ס"ג, שעתיק ונוקבא השיגו קומת כתר, 
%break
אז נזדווגו וביררו את הנוקבא דא"א. גם לא פירש כאן איך נאצל הדכר 
דא"א. כי לא נחית כאן לבאר רק את הבירורים של הנוקבין דאצילות 
איך כולן נעשות משם ב"ן.
%break
אכן בכלל נמצאים ענייני מ"ה וב"ן ואופן חיבורם, מפוזרים מאד בדברי 
הרב, גם בקיצור נמרץ ונחוץ מאד לקבץ העקרים שבהם במקום אחד, 
כדי שיהיה אפשר לפרש את כל הפרטים המרובים שמביא הרב לפנינו.
%break
ומתחלה צריכים להבין את ההפרש בין מ"ה החדש על הב"ן. ותדע 
שכל ההפרש הוא, בדבר עלית ה"ת, אשר בב"ן נמצאים כל הכלים 
שלו, שהם מבחינת ה"ת בעינים, כי כן יצאו מתחלת אצילותם. 
%break
ובמ"ה החדש נבחנים כל הכלים שלו מבחינת ה"ת שעלתה בגלגלתא, 
כי כן יצא מתחלת אצילותו וכל היוצא בהפרצוף מתחלת אצילותו אינו 
משתנה לעולם, ואע"פ שמקבל אח"כ תוספות גדלות, אין הכלים של 
הקטנות משתנים משום זה, 
%break
ומכ"ש שאינם מתרבים, אלא אותם הכלים בכמותם ותכונתם שהיו לו 
בעת הקטנות מתגדלים בקומה ובעבי, בעת הגדלות שלו. והבן וזכור 
זה.
%break
וכבר נתבאר הזווג דעיבור של מ"ה החדש. שמקורו הוא מהמסך דגוף 
של  הנקודים, שנזדכך ועלה עד ראש הס"ג, ומכח התכללותו בזווג 
דשם, נתעבה רק במדת העביות של הכתר, וע"כ בהזדווג עם אור 
העליון לא העלה אור חוזר רק בקומת מלכות. 
%break
והוא משום שבחינה אחרונה שלו שהיה לו בגוף הנקודים היא בחי"א, 
והיא נעלמה עם הזדככות המסך. אמנם צריך שתזכור שבחינת 
התלבשות נשארת תמיד גם מבחינה אחרונה, וא"כ גם כאן יש בחי"א 
דהתלבשות, ונמצא שיצא כאן גם קומת בחי"א שהיא קומת ז"א, 
%break
אלא שהיא בחינת זכר, שאין לו זווג רק בהתכללות עם הנקבה, שיש 
לה עביות, כי אין זווג אלא מבחינת עביות, כנ"ל (בהסתכלות פנימית 
חלק ו' אות י"ד) וא"כ באמת יש כאן קומת ז"א אלא בהתחשבות עם 
בחינת הכלים אין כאן כלים אלא מקומת מלכות, 
%break
ולפיכך נקרא רק בשם נה"י, שהם ג' ספירות בקומת מלכות, אמנם 
ודאי שיש שם גם קומת ז"א שהיא חג"ת, דהיינו ג' ספירות בעבי, 
מקומת ז"א, אלא שהם מלובשים בתוך הנה"י, כיון שקומה זו באה 
מרשימו דהתלבשות, שאין ממנה כלים.
%break
ותדע שעיקר שם מ"ה, הוא קומת ז"א הנ"ל, כי קומת מלכות אינה 
נקראת לעולם בשם מ"ה, וע"כ נבחן המ"ה תמיד בבחינת חצי פרצוף 
הזכר, משום שאין זווג מבחינת עצמו, להיות בו רק בחינת התלבשות 
לבד, 
%page 614
ואין לו תקנה זולת בהתחברותו והתכללותו עם העביות של בחינת 
הנקבה. והנה נתבאר זכר ונקבה מבחינת המ"ה החדש בעצמו, שהם 
הרשימו דבחי"א דהתלבשות ובחינת ה"ת שבגלגלתא, שהיא קומת 
מלכות מבחינת עביות.
%break
ויש כאן לדעת עיקר גדול, אשר הנקבה דמ"ה החדש הנ"ל, שהיא 
מלכות שלו, הנה היא נשארה גנוזה בראש דעתיק, אמנם בכל 
הפרצופים שלמטה מעתיק אינה מתגלית כלל. ואין להקשות לפי"ז איך 
יש בחינת מ"ה בכל הפרצופים, 
%break
כיון שמ"ה הוא רק בחינת התלבשות, שאינו ראוי לזווג עם אור העליון, 
כנ"ל. אמנם על כן הוא מתחבר עם העביות שברשימות של כלים דב"ן, 
וע"כ נחשב הב"ן לבחינת נקבה דמ"ה, 
%break
כי הנוקבא של עצמו אינה משמשת רק בראש דרדל"א לבד, שהוא 
ראש א' דמ"ה החדש, כנ"ל ומשם ולמטה, לוקח לו את הרשימות 
דעביות הב"ן לבחינת נוקבא שלו. וזכור זה.
%break
אמנם כבר נתבאר שגם המ"ה דראש א' אע"פ שיש לו שם בחינת 
מלכות של עצמו כנ"ל, מ"מ בירר לו את ג"ר דב"ן לבחינת נוקבא. אכן 
הזווג הזה הוא נעלם מאד, וגם יש ספקות שם בענין הבחינות של 
הנוקבא, כמ"ש הרב בשער רדל"א בע"ח. 
%break
ואין כאן המקום להאריך בהם. וכבר ביארתי את הספקות בפירושי 
פנים מאירות ופנים מסבירות על עץ החיים בדף רמ"ו עד דף רנ"ט. 
ומשם תדרשנו.
%break
ותדע שה"ת הגנוזה בראש דעתיק, כנ"ל היא מתגלית בגוף בב"ש 
תתאין דנצח והוד דעתיק, אמנם ע"כ יצאו לבר מאצילות בסוד ב' דדי 
בהמה, כמ"ש במקומו, אבל בכל האצילות אין לה שום גילוי, אלא רק 
מבחינת הארתה לבד, ולא כלום מבחינת עצמותה.
%break
ועיקר ההבחן מכלים דמ"ה לכלים דב"ן הוא בשעת הקטנות, דהיינו 
בעיבור, כי מצד הכלים דב"ן, צריך להיות גם מבחינת עיבור, קומת ז"א 
בשלימות, דהיינו ג' קוי חג"ת וג' קוי נה"י, כי הקטנות דב"ן היא ה"ת 
בעינים, המשאירה ב' כלים בבחינת אצילות דכל דמדרגות, 
%break
שהם כתר וחכמה, ובינה וזו"ן מוציאה לבחינת בי"ע, כנודע. וע"כ יש 
בכל פרצוף ב' אורות רוח נפש, המלובשים בב' כלים כתר וחכמה. אבל 
מצד הכלים דמ"ה מה"ת עלתה בכתר, הנה לא נשאר באצילות דכל 
המדרגות זולת ספירה אחת, שהוא ספירת הכתר, 
%break
וט"ת דכל המדרגות יצאו לחוץ מן המדרגה, (כנ"ל דף תרי"ג ד"ה וכבר. 
עש"ה.) וע"כ לא יש בזווג של הקטנות רק בחינת ז"א דהתלבשות, 
שהוא בחינת חג"ת אבל אין לו כלים כנ"ל, 
%break
וקומת מלכות דעביות אשר יש לה כלים. וע"כ מוכרחים חג"ת להתלבש 
תוך נה"י, דהיינו בכלים דקומת מלכות.
%break
ובהמתבאר, תבין ההפרש שמבין ג"ר דאצילות לבין זו"ן דאצילות. כי 
בג"ר דאצילות נוהג רק ב' זווגים לבד, שהם זווג דקטנות הנקרא עיבור, 
וזווג דגדלות. אכן בז"א, נוהג ג' זווגים, הנקראים, עיבור, יניקה, ומוחין.
%break
%page 615
והטעם הוא, כי יש הפרש גדול בין הנוקבין דב' הפרצופים עתיק וא"א, 
אל הנוקבין דאו"א וזו"ן. כי הנוקבין בעתיק וא"א, הן מבחינת הכתר 
דנקודים שהשבירה לא פגעה בהן כלום, ונשארו ע"כ בכל האור, 
מהע"ס שנמשכו להן מנקבי עינים דס"ג, 
%break
דהיינו בכל השיעור שיצאו בעת הקטנות של הנקודים. וע"כ נמצא, 
שבעת הזווג דעתיק ונוקבא להוציא בחינת קטנות דא"א, שנקראת 
עיבור, הוא נולד משם, בקומת ז"א בשלימות, שהם אורות דרוח נפש 
בכלים דחג"ת נה"י. 
%break
ואע"פ שזכר דעתיק הוא בחינת מ"ה, שאין כלים בחג"ת שלו, להיותו 
בחינת ז"א של התלבשות, כנ"ל, מ"מ ע"י שהייתו בבחינת מעי הנוקבא 
דעתיק, אשר גם הקטנות שלה היא מה"ת שבנקבי עינים, הוא קונה 
הכלים דחג"ת הנוהג בנקבי העינים. 
%break
הרי שאפילו הזווג הא' של הקטנות דעתיק ונוקבא, הוציא את פרצוף 
דא"א בקומת ז"א בשלימות, בכלים דחג"ת וכלים דנה"י. ועד"ז 
כשנזדווג א"א ונוקבא לצורך הקטנות דאו"א, שנקראת עיבור, נולדו גם 
הם בקומת ז"א בשלימות, 
%break
כי גם הנוקבא דא"א אינה צריכה אל הזכר שלה בבחינת הזווג 
דקטנות, להיותה בחינת כתר דנקודים, וע"כ נתנה לאו"א הכלים דחג"ת 
מבחינת ה"ת בעינים, ויצאו או"א בכלים שלמים דחג"ת ונה"י. 
%break
אלא שהם חסרים ג"ר, וע"כ עלו למ"ן פעם ב' לזווג דגדלות, שעתיק 
ונוקבא האצילו בפעם אחת את הג"ר לא"א. וכן נזדווגו א"א ונוקבא 
והאצילו ג"ר לאו"א. הרי שבב' זווגים נגמר כל שלימותם.
%break
מה שאין כן ז"א. כי באו"א אין הנוקבא על שלימותה אפילו מבחינת 
הקטנות דב"ן, וע"כ אפילו בחינת הקטנות דב"ן, צריכה לקבל מן הזכר 
שלה מבחינת המ"ה. כמ"ש הרב (בע"ח שער מ' דרוש ח' ע"ש) ונמצא 
שהזווג דאו"א דקטנות לצורך העיבור דזו"ן, היה בעיבור מכח המ"ה, 
%break
וכיון שמ"ה הוא רק קומת ז"א מבחינת התלבשות, ומבחינת עביות אין 
לו אלא קומת מלכות, ע"כ אין לו אלא כלים דנה"י לבד, וקומת חג"ת 
מוכרחת אז להתלבש בתוך נה"י. 
%break
ונמצא משום זה שז"א נולד רק בקומת נה"י, אשר בחינות החג"ת 
מלובשים בו, כמבואר. שאין לו רק בחינת כלים דמ"ה. שהם קומת 
מלכות, שע"י תיקון קוים היא נחלקת לנה"י.
%break
ולפיכך כדי להשתלם עם כלים לחג"ת, הוא צריך לזווג דיניקה. כי ע"י 
יניקה מחלב אמו, הוא משיג בחינות הכלים מה"ת בעינים. בסו"ה עיניך 
רוחצות בחלב יושבות על מלאת. וע"י זווג זה קונה כלים דחג"ת. 
%break
ואז נשלם בו קומת ז"א בבחינות נפש רוח בשלימות, שרוח מתלבש 
בכלים דחג"ת כהלכתו, ונפש בכלים דנה"י. ובכדי להשיג גם ג"ר, הוא 
צריך לעלות למ"ן לעיבור ב' דמוחין, ואז מזדווגים או"א מבחינת גדלות 
והם משפיעים לו מוחין דג"ר. ואז נשלם לגמרי. 
%break
הרי שאין ז"א נשלם בטרם שיעברו עליו ג' זווגים שהם: עיבור א', לג' גו 
ג', דהיינו חג"ת תוך נה"י, מפאת שאין לו אז רק הכלים מצד מ"ה. 
%break
ואח"כ זווג דיניקה, שעי"ז משיג כלים מצד ב"ן, מה"ת בעינים, שאז 
משיג כלים דחג"ת, ואז מתפשטים החג"ת מתוך הנה"י, כי כבר יש 
להם כלים. ואח"כ עיבור ב' דמוחין, שאז משיג ג"ר שלו.
%break
%page 616
אמנם ג"ר דאצילות שהם א"א ואו"א, אינם צריכים לזווג דיניקה, כי גם 
מזווג דעיבור א', הם משיגים כלים דב"ן, משום שנוקבא דעליון יש לה 
אורות דב"ן מבחינת ה"ת בעינים בשלימות, ואינם צריכים בזה לבחינת 
הזכר דמ"ה, כנ"ל. 
%break
וע"כ תכף כשנולדים יש להם כלים דחג"ת ונה"י בשלימות. אלא 
שצריכים עיבור ב' דמוחין ודי. הרי שאינם צריכים יותר מב' זווגים, 
שהם עיבור א' דקטנות. ועיבור ב' לצורך מוחין.
%break
ועתה נבא לעצם דברי הרב שבכאן שאומר "שבתחלה ע"י עיבור העליון 
התחיל לברר היותר משובח שבכולם וממנו נעשה נוקבא דעתיק" והיינו 
העלית מ"ן הראשונה שעלו כל הבחינות דאחורים דאו"א וישסו"ת, 
%break
וז' האורות דז' המלכים בהיותם כולם כלולים במסך דנקודים שנזדכך 
ועלה לבחינת מסך דראש הס"ג כנ"ל. (דף תקצ"ט ד"ה גזר) ואז יצא 
שם בחינת הקטנות של עתיק ונוקביה, כי גם מבחינות הב"ן הכלולות 
בהמסך שעלה, נתחברו עם זווג החדש הזה, 
%break
אלא מבחינות המשובח שבהם שהיא בחינת הכתר דב"ן. ואח"ז עלו 
עתיק ונוקבא למ"ן לבחינת זווג ב' דגדלות, לראש דס"ג, ואז נזדווג 
ראש דס"ג עם ע"ב שהם המוחין, אשר הארת ע"ב מורידה ה"ת מעינים 
של ראש ס"ג אל הפה, כמו מקום הזווג שנוהג בע"ב גופיה, 
%break
ואז יוצאת קומת כתר, ואז יורדים עתיק ונוקבא למקומם, ומוציאים ע"ס 
ממטה למעלה בקומת כתר לבחינת ראש שלהם, ואח"ז מתפשטים גם 
ממעלה למטה לבחינת גוף שלהם. 
%break
אמנם יש לזכור, שעכ"ז לא נשתנו בחינות הקטנות שבהם, שיצאו בהם 
בזווג הראשון, כי כל ע"ס של ראש וגוף הזה נתפשטו בכלי הא' דכתר 
שהיה להם בשעת הקטנות, 
%break
אשר מבינה דכתר ולמעלה יצאו ע"ס דראש בקומת כתר, ומבינה 
ולמטה יצאו ע"ס דגוף. באופן שכלי דכתר שהיה מקודם רק נקודה 
אחת נתפשט עתה לפרצוף שלם ראש וגוף. עד סיום האצילות.
%break
וזה אמרו "ואח"כ ע"י זווג דדכורא דעתיק עם נוקביה, העלו ובררו 
נצוצות שהיו נופלות למטה מן החלק הראוי לנוקבא דא"א ונכנסו 
במקום העיבור בסוד מ"ן ונעשים בחינת פרצוף". 
%break
פירוש, כי נודע, שכללות כל המ"ן השייכות לכל ד' עולמות אבי"ע, עלו 
יחד בסוד רשימות כלולות בהמסך עד ראש ס"ג, אלא שכל פרצוף לקח 
רק מה שמתיחס לבחינתו וכל הנשאר הניח אל המדרגה שלאחריו, וכן 
פרצוף ב' לקח בחינת המ"ן מן אותה הכללות השייך למדרגתו, 
%break
והשאר הניח לפרצוף שלאחריו, וכן עשו כל המדרגות עד סוף עשיה. 
וכבר נתבאר ב' בחינות מ"ן שבירר לו ראש דס"ג, בשביל ב' הזווגים 
דקטנות וגדלות דעתיק ונוקבא. וכל הנשאר בכללות המ"ן, הניח 
לבירורים דעתיק ונוקביה בשביל א"א ונוקביה.
%break
ומתחלה בירר עתיק את בחינת המ"ן המתיחס לזווג דקטנות דא"א 
ונוקבא, שהוא לעצם אצילותם. כנ"ל, כי עיקר הפרצוף הוא מזווג 
דקטנות, אבל הזווג דגדלות אינו עיקר בשום פרצוף, ונבחן רק לבחינת 
תוספות, שדרכו להמצא בפרצוף בדרך עובר ושב, ולא בקביעות. 
%break
ולפיכך נשתנו פרצופי אצילות מפרצופי א"ק, כי פרצופי א"ק היו יוצאים 
בכל צביונם בפעם א', אבל פרצופי אצילות אפילו ג"ר שבהם יוצאים 
בב' זווגים. וטעם הדבר כבר נתבאר בחלקים הקודמים, שהוא מכח 
עלית ה"ת בעינים בסוד שיתוף מדת הרחמים בדין. 
%break
וע"כ בפרצופי נקודים יצאה ה"ת בעינים, בסוד הקביעות, וכאן באצילות 
יצאה ה"ת במצח, בסוד הקביעות, אלא שמשותף בקביעות גם מבחינת 
ה"ת שבעינים. כנ"ל. 
%page 617
ותדע שהוספה זו שנעשה כאן היא הגורם לכל התיקון, כי השבירה 
שהיתה בנקודים, היא מחמת חולשתה של הפרסא, כי בעת ביאת אור 
חדש של הגדלות דבקע לפרסא, כבר לא עצרה הפרסא כח שלא 
תתפשט ההארה גם אל עולמות בי"ע דפרודא, 
%break
ונתבטל לגמרי צמצום הב'. אבל עתה מכח העליה של ה"ת אל המצח, 
קבלה הפרסא כח גדול מן הכתר שהוא שורש כל פרצוף. וע"כ אגלידא 
הפרסא ונתחזקה, 
%break
באופן, שגם בעת זווג הגדלות, שיורד אור חדש ובוקע כח הפרסא, 
מ"מ אין האור חדש מאיר למטה מפרסא דבי"ע. וע"כ נמצא עתה קיום 
אל הגדלות משום שאינה מבטלת את הקטנות. ויתבאר עוד לפנינו.
%break
ואחר שיצאו א"א ונוקביה בבחינת הקטנות, כנ"ל, אז חזרו א"א ועלו 
למ"ן לעתיק ונוקבא, ואז ביררו עתיק ונוקבא, את המ"ן מן הכללות 
שהניח להם הס"ג, לצורך א"א, דהיינו בחי"ג דעביות, שיש בכללות 
המ"ן, ואז נעשה זווג בעתיק ונוקבא, ויצאו ע"ס בקומת חכמה. 
%break
וקומה זו נחשבת לבחינת מ"ה כי זה הכלל, כל הקומות שיצאו מחדש, 
נחשבות להוי"ה דמ"ה דאלפין. וא"א דמ"ה ההוא, בירר לו מחצית 
התחתון דכתר דנקודים, ונעשתה לבחינת נוקבא שלו. אשר הוא 
משפיע אליה קומת חכמה שלו. והבן.
%break
והנה השארית מן המ"ן אחר קומת א"א, נתן עתיק אל א"א ונוקביה, 
והם ביררו מהם את המ"ן המתיחס אל או"א דמ"ה, דהיינו לב' הזווגים 
דקטנות וגדלות, שמתחלה ביררו את המ"ן המתיחס אל הקטנות 
דאו"א, ונולדו או"א בקומת ז"א, כנ"ל. 
%break
ואח"כ עלו או"א למ"ן אל א"א ונוקבא והמה ביררו את המ"ן דבחי"ב, 
והוציאו ע"ס בקומת בינה. וירדו או"א דמ"ה למקומם, והלבישו לחג"ת 
דא"א. ולבחינת נוקבא שלהם ביררו את ז"ת דחכמה ובינה דב"ן. כמ"ש 
במקומו.
%break
והשארית דכללות המ"ן שנשארה אחר בירורים דאו"א, הניח א"א 
לאו"א. והם בררו את המ"ן המתיחס לזו"ן, שמתחלה בררו השייך 
לקטנות, ונזדווגו על המ"ן והוציאו קטנות דזו"ן, שהיא קומת נה"י וחג"ת 
בתוכו, כנ"ל. 
%break
ואח"כ לזווג דיניקה, ונשלמו גם בקומת חג"ת. וירדו והלבישו למטה 
מטבור דא"א. כמ"ש במקומו. ושארית הנשארת אחר הבירורים דזו"ן, 
הניחו או"א לזו"ן, והמה ביררו אותם בשביל פרצוף עתיק דבריאה ע"ד 
הנ"ל. ועתיק בשביל א"א, וכו' עד"ז כמו בה"פ אצילות. 
%break
וכן זו"ן דבריאה, ביררו משארית דכללות המ"ן שהניחו להם או"א 
דבריאה, לצורך עתיק של עולם היצירה, ועתיק בירר לא"א, וכו' עד זו"ן 
דיצירה, וזו"ן דיצירה ביררו לעתיק דעשיה, ועתיק דעשיה בשביל א"א 
דעשיה וכו' עד שנתבררו זו"ן דעשיה באו"א דעשיה. 
%break
והשארית מבירורים דזו"ן דעשיה, המה כבר נחשבים אז לסיגים 
גמורים, שאינם ראוים להצטרף לקדושה, וע"כ נפלו אל הקליפות, 
שמהם נבנו אבי"ע של הקליפות. אמנם נשארו בהם הרבה ניצוצי 
קדושה, ולא עוד אלא מהחשובות שבהם, 
%break
והמה הם ההולכים ונבררים ע"י נשמות הצדיקים בכל דור ודור, עד 
גמר התיקון. וכשיגמרו כל הבירורים אז נופל בנין אבי"ע דקליפות, כי 
נשאב מהם כל חיותם, שהם הניצוצים הראוים אל הקדושה. ואז נאמר 
בלע המות לנצח וכו'.
%break
%page 618
%letter כג
כג) מלכות נגלית לבדה לא נמצאת בא"א וכו' וכן בעתיק יומין: כמו 
שנתבאר בדיבור הסמוך (דף תרי"ג ד"ה ותדע) כי ה"ת דמ"ה נגנזה 
בראש דעתיק, ואין עצמותה מתגלה בכל האצילות. עש"ה.
%break
נתגלית המלכות מסוד האי רישא עלאה מכולהו דלא אתיידע וכו': 
שהוא נקרא ראש דעתיק יומין, שהוא הראש הא' דאצילות, ושם נגנזה 
הה"ת, כנ"ל. והארתה מתגלית במלכות של עולם האצילות, דהיינו 
במלכות שנעשית לפרצוף גמור לנוקבא דז"א.
%break
%letter כד
כד) וז"ס אשת חיל עטרת בעלה, אשר תהיה לעתיד גדולה מן השמש, 
וז"ס היתה לראש פנה: זה סובב על בחינת מלכות הגנוזה בראש 
דעתיק יומין, שאינה מתגלית בעצמותה, זולת אחר כניסת כל מקיפים 
דאצילות לבחינת אורות פנימים בט"ת שלה, 
%break
שהן ט"ס דראש וגוף דא"א, עם ד' המלבושים שלו שהם או"א וזו"ן. 
ואחר זה מתגלית המלכות הגנוזה בראש דעתיק, בסוד הכתוב היתה 
לראש פנה, כי אז הכל רואים מעלתה, איך היא עומדת בראש פנה, 
שהוא הראש הא', וכולהו עלמין דאבי"ע הם תולדותיה.
%break
וזה אמרו "ט"ס דא"א ורישא עלאה דלא אתיידע, לעילא מכלהו, היא 
בחינת העתיק" דהיינו כמבואר, שא"א וכל ד' לבושיו: או"א וזו"ן, 
נחשבים להתפשטות הט"ס תחתונות שלה, והיא כתר להם. כנ"ל.
%break
מלכות עולם העליון נעשית היא עצמה בחי' העתיק של עולם שלמטה 
ממנו: כי כל הספירות דתחתון מושפעות מן העליון דרך מסך, 
שמתמעטות הרבה, ע"י המסך שעוברות, לבד המלכות של העליון 
שאינה עוברת דרך המסך, 
%break
אלא שבוקעת את המסך ועוברת אל התחתון. כמ"ש לעיל בדברי הרב 
(דף קכ"ו אות ל"ד. ועי' באו"פ שם ד"ה בקיעה)
%break
%page 619
%letter כה
כה) א"א ועתיק, הזכר לקח כל המ"ה, והנוקבא לקחה כל הב"ן: כי 
הזכר דעתיק הוא קומת כתר, שיצאה על ה"ת שירדה ממצח לפה, 
והוא מ"ה החדש, כי כל האורות שיצאו ע"י זווגים בעולם האצילות, 
מכונים בשם הוי"ה דמ"ה. 
%break
וכל האורות והכלים שזווגם נעשו בעולם הנקודים, מכונים בשם הוי"ה 
דב"ן. ולפיכך נקודת הכתר של עולם הנקודים, שמחציתה העליון לקח 
עתיק לבחינת נוקבא שלו, נבחנת להוי"ה דב"ן. הרי שהזכר הוא מ"ה 
לבדו, והנקבה היא ב"ן לבד. 
%break
ועד"ז הזכר דא"א הוא קומת חכמה, שיצאה על הבחי"ג בעולם 
האצילות, וע"כ הוא מ"ה, כנ"ל. והנקבה שלו היא מחצית התחתונה 
דנקודת הכתר של עולם הנקודים, וע"כ היא כולה ב"ן.
%break
נמתקת ואינה צריכה אליו: כלומר, שמקרה של שביה"כ לא נגע כלל 
בספירת כתר דנקודים, ויש לה כל האור שיצא עמה בתחלת אצילותה, 
וע"כ היא ממותקת מעצמה ואינה צריכה אל המ"ה שיתקן אותה. 
%break
ומבחינת הזווג דקטנות, אינה צריכה אפילו לקבל אור מן המ"ה החדש. 
כי האור שלה חשוב אז יותר מהמ"ה, להיותה מבחינת ה"ת בעינים. 
כנ"ל (דף תרי"ד ד"ה ועיקר) אמנם מצד הגדלות היא מקבלת ג"ר שלה 
מן המ"ה. כמ"ש שם.
%break
מאו"א ואילך הוצרכו הזכרים ליקח תחלה הב"ן של הנקבה אפילו 
הקטנות שבה כדי למתקו: כיון שהיה ביטול באחורים שלהם מחמת 
שביה"כ, ע"כ, אפילו כשהם בבחינת הזווג של הקטנות, צריך הב"ן 
למיתוק של האור חדש דקטנות של המ"ה, 
%break
ולכן בטרם שבא לפרצוף הנקבה, הוצרך הב"ן להתחבר עם הזכר 
בתוך הכלים שלו דמ"ה, כדי למתקו ולהשלימו, ואח"ז, הזכר משפיע 
את הב"ן אל הכלים של הנקבה. ונבחן הזכר לבחינת עליון אל הנקבה, 
גם בשעת הקטנות. 
%break
וע"כ נבחן שנשאר השורש של הב"ן בהזכר, ורק ענף ממנו יוצא אל 
הנקבה. כנודע, בכל עליון ותחתון, שאע"פ שהאור מתיחס כולו אל 
התחתון, מ"מ כיון שעובר דרך העליון, נשאר עיקר האור בעליון ורק 
ענף ממנו מושפע אל התחתון.
%break
ונשאר בהם שורש מן הקטנות: כלומר, שנשאר בזכרים שורש של ב"ן 
מחמת שקבלו אותו תחלה בשעת הקטנות, וע"כ אע"פ שאח"כ נתנו 
אותו אל הנוקבא שלהם, עיקר האור נשאר בהזכרים. כנ"ל בדיבור 
הסמוך.
%break
והמ"ה הארתו לבד, וכו' ולא עקרא, כי עקרא נשאר בו: פירוש, כי יש 
כאן התכללות הנקבה בזכר, כי מתוך שהב"ן בא תחלה אל הזכר, 
נמצא נכלל עם המ"ה שבזכר, וע"כ מקבל הב"ן הארתו של המ"ה, 
%page 620
ואח"ז כשמושפע אל הכלים דנקבה, יש אל הנקבה גם בחינת האורות 
דמ"ה. אמנם העיקר שבה הוא שם ב"ן. אבל בהזכר הוא להיפך, כי 
העיקר שבו הם האורות דמ"ה, והב"ן שנטל מחמת התכללות הנקבה 
בו, נבחן אצלו רק לבחינת הארה ולא לעיקר.
%break
דעתו שלם וכו' אך הנקבה וכו' דעתה קלה אפילו בגדלות: כי הזכר יש 
לו חסדים וגבורות בשלימות, כי החסדים הם ממ"ה והגבורות הן מב"ן, 
%break
וכיון שגם שורש הב"ן נשאר בהזכר הרי החו"ג שבדעת שלו הם 
בשלימות. אבל הנקבה שאין לה מעצמות המ"ה שהם החסדים 
שבדעת, רק הארה לבד, לכן דעתה קלה.
%break
%letter כו
כו) המ"ה וב"ן דגדלות נקרא תוספות, המסתלק: כי רק מה שיצא 
מתחלת אצילות נבחן לעצם הפרצוף, דהיינו בחינת הקטנות שבו, אבל 
מה שמשיג אח"כ ע"י זווגים חדשים, נבחן לו לתוספות על עצם בנינו, 
והוא יכול להסתלק ממנו. כנ"ל.
%break
ולא נשאר כי אם ב"ן דקטנות בשניהם וזהו בזו"ן: נראה שצריך לומר 
מ"ה וב"ן דקטנות. שהרי עיקר הקטנות הוא רק המ"ה, כנ"ל, ואפילו 
הב"ן מושרש במ"ה וצריך לו. ויש לדחוק לקיים הגרסא, ולפרש, 
שמכנה למ"ה דקטנות בשם ב"ן, 
%break
משום שהיניקה המגלה את הכלים דחג"ת, באה מבחינת ב"ן מבחינת 
ה"ת בעינים. כנ"ל (דף תרט"ו ד"ה ולפיכך) ומשום שבחינת ב"ן זה 
גבוה ממ"ה, ע"כ מכנה את כל הו"ק בשם ב"ן. באופן שבחינות עיבור 
ויניקה דז"א נחשבות לעצם אצילותם דזו"ן, 
%break
דהיינו: האורות של נפש המלובשים בכלים דעיבור, ואורות דרוח 
המלובשים בכלים דיניקה. אבל זווג דגדלות דמ"ה וב"ן, שהם בחינות 
ג"ר, ואפילו הן ג"ר דנשמה נחשבות לבחינת תוספות, והיא מסתלקת 
בעת שיש גורם להסתלקות.
%break
באו"א לעולם נשאר להם המ"ה וב"ן כי כבר היה בהם תחלה שם ב"ן 
שלם, בעת המלכים, בכל הי"ס: היינו מ"ה וב"ן דגדלות, כי מ"ה וב"ן 
דקטנות נשארים אפילו בזו"ן, כנ"ל. שהוא מטעם שכבר היה להם ב"ן 
שלם בעת המלכים, גם מבחינת ג"ר. 
%break
כלומר שענין הביטול אחורים שהיה בהם לא היה מחמת עצמם, אלא 
מחמת הבנים שהם ז"ת, כמ"ש שם. וע"כ אחר ששוב נתקן הב"ן 
בבחינת ג"ר, הוא נחשב לעצם אצילותם. 
%break
וזה הכלל כל מה שיצא בעולם הנקודים בשלימות נחשב כאן בעולם 
האצילות, לבחינת עצם הפרצוף, וכיון שנתקן פעם, שוב אינו מסתלק. 
ואע"פ שאו"א דנקודים נתבטלו האחורים שלהם, וחזרו שם אב"א, 
%break
אמנם כיון שהמיעוט אב"א לא היה מחמת עצמם, נחשבים כשלימים, 
וע"כ אחר שנתקנו באצילות בבחינות פב"פ, שוב אינם חוזרים אב"א 
לעולם כמ"ש הרב בכמה מקומות.
%break
אמנם גם הם הוצרכו למ"ה וב"ן על דרך הנ"ל בזו"ן: כלומר, אע"פ 
שכבר היה בהם ב"ן שלם של י"ס בעת המלכים, שזה הועיל להם, שלא 
תסתלק מהם המ"ה והב"ן דגדלות, מ"מ כיון שבטרם שנתקנו, היה 
בהם ביטול האחורים, 
%page 621
ע"כ הוא צריך מיתוק ותיקון מן המ"ה והוא מוכרח לבא מקודם בחיבור 
עם המ"ה, בטרם שמתלבש בכלים דנקבה. כנ"ל אצל זו"ן. שמטעם זה 
יש מ"ה וב"ן בזכר, ומ"ה וב"ן בנקבה, כנ"ל.
%break
שרשם דינים ולא רחמים, עם שהם מ"ה: כלומר שיש שם שורש 
הדינים, כי מבינה דינין מתערין מינה, בסוד הבוצינא דקרדנותא דגניז 
במעוי של הבינה. ויתבאר במקומו.
%break
%letter כז
כז) ב"ן שהוא בירורי הז' מלכים עם האחורים דאו"א: היינו מא"א 
ולמטה, וגם בז"ס תחתונות דעתיק, אבל ג"ר דעתיק, אין בהם 
מאחורים דאו"א וכתר, כלום, ומכ"ש שאין בהם מז"ת דנקודים. כמ"ש 
לפנינו.
%break
%letter כח
כח) הי"ס דאצילות נתחלקות לה"פ: שהיא ע"פ ה' הבחינות הנודעות, 
שעל מסך דבחי"ד יוצאת קומת כתר, ועל מסך דבחי"ג יוצאת קומת 
חכמה, ועל מסך דבחי"ב יוצאת קומת בינה, ועל מסך דבחי"א יוצאת 
קומת ז"א, ועל מסך דבחינת כתר יוצאת קומת מלכות. 
%break
וכבר ידעת, שקומת ז"א היוצאת על בחי"א, כוללת שש ספירות חג"ת 
נה"י, וע"כ ה' הקומות הנ"ל נבחנות לעשר ספירות.
%break
אינם לוקחים אותם על זה הסדר: משום השינוי שיש בין מ"ה לב"ן, כי 
אלו ה' הקומות הנ"ל שיצאו באצילות נקראות מ"ה החדש, כי כל חידוש 
אור שיצא באצילות, בנוסף על אורות הב"ן שכבר היו בהכלים, בעת 
הז' המלכים מכונה בשם מ"ה החדש. 
%break
והאורות הישנים שכבר היו בעת המלכים, נקראים בשם ב"ן. ועם זה 
תבין שכל האורות של ה' הקומות הנ"ל, שיצאו על ה' הבחינות 
שבהמסך, באצילות גופיה, המה נבחנים, על שם המ"ה החדש. 
%break
אמנם כל קומה וקומה דמ"ה, לוקחת לה ספירה אחת מב"ן לבחינת 
הנקבה בעדה, כמ"ש לפנינו, ובהם יש שינויים, כי כתר דב"ן נחלק 
לשנים, וחציו העליון נתחבר בקומת כתר דמ"ה, וחציו, התחתון נתחבר 
בקומת חכמה דמ"ה, ועוד שינוים, 
%break
וע"כ נמצאים פרצופי האצילות אינם מדויקים כל כך ע"פ סדר הקומות, 
כי צריכים להתחשב גם בבחינות ב"ן שיש בפרצוף. כמ"ש.
%break
%page 622
%letter כט
כט) העתיק ואריך שהם נקראים כתר דאצילות לוקחים בין שניהם ב' 
הבחינות: והוא משום שכל עיקרו של המ"ה הוא בשביל לתקן את ב"ן, 
וע"כ אנו מכנים את שמות הפרצופים לפי היחס שבהם מצד הב"ן. 
%break
אמנם המצבים של הפרצופים הוא לפי היחס של המ"ה, להיותו בחינת 
הזכר שבהם, כלומר, שכל האור המושפע בהפרצופים, הוא בחינת 
מ"ה, כנ"ל, וע"כ ודאי שהוא השולט על הסדור שבהם. 
%break
ולפיכך כיון שעתיק ואריך הם שניהם בחינת הכתר של הנקודים, 
נבחנים ע"כ גם לכתר דאצילות. אכן מצבם, הוא בהכרח על פי היחס 
שבמ"ה שבהם, אשר כתר דמ"ה הוא בחינת הזכר דעתיק, וחכמה 
דמ"ה הוא בחינת הזכר של א"א, 
%break
וכבר נתבאר שמסבת עלית ה"ת אל הכתר, יצא גם חכמה מבחינת 
ראש דכתר, וע"כ, נבחן שפרצוף א"א יש לו יחס של גוף כלפי פרצוף 
עתיק, להיותו חכמה דמ"ה, והוא מלביש את גוף דעתיק. 
%break
אע"פ שלפי הב"ן הם שניהם כתר. והוא מטעם הנ"ל, כי המצבים הם 
בשליטת המ"ה להיותו בעל האור שבפרצופים.
%break
הכתר והחכמה של מ"ה לצד דכורא שבהם וכו': וצריכים להבין היטב 
את השינוי הגדול הזה שנעשה כאן, אשר הזכר והנקבה של פרצוף 
אחד, שבהכרח מתחיבים להיות במדרגה אחת, יהיו מב' ספירות, 
%break
ולא עוד אלא שהזכר יהיה מספירת חכמה, והנקבה תהיה מספירת 
כתר. גם ענין התחלקות ספירת הכתר בין שני פרצופים, ולמה לא לקח 
עתיק גם מחציתה התחתונה של ספירת כתר דב"ן.
%break
ובתחלה נבאר למה באו"א דנקודים בזווג דגדלות, נתחברו כל ג' 
ראשים דנקודים אל או"א, לבחי' ע"ס דראש בקומת כתר, וכאן במ"ה 
החדש, לא היה כן, 
%break
אלא אפילו בזווג דגדלות שלו, שע"י הארת ע"ב יצאה ה"ת ממצח 
וחזרה למקומה בפה, ויצאו הע"ס בקומת כתר, מ"מ לא הועיל זה, אלא 
רק לספירת כתר לבד, וכל שאר ט"ס התחתונות לא שבו לראש. 
%break
ולא עוד, אלא שלא קבלו כלום מזווג זה, כמ"ש הרב, כשנתקן עתיק לא 
נתקן ממה שלמטה מבחינת עתיק כלום, וכן כשנתקן א"א לא נתקן 
כלום ממה שלמטה ממנו, וכן או"א, וכן זו"ן, כנ"ל.
%break
וכבר ידעת שורש של מ"ה החדש, שהוא המסך דגוף דנקודים, שהעלה 
את הרשימות דז' המלכים, וד' אחורים דאו"א וישסו"ת, ואחורי נה"י 
דכתר והביא אותם לראש הס"ג. 
%break
לבחינת המצח, שהיא בחינת בינה דגלגלתא דס"ג, ויצאה עליו קומת 
ז"א דהתלבשות, וקומת מלכות דעביות, מבינה דכתר ולמעלה, כנ"ל 
(דף תרי"ג ד"ה וכבר) ולפי שמקום הזווג הוא בינה דכתר, ע"כ קבלו 
שם בחינת אחורים דבינה, והמה נתקנו אב"א, בסוד תיקון קוים, 
%break
שהם נקראים ג' גו ג'. כי משום שאין כאן אלא מקומת המלכות דעביות, 
ע"כ, אין כאן אלא קומת נה"י, כי קומת חג"ת שיצאה, היא רק בחינת 
התלבשות שאין לה כלים, וע"כ הוכרחו חג"ת להתלבש תוך נה"י, שזה 
מכונה ג' גו ג', או בחינת עיבור.
%break
%page 623
והנה מקומת העיבור זו לא נתקן רק בחינת הכתרים שבכל הרשימות 
שעלו שמה למ"ן. ולא כל הע"ס שיש בכתר, אלא רק מבינה ולמעלה 
לבד, מטעם שהארת אחורים דבינה שבהם, לא נתנה אותם להתפשט 
לזו"ן, 
%break
משום שכחה של האחורים דבינה הוא, רק מטרם שמתפשטת להארת 
זו"ן, אבל כשמתפשטה להארת זו"ן, כבד היא מוכרחת להפסיק 
האחורים שלה, ולהזדווג בחכמה, לקבל ממנו הארת החכמה בשביל 
הזו"ן, כנ"ל (דף תק"ב ד"ה ותדע) ולפיכך, 
%break
נמצאים כאן הזו"ן באותו המצב דז"ת דנקודים, אשר הארת הראש לא 
הגיעה אליהם מפני הארת אחורים דאו"א. והנך מוצא אשר מלבד, 
שחכמה יצאה מבחינת ראש לבחינת גוף, 
%break
אלא גם זו"ן דכתר עצמו, יצאו ג"כ מבחינת ראש לבחינת גוף, משום 
שה"ת עומדת בבינה דכתר, כמבואר. ואפילו ההארה דג' גו ג' לא 
הגיעה להם.
%break
ועוד ענין אחד נוסף כאן במ"ה החדש, כי מתוך שה"ת עלתה לכתר, 
קבלה הפרסא התחזקות גדולה, כי כל עוד שהיתה הפרסא מבחי' ה"ת 
בעינים לא היה לה כח להתקיים גם בשעת הזווג דגדלות, דע"ב ס"ג. 
%break
כי בעת שירד האור החדש דזווג ע"ב ס"ג והוריד הה"ת מעינים לפה, 
ובקע לפרסא, והאיר בנקודים, כנ"ל בחלק ז' הנה אז לא עצרה הפרסא 
כח לעכב על האור שלא יתפשט לבי"ע. 
%break
כי ע"כ היתה השבירה כנודע. ועתה שנכפלה כח הפרסא מסבת ה"ת 
שעלתה בכתר. היא נתחזקה ביותר, באופן, אשר אפילו הזווג דגדלות 
המוריד הה"ת ממצח אל הפה אינו מבטל את הגבול דקטנות של 
הפרסא במאומה, אלא רק הכלים מתגדלים.
%break
ולפיכך גם האור החדש שירד מהזווג דע"ב ס"ג, שהוריד הה"ת ממצח 
לפה, ויצאו הע"ס דראש דעתיק בקומת כתר, לא נתבטל מחמת זה 
הגבול הקדום דקטנות, וזו"ן דכתר לא חזרו לראש, אלא שע"י קבלתם 
הקומה של ראש ממעלה למטה, נתגדלו הכלים, 
%break
באופן, שחג"ת דגוף נעשו לכח"ב, ונה"י לחג"ת, ויצאו להם נה"י 
חדשים. אמנם נשארו בבחינת גוף ולא חזר עליהם תורת ראש כמו 
שהיה באו"א דנקודים. ולכן אע"פ שנתקן עתיק בקומה שלימה דע"ס 
עד הכתר, מ"מ לא הגיע מזה כלום לפרצוף א"א, 
%break
שהרי אפילו גופו עצמו לא חזר לבחינת ראש, ומכ"ש שאר הט' ספירות 
התחתונות. וע"כ כל הקומה הזו דכתר, יצאה ונתפשטה רק בספירה 
האחת דכתר, ושאר הספירות לא קבלו ממנו כלום. 
%break
ועד"ז היה בספירת חכמה שנתפשטה בעצמה ע"י ב' הזווגים: קטנות 
וגדלות, לרת"ס ולא הגיע ממנה לבינה כלל. וכו' עד"ז.
%break
ובזה תבין שאלו הע"ס בקומת כתר שיצאו בקומה דהסתכלות עיינין 
של או"א, הכוללות בתוכן כל שאר הקומות שיצאו בנקודים, באות כאן 
במ"ה החדש בזו אחר זו, בה' זווגים מיוחדים, דהיינו בכל ספירה קומה 
מיוחדת, על דרך שנתבאר לעיל. 
%break
גם לא בקומה שוה כמו שהיה בהסתכלות עיינין דאו"א, אלא בזו למטה 
מזו: שרק בעתיק יצאה קומת כתר, ובא"א יצאה קומת חכמה, ובאו"א 
קומת בינה, ובזו"ן קומת ז"א. והוא מטעם, כי כל תחתון יוצא מבחינת 
הגוף דעליון, להיות הה"ת, ממעל לו, כנ"ל. 
%break
ונמצא קומת א"א, שנבחנת בערך הכתר לבחינת גוף, ואינה נחשבת 
לבחינת ראש, אלא מבחינת ספירת החכמה, ונמצא א"א חסר בחינות 
ג"ר דיחידה, כי מבחינת האור דיחידה נחשב לגוף. כמבואר. 
%break
וכן או"א, נחשבים לבחינת גוף כלפי א"א, שהוא חכמה, והמה נחשבים 
לראש רק מבחינת הזווג החדש שנעשה על המסך דבחי"ב, שהוא 
בינה. ומ"מ כל ג' הפרצופים: עתיק, וא"א, ואו"א. 
%page 624
נחשבים לפרצופים שלמים מן ראש וגוף, כי א"א יש לו ראש וג"ר עכ"פ 
מהזווג החדש דבחי"ג. ואו"א יש להם ראש וג"ר מזווג החדש דבחינה 
ב' בדומה לפרצופי געסמ"ב דא"ק, שכל תחתון הוא גוף לעליון, אמנם 
מבחינת עצמו יש לו ראש גמור כנודע.
%break
מה שאין כן זו"ן, כיון שיצאו רק בקומת ז"א, שהוא נפש רוח, ע"כ חסר 
להם ג"ר לגמרי, ויצאו בבחינת גוף בלי ראש. והנך רואה ההתמעטות 
הגדולה שנעשה בסבת עלית ה"ת למצח, כי מלבד שנתחלקו 
הספירות, ויצאו כל ספירה וספירה בקומה מיוחדת לפי עצמה, 
%break
הנה גם יצאו זו למטה מזו, עד שגרם ליציאת ז"א בחוסר ראש. אבל 
באור חדש שירד מזווג דע"ב ס"ג בנקודים. יצאו עי"ז באו"א ע"ס כח"ב 
זו"ן שהיו כולם קומתם שוה עד הכתר. ואפילו המלכות שבהם.
%break
ונוסף על הנ"ל, צריכים לזכור שיש הפרש גדול בין כלים דג"ר של 
הנקודים אל הכלים דז"ת דנקודים. כי הכלים דג"ר הם מבחינת ה"ר, 
ואין בהם מבחינת ה"ת. והכלים ההם יצאו ע"י הארת נה"י דא"ק דרך 
הטבור, שעל ידי זה ירדה ה"ת שבעינים דכתר לפה הנקודים, 
%break
וחזרו או"א לבחינת ראש, אלא משום שאמא חפצה בחסדים, עדיין 
אינה מחזרת פניה לאבא לקבל חכמה זולת ע"י מ"ן. ואלו הג"ר הם 
מבחינת כלים דאו"א, 
%break
שאין בהם מה"ת כנ"ל (חלק ו' בהסתכלות פנימית אות ט') אמנם 
הכלים דז"ת יצאו ע"י מ"ן דו' ונקודה מן היסוד דא"ק, שמ"ן אלו השיבו 
לאו"א פב"פ, ונזדווגו על המ"ן והוציאו קומת ע"ס ממטה למעלה 
בקומת כתר, הנקרא הסתכלות עיינין דאו"א, 
%break
ומשם ולמטה הוציאו ז' המלכים: מתחלה את מלך הדעת, ואחר 
הזדככות לבחי"ג הוציאו מלך החסד, וכו' כנודע. וע"כ רק הקומה 
שממטה למעלה, שיצאה ע"י המ"ן דיסוד א"ק, היא הנחשבת לבחינת 
ראש דזו"ן, 
%break
אבל לא הקומות שיצאו מטרם המ"ן מבחינת פב"א, שהמה אין להם 
יחס לזו"ן, משום שאין להם חלק בבחינת ה"ת, כמבואר.
%break
והנה נתבאר שאותן הע"ס שיצאו לאו"א דנקודים בקומת כתר, יש 
לחלק בין הג"ר שבהן, שאין להן שייכות עם זו"ן, אל הזו"ן שבהן שהן 
נחשבות לראש של ז"ת דנקודים. 
%break
ובזה תבין שאותם הג' פרצופים הראשונים: עתיק, וא"א, ואו"א, שיצאו 
בנקודים, אין להם שייכות עוד לזו"ן דאצילות, להיותם מבחינת ג"ר 
שבראשייהו דאו"א דנקודים.
%break
ובזה תבין שיש כאן ג' בחינות בע"ס דנקודים, שיש הפרש גדול ביניהם 
בדרך תיקונן: בחינה הא' היא בחינת הקטנות שיצאה בנקודים, ע"י 
עלית ה"ת בעינים, דהיינו כמה שיצאו מעצם אצילותם, שהיא בחינת 
אב"א לבד. 
%break
ב' היא, בחי' פב"א שיצאה בנקודים, ע"י הארת הטבור דא"ק, שהורידה 
ה"ת מעינים דכתר דנקודים אל הפה דנקודים, והחזירה או"א לראש, 
אשר אמא עדיין נשארת באחורים לאבא, אע"פ שנעשית בחינת ראש 
לגמרי, משום כי חפץ חסד הוא. 
%break
וההפרש מן בחי"א לבחינה ב' הוא, כי בהבחינה הא' שהיתה הה"ת 
ממעל לאו"א, לא היה לאו"א אלא קומת זו"ן, כנודע, אבל עתה יש להם 
קומת כתר, להיות הה"ת במקומה בפה, 
%break
אמנם אמא, אע"פ שיכולה לקבל אור החכמה, מ"מ חפץ טבוע יש בה 
מכח טבע אצילותה באור ישר, אשר היא חושקת רק לאור דחסדים, 
כנודע. 
%page 625
ויש אמנם ריוח מזה לז"ת דנקודים, שעתה הן יכולות לקבל בחינת אור 
דחסדים מאמא בשלימות, שהן בחינות הע"ס בקומת ז"א, המתפשטות 
אליהן מאמא שחזרה לראש. וזכור זה.
%break
והבחינה הג' היא, ב' הראשים שיצאו בג"ר דנקודים בבחינת פב"פ, 
דהיינו על המ"ן דו' ונקודה שקבלו מן היסוד דא"ק, ובחינת הממעלה 
למטה שלהם, הנקראות ז"ת דנקודים.
%break
והמובחר שבהם, היא הבחינה הא' דהיינו אב"א, שנשאר באו"א 
דנקודים. שהם לא סבלו מן השבירה כלום. כנ"ל. ואחריהם הוא 
הבחינה הב', דהיינו ג"ר דאו"א שיצאו בבחינת פב"א, להיותם נקיים 
מה"ת, כנ"ל, וכן הארת הרוח נפש שנתפשטה מהם לז"א, 
%break
הם ג"כ באותו המעלה. וע"כ בב' הבחינות הנ"ל, יש הבחן גדול, כי 
אחר שנתקנו באצילות נשאר תיקונן בקביעות, ואין פגם התחתונים 
גורם להם שום הסתלקות. מה שאין כן בהבחינה הג', להיותה באה ע"י 
המ"ן דיסוד א"ק, שהיא בחינות ו' ונקודה, 
%break
דהיינו שיש שם בחינת ה"ת, ע"כ אין תיקונה קבוע, אלא כל התיקונים 
הבאים בבחינה הזאת, הם בעולה ויורד לפי מעשה התחתונים. וזכור 
כל הנ"ל, שהיא הקדמה להבין על ידה המשך דברי הרב שלפנינו.
%break
%letter לא
לא) עתיק לוקח לעשות נוקבא שלו, את הטעמים דב"ן, והם ה"ר 
שבכתר דב"ן: כבר נתבאר לעיל בדיבור הסמוך שע"ס דנקודים שיצאו 
שם בבת אחת אינן יכולות להתתקן במ"ה החדש, רק בזו אחר זו. 
%break
וע"כ כשנתקן עתיק שהוא ספירת כתר, לא יכול להתברר כלום מבחינת 
חכמה. עש"ה. ולפיכך לא נתחברה בחינת מחצית הכתר התחתונה של 
הנקודים לבחינת עתיק דמ"ה, משום שהיא בחינות הנה"י דכתר 
שנתלבשו למוחין באו"א, 
%break
וע"כ ירדו ממדרגת כתר למדרגת חכמה, ושוב אינם ראוים להתחבר 
בכתר דאצילות בהראש הא'. ומה שאומר שהן ה' ספירות ראשונות, 
הכונה היא, שהן מחצית המדרגה. 
%break
כי מעת עלית ה"ת בעינים נתחלקו כל המדרגות לב' חצאים: גו"ע, 
ואח"פ. אשר רק מחציתה העליונה נשארת במדרגתה, שהם גו"ע, אבל 
מחציתה התחתונה יצאה לבר מן המדרגה, ונחשבת לתחתונה ממנה, 
%break
כמ"ש הרב בע"ח שער מ' דרוש ח'. וזה לשונו, וזה כלל גדול שתבין בו 
הכל, כי לעולם פרצוף הב' הוא החצי דעליון. עכ"ל. והוא מפתח היותר 
חשוב בהחכמה, הצריך להיות תמיד מול העינים. 
%page 626
כי רוב קשרי החכמה מתבארים בזה. ובאמת אין בחלק העליון אלא ב' 
ספירות שהן מה שיצאו מתחלת אצילותו, הנקראות גלגלתא ועינים, 
ובחלק התחתון שיצא לחוץ מן המדרגה יש ג' ספירות שהן: בינה, ז"א, 
ונוקבא. אלא להיותן ב' ספירות העליונות, נחשבות למחצית.
%break
וגם לוקח ג"ר מספירת חכמה, וארבע ראשונות מבינה דב"ן: וטעם 
הדבר כי ידעת שמקום עמידת הראש דעתיק דמ"ה, הוא ממקום הפה 
דנקודים ולמעלה עד הטבור דא"ק. כנ"ל (דף תרי"א ד"ה אמנם) דהיינו 
מקום עמידת ג"ר דנקודים. 
%break
ולפיכך כל מה שנשאר בג"ר דנקודים אחר שביה"כ לקחם הזכר דעתיק 
המלבישים שם, שהוא מה שיצא מתחלת אצילותם, שהוא באמת 
בחינת הקטנות דג"ר ובחינת אב"א, אמנם להיותם בחינת גלגלתא 
ועינים של המדרגה, ע"כ מכנה אותם בשם ג"ר, 
%break
כי כל ענין הגדלות אינו אלא החזרת בינה וזו"ן אל המדרגה, כי ע"י 
הורדת ה"ת לפה שבים בינה וזו"ן אל המדרגה, ואז קונים ג"ר דגדלות. 
הרי שעצם מה שיצא בקטנות הוא ג"ר, 
%break
דהיינו גלגלתא ועינים ועצם התוספות הבא בעת הגדלות, הם בינה 
וזו"ן, לפיכך מכנה הקטנות בשם פנים או ג"ר, והגדלות, בשם אחורים 
או ז"ת. והבן זה היטב.
%break
ונתבאר שעתיק דכורא להיותו מלביש במקום ג"ר דנקודים, ע"כ הוא 
לוקח לבחינת נוקבא שלו, כל מה שנשאר שם מג"ר הללו. אמנם 
מבינה, שהיא אמא דנקודים, לוקח ד' ספירות הראשונות, דהיינו גם 
חסד של בינה. 
%break
והוא מטעם, שאור החסד נמצא תמיד בבינה, בעת היותה באחורים 
לאבא, ואינו יוצא משם, אלא בשעה שאמא פונית פניה לאבא. 
%break
כמ"ש הרב לעיל (דף שכ"ו. ובאו"פ דף שכ"ט ד"ה וזה אמרו) עש"ה. וז' 
הכתרים של ז"ת דב"ן שלקח עתיק דכורא לקחם רק לבחינת הגוף 
שלו, כמ"ש זה להלן.
%break
ואריך לוקח חמשה אחרונות דכתר דב"ן, וכו' ואבא לוקח ז"ת דחכמה 
דב"ן, ואמא לוקחת ו' תחתונות דבינה דב"ן, וזו"ן לוקחים כל הז' 
תחתונות דב"ן: כדי להבין החיבורים האלה דמ"ה וב"ן, 
%break
ואת החיוב של הקצבות האלו שנתן להם הרב, הכרח הוא להאריך 
קצת, וליתן מושג נאמן בעשר ספירות דאצילות בהקפן, איך הן 
מסובבות ויוצאות זו מזו, הן חלק המ"ה שבכל אחת, והן חלק הב"ן 
שבכל אחת, והחיבור המחויב להן בכל ספירה וספירה.
%break
ונחזור על הדברים, שכבר נתבארו עד הנה, בדרך קצר. כי תחלת הכל 
היה עלית המ"ן בכללות לג"ר דנקודים ומשם לראש הס"ג, עד שעלתה 
ה"ת למצח דס"ג, כי המסך לא נתעבה זולת בעביות המצויה בכתר, 
שעביות דקה כזו אינה מוציאה כי אם קומת מלכות בלבד, 
%break
שבשביל תיקון קוין שבה נקראת נה"י. אמנם יש שם ג"כ בחינת 
התלבשות דהבחינה האחרונה, שהיא קומת ז"א דהתלבשות. וע"כ 
נבחן שחג"ת מלובשים בכלים דנה"י. שזה נקרא ג' גו ג', או עיבור 
דעתיק. ועי' היטב לעיל דף תר"ח ד"ה עיבור. ודף תר"ט ד"ה והטעם.
%break
והנה עיבור זה דעתיק הוא באמת בחינת עיבור המתקן לכללות המ"ן 
שעלו שם. כמ"ש באו"פ הנ"ל. כי ע"כ היה בסוד עיבור י"ב חודש. 
%page 627
וע"כ העלה תכף כללות הכלים של ז' המלכים מן בי"ע אל נה"י 
דאצילות. בסוד עיבור כללי אל הכלים. כדברי הרב לעיל (דף ת"ר אות 
ג') אמנם הוצרך ג"כ לעיבור פרטי, שכל תחתון מתתקן בו על ידי 
העליון שלו. כנ"ל בדברי הרב (דף תרי"ג אות כ')
%break
ונקרא ג"כ זווג דקטנות. ואח"ז היה זווג דגדלות כנודע, אכן תדע, שיש 
כאן בזווג דגדלות ב' בחינות: פב"א, ופב"פ. כי אין התחתון נולד אלא 
מזווג פב"פ דעליון, וע"כ יש להבחין כאן ג' זווגים: א' זווג דקטנות, 
שהוא אב"א ועיבור, 
%break
ב' הוא זווג דגדלות שהיא הורדת ה"ת ממקום המצח, והוא בחינת 
פב"א, כי אין בחינת פב"פ אלא ע"י מ"ן, כמ"ש היטב לעיל בחלק ז'. ג' 
הוא הזווג שעל המ"ן שעלו אל הנוקבא, שהוא פב"פ.
%break
גם ידעת שכל אלו הקומות היוצאות ע"י זווגים דקטנות וגדלות 
שבאצילות, מכונות בשם מ"ה החדש, ולא עוד, אלא אפילו בחינות 
המסך והעביות של הרשימות, שהם רק מספירות של ע"ס דנקודים, 
שהם ב"ן ודאי, מ"מ הן נחשבות לכלים דמ"ה. 
%break
והוא מטעם שעליהן יצא הזווג מאור העליון והן מודדי הקומות 
שבאצילות, וע"כ נעשו בהכרח לכלים למ"ה, כי המסך שבמלכות של 
ראש מתפשט לע"ס מינה ובה, ונעשה כלים אל הע"ס דתוך וסוף 
הנקראים גוף. כנודע. 
%break
אלא רק האורות כלומר הרשימות, והניצוצים, והכלים הישנים, שכבר 
שמשו בהלבשת האורות בזמן המלכים, בהג"ר והז"ת, המה מכונים 
בשם ב"ן, וזכור ואת.
%break
והנה הבנין של הקטנות דעתיק נעשה מהתכללות המסך בה"ת 
מעצמותה, שהיא היותר מובחר שבמ"ן ורשימות, כנודע, שמבחינת 
הזווג כל העב יותר הוא משובח יותר. 
%break
אלא מטעם החולשות שבהמסך, שאין לו אלא בחינת כתר מעביותו, 
ע"כ העלה הה"ת לכתר, אל המצח שהוא בינה דכתר, כנ"ל. ומכאן 
יצאה קומת העיבור דעתיק, כנ"ל.
%break
והגורם לזווג דגדלות דעתיק, הוא שארית המ"ן שנשאר שם בראש 
הס"ג בלי תיקון כל שהוא, כי מבחינת המ"ה לא יצא אלא קומת נה"י, 
שנתחברה עם מחצית העליון דכתר ב"ן, בתיקון קוים אב"א. 
%break
ושאר המ"ן, שהם כל ד' האחורים דאו"א וישסו"ת וז' האורות דז"ת 
נשארו בלי הארה כלל. ומ"ן אלו גרמו לזווג ע"ב ס"ג, שהארת ע"ב 
הורידה ה"ת ממצח לפה, וכיון שה"ת ירדה במקומה, חזר ונתעורר 
בהמסך העביות דבחי"ד, 
%break
ואור העליון שנזדווג עם המסך הוציא קומת כתר. ואחר שהוכר העביות 
דנקודים שיש בהמסך, חזר המסך לפה דנקודים, והוציא ע"ס דראש 
בקומת כתר. ממטה למעלה, מפה דנקודים עד הטבור של א"ק, 
%break
דהיינו באותו המקום של ג"ר דנקודים. (כנ"ל דף תרי"א ד"ה אמנם.) 
וכבר נתבאר, שבחינת הגדלות הזו, היא בחינת פב"א, כי חו"ב שבע"ס 
הללו אינם פב"פ בלי מ"ן, כנ"ל, 
%break
ולכן לא נתפשטה עוד קומת כתר דראש לבחינת גוף, משום שבינה 
דראש עומדת אב"א עם חכמה, וע"כ לא ירד לגוף אלא בחינת רוח נפש 
לבד, שהיא קומת ז"א, בלי הארת חכמה.
%break
%page 628
ותדע, שכאן הגיעה הארת העיבור לחצי כתר התחתון, כי ידעת שב' 
חצאי הכתרים האלו, היו בגדלות ג"ר דנקודים למדרגה אחת. אלא 
מסבת שבירת המלכים, שחזרה ה"ת לעינים, 
%break
ע"כ, שוב נתחלקו ב' חצאי הכתר לב' מדרגות: עליונה ותחתונה שגו"ע 
נשאר בהמדרגה, ואח"פ יצאו משם לבחינת תחתונה, ולפיכך עתה 
שע"י הזווג החדש דע"ב ס"ג, שוב ירדה ה"ת למקום הפה, א"כ שוב 
נעשו ב' חצאי הכתר למדרגה אחת.
%break
ועכ"ז לא חזרה מחצית התחתונה דכתר לראש דעתיק, והוא מטעם 
חוזק הכפול שנעשה עתה בהפרסא, כנ"ל (דף תרכ"ב ד"ה ובתחלה. 
ע"ש) אמנם קבלה הארה במקומה למטה, והארה זו היא הארת 
העיבור דא"א בנה"י דעתיק, 
%break
שהיא מהראש דעתיק מבחינת פב"א, להיות מחצית הכתר העליונה 
שבה לגמרי לבחינת ראש, מכח קומת הכתר שבזכר דעתיק, שהשפיע 
לה בחינת אח"פ חדשים כמ"ש במקומו, וע"כ גם אח"פ הישנים 
מבחינת ב"ן קבלו עכ"פ תיקון גדול, 
%break
אלא משום שבינה דעתיק עדיין נמצאת באחורים לאבא, ע"כ אין אח"פ 
הללו יכולים לקבל יותר אלא הארת עיבור לבד. והבן היטב. והנה 
נתבאר, ראש וגוף דעתיק ובחינת העיבור דא"א.
%break
ואחר שנשלם א"א, שהוא חצי התחתון דכתר, בכל הבחינות דעיבור, 
ונולד בבחינת רוח נפש, אז עלה למ"ן לראש דעתיק, דהיינו לחצי כתר 
העליון, שהיא נוקבא דעתיק, 
%break
ואז גרם בזה, שבחינת בינה דעתיק החזירה פניה לחכמה דעתיק, 
ונעשה הזווג פב"פ, בחו"ב דראש עתיק. והגיעה בחינת ג"ר גם לגוף 
דעתיק. 
%break
וכשהוכרה העביות דאח"פ דכתר, מבחינת הנקודים, ממה שהיו שם 
בחינת מוחין לחו"ב דנקודים כנ"ל, הנה אז ירד משם לבחינת גוף 
דעתיק. והוציאו ע"ס ממטה למעלה בקומת חכמה, וג"כ מבחינת פב"א. 
כמו הראש דעתיק מטרם עלית מ"ן.
%break
ומה שלא יצא בקומת כתר, הוא משום, שבחינת העביות החשובה יותר 
שהיא בחי"ד, כבר שאב פרצוף עתיק לעצמו, וע"כ לא נשאר בכללות 
המ"ן, כי אם עביות דבחי"ג. והנה הקומה שיצאה על עביות דבחי"ג, 
נקראת מ"ה החדש, 
%break
והכלים דאח"פ דכתר שכבר שמשו בעת המלכים למוחין בחו"ב של 
הנקודים, הם נקראים ב"ן, והם נוקבא דא"א. אמנם עדיין לא נתפשטו 
לבחינת גוף שלהם, זולת רוח נפש, מטעם שבינה דראש דא"א היא 
באחורים אל חכמה, כנ"ל בעתיק.
%break
וכיון שנתקנו אח"פ דכתר דב"ן בבחינות ג"ר לנוקבא דא"א, הנה הגיעה 
ממנה הארת העיבור לז"ת דחכמה ובינה דנקודים. שהם בחינת אח"פ, 
דחו"ב שלקח עתיק. כי בחינת גו"ע דחו"ב דנקודים לקח עתיק, שהם 
בחינות הקטנות שנשארה אחר שביה"כ, 
%break
ואח"פ, שהם האחורים דחו"ב שנתבטלו, הנחשבים לז"ת, המה שקבלו 
עתה הארת העיבור מהנוקבא דא"א, כי יש אל הנוקבא דא"א שהיא 
אח"פ דכתר, קשר ישר עם אח"פ דחו"ב, מעת המלכים, שאז היו 
מתלבשים אלו באלו, 
%break
ואח"פ דכתר היו המוחין שלהם, וע"כ גם עתה היה מהראוי אשר אח"פ 
דחו"ב יעלה לראש דא"א, וילבישו את אח"פ דכתר שמה, באופן 
ששניהם יתקנו בתיקון אחד. 
%break
אלא מכח חוזק הפרסא, אינם יכולים לעלות כנ"ל. אמנם בשביל כך 
המה מקבלים הארת הנוקבא דא"א במקומם למטה, והארה זו נבחנת 
להארת עיבור. 
%page 629
מטעם שבינה דראש דא"א עדיין בבחינת אחורים על חכמה, וע"כ המה 
מקבלים רק הארת העובר בלבד. והנה נתבאר גדלות דראש וגוף 
דא"א, מבחינת פב"א. ובחינת העיבור דחכמה ובינה דאצילות, 
הנקראים או"א.
%break
ואחר שנשלמו או"א דאצילות, שהם ז"ת דחו"ב דב"ן, בכל הבחינות 
דעיבור, ונולדו בבחינת רוח נפש. מפאת הארת הראש דא"א בבחינת 
פב"א. הנה אז עלו או"א למ"ן אל הנוקבא דראש דא"א, שהיא אח"פ 
דכתר ב"ן. 
%break
וגרמו בזה, שבינה דראש דא"א החזירה פניה לחכמה דראש א"א 
פב"פ. ונזדווגו חו"ב דראש א"א פב"פ, ואז הגיעה הארת ג"ר גם לגוף 
דא"א. ואחר שהוכרה העביות בז"ת דחו"ב שעלו למ"ן הנה חזרו 
למקומם בגוף דא"א, 
%break
והוציאו קומת בינה ממטה למעלה, מבחינת העביות, ויש ג"כ קומת 
חכמה מבחינת התלבשות, כנודע. וגם הם היו בבחינת פב"א, כנ"ל 
אצל עתיק וא"א. ומה שלא יצאו בקומת חכמה הוא, 
%break
מפני שהעביות דבחי"ג כבר שאב א"א מכללות המ"ן, ולא נשאר בהם 
זולת העביות דבחי"ב. וקומת בינה שיצאה על בחי"ב, נקראת מ"ה 
החדש, ובחינת הכלים דז"ת דחכמה ובינה נקראת ב"ן.
%break
ואחר שנשלמו הראש דאו"א בבחינת ג"ר דבינה, מבחינת פב"א, 
הגיעה הארת רוח נפש אל הגוף דאו"א, גם הגיעה הארת עיבור לז"ת 
דנקודים, והוא משום שיש להם יחס דפרצוף אחד ראש וגוף מזמן 
המלכים, כנודע. 
%break
ואחר שנשלמו הז"ת בכל הבחינות דעיבור נולדו ויצאו לחוץ בבחינת 
רוח נפש.
%break
והנה נתבאר ראש וגוף דאו"א, גם בחינת הקטנות דזו"ן. שמ"ה דזו"ן 
הוא הארת העיבור שקבל מראש דאו"א, ונבחן לז"ת דמ"ה, וב"ן דזו"ן 
הוא ז"ת דנקודים. כנ"ל.
%break
%letter לג
לג) וכל פרצוף נתקן ונתברר ע"י הפרצוף העליון והגבוה ממנו: כמ"ש 
לעיל בדיבור הסמוך, שהן העיבור והן הזווג דגדלות דכל תחתון נעשה 
בהעליון ממנו: כי ב' הזווגים דעתיק נעשו בראש הס"ג. 
%break
וב' זווגים דא"א נעשו בראש דעתיק. וב' זווגים דאו"א נעשו בראש 
דא"א. וזווג זו"ן נעשה בראש דאו"א. כנ"ל בטעמו ונימוקו.
%break
שהיה מזדווג בנוקבא היה מברר החלקים הצריכים לזה התחתון: כנ"ל 
בדיבור הסמוך, שכל הבירורים מתוך הרשימות והכלים דב"ן, נעשו ע"י 
זווג דכר ונוקבא דפרצוף העליון. 
%page 630
אשר הנוקבא דעליון העלה אליה את הבירורים המתיחסים אליה, 
מבחינת מה שהיו עמה במדרגה אחת בעת המלכים, והזכר דעליון 
תיקן אותם בהארתו.
%break
%letter לה
לה) וכל בחינת א"א היא נקראת כתר של כללות האצילות כולו: וצריך 
שתדע, כי ג' הבחנות כוללות יש בכל פרצופי אצילות: א' היא, בחינות 
השרשים למוחין. ב' הוא, בחינות מוחין עצמם. ג', בחינת זו"ן המקבלים 
את המוחין. 
%break
וענין זה מתחייב כאן, מכח פרצוף העליון שהוא ס"ג דא"ק, כנודע, שכל 
הכחות שישנם בעליון מתחיבות להמצא גם בתחתון הימנו.
%break
והנך מוצא שם, בהתחלת השרשת שיתוף דמדת הרחמים בדין, דהיינו 
עלית ה"ת בעינים דס"ג, שהוציאה את אח"פ מכל המדרגות לחוץ. הנה 
ראש ס"ג דא"ק עצמו קבל את השיתוף הזה אל הע"ס דראש שלו, ובו 
יצא התחלת הזווג הזה דה"ת בעינים, 
%break
אע"פ שהוא עצמו לא נתמעט כלום ממדרגתו מחמת עליה זו, מ"מ 
נעשה לשורש, לבחינת השיתוף הזה, אשר בחינת שבירת המדרגה, 
נתגלה בו בסוד שערות דיקנא. ולפיכך, יצא גם באצילות כנגדו, ב' 
בחינות שורשים, שנקראים עתיק, וא"א. 
%break
אשר שורש לכל המוחין הבאים בשיתוף מדת הרחמים בדין, הוא 
עתיק, בדומה לראש הס"ג דא"ק, שבו נעשה הזווג דה"ת בעינים, וכמו 
שדבר יציאת אח"פ לחוץ עוד לא יכול להתגלות בראש הס"ג עצמו, כן 
לא נגלה ענין זה גם בעתיק, אלא רק בא"א, 
%break
הדומה בערך אל הדיקנא דס"ג דא"ק, שכל הנעשה מכח הזווג בראש 
הס"ג מתגלה רק בדיקנא שלו, כן הדבר גם בא"א ועתיק, שכל הזווגים 
הנעשים בעתיק לצורך מוחין דאצילות, אינם מתגלים בעתיק עצמו, רק 
בא"א. 
%break
כמ"ש ענין זה לעיל דף שצ"ב באו"פ ד"ה והנה עש"ה. והנה נתבארו ב' 
הפרצופים דעתיק וא"א, שהם בחינת שורשי מוחין לאצילות, דוגמת 
ס"ג דא"ק ודיקנא שלו, שהם שורשי השיתוף דה"ת בהעינים.
%break
וכמו בס"ג דא"ק, אחר שהוכרו הרשימות שהן בחינת גוף המה ירדו 
למקומן בגוף למקום הטבור דא"ק, ושם נגלו המוחין דה"ת בעינים 
בבחינת ראש. 
%break
כן הדבר גם כאן באצילות שאחר שנעשו הזווג בא"א ועתיק, על המ"ן 
שעלו לצורך המוחין, הנה הם יורדים למקומם בגוף, לחזה דא"א, לגילוי 
המוחין במקומם הראוי, והם נקראים או"א דאצילות, דהיינו המוחין.
%break
ובזה תבין ענין התחלקות או"א דאצילות לד' בחינות של או"א. רק צריך 
שתזכור היטב כל המתבאר בענין עלית המסך שנזדכך מגוף הס"ג 
לבחינת התחדשות הזווג בראש הס"ג, עד ביאתו אל הז"ת דנקודים. 
המובא בב' החלקים הקודמים. 
%page 631
ונזכיר הדברים בקיצור. כי המסך שעלה מגוף הס"ג, היה כלול מג' 
בחינות רשימות: מרשימות דטעמים דס"ג (עי' לעיל דף תנ"א אות כ"ד) 
שעל זווגם יצא מ"ה העליון דס"ג, שאחר הזווג ניכר מקומו מן הפה 
דס"ג עד למעלה מטבור דס"ג, 
%break
וכיון שטעמים דס"ג לא ירדו מעולם למטה מטבור ולא נתערבו כלל 
בנה"י הפנימים דא"ק, ע"כ אין בו מבחינת ה"ת כלום, ונבחן לאו"א 
עלאין כדברי הרב לעיל (דף שצ"ו אות ו'.)
%break
בחינה השניה דרשימות, הן הרשימות של הנקודות דס"ג, שהן ט"ת 
דס"ג שנתפשטו מטבור ולמטה עד סיום רגלי א"ק, אשר נתערבו שם 
בנה"י הפנימים דא"ק ונכללו מה"ת. ועל זווגם יצאו הע"ס דנקודים 
מסוד ה"ת בעינים, שהוציאו אח"פ מכל המדרגות. 
%break
ואחר זווגם בראש הס"ג, ניכר מקומם בטבור דא"ק, ויצא הראש הא' 
מטבור ולמעלה עד החזה דס"ג, שהוא הפה דמ"ה העליון הנ"ל. וג"ר 
דנקודים, שבהן ב' ראשים: כתר ואו"א. שמקומם מסיום הת"ת עד 
הטבור דא"ק.
%break
ותדע, שאלו ג' הראשים הנ"ל שיצאו ע"י הזווג על הרשימות דנקודות 
דס"ג, הם מכונים כולם ישסו"ת, והם ג' בחינות ישסו"ת. ונקראים כן 
מטעם שכתב הרב לעיל (דף שצ"ז) שבחינות הס"ג המעורבות במ"ה 
וב"ן הפנימים דא"ק, נקראות תמיד בשם ישסו"ת, 
%break
והנקיות מעירוב זה, נקראות בשם או"א עלאין. ע"ש. וכיון שאלו יצאו 
על הרשימות דבחינות נקודות דס"ג, הרי בהכרח שמעורבים בה"ת של 
מ"ה וב"ן דא"ק. אלא שיש בהם ג' מדרגות: כי ישסו"ת הא' העומד 
מטבור ולמעלה דא"ק, הוא המובחר מכולם, 
%break
משום שה"ת משמשת בו מלמטה למעלה, ונודע, שאין העביות יכולה 
לפעול משהו למעלה ממקור הויתה. 
%page 632
ולפיכך נבחן ישסו"ת זה שהוא עוד נקי מה"ת, ואינו נחשב אפילו 
לנקודים, אלא דומה לגמרי לבחינת טעמים של ס"ג, כלומר לאו"א 
עלאין, ומ"מ הוא ודאי שפל מהם, כי עכ"פ יש לו האורות הבאים מזווג 
ה"ת, 
%break
ועכ"פ נחשב לשורש אל הנקודים, משא"כ המ"ה העליון הנ"ל, שהוא 
בחינת או"א עלאין, אינם נחשבים אפילו לשורש אל הנקודים, כי אין 
להם כלל מאותם האורות, שיש להם איזה שייכות אל ה"ת בעינים. 
כנ"ל.
%break
מדרגה ב' היא הראש הב' דנקודים שנקרא כתר, ולהיותו בחינות אח"פ 
של ישסו"ת הא', ע"כ כח הה"ת כבר שולט בו, והוא נחשב ע"כ לבחינת 
נקודים, אלא רק שהוא עצמו נחלק על הע"ס שלו לבחינת גלגלתא 
ועינים, ואח"פ, שהם ב' ראשים, 
%break
לכן נחשב הכתר גם כן, שה"ת משמשת בו מלמטה למעלה בבחינות 
נקבי עינים שלו. וע"כ עיקר השליטה של ה"ת בעינים, מתגלה בעיקר 
בהראש הג' הנקרא או"א דנקודים. 
%break
והנה נתבאר ג' מדרגות דישסו"ת: שישסו"ת הא' כמעט נקי לגמרי 
מה"ת, אלא נחשב לשורש דשורש. וישסו"ת הב' שהוא כתר דנקודים, 
הוא נחשב לשורש אל המוחין שהם או"א, שבהם הה"ת בשליטה, 
%break
אבל הוא עצמו נבחן עוד שה"ת מלמטה לו, וישסו"ת הג' שהם או"א 
דנקודים המה נחשבים לבחינת הנקודים ממש, דהיינו לבחינת ה"ת 
בעינים שבהם מגולה זה בכל השליטה.
%break
והנה נתבארו ב' הבחינות של האצילות: שהן שרשי מוחין דאצילות 
הנקראים עתיק וא"א, שהמה מתיחסים אל ראש דס"ג דא"ק ואל 
הדיקנא שלו, ששמה נעשה הזווג על המסך, רק בבחינות התכללות 
לצורך התחתון, 
%break
ואחר שהוכרה העביות שבמסך מחויב לירד למקומו, ועל דרך זה 
נעשה הזווג בעתיק וא"א, דהיינו רק בבחינות התכללות, וזה מכונה 
בשם שורש למוחין בלבד. גם נתבאר הבחינה השניה, שהיא או"א 
דאצילות שהם המוחין הגמורים של האצילות. 
%break
אבל אינם או"א עלאין, אלא רק ישסו"ת הרביעים המתיחסים אל 
הישסו"ת הד' דס"ג דא"ק, שהם או"א דנקודים כנ"ל. ועל דרך זה 
יוצאים גם כאן ד' בחינות או"א והרביעים הם המוחין דאצילות, כלומר, 
שהם מתלבשים בזו"ן דאצילות הנחשבים למקבלי המוחין, 
%break
כי עליהם סובב כל דבר השיתוף הזה, כי אין הנהגת העולם אלא מזו"ן, 
כנודע. אמנם אע"פ שבארנו ד' בחינות באו"א, מ"מ אינם נחשבים, רק 
לשתי בחינות בעיקר, כי או"א עלאין הם בחינה אחת, וכל ג' המדרגות 
של ישסו"ת נחשבות ג"כ לבחינה אחת.
%break
וזו"ן דאצילות שהם מקבלי המוחין, המה מתיחסים, לז"ת דנקודים 
שנולדו מן המ"ן דיסוד דא"ק, הנקראים שורק. והם מתחלקים באצילות 
לב' בחינות: לזו"ן הגדולים ולזו"ן הקטנים והוא, 
%page 633
לפי שיצאו ב' בחינות בז"ת דנקודים, שהן, ד' המלכים דחג"ת מן או"א, 
וד' מלכים תנהי"מ מישסו"ת. וע"כ, יצאו דוגמתם גם באצילות, כי זו"ן 
הגדולים מיוחסים לדחג"ת. וזו"ן הקטנים מיוחסים לתנהי"מ.
%break
וזה אמרו "כל אלו הראשים שהם זו למטה מזו, מצטיירים כולם יחד 
בבחינת פרצוף א' הכולל כל האצילות בכללות" דהיינו כנ"ל, שכל 
פרצופי אצילות מתגלים בעיקר רק בזו"ן, כי זה החידוש מוחין שנעשה 
באצילות, בבחינת שיתוף מדת הרחמים בדין, 
%break
שהם צריכים לגלות דבר הנהגת שכר ועונש בעולם הזה, כל זה שייך 
רק לזו"ן לבד, כי בהם נוהג ענין זה, שבשעה שהתחתונים זכאים, המה 
מעלים מ"ן, ומתגלים המוחין בזו"ן, ובשעה שאינם זכאים, המוחין 
מסתלקים. 
%break
אבל למעלה מזו"ן אין מעשי התחתונים פוגמים כלל. הרי שעיקר 
המוחין הם לקבלת הזו"ן, אלא בכדי להשפיעם לזו"ן, המה מתחייבים 
להשתלשל בשמונה הפרצופים הקודמים, שהם: עתיק ונוקבא וא"א 
ונוקבא, לבחינות שורשים למוחין. 
%break
ואו"א וישסו"ת לעצם בחינות המוחין. כי ז"א לא יוכל לקבלם כי אם מן 
ישסו"ת הד' כנ"ל. ונמצא שכולם הם פרצוף אחד בתפקיד אחד בלבד.
%break
%letter לח
לח) נוקבא דעתיק נעשית מה"ר דכתר דב"ן, וכו' בא"א בנוקבא דיליה 
התחיל בה בירור המלכים: כבר נתבאר לעיל בדיבור הסמוך, אשר 
עתיק וא"א יש להם יחס כמו ראש דס"ג ודיקנא שלו, ולפיכך לא בירר 
עתיק בשביל הנוקבא שלו מן הב"ן, 
%break
רק אותן הבחינות שלא שלט בהן שום פגם מחמת השבירה. כי ענין 
הה"ת בעינים, שאנו מבחינים בירידת המדרגות של הס"ג דא"ק, כנ"ל, 
הנה הוא בערך דומה, לבחינת הרשימות דב"ן שהמדרגות שלו יורדות 
לפי מדת הפגם שנפגמו מכח שבירת הכלים. 
%break
וכמו שראש הס"ג, אע"פ שבו נעשה התכללות הזווג דה"ת בעינים, 
מ"מ בו עצמו לא ניכר כלל העירוב הזה, כן העתיק המתיחס אליו, אינו 
יכול לקחת לבנינו שום בחינה מן הב"ן שנפגמה במשהו מחמת שבירת 
הכלים וע"כ לא לקח מהב"ן, כי אם מבחינת הקטנות שלו, 
%break
דהיינו כל מה שיצא בו מעצם אצילותו, דהיינו רק מחצית העליונה 
דכתר ב"ן, כלומר בחינת הגלגלתא ועינים שבו לבד, שהמה לא קבלו 
לתוכם כלום אפילו מהארת נה"י דא"ק שיצא דרך הטבור בבחינת חולם 
שממעל לאותיות. שמשום זה אין בו מבחינות ז"ת דנקודים ולא כלום, 
%break
כי הארת החולם דרך הטבור, היא השורש אל הז"ת דנקודים, משום 
שאור זה ירד מזווג דע"ב ס"ג הנעשה על המ"ן דנה"י דא"ק, שעלו 
אליהם. ונה"י דא"ק נחשבים לשורש לזו"ן דנקודים, כי על המ"ן שלהם 
הוציאו או"א את ז"ת דנקודים.
%break
%page 634
והנה הארה זו שיצאה דרך הטבור לכתר דנקודים, הורידה ה"ת מעינים 
דכתר לפה דנקודים, והחזירה את או"א לבחינת ראש, שאז הרויח 
הכתר עצמו, ג"כ, את ג"ר שלו, כי עתה יש לו ע"ס שלמות, כי השיג 
אח"פ שלו מן חזרת או"א לראשו. 
%break
משא"כ מטרם שאו"א חזרו לראש לא היה לכתר אלא גלגלתא ועינים 
לבד, שהם בחינות אורות דרוח נפש כנודע. כי אורות דחג"ת מלובשים 
בגלגלתא, ואורות דנה"י מלובשים בעינים. ולפיכך הגם שלא נשלם ע"י 
הארת הטבור דא"ק רק בג' הכלים בינה וזו"ן התחתונים, 
%break
מ"מ מבחינת האורות המה השיבו לו כח"ב דאורות. והנה בינה וזו"ן 
אלו שהרויח הכתר ע"י הארת נה"י דא"ק, נחשבים כלפי עתיק בבחינת 
סיגים, משום שבהם קרה ביטול בעת המלכים, ונפלו בחזרה לבחינת 
ו"ק. שהוא המכונה ביטול נה"י דכתר. כנודע.
%break
וע"כ נתן עתיק את בינה וזו"ן דכתר הללו לא"א, להיותו מתיחס לבחינת 
הדיקנא דס"ג, למקום הגילוי של הקטנות שנמצא בראש הס"ג, וע"כ 
קיבל א"א בחינות בינה וזו"ן דכתר דב"ן הנפגמים, לבחינת הנוקבא 
שלו.
%break
וזה אמרו "בחינת נוקבא דעתיק נעשית מה"ר דכתר ב"ן אשר מעולם 
לא היה בהם שום ביטול אפילו פגם כלל ועיקר" דהיינו כמ"ש, שנעשה 
מבחינת הקטנות דכתר, שיצאה בו מעצם אצילותו, שזה נשתייר 
בשלימות, ולא נתבטל ממנו אפילו משהו. 
%break
"אמנם בא"א בנוקבא דיליה התחיל בה בירור המלכים כי נעשתה 
מחמש אחרונות דכתר דב"ן שהיה בהם קצת פגם". דהיינו כמו 
שנתבאר, שא"א נעשה מן בינה וזו"ן דכתר, 
%break
שכתר הרויח ע"י אור חדש של נה"י דא"ק שהאיר אליו דרך הטבור, 
אשר אור זה חזר ונתבטל, ובינה וזו"ן דכתר שוב ירדו מראש לו"ק. 
וע"כ יש בהם פגם. כמבואר.
%break
ומשם ואילך היו הפגמים הולכים ונוספים בשאר הפרצופים: כי הבינה 
וזו"ן שהרויחה חכמה ע"י אור דנה"י דא"ק שיצא דרך הטבור, נפגם 
יותר מבינה וזו"ן דכתר, משום שחכמה נשתתפה ג"כ במ"ן דשורק, 
שהם בחינת ה"ת עצמה. 
%break
ובינה וזו"ן דבינה דב"ן, נפגמו עוד יותר מחכמה, משום שבינה דנקודים 
לא המשיכה את בינה וזו"ן שלה ע"י הארת חולם כמו אבא, אלא רק 
ע"י המ"ן דשורק שקבלה מיסוד דא"ק, 
%break
שהוא בחינות עצמות דה"ת, שמהם נולדו זו"ן. ובחינות ז' האורות של 
הז"ת פגומים יותר מכולם. כי המה שנשברו פנים ואחור וירדו לבי"ע.
%break
%page 635
%letter לט
לט) ברישא דא"א וכו' הבינה שלו וכו' ירדה למטה בבחינת הגרון: 
פירוש, כי אלו אח"פ שמהם נעשו נוקבא דא"א, הם כלולים מע"ס: גו"ע, 
ואח"פ, הנבחנים ג"כ לפנים ואחורים, כי יש בהם ב' בחינות: אחת, 
במה שנצטרפו להשלים אח"פ דכתר, 
%break
וזה נבחן לבחינת גלגלתא ועינים שבאח"פ הללו. ב' היא במה 
שנתפשטו להיות למוחין לאו"א דנקודים, שזה נבחן לבחינת אח"פ 
שבאח"פ אלו. ולפיכך, בעת שנוקבא דעתיק ביררה אח"פ אלו בשביל 
הנוקבא דא"א, לא ביררה רק בחינת גו"ע, 
%break
שהם בחינות כתר וחכמה דאח"פ, שהם שייכים לבחינת כתר דנקודים, 
שהיא נוקבא דעתיק, אבל בינה וזו"ן של אח"פ, שהם נה"י דכתר, 
שנעשו למוחין לאו"א, הוציאה מראש דנוקבא דא"א, לבחינת מדרגה 
תחתונה דהיינו לגוף דא"א. 
%break
כי אחר שנעשו למוחין בחכמה ובינה דנקודים, נחשבו ביותר למדרגות 
או"א דנקודים, ולא למדרגת הכתר. וע"כ יצאה בינה לבר מראש דא"א.
%break
ומלבד זה יש עוד סבה חשובה שבינה לא יכלה לעמוד בראש דא"א, כי 
זה הכלל, כל שאינו פגום מצד השבירה, קבל תיקונו ממ"ה החדש 
בשלימות בקביעות, ואינו מסתלק משם לעולם, אבל הכלים הפגומים 
מצד השבירה, אינם מתקיימים בהם המוחין בקביעות, 
%break
אלא שהם בעובר ושב. ולכן בחינת אח"פ דאח"פ, דהיינו בינה וזו"ן 
שלהם, נחשבים לפגומים כלפי הראש דא"א, שקבל קומת חכמה 
מעתיק, כנ"ל, וע"כ אינה יכולה לקבל אור הגדול הזה בבחינת קביעות 
בראש דא"א, וע"כ ירדה לבר מהראש.
%break
וזה אמרו "לכן ירדה למטה בבחינת הגרון דא"א, ובהיותה שם ברחוק 
היה בה יכולת לקבל אור העתיק" כי בירידתה בגרון מקבלת המוחין 
שלה בלתי קבועים, 
%break
שלפעמים מתחברת עם הראש לפרצוף אחד ויש לה מוחין דג"ר מא"א, 
ופעמים אינה מחוברת, ואז אין לה המוחין. כמ"ש זה לפנינו, ובאופן 
כזה הוא ראויה לקבל.
%break
ועוד טעם ג', כמ"ש הרב משום "כי תמיד מבינה דינין מתערין מינה" 
פירוש, כי ידעת שהפגמים הולכים ונוספים בהפרצופים, (כמ"ש הרב 
כאן באות ל"ח. ועי' באו"פ לעיל דף תרכ"ד ד"ה ובזה תבין). 
%break
כי ג' בחינות יש בהם: א' מה שיצא בתחלת אצילות, שהמה לא נפגמו 
כלום, ואלו לקח עתיק. ב', מה שיצא בנקודים על ידי הארת החולם דרך 
הטבור דא"ק, שמשם באו הג"ר בבחינת פנים באחור. וג' היא הארת 
השורק מיסוד דא"ק. שמשם באו הג"ר מבחינת פב"פ. 
%break
וג' בחי' אלו נוהגות רק בג"ר דנקודים, ואח"כ יש בחינות ז"ת דנקודים, 
שהם נשברו פנים ואחור. ע"ש. והנה המובחר מבחינת אחורים דאו"א, 
הוא הבא מהארת החולם, ע"י הארת הטבור, והנה הארה זו של 
החולם, לא הגיעה לאח"פ מבחינת הבינה, ואפילו באח"פ דכתר, 
%break
משום שבינה לא השיבה פניה לאבא לקבל ממנו הארת חכמה, 
ולהשלים האח"פ שלה, בטרם שהגיעה אליה המ"ן דשורק שקבלה 
מיסוד דא"ק. הרי שכל בחינות אח"פ דבינה, הוא מהארת ה"ת, 
הנכללת בשורק. וז"ס שמבינה דינין מתערין מינה. והבן.
%break
%page 636
%letter מב
מב) ג"ר דא"א שהם בחינת רישא וצריכה אורה רבה יותר מבגופא וכו': 
מפני שחג"ת דא"א נעשו מוחין לאו"א הדברים הללו עמוקים מאד, 
ולאריכות המה צריכים. ותחלה צריכים לדעת שענין התלבשות נה"י 
דעליון בבחינות מוחין בתחתון, וענין הלבשת התחתון לגוף דעליון, 
%break
המה ענינים נבדלים זה מזה. כי תראה, שנה"י דעתיק הם מתלבשים 
למוחין בראש דא"א, ועם זה הראש דא"א מלביש לחג"ת דעתיק, ולא 
לנה"י דעתיק. וכן באו"א, שנה"י דא"א מתלבשים במוחין בראש דאו"א, 
%break
ועם זה, הראשים דאו"א מלבישים רק לחג"ת דא"א, ולא כלום לנה"י 
דא"א. וטעם הדבר, הוא פשוט, כי אלו נה"י דעליון המתלבשים למוחין 
בתחתון, הם בחינת נה"י דע"ס דראש דעליון, ואין להם ענין כלל עם 
הלבשת התחתון אל הגוף דעליון.
%break
ותדע, שיש ג' בחינות נה"י דעליון: א', הם נה"י דע"ס דראש של העליון 
מעצם אצילותו. ב' הם נה"י חדשים המתגלים בו על ידי עלית מ"ן של 
התחתון. ג', הם נה"י חדשים שנתגלו בו ע"י עלית מ"ן של בן התחתון.
%break
ונבין הדברים על פי סדר אצילות של ג' הפרצופים: עתיק, א"א, ואו"א. 
כי ידעת, שע"י זווג ע"ב ס"ג שהוציא הה"ת ממצח והורידה למקומה 
בפה, יצאו ע"ס בקומת כתר, שזה נעשה מתחלה ע"י התכללות המ"ן 
של הנקודים בראש הס"ג, 
%break
ואח"ז שהוכר עביותן של הרשימות, ירדו למקומן לפה דנקודים, וחזרו 
והוציאו שם ע"ס דראש מפה דנקודים עד הטבור דא"ק, בקומת כתר. 
שנקרא ראש דעתיק. כנ"ל (דף תרט"ז ד"ה ועתה) והנה זה הספיק 
לבחינת ראש דעתיק, ולא לבחינת גוף שלו, 
%break
מטעם שבינה דראש זה, עומדת כדרכה בבחינת אחורים לאבא, וע"כ 
אינה משפיעה אל הגוף רק בחינות רוח נפש לבד, ונמצא הגוף חסר 
ג"ר. והנה נתבאר האצילות דראש וגוף דעתיק. ועתה נבאר את פרצוף 
א"א.
%break
%page 637
הנה הפרצוף א"א נברר ע"י הנוקבא דעתיק. כי להיותה בחינת חצי 
העליון דכתר הנקודים, דהיינו בחינות גלגלתא ועינים דכתר, שיצא 
בתחלת אצילותו, אשר עתה ע"י חיבור שלה עם המ"ה השיגה ג"ר 
דכתר, היא חזרה והמשיכה את אח"פ שלה שמזמן הנקודים, 
%break
דהיינו הנה"י דכתר שנתבטלו אז מחמת העלמת ג"ר דכתר, ועתה 
שהשיגה שוב הג"ר ע"י המ"ה החדש, הנה חזרה והמשיכה אותם אליה 
להשלמת הע"ס הישנות שלה. ואח"פ אלו להיות בהם גם מבחינות 
נה"י דא"ק, דהיינו מהארת הטבור דא"ק ויסוד דא"ק, 
%break
ע"כ נעשו למ"ן שמה, וגרמו החזרת פב"פ אל הבינה דעתיק עם 
החכמה. כנודע שביאת הזו"ן במקום בינה, מעוררים תמיד אל הבינה 
שתחזור פנים לאבא, כדי להמשיך הארת חכמה בשביל זו"ן, 
%break
שיש לה קשר עמהם להספיק להם הארת חכמה, מצד היחס של בינה 
וזו"ן דע"ס דאו"י. ונודע, שבמ"ן אלו לא נשאר בהם רק בחי"ג דעביות. 
כי הבחי"ד שהיתה בכללות המ"ן לקחם עתיק, ע"כ לא יצאה עליהם 
זולת קומת חכמה, כמ"ש באו"פ הנ"ל.
%break
ונמצא שנוקבא דעתיק קנתה מחמת הזווג הזה החדש שיצא בה, 
בחינת אח"פ שלה שמזמן הנקודים, דהיינו ששוב נשלמה כע"ס שלמות 
גו"ע ואח"פ, אלא לא בקומתה שיש לה ממ"ה שהיא קומת כתר, אלא 
רק בקומת חכמה. 
%break
ונבחן עתה שיש בנוקבא דכתר ב' בחינות של נה"י: אחת, נה"י דכתר 
שיש לה מכלים דמ"ה. השניה, נה"י דקומת חכמה שהשיגה עתה ע"י 
המ"ן החדשים דאח"פ.
%break
והנה מהזווג הזה נמשכים ב' קומות למטה, א' הוא, אל הגוף דעתיק 
עצמו, כי אחר שהבינה דראש חזרה פב"פ, הנה מגיעה הארתו אל 
הגוף ג"כ. ומרויח עתה הגוף בחינות ג"ר, אלא רק ג"ר דקומת חכמה 
ולא קומת כתר כמות שהיא בהראש, 
%break
שהרי הזווג פב"פ הנעשה בראש, היה רק על בחינות המ"ן החדשים, 
שאין בהם יותר מעביות דבחי"ג. כנ"ל. וקומה ב' נמשכת לבחינת ראש 
דא"א. למקום החזה דעתיק, שמלבישו מהחזה עד הפה.
%break
עתה תבין ענין התלבשות נה"י דעליון למוחין בתחתון. כי באמת הם 
חלקו של התחתון, ואינם ראוים להשאר בעליון. כי הם אותם אח"פ 
שהשלימו אל הנוקבא דעתיק, בעת הזווג של המ"ן דא"א, כנ"ל. ואע"פ 
שנצטרפו אליה בעת הזווג, אמנם אינם ראוים להשאר בה, 
%break
להיותם מבחינת קומת חכמה, גם אחר שהוכר עביות שלהם עצמם, 
נודע גם פגם שלהם מעת הנקודים, שאינם ראוים להמצא במקום 
עתיק, כנ"ל. וע"כ המה יורדים ביחד עם קומת ראש דא"א, למקום הגוף 
דעתיק.
%break
וראוי שתדע כאן מ"ש הרב להלן שכל הפרצופים בעת שנולדים המה 
נופלים לבריאה ויונקים שם מב"ש תחתונים דנצח והוד דעתיק 
הנמצאים שם. וטעם הדבר, מפני שהמסך הזה, הכולל לכל הרשימות 
שבאחורים דנה"י דכתר, וד' אחורים דאו"א, וז"ת, 
%break
הנה המסך הזה הוא מבחינת הגוף דנקודים, שעלה אחר הזדככותו 
לבחינת ראש דס"ג, כנ"ל. ומשם ירד ממדרגה למדרגה עד שהוציא 
לכל הפרצופים דאבי"ע. ולכן כיון שהגוף דנקודים האיר בכל בי"ע כנ"ל 
בחלק ז'. 
%break
לפיכך מטרם שהוכר עביות הגוף שלו, דהיינו בעוד שהיה נכלל בעביות 
דראש, היה יכול להיות בבחינת אצילות. אמנם אחר שהוכר עביות 
דגוף שלו, 
%break
שאז הזמן של הקומה, לצאת מהתכללות שבראש ולרדת למקומה 
עצמה דהיינו במקום שהיה מטרם הזדככותו. שזה נקרא לידת 
הפרצוף, כנודע. 
%break
והנה אז ניכר בהמסך בחינות הגופניות דנקודים שהיו בו מטרם 
שנזדכך, שהיה אז בבחינות בי"ע. ולפיכך כל קומה וקומה שיצאה על 
המסך הזה, הוכרחה לבא לבריאה בשעת לידתה, שפירושו, בשעה 
שהוכר עביותה.
%break
%page 638
אלא ע"י יניקה מב"ש תחתונים דנצח והוד דעתיק שהמה בבריאה, 
חוזרים וקונים בחינת אצילות שבהם, עד שעולים ומלבישים אל הגוף 
דעליון, כמ"ש במקומו. 
%break
והנה כן קרה גם לא"א, כי אחר שהוכר עביות דגוף אשר בהמסך שהיה 
בו גם מבחינות בי"ע, הוכרח לצאת מבחינת ראש דעתיק, ולבא למקום 
בריאה, מתחת הפרסא דאצילות. שזה נקרא לידת הפרצוף, כנ"ל. 
%break
ונמצא שבחינות נה"י דמוחין שקבל מהעליון נשארים בגוף דעתיק, 
ואחר שא"א ינק מב"ש תתאין דעתיק, וחזר לאצילות והלביש את חג"ת 
נה"י דעתיק, הנה אז חזר וקבל את נה"י דראש עליון, שנתלבשו בו 
למוחין. 
%break
והנה נתבאר, שתחלת קבלת א"א לנה"י דעתיק, היה בעוד שהיה כלול 
בזווג דראש דעתיק, אמנם כיון שבעת לידתו הוכרח לרדת לבריאה, 
ע"כ הוא מוכרח לחזור פעם שנית ולקבלם מחג"ת דעתיק.
%break
ועד"ז היה אצילות או"א ע"י הנוקבא דא"א. כי או"א נעשו מבחינת ז"ת 
דחו"ב דב"ן, דהיינו אח"פ שנתבטלו מאו"א אחר שאבדו ג"ר שלהם. 
ומתוך שז"ת דאו"א אלו היו בזמן הנקודים במדרגה אחת עם הנה"י 
דכתר דנקודים, וגם התלבשו בהם בבחינות מוחין, 
%break
ע"כ אחר שהנוקבא דא"א, שהיא בחינת נה"י דכתר נקודים קבלה 
בחינות ג"ר ע"י הזווג דעתיק, המשיכה אצלה גם בחינת אח"פ דאו"א, 
לבחינת מ"ן, ונזדווגו א"א ונוקבא על המ"ן הללו פב"פ, כנ"ל אצל עתיק, 
והוציאו ע"ס בקומת בינה, 
%break
כי לא נשאר בהרשימות זולת עביות דבחי"ב כי הבחי"ג לקח א"א 
לעצמו, כנ"ל. וע"י זווג זה יצאו שתי קומות, כנ"ל גבי עתיק. אחת לגוף 
דא"א עצמו, שהיה מקודם רק בבחינת נפש רוח, שלא היה יכול לקבל 
מראש שלו, משום הבינה העומדת באחורים לאבא, 
%break
ועתה על ידי המ"ן מאו"א, שחזרו פב"פ, קבל גם הגוף דא"א את הג"ר, 
אלא שהם ג"ר דבחי"ב, ולא מבחי"ג כמו שיש לו בראש. וקומה ב' יצאה 
לראש דאו"א, אשר המ"ן הם שלהם.
%break
וגם כאן נבחן שנה"י דא"א נתלבשו בראש דאו"א, דהיינו בחינות אח"פ, 
שנוקבא דא"א לקחם מהמ"ן, להשתלם עמהם בע"ס בעת הזווג, כנ"ל 
אצל עתיק לצורך א"א. ובעת שנולדו או"א דהיינו שהוכר המסך שלהם, 
ירדו גם כן לבריאה, מאותו הטעם הנזכר בא"א. 
%break
ובחינות נה"י והמוחין נשארו בגוף דא"א. עד שע"י היניקה חזרו 
לאצילות והלבישו לחג"ת דא"א, אז חזרו וקבלו בחינות הנה"י והמוחין 
שבהם.
%break
וצריך שתדע, שאין א"א יכול להזדווג על המ"ן דאו"א, רק כשנתחבר 
ונעשה פרצוף אחד עם עתיק. כמ"ש הרב להלן. והוא מטעם שנוקבא 
דא"א היא רק חצי הכתר התחתון דנקודים, כנ"ל, שהיא בחינת נה"י 
לבד. 
%break
וכדי לברר המ"ן דאו"א ולהזדוג עליהם, מוכרח להיות הכתר בשלימות 
כמו שהיה בעת הנקודים, בעת שנתלבש באו"א דנקודים למוחין. ולא 
עוד אלא שעיקר הזווג נבחן על שם הנוקבא דעתיק, 
%break
כי חציו התחתון דכתר בשעה שמתחבר עם חציו העליון הרי הוא בטל 
ונכלל בעליון למדרגה אחת שלמה, ואין התחתון עולה אפילו בשם. 
כנ"ל בדברי הרב (דף שצ"ח).
%break
%page 639
ולפי זה נמצא, שעתיק משפיע ב' מיני מוחין בשביל א"א: א' הם לצורך 
ראש דא"א, שהם ע"ס בקומת חכמה, כנ"ל, והם מלובשים בנה"י 
דעתיק שנתגלו מחמת הזווג הזה בראש דעתיק, כי נה"י אלו יורדים עם 
המוחין יחד לא"א, מחמת מאינם ראוים לעתיק, כנ"ל. 
%break
ומוחין שניים עתיק משפיע, בשביל הגוף דא"א. כי הגוף דא"א, אינו 
יכול לקבל בחינת ג"ר מראשו עצמו, להיותם בחינת פב"א, אלא רק על 
ידי עלית המ"ן דאו"א, חוזרים עתיק ואריך לפרצוף אחד, גם חו"ב 
דראש חוזרים פב"פ, ואז יורדים ומושפעים ג"ר לגוף דא"א, כנ"ל. 
%break
וכיון שגם הזווג הזה נחשב ג"כ על שם עתיק, הרי  שאפילו המוחין 
דגוף מושפעים מזווג העתיק. אלא שהם מקומה נמוכה, להיותה ממ"ן 
דאו"א, שהיא רק בחי"ב. 
%break
ועם זה תבין, שגם המוחין דבחי"ב שבגוף דא"א הם מלובשים ג"כ 
בנה"י דעתיק, דהיינו באח"פ, שהנוקבא דעתיק השתלמה בהם בעת 
הזווג דקומה זו דבחי"ב.
%break
והנה נתבאר ב' הזווגים דעתיק לצורך א"א, וב' בחינות נה"י דעתיק, 
המתלבשים בא"א. שנה"י דעתיק מקומת חכמה מתלבשים בראש 
דא"א, ונה"י דעתיק מקומת בינה מתלבשים בגוף דא"א.
%break
ובזה תבין גם כן, שאחר יניקת או"א, בעודם בבריאה, מב' שלישים 
תחתונים דנו"ה דעתיק, שבזה קונים כח לעלות לאצילות ולהלביש 
לחג"ת דא"א כנ"ל. הנה אז הם מקבלים הנה"י עם המוחין שלהם, 
מבחינת הנה"י דעתיק המלובשים בחג"ת דא"א.
%break
והנך מוצא כאן, ג' בחי' נה"י דע"ס דראש דעתיק: א' הם נה"י דע"ס 
דראש עתיק, מעצם אצילותו עצמו, שהם מקומת כתר. ב', הם נה"י 
דע"ס דראש עתיק, שיצאו בו מתוך התכללות של המ"ן דא"א, והם נה"י 
דקומת חכמה, 
%break
והם מתלבשים במוחין דראש דא"א. ג', הם נה"י דע"ס דראש עתיק 
שיצאו בו מתוך התכללות של המ"ן דאו"א, והם נה"י דקומת בינה, והם 
מתלבשים בגוף דא"א בחג"ת שלו, שאו"א מלבושי החג"ת דא"א 
מקבלים המוחין דג"ר ע"י נה"י דעתיק אלו המלובשים בחג"ת דא"א.
%break
וזה אמרו "כי להיותם ג"ר דא"א שהם בחינת רישא, וצריכה אורה רבה 
יותר מבגופא, ולכן כל אחד מהם נתלבש בו ספירה אחת גמורה של 
העתיק" כלומר, חג"ת דעתיק אשר הם משפיעים המוחין דראש בקומת 
חכמה כנ"ל, דהיינו ע"י חזרתו לאצילות ומלביש את החג"ת דעתיק, 
%break
ע"כ הוא צריך לכל ג' הספירות חג"ת דעתיק, שהם הנעשים לכח"ב 
שבו, ועיקר הארתו דא"א בא מהם. "אך ז' התחתונות, גופא דא"א, 
אינם צריכים אור רב כמו הראש, ולכן ג' אחרונות דעתיק יספיקו להאיר 
בהם" דהיינו כנ"ל, 
%break
שנה"י דעתיק המאירים בגוף דא"א, המה הארה נמוכה מקומת חכמה 
דא"א, ואינם אלא מקומת בינה, גם הם עומדים שם בעיקר להאיר 
הארת ג"ר באו"א, כנ"ל. וזה אמרו "וגם זה הוא מפני שחג"ת נעשו 
אח"כ מוחין בג' ראשונות דאו"א, 
%break
ולכן עיקר הארתם בחג"ת דא"א, להאיר אל מוחין דאו"א. דהיינו 
כמבואר, שנה"י דעתיק המתלבשים בגוף דא"א, משפיעים המוחין דג"ר 
לאו"א.
%break
%page 640
%letter מג
מג) אין לנה"י שלו על מה שיסמוכו בו בעתיק יומין, לפי שהז' דעתיק 
לבד נתלבשו בז' ראשונות דא"א: כלומר שנה"י האמיתיים דעתיק, 
דהיינו נה"י דראש עתיק מעצם אצילותו, שהם בקומת כתר, כנ"ל 
בדיבור הסמוך ע"ש. הנה נה"י הללו אינם מתלבשים כלל בא"א, כנ"ל. 
%break
אלא רק מבחינת הגוף שלו, שהם מקומת חכמה, שיש בחג"ת דעתיק. 
שהם בחינת ז"ת דעתיק, כנ"ל. וכיון שכן, נמצא א"א עצמו, שהוא 
בחינת כתר דנקודים הוא חסר נה"י דכלים וג"ר דאורות. כי ג"ר שלו הן 
ממדרגה הנמוכה ממנו. 
%break
וכיון שא"א הוא נחשב לכתר הכללי דאצילות, והוא חסר ג"ר שלו, 
נמצאות על כן כל המדרגות דאצילות, היורדות אחריו, שהן חסרי נה"י 
דכלים וג"ר דאורות, כי ג"ר דכל אחת, הן ג"ר של מדרגה התחתונה 
הימנו, וג"ר של עצמו חסרים לו, כמו שנתבאר אצל א"א. 
%break
וזה אמרו "שכל בחינת נה"י של איזה פרצוף מהפרצופים הם באים 
תמיד בסוד תוספות, ואינם עיקרים" כי אין הפרצוף קונה הנה"י של 
עצמו אלא על ידי התחברותו והתכללותו עם העליון לפרצוף אחד. 
%break
כנ"ל בדיבור הסמוך, אצל א"א הנעשה פרצוף אחד עם עתיק בסבת 
המ"ן דאו"א שקבל. והארה זו נחשבת בסוד תוספת ואינה עיקרית 
בפרצוף, אלא בעולה ויורד כמ"ש עוד לפנינו בע"ה.
%break
%letter מד
מד) דכל שוקא אית ביה ג' פרקין וכו' ונמצא שנשארו ב' פרקין תתאין 
בנו"ה דעתיק וכו': כבר נתבאר, ההבדל בין התלבשות נה"י דעליון 
למוחין בתחתון, להלבשת התחתון לגוף דעליון, כי התלבשות נה"י 
דעליון למוחין בתחתון, או בבן התחתון, פירושם, נה"י דע"ס של ראש, 
%break
שהם אותם הנה"י שהשלימו אל הראש דעליון בע"ס, בעת התכללותם 
בזווג דראש דעליון, כנ"ל בדיבור הסמוך. אמנם הלבשת התחתון 
לעליון, היינו לחג"ת נה"י דגוף עליון, שהוא משום שהתחתון הוא תמיד 
במדרגה אחת עם הגוף דעליון. כנ"ל.
%break
ובזה תבין, כי שתי שמועות המובאות כאן בשם הרב, אינן סותרות כלל 
זו לזו. כי מה שאומר לעיל, כי נה"י דעתיק מתלבשים רק בחג"ת דא"א, 
ולא כלל בנה"י, אלא רק הארה יוצאת מיסוד דעתיק ומתפשטת בנה"י. 
%break
סובבת על בחינת התלבשות נה"י דעתיק למוחין בחג"ת דא"א, בשביל 
הראש דאו"א שמלבישים החג"ת ההם. כמ"ש לעיל בארוכה. ומה 
שאומר כאן שנה"י דעתיק מתלבשים גם בנה"י דא"א, כמו בחג"ת 
דא"א. 
%break
שהשלישים העליונים מתלבשים בחג"ת דא"א והשלישים האמצעים 
מתלבשים בנה"י דא"א. סובב על בחינת הלבשת התחתון לעליון, 
שהוא ודאי מלביש עד סיומו של העליון דהיינו עד סוף האצילות, 
%break
כי כל פרצופי האצילות מסתיימים בשוה. ונמצא, שאפילו הנה"י 
דתחתון מלבישים בהכרח למקצת הנה"י דעליון.
%break
%page 641
אמנם לעיל שהמדובר הוא מבחינת התלבשות נה"י דעליון בתורת 
מוחין, ודאי הוא שנה"י דעתיק אינם מלובשים רק בחג"ת, להארת 
המוחין דאו"א, שהם מלבישים שם. 
%break
אבל לנה"י דא"א, ששמה מלבישים זו"ן, אין לנה"י דעתיק שום שייכות 
עמהם, להתלבש בהם להארת מוחין, כי המוחין דזו"ן באים רק ע"י 
התחברות א"א ואו"א, ואין בהם מבחינת עתיק אלא רק הארה בעלמא. 
%break
וזה שמדייק הרב לעיל "אשר עצמות הנה"י דעתיק בחג"ת דא"א וכו', 
ולכן עיקר הארתם בחג"ת דא"א להאיר אל מוחי או"א, ואח"כ מן יסוד 
דעתיק יצא אור לבד ונתפשט בנה"י דא"א" דהיינו כמבואר בדיבור 
הסמוך, שרק או"א עולים למ"ן בראש דעתיק בצירוף א"א, 
%break
וע"כ לוקחים עמהם העצמות דנה"י דעתיק, שנתגלו על ידי התכללותם 
בזווג ההוא, אבל זווג דזו"ן אינה נעשה שם אלא רק בא"א בצירוף 
או"א. כנ"ל. כמו שיתבאר עוד לפנינו.
%break
%letter מה
מה) ונמצאו אותם תרי פרקין תתאין דנ"ה דעתיק בעולם הבריאה: הנה 
דברים אלו מתמיהים לכאורה, כי מה גרם לדבר התחלקות נה"י דעתיק 
לג' שלישים באופן כזה, עד שלא יספיק בעדם עולם האצילות ויוכרחו 
ב' שלישים האחרונים לצאת לעולם הבריאה. 
%break
גם למה לא נתלבשו כל ג' השלישים בחג"ת נה"י דא"א, ומה הם היחס 
של השלישים העליונים עם חג"ת דא"א, והשלישים האמצעים עם נה"י 
דא"א.
%break
אכן הדברים האלו עמוקים  מני ים, ונבארם כאן לפי המקום. ותדע כי 
המקור של התחלקות השלישים באופן זה, נמשך מנה"י דא"ק, כי 
נתבאר לעיל (בהסתכלות פנימית חלק ו' דף תמ"ו אות י"ד. 
%break
ועי' גם בדף תנ"א אות כ"ו) אשר מפאת צמצום ב' דא"ק, שנתחברו ב' 
ההין הראשונה והשניה יחד, נתעלה נקודת הצמצום שהיתה במקום 
עולם הזה בבחינת מלכות דע"ס דנה"י דא"ק, אל המקום של ספירת 
בינה דע"ס דנה"י דא"ק, 
%break
באופן שג' הספירות בינה וזו"ן דע"ס דנה"י דא"ק, נשארו למטה מסיום 
הקו דא"ס ב"ה, דהיינו למטה מנקודת הצמצום, והם שנעשו למקום ג' 
העולמות: בריאה, יצירה, עשיה. עש"ה. בב' המקומות הנ"ל.
%break
%page 641
ואפילו אח"כ שהאור דבקע לפרסא ירד ונתלבש בנה"י דא"ק, לא 
נשתנה משום זה גבול החדש, אמנם ז"ת דנקודים, שיצאו מהארת 
הנה"י דא"ק בצירוף או"א דנקודים. 
%break
המה עברו על הגבול החדש, ורצו להתפשט במלוכתם גם למטה 
מגבול החדש, דהיינו בג' עולמות בי"ע, וע"כ  נשברו ומתו ונשארו 
בבי"ע. דהיינו במקום מלוכתם כמ"ש בחלק ז'.
%break
והנה נה"י דא"ק, שבינה וזו"ן שלהם יצאו ונעשו לבי"ע, וכתר וחכמה 
שלהם נשארו באצילות, הנה בינה וזו"ן הללו, נחשבים רק לב' שלישים 
תתאין דע"ס דנה"י אלו. כי כן נבחנים אח"פ של כל המדרגות שיצאו 
לבר מן המדרגה. 
%break
כי תמצא שהרב מכנה לעיל את אח"פ דכתר שיצאו לחוץ מכתר, בשם 
ה' ספירות תחתונות דכתר ב"ן, שהן תנהי"מ לבד. וגם עיקר ספירת 
הת"ת, דהיינו שליש העליון שלו נבחן לחצי העליון דכתר ורק ב"ש 
תחתונים של ת"ת שייכים אל האח"פ. 
%break
באופן שלחצי העליון דכתר שהוא רק גלגלתא ועינים, שייכים שש 
ספירות של המדרגה, שהן כח"ב חג"ת, ולחצי הכתר התחתון, שהוא 
אח"פ, שייכים רק ד' ספירות של המדרגה, נהי"מ, וטעם הדבר כבר 
נתבאר בחלק ז'. ואכמ"ל.
%break
ולפיכך נבחן, ששש ספירות עליונות של ע"ס דנה"י דא"ק נשארו 
באצילות ורק ד' ספירות נהי"מ של הע"ס האלו, יצאו ונעשו לבי"ע, 
דהיינו מבחינת מחזה ולמטה שלהן. ובערך זה נמצאו מתחלקות ע"ס 
של נה"י דא"ק, לג' שלישים, שהם כח"ב, חג"ת, נהי"מ. 
%break
אשר ב' השלישים העליונים שהם כח"ב חג"ת, נשארו באצילות, ורק 
השלישים התחתונים, שהם נהי"מ נעשו לבי"ע. ונודע שאין העדר 
ברוחני, ודבר צמצום הב' שנעשה בנה"י דא"ק המה רק בחינות 
תוספות עליהם. 
%break
באופן שלא נעשו שום שינוי בנה"י הראשונים דא"ק, אשר גם עתה 
המה מסתיימים בנקודה דעוה"ז, בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים.
%break
ונודע אשר פרצוף עתיק דאצילות, הוא אמצעי בין א"ק לפרצופי 
אצילות, ובו משמשת עצמות המלכות דא"ק, שהיא בחינת ה"ת מטרם 
הצמצום, שה"ס המלכות הגנוזה ברדל"א, 
%break
ואין עצמותה מתגלית במשהו בכל פרצופי האצילות, שהיא משום 
היותה מדת הדין בלי השיתוף דמדת הרחמים, שהיא ה"ר. וע"כ גם 
הוא מסתיים בנקודת עוה"ז כמו הנה"י הראשונים דא"ק מטרם צמצום 
הב', שה"ס השיתוף דמדת הרחמים בדין.
%break
ונמצא שנה"י דעתיק מתחלקים לג' שלישים, ע"ד שבארנו לעיל בע"ס 
דנה"י דא"ק. אשר ב' השלישים העליונים דנה"י, שהם: כח"ב, חג"ת. 
עומדים באצילות, ומסתיימים בשוה עם כל פרצופי אצילות, דהיינו על 
גבול החדש דצמצום ב'. 
%break
והשלישים התחתונים שהם נהי"מ, כבר נמצאים למטה מסיום 
האצילות, ומתפשטים בבי"ע עד לנקודה דעוה"ז. כמו נה"י דא"ק 
הראשונים.
%break
והנה אותם ב' השלישים העליונים דנה"י, שהם בחינות כח"ב חג"ת 
שנשארו באצילות, המה כך רק בערך הכלים, אמנם בערך האור 
שבהם אינם אלא חג"ת נה"י, כנודע שחג"ת נה"י דאורות מתלבשים 
בכח"ב חג"ת דכלים. 
%break
וזה אמרו "כי שני פרקין עלאין של נצח הוד דעתיק אתלבשו בחסד 
וגבורה דא"א והיסוד בת"ת דא"א" והיינו כמבואר, שהשלישים העליונים 
דנה"י דעתיק, הם כח"ב דכלים, וחג"ת דאורות, וע"כ מקומם ג"כ 
בחג"ת דא"א. "ושני פרקין אמצעים דנ"ה דעתיק. 
%page 643
בנ"ה דא"א, ועטרת יסוד דעתיק, ביסוד דא"א, ומלכות דעתיק במלכות 
דא"א" דהיינו כמבואר, שהפרקים האמצעים דנה"י דעתיק, גם חג"ת 
דכלים, ונה"י דאורות, 
%break
וע"כ המה מתלבשים בנהי"מ דא"א. ומה שאומר שמלכות דעתיק 
מתלבשת במלכות דא"א, אינה מלכות דעתיק ממש, אלא רק בחינת 
הארה ממלכות שלו, כי מלכות דעתיק גנוזה ברדל"א ואינה מתגלית. 
כנ"ל בדברי הרב (דף תרי"ח אות כ"ג) עש"ה.
%break
וזה אמרו "ונמצאו אותם תרין פרקין תתאין דנצח הוד דעתיק בעולם 
הבריאה מגולים בלי לבוש" דהיינו כמבואר, שהשלישים התחתונים 
דנה"י דעתיק, מתפשטים בבי"ע בשוה עם רגלי א"ק. אמנם נבחנים 
שיסוד ומלכות חסרים מהם. 
%break
והוא מטעם שאין תיקון קוים אלא בסוד השיתוף דמדת הרחמים בדין, 
הנמשך מצמצום ב'. וכיון שהתפשטות זו היא מבחינת צמצום א' ע"כ 
אין שם תיקון קו אמצעי, 
%break
וע"כ נבחן רק בב' קוים ימין ושמאל בלי מיתוק. וע"כ אין שם אלא 
בחינת ב' שלישים תחתונים דנצח והוד לבד, וחסר יסוד ומלכות. אלא 
שמלכות נכללת בהוד. כמ"ש הרב במבו"ש.
%break
דדי בהמה שהם למטה ברגלים, ומהם היו יונקים המלכים שירדו 
בבריאה: כבר נתבאר לעיל (דף תרל"ז ד"ה וראוי) איך לידת הפרצוף 
גורמת לו שיפול לבי"ע דפירודא, ע"ש. 
%break
שהוא משום שהמסך שעליו נעשה זווג העליון לקומת הפרצוף, בא 
מבחינת הגוף של הנקודים, שהאירו בבי"ע, ולפיכך נשאר בהרשימות 
שהמסך כלול מהן, הכח הזה להאיר גם בבי"ע.
%break
אלא בעת שנזדכך המסך מכל עביות דגוף שהיה בו, הנה גם עירוב זה 
דהארת בי"ע לא היה ניכר בו, דהיינו כל זמן שהיה נכלל בזווג דראש. 
אמנם אחר שהוכר עביות הגוף שבמסך, הנה תכף נגלה בו הכח 
דהארת בי"ע שהיה לו בנקודים, 
%break
ואז נפרד מן הראש וירד למקומו בבי"ע. הרי כי לידתו, שפירושה, 
הכרת העביות דגוף במסך, מוציאה אותו מבחינת העליון ומביאו 
למקומו, גרמה לו שיפול לבי"ע. 
%break
וזה נוהג בכל הפרצופים דאצילות, כי כולם יצאו מן המסך דגוף 
הנקודים שהאיר בבי"ע. לבד מפרצוף עתיק, שהוא, באמת היה לו 
התיקון שיוכל להתפשט לבי"ע, להיותו המלביש על עצמות המלכות 
דא"ק שמטרם צמצום ב'. כנ"ל.
%break
ועיקר תיקונם המספיק להעלותם שוב לאצילות, הוא הפרדת הכח 
דהארת בי"ע מהם, והשגת כח הסיום החזק של צמצום ב', שהיא 
בחינת מלכות דא"א, שבה כח הסיום של כל האצילות. וז"ס דדי בהמה, 
שהם בחינת ב' שלישים תחתונים דנצח הוד דעתיק, המצוים בבי"ע, 
%break
כנ"ל בדיבור הסמוך עש"ה, והם נתחברו ונתקנו בשיתוף אחד עם 
מלכות דא"א, ובצירוף שניהם נעשו דדי בהמה מתוקנים להשפיע 
בפרצוף כח סיום החזק דצמצום ב' שיש במלכות דא"א. 
%break
וזה אמרו "ונמצאו אותם ב' פרקין תתאין דנצח הוד דעתיק בבריאה 
מגולים בלי לבוש, ואלו נתחברו יחד ונתלבשו במלכות דא"א". כי אז 
יכולים לינק השפע דאצילות אע"פ שעומדים בבי"ע, 
%break
כי מקבלים הארת מלכות דא"א על ידי ב"ש תחתונים דנ"ה דעתיק 
הנמצאים עמהם בעולם אחד, עד שמקבלים בחינת הסיום דאצילות, 
ואז עולים למקומם באצילות.
%break
%page 644
ומכונים דדי בהמה, כי המלכות נקראת כן בזמן היותה בלי מיתוק 
ממדת הרחמים. והפוכם הם דדי אדם, שמורה שהמלכות ממותקת 
במדת הרחמים, וז"ס שעומדים בקומת בינה, שהיא שורש הרחמים, 
%break
כי ע"כ המה מחוברים במקום הלב, שהוא בינה כנודע. ואינם למטה 
ברגלים, שיש שם אחיזה לקליפות, בסוד ורגליה יורדות מות. וע"כ הוא 
מקום ערוה, כלומר שיש אחיזה לחיצונים. וז"ס שבהמה בגימטריא ב"ן. 
והבן.
%break
%letter מו
מו) כל הפרצופים הם כך, כי הנה"י של העליון, החיצוניות שלהם, 
נעשים בחינת לבוש אל המוחין של הפרצוף שלמטה ממנו, והכל נכנס 
ומתפשט ברישא ובגופא אל פרצוף התחתון ההוא: כבר נתבאר היטב 
לעיל (דף תרל"ז ד"ה עתה) עש"ה. 
%break
שענין נה"י דעליון המתלבשים בתחתון, המה נה"י דע"ס דראש, 
היוצאים בראש דעליון מכח התכללות של התחתון בזווג דראש דעליון, 
אשר הנה"י הנוספים האלו, אינם כלל נה"י דע"ס דעליון, להיותם למטה 
מקומתו, למשל הנה"י דראש דעתיק, המה נה"י דקומת כתר, 
%break
אבל הנה"י שנתוספו בעתיק מסבת התכללות א"א בבחינת מ"ן שמה, 
המה נה"י דקומת חכמה, כנ"ל. וזה שמדייק הרב "החיצוניות שלהם 
נעשים בחינת לבוש של המוחין להפרצוף שלמטה" כי הקומה דבחי"ג 
נקראת חיצוניות אל הקומה דבחי"ד, וא"א לקח רק הנה"י דבחי"ג, 
%break
הרי שלקח רק החיצוניות דנה"י דעתיק. ועד"ז כל הפרצופים, אינם 
לוקחים נה"י דעליון ממש, אלא נה"י דקומת התחתון בזמן שנכלל 
בעליון, שהוא תמיד במדרגה אחת נמוכה מהעליון, ונקרא משום זה 
חיצוניות דעליון, או אחורים דנה"י דעליון. וזכור זה.
%break
והנה נה"י דעליון הללו, נעשים לבוש אל המוחין דתחתון, ויורדים עמו 
בצאתו מראש דעליון למקומו. כי עצם אור הקומה מתלבש בנה"י אלו, 
ונה"י מתלבשים עם המוחין בכלים של התחתון, באופן שנה"י אלו, 
המה בחינת אמצעי, בין האורות דתחתון ובין הכלים דתחתון.
%break
גם תדע שיש בנה"י האלו ע"ס שלמות ראש וגוף, כמו שיש אל המוחין 
שמקבלים בתוכם. כי נצח והוד, המה הכלים דג"ר, ובהם מתלבשים 
חב"ד של המוחין. ויסוד הוא הכלי לכל הז"ת של המוחין, שהן חג"ת 
נהי"מ. כמ"ש לפנינו.
%break
%letter מז
מז) אין מוחין פחות מתלת בחינות וכו' והנה החכמה הוא קו החסד, 
והבינה קו הגבורה, והדעת נחלק לב' חציו חסד וחציו גבורה: ולפי 
שדברים אלו המה המפתחות של כל המוחין דאצילות, ראוי להרחיב 
הדיבור בהם. 
%break
וכבר נתבאר לעיל שכל הראשים שיצאו בתחלה בתיקון האצילות, 
ואפילו בזווג דגדלות שבהם, היו בבחינת פב"א, כי בינה דראש אינה 
משנית דרכה משום הגדלות, והיא עומדת תמיד באחורים לאבא. 
%page 645
(עי' לעיל דף תרכ"ז ד"ה והגורם) ונמצא, אשר בינה דראש מעכבת על 
זו"ן דראש מלהתפשט ממנה ולחוץ, כי אין זו"ן מתגלים לחוץ מבינה 
אלא רק בהארת חכמה, ע"ד זו"ן דאו"י, כנודע, וכיון שבינה הוא 
באחורים לאבא, ואין בה אלא אור דחסדים, 
%break
נמצאים זו"ן נכללים בה, ואינם מתגלים לחוץ. ובזה תבין למה הראשים 
דאצילות מכונים בשם ג"ר, כי אין בהם רק כח"ב, אבל זו"ן חסרים 
בהם, מטעם הבינה העומדת באחורים לאבא, ואינה מחזרת פנים 
לאבא זולת ע"י העלאת מ"ן.
%break
ובזה תבין המקור של מוח הדעת כי ע"י העלאת מ"ן מתעוררת הבינה 
וחוזרת פב"פ עם אבא, ומוציאים קומת ע"ס על המ"ן, ואז נולדים זו"ן 
ומתגלים בראש דעליון גופיה, שהיו עד עתה חסרים שמה, מפאת 
אחורים דבינה, 
%break
ועתה שחזרה הבינה פב"פ, הנה מתגלים מהם זו"ן דראש בהארת 
חכמה כראוי להם. וזו"ן אלו החדשים שנתגלו בראש נקראים דעת. 
שהם באמת רק ז"ת של הראש, שנתוספו עתה ע"י העלאת המ"ן.
%break
ואע"פ שהם רק זו"ן מ"מ יש בהם ע"ס שלימות ג"ר וז"ת. והוא משום 
שיש בהם הארת חכמה, וע"כ נבחן אז אשר חג"ת נעשים לחב"ד ונ"ה 
שבהם נעשו לזו"ן. אמנם ממקורם אין בהם רק ה' חסדים לז"א 
שבדעת, שהם חג"ת נ"ה דחסדים. 
%break
וה' גבורות לנוקבא שבדעת. שהן חג"ת נ"ה דגבורות. אלא שב' 
החסדים דחסד וגבורה ושליש חסד העליון שבת"ת. חזרו להיות חב"ד, 
מכח הארת החכמה שבהם, 
%break
וכן ב' הגבורות ושליש שהם, חסד וגבורה ושליש עליון דת"ת שמצד 
הנוקבא, נעשו ג"כ לחב"ד מכח הארת חכמה. אלא שמחוברים יחד, 
ונחשבים לאחד.
%break
ונתבאר לעיל בדיבור הסמוך, אשר גם נה"י דעליון שהמה לבושי 
המוחין מתחלקים ג"כ לע"ס, ע"ש. והיינו שהם מתחלקים על ג' שלישים 
לג' הקוים: נצח, הוד, יסוד. 
%break
אשר קו הימין שהוא נצח מתחלק לג"ש: חכמה, חסד, נצח. וכן קו 
השמאל שהוא הוד, נחלק לג"ש: בינה, גבורה, הוד. וכן קו האמצעי 
שהוא יסוד, נחלק לג"ש: דעת, ת"ת, יסוד ומלכות.
%break
וזה אמרו "והנה החכמה הוא קו החסד, והבינה קו הגבורה, והדעת 
נחלק לב': חציו חסד וחציו גבורה" פירוש, כי נתבאר לעיל בדיבור 
הסמוך שנצח והוד הם בחינת הכלים דג"ר של הדעת, ויסוד הוא הכלי 
דז"ת דדעת. 
%break
ולפיכך אותם ב' החסדים וחצי, עם ב' הגבורות וחצי העליונים, שהם 
חג"ת עד החזה, שחזרו להיות חב"ד, כנ"ל. הנה חכמה נתלבשה בקו 
הימין שהם ג"ש שבנצח, ונתחלקה שם לחכמה חסד נצח, וכולם בחינת 
חכמה. 
%break
ובינה נתלבשה בקו השמאלי, שהם ג"ש שבהוד, ונתחלקה שם לבינה 
גבורה הוד, וכולם בחינת בינה. ובשליש עליון דת"ת, נתלבש שם 
הדעת עליון שבג"ר דדעת, הנקרא דעת הנעלם. 
%page 646
והנה נתבארו ג"ר דדעת, שהם חג"ת שחזרו לחב"ד, וזו"ן שבדעת, 
שהם ב' החסדים וב' שלישים עם ב' הגבורות וב' שלישים, שהם ב' 
שלישים תחתונים דת"ת ונ"ה, שבחו"ג הנשארים, המה מתכפלים, 
ונעשו לה"ח שלימים, ולה"ג שלימים, 
%break
שה"ח הם ז"א שבדעת דז"ת, וה"ג הן הנוקבא שבדעת זו, ושניהם 
מתלבשים בקו האמצעי של הכלי דיסוד בג"ש שבו, שהם: דעת, ת"ת, 
יסוד, וכולם בחינת דעת לבד.
%break
והנה נתבאר איך הע"ס של דעת הן מתלבשות בג' הלבושים דנה"י 
דעליון, שקו החכמה התלבש בלבוש הנצח דעליון. וקו הבינה בלבוש 
ההוד דעליון. וקו הדעת בלבוש היסוד דעליון. וכל קו מתחלק לג"ש: 
שקו הימין מתחלק לחכמה חסד נצח, 
%break
וקו השמאל לבינה גבורה והוד, וקו אמצעי לדעת ת"ת ויסוד. אלא שג' 
השלישים שבקו ימין, הם כולם בחינת חכמה. וג' השלישים שבקו 
שמאל הם כולם בחינת בינה. וג' השלישים שבקו האמצעי הם כולם 
בחינת דעת.
%break
גם נתבאר שבחינת חכמה בינה דעת, דהיינו ג"ר דדעת, אינן ממקורן 
רק חג"ת, אלא מכח הארת חכמה שקבלו נעשו לחב"ד. גם נתבאר 
שנ"ה וב"ש ת"ת, שנשארו אחר שחג"ת נעשו לג"ר, אע"פ שאין בהם 
אלא ב' שלישי ת"ת, וב' חו"ג התחתונים שהם נצח והוד. 
%break
מ"מ נתכפלו ונעשו לה"ח חג"ת נ"ה. ולה"ג חג"ת נ"ה. וזה, הוא משום 
שבכל מקום שחג"ת דז"א נעשו לחב"ד, נעשו נה"י דז"א לחג"ת, 
ויוצאים לו נה"י חדשים, כנודע. וכן הדבר גם כאן, ב' חו"ג וב"ש ת"ת 
התחתונים, נעשו לחג"ת עד החזה, 
%break
ויצאו להם ב"ש ת"ת תחתונים וב' חו"ג תחתונים חדשים, דהיינו מחזה 
ולמטה, וע"כ נתכפלו, ונעשו שוב לה"ח ולה"ג שלימים. ואלו ה"ח וה"ג, 
הם הנקראים בכללם בשם מוח הדעת, והוא מלובש בג"ש של לבוש 
היסוד דעליון. 
%break
והוא הנקרא בשם דעת המתפשט, אבל הדעת המלובש בשליש עליון 
דת"ת, הוא אינו מתפשט ואינו מתגלה, כי הוא נחשב לבחינת הקצוות, 
שהם חכמה ובינה המתלבשים בלבושים דנצח הוד דעליון ואינו 
מבחינת קו האמצעי ממש, 
%break
וע"כ הוא נשאר תמיד תחת החכמה ובינה שבראש, ורק ה"ח וה"ג 
שבקו האמצעי הם המתפשטים למטה, להיותם מלובש בלבוש דיסוד 
דעליון, שהוא קו האמצעי ממש. 
%page 647
וזה הכלל שאין שום התפשטות. מבחינות הקצוות, שהן הקוים דימין 
ושמאל, רק מקו האמצעי לבד. והכלל הזה מספיק לכל המקומות. 
%break
ואע"פ שהדעת המכריע בחכמה ובינה מלובש בשליש עליון דת"ת 
שהוא ג"כ קו אמצעי, אמנם שם הוא מקום סתום, כי אין גילוי אל הארת 
חכמה רק מחזה ולמטה, שהוא בב"ש תחתונים דת"ת, וע"כ נקרא 
הדעת שבשליש העליון, דעת הנעלם. והבן היטב.
%break
%letter נא
נא) וכאשר חוזר א"א לברר לצורך או"א לתקנם בפעם הראשונה, אז 
צריך שיקדים אליו זווג העתיק דכר ונוקבא: כמו שנתבאר לעיל (דף 
תרל"ח ד"ה וצריך) שאין זווג דא"א מספיק לברר הבירורים דאו"א, 
משום שהוא רק חצי הכתר התחתון, 
%break
אלא שהוא צריך להתחבר ולהעשות למדרגה אחת עם הנוקבא דעתיק, 
שהיא המחצית העליונה דכתר הנקודים, ואז הכתר בשלימות כמו 
שהיה בעת הנקודים, בעת שהתלבש הכתר למוחין באו"א, שהם המ"ן 
שעלו, ואז יוכל לתקנם. ע"ש.
%break
וזה אמרו "צריך שיקדים אליו זווג העתיק דכר ונוקבא, ויחזרו להמשיך, 
מוחין חדשים אל א"א ונוקבא כדי שיוכלו לברר בירורי חלקי או"א וכו' 
ואז נתקנים שם בתוך א"א חלקי או"א" דהיינו כמבואר, שא"א מתחבר 
עם עתיק לפרצוף אחד, וקונה א"א מוחין חדשים ע"י חיבורו זה. 
%break
ואז יש לו הארת הכתר בשלימות, ויכול לתקן בירורי או"א, באופן 
שהזווג מיוחס לעתיק, אבל המברר אל המוחין דאו"א, הוא רק א"א, כי 
א"א הוא אותו חלק הכתר שהיה מלובש באו"א הללו בעת הנקודים 
בבחינת מוחין. ומיחס זה הוא מבררם גם עתה.
%break
א' הוא הראשונים לתקן הפרצוף, ב' הם החדשים הנמשכים בכל וכו': 
כי בראשונה נעשו ב' הזווגים קטנות וגדלות לצורך הפרצוף גופיה, 
כנ"ל, ואחר שנתקן הפרצוף עצמו, עולים אליו למ"ן מפרצופים 
התחתונים, והם נבחנים אצלו לחו"ג חדשים, 
%break
כי אינם לצורך עצמו אלא לצורך התחתונים. ותדע שכל המוחין נקראים 
בשם חו"ג, כי כל הזווגים הנעשים ע"י מ"ן אין בהם אור החכמה ממש, 
אלא בחינת חו"ג בהארת חכמה כנ"ל בחלק ז'.
%break
%page 648
אינם נשארים שם קבועים, רק נתקנים ונעשה מהם צורת הולד: דהיינו 
על דרך שנתבאר לעיל (דף תרכ"ח ד"ה ואחר) איך הזווג דעתיק שעל 
המ"ן דאח"פ דכתר ב"ן, שהוציא עליהם ע"ס בקומת חכמה, הנה ע"ס 
אלו לא נשארו בעתיק בקביעות, 
%break
אלא שנתקן ונעשה מהם הראש דא"א, שהוא הולד הנולד ע"י הזווג 
הזה. ועד"ז כל תחתון נולד בהתכללות הזווג בראש דעליון אמנם 
כשהוכר עביותו יוצא משם ויורד למקומו.
%break
ומלבד הנ"ל, יש עוד בחינות חו"ג היוצאים בזווג בהפרצוף, ונבחנים בו 
לאינם קבועים. והוא כי אין התחתון מקבל שום הארה, זולת מא"ס 
ב"ה, וכשהשפע עוברת מא"ס ב"ה להתחתונים היא עוברת דרך כל 
הפרצופים הקודמים אל התחתון, 
%break
וזו השפע מכונה בעליונים לאינה קבועה בהם, משום שאינה לצרכם 
עצמם. ויש עוד דברים בזה, ויתבארו במקומם.
%break
%letter נב
נב) הנקבה היא דינין והיא מבחינת בירור המלכים, ואיך יצדק שם 
נקבה בעתיק וא"א שהם תכלית הרחמים: כבר ידעת שכל פרצופי 
האצילות נחשבים לפרצוף אחד, כנ"ל בדברי הרב (דף תר"ל אות ל"ה) 
כי עתיק וא"א, נחשבים רק לשורש אל המוחין דאצילות, 
%break
שבהם נעשה הזווג לצורך המוחין ההם, ואחר שנצטיירו שם, הם 
נולדים ובאים למקומם, שהם הנקראים או"א דאצילות. והמקבלים את 
המוחין נקראים בשם זו"ן דאצילות, שהם הגילוי של האצילות, ומהם 
מושפעים העולמות. כנ"ל (דף תר"ל ד"ה וכל).
%break
וטעם הדברים, תבין על פי היחס שלהם אל הע"ס דאו"י. כי הבחינה 
העליונה שבכל פרצוף היא עיקרו של הפרצוף, ובשמה נקרא הפרצוף, 
למשל אם הבחינה העליונה היא כתר, נקרא כל הפרצוף בשם כתר. 
%break
וזה מורה שבחינת הכתר דאו"י שורה על כל הפרצוף, וכו' תשכיל על 
דרך זה.
%break
ולפיכך בפרצופי הכתר, אי אפשר שתהיה שם הכר נקבה. כי השם 
נקבה מורה על חסרון שבה הצריך להשלמה על ידי הזכר המתיחס 
אליה. וזה יתכן רק מחכמה ולמטה, שהיא בחינת התחלה אל 
התפשטות האור מא"ס ב"ה למקבל. 
%break
אבל כתר שהוא שורש והוא בחינת א"ס, שפירושו שעדיין לא נעתק 
האור לבא לכלל מקבל, אלא עומד בבחינת שורש, שממנו יתפשט 
האור למקבל. א"כ איך יתכן שם הכר נקבה.
%break
%page 649
וזה אמרו "ואיך יצדק שם נקבה בעתיק וא"א שהם תכלית הרחמים" כי 
הם בחינת ההשפעה הגמורה שאין שם בחינת קבלה ולא כלום. אמנם 
באמת אין שם בחינת נוקבא כלל, כמו שמבאר והולך, 
%break
אלא מה שאנו מכנים במקום הזה השם נוקבא, מורה ג"כ מבחינת 
שורש, שיש השפעה המיוחדת לזכר, ויש השפעה המיוחדת לנוקבא, 
ועל שם ב' השורשים האלו אנו מכנים שם זכר ונקבה. כמו שיתבאר 
לפנינו.
%break
%letter נג
נג) זכר ונקבה בפרצופים נפרדין אחד מחברו, וכו' מחוברין אינן אלא 
בהיותן אב"א: כי בהיותם בקטנות שפירושה, שאין בהם הארת חכמה, 
הנה חסרון הזה נגלה בעיקר בנה"י דז"א, כי שם מקום גילוי דהארת 
חכמה, ויש פחד שלא יינקו הקליפות מאחורים דנה"י. 
%break
כי בכל מקום שיש איזה חסרון בקדושה, מתאחזות שמה הקליפות 
ויונקים מן הפגם. ולפיכך יש להם תיקון בעת ההיא, לקבל האור 
דאחורים דאמא עילאה, מצד המסך שלה הדוחה חכמה, מפאת כי חפץ 
חסד הוא, כי בינה חפצה בחסדים יותר מבחכמה, 
%break
כי כן טבע ג"ר שלה מכח הבינה דאו"י. כנודע. ולפיכך בשעה שזו"ן 
מקבלים האור דבינה מבחינת ג"ר שלה, מושפע להם אחורים שלה 
הנ"ל. 
%break
ומתמלא החסרון חכמה שבהם מכח ג"ר דבינה, ואחורים אלו 
שמקבלים, מכונה בשם כותל, שפירושו, מסך המעכב על הארת 
חכמה.
%break
ואז נבחן שז"א ונוקביה, דבוקים זה בזה ע"י הכותל ההוא. משום 
שבכל מקום שמתפשטים אחורים דאמא עלאה, נמצאים נה"י נכללים 
בחג"ת ואינם יכולים להתגלות לחוץ, כנודע. וכיון שנה"י דז"א הם שורש 
הנוקבא, נמצא שהנוקבא דבוקה בז"א, ונכללת בו, ואין לה גילוי לחוץ.
%break
%page 650
וזה אמרו "כי אז אחוריהם שלהם דבוקים יחד וכותל אחד משמש 
לשניהם וצריך נסירה באחור להפרידם" כי הכותל ההוא שקבלו 
מאחורים דאמא, מדביק אותם זה בזה, כי אינו נותן לנה"י שיתפשטו 
לחוץ, משום שאין שליטה לאחורים דאמא רק בג"ר של זו"ן, 
%break
שהם חג"ת, משום שגם בבינה עצמה נפסק אחורים שלה מז"ת שבה, 
כנודע מסוד הבינה דאו"י, כי כשבאה להאציל את זו"ן, הוכרחה 
להפסיק אחורים שלה, ולחזור פב"פ עם החכמה, כדי להשפיע הארת 
חכמה אל הזו"ן שלה. 
%break
ולפיכך, גם בז"א עצמו, אינה יכולה להשפיע את האחורים שלה, רק 
בג"ר שלו, שהם חג"ת, ונמצאים ע"כ נה"י נכללים בחג"ת, בסוד 
ואחוריהם ביתה כנודע.
%break
וזה אמרו "וצריך נסירה באחור להפרידם". כלומר, שאי אפשר שיתגלה 
הנוקבא לחוץ ותצא מהתכללות החג"ת, זולת ע"י נסירת אחורים דאמא 
עלאה מהם, אמנם אין אחורים האלו ננסרים, רק ע"י העלאת מ"ן 
לאו"א, שאז גם אמא עצמה פוסקת את אחורים שלה, 
%break
וחוזרת פב"פ עם אבא עלאה, והחו"ג היוצאים באו"א על זווגם זה, 
יורדים ומושפעים אל הזו"ן, וע"י החו"ג האלו נפסקים וננסרים גם 
אחורים דזו"ן, ואז מתגלים הנה"י לחוץ, ונפרדים מן החג"ת, וגם 
הנוקבא דז"א, שהיא עצמה בחינת הנה"י האלו המתגלים לחוץ, 
%break
נמצאת נפרדת מעל הז"א. ונעשית פרצוף בפני עצמה. וזה מ"ש 
בזוהר, "אתי חסד ופריש להון" כי החו"ג  היורדים מזווג פב"פ דאו"א, 
יורדים ובאים לזו"ן, וע"י, ננסרים ונפרשים זה מזה ונעשו ב' פרצופים 
נבדלים. 
%break
והנה נתבאר, שאי אפשר שיתנסרו האחורים מזו"ן, מטרם שאמא 
עלאה תפסיק בעצמה את אחורים שלה במקומה. גם נתבאר, שעיקר 
מעלת זו"ן הם, רק בהיותם פרצופים נפרדים, כי אז הם בגדלות, 
ויכולים להזדווג פב"פ. 
%break
משא"כ, בשעה שכותל דאחורים שולט בהם, הנה המה דבוקים יחד זה 
בזה מפאת הכותל ההוא, ואין אז ביניהם שום זווג, כי היא נכללת בו.
%break
%letter נד
נד) או"א: וכו' נתוסף בהם חיבור עצום והוא שהם דבוקים יחד פב"פ 
תמיד בכותל אחד וכו': כי נתבאר לעיל (דף תרכ"ט ד"ה ואחר) שאפילו 
הגדלות דאו"א יצאה ג"כ בבחינת פב"א כי בינה דראש אינה עוזבת 
אחורים שלה על אבא, זולת ע"י העלאת מ"ן. ע"ש. 
%break
ואחורים אלו נקראים כותל, כנ"ל, שבכותל הזה דבוקים או"א יחד, 
בחיבור עצום פב"פ. ואע"פ שאמא מקבלת רק חסדים, מ"מ כלפי 
עצמם נחשבים החסדים האלו בחינות פב"פ, מטעם שחכמה אינה 
חסרה להם, להיותם בחינת ג"ר, 
%break
ורק חסדים חסר לאמא, בסוד כי חפץ חסד הוא. וע"כ נחשב לה קבלת 
החסדים מאבא, לכל מילוי שלימותה, וע"כ נחשב הזווג הזה בחינת 
פב"פ, אע"פ שמקבלת ממנו רק אור דחסדים.
%break
%page 651
%letter נו
נו) פרצוף אחד הזכר והנקבה שבו וכו' מ"ה וב"ן בימינו ובשמאלו אשר 
הם בחינת זכר ונקבה: וצריך שתזכור מ"ש באו"פ לעיל (ח"ד פ"ה סעיף 
ב') בביאור המלות: ימין ושמאל, פנים ואחור. כי ב' מיני אורות נבחנים 
בשלימות הפרצוף: א', הוא אור החכמה. ב', הוא אור החסדים. 
%break
ומדרגה שהיא מחוסרת חכמה, נקראת בשם אחור. ומחוסרת חסדים, 
נקראת בשם שמאל. וכבר ידעת שנוקבא, פירושה, נושאת החסרון. 
וזכר, פירושו, המשלים את החסרון שיש בנוקבא. 
%break
ובזה תבין שבהיות זכר ונקבה מהשפעת חסדים, נבחנים בעמידת ימין 
ושמאל. ובהיות זכר ונקבה דהשפעת חכמה. מכונים, בשם פנים 
ואחור. כי המשלים לחסדים נקרא ימין, והמשלים לחכמה נקרא פנים.
%break
גם תדע, שבג"ר דכל בחינה, אין חסרון מבחינת חכמה נוהג שם. כי 
חסרון חכמה נמשך מנקודת הצמצום, וג' ראשונות, פירושן, שהן 
למעלה מנקודת הצמצום שבהמסך. כנודע. אלא שיכול להיות שם 
חסרון של חסדים. 
%break
וגם חסרון זה דחסדים, לא יתכן אלא בז"ת דבינה לבד, אבל בג"ר 
דבינה, אין החסדים פוסקים משם לעולם, כי בינה היא שורש כל 
החסדים, כנודע, בבינה דע"ס דאו"י. אלא ז"ת שלה שנתפשטו ממנה 
ע"י הפסקת אחורים שלה, כנ"ל. הן יכולות להיות מחוסרי חסדים.
%break
אבל בב' הפרצופים התחתונים של אצילות, שהם זו"ן, נוהג בהם ענין 
חסרון חכמה, להיותם מבחינת למטה מטבור דא"ק, ולמטה מטבור 
דא"א, כנודע. ולפיכך המצבים של הנוקבין דא"א ואו"א, המה בשמאל. 
%break
ומצבים של ב' הנוקבין דז"א, הנקראות לאה ורחל, הם באחוריו של 
ז"א. כי הנוקבין דז"א להיותן מחוסרי חכמה, ע"כ נבחן מצבם לבחינת 
אחור, כנ"ל. אבל הנוקבין דג"ר, להיותן רק מחוסרי חסדים, נבחן מצבם 
לבחינת שמאל.
%break
ושורש הדברים האלו מובאים בזוהר ויקרא דף ד' ע"א. בסו"ה אכלו 
רעים שתו ושכרו דודים. "רזא דמלה, אכלו רעים לעילא, שתו ושכרו 
דודים לתתא. א"ל ר' אלעזר, מאן אינון לעילא, ומאן אינון לתתא. 
%break
א"ל יאות שאילתא, דא אתר עלאה דאינון באחדותא בחדוותא דלא 
מתפרשן לעלמין, אלין אקרון רעים, הה"ד ונהר יוצא מעדן ועדן וההוא 
נהר, לא מתפרשין לעלמין, 
%break
ואשתכחו לעלמין ברעותא באחדותא בחדוותא. שתו ושכרו דודים, אלין 
אינון לתתא דאקרון דודים לזמנין ידיען, והא אוקימנא. 
%page 652
תא חזי, באינון עלאין כתיב בהו אכילה בלא שתיה, מאי טעמא, מאן 
דאית ליה גרבי דחמרא אכילה בעיא, ובגין דתמן שריא חמרא 
דמנטרא, כתיב בהו אכילה. ובאינון תתאי דבעיין שקיו, כתיב בהו 
שתיה, עכ"ל.
%break
הרי שהזווג דאו"א עלאין הוא בסוד שפע החסדים, שנקראת אכילה, 
דהיינו אכלו רעים, והוא הזווג דאו"א דלא פסיק לעלמין, בסוד עדן ונהר. 
וטעם הדבר הוא, משום דמאן דאית ליה גרבי דחמרא אכילה בעיא, 
ובגין דתמן שרייא חמרא דמנטרא, כתיב בהו אכילה. 
%break
פירוש: כי הארת חכמה מכונה בשם יין המשומר בענביו וכיון שהארת 
חכמה זו שורה תמיד, אפילו בנוקבא, שהיא בינה, כי היא עצמות 
חכמה מעצם אצילותה, ע"כ אין שם בחינת זווג על הארת חכמה, כי 
הנוקבא אינה חסרה כלל מזו, שתהיה צריכה אל הזכר להשלימה, 
%break
אלא שהיא מחוסרת חסדים, ועל זה היא צריכה אל הזכר שה"ס עדן, 
שישפיע לה אור החסדים, המכונה אכלו רעים. אבל זו"ן שהם חסרים 
הארת חכמה ע"כ לזווג דשתיה המה צריכים שפירושו הארת חכמה, 
וז"ש, ובאינון תתאי דבעיין שקיו, כתיב בהו שתיה. 
%break
פירוש, שדכר ונוקבא תחתונים, שהם זו"ן, הם צמאים להארת חכמה, 
וע"כ זווגם בסוד שתו ושכרו דודים. והנה נתבאר שזווג דזכר ונקבה 
בג"ר לא יתכן אלא רק בהשפעת חסדים, 
%break
כי אי אפשר שנקבה דג"ר תהיה מחוסרת חכמה, כי אז לא היו נקראים 
ג"ר. ולכן נבחן עמידתם דזכר ונקבה דג"ר, רק בימין ושמאל, ולא 
בפנים ואחור.
%break
ואין להקשות כיון שכל המקור של אור החסדים בע"ס דאור ישר הוא 
בינה, וא"כ איך אפשר שתהיה מחוסרת חסדים, עד שתהיה צריכה 
לאבא. אמנם ידעת שאבא דאצילות הוא קומת בינה דמ"ה החדש, 
ואמא דאצילות היא הז"ת דחכמה ובינה דנקודים. 
%break
כי הג"ר של חו"ב דנקודים לקח עתיק, דהיינו בחינות גלגלתא, עינים, 
ונקבי עינים, שהם כתר חכמה וג"ר דבינה, של חו"ב דנקודים, לקח 
עתיק, ולא עוד, אלא אפילו אור החסד דז"ת דבינה נשאר ג"כ בעתיק, 
ולא נשאר לאמא, זולת ז"ת דחכמה וו"ת דבינה, שהן מגבורה ולמטה. 
%break
כי אחר שאח"פ דחו"ב ירדו בבחינת אחורים לז"ת דנקודים, לא יכלו 
לקחת עמהם את אור החסד של הבינה, כי הג"ר דבינה משכו אותו 
אליהם, בסוד כי חפץ חסד הוא, כמ"ש הרב במטי ולא מטי, ע"ש.
%break
הרי שאין באמא דנקודים בחינת אור דחסדים, וע"כ היא צריכה לאבא 
שישפיע לה חסדים, כי להיותו קומת בינה דמ"ה, הרי יש לו ג"ר דבינה, 
שהן מקור כל החסדים. 
%break
והוא משפיע אותם לאמא דאצילות, אמנם הם לא מתפרשין לעלמין, כי 
זווגייהו לא פסיק. כנ"ל. ועי' במבו"ש ש"ד ח"ב פרק י"א. ובשער 
הכוונות דרושי יוה"כ דרוש ב'.
%break
%page 653
ולפיכך גם נוקבא דא"א, שהיא ג"כ מבחינת אח"פ דאחורים של הכתר 
דנקודים, כנ"ל כי ג"ר דכתר שהן גלגלתא, ועינים, ונקבי עינים דכתר, 
לקח עתיק, דהיינו כתר חכמה וג"ר דבינה, עם אור החסד דבינה 
הנשאר תמיד בג"ר דבינה, כנ"ל, 
%break
כל אלו לקח עתיק מכתר דנקודים, ולא נשאר לנוקבא דא"א, רק ו"ת 
דבינה מגבורה ולמטה עם זו"ן דכתר, הרי שגם הנוק' דא"א היא 
מחוסרת חסדים מבחינת כתר, 
%break
וע"כ גם נוקבא דא"א צריכה לקבל אור החסדים מהזכר, שיש לו קומה 
שלמה דחכמה דמ"ה החדש. ולפיכך יש זכר ונקבה מבחינת ימין 
ושמאל גם בא"א, אלא שהם בפרצוף אחד, משום שהוא בחינת שורש, 
שלא יתכן בו הכר נוקבא נפרדת כנ"ל.
%break
%letter נח
נח) זכר ונקבה שבו שהם מ"ה וב"ן נתערבו יחד לגמרי וכו' לית שמאלא 
בהאי עתיקא סתימאה, כולא ימינא: כי הוא לקח ג"ר דכתר דנקודים, 
ששם ג"ר דבינה בשלימות כמו שהיו בנקודים מעצם אצילותם, שהוא 
עצם אור האזן, ולא נפגם מן השבירה כלל. 
%break
וע"כ אין בחינת שמאל בעתיקא, שפירושו, שאין שם בחינת נוקבא 
שתהיה מחוסרת חסדים. כנ"ל. אלא כולא ימינא. שאפילו הנוקבא 
דעתיק היא בחינת ימין, שפירושו, שהיא בהשלמת החסדים.
%break
פנים ואחור וכו' ובזה הוא חיבור נפלא גדול מאד: אמנם בחינות 
אחורים אלו אינם מגולים בו, אלא הפנים דמ"ה מצד אחד, ופנים דב"ן 
מצד ב', וב' בחינות אחורים שלהם ביניהם. ואין להקשות, מהנ"ל, 
%break
שאין בחינת אחור נוהג בג"ר. כי בעתיק שאני, להיות הה"ת השורשית 
גנוזה בו. כנ"ל (דף תרי"ח אות כ"ד. ועי' באו"פ שם.) והבן, כי אין 
להאריך.
%break
%page 654
%letter נט
נט) חכמה זו דב"ן אמא, להיותה בחינת ב"ן: כלומר, אע"פ שהיא 
בחינת חכמה אמיתית, דהיינו הנקודה הב' דג"ר דנקודים, מ"מ אין 
מעלתה זאת מתגלה בה כלל, אלא נחשבת לבחינת בינה, שנקראת 
אמא, והוא מטעם היותה בחינת ב"ן, ואין לה שום אור מעצמה, 
%break
אלא מה שנותן לה הזכר, שהוא בינה דמ"ה, לפיכך אין בחינת החכמה 
שבה, יכולה להתגלות אלא רק בחינת בינה לבד, דהיינו כשיעור שנותן 
לה הזכר שהוא בינה דמ"ה. 
%break
ולפיכך היא נרמזת במילוי ו' ד' של י' דשם הוי"ה, דהיינו בהעלם גמור, 
כי רק מדת הזכר, שהוא קומת בינה מתגלה כאן, ומדת הנקבה שלו, 
שהיא חכמה, נעלמת ואינה יכולה להתגלות, מטעם הנ"ל.
%break
ובינה דמ"ה נקרא חכמה להיותה דמ"ה: כלומר, להיותה חכמה דבינה 
דמ"ה, וע"כ נקראת חכמה, להיותה חכמה דקומת בינה. 
%break
ומכאן כל בחינות החכמה שיש באו"א, להיותה בחינת מ"ה, שהוא 
המשפיע לאמא, וע"כ, אע"פ, שיש גם ז"ת דחכמה אמיתית בפרצופי 
או"א מ"מ אינה עולה בשם, להיותה מבחינת ב"ן, ואין לה אלא מה 
שנותן לה מ"ה כנ"ל.
%break
וצריך שיהיה שגור בפיך, סדר התחלקות של מ"ה וב"ן, בין ד' 
הפרצופים: או"א וישסו"ת. שהרב מביאם כאן. והם ד' זוגות. זוג א' הם: 
כתר חכמה דבינה דמ"ה, עם ז"א דחכמה דב"ן, אשר כתר וחכמה 
דבינה דמ"ה, נקראים אבא, שהוא הזכר. 
%break
וז"א דחכמה דב"ן נקרא אמא, שהיא הנקבה, והזכר ה"ס י' דשם הוי"ה, 
והנקבה, ה"ס המילוי ו' ד' שביוד, שמדתה נעלמת ואינה מתגלית, 
כנ"ל, ושניהם יחד נבחנים בשם אבא לבד, להיותם ב' חכמות: חכמה 
דבינה דמ"ה, 
%break
וחכמה אמיתית דב"ן, כלומר, ז"א דנקודה ב' דג"ר דנקודים. ואלו הם 
מלבישים לא"א בצד ימין, מחזה ולמעלה.
%break
זוג ב' הם: בינה דבינה של מ"ה, עם ה"ס: גבורה, ת"ת, נצח, הוד, 
יסוד, מבינה, דב"ן, דהיינו מנקודה ג' דג"ר דנקודים. ובינה דבינה 
דמ"ה, היא הזכר, וה' ספירות דבינה דב"ן הן הנקבה. ואלו זכר ונקבה 
שניהם יחד, נבחנים בשם אמא. 
%break
להיותם שניהם בחינת בינה, כי הזכר הוא בינה דבינה דמ"ה, והנקבה, 
ה' הספירות: גבורה ת"ת ונה"י דבינה דב"ן, וע"כ נקראים שניהם בשם 
בינה או אמא. והם מלבישים לצד שמאל דא"א. מחזה ולמעלה עד 
הגרון. 
%break
והזכר נקרא בשם ישראל סבא, והנקבה נקראת בשם תבונה. אלא 
בערך הישסו"ת התחתונים נקראים הזוג הב', בשם אמא עלאה או 
בינה. אמנם בערך הזוג הא', נבחנים הזכר ונקבה דזוג הב', בשם 
ישראל סבא ותבונה.
%break
זוג ג' הם: ז"א דבינה דמ"ה, עם המלכות דחכמה דב"ן. וז"א דבינה 
דמ"ה, הוא הזכר, ומלכות דחכמה דב"ן, היא הנקבה. ושניהם יחד 
נבחנים בשם ישראל סבא, דהיינו ע"ש ז"א דבינה, הנקרא תמיד 
ישראל סבא. 
%break
כנודע שז"א נקרא ישראל, וז"א דבינה נקרא ישראל סבא. והם 
מלבישים לצד ימין דא"א מחזה ולמטה עד הטבור דא"א.
%break
זוג ד' הם: מלכות דבינה דמ"ה, עם מלכות דבינה דב"ן. שמלכות דבינה 
דמ"ה, היא הזכר, ומלכות דבינה דב"ן, היא הנקבה. וזכר ונקבה הללו 
נקראים לפעמים ישסו"ת, והם נבחנים שניהם בשם תבונה. ומלבישים 
לצד שמאל דא"א מחזה ולמטה עד הטבור דא"א.
%break
ובאמת כל ד' הזוגות האמורים אינם אלא זוג אחד, שהם ז"ת דחו"ב 
דב"ן, שנתקנו עם קומת בינה דמ"ה החדש כנ"ל. (דף תרכ"ח ד"ה וכיון) 
אשר הזכרים דע"ס שבקומת בינה דמ"ה, מתקנים את ז"ת דחכמה 
דב"ן, 
%page 655
כי אבא וז"א שבע"ס דבינה דמ"ה, שהם זכרים, מתקנים את ז"ת 
דחכמה דב"ן שהוא ג"כ זכר, וע"כ הם מלבישים לצד ימין דא"א מגרון 
עד הטבור. והנקבות שבע"ס דבינה דמ"ה, שהם אמא ונוקבא שבהן, 
הן מתקנות לו"ת דבינה דב"ן, שהיא ג"כ נקבה. 
%break
וע"כ הם מלבישים לצד שמאל דא"א מגרון עד הטבור. אלא מפאת 
המסך דיסוד דעתיק המלובש בא"א עד החזה, שהוא מעלים ומכסה על 
ג"ר דקומת בינה דמ"ה, שלא יתגלו שם הארת חכמה, כמ"ש במקומו. 
ע"כ נתחלקה קומת בינה דמ"ה לב' מדרגות: ג"ר, וז"ת. 
%break
אשר ג"ר נעשו לפרצוף מיוחד. המלביש מחזה ולמעלה עד הגרון דא"א 
ונקראים או"א עלאין, אשר אבא דמ"ה, וז"א דחכמה וב"ן, מלבישים 
לצד ימין, ואמא דמ"ה, וה' ספירות: גבורה ת"ת ונה"י דבינה דב"ן, 
מלבישים לצד שמאל דא"א מחזה ולמעלה.
%break
וממקום סיום המסך דיסוד דעתיק ולמטה, דהיינו מחזה דא"א ולמטה, 
עומדות ז"ת דקומת בינה דמ"ה, שנעשו לפרצוף מיוחד, להיות הארת 
החכמה מגולה בהן, שנקראות ישסו"ת. 
%break
אשר ז"א דבינה דמ"ה, ומלכות דחכמה דב"ן, מלבישים לצד ימין מחזה 
דא"א ולמטה עד הטבור. ומלכות דבינה דמ"ה, עם מלכות דבינה דב"ן. 
מלבישים לצד שמאל דא"א מחזה ולמטה עד הטבור.
%break
%letter ס
ס) וזה חכמה שלימה דב"ן: כלומר, חכמה אמיתית דב"ן, כי היא ז"ת 
דחכמה דב"ן, דהיינו נקודה ב' דג"ר דנקודים, שהיא חכמה אמיתית. 
%break
אבל המ"ה, אינו אלא חכמה דבינה דמ"ה, אבל לא חכמה אמיתית. ואין 
לפרש שהיא חכמה שלמה בג"ר, כי הג"ר לקח עתיק, כנודע. ולא נשאר 
לאו"א אלא ז"ת דחכמה ובינה.
%break
שניהם אבא או חכמה לבד, כי היא לא נגלית כלל: כמ"ש לעיל, כי אין 
יותר בנקבה אלא ממה שלוקחת מזכר, וכיון שאין בזכר אלא קומת 
בינה, א"כ אין בחינת החכמה שבנקבה נגלית כלל, אלא רק מקומת 
בינה לבד. כנ"ל ע"ש.
%break
%page 656
%letter סא
סא) יש"ס נעשו מחצי תחתון דבינה דמ"ה וכו': היינו יש"ס ותבונה 
התחתונים המלבישים לא"א מחזה ולמטה עד הטבור, כמ"ש לעיל ד"ה 
זוג ג' שהם זוג ג' וזוג ד'. עש"ה. 
%break
אשר זוג ג' נעשו מז"א דבינה דמ"ה, עם מלכות דחכמה דב"ן. והוא 
הנקרא ישראל סבא. וזוג ד' נעשו ממלכות דבינה דמ"ה, עם מלכות 
דבינה דב"ן, ושניהם נקראים תבונה.
%break
ותבונה מבינה שלימה דב"ן ואז הם שניהן בבחינת בינה דמ"ה וב"ן: 
כלומר, שתבונה נעשית מנקודה ג' דג"ר דנקודים, והיינו רק ממלכות 
שלה, 
%break
כנ"ל בדיבור הסמוך, כי אמא עלאה המלבשת לא"א מחזה ולמעלה 
מצד שמאל, נעשית מה' ספירות: גבורה ת"ת ונה"י דבינה דב"ן, 
ותבונה המלבשת לא"א מחזה ולמטה בצד שמאל, נעשית ממלכות 
דבינה דב"ן, עם מלכות דבינה דמ"ה. 
%break
כמ"ש הרב בע"ח שער כ' פרק י'. ובכ"מ. ועי' לעיל בסמוך ד"ה וזה 
חכמה שלימה דב"ן.
%break
עתה אין לה גדולה עליו שעתה שניהן מבחינת בינה ולהיותו מבחינת 
זכר לכן גובר עליה: כי כאן הזכר טמיר יותר מהנקבה, מטעם, שכל 
גילוי הוא תמיד ע"י הנקבה, כי אין האורות דזכר מתגלים לתחתונים כי 
אם ע"י הנקבה. 
%break
אלא בזוג הא' הנ"ל, שהזכר הוא כתר חכמה דבינה דמ"ה, והנקבה 
היא ו"ק דחכמה דב"ן, דהיינו חכמה אמיתית דנקודה הב' מג"ר 
דנקודים, הנה מעלת הנקבה גדולה מאד על הזכר, 
%break
ואין קומת הזכר שהיא רק בינה דמ"ה יכולה למלאות ולגלות בחינת 
החכמה אשר בנקבה, שהיא גבוה הרבה מאד מקומתו, וע"כ אין מדת 
עצמותה של הנקבה מתגלית ע"י הזכר, 
%break
וע"כ אין הנקבה עולית בשם, כי היא משמשת רק במדת הזכר, שהיא 
קומת בינה, המרומזת בי' של שם הוי"ה. והנקבה שהיא המילוי ו' ד' 
שבי' אינה נזכרת.
%break
אבל כאן בישסו"ת, שגם הנקבה אינה אלא בחינת בינה דב"ן כמו 
הזכר, הנה הזכר ממלא ומגלה לכל מדת הנקבה, וכיון שכל מדת 
הנקבה מגולה הנה היא עולית בעיקר בשם הוי"ה, 
%break
כי במקום ששניהם שוים נמצא תמיד הזכר טמיר יותר, ואין לו גילוי 
זולת מה שהנקבה מגלית ממנו כנודע. ולפיכך הזכר נרמז רק בי' 
שבמילוי הה' ראשונה דשם הוי"ה, דהיינו בדרך העלם, והנקבה בה' 
ראשונה עצמה.
%break
ואין להקשות, כיון שהנקבה היא מב"ן, הרי עוד גדולה מעלתה על 
הזכר, שהוא ממ"ה, כי הב"ן הוא ס"ג, שהוא עליון ממ"ה, כמ"ש הרב 
לעיל באו"א עלאין. 
%break
אמנם באמת אין זה נחשב למעלה כ"כ, משום שהב"ן נפגם מעלתו ע"י 
שבירת הכלים שבו, ולא חושב אותו הרב לעיל, אלא להעדפה בעלמא, 
כי עיקר המעלה דאמא עלאה היא, להיותה בחינת חכמה אמיתית 
דב"ן. כנ"ל. עש"ה.
%break
%page 657
%letter סב
סב) קוראין אבא, לאבא ויש"ס להיותם שניהם בינה דמ"ה: כי אבא 
עלאה, הוא כתר וחכמה דבינה דמ"ה, וישראל סבא, הוא ז"א דבינה 
דמ"ה. כנ"ל ע"ש.
%break
ואמא לבינה ותבונה, להיותן שניהם בחינת ב"ן לבד שהיא נקבה: כי 
אמא עלאה שנקראת בינה, היא ה' הספירות: גבורה ת"ת ונה"י דבינה 
דב"ן. ותבונה היא, מלכות דבינה דב"ן. 
%break
ונקראות כן רק בשעה שאו"א עלאין וישסו"ת מתחברים לפרצוף א' כי 
אז נעשים ד' זוגות הנ"ל לב' זוגות. אשר הזוג הא' והג' נעשים לאחד, 
ונקראים שניהם בשם אבא לבד, ומלביש לא"א מגרון עד הטבור. 
%break
וזוג הב' והד' נעשים ג"כ לאחד, ונקראים שניהם בשם אמא לבד, 
ומלבשת לא"א מצד שמאל, מגרון עד הטבור.
%break
זווג דישסו"ת הוא זווג דלא פסיק כנודע, ונקרא זווג בינה ובינה כנ"ל אך 
ולא אבא בעיר, הוא חכמה עם בינה שהוא או"א עלאין דפסיק זווגייהו: 
ואין זה סותר למ"ש בע"ח שער י"ד פ"ב, 
%break
ובכ"מ, שגם זווג או"א עלאין לא פסיק לעלמין. כי השמות הללו של 
או"א וישסו"ת אינם קבועים, אלא שצריכים להבינם תמיד לפי התוכן 
שבענין.
%break
כי הנה ביארנו לעיל, אשר ב' הזוגות: ג' וד', המלבישים לא"א מחזה 
ולמטה מימין ושמאל עד הטבור, נקראים ישסו"ת. וב' הזוגות העליונים 
א' וב', המלבישים לא"א מגרון שלו ולמטה מימין ומשמאל עד החזה, 
הם נקראים או"א עלאין. 
%break
הנה כן הוא ע"פ רוב. אכן בשעה שמדברים מב' הזוגות העליונים לפי 
עצמם, נבחן הזוג הא' לאו"א עלאין, דהיינו המלבישים לא"א מימינו. 
והזוג הב' המלבישים לא"א מחזה ולמעלה משמאלו, נקראים בשם 
ישסו"ת. שהוא מטעם שזוג הא' שניהם חכמות, 
%break
כי הזכר הוא חכמה דבינה דמ"ה, והנקבה היא חכמה אמיתית דב"ן. 
וע"כ נקראים או"א עלאין. והזוג הב' להיותם שניהם בינות, כי הזכר 
הוא בינה דבינה דמ"ה, והנקבה היא ה"ס תחתונות דבינה דב"ן, ע"כ 
נקראים שניהם בשם ישסו"ת. 
%break
ועד"ז בעת שמדברים מאו"א עלאין שעלו לבחינת א"א עצמו, דהיינו 
שהשיגו קומת חכמה דמ"ה דוגמת א"א, הנה אז, כל ד' הזוגות הנ"ל 
המלבישים לגוף דא"א מגרון עד הטבור, נקראים כולם בשם ישסו"ת, 
דהיינו בערך או"א עלאין שיש להם קומת חכמה דמ"ה, 
%break
שהרי אפילו הזוג הא' ג"כ בחינת ישסו"ת, משום שאין להם אלא קומת 
בינה דמ"ה, כי אפילו הזכר של הזוג הא' אין לו רק חכמה מבחינת 
קומת בינה, ולא חכמה אמיתית. 
%break
ונודע שעיקר הוא קומת הזכר. ולפיכך כל ד' הזוגות יחד נקראים עתה 
בשם ישסו"ת, ורק או"א עלאין שיש להם קומת חכמה דמ"ה, הם לבדם 
נקראים עתה בשם או"א עלאין.
%break
ולפיכך נזהר הרב לדייק ולפרש באיזו בחינות או"א וישסו"ת הוא 
מדבר, כי אומר "חכמה עם בינה שהוא או"א עלאין" דהיינו בשעה 
שעולים או"א למדרגת א"א, אז נקרא הזווג בשם זווג חכמה עם בינה, 
%break
כי אבא יש לו עתה קומת חכמה דמ"ה, ומשפיע לחכמה דב"ן הנקראת 
בינה, משום היותה מב"ן. אבל אותם או"א המלבישים לגוף דא"א מגרון 
ולמטה, כיון שאין להם אלא קומת בינה דמ"ה, 
%page 658
נקראים זווג בינה עם בינה, כי אפילו אבא דזוג הא' אין לו רק כתר 
וחכמה דבינה דמ"ה, וחכמה דבינה היא ג"כ בחינת בינה, כי ע"כ אין 
הנקבה, שהיא ו"ק דחכמה אמיתית דב"ן, מתגלית כלל בזווג זה אלא 
רק מדת הזכר, מתגלה, שהוא הי' שבשם הוי"ה. כנ"ל.
%break
וזה אמרו "ובזה תבין מ"ש במ"א על ולא אבא בעיר כו'" סובב על מ"ש 
בע"ח שט"ו פ"א. (ועי' בסוף שער הכללים הנעתק מכ"י האר"י ז"ל 
עצמו) שמביא שם מה שדרשו חז"ל על הפסוק ולא אבא בעיר וכו' 
"נשבע ה' שלא יכנס בירושלים של מעלה שהוא זווג או"א, 
%break
עד שיכנס בירושלים של מטה, שהוא זווג שלים דזו"ן לגמרי. וכו', כי 
זווג שלים שהוא זווג דאו"א בבחינת חכמה, שהם הנקודות, זה נפסק 
בעוונותינו מימות החורבן. וכו' אמנם זווגא דלא שלים, שהוא לחדש 
נשמות ישנות או להחיות העולמות, אין זווג זה נפסק לעולם" עכ"ל.
%break
והנה לכאורה יש סתירה, כי שם כתב, שזווג דאו"א בבחינת חכמה 
נפסק לגמרי מימות החורבן ואילך, וכאן כותב, שמזדווגים לפעמים, 
אלא דפסיק זווגיהו, אכן אלו ואלו דברי אלקים חיים, אלא שצריכים 
לירד לעומק הדברים. 
%break
ותחלה צריכים להבין הטעם, למה באמת נפסק זווגייהו דאו"א בבחינת 
החכמה שבהם, וכן מהי השבועה, שיהיו או"א עלאין תלוים בזווג שלים 
דזו"ן, ואדרבא, זו"ן תלוים תמיד באו"א, 
%break
שהם משלימים את זו"ן שהם בניהם, ואיך יתכן שיהיו זו"ן נשלמים 
מטרם שיושלמו או"א. ולהבין כל זה, צריכים לידע וללמוד הדברים 
ממקורם.
%break
וצריכים לזכור, כל הג' חלוקות שהיו בעולם הנקודים, שנתבארו לעיל 
(דף תרכ"ד ד"ה ובזה תבין) שחלוקה א' היא המובחר שבכולם, דהיינו 
מה שיצא שם מעצם אצילותם, שהיא בחינת או"א אב"א, שבהם לא 
פגע הביטול והשבירה אפילו משהו, וזהו כולו חלקו של עתיק. 
%break
וחלוקה ב' היא, מה שיצא שם בבחינת תוספות מהארת  הטבור דא"ק, 
שהוריד הה"ת מעינים לפה דנקודים, ואו"א חזרו לראש והשיגו הג"ר 
שלהם, שחלוקה זו גרועה הרבה מחלוקה הא', מחמת הביטול שהיה 
בהם בעת שביה"כ. 
%break
והנה מחלוקה ב' הזאת נתקנו הג"ר דאצילות, שהן א"א ואו"א וישסו"ת, 
אבל זו"ן לא יכלו להתקן מחלוקה הזאת זולת בו"ק לבד. והוא מטעם, 
שחלוקה זאת עדיין אין בהן מעצם הה"ת כלל, אלא מבחינות כלים 
דס"ג שקבלו כח הה"ת לתוכם. 
%break
וחלוקה ג' היא הגרועה מכולם, שהיא מה שיצאה שם ע"י מ"ן דו' 
ונקודה מיסוד דא"ק, שאו"א חזרו פב"פ על ידיהם, ומהמ"ן האלו יצאו 
ז"ת דנקודים, שהמה נשברו פנים ואחור ומתו וירדו לבי"ע. 
%break
ואפילו המוחין שיצאו מהם באו"א, שנקראים הסתכלות עיינין דאו"א וכו' 
גם הם ביטולם קשה ביותר מחמת שיש בהם מה"ת בעצם, דהיינו 
הנקודה שקבלו מיסוד דא"ק. עש"ה.
%break
ובזה תבין ההבחן בין המוחין הקבועים באצילות, אשר זווגם לא פסיק 
לעלמין, ובין המוחין שאינם קבועים וקיימים תמיד, אלא שהם תלויים 
במעשה התחתונים, שבעת שהם זכאים גורמים מוחין וזווג, ובעת 
שאינם זכאים תכף נפסק הזווג. 
%break
והוא, כי מתחלה נתקן באצילות רק המובחר ביותר, שהוא חלוקה הא' 
שלקח עתיק, וחלוקה הב' שלקחו א"א ואו"א וישסו"ת דאצילות. 
%page 659
וכיון שביטולם שקרה להם בעת המלכים לא היתה קשה, כי באמת לא 
היה להם חלק כלל בהמלכים, כי או"א לא יצאו שם אלא בבחינת פנים 
באחור, שמזווג זה אינו מגיע לזו"ן כלום, כמ"ש שם, אלא מחמת שהיו 
מחוברים במוחין דחלוקה הג' שיצאו ע"י מ"ן דיסוד א"ק, 
%break
ע"כ גם המה נתבטלו. וכיון שלא היתה הביטול מחמת עצמם, ע"כ אחר 
שנתקנו ע"י המ"ה החדש, וחזרו ונעשו לבחינת ג"ר, דהיינו לא"א ואו"א 
וישסו"ת, הנה נשארו כן בקביעות, וזווגם לא פסיק לעלמין, כמ"ש הרב 
בע"ח שער י"ד פ"ב, שזווג א"א ואו"א לא פסיק לעלמין.
%break
אמנם כל המוחין היוצאים ע"י המ"ן שמעלים מחלוקה הג', שהם ד' 
האחורים דאו"א וישסו"ת, והניצוצים וכלים דז' המלכים, מבחינת מה 
שיצאו ממקורם מו' ונקודה דיסוד דא"ק, שהביטול ושבירה שבהם קשה 
ביותר, משום שעצמות הה"ת מעורבת בהם, כנ"ל, 
%break
הנה המוחין והזווגים שיוצאים בכחם אינם יכולים להיות קבועים 
בתמידית בזווג דלא פסיק, כי אז היו התחתונים פוגמים גם בג"ר 
דאצילות, ולפיכך המה נפסקים בשעת פגם התחתונים. באופן, שהם 
תלוים לגמרי בתחתונים, 
%break
כי אין המוחין אלו יוצאים באצילות בלי מ"ן שיעלו התחתונים, בעת 
שהמה זכאים, והיא הנותנת, שבעת שאינם זכאים נפסק להם הזווג 
והמוחין. אמנם המוחין הראשונים הקבועים, שנתקנו מחלוקה הב', 
אינם נצרכים להעלאת המ"ן ע"י התחתונים, 
%break
כי אין אל התחתונים שום שייכות להם, שהרי אפילו זו"ן לא יכלו לקבל 
מהם אלא בחינת ו"ק לבד בלי ראש ומוחין, 
%break
ומכ"ש הנשמות של התחתונים התלוים ויוצאים מזו"ן. אלא שהמה 
נתקנו ויצאו ע"י עליות המסך והזדככותו, ע"ד יציאת פרצופי א"ק, 
כמבואר לעיל והבן וזכור זה היטב.
%break
ובאמור תבין ג"כ הפירוש, של עליות הפרצופים למעלה ממדרגתם, 
הנוהג בשבתות ויו"ט, וע"י מע"ט של הצדיקים, כי המדרגות של כל 
פרצוף נקבעו, ע"פ מה שנתקנו ע"י המ"ן של חלוקה הב'. 
%break
אשר עתיק נתקן בקומת כתר, וא"א נתקן בקומת חכמה, ואו"א נתקנו 
בקומת בינה, וזו"ן נתקנו בגוף בלי ראש. דהיינו ע"פ הקומות שיצאו זו 
למטה מזו הנקראים ע"ס דמ"ה החדש, כנ"ל באורך. 
%break
אמנם עדיין אין זה תיקון שלם, כי עדיין לא חזרו בזה המדרגות שהיו 
לב"ן בעת המלכים. כי בערך מה שהיו להם אז, נבחנים כל פרצופי 
אצילות לחסרי ג"ר, 
%break
כי למשל, או"א שהם הנקודה ב' וג' דג"ר דנקודים, שהיו אז מקומם 
במקום הראש דעתיק דאצילות (כנ"ל דף תרכ"ז ד"ה והגורם) הנה 
עתה באצילות ירדו לבחינות ישסו"ת דאצילות, וחסר להם ג' מדרגות 
נשמה חיה יחידה, עד שחוזרים למקומם לג"ר דנקודים. 
%break
כי בהתחבר ישסו"ת ואו"א לפרצוף אחד, קונה ישסו"ת בחינת נשמה, 
וזה נבחן שישסו"ת עלה למדרגת או"א עילאין. וכשישסו"ת עולה 
למדרגת א"א, קונה אז בחינת חיה שלו, וכשישסו"ת עולה למדרגת 
עתיק, 
%break
אשר אז נמצא במקום ג"ר דנקודים כמו שהיה מתחילה אז קונה יחידה 
שלו. כי עתה חזרו למדרגתם כמו שהיו בעת המלכים, שהיו נכללים 
בנקודה ב' וג' דנקודים כמו או"א דנקודים. הרי שמטרם עליתם נמצאים 
חסרי ג"ר, ועד"ז כל פרצופי אצילות.
%break
%page 660
והנה המוחין נשמה חיה יחידה אלו, שקונים הפרצופים, המה באים ע"י 
עלית המ"ן ממע"ט של הצדיקים, והמ"ן האלו נבררים מאורות ניצוצים 
וכלים של חלוקה הג' הנ"ל. וע"כ נקראים רק בשם עליות ולא הלבשה 
ממש, מחמת שאין המוחין אלו קבועים בהם, 
%break
אלא הם בעולה ויורד לפי מעשה התחתונים כנ"ל, ולכן אינם נבחנים 
להלבשה, רק העליה בעלמא, כלומר לשעתו לבד. דהיינו בשעה 
שהתחתונים זכאים, והם מעלים מ"ן מניצונים וכלים שנפלו בבי"ע, 
השייכים לבחינת נשמה, אל פרצופי הזו"ן, 
%break
הנה אז גם זו"ן מבררים מאחורים דישסו"ת הנמצאים באצילות, 
ומעלים אותם למ"ן לאו"א בשביל ישסו"ת, וכן או"א מעלים מ"ן לצורך 
א"א אל פרצוף עתיק, וכן למעלה. ואז יורדים המיין דוכרין, שהם 
המוחין, מלמעלה לפרצוף עתיק, 
%break
ומשיג עתיק בחינת ג"ר דהמדרגה העליונה ממנו, ואח"כ מזדווגים 
עתיק ונוקבא ומשפיעים מוחין לא"א, ומשיג גם א"א הג"ר מהמדרגה 
העליונה ממנו, דהיינו מבחינת עתיק, ואח"כ מזדווגים א"א ונוקבא 
ומשפיעים מוחין לאו"א, 
%break
וגם או"א משיגים ג"ר מהמדרגה העליונה מהם, דהיינו מא"א. ואח"ז, 
מזדווגים או"א ומשפיעים מוחין לישסו"ת, וגם ישסו"ת משיגים הג"ר 
מהמדרגה העליונה מהם, דהיינו מאו"א עלאין, ואז מזדווגים גם 
ישסו"ת ומשפיעים מוחין לזו"ן, 
%break
וגם הזו"ן משיגים הג"ר מהמדרגה העליונה מהם, דהיינו מישסו"ת. ואז 
מזדווגים גם זו"ן ומשפיעים מוחין אל נשמות הצדיקים שהמה העלו את 
המ"ן, אל זו"ן והיו הגורמים לכל אלו המוחין החדשים שיצאו בכל 
פרצופי אצילות. 
%break
ואלו המוחין החדשים שהשיגו הפרצופים כל אחד מהמדרגה הקודמת 
שלו, מכונים בשם עליות. כי זו"ן שהשיגו ג"ר מישסו"ת נבחן שעלו 
והלבישו אותם. 
%break
וישסו"ת שהשיגו ג"ר ממדרגת או"א, נבחן שעלו והלבישו אותם. וכן 
או"א לא"א, וא"א לעתיק, ועתיק למעלה ממנו. עד סוף המדרגות.
%break
ואם התחתונים זכאים עוד יותר ומעלים מ"ן אל הזו"ן מניצוצים, וכלים 
שבבי"ע, השייכים לבחינת חיה. הנה גם זו"ן מעלים מ"ן לאו"א מבחינת 
חיה דישסו"ת, וכן כל אחד לעלי עליון שלו, כנ"ל. ואח"כ יורד מ"ד 
מלמעלה ומשיג עתיק מוחין חדשים, 
%break
שהם מב' מדרגות גבוהים מבחינתו. וכן כל הפרצופים. ונמצא עתה 
שאו"א השיגו הג"ר מבחינת עתיק. וישסו"ת משיגים הג"ר מבחינת 
א"א. וזו"ן משיגים הג"ר מבחינת או"א עלאין. וקונים כל הפרצופים 
בחינת מוחין דחיה, דהיינו אור החכמה.
%break
וכשהתחתונים זכאים לגמרי, אז המה מעלים מ"ן אל הזו"ן מניצוצים 
וכלים שבבי"ע, השייכים לבחינת אור היחידה, וכן כל פרצופי אצילות כל 
אחד לעלי עליון שלו, עד שיורדים מוחין חדשים לעתיק, הגבוהים ממנו 
בג' מדרגות. וכן כל אחד מפרצופי אצילות. 
%break
ונבחן עתה שישסו"ת השיגו הג"ר מג' מדרגות למעלה מהם, דהיינו 
מעתיק, ומכונה שישסו"ת עלו והלבישו לעתיק. וכן זו"ן השיגו ג"ר 
ממדרגה הג' שלמעלה מהם, דהיינו מא"א, ומכונה שז"א עלה והלביש 
לא"א. 
%break
ואז מזדווגים זו"ן ומשפיעים המוחין החדשים לנשמות התחתונים 
ממדרגת יחידה. להיותם עיקר הגורמים לכל פרצופי האצילות, שישיגו 
אורות דיחידה. כנ"ל. 
%page 661
והנך רואה עתה שכל הפרצופים נשתלמו ובאו למקומם הראשון שהיו 
בעת המלכים. כי ישסו"ת בא למקום עתיק דאצילות, המלביש לג"ר 
דנקודים, ששם היו כלולים ועומדים ישסו"ת אלו דאצילות בעת המלכים 
מטרם שנשברו. 
%break
וכן ז"א שעלה עתה והלביש לא"א, המלביש מקום חג"ת דנקודים, 
נמצא עתה אשר ז"א חזר ג"כ למקומו שהיה שם בעת המלכים מטרם 
שנשברו. וע"כ נבחנים עתה הפרצופים כולם שהם בשלמות, וזווגם 
בשלימות. כלומר, כמו שהיו מטרם הקלקול ושביה"כ.
%break
עתה תבין פירוש המלות של "זווג דשלים" "וזווג דלא שלים". כי ג' 
חלוקות יש כאן: חלוקה א' היא זווגי הפרצופים מבחינת ג"ר הקבועים 
באצילות, אשר זו"ן נשארו בגוף בלי ראש, אלא שהיה להם תיקון 
דאב"א. כנ"ל. 
%break
והנה אפילו ג"ר שהם א"א ואו"א וישסו"ת, נחשבים כאן בערך הנקודים 
לחסרי ג' מדרגות, כנ"ל, וע"כ נקראים הזווגים שבהם בחינת זווג דלא 
שלים לגמרי. כי אינם יכולים להשפיע שום מוחין לזו"ן. 
%break
וע"כ נקראים הזווגים האלו, בשם זווג להחיות העולמות בבחינת חיות 
מצומצם, אבל לא להוליד נשמות בשביל זו"ן, כמבואר.
%break
חלוקה ב' היא, זווגי הפרצופים בעת עליתם אל העליון מהם, דהיינו 
בשעה שהתחתונים זכאים ומעלים מ"ן אל הזו"ן, שהמ"ן הללו גורמים 
מוחין דג"ר חדשים לכלהו פרצופי אצילות, וכל אחד עולה ומלביש 
למעלה ממדרגתו. 
%break
שבמ"ן המיוחסים לאור הנשמה, עולים כל אחד במדרגה אחת למעלה. 
ובמ"ן המיוחסים לאור החיה, עולה כל אחד בב' מדרגות למעלה 
ממדרגתו. ובמ"ן המיוחסים למוחין דיחידה, עולה כל אחד, בג' מדרגות 
למעלה ממדרגתו. 
%break
והנה כל הזווגים האלו, אפשר לקוראם זווג שלים, משום שע"י הזווגים 
האלו נולדים מוחין דג"ר דזו"ן, המכונה, שמנחילים עטרות לבניהם. מה 
שא"כ בחלוקה א', אין זווגם מספיק רק להחיות הזו"ן בבחינת רוח נפש 
לבד, ואינם יכולים להשפיע מוחין כנ"ל. 
%break
אמנם כשאנו מעריכים אותם כלפי המוחין והזווגים שהיו להם בזמן 
המלכים, נחשבים עוד לבלתי נשלמים, כבי אפילו בשעה שמשיגים 
המוחין דיחידה, אשר אז באמת כל אחד כבר נמצא במקומו, כמו שהיה 
בנקודים מטרם שבירת הכלים, 
%break
מ"מ כיון שאינם משיגים את זה אלא בדרך עליה, שפירושו שאינו קבוע 
וקיים, אין זה נחשב לתיקון גמור, כיון שסופם לירד משם. ומערך הזה 
מכונים הזווגים של הפרצופים האלו, 
%break
אפילו בעת שהשיגו מוחין דיחידה וישסו"ת מלביש לעתיק וז"א לא"א, 
בשם זווג דלא שלים. מפאת שאינם קבועים.
%break
חלוקה ג' היא, בגמר התקון, דהיינו שפרצופי האצילות ישארו במוחין 
דיחידה בקביעות, ולא יהיה להם שום ירידה עוד. אשר אז נבחנים 
שנתקנו לגמרי וחזרו למדרגתם כמו שהיו מטרם הקלקול ושביה"כ. 
אשר אז נבחנים הזווגים בבחי' זווג שלים לגמרי.
%break
והנה נתבארו היטב ג' חלוקות שיש בענין זווג שלים ולא שלים. 
שחלוקה א' היא זווג דלא שלים מב' בחינות: א' שהם מחוסרי ג"ר 
בערך הנקודים. וב' שאין מוחין נולדים מזווגים שבהם. 
%break
וחלוקה ב' מעולה מא', כי הזווגים שלהם מולידים מוחין לזו"ן שמצד זה 
אפשר לכנותם זווג שלים, אבל בערך הנקודים המה נחשבים לזווג דלא 
שלים, כי עדיין לא קבלו תיקונם בשלימות, 
%break
אלא רק החלוקה הג', דהיינו כמו שיהיה בגמר התיקון, שיחזרו 
למדרגתם בקביעות גמור כמו שהיו בזמן הנקודים, הנה אז נחשבים 
לבחינת זווג שלים לגמרי כי קבלו כל תיקונם בשלימות.
%break
%page 662
והנך רואה שענין זווג שלים ולא שלים, נוהג בכל פרצופי אצילות ולאו 
דוקא באו"א וישסו"ת. גם כולם שוים בענין זה. כי בשעה שזו"ן הם 
בחלוקה א', הרי כל הפרצופים נבחנים ללא שלים כמותו. 
%break
וכן כשהם בחלוקה ב' אם זו"ן משיגים נשמה, משיגים כל הפרצופים 
העליונים ג"כ בחינת נשמה, וכשזו"ן משיגים בחינת חיה, משיגים כולם 
בחינת חיה, וכן ביחידה. 
%break
אלא שענין העלאת המ"ן מתחיל ממטה למעלה, ובזה נמצאים זו"ן 
מקדימים לאו"א. ובענין הורדת מ"ד או"א גורמים לזו"ן, כי מתחיל 
מלמעלה למטה.
%break
ועתה נפתח הפתח להבין דברי הרב, בענין השבועה "שנשבע הקב"ה 
שלא יכנס בירושלים של מעלה, שהוא זווג או"א, עד שיכנס בירושלים 
של מטה, שהוא זווג שלים דזו"ן לגמרי, כי זווג השלים, שהוא זווג 
דאו"א בבחינת חכמה שהם הנקודות, 
%break
זה נפסק בעונותינו" והנך רואה שהרב מדבר כאן בזווג שלים דזו"ן 
ואו"א לגמרי דהיינו כמו שהיו בזמן הנקודים, כי ע"כ מדייק לומר, זווג 
דאו"א בבחינת חכמה שהן הנקודות, כלומר; כמו שהיו בעת הנקודים. 
ולפיכך אומר שזווג זה נפסק לגמרי, 
%break
כלומר שלא יהיו עוד בבחינה זו, רק בגמר התיקון ומפרש ע"כ את 
השבועה, שנשבע הקב"ה שמטרם שיהיו זו"ן מתוקנים לגמרי, ויהיה 
זווג שלים לגמרי, בירושלים של מטה, שהם זו"ן, הנה יפסוק הזווג 
השלים הזה, גם מאו"א שהם בחינת ירושלים של מעלה. 
%break
וטעם התלותו בזו"ן, היא מחמת שעיקר גורם התיקון הוא ממטה 
למעלה. ע"י מע"ט ומ"ן שמעלים התחתונים, ונמצאים ע"כ זו"ן קודמים 
לאו"א. אבל בירידת המ"ד והמוחין, ודאי שאו"א קודמים לזו"ן, וזו"ן 
תלוים באו"א, כנ"ל.
%break
אמנם כאן בדברי הרב שלפנינו מפרש הכתוב של, ולא אבא בעיר, 
לענין הקביעות, דהיינו שנשבע הקב"ה שלא יכנס בקביעות בירושלים 
של מעלה, מטרם שיכנס בקביעות בירושלים של מטה. וזה אמרו "זווג 
ישסו"ת הוא זווג דלא פסיק, ונקרא זווג בינה ובינה. 
%break
אך ולא אבא בעיר הוא חכמה עם בינה דפסיק זווגיהו" והנך רואה 
שהרב מדבר כאן מחלוקה ב', דהיינו המוחין דג"ר שמשיגים פרצופי 
אצילות ע"י העלאת מ"ן דתחתונים לזו"ן, ומדבר מהעליה הראשונה, 
שהיא ע"י מ"ן המיוחסים לנשמה, 
%break
שאז או"א משיגים מדרגה אחת גבוה ממדרגתם, דהיינו א"א, שנבחן 
שאו"א עולים לא"א כנ"ל. שאז יש לו לאבא קומת חכמה, ונקרא זווג 
חכמה עם בינה, כנ"ל. שהוא בחינות מוחין חדשים של נשמה לכל 
הפרצופים, כנ"ל. 
%break
ואומר, שזה שנשבע הקב"ה ולא אבא בעיר, כי זווג הזה אינו בקביעות 
והוא זווג דפסיק, כי תלוי במעשה התחתונים. כנ"ל. ורק מוחין 
דישסו"ת, שהם כל ד' הזוגות דאו"א המלבישים לגוף דא"א, מגרון עד 
הטבור, כל אלו הם בבחינת זווג דלא פסיק, 
%break
להיותם בחינות המוחין הקבועים באצילות, שלא נתקנו ע"י העלאת מ"ן 
של התחתונים, כנ"ל. וע"כ זווגם לא פסיק. אמנם זווגם נבחן ללא 
שלים, מב' בחינות: א' שהם חסרי ג"ר בערך הנקודים. וב', שאינם 
ראוים להוליד נשמות וג"ר אל זו"ן, וכל זווגם הוא רק להחיות העולמות.
%break
היוצא מדברנו, שיש ב' בחינות של זווג שלים: א' הוא זווג שלים גמור, 
שפירושו כמו שהיה מטרם שביה"כ, שהוא נפסק לגמרי עד לגמר 
התיקון. ב' הוא זווג שלים בדרך עליה, והוא לא נפסק לגמרי, 
%break
אלא שהוא בעולה ויורד לפי מעשה התחתונים וע"כ נקרא לפעמים זווג 
דלא שלים. ג' הוא, זווג שהוא לגמרי לא שלים שאינו אלא להחיות 
העולמות, והוא זווג דלא פסיק לעלמין.
%break
%page 663
%letter סד
סד) באו"א יש מ"ה וב"ן אלא שהם ב' פרצופים דבוקים יחד תמיד פב"פ 
דוגמת עתיק: ענין התחלקות מ"ה וב"ן בין פרצופי אצילות כבר מובא 
לעיל (דף תרנ"ד ד"ה וצריך ע"ש) ומשם תבין שאו"א אלו שהרב מביא 
כאן, הם בצירוף ישסו"ת המלבישים לא"א מחזה ולמטה עד הטבור, 
%break
ונמצא שאבא הוא זוג א' וג', שמ"ה שבהם כתר חכמה וז"א דבינה, וב"ן 
שבהם הוא ז"ת דחכמה. ואלו נקראים אבא, ומלבישים לא"א מצד ימין 
מגרון עד הטבור, ועליהם אומר הרב שמ"ה וב"ן שבו דבוקים יחד תמיד 
פב"פ דוגמת עתיק. 
%break
כלומר כמו שמ"ה וב"ן שבעתיק הם פרצוף אחד, כן מ"ה וב"ן אלו 
שבאבא, הם רק פרצוף אחד המלביש בימין דא"א עד הטבור.
%break
ועד"ז מ"ה וב"ן שבאמא הכוללת גם את התבונה, אשר מ"ה שבה הוא 
אמא ונוקבא, וב"ן שבה הוא ו' תחתונות גבורה תנהי"מ, שהם 
מלבישים לא"א מצד שמאל מגרון עד הטבור. ועליהם אומר הרב, 
שמ"ה וב"ן שבאמא דבוקים מאד פב"פ דוגמת עתיק. 
%break
דהיינו שהם נעשו לגוף אחד כמו עתיק. אכן ענין או"א הנבחנים לב' 
פרצופים נפרדים זה מזה הדבוקים בכותל אחד פב"פ, סובב על ב' 
גופות הנ"ל. 
%break
אשר מ"ה וב"ן המחוברים לגוף אחד ומלבישים לצד ימין דא"א, 
הנקראים ביחד אבא, הם מחוברים פב"פ בכותל אחד, עם מ"ה וב"ן 
המחוברים בגוף אחד ומלבישים לצד שמאל דא"א, הנקראים אמא. 
והבן היטב.
%break
%letter סה
סה) כל מה שהולכין הפרצופים ויורדין ממדרגתן, מתגלה מאד פירודם, 
בחינת המ"ה מבחינת הב"ן: וזה תלוי במדת הקלקול שיש בב"ן. 
%break
וכבר מובא לעיל שיש ג' בחינות בזה (בדף תרכ"ד ד"ה ובזה תבין 
ע"ש) כי מה שיצא בנקודים בבחינת קטנות מעצם אצילות הוא בחינה 
ראשונה המובחרה בב"ן, ואותה לקח עתיק. 
%break
ומה שיצא שם בבחינת תוספת ע"י זווג דע"ב ס"ג, שהאיר דרך הטבור 
לג"ר דנקודים והוריד הה"ת מעינים דכתר לפה דנקודים, והשיב את 
הג"ר לאו"א, היא בחינה ב' דב"ן, הגרועה מבחינה א', כי בה קרה ענין 
הביטול, מאחר שיצאה בבחינת תוספת, ואותה לקחו א"א ואו"א. 
%break
ומה שיצא שם ע"י המ"ן דו' ונקודה, שהאיר דרך יסוד דא"ק, דהיינו 
מבחינת הזווג דהסתכלות עינים דאו"א זה בזה ואילך, היא הבחינה ג' 
דב"ן, הגרועה מכולם, אשר ג"ר דאצילות, שהם עתיק א"א ואו"א, לא 
לקחו ממנה כלום, לתיקון עצמות פרצופיהם, 
%break
אלא זו"ן בהכרח שקבלו ממנה, כי ו' ונקודה זו דיסוד א"ק, שנעשו מ"ן 
באו"א דנקודים הן כל עצמות ז"א, שהן בחינת הטפה השרשיית של 
ז"א, כמ"ש בחלק ז' עש"ה.
%break
%page 664
ולפיכך, מ"ה וב"ן דעתיק מחוברים זה בזה חיבור נפלא מאד, משום 
שבב"ן דלקח עתיק, אין בו שום קלקול, כי לא קרה, בו שום ביטול כלל 
בעת שביה"כ. ומ"ה וב"ן דא"א, הם גרועים ממ"ה וב"ן דעתיק, כי בב"ן 
שלו כבר קרה ביטול, 
%break
וע"כ ניכר ההפרש ממ"ה שלו אל הב"ן, בבחינת ימין ושמאל. משא"כ 
בעתיק כולו ימינא. ובמ"ה וב"ן דאו"א, יש הפרש יותר שנעשו לב' 
גופות, אלא שדבוקים זה בזה בכותל אחד פב"פ, כנ"ל. 
%break
אמנם בכל אחד מהם יש מ"ה וב"ן בחיבור גמור פב"פ, כי באבא יש 
מ"ה וב"ן, ובאמא יש מ"ה וב"ן, כנ"ל בדיבור הסמוך ע"ש. אבל בז"א יש 
הפרש גדול ופירוד בין המ"ה אל הב"ן שלו, להיותו מבחינה ג' הגרועה 
מכולם, וע"כ מ"ה וב"ן שבו עומדים אב"א.
%break
הז"א כולו בחינת מ"ה, והנוקבא כולו בחינת ב"ן, והם נפרדים לזמנין 
אב"א, ולזמנין פב"פ: אין זה סותר למ"ש הרב בע"ח שער כ' פ"י אשר 
ז"א לקח ו"ק דב"ן וו"ק דמ"ה, והנוקבא לקחה מלכות דמ"ה ומלכות 
דב"ן, ע"ש. הרי שיש מ"ה וב"ן בז"א, ומ"ה וב"ן בנוקבא. 
%break
ואיך אומר כאן שז"א כולו מ"ה, והנוקבא כולה ב"ן. והענין הוא, כי גם 
זו"ן נתחלקו לב' פרצופים על החזה שבהם, כמו או"א, הנקראים זו"ן 
הגדולים, וזו"ן הקטנים, כמ"ש הרב בסמוך. 
%break
באפן אשר ו"ק דמ"ה וו"ק דב"ן נקראים זו"ן הגדולים, או ז"א ורחל 
השוים בקומתם ומלכות דמ"ה ומלכות דב"ן, נקראות זו"ן הקטנים, או 
יעקב ורחל הקטנים, או נוקבא דז"א. ונתבאר לעיל בדיבור הסמוך 
באו"א, שהרב מדבר כאן בעת שאו"א וישסו"ת נכללים בפרצוף אחד, 
%break
ע"ש. ועד"ז כאן בזו"ן מדבר ג"כ משעה שזו"ן הגדולים וזו"ן הקטנים 
נכללים בפרצוף אחד. אשר אז, נבחנים כל ז"ת דמ"ה בשם ז"א, וכל 
ז"ת דב"ן בשם נוקבא. כי בו"ק דמ"ה שנקראים ז"א הגדול, נכלל בו 
יעקב שהוא מלכות דמ"ה. 
%break
ובו"ק דב"ן שנקראים רחל הגדולה, נכללת בה רחל הקטנה. ובמצב זה, 
נמצא ז"א עם יעקב כולו מ"ה. והנוקבא הגדולה עם רחל הקטנה כולה 
ב"ן. ומ"ש בע"ח הנ"ל שהז"א לקח ו"ק דמ"ה וו"ק דב"ן, הוא סובב על 
זו"ן הגדולים ביחד, ששניהם נקראים פעמים בשם ז"א לבד, 
%break
וו"ק דב"ן נבחנים לנוקבא שבגופו. וכן מ"ש אשר מלכות דמ"ה ומלכות 
דב"ן לקחה הנוקבא דז"א, הוא סובב על זו"ן הקטנים, ששניהם נקראים 
פעמים בשם נוקבא דז"א.
%break
וזה אמרו "הז"א כולו בחי' מ"ה והנוקבא כולה בחינת ב"ן, והם נפרדין, 
לזמנין אב"א לזמנין פב"פ", דהיינו כנ"ל, שז"א כולל עמו גם יעקב 
הקטן, שבהם עתה ז"ת דמ"ה, והנוקבא הגדולה כוללת גם את רחל 
הקטנה, שבהם עתה ז"ת דב"ן. 
%break
והם נחשבים לנפרדים זה מזה, כי אפילו בהיותם דבוקים זה בזה, 
המה אז בבחינת אב"א, שנחשב לפירוד. וכשהם פנים בפנים הנה הם 
נפרדים זה מזה לגמרי. וזה אמרו לזמנין אב"א, שזה נחשב כמו פירוד, 
ולזמנין פב"פ, שאז הם ממש נפרדים.
%break
%page 665
%letter סו
סו) דוגמת או"א הם ז"א ורחל השוין בקומתן, ודוגמת ישסו"ת הם יעקב 
ורחל הקטנים, מהחזה דז"א ולמטה:  כבר נתבאר זה בדיבור הסמוך, 
שז"א ורחל השוים בקומתם, לקחו ו"ק דמ"ה וו"ק דב"ן, ויעקב ורחל 
הקטנים לקחו מלכות דמ"ה ומלכות דב"ן. ע"ש.
%break
%letter סז
סז) כך הוא א"א דכורא לגבי עתיק דכורא כמו יש"ס לגבי אבא, וכמו 
יעקב לגבי ז"א וכו': זה נמשך עוד מנקודים, שעלה שם ה"ת בעינים 
ויצאו אח"פ דכל מדרגה לבחינת התחתון ממנה, וע"כ נחשב כל תחתון, 
לחצי המדרגה התחתונה של העליון שלו, 
%break
כלומר, לאח"פ של העליון, ולפיכך הראש דאצילות דהיינו הכתר, 
נתחלק לשתי מדרגות גו"ע, ואח"פ. שהם עתיק וא"א. וכן התוך 
דאצילות, נתחלק לגו"ע, ואח"פ, שהם או"א וישסו"ת. וכן הסוף 
דאצילות, נתחלק לגו"ע ואח"פ, 
%break
שהם ז"א ורחל העליונה, ויעקב ורחל התחתונה. והנה גו"ע הם בחינות 
ג"ר של המדרגה, כח"ב שבה, כי עינים ונקבי עינים כוללים: חכמה וג"ר 
דבינה. ואח"פ שיצאו לחוץ מן המדרגה כוללים: ז"ת דבינה, וזו"ן.
%break
וטעם התחלקות הזו באמצע הבינה הוא, משום שה"ת שעלה בעינים 
שהם חכמה, והוציאו אח"פ לחוץ. להיותם למטה ממסך הכלול בה"ת 
המצומצמת, אין צמצום זה שבה"ת יכול לשלוט על ג"ר דבינה להוציאן 
משום זה מתורת ראש. כי כל ענין הצמצום אינו רק על אור החכמה. 
%break
וג"ר דבינה בלאו הכי אינן מקבלות הכמה, אלא רק אור דחסדים, בסוד 
כי חפץ חסד הוא. וע"כ ג"ר דבינה אינן יוצאות לעולם מחוץ להמדרגה, 
מחמת עלית ה"ת למעלה ממנה. 
%break
ומשום זה נבחן שספירת בינה נתחלקה לשנים, שג"ר שלה נשארו 
בהמדרגה העליונה, דהיינו עם גו"ע, וז"ת שבה עם זו"ן, ירדו אל 
המדרגה התחתונה. כי ז"ת דבינה צריכות להארת חכמה, וע"כ כבר 
שולט עליהן כח הצמצום שבה"ת. וע"כ הן דומות לזו"ן.
%break
%page 666
ובזה תשכיל, למה כל הקומות שיצאו ממ"ה המה שלמות. רק קומת 
הבינה דמ"ה נפרדה לשתים: שג"ר דבינה דמ"ה לקחו או"א עלאין, 
וז"ת דבינה דמ"ה, לקחו ישסו"ת. משא"כ הכתר דמ"ה לקחו עתיק, 
בכל הע"ס שבו, כן חכמה דמ"ה לקחה א"א, וז"א דמ"ה, לקחו ז"א, 
%break
ומלכות דמ"ה לקחה מלכות. הרי ששום ספירה דמ"ה לא נפרדה לשני 
חצאים, אלא שספירה התחתונה נחשבת לאח"פ לספירה העליונה 
שחכמה דמ"ה נעשה לאח"פ אל הכתר, ומלכות דמ"ה נעשה לאח"פ 
לז"א דמ"ה. 
%break
אבל בכל ספירה מהם נשארו כל הע"ס שבהספירה, מיוחדות 
בשלימות. רק הבינה דמ"ה לבד היא נפרדה לב' חצאים: ג"ר לאו"א, 
ז"ת לישסו"ת.
%break
ובהנ"ל תבין זה היטב, כי כל ה' הפרצופים דאצילות נחשבו בכללות, 
למדרגה אחת, שבה ע"ס, וע"כ גם הכללות מתחלק בהכרח לגו"ע 
ואח"פ, כמו הפרטות. כנודע, שהפרטות והכללות שוים תמיד זה לזה. 
%break
ולפיכך גו"ע דאצילות כוללים ג"ר, שהם: כתר, חכמה וג"ר דבינה. 
ואח"פ דכללות אצילות כוללים: ז"ת דבינה, ז"א ומלכות. באופן, 
שמחזה ולמעלה דא"א היא בחינות גלגלתא עינים ונקבי עינים דכללות, 
%break
שהם עתיק, א"א, ואו"א עלאין. ומחזה ולמטה דא"א, היא בחינת אח"פ 
דכללות, שהם ישסו"ת, ז"א ונוקבא ובזה תבין המעלה הגדולה שיש 
לאו"א עלאין, 
%break
שאע"פ שהם מלבישים לגוף דא"א מגרון עד החזה, מ"מ נחשבים עוד 
לבחינת ראש דאצילות, מטעם שהמסך אינו שולט כלום על ג"ר דבינה, 
כנ"ל. וזכור זה.
%break
ג' בחינות דזכר ונקבה, והם א' עו"נ ובהם נכללין או"נ. ב', או"א ובהם 
נכללין ישסו"ת, וכו': שהם שורש המוחין, ומוחין, ומקבלי המוחין. כנ"ל 
(דף תר"ל ד"ה וכל) עש"ה. המשך דברי הרב יתבארו בהסת"פ כאן.
%break
%letter עא
עא) אך ו"ק דבינה דמ"ה עם מלכות דבינה דמ"ה, שהם ישסו"ת, הם 
דומין לזו"ן ואינם כ"כ מחוברים חיבור גדול כמו או"א: משום שיש 
הפרש גדול בין או"א עלאין שמחזה ולמעלה דא"א, לישסו"ת שהם 
מחזה ולמטה דא"א, כנ"ל בדיבור הסמוך עש"ה. 
%page 667
וע"כ אין המ"ה וב"ן שבהם מתחברים כל כך, כנ"ל בדברי הרב (דף 
תרס"ג אות ס"ה) כי כל מה שהפרצופים הולכים ויורדים ממדרגתם 
מתגלה בהם פירודם דמ"ה מן הב"ן. ע"ש באו"פ. 
%break
וכבר נתבאר לעיל שישסו"ת דומים לזו"ן, להיותם בחינות אח"פ שיצאו 
לחוץ מראש, ביחד עם זו"ן עש"ה.
%break
%letter עב
עב) מב"ן לקח אבא ו"ק דחכמה דב"ן וכו': וצריכים להבין היטב הטעם 
של סדר התחלקות הזה דמ"ה וב"ן בין או"א עלאין לישסו"ת, וכבר 
ביארנו את זה לעיל (דף תרנ"ד ד"ה ובאמת) ומשם תדרשנו.
%break
ה' קצוות דבינה דב"ן שהם ג' תחתונות נה"י: צ"ל, גבורה ת"ת וג' 
תחתונות נה"י.
%break
%letter עג
עג) ז"א יש לו ו"ק דב"ן וו"ק דמ"ה: והם נבחנים לגוף אחד, כמו מ"ה 
וב"ן שבגוף דאבא, או מ"ה וב"ן שבגוף דאמא, שמ"ה הוא צד זכר שבו, 
וב"ן הוא צד נוקבא שבו, ודבוקים זה בזה בקומה שוה. אכן יש הפרש 
גדול בין מ"ה וב"ן שבגוף דז"א, ובין מ"ה וב"ן שבגופות דאו"א. 
%break
כי מ"ה וב"ן שבגוף דאבא, המה דבוקים זה בזה פב"פ, שהוא חיבור 
שלם. וכן מ"ה וב"ן דאמא. אבל מ"ה וב"ן שבגוף דז"א, עומדים אב"א, 
ואינם נחשבים לחיבור שלם, כנ"ל בדברי הרב דף תרס"ג אות ס"ד. ועי' 
באו"פ שם.
%break
בז"א יש בו חו"ג שהם מ"ה וב"ן וכן בנוקבא: אין זה סותר למ"ש הרב 
לעיל (דף תרס"ג אות ס"ה) שז"א כולו בחינת מ"ה ונוקבא כולה בחינת 
ב"ן. כמ"ש היטב שם באו"פ ע"ש.
%break
%page 668
%letter עד
עד) מוחין שלו כפולים מצד אבא ומצד אמא: ואע"פ שגם או"א לוקחים 
מוחין כפולים, דהיינו מא"א, ומנוקבא דא"א. וכן א"א מעתיק ומנוקבא 
דעתיק. אמנם כיון שא"א ונוקביה המה רק זכר ונקבה שבגוף אחד, 
שמ"ה הוא הזכר שבו וב"ן הוא הנוקבא שבו, 
%break
וכן עתיק, אין זה נחשב למוחין כפולים. מה שאין כן או"א, אשר באבא 
לבדו יש מ"ה וב"ן זכר ונקבה, וכן באמא לבדה יש מ"ה וב"ן זכר ונקבה, 
המה נחשבים למוחין כפולים. שהרי במוחין דאבא לבד יש מ"ה וב"ן, 
חיבור של זכר ונקבה. וכן באמא.
%break
החסדים דב"ן נשתתפו עם הגבורות דב"ן בנה"י דאמא: פירוש, כי אבא 
נעשה מכתר חכמה וז"א דבינה דמ"ה, עם, ז"ת דחכמה דב"ן. ואמא 
נעשה מבינה ומלכות דבינה דמ"ה עם ו"ת דבינה דב"ן. וע"כ יש חו"ג 
במ"ה, שהזכרים דמ"ה, 
%break
שהם כו"ח וז"א דבינה דמ"ה, נבחנים לחסדים דמ"ה. והנקבות דמ"ה, 
שהם בינה ומלכות דבינה דמ"ה, נבחנים לגבורות דמ"ה. והז"ת 
דחכמה דב"ן שהן בחינת זכר, נבחן לחסדים דב"ן, וו"ת דבינה דב"ן, 
שהיא נוקבא, נבחנת לגבורות דב"ן.
%break
וזה אמרו, "החסדים דב"ן, נשתתפו עם הגבורות דב"ן בנה"י דאמא" כי 
ב"ן דאבא, שהוא ז"ת דחכמה דב"ן, שהוא חסדים דב"ן, כנ"ל, נשתתפו 
עם ו"ת דבינה דב"ן, שהן הגבורות דב"ן כנ"ל. 
%break
ונתלבשו שניהם בנה"י דאמא ונעשו למוחין בנוקבא שבגופו דז"א, 
שהיא ג"כ בחי' ב"ן, דהיינו ו"ק דב"ן.
%break
וזה אמרו "וגבורות דמ"ה עם חסדים דמ"ה נשתתפו בנה"י דאבא" כי 
מ"ה דאבא, שהוא כתר חכמה וז"א דבינה דמ"ה, שהם החסדים דמ"ה, 
נשתתפו עם הגבורות דמ"ה, שהם בינה ומלכות דבינה דמ"ה, כנ"ל, 
%break
ונתלבשו בנה"י דאבא, ונעשו מוחין בהזכר דז"א, שהוא ג"כ בחינת 
מ"ה, דהיינו ו"ק דמ"ה. וטעם ההתחלפות הזו יתבאר לקמן בדיבור 
הסמוך.
%break
נמצא מוחין דאמא כולם דב"ן, ודאבא כולם ממ"ה: וצריכים להבין מי 
ומה גרם להתחלפות זו. והענין הוא, כי בז"א יש מ"ה וב"ן, שזכר שבו, 
הוא ו"ק דמ"ה. ונוקבא שבו, הוא ו"ק דב"ן. וכשלוקח המוחין מאו"א, 
הנה מוחין דאבא צריכים להתלבש בזכר שבז"א, 
%break
דהיינו בו"ק דמ"ה, ומוחין דאמא צריכים להתלבש בנוקבא דז"א שהיא 
ו"ק דב"ן. אמנם במוחין דאבא לבד יש מ"ה וב"ן, וכן במוחין דאמא 
לבדה יש מ"ה וב"ן, ואיך יתלבשו מוחין דב"ן דאבא, בו"ק דמ"ה דז"א, 
%page 669
וכן איך יתלבשו מוחין דמ"ה דאמא, בו"ק דב"ן דז"א, שאין להם יחס זה 
עם זה, כי המ"ה לא יוכל להתלבש בב"ן וכן להיפך. ולפיכך בהכרח 
כשז"א מקבל המוחין דאבא ואמא, המה מתחלפים אצלו, כלומר שמ"ה 
דאמא אינו מתלבש בנוקבא דז"א, שהיא ב"ן, 
%break
אלא הוא מתחבר עם מ"ה דאבא, ומתלבש בזכר דז"א, שהוא ג"כ ו"ק 
דמ"ה. ונמצאים מתחברים מ"ה דאבא עם מ"ה דאמא, בנה"י דאבא, 
ומתלבשים בזכר דז"א. ועד"ז ב"ן דאבא לא יוכל להתלבש בזכר דז"א 
שהוא מ"ה, 
%break
אלא הולך ומתחבר עם ב"ן דאמא בנה"י דאמא ומתלבש בנוקבא דז"א, 
שהיא ו"ק דב"ן. ונמצאים ב"ן דאבא וב"ן דאמא מחוברים למוחין 
בנוקבא שבגופו דז"א. וזה אמרו "ונמצאים המוחין דאמא כולם דב"ן" כי 
ב"ן דאבא נתחבר עם ב"ן דאמא בתוך נה"י שלה, 
%break
ונעשו שניהם מוחין דאמא, המתלבשים בנוקבא דז"א. וכן "המוחין 
דאבא כולם ממ"ה" כי מ"ה דאמא נתחברו עם מ"ה דאבא, בתוך לבושי 
נה"י דאבא, ומתלבשים בזכר דז"א. הרי שמוחין דאבא כולם מ"ה. 
ומוחין דאמא כולם ב"ן.
%break
ואין קושיא ממ"ש הרב בע"ח שער י"ט פ"ה, אשר אבא דכורא לקח חצי 
מ"ה דמ"ה, שהוא קו ימין וחצי קו אמצעי דבינה דמ"ה, ואמא נוקבא 
לקחה חצי מ"ה דמ"ה, שהוא קו שמאלי וחצי קו אמצעי דבינה דמ"ה. 
ע"ש. 
%break
הרי מפורש, שאבא לקח חכמה חסד נצח שהוא קו ימין ועוד חצים מג' 
ספירות דעת ת"ת יסוד. ואמא לקחה בינה גבורה הוד דמ"ה, שהוא קו 
שמאל, ועוד לקחה החצי מג' הספירות דעת ת"ת יסוד. 
%break
וכאן אומר, שאבא לקח חכמה וז"א דמ"ה, ואמא לקחה רק בינה 
ונוקבא דמ"ה. ולא כלום מדעת ת"ת ויסוד.
%break
והענין הוא, כי כאן המדובר מהמקוריות, דהיינו מחלקם של אבא דכורא 
ונוקבא, מה שלקחו מטרם הזווג מהע"ס דבינה דמ"ה, וע"כ מחלק 
אותם לפי הספירות: שאבא דכורא, לקח הזכרים שבהם. 
%break
ואמא שהיא נוקבא, לקחה הנקבות שבהם. ושם המדובר היא 
בהלבשה דהיינו אחר שנתקנו שניהם בזווג דלא פסיק פב"פ. ואז ודאי 
שהע"ס מתחלקים ביניהם לפי סדר הקוים שבהם. 
%break
אשר בסדר הקוים, נבחן קו הימין וחצי הימיני דקו אמצעי, לבחינת 
הזכר שבקומה. והקו שמאל וחציו השמאלי דקו האמצעי נחשב לבחינת 
הנקבה שבקומה. ופשוט הוא.
%break
%page 670
%letter עו
עו) אדה"ר נברא ע"י זווג זו"ן, שעלו למעלה בהיכל או"א, ושם נזדווגו 
פב"פ והולידו לאדם וחוה: דע, כי נר"ן של הצדיקים הם מפנימית ג' 
עולמות בי"ע: נפש מעשיה, ורוח מיצירה, ונשמה מבריאה. 
%break
ולפיכך כל נשמות הצדיקים נאצלות ע"י זווג זו"ן דאצילות, כי עולם 
הבריאה הוא תולדה של עולם האצילות.
%break
ובזה תבין שאדה"ר, שהוא היה כולל כל נשמות הצדיקים שבעולם, 
הוא נולד ע"י זווג זו"ן דאצילות. אלא כיון שזו"ן היו אז עדיין בבחינת 
אב"א, כנ"ל (דף תרכ"ח ד"ה ואחר) כי כל פרצוף אינו משיג בחינת 
פב"פ שלו, אלא אחר אצילות התחתון שלו, 
%break
שאז עולה התחתון למ"ן ומחזיר אל העליון פב"פ. ע"ש כל ההמשך. 
ולפיכך מטרם שנולד אדה"ר, שהוא התחתון של זו"ן דאצילות, לא 
היתה מציאות שזו"ן יהיו פב"פ. גם נודע, כי אין זווג בפרצוף שיוכל 
להוליד מדרגה תחתונה אלא א"כ שיהיה פב"פ, 
%break
ולא עוד, שאפילו או"א היו עדיין בבחינת פב"א, כנ"ל (דף תרכ"ח ד"ה 
ואחר) ע"ש. ולכן עלו זו"ן להיכל או"א והיו שם למ"ן לאו"א, והוחזרו 
או"א פב"פ ע"י התכללות זו"ן בהם, ומזווג זה יצאה נשמת אדה"ר.
%break
ויש להבין כאן ב' ענינים, כי באמת הוא נחשב לזווג דאו"א, שהרי המה 
בעלי הזווג כמבואר. אכן כיון שהזווג שלהם עשו על המ"ן דזו"ן, ע"כ 
נחשב הזווג כמו זווג זו"ן, ונמצא אדה"ר רק תולדה דזו"ן ולא תולדה 
דאו"א.
%break
וצריכים להבין היטב ענין המ"ן האלו שהעלו זו"ן לצורך לידת נשמת 
אדם הראשון. וכבר נתבאר לעיל (דף תרכ"ד ד"ה ובזה) שיש ג' בחינות 
זו למטה מזו בבירורי הב"ן: המובחר שבכולם, הוא שיצא בקטנות 
נקודים ואותם לקח עתיק. 
%break
בחינה ב' היא מה שיצא שם ע"י הבל הטבור, שהוא בחינת פב"א 
דאו"א וכתר, שמהם יצאו: א"א, ואו"א, וזו"ן בבחינת רוח נפש. ובחינה 
הגרועה מכולן היא מה שיצא שם ע"י מ"ן דו' ונקודה דיסוד א"ק שהאיר 
באו"א. עש"ה.
%break
והנך מוצא שזו"ן שנתקנו עתה ע"י או"א, לא היה בהם עוד מו' ונקודה 
כלום. וטעם הדבר כי הכל הולך על סדר המדרגה, וכל פרצוף יכול 
לברר רק מה ששייך למדרגתו, כמ"ש היטב לעיל (דף תרכ"ו ד"ה 
ואריך) ע"ש כל ההמשך, 
%break
ולפיכך או"א לא היו יכולים לברר המדרגות שיצאו על ו' ונקודה, כי אינם 
שייכים לבחינתם, אלא שהגיע להם בבחינת מ"ן מנה"י דא"ק, ומדרגת 
או"א נמשך מאור העינים דס"ג דא"ק. 
%break
כמ"ש זה היטב לעיל בחלק ו', וע"כ לא בררו או"א אלא בחינת זו"ן 
שיצאו מאור העינים דס"ג, מבחינת הסתכלות עינים באח"פ, שהיא 
בחינת הפנים דזו"ן, אבל לא כלום מבחינת ו' ונקודה, שאין לאו"א שום 
שייכות עמהם, כמבואר.
%break
אלא אחר שנתקנו זו"ן בבחינות הפנים שלהם, הנה אז בררו זו"ן גם 
בחינות האחור שלהם, שהן בחינות ו' ונקודה, שהן בחינות גדלות דז' 
המלכים כנודע. וכבר ידעת מ"ש הרב שמבחינות הכלים נקראת 
הגדלות בשם אחורים, 
%break
והקטנות שיצאה בתחילת אצילות נקראת בשם פנים. שהקטנות היא 
בחינות גו"ע, והגדלות היא בחינות אח"פ. וע"כ נקרא המ"ן דו' ונקודה 
בשם אחורים. ויש עוד טעם, כי הקטנות דזו"ן, לא נתפשטה לבי"ע, 
אבל המוחין דו' ונקודה, המה נתפשטו לבי"ע בעת מלוכתם כנודע. 
%break
והנה נתבאר, אשר המ"ן שבררו זו"ן לצורך נשמת אדה"ר, היו מבחינת 
אחורים שלהם מעת המלכים, דהיינו מבחינת ו' ונקודה. וממ"ן הללו 
יצאה נשמת אדה"ר.
%break
%page 671
ובירורים אלו דנשמת אדם הראשון היו ממטה למעלה, שמתחילה 
ביררו זו"ן בחינת המ"ן, המתיחס לבינת נשמה, ואח"כ, ממ"ן המתיחס 
לבחינת חיה, ואח"כ, לבחינת יחידה. 
%break
כמ"ש לפנינו, כי כל המובחר ביותר נברר מתחילה. וע"כ מתחילה 
נבררה בחי"ב, שהיא נשמה, ואח"כ בחי"ג שהוא חיה ואח"כ בחי"ד 
שהיא יחידה.
%break
וכבר נתבאר לעיל (דף תרנ"ט ד"ה אמנם) ההפרש הגדול בין אלו 
המוחין שיצאו על המ"ן דו' ונקודה אל המוחין הקודמים שיצאו על המ"ן 
דב' הבחינות הראשונות, כי המוחין הקודמים המה קבועים באצילות, 
וזווגם לא פסיק לעלמין, 
%break
משא"כ אלו המוחין שיצאו על המ"ן דו' ונקודה, הנה זווגם פסיק, ואינם 
קבועים כלל אלא שהם בעולה ויורד לפי מעשה התחתוינם. ולאו דוקא 
נשמת אדה"ר גופיה, 
%break
אלא, אפילו המוחין שיצאו בשבילו בפרצופים העליונים דאצילות המה 
ג"כ בעולה ויורד, כמו נשמת אדה"ר גופיה, כמ"ש לפנינו.
%break
ראשו של אדה"ר היה אז בעולם הבריאה, אשר הוא עתה מקום ז"א 
דאצילות וכו': וטעם הדבר הוא, כי מאחר שזו"ן עלו ועמדו במקום או"א, 
נחשב הזווג כמו זווג או"א גופיהו, אשר זו"ן הם הגוף שלהם. 
%break
וע"כ ירדה הקומה לאחר גמר הזווג באו"א, לבחינת החזה דז"א, 
שמחזה ולמעלה עד מלכות דאו"א, יצאו הע"ס דראש הנשמה דאדה"ר, 
והע"ס שממעלה למטה, 
%break
דהיינו הגוף של הנשמה יצאו מחזה דז"א ולמטה, עד סוף עשיה ממש, 
שהיתה אז למעלה מעולם עשיה של עתה, דהיינו עד החזה דיצירה, כי 
מחזה דיצירה ולמטה היה אז מקום הקליפות. כי עדיין לא היו עירוב 
הקדושה בקליפות.
%break
וצריכים לדעת כאן היטב דבר התחלקות הנשמה, על פי הג' עולמות 
בי"ע: כי ראש הנשמה, הוא ע"ס דבריאה. הגרון של הנשמה הוא ד"ס 
ראשונות כחב"ד דיצירה. הגוף דנשמה עד החזה שבו, הן ז"ס 
תחתונות של היצירה. 
%break
וב"ש תחתונים דת"ת הנשמה עד סיומא דת"ת, הן הד"ס הראשונות 
דעשיה. ובחינות הרגלים של הנשמה שהן נהי"מ שלה, הן ז"ס 
התחתונות של עולם עשיה. באופן שמלכות של עולם הבריאה, היא 
הפה דראש הנשמה. 
%break
ומלכות של יצירה, היא בחינת החזה דגוף של הנשמה. ובחינת מחזה 
ולמטה של הנשמה, הוא, עולם העשיה.
%break
ואם נדמה כללות קומת הנשמה לכללות קומת האצילות: נמצאות ע"ס 
דבריאה, דהיינו ראש הנשמה, דומה לבחינת ראש דא"א. וד"ס 
ראשונות דיצירה, דהיינו הגרון דנשמה, דומה לגרון דא"א, שהוא הכתר 
דאו"א של אצילות. 
%break
וז"ס תחתונות דיצירה, שהם חג"ת דנשמה עד החזה, דומה לחג"ת 
דא"א עד החזה, ולאו"א המלבישים שמה, וד"ס ראשונות דעשיה שהן 
ב"ש ת"ת התחתונים דנשמה, דומה לישסו"ת וכתר ז"א, המלבישים 
לב"ש התחתונים דת"ת דא"א. 
%break
וז"ס תחתונות דעשיה, שהן הרגלים דנשמה, דומה לזו"ן דאצילות 
המלבישים לרגלים דא"א, דהיינו לנהי"מ שלו.
%break
%page 672
וזה אמרו "כי ראשו של אדה"ר היה אז בעולם הבריאה אשר הוא עתה 
מקום ז"א דאצילות, וגרונו היה בד' ראשונות דיצירה, שהוא עתה מקום 
נוקבא דאצילות" כי נתבאר, שאחר גמר הזווג דקומת הנשמה בהיכל 
או"א ירדה משם למקומה בגוף, במקום החזה דזו"ן, 
%break
ויצאו ע"ס דראש הנשמה, מהחזה דז"א ולמעלה עד המלכות דאו"א 
כנ"ל. גם ידעת, שהראש דנשמה הוא ע"ס דבריאה, הרי שע"ס דבריאה 
עומדות במקום ז"א, מהחזה ולמעלה. ובחינת הגרון של הנשמה, 
שהוא ד"ר דיצירה, 
%break
שהוא בחינת כתר דגוף, שיש לה יחס נוקבא של ראש, כנודע, מסוד 
הזווג דנשיקין, שהוא זווג חיך וגרון, שמלכות של ראש שנקראת חיך 
מזדווגת עם הנוקבא של ראש שנקראת גרון. 
%break
לפיכך עומד הגרון של הנשמה במקום נוקבא דז"א. באופן שהבריאה 
כולה שהיא הראש דנשמה, עומדת במקום ז"א. וד"ר דיצירה שהן 
הגרון דנשמה ובחינת נוקבא דראש, עומדת במקום הנוקבא דז"א.
%break
וזה אמרו "כל גופו היה נתון בששה אחרונות של היצירה ובארבעה 
ראשונות של העשיה, אשר הן עתה שיעור מקום כל עולם הבריאה" 
דהיינו כנ"ל, שהחזה דנשמה, היא בחינת מלכות דיצירה, וב"ש 
התחתונים דת"ת, הם הד"ר דעשיה. 
%break
הרי שגופו כולל ז"ת דיצירה וד"ר דעשיה. והן עומדות עתה במקום ע"ס 
דבריאה, דהיינו שהן דבוקות בגרון דנשמה בהכרח, שעומד במקום 
הנוקבא דאצילות.
%break
וזה אמרו "ורגליו של אדה"ר היו נתונים בששה תחתונות של עשיה של 
אז שהם עתה ששה ראשונות של יצירה" דהיינו כנ"ל, 
%break
שז"ת דעשיה הן בחינות הרגלים של הנשמה, והן מסתיימות עתה 
במקום החזה דיצירה, להיותן דבוקות במלכות דבריאה, שהוא סיומא 
דת"ת של הנשמה. כנ"ל.
%break
%letter עז
עז) גוף האדם נחלק לב' חלוקות וכו' עד החזה מתפשטת יסוד הבינה 
והאורות שבתוכו מכוסים, ומן החזה ולמטה האורות הם מגולים: כבר 
נתבאר לעיל ההבחן הגדול שיש בין מחזה ולמעלה לבין מחזה ולמטה. 
%break
כי עד החזה מאירים אחורים דאמא, ואין שום אפשרות לקליפות שיינקו 
משם, אבל מחזה ולמטה, כבר נפסקו אחורים דאמא, ויכולים הקליפות 
להתאחז שמה. 
%break
אמנם לעומת זה, נמצא כל שבחו של הפרצוף מתגלה רק מחזה 
ולמטה, כי מחזה ולמעלה נמצאים החסדים סתומים ביסוד דאמא, 
%break
שפירושו, שאין הארת חכמה יכולה להתגלות שמה, מחמת אחורים 
דאמא הדוחים חכמה בסוד כי חפץ חסד הוא. באופן שאין הארת 
חכמה מתגלה בפרצוף זולת מחזה ולמטה, דהיינו רק אחר שנפסק 
המסך דיסוד אמא.
%break
וזה אמרו "ולכן נתחלק גופו בשתי עולמות, חציו העליון המכוסה נתון 
בשש אחרונות דיצירה וחציו התחתון המגולה נתון בד' ראשונות 
דעשיה". 
%break
דהיינו כנ"ל, שיש הפרש גדול מאד בין מחזה ולמעלה שאין שום אחיזה 
לקליפות ובין מחזה ולמטה שיש כח להקליפות לאחוז שמה, וע"כ 
מחזה ולמעלה נחשב לבחינת יצירה ולבחינת זכר. ומחזה ולמטה 
נחשב לבחינת עשיה ולבחינת נוקבא.
%break
%page 673
%letter עט
עט) בעצה"ד שהוא עולם העשיה שנצטוה שלא יאכל ממנו, כי אין לו 
חלק בעשיה: היינו עולם העשיה של עתה, אשר אז היה מקום 
הקליפות לבד, כי סיום העשיה היה אז במקום החזה דיצירה, כנ"ל. 
%break
וטעם הדבר, כי לא נתברר אז ע"י זו"ן אלא מבחינות ט"ר דניצוצין 
וכלים שנפלו לבי"ע, שהם רפ"ח ניצוצין, שזה כולל רק יצירה ובריאה 
מעת המלכים, אבל מבחינת הל"ב ניצוצין האחרונים שהם בחינות 
המלכות שבהם, שנקרא ל"ב האבן עדיין לא נתברר מהם כלום. 
%break
וע"כ נסתיים העשיה של אז, במקום החזה דיצירה של עתה, שהוא ג"כ 
מקום חזה דיצירה שהיתה בעת המלכים. ומשם ולמטה היה כולו 
בחינות הקליפות, כי לא נברר מהם כלום אל הקדושה.
%break
וזה אמרו "בעצה"ד שהוא עולם העשיה שנצטוה שלא יאכל ממנו כי אין 
לו חלק בעשיה" דהיינו כמבואר שלא נתברר כלום במ"ן דנשמת אדה"ר 
מבחינת העשיה, אלא רק מיצירה ובריאה לבד. וע"כ אין בנשמה שלו 
כלום מבחינת העשיה. ולפי שבחינות ל"ב האבן, 
%break
שהם ל"ב ניצוצים אחרונים של הש"ך ניצוצים שנפלו בשביה"כ לבי"ע, 
המה אינם עומדים עוד לבירור בפ"ע, כי כל הבירורים אינם אלא רק 
בסוד רפ"ח ניצוצים לבד, דהיינו מט"ר שבהם, ע"כ נאסר לאדה"ר 
לאכול מעצה"ד, שה"ס העשיה. כי האכילה הוא ענין בירורים כנודע.
%break
והטעם שרק עולם העשיה הוא בחינות עצה"ד, ולא מעולם העשיה 
ולמעלה, הוא, כי אין הדעת מתגלה אלא אחר הפסק של יסוד דאמא, 
דהיינו מחזה ולמטה, כמ"ש הרב לעיל אות ע"ז אשר גוף האדם נחלק 
לב' חלוקות: עד החזה מתפשט יסוד הבינה והאורות שבתוכו מכוסים, 
%break
ומן החזה ולמטה האורות מגולים. ע"ש. ולפיכך הארת הדעת, שהיא 
החו"ג המכוסים אשר הם מחזה ולמעלה, נקראים בשם עץ החיים, על 
שם אמא הנקראת חיי המלך. כי שמה שולטים אחורים דאמא, כנ"ל. 
%page 674
והארת הדעת שמחזה ולמטה, שהיא חו"ג המגולים בהארת חכמה, 
נקראים בשם עץ הדעת טוב ורע, כי שמה שליטת הקליפות שנקראות 
רע, וניצוצי הקדושה שבהם נקראים טוב, ואסר לו השי"ת לברר הטוב 
מן הרע, כמ"ש לעיל. 
%break
שאין בירורים אלא רק ברפ"ח ניצוצין, ול"ב האחרונים מתתקנים לגמרי 
על ידיהם, אבל בל"ב האחרונים אינו נוהג בירורים, כי נתנם השי"ת 
למקום שליטת הקליפות.
%break
ולפיכך רק עולם עשיה לבד הוא בחינת עץ הדעת, כי נתבאר לעיל, 
אשר בחינת מחזה ולמטה של קומת הנשמה, הן ע"ס דעשיה. וע"כ 
בערך כללות הפרצוף דז"ת דנקודים שנפלו לבי"ע, נמצאת המלכות 
דיצירה שהיא מקום החזה של פרצוף ההוא, 
%break
וכל ע"ס של עולם עשיה, הן בחינת מחזה ולמטה של הפרצוף ההוא. 
וע"כ שם מקום עץ הדעת. ושם מקום הקליפות. שהן בחינות ל"ב האבן 
שלא ניתן לבירור, אלא בסו"ה והסירותי את ל"ב האבן מקרבכם וכו'. 
%break
כי ע"י בירורי הרפ"ח ניצוצין גם הם מתתקנים, כנ"ל. וכמ"ש עוד 
במקומו. (ועי' בשער הפסוקים סימן ב' ד"ה ומעץ הדעת.)
%break
והנה נתבאר היטב ההבדל מן פרצוף הנשמה דאדה"ר, לפרצוף הכללי 
דז"ת דנקודים שנפל לבי"ע, כי נשמת אדה"ר, לא היה לה שום חלק 
מעולם עשיה דפרצוף ז"ת דנקודים, והוא נסתיים בערכן, עוד למעלה 
מד"ת דיצירה. כמבואר. 
%break
כי חלק הזה שמחזה ולמטה דפרצוף הנקודים, הוא בחינת עץ הדעת, 
אשר הסיגים שבהן לא נבררו כלל, וע"כ נשאר המקום הזה, בבחינת 
קליפות.
%break
גרם פגם בכל העולמות וכו' היצירה נתלבשה בעשיה וכו': כי באכילתו 
מעץ הדעת, שפירושו, שרצה לברר הטוב והניצוצי קדושה משם, כנ"ל. 
הנה לא די שלא בירר משם כלום, אלא עוד גרם בזה, 
%break
שכל אותם הבירורים שכבר נבררו ע"י זו"ן, מהמ"ן דו' ונקודה חזרו 
ונפלו מכל המדרגות דאצילות. באופן, שע"ס דיצירה נפלו לבחינת 
עשיה ששמה מקום הקליפות, ונתערבו שמה עמהן עד שהקדושה 
אינה ניכרת שמה. 
%break
ובריאה נפלה לבחינת יצירה. וט"ת דנוקבא דאצילות ירדו לבריאה וכן 
כל המוחין מפרצופי העליונים, אשר נתעלו ע"י המ"ן דו' ונקודה, חזרו 
ונתבטלו וירדו מהם, 
%break
ונשארו רק במוחין שיצאו בהם על המ"ן מב' בחינות העליונות: אב"א, 
ופב"א, שהיו בנקודים, שבהן אינו נוהג עליה וירידה, כי זווגייהו לא 
פסיק לעלמין. (כנ"ל דף תרע"א ד"ה וכבר.)
%break
%page 675
והנה באמת היו לנשמת אדה"ר ולפרצופי אצילות עוד עליות יותר 
גדולות, כמ"ש הרב לפנינו. אמנם בהתחשב לפי המצב שהשיגו כל 
הפרצופים בעת לידת נשמת אדה"ר, 
%break
נמצא, שחטאו של אדה"ר גרם שכל אחד ואחד ירד רק מדרגה אחת 
ממה שהיה, דהיינו, שחזר ואבד אותה המדרגה שהשיג בסבת הזווג 
שיצא על המ"ן של הו' ונקודה.
%break
באופן, שא"א של אז, שכבר השיג מדרגת עתיק, ירד לאו"א של אז, 
שהוא באמת מקומו שהיה לו מקודם עלית מ"ן דו' ונקודה. וכן כולם. כי 
או"א של אז ירדו למקום זו"ן של אז, שאבא ירד למקום ז"א ואמא ירדה 
למקום נוקבא. 
%break
וזו"ן חזרו אב"א כמקודם, שנבחן שז"א של אז ירד למקום נוקבא, וט"ת 
דנוקבא ירדו לבריאה של עתה. ובריאה שהיתה אז במקום זו"ן ירדה 
לבריאה של עתה. ויצירה שהיתה אז במקום בריאה, ירדה למקום 
יצירה של עתה. 
%break
ועשיה שהיתה אז במקום יצירה של עתה, נפלה למקום עשיה של 
עתה. הרי שכל אחד נפל רק מדרגה אחת. וזה אמרו "וכולם ירדו 
ממדרגתם באופן זה, כי היצירה נתלבשה בעשיה וכו'" כי התחתון 
העולה במקום העליון נעשה כמוהו ממש כנודע. 
%break
וע"כ עשיה של אז, שהיתה במקום יצירה של עתה, הרי נעשתה 
ליצירה ממש. ונמצא עתה אחר חטא עצה"ד, שחזרה ונפלה לעשיה, 
נמצאת יצירה מתלבשת בעשיה. ועד"ז כולם. והבן היטב.
%break
%letter פא
פא) והעולמות נתעלו באופן זה, כי ז"א עלה במקום שהוא עתה מקום 
א"א ונוקבא  דז"א עלתה במקום שהוא עתה מקום אבא וכו': כבר מובא 
לעיל שהבירורים האלו היו ממטה למעלה, מטעם שכל המובחר ביותר 
נתברר קודם, 
%break
וע"כ מתחילה ביררו זו"ן ממ"ן דו' ונקודה מבחינת עביות דבחי"ב, 
שהיא קומת נשמה, ולפיכך נבחן, אשר הנוקבא עלתה במקום אמא, 
וז"א במקום אבא, ונעשה הזווג במקום אמא שהיא בחי"ב ונשמה. 
ותדע, שלעולם נבחנת קומת הזווג לפי מצב הנוקבא, 
%break
ולא לפי מצב הז"א, משום שהמ"ן נמצאים בהנוקבא, כנודע. ואח"ז 
בררו זו"ן ממ"ן דו' ונקודה את עביות דבחי"ג, שהיא קומת חיה, שזוהי 
בחינה השניה שנתוספה בשעה ה' דיום הששי. ונבחן אז שז"א עלה 
לא"א, ונוקבא שהיא בעלת המ"ן, עלתה למקום אבא, 
%break
דהיינו לאו"א עלאין שנקראים אבא. כי קומת חיה היא במקום או"א 
עלאין כנודע. ונמצא ע"כ הראש של נשמת אדה"ר שיצא במקום אמא, 
דהיינו במקום ישסו"ת שנקראים אמא. והגוף של הנשמה, שהוא יצירה, 
עלה במקום ז"א. 
%break
וב"ש ת"ת של הנשמה, שהם ד"ר של עשיה, עלו במקום נוקבא דז"א. 
והרגלים של הנשמה, שהן ז"ת דעשיה. עלו במקום שש ראשונות 
דבריאה.
%break
%page 676
%letter פב
פב) ז"א צריך להתגדל ולהיות כמו א"א וכו' ומקום א"א צריך שיהיה 
מקומו של ז"א, כי עי"כ ז"א נעשה אריך: וצריכים להבין היטב את 
החיוב הזה שז"א צריך ליטול מקומו דא"א. 
%break
והענין הוא, כי נודע שכל עיקר תפקידן של ע"ס דמ"ה החדש, אינן אלא 
לתקן את הב"ן, שהן ז"ת דנקודים שנפלו לבי"ע, ולהעלותן בחזרה 
למקומן, דהיינו למקום שהיו מטרם שביה"כ. ואז נחשב הב"ן למתוקן.
%break
וצריך שתזכור כל המתבאר לעיל (בדף תרנ"ט ד"ה ובאמור) ע"ש בכל 
ההמשך. ונתבאר שם שכל פרצופי אצילות שנתקנו בקביעות באצילות 
הם מחוסרי ג"ר, בערך מה שהיו במצב של הנקודים. 
%break
כי עתיק דאצילות מלביש במקום ג"ר דנקודים, ונמצא הגוף דעתיק, 
שהוא ז"ת שלו, לוקחות כל המקום של ז"ת דנקודים: חג"ת דעתיק 
במקום חג"ת דנקודים, ונה"י דעתיק במקום נהי"מ דנקודים. 
%break
וא"א דאצילות שפה דראשו מתחיל מחזה דעתיק ונמשך ממטה 
למעלה עד הפה דעתיק, נמצא שמלביש ולוקח כל המקום דחג"ת 
דעתיק, שהוא ג"כ חג"ת דנקודים, דהיינו ז"א דנקודים. הרי שראש של 
א"א עומד במקום ז"א דנקודים.
%break
וזה אמרו "ז"א צריך להתגדל כמו א"א, ומקום א"א צריך שיהיה מקומו 
של ז"א" כי כן מקומו של ז"א בתחילת אצילותו של הנקודים כמבואר, 
ונמצא שאין תיקונו של ז"א נגמר, מטרם שלוקח מקום הראש של א"א. 
%break
וכן הנוקבא צריכה להיות במקומו של אבא, דהיינו או"א עלאין 
שנקראים אבא. כי או"א מלבישים לא"א דאצילות מחזה שלו ולמעלה 
עד הפה דא"א, שהוא מקום נה"י דנקודים, שהם בחינת הנוקבא 
הנקודים. 
%break
שהרי הראש דא"א מלביש לחג"ת דנקודים כנ"ל, נמצא בהכרח שאו"א 
המלבישים למטה מראש דא"א, שלקחו מקום של הנוקבא דנקודים 
דהיינו נה"י. 
%page 677
ולכן אין תיקון הנוקבא נגמרת, מטרם שתחזור למקומה, שהיה לה 
בעת הנקודים, שהוא ממש מקום או"א עלאין דאצילות, כמבואר. 
%break
וזה אמרו "כי עיקר מקום העולמות ומדרגתם באמיתתם הוא כן כפי 
הסדר הזה וכך הוא המקום הראוי להיות תמיד" דהיינו כמבואר, כי זהו 
מקומם מתחילת אצילותם בעת המלכים מטרם שנפלו לבי"ע.
%break
%letter פד
פד) כל הע"ס דעשיה עלו למעלה, והפכה העשיה פניה נגד פני היצירה 
פנים בפנים: כי אז ביררו זו"ן ממ"ן דו' ונקודה, מבחינת עביות דבחי"ד, 
שהיא קומת יחידה, ונבחן שגם הנוקבא עלתה למקום א"א, ונעשה 
הזווג דקומת יחידה במקום א"א. 
%break
וזה גורם אשר גם ז"ת דעשיה עולות עתה למקום אצילות. ונמצאות כל 
השלשים ספירות דבי"ע קודש גמור. והנה עתה נתקנו בי"ע בתכלית 
גבהם. אמנם מ"מ אין זה נחשב לגמר התיקון דבי"ע, משום דכל 
תיקונם הוא רק בדרך עליות העולמות. 
%page 678
שעדיין לא הגיע מכאן שום תיקון לבי"ע במקומם, אלא שנבחנים עתה 
כמו פנוים וריקנים. ולפיכך אין זה תיקון גמור, אלא עד שבי"ע עצמם 
במקומם יחזרו לאצילות, דהיינו כמו שהיו בא"ק מטרם צמצום ב' ואז 
נחשב לגמר התיקון.
%break
%letter פו
פו) השלשה בחינות נעשו אז מאליהם שלא ע"י מעשה התחתונים אדם 
וחוה: אלא ע"י העליון שלהם, שהם זו"ן, כמ"ש לעיל שזו"ן בררו ממ"ן 
דו' ונקודה, והוציאו עליהם ג' הקומות שבשלש הבחינות הללו.
%break
%letter פז
פז) תכלית העליה, והוא, כי האצילות היה עולה כפי מקומו הראשון, 
שהוא במקום א"ק, וכו' והיה חוזר כל המציאות אל שרשו הראשון: 
דהיינו כמו שנתבאר בדיבור הסמוך, שאז נתקנים ג' העולמות בי"ע 
למטה במקומם, כמו פרצופי א"ק שמטרם צמצום ב'. 
%break
שסיום רגלים שלהם הן בעוה"ז, בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים, 
כנודע. כי עתה נתקנו לגמרי כמו שהיו בעת המלכים, שנתפשט אז 
מלוכתם למטה בכל ג' עולמות בי"ע עד לעוה"ז, כנודע. 
%break
וכבר נתבאר ענין זה לעיל (דף תרנ"ז ד"ה זווג דישסו"ת. ע"ש כל 
ההמשך.) שה"ס זווג שלים לגמרי. וה"ס השבועה, שלא יכנס בירושלים 
של מעלה עד שלא יכנס בירושלים של מטה. 
%break
שפירושו, זווג שלים דזו"ן לגמרי. דהיינו תיקון החזרת בי"ע לאצילות 
כמו שהם במקומם למטה, כנ"ל עש"ה.
%break
אמנם צריכים להבין, שכל מה שכתב הרב כאן בענין לידת נשמת אדם 
הראשון, הוא רק מבחינת הגדלות שלו, ומבחינת העיבור שלו אינו 
עוסק כאן הרב כלום. 
%break
אמנם ודאי שמקודם זה, היה בו בחינת הקטנות דעיבור, כמו שנתבאר 
בכל הפרצופים דאצילות, אשר אז היה קומתו בבחינת ז"ת של 
הבריאה, בקומת נה"י, שפירושו, אור הנפש בכלי דכתר, (כנ"ל דף 
תר"ח ד"ה עיבור.) עש"ה.
%break
באופן כי מתחלה נולד בקומת מלכות, שהוא אור הנפש דבריאה, 
ואח"כ בזווג ב' של זו"ן, יצאו לו הט"ס הראשונות, שהן: רוח נשמה חיה 
יחידה דבריאה. 
%break
אלא מתוך שזו"ן היו בעת לידתו במקום או"א דאצילות נמצאו ע"ס 
דבריאה, דהיינו נרנח"י דבריאה דגדלות דאדה"ר, הנ"ל, שהן מלבישות 
לז"א דאצילות. 
%page 679
ומהן עוסק הרב כאן, ומבאר ג' הבחינות של הגדלות שהן: נשמה, חיה, 
יחידה. של האצילות. שאלו היו עוד ממשיכות מאליהן את הנרנח"י של 
א"ק, שהם תכלית העליה, כמ"ש הרב כאן, והיינו רק ע"י עצומו של 
קדושת יום השבת, בלי שום מעשה כלל, ואפילו לתפלה לא היה צריך.
%break
ונמצאנו למדים מזה, ב' ענינים חשובים: א', שתחלת לידתו דאדה"ר 
היה בקטנות, דהיינו רק בקומת עיבור דזו"ן של הבריאה, שפירושו, ז' 
מלכיות דז"ת דבריאה, כלומר זו"ן דבריאה דבחינת נפש לבד. וענין ב' 
הוא, שהשיג אח"כ תכלית שלימותו הסופי, 
%break
ואע"פ שעדיין היה חסר לו נרנח"י מבחינת א"ק, מ"מ אין זה נחשב לו 
לחסרון מחמת שהיו ראוים לבא לו מאליו בלי שום מעשה מצדו, כי כל 
העומד לגבות כגבוי דמי, 
%break
וע"כ אנו מבחינים בו כמו שכבר השיג גם כל הנרנח"י דא"ק, דהיינו את 
שלימותו הסופי. והבן היטב. ומזה תוכל להשכיל כמה שנאבד לו מסבת 
החטא של עצה"ד.
%break
אמנם יש להעיר כאן, כי אע"פ שאמרנו שמטרם החטא כבר בא על כל 
שלימותו הסופי, עכ"ז לא היה זה נחשב לשלימות אמיתי, מחמת שעוד 
חסר כאן עיקר המטרה שבגללה נברא העולם, 
%break
דהיינו גילוי שמותיו ית', שלא היה להם שום מציאות להתגלות אחר 
שבא אדם הראשון לשלימותו הנ"ל, ולא היה חטא בעצה"ד. וז"ס מ"ש 
חז"ל על הכתוב נורא עלילה וכו' בעלילה באת עלי. (מדרש תנחומא 
פרשת וישב ד') והבן זה.
%break
%letter פח
פח) כלול מכל הנשמות שבכל שיתא אלפי שני דהוי עלמא: כבר 
נתבאר לעיל (דף תר"ע ד"ה אדה"ר) שלהיותו תולדה דזו"ן דאצילות, 
נמצא שכולל בהכרח לכל ג' עולמות בי"ע, עש"ה. 
%break
ובי"ע מכונים שיתא אלפין, כי עשיה היא ב' אלפים תוהו, שפירושן 
קליפות ויצירה היא ב' אלפים תורה, שהיא ז"א הנקרא תורה שבכתב. 
ובריאה היא ב' אלפים ימות המשיח, שהיא אמא הנקראת דרור וחורין, 
והיא לאה אמא דמשיח בן דוד.
%break
ונשמת אדה"ר היתה כוללת לכל הנשמות העתידות לצאת בג' עולמות 
בי"ע, שהם בכל השתא אלפין הנ"ל, פירוש, כי אותם החסדים 
והגבורות, הנמצאים בכל הפרצופים שבג' עולמות בי"ע, אשר מהם 
נולדים ויוצאים כל הנשמות של התחתונים, 
%page 680
הנה כל חו"ג הללו היו כלולים בנשמת אדה"ר. ולכן היו שנות העולם 
שיתא אלפי שני, כנגד מספר הנשמות העתידות לצאת מג' עולמות 
הללו. וזה אמרו, וכשחטא נסתלקו ממנו, כי שלטה בו הקליפות ונטבעו 
כולם תוך הקליפות וכו'.
%break
תפלתינו ומצות מעשיות שאנו עושים וכו' עד דמטי רגלין ברגלין וכו': 
כלומר, שכל עסקינו בתפלות ומצות מעשיות הוא, לחזור ולברר 
ולהעלות לכל אלו הנשמות שנשרו מאדה"ר ונפלו לקליפות, עד להביאן 
לשורשן הראשון, כמות שהיו בו, מטרם שחטא בעצה"ד, דהיינו כנ"ל, 
%break
שמטרם החטא כבר היא אדה"ר על שלמותו הסופי, עד שהיה נחשב 
כאלו כבר השיג גם את נרנח"י דא"ק. ע"ש.
%break
וזה אמרו "עד דמטי רגלין ברגלין" פירוש, עד דמטי רגלים של פרצופי 
אצילות ברגלים דא"ק, כי רגלי א"ק מסתיימים בנקודת הצמצום 
מבחינת צמצום ראשון, שהוא בנקודה דעולם הזה, בסוד הר הזיתים. 
%break
אמנם פרצופי אצילות מסתיימים בנקודת הצמצום מבחינת צמצום ב', 
שהוא הגג דעולם הבריאה. כמ"ש לעיל (דף תרמ"א ד"ה ונמצאו עש"ה) 
ונמצא משום זה אשר רגלי א"ק שבתוכן א"ס ב"ה, אינן מאירות 
בעולמות בי"ע, אלא בהעלם גדול מאד, 
%break
כי בי"ע נמצאים מכח הצמצום הב' מתחת לקו א"ס. אמנם בגמר 
התיקון, אחר שיתבררו כל הנשמות שנפלו בקליפות, הנה אז יתבטל 
הגבול של צמצום הב', ויחזור הגבול לקדמותו, למקום צמצום א', וגם 
רגלי אצילות יסתיימו בשוה עם רגלי א"ק, ויעמדו בעוה"ז. 
%break
שז"ס דמטי רגלין ברגלין הנ"ל. בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. 
כמ"ש הרב בע"ח ש"ג סוף פרק ב'.
%break
%letter פט
פט) הכתרים של כל הנשמות: וצריך שתזכור כאן את ערך הפוך שיש 
בין האורות לבין הכלים, אשר בכלים הדרך הוא שהעליונים מתגלים 
בתחילה, והפוך הוא באורות, שהתחתונים מתגלים בתחלה, באופן 
שבהתגלות הכלי דכתר בפרצוף מתלבש בו אור הנפש. 
%page 681
ובהתגלות גם כלי דחכמה, מתגלה בו אור הרוח, עד שבהתגלות בו גם 
הכלי דמלכות אז מתגלה אור היחידה בפרצוף. וטעם הדבר כבר 
נתבאר לעיל בהסתכלות פנימית ח"ב (דף ע"ג ד"ה אמנם) אשר כל 
המשפיע הוא משפיע בדבר העב יותר, 
%break
וכל המקבל הוא מקבל בדבר הזך יותר. עש"ה כל ההמשך ובזה תבין, 
שאם לא נשאר בנשמות רק הכתרים, הנה אין שם רק אור הנפש לבד. 
באופן, שמן הכלים של הנשמות נשארו רק הכתרים שבהם, ומן 
האורות של הנשמות נשארו רק בחינת אור הנפש שבהם.
%break
שלא זכה אדם אחר שחטא, אל הנשמות דאו"א דבריאה, אלא מזו"ן 
ולמטה: והוא רק לבחינת נפשות שבהם, דהיינו לבחינת המלכיות של 
זו"ן דבריאה, כנ"ל. כי אדם הוא שם של זו"ן בכל מקום שהוא, אם 
באצילות הוא זו"ן דאצילות, ואם בבריאה הוא זו"ן דבריאה. 
%break
וכיון שנשמת אדה"ר תולדה דאצילות כנ"ל. ע"כ אין לו מתחלת אצילותו 
אלא בחינת זו"ן של בריאה. אלא ע"י זווג ב' דזו"ן דאצילות, זכה ג"כ 
לבחינות או"א של בריאה, בסוד התוספות. והוא שנאבד לו כולו בעת 
החטא, ולא נשאר כי אם בזו"ן שהיה לו מתחלת אצילותו.
%break
מאה כתרים ואלו הם סוד מאה אמה שנשארו באדם הראשון: כי אין לך 
פרצוף שלא יהיה בו עשר ספירות שלימות, דהיינו שכל אחת מהן 
כלולה ג"כ מע"ס, שיש ע"ס בכתר שבו, וכן בחכמה שבו וכו'. 
%break
הרי שיש בכל פרצוף עשרה כתרים, דהיינו כתר דכתר, וכתר דחכמה, 
עד לכתר דמלכות, ובעשרה פרצופים מאה כתרים, ואלו הם בחינות 
הכלים שנשארו בו, אבל האורות שבהם אינם אלא אור נפש שבכל 
ספירה מע"ס שבפרצוף ההוא כנ"ל. 
%break
באופן שנשארו בו מן האורות מאה נפשות, שהן מלובשות במאה 
כתרים, העומדים מזו"ן דבריאה ולמטה עד סוף העשיה.
%break
%letter צ
צ) הכתרים שנשארו בו אין הארתם רק שיעור הארת מלכיות שהיה 
בתחילה קודם החטא: דהיינו אור הנפש כנ"ל. כי בשעה שאין בפרצוף 
זולת כלי דכתר אין מתלבש בו אלא אור הנפש, שהוא מטעם ערך 
הפוך שיש בין הכלים אל האורות כמ"ש לעיל. 
%break
ונמצא כי מלבד שחסר לכל פרצוף בחינות ט"ס תחתונות דכלים, וט"ס 
ראשונות דאורות, כנ"ל, הנה אפילו בספירות הכתרים שנשארו בו, 
חסר שם ט"ר דאורות, דהיינו: רוח נשמה חיה יחידה שבכל כתר. כי 
מקודם שחטא היה אור יחידה בכל כתר וכתר שבע"ס שבכל פרצוף, 
%break
כי בשעה שהפרצוף על שלימותו, נמצא אור יחידה מתלבש בכלי 
דכתר, כנ"ל בהסתכלות פנימית (דף ד"ה וכך) עש"ה. אבל עתה 
שחסרות ט"ת שבכל ספירה, נמצא מתלבש בכתר רק אור הנפש לבד, 
הרי שאפילו בכתר שנשאר בו אור חסר ט"ר דאורות, 
%break
דהיינו מנפש עד יחידה שמקודם זה. ונמצא שחסר ט"ת דכלים וט"ר 
דאורות בדרך כלל, ומלבד זה חסר ג"כ ט"ר דאורות בכל כתר וכתר 
מהמאה כתרים שנשארו בו, שכל אלו אבדו בסבת חטאו בעצה"ד. 
וטעם הדבר יתבאר לקמן.
%break
%page 682
%letter צא
צא) האור שניטל מאלו העשרה כתרים שבכל פרצוף וכו' ה"ס זיהרא 
עלאה שניטל מאדה"ר: כמבואר בדיבור הסמוך שמלבד ט"ת דכלים 
וט"ר דאורות שנאבד בדרך כלל, הנה אפילו בכתרים שנשארו בו, חסר 
ג"כ ט"ר דאורות, שהם רוח נשמה חיה יחידה, 
%break
שבכל כתר ממאה הכתרים שנשארו בו. אמנם יש הפרש גדול בין ב' 
האבדות האלו, כי ט"ר דאורות בכלל ודכתרים שנאבדו לו, לא נפלו 
לקליפות, אלא שנסתלקו למעלה לשורשם, 
%break
עד שבא חנוך וחזר ולקחם, כמ"ש הרב לפנינו. אבל ט"ת דכלים 
שנאבדו לו, המה נפלו לעמקי הקליפות, ולא יושלם תיקונם, אלא עד 
ביאת משיח בן דוד.
%break
%letter צב
צב) הכלל העולה, כי ג' בחינות נתחלקו וכו' וב' בחינות אלו הא' והב' 
אינם קודם החטא אלא בחינה א' וכו' שלישית גרועה משניהם וכו', ט' 
בחי' נפרדות התחתונות שבכל ספירה: כי קודם החטא היה במאה 
כתרים הללו אורות דיחידה, כנ"ל, 
%break
וע"כ הוא כולל בתוכו כל הנרנח"י לבחינה אחת, שהם ב' הבחינות 
הראשונות, דהיינו ט"ר דאורות שבמאה הכתרים, ובחינות אורות 
הנפשות שנשארו בהם. 
%break
אבל בחינה הג' שהיא הט"ר דאורות וט"ת דכלים, המה בחינות 
נפרדות זו מזו, שיש בכל אחד ואחד אור נפרד ונבדל מחבירו, כי בכלי 
דחכמה היה אור החיה, ובכלי דבינה היה אור הנשמה, וכו'.
%break
והנה ג' הבחינות הללו שמסדר כאן הרב, ראויות להתבוננות יתרה, כי 
יש בהן ענין רב כולל ומקיף החכמה כולה, ולכן צריכים להבינן הבנה 
מקורית. 
%break
ומתחלה צריכים להבין מה היא הסבה והגורם שיש בחטאו של עצה"ד, 
להתחלקות הג' בחינות הללו בנשמת אדה"ר, שבחינה הא' ובחינה הג' 
נאבדו ממנו, ורק הבחינה הב' נשארה בו.
%break
וכדי להבין זה, צריכים לזכור כל המתבאר לעיל (דף תרנ"ח ד"ה 
וצריכים. עש"ה בכל ההמשך) בדבר ג' החלוקות שיצאו מג' בחינות 
הזווגים שבעולם הנקודים, שהן: זווג א' של הקטנות, וב' מיני הזווגים 
של הגדלות, הזווג דפב"א, והזווג פב"פ. 
%break
שמהכלים שנשארו מב' זווגים ראשונים, נתקנו ג"ר דאצילות: עתיק, 
א"א, ואו"א, בזווג דלא פסיק. ומהכלים שנשארו מהזווג הג' שהוא 
פב"פ, נתקנו זו"ן, 
%page 683
וכל המוחין דג"ר שאינם קבועים, אלא שזווגם פסיק, להיותם תלוים 
במעשה התחתונים: שבשעה שהם זכאים, הם מעלים מ"ן וגורמים 
מוחין בכל פרצופי אצילות, ובשעה שאינם זכאים, תכף מתעלמים 
ומסתלקים אותם המוחין לשורשם. עש"ה.
%break
גם נתבאר שם, שחלוקה הג' שממנה נמשכת דמוחין דאצילות שאינם 
קבועים, מתחלקת בעצמה לשתי בחינות: לזווג שלים ולא לגמרי, ולזווג 
שלים לגמרי, כי כל זמן שהמוחין אינם קבועים נחשבים מצד אחד לזווג 
שלים, כיון שהמוחין ההם ראוים להולדת נשמות. 
%break
ומצד הב' נחשבים ללא שלים לגמרי, מחמת שאינם קבועים, והמה 
תלוים עוד במעשה התחתונים. ובחינה השנית היא, בגמר התיקון, 
שאז המוחין ההם יהיו קבועים בהפרצופים, שאז נבחנים לזווג שלים 
לגמרי. ע"ש. 
%break
אבל המוחין דב' חלוקות הראשונות, אע"פ שזווגם לא פסיק, מ"מ 
נחשבים לזווג דלא שלים, מאחר שאינם ראוים להולדת נשמות, משום 
שעומדים בבחינת פב"א, ואין בזווגם אלא להחיות העולמות. עש"ה כי 
א"א להכפיל האריכות.
%break
ותשכיל כאן בג' החלוקות אשר בהע"ס דנקודים, ותמצא, שהם ענין 
אחד עם ג' הבחינות שכתב כאן הרב בנשמת אדה"ר. כי החלוקה הא' 
שהיא בחינת הג' ראשים שיצאו בקטנות של הנקודים, כל אחד בבחינת 
גלגלתא ועינים בחוסר אח"פ, 
%break
שהם: ישסו"ת שמטבור ולמעלה, וכתר דנקודים, ואו"א דנקודים. הנה 
הם דומים לבחינה הב' דנשמת אדה"ר, דהיינו בחינת הקטנות שבכלים 
של הכתרים, שהיא גו"ע, באורות נפש רוח דכתר, ונמצאים הכתרים 
בעצמם, שהם הראשים, חסרים הג"ר והמוחין שלהם. 
%break
והט"ת שלהם, דהיינו הע"ס דגוף שממעלה למטה, הנבחנות לט"ת 
בערך הראש הנקרא כתר, הנה הן עוד לא יצאו לגמרי בעת ההיא של 
הקטנות כמ"ש בחלק ז'. 
%break
שהוא כמו הכתרים של נשמת דאה"ר בבחינה הב', שיצאו הכתרים 
באורות דנפש, והכתרים חסרים הט"ר מרוח ולמעלה, והט"ת לא יצאו 
לגמרי. אלא שיש הפרש בהקטנות עצמה כי בכתרים דנקודים, יצאה 
הקטנות בנפש רוח, וחסר רק ג"ר, 
%break
ובכתרים דנשמת אדה"ר, יצאה הקטנות רק בנפש לבד, וחסר ט"ר, 
והוא מטעם שבנקודים עלה ה"ת לעינים, ובאצילות עלה ה"ת למצח, 
כנודע.
%break
%page 684
והחלוקה הב' שבע"ס דנקודים, שהיא המוחין דבחינת פב"א שהשיגו 
ע"י הארת הטבור, שהורידה את ה"ת מעינים, והשיבה את או"א אל 
הראש דכתר, אשר אז השיגו כל הג' הראשים בחינות אח"פ שלהם 
דכלים, וג"ר דאורות. 
%break
הנה חלוקה זו דומה, לבחינה הא' שבנשמת אדה"ר, הנקראת זיהרא 
עלאה, אשר הכתרים שבו, השיגו את הט"ר של האורות בשלימות, 
אבל עדיין הם חסרים את הט"ת שלהם. 
%break
וכן שם בע"ס דנקודים, לא נתקנו מהמוחין דחלוקה ב', אלא רק 
הכתרים שהם הראשים של הנקודים, אבל אל הז"ת עוד לא הגיע כלום 
מן המוחין האלו דפב"א. כנודע.
%break
וחלוקה הג' שבע"ס דנקודים, שהם המוחין שיצאו שם על המ"ן דו' 
ונקודה, שמהם מלכו ז"ת ונתפשטו לבי"ע, כנודע, היא דומה לבחינה 
הג' שבנשמת אדם הראשון, שהיא השלמת הט"ס הנפרדות התחתונות 
שבכל ספירה וספירה שבפרצופי נשמתו שבבי"ע. 
%break
כי האורות דב' ראשים שבנקודים השיגו אז הבחינות ממעלה למטה 
שלהם, שהם ז"ת דנקודים, שנתפשטו עד סוף עשיה.
%break
ועם זה תבין, שבאצילות שלא יצאו שם רק ב' החלוקות הראשונות, 
שהן הזווג דקטנות דעלית ה"ת במצח, שיצא שם אור הנפש לבד, 
שהיא חלוקה הא'. והזווג דגדלות דירידת ה"ת ממקום המצח, שהוציא 
קומת כתר בעתיק, ראש וגוף. וקומת חכמה בא"א ראש וגוף. 
%break
וקומת בינה באו"א ראש וגוף. שהיא מחלוקה הב' דנקודים, מבחינת 
הזווג דפב"א, כנ"ל. הנה הם נבחנים בזה, שעדיין המה חסרים בחינות 
ט"ת שלהם שהיו בהם בעת הנקודים, דהיינו החלוקה הג' הנ"ל. 
%break
אלא בקטנות שלהם, שעלה ה"ת במצח לא היה בהם זולת בחינת 
הנפש דכתר, שיצא אור נפש בכתר דכתר דעתיק, ויצא אור הנפש 
בכתר דחכמה בא"א, ויצא אור הנפש בכתר דבינה באו"א. דהיינו ממש 
כמו בחלוקה הא' בעת הנקודים, 
%break
אלא ששם היה בהכתרים בחינות נפש רוח אפילו בזמן הקטנות, 
מטעם שה"ת עלתה בעינים, ונשארו ב' כלים בספירת הכתר, שהם 
גלגלתא ועינים שהן בחי"א, וע"כ יש שמה קומת ז"א, שהיא רוח נפש. 
%break
וכאן שעלתה הה"ת במצח שהוא גלגלתא, הנה לא יצאה שם, אלא 
קומת מלכות, דהיינו אור הנפש לבד. ואח"כ בזווג דגדלות דאצילות, 
שע"י זווג דע"ב ס"ג חזרה וירדה ה"ת מהמצח, 
%break
הנה השיגו הכתרים דג"ר דאצילות את הנרנח"י שלהם: כי נשלם כתר 
דעתיק ברנח"י, וכן כתר דחכמה שבא"א נשלם ברנח"י, וכן כתר דבינה 
שבאו"א נשלם ברנח"י שלו.
%break
באופן, שכל המוחין הקבועים שבפרצופי עתיק וא"א ואו"א דאצילות, 
אינם אלא התפשטות ספירת הכתר לבד, בערך שהיו בנקודים, 
שבקטנות יצא בהם רק אור הנפש דכתר, ובגדולות השיגו כל הנרנח"י 
שבכתר. 
%break
ונמצא כל ע"ס דעתיק הן רק כתר דעתיק, וחסר עדיין ט"ס התחתונות 
שלו. וכן כל ע"ס דא"א, הן רק כתר דא"א, וחסר ט"ת. וכן כל ע"ס דאו"א 
הן רק כתר שלהם וחסרים מט"ת שלהם. דהיינו כמו החלוקה הב' 
שהיה בנקודים, וכמו הבחינה הא' שבנשמת אדה"ר. 
%page 685
כי ט"ת הללו שייכות לחלוקה ג' דנקודים, דהיינו ממ"ן דו' ונקודה, 
שהמה הולכים ומתבררים עד ביאת המשיח, ואז ישיגו פרצופי אצילות 
את ט"ס התחתונות שלהם, ואז יתפשטו רגלי אצילות עד סוף עשיה, 
%break
דהיינו כמו שהיו בחלוקה הג' בעת המלכים. שזה מכונה זווג שלים 
לגמרי כנ"ל. ועד אז אין תיקונם אלא בדרך עליה, מן מקום בי"ע, 
למקום אצילות, וגם זה הוא בלתי קבוע, אלא תלוים במעשה 
התחתונים.
%break
עתה נבין הגורם והסבה להתחלקות נשמת אדה"ר לג' בחינות, אשר 
בחינה הא' והג' נאבדו ממנו, ולא נשתייר בו רק בחינה הב' לבד, שהיא 
רק אור הנפש שבמאה הכתרים. כי נתבאר אשר המוחין הקבועים 
שבפרצופי אצילות אינם אלא בחינות נרנח"י דכתר שבכל פרצוף, 
%break
אבל ט"ת דכל פרצוף חסרות בהם. משום שאין בהם אלא מחלוקה א' 
וב' דנקודים, וחסר בהם חלוקה הג' שהיא המ"ן דט"ת כנ"ל. ונודע אשר 
זו"ן אינם יכולים לקבל מוחין דפב"א ההם הקבועים, שהם מחלוקה ב' 
כי גם בנקודים לא היה להם חלק בהם, 
%break
וע"כ אין להם אלא הקטנות דחלוקה הא'. וגדלות חלוקה הג', דהיינו רק 
ממ"ן דו' ונקודה. ומכ"ש נשמת אדם הראשון, שהוא נאצל מזו"ן, ודאי 
שאין הגדלות דחלוקה ב' נוהגת בו כלל, ונמצא שהן הבחינה הא' שהיא 
תשלום ט"ר דכתרים שבו, והן הבחינה הג' שהיא ט"ס התחתונות, 
%break
שתיהן יצאו בו מחלוקה הג' ושתיהן הן מבחינות מוחין שאינם קבועים. 
ואין קבוע בו, רק הקטנות שיצא מתחילת אצילותו, שהיא בחינת חלוקה 
א', דהיינו בחינה הב' שבנשמתו, שהיא אורות הנפשות שבכתרים שלו.
%break
באופן, שהן כל הגדלות שהשיג אדה"ר ביום הששי עד בין הערבים, 
שכבר הלביש לא"א דאצילות, שהיא אור היחידה בדרך עליה, שהשיג 
אז רנח"י שבמאה כתרים, הנקראים זיהרא עלאה, והן המוחין 
העומדים לבא אליו ביום השבת, מא"ק לכל הקדומים, 
%break
שהוא גמר ט"ס התחתונות שבמאה פרצופים, בסוד מטי רגלין ברגלין, 
המתקן את בי"ע במקומם, שרגלי אצילות נמשכות עד לעולם הזה כמו 
רגלי א"ק, כנ"ל. הנה כל אלה בררו לו זו"ן ממ"ן דו' ונקודה. וזה אמרו 
"ולא נשאר מכתרים ההם רק אור הנפש שבהם". 
%break
דהיינו רק בחינה הב' אבל רנח"י שבכתרים, ומכ"ש ט"ת שבפרצופים 
המה נאבדו ממנו מחמת חטא דעצה"ד, להיותם מבחינות המ"ן דו' 
ונקודה, אשר התחתונים יכולים לפגום בהם, והמוחין שלהם המה בלתי 
קבועים. כמבואר.
%break
ונודע, כי חטאו דאה"ר גרם פגם בכל פרצופי האצילות, כמ"ש הרב, 
וכמ"ש בתיקונים, דשוי חשך בין עילת העילת אל הכתר, (עי' בשער 
הפסוקים דרוש ב') ולכאורה היא סתירה למ"ש הרב בכ"מ, שכל הפגם 
שגורמים התחתונים ע"י מעשיהם הרעים אינו מגיע בג"ר, 
%break
שהם א"א ואו"א, אלא רק בזו"ן לבד. כמ"ש (בע"ח שער י"א פ"ו) ואיך 
אומר כאן, שחטאו של אדה"ר גרם פגם בכל העולמות, שנוקבא 
דאצילות ירדה לבריאה, 
%break
וז"א לנוקבא וכן בכל העליונים ממנו שכולם ירדו ממדרגתם (בדף 
תרע"ג אות ע"ט. ע"ש ובאו"פ) הרי שמעשה התחתונים מגיעים גם 
לג"ר. אמנם הבחנה גדולה יש כאן, דהיינו בין המוחין הקבועים, ובין 
הבלתי קבועים. 
%break
כי מ"ש הרב שהפגם שגורמים התחתונים ע"י מעשיהם הרעים אינו 
מגיע בג"ר אלא בזו"ן לבד, היינו לפי מה שנתקן אצילות מבחינת מ"ה 
החדש בקביעות, שיצאה קומת יחידה בעתיק, וקומת חיה בא"א, 
וקומת נשמה באו"א. שהמה נתקנו מבחינת חלוקה הב' כנ"ל. 
%page 686
אשר אפילו זו"ן אין להם חלק שם. ומכ"ש לאדה"ר וכל נשמות 
התחתונים, שהם יוצאים רק על המ"ן דו' ונקודה, כנ"ל, וע"כ אין מעשה 
התחתונים מגיעים לג"ר כלום. ומ"ש כאן שחטאו של אדה"ר הוריד 
המוחין אפילו מג"ר, 
%break
המדובר, הוא, בתוספות המוחין שיצאו על מ"ן דו' ונקודה, אשר זו"ן 
ביררם והעלו אותם לאו"א וכן או"א, למעלה וכו', כנודע שהמוחין 
דתחתון באים מלמעלה למטה, כי אין לך חידוש אורות אלא מא"ס 
ב"ה, וע"כ המה מחויבים להתגלות בעליונים מתחלה, 
%break
ולא עוד, אלא שעיקר האור נשאר בעליונים, והתחתון מקבל רק בחינת 
ענף ממנו. ונמצא שכל המוחין שהשיג אדה"ר על מ"ן דו' ונקודה, הנה 
עיקר המוחין ההם נתגלו בעליונים כי ע"כ עלו כולם למעלה ממדרגתם 
הקבועה: שבשעת לידת הנשמה, עלו או"א לא"א, וא"א לעתיק וכו'. 
%break
ובשעת לידת חיה דאדה"ר, עלו או"א לעתיק, ועתיק עלה למעלה 
בא"ק. וכו' עד"ז. והנה אלו המוחין שהשיגו העליונים, שנמשכו ממ"ן דו' 
ונקודה, נבחנים בהם לתוספות, והמה ודאי תלוים במעשה התחתונים. 
כי לא המשיכו אותם לעצמם אלא בשביל התחתונים, 
%break
ועל בחינות המ"ן השייך לתחתונים. וע"כ בשעת חטאו של אדה"ר, 
שחזר והפיל המ"ן אלו שנבררו בעדו מהו' ונקודה, וערבב אותם בין 
הקליפות, גרם בזה להסתלקות המוחין האלו מעל העליונים וירדו כולם 
ממדרגתם, שעלו שמה בכח זווגים שעל המ"ן הללו, 
%break
וחזרו אל מדרגתם הקבועה בהם. שהיא: קומת יחידה לעתיק, וקומת 
חיה לא"א, וקומת נשמה לאו"א. כי למוחין אלו אין מעשה התחתונים 
מגיעים כלל.
%break
אמנם זו"ן, אבדו המוחין שלהם לגמרי בסבת חטאו של אה"ר, וחזרו 
לבחינת קטנות, שהיא אב"א, הנמשכת מחלוקה א' דנקודים. והוא, 
משום שאין לו חלק בחלוקה ב' דנקודים, שממנה נמשכו המוחין דעתיק 
וא"א ואו"א דאצילות, כנ"ל. 
%break
ואפילו המוחין דנשמה שלו נמשכים ג"כ רק מהחלוקה הג', דהיינו ממ"ן 
דו' ונקודה, התלוים במעשה התחתונים, וע"כ נסתלקו כל המוחין שלו 
לגמרי, בשעת חטאו של אדה"ר, אחר שחזר וערבב המ"ן האלו תוך 
הקליפות. כנ"ל. 
%break
הרי שבג"ר דאצילות, שהם עתיק וא"א ואו"א לא פגם כלום אדה"ר 
בחטאו, להיותם קבועים. אבל לזו"ן גרם פגם כי נסתלק מהם המוחין 
כולם, וחזרו לקטנותם לבחינת אב"א. 
%break
וזה אמרו, שאין מעשיהם הרעים של התחתונים מגיעים כלום אל הג"ר 
דאצילות, שהם א"א ואו"א, אלא אל הז"ת שהן זו"ן.
%break
ועוד עיקר אחד חשוב מאד יש להשכיל כאן בחטאו של אדה"ר. והוא 
הבחינה הג' שבנשמת אדה"ר, שהיא הט"ס התחתונות שבכל ספירה 
מע"ס דכל פרצוף שבי"פ שבנשמתו. שעליהם אומר הרב, שנשרו ממנו 
ונפלו לעמקי הקליפות. 
%break
והנה ביארנו לעיל, (דף תרע"ט ד"ה ונמצאנו) שהם הנרנח"י שהיה ראוי 
להשיג ביום השבת מבחינת א"ק, שכל העומד לגבות כגבוי דמי. והנה 
הגם שהוא כולו אמת לפי הענין, אכן יש לשאול לפי"ז, למה נפלו 
הנשמות האלו לעמקי הקליפות, כיון שעדיין לא יצאו בפועל.
%break
ולפיכך מוכרחים להבין הדברים ממקורם. והנה ידעת, שבחינה הג' 
הזאת, נמשכת מחלוקה הג' שבע"ס דנקודים, דהיינו ממ"ן דו' ונקודה 
שקבלו או"א מיסוד דא"ק, בבחינת האור חדש שירד מהזווג דע"ב ס"ג 
ובקע לפרסא, שפירושו, שחזר וביטל את הגבול שנתחדש מצמצום ב', 
%page 687
וחזרו העולמות אל הגבול הראשון דצמצום א'. שהיא הנקודה דעוה"ז. 
אשר ע"כ יצאו שם ג"ר וז"ת ונתפשטו בבי"ע עד לנקודה דעוה"ז, 
ונסתיימו בשוה עם רגלי א"ק. 
%break
שכאן יצאו תשלום הט"ס התחתונות דע"ס דנקודים, כמ"ש לעיל (דף 
תרפ"ד ד"ה וחלוקה הג') שבערך זה נחשבים ה"פ אצילות רק 
להתפשטות של נרנח"י דכתרים, וחסר מהם הט"ת דכל פרצוף כנ"ל. 
%break
שהן בחינות הע"ס המתפשטות לבי"ע, ומסתימות בשוה עם רגלי א"ק, 
כמו בעת המלכים מטרם שנשברו. שה"ס עד דמטי רגלין ברגלין.
%break
ותדע, שחטאו של אדם באכילת עצה"ד, הוא ענין אחד עם הפגם 
שגרם לשביה"כ. כמ"ש הרב (בשער ההקדמות דף ת"י ד"ה ולפי 
שחטא עש"ה.) כי הזווג מכונה אכילה, 
%break
וכיון שהרגיש בעצמו באלו המוחין הראוים לבא אליו ביום השבת שהם 
בבחינות מטי רגלין ברגלין כנ"ל, לא המתין עוד עד יום השבת, אלא 
שהמשיך אותם המוחין הגדולים דא"ק, בערב שבת, דהיינו שהמשיך 
הארת האצילות עד לנקודה דעוה"ז, 
%break
כי רצה לבא לשלמותו הסופי מיד בע"ש. וכיון שהוא לא היה ראוי לזה, 
ע"כ הפיל כל הנשמות האלו שהמשיך, לתוך הקליפות. שזה דומה 
לגמרי למלוכת הז"ת דנקודים, שמתוך שנתפשטו במלוכתם בבי"ע, 
והכלים לא היו נבררים עוד, ע"כ נפלו לקליפות דבי"ע. 
%break
כמ"ש זה היטב בחלק ז'. הרי שהחטא עצמו הוא בחינת יציאת הט"ת, 
שבכל ספירה מהע"ס דכל פרצוף שבבחינת נשמתו, בפועל. ולפיכך 
נפלו לעמקי הקליפות. ולא יושלם תיקונן אלא עד בא משיח בן דוד, 
וכשיושלמו לבא בעולם ולהתקן, אז משיח בן דוד בא.
%break